PAGE
14
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
27/05/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 20>
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שני, י"ח בסיון התשע"ג (27 במאי 2013), שעה 11:00

<תנאי העסקה של הסגל האקדמי הזוטר באוניברסיטת בן גוריון>

חברי הוועדה: >
חיים כץ – היו"ר

>
אסף בונדי - מזכ"ל ארגון הסגל האקדמי הזוטר, אוניברסיטת בן גוריון

ענת לובזנס - סמזכ"ל ארגון הסגל האקדמי הזוטר, אוניברסיטת בן גוריון

איתי בר - רמ"ח מעורבות, אוניברסיטת בן גוריון

חנה גלוסטרון - ארגון הסגל האקדמי הזוטר, אוניברסיטת בן גוריון

ד"ר סטפני לרר-ביתן - ועד הסגל האקדמי הזוטר, אוניברסיטת בן גוריון

מרים מאירסון - ארגון הסגל האקדמי הזוטר, אוניברסיטת בן גוריון

ברי שליט - ארגון הסגל האקדמי הזוטר, אוניברסיטת בן גוריון

דוד ברקת - מנכ"ל וסגן נשיאה, אוניברסיטת בן גוריון

עו"ד אלמוג סלע - יועמ"ש, אוניברסיטת בן גוריון

פרופ' אריאל פלדשטיין - מזכיר אקדמי, אוניברסיטת בן גוריון

ניקולאי טבק - לוביסט, הסגל האקדמאי הזוטר

דנה אהרון - תחום שכר ותנאי העסקה, המועצה להשכלה גבוהה + ות"ת

עו"ד נדב שמיר - יועץ משפטי, המועצה להשכלה גבוהה + ות"ת

דבורה מרגוליס - ראש מינהל, ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה)

עידית שבתאי-סידיס - לוביסטית, ועד ראשי האוניברסיטאות

ענבל אבנון - קשרי ממשל, התאחדות הסטודנטים

אשר רוכברגר - פעיל, המשמר החברתי

שירה איתן - פעילה חברתית, הקואליציה הארצית להעסקה ישירה

רחל כהן - לוביסטית, הלובי החברתי

רפקת וינטרוב - לוביסטית, הלובי החברתי

אסף וינינגר - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

קסם רוזנבלט - עוזרת של חבר הכנסת אילן גילאון

בר נטע - מתמחה של חבר הכנסת אילן גילאון

אווה מולך - מורה, תיכון עירוני ז', יפו

אוקה ביקוייה - תיכון עירוני ז', יפו

אביב אייזנברג - תיכון עירוני ז', יפו

סיזאר מנסור - תיכון עירוני ז', יפו

הדר דינצ'ו - תיכון עירוני ז', יפו

לין קרא - תיכון עירוני ז', יפו

נור זריק - תיכון עירוני ז', יפו

חן אלאופר - תיכון עירוני ז', יפו

רוסן דלייסקי - תיכון עירוני ז', יפו

עדן אבו חביש - תיכון עירוני ז', יפו

קריסטין חילו - תיכון עירוני ז', יפו

איה אבו-רחימה - תיכון עירוני ז', יפו

ריאן ספורי - תיכון עירוני ז', יפו

אורלי רז - תיכון עירוני ז', יפו

גלב וינוגרדוב - תיכון עירוני ז', יפו

פטריק בליך - תיכון עירוני ז', יפו

ליאור כהן - תיכון עירוני ז', יפו

ז'בקו קלצב - תיכון עירוני ז', יפו

וילמה מאור

אירית שלהבת
<תנאי העסקה של הסגל האקדמי הזוטר באוניברסיטת בן גוריון>

בוקר טוב. היום יום שני בשבוע, י"ח בסיוון תשע"ג, 27 במאי 2013. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בנושא: תנאי העסקה של הסגל האקדמי הזוטר באוניברסיטת בן גוריון.

היתה פנייה אליי מנציגים של הסגל הזוטר. הם טענו על קיפוח, על תנאים, וביקשו שהוועדה הזאת תתכנס ותבחן איפה אנחנו יכולים לראות מה אנחנו יודעים לעזור. במקביל צלצלה אליי נשיאת האוניברסיטה ואמרה שהכול בסדר. בואו נראה איפה אנחנו חיים. מי הנציג הבכיר פה של הסגל הזוטר? בוא תספר לנו את הסיפור שלך. לפרוטוקול תגיד שם ותפקיד.

אני מזכ"ל ארגון הסגל האקדמי הזוטר באוניברסיטת בן גוריון.

קודם כול, תודה שכינסת את הוועדה. באמת צר לי שנאלצנו להטריח אותך, את הוועדה, את הכנסת.

אחרת לא נקבל משכורת ואז נהיה במצב שלכם...

לצערי ההזדמנויות האלה הן ההזדמנויות היחידות שאנחנו זוכים להיתקל בנציגי הנהלת האוניברסיטה. הבעיה המרכזית שלנו, ששזורה לאורך כל הדרך בחודשים האחרונים, היא חוסר רצון של ההנהלה לדבר אתנו, חוסר רצון של ההנהלה לשבת אתנו, להסתכל בעיניים, להגיד גם דברים שנעימים יותר או נעימים פחות, אבל בסופו של יום להגיע להסכמות.

אנחנו הארגון היציג של הסגל האקדמי הזוטר, שמונה 2,100 חברים, בממוצע. אני אומר בממוצע כי זה משתנה מסמסטר לסמסטר, זה דפוס ההעסקה שלנו. אנחנו ציבור העובדים הגדול ביותר באוניברסיטה אך לצערי הרב היחס אלינו הוא כאל מי שלא עובד באוניברסיטה.

כמה מונה הסגל הבכיר?

הסגל הבכיר מונה בין 800-900 חברים, למיטב ידיעתי, והסגל המנהלי מונה כ-1,200 חברים.

לצערי הרב, הנהלת האוניברסיטה בוחרת פשוט לא להתייחס אלינו.

סליחה, אף אחד לא יפריע לו לדבר. הוא יגיד מה שהוא רוצה. גם אם נראה למישהו שמה שהוא מדבר לא נכון ותלוש מן המציאות, אף אחד לא יפריע לו, ואחר-כך כשיגיבו גם לא יפריעו להם ואז אנחנו נשמע את הכול.

אנחנו פונים פעם ועוד פעם בעניין כזה ובעניין אחר, ומיד אפרט ממש בקצרה את העניינים הבעייתיים שקיימים אצלנו, ובמקרה שמגיעה תגובה היא מגיעה באיחור ועם תשובה שלילית ברוב המקרים. בחלק מן הפגישות שכן נערכות, בתדירות נמוכה מאוד, היחס שאנחנו נציגי העובדים מקבלים, וזה לא רק אני, זה נציגי העובדים, הוא יחס לא ראוי למי שמייצג 2,200 עובדים באוניברסיטה. את זה אנחנו מבקשים לשנות.

מה אתם רוצים? דבר עברית.

אנחנו רוצים לשבת למשא ומתן ולהגיע להסכמות בנושאים שכבר חתמנו עליהם הסכם קיבוצי, ולצערי ההסכם הקיבוצי הזה מתייחסים אליו כאל פיסת נייר.

אתה אומר שחתמתם הסכם קיבוצי והנהלת האוניברסיטה לא מיישמת אותו?

מיישמת אותו בצורה לא ראויה, לא בהתאם לכתוב, לא בהתאם לרוח ההסכם ולא בהתאם לאוניברסיטאות אחרות.

כמו, למשל?

למשל, סעיף הביטחון התעסוקתי שנמצא במכתב הנלווה להסכם הקיבוצי, מכתב יושב-ראש ור"ה, שגם פנתה אליך בתפקידה כנשיאת האוניברסיטה, שמעגן בפעם הראשונה ביטחון תעסוקתי כלשהו לחברי הסגל האקדמי הזוטר.

מה זה אומר?

זה אומר שחבר סגל מקבל התחייבות מן המחלקה שמעסיקה אותו על קורס מסוים שהוא ילמד במשך תקופה שהיא ארוכה יותר מסמסטר – התקופה המינימלית היא שנתיים, 4 סמסטרים – ומקבל את אחוזי המשרה כפי שהמחלקה רוצה בו. חבר סגל שמועסק 5 שנים באוניברסיטה באותה מחלקה, המחלקה תתחייב אליו לתקופה ארוכה יותר מסמסטר אחד, או משנת לימודים אחת. לצערי באוניברסיטת בן גוריון לא מוכנים להתחייב, לא לקורס ולא להיקף המשרה ולא לשום דבר. מוכנים להתחייב שאולי הוא יועסק. באיזה היקף משרה? באיזה קורס?

אתם נמצאים בערכאות בעניין הזה?

לא, אנחנו לא נמצאים בערכאות בעניין כי אנחנו רוצים להגיע להסכמות בהידברות. אם לא נגיע להסכמות בהידברות – אנחנו ארגון עובדים, יש לנו כלים. אנחנו גם בסכסוך עבודה פתוח.

אל תגיע לבית-משפט. בית-משפט זה ועד לחלשים. מי שחזק, לא צריך להגיע לבית-משפט. תכניס לך את זה לראש. גילוי נאות, אני גם יושב-ראש ארגון עובדי התעשייה האווירית ואני לא הולך לבתי-משפט, ואני גם לא משבית.

הלוואי ולא נצטרך להשבית. באנו לפה כדי לא להשבית, אבל כפי שאמרתי, אנחנו בסכסוך פתוח.

אנחנו בבעיה נוספת, כי האוניברסיטה מתעלמת מן הבקשה שלנו להסדיר תנאי העסקה של קבוצות שתנאי ההעסקה שלהן לא מוסדרים. פונים, מבקשים, אנחנו הארגון היציג, יש לנו טפסים ביד, ככה מוכיחים יציגות. אנחנו ארגון יציג ורוצים להסדיר תנאי העסקה בהסכמה, בלי לריב. ואז אומרים לנו: לא, חכו לסוף 2015.

למה? מה יהיה ב-2015?

ב-2015 ההסכם הנוכחי יפוג תוקפו, תסתיים תקופת השקט.

למה לא הכנסתם את המכתב אל תוך ההסכם?

זה קרה לצערי לפני תקופתי. הנסיבות במהלך המשא ומתן הביאו לכך שנושא הביטחון התעסוקתי הוסדר במכתב נלווה.

אתה אומר לי: תשמע, אנחנו תחת הסכם. יש לנו הסכם שהתברר לנו שהוא לא כל-כך טוב והוועד הקודם לא מיצה את הדיונים כפי שצריך ובשביל זה שלחו אותו הביתה, ואני רוצה לשפר את ההסכם. זה מה שאתה אומר בעברית.

ממש לא. בוודאי אני רוצה לשפר את ההסכם, כל ועד רוצה לשפר את ההסכם שהוא חתום עליו, אני בטוח שאתה יודע.

לא. אם חתמתי על משהו – אני לא רוצה לשפר.

אני רוצה לשפר אותו בתקופה שאחרי תום תקופת השקט התעשייתי.

זה בסדר.

אז ארצה לשפר את ההסכם. אבל סליחה, יש קבוצות שלא נמצאות- - -

אתה יודע להגיד לי מה יש בהסכם שלא מיושם?

כן. נושא הביטחון התעסוקתי לא מיושם.

מה צריך להיות לפי ההסכם, להבנתך?

להבנתי ולהבנת אוניברסיטת תל-אביב ולהבנת האוניברסיטה העברית, מה שצריך להיות שם- - -

הלו, אתה נסחף. להבנתך. עזוב את אוניברסיטת תל-אביב, ועזוב את ההם. להבנתך מה צריך להיות שלא מיושם?

להבנתי כתבי ההתחייבות צריכים להכיל התחייבות על היקף משרה ועל הקורסים שאותם נדרש חבר או חברת הסגל ללמד.

זה אותו דבר בערך, לא?

כן. זה דומה מאוד.

אנחנו מדברים על אותו דבר.

פה בוועדה אני יכול להגיד שאפשר גם להתפשר על רק אחד מהם.

דבר נוסף, אני רוצה שלא יועסקו חברי סגל בחוזים אישיים בהעסקה לפי שעה בשכר קיבולת.

מה זה אומר?

זה אומר שחברות סגל שחל עליהן הסכם קיבוצי מועברות לחוזים אישיים, להעסקה לפי שעות. הנושא הזה נמצא בבית-הדין הארצי עכשיו, לפחות לגבי 4 מורות.

מה זה אומר? דבר למי שלא מבינים, תפרט יותר. מה שברור לך אולי לא ברור לאחרים.

שוב אגיד, הנושא הזה נמצא בבית הדין הארצי לעבודה. קבוצה של חברות סגל, שהן חלק מן הסגל האקדמי הזוטר, האוניברסיטה החליטה יום בהיר אחד שההסכם הקיבוצי לא צריך לחול עליהן והיא רוצה להעביר אותן להעסקה לפי שעה, להעסקה בשכר קיבולת.

ולמה הן הסכימו, אותן מרצות?

ממש לא הסכימו.

לא הסכמנו.

לא הסכימו, והארגון לא הסכים, אבל ההנהלה חושבת שהיא יכולה לעשות את זה בלי הסכמות.

זאת אומרת, אתה אומר שההנהלה בריונית, בעדינות.

אתה אמרת.

זה מה שניתן להבין. אני לא אמרתי כלום. אני רק מפרש את מה שאתה אומר, להבנתי הצנועה. זאת הבעיה שלכם?

הבעיה שלנו היא שיחסי העבודה הקיבוציים באוניברסיטה נראים נורא, פשוט נורא. במקום שאנחנו נשב בבאר-שבע אנחנו צריכים לנסוע עד לפה, לירושלים, למקום הנכבד והנעים הזה ולפגוש פה את המנכ"ל ואת המזכיר האקדמי, במקום שנשב בבאר-שבע ונדון, ואם צריך אז נדון יום, אחרי יום, אחרי יום עד שנגיע להסכמות.

נמצאים פה נציגי האוניברסיטה? נו, אז למה לא מגיעים להסכמות? תסביר לי.

אני סגן הנשיאה והמנכ"ל של אוניברסיטת בן גוריון בבאר-שבע.

4,000 איש עובדים אצלך?

7,000.

7,000 איש מנהלים את האוניברסיטה?

לא מנהלים.

מנהלים, מרצים, מלמדים, מתפרנסים.

אנחנו מעסיקים 7,000 איש.

כמה בקבלנות משנה?

אף אחד.

אין לכם ספקי מזון וכולי? זה הכול אתם?

יש ספקי מזון.

זה קבלנות משנה. אתם מעסיקים עוד אנשים.

זה מנזות, זה לא ספקי מזון.

גברתי, כאן אם את רוצה לדבר תרימי את היד, ואם תקבלי רשות תדברי, ואם לא אז לא.

יש לך שאלה, או שאני יכול להתקדם?

תתקדם.

בשנת 2012 חתמנו על הסכם עבודה קיבוצי ברמה הארצית, של כל האוניברסיטאות, עם כל ארגוני הסגל הזוטר. זה אותו הסכם. ישבנו במשך 45 ישיבות למשא ומתן, כאשר אני השתתפתי ברובן.

אתה יודע שאם רוצים זה נגמר בישיבה אחת.

זה היה הסכם מאוד מורכב, שנתן הרבה מאוד זכויות שלא היו קודם לסגל הזוטר, יחד עם ות"ת.

כמו, למשל?

יצרנו סוג העסקה של עמיתי הוראה, שהשכר שלהם יותר גבוה, עם תנאים נוספים; עסקנו באותו ביטחון תעסוקתי שדיבר עליו יושב-ראש הארגון ועוד הרבה מאוד דברים.

הוא דיבר על חוסר ביטחון תעסוקתי. הוא אמר: אתם מבטיחים לי שנתיים ואחרי זה אתם יכולים לשלוח אותי הביתה.

קודם כול, זה לא נכון. ההסכם בנוי על כתבי התחייבות לשנתיים ואחר-כך לעוד שנתיים, כך קובע ההסכם. אבל אני אומר שוב, ההסכם חל על כל האוניברסיטאות והאוניברסיטאות כולן מיישמות אותו. אין הסכם מיוחד לאוניברסיטת בן גוריון והסכם מיוחד לאוניברסיטה העברית.

ההסכם הזה בתוקף עד 2014. כל הדברים שכלולים בהסכם אנחנו מקיימים אותם. אם יש איזה נושא שהסגל הזוטר חושב שלא מקוים אז הוא מידבר אתנו.

הוא אומר שאתם לא מדברים אתו.

אנחנו מדברים אתו ונפגשנו הרבה מאוד פעמים, אלא שהסגל גם פנה לבית-המשפט ובית-המשפט נתן פסק-דין שהאוניברסיטה מקיימת את ההסכם ככתבו וכלשונו ודחה את תביעת הסגל הזוטר. הסגל מערער כעת על פסק-הדין הזה ברמה הארצית. הנושא הזה, של העסקה של הסגל הזוטר, שמעוגן בתוך הסכם קיבוצי שבתוקף, נמצא כעת בדיון משפטי בערכאה שנייה, כאשר בערכאה הראשונה בית-המשפט קבע שהאוניברסיטה נוהגת כהלכה.
אם יושב-ראש הארגון רוצה, כפי שהוא אמר, לעשות שינויים בהסכם העבודה הקיבוצי שבתוקף, תוך כדי ההסכם, זה דבר שלא תמיד לגיטימי וניתן לביצוע.

אני יכול להעיר הערה?

כן.

אתם באוניברסיטה, פרט לאנשים אין לכם כלום. יש לכם אנשים. אתם רוצים גם להשביח אנשים, להקנות להם מקצוע וערכים, ואתם רוצים לעשות את זה בצורה הכי טובה שאפשר. אתם רוצים ששֵם האוניברסיטה – ידובר בו. אתה חושב שמשחקים כאלה מול ארגון העובדים, של אנחנו ואתם, וניצחנו ומנצחים, זה מוסיף משהו לאוניברסיטה? אני בא כארגון עובדים, אני יושב-ראש ארגון עובדים שלא שבת ולו פעם אחת במשך 20 שנים, שמבין ששֵם זה הכול וצריך לקוח מרוצה. אתה מבין את זה? תראה, יש להם סיבות טובות לא להיות מרוצים אם בכל 4 שנים לכל היותר הם צריכים ללכת לחפש עבודה, אולי, לא בטוח, יכול להיות שתשאיר אותם או לא תשאיר אותם. הוא יודע לקחת משכנתה אחרי 4 שנים?

יש לכם מכסות? אני לא יודע, אני לומד את ההסכם שלכם עכשיו תוך כדי. יש לכם מכסות: מהסגל הזוטרX אנשים בכל שנה נכנסים לקביעוּת מוגדרת?

לא. מדובר בסגל הזוטר. מדובר בתלמידים לדוקטורט ולמסטרנט וכשהם מסיימים את הלימודים הם עוזבים.

ואם הם רוצים להמשיך?

בדרך כלל הם יוצאים לפוסט-דוקטורט בחוץ-לארץ או במקום אחר והקליטה שלהם לסגל הבכיר, שזה נקרא להמשיך, מתבצעת אחרי שהם ממשיכים את ההכשרה שלהם ומגיעים למצב שהם יכולים להיות בסגל הבכיר.

כמה אנשים אתם קולטים בכל שנה?

אנחנו קולטים 50 חברי סגל בכירים מדי שנה.

כמה פורשים כל שנה בשל גיל וכן הלאה?

כ-30.

זאת אומרת, בכל שנה אתם גדלים ב-20 איש, ב-1%.

בשנים האלה, כן, בהחלט, אנחנו גדלים בערך ב-20 חברי סגל בשנה.

זה אחוז אחד. אמרת שיש לכם כ-2,000.

לא, יש לנו כ-750 חברי סגל בכיר. 2,000 זה הסגל הזוטר, המסטרנטים והדוקטורנטים.

כלומר, 3%.

זה 3%. במשך שנים רבות לא היתה בכלל קליטה אלא רק החלפה של חברי סגל שפורשים, ואפילו היתה ירידה במספר חברי הסגל באוניברסיטאות. כעת יש הרחבה, בעקבות התוכנית הרב-שנתית, ואנחנו קולטים סגל בכיר, בהחלט.

אני מסכים עם מה שאומר המנכ"ל שלי. יש הרבה מאוד מסטרנטים ודוקטורנטים שמועסקים באוניברסיטה והם צריכים להיות מועסקים לאורך תקופת הלימודים שלהם, זה נכון. דוקטורנט צריך להיות מועסק 4 שנים. חלק משמעותי מן ההסכם היה לעגן איזה ביטחון תעסוקתי לאורך תקופת הלימודים של אותו דוקטורנט. הבעיה היא שההתחייבות להעסקה היא המינימלית האפשרית. רוב מוחלט של אותם תלמידי דוקטורט מועסקים מעבר, באחוזים גבוהים יותר, כי המחלקה צריכה אותם, אבל לא מוכנים להתחייב כלפיהם.

איזה עניין יש לאותם דוקטורנטים להישאר? הם סיימו את הלימודים. למה הם צריכים להישאר שם?

הם לא צריכים להישאר.

אז למה הם נשארים?

רק לתקופת ההעסקה. ההסכם דיבר על כך שהעסקה של אותו דוקטורנט- - -

השכר לאותו אדם הוא שכר סביר?

לא.

אז למה הוא נשאר? נגמר החוזה, הבן אדם "תותח", גמר את הדוקטורט שלו. ילך הביתה, ילך הלאה, ייצא לשוק.

אתה צריך להבין, הבן אדם באמצע תואר שלישי, אמור ללמוד כ-4 שנים, פחות או יותר.

הוא נשאר 4 שנים, השארת אותו 4 שנים.

הוא נשאר 4 שנים אבל ההתחייבות להעסקה שלו היא המינימלית האפשרית. זו בדיוק הבעיה.

תסביר. אנחנו לא בְמה שמעבר. אנחנו בדוקטורנטים. הדוקטורנט צריך להיות מועסק 4 שנים, נכון?

הדוקטורנט מגיע ל-4 שנים.

וסיים את לימודיו.

לא. כשהוא מתחיל את לימודיו והמחלקה רוצה להעסיק אותו, היא צריכה להתחייב בפניו על אותו אחוז העסקה. אבל מה עושה המחלקה? היא אומרת: אני לא רוצה לקשור את עצמי, לא רוצה לכבול את עצמי. אני אתחייב לאחוז ההעסקה המינימלי האפשרי, 12.5%. אבל בפועל המחלקות מעסיקות יותר, מעסיקות 25%, 50%, 75%, הרבה מאוד. אני פונה לאוניברסיטה ואומר: רגע, אבל הרבה מאוד דוקטורנטים מועסקים באחוזים הרבה יותר גבוהים. למה זה כך? למה מתחייבים להם רק למינימום האפשרי?

ואם לא צריכים את ההרצאות שלו? אם הם לא צריכים אותו מעבר ל-10%?

אם הם לא צריכים אותו מעבר ל-12.5%, בסדר. אני לא בא לקבוע לאוניברסיטה איזה דוקטורנט הם צריכים ולכמה הם צריכים אותו, אבל אם הם צריכים את העובד – שיתנו לו את מה שמגיע לו.

הו, עכשיו אנחנו עוברים שלב. אתה אומר: לי אין כלום.

רק את מה שמגיע.

ומה מגיע? אם מעסיקים אותו בהיקף של 12.5%, יכול להיות שהוא עובד בהיקף משרה של 20% ולא מקבל שכר?

לא. יכול להיות שהוא עובד בהיקף של 25% או 60% משרה אפילו ולא מקבל על זה את הביטחון.

איזה ביטחון?

ביטחון תעסוקתי, שגם בסמסטר הבא או בשנה הבאה הוא יעבוד באותו אחוז משרה. זה המהות של כתב ההתחייבות שאותו ציון דוד ברקת. המהות של כתב ההתחייבות היא שהיקף ההעסקה לא ישתנה בצורה משמעותית בין סמסטר לסמסטר או בין שנה לשנה, ואז האוניברסיטה מתחייבת, המחלקה מתחייבת בפני אותו עובד שהוא יועסק בהיקף נתון.

לאורך כל התקופה.

לאורך תקופה של שנתיים, ואז לאורך תקופה של שנתיים נוספות במידה והוא עובד טוב. זה מה שאנחנו רוצים, לא יותר. תראה כמה זה מעט.

אתה אומר לאוניברסיטה: תשמעו, אתם אוניברסיטה עםX תלמידים מוגדרים, עם מטלות מוגדרות. אני מבקש מכם תוכנית עבודה ל-5 שנים, ותדעו בדיוק להוציא אנשים לא ראויים, שמתברר במהלך הזמן שהם לא ראויים. אתה מבקש מהם תוכנית עבודה ל-5 שנים, ל-4 שנים.

אפילו פחות. לשנתיים. 4 שנים, אתה צודק.

אתה מבקש תוכנית עבודה ל-4 שנים. מה אורך תוכניות העבודה שלהם, להערכתך? הן חד-שנתיות?

במקרה הטוב.

זה לא רק האוכלוסייה הזאת. יש לנו אוכלוסייה הולכת וגדלה, שלא צוינה פה, שהיא אוכלוסיית האנשים שכבר אינם לומדים אבל מלמדים באוניברסיטה לאורך שנים. המנכ"ל ציין, עמיתי הוראה. יש מורים מן החוץ, שזה צורת העסקה לא טובה אחרת, ויש מרצים במסלול המקביל.

פרילנסרים כאלה, שבאים פר הרצאה.

נכון. אבל יש גם מרצים שמקום העבודה המרכזי היחיד שלהם הוא האוניברסיטה, ועושים את זה כבר 10, 15, 25 שנים, מרצים באוניברסיטה. גם הם לא מקבלים את ההתחייבות הבסיסית הזאת, לא מקבלים את האפשרות לקידום – אם זה המסלול המקביל שמצוין בתקנון האקדמי – את הבסיס.
אנחנו לא באים לבקש פה לפרוץ שום מסגרות. אנחנו באים לבקש את מה שמגיע, וגם אליו להגיע בהסכמה, בדיוק כפי שקורה באוניברסיטאות אחרות. באוניברסיטת תל-אביב לנוסח כתבי ההתחייבות הגיעו בהסכמה. לקח להם חצי שנה של עבודה קשה והם הגיעו אליו בהסכמה. כך זה צריך להיות גם אצלנו. זה טיבה של מערכת יחסים.

למה זה לא כך? על פניו זה נשמע, וואלה, בשביל מה אתם באים לכנסת? בשביל מה לצאת מבאר-שבע? סעו לטיול בירושלים, סעו לכותל, תראו כמה דברים. על פניו זה נשמע מאוד פשוט. אז לא תהיה עבודה לכמה עורכי-דין, לא יקרה כלום. לא יקרה כלום אם לא תהיה עבודה לכמה עורכי-דין. אבל זה נשמע פשוט. תשמע, אתם במקום שאתם לא צריכים להיות בו. אתם לא צריכים לנצח את העובדים שלכם. תהיו חכמים, אל תהיו צודקים. אני לא מבין לאן אתם מגיעים. בשביל מה?

אני על פניו מוכן לקבל את ההסכם של תל-אביב, להחיל את זה באוניברסיטת בן גוריון. צריך לבדוק, אני לא מכיר. יש הרבה דברים מוטעים שאמר יושב-ראש הארגון. כל הנושא הזה של ההסכם שנחתם ב-2012 הוא חדש ובהחלט מבחינת האוניברסיטה, ואתה הדגשת את זה קודם, יש לנו מאות קורסים, מאות תוכניות, מעל 1,000 דוקטורנטים. לא פשוט לייצר, כפי שאמרת, תוכנית עבודה מדויקת שתוכל להתקבל 5 שנים קדימה.

זה פשוט, האמן לי. אני בא ממקום ששֹם לוויין בחלל נגד כיוון הסיבוב של כדור הארץ. פשוט לסדר. כשרוצים – זה פשוט, כשלא מנצחים את העובדים שלך. יהיה לך שותף, הם יהיו טובים לך, הם יעלו את קרנה של האוניברסיטה שלך. אני מדבר כמי שהבן שלו סיים את לימודיו באוניברסיטה שלך, ואין לי טענות, אבל ככל שתהיה מחובר לאנשים שלך, לעובדים שלך השם שלך יהיה יותר טוב. וגם על מה אנחנו מדברים? אנחנו לא מדברים על דברים של... וואלה.

אין לנו מחלוקת על כתבי ההתחייבות ואנחנו מיישמים אותם, ניישם אותם בהתאם להסכם, וכמובן גם בהידברות.

אתם מוכנים לשבת איתם בצורה סדירה שבוע-שבועיים ולדווח לוועדה לאן הלכו הדברים? אז נחליט אם אנחנו עושים ישיבה נוספת או מסתפקים בזה.

אנחנו תמיד שמחים לישיבות פרודוקטיביות וקונסטרוקטיביות. בהחלט אפשר לעשות את זה.

בשביל למצות את הנושא הזה, ויש לנו תיכף דיון על נושא נוסף, אני מבין, אני מבקש לסכם.
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות פונה להנהלת אוניברסיטת בן גוריון להתכנס ולהיפגש לסדרת ישיבות דחופות עם הסגל הזוטר ולנסות למזער ולמגר את המחלוקות, שעל פניו לא נראה שיש צורך בהן, לא מצד ההנהלה. הביטחון התעסוקתי שמבקשים המרצים הזוטרים לא מופרז, הוא ממש לא מופרז.

אפשר לסכם ולגמור את זה לשביעות רצון שני הצדדים ולהיכנס ל-mode של עבודה, שהכול מושקע בעבודה ולא מושקע בוויכוחים.

אני חושב שיש ביטחון תעסוקתי.

בסדר, עזוב, תגמור את זה שם. אתה רוצה שאני אבוא למשא ומתן? לא כדאי לך.
תודה רבה, אני מקווה שתדווחו לוועדה על התוצאות של הישיבה. הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:45.>