PAGE
21
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
21/05/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 16>
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, י"ב בסיון התשע"ג (21 במאי 2013), שעה 11:30

<הגברת המודעות למחלת האלצהיימר בישראל>

חברי הוועדה: >
אילן גילאון – היו"ר
רינה פרנקל

>
רוני גמזו - מנכ"ל משרד הבריאות

איריס רסולי - מנהלת המחלקה לשירותים קהילתיים, משרד הבריאות

יהושע בן ישראל - מנהל מרכז גריאטרי "שוהם, משרד הבריאות

מרים בר גיורא - מנהלת השירות לזקן, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

יגאל אברהמי - מתמחה, משרד המשפטים

זהרה כהן - מנהלת תחום בריאות, המשרד לאזרחים ותיקים

שרון אסיסקוביץ - רפרנט מחקר - סיעוד, המוסד לביטוח לאומי

שרה אלון - מנהלת תכניות קהילתיות, אש"ל (האגודה לתכנון ופיתוח שירותים למען הזקן בישראל)

שי בריל - מנהל בית חולים, שירותי בריאות כללית

מוטי זליקוביץ - מנכ"ל, עמותת מלב"ב

חיה בן יעקב - ראש צוות מקצועי, עמותת מלב"ב

ארתור לייבוביץ - מנהל תחום גריאטריה, קופת חולים מאוחדת

רם ויסבורד - ראש הלשכה של נשיא טבע למחקר ופתוח, טבע תעשיות פרמצבטיות

ליאת הירדני ניסימוב - טבע תעשיות פרמצבטיות

יהודה לבנה - סמנכ"ל קניין רוחני וחקיקה, טבע תעשיות פרמצבטיות

אוגניה (ג'ני) ברודסקי - חוקרת בכירה לגרנטולוגיה - מומחית לניצולי שואה, מכון ברוקדייל

נטע בנטור - חוקרת בכירה המרכז לחקר הזקנה, מכון ברוקדייל

מיכל לרון - חוקרת במרכז לחקר הזיקנה, מכון ברוקדייל

צביקה וולק - מנהל תכנית העשרה אינסטרומנטלית לגיל השלישי, מכון פויירשטיין

רמי סדן - מייצג את הקרן בישראל, קרן HBF

אהרן לב-רן - מייצג את הקרן בישראל, קרן HBF

אילנה בן עזרא - פעילה, המשמר החברתי

נעה בן שבת

וילמה מאור

רמי בן שמעון
<הגברת המודעות למחלת האלצהיימר בישראל>

בוקר טוב כולם. למעשה, אנחנו מחדשים היום את הדיון שהתקיים כאן לפני שנה ולכן אני אפתח בסיכום של הישיבה הקודמת שנערכה לפני כמעט שנה במעמד חברת הכנסת לשעבר רחל אדטו. אנחנו עוסקים בכך שנה לאחר מכן ולכן נשמע עדכונים, קום כל ממשרד הבריאות, מה קרה בינתיים באותה מציאות של מחלה שהולכת ומתרחבת, נתקלת בבעיות סטיגמה.

לפעמים אנחנו בורחים מהמציאות הזאת באמצעות הומור וזה דבר מאוד טוב, אבל ככל שהאוכלוסייה מזדקנת, האוכלוסייה של הלוקים באלצהיימר מתרחבת. הגדרת האלצהיימר, כמובן, לא מדויקת וגם מחלות הדמנציה האחרות.

אנחנו ננסה לדון בזה היום ולראות מה התפתח מאז. רק כדי לרענן את זיכרוננו, כי גם אנחנו לוקים באיזשהו מקום בשכחה, אני אומר מה הייתה הודעת הסיכום בישיבה הקודמת:
"1. הוועדה פונה למשרדי הבריאות, הרווחה והגמלאים להעלות את הנושא לסדר היום הלאומי ולהגביר המודעות למחלה, לנקוט בצעדים לאבחון מוקדם ולקיים פעולות מניעה;


2. להגדיל את התקציב למרכזי יום, תמיכה בטיפול ביתי על מנת לדחות ולמנוע אשפוזים סיעודיים;


3. לתקצב מרפאות זיכרון באמצעות הכנסת הבדיקה לסל התרופות (קול קורא לסל התרופות 2014 באמצעות הארגונים)".
נמצאים אתנו הארגונים, משרד הבריאות, מנכ"ל משרד הבריאות – לך אני אתן לפתוח את הדיון – והאר את עינינו. הסיכום הזה הוא מ-5 ביוני 2012.

תודה, כבוד היושב-ראש, חברי הוועדה וכל החברים שנמצאים כאן ומלווים את הנושא הזה, גורמי המקצוע מכל הקשת. נושא של המחלות הדמנטיות, במיוחד האלצהיימר, הוא אחד הנושאים שחוצים משרדים, כפי שתואר כאן לפני כן, וגם חוצים בתוך משרד הבריאות דיסציפלינות. זה גם גריאטריה אבל גם חוצה חלק מהמסגרת של בריאות הנפש.

אנחנו יודעים שאנחנו מחויבים לזה והנושא לא קיבל – אני אומר את זה בהודעה – מספיק תשומת לב בתוך מערכת הבריאות וגם במשרד הבריאות בשנים האחרונות. אני מודה, קודם כל, לוועדה על הדיון שנערך לפני שנה ועל הדיון הזה.
אני אתאר את מה שאנחנו עושים. ראשית, כל הנושא של המחלות הגריאטריות, המחלות של הגיל המבוגר, עלה בכנס ים המלח, אנחנו ביקשנו שזה יהיה הנושא שלו, בנובמבר 2011. בכנס עלו הרבה מאוד נושאים, בין השאר הנושא של איך להתמודד עם עומס התחלואה: איך להתמודד מבחינה מניעתית, גם בנושא של טכנולוגיות וגם להקים תשתיות ראויות כדי ללוות את החולים.
מאז הכנס הפעלנו ועדת יישום שלקחה את מסקנות הכנס שהיו קשורות בנושא הזה וביקשנו מהם צעדים אופרטיביים לביצוע, גם אנוכי וגם ראש האגף לגריאטריה שלא נמצא כאן אבל הוא מיוצג, גם יו"ר המועצה הלאומית לגריאטריה, גם משרד הרווחה והביטוח הלאומי ומכון ברוקדייל שעזר לנו לאורך הדרך, משרד הגמלאים וכל האנשים שלא הזכרתי, אני מתנצל בפניהם מראש.

הוקם צוות יישום שהגיש והציג את התכנית שלו לפני כחודש במועצה הלאומית ואנחנו נגיש לכם כאן את התכנית. מרגע שהתכנית הוגשה לי, אני אמור להיות הפיבוט שמקדם אותה. כמובן שיש משרדים אחרים אבל אני לוקח את כל האחריות על משרד הבריאות.

כדי להראות שהנושא נמצא באמת בסדר העדיפויות שלנו החלטתי לתקצב את הנושא בתקציב התחלתי של מיליון שקל. צריך לזכור שחלק גדול מהדברים שאמורים להיות מבוצעים כאן הם כבר באחריות ליבה של המוסדות בתוך מערכת הבריאות.
אני אבקש מגב' ג'ני ברודסקי להציג את המצגת. אני מכיר אותה אבל אני רוצה שאותם אנשים שהכינו את הנושא ומציגים את התכנית יציגו אותה בפני הוועדה, ברשותך.

יש לכם גם התייחסות להיבט המשפחתי בעניין?

כן, בהחלט. בקשתי שיגיע לכל חברי הכנסת Handout שמציג את התכנים ואת התמצית המרכזית של התכנית שלנו שאנחנו הולכים כרגע ליישום שלה. תכנית מפורטת שנוגעת בכל הנושאים, מהטיפול דרך המשפחות, כולל הנושא המחקרי.

רק שנבין, רוני, זאת ביצה שלא נולדה? זאת תכנית?

זאת תכנית מפורטת. היא לוקחת את הכותרות ומפרטת אותם לצעדי ביצוע. אני מתחיל כמנכ"ל לבצע החל מהכותרת עד לכניסה למטה. להכיר את ההתערבויות הנכונות בכל הרמות לקח מספר חודשים – זה תהליך רב ארגוני, לא רק משרד הבריאות, אנחנו חייבים כאן שותפות של גופים נוספים שכתבו תכנית ליישום.

אני לקחתי על עצמי כמנכ"ל את היישום אף על פי שיש עוד משרדים מובילים, אני המשרד המוביל. אני לוקח על עצמי את היישום. מאותו רגע ואילך אני מכניס את עצמי למחויבות על פי הצעדים שכתובים בתכנית שהוגשה לי.

תוך כמה זמן אתם חושבים שהתכנית - - -

את רוצה לדבר לפני שהם מציגים?

אני יכולה לדבר לפני.

בבקשה, את היכולה לדבר לפני.

אני רוצה לומר שנושא האלצהיימר הוא נושא מאוד חשוב ולכן אני חושבת לנכון להשתתף בוועדה ולהביע את דעתי. העניין הוא שאני עברתי באופן אישי עם אימא שלי את כל המחלה הנוראית הזאת ואני יודעת שבעצם התמודדנו עם זה לבד. אף אחד לא חזר לנו, ואם היינו צריכים עזרה מקצועית מרופא עד אחות אז עשינו את זה באופן פרטי. אפילו למרשם תרופה מקופת חולים, מבריאות הנפש, זה לקח לנו שלושה חודשים בתור.

לגבי תרופות היה מאוד קשה להתאים תרופה לחולה וגם פה לא קיבלנו עזרה ועד שניסינו כל מיני תרופות המצב מאוד-מאוד התדרדר. גם בנושא הרגשי של המשפחות אני חושבת שחשוב מאוד לעזור למשפחות להתמודד עם הנושא הזה. יש הורים או חולים שמטופלים במוסדות – האימא שלי הייתה מטופלת בבית וזה עוד יותר הקשה עלינו, לא על ידי עובדת זרה אלא עובדת ישראלית במעט שעות אבל התמודדנו עם הנושא הזה.
אני חושבת שהיום אנחנו חייבים לתקן את המצב. אני כאן כדי להביא למודעות הציבור עד כמה זה חשוב ועד כמה חשוב ליישם את התכנית שמוצגת היום כמה שיותר מהר. זה חשוב לחולים, זה חשוב למשפחות ולכל מי שקשור לעניין.

תודה רבה, רינה.

בבקשה, הצגת המצגת שלכם.

אני הולכת להציג תקציר של עבודה שעשינו במשך כשנה של המועצה הלאומית לגריאטריה וקבוצה של מומחים שניסתה, קודם כל, למפות את הבעיות הקיימות עם חולי דמנציה בארץ. אחרי שהיו לנו הרבה דיונים לגבי הבעיות, גיבשנו סדרה של כיווני פעולה רצויים. אני לא אכנס לכולם אבל אתם יכולים לראות שיש כאן ייצוג למשרדי הממשלה השונים וגם מומחים במערכת הבריאות והרווחה.

אני לא אציג את הבעיות כי יש מסמך יותר מקיף שמסכם את הבעיות. היו אני אציג קודם קצת רקע ואחר כך כיווני פעולה ואם תרצו נוכל להעביר לכם מסמך יותר מקיף מהתקציר שקבלתם, שמפרט יותר את ההמלצות מעבר למה שאני אכנס היום.

כפי שנאמר, מחלת אלצהיימר ומחלות דמנציה אחרות הן מחלות ניווניות שפוגעות במוח ומתבטאות בהידרדרות קוגניטיבית ותפקודית מתמשכת ובלתי הפיכה. התסמינים הראשונים הם אובדן זיכרון ופגיעה ביכולת החשיבה וההתמצאות, ובהדרגה מתפתח אובדן היכולת לבצע פעילויות יומיומיות ולתקשר עם הסביבה.
אני רוצה להגיד שהרבה פעמים אנחנו מקשרים בין דמנציה ואלצהיימר. באמת 80%-60% מהגורמים לדמנציה זה אלצהיימר אבל יש גם דמנציה אחרת, התסמינים בסוף הם אותו דבר והרבה פעמים לא מתייחסים אליהם באותה מידה כמו אלצהיימר וחשוב לציין את זה.

הדמנציה מהווה אחד הגורמים העיקריים המוגבלות התפקודית ואני חושבת זה מאוד חשוב שיותר ויותר מדברים לא רק על הנטל על הפרט, על המשפחה, כפי שהצגתם, צריך גם להביא למודעות שזה נטל כלכלי רציני. אנחנו מביאים כאן ציטוט אחד מתוך עבודה שנעשה ופורסמה לאחרונה שקובעת שהנטל הכלכלי של דמנציה בארה"ב דומה לזה של מחלות לב או מחלות ממאירות. למחלות לב ולמחלות ממאירות יש תאוצה ויש הרבה מסביב.

מבחינת המספרים וההיקף בארץ – אם אנחנו מתייחסים לכלל האנשים עם ירידה קוגניטיבית משמעותית, תחילת דמנציה ועד לשלבים הסופיים, אנחנו מדברים היום על כ-149 אלף איש שהם קרוב ל-20% מהאוכלוסייה. בגלל ההזדקנות של האוכלוסייה אנחנו יכולים לראות שבשנת 2035 אנחנו צופים 349 אלף איש.

20% מאוכלוסיית הקשישים. את יכולה להגיד משהו על התפלגות הגיל?

כן. ככל שמתקדמים בגילאים הצעירים האחוזים יחסית נמוכים ואחר כך זה עולה עם הגיל. בשקף הזה אנחנו מתייחסים לדמנציה בינונית וקשה מתוך כל המספרים שהראיתי בשקף הקודם, ניקח א את אלה שנמצאים בשלבים הבינוניים והקשים שהם הכי זקוקים למערכת תמיכה ושירותים.

לא שהקודמים לא זקוקים, כי הם צריכים הרבה מידע ותמיכה ומניעה, אבל אלה ברמה בינונית וקשה – אנחנו מדברים על כ-88 אלף שמהווים כ-11.5% מאוכלוסיית הקשישים. המספר שלהם יגיע לכ-212 אלף בשנת 2035 והם יהוו קרוב ל-13% אחוז מאוכלוסיית הקשישים.
למעלה – אולי זה מענה לשאלה ששאלת – אנחנו מציינים שדמנציה מופיעה גם לפני גיל 65 וצריך גם להתייחס לזה. אבל לפי אומדנים הם מהווים פחות מ-2% מכלל מקרי הדמנציה.

מה הגיל הכי צעיר?

יכולה להיות גם Early Dementia.

מה זה, אלצהיימר נעורים?

לא. זה של מבוגרים אבל לא של קשישים.

לנו יש מטפלים בגיל 52.

זה צעיר מאוד.

שימו לב שכרגע אנחנו מדברים על 11% מאוכלוסיית הקשישים. כשנגיע לשנת 2030 ויותר – אנחנו מדברים על עלייה בשיעור שנובעת משינוי בתמהיל הגילאים של אוכלוסיית הקשישים.

מעבר להזדקנות עצמה.

אתה יודע מה הייתה הצעת הוועדה לדברים האלה – להוריד את הבלו מהסיגריות שוב.

אהבתי את הבדיחה.

אני חושבת שמאוד חשוב לדעת איפה נמצאים החולים. לפי האומדנים למעלה מ-80% מחולים עם דמנציה נמצאים בקהילה ורק 20% נמצאים במוסדות לטיפול ממושך: באשפוז סיעוד, במחלקות לסיעודיים או לתשושי נפש.

עיקר המעמסה כאן בכל זאת נופל על הקהילה. צריך לדאוג גם לשירותים בקהילה, כמובן, וגם לשירותים בעלי ייחוד במערכת האשפוז, אבל צריך לדעת שהנטל באמת נופל על הקהילה, על הצוותים בקהילה ועל המשפחה.

אני אעבור לתכנית הלאומית בקווים כלליים: החזון של התכנית הלאומית הוא לאפשר ללוקים בדמנציה ולבני משפחתם לנהל חיים מכבדים, בסיוע של פריסת שירותים שיהיו באיכות ובנגישות; להתייחס לדמנציה החל משלב מניעת גורמי הסיכון, דרך פעולות לאיתור ואבחון מוקדם, טיפול בלוקים בכל שלבי המחלה, עד לסוף החיים – אני תייחס עוד פעם לסוף החיים כי זה אחד הקטעים המוזנחים ​– הטמעת עקרונות עבודה וטיפול רב-מקצועיים והגברת התיאום ושיתוף הפעולה בין כל המעורבים.

לתחומים האלה קבוצה של מומחים התייחסה – יש הרבה תחומים שאפשר להתייחס אליהם – וקבענו סדרי עדיפויות במקומות שחשבנו שיש בהם את הבעיות המרכזיות: ראשית, העלאת המודעות הציבורית לדמנציה; שיפור מערך שירותי הבריאות; שיפור מערך שירותי הרווחה; פיתוח מענה ותמיכה ישירה לבני המשפחה; התאמת מערך שחרותי האשפוז הסיעודי לצרכים הגדלים; פיתוח והרחבת הכשרת מערך כוח האדם; מחקר ופיתוח.

אלו שבעת הצעדים שאני צריך לדחוף כל אחד מהם במקביל.

רוני, מה שאתם אומרים זה מאוד-מאוד כללי. אנחנו, שלא מבינים בדיוק באופן מקצועי, היינו רוצים לדעת מה זה טיפול תרופתי, מה זה טיפול מניעתי, מה יש בהם?

הכול מפורט.

האם קיים בכלל טיפול מניעתי?

וכמובן, בסוף השאלה היא איפה הכסף?

אני אגע בסוף גם בנושא התקציבי.

בכל אופן, יש מי שמניח במערכת הפוליטית שלרוב האנשים פה יש דמנציה קשה כי הוא בונה על הזיכרון הקצר של הציבור.

אני לא אעבור על השקף הזה ארוכות אבל אני רוצה להגיד שקבוצת העבודה הזאת בנויה על תהליכים אחרים שמתרחשים. לא רצינו להכפיל תהליכים שמתרחשים או לעשות דברים שכבר נעשו. יש שני תהליכים מאוד חשובים שכבר נעשו ושהם משתלבים בתוך התכנית האסטרטגית: אחד, כנס הסכמה קליני שנערך על-ידי ארבעה אגודים מקצועיים של רופאים.

המסקנות שלו אומצו על-ידי ההסתדרות הרפואית – הן מופיעות באינטרנט, אנחנו גם מצטטים אותן והם כוללות הרבה מאוד פירוט של דרכי האבחון, התרופות ומניעה. חשוב לאמץ את הדברים שבעצם מתייחסים לאינטרפרטציות הקליניות. אנחנו מנסים להבין איך מערכת השירותים צריכה להיראות כדי לענות להנחיות הקליניות הללו.

מה צריכה להיות? סליחה שאצה לי הדרך, אנחנו בלוח זמנים – מה זה ספא לפיתוח המוח? האם זה כלי שמשתמשים בו?

כאן כתבנו 7 צעדים, 7 תחומים – כרגע אנחנו מתחילים לתאר כל אחד מהתחומים ומה הדברים שאנחנו צריכים לעשות בכל אחד מהתחומים. הוועדה תעביר אלי ותגיד לי לעשות.

תסלחו לי, זה פשוט כי רוני לא נותן לי את הריטלין שמגיע לי – הוא רוצה להגיע לתכלית של העניין הזה כדי לדעת.

לגבי כל אחד משבעת הנושאים אני אציג את ההמלצות העיקריות. במודעות הציבורית לדמנציה אנחנו מבחינים בין שני מישורים: קיים חוסר מודעות ציבורית ברמה של מקבלי החלטות וקיים חוסר מודעות בקרב הציבור הרחב.

לכן אנחנו ממליצים, ראשית, על הכרת הדמנציה כנושא בעל עדיפות לאומית על-ידי הממשלה ומשרדי הממשלה השונים; אנחנו מציעים מסעי פרסום – Campaigns – להעלאת המודעות הציבורית; אנחנו ממליצים על פיתוח תכנית ארצית להפצת מידע, המותאמת תרבותית לחברה הישראלית, ולקבוצות אוכלוסייה; העלאת המודעות לשיפור איכות הטיפול בסוף החיים – הנושא זה יש כמה כלים שהיום אינם בשימוש כמו שצריך להיות ומאוד מתקשרים לחולים עם דמנציה ולבני משפחתם וזה: כתיבת הנחיות רפואיות מקדימות, מינוי מיופה כוח או אפוטרופוס.

צריכה להיות התייחסות מוגברת לגורמי סיכון; שיפור האבחון על-ידי הגברת הידע של צוותי הבריאות – יש הרבה מאוד צורך בהכשרה כאן – וכן, כמו שאתה כבר אמרת בפתיחה, כבר היו הרחבות אבל אנחנו ממליצים על עוד הרחבות של המרפאות לאבחון קוגניטיבי ומרפאות זיכרון, כולל כל הנושא הזה של הערה גריאטרית כוללנית.

זה נכנס כבר לסל התרופות?

הוא ייתן לנו תשובה לזה.

שיפור הטיפול בכל שלבי המחלה – יש כמה הדגשים ואני מזכירה כמה מהם כאן – בין היתר על ידי פיתוח חבילת טיפול בדמנציה, שתהיה חלק מסל הבריאות, והרחבת השימוש בטיפול תרופתי לעיכוב התקדמות המחלה ולטיפול בתופעות נלוות.

תמחישי לנו מה זה סל בטיפול בדמנציה.

בגלל שהתכנית המפורטת יותר כוללת כמה פרמטרים כמו אחות מתאמת משלב התחלת הטיפול; כמו הרחבת השימוש בתרופות, בעיקר אלו שבאות להתמודד עם הבעיות ההתנהגותיות של החולה; כמו שירותים אחרים שאני אדבר עליהם בהמשך.

את מדברת על כל הספקטרום של הדמנציה או רק על מה שמוגדר אלצהיימר?

על כל הספקטרום של הדמנציה. אני חושבת שזה אחד המסרים של הוועדה, למרות שהמחלה מקיפה 80%-60% עיקר תשומת הלב הולכת לאלצהיימר ולא צריך לשכוח שיש דמנציות אחרות שהסימפטומים שלהן והסבל של החולים הם אותו סבל.

מטבע הדברים, כל הגדרה שהיא בספקטרום היא הכי בעייתית שיכול להיות כי איפה זה בדיוק משתלב בהגדרה של ספר הלקויות?

אני חושבת שלא סתם אמרתי בהקדמה שמאוד חשוב ללכת להנחיות הקליניות שאומצו על-ידי ההסתדרות הרפואית כי שם יש הגדרות. זאת אומרת, אנחנו לא צריכים להתחיל מאפס.

התרופות נכנסו לסל התרופות?

אני אענה על זה.

אילו תרופות יש? אני מכיר רק ממוריט, יש עוד?

יש ריספרדל, למשל. זה לא היה בסל.

סליחה שהפרענו לך, בבקשה.

בגלל שאנחנו ממליצים לנסות להגיע לחולים כמה שיותר מוקדם, אז ההמלצה היא שמרגע שחולה כזה מאובחן, אפילו בתחילת הדמנציה, הוא כבר יכול להיות מוגדר באיזשהו סל – אם אני רוצה לשקף את הלך הרוח של הוועדה – הוא מתכלל הרבה מאוד שירותים שאולי קיימים היום אבל הם מפוזרים, המידע לא מגיע לחולה, הוא לא יודע להשתמש בזה, המשפחה לא מגיעה לזה.

מרגע שאתה מגדיר את זה כסל אז אולי זה יהיה יותר ברור לכולם: ברור לחולה, ברור למשפחה וגם ברור לרופא המשפחה ולמערכת הרפואית. כי חוסר המידע לא קיים רק אצל המשפחות.

מי אמור להסביר לחולה ולמשפחה? מי בדיוק אמור לבצע את כל הפעילויות שאת מדברת עליהן? יש הרבה גורמים, אבל מישהו צריך לקחת פה אחריות.

משרד הבריאות לוקח.

בסדר, אבל מי בדיוק? רופא המשפחה? בריאות הנפש?

היו לנו הרבה דיונים על זה. יש כאן 3 אלטרנטיבות שאפשר לחשוב עליהן. כשנגיע לרזולוציה של בניית תכנית נסביר. אחת האפשרויות זה רופא המשפחה – זה תמיד מושתת על רופא המשפחה, כי הוא הראשון שרואה.

לא תמיד הוא יכול להחליט.

לא תמיד הוא גם מבין.

לכן אנחנו ממליצים על פעולות רבות של הכשרה ופעולה ולכן אנחנו גם ממליצים על פיתוח מודלים כמו של אחות מנהלת טיפול ואחות מתאמת, אז רופא המשפחה יכול להסתייע בה ולכן זה יהיה תפקידה ליידע את החולה.

היא לא יכולה לתת מרשם.

איזו הכשרה מיוחדת צריכים האנשים הללו לקבל?

רופאת המשפחה לא יכולה לרשום מרשם – זה אמור לרשום רופא פסיכיאטר.

טוב. תסיימי כי הזמן שלנו די קצוב.

שיפור התיאום ושיפור הטיפול בדמנציה קשה במצבי סוף החיים – קיימת סוגיה שלהכיר בדמנציה קשה כמחלה של סוף חיים. היום הרבה מאוד חולים עם דמנציה לא זוכים לטיפול פליאטיבי, לטיפול תומך, לטיפול בסימפטומים שלהם. לא זוכים להיכנס להוספיס – אמנם אין הרבה הוספיסים בכלל אבל המעט מיועדים בעיקר לחולים במחלות ממאירות ולכן החולים בסוף החיים לא זוכים לטיפול של סוף החיים, גם אלה שנמצאים במוסדות לטיפול ממושך, שמתים מהמחלה ולא זוכים לטיפול סוף החיים.
יש לנו הרבה המלצות בתוך הדוח לגבי חוק ביטוח סיעוד, לגבי האבחון בחוק בטוח סיעוד, לגבי שעות טיפול בחוק ביטוח סיעוד, לגבי הכשרה של המטפלות – כיום קיימת בעיה רצינית שהן נותנות טיפול ללא הכשרה, בעיקר לחולים עם דמנציה שזה כל-כך חשוב – אני אומרת את זה בכותרות.

הייתה לנו המלצה איך לתגמל באופן שונה את המטפלות בגלל שזו עבודה שוחקת - - -

יש מצב להכשיר עובדים זרים כעובדים סיעודיים שהולכים לטפל באנשים שלוקים בדמנציה באופן מיוחד לעומת טיפול בחולים סיעודיים אחרים?

לגבי עובדים זרים – יש הרבה מקרי אכזריות כלפי אותם חולים על-ידי עובדים זרים, אז פה גם כן, לא כל עובד זר יכול לטפל בחולה מסוג זה.

- - - המדינה משלמת את זה?

לא, מה פתאום?

אתם בעצמכם משלמים - - -

והעובד הזר, אם הוא מטפל בחולה מסוג זה, אמור לדעת למה הוא הולך.

זה ברור, רינה, על זה הם גם מדברים.

זה מאוד מפורט מה שאנחנו ממליצים לגבי חוק ביטוח סיעוד. לגבי נושא של מרכזי יום – אנחנו מתבססים על זה שהיום רק כשליש ממרכזי היום בארץ נותנים פתרון לחולים עם דמנציה. אז מעבר להראות את הפיזור שלא קיים בכל הארץ והצורך בהקמה של מרכזים נוספים – ואני יודעת שמהביטוח הלאומי כבר היו שותפים אתנו גם לגיבוש התכנית ולקחו את זה על עצמם ועושים כרגע מיפוי כדי לראות איפה יש צורך להרחיב.

אנחנו גם מציעים – ומרים בר גיורא ממשרד הרווחה נמצאת כאן – בין היתר גם להרחיב את התפקידים שיש למרכזי היום בנושא חולים עם דמנציה ולשמש גם כמרכזי מידע למשפחות – הם עושים את זה פחות כיום – וגם כמקומות שנותנים נופשון אליהם המשפחה יכולה להביא את הזקן לשעות ארוכות יותר, אפילו לסופי שבוע. יש דגמים כאלה קצת בארץ ויותר בעולם כדי לעשות את זה.

יש לנו כמה המלצות בכיוון, הרבה המלצות דווקא אבל אני מציגה רק מעט - - -

כל מה שאמרת עד עכשיו זה המלצות.

לא, של תמיכה בבני משפחה.

אומרים שזאת מחלה משפחתית. יש כאלה שאומרים שזה לא רק החולה ויש כאלה שאומרים: זה בכלל לא החולה – זו המשפחה. אנחנו לא נלך עד כדי כך רחוק – זה החולה ומשפחתו.

נכון. ככה אנחנו ראינו את זה. הדרך לעזור למשפחה זה גם לעזור לזקן. הזקן שלוקה בדמנציה צריך את הטיפול וזה עוזר למשפחה מידית – זה מרכז היום, חוק סיעוד – זה ברור. אבל יותר ויותר אנחנו חיים את ההכרה שהמשפחה היא אוכלוסיית יעד בפני עצמה, יותר ויותר יש עדויות שהמשפחה יש לה גורמי סיכון בריאותיים לעצמה: בגלל העומס הטיפולי הזה הזנת בריאות המשפחה.
המשפחה הופכת להיות בעצמה חולה, לכן מחפשים את האסטרטגיות כדי לתת תמיכה ישירה לבני המשפחה מעבר לעזרה לזקן הלוקה בדמנציה. אנחנו מציעים כאן פיתוח של מרכזי מידע וייעוץ שיהיו ארציים וזמינים ימי השבוע ובכל שעות היממה כדי שמשפחה שמחזיקה אדם תוכל לפנות.

הרחבת הפיתוח של מענים לתמיכה – האמת שיש כבר כאלה מרכזים בקופות החולים וצריך לחשוב איך הם מתכללים את הדברים האלה, ומכשירים מישהו שיכול לענות ספציפית לגבי טיפול במחלת הדמנציה. לגבי הרחבת הפיתוח – כבר היום יש עמדה והביטוח הלאומי, משרד הרווחה ו גופים אחרים נותנים קבוצות תמיכה ישירה. זה בהחלט לא מספיק אז אנחנו חושבים שצריך להרחיב את הנושא.

על נושא הנופשון כבר דיברתי בהקשר של מרכזי יום; העלאת מודעות בני המשפחה לזכויותיהם, ואני חושבת שדווקא כאן הבית להגיד הזה – יש מעט מאוד זכויות שנתנו למשפחה באופן ישיר, כמו הקלות במס למי שמשתתף בסידור מוסדי של בן המשפחה, כמו מישהו שלא צריך לעבור מבחן עבודה אם הוא מטפל באדם מאוד חולה בבית, וגם קיימת האפשרות להיעדר מהעבודה 6 ימים בשנה במסגרת ימי המחלה כדי לטפל בהורה חולה. ההגדרות לא מתאימות לחולה דמנציה – ההגדרות מקשות, זה דורש מוגבלות - - -

זה בהחלט המקום להעלות את זה. זאת האורתופדיה של העניין וזה צריך להתאים. לקויות נפשיות וקוגניטיביות הן מאוד סטיגמטיות, מאוד בעייתיות. אלו מחלות שעדיין בארון. אני מכיר קהילות שלימות שעדיין מסתירות את האלצהיימר בתוכן, כמו שהן מסתירות מחלות אחרות שהן נפשיות.
אחד הדברים הכי זריזים שצריך לעשות זה אאוטינג מוחלט – להוציא את המחלה מהארון באופן מוחלט ולהבין שזו נחלתו של כל אחד באופן אוניברסלי, לא עוזרים למישהו אחר. המסקנה שלנו בוועדה היא שאין דבר כזה מוגבלים ולא מוגבלים – יש או מוגבלים או נשאי מוגבלות בסופו של דבר.

נכון.

בוודאי זה נכון בחברה שהולכת ומזדקנת – אין ספק בכך. לכן זאת הבעיה האמתית של ראיית העניין כאוניברסלי – זה יכול להיות כל אחד מאתנו, כן, זאת הבעיה. כאן צריך להשקיע מאמצים ואנחנו גם נעשה את כל המאמצים כאן כדי לקדם את זה בחקיקה.
אבל תדעו לכם, אפשר לחוקק מה שאתם רוצים אבל אי אפשר לחוקק חוק שאנשים יהיו בני אדם – לזה צריך לחנך. ולכן, כשאת אומרת זה המקום – זה בהחלט המקום להעלות את העניין הזה.

כפי שאמרתי, יש לנו עוד הרבה המלצות לגבי בני משפחה, אני הצגתי את העיקריות שבהן. אנחנו צריכים להתאים את מערכת האשפוז מבחינת היקף המיטות והאיכות שלהן.

בואי נתחיל לסיים.

אני כבר מסיימת.

אנחנו צריכים בתוך חצי שעה לתת לאנשים להתבטא ולרוני לתכלל את העניין.

מחקר ופיתוח גם נעשה.

הצעדים שחשבנו לנקוט כדי לקדם את התכנית, קודם כל כפי שאמרנו, הכרה במחלת הדמנציה כבעלת עדיפות גבוהה במשרדי הממשלה - - -

תרשו לי לומר שהתהליך היה כך: קודם כל, הוא הושם על השולחן שלי כבעיה – מה הם הדברים שאני צריך לעשות. כמובן שהוועדה שהייתה כאן לפני כשנה אמרה דברים ככותרות שקשה רק להסתפק בהם, ולכן אני ביקשתי מהצוות שיגיש לי תכנית.

אתם ראיתם שלקחו כאן צוות שהוא מכל הבא ליד, זה בעצם קונצנזוס מלא של כל המערכת והם הגישו את זה לפני כחודש ויותר למועצה ומשם זה הגיע אלי. כרגע אני צריך לקחת את כל הדברים כאן ולהתחיל ליישם אותם אחד אחרי השני.

כל אחד מהדברים כאן הוא כבר לא כותרת. הדברים הם פעולות שאני צריך להתחיל לבצע אותן בתיאום עם משרדים אחרים, אבל אני לוקח על עצמי את ההובלה. זה גם משאבים, זה גם סדרי עדיפויות – קודם כל, בסדר העדיפויות של משרד הבריאות זה יהיה גבוה – אני מקווה מאוד שאני אצליח לשכנע גם את הרווחה וגם את המשרד לאזרחים ותיקים ואני מניח שאני גם אוכל לשכנע גם את הביטוח הלאומי להצטרף.
אי אקבע תכנית בתוך המשרד, במה אני אגע ראשון, מה יותר מאוחר, איך אני עובד במקביל וכל אותם דברים שבסופו של דבר אני מחויב לבצע אותם. מבחינת כסף – אני כמובן, אצליח לבצע את זה על-ידי המשאבים שקיימים אצלי כרגע. כמובן שאני אבקש עוד תקציב, מה שאני אוכל לקבל – אני אקבל ומה שלא, אני אפעיל קדימה מתוך המשאבים שנתונים כרגע.

אתה יודע כמה זה עולה לך התיק הזה של הדמנציה?

זאת תכנית של 200-100 מיליון שקל, זאת תכנית ענקית. חלק מהדברים טבועים בתוך חובות הליבה של הארגונים בתוך מערכת הבריאות, רק צריך להגיד למי החובה: חלק מהדברים כאן באחריות קופות החולים, חלק מהדברים באחריות בתי החולים, חלק מהדברים באחריות מוסדות גריאטריים שמאשפזים אותם ואני צריך לקבוע להם את הסטנדרטים הנכונים – איך לטפל בחולה הדמנטי, מה השירות המיוחד שהוא צריך לקבל – ולהכריח אותם לבצע את זה.
חלק מהדברים כאן הם חוסר רגולציה מספיק טובה. זה לא אומר שיש משהו שאנחנו צריכים עכשיו לעשות יש מאין – חלק מהדברים הם צעדים של אחריות ואני צריך להגדיר את האחריות. אני מוכן להיות מוזמן לוועדה כאן בעוד 6 חודשים כדי להראות את ההתקדמות של משרד הבריאות ושל המשרדים האחרים, עקב בצד אגודל תבצעו את זה.

אני רק חייב תשובה אחת אחרונה לגבי התרופות – מאז שנת 2000 לא נכנסה תרופה לסל בנושא של האלצהיימר או בנושא של הדמנציה Per se, ממש טכנולוגיה לכיוון הזה. כל פעם הן מוגשות וועדת הסל לא מוצאת את האפקטיביות, את היתרון וכיוצא בזה. אתם יודעים שאנחנו משתדלים לא להתערב כי זאת ועדה ציבורית שעושה את השיקול הערכי, המקצועי וכיוצא בזה.

יכול להיות שבוועדה הקרובה אני אתערב, מדובר תרופה בשם אמנטדין, אבל יש תרופות נוספות שאת הזכרת, אחת מהן לא הוגשה – הריספרדל לא הוגשה – לוועדת הסל. אבל אנחנו נשים את כל כובד משקלנו לנסות לשכנע את חברי הוועדה.

רוני, אתה יודע, הוועדה לא רק מפקחת אלא גם לוקחת על עצמה מטלות: אם יש שדה חקיקה שאנחנו היינו צריכים - - -

חד-משמעי. אני אחזור לוועדה תוך 30 לאחר שאנחנו נבין מה הנושאים שרלוונטיים כאן, עם מכתב בנושא החקיקה שאפשר לקדם דרך הוועדה.

טוב.

יש פה נציג ביטוח לאומי?

אפשר להגיב?

אפשר, בזכות דיבור. מוטי, נתחיל אתך, שיהיה קצר, אחרת לא נזכור.

אני מנכ"ל עמותת מלב"ב. למי שמכיר או לא מכיר – אנחנו 33 שנים מטפלים בפעול בחולי אלצהיימר. יש לנו 10 מרכזי יום, יש לנו טיפול בית, מחקר, מוקד ועוד הרבה סעיפים אחרים. ראשית, אני מברך על התכנית. שנית, אני אשמח לקבל אותה כי עד היום זאת הפעם הראשונה שקיימת תכנית כזאת.

נכון שראיתי שישבה גב' לאה אברמוביץ בוועדה אבל לאה כבר לא עובדת במלב"ב – אני אשמח להחליף אותה – ואני אשמח לקבל את התכנית הזו. אני מחזיק ביד את מחקר ים המלח או החוברת של ים המלח ב-2011.
ב-2012 קיימנו כאן דיון. אנחנו עוד מעט מסיימים את 2013 ומקיימים עוד פעם דיון. לפי התכנית הזאת אני מקווה שאני אגיע לפנסיה לפני שהתכנית הזאת תהיה מוכנה, זאת אומרת שהיא תהיה מוכנה לפני שאני אגיע לפנסיה, כי לפי התכנית הזאת הרבה מאוד שנים יעברו עד שהיא תיושם, לצערי.

אם המנכ"ל אמר שהוא הקציב כרגע מיליון שקל. אז רק לסבר את האוזן, נשיא ארצות הברית, אובמה – ואני בקשר עם הרפרנט שלי אצלו שהוא יועץ הנישא לענייני אלצהיימר, מר אריק הול – הקציב ל-2012 ו-2013 סכום של 100 מיליון דולר לנושא האלצהיימר. 50 מיליון דולר לכל שנה. אז מיליון שקל, אני לא יודע מה אנחנו יכולים לעשות עם זה.

נושא נוסף, אני כבר שנים רבות מתכתב ומדבר עם משרד הבריאות, כולל עם סגן השר לשעבר, ליצמן, שהיה אצלי, וכעת התחלתי להתכתב עם השרה יעל גרמן - - -

לא איתי.

לא אתך עדיין.

אף פעם לא. שיהיה ברור.

נכון, לא אתך. אמרתי.

משרד הבריאות מכיר במחלת האלצהיימר כאשר האדם הופך לסיעודי ונזקק לאשפוז. הוא לא מכיר במחלת האלצהיימר מבחינתנו כל זמן שהאדם נמצא במרכז יום או נמצא בקהילה או בבית – ולפי המצגת שלכם 80% או יותר מהם נמצאים בקהילה ובבית. משרד הבריאות אינו שותף בשלב זה לכל מה שאנחנו עושים בקהילה.
אתם לא מתקצבים ולא עוזרים לנו במרכזי יום. אני בונה היום בירושלים את בית האלצהיימר הישראלי הכול מכספים פרטיים של תורמים נדיבים וביטוח לאומי שמחויב לעניין ואש"ל אבל משרד הבריאות לא שותף לעניין למרות פניות רבות.

מוטי, תחתור לסיום.

אני מסיים. זאת נקודה למנכ"ל.

בסדר, זה חשוב מאוד. הנושא שהעלית לגבי סל השירותים שבבית לא מקבל ובחוץ כן. זאת בעיית מדינה, שתדע לך, גם בדיסציפלינות אחרות.

השירותים שניתנים בכסף הם שירותים לעשירים ולא למי שאין לו כסף.

בחוק ההסדרים שעולה לתקציב המדינה עכשיו, למי שלא יודע, חוק ביטוח סיעוד אמור להפוך לגמלה בכסף ממש וזה אומר מוות למרכזי היום פחות או יותר. המשפחות ייקחו את הכסף ויעשו אתו מה שהן רוצות.
אני מעלה את הנושא הזה פה כי חייבים להתנגד לנושא הזה וחייבים להשאיר את הגמלה שחלק ממנה הולך למרכזי יום ולא למשפחה, כי אנחנו יודעים שיהיו הרבה משפחות שישאירו את הקשיש בבית ללא שום טיפול, ללא השגחה רפואית – כל מה שהוא מקבל במרכזי יום.

מיטת אשפוז סיעודי, אם אני לא טועה אדוני המנכ"ל, עולה לחודש בערך 12,000-10,000 שקל. כל מה שאנחנו עושים בקהילה: גם מרכז יום, גם טיפול בבית, כולל הכשרת עובדים זרים ועובדים ישראלים לטיפול בחולי אלצהיימר, כולל בשפה הפיליפינית ובאנגלית – עולה, לכל היותר, 5,000 שקלים בחודש.

אז אם רוצים לחסוך בימים אלה גם כסף למדינה – ניתן וכדאי שגם משרד הבריאות יצטרף ויעזור לנו במימון של כל הדברים האלה ונשאיר את הקשישים הרבה יותר זמן בקהילה. תודה.

תודה. עכשיו רמי סדן. מעכשיו 2 דקות בלבד לדובר.

אנחנו עוסקים בתקשורת רפואית ומייצגים את קרן Helen Bader Foundation שהיא קרן שהשקיעה עד היום 200 מיליון דולר במחקר ובטיפול באלצהיימר, מתוכם רק לאחרונה במדינת ישראל, 600 אלף דולר למחקר בתל השומר ועזרה לחלק מהגופים שנמצאים פה - - -

נא לדבר על ממצאים, בבקשה.

אנחנו מבקשים בקשה אחת משמעותית – הגענו בעזרתו של יאיר עמיקם במשרד הבריאות, ואני שומע את התכניות המרשימות שג'ני הציעה – וזה שמשרד הבריאות ייתן סכום מסוים כדי לצאת באיזשהו קמפיין למודעות למשפחות.

הקרן העבירה לפני 8 חודשים את הכסף שלה למשרד הבריאות שעד היום, גם בגלל חילופי השרים, לא שחרר את הכסף - - -

העברתם כסף?

הקרן העבירה את החלק שלה וביקשה את השתתפות המשרד שעדיין מתעכב. אני משער שזה עניין טכני ונשמח לעזרת המנכ"ל בעניין הזה.

יש כאן כל מיני אנשים שעובדים עם כל מיני אנשים במשרד הבריאות ואז, כשיש להם בעיה, הם באים לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. כשיש לך בעיה, יש דרג מנהל שניקרא מנכ"ל – פנית אליו? אני מכיר אותו במקרה.

אני מקבל את ההערה.

הוא לא קיבל שום פנייה ממך.

פניתי - - -

מה זה מעניין? חבל להמשיך. זו הדרך.

אני שמח מאוד שהמנכ"ל מוכן לעזור. פנינו אל ראש אגף ההסברה שהוא זה שעמד מולנו - - -

פה זו לא ועדה של חוק ההסדרים – פה מדברים על אלצהיימר - - -

אני מנסה לומר שאני חושב שיושבים סביב השולחן הזה הרבה מאוד אנשים שבאמת רוצים לעזור ועושים עבודה מסורה בלב ונפש – אני מכיר את זה מהשטח ואת חלקם ממש בעבודה. אני חושב שצריך ליצור, אפילו בתוך משרד הבריאות, איזושהי מערכת – גם בין הגופים וגם בתוך הגורמים שרוצים לעזור במשרד הבריאות – שיתאם ויקדם את זה - - -

אבל הוא שאל אותך אם פנית למשרד הבריאות?

פניתי לראש אגף ההסברה במשרד הבריאות.

אם לא קיבלת תשובה – יש דרג.

המנכ"ל פה, תעלה מעליו – כשכל הדרגים ייגמרו אנחנו נהיה הדוורים, אנחנו נעביר את המכתבים.

אני רק מציע, אם יש אפשרות מעשית, לייצר גוף שלא מאחד את הגופים הנפרדים, אבל מאגד אותם לפעילות משותפת. אני מאמין שהסינרגיה תעשה הרבה והגורמים מחו"ל שרוצים לעזור יעזרו גם כן.

אתה מציע משהו שלו ידענו איך עושים אז 80% מהבעיות שלנו היו נפתרות – אבל אי אפשר. אני שואל את עצמי: כל כך הרבה אנשים עם רצון טוב ולא הולכים ביחד?

אדוני היושב-ראש, אפשר ליצור פורום שיושב יחד כי אני לא בטוח שאפילו אם בתוך משרד הבריאות - - -

ההצעה שלך נשמעה.

- - - התיאום יכול קדם הרבה דברים קדימה. זאת הצעתי.

תודה רבה.

צביקה וולק ממכון פויירשטיין.

אני מנהל את התכנית של הגיל השלישי במכון פויירשטיין. אני רוצה להפנות את תשומת ליבה של הוועדה לנושא של יכולת מניעה, עיכוב, ופעילות של אימון המוח. מכון פויירשטיין עוסק למעלה מ-40 שנה בפיתוח תהליכי חשיבה. מזה שנה וחצי אנחנו עוסקים בגיל השלישי יחד עם השותפים הנאמנים שלנו באש"ל ובמשרד לאזרחים ותיקים.

אתם מלכ"ר?

אנחנו מלכ"ר. אנחנו מפעילים תכנית שיכולה להכניס נדבך נוסף של מניעה. אנחנו חושבים שמודעות לאימון המוח – בדיוק כמו שיש אימון גופני – היא חשובה. יש לנו ניסיון של שנה וחצי, 10 מרכזי יום בשנה שעברה ואנחנו עובדים ב-20 נוספים השנה עם מחקר מלווה. העסק עובד ואנחנו חושבים שזה צריך להיות חלק מהתכנית כי יש יכולת באמצעות אותם תהליכים לייצר תהליכי עיכוב ועבודה.
יש לנו גם תכנית של המטפל כמאמן. אנחנו חושבים שהמטפל והקשיש שיושבים ביחד ובוהים שניהם בטלוויזיה בערב יכולים לנצל את הזמן הזה גם לאימון קוגניטיבי. אנחנו יודעים לעשות את זה בזמן קצר ואולי להשפיע על אותו גרף. ומעט לאזן אותו.

יש כבר תוצאות?

יש כבר תוצאות מחקריות. אנחנו מבוססים של מחקר של הרבה מאוד שנים. הפעלנו את זה על הגיל השלישי ואני בהחלט שמח להגיד שזה עובד.

תודה רבה. זה נושא מאוד מעניין.

אחרון הדוברים הוא רם ויסבורד.

אני ראש הלשכה של נשיא טבע למחקר ופתוח, פרופסור מייקל היידן. פרופסור היידן מאוד רצה להשתתף בדיון היום באופן אישי אבל הוא נמצא בחו"ל ולכן הוא ביקש ממני להוסיף מאוד בקצרה את ממד המחקר והפתוח לדיון הזה, שמתחבר לסעיף 7 בתכנית שהוצגה קודם.

אנחנו מאמינים שיש חשיבות עצומה למציאת תרופות חדשות לאלצהיימר, ופיתוח תרופות למחלות של המוח הוא מרכיב מרכזי באסטרטגיה של טבע. כלק מהאסטרטגיה שלנו יזמנו לפי שישה חודשים את ההקמה של הרשת הלאומית לחקר מדעי המוח בישראל – זאת יוזמה משותפת של טבע עם כל האוניברסיטאות בארץ ומכוני המחקר המובילים בישראל. במסגרת היוזמה הזאת טבע משקיעה 15 מיליון דולר בפרויקטים אוניברסיטאיים בתחום חקר המוח ומלגות לחוקרים מבטיחים בתחום.

הרשת מתמקדת בפרויקטים שעשויים להביא לפריצת דרך בהבנה של מחלות מוח, בכללן אלצהיימר. פריצת דרך בהבנה של המחלה היא על הנתיב הקריטי של מציאת פתרון והתערבות טיפולית. בחודשים האחרונים מיפינו את רוב החוקרים ואת רוב הפרויקטים בישראל בתחום של מדעי המוח ובתחום האלצהיימר בפרט.
בחרנו 50 פרויקטים מבטיחים וחוקרים מצטיינים שמקבלים מענקי מחקר ומלגות כדי לקדם פריות דרך בתחום.

למה הגעתם? זה יפה מאוד, אבל - - -

מתוך 50 פרויקטים שנבחרו – 11 עוסקים ספציפית באלצהיימר. הבאתי את רשימת הפרויקטים ואנחנו משאירים אותה אצלך לעיונך, לעיון הפרוטוקול. חשוב להבין ולהיות ריאלי – פריצת דרך מדעית היום תביא לתרופה בעוד 10 שנים. הדיון הזה הוא מאוד ממוקד בהווה - - -

זאת אמת בסלע – יש לך בשורות בכיוון?

הבשורה היא שאנחנו נמשיך לעשות את זה במשך 5 השנים הקרובות. מאחר והאופק של מחלת האלצהיימר והנטל ההולך ומתגבר שהיא הולכת ליצור על החברה, לא הולכים לשום מקום – בטווח הארוך אנחנו עושים משהו שאנחנו חושבים שיבשר תקווה לחולים ולמדע בישראל.

אתה לא מגלה לנו?

הרשימה נמצאת כאן. הייתה מעוניין לשמוע על פרויקט ספציפי?

לא, לא. לא ביקשתי שתהיה סוכן מכירות – זה לא. שאלתי אם יש לכם אופק בנושא הזה כי אני מאוד מעריך את ההשקעות שלכם, אבל זה לא נושא הדיון שלנו, אנחנו מדברים על טיפול במחלה.

נציגת משרד הרווחה, בבקשה.

אני מנהלת את השירות לזקן במשרד הרווחה ואני גם יושבת-ראש של ועדת סיעוד של המוסד לביטוח לאומי שמפתחת שירותים לזקנים. יש לנו תכניות ויש לנו דברים שאנחנו מיישמים, אבל מעט, לא מספיק.

במשרד הרווחה יש שני נושאים עיקריים: כל הנושא של מרכזי יום לאוכלוסייה הזקנה, בעיקר שמים דגש בנושא של חולי אלצהיימר ודמנציה. היו לנו תכניות של הרחבת שירותים בשעות אחר הצהריים, ערבים וכדומה אבל התכניות האלה לא תפסו מספיק. זה הברה תקציב ואנחנו לא יודעים מה יהיה השנה.

הדבר השני שהוא מאוד-מאוד חשוב זה כל הנושא של מידע למשפחות. מרכז למשפחות לקבלת מידע, לתמיכה במשפחות נעשה על-ידי עובדים סוציאליים ברשויות המקומיות. זה לא מספיק בגלל העומס עליהם. במסגרת קרן סיעוד, רק אתמול אישרנו בוועדה מספר מרכזי יום חדשים – הרחבות ומרכזים לחולי אלצהיימר.

השימוש היום נעשה בעיקר בכספי גמלאות הסיעוד לנושא הזה, אבל כשאנחנו מדברים גם על יום ארוך אז הכסף שמגיע לאנשים בדרגות הכי גבוהות – חולי האלצהיימר – בגמלאות הסיעוד לא מספיק גם לתת להם טיפול בימים רגילים של שהות במרכז יום וגם לתת להם טיפול בשעות אחר הצהריים ובסופי שבוע.

יש לנו תכניות עם משרד הבריאות האגף לגריאטריה לנופשונים שאת חלקם אנחנו משלמים ממשרד הרווחה ואת התוספת לחולי אלצהיימר, שזה מחירים יותר גבוהים, משרד הבריאות משלם. אנחנו עדיין עובדים על הרחבה של התכניות.
אנחנו עוד לא קיבלנו את התקציב של השנה, אנחנו לא יודעים מה יהיה. אם יהיה תקציב אפשר יהיה לפתח עוד דברים. יש תכניות, יש אפשרויות לעשות דברים אפילו די בקלות על בסיס של מרכזי יום קיימים ולהרחיב תכניות ולעשות תכניות יותר מעמיקות ותמיכה במשפחות – הרבה דברים – אבל זה מאוד קשור בתקציב.

תודה רבה.

לדעתי תקציב זה חלק מהעניין אבל אני חושבת שעומס שזאת לא הסיבה שלא לטפל באנשים נזקקים. חוץ מזה, אני מבינה שמרוב העומס הרבה דברים שנשארים בלי טיפול. צריך קצת למנער שם את העובדים.

אני מייצגת את אש"ל-ג'ויינט ואני גם חברת ועד מנהל של עמותת עמדה.

אז יש לי עוד שאלה: איך אנשים יודעים מה הזכויות שלהם? יש לכם אתר? אני שואל את משרד הרווחה.

בנושא הזה או בכלל?

ברור שבנושא הזה.

אנחנו עובדים דרך המחלקות לשירותים חברתיים. אדם שרוצה לשאול באותם נושאים שאנחנו אחראים עליהם – יכול לקבל שם את כל המידע: אם זה סידור מוסדי או אם זה מרכז יום או אם זה - - -

איך זה קורה? אני מתקשר לגבי אלצהיימר – אני מדבר עם מישהו או שאני באיזו מרכזיה אלקטרונית שפנה אותי עד שאני שוכח מה רציתי?

לנו אין מרכזיות אלקטרוניות. יש לנו עובדים סוציאליים שחלקם – אני לא יכולה להגיד כולם – התמחו בתחום הזה.

איך מגיעים אליהם?

כל האינפורמציה נמצאת באתר של המשרד?

בכל הרשויות הגדולות והבינוניות יש מדור או מחלקה לזקן. וכשמגיעים למדור לזקן – שם הם מתמחים בכל מה שקשור בזקנים: אם זה ניצולי שואה, אם זה אלצהיימר. הם מתמחים במתן המידע והתיווך או הטיפול. אלה הכתובות אצלנו.

כלומר, אני מתקשר לעובדת הסוציאלית שלי באזור ו' באשדוד והיא תיתן לי את המענה למה שאת אומרת?

כן.

בעוד שבוע או יותר?

- - - כמובן היא יכולה לתת מידע על מה שקיים.

תודה.

את אחרונה כי אני מסכם את הדיון.

שני אתרים שקיימים ומופעלים, אחד מהם זה מרכז מידע רעות-אש"ל, יש פרסום. אנשים שפונים יכולים לקבל מידע גם בנושא הזה. מרכז המידע של עמותת עמדה, שוב - - -

זה מרכז של זהבי עצבני. אני מכיר אותו.

אבל גם מרכז המידע של עמותת עמדה נותן אינפורמציה ומפנה - - -

תודה רבה.

אני לא יכול בלי הגמלאים, אחרת אני אסתבך עם אורי אורבך וזה מה שחסר לי. את כל המניות שלני אני משקיע במשרד הזה – בטוח שאני אהיה, אינשאללה, גמלאי.

אני רוצה לספר על פרויקט פיילוט מקסים שעשינו בבית חולים שיבא. בדיוק מה שאתה אומר – להגיע לאזרחים הוותיקים ברגע האמת. יש לנו מתנדבים שהם אזרחים ותיקים, אנחנו מקבלים כל בוקר את הרשימה משיבא – כל אזרח ותיק יש לו זכות לראות מתנדב שיגיד לו את כל הזכויות שלו, בין אם הוא סיעודי, בין אם הוא תשוש נפש.

יש חוברת "זכויות שוות זהב" ספציפית על בריאות. גילינו שהרבה ביטוחים סיעודיים לא מספרים שאם יש לך אלצהיימר אז מגיע לך לקבל את הביטוח. אנשים חושבים שסיעודי זה רק גוף ולא נפש.

תודה רבה.

אנחנו פה מפספסים דבר חשוב – דמנציה נתפסת היום כמצב ולא כמחלה ומסביב לזה כל השיח שקורה כאן כאשר דמנציה מופיעה בפירוש ברשימת המחלות הכרוניות או יותר נכון האלצהיימר בלי דמנציות אחרות, אני חושב שצריך לקדם אותה ברשימה, להתייחס אליה כאל סוכרת, יתר לחץ דם, אי ספיקת לב - - -

היות והדבר הזה לא תוכל לתמצת אותו אפילו בהרבה שניות – אנחנו נזמין אותך לדיון הבא כדי שתוכל לדבר על זה כי זה נושא חשוב. אני מתנצל, לוח הזמנים לוחץ.

אני מאוד מתחברת למה שגברת ברודסקי הציגה ומאוד מתחברת למה שאת הצעת, חברת הכנסת, על הבדידות ועל הקושי. אני שומעת את זה ויודעת שאנחנו כבר למעלה מ-33 שנה עושים את מה שאת חיפשת אבל אין לנו את המימון הכספי כדי לתת את זה לכלל הציבור.

תודה רבה.

לפעמים עצה גם הייתה עוזרת.

תודה רבה. אני מסכם. קודם כל, ברכות למשרד הבריאות על התכנית להתמודדות עם מחלת האלצהיימר ודמנציות אחרות. אנחנו נמתין, בעוד 30 יום אנחנו נקבל ממך את הבקשות החקיקתיות שלך ובעוד חצי שנה אנחנו נתכנס פה כדי לראות איך הדברים מתקדמים, אם לא נשכח. הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 12:35.>