הכנסת התשע-עשרה

PAGE
2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
22/05/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 15>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, י"ג בסיון התשע"ג (22 במאי 2013), שעה 9:00

<תשלום עבור אירועי סוף שנה בבתי-הספר התיכונים>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר

שמעון אוחיון

>
מירי ונד - מנהלתאגף מוסדות חינוך באגף לחינוך על-יסודי, משרד החינוך

חגית מאיר - מנהלת אגף יישומי חוק ומדיניות, משרד החינוך

שאולי פאר - נציג דוברות, משרד החינוך

עזרא סיטון - מנהל המחלקה העל-יסודית, הסתדרות המורים

אתי בנימין - יו"ר, הנהגת הורים ארצית

מאיר אליפור - יועץ אסטרטגי, הנהגת הורים ארצית

זאב גולדבלט - חבר הנהלה, ארגון ההורים הארצי

אודי לבון - מנכ"ל, ארגון ההורים הארצי

לורן פוריס - נציגה, ארגון הורים

יעקב בן-יששכר - נציג, התנועה למען עתיד ילדינו

אתי בן-יששכר

נציגה, התנועה למען עתיד ילדינו

דוד אלקובי - נציג, התנועה למען עתיד ילדינו

זוהר בן-שושן - נציגה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

אשר כץ - נציג, מועצת התלמידים והנוער הארצית

יהודית גידלי

הדר אביב
תשלום עבור אירועי סוף שנה בבתי-הספר התיכונים

אנחנו נפתח את הישיבה. הנושא שביקשנו לדון בו הוא מסיבות הסיום בתיכונים. ישנן מסיבות סיום גם בגני הילדים ובבתי-הספר היסודיים, ונדמה לי שהבעיה היא בתיכונים. הנושא לא חדש והוא עולה, לפי מידת ידיעתי, כמעט כל שנה. נדמה לי שהוא אפילו מחריף, והוא חלק מבעיה כללית בה הילדים שלנו מקבלים דוגמה אישית מהנהנתנות של המנהיגים באשר הם, בלי לנקוב בשמות ובלי לדבר על מיקומם. כמי שמאמין מאוד בדוגמה אישית כחלק מרכזי מאוד בחינוך, אני בהחלט מודע לזה, אם כי, כמובן, לא מצדיק את זה.
אני גם יודע שצריך לעשות הפרדה בין מסיבת הסיום הרסמית שעורך בית-הספר עם הרשות המקומית ובחסות הרשות המקומית, ושם כנראה יש בכל זאת מגבלות, כללים וגבולות שמשתדלים להקפיד עליהם בדרך-כלל, ובין הנשפים וה-after party. ודרך אגב, אנחנו מכירים גם את הפעילויות הנוספות שהן לא בדיוק נשפים, ה"זובורים", או אני לא יודע איך קוראים לזה היום - - -

ה-prom.

לא, זובור זה לא prom, נשף זה prom.

אני עוד לא שם. אני עוד לא יודע מה זה after party.

ישנה מסיבה רשמית, וישנה מסיבה שלאחר המסיבה הרשמית.

בכל מקרה, שם בעצם מתרחשים הדברים, ואני מאמין שתפקידנו כמערכת ציבורית הוא להעלות את הנושא, לדבר עליו, לנסות לקבוע נורמות, כי אי-אפשר לקבוע, לא חוקים ולא כללים. ובמקרה הזה – אמרתי את זה השבוע לגדעון ופגשתי גם את סיגל מחיפה – דווקא ההורים והתארגנויות ההורים הם כלי חשוב מאוד ביכולת שלנו להבהיר כלפי מטה למה אנחנו מתכוונים, מה הם הדברים הנכונים והלא-נכונים, ואיך אנחנו מצפים מהילדים להתנהג.
אני אבקש מנשות משרד החינוך להשכיל אותנו בעניין הנהלים, מעבר לפיסקה שאומרת: מסיבות סוף שנה בי"ב – עד 200 שקלים. אני רוצה שתיכנסו קצת יותר לתחום, מהן ההנחיות ומה חוזרי מנכ"ל עושים כדי למנוע את התופעה הזאת, בהנחה שאתן מסכימות אתי שהתופעה הזו ראויה לגינוי.

מירי ונד, מנהלת גף מוסדות חינוך באגף לחינוך על-יסודי.

כמובן שהסוגיה הזאת עומדת לפתחנו וגם אנחנו חושבים, כפי שאמרת, שצריך לתת עליה את הדעת, הן מהפן הכלכלי והן מהפן הפדגוגי-ערכי. ולמעשה, כעת לקראת עונת המסיבות יצאו שלושה מסמכים לבתי-הספר. מסמך אחד יצא על-ידי שר החינוך, הרב פירון, שעוסק בסוגיה הערכית של הנהנתנות, הפערים בחברה – זה לא הגיוני שנעשות מסיבות ואירועים שאין בהם התחשבות בקהלים השונים בחברה, וגם ההתייחסות עליה הוא מדבר תמיד – בוא תתרום לחברה בתור מסיבת סיום ופרידה מכיתה י"ב, במקום לבזבז כספים על דברים אחרים.
מסמך נוסף, בנוסף לחוזר המנכ"ל שסיפרת עליו, יצא על-ידי מנכ"לית המשרד, הגברת דלית שטאובר, לכל בתי-הספר, ללא הבחנה בין חטיבת ביניים לחטיבה עליונה. להקריא לכם אותו?

מסיבות סיום.

בימים אלה אנחנו נערכים לסיום שנת הלימודים. תקופה זו מאופיינת, בין היתר, בהיערכות למסיבות הסיום בכיתות המעבר בין חטיבות הגיל השונות, ובעיקר עם סיום י"ב.

אני קוראת לכם, למנהלים, שלא לחרוג מהוראות המשרד ולקיים אירועי סיום צנועים, המאפשרים לכל תלמיד להשתתף, ומשקפים ערכים של אחריות כלכלית, חברתית וערבות הדדית."

מסמך זה נשלח לעורך-דין גדעון פישר, והמנכ"לית מוסיפה שהיא מצרפת את הפנייה למנהלי בתי-הספר והיא מבקשת מוועדי ההורים ומההורים כולם לחבור לקריאה לרוח של צניעות, אחריות וערבות הדדית. אז, למעשה, יצאה קריאה לכל המערכת להתגייס לצורך הטמעת שינוי בנושא.

והמסמך השלישי?

שר החינוך הוציא מסמך אחד, והמנכ"לית הוציאה אחד לוועדי ההורים ואחד למנהלים.

זאביק, בבקשה.

זאב גולדבלט, חבר הנהלת ארגון ההורים הארצי, ראש ועד ההורים בגבעתיים, בבית-ספר שמעון בן-צבי.

זהו אחד המקרים הבודדים, לפחות מאז שאני הגעתי לוועדה, שקיימת הסכמה כמעט מקיר לקיר, לפחות באגף הזה, בין משרד החינוך, ארגון ההורים הארצי ומועצת התלמידים.

שוחחתי לפני כן עם מועצת התלמידים הארצית ותיאמנו עמדות, כך שמה שאני אומר מקובל גם עליהם, והם יגידו את דברם ויביעו את דעתם אחרַי.

ראשית צריכים להפריד בין שני גורמים: האחד, הוא המסיבה הרסמית שנעשית מטעם בית-הספר, שלגביה יש חוק ברור, עם חוזר מנכ"ל, עם אישורי ועדת החינוך של הכנסת, עם סעיף ספציפי כמה מותר לגבות עבור אותה מסיבה, והיא המסיבה שנעשית תחת חסות בית-הספר.

בשנים האחרונות התקבעה תרבות קלוקלת, על-פי דעתי האישית, הסובייקטיבית, שאומצה מכל מיני סדרות אמריקאיות, לעשות מסיבת prom אחרי מסיבת בית-הספר, מסיבה באולמות מפוארים, מגיעים בלימוזינות מפוארות, עם תלבושות שנקנו ספציפית לאותו ערב, עם תסרוקות. וההוצאות לכל תלמיד או תלמידה יכולים להגיע לאלפי שקלים, הרבה יותר ממה שנרשם בזימון לישיבה הזאת, הרבה יותר מ-1,800 עד 3,000 ש"ח. זה יכול להגיע גם ל-5,000 ש"ח ואפילו למעלה מכך. השאלה היא לאיזה מעצב שמלה אתה ניגש.
מועצת התלמידים וארגון המורים הארצי, הגענו להסכמה, ונשמח כמובן אם משרד החינוך, ולדעתי, גם כנסת ישראל יצטרפו לקריאה משותפת, מנשר משותף, לכלל ההורים והתלמידים.
כשמשרד החינוך הציג אל מי הופנתה הקריאה, משום מה התלמידים לא היו שם, אבל אני מניח שהכוונה היתה שהתלמידים יקבלו את הקריאה של שר החינוך באמצעות המורים.

בוודאי.

הכוונה היא שכל הגורמים יהיו חתומים על המנשר ותהיה קריאה משותפת של כולנו לחזור לערכים של צניעות, מידתיות, והתחשבות בזולת. כי מה לעשות, לא לכולנו יש. אפילו לתלמידים שלומדים בבית-ספר תיכון ברמת-אביב ג' אין אותה הכנסה משפחתית, ולא כולם יכולים להרשות לעצמם להוציא אלפי שקלים על שמלה, או על מאפרת, או על לימוזינה, וכן הלאה. וגם התחשבות בין התלמידים לבין עצמם, בין אלה שיש להם לאלה שאין להם, היא גם ערך לא פחות בערכו.

אשמח אם גם אודי יוכל לדבר בשמנו, כי יש לו עוד input לדיון. ואם לא, אני אגיד את מה שהוא רוצה להגיד.

לא, ניתן לו לדבר.

בכל מקרה, זה שאנחנו יוצאים מכאן בקריאה משותפת לכלל הגורמים שמעורבים בנושא, דהיינו התלמידים החוגגים, ההורים שמממנים ומשרד החינוך – אני מקווה שזה ייפול על אוזניים קשובות ולא ערלות.

אני אוסיף נדבך מהמקום הקודם ממנו אני מגיע, מתנועת הצופים, שם הייתי הרבה שנים בתפקידים שונים.
אני חושב שלמסיבות האלה אנחנו חייבים להגיע דרך התלמידים דווקא, ולהורים קשה מאוד היום להחליט עבור ילדים בני 18 שחלקם הולכים לצבא בעוד כמה ימים, על מה להוציא את הכסף וכמה כסף להשקיע במסיבות, והרבה מהתלמידים עובדים ומביאים את הכסף הזה בעצמם. לכן צריכה להיות חשיבה איך אנחנו מגיעים לתלמידים. זה יכול להיות דרך שיעורי חברה לפני המסיבות, בהם המורים, לא מצד מטיף אלא מצד של ערכים ומידתיות, יבהירו למה נכון וצריך להצניע לכת במסיבות האלו, מה שנקרא: הצנע לכת.

נפלת על אוזניים קשובות כי זו הסיסמה של בית-הספר הריאלי.

יפה.

אנחנו שוכחים את ההשתכרויות ואת איבוד השליטה – גם זה נושא חשוב וכואב במסיבות האלו, וגם עליו צריך לתת את הדעת.

אשר, נציג מועצת התלמידים, בבקשה.

שלום, תודה רבה.
אני נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית.

מאיפה אתה, אשר?

מגוש עציון.
אנחנו, במועצת הנוער, לא מתנגדים למסיבות הסיום אבל חושבים שחייב להיות איזון בין שני הצדדים. אנחנו מצטרפים לנאמר כאן, שצריך לדאוג לכך שהמסיבות יהיו מותאמות לכל חלקי החברה, גם לאלה שהם ממעמד סוציו-אקונומי נמוך יותר, וחייבים לקרוא לסוג של איזון דרך התלמידים, ולדאוג שהתלמידים יבינו שבתוך המסיבות האלה יהיה איזון.
אנחנו מאמינים גם שהמסיבות חייבות להגיע דרך התלמידים, כלומר, שהתלמידים עובדים עליהן יחד, הם יכולים לראות למי קשה יותר ולמי קשה פחות, ודרך כך לדאוג לאיזונים.

לעשות פעילויות בתוך בית-הספר שיביאו כספים ועזרה לאותן מסיבות, וכך להוריד עלויות, כלומר, קיוסק. התלמידים שמארגנים את המסיבות יוכלו להכניס כסף בשביל המסיבות ודרך כך לדאוג לאנשים שלא יכולים לשלם על כך.
וגם אנחנו חושבים שבתוך בית-הספר צריך לעודד פעילות ערכית, חינוכית והתנדבותית, שלא תהיה רק מסיבה והיא זאת שתשאיר חותם בבית-הספר, אלא חייבת להיות פעילות שעזרה לבית-הספר ולחברה מסביב. דרך כך המסיבה היא לא במרכז ההסתכלות שלנו, אלא הפעילויות שהתלמידים עושים בבית-הספר ומסביב לו, ודרך כך להגיע לאיזון במסיבה – לא לבזבז יותר מדי, אבל גם לדאוג שהתלמידים יקבלו מסיבה ויהיה להם סוף שנה שהם רוצים לחגוג.

לורן, בבקשה.

שמי לורן, אני מארגון ההורים ואני רוצה להאיר פן אחר.
השילוב של ההנהלה, התלמידים וההורים הוא תמיד משולש מנצח, וצריך להיות שיתוף פעולה. התיכון או התיכון והחטיבה הם מערכת של ארבע או שש שנים, ויש הרבה מאוד אירועים משמעותיים בתקופה הזאת, למשל, ערב שורשים. בבית-הספר בו התחנכו הבנות שלי, בית-ספר "פלך" בירושלים, ערב שורשים הוא חגיגה מדהימה, הוא ערב מושקע מאוד.

במסיבת סוף שנה אצלנו ההורים מתחלקים, כל אחד מביא כיבוד, אף בת לא קונה שמלה ב-3,000 שקל, זה נראה קצת אחרת, ויכול להיות שאפילו אוספים ומתנדבים יום למחרת. זאת אומרת, לא עשו מהנושא הזה מה שהוא לא. הבנות מכינות הצגה, זהו בית-ספר ערכי מאוד, הבנות מתגייסות לצבא, חלקן הולכות לקורס טיס, וחלקן הולכות ל"תלפיות". זאת אומרת, אלה בנות ערכיות, זה לא עניין דוסי. זה בא ממקום אחר, והחשיבה היא שזה לא הגיוני להוציא סכומים כל-כך גדולים על אירוע סוף שנה. זאת תפיסה אחרת.

כן, בבקשה.

אני רוצה לאתגר את אשר כץ בסוגיה: בוא נלך לאחד מבתי-הספר ברמת אביב ג', שם לכל התלמידים יש כסף, במקרה, יצאה כיתה כזאת, או במקום אחר, קבוצה שלומדת בסביון, והם כן יכולים להרשות לעצמם, אין שם שום בעיה כלכלית, הם כולם יכולים להשתתף באותו prom, ואני לא אחזור על כל התיאורים ומה יש ב-prom – האם זה מה שאנחנו רוצים?
אני מסתכלת בראייה רחבה יותר – האם מבחינה ערכית, ואני הולכת צעד קדימה, אנחנו מגיעים לשלב בו תלמידים אומרים: יש לנו את הכסף, כך היתה צריכה לעלות המסיבה, אולי את החלק הזה אנחנו תורמים באיזשהו מקום. כלומר, זה מעבר לבעיה של פערים כלכליים. נכון שצריכים להגיע לאיזשהו איזון, אבל ישנה גם הבעיה הערכית – האם זה מה שאנחנו רוצים לעשות בגיל 18, לפני שאנחנו מתגייסים? לפני שאנחנו אזרחים רשמיים? למרות שתעודת זהות יש לנו לפני כן.

אני מבין את מה שאת אומרת, אבל לדעתי בית-הספר הזה הוא מיוחד, הוא לא כמו בכל הארץ. אין בעיה במסיבת סיום, זה משהו שכל תלמיד רוצה להרגיש, סיום טוב, סיום עם חיוך, ולכן אנחנו לא נגד המסיבות, הן דבר טוב לדעתנו. אבל אם מבחינה ארצית אנחנו קוראים לאיזון, והנוער והתלמידים מתחילים לקבל גם בתוך בתי-הספר וגם מחוץ לו הבנה למה צריך איזון, למה זה לא חגיגות האוסקר, אלא חגיגות סיום הלימודים – דרך כך, לדעתי, גם בית-הספר ברמת אביב ג' לא ידרוש מעצמו את השמלות וכל מה שקורה מסביב.

אז אנחנו מדברים על איזון כלכלי ואיזון ערכי.

נכון.

יופי.

אתי, בבקשה.

אנחנו מדברים פה על תלמידים ועל הורים, וחשוב לי לומר שהכול מתחיל ממנהלי בתי-הספר. מנהלי בתי-הספר אומנם קיבלו את החוזר והם מקבלים אותו כל שנה, וכל פעם שר חינוך חדש מוציא חוזר. אבל בפועל, מנהלי בתי-הספר אומרים לוועדי ההורים: לנו אסור, קחו את האחריות אתם ותעשו את זה בדרך שלכם, לכם מותר לגבות את הכסף.

אני רוצה לספר סיפור מהימים האחרונים. ביום שני חגגנו בכותל המערבי בר-מצווה לעשרות ילדים ממשפחות מעוטות יכולת מכל הארץ, והיתה בר מצווה גדולה מאוד. ניגשה אלי אימא מצפון הארץ ואמרה לי: אתי, אני לא יודעת מה לעשות, הילד שלי מסיים י"ב ואני נדרשת לשלם 950 ש"ח עבור מסיבת הסיום. 950 שקל. זה פשוט לא נתפס.

על-ידי בית-הספר?

על-ידי ועד ההורים של בית-הספר.

יש פה משרד חינוך - - -

ועד ההורים של בית-הספר הוציא חוזר בו הם נדרשים לשלם 950 שקל. הילד ידע שבבית אין את הכסף והוא התבייש להביא את החוזר הביתה. אבל לאימא זה נודע באקראי מאימא אחרת אתה היא שוחחה. ואני יודעת שיש לא מעט ילדים כאלה, שלא מגיעים למסיבות ולא מגיעים לאירועים של בית-הספר בגלל אותה סיבה, של היעדר כסף בבית.

אני מצטרפת לדבריה של לורן, שצריכות להיות מסיבות ערכיות ושבית-הספר צריך לארגן את המסיבה, והילדים צריכים להכין את ההצגה, כמו שהיה בתקופה שלנו.
אבל אם היום מנהלי בתי-הספר, הם עצמם פונים לחברות הפקה ומוציאים ספר מחזור נורא מפואר ומושקע, והכול נעשה בחסות המנהלים, אז הקריאה של שר החינוך, של משרד החינוך ושל ועדי ההורים, לא תעזור.
חייבת להיות אכיפה בשטח, לתפוס מנהלי בתי-ספר שלא מתנהלים כפי שצריך. המנהל הוא זה שאחראי למה שקורה בבית-הספר. אי-אפשר להטיל את האחריות על ועד ההורים ולומר לוועד ההורים: אתה אחראי, אתה גבית, זה לא עסק שלי. מנהל בית-הספר הוא זה שאחראי למה שקורה בבית-הספר והוא זה שצריך לתת את הדין על כך. אי אפשר לעבור לסדר-היום.

כן, הנקודה ברורה.

תודה רבה.

בבקשה.

לי קוראים עזרא, אני מנהל את המחלקה העל-יסודית בהסתדרות המורים, בארגוני המורים. אני רוצה להזדהות עם הדברים שאמרת, גברתי, ועם מה שאמרת, עמרם, בתחילת הדיון, על הראוותנות והנהנתנות. אני גם מורה, ואני מלמד בבית-הספר "אורט מדעים" בחולון.

אף פעם לא הבנתי את הקטע של נשף. למה צריך עוד נשף, עוד מסיבה אחרי המסיבה? לא הבנתי מהי המטרה פה.

מעבר לזה, צריך להפריד בין הנשף לבין מסיבת הסיום. הנשף הוא תמיד יוזמה של תלמידים די דומיננטיים, אחד או שניים בכל כיתה, שמנסים למשוך את כל הכיתה ואת כל השכבה. לכן, לתלמידים עצמם או למועצת התלמידים הארצית יש פה תפקיד משמעותי, וגם לנו, המורים והמחנכים, לנסות, צר לי למר את המילה, לדכא את הנשפים האלה, שאני לא מוצא בהם שום דבר ערכי, ושלא לדבר על יכולת כלכלית וכיוצא בזה.

וגם לגבי מסיבות הסיום – יש חוק ויש חוזר מנכ"ל, אבל יש נורמה אחרת בשטח. הדברים לא חופפים. מעבר לקריאה של זה ושל ההוא, שום דבר לא נעשה בשטח, ומנהלים, בצורה מניפולטיבית, עושים מה שהם רוצים. זה לא יכול להימשך כך.

אגב, זה לא רק בנושא של מסיבות הסיום. גם בנושאים נוספים מתעלמים מחוזר מנכ"ל.

חבר הכנסת אוחיון, בבקשה.

ראיתי בטלוויזיה לפני שבוע-שבועיים מסיבות, מה שנקרא: after party, ויש שם גם בעיה נוספת, אולי הגיל מאפשר להם – ראיתי את המשקאות ששותים במהלך המסיבות הללו, וזה לא בדיוק תה עם לימון. אני לא הייתי מזמן במסיבה כזאת, אולי תתארו ותספרו לנו אם אתם יודעים מה הולך שם.

אני זוהר, ואני תלמידת י"ב בנופי גולן, בקצרין שברמת-הגולן.

עוד לא היה לנו ה-after, אבל מדובר כרגע על לשכור מועדון, על שתייה. אין אצלנו את כל הלימוזינות והשכרת שמלות.

ושתייה חריפה, כן?

כן. בגלל שזה מעבר לבית-ספר, אז מרשים לעצמם לקנות שתייה. וזה הכול בידי מה שרוב השכבה מחליט. וזה ככה, שוכרים די ג'יי, שוכרים צלם.

אפשר להביע את דעתי עכשיו בעניין הזה?

כן, בבקשה.

גם אני בא מתחום החינוך, ולפני הרבה שנים הייתי מורה.

והיית גם בכיתה י"ב לפני הרבה שנים.

כן, והייתי גם בכיתה י"ב, והייתי גם מורה לדרמה, ועסקתי בפעילות, ואני זוכר את פרופסור קורצוויל, זכרונו לברכה, שאמר: מה זה הרעיון הזה, ש"ישחקו הנערים לפנינו"? איפה היצירה שבאה מבפנים? אבל כנראה שזה עולם אחר, עולם של אמרגנות, וזה אולי קצת מיושן.

אבל אנחנו מדברים על חינוך ערכי. הלוא אי-אפשר להסתפק בחוזר מנכ"ל, בקריאה במכתב. מדובר בפעילות חינוכית, אינטנסיבית, לכל השנה, שכולם יהיו שותפים.

ואני אומר את זה גם לארגוני המורים – רציתם מעורבות? רציתם השפעה גם על מה שקורה בבית-הספר? קחו גם אחריות. כי תמיד מנהל בית-הספר יגיד: בסדר, אני אחראי על מה שיתארגן במסגרת בית-הספר. after? זה בעיה של ההורים.

מדובר בחינוך ערכי. אי אפשר לפתור את הבעיה ב"תתרום". אני רוצה לחגוג, אני רוצה להרגיש טוב אחרי מאמץ בחינות הבגרות, ואני מוכן להשתמש במילה הזאת – אני רוצה לפרוק את המתח ואת הלחץ. בזמנו, כשגמרנו לפרוק את הלחץ הלכנו לראות את הסרט "סאלח שבתי", אחרי בחינת הבגרות. אבל זה עולם אחר. הילדים שלי אומרים לי: אבא, אתה לא in. אז בסדר, בקטע הזה אנחנו יכולים להבין.

משרד החינוך לא יכולים לחזור על אותה רוטינה כל שנה – שלחנו את החוזר ודיברנו, וכולי. צריך לקחת את זה כפרויקט, כי זה פרויקט חינוכי-ערכי וזה משליך על כל ההתנהלות שלנו, על כל החינוך לערכים שאנחנו רוצים. הסיפור הזה הוא רק סימפטום.

אני מבין את הצרכים של אנשים שעמדו במתח של הבגרויות – סיימנו משימה, תן לנו קצת לחגוג. השאלה היא איך מתעלים את זה, איך מובילים את זה, ואני חושב שרק בשותפות של כולם. החלטה של מנהלי בתי-הספר, ואף אחד, גם לא ארגון ההורים, לא יכול לגלגל. מנהלי בתי-הספר יעשו את שלהם, וגם ארגוני ההורים ירגישו מחויבות ומעורבות בעניין.
אני לא יודע אם זה היה כאן בוועדה, לפני כשבועיים – שמעתי את הגברת להב, מורה מגבעתיים, שאמרה: אני מורה, אין לי במה לשלם. מדובר במסיבת מחזור, וזה כמובן איזשהו אלבום. והיא אפילו חשפה את השכר שלה. מורה שזועקת ואומרת, ומתראיינת ברדיו – נדמה לי שבתוכנית ברשת ב', בבוקר, מיד אחרי החדשות – ומספרת את הסיפור שלה. זו בעיה חברתית חינוכית. מורה צועקת ואומרת: אני חיה בסביבה שלא מבינה את כל הדברים הללו, ואי אפשר להסתפק בחוזר מנכ"ל או מכתב של זה או של אחר.

מערכת החינוך בשיתוף ועדי ההורים יתיישבו נא ויעסקו בזה בתוכנית, איך זה משתלב בצורה אינטגרטיבית, אחרת זה יחזור על עצמו כמה וכמה פעמים.

תודה. אני חושב שאנחנו יכולים לסכם.

אין ספק בכלל שרק חזית משולבת, כפי שגם מוצגת פה, של משרד החינוך, של מנהלי בתי-הספר, של ועדי ההורים, של מועצת התלמידים, שלנו כגוף ציבורי - - -

וגם ארגוני המורים.

וגם ארגוני המורים, נכון מאוד, ארגון המורים, הסתדרות המורים – אין ספק שחזית משותפת של כל הגורמים האלה יכולה להתמודד עם בעיה מהסוג הזה.

אני מבין את הצעירים – גומרים י"ב שנות לימוד, מסיימים בגרות, מרגישים כבר משוחררים ממוסדות שקובעים להם מה לעשות, בית-הספר, ההורים, החברה, והם לקראת גיוס לצבא. ולכן ישנה המסיבה הפורמלית והמסיבה שאחרי המסיבה הפורמלית, ואני מבין את זה לגמרי. העניין הוא שכאשר עוסקים בזה רק בגיל 18, ורק לקראת מסיבת הסיום, זה כבר לא משפיע.

הנושא הוא אותו נושא חשוב – חינוך ערכי לצניעות, לדוגמה אישית, להתנהלות נכונה, לכיבוד האחר. לדעתי, הנושא הערכי הוא החשוב ביותר. בצדו יש כמובן את הנושא הכלכלי והחברתי, אבל הנושא הערכי הוא החשוב ביותר. ואם הוא מלווה את אותו מוסד חינוכי – ואני מכיר את בית-ספר "פלך", ואת הדוגמאות שישנן בירוחם ובעוד כמה מקומות בארץ – ואם מתנהלים באופן ערכי לאורך כל שנות הלימוד, אז לא מגיעים לגיל 18 ומרגישים חוסר אונים לגבי מה שהילדים עושים

יחד עם זאת, אני לא מקבל את האמירה: מנהלי בתי-הספר. למנהלי בתי-הספר יש אחריות וחלק בעניין, כפי שכבר אמרתי, לאורך כל תקופת הלימודים. אבל ועדי ההורים ומועצות התלמידים הם חשובים מאוד, הם שחקנים עיקריים. אם ועד ההורים בבית-ספר מסוים לא ישתף פעולה עם הילדים, אז זה לא יקרה.

אין ספק. להורים יש סמכות.

לא שאלו את הילדים בכלל.

אדוני, הגעת באיחור ולא שמעת מה דובר כאן, ואתה מרשה לעצמך להתפרץ. אנחנו מסכמים.

בבית-ספר שבו ועד ההורים לא ישתתף בדבר, הסיכוי שלא יקרו אותם דברים מהם אנחנו חוששים לא יתממש. וכמובן, גם מועצת התלמידים.

אני מאלה שחושבים שצריך לתת לוועדי הורים גם מעמד מחייב, ונעסוק בזה יחד עם ועד ההורים – חקיקת חוק שנותן סמכות ושותפות. ונדמה לי שזהו כלי חשוב מאוד בתהליך הזה.

אני מקווה מאוד שדוגמאות כמו זו שסיפרה לורן, ויש כאלו בהרבה בתי-ספר, ימצאו את דרכן לתקשורת. אני יודע שהתקשורת אוהבת לכתוב על האנשים שנושכים כלבים - - -

אני אשמח אם יסקרו את המסיבה בבית-ספר "פלך".

כן, ואני פונה למועצת התלמידים, לוועדי ההורים – אל תתביישו, התקשורת משתמשת הרבה פעמים בנו ומחפשת סנסציות, אבל יש מקום גם לספר סיפור של בתי-ספר שנוקטים אחרת, של תלמידים שנוקטים אחרת, כי זה נותן איזשהו קנה מידה ונורמות התנהגות.

במקרים בהם ישנן עוּבדות על מנהלי בתי-ספר שמשתפים פעולה, אנחנו רוצים לדעת על כך, אני מניח שמשרד החינוך מוכנים לדעת על כך, ובהחלט, יש כלים משמעתיים למי שמשתף פעולה, מעל לשולחן, מתחת לשולחן, בתהליכים האלו.
אבל בואו לא נשכח, מדובר בנערים ונערות שמסיימים פרק חשוב ומשמעותי מאוד, ועל כן המסיבה שאחרי המסיבה הרסמית היא חלק בלתי נפרד מהחיים, בעיקר לבני נוער שאנחנו מפקידים בידיהם אחריות גדולה ביום שאחרי בית-הספר.

אני חושב שאני קולע לדעת כולם, שאנחנו, וועדת החינוך של הכנסת, משרד החינוך – ראיתי גם את מה שכתב הרב שי פירון – ועד ההורים המרכזי, ועדי ההורים, מועצת התלמידים, ארגוני המורים – כולנו קוראים להתייחס לאירועי סיום שנת הלימודים בכיתה י"ב כחלק בלתי נפרד ממערכת הערכים והציפיות שלנו בשאלה כיצד מתנהגים, גם כשהסמכות מעל איננה, כחלק חשוב מאוד.

בנוסף לזה, כמובן גם העניין הכלכלי והעניין החברתי, אבל נדמה לי שהנושא הערכי הוא הנושא החשוב, ואנחנו בהחלט קוראים מכאן לרסן, למצוא את האיזונים המתאימים. היכולת לחגוג, ולהתפרק, וליהנות, ולציין את האירוע החשוב הזה, לא חייבת להיות בוונדליזם, שהוא חלק מהתופעות, בשתיית אלכוהול לא מבוקרת, וכמובן, במסיבות ראוותניות שאין מאחוריהן שום דבר.

תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 09:35.>