PAGE
21
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
04/06/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 9>
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, כ"ו בסיון התשע"ג (04 ביוני 2013), שעה 13:00

<גינות קהילתיות כמנוף לקליטת עלייה - במסגרת ציון יום הסביבה בכנסת>

חברי הוועדה: >
יואל רזבוזוב – היו"ר

ראובן ריבלין

שמעון סולומון

>
זיוית לינדר - מנהלת אגף חינוך וקהילה, המשרד להגנת הסביבה

אדם טסמה - מנהל תחום מורשת ישראל, המשרד לקליטת עלייה

יאיר קמייסקי - מנהל, ג'ויינט ישראל

ישראלה אלכסנדרי - מנהלת קהילת חיפה, החברה להגנת הטבע

חן קרנסניצקי - רכזת קהילה וגינות קהילתיות, החברה להגנת הטבע

נילי גלוזמן - פעילה בגינה הקהילתית, החברה להגנת הטבע

נעמה לב - רכזת גינות קהילתיות ארצית, החברה להגנת הטבע

בת שבע ברצקו-מוצ'ה - רכזת פעילים, החברה להגנת הטבע

מורן סלקמון - מנהלת שבועת האדמה

אדם גנסון - מנהל שותף, שבועת האדמה

יבגניה שפיגל - מגשרת קהילתית ופעילה, עיריית עכו

אנדראה גיסברג - מרכזת תכנית משעול, עיריית כרמיאל

סופיה ביילין - סגנית ראש עיריית אשקלון

עדנה בן יצחק - דר' מדענית ראשית בעמותת באר שבע ירוקה, אוניברסיטת בן גוריון

חיים אדירי - יו"ר, באר שבע ירוקה

ראובן עמית - יו"ר פורום שכונות ב"ש, באר שבע הירוקה

אלי חזות - יועץ חינוכי, באר שבע הירוקה

ליאה שטיינברג - חברת ועדת היגוי גינות קהילתיות לוד, ארגון "חיים וסביבה"

וונדה אקלה - מנכ"ל, נציגי ארגונים של קהילת יוצאי אתיופיה בפרויקט הלאומי האתיופי

אלכס גנבלר - לוביסט, קרן שח"ף

נירה לאמעי

דנה גורדון שושני

ס.ל., חבר המתרגמים
<גינות קהילתיות כמנוף לקליטת עלייה - במסגרת ציון יום הסביבה בכנסת>

צהריים טובים לכולם. אנחנו ממשיכים מוועדה לוועדה, ברוכים הבאים לישיבה בנושא הגינות הקהילתיות, פרויקט מאוד מאוד מבורך. יש פה את חבריי, חבר הכנסת שמעון סולומון, חבר הכנסת המכובד רובי ריבלין.

כבוד שלנו להיות כאן.

תודה שבאת. פרויקט חשוב, אני מכיר קצת את הפרויקט מהרקע המוניציפאלי שלי, הייתי חבר מועצה ועכשיו נחשפתי אליו עוד יותר ואני דווקא הייתי מבקש מחברי שביקש ממני גם את הישיבה הזאת, חבר הכנסת שמעון סולומון, שיפתח.

תודה רבה. זו באמת סיבה טובה להתכנס ולבדוק את האפשרות, דברים שמצליחים, דברים שהם טובים, להרחיב אותם, אני חושב שזה דבר חשוב, מה עוד כשאתה מדבר על דברים שהם מאוד מאוד קשורים אליך ונגעת בהם באופן אישי, אז הדיבור הוא לא רק באופן כללי, כי צריך לדבר על זה, אלא זה יוצא ככה מתוך הלב. אני חושב שגינות קהילתיות, במיוחד בעידן הזה שהכול כזה לבנייה והריסה, כל פעם שאני יוצא ליום ירושלים ואני רואה את מה שהם עושים לצד הכביש, ברור שהלב כזה נחמץ לראות שכמעט שאין חשיבה מעמיקה בנושאים של שימור ושל גינון ושל ירוק בכלל. אני באופן אישי, כדי שתדעו למה אני מדבר בצורה כזאת, אני כל כך קשור לזה. כשניהלתי מרכז קליטה אחד הדברים החשובים ששמתי לי למטרה זה גינה, גינה קהילתית גדולה, לא רק בשביל לצאת ידי חובה, לא רק בשביל ההובי באופן קטן, אלא משהו גדול מאוד, ש-60 משפחות, כל משפחה לקחה 10 על מטר, שטח לא קטן, 10 מטרים על מטר, עם אגרונום מקצועי שליווה את הפרויקט הזה, וכל משפחה גידלה ירקות, פירות, כל מה שאתם לא חושבים ובסופו של דבר הפרויקט הזה הפך להיות למשהו חינוכי חברתי מלכד בין המשפחות, בסוף הגינה הזו הפכה להיות פינה שהולכים אליה כדי ליהנות, משהו ירוק שבאמת עושה טוב לעיניים וזה היה ב-2007. עכשיו, לפני שבוע, הזמינו אותי לטקס, היו שם איזה 500 אנשים שבינתיים אמרו שכבר הרחיבו את זה ל-15 מקומות אחרים, אם זה מרכזי קליטה או כל מיני מקומות, שאין דבר יותר משמח מזה. אל"ף, מזמינים אותך לראות איך זה התפתח, ובי"ת, שזה משהו טוב שהתרחב למקומות שונים במרכזי קליטה, כי זה שייך למשרד הקליטה ולסוכנות היהודית.

אני חושב שאפילו במשפחות, אם בפריפריה ואם בירושלים ובכל מיני מקומות אחרים, עם עולים חדשים בעיקר, אם לוקחים את פרויקט הגינון כמשהו שהוא רציני, עם תכנית חינוכית, חברתית, משפחתית, ועשיתי את זה, אני לא סתם זורק מילים, באמת, כי עשינו את זה, גייסנו 70,000 דולר ואני ראיתי מה זה עשה בשכונה, זה שינה. המחמאה הכי גדולה שראיתי זה שתושבים מסביב, שהם לא בני הקהילה, אומרים, 'למה הפרויקט היפה הזה רק ליוצאי אתיופיה? למה לא עושים לנו את זה? תסתכל איזה דבר יפה, למה אנחנו לא בתוך הפרויקט?' אז כמובן ראש העיר שהיה שם שמע את זה, זה כל כך היה טוב לשמוע את זה, שזה דבר שיכול באמת לגרום לחינוך בלתי פורמלי. הרי איפה הצרה הגדולה של החינוך שלנו? כשאנחנו שומעים סכינים, עבריינות, ניתוק ומריבות וכו', הכול כמעט מתחיל בחינוך הבלתי פורמלי, כי אחרי סיום הלימודים, כשאין תכנית ברורה, אין הורים שעוקבים אחרי הילדים, את כל החוליים לומדים שם, אחרי זה מביאים את זה לבית הספר, או לפעמים הפוך. אז אני חושב שאם אנחנו ניקח את זה בשיא הרצינות, כבוד היושב ראש, ואחרי שנשמע מאנשים, אם אנחנו יכולים לעשות משהו, לדחוף, ועדה, התפקיד שלה זה לתת פלטפורמה, לתת במה, לשמוע ואולי גם אחר כך לבוא למקומות הנכונים ולדחוף ביחד איתכם, כך שאני חושב שאחרי שנשמע אתכם בסיכום נשמח מאוד שנוכל לקדם את זה. תודה.

בשמחה רבה.

כן, כשאני שמעתי על הישיבה היום פשוט היה לי איזה שהוא relation back לימים שבהם אנחנו היינו בארץ רק 400,000 יהודים, אנחנו למדנו חקלאות בבית ספר ובגימנסיה העברית בירושלים, שהייתה אחרי גימנסיה הרצליה הגימנסיה הראשונה העברית. אנחנו למדנו חקלאות והיו לנו גינות, כשהקהילה של בית הספר שהייתה למעשה בית הספר של ירושלים כמעט, או על כל פנים של המערב הדרומי של ירושלים, שם למדנו חקלאות. באתי ואמרתי שהיוזמה שלכם, ברמה של הצורך בקליטת עלייה היא יוזמה נפלאה, אבל לימים, כאשר כבר למדתי משפטים והייתי נוסע עקב תפקידי ומקצועי ללונדון, שם למדתי וראיתי מקום נפלא שנקרא הקיו גארדן, כל כך למה? הואיל ובלונדון קשה מאוד למצוא פיסות אדמה, דבר שבארץ יש לנו, אם כי בהחלט בשכונות אתה היום נמצא בצפיפות רבה ואין אפשרות לאותו פס ירוק, פס ירק, שגם מועיל מאוד מבחינה אישית, גם מועיל מאוד מבחינה קהילתית וגם מועיל מאוד לשיתוף פעולה ולקיום כל מיני דברים אשר מקרבים את הקהילה מסביב והופכים אותה יותר הומוגנית וגם יותר ישראלית. אני באמת חושב שג'וינט עושה טוב שהוא נכנס לעניין זה, החברה להגנת הטבע בוודאי, לא רק ברמה של קליטת עלייה, אלא גם ברמה של חינוך לקהילתיות וחינוך לשיתוף פעולה ולאינטגרציה בתוך החברה הישראלית. בהחלט אנחנו לכל אחד מאיתנו לאחר מכן הייתה גינה על יד הבית, משום שהיה כל כך הרבה מרחב בזמנו ועדיין ארץ ישראל היא יותר גדולה מאשר הציבור שנמצא בה, ויש מקומות לפתח את הנושא שהחברה להגנת הטבע עוסקת בו כל כך הרבה. אבל האמצעי הזה פשוט שבה את לבי ואמרתי שאני מיד אחרי ועדת כספים יורד הנה לשמוע אתכם כדי שתסבירו לי עד כמה הדברים הכי פשוטים שנמצאים לנגד עינינו, פתאום רואים שאפשר להמציא אותם מחדש, או אפילו לעשות אותם הרבה יותר טוב.

המשרד להגנת הסביבה, אני רואה, ואני מתאר לעצמי שיש פה גם אנשים שהזמנתם אותם. אם זכיתי להיות חבר בוועדת העלייה והקליטה, ואילו בנושא הגינות הקהילתיות דיינו, אבל יש לוועדה הזאת עוד דברים רבים וחשובים ואם הדבר הזה מועיל ועוזר, מה טוב, ובאמת תהיו ברוכים כל העוסקים במלאכה ואני אשמח לשמוע את הדברים האלה, וזה רעיון כל כך ברור, כל כך נמצא לנגד עיניך ולפעמים, בגלל העיסוקים הרבים והמפעלים האדירים שאנחנו עושים, אנחנו לא רואים דבר כל כך פשוט שאתה ראית אותו. אני חושב שמדינת ישראל גם צריכה ברמה החינוכית להזמין את שר החינוך וברמה של משרד הפנים, לבוא ולעזור לעניין זה, ממש כמו החלק של אותו משרד לקליטת עלייה וכל מה שקשור באמת לעולים חדשים, שזה אמצעי נוסף לקרב אותם לארץ ולקרב אותם לחברה בישראל, תהיו ברוכים.

תודה רבה לחבר הכנסת רובי ריבלין על מילות הפתיחה, אני חושב שבאמת אנחנו מתעסקים במפעלים כל כך גדולים ולפעמים יש דברים קטנים, אפשר להגיד דברים גדולים בכסף קטן, שמאוד משפיעים גם על החיים שלנו באופן ישיר ולא בעקיפין ואותם אנחנו מפספסים ובאמת אנחנו פה וחבר הכנסת רובי ריבלין, אחד האנשים המכובדים במשכן, אני גם כשהייתי מגיע לפה בתור נער, בתור ספורטאי, הייתי תמיד נהנה להקשיב לך.

להיות חבר כנסת זה לא בעיה כל כך גדולה, להיות ספורטאי כמוך זה בעיה.

זה אני מסכים. לא פשוט.

אתה להחליף אותי בקלות יכול, איך אני יכול להחליף אותך?

אנחנו נעבוד על זה.

ועכשיו הייתי רוצה לתת כמה מילים ליאיר קמייסקי מהג'וינט.

צהריים טובים. קודם כל אני שמח לשבת בין חברים. מהפתיחה שלכם אנחנו שם. מעבר לכך סביב השולחן יושבים פה הרבה מאוד אנשים שמשתפים פעולה ברמת השטח וזה חשוב להגיד, כי לא תמיד בעשייה יש שיתופי פעולה בין משרדיים ובין ארגונים של החברה האזרחית, משמאלי יושבת זיוית מהמשרד להגנת הסביבה, שותפה שלנו הרבה מאוד שונים, מימיני יושבים אנשי החברה להגנת הטבע, בהמשך שבועת האדמה, אנשי הרשויות המקומיות עכו וכרמיאל, ובעצם יצרנו פה איזה שהיא פלטפורמה מעניינת ואני לא אתעמק כרגע בנושא של מה זה גינה קהילתית, אלא מה זה עושה לקליטת עלייה וזה הליבה של הדיון בעצם. כשנכנסנו לנושא של גינון קהילתי בג'וינט ואמרנו בואו ניקח את הכלי הנפלא הזה - - - כולם מחייכים, אתה בעצמך אמרת והתחלת לחייך והתברר שזה הוא כלי נפלא, לא רק לקליטה, אלא שילוב עולים בתוך הקהילה. היום בכוחות משותפים סביב השולחן הזה אנחנו מדברים על כ-300 גינות בפריפריה חברתית, באותם אזורים שיש ריכוזים של אוכלוסיית עולים היותר קשה, לא אלה שהצליחו, אלא יותר קשה, וזה פרויקט שמצליח בצורה מדהימה ואנשים שבאים מרקעים שונים פתאום מוצאים נושא משותף, ובמקביל חלק מהעולים מביאים את החוזקות שלהם. אז אם אנחנו מדברים על יוצאי אתיופיה, שכולם באים מרקע חקלאי, דווקא הדור השלישי, במקום שהוא יהיה מובל על ידי הדור הצעיר יותר, שאולי יודע עברית ודברים כאלה, ומשאיר אותם מחוץ לעשייה וההבנה, פתאום הדור הזה יכול להביא את החוזקות שלו, הם יודעים להחזיק את הטורייה, הם יודעים לעבד את האדמה, יודעים להנחיל משהו לילדים ולנכדים, ולא רק מבני הקהילה, אלא מהקהילה המורחבת. יש לנו משהו קטן בקרית גת, בתוך גני הילדים, עם משרד הבריאות, אנחנו מקימים גינות מאכל כחלק משינוי הרגלי תזונה והמנחים של העבודה החקלאית הם הקשישים מהקהילה האתיופית שעובדים עם תינוקות וכלל האוכלוסייה בגן הילדים. פתאום אדם מועצם.

אותו דבר גם ביוצאי חבר המדינות, מי שלא יודע, אבל המבוגרים יותר, בני ה-40 וה-50 פלוס, כולם עסקו בחקלאות, כי מזה חיו בחורף, מהירקות שהצליחו לגדל ב-40 מטר מרובע, ופתאום הכלי הזה הפך לכלי מדהים לנושא של שילוב עולים. אנחנו גם נשמע אחר כך חלק מהעולים פה שהגיעו לכאן להביע את התחושות שלהם ומה שאני יכול להגיד, יש פה כלי נפלא, שעובד, הוכיח את עצמו, יש פה שיתופי פעולה, עם המשרד להגנת הסביבה, עם משרד החקלאות, עם משרד השיכון, משרד הקליטה ומשרד הבריאות ואנחנו נשמח שהמשרדים ירחיבו את הפעילות שלהם ויראו איך העולים משתלבים בעשייה הכוללת ולא רק בעשייה הנפרדת.
יוצאי דופן אולי, במילה אחרונה וכפתיחה, הם יוצאי אתיופיה המבוגרים. בשבילם יש פרויקט גדול, שגם שותפים בו רבים שיושבים סביב השולחן, זה הקמת חוות חקלאיות קטנות עירוניות שהם מגדלים מזון לצרכיהם. במקום לשבת בבית ולא לעשות שום דבר בגיל 70, 80, 60, הם יוצאים כמעט כל יום לאותו שטח, מגדלים את הירקות, עושים פעילות פיזית, פעילות חברתית. איך אמר לי מנהל פרויקט בקרית גת? הם הפסיקו ללכת לרופא. הם הולכים ברגל לגינה. אז אם גם בזה הרווחנו, אז הרווחנו, ובסופו של תהליך כולם מחייכים, ומעבר לזה דרך הגינה אנחנו מתחברים לנושאים עמוקים של אהבת הארץ, של השתלבות בתוך הקהילה ואיכות הסביבה, כי דרך הגינה לומדים הרבה מאוד דברים, ממחזור פסולת, דרך חיסכון במים, התעסקות בתזונה ובריאות, ופתאום מתברר שפיסת האדמה הקטנה הזאת, לפעמים 10 מטר מרובע, לפעמים 10 מטר מרובע מכילה כל כך הרבה רבדים של תוכן ושל כיף.

בכמה גינות משתתף הג'וינט?

אנחנו שותפים בערך בכ-200 גינות.

באיזה עלות, באיזה תקציב?

אני עכשיו אגיד את המספר, התקציב הוא מצחיק, הוא בערך בסביבות מיליון וחצי-שני מיליון שקל, בתוכו מעורבים בסך הכול בפרויקט כמעט 20,000 ומשהו תושבים, מתוכם אני מעריך בין 20% ל-30% עולים מה שנקרא, ויושבים פה חבר'ה מעכו, אני אתן לכם דוגמה, בגינה באותה שכונה שבהם פרצו מהומות עכו המפורסמות של יום כיפור, בגינת אשל המפורסמת עובדים עולים חדשים, ותיקים ובני העדה הערבית, ביחד מגדלים, אוכלים ו - - -

אזרחי ישראל הערבים.

נכון.

הנה, יש שם תמונות, אנחנו רואים. יהיו לנו עוד מצגות, אז בטח נראה עוד הרבה דברים.

אז אני סיימתי.

תודה רבה, יאיר.

סופיה ביילין, סגנית ראש העיר מאשקלון.

תודה. כשאני ראיתי את הנושא היום והגעתי למסקנה שאני כן צריכה להגיע לפה ולהגיד לכם, פרקטית, מה יש בעירנו ומה זה נותן לנו. היום הנושא הזה מאוד פופולרי וכמעט כל חודש אנחנו ממש פותחים עוד גינה בעוד שכונה ובעוד שכונה, ואני מצטרפת למה שאמר חבר הכנסת רובי ריבלין, שמדובר גם על חינוך, גם על- - -

על חקלאות, חינוך, קהילה.

כן, אבל קחו בחשבון גם שמדובר קודם כל, לפי דעתי, על תרבות. למה? היום אני כאיש ציבור, כל הזמן פונים אליי, 'מלוכלך שם', 'מלוכלך פה', אמרתי 'מי מלכלך? אפשר לדעת? אולי מישהו מהקוסמוס בא ומלכלך לכם?' אז זה אנשים, מדובר על תרבות, והפרויקט הזה מאוד מאוד חשוב לתרבות שלנו, ולא רק לעולים חדשים. אני שמחה מאוד שהעולים החדשים היום מובילים, לפחות באיזה שהוא תחום הם מובילים היום, אז בואו ניקח את זה באמת כתחום מאוד חשוב, ואני רוצה להגיד לכם שהאנשים יוצאי חבר העמים יודעים פחות או יותר בדברים האלה וקשה להם להתמודד עם מה שבינתיים לכמה ערים יש ואני שמחה מאוד שיוצאי אתיופיה, ביחד עם יוצאי חבר העמים וביחד עם הוותיקים, אולי באמת תפיסת העולם תשתנה, שאנשים פעמיים יחשבו אם לזרוק שם משהו לגינה כל כך יפה שהידיים של כולם התעסקו בזה והשקיעו זמן שלהם, ואני חושבת שהתחום הוא מאוד חשוב ואני חושבת שכמה שאפשר לפרסם את זה, זה מאוד חשוב, לפרסם וממש לשנות ביחד כולם, לא רק עולים חדשים, ביחד עם הוותיקים לשנות את תפיסת העולם לגבי המדינה שלנו. תודה רבה.

תודה לך. כן, זה מתחיל, כמו שאמרת, מכאן וזה מתפתח וצריך לערב כמה שיותר אנשים ואז מכאן מגיעה גם המודעות וגם התרבות, וזה לא סתם לזרוק משהו בגינה, אלא סתם ברחוב, ללכת ולזרוק - - -

זה מתחיל מהבית, מהחינוך בבית.

מהחינוך בבית, ואם עדיין בבית לא קיבלו את החינוך הזה, אז אולי באמת דרך המסגרת הבלתי פורמלית להכניס לאנשים את המודעות הזאת. הלוואי עלינו והמדינה שלנו רק תתפתח.

אני חושב שאנחנו נראה עכשיו מצגת. ישראלה, בבקשה.

צהריים טובים. קודם כל אני מאוד מודה ליושב ראש הוועדה על עצם קיום הדיון הזה וכמובן לחברי הכנסת הנוכחיים. נמצאים איתנו פה המון פעילי גינות, רכזות גינה של החברה להגנת הטבע מרחבי הארץ, רכזת הגינות הארצית. אני אחזור על זה בהמשך בהקשר של התשתית לקיום גינות בצורה מאוד מאוד רחבה שבנינו בתוך השנה. אחרי הדברים החמים שנאמרו פה, אני כמעט יכולה ללכת הביתה, כי הדברים לגמרי ברורים למה זה כל כך חשוב, אבל אני לא אלך הביתה.

מאיפה מקבלת החברה להגנת הטבע את התקציבים?

תיכף אנחנו נגיע לזה, זה עם הבקשות בסוף. החברה להגנת הטבע, אני אתן כבר את הנתונים- - -

אנחנו באים הנה, כי אנחנו יודעים שיהיו בקשות, את יכולה להתחיל איתן.

זה ברור, אני אתחיל עם הבקשות, אין בעיה. המשרד להגנת הסביבה הוא שותף בכיר שבשנים האחרונות הוביל איתנו את הנושא הזה יחד עם הג'וינט, זה באמת לא סתם שלושת הלוגואים האלה נמצאים כאן, כי באמת זאת השותפות הבסיסית הגדולה ביותר, יש גם תקציבים, קצת של עלייה, קצת מחקלאות, אבל אלה התקציבים הגדולים והמשמעותיים. בארבע-חמש השנים האחרונות זה התבסס על תקציבים גדולים ממסד הקליטה, הג'וינט והמשרד להגנת הסביבה, בסדר גודל של 1.8 מיליון, במקביל החברה להגנת הטבע הביאה כספים מגיוס שלנו לפרויקט הזה, כ-2 מיליון שקלים. כלומר זה לא רק הפעלה, אנחנו לגמרי פה חלק מאוד מאוד משמעותי וכמובן הכשרת הצוות שלנו, אנשים מאוד מקצועיים בכל הארץ.

עוד שאלה. אני רוצה לעזור ליושב ראש, שהוא יוכל לעזור לכם. דרך ועדת הכספים אני אהיה הנציג שלו שם. אני רוצה רק לדעת, אם למשל אתם סעיף תקציבי מבחינת אחד מהמשרדים שהזכרת, זאת אומרת שהמשרדים מעבירים לכם כל שנה כסף על השם התקציבי 'גינות קהילתיות'.

כרגע החיבור שלנו הוא עם הג'וינט, לא ישירות דרך המשרדים.

הג'וינט מקבל כסף ממדינת ישראל בצורה תקציבית, ממי?

אנחנו בפרויקט משותף עם המשרד להגנת הסביבה.

מיזם משותף.

עמיר פרץ הוא היום השר. זאת אומרת אם בוועדת הכספים נוכל להשיג לכם כמה מאות אלפי שקל נוספים, שאנחנו נבקש- - -

אפשר לערב את משרד החקלאות, חינוך.

אז תגידו לי, משרד החקלאות גם טוב לי.

יש פה שותפות עם הרבה משרדים, גם משרד הבריאות, גם משרד החקלאות, גם משרד השיכון, יש לו דרך שיקום שכונות יכולת להפעיל את הדברים האלה.

שיתוף הפעולה קיים?

תיכף אני אגיד על זה.

זה בחלקו קיים, אבל צריך להרחיב על זה

וכשהוא מקבל תקציב, אם הוא מקבל תקציב נוסף, אז זה כמו שאת קיבלת.

כן.

זאת אומרת הכול הולך צבוע לנושא גינות קהילתיות?

נכון.

אני גם מציעה לקחת בחשבון ולסמן שם בהתחלה את השלטון המקומי, כי הביצוע הוא מהשלטון המקומי.

שנייה, אני תיכף אדבר על זה, כי כאן הצגנו את הגורמים ברמה הארצית, הגדולים, שעסקו בזה. למעשה יש, ואני אגיע לזה תיכף, כל הפרויקט הזה, כמו שיאיר אמר, מבוסס שותפויות. הדבר הזה לא יכול להתבצע בלי הרשות המקומית ובכל מקום שאנחנו פועלים יש שולחנות עגולים ואני אגיע לזה, מי יושב בהם ואיך זה עובד. אין הרבה שקופיות, יש סרטון בעיקר, כדי לשמוע את הפעילים ולראות את השטח, כמעט להריח את הפלפלים, תיכף אני ארוץ על זה.

כרגע, לפי מה שידוע לנו, והדברים קופצים כל הזמן, יש מעל 500 גינות, זה מה שידוע לנו נכון להיום. גם במרכז, גם בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית, באמת מי ששותף בגינות זה מילדים דרך קשישים, עולים, ותיקים, בני כל המגזרים, זה מאוד מרשים, יש גינות שרואים באמת את כולם עובדים יחד, זה מרגש מאוד. אנחנו מעריכים שבכ-150 גינות שותפים עולים חדשים, כלומר אנחנו מדברים פה על פרויקט שמקיף עשרות אלפי משתתפים ואנשים שנהנים ממנו מכל הארץ. כשאנחנו מדברים על פריסה ארצית של הגינות, כמובן יש שם את החברה להגנת הטבע, אבל כל הפריסה בכל הארץ של גינות קהילתיות, יש גם אחת באילת, דרך אגב - - -

שלוש.

לפחות שלוש, אני יודעת על אחת שהבת שלי שם מתעסקת איתה אז אני מכירה אותה, אבל בהחלט יש גינות. אנחנו, החברה להגנת הטבע, מלווה כ-100 גינות קהילתיות בארץ, יש לגמרי גינות שמסתדרות לבד, יש גינות שזקוקות לעזרה. היה מאוד קשה לבחור תמונות כדי להתרשם מהעושר הרב תרבותי שיושב בגינות האלה ומחדוות היצירה.

הגינות הקהילתיות, קצת רקע, התחילו בישראל בירושלים ב-1999, עד היום יש בעיר מודל ייחודי. יש פה גם גרעין שינשינים בשנת שירות, מתנדבים, שעושים את זה. יש איתנו אפילו את אמנדה, אמנדה, תעשי שלום, שהיא מלווה את הגינות הקהילתיות בישראל מאז 1999, שזה באמת מרגש. היא עצמה עולה חדשה לשעבר, היא כבר לא מרשה לי להגיד שהיא עולה חדשה, אבל היא מדברת וזה מיד ככה- - -

אני למדתי בקיו.

בגני קיו, בבקשה. היישר מקיו, יבוא אישי. החברה להגנת הטבע באמת השקיעה פה בפריסה ארצית של כוח אדם מקצועי, של המון ניסיון. יש לנו פה רכזת גינות ארצית, יש לנו תפקיד ארצי, שזה תפקידו.

לא, היא באה מקיו גארדן.

עכשיו הכול ברור. הייתי מאוד רוצה לשים על השולחן, אבל זה יקרה בעוד כמה ימים, כרגע נמצא בדפוס המדריך לגינות קהילתיות, שהחברה, ביחד עם הג'וינט, זה חלק מהפרויקט המשותף, התנ"ך של הגינות, איך עושים את זה. אז אנחנו מחכים שהוא יודפס, אני, לצערי, לא יכולה להביא אותו.

קודם כל היבטים חברתיים ואני חושבת שיאיר דיבר על זה המון והסיפורים המרגשים שיש סביב הדבר הזה הם עצומים. אנחנו רואים גינות שהיו שטח שאנחנו קוראים לו חצר אחורית, שטח מוזנח, הזבל שזורקים שם, כי הוא לא שייך לאף אחד, no once land, ופתאום השכנים מסתכלים מלמעלה ושואלים שאלות, 'רגע, מה אתם עושים שם?' 'רגע, זו הגינה שלי', הם מרגישים שייכות. אני חושבת שזה מאוד ברור, הנושא הזה של השייכות. אפשר לפרק את זה לנושא של הקשר הבין דורי וגיבוש תושבי שכונה, שזה לא רק העולים. פה הדגש הוא עלייה, אבל אנחנו לגמרי מדברים על החיבור בין העולים לוותיקים, לרב תרבותיות. הם לוקחים אחריות, פתאום רואים עולים עם המריצה, לא מצליחים לדבר, ילד אתיופי עם גברת רוסיה עובדים עם המריצה, אף מילה אין שם, כי הם לא יודעים לדבר בשפה משותפת, אבל הם עובדים ביחד וזה מאוד מרגש. כל פעם שאני הולכת לגינות אני חוזרת נלהבת.

מה זה אומר לקחת אחריות? יש איזה שהיא התחייבות?

השקיה. בדרך כלל הרשויות המקומיות, ואנחנו נגיע לשותפויות, דואגות למים. גינה בלי מים לא יכולה לתפקד ובלי שרשות מקומית- - -

אבל מבחינת האנשים, האחריות, אם אני רוצה לבוא ולהיות שותף בפרויקט, האם יש לי איזה שהיא חובה, לבוא פעם בשבוע, פעמיים בשבוע?

הגינות פועלות בדרך כלל, וזה מאוד שונה, כמספר הגינות כך מספר המודלים, כי זה תלוי בקהילה, כל קהילה צריכה משהו אחר, רוצה משהו אחר, בונים תכנית עבודה שנתית, מתייחסים למה רוצים שיהיה בגינה, ובדרך כלל יש פעילות פעם בשבוע קבועה, שאנחנו מלווים את הפעילות בדרך כלל עם גנן קהילתי, זה תחום חדש שמתפתח בארץ, בזכות הפרויקט הזה, דרך אגב, אני מתחילה לשמוע על גנן קהילתי, זה משהו שלא היה קיים קודם ואנחנו עובדים עם אנשי מקצוע כדי לסייע להם להגשים את זה. יש גינות בהן הגינה היא משותפת לחלוטין, ממש משותפות, ויש גינות עם חלקות, של משפחה, של פרט - - -

הגנן הקהילתי, תראה איך הדברים מתקשרים, של ירושלים, של הקמת המדינה, היה ולטר פרנקל שבא מאוסטריה, מווינה. הוא היה רץ מרתון, רץ המרתון היהודי הראשון שהשתתף באולימפיאדה, הוא היה המורה לחקלאות בגימנסיה העברית בירושלים והוא לימד את כל הילדים איך לגדל מלפפונים ואיך לגדל עגבניות, כדי לקבל את אותו משק פרטי של אוכל מן הטבע, מהשיח של העגבניות לצלחת בבית, והוא היה עולה חדש. מה עולה חדש? אז כולם היו עולים חדשים, חוץ מאיתנו, אנחנו פה כבר 204 שנים, מה אני יכול לעשות? זה מעניין.

אני חושבת שהתמונות ככה משקפות הרבה שמחה והרבה עשייה ושיפור אמון. מאוד חשוב הנושא הזה גם של שיפור אמון בין התושבים לבין הרשות המקומית, כי הם פונים. הם מקבלים אחריות והם פונים פתאום לרשות בנושאים נוספים, כי ברגע שאתה מנקה את הפינה שלך או מטפח אותה, פתאום אתה ערני למה שקורה גם צעד ימינה וצעד שמאלה ואתה יוצר איזה שהוא דיאלוג עם הרשות המקומית, עם גופים אחרים בחברה ומקדם עוד נושאים. אנחנו רואים את זה בצורה מאוד ברורה בגינות בכל הארץ, שהתושבים האלה פונים ומרגישים חזקים. זה אחד הפרויקטים הקסומים ביותר שאנחנו בחברה להגנת הטבע עוסקים בו, לא הכול ורוד, כמו שאתם יודעים, גם בוועדת קליטה, אבל זה אחד הדברים הלא ורודים, הירוקים הנחמדים האלה, שעושים טוב, שעושים משמעותית.

מכיוון שאנחנו החברה להגנת הטבע, אז היבטים סביבתיים. כן, יש לזה גם היבטים סביבתיים משמעותיים. הנושא של חינוך תופס פה חזק, צמצום צריכה, טיפול בפסולת. מה שאתם רואים מלמעלה משמאל זה קומפוסט. בגינות אנחנו דואגים שהקומפוסט יופק על ידי התושבים, הם מורידים לשם את הזבל, מפרידים אותו, מקיימים המון אירועים בגינות האלה, שוק חופשי, שוק קח תן, הכול בשקל, כל מיני שווקים מקומיים, יש לזה בהחלט ערך, ואת זה למדנו בשנים האחרונות, של שמירה על מגוון המינים במרחב העירוני. אנחנו מדברים על מרחב עירוני צפוף מאוד, בשכונות אין מספיק שטחים פתוחים פר תושב, הגינות האלה הופכות להיות המקום שלא רק התושבים מוצאים בהן מקלט, גם מגוון המינים מוצא בהן מקלט ואנחנו יכולים למצוא שם מינים של ציפורים, מכרסמים למיניהן, צמחיה מיוחדת וכמובן אנחנו מקפידים על שיטות גינות או גידול אקולוגיות, זה חלק גם מתהליך חינוך קהילתי, של איך עושים ומה עושים וזה שומר על השטחים הפתוחים. שטח כזה, כמו שאתם רואים מצד ימין למטה, יכול בסיטואציה אחרת, והיו דברים מעולם, להפוך למזבלה, למגרש חניה, וכך אנחנו שומרים על השטחים האלה כפתוחים ויש לזה ערכים, המון ערכים יש בגינה אחת קטנה.

אני חושבת שניתן קצת לתושבים. זה סרט שנעשה ב-2011, אז אפילו לא כל הפינות פה מיוצגות. תיהנו.
(הקרנת סרט).

שיתופי הפעולה שהם קריטיים. בכל מקום השותפים הם שונים, זה לא שזה קיים בכל יישוב, אבל בכל יישוב יש שולחן עגול שפועלים בו נציגי שכונות, רשות מקומית מאסט, בלי זה אין גינה קהילתית, חד משמעית, מתנ"סים, בית קשיש, באמת מגוון מאוד מאוד רחב כי אחרת זה פשוט לא יקרה. יש גם בעצם שולחן עגול ברמה הארצית, שאנחנו יושבים בו ונשאלת באמת השאלה 'הגינות לאן?' זה לשאלתך, חבר הכנסת, מה אני רוצה בסוף. אז באמת החברה להגנת הטבע, יחד עם השותפים, צברנו ידע מקצועי רב בשנים האחרונות, ויש תשתית מאוד משמעותית בכל הארץ לעשות את זה. אני ציינתי את אנשי המקצוע שנמצאים פה, אנחנו קוראים למשרד הקליטה, ואני רואה שצריך לקרוא וכבר לקחתם, לעזור לפרויקט הזה להימשך, כי כל התקציבים שעליהם התבססנו בשלוש-ארבע השנים האחרונות מסתיימים, אנחנו כרגע מאוד מאוד מודאגים מה יקרה עם הדבר הזה ב-1 בינואר 2014. אז מעבר לזה שאפשר להקים גינה קהילתית בכנסת וככה לעשות קשרים פה בפנים, זה גם יכול להיות מעניין. רעיון טוב?

רעיון מעניין.

אם אפשר ואם יש זמן עכשיו או אחר כך, יש פה פעילים שישמחו לספר את החוויה, אבל זהו.

לגבי התקצוב, באמת צריך לראות איזה משרדים יכולים להיות קשורים ולשתף פעולה. לדעתי יהיה יותר קל לחלק את זה בין כמה משרדים. חבר הכנסת רובי ריבלין אמר שהוא חבר בוועדת הכספים- - -

זו היוזמה של המשרד עצמו. אני מבין שיש משרדים שעוזרים באופן קבוע, אנחנו נעזור ברמה של כנסת, אבל לא נוכל להיות במקום משרד, כלומר אנחנו נתרום את חלקנו. יושב הראש כבר יטפל בזה ואנחנו נדריך אותו, אבל זה ברמה של לעזור, צריכים למצוא מקור תקציבי, שיהיה סעיף תקציבי למפעל כל כך- - -

שיהיה משהו קבוע.

ודאי. זה דבר שצריך להציג אותו. או מפעל של קליטת עלייה, או מפעל של החברה להגנת הטבע או של הגנת הסביבה.

חקלאות.

לא, אם הגינות הקהילתיות בעיקר מיועדות לקבוצות של קהילות שהן נחשבות לעולים חדשים, אפשר לעשות את זה דרך ה - - - עוד פעם, צריך את השרה, לבוא ולראות מה הם המקורות הכספיים שלהם, אלה דברים לא פשוטים, כי אם מגיעים כבר לממדים שצריך 10 מיליון זה דבר שהוא דבר יותר מסובך.

בארבע-חמש השנים האחרונות הושקעו 4 מיליון שקלים ממקורות שונים.

בארבע שנים? לכל אחת 4 מיליון.

לא, מיליון לכל שנה, וזה הפרויקט שאנחנו , בחברה להגנת הטבע, יש פה 500 גינות, אנחנו עוסקים בכ-100.

יושב ראש הוועדה יעזור לכם בתקווה, הוא ישתדל מאוד לעזור לכם ב-2014.

תודה רבה.

נעבוד על זה, יש לי פה את החברים שלי, אנחנו ביחד ננסה.

יש לנו עוד מצגת קצרה של מורן, מנהלת שבועת האדמה.

תודה רבה. צהריים טובים. אני ממש אקצר, גם עשו כאן הכנות טובות לפניי לרקע, אז תודה בכלל שהוזמנו. באופן כללי ובקצרה, שבועת האדמה הוקמה ב-2007, חבר הכנסת שמעון סלומון, שנתן לנו הקדמה מעולה, בעצם יחד עם שבועת האדמה ומרכז קליטה קלישר הקמנו את הגינה הראשונה שהפכה להיות גינת דגל לעבודה עם עולים יוצאי אתיופיה, היום אנחנו מפעילים 10 גינות קהילתיות במודל דומה של ערוגות משפחתיות, בערים באר שבע, אשקלון וערד, 5 גינות בפרויקט שיאיר קמייסקי ציין, יחד עם הג'וינט. רוב העבודה של שבועת האדמה היא עם עולים יוצאי אתיופיה, כשלמעלה מ-250 משפחות עולים משתתפות בפעילות השוטפת.

דיברו על כל היתרונות, אפילו במילים דומות ואני חושבת שזה טוב שגם השיח בכלל של גינות קהילתיות, גם שיתופי הפעולה וגם הדברים שנעשים, הם ככה בקו אחיד, אז אני ממש לא צריכה לחזור על הדברים האלה. אני כן רוצה לציין את פסטיבל אקותיופיה כאירוע שנתי, שזכינו בשבוע שעבר לקיים בנוכחות של חבר הכנסת שמעון סולומון ולהדגיש, היו 800 אנשים לפי הערכת המשטרה.

זהו, אני תמיד טועה בדברים האלה, כל הזמן אומרים למה אתה מפחית?

כן, אני מציינת את זה כאיזה שהוא אירוע שיא גם של פעילות העמותה וגם כאיזה שהיא אולי במה רחבה יותר שנותנת את המקום של מפגש של תרבות וסביבה, זאת אומרת מעבר לזה שזה הפך להיות מסורת שנתית, השנה הייתה השנה הרביעית, יש פה איזה שהיא חשיפה לתרבות, יש פה מקום להציג לכל תושבי העיר ומשתתפים נוספים שרוצים להגיע לבוא ולראות צדדים חיוביים בקהילה, את קבלת הפנים, האורחים, להכיר את האוכל, את המוזיקה, ריקודים, כל הדברים האלה. אני חושבת שהפסטיבל הפך להיות גם אולי דגל שכל הקהילה מתגייסת אליו בהכנות ואני אולי מזמינה אנשים גם להגיע וגם לקיים את אירוע השיא המשמעותי שחוגג את הפעילות בגינה עצמה, מעבר לפעילות השוטפת יום יום.
אבל אני כן רוצה, ברשותכם, לדבר על הרחבת השיח ולא להישאר רק במובן של גינות קהילתיות, אלא לקחת את זה למקום שהוא רחב יותר, שמדבר על חקלאות עירונית. גינה קהילתית היא מודל מעולה, אבל מודל אחד מיני רבים שאנחנו רואים בכל העולם לקדם חקלאות עירונית, שבנוסף לכל הפיתוח הקהילתי אנחנו מדברים על גידול מזון בעיר. יש לזה הרבה מאוד יתרונות שאני לא אכנס אליהם ברמה של קיימות וסביבה, הרבה מאוד היבטים שאני חושבת שהיום שבכל ועדה אחרת פה בכנסת מדברים עליה, אבל אני רוצה להציג ממש בקצרה את מודל הפעולה שאנחנו מקדמים היום מול עיריית באר שבע ודרכו לצאת להמלצות ואתגרים שעומדים בפנינו בוועדה הזאת. היום אנחנו נמצאים במצב שהגשנו המלצות לעיריית באר שבע להקמה של חווה עירונית על 8 דונמים בשטח ציבורי פתוח בשכונה ג'. הרעיון הוא לשלב גם את העולים ממרכז הקליטה וגם את כל תושבי השכונה לפעילות, לגדל ירקות ותבלינים למכירה. היום גינות קהילתיות בעיקר מתמקדות בצד הקהילתי, פחות בתוצרת. אם יש או אין זה נחמד, אבל זה לא עומד כאלמנט מרכזי של לייצר ולגדל אוכל. כאן הרעיון הוא לייצר סלי ירקות אורגניים למכירה לתושבים , לשלב את זה בעסקים מקומיים, כשחלק מהמערך שהחווה הזאת תעבוד, מעבר לעובדים המקצועיים, זה להתחיל מערך של סחר חליפין, זאת אומרת אנשים, עולים, תושבים, ותיקים, תמורת שעות עבודה בחווה יכולים לקבל סל קהילתי שכולל עזרה בשיפוץ הבית, שיעורי עזר לילדים, השתלבות בחוגים, כרטיסים לתיאטרון, הרבה מאוד דברים שבעצם הקהילה והרשות יכולים להכניס לתוך הסל הזה.
בגדול, יש המון דוגמאות מוצלחות מהעולם, רציתי אולי להציג בקצרה שלוש דוגמאות ולהגיד שהיום בעולם למעלה מ-800 מיליון איש עוסקים בחקלאות עירונית, מדברים היום בישראל על למעלה מ-92% מהאוכלוסייה החיה בערים, הצורך לגדל מזון בעיר, לצמצם עלויות שינוע וכל מה שקשור לפליטות גזי חממה הולך ודורש איזה שהוא מענה מקומי יותר ורואים הרבה מאוד דוגמאות מוצלחות לאיך בחוות קטנות של סדר גודל של בין 8 ל-10 דונמים בתוך העיר מצליחים לשלב אנשים ושכונות, שהרבה מהן בעולם הן שכונות מהגרים, אנחנו בארץ יכולים לדבר על שכונות עולים מרקע סוציו אקונומי נמוך. רק בחווה במילווקי מועסקים 30 עובדים שכולם עובדי מהגרים. אם נעשה את ההקבלה, אם תחשבו במושגים של הזדמנויות תעסוקה לתושבים עולים. החווה בניו אורלינס שמעסיקה כל קיץ למעלה מ-100 בני נוער ממשפחות מהגרים לעבודה שוטפת. חוץ מהצד החינוכי, שוב, תחשבו במושגים של כלכלה, של הכנסה, חיבורים שיכולים לעשות לעוד מקומות עבודה. חווה עירונית בסן דיאגו, מאוד פשוטה, 3 דונמים בשכונת מהגרים, משפחות יצרו קשר עם חברות מקומיות של גרנולה, מגדלות להן את התוצרת, מרוויחות כסף על העבודה שלהן וזה בעצם אחד מהדברים שכשאנחנו מדברים על הזדמנויות, אני חושבת שאחת ההזדמנויות העיקריות, כשמסתכלים על זה בהיבט רחב יותר, זה קודם כל לראות גם את ההשתלבות בשוק העבודה ולא רק להשאיר את זה כאיזה שהיא תחביב.

אבל בטוח שזה יכול לעבוד אצלנו? יש לנו שטחים לזה, שטחים חקלאיים בתוך העיר, שזה ממש בתוך העיר?

יש שטחים בעיר, וגם שמתי את זה מצד שני באתגרים, כי אני חושבת שהיום, סביב סוגיות של שטחים ציבוריים פר נפש צריך לבחון את הדברים, יש ערים שיש בהן יותר, יש ערים שיש פחות, אפשר לגדל על גגות, אפשר לגדל על קירות, אפשר לגדל בהרבה מאוד דרכים, אבל צריך, אני חושבת, לעשות היום, כשיש עשייה כל כך מבורכת בתחום של הגינות הקהילתיות לקחת את זה צעד אחד קדימה, לראות את זה כמקור הכנסה שהוא גדול יותר.

כתבתי פה את הנושא של הכשרה מקצועית, לא להסתפק בגנן קהילתי, לראות את זה כתעודת מקצוע, יחד עם משרד החקלאות, יחד עם משרד התמ"ת, שכמו שיש מנהל משק חקלאי של 500 דונם, אז שיהיה מנהל משק עירוני של 10 דונמים. כשאנחנו מדברים על זה וחושבים על זה ברמה עירונית, ורואים איזה שהיא רשת של חקלאות עירונית שאותו גנן ואותו מנהל משק חקלאי יכול לעבור בין הגינות ולתפעל ברמה מקצועית וברמה של תעודת מקצוע, אני חושבת שיש פה הזדמנות, שרואים אותה בעולם, זה לא חלומות בעלמא.

אני בטוח, הרעיון הוא ממש טוב ויפה, השאלה, אם יש לי פרדס בתוך העיר ואנשים יבואו ויקטפו, אז איפה ה - - - זה לא בדיוק - - -

אני חשבתי לגבי השטח, יש נטייה לחשוב שאין שטח פנוי וכו'. באמת, אדם ומורן שנמצאים פה, שעושים עבודה נפלאה בשבועת האדמה, בבאר שבע, המקום שהתחלנו בו, אני התחלתי דווקא ממקום שהוא של מצוקה, שם היה סמים, אלכוהול, זה היה ממש גבעות שכולם מתרכזים שם, בדיוק מאחורי מרכז הקליטה ובסוף היום כשהייתי שם - - - עזבתי את קלישר, עבדתי שלוש שנים בחינוך, בשביל משהו שחשבתי שהוא זה לא הייתי עוזב כמעט בחיים את קלישר, אבל שטח יש, יש מקומות בערים שהם מקומות שהם מזבלה, שהם סמים ואלכוהול שאף אחד לא חושב שאפשר לעשות משהו. אני חושב שיש שטחים ואפשר לעשות.

דבר נוסף. מעבר לארגונים הגדולים יש יוזמות מקומיות, עמותות שאין להן פה ייצוג, שהם עושים עבודה לא פחות טוב מהארגונים הגדולים. אני חושב שצריך לחזק אותם ולהביא אותם דווקא לחיבור. הזכרתם את עמותת הנני שעושים עבודה נפלאה - - -

גם חברים בטבע.

נכון, שבהתחלה היה לנו את המגע ב-2007-2008, ואחר כך הם לקחו את זה הרבה יותר רחוק. זו דוגמה טובה למינוף, לפעולה קטנה ואחר כך להרחיב אותה למקומות גדולים. יש בבית שמש, שאם זה יצליח זה יכול להיות הפרויקט הכי גדול, אבל חסר להם תקציב.

מטה יהודה, לא בית שמש.

בית שמש, אני ביקרתי שם. צריך לראות איך אפשר לחבור אליהם, כי יש להם שטח גדול במקום הכי טוב שאפשר, מבחינת המקום זה משהו באמת מדהים לראות, אם ייתנו להם תקציב אז איך אפשר להרחיב את זה.

הדבר האחרון הוא שיוצאי אתיופיה, זה לא לחבר אותם לטבע, זה להחזיר אותם לטבע. 95% מבני הקהילה, אנחנו, כפריים, וראיתי בקלישר שכשהם עובדים בחקלאות הם פשוט הופכים להיות בריאים, פתאום אין סכסוכים, פתאום אין זמן לריכולים. להחזיר אותם לעבודה, לשורשים, אני חושב שזה דבר שהוא יכול באמת לסייע להם להשתלב גם בחברה הרבה יותר טוב, ופה תפקידנו באמת לראות - - -

חוות העירוניות, נדמה לי שאת זה אפשר לעשות רק במסגרת עירונית. זאת אומרת אם ראש העיר לא לוקח את זה על עצמו - - -

הם ייקחו.

לשתול אפרסקים או לימונים או תפוחי עץ, אין בעיה, רק אם רוצים לשמר את זה, צריך מערכת ששומרת. זה לא להשקות פעם בשבוע, חווה חקלאית זה חווה חקלאית.

רוביק היה סגן ראש עיר באותו זמן שהוא לקח את זה והיום כשהוא ראש עיר הוא נותן.

כי הוא רואה את זה כמשימה חברתית גם.

וגם כדאי לחשוב על נכים, זו גם תעסוקה לנכים. עכשיו נפל לי האסימון שאפשר גם לחשוב עליהם וזה לתת להם - - -

זו כבר אופרציה שהיא לא רק קהילתית.

אני מוכרח לציין את החברה להגנת הטבע ב-2001, בחוגי סיור עולים, ניהלתי את זה שנה. כך מכל הכיוונים - - -

אתה מחובר לנושא.

אם אפשר רק מילה בהקשר לדברים שעלו, כן לבקש במסגרת הוועדה הזאת אפשרויות שכן אפשר לעשות. אני מזכירה שלצד המוניציפאלי ולחיבוק העירוני יש - - -

זו אופרציה כבר הרבה יותר - - -

כן, אבל אני חושבת שהשולחן הבין משרדי שיושב על גינות קהילתיות יכול לשבת ולהרחיב את השיח לחקלאות עירונית, להתייחס להוצאת קולות קוראים - - -

לפעמים תפסת מרובה לא תפסת ואז אנחנו מאבדים את - - -

כן, אנחנו יותר פרקטיים.

את הגינות הבנתי, יש פה באמת, כמו שאמרת, תרבות וחינוך וקהילתיות ואינטגרציה וקשר אל הסביבה וכל הדברים יחד, אבל זה דבר שהוא - - -

חקלאות בתוך העיר זה כבר דבר יותר גדול, זה צריך להיות עם משרד החקלאות, צריך רצון של המדינה, זה לא באמת במסגרת הוועדה, זה משהו בקנה מידה הרבה יותר גדול.

אז אני אגיד שאני מקווה שבעוד שנתיים או שלוש נשב כאן, כמו שהיום יש גינות קהילתיות כמנוף לקליטת עלייה, נשים את הכותרת 'חקלאות עירונית' ואנחנו נביא את זה לצעד הבא.

תמיד טוב לחלום, ואולי שמעון יהיה שר החקלאות.

זה לא במסגרת הזאת.

אם אפשר להעיר הערה. הגינות הקהילתיות של ישראל באמת צמחו בתחילה בירושלים והייתה לי זכות בחיים הקודמים שלי ללוות את תחילת הדרך, וגם עכשיו, מתוך השולחן העגול שלנו בעירייה וגם השולחן העגול הארצי מטעם השלטון המקומי. הנושא הזה של חקלאות עירונית לא צריך את משרד החקלאות והמשרדים הממשלתיים בלבד, צריך באמת החלטה עירונית ציבורית כדי לצאת לדרך. זה ידרוש את הידע המקצועי, יש תנועה עולמית בעניין הזה היום, אני נמצאת בשיח הזה עם ערים רבות בעולם, זה הופך להיות הכרח ולא רק זכות לגדל מזון בתוך העיר ובסביבות העיר ואפילו חובה ויכולת. אם אנחנו מדברים עכשיו על העולים מאתיופיה, שצריכים להחזיר אותם לטבע ולא לחבר אותם עם הטבע, אבל הרבה מאיתנו זקוקים כן להתחבר עם הטבע ואני חושבת שאם אנחנו עושים את המבחן אצל הילדים, איפה גדל הספגטי, אם זה על עץ או על שיח, אנחנו צריכים בעצם להחזיר את הילדים שלנו למודעות של מאיפה בא המזון שלהם וכל שרשרת המזון וכל המעגל של החיים, כי אנחנו מדינה עירונית ויותר מ-90% מאיתנו נמצאים בערים. אז התשואה הזו צריכה לבוא גם מתוך הערים והחובה והאחריות על כולנו.

מסכימים איתך. תודה, נעמי.

אדוני היושב ראש, אני מאוד מודה לך.

תודה רבה לחברי הכנסת, הם הולכים להצביע.

זיוית, בבקשה.

המשרד להגנת הסביבה השקיע בנושא הזה מאז 2005 2.5-3 מיליון שקלים. אין ספק שאם רוצים להפוך את זה למשהו משמעותי יותר אנחנו לא יכולים, כמשרד העני ביותר בממשלת ישראל, להמשיך להחזיק את זה על כתפינו. אנחנו בהחלט זיהינו את החשיבות מכל הסיבות שנאמרו פה בשולחן הזה, אנחנו רואים בזה דבר מאוד חשוב. צריך להגיד שאין ספק שהרשות המקומית, אם היא לא לוקחת אחריות לזה, אין לגינות האלה את הסיכוי לשרוד לאורך שנים. אנחנו רוצים לייצר תהליך מתמשך, חשוב מאוד שהרשות המקומית תהיה מעורבת באופן אמיתי, כי בסופו של דבר גינה לא יכולה להתקיים אם אין אדם שנמצא שם ומדריך את התושבים ומרכז את הפעילות, ולו בפעם בשבוע שהוא מגיע לשם להיות איתם, זה ממש תנאי הכרחי לקיומן של הגינות.

צריך גם לומר, הפעילות שלנו היא הרבה מעבר לגינות שמגיעים אליהן עולים. יש גינות בבתי ספר, יש גינות בשכונות שהן שכונות של אזרחים ותיקים, אנחנו רואים בזה בפירוש כלי לחיבור של אנשים למקום שהם חיים, לפיתוח כבוד לסביבה ולאחר, לפיתוח אהבה ליופי שהטבע נותן לנו ולהבנה, כמו שנעמי ציינה, שהחסה לא צומחת במקרר. אין ספק שאנחנו רואים בברכה רבה את זה שהוועדה הזו תוביל איזה שהוא מהלך יותר משמעותי של לקיחת אחריות על הנושא הזה של משרדי ממשלה נוספים.

תודה, זיוית. אנחנו באמת לא התאספנו כאן בשביל איזה שהוא פופוליזם, באמת צריך לצאת עם איזה שהן המלצות ותוצאות. אנחנו נצטרך לבחון. אני חושב שזה יהיה קצת קשה להפיל את זה על משרד אחד, אבל אם יהיה מאטצ'ינג בין כמה משרדים ורשות מקומית, גם אנחנו בתוך ועדה נוכל ללחוץ, וכבר רובי אמר שהוא יעזור בוועדת הכספים. אנחנו נשב, נעשה ישיבה נפרדת על זה, נגבש תכנית פעולה, כי באמת הפעילות היא מאוד ברוכה וראינו מה שהיא עושה. אנחנו גם יודעים, אני גם יודע מלפני וצריך להרחיב, פשוט להרחיב לכמה שיותר אנשים, לא רק עולים, צריך לחבר את כולם.

יש מעל 500 גינות, ב-150 מתוכן פעילים עולים.

לא, יש אפילו יותר, אנחנו מקצים תקציבים בכל מיני דרכים לרשויות לקידום של זה ויש הרבה מאוד גינות.

אני פשוט רוצה לנושא של תקציבים שדיברנו. יש תקציבים, אין יכולת לחבר בין תקציבים. אני אתן לכם דוגמה פשוטה, המשרד להגנת הסביבה מקצה דרך קול קורא תקציבים לנושא של גינון קהילתי, במקביל משרד הקליטה מוציא תקציבים לנושא של פעילות קהילתית של עולים ואין ממשק שמחבר את התקציבים ברמת הפעולה בשטח. זה אחד הדברים, אם היה אפשר לייצר, כי כסף יש במערכת, צריכים לחבר אותו ולכוון אותו בצורה נכונה ואז הוא גם הופך לכסף מאוד אפקטיבי ומייצר דברים בדיוק כמו שאנחנו מחפשים.

אנחנו נצטרך ללמוד את זה יותר לעומק, ממש את הבעיות התקציביות, כי אני מכיר את זה לא רק בנושא הזה. יש כסף, אבל אין מדיניות ואז יש הרבה חפיפות ושום דבר בסוף לא מצליח. לא רק בנושא הזה, אבל בנושא הזה אני חושב שזה דווקא נושא עדיין קטן ואני חושב שזה הזמן להתחבר אליו ולחבר את כל המשאבים ביחד ושגוף אחד יהיה אחראי וייקח על זה אחריות ויקבל את ההקצבה.
יש פה כמה נציגים, פעילים, שרצו לדבר. יש לנו פה את ליאה מלוד.

שלום. צהריים טובים. פחות או יותר כבר הכול נאמר, אין הרבה מה להוסיף, אבל אנחנו התחלנו את הגינה בלוד מתוך תסכול עמוק שיש לנו כל כך הרבה מה להעניק וכל כך הרבה מה להעלות את הפנים היפות של העיר ואין לנו איך לעשות את זה וכך הגענו לנושא של להקים גינה קהילתית ובאמת יש לנו היום גינה יפהפייה, 3 דונמים שיש בהם 100 עצי פרי, בריכה, עם פרחים. באמת גן עדן, כל מי שמגיע למקום הזה יוצא ב'וואו' כזה, 'במקום כזה יפה עוד לא הייתי, לא יכול להיות שזה בלוד', ואחרינו התווספו עוד שבע גינות והגינות הן באמת מן מקום בלב, מקום כזה שאנשים מתחברים. אני עכשיו, בגלל העסקנות הפוליטית, יכולה פחות להגיע לגינה, אבל כל בוקר, כשאני קמה בשש ואני לא מתחילה את היום בגינה, אלא מתחילה אותו ליד המחשב, אני כבר עם ייסורי מצפון שאיזה שהוא פרח עכשיו ברגע זה מתייבש. מאוד מאוד קשה לתחזק גינה אם אין ליווי מקצועי. אנחנו כולנו עם המון אנרגיות, עם המון רצון, עם המון אהבה, אבל זה תחליף לכוח אדם מקצועי שצריך ללוות את הגינות המקצועיות ולזה כמובן צריך תקציב.

יש מחלקות גינון בעיריות, אז זה באמת צריך לבוא משם. צריך ראש עיר שירצה ופשוט יהיה אחראי על הנושא הזה, מישהו ספציפי. ככה אני רואה לפחות רואה את זה מהניסיון שלי ברמה המוניציפאלית.

אם יורשה לי, כמו שדיברנו קודם, רשויות מקומיות חייבות להיות חלק מהתהליך. יש שיתופי פעולה עם שפ"ע (שיפור פני העיר), עם הרווחה, אפילו עם מינהל ההנדסה לפעמים, שצריך להחליט אם הגינה היא שטח ציבורי או פרטי, אבל אני חושבת שמה שליאה מתכוונת אליו זה הליווי של גנן קהילתי שזה לא עובד עירייה בדרך כלל, הגננים של אגף שפ"ע הם בדרך כלל קבלני ביצוע לגינה, הם יבואו ויעשו גינה, היא תהיה נהדרת, אבל זו לא גינה קהילתית. אלה שני דברים קצת שונים, זה מרקם מאוד עדין, גינה קהילתית.

צריך גנן קהילתי, אבל תקן בתוך האגף.

בכל עיר זה פועל או יכול לפעול אחרת, יש מודלים שזה עירוני ויש מודלים שלא, ועדיין יש גינות נפלאות.

נצטרך למצוא נוסחה.

אני רק אשלים במילה אחת. כשאני דיברתי על ליווי מקצועי, הכוונה שלי הייתה לחבר את מערכת המים, לדאוג כשפורצת איזה שהיא מחלה לטפל במחלה, כלומר פעילים לא תמיד יודעים להתמודד עם הבעיות ולפעמים זה באמת מקומות מדהימים ביופיים ובאמת נותנים המון לפעילים, אבל בכל זאת צריך להשקיע קצת כסף, זה לא הרבה, אבל את הקצת הזה צריך להשקיע.

צריך לעשות את החישוב הנכון, ואולי באמת לקחת אולי גנן אזורי אפילו שיבוא ויסתובב בין הגינות, בשביל ההתחלה, עד שזה לא יצמח לממדים גדולים. אבל עוד פעם, הכול פונקציה של כסף, נראה כמה כסף אפשר לגייס, נגיד לשנת 2014, ומשם לעשות את החשבון הנכון.

בת שבע.

אנחנו בחולון, עיר צפופה, אבל יש מקום, מקום בלב. יש לנו שלוש גינות במרכזים שונים שהם ברשות עיריית חולון, רשת קהילה ופנאי, עם רשות להגנת הטבע, אתם ראיתם במצגת. בחולון יש נערים שעובדים בגינה ועוסקים בזה בשכר, יזמות עסקית, ובגינה שאני נמצאת בה במתנ"ס לזרוס, זה שילוב בין ילדים למבוגרים, שזו באמת התחברות לקהילה, שזה קודם כל הם מכירים את עבודת האדמה, זה התרגשות, חוויות, זה מה שכולם ציינו בעצם, פתאום לא מרגישים טוב, אין 'אני לא מרגיש טוב', באים לגינה ועובדים בגינה, לראות את הצמיחה, לראות את התוצר, לגעת בזה, להריח, לאכול, שזה באמת ממלא את הלב. אני באופן אישי מאוד התרגשתי, כי אני עליתי בגיל מאוד צעיר, וכאילו מה פתאום עכשיו לעבוד באדמה, כאילו אני לא עבדתי בזה די הרבה זמן ואם ראיתי אז ראיתי מרחוק, איך אחרים עבדו, אבל כשנכנסים לתוך זה, כמו שראיתם בתמונות, מבט אחד שווה אלף מילים. זה מה שאני יכולה להגיד על הגינה הקהילתית. החשיבות היא השיתוף של עיריית חולון עם רשת קהילה ופנאי והרשות להגנת הטבע ואמנות דיגיטלית, שזה באמת כולם ביחד למען הקהילה. להרחיב את זה.

אני גרה בשכונת קטמונים, ברחוב מעגלי יבנה, ואני יכולה להגיד שהגינה הקהילתית שלנו שינתה בכלל את החיים ברחוב הזה. אני עולה מקנדה ואני עדיין מתגעגעת לעצים, אבל זה היה מאוד קשה לי כשעברתי למעגלי יבנה, עברנו לשם לפני שבע שנים, לא היה כלום ולא היה לנו קשר עם השכנים, אנחנו דוברי אנגלית והסיבה שעברנו לשם הייתה בגלל שזה קרוב לעמק רפאים, לא הייתה סיבה אחרת לעבור לשם ועכשיו כל הפעילות בגינה ואיך שזה שינה את החיים של כל התושבים שם, וזה מושך עכשיו לא רק עולים חדשים, כל מיני זוגות צעירים, משפחות צעירות, לעבור לשכונה. יש לנו עכשיו עצים ודשא וירקות וזה מקום לשבת ולשחק עם הילדים בשבת בצל, זה נעים, זה כיף לנו וזה שינה את השכונה גם. עכשיו קטמונים זה לא רק בשוליים של המושבה ושל בקעה, זה מקום שמושך אנשים למקום הזה, זה מקסים, ואנשים התחילו לפני כמה שבועות לעשות מניין לקבלת שבת על הדשא ואנשים פשוט נהנים ואנחנו מכירים עכשיו את התושבים, בינינו, צעירים, אשכנזים, ספרדים, נכים, עוזרים לנו השכנים עם מה שצריך, יש הרבה תמיכה מהשכנים. ואני מאוד מזדהה עם מה שהגברת פה אמרה, שאנחנו עדיין צריכים המון עזרה מהחברה להגנת הטבע, כי כולנו משפחות צעירות ואנחנו לא מסוגלים להחזיק את הגינה בעצמנו. זה משנה את הכול, זה מאוד נתן איכות חיים.

שלום. אני פעילה בגינה קהילתית של מוזיאון הטבע בירושלים כבר משנת 2009 ומה שאני רוצה לומר, בגינה זה עניין של שוויוניות, במיוחד אם להתייחס לעניין של קליטה ועלייה. אני לא עולה כזאת חדשה, כבר20 שנה בארץ, אבל זה פשוט מקום שאתה מרגיש בן אדם שוויוני מול האדמה, מול המים, מול האוויר, מול תפוח מהעץ שאתה קוטף בידיך, שהילדים והנכדים באים ויכולים לקטוף פרי מהעץ, יכולים לשתול. זה פשוט משהו אחר, זה עולם של אמיתיות, עולם של אדמה. כל בן אדם הוא אמיתי, כל בן אדם הוא במקום ויש לבביות, אין חובה, אין היררכיה, אפילו מנהלים גדולים באים לגינה ואף אחד לא יודע שזה פעם היה מנהל גדול או כרגע או עכשיו, או יקיר ירושלים, הוא משתלב וכאן הרמה האנושית אחידה. אני יכולה לומר על עצמי שאני התחלתי לקרוא את ההתכתבות של הגינה, מכתבים של מה הולך לקרות בגינה והפעילות, ובהתחלה התעצלתי, כי זה בעברית לקרוא לא תמיד בא לי, אבל עם הזמן אני שמתי לב שאני בכל זאת מתאמצת לקרוא את זה, אני התחלתי לקרוא פי חמישה יותר מהר בעברית, אני גם יכולה עכשיו לקרוא ספרים, ואפילו מתוך אהבה והכרת תודה לכמה אנשים שעוסקים בטבע, בגינון, התחלתי לכתוב שירים בעברית, קודם כתבתי ברוסית.

לזה קוראים אינטגרציה.

ממש כזה. מהבחינה שזה איכשהו ידעך, או לא יהיו תקציבים, מבחינתי it's not an option, זה לא בא בחשבון בכלל, זה העתיד, זו ההתפתחות היפה, זה העולם החדש, פשוט כך.

יופי. מאז שקמה הוועדה אני חושב שעשינו כבר לא מעט ועדות, אבל הוועדה הזאת היא הכי רגועה, יש פה שלווה, יש פה טבע. אני יושב ופתאום שכחתי מכל הבעיות, כי העולם פתאום נהיה טוב.

אפשר להגיד באמת מה שאתה אומר, החינוך לילדים שלנו, מה שהם מקבלים זה בדיוק זה, במקום לקחת אותם לקניון ולבלות שם ויוצאים משם עם כאב ראש ענקי ובגינה הם מאבדים את עצמם בתוך הירק וזה כל כך כיף והם מתחברים לגינה.

יש בזה הרבה ערך מוסף, באמת מרגישים את זה.

אנחנו מזמינים את חברי הכנסת בזמנם ה - - -

מעבר לכביש, בג'וינט, אנחנו הקמנו עכשיו גינה קהילתית לתבלינים, שכל עובדי הג'וינט, כל אחד קוטף לעצמו ומשתמש, אתם יכולים לקחת דוגמה ולהקים דבר כזה פה בכנסת ותיהנו מלואיזה ונענע ומרווה טעימים.

לא נשאר לנו הרבה זמן, גליה פלד רוצה לדבר.

אנחנו מזמינים, יום עבודה בגינה הקהילתית של מוזיאון הטבע זה בימי חמישה מ-4 עד 6 ו-, מוזמנים כולם, זה תמיד פתוח, כולם ברוכים הבאים.

צריך לעשות יוזמה כזאת פה, לעשות גינה קהילתית.

וונדה.

תודה רבה. אני נציג של הארגונים של קהילת יוצאי אתיופיה. הפעילות היא מבורכת, אני גם מסתובב בשטח, אני רואה את ההשתתפות של העולים, הגינות, גם אם זה במרכז נוער וגם במקומות אחרים, זה מאוד מרשים. את הדברים החיוביים שאני שמעתי על הקהילה, שזה בדרך כלל אנשים שמדברים על חולשות וכאן עלתה הנקודה של החוזקות ואני חושב שצריכים לחפש את החוזקות, בכל אחד יש גם חולשות וגם חוזקות ולקהילה יש דברים נוספים שהם חזקים, שגם צריכים להעלות אותם, על מנת שהקהילה תיקלט בחברה הישראלית כמו שצריך. גם כשאנחנו מדברים על הגידול, אני חושב שזה לא מהיום למחר, אלא שזה צריך להיות משהו לטווח ארוך. אם אנחנו מדברים על פרי, זה לא לטווח קצר, זה לטווח ארוך, לכן זה גם אחד מהדברים שצריכים לחשוב עליו. שיתוף הפעולה עם נציגים שכונתיים או נציגים קהילתיים במקום גם מאוד חשוב, כדי שהדבר הזה ייתן חיבור עם אוכלוסיות. גם לא רק להסתכל על הנושא הזה, יש דברים חברתיים, כמו שנאמר, אבל צריך לפתח איזה שהוא דיון אחרי העבודה, או לפני העבודה, כי זה יכול באמת לקרב את העולים לוותיקים. בסוף, כשאני הסתכלתי על הדבר הזה, חשבתי שזה רק קשור לגינה של יוצאי אתיופיה, כאילו הדיון רק ליוצאי אתיופיה, והייתי מציע כאן שיהיו פה תמונות נוספות, כי רק תמונה של הקהילה ובסוף אנחנו מדברים על כולם, זה נראה קצת לא בסדר. יש ארבע תמונות, אני חושב שתמונה אחת של יוצאי אתיופיה ושלוש תמונות נוספות - - -

לא, דווקא יש תמונה למעלה מצד שמאל, תמונה משולבת.

לי יש משקפיים ולכן ראיתי טוב מאוד, ולדעתי הדברים האלה, שזה קצת לנסות לגבש את העניין הזה, זה נראה - - -

מסכימים, זה של כולם.

ועכשיו אדם, נציג משרד הקליטה, ואיתך אנחנו נסיים.

תודה רבה. אני באמת לא נרשמתי, כי חשבתי שאני אשאל ואז אני אצטרך להגיב. קודם כל היות ועלה הנושא של הרשויות המקומיות לקחת את העניין הזה של גינון ולקדם אותו מיוזמתם, אני רוצה להגיד שהמשרד לקליטת עלייה רואה חשיבות רבה בפיתוח גינון קהילתי ברשויות המקומיות. המשרד מוציא נוהל לרשויות אחת לשנה שבנוהל הזה יש פרק מיוחד שמדבר על נושא של אקולוגיה, איכות הסביבה ופיתוח גנים וכאלה.

חוץ מנוהל יש גם תקצוב?

ודאי.

כמה כסף בתקציב?

התקצוב הוא לא תקציב צבוע לטובת גינון קהילתי. העניין הנוסף, אמרת שהאולם רגוע יותר מדי ושלו, אני לא כל כך רגוע מהדברים ששמעתי לפחות, אני מרגיש שהייתה פה הדרה של המשרד לקליטת עלייה ואני אסביר למה. המשרד מפעיל תכנית שנקראת מסד קליטה בשיתוף פעולה עם הג'וינט, משרד החינוך, משרד הרווחה ומשרד - - -

זה צוין במצגת שמסד קליטה הם שותפים.

אני לא ראיתי את משרד הקליטה.

ציינו את מסד קליטה.

בסדר, ראיתי משרד החקלאות, ראיתי משרד לאיכות הסביבה. משרד הקליטה, משרד החינוך, משרד השיכון, המשרדים השותפים באמת כל שנה משקיעים לטובת העניין הזה, לטובת פעילות פיתוח תכנית לשילוב עולים וכאשר הליבה של התכנית, אחת התכניות המרכזיות בפרויקט הזה, היא פיתוח גנים קהילתיים והיה נכון להוסיף, להעלות ולהראות גם את אותם משרדים שבאמת משקיעים ממיטב כספם, לא רק משרד החקלאות ולמשרד להגנת הסביבה.

אדם, את האמת, אני מאוד נזהרתי, כי דווקא פנו אליי ואמרו בוא נשים את משרד הקליטה ואני ריחמתי על השרה, על סופה לנדבר, כדי לא להפיל עליה עוד סעיף תקציבי, בגלל זה אמרתי שאולי באמת נחלק את זה בין כמה משרדים, אבל כמובן שמשרד הקליטה, יש פה גינות קהילתיות, אנחנו שמענו וראינו, יש פה אינטגרציה ויש פה תעסוקה ויש פה באמת הרבה דברים, אז כמובן שאתם צריכים להיות השותף הבכיר. אני ככה מאוד הייתי זהיר, בשביל לא להפיל עליכם עוד כי יש לכם עוד הרבה עבודה, בגלל זה אני רוצה לנסות לגייס משרדים אחרים. אתם כמובן צריכים להיות שותפים.

בסדר, אני מודה לך מאוד, אבל אנחנו כבר המשרד, מי שתכנן את התכנית הזאת מ-2009 עד 2013 מרץ האחרון, זה היה משרד הקליטה, משרד הקליטה הוא זה שאיגם את המשאבים ובגלל זה, בגלל שהוא היה המשרד שהוביל את זה היה מקום לתת לו הבלטה.

אני רוצה להגיב, כי זה בעצם בא כאילו להנחתה אליי. אז קודם כל מסד קליטה הוזכר, מסד קליטה לא היה הגוף המוביל בתכנית של גינון קהילתי, הגוף המוביל מבחינת הממשלה היה המשרד להגנת הסביבה, ששם מיליון וחצי שקלים. מסד הקליטה, כשותפות של ארבעת המשרדים, השקיעו בכל התכנית 380,000 שקל, אז בואו נעשה פרופורציה, וגם שמנו בשקופית מסד קליטה, מסד קליטה היא שותפות של חמישה גופים, ארבעה משרדי ממשלה והג'וינט וזה הופיע במצגת, לכן לא היה פה שום דבר נגד. לכן אנחנו מדברים על שיתופי פעולה והכיוון המרכזי - - -

כל שיתוף פעולה הוא מבורך, כמובן שאם משרד הקליטה ירצה לקחת את זה על עצמו, אני חושב שכולם יברכו.

אנחנו מאוד נשמח שהוא ייקח את זה על עצמו.

אבל כל שיתוף פעולה, אם זה אפילו בתקן כזה קטן או בכל סכום שהוא, אני חשוב שלפרויקט הזה זה יבורך ומאוד מאוד חשוב.

חברים, אנחנו צריכים לסיים, חרגנו מהזמן ויש לנו עוד ועדות ומליאות, כך שתודה לכם, הנושא חשוב. אנחנו לא נעשה פה מסקנות עכשיו, יש פה עבודה מבחינת תקציבים, נעבוד, נראה איך אנחנו מגייסים כסף לשנת 2014, אולי למשהו קבוע יותר, שזה ייכנס לבסיס תקציב באחד המשרדים וגם אני חושב אולי לשקול להוציא מכתב ליושב ראש הכנסת, אולי באמת לאמץ פה בכנסת איזה שהיא גינה קהילתית, זה יכול להיות מאוד מאוד נחמד.

תודה רבה לכם, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 14:35.
>