PAGE
12
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
13/05/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 11>
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שני, ד' בסיון התשע"ג (13 במאי 2013), שעה 10:30

<תקנות הסדרת העיסוק במקצעות הבריאות (סדרי בחינות) (תיקון מס' 2), התשע"ג-2013>

חברי הוועדה: >
חיים כץ – היו"ר
שולי מועלם-רפאלי

יעקב מרגי

שמעון סולומון יאסו

רינה פרנקל

יוני שטבון

>
עו"ד אביטל וינר אומן - הלשכה המשפטית, משרד הבריאות

נטליה זליגר - סגנית מנהל האגף למקצועות רפואיים, משרד הבריאות

עו"ד אילן שי - עוזר ליועמ"ש, משרד החינוך

ורה אופיר - מנהלת מחלקת מקצועות רישוי, משרד לקליטת העלייה

טל ברבי - המחלקה לגיוס ושימור אחיות, שירותי בריאות כללית

מלי גיל - מנהלת המחלקה להפרעות בתקשורת בבי"ח לוינשטיין, שירותי בריאות כללית

ריקי טיילבאום - קלינאית תקשורת ארצית, קופת חולים מאוחדת

עו"ד גליה גולדברג - יועצת משפטית, האגודה לקרמינולוגיה קלינית

הילה דרורי - חברת הועד המנהל, האגודה לקרמינולוגיה קלינית

דבורה בראנד - חברת ועד, האגודה הישראלית של קלינאי תקשורת

עליזה מרטין - ארגון נפש בנפש

אסתר בלום - מועצת ארגוני העולים

אלאן זיטון - חבר במועצת ארגורני העולים

אוריאן פראג'י - מתמחה, הסוכנות היהודית

שמרית שקד גיטלין

וילמה מאור

שרון רפאלי
<תקנות הסדרת העיסוק במקצעות הבריאות (סדרי בחינות) (תיקון מס' 2), התשע"ג-2013>

בוקר טוב. היום יום שני, ד' בסיוון התשע"ג, 13 במאי 2013. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הנושא הוא תקנות הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (סדרי בחינות) (תיקון מס' 2), התשע"ג-2013.
גברתי היועצת המשפטית, בבקשה.

תודה רבה. ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חוקקה את חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות אשר מסדיר את העיסוק בהרבה מאוד מקצועות בריאות שונים.

כמה חוקים כאלה.

כן. זה בעצם חוק שנחקק בשלבים. היום החוק קובע שבשביל לקבל תעודת קלינאי תקשורת ותעודת קרימינולוג קליני שאלה שני מקצועות שמוסדרים במסגרת החוק, אדם צריך להיות בעל בסיסי בשפה העברית. התקנות שמבקשת להתקין שרת הבריאות מיישמות את ההוראה בחקיקה הראשית ומבקשות לקבוע מהו הידע הבסיסי בשפה העברית שאותו צריך לרכוש בן אדם כדי לקבל תעודה.

אני אקריא את התקנות:

בתוקף סמכותי לפי סעיף 15(ב), 17 ו-49(א) לחוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות התשנ"ח - 2008 (להלן- החוק), לאחר התייעצות עם הוועדות המייעצות, ובאישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, אני מתקינה תקנות אלה:
אני רק אקריא מה יש היום בתקנה משנה (ב) שמוצע להחליף. היום התקנה אומרת שמי שמבקש תעודת קלינאי תקשורת רשאי להיבחן בשפה הערבית או בשפה האנגלית רק אם עמד קודם לכן בבחינת ידע בסיסי בשפה העברית. כעת כאמור מוצע להחליף את התקנה הזאת ולכתוב כך ב-(ב):
תיקון תקנה 4
1.
בתקנה 4 לתקנות הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (סדרי בחינות), התש"ע - 2009 , במקום תקנת משנה (ב) יבוא:





"(ב) המבקש להיבחן בשפה שאינה עברית, יגיש בקשה על כך בכתב למנהל, לא יאוחר מ- 60 ימים לפני מועד הבחינה.




(ג) לשם קבלת תעודה במקצוע הבריאות, ימציא קלינאי תקשורת או קרימינולוג קליני (בתקנה זו – מבקש) למנהל אישור על היותו בעל ידע בסיסי בשפה העברית כמפורט בתקנת משנה (ד).

(ד) הוכיח מבקש, להנחת דעתו של המנהל, כי התקיים בו אחד מאלה, רשאי המנהל לאשר כי הוא בעל ידע בסיסי בשפה העברית:

(1) עבר את הבחינה בשפה העברית;
(2) עמד בהצלחה בישראל בבחינות הבגרות במקצוע עברית;

(3) עמד בבחינת "יעל", שעורך המרכז הארצי לבחינות והערכה, בציון 110 לפחות;
(4) הוא בעל תואר אקדמי כהגדרתו בסעיף קטן (1) להגדרת תואר אקדמי שבחוק ובלבד שרוב לימודיו התקיימו בשפה העברית;
(5) המציא למנהל אישור על השתתפותו באולפן ראשוני לעברית של משרד החינוך או בפיקוחו, ברמה ג' לפחות, ועל עמידתו בהצלחה בבחינה שנערכה במסגרתו;
(6) המציא למנהל אישור על השתתפותו במכינה לעברית למקצועות רפואיים ופרא-רפואיים של משרד החינוך, בשיתוף עם המשרד לקליטת העלייה, ועל עמידתו בהצלחה בבחינה שנערכה במסגרתו."


ב-(1) הכוונה לבחינת הרישוי.

ב-(4) הכוונה לתואר אקדמי שנלמד בישראל.


ב-(5) יש הערה שהאולפן יכול להיות או של משרד החינוך או בפיקוח משרד החינוך ולאו דווקא של משרד החינוך.

אני מבקשת להעיר שייתכן שתקנות משנה (ג) ו-(ד) ינוסחו כתקנות נפרדות, ולאו דווקא כתיקון לתקנות הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות.

מישהו רוצה להגיד משהו? מי גברתי?

אני ליזי מרטין מארגון "נפש בנפש". אנחנו אחראים על העלייה מצפון אמריקה ואנגליה, ויושבים איתי פה גם נציגי ארגוני העולים ממדינות נוספות.

יושבים פה גם כמה חברי כנסת. את רוצה שאני אציג לך אותם?

אני רוצה לברך את משרד הבריאות על כך שהוא משתף פעולה עם כל ארגוני העולים בצורה יוצאת דופן, ובאמת מנסה לבוא כמה שיותר לקראת העולים. אנחנו מברכים על זה. אנחנו נמצאים איתם בקשר יומיומי, ואנחנו מודים להם על כך.
תיקון התקנות פוגע בעולים שלנו בצורה כזאת שזה מעכב את היכולת שלהם להתאקלם ולהיקלט פה במערך העבודה בישראל ומעכב אותם מלעבוד ולפרנס את עצמם בפרק זמן סביר מזמן העלייה שלהם. אני רוצה להתייחס לכמה מהסעיפים שמצוינים פה. נתחיל מסעיף מס' 6: האולפן למקצועות רפואיים ופרא-רפואיים הוא אולפן שאמור להתקיים כל כמה חודשים בכמה מוקדים בישראל. יש אולפן ברעננה, בתל-אביב, בחיפה ובירושלים. אני יכולה להעיד לפחות על האולפן בירושלים שהוא לא מתקיים כל כמה חודשים כמו שהוא אמור להתקיים. זאת אומרת העולים פונים אלינו כל הזמן ומבקשים - -

כמה עולים מהמקצועות הפרא-רפואיים עולים לארץ כל שנה?

מצפון אמריקה ומאנגליה מדובר על כ-150 - -

לשנה?

כן, לשנה. רופאים ופרא-רפואיים ביחד.

זאת אומרת אפשר לסגור פה את בתי הספר. כל שנה מסיימים בערך 300 - -

בכל המקצועות.

כן. אם רק פה 150 - -

ועוד כמה מאות ישראלים לומדים בחו"ל.

נכון. אז אפשר לסגור בתי ספר.

לא, עוד חסר. מניסיון אני אומר לך שחסר.

אנחנו עכשיו בשלטון – כולם יהיו בריאים. אל תדאג.

מ-77' אני מחכה לזה, זה לא עובר.

העניין הזה שהאולפן הרפואי הוא אופציה בשביל לקבל אישור על רמת עברית הוא לא אופציה אמתית כי הוא לא מתקיים כל כמה חודשים כמו שהוא אמור להתקיים. אנחנו כבר דנו איתם על זה, והבעיה ידועה.

דבר שני, לגבי האולפן, מה שנאמר בסעיף (5) "רמה ג' לפחות" – רמה ג' היא רמה די גבוהה, ורוב העולים שלנו לא מגיעים לרמה ג' תוך כמה חודשים. מה גם שהם צריכים להשתתף באולפן הזה שאורך חמישה חודשים. אז אם הם צריכים לחכות עד שהם מקבלים את הרישיון, ואז צריכים לחכות פרק זמן נוסף של חמישה חודשים לפחות כדי ללכת לאולפן – אנחנו מדברים על אנשים שמגיעים לארץ ולא יכולים לעבוד מינימום שנה. אז איך אפשר להגיד לאנשים, בואו, תעלו לישראל מארצות-הברית ומצרפת כשאנחנו אומרים להם ישירות שהם לא יוכלו להשתכר.

איך את רוצה שהם יעבדו אם הם לא יודעים את השפה? אני לא יודע אנגלית. הגעתי מאתיופיה – מה מעניין אותי "ישתכר – לא ישתכר" – איך הוא ייתן לי טיפול?

אני מסכימה עם העיקרון של משרד הבריאות. גם רופאים וגם קלינאי תקשורת חייבים לדבר את השפה. השאלה היא איך אנחנו בתור מדינה שרוצה לעודד עלייה - -

מי שחשוב פה קודם כול הוא המטופל.

נכון.

אם לא יודעים לתת שירות למטופל שלא יעבוד, שילך ללמוד. אם אני בא לארצות-הברית אני יכול לעשות תיאוריה בעברית ברכב? רק באנגלית.

אני מסכימה, אבל - -

אנחנו מפונקים במדינה שלנו. מי שצריך לעלות ורוצה לחיות בארץ הזאת שילמד עברית, במיוחד במקצועות הרפואה. אם אני לא יודע לתקשר, אני לא יודע להסביר לו מה יש לו - -

מאה אחוז, אני מסכימה. אבל אז אולי צריכה להיות אפשרות לעולים האלה ללמוד עברית בחו"ל לפני שהם באים – והם מוכנים כולם לעשות את זה - -

אין בעיה בכלל.

- - ולהיבחן לפני שהם יבואו.

אין בעיה.

- - ואז הדבר לא יעכב אותם מלעבוד אחרי שהם יגיעו.

שמעון, בבקשה.

לפני שאני אתייחס למהות של העניין צריך לשים בפרופורציה שהמרכז כאן הוא המטופל. יש אפילו אמירה של הרופאים שחצי מהפתרון נמצא בפציינט, בהסבר שהוא נותן על המחלה שלו שעל בסיס זה עושים את האבחון. אז נכון שיש לעודד את העלייה ולעודד כמה שיותר שיבואו וימצאו עבודה, אבל צריך לראות מה המטרה בסופו של דבר. אנחנו משרתי ציבור כל אחד בתחומו, ואנחנו צריכים לראות מה טוב לאזרחים. אם אנחנו מסכימים על זה אני רוצה לדעת למה רק בשני התחומים האלה – מה הנימוק המקצועי העיקרי לכך שבשני המקצועות האלה דווקא ולא באחרים; שנית, אם אנחנו מסכימים על מה שאני אומר עכשיו – יש כל כך הרבה גופים. הסוכנות עכשיו שינתה פאזה לחלוטין – מטיפול בארץ לאקטיביזם חברתי. עכשיו הם פועלים בעולם. מי שעומד בראש העניין הזה היה בלונדון השבוע – ניר להב. זאת אומרת אם עושים את החיבורים האלה טרם ההגעה לפה אפשר ללמוד אולי אפשר לייעל את זה יותר.

מצוין. חבר הכנסת מרגי, בבקשה.

התקנות בעיקרון מבורכות. אין ספק שהדאגה היא קודם כול למטופל. אבל כשאני קורא את התקנות זה בבחינת לקח דבק טוב, הדביק עם הדבק וגם נותן מסמרים. אם הדבק טוב, למה צריך מסמרים?

בתקנה (ג) נאמר: "אישור על היותו בעל ידע בסיסי בשפה העברית כמפורט בתקנה (ד)". ובתקנה (ד) יש חזרה: "הוכיח מבקש, להנחת דעתו של המנהל, כי התקיים בו אחד מאלה (1). אם הוא עבר בחינה בשפה העברית". אני מתאר לעצמי שאם הוא עבר בחינה בשפה העברית אז גם מחייבים אותו "עמד בהצלחה בבחינת "יעל""- -

זה "או".

הבנתי. אם כך, אני עוצר פה.

חבר הכנסת שטבון, בבקשה.

אני קיימתי לפני חודשיים פורום של העולים הצרפתים פה בכנסת. אני גם גדלתי במשפחה שעלתה מצרפת, ואבא שלי הוא רופא, מנהל מחלקה. כשמסתכלים רק על הצד של המטופל זאת אמירה חותכת מדי. יש לנו אחריות כלפי העלייה, ויש לנו אחריות כלפי אלה שנותנים שירות. מסיפורים שאני מקבל למייל שלי מדי שבוע אני קורא על חבר'ה צעירים, זוגות צעירים שעולים מצרפת ומשאר ארצות אירופה שלא מוצאים עבודה, וחוזרים חזרה לחו"ל. יש מושג שנקרא "עליית בואינג" – אנשים גרים בארץ ונמצאים על הציר לחו"ל כל הזמן. לאורך זמן אנחנו מאבדים אותם.
אני יכול לספר על תהליך שאני מכיר באופן אישי ובהיבט המשפחתי שנכון שהשפה היא דבר קריטי אבל אי אפשר להפוך את זה למאה אחוז. אנחנו מכירים את המציאות – בן אדם נכנס לעבודה – ואנחנו במדינת ישראל, ובמיוחד כשזה שיח רפואי אנשים לומדים תוך כדי תנועה. ככל שאנחנו מקשים יותר על החבורה הזאת, במיוחד במקצועות הפרא-רפואיים שזאת הסוגיה הכי בעייתית – אנחנו צריכים למצוא מערכת איזונים שמקלה על החבורה הזאת. לצערי, היום מדינת ישראל פחות עסוקה בעלייה. הקו של הסוכנות שהזכיר קודם חבר הכנסת סולומון, מובילה קו של חינוך ופחות קו של עלייה. נפגשתי עם שרת הקליטה סופה לנדבר השבוע, ואנחנו מבינים שיש פחות מגמה של עלייה לארץ, והציר שפגשתי גם בפורומים שאני עושה עם העלייה הצרפתית הוא ציר שתוקע את החבורה הזאת לעלות לארץ. אני אשמח אם בוועדה הזאת נמצא מערכת של איזונים ולא מערכת חותכת רק של השפה העברית.

תודה. חברת הכנסת רינה פרנקל.

לדעתי, הידע של השפה העברית הוא מאוד קריטי במקצוע של רופא וגם במקצועות הפרא-רפואיים. פה צריך מאוד להבין על מה מדובר ולא לעשות טעויות אנוש שיכולות לקרות במצבים האלה. אם יש בעיה להמתין כמה חודשים עד לתחילת אולפן צריך לפתור אותה באופן פרטני. לא מדובר כל כך במספר אנשים גדול, אלא ב-150 בשנה בסך-הכול.

רק מצפון אמריקה ומאנגליה. יש גם מצרפת - -

אז לא מדובר בכמויות. בערים מרכזיות אפשר לעשות אולפן בתדירות קצת יותר גבוהה עם מספר משתתפים קטן יותר, אבל בכל זאת לעשות את זה.

זה לא תלוי בהם, האולפנים.

זה לא תלוי, אבל צריך לפנות לכל מי שאחראי על האולפנים.

תודה רבה. כן, גברתי.

שמי מלי גיל, ואני מייצגת את קלינאי התקשורת. אני רוצה להסביר למי שאולי לא מצוי במהות המקצוע הזה – מהותו קודם כול זה שפה. באמצעותה התקשורת עם הילד או עם המבוגר. זאת אומרת אם אנחנו מטפלים בילד או במבוגר שהוא לקוי בשפה, ואנחנו לקויים בשפה אנחנו בעצם לא יכולים לרפא את הילד, לקדם אותו ולטפל בו או המבוגר. לבי-לבי עם העולים, ואני הייתי מאוד רוצה לעזור. יש כאן שני תחומים שאינם נושקים זה לזה - -

נכון.

אני בדרך כלל מבית שמאי בעניין השפה כי קלינאית תקשורת שאינה רהוטה בשפתה לא יכולה לטפל בתחום השפה.

מאה אחוז, תודה רבה. דיברת יפה.

אני רק רוצה להוסיף מילה אחת – אפילו אני אומרת שכאן זה מבית הילל, החוק הזה.

כן, אני יודע.


כן, אדוני, אחרון הדוברים.

שלום. אני ד"ר אלאן זיטון מעמותת עולים "גבהים". עשיתי עלייה – כמו שאתם שומעים את המבטא שלי - -

ב"גבהים" לקחו אותך קודם - -

לא, אני אחד המייסדים של "גבהים".

קודם כול לומדים עברית שם, נכון?

אני למדתי עברית לבד.

אבל אלה שמביאים אותם ב"גבהים".

מביאים להם גם אולפן עברית.

יש מישהו בכנסת שמעורה שם?

ודאי.

קוראים לו יאיר שמיר?

נכון.

הוא מתעסק? צדיק.

הוא היה היושב-ראש.

עלייה זה תהליך מאוד מורכב ומאוד קשה. אני עשיתי עלייה בעצמי. קיבלתי עלייה דלוקס כי באתי עם עבודה. בגלל שהעלייה שלי הייתה קלה אני רוצה לתת את זה גם לאחרים. עלייה זה להתמודד עם השפה, זה לשנות את הקשרים שלכם במדינה – אתם מוותרים על כל מה שהיה לכם, ואתם עושים משהו חדש לגמרי. מבקשים מכם להתמודד עם הילדים, מבקשים מכם להתמודד עם השפה, עם האדמיניסטרציה, מבקשים מכם לעשות מבחן כשאתם עובדים כבר 10 שנים במקצוע שלכם. זה לא עניין פשוט מאוד. בתור רופא אם מישהו אומר לי עכשיו לעשות מבחן ברפואה, הסיכוי שאני אעשה את זה היום הוא אפס. אני צריך ללמוד עוד שנה כדי ללמוד את המבחן של רפואה מחדש.

אם אתה בא לארצות-הברית נותנים לך לעבוד בתור רופא?

רגע, אני רוצה להגיד לך. בדקתי בדיוק מה קורה באירופה - -

יותר קל בארצות-הברית.

לא.

ממש לא.

דווקא לא. אמרת "בית הילל"? אני רוצה להגיד שישראל זה באמת בית הילל.

שפה זה קריטי.

אני רוצה להגיד משהו על אירופה - -

רגע, שפה - -

הוא אומר לך.

דיברתי עכשיו עם האיחוד האירופי וקיבלתי מ-european commission את התנאים שהם דורשים מישראלים. ההבדל בין אירופה לבין ישראל הוא שבאירופה אומרים: קודם כול אני מקבל אותך, ואז אני בודק אותך. בישראל זה הפוך. בישראל זה הפוך מאירופה: קודם כול אני בודק אותך, ואם אתה עובר את המחסומים - -

אין לנו הרבה חומרי גלם להתנסות עליהם.

באירופה זה קודם כול – תבוא אלינו. אין עלייה באירופה, אבל שם קודם כול תבואו ונבדוק. בישראל זה הפוך: קודם כול נבדוק, ואז תבואו. אני לא מאמין שזה קורה במדינה שהיא מעודדת עלייה. היא מתנהגת הפוך מאירופה שלא רוצה עלייה, לא רוצה שייכנסו אליה. זה לא נראה הזוי הסיפור הזה?

המצב האידיאלי שהייתי רוצה לראות זה לעשות מבחן מקצועי בשפה של העולים החדשים בצרפת - -

זה מה שקורה היום.

חבר'ה - לוותר. כל האנשים שחוזרים מדברים בצרפת, ומה אומרים? עזוב את ישראל, לא רוצים אותנו שם. אתה השתגעת? תראה מה מבקשים ממך – 1, 2, 3, 4, 5, וגם את זה לא ייתנו לך. למה אתה עושה עלייה? אומרים לנו תמיד – כמה עולים באים? חבר'ה, זה הביצה והתרנגולת. התפקיד שלנו לדרוש מאנשים תנאים לבוא, ואז יבואו – לא הפוך. זאת העלייה האמתית. בן גוריון אמר, אין לנו עבודה לתת להם – קודם כול נביא אותם ונמצא להם עבודה. קודם כול להביא את העולים ארצה – זאת המטרה של כולנו.

למה קמה "גבהים"?

כדי לעזור לאנשים - -

למה קמה "גבהים"?

למה? כי לאנשים האלה קשה, ואנחנו עושים לכל אחד מהם ליווי אישי.

למה קמה "גבהים"? אני אגיד לך למה: בא יאיר שמיר, ואמר שהוא רוצה להביא לארץ אנשים שגמרו את האוניברסיטאות הכי טובות בעולם. הוא רוצה להביא אותם לארץ, הוא רוצה שישתקעו במדינת ישראל – בשבילו זה פרויקט. הוא הביא אותם וראה שהם לא נקלטים, הם לא מסתדרים בעבודה- -

אפילו לא מקבלים עבודה.

אז הוא אמר, קודם כול אני אעשה להם אולפן. אני אלמד אותם את השפה. האנשים הם טובים, יש להם יכולות, אני אלמד אותם את השפה, ותראה כמה ייקלטו. אתה בטח יודע כמה נקלטו, וכמה התחתנו, ואיזה מצווה הוא עושה.

כמה "גבהים" יש לנו?

יאיר שמיר מביא המונים. כמה כמו יאיר שמיר? אין הרבה אנשים כאלה.

הלוואי שהמחסום האחרון של העולה החדש יהיה השפה. קודם כול ניתן לו את התנאים לבוא – מבחן עד כמה שאפשר שיעשה בחו"ל - -

טוב, אדוני, תודה רבה.


בבקשה, אחרונת הדוברים.

שמי הילה, ואני נציגה של הקרימינולוגיה הקלינית, ואני רוצה להתחבר לנציגת קלינאי התקשורת. במהותה הקרימינולוגיה הקלינית היא נושא טיפולי. האבחונים והטרמינולוגיה הם מאוד משמעותיים. כדי להסתכל על הניו-אנסים הקטנים ולהתייחס להיבטים התרבותיים אנחנו צריכים להשתמש בשפה המדוברת בעברית. יכול להיות שיש איזשהו מקום לתת איזשהו אישור זמני בינתיים עד שייבחנו אותם עולים ויקבלו את האישור; לא למנוע את העיסוק, כמובן, אבל השימוש בשפה העברית הוא קריטי.

אז יש פה פתרון ביניים.

אוקיי, סליחה.

אנחנו חוקקנו את החוקים האלה, ואנחנו באים לתקנות. מי שהיה מעורב חזק היה קצין רפואה ראשי של צה"ל לשעבר, אריה אלדד. הוא עשה פה עבודה לעילא ולעילא יחד עם עפו אגבאריה ועם רחל אדטו. הם השקיעו וידעו מה הם עושים. שמעתי את שני אלה שהם מקצועיים בעניין שאמרו מה חשיבות השפה. העלייה היא חשובה, ואנחנו רוצים את העלייה. יחד עם זה רוצים שהמטופלים יטופלו באיכות הכי גבוהה. בשביל להיות מטופלים באיכות הכי גבוהה צריך לדעת עברית. לכן אנחנו נעבור להצבעה על התקנות כפי שהוקראו.

מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

אני רק רוצה להגיד משהו.

אנחנו עכשיו בהצבעה. אמרנו שנגמר הזמן.

אבל - -

נגמר הזמן.

הצבעה

בעד – רוב
נגד – אין
נמנעים – 1

התקנות אושרו

4- בעד, 1- נמנע. תודה רבה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:54.>