PAGE
2
ועדת הכלכלה
30/05/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 20>
מישיבת ועדת הכלכלה
יום חמישי, כ"א בסיון התשע"ג (30 במאי 2013), שעה 9:00

<משמעויות הפירוק של חברת "בטר פלייס">

חברי הוועדה: >
אבישי ברוורמן – היו"ר
רונן הופמן

דוד צור

>
אבנר פלור - מנהל אגף הרכב, משרד התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים

דפנה עין-דור - מנהלת אגף כלכלה, משרד התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים

יהודה ניב - מנהל מינהל החשמל, משרד האנרגיה והמים

מינה גולדיאק - סגנית המדען הראשי לשת"פ במו"פ בין-לאומי, משרד הכלכלה

איתי הס - מנהל המחלקה המשפטית, הכונס הרשמי

סיגל יעקבי - סגנית הכונס הרשמי

עדנה מרציאנו - ס/מנהל תחום פשיטות רגל, המוסד לביטוח לאומי

שלומי דגן - כלכלן, המועצה לצרכנות

סיגל רוזן רכב - המפרקים שמונו לחברה

יונת מאיר - משרד עו"ד שאול קוטלר, המפרקים שמונו לחברה

יריב נורנברג - מנהל תחום רגולציה, קשרי ממשל

אלן גלמן - נציג הנהלת חברת בטר פלייס

אופיר רונן - עו"ד, ב"כ 300 עובדי חברת בטר פלייס

אבי קנת - סמנכ"ל סחר, קרסו מוטורס בע"מ

יהודה רודד - מנכ"ל איגוד יבואני הרכב בישראל

אלון קלמנסון - דירקטור אורורה-וי, יבואני רכב חשמלי

גיורא זילברברג - דירקטור אורורה-וי, יבואני רכב חשמלי

רן אלויה - מנכ"ל ג'ינרג'י

אמנון רדר - משנה ליו"ר מנפאואר

פרופ' יצחק בירק - מראשוני הלקוחות, פרופ' בפקולטה להנדסת חשמל בטכניון

תומר שגיא - גזבר העמותה לקידום תחבורה חשמלית בישראל

יערה די סגני - מזכירת העמותה לקידום תחבורה חשמלית בישראל

טטיאנה גוצולנקו - חברת העמותה לקידום תחבורה חשמלית בישראל

ד"ר דפנה דיסני אשל - כלכלנית, מרצה באוניברסיטת תל-אביב, לקוחת בטר פלייס

יעל בר פסח - לקוחת בטר פלייס

דוד רוז - לקוח בטר פלייס

גראם בישקו - לקוח בטר פלייס

איתי כהן - לקוח בטר פלייס

סמיון קרס - לקוח בטר פלייס

שרון זימרמן - לקוחת בטר פלייס

אליהו גולומב - לקוח בטר פלייס

ד"ר מיכאל מילגרם - לקוח בטר פלייס

טל אמיני - לקוח בטר פלייס

לאה ורון

ירון קוונשטוק; רונית יצחק.
<משמעויות הפירוק של חברת בטר פלייס>

בוקר טוב. אני מודה גם לחברי הכנסת ולנציגי "בטר פלייס", המפרק, ובמיוחד לאנשי ועד העובדים ולאותם אלה שנתקעו עם המכוניות החשמליות ולא ברור להם מה יקרה איתם. מטרת הדיון היא לא לדון בחזון ושברו. לא מדוע היה חזון, לא הצליח – השיחות האלה יקוימו בזמן ובמקום אחר לגבי כל הנושא של תעשיות העתיד הישראליות. יש לנו פה גם פאנל ב-10 ביוני שבו אנחנו נפרדים מפרופ' פישר, ואנחנו מדברים על עתיד התעשייה הישראלית, איזה סוג תעשייה אנחנו צריכים לבנות כאן.

התכנסנו כאן משום שאותם קרוב ל-1,000 לקוחות שנתקעו עם רכבים מרגישים שאין להם כתובת, אין להם פיצוי, אין להם עזרה – כעניים בפתח. השירות הייחודי של "בטר פלייס" הוא אותן תחנות החלפה של הסוללות. יש 38 תחנות כאלה פרוסות ברחבי הארץ ואני מניח שיגידו עכשיו שזה לא כלכלי להחזיק את התחנות האלה. מצד שני, ללא התחנות האלה הטווח הריאלי של מכונית "בטר פלייס" הוא 120 קילומטר – עד 120. מה יעשו הלקוחות שזו מכוניתם היחידה, לא רק כשהם נוסעים בתוך תל-אביב, ויוצאים לטיול בצפון? הם תקועים.
לגבי המפרק, הסוללה ברכבים שייכת ל"בטר פלייס" ולחברת "רנו". האם יש בכוונת המפרק לקחת את הסוללות מהלקוחות? האם הנושא הזה יוסדר? האם הלקוחות יקבלו את הסוללות כעת בחינם כפיצוי על הנזק או ייאלצו לרכוש אותן? האם כל נושא החלפים והשירות לאוטו נפתר או פתיר? מי יהיו הבעלים של אותן עמדות הטמעה בבתים כמו הסוללות, הלא זה רכוש של "בטר פלייס"? חברת חשמל תקנה אותם?
לקוחות קנו חבילות טעינה מ"בטר פלייס", שילמו מראש את הכסף. שילמו ל"בטר פלייס" על החשמל מראש ו"בטר פלייס" העבירה את התשלומים לחברת חשמל. האם עכשיו כשהחבילות לא שוות יותר כלום אפשר להפסיק את החיובים? האם יחזירו להם את הכסף? האם החברה תצהיר שמי שתקוע עם האוטו אפשר להחזיר את האוטו ולקבל את הכסף חזרה? אני שם את כל השאלות לגבי נציגי "החברה לישראל".
יש נקודה שדיברו עליה יחסית מעט השבוע והיא מאוד מטרידה רבים ואותי בפרט. הפטנטים של "בטר פלייס" לא רשומים, ואני חוזר: לא רשומים בחברות שפושטות את הרגל בישראל ולא בדנמרק. אני מבין שיש חברה נוספת שרשומה במקום אחר והיא מחזיקה את הפטנטים שכמובן שווים כסף. אני מניח שהבעלים של "החברה לישראל" רוצים לעשות בהם שימוש. ייתכן שהם ימכרו את זה או שיקימו חברה בסין. זה בעייתי משום שבפירוק, ואני מדבר פה על המפרקים, הנכס הזה יכול לשמש גם כפיצוי לקוחות. אבל אם זה חברה שבכלל לא נמצאת פה בחברה ונמצאת במקום אחר, ולא חלק מהמשחק הזה והיא שווה כסף, אז אנשים בעתיד ימכרו אותם, אבל הלקוחות יישארו ללא משען וללא תמיכה.

מה יקרה עם העובדים שהועסקו ב"בטר פלייס"? האם יישמרו על הזכויות שלהם? האם תשולם להם המשכורת של חודש מאי?

לגבי נציגי משרד התחבורה. מיהו נציג משרד התחבורה כאן?

מהנדס אבנר פלור, מנהל אגף הרכב.

תודה, אבנר. יש במשרד התחבורה ערבות של "בטר פלייס" שכל יבואן צריך להפקיד. האם יש כוונה לחלוט חלק מהערבויות ולאיזו מטרה? ולנציגי היבואנים – יש פה נציגי יבואנים נוספים או שהיום אינם?

כן.

אני רוצה גם לשמוע, האם לשוק הזה יש עוד סיכוי לפרוח בישראל? אלה השאלות.
אנחנו מתחילים את הדיון. כמו שאמרתי, להתמקד בנושאים האלה. ואני חושב שאנחנו נתחיל קודם כול בדיון, אני אבקש אולי מנציגי המפרקים ונציגי "בטר פלייס" להתייחס לשאלות שהעליתי. דיברתי עם המנכ"ל דן כהן כי אצלנו היה מקובל בעבר – היו לנו ב"מעריב", בהמון המון מקומות, ותמיד הגיע גם המנכ"ל וגם המפרקים. אבל מה שהסביר לי המנכ"ל, שברגע שיש את הפירוק הוא בעצם יצא מהמשחק לחלוטין, ולכן אני מבין שסמנכ"ל הכספים נמצא אתנו. סמנכ"ל הכספים מר גלמן נמצא כאן כי הוא אחראי עכשיו.
על כן הייתי פותח בנציגי המפרקים שיציגו את עצמם. עורך-דין סיגל רוזן רהב ומר גלמן בשם "בטר פלייס". בבקשה, עורך-דין סיגל רוזן רהב. את יכולה לשבת, זה לא בית-המשפט, זה רק הכנסת. יש נציגי לקוחות, אני אתן להם לדבר. מי זה מרים את היד?

שמי צחי בירק.

רק רגע, לא אמרתי לדבר.

אה, סליחה.

אני קודם כול אתן למפרק אחר כך אתן לנציגי הלקוחות. רק אני מבקש, נציגי הלקוחות נרשמו כבר?

לא, עדיין לא. תעבירו פתקים לסדרן ואני ארשום אתכם.

תעבירו, הסדרן עובר כאן. כל מי שרוצה לדבר מנציגי הלקוחות, תירשמו ואנחנו נרשום אתכם.

רק בקשה לסדר.

כן.

למרות סדר-היום שהגדרת, דווקא כלקוחות אנחנו בכל זאת מבקשים כן להקצות חלק מהזמן לשאלה העקרונית, האם התשתית הזאת באמת צריך לתת לה להתאדות, לא כלקוחות מסכנים אלא כמדינה?

אני אומר: אין פה מספיק גורמים, כמו שאמרתי לגבי כל עתיד התעשייה הזאת, אני לא בטוח שיש פה מספיק, אבל נקדיש לזה מספר דקות. תודה רבה לך. עורך-דין רוזן רהב.

רוזן רכב סיגל.

רוזן רכב סיגל.

עורכת-דין ורואת חשבון. למעשה אני מוניתי לפני כשלושה ימים לתפקיד, ומיד עם המינוי כמובן החל איסוף מהיר ואינטנסיבי של חומר ונתונים לגבי מצבה של החברה.

סליחה, רק שאלה אחת אינפורמטיבית. הלא יש לך תכונה מאוד מיוחדת, את גם רואת חשבון וגם עורכת-דין. את פרקת כבר חברה בעבר?

לא כמפרקת, ליוויתי מהיבטים שונים למעשה.

איזה פירוק?

בין השאר ב"קלאב מרקט" מכיוון אחד המשקיעים.

זה עוד יעלה פה. כן.

אוקיי. ובין השאר קשור משהו ל"הפניקס", מה שהיה שם בסוף.

אוקיי. אז זו הפעם הראשונה שקיבלת את הפיקוד על פירוק.

נכון, אבל הרבה מאוד היבטים שאני כן, הערכת חברות במצבים כאלה וייעוץ וליווי, לא כמי שמוביל את התהליך אבל כמי שמשתתף בו בצורה - - -

תודה רבה.

אני עורכת-הדין יונת מאיר ממשרדו של שאול קוטלר, שזה המפרק הנוסף. ובהקשר לשאלה של אדוני, לעורך-דין שאול קוטלר יש ניסיון רב בפירוק של חברות, בעיקר סטארט-אפים, חברת "אמינות" שזאת הייתה חברת שמירה מאוד גדולה. משרדנו – זאת עיקר המומחיות שלו.

תודה רבה. בבקשה.

אז למעשה החל תהליך מאוד מהיר ואינטנסיבי של איסוף חומר, וכל מה שאני אגיד בהמשך מבוסס על אותו וניתוח וקריאת החומרים וקבלת החלטות מאוד מהירה שהתקבלו.

הדבר הראשון שאני אתייחס אליו למעשה זה סיפור הלקוחות, כשבעצם אנחנו מתמקדים במה קורה מעתה ואילך. למיטב הידוע לנו יש כ-900 לקוחות בסך הכול, מתוכם 200 לקוחות הם עובדי החברה עצמה שקיבלו את רכב החברה, ומדובר בכ-700 לקוחות חיצוניים שרכשו את הרכבים בתנאים שונים.

מה זה לקוחות חיצוניים ומה זה לקוחות פנימיים?

החברה. כל עובדי החברה.

אז 200 רכבים זה של החברה עצמה?

200 רכבים זה רכבים שמשמשים את עובדי החברה. יש איזה סידור דרך הליסינג, הליסינג רכש אותם והחברה משתמשת דרך ליסינג. אבל למעשה זה 200 לקוחות שהם עובדי החברה פלוס 700 אנשים חיצוניים.

תודה.

שרכשו את זה אגב כל אחד בהסדר שונה. זה לא שיש חוזה אחיד לכולם, זה הותאם. אנחנו שמנו לנגד עינינו דבר ראשון את אותם לקוחות כולם, כי היה ברור לנו שכמו שאתה הצגת זה, בחלק מהמקרים זה הרכב היחיד של אותה משפחה וחייבים לתת לו מענה מיידי, ואין אפשרות לבוא לאנשים ולהגיד להם: תשמעו, עד היום היה לכם רכב, ממחר יש לכם ברזל בחצר.
ולכן מה ששמנו לנגד עינינו דבר ראשון, זה לפחות לתקופה עד שנוכל ללמוד את החומר ולקבל החלטות מושכלות ומיטביות, לאפשר מתן שירות פחות או יותר באותה רמה לאותם לקוחות של החברה. ומיד כשצללנו לנתונים, למרות שהיה ברור שבנתונים הקיימים כפי שהיה במועד שקיבלנו את החברה אין אפשרות להמשיך לתפעל אותם אלא לפרק זמן קצר ביותר.
קצב שריפת המזומנים של החברה במועד שקיבלנו, בהתאם לנתונים שנמסרו לנו, היה מעל 7,000,000 דולר לחודש. והיה ברור שעם יתרות המזומנים שבקופה שמסתכמות בכ-8.9 מיליון דולר ובעצם עובדים שכבר זכאים לקבל – זה היה בימים האחרונים של חודש מאי ושכר חודשי מדובר על 2,000,000 דולר – היה ברור שהסכום הפנוי הוא כ-7,000,000 דולר.

זאת אומרת, משכורות מאי משולמות לעובדים.

זאת הכוונה. אני אומרת שוב: שתי האוכלוסיות הראשונות שעומדות כרגע לנגד עינינו זה העובדים והלקוחות. אני פתחתי בלקוחות כי זה ככה עלה.
ובאמת זה היה מה ששמתי לנגד עיני. לאותה תקופת בדיקה שחשבתי שנכון לבדוק את הנתונים לעומק כדי לקבל החלטות מושכלות – אחד, לשמר את רמת השירות ללקוחות הקיימים, שניים, לראות מה עושים עם העובדים, שברור שזה גם איזשהו קהל שנמצא במצוקה, צריך לתת לו את המענה הכי טוב שאפשר.

למעשה מה שעשינו בשלב הראשון מול הלקוחות זה ישבנו עם צוות החברה עוד בערב שמוניתי ישיבה ארוכה מאוד, וניתחנו מה למעשה נדרש מבחינת גודל החברה כדי שנוכל לתת תמיכה ללקוחות לפרק זמן שעמד לנגד עינינו באותה עת, שזה שבוע עד שבועיים שיאפשר לנו קצת ללמוד את הדברים, איך משמרים את רמת השירות פחות או יותר. היה ברור שכל הפעילויות שהן פעילויות טווח ארוך, אסטרטגיות, והיו אמורות לקחת את החברה לדורות הבאים לגרסאות הבאות, זה לא משהו מיידי ונחוץ והיה הכרח מיידי לחתוך אותו.
כך שאני קושרת את זה כבר לעניין העובדים, כי היה ברור שכל הפונקציות שתמכו בעניינים ארוכי הטווח לא תהיה אפשרות במצב הנוכחי לשמר ולקדם אותם הלאה. אז במידת מה היה קל מאוד לקבל פה את ההחלטה שלא הייתה אחרת באותו מועד שנראית סבירה, ובעצם את אותן פעילויות להגיד שכרגע אין ברירה ונאלצים לסגור את זה.
לגבי יתרת הפעילות של החברה היה ברור שצריך להתאים את מידות החברה לאותם מענים מיידיים שהיא צריכה לספק. ישבנו ומיפינו את העובדים אחד לאחד במחלקות שתומכות בתפעול, שיאפשרו לנו באותה תקופת בחינה ובדיקה לקראת מכירה לעשות את הבדיקות, לקבל את המידע, לבדוק את כל האפשרויות. סך הכול, אני רק אסביר במה מדובר מבחינתנו.

קבוצת "בטר פלייס" כוללת 14 חברות. מתוכן רק ארבע חברות רשומות בישראל, הן החברות שהגישו את בקשת הפירוק בתחילת השבוע. עשר החברות הנוספות הן חברות שנמצאות כל אחת במדינה אחרת בעולם. שתי החברות המהותיות מתוך אותן עשר חברות, האחת זו החברה שהזכיר פרופ' ברוורמן, חברה שוויצרית, שמחזיקה את ה-IP של החברה.
למעשה למרות שהפיתוח בוצע בישראל, ה-IP רשום בשווייץ. אני כבר אומרת, עדיין לא בדקנו את הנושא הזה מספיק לעומק, אנחנו מחכים לקבל את כל ההסכמים של יחסי הגומלין בין החברות, בינן לבין עצמן, שלדעתנו יש לזה חשיבות מאוד משמעותית ומכרעת בניהול נכון של התהליך.

את מבינה, אני רק חושב שגם הציבור צריך להבין, שהמשמעות שלנו שלא יהיה פה איזה סיפור שקורה לנו במקומות רבים, שחברות משרשרות, שהן עצמן מחזיקות את הכסף בחברה אחרת, החברה הזאת היא מחוץ למשחק, ימכרו אחר כך את הפטנט, יקבלו כסף, יקימו חברה בסין, והלקוחות והעובדים לא יקבלו שום דבר מזה. אני מאוד מודה לך שאת נכנסת לזה.

אנחנו ממש ברגעים אלה בוחנים את הנושאים האלה לעומק כדי לא לשלוף ככה פתרונות.

בהחלט.

צריך לבדוק את כל מערכת ההסכמים. היה ונגיע למסקנה שאכן יש מקום לקחת את הנכסים האלה, וכמו שאתה אומר, להשתמש בהם לטובת מי שאנחנו כאן פונים אליו, יש כוונה להגיש לבית-המשפט בישראל בקשה לפרק את החברה השוויצרית בבית-המשפט בישראל. יש לזה כבר תקדימים בעבר וזה הכיוון שלנו.

אני מאוד מודה לך. זו הבהרה מאוד מאוד חשובה.

זה יוגש בהקדם האפשרי, ככל שנגיע למסקנה שהדבר נדרש.

מרכז הפעילות של החברה השווייצרית בארץ?

אז זהו. כל 14 החברות, לפחות למיטב ידיעתנו, בתקופת הפעילות האחרונה של החברה נוהלו כיחידה עסקית אחת. כלומר אפילו הייתי אומרת שבהיבטים מסוימים ההפרדות שמה נראות – אני לא רוצה להגיע למסקנות נחרצות, אבל הן דורשות בדיקה. לכן גם הסכמי הגומלין חייבים לרדת אליהם, להבין מה נמצא איפה.
יש חברה דנית, שמה אנחנו יודעים שהייתה פעילות דומה לפעילות בישראל באופן מלא. יש שם מכוניות, יש שם תחנות להחלפת סוללות, יש שם עמודי טעינה, ממש המבנה של המערך דומה, אם כי הוא עדיין בהיקפים יותר נמוכים מבישראל. אגב גם החברה הזאת נכנסה לפירוק שלשום או אתמול – אני כבר לא זוכרת, הימים מתערבבים לי, אצלי היממות התחברו – אתמול? שלשום? אתמול בבוקר היא נכנסה לפירוק, מונו לה גם מפרקים.

יש חברה הולנדית, יש חברה שווייצרית. חברת האם של כל הקבוצה היא בכלל חברת inc דלאוורית, חברה אמריקנית שגם לגביה אנחנו בוחנים את האפשרות להגיש בקשה לפירוק.

יפה מאוד.

ככל שנגיע למסקנה שזה יכול לקדם האינטרסים של כלל הגורמים המעורבים, הדבר ייעשה בצורה מסודרת.

אני מאוד מודה לך. יש לך הערכה גסה של לוחות זמנים בנושא הזה?

אני מעריכה שעד אמצע השבוע הבא תהיינה לנו מסקנות בעניין הזה.

יפה. כן.

ולכן לפחות לעת הזאת, למעשה קיבלנו מבית-המשפט מנדט לתפעל את החברה במתכונת המצומצמת עד ה-13 ביוני, אנחנו ממשיכים לספק ללקוחות את רמת השירות שניתנה עד עכשיו, אני לא רוצה להגיד בוודאות אלא אנחנו מאוד משתדלים. יכול להיות שטיפה זמני התגובה יתארכו. כמובן שתיכף נדבר על הצמצום הדרסטי שאנחנו עושים בעובדים, שאגב, אני רק מוכרחה להוסיף, ברגעים אלו מתחיל התהליך הכואב בעינינו והקשה, של פיטורי כשני שליש מכוח האדם של החברה.

איזה מספר?

209 ויישארו 111.

תודה.

כן, זה בא כוח העובדים. למעשה אני רק רוצה להבהיר, מתוך הכמות שהזכיר עורך-דין אופיר חלקם זה כבר עובדים שפוטרו בעבר, ועדיין תקופת ההודעה המוקדמת שלהם טרם הסתיימה. מדובר על עשרות עובדים. למעשה היום צריכים לפטר, אני לא זוכרת את המספר המדויק, בין 160 ל-170 איש יקבלו לצערנו היום מכתב פיטורים. תיכף אני אתייחס לזה.
אבל אני רק רוצה להשלים ללקוחות. אז רמת השירות תישאר פחות או יותר דומה במובן שכל תחנות ההחלפה, לפחות לתקופה הראשונית, ימשיכו לפעול, ימשיכו לתת מענה, המוקדים יפעלו, אם מישהו תהיה לו תקלה הוא יזכה לשירות ממש כמו בעבר. כלומר אנחנו משמרים בשלב הזה את כל המערכות של התפעול.

עורך-דין סיגל רוזן רכב, כשאת אומרת בזמן הזה יש לך איזה הערכה כמה זמן?

עד ה-13 ביוני.

עד ה-13 ביוני.

יש לי מנדט מבית-המשפט, לי ולעורך-דין קוטלר, קיבלנו כרגע מנדט עד ה-13 ביוני. ככל שהמסקנות ידרשו הארכה אנחנו נפנה בבקשה מתאימה לבית-המשפט ואני מניחה שהוא ייענה.

תודה. כן, בבקשה.

אז זה לפחות אנחנו יכולים להגיד לגבי השבועיים הקרובים.

זה הכול נכון – סוללות, כל הדברים שאני ציינתי?

כן. אז זהו, סוללות אני רק רוצה להתייחס. אתה התייחסת לזה גם, מה קורה עם הסוללה? אכן במבנה כפי שהבנו ולמדנו, הלקוח רכש את הרכב ללא הסוללה. הסוללה נרכשה על-ידי חברת "בטר פלייס", ולמעשה הועמדה לשימוש הלקוח במסגרת השירות אתו, כשחצי מהתשלום בעבורה – אגב, סוללה עולה כ-10,000 יורו, שנדע באיזה סדר גודל אנחנו מדברים, חלק שולם במזומן ל"רנו" וחלק חברת "בטר פלייס" התחייבה לשלם בפריסה ולכן יש שעבוד ל"רנו".
אנחנו כבר נפגשנו עם חברת "רנו", שהיא חברה מרכזית בתהליך הזה מבחינתנו, הבנו את חשיבותה, הבנו את המשמעות של הדברים גם עבורה, כי אם "בטר פלייס" יוצאת מהתמונה למעשה הגלגל יעבור לשדה שלה. יש רצון טוב, אני מוכרחה להגיד, גם מצד "רנו" להגיע לאיזשהו מענה שיאפשר פתרון ללקוחות בכל מקרה. אני לא רוצה עדיין להתחייב, אני רק רוצה להגיד לכולם: אנחנו בודקים את הנושא הזה ומנסים לקדם אותו, ויש שיתוף פעולה.

החלפים ושירות כרגע את אומרת זה עד ה-13 ביוני.

ללקוחות הכול אותו דבר.

מה עם החבילות טעינה? את תדוני בזה תוך כדי הפירוק מה יקרה אחר כך. אלה ששילמו את הכסף וכו'.

שוב, אין לי נתונים מדויקים על לקוחות ששילמו מראש. אני לראשונה שמעתי כשאתה הסברת.

אני שילמתי מראש.

הרבה שילמו מראש.

כן, לארבע שנים שילמנו.

אני לא אומרת שלא שילמו מראש, אמרתי שאין לי נתונים.

תודה. תיכף ניתן לכם כמובן, הלא נתכנסנו במיוחד למענכם ולמען העובדים.

שוב, אני לא אומרת שלא שילמו מראש, אני רק אומרת שלי אין עדיין את הנתונים האלה.

את תקבלי אותם.

אני גם לא יודעת באיזה סכומים מדובר. אני רוצה לסייג ולהגיד דבר אחד, שבמודל שזה היה קיים, כפי שעולה מהמספרים, אין ספק שהעסק לא יכול להתקיים. אני לא מדברת על החזר ההשקעות, מדברים על התזרים השוטף. עסק שיש לו כל הזמן - -

הפסדים לא יכול לתפקד.

- - תזרים שוטף שלילי, אין לו זכות קיום, איך שלא נסתכל. כלומר גם לנו המפרקים ברור שככל שנלך למכירה בין של כל הדבר בבת אחת, בין של פירוקו לחלקים ומכירת חלק חלק, ברור שכל גורם שיתעניין בעניין ירצה לראות איזשהו מודל עם תזרימים חיוביים.

ולכן גם אנחנו כבר היום מכוונים למקום שאנחנו נציע את הכלה הכי אטרקטיבית בשוק. כלומר לנסות לגרום למערך שלנו להיות הכי אטרקטיבי למישהו שייקח ובאמת יתחייב לתפעל את המנגנון הלאה.

בכמה חודשי פעילות בכלל מדובר? מקובל להגיד: עכשיו עוצרים את הדימום. אחרי שעצרתם את הדימום, הגעתם ל-13 ביוני, מה האופק בחודשים, בימים, שהחברה יכולה לתת את אותו שירות?

קשה לי להגיד כבר בשלב הזה, אני אומרת את זה בכנות. אנחנו נצטרך לראות. שוב, אני אומרת לכם: קצב השריפה היה מעל 7,000,000 דולר לחודש. אנחנו מכוונים לתפקד בשבועיים עם כמיליון וחצי דולר לכל היותר.

אז זה נותן לזה ארבעה חודשים.

אני לא יודעת.

אמרת שיש שמונה מיליון דולר בקופה.

כן, אבל יש כוונה, תיכף נגיע לעובדים, לשלם משכורות מיד.

לעובדים. אז זה תיכף יוריד לך את זה לסכום יותר נמוך.

גם אבל לא הזכרתי שני דברים, שברור שלפחות בעת הנוכחית אין נכונות של המשקיעים - -

להמשיך.

- - לא שיש לי טענה, אבל אין נכונות להשקיע עוד כספים, אחד. ושניים, אין מימון בנקאי, צריך להבין.

איך אומרים, It's a dead business.

יש קופה וכשהיא תיגמר העסק ייגמר, אם לא נצליח למכור. אבל יכול להיות שכן, מה שאתה אומר, הדבר נבחן.

אתם גם תבחנו את האפשרות שחלק גדול מהאנשים יגידו: אנחנו רוצים להחזיר את האוטו ולקבל פיצוי?

אין דבר כזה. לפחות במה שראינו כרגע אין אפשרות כזאת. אין אפשרות לתת להם עדיפות כשיש כל כך הרבה נושים בתור, לצערי.

רציתי להתייחס לאמירה הזאת.

כל אחד ידבר פה בתורו.

הייתה אמירה אקסיומטית שאני חושב שחולקים עליה.

אדוני, יש לנו חוק פה בכנסת, שלצערי הוא חוק, ואני חוזר על זה כאן, שהוא לא הוגן, חבר הכנסת צור היה ניצב במשטרה: חברי כנסת מותר להם לדבר מתי שהם רוצים, האחרים – לא. אז מה אני יכול לעשות, לא אני קבעתי את החוקים. אז אחרים לא יכולים להתפרץ, אני אתן להם את זכות הדיבור. כן.

אני אומרת שלצערי ברגע שהחברה שינתה מצב באופן משפטי ונכנסה לפירוק, לצערנו הלקוחות הופכים להיות באופן פורמלי נושים ככל נושה אחר. אין אפשרות לתת להם איזושהי עדיפות. אני חושבת שאנחנו באמת עושים את המיטב כדי שהם כן יפעלו.

לכולנו צריך להיות בראש, שבכל המקומות האחרים בעולם שיש רכבים חשמליים יש מודל אחר לגמרי, שהמכוניות החשמליות פועלות למעשה כמכוניות על סוללה קבועה. נכון שזה נכס נחות אל מול המכונית שלנו שמסוגלת לנסוע מרחקים וטווחים ארוכים תודות לאותן תחנות החלפה, אבל יכול להיות גם שזה צריך להיבחן. המודל הזה, שיתמקדו בתפעול, יש לו משמעויות כמובן בעיקר על הלקוחות. הכול נבחן. אני רק רוצה פשוט להגיד שאנחנו לא יכולים להתחייב, אנחנו אבל כן מתחייבים שנבדוק את כל האפשרויות.
אני עוברת לסוגיית העובדים. סוגיית העובדים היא סוגיה לא פחות חשובה ואפילו מרכזית בעינינו, מכיוון שסך הכול האנשים האלה עשו את הדבר היפה שכן יש ב"בטר פלייס". ואני מוכרחה לשתף את כולם שעשיתי סיור במתקני החברה, ופשוט אתה נשאר עם פה פעור לנוכח שיא הטכנולוגיה, שיא הפאר, רובוטיקה, מחשוב.

כן. אני גם כן הייתי בין אלה שהוזמנו בהתחלה ועשה את הסיבוב ברכב וכו'. אבל לא על זה באנו. החברה והאנשים עשו את העבודה הכי טובה, והעובדים וכו'.

אני פשוט אומרת שהעובדים האלה, שלמעשה הם פיתחו ויצרו את הדבר המופלא הזה בעיני - -

נכון.

- - אנחנו חשבנו שראוי לסיים עם מי שמסיימים את ההתקשרות כרגע, לעשות את זה בצורה מכובדת. עשינו ככל יכולתנו באמת לתאם את הדברים מול נציגי העובדים, ישבנו עם בא כוח העובדים, עורך-דין אופיר.

רונן.

השם הפרטי אופיר והמשפחה רונן?

בדיוק.

הגענו איתם להסכמות שכמובן במסגרת המצב המשפטי של חברה בפירוק, שלמעשה הם צריכים לקבל את הסכומים ששקולים למשכורות חודש מאי סך הכול במועד. אנחנו נדאג לשחרר להם את הכספים שנצברו לזכותם, ולמעשה אפשרנו להם עוד כל מיני חלופות שונות לגבי לקיחת ושימוש בציוד האישי ששימש אותם כעובדים.
כמו שציינתי, ברגעים אלה מתחיל הליך הפיטורים. צפוי להיות יום לא פשוט לחברה ולאותם עובדים כמובן. אנחנו מלווים את העובדים שם, ואני רק רוצה לציין שבאמת כל העובדים הנותרים מסייעים ונותנים כתף לתהליך הזה. ייתכן אגב שאם באמת התקופה תוארך, כמו ששאל חבר הכנסת צור, נאלץ לעשות אולי צמצום נוסף בשלב הבא, כדי לאפשר לה עוד טיפה אורך רוח למצות את הפתרונות.
זהו. דבר אחרון שרשמתי לעצמי לגבי הערבות במשרד התחבורה. יש שמה סכום של 8,000,000 שקלים. שוב, אנחנו עדיין לא קיבלנו לידינו את הערבות עצמה, אז אנחנו מתייחסים למה שאנחנו יודעים. קיבלנו מכתב שמשרד התחבורה הוציא לחברה ביום ראשון השבוע, שלמעשה שלל לה את רישיון היבואן. החברה הייתה יבואנית הרכבים, ולמעשה הערבות למיטב ידיעתנו, בשלב זה לא התבקש חילוטה והיא לא חולטה.
הדבר הזה אגב מקשה על כמות לקוחות, שאני כבר אומרת, עשרות, כ-30 אם אני לא טועה, ששילמו סכומים משמעותיים על חשבון הרכב ואין לנו אפשרות כרגע לשחרר אותם ולתת להם להשתמש בזה. אנשים, אני יכולה להגיד לכם, שלחו לי למייל האישי: שילמנו כספים אישיים, זה כל כספנו, והאוטו תקוע – תשחררו לנו אותו.

תיכף נשמע את נציג משרד התחבורה.

מאוד נרצה, ואם אפשר אנחנו מעוניינים לשחרר את זה ולהעלות את הרכבים האלה. זה גם יתרום לנו שמערך הלקוחות יגדל ונוכל לשרת יותר אנשים. אנחנו אגב לא רואים שיש סיבה, כל עוד אנחנו נותנים את אותה רמת שירות ללקוחות - -

נכון, לא לשחרר את הרכב.

נכון, - - עילה לחלט את אותה ערבות.

אני מאוד מודה לך. אני רק רוצה כבר כאן את נציג משרד התחבורה ולשאלה הספציפית הזאת: מדוע אתם לא משחררים את זה? ותציג את עצמך, בבקשה.

אבנר פלור, מנהל האגף לרכב במשרד התחבורה. קודם כול, נודע לנו מהתקשורת כמו כולם על פירוק החברה וכו'. לא קיבלנו לא טלפון, וניסינו גם להשיג את נציגי החברה ולא הצלחנו במהלך כל השבוע הזה. ולכן השלב הראשון היה לפחות לצמצם ולא להגדיל את מספר הלקוחות. אז מיד, איך שנתקבלה ההודעה, בעצם הפסקנו את רישום כלי הרכב החדשים ורצינו לשמוע אותם לגבי ההמשך.

יופי. אז לאור מה שהיא אמרה, האם תקבלו החלטה מיידית לשחרור? כדי שאותם 30 שתקועים עם הרכבים, לפחות - - -

אדוני היושב-ראש, היא גם לא התייחסה לשני נושאים חשובים. ישנם גם כלי רכב עדיין שמצויים ולא נמכרו, כמות גדולה, וגם לקוחות שאנחנו לא יודעים את מספרם שמצויים בהליך רכישה. אז רצינו לשבת איתם ולראות את כל הנתונים.

אז השאלה היא מאוד פשוטה: האם אתם יכולים לשבת היום?

כן.

ואנחנו נקבל דיווח על זה שאתם משחררים את הנושא הזה.

כן.

תודה רבה. אני מודה לך, מר פלור. עורך-דין יונת מאיר ממשרד קוטלר, האם יש לך משהו להוסיף?

לא, אדוני.

אם לא, אז אני מודה לך. האם למר גלמן, שהוא הסמנכ"ל לענייני כספים שמייצג את חברת "בטר פלייס", יש משהו להוסיף בנושא?

על מה שנאמר עד עכשיו לא.

אוקיי. אז אני רוצה קצת לפתוח. בהתחלה אני אתן לעורך-דין אופיר רונן, נציג העובדים. האם מה שנאמר כאן מספק, לא מספק? מה קורה כרגע? ולאחר מכן אני אבקש מנציגי הלקוחות, שאנחנו נדבר. מי אדוני?

אני גזבר העמותה לקידום תחבורה חשמלית. אנחנו נציגי הלקוחות.

נרשמת?

כן.

תודה רבה, אתה תדבר. בבקשה, עורך-דין אופיר רונן.

אני מייצג מעל 300 עובדים של חברת "בטר פלייס". בחודשים האחרונים העובדים בחרו להישאר בחברה למרות שהם ידעו את מצבה הקשה, למרות שעשרות אם לא מאות חברים שלהם פוטרו. והם נשארו בעבודה על מנת לנסות לשמר את המיזם החשוב הזה.
למרבה הצער, החברה נכנסה להליך של חדלות פירעון. במסגרת ההליך הזה כ-209 עובדים יפוטרו ו-111 העובדים הנותרים, אין להם ודאות כמה זמן הם ייוותרו בעבודתם בתקופת הפירוק. בינתיים בית-המשפט החליט שמפעילים את זה לכשמונה ימים. הם לא יודעים מה יקרה לאחר השמונה ימים האלה.

שמונה ימים? 13 ביוני?

לא, שמונה ימים זה להגיש דוח ראשון.

אז סליחה, עד ה-13 ביוני. ובשורה התחתונה הם נמצאים בחוסר ודאות. לא רק שהם נמצאים בחוסר ודאות, חלקם גם לא יקבל את כל הכספים שמגיע להם.

אתה מדבר על הכספים שהם שמו - - -

המפוטרים. הרי העובדים למעשה פוטרו ועכשיו זה חוב עבר, כל מה שמגיע להם זה חוב עבר. הם אמורים לקבל גמלה מהביטוח הלאומי, שיש תקרה לגמלה הזאת.

יש פה גם את נציגת הביטוח הלאומי, אנחנו נבקש ממנה להגיב.

עכשיו, גובה הגמלה זה 110,331 שקלים. הגמלה הזאת לא מספיקה לכולם כי רובם עובדים אקדמאים והם עבדו מספר שנים בחברה, וחייבים להם דברים כמו הודעה מוקדמת, פיצויים וחובות נוספים.

עכשיו, העובדים מאמינים בעידן עופר, יו"ר החברה, שהקים את המיזם החשוב והשקיע במיטב כספו לטובת המיזם.

כספו, אני רק תמיד אומר: הכספים האלה זה של החברה.

כספו ושל החברה. השקיע לפי הפרסומים גם מכספו. אנחנו מאמינים אבל שהוא גם יירתם לתשלום הפרשי הכספים שיגיעו לעובדים לאחר גמלת המל"ל.

אז רק אולי תיתן לנו סדרי גודל, כי אתה בטח בקיא. לאור מה שאתה חש מהשיחות עם המפרק, כמה כספים נוספים צריך מר עופר לדאוג כדי שהעובדים האלה יצאו בכבוד כמו שנכנסו בכבוד?

עדיין אין לנו את הנתונים. בכל מקרה מקופת הפירוק אנחנו יכולים לקבל תקרה נוספת של 35,000 שקלים. זאת אומרת, מקופת הפירוק 35,000 ומהביטוח הלאומי 110,331.

כמה להערכתך כרגע, ואני לא מחייב אותך פה – סדרי גודל, כדי שהעובדים יקבלו את מה שפחות או יותר היה צפוי מעבר לביטוח הלאומי ומה שנותן המפרק? כמה יצטרכו להוסיף מר עופר וחברתו?

אין לי. לא יכולתי לעשות חישובים.

לא עשית את המכפלה?

תוך יומיים לעשות חישוב ל-300 עובדים, תביעות חוב – זה קצת קשה. אני מעריך שזה מיליוני שקלים בודדים.

מיליוני שקלים בודדים? מיליוני שקלים זה כמה? מה זה מיליוני? החסם העליון.

החסם העליון, גג, הערכה מאוד גסה - - -

אתה לא עומד פה ואף אחד לא יתבע אותך למשפט.

הערכה גסה ביותר, שמבוססת על תחושות בטן ולא על נתונים – 5,000,000 שקלים.

אני חושב שבאמת זה לא סכום כזה גדול על האנשים שאנחנו מדברים עליהם. כן.

זה דבר אחד. דבר שני, בתוך פרק זמן כזה קצר משתחררים לשוק העבודה כ-200 עובדים שרובם אקדמאים. אני חושב שיש למצוא להם פתרון. הם לא יכולים למצוא כל עבודה שהיא בגלל שהם מומחים, ולמדו, ויש להם תארים והם התמקצעו בתחומים מסוימים. אז פה אני אשמח אם יש לכם פתרון לאותם עובדים.

אתה מדבר על עזרה בהכוונה למקומות אחרים בשוק?

בוודאי. וגם אני מניח, עוד לא עשינו את הבדיקה הסופית אבל נציגת הביטוח הלאומי נמצאת כאן, ולפי מה שאני מבין, תקרת דמי אבטלה היא מוגבלת. ולאותם עובדים אקדמאים זה משפיע באופן קשה. ואם אפשר בעזרת הוועדה, לא רק לגבי העובדים של "בטר פלייס" אלא גם לעובדים אחרים, לדאוג או לסייע להגדלת תקרת דמי אבטלה שמשולמים, כי הרי זה מוגבל בתקרה. ויש פה בעיה כספית מאוד קשה לאותם עובדים, שהם גם אקדמאים וקשה להם למצוא מקום עבודה, וגם בתקופה עד שהם ימצאו עבודה, יקבלו דמי אבטלה עם תקרה מאוד נמוכה יחסית לשכרם.

עורך-דין רונן, אני מודה לך. נציגת הביטוח הלאומי, את רוצה להתייחס? מה השם, בבקשה?

מרציאנו עדנה, ואני סגנית מנהלת תחום של פשיטות רגל. אני אדבר על אבטלה גם, בגלל שגם על זה עדכנו אותי. המנכ"ל הבוקר דיבר עם מנהל האגף אצלנו.

המנכ"ל פרופ' שלמה מור-יוסף.

נכון. דיבר עם מנהל האגף אצלנו וביקש לרכז את העניין של דמי האבטלה. וגם לרכז את כל העובדים שהם יגיעו לסניף אחד, לסניף פתח-תקווה, לא יצטרכו להתרוצץ. הגעתי לפה היום גם כדי למצוא מישהו מנציג העובדים כדי לקשר אותו עם מנהלת התחום אצלנו.

אז אנחנו כבר מקשרים ביניכם.

עם אופיר אנחנו בקשר.

אנחנו מכירים.

אנחנו מכירים. אני צריכה דווקא נציג של החברה כדי לקשר אותו עם מנהלת התחום.

מר גלמן הוא עכשיו האורים והתומים שלנו.

שהיא רק תחזור לאס.אם.אסים שלי.

התכוונתי לפנות אליו. ולגבי דמי אבטלה הם יעשו הכול כדי שהתשלומים יהיו יותר מהר. אני לא יכולה להתייחס לגובה הסכום, כי יש איזשהו חישוב וצריך לבדוק את השכר, אז אני לא אתייחס לגובה הסכום. אבל כן רוצים לעשות, כדי לקדם את זה ושיקבלו כמה שיותר מהר.

לגבי פשיטות רגל, שזה יותר התחום שלי.

את גם שייכת לעריכת דין?

לא, אני עובדת הביטוח הלאומי.

בהכשרה שלך את לא עורכת-דין?

לא.

נו, טוב, לפחות מספר המשפטנים קטן. חס וחלילה, לא – המשפטניות בדרך כלל, כן.

אני יכולה להתייחס לביטוח זכויות עובדים, שזה בעצם התחום שישלם לעובדים את הכסף בסופו של דבר אם הם יגיעו לפירוק קבוע. המקסימום שלנו, כמו שאמר אופיר, הוא 110,000 שקלים ברוטו. מסטטיסטיקות שאני לא זוכרת אותן בעל-פה, אבל זה מכסה יפה. אני לא יודעת מהו עומק החוב של העובדים, אין לנו נתונים בשביל להגיד אם זה יכסה או לא יכסה.

אז זה מיד - - -

הערה חשובה, סליחה שאני קוטע אותך, יש פה משהו מוזר עם הגמלה. הגמלה של הביטוח הלאומי מורכבת משכר ופיצויים והיא מוגבלת בתקרה כפי ששמענו. אבל מה, הביטוח הלאומי, לפי החוק, קודם כול זוקף את רכיבי השכר בתקרה ורק בסוף את הפיצויים.
זאת אומרת שעובד שעובר את התקרה, בגלל שהביטוח הלאומי מחייב לזקוף קודם כול את השכר ולא את הפיצויים, משלם הרבה יותר מס מאשר אם הדבר היה הפוך. אם הביטוח הלאומי היה זוקף קודם כול את הפיצויים ולאחר מכן את רכיבי השכר, הנטו של העובד מהתקרה המוגבלת הזאת היה הרבה יותר גדול.

אני חייבת להתערב בשני עניינים. קודם כול, עד כמה שאנחנו הבנו, אין חובות לקופות הפיצויים. זאת אומרת, הפיצויים הופרשו במלואם.

יש לכם של מאי.

עד ל-1 במאי, אבל אין חובות אחורה.

יש לכם של חודש.

נכון.
דבר נוסף, בקשר לדבריו של עורך-דין רונן, אני רוצה רק להבהיר. הגשנו בקשה חריגה יחסית לבית-המשפט לאור המצב המצער, על מנת שנוכל לשלם מיידית את משכורות חודש מאי. בתהליך הרגיל מה שניתן היה לעשות זה אחרי קבלת צו פירוק העובדים היו מגישים תביעות חוב ומקבלים מהמל"ל את הסכומים בפרק זמן של עוד כמה חודשים. אנחנו ביקשנו להקדים את הנושא הזה, ולכן עד התקרה של 35,000 ש"ח ישולמו במיידית, לא נצטרך להמתין מספר חודשים. זה נושא שהביטוח הלאומי יוכל לאשר שבאמת מדובר בהקדמה של כמה חודשים על מנת לסייע לעובדים.

נכון.

תודה. זאת הייתה הערה חשובה.

זה התשלום בדין קדימה, שכשיש כסף בקופת הפירוק אפשר לשלם עד למקסימום הזה לעובדים.

גברת מרציאנו, הפסקנו אותך. בבקשה, את יכולה להמשיך.

כן. ברגע שיהיה צו פירוק קבוע נגד החברה, זה החוק, אנחנו נשלם את תביעות החוב, הן יגיעו אלינו. אני יכולה לנסות להבטיח שהתביעות יטופלו כמה שיותר מהר. אין לנו פיגור יותר מדי עכשיו, אבל יש לנו המון חברות בצנרת.
לגבי זקיפת החובות, מה שעורך-דין אופיר רונן הציג, שאנחנו קודם כול משלמים שכר ואחר כך פיצויי פיטורים – זה החוק. ומי שחוקק את החוק הזה בשנת 75' חשב שזה יותר נכון ויותר חכם. אז זה לא משהו שהביטוח הלאומי יכול להחליט אם הוא משלם קודם פיצויי פיטורים.

אז אם יהיה צורך, שלח לנו פתק, אולי צריך לשנות חקיקה.

חייבים, בגלל שעל פיצויים יש תקרה פטורה עד 12,000 שקל.

השאלה, אמרה לך גברת מרציאנו, שלמרות שהיא לא עורכת-דין הידע שלה הוא נרחב מאוד, שכרגע יש חוק. אני לא יודע, אני שומע עליו. אם יש חוק, אנחנו לא נפתור את הבעיה עכשיו, אולי תעביר לי פתק ונחשוב על חקיקה ראשית. כרגע אנחנו לא פה במסגרת החוק, אתה עורך-דין.
תודה. אני מודה לך, גברת מרציאנו. אני פותח את זה עכשיו אני חושב לשמוע את הלקוחות הנפסדים. תומר שגיא מעמותת בעלי רכב חשמלי. תומר.

המופסדים.

סליחה. חבר כנסת ניצב צור אומר: המופסדים. הוא צודק. כן.

אני מהשוטרים שיודעים לקרוא גם.

אל תתבדח על המשטרה. שלא תעז לפגוע בכבודה של המשטרה.

שלום רב. אנחנו כעמותה מייצגים את בעלי הרכבים והמשתמשים ברכב, לא כולם הם בעלי הרכב. אנחנו מייצגים גם את אותם אנשים שדיברתם עליהם קודם, ששילמו כסף ולא קיבלו רכב. יש לנו אנשים מכל הסוגים ומכל המצבים.
עכשיו, כעמותה אנחנו מסתכלים יותר קדימה וזיהינו דבר אחד, שבעינינו הוא דבר משותף לכל היושבים פה סביב השולחן. תשתית הטעינה וההחלפה, המשך הקיום שלה, והוודאות שבמסגרת הליך הפירוק היא תימכר או תינתן לגוף אשר ימשיך את תפעולה לעתיד, זה דבר שהוא הכי מהותי פה לכולם. כי הערך של הרכבים, הערך של הסוללות, הערך של רכבים שעוד לא נמכרו, הערך של כל דבר אחר שיש אפשרות לגוף הזה שכרגע עומדת בראשו המפרקת – למכור, לממש, להשתמש בו, תלוי בדבר הזה.
להפוך את הרכב הזה מרכב שנוסע באופן בלתי מוגבל בכל רחבי ישראל ומשמש כרכב יחיד להרבה מאוד אנשים, לרכב אזוטרי שרק העשירים יכולים לקנות אותו, כי איזה בן-אדם יכול להחזיק בבית רכב שני שהוא מוגבל, זה לשמוט את הקרקע מתחת לכל היכולת לתת לאנשים פיצויים, להחזיר לאנשים את הכסף, לממש את הנכסים.

לכן מה שאנחנו חושבים בתור עמותה, שהאינטרס הראשון במעלה הוא לגרום לדבר הזה להיות כלכלי, אטרקטיבי וודאי לשנים הקרובות. עכשיו, בנושא הזה זיהינו כמה דברים שיכולים לעזור.

מר שגיא, אתה מדבר על תשתיות טעינה והחלפה.

תשתיות טעינה והחלפה.

אני מדבר על אותם 930 רכבים של מי שרוצה להפעיל אותם, לתת להם את האפשרות להמשיך.

ועוד 600 רכבים שנמצאים ומחכים להימכר כדי שהערך שלהם לא ירד לאפס, כי הערך שלהם והיכולת להמשיך למכור אותם בעתיד על-ידי מי שהם לא יימסרו לו בתור ערבון ירד לאפס, יגרום לזה שאי-אפשר יהיה לשלם לו, וייקחו כסף שאמור ללכת לעובדים, ללקוחות.

התחושה שלי שכרגע לא כל כך הרבה קונים יקפצו על - - -

אז בתור לקוחות שנמצאים חלקנו כבר שנה, חלקנו כבר כמה חודשים - - -

אלא אם כן מדינת ישראל תחליט להפעיל אותם.

ויש רכבים שמשועבדים לבנק, והבנקים יכולים לדרוש שיחזירו כספים על אותם רכבים שהם משועבדים.

רגע, את ביקשת רשות דיבור, נכון, גברתי?

זה בסדר. אני פה היושב-ראש, זה בסדר.

פשוט אני בתור מישהו שהרכב משועבד, בגלל שזה רכב יחיד במשפחה זו שאלה שכן מטרידה אותי: איך אחזיר בבת אחת סכום כזה גדול?

הבנתי. אני אתן לך גם לדבר תיכף. כן.

תשתית הטעינה וההחלפה בפני עצמה היא לא גרעונית. מודל ההפעלה הנוכחי יכול להיות שהוא גרעוני, אבל התשתית עצמה, שהיא בסך הכול 38 תחנות החלפה שכבר עומדות שם, עמדות טעינה שכבר נמצאות שם, מחוברות, קיימת התשתית, הידע, הכול קיים, המחשבים קיימים, הכול קיים.
אני רוצה לדמות את זה למצב שב-1994 חברת פלאפון הייתה פורסת את כל התשתית שלה ברחבי הארץ, כולנו הסתובבנו עם גוש ברזל כזה גדול – לא כולנו, מעט מאוד אנשים, אותם אנשים שהאמינו שפלאפון נייד זה העתיד הסתובבו עם גוש גדול, פלאפון הייתה פושטת את הרגל והנושים היו מורידים את המגדלים. איפה הייתה התקשורת הסלולרית היום?

התשתית הזאת זה משהו שהוא חשוב ברמה הלאומית. וכמו שהסברתי לפני רגע, הוא חשוב גם לכל אחד ואחד מהאנשים שיושבים פה, וכמובן גם ל-900 ומשהו המשתמשים שאנחנו מייצגים.

ולכן – אתה מסכם במשפט.

ולכן אנחנו רוצים שהמדינה תסתכל על חוק לעידוד השקעות הון, על מענקים מהמדען הראשי, על פטור ממיסים, ארנונה, לתחנות ההחלפה.

לגבי מה? המשך התעשייה הזאת?

אני לא מדבר על המשך התעשייה, אני מדבר על להפוך את מערך החלפת הסוללה והטעינה למשהו שהוא אטרקטיבי וודאי שימשיך להתקיים בשנים הקרובות.

תודה רבה. יערה די סגני.

אני מזכירת העמותה של בעלי הרכבים. אני רוצה לציין: קודם נאמר פה על בעלי רכבים שהם ירצו להחזיר את המכוניות. אנחנו בימים האחרונים נמצאים בקשר עם מאות בעלי מכוניות, וחד-משמעית כל בעל מכונית שיש בידו מכונית רוצה להמשיך להחזיק בה ומאמין בחזון. לקוחות שבידם מכוניות, לא ידוע לנו אפילו על אחד שלא מעוניין להמשיך לנהוג במכונית, וזה חשוב מאוד להביע את הנקודה הזאת.

כן, בהחלט, מאוד חשוב. אני מאוד מודה לך. תודה. רן אלויה, מנכ"ל "ג'ינרג'י", שזו חברה לייצור עמדות טעינה.

אנחנו חברת טכנולוגיה ישראלית, סטארט-אפ ישראלי, שפועל מעל ארבע שנים, שמפתח מוצרי חומרה ותוכנה לניהול אנרגיה, לא רק עמדות טעינה. אחד מהמוצרים שלנו זה גם עמדות טעינה שאנחנו מייצרים. אנחנו ספק הטעינה היחיד בישראל מלבד "בטר פלייס". אנחנו מספקים פתרון לכלל היבואנים האחרים – "יוניון מוטורס", "קרסו" ו"כלמוביל".
לקוח שנכנס היום לקנות Toyota Plug-in Hybrid נשלח אלינו ואנחנו נותנים לו את השירות של התקנת עמדה, וסקר וכל מה שכרוך בזה. אנחנו עובדים במודל מאוד שונה מ"בטר פלייס".

מתחרים למעשה.

אתם מתחרים ב"בטר פלייס". מה המלצתך לדיון כאן?

לדעתי אין ספק שצריך להמשיך לתפעל את עמדות הטעינה הביתיות. אני יודע מהמודל שלנו שניתן לעשות את זה בתצורה רווחית כלשהי. כמובן שצריך להיות מאוד מצומצמים, מאוד יעילים.

רק להבין את זה.

סוללה קבועה.

זאת אומרת זה מגביל אותם לנסיעה של כמה?

100 ק"מ.

אתם כרגע מתייחסים ל"רנו פלואנס"?

כן.

אתם כרגע מתייחסים ל"רנו פלואנס", יש רכבים אחרים עם טעינה ביתית.

למשל?

ה"ניסן ליף" שעם טעינה ביתית מוכח מעל 140 ק"מ. יש לו גם טעינה מהירה שזו פונקציה אחרת.

כמה רכבים כאלה יש?

כרגע נמסרו כעשרה לדעתי, אבל יש פה מלאי של עשרות שאנחנו כרגע בונים את התשתית בצורה מאוד נכונה.

אוקיי, אז אתם חברה מתחרה ל"בטר פלייס", ואתה אומר, כמו שאמרו פה אחרים: יש להמשיך לקיים תשתית טעינה.

תשתית הטעינה הביתית, אני יודע שהיא יכולה להיות כלכלית וניתן לתפעל אותה. אני חושב שצריך להתייחס ללקוחות כמו שצוין, חלק מהם שלא סופקו להם הרכבים, אבל יש לקוחות שהתקשרו אלינו וציינו שלא הותקנה להם עמדה והם לא יכולים להשתמש ברכב ללא עמדה. יש לקוחות שצריכים לעבור עכשיו דירות ואין מי שיתקין להם עמדה או יעביר את העמדה למקום אחר, וצריך להתייחס לזה.

לשאלתך, אתה העלית את הנושא של שוק הרכב החשמלי והאם הוא צריך לעבוד. אז כמו שהמפרקת ציינה – כן, וקיימים מודלים אחרים בעולם ששוק הרכב החשמלי מדשדש בהם בשנים האחרונות אבל לאחרונה התחיל לצמוח ופעיל. ובישראל אנחנו בונים מודל מאוד מאוד יעיל, קטן, מדויק, שעובדים עליו למעלה משנה. חברת "Tata Consulting", שזו חברה הודית מאוד ידועה, הגיעה לפה לבחון מה הדרך הנכונה לעשות את זה ולבחון אותנו, והוכח שאפשר לעשות את זה.

אני רק רוצה להבין, איך אומרים, בלשון פשוטה. אתה בעצם אומר: "בטר פלייס" כרגע נסגרה, נגמר הסיפור, לא יזרימו יותר כספים.

לא, הכוונה הראשונה היא למכור מקטעים.

למכור מקטעים מ"בטר פלייס" שאולי מישהו ייכנס אליהם וגם אתם המתחרים וכו', ולכן להמשיך את השוק שתהיה לו תשתית למכוניות חשמליות בישראל. זה מה שאתה אומר?

לא בהכרח בנושא של למכור.

רק תסביר לי בדיוק במשפט מה אתה אומר.

צריך להמשיך לקיים את התשתית, בהחלט, הביתית. לא צריך לפגוע בשוק הרכב החשמלי, אני שותף לחזון של הרכב החשמלי בישראל. אני לא יודע לגבי תחנות החלפה, אני לא יודע עד כמה הן יכולות לפעול בצורה לא גרעונית כי זה הרי תלוי מסת רכבים. אם יש 900 רכבים שמשתמשים ב-38 תחנות החלפה לעומת עשרות אלפי רכבים שישתמשו באותן 38, אז סביר להניח שהמספרים פה שונים.

תודה רבה.

סליחה, סימסו לי את המספרים. לטובת צופינו שהם עובדי "בטר פלייס" - -

וגם לטובת כולנו, למען הכלל.

- - וגם לטובת כל הצופים האחרים, הסכומים שהודיעו לי העובדים זה 7,000,000 דולר.

7,000,000 דולר זה הפער?

הם עוד לא הצליחו להפריד.

אמרנו 7,000,000 דולר, היום כמה זה? זה 26,000,000, משהו כזה.

כן.

ב-26,000,000, מה שביקשתי ממך לשאול, כמה זה כבר המפרק, מה הסיפור כאן? כמה מהחברה? כמה זה ביטוח לאומי?

אני יודע, את הניתוח הזה הם עדיין לא הספיקו לעשות. הסכום הכולל.

אז אתה תמשיך ותודיע לנו תוך כדי התהליך. תודה רבה.
אני רוצה להעביר את זה לכמה מהרוכשים. ותיכף אני גם אפנה לנציגי המועצה לצרכנות, ויש פה את פרופ' צחי בירק מהפקולטה להנדסת חשמל. אבל קודם לד"ר מיכאל מילגרם, רוכש רכב. קודם כול, תספר לנו למה רכשת דווקא את המכונית הזאת. כן, בבקשה.

האמת היא שאני התחייבתי לקנות את המכונית לפני שנה וארבעה חודשים, בסוף שנת 2011, עוד לא היו רכבים על הכביש. בשבילי זו רכישה אידאולוגית. אני חושב שהתלות של מדינת ישראל בנפט הערבי מחזקת את אויבינו, מממנת טרור וגם משמשת מנוף להפעיל את העולם המערבי נגדנו, וצריך לשמוט את השטיח הזה תחת רגליהם של אויבינו.

אני יודע גם שההערכה עכשיו, כשאנחנו מצאנו גז, האמריקנים, שתוך איזה 20 שנה יכול להיות שכל OPEC ייפול לגמרי כי העולם עובר לגז.

והגז ייצר חשמל שיניע את הרכבים החשמליים במדינת ישראל.

נכון. ואז יש לך את המתנול ואת האתנול, וכל התחבורה תעבור לגז.

זה מצוין. וגם הרי זיהום האוויר במדינת ישראל גובה מחיר כבד מבחינה בריאותית.

אז אתה פנית מבחינה אידאולוגית, חזונית, רכשת את הרכב. מה לגבי הסידור הנוכחי?

אני קצת ייחודי כי לי אין חניה פרטית, ואמרו לי שאני לא יכול לקחת רכב כי אין לי חניה פרטית. אז פניתי לחברת החשמל ויצרתי תהליך שהסתיים בדצמבר שעבר, שהשר עוזי לנדאו הגיע אלי הביתה וחנכו את נקודת הטעינה.

איפה אתה גר, אם מותר להגיד?

במצפה-רמון.

אה, זה אתה.

רבותי, אני רואה שכולם שאלו: מיהו אותו אחד במצפה-רמון? ד"ר מילגרם, אתה פה.

שנה שלמה הוא רק בתכנון.

הוא היחיד שקיבל עמדה ציבורית ממדינת ישראל. היחיד. שלוש שנים חברת חשמל הקימה עמדה אחת.

מאיפה עלית?

אני עליתי ב-1971 מארצות-הברית.

תודה. אז עכשיו קיבלת, יש לך.

יש לי רכב כבר ארבעה חודשים, 17,000 ק"מ, הגעתי מהחרמון עד אילת.

כן. מה אתה מצפה עכשיו?

אני רוצה לומר שהרכב הזה עובד. החשש שלי כשקניתי, למרות שזה אידאולוגיה, שאולי יהיו תקלות, לא יהיו תקלות – זה רכב מצוין, זה עובד, זה מגיע לכל מקום.

אז מה אתה מצפה עכשיו?

ואני מצפה שאנחנו, כמו שאמר חברנו ואני מחזק אותו, ודרך אגב, אני מאוד מברך את הגישה החיובית גם של המפרקת וגם שלך, שהלקוחות והעובדים עומדים במרכז, והעובדים של "בטר פלייס", כולם היו מצוינים ומסורים ותמיד נתנו מענה. אין לי מילה רעה להגיד על העובדים.

אני מסכים אתך, הם איכותיים ביותר.

כן. ואין לי מילה רעה להגיד על המכונית עצמה. ואני חושב שכמו שהמפרקת משתדלת לעשות, צריך להמשיך להפעיל את המערך הזה. ובעתיד אם יצליח ויראה רווחים אולי להרחיב, כמובן זו תוכנית עתידית, אבל לעת עתה צריך לעשות כל מאמץ להמשיך להפעיל את המערך המצומצם כמו שהוא.

תודה רבה לך, ד"ר מילגרם. יש לנו אדם בעל שם אליהו גולומב. אתה - - -

סבא שלי.

סבא שלך. כן, רבותי, אני יודע שהצופים היום כבר לא כל כך זוכרים את ההיסטוריה, אבל אליהו גולומב היה ממפקדי ההגנה, דמות בישראל. אתה רכשת רכב. כן.

אז בהחלט חלק גדול מקניית הרכב היה מאותו אלמנט, נגיד את זה - -

אידאולוגי.

- - של ביטחון ישראל, כפי שהביע אותו ד"ר מילגרם. יתרה מזאת, בתוך אותה אידאולוגיה, אני הרבה שנים עשיתי מילואים בצורות שונות ועשיתי כל מיני פעולות שהייתה בהן הקרבה פוטנציאלית רבה – למזלי, היא לא התממשה – לטובת ביטחון ישראל. ופה הייתה הזדמנות, ידעתי שישי סיכון בקנייה הזאת, ואמרתי שזה סיכון קטן שיכול לתת ערך גדול בהרבה אם ישראל תגמול את העולם מנפט. ואני לא יכול לא להיות חלק מזה, אולי עם השם הזה. אחד.

יפה.

שניים, הדבר שאני רוצה להגיד פה: קודם כול, חשוב מאוד שתהיה המשך התשתית הזאת. אני משתמש לא קטן בעמדות טעינה ציבוריות. אני עובד בבית-חולים שיש בו עמדת טעינה ציבורית, בית החולים נמצא 70 ק"מ מהבית שלי, ואני יכול לנסוע הלוך וחזור.

אתה יכול לגלות איזה בית חולים זה?

"שערי צדק", אני קפצתי להגיע לכאן. ואני יכול לנסוע הלוך וחזור. האמת היא שאני יכול גם בלי עמדת הטעינה, אבל אני יכול הרבה יותר בקלות לעשות את זה עם עמדת הטעינה ועוד להסתובב.

מה אתה מצפה מהנציגים כאן שעוסקים בפירוק?

ראשית, הולך להיות מצב שאני לא בטוח שבאמת יכול להתממש, שאפשר יהיה להפעיל גם את עמדות ההחלפה וגם את עמדות הטעינה ולהישאר לאורך זמן במצב הזה. אני כמובן אשמח מאוד, הכי אני רוצה שכל התשתית הזאת תתקיים.

במידה ולא?

אבל אם הברירה היא לא, צריך להשאיר את עמדות הטעינה שהן הרבה יותר זולות, או לפחות לאפשר ללקוחות לקנות עמדות טעינה ציבוריות או לממן עמדות טעינה ציבוריות חשובות, ויש לא מעט כאלה.

ופה אתה פונה למדינה.

ופה אני פונה למדינה, חקיקה ולמפרקת. זאת אומרת, אני לא יודע למי בדיוק זה יהיה שייך, אבל צריך לאפשר.

תיכף נשמע, כולם רושמים פה את התשובות. מר גולומב, אנחנו מאוד מודים לך. תודה.

אני רוצה לתת לשלומי דגן, שהוא כלכלן והוא נציג המועצה לצרכנות. אתם פעילים פה – אתה, אודי פלג וכו'. למדת את הנושא?

למדתי את הנושא.

מה אתה מציע?

אני באופן כללי הייתי רוצה להתייחס לנקודה שעוד לא העלו פה, שטיפה נגעו בה. קודם כול, צריך להבין, מבחינת הכלכלה וחיי המסחר חשוב מאוד שתהיה ודאות, שעוסקים יפעלו בסביבה ודאית - - -

תראה, כולנו רוצים ודאות. אנחנו חיים בעולם כל כך לא ודאי. יש ודאות אחת, אתה יודע מתי זה?

כן.

שלושה מטר למטה זה ודאי.

היום זה בקומות.

חתרתי לזה שמאוד חשוב שצרכנים, ברגע שהם רוכשים מוצר ושירות, בסופו של דבר יקבלו אותו. לגבי תחומים שונים במשק יש הסדרים שונים שמגדילים את ההבטחה הזאת – ערבויות או דברים כאלה.

אני מציע באמת שתתייחס בצורה פרטנית, מה אתה בתור נציג המועצה לצרכנות מצפה במצב שנמצאים היום? נמצאים הלקוחות וחלק מהעובדים, שמעת את המפרקת, שמעת את הנציגים כולם. יש לך משהו להוסיף לדיון קונקרטי בנושא הזה?

מה שהייתי מצפה לגבי העתיד, נכון להיום אנחנו מבינים שיש 8,000,000 שקל ערבות. סביר להניח שאותם כספים בצורה כזאת או אחרת, רובם לא יגיעו בסופו של דבר לצרכנים, כי ברגע שיחלטו אותם הם יגיעו למדינה – זה מה שהוסבר לי על-ידי משרד התקשורת.

אני כרגע שמעתי מנציג משרד התחבורה.

אוקיי, מיד אעבור אליו.

למה למדינה?

למה למדינה? כי ככה הוחלט ברישיון לפני חמש שנים.

תיכף אני - - -

תהיה התייחסות לזה, כי אני הבנתי שתהיה פה שיחה עם נציגי המפרק, לא הבנתי את הדברים שאתה אומר.

מה שכן היה חשוב לי, המסר להעביר לוועדה, זה שבמקרים דומים של מיזמים של דברים צרכניים, שיהיו ערבויות, וערבויות שהצרכנים בסופו של דבר יוכלו, אם המיזם נופל - - -

אז אתה מציע לעתיד. במקרה הנוכחי אין לך הרבה מה להציע.

לא.

קיבלתי, תודה. לעתיד, תעביר לי נייר שאתה מציע במקרים חדשים, איך אפשר לשפר את - - - הערבויות. אני מודה לך.

על סמך המקרה הזה, שממנו נלמד לגבי זה.

על סמך המקרה הזה. נציג משרד התחבורה, אתה רצית להוסיף משהו עכשיו. אבנר פלור, אבנר רצפה.

לפני שאני אתייחס לנושא של הערבות, רק ברמה הכללית התייחסו לזה, בעצם היום ישנם 930 כלי רכב ומרבית כלי הרכב זה של "בטר פלייס". ישנם עשרות של כלי רכב חשמליים, לא בכמויות גדולות, אבל הטכנולוגיה של החלפת המצברים היא ייחודית ל"בטר פלייס". אין פה עוד יבואן או יצרן שיש לו טכנולוגיה כזאת ייחודית.
בנושא של הערבות. מה שאני התייחסתי, ישנה ערבות של 8,000,000 במשרד התחבורה. אנחנו לא הולכים לחלט את הערבות, ממש לא. מה שביקשתי מהנציגים זה שניפגש, שנראה מה אפשר לעשות.

זה יהיה בסיכום, אתה הבהרת את זה בצורה כל כך ברורה ונכונה. לכן באמת, שלומי, אם היית מקשיב היית מבין שיש פה נכונות.

אפשר שאלה רק לנציג התחבורה?

בבקשה, חבר הכנסת רונן הופמן.

רציתי לשאול אותך, נציג משרד התחבורה, מר פלור: האם נערך איזשהו דיון במשרד התחבורה או בין משרדי בכל הנוגע לפן היותר רחב של העניין הזה? מעבר לחברת "בטר פלייס", לאיזושהי הערכות ארוכת טווח יותר בעניין התשתית הזאת, שמשרד התחבורה שותף לה, יוזם אותה, מתוך אותם שיקולים שהלקוחות כאן דיברו.

לא. ישנה מנהלת תחליפי נפט שיושבת במשרד ראש הממשלה, שדנה בכלל נושא ההנעות החלופיות, ואולי אפשר להזמין אותם לדיון מסודר.

בהזדמנות אחרת אנחנו נדון גם באנרגיות וכו'. תודה רבה, אנחנו נדון בזה לחוד.
יש לנו שני נציגים משני מוסדות מכובדים: יש לנו את פרופ' צחי בירק מהפקולטה להנדסת חשמל בטכניון, וד"ר דפנה דיסְני, שהיא גם פעילה ברכב, אבל היא גם מרצה באוניברסיטת תל-אביב ובבית-הספר לכלכלה. אז אולי פרופ' בירק. והאם אמרתי דיסְני?

דיסֵני.

דיסֵני, תודה. אז, בבקשה, פרופ' בירק. אתה במקרה שייך למשפחת בירק?

מן הסתם, כן.

אתה יודע כמה אני באמת מכבד את אביך, זיכרונו לברכה.

רק למען גילוי נאות, אני גם לקוח מהראשונים, היום עם 27,000 קילומטר בתשעה חודשים. אני די מותח את הגבולות, כי אני נוסע 90 קילומטר למקום העבודה, טוען שם וחוזר, וזה עובד.

איפה אתה גר?

גר בהוד-השרון, עובד בטכניון.

הוד-השרון, נוסע לטכניון, טוען שם וחוזר.

עולה לכרמל, וזה בסדר.

זאת אומרת, לא השתמשת אף פעם בנושא הזה של - - -

בוודאי שהשתמשתי.

כן.

בוודאי.

בנושא של?

של תחנות ההחלפה.

הוא ענה לי.

לא, אבל הציבור לא מבין.

בהקשר הטכניוני זה קרה פעם אחת, כשיצאתי מהמשרד בתשע בעבר, התקרבתי לאוטו, תפסתי את הראש, שכחתי לתקוע את הכבל. אבל בהקשרים אחרים, נסיעה לאילת ובכלל בלת"מים, אז כן. אני, כמו שביקשתי, רוצה לקחת את הדיון, בכל זאת, לרמה יותר כללית, כי אני חושב שיש מקום לפעולה מיידית, ולכן זה לא יכול להמתין. פה רוב הדיבורים הם על לארגן לוויה נאותה.

לוויה נאותה?

לוויה נאותה לעובדים, ללקוחות - -

ולתת גם למשתתפים בהלוויה - - -

- - ואיפשהו graceful, וכך הלאה.

כן, נכון.

אני בהסתכלות מקצועית על כל העניין הזה רוצה לומר מספר דברים. דבר ראשון, חשמל הוא בבירור הפתרון. כולם היום בעולם מבינים את זה, זה המדיום הכי גמיש, יודעים לייצר אותו מכל דלק, סולרי, מים, מה שרק יש; יודעים להוליך אותו לכל מקום, הוא כבר מגיע לכל מקום, בממוצע עם יכולת יתרה גדולה מאוד, כך שאין בעיה לטעון בבתים וכן הלאה.

צוואר הבקבוק היום הוא האגירה, הסוללות. זה הדבר שכרגע מבחינת עלות וגם יחס משקל לאנרגיה, נחות לעומת דלק, וזה צוואר הבקבוק, איך להתגבר על זה איכשהו. פה בעצם באו תחנות ההחלפה של בטר פלייס – ולמי שמכיר קצת מקצועית, ולפחות חלק מחברי הוועדה אני יודע בוודאות שכן – הרעיון אמר את הדבר הבא: במקום לשים מצבר בקיבולת שמכסה את המקרה הגרוע ביותר כשרוצים לנסוע לאילת, במקום זה נכסה 90% מהמקרים, 95% מהמקרים, ואז יספיק לנו שליש בערך, שזה אומר, לחסוך 600-500 קילו ממשקל האוטו, ולחסוך כ-25,000 דולר.

האפשרות שיום אחד מספר אנשים יתקעו בדרך לאילת.

ועם הזמן המצב רק הולך ומשתפר, כי הטכנולוגיה משתפרת. אז זה הרעיון, זה מה שקרה פה. עד לפני שמונה ימים נופפו כל הזמן במודל המוצלח של חברת טסלה בארצות-הברית, שפיתחה מכונית ללא סוללה, עם סוללה בלתי מתחלפת, התחילה בפלח העליון של השוק. פיתחה למעשה מכונית ספורט מירוץ אטרקטיבית וכך הלאה, במחיר מאוד גבוה, עם קיבולת מצבר שבערך יש אופציות, אבל בין פי שניים לפי שלושה וחצי מהקיבולת של בטר פלייס.

ב-22 במאי במזכר לSEC-, ל-Securities and Exchange Commission בארצות-הברית, חברת טסלה הודיעה בדיון בחסמים לכניסה מסיבית לשוק, אחד החסמים שהיא סימנה הוא הצורך בתחנות החלפה, אפשרות החלפה מהירה של סוללות במקומות ציבוריים וכן הלאה. זאת אומרת, קרי, גם טסלה במודל החדש שלהם - - -

זאת אומרת, למרות העובדה שטסלה, לפי מה שאתה אומר, סדרי גודל, הסוללה יכולה להחזיק ל-300 קילומטר, 360 קילומטר, ארצות-הברית זה לא מרחק גדול, הם מבינים שהם צריכים לשפר את התשתית.

לא, הם במקור הלכו למודל שהתשתית היא superchargers, תחנות טעינה מאוד מהירות. אלא מאי? מדובר בטעינה למצבר כמו שלהם של 20 דקות. זה מאוד מהיר, זה גם מחמם את התאים, מקצר את חייהם, זה גם צורך מחברת החשמל "פיקים" מטורפים של צריכה, בעוד שבתחנת החלפה הטעינה היא ברקע, כשאתה - - -

רק הבקשה שלהם, תשתיות - - -

ולכן הם הודיעו, הם פשוט הודיעו שכדי להיכנס באמת לשוק רחב, לא לשוק שנקרא אזוטרי או אקזוטי, או איך שרוצים לקרוא לזה, של מכוניות מירוץ למליינים - - -

בלי תשתיות רחבות - - -

הם ילכו לזה. הם ילכו, זו לא התחייבות. הם ילכו למודל - - -

הם ישקיעו בעצמם?

הם לא אמרו, אבל הם רואים צורך בדבר הזה. כלומר, במדינת ישראל היום קיים הדבר שאם ירצה השם, יהיה בארצות-הברית בעוד חמש שנים. אצלנו זה קיים. כלומר, למעשה, לא מונח מת לפנינו - -

אלא מונח משהו שהוא - - -

- - אלא מונח חי אסטרטגי בעל חשיבות.

עתידי.

הוא כבר עכשווי, והוא עובד.

יפה.

הוא עוד, ולכן - - -

ולכן, פרופ' בירק, מה המלצתך?

ולכן המלצתי, ניסיתי להבין מה בעצם קרה פה, כי מהתחום שלי אם לא מבינים מה הבעיה, אין טעם לדבר על הפתרון המיטבי, כי לא ברור למה. עד היום היו מספר חסמים.

החסם הראשון היה שאופי ההשקעה היה צריך להיות, לשים את כל הכסף, לפרוס את כל התשתית לפני שאפשר לשים מכונית אחת על הכביש. זה קשה מאוד. בחברות סטרט-אפ זה לא כך בדרך כלל.

החסם השני היה, שכל לקוח פוטנציאלי כמעט, למעט אלה שיושבים פה ועוד כמה מאות, אומר, כמו שהרבה פעמים אומרים גם בבניין הזה, צריך שמישהו, צריך לעשות משהו, שמישהו - -

צריך, זה המשפט הכי טוב. כשאני אומר לבן שלי, צריך, זה משפט כבר.

- - יתנסה בזה, ואחרי שנראה שזה בסדר, אני אבוא. הדבר הזה היום, אחרי שנה כבר של מכוניות במספרים לא זניחים על הכביש, וקילומטרז' מצטבר, ורואים שהכול עובד, החסם הזה גם כן ירד, בגדול. אז נשאלת השאלה, אם כך, מדוע בכל זאת המשקיעים הקיימים - -

בורחים.

- - שמן הסתם האמינו במיזם הזה וגם Put your money where your mouth is, מדוע הם לא מוכנים להמשיך?

אתה רוצה להסביר לנו?

כן. יש פה בעיה נותרת קשה, והיא בעיית הביצה והתרנגולת, זאת בעיית אי-הוודאות. לקוח שואל את עצמו – התחילו לשאול בעיקר מספטמבר האחרון כשגילו שקופת המזומנים איננה אין-סופית – מה יהיה? אולי אתפס עם המכנסיים למטה בלי תשתית, ואז זו נבואה שמגשימה את עצמה. כמו שמודיעים על מפלגה שכנראה לא תעבור את אחוז החסימה, אל תבזבז את הקול, לא מצביעים, היא לא עוברת.

אתם יודעים, רק אסבר את האוזן, בגלל שפרופ' בריק – אנחנו בכל זאת במקום שיש לו גוון פוליטי, כנסת ישראל, אתם יודעים איך הגמלאים קיבלו פתאום, כמה הם קיבלו? שבעה מנדטים? תשעה מנדטים? לא זוכר.

שבעה.

הם לא עברו את אחוז החסימה, ואז האסטרטג היחצן שלהם – שבוע לפני בחירות הסתובבו כל הצעירים בתל-אביב בעיקר, ואמרו, מי שיעבור את אחוז החסימה נותנים לו את הקול – ואז הוא הפיץ את הספין שהם עוברים, ואז רוב ההצבעה למפלגת הגמלאים היו, שהם שניים-שלושה גמלאים, כל הצעירים ברובם מתל-אביב שאמרו, מי שעובר, מקבל.

נכון. אז זו כרגע הבעיה, בעיית הביצה והתרנגולת, היא כבר מעיקה.

מה אתה מציע עכשיו? מה אפשר לעשות?

מה שאני מציע קונקרטית, אני רוצה דווקא לאתגר אתכם.

אתכם, זה חברי הכנסת.

כן, חברי הכנסת, את הממשלה, אותנו כמדינה. להבדיל מכלקוח בודד - - -

המדינה, אתה יודע, זה דבר מאוד לא - - -

זה אותו דבר שאנחנו עושים מילואים וזה בשבילו, Whatever it is. יש כאן בעיה מהותית. חברה corporation, לא יכולה – אין מובן לכך שהיא תתחייב, כי היא חברה - - -

מה אתה מציע? להלאים את החברה? שהמדינה תיכנס לזה?

מייד אסביר בשתי מילים.

לסיום.

כי אנחנו מבינים מהר.

חברה, מתוקף היותה חברה בערבון מוגבל, גם כל התחייבות שלה היא באותו ערבון מוגבל, ולכן בהקשר הזה - - -

אנחנו מבינים. פרופ' בריק, אתה יודע כמה שאני מעריך אותך, ואימא שלך, זיכרונה לברכה, הייתה מורת דרך עבורי, אבל אנחנו מצומצמים בזמן - - -

אני מייד מסיים. לכן ההצעה הספציפית הזאת, שמדינת ישראל תיתן ערבות, התחייבות רק ללקוחות, לא לספקים, לא לכל מיני התחייבות שהתשתית תתקיים ותופעל ברמתה הנוכחית הבסיסית, שזו רמה של כיסוי למשך עשר שנים - - -

תודה רבה. אז מה שאתה אומר - - -

רגע, בתמורה - - -

מה העלות של זה? יש לזה עלות?

אין לזה עלות מיידית, זה חלק מעסקת חבילה. בתמורה המדינה, לדעתי, תקבל גם נתח מניות – אובמה, אגב, עשה דברים דומים – בנוסף, בהקשר של כל מיני חברות ופטנטים בכל מיני מדינות, המדינה גם תקבל מניית זהב, או מן זכות וטו על פעילויות מסוימות, שלא יעשו עוקץ. אבל חלק מהעסקה, שצריך להימצא משקיע – אני חושב שאם שוברים את הביצה והתרנגולת על-ידי המדינה, ולאור האמירה של טסלה שצריך את המודל הזה, יכול להיות שזה ממש השתנה – משקיע שישים עכשיו, צריך לברר מה הסכום – 400 מיליון דולר, מן משהו בהיקף הזה. לכן גם אמרתי שהאקסיומה - - -

פרופ' בירק, אני חייב – אתה מבין, יש עוד אנשים שצריכים לדבר, ואנחנו עוד מעט נהיה - - -

זו ההצעה שלי, לדעתי זה עשוי להרים את זה מהקבר.

ההצעה שלך – בסוף גם המפרקים יתייחסו לזה. תודה רבה לך על הנקודה. אתה אומר, זה סיכום מאד פשוט, בארצות-הברית טסלה אומרת, עכשיו חייבים לשים תשתיות, בישראל יש כבר תשתיות. מישהו אמר פעם בלעז: There is nothing more powerful than an idea whose time has come. לפעמים כשאתה בא קצת לפני הזמן, אז אתה נופל, למרות שהדבר קורה, אבל זה חלק מהמשחק המקרי של החיים. אבל הדבר הזה, אמרת, כדאי להשקיע בו. תעביר לנו נייר מסודר. נמשיך הלאה.

העברתי אתמול.

העברת כבר.

סליחה, קיבלתי עדכונים.

רבותי, אתם רואים, פה היום יש עבודה רצינית. כן, רונן אופיר. תוך ה-26-25 מיליון שקל, העובדים - - -

הערכה בלבד, בינתיים זו הערכה בלבד. בין 5 ל-10 מיליון ש"ח ההפרש, הדלתות.

בין 10-5 מיליון שקלים צריכים להוסיף בעלי החברה כדי לדאוג לעובדים.

כדי לדאוג שהם יקבלו 100%.

תודה רבה.

אבל יש לי עוד עדכונים שקיבלתי מצופינו בחברה. קודם כול, המפרקים – רצינו לעשות את הפיטורים בצורה יפה, ושהעובדים המפוטרים יקבלו את הרכבים לחודש ימים, ולא הצלחנו לשלם את הליסינג. זה די מקובל, ומקובל בחברה הספציפית הזאת. היו הבנות והן הופרו. למעשה, ההבנות האלה - - -

המפרקים מנעו את זה.

אתמול אמרו לנו שהעובדים יצטרכו לשלם על הליסינג של המכוניות החשמליות. אין למכוניות האלה שימוש מלבד שאותם עובדים ימשיכו לנסוע. אני חושב שדרך נאותה להיפרד מעובדים שהשקיעו את נשמתם בחברה, ועמלו קשות בשביל שהמיזם הזה יעלה, זה לפחות שה-210 עובדים שהולכים היום הביתה, יקבלו את הרכבים לחודש ימים.

תודה. הנקודה שלך ברורה. תתייחס לזה, עורכת-דין יונת מאיר.

ועוד דבר כלכלי שלא הועלה כאן משום מה, בין היתר, המוטיבציה של עובדים בחברות היי-טק או חברות אחרות לקחת רכבים, זה השווי שימוש.

נכון.

משום מה ברכב החשמלי לא מוכר שוויי שימוש מול מס הכנסה, זה לא הגיוני, לא כלכלי. אם זה היה נכנס, עוד הרבה חברות היו - - -

מי צריך לפתור את הבעיה הזאת?

האוצר.

רשויות המס.

אתם המחוקק. אנחנו פונים אליכם.

אנחנו מעבירים את זה. יש פה מישהו ממשרד האוצר?

זה רשום גם אצלי, היבריד מקבל 550 שקל הנחה, חשמלי לא מקבל.

גם אצלנו זה רשום והועבר לכם אתמול.

יש פה את יהודה ניב, מנהל מינהל החשמל. יהודה, בוא, תיקח כיסא. ד"ר מילגרם, אכפת לך לפנות את הכיסא? תודה רבה. יש לך משהו להוסיף לנו? ד"ר ניב, יש לך משהו להאיר את עינינו לגבי פתרון?

במנהל החשמל עסקנו בנושא של בטיחות הטעינה, לוודא שכשיכנסו כלי רכב חשמליים למדינת ישראל, הטעינה שלהם, שעומדת ברחוב, שהיא בציבור, תהיה בטוחה, ואף אחד לא ייפגע, כי חשמל כמו כמה שהוא טוב, הוא גם יודע להרוג, אז צריך להיזהר ממנו. לא עסקנו בחברה כחברה ובכל הפרטים האלו.

זאת אומרת, אין לכם משהו להוסיף לדיון. אז אומרים, יותר חשמל, פחות עמל. ד"ר דפנה דיסני.

כאן, תודה רבה. אני חושבת שיש כאן מיזם פרטי שנכשל, אבל יש כאן גם מיזם סביבתי.

ד"ר דפנה דיסני היא בעלת רכב בעצמה, והיא גם כלכלנית.

אני בעלת רכב בעצמי, נכון. אני נוהגת ברכב כעשרה חודשים. אני גם כלכלנית באוניברסיטת תל-אביב, בבתי-ספר לכלכלה, מרצה וחוקרת בתחומים של כלכלת משאבי טבע וסביבה. רכשתי את הרכב באמת מתוך אידאולוגיה ואמונה שזה העתיד, ושאנחנו צריכים להמשיך ולהשקיע במיזמים סביבתיים. אני חושבת שזה היה יפה מאוד שגוף פרטי לקח על עצמו מיזם ציבורי, מיזם של לספק מוצר ציבורי. אני יודעת שיש בו כמובן זה סמי ציבורי, כי יש פה גם עניין פרטי בוודאי, הוא מניב תועלת. המוצר הזה מניב תועלת פרטית, אך גם תועלת ציבורית גבוהה מאוד.

על זה כולנו פה מסכימים. לגבי הפתרון?

כולנו יודעים שצריך לדון בזה. אבל כאן המקום שבו אני חושבת שצריך להדגיש, אם הוא נכשל ברמה הפרטית בגלל ניהול לא נכון, בגלל שהיו פה כשלים ברמה שונה, זה לא משנה, יימצא - - -

את מכירה את כל הנושא ובדקת את ההתנהלות ואת ההשקעות וכל אלה?

לא בדקתי את התחשיבים הכלכליים, אני לא יכולה להגיד מה בדיוק נעשה. אבל מבדיקה כללית של המשך תפעול שוטף של המערך הקיים, להוציא באמת עמדות ההחלפה ושמירה על עמדות הטעינה, אין ספק שהמיזם הזה יכול להמשיך לרוץ קדימה, הוא יכול להיות רווחי. ולכן, אם יהיה מישהו שירצה לקחת אותו על עצמו - - -

אני חוזר על המשפט – את כלכלנית – אם אין ספק שהוא רווחי, אז חייב להיות משקיע.

כי היו פה השקעות בסיס מאוד מאוד גבוהות. יש פה עניין של יתרונות לגודל של כל המערכת הזו - - -

אבל כרגע זה קרה. עכשיו, אם את אומרת כרגע – ואני פה משתמש בזה ששנינו שייכים לאותו מקצוע בעייתי שנקרא כלכלה – שהעסק הזה רווחי. יש המון משקיעים שאם שומעים את דברייך ועושים את התחשיב, ייכנסו. אבל כרגע אני רואה שאף אחד לא רוצה להיכנס. מה הקץ'?

יש פה קץ' של ניהול, אין ספק. בהחלט - - -

מה זה קץ' של ניהול? יבוא מישהו אחר, יעשה ניעור בניהול וינהל, אם זה רווחי.

זה בגלל אי-ודאות, זה לא בגלל ניהול.

אני חושבת שהתכנון והמיזם הוא לא רווחי בטווח הקצר. אני חושבת שמהשכל - - -

מה זה טווח קצר? מה זה טווח ארוך?

טווח קצר זה אומר שנה.

לשנתיים-שלוש הוא רווחי?

כאן אנחנו נמצאים. אני חושבת - - -

25,000 מכוניות בארץ זה בערך ה-Break-even ל-Operation על זה, זה בערך המספר.

אז אם באמת, אני פונה פה למי שמקשיב – יש בארץ הרבה מאוד יזמים - -

רק יש פה עניין של יתרונות לגודל - - -

- - הם מוכנים לבוא, לפגוש את עורכת-דין רוזן רכב עכשיו ולהתקדם באמצעותך. זה דבר אחד. במידה שלא יהיו כאלה, מה לעשות.

אבל בוא נשים את זה בצד. אם יהיו יזמים – מה שחשוב לי כאן לציין, להדגיש שלמדינה יש פה תפקיד. היא צריכה לתת את התמיכה כמו לכל מוצר סביבתי, בדיוק כמו שהמדינה משקיעה מיליונים במהפך המחזור וניהול פסולת, - -

מה תהיה התמיכה? איך?

- - בקידום אנרגיה סולרית, גם כאן המדינה יכולה לתת הרבה מאוד, כמו תיקון חוק מקרקעין, שלא צריך טופס 4 כדי להעמיד תחנה. אבל בוא נעזוב תחנות החלפה, בוא נדבר רק על עמדות טעינה. זה פשוט, זה קל, במקומות ציבוריים לתת מרחב לפעילות הציבורית הזו, שהיא טובה לכולנו.

בואי נפשט, לגבי כל הדברים הכלליים כולנו מסכימים כך. אני רוצה לרדת לקונקרטיזציה. את אומרת שמדינת ישראל צריכה לפתוח עוד נקודות טעינה בכל מיני מקומות.

אם אפשר להתייחס לעניין העמדה שלנו בעניין הזה, אני מהעמותה של דפנה.

אתן, ברשותך, לתומר להדגיש מספר רעיונות.

מר שגיא, אני רק מבקש קונקרטי, כי אנחנו כרגע לא מדברים על הספירות הגבוהות. ברור לנו שיש בדבר הזה חזון, ברור שיש דברים – את אומרת, מעבר לנקודה שאת טוענת, שיזם פרטי, שאורך האופק שלו הוא שלוש שנים, שזה באמת לא אורך משמעותי, יכול להיכנס ולהרוויח. אני לא יודע, את אומרת, ככל שיש לזה בסיס. במקביל, את פונה למדינת ישראל, מכיוון שיש לזה בסיס כלכלי, כדי לשפר את הרווחיות של היזם שייכנס, ואת הקיימות של הפרויקט, להגדיל את מספר מקומות הטעינה במדינת ישראל. עוד משהו?

אלו הדברים. אני חושבת בהחלט שאפשר לסדר רשימה של דברים שהמדינה בקלות ובאופן זול יכולה לתמוך לביטחון הציבורי, ולהפחתת אי-הוודאות.

זה בנייר העמדה שהועבר.

אז תעבירי לנו אותם. נעביר את זה למשרד האנרגיה ונמשיך לדון בזה. תודה רבה, ד"ר דיסני. יש פה עוד אנשים שלא התבטאו? אני רואה את המשנה ליושב-ראש "מנפאואר", אמנון רדר? יש לך משהו להוסיף לדיון?

בוקר טוב. קודם כול, 50 עובדים נוספים, שהיו עובדים שלנו, ועשו עבור חברת בטר פלייס, מסיימים לעבוד. אנחנו ממשיכים לשלם להם שכר ולשלם להם על הודעה מוקדמת. אנחנו ספקים של בטר פלייס, את הספקים שמים בצד, אבל הספקים חוטפים מכה אנושה בנושא הזה. אני פונה פה דרך נציגי בעלי המניות, ואני חושב שכשגומרים מיזם כזה משמעותי, שהשקיעו בו כל כך הרבה כסף, אפשר לא להשאיר את הספקים שעבדו והשקיעו - - -

זו הפנייה שלך למפרק.

זו הפנייה שלי לא למפרק, אלא לבעלי המניות בנושא הזה, שהוא מאוד משמעותי. אני חושב שצריך להסתכל בסביבה העסקית שאנחנו עובדים, לסגור עסקים בצורה הוגנת מוסרית. במיוחד שהחברה הישראלית פועלת בישראל ועושה עוד דברים - - -

אתה בעצם מוסיף לנקודה שאמר עורך-דין רונן, שאם יש פער מסוים לגבי העובדים, הבעלים צריכים להשלים אותו, ואתה אומר פה, גם הבעלים צריכים לפעול בנושא הזה.

הבעלים צריכים לשלם לספקים שעבדו – אני לא לקחתי סיכון. לקחתי סיכון עסקי, לא לקחתי סיכון כזה שאני לא השקעתי במיזם. אז זו הנקודה ששמתי.

תודה רבה. רבותי, אם עוד מישהו – כי אנחנו מתקרבים לתשובות ולסיכומים. בבקשה, אדוני.

שלום, אני בעלים של רכב חשמלי מזה כבר עשרה חודשים, מעל 31,000 קילומטר. אני נוסע יומיום מפתח-תקווה לירושלים, מחליף בדרך יומיום סוללה, זה דבר קריטי, זה דבר נפלא.

חשוב לציין שבעצם המיזם הזה נתן מענה לאנשים כמוני, צעירים שרואים את העתיד, חושבים איך מגיעים לשם, מחשבה על אוויר נקי, כל הנושא שדיברנו על נפט, לא צריך אותו יותר, אפשר להסתדר. אני נוסע לכל מקום, מגיע לכל מקום, נסעתי לבאר-שבע, נסעתי לצפון. העבודה שלי תלויה בזה.

איפה אתה גר?

בפתח-תקווה. עובד כאן בבירה, מופיע יומיום, מחליף בבוקר. בגלל הרגולציות אין לי עמדה במקום ציבורי בעבודה. נוסע, מחליף בכייף. העבודה שלי תלויה בזה בעצם כרגע. אם אני לא יכול להגיע לעבודה, אני תקוע. רכב יחיד במשפחה.

תודה. אדוני.

אני גר בכרכום, באזור הצפון, מעל הכנרת. יש לי את הרכב מה-4 באפריל 2012. עד אתמול נסעתי 49,000 קילומטר, כולל לבקר את הנכד שלי דן, שגר באילת, בן שנה.

כמה פעמים מכרכום לאילת החלפת?

חמש פעמים לכל כיוון, אבל זה לא נורא, זה ממש לא נורא.

לא נורא.

25 דקות.

אתה נכנס לשטיפת רכב, יוצא משטיפת רכב, אתה אפילו בודק - - -

כמה זמן לוקח לך?

ארבע דקות ו-40 שניות.

להתרענן מהנהיגה, מאוד חשוב.

חמש דקות כפול חמש, 25 וכל 50 דקות, בסדר.

מבחינתי, זה הרבה יותר נקי.

אז זה שווה לך את העודף של עוד איזה חצי שעה של יכול להיות - - -

כל הנקודה בשביל אנשים כמוני, שגרים בפריפריה, בדרום ובצפון, ברגע שיש דיבורים של ביטול תחנות ההחלפה, אז בעצם מעמיד לי את הרכב. זה רכב יחיד למשפחה, אני צריך למצוא פתרון אחר, כי הטעינה זה מאוד נחמד, ורוב הימים אנחנו משתמשים עם זה - - -

אבל היא ארוכה, לא?

שש-שבע שעות. אני לא יודע, אני הולך לישון.

אני אומר, הייתה פה הצעה להגדיל את מקומות הטעינה הציבוריים.

זה לא יעזור.

אם אפשר למקד את הנושא של הציבורי?

גם אם יגדיל - - - אני לא לוקח את האוטו הזה לבקר את הנכדים. הרכב שלי - - -

ברור.

דוד, הלוא הדבר המעניין, רוב אלה שקנו כאן, הם אנשים מאוד אידיאולוגים שיש להם חזון.

נכון.

אבל לחשוב שלפעמים על אותו קונה שאין לו שום דבר לאידיאולוגיה, שהוא מסתכל רק מהבחינה הזאת, הבעיה הזאת של זמן טעינה יכולה בכל זאת - - -

אבל זה גם חוסך לו.

הנושא הוא גם כלכלי, אני חוסך 1,000 שקל בחודש.

1,000 שקל בחודש, תודה רבה.

גם מבלים פחות בתחנות דלק.

אבל, סליחה, פרופ' בירק - - -

גם אני, במהלך השנה האחרונה, להשוות מול חשבון הדלק שהיה למילוי שהיה לי, חסכתי 1,000 שקל לחודש, אז היה לי חיסכון בדלק.

חסכת, יופי, תודה רבה. יש לך פניה נוספת מוגדרת או שאתה מצטרף?

אני מצטרף להמשיך להפעיל את הדבר הזה כמה שיהיה.

תודה רבה. אדוני.

אני יבואן של רכבים חשמליים, משווק רכבים חשמליים אחרים - - -

כדוגמה?

כדוגמת טאזארי, פאם, משאיות חשמליות. כבר יש היום גם משאיות חשמליות שנוסעות.

כמה משאיות חשמליות יש בארץ?

בארץ, אצל מר פלור, כבר שלוש שנים עוד לא הצלחנו לאשר את זה. בלונדון, למשל, כבר מכרנו, והתהליך לקח חודשיים, לשם השוואה.

אם שאלת מה המדינה יכולה לעשות, למשל.

יש משאלות כבר, לאור תפקוד המשילות הישראלית, שאולי כדאי להחזיר את המנדט הבריטי.

ממש.

שלנו הרבה יותר טובה ממה - - - בלונדון. זה מתקשר לעניין. א. אני חושב שברור לכולם כאן שרכב חשמלי זה העתיד. אבל אני רוצה להדגיש את הנקודה הכי גדולה, רכב חשמלי, העלות שלו זה בערך 5% מעלות תפעול של רכב רגיל. בבטר פלייס קצת טשטשו את זה, בגלל שהמודל של רכישת כמה בטריות והרשת המיוחדת, בעצם ייקרו את היתרונות האלה. אבל לתחומי הנסיעה בטווחים של רכבים חשמליים, זה עדיף בסדר גודל אחד לפחות מבחינת העלויות, יחסית לרכבים של מנוע בעירה פנימית.

הפתרון שמדברים עליו כאן או הפתרונות שהוצעו, לדעתי לא ריאליים מהסיבה המאוד פשוטה, א. אני בעצמי נפגשתי עם יותר מ-20 חברות שמייצרות רכבים חשמליים, אף אחת מהן לא מדברת על מודל של החלפת בטריות, כי הבטריות פשוט מאוד יקרות, ואפילו "רנו" שמעורבת בטכנולוגיה הזאת, המקום היחידי שהיא עושה את זה, זה עבור בטר פלייס. אז צר לי מאוד להגיד, אבל זה כנראה - - -

אז הטענה שלך, מר קלמנסון, סיפור הסוללות לאviable לטווח הארוך.

שלא תהיה החלפת סוללות. אתה רואה את זה פה מהמספרים, אומרים ש-50,000 שקל לבטרייה, להחזיק שלוש-ארבע בטריות על מכונית, זה בעצם לקנות עוד מכונית.

ובכל מכונית פי שלושה יותר, זה כן כלכלי?

לא, אין את זה.

אבל זה מה שאתה אומר.

המתחרה שלנו זה לא - - -

לא למשאית שעושה בעיר סיבוב.

ולכן?

לא משנה. כל העולם הולך לכיוונים אחרים, ואני מקווה שגם ישראל.

והם הכיוונים שהולכים – תסביר.

הכיוונים שהולכים, זו נסיעה עם בטריות קבועות. דרך אגב, הבטריות הקיימות היום הן בטריות הרבה יותר מתקדמות מהבטריות האלה מבחינת טעינה. ראינו במפעל, אחת החברות שאנחנו מייצגים זו חברה שיש לה מפעל לבטריות, בשתי שניות הם טוענים בטרייה מלאה במפעל.

זאת אומרת, מה שאתה אומר לי - - -

זו שטות מוחלטת בהנדסת חשמל.

רגע, פרופ' בירק - - -

למה הוא מתפרץ? מה קרה?

פרופ' בירק, בכנסת ישראל מותר להגיד שטויות, אם לא היו אומרים שטויות, אז מה - - -

- - -

אפשר גם להתפרץ, זה בסדר.

מה שאתה אומר לי זה דבר כזה, אחת הטעויות פה לגבי המודל של בטר פלייס הוא נושא הבטריות, הסוללות, שבעצם במקומות אחרים פועלים בצורה אחרת, שיותר אפקטיבית ויש בה את העתיד.

במקומות אחרים לרכבים חשמליים בתחומים שלהם יש יתרון עצום על מכוניות חשמליות. אני למשל עכשיו נוסע במכונית, אני חוסך 2,800 שקל בחודש על השימוש בחשמל, יחסית, כי אני לא משלם לבטר פליס את המחיר הגבוה עבור כל השירותים הנלווים. אני בסך הכול משלם את חשבון החשמל, וזה בערך 5% מחשבון הדלק.

אז מה אתה אומר לעניינינו? אתה אומר דבר אחד, שבעצם המודל של בטר פלייס שגוי מבחינת הטענה שלך.

מבחינה עסקית.

מבחינה עסקית.

מבחינה עסקית הוא שגוי.

לא רק אני אומר.

יפה. גמרנו. אז אמרת, בסדר. עכשיו השאלה שלנו, אנחנו מדברים פה לא על המודלים, אלא לגבי הצרכנים. אתה יכול לומר משהו לגבי אלה שקנו מכוניות ולגבי התחנות.

אני רוצה להגיד לגבי הצרכנים. לדעתי הפתרון היחידי האפשרי, זה לאפשר להם לטעון חשמל רגיל מתחנות טעינה שיהיו יותר בהרים, ולפתור את כל הבעיות שדיברו עליהם. לאפשר להם כמובן לטעון את זה ליד הבית, שזו הטעינה בלילה, טעינה הכי יעילה מבחינת החשמל.

במרחבים הציבוריים, בחניונים.

בשטחים הציבוריים, בחניות הפרטיות, ולעשות את זה - - -

במדרכה.

ברור. בלילות, שאנשים יוכלו - - -

אני רוצה להדגיש רק עוד נקודה אחת.

- - -

גם מערכת החשמל, הטעינה של בטר פלייס, היא מערכת שאין אח ורע לה בכל העולם, זו מערכת מאוד יקרה, וכנראה מאוד מיותרת. בכל העולם טוענים את החשמל משקע תקע, כמו שאתה טוען את הלפ-טופ שלך, ככה אתה טוען את הרכב החשמלי. מערכת עם תקשורת סלולרית שמדברת לאיזשהו מוקד שמאשר לך או לא, היא מערכת מאוד מאוד יקרה, שכרגע אין לה שום טעם ושום הצדק כלכלי.

- - -

בגלל זה בקושי יש רכבים חשמליים בעולם.

בגלל זה אין רכבים חשמליים בעולם.

רבותי, רק ידברו פה ברשות דיבור. מר קלמנסון, העלתה נושא שאני רואה שיצר פה איזו סערת רגשות, אז סכם.

הפתרון היחידי המעשי בסוף, כי אני לא מניח שמדינת ישראל תשקיע מיליארדים בלתחזק 38 תחנות בשביל 1,000 רכבים.

מאיפה הבאת מיליארדים? מה פתאום מיליארדים?

- - -

עכשיו צריך למצוא פתרון בלי שום קשר. אני חושב שצריך למצוא להם פתרון. הפתרון המעשי היחידי יהיה לפתוח את הטעינה. זה כמו simless טלפון, לפתוח את הטעינה לכל אחד, לאפשר לקנות חשמל מחברת חשמל במחירים זולים, - -

ולהיתקע בדרך לאילת.

ולהיתקע עם 100 קילומטר, סליחה, אני לא - - -

- - ואז יש לפחות יתרון למכוניות חשמליות יחסית בתחומים - - -

השאלה, שמעתי פה בקריאת ביניים, שאם המכונית יכולה לנסוע רק 120 קילומטר, אז מה יקרה בדרך?

אז זה ממש לנסוע כמו כלב על חוט.

בכל העולם התפיסה היא שמכוניות חשמליות יכולות - - -

בכל העולם מי שקונה את זה, זה רק עשירים.

- - -

כן, מה?

יש פרויקטים שמדברים על הזה, למשל בעיריית תל-אביב, Car2go - - -

שמה?

Car2go חשמלי כזה, אתה תגיע לתל-אביב בתחבורה הציבורית ותשתמש בזה. מה שאנחנו רואים בטכנולוגיה, המכוניות שלנו למשל, כבר נוסעות 200 קילומטר בין טעינה לטעינה, לפני שנתיים זה היה 140 קילומטר - - -

- - -

תודה רבה. רבותי, אנחנו עדיין מדינה דמוקרטית. מר קלמנסון - - -

- - -

בעזרת השם, מה שנקרא. אדוני, מילה אחת.

אני שותף של אלון.

מה אתה מוסיף לאלון?

אני רוצה להגיד כך, קודם כל הרכב החשמלי העכשווי, נחשב ל- ,City carלאוטו עירוני, למשל בתל-אביב רבתי. כל מי שעובד בתל-אביב וגר ברמת-השרון, רחובות, ראשון, ייסע, יטעין את הרכב, ייסע בחזרה.

זה ברור, עם זה אין בעיה. זה רק לחבר'ה כמו דוד שרוצים לנסוע לאילת לבקר את הבן.

רק לנסוע לכרמיאל, מה אילת?

- - -

אבל, חבר'ה, אני רוצה שתי מילים, בבקשה.

בבקשה.

להביא דוגמאות, מה שקרה למשל בעולם בשנה וחצי האחרונות, אני מבקר הרבה מאוד בלונדון בגלל שיש לי משפחה שם. בלונדון הקימו, ב-City של לונדון, 1,300 תחנות טעינה חינמיות, כולל החניה.

יפה.

הכניסה למרכז העיר חינמית. הפרס, שמי שקונה מכונית חשמלית מקבל מעיריית לונדון, הוא 20% מעלות הרכב בצ'ק הביתה. אותו הדבר הקימו בכל שוויץ, בכל גרמניה, בכל אירופה, סימן שהמהפכה התחילה. המודל העסקי של בטר פלייס, לצערי – יכול להיות שהמכונית מעולה, לא נהגתי בה, אני נוהג לעת עתה במכוניות שהבאנו לניסוי, היא מצוינת וצריך לעזור לאנשים – אין סיכוי עסקי למודל הזה.

יפה מאוד. תודה רבה. דרך אגב, אני חושב שיש ראש עיר מאוד צבעוני בלונדון, הוא עדיין - - -

נכון, שתדע שהוא הקים את זה.

צריך להביא אותו ארצה כדי שבאמת, אולי ישפיע - - -

יש אנשים טובים גם פה.

הוא הקים את זה במהלך חודשיים, 1,300 עמדות חינם.

ממש מדהים, מאוד מעניין.

הוא אמר, אני מאמין. שאלו אותו, למה אתה לא גובה בשביל החשמל? הוא אומר, אם מישהו יבוא לבקר מישהו וישתה קפה אתו וזה, כמה אגבה? שני פני? לא רוצה להקים מערכת כלכלית ונתן להם חינמית. זה המצב כרגע.

נהדר, תודה רבה, מר זילברברג. אני רואה שיש פה התלהבות גדולה.

וואי, וואי, הוא ממש - - - כמו כלב על חוט. מה זה הדבר הזה? אנחנו נוסעים בכל הארץ, מה זה? אני לא רוצה להיות מחוברת לשקע – מה שקיבלנו, מה שלא קיבלנו.

רגע, גבירתי. אפילו לא שמעו אותך מרוב - - -

אני פשוט – סליחה, אני מצטערת.

את רוצה – רגע, תנשמי עמוק, תגידי את שמך ותדברי למיקרופון.

אני הנדסאית אדריכלות. אני ובעלי גרים ביבנה. אנחנו עם אוטו קצת יותר משנה, וזה כבר בעצם אוטו שני. הראשון קרה ככה כשהיית בהריון בחודש שישי, הייתה תאונה, נכנס אוטובוס, ובזכות הסוללה האחורית בעצם ניצלתי וגם התינוקת שלי, עכשיו היא נולדה והיא עוד מעט בת שלושה חודשים. גם כן כשקיבלנו חזרה כסף מחברת הביטוח, יכולנו עוד פעם לחזור לרכב בנזין, אבל אחרי שכבר גילינו את כל היתרונות והאפשרויות, שאין לנו שום הגבלה בדיוק כמו רכב בנזין לנסוע מאילת, מכל מקום בארץ, ולא להיות קשורה לשקע, חזרנו שוב פעם לאותו רכב חשמלי והמשכנו ליהנות. אז זה לדעתי הכיוון. כרגע, עכשיו כשיש לנו אפשרות להמשיך עם זה, וכבר רוב ההשקעה שנעשתה, חבל מאוד לפספס את הזה. זה דבר ראשון.

דבר שני, לגבי חיי אורך של הסוללה. כרגע, אנחנו רואים שהסוללות הן די מהר נחלשות. אני לא רוצה לקנות רכב משפחתי ממוצע במחיר מלא, 130,000-120,000 שקל, ואחרי שנה-שנה וחצי-שנתיים לראות שכבר טווח הנסיעה התקצר משמעותית. ואם הסוללה מתחלפת, יש פתרון די מהיר שכבר עכשיו – בדיוק אתמול עברתי דרך "קרסו" בשביל לבדוק את העניין, מה השמועות, מה שומעים, איך זה מתקדם, אז הם אמרו שבדיוק עכשיו הייתה אמורה להיכנס סוללה חדשה שטווח הנסיעה גדול ב-20% מהסוללות שיש כרגע.

מה שעושים, פשוט מוציאים בקלי קלות את הסוללות שטווח הנסיעה שלהם קצר יותר, ומחליפים בלי שום בעיה לסוללות חדשות.

הטכנולוגיה פה יכולה להשתפר מאוד, תודה רבה. אולי ניתן עכשיו לד"ר דיסני, מר שגיא? מי משניכם? אני צריך לבחור, כי אתם מאותו ארגון. אחד משניכם.
You can speak English, yes. But I didn't give you the permission to speak in English. OK. Who is speaking on behalf of the organization?

I write extensively in English about Better Place and have done. I was one of the customers back in May.

You reside in Israel or London?

Live in Israel. אני מבין קצת עברית, אבל - - -

לא, בסדר. But you're very familiar in London and Israel.

I'm very, very familiar with London and with Israel. I moved four years ago,
עולה חדש.

Welcome.

What we have in Israel today, forget the past, we have a gift. Private companies have put – We don’t know how much it's worth, but we have a gift, we have a chance. 95% of the world's transport runs only on oil
נקודה.

There's no alternative, it's just oil in the form Diesel or - - -

You know the story that I mention yesterday, I spoke in Hebrew, that if the oil companies – if we can really get them to be less powerful, the story of Brazil, giving that everybody have natural gas - - -

Exactly.

Cars will go on gas, in ten years all over the world - - -

ולא יהיה לך עץ אחד - - -

Except that, Overruled - - -

לא אמרתי שלא. אני רק אומר שיש היום הרבה שיחות, מה יהיה בעוד עשר שנים ברכב.

I understand, I don't want to rehash that. Whether natural gas put in the tank and driven in the car is less efficient than - - -

I would like you to speak shortly, because some of our audience is not speaking - - -

I'll try and speak slowly.

But shortly.

Get to the point.

These cars do work. All of us here who drive them know that they work. There was no legislated help to put in charging stations. I know that Jerusalem is possible without a switching station, if I can charge my car. At the parking; at the Knesset there is no way to charge my car.

So, basically you call back to follow Mr. Livingston and bring London enlightenment to the light of the nations like Jerusalem.

I don’t even know; Don't know the government help, but now that - - -

החשב הכללי לא אפשר בכלל - - -

הבנתי.

Now that they assets are here, we have the chance to carry on - - - תודה.

אני מאוד מודה לך. מה שאמר הכתב בריאן תומס, שפה לא הייתה חשיבה מספקת של ממשלת ישראל ברגע שהחברה הזאת נכנסה לגבי נושא התשתיות כמו בלונדון, שיכלו בהרים ליצור את זה, ואנחנו נעביר את המסרים האלה גם כן, כי הרי אנחנו הלוא מפקחים פה גם על משרד האנרגיה, משרד התשתיות, שאם רוצים להקים מכוניות חשמליות, אז צריך לעשות פה קצת שינוי בכל הקונספט, איך אנחנו מתייחסים מבחינת המדינה.

אנחנו כבר צעד קדימה, שרק לא ימות.

כן, בדיוק. כרגע צריך להחזיק את זה. עכשיו, מי מכם? בחירה, אחד משניכם. היושב-ראש או הסגן יושב-ראש?

בחירה קשה.

צריכים לצאת החוצה להחליט.

המזכירה והגזבר, אבל לא משנה.

רבותי, תומר שגיא, דקה, כי אנחנו מתקרבים לסיום.

כדי שנוכל באמת להמשיך להוביל את העולם לתחום החשמלי, ואנחנו מובילים עכשיו את העולם. זה שיש הרבה רכבים חשמליים בעולם זה נכון. אם אתה מסתכל באחוזים, מי שקונה את זה ברחבי העולם זה העשירים. אנחנו מובילים את העולם בכך שאחוז המכוניות שאנחנו מעלים על הכביש כל חודש, ביחס לכלל הרכבים, הוא הכי גבוה, והסיבה היא שהעם קונה, לא העשירים.

אבל את זה כבר אמרת קודם, הבנו.

עכשיו לגבי המדינה, אמרו פה שהמודל נכשל, שזה לא אפשרי, הסיבה - - -

מודל עסקי.

סליחה, הסיבה שעולים על הכביש 150-100 רכבים כל חודש, ולא עולים 500 רכבים כל חודש היא הרבה גם בגלל המדינה. אם בא לקוח עתידי, כמוני, נגיד באתי לבטר פלייס, אמרתי, אני רוצה רכב חשמלי, אמרו לי, סליחה אתה לא יכול לקבל, משרד האנרגיה לא מרשה לשים לך עמוד ברחוב, אסור. אסור לשים לך עמוד ברחוב. אז מי קיבל את הרכב החשמלי? רק מי שיש לו בית פרטי או חניה פרטית בבית משותף. אז רגולציה זה נחמד, אבל אם לא נותנים לאנשים את הביטחון שהם יכולים לקבל עמדת טעינה, שהמדינה תעזור להם, שיתנו שווי שימוש, שמשרד המדע ייתן מענקים וידאג שהתשתית הזאת כתשתית טכנולוגית תימשך, אז אי-אפשר - - -

תודה. ברור לחלוטין שמיזם כזה – כל מה שנרשם פה - - -

אנחנו לא מדברים על המיזם, אנחנו מדברים על התשתית, כי המיזם הלך.

לא הקשבת למה שאמרתי. שמיזם כזה שהוקם על-ידי אנשים פרטיים לא יוכל לתפקד, אלא אם כן הממשלה תדאג בנושאים האלה של תשתיות, כדי לתת את האפשרות, ואז חברות יכולות לפרוח. אמרנו שהמדינה לא נערכה אולי מספיק לזה ונעביר את זה הלאה, אבל כרגע זאת לא מטרת הדיון בשלב זה, כי אני רוצה להגיע לסיכומים. מילה אחרונה שלך.

אני מבקש מהמפרקות, שיש גם מפרקים, אבל מייצגים אותו רק מפרקות. מר גלמן, אתה שומר עדיין על זכות השתיקה או שאתה רוצה להוסיף משהו?

נראה.

נקודה קצרצרה. דיברנו על המודל של החלפת סוללה, ואני חושב שצריך לבדוק איך לייעל אותו, כי רק בזכות זה ניתן לנסוע למרחקים ארוכים, והמרחקים הארוכים האלה הם אלה שגומאים את רוב הנפט, לא נסיעה עירונית של כמה קילומטרים. אם בן-אדם נוסע עד אילת, הוא משתמש בהרבה יותר נפט ודלק מאשר בן-אדם שנוסע בתוך העיר. אם אפשר לפתור את הדבר הזה, נגיע הרבה יותר מהר לחזון של ללא נפט.

אתה יודע, יש פה באמת שתי נקודות מרכזיות. אחד, חלק גדול מהאנשים ייסעו בעיקר באזור, ולכן הפתרון של לונדון ובירות אחרות כבר לתת – עוזר. לגבי המרחקים הארוכים, אז פה, מצד אחד אנחנו מצפים באמת לשיפור הטכנולוגי, הבטריות, הדברים האחרים, שיכול להיות שיתקיים, והתשתיות.

אני חושב שאנחנו מגיעים לסיכום. חברי הכנסת, דוד צור, אתה רוצה להוסיף משהו?

אני רוצה להגיד שקודם כול זה שהיושב-ראש מצא לנכון לעשות דיון בנושא הכאוב הזה – אני אומר כאוב מהסיבה שהגענו לחלום ושברו – גם ביום שאין פעילות כנסת וועדות, מראה שאנחנו באמת חושבים שזה דבר חשוב ביותר. אני מסכים פה, וחבל מאוד שטטיאנה וכל האנשים שקנו עם איזה חזון אידיאולוגי וגם הד"ר ממצפה-רמון, אז אני חושב שהמדינה – בכל זאת בתהליך ההכנסה של החזון והרעיון הזה - כן בסך הכול נתנה פה כר נרחב לפעולה לחברה שבאה ביוזמה פרטית. אז יש פה רק נציג אחד של משרד התחבורה, אבל אני חושב שנאמרו פה טענות צודקות לגבי היעדר שיתוף פעולה מצד משרד התשתיות וגם משרד האוצר, פעם אחת בחוסר ההכרה - - -

חברת החשמל, שאין נציג פה.

לא משנה, אמרתי האוצר והזה – זה אותו דבר, זאת אומרת, בסוף היא חברה ממשלתית, חברת החשמל – בהקשר של משרד האוצר, גם בהכרה במיסוי, גם בחברת החשמל, כי היא למעשה מונופול יחידי שמספק את מקור האנרגיה העיקרי. אני חושב שמשרד התחבורה חייב לקיים דיון עקרוני בכלל בנושא של הכנסת אנרגיות חלופיות, ובעיקר בנושא החשמל.

אני חושב שכרגע הפתרון המיידי – אגב, לגבי משרד התחבורה עוד הערה אחת, אני חושב שצריכה לצאת מפה קריאה כבר היום שאומרת, שכספי הערבות שהופקדו חייבים ללכת ב-priority למפרק, כדי שידאג לעובדים וללקוחות, ולא לשום דבר אחר. שמעתי את רוח הדברים שלך, ואני שמח מאוד שאלה רוח הדברים גם – אם קלענו לדעת גדולים, אז מה טוב.

לעניין הפתרונות הטכנולוגיים, תראו, כנראה שהמודל הזה בסופו של דבר לא שכנע – גם בהיעדר גיבוי מהמדינה כנראה – את הלקוחות, שהוא יכול להתקדם בקצב שהמודל העסקי אמור היה לתמוך בו. ולכן, צודקים מי שאומרים שיכול להיות שעוד חצי שנה או שנה, יכול להיות שפתאום היה פה בום גדול, והיו עולות עוד הרבה יותר מכוניות, ויכול להיות שגם התזרים לתוך החברה היה נראה אחרת, אבל כנראה שזה לא יקרה.

אני לא רואה פה מצב שהמדינה מלאימה את החברה או נכנסת לתפעול שלה. אני כן חושב שצריך, מה שאמרת היושב-ראש, לקרוא למדינה לתמוך בנקודות טעינה, כי כבר אנחנו רואים פה יזמים חדשים – והלקוחות, לפחות לאפשר את המשך תפעול כלי הרכב במצב הזה של נסיעות יחסית לטווחים הקצרים.

נושא הסוללות, אם יכנס מישהו ויעשה Take over מה טוב, אבל אני לא - - -

חבר הכנסת צור, אני מאוד מודה לך. חבר הכנסת הופמן, אתה רוצה להוסיף משהו?

רק במילה אחת, אני חושב שצריך להתקיים דיון בין משרדי, משום שהסוגיה הרבה יותר רחבה ממשרד התחבורה לבד. אגב, בשיתוף עם מומחים לטכנולוגיה הרלוונטית לחשמל וכן הלאה, כי זה קריטי לדעתי. בהחלט המדינה חייבת לתת את הדעת על זה.

תודה. לפני שאני מסכם, עורכת-דין רוזן רכב, בבקשה, לאור מה ששמעת.

מספר נקודות שרשמתי לעצמי, שרציתי להתייחס, הראשונה שבהן זו סוגיית העובדים. אני רוצה לציין פעם נוספת שעשינו באמת את המקסימום שאפשר במסגרת המצב החוקי הנתון. החברה נכנסה לפירוק. אנחנו לא יכולים לפעול בצורה חופשית, יש כללים. הלכנו את המקסימום. סלע המחלוקת כרגע זה איזושהי אי-הבנה, לאור זה שהסכמנו לאפשר לעובדים להשתמש ברכב לתקופה נוספת של חודש. העניין הובן כהסכמתנו שקופת הפירוק תישא על גבה את עלויות החודש הנוסף, זו לא הייתה הכוונה, זה לא במסגרת החוקים.

אבל זה מה שאמרתם. זה מה שהסכמתם.

רק שנייה. לא. יש פה מחלוקת, למיטב הבנתנו.

נתייחס לזה.

הסוגיה הזאת של המימון בכלל לא בסמכותנו. אין באפשרותנו לאשר, ולמרות זאת, אנחנו מסכימים להביא את זה לבית-המשפט. עוד היום תוגש מטעמנו בקשה מפורשת ומדויקת. אנחנו חושבים שזה לא אפשרי, העובדים הבינו אחרת, יש מחלוקת אם זה הובן x או y. היום זה יוכרע, אני מניחה. נגיש בקשה דחופה. אני מאמינה שהעניין אמור להיפתר.

יפה. יגיע לבית-המשפט היום.

הערה קצרה מאוד נוספת. "מנפאואר", אכן נכון, העסקנו גם 40 עובדים דרך "מנפאואר" למיטב ידיעתי. הודענו להם שנזדקק במתכונת המצומצמת אך ורק ל-15. כלומר, מדובר על עוד 25 איש שעלולים לאבד את עבודתם.

ליבת העניין, לדעתי, זו סוגיית הכדאיות לרוכש פוטנציאלי עתידי, שייקח את הביזנס או חלק ממנו כעסק חי. צריך להבחין כאן בין שני הדברים – אחד, זה העניין של עמדות הטעינה, שכמו שאנחנו מתרשמים גם מהזמן הקצר שעומד לרשותנו, היו הרבה פניות יחסית של מתעניינים ברובד הזה של תפעול עמדות הטעינה. אנחנו כמובן נמצה את זה, אני נוטה לחשוב שלפחות את המקטע הזה יש סיכוי טוב שנצליח למכור, וזה ישמר לפחות את הפעילות הראשונית.

יפה.

הסוגיה של תחנות ההחלפה שעוררה כאן מחלוקות, היא ליבת העניין. כמו שנאמר כאן, העניין הזה כבר קיים, בא איש פרטי, משקיעים פרטיים, ובנו את זה – אגב הושקע במיזם הזה עד היום, למיטב ידיעתי, כמיליארד דולר. גם במונחים של מדינה זה לא סכום נמוך. יש לנו 38 תחנות של החלפת סוללות, שלמעשה הן פעילות ומשרתות את הלקוחות.

נשאלת השאלה, האם יש כדאיות? אני כבר מתייחסת לעלויות של בניית התחנות כ-sum cost.

כן, זה sum cost, זה כבר - - -

השאלה גם האם אפשר לייצר תזרים חיובי בתפעול השוטף של התחנות האלה. אין ספק שברמת הלקוחות הנוכחית אין שום מודל שיאפשר לכסות את המימון הזה, נקודה. ולכן, זו לא שאלה של זמן. אגב, ברוב הבנותי אני גם כלכלנית, זו לא שאלה של זמן בכלל. אין כאן שאלה של זמן כשהתזרים, העלויות השוטפות עולות על ההכנסות שכל לקוח סביר והגיוני יהיה מוכן לשלם, ברור שאין כדאיות.

זה סדרי גודל - - -

נכון, בדיוק. ולכן אנחנו מגיעים לשאלת הכמות. שאלת הכמות כאן בעיני היא השאלה הקריטית. אני אישית – שלא בדקתי את זה, ואני שוב אומרת לכם, זה מחשבות ראשוניות – חושבת שבפן הזה המדינה יכולה לתרום אפילו בלי לשים כסף ישיר על השולחן, אם בזה ש-א. היא תעודד רכש של הציבור הרחב, שבאיזשהו אופן פשוט לתת איזשהן הטבות. שוב, אני לא בטוחה שזה חייב להיות כספי, למשל, דוגמה שהם סיפרו בימים האחרונים ומאוד הופתעתי, שליד עמדות הטעינה אין עדיפות לחניית רכב חשמלי. כמו שתהיה חניית נכה, וגם לי יהיה מותר לחנות בה, זה לדעתי העניין. עניין חקיקתי לחלוטין, לדעתי. להסביר שאני, שיש לי רכב בנזין, לא יכולה לעמוד בחניה ציבורית במקום הזה, לדוגמה.

דבר נוסף, שנשמע לי סביר וראוי, ושאם המדינה אכן מעוניינת לשמר את הנושא הזה ולקדם אותו, היא עצמה תיתן דוגמה לציבור, ובמכרזי הממשלה, תיתן - - -

רציתי לשאול את חבר הכנסת צור, האם בעבר המשטרה קנתה, אבל הוא כבר דיבר על המשטרה.

רק שנייה, אני רק רוצה לציין, למיטב ידיעתי, השרה יעל גרמן - - -

את מתפרצת לדלת פתוחה, יש הצעת חוק פרטית שלי בנושא של 20%-15%, שהמדינה תתחיל לרכוש.

אגב, בהקשר זה לציין עוד קוריוז ששמעתי, שהשרה גרמן ביקשה, כשמגיע לה עכשיו לקבל רכב שרד, לרכוש רכב חשמלי. זה לא אושר. ולכן, היא ממשיכה לנסוע ברכבה הפרטי, ולוא אולי מאידיאולוגיה, אני לא נכנסת לזה. אבל אני חושבת שאגב, לנו המפרקים, אם תינתן איזושהי הצהרה שיעשו מאמצים בכיוון הזה, זה מאוד יעזור. כי ברור לי שכל משקיע פוטנציאלי שיעמוד מולנו ונוכל להגיד לו, תשמע, המדינה מוכנה לדאוג מכיוונה להגדלת הכמות, הן ברכש עצמי שלה והן בעידוד של אנשים פרטיים ללכת לכיוונים האלה – זו האפשרות היחידה לשמר את תחנות ההחלפה, רק אם נצליח ליצור כאן, תוך פרק זמן לא ארוך מדי, מסה שתיתן באמת כדאיות כלכלית.

תודה.

בדקתן מה נקודת - - -

(מחיאות כפיים)

רבותי, זה מאוד מפריע, אבל לצערי עוד פעם, בכנסת ישראל - - -

לא הרבצנו לאף אחד.

זה חלק – העברנו את זה מהוועדה. אני מוכרח להגיד לכם - - -

בשביל זה חייבת להיות אותה התחייבות ממשלתית שהתשתית תחיה עשר שנים, כי אחרת לא - - -

טוב, שמענו. פרופ' בריק, אתה מתפרץ כל הזמן.

אתה יכול להיות חבר כנסת.

אתה יודע, היום זה כבר תנאי מספיק, אני חושב, לא? בכל מקרה, יש לך עוד משהו להוסיף?

אני רק מבקשת, יש פה נציג כנ"ר, כונס הנכסים הרשמי, בעניין הסוגיה מול העובדים. בעניין העובדים כדאי לשמוע אותו.

בבקשה, מי אדוני? אנחנו מתקרבים מיד לסיום, כי אני אסכם.

שלום, אני מנהל המחלקה המשפטית בכונס הרשמי. שני גילויים נאותים. אחד, אין לי רכב חשמלי, לא בגלל שאידיאולוגית אני לא מסכים עם מה שעומד מאחוריו, אלא בגלל שאידיאולוגית אני גר בנגב, ואידיאולוגית אני עובד בירושלים. בינתיים זה לא משתלב, האידיאולוגיות.

עם תחנת החלפה זה היה.

- - -

רבותי, ששש.

גילוי נאות שני, יש לי גיס שהוא עובד החברה, ולמרות זאת, צריך להגיד את הדברים כפי שהם, ולהסתכל לעובדים בעיניים ולומר, יש דברים שהתקבלו, יש דברים שלא התקבלו, גם לרוכשי הרכבים צריך לומר את הדברים בצורה הגונה. זה תהליך כואב, פירוק, אנשים ייפגעו.

מה יש לך להוסיף?

בכל מה שקשור לנושא של רכב לחודש נוסף, אני לא רואה איך זה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק.

אוקיי, היא אמרה את זה כבר.

גם אם ילכו לבית-משפט, אני לא רואה את זה קורה.

הוא יפסוק היום.

לגבי הלקוחות – עם כל העלות השקועה שנכנס - - - , ועם כל הנזק שנגרם להם כתוצאה מזה שהם רכשו רכב, ולא בטוח מה יעלה בגורלו, צריך להבין, לצורך העניין על-פי החוק, מעמדם אינו שונה ממעמדו של ספק כלי הכתיבה של בטר פלייס, שגם הוא - - -

או עובד.

עובד הוא במצב קצת יותר טוב, כיוון שהחוק מקנה לו עדיפות. לכן יהיו פה נזקים, ועם כל הצער, זה מה - - -

אוקיי, תודה. רבותי - - -

יש עוד סכנה אחת שלא הייתה ללקוחות.

או, רגע. מר גלמן, שהוא הנציג היחיד של בטר פלייס כאן, אני שמח.

כל הזמן אני רוצה להוכיח שאני לא שומר על זכות השתיקה.

נורא טוב, כי אצלנו בכנסת יותר מדי אנשים שומרים על זכות השתיקה.

בראש ובראשונה, כל מי שנשאר בבטר פלייס היום, יש לנו את הלקוחות הכי טובים בעולם. כל פעם שאני רואה את הלקוחות אני מתרגש, אני הצטרפתי - - -

כבר פה כשאתה רואה באמת, זה מאוד מיוחד.

הצטרפתי לבטר פלייס לפני חמישה חודשים בעידוד של המשקיעים כדי לנסות להבריא את העסק אחרי שהעסק נכנס למשבר. העידוד שקיבלתי מהלקוחות, לנסות במצבים בלתי אפשריים להוריד עלויות, לייעל את התהליכים, לסגור מקומות שלא מרוויחים, לאפשר המשך עסק פעיל, ממש לא עלו בידם. זו יוזמה פרטית שנכשלה.

מה שאני רוצה להגיד פה, ואני חושב שזה חשוב שחברי כנסת ישמעו את זה, כי בסופו של דבר יהיו רכבים חשמליים, בסופו של דבר זה יהיה העתיד, אני לא יודע אם זה יהיה המודל של בטר פלייס או מודלים אחרים, שאנשים דיברו עליהם היום, אבל יהיה. אבל לא יהיה בלי תמיכה ממשלתית.

יפה.

זה עניין בכל מדינה בעולם, לא פה, זה לא מיוחד למדינת ישראל, אתה לא יכול לפרוס תשתית – מדינות חייבות לקחת חלק ממה שנקרא תשתיות חיוניות למדינה. וזה לא רק עניין של תשתית, זה עניין של policy , נאמר חלק מהדברים האלה: מיסוי, הנתצ"ים, על דברים כאלה. צריך לתת תמיכה לזה ברמת ה- .policyעם כל הצער בעולם לאלה שבאמת נפגעים – ואני חושב שהעובדים נפגעים, גם הספקים נפגעים, גם אני נפגע – שאתה לא יכול להפעיל את הזה כעסק חי. יכול להיות שאתה יכול להפעיל חלקים מהעסק כעסק חי, אבל יוזמה פרטית בסדר גודל כזה בכל מדינה, זה לא שאנחנו לא נרגיש אשמים שאנחנו לא-יוצלחים פה. זה לא בדיוק ככה, זה לא יעבוד בשום מדינה - - -

בלי תמיכה ממשלתית. תודה רבה.

רק הערה קטנה לכנ"ר, למה שהוא אמר.

מילה אחרונה, ואני מסכם. עורך-דין אופיר, נתנו לך. אין לך עוד איזו הודעה – כן, בבקשה.

קודם כול לגבי הרכבים. פשוט מאוד היו הבנות מפורשות שיינתנו הרכבים חודש נוסף לעובדים.

בית-המשפט, אמרת כבר.

זה דבר אחד. ודבר שני, עובדי החברה, היה נוהג שזה לפי החוק דבר מקובל בדיני עבודה, שחודש שלם העובד מקבל את הרכב גם לאחר שהוא - - -

תודה. אמרת את זה – בבית-המשפט. רבותי, אני מגיע לסיכום. קודם כל, אני באמת רוצה להודות לכל מי שהגיע, ללקוחות שהם באמת מדהימים, לעובדים, נציגיהם מר גלמן, ואני רוצה גם לנציגי המפרקים, אני מוכרח להגיד לך, עורכת-דין רוזן רכב, שלא רק שאת גם כלכלנית, גם רואת-חשבון, גם עורכת-דין, ההצגה שלך, הדברים והמחויבות מאוד מאוד מרשימים, ואני מודה לך.

אני רוצה להגיע לסיכום. הוועדה קוראת למפרק, למרות שלרגע – אם לקרוא לזה מפרקת אולי. מרב, מפרקת?

למפרקים.

למפרקים, יופי, כדי שלא יהיה ויכוח בין זכר לנקבה. זכר ונקבה ברא אותם.

הוועדה קוראת למפרקים לא לחסוך במאמץ כדי למצוא פתרון ארוך טווח לאחר 13 ביוני, ולאפשר טעינה ביתית וטעינה במקומות ציבוריים ללקוחות.

המפרקים מתבקשים להעביר את מסקנותיהם לוועדה בשבוע הבא, כדי שאשקול המשך התערבות ועדת הכלכלה בנושא.

הוועדה מבקשת ממינהל אגף הרכב, מר פלור במשרד התחבורה, להיפגש עוד היום עם המפרק, לסייע ולשתף פעולה במציאת פתרונות עבור הלקוחות בכדי שיוכלו להמשיך ולנהוג.

המפרק מתבקש לעמוד בהצהרה שניתנה פה בפני הוועדה ולבחון את פירוק החברה השוויצרית, כדי לאפשר גם את הפיצוי ללקוחות.

המפרקים מתבקשים לעמוד בכל הסיכומים עם העובדים, החברה לישראל ובוודאי הבעלים, על רקע סכומים שנאמרו פה, אנחנו מבקשים לוודא שהעובדים יקבלו את מלוא הפיצויים והזכויות המגיעים להם.

הוועדה מבקשת ממשרד התחבורה, ממינהל אגף הרכב וממינהלת תחליפי הנפט לקיים דיון מעמיק והיערכות ליצירת תשתית של רכבים חשמליים לישראל, בדומה לנעשה בעולם המערבי.

ממשלת ישראל מקבלת כבר מספר שנים החלטות בנושא אנרגיה חלופית, החזונות, כי עוד מעט יש פה ועידת הנשיא, אני כבר שמעתי עשר שנים חזונות ודיבורים, הייתי מעדיף פחות חזון – אתה יודע, פעם ישבתי, סליחה שאני מפסיק את הסיכום, עם יצחק בן אהרון זכרונו, לברכה נפטר בגיל 100, היה יושב-ראש ההסתדרות, נתתי לו ד"ר כבוד והוא הופיע בנגב, הוא אמר, הגיע הזמן שאת החזון יעבירו לתל-אביב ואת המעשיות יעבירו לו, מספיק עם החזונות. כל אלה שכל יום מדברים על חזון, זה אנשים שמפחידים אותי, תכל'ס.

יש גם חוזה והוזה, זה הבדל מאוד קטן גם בכתיב וגם בהיגוי.

כן, בדיוק. במקום כל יום לשמוע חזונות גדולים.

יש את המממשים.

ממשלת ישראל מקבלת כבר שנים החלטות בנושא אנרגיה חלופית. אנשים רבים וטובים מועסקים במועצה הלאומית בכלכלה כדי להסביר לכולנו מה החשיבות של הפחתת התלות של העולם בדלק, ולדאבוננו, לא מצאו דרכים לקדם את המיזם. דווקא כעת כדאי לבחון את המכשולים הביורוקרטיים והתקציביים, כדי לאפשר לענף הרכב החשמלי להתקיים בישראל.

ממה שהוצג בפנינו, נראה שעד היום הממשלה ומשרדי הממשלה לא עזרו, אלא לפעמים תקעו מקלות בגלגלים של פרויקט הרכב החשמלי.

לסיכום, מכיוון שמה שהיה היה, מסתכלים על עתיד טוב יותר, מסתכלים בעיניים, גם של הלקוחות, גם של העובדים, וגם בעיני כל אלה שמאמינים בעתיד שונה עם רכבים חשמליים.

אנחנו באמת נפנה למשרדים ונקיים דיון מהיר בנושא הזה לגבי מחויבות משרדי הממשלה בשביל העתיד. לא נתנו לנושא הזה את תשומת הלב הראויה. אני מודה לכם. תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:05.>