PAGE
2
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
28/05/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 7>
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, י"ט בסיון התשע"ג (28 במאי 2013), שעה 12:00

הצעה לסדר-היום בנושא: "ציון זכר הנספים מאתיופיה בדרכם לירושלים"

חברי הוועדה: >
יואל רזבוזוב – היו"ר
מרדכי יוגב

דב ליפמן
שמעון סולומון
פנינה תמנו-שטה

>
סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס
אורי ביינה - מנהל תחום תכנון חברתי, משרד ראש הממשלה

דוד יאסו - מנהל אגף א' לעולי אתיופיה, המשרד לקליטת העלייה

משה זעפרני - מנהל אגף מורשת, משרד החינוך

עמנואל סרי - מנהל מח' אפריקה 1, משרד החוץ

עמנואל מהל - מנהל מח' קהילות יהודיות – חטיבת תפוצות, משרד החוץ

ג'וש שוורץ - מזכ"ל וסמנכ"ל קשרי ממשל, הסוכנות היהודית

אסתי איוב - שליחה ניידת לאתיופיה ותוכניות, הסוכנות היהודית

יעקב גיספן - ממונה על פרויקט אתיופיה ומנהל אתר הר הרצל והמוזיאון, ההסתדרות הציונית העולמית

אלמז זרו - מנהלת פרויקט איסוף שמות של יהודי אתיופיה שנספו בסודן, ההסתדרות הציונית העולמית

זיוה מקונן-דגו - מנכ"ל, האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

אורי רדה - יו"ר העמותה, עמותה לזכר יהודי אתיופיה שנספו בסודן

שושנה בן-דור - מנכ"ל ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה

גארי מצגר - סמנכ"ל, ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה

דוד מהרט - מנהל, מרכז היגוי של עולי אתיופיה

חנה לגסה - מנחה אזורית, מרכז היגוי של עולי אתיופיה

וונדה אקלה - מנכ"ל, נציגי הארגונים של קהילת יוצאי אתיופיה

נגה כץ - מרכזת פעילות נוער יוצא אתיופיה, הנוער העובד והלומד

אילאיל טל - רכזת הדרכה, הנוער העובד והלומד

נירה לאמעי-רכלבסקי

דנה גורדון שושני

מוריה אביגד

"ציון זכר הנספים מאתיופיה בדרכם לירושלים"

בוקר טוב לכולם. בתחילת הישיבה אני קודם כל רוצה לברך את סגן השר במשרד ראש הממשלה, אופיר אקוניס, את חבר הכנסת שלמה סלומון, הארגונים, נציגי העדה. אנחנו דנים בהצעה לסדר-היום שהגיעה למליאה ואז אלינו בנושא: "ציון זכר הנספים מאתיופיה בדרכם לירושלים". אני יכול להגיד שיום ירושלים היה ממש לא מזמן, לפני שבועיים, הוזמנתי לטקס הממלכתי וכאזרח ישראל אני לא חושב שכולם יודעים ומבינים, אני נחשפתי למשהו מאוד טרגי, מאוד מאוד התרגשתי כשישבתי שם ואני מאוד שמח שזה גם הגיע לכאן, לוועדה. אנחנו נפתח כאן דיון, נסיק מסקנות ובאמת הייתי רוצה לדעת שבמדינת ישראל יידעו על הנושא, נושא מאוד חשוב וטרגי והוא באמת חלק מההיסטוריה שלנו, זה הסיפור שלנו, של מדינת ישראל. עכשיו אני רוצה לתת כמה מילים לסגן השר אופיר אקוניס.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אנחנו נמצאים כאן, כפי שאמרת, בעקבות הצעה לסדר שהעלה חבר הכנסת סולומון יחד עם חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה נדמה לי, שהיה במליאה והדיון עבר לפה.

לא, מוטי יוגב וחיליק בר.

מוטי יוגב וגם, גם וגם.

פנינה לא.

אה, נכון, אבל היא דיברה שם.

זה בסדר, היא אתנו בלב.

זה ברור. אנחנו החלטנו להעביר את הדיון הזה, בהסכמת הממשלה כמובן, לכאן, לוועדה הזאת, כדי לקיין דיון יותר פרטני בעניין פרויקט ההנצחה, שזוהי החלטת ממשלה בעצם. אני קודם כל שמח להיות בחדר הזה משום שלפני שנתיים ישבתי בחדר הזה כמה וכמה פעמים כדי לסיים, אדוני היושב-ראש, במושב אחד את אחד החוקים החברתיים הכי חשובים שחוקקה הכנסת ה-18, וזה היה חוק העדפה מתקנת בשירות המדינה ליהודים יוצאי אתיופיה. אני מאוד מקווה, גברתי המנהלת, נדמה לי שבוועדה הזו צריך להיות מעקב אחרי יישום החוק, אם הממשלה, שאני חלק ממנה עכשיו – אז הייתי חבר כנסת – לא מיישמת אותו כמו שצריך, כפי שאני שומע מנציגי העדה, חייבים לקיים פה דיון דחוף בעניין הזה כדי לראות שהחוק החברתי הזה מיושם. לא סתם ישבנו פה בחדר במשך מושב אחד וסיימנו את החוק הזה. אני שמח שהוא בספר החוקים אבל אני רוצה גם לראות שהוא מתקיים.

אנחנו נעקוב ואנחנו נרצה לקבל פידבקים מהשטח ולראות האם זה נאכף או לא.

מצוין, גם לדיון הזה אני אשמח לבוא כי הוא חוק חשוב, הוא חוק חברתי חשוב.

אתה מוזמן.

אני שמח לחזור לחדר הזה, לחדר ועדת העלייה והקליטה, שהיא מהחשובות בוועדות הכנסת כי כמו שאמרת, כל הסיפור הציוני מבוסס על הרעיון של עלייה וקליטה בארץ ישראל והסיפור של יהודי אתיופיה הוא אחד הסיפורים האלה. דרך אגב, אני מארח עכשיו את סגן שר המשפטים היווני, אנחנו באים מסיור במוזיאון ישראל, גם מדגם בית שני שנמצא שם וגם מהתערוכה על הורדוס, ולא בכדי ציינת שהיום נקבע ביום ירושלים. הקשר של העדה האתיופית וגם יום הזיכרון שנקבע ביום ירושלים הוא איננו מקרי, זה דבר מדהים.

אגב, אני ממליץ לכם, תסלחו לי רגע, אני פותח סוגריים, לכל אחד מכם פשוט לקחת את עצמו וללכת לשם, מי שלא היה שם, גם בדגם בית שני וגם בתערוכה של הורדוס, וזה הקשר של העם היהודי לעיר הזאת ירושלים ולארץ ישראל, זה כל הסיפור הציוני. הסיפור הציוני של יהודי רוסיה לשעבר שהחל בסוף המאה הקודמת חל באיחור קצת על יהודי אתיופיה, בערך 100 שנה אחרי שהתנועה הציונית החלה בפעילותה וכאשר ראש הממשלה מנחם בגין היה הראשון להורות לאנשי שירותי הביטחון להביא במבצעים מאוד מורכבים את יהודי אתיופיה, דבר שקרה בעצם בעיקר אחרי שהוא פרש כבר, הוא נתן את ההוראה. הביצוע היה אחרי פרישתו מהתפקיד על ידי ראש הממשלה יצחק שמיר וראש הממשלה שמעון פרס ולאחר מכן יצחק רבין וראש הממשלה נתניהו.

הסיפור הזה הוא סיפור גדול אבל הוא גם סיפור טרגי, כפי שאמרת, שיש פה הרבה טרגדיות אנושיות משפחתיות. שמעתי במהלך העבודה בשבועות האחרונים חלק מהסיפורים ואלה טרגיות אנושיות מן המעלה הראשונה. אני חושב שכאשר הממשלה הקודמת החליטה ב-2011 בהחלטת ממשלה להנציח את יהודי אתיופיה שנספו בדרכם, בעצם בסודן רוב הנספים, בלוח הזיכרון באנדרטה שנמצאת בהר הרצל זו היתה אחת ההחלטות החשובות. אתם יודעים, יש הרבה החלטות שמקבלת ממשלה, ממשלות במהלך קדנציה יכולות לקבל אלפי החלטות, כל דבר שנקבע הוא החלטה, אבל בסוף צריך לראות שהיא מבוצעת ושהיא מתקיימת ושהיא באה לידי ביטוי, הדבר הכי חשוב זה שהיא עושה משהו למען הציבור, למען ציבור כלשהו ולמען הציבור, החלטה שנשארת על הנייר היא פחות מעניינת.

בהזדמנות הזאת אני רוצה להודות לשר מיכאל איתן ולצוותו, שרובם כבר אינם נמצאים בבית הזה וגם הוא איננו כאן אבל הוא הוביל את הוועדה, עליו זה בעצם הוטל. אדוני היושב-ראש, כאשר הממשלה החליטה על קיום מפעל ההנצחה הוטל על השר מיכאל איתן, שהיה שר במשרד ראש הממשלה, להוביל, לעמוד בראשות הוועדה ואני רוצה להודות לו. הוא לא נמצא כאן, יש פה מישהו מהצוות שלו שנמצא כאן? לא נמצאים. אני פשוט רוצה להודות לו ולהגיד לו תודה על עבודה גדולה ולהגיד גם את האמת - - -

נשלח לו פרוטוקול.

פרוטוקול בסדר אבל צריך להודות גם.

נכון.

שיהיה בפרוטוקול תודה. אני גם רוצה להגיד לכם בצורה הברורה ביותר, אולי אני אהיה זה שבימיו ייגזר הסרט ותיחנך האנדרטה, אבל את האמת צריך להגיד, רוב רובה של העבודה נעשה בתקופתו של השר הקודם מיכאל איתן ופה אנחנו לא לוקחים קרדיטים, נהפוך הוא, אנחנו נותנים ואני מודה לו ולצוות שלו, אנחנו נעביר לו את התודות.

נודה לו בשם הוועדה, חשוב מאוד לציין את זה.

ראוי לציין גם שהפעילות שלו לגבי המפעל הזה ולגבי הנצחת השמות התחילה לא רק עם המינוי או סיפוח הנושא אליו אלא כשהוא היה חבר כנסת, כשהוא ראה לנגד עיניו את קהילת יוצאי אתיופיה ולכן חשוב להוסיף את זה.

בהחלט. אני חושב שזו הערה חשובה.

אני חושב שפה אמנם - - -

סליחה, אורי.

שניה, אני אסיים את הסקירה.

הוא ידבר ואחרי זה יש לנו חברי כנסת שרוצים.

ההחלטה הזו שהעמידה בראש הוועדה את מיכאל איתן גם תוקצבה בשני מיליון שקלים כדי לסיים את העבודה עד 20 במאי 201, אבל כידוע לכם, הממשלה כאשר אישרה את התחלופה ובעצם הטילה עלי לעמוד בראש הוועדה – כמובן אני רוצה להודות לכל הצוותים שעוסקים במלאכה, מההסתדרות הציונית ומהארגונים, גיספן נמצא פה, מייצג, הוא בטח גם ירצה לומר כמה מילים, גם הצוותים המקצועיים עושים עבודה מאוד חשובה, האנשים שריכזו את השמות של הפרויקט הזה, אז זו הזדמנות להגיד גם לכם תודה – בכל מקרה, הפרויקט תוקצב כידוע לכם ב-2 מיליון שקלים ומעבר להנצחה והקמת האנדרטה כמובן גם הוחלט להסריט סרט תיעודי שיתעד את העלייה של יהודי אתיופיה וגם את הטרגדיות שקרו. צריך גם להגיד את זה, גם לתעד את הדברים הללו.

אנחנו בזמן הזה – כדי לעדכן אתכם במה שמתקיים עכשיו – ב-8 במאי 2013 התקבלה החלטת הממשלה שממנה אותי ובעצם מאריכה את סיום מועד הפרויקט עד ה-30 בספטמבר 2013, כלומר עד סוף חגי תשרי. מטרתנו היא לסיים את הפרויקט הזה עד סוף חגי תשרי. מניסיוני, אם לא מציבים דד-ליינים ואם לא מציבים מטרות, זה תמיד יכול להימרח ואז יבקשו עוד פעם להאריך. לא רוצים, לא מעוניינים להאריך יותר, מעוניינים לסיים את הפרויקט כי ישנן מאות רבות של משפחות, אפילו אלפי משפחות, שכבר רוצות בסיום הפרויקט הזה וגם הממשלה רוצה בזה ואנחנו מתכוונים לעמוד ביעד הזה. אנחנו מתכוונים לעמוד ביעד הזה ואנחנו נחנוך את האנדרטה, אני מניח, גיספן, כפי שדיברנו אתמול בפגישה מקדימה, אני לא רוצה להתחייב על התאריך הזה אבל במהלך חודש אוקטובר נקיים בעצם את טקס חנוכת האנדרטה והסרת הלוט מעל השמות.

עכשיו אני רוצה להגיד משהו לגבי הוויכוח, וישנו ויכוח, אנושי אגב, מרגש מאוד, לגבי מספר השמות שבסופו של דבר יונצחו. כידוע לכם הוקמה ועדת אימות שמות אחרי איסוף, אחרי מפעל חשוב מאוד של איסוף השמות. פרופ' קורינאלדי עמד בראש הוועדה הזאת. עמדת המדינה ומוסדותיה היא שיש 1,300 שמות של נספים, זוהי העמדה. יכול להיות ואני מעלה על דעתי שיבואו רבים ויאמרו: יש עוד, יש עוד. אנחנו בכל מקרה צריכים בסוף, אדוני היושב-ראש, לקבל החלטה על בסיס ההמלצות של, לצורך זה, גורמים רשמיים במדינה שגם מעורבים כמובן בפרויקט הזה. מה שאנחנו כן מתכוונים לקיים, מחר הוועדה המייעצת מקיימת ישיבה בבניין הזה החל מהשעה 16:00, אנחנו נעשה את הדבר הבא: כיוון ש-1,300 שמות בעצם כבר מתועדים, השמות הללו יתפרסמו בקרוב באמצעות הפצתם במרכזי הקליטה, כמובן ברשת האינטרנט, ואני גם ביקשתי - - -

מוקדי קליטה.

סליחה. אני ישראלי משנות ה-80', רגיל לביטוי "מרכזי קליטה", מה לעשות? יש יגידו משנות ה-70' גם. במוקדי הקליטה, אנחנו כמובן נפרסם גם ברדיו רק"ע בתוכניות של הטלוויזיה הישראלית, פשוט להסב את תשומת לבם.

לעניין הרישום?

לעניין השמות שכבר נאספו. ואנחנו ניתן, עוד לא קבענו – דרך אגב, גיספן, אני אשמח לשמוע פה את החברים, אני חשבתי שצריך לתת 3 שבועות למה שמכונה ערעור, אתם יכולים להגיד גם "הרהור" אם אתם רוצים, או בע' או בה', כדי לתת לאנשים הזדמנות לצרף עוד שמות או לערער על שמות שנמצאים ברשימה הזאת. זה עוד לא נקבע, אני אשמח לשמוע את עמדתכם לגבי הזמן.

על כמה שמות אנחנו מדברים?

1,300.

אם יורשה לי, אני לא חושבת שיש פה אפילו מקום של ערעור, אם יש מי שנספה אז הוא נספה, אני לא יודעת למה צריך להשאיר פה מקום לוויכוח. אם באה משפחה ואומרת: איבדתי את יקירי בדרך ויש לכך עדים, איך יכול להיות שאנחנו באים ומדברים על עמדת המדינה אל מול עמדת משפחות הקורבנות?

חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, שניה, תני לו לסיים, אנחנו נעבור בתחילה עם דברי פתיחה, כל אחד יסביר ואנחנו נקיים דיון. תרשמי לך הערה על כמות השמות, אנחנו נקיים דיון מסודר על זה.

בסדר גמור.

בדיוק, נכון מאוד. אני ארצה לשמוע באמת את עמדתכם בנקודה הזאת, בדיוק כמו שפנינה התחילה להגיד, כי מחר אנחנו צריכים לקבל בוועדה המייעצת החלטה ואני אוהב לקבל החלטות אחרי שאני מתייעץ ולא לפני. יש כאלה שמקבלים החלטה ואחרי זה מתייעצים, אני אוהב קודם להתייעץ ואחרי זה לקבל החלטה.

אתה עושה נכון.

כך עשיתי כשהייתי יושב-ראש ועדת הכלכלה וכך אני עושה גם בתפקידי הנוכחי. הנקודה האחרונה שאנחנו נצטרך לאשר היא מתווה התסריט שמקיים בימים אלה, בעצם סיים, הוא יציע לנו את הצעתו, המפיק המפורסם שעשה הרבה מאוד סרטים דוקומנטריים בכישרון רב, מיכה שגריר, וגם את זה אנחנו צריכים לאשר מחר בוועדה המייעצת ובעצם להתכנס לסיום העבודה של הוועדה המייעצת הזאת. כפי שאמרתי, הפרויקט הזה בעיני הוא אנושי מהמעלה הראשונה, הוא רגשי מאוד. פנינה, גם יכולה להיות פה התלהטות יצרים וזה מובן, זה מובן, הטרגדיה פה היא גדולה, הטרגדיה היא גדולה אבל אנחנו רוצים לסיים ולהגיע בסופו של דבר לדבר החשוב ביותר לכולם - - -

שזה אינטרס משותף.

בדיוק כך. שזה סיום האיסוף, ההנצחה וחנוכתה, השקתה, של האנדרטה בהר הרצל. זה מאוד סמלי, אדוני היושב-ראש, שהיא בהר הרצל, שהוא הפנתאון הלאומי של גדולי האומה וחוזה המדינה בכלל וזה הוא הסיפור הציוני בהתגלמותו. תודה.

תודה רבה לסגן השר אופיר אקוניס, תודה על המסירות עבור הפרויקט הזה. אני גם רוצה לברך אותך, יש לך יום הולדת היום, אנשים לא ידעו.

תודה רבה.

שיהיה מזל טוב, אנחנו שמחים שביום זה אתה אצלנו בוועדה.

זה נכון.

אני מאחל תמיד: בריאות, אושר וכושר.

ברכה מצוינת, אני אשתדל לעמוד בכולם. אגב, בנושא הכושר יש לי מה לשפר.

הוא יכול לעזור לך בנושא הכושר.

אנחנו נעבוד על זה, יש לנו קדנציה.

תודה רבה.

הצטרפו אלינו חבר הכנסת מוטי יוגב, חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. עכשיו הייתי רוצה לתת כמה מילות הסבר לאחד מיוזמי ההצעה, חבר הכנסת שמעון סולומון.

תודה רבה. אני אנסה קצת להרחיב, את הנושא של נספי סודן אפשר להגיד שאני גם חוויתי על בשרי, אפשר להגיד בין הראשונים. ב-1980 עליתי ארצה וכבן 9-10 אני זוכר כמעט כל צעד, כל מה שעברנו, אז אני לא רק מדבר כחבר כנסת על הנושא הזה שהוא חשוב וכו' אלא אני מדבר מבפנים, כאחד שחווה את זה על בשרו, את כל הייסורים ואת המחיר בסופו של דבר כדי לעלות ארצה. אני אתחיל מכך שהדיון הזה מתחיל מהצעה לסדר-היום של מספר חברי כנסת, היתה לי הזכות גם במליאה לומר כמה מילים. בסופו של דבר, כשאתה מציע הצעה לסדר-היום אתה גם צריך להגיד מה נדרש, שורה תחתונה. זה לא רק לנאום ולעבור שנה אחרי שנה אלא גם בסוף להגיד: אנחנו רוצים א', ב', כדי לקיים דיון מעמיק.

חשוב להגיד שיום ירושלים, שזה גם יום הזיכרון, יש לזה דילמה, אנשים מדברים על זה: איך יכול להיות שביום שמח, אומרים "חג שמח", ובאותו יום יש גם יום הזיכרון? התשובה שלי היא תשובה ברורה: החיים שלנו מהולים בעצב ובשמחה, זה לא משהו שאפשר להפריד אותו. ביום הזה שכולנו שמחים וגאים, ביום ירושלים, באיחוד ירושלים, שזה יום שמחה של עם ישראל בכלל, באותו יום שחלמנו 2,000 שנה לעלות לארץ, אין יום יותר מתאים מהיום הזה של יום הזיכרון ביום ירושלים, וזה לא גורע מהשמחה וזה לא מפחית מהעצב. לדעתי, אם אנחנו יודעים להתנהג כבוגרים ולהציג את זה כפי שזה היה ביום ירושלים אני לא חושב שזה פוגע. אבל יש דיונים, יש דיבורים, תמיד אפשר יהיה לדבר ולפתוח, זאת אומרת, נראה מה יהיה בסופו של דבר.
בנושא הנספים, יש כאלה שאומרים 4,500, אנשי מוסד גם אומרים 1,800 והחברים שעבדו קשה, של הוועדה שאתה עומד בראשה, אומרים 1,300. תראו, אנחנו מדברים על כל בן-אדם וזה לא חשוב המספרים. בסופו של דבר אנחנו גם שוכחים דבר מרכזי מאוד, יש כאלה שנעדרו ואנחנו לא יודעים איפה הם עד עכשיו. יש גם נעדרים, הרבה פעמים אומרים לי את זה: יש כאלה שנעדרים. לכן, מה שאני מציע, גם אם הוועדה תסיים את עבודתה מתישהו צריכה להיות ועדת ערר, צריכה להיות קבוצה כל הזמן שתהיה דלת פתוחה למשפחות שיש להן שאלות, יש להן הערות, יש כאלה שלא רוצים לדבר היום, רוצים לדבר עוד שנה, יש ארגונים שעבדו – אני רואה פה מולי – באמת הרבה שנים הוא עובד בתחום הזה, ולכן לא צריכים לפתוח ולסגור ולהגיד: זהו זה. צריכים להשאיר - - -

כלומר, אתה מתכוון לוועדה מתמדת.

ועדה מתמדת, שכל הזמן תהיה דלת פתוחה לאנשים שיוכלו לדבר.

נחשוב על זה.

תחשוב על זה, אני חושב שזה יכול להיות מאה אחוז.

שתהיה כתובת.

שתהיה כתובת, נכון. הדבר הנוסף, אתה ציינת על העדפה מתקנת ועל חברי דירקטורים, חומש, המשותף בין כל אלה, בתוכניות האלה שהממשלה לדורותיה באמת דיברה על איך אפשר לשפר את המצב של בני הקהילה, עלו כל מיני תוכניות: חברי דירקטוריונים, חומש - חומש היא תוכנית יפה בתיאוריה, היא תוכנית שהיתה אמורה להוביל אותנו מא' לב' אם היתה מיושמת, וגם אפשר לדבר באותה נשימה על העדפות מתקנות במקומות עבודה מסוימים. אלא מה? מה הבעיה? הבעיה היא ביישום. אם אני הייתי מנכ"ל חברה מסוימת ויש לי עובדים שרק מתכננים הייתי מפטר אותם. הרי המבחן האמיתי בסופו של דבר זו ההלימה, הקורלציה בין תכנון וביצוע. אז יש פה דלת פתוחה, יש פה נכונות בסיסית לסייע, אלא ההרגשה שלי היא שלא תמיד היה המתווה הנכון כדי ליישם את התוכנית. אז לחברים שלנו יוצאי אתיופיה פה אני יכול להגיד שפנינה ואני יחד עם החברים האלה, מוטי ואחרים, שאמנם לא אתיופים אבל מדברים בדיוק כמו בני הקהילה - - -

מה זאת אומרת "לא אתיופים"? אנחנו אתיופים לגמרי.

אתם לא אתיופים, מה לעשות? תצבע את עצמך, תעשה שיזוף.

גם אם לא נהפוך אתכם עד סוף הקדנציה.

גם לזה יש ועדת קבלה.

אז אנחנו, ביחד עם פנינה, נהיה האנשים שידאגו, שיכנסו, שיעירו, ובעזרת השם אני מקווה שאת חלק מהדברים נשב ונביא לכדי יישום. הבקשות שלנו בסופו של דבר, כפי שאמרתי בנאום שלי בכנסת, הן שתיים: בקשה אחת היא שהכנסת במליאה, כמו שיום ירושלים – ונדמה לי גיבורי מלחמת עולם השנייה?

הוטרנים, כן, יום הניצחון על גרמניה הנאצית.

בדיוק, שזה באופן מסודר מוזכר, לא כהצעה לסדר יום.

בהחלט, קבוע.

נכון, יום לציון בכנסת.

רעיון טוב.

שיהיה יזום, קבוע, יום שמזכירים אותו בכנסת, במליאה, אני חושב שזה ראוי. זה אחד. דבר נוסף, אני חושב שבמערכת החינוך, אולי יהיה אפשר לדבר עם שר החינוך על זה, אני לא מבקש שכל השנה ילמדו על המורשת כי יש לנו כל כך הרבה מורשות, מדינת ישראל היא עשירה במורשות, עשירה בתרבויות, יש לנו כל כך הרבה דברים יפים, אלא מה? צריך להיות גם מציאותי, אני חושב שהיום הזה של נספי סודן, שבחברה בתקופה מודרנית שיש מטוסים, שיש אוניות, שיש רכבים, יהודים שעושים את הצעד הבלתי יאמן הזה לבוא, זה לא דבר מה בכך, זה דבר שצריך לציין אותו באופן רשמי.

לגבי הסרט ולגבי מערכת החינוך, אחת המטרות של הסרט היא הקרנה במערכת החינוך. אני הייתי מציע, גיספן, שנפנה גם לצבא, לקצין חינוך ראשי שיקרין אותו גם בצבא ובמקומות אחרים שנחשוב עליהם. זה לגבי החדרת המורשת.

יופי, זה הכיוון, החדרת המורשת.

אני חושב שגם חברי כנסת צריכים לראות.

אני קודם כל הייתי מציע שההקרנה הראשונה תהיה בכנסת, אולי בוועדת העלייה והקליטה.

תהיה בכנסת כדי שאנחנו נהיה הראשונים שנראה את זה.

על מורשת בכלל אנחנו בטח נדבר, התחלנו אז בזמנו במרכז ההיגוי במשרד החינוך, כשהיתה לי הזכות עוד להיות במשרד החינוך ודיברנו על מורשת, לשלב, ואני חושב שנעשו באמת צעדים גדולים, אלא מה? לדעתי זה לא מספיק וצריך לחדש את הקשר כדי שבמשרד החינוך נוכל להכניס את העניין של המורשת. אבל לעניין הספציפי הזה של יום זיכרון, שבוע לפני, 4 ימים לפני, 5 ימים לפני, באופן יזום ומסודר לפי התוכנית, בכל בתי הספר. זה בדיוק מה שאמרת מקודם, אתה לא הרגשת שזה באוויר. ולכן ניזום את שני הדברים האלה: אחד, במליאה יוכר באופן רשמי, יזום, כחלק מהטקס, ובי"ת, שבוע-שבועיים לפני בבתי הספר נכליל את זה באופן מסודר. תודה רבה.

יש פה נציג של משרד החינוך, נתייחס לכך לאחר מכן. חברת הכנסת תמנו-שטה, בבקשה.

אני רק אמשיך את הקו של חבר הכנסת שמעון סולומון. סגן השר אופיר אקוניס, אני חושבת שכשאתה הגעת להשיב על ההצעה לסדר במליאה לא ידעת שההתגלגלות היתה מכך שפתאום הבנו שאין יום לציון באמת נספי סודן.

דובר על זה בנשיאות

נכון, וכשאנחנו מדברים על כל כך הרבה קורבנות זו היתה לקונה שצריך לתקן ואנחנו ניקח את זה וכמובן גם אתה וגם אני וגם חברי הכנסת הנוספים שנמצאים כאן כדי להעמיד את זה על מקומו הנכון.

נכון, אין שאלה.

אני מברכת על זה שאתה קיבלת את השרביט מהשר לשעבר איתן, שמך הולך לפניך מבחינת הנמרצות אבל שלא תחשוב שבסוף דצמבר התיק הזה נסגר ונשלם. אני חושבת שאתה צריך להירתם, וראוי שתירתם, לנושאים של כלל הקהילה.

בשמחה.

הזכיר חבר הכנסת שמעון סולומון את תוכנית חומש שיש לה שתי החלטות ממשלה, יש בג"ץ ולצערנו זה עדיין נמצא בתוך המגירה ואף אחד לא באמת מיישם את כל הדברים הכל-כך חשובים לקהילה. אז יש כמה נדבכים שמרכיבים אותנו: הסיפור שלנו כיהודי אתיופיה באתיופיה, סיפור העלייה והסיפור שלנו כאן בישראל. חשוב וראוי להתמקד גם במה שקורה כאן.

לגבי פרויקט ההנצחה של הנספים, אני חושבת שכדאי לקחת בחשבון, כמי שמכירה את האנשים שאספו את השמות, שעם הברכה שנושא הפרויקט הזה יש חסמים שכדאי לקחת ולחשוב אם הצלחנו במהלך הדרך ובמהלך איסוף השמות כן לדלג מעליהם, כמו המחסום השפתי, ואני לא בטוחה שהתקשורת האמהרית היתה מספקת בשביל להגיע לכולם, וגם אם הצליחו להגיע לכל המבוגרים בטוח פספסנו כמה אנשים שלא יודעים איך לגשת ולעבור את הבירוקרטיה ואיך להגיע, ולא יודעים לתפעל מחשב, ויכול להיות שהם שמעו ברדיו אבל אין להם בכלל את הנגישות, אם אנחנו מדברים למשל על זוגות מבוגרים שלצורך העניין אולי לא נותרו להם ילדים כי כולם נספו, עם כל הצער. אז אני חושבת שראוי לחשוב לתת יותר זמן, לא רק 3 שבועות, אני חושבת שזה לא מספיק. אפילו תקיימו ישיבה בוועדה שלכם על כמה זמן ואיך לתחום את זה כדי לדלג.

כמה את היית מציעה?

בגלל שאני לא מכירה את העבודה שנעשתה בפרויקט לפרטי פרטים ראוי שהם ישבו - - -

חודש זה נראה לך מספיק?

כמה נתתם, 3 חודשים?

לא, אנחנו מציעים 3 שבועות.

לא, כמה ניתן עד עכשיו, עד האיסוף של ה-1,300?

כמה זמן היה האיסוף, גיספן?

עבודת רכזים היתה 4 חודשים ומשהו.

4 חודשים, הנה, אני יודעת לכמת בערך, אמרתי 3 חודשים. מהרגע שזה יצא לתקשורת ולתהודה זה בערך 3-4 חודשים, זה לא מספיק, זה לא מספיק בעליל ואחר כך תיווצר בעיה שיבואו אנשים ויגידו - - -

לא ידענו.

נכון, או שגם ידענו ואיך לא נתתם לנו את הזדמנות גם לגשת. צריך לקחת בחשבון שהתהליכים יכולים להיות יותר איטיים. רציתי לשאול אם יש אתר ודרכי הפצה מבחינת רשתות האינטרנט. חשוב שיהיה אתר עם כל השמות שמרכז גם בעברית, גם באמהרית ואפילו הקלטת שמע לכאלה שלא יודעים קרוא וכתוב בשום שפה.

דרך אגב, גם בתיגרינית.

כמובן, ראוי לציין שזה צריך להיות גם בתיגרית. הערה מאוד מאוד חשובה.

כל הפרסומים שלנו היו גם באמהרית וגם בתיגרית.

יופי, זה חשוב.

וגם בעברית.

מעולה. אני חושבת שראוי לקחת את הנושא של האתר והרישום. הדבר הנוסף, כשאנחנו מדברים על תיעוד אני לא אוהבת מונופולים על הקהילה – אני מכירה את הסרטים של מיכה שגריר, הוא עושה עבודה נפלאה – כן לפתוח את זה. כמו שאנחנו מדינה שמאמינה בקידום ערכים של מכרזים פתוחים, כך לעשות את זה. אבל, אופיר סגן השר, חשוב לי שתדע שיש סרטים מאוד חשובים וחזקים שנעשו גם על ידי במאים מחוץ לארץ. יש במאי בשם ראדו שעשה את הסרט "תחיה ותהיה" שזה לא נוגע לנספים אבל לאחר מכן הוא עשה סרט על כל העלייה של יוצאי אתיופיה, סרט מצמרר שהוא מראיין שם סנטורים, את בוש, את פרס, כמעט את כל האנשים שהיו בסיפור והיה איפול על זה. יש פה שאלה מאוד מעניינת, מדוע על העלייה של יוצאי אתיופיה ב"מבצע משה" עדיין קיים איפול למרות שעברו 20 שנה?

34.

סליחה, חשבתי שאני יותר צעירה, זה רק בגלל הגיל שאני מורידה. אני חושבת שראוי לבדוק את השאלה הזאת כי הסרט הזה - - -

אני מציע שזה ייבדק בדלתיים סגורות.

אני יודעת, נושא דלתיים סגורות - - -

יכול להיות שהדלתיים הסגורות תחלטנה שאפשר לפתוח את הדלתיים. אני אומר לך שיש דברים בעולמנו הישראלי שהשתיקה יפה להם לפעמים, יכול להיות שאת צודקת והגיע הזמן לפתוח אותם אבל תני לי לבדוק את זה עם הגורמים המוסמכים.

מקובל עלי, מקובל עלי אם זה בסוף במידתיות. אני רוצה שייבדק הנושא אם יש פה מידתיות או שזה סתם עדיין נשאר סגור כי הערימו קשיים על פרסום סרטים מסוימים פה בישראל, סרטים שהיו ראויים. לך הייתי ממליצה, בטח אין הרבה זמן פנאי, תראה את הסרטים שנעשו בנושא, לפחות את הסרט שאני מדברת עליו.

פנינה, מי הגורמים שהערימו קשיים?

זה עניין של המוסד ומערכות הביטחון.

מה זאת אומרת "הם מערימים קשיים"? הם נותנים המלצות מקצועיות שלי בדרך כלל יש נטייה לסמוך עליהם, תמיד אפשר לשאול שאלות.

אבל הסרט הזה הוקרן - - -

לא, חברת הכנסת תמנו-שטה דיברה על חשיפת פרטים.

אני יודע על איזה סרט היא דיברה.

ואני אמרתי, ואני אחזור על עמדתי, שאני קודם כל צריך לבדוק את העניין הזה. יש המלצות של גורמי ביטחון שהם יודעים מה הם עושים, יש כל מיני רגישויות בעולמנו, אנחנו לצערנו עוד לא בעידן של שלום עולמי.

אז אנחנו נשמח לדעת. אני חושבת שיש לנו פה דובר בוועדת חוץ וביטחון, יש אותי, עם כל הכבוד, אם צריך לבדוק את זה ולקבל תשובות ותשובות חסויות אז אנחנו גם נדע ונתעדכן.

מאה אחוז, בסדר גמור.

ולכן ראוי שבאמת תיקח לך איזה זמן לראות אולי סרט או שניים בנושא ולפתוח את זה כמו שצריך. מעבר לכך, הרבה ברכה, עשייה והצלחה.

תודה רבה.

תודה רבה לחברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. בבקשה, אחת המציעים, חבר הכנסת מוטי יוגב.

אני אגע בכמה נקודות ואני מודה שייתכן שאני לא בקיא בכל הפרטים כי יש פה את סגן השר אופיר אקוניס ואני מבין שהוא עוסק בזה. אחד, אני מצטרף לעניינו של סגן השר קצת מידיעה וקצת שלא מידיעה, ברוך-השם חלק מהאנשים, או הרבה מהאנשים, יש בדברים האלה גם עניינים מבצעיים שמשרתים את מדינת ישראל גם הלאה בשיטותיהם וכנראה לא נכון שיפתחו וברוך השם שאנשים הגיעו.
דבר שני, אני מצטרף באמת לוועדה מתמדת שראוי שתהיה כי אכן האיסוף הוא קשה והדברים ידועים. הדבר הנוסף שאני הייתי רואה, ויכול להיות שפה אני מתפרץ לדלת פתוחה, את נספי סודן או את כל הסרטים המתבצעים אולי גם באתר, אם ניתן להכין שם מקום לאפשרות של הסרטה והקרנה, הכול במסגרת המארג הכולל של חזרתם הגדולה והעצומה של כל יהדות אתיופיה, של כמיהה רבת שנים, 3,000 שנה – מעבר ל-2,000 שנה, 3,00-2,500 ויותר – למעגל בנצח ישראל שהולך ונסגר ברוך-השם, החזרה הזאת לחיק עם ישראל, ונכון לראות את הכול בהיבט כולל ולא רק את הנקודה של הנספים.

אתה יודע, זו שאלה מאוד מעניינת, רוב היהודים גרים מחוץ לישראל, הם פותרים לך פה כמה בעיות קטנות אם חלק מהם היו עולים לישראל. ג'וש, אולי נעשה עליה מצפון אמריקה גם, מכל מיני מקומות, גם ברוסיה יש עוד יהודים.

בהקשר לזה ובהקשר לאופי הטקס, מה שאמר פה חבר הכנסת שמעון סולומון, במידה והטקס אכן נשאר, ונראה לי שדבר שמתחיל הוא דבר שנשאר, בכ"ח באייר, יום שחרורה של ירושלים, אני מאוד ממליץ. כשם שהמעבר החד הזה בליל היום העצמאות מהזיכרון אל התקומה כך גם בסיומו של אותו טקס, לעבור מהמצב שבו אכן בוכים – והדברים שם היו מרגשים, סיפורה של האם והסיפורים האחרים על 3 בנות ושמעתי סיפורים נוספים כאלו בעבר מהאנשים, אח על אחותו ודברים אחרים – לעבור בסופו של אותו טקס גם לרוממות הרוח של ירושלים.
בהקשר הזה אני מבקש להקריא מהשיר הכל-כך מרגש של שלמה גרוניך, הבית האחרון: "עוד מעט, עוד קצת, יתגשם החלום", אז אחרי: "ואמי מבטיחה לאחי הקטנים" "ובלילה תקפו שודדים" והדברים הקשים, אז בסוף זה: "עוד מעט, עוד קצת, להרים עיניים, מאמץ אחרון, לפני ירושלים" ואנחנו בירושלים. אז צריך באופי אני חושב – מצד משרד ראש הממשלה או מי שעורך את הטקס – שסופו לא יהיה רק קדיש וזיכרון אלא סופו יהיה גם לאנשים שנמצאים שם ואולי גם ייסעו לכותל אחר כך, מי שיכול. רוממות הרוח מתוך הדבר. לא לשכוח, חס ושלום לא לשכוח ולהרים את הדגל.

רעיון טוב.

רעיון מצוין.

יש עוד פערים גדולים, עמדנו עליהם, בקליטתם של יהודי אתיופיה והם פערים היום גדולים בקליטתם של יהדויות אחרות ואני ממליץ שבוועדה נקיים בסדר יומה – עשינו את זה במסגרת משהו שכנסנו יחד עם חברי הכנסת של יש עתיד והבית היהודי ומול שרים רלוונטיים – בעיות קשות שעלו בתחומי דיור, בתחומי הצעירים, בתחומי הוותיקים, מסכימים?

נכון.

נקיים דיון בנפרד בנושא, אני חושב שזה ראוי דיון, זו בעיה לא קטנה.

זה כבר מוטיב שחוזר על עצמו מספר פעמים. אני חושבת שראוי ראוי לבדוק מה קורה עם תוכנית חומש, אנחנו נעשה גם את העבודה שלנו מול האוצר.

אני מבקש.

סליחה, יסיימו פה. תודה לחבר הכנסת מוטי יוגב, אנחנו מברכים על הצטרפותו של חבר הכנסת דב ליפמן. עכשיו הייתי רוצה לתת בבקשה למזכ"ל הסוכנות היהודית, ג'וש שוורץ.

תודה רבה. קודם כל, הסוכנות היא חלק מהוועדה, אנחנו מעורבים, נמצאת פה חברת הוועדה ואנחנו מאוד מברכים על היוזמה. אני שמח באופן אישי שאתה לקחת את הפיקוד, מהיכרותנו רבת השנים אני יודע שתקדם את זה כמו שצריך. אני רוצה לבוא עם הצעה אופרטיבית לגבי מועד החנוכה, אתה אמרת אוקטובר, בחודש נובמבר מתכנסים פה כל האירועים של העם היהודי, יהיו פה ה-GA, הוועד הפועל הציוני, הוועידה השנתית של קרן היסוד.

ה-GA זה פה השנה?

ה-GA פעם ב-5 שנים בארץ, בנובמבר זה פה בארץ.

זה דבר ענק.

זה עניין של אלפי אנשים. כולם יודעים, לקהילות בעולם היה תפקיד מאוד מאוד מרכזי בדחיפה לעליית יהדות אתיופיה ויהיה מאוד מאוד יפה לעשות את החנוכה בזמן שראשי הקהילות היהודיות יהיו פה בארץ ואז החנוכה תהיה גם של מדינת ישראל וגם של העם היהודי ויכולים להיות שם כל ראשי הקהילות. אני חושב שיהיה מאוד מאוד יפה לעשות את זה בנובמבר בעת כינוס העם היהודי פה בארץ.

רעיון טוב, נרשום לנו את זה.

מצוין. תודה רבה. אורי רדה, בבקשה.

נובמבר זה קרוב לחג הסיגד, יכול להיות שזה משתלב.

נכון, זה הכול.

השנה זה באוקטובר, השנה הסיגד מוקדם.

בבקשה, אורי.

אני והעמותה מנהלים מאבק ציבורי משפטי כבר מעל שני עשורים כדי להקים את האנדרטה בארץ. לפני 10 שנים הובלנו מאבק משפטי בבית המשפט העליון ונשיא בית המשפט הקודם, אהרון ברק, הוא זה שהיה הגורם המזרז לכפות על ממשלות ישראל שלא עשו די בעניין הזה ואני חושב ששאפו, קרדיט מגיע לנשיא בית המשפט העליון הקודם, ששוב, לא הכנסת, לא ממשלת ישראל – אני עד על כך, אני כתבתי לממשלת ישראל לדורותיהן – לא התייחסו, שום דבר אופרטיבי לא היה.

מה היתה ההחלטה שלו? מה בעצם אמר נשיא בית המשפט העליון?

כשהופענו בפני ההרכב המשפטי הוא נתן הוראה לשרת המשפטים, אז שרת הקליטה, ציפי לבני לשבת אתם.

כדי לשבת אתכם היו צריכים החלטת בג"ץ?

בדיוק, על זה, תתפלא.

חבל.

חבל מאוד. לא התייחסו. ממשלות ישראל לא התייחסו, אני אומר. רק אחר כך – יש גם אנשים טובים – היתה לי חברה, קולגה, הגברת פאולה אדלשטיין שעבדה בהסתדרות הציונית העולמית, היא היתה גורם מאוד מאוד חזק גם בתוך ההסתדרות הציונית העולמית, היו כאלה מתנגדים אבל היא היתה הדומיננטית והיא חיפשה, והיו עוד גורמים בתוך ההסתדרות הציונית העולמית שחיפשו את המקום הראוי במתחם הר הרצל. ואז האישור בא באמת באיזשהו שלב מהגורמים בתוך ההסתדרות העולמית וזה עבר לשרת המשפטים באמצעות סלי מרידור, שהוא היה יושב-ראש הסוכנות היהודית, ואז הגענו להסכמה וקיבלנו את תוקף פסק הדין בבית המשפט העליון.
אני מבקש לא להתייפייף. לא המדינה, לא הכנסת בחקיקתה דאגו לאנדרטה שבהר הרצל. אני חושב שבאיזשהו שלב צ'יפרה אותנו, אני מוכרח להגיד, הגב' ציפי לבני שהנושא הזה קיבל תוקף של החלטה של ממשלת ישראל, וזה לזכותה יאמר ואת זה אף אחד לא ייקח ממנה. יחד עם זאת, ב-2011 – אני מתקדם פשוט – היתה החלטה שדאגו מתוך משרד ראש הממשלה שלא ניקח חלק, העמותה ואורי רדה שלא ייקחו חלק בוועדה.

אתה מדבר על הרכב הוועדה? אתה מדבר על החלטת הממשלה?

הרכב הוועדה, החלטת הממשלה.

אחרי כמה שנים של מאבק, אם יורשה לי? אתה מדבר מדם לבך ואני יכולה - - -

גם כשלאחר מכן שיתפתי את ראש הממשלה, שלחתי לו ספר עם עותק – לא שהעברית שלי מי יודע מה אבל חיברתי ב-2005 ספר שנקרא "מאתיופיה דרך סודן להר הרצל" – ואת הספר, שיבין ברגישות, שלחתי גם לראש הממשלה. אני לא יודע, הוא קורא הרבה ספרים, אני לא יודע אם זה הפקידים או היועצים או העוזרים אבל שלחתי. לראשי המדינות ולמייצגי המדינה אני שולח את הספר הזה שיבינו במה מדובר. מתוך כאב אישי – אימא שלי נפטרה לי בסודן – עשיתי השלכה לכלל הקהילה האתיופית. יש יתומים, אלמנים, אלמנות יוצאי אתיופיה, לא מתוקף חקיקה של הכנסת - - -

סליחה, יש לי שאלה אליך. כשאתה אמרת שהחלטת הממשלה לא אפשרה לך להיות חבר בוועדה, אני שואל אותך האם היתה לך הזדמנות להופיע בפני הוועדה?

אחרי?

כן.

זה מה שאני רוצה להגיד. הוועדה הזו הורכבה – ציפינו לשקיפות, ציפינו לאנשים שעבדו ממש - - -

שנאבקו.

שעשינו מאבק עילאי, את הבלתי אפשרי עשינו אפשרי. אז שם מתברר חלוקת קרדיטים, שם מתברר – ראש הממשלה יאשר תקציבים? חלוקת תקציבים, שם מתבררים כל כך הרבה דברים שלא היה בהם שום אינטרס לכאן ולכאן. אני חושב שבוועדה הזאת לא היתה שקיפות. באיזשהו שלב השר מיכאל איתן היה הגון, ושלחתי לו את זה באי-מייל, את מה שאני חושב והוא זימן אותי מיד. הוא אמר: אותו תזמינו. הוא זימן, הופעתי בוועדה, היו כאלה שאמרו בפירוש: כסף. עבדתי שנתיים, אני רוצה את הכסף שלי, את המגיע לי. זה היה הסגנון. אז אני רוצה להגיד לך, אופיר, קודם כל, אני שמח שאתה המחליף של השר הקודם.

גם אני, תודה.

זוהי ההזדמנות להגיד לך בהרכב הזה, לא תמיד אני אוהב את הפולני להפנות לפולני, את האתיופי להפנות לאתיופי, לא תמיד הצד החזק שלי, אבל, נכון, הקרדיט הזה גם מגיע לבני הקהילה.

זה ברור.

אני חושב שגם המבצע עצמו, "מבצע משה" – תמיד מזכירים את המוסד, המוסד תמיד מוזכר – אבל אני חושב שהיו כאלה שיזמו או הובילו מהלך, לקחו סיכונים גדולים, בני העדה, גיבורים בלי שם, גיבורים בלי קרדיט. אני חושב שצד הקהילה פה חסר. ועכשיו בכלל, אחרי הוועדה, לא אמרו: "העמותה לזכר יהודי אתיופיה שנספו בסודן" תיקח חלק בזה. לא. אמרו: ההסתדרות הציונית העולמית. הסכמנו, לא נורא, הסכמנו. רגע, מה זה, חלוקת מונופולים? כפיה? איך זה הולך? מה הולך? לקיחת קרדיטים בכוחות השלטון? איך זה הולך? אני לא מצליח להבין. היו לי הרבה ויכוחים מרים, היו כאלה שאמרו: לא להזמין אותו – חלקם יושבים פה, חלקם לא יושבים פה – אבל לא נורא. לא להזמין את אורי רדה, לנפנף, זה מה שהיה.

אבל השר החליט שאתה תוזמן.

אז השר החליט, השר יכול להחליט הרבה דברים.

הוא היה יו"ר הוועדה.

השר יכול להחליט הרבה דברים.

גם אני יכול להחליט.

אורי, אבל בוא באמת תמקד מה הדברים שלך בשורה התחתונה.

אורי, תמקד כי יש עוד הרבה דוברים ובסוף אנשים יצאו מפה מתוסכלים.

אני רק אומר בשורה התחתונה שצריך הרבה שקיפות בוועדה הזאת, צריך דין וחשבון ואני חושב שאם העבודה הזאת – תראה, אני נשאל הרבה שאלות, מעל שני עשורים אני עוסק בתחום הזה, הרי הפכתי את זה לפרויקט חיי, כתבתי כל כך הרבה שמות ונאבקתי משפטית אז באים אלי: אורי, מה קורה? לך תסביר להם היום: לא, ממשלת ישראל נתנה את זה להסתדרות הציונית העולמית.

אורי, יש לי שאלה אליך, מה אתה מציע ומה אתה מבקש?

מה ההצעות שלך?

הכרה, לדעתי זו הכרה בעמותה.

רק רגע. הכרה בעמותה זה לא אני, זה רשם העמותות, אבל רק רגע. קודם כל, במדינה מתוקנת בסוף ממשלה תפקידה למשול, היא מושלת, היא מחלקת תקציבים, היא מציעה הצעת תקציב, היא מקיימת החלטות ממשלה, זה תפקיד של ממשלה ויש חלוקת תפקידים בממשלה. אם הממשלה ראתה לנכון לשתף פעולה עם ההסתדרות הציונית ועם הסוכנות היהודית כדי להביא את הפרויקט החשוב הזה לביצוע אז צריך לברך על כך. עכשיו לגבי ההשתתפות שלכם, אני לא יודע, לא הייתי אז בין מקבלי ההחלטות, אז הייתי חבר כנסת, ב-2011, לא הייתי ברשות המבצעת, הייתי ברשות המחוקקת ואני שומע פעם ראשונה. לכן, כיוון שאנחנו על סף סיום, אני שואל אותך ומבקש ממך להעלות את בקשותיך והצעותיך הקונקרטיות, מה אתה מציע לעשות או מה אתה מבקש שנעשה. מה אתה מבקש מאתנו, ממני?

אני חושב שכדי למצות את העניין הזה, אופיר, יש לנו מידה מסוימת של היכרות, באופן ישיר, אני מוכן לתרום את חלקי, אני מוכן לשתף פעולה, אבל לא יכול להיות מצב שיועצים או עוזרים למיניהם במשרד זה או אחר יעשו בעיות בעניין הזה. דבר אחרון, אני רוצה שתדעו, ולשמחתי גם יש לנו חברי כנסת יוצאי אתיופיה וחיים בתוך עמנו, הצעה שתבטא, הצעה שתכבד את היתומים, האלמנים והאלמנות של "מבצע משה". יש לנו בעיה של טראומות, יש לנו בעיה של שיקום אותן משפחות ואני חושב שבמסגרת החקיקה של הכנסת – מה שזוכים "אסירי ציון" למשל, "אסירי ציון" זוכים לאיזושהי הטבה, אותם יתומים, אלמנים ואלמנות - - -

יש פה מישהו ממשרד הקליטה?

כן, דוד.

הנקודה האחרונה שלך זה תפקידו של משרד הקליטה, בשביל זה הוא קיים.

בשביל זה הוא קיים, בגלל שאין תשובות אז אנחנו נמצאים - - -

אולי יש תשובות, אינני יודע.

אנחנו נבחן את הסוגיה הזו.

רק שתדעו, אני מבקש הצעת חוק בכנסת, שתהיה חקיקה לגבי יתומים, אלמנים ואלמנות של "מבצע משה".

אתה מציע חוק כזה, אז יכול להיות: אם הממשלה תשתכנע היא תגיש הצעת חוק ממשלתיות ואת זה ירכז משרד הקליטה, או הצעת חוק פרטית ואז הפרטיים צריכים לשכנע את הממשלה לתמוך בהצעה שלהם. זה הסידור בכנסת מאז 1948.

בעניין הזה מצאנו את עצמנו שוב - - -

פוליטיקה חדשה, נשנה את זה.

אין פוליטיקה חדשה, זה הכול ישן, פנינה.

אורי, אתה יכול לקצר? עוד משהו, אורי?

אורי, משהו שהוא חשוב, ודווקא בגלל שדיברת, כמו שאמרתי, מדם לבך, אני חושבת שיש פה משהו שהוא חשוב, אני לא יודעת באיזה קונסטלציה, שהוא אמר – אולי הוא צנוע, אולי הוא מתבייש – יש פה אנשים שעשו מאבק מאוד מאוד ארוך לאורך שנים שאם לא לא היינו מתכנסים כאן עכשיו לגבי הנושא הזה. אי אפשר לקחת אותנו כילד שבסופו של דבר אומרים לו: תעשה ככה, תעשה ככה, או שהוא עשה בעצמו, ובסוף באים הסוכנות היהודית, ההסתדרות הציונית ומדינת ישראל ומסיימים את הפרויקט בצורה כזאת שהם מרגישים שהם בחוץ. החוכמה באמת, בכלל בקליטה ובהשגת תוצאות שקשורות לקליטה, זה להפוך את אותם בני קהילה שעשו מאבקים לאורך שנים כגורם שותף. לכן ראוי לקחת את הדברים שהוא אמר ולראות בכל זאת, מעבר לגורמים מייעצים, איך - - -

יש התנגדות לדבר כזה?

אני אמרתי את זה בתחילת הדברים, כיוון שאני אוהב להתייעץ לפני קבלת החלטות אני תמיד מוכן לשמוע. אני לא צריך החלטת בג"ץ, דרך אגב, כדי לשמוע נציגים של הציבור.

וטוב שהגענו לזמנים כאלה.

טוב שהגענו לכך, זה כבר טוב.

הצטערתי לשמוע שבעבר היה צריך החלטה של בג"ץ כדי לקיים פגישה.

אבל מי כמוך יודע שיש קול שלא נשמע ויש את הקולות השקופים.

נכון, אז כדי לשמוע אני מציע שלפני שנסכם באופן סופי את מסקנות הוועדה המייעצת נשמע אותך, אורי, תבוא ותעיר את הערותיך בפני מליאת הוועדה. אין לי שום התנגדות לכך, נהפוך הוא, ההפך.

ואולי גם בחניכה של האנדרטה שיעמדו האנשים שלנו, שהקדישו את חייהם ואת מרצם ואת זמנם.

אז בעניין הזה אני גם אגיד כמה מילים אחרי זה, כשנסכם את הישיבה.

תודה לך. נציג משרד הקליטה, דוד יאסו, בבקשה.

תודה רבה. אני מברך את סגן השר בתפקידך החדש ובכלל את כל הנוכחים. קודם כל, משרד הקליטה מאז ומתמיד אמון בנושא הטיפול ובמיוחד בנושא הקמת האנדרטה. האנדרטה עד 2001 היתה בקיבוץ רמת רחל. אנחנו אלה שבעצם גם תקצבנו וגם לקחנו את היוזמה בזמנו של ציפי לבני וכלה היום עם שרת הקליטה הנוכחית, סופה לנדבר, שהיא העלתה את נושא של רישום נספי סודן, הביאה אותו לממשלה, להצעה וכן הלאה, זה היה על ידי סופה לנדבר. אנחנו תמיד מתקדמים בעניין הזה, משתפים את כל בני הקהילה, כולם שותפים. אני מסכים, אורי תמיד אצלנו במשרד גם שותף וגם מוזמן וגם נפגש מספר פעמים גם עם השרה וגם עם המנכ"ל, גם בזמן בניית האתר וגם עכשיו, לאחרונה, לפני שנה, לפחות לפי מה שאני יודע. זה לגבי עניין הקמת האנדרטה. לגבי מה שהוא העלה, הנושא של "אסירי ציון", נכון שהמשרד שלנו אמון בנושא של "אסירי ציון", כל מי שמגיש, יש ועדה, נבדקים, מי שמאושר בהתאם להחלטות הממשלה - - -

הוא לא דיבר על "אסירי ציון", הוא דיבר על פיצוי למשפחות.

חברת הכנסת, אני אענה על כל דבר, פשוט זה מסודר לי, בסדר? אנחנו ממשיכים, כל מי שנמצא זכאי אכן באמת מקבל בנושא של "אסירי ציון". הנושא של יתומים, אלמנות ואלמנים שהעלת אותו, פעם ראשונה שאני שומע את הדבר הזה, לא ראיתי פניה כלשהי, אני כמעט 20 שנה במשרד הזה. לא ראיתי פניה בנושא יתומים ואלמנים, אני שוב חוזר על המשפט הזה, לא פניות של "אסירי ציון", להכרה כ"אסיר ציון". אם אתה אומר את הנושא הזה, בבקשה, תפנו את המכתב, אנחנו נתקדם עם העניין הזה, נבדוק. אם זה במשרדנו אנחנו נתקדם, במידה ולא - - -

זאת חקיקה, מי שירצה ליזום - - -

כן, לא היתה פניה בכל מקרה. אני אומר, לא היתה פניה עד היום.

תודה רבה לך. דוד מהרט, בבקשה.

אני שמח על המפגש הזה.

חברים, אני רוצה רק לציין, אם אפשר אחרי דברי הפתיחה להגיע ישר להמלצה מסוימת. תודה.

אני מתאר לעצמי שככל שהזמן אוזל מה שנשאר זה פירורי זמן ואשתדל לנצל את זה באופן אפקטיבי.

אתה יודע, לפעמים אפשר להגיד ב-60 שניות או ב-120 שניות הרבה יותר מאשר אומרים ב-120 דקות, באמת. גם כשאני מופיע בפני קהל אני מרכז את הזמן שלי מאוד מוגדר. אפילו אני משתתף באירועים, שומע הרצאות של אנשים, שעתיים הם מדברים ואתה לא זוכר כלום, ב-120 שניות אתה אומר את כל הדברים.

צ'רצ'יל, אני חושב, היה זה שאמר שכשהוא צריך לדבר 5 דקות הוא צריך לחשוב שעתיים, וכשצריך לדבר שעתיים הוא חושב 5 דקות. אני מסכים אתך.

אם אתה מזכיר אותי ואת צ'רצ'יל באותה נשימה אני יכול לסיים את דרכי פה.

אני רק רוצה להתנצל שאני צריכה לצאת.

זה על חשבון הזמן שלי עד עכשיו.

לא, זה אף פעם לא על חשבון הזמן.

אני אגיד נקודתית לנושאים שעלו: אל"ף, אני חושב שהנושא של הטקס, יום הזיכרון לנספים ביום ירושלים הוא בנוי מאוד נכון מבחינה רציונלית. חבר הכנסת שמעון, בעקבות גם מה שאמרת, אני חושב שהוא בנוי נכון מבחינה רציונלית, באמת יש פה קשר לוגי וכו'. אני חושב בתור מישהו שאיבד שם חלק מבני משפחתו שזה מאוד רציונלי בעבור אלה שאיבדו את יקיריהם. אני חושב שאגב, אחד הפספוסים שהיה עכשיו בתהליך התיעוד שנעשה עם המשפחות, חשבתי לאחרונה שיכול להיות שבאמת היה צריך להכניס שם איזושהי שאלה למשפחות שהתראיינו: מה הן חושבות על היום הזה, האם הן חושבות שיום ירושלים הוא היום הראוי לזיכרון הזה או אולי להפריד, לפחות בדור הנוכחי שיש לו את חוויות המסע, שעדיין חווה אותם.

לגבי תיעוד השמות, אני משמש כחבר בוועדה של אימות השמות. אימות השמות הוא על פי קריטריונים שקיבלנו במסגרת הוועדה שעסקה בעניין הזה. ההצעה שלנו לגבי המשך התיעוד, ויש פה גם מישהו שמרכז את הוועדה, היתה להמשיך לפחות עם נושא התיעוד במבנה הקיים עד סוף חודש אוגוסט ולעניין של ועדת ערר גבוהה או ועדה שתטפל - - -

ועדה מתמדת.

אנחנו יודעים שיש חוק שעסק בנושא הקמת מרכז מורשת יהדות אתיופיה, על פי החקיקה, הכנסת חוקקה בשנה שעברה, צריך לקום מרכז כזה.

אני לא מכיר חוק כזה.

כן, יש חוק כזה, ודאי.

אורי, יש חוק בספר החוקים, עבר קריאה שנייה ושלישית?

התקבל, ביוזמת חבר הכנסת מיקי איתן אפרופו.

אה, בכנסות קודמות. בכנסת ה-18 הוא היה שר, הוא לא היה יכול לחוקק.

החלנו על זה רציפות.

אדוני, אם יורשה לי אגיד ככה, לא רק שיש חוק אלא שעל הנייר יש גם חברי דירקטוריון שמונו לפני הבחירות והעניין הזה הוקפא. אנחנו חשבנו שבמסגרת המנגנון הקיים תמיד יוכלו בני הקהילה שלא תיעדו עכשיו לבוא במסגרת המועצה הזאת להעלות את שמות הנספים שלהם ואז לא תהיה ועדה מזדמנת או משהו כזה, במסגרת החוק הזה זה יידון. לעניין המורשת, אני עוסק בנושא החינוך בנושא של בני הקהילה, אני חושב שצריך לעשות הרבה. אנחנו, במסגרת האנשים שלנו, עושים כל מיני פעילויות אבל אני חושב שחשוב שבהחלט יהיה תמיד, כפי שצוין על ידי שמעון, כמה ימים לפני כן חוזר מנכ"ל, הוראות ברורות מהמשרד, וזה יחייב.
רק משפט אחד על מה שאמר אורי, אני חושב בהחלט שהיה חוסר התייחסות בתהליך קליטת בני הקהילה בעלייה מסודן להיבט הרגשי. אנשים שאיבדו את יקיריהם, אף אחד לא נתן דעת לנושא הזה. אני הייתי 3 שנים בסודן, הגעתי לקריית גת – תכף אני אספר משפט על ההיבט שלי – ואיש לא שאל אותנו מה אנחנו מרגישים. אני יכול להגיד לך אישית שאני מכיר כמה אנשים שאימותיהם נפטרו בסודן שהתאבדו פה. אז אני לא יודע אם בגלל זה הם התאבדו אבל קשה שלי שלא לקשור, שהכאב הזה הלא מפוענח, המוגלה הזו שאנשים נשאו. זה לא רק אובדן של האדם, זה אובדן של שותף לחלום, אובדן של אדם באמצע הדרך בסיטואציות מאוד אכזריות ונוראיות. ההיבט הזה, אני חושב, לא זכה להתייחסות. גם אלה שעסקו בתיעוד, פגשנו אותם כל פעם שאנשים הלכו לראיין משפחות, מבחינת המשפחות שאיבדו את יקיריהם זה כאילו היה אתמול ולא עברו 30 ומעלה שנה.

זה נצחי, זה לא יעבור, הכאב הזה לא יעבור אף פעם.

סגן השר, אז אני אומר שיכול להיות שעדיין כן צריך לחשוב על העניין הזה. משפט אחד על הנעדרים, אני שמח, גם שמעון, ציינת את הנושא הזה, חלק מהנעדרים בסודן, חלק משמעותי מהם הם בני משפחה שלי. אנחנו הגענו לסודן ב-81', לגבול סודן, אחרי ששלושה מבני המשפחה שלנו עוד בכפר נרצחו כשעמדנו לצאת. כשנכנסו לסודן, בגבול סודן, תפסו ארבעה דודים שלי ואת שלושת האחים הגדולים שלי. אנחנו היינו במשפחה שישה ילדים. מאותו רגע שצבא סודן תפס אותם בגבול סודן, לקח אותם לבסיס צבאי שנקרא "אמבה-רקיתא", איש לא יודע מה עלה בגורלם.
מאז שהעניין הזה נודע לנו ועד היום, אבי, זכרונו לברכה, לפני שנתיים נפטר, אחרי שחיכה 30 שנה כדי לדעת מה עלה עם חצי מהילדים שלו, שלושת הילדים שלו. אימא שלי, שתיבדל לחיים ארוכים, בת 85, כל ימיה שואלת אותי, היא רוצה לדעת מה קרה לילדים שלה. התחושה שלי בעניין הזה היא שאטימות הלב וערלות האוזניים של אנשים במדינת ישראל היא נוראית. לא היה נשיא, לא היה ראש ממשלה, לא היה שר/ת קליטה שלא כתבתי להם, אפילו מכתבי תשובה – חוץ מנשיא המדינה, עוד בתקופת חיים הרצוג – שהתייחסו. דווקא חברי קונגרס בארצות הברית ניסו לעזור לנו אבל במדינת ישראל איש לא מתייחס לכאב הזה. אנחנו לא מבקשים לא פיצוי, לא כסף, לא שום דבר, אנחנו רוצים לדעת, אני רוצה לדעת, מה קרה לאחים שלי. יש לי אחיינים, יש להם נשים, אנחנו רוצים לדעת, חיים או מתים, לא יותר מזה.
אני פניתי לשר החוץ לפני שנתיים, היום יש יחסים דיפלומטיים בין אתיופיה לסודן, מספיק שהיה שגריר ישראל באתיופיה פונה לממשלת אתיופיה כי האדם שהביא למעצרם בסודן הוא אזרח אתיופי נוצרי שחי בחי בעיר גונדר, עיר מחוז, כולם מכירים אותו, מספיק לעצור אותו ולשאול אותו: תגיד לנו, אתה הבאת לכך שחיילי סודן יעצרו את האנשים האלה, תגיד לנו מה קרה להם. איש לא התייחס. אני רוצה להגיד לך שבשנים שהייתי פה, בשנים ההם שהיו "אסירי ציון" וכל ההתלהבות וההתרגשות שהיתה במדינה, ואני הייתי שותף להתרגשות הזאת, אבל לא יכולתי שלא להרהר למה כשאני מדבר על שבעת בני המשפחה שלי איש אפילו לא טורח לכתוב לי מכתב. אני הייתי מבקש מהוועדה לקיים דיון, אפשר שיהיה מצומצם, לא אכפת לי מה ההרכב שלו, כדי לדון בעניין הזה. תעזרו לנו לברר מה קרה עם האנשים האלה. גם לוועדה פה, סליחה שאני נוקב בשמות, אבל יושב-ראש הוועדה הקודם, שהוא ידידי וכו', כמה פעמים פניתי, ביקשתי: תקיימו דיון, תעזרו לנו. לא מוכנים לקיים דיון על זה, כאשר על הרבה דברים שהם בעיני פחות חשובים מקיימים דיונים.

תודה רבה לך. אנחנו באמת נשקול את בקשתך, נתייעץ עם חברי הוועדה.

אין סיכוי שזה יהיה פתוח לציבור כי אם יבואו - - -

אפשר לעשות דיון בדלתיים סגורות.

אנחנו נשקול את הנושא, אנחנו מבינים את הרגישות, את הסודיות של הנושא. תודה רבה. זיוה, בבקשה.

בעניין הזה נציג של משרד החוץ צריך להיות.

כבוד היושב-ראש, האמת שאחרי הדברים שאמר דוד מהרט נורא קשה לעבור לנושאים שרציתי לעלות אותם אבל אני חושבת שגם מה שאורי העלה, בכלל עליית שנות ה-80', לא קיבלה התייחסות ראויה מבחינה רגשית. זה בהחלט נושא מאוד מאוד משמעותי וחשוב שצריך לדון עליו בהמשך. אני חברה בוועדת ההיגוי של תיעוד שמות הנספים וכולנו מברכים שאכן ממשלת ישראל החליטה לקחת את הנושא הזה ומתעדת אותו. עם זאת, אני רואה בתור חברה בוועדה שיש איזשהם אילוצים שגרמו לחוזה בין ההסתדרות לבין משרד ראש הממשלה לא לקדם את הנושאים האלה בצורה יותר עמוקה ומעמיקה כי לא יכול להיות שמגדירים זמן כל כך קצר כי לתעד את השמות ולסיים אותו. אני יודעת בוודאות שיש הרבה מאוד משפחות שעדיין לא הגיעו ורשמו את השמות, כמובן אלמז, מנהלת הפרויקט, תדבר על נושאים נוספים, וחייבים לתת לזה זמן.
הדבר החשוב שאני רוצה לציין, בכל תהליך של תיעוד שמות הנספים מתעסקים כבר שני עשורים. אורי כמובן מהיוזמים ומהמלווים של הנושא הזה, אבל הקהילה, שחווה כל פעם מחדש שחופרים לה ובודקים מי נפטר לך ומי לא נפטר לך וכל פעם גוף אחר בא ובודק אותה, הם עייפים מהסיפור הזה וחלקם לא רוצים לשתף פעולה. אני חושבת שצריך לאפשר לאנשים האלה עדיין לבוא ולרשום את הקרובים שלהם כי לא יכול שיש דיי-ליין כזה שאומר: זה התאריך ובזה זה מסתיים.

תודה רבה. הייתי רוצה לתת כמה מילים לנציג משרד החינוך, משה זעפרני, בבקשה.

האמת היא שקשה מאוד לדבר אחרי הדברים של דוד שהם מאוד מאוד ברורים. משרד החינוך בהחלט לוקח על עצמו את כל הנושא הזה של הטמעת הנושא הזה של יהודי אתיופיה בתוכנית הלימודים. יש הוראה חד משמעית של המנכ"לית במשרד לשלב את זה במקצועות מסוימים. השנה למשל הנושא שולב במקצוע שנקרא "תרבות ישראל" ואנחנו עובדים על השילוב בשיעורי מולדת כבר לתלמידים בבית הספר היסודי בכיתה ד'.

נבחן אותך בשנה הבאה. כיוון שהילד שלי יהיה בכיתה ד' בשנה הבאה אז אנחנו נראה, זה ייבחן בצורה הכי ישירה שיכולה להיות, בלתי אמצעית.

אני מוכרח לומר לכם שכבר הרבה שנים אנחנו עוסקים בנושא הזה ואנחנו בעצם גם מייצרים חומרים כי לא תמיד יש לנו חומרים, זה הנושא הכי קשה שיש. אנחנו, יחד עם "יד בן צבי" הוצאנו ספר כבר לפני 8 שנים שעוסק ביהודי אתיופיה כדי שישמש ילדים שחוקרים קהילות במסגרת עבודות השורשים שלהם והספרים האלה נמצאים בכל חטיבות הביניים, שם הפרויקט. אנחנו הכנסנו את הנושא של אבבה מהרי, זאת עליה שלא מדברים עליה, שלא הגיעה לארץ ונכנסה לשיעורי ההיסטוריה בתיכון, גם בממלכתי וגם בממלכתי דתי. כדי שנבין את התקופה, זו העלייה שמקבילה – יש שאלה האם העלייה של אבבה מהרי קדמה לעליה הראשונה, יש הרי 3 עליות שמתווכחות מי הראשונה שביניהן, האם עליית התימנים "אעלה בתמר", או עליית הבוכרים באותה תקופה או העלייה הראשונה. העלייה של אבבה מהרי קדמה לשלושתן בכמה חודשים.

מתי היא היתה?

1862. 20 שנה לפני.

אז זה הרבה, 1862 זה 16 שנים לפני העלייה הראשונה.

נכון, אמרתי חודשים, סליחה, קדמה בשנים. אבל 3 העליות, 1881-1882, יש ויכוח ביניהן מתי היו, וזאת עליה שקדמה להן. האנשים לא הגיעו לארץ.

לא הגיעו, הגיעו לאזור של תגראי, לאריתריאה.

זהו, לא הגיעו לארץ ולכן לא מדברים על העלייה הזאת ומשרד החינוך מצא לנכון להכניס את זה לתוכניות הלימודים.

איפה הם התיישבו?

הם לא הגיעו.

רצו לקרוע את ים סוף.

וקרה אתם מה שקרה עם יהודי סודן, תלאות הדרך. אנחנו שנה הבאה נציין 30 שנה לעליית "מבצע משה" וכבר יש צוות שעובד על הנושא הזה לקראת השנה הבאה. יש חוברת שתיקרא "ברית אחים", שגם אנחנו מסתייעים בד"ר שושנה בן-דור כדי שהנושא הזה גם יהיה מלווה במחקר אקדמי והחומר שאנחנו מביאים הוא החומר הכי טוב שיש. לגבי הנושא של יהודי אתיופיה שעלו דרך סודן אני מוכרח לספר לכם שאנחנו סיפרנו את הסיפור של "מבצע משה" אבל לא התייחסנו ישירות לסיפור הזה של התלאות בדרך – זה יהיה לא נכון, אולי לא הזכרנו את סודן, התייחסנו כן לשאר. ובבחינת הבגרות בחורף שעבר, תשע"ב, אתם יכולים לבדוק את זה, בהיסטוריה בחינוך הממלכתי היתה שאלה על העלייה והובא השיר שהזכיר חבר הכנסת יוגב קודם, "הירח משגיח מעל". השיר הובא במלואו והתלמידים נשאלו שאלות על העלייה בבחינת הבגרות. כלומר, כן היתה התייחסות לזה בתוכנית הלימוד.

בחינה בכמה יחידות?

אני לא זוכר.

השאלה אם התלמידים ידעו לענות עליה.

זאת שאלה מצוינת אבל זה כבר משרד החינוך – על התשובה צריכה להיות גם אחריות לתלמיד, אנחנו לא יכולים להיות אחראיים. שאלה במבחן בגרות, וואו. במבחן בגרות בספרות יש בין 2-5 יחידות.

לא, בגרות בפני עצמה.

לא, אין בגרות בפני עצמה, ודאי שלא.

בבגרות יש הרבה שאלות.

מי כתב את המילים, גרוניך?

חיים אידיסיס.

נו, אתה רואה איזו התקדמות? מאז שאני למדתי ספרות היו רק שאלות על ביאליק, עכשיו אידיסיס נכנס גם לבחינות בגרות.

זה לא היה בבגרות בספרות, זה היה בבגרות בהיסטוריה.

היה שיר על הפרעות בקישינב.

בואו לא נסטה מהנושא.

אנחנו בהחלט נשמח לדחוף את הנושא, לנו הוא חשוב ואנחנו משתפים פעולה עם כל מי שמשתף אתנו פעולה כדי לקדם אותו.

תודה, משה.

אדוני היושב-ראש, יש פה משהו אחד מעוות ואני חייב שזה יאמר כאן: העלייה דרך סודן היא לא ב-84'. רבותי, 84' זה "מבצע משה", נובמבר 84' עד ינואר 85'. העלייה התחילה בסוף 79', התחילו בשנות השמונים, מ-סוף 79' עד 84', עד "מבצע משה" הגיעו מעל 5,000 עולים דרך הים, דרך מדינות כאלה ואחרות, אני בניהם, חבר הכנסת שמעון סולומון וגם דוד ורובנו שנמצאים פה. אז הציון הוא לא מ-84', 84' זו נקודת תחילת המבצע.

הוא אמר, הוא אמר שיהיו 30 שנה ל"מבצע משה".

אז זה לא, זה 34 שנה למבצע, אם כבר.

נעשה 34 שנה לעלייה - - -

אז אולי נדלג ל"מבצע שלמה" ואז ב-2021 נעשה 30 שנה ל"מבצע שלמה"? נכין את זה מעכשיו.

אי אפשר לחכות 5 שנים ולצמצם אותם ל-3 חודשים.

חברים, אני מבקש סדר. אנחנו גם את הסוגיה הזאת נצטרך לבחון כדי למצוא את התשובה הנכונה לנתונים.

אנחנו פנינו לארגונים וזאת התשובה של הארגונים.

בבקשה, אני רוצה לתת לשושנה בן-דוד. אני מבקש, שושנה, אם אפשר בקצרה.

כמובן, זה יהיה מאוד מאוד קצר. אני רק רוצה להוסיף כמה הערות קטנות. קודם כל, דוד, אתה הקדמת אותי בנושא הזה של מתי התחילה העלייה דרך סודן וצריכים כמובן להתייחס לכל העלייה דרך סודן שגם נמשכה אחרי "מבצע משה", עד 1990. עבד אצלנו בחור שהיה במטוס האחרון שנחת מסודן. אני כן רוצה גם להדגיש את החשיבות של ההוראה בבתי הספר, אם כבר הזכירו את הנושא של אבבה מהרי, שהיתה לי הזכות לכתוב על הנושא הזה באמצע שנות ה-80.
יש גם דברים נוספים כי הציונות של הקהילה האתיופית לא התחילה מהרגע שהגיע שליח הסוכנות, היא התחילה כבר לפני כן וגם אבבה מהרי ניזון מתפילות וכמיהה לציון שהיתה קיימת בתוך הקהילה האתיופית. ואם אנחנו מדברים על הוראת המורשת אני חושבת שבתוך שיעורי ספרות, או שיעורים הקשורים למורשת יהודית, שימצא מקום גם ללמד תפילות שהיו של יהודי אתיופיה, "נעו נסגד" ו-"מנברת בית דווית" שהזכירו את ירושלים, ואיננו יודעים מכמה מאות בשנים, אם לא יותר, התפילות האלו היו חלק מהתפילות של יהודי אתיופיה. על זה התבסס אבבה מהרי כאשר הוא ניסה לעלות את יהודי אתיופיה, על התפילות האלה חונכו גם בני הקהילה שאחר כך עלו ולכן יחד עם ציון העלייה דרך סודן צריכים ללמד שיש שורש עתיק אצל הקהילה לנושא הזה.

תודה רבה, שושנה. בבקשה, וונדה אקלה.

אני דווקא רוצה להתמקד באחד מהדברים. שתי הנקודות שעלו דרך חבר הכנסת שמעון סולומון מקובלות עלינו, מקובלות עלי, באמת צריכים לעשות את הדברים האלה. אחד מהדברים שאני רואה הוא שההחלטות מתקבלות אבל הבעיה היא ביישום. גם אם נגיד שההחלטות התקבלו צריכים לעשות איזשהו מעקב של יישום.

דיברנו על זה, אנחנו נעשה.

אני מחדד, אני מחזק את העניין הזה. ושנית זו הנקודה שהעלייה של יוצאי אתיופיה צריכה להיות כנקודה של ציונות כי – אני גם עליתי דרך סודן – יש כאלה שמדברים על העניין שבגלל שהיה להם רע באתיופיה באו לישראל. הנקודה כאן, אם אנחנו באמת רוצים גם להכניס את העניין הזה למערכת החינוך, צריכים לתת ביטוי לנושא הזה כי אם לא אנחנו מפספסים את העניין שהזיכרון הוא בדרך הציונות. זה צריך להיות בדרך הזאת ולא בדרך אחרת.

אני חושב גם שצריכים לתת קרדיט לאנשים שפעלו, לאנשים שעשו עבודה נפלאה, גם בעבר וגם בהווה, וגם יעשו בעתיד. מעבר לזה גם צריכה להיות הנקודה, כמו שנאמר קודם, שלנושא מאמץ הקהילה גם צריכים לתת ביטוי, אם לא זה כאילו שזה היה חד צדדי, אנחנו לא נרגיש שזה שלם. בנוסף, לא צריכים לסגור כי לסגור זה קצת בעייתי. אנחנו סוגרים את הרישום, סוגרים את המכסה, סוגרים את הדברים האלה, אחרי סגירה גם יש פתיחה. ולכן, כדי שלא נגיע למצבים האלה אפשר להגיד שעד תאריך מסוים נבצע את הדברים האלה ומי שאחר כך יבוא, יזכור, וגם ירצה לרשום את היקירים שלו, הדבר הזה יעשה. כמו כן, צריך לעשות איזושהי תשומת לב של אוזן קשבת, זה אחד מהדברים שצריכים לתת איזושהי במה או איזשהו מקום לנושא הזה והדבר הזה מאוד חשוב. תודה רבה.

תודה רבה לך. אלמז, בבקשה.

שלום.

אלמז ברוסית זה יהלום.

גם באמהרית.

אז יש לנו כבר - - -

יש לנו מכנה משותף.

גם באמהרית, גם ברוסית וגם בערבית.

יש שיר כזה, יש שיר על אלמז. שיר שקט מאוד יפה. מכירה את השיר הזה? היה אחד מלהיטי השנה בשנת 87' נדמה לי.

כן, "Almaz, pure and simple".

"pure and simple", נכון.

אם עסקינן בקשר רוסיה ואתיופיה, אבא של פושקין זה גם אתיופיה, אתם יודעים, פושקין הגדול.

כבר שמעתי. אני לא ידעתי, יש לי חבר שיש לו מוזיאון של פושקין בבית, בתוך הבית, אז אני אבדוק את הנושא.

אבא שלו?

סבא שלו.

אימא.

אני מקווה שהוא לא מצניע את החלק הזה.

חברים, מצאנו הרבה נקודות שיתוף. קדימה, אלמז, בבקשה. אנחנו מאוד קצרים בזמן, אנחנו גם צריכים לסכם ולהגיש את מסקנות הוועדה.

קודם כל אני רוצה לברך גם את המשתתפים וגם על ההזדמנות שניתנה לי להופיע בפני הוועדה ואני חייבת גם כמובן לברך את סגן השר, חבר הכנסת אופיר אקוניס, על המינוי כיושב-ראש הוועדה. אני יכולה להגיד ובאמת בקצרה שהנושא הזה של החלטת הממשלה ופרויקט איסוף השמות הוא פרויקט מאוד חשוב, שבעצם יש פה איזשהו סוג של הנצחה של אותם אנשים שאיבדו את חייהם כדי להגיע לירושלים, כדי להגיע לארץ ישראל. אני יכולה לומר כמי שהיתה עוזרת של השר מיכאל איתן שבאמת הוא עשה את עבודתו בצורה מאוד נאמנה. העניין הזה של הפוסט-טראומה של אותן משפחות שבאמת צריכות איזשהו טיפול נפשי, אני מאוד מתחברת לנושא הזה, וזה גם דברים שעלו במהלך הדיונים של ישיבת הוועדה המייעצת וכן ועדת ההיגוי. אני במשך כ-4 חודשים וחצי שימשתי כמנהלת פרויקט איסוף שמות, עבדו תחתי 10 רכזים אשר כולם אפשר לומר סיימו את עבודתם ב-15 במרץ 2013.

במרץ? מזמן. לפני חודשיים וחצי?

לפני כחודשיים וחצי. ואני למעשה סיימתי את עבודתי כמנהלת פרויקט איסוף שמות ב-14 במאי. זאת אומרת שנכון להיום אין מנהלת פרויקט, כרגע הגענו ל-1,375 שמות שאת חלקם אני גם אספתי בהתנדבות, כשאני מחוץ לפרויקט. הנקודה החשובה שכן חשוב לי לעלות בפני הוועדה הזו, אני חושבת שיש עוד מה לעשות, שהמלאכה לא תמה ונשלמה. יש עדיין משפחות שטרם הגיעו למצב או לכדי רישום יקיריהם, יכולות להיות לזה המון סיבות אבל אני חושבת שמה שאנחנו צריכים לראות בראש מעיינינו זה רישום של אותם אנשים שעדיין לא זכו להירשם. אני חושבת שהוועדה צריכה באמת לשקול בכובד ראש, וגם אתה כמובן, סגן השר אופיר אקוניס, צריך לחשוב בכובד ראש כיצד להביא לכדי רישום של אותם שמות.

תודה רבה לך, אלמז. בבקשה, אסתי מהסוכנות.

"pure and simple" קראנו לזה, בדיוק כמו שהיה השיר.

אם אפשר בקצרה כי אנחנו גם צריכים לסכם ולהסיק מסקנות.

אני מברכת קודם כל על היוזמה לכנס את כל הפורום הזה, חברי כנסת. באמת לגבי מה שהיא אמרה, היא לקחה לי את המילים מהפה, זה לא העניין של לעשות את הרישום כמה שיותר מהר, לסגור את זה ולהשתיק את האנשים כך או אחרת. אני חושבת שצריך לתת איזשהו זמן, גם להפיץ את השמות – שהם כבר 1,350, אם זה 1,400, לא משנה – בכל דרך אפשרית כדי שאנשים יידעו ויכול להיות שזה אולי ידרבן את אותם אנשים שלא עשו את זה מכל מיני סיבות, אולי מתוך כאב לא באו לרכזים לרשום את יקיריהם. להפיץ את השמות שכבר קיימים. שנית, דובר על כך שהטקס אולי יהיה בנובמבר, אני חושבת שזה עיתוי מאוד מושלם ונכון עם כל הארגונים האמריקאים. לולא ההתערבות האמריקאים "מבצע משה" לא היה מתקיים.

מאה אחוז. רעיון מעולה, אין שאלה.

תודה רבה לך, אסתי.

אני רוצה להוסיף, אלמז אמרה שבאמת הם סיימו רק 10 רכזים, עד אמצע מאי היו עוד 2 רכזים שהסתובבו בכל הארץ, אני חושבת שכדאי לתת להמשיך.

אנחנו בודקים את זה.

אנחנו בודקים את זה.

לפני הסיכום של היושב-ראש אני רוצה להגיד כמה משפטים. קודם כל, באמת כדי לחדד את הנושא הזה שלי, אצלי למשל במשרד התמונה שתלויה זו התמונה מסודן. זה כל כך עמוק וחשוב שאנחנו נמשיך לפעול בו. דבר שני, לגבי קרדיט, אני מציע שלא נתעסק בקרדיטים אלא באמת לראות בסופו של דבר אם הדבר קם או לא קם ואם אנשים יהיו מנומסים ומספיק הוגנים יתנו גם את הקרדיט למי שצריך. אנחנו צריכים להתמקד בביצוע, אם קם או לא קם. דבר שלישי, אם יש נושאים באמת שיש עליהם איפול, על חלק מהסיפור שלנו, לשמחתי גם אני נמצא בוועדת חוץ וביטחון, יהיה אפשר לפנות בדרכים מקובלות ולשמוע אם כן ומה אפשר, בטח ובטח לא נעשה משהו שיפגע.
דבר נוסף, אני שמעתי באשדוד באחד הטקסים, יש אחד שמתמחה בנפגעי פוסט-טראומה ונפגעים שהוא כבר התחיל לעשות ניסיונות עם יוצאי אתיופיה, אני רוצה לפגוש אותו – דוד, היינו ביחד – אני מתכנן לפגוש אותו ולראות איך הוא יכול לבוא לידי ביטוי, בכלל אם זה אפשרי או לא, ואנחנו צריכים לדבר. הדבר הנוסף הוא בכלל בכל המערכות של יוצאי אתיופיה שעובדים, השאיפה תהיה, אנחנו צריכים לדאוג שכמה שיותר יוצאי אתיופיה יהיו משולבים בתוך המערכות האלה. נושא נעדרים, מכיוון שאני מזכיר את זה כבר כמה פעמים ואני יודע שזה נושא כואב, אם תרשה לי דוד, כחבר כנסת אקח את הנושא, לקדם אותו במקומות הנכונים.

לא רק שאני מרשה, אני מבקש אפילו.

בסדר גמור. ועדת ערר, ועדה מתמדת, היא חשובה. לגבי מערכת החינוך, נצטרך לעשות או במשרד החינוך, אפשר לשבת ולראות איך אנחנו יכולים, או לסירוגין בוועדת חינוך, נוכל לדבר ולהחליט מה אנחנו עושים.

אני יכול משהו אחרון?

לא, חברים, יש עוד חברים שגם נעלבים כי אנחנו לא מספיקים. סגן השר צריך לעזוב ב-13:30 וגם לנו יש פגישות. אני מצטער באמת שלא כולם יכולים להספיק. בא לפה באמת פורום מכובד. בבקשה, סגן השר.

תודה. קודם כל, אדוני היושב-ראש, מנהלת הוועדה והצוות המקצועי של הוועדה, אני חושב שהישיבה הזאת מאוד חשובה, שמעתי פה הרבה דברים, כתמיד, כמעט כמו בכל יום, גם לומדים דברים חדשים ואני רוצה בקצרה להתייחס לחלק מהנקודות שעלו. קודם כל לגבי הרעיון לתת ארכה לעניין הבדיקה השנייה או השלישית לשמות שאנחנו כבר בעצם נפיץ, אני חושב, גיספן, אנחנו נחליט מחר בישיבת הוועדה אולי לתת – אם זה נראה וכמובן יראה לחברי הוועדה – 30 יום.

אין בעיה, צריך להבין מה המטרה.

יש כמה דברים: לגבי ועדת ערר, כלומר, לתת 30 יום גרוסו מודו, אני לא רוצה להתחייב על היום, זה יכול להיות 31 יום וזה יכול להיות 28 יום, לתת הזדמנות על ידי פרסום מסיבי לא רק באינטרנט אלא גם בכלי התקשורת בשפה האמהרית והתיגרית, כפי שאתה אמרת, כדי שאנשים ידעו לאן להגיע ולרכז את הפניות במקום אחד שאליו ינוקזו כל הפניות, אולי אצלך או אצלי, אנחנו נקבע את הטכניקה הזאת. זה לגבי הנושא הזה. רעיון לגבי ועדה מתמדת, אנחנו נצטרך לעלות את זה מחר בישיבת הוועדה המייעצת, לא חשבנו על ועדה מתמדת, כלומר, על ועדה שתמשיך כל הזמן לדון בדבר הזה. אני אומר לכם את הדבר הבא: אני לא חושש או לא מתרגש, אם במהלך הזמן או במהלך השנים יהיה מצב שבו יצטרכו להוסיף שמות יוספו שמות לאנדרטה. העובדה שהאנדרטה - - -

זה נלקח בחשבון.

בוודאי. העובדה שהאנדרטה תיחנך בחודש נובמבר ככל הנראה זה לא הסוף, זה לא סוף פסוק כמו שאומרים. אפרופו החנוכה בנובמבר, ג'וש העלה את הרעיון, גם את העלית, אני חושב שזה רעיון מעולה. "אין תאריכים קדושים", אמר פעם ראש ממשלה בישראל בעניין אחר לגמרי ואני מסכים אתו. אגב, לא ראש ממשלה שאני מסכים אתו אבל המשפט הזה כבש את לבי, "אין תאריכים קדושים". אם אתם מציעים את נובמבר, גם יש בו ריכוז גדול של יהדות התפוצות, זה הדבר הטוב ואני מקבל, זה רעיון מצוין לגבי חודש נובמבר. לגבי הסרט, זה חלק מהדוקומנטציה, חלק מהחינוך. אני מקווה שמשרד החינוך יירתם בצורה אגרסיבית – אני אומר "אגרסיבית" לחיוב כמובן – להפצה, להקרנה של הסרט בבתי הספר היסודיים, בתיכוניים ובחטיבות הביניים. אנחנו גם נפנה לקצין חינוך ראשי על מנת שמפקדת קצין חינוך ראשי תפיץ את זה ביחידות צה"ל במסגרת מה שנקרא "תרבות יום א" או איך שהיום מכנים את הדבר הזה.

דבר אחד שאי אפשר להתווכח אתו, ובאמת אין מצב, לא ממשלה מתווכחת אתו, לא כנסת, זה הרגשות. לדאבון הלב רגשות קשים של טרגדיות – לדאבון הלב אני אומר את זה – לא חלים רק על יהדות אתיופיה. אתה יכול למצוא ביהדות ברית המועצות לשעבר טרגדיות נוראיות, יהדות אירופה בוודאי ידעה טרגדיות – את הטרגדיה הגדולה ביותר בתולדות האנושות, יש לדאבון הלב לעם היהודי כל כך הרבה טרגדיות שמהטרגדיה הזאת, אני יושב פה בכנסת ואני חייב לומר לכם שאני מתרגש. אני יושב בין חבר כנסת מברית המועצות לשעבר ומאתיופיה, ואני נולדתי, מה לעשות, כמה חודשים לפני מלחמת יום כיפור במדינת ישראל, וכולנו פה יושבים בסמל של הריבונות הישראלית וזה הכנסת, וזה הדבר הכי מרגש.
אחרי כל הטרגדיות ותאמין לי, כולנו, גם משפחתי עברה טרגדיות נוראיות בחייה ואני בטוח שכל אחד שיושב בחדר הזה יוכל למצוא בקרב שרשרת הדורות של בני משפחתו טרגדיה בארצות ערב או בארצות אשכנז או בארצות ספרד או באתיופיה ובאפריקה, זה דבר לדאבון הלב. הכאב הוא דבר שמאחד את העם היהודי. אבל דבר יותר גדול שמאחד את העם היהודי זה שהקמנו פה את המדינה, והממשלות – ובאמת אני מסכים עם חבר הכנסת סולומון, הקרדיטים לא חשובים – הממשלות עשו את הדבר החשוב ביותר וזה להביא הנה את יהדות אתיופיה ואת יהדות מדינות אחרות בעולם.

תודה רבה לסגן השר אופיר אקוניס, באמת לכל מילה יש משמעות. אני רוצה לסכם את מסקנות הוועדה: ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות רואה חשיבות רבה בהנצחת עולי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל. הוועדה מוקירה את פעילותם של נציגי מדינת ישראל שפעלו למען העלאתם של יהודי אתיופיה. הוועדה מבקשת להקים ועדת ערר לוועדה מייעצת להנצחת יהודי אתיופיה שנספו בדרכם מאתיופיה לישראל דרך סודן ככתובת למשפחות שקרוביהן נספו ולא נכללו בישיבה. הוועדה פונה ליושב-ראש הכנסת בבקשה שהכנסת תציין מדי שנה את זכר הנספים מאתיופיה בדרכם לירושלים ביום כ"ח באייר, שנקבע כמועד לעריכת טקס האזכרה הממלכתי.

יום ירושלים, זה הוא יום ירושלים.

יום ירושלים. הוועדה קוראת למשרד החינוך לכלול במסגרת תוכנית הלימודים את מורשת יהדות אתיופיה ואת סיפור הגבורה הציוני של עלייתה. הוועדה תשמח להקרין את הסרט התיעודי בכנסת ולהזמין את חברי הכנסת לצפות בו. הוועדה תמשיך לעקוב אחר התקדמות מבצע איסוף שמות הנספים והנצחתם על גבי האנדרטה. המסקנות יונחו על שולחן הכנסת. חברים, תודה רבה לכם, אני חושב שבנימה חיובית זו אנחנו נסיים. תודה רבה, הישיבה נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 13:40.>