הכנסת התשע-עשרה

PAGE
3
ועדת החינוך, התרבות והספורט
27/05/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 17>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, י"ח בסיון התשע"ג (27 במאי 2013), שעה 12:00

<שירות צבאי/לאומי/מכינות קד"צ>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר

יצחק הרצוג – מ"מ היו"ר
שמעון אוחיון

משולם נהרי

>
ארז אשל - מנהל מינהל חברה ונוער, משרד החינוך

מיכל צדוקי - דוברות, משרד החינוך

הילה פאר-סיקרון - מתאמת בין הכנסת לממשלה, משרד החינוך

יעקב פרידברג - עו"ד, משרד המשפטים

אודי דרור - ראש תחום גיוס ומטה, משרד הביטחון

חביבה סלומון - ראש יחידת הנח"ל, שנות השירות והמכינות הקדם-צבאיות, משרד הביטחון

עמיקם סבירסקי - ראש האגף הביטחוני-חברתי וראש יחידת ההתיישבות, משרד הביטחון

סא"ל אמיר ודמני - ראש ענף תכנון כוח-אדם סדיר, משרד הביטחון

ברכי דליצקי - מנהלת תחום קהילות, המשרד לאזרחים ותיקים

מלכיאל דהן - מנהל תחום פיקוח ובקרה, מנהלת השירות האזרחי-לאומי

יואב ארבל - יועץ משפטי, מנהלת השירות האזרחי-לאומי

נועם עמרם - יועץ משפטי, מנהלת השירות האזרחי-לאומי

הרב משה הגר - ראש איגוד המכינות הקדם-צבאיות, מועצת המכינות

דני זמיר - ראש מכינת רבין, מועצת המכינות

ניר להב - מנהל היחידה לאקטיביזם צעיר בישראל, הסוכנות היהודית

דנה זקס - מנהלת תחום מכינות קדם-צבאיות, כפרי נוער ושנת השירות, היחידה לאקטיביזם צעיר בישראל, הסוכנות היהודית

ג'וש שוורץ - מזכ"ל, הסוכנות היהודית

יהודית אייזנר - מ"מ יו"ר סניף הסתדרות המורים ירושלים, הסתדרות המורים

זאב גולדבלט - חבר הנהלה, ארגון ההורים הארצי

אודי לבון - מנכ"ל, ארגון ההורים הארצי

עמית ברק - ראש אגף מדיניות והסברה, תנועת אם תרצו

אלון שוורצר - ראש אגף משאבי אנוש, תנועת אם תרצו

תמר גרינפלד - מנהלת, הפורום לקידום השירות האזרחי-לאומי לאוכלוסיות מוחלשות

יעקב עיני - מנהל תחום טיילות, החברה להגנת הטבע

יעל דוד טואטי - חברת הנהלה, עליית הצעירים מצרפת - CNEF

מנואל פרל - רכז, מגשימי תקוותנו - CNEF

אמה פטרה - מדריכה, מגשימי תקוותנו - CNEF

שי צ'רבינסקי - סמנכ"ל אגודת חסידי חב"ד, חב"ד

יהודה סקר - יו"ר מועצת ההורים וחבר הנהלת מועצת החינוך בירושלים

לירז ברנד - רכז שנת שירות, התנועה הקיבוצית

אביעד לוין - נציג, מועצת התלמידים והנוער הארצית

איילת פולג - נציגה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

סטיוארט כהן - מרצה, מכללת אשקלון

סלאם עאמר - סטודנטית לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל-אביב

תוג'אן פאהום - סטודנטית לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל-אביב

תאיר אברמוביץ - ראש דסק נשים ורבנות, על משמר הכנסת

דניאל רייך - ראש דסק, על משמר הכנסת

דניאל באומגרטן - לוביסט, חברת כהן רימון כהן

טל שביט - לוביסטית, חברת פוליסי

יהודית גידלי

הדר אביב
<שירות צבאי/לאומי/מכינות קד"צ>

אנחנו פותחים את הדיון. בשעה 12:30 מתקיים תרגיל של הגנת העורף, התרגיל הוא בן שלושה ימים ומיועד למוסדות ציבור. אנחנו מוסד ציבור, ועל כן תהיה התפנות למרחבים מוגנים. אנחנו יושבים בתוך מרחב מוגן, לא צריך להתפנות לשום מקום, אבל יכול להיות שינהרו אלינו אנשים שיימצאו פה בסביבה, ובטח נעשה הפסקה לכמה דקות.
הוועדה יזמה את הדיון הזה לא כי ישנה בעיה דחופה, חריפה, אקוטית, או כותרות באיזשהו אמצעי תקשורת. אני פותח בזה כי אני נשאל בזמן האחרון על-ידי גורמים שונים: רגע, היה איזה משהו? אני צריך לתת תשובה למשהו? אז לא, אנחנו יוזמים מפגשים לאו דווקא בנושאים דחופים, אבל בנושאים חשובים.
אנחנו חושבים שנושא המכינות הקדם-צבאיות והפעילות הקדם-צבאית הנוספת, נדמה לי שזה רק השינשינים למיניהם, היא פעילות חשובה מאוד. אין ספק שנושא המכינות הקדם-צבאיות הפך להיות מקום ערכי שמחנך ומלמד לקשר עם החברה הישראלית, לקשר עם מדינת ישראל, קשרים אידאולוגיים ורעיוניים לפני השירות הצבאי.

למדנו שבוגרי המכינות הקדם-צבאיות משרתים שירות משמעותי, רבים מהם מגיעים לתפקידי פיקוד וכמעט כולם מגיעים, לפחות מי שיכול מבחינת הכשירות האישית, ליחידות הקו הקדמי, לחזית צה"ל, והתרומה ניכרת בכל תחומי החיים.

למדנו גם שהמכינות, ככלל, מעורבות בפריפריה, לוקחות אחריות על קהילות מוחלשות, עולים חדשים וקהילות פריפריאליות, בצד שילוב אוכלוסיות חזקות שבאות מהיישובים החזקים יותר. יש ממשקים רבים מאוד של עבודה עם מערכת הביטחון, עם משרד החינוך כמובן, עם מועצת המכינות הקדם-צבאיות, ויש נושאים שונים שעומדים על סדר היום ועל הפרק.

למדתי מארז שכמות הנרשמים הרוצים להתקבל למכינות הקדם-צבאיות גדולה כמעט פי עשרה מכמות התקנים, מהיכולת של המכינות הקדם-צבאיות לקבל חניכים חדשים.

אני מוכרח לומר, והתבטאתי בעניין הזה לא פעם אחת, שאילו אפשר היה, הייתי שמח לו כל הנערים והנערות בחברה הישראלית, קודם הליכתם לשירות צבאי ולאחר סיום פרק הלימודים, היו מוצאים את עצמם בתקופה של שנה או חצי שנה בה הם לומדים להכיר את החברה הישראלית.

המכינות הקדם-צבאיות, כשמן, הן הכנה לשירות הצבאי, אבל נדמה לי שמעבר לכך הן בעצם תקופת היכרות עם החברה הישראלית, שכן רבים מאלה שהולכים למכינות גדלים, כל אחד, בחממה שלו, באיזור שלו, בשכונה שלו, בבית-הספר שלו, ובעצם לא נחשפים בצורה אמיתית לחברה הישראלית על מרכיביה הפריפריאליים ואזורי מרכז הארץ, ולבעיות השונות הקיימות בחברה.

המפגש הזה הוא גם מפגש לימודי כדי להציף את הנושאים ואת הבעיות, ולראות כיצד אנחנו, ברמה הפרלמנטרית, יכולים להיות לעזר כדי לקדם את התהליך הזה, להרחיב אותו, וכמובן להתמודד עם הבעיות שצצות מעת לעת בתחום התקנות, בתחום התקצוב, בתחום התקנים שהם די מוגבלים בשלב זה, וכיוצא באלו.
עד כאן הפתיחה שלי, ואני מבקש את משרד החינוך שממונה מבחינה ממשלתית על החוק והתקנות בעקבותיו, לפתוח.

משרד החינוך רק שותף. נמצא כאן עמיקם סבירסקי, בצורה מלאה, למשרד הביטחון.

שלום, עמיקם.

זו אחת השותפויות החשובות ביותר ואני אנסה לתת רקע כללי. נמצאים כאן שני יושבי-ראש ועד הבחינות, דני זמיר ומושיק הגר. אצל מושיק למדתי את קורס המכינות הראשון בשנת 1996 במכינה ביתיר.

המכינות הקדם-צבאיות התחילו כיוזמה של הרב אלי סדן, מושיק הגר, הרב יגאל לוינשטיין - -

בדחיפה של יושב-ראש הוועדה.

הייתי שם בערש הקמת המכינה הראשונה, נכון.

- - בסוף שנות ה-80 בצורת מכינות קדם-צבאיות דתיות. באמצע שנות ה-90, לאחר רצח ראש ממשלת ישראל יצחק רבין זכרונו לברכה, התעוררו יוזמות בציבור הישראלי הכללי. בהתחלה זאביק נתיב במכינת "נחשון", דני זמיר במכינת "רבין" והושע בן-שלום במכינת "בית ישראל".

כיום יש יותר מכינות קדם-צבאיות ישראליות, כלליות, מאשר מכינות דתיות. מדובר במעל 40 מכינות קדם-צבאיות ומכינות קדם-צבאיות למנהיגות, ובציבור החילוני, הישראלי הכללי, אנחנו מדברים על יחס הרשמה של מעל 10,000 בני נוער על כ-1,200–1,300 מקומות.

על תוצאות והישגי המכינות ידברו ודאי דני זמיר ומושיק הגר, ואנחנו מדברים היום על המכינות כעל שנת הקולג' של בני הנוער בישראל, שנה אינטנסיבית מאוד שהרוח שלה אומרת לתלמידים: אם אתם דוחים גיוס בשנה, אתם צריכים לעבוד קשה יותר ממה שהחברים שלכם שנמצאים עכשיו בצבא עובדים, על-מנת לממש מהלך ציוני גדול שהוא לא צבאי אלא הוא מהלך אזרחי גדול.
כשבאים לבקר במכינה, ואפשר לבוא בכל שעה, משבע בבוקר עד שתים-עשרה-אחת בלילה, התלמידים והתלמידות נמצאים בפעילות, מִלומדת, עד לתרומה לקהילה, עד להכנה לצבא. ובסופו של דבר, אמירה של יוסי ברוך ראש מכינת גליל עליון – מקום שדורשים בו לקחת אחריות; יובל כאהן ראש המכינה בית ישראל בתל-אביב, כשהוא אמר חלק מהשמות – מכינה קדם-צבאית, מכינה למנהיגות, מדרשות למנהיגות – זה מקום שבו דורשים מהחניכים.

שיתוף הפעולה בין משרד החינוך למשרד הביטחון הוא כזה שהמכינות נהנות מתקציב שמעוגן בחוק ייחודי שכל סיעות הבית היו שותפות לו מבחינת החקיקה, על-מנת לתת מענה ליוזמות שהן תוצאה של המכינות, כי היום ישנן בוגרים ובוגרות שהם אחרי שירות צבאי, אחרי תפקידי קצונה, שבאו להקים מכינות מיוחדות, ממכינות חצי-שנתיות, ויש כאן את נציגי הסוכנות היהודית שהיו הראשונים לתת להם מטריה ומענה, ועד למכינות שהן לאוכלוסיות מיוחדות, נוער בסיכון ונוער בשוליים; וצבא הגנה לישראל, ויושב כאן אודי דרור, יודע לתת מענה גם אם אותן מכינות לא מתוקננות בתוך המכינות לדחיית גיוס מתוך הבנת ההישג החינוכי במכינות.

אנחנו מתקננים עכשיו תקנה של מכינות "אופק". שר החינוך הקצה בהתחלה שלושה מיליון שקלים, אבל מתוך תקווה שיהיה גם כסף תוספתי.

אני הבנתי ממנו שמדובר בחמישה מיליון.

הלוואי. אני מאמין שעם כספים תוספתיים נגיע למעל חמישה מיליון שקלים, ואנחנו מדברים על מעל ל-15 מכינות כאלו ואחרות שפועלות בשטח ושלא מתוקצבות על-ידינו.
הליך תקצוב מכינה והכרה במכינה חדשה מתחיל במהלך, ויציגו את זה משרד הביטחון ובשיתוף עם משרד החינוך, על-מנת לתת מענה. אבל לאותן מכינות "אופק" שייתנו מענה לאוכלוסיות מיוחדות, לאזורי אתגר ומקומות אתגר אמיתיים, אנחנו מקווים שנוכל לתת מענה של תקצוב החל מהשנה הראשונה.
כיום, מכינה למנהיגות דורשת שראש המכינה יהיה עם כתפיים רחבות בגלל שבשנתיים הראשונות הוא לא זוכה לכל תקצוב ממדינת ישראל. בסופו של דבר המהלך הזה הוא מהלך נכון כי הוא מחייב את ראש המכינה לבנות לעצמו משאבים ומקורות תקציביים אחרים.

מדינת ישראל מסייעת בשווי של 50% מכלל עלות חניך במהלך השנה. החניך משלם ברוב המכינות עוד כ-20% מעלות שכר הלימוד, ועל ראש מכינה למצוא שותפי דרך נוספים שמאמינים ביוזמה, ומאמינים במהלך החינוכי הגדול אותו הוא מוביל. אחת השותפות מתחילת הדרך שחשוב להזכיר, ודאי במכינות הכלליות, היא "קרן אביחי" שראתה החל משנת 1996 בנושא זה דבר מהפכני.

אתמול גם שר הביטחון וגם שר החינוך והרמטכ"ל היו בכנס מכינות, הם נכנסו פנימה, לתפוס את העוצמה בחוכמת הפרצוף, זה להבין שיש כאן מהלך שברור שמדינת ישראל מתברכת בו ותתברך בו בעתיד.

תודה. ממשרד הביטחון, עמיקם, בבקשה.

אני אשלים את דבריו של ארז, קודם כל לגבי שיתוף הפעולה בין המשרדים – זה לא בהכרח מובן מאליו, אבל קיים פה שיתוף פעולה עמוק, וזה חשוב מאוד.
המכינה הראשונה, כשאתה היית אלוף הפיקוד, היא מכינת פעילים, נהדרים, והשנה מלאו להקמת המפעל הזה 25 שנים, וכל החברה הישראלית זכתה בבוגרים. אתמול סיימו כ-2,800 חניכים והם לקראת גיוס.

איך זה מסתדר? סיימו 2,800 ואתה אומר שיש 1,200?

אני עושה את החלוקה בין החילוני לדתי.

כמה מכינות ישנן בסך הכול?

44 מכינות.

מי שיודע את המספרים על בוריים הוא אחד, אודי דרור.

החברה הישראלית זכתה בקדר של בוגרים ב-25 השנים האלה, ולדעתי, ההשפעה על הצביון החברתי במדינה לא תסולא בפז.
נכון שאחרי כל המילים האלה מתקיים מתחת לפני השטח עימות על יכולות להעצים לאורך שנים את מספר דחיות הגיוס שהמערכת הביטחונית יכולה לשאת על עצמה ולשחרר לשנה למכינות. אין פה עימותים, יש מכסות, המכסות נקבעות בתוכנית חמש-שנתית.
מדברים על גידול של כ-5% בשנה, ואנחנו נמצאים עכשיו בבור של שנתיים, כשכמות המתגייסים הכללית לצבא הגנה לישראל לא מספיקה למלא את השורות של היחידות הלוחמות. ואז יש כאן דיאלוג חיובי, תוך הבנה שאם לא מצליחים בשנה מסוימת לעמוד בדחיית גיוס של 5% – זה 5% שגדלים משנה לשנה, ובשנה הבאה זה עוד 5% ממה שהיה, זה גדל. אז נכון, אנחנו נמצאים בשנתיים רזות בעניין הזה, אבל נשלים אותן לאחר מכן.
מעבר לנושא הזה, שנמצא בדיון אצלי במשרדים ובמשרד החינוך, בעד המכינות, גם בשיתופי הפעולה ברמת התקצוב השנתי על-פי חוק – הוא מגיע ל-57 מיליון שקלים בשנה כמעט, והוא הולך ומתעצם, ככל שאתה מגדיל את הכמות, עולה התקציב – ישנן אמירות: חברים יקרים, בואו נבחן לאורך שנים לאן אנחנו הולכים להגיע עם התקציב הביטחוני.

אושרו לאחרונה מכינות קדם-צבאיות חדשות, או שהגידול הוא בתוך המכינות הקיימות?

ישנן בקנה שתי מכינות שהן במסלול, ויש דיאלוג על מכינות נוספות שהן בבחינה לקראת כניסה למסלול. דרך אגב, מכינה שנכנסת למסלול, השנתיים הראשונות הן שנתיים של למידה. אנחנו לומדים את המכינה, המכינה לומדת אותנו, ואם הם עומדים ביעדים וביכולת הכלכלית בשנתיים האלו, הם מצטרפים לרשימת 44 המכינות.

אז היא לא מתוקצבת בשנתיים הראשונות? גם לא אצלו?

בשנתיים האלה היא לא מתוקצבת.

רק מכינות "אופק" מתוקצבות.

אז מה זה, תשלומי חניכים?

תורמים - - -

אבל אני מבין, עמיקם, שכדי שמישהו ייכנס למסלול הוא צריך לקבל את האישור שלכם כדי לקבל את התקנים, את דחיית השירות.

כן, ודאי.

כתוצאה מכך יוזמות רבות נופלות בכל שנה.

מראש נופלות?

כן, חד משמעית.

כמה אתה מתקצב מתוך ה-57 מיליון?

זה חצי-חצי.

57 מיליון זה הסך-הכול, פלוס תרומות ותשלומי חניכים. אז מהו המחזור הכולל?

חבר הכנסת הרצוג, זה לשנה זאת. בשנה הבאה יהיה המספר הזה ועוד.

ברור, זה תמיד ככה. כמה אתה נותן פר מכסה?

כל חניך שווה ערך ל-25 אלף שקלים, עלות חניך בשנה היא כ-50 אלף שקלים.

במעון של הרווחה זה 8,000. זה חתיכת סכום.

לא, אתה מדבר על 8,000 לחודש, והוא מדבר על שנה.

אה, אז טעיתי. אז זה כלום.

תלמיד עולה 4,500 שקל בחודש.

בסך-הכול, משרד הביטחון רואה במפעל המכינות דבר חשוב מאוד. ראינו את זה אתמול בכנס, גם מה נאמר על-ידי הרמטכ"ל, שר הביטחון, שר החינוך, ואחרים שדיברו ונאמו בפני קהל עצום של בנים ובנות יחד, והיה מהמם ומדהים. במגבלות שלנו אנחנו עושים כל דבר והופכים כל אבן כדי למצוא את התקציבים האלה כדי להסלים ולהעצים את המפעל הגדול הזה.

מהי עמדתכם לגבי מכינות "אופק", שלא דורשות דחיית שירות ומטפלות באוכלוסיות חלשות יותר?

זו תופעה חדשה יחסית, של השנתיים האחרונות. הפיילוטים הסתיימו, זה מוכח בהחלט וזה מקטין את ההתנגדות שלנו כי למעשה הם מתגייסים באותה שנה, רק במועד אחר. אבל מה שהם סופגים בחצי השנה הזאת ומה שהם לוקחים אתם אחרי זה לצבא, אין ספק שזה חשוב וזה אחד הנושאים הראשונים - - -

אני חושב שאתם והצבא צריכים לעודד את זה מאוד, כי לא רק שזה באותה שנה, אלא שאלה אוכלוסיות שלא בטוח שהיו מתגייסות ובטח לא מגיעות לשירות משמעותי.

אנחנו בהחלט רואים את הכיוון הזה ככיוון חיובי, נתמוך בו ונרחיב אותו ככל שאפשר.

למען הגילוי הנאות, כפי שהייתי מעורב במכינה הראשונה, לפני 25 שנה – התבגרנו קצת מאז – וגם במכינות שתיכף נשמע עליהן מהסוכנות, אני חושב שזה מסלול אתגרי מאוד וחשוב לכולם, ואני לא רואה בו שום מגבלות חוץ מהכסף האפשרי כמובן.

במשתנה דחיות הגיוס, אותן מכינות "אופק" שיהיו לאוכלוסיות מיוחדות, משרד החינוך ישתדל ליצור תקציב לא רק לחצי-שנתיות אלא בתהליך רב-שנתי, גם לאוכלוסיות בהן הסיכוי שהנוער לא היה מתגייס או לא מסיים את שירותו הצבאי, וזה אינטרס, ויבנה מערך רב-שנתי, ואנחנו מקווים שגם של התקצוב שלהם.

אתה יכול להגיד משהו על הצוות הפדגוגי של מכינה כזאת?

בוז'י, תיכף נשמע מהוועד עצמו. אני מבקש מצה"ל להשלים את הדברים של משרד הביטחון.

שמי אמיר ודמני, אני ראש ענף תכנון כוח-אדם סדיר בצה"ל.

אנחנו מדברים על בוגרי שנת השירות והמכינות כמתאפיינים במוטיבציה גבוהה מאוד לשירות, לפיקוד, לקצונה, למערכי לחימה, ואני אתן מספר דוגמאות.

כ-80% מתלמידי המכינות משרתים במערכי לחימה לעומת 44% בכלל צה"ל. אם לוקחים את נתון הקצונה, אנחנו מדברים על 17%, כמעט 18%, לעומת 8%, ובפיקוד זוטר, אנחנו מדברים על 37% מול 14%. זאת אומרת, אנחנו מדברים על מסלול, גם בנשים וגם בגברים, שתורם משמעותית גם ללחימה, גם לפיקוד וגם לקצונה.

מטעמי תכנון כוח-אדם ויכולות הצבא אנחנו נאלצים לקבוע מכסות, ורק כדי להסביר את תמונת המצב בצה"ל בהקשר הזה, אנחנו מדברים על ירידה בהיקף המתגייסים לצה"ל החל משנת 2005, ועל פחות 8,000 מתגייסים לאורך השנים, אם משווים את שנת 2013 לשנת 2005. בשלוש השנים האחרונות, צה"ל ירד בכ-1,500 עד 2,000 מתגייסים בגיוס בשנה. הדבר הזה מגביל אותנו.

אמיר, תרשה לי לשאול – הרי בעצם מדובר על דחייה, כלומר לאורך ציר הזמן אין פה בעיה.

זה נכון שלאורך ציר הזמן אין בעיה, אבל בשנה ספציפית היקף האנשים שאנחנו יכולים לדחות להם גיוס, ומצד שני, לעמוד ביעדי הגיוס שלנו, לא מאפשר דחייה רחבה יותר ממה שאנחנו דוחים היום.

ברשותכם, אני רוצה להסביר לכם על התוכנית הרב-שנתית שהוצגה פה על-ידי משרד הביטחון. לפני כשנה ישבנו בדיון יחד עם משרד הביטחון וראשי המכינות אצל סגן הרמטכ"ל וסיכמנו תוכנית רב-שנתית לחמש השנים הקרובות, בין 2012 ל-2017. במהלך השנים הללו אנחנו אמורים לעלות בכל שנה ב-5%, כפי שהוצג קודם, ובמספרים נומינליים מדובר בעוד 1,500 אנשים בתוך המכינות בשנת 2017. זאת אומרת, אם היקף המכסות שאנחנו נותנים בשנת 2012 עומד על כ-4,000 מכסות, אז אנחנו מדברים על 5,200 מכסות ב-2017.

מה קורה עם 2013? התקדמת? עמדת ביעד? האם ב-2013 עמדת ביעד?

אני אתן דוגמה: בשנת 2012 נתנו 3,910 מכסות בסך-הכול, בשנת 2013 אנחנו מדברים על 4,230 מכסות, בשנת 2014 על 4,320, וכן הלאה עד ל-5,160–5,200 מכסות.
הדבר הזה הוא בווקטור הפוך למה שהצגתי קודם. התחלנו את העלייה בהיקף המכסות למכינות כבר ב-2012, וזה לעומת העובדה, שמבחינת הנתונים הדמוגרפיים אנחנו רואים את הגידול בהיקף הגיוס לצה"ל רק בשנת 2016. ולכן, בשנים 2012 עד 2016 אנחנו עושים גידול למרות שאנחנו לא גדלים בהיקף המתגייסים בצה"ל. אנחנו נשארים פחות או יותר במצב סטטי שהוא, כאמור, היקף של גירעון ביחס לצרכים שלנו. אבל אנחנו לא עושים איזשהו שינוי, ובכל זאת אנחנו מדברים על גידול, כי כאמור, אנחנו רואים את החשיבות.

כמובן, כל הדברים נעשים בתיאום מלא עם משרד הביטחון, כמו גם התוספות שהצגתי.

נקודה שחשוב לי להתייחס אליה ושנאמרה על-ידך, היושב-ראש, אנחנו, בתיאום עם משרד הביטחון, חושבים שמאוד נכון להגדיל את היקף המכינות החצי-שנתיות, ויש מיקוד בסוגיית האוכלוסיות הייחודיות.
לדוגמה, בצה"ל, בכל הקשור לטיפול בקליטת בני העדה יוצאי אתיופיה, אנחנו מזהים שוני משמעותי בין כאלה שמגיעים לצבא אחרי שנת שירות או אחרי הכנה משמעותית לשירות, לבין כאלה שלא. ויש גם אוכלוסיות נוספות. ולכן היכולת לדחות בשנתון גיוס את השירות בכחצי שנה, ולאפשר מכינות כאלה, היא דבר חיובי מבחינתנו, וכן היינו רוצים לפעול בכיוונים האלה בנוסף לדברים שאמרתי קודם, מכיוון שאין פה פריצה של המכסה השנתית.

כלומר, שם אין מגבלה של מספרים?

לא אמרתי שאין מגבלה, אבל אנחנו בהחלט יכולים להוסיף, כי בסופו של דבר אני צריך לאזן בין שלושת הגיוסים המרכזיים, אני לא יכול לדחות את כל האוכלוסיה לגיוס האחרון של השנה. אבל אנחנו מדברים על הוספת מאות בודדות של אנשים על המכסות הקיימות, ולאפשר מכינות חצי-שנתיות לאוכלוסיות ייחודיות, ובתנאי שהם לא יחצו את השנתון. כפי שאמרתי, אנחנו מחויבים, בהיקפים, לגייס אותם באותה שנה.
אבל זה דבר חיובי מאוד בעינינו ואנחנו כבר פועלים בהקשר הזה, יש לנו כבר עבודות משותפות עם משרד הביטחון ועם המכינות להגדלה של אוכלוסיות כאלו ואחרות כבר בשנה שעברה ובשנה זו. היינו רוצים להגדיל יותר ולהרחיב את הפלטפורמה של המכינות החצי-שנתיות.

דני זמיר, ראש מכינת "רבין" ויושב-ראש משותף עם הרב משה הגר במועצת המכינות.

קודם כל, הנתונים כוללים גם את שנות השירות. ודבר נוסף, כדי שהתמונה תוצג בפני כולם ושיבינו – לנוער החילוני, גם בצבא וגם במסגרת שנת י"ג, האפשרויות מצומצמות בהרבה מאשר לנוער שבא מבית דתי, מאחר שלנוער חילוני אין את ישיבות ההסדר, אין ישיבות גבוהות, שזו דחייה ואחריה שירות מלא, ואין מסלולים אחרים שקיימים. כך שבפועל, התקנים לעומת הביקוש אצל הנוער החילוני הם במצב הרבה יותר קשה.

לנוער הדתי יש בכלל תקנים?

אין חלוקה.

לא, במכינות ודאי שיש.

כן, אבל שם הוא יכול תמיד להגיד שהוא הולך לישיבת הסדר ושם אין מכסות, אז אני מניח שזה הרבה יותר פתוח.

הוא יכול ללכת לישיבת הסדר. ברגע שהוא רשום במכינה הוא מחויב בשלוש שנות שירות.

כן, כן. אני מכיר את העניין.

יש לו שוט שלנו אין, בוא נגיד ככה.

מבחינת המכינות אני אומר שלושה דברים בשלב הזה, ומשה יוסיף לפי הבנתו. אל"ף, המכינות אחרי השנתיים או שלוש השנים עומדות בפני פיקוח מלא, גם של משרד החינוך וגם של משרד הביטחון. מבחינת התוכנית – מתקיימת תוכנית פדגוגית, יש רכז פדגוגי, צוות קבוע ומועצה ציבורית. הן מתקיימות כעמותות, צריכות לקבל ניהול תקין, ועד היום הן מתנהלות בצורה יוצאת מן הכלל.

מועצת המכינות היא גוף שמאגד מכינות מקצוות שונות של החברה הישראלית. אנחנו עובדים ביחד לא לשם העבודה יחד, אנחנו עובדים יחד ויש לזה הרבה תוצרי לוואי חיוביים ברמה הלאומית, אם אני חוזר לתקופת ההתנתקות ותקופות קשות אחרות, שאז שיתוף הפעולה שלנו עם השיח והדיאלוג הטעון והקשה יצר אפשרות שהחניכים שלנו כולם שירתו יחד גם במשימות קשות שהיו במחלוקת ציבורית.

ברמת הגדילה, אני חושב שהוצגו הבעיות העיקריות. יש קושי וישנה שאלה מי צריך לבוא למכינות. העמדה שלי היא שמכינות מיועדות למנהיגוּת, ומנהיגוּת לא צומחת רק בהתיישבות הכפרית או ברעננה, היא צומחת גם בלוד, גם בנתניה וגם באשדוד. ובקרב המכינות, אחוז החניכים שבאים מיישובים שמוגדרים כפריפריה גיאוגרפית הוא קרוב ל-40%. אבל הפריפריה שמגיעה – אם אני לוקח למשל את מכינת "רבין", אז יש לי שלושה חבר'ה מלוד וכולם היו רשג"דים בצופים. הם כמובן חבר'ה של מנהיגות, הם לא נוער בסיכון, הם גם תלמידים מצטיינים בבתי-הספר בהם למדו.
והמשמעות העיקרית של שנת המכינה עבור כל נער שמגיע, מעבר לאחוזי הקצונה המרשימים והפיקוד, היא דווקא בתחושת השליחות שבאה לידי ביטוי גם בשירות אחר של הנער או הנערה בזמן השירות הצבאי, וגם בכך שלאחר הצבא – יש מחקרים של אוניברסיטת תל-אביב ואוניברסיטת בר-אילן ו"אביחי" לאורך השנים – אחוז ההגשמה של בוגרי מכינות בתפיסת תפקידים בשירות הציבורי, ברמה המוניציפלית, במערכת החינוך, לא רק שהם גבוהים ביחס לאחרים, הם גבוהים ללא כל תקדים מכל קבוצת אוכלוסיה אחרת.

לכן כאשר אנחנו מדברים על הגדלת המכינות, למי אנחנו רוצים להגדיל את המכינות, ואיפה לשים את הז'יטונים, נקרא לזה ככה, אני חושב שצריך להקפיד שהמכינות יופנו למכינות למנהיגות ושהמכינות ימצאו את הדרך לשלב בתוכן אוכלוסיות שהן פריפריה. עבורי כראש מכינה, פריפריה זה תל-אביב. אני לא אגיד שמות של בתי-ספר, אבל בתי-ספר מסוימים בתל-אביב הם בשבילי פריפריה הרבה יותר מבתי-ספר בלוד, כי שם אחוז האנשים שהולכים לשירות קרבי ואחר הוא נמוך בהרבה.

בנושא התשלומים – וקל לי להגיד את זה דווקא בתור מכינה שלא גובה תשלום מההורים אלא שהחניכים שלה עובדים בעבודה חקלאית לאורך השנה כדי לממן – בשונה במקצת מהתדמית שנוצרה, אין תלמיד שבגלל בעיה כספית לא מתקבל למכינה. תלמיד שלא יכול לשלם לא משלם, יש לו מלגה ויש לו מימון מלא, כך שגם הנושא הזה פתיר.

הרב הגר, בבקשה.

אני אציג את מפעל המכינות הקדם-צבאיות מזווית המגזר הדתי. יש היום 19 מכינות דתיות. בתוך הציונות הדתית ישנם 1,200 בני נוער בשנה במכינות הדתיות, 1,700 הולכים לישיבות ההסדר, ועוד 500 הולכים לישיבות גבוהות ציוניות. זאת אומרת, רוב הנוער הציוני-דתי הולך ללמוד שנה לפני הצבא באחת המסגרות האלה. ההתמודדות שלנו היא מול אלה שלא עושים את השנה הזאת, מצד אחד, ואנחנו מעוניינים שילמדו אותה, ומצד שני, אלה שהולכים לשירות הסדר והוא שירות מקוצר יותר, ואנחנו מאמינים בשירות מלא.

יש אצלכם גם בנות?

יש מכינה אחת של בנות דתיות במושב משואות יצחק, ויש בקנה מכינה לבנות דתיות וחילוניות בבאר-שבע.

כמה יש במכינה של הבנות?

40–50 בנות.

משואות יצחק זה מקום טוב.

אתה יודע להגיד כמה מבני הציונות הדתית מתגייסים לצבא במסלולים הרגילים?

אמרתי, בערך 4,000 הולכים ישר לצבא. מתוך 8,000 50% לומדים שנה לפני הצבא ו-50% מתגייסים מיד.

אז אתה מתחרה על אלה שמתגייסים מיד לצבא?

הוא מתחרה עם שני הצדדים, מול ההסדר ומול אלה שהולכים לצבא מיד.
אנחנו מעוניינים להרחיב את מספרם של האנשים שילמדו לפני הצבא, אם כי במגזר הדתי מזה שבע שנים לא הקמנו מכינה חדשה מתוך מגמה להשביח את איכות המפעל, כי הרגשנו ירידה באיכות. אבל בסך הכול זה אחוז גבוה יחסית של חבר'ה צעירים שמודעים לעניין, ובאים ללמוד שנה.

תנועות הנוער עוזרות לך? למשל, תנועת בני עקיבא עוזרת לך, או לא?

הפעילות שלנו בתוך בתי-הספר עוזרת לנו. תנועות הנוער פחות תופסות מקום בעניין הזה. גם "חבר מביא חבר", אבל אנחנו פעילים בעיקר דרך בתי-הספר.

לתנועות הנוער יש את השינשינים ואת גרעיני הנח"ל, אלה יעדי ההגשמה שלהם.

מתוך כך אנחנו מבינים שהאוכלוסיות שאנחנו מתעסקים אתן הן גם העילית, גם המרכז וגם קצת שוליים בתוך מפעל המכינות הדתיות. יש מכינות מובילות, יש מכינות שמתעסקות עם אוכלוסיה חלשה, מעטות אומנם, ויש מכינות שמשלבות, באחוזים.
היה לי קודם ויכוח עם ארז אשל, למה אנחנו לא עושים פעילות קהילתית במכינה, אז הפעילות הקהילתית שלנו היא שאנחנו בונים קהילה שמורכבת מ-30% משיכון ד' בבאר-שבע, והם תלמידי המכינה.

איפה המכינה שלך?

במושב יתיר.

ישנם שלושה סוגי מכינות בתוך מפעל המכינות הדתיות. אני רוצה להתייחס למגזרים הנוספים. הקמנו מכינה דרוזית – שעד לרגע זה לא מוכרת, לצערי – מתוך הבנה שלהכניס אותם לקהילה של המדינה, חשוב מאוד שהם ישרתו בצה"ל.

היא לא מוכרת כי היא בתקופת השנתיים הראשונות, או שהיא לא מוכרת מראש?

היא לא מוכרת, לצערנו, כי הם לא עומדים בקריטריונים שנקבעו והם קשוחים מאוד.

זה בדלית אל-כרמל, נכון? הייתי שם מזמן - - -

זו מכינה חשובה מאוד.

תן לנו דוגמה לקריטריון. זה לא שהחניכים לא עומדים?

המוסד לא עומד, וזה מצער מאוד כי זו מטרה חשובה מאוד.

אלה קריטריונים שאפשר לטפל בהם?

אפשר לעזור להם?

יש להם תלמידים, יש ראש מכינה, יש מקום, נבנה מבנה, כרגע תורמים פרטיים ממשיכים להחזיק את המקום.

אז מה הבעיה? יש אפשרות שהמדינה תעזור?

המדינה רוצה לעזור.

אז מה הבעיה?

היא תקועה בביורוקרטיה של עצמה?

אבל מה הבעיה שם?

מינהל תקין? מה?

הבעיה היא ניהולית. משרד הביטחון לפני שלוש שנים בפעם הראשונה התערב תקציבית, מעבר למה שנאמר, בכ-400 אלף שקל, חוב שהמכינה גררה. אתה שואל את עצמך איך זה יכול לקרות, אבל אני לא נכנס לזה.

נכון להיום, אחרי שחשבנו שסיימנו את הפרשה והם עולים על מסלול התנהלות נכונה עם מבקר ועם כל מה שצריך בהיבט התקציבי, יש עכשיו בור נוסף גודל יותר מהבור שאמרתי קודם, ואנחנו כרגע בדיון קשה מאוד אתם ונראה מה יהיה עם זה.

אי אפשר לוותר למכינה, זאת אומרת, אי אפשר לוותר עליה ואי אפשר לוותר לה. היא חייבת להיות וחייבים להרחיב אותה.
אני רוצה לעבור למגזר החרדי. גם פה יש מכינה שכבר מתפקדת במגזר החרדי, והיא לא מתוקצבת כי היא לא עומדת בקריטריונים.
אם לא ימצאו דרך לטפל באוכלוסיות המיוחדות - - -

באיזה מקום?

היא היתה בחדרה, וכרגע היא במבשרת.

היא נדדה.

הבן-אדם נכנס לחובות בשביל להחזיק את המכינה, חרדי שמאמין בדבר, עושה להם מסעות. הייתי פעמיים באימונים שלהם, מכינה איכותית מאוד, והמדינה לא מתקצבת.

כמה יש שם?

32.

רוצים לגייס חרדים? מכינה כזאת זה המקום, חבר'ה איכותיים, חבר'ה עם מוטיבציה, והם לא יכולים להיכנס למפעל המכינות בגלל ביורוקרטיה. אין סיבה שזה יקרה.

בגלל התקנה שאומרת שצריך להיות עצמאי במשך שנתיים ראשונות?

זו תקלה אחת. תקלה שנייה לגביהם, שהם חייבים להשלים בגרות.

ניגש אלי בחור עם כנפי טיס כשבאתי לבקר שם, אומר לי: אני רוצה להיות טייס, איך אני אהיה טייס? שאלתי אותו: עשית בגרות? אמר לי: לא. אמרתי לו: כנראה שטייס לא תוכל להיות כי לא עשית בגרות. הם עושים בגרות שם וזה הכרחי שיעשו בגרות. אבל בקריטריונים של המכינות אסור לעשות השלמת בגרויות. אז ודאי שהמכינות החצי-שנתיות יפתרו את הבעיה.

זה אצלך.

ארז, זה אצלך.

תקנת מכינות "אופק" לא מדברת רק על מכינות חצי-שנתיות, היא מדברת על מכינות ייחודיות לאורך כל האופק, מהחצי-שנתיות, מאותו מהלך שחשוב מאוד להבין, וזה בדיוק הדבר – הסוכנות היהודית עושה עכשיו בדיוק את מה שקרן אביחי עשתה לפני 16 שנים.

רגע, תקנת "אופק" עוד לא הוגשה?

היא עכשיו בעיון של השר לאישור אחרון, אבל השר כבר הקצה משאבים, ואני מקווה שכל מה שלא יהיה מכינה למנהיגות, גם אלה שהרב משה מדבר עליהם כנוער משכונה ד', גם שם אנחנו מדברים בכוונה על "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה".

זאת אומרת, זה ייתן סמכות לשר לתקצב מכינות בעלות אופי מיוחד גם אם - - -

ולתת להן בגרות.

במכינות למנהיגות עיקר הזמן של התלמיד הוא לימוד. החבר'ה מקיפים היקפי ספרים. באחת המכינות הם בדקו, כל תלמיד מסיים 15 דיאלוגים של אפלטון, את האתיקה של אריסטו, גילגמש, אודיסאה, איליאדה - - -

זה במכינות של ארז, זה לא בכל המכינות.

חמישה עשר.

חמישה עשר, אני יודע. אני בכיתה ה' הפסקתי.

גדוד נצח יהודה, יש לך קבוצת תורמים גדולה מאוד לנח"ל החרדי, אולי הם יכולים להכיל גם את זה? מה אתה אומר?

גם לו קוראים הגר.

גם לו קוראים הגר, כפי שאתה יודע, דויד הגר.

דייויד, דודי.

הוא היה במכינה הזאת, אבל הוא מחכה שהמדינה תיקח ואז הוא יהיה מוכן להשתתף.

הוא מוכן לעשות matching.

אבל את זה הוא צריך לעשות עם ארז, עם מינהל חברה ונוער. הרי למינהל חברה ונוער יש את האפשרות להשלים לבגרות.

- - -

עם שר החינוך.

נכון, כי הוא באמת תורם הרבה לתחום.

לא הגיוני שתורמים יובילו דבר ברמה הלאומית, הם יכולים לסייע.

הבעיה שלך היא לבטל את המגבלה של הבגרות, במקביל ובמקביל.

בוז'י, הרי מי שתיקן את התקנות על החוק הוא השר - - -

כן, אז עובדים לתקן את זה. אתה יודע מה זה בישראל, לתקן תקנות? טירוף.

אצלנו זה ילך מהר.

בדיוק.

לא הוזכר פה, אבל חוק המכינות שנחקק פה בכנסת עבר ב-73 תומכים ואפס מתנגדים, החוק הזה אומר שמפעל המכינות יתוקצב כך וכך, ויאפשרו לו לגדול עד 15% בשנה. פירוש המילה "עד" נתון לוויכוח פה בחדר הזה כבר כמה ויכוחים.

רוח המפקד שלי היתה, ומה שסוכם, שלא נגדל יותר מ-15%, והיום אנחנו עומדים על גידול של בין 5% ל-10% בפועל. אז עם כל מה שאמר אמיר על הצרכים של הצבא, אני חושב שהמפקדים צריכים לקבל החלטה, דהיינו מוסדות השלטון. יש פה עניין של איכות לעומת העניין הכמותי המיידי וצריך לקבל החלטה בעניין הזה.

הבנתי שבחוק לא מופיע הגידול עד 15%, זה בתיקון שהוצע ושעוד לא - - -

לא, זה מופיע בחוק עצמו. ואז בא משרד האוצר ואמר: "עד 15%" זה גם אפס.

עד 15% מה? אפשר להבין?

גידול שנתי.

משרד החינוך בכל מקרה יגדיל, כמה שאפשר. אנחנו חייבים את ההתאמה של משרד הביטחון - - -

כן, אבל אני מבין שהמגבלה כיום היא התקנים של משרד הביטחון.

בסדר, הם עדיין לא מדביקים את הפער הזה, לדעתי, לא? אם היו אומרים לכם 15%, הייתם ממלאים גם את ה-15%?

לא, הבעיה כרגע היא לא כספית.

היא גם כספית, בוודאי.

אם יש תמיכה, אז שנו את החוק, תקנו אותו.

היה דיון לפני כארבעה שבועות במשרד הביטחון בהשתתפות המנכ"ל על ההתפתחות של המכינות, ובנושא התקציב השנתי שמגיע קרוב ל-60 מיליון שקל בשנה בחלוקה בין שני המשרדים. ובגידול הזה שאתה מראה, נניח ב-15%, אתה צומח בהיבט התקציב. משרד הביטחון, נכון לרגע זה לפחות, אמר: חבר'ה, עצור, בואו נלמד עוד פעם את משמעות הגידול ונמליץ כרגע על 5% שהמלצנו. לדעתנו זה מספר הוגן, והוא נותן את הפתרונות לכל הכיוונים.

בפועל זה יוצא יותר מ-5% לשנה, זה יוצא בין 5% ל-8% בשנה. הגידול התקציבי הוא מעמסה, בטח כרגע, לאור קיצוצים גדולים כל שקל נבחן וגם זה ייבחן.

זה טוב מה שאמרת, אבל אני מבין עדיין שהמגבלה, בסופו של דבר, היא היכולת של הצבא לתת דחיות שירות.

אז אתה חיברת את זה יחד.

כי אני מחזיק בידי הצעה לתיקון החוק שהיתה בכנסת הקודמת, עברה קריאה ראשונה ונתקעה בקריאה שנייה ושלישית בוויכוח בין משרד הביטחון למשרד החינוך בעניין המשמעות התקציבית של ה"עד 15%".

אנחנו ננסה לראות אם יש צורך לקדם את זה, אבל נדמה לי שהבעיה העיקרית, כיום לפחות, היא שחרור תקנים נוספים לפני שמגיעים לעניין התקציב, כי התוספת התקציבית על תקציב משרד החינוך ומשרד הביטחון זה שולי שבשולי.

אני יודע שקל מאוד לומר את זה.

משרד המשפטים פסק בשאלת ה"עד" עם אמירה ברורה מאוד ש"עד" זה לא יותר מ -15%, ויש נייר רשמי של משרד המשפטים שזאת הגדילה, ואנחנו לא הולכים כמובן נגד אף אחד, לא נגד הצבא, אלא מתוך הבנה שאם המערכת הזאת עובדת ומצליחה, צריך להביא עוד נוער, ובעיקר במגזר החילוני. המגזר הדתי באמת מלא. במגזר החילוני אין סיבה בעולם שבחור שרוצה - - - בשנה לא יבוא למוסד כזה, והביקוש שם הוא עצום. אנחנו במגזר הדתי לא זקוקים למכסה הזו בעוצמה שהמגזר החילוני זקוקים לה.

ההשבחה של צה"ל היא מה שאנחנו צריכים לעשות וזאת המשימה שלנו, וצריך לאפשר את המכסות לגדילה. מכינות איכותיות שמוכיחות את עצמן עשר שנים נשארות עם 35 חניכים? וגם קשה להחזיק מוסד עם 35 חניכים. כדי שמוסד יהיה כלכלי הוא צריך להיות עם מינימום 50 חניכים, אפילו אני עליתי לגדילה של 70 חניכים כי כלכלית לא הצלחתי לעמוד במוסד קטן מדי.

מה עם מכינה בדואית? עלה רעיון כזה בכלל?

דנה מהסוכנות היהודית, בבקשה.

שמי דנה זקס, אני עובדת בסוכנות היהודית, ויצאנו לפיתוח התוכניות החצי-שנתיות, תוכניות "אופק".
המחשבה שצמחה מהשטח צמחה בעקבות הצלחת מכינות המנהיגות הרגילות, עם אמירה שדווקא ההצלחה של המכינות האלה מלמדת שישנה אפשרות בתקופת זמן אינטנסיבית ובלימוד אינטנסיבי להביא בני נוער למקום אחר.

נכון הוא שיש במכינות הכלליות נוער מהפריפריה הגיאוגרפית, אבל פחות מהפריפריה החברתית. יש קבוצות נוער שלמות שלא קיבלו מהבית, או מתנועת נוער או מהסביבה את כל הידע הבסיסי שמאפשר להם להבין מהי השייכות שלהם לפה, למה הם הולכים לצבא, כל סיפורי מורשת הקרב, תולדות הציונות, הזהות היהודית, ושאלות של חברה, והוא הרבה פחות נגיש עבורם. וזאת אחת הסיבות שהחלטנו לפתוח תוכנית שתפנה לאותן אוכלוסיות שהיום לא פונות למכינות הרגילות הקיימות.

לא מעט מהאוכלוסיה מתגייס בין כה וכה במרץ. הגיוס במרץ הוא גיוס בעייתי מאוד לחלק מהאוכלוסיה. לדוגמה, בוגרי כפרי נוער שסיימו ביולי את לימודיהם בכפר הנוער ונשארים שם עד תחילת אוגוסט, אם הגיוס שלהם הוא במרץ, חצי השנה הזאת היא חצי שנה לא מוצלחת. לילד שגר בערד, האפשרות למצוא עבודה בערד לחצי שנה היא די קשה, ובעצם הוא מבזבז חצי שנה. יש ילדים שהרעיון של דחיית שנה שלמה בחייהם בשביל מכינה הוא מאוד לא מקובל בקרב חברתם, בין אם אלה יוצאי ברית-המועצות שיש תחושה שצריך מהר מאוד להגיע לאקדמיה ובין אם אוכלוסיות אחרות.

ולכן פתחנו את האפשרות לתוכנית חצי-שנתית שמתחילה באוגוסט ומסתיימת בסוף פברואר, האמת היא שהיא נמשכת כמעט שבעה חודשים, והחניכים מתגייסים בשנתון שלהם, במרץ, הם משנים את תאריך הגיוס. חשוב לציין שכבר יש לנו קצת ניסיון, ואכן כל החניכים שלנו הגיע בסוף התקופה הזאת ליחידות קרביות, חצי מהם לסיירות, והם שם כבר מעל לשנה.

אני רוצה לתת דוגמה אנושית קטנה ולא סיפור גדול: בשבוע שעבר הגיעו אלינו שלושה חבר'ה שעלו לארץ בגיל 17 מאתיופיה. הם כבר לא הצליחו להשתלב בתיכון בארץ כי עד שהם עשו את תהליך האולפן והגיור עברה שנה. יש להם מדריך שפגש אותם במחנה באתיופיה ומלווה אותם בארץ, ובתום שנה הם אמורים להתגייס לצבא. העברית שלהם לא מי יודע מה, הם מעולם לא היו בקרב בני נוער ישראלים ותיקים והיו עד היום בתוך מרכז קליטה. האפשרות שלהם להתגייס לצה"ל היא מאוד מסובכת, ואנחנו יודעים מה קורה עם יוצאי אתיופיה. אנחנו יודעים מהו האחוז הגבוה של יוצאי אתיופיה שמגיע לכלא במהלך שירותו הצבאי. ולא רק שהצבא לא מפיק ממנו, אין פה תהליך העצמה אישי עבורו, אלא תהליך הפוך.

שלושת החבר'ה האלה יבואו בשנה הבאה למכינה שלנו, מכינת "דרך ארץ". הם יהיו אתנו מאוגוסט עד פברואר, ובמרץ הם יתגייסו לצבא. אחרי חצי שנה שהם היו עם קבוצה לא קטנה נוספת של יוצאי אתיופיה שיש אצלנו, וקבוצה גדולה של ישראלים, האפשרות שלהם להגיע לצבא, להיות מלווים בצבא, ולסיים אותו בתהליך של הצלחה – הרי אלה חבר'ה מלאי מוטיבציה, הם לא חבר'ה שכישוריהם פחותים מכישוריו של מישהו אחר מבחינת הרצון או טיב האישיות שלהם. הם פשוט נמצאים במקום אחר בתהליך שלהם. וחצי שנה כזאת – אני אומרת מראש ומוכנה לחתום על כך – תשנה את אופי השירות שלהם לחלוטין.

אנחנו מדברים על תהליך לא של קבוצות בוטיק, אלא רוצים לראות את עצמנו מובילים תנועה, מהפך חברתי, שיפנה ויגיע למאות בני נוער מהפריפריה, בוגרי כפרי נוער, עולים חדשים, נוער בסיכון, שיבואו ויצטרפו אלינו כי הם ירגישו שחצי השנה הזאת באמת מאפשרת להם להגיע לצבא ולראות את הצבא כהזדמנות השנייה בחיים שלהם להגיע למקום אחר.

לשמחתנו הרבה, יש לנו אוזן קשבת מאוד במשרד החינוך, ויש לנו תמיכה מלאה ממשרד הביטחון בכל דבר שהוא יכול לעזור לנו.

מה עם צה"ל? מה הם אומרים?

אמרתי וכבר התייחסתי לזה בצורה ברורה מאוד.

הם כבר אמרו, אבל הם יגידו שוב.

יש לנו תמיכה מלאה, אנחנו מגישים תאריכים, משנים אותם, ואנחנו מקבלים המון עזרה. אני מקווה שהתמיכה תבוא לידי ביטוי לא רק באהדה אלא בתקציב ממשרד הביטחון. אני יודעת שזה כבר קורה. אני מקווה שמשרד הביטחון יהיה גם שותף בתוך התהליך הזה.

האפשרות לפתוח את התוכנית הזו לאוכלוסיות מיוחדות, כמו למשל לבדואים שפנו אלינו בשבוע שעבר ורוצים להקים מכינה לבדואים כדי לעודד אותם להגיע לצבא; פנו אלינו מקבוצה אחרת מהדרוזים שקיימת היום. יש כאן המון אוכלוסיות שאפשר לראות אותן מצטרפות, כולל אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים – כאמור, נוער בסיכון, בוגרי כפרי נוער, בוגרי פנימיות – שיכולים לראות בזה הזדמנות שנייה של החברה.
מעבר לתקצוב שהולך להגיע מהמדינה, הסוכנות רואה זאת כתוכנית אסטרטגית שלה, ומחויבת אליה גם בעתיד. יש לנו גם תקציב מהסוכנות ואנחנו גם מגייסים תורמים רבים למען הנושא הזה. יהדות העולם רואה בכך משהו חשוב ונרתמת לנושא הזה בשמחה. יש פה הזדמנות נדירה לאפשר למהלך גדול עם הרבה מאוד גורמים שותפים להמשיך ולהתפתח, בצד המכינות אותן אנחנו מעריכים מאוד כמובן, ורואים את חשיבותן לנוער שכבר גילה בעברו את המנהיגות שבו.

כמה חניכים יש אצלכם היום?

בספטמבר הקרוב, ב"דרך ארץ" וב"קול עמי", מדובר ביותר מ-200 חניכים.

באוגוסט הקרוב?

כן.

אדוני היושב-ראש, אני רק רוצה להתייחס ולהגיד שאמרתי קודם – צה"ל הוא הראשון שמתייצב למשימות כאלה, ומבחינת צה"ל אין מניעה, ולהיפך, כפי שאמרתי, יש תוכניות כאלה שהתחלנו בשנה שעברה. מצד שני, עדיין יש מגבלה בהיקפים, בסוף מישהו צריך להתגייס באוגוסט ומישהו צריך להתגייס בנובמבר. לא כולם יכולים להתגייס במרץ. ולכן יש פה מגבלה מסוימת.

אם מגיע לצה"ל עולה חדש או מישהו אחר שלא דובר את השפה עברית ברמה הנדרשת, הוא לא מתגייס אוטומטית ליעד שלו. הוא עובר היום במחווה אלון קורס עברית, ואם הוא לא משפר את רמת העברית שלו אחרי מבחן שאנחנו עושים במחווה אלון, הוא עושה קורס המשך בעברית.

הרעיון הוא מצוין ואנחנו רוצים לשתף אתו פעולה, אבל צה"ל יודע לתת מענה גם לרמת עברית כשמישהו מגיע ישירות לצה"ל ורמת העברית שלו לא מספיק גבוהה.

אתה בקי יותר ממני בנתונים, למשל, של הקהילה האתיופית – כמה מתוכה שורד בכלל את שנות השירות? ופה ישנה הזדמנות להכין אותם טוב יותר.

נכון, ושוב, אנחנו בעד זה ורוצים את זה. אבל היום בצה"ל יש מספר תוכניות שמטרתן להתמודד עם סוגיית הקליטה של בני העדה האתיופית בתוך הצבא, במסגרת קורסים והכשרות שאנחנו עושים לפני הגיוס לאוכלוסיה הזאת, והנתונים מראים שיפור משמעותי בשילוב שלהם בצה"ל כתוצאה מכך.

אני לא אומר שזה סותר, להיפך, אנחנו רוצים להשתמש בפלטפורמה הזאת והיא מצוינת מבחינתנו, אבל אנחנו גם פועלים באמצעים אחרים.

חשוב להדגיש שבמרץ האחרון התגייסו כ-240 בוגרי התוכניות. זאת אומרת, יש עוד תוכניות שהן לא תוכניות של הסוכנות. יש תוכנית של סטף בלבון, יש תוכנית במקווה ישראל שנתמכת על-ידי - - -, יש תוכנית פה בירושלים שנתמכת על-ידי קרן הידידות, יש מגוון תוכניות.

קרן הידידות שותפה אתכם?

בשנה הבאה הם יצטרפו אלינו, אנחנו בקשר עם הקבוצות האחרות ובודקים איך לעזור לכולם.

אני אעבור עכשיו למי שביקש לדבר, והראשון הוא זאביק גולדבלט מארגון ההורים הארצי, בבקשה.

שלום, אני רוצה לברך אתכם, שמעתי שאתמול היתה לכם עצרת גדולה מאוד בירושלים.

זו אשתך?

בדיוק. זאת שלא מפסיקה לזוז. בגלל זה אני עם משקפיים, העיניים התעייפו כבר.

כארגון שחרת על דגלו את ההשתתפות המשמעותית בנשיאה בנטל, אנחנו בפירוש תומכים מאוד בקיומן של המכינות הקדם-צבאיות, ונוח לנו לאמץ את ההגדרה של ראש מכינת "רבין" למכינה כמכינה קדם-צבאית למנהיגות. זאת אומרת, התוספת הקטנה הזאת אבל המשמעותית כל-כך, היא רבת משקל לדעתנו.

אנחנו רוצים להעלות על נס את התרומה של המכינות להכשרה והכנה של דור חדש של בני נוער גם לשירות איכותי וערכי, גם בצבא וגם בשירות המדינה לאחר מכן. ולא פחות מזה, בהכשרה וחיזוק של שדרת פיקוד גם לטובת הצבא וגם לאחר מכן. כי מי שמיצה את יכולותיו בתחום הצבאי, אחרי זה ימשיך הלאה באותו כיוון, לדעתנו, גם בתחום האזרחי, והוא פשוט הופך לאזרח טוב יותר.
אנחנו בפירוש חושבים שעל המדינה לעשות מאמץ ולהגדיל את חלקה במימון המכינות הקדם-צבאיות בצורה משמעותית, אם אפשר על חשבון החלק של ההשתתפות העצמית של החניך ומשפחתו. אם היום החניך צריך להביא מהבית 10,000 שקל בשנה, אז שיביא פחות. דבר שיאפשר לדעתנו למכינות הקדם-צבאיות לקלוט גם כאלה שידם אינה משגת.

אני חושב שזו טעות להקים מכינות "אופק" או מכינות "לייט". בכך אנחנו מתייגים חלק לא קטן מהאוכלוסיה, ואומרים: אתם מקבוצת איכות גבוהה פחות. אפשר להגדיר את המכינות כמכינות. נקודה. במושגים שאני מכיר, ואני בטוח שארז, הגר ודני מכירים את זה טוב יותר – גם בשנה הזאת הם לא מספיקים להעביר את כל התכנים שהם רוצים ויכולים להעביר.

הרציניים נשארים עוד חצי שנה אחרי זה.

אמרתי, אני חושב שזו טעות לקצר את זה לחצי שנה. אם אפשר, עדיף לתת לכולם את השנה הזאת, כי בשנה הזאת אנחנו משפרים ומטייבים את קבוצת הנוער שמתגייסת אחר-כך לצבא.

אנחנו עדים להורים ולתלמידים שמסורבים לצאת לשנת שירות, ואני מבין שהיום עומדים בערך אלף שמיניסטים שאומרים להם לא לתרום שנה למדינה, זהו מצב שהוא קצת אבסורד לדעתנו.

קשה לדעת אם בגלל שהם יוצאים לשנת שירות או מכינה הנתונים כל-כך גבוהים בצה"ל או שמלכתחילה הם כאלו, ואין ספק ששנת השירות הזאת תורמת לצה"ל ובסופו של דבר למדינה. אותם חניכים משמעותיים מאוד אחר-כך בחברה הישראלית, ואנחנו קוראים לעשות חשיבה איך להגדיל את התקנים לחברי שנת שירות ומכינות.

בשורה התחתונה, לא צריכים להסתכל על הכול כמספרים של כספים וכוח-אדם, אלא גם על האיכויות שהמדינה בסופו של דבר תקבל. בסופו של תהליך לא רק הצבא מרוויח ומקבל אנשים מוכנים וכשירים יותר, גם מנטלית וגם פיזית, אבל גם המדינה מרוויחה מכך הרבה מאוד.

אין עוררין. אתה מתפרץ לדלת פתוחה.

זאביק, אין ויכוח.

המדינה בדברים האלה היא טמבלית, יש לה מגבלת תקציב וזה מה שהיא יודעת. בכל דבר אני יכול להראות לך כמה זה נכון.

לא רק זה. חוק השירות הצבאי מדבר על גיל 18 וצרכי הצבא.

הנקודה היא חשובה, כי היום בפרספקטיבה של שני עשורים – היועץ הבכיר של שר החינוך הוא בוגר מכינת "נחשון", ואפשר לעבור על רשימה שלמה - - -

>
אני יוצא לחמש דקות, בוז'י יחליף אותי.

<(היו"ר יצחק הרצוג)>

אצלי יש כללים, אני תוחם בזמן, אני לא נותן לכל אחד לנאום נאום. אז שלוש דקות לכל אחד, מי הבא בתור?

קרן "אביחי" קיימה מחקר מקיף על בוגרי המכינות אחרי השירות הצבאי והיא גילתה שהאוכלוסיה המתנדבת ביותר בישראל, יותר מכל קבוצת אוכלוסיה אחרת, כולל הציבור הדתי-לאומי, כולל השינשינים, הם בוגרי המכינות למנהיגות ואפשר לראות אותם בכל מקום. הנקודה הזו חשובה.

תודה. איילת פולג, נציגת מועצת התלמידים הארצית, בבקשה.

שלום, אני נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית, אני לומדת בעיר כפר-סבא, והדבר הראשון שאנחנו רואים בתוך המועצה הוא ששירות למען המדינה הוא לא נטל, הוא זכות. זו זכות מבחינתנו כבני נוער לבסוף להגיע לשירות צבאי, לשירות לאומי, או לשירות אזרחי, כל אחד לפי המגבלות והיכולות שלו.
אנחנו רואים ערך גדול מאוד ביציאה למכינות קדם-צבאיות או לשנת שירות בעיקר בגלל שזה מפתח את בני הנוער ומביא אותם למיצוי אישי גדול יותר. וכשבן-אדם מרוצה ומרגיש שהוא ממצה את עצמו הוא גם יגיע לתפקידים משמעותיים יותר, בסופו של דבר ישתחרר מהצבא ויהפוך את החברה בה אנחנו חיים לחברה טובה יותר.

ארז ציין שרואים שהקהילה המתנדבת יותר מכל קהילה אחרת הם בוגרי המכינות, אז לי עלה בראש מה הגיע קודם, אולי הם הגיעו למכינות כי זו קבוצה שמעוניינת לתרום מעצמה למען החברה.
לא הרבה שומעים על שנת שירות ועל מכינות קדם-צבאיות. אני הגעתי מתנועת נוער, מתנועת הצופים, ואצלנו שנת שירות זה אחד הדברים, כולם רואים, זה הלך לשנת שירות, זה למכינה וכולי.

מאיפה את בארץ, איילת?

אני מכוכב יאיר, לומדת בכפר-סבא.

אנחנו מודעים לזה מאוד. יציאה לשירות משמעותי ויציאה לשנת שירות אם יתאפשר לי, זה היה מובן מאליו מבחינתי. וכשהגעתי לבית-ספר בכפר סבא שבו היו אנשים שלא הגיעו מתנועות נוער, לא היה להם מושג על מה אני מדברת – מה זו שנת שירות? מה זו מכינה? מה, סתם לדחות את הצבא בשנה?

מהי תנועת נוער הם לא יודעים.

לא, הם יודעים מהי תנועת נוער, אבל לא כולם ממש מודעים לנושא הזה, לא יודעים מהן האפשרויות שפתוחות בפניהן, שלא לדבר על האפשרויות שפתוחות בפניהם בצבא. אנשים מגיעים אלי ואומרים לי: מה אני בכלל יכול לעשות בצבא? אילו תפקידים ישנם?

גם אם נצטרך לדחות, להפוך גיוס אחד לקטן יותר, אם לצבא תהיה אפשרות לגרום ליותר אנשים לצאת לשנת שירות או לכל דחיית שירות למען המדינה – זה יחזור בסופו של דבר, זו השקעה ארוכת טווח, זו השקעה בחינוך הנוער למען העתיד.

יפה, תודה רבה. עמית ברק מתנועת "אם תרצו", בבקשה.

תודה רבה. עמית ברק מתנועת "אם תרצו", ראש אגף מדיניות והסברה.
דיברו פה על הבדואים, דיברו על הדרוזים, ואני מבקש לדבר פה על עוד קבוצה. התבקשתי לדבר פה על-ידי בחור בשם שאדי חלול. שאדי שירת אתי כקצין בגדוד 890 לפני 20 שנה, והוא בחור נוצרי מגוש חלב.

מאז ועד היום היו טפטופים של נוצרים, נשים וגברים ששירתו בצבא, שירתו בשירות לאומי, אבל לאחרונה יש שינוי רציני בעדה הזאת. בחודש ספטמבר האחרון הוקם פורום שנקרא: הפורום לגיוס העדה הנוצרית, שאדי הוא הדובר שלו, ונערך כנס גדול בנצרת עילית בתמיכת העירייה.

בשבוע שעבר היה גיוס בטבריה.

נכון.

מן הסתם, בתוך המגזר זה עדיין לא מקובל, ולא קל לחבר'ה האלה, ממש לא קל להם. מעורבים שם אנשי כוחות הביטחון בעבר ובהווה, נשים וגברים שיש להם הנהגה רוחנית, אבל הם מחפשים את התמיכה ואת ההכרה.

אנחנו בתנועת "אם תרצו" עושים אתם סבב הרצאות באקדמיה, והסטודנטים יוצאים פעורי פה מההרצאות. אני חושב שהם רחוקים ממכינה, אבל פרויקטים של מכינות יחד אתם, להכיר את הקבוצה הזאת, הוא דבר מבורך שיכול לתרום גם למכינות ויכול לתרום ולסייע להם. השינוי הזה בעדה הנוצרית הוא הזדמנות היסטורית ואסור לפספס אותה.

יפה, זו הערה נבונה מאוד. השאלה היא אם המערכת יכולה לקלוט ולהכיל את זה. מישהו צריך לרשום ואתה צריך לפתוח את הדלת.

עמיקם, בבקשה.

אני אגיד מילה אחת בנושא הנוצרים. אנחנו בשלבים מתקדמים מאוד של גיוס עובד נוצרי שיצטרף למשרד הביטחון כעובד האגף, וכל הייעוד שלו הוא העמקת הגיוס של הנוצרים. אנחנו פועלים, בשילוב עם צה"ל, כמובן, לראות ולמצות. אין לי ספק שזו כניסה מעניינת מאוד לתחום לא פשוט, אבל אנחנו נהיה שם.

מרתק, יש לי הרבה ניסיון בתחום מכמה תפקידים. אני אשמח לדבר אתך וגם אתך על זה.

יעל דוד טואטי, ספרי על עצמך במילה.

עליתי לפני כ-30 שנה, ומתוך צורך של עולים חדשים הקמנו את הארגון CNEF שקיים כבר 26 שנה, והוא עידוד וחיזוק עליית עולים מצרפת, או דוברי צרפתית, כולל מרוקו, בלגיה וכולי. ישנם כאלף סטודנטים בקמפוסים מדי שנה בטיפול שלנו, כ-150 חיילים עולים מצרפת שמתגייסים מדי שנה, וכ-50 בנות שירות לאומי.

אולי יש פה אנשים שיכולים להושיט יד ולעזור – בגדול אין לנו בעיה, יש לנו רכז ושלושה מדריכים שמכוונים לגיוס וצבא, הם נתמכים על-ידי קרן והם עושים עבודה טובה. אבל בקרב העולים זיהינו קושי אצל ילדים שעלו עם המשפחה בגיל 12 בערך. הקטנים שעולים גדלים במערכת החינוך והם יודעים טוב מאוד שבסופו של דבר יש צבא. הסטודנטים שעולים הם כבר חיילים לפני שהם סטודנטים, ובחור או בחורה קולטים את הצבא בקליטה שלהם. הילדים שמתבגרים כאן, כנראה שגם ההורים שלהם לא חשבו על מה שיקרה בסוף התיכון, ואנחנו רואים נשירה ובעיה ממשית עם הנוער הזה.

עוד לא מצאנו מסגרת, אומנם יש ישיבת הסדר עם הרבה צרפתים בכוכב יעקב. אבל אם יש עוד מסגרות שיכולה לקלוט – זו לא אוכלוסיה בעייתית וזה לא נוער בעייתי, אלא שבהיותו עולה חדש-ותיק הוא לא מצא את מקומו מול המערך הזה, ונשמח לשתף פעולה.

נשמח לדבר אחר-כך.

נושא חשוב. לירז, בבקשה.

צהריים טובים, שמי לירז ברנד מקיבוץ נען, ואני מרכז תחום שנת שירות בתנועה הקיבוצית. האמת היא שבאתי לפה כאורח, לא הכנתי משהו.

כמה חבר'ה אצלכם יוצאים למכינות?

בתנועה הקיבוצית אנחנו מוציאים כ-700 שינשינים, משרתי שנת שירות, וקצת בשונה מהמכינות המיקוד הוא פחות בפיתוח אישי.

גם במכינות הוא לא פיתוח אישי.

המינונים הם קצת אחרים. התוכן הוא אותו תוכן, אצלנו יש פחות לימוד, פחות העמקה ופיתוח אישי, ויותר תרומה חברתית. שנת שירות פחות מכוונת בהגדרתה להכנה לשירות צבאי, ויותר מכוונת לפיתוח אזרחים מעורבים ופעילים יותר.
כפי שאמרו פה נציגי הורים, אנחנו נתקלים מדי שנה בביקוש שהוא גדול פי חמישה, פי שישה ופי שבעה, מהמכסות שיש לנו, והגדלת מכסות הוא הנושא הכי דחוף היום מבחינתנו.

דני, אתה מתמחה בזה. תרצה להאיר את עינינו בעניין?

ישנם 160 קיבוצניקים, בני קיבוצים, חברי קיבוצים, אני לא יודע מה זה קיבוץ היום, במכינות. ושנת שירות הוא נושא שצריך להתייחס אליו בפני עצמו, אני לא רוצה להיכנס אליו בכלל, הוא מורכב מאוד.

נכון, אנחנו דנים במכינות. וכמה ישנם במכינות, 160?

160 בסך הכול. רוב המכינות החילוניות ממוקמות בקיבוצים, לא תמיד יש קשר לקהילה, אבל הן ממוקמות שם וזה משפיע לטובה על הקיבוצים. למשל, במעין ברוך שבגליל העליון המכינה יותר גדולה מהקיבוץ.

לא נורא, גם בעלי הישיבה יותר גדולה - - -

זה נהיה פתאום הליבה של היישוב.

ובבית גוברין.

להבין השפעה על יישוב שיש בו מכינה אפשר לראות ברבות. בזמנו אפשרו לכל הקיבוצים בצפון ליצור הרחבות של כ-100 יחידות. כשמעין ברוך סיימו למכור את כל היחידות, בשאר הקיבוצים, דן, דפנה, דיברו על 20% מכירה. זה משפיע על אוכלוסיה, זה הופך מקום העצמה לכל יישוב בישראל.

יפה. הגענו לסיום.

להוסיף משפט אחד, אנחנו נתקלים הרבה פעמים בבעיות של בני נוער להגיע אל המכינות או לשנות השירות. הרבה אנשים מגיעים דרך התנועה או דרך התנועה הקיבוצית.

<(היו"ר עמרם מצנע)>

הרבה פרוטקציה, כן.

אני לא חושבת שפרוטקציה. זה הכול עניין של ידע. הדבר עלה במועצת התלמידים הבית-ספרית בשנה שעברה, ואנשים אמרו: כן, אני הולך למכינה כי לא ידעתי שאני צריך לחפש שנת שירות בעצמי, ופתאום הצבא אומר לי שאני לא יכול להגיע לשנת שירות. אנשים לא יודעים איך להגיע לדברים האלה. ולדעתי, מתפספסים הרבה אנשים איכותיים.

תודה רבה.

אני רוצה לסכם. אנחנו דנים ועוסקים בתופעה חיובית מאוד, גם המכינות הקדם-צבאיות, במסלול הדתי ובמסלול שאיננו דתי, הכללי, וגם שנת השירות שבה לא עסקנו בצורה נרחבת.

אין ספק שצריך לעודד את הנכונות ואת הרצון של בני הנוער לקחת עוד שנה לאחר סיום שנות הלימודים ולהכין את עצמם לשירות הצבאי או בכלל, לבגרות כחלק מהחברה הישראלית.

צריך למצוא דרך – אני אומר את זה למשרד הביטחון, לעמיקם, ולך אמיר בצבא – לאפשר ליותר ויותר בני נוער ללכת למסלולים האלה שהם כולם מסלולים שמביאים אותם בסוף לשירות צבאי יעיל יותר, מועיל יותר וממצה יותר, והופך אותם לאזרחים טובים יותר, פעילים יותר ומעורבים יותר.
אני מודע לבעיות הצבא שצריך למלא את התקנים, אבל אוטוטו תהיה לנו רווחה גדולה, אני מניח, החרדים יעמדו בהמוניהם ויצטרכו לגייס אותם.

אם יקצצו בצבא ויקטינו את הצבא, אז אולי יהיה פחות צורך בתקנים.

באופן תכליתי משרד החינוך הרים את הכפפה והקצה חמישה מיליון שקל למכינות "אופק" – כך לפי מה שדיברתי עם הרב שי פירון, ועד היום הוא לא אכזב אותי בהבטחות שלו – ואני רואה בכך כיוון חשוב מאוד. ואני קורא כאן בוועדה למשרד הביטחון להשלים ב-matching משלו חמישה מיליון שקל נוספים, ובזה אפשר יהיה להתחיל להכניס את המכינות האלו למסלול.

הן מחוץ לתקנים באופן עקרוני, למרות שבטח יש מגבלה, אבל הן מחוץ לתקנים, והן בהחלט מכוונות לבני נוער שהשירות הצבאי הוא לא דבר אוטומטי עבורם, ובטח לא השירות הצבאי האיכותי, לאורך כל שנות השירות, ביחידות הקו הקדמי, ואני רואה בזה דבר חשוב ואיכותי מאוד.

משרד הביטחון, קחו את הבקשה שלנו ותנו לנו תשובה, כדי שאפשר יהיה להיכנס לתחום הזה. אנחנו נעקוב ונראה, ובמקום בו נצטרך לעשות תיקוני חקיקה בחוק הקיים ולתקן תקנות, אנחנו כמובן נעשה את שביכולתנו. תודה רבה לכולכם.
<הישיבה ננעלה בשעה 13:20.>