הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן
מושב ראשון

<פרוטוקול מס' 4>
מישיבת הוועדה לבעיית העובדים הזרים

פרוטוקול מס' 9

מישיבת הוועדה לפניות הציבור

יום שלישי, כ"ו בסיון התשע"ג (04 ביוני 2013), שעה 14:00

<זכויותיהן של נשים נפגעות אלימות פיזית ומינית חסרות מעמד וילדיהן>

חברי הוועדה: >
עדי קול – היו"ר

מיכל רוזין – היו"ר


שמעון אוחיון

משה מזרחי

>
מיקי דור - ד"ר, סגן ראש מינהל רפואה ומשפחה, משרד הבריאות, ומנהל מרפאת פליטים

חאיק פראס - רכז בכיר אירועים חריגים- מינהל הרפואה, משרד הבריאות

מזל כהן - מנהלת תחום אשרות וזרים, משרד הפנים- רשות האוכלוסין וההגירה

יהודית דובינקי - מנהלת תחום פניות ציבור, משרד הפנים- רשות האוכלוסין וההגירה

אורלי דהן - עו"ד, הלשכה המשפטית, רשות האוכלוסין וההגירה

סבין חדד - דוברת, משרד הפנים- רשות האוכלוסין וההגירה

מיכל חנוך אחדות - מפקחת ארצית אלימות במשפחה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

יסמין צלינה קונפינו - מנהלת המקלטים לקורבנות סחר בבני אדם, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

יסמין צלינה קונפינו - המוסד לביטוח לאומי

אירית עמיאל - מרכז בכיר הבטחת הכנסה, המוסד לביטוח לאומי

עדנה שינמן - אגף ביטוח ובריאות, המוסד לביטוח לאומי

אורית סוליציאנו - יו"ר האיגוד, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

ניקול מאור - יועצת משפטית של מרכזי הסיוע, המרכז הרפורמי לדת ומדינה

רינת לאון- לנגה - מנהלת מקלט ויצו ירושלים, ויצ"ו ישראל

שרון צ'רקסקי - מנהלת תחום קשרי ממשל, ויצ"ו ישראל

אמי (אסתר) סער - מרכזת נושא סחר בבני אדם וקשרי ממשל, מוקד סיוע לעובדים זרים

רחל זיו - מנהלת המקלט, מעון חירום לנשים

רנן זיו - מתנדב, מעון חירום לנשים

מאירה בסוק - יועצת משפטית, נעמ"ת

גלי עציון - עו"ד, נעמ"ת

מירי בנשלום-דור - מנהלת המקלט, עמותת אישה לאישה

רות רזניק - יו"ר העמותה, עמותת ל.א- לחימה באלימות נגד נשים

דניאלה קהת - מנכ"לית, עמותת ל.א- לחימה באלימות נגד נשים

ליזה ניקולאיצ'וק - מנהלת, עמותת מסל"ן-מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית ואלימות

מיכל מזרחי - רכזת ההליך המשפטי, עמותת מסל"ן-מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית ואלימות

יעל ורד - עמותת מסל"ן-מרכז סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית ואלימות

אלמוג חולות - מנהלת מקלט, עמותת יחדיו

איריס עזרא - מנהלת תחום רווחה קהילתית, עמותת יחדיו

אלישבע מיליקובסקי - המחלקה למהגרים וחסרי מעמד, רופאים לזכויות אדם

י' - פונה

ב' - פונה

נועה בן שבת

שלומית אבינוח
בת שבע פנחסוב

אסתר מימון

<זכויותיהן של נשים נפגעות אלימות פיזית ומינית חסרות מעמד וילדיהן>

שלום לכולן, אנחנו שמחות לכנס את הישיבה הראשונה המשותפת של הוועדה לפניות הציבור והוועדה לבעיית העובדים הזרים, ואנחנו מקווים שהפעם תהיה ישיבה מוצלחת במיוחד עם הישגים. זה אירוע חגיגי, ולכן אנחנו מקוות לתוצאות משמעותיות. אני עדי קול, אני עומדת בראש הוועדה לפניות הציבור, את מיכל רוזין אני חושבת שכולכם מכירים.

אני אתחיל ברקע. הנושא שמונח על שולחננו הוא נושא מאוד-מאוד רחב. הכותרת הגדולה אומרת "נשים חסרות מעמד נפגעות אלימות", ומתוך זה נובעים הרבה-הרבה נושאים. אני יודעת שגם הרבה מהארגונים שנמצאים כאן, יש להם עיסוק ספציפי בחלק מהבעיה וגם בכולה, ובכל זאת הדיון הזה נולד כתוצאה של פניית ציבור – כמו כל הדיונים בוועדה לפניות הציבור – שהגיעה מ-י', ואני רוצה להתייחס תחילה למקרה הספציפי שלה ומיכל אחרי זה תרחיב על הבעיה כולה. אנחנו ננסה לגעת היום בעיקר בנושא הנקודתי של נשים שנישאו לאזרחים ישראלים ונתקעות – אני אשתמש במילה הכי קשה שאני יכולה להגיד פה – במקלטים, בחסות המדינה או בהוראה של המדינה, ללא מעמד.

אני יודעת שזה רק קצה קצה של הבעיה. אנחנו נרחיב את הדיון ככל שהדבר יידרש וגם נמשיך אותו, אבל בזמן קצר של דיון אחד אנחנו מנסים להתמקד בנושא מאוד ספציפי, ואני יודעת שזה לא מכסה שום דבר. אני יודעת שלכולנו כואב ובוער המון דברים אחרים. אני שמה את זה על השולחן, ואנחנו נשתדל להתמקד בעיקר, כי אנחנו צריכים להתמקד בנוהל הספציפי שצריך לעשות בו תיקונים מידיים.

ביקרנו, מיכל ואני, במקלט של עמותת יחדיו ונתקלנו בסיפור של י', הסיפור הארוך והמורכב שלה כתוצאה מהמצב שהיא נקלעה אליה בנישואים לבעל אלים ומעמד שלא קיים. יש לה ילד אחד מנישואים קודמים וילד אחד מהנישואים האלה, שהוא אזרח ישראלי, שכמובן ממשיך הקשר שלו עם הבעל במסגרת הסדרי ראייה, והיא חיה במקלט הרבה מאוד חודשים.

י' עזבה את המקלט ועכשיו היא צריכה לנהל חיים עצמאיים עם ילד, לכלכל שני ילדים, והיא לא יכולה לעבוד. אני נתקלתי בבעיה הזאת ואז התחלנו ללמוד את הנושא. הנושא של הנוהל והתהליכים שבו והמצוקה הגדולה של נשים, גם נפגעות אלימות, גם נפגעות אלימות עם ילדים.

אחד הדברים שמיכל ואני אמרנו, שאנחנו רוצות לנסות להשפיע על התיקון של הנוהל הזה, כי כמובן י' היא רק מקרה אחד מייצג של הבעיה כולה. אני רוצה שננסה גם לנסות להבין את הנוהל, את המקורות שלו, מה צריך לעשות כדי לגרום לו לשינוי. אני אנסה לעשות את זה בעזרתכם כדי להבין את גודל התופעה. כיוון שזה מתחיל מפניית ציבור, אנחנו מתחילים עם הפנייה עצמה ונרחיב את היריעה.

שלום לכם, קוראים לי י', אני בת 29, הגעתי לארץ ב-2008 כי התחתנתי. התחתנתי עם אזרח ישראלי. הכרתי אותו במדינה דלי. הוא היה נוסע לשם 10 שנים, ויש לו שם גם עסקים והוא גם נוסע הרבה לטיולים. הכרתי אותו שם והתחתנתי. לא חשבתי טוב בראש בגלל הפרפרים בבטן. לא הכרתי את הבן-אדם טוב, זה מה שהכרתי בחוץ-לארץ. עבר מספיק זמן אחרי הנישואים הראשונים והייתי זקוקה לתשומת לב מגבר, ואצל גברים בארץ יש מנטליות אחרת והם יודעים לארח אישה, אז נדלקתי והיו לי רגשות, אז לא חשבתי טוב. נראה לי שמיהרתי. התחתנתי ובאתי לארץ, ובארץ גיליתי שזה לא הנסיך על הסוס הלבן.

האלימות הפיזית זה לא הכי קשה בחיים. הכי קשה שמכניסים לך בראש שאת אפס, פשוט אפס, לא קיימת, ושאת נמצאת במדינה בלי שום זכות ובלי אדם שיכול לתת לך כתף לפחות לדבר. מורידים לך את הביטחון ואת מאמינה שאת אפס, ואין מה לעשות. היו לי כמה ניסיונות לצאת מהבית, שמעתי משפט: תצאי רק בארון. ניסיתי להתמודד, ניסיתי לדבר, לא הצלחנו. עדיין בדברים שקשורים אלי לא הרמתי את האף יותר מדי, וכשהרגשתי שיש סכנה לילדים, באותו רגע קמתי והלכתי מהבית והתלוננתי במשטרה. הייתי בלחץ, לא ידעתי לאן להתקשר. הסיפור התחיל, ואפילו לא הבנתי איך נכנסתי למקלט.

עדיין אני מתמודדת אתו וזה לא קל, כי למרות שאני מכירה איזה בן-אדם הוא ולמרות שאני כבר יודעת מה הוא בדיוק, עדיין לא קל לי לעמוד נגדו, כי הוא יודע להיות נחמד והוא יודע על איזה כפתורים ללחוץ. יצאתי מהמקלט, אני הולכת לעבודה, שיניתי כמה מקומות עבודה והייתי מביאה לאנשים - - - ביום, והיו אומרים לי: מה את רוצה? תקבלי 15 שקל בשעה, ותגידי תודה, זה מה שיש, תעבדי בשחור. אני לא מקבלת מהביטוח הלאומי קצבת ילדים, כי אני לא אזרחית של המדינה. מזונות אני מקבלת מהגרוש שלי ומהביטוח הלאומי, על זה גם היתה מלחמה בשביל לקבל, למרות שהם היו מקבלים כל חודש. הוא היה משלם כל חודש, והם כמעט שנה היו מחזיקים את הכסף הזה, כי עוד פעם, אני לא אזרחית ישראלית.

המטרה היא לא לקבל אזרחות. אני פה, אני בן-אדם, אני לא אוויר ואני כן קיימת ואני לא מבקשת מאף אחד שום טובה. אני פשוט רוצה להתפרנס ולהיות עם הילדים שלי, כי באותו רגע שהתגרשתי, לא באותו רגע, זה לא היה ביום אחד, היה איזה תהליך – בסוף התהליך קיבלתי החלטה של משרד הפנים שאני עושה את כל המאמצים כדי לקבל את האזרחות, אמרו שאני חייבת בתוך 30 יום לצאת מהארץ. אמרתי: יש לי ילד פה שיש לו צו עיכוב יציאה, אז אמרו לי: יש לו אבא. אני מנסה להמשיך הלאה ולחשוב חיובי ושיהיה בסדר. אם יש שאלות, תשאלו, אולי שכחתי להגיד משהו בדרך. תודה.

תודה, יוליה.

תודה על הסבלנות.

מה קורה אתך היום? את אומרת שהוציאו צו שבתוך 30 יום את לא צריכה להיות פה.

השכרתי בית, אני עובדת, עזרה לי ניקול מהפלורליזם היהודי, שהיא הוציאה דרך בית המשפט – תודה רבה לה – אישור עבודה. אני עובדת בקניון, משכירה בית, מגדלת ילדים.

חבר הכנסת מזרחי, אני אנסה קצת להרחיב את התמונה. זאת דוגמה אחת, תיכף נשמע עדות נוספת. אנחנו יודעים שיש בעיה חמורה של חסרי מעמד במדינת ישראל, מכל מיני סוגים, חלקם עברו את הגבול ללא היתר, חלקם הגיעו עם היתר או אשרת תייר ונשארו ללא היתר, חלקם נישאו עם ישראלים והתגרשו ונמצאים פה ללא היתר. יש כל מיני סוגים שונים של אנשים שנמצאים פה והם חסרי מעמד. כאשר אנחנו מדברים על נשים נפגעות אלימות, עוצמת הקושי מתגברת. כמובן גם אישה שאינה חווה אלימות, יש לה קושי עם הביטוח הלאומי ועם הביטוח הרפואי ועם נושאי רווחה והכול, אבל כאשר את נפגעת אלימות: אלימות במשפחה, אלימות מינית, אלימות פיזית, מתגברות הסוגיות והבעיות נהיות יותר חמורות.

כרגע ממה שידוע – כמובן, אנחנו מדברות רק על מה שמדווח – קבוצה לא גדולה של נשים. משרד הרווחה עצמו טוען של-52 מתוך 672 נשים ששהו בשנת 2012 במקלטים אין תעודת זהות. כלומר, הן חסרות מעמד, ויש המון פילוחים מהו מעמדן. אבל בגדול, ניתן לומר שיש בעיה, אין חבילה ברורה של שירותי רווחה, שירותי בריאות, המקלטים עצמם לא יודעים בדיוק כיצד לנהוג עם אותן נשים חסרות מעמד, אין נהלים ברורים. וכמובן הנושא הזה שאני חושבת שהוא נושא חריף, ואנחנו תיכף נשמע גם את העדות השנייה בעניין הזה, של אותן אזרחיות, לא ישראליות, שנישאות לישראלי, מגיעות לכאן לארץ, ולאחר תקופה מתגלעים קשיים, בעיות, אלימות קשה במשפחה, יש להם הרבה פעמים ילדים, ומה שקורה בעצם שאותה אישה היא חסרת מעמד במדינת ישראל. אם יש לה ילדים, היא לא יכולה לקום ולעזוב את מדינת ישראל, היא לא תשאיר את הילד פה. מצד שני, היא גם לא יכולה לנתק את הילד מאביו, גם בכך לא נצדד. ולכן צריך למצוא לה את האפשרות לחיות פה עם תושבות קבע לפחות, עם יכולת לעבוד, ובגלל הקשיים האלה התכנסנו כאן.

אני רוצה לבקש ממסל"ן, שמלוות את ב'.

אני אגיד כמה מלים. חוץ ממקרים שיש לנו איך להיעזר במקלט, ואלמוג יום ולילה פנויה לכל מיני סיפורים, בנוסף ל-11,000 פניות שמסל"ן קיבלה, רק בשנה שעברה באזור הנגב, כל יום, כל שבוע, אנחנו מקבלים סיפורים ואין לנו הרבה כלים להתמודד עם זה. אישה שהיא נפגעת אלימות או אלימות מינית, שהיא בלי מעמד בארץ, ואז במקרה שהיא מאוימת היום, יש לנו את אלמוג, ותוך לילה, תוך שנייה, היא מקבלת אותם למקלט משלה. אבל במקרה של ב', כשבן-אדם היה אלים, זרק אותה לרחוב בהיריון, בטלפון שקיבלתי בלילה מסורוקה אמרו: יש כאן מישהי בלי שם, בלי סטטוס שילדה, אין לנו מה לעשות אתה, התינוקת נשארת אצלנו, האישה משוחררת לרחוב. אני איימתי, את מכירה אותי. אמרתי: בתוך שעתיים כל התקשורת תהיה בסורוקה, תחזיקו אותה עד שנמצא מקום.

מה אנחנו עושים? שנה וחצי מיכל יחד עם מתנדבות מסתירים אותה ממקום למקום. אישה מהממת, מדהימה, יכולה להיות אזרחית לתפארת, הלוואי יהיו לי הרבה כאלה, דוברת עברית, יש לה מוטיבציה, יש לה תינוקת שאין דברים כאלה. אבל אנחנו לא מצליחים לדפוק בדלת של איזה בן-אדם עם נשמה שיפתור לנו את הבעיה. כאן אני רוצה שגם תשאלו אותה. אי-אפשר שלא להתלהב ממנה ולא להתאהב בה, אז מהתאהבות אנשים עושים דברים טובים. המדינה שלנו כנראה עוד מעט תהיה בנויה אך ורק על התנדבות. איפה החקיקה? תיכנסו בבקשה לזה.

נשמע את הסיפור שלה, ובאמת תתארי לנו.

אני עורכת-דין, התנדבתי לטפל, לאחר פנייה של מיכל, בסיפור של ב'. לפני שנה וחצי הגיעה אלי למשרד מיכל ו-ב' עם תינוקת קטנה, ששוהה באיזה מקום, ועדיין יש מקומות טובים בארץ. ההליך הופסק כמובן – הנוהל נותן פה איזה כוח לגבר האלים, משום שהוא יודע שברגע שהוא מדווח על הפסקת החיים המשותפים, האישה תגורש מישראל, אבל המשכנו לטפל במשרד הפנים ברחובות, המשכנו לטפל בבקשה.

אמרו לנו שבמקרה הזה אכן, לפי הנוהל, אנחנו פונים לוועדה לענייניים הומניטריים. כמובן שכל הליך לוקח חודשים.

מה קורה בחודשים האלה? מה המעמד שלה?

אין שום מעמד.

כלומר, אין לה אפילו אשרת שהייה עם עבודה?

כלום. לא שהייה, לא עבודה.

אם תופס אותה פקח ממשרד הפנים?

היום היא מגורשת. מה שקורה שפנינו לוועדה לעניינים הומניטריים, הגשנו את התיק בשלמותו. רק לאחר מספר חודשים אני מקבלת את הדף הידוע "פנייתך לא נענית". שום נימוק, רשות מינהלית, ותוך 30 יום מגורשת מהארץ.

כמובן פנינו שוב לוועדה לעניינים הומניטריים, נענינו בשלילה, פניתי בעתירה לבית המשפט המחוזי בלוד, בית המשפט המחוזי בלוד אומר: לא, יש כבר כמה חודשים איזו ועדת ערר במשרד הפנים. אני פונה למשרד הפנים בתל-אביב, אז אומרים לי: זה אומנם רחובות, אבל זו הסמכות. לא מתביישים להעביר את התיק לירושלים. בירושלים ועדה של משרד הפנים, ועדת ערר, בראשות של שופט, אפילו לא טורחת לומר שאולי זו לא הסמכות שלה – היא השלישית שאני פונה אליה – אלא רושמת לי בצורה אנכית, בראש העמוד, בפקס, בכתב יד, שיש ברחובות, למה לא עשיתם את זה בסיבוב הראשון? פנינו לרחובות - - -

יש כאן נציגים של משרד הפנים? יש.

למרות המצב הקשה, חוסר המעמד, ביטוח שאנחנו מנסים להשיג, כבר חודשיים שלמים שחזרנו בסיבוב אחרי ארבע רשויות למשרד הפנים ברחובות ועדיין לא קיבלנו אפילו תגובה. שנה וחצי אנחנו מסתובבים בין כל רשויות השלטון במדינת ישראל, כל אחת זורקת אותנו מהדלת שלה. הגענו לדלת ועדיין אין שום תשובה.

אשרינו שזכינו בעורכת-דין מקצועית בתחום, שעושה את זה בהתנדבות מלאה.

מה המעמד של הילדים?

אנשים טובים באמצע הדרך שלא מהממסד - - -

סליחה, האב ישראלי?

ברור.

אולי נשמע את הסיפור שלה. אנחנו מדברים על במקום לשמוע את המקרה עצמו. אנחנו מכירות, אבל הקהל לא מכיר.

אם יהיה לי קשה בעברית, אני אדבר באמצע אנגלית.

את יכולה לדבר באנגלית.

(מתורגם מאנגלית)

פגשתי את בעלי בבית שלי באדיס אבבה ב-2005, כשהוא היה בחופשה. אחרי זה הוא חזר לביתו בישראל ושמרנו על קשר. בשנת אלפיים ו - - - הוא בא שוב להיות איתי. הוא שהה איתי חודש אחד ואחרי זה חזר לישראל. אחרי זה הוא אמר לי שהוא רוצה לחיות איתי אבל הוא לא יכול לעזוב את העבודה שלו יותר כדי לבקר אותי, והדבר הטוב ביותר זה שאני אבוא לישראל ונינשא. הסכמתי, והתחתנו באוקטובר 2008. באנו לפה בפברואר 2009, וגרנו יחד בבית שלו ביבנה. קיבלתי היתר עבודה והתחלתי לעבוד.

אבל הוא לא בסדר, הוא לא בחור נחמד. הכרתי אותו בעיקר דרך האינטרנט והמייל. כשהוא היה בבית שלי הוא היה איש טוב מאוד. לא ידעתי שהוא איש רע. אבל כל פעם שהוא היה בא, הוא היה אומר לי שהוא הולך להרוג אותי ולשלוח את הגופה שלי למשפחה שלי. אחרי שהיינו ביחד שנה אחת, הוא הביא לי נייר ואמר לי לחתום עליו. הוא אמר שאם אני לא אחתום על הנייר הוא יהרוג אותי. לפעמים הוא היה הולך למטבח ולוקח סכין כדי להפחיד אותי. אמרתי לו שאני לא הולכת לחתום על הנייר, הרי אנחנו בעל ואישה, אז למה צריך לחתום על נייר? אני גם לא יודעת מה הנייר אומר, כי אני לא יודעת לקרוא בעברית. אז הוא אמר לי שאם אני לא הולכת לחתום על הנייר, אז אם הוא ימצא אותי בבית כשהוא יחזור מהעבודה, הוא יהרוג אותי. הלכתי לבית של ההורים שלו בקריית גת ונשארתי שם, וכשבאתי הביתה הוא כבר החליף את המנעול. נשארתי זמן מה בחוץ, ואמרתי לו, - - - להתגרש ממני, כי לא הייתי בהיריון אז. אמרתי לו שאני אלך הביתה, והוא אמר לי שהוא מצטער, שהוא לא יעשה את זה שוב, ושהוא יהיה איש טוב. אמרתי, בסדר, וסלחתי לו, וחזרנו לחיות שוב ביחד. הוא אמר לי שיהיו לנו ילדים. בסדר, הוא בעלי. אמרתי, בסדר.

אחרי שנכנסתי להיריון, בחודש הרביעי, הוא אמר לי שנלך למשרד הפנים לקבל היתר עבודה. אמרתי, בסדר, נלך. אבל אני לא ידעתי למה הוא הלך לשם. הוא הלך עם איש כלשהו, קוראים לו ליאור, הוא קרוב שלו שעובד שם. הם דיברו כשעה, ואחרי זה הוא חתם על הנייר. לא הייתי שם – הוא עזב אותי. ואז האישה אמרה לי לבוא לחתום על הנייר. שאלתי אותה מה הנייר אומר, והיא אמרה לי שהנייר אומר שהוא רוצה להתגרש ממני. אמרתי לה שאני בהיריון ובאתי הנה לקבל היתר עבודה. שאלתי מה לעשות. היא אמרה לי שהיא לא הולכת לעזור לי.

כל ההיריון שלי היה ברחוב. אחרי זה באתי ל"סורוקה" והראיתי להם את הנייר שמראה שאני אישה נשואה. שהיתי שם שבועיים, והם אמרו לי שהם ניסו לעזור לי, אבל אף אחד לא רוצה לעזור לך, אז "תשאירי את הילד שלך ותצאי מפה". אבל איך אני יכולה לצאת בלי הילד שלי? זה לא שהוא אסף אותי ברחוב – אני נשואה. מה הזכויות שלי? מה הזכויות של הילד שלי? הרי יש לו אבא. הם ניסו להתקשר אליו, אבל הוא לא היה מוכן לדבר איתם. הוא אמר שהוא לא יודע מי אני.

אני חייבת להודות שזה נשמע מטורף.

תודה רבה לך.

תודה רבה לך. תודה רבה על האומץ שלך שבאת לכאן. אני אנסה להבין את הנוהל. אני חייבת להגיד, אני אומרת בשם עצמי, זה מרגיש לי באמת דבר לא הגיוני בשום צורה שאזרחים ישראלים מתחתנים עם נשים זרות, מביאים אותן לארץ, והמדינה מתנערת מאחריות. אני חושבת שזה ביזיון מההתחלה. והנוהל הזה שאנחנו קוראים אותו ועומדים מולו, נוהל נשים מוכות, שזה כבר כשם הנוהל אמירה מאוד בעייתית – הדרישה שם נותנת כוח מאוד-מאוד גדול לגברים להחזיק את האשרה, את המעמד של הנשים בידיים שלהם, שזו אלימות כשלעצמה, לא מאפשרת להן לא אוויר ובטח לא לחיות כאן.

יותר מזה, העובדה כמו בסיפור של י', שהיא לכודה, היא לא תוכל לצאת. גם אם היא תרצה לחזור לארץ מולדתה, היא לא יכולה, אז מושכים את השמיכה משתי קצותיה, גם אומרים לה: את לא יכולה לעזוב, כי יש לילד הזה אבא, ונכון, והוא צריך להישאר פה, ומצד שני, אין לך שום מעמד פה – את לא יכולה לעבוד, את לא יכולה לקבל ביטוח לאומי, רווחה, בריאות, כמו כל תושב קבע כאן.

מיכל, אפילו אם היא יכולה לקחת את התינוק ולחזור, תביאו בחשבון את המנטליות שממנה היא באה. היא חוזרת למקום הזה לא נשואה, לא גרושה. מה הממזרה הזאת שהיא מביאה? סליחה, על הביטוי. ויש הרבה קהילות כאלה בקווקז, בבוכרה, אם היא חוזרת לשם אחרי שהיא ילדה כאן בארץ – "ז'ידית קטנה" כמו ששם אומרים, אין לה חיים, היא לא תסתדר שם. זה גם משהו שצריך להביא בחשבון. יש לנו אחריות על תינוק יהודי שנולד במדינה שלנו. לשלוח אותו החוצה זה גם לא פתרון. יהודי ישראלי.

מזל כנציגת משרד הפנים, אנחנו נשמח לשמוע הסבר לתופעה הזאת.

תתייחסי בדבריך גם לעניין "הערת האזהרה". אני חושבת שבשני המקרים זה קרה, הוא מגיע למשרד הפנים בתוך התהליך ומכניס בשקט איזה מין "הערת אזהרה" – שימו לב, יש פה בעיה בחיי הנישואין, ואז זה כבר מלווה את אותה אישה הלאה.

ראשית, רשות האוכלוסין מודעת היטב לתופעה הזאת. אנחנו מודעים לתופעת הנשים שסובלות מאלימות, מגברים ישראלים בדרך-כלל. ולכן ב-2007 נכתב הנוהל הזה. הנוהל הזה מסדיר מעמד לאותן נשים. ב-2009 הנוהל הזה השתנה, הוא עודכן, בהתאם לצרכים ולנסיבות. אם שמתם לב, שלחתי לכם את הנוהל האחרון, המעודכן ביותר.

כתוב לי תאריך עדכון 2007.

לא. אפריל 2012.

לא קיבלנו ואנחנו שמחות לקבל.

זה הנוהל ששלחתי.

מה ההבדל בים הנהלים ומה השתפר, אני מניחה, אם יש נוהל חדש?

קודם כול, בהתייחס לשני המקרים, את המקרה הראשון אני מכירה, המקרה השני לא מוכר לי. המקרה הראשון, המקרה שדיברה עליו י', לא עלה לוועדה ההומניטרית, כי אם תקראו בנוהל יש קריטריונים מסוימים להעלאת מקרים מעין אלה לנוהל. בין הקריטריונים זה הליך מדורג, תחילת הליך מדורג, ולא היה פה הליך מדורג בינה לבין בן זוגה. ולכן לא יכולנו להעלות את זה לוועדה - - -

אפשר לתרגם תהליך מדורג לעברית?

קודם היא היתה צריכה לחטוף סטירה, אחר-כך אגרוף ורק אחר-כך לפנות לרווחה ואז למשטרה ואז להגיע למקלט לנשים מוכות?

לזה קוראים מדורג?

זה מדורג.

אני לא אוהבת את זה.

מזל, החוקים האלה לא נחקקו רק למקרים חריגים. הנהלים הללו - - -

הנוהל הזה נחקק למקרים חריגים.

- - -

ניתן לה להסביר.

בדיוק, ניתן לכם להסביר.

חברים, באתי לייצג משרד, אני לא מוכנה לקבל - - -

אני רוצה לבקש משהו מכולם. כולנו סוערות וסוערים וכועסים ובכל זאת מזל מייצגת משרד, ואני רוצה שניתן לה לדבר עד הסוף.

אני מדברת על מדיניות של משרד, ואני מבקשת לא - - -

כל אחת תקבל זמן לדבר, רק כבוד לעבודה שהיא עושה. בבקשה.

לפי הנוהל המדורג זר שמתחתן עם אזרח ישראלי נכנס להליך מדורג של בערך ארבע עד ארבע שנים וחצי. בתחילת ההליך הוא מקבל חצי שנה אשרה ורישיון עבודה בישראל.

תייר.

רישיון עבודה.

אני מדבר על המעמד.

רישיון שהייה ועבודה בישראל, זה נקרא ב-1.

ב-1 זה תייר עם רישיון עבודה.

ב-2 זה תייר ללא עבודה.

תייר עם רישיון עבודה – ב-1.

מאוחר יותר, אם בני הזוג מוכיחים כנות קשר ומרכז החיים בישראל, הם מקבלים א-5. זה רישיון תושב ארעי בישראל. הרישיון נקרא א-5. הרישיון הזה למעשה נותן לאדם, לאותו זר, את כל הזכויות הבסיסיות במדינה – זכויות סוציאליות רישיון ישיבה וכו'.

הרישיון הזה ניתן לארבע שנים, כל פעם לשנה, בכפוף לבדיקות אם יש קשר טוב, קשר נישואים כנה במרכז חיים בישראל.

אפשר לשאול מי בודק את הכנות בנישואים?

בכל שנה כשמגיעים להאריך את האשרה, בני הזוג עוברים ריאיון קצר במשרד הפנים ומאריכים להם.

עובד סוציאלי?

עובדי המשרד שלנו הוכשרו לערוך ראיונות לאנשים האלה, הם עברו הכשרה.

לאורך כמה זמן?

ארבע שנים, בכל שנה בנפרד. בתום ארבע שנים וחצי, זה יכול גם לקחת פחות מזה, בדרך כלל זה ארבע שנים וחצי, אותו זר יכול לקבל תושבות קבע או אזרחות ישראלית.

לי יש תחושה שאין קשר בין התיאוריה למעשה.

ליזה. בבקשה.

מתי תושבות קבע ומתי אזרחות ישראלית?

הוא יכול באותו מעמד לקבל מה שהוא רוצה. יש כאלה שלא רוצים אזרחות ישראלית.

זאת אומרת, זה תלוי ברצון המבקש או ברצון משרד הפנים.

ברצון המבקש עצמו. יש אלה שלא מוכנים לוותר על האזרחות הזרה והם לא רוצים את האזרחות הישראלית.

ברור. לא קשור לשיקול הדעת של משרד הפנים. זה שיקול הדעת של המבקשת.

נכון.

אני חייבת לומר שמהעובדות שאני מכירה, זה לא רק המבקשת, יש כאן הרבה שיקול למשרד הפנים האם לתת אזרחות. אבל זה לא הנושא כרגע, אז נשאיר את זה.

אנחנו לא מדברים על אזרחות, אנחנו מדברים על המקרים הספציפיים.

נדבר כרגע על תושבות שתעניק את הזכויות.

אני רוצה גם להדגיש שאם לאותה זרה – אנחנו תמיד מדברים על זרה וישראלי, אבל זה גם הפוך, זר וישראלית זה גם אותו דבר – חייבים להדגיש שאם יש להם ילדים - - -

- - - והוא מכה.

אנחנו לא מדברים עדיין על מוכה.

לא קשור. היא לא עושה הבחנות כרגע.

זה תהליך הכללי.

אני חייבת להדגיש שילדים מנישואים קודמים או קשר קודם שמצרף בן הזוג הזר נכנסים לאותו הליך של האב או האם. זה הנוהל.

נוהל הפסקת הליך באלימות. יש נוהל הפסקת הליך, לאו דווקא באלימות. יש גירושים, יש פירוד, מות בן הזוג הישראלי – יש הפסקה. בנהלים האלה יש קריטריונים מסוימים, בדרך כלל - -

זה דיון שערכנו בוועדה לפניות ציבור לפני שלושה שבועות.

- - מעלים את זה לוועדה, ובקריטריונים מסוימים נותנים לאותו זר להישאר בארץ, למרות שיש הפסקת הליך.

אותו דבר גם באלימות. מה שכן, במקרה הזה, הספציפי שהזכרתם, הגברת לא התחילה את ההליך המדורג. זאת אומרת, היא לא קיבלה א-5 בשום שלב.

זה דבר שקורה אצל רוב הנשים במצב הזה.

חבר'ה, אני אומרת מה המדיניות שלנו. לפי המדיניות שלנו מי שלא התחיל את ההליך המדורג ויש הפסקת חיים משותפים מכל סיבה שהיא, לא מקבל מעמד בישראל.

במקרה הספציפי הזה הגברת הגישה בקשה להשגה והחלטנו לתת לה בינתיים רישיון שהייה ועבודה עד להחלטת ההשגה.

כמה זמן לוקח עד שמתכנסת ועדה הומניטרית כזאת בממוצע?

הוועדה ההומניטרית מתכנסת אחת לחודש לפחות, ודנה בבין 20 ל-25 מקרים. לפחות, אני אומרת. ועדה בין-משרדית הומניטרית. מטבע הדברים הכמויות האדירות של מקרים שמופנים אלינו גורמים לנו - - -

יש לך נתונים לגבי מספר המקרים של נשים נפגעות אלימות שקיבלו - - -

גם את זה לא קיבלתם?

קיבלנו, לא הבנו.

מ-2009 עד 2013 הגיעו לוועדה כ-42 מקרים, מתוכם הרוב אושרו. אבל זה לא משקף בדיוק את התמונה. יש הרבה מקרים - - -

לא הבנו. בארבע שנים 42 מקרים - - -

הגיעו לוועדה ההומניטרית - - -

גם אנחנו לא מבינים.

גם אני לא מבינה, יש כאן פער.

הוועדה ההומניטרית לא מטפלת רק במקרים של נפגעות אלימות.

42 מקרים של נשים נפגעות אלימות, ורובן אושרו?

סליחה, לחברי כנסת מותר להתפרץ ולשאול שאלות ביניים. כל השאר צריכים לבקש מאחת מיושבות-ראש הוועדה רשות דיבור.

האם אחת מחברות הכנסת יכולה לבקש שיובהרו הנתונים?

תסבירי שוב.

הוועדה ההומניטרית הבין-משרדית מטפלת בכל מיני מקרים הומניטריים שקיימים במדינה של זרים שאין להם מעמד. בין היתר היא מטפלת גם בנשים נפגעות אלימות.

במה הנוהל שונה? במה הוא תוקן בין 2007 ל-2012, הנוהל החדש?

עמדנו יותר על הקריטריונים, קיצרנו את התהליכים. בעבר זה לא היה. אני אתן לך אפילו את הסעיפים, אני לא אכנס לפרטים - - -

מה נימוק משרד הפנים בסירוב?

אני מבינה שעד שהיא לא מתחילה את ההליך של א-5 יש עם זה בעיה גם לפי הנוהל הקיים כיום.

נכון.

השאלה היא מה מדינת ישראל חושבת לעשות? מה המדיניות שלכם לגבי אותה אישה נשואה, שיש לה ילד משותף עם אותו אבא, אזרח ישראלי, הילד הוא אזרח ישראלי? הוא אמור להישאר לצד אביו? איזה מעמד אותה אישה אמורה לקבל? היא לא התחילה את א-5, הבנתי, אבל מה אנחנו אמורים לעשות אתה?

זו המדיניות של המשרד היום. כך אנחנו עובדים היום. רוצים לשנות - - -

מה המדיניות שקיימת? עד שמתחיל א-5?

נכון. עד שמתחיל א-5. אם מישהו רוצה לשנות את המדיניות הזאת, בבקשה. יש לנו שר חדש.

- - -

את ממשרד הפנים?

זו היועצת המשפטית שלנו.

אני חייבת להדגיש שיש רגישות רבה ואנחנו מודעים למקרים הומניטריים. לא סתם קיימת הוועדה הזאת שמזל יושבת בה באופן קבוע. אנחנו מודעים ברשות באופן כללי למקרים הומניטריים חריגים מכל מיני סוגים, אם זה העניין של קורבנות סחר בנשים שאנחנו מתייחסים אליהם, ויש לנו נהלים מאוד ספציפיים - - -

האמירה של "מקרים הומניטריים" זו אמירת סל שנכנסים אליה עשרות מקרים. אני רוצה להתמקד. מדובר כאן על אזרח ישראלי שהתחתן עם מישהי זרה. ההגדרה "מקרים הומניטריים" זה לא מי שבורח ממדינה שאתם צריכים לבדוק מה קורה שם, אם מסוכן. מדובר באזרח ישראלי והאחריות שלו. אין אפשרות להחריג את המקרה הספציפי הזה כשנישאו לאזרח ישראלי, כשיש פה נישואים, הם מוכרים ויש פה זכויות לילדים? למה זה נכנס תחת הקטגוריה הזאת?

גם אם אין אלימות, גם אם מחליטים מרצון להתגרש. מה היא אמורה לעשות? הרי לעזוב את הארץ היא לא יכולה, אלא אם כן היא מוותרת על הילד.

קודם כול, הסיבה שאני מדגישה את המלה "הומניטרי", כי יש מקרים חריגים שלא נכנסים לנהלים הכתובים, הברורים, כמו שמזל כהן הדגישה קודם. יש נהלים שקובעים הפסקת הליך מדורג. אני בכוונה אומרת את המילה "הומניטרי", כי אנחנו מתייחסים לאוכלוסייה הזאת באופן שונה. אנחנו לא מכניסים אותם לנהלים הקלסיים שמתייחסים להפסקת הליך מדורג. יש נוהל שמתייחס לזה. פה במקרה הזה, אני מבקשת לא להכניס את זה לקטגוריה כוללת, כי כל מקרה נבחן לגופו. תלוי מה הנסיבות הספציפיות – כמה זמן בני הזוג היו יחד. אל תשכחו שאנחנו צריכים לאזן בין אינטרסים שונים. יש לנו בקשות רבות של אנשים שהם נשואים, שמדובר בנישואים פיקטיביים. אומנם זה לא המקרים הספציפיים שאתם מעלים - - -

אני שואלת אותך על ילד. יש ילד משותף.

הבג"ץ קבע שילד לא מעניק מעמד להורה.

היא צריכה או לוותר על הילד או להישאר אתו בלי מעמד?

יש אישה כרגע, יש לה ילד. מדינת ישראל אומרת לה ללכת?

אני אומרת שיש נוהל ברור, כפי שמזל הזכירה קודם, שמסדיר את העניין עקרונית. אם יש מקרים חריגים שלא נכנסים לקריטריונים הברורים של הנוהל, יש להפנות אותם. הנוהל בא לאזן בין כמה אינטרסים באחריות רשות האוכלוסין וההגירה, ולא ניתן להתעלם מזה. לא ניתן להתעלם מכך שקיימים נישואים פיקטיביים – ושוב, אני מדגישה זה מאוד יכול להיות לא שני המקרים שבפנינו, אבל הם קיימים – לא ניתן להתעלם מכך שיש זרות שיש להן ילדים פה בישראל ומעוניינות לצאת ואין הסדרי ראייה גם לבעל הישראלי, והבעל הישראלי לא מעוניין בשום קשר עם הילד.

אני בכוונה אומרת שאי-אפשר להתייחס לזה קטגורית. קטגורית יש נוהל שבא להסדיר וקובע כללים שהם יחסית הוגנים. דרך אגב, גם בפסיקה הנוהל הזה אושר והוא תוקן בעקבות פסיקה משנת 2012, אם אני לא טועה, במסגרת עתירה מינהלית. אנחנו באים לאזן בין אינטרסים שונים שאנחנו אחראים עליהם כמשרד ממשלתי.

יש ועדה בין-משרדית לעניינים הומניטריים שבוחנת את המקרים החריגים שלא נכנסים לנהלים הקבועים.

תיכף נעשה סבב וניתן לכולם לדבר. אני רוצה לשאול כמה דברים על הנוהל. אני לא יודעת למי מכן להפנות. דיברנו רק על בעיה אחת, על ההליך המדורג, ואני מניחה שהנציגים שעובדים בשטח יסבירו כמה קשה לאישה, נפגעת אלימות, שמגיעה לפה מלכתחילה עם איזה "דחק", כך קוראים לזה במשפטים, עם לחץ, עם איזה כורח, לבוא ולפנות לרשויות. אתם לא מפרסמים את זה, היא תלויה בבן הזוג שיגיד לה לאן צריך לפנות, מה צריך לעשות, המסמכים לא כתובים בעברית. היא צריכה ליזום הליך שהיא לא מכירה בארץ שהיא לא מכירה, כשהבן זוג שלה לרוב לא מעוניין שהיא תיצור אותו. קודם כול, כדי שהיא תיגש אליכם ותבין מה היא צריכה לעשות יש בעיה, זה לא שיש פה איזה פרסומת והנגשה של הזכות הזאת למעמד במדינת ישראל.

אדם שנכנס חוקית לישראל מקבל בנתב"ג, בעת הגעתו לישראל, זכותון מאוד ברור. הייתי שותפה גם לכתיבתו וגם לתרגומו לשפות מספר. יש להם קו חם שמפורסם עם מספרי טלפון, מוקדי סיוע, ngo's שונים מפורסמים, משרדי ממשלה - -

כשהיא נכנסה היא היתה מאוהבת, היא לא חשבה מה יקרה.

- - סיוע משפטי שמקבלים חינם.

כשאנחנו מתחתנות אנחנו חושבות שהכול יהיה מושלם, אנחנו לא תמיד מכינות הסכם יחסי ממון.

אני מבינה את זה.

יש שני חלקים של הנוהל. החלק הראשון שכתוב בנוהל: נישואים כנים. אני שואלת גם את עצמי, מי שמכם לקבוע מהם נישואים כנים? אני באמת רוצה לדעת, אמרת שיש להם סמכות לקבוע. אני לא יודעת אם אני מסוגלת להאריך את הנישואים שלי, אני מקווה מאוד שהם כנים. אבל מה זה אומר נישואים כנים? האם העובדה שהם התחתנו, חיו במשך זמן ביחד והולידו ילד, זה לא מספיק?

איך רשות ההגירה בארצות-הברית קובעת נישואים כנים? בכל מדינה שממונה על מתן מעמד לזרים, אני חושבת שאותה רשות קובעת. מנסים כמה שיותר להכשיר, כמה שיותר להביא, בין היתר בהכשרות, פסיכולוגים ואנשי מקצוע, כדי להכשיר את הפקידים שלנו כן לערוך שימועים, אבל זה המנדט שלנו כגוף ממשלתי, ואני מקווה שעושים את המיטב. לכן יש ערכאת ערעור, ואם שימוע לא מספק ברמת לשכה, יש שימועים שנערכים במטה. יש מצבים שגם במסגרת עתירות מינהליות מתקיימים שימועים חוזרים. זה המנדט שלנו כרשות ממשלתית.

הדבר האחרון. אני רואה שצריך שנה בהליך המדורג, אבל יש גם בקשה אם היתה במקלט לתקופה מסוימת. אחד הדברים שראינו שהיא צריכה להיות לפחות שנה במקלט?

חודש.

ואחר-כך היה כתוב כאן - - -

או הגשת תלונה למשטרה או קבלת צו הגנה. זה חלק מהאינדיקציות. יש פה כמה חלופות שונות שהן איזה כלי שעומד לרשותו של אדם שמקבל החלטה. חלק מהאינדיקציות זה חודש, וזה דווקא נראה לי תקופה די - - -

המקרה של י', שהיא היתה פה בארץ והיא נסעה וחזרה, נסעה וחזרה, לא בגלל שהנישואים שלה לא היו כנים, בגלל שהיא נאבקה עם עצמה איפה היא רוצה להיות עם הבעל והמאבק הפנימי.

המדינה תשתגע לגמרי מכל המצבים הללו. המדינה צריכה להתנהל, היא צריכה למצוא פתרונות למקרים הומניטריים באמת חריגים ולתת מענה, אבל המדינה יוצרת נהלים ומשתדלת כמה שאפשר. אני מתאר לעצמי שגם אם נעשה השוואות עם מדינות מתקדמות אחרות, גם הן לא מזדרזות לתת אזרחות וכו'. ואנחנו מכירים את הסיפור הזה.

אשרת עבודה.

אני מנסה לעשות הבחנה באמת בין המקרים הקשים, הספציפיים, שמוצגים לפנינו והמקרים שהם מייצגים, לבין התנהלות תקינה של מדינה, של משרד ממשלתי. אי-אפשר לבוא ולהתנפל עליו ולהגיד לו: אתה לא בסדר טוטלית, לגמרי. לא, זה לא כך. צריך לחפש את הדרכים האם יש אפשרות במקרים כאלה מאוד מיוחדים שאנחנו באים ואומרים: יש כאן מצוקה, יש בעיה הומניטרית קשה, הכלים שבידינו קשים באמת כדי לבחון את הדברים הללו, בואו נשכלל, בואו נשפר, בואו נתקן, אבל אי-אפשר לתקוף את כלל המערכת.

דיברנו כרגע רק על האשרה, עוד לא דיברנו לא על הביטוח הרפואי ולא על ביטוח בריאות.

עוד לא התחלנו על הזכויות, כרגע רק על אשרת השהייה.

ברמה העקרונית אנחנו לא עוסקים בנישואים פיקטיביים, כי הם לא מגיעים גם לפתחה של הוועדה. אתם מאוד קונקרטיים פה, בחרתם סוגיה מאוד ממוקדת. יש נישואים פיקטיביים, יש לא מעט כאלה, ובדיקה של נישואים כנים, ואת זה צריך להגיד, אני פה מייצג אתכם נאמנה מהשירות הקודם שלי, שזו היתה תקופה איומה, בשנות ה-90 בעיקר, שזה היה בהמונים, ואת זה היה אפשר לגלות בקלי קלות, זה היה סוג של הגירה סמויה או בקשות להכשיר אזרחויות - -

עבדתי מולך בזמנו.

- - לכל מיני "חברים טובים" שלא היינו רוצים לראות אותם במקומותינו, וכך הם התגנבו, רבים, לא התגנבות יחידים, למדינת ישראל. זה חלק אחד של העניין.

מה שטורד את המנוחה, כי בסופו של דבר אנחנו מדברים פה על זוגות שנישאו. נגעת בזה, מיכל, וזה מה שהביא אותי היום לוועדה כדי לבדוק את העניין, זה ממש כמו סחר בנשים, והמדינה נותנת אופציה לגברים להחזיק נשים כבנות ערובה. כשקראתי את זה ממש קיבלתי צמרמורת. לא עולה על הדעת. אני קורא לזה "סחטנות ברשות החוק". מדינת ישראל נותנת כוח בידיים של גברים להחזיק נשים.

נשאלת על "הערת האזהרה", חיכיתי שטעני. כשקראתי את זה, זה מטורף, הם גם מכינים את הקרקע. זה פשוט מטורף. הם מביאים נשים שנישאו אתן באהבה גדולה, אבל רושמים "הערת אזהרה" בטאבו על האישה, ליתר ביטחון. חבר'ה, אני כבר שתלתי את זה שכאשר אני ארצה להיפטר ממנה, אני אעשה את זה בקלות. ומדינת ישראל המתוקנת, משרד הפנים שלנו, הליברל הידוע, נותן לתופעה הזאת יד. זה פשוט לא נורמלי. אלה זוגות שנישאו, הביאו ילדים. אם הוא הביא אותה כדי שיהיה לו ילד, ואחרי זה הוא יוכל לתת למישהו, סליחה על הביטוי, בעיטה בתחת, אז אותו צריך לגרור, לא אותה, אלוהים אדירים.

ברור שהתקנות האלה נובעות מהמצב האנומלי הזה של פעם, שהיום אני בטוח שהוא כבר הרבה יותר טוב ממה שהיה אז, דוגמת המסתננים/מהגרים/פליטים. יש לנו גדר. אז גם בתחום הזה בסופו של דבר שמו לא מעט גדרות - - -

מדובר ב-52 מקרים. זה נורא נקודתי.

זה מה שאני אומר. לא צריך להתנפל על משרד הפנים, בצדק רב במשך שנים ארוכות היה צריך להתמודד עם תופעה מאוד קשה ואמיתית. אבל מצד שני, זה נורא ממוקד פה. לא עולה על הדעת שנשים שנישאו פה לישראלים, הביאו ילדים לעולם, והבעל יכול לשים "הערת האזהרה", כשהוא שותל מראש את המנגנון. אין לי הגדרה אחרת – סחר בנשים, גם אם זה לא לצורכי זנות.

חבר הכנסת, אני רוצה להתקדם, לשאול אותך שאלה.

תיתן לי לסיים, ואני אגיד לאן צריך ללכת. אני לא יודע אם נכונים פה הממוצעים של שנה וחצי. אני אומר נכון? תקנו אותי. הוועדה ההומניטרית, האם זה לוקח שנה וחצי כמו שבוועדה העלו בניירת? אם זה שנה וחצי, אנחנו שותפים למעשה מחפיר. אם תגידי לי שמתכנסת ועדה הומניטרית על אישה שהיתה מוכה, שוהה במקלט, שיש לה פה ילדים, ומוציאים לה צו גירוש במקום לקיים את הוועדה ההומניטרית בתוך חודש ולהחליט לגבי גורלה ההומניטרי, קשה להאמין שבמדינת ישראל יכולים לקרות מצבים כאלה. אני בא מהאגף האכיפתי, גברתי היועצת המשפטית, ואני מדבר על כך. לזה צריך למצוא פתרון. קיצור המסלול הדרקוני הזה. אין לי הגדרה אחרת. זה לשאלתך.

אני תומך בעניין הזה. זה ברור.

לשנות את הנוהל הנוראי הזה שמאפשר להחזיק בנות ערובה, גברים שיחזיקו בנות ערובה.

אין מה לעשות עם הגבר, אם הוא אזרח ישראלי, אלא אם כן אתה כולא אותו. אתה לא יכול לבטל לו את האזרחות.

לא לבטל את האזרחות. אם האזרחית הזרה אומרת: בסדר, אני עוזבת עם ילדי, ובית המשפט לא נותן או יש צו שאוסר - - -

אי-אפשר. טובת הילד.

בנקודה הזאת צריך לבדוק מה האפשרות לגבי החקיקה.

אנחנו לא רוצים להפריד בין הילד לאביו. אנחנו רוצים לתת לה אפשרות להישאר פה.

אני רוצה שנעשה את ההבחנה. גם לזה אני דן לכף זכות את הצוות במשרד הפנים. ודאי שאם יש עניין הומניטרי ויש ועדה שמתכנסת כל חודש, הנושא הזה לא צריך להתעכב שנה וחצי. ודאי כשמדובר במישהי מוכה או שהיא במקלט ויש תלונה במשטרה, בכל הדברים האלה. בוודאי זה תפקידנו להתריע על כך ולעשות.

זה מה שקורה בפועל.

חברי הכנסת, בואו נשמע.

שיעבירו לנו את העניין הזה עם "הערת האזהרה". אני לא מצליח להבין את הקטע הזה. מה זה לרשום "הערת אזהרה"? זה מטורף בעיני.

באו לפה גם נשים שיום-יום רואות את אותן נפגעות אלימות אצלן במקלטים ובמרכזי הסיוע. הן רואות אותן, הן שומעות אותן, מלוות אותן שנה ושנתיים. כמו שאתה אומר, כל הזמן, עם כל התהליך. בואו נשמע אותן כאן.

הגדרת "הערת אזהרה", ואין דבר כזה.

אני יודע.

הוא משתמש במטאפורה רכושנית.

אי-אפשר לברוח מההשוואה הזאת כשאנחנו מדברים על "הערת אזהרה" בין נדל"ן ובן אדם.

כפי שאמרתי אנחנו חייבים לשמוע גם את בן הזוג הישראלי. אם בן הזוג הישראלי בא ואומר משהו, אנחנו חייבם לכתוב את זה. בדיוק כמו שאנחנו רושמים את טענותיה, אנחנו מתייחסים גם לטענות שלו.

אז התהליך המדורג נעצר.

שנייה. תנו לה להסביר. חבר'ה, אני רוצה להבין.

אין פה שום "הערת אזהרה". עושים ריאיון, הוא אומר כך, היא אומרת כך, הדברים נמצאים אצלנו, זה הכול.

חשוב לנו לשמוע את הארגונים ואת משרדי הממשלה הנוספים.

מישהו שאל כאן איך זה שאתם לא מכירים את המקרה שהוצג בפנינו.

אני לא יודעת מאיפה הוצאתם את משך הזמן.

נשמע את הארגונים. אלמוג, ולאחר מכן ד"ר רות רזניק. בבקשה.

קודם כול, אני רוצה להתחיל ולהגיד שבאמת ובכנות אני מאוד מברכת על הדיון הזה. יותר מזה, אני נרגשת מהרגישות ומהאכפתיות שאני חווה מחברי הכנסת פה, מהיכולת שלהם לראות את הנשים ואת המצוקה שלהם. זה לא מובן מאליו בעיני.

אלימות במשפחה היא לא תופעה כזאת חריגה, היא תופעה די נפוצה. והיא קלה יותר ונפוצה יותר ככל שהנשים חלשות יותר ותלויות יותר בגברים. וכאשר מדובר בנשים, הרבה פעמים ממדינות עולם שלישי או ממדינות שבהן יש מצוקה כלכלית או חברתית אחרת, שגברים ישראלים מביאים לכאן ומתחתנים אתן, מבחינת הגברים הישראלים הרבה פעמים הם פשוט רכשו לעצמם שפחה, וכשהשפחה הזאת מרימה את הראש ואומרת: לא, אל תרביץ לי, או אל תאנוס אותי, או אל תחנוק אותי, או אל תזרוק את הילד מהחלון, אז הגברים מאוד-מאוד מופתעים.

המצב שקיים היום, שנוהלי המדינה למעשה משתפים פעולה עם הגברים האלימים, וזה המצב שאנחנו, כאזרחים במדינה דמוקרטית ומודרנית, לא יכולים להסכים לו. אין לי טינה אישית כלפי אנשי משרד הפנים, ברור לי שהם עושים עבודתם נאמנה, למרות שאני חייבת להגיד, ואני אומרת את זה ביושר לבב, הרגישות שמפגינים הפקידים בלשכות איננה גבוהה. לא יכול להיות שפקידה במשרד הפנים תגיד לאישה לעזוב ילד בן שנתיים אצל אבא שלו, כי היא הבינה מהגבר שיש לו יחסים טובים עם התינוק. אני רוצה לשאול את הנוכחים בחדר הזה: מי מכם היה משאיר תיקון בן שנתיים ומי מכם היה מעדיף לחזור לחיים של אלימות ואונס? באופן אישי לי אין ילדים, אני לא עמדתי אף פעם בדילמה הזאת, אבל רוב הסיכויים שרוב האימהות שנמצאות בחדר הזה, היו עונות על התשובה הזאת, שהן היו מעדיפות חיים של ייסורים מאשר לוותר על הילדים שלהן.

התופעה הזאת לא חריגה. 8% מהנשים המוכות שמגיעות למקלטים, כלל המקלטים בישראל, שייכות למקרים הללו של נשים מוכות חסרות מעמד. אנחנו מדברות על עשרות מקרים כל שנה, שרובם המוחץ לא יכולים בכלל לעלות לוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים כי הם לא עומדים בנוהל, כי הם כל הזמן ניסו לברוח מהגברים, אז לא האריכו להם את ההליך המדורג, והגברים הגיעו למשרד הפנים ואמרו: אנחנו לא בטוחים לגביה, ורק שתדעו לכם שהיא רק חיפשה מעמד, היא לא באמת אוהבת אותי וכל מיני דברים כאלה, ואז יש איזה סימון שהפקיד שם בתיק האישי שלהן, והנשים האלה, אנחנו בכלל לא מגישות אותן לוועדה הבין-משרדית, כי הן בכלל לא מתקרבות לנוהל הזה.

הייתי צריכה השנה להגיד לאישה בחודש התשיעי להריונה, שילדה אצלי במקלט, אצלי בידיים היא ילדה – הייתי צריכה להגיד לה: ילדת, יופי, עכשיו או הגבר האלים, או בחזרה לאתיופיה, או שתתגלגלי ברחובות בלי זכויות עם שלושה ילדים שאותו גבר ישראלי עשה לה. כלומר, זה מצב מטורף לחלוטין ואנחנו לא יכולים להסכים לו.

הפתרון כאן הוא מאוד-מאוד פשוט. צריך לשנות את הנוהל של משרד הפנים, צריך להתייחס לזכותה של האישה, אבל גם לזכותו של הילד להיות באותה מדינה עם שני הוריו. אני חושבת שחשוב לדבר גם על טובת הילד בהקשר הזה. לא יכול להיות שאנחנו במדינה ניתן לגבר להוציא צו איסור יציאה מהארץ נגד ילדים ונגיד לאישה: גם אם יש צו איסור יציאה מהארץ, את תלכי, אנחנו כבר נתמודד. רשויות הרווחה או הגבר, מישהו כבר יטפל בילד שלך. זה הרי לא הגיוני.

צריך לדבר על סל שיקום מיוחד לנשים מוכות חסרות מעמד ששוהות במקלטים, סיוע בשכר דירה, איזה ביטוח רפואי, איזה סכום כסף ראשוני ליציאה מהמקלט.

בדומה להצעה שהכנתי.

יש היום אפשרות לנשים לעשות ביטוח רפואי פרטי גם לילדים, אבל העלות של זה היא משהו שהן לא מסוגלות לעמוד בו, כי אין להן רישיון עבודה. אנחנו צריכים לדבר על סיוע משפטי. יהיה שווה לשמוע את עורכת-הדין ניקול מאור. אני חושבת שהיא הסמכות המקצועית מספר אחת בארץ של נשים חסרות מעמד. היא ייצגה בעשרות אם לא במאות מקרים, והצלחנו באמצעות קשרים אישיים, חנופה והרבה לחץ פיזי מתון לגרום לה לייצג את י', ומאז המצב של י' יותר טוב, אבל יש מעט מאוד עורכי-דין בארץ עם המיומנות המקצועית שלה, עם היכולת. אגב, בזכות העתירות שלה, נכתב בכלל נוהל נשים מוכות ושונה נוהל נשים מוכות. אני חושבת ששווה לשמוע מה יש לה להגיד בנושא הזה.

באופן עקרוני הנשים שלנו לא זכאיות לסיוע משפטי מטעם המדינה עד שהן מגיעות ממש לשלב של העתירה המינהלית. כל ההליך מול משרד הפנים אמורה לעשות אישה שלא יודעת את השפה, שהיא אישה נפגעת אלימות, שהיא אישה בפוסט טראומה, שהיא אישה עם דיכאון בעקבות האלימות, שנאבקת על פרנסתה כי אין לה רישיון עבודה חוקי בארץ – היא אמורה לעשות את כל התהליך הזה של שימועים, של הגשת בקשות, של הגשת ערר – כל הדברים האלה לבד, והמדינה גם לא נותנת לה סיוע משפטי לתהליך הזה. זה משהו שכדי להשיג אותו צריך יהיה לשנות את החוק לסיוע משפטי, וזה כבר יותר מסובך, אבל זה עוד משהו.

אני רוצה להגיד לכולכם שהביטוח הלאומי, למרות שיש פסיקה בנושא, הרבה מאוד כוח יש לפקידה הקטנה בסניף המקומי, כשהאישה מגיעה ואומרת: אבל אמרו לי שלמרות שאני חסרת מעמד מגיעים לי מזונות לילד, כי יש כבר פסיקה, ואומרת לה הפקידה: לא, לא נכון. אין לך מעמד בישראל, לא תקבלי מזונות. ועכשיו, לכו תתווכחו עם הביטוח הלאומי, ולכו תגידו להם שכן מגיעים לה, ולכו תסבירו לה שהיא לא צריכה מישהו שלישי לקבל דרכו את הכסף. הדברים האלה קורים על בסיס יומיומי. אלה עוולות כשעוול גורר עוול. חשוב לטפל בזה בצורה באמת באמת באמת מקיפה.

כלת פרס ישראל רות רזניק, בבקשה. היא הקימה את המקלט הראשון בארץ - - -

השני. העמותה הראשונה שעוסקת - - -

כמה עשרות שנים?

ב-1977 הקמנו את העמותה.

תדברי מניסיונך. בבקשה.

אני מצטרפת לכל מילה שאמרה אלמוג ולכל הדברים של ליזה. אני רק רוצה לשאול: מי כאן קרא את הספר "לא בלי בתי" על אישה אמריקנית באירן, את כל התלאות שהיא התחתנה עם גבר מאוד נחמד - -

ראינו את הסרט.

- - אירני. אנחנו רואים בדיוק את אותו הדבר כאן, אבל הוא לא היה נחמד מלכתחילה. הוא פשוט לא הראה את פרצופו.

אני רוצה לתת לכם כמה נתונים. ראשית, אנחנו מדברים על נשים נשואות. חלק מהנשים חיות עם בני זוג, כמו חלק גדול מהיהודים והיהודיות במדינת ישראל, ללא חופה וקידושין ולא נישאו, ובכל זאת יש להם ילדים משותפים, ואיזה פלא. זה דבר אחד. חלק מהנשים המהגרות, חוקיות ולא חוקיות, הן אימהות לילדים. זו נקודה חשובה.

ככל שהדיון כאן הלך והתרחב, חשבתי על משפט שלמה. אולי נחצה את הילד לשניים? ניתן לאבא חצי ואת תיקחי חצי, תחזרי אתו למולדובה, תחזרי אתו לאריתריאה, לסודן, לכל מקום, וזהו. וכולם יהיו מרוצים.

דרך אגב, זה לא משפט שלמה.

נכון, אבל במשפט שלמה זו היתה אחת ההצעות.

זה היה הטריק שלו.

נכון, זה היה טריגר, ואז גילו מי ההורה האמיתי.

גם פה זה סוג של טריגר, רוצים שהיא תלך.

אז לא היה מולדובה להחזיר אליה, לזה הוא מתכוון.

היה חבש.

אנחנו באות למחוקקים ואומרות: אם אישה, כל אישה, על אחת כמה וכמה כאשר האישה ללא משפחה, ללא שפה, ללא הורים, לפעמים משוללת יכולת לעבוד בארץ זרה, עד כמה אנחנו יכולים לבוא ולהגיד שהגבר שממנו היא ברחה – מפני שהרי ברור שאם היה לה טוב היא לא היתה בורחת ממנו, אם היא ברחה ממנו מכל הטעמים הידועים, ואני לא אפרט כאן איזה – הוא הורה ראוי שיגדל את הילד או את הילדים שיש להם במשותף? התשובה שלי היא חד-משמעית לא. לא, הוא לא יגדל. הוא יזרוק אותם לאימא שלו במקרה הטוב, כשהאימא מוכנה לקבל, או ישלח אותה לפנימייה שעולה לנו 12,000-10,000 שקל לחודש, כל חייו, עד שיגיע לגיל 18. בואו נראה את המציאות שלנו. ומה יהיה עם הילד האומלל שכל הזמן מחכה לאימא שלו שהאבא אמר שהיא עזבה אותו? הוא הרי לא יספר את האמת שהוא זרק אותה מהארץ.

על קצה המזלג. עד לפני שנה וחצי, שנתיים, פנו אלינו – ואנחנו גוף שמפעיל שלושה מקלטים – פנו אלינו בממוצע שש עד עשר נשים חסרות מעמד למקלטים. ביקשתי את הנתונים העדכניים. מתחילת 2012 פנו אלינו 34 נשים ממגוון ארצות, כשבכלל לא ידעתי שיכול להיות דבר כזה. שליש מהן מארצות דוברות רוסית: מולדובה, רוסיה, אוקראינה. זאת אומרת, אלה נשים שמראש יודעות שהמדינה הזאת לא עוזרת להן, מפני שיש הרבה סיפורים כאלה שם. אני גם שואלת, מי הם הגברים שהולכים לשאת את הנשים הללו? אבל מעבר לזה, יכולנו לקלוט קצת יותר ממחציתן, קלטנו 19 נשים. אין לנו מענה לנשים הללו, הן שוהות אצלנו תקופת מעבר, אנחנו מגלות באמצעות מתורגמנים ומתורגמניות – אנחנו מגלות את המצוקות הנוראיות, חלקן חוזרות לבני הזוג, חלקן לא חוזרות. ואני רואה דבר מאוד מעניין, חלקן הגדול כ-80% או 90% מופנות אלינו על-ידי שירותי הרווחה, וגם להם אין פתרון. בעבר קיבלנו נשים רק מבתי חולים וממשטרת ישראל, הם היו מביאים את הנשים לפתח המקלט ואומרים: תקבלו אותם. האישה פחדה מאוד לפנות למשטרה. יש כאן דברים מאוד מורכבים.

רק היום באנו מדיון מאחד המקלטים שלנו בדיוק עם מצוקה כזאת – אישה שלא יודעת לאן ללכת. אנחנו כמקלט שקם לעזור לכל אישה שזקוקה לעזרה, אנחנו אומרים לה: תשמעי, את יכולה להיות כאן מספר חודשים, ואחר-כך או לגבר האלים או לרחוב, אין לנו פתרון. ברגע שאישה הולכת עם ילד ברחוב, שירותי הרווחה ייקחו ממנה את הילד. תנו לנו מענה.

אנחנו נקיים דיון נוסף בנושא של המקומות במקלטים, כי אני חושבת שאנחנו חורגים מהנושא.

תנו לנו מענה. תנו לנשים הללו מענה. מדינת ישראל מדינה שקמה בגלל שהיהודים סבלו בגולה. אם היה לנו טוב, לא היינו בורחים מהגולה. אנחנו צריכים לקלוט ולעזור לנשים בסיכון.

את צודקת ואנחנו נקיים דיון נוסף על המקומות במקלטים. אמרתי, יש לנו עוד סוגיות רבות שיעלו כאן ואנחנו לא נספיק להגיע אליהן. יש שתי שאלות שאני ומיכל ניסינו להבין. דבר אחד, מתי הוועדה של י' מתקיימת? אמרתם שאתם מכירים את המקרה.

היא בהשגה.

מתי יהיה דיון על ההשגה?

אין לי מושג.

השגה על מה שהוחלט.

יש כאן מקרה שאמרת שאתם לא מכירים. והשאלה, איך אתם לא מכירים?

אני לא יכולה להכיר את המקרים שיש במחוזות, את כל המקרים שלא מגיעים אלינו למטה. אני רואה מה שיש במטה.

המקרה של י' לא הגיע לוועדה.

נאמר שקיבלתם שלילה ונימוק.

תנו לי בבקשה את הפרטים. אני אבדוק מה קורה עם זה.

היכן העובדים הסוציאליים?

מיכל היא המייצגת של משרד הרווחה. אנחנו במקלטים עובדים סוציאליים באופן עקרוני.

לגבי ההתייחסות לילד.

לא הצגנו את הסוגיה הזאת, אנחנו רוצות גם לדבר על זה. העובדה שבתקופת מעבר מחכים לזמן שנקרא "עד הוועדה", עכשיו יש גם השגה. איך מבטיחים שמקבלים זכויות, גם אישור עבודה? אני יודעת של-י' יש עכשיו. מישהו הגיש פנייה, זה לא מה שמגיע לה. היה צריך להגיש ולהילחם על זה, ואין לה זכות לסיוע משפטי. את אומרת שיש עורכת-דין שייצגה אותה בהתנדבות. זאת אומרת, לא מגיעות לה אוטומטית זכויות, לא זכויות רפואיות, כמובן לא ביטוח לאומי ואשרת עבודה. זאת אומרת, בזמן שהיא מחכה, אתם יודעים שיש הליך, ובזמן הזה היא אמורה לבקש מכם כטובה את הזכויות.

ההנחיה היא לאדם שיש מעמד כשלהו בישראל והגיש בקשה מסוימת, מאריכים לו את המעמד עד שהוא מקבל תשובה. אנחנו לא משאירים אדם ללא מעמד בישראל. אדם שאין לו מעמד ומגיש בקשה, משאירים אותו ללא מעמד.

אני חושבת ששווה לשמוע את י' לגבי התשובה שהיא קיבלה מול משרד הפנים. י', כשאת ניגשת מהמקלט למשרד הפנים, מה אמרו לך?

אם המסמכים שלי נמצאים בוועדה, הם לא יכולים להביא לי הארכה לאישור עבודה, כי אלה שני דברים שלא הולכים יחד. בקשה אחת מבטלת את הבקשה שנייה. חיכיתי כמעט שנה וקיבלתי תשובה - - -

אם היא בוועדה למה אין לה הארכה אוטומטית?

אני אשמח ניקול, אם תציגי את זה את.

אני עורכת-דין, אני מנהלת מרכזי סיוע משפטי לעולים של התנועה הרפורמית, לצערי כבר 20 שנה, ומתעסקת בתחום הזה ובתחומים שונים כבר הרבה מאוד שנים. קודם כול, מאוד קשה לשבת פה ולקבל התקפות מכולנו. כולם עושים את עבודתם נאמנה. אני חושבת שצריך לטפל במדיניות ובנהלים, אבל אין בזה כדי להגיד שאני לא חושבת שהעובדות לא עובדות בצורה מצוינת. זה שנים של עבודה שאני עובדת מולם.

י' קיבלה רישיון עבודה כבת זוג. כשהיא הגיעה למשרד הפנים והודיעה שהם כבר לא ביחד, אז מפסיקים את הב-1 שלך, ואז את יכולה להגיש בקשה למשהו אחר. אם מפסיקים אותו, היא לא מקבלת אוטומטית מעמד.

כי אין לה.

היא הפכה להיות לצערי בלי מעמד, מאחר שהיא לא עמדה בקריטריונים, כי כל השנים היא היתה בב-1 ולא בא-5. מה שקרה שהיא קיבלה תשובה שלילית. הזכות שלה היא לפנות לוועדת השגה. פנינו בשמה לוועדת ההשגה וגם ועדת ההשגה אומרת שאין לה מעמד, לנו כוועדת ההשגה אין סמכות להעניק - - -

חייבים את הא-5.

לא. חייבים מעמד כלשהו להאריך אותו. בשל זה הלכנו לבית המשפט, ובית המשפט נתן צו עשה. המצב הזה בלתי אפשרי. התחושה שלי והניסיון שלנו אומרים שכל אישה זרה שיש לה ילד, לא משנה אם אין לה מעמד או המעמד שלה ב-1 או א-5 – הרי רוב הפעמים כשאישה מוכה, אין לה מעמד, זה לא בגלל שהנישואים לא כנים, זה בגלל שהבעל לא לקח אותה ולא שיתף פעולה, או שיש לו עבר פלילי, ובגלל שיש לו עבר פלילי לא משדרגים מעמד. יש המון-המון סיבות שלא קשורות באישה למה אי-אפשר לשדרג את המעמד שלה – התחושה שלי שצריכים לתקן את הנהלים. א', מרגע שיש ילד, קודם כול אישה צריכה לקבל מעמד עד לגמר הטיפול. אנחנו מטפלים בעיקרון של טובת הילד, וטובת הילד היא שלאימא שלו יהיה מעמד חוקי בישראל. לא יעזור כלום. העיקרון שמנחה את משרד הפנים הרבה מאוד פעמים שהילד לא מקנה זכות להורה שלו, עם כל הכבוד לעיקרון הזה חוץ מזה שבית המשפט תקף אותו כמה וכמה פעמים, כשאנחנו מדברים על העיקרון הזה, אם בכלל זה עיקרון, מול העיקרון של מיגור תופעה של נשים מוכות והצורך בעיקרון טובת הילד, ברור לחלוטין שחייבים ששני העקרונות האלה, ידם תהיה על העליונה. לכן אם הייתי יכולה לתקן את הנוהל הזה, דבר ראשון, מרגע שיש ילד, הנחת המוצא היא שצריך לתת לאישה מעמד עד סוף ההליך. זה גם פותר את הבעיה של ההמתנה לוועדה הבין-משרדית.

תודה. אנחנו נורא רוצות לשמוע את משרד הרווחה ומשרד הבריאות.

והביטוח לאומי.

מיכל, אני רוצה אם אפשר שתחדדי, כי העדויות שעולות מהשטח הן שהעובדות הסוציאליות לא פעם אומרות לאותה אישה: תשאירי את הילד ותיסעי.

לא העובדות הסוציאליות, חס וחלילה.

קודם כול, אני מאוד שמחה על המפגש הזה. הנושא שנבחר פה הוא נושא מצומצם מתוך נושא רחב מאוד שאני מכירה הרבה מאוד שנים, מתוך המדיניות של המדינה בכלל ושל משרד הרווחה בפרט לתת מענה במצבי חירום. מכיוון שאני אחראית על מסגרת שנותנת מענה במצבי חירום, אני כאחראית, העמותות והמנהלות פה שעובדות על-פי מדיניות המשרד נותנות מענה, טיפול והגנה לכל אישה, ללא הבדל, לאום, גזע ומעמד ושום דבר, וזה ברור מאליו. הומני או לא הומני, זאת המדיניות.

מה שקורה שכאשר אישה נכנסת למקלט, הטיפול - - -

סליחה. רצינו להבין איך אישה מקבלת קצבת ילדים אם אין לה מעמד, ואנחנו חושבים שיש דרך.

מה שאני אומרת שאני מכירה את הנושא הזה של נשים חסרות מעמד במקלטים שנים רבות, משום שהמדיניות של המשרד, כמו של המדינה בכלל, היא לתת מענה במצבי חירום, ובתוקף זה נכנסים למסגרות שאני אחראית עליהם אותן נשים במצב של סכנה או סיכון. מה שקורה שהטיפול הרגיל במקלט לנשים שיש להן מעמד בארץ שונה לחלוטין, כי נשים חסרות מעמד, כל התהליך שלשמו יועד המקלט, לא יכול להתקיים בתוך המקלט חוץ מאשר הטיפול הראשוני, התמיכה וההגנה הראשונית, הפסק זמן הראשוני. אנחנו בפלונטר מאוד גדול, כי התהליך במקלט הוא תהליך מאוד ברור בגדול, עם נהלים מאוד ברורים על התחלה, אמצע וסוף, לאפשר לאישה לעבור פסק זמן של הגנה שבו היא יכולה לבחור את עתידה, שיש לה אפשרויות לכאן ולכאן, שיש לה זכויות ביציאה מהמקלט - - -

כמה זמן?

אני מדברת על טיפול באופן כללי. מה שקורה שלגבי חסרות מעמד כל זה לא מתאפשר. אנחנו לא רוצים לבעוט במדיניות שלנו וגם לא לבעוט נשים החוצה, הרי אנחנו לא רוצים לבעוט נשים החוצה בשום פנים, אנחנו חסרות אונים לחלוטין. בתוך המשרד אין לי מושג מתי נגמר החירום ומתי מתחיל הלא חירום, כי החירום הוא שבועיים, חודש, חודשיים, שלושה, ואין לי שום אפשרות לבצע את התהליך שמתבצע לגבי כל אישה, לגבי חסרות מעמד. אני מאוד אשמח אם כנסת ישראל תסייע לנו גם בדבר הזה. אלה נהלים של משרד השיכון ושל הביטוח הלאומי. הרי כשאישה יוצאת מהמקלט יש לה איזה סל זכויות בארץ, שלגבי הנשים האלה לא קיים. כך שמבחינת משרד הרווחה הוא נותן מענה חירום שמתמשך ומתמשך, ואני לא אפרט כי אלמוג פה פירטה בצורה מדהימה.

אני בכל זאת רוצה להקשות עליך. דיברת פה על הרבה דברים וברור לי שיש פה סל שיקום וכסף והרבה דברים שאפשר עוד להתווכח עליהם מבחינת זכויות של אזרחית, לא אזרחית. אני רוצה לשאול קודם כול על הדבר הבסיסי. מה קורה כשאישה כזאת פונה למקלט? האם מקלט מקבל את המימון ממשרד הרווחה לתקופה כמו כל אזרחית ישראלית?

בוודאי. הנוהל הוא שכל אישה שפונה, פונה באמצעות המחלקות לשירותים חברתיים שאמורות להיות שותפות גם בתקציב וגם בטיפול. אותו דבר קורה פה. רק שכל השנים נשים הגיעו מבתי חולים, נשים הגיעו מהמשטרה, תמיד-תמיד קיבלנו, אף פעם לא אמרנו לא - - -

נגמר החודש, האישה חסרת מעמד, אין לה לאן ללכת. מה משרד הרווחה אומר?

הן נשארות עוד חודש ועוד חודש. מעטות חוזרות לארץ המוצא. חלק נשארות הרבה זמן והמקלטים עוזרים להן לעשות איזה הליך מול משרד הפנים מתמשך ומתמשך. זה מאוד בעייתי.

זה לפתחך. יש פה ילד, אזרח ישראלי, יש לו אימא חסרת מעמד.

חשוב לי מאוד להגיד פה - - -

מה שאתם אומרים בעצם - - -

ללכת אתו לרחוב.

לא, היא אומרת משהו אחר. אני רואה את זה בדיון שלישי השבוע. אתם אומרים: אנחנו לא מממנים, מי שיממן זה המקלטים. בסוף יעשו את זה.

לא הצגתי את עצמי. אני אחראית על המקלטים במדינת ישראל, בתוך השירות לרווחת הפרט והמשפחה שאחראי על הנושא של אלימות במשפחה במדינה. אם יש מישהו שמטפל במדינה במצב החירום זה בדיוק אנחנו. אנחנו צריכים את עזרתכם כדי להרחיב את המסביב. זאת אומרת, בשום אופן לא נעשה, לא עשינו ולא עושים, לא נגיד לאישה, בגלל שהיא חסרת מעמד: אין לך מקום פה לקבל הגנה.

זה מה שרציתי להבין.

היא רק בחירום מטפלת.

זה ברור מאליו.

יש מעטפת שלמה משקמת שאיננה פה. לאישה מוכה יש את זה, לאלה אין את זה.

עוד משפט אחד. לכן המקלטים מוצאים פתרונות יש מאין, פשוט כך. אני מעריצה אותן.

מיכל ואני היינו במקלט בבאר-שבע ושמענו דברים קשים שאלמוג מנסה לעשות, משנוררת מפה ומשם, ולכן רציתי לשאול מה החלק שלכם.

אני רוצה לתת לביטוח הלאומי ולמשרד הבריאות לדבר על החלק שלהם כדי להשלים את התמונה.

המדינה משלמת מחיר מלא, תעריף מלא.

חבר הכנסת מזרחי והביטוח הלאומי ומשרד הבריאות.

לצערי אני צריך לזוז. יש דברים פה שאני כבר מזהה שיצטרכו לאכוף אותם בתהליך חקיקתי. אני לא בטוח שמשרד הפנים יתנדב, אולי כן. הרעיון שהוצע הוא כל-כך ברור ומעיד על כנות הנישואים, לפחות בשנותיהם הראשונות, כמו נשים נשואות עם ילד. איזו עוד הוכחה לכנות נישואים צריך?

זו אחת הדרישות שאנחנו רוצים לדרוש מטעם הוועדה, שאישה נשואה עם ילד תוכל לפחות לגשת אוטומטית לוועדה ההומניטרית ולא לעבור את כל שאר הנוהל.

זו דוגמה. אם משרד הפנים לא לוקח אותו, אנחנו פה לשירות העניין, גם בתהליך של חקיקה, כולל המעטפת שחסרה למיכל, הרחבה יותר, כדי לשקם. ותודה, רות רזניק, שהיית פה.

תודה לך שבאת והשתתפת.

תודה.

הביטוח הלאומי, בבקשה.

אני מצטערת, אני לא בטוחה שאני אוכל לענות על כל השאלות. אני מייצגת את אגף הבטחת הכנסה, ולהבטחת הכנסה אישה כזאת לא זכאית כיוון שהיא לא תושבת מדינה. לעניין הזה תושב זה גם תושב ארעי. צריך להיות תושב, ולא רק זה, אלא גם תושב 24 חודשים, אלא אם כן היא נשואה למישהו שהוא כן תושב, ואז זה מסודר מכוחו.

אם היא היתה נשואה?

אם היא היתה נשואה הוא זכאי כתושב, ויש זכאות גם למי שנשוי למי שאינה תושבת. יש סעיף מפורש בחוק במצב כזה.

נניח שיש לה ילד מנישואים קודמים, לא אזרח.

למיטב ידיעתי, הילד מקבל תושבות לפחות. המדינה מחויבת מבחינה זו לזכויות של ילדים.

הילד לא זכאי לתושבות. ילד מנישואים קודמים לא זכאי לכלום אם הוא לא אזרח ישראלי. ילד שהוא אזרח ישראלי כן זכאי - - -

היא אומרת משהו אחר.

המעמד הוא עם האימא.

ילד מנישואים קודמים מקבל את אותו מעמד של האימא.

אם לאימא אין מעמד, לילד לא יהיה.

מה שכן ילד שהוא אזרח ישראלי, יש זכאות לקצבת ילדים ויש זכאות בעקבות פסיקה גם למזונות אם נקבע על-ידי בית משפט הנושא של מזונות. כלומר, הגבר צריך להיות מספיק נחמד או מספיק רוצה את הילד כדי להכיר בילד, לרשום אותו בתעודת הזהות שלו, שיהיה תהליך משפטי ולקבל פסיקה - - -

זה ממש לא נכון. ילד שלא בתעודת הזהות - - -

יש גברים שמעדיפים לא לרשום את הילדים, ואז הנשים הללו מגיעות למקלטים ואנחנו עכשיו צריכות לעשות גם תהליך של הוכחת אבהות שעולה 10,000 שקל, שזה תהליך מאוד-מאוד מורכב ומאוד מסובך, כי הילדים לא רשומים בשום מקום.

ניתן לביטוח הלאומי, בבקשה.

אני אבדוק ואעביר לכם תשובות גם לעניין קצבת ילדים, גם לעניין מזונות. אני לא יודעת לענות.

אני עורכת-דין מנעמ"ת ולא התכוונתי לדבר, אבל יש חוק שמאפשר תשלום מזונות באמצעות הביטוח הלאומי. בדרך כלל הבדיקה היא לפי האימא. בודקים לאימא את הזכאות ולפי הזכאות שלה משלמים או לא. קבעו בתי הדין לעבודה שכשיש ילד שהאימא שלו לא זכאית, זה לא ימנע מהילד לקבל אם היה פסק דין למזונות ואין מקור הכנסה.

נחכה לתשובות מסודרות מהביטוח הלאומי.

- - - מדבר רק על מצב שקיים פסק-דין למזונות. אם לא, זה בלי שום קשר, גם תושבים ואזרחים.

זו הדרך היחידה לקבל מזונות, רק אם יש פסק דין למזונות.

זה מה שאלמוג אמרה, דורשים מהאבא לעשות. מיקי, אני אשמח לשמוע אותך.

אנחנו בבעיה גדולה, מכיוון שמשרד האוצר מרגע שאין חקיקה שמכסה את השהייה כחוק לא נתן לנו שום תקציבים לנושא הזה, אז הכול תלאים על חשבון תקציבים אחרים של המשרד ועל חשבון מוסדות שלנו. לדוגמה בתי חולים ייתנו כל טיפול לילדים ללא שום ביטוח וללא שום תשלום, בכל מקרה חירום, כולל אשפוז כולל כל טיפול נוסף דחוף. טיפות החלב שלנו נותנות להם את מלוא הטיפול, כולל החיסונים, מעקב גדילה, שוב ללא תשלום, ללא כיסוי.

מכיוון שישראל חתומה על אמנה בין-לאומית על טיפול בילדים, גם אם הם חסרי מעמד או ילדים ללא שום זכאות פה, הם זכאים לביטוח. אנחנו עושים את זה בשנים האלה באמצעות קופת חולים מאוחדת, וכל ילד כזה יכול לקבל את הביטוח. אבל יש קוץ באליה, הצורך להשתתף פה ב-180 שקלים בחודש. יש סבסוד אדיר, אבל לאותן נשים גם 180 שקלים הם מחסום אדיר. העובדה היא שלהערכה שלנו יש בארץ, וזה מספר שאני מתקשה להיות אחראי עליו, בין 6,000 ל-8,000 ילדים בקבוצה הזאת, בקושי 2,700 מבוטחים בביטוח הזה.

כשחברתי ממשרד הרווחה אמרה שמקבלים את כל המעטפת, הלוואי שזה היה נכון מבחינתנו - - -

הם לא מקבלים את המעטפת.

אני מתנצל שלא הבנתי.

אני מחכה שנשים תקבלנה טיפול רפואי ממשרד הבריאות.

לא מקבלות, לא הנשים ולא הילדים. בהצעה, מה שסיפרתי, אני מקווה שהעבירו לך את החומר אחרי הישיבה הקודמת – בהצעה לגבי קורבנות סחר בנשים הצעתי עם הצוות של משרד הרווחה והמשפטים שנת שיקום שבמהלכה יהיה להם ביטוח רפואי מלא כמו שיש לנשים בישראל ולילדים. אם זה יהיה אפשרי כמובן באמצעות ועדה, חקיקה, בצורה מסודרת, יש להרחיב זכאות כזאת גם לקבוצת הנשים והילדים האלה, זה הפתרון. הפתרון של קניית ביטוח פרטי לא עובד ולא יעבוד בשום פנים.

הן לא עומדות בזה בכל מקרה.

- - - שיחות של מקרי חירום רפואי.

יקבלו.

הן יקבלו מענה?

אנחנו מתמודדים עם שפעת ועם כאב אוזניים באמצע הלילה - - -

חירום זה אם היא צריכה להגיע למיון.

הגברת פה נתונה לרופא הקיבוץ, לחסדים בקיבוצים.

בקיבוצים זה המקרה הקל יותר. בעיר, לחדרי מיון יש הוראה מפורשת לטפל גם ברבע חירום, גם בכאב אוזניים וגם בחום. הבעיה היא ההמשך. בעיה נוספת שחדרי מיון לא מחלקים תרופות. במרפאה שלי בתל-אביב הם מקבלים גם את הבדיקה וגם את התרופות בחינם, אבל זה מה שהמדינה נותנת.

והכול תלוי המעמד. זאת אומרת, אם נוכל להסדיר את המעמד.

חלק מהדברים כבר נאמרו. קודם כול, לפי מה שאני מבין, הנהלים של משרד הפנים הם לא במעמד של חקיקה, זה לא תקנות - - -

לכן אנחנו עושים את הדיון הזה ולא הגשנו הצעת חוק.

אלה נהלים פנימיים שלחלקם קשה להגיע, לא רק בתחום הזה, גם בנושא של מהגרים וכו'.

זה מפורסם באינטרנט.

במיוחד על צווי שעה והתיקונים, קשה מאוד להגיע אליהם, גם לעורכי-דין שעוסקים בתחום. זה דבר אחד.

דבר שני, בסטטיסטיקות, אמרו שרוב המקרים מתוך 42 - - -

תיכף נתייחס לזה בסיכום שלנו.

אני אוהב לשמוע מספר, לראות מה זה נקרא רוב.

הדיון שממוקד בנושא הזה הוא מבורך וחשוב, אבל במקלטים יש נשים רבות עם מעמד פחות מזה, או שהן לא נשואות, או שנשואות גם לאזרח חסר מעמד, והילדים שם. ההתמקדות בכמה בעיות ספציפיות שצפו חשובה וקריטית, וגם מבחינה משפטית - - -

היא יותר קלה לפתרון.

לא מבחינת דירוג. צריך לעשות דירוג של דחיפויות. מבחינה מהותית או רעיונית, מישהו שהילד ישראלי, זה לא רק שהוא ישראלי ואומרים "תצאי", זה ילד שגם אם האבא יהודי והוא לפי ההלכה איננו יהודי, יש לו זכויות של חוק השבות. כלומר, בגיל 18 הוא יכול לעלות לארץ. אומרים לה: בגיל ארבע תיקחי אותו לאוקראינה ובגיל 18 שיחזור לארץ כדי שיתגייס למשל וכו'. כלומר, יש פה בעייתיות עוד יותר מורכבת. אלה מבחינת הדירוג שיש להם המעמד המוביל, כולם שותפים לזה, הילד ישראלי, האימא התחתנה בכנות עם אזרח ישראלי. מה עם כל האחרים? צריך לחשוב לא רק - - -

אנחנו עושות הליך מדורג ...

מה עם האחרים? הם לא יכולים להגיע. אני חושב שהפורום פה לא יכול להתמודד עם זה כרגע, אבל המקלטים – אני פחות מכיר את המקרים ספציפית – מתמודדים עם חוסר יכולת לתת מענה. שאלתם את מיכל מה הן עושות, הן לא עושות כלום. משרד הפנים אמר "חירום קצר", אבל הן נשארות, כי מה יעשו אתן? יגידו לה: תלכי עכשיו לרחוב בלי מעמד, בלי ביטוח, בלי עבודה, עם ילד? אי-אפשר להוציא אותן, אז הן נשארות וחלקן חוזרות - - -

בנוסף ניתן להגיד אפילו שלפעמים אנחנו משדלות בעלי בתים להשכיר דירה לאישה חסרת מעמד, משדלות נשים לקבל אותן לעבודה.

משדלות רופאים לטפל בהן.

לפעמים יש לנו תחושה שגם אנחנו הולכות על הגבול שבין חוקי או לא חוקי.

הגבול האפור.

הערה אחרונה. הדרג הפקידותי של משרד הפנים עושה עבודתו, אי-אפשר לטעון מול מזל או מישהו אחר, למה הוועדה מתכנסת פעם בחודש ודנה רק אחרי חצי שנה. הדרג הפקידותי, כמו שאנחנו יודעים – גם אני הייתי פעם דרג פקידותי – עושה עבודתו, בא בבוקר עושה אותה נאמנה כמיטב יכולתו. הדרג מקבל ההחלטות במשרד הפנים לא נמצא פה. בדיון לפני יותר משנה היה מנכ"ל משרד הרווחה, ואז אפשר לשמוע כיוונים, חקיקה, מה הוא יכול לעשות. זה צורם.

אנחנו מקבלים.

אמי סער, בבקשה. אחרונה חביבה.

אני ממוקד סיוע לעובדים זרים. מגיעות אלינו הרבה פעמים נשים להתייעץ, נשים שנשואות לישראלים, חסרות מעמד, או שהתחיל מעמד ואין להן ילדים והן נשואות שנה ואומרים להן: לא כדאי לך. מסבירים להן מה הנוהל, אז הן אומרות: אני אשאר אתו, וזה נורא, עם האלימות עד שיגיע החצי, ואז אני אלך ואתלונן. זה משהו שצריך לבטל. לא יכול להיות שנשים שרע להן צריכות לחשוב כמה זמן הן צריכות להיות עם אותו בן זוג, גם אם הן מקבלות בזכותו מעמד. זה דבר אחד. לכן אני שמחה על הישיבה שאנחנו מקיימים פה ומקווה שנצליח לשנות.

דבר שני הוא, נשים מבקשות מקלט, שנשואות או חיות עם בני זוג מבקשי מקלט, מפחדות להתלונן משתי סיבות: האחת, הן יודעות שיש כל הסיכוי, בגלל נוהל הליך פלילי שקשור לחוק למניעת הסתננות - - -

אתמול אישרנו בקריאה שלישית. בפרוטוקול לא שומעים את הציניות, אני מדגישה שזה נאמר בציניות.

מה שיוצא שאישה תלך ותתלונן, ייקחו את בעלה, ובמקרה של בעלים מכים, אני מברכת על זה שלוקחים אותו, אין לי בעיה במקרים האלה. ואז היא נשארת למעשה ללא פרנסה וללא מפרנס. אם היא תלך למקלט, היא תלך למקלט לאיזה תקופה. לצערי ממסיל"ה לא הגיעו לפה, אבל להם יש הרבה יותר נשים ממה שאני מכירה, שהן באות וחבולות ואומרות: מה אני אעשה? אומרים לה: לכי למשטרה. אם אני אלך למשטרה וייקחו אותו, מה אני אעשה? צריך להכניס גם אותן למסגרת של הנוהל או לעשות נוהל מיוחד לאותן נשים שיש להן ילדים, יש להן הוכחה לקשר. אני גם אומרת את זה בציניות, אבל צריך לחשוב גם עליהן.

תודה רבה. פתחתי ואמרתי שיש עוד נושאים רבים לפתחנו, אמרתי "הליך מדורג" בציניות. הנושא הזה עלה, והיתרון של הוועדה לפניות הציבור, שנושאים עולים מהשטח ואנחנו שומעים על דברים שלא הכרתי קודם, לכן אנחנו דנים נקודתית ומגיעים מזה לבעיות אחרות. ואנחנו נמשיך ומיכל בוועדה שלה תמשיך לעקוב. הנושא הזה קרוב ללבה, היא תדאג לעשות את זה, ואני מקווה שגם נוכל לעשות את זה ביחד.

אני אומרת בכל מקום שאני פוגשת, אם יש נושאים נוספים שאני לא מכירה ואתם מכירים, תפנו לוועדה לפניות הציבור, יש לה סמכות לזמן אנשים, אם כי לפעמים לא מגיעים דרגים שונים. הוועדה הזאת, כמעט ולא התעסקו בה בעבר, כמעט ולא פנו אליה, ועכשיו אנחנו מקיימים שניים-שלושה דיונים בשבוע, כי אנחנו מנסים להפיץ את זה, אז בבקשה תפנו קודם כול, מכתבים, כמעט כל דבר. יש לנו סמכות לדון בכל נושא של הוועדות האחרות אם הוא בא מתוך פניית ציבור. נושאים שחשבתי שאני רוצה, אמרתי שיכתבו פניית ציבור ונוכל לדון.

דבר שני, כתבנו מיכל ואני את הדרישות שלנו ומיכל תיכף תסכם. אנחנו חייבים להמשיך לעקוב. אחת הסיבות שרצינו לפתוח בנושא הזה שיש עליו קונצנזוס, גם בקואליציה שאני מייצגת אותה, וגם באופוזיציה. האמירה שנשים מוכות, נשואות לאזרחים ישראלים, שבעיני מתעמרים בהם בחסות הנוהל הזה וגורמים להן להיות שבויות פה של בעלים מכים, זה נוהל שאפשר להסכים עליו שזה משהו שצריך לדרוש שינוי מיידי, ומייד נעשה את זה. לגבי שאר השלבים נצעד צעד-צעד, אני מקווה שנוכל להתמודד. תודה לכל מי שדיבר.

קודם כול, תודה לפונות שהגיעו, ואני לא אגיד שוב את שמן, שלא יצוין בפרוטוקול. תודה, לכן על ששמענו את הסיפור האישי שלכן וגם את מי שמלוות אתכן. לבי יוצא גם אליכן וגם אליהן, כי אני יודעת מה המשמעות של ליווי יום ולילה של המקרים ולהיתקל בקשיים הגדולים האלה.

אני רוצה לסכם בשם שתי הוועדות. קודם כול, בוועדה לבחינת העובדים הזרים נדון בהרחבה בנושא חסרות המעמד שהגיעו מאפריקה, מבקשות מקלט, פליטות. זו סוגיה בפני עצמה. לצערי יש פה התייחסות שונה גם של משרד הפנים לעניין, ולכן נצטרך לעשות הפרדה, למרות שבסופו של דבר התחלתי ואמרתי בתחילת הישיבה שחסרה מדיניות ברורה, מוסדרת, לגבי אנשים שמגיעים לכאן, שהם אינם אזרחים – מדיניות הגירה, מדיניות שהייה, ולכן בהחלט צריך לדון בעניין. אבל שוב, אנחנו פה מנסות לפלח על מנת למצוא פתרונות, וכרגע באמת אנחנו מנסות לדבר על אותן נשים שנישאו לגברים ישראלים.

אני מסכמת: הוועדה רואה בחומרה כמובן את האלימות וההתעמרות של בני הזוג בנשותיהם חסרות המעמד; הוועדה רואה בחומרה את הקשיים שמערים משרד הפנים על אנשים שחוו אלימות, אשר מסייע בעקיפין, כפי שאמר חבר הכנסת מזרחי, לאותם גברים להחזיק את הנשים כבנות ערובה. הוועדות פונות לשר הפנים בבקשה לבדוק את שינוי הנוהל, כך שנישואים לאזרח ישראלי וילד משותף יענה לנוהל ויעלה אוטומטית לוועדה, ללא צורך בתחילת תהליך 5-א.

- - - הוועדה ההומניטרית.

לוועדה ההומניטרית.

לקבל מעמד ויקנה מעמד.

זה נישואים או ילד משותף, ולא נישואים וילד משותף.

בואי נתחיל בנישואים לאזרח ישראלי וילד משותף, שאוטומטית לא יצטרכו את התהליך המדורג, ואחר כך נמשיך. אנחנו מבינות שזה לא הפתרון. אנחנו מבינות שאנחנו לא פותרות את הכול, מכיוון שלא אני ולא עדי קובעות את מדיניות משרד הפנים. תאמינו לי שהייתן שמחות אם היינו קובעות את מדיניות משרד הפנים, למרות שאנחנו קואליציה ואופוזיציה. בעניין הזה היינו מסכימות לחלוטין. בשלב הזה אנחנו פונות לאשר באופן אוטומטי להעלות לוועדה ההומניטרית נישואים לאזרח ישראלי וילד משותף. במהלך ההליך יינתן מעמד המקנה אשרת עבודה וזכויות סוציאליות מלאות. כמו כן אנחנו מבקשות לדאוג לקיצור הליך ההתדיינות בוועדה הבין-משרדית למקרים הומניטריים. אנחנו מבקשות לדווח לשתי הוועדות לקראת סוף המושב את מספר הבקשות שהוגשו, כמה אושרו, כמה נדחו ומהן הסיבות לדחייה. הוועדות פונות לשר הרווחה בבקשה לבנות סל שיקום עבור אותן נשים חסרות מעמד לאחר יציאתן ממקלטים. הוועדות מבקשות לקבל מהביטוח הלאומי מידע לגבי הזכאות למעמדם של הילדים מנישואים קודמים.

עוד פעם.

מידע לגבי הזכאות והמעמד של אותם ילדים של האישה חסרת המעמד - - -

גם ילדים של האזרח וגם ילדים מנישואים קודמים.

אני רוצה לסכם במה שהתחלנו בו, שלוועדות היום הגיעו שתי פונות שפנו לוועדה במצוקתן, והן מייצגות ציבור לא גדול, אבל ציבור שנמצא במצוקה רבה, ואנחנו מבקשות לקבל תשובה לגבי שני המקרים שהיו כאן היום, לגבי ההליך שלהם, הסבר מדוע נדחו הבקשות או אם עדיין לא נדחו מהו מעמדן וכיצד עומד המשרד לנהוג בעניינן. אני מודה לכולם.

הייתי רוצה בכל הדברים שהעליתם שתבקשו ביטוח רפואי מלא לאותן נשים בהיותן במקלט ומחוצה לו.

זה חלק מהסל שיקום. כפי שנבנה סל שיקום גם לקורבנות סחר צריך לבנות גם לעניין הזה. נפנה בצורה מסודרת במכתב לשר הרווחה. תודה רבה-רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 15:51.>