PAGE
37
ועדת החינוך, התרבות והספורט
20/05/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 12>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, י"א בסיון התשע"ג (20 במאי 2013), שעה 11:00

<סקירה על משרד התרבות והספורט על-ידי השרה>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר
שמעון אוחיון

מסעוד גנאים

רות קלדרון

שרת התרבות והספורט לימור לבנת
אורלי פרומן - מנכ"לית משרד התרבות והספורט

ליבי ממן - יועצת מנכ"לית משרד התרבות והספורט

שירית קייסן - יועצת מנכ"לית משרד התרבות והספורט

גבריאל מאיר - סגן בכיר ליועמ"ש, משרד התרבות והספורט

שמעון אלקבץ - ראש מינהל תרבות ואמנות, משרד התרבות והספורט

יואב רם - עוזר ראש מינהל הספורט, משרד התרבות והספורט

עופר בוסתן - סגן ראש מינהל הספורט, משרד התרבות והספורט

גיא אטיאס - תקציבן, משרד התרבות והספורט

מאיר ברדוגו - ראש מטה השרה, משרד התרבות והספורט

משה מנשו - יועץ שרת התרבות והספורט

אור דורון - דוברת משרד התרבות והספורט

דודו מלכא - סגן ראש מינהל הספורט לנושאים תחרותיים, משרד התרבות והספורט

שרון קרביצקי - יועצת תקשורת, משרד התרבות והספורט

יניב אסרף - מנהל הרשות לנהיגה ספורטיבית, משרד התרבות והספורט

מודי פילרסדורף - ראש רשות הצלילה הספורטיבית, משרד התרבות והספורט

אריאל יוצר - רכז תרבות וספורט, אגף התקציבים, משרד האוצר

רפאל גמזו - סמנכ"ל, ראש האגף לקשרי תרבות ומדע, משרד החוץ

מאיר ברנשטיין - מנהל מחלקת ספורט, עיריית רעננה

חנן דנציגר - איגוד מנהלי מחלקות ספורט בישראל, עיריית מודיעין, מרכז השלטון המקומי

ד"ר שמעון עמר - ראש מכללת אוהלו בקצרין

איתמר גורביץ - מנהל פורום מוסדות התרבות

מיכה ינון - יושב-ראש תרבות לישראל

רינת גל-און - מנכ"לית תרבות לישראל

דורית ווליניץ - יושבת-ראש איגוד המוזיאונים

מיה הלוי - מנהלת מוזיאון המדע על שם בלומפילד, ירושלים

דני וייס - מנכ"ל תיאטרון החאן

קלאודיו קוגון - משנה למנכ"ל מרכז סוזן דלל למחול ולתיאטרון, חבר בפורום מוסדות התרבות

אריק קפלן - נשיא התאחדות "אילת", ענפי הספורט שאינם אולימפיים בישראל

אוהד קנולר - יושב-ראש איגוד השחקנים, שח"ם

שחר בוצר - מנכ"ל ארגון שח"ם

נדב בושם - חבר ועד מנהל, ארגון שח"ם

לי זינגר - מרכזת קשרי ממשל, ארגון שח"ם

אפרים זינגר - מנכ"ל הוועד האולימפי בישראל

יצחק לארי - מנכ"ל טוטו-ווינר

שרה ברילנט - יושבת-ראש ארגון המורים לחינוך גופני, הסתדרות המורים

לילי הלפרין - מכון אמ"ת

דפנה כהן איווניר - לוביסטית, הוועד האולימפי

מירב ישראלי

יהודית גידלי

טלי רם
<סקירה על משרד התרבות והספורט על-ידי השרה>

בוקר טוב. אנחנו פותחים את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט. הבוקר אנחנו מארחים את השרה לימור לבנת ואת המנכ"לית אורלי פרומן. זה מפגש הפתיחה שלנו שבו תינתן ההזדמנות להציג את פעילות משרד התרבות והספורט, ומכאן אנחנו כמובן ניפגש אני מקווה לעתים מזומנות כדי לעסוק בנושאים השונים שעומדים על הפרק ובנושאים אחרים.

לצערי, הוועדה נדרשה באחת הישיבות הראשונות שלה לעניין סגירת תיאטרון הרצליה. לא הצלחנו לשנות את דעתו של ראש העיר הרצליה, לצערי הרב. הדבר הכי עצוב במפגש הזה – ואחר כך, מאחר שהוא לא מצא לנכון לבוא לוועדה, אני נסעתי אליו - לצערי הרב, הוא נישא על ברכי הציבור ההרצלייני וחברי מועצת העיר, שבעצם דחפו אותו לסגור את התיאטרון, שזה דבר שלי הוא חדש.

בתור ראש עיר ותיק, אתה אומר.

בתור ראש עיר ותיק, כן. ראש עיר שרק נבחר וחשב שזה יעזור לו כנראה בבחירות הקרובות, עשה את המהלך הזה – שהוא מהלך שאמור להיות מהלך כמובן שמביא ביקורת פנימית בעיקר.
דבר נוסף שאנחנו נדרשנו אליו כבר בוועדה זה כל נושא תופעות הגזענות, האלימות, פשעי השנאה, לצערי הרב גם מגרשי הספורט שלנו שייכים למציאות המאוד מכוערת הזאת שאנחנו נתקלים בה מדי פעם בפעם, ובכוונתי להקים ועדת משנה משותפת עם ועדת הפנים – דוד צור כבר עסק בנושא, את מינית אותו.

אני מיניתי את הוועדה.

הוא יוכל להמשיך בעבודה החשובה הזאת של התמודדות, מעקב וטיפול באותם גילויי אלימות, גזענות, ואפילו חדירה של עבריינות אל תוך חלק מענפי הספורט.

חשוב מאוד.

עוד פעם בוקר טוב, תודה. אני כבר אומר מראש שהוועדה רואה את עצמה כשותפה וכמי שתסייע לך ולאנשי הצוות במשרד לקדם, ליזום, להביא דברים, ואנחנו בהחלט רוצים לראות את עצמנו כשותפים.
השרה צריכה לעזוב תוך כ-45–50 דקות, ללכת לוועדה לא פחות חשובה, ועדת השרים לענייני הנשיאה בנטל, ולכן השרה תפתח בערך 20–25 דקות, לאחר מכן ניתן מקום לאנשים להתייחס – חברי הכנסת והאנשים שהגיעו – ונישאר לאחר מכן עם המנכ"לית. אנחנו נסיים את הישיבה בכל מקרה בשעה 13:00.

בבקשה, השרה לימור לבנת.

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת מצנע. קודם כול, אני שמחה לבוא לכאן לישיבה הזאת, אני מברכת אותך על בחירתך כיושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, אני בטוחה שנשתף פעולה ואני מודה לך על ההזמנה לבוא ולסקור את פעילות משרד התרבות והספורט.
אנחנו נסקור כמובן את השנתיים האחרונות מטבע הדברים יותר. זו בעצם סקירה של ארבע שנים, אבל שוב, מטבע הדברים, אנחנו נתרכז יותר בשנתיים האחרונות שבהן גם היתה פעילות יותר אינטנסיבית.

אני קודם כול מתנצלת. ישיבת ועדת השרים לשוויון בנטל – שהיא מאוד מאוד חשובה – נקבעה לאחר שקבענו כאן את הישיבה, ולכן כיוון שיש לה חשיבות והיום כנראה יחלו גם הצבעות, אין לי ברירה אלא ללכת אליה, ואנסה לעשות את זה במהירות. המנכ"לית תישאר, ואם צריך עוד ישיבה אני אבוא כמובן לעוד ישיבה כאן בוועדה, ככל שיידרש, ונתחיל לרוץ עם המצגת.
תקציב משרד התרבות והספורט בשנים 2011–2012 – אנחנו רואים כאן את הבסיס שב-2011 היה 810 מיליון שקלים, ועל שינוייו, לאחר תוספות שהתקבלו במהלך השנה – 906 מיליון שקלים; ב-2012 הוא התחיל ב-845 מיליון שקלים ונגמר ב-989 מיליון שקלים. אנחנו השגנו תוספות כאלה ואחרות במהלך השנה, נראה את זה בהמשך.

האם יש כאן גם את 2013?

לא, טרם הספיקונו.

רק לשים את המספרים, שנדע.

לא, אגיד לך למה. כל עוד התקציב לא אושר בכנסת, חשבתי שלא יהיה נכון ולא ראוי להציג כאן משהו שעדיין לא אושר. ברגע שהוא יאושר אז כמובן אפשר, אבל תוך כדי הדברים זה לא יהיה נכון כאן.

סדר הגודל דומה?

סדר גודל דומה, מטבע הדברים. אני אקדים – לא משנה כרגע סדר העניינים. אם את כבר שואלת שאלת ביניים, אני אומר.
יש לנו שני הסכמים עם משרד האוצר, שהם חסינים מקיצוצים – אחד זה הסכם תרבות בינינו לבין האוצר, שהוא עד סוף 2014; השני הוא הסכם קולנוע שהוא עד סוף 2013.

על-פי החוק.

לא חוק. שניהם הסכמים. הסכם הקולנוע הוא כדי להימנע מיישום החוק, חוק הקולנוע.

החוק הושעה.

החוק הושעה.

כן?

כן, מין סוג של דחיית תחולת החוק בחקיקה, ועל בסיס זה יש הסכם קולנוע – זה עסק טיפה מסובך, אני מוכנה להסביר אותו אבל חבל כרגע על זמננו.

בהזדמנות.

בדיוק, אבל זה נושא לדיון בפני עצמו – אולי לא דיון. הסבר. הסכם התרבות הוא לא בחקיקה אלא הוא במסגרת הסכם בין האוצר לבין המשרד לבין פורום מוסדות תרבות, וההסכם הזה הוא הסכם שיפוג תוקפו בתום 2014.
ההסכם בבסיס, הרעיון בו הוא שלא יהיו תביעות תקציביות נוספות, מצד אחד. מצד שני, גם לא יחולו עליו קיצוצים – גם בעת קיצוצים.

ואכן, כך זה נשמר במשך שנים, ולכן לא יחולו בו קיצוצים. מה יקרה מעבר לזה, בואו נחכה עד אישור התקציב בכנסת ואז אנחנו נוכל לראות.

ב-2012 החלוקה היא שיש במטה 37 מיליון שקלים ואחר כך נוספו עוד קצת. רשות העתיקות – אתם יכולים לראות. בספורט היו 109 מיליון שקלים שגדלו ל-121 מיליון שקלים. בתרבות – 642 מיליון שקלים, גדל ל-733 מיליון שקלים.
אני רוצה כאן לציין – נמצא כאן אריאל יוצר, הרכז שלנו באוצר, הוא לא יאהב לשמוע את זה, אתם תאהבו לשמוע את זה – זה תקציב התרבות הגדול אי פעם בכל השנים, גם אם מתרגמים את זה למונחים - - -

לשקלים.

לא רק לשקלים אלא גם למונחים ריאליים, הוא הגדול ביותר שהיה אי פעם. עדיין הוא תקציב תרבות קטן יחסית למדינות אחרות, לדרישות של ה-OECD, של יונסק"ו, אבל עדיין הוא הגדול ביותר.

איזה אחוז הוא מכלל התקציב?

0.18% מתקציב המדינה.

רצינו פעם להגיע ל-1%.

כן, רצינו. אפשר לדבר על זה, זה עניין לדיון כמובן, אבל בואו נמשיך.

המטרות בתחום התרבות – חיזוק מוסדות התרבות ועידוד היצירה התרבותית והאמנותית; הנגשה והעצמה של הפעילות התרבותית בפריפריה החברתית והגיאוגרפית; עידוד וחשיפה של נכסי המורשת והתרבות לציבור הרחב וחיזוק ערכי הציונות.
אני רוצה להגיד כאן מילה על המטרה האמצעית – הנגשה והעצמה של הפעילות התרבותית בפריפריה. אני, יש לי תפיסה שאומרת כך. בשביל מה צריך שר תרבות בכלל? אתם יודעים, מוסדות התרבות יעבדו וייצרו גם אם לא יהיה שר. המוסדות צריכים שיהיה להם שר? שר כותב תסריטים? הוא מייצר יצירות מחול? הוא מייצר מוזיקה וכותב? כמובן שלא.

יש קריטריונים היום כמעט לכל דבר, ויכול להיות בהחלט מנכ"ל – זה מספיק, אפילו זה אולי לא צריך. מספיק הנהלת חשבונות שיושבת ולפי הקריטריונים עושה טבלאות אקסל וקובעת כמה כל מוסד יקבל.
שר צריך כדי לקבוע מדיניות, ואני קבעתי מדיניות. והמדיניות שלי, והדבר שדבקתי בו הוא להנגיש את התרבות לפריפריה ולהעצים גם את הפריפריה בנושאי תרבות.

אני יכול להעיד על זה.

תודה. בעיני, זה הדבר החשוב שאני כשרת תרבות יכולה להוסיף, ערך מוסף שלי כשרה, אחרת באמת לא צריך אותי. אני יכולה לעשות וי בקורות החיים שלי ולהגיד, הייתי גם שרת התרבות, והנה עוד משהו ל-CV.
ובתחום הזה אני התעקשתי, על אף שחלק ממוסדות התרבות מאוד לא חיבבו את הרעיון, אם אני אומר את זה בלשון המעטה. הם חשבו שצריך לתת את כל הכסף להם, בחלק מהדברים אנחנו עשינו שיתופי פעולה.
תחומי הפעילות שלנו בתחום התרבות – יש כאן שורה ארוכה מאוד של תחומי תרבות. אנחנו תומכים מדי שנה בלמעלה מ-800 גופי תרבות, ובהם גם כמובן המוסדות הגדולים – הקאמרי, הבימה, בית לסין, תזמורות למיניהן, הפילהרמונית, האופרה ועוד כהנה וכהנה – וכמובן גופי המוזיקה הקטנים יותר, אבל גם מדובר במקהלות ביישובים שונים ועוד כהנה וכהנה, שהם הגופים הקטנים יותר.

למעלה מ-800 גופי תרבות, אני חושבת שאנחנו המשרד שתומך בהכי הרבה מוסדות או גופים.

אחרי הדתות.

דתות לפנינו. אנחנו לא נתחרה. אם בנט יסגור כמה מועצות דתיות, אולי אנחנו נהיה המשרד הראשון, בתקווה, אבל אנחנו באמת תומכים במאות. זה דבר מטורף לגמרי – כמות התמיכות שהמשרד נותן מטילה עול עצום ואדיר, אבל אנחנו עושים דברים טובים עם זה.
מִספרים מְֻספרים – 15 תיאטראות, 11 תיאטראות ילדים, 39 גופי פרינג' – שזה הענקת במה ליצירה מקורית, בלי האפיונים והדרישות שקיימים בתיאטראות רגילים, זה משהו אחר, מסוג אחר, תיאטרונים שהם פורצי דרך. 89 גופי מוזיקה – החל מהפילהרמונית שהיא השגרירה הכי נפלאה שלנו בעולם, וגמור בהרכבים קטנים של מוזיקה. 25 גופי מחול – החל בבת שבע, השגרירה הנפלאה שלנו בעולם, ושוב כלה באחרים.
אפשר לראות מה קורה בתיאטרון – אנחנו מקום ראשון בעולם פר קפיטה בביקורים בתיאטרון. מקום ראשון בעולם פר קפיטה, לא ייאמן, ואתם יכולים לראות את הנתונים, אני לא אעבור עליהם כרגע. אם תרצו אחר כך, יחד עם המנכ"לית תוכלו לעבור.

מה סך כול תקציב התמיכות?

סדר גודל של 550 מיליון שקלים.

5.3 מיליון צופים בתיאטרון בשנה – הסיפור של התיאטרון הוא פשוט מדהים. 1,300 הצגות תיאטרון ברחבי הארץ, למעלה מ-16,000 הופעות ברחבי הארץ. 16% מההרצות הן בפריפריה, 75% הם מחזות מקוריים, אבל גם קלסיקה כי אנחנו יודעים שיש לנו כאן קלסיקה – גם ישראלית, כמובן גם עולמית. אנחנו רואים בעת ובעונה אחת גם שייקספיר, גם מחזות ישראליים מקוריים וגם מחזות זמר כמובן, באמת הכול מכול כול.
קולנוע – יש כאן את חוק הקולנוע, אנחנו חוגגים 12 שנים כבר לחוק הקולנוע ואנחנו יודעים עד כמה אנחנו באמת כאן בהישגים אדירים מאז חוק הקולנוע.

כן, זו דוגמה באמת איך חוק כזה יכול היה לשנות סדרי עולם.

ממש שינה סדרי עולם. למעשה, בסוף 2012, התחלת 2013, תוקנו המבחנים, הקריטריונים למעשה, לחוק הקולנוע בכמה וכמה היבטים כדי לאפשר ליוצרי הקולנוע מרחב פעולה רחב יותר, בעיקר בנושאים של קולנוע ייעודי, כי ב-features, סרטי קולנוע עלילתיים, אנחנו עושים נפלא אבל היה חשוב מאוד שהתחומים האלה של קולנוע ייעודי, סרטים קצרים, יקבלו מקום רחב יותר. שוב, אותה תפיסה של פריפריה. הקולנוע הייעודי נותן מקום רחב יותר לנושא של הפריפריה.
מוזיאונים – יש לנו 54 מוזיאונים מוכרים על-ידינו, על-ידי מועצת המוזיאונים. לשם כך הם עוברים תנאי סף שונים, יש כאן סיפור שלם, ו-4.7 מיליון מבקרים בשנה. מוזיאונים, דרך אגב, זה גם כן מספר עצום ואדיר. זה לא כולל את המבקרים ב"יד ושם".
ספריות – יש לנו חוק הספריות, 220 ספריות ציבוריות שמאגדות 680 ספריות בארץ. דווקא יש ציבור רחב שהולך לספריות – על אף שזה נחשב, ספריות, מי הולך לספריות – ובכן, הולכים.

רק היום ב"ידיעות אחרונות", למי שמתעניין, התפרסמה ידיעה על הערים המובילות בתחום הספריות – קרית ארבע במקום ראשון, אבל קרית גת מקום שני – זאת אומרת זה לא רק בהתנחלויות אלא גם אפילו בפריפריה ובמקומות אחרים. תל-אביב, כמובן מקום אחרון.

מועצות ציבוריות – המועצות הציבוריות תחת אחריותנו. המועצה הישראלית לתרבות ולאמנות פועלת מכוח חוק התרבות והאמנות, יש לה מדורים. היא קובעת את הקריטריונים למעשה והיא קובעת את חלוקת התקציבים לגופים השונים.

גוף חשוב ביותר, מועצת הקולנוע שפועלת מכוח חוק הקולנוע כמובן – אתם רואים גם את יושבי הראש; מועצת הספריות הציבוריות מכוח חוק הספריות; מועצת המוזיאונים מכוח חוק המוזיאונים. כולם פה פרופסורים ודוקטורים, אני מיניתי. המועצה הארכיאולוגית מכוח חוק העתיקות. יש לנו גם את רשות העתיקות, זה עוד מעט גם יגיע, מכוח חוק רשות העתיקות, היא תאגיד סטטוטורי.

מבנה תקציב התרבות – הסכם התרבות, כפי שהסברתי קודם, אתם יכולים לראות כאן את התקציבים. נספח להסכם התרבות, חוק הספריות, הסכם הקולנוע, הסכם מיוחד לקולנוע – זה מה שקודם ציינתי – ותוספת ייחודית לפריפריה, שהיתה ב-2011 וב-2012, היא לא היתה קודם לכן. האוצר כאן הסכים ללכת אתנו למהלך מאוד חשוב, כפי שתיארתי אותו קודם, לפריפריה.

לחוקים האלה יש תחולה? הם נגמרים?

החוקים? לא, למה?

למשל, חוק הספריות עד 2015?

התקציב שלו גדל מדי שנה ב-11 מיליון. 2015 זו השנה האחרונה, ואז הוא מתקבע.

עד 2015.

ואז הוא מתקבע. חוק הספריות, כשהוא חוקק, התקציב בתחילתו היה 18 מיליון שקלים, ואז הרעיון היה להגדיל אותו בצורה דרמטית, אבל אי-אפשר להגדיל בצורה דרמטית עד שמגיעים ל-80 ומשהו מיליון שקלים, ולכן עשו אותו הדרגתי ואז הוא מתקבע. זהו, לא יהיה יותר מזה.

ותוספת ייחודית לפריפריה – זה מסתיים?

הסתיים וזה נכנס לדיוני תקציב.

אנחנו עכשיו בדיוני התקציב ל-2013–2014.

היחס בין התוספת לבין למשל הכפלת המספר של צופים בתיאטרון פי שניים וחצי.

אין כאן יחס כזה.

אין סימטריה.

אין כאן סימטריה.

אין הכפלה.

אין. תקציב התרבות 2009–2012 – בואו נדלג על זה, זה כבר פחות חשוב.

התפלגות תקציב התרבות לפי תחומים עיקריים. בעוגה הזאת אתם יכולים לראות את ההתפלגות. התיאטראות מקבלים 82 מיליון שקלים; הקולנוע – 71 מיליון, אבל זה מכוח ההסכם, כפי שאמרתי, הסכם נפרד. זה לא בתוך הסכם התרבות, בואו לא נתבלבל; מוזיקה ותזמורות – 48 מיליון שקלים; המוזיאונים – 41 מיליון שקלים; שימור אתרי התיישבות – 30 מיליון; מחול – 29 מיליון; מענק ירושלים – יש תקנת ירושלים, מה שנקרא, זה נפרד מהכול, הם מקבלים 23 מיליון שקלים. זה לא מחריג את מוסדות התרבות בירושלים ממה שמקבלים במסגרת מוזיקה, תיאטראות וכולי, זו תוספת מיוחדת למה שמקבלים; אופרה, כפי שאתם רואים כאן; שאר התקנות – 180 מיליון שקלים.
אני רוצה כאן לציין שבמסגרת ה-21 מיליון שקלים של הפריפריה – מה שראיתם קודם – אנחנו הקדשנו חמישה מיליון שקלים, מתוך ה-21 מיליון שקלים, תוספת למוסדות בפריפריה. תיאטרון באר שבע למשל, מעבדת תרבות בדימונה, כל הגורמים האלה – גם בגליל – ומוזיאונים למשל בכל רחבי הפריפריה, קיבלו תוספת על מה שמקבלים, כמו בתקנת ירושלים, מתקנת הפריפריה כדי שיקל עליהם לחיות.

תוכנית "נותנים במה" היא שוב חלק מהרעיון של הפריפריה. כאן היה מדובר על שיתופי פעולה עם מוסדות תרבות קיימים, גדולים – הקאמרי, בית לסין ואחרים, תזמורת סימפונט רעננה ועוד כהנה וכהנה עם רשויות מקומיות, הכול פריפריה.
חיזוק ותמיכה תקציבית במוסדות תרבות בפריפריה – זה מה שכרגע ציינתי, חמישה מיליון שקלים.

הקמה והפעלת ארבע חממות פרינג' בנגב ובגליל; הקמת חממות קולנוע לנשים מהמגזר החרדי בירושלים וליוצרים בקולנוע בערד; ארבעה פסטיבלי קולנוע – אנחנו מניידים אותם לפריפריה: נתיבות, שדרות, נצרת עילית, מגדל העמק; לילות לבנים ב-11 רשויות מקומיות בפריפריה; הענקת 50 מלגות כל שנה לסטודנטים מהפריפריה שלומדים בבתי-ספר לאמנויות איפה שהם בוחרים; פתיחת אתרי מורשת חינם לקהל ביום העצמאות.

הדוגמאות לשיתופי פעולה – מוזיקה, למשל האופרה הישראלית, יש לנו איתם שיתופי פעולה מדהימים. האופרה עובדת שלושה-ארבעה חודשים בכל יישוב עם כל הקהילה - הקונסרבטוריון ובית אבות והמקהלה של הילדים והמקהלה של המבוגרים ולהקת המחול - מביאה זמרים מהאופרה ומביאה מדריכים מהאופרה, בסוף מעלים אופרה, דברים פשוט מדהימים. אתם יכולים לראות את המקומות – סימפונט רעננה בקונצרטים משותפים עם טירת הכרמל, ועוד כהנה וכהנה, אני לא אקריא לכם, אתם יכולים לראות את זה במצגת.
הבימה העלתה את "קן הקוקיה" ואת "השוטר אזולאי"; שח"ם- ארגון השחקנים, שחקני מסך, אחד הארגונים החשובים, העלו בחצור הגלילית, עבדו חודשים על הפקה מקורית, מחזמר נגד סמים, "אזהרה". הם רוצים להמשיך לרוץ עם זה ולעבוד אתם הלאה; בת דור יחד עם להקת קמע בקריית מלאכי – דברים מדהימים שקרו כאן. אפשר לראות כאן תמונות מתוך הפקות משותפות שעלו. אנחנו מממנים כמובן את האירועים הללו, את ההפקות הללו המשותפות.
תרבות לישראל – מי שזוכר, בעבר היתה פעם אמנות לעם. אמנות לעם הפך לגוף מושחת, אני סגרתי אותו, הקמתי במקומו את תרבות לישראל. תרבות לישראל שהקמתי יחד עם ההסתדרות הציונית ב-2010, המטרה היתה שוב להנגיש את מופעי התרבות לפריפריה. למעשה, אנחנו היום מסבסדים ב-12 מיליון שקלים לשנה תקציב ישיר של המשרד אבל יש כאן מינוף של הרבה יותר מזה משום שיש כאן גם השתתפות של הרשויות המקומיות ועוד גורמים, ובמינוף – אני לא יודעת כמה זה יוצא כאן אבל סך הכול 150 מיליון שקלים, בשנה האחרונה 90 מיליון שקלים. 200 יישובים משתתפים בזה.
מה שקורה, היישובים קונים סדרות של הצגות תיאטרון, חלק מהסדרות יש בהן גם מופעי מחול, בחלקם גם קונצרטים. אנחנו מגיעים לאנשים שבחיים לא שמעו בחלקם קונצרט או לא ראו להקת מחול. אנחנו מסבסדים לפי עשירונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. העשירונים הנמוכים מגיעים לעומק סבסוד שלנו של 39%, והכול דיפרנציאלי כדי שלא יהיה כאן סבסוד אחיד. אני לא מאמינה באחידות, אני מאמינה בדיפרנציאציה, ואתם יכולים כאן לראות פחות או יותר מה כאן קורה.

שלושה מיליון צופים בפריפריה משלמים 40 שקלים פחות להצגות תיאטרון, מחול, קונצרטים, 350 שקלים פחות לסדרות של מופעי תרבות, והם מגיעים. יש פה 750 סדרות מנויים – אם תרצו, אחר כך גם המנכ"לית וגם נמצא כאן מיכה ינון, שהוא יושב-ראש תרבות לישראל, רינת גל-און שהיא מנכ"לית תרבות לישראל, יוכלו לספר לכם יותר פרטים. יש כאן דברים מרתקים.

שזה בעצם גם תמיכה נוספת במוסדות התרבות.

ודאי. ודאי. בחנוכה, בפסח ובחג החגים למגזר הערבי אנחנו נתנו חינם הצגות איכות לילדים בפריפריה. מדובר כאן בכ-270,000 ילדים שנהנו מ-580 הצגות, רק הצגות איכות, פשוט חינם, וזה היה דבר מדהים. ילדים שאין להם כסף, בחיים לא היו הולכים – יש פסטיגלים ופה ושם, כולם הולכים, הם לא הולכים אפילו להצגה רגילה – וכאן פתאום נפתח להם פתח אדיר, דבר שעשינו אותו.

יש לנו חינם גם לילות קלסיים – 50 קונצרטים עם התזמורות המובילות בארץ, חינם – בחוץ, בקיץ; גם פסטיבל "אבבה" – כל זה יוזמות שלנו, הכול חדש, לא היה קודם. זה הכול 2011–2012, כל הדברים האלה לא היו מעולם, אני רוצה להבהיר את הנקודה הזאת. זה לא שאני מציגה לכם משהו שכבר היה. הכול חדש לחלוטין.
גם פסטיבל "אבבה" לקהילה האתיופית – יוצרים שלהם, סטנדאפיסטים שלהם לקהילה האתיופית, 51 מופעים. שוב, לא היה אף פעם, אני מבהירה את זה.

הכפלת מספר הצופים במופעי תרבות בפריפריה פי שניים וחצי.

חודש הקריאה והספרות – אנחנו בעיצומו כרגע. לקחנו את שבוע הספר, הרחבנו אותו ל-40 ומשהו ימים של פעילות ספרות בכל הארץ. אתם יכולים לראות כאן גם מפגשים עם סופרים ומשוררים, טיולים בעקבות ספרים, מפגשים בספריות הציבוריות לילדים ולנוער, בתי קפה עם סופרים, באמת אינסוף פעילויות סביב כל זה. אנחנו נקנח באירוע מיוחד לזכרה של דבורה עומר, שהוספנו אותו, וכמובן הסוף מתקיים במסגרת שבוע הספר.
אני צריכה כאן לומר – החוק להגנת הספרות והסופרים, אנחנו הצבענו על רציפותו בוועדת שרים לחקיקה, עבר והיה אמור כבר להיות בכנסת.

זה שיש לגביו ערעור.

הגיש עליו ערר נפתלי בנט, לצערי הרב, מטעמים בלתי ענייניים. צר לי על זה מאוד, אני נאלצתי אתמול לטרפד לו – כריוונז' – בוועדת שרים לחקיקה חוק שלו, ואנחנו בשבוע הבא ביום ראשון נצטרך להתקוטט בוועדת שרים לחקיקה חוק מול חוק. כנראה יש אנשים שמבינים רק ככה. אנחנו נצטרך במסגרת המשפחה הקואליציונית להתקוטט על זה.

פעילויות לחיזוק ושימור הלשון העברית – אנחנו נעבור על זה הלאה.

חלוקת פרסים – אנחנו חילקנו ב-2012, 118 פרסים בהיקף של, כמה?

כחמישה מיליון.

חמישה מיליון שקלים, בתוכם גם פרס הציונות. השנה זכתה ההצגה של א.ב. יהושע שנקראת "הילכו שניים יחדיו", על הפגישה המפורסמת של ז'בוטינסקי.

תיאטרון הרצליה.

לא. שיתוף פעולה של הקאמרי עם אנסמבל הרצליה, להדגיש, על פגישתם המפורסמת של ז'בוטינסקי ובן-גוריון בלונדון.

איך זה זכה אם לא היו צופים, כי אמרנו שבהרצליה אין צופים?

ההצגה הוצגה בכנסת.

חיזוק אתרי מורשת – חלק מתוך תוכנית תמ"ר של ראש הממשלה, תוכנית אדירה. אנחנו שותפים מאוד בכירים בה כי יש לנו אחריות גם על המועצה לשימור אתרים וגם על רשות העתיקות. חלק גדול מהפרויקטים, כפי שניתן לראות כאן, הם תחתנו, לא ניכנס עכשיו לכול. אנחנו גם עוסקים בדיגיטציה של המוזיאונים. לצערי, אין לנו מספיק כסף לזה, אנחנו עושים את זה בינתיים יותר בקטן.

רשות העתיקות – עיקרי הפעולה, נדלג, נגיע לספורט, אחרת לא נצליח להגיע לספורט היום.

הגדלת מספר האזרחים העוסקים בספורט ובפעילות גופנית; הגדלת מספר העוסקים בספורט תחרותי, בדגש על בני נוער; קידום נשים, נערות וילדות – אני מודה, כאן זה הבייבי שלי, לא שאחרים לא חשובים בעיני אבל זה הבייבי שלי כבר שנים - שעוסקות בספורט ובפעילות גופנית; יישום תפקידי המשרד כרגולטור בתחומי הספורט ובשמירה על טוהר המידות. אני מדגישה את זה כאן, ובגופי הספורט ובעלי התפקידים.
עסקנו גם בתיקון חוק הספורט בנושא טוהר המידות, גם בקוד אתי שכל ארגוני הספורט כבר אימצו אותו. זה לקח לנו בערך שלוש שנים אבל זה קרה.
תקציב הספורט – אתם רואים אותו כאן לנגד עיניכם. כשהגעתי הוא היה 40 מיליון שקלים, בהסכם הראשון הוא היה 66 מיליון, הגדלתי אותו ל-98 מיליון שקלים. אתם רואים שהוא עומד היום על 121 מיליון שקלים, אני גאה בזה מאוד אבל נרוץ הלאה כי כרגע אנחנו לא מחלקים דרגות.
ספורט תחרותי – אנחנו תומכים ב-60 איגודים והתאחדויות ספורט ב-74 ענפים מוכרים. 78,000 ספורטאים פעילים רשומים בישראל – לא מספיק, לא מספיק, לא מספיק.

תמיכה בסך 24 מיליון שקלים – דיברתי על זה – בהכנות האולימפיות, ו-100 מיליון שקלים תוספת הכנסות לספורט הישראלי – דיברתי על זה – לא מספיק.

תרבות הספורט – אתם רואים את המספרים – גם כאן, פריפריה הוספנו. לא מספיק.
אני רוצה להתייחס לשורה הרביעית בשקף של תרבות הספורט – 340 מיליון שקלים אושרו בתוכנית מתקנים 2020 של המועצה להסדר הימורים בספורט. אולי אני אבקש מאיציק לארי אחר כך – אם תבקש אתה, אדוני היושב-ראש – מנכ"ל המועצה להסדר ההימורים בספורט, לדבר על תוכנית המתקנים 2020, תוכנית לעשר שנים של 5.5 מיליארד שקלים. לראשונה מופו כל הרשויות בארץ וכל מתקני הספורט ברשויות בארץ – עופר בוסתן או המנכ"לית כמובן יוכלו לפרט את התוכנית הזאת, תוכנית חשובה ביותר, כדאי להקדיש לה זמן.
יש לנו את שבוע ספורט ישראל, גם על זה אפשר לדבר אחר כך, שווה. הוא גם מופיע כאן כפי שאפשר לראות אותו.

הרשות לנהיגה ספורטיבית – לראשונה, אנחנו השלמנו את חקיקת חוק הספורט המוטורי.

תקנות.

כן. תקנות הספורט המוטורי. סוף סוף הושלם והתחילו התחרויות. זה לקח בערך מאה שנה, אבל זה קרה. הוועדה כמובן היתה חלק מתוך הדבר הזה.

החקיקה עוד היתה נדמה לי לפני שתי כנסות.

משהו כזה. זה לא ייאמן אבל זה קרה, זה כבר יצא לדרך, וזה קורה. גם הרשות לצלילה ספורטיבית.

מועצות ציבוריות – המועצה להסדר ההימורים בספורט; המועצה לקידום ספורט נשים – כל אלה אצלנו; המועצה למניעת אלימות בספורט – היא סיימה את תפקידה ואני כרגע ממנה מועצה חדשה, היא תהיה בראשות השופטת – אם תאושר, אני מקווה, על-ידי הוועדה לאישור מינויים בספורט, אני מניחה שכן – בראשות השופטת בדימוס עדנה בקנשטיין. אני משתדלת למנות נשים, איפה שאני רק יכולה. לא יכולתי למנות כי היו בחירות. פג תוקף המועצה הקודמת; המועצה הלאומית לספורט – זה הפרויקט שאנחנו עשינו, לקח לי שלוש שנים גם כן. השלמתי את החקיקה ערב הבחירות, לא יכולתי למנות בגלל הבחירות ועכשיו אנחנו נתחיל למנות את המועצה. זה יהיה שינוי מאוד דרמטי באמת על פני כל מה שהיה עד עכשיו, ועל זה אם תרצה אפשר גם כן לייחד דיון.
מכון וינגייט – המכון הלאומי לספורט. פה אנחנו עושים שינוי מאוד דרמטי. מכון וינגייט יהפוך לתאגיד סטטוטורי, בניגוד למה שהוא היום, וייעשו בו שינויים מאוד מרחיקי לכת, לראשונה. הוא יהפוך למשהו רציני מאוד – למעשה, המכון הלאומי לספורט – מה שלצערנו הלך במהלך השנים ושקע.

ספורט תחרותי הישגי – כאן אפשר לראות מה עשינו. תיקון חוק הספורט בנושא טוהר המידות; הקמת המועצה הלאומית – דיברנו כבר; תמיכה תקציבית בהכנות למשחקים – דיברנו. דיברנו על כל הדברים האלה פחות או יותר.

המכביה.

כן. קידום חוק המאמנים – זה בתהליך כרגע; מכביה שנערכת עכשיו; יורו לנבחרות הצעירות, ממש בפתחנו, מקדמים החלטת ממשלה בעניין כדי לסייע גם בתקציב; פרויקט "זוזו" – אולי המנכ"לית תדבר אחר כך על כל הדברים האלה.
קידום ספורט נשים – אמרתי, הבייבי שלי, אבל אורלי, תדברי על הבייבי שלנו אחר כך – ובזה אני אסכם את דברי כי כבר לא נשאר זמן. כעשר דקות, אם יש שאלות אני אשמח לענות. אני מתנצלת שהארכתי.

בבקשה, חבר הכנסת אוחיון.

תודה רבה. קודם כול, תודה על התצוגה המרהיבה, באמת מרשימה, וגם על הפעילות המקיפה והתחומים המקיפים – לא רק עניין של תרבות פנאי אלא אני רוצה לשבח גם את המשרד, לא רק תרבות פנאי לשמה אלא גם על המטלות שלקחתם על עצמכם, כמו תוכנית המורשת הלאומית.

פתאום אני רואה שהשפה העברית מטופחת במסגרת משרד התרבות. כל הדברים הללו, בוודאי צריך לראות אותם בצורה חיובית.
אם יורשה לי, גם כמי שהתעסק הרבה מאוד שנים בתחום הפעילות התרבותית המוזיקלית, וגם בדקנו זאת בכמה מחקרונים קטנים, בעניין זה מי שעוסק גם בחינוך לערכים ורוצה לתווך למשל סובלנות, אם אנחנו רוצים לתווך סובלנות, בשפתו של פויירשטיין, בקטע הזה, נמצא שאחד התחומים המובילים היום הוא המוזיקה.

כלומר, אם בסוף הטבלה נעמיד פיסול ואדריכלות, הם נאמר הנמוכים ביותר, המוזיקה משדרת לנו, בעצם מתווכת לנו סובלנות. הסינתזות שמתקיימות היום בין כמה סוגים של מוזיקה – מזרח, מערב, פופ, חסידי וכל המסגרות הללו – הן מקדמות סובלנות בחברה שלנו.

אוזן שלא היתה רגילה לשמוע חצי טון ורבע טון, והנה היא שומעת זאת, זה מתאקלם. השילוב של ביצוע מוזיקה מזרחית בכלים מערביים – גם בין האוכלוסייה, בין העלייה החדשה, גם בין העלייה הוותיקה.
חשוב מאוד – אני הייתי רוצה וזה חסר לי כאן – אנחנו מדברים על שוויון בנטל. אנחנו מדברים על מקצועות הליבה. הייתי רוצה לראות שהמגזר החרדי גם ישתלב כאן, ויש לו פעילויות, בוודאי מוזיקליות. תענוג לשמוע את המקהלות שלהם – של מודז'יץ, ויז'ניץ ואחרות – אני לא יודע כמה הן נתמכות, ואם אנחנו מדברים על שוויון בנטל, חשוב מאוד שהאוכלוסייה הזאת תהיה גם חלק מן ההוויה התרבותית שלנו.
חשוב מאוד שהם גם ישתלבו ונוכל גם ללמוד מהם, גם לינוק מהם, גם בוודאי להעשיר את החוויה המוזיקלית שלנו כאן בחברה.

באותה מידה הייתי רוצה גם לראות אותם בספורט. מה זאת אומרת? למה הם לא בספורט, למה הם לא קיימים? הרמב"ם אומר, דבר ראשון אדם לעמל - - -

קיימים.

אבל לא באים לידי ביטוי. לכן, הייתי מנסה כמה שאפשר. אם אנחנו רוצים לדבר על מקצועות ליבה ושוויון בנטל, בואו נקרב אותם. בואו נקרב אותם לתחום הזה.

תודה. בבקשה.

אני רוצה להגיד, כבוד היושב-ראש וכבוד השרה, אני מאוד התרגשתי. אני גם קצת מקנאה בך איזה תפקיד נהדר יש לך.

יש לי במפלגה אצלי קודם כמה כאלה.

עוד משפט אחד. חוץ מהשפה העברית, גם מגיע לכם יישר כוח על האתרים הלאומיים.

אמרתי כבר בוועדה הזאת שהחינוך הוא הדבר החשוב ביותר, אז אני לא יכולה להגיד את אותו הדבר, אבל התרבות מאוד מאוד מרגשת אותי ואני באמת לא ידעתי שכל כך הרבה נעשה.

אני רוצה להגיד רק דבר אחד קצר כי אני יודעת שאת הולכת. עוד מעט שבוע הספר, חודש הספר שאתם עשיתם, ואנחנו נעשה גם בכנסת, אני מבינה שיש כאן מסורת.

נכון.

רציתי לשאול אם אפשר שוועדת החינוך והתרבות תעשה פגישה על חוק הספרים, על סופרים, אם זה מתאים.

בוודאי.

אם ברשותכם אני יכולה להציע את זה בנשיאות.

היא תעשה אבל כשזה יגיע לשולחננו.

הדבר השני שרציתי לומר – אני רואה את האמנים והיוצרים בישראל כמשאב הטבע הענק ביותר שיש לנו, יותר מגז ויותר – מה יש לנו עוד? - שמש.

לא נייצא אותו.

אין לנו כל כך, זהו.

אני הייתי רוצה שהיוצרים והאמנים בארץ ירגישו בכנסת יותר שהם נשמעים והם מוערכים והם מטופחים כי באמת כמו שאמרת, זה הנציגות שלנו – גם פה וגם בחוץ-לארץ – זה הטעם לחיות בארץ הזאת, ומכל סוגי התרבות שהזכרת.

גם בכיוון הזה אם אפשר יותר לקרב את קהילות היוצרים אל הגוף המחוקק, אפשר לחשוב איך, אבל הדבר הראשון – ברשותכם, בנשיאות עוד עשר דקות – אם אני יכולה להציע את נושא החוק הזה, שיהיה לנו פה דיון.

ברגע שהחוק יגיע, הוא צריך לעבור קודם כול את הערעור בממשלה.

אוקיי. אני אשאל אתכם איך עושים את זה.

חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש, אני לא באתי מהתחלה כדי לראות את המצגת אבל אני רוצה לשאול על השוויון. חברי אוחיון דיבר על שוויון בנטל, אני רציתי לשאול בקשר לשוויון בזכויות התרבותיות והספורטיביות, איך הן מתממשות דרך התקציב ודרך פעילות משרד התרבות והספורט לגבי כל העניין של התרבות במגזר הערבי. אנחנו דיברנו על זה בקדנציה שעברה, אם אתם זוכרים, היו פה כל הנציגים של התיאטרונים ושל מרכזי התרבות הערביים, ודיברו כמה התקציב הוא מאוד מאוד מזערי, מאוד קטן, שהוא לא מתאים אפילו, כאילו אין הכרה שיש תרבות בחברה הערבית.
ברצוני לשאול על הדבר הזה. מה באמת הפעילות של המשרד בקשר לכל עניין עידוד התרבות, התמיכה במוסדות תרבות בחברה הערבית ובמגזר הערבי. תודה.

אני, ברשותך, אומר ממש שני משפטים לשלושת חברי הכנסת, והמנכ"לית תישאר ותשיב יותר בפירוט לשאלות שנשאלו כאן.

ראשית, לחברי חבר הכנסת שמעון אוחיון, שאנחנו מכירים הרבה שנים אחורה, מאז שהיינו סטודנטים – אני לא אגיד בדיוק כמה שנים, שמא תדעו בן כמה חבר הכנסת שמעון אוחיון, אני לא רוצה לפגוע בו.

קודם כול, לגבי המוזיקה. אני מאוד מסכימה אתך לגבי המוזיקה, אני בכלל מאמינה שצריך להחיות ולשמר את כל סוגי התרבויות שישנם. אני נגד כור היתוך, לגמרי נגד כור היתוך. זה בסדר גמור, הישראלי והישראליות, זה מאה אחוז בסדר, אבל אני עוד זוכרת את אלה האימהות ששמעו מוזיקה ערבית בסתר, ואני את זה לא יכולה לשכוח – זה דווקא בגלל שאני בגיל שאני יכולה לזכור את הדברים הללו.
בעיני זה נורא, ואני חושבת שיש תרבות עשירה ונפלאה ואדירה, והעובדה שדווקא בתקופתי התזמורת האנדלוסית התאוששה וקיבלה סם חיים, למשל, וקמה עוד תזמורת אנדלוסית – אני קיבלתי קיתונות של רותחין מהתזמורות האחרות, מי צריך תזמורת אנדלוסית ומי צריך עוד תזמורת אנדלוסית, כי זה בא על חשבוננו.

זה נכון, התקציב הוא מוגבל. ברגע שקמה עוד תזמורת אז יש מצוקה, זה לגמרי נכון, אבל אני לא קובעת. ברגע שעומדים בתנאי הסף, יש קריטריונים כאמור ויש תנאי סף, אבל עצם הרעיון של הזעקה החצופה הזאת בכלל.

אני לא מקימה תזמורות – לא אנדלוסיות, לא סימפוניות, לא אחרות – עצם העניין הזה. אגב, בתפקידי כשרת חינוך לראשונה הופיעה בפרס ישראל על הבמה לא תזמורת רגילה אלא אנדלוסית.

מערבית.

מערבית קלסית.

לכן אני אומרת, התפיסה הזאת בעיני היא מאוד נכונה. כנ"ל לגבי מוזיקה שהיא מוזיקה יהודית קלסית – החזנות והפיוט וכל הדברים האלה, אלה דברים אדירים, יש בהם יופי עצום.
בכלל, אני לא דוגמה כל כך טובה כי אני פשוט אוהבת גדולה של מוזיקה בכלל, כל מוזיקה עושה לי, אבל אני גדלתי בבית כזה אז כנראה אני לא דוגמה הכי טובה לעניין, לא כל אחד אוהב כל סוג של מוזיקה. אני כן, אני שומעת מוזיקה, בשבילי זה משהו נפלא.

אני צוחק, לימור, אם מותר לי להגיד. גדול הזמר החסידי הוא אברהם פריד.

נכון. יש מאז עוד כמה.

תמיד אני צוחק שאני גדלתי על פריד אל אברהם ועל פריד אל-אטרש.

אכן, אכן. גם אום כולתום, נכון.

דיברתי על שני הפרידים.

הבנתי, אבל אני תמיד בעד נשים, אני ישר עושה איזון וישר אני מביאה את אום כולתום.

מכל מקום, אני חושבת שזה מאוד נכון, אנחנו עושים את זה, ואגב לגבי הספורט של החרדים, מייד תשמע גם מה נעשה, המנכ"לית תשיב לך על זה.

אני רוצה להגיד לחברת הכנסת ד"ר קלדרון. קודם כול, אכן זה מרגש, זו עשייה מרגשת, ובנושא חוק הספרים הוועדה חייבת לדון. היא חייבת לדון משום שברגע שמליאת הכנסת מחילה דין רציפות – לזה אני מחכה בגלל הערעור של בנט – זה מגיע מייד לוועדה להכנות לקריאה שנייה ושלישית, ואז זה עולה למליאה כמובן לקריאה שנייה ושלישית לאחר שזה יקבל כאן רוב, אני מקווה. אני מציעה שתגידו לאח שלכם...

לגבי השאלה של חבר הכנסת מסעוד גנאים.

אני דיברתי באופן ביקורתי, וזה באמת, אבל אני מברך לפחות על הפרויקט של "אוטוספר". אמרו לי שזה נמשך, שזה לא נעצר.

בוודאי.

אז בסדר גמור, זה דבר טוב.

חבר הכנסת גנאים, מה שקרה עם "אוטוספר" – לא שהפסקנו אותו. בשעתו, היה תקציב מיוחד שהיה תקציב שהביא חבר הכנסת גאלב מג'אדלה. ברגע שהוא הפסיק להיות חבר כנסת לא היה כבר תקציב ייעודי לעניין הזה והיינו צריכים לעשות כל מיני דברים – זה לא חשוב כאן, זה לא רלוונטי. רק שתדע שלא שהפסקנו את זה. להיפך, אנחנו עשינו מאמץ אחר כך גם להמשיך את זה, אבל זה לא שהפסקנו.

העיקר שזה נמשך.

לא שהפסקנו את הפרויקט. להיפך, אנחנו רואים בזה דבר מאוד חשוב – לוועדה וליושב-ראש הוועדה, שיידעו שמדובר כאן בפרויקט של ספריה ניידת.

שלוש ניידות.

שלושה אוטובוסים שהפכו לספריות.

חוזרים על שנות ה-50 וה-60.

זה משרת במיוחד בנגב.

נכון, זה מאוד מאוד חשוב בנגב שזה יהיה – אני לא צריכה לומר לך כמה זה חשוב, והמנכ"לית תיכנס לפירוט, חבר הכנסת גנאים.
אמרתי, ואני חוזרת ואומרת, ואומרת וחוזרת, וחוזרת ואומרת. כל מוסדות התרבות הערביים למעשה ניגשים, רשאים לגשת, דינם כדין כל מוסד אחר, לכל תקנה שקיימת – בתיאטראות, במוזיקה, בפסטיבלים, בכל דבר אחר. הם לא נפרדים, לצורך העניין, והם חייבים לעמוד באותם תנאי סף, באותם קריטריונים כמו כל מוסד אחר. כך גם החרדים וכך האחרים, וכולי.

עם זאת ומעבר לכך, יש גם תקנת תרבות ערבית, שהיא בכל זאת ייעודית. בכל יישוב ערבי שהוא, מעבר למה שאמרתי, כמו בכל יישוב יהודי שהוא, מעבר לתקנות האלה יש גם תקנה שנקראת תרבות בקהילה – לא הצגנו אותה כאן – שבה יש מקהלה, יש תיאטרון קטן, אז אפשר להגיש בקשה, זוהי תקנה תקציבית שנקראת תרבות בקהילה, ולקבל גם משם, בנוסף. היישובים יכולים לגשת. כמו שהם בעבר ניגשו ואנחנו עודדנו את זה, והגישו בקשות בתחום הספורט – סל ספורט ודברים אחרים – הם יכולים לגשת ולקבל, והם היום ניגשים הרבה יותר, אגב, ביישובים ערביים. המנכ"לית תפרט את זה אחר כך, וגם עופר בוסתן.
אני חייבת לרוץ, יש לי ועדה לשוויון בנטל. השוויון בנטל זה גם עליכם, דרך אגב, אבל אני חייבת לרוץ.

לגבי כל שוויון, אמרנו. אחר כך נדבר על הנטל.

סליחה, אני מתנצלת מאוד מאוד. תודה לך, אדוני היושב-ראש. תודה לכולכם.

תודה רבה. אורלי, אני מציע שתציגי את האנשים של המשרד שנמצאים פה.

כן, בהחלט. את לבי ראינו, אשר על המצגת. יואב, תציגו את עצמכם.

יואב רם, עוזר ראש מינהל הספורט.

עופר בוסתן, סגן ראש מינהל הספורט לתרבות הספורט.

אטיאס גיא, תקציבים, תרבות וספורט.

אריאל יוצר הוא הרכז שלנו מהאוצר.

עורך-דין גבריאל מאיר, סגן היועץ המשפטי של המשרד.

שמעון אלקבץ, ראש מינהל התרבות.

דודו מלכא, סגן ראש מינהל הספורט לנושאים תחרותיים.

יושבת פה אור, דוברת המשרד.

מודי, ראש רשות הצלילה.

יניב אסרף, מנהל הרשות לנהיגה ספורטיבית.

לידו, מיכה ינון, יושב-ראש תרבות לישראל, ורינת גל-און המנכ"לית של החברה. שירית היא היועצת שלי לענייני ספורט, ויש לנו גם נציגים של גופי התרבות.

קלאודיו קוגון, אני משנה למנכ"ל מרכז סוזן דלל, חבר בפורום מוסדות התרבות.

שמי דני וייס, אני מנכ"ל תיאטרון החאן.

איתמר גורביץ', מנהל פורום מוסדות התרבות.

שמי מיה הלוי, מנהלת מוזיאון המדע על שם בלומפילד, ירושלים; חברה בפורום מוסדות התרבות.

דורית ווליניץ, יושבת-ראש איגוד המוזיאונים ואיקום ישראל, וגם מנהלת מוזיאון.

איזה?

מוזיאון האדם והחי, זה מוזיאון טבע בפארק הלאומי ברמת-גן.

אוהד קנולר, יושב-ראש איגוד השחקנים, שח"ם.

שחר בוצר, מנהל את שח"ם, איגוד השחקנים.

נדב בושם, גם אני משח"ם. נעים מאוד.

ועולם הספורט. איציק, בבקשה.

איציק לארי, מנכ"ל הטוטו.

אריק קפלן, נשיא התאחדות אילת – ענפי הספורט שאינם אולימפיים בישראל.

אפרים זינגר, מנכ"ל הוועד האולימפי.

מאיר ברנשטיין, מנהל מחלקת ספורט של עיריית רעננה, מייצג כאן את הנהלת ועדי הספורט.

חנן הוא מאיגוד מנהלי מחלקות הספורט בישראל, מרכז השלטון המקומי.

רפי גמזו, סמנכ"ל במשרד החוץ, ראש האגף לקשרי תרבות ומדע.

קשתו"ם, מה שנקרא. קשרי תרבות ומדע.

אוקיי. את רוצה להוסיף לפני שנפתח?

אני רק אוסיף להערות של חברי הכנסת. כמו שהשרה אמרה, התקציב של המשרד איננו סקטוריאלי, ובכל זאת.
עשינו שני מהלכים גם במגזר הלא-יהודי וגם במגזר החרדי כדי לעודד שם את הפעילויות לתרבות ולספורט. בסופו של דבר, זימנו את כל ראשי הרשויות לפגישה אתי ועם ראשי המינהלים של המגזר החרדי, סיירנו ברשויות, הצגנו את כל פעילות המשרד, והפלא ופלא – כן, גדלה שם פעילות, גם בתחום ספריות, גם בתחום הפעילות התרבותית, גם תרבות לישראל. כאשר אנחנו יוצאים בסדרות או הצגות או מופעים מיוחדים, הם חלק מאותו קהל שמקבל את אותו שירות.

כנ"ל לגבי הספורט. בחלק גדול מהם, אולי בכולם, כבר יש היום מנהלי מחלקות ספורט. העיר אלעד היא אחת מתשע הרשויות שנמצאת בתוכנית הלאומית לאורח חיים פעיל ובריא, כלומר הם שם לכל דבר ועניין, עם הצרכים המיוחדים שהם מאפיינים.
כנ"ל כמובן לגבי המגזר הלא-יהודי, שם התרבות הרבה יותר מפותחת, בואו נאמר. ישנה מודעות יותר גבוהה. ישנה אותה תקנה של תרבות ערבית ותרבות דרוזית, אני אגיד, למגזר הלא-יהודי – דרוזית צ'רקסית, שנותנת מענה לתרבות הקהילתית, לתיאטרון הקהילתי, ללהקות המחול הקהילתיות, לתזמורות הקהילתיות.

הכוונה שלפי תקנה זו, מי שרוצה למשל לממן אירוע תרבותי או מוסד תרבותי, הוא יכול לבקש?

זה לא אירועים. יש שם אמות מידה מה צריך להיות, למה אנחנו קוראים פעילות תרבותית. זה תזמורת שיש לה מנהל אמנותי, שיש לה איש מקצוע שמלווה אותה לאורך השנה – וזה קיים. תתפלא, יש מאות.

כללים מאוד מפורטים.

אני יודע משום שכבוד השרה דיברה על כך שכל אחד יכול להגיש, ויש קריטריונים. הבעיה, שרוב מוסדות התרבות הערביים והתיאטרון, אין להם את הקריטריונים האלה שהם קשים מאוד.

בוא אני אפתיע אותך שרק בשנה האחרונה, למעלה מ-27 מיליון שקלים חולקו לגופי תרבות במגזר הלא-יהודי בתקנות המקצועיות – כמו בית הגפן, כמו אלמידאן, כמו אל ביר, כמו מוזיאון האסלאם - זאת אומרת, יש גופי תרבות שעברו את המבחנים.

30 מיליון.

גופי תרבות שעברו את מבחני הסף של התקנות המקצועיות, והם שם, ולשם אנחנו רוצים לדחוף. זה הרף שאנחנו שמים לכולם.

רק לצורך השוואה, אורלי, בהמשך למה שאמרת. מעבר לאותם 100 גופים שנמצאו בתרבות הערבית ישנם עוד תשעה מוסדות עוגן ועוד שבעה גופים חדשים שהצטרפו רק השנה. אם תרצה, אני אעביר לך.

אוהד, אתה רוצה להתחיל?

כן, אני אשמח. קודם כול, אני מאוד מברך על הפעילות של משרד התרבות. אני גם מברך על הכיוון שהשרה לקחה מהקדנציה האחרונה, של חיזוק הפריפריה. אני חושב שמבחינתנו כשחקנים וכאיגוד שחקנים, הדבר הזה, יש לו שתי חשיבויות. האחת זה באמת חשיבות השליחות של הפעילות של שחקנים בפריפריה, והשנייה היא החשיבות המקצועית. לפעמים זה גם עוד מקומות עבודה ועוד עבודה.
הייתי רוצה באיזשהו מקום להגיד את החשיבות בעיני לחקיקת חוק תיאטרון, וזה נראה לי המקום הנכון לדבר עליו בחברת חברי הכנסת.

חוק הספריות עשה שינוי גדול מאוד בתחום הספריות בארץ, והספריות בארץ הן לא ספריות שנדרשות לנהל גוף רווחי. התיאטראות, נכון להיום, במצב הנוכחי נאלצים להיות הרבה יותר מסחריים על מנת להצליח, לעמוד בקריטריונים, וזה דבר שאני חושב שהוא ראוי לדיון פוליטי.
גם בהקשר של הפריפריה וחיזוק הפריפריה, שאני חושב שנעשים צעדים מאוד מאוד טובים לחיזוק התרבות בפריפריה, יש מקום לדיון – לא רק דיון במשרד אלא לדיון בכנסת על הנושאים האלה שחבר הכנסת גנאים גם באיזשהו מקום דיבר על זה. אני חושב שהדברים בסופו של דבר צריכים להישפט במבחן התוצאה, זאת אומרת כן יש קריטריונים, אי-אפשר לבוא למשרד בטענות על קיומם של קריטריונים שהם קריטריונים שמעמידים תנאי סף. מצד שני, יש מבחן תוצאה שבו אפשר לשאול האם מגזר מסוים, שיש לו ייצוג מסוים באוכלוסייה, מקבל גם בייצוג שלו בתרבות את אותם אחוזים שיש לו באוכלוסייה, ואם לא, יש כאן בעיה וצריך לפתור אותה. לא בטוח שהמשרד הוא הכתובת.

ולכן, יכול להיות שדיון פה בוועדת החינוך או דיון שיתקיים בכנסת הוא הכתובת, זה המקום שבו צריך להתנהל הדיון איך מייצרים את השוויון הזה, כי תנאי סף ותנאים שהם תנאים מקצועיים - - -

זה השוויון שדיברתי עליו.

אני מבין. אני מבין.

אנחנו 20% אבל מתקציב משרד התרבות - - -

אני מבין, אבל אתה מבין שהוא לא רק בתרבות הערבית, יש עוד מגזרים שיכולים לטעון, ואני יכול להגיד, עוד פעם, פריפריה מכיוון שאני גם מכיר את הנושא הזה בשנים האחרונות – הכמות של האנשים שגרים בפריפריה לעומת ההשתתפות שלהם בתרבות הישראלית, יש פער עצום, והמשרד דווקא בעיני מנסה כל הזמן יותר ויותר לענות על הפער הזה.
לכן, הדיון הוא לא רק דיון של איכות ודיון של תנאי סף, ולא בטוח שהמשרד הוא הכתובת. המשרד כן מחויב לתנאי סף בעיני. משרד התרבות, כן הגיוני שהדיון שיתקיים בו זה דיון של איך עושים את הדברים המקצועיים ביותר, בצורה הטובה ביותר. במקומות אחרים יכולים להתנהל דיונים שהם יותר באיזשהו מקום דיונים פוליטיים. תודה רבה.

תנאי סף תמיד צריכים להיות.

כן, כן, בוודאי.

והבעיה בסוף זה גודל העוגה.

יכול להיות שהפתרון נמצא באיזשהו מקום בכך שדברים מסוימים, מבדילים אותם מדברים אחרים ולכן הם מקבלים תנאי סף אחרים כי מבינים שיש כאן איזשהו פער שנוצר במהלך השנים, ואי-אפשר לגשר עליו אם נדרשת מכולם אותה רמה מקצועית.

אחד הרעיונות זה איזשהן משתלות, מדגרות.

כן, החממות האלה.

שאתה יכול לעשות פעולות הכנה שמכינים את המקום ואת הקבוצה לעמוד בקריטריונים.

נושא נוסף שהייתי רוצה להעלות בקצרה – הוזכר כאן שהסכם התרבות הקודם שנעשה מול משרד האוצר, נחתם בשיתוף משרד התרבות ופורום מנהלי מוסדות תרבות – פורום מאוד מכובד שהמנהל שלו יושב כאן. אנחנו כמובן נשמח שבמידה וייחתמו הסכמים דומים או ייעשו תהליכים דומים או שונים אבל כאלה, יילקחו בחשבון ארגוני היוצרים.

אני חייב להגיד שאני מרגיש שגם בפורום הזה של מנהלי מוסדות תרבות יש היום הבנה אחרת לגבי התפקיד שלנו והחשיבות שלנו. אני אשמח שגם התפקיד הזה יובן כאן.

תודה רבה. מנהל פורום מוסדות התרבות, בבקשה.

איתמר גורביץ', אין ספק שהפריסה של הפעילות בתחום התרבות היא מרשימה, היא רחבה, היא גדולה מאוד, וזה מרשים במיוחד לאור התקציב הקטן שעומד לרשות המשרד, הייתי אומר שהמוסדות עוסקים בקסמים כל הזמן כדי להוציא מתחת ידם תוצרת כל כך ענפה ולהביא כל כך הרבה אנשים, קהל, אל תוככי האולמות והמוזיאונים.

חשוב לי מאוד לציין שמצבם של המוסדות – אני מדבר באופן כללי – מאוד מאוד עגום וקשה. הגירעון המצטבר של כלל המוסדות הוא גדול מאוד מאוד, סדר גודל של 130–140 מיליון שקלים. הוא הולך וגדל מדי שנה, והמוסדות, לא רק שלא גדלה תמיכתם אלא הם נדרשים לשלם יותר עבור ההוצאות הכלליות שקיימות במשק, שהולכות ועולות.

אנחנו עומדים ערב העלאת המע"מ, ומוסדות התרבות ייפגעו מזה קשה מאוד כי הם משלמים מע"מ, הם לא מתקזזים על המע"מ, וכנ"ל דלק וכנ"ל חשמל וכנ"ל ארנונה וכנ"ל כל הוצאה אחרת.

וההכנסה הפנויה של הציבור הישראלי – זה שיש לו הכנסה פנויה – הולכת ומצטמצמת, והדבר הראשון שנופל כמובן זה התרבות.

ולכן, יש פה בעיה קשה מאוד של המוסדות. אני מקווה שהבימה עכשיו בשלבים של יציאה מהקשיים שהיא היתה בהם, אבל זה לא אומר שאנחנו לא נעמוד מחר בפני מוסד כזה או אחר, מתחום זה או מתחום אחר, שייכנס לאותו מצב קשה ויצטרכו לעזור גם לו.
זה נושא שחייבים לבדוק אותו, ובאמת להקל על המוסדות.

דני וייס, מנכ"ל תיאטרון החאן, בבקשה.

רק כדי להמשיך כי היתה פה קצת אווירת אופוריה שטיפה הטרידה אותי קודם. אם נדבר רגע על המעטפת הכללית, תקציב התרבות, על אף שהוא גדל, הוא עדיין סוג של שערורייה בהתייחס להיקף הכללי של תקציב התרבות במדינה, וזה כמעט כמו להתבכיין על מזג האוויר. זאת אומרת, בסופו של דבר זה המקום שמדינת ישראל, ואתם כמייצגים אותה, נותנים בסדר העדיפות הלאומי לעניין הזה שנקרא תרבות, וזה בא לידי ביטוי בהרבה דברים.
אם מסתכלים על המצגת של השרה ורואים באמת עם הפנים לפריפריה והפנים להנגשה המקסימלית שאפשר לתרבות – זה בסדר, מוסדות התרבות הם הראשונים שיתמכו בעניין הזה. העניין הוא שהגידול, ה"סו קולד" גידול בתקציב התרבות, זה כמו לרוץ כמה שיותר מהר בשביל במקרה הטוב להישאר במקום, והמקום עצמו התחיל ממינוס.
תחשבו על תיאטרון החאן, שאני עומד בראשו – שליש מההצגות שלו מתקיימות בהיכלי תרבות ברחבי הארץ, מדן ועד אילת, וזה לא פראזה, זה אמיתי. רק תחשבו על מה עשתה עליית מחירי הדלק בשלוש שנים האחרונות לעלויות שלנו, בעוד שאנחנו לא העלינו בשקל – כי גם לא נותנים לנו ולא מאפשרים לנו – את המחירים שהגופים משלמים לנו מכיוון שהעניין הוא להפוך את עצמנו ליותר ויותר נגישים.

מה הגירעון הנצבר של תיאטרון החאן?

תיאטרון החאן עוד במצב טוב. לפני שלוש שנים היינו בגירעון נצבר של 5.2 מיליון שקלים, אנחנו כרגע מסיימים, נסיים את השנה הזאת כשהורדנו אותו למשהו בסביבות 800,000 שקלים. אנחנו היוצאים מן הכלל שלא מעיד על הכלל, זאת אומרת הכפלנו את כמות המנויים שלנו והגדלנו הרבה מאוד הצגות. אנחנו מדברים באופן כללי, אבל כמו שאיתמר אמר – זה קסמים.

העניין הוא שגם בתוך המעטפת התקציבית הקיימת עדיין יש כמה כשלים מבניים שצריך ורצוי לטפל בהם. קודם כול, סט הקריטריונים המאוד מאוד מורכב - כל המנהלים אני חושב מוציאים 60%–70% מהזמן שלהם כדי להתאים את הפעילות של המוסדות לקריטריונים המאוד מורכבים – עדיין, עיקר הדגש בהם הוא דגש כמותי, על קריטריונים כמותיים. כמותיים ומדידים - כי מתייחסים אלינו כאל תאגידים, כי בוחנים הכנסות עצמיות, כמויות של פעילות שאנחנו עושים, הצגות וכדומה, ומעט מאוד דגש ניתן בקריטריונים לנושא האיכותי, מה שהופך אותנו לסוג של בתי חרושת, שהרבה פעמים, אפילו בניגוד להיגיון כלכלי, רצים אחרי הזנב של עצמנו רק כדי לייצר כמות כי היא שווה יותר ניקוד בקריטריונים, ואז אולי נצליח לקושש עוד כמה כספים.
הנושא האחרון הוא שיש איזשהו ריטואל קבוע, שהוא לדעתי לא קשור בכלל בכן או לא מתי הכנסת מאשרת את התקציב, והעובדה היא שכל שנה מגיעים לאזור הקיץ, משהו כמו יולי-אוגוסט, לפני שיש לנו איזשהו מושג כמה בסופו של דבר יהיה החלק התקציבי שאנחנו נקבל מקופת המדינה.

לשנה החולפת.

בשנה השוטפת.

זאת אומרת, אנחנו בחודש מאי - משרד התרבות נקט בשנה שעברה בפעילות מבורכת והזיז את כל נושא הדיווח אחורה כי באמת שנה קודם לא ידענו כמעט עד סוף אוגוסט כמה כסף אנחנו הולכים לקבל מהמדינה כשהשנה כבר כמעט נגמרה.
אנחנו גם ככה עובדים, כפי שאתם ודאי מתארים לעצמכם, במצב של אי-ודאות כשחלק די נכבד מהתקציב שלנו נסמך על תמיכות ציבוריות, ולא לדעת את זה ולהגיע כל פעם לתוך הקיץ כי אתה פועל על-פי הנחות, אז אומנם השנה עוד פחות או יותר אנחנו מכירים את המסגרת אבל עדיין בתוכה יש משחקים כי יש משחקים לפי קריטריונים ולפי פעילות, וזה סוג של כשל שהוא בתוך המעטפת, הוא לא קשור בכלל להיקף התקציב. תודה.

תודה. אין לי נרשמים נוספים. מישהו רוצה?

אני אשמח להוסיף קצת. אני חושב שיש פה חדר מאוד מיוחד שכולם פה מכירים בחשיבותה של התרבות, ביכולות שלה לצמצם פערים חברתיים, ביכולות שלה לשמר תרבות ושפה, ודווקא הייתי שמח – צריך לצאת עם משהו מהחדר הזה – חבל לי שחלק מחברי הכנסת דיברו והלכו כי הפנייה היא אליהם ואליך, ראש הוועדה, שמה שנכון לעשות זה להסתכל על הפעילות הזאת, להבין שהיא משולה להפקת מים מן הסלע – כי התקציב הוא באמת מביש אם מסתכלים עליו בהשוואה למדינות OECD שאליהן אנחנו רוצים להידמות, ולהבין גם שאנחנו נמצאים תחת לחץ זמנים כיוון שחוק הקולנוע, ההסכם פג בסוף השנה הזאת. ההסכם הכללי של תחום התרבות פג בסוף שנת 2014, ואף אחד פה לא חושב שמשרד האוצר מתכוון בתום ההסכם הזה ליזום העלאה של תקציב התרבות ביוזמתו.
אני חושב שנכון תעשה הוועדה אם היא תקבל החלטה, בשיתוף משרד התרבות ואתנו – ופה אנחנו מציעים את עצמנו ואני בטוח שגם פורום מוסדות תרבות עושה את זה – להתחיל ולהכין חוק, כמו שאוהד אמר, חוק תיאטרון, חוק תרבות כולל שידבר על התקציב, על העלאה הדרגתית שלו ב-X שנים, אפשר אולי לעשות הסכם רב-שנתי בתוך החוק עצמו, להקדים תרופה למכה ולא להגיע לסוף שנת 2014 ולהתחיל לעשות הפגנות ברחוב על זה שהורידו לנו את התקציב.

אוקיי. אולי מהטוטו בבקשה לגבי התוכנית הרב-שנתית?

השרה נגעה בזה קודם. הטוטו, כל ההכנסות שלנו הן כמובן מהימורים על ספורט בלבד, וכל הרווחים שלנו מכוח החוק מועברים לטובת הספורט במדינת ישראל.

חשוב לי להדגיש שהם מועברים בשני מישורים עיקריים. מישור אחד, אנחנו מתקצבים באופן שוטף את כל גופי הספורט – אגודות, איגודים, איגודי-על כדוגמת הוועד האולימפי ואילת. אנחנו עושים זאת על-פי אמות מידה שוועדה ציבורית קובעת, כשהקריטריונים הם בדרך כלל מספר הספורטאים, הישגים וכולי.

זה מעל התקציב שראינו.

כן, זה מעבר לתקציב.

כן, נפרד.

צריך להציג את זה ביחד כי זה בעצם רוב התקציב, אני חושב.

של הספורט, כן. של הספורט בהחלט. בשנה שעברה, ב-2012, צמחנו בצורה מאוד משמעותית בזכות העובדה שמשרד הספורט אישר לנו שינויים, הימורים על ענפים נוספים והגדלת התוכניה. בשנה שעברה חילקנו לספורט הישראלי כחצי מיליארד שקלים.
אבל חשוב לי להדגיש, המישור השני שאנחנו מתקצבים את הספורט בישראל זה הקמת מתקני ספורט – אתה מכיר את זה גם בכובעים הקודמים שלך. הקמת מתקני ספורט – אנחנו לקחנו חברה, מיפינו את כל מתקני הספורט במדינת ישראל יחד עם משרד הספורט וחילקנו את זה למספר רבדים – קהילתי, תחרותי, נוער וכולי – כשהדגש שלנו היום הוא על נוער. זה משתלב עם האסטרטגיה שהמשרד גיבש, של הגדלת מספר הספורטאים במדינת ישראל, דגש על ספורטאי הנוער.

בימים אלה מוקמים מאות אולמות רב-תכליתיים, אולמות ספורט ברחבי הארץ, מגרשי כדורגל, ושוב, הדגש הוא על נוער. בקרוב מאוד אנחנו נתחיל גם בהקמת אצטדיוני אתלטיקה, טניס ובריכות שחייה.
ההשתתפות של הרשויות היא פועל יוצא של המצב שהן נמצאות בו, כלומר ככל שרשות חלשה יותר – זה גם משהו שהמשרד הוביל – ההשתתפות שלה נמוכה יותר; רשויות במגזר הערבי לדוגמה יכולות להגיע להשתתפות של 5% בלבד. ההשתתפות היא מדהימה, כלומר הרשויות הרימו את הכפפה והמתקנים קמים בקצב מדהים.

הדגש השני שאנחנו שמים בתוכנית הזאת זה מתקנים לקהילה.

פה רציתי לשאול. אחת הבעיות זה מתקנים פתוחים לשימוש חופשי של הקהילה אל מול מתקנים שמשלמים כרטיס כניסה. איפה אתם נמצאים שם בשמירה על פרופורציות?

קודם כול, סיימנו להקים את מה שקרוי המפלצות. אני חושב שעוד שנה, שנה וחצי, לא יהיה תירוץ יותר של אין אצטדיון כדורגל ראוי. זה בקריית שמונה, בעכו אצטדיון חדש, חיפה בקרוב מאוד – אחד האצטדיונים היפים באירופה, נתניה, פתח תקווה, באר שבע - תוך כשנה וחצי יוקם אצטדיון חדש, טדי משודרג בימים אלה, בלומפילד ישודרג.

אנחנו שמים היום דגש מאוד גדול על הנוער ועל הקהילה. אנחנו מקימים המון, יחד עם הרשויות המקומיות, הן יכולות לבחור סל מוצרים ואני חושב שכולם רואים היום מתקני כושר פתוחים בפארקים, מגרשים משולבים, מגרשי מיני פיץ' – אלה מגרשי קט-רגל, וכל המתקנים האלה הם מתקנים פתוחים ללא עלות כניסה של הציבור.

ווינר לקהילה.

זה הווינר לקהילה – המתקנים לקהילה שדיברתי עליהם.

הוועד האולימפי, בבקשה.

ראשית, אני רוצה לברך את יושב-ראש הוועדה על הדיון, את השרה, המנכ"לית על הצגת תוכנית העבודה של המשרד ועל ההישגים הנאים. כפי שעמיתי בתרבות ציינו קודם, ברכות על כל מה שנעשה עד עכשיו, אבל הדרך עוד ארוכה-ארוכה לפנינו, ומנכ"ל תיאטרון החאן הביא דוגמה דווקא מעולם הספורט . כדי לדרוך במקום אנחנו צריכים לרוץ במלוא הקצב קדימה.
המתקנים, אנחנו רואים אותם נבנים, אבל אם אנחנו משווים את מצבנו לאירופה – הזכירו את ה-OECD, את אירופה וכדומה – בשקף שראיתם יש 78,000 ספורטאים וספורטאיות שרשומים פעילים במדינת ישראל. רק לשם השוואה ולא אכנס לנתונים מעבר לכך, מדינה כמו שווייץ, סדר גודל כמונו, רשומים שם למעלה מ-700,000 ספורטאים וספורטאיות פעילים; דנמרק, שהיא מדינה הרבה יותר קטנה מאתנו מבחינת האוכלוסייה – כ-90% מגילאי העשרה, שזה גיל מאוד קריטי וזה משתלב בחינוך, בתרבות, כ-90% רשומים ופעילים במועדוני ספורט, ב-sport clubs.
נצא ונראה מה קורה אצלנו, יש לנו עוד דרך ארוכה, ואני מקווה שבאחת הישיבות הקרובות נעסוק גם בנושאים האלה, וכמובן גם בתהליך ההכנות האולימפיות.

בכל מקרה, תודה והמשך עשייה טובה.

אנחנו באמת לא עוסקים פה בתחום הספורט שהוא בנישה של משרד החינוך, שהוא בעצם המקום שבו אפשר לחנך וליצור את האקלים ההתנהגותי בכלל.

זו הבעיה המרכזית.

אבל זה לא חלק מהתחום שלכם, אחרי שהפרידו את המשרדים. יושבת-ראש איגוד המוזיאונים.

תודה רבה. אני רוצה להתחיל גם במשהו טוב. קודם כול, להגיד שאנחנו 54 מוזיאונים מוכרים על-פי חוק המוזיאונים שפועלים בתקצוב של מינהל התרבות, וכרגע בפתח עומדים עוד. אנחנו גאים להגיד שיש לנו כארבעה מיליון מבקרים בשנה, כשאם אתם לוקחים את סך כול אוכלוסיית המדינה זה בהחלט לא רע, אבל עדיין לצערי, כמו כל שאר חבריי הגופים האחרים, המוזיאונים נמצאים בתת-תקצוב מאוד מאוד קשה ואנחנו עסוקים כרגע בעריכת בדיקה כלכלית מסודרת של מצב המוזיאונים ביחס לחובות שמושתות עליהם מכוח חוק המוזיאונים.
יש חוק המוזיאונים – זה חוק שמחייב אותנו בעמידה בסטנדרטים כאלה ואחרים. שתבינו שחלק ניכר של נכסי התרבות של מדינת ישראל נמצא בידי המוזיאונים, הם אמונים על שמירתם, על השימור שלהם, על שלמותם, על הצגתם לציבור ועל עריכת קטלוג ומחקר שקשורים באוספים האלה.
החובה לעשות את כל הדברים האלה כרוכה בהוצאות רבות, שלא באות לידי ביטוי בתקציב הולם מטעם המדינה. הסקר הראשוני כבר הוגש והוצג בפני הנהלת המשרד ואנחנו מאוד מקווים שנוכל למצוא איזושהי דרך לשפר את המצב.

בשבוע שעבר, באסרו חג שבועות, אנחנו חגגנו את יום המוזיאונים הבין-לאומי, 75 מוזיאונים היו פתוחים ללא תשלום לכלל הציבור, וממה שאנחנו שומעים מהשטח, מהמוזיאונים שהשתתפו, היתה השתתפות מאוד מאוד פעילה של מבקרים שהגיעו ליהנות מהמוזיאונים.
אנחנו רואים בזה חשיבות מאוד מאוד גדולה – כפי שציינה השרה – באמת על מנת להגיע לכל אחד ואחד באוכלוסייה ולחשוף בפניו את המוזיאון כנכס תרבותי.

תודה. בבקשה.

ד"ר שמעון עמר, ראש מכללת אוהלו בקצרין, מכללה אקדמית לחינוך, מדעים וספורט, ואני רוצה לגעת בנושא חינוך ובנושא ספורט בעקבות המצגת שעלתה קודם.
בנושא אתרי מורשת שהוצגו קודם לכן, אני חייב לומר שחווינו איזושהי חוויה לא נעימה. אנחנו הגשנו בקשה למועצה להשכלה גבוהה לתוכנית לימודים בנושא לימודי ארץ-ישראל, ושם ציינו את החשיבות של ה-30 וכמה אתרי מורשת שהוכרו על-ידי המדינה כדי להכניס את זה להכשרת המורים במדינת ישראל וכדי לאפשר לכל המורים שמלמדים לימודי ארץ-ישראל לקחת את המורים העתידיים שלהם או את הסטודנטים העתידיים שלהם לאותם אתרים.
לצערנו, המועצה להשכלה גבוהה ראתה את זה כגימיק, היא חשבה שפה אנחנו נכנסים לאיזשהו מקום של פרסום, של גימיק. אני חושב שכדאי שהמשרד יפנה את תשומת-לבם של כל הגורמים שאחראים על הכשרת המורים במדינת ישראל לחשיבות אתרי המורשת, וזה אגב גם בקשר למה שנאמר הבוקר בישיבה הקודמת בנושא של מורשת עם, מורשת עם ישראל. אני חושב שזה מאוד חשוב וכדאי שהמשרד ייקח על עצמו להפיץ את העניין.

הנקודה השנייה בנושא הספורט. אנחנו מכשירים מורים לחינוך גופני וכמו שבמדינת ישראל היום מאוד נפוץ ואנחנו מתחילים לראות הרבה מאוד בוגרי יחידות קרביות או יחידות מובחרות שמצטרפים למערך המורים או למערך הכשרת המורים במדינת ישראל, אני חושב שהמשרד צריך לעודד גם כאן ספורטאים מצטיינים או ספורטאים מובילים במדינת ישראל ללכת ללמוד ולהפוך למורים לחינוך גופני. אני חושב שבצורה כזו אנחנו יכולים לקרב את הצעירים, את הילדים, לספורט ההישגי, לספורט במדינת ישראל על-ידי כך שהרבה יותר מובילים בתחום הספורט יוכלו להיות מורים, ואת זה אפשר לעשות לדעתי על-ידי מלגות.
במצגת שהוצגה אומנם הוזכר מכון וינגייט - אבל המכון, לא המכללה – אני חושב שכל הנושא של המכללות לחינוך בהוראה בתחום הספורט – ויש ארבע כאלה במדינה – צריך להיות חלק מהמצגת.

זה משרד החינוך.

כן, היום זה משרד החינוך.

אולי למל"ג זה יעבור.

אנחנו בעצה אחת רוצים להעביר את זה למל"ג, דיברנו על זה באחת הישיבות שלנו. בבקשה.

שמי מאיר, אני מוועד מנהלי מחלקות ספורט. קודם כול, אני מצטרף לכל הברכות ולכל האיחולים להצלחות. היינו שמחים אילו התקציב של הספורט היה 50% מתקציב התרבות בישראל, אני מבטיח לכם שהספורט היה נראה הרבה יותר טוב.

למה אתה ממעיט? כמו תקציב התרבות.

אני צנוע, אני מתחיל ב-50%.

אם אתה מצרף את הטוטו גם למתקנים וגם לתמיכות באגודות – זה לא עובר דרך מחלקות הספורט, חלק גדול – אבל - - -

וזו הבעיה שעליה הייתי שמח לדבר. הבעיה הראשונה היא המצב הסטטוטורי או חוסר המצב של מנהלי מחלקות ספורט ברשויות מקומיות. בהרבה מאוד רשויות אין מנהלי מחלקות ספורט, הם רכזי ספורט במתנ"סים, המצב שלהם לא אידיאלי. ראש רשות, לפעמים בצורה זו או אחרת, יכול להזיז ימינה שמאלה, אין סדר בתהליך הזה, איננו מסוגלים לקדם פעילויות עממיות שמתוכן יוצא גם הספורט התחרותי.
שמענו מה קורה במדינות מערב אירופה בכמות הספורטאים ואנחנו רואים מה קורה בארץ. אם יהיה בסיס אמין, רציני ומקצועי של מורים לחינוך גופני שיתחילו לקבל תפקידים לא רק בחינוך אלא גם בניהול מערכות ספורט בישראל, אני בטוח שהדרך תהיה הרבה יותר טובה והרבה יותר מקצועית.
הנושא הזה חייב להיכנס לדיון בוורסיה זו או בוורסיה אחרת, כי המעמד שלנו הוא לפעמים כמו עלה נידף ברוח, לצערנו.

אני יודע שהמשרד תמך בנושא של תוכניות-אב. איפה זה עומד מבחינת אחוז היישובים שנעשו בהם תוכניות כאלה?

כמעט כולם.

כבר כמעט כולם. בשוליים נשארו כאלה כי זה תנאי סף לתמיכה במתקנים, אז הרוב עשו כבר.

שני תנאי סף - גם תוכניות-אב וגם מנהל מחלקה.

זה לפחות מייצר את הנתונים של מה צריך.

עכשיו הולכים לשדרוג נוסף של התוכניות.

גם התרבות וגם הספורט, על כל ערכיה, יודעים מה עושה המאמן בשטח. המאמן בשטח הוא הרבה יותר ממורה בבית-ספר. הוא הגורו – אם אפשר לומר את זה – או הרבי או כל מילה אחרת, שאליו נושאים עיניהם הילדים. מאמן טוב הוא מורה לחיים, וילדים היום בשטח, במציאות הזאת שלפעמים הורים לא נמצאים בבית עד שעות הערב המאוחרות, הפעילות של הילדים אחר הצהרים במגרשי הספורט ותחת עינו של מאמן, מביאה אותם לסדר בחיים.

כל הדברים הפשוטים, המלים הכי בנליות שאפשר לדבר עליהן. כבודו היה בירוחם מספר שנים, ודאי הרגשת בשטח מה קורה ולמה נושאים עיניהם הילדים. הספורט מביא דרך חיים – הוא גם בריאות, גם בנושא של השמנה, המון נושאים נוספים שאפשר לקיים עליהם דיון מכאן עד הודעה חדשה.
אנחנו מבקשים בכל דרך שהיא שמצבנו כמנהלים ישתנה, ואנחנו יחד עם כל הגופים שנמצאים פה, אני מודיע לך שנוכל לקדם הרבה יותר טוב את הספורט, מכל הבחינות.

אני גם רוצה להזמין את חברי הוועדה, ברשותך, לכל סיור שתרצו בכל רשות שתרצו כדי לראות מה קורה בפועל, גם על מנת לשוחח עם אנשים בשטח. אני חושב שזה נותן קנה-מידה הרבה יותר נכון ואמיתי לכל מה שנעשה פה.

תודה. בבקשה.

אריק קפלן, אני מהתאחדות אילת, זו מקבילה של ידידי מהוועד האולימפי, אנחנו מייצגים את הענפים שאינם אולימפיים במדינת ישראל.
מעבר לדברים שאפרים זינגר אמר – ואני לא רוצה לחזור עליהם – אני יכול לומר שאנחנו משתדלים אצלנו, מעבר לתמיכה בספורטאים מצטיינים בענפים שלנו, גם לקדם פעילות עממית ב-30 הענפים שחברים אצלנו.

נקודה שנייה, בסוף יולי הקרוב, ב-25 ביולי, בקאלי שבקולומביה ייערכו משחקי העולם, זוהי האולימפיאדה של הענפים שאינם אולימפיים. זה מתקיים פעם בארבע שנים, פעם שעברה זה התקיים בטייוואן – ידידי רפי גמזו היה הנציג של מדינת ישראל שם, ויכול להעיד איזה אירוע ענק זה. השנה זה כאמור בקולומביה, פותח את זה נשיא קולומביה, מגיעים ראשי מדינות, אנחנו מקווים שזה יהיה אירוע גדול. אני אשמח לעדכן את הוועדה לקראת יציאת המשלחת.
נושא שלישי שרציתי להציג – ואולי הוועדה תוכל לסייע – יש נושא של ספורטאים מצטיינים ופעילים בצבא. דיברנו על נושא של מאמנים, דיברנו על נושא של שיעורי ספורט, של חינוך גופני. אני עדיין חושב שצריך למצוא איזשהו שילוב של הדברים. היום הם באים בבוקר, הם עובדי רס"ר איפשהו, ארבע-חמש שעות, הם לא תורמים כלום למערכת. הם נטל על המערכת, לא רק שהם לא תורמים, הם נטל על המערכת כי אף מפקד לא רוצה ספורטאי מצטיין, ואותו אחד חוזר אחרי כן להתאמן.
אם היינו מצליחים להעביר אותם קורסי מדריכים, קורסי מאמנים, ואחרי כן משלבים אותם בפעילות – אם זה בבתי-הספר, אם זה במועדונים, אם זה באגודות, חלק מהתפקיד הצבאי שלהם – זה מאות משרות בשנה, כוח מבוזבז, שמצד אחד לא תורם, נטל, ומצד שני, לנו זה חסר בפועל ביומיום. אני חושב שזה משהו שאנחנו יכולים לקדם, שישפיע מאוד על הספורט.

הנקודה ברורה. בבקשה, אורלי.

אני אתחיל מהסוף. אריק, התפרצת לדלת פתוחה. רק בשבוע שעבר היתה לנו פגישה עם נציג צה"ל בנושא ספורטאים פעילים מצטיינים – גם על הכמויות כיוון שיש צורך היום להגדיל את הכמויות – וגם על העיסוק המשמעותי שלהם, שגם הצבא ייהנה מעצם היותם ספורטאים. יש כבר עכשיו קבוצה שנמצאת בפיילוט כזה, הם יהיו מדריכים בחדרי כושר, כך שהצבא גם ייהנה מעצם היותם עוסקים בספורט, זה ממש בתהליך.
מאיר, לגבי האמירות של מנהלי מחלקות ספורט. אכן, מנהל מחלקת ספורט איננו תפקיד סטטוטורי היום ברשויות. כמובן שאנחנו בעד, אנחנו אלה שמיסדנו שבכל רשות יהיה מנהל מחלקה כתנאי לתמיכה. אנחנו בדין ודברים אל מול מרכז השלטון המקומי.

אתם גם משתתפים בעלות?

לא, אנחנו לא נוגעים בשכר בכלל. אנחנו מממנים רק פעילויות ומתקנים, בכלל.

כי חוק מחלקות הנוער כן יצר שותפות.

כן, אבל יש שם תקציב ייעודי. תאר לך שמתוך ה-120 מיליון האלה עוד נתחיל לממן שכר. שם אנחנו לא נוגעים.

אני מוכרחה לומר שיש לנו דין ודברים כבר ארוך עם מרכז השלטון המקומי, שמתנגד, או לא תמיד רוצה.

לא, כי הוא לא רוצה שיתקננו לו תקנים שהוא אחר כך צריך לממן אותם. זה חוכמה קטנה.

כולם מכירים בחשיבות של העניין. זה עלה בפגישה האחרונה עם מנכ"ל מרכז השלטון המקומי. אני חושבת שבנחישות וביחד אנחנו פשוט צריכים להתעקש שזה יהיה.
ראש מכללת אוהלו, נעים מאוד. כל מה שהעלית לא נמצא פורמלית בתחום שלנו. כמו שאתה יודע, המכללות היום תחת משרד החינוך, בדרך יכולות לעבור למל"ג.

לגבי עידוד הספורטאים המצטיינים – הספורטאים, הם ניחנו במגוון כישורים וכישרונות כמעט כמו כל אחד מאתנו, נכון שבשלבים מסוימים של הגילאים הצעירים הם עוסקים בספורט. אחר כך חלקם רוצים להיות עורכי-דין, חלקם רוצים להיות מורים לחינוך גופני, אחר רוצה להיות מהנדס, והחוכמה היא באיזשהו שלב לעזור להם להשתלב בחיים האזרחיים כי אורח חיים של ספורטאי עד גיל 25, אולי 30 – הספורטאי האולימפי – לא מאפשר לו לימודי מקצוע.
נכון שטוב שיש מורה לחינוך גופני שיש לו עבר כספורטאי כי הדוגמה האישית פה והניסיון האישי בוודאי תורמים, אבל שמענו את ההערה.
לגבי הנושא של מורשת אני תמהה כי תוכנית תמ"ר היא תוכנית מורשת לאומית שמדינת ישראל יצאה איתה לפני מספר שנים עם 400 מיליון שקלים ממשלתי, עוד 200 מיליון שקלים השקעה מבחוץ. אנחנו מאוד פעילים – המועצה לשימור אתרים, רשות העתיקות והמחלקה למוזיאונים שלנו – מקדמים מאוד את תחומי המורשת.

מה אני אומר לך? לא לוותר כיוון שזה באמת יושב במקום מאוד מאוד משמעותי. ראש הממשלה בעצמו מוביל את ועדת השרים לענייני המורשת הלאומית. אני לא נכנסת לתחום של הכשרת מורים, זה באמת לא בתחומנו.

פנייה לכל מיני גורמים, שהם ליד, אני חושב שיכולה לעזור לכולם לחזק את העניין הזה.

אוקיי. אפרים זינגר העיר הערה מאוד מאוד משמעותית וחשובה לגבי הגדלת מספר הספורטאים – בעצם כל אנשי הספורט שישנם פה יודעים שזאת אחת הבעיות – המספר המאוד קטן של ספורטאים פעילים.

הרשומים. פעילים בטח יש הרבה יותר.

פעילים רשומים זה מגיל 13 ומעלה. בענפים מסוימים, כמו התעמלות אמנותית זה מגיל שמונה. יש יותר בפועל, הצעירים שאינם נכללים, משמונה או 13, אבל אנחנו רוצים להגיע למצב שגם ברשומים הפעילים – אלה המספרים שיש לנו ולטוטו, ועל-פי זה גם מתקצבים – נגיע למספרים הרבה יותר גדולים.
ואז, כמו שאמרת, צריך ללכת אחורה. אחורה אל תוך מערכת החינוך, אל שיעורי החינוך הגופני שהם גם שיעורי ספורט, אל מתקני ספורט בכל מוסד חינוכי.

אנחנו הרי לא מגבילים את ראש הרשות איפה לבנות, אבל היום, בפרוגרמה הבסיסית של בית-ספר אין אולם ספורט. צריך לסמן מקום.

הוא ישנו בניירות.

רק ריבוע. בניירות יש ריבוע, ששם ייבנה אולם ספורט אבל אין חובה כמו לבנות כיתות, לבנות אולם ספורט.

ואם רצינו להשוות את עצמנו למדינות אחרות בעולם, שם הספורט הוא חלק מאורח החיים של הילדים, והפעילות הגופנית, לא רק כדי לגדל ילדים ספורטאים בסגל אולימפי אלא כאורח חיים פעיל ובריא, כמו שאנחנו קוראים לזה. ואנחנו מתמודדים עם השמנה של ילדים, זו תופעה מאוד נפוצה היום.

חוסר מעש – ילדים שעוסקים בספורט, ואני אוסיף פה, ילדים שעוסקים ביצירה תרבותית – לא תמצא אותם, לא ברחובות ולא במקומות שאנחנו לא רוצים שהם יגיעו אליהם, אלא יש להם עיסוק משמעותי מהותי. הם הולכים לישון מרוצים, יש להם תחרויות, יש להם יצירה, יש להם עולם שלם, כמו תנועות נוער, סביב היצירה בתרבות ועולם הספורט.
אז אין ספק שהיום, התוכניות שישנן במשרד – גם עם התאחדות ספורט בתי-הספר שנמצאת במשרד שלנו, גם עם ההתאחדות לכדורגל, גם עם איגודים אחרים – צריך להציף את הארץ במועדוני ספורט, ללא ספק, צריך לסבסד את ההשתתפות, היום זה גם בעלות יקרה. יש פה שיתוף פעולה גם של איגודים, גם של מנהלי מחלקות הספורט כי הרשות צריכה להיות שם כדי שזה יקרה, ומנגנון של איתור ספורטאים שאמורים להיכנס לתוך הפעילויות האלה ולמוסדות החינוך כדי לאתר את הספורטאים או את אלה שיש להם פוטנציאל להיות ספורטאים, וכך הפירמידה תהיה הרבה יותר רחבה בבסיס, וכשמגיעים לספורט האולימפי או המצטיינים בספורט אילת או בפרא-אולימפי, נקבל כמויות הרבה יותר גדולות. יש פה מערך שלם עם הרבה מאוד שותפים.

כדאי להזכיר גם את הסקר.

מה שחשוב, עשינו לאחרונה סקר בקרב הציבור הישראלי כדי לראות מי וכמה עוסקים בפעילות גופנית, כשהמנחה היה אמות המידה של ארגון הבריאות הבין-לאומי. אתה רוצה לבדוק את עצמך, אדוני היושב-ראש, האם אתה עושה 150 דקות ארבע פעמים בשבוע ספורט?

150 דקות סך הכול או ארבע פעמים 150?

150 דקות סך הכול. זה יכול להיות שלוש פעמים 50 דקות בעצימות גבוהה, או חמש פעמים 30 דקות, בכל אופן התוצאות הראו כך - 56% מתושבי ישראל, גילאי 21 ומעלה, עוסקים בפעילות גופנית בשעות הפנאי, אבל רק 32% עוסקים בפעילות על-פי אמות המידה.

זו הפתעה לטובה. הייתי בטוח שנהיה יותר נמוך.

אנחנו במקום רביעי-חמישי באירופה.

יש הבדל בין המגזרים השונים, במגזר היהודי האחוזים הרבה יותר גבוהים, והפעילות הגופנית השכיחה ביותר בקרב הציבור הישראלי היא הליכה. 28% מתושבי ישראל אוהבים ללכת. בפער מאוד גדול רכיבה על אופניים וריצה, שהפכה להיות מאוד פופולרית כיום.
גם בעניין הזה, שזו הזרוע השנייה – יש לנו את הזרוע של הספורט התחרותי-הישגי ואת תרבות הספורט, שזה הספורט העממי – אנחנו עובדים, ובעיקר עם מנהלי מחלקות הספורט, איך להגדיל את כמות האזרחים שעוסקת בספורט.

לפני שבועיים היה שבוע ספורט ישראל – שבוע ש-170 רשויות השתתפו בו, למעלה מ-300,000 אזרחים – פתחנו אותו עם אירוע ענק של נשים בנמל תל-אביב, למעלה מ-7,000 נשים עסקו שם גם בהליכה וגם בפעילויות גופניות.

בדרך כלל יש לנו גם את אולימפיאדת הילדים בל"ג בעומר, השנה היה חמסין נוראי ונאלצנו לדחות את האירוע, אירוע שבו יש 5,000 ילדים שמשתתפים.
עברנו למירוץ GLOW בבאר שבע, מירוץ לילה עם למעלה מ-7,000 משתתפים; סובב ירושלים ברכיבה על אופניים; אירוע שיא בחיפה – סגרנו את כל שדרות הנשיא.

הרגשתי.

היו שם הרבה מאוד פעילויות ספורט, כל הרחוב הפך למגרש ספורט אחד גדול, ובין לבין, 170 רשויות עשו למעלה מ-400 פעילויות ספורט שונות, שוב, כדי לעודד את הציבור לעסוק בפעילות גופנית כחלק מאורח חיים פעיל, בריא. גם אתם, החבר'ה של התרבות.

אנחנו עושים את זה.

אין ספק שהחלק של הטוטו הוא מאוד משמעותי בתקציב הספורט, אבל אני אומרת עכשיו על שניהם, והשרה אמרה את זה גם קודם – גם תקציב הספורט וגם תקציב התרבות.

נכון שמצד אחד, הראינו גידול; מצד שני, אנחנו גם אומרות מעל כל במה, ש-0.18% מתקציב המדינה שמושקע היום בתרבות, כשאנחנו שואפים לפחות ל-1% - מדינות ה-OECD נוגעות ב-1.87%, 1.75% - זהו תקציב מאוד מאוד נמוך, ואין ספק שאנחנו ממנפים פעילות ענקית כי יש כוחות יוצרים מדהימים במדינה - שעם מעט הכסף שאנחנו מזרימים, יש גם השקעה של הרשויות המקומיות וכמובן הכנסות עצמיות מהציבור, מעט מאוד מתורמים – ממנפים פעילות תרבותית ענפה ואדירה. אותו דבר קורה בספורט.
אבל, נתאר כולנו לעצמנו לו כל זה היה מוכפל, היינו מגיעים ל-1% והיינו מגיעים לתקציב ספורט הרבה יותר גבוה.

אגב, כשמדברים על תשתיות בספורט, שילד יוכל לבוא במחיר מסובסד למועדון, לחוג, ולא 300-400 שקלים לחודש, אנחנו נגלה מייד כמות ענקית של ילדים וילדות שם.

זה לכל מי שנגע ואמר לגבי תקציב התרבות – אנחנו משתדלים, כולל בהסכם התקציב הקרוב, למקסם את מה שאפשר לקבל.
שחר, נדמה לי אתה הזכרת את חוק הקולנוע. אנחנו יודעים, הסכם הקולנוע מסתיים ב-2013, זה היה חלק מדיוני תקציב לקראת התקציב הבא.

יש הסכמה על תקציב?

יש הסכמות על התקציב אבל עד שלא יהיה תקציב מדינה - - -

בכל אופן, זה ברור לנו, אנחנו היינו בדיונים עם אריאל ואני מקווה שנצליח לקדם הלאה.

אני רוצה לומר משהו לגבי הקריטריונים – דני, אתה העלית את זה. בואו נזכיר לכולנו – עוד טרום התקופה שאני הייתי במשרד – שמבחני התמיכה הם תוצאה של בג"ץ, לפני הרבה מאוד שנים בג"ץ שהגישו מוסדות התרבות על אופן חלוקת הכספים דאז בין מוסדות התרבות השונים. התיאטראות הגישו את הבג"ץ, והמבחנים הם תוצאה של זה. אין ספק שהם עשו סדר בין אלפי גופי תרבות – כאלה שנתמכים וכאלה שלא נתמכים.

אתם יודעים שהמבחנים מתעדכנים אחת לכמה זמן, כולל המבחנים בתיאטרון, שאתם חלק. היה שינוי במהלך שנה שעברה, שינוי נוסף הולך לצאת, והשינויים האלה הם תוצאה מהשיח שלנו אתכם, מנהלי מוסדות התרבות.
כולנו קבלנו שלא יכול להיות שכמות ההרצות – כמה שנרוץ עם הצגה יותר – היא שתקבע, וצריך להיות איזשהו מינון בין איכות וכמות. המדד האיכותי נמדד גם היום, ובוודאי יקבל משנה תוקף בתיקונים הבאים, ואתם יודעים על זה.

אנחנו בהחלט רוצים להציב רף איכותי של התרבות הישראלית לצד גם מדדים כמותיים, והמינון בין השניים הוא שיוצר את מבחני התמיכה. רק חשוב לדעת שכל מבחן תמיכה, לפני שהוא מאושר ונחתם על-ידי השרה, הוא יוצא להערות הציבור. מתקבלות הערות הציבור, עובר שוב סט של תיקונים עם משרד המשפטים ואחר כך נחתם.
נכון שקובלים על כך שיוקר המחיה, ההתייקרויות של ההוצאות לא משיגות את גידולו של התקציב על-פי ההסכם. כן ולא. בואו לא נשכח שמזלנו, שיש לנו הסכם תרבות מוגן. אגב, בספורט לא, רק 15 מיליון של ההכנות האולימפיות מוגן שם מקיצוצים.

אנחנו אתמול, הראל ואני, אחרי שיחה מאוד ארוכה עם גיא על הקיצוץ רק בדפי מעבר – אחרי שסוגרים את התקציב – יש קיצוץ בדפי מעבר ויש עוד כל מיני גזירות של החלטות ממשלה כאלה ואחרות.

מצד אחד, התקציב הוא מוגן – מוגן, יש הסכם, יודעים כמה הוא גדל כל שנה. זה היה תחליף לפיצוי על ההתייקרויות שהיה בהסכמים הקודמים קודמים.

זה אף פעם לא מספיק, אנחנו יודעים, ואנחנו ערניים למספר מצומצם של מוסדות – יש קנה מידה מה זה מוסד במצוקה על-פי אמות המידה הממשלתיות; זה גירעון מצטבר של 25% - טוב שאתם לא שם, רובכם לא שם, והבודדים שהיו, קיבלו סיוע במהלך השנתיים האחרונות.

כמו שהמוזיאונים עושים עבודה, גם אתם עושים עבודה בפורום לדיון עם האוצר לקראת ההסכם הבא. בהקשר הזה אנחנו כולנו באותו צד, רוצים למקסם את תקציב התרבות.

אני חושבת שעניתי על השאלות.

אורלי, נשאלה שאלה לגבי חוסר הוודאות באשר לתקציבים.

אתה רוצה לענות? שמעון, בבקשה.

אל"ף, אנחנו באמת משתדלים להגיע למצב שבו גופי התרבות ידעו – אני הגעתי לשירות הציבורי מהמגזר הפרטי ואני כן חושב שיש חשיבות גדולה מאוד לכך שגופי תרבות ידעו לכלכל את צעדיהם, בטח ובטח ברמת העדכון והידיעה של גודל התקציב.

הרי יש פה שתי בעיות – האחת, באמת לדעת מה יעמוד לרשותך, והדבר השני, שזה יגיע. אני לא יודע אם זה קיים היום – שניתן לתת מקדמות על איזשהו בסיס.

זה מה שאנחנו עושים. על בסיס תמיכה משנה קודמת.

80%.

שאלה עד כמה עושים את זה.

אדוני זוכר במדויק, וזה מה שאנחנו עושים.

יש להם משמעות תזרימית בלבד.

כן, ודאי. לא תכנונית. תזרימית. בסדר, אתה יודע מה, בשביל לעסוק בתכנון, צריך קודם כול שיהיה משהו לאכול.

זה חשוב.

אם אני לוקח למשל את הדוגמה של תיאטרון החאן, בשלוש השנים האחרונות, 2010, 2011, 2012, התקציב של התיאטרון – אני מדבר על היקפי התמיכה שלו – שמר פחות או יותר על אותם סדרי גודל, אולי 100,000 שקלים פחות.
נכון שמבחינת דני, כמנהל של גוף, כל שקל חשוב אבל עדיין מרכיב ההגנה של ה-80% לגופי התרבות נשמר, זאת אומרת גופי תרבות יודעים שהפגיעה לא תהיה יותר גדולה מ-20%.

אנחנו נמצאים כרגע בדיאלוגים עם האוצר, עם נציגי החשב הכללי. אנחנו יודעים שיש כאן בעיה ואנחנו רוצים יחד איתם לפתור אותה, ואני גם מאמין שאנחנו נצליח לעשות את זה.

תודה. אני רוצה לומר מספר מילות סיכום.

אפשר התייחסות לפני הסיכום?

לא, אנחנו סיימנו. מצטער.

אל"ף, מרשים המעבר – מי שמכיר את המערכת הזו לאורך שנים – מעבר למערכות מסודרות עם קריטריונים, עם מועצות ציבוריות שבעצם קובעות את החלוקה הפנימית, ומה שפחות מעורבות פוליטית, הייתי קורא לה, בנושאים שקשורים לתכנים. אני חושב שזה בהחלט שינוי לטובה.
אין ספק שהתקציבים – וזה עלה פה לאורך כל המפגש הזה – הם באמת בלתי מספקים. אני מכיר את זה מעיסוקי הקודמים, גם בחיפה וגם בירוחם, עם כל ההבדלים ביניהן – אין ספק שרוב מוסדות התרבות נמצאים בריטואל של איזושהי עלייה ואחר כך ירידה, וגירעונות, וניסיון להתמודד עם הגירעונות. והם חיים לא רק מתקציב המדינה – הרשויות המקומיות, כל אחת על-פי דרכה ועל-פי יכולתה, תרומות וכמובן הכנסות מהציבור עצמו.

הוועדה תעשה כל מאמץ – ובעניין הזה נשתף אתכם פעולה וגם עם הארגונים השונים – כדי לעשות כל ניסיון להגדיל את העוגה. בלי הגדלת העוגה, התמיכה הניתנת לכל מוסד ומוסד באופן אינדיבידואלי הולכת ופוחתת משום שמצטרפים עוד מוסדות – כי אתם מחויבים לקבל מוסדות שעומדים בקריטריונים – ואין ספק שהצורך הזה קיים. אולי היעד של 1% נראה רחוק, כי רק להכפיל, עדיין נמצאים בסכום ה-0.4%, 0.5%, ועל כן צריך לעשות את זה.

דבר שני, צריך באמת להיכנס מייד להמשכיות של אותן תקנות, אותם חוקים, אותם הסכמים שיש לכם עם האוצר כדי שלא נמצא את עצמנו בסוף שנה בלי שיש את ההמשכיות.

לא לא, אנחנו מסודרים. בעניין הזה אנחנו עובדים מסודר.

אוקיי. אני רשמתי לי כבר בדיון שקיימנו לפני מספר שבועות בנושא תיאטרון הרצליה, באמת לנסות ולקדם את נושא חוק התיאטרון. אני חושב שזה דבר חשוב ואנחנו נהיה מוכנים להיות לעזר. בסופו של דבר, לפחות הצעת החקיקה צריכה לבוא מלמטה בשיתוף עם מוסדות התיאטרון, ואני באמת חושב שצריך להגיע לזה – גם אם אחר כך יעשו לנו כל פעם תרגילים עם חוק ההסדרים, גם כשיהיה חוק, אבל כשיש חוק אתה גם יכול להגיע להסכמים עם האוצר. כשאין חוק, באמת הכול פתוח.
בתחום הספורט נבחן באמת אפשרות יחד אתכם, יחד עם מרכז השלטון המקומי והאוצר, איך ניגשים לעניין הזה של מחלקות הספורט באותו אופי, באותו פרופיל של מחלקות הנוער שבעצם חוקק רק לא מזמן.

במחלקות החינוך לפני.

חינוך בלי תקצוב.

מחלקות החינוך זה היה חוק מאוד מאוד חלבי כי הוא בעצם חייב שוועדת החינוך הפכה להיות סטטוטורית, אבל מחלקות החינוך עצמן, הן נמצאות בתוך התקציב הכולל של מערכת החינוך. מחלקות הספורט וההתייחסות לספורט כנושא בעל מעמד ובעל חשיבות, לא קיים.

אבל יש פה כבר צעד אחד משמעותי שעשינו. עצם זה - - -

שהתניתם.

שהתנינו את זה, היום – למעט אולי עשר רשויות קטנטנות – בכולן יש מנהל מחלקת ספורט שמקבל משכורת, זאת אומרת גם הנושא הכספי כבר לא עומד על הפרק. הבעיה זה רק להפוך את זה לסטטוטורי.

להפוך לסטטוטורי ולחייב את המדינה להשתתף.

לא תמיד יכולים לשלם לו, סליחה, ולפעמים יכולים להעיף אותו מימין לשמאל.

מאיר, זו המשמעות של להפוך אותו לסטטוטורי.

אם אתה מכיר את חוק מחלקות הנוער, יש שם קריטריונים ויש שם חלוקה דיפרנציאלית של הקצאה כספית.
זה לא פותר את בעיית הספורט, אבל זה מייצר איזשהו שלד, איזשהו מעמד ואיזושהי מערכת שיכולה לטפל בעיקר בספורט העממי, לפי דעתי, בספורט של הנוער אחרי הצהרים, שזה גם שייך – הלוא המתנ"סים שייכים למשרד החינוך, ושם מתבצעת רוב פעילות הספורט, במועדונים השכונתיים וכדומה.

אני מודה לך, לשרה ולצוות הגדול שהבאתם אתכם. זו ישיבת פתיחה ואני מקווה – למרות הקשיים שעומדים להיות בשנה וחצי הקרובות – שנצליח לא רק לשמר אלא להוסיף, בין אם זה ברגולציות ובין אם זה בתקציבים של ממש.

תודה רבה לכולכם.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 12:55.>