PAGE
2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
20/05/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 11>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, י"א בסיון התשע"ג (20 במאי 2013), שעה 9:00

<סקירה על משרד החינוך ע"י השר>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר
שמעון אוחיון

יצחק הרצוג

משולם נהרי

יפעת קריב

מוחמד ברכה

חנין זועבי
מיקי רוזנטל

>
שר החינוך שי פירון
שי פירון - שר החינוך

אבי וורצמן - סגן שר החינוך

דלית שטאובר - המנהלת הכללית, משרד החינוך

מיכל כהן - מנהלת המנהל הפדגוגי, משרד החינוך

חגית כהן - דוברת משרד החינוך, משרד החינוך

דודי מזרחי - מנהל אגף תקציבים, משרד החינוך

שאולי פאר - נציג דוברות המשרד, משרד החינוך

משה שגיא - מנהל מנהל כלכלה ותקציבים, משרד החינוך

אפרת ארן - עמיתת מכון מנדל, משרד החינוך

הילה פאר - דוברות משרד החינוך, משרד החינוך

יעל גולן - מלווה את האוצר בתחום החינוך, משרד האוצר

ערן כהן - רכז חינוך באג"ת, משרד האוצר

יעקב פרידברג - עו"ד, משרד המשפטים

אל-על פנינה - סגנית מנהלת מח' שיתוף פעולה תרבות ומדע, משרד החוץ

אתי וייסבלאי - מרכז המחקר והמידע, כנסת

יעקב שהרבני - סמנכ"ל החברה להגנת הטבע

גיתית הרש - קשרי ממשל, החברה להגנת הטבע

מיכל מנקס - ראש מנהל חינוך, מרכז השלטון המקומי

אודי לבון - מנכ"ל ארגון ההורים הארצי

אריק קפלן - מ"מ יו"ר, ארגון הורים ירושלים

גדעון פישר - יו"ר ארגון ההורים הארצי

לירון ידין - חברת הנהלה בארגון ההורים הארצי, ארגוני הורים

רינה כהן - מועצה ציבורית להורים בישראל מייסדת, חברת הנהלה

לורן פוריס - סגנית יו"ר, ועד הורים ירושלים

תחיה שינפלד - מנהלת תחום הגנים

רינה אסא - עוזרת מזכ"ל, הסתדרות המורים

גד דיעי - מ"מ מזכ"ל, הסתדרות המורים

יוסי וסרמן - מזכ"ל, הסתדרות המורים

שגית להמן - דוברת, הסתדרות המורים

חני לידור - יו"ר הסתדרות המורים מרחב חיפה

אוריה דוד - נציגה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

גל יוסף - נציגה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

שרית אורן - סמנכ"ל, תנועת הכול חינוך

נטע-לי ורבר - מזכירת הפורום, הפורום הציבורי – כפרי הנוער והפנימיות

ענת נחמיה לביא - מנהלת הפורום, הפורום הציבורי – כפרי הנוער והפנימיות

עינת רייך - חברת הנהלה, הפורום הציבורי - כפרי הנוער והפנימיות

אמנון רבינוביץ - מורה, תנועת המורים

תמר ארז - האגודה הישראלית למען הילד בגיל הרך

אמנון בארי סוליציאנו - מנהל שותף יוזמות קרן אברהם

איה בן עמוס - מנהלת מחלקת מדיניות, יוזמות קרן אברהם

לילי הלפרין - מנהלת תכנית אמ"ת, מכון אמ"ת

אביעד לוין - מתאם פעולות הכנסת, מועצת תלמידים ונוער ארצית

שרון רוגוזינסקי - רכזת קשרי ממשל ארגון גננות מחנכות

בלה אברהמס - סמנכ"לית קשרי חוץ אינטל

גלית לוי - קשרי ממשל, אינטל

טל עזרא-שמר - מנהלת תכניות חינוך, אינטל

גיא עציון - פעיל המשמר החברתי

אברהם פנקס - פעיל המשמר החברתי

שמעון עמר - ראש מכללת אוהלו

דבורה מרגוליס - ראש מנהל ור"ה, ועד ראשי האוניברסיטאות

עידית שבתאי-סידיס - לוביסטית, ועד ראשי האוניברסיטאות

אסתר בלום - מנהלת פרויקטים ותוכניות, מועצת ארגוני עולים

מיכל אברה סמואל - מנכ"ל, עמותת "פידל"

אורי הכהן - חבר הנהלה בארגון ההורים הארצי למערכת החינוך בישראל

מיכל אפללו - מנהלת תו"פ ניהול ידע, החברה למתנ"סים

אסתר פרחי זהבי - מנכ"לית בפועל, החברה למתנ"סים

דבי גילד-חיו - מקדמת מדיניות וחקיקה, האגודה לזכויות האזרח בישראל

דורית חזן - יו"ר, ארגון גננות מחנכות

טל גרנות - עו"ד, אלו"ט

ישעיהו יחיאלי - ראש מנהלת נעל"ה, האגודה לקידום החינוך

שמואל בן איון - יו"ר מח' תרבות פנאי ונופש, ארגון המורים העל-יסודיים

רן כהן - יושב-ראש מכון התקנים הישראלי

דוד קשני - קול בשכונות

מיכל רשף - כתבת חינוך, וואלה

ירדן סקופ - עיתונאית, עיתון הארץ

שחר חי - כתבת חינוך, Ynet

אורי קידר - משרד עורכי דין כבירי-נבו-קידר

גל קוזוינר - משרד עורכי דין כבירי-נבו- קידר

אלכס גנדלר - לוביסט

גל גולן - לוביסטית, פורום כפרי הנוער

אוריאן פרג'י - מתמחה, חברת פוליסי

מירב ישראלי

יהודית גידלי

רמי בן שמעון
<סקירה על משרד החינוך ע"י השר>

בוקר טוב. אנחנו רוצים להתחיל. אנחנו מארחים הבוקר את שר החינוך, את סגן שר החינוך, את המנהלת הכללית של משרד החינוך וכמובן את חברי הכנסת – חברי הוועדה וחברים נוספים. אנחנו גם מארחים את נציגי הארגונים, המוסדות ואת אלה שמרגישים את עצמם מחוברים וקשורים לנושא החינוך.
מטרת המפגש היא לשמוע את שר החינוך ואנשי משרדו. זו הפגישה הראשונה שלנו עם צמרת משרד החינוך כדי להציג את תפיסת עולמם ועמדתם, זה כמובן על רקע ועל בסיס אישור התקציב בממשלה לקראת אישורו או הבאתו לאישור בקריאה ראשונה ולאחר מכן, כמובן, הדיונים בכנסת.
אדוני שר החינוך, קודם כל, זאת הזדמנות נוספת לאחל לך הצלחה, הצלחתך – הצלחתנו. אתה בא מתחום החינוך ואתה מכיר את החינוך מהשטח. נפגשנו כבר כמה פגישות – גם כאן, גם במשרדך, גם אתך וגם עם צמרת המשרד – ויש בהחלט רוח חדשה עם הרבה מאוד רעיונות, היום נהוג לומר רפורמות - -

לא, לא.

לא?

כששומעים את המילה רפורמות חושבים פה על נמלים, אז עזוב את זה.

- - ורשימת הנושאים שעל סדר היום היא ארוכה מאוד וכוללת בתוכה נושאים רבים מאוד שאני יודע שעסקת בהם, דיברת עליהם, ואחת השאלות המרכזיות היא: איך באמת יוצרים שינוי במציאות תקציבית מאוד-מאוד מצרה?
נכון שיש עלייה נומינלית בתקציב, לא רק נומינלית אלא גם מעשית, בתקציב משרד החינוך לשנים 2014-2013, אבל אין ספק שדברים רבים מאוד שממתינים על סדר היום שלנו עדיין לא מקבלים פתרון ואני מקווה לשמוע ממך איך אתה מתכוון להכניס ולהביא אותם לדיון ציבורי בכנסת ולבצע אותם. רשימה ארוכה מאוד – אני אפילו לא רוצה לחזור עליה.

אני רוצה להעביר אליך את רשות הדיבור. השר יהיה אתנו עד שעה ואנחנו נחלק את הדיון כך: ניתן לשר, כמובן, להציג את עמדותיו; נשאיר מקום לשאלות לחברי הכנסת ולנציגים השונים ואם יהיה צורך, אנחנו נמשיך אחר כך עם המנכ"לית ועם סגן שר החינוך. בכל מקרה הדיון ייגמר, איך שלא יהיה ובכל מצב, קצת לפני השעה 11:00 אז אנחנו מארחים פה את שרת התרבות, כידוע.

אדוני השר, בבקשה.

שלום ובוקר טוב לכולם, חברי חברי הכנסת וכל קהילת החינוך. אני רואה כאן מסביב הרבה מאוד ידידים וחברים שאני מכיר אותם מישיבה בצד השני של השולחן במשך לא מעט שנים. אני אומר שני משפטי פתיחה קצרים. אם מותר לי לגלות, יעיד בי יוסי וסרמן שיצא אתמול מביתי בשעת לילה מאוחרת וראה שאחרי שהוא יצא באו לפגישה איתי צוות בית הספר שניהלתי עד לפני חמישה חודשים – הם באו לדווח לי מה קורה עם התלמידים ומה המצב ואיפה זה עומד ועם מי יש בעיה ובמי צריך לטפל.

באיזשהו מקום, העזיבה של השדה החינוכי השגרתי, הרגיל, קשה לי מאוד – אני עדיין מרגיש צורך להסתכל בעיניים של תלמיד ולראות איך מצליחים לייצר שינוי פנימי עמוק אצל כל אחד ואחד, ולכן המעבר מהמקום של בית הספר למקום שמתווה מדיניות הוא מעבר טבעי מצד אחד אבל מצד שני הוא מעבר מאוד-מאוד קשה, אבל הוא מביא אתו כמה נקודות מרכזיות לפתיחת העניין.

קודם כל, אני תופס את האנשים שיושבים כאן עכשיו כשותפים. בעיני השיח צריך להיות עם כלל האנשים שיושבים כאן – החוכמה לא נמצאת אצל אדם אחד. החוכמה, בעיקר בנושא החינוך, היא מגוונת ורבה ויש צורך להידבר ולשמוע ולשבת בשולחנות עגולים כאלה ואחרים. אני קטונתי, כל חבר כנסת וכל פעיל ציבור שמרגיש עצמו מיני-שר חינוך מוזמן להביע את עמדותיו.

יכולים לומר חברי הנהלת המשרד שבישיבה הראשונה שלי עם הנהלת המשרד אמרתי: כל מי שרוצה לדבר אתכם בכנסת, כל מי שרוצה להציע לכם הצעה, כל פגישה שמציעים לכם – לכו. מאוד-מאוד חשוב לי שכמה שיותר אנשים יהיו שותפים בשיח החינוכי הזה.

אני לא מפחד מריבוי קולות, אני לא מפחד ממחלוקות, אני לא מפחד מעמדות שונות משלי משלוש סיבות: 1. אלו כלי הדמוקרטיה המרכזיים; 2. אני טועה, טעיתי בעבר וכנראה שאני גם אטעה בעתיד. חלק מהמהות האנושית שלנו היא שאנחנו טועים ומותר לנו לשנות את דעתנו, ודווקא השיח עם קבוצה גדולה של אנשים מחדד הרבה פעמים נקודות שלא היינו מודעים להן; 3. אני חושב שחינוך זו תורה מתפתחת – אלו דברים שתוך כדי תנועה נלמדים, תוך כדי תנועה נרכשים. אלו דברים שאי אפשר לאמוד אותם.
מה שאנחנו נעשה היום – אני יודע שאני לא אגע בחלק גדול מהדברים, הצצתי במחברת של יושב-ראש ועדת החינוך בחצי עין; נדבר קצת על טוהר הבחינות בהמשך. אבל ברמה העקרונית אני מאוד-מאוד מבקש ברשותכם לא לגעת בכל הדברים שעמרם דיבר עליהם.
אני רוצה להבטיח הבטחה – אני רוצה להבטיח לבוא כשעמרם יזמין אותי. יושב-ראש הוועדה הוא איש חשוב וראוי וזה כבוד למערכת החינוך שחבר הכנסת מצנע יושב-ראש ועדת החינוך, עם כל ההיסטוריה האישית שלו וכל מה שהוא תרם לחברה הישראלית.

אני מציע לכולנו שנעדיף לעסוק בכל פעם בפחות נושאים ויותר בנושאי עומק מאשר לירות לאלף כיוונים, יישמעו 800 סיסמאות ואולי גם נצליח לנפק 10 או 15 מאמרים נהדרים וכותרות ואייטמים, אבל שום דבר לא יקרה לחינוך בישראל.

לכן אני מציע במודע, לא מתוך התחמקות – אני פתוח לענות על כל דבר – כל שאלה שתשאלו אני אענה עליה ואני מראש מבקש לנסות להתמקד בכיוונים שאנחנו מנסים להציג בשלב הזה כבסיס לדיון. מה שרציתי ברשותכם לעשות אתכם היום זה להראות קצת את הכיוון הכללי שעליו אני חולם. אם אפשר, נא להפעיל את המצגת בבקשה.

בשלב הראשון אני רוצה להציג בפניכם את המטרות המרכזיות. צר לי שהצלם שהוא יותר חשוב ממני, אני יודע, מסתיר את המצגת – לא אתה מסתיר, המצלמה שלך מסתירה – ברשותכם, אני רוצה להציג קודם כל את המטרות של משרד החינוך ולומר מילים ספורות על כל מטרה משום שאחר כך נפרט אותן.

משרד החינוך יפעל לצמצום פערים חברתיים וקידום שוויון ויצירת סולידריות בכלל החברה הישראלית על מגזריה השונים, ולקידום הטמעתו של אתוס יהודי ודמוקרטי משותף. אני רוצה, ברשותכם, לומר רק שני משפטים על זה כי אחר כך יבוא פירוט.

בעיני, פערים חברתיים הם קודם כל אות קלון מוסרי. אני לא מדבר על אות קלון כלכלי, זה בשלב ג' – אבל בשלב הראשון פערים חברתיים הם אות קלון מוסרי. העובדה שיש ילדים בישראל שחלומם נגזל מהם בקטנותם; העובדה שיש יותר מדי ילדים שאנחנו כמעט בוודאות יודעים באיזה מנעד מקצועות הם יעסקו ומה יהיה פחות או יותר שכרם בעתיד, ולא רק זה – מה יהיה האפיק התרבותי שלהם, מה יהיה רוחב הדעת שלהם, עם אילו מעגלים חברתיים ייצרו קשרים. הדבר הזה הוא קלון מוסרי.

אחרי 65 שנה, אסור למדינת ישראל – רציתי להגיד: אסור לה להשלים עם הפערים שכבר קיימים. אבל הבעיה היא שהם מתרחבים, הבעיה היא שעוד ועוד ילדים נוספים למעגלים האלה. לכן אני סבור שיעד מרכזי – זה יעד ערכי, לא יעד כלכלי, זה יעד ערכי – זה יעד שהוא מגדיר את תעודת המהות ואת תעודת הזהות שלנו. היעד הראשון שאני רוצה להציג עכשיו זה יעד שמדבר על שוויון. זה נובע, לא רק מהסיבות הכלכליות, אלא מסולידריות ומהעובדה שבעיני זהו האתוס היהודי והדמוקרטי שלנו.

תראו חברים, אנחנו נמצאים בעולם שבו אם לא נגדיר מחדש את בית הספר ואת מטרות הלמידה – בית הספר יהפוך להיות מקום לא רלוונטי. אני תמיד טוען שלבתי הספר אין בעיה של משמעת – יש בעיה של משמעות. כשאין משמעות, היא מתפרצת בצורה של בעיות משמעת.

כשמישהו מרגיש עניין, כשמישהו מרגיש מחויבות, כשמישהו מרגיש קשר, כשמישהו מרגיש פשר, כשמישהו מרגיש שיש לו בשביל מה לבוא, כשמצליחים להדליק למישהו את האור בעיניים – חברים, יש לי בעיות ADHD קשות. אתם מזיזים אותי מהפוקוס. הריטלין שלי פג 4 שעות מהקימה וכבר עברו 4 שעות אז אנא, סליחה, אבקש שקט. תודה.
אני אומר שהמטרה השנייה היא התחדשות חינוכית: להכין את בוגרי מערכת החינוך לעתידם, לקדם פדגוגיה, כוח הוראה ותשתיות מותאמות למאה ה-21. ברשותכם רוצה להוסיף עוד משפט שהוא משמעותי בעיני: זה לא רק עיסוק בשינוי הלמידה אלא זה הרבה מעבר לזה.

אני חושב שמה שהולך לייחד את הקדנציה הזו – ואני מקווה שאני אעמוד בה – אני קורא לזה: קדנציה תשתיתית. אנחנו רוצים לעסוק בתשתיות, בדברים ארוכי טווח. בדברים שיש להניח שאני לא אראה את פירותיהם, לא אוכל להציג אותם כהישגים, כי זה ייקח הרבה זמן.

אבל אם רוצים באמת לעשות שינוי מהותי במערכת החינוך – צריך להשקיע את מרב האנרגיות בשינויים ארוכי טווח, בדברים שנוגעים למבנה, למהות ולתוכן של החינוך בישראל. לכן, אם אנחנו מדברים, למשל, על התחדשות חינוכית שמכינה את בוגרי מערכת החינוך למאה ה-21, זה תהליך ארוך מאוד שכולל בתוכו המון מעגלים של הטמעה: הוא מתחיל מרמת המכללות להוראה והכשרת המורים, הוא עובר דרך השתלמויות המורים הקיימות, זה עובר דרך שינוי תרבותי בתוך החברה הישראלית שבה אנחנו מנסים לייצר הבנה אחרת למה היא דמות הבוגר, מהו חזון החינוך של ישראל.

האם באמת אנחנו רוצים להמשיך להיות שחקנים בחברה מטורפת שמתייחסת ליום שלישי, יום בחינת הבגרות במתמטיקה, כיום כיפור של החברה הישראלית? האם זאת חשיבה נורמלית? האם זאת מערכת החינוך שאנחנו רוצים לראות, שבה יום לפני הבגרות במתמטיקה זה נשמע כאילו הגענו לשיא ולפסגה של המהות החינוכית של כולנו? זאת דמות הבוגר? זה תלמיד י"ב האולטימטיבי אליו אנחנו צריכים לשאוף, אותו אנחנו רוצים לראות?

קרה לנו כאן משהו. במקום לדבר על מדידה בשירות הלמידה הפכנו ללמידה בשירות המדידה. המדידה הפכה להיות הדבר הכי משמעותי בתוך המערכת שלנו, ואז במסגרת כזאת, כשאני מדבר על התאמת הלמידה למאה ה-21, אני לא מדבר רק על פיתוח חשיבה ויצירתיות ועל שאלה של טכנולוגיה שנעסוק בהם עוד מעט, אני מדבר, קודם כל, על השאלה: מהו בוגר? מיהו האדם – בואו נדבר על חזון – מיהו האדם שאנחנו רוצים לראות אותו כבוגר במאה ה-21? מה צריכה להיות השפה שלו? מה צריכים להיות הערכים שלו? מה צריכים להיות הקשרים החברתיים שלו? מה צריכות להיות הנקודות המרכזיות שמאפיינות את מהות חייו?
המטרה השלישית היא לייצר שפה משותפת ומתכללת של כלל הגורמים המשפיעים על עולמם הפנימי, הערכים ובסיס הידע של ילדי ישראל. אני חייב לומר שגיליתי דבר מדהים: גיליתי שאני שר במשרד שיש בו המון-המון דברים.

עד היום עברתי את כל המסלול במערכת ההוראה: הייתי מורה, לימדתי את כל הכיתות – אני חושב שאין הרבה אנשים כאלה. מכיתה א' ועד י"ב כולל אוניברסיטה בפקולטה למשפטים – אין כיתה שלא לימדתי.

פתאום אני מגיע למשרד החינוך ואני מגלה שמעבר לעובדה שמערכת החינוך מגיל הגן ועד כיתה י"ב היא דבר מאוד חשוב, יש תנועות נוער ויש חברה למתנ"סים ויש טלוויזיה חינוכית ויש קהילות צעירים ויש חברות ממשלתיות מאוד חשובות כמו יד ושם, כמו צד מסוים ביד יצחק בן צבי – החלק השני שייך למשרד התרבות – מכללת שדה בוקר, מדרשת שדה בוקר.

איך מייצרים מכל הדבר הזה חבילה? איך גורמים לדברים לדבר אחד עם השני? איך מייצרים ממש מצב שבו אנחנו מפסיקים לדבר רק על מערכות: מערכת בית הספר, מערכת הגנים? איך מייצרים איזשהו תכלול שלם שבו, כשאנחנו מדברים על סוגיה מסוימת, כולם מדברים עם כולם?

היעלה על הדעת, למשל, שיהיה נושא שנתי והוא יהיה רק של בית הספר? למה כשיש נושא שנתי הוא לא גם של תנועות הנוער, למה הוא לא גם של החברה למתנ"סים, למה הוא לא בא לידי ביטוי בטלוויזיה החינוכית ועוד כהנה וכהנה. כלומר, הניסיון יהיה לייצר משהו מאוד מתוכלל, הוליסטי, משהו שכולם מדברים עם כולם. פעם אחת לייצר מצב שבו המערכת כולה מדברת בשפה שיש בה ערכים, שיש בה חינוך.

איך משתפים את ההורים בתוך כל השיח הזה? איפה ההורים הופכים להיות לא משהו לעומתי אלא משהו משותף, משהו שהוא חלק פנימי, מה-DNA של המערכת. איך משתפים את התלמידים? איך הופכים אותם להיות משהו שהוא חלק מה-DNA של המערכת?
ספרתי בכנס של מנהל חברה ונוער של כל מועצות התלמידים בארץ שהשיעור הראשון שקיבלתי בהבנת התהליכים שאני צריך לעשות בתוך בתי הספר שניהלתי היה שבימים הראשונים שבהם ניהלתי בית ספר נגשו אלי שתי בנות חביבות – זה היה בית ספר לבנות בפתח תקווה – ושאלו אותי מי אני. אמרתי להם שאני המנהל החדש והן הציגו את עצמן כיושבות-ראש מועצת התלמידים.

שאלתי אותן מה הן צריכות. הן אמרו שהן צריכות שני דברים: שעונים בכיתות כדי לדעת מתי נגמר השיעור – לא כדי לדעת מתי הוא מתחיל – והן צריכות מראות, אם אפשר לשים יותר מראות בבית הספר.

כמו מי שמכיר את הסינדרום של מנהל בבית ספר עירוני, הלכתי בעצמי וקניתי את השעונים ובאתי במוצאי שבת ותליתי אותם בכיתות – הייתי בחור בן 29-28 – הכול היה בסדר ועשיתי את זה באהבה גדולה. אבל ביום שישי, כשיצא עיתון בית הספר, היה כתוב בעמוד האחורי כך: דיווח של מועצת התלמידים: לאחר מאבק ממושך הצליחה מועצת התלמידים להוציא מן ההנהלה – אז אני אומר, חברים יקרים, מה זה מאבק? מה קרה לכם? צריך לייצר מצב שבו ההורים והתלמידים, המחנכים, הרשויות המקומיות – כולנו – נמצאים כחלק מתוך קהילה חינוכית שלמה. לא אויבים אנחנו ולא מתחרים אנחנו.

אנחנו כולנו שליחים בשירות העתיד, יש לנו ילדים, והילדים האלה צריכים לקבל חינוך טוב. זה מה שאני קורא לו חינוך מתכלל – לעבור ממצב של דיבור על מערכת החינוך למצב שבו מדברים על חזון החינוך.

הנושא הבא שאני רוצה לגעת בו זה איכות ההוראה והמורים. אני אומר את זה באופן הברור ביותר – אני לא נכנס כרגע לשאלות כלכליות, בסופו של דבר כולנו יודעים באיזה מצב כלכלי נמצאת מדינת ישראל, אבל אם מדברים על חזון, מותר לדבר גם על חזון ארוך טווח. ואני מדגיש – מותר לדבר על חזון ארוך טווח.

מעמדם של המורים בישראל, ובין היתר שכרם – מה שמבטא את מעמדם, לא מבטאים את התפקיד ההיסטורי המשמעותי, החשוב שיש להם בחברה הישראלית. תפקידה של מדינת ישראל, קודם כל, להציב את חיזוק ההוראה כפרופסיה משמעותית, כמנהיגים, כאנשים מרכזיים.
אשתף אתכם בחוויה שעברתי – אמרתי שתפקיד שר החינוך מגלה כל מיני דברים, בין היתר, אני יושב-ראש קרן וולף. אני מודה ומתוודה, שמעתי מילה פה מילה שם, לא ידעתי שזה הפרס השני בחשיבותו אחרי פרס נובל. בתוקף תפקידי הייתי כאן ביום ראשון לפני שבועיים בטכס חלוקת פרסי וולף.

באותו יום קרו שני דברים, חשוב ולא חשוב. הדבר הלא חשוב – העניקו פרסי וולף לקבוצה של מדענים מכל העולם. כיוון שזה היה לא חשוב זה לא זכה לסיקור כזה או אחר. אבל באותו יום גם היה הפרק הראשון ב"אח הגדול" וזה היה משהו מאוד מרכזי בשפה של כולנו – אנחנו כולנו יודעים מי נכנס, מי יוצא, מי אמר, מי חשב, מי קם ומי לא קם.

מי הם חתני פרס וולף לשנת 2013? מי הם אותם מופלאים? – נדמה לי ש-30% מחתני פרס וולף הופכים להיות אחרי זה חתני פרס נובל, זה חלק מהסיפור המדהים של הפרס הזה – כלומר, יש כאן משהו עמוק, איך הופכים את הדמויות האלה להיות דמויות המופת של החברה? איך המלמד – המילה ההיסטורית של מורה – כדבר בעל משמעות חוזרת לתפקידה וליעודה?

המטרה הבאה – מקסום תקציב החינוך בשירות מטרות החינוך. אני חושב שאם אני מבקש את אמונכם – אמונכם לא רק מחברי הכנסת אלא מפעילי החינוך כאן, החברה הישראלית – חלק מהדברים שאני מתכוון לשנות זה שכשאני לא בסדר – לא אני באופן פרטי, אני לא בסדר תמיד – כשהמשרד לא בסדר, צריך להגיד: טעיתי, אני לא בסדר.

ואני אומר לכם עכשיו שאפשר למקסם את תקציב החינוך. אנחנו צריכים עוד כסף, אבל אפשר לעשות גם במה שיש הרבה יותר. צריכים לעסוק בשאלות של מבנה וארגון וייעול. יש הרבה מאוד שאלות של כפילויות, יש הרבה מאוד נקודות שבהן הדברים לא באים לידי ביטוי מספק, הן חלק משנים רבות של פעולה ועבודה ונכנסו לסוג של רוטינה. מותר לכולנו, בין יתר הדברים, לייצר מצב שבו אנחנו ממקסמים את תקציב החינוך.

ברשותכם, בנגיעה מלמעלה, אני אתן דוגמה איך כל אחד ואחד מהערכים האלה בא לידי ביטוי. דיברתי על כך שמשרד החינוך יפעל לצמצום פערים חברתיים, לקידום שוויון ויצירת סולידריות. אני רוצה להעמיד כמה דברים – קודם כל, אני חושב שמתן שוויון הזדמנויות אמתי ועמוק תוך מתן אוטונומיה תרבותית הולמת לערביי ישראל צריך להיות חלק מהיעדים של מערכת החינוך.
לא צריך לפחד. אנחנו מספיק חזקים כדי לאפשר לאנשים לחיות את חייהם ממקום של עוצמה ולא ממקום של חולשה, לא ממקום של בלבול וטשטוש אלא ממקום של הכלה. צריך למצוא את הדרך איך לצמצם את הפער, הן הכלכלי והן ההישגי, בין אזרחיה הערביים של מדינת ישראל, שהם אזרחים שווי זכויות, לבין כלל החברה הישראלית.

הדבר הזה יהיה יעד מרכזי. אני רואה בו משהו חשוב. זה לא עניין פוליטי – זה עניין מוסרי. זה לא עניין של תפיסת עולם כזו או אחרת על הסדר מדיני. זה עניין של אנושיות, של הומניות ושל היחס לאדם באשר הוא אדם. חייבים לנתק את השיח על שוויון הזדמנויות לכל ילד בישראל מהשיח הפוליטי. בכלל, אני מאוד אשמח אם תהיה הפרדת חינוך מפוליטיקה. אני מאוד אשמח אם תשחררו אותנו מהחשבונאות הזאת. זה בעיני מאוד משמעותי.

אתה תעשה את זה על-ידי אתוס יהודי - - -

יש כלל, גברתי, שבנאום הראשון לא מפריעים ואני דורש שוויון לכל הנואמים בנאום הראשון.

זה כלל קשה.

תהיה גם, כפי שאתם רואים, תשומת לב מיוחדת לאוכלוסייה הבדואית שבמסגרת תכנית לאומית צריך לייצר עבורה שוויות הזדמנויות מחודש. אני רואה כיעד שילוב של ילדים בעלי צרכים מיוחדים בתוך מערכת החינוך הרגילה את אחד מהדברים המרכזיים.

אנחנו נרחיב בשנה הבאה לכ-500-400 ילדים את הפיילוט של דוח דורנר מתוך מגמה שבמהלך השנים הקרובות אנחנו נייצר שיח אחר באמצעותו ילדים עם צרכים מיוחדים יראו עצמם חלק מקהילת מערכת החינוך. מצד אחד יקבלו את הצרכים שלהם ומצד שני יהיו בחברת בני גילם כתלמידים שווי זכויות.
אנחנו חייבים לקחת את הילדים שנמצאים כרגע בתחתית הכלכלית והסוציולוגית ולהעביר אותם למקומות אחרים. לכן כפרי הנוער והפריפריה יהיו יעד מרכזי בקדנציה. אתמול הייתה ישיבה גדולה במשרד, בין היתר ביקשתי גם להעביר סכומי כסף גדולים מאוד – אני לא רוצה להיכנס להצהרות – לצרכי שיפוץ ובינוי בחלק מכפרי הנוער – בעיני זה הבית של הילדים שלהם.

כשאני נכנס לחלק מהחדרים אני מתבייש. כשמספרים לי ש-40% מהילדים בכפרי הנוער הם ילדים ממשפחות חד-הוריות, כשמספרים לי ש-7% מהם ילדים יתומים – אז התפקיד שלי הוא לדאוג שכשילד נכנס לחדר שלו בכפר הנוער הוא ירגיש כמו שהילד שלי מרגיש כשהוא נכנס לחדרו, כי זה הבית שלו.

לכן, כל הסוגיה של כפרי הנוער והפריפריה – תוך איגום משאבים עם קבוצות מהמגזר השלישי, עם פילנתרופיה כזו או אחרת – אנחנו גם רוצים להקים עוד כפרי נוער. הייתי שמח להקים כפר נוער אחד ערבי וכפר נוער אחד חרדי – נדבר על זה בהמשך.
הנושא הבא – אנחנו סבורים שצריך לחדש את החינוך המקצועי. יש ילדים בישראל שהמרוץ אחר תעודת הבגרות מאמללת אותם, לא מאפשר להם למקסם את כוחותיהם. אנחנו לא יודעים שהם מצטיינים – אבל הם מצטיינים. תן להם את התחום שבו הם הכי טובים ותראה איזה המצטיינים הם, תראה איזה ילדים מופלאים הם. לכן, כבר בשנה הקרובה נפתח 5 בתי ספר מקצועיים מידית ממש. זה חלק מהסטת המשאבים האפשרית – אני מזכיר לכולם: אנחנו חודש וחצי במשרד - - -

מה זה "מקצועיים"?

הכוונה יצירת מסלולי הכשרה במסגרות, חרטות, מותאמים למאה ה-21 ולא עם המכשירים של פעם, בשילוב עם צה"ל ולפי הצרכים של הצבא, בשילוב עם סטף ורטהיימר שמוביל מהלך כבר הרבה שנים אבל לא הצליח לממש אותו. יש כאן מהלך ארוך טווח שאנחנו נלך עליו.
הדבר האחרון – אנחנו נעשה כל שביכולתנו כדי לצרף את הציבור החרדי לתוך מערכת החינוך הממלכתית, גם אם הדבר כרוך בוויתור כזה או אחר. בימים האחרונים, אני חייב לומר, לא קל לי לקרוא בכל יום כותרת שאומרת שאני מוותר על דבר כזה או אחר.

קודם כל, במשפחה אין ויתורים. בשיח של משפחה אין ויתורים – בשיח של משפחה יש אהבה, יש הכלה, יש חיבורים, אני לא אוותר על כלום. אבל העובדה שהחינוך החרדי במהלך שנים רבות איננו חלק מהחינוך הממלכתי, איננו חלק מהחינוך הציבורי, היא בעיני דבר לא ראוי ולא נכון.

אין לי שום דבר כנגד רשתות החינוך החרדיות – אני מזכיר שיש גם לא מעט רשתות חינוך חילוניות או ישראליות: אורט, עמל, בני עקיבא, עמית, לא חסרות רשתות חינוך - - -

כמעט לא בחינוך היסודי.

בשנים האחרונות יותר ויותר, גם ביסודי.

מעט מאוד.

אין רשתות מוכרות חוץ משתי הרשתות הללו שמוכרות על-ידי משרד החינוך באופן פורמלי.

אם זאת הבעיה שתהיה בינינו – אני מכיר עכשיו במעיין החינוך התורני בפורום הזה. בוא ותצטרף לממלכתי ואני אכיר בך כרשת.

הם בדרך.

אני אתייחס לדברים מבלי לתת לזה פרסום.

עמרם, לידיעתך, יש היום מגמה, למשל בעיר מעלות, בעיר נתיבות, שבהן רשתות חינוך נכנסות ולוקחות את בתי הספר בעיר כולה.

אני מכיר, אבל זה עדיין קמצוץ.

הנושא הבא – אני לקראת סיום – פדגוגיה ותכניות לימודים: אנחנו חייבים להתאים את תכניות הלימודים למאה ה-21. העולם היום לא מתעסק ביידע, העולם מתעסק היום ביצירתיות, בחשיבה ביקורתית, בהבנת דבר מתוך דבר.

כל ילד מסתובב עם דבר כזה ביד. תשאל אותו שאלה – הוא יודע די מהר למצוא את התשובה. השאלה היא לא מה הידע שנמצא, השאלה היא: מה עושים אתו? , איך מנתחים אותו? אנחנו מגלים דרך התגובות שאנחנו מקבלים ממערכת ההשכלה הגבוהה שילדים ובוגרים שלנו פחות מדי מגלים שליטה באוריינות, ביכולת ניתוח טקסטים, בכישורים של הבנת דבר מתוך דבר.

לא יודעים לכתוב.

לא יודעים לכתוב חיבור, לא יודעים לבטא את עצמם בצורה ראויה. אנחנו חייבים להתאים את מערכת החינוך ליעדים של המאה ה-21. יעדים במאה ה-21 זה לא הברזלים – אם אנחנו נחלק לכולם אייפדים או מחשבים אבל לא נייצר תכנית לימודים שבה הדבר הזה הופך להיות חלק מתכנית פדגוגית-הוליסטית זה פשוט יחליף את הלוח – לא יקרה שום דבר.

לכן מדובר כאן בשינוי כולל, חלק ממנו זה מבנה חדש לבחינות הבגרות. תהליך ההיבחנות הבלתי פוסק הזה שמייצר מצב שבו ברוב המדינות בעולם יש בין 3 ל-6 בחינות בגרות ובישראל יש למעלה מ-180 בחינות, חייב להיפסק. חייב להיפסק.

אבל מכיוון שאני לא רואה את העניין רק כצמצום בחינות הבגרות אלא כשינוי כולל ומתכלל של כל המערכת – אנחנו נעשה את זה כחלק מתפיסה כוללת. נתייחס גם לבחינות המיצ"ב ולתדירותן. אנחנו צריכים להתאים את המדידה שלנו לתרבות שלנו.

בהרבה מדינות עושים בחינות מיצ"ב כאלה ואחרות, אבל מה לעשות, אצלנו זה מכניס את כולם להיסטריה: כולם מפסיקים ללמוד, חלק מהילדים נהיים חולים, חלק נהיים דווקא בריאים, חלק עוברים כיתה, חלק באים, חלק לא באים. אנחנו צריכים להתאים את זה לתרבות שלנו – עודף מדידה בישראל עושה לא טוב.
אני מתבייש לקרוא בשבועיים האחרונים – אני מרשה לעצמי לומר את זה כיוון שכבר אמרתי את זה לנשוא העניין שביקש ממני להציע הצעה אחרת, שאני אציע אותה עכשיו, למרות שייקח לי זמן לבצע אותה – לקרוא שתלמידי ישראל מופיעים בטבלאות של ליגות בכל מיני מקומות: מי נמצא במקום אחרון בהישגים ומי נמצא במקום ראשון בהישגים.
מה? ילד שנמצא במקום אחרון אשם במשהו? הוא עשה משהו שההורים שלו מרוויחים שכר נמוך ואין לו שעורים פרטיים? הוא אשם בזה שהוא לומד בפריפריה בכיתה כזאת או אחרת? הוא אשם בזה שהוא לא עבר קורס הכנה למשהו כבר בגן? במה הוא אשם שאתם שמים אותו באיזו טבלת ליגה במקום האחרון ומפרסמים, איזה חידוש עצום זה?

זה לא הוא אשם – המדינה אשמה.

למה צריך להצביע על בית הספר? למה הילד צריך ללכת ברחוב ולהרגיש: אני לומד בבית הספר שפורסם השבוע במקום כזה או אחר? למה לא לחשוב, למשל, כמה בתי ספר המעיטו בהנשרה – זה יעד בעיני; בכמה בתי ספר ילדים פעילים בסולידריות חברתית – זה יעד בעיני; אחוזי גיוס לצה"ל או לשרות לאומי – יעד בעיני. יש כל-כך הרבה מדדים נוספים משמעותיים כדי לומר מהו בית ספר. נצטרך להגדיר מחדש את סוגית ההערכה. הערכה זה גם כתיבת עבודות וכו'.

הכשרה – פיתוח מקצועי של המורים. להתאים תשתיות של בתי הספר – התחלנו בזה ברפורמת אופק חדש ועוז לתמורה. אופק חדש ועוז לתמורה הם חלק ממהפכה ברעיון של השיח האישי, כל הרעיון של הוראה פרטנית, כל הרעיון של קשר מורה-תלמיד במקום אחר, משרת את כל התפיסה הזאת של פדגוגיה ותכנית לימודים חדשה, וכמובן הטכנולוגיה היא חלק מהעניין.
הנקודה הבאה – אנחנו רוצים לדבר על שפה משותפת. זה אומר פעילות מחוץ לשעות הלימוד הפורמליות, בעיני זה דבר מאוד משמעותי. אינטגרציה בין מערכות החינוך השונות – אנחנו רוצים שכל הגורמים ידברו אחד עם השני.

אנחנו רוצים השנה ללכת על שבוע חינוך ארצי שבו מערכת החינוך תוכל להציג את הישגיה בפני החברה הישראלית בכל הארץ, בכל מערכות החינוך, בכל הזרמים, בכל המקומות. אנחנו רוצים לבחון אפשרות של שרות לאומי של ותיקים שיצאו לפנסיה ויכולים לתרום למערכת החינוך, יוכלו להצטרף כני ובנות שרות לאומי בתוך המערכת.

אנחנו נפעל לשקיפות מקסימלית בכל מה שנוגע לתקציב משרד החינוך. חשוב לי שכל אחד יוכל לדעת את גלגולו של שקל – לאן כל שקל הולך. זה לא סוד, זאת זכותם של ההורים והתלמידים וחובתה של מערכת החינוך להראות מה היא עושה עם סכומי הכסף המכובדים ביותר שמוקצים כדי שנוכל לייצר עתיד טוב יותר.

נקפיד מאוד על שרותיות – השרות חייב להיות הכי טוב שאפשר. נשתדל לבחון מחדש את המבנה של משרד החינוך ולראות איך הוא צריך להיראות. נגדיר מחדש את שיתוף הפעולה עם המגזר השלישי. אני רוצה לומר שנעשית פה עבודה בזמן האחרון – זה לא יכול להיות שכל מי שרוצה לעשות תכנית יביא קצת כסף וכולנו מיד ניסע בעקבותיו כי היה לו קצת או הרבה כסף לתת לנו.

חייבים להיות סטנדרטים משמעותיים לשאלה מי יכול להיות חלק ממערכת החינוך, מהו שותף שלנו, מהו משך השותפות, כמה זמן היא נמשכת, מה האחריות שלו להמשך התכנית במהלך החודשיים הקרובים יסתיים לפחות חלק ראשון בעבודה. יהיה פה סדר מחודש ולא כל הרוצה לתרום ולשנות את מערכת החינוך יוכל לעשות זאת. שיתוף פעולה עם משרדי ממשלה – אני חושב שצריך לעבוד לרוחב. יש לנו הרבה מאוד שותפים: משרד התמ"ת בחלק מהמקרים, כלכלה יש לומר; משרד הרווחה ועוד כהנה וכהנה.

אלו פחות או יותר הדברים שאני רוצה להציג בפניכם בנוסף ל-5 הערות קצרצרות שבהן אני אסיים. אחת, אני חושב שהנושא המרכזי שיתפוס מקום בשיח שלנו זו סוגית הגיל הרך. אין מחקר היום שלא מדבר על היפוך הפירמידה ועל העובדה שככל שאתה משקיע יותר בשלבי הגיל הראשונים – התוצאות שאתה מקבל הן ברוכות, עצומות, ראויות וטובות.
ביקשתי מסגן שר החינוך, חבר הכנסת אבי וורצמן, שהתמחה בתחומי רווחה ובתחומי עשייה של רווחה ותרבות, לקחת את התחום של הגיל הרך ולתכלל אותו. אני מקווה שמאוד שבזמן הקרוב יהיו לנו בשורות. בשורה אחת כבר יצאה מתוך יוזמה של אבי – חלק מהעניין זה לחלק קרדיטים – הרעיון להוסיף סייעת בגיל 3 הוא רעיון של אבי וורצמן, הוא לא רעיון שלי.

אבי הוא אח.

אבי הוא אח, כן. אבל בוז'י, אני רוצה להגיד לכולם – גם אתה אח שלי.

זה, אגב, נכון.

הרעיון הזה להוסיף סייעת לגילי 3 במקומות שבהם יש ילדים לא גמולים, לפי קריטריונים מתאימים, הוא רעיון של סגן השר. אנחנו נוסיף בין 600 ל-1,000 בנות שרות לאומי. נבדוק את העניין לפי הצורך. אני לא בטוח שנכסה את כל הגנים בשנה הראשונה, אבל נעשה מה שאפשר – זה חלק מהעניין.

סגן השר יעשה פיילוט של בית ספר להורים לילדי הגיל הרך. זה חלק מהעניין, אנחנו רוצים למצוא דרך איך להכשיר להתמודדות עם מצב בו הורים שולחים את הילד הראשון שלהם למערכת החינוך. זאת סוגיה אחת.
סוגיה נוספת – אני רוצה לדבר בקצרה על התקציב כי יושב-ראש הוועדה נגע בכך ולא אוכל להתחמק כי הרי בטח תשאלו על כך. כפי שנאמר, תקציב משרד החינוך היה צריך לגדול ב-8.5 מיליארד שקלים במהלך 2014-2013, זה חלק מהתחייבויות ארוכות טווח שמורכבות מיישום רפורמת עוז לתמורה ומשורה ארוכה של רפורמות במסגרת מתווה טרכטנברג.

קודם כל, 90% מהדברים שעליהם אנחנו מוותרים כרגע זה עיכוב באותה התפתחות. לא נגענו בשעות לימוד, לא בפיטורי מורים וגם לא בתשלומי הורים, בשונה ממה שנוהגים לחשוב. אני אומר שאני לוקח את אותו סכום ומחלק אותו אחרת. אני חושב, עם כל הכבוד וההערכה, כשמחלקים תשלומי הורים, אז ילד שבא מאוכלוסייה מוחלשת צריך לקבל יותר מילד שבא מאוכלוסייה חזקה.

אצל ילד מאוכלוסייה חזקה, אני מעריך שעוד 90-80-70 שקל הנחה בשכר הלימוד בשנה לא יעשו מי יודע מה להורים שלו. במקום זה תהיה למנהל בית הספר מלגה שבאמצעותה הוא יוכל לפעול. אני לא מדבר רק על הטיול השנתי, אני לא רוצה לראות בקדנציה שלי, ולא רוצה לשמוע אף פעם ברדיו, איזה סיפור נוראי על הילד שלא עלה לטיול השנתי כי ההורים שלו לא שלמו.

ביקשתי להוסיף 50 מיליון שקלים לסכום של מלגות, ואני רוצה שמנהלי בתי ספר יהיו מספיק אוטונומיים כדי שבמידה ויש ילד שאין לו איך לשלם – יהיו למערכת מספיק משאבים כדי לאפשר לילד הזה לצאת לטיול השנתי. אם זה יקרה, זה יהיה רק בגלל פער בהעברת המידע מהמטה לשטח. אבל אני אומר את זה באופן הברור ביותר: כמות המשאבים שהקצינו לצורך אותן מלגות אומרת שלא יהיה יותר ילד שלא יעלה לאוטובוס כי להורים שלו לא היה כסף לשלם לטיול שנתי. זה לא יקרה.
נכון שמתוקף היותי שר, לקחתי את הסכומים האלה וסידרתי אותם אחרת. זה בסדר גמור לומר שאני חושב שראוי יותר שהחלוקה תהיה הרבה יותר דיפרנציאלית ופחות רוחבית. אנחנו עושים שינוי גם בפרויקט השאלת הספרים. קראתי בכל מיני מקומות שהפסקנו את פרויקט השאלת הספרים.
לא נכון – הוא נמשך במלוא העוז, אבל אחרת. ילדים חלשים יקבלו יותר כי מגיע להם יותר, כיה הם צריכים לקבל יותר, כי מגיע להם שיהיה להם יותר כי זה העתיד שלהם. אם הם לא יקבלו ממני את הספר, לא יהיה להם ספר.

זה חלק ממהלך של תקצוב דיפרנציאלי ארוך טווח. זה סכום אחד שנגענו בו. נגענו בעצירת התפתחות הצהרונים. עצרנו את זה – אני רוצה להבהיר את העסק – בעיקר בגלל שחשבנו שזה שרות לא מספיק טוב. אם היינו חושבים שהתכנית הזאת היא טובה חינוכית – לא היינו מוותרים עליה.

עשינו עבודת עומק – היא נעשתה לפני – הוויכוחים על התכנית התחילו עוד בכלל לפני כהונתי ויש פה אחד תחושה שהדברים האלה לא השיגו מטרתם. יש שני דברים שאנחנו מעכבים אותם ואני מצר עליהם בכנות: אנחנו נעכב את פיצול כיתות ב'. היינו צריכים להקטין את הכיתות. הייתי רוצה אבל זה יתעכב בשנה.

ותוספת של 5 שעות.

כן, וכל מה שנוגע לפיצול והקטנת השעות, תוספת של 5 שעות לכיתה ב', כואב לי הלב, אבל זה המחיר שאנחנו משלמים. אני חושב שעל אף העיכוב הזה, מערכת החינוך תוכל להתפתח בשנים הבאות.

אני רוצה לסיים את הסקירה שלי ולהגיד לכם כך: תראו, יש הרבה מאוד אמירות על השרות הממשלתי. אני רוצה בפעם האחרונה בקדנציה להשתמש במילים: דברים שרואים מכאן לא רואים משם. אנשים במשרד החינוך עובדים מאוד קשה. פקידי משרד החינוך הם אנשים מאוד-מאוד רציניים עם מסירות נפש עצומה, עם עבודה מסביב לשעון.

אני מציע לכם לבוא לבניין שלנו ב-21:00 בלילה ותראו כמה אנשים נמצאים ואני לא מדבר על השר. יש חבורה גדולה מאוד של אנשים מאוד רציניים ולפעמים צריך להכיר טובה. זה לא מובן מאליו. אני גם רוצה לומר שעם כל העליות והמורדות, גם המשא ומתן עם האוצר לא נעים, לא קל, כי בסך הכול כל אחד רוצה יותר, אבל הדברים מתבצעים בסך הכול בהגינות.
האנשים הם אנשים רציניים – כולם רוצים שיהיה פה טוב יותר ואני מבטיח לכם שנעשה הכול כדי שזה יקרה. תודה רבה.

תודה רבה לכבוד השר. מכובדי, אני מוכרח לומר שיפה דרשת ואני לא אומר את זה בציניות. אני באופן אישי, ואני מניח שרוב הנוכחים פה, יחתמו על כל מה שאמרת. השאלה העיקרית היא, כמובן, מבחן היישום והביצוע.

בשביל זה אני צריך אותך.

תודה רבה, תודה רבה.

אם תעזור לי ותהיה שותף יחד עם כולם – נעשה את זה ביחד.

אני מתחייב שאני והוועדה נעזור לך בהגשמת והשגת המטרות האלה. השאלה המרכזית היא, כמובן, עם כל מה שנעשה במערכת החינוך – ואני מכיר אותה גם כן לא רע – יש בה הרבה מאוד איים של הישגים והצלחות ועבודה קשה מאוד ומסורה מאוד של מורים ומנהלים ואנשי סגל.
המערכת היא מערכת עם בעיות קשות ביותר והיום עם פתיחת המפגשים שלך עם ועדת החינוך אפשר לדבר בלשון עתיד, בלשון רצונות. אחת השאלות המרכזיות היא איך אנחנו ניראה בעוד שנה, בעוד שנה וחצי, עם יישום התקציב שעכשיו אנחנו עומדים לאשר אותו? זו שאלת המפתח בסופו של דבר.

אני מבקש מאוד לא לתת הרצאות אלא לצמצם כדי שנוכל להספיק לשמוע כמה שיותר אנשים. נתחיל עם חבר הכנסת נהרי, סגן שר החינוך לשעבר.

חבר הכנסת נהרי, אתה צריך לדעת שחינוך זה כמו צבא – זה כאילו במיל. נשאר לתמיד.

זה התואר הכי קבוע שיש – לשעבר.

יותר חשוב מהתפקיד הפוליטי, זה שעסקתי בחינוך ועבדתי במערכת החינוך ובמשרד החינוך. הרי אמרת שצריך לנתק את שני הדברים ואני בשמחה הייתי מתנתק מזה. אני רוצה לברך את השר שהוא, כמו שאמר היושב-ראש, נאה דורש. אני מקווה בעזרת השם שגם נאה מקיים.
אני רוצה לברך שגברה התבונה וכל הפרק של החינוך שהיה בתכנית הכלכלית לשנים 2014-2013 ירד ואני לא רואה בזה התקפלות ואני לא רואה בזה נסיגה – אני מתכוון לשינויים, ההצעה והצעת מחליטים לגבי הנושאים שרצו להעביר אותם במחטף בחוק ההסדרים – אני מברך על זה.

אני חושב שבנושא חינוך הדברים צריכים להישקל. אנחנו יודעים שהמגזר החרדי, שעיקר הדברים היו אמורים כלפיו והשינויים המשמעותיים היו צריכים להיות בו, כבר נאמר שהזכות לחינוך חרדי נפרד נובעת מזכותה של הקהילה החרדית, המקיימת אורח חיים מובהק ונפרד, לחינוך במסגרת התואמת את אורח חייה.

כל הנושא הזה כבר נדון ב-2005-2004 בדוח ועדת דברת, שהשר גם היה חבר בה, ואני בכוונה מצטט מהדוח של הוועדה שמתייחס לחנוך החרדי. שם גם נאמר שהרשתות כבר מתנהלות ברובן כחינוך ציבורי. יש גם תכנית ליבה למרות ששומעים בתקשורת שאין תכנית ליבה או חלקית או לא חלקית – ברשתות יש 100% תכנית ליבה גם במעיין החינוך התורני וגם בחינוך העצמאי.
יש למשרד החינוך תכנית ליבה לבתי הספר האלה – כתוב בה בפרוש: 100% ליבה והצעה איך לתכנן את מערכת השעות בבתי הספר האלה. אבל כמו שהשר אומר, לפני שמשלבים אותם צריך גם לדאוג – ההצעה הזו עלתה כמה וכמה פעמים, יותר מ-20 שנה מדברים על הדבר הזה – צריך להגן על אורח החיים הייחודי להם ומתן אוטונומיה פדגוגית ואוטונומיה ארגונית מסוימת.

מה קרה מאז? הדוח יצא ב-2005 וכך נאמר: אנו מאמינים בבניית גשרים ולא בתהליכים הנעשים בכפייה. זה נכון, במערכת החינוך באמת צריך לבנות גשרים. מערכת החינוך, במשך 65 שנים, נבנתה על-ידי גשרים, עוד גשר ועוד גשר, ועשינו כברת דרך.

מי שמכיר את מערכת החינוך, מי שנמצא בה הרבה שנים, יודע שמערכת החינוך ובמיוחד הנושא של בתי הספר החרדיים והשתלבותם עברו כברת דרך. אבל זה רק בזכות ההידברות ובזכות בניית הגשרים.

אפשר לצמצם לקראת סיום?

אני מסיים. ההמלצה הייתה להקים ועדה ציבורית שתבחן את הדרכים והתהליכים שיובילו להכללת חלק ממוסדות החינוך של הזרם החרדי בחינוך הציבורי. אבל כמובן הבעיה במשרד החינוך. משרד החינוך מלא רפורמות, מלא תכניות, הבעיה תמיד הייתה ביישום. לכלל יישום זה לא הגיע, אבל אז הייתה התקדמות והיו הבנות וגם המגזר החרדי היה שותף לדיונים בוועדת דברת, אני גם מופיע שם כמי שהיה שותף – השם לשי שם, אולי מישהו הכניס אותו בטעות – אבל זה מופיע שם - - -

תודה, נהרי.

אני מסיים. השר הזכיר את כל הנושא של התקצוב הדיפרנציאלי של השעות, אני חושב שזה נכון – נעשה עוול. כאשר משרד החינוך הקים את ועדת שושני, היא שינתה את התקצוב במערכת החינוך ועברה לתקצוב דיפרנציאלי. משום מה, בשלב מסוים זה לא מצא חן שזרמים מסוימים קבלו תוספת תקציב וזה הטיב אתם – אני לא מדבר דווקא על החרדים – ולכן אני חושב שזה נכון לחזור לתכנון הדיפרנציאלי פר תלמיד.

תודה רבה.

יושב-ראש ארגון ההורים הארצי גדעון פישר, ואחר כך – מיקי רוזנטל.

תודה, כבוד היושב-ראש. ראשית לכבוד השר, אני אומר לך את המובן מאליו, אבל בכל זאת חשוב לומר – יש לך, כבוד השר, ולכם במשרד החינוך פרטנר להובלת החינוך בישראל. מאז שנבחרנו כארגון הורים ארצי מתחדש – הארגון הוקם ב-1943 אבל לאחרונה החזרנו עטרה ליושנה ונבחרנו לפני מספר חודשים – פצחנו בשיתוף פעולה עם משרד החינוך והמשכנו את זה גם לאחרונה בכהונה שלך כשר חדש, בוועדת החופשות בראשות מנכ"לית משרד החינוך.

הבהרנו, ואנחנו נמשיך לעשות את זה בכל זמן נתון, שאנחנו מאמינים אך ורק בדיאלוג. לא בשום דבר שהוא חד-צדדי, לא בשום מונולוג אלא בדיאלוג. זה נכון שמצד אחד יש גאווה גדולה במדינה הזאת על הדברים שהצלחנו להשיג בעולם החינוך ב-65 שנה ומצד שני יש כאב גדול על מה שעדיין טעון שיפור רב.

בימים האחרונים אנחנו מוצפים בהרבה מאוד פניות של הורים מודאגים לגבי הקיצוץ הצפוי בחינוך בכלל ונושא תשלומי ההורים בפרט. המילים שעכשיו אמר כבוד השר הם פעמונים לאוזניים – העובדה שלא תהיה העלאת תשלומי הורים והעובדה שהמהלך שעכשיו אנחנו שומעים עליו לראשונה, שלא יהיה מצב שילד לא ייצא לטיול שנתי כי ההורים שלו לא יכולים לעמוד בתשלום זו בשורה נפלאה. ברשות השר, נעביר את הבשורה לכלל ההורים - - -

אבל לא כמו הבנות באולפנה, כן? לא להעביר "לאחר מאבק".

כבוד השר, די לחכימא ברמיזא.

תודה רבה, גדעון.

אני רוצה להודות לכם על הרוח הטובה ועל זה שאנחנו נעשה פה שיתוף פעולה פורה ומפרה. תודה רבה.

חבר הכנסת מיקי רוזנטל, בבקשה. אחר כך – יוסי וסרמן, יושב-ראש הסתדרות המורים.

תודה רבה לך. קודם כל, אני מברך אותך, כבוד השר, היעדים נפלאים. אם תשיג את מחציתם, אנחנו נברך אותך כשר המוצלח ביותר בתולדות משרד החינוך.

אל תוותר לו. למה רק חצי?

תן לפרגן, תן לפרגן.

אל תוותרו, אל תוותרו.

בכל מקרה, יש כמה דברים שמטרידים אותי כי לפחות במצע של יש עתיד ובשיחות שהיו לנו קודם לבחירתך, ציינת שלושה דברים לפחות, שהם נעדרים מהשיח היום. ראשית, הרפורמה המבנית והקמת מועצת חינוך.

זה נמצא כאן.

אמרת שיהיו שינויים אבל לא הזכרת את זה. אולי אני טועה, אז תקן אותי.

צודק.

שנית, צמצום מספר בחינות הבגרות.

אמרתי.

אני לא שמעתי את זה, אז זו שוב בעיה שלי.

הוא התחיל עם זה.

הדבר השלישי הוא האוטונומיה הבית ספרית שגם עליה לא שמעתי אז הייתי לרגע מוטרד – האם נְסוּגוֹתָ מהדברים או שזה רק קושי בהבנה שלי. המטרות נעלות, אבל הבעיה ברוב הרפורמות כולל אופק חדש והרפורמות האחרונות זו העובדה שבסוף זה מתקשה בפרטים הקטנים – אני לא רוצה להגיד חלילה נופל – בסוף, אתה יודע, למורה אין איפה לשבת עם התלמיד בשעות האלה שאתם הבטחתם ובגינן אנחנו משלמים.

אולי אני נתפס לנקודה שולית אבל היא מאוד מהותית כשמדברים על דברים נורא גדולים ומרוב עצים פשוט לא דואגים ליער.

תודה רבה.

תודה כבוד היושב-ראש. כששמעתי את כבוד השר חשתי מיד שמדובר באדם שבא מתוך המערכת ומכיר אותה היטב מבפנים. אני מברך אותו על הדברים שאמר ובטוחני בשיתוף הפעולה של כולנו ושל הסתדרות המורים כמובן, גם כן. כמו תמיד, אנחנו נוכל להיות שותפים לביצוע רוב הדברים שהשר אמר, והם דברים חשובים מאוד.

אני רוצה לברך אותו על התפיסה של היפוך הפירמידה במערכת החינוך והתבססות על מתן עדיפות לגיל הרך כי משם מתחיל הכול. אני רוצה להזכיר ולומר למי אולי אינו יודע או לא זוכר, כשנכנס טרכטנברג, באתי לשר גדעון סער למחרת היום ואמרתי לו שבמערכת החינוך, בגני הילדים, צריכות להיות יותר משתי גננות בגן.

גננת אקדמית, בוגרת אוניברסיטה, כולן בוגרות מכללות ובוגרות מכללות – אין גננות אחרות היום – גננת פדגוגית, סייעת פדגוגית וסייעת מנהלית. הצעתי לו גם הכשרה של הסייעות הפדגוגיות בשיתוף עם הסתדרות המורים. אני מברך את השר ואת סגן השר שמובילים את ההליך הזה ואכן זה חשוב ביותר.
כשנכנסנו לשותפות באופק חדש, עשינו זאת על מנת לקדם את מערכת החינוך, לבסס את מקצוע ההוראה. להביא לכך שהממשלה והממשלות יכירו בעוסקים בהוראה כמובילי תשתית לאומית קיומי, ביחוד במדינת ישראל, בכל המגזרים שלה. אנחנו מקווים שהממשלה הנוכחית אכן תניח את היסוד לכך שמערכת החינוך היא בסיס קיומי ותשתית לאומית קיומית, בעיקר מההיבט התקציבי.

תודה רבה.

חבר הכנסת שמעון אוחיון, בבקשה.

תודה. אני מבקש לברך את השר ואת כל הצוות, את סגן השר והמנכ"לית, ולומר שאני מאוד התרשמתי מהפתיחה שלך שהיא בניגוד לכיוונים הפופוליסטיים. אתה דברת על תשתיות, על תכנית ארוכת טווח, לא על תגמולים מידיים, לא על פרסום עכשיו, לא על הכרה ולא על זכייה בנקודות מידיות אלא על זריעה לעתיד.

אני רק מברך אותך על הראייה הזאת ואני מאמין שגם הציבור יודע ולמד ויכיר במי שישקיע בתכניות ובתשתיות לעתיד, וזה מה שחשוב. אני לא יכול להתייחס לכל הנקודות במפגש, אני רק אומר כחבר ועדת החינוך – וכפי שהכרת את היושב-ראש ואת ראשי ארגון המורים – אתה בוודאי יכול לראות בנו שותפים שתומכים במערכת והולכים יד ביד אתך כדי לחזק את מערכת החינוך. השדולה לקידום מעמד המורה וההוראה, היא גם בוודאי משתלבת בתכניות שהיו למשרד החינוך ושאתה כמובן מאמץ אותן וממשיך בהן.

אני רוצה לדבר בצמצום למספר נקודות שאולי לא התייחסת אליהן. ראשית, הקו שמוביל עמרם בעניין הזה ואני מקווה שגם אתה כשר, שכל העניין של השיפוי והתקצוב הממשלתי במערכת החינוך יהיה דיפרנציאלי. תמיד אומר עמרם: ירוחם תקבל יותר מחיפה. זה צריך להיות גם בתקצוב הממשלתי לכל אורך הדרך ושזה יבוא לידי ביטוי עם כל הקשיים שכרוכים והמאבקים עם חלק מהשלטון המקומי.
נקודה שנייה – אני תומך בך בעניין הזה של הסולידריות בין כל מגזרי החברה הישראלית, ערבית, יהודית וכולם ביחד, ובוודאי החרדים ואחרים.

הם לא יהודים?

אני אומר כולם ואמרתי והקדמתי – כל המגזרים. אמרתי אם יש יהודים וערבים אז בוודאי שהחרדים. היום באופנה לומר אחינו. אז אני אומר גם אחינו הקרובים - - -

טוב שאתה לא אומר - - -

משולם, באמת, אתה מכיר אותנו.

אני רוצה להתייחס למשהו מאוד מיוחד לגבי הסולידריות – אני בעד סולידריות, שוויון הזדמנויות, שוויון זכויות, לחיות עם האחר, לכבד את האחר – אבל צריך לחזק את המחנה שלנו. משום מה יש רפיון. לתחושה שלי יש רפיון במה שקשור במורשת עם ישראל, בזהות היהודית של הנוער שאמור להכיר את מורשתו, להכיר את שפתו, את השפה העברית, את ההיסטוריה של קהילות ישראל, את הסיבות והגורמים מדוע הוא יושב כאן ומתוך אותה עוצמה, מתוך אותה זהות חזקה, הוא בוודאי גם יכול לכבד את האחר הרבה יותר.
כמובן שישנם מניעים הומניים וטבעיים ואנחנו חיים ביחד וצריכים לחיות, אבל כמי שהיה עד לכך שהתלהבות לשוויון הזדמנויות ודו-שיח ראיתי שאחרים גם מבטלים את עצמם משום שאינם מכירים וזהותם אינה מספיק חזקה כדיל עמוד על המינימום שלהם ולהגיד מתוך עולם הערכים שלהם: אני מכבד גם את השני אבל אני גם שומר על זהותי. לא לטשטש זהויות ובוודאי לא לטשטש זהות יהודית.

תודה רבה. העמדה ברורה.

אני אתך ואני אופטימי בכל מה שקשור למערכת החינוך החרדית. כמי שעבד 12 שנה ידעתי שכל הסיפור של הליבה בהשוואה לשוויון בנטל בצבא זה באמת הבדל של שמים וארץ. הליבה היא כמעט קשקוש – אם הצלחנו להכשיר מורים שלומדים סטטיסטיקה, חזקה עליהם שהם ילמדו מתימטיקה ואנגלית גם בבתי הספר שלהם. כל השקעה שתעשה בחינוך החרדי, ויש פתיחות שם, היא תביא לנו את המשאבים בחזרה. שם הדלת פתוחה. לכן אני מחזק אותך בדרך הזאת. שאר הדברים בוודאי יבואו במהלך הדיונים והמפגשים אתך.

תודה.

חבר הכנסת ברכה, בבקשה. אחר כך השר ישיב.

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, ראשית אני מברך את כבוד השר. השילוב שבא לידי ביטוי בדברים שלו – השילוב בין הלהט לבין הראייה המפוקחת – אני חושב שזה מפתח להצלחה ואני חושב שהצלחת השר היא לא הצלחה אישית או מפלגתית אלא הצלחה של כולנו.

כמובן שאפשר לצפות מראש שחלק מהמושגים והטרמינולוגיה שהשתמש בה השר אינם מקובלים עלי, במיוחד האדרת העניין של השרות הצבאי כמפתח לזכויות – זו בעצם הדרה של ציבור שלם – אבל זה ויכוח ארוך. לעומת זאת, אני רואה בחיוב את האמירה - -

הזכרתי גם את השרות הלאומי, חבר הכנסת ברכה.

- - המאוד אמיצה שלך בנושא של אוטונומיה תרבותית. אני חושב שהגיע הזמן ששר ירים את המשימה הזו ויתקדם בה, דבר שמחייב דיון מעמיק מעבר לישיבה הזו. אני חושב שיש לנו הרבה הגיד ומקווה שתהיה הזדמנות לייצר את הדיאלוג הזה עם השר והמשרד.
בעניין של הגיל הרך, אני חושב שההתמקדות שלך אדוני השר היא נכונה אבל צריך לשים לב לשתי בעיות: הבעיה הראשונה היא המחסור בכיתות לימוד, במיוחד בקרב הציבור הערבי; הדבר השני – העדר פיקוח מתאים על גנים שמנוהלים על-ידי עמותות. זה דבר שצריך לתת עליו את הדעת ולא להשאיר את הדברים מחוץ לפיקוח של משרד החינוך ושל מערכת החינוך.

הנושא הנוסף – אני אומר את הדברים בקצרה – אני חושב שבתקופה הקרובה, עד סוף יולי, עיקר ההתמקדות תהיה בתקציב החינוך ואתה בוודאי יודע שקרוב ל-85% עד 90% מתקציב החינוך הוא הוצאות קשיחות שאי אפשר לשחק בהן. לכן כל קיצוץ שיתקיים – אם יתקיים – יפגע בתכניות עתידיות, בתכניות של פיתוח מערכת החינוך, גם פיזית וגם מבחינת תכנים. לכן צריך לעמוד על המשמר.

אני בטוח שגם יושב-ראש הוועדה וגם חברי הוועדה יעמדו לצדך שלא לאפשר קיצוץ במערכת החינוך – די באותם קיצוצים מ-2001 עד 2009, קרוב ל-18-17 קיצוצים, שעד שמחזירים את מה שקוצץ אני חושב שייקח לנו הרבה זמן. לכן זה נושא מרכז, לדעתי, שצריך לתת עליו את הדעת.

נושא נוסף, אדוני, הוא העניין של המחסור בכלל בכיתות הלימוד בקרב מערכת החינוך הערבית. אפשר לדבר על הרבה שאיפות והרבה תכניות יפות – אבל כל עוד אין ספסל לימוד, אני חושב שהתכניות האלה יהיו באוויר.

אנחנו מדברים על מחסור של קרוב ל-9,000 חדרי לימוד. 6,000 במערכת החינוך הרגילה ו-3,000 בגנים של טרום-חובה בגילאי 4-3 שנים. יכול להיות שתהיה לי הזדמנות, אני אבקש את זה ממך, בשנה וחצי-שנתיים האחרונות אני מנסה לגבש תכנית.
אני יודע שלהעמיס בנייה של 9,000 כיתות על משרד החינוך זה כמעט בלתי אפשרי אבל יש דרכים אחרות ויש לי תכנית שגיבשתי אותה בהתייעצות עם כל מיני מומחים ואני מעוניין להציג לך את זה. התכנית לא תעלה לקופת מדינה אלא בערך כמו הניהול השוטף היום. אני חושב שזה דבר אסטרטגי. אם תצליח לעשות אותו אני חושב שבזה תרמת תרומה אדירה למערכת החינוך.
אחת הבעיות – ואני מציע שנשתף פעולה בעניין הזה גם ועדת החינוך וגם ועדת הפנים – היא הנושא של הפשרת קרקעות ליד מוסדות חינוך. היום לפי חוק התכנון והבנייה, בכל תכנית מפורטת יש סעיף שמדבר על מבני ציבור ועל צרכי ציבור. אני מציע שאנחנו נפעל להכניס בחוק התכנון והבנייה הקצאת קרקעות לחינוך ושהדברים לא ילכו בין זה לזה.

אחת הבעיות הקשות היום בהקמת מבני חינוך, במיוחד בקרב הציבור הערבי, היא העדר קרקעות ואת זה צריך לעשות בחקיקה.

אם אפשר לסיים.

אני מסיים, זו הנקודה האחרונה. יש אלפי בוגרי סמינרים למורים שהם מובטלים. אני חושב שיש צורך לקיים דיון מערכתי בעניין הזה. אם בונים את החדרים החסרים ואם ממוצע תלמידים בחדר לימוד יהיה כמו הממוצע הארצי – אני חושב שיש מקום להכניס לתוך המערכת אלפי בוגרי סמינרים.

או שיצמצמו את המכסות.

לכן אני חושב שזו שאלה שיש לתת עליה את הדעת. יש הרבה דברים אבל היריעה קצרה מלהכיל.

אפשר להיפגש – אני מזמין אותך.

אני רוצה, בהחלט.

תודה רבה. השר יענה וילך אחרי שהוא יסיים, אבל כפי שאמרתי המנכ"לית נשארת ואפשר בהחלט להמשיך את הדיון עד 11:00, בבקשה.

בקשתי גם לדבר, השר יאשר.

עוד 5 דקות?

אני ממש חייב ללכת – אני אקצר בתשובות, אין בעיה.

בבקשה.

אבל אפשר בבקשה להתמקד?

קודם כל, כמובן, אני מאחלת לך הצלחה. הצלחה שלך בכיוון הנכון היא גם הצלחה שלנו. אני רוצה להציג בפניך 5 בעיות.

זה בקיצור?

מבזק. 5 בעיות – אני לא אתן את תפיסת העולם שלי.

פרשנות, כן.

רמת ההכשרה של המורים מהמכללות – אם אתה רוצה, לא לפתור, אפילו - - -

בסדר, אוקיי. הנושא הבא.

רמת המורים שמתקבלים לבתי הספר. אחוז המורים מסורבי הפיטורים כלומר המערכת סוחבת אותם יותר מ-30 שנה והם רוצים לעזוב את התפקידים שלהם והם גם תורמים להנמכת רמת בתי הספר. בתי ספר מנופחים של 1,000 תלמידים – אתה נפגש עם מנהלים והם אומרים לך שהמשרה המלאה שלהם תלך רק לבעיות הפיזיות ואין להם אפילו זמן לבעיות התנהגות ולבעיות של רמת ההישגים של התלמידים.
חינוך טכנולוגי והקשר בין בתי ספר טכנולוגיים שתחת הסמכות של מערכת החינוך לבין התעשייה האזרחית ולא הצבאית – אני חושבת שזאת סוגיה מאוד חשובה. הכוון לימודי בבתי ספר תיכון – אחוז הנשירה של הסטודנטים הערביים בשנה הראשונה באוניברסיטאות הוא אחוז מאוד גבוה. אמר חבר הכנסת מוחמד ברכה, פיקוח על גני ילדים. ואני בקשתי ממך – יש לך תכנית של "שישי אישי" בה אתה נפגש עם הורים בתל אביב ואני מבקשת ממך - - -

ומה עניתי לך?

כן. רק שיהיה רשום בפרוטוקול. אתה אמרת כן – אז אתה מתחייב.

נשאיר את השאלה סודית.

עכשיו התשתית של כל זה – אתה דיברת על רפורמה. אדוני השר, אני מאד שמחה אם אתה תכנס לתפקיד שלך ברמת דאגה מאוד גבוהה לערכים האנטי דמוקרטיים. אם אתה עוקב אחרי סקרי דעת קהל של הנוער, אתה רואה שהם מדגישים התדרדרות ולא זהות יהודית חלשה אלא זהות דמוקרטית שכמעט ולא קיימת.

אני חושבת שרפורמה ערכית היא התשתית של כל הצלחה של המערכת.

תודה רבה.

ברשותכם, אני אענה ממש מברקית ואני מתנצל – כל מה שאני לא אענה בעומק אז נרחיב בו אחר כך. קודם כל, כנראה שחבר הכנסת נהרי ואני לא קראנו את אותו חוק הסדרים כי ככל הידוע לי אכן יצא הסעיף מחוק ההסדרים. אני מוכן להסביר בהרחבה למה הוא יצא אבל לא יצאה רפורמה גדולה ומקיפה שאנחנו מתכננים, אני מקווה, יחד.
למרות כל המילים החשובות שאמר חבר הכנסת נהרי ואני מאמין ומקבל כל מילה שלו, לפחות במפלגה החרדית השנייה סרבו להיפגש איתי לפני כן כדי לדון בשאלת הרפורמה וניהלו את זה בעיקר באמצעות נאצות באתרי האינטרנט.

אז אני מציע לא לדבר איתי על הידברות. אני חסיד של הידברות, אני מעולם לא עשיתי דברים באופן כוחני, אף פעם לא כתבתי על מישהו שהוא פרעה או המן ודברים כאלה ואחרים ולא לי יטיפו מוסר על איך מדברים ועושים תהליכים ביחד.
אני מציע לכל מי ששם שמים שגור על פיו, יסתכל חודשיים אחורה ויראה איך הוא התבטא ואיך אני התבטאתי ואיך אומרים במקומותינו – וישפוט הציבור. יחד עם זאת אני רוצה לומר - - -

אבל הם לא נמצאים, אלה שאתה מתכוון אליהם לא נמצאים - -

אני מת לדבר אתם – הם לא באים.

- - אז אתה מדבר אלי.

חבר הכנסת נהרי, אני מדבר גם אליך. אנא שאל את יושב-ראש המפלגה הקודם שלך אם לא נפגשתי אתו כמה וכמה פעמים. אני יודע שאתה יודע שנפגשנו ולכן גם בזה אתה לא מדייק. ישבתי עם חבר הכנסת אלי ישי לשיחות ארוכות ועמוקות מאוד על חינוך במהלך החודש האחרון וישבתי גם עם היושב-ראש החדש של מפלגתכם ולכן ידי פתוחה לכל משא ומתן.

אני נגד כוחנות אבל אני גם נגד חיבוק שמונע ממך לעשות שינויים. אני מציע שבמקום שאני אענה עכשיו תשובות שטחיות לשאלות עמוקות, יכנס יושב-ראש הוועדה דיון מיוחד בסוגי החינוך החרדי, אני מבטיח לבוא למקום ולקיים דיון ציבורי פתוח בשאלות האלה מלמעלה ועד למטה - - -

זאת כבר תשובה פוליטית.

למה זאת תשובה פוליטית?

נפגשתי עם זה, נפגשתי עם ההוא – אנחנו מדברים פה על מערכת החינוך שהיא לא צריכה להיפגש, היא צריכה להקים ועדה, היא צריכה לשבת ולבדוק - - -

אבל יש ועדה כזו.

אם יש, אז אני מברך.

יש ועדה כזאת, כן. היום יש לה פגישה, דרך אגב.

אז אני מברך על זה.

לגבי דבריו של חבר הכנסת מיקי רוזנטל – אני מקווה שדברי יועברו אליו. ב-1 בספטמבר תתכנס מועצת החינוך. אלה מה, מלכתחילה הייתה מחשבה לחוקק חוק שנקרא מועצה לאומית לחינוך אבל התברר שיש גוף שנקרא ועד החינוך. זה גוף שקיים בתוך מערכת החינוך מזה שנים רבות. הוא פשוט גוף שלא קיבל תשומת לב ראויה, מקיפה ועמוקה.
בימים אלה אנחנו עסוקים בלהרכיב את הגוף הזה במיטב אנשי הרוח ונציגי החברה הישראלית ולמגזריה, מכל הקבוצות ומכל החוגים ואני מאוד-מאוד מקווה שבתחילת ספטמבר – יום לפה או לשם, אל תתפסו אותי במילה – באמת נחייה את הגוף הזה שיהיה סוג של רגולטור.

כדי להפריד בין החינוך לפוליטיקה, אני בעד ששר החינוך ישחרר קצת מסמכויותיו ויאפשר לגוף – כמו שיש מל"ג בהשכלה הגבוהה – יאפשר לגוף בעל השראה, בעל יכולת של מבט-על, ללוות את מערכת החינוך בחשיבה אסטרטגית ארוכת טווח והדבר הזה יקרה באופן די מיידי.

אבל צריך לזכור שללא סמכויות וחלק בתוך העשייה – אין לזה ערך. זה יהיה Nice to have, נפגש פעם אחת או פעמיים – ולכן חקיקה מאוד חשובה בעניין הזה.

לכן אני חוזר ואומר בפעם הרביעית בשיחות בין שנינו – גם על זה דיברנו – ביקשתי מהייעוץ המשפטי להכין את התקנות המתאימות, ביקשתי דרכם מה-מ.מ.מ, כמו שאתה יודע, עבודה שתתכלל את תפקידן של מועצות לאומיות לחינוך בעולם כדי להקים מהן קריטריונים שמתאימים לישראל, הדברים האלה נמצאים בעבודה.

לכל מי ששכח, אנחנו שרים 52 יום, בסדר? בואו נתקדם מכאן. לגבי צמצום בחינות הבגרות – אין פה שאלה. אני רוצה להגיד מה יקרה עד ל-1 בספטמבר – יקרו שני דברים קטנים-קטנים שברמת מערכת החינוך הישראלית הם כבר מהפכה: אחד, כל המיקודים, כל תכנית הלימודים לשנה הקרובה תפורסם לפני ה-1 בספטמבר. עד שנתאים את תכנית הלימודים לשעות הקיימות זה ייקח קצת יותר זמן, אנחנו מקווים שכבר ביוני זה יפורסם.

ונפרסם את מועדי בחינות הבגרות של השנה הבאה עד סוף חודש יוני כדי שמנהלי בתי הספר יוכלו לעשות חינוך ולא יעסקו כל הזמן בבחינות ולא ירדפו כל הזמן אחרי המועדים. כמו בכל מערכת מסודרת אנחנו נפרסם את תאריכי בחינות הבגרות. זה חלק מההליכה לשקיפות שאני רוצה להוביל אותה גם בתחום התוכן.

אנחנו נראה כבר בשנת הלימודים הבאה צמצום בבחינות הבגרות?

מהלך שנת הלימודים הקרוב תוקדש להכשרת המורים לקראת התכנית החדשה. שנת הלימודים תשע"ה – שנה הבאה היא תשע"ד, נכון? – תפתח את התכנית החדשה שתהיה מצומצמת באופן דרמטי. כמה דרמטי? תדע עד תחילת ספטמבר. יש וועדה שסיימה את שלב א' של עבודתה. העבודה עברה כרגע לצוות המקצועי במשרד שמתכלל את זה באמצעות הסמנכ"לים וראשי המנהלים ותערך עבודה בנושא הזה, עליה המנכ"לית תרחיב אחר כך ביתר פרוט.
אוטונומיה בית ספרית – יש לי הרבה מה לומר בנושא הזה. יש לנו תכניות ארוכות אך אני עדיין לא מספיק מבושל בנושא כדי לדבר על זה עכשיו.

לגבי הדברים שנאמרו על-ידי חבר הכנסת ברכה: קודם כל, אני מזמין אותך לפגישה. אם יש תכנית כזאת או אחרת, חשוב לי לשמוע. המנכ"לית ייעדה חלק מהתחומים של בינוי לתגבור התכנון במגזר הערבי כחלק מהשיח המשמעותי שאנחנו רוצים לקדם, ואנחנו נעשה את זה.

אני רוצה לומר שהדברים שדיברת עליהם, ברובם אני מסכים. אני אבקר במכללה – אני חושב שזה לא היה אף פעם – אני אבקר במכללה בקלנסווה בקרוב, בתחילת שנת הלימודים, זה יהיה הביקור הראשון שלי במכללות בשנה הבאה כדי ללמוד את הנושא מקרוב, אני לא מכיר אותו מספיק טוב - - -

דווקא בסחנין.

זה לפי מה שמסתדר. אבל אני אלך לבקר במקומות האלה, חשוב לי לראות את זה מקרוב. הסוגיה היא סוגיה מאוד-מאוד חשובה.
לגבי החינוך הטכנולוגי – ההצעה שלך היא יותר מטובה ולכן יצרתי קשר עם התאחדות התעשיינים ותהיה עבודה משותפת איתם גם במגזר האזרחי. אני מאוד-מאוד מקווה שיהיה שילוב של מורים ערביים בתוך המגזר הכללי כדי שהם יוכלו למצוא מקומות עבודה ההולמים את כישוריהם. מנכ"לית משרד החינוך עוסקת בנושא הזה.

תזכרו תמיד שאני לא מדבר על פוליטיקה אבל אני אומר שבביקור שהיה לי בבית ספר ברמת השרון אצל המורה שהותקפה באבנים וכו', לראות את הקשר בין המורה לבין התלמידים מייצר משהו מאוד-מאוד עמוק.

אהבת אדם זה לא טשטוש זהות, אהבת אדם זה הגדרת זהות. מלחמה בגזענות זה לא לוותר על הישות הלאומית שלך – זה לחזק את הישות הלאומית שלך. אני חושב שאנחנו צריכים להוציא שיח מוסרי ממקום פוליטי. אנחנו פוגעים במוסר שלנו בגלל ויכוח פוליטי עמוק ולא פשוט. שלא יהיו אי הבנות – יש, כנראה, מחלוקות ביני לבין חבר כנסת ברכה וכנראה שלא נסכים עליהן.

אבל בגלל הומניות ואנושיות ומוסר ואהבת אדם, חידשנו את התקנה של מפגשים בין מגזרים שונים, הקצנו לתקנה הזאת לשנה הבאה כשני מיליון שקלים כדי לחדש את המפגשים האלה, כדי שההפרדה בין קבוצות שונות בתוך החברה הישראלית לא תמשך.

אני חושב שהשיח המשותף הוא דבר מהותי ומשמעותי, ואני חושב שלא רק – הוא עושה שני דברים: מצד אחד הוא מגבש את הזהות שלך ומצד שני הוא גורם לך להכיל, להבין, להכיר, גם את הצד שלצדך. אני לא רוצה להגיד בתוך מדינת ישראל "הצד שכנגד".

לגבי הכוון לימודים ונשירה – אני רוצה לומר, חברת הכנסת, את צודקת בכל מילה, אבל תדעי לך שאחת הסיבות היא גם השליטה בשפה העברית. אנחנו צריכים לחשוב יחד איך אנחנו עושים משהו גם בסוגי הזאת כי זה חלק ממכלול שלם של טיעונים: רמת הוראה – את צודקת; גודל מוסדות – קיים בכל מערכת החינוך ולא רק במגזר הערבי – את צודקת.
אבל זה גם חלק מהסוגיה של השפה העברית ואני מוכן לקח כחלק מההתאמות גם את השפה הערבית בציבור היהודי, אבל אנחנו צריך לעשות משהו בעניין השפה – לא יכול להיות שאזרחי מדינת ישראל לא ידעו עברית מספיק טוב. זה פוגע במוביליות שלהם, זה פוגע ביכולת שלהם להשתלב באופן אמתי. תראי כמה דברים את עושה בגלל השפה הנפלאה שלך, תראי כמה צרות את עושה לנו עם השפה הטובה – אני אומר את זה כמחמאה.

כן, כן, היא קבלה את זה כמחמאה.

אני אף פעם לא יודע.

אני חושב שהשפה העברית היא חלק מהמחסומים וצריך לעשות עם זה משהו. לסיום אני עוד אומר שיש תחומים רבים שלא עסקנו בהם אבל נעסוק בהם בפעמים הבאות, למשל, לא נגענו בכלל בסוגית ההשכלה הגבוהה שהיא סוגיה מאוד-מאוד מרכזית במנדט של המשרד ועוד כהנה וכהנה.

לא שמעתי משהו על הזהות היהודית, על החולשה בקטע הזה – אני לא אמרתי - - -

התייחסתי דרך הנקודה של שמירה על הזהות. אפשר בבקשה להעלות את השקף הראשון, עד שאני גומר לענות? ידידי היקר, בכלל החברה הישראלית, המשרד יפעל לקידום הטמעתו של אתוס יהודי ודמוקרטי משותף.

אמנם דיברנו על בעיות באוריינות אבל הדברים כתובים ממש על הלוח. מטרה מספר אחד, יעד מספר אחד – חיזוק אתוס יהודי ודמוקרטי. מה לא ברור בדבר?

זה בבתי הספר היהודיים.

מה לא ברור בדבר הזה?

אין תקנות מרוקנות, ושום תקנה אין בה פחות כסף ממה שהיה בה בעבר, שום תקנה.

אני לא מדבר על הקדנציה שלך.

אני רוצה לסיים, ברשותכם, בהדגמה לשיח מתכלל. היום בצהריים תצא קריאה שלי – אנחנו נוציא ונפרסם אותה בצורה מסודרת – אני לא אומר אותה עכשיו אני רק רוצה להראות איך אני רוצה לראות את תפיסת העבודה שלי בקדנציה הזאת, שעוסקת בסוגיה של טוהר הבחינות.

תראו מי כותב מכתבים לכלל ילדי ישראל בסוגיה הזאת, ממי בקשנו לכתוב. מה הם כתבו? תגלו אחרי זה. אבל מי כתבו? הרב שלמה משה עמר, הראשון לציון והרב הראשי לישראל; פרופסור עדה יונת, כלת פרס נובל; פרופסור אסא כשר מאוניברסיטת תל אביב; עבד אלחכים סמארה, מנהל בתי הדין השרעיים בישראל; שייח מוואפק טריף, הראש הרוחני של העדה הדרוזית; האב עבדאלמסיח פהים, דובר מועצת הבישופים הקתוליים.
משרד החינוך מוציא קריאה, הוא לוקח את כלל האנשים שנמצאים בתוך השיח התרבותי, הדתי, הרוחני, והוא מייצר איזושהי קריאה שמתכללת את כלל הציבור כי הוא רוצה לדבר על סוגיה מסוימת, למשל, על טוהר הבחינות, כי זאת סוגיה חשובה.

זאת השפה שאנחנו רוצים לקדם – שפה של חזון, שחפה של אמונה בשינוי, שפה של אמונה ביכולת לעשות פה מערכת טובה יותר, כי בסופו של דבר צריך לזכור שהנושא זה הילדים שלנו. תודה רבה.

תודה לשר החינוך.

בשפה ברורה ובנעימה קדושה.

כולם כאחד.

כפי שאמרתי בתחילת המפגש, הוועדה תסייע ותעזור כדי לקדם את הדברים.

תודה רבה.

אני מקווה מאוד שנצליח ביחד לעשות ולממש את הרשימה האריכה של הנושאים ושתהיה אצלנו אורח של קבע.

אם אתה מזמין – אני מבטיח לבוא.

תודה רבה.

אנחנו ממשיכים, כפי שאמרתי, ואני מציע, דלית, שנמשיך לשמוע את האנשים. כדר של קבע, מוזמנים אלינו גם נציגי מועצת הנוער, ואני רוצה לבקש מנציגי הנוער לומר כמה מילים, אז תתארגנו ונתן לסגן השר לומר כמה מילים כי גם הוא רוצה ללכת. בבקשה.

שלום לכולם. למרות שהשר יצא אני חושב שהדברים ששמענו היום והאמירות הברורות והעמוקות שנאמרו כאן הן מאוד משמעותיות לכלל מערכת החינוך. אני שמח שיש לי את ההזדמנות לעבוד עם הרב שי פירון, עם המנכ"לית דלית – אישה מקצועית ורצינית – וכמובן ההזדמנות שעמרם מצנע הוא יושב-ראש ועדת החינוך של הכנסת, זה כבוד לוועדת החינוך שאתה היושב-ראש שלה.

אני רוצה להתייחס בקצה לשתי נקודות שדיבר עליהן השר ועוד נקודה אחת קטנה. דבר ראשון, הגיל הרך – גם יוסי וסרמן הדגיש – הנושא הזה יטופל בצורה משמעותית ורצינית מתוך הבנה של היפוך הפירמידה, מתוך הבנה שילד, לא בגיל 3, ילד מגיל לידה ואפילו לפניה, מה שילד חווה ומקבל, גם ברמת התכנים וברמה רגשית וגם במכלול הדברים שילד מקבל בגילאים האלה – זה משפיע בצורה מאוד משמעותית על ההתפתחות שלו בחיים.
מחקרים רבים מעידים שאוצר מילים, לדוגמה, או חוויות או חיבוקים או דברים שילד מקבל בגיל צעיר משפיעים באופן מעשי על מה שיקרה לו אפילו ברמת ההכנסה שלו בתור בוגר – עד כדי כך – אז בוודאי שהדברים הם מאוד משמעותיים ואנחנו צריכים כולנו לפעול בעניין הזה.

ראשית, כמו שהשר אמר, אנחנו מתגברים כוח אדם בגנים. אנחנו היום במגע ובשיח עם משרד הכלכלה לגבי שינוי בכל מה שקורה מגיל לידה עד גיל 3 שנים. עד היום הכול מנוהל במשרד הכלכלה ואנחנו כרגע בשיח בוועדה שאני עומד בראשה, לבקשתם של שר הכלכלה ושר החינוך, כדי לראות האם נדרש שינוי, אפילו משמעותי, בכל מה שקורה במשפחתונים, בכל מה שקורה במעונות היום. יש הרבה מאוד מה לעשות בתחום הזה.

דבר נוסף שהשר הזכיר ואני רוצה להרחיב זה נושא מעורבות ההורים – אנחנו מאמינים בקשר המתמיד של מערכת החינוך עם ההורים, קודם כל עם הנהגת ההורי כמו שנאמר קודם אבל גם עם ההורים בשטח.

אנחנו חושבים שלמערכת החינוך תפקיד חשוב מאוד במתן כלים ומתן הדרכה מתאימה להורים. לדעתנו, הגיל המתאים ביותר לקשר האינטנסיבי עם ההורים זה בעיקר כאשר הילדים בגיל הרך וההורים יותר קשובים, ההורים רוצים לשמוע ומוכנים לשמוע.

גם פה, משרד החינוך בונה היום תכנית, יחד עם המנכ"לית ועם מיכל כהן, סמנכ"לית המשרד ועם צוות הגיל הרך במשרד, בונים תכנית לבית ספר להורים. אנחנו מדברים כרגע על 15 מפגשים לטווח של כמה שנים להתמקדות בסוגיות מהותיות בגידול ילדים בישראל לכלל המגזרים – היהודי הכללי, היהודי החרדי, הערבי – אנחנו רואים בזה ערך מאוד גדול. אנחנו מתכוונים להתחיל פיילוט כבר השנה הקרובה בעזרת השם.
השר דיבר על צמצום פערים – אחד מתחומי האחריות שלי זה אגף שח"ר. אני רוצה לומר שגם בפעילות שלנו מול ילדים שזקוקים לעזרה אנחנו רוצים לשים את הילד במרכז ושכל המערכת תפעל סביב הילד. יש היום הרבה מאוד תכניות, יש הרבה גופים מתערבים, אנחנו רוצים לקחת את כל הגופים האלה, לסנכרן בין כולם ולשים את טובת הילד במרכז כדי לתת לו הזדמנות שווה כדי שיגדל לעתיד יותר טוב במדינת ישראל. תודה רבה.

תודה רבה.

מועצת הנוער, בבקשה. תתקרב לשולחן. זה כלל בוועדה – מועצת הנוער מקבלת זכות דיבור.

אני נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית. בתור מי ששותף כבר תקופה ארוכה בוועדת חינוך – התפקיד שלי הוא לקשר בין המועצה הארצית לבין הכנסת – אנחנו באמת מברכים על דברי השר שאמר פה דברים מאוד-מאוד חשובים ומאוד חיוביים. אנחנו שמחים לשמוע ממנו שוב על הנכונות שלו לפעול למעננו ולפעול אתנו בשיתוף פעולה ואנחנו מאמינים שנצליח ליצור אתו שינוי משמעותי יותר מפעמים קודמות ולהפוך את מערכת החינוך ובתי הספר למקום שתלמידים כמוני וכמו כל 700 אלף בני הנוער במדינה באמת ישמחו להגיע אליו ויתעשרו ממנו ולא רק יראו אותו כבית חרושת לציונים או דעות אחרות שיש. תודה.

תודה רבה.

גברת לילי הלפרין, נמצאת? הלכה. מר יעקב שהרבני, סמנכ"ל החברה להגנת הטבע, בבקשה.

כבוד היושב-ראש, המנכ"לית, סגן השר, מעודד ומרגש לשמוע את הדגשים לסדר היום של המשרד בשנים הבאות ומעודד יותר לשמוע על מקומו של החינוך הבלתי פורמלי בתהליך החינוך הכולל כפי שהשר הציג אותו והבנתי שהוועדה דנה בו בעבר.

אנחנו, כנאמנים לנושא ידיעת הארץ, אהבתה, שמירת הטבע וחיבור בני נוער לארץ, רואים ומציעים את עצמנו כשותפים מלאים לתהליך החינוכי הכולל, בעיקר מהכיוון של ידיעת הארץ ואהבתה. אנחנו רואים בטיול כלי חינוכי מאוד משמעותי וחשובה האמירה של השר שלא יהיה מי שרוצה ולא יכול.
מצד אחר אנחנו צריכים לראות איך אנחנו לוקחים את הטיול הזה והופכים אותו למשהו משמעותי יותר, מחנך יותר ובעל השפעה גדולה יותר ואני חושב שנידרש לסוגיה הזאת גם במשרד ואולי גם בוועדה.

דבר חשוב נוסף שעלה בוועדה לא פעם זה הנושא של החינוך הסביבתי ככלי מחבר. אני חושב שנפקד מקומו בהצגה היום. אנחנו יודעים שגם בעוולם וגם בארץ הנושא הסביבתי, הנושא של חינוך לקיימות, תופס תאוצה, משמעות וחשיבות והייתי רוצה לראות אם אנחנו יכולים לטפל גם בו במסגרת הדגשים של משרד החינוך.

אני חוזר ומברך על כל מה ששמענו, על כל מה שנקבע ונאמר. הציפיות שלנו גדולות ואני מקווה שיתממשו. תודה.

תודה רבה.

גב' תמר ארז, בבקשה.

אני נציגת האגודה הישראלית למען הילד בגיל הרך. אנחנו לא מהגופים שהוזמנו ואני מבקשת, בתוקף הדברים החשובים שנאמרו בתחום הגיל הרך עד עכשיו, לצרף אותנו כמוזמנים. נשמח לשלוח נציג כשנראה שיש רלוונטיות.

חשוב לנו מאוד שהגיל הרך נכנס לתחום העיסוק של ועדת החינוך. בפעם הראשונה השתתפתי בדיון כזה, גם בלא שהוזמנו, באוגוסט. חברת הכנסת ד"ר עינת וילף קיימה דיון מעולה על ההערכות לשנת הלימודים הנוכחית, אחד הדיונים הוקדש לגיל הרך.

עלו הרבה סוגיות חשובות, גם מצד ארגון גננות מחנכות, גם אנחנו העלינו דברים, הסייעות העלו דברים. אני מקווה שאפשר יהיה לעשות סיור מטעם ועדת הכנסת כדי ללמוד על הקשיים שהם לא רק בתחום ילדים בלתי גמולים, ואחרי סיור לימודים משותף לקיים דיון נוסף על דרכים לשיפור היישום של חינוך חינם לגיל 3.

תודה.

לורן, בבקשה.

אני נציגת ארגון ההורים. הדיון היה באמת מעמיק והדגש על הערכים מאוד משמעותי, אני חייבת להגיד לכם שיש בתי ספר שהם מאוד ערכיים ופעלו ברוח הזאת לאורך כל הקו. קצת מטריד אותי נושא צמצום בחינות הבגרות מכיוון שמערכת ההשכלה הגבוהה צריכה למדוד את התלמידים בדרך כלשהי, וגם היום המבחן הפסיכומטרי לא קל לחלק מהתלמידים, בעיקר לאלה שיש להם בעיות קשב וריכוז וליקויים אחרים. המבחן הזה מדוד בזמן קשה מאוד-מאוד להשיג בו הקלות.

גם היום באוניברסיטה העברית, הפסיכומטרי מהווה 70% מסף הכניסה, ברגע שמבחני הבגרות יצטמצמו אז כנראה שהפסיכומטרי יהפוך להיות הגורם המרכזי. אני מאוד מודאגת מעבר לזה כי הבחינות המשמעותיות יהיו מתמטיקה, אנגלית, היסטוריה, לשון – נושאים שממילא לרוב התלמידים הם לא קלים.
דווקא נושאים של המגמות כמו שנלמדו עד היום והנושאים האחרים, חלק מהתלמידים גם נהנו מהם וגם פחות התקשו בהם. אז הדאגה היא שגם ציוני הבגרות שלהם ירדו. רציתי לקבל הבהרות על זה. רציתי גם לשאול: יש בתי ספר שיש בהם גם עוז לתמורה וגם אופק חדש – זה גרם לא פשוט, שתי תכניות שפועלות באותו בית ספר מביאות מורים למבוכה מסוימת. הייתי רוצה קצת להבין יותר על העניין הזה.

תודה, לורן.

אחרונה תהיה רינה כהן ואחר כך – חבר כנסת שמעון אוחיון והמנכ"לית תגיב.

תודה, אני רוצה להתייחס למספר נקודות בצורה מאוד מצומצמת – הבנתי את הסגנון – אני רוצה לברך על מוטיב השותפות עם הארגונים וארגוני החינוך שפועלים בשטח. בעיקר אני רוצה לברך על המדיניות של שותפות עם ההורים. 12 שנים קיים כבר שולחן עגול שהקמנו אותו בזמנו עם ארגוני המורים, עם הסתדרות המורים, עם ארגון ההורים, עם המגזרים השונים בחברה הישראלית, עם אגפים לאורך ולרוחב במשרד החינוך.

הוא מדבר שותפות, הוא מדבר את השפה החדשה שהשר דיבר בה – שיח של דיאלוג, של הקשבה, של יחד. אני רוצה להציע את שולחן העגול הזה להמשך פעולה כדי לקדם את השותפות החיונית הזאת. אני רוצה להתייחס גם לדברי סגן השר בנושא הגיל הרך שחברתי, שגם שייכת לעניין, ציינה – הנושא של הורים והורים לגיל הרך, המועצה הציבורית להורים בישראל, שהיא גוף מתכלל שגם בנוי על שותפות ואותם הגופים שותפים בה, כולל האגודה לגיל הרך, עבדה בשנים האחרונות על תכניות ונירות מדיניות בנושא הזה.

אני מציעה לסגן השר ולמערכת כולה להיעזר בניירת הזאת, להיעזר במועצה הציבורית להורים בישראל – אנחנו מושיטים יד וכל השנים הושטנו יד, מזמן בית הספר העירוני להורים בחיפה. המועצה הציבורית היא גוף שמתכלל את כל המרכזים להורים שפועלים בארץ – אין מספיק, צריכים להרחיב את זה, צריכים אולי גם לחשוב על מעט מאוד משאבים שצריכים להשקיע בנושא הזה, והתשואה, מי ישורנה.

תודה רבה.

חבר הכנסת אוחיון, בבקשה. אם אפשר בצמצום כדי להשאיר למנכ"לית זמן לענות.

בהחלט. רציתי שהמנכ"לית תתייחס להיבט הזה של הפעילות במסגרת הלא פורמלית. לא מדובר על איזשהו רעיון – אני מבין שחלק מהמדיניות היא לכלול תיאום ואינטגרציה עם כל המסגרות הבלתי פורמליות שאיתם.

אני שמח על כך שיושב-ראש הוועדה הקדיש לא פחות משתי ישיבות לחינוך הבלתי פורמלי שאני רואה בו חשיבות רבה. כמי שעוקב אחרי החוויה הישראלית של נוער בגיל ההתבגרות שבא לארץ לתכניות קצרות טווח, אנחנו יכולים לראות את ההשפעה העצומה על זהותם ועל הקשר שלהם לעמם ולמולדתם.

בית הספר בעיקר מתמקד בפעילות ובהעשרה הקוגניטיבית, פה הממד הוא יותר קוגניטיבי, אבל בהזדמנות של החינוך הבלתי פורמלי יש לנו את ההיבט הרגשי, האפקטיבי, ההתנהגותי, כל החוויה הזאת מעצימה ומשפיעה בוודאי בגיל ההתבגרות.

לכן משילוב יותר חזק עם כל המסגרות הבלתי פורמליות, בעיקר בגיל ההתבגרות, אנחנו נקבל חינוך ערכי ומועצם הרבה יותר עם תנועות הנוער עם גופים אחרים, עם פרויקטים למיניהם – כל אלה, ככל שנעצים אותם, נקבל יותר חינוך ערכי.

תודה.

דלית, מנכ"לית משרד החינוך, בבקשה.

בוקר טוב כולם. ראשית, אני אתייחס לשאלות שעלו ואחר כך נוסיף פי הזמן שייוותר, קודם נכבד את השואלים. יעקב, אתה שאלת לגבי החינוך הסביבתי ואמרת שמקומו נפקד בהצגה. אבל מקומו לא נפקד בעשייה.

כפי שאתה יודע – במידה ואנשים לא יודעים, אני שמחה לומר שאנחנו מקדישים הרבה מאוד עשייה חינוכית להיבטים סביבתיים, להיבטים של חינוך סביבתי, לקיימות – כפי שהנושא נקרא היום. מעבר לתכניות שלנו, גם מובילים שיתוף פעולה יחד עם המשרד להגנת הסביבה תכנית חינוכית שמתחילה מהגנים ועד לבתי הספר, שכל צוות המורים מטמיע את ההיבטים של הקיימות בכל תכניות הלימודים.

אני רוצה לומר לכם שבבתי הספר זה קורה, אנחנו רואים איך הילדים – אתה מייצג כאן את החברה להגנת הטבע – הילדים הם אלה שבזכותם עד היום לא קוטפים פרחי בר, אנחנו רואים איך הילדים מקפידים על מחזור, על הפרדת פסולת. איך הילדים שומרים על העולם ויודעים שהוא נכס לדורות הבאים. התכנית הזאת מתרחבת והיא מאוד-מאוד חשובה לנו ושיתוף הפעולה ממשיך, למרות חילופי השרים – זה לא תמיד קורה שתכנית קודמת נמשכת – בשל החשיבות שלה.

תמר, את דברת על הגיל הרך ועל ההיבטים שנותרו עדיין כאתגרים. צריך לדעתי להתייחס בהגינות למהלכים שמאוד-מאוד גדולים שהמדינה עוברת ולנושא של חינוך חינם, רבותי, שהוא מהלך עצום בחשיבותו שהמדינה לקחה על עצמה. אנחנו אחת המדינות המתקדמות ביותר בעולם שנותנת חינוך חינם לילדי שנתון 4-3 כי אנחנו יודעים מה המשמעות של מסגרת חינוכית בגיל הזה לילדים ואיזו השפעה יש לזה על צמצום פערים ועל קידום הישגים.
קודם כל, איך המהלך הזה התחיל – בפברואר בשנה שעברה היינו כאן בוועדת הכספים, כבר בתחילת השינה שעברה נפתחו כ-1,000 גנים חדשים, 500 גנים פרטיים חברו למהלך הזה שאינו גובה שכל לימוד מההורים. התקיימו מסלולי הכשרה והשתלמות לגננות הפרטיות.

בכל גן כזה, כפי שאמר יוסי וסרמן, מוצבת גננת מוסמכת, אקדמאית, האם זה אופטימלי בגיל הזה גננת וסייעת? לא. האם אנחנו במקום אחר לגמרי מהמקום שהיינו בו לפני שנה וחצי? כן. אנחנו צריכים להסתכל בגאווה על מה שהמדינה עשתה.

המדינה נתנה חינוך חינם לילדים שמאפשר להם מיומנויות וכל המחקרים שנערכו, גם בארץ וגם בעולם, מצביעים על כך שילד שהצטרף למערכת חינוך כשנתיים לפני הגעתו לכיתה א' ההישגים שלו טובים יותר וזה מסייע לו בצמצום פערים.

אם אנחנו לוקחים את המהלך הזה בצירוף תכנית ציל"ה שנותנת מענה ל-200 אלף ילדים, אז היום יש שרות שהמשרד נותן ולא היה קיים לפני שנה וחצי. כשהמענה הזה של הצהרונים היה בתמ"ת, הוא נתן מענה ל-9,000 ילדים ואילו היום 200 אלף ילדים נמצאים במסגרת בה הם מקבלים ארוחה וחוג וסיוע בשעורי בית.

יש עוד הרבה מאוד אתגרים – אחד שנרחיב אותו השנה זה כוח עזר נוסף באמצעות בנות שרות לאומי שנתווה אותו על פי קריטריונים לגנים. העבודה בגיל הזה היא עבודה שמזמנת לנו הרבה מאוד שיפור עוד בהמשך – לא עצרנו במקום הזה.

אבל אנחנו גאים לומר שכבר בשנה הזו יתקבלו עוד 400 גנים חדשים שייפתחו בתחילת השנה. כמובן, בסוף עוד יישארו בעיות, יישארו מקומות שקשה בהם לבנות, יישארו האתגרים של התאמת התקנים לגיל של כוח האדם – אלה משימות משותפות לכולנו. לא גמרנו עוד את המשימה החינוכית אבל בואו נתייחס גם לחצי הכוס המלאה.

לורן, את הצבת שתי סוגיות מאוד משמעותיות. אחת, האם השינוי בנושא של הבחינות ישפיע על החמרה של הקריטריונים לקבלה להשכלה גבוהה? קודם כל, הנושא של ההיבחנות הוא חלק מתפיסת עולם שלימה – כיצד ילדים נמדדים ומוערכים זה חלק מהתפקיד של בית הספר, זה חלק מדמות הבוגר – אני חושבת שהשר הציג את זה.
בית הספר ומטרות הלמידה שלו צריכות לשרת את המיומנויות של הבוגר במאה ה-21. היום ברור לנו שתוחלת החיים שלו מאוד ארוכה, הוא יצטרך להחליף מספר קריירות והוא צריך להיות גמיש מאוד ביכולת שלו ללמוד.

אנחנו לא עושים את המהלכים האלה מבלי שיח עם האקדמיה. הפרופסורים הנכבדים שהם חברים בוועדה מחייבים מאוד את המהלך הזה ותומכים בו כי גם הם חושבים שהעמקה של מיומנויות של תלמידים, יכולת של תלמיד לפתח עצמאות בלמידה, יכולת שלו להבחין בין מידע וידע, יכולת שלו לחפש מידע, יכולת שלו לעבוד בצוות שהיום זה כישור נדרש מאוד, השליטה שלו בשפות שהיא מאוד-מאוד חשובה – הם יחד אתנו במהלך הזה שאני מקווה מאוד שימנע את הסכנות שאת דיברת עליהן.

הסוגיה השנייה שהעלית היא הסוגיה של שתי רפורמות בחינוך העל-יסודי. גם פה דברים צריכים להיאמר בהגינות רבה: רפורמת אופק חדש, שלא הספקנו לסקור כאן את הפריסה שלה לפרטי-פרטים אך נמצאת היום בכל בתי הספר היסודיים ובגנים ובמספר לא מבוטל של חטיבות ביניים – קודם כל, העצמאיות וגם בשש-שנתיות – הביאה שיפור עצום במספר ממדים.

קודם כל, במעמדו ובשכרו של המורה; בסוגיה של המבנה הפיזי של בית הספר, שיש בו פינת עבודה למורה, כי הוא שוהה יותר שעות בבית הספר וכמובן לא נשכח לציין במיוחד את השעות הפרטניות. המשאב הזה הוא גם משאב אדיר של צמצום פערים ושל פדגוגיה מסוג אחר שמונגשת לילדים באמצעות מורים.

רפורמת אופק חדש ללא ספק תורמת ומסייעת לערכים שאנחנו רוצים לבסס ולמטרות שאנחנו רוצים להשיג. הרפורמה הזאת תחול מהגנים ועד כיתות ט' כולל את חטיבות הביניים, והמדינה מחויבת לה. יחד עם זאת, גם שר החינוך היוצא, גדעון סער וגם השר, הרב שי פירון, אמרו שעדיף – ולמי לא היה עדיף? – אילו הייתה רפורמה אחת בחטיבה העליונה.
אבל אנחנו מתמודדים עם הצורך לגשר על הקשיים שעולים בין שתי הרפורמות, וגם היום אני יכולה לומר שיש דיבור בין הארגונים. דיבור אתנו שאולי תהיה בו בשורה בעניין הזה שיהיו ברפורמות פחות בעיות מנהליות וטכניות למנהל ויאפשרו מה שאנחנו רוצים כי גם ברפורמת עוז לתמורה יש שהות של 40 שעות של המורה בבית הספר, יש פינות עבודה, יש שדרוג עצום בשכר ויש שעות פרטניות ושעות עבודה בבית הספר.
אנחנו רוצים לראות את המורה שוהה בבית הספר לא רק בשעה שהוא מלמד. אנחנו חושבים שהמורה הוא, קודם כל, מבוגר משמעותי שלנוכחות שלו בבית הספר יש משמעות, ליכולת שלו לפגוש תלמיד גם בשעה שהוא לא מלמד וגם בשעה פרטנית וזה בוודאי תורם לאיכות החינוך.

כל המחקרים המלווים שאנחנו עושים לרפורמות מראים את שביעות הרצון הגדולה, גם של מנהלים וגם של מורים, ממה שהרפורמה מנגישה להם. בואו לא נשכח, רבותי, שהרפורמה הזאת יש בה שינוי: יש בה דור שלם שעבר בצורה מסוימת שהוא צריך לשנות, אפילו פיזיולוגית צריך להתרגל להישאר 40 שעות במקום עבודה כשהיית רגיל לעשות הפסקה ואחר כך להמשיך את עבודת המורה הבלתי-נגמרת לעולם.
שאף אחד לא יחשוב שאם הוא שוהה 40 או 36 שעות בבית הספר אז בזאת נגמרה עבודתו, למרות שהמטרה של הרפורמה הייתה שלא תהיה יותר עבודה בהתנדבות של מורים, אני חושבת שאין מישהו פה בחדר שחושב שעבודת מורה מסתיימת גם אם הוא שוהה 40 שעות בבית הספר.

אפשר לשאול שאלה קצרה?

אני אתייחס ואחר כך אני אשמח לענות.

לא, לא. אנחנו מוכרחים לסיים תוך שתיים-שלוש דקות.

אז אני רק אתייחס רק לנושא של ההורים ושל הפעילות הבלתי פורמלית שעלתה כאן. רינה, את התייחסת לנושא של ההורים שעלה כאן בכמה היבטים וגם השר הרב שי פירון הדגיש אותו. קודם כל, אנחנו עובדים בדיאלוג ובשותפות. יש כאן שני היבטים שונים – קודם כל, השותפות שלנו עם הארגון הנבחר היא שותפות מצוינת, יש לנו ערוצי שיח פתוחים, אנחנו חושבים ביחד על הדברים לטובת החינוך ומשתפים פעולה.
גם כשאנחנו חלוקים אנחנו מדברים על זה וחושבים איך למקסם ואיך לוותר – הרב שי אמר שאין ויתורים במשפחה – אנחנו חושבים איך לעבוד ביחד כדי למקסם את התוצאה והדוגמה לכך הייתה כל שהשותפים שישבו בוועדה שהזכיר עורך דין גדעון פישר.

הנושא השני הוא כמובן הנושא שדיבר עליו סגן השר – האקדמיה להורים. זו סוגיה מאוד-מאוד חשובה ואנחנו פתחנו את הדיון בנושא זניח שמשאבי החינוך היום קצת יותר מצומצמים ממה שהיו, אבל אנחנו לא נוותר על הדברים שאנחנו רוצים לעשות גם אם נתחיל אותם בקטן ואנחנו נצא בפיילוט, כבר בשנה הבאה, של אקדמיה להורים ומכאן נלמד, נלווה את זה ונחייה מחדש את הדברים שאנחנו חושבים שהם מאוד-מאוד חשובים.

הנושא של הפעילות הבלתי-פורמלית – אולי זה לא נכח מספיק בדברים אבל הדבר הזה מאוד נוכח, גם בוועדה. המשרד אומר את זה בצורה מאוד-מאוד ברורה במדיניות שלו. יש פתגם באנגלית שאומר: Put your money where your mouth is – כשאנחנו היום עסוקים בלראות איך לנצל את המשאבים שלנו, ואנחנו מחויבים לעשות פלטים פנימיים במשרד כתוצאה מהחלטות ממשלה, תמיד הנושא של תנועות הנוער מוחרג כדי שחס וחלילה לא לפגוע בפעילות הבלתי-פורמלית של תנועות הנוער.

כולנו מכירים את הנושא של חוק רכזי הנוער בתוך היישובים שמקדמים את הנושא הבלתי-פורמלי, המתנ"סים שהשר לקח בתנופה חדשה כדי לקדם את הנושא. וגם בהיבטים של ההערכה הבית-ספרית, אם תבחנו את הנושא הזה תראו שאנחנו יותר ויותר מדגישים בשנים האחרונות את כל ההיבטים הערכיים, את כל ההיבטים החברתיים, נושא תעודת בגרות חברתית שמאוד-מאוד מקודם.
גם בהקשר של איך תראה התוצאה של העבודה שאנחנו עושים עכשיו על חווית למידה משמעותית ועל היבחנות, אנחנו בין היתר חושבים איך ההיבטים הערכיים והחברתיים יבואו לידי ביטוי בתעודה ובהערכה הבית-ספרית, שלא נראה רק מדד אחד של זכאות לבגרות שעושה עוול לכל-כך הרבה היבטים חינוכיים אחרים.

ההישגים חשובים אבל הם רק מרכיב אחד מתוך עשייה מאוד שלמה ומאוד רבה של בית הספר. אני רוצה לומר שזה תם ולא נשלם. יש לנו פה בוודאי קדנציה שלמה עוד להיות. אפילו לא הגענו לנושאים שאנחנו חשבנו עליהם אבל לא נורא.

אני רוצה לומר שגם אם נסינו להשיב כמיטב יכולתנו – אנחנו עובדים מסביב לשעון, כמו שהרב שי אמר, יש כאן הרבה מאוד הערכות להטמעת רוח המדיניות שבאה לידי ביטוי היום בדברי השר ולעשות את זה בצורה הכי אחראית תוך שמירה על המערכת ושמירה על הערכים שהוצגו כאן.

תודה. תודה רבה למנכ"לית ולאנשי המשרד שהגיעו. אני רוצה לומר שבעצם זו ישיבת הפתיחה, אפשר לומר כך, של הוועדה עם הנהגת משרד החינוך, השר, המנכ"לית ואנשי הצוות. אני בטוח, אמרתי ואני חוזר ואומר, תמצאו בנו שותפים פעילים והוגנים לכל אותן תכניות.

לי יש רשימה ארוכה מאוד של נושאים שכל אחד הוא עולם ומלואו, אבל הוועדה כבר מיקדה שהנושא המרכזי הוא הפערים החברתיים. התמודדות אל מול הפערים החברתיים, שוויון הזדמנויות – שוויון כשלעצמו זו סיסמה – שוויון הזדמנויות זאת המטרה וכל היתר בעצם מוכפף ליכולת שלנו להתמודד עם הדבר הנוראי הזה בחברה הישראלית – פערים חברתיים.
נפגש, נעשה ותודה רבה לכל מי שבא. תודה רבה. הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:55.>