PAGE
17
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
18/06/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 11>
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, י' בתמוז התשע"ג (18 ביוני 2013), שעה 12:00

<המכביה כמנוף לעידוד עלייה>

חברי הוועדה: >
יואל רזבוזוב – היו"ר
דב ליפמן

>
עודד פורר - מנכ"ל, המשרד לקליטת העלייה

אלה סבן - מנהלת מח' תושבים חוזרים, המשרד לקליטת העלייה

חנה קורן - מנהלת אגף בכיר עידוד עלייה ותושבים חוזרים, המשרד לקליטת העלייה

דוריס קריאף - מנהלת מחוז ארצית לתיעוד וזכאות, המשרד לקליטת העלייה

רונית ראובן - מנהלת מחלקת אומנים עולים, המשרד לקליטת העלייה

אלעד סון - דובר המשרד, המשרד לקליטת העלייה

אורטל חכשור - עוזרת דובר המשרד, המשרד לקליטת העלייה

עופר בוסתן - סגן ראש מינהל הספורט, משרד התרבות והספורט

אברהם זוכמן - מפמ"ר חינוך גופני, משרד החינוך

מיכל אורעד - רכזת ועדת היגוי המכביה, משרד החינוך

אמיר פלד - יו"ר המכביה, מכבי – תנועה עולמית

יאיר המבורגר - יו"ר התנועה, מכבי – תנועה עולמית

אייל טיברגר - מנכ"ל, מכבי – תנועה עולמית

קרלוס טפיירו - סמנכ"ל, מכבי – תנועה עולמית

לאה וייס - עוזרת בכירה לסמנכ"ל קשרי ממשל, הסוכנות היהודית

מתי שרפשטיין - ממונה תכניות לצעירים, הסוכנות היהודית

עודד פויר - מנהל היחידה לעידוד עלייה, ההסתדרות הציונית העולמית

ישעיהו יחיאלי - מנכ"ל תכנית נעל"ה

אלי תרן - מנהל אזור חמ"ע, נעל"ה

ולדימיר בליאק - פעיל ביש עתיד, ספורטאי

טל ברודי - ספורטאים ומאמנים עולים

דוד דהאן - נציג הארגונים החברתיים

דנה גורדון שושני

אור שושני
<המכביה כמנוף לעידוד עלייה>

צהריים טובים. אני שמח לפתוח דיון בנושא המכביה. לא בטוח שהיה כאן דיון בנושא. היה דיון?

בהקשרים אחרים היו.

אנחנו נמצאים בתקופה מאוד קרובה למכביה התשע-עשרה. לי באופן אישי הנושא הזה מאוד קרוב, גם בגלל הרקע הספורטיבי וגם כי הייתי אלוף המכביה. נקודה לרשום: היו לי לא מעט הישגים ספורטיביים, וניסיתי למצוא באיזה שנה הייתי אלוף המכביה – אני חושב שב-2005, אבל לא אני לא בטוח – וביקשתי שימצאו, ולא מצאו. צריך שהמידע הזה יהיה נגיש – שאם בן אדם זכה במכביה, שיוכל להיכנס לאינטרנט ולראות מתי, שיהיה איזשהו עדכון של הישגים, כי להרבה אנשים זו תחרות בסדר גודל עולמי.

נמצאים פה חבר הכנסת דב ליפמן, חבר הוועדה, ומנכ"ל משרד הקליטה, עודד פורר, שאני רוצה לברך אותו. לפני שבוע הוא התחיל בתפקידו החדש. מאחלים לך הצלחה. יש לך הרבה עבודה קשה, אבל שמענו עליך רק דברים טובים, ובטוחים שתצליח.

אבא שלו הוא איש מכבי ותיק.

אז יש לו גם חיבור ישיר למכבי. אני לא אגיד את כל השמות שפה, אבל כל אחד שידבר יציג את עצמו. בכל זאת אומר שנמצא פה יאיר המבורגר, ראש מכבי העולמי, אמיר פלד, יושב-ראש מכבי ה... טל ברודי האגדי, שנושא המכביה מאוד קרוב ללבו, ומר זוכמן, ממשרד החינוך. אם לא אמרתי מישהו – סליחה. כל אחד יגיד את שמו לפרוטוקול. דב, בבקשה.

קודם כול, כבוד היושב-ראש, אני הגעתי כאבא להגיד תודה. הבן שלי הקיץ בנבחרת הבייסבול, ואני אומר בגאווה שהיכולת שהבן שלי ישחק עם ישראל – זה קצת חלום. בייסבול עם ישראל. זו גאווה. ואתם עשיתם את זה. אז תודה מעומק הלב – כאבא.

כחבר כנסת אני חייב להגיד שכאשר אני קורא ורואה את הכמויות שהגיעו ארצה – ההזדמנות שלנו היא לא רק בעניין העלייה, אלא הם יכולים להיות שגרירים שלנו כאשר הם חוזרים לארצות שלהם. אני חושב שחייבים לעשות את זה. אנחנו חייבים לשבת ולראות איך אנחנו יכולים לעזור לכם. אם אתם רוצים את העזרה שלנו לדבר איתם על מדינת ישראל – האנגלית היא שפת אם שלי, ואני כאן לשירותכם במשך הקיץ, ובכל מקום שרוצים שאני אגיע להרצאות – אני לשירותכם. אני מברך אתכם על היוזמה. תודה רבה. אני פה לשירותכם, וכל הכבוד לכם על היוזמה.

תודה רבה לחבר הכנסת דב ליפמן. הסיבה שזימנו את הדיון הזה היא שהמכביה מהווה מנוף לקליטת עלייה. אנחנו משקיעים כל כך הרבה משאבים בעניין התפוצות והחיבור לישראל, וכאן, אפשר לומר, שהתפוצות באות אלינו. אז אני רוצה לראות שאנחנו עושים את המיטב לחבר אותם ולנסות להעלות אותם. מנכ"ל משרד הקליטה, בבקשה.

שלום, נעים מאוד. אני שבוע בתפקיד, ומכל הדברים שעשיתי עד עכשיו – זה הכי כיף: אתה בא לדיון שכולו תחושה אמיתית של יצירה. אני חייב לברך אותך, יושב-ראש הוועדה, על היוזמה של הדיון הזה. אני חושב שהוא במקום. אני חושב שהמפעל הזה הוא מפעל חשוב, ואני גם תולדה שלו: סבתא שלי ז"ל מצד אבא עלתה לארץ במכביה הראשונה, מלטביה ב-1932. היא באה להשתתף בתחרות ריצה ונשארה לרוץ פה. היא אמרה: אני לא חוזרת ללטביה. אחריה עלתה כל המשפחה, וככה ניצלה מהשואה. לכן הקשר שלי למכביה הוא ברור ומובן.
אני חושב שהמפעל הציוני הזה, החשיבות שלו היא גם בעידוד עלייה. בסופו של דבר, אנחנו צריכים עוד עולים, ושתהיה לנו קליטה טובה של העולים האלה, ולשם כך אנחנו פה. נכנסתי עם העניין הזה לשרה, ואני חייב לומר שהיא נתנה את ברכת הדרך, ואמרה שהיא רואה חשיבות בנושא המכביה. מעבר לתקציבים שיש היום, במכביה הזאת איגמו את התקציבים שבעבר ניתנו כל פעם למשרד אחר, והם ניתנים לכם כתקציבי גג.

נמצאת פה חנה קורן, מנהלת אגף בכיר לעידוד עלייה. אני הנחיתי את הצוות לנסות לגבש עוד תכנית, עם עוד תקציב, מה שנצליח לגרד – ואנחנו נצליח – כדי לעודד עלייה. כי בסוף אנחנו נרצה לדעת כמה נשארו פה וכמה יחזרו לפה בארבע השנים שאחרי.

אני באתי לברך אתכם על העניין הזה, והדלת שלי פתוח לכל דבר. החשיבות של המפעל הזה ברורה, גם לממשלת ישראל וגם למשרד לקליטת עלייה. תודה רבה.

תודה רבה. העזרה של משרד הקליטה בכל המערך הזה היא באמת חשובה. בסופו של דבר זו תחרות שהיא בסדר גודל עולמי מבחינת משתתפים. כבוד למדינה. העזרה שלכם חשובה, ואם נרתום את כל הכוחות ביחד, נגיע להישגים.

כבר יש המלצות, כמו שאמרתי, לגבי אתר האינטרנט: שאנשים יוכלו למצוא את עצמם ומתי הם זכו במדליה. הנושא השני הוא לעשות סטטיסטיקות שמראות מי בסוף נשאר.

אנחנו ניתן את המידע.

יופי, זה חשוב מאוד. תודה רבה, עודד.

אני לשירותכם. אני מצטער שאני צריך לעזוב, אבל הגעתי באופן לא מתוכנן.

שמי יאיר המבורגר, אני יושב-ראש מכבי העולמי. חבר הכנסת רזבוזוב, תודה רבה על היוזמה הזאת, כל הכבוד לך.

הסיפור של עודד נגע ללבי, כי אבא שלי ודודתי הגיעו גם הם במכביה הראשונה. אבא שלי היה שחיין ודודה שלי שחקנית כדוריד. הם חזרו ב-32', אחרי המכביה, התאהבו במדינה, והחזירו את כל המשפחה ב-35'. אני אומר את אותו משפט כמוך: אין ספק שהמשפחה שלי ניצלה בגלל מכבי. היינו בווינה, היה שם גם נשיא אוסטריה וגם ראש עיריית וינה, ולא התביישתי לומר שמכבי הצילה את המשפחה שלי מציפורני הנאצים, ואני מאוד גאה בזה. אני מודה שהאסימון הזה נפל לי רק כשהייתי יושב-ראש. חשבתי שזה יפה שאני אסגור את המעגל של אבא שלי, אבל אז רק הבנתי את הגדולה.
אבא של עודד הוא, מה שנקרא, חבר המחלקה.

אנחנו התנועה הציוניות הגדולה ביותר בעולם היום – מעל 400,000 איש, בקרוב ל-70 מדינות. החזון של התנועה הוא לקרב את יהדות הגולה, יהדות התפוצות, למדינת ישראל, תוך שימת דגש על מרכזיותה של מדינת ישראל. הפעילות נעשית כפעילות ספורט, אבל משולבת בפעילות ערכית, ציונית, יהודית, ואנחנו עושים את זה לאורך כל הדרך. נמצא פה הרב קרלוס טפיירו, שהוא הגוף שמוביל את התוכן הערכי והיהודי של התנועה הזאת. אנחנו רואים את האירוע של המכביה כאירוע מכונן, שקורה מדי ארבע שנים.

חשוב לי מאוד לציין, על אף העובדה שהיו חילופי קואליציות, שהממשלה הקודמת אירחה אותנו בישיבת ממשלה שבה ניתן לנו מענק של 18 מיליון שקל, מענק חוצה משרדים. אני חושב שזה היה אחד האירועים המרגשים שבהם הייתי – ראיתי שהנושא הזה קרוב ללבם של כל האנשים. גם השרה לימור לבנת מאוד תומכת בנו, מאוד מנסה לעזור לנו. אני באמת רוצה להודות לך, מכיוון שיוזמה כזו מוכיחה עד כמה אתם מתייחסים בכבוד לנושא הזה.

כמובן שאנחנו נדבר קצת על זה שאנחנו עדיין לחוצים מאוד בכסף, אבל זה נורמלי, בייחוד כשהתקופה עכשיו היא בעייתית, כי נכנסנו לבעיית תקציב. זה לא שהמדינה ירדה מההבטחה שלה, אבל הכסף מתגלגל קצת באיטיות, ואנחנו עוד נדבר על זה. אבל בסופו של דבר, יש לנו רק מילים טובות להגיד על ההתייחסות אלינו.

הארגון הוא באמת ארגון מדהים. אנחנו הולכים להביא 6,500 ספורטאים, ו-2,500 ספורטאים מכאן ילוו את 6,500 הספורטאים האלה. מדובר בבין 25 ל-30 אלף איש, כולל המשפחות. אני גם לא מאמין שיש עוד אירוע תיירותי כזה. בסוגריים אני אגיד שזה המשרד היחיד שאנחנו קצת בבעיה איתם – הם לא מבינים שזו תיירות.

אני אציג את האנשים. אמיר פלד הוא מוותיקי התנועה, הוא יושב-ראש הוועד המנהל של המכביה, אייל טיברגר הוא המנכ"ל של מכבי העולמי, והרב קרלוס טפיירו הוא סגנו.

אני מתנצל, אני צריך ללכת.

תודה רבה. יש לנו פה את עופר, שבא כנציג מינהל הספורט, שגם להם יש מעורבות. אנחנו צריכים לאחד את כל הכוחות ולראות איפה הבעיות. אם אתם אומרים שיש בעיה של תזרים, אנחנו נוציא המלצות ונפעל לתקן, כדי שהאירוע הזה יהיה כמו שצריך. כמו שבאולימפיאדה מנסים כל הזמן להשתפר, גם אנחנו צריכים כל ארבע שנים להתחרות בפעם הקודמת.

נחשפתי פה לסיפורים על סבים שעלו בעקבות המכביה, וזה באמת מרגש. דור ההמשך יושב כאן בשולחן, בתפקיד משלו. אותו דבר העולים שיכולים לעלות בעקבות המכביה ה-19. הפוטנציאל של החבר'ה שמגיעים לכאן הוא באמת פוטנציאל אדיר מבחינת הקליטה של מדינת ישראל. בסופו של דבר הכול מתורגם למנוף כלכלי. אנחנו מוציאים כסף, לא הרבה כסף, אבל דרך זה מצליחים לקלוט אנשים איכותיים – וזו תרומה גדולה למדינה, מעבר לחלום הציוני.

אמיר, בבקשה.

תודה. ב-18 ביולי יהיה טקס הפתיחה באיצטדיון טדי בירושלים. האיצטדיון הכפיל את עצמו מבחינת מושבים. לא המצאנו את זה, אבל היינו הטריגר המרכזי לכך שבלוחות המזנים האלה, ירושלים תוכל לארח את האירועים המרכזיים של המכביה. מתפקידנו להעלות את בירת ישראל לראש שמחתנו, וזו חלק מהמשימה שלנו כאלה המנהלים את האירוע העצום הזה.

אומר כמה מילים על המספרים ומה הם מייצגים. אנחנו צריכים לזכור שיש לנו שתי קהילות יעד עיקריות. קהילת היעד העיקרית היא הספורטאים, שמגיעים מבערך 80 מדינות במכביה הזאת. בטדי יהיו 80 דגלי מדינות שמשתתפות. זה הכי קרוב למושג "אולימפיאדה יהודית". המשלחות בעיקר עוסקות בנושא של להיבחר למשלחת, לפחות שנתיים. אם אתה רוצה להיות חבר בנבחרת הקרח של קנדה, אתה אחד מ-30. כשאתה רוצה להיות בנבחרת הכדורסל של ארצות-הברית אתה אחד מ-30 או 25 מועמדים – אתה צריך להיות הכי טוב שהם מסוגלים להביא. מבחינת ההתארגנות זה אומר שכבר שנתיים לפני המכביה אתה מחובר לדבר הזה. אתה, וסביבתך ומשפחתך, והכסף שאתה צריך לגייס.

דיברנו על כסף. אין עוד אירוע ספורט בעולם שבו הספורטאים עצמם או משפחותיהם או הספונסרים המקומיים משלמים 80% מהעלויות שלו. אין לזה אח ורע. אין דבר כזה. כלומר, כדי להגיע מאוסטרליה הוא צריך לגייס כמעט 10,000 דולר, כדי לטוס, כדי לשהות בישראל, כדי להתאמן, כדי לקנות בגדים, כדי להביא איתו רופא ופיזיותרפיסט וכדומה. זה אירוע שהעולם היהודי באמת מתגייס אליו, וההוכחה הכי טובה לכך היא העובדה שהמכביה גדלה בכל פעם.

פתחתי את "ידיעות אחרונות" היום עם סיפורי הפוליו של מדינת ישראל, וכמובן שהדברים הגדולים והקטנים האלה משפיעים. אבל יש לנו גב מאוד חזק מראשי המשלחות שלנו בעולם היהודי. אני יכול לומר היום שיש לנו מכביה שהיא לא רק הגדולה ביותר, אלא זו מכביה שגדולה ביותר מ-20% מהמכביה הכי גדולה. כלומר, בעוד העם היהודי נמצא בקשיים של זהות יהודית, נמצא בקשיים של נישואי תערובת, נמצא בקשיים של אנטישמיות, נמצא במצב שהוא די בורח מהקהילתיות, מבתי הכנסת, מה-JCC, אפילו שיש ירידה גדולה – כשמדובר באירוע הזה, זה עדיין אירוע שכמעט בכל קהילה יהודית יש לו נגיעה חזקה וטובה.

יש לנו 6,500 ספורטאים. אני יכול לומר שבנתונים של מדינת ישראל דהיום – שאין לה כפר אולימפי וכנראה גם לא יהיה לה – כדי לעשות לוגיסטיקה שמשתתפים בה כ-9,000 ספורטאים, המדינה מוצתה. אנחנו מפזרים ממטולה, למתקני ההוקי קרח – ועד לבאר-שבע, למתקני הכוח. אנחנו "מכים" את ירושלים בכמה שיותר ענפי ספורט, גם מבחינה אידיאולוגית וגם כי ירושלים משתפת פעולה באופן מדהים. השתלטנו גם על וינגייט, ולמעשה על כל מתקני האירוח על קו החוף, ירושלים וכדומה. אם אני צריך להגיע ב-18 ביולי עם 30,000 איש לאיצטדיון טדי, הדבר הזה מרתק מאות אוטובוסים, הדבר הזה דורש אלפי מקומות חניה, כדי שלא יהיה בלגן בעיר. הדבר הזה הוא פרויקט לוגיסטי... כולל מיליון בקבוקי מים קרים בתפזורת כלל-ארצית.

המטרה המוצהרת, כמו שיאיר אמר, היא ברורה: אנחנו רוצים שהם יצאו מפה אוהבי ישראל. זו הכותרת הראשית. הכותרת הנוספת היא ש-5% יישארו בארץ בין המכביות כעולים חדשים. זה אני אומר על סמך סטטיסטיקה של כל המכביות האחרונות. קרלוס מחזיק פה מספרים מסודרים מאיזה מדינות. חלקם משתלבים פה בספורט הישראלי, חלקים אחרים באים כי הם התאהבו במדינה ורוצים לחיות בה, ואצל רבים וטובים, אהבת ישראל שהם מקבלים כאן, הופכת את ישראל עבורם לבית שני. אם הדבר הזה יודע להתגלגל למטרה עיקרית של ציונות, אז אני חושב שאנחנו תורמים לזה בגדול.

לסיכום, אתה לוקח אותם ב-8 ביולי ונפרד מהם ב-1 באוגוסט. בדרך אתה נותן להם החל מבקבוק המים ועד התכנית החינוכית. אין מקום אטרקטיבי או חשוב היסטורית שהם לא יטיילו בו. הם יעשו את ענף הספורט שלהם מא' עד ת', הם יתאמנו, והם יצרפו לדבר הזה מפגשים עם ישראלים, הם יקבלו אירוח ביתי בארוחת שבת כזאת או אחרת. יהיו להם בלי סוף פעילויות, ועוד לא דיברתי על טקס הפתיחה ואירוע הנעילה, ועל בריכת הסולטן ל-6,000 בני נוער וכדומה. יש בזה באמת רצף עצום של אירועים, שבסופו של דבר אתה רוצה תרבות, חינוך ומעל לזה – ספורט, כי לזה הם באו.

קהילת היעד השנייה היא הקהל הישראלי. יש רבים וטובים שיודעים להעריך ולאהוב את האירוע העצום הזה – שדרך אגב, מנוהל ברובו על ידי מתנדבים. אבל אני לא בטוח שה-"יורו 21" שנערך פה עכשיו, אל מול הענק שעומד לתקוף את המדינה הזאת בעוד שבועיים-שלושה... בוודאי שקשה לנו מבחינה תקשורתית, בוודאי שקשה לנו מבחינה תקציבית. 18 מיליון שקל זה יפה מאוד, אנו מודים על זה, אבל זה מתוך 200 מיליון שקל.

18 מיליון זה - - -

זה מכל המשרדים של ממשלת ישראל. העלות של המכביה היא 200 מיליון שקל.

איזה משרדים, חוץ מהקליטה והספורט?

משרד החינוך, משרד הקליטה, משרד הנגב והגליל, משרד ירושלים - - -

משרד הבריאות, המשרד לביטחון הפנים, משרד הגמלאים - - -

צריך לבדוק כמה כל אחד נותן.

זה לא רק שאלה של הכסף. אני חושב שאם אנחנו כבר יושבים פה ויוצא מפה פרוטוקול רשמי... אין ספק שזה האירוע הכי קרוב לאירוע ממלכתי, לא רק כי כל סגל א' הם אורחי המכביה, אלא גם בגלל שמה שאנחנו עושים נותן נגיעה בכל דבר שקורה במדינה הזאת. אם בני גנץ תוקף או לא תוקף בצפון, אנחנו אחראים על איך זה יקרה. אם יש היום מתקפה של פוליו – זה בית-הספר שלנו. זאת אומרת, מצד אחד אנחנו הכי ממלכתיים מבחינת התרומה למדינת ישראל, ומצד שני, אנחנו כמעט הכי לבד כשמדובר בקבלת ההחלטות שאנחנו צריכים לקבל. אני לא בא לפה עם תכנית מסודרת, אבל לפחות בפן התקציבי אני כן יודע שלו מישהו היה סופר את שני הצדדים, את התרומה הישירה ואת העקיפה, את 25,000 התיירים שמגיעים סביב המכביה – אם המדינה הייתה מבינה שקורה פה דבר...

ההבדל לכאורה בינינו לבין סוג אחר של גופים, בוודאי "תגלית"... אין מה להשוות. אין מה להשוות בגילאים. אנחנו נותנים פתרון לגילאי 14, 15 ועד לגיל 90. זה לא קבוצת גילאים מאוד מסוימת שצריך לתת לה מענה, אלא...

מבחינה תקציבית, הם משלמים 80% על הגעתם ועל כך שאני אעשה להם טקס פתיחה. צריך להבין שההוצאה האדירה הזאת נופלת על כתפי המשתתפים. אני חייב לתת להם את השירות, אנחנו חייבים לתת להם את המיטב שהמדינה מסוגלת.

צריך להבין שאנחנו שונים. יש לנו עוד יתרון אחד: אחד הדברים שקורים ב-2013 זה המדיה החדשה שהופכת להרבה יותר דומיננטית – האינטרנט והרשתות החברתיות. איתם יש לנו את היום שאחרי, ואין את זה כמעט לאף אחד. אנחנו יודעים לגעת ביום שאחרי, הם כולם אצלנו.

חברים, זה באמת אירוע מדהים ומרגש, ועושים אותו אנשים נפלאים. אדוני היושב-ראש, אני שמח על היוזמה שלך. תרחיב אותה עד כמה שניתן. תודה רבה.

תודה רבה.

אני רוצה לחדד את הנתונים: מדובר על 6,500 ספורטאים שמגיעים מחו"ל, ולפחות 50% מהם לעולם לא היו בארץ. זו הזדמנות אדירה. אנחנו מביאים אותם כספורטאים, מעניקים להם חוויה אדירה במשך שבועיים. זה כולל טקסים עם תוכן יהודי-ציוני, טיולים, מפגש עם ישראלים, מיזמים משותפים עם משרדי ממשלה – משרד הקליטה, משרד החינוך, משרד התרבות והספורט, שהם שותפים אדירים – ביקור באוניברסיטאות, במיזמים שונים, טיולים ברחבי הארץ. כמו שאמר אמיר, הכוונה היא להוציא אותם מכאן כשגרירים טובים של מדינת ישראל. במהלך המכביה אנחנו מקיימים אירועי שבת, בר-מצוות ועוד. חלקם בכלל לא התנסו בחוויה הזאת, וזה הופך להיות חוויה אדירה בשבילם.

במכביה הזאת יש 20 מדינות שלעולם לא השתתפו במכביה. לא מדובר במדינות של עשרות-אלפים, אבל בקהילות של אלפים ומאות. זה כולל את ה"סטאן-יות" של חבר העמים, מרכז אמריקה, קובה ועוד. אנחנו רואים כאן חגיגה בין-לאומית של המדינות השונות.

יחד עם כל החוויה, כמי שלוקח חלק מרכזי, אני חייב להגיד שבגלל קריסת אירופה אנחנו נתקלים היום בחוסר יציבות במשלחות. נכון להיום, פולין, בולגריה ואוקראינה מתנדנדות אצלנו, אחרי שהם הכינו את הספורטאים שנתיים וחצי, בגלל שהספונסר המקומי נפל או השותף המקומי נפל. אנחנו צריכים לתת להם תשובה אם להביא משלחת מכובדת או להביא רק דגל אחד. וכאן אני פונה אליך, כבוד היושב-ראש: אנחנו חייבים את העזרה הזאת. אלה המדינות שמהן בסופו של דבר יגיעו ארצה, יישארו כאן ויעשירו את הספורט הישראלי ואת החברה הישראלית. זה עכשיו או לעולם לא – אם הם לא יבואו עכשיו, החלום הזה יתפרק ולא נראה אותם עוד ארבע שנים. יש מספר מדינות כאלה שאנחנו חייבים לשנס מותניים ולהביא אותן.

אנחנו צריכים לקבל נתונים על מספר המדינות האלה. אני הייתי מעורב בזה, בגלל שכל מיני ספורטאים ומשלחות מתקשרים אליי. מדובר על אנשים שמתקשים עם כרטיסי טיסה, וספורטאים שלא יודעים אם הם יתחרו או לא.

נכון. וזה לא כסף גדול להביא אותם, באמת שלא.

אז צריך לבדוק על איזה מדינות מדובר וכמה כסף. אני אשמח לעזור אם אוכל. אני רוצה לראות מה המעורבות של הסוכנות, של ההסתדרות הציונית ושל שאר הארגונים, כולל הארגונים בארצות-הברית. בתקופה הקצרה שאני פה, ראיתי כמה כסף הולך לנושא של התפוצות, של הזהות היהודית-ישראלית. אנחנו מתחילים להרגיש שזה הולך ונעלם לנו. אני כן חושב שאפשר לפנות. אני אפנה באופן אישי לארגונים ואבקש עזרה במימון של משלחות ממקומות רגישים, שמתקשות להגיע.

גם כאן אנחנו צריכים לתת איזשהו דגש, לנסות לגייס לא רק את תקשורת הספורט אלא את התקשורת הארצית. כי האירוע הזה חשוב למדינת ישראל, הוא באמת חשוב. בגלל זה ביקשתי לעסוק בזה בוועדה, כדי שזה יתחיל מפה, כדי שיבינו שזה חשוב, שזה לא סתם אירוע של מכבי או הוועד האולימפי.

מי כמוך יודע שאני לא אבדוק לעולם מה מרכיב את נבחרת ישראל במשהו – זה יכול להיות הפועל, זה יכול להיות בית"ר, זה יכול להיות אדום, זה יכול להיות צהוב. אין לנו שום בעיה עם העניין הזה.

זה אירוע לאומי ברמה הכי גבוהה. אנחנו אמנם כבר חודש לפני, אבל אנחנו עוד צריכים לעשות. צריך לעשות ישיבה כזאת אחרי האירוע, עם לקחים, עם סטטיסטיקות של מי השתתף, מי נשאר, מי אהב ומי לא אהב, מה התלונות, מה הבקשות. צריך לגייס את כל המשרדים ולראות... או שמשרד אחד ייקח את זה על עצמו, ולהכניס את זה לבסיס התקציב, ולא ללכת ולשנורר מכל מיני משרדים את הכסף. המטרה שלנו היא לעשות ישיבה שאחרי ולהבין איך זה מתנהל.
דוד דהאן, יושב-ראש ודובר הארגונים החברתיים, בבקשה.

תודה רבה. אני יושב-ראש הארגונים החברתיים בכנסת, לשעבר, הייתי פעם שחקן כדורגל במכבי מינכן – יש דבר כזה – והייתי בבאיירן מינכן ובמינכן 1860. בתוך התקופה שהייתי בכדורגל, הייתי גם כן בקבוצת כדורעף של מכבי, של היהודים המקומיים שהיו מתחברים, ואני רוצה לגלות לכם סודות מתוך הקבוצה של כל היהודים שהיו מתקבצים, לגבי הלך הרוחות שהיה שם בעניין המכביה. הייתי גם בכדורסל, בליגה הארצית שם. היה לנו מאמן מקנדה, והוא היה כל הזמן מתחנן אליי, אומר לי: ישברו לך את הרגל, יהרסו לך את הרגל בכדורגל, תבוא תישאר איתנו. אמרתי לו לא, ובסוף שברו לי את הרגל. קרעתי את הרצועות הצולבות.

אני רוצה לגלות לכם סודות. כל היהודים שהיו מתקבצים בתחרויות של כדורעף וכדורסל היו מצפים במשך התקופה הזאת להגיע לנושא של המכביה, כדי לבוא לארץ. תמיד זה היה נזרק לאוויר. זה בעצם היה השיא של החלום של כל ההתקבצויות. זה היה כל כך חשוב – כדי להגיע ולעלות לארץ, להרוויח את החופש הזה בארץ.

מרוב שזה דבר טוב שמקבץ ומאחד את עם ישראל, אני רוצה להציע לראש המכביה גם להוסיף מעבר לספורט גם תחרויות של קריוקי, של אירוויזיון, של אמנות, של יוצרים, של סופרים, ידיעת הארץ, נופשים בארץ, היסטוריה יהודית וישראלית, חידוני תנ"ך, ובעיקר – "חוק לישראל".

"חוק לישראל" זה ספר תורה שיש בו כמעט הכול. יש בו תורה, נביאים, כתובים, משנה, גמרא, זוהר בארמית – באורגינל, ופירוש בעברית של הזוהר, שזה הבסיס של כל הקבלה, ומוסר והלכות.
אני אגיד לכם למה. כשאני נפצעתי בכדורגל, בבית-החולים שניתחו אותי, היה בנדיקטוס, האפיפיור האחרון שיצא. הוא ישב שם ושיחק שחמט. זה היה בשנת 85', נגד המחשב. הוא שיחק לבד עם עצמו. באתי וישבתי לידו במיטה, אמרתי לו: תעשה ארבעה-חמישה מהלכים ואתה מנצח את המחשב. באותה תקופה מחשבים היו משהו מעולם אחר, אף אחד לא ידע אם אפשר לנצח את המחשב, היה סימן שאלה מאוד גדול בנוגע לזה. אמרתי לו: תעשה ארבעה-חמישה מהלכים ואתה מנצח את המחשב. הוא אמר לי: לא, לא, לא. אבל אנחנו, הישראלים, עם המנטליות שלנו, דחפתי ידיים בפנים, עשיתי אחת, שתיים, שלוש, והוא עשה ארבע, חמש, וניצח את המחשב. בשבילו זה היה ממש נס. מה הוא עשה? "שמע ישראל אדוני..." – הוא התחיל "שמע ישראל", בעברית, מילה במילה, ומזמורים מתהלים, מילה במילה. אני הייתי בהלם של החיים שלי. שאלתי אותו "איך זה יכול להיות? אלה תפילות של יהודים, מה לכומר ולזה?". אז הוא לא היה עדיין האפיפיור, הוא היה ראש כל המנזרים בגרמניה, ואחר כל הוא נהיה בישוף במינכן ואחר כך נהיה האפיפיור. שאלתי אותו איך זה יכול להיות, מה לו ולזה. אז הוא אומר לי: כן, אנחנו יודעים, ישו היה יהודי, וכל הכמורה בעולם מחויבת ללמוד בעברית, בלשון הקודש, לשון התורה, את כל הדברים שלו. בחקירה הרבה יותר עמוקה, הם לומדים גם זוהר, לומדים הכול.
לכן אני אומר שמחר הם יהיו יותר מלומדים ויותר טובים מאיתנו, אם אצלנו לא נכניס לפחות את "חוק לישראל". צריך להכניס את זה גם לבחינות ולקיים תחרות ממש רצינית בנושא הזה, בנוסף למכביה. תודה רבה.

תודה רבה. עופר בוסתן, סגן מנהל רשות הספורט.

אני מודה לך על הישיבה, ואני שמח על כך שאתה בכנסת. זו כבר נוכחות שנייה שלי בחודש האחרון, וזה מראה שהספורט תופס חשיבות בסדר היום הציבורי.

אני קודם כול מברך על הפעילות. זו בהחלט פעולה מבורכת, והמשרד נרתם ככל שהוא יכול לסייע.
לגבי בסיס הנתונים. אני חושב שמאוד חשוב לדעת כמה ספורטאים הגיעו וכמה נשארו. זה נתון שגם אפשר לבוא איתו אחר כך לממשלת ישראל ולבקש תקציב. חשוב לדעת כמה מהם נשארו בארץ, כמה מגיעים ללמוד בישראל כסטודנטים, כמה נשים, כמה גברים, ועוד חתכים כאלה ואחרים. חלקם באו לישראל, התארחו בישראל, והם שגרירים של ישראל בכל מקום שבו הם יושבים. אם יש לכם בסיס נתונים אני מאוד אשמח שגם לנו יהיה אותו. באופן כללי, אין בסיסי נתונים בספורט, ואני חושב שכדאי לבצע את זה.

לגבי הנושא התקציבי, אני רוצה לומר שזו פעם ראשונה שממשלת ישראל קיבלה החלטה. זאת החלטת ממשלה, ובפעם הראשונה לא צריך לקבץ נדבות. אולי זה סכום נמוך, אולי שווה לדון על זה, אבל זאת פעם ראשונה שיש את הסיטואציה הזאת.

זה נמצא בבסיס התקציב בכל המשרדים?

לא, זו החלטת ממשלה. הם מעבירים את זה בצורה מסודרת.

את הנושא הזה צריך לבחון. צריך לבחון מה עומד מאחורי החלטת הממשלה.

השנה יש המון בעיות בגלל שאין תקציב מדינה. כל שקל שאתה צריך להוציא, אתה צריך לבוא לוועדת חריגים של האוצר. זה אפילו לא פנים-משרדי. אז אחרי שעברנו את כל מה שעברנו בתוך המשרד, אז גם צריך לבוא ולהסביר לוועדת החריגים מדוע זה חשוב עכשיו ולא בעוד שנתיים.
כל המחויבות התקציבית של החלטת הממשלה הועברה, על פי מיטב ידיעתי. זה מחולק למספר שנים. לחלק יהיו השלמות ב-2014. עד לרגע זה, המחויבויות הועברו, ואני מקווה שגם ב-2014 הן יועברו בזמן.

עופר, יש לי הערה: מתוך 18 מיליון, קיבלנו שבעה מיליון. אנחנו משלמים עכשיו בעבור התפעול של המכביה, אבל חלק ניכר מהכספים נראה רק עוד שנה וחצי. זה מכניס את הארגון לחוסר יציבות. אם אפשר להקדים את 2014 ל-2013...

צריך לבדוק את זה.

זה מאוד חשוב.

אני אצטרך מכתב מסודר מכם בנושא זה, ואני אעביר את זה לשר האוצר.

דבר אחרון. מינהל הספורט ישמח לסייע לכם בכל הנושאים, למשל באירוח בתוך הרשויות. אנחנו כבר פנינו למספר רשויות, והן כבר פנו אליכם. אנחנו מאחלים לכולכם הצלחה. ההצלחה שלכם היא ההצלחה שלנו.

תודה רבה. ישעיהו, בבקשה.

תודה רבה. אני ישעיהו, ראש תכנית נעל"ה. אני מודה על ההזמנה להשתתף בדיון. באנו לדבר על נעל"ה כי יש כאן הזדמנות לעשות משהו ביחד עבור גילאים 14 עד 16.5, שהמדינה מציעה להם להישאר כאן וללמוד שלוש-ארבע שנים לבגרות, על חשבון מדינת ישראל. אין בעיות תקציביות בקטע הזה. הם יכולים לקבל כאן לימודי תיכון ולהמשיך את פעילותם הספורטיבית. אני רוצה לדייק בעניין הזה: הספורט לא בא במקום הלימודים, הוא בא בנוסף ללימודים. במכביה הקרובה יתחרו שני בוגרי נעל"ה, בשני ענפים, ולשניהם פוטנציאל לאולימפיאדה הבאה: אחד בקיאקים ואחד בקפיצה במוט, חניך אישי של אברבוך.

יש לנו ניסיון בקליטת תלמידים מצטיינים בספורט במסגרת נעל"ה, כל השנים, כבודדים. אנחנו משלבים אותם בקבוצות נעל"ה רגילות, ומשתדלים שהם יתקדמו בענף שהם באו איתו ורוצים להתקדם בו. זאת כדי שהגעתם לארץ לא תהיה על חשבון התחביב שלהם, אלא עם התחביב שלהם; ואם אפשר לקדם אותם – בשמחה.

אני רוצה לסייג את דבריי ולהסתכל על העולם היהודי בשני חלקים. רוב תלמידי נעל"ה באים ממדינות של ברית-המועצות לשעבר. ונדרשת עדינות ונדרש שקט. מפני שבאופן טבעי, המדינות שהם באים מהן הן מדינות שבהן הם העתודה האולימפית גם כן. ואם רוצים להשאיר אותם פה בארץ במסגרת נעל"ה, נדרשת עדינות, לא לעשות מזה צרמוניות, כדי לא לסכן את תכנית נעל"ה ולצייר אותה כתכנית שכאילו גונבת אנשים בעלי עתיד במדינותיהם. אני מזכיר שהיה ניסיון של התאחדות הכדורגל להביא לכאן כדורגלנים צעירים במסגרת נעל"ה כדי לשפר את מצב הכדורגל בארץ, אבל ההתאחדות עצרה את זה, מפני שזה נוגד אמנות בין-לאומיות שלפיהן לא לוקחים קטינים ממדינה למדינה בשביל לשפר את המצב הספורטיבי של המדינה המארחת. לכן צריך לעשות את זה בגבולות הטעם הטוב. אני מדבר על אמנות בתחום הכדורגל ספציפית. אנחנו לא רוצים לשבש אמנות.

אני רוצה להציע למכביה: בעשור השלישי של נעל"ה אנחנו מפתחים מסלולים ייחודיים. למשל, אנחנו פותחים השנה תכנית משותפת עם הטכניון שבה אנחנו לוקחים ילדים מכיתה ט', ובתוך שמונה שנים נוציא מהם מהנדסים. למה לא לעשות תכנית כזאת גם לספורטאים? בוא נציע מסלול מצוינות כזה בנעל"ה, אולי עם וינגייט או משהו כזה. זה מחייב דיבור בין משרד החינוך, שעבורו אנחנו עובדים, לבינכם, כגוף שמעודד ספורטאים לבוא לארץ, וכתנועת נוער. שמענו פה מספרים מדהימים על הפריסה שלכם בעולם. אפר לעשות דברים ביחד, כדי לתרום למה שהוגדר כנושא הישיבה: המכביה כמנוף עלייה. תודה.

ישעיהו, מה שחשוב לי בנושא הזה זה לראות איך אתם משלבים. יש המון תכניות, יש הרבה הסברה, גם בתחרויות, גם בבתי-מלון ועוד. יש את התכנית של נעל"ה ויש גם את מינהל הסטודנטים. צריך לדעת שיש דבר כזה – מינהל הסטודנטים. אני לא בטוח שרוב הספורטאים יודעים שיש דבר כזה מינהל הסטודנטים. אז חשוב שידעו שהם יכולים ללמוד על חשבון המדינה, לקבל כל מיני הטבות, ובסופו של דבר גם להישאר כאן.
גם הנושא של נעל"ה הוא נושא מאוד חשוב. יש רגישות בנושא האמנות הספורטיביות, אבל יש גם ספורטאים שמגיעים לפה והם לא הכי מקצוענים, וכן אפשר, בעדינות... כבר דיברנו עם ישעיהו על זה. כמו שפעם לקחו אותי, ילד בן14, וגייסו אותי למכון וינגייט, לפנימיית מחוננים, אותו דבר כאן: אפשר להסדיר שתהיה אקדמיה למצוינות בעזרת נעל"ה. זה כן יכול לקרוץ לכמה מן הספורטאים שיש במכביה. אולי זה ימשוך אותם, והמדינה תרוויח.

דרך אגב, "תגלית" מביאה רק אנשים שלא היו בארץ. החברים הצליחו ליצור הבנה שאלה שבאו למכביה יכולים לבוא גם עם "תגלית".

מצוין. אני מכיר את מנכ"ל "תגלית", והוא שותף טוב. אני רוצה לתת לטל ברודי לדבר. אני ביקשתי אישית שיבוא לפה, כי אני חושב שהוא סמל של המכביה.

אני מחזק כל מילה של יאיר, אמיר ואייל. אני לא אחזור על כמה זה חשוב למדינה וחשוב בנושא של ההסברה.

אני רוצה להתייחס לנושא של העלייה והקליטה. ב"תגלית" אירחתי 2,000 משתתפים בווינגייט, והיה מדהים. צריך לזכור שהסוכנות היהודית, מאז שנתן שרנסקי נכנס, המטרות שלה זה הזהות היהודית ולחבר למדינת ישראל. זה לא רק כמה ספורטאים יישארו בארץ או לא יישארו – אנחנו רוצים יותר. ואם אנחנו רוצם יותר, אנחנו צריכים להתייחס לאיך משרד הקליטה ו"נפש בנפש"... יש להם נציג פה?

לא. הם לא הגיעו.

אני חושב שהמעורבות שלהם זה מאוד חשוב, במיוחד במכביה. זו הדרך הטובה ביותר, ביחד עם הסוכנות היהודית, שהעבירה את האחריות לנושא של העלייה מארצות-הברית ואנגליה ל"נפש בנפש", שעושה עבודה יוצאת מן הכלל, את הנושא של לחבר אותם חזק מאוד עם קרלוס – עם המסרים של קרלוס.
"תגלית" חוזרים לאמריקה, ויש בעיה ב"תגלית –NEXT Birthright". במכביה אין בעיה עם ה-NEXT. למה? כמו שיאיר אמר, יש לנו 400,000 אלף איש בעולם שפועלים למכבי עולמי. יש נציגים שעובדים יום ולילה. הספורטאים, שאני רואה אותם בכל צפון אמריקה... יאיר אמר שלגבי הנוער, כבר מתחילים בגיל 14 עם תדמית, להגיע למדינת ישראל. ובג'וניור מכבי, שיש בכל רחבי צפון אמריקה – זה כבר ישראל בראש שלו. מה אני ידעתי מישראל? שיש גמלים וחמורים פה בארץ. לא ידעתי שום דבר אחר עד שהגעתי לפה. והמכביה מביאה אותם לפה, ולא רק פעם אחת: יכול להיות בג'וניור מכבי, ואחר כך יבוא עוד פעם עם מכבי. אבל מה, גם צריך לעשות NEXT. לנו, בוועדה הבין-לאומית של המכביה, יש מערכת: אם יש אזרח במשרד הקליטה, ו"נפש בנפש" שבונה... כמו שיש המון תכניות ב"מסע", תבנו איזה תכנית מיוחדת שיכולה להציג את זה לכל אחד מהספורטאים, שידעו שב"מסע", אם אחד רוצה להיות רפואה, להיות כלכלה, ללמוד פה, הוא יודע שב"מסע" יש יותר אפשרויות. אבל הספורטאים של המכביה צריכים לדעת מזה. קרלוס יודע מזה, אבל הוא צריך להיות מחוזק. אני לא יודע אם זה משרד הקליטה, אבל אני רוצה לשמוע מה הם אומרים, מה הרעיונות שלהם, אם יש פעולה משותפת עם "נפש בנפש", וגם עם הסוכנות היהודית, שעושים עבודת קודש שנים רבות.

תודה רבה. קרלוס.

מכבי היא תנועה עולמית חיה, עם מבטא, כמו שאתם שומעים, והפריסה שלה היא עצומה. המכביה היא האירוע הגדול ביותר של התנועה, אבל זה אירוע, זו תנועה שכל הזמן יש בה אירועים – יאיר ציין את משחקי מכבי של אירופה, שיהיו בעוד שנתיים. זו תנועה שמביאה לארץ כל הזמן אנשים, והמכביה היא באמת מנוף יוצא מן הכלל.

זה שולחן של חברים. אנחנו עובדים איתכם כל הזמן. השותפות שלנו עם משרד החינוך והמשרד לקליטת עלייה הוא פשוט מטורף. במשרד החינוך נכנסנו כמעט לכל כיתה במדינת ישראל, הן בשיעורי ספורט, הן בשיעורי חברה וכולי. שיתוף הפעולה גם מתגבר ממכביה למכביה וחזק יותר ממכביה למכביה. המשרד לקליטת עלייה – יש לנו תכניות משותפות איתו, והמכביה היא האירוע הגדול ביותר ואחד המנופים של התנועה.


למכביה יש מוטיב חינוכי. אני רוצה להתייחס אך ורק לעולם התוכן. יש מוטיב חינוכי, שהוא מפגש שמתבסס על המוטיב הכללי, שהוא "מתחברים למכביה". המפגש הוא מפגש אמיתי בין אוכלוסייה שמגיעה מיותר מ-70 קהילות בעולם, עם האוכלוסייה הישראלית. יש לנו מקום שבו כל הנוער יתרכז, שזה וינגייט. שם יהיו פעולות חינוך יום-יום, בארבעה נושאים מנחים: מנהיגות, אמנות, טכנולוגיה, יזמות קהילתית יהודית וישראלית. אנחנו מביאים אוכלוסיות גם לא ספורטאיות למכביה. מגיעות מעיריית ירושלים, מעיריית נתניה, קבוצות אמ"ן וכולי וכולי. זה מאות-אלפי ישראלים שיהיו בקשר. יש לנו גם קבוצות פייסבוק שבהן מתכתבים זה עם זה צעירים מכל העולם. יש לנו שבתות מכביה שמנוהלות על ידי רבני צוהר, שבהן אנחנו מעניקים את האפשרות לכל אחד... יש ילדים שבחיים שלהם לא היו פעם אחת בתפילה או קבלת שבת.


אני חייב להגיד שעולם התוכן של המכביה הוא מטורף, הוא אדיר. המכבייה משנה זהות. אנחנו רואים את זה גם בעולים וגם באלה שחוזרים לשם והופכים לשגרירי ישראל.


למכבי העולמית יש אולי את התכנית הגדולה בעולם של הסברה. יש לנו באמריקה הלטינית, באירופה, במקומות מסוימים בארצות-הברית, בדרום אפריקה. התכנית הזאת היא תכנית מתמשכת משנה לשנה. התנועה משתמשת במכביה כדבר המוביל לשינוי זהות, וללא ספק הדבר הזה מוביל לשינוי זהות. אנחנו תנועה יהודית ציונית, אנחנו עובדים במישור הזה, והדברים האלה באמת קורים.

איך אנחנו נעביר את המידע וכולי – זה לא לישיבה הזאת. אנחנו נשב ונעביר שם-שם. בתכנית כלשהי התבקשנו למשל להביא עשרה עולים ו-90 תיקי עלייה, ולאחר תקופה קצרה הבאנו 140 עולים. זאת התנועה שיש לנו.


אני חושב שאנחנו חייבים לחזק את המכביה. אתם שמעתם את המצוקות הכספיות, שהן אמיתיות. יש אחרים שיודעים יותר ממני לציין אותן.
אני חושב שכולכם – הסוכנות, ההסתדרות הציונית העולמית ומשרדי הממשלה – מוזמנים להביא את עצמכם למכביה. המכביה פרוסה, פתוחה אליכם, כך היא הייתה, כך היא תהיה, וכך יהיו גם הבאות.

תודה רבה. אברהם זוכמן, נציג משרד החינוך.

קודם כול, אני חייב התוודות אישית: אני מקושר למכביה זה 40 שנה כספורטאי, ומאוחר יותר כאחד שסייע לארגן את המשחקים, ומאוחר יותר דרך משרד החינוך.

במסגרת משרד החינוך, אנחנו חשבנו, וחושבים, שבחדר הזה כולנו משוכנעים בדברים מסוימים. צריך שכל נער ונערה במדינת ישראל יבינו מה זאת המכביה ומה החשיבות שלה לעם היהודי. לאור זאת, אנחנו משתפרים ממכביה למכביה, ומשלבים תכנים של המכביה בתוך תכניות הלימודים: בהיסטוריה, בשיעורי מחנך, בחינוך גופני בוודאי, בימי ספורט ועוד.

אנחנו חושבים שאנחנו צריכים ליצור בני נוער בארץ שמבינים את החשיבות, ושיבינו ויראו את המכביה כאירוע ספורטיבי שעשוי להביא לכאן נוער שהוא שותף ליצירה של המדינה. וגם אלה שלא יעלו – שיהיו אוהבי ישראל בחו"ל. ולאור זאת, אנחנו עשינו, ועושים, המון פעולות כדי ליידע על המכביה. הדבר האחרון שנעשה הוא "קיץ אחר", שבו כל תלמידי ישראל נכנסים לאתר ויראו את כל הפעילויות שמתקיימות ואת התחרויות, כדי ליצור מפגש בין היהודים שמגיעים לבין בני הנוער בארץ. ב-31 ביולי, שזה היום הלפני אחרון, יש יום התנדבות כאן בארץ, שזה מפגשי התנדבות משותפים של בני הנוער שמגיעים למכביה, יחד עם תלמידים מבתי-הספר. אני חושב שצריך לעשות הכול כדי להגביר את שיתוף הפעולה בינינו, עם אייל, וקרלוס, וכל החברים הטובים שאנחנו מכירים.

העבודה שלנו היא גם הכנה לאורך כל השנה, וגם מפגשים חיים של בני הנוער עם בני הנוער במהלך הקיץ הקרוב, בתקופת המכביה. רק לחזק אתכם.

תודה רבה. אני חושב על רעיון, לא יודע אם הוא אפשרי, אבל אפשר לנסות: לקראת התחרות לקחת איזשהו בית-ספר וליידע אותו על נבחרת שמגיע, כדי שיכירו את הספורטאים, ואז הם יבואו לתחרות לעודד מישהו שהם מכירים.

יש דברים כאלה.

אז זה לא פטנט שלי.

אני אחבר כמה דברים שנאמרו פה, גם לגבי נעל"ה וגם לגבי משרד החינוך. כל הדברים האלה מתבצעים. אנחנו בונים עיר נוער בווינגייט. בונים שם עיר נוער, שממנה תצא לספורט שלך ולאימונים שלך, וגם לטיולים שלך. בנוסף, יהיו בתוכה לפחות שבעה מתחמים של חינוך, תרבות, אקסטרים, וצה"ל – שאימץ אותנו. אני אומר לחבר'ה מנעל"ה ואומר לאחרים: אנחנו לא צריכים לחכות למכביה הבאה, בעיר הזאת אנחנו מוכנים לתת לכם נגישות. מכיוון שהמטרות שלכם לא סותרות את שלנו - - -

אבל מי שגר בירושלים למשל, כל כמה זמן הוא מגיע לווינגייט?

יש לנו חמישה ימים שבהם מגיע נוער ישראלי מבתי-ספר ישראליים - - -

אם הם מגיעים לכמה שעות, כמה כבר הם רואים?

לא, זה יום שלם של פעילות משותפת. מגיעים מנתניה, ירושלים, ערי פריפריה וכולי. אלה חמישה ימים שבהם המכביה הכי תוססת מבחינת האינטרקציה בין הנוער מחו"ל לנוער המקומי.

אבל עדיין הייתי רוצה לראות עוד חומרים גם בתחרויות ובבתי המלון.

יש בלי סוף. מי שירצה להתחבר אלינו – בכיף. אני רוצה שתצא מתוך הנחה שמי שמנהל את המכביה זה חבר'ה שעסקו לדורותיהם בתחום הזה – בהתנדבויות, בשליחויות בחו"ל ועוד. הם עושים את זה הרבה מאוד שנים. המטרה שלנו היא חינוך יהודי-ציוני, המטרה שלנו היא עלייה, המטרה שלנו היא אהבת ישראל, והיא כולה מובלת דרך ספורט. למרות שאנחנו כבר חודש לפני, בתור יושב-ראש האירוע הזה אני אומר שאם יהיו גופים שיש להם יכולת התחברות אמיתית – לא גופים שיכולים ליצור לנו בעיה לוגיסטית... אתם צריכים להבין שהלוגיסטיקה זה טירוף: 750,000 ארוחות, מיליון בקבוקי מים, ו-80 או 90 אלף שעות אבטחה. זאת אומרת, האירוע הוא עצום.

אבל, אני אומר עוד פעם, גם לנעל"ה וגם לאחרים, לסוכנות היהודית, להסתדרות הציונית וארגונים אחרים: קחו את הפלטפורמה שלנו, בתיאום איתנו, ודברים שהם לא מאוחרים מדי – אנחנו מוכנים גם היום לתת אותם.

שיתוף הפעולה הוא חשוב. אני חושב שאני אפילו אקח את הוועדה לסיור במכביה.

אתה יכול גם לעשות קצת ספורט.

יש פה מישהו שלחץ עליי להשתתף במכביה. בקדנציה הבאה, אם הכול יהיה בסדר, אני בטוח... אני בן 32, עוד מעט 33. עד גיל 35 אני יכול להשתתף, ויש מצב שאני אנצח. אבל אני לא רוצה להשאיר את הסיכוי הקטן שאני אפסיד. אני לא אוהב להפסיד – בתור ספורטאי רוב הזמן ניצחתי. אחרי גיל 35 אני בטוח מנצח.

אני אגיד לך איך פתרנו את זה לאריק זאבי: אנחנו נפרדים ממנו באירוע בתוך המכביה. הוא יקבל הערכה למה שהוא עשה.

אריק בן 36, הוא בגיל המתאים. חבר טוב.

ברשותך, אני רוצה להסתכל קצת יותר רחוק מהיום של המכביה. כשאנחנו מדברים על הנושא של טיפול בספורטאים עולים, יש המון עבודה מאוד משמעותית – למשל של הסוכנות היהודית – מהבית ועד ישראל. יש עבודה מאוד משמעותית של משרד הקליטה בחלק הראשון שלהם בארץ, יש עבודה מאוד משמעותית של משרד הספורט בקטע של הפניה. אבל אין מישהו שרואה את זה בראייה כוללת – ממקום מוצאם ועד הקליטה המסודרת שלהם. ואנחנו כאן פונים אליך – יש לנו תכנית מגובשת: מחלקת הספורטאים של העם היהודי, שתטפל בספורטאים, מאמנים – זה יכול להיות פיזיותרפיסטים, זה יכול להיות היסטוריונים של ספורט, זה יכול להיות רופאי ספורט ועוד. גם בין המכביות אנחנו בהחלט יכולים להשביח את הספורט הישראלי על רבדיו השונים.

נקבל המלצות ונבחן את התכנית, ואם יש היגיון ותקציבים לעשות אותה, אז נעשה.

חנה קורן, משרד הקליטה, בבקשה.

תודה. אנחנו רואים במכביה הזדמנות נפלאה לקלוט עלייה. כי, אני לא יודעת אם אתם יודעים, הסוכנות היהודית זנחה את נושא העלייה, היא לא עוסקת יותר בעידוד עלייה; ו"נפש בנפש" מביאים בכל שנה את אותו מספר עולים, הם לא עוברים את ה-3,000. לכן חשוב לי להגיד את זה כרגע, בלי קשר למכביה. זה דבר שצריך לקחת בחשבון.

בנושא של המכביה אנחנו עומדים לבנות חבילת קליטה מיוחדת לספורטאים ומאמנים שיעלו בעקבות המכביה. אנחנו נהיה שותפים פעילים, ואנחנו באמת אוהבים את שיתוף הפעולה עם הארגון.

נלווה את המשתתפים עם אנשים שלנו, יועצי קליטה ייתנו פרטים, נפתח מוקד מידע למי שירצה להתעניין בעלייה. נסייע עם כל היועצים שיש לנו.

תודה רבה. הנושא של שיתוף פעולה הוא חשוב מאוד. אבל לא נפתח פה את הסוגיה בין הסוכנות למשרד הקליטה.

אלה לא דברים שבין לבין, זה פשוט - - -

משרד הקליטה עושה דברים חשובים, וגם הסוכנות עושים הרבה דברים מאוד חשובים, בנושא של התפוצות. לא נפתח את זה כאן, אבל אולי נעשה דיון רק על הנושא הזה. טל, רצית להוסיף. בבקשה.

אני חושב שצריך להיות שילוב עם רשות הספורט בנושא... פונים אליי הרבה... "נפש בנפש" שולחים אליי חבר'ה עם רקע ספורטיבי – לעזור להם להתאקלם. הם מנסים, הם הולכים לאגודות, אבל באגודות לא תמיד כל כך מהר פותחים את הדלת, ולא כל כך מהר מדברים איתם יפה. והם מאוד - - -

זאת התכנית שלנו, זה מה שאנחנו רוצים להציג – איך אנחנו יכולים לפתור את הבעיה הזאת.

צריך עזרה של מישהו שמשפיע. אתה יכול להשפיע על קבוצות מכבי, אבל אתה לא יכול להשפיע על קבוצות הפועל, בית"ר ואולי אליצור. צריך את העזרה של עופר לגבי רשות הספורט, וגם בכנסת, שידעו שאגודות ספורט חייבות את הנושא של קליטה ו... לא משנה, יש כאלה שרוצים גם בהתנדבות להצמיד אותם.
אלה שספורטאים פעילים, לא כל אחד מתאים לליגת העל. וצריך להתייחס אליו. מה, זה שהוא לא מתאים לליגת העל אז הוא גם לא מתאים לעלות לארץ? הוא רוצה לעלות לארץ, אבל קבוצות בליגת העל אומרות: הוא זבל, הוא לא שחקן. מה זה? זה אחד שרוצה לעלות לארץ – ככה מתייחסים אליו? יש איזה בחור שמצלצל אליי בקנדה, הוא עזב פה, הוא אמר: טל, נשבר לי שמה, הם אפילו לא מדברים איתי. למדתי עברית, ובעברית שיש לי הם אפילו לא מחייכים אליי, ואומרים: אין לנו שום מקום פה. מישהו שנותן את התקציבים לאגודות ספורט צריך להשפיע עליהן.

טל, אין לנו אלפי מקרים כאלה. אבל את המקרים הבודדים שמגיעים אליך, תיידע אותי אישית, כי אלה דברים שאני אישית... גם בנאום הבכורה שלי אמרתי שקליטה וספורט זה הולך ביחד. הספורט עוזר להיקלט, ואם יש אגודות שעושות עם זה בעיות, אז אנחנו נטפל בזה ונפנה ל - - -

היה לנו שיתוף עם משרד הקליטה: הייתה לנו תקנת "מאמנים עולים". זה גם משתלם ל - - -

צריך לחשוב על רעיון איך פותרים את הבעיה הזאת. זאת באמת בעיה. צריך אחדות פה, וזו בעיה.

צריך להוסיף שמשרד הקליטה עובד בשיתוף פעולה אדוק עם מינהל הספורט, מול דודו מלכה. אנחנו מעניקים סיוע ל - - -

לספורטאים עולים. מה שאתם עושים עם ספורטאים עולים – אין מה להתווכח: יש הרבה ספורטאים עולים שחיים בעקבות המלגות שלכם.

ספורטאים מקצועיים שמקבלים הכרה ממינהל הספורט - - -

ממינהל הספורט, מהיחידה לספורט הישגי. אבל זה נושא קצת שונה. טל, אני מבקש ממך להפנות אליי כל מקרה, ואני אישית יטפל בזה.

מתי, בבקשה.

שלום, שמי מתי, אני עובדת בסוכנות היהודית, במחלקה לעלייה וקליטה, משימות מיוחדות, בנישה של עידוד עלייה.

קודם כול, לגבי עידוד עלייה – הסוכנות היהודית לא יצאה מעידוד עלייה. היא עוסקת בזה על הרצף של הכול: זה מתחיל משם וזה לא נגמר בישראל אלא זה ממשיך. אני פוגשת מאות ואלפי צעירים שמגיעים לישראל בתכניות התנסות כמו "מסע" למשל. יום-יום אני פוגשת צעירים מכל העולם, בכל השפות. אני מארגנת להם ימי הסברה, ימי מידע, ומפגשים כאלה ואחרים.

הייתי מעורבת במכביה של 2005, 2009, בתחום של עידוד עלייה, במינונים שונים, לפי איך שסוכם – היו דוכני מידע של הסוכנות היהודית, היו סיורים שהצענו לספורטאים בהיותם בארץ ועוד. השנה אנחנו מתכוונים לשים ברקוד שיהיה בחדרי המלון, ודרך האפליקציה הצעירים יוכלו לקבל מגוון של תכניות לצעירים.

דיברת קודם על מינהל הסטודנטים. לכל יום עלייה שאני מארגנת, אני מזמינה נציג של מינהל הסטודנטים, ואני מזמינה באופן קבוע גם נציג של משרד הקליטה - - -

מינהל הסטודנטים שייך למשרד הקליטה.

כמובן. אני שמה דגש על כך שאני לא מגיעה לפגוש צעירים בלי שאני מזמנת גורמים שונים. אני מזמינה גם את משרד הפנים ועוד כהנה וכהנה.

אנחנו חושבים שהאירוע הזה, שיש בו אלפי צעירים, הוא הזדמנות נהדרת.

יש לי אנקדוטה קטנה לספר. טל, אולי זה יעניין אותך. במכביה הקודמת, ב-2009, אני ועוד קבוצה של חבר'ה צעירים הסתובבנו עם חולצות טי-שירט שכתוב עליהן "just ask me". לא עשינו שום דבר חוץ מלהסתובב בשטח לפני העלייה למגרש. פנה אלינו כדורסלן מקסים מארגנטינה, והתחלנו לדבר. והבחור הזה, תוך כדי המכביה, הבאתי אותו לסוכנות היהודית, וישבנו עם מנהלי תיקי עלייה. הוא עלה והשתלב בהפועל חולון. קוראים לו גוטמן.

כן, אנחנו מכירים אותו.

בקיצור, האינטרקציה שלנו עם האנשים האלה היא דבר מאוד חשוב. השנה אנחנו גם מתכוונים... לא רק הברקוד, שיאפשר להם היכרות עם מגוון התכניות שיש לנו לגילאי 30-18. כי כמו שציינת קודם, כמה באמת יודעים שמינהל הסטודנטים יכולים להציע כך וכך וכך, וכמה מהצעירים האלה יודעים על התכניות שיכולות לעשות להם את הקליטה הרבה יותר קלה וידידותית. אז חוץ מהברקוד יש גם מסיבה מאוד גדולה בתל-אביב, ואנחנו מקווים לפגוש שם חבר'ה. ננסה להסתובב ולהיות בולטים בשטח. אבל אולי זו טיפה בים, אולי צריך לעשות קצת יותר, להיות קצת יותר נראים ונגישים, כי ברקוד הוא עדיין לא כמו אחד על אחד. חשוב שנהיה אפילו עוד יותר מעורבים.

ועוד דבר אחד קטן. שם המשפחה שלי הוא שרפשטיין. ענבל שרפשטיין הייתה אלופת ישראל בג'ודו. היא נפטרה. הכרתם אותה?

כן. היא הייתה מזכרון.

נכון, מקיבוץ מעגן מיכאל, ליד. בתי, שהלכה בעקבותיה, גם כן הגיעה עד אליפות לנערות בג'ודו. כך שהנושא של הספורט מאוד חשוב במשפחה שלנו. אני בהחלט מקווה שהפלטפורמה של המכביה תאפשר לנו להגיע לכמה שיותר צעירים, כי זה, כמו שנאמר, לא רק אירוע ספורטיבי, אלא גם אירוע לאומי וציוני ממדרגה ראשונה.

תודה רבה, מתי. הגענו לסיום. היה דיון מעניין ומעמיק. אני חושב שאפשר להוציא כמה המלצות מכאן. קודם כול, מאוד חשוב לי שיתוף הפעולה בין הארגונים. אני רואה שהוא קיים, וצריך לראות שהוא מתנהל כמו שצריך. אני רוצה לבחון מה עומד מאחורי ההחלטה של הממשלה להעביר לכם את 18 מיליון השקלים – איפה זה מופיע, איך המשרדים מתכוונים לתקצב אתכם, האם זה בבסיס התקציב. הבנתי שאתם מתקשים עם התקציב. אני צריך פנייה מכם, ואני אעזור לכם מול משרד האוצר. גם העניין של ההסברה חשוב לי – לא רק בווינגייט אלא גם בתחרויות ובמלונות. הנושא של נעל"ה בספורט מאוד מעניין. יש לכם פה הכול, אתם לא צריכים כלום, אתם צריכים רק לעשות הסברה נכונה. אנחנו יכולים לפתוח קבוצה כזאת. אני חושב שזה יכול להיות רעיון מאוד מעניין. והדבר הכי חשוב: לעשות ישיבה אחרי, עם כל הלקחים. הוועדה גם תסתובב בתחרויות של המכביה. אנחנו נקבע תאריך אחרי. ניתן כמה חודשים, נאסוף את כל הנתונים, ונקבע תאריך.

האירוע הזה הוא אירוע לאומי, אירוע ענק, ואני חושב שהמדינה צריכה להתייחס אליו לא כאל אירוע שולי. כולם באים לפתיחה, לערב הגאלה ולאיצטדיון, כי זה נחמד ומצלמים אותך. אבל אנחנו לא פה בשביל שיצלמו אותנו, אלא באמת... אני עכשיו חלק מבית המחוקקים, ויש לי כאן עבודה: להסביר עד כמה האירוע הזה חשוב ומה הפוטנציאל שלו. אני לוקח את זה על עצמי.
שיהיה בהצלחה לכל הספורטאים. תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 13:30.>