PAGE
2
ועדת הכספים
07/05/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 44>
מישיבת ועדת הכספים
יום שלישי, כ"ז באייר התשע"ג (07 במאי 2013), שעה 11:30

<התכנית לצמיחה כלכלית לירושלים – במסגרת ציון יום ירושלים בכנסת>

חברי הוועדה: >
ניסן סלומינסקי – היו"ר
קארין אלהרר

גילה גמליאל

יצחק כהן

אראל מרגלית

עדי קול

ראובן ריבלין

אלעזר שטרן

סתיו שפיר

יעקב אשר

רונן הופמן

>
שירלי אביבי - כלכלנית, רשות המסים, משרד האוצר

יוסי עדס - רפרנט פנים, אג"ת, משרד האוצר

שרית גולדשטיין - מרכזת בכירה, משרד ראש הממשלה

ניר ברקת - ראש העיר, עיריית ירושלים

פפה אללו - סגן ראש העיר, עיריית ירושלים

קרן ברק - סגנית גזבר העירייה, עיריית ירושלים

יאיר גבאי - חבר מועצה, עיריית ירושלים

מיכל שלם - ראש הסגל, עיריית ירושלים

חנית קויפמן - עוזרת לראש הסגל, עיריית ירושלים

דפנה דין - רל"ש, עיריית ירושלים

ירון תורן - רפרנט בכיר, האגף למדיניות ולתכנון אסטרטגי, עיריית ירושלים

אודי בן-דרור - סמנכ"ל, הרשות לפיתוח ירושלים

אשרת מימון - מנהלת פיתוח מדיניות עמותת "עיר עמים"

אמיר הלר - סמנכ"ל, התאחדות בוני ומפתחי ישראל

אלישבע מזי"א - מנכ"ל, "רוח חדשה", סטודנטים למען ירושלים

דוד דהאן - יו"ר ודובר, הארגונים החברתיים בכנסת

דניאל דור - משקיף, "המשמר החברתי"

שגית אפיק

טמיר כהן

רונית יצחק
<התכנית לצמיחה כלכלית לירושלים – במסגרת ציון יום ירושלים בכנסת>

אני פותח את ישיבת ועדת הכספים, נקרא לזה "החגיגית", לכבודה של ירושלים, כפי שאנחנו יודעים, מחר כ"ח באייר, יום שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים. חזרנו אל הלב.
נמצא אתנו ראש עיריית ירושלים מר ניר ברקת, שבתקופתו עושה הרבה, כמו קודמיו, אבל הוא עושה הרבה מאוד לפיתוחה, שגשוגה של ירושלים. אני מקווה שירושלים אכן תיבנה ותתרחב, כפי שהיא צריכה להתרחב, גם בגלל שמגיע לה להתרחב, וגם בגלל שצריכים הרבה פתרונות, שירושלים כרגע לא יכולה לתת אותם, והיא צריכה ויכולה להתרחב. לא רוצה להגיד לאיזה כיוונים, אבל כולנו יודעים - - -

לכל הכיוונים.

כן, לכל הכיוונים, זו הגדרה נכונה.

אדוני היושב-ראש, אני מבקש לזעוק את זעקת עלבונה של ירושלים.
ועדת הכספים קיבלה סדר-יום מבעוד מועד, שבוע לפני כן, שבו העלינו את ירושלים כסעיף. הייתה פה ישיבה של חברי כנסת רבים, שהשתתפו בעניינים חשובים ביותר, אבל אולי אחת משתיים, או שהם חושבים שחשיבותה של ירושלים מובנת מאליה ולכן הם לא צריכים להשתתף, או שהם חושבים שאולי אנחנו מוטרדים בירושלים ולא צריכים להטריד אותם.
אני חושב שזה לא לכבודה של ועדת הכספים, ואני מעריך ומוקיר את היושב-ראש, כאשר חבריה, שידעו מראש ונמצאו כאן, לא באים לישיבה מיוחדת ליום ירושלים.

- - - חברים שכן משתתפים.

אני לא אומר לך. אני יחד אתך אומר זאת עם היושב-ראש.

אני חושב שאם היינו מודיעים, שחלק מהדיון יהיה האם אזור E1 יצורף למעלה-אדומים או לירושלים, רובי - - -

אני הולך לדבר ברשת ב' על ירושלים, לומר שהאולם פה מפוצץ.

אבל נתתי הצעה, שאם היינו מודיעים, שבמסגרת הדיון ראש העיר יתבע את צירופה של E1 לירושלים ולא למעלה-אדומים, ועל זה יתקיים דיון, מבטיח לך שהאולם היה מלא פה מפה לפה.

הנה פוליטיקה.

- - -

לא, ההפך, האולם היה מלא.

אם הייתי יודע שזה בסמכותו של ראש העיר להחליט על זה - - -

לא להחליט, לבקש.

אה, לבקש.

אבל זה היה מספיק כדי שהאולם יהיה מלא, לצערנו.

אתה עוד הולך רחוק ממני, אני לא רוצה – אני הולך לדבר ב"קול ישראל".

קודם כל, תודה רבה, היושב-ראש, חברי הכנסת המכובדים, ברשותכם, אני רוצה לדבר בעיקר על הצורך בשיתוף פעולה בין הכנסת, הממשלה והעירייה, לקידומה של העיר ירושלים.
נתחיל עם השקף הראשון, שבעצם מבטא את המודל שבו אנחנו פועלים. ברור לחלוטין שבשביל שירושלים תצליח היא חייבת לפתח את כלכלת העיר. אנחנו צריכים להעלות את ההכנסות שלנו, את כמות המועסקים, להגדיל את היכולת הכלכלית של העיר כמכלול, בשביל שירושלים תעמוד על רגליה, שתאפשר ליותר אנשים להיכנס למעגל התעסוקה, ובגדול, להשקיע יותר משאבים בפיתוחה של העיר.

המודל שאותו אנחנו מחקים, זה המודל ה"פורטריני" של פרופ' מייקל פורטר בארצות-הברית. אנחנו מתמקדים היום בשלושה מנועי צמיחה, שיש להם אפקט הילה גדול על העיר: תרבות-תיירות, ביו-טכנולוגיה ומיקור חוץ, זה כל ה"סנטרים" ואחרים.

המהלך הזה, שאנחנו פועלים בו כבר מתחילת הקדנציה, מתחיל לתת אותותיו. לא אלאה אתכם כרגע, אבל השורה התחתונה, אם אנחנו מסתכלים על 2008-2006 – לירושלים נוספו לפי הלמ"ס 12,500 מקומות עבודה, 2011-2009 – נוספו 27,000 מקומות עבודה. ירושלים בתאוצה מבחינת הגידול הכלכלי שלה, והנתון שקיבלנו עכשיו מהשנה האחרונה מ-2012 – 17,000 מקומות עבודה חדשים נוספו בעיר ירושלים, זה אומר שירושלים בתאוצה כלכלית. אנחנו גם רואים את זה בתקציב עיריית ירושלים שנראה בהמשך.

תעברו אתי רגע לשקף של תקציב עיריית ירושלים, זה כמה שקפים קדימה.

ניר, רק אפשר להגיד איפה הגידול הזה בעיקרו? איפה נוספו כל כך הרבה משרות?

זה בהי-טק.

זה גם הי-טק, זה גם במסעדנות, זה גם במלונאות. אנחנו בתיירות גדלנו מ-2 מיליון תיירים בשנה לפני שבע-שמונה שנים לכמעט 4 מיליון תיירים. תפוסת חדרי-המלון בעיר משיקה את ה-70%, והמעסיק הגדול ביותר זה תחום התרבות והתיירות, הוא מעסיק מאוד מאוד גדול בעיר. אז הצמיחה, הפריחה התיירותית-תרבותית, אחד הדיבידנדים הגדולים שלה, זה שוק תעסוקה הולך וצומח בקצב מואץ. זה מעסיק ענק.

ומה זה אומר? רוב המקומות האלה נתפסים על-ידי אנשי ירושלים, או אנשים שמגיעים ממבשרת או מכל מיני מקומות?

רובם מירושלים. גם וגם. בוודאי ובוודאי שרובם ירושלמים. כי ירושלים מבחינת מועסקים, תושבים, אנחנו כ-800 מתוך מיליון, כלומר, אנחנו 80% מהמטרופולין.

אבל בכל מקרה אם יש משרות בירושלים, גם אלה שמועסקים מבחוץ, יותר ויותר יבואו.

נכון.

בסדר, רק רציתי לדעת. האם אתם מצליחים לחדור למגזרים שלפני כן אחוז העובדים שם היה אפסי?

חד-משמעית כן. אתייחס לזה בהמשך. אני רק רוצה להראות לכם, חסר פה את 2013. מ-2009, 10', 11', 12', ו-13', אנחנו צומחים ב-8% משנה לשנה. בשנה האחרונה זה 10%, אפילו צמיחה יותר גדולה משנה לשנה, שזה תקציב השוטף פלוס התקציבים הבלתי רגילים בעיר ירושלים, שכבר רואים את המגמה, היא חסרת תקדים יחסית לשנים קודמות. במובן הזה אני מעריך שהאסטרטגיה - - -

התקציב מאוזן. זה לא שאתה מגדיל את התקציב ומגדיל את הגירעון.

תמיד תקציב מאוזן. חמש שנים התקציב מאוזן.

לא כמו שר האוצר.

לא, הוא לא. הוא קיבל את זה. הוא קיבל את הגירעון.

אין לנו יעד. הגירעון הוא יעד אפס, והביצוע הוא ב-3-2 מיליון שקלים פלוס כל שנה.

יפה. זה צמוד לתקציב.

זה על-פי חוק. הבנקים לא רשאים - - -

אין לנו את הלוקסוס הזה.

אולי תדריך את שר האוצר. אולי ישמע ממך כמה עצות.

תגיד לי, באיזה משרד היית לפני שנה?

אם תרצו, ארחיב בהמשך, אני רוצה לגעת באחד האתגרים הגדולים ביותר שיש לנו, ולכם מגיע, הדיונים האלה בוועדת הכספים, ברשותכם, אני רוצה להראות לכם איפה אנחנו יחסית לפורום ה-15, שמבחינתי הוא בנצ'מרק נכון. אני חושב שראוי להשוות את ירושלים לפורום ה-15.
כשלוקחים את התקציב העירוני, שאומנם בצמיחה, מנרמלים אותו בחלוקתו לכמות התושבים בעיר, לדעת כמה מושקע בעיר ירושלים פר תושב, אנחנו מקום 16 יחסית לפורום ה-15. רוצה לומר שעל כל שקל שיש לעיריית ירושלים לניקיון, לחינוך, לרווחה, לכל נושא ועניין להשקיע בעיר, בתל-אביב יש 2.5 שקלים, בחיפה, בהרצלייה ורעננה יש שני שקלים, ואנחנו צריכים לתת פתרון או איכות שירותים תחרותיים לפורום ה-15. רק להגיע לממוצע פורום ה-15, כתוב לנו שם בצד, חסר לנו למעלה מ-1.2 מיליארד שקלים בשוטף, כי השוטף הוא המפתח.

כמה? 1.2?

1.22. אגיד לכם מה המשמעות של זה בשקפים הבאים, עשינו ניתוח. תמהיל ההשקעה בחינוך – בחינוך אנחנו אחד לשלוש מתל-אביב, אחד לשתיים מממוצע לפורום ה-15.

מה זאת אומרת אחד לשתיים?

על כל שקל שמושקע בילד ירושלמי, ילד בתל-אביב מקבל שלושה שקלים.

אז זה התקציב האלכסוני שיצא.

זה התקציב הדיפרנציאלי. נכון מאוד.

הצעה שחייבים לקבל אותה.

נכון, נגיע לזה מייד בהמשך. תשימו לב, החלק של המדינה, בגדול, דומה כמעט לכל פורום ה-15. בעיר ירושלים, בגלל שיש לנו כמות תלמידים מאוד מאוד גדולה, וחלקם לא מקבל תקצוב, זה קצת יותר נמוך. אבל אם משווים פר ילד, שכן מקבל תקצוב בירושלים, הוא אחיד לכולם. לעומת זאת, המשאבים הפנויים של הרשויות החזקות, יחסית לרשויות חלשות, הוא הרבה יותר גדול. ולחליפין, גם ההורים ברשויות חזקות מוסיפים הרבה יותר משאבים, ויש פער עצום באיכות החינוך, שלא נובע מהרצון של עיריית ירושלים, חלילה, ההפך, באחוזים אנחנו משקיעים לא פחות מהאחוזים בערים אחרות, אבל בערך המוחלט, אני מדבר על מספרים מאוד מאוד קטנים.

תעבור הלאה. אותו דבר בתברואה. בתברואה אנחנו רואים שוב, זה אותו יחס יחסית לערים אחרות. כששואלים מדוע יש לנו פחות משאבים לניקיון, זה נובע מזה שיש לנו פחות משאבים לחינוך, לניקיון, וכן הלאה.

אני רוצה להראות עוד שקף אחד חשוב שהוא משמעותי, ואני רוצה שתבינו את המשמעות שלו. על כל שקל של עיריית ירושלים יש לנו 528 מיליון שקל, שזה בסביבות 14% מהתקציב העירוני, זה הנחות בארנונה שהמדינה כופה עלינו, מחייבת אותנו בלי שיפוי. רק לתשומת לב, בתל-אביב זה 4%, ברעננה 5% – אין דמיון בהיקף הפטורים מהארנונה לאור העובדה שהעיר ענייה. אנחנו לא מקבלים את זה חזרה מהמדינה. ולחליפין, תקציב הרווחה בעיר ירושלים הוא 13%, תוסיפו את שניהם ביחד – תקציבי הרווחה בעיר ירושלים הוא שווה ערך לרווחה, הם הכי גבוהים בארץ, כמעט 27% מהתקציב העירוני. כלומר, על כל שקל שיש לנו, 27 אגורות הולכות או לפטורים או לתקציב רווחה, מה שעוד יותר מקטין את התחרותיות של העיר ירושלים במתן שירותים, שהם לא רווחה ולא פטורים.

והמדינה לא מכסה את זה? הממשלה?

אם אנחנו מסתכלים על תרומתה של מדינת ישראל בתקציב מענק הבירה, אז אם בשנת 2000 תרומתה של המדינה הייתה כ-13% מהתקציב העירוני – אני מדבר על מענק בירה ומענקי איזון ביחד, פעם זה היה ביחד, היום זה רק מענקי בירה – אנחנו רואים שהשתתפות המדינה בצמיחתה של העיר נשחקת משנה לשנה, והיום זה כבר ירד מ-5%.

הם נשארים עם התקציב שהיה לכם אז, לא מתייחסים לגידול.

נכון מאוד. הוא ירד ועלה טיפה. בשלוש שנים האחרונות הוא 210 מיליון שקלים - - -

אי-אפשר לשים את הנומינלי פה?

הנומינלי הוא 210 מיליון שקלים.

וכמה זה למעלה?

270 מיליון.

הוא היה 270 מיליון שקלים, ירד בהדרגה מתחת ל-200 מיליון, ובעזרת קצת סיוע של האוצר, זה חזר ל-210 מיליון שקלים, כשמשנה לשנה זה יורד. היום זה פחות מ-5% סיוע מהתקציב העירוני. אני מדבר על תקנת מענקי הבירה.

וזה עוד בלי הצמדות ובלי כלום מאז.

נכון. זאת אומרת, בשביל לצאת מהתהליך הזה, הצענו לממשלת ישראל קונספט של להגדיר יעד פיסקלי, להביא את ירושלים לממוצע פורום ה-15. בשביל זה אנחנו צריכים, במהלך רב-שנתי, לטובת העניין תוך שבע שנים, שמדינת ישראל תוסיף לנו באמצעות מענקי בירה או תקצוב דיפרנציאלי בחינוך, ברווחה ובדברים אחרים, להשלים לנו תוספתי 100 מיליון שקל כל שנה בשבע שנים הקרובות.
אנחנו בעיריית ירושלים יודעים בתוכניות שלנו – של פיתוח בכניסה לעיר, פיתוח אזורי תעסוקה, שמכניסים הרבה משאבים באמצעות הצמיחה הכלכלית – להביא חצי מהסכום הזה תוך עשור, תוך שבע שנים.
לכן, בשביל שירושלים תעמוד על רגליה – ולא נצטרך לומר שבירת ישראל זקוקה ל"שטיבלך" כל שנה, אלא עומדת על רגליה עם תקציבים ראויים, כמו לפחות פורום ה-15 – מדינת ישראל צריכה להסכים ליעד פיסקלי משותף, ולראות משנה לשנה איך אנחנו מגיעים אליו, כשחצי מהמשאבים הם הכנסות עצמיות של העירייה וחצי מהמדינה. מספיק שהמדינה תעשה אתנו מצ'ינג בפטורים, זה 250 מיליון שקל בשנה, מספיק שהמדינה תעשה תקצוב דיפרנציאלי, כפי שמוצע היום על האוצר - -

מודל איציק.

- - תוך שנה-שנתיים אנחנו יכולים לקבל עוד 100 מיליון שקל בשנה מהמדינה.

עוד קצת מענק ירושלים, עוד קצת תקצוב דיפרנציאלי ברווחה, שלדעתי זה דבר ראוי ונכון בשלטון המקומי בכלל, לא רק לירושלים, ואנחנו חד-משמעית יכולים להגיע לשם. אני אומר לכם שאם היה לנו – אם אני צריך לפנטז אתכם מה עושים עם עוד 1.2 מיליארד שקל - - -

כמה הסך הכול של העוד קצת ועוד קצת, שירושלים לא תוכל לעמוד בלעדיו?

מיליארד.

מיליארד?

להביא אותנו לממוצע פורום ה-15, זה 1.2 מיליארד שקלים.

והיום אתה מקבל את מענק ירושלים.

210 מיליון שקלים.

ואתה צריך עוד מיליארד.

כשאני יודע להביא חצי מזה לעיר ירושלים. אנחנו עושים עוד 700 מיליון במהלך שנתי, כל שנה עוד 100, אנחנו שם. אני לא דורש הרבה מהמדינה.

זה כולל את הכבישים שמשמשים את הבירה כבירה?

זה תקציבי פיתוח, זה לא קשור ליכולת של - - -

לא שייך לעניין הזה.

לא. תקציבי פיתוח זה בנפרד.

לא תקבל עזרה גם השנה.

אני לא רוצה את זה השנה.

לא לשנה. הוא רוצה כל שנה 100 מיליון.

אני רוצה כל שנה 100 מיליון.

לחמש שנים?

שבע.

אם אסביר איך משנים את השיטה, הוא יקבל. הכסף קיים, רק לא במקומות הנכונים.

מה זה לשנות את השיטה?

תכף אסביר.

הארנונה שאתם מקבלים מכל אזורי התעשייה, אתם מקבלים ארנונה מלאה או שגם אתם סובלים מאותו דבר שהמדינה סובלת, שיש מפעלים, דווקא הגדולים והעשירים, שכאילו הם לא משלמים גם הרבה מס, כמעט לא, וגם ארנונה הם לא משלמים, או שמבחינתכם - - -

משלמים.

משלמים – אין להם פטורים?

אנשים משלמים. מי שמשלם משלם.

אני שואל אם אין להם פטורים.

לעסקים כמעט ואין פטורים. לגופים יש פטורים שנקבעו בעבר על-ידי המדינה. רק אסבר לכם את האוזן, כוועדת כספים, אתם יודעים שכל סעיף שיש לו משמעות של מעל 5 מיליון שקל תקציב המדינה, אני מדגיש מדינה, חייב אישור אוצר.

בוודאי.

שנה שעברה היה לנו מצב ששר הפנים – אחרי שסיימנו דיון תקציב – החליט להעלות את הפטורים ב-20 מיליון שקל לירושלים בלבד, אחרי דיוני התקציב. אנחנו לא עמדנו בזה.
זאת אומרת, יש כאן מצב ש-528 מיליון שקל פטורים בעיר ירושלים, שזו לא העירייה החליטה, המדינה החליטה, אין להם שיפוי, אין שיפוי. המדינה מחליטה בהינף יד על פטורים, לא רק לעיר ירושלים, על כל המדינה, והשלטון המקומי מנסה - - -

אתם מרובים במוסדות חינוך וכו', ולכן גם הפטורים - - -

בסדר, אנחנו צריכים עזרה, העיר ירושלים, בשביל לתת מענה. ואני אומר לכם מה הייתי עושה עם עוד 1.2 מיליארד שקל: מאיץ את החינוך ומביא אותו לרמת שקל לתושב, כמו הפורום ה-15; משדרג את הטיפול ברווחה; משדרג את הניקיון בעיר; משדרג את התרבות והספורט; ומאפשר לעיר להמשיך את הצמיחה המואצת שלה.

ואני אומר עוד פעם, זה לא הכול צריך להיות בזבנג אחד גדול. אנחנו חושבים שאם כל שנה יתווסף לנו 100 מיליון שקל תוספתי לתקציב העירוני, אנחנו נדע לצמוח ולא להעיק על המדינה במַקרו.

דיפרנציאל, כמה הוא העביר לך?

הדיפרנציאלי, השנה זה יכול להסתכם ב-20 ומשהו מיליון שקל, בשנה הבאה 40 או 50, ובהמשך השנים זה יכול לעלות אפילו ל-60, 80 ואולי 100 מיליון שקל.

יפה.

רק בחינוך. ואם אכן – אני לא יודע, עוד לא קיבלנו את שיטת החישוב המלאה. החינוך יכול להיות 100 מיליון שקל - - -

לא, גם חינוך, גם רווחה. בחינוך וברווחה.

כרגע רק בחינוך.

גם ברווחה.

לא, על סדר-היום כרגע רק בחינוך.

נפתח את הדיון, נשאל שאלות?

כן. אראל.

קודם כל, ברוך הבא. אני חייב להגיד לך, שאנחנו פה בוועדת הכספים נהיה מחויבים לעיר, ונמצא את הדרך ביחד כדי לתמוך בנושאים, שבהם נגדיר לנו בבירור משימות, ונחנך את עצמנו כדרך לעשות את זה.
אני חושב שהנקודה המרכזית שנרצה לראות – בעיקר בנושא של פיתוח כלכלי, בנושא של חינוך, בנושא של דיור – ולהבין, איך העיר משתמשת בכלים שיש לה, כי אלו הרי הדרכים להעביר חלק גדול מהכספים. למשל, הרשות לפיתוח ירושלים היא כלי מרכזי וייחודי לירושלים, שאפשר להפנות דרכו הרבה מאוד תקציבים של תשתיות, שקשה להפנות אותם דרך העירייה. אז היינו רוצים לדעת, והיינו רוצים לקבל – להגיד ביו-טכנולוגיה זה בסדר, כלומר, ביו-טכנולוגיה, כולנו בעד, וזה יכול לקחת הרבה מאוד שנים וכו', אבל היינו רוצים בשנה הקרובה, בשנתיים הקרובות לראות איך הרשות לוקחת את הנושא של תעסוקה – וכמו שבזמנו היא הובילה את הנושא של הר-חוצבים והיא הובילה את הגן-הטכנולוגי במלחה, והיא הובילה הרבה מאוד דברים – איזה נושאים גדולים בנושא של תעסוקה אתם רוצים להוביל, ואיך אנחנו יכולים לעזור בזה. זה דבר אחד.
דבר שני, כתבתם פה כמה נושאים שמתמקדים בהם, אחד הדברים הדרמטיים בעיני חלק מאתנו זה מרכז העיר, ואני יודע שלקחתם את זה ואתם מפתחים את זה. היינו מאוד רוצים לעזור סביב הדברים, שירושלים יש לה כבר כוח, שאין לעיר אחרת. למשל, "בצלאל", אם "בצלאל" עובר היום למרכז העיר, יכול להיות שזה ייקח עוד שנתיים-שלוש או ארבע-חמש, היינו שמחים לתמוך ביוזמה שלוקחת את מרכז העיר ירושלים, והופכת אותה למעוז יצירתי סביב תעשיות שקשורות לגורם כמו "בצלאל", שאין לערים אחרות, ודווקא זקוקות לעניין האורבני.
אתן לך דוגמה, למשל אתמול, ישבנו ואישרנו את המפה של אזורי העדיפות. אם תפנו אלינו, ותגידו לנו, שלמשל אתם רוצים להכניס את מרכז העיר, כי אתם רוצים לעשות שם איזה משהו שהוא בין טכנולוגיה לאומנויות, מה שקשור לניו-מדיה, אז נשמח לדחוף את זה. אז זה ייתן לכם כלי לבוא ולהציע אזור פיתוח א' לא רק לתעשיות שבאות להר-חוצבים או לגן-הטכנולוגי במלחה, אלא גם לתעשיות כמו שהיום אתם יודעים, שרוצות להיפגש בין הטכנולוגיה לבין האומנות של "בצלאל" בהרבה מאוד דברים שקשורים למלא דברים כאלה.

דבר שלישי זה רשות השידור. אנחנו רואים היום שיש תוכנית – אנחנו לא מבינים את התוכנית של רשות השידור, אבל זה נושא אחר, אני לא רוצה להיכנס לזה עכשיו. אני חושב שזה באינטרס של ירושלים, לתמוך בכך שתהיה רשות שידור ציבורית אמיתית, חיה, נושמת, בועטת. ראינו מה קרה עם הקרן המאוד מאוד טובה שעשיתם לירושלים לנושא של סרטים, זה היה פנטסטי, דברים כמו "עספור". אנחנו רוצים לראות שידור ציבורי אמיתי שמתרחש בעיר הזאת. אנחנו מוכנים לתמוך בזה ומוכנים להיאבק על זה, כי בסופו של דבר זה יכול להיות 1,000 אנשי תוכן, או 500 אנשי תוכן, אפילו 200 אנשי תוכן ליד השוק, או בכל מקום אחר.
דבר רביעי, שאני חייב להגיד לך, ניסן, כמישהו שחדש פה בתוך הבניין הזה. יש פה תופעה שאתה צריך לעזור לנו לעזור לאנשים.

מתכוון שהוא חדש, לא אני חדש.

לא, אני חדש. אנחנו נמצאים פה בתוך בניין שיש בו – כמה עובדים?

1,100 עובדים?

היום למעלה מ-1,400.

ואנחנו נמצאים פה בקמפוס שיש בו – גם במשרד החוץ, גם במשרד התמ"ת, גם בבנק ישראל, גם במשרד ראש הממשלה – תנו לנו את הדרך להיות יותר קשורים לעיר ביומיום, כלומר, תנו לנו מודל תכנוני, שיאפשר לנו לצאת מדי פעם מהקמפוסים שלנו לפגוש אנשים אחרים; לפגוש את העיר; לפגוש אנשים ממשרדים אחרים; לפגוש את תושבי העיר.

בחורי ישיבה מישיבת חברון, למשל.

נכון, זו המצוינות הרוחנית. אני אומר שממשל, זה אחד היתרונות היחסיים הגדולים של העיר הזאת, יש פה אלפי עובדים בתחום של ממשל. אני מדבר עם הרבה מחברי חברי הכנסת, הם לא מספיק מכירים את העיר, ואין להם – תנו לנו מודל, תנו לנו דרך לגעת.

הדבר הראשון זה דרך. בואו כל יום תצטרפו אלי בהליכה ברגל, 11-10 ק"מ בירושלים, כל פעם קח כיוון אחר – אתה מכיר.

אנחנו עושים את זה.

כאן בירושלים?

גם הבוקר.

אה, בבוקר. אני בלילה.

ניסן, אם היית בוושינגטון, אז אתה מכיר שיש שם כמה מקומות, אתה יודע, פשוט אנשים יוצאים החוצה, ואז נפגשים, אפילו בין המשרדים לבין עצמם, בין העיר לבין עצמם.

בצהריים בוושינגטון.

בדיוק.

בצהריים לא. אני יודע שזה בערב - - -

תעזרו לנו להוציא את הסקטור הזה שנקרא "ממשלה", "סקטור ציבורי", שהוא באמת אליטה, החוצה. ואנחנו מוכנים להיות פה סוכנים של השינוי הזה מבפנים.
והשכונות – חלק מהשכונות בעיר, באמת בשנים האחרונות, כל הכבוד, יש תמורה מאוד גדולה, חלק משכונות העוני שהיו שכונות עוני, היום דרך הנושא של חינוך-קהילה נראות קצת אחרת. אנחנו רוצים לתת לזה דחיפה. אם דיברת על הנושא של חינוך, אם נשים 50-40 בתי-ספר, שרוצים לצמצם פערים, על המפה, אנחנו נהיה בעד.

והדבר האחרון, זה הנושא של דיור בר-השגה. יש כמה תוכניות וכמה שיחות בכנסת על הנושא של דיור בר-השגה, אני מוביל משהו, אנשים אחרים מובילים משהו, לא משנה, בסוף נמצא את הדרך. בואו נהפוך את ירושלים לפיילוט בתיאום אתכם. בואו ניקח – כי הרי בסופו של דבר רוב המעשים בדיור בר-השגה צריכים את העזרה הממשלתית, גם אם העיר נורא רוצה.
אני מציע שנחשוב איך ירושלים תוכל להיות פיילוט לקטגוריה של מחוסרי דיור בפינוי בינוי, אם אפשר לעזור בחוקים פדרליים; לנושא של זוגות צעירים, כי חייבים להשאיר חלק מהם בעיר, והיום יש בקשות; לנושא של גיל שלישי, שכבר בירושלים ממוקד פה גיל שלישי; ולנושא של סטודנטים. ארבע קבוצות האוכלוסייה האלה, אם היינו מביאים חוק לאומי שאפשר לגבש אותו, כלומר, יש כמה רעיונות כרגע, ולהביא את ירושלים כפיילוט, כולל עזרה ספציפית, היינו יכולים לתת לעיר דחיפה, ואחרי זה למדינה דחיפה.

אראל, אני רוצה לספר לך שנייה, אני כבר חמש שנים נמצא בוועדת הכספים, אני מציע לוועדת הכספים להתמקד בכספים, כי יש כאן מיליון פרויקטים, המון נושאים שאפשר לדון בפיתוח שלהם, ואשמח לשבת אתך על הפיתוח שלהם. הניסיון שלי, של ועדת הכספים, אני מנסה לצייד אתכם בכלים של מה באמת הצורך שלנו.
אני חייב לומר, בתקציבי פיתוח – 1.2 מיליארד שקל מתוקצב לבנייה של הרובע העסקי החדש; ברכבות, בשני הקווים הבאים פלוס פלוס פלוס, אנחנו מדברים על כ-17 מיליארד שקל השקעות בתשתית כבישים, שראש הממשלה הודיע עם שר האוצר, שהם לא יקצצו בחומש הקרוב בירושלים, בוועדת - - -

גם שר האוצר הודיע?

כן. ראש הממשלה ושר האוצר הודיעו ביחד, שלא יקצצו בעיר ירושלים בתחבורה ובהשקעות בפיתוח התשתיתי.

אז יש סיכוי שזה יקוים. זה חשוב.

לא, חד-משמעית. אני מאוד אופטימי, והשיח שלנו, אני רואה שהממשלה הזאת קשובה - -

קוראים לזה "כלאם פאדי".

- - לפיתוח הכלכלי בעיר ירושלים.

אמת.

האתגר הכי גדול שלנו זה השוטף. אראל, השוטף, אנחנו אוכלים חצץ, אנחנו לא מתקדמים בקצב מספיק ראוי בתקציבים, שבסוף זה לחינוך של הילדים, זה לרווחה, זה לתרבות, לספורט, ולניקיון – שם הפער הגדול שלנו. ואני חושב שאם הייתי מבקש בקשה אחת, איפה שמדינה מוכנה להאיץ, וזה מצוין, כי לטווח בינוני-ארוך ההשקעות בתשתיות - - -

ראש העיר, אני לא רוצה להפריע לשר כהן, אבל מה שהוא אומר, תראה, אתה במערכת של תקציב המדינה, אם אתה רוצה שנעדיף את ירושלים, יש לנו אמצעים - -

רובי, רגע, אתן לך גם לדבר, אתה איש ירושלים – אני יכול לחסום אותו?

- - חוק ירושלים, אתה יוצר מצב, אם לפי מה שהוא אומר – ודאי, חבר הכנסת אראל מרגלית, אחד מהטובים שבבוניה של ירושלים – - -

בוני העיר.

- - אתה יכול לפנות כספים ממקומות שאתה צריך להשקיע בהם לצורך – ולכן אני אומר לך שאם אנחנו מקבלים פרויקט ואומרים לממשלה, זה פרויקט ששייך לירושלים DC, אתה יכול באותו רגע לפנות כסף שהיית צריך להשקיע פה - - -

לא ניתן להעביר בין התב"ר לשוטף, לצערי. לא מאשרים לי.

זה אני לא אלמד אותך, אתה תלמד אותי, למרות שאני יודע שהכול אפשר.

לא מאשרים לנו.

יש לנו בשוטף בעיה מבחינת השוויוניות. יש לנו בעיה.

נכון.

לכן אני אומר לך שעד היום מצאנו הרבה דרכים, וועדת הכספים הייתה יכולה, אומנם בדברים שוליים, 10 מיליון שהם לא רציניים, אפשר הרבה יותר, כי פעם היה שר אוצר ב-1996, שאמר, אני מגדיל את מענק ירושלים ועושה אותו לחצי מיליארד שקל, היה דן מרידור בזמנו. הלוואי ונגיע כבר לרמה שבה מבחינה תקציבית המדינה תוכל להרשות לעצמה. היום אנחנו יכולים לעזור לך הרבה יותר נקודתית מבחינת ועדת הכספים שדנה בכספים, יכולים להוביל מערכות שלא תחייבנה אותנו להביא תירוצים, שוויוניות. כי כשאתה מבקש לתב"ר כסף, הדבר יוצר בעיה רוחבית אם תבוא קריית-שמונה, תאמר, מבחינת התב"ר בעיותי לא פחותות, להבדיל מהבעיות של קריית-שמונה, תבוא בני-ברק ותאמר, הבעיות אינן פחותות, וכמובן, אשקלון, שלא נשכח אותה, ולא נסיר אותה לעולם מסדר-היום.

אתמול הסרנו אותה.

לכן, אני מציע לשמוע מה מרגלית אמר. למה? משום שהדבר הזה מאפשר לנו מתן עזרה ולא רק דיבורים.

תודה רבה. אחזור רגע לסדר. סתיו, ואחריה רבי יצחק.

שלום, בהחלט מצער שלא נוכחים פה יותר אנשים.

אבל הטובים פה, סתיו.

הטובים ביותר.

אני מודיע לך שכוחם של הטובים דל מאוד.

רובי, אתה מלא באמירות אופטימיות.

אני מאוד אופטימי. אני רק אומר לך – אתה למשל, כדי לא להיות טוב, אתה צריך להיות טוב.

שאלה תקציבית, לא - - - עד היום – בתקציב הקודם של עיריית ירושלים ניכרת אפליה משמעותית בין התקציב של מערב העיר ומזרח העיר, אם נשים את זה במספרים – מתוך 30 מיליון ש"ח שהושקעו - -

נכון.

- - ביחידה לקידום הנוער רק 720,000 שקלים, שזה 2.5%, הועברו למזרח העיר. מתוך 118 מיליון - - -

מאיפה קיבלת את המספרים האלה?

מ"עיר עמים".

אוקיי, המספרים לא נכונים.

אשמח לראות את המספרים הנכונים. יש כאן טבלה שמראה את ה - - - . אתה אומר שמדובר - - -

מדובר בפוליטיקה זולה, היא לא נכונה, המספרים הם לא המספרים הרשמיים של עיריית ירושלים, זה לא נכון.

אדוני אפשר טבלאות - - -

תכף אתן לך לענות.

אין שום בעיה. אז אקרא אותם ואחר כך אשמח לשמוע תשובה.

מה זה "עיר עמים"?

ארגון.

ימני קיצוני? ימני רדיקלי?

מתוך 18 מיליון שקלים שהושקעו ברשות הספורט ומינהל תרבות ואמנויות, שוב, רק 1.5% הועברו למזרח העיר.

תשמעי - - -

רגע, לא ככה, אם את רוצה להתייחס, להקריא את הכול, טוב - - -

אני לא רוצה להתייחס למספרים לא נכונים.

לכן אני אומר, אל תשאלי על כל דבר ודבר, אלא - - -

אני לא שואלת על כל דבר. אשמח לשמוע - - -

ההפך, מאה אחוז, בדיוק.

אדוני, אני פה, אני אוכל לסמוך את הדברים בנתונים.

טוב.

אשמח לשמוע את הנתונים האמיתיים. במידה שלא מתקיימת אפליה, אז באמת אין על מה לדבר. במידה שכן מתקיימת אפליה, אז מעניינת הסיבה. וחשוב להדגיש פה, מעבר לשיח הרגיל שנוגע לעניין הזה, יש פה גם צורך אסטרטגי שלנו ואינטרס ישראלי מאוד מאוד ברור להשקעה בכל חלקי העיר, והשקעה שוויונית שתחבר בין האוכלוסיות השונות, ותנסה לצמצם את רמת הסכסוך שכבר נמצא שם ממילא. צריך לשים על זה – מעבר לרגיל וליומיום – דגש מיוחד. השאלה איך מתייחסת לזה העירייה ומה הכוונות - - -

סתיו, אני מבין שאת שואלת גם על השכונות החרדיות.

כן. זה אני שואל.

- - -

אבל את לא שואלת על כולם. את יודעת שאני בעד, אבל אם כבר שואלים - - -

אני שואלת על כולם.

רב יצחק, עכשיו זכות הדיבור, אלעזר אחר כך - - -

צריך לדאוג לכל חלקי ירושלים.

אל תשים מילים בפי.

מאה אחוז.

אני דואגת לכולם, לא - - -

העיר ירושלים אנחנו מאמינים שהיא חוברה יחדיו. אני תומך. רק היא אומרת, הם תושבים של ירושלים, שהם לא צריכים להיות מופלים.

אני מסכים.

סתיו, תגידי, ציונות, סוציאליזם ואחוות הארץ.

רב יצחק, אני נותן לך את המיקרופון.

קודם כל אני רוצה לברך את ראש העיר, אדוני ראש העיר - - -

אוכל לקבל תשובה על השאלה?

כן, בטח שתקבלי. הוא ייתן תשובה, בטח.

חיכיתי להזדמנות הזו לברך אותך, עשית עבודה נפלאה. אתה יכול להקליט אותי, עוד מעט יהיו בחירות, בטח תוכל להשתמש בזה.

תודה.

עשית עבודה נפלאה, באמת, לקחת עיר - - -

או אה, מהסקטור שלכם.

ומה אם אתה תהיה מועמד לראשות העיר?

כמייצג ש"ס בירושלים.

מקסימום יכול להיות באשקלון.

אתה יכול עוד ארבעה ימים להחליף - - -

באשקלון, לא פה.

לא, אתה לא מבין, מהרגע שדרעי יושב-ראש, אז הוא כבר לא מועמד, אז עכשיו הוא יכול לדבר.

עזוב, ניר, אל תתייחס, אתה מכיר אותי כבר הרבה שנים.

אל תתייחס, זה בסדר.

מכיר ומוקיר.

מה שאני אומר לך זו אמת לאמיתה. עשית מהפך בעיר הזו, ומגיע לך יישר כוח גדול.

תודה רבה.

על כל פנים, לגבי התקציב הדיפרנציאלי, רבותי, אנחנו נידרש לסוגיה הזאת - - -

אפשר, כמו אוסישקין, לקבוע כיכרות ברחובות על שם אנשים שחיים עוד אפילו.

עשו את זה בראשון-לציון.

חבר'ה, מה נפל עליכם?

הובלתי ברחביה עכשיו סיור של ירושלים והראיתי להם רחביה כולה: - -

אצטדיון טדי.

- - אבן עזרא, אבן שפרוט, רמב"ם, רמב"ן, אלחריזי, אברבנאל - - -

רד"ק.

אבן גבירול, כולם, רק אין הלוי. למה אין הלוי? כי אוסישקין שגר ברחוב הלוי אמר, רבותי, תקראו את הרחוב הזה על שמי, אני ראש הסוכנות, אמרו לו, אוסישקין, תחכה עד אשר אתה – תיבדל לחיים ארוכים.

עלה לפגוש הלוי. עד שתפגוש את הלוי.

כן, עד יום 120. אמר, מי? אתם תקראו אחרי שאמות על שמי? ואכן רחוב אוסישקין הוא בתוך כל חכמי ספרד. אוסישקין ראה את - - - . אם צריך, תאמר להם, אנחנו - - -

זו הסיבה שטדי - - -

ראש העיר הבין את הרמז, רובי.

זה התורם ביקש. לא נתתי שום רמז.

יש בראשון-לציון קונסרבטוריון על שם - - -

רבותי, רבי יצחק.

תידרש הסוגיה של התקצוב הדיפרנציאלי. מהו התקצוב הדיפרנציאלי – נכנס עוד ראש עיר שיתמוך בזה, לשעבר – התקצוב הדיפרנציאלי בהיעדר תקציבי אומר כך: לא הרי ירוחם והרי ירושלים והרי חולון והרי בת-ים. אם הממשלה כבר מעבירה תקציבים בחינוך וברווחה, היא לא יכולה לתת לה את אותה מנה, לא יכולה. עשיתי את המודל הזה, אגב, כשהייתי שר הדתות, מול המצ'ינג של הממשלה, וזה עבד מצוין. אומנם הייתה פה הסתערות של ה-15 הגדולות, הם כמעט הרגו אותי, אבל זה עבר וזה עבד מצוין. את אותו מודל – אראל, את אותו מודל של התקצוב הדיפרנציאלי צריך - - -

על-פי חוק ירושלים אתה יכול לעשות את זה.

לא חוק ירושלים.

לא, בכלל ברשויות המקומיות.

זה נכון גם לירוחם, נכון גם - - -

זה יהיה בחוק ההסדרים עכשיו.

מופיע שם רק חינוך. צריך להכניס גם רווחה. אני אומר לכם, רבותי, זה הדבר הנכון לעשות. למשל, אבא עשיר שיש לו עשרה ילדים, לא יכול להביא את אותו מענה לילדים העשירים מול הילדים העניים שלו. הוא צריך לחלק את זה יותר לעניים, פחות לעשירים. לא לקחת להם את הארנונה.

מה תאמר עיר עם בעיות סוציו-אקונומיות?

אז היא בנוסחה.

הפוך, זה חלק מהנוסחה.

היא בתוך הנוסחה. רובי, עשינו את המודל הזה, והמודל הזה עבד מצוין. רובי, אני יודע, אתה כבר רואה פה את ראש עיריית תל-אביב מולך, ואת ששון מחולון, ואת - - -

בטוח. מה זה, מה, תשאל אותו.

אבל לא, הם לא צודקים. הם לא צודקים, עם כל הכבוד. יש להם ארנונה. אתה הולך בחולון, כל סמטה אתה רואה מוזיאון.

נקיים על זה דיון. אם זה בהסדרים נקיים על זה דיון.

נקיים על זה דיון אחד, לקבל את זה ולהוסיף את הרווחה גם.

יכול להיות שכן, יכול להיות שלא.

אם זה יהיה, ויהיה לטובת ירושלים, נתמוך בזה.

דווקא בדתות זה היה יותר מסובך, אבל בסדר.

לא, אין בעיה, מודל מצוין. היה פיילוט נהדר, וזה עבד מצוין וזה הוכיח את עצמו כלכלית, וזה נכון ואנחנו חייבים.

הדיפרנציאציה מספיק גדולה נגיד בנושא חינוך?

כן. יש מספיק - - -

תלוי מה יהיו המדרגות, אבל אם אני מבין נכון, המדינה מדברת על להעביר סדר גודל – אני לא זוכר את המספר.

400 מיליון.

סדר גודל של 400 מיליון - - -

להסית 400 מיליון מהחזקות לחלשות.

זה נכון להיום, אבל עוד פעם, כשתהיה צמיחה, הציפייה היא לשנות את הקריטריונים כל הזמן, לא במכה אחת. אתה לא רוצה לבוא ופתאום לעשות הכול בזבנג, אלא להסתכל על מהלך רב-שנתי, שמשנים אותו בהדרגה על מנת ששני הצדדים יוכלו להסתגל, אלה שמגיע להם יותר ואלה שאולי יקבלו קצת פחות, אתה רוצה לתת להם להסתגל ולנהל תקציב בצורה יעילה וטובה.

הם לא מקבלים פחות, זו טעות להגדיר את זה ככה. יש להם מקורות יותר טובים.

זה נכון, הילד - - -

פעם חשבו לקחת מארנונה – לעשות ארנונה, זה לא נכון. הוא גובה ארנונה, שיגבה ארנונה.

הם מקבלים מהמדינה פחות. האזרחים - - -

אתן לך דוגמה.

המדינה תיתן למי שקשה לו יותר.

מי שקשה לו יותר, יקבל יותר. מי שלא קשה לו יותר, יקבל פחות.

רובי, חבל. אנחנו רוצים לדבר על - - -

לא מבקשים ממני לתרום, רובי. אתה לא מבקש ממנו לתרום את הארנונה שלו. תשאיר לו את הארנונה, אל תיגע בה, אוקיי?

אתה יודע כמה פעמים ניסיתי לעשות את זה בירושלים? כשאתה היית שר, והייתי צריך לעשות נתיבים כדי להעביר - - -

עשינו את זה וזה עבד יפה. חבר'ה, אני מדבר פה על כל המדינה. בירושלים תהנה מזה בדרך. ניר, אני רואה את הברושור הזה, יש פה הכול.

ישיבת חברון לא פה.

לא, אני חושב שירושלים היא המרכז הרוחני הגדול ביותר בעולם, רובי, אתה תסכים אתי.

ודאי.

לא רואה את זה פה.

אראל, מה אתה רוצה שיופיע שם?

היא דיברה על מזרח ירושלים, דבר על - - -

פרויקטים חדשים.

היא צריכה להיות המרכז הרוחני.

מה חסר?

לא רק זה, גם בפסיכואנליזה זה המרכז העולמי.

נכון. אז אני שואל, לא היה להם פה מקום לדף אחד - -

למי?

לעולם הישיבות.

- - לעולם הישיבות, לעולם התורה - -

דיברו על תל-אביב - - -

- - לציבור החרדי. אני רואה את היחס - - -

במרכז העסקים גאולה, אתה יודע איזו השקעה עשינו שם.

איפה הפיצה והפלאפל? לא על זה אני מדבר.

לא, מה קרה לך? איזה 40 מיליון שקל.

אני לא מדבר על זה. אני מדבר על הנושא שדיברנו עליו כל כך הרבה זמן, המרכז לטיפול בגיל-הרך. הייתי מצפה לראות תוכנית עתידית.

זה פרויקטים פיזיים.

בסדר, אוקיי, להכניס גם כן איזה שרטוט חזון. מה יכול להיות. ומגיע לך קרדיט כי בהתנהלות אתה כזה משתף פעולה עם כולם, גם עם מזרח ירושלים, אגב, גם עם הציבור החרדי, אז מגיע – המרכז לטיפול בגיל-הרך בציבור החרדי, עולם התורה של ירושלים, שאתה יכול רק להתגאות בו.

מסכים אתך.

זה המרכז הכי גדול היום.

אראל דיבר על נושא של דיור בר-השגה. ההיצע נמוך. אני לא מבין למה אתה לא מחיה את תוכנית ספדי, שזה 40,000-30,000 יחידות דיור. למה לא? תסביר לי. לפני שהירוקים יקפצו עלינו ויהרגו אותנו, תסביר לי למה לא.

איפה? במערב העיר?

בעמק בין עין-כרם להר-נוף.

תבנה במזרח.

יש גם במרכז.

תבנה במזרח. תרחיב את ירושלים, שלא תחולק לעולם, זה הכול.

זו כבר שאלה פוליטית.

ספדי, לא תהיה לך דירה אחת לזוג צעיר.

ב-40,000-30,000 אתה מגדיל את ההיצע בכמות הדירות, אז המחירים ירדו. תמשיך להצליח, יקירי, אנחנו אתך.

תודה רבה.

תוציא חוק עזר עירוני, שמי שלא משכיר את הדירה שלו, משלם פי שלושה ארנונה. זה מה שתעשה.

אלעזר.

האמת שגם מהמשפטים האחרונים לקחו לי את מה שהיה לי לומר, אבל אני לא יכול להימלט מלחלק מחמאות – גם אם אני חשוד קצת על ההישגים, על הצמיחה הזאת של – א. אנחנו מסתובבים בעיר – לשמחתי הרבה, אבל לא מספיק – כמה ימים בשבוע. אני חושב שהבשורה הכי גדולה – את הפיתוח של המרכזים השונים אנחנו רואים בעיניים – אני חושב שהבשורה הזאת של מקומות התעסוקה היא באמת בשורה חשובה. אני חושב שהתיירות מביאה סוג מסוים של כוח אדם, של משרות.

הולכת להיות מכה במע"מ על תיירות, היא לא דבר פשוט.

זה הולך להיות בכל הארץ.

נכון.

זאת מכה שהולכת – על תייר ממוצע מארצות-הברית להוסיף פה 500 דולר, זאת תהיה מכה מאוד קשה, במיוחד לירושלים, אבל זה יגיע אלינו. אני מסתכל על ירושלים מההיבט של מקומות העבודה. אני חושב שיכול להיות שתיירות היא הדוחף הגדול לאותם מספרים, אני לא בטוח שאלו האוכלוסיות שאתה רוצה להגיע אליהם. זה נותן מקומות תעסוקה, אבל אני חושב שאנחנו רוצים לראות פה גם אוכלוסיות שלא מועסקות בענף התיירות. הדוגמאות של אראל ישענו על ענף התיירות, זאת אומרת, אם כבר באה הרבה תיירות, אז פיתוח של אומנות יש לו מקום גדול. אני אומר את זה, אני חושב שצריך להסתכל על זה, ואני חושב שגם הנושא של הרכבת המהירה שתגיע לירושלים, צריך לראות שזה לא עושה מה שעשה לבאר-שבע הפוך כאילו, זאת אומרת, שגם אנשים שהיום גרים בירושלים בגלל המקומות, יהיה להם יותר קל לגור בתל-אביב ולבוא בחצי שעה לירושלים.

לא, זה הפוך. הם גרים בירושלים וחצי שעה הם בתל-אביב. זה הפוך. זה - - -

לא, זה תלוי. ברור מה שהוא מתכוון.

זה "vis-à-vis", זה הולך מפה לשם.

אני רק מעיר את זה. ובשורה תחתונה, אני אומר דוגרי גם בכנסת, הייתי שמח אם ליום ירושלים היה ביטוי עוד יותר חגיגי, חוץ מהישיבה בוועדת הכספים.

יש גם לובי היום יותר מאוחר ב-13:30.

אני רוצה לומר לכולנו תמיד, שבין פרוטוקול דתי, או כשעיקר ציוני הימים השמחים והעצובים שלנו, שאין להם פרוטוקול דתי, אז התפיסה הציבורית שלהם פוחתת, לצערי הרב. ואני חושב שיום ירושלים היום במדינת ישראל, לצערי הרב, חוץ מירושלים, או גם בירושלים, הוא יותר חג של שומרי מסורת מאשר של אחרים, ואני מסמן את זה גם לראש העיר, כיעד ירושלמי ארצי. איך אנחנו באמת הופכים את השמחה הזאת, את ההודיה הזאת, ליום שמרגישים אותו גם במקומות אחרים בארץ.

תנועות הנוער מגיעות, אדוני. תנועות הנוער מגיעות לכל הארץ.

רחובות ירושלים מלאים. אם למשל כשתהיה ראש ממשלה תחליט, שכאשר אתה – ביום העצמאות לא, ביום העצמאות תעזוב את מדינת ישראל ולא תהיה בחגיגות העצמאות? אתה לא תהיה בארץ ביום ירושלים או - - -

רובי. לכן אני חשבתי לתומי באמת שיום ירושלים, ולכן, אם שמתם לב לא קבענו ישיבות רגילות ביום ירושלים, כי אמרתי, אני אומר הלל, אומר, איך אפשר – והייתי בטוח - - -

הלל עם ברכה, לא הלל.

כן.

ודאי שעם ברכה. גם בערב יום העצמאות אני אומר הלל עם ברכה.

כמו יום העצמאות, זה יום ירושלים.

אנחנו אומרים גם ביום העצמאות אפילו בערב.

אני כל יום אומר הלל.

בכל מקרה, חשבתי שבאמת יהיה איזה משהו של התקוממות. הבעיה שאתה יוצא לרחוב, אז אף אחד לא יודע על מה אתה מדבר בכלל. נכון שהיום יש כבר התעוררות גדולה, וכמעט בכל ערי ישראל יש פעילות. אבל שוב, אתה צודק, זה תופס בעיקר את הציבור של הציונות הדתית, וזה לא טוב, כי זה ממש חג לאומי, אבל זה לא רק לוועדת הכספים.

ישנם עוד חברי כנסת שלא דיברו ומבקשים? ישנה בקשה של עמותה, שבדרך כלל לא בטוח שהיינו נותנים, אבל מאחר שהיא ביקשה, אבל רק בתנאי אחד, קצר ולא פוליטי.

שאגיד מאיפה הכספים שלנו?

לא, תציגי את עצמך קודם.

לא יודע. אני לא מכיר ולא יודע - -

זאת השאלה הקבועה.

לכי קדימה. תדברי על מה שאת רוצה.

- - אם אתם שייכים לימין, לשמאל, לאמצע, למעלה, למטה. מה שאני אומר, מאחר שזו ישיבה חגיגית, אז אני אומר, אם אפשר קצר ולא פוליטי. אם זה לא, אז לא ניתן.

מה זה לא פוליטי? מה לא פוליטי ב - - -

תציגי את עצמך ותדברי, בבקשה.

אני מדבר על עמותה חיצונית שאני לא רוצה להיכנס. חברי כנסת אני לא מצנזר, אבל עמותות חיצוניות אני לא רוצה שיבואו – אותו דבר הייתי עושה גם אם היה מגיע לכאן עכשיו מישהו, שאותו אולי הייתי מזהה, שהייתי יודע שהיה כאן, נניח שוטף את ראש העיר בזה שנניח על כל מיני כיוונים בבנייה במקומות – וכו', לא הייתי רוצה את זה עכשיו, זה לא המקום ולא המסגרת. כן.

אני עורכת-דין, מנהלת פיתוח מדיניות בעמותת "עיר עמים", ואדוני ראש העירייה, ידוע שאנחנו חלוקים בתפיסת פוליטית, אבל - - -

רק תסבירי מה זו העמותה הזאת.

עמותת "עיר עמים" היא עמותה לפתרון פוליטי בירושלים, פתרון מדיני.

רק בירושלים?

רק בירושלים. אנחנו מתמקדים בסוגיית ירושלים - - -

- - -

לא זה מה שרציתי, עזוב.

סליחה, אני לא שומעת, אדוני.

אתה מכיר את החבורה הזו?

עזוב, לא עכשיו. היא מציגה איך שהיא מציגה, והיא תגיד את דבריה.

אני רואה בנתונים האלה רצון שירושלים תישאר מאוחדת לעולמי עולם.

אז זהו, אני מתפלאת על חלקכם, כי חשבתי שזה אמור לחצות קווים פוליטיים.

חבר'ה, ראש העיר ייתן תשובה עוד מעט.

דברי. כל מי שרוצה בשלמות ירושלים - - -

דברי. נתתי לך את הזכות, אז תדברי בבקשה, וראש העיר יהיה לו את הזמן לענות.

אנחנו בעד.

בכל מקרה, הייתי מבקשת להכיר באינטגריטי המקצועי האישי שלנו. המסמך הזה, שהצגנו לחברי ועדת הכספים, נסמך על ניתוח עמוק שביצע מי שמונה על-ידך לנושא תיק מזרח ירושלים, ד"ר מאיר מרגלית חבר מועצת עיריית ירושלים, שניתח את תקציבי הביצוע של שנת 2011. נשמח לראות נתונים אחרים, ולא תגובה שראיתי שניתנה על הנתונים האלה, מעבר למה שנאמר כאן, תגובה שנוקבת בכל מיני מספרים שנוגעים להשקעות על פני שנים, על מתן שמות לרחובות במזרח ירושלים, בעצם תשובות שמתחמקות מהנתונים המאוד קשים האלה.
לא אומר את כל ההשוואות, כי ההשוואות הן רבות, ויש לנו מסמך ארוך אצלנו, רק הצגנו את תמצית הנתונים, שלמרות ש-38% מתושבי ירושלים הם פלסטינים, רק 10.7% מהתקציב הכולל מושקע בירושלים המזרחית. אני חייבת לומר, אדוני, אתה ממשיך את קודמך, אתה לא חורג מהם, אני לא חושבת שאתה יותר או פחות טוב מהקודמים שלך, ולצערנו, זו מדיניות שנמשכת כבר 46 שנים. נתון הרווחה הוא נתון מאוד מאוד קשה של 12.6% בלבד, שמושקעים מתקציב הרווחה בירושלים המזרחית, ואת זה צריך להשוות לנתון שהוא נתון ארצי של 78% עוני בירושלים המזרחית, אחוז גבוה בכל קנה מידה.
אני חושבת שגם אם מסתכלים על החוברת המפוארת הזאת, אז הדבר היחיד שזיהיתי במזרח ירושלים, זו מהפכת התחבורה של השקעת חצי מיליארד בתשתיות ובכבישים לעומת מה שנאמר לי, שנמסר קודם, השקעה של 17 מיליארד במערב ירושלים. שלא לדבר על זה שרבים מהכבישים בירושלים המזרחית נועדו לחבר את ההתנחלויות לירושלים, ולא נועדו לשרת את התושבים הפלסטינים שלה. עד כאן.

תודה.

אני מבקש להתייחס.

אבל אם זה ממש קצר קצר, רובי, כי אני רוצה לתת לראש העיר - - -

ממש קצר. אני חושב שהנתונים שלך חשובים מאוד, והתפיסה שלי את ירושלים, יכול להיות שנובעת מהניגוד של הדעות הפוליטיות, שאת אולי נתמכת בהן. אני אומר לוועדת הכספים ולראש העיר, למשל, שנושא חיבורה הפיזי של ירושלים מזרחה וירושלים מערבה היא חובתה של מדינת ישראל, אם היא רוצה לראות את ירושלים כבירת ישראל המאוחדת, ואוי לממשלה שלא תרצה לראות בה, כי גם מבחינת הסכסוך הישראלי-ערבי, ירושלים המחולקת תשמש מוקד לסכסוך לעוד 100 שנה. ולכן, אני תומך במה שהיא אומרת, ואני חושב שלראש העיר אין את המשאבים - - -

לא, לא, תרשה לי לעזור לגברת.

אני יודע, הייתי אתך, סיירת וראיתי כמה אתה דואג בעיסאוויה, וראיתי דברים רבים וטובים נקודתיים, אבל זה לא פרויקט שהעיר יכולה לקחת על עצמה בעצמה, היא יכולה לבצע את זה. אני בהחלט חושב שוועדת הכספים יכולה להמריץ את הממשלה על מנת שהיא תדאג לקיפוח בן 46 שנים, שבו פיתחנו רק נקודות כאלה ואחרות שהיו נוחות לנו, כמו הדברים שעזרו לאספקת תיירות לכל העולים לרגל לירושלים: מוסלמים, נוצרים ויהודים. אני חושב שחיבורה הפיזי של ירושלים כעיר שחוברה לה יחדיו היא, למשל, משימה לאומית של ממשלת ישראל, ובעניין זה אני תומך בה. ואם יש עיוותים כאלה או אחרים לגבי המספרים עצמם, ראש העיר, אז אם זה לא 10.7, אז זה 13.4, גם לא בסדר.

לא קשור.

אני חושב שזה בהחלט צריך להיות דבר שאנחנו צריכים לראות אותו, כל אלה הדורשים בשלומה ובאחדותה של ירושלים.

נרשמה אלישבע מ"רוח חדשה", אבל ממש אם אפשר קצר מאוד.

גם צריך לתת לך מיליארד.

הנתונים הם לא - - -

אתן לך להגיב.

קצר מאוד, אם אפשר, לא שאני יודע מי ומה.

בסדר, אמרו שאפשר להירשם.

כדאי לשמוע אותה.

מאה אחוז, לכן אמרתי, קצר מאוד.

אנחנו יכולים גם לדבר?

עכשיו כבר לא. הם לא יוכלו, כי קבענו ב-12:30. כן, קצר.

אני מנהלת עמותה שנקראת "רוח חדשה", אנחנו עוסקים בעשר שנים האחרונות בניסיון לעצור את ההגירה השלילית של צעירים מהמגזר הציוני בעיר, ועיתון "הארץ" לפני כמה ימים הראה שזה קצת קורה. אני רוצה להגיד שני דברים מאוד קצרים: 1. למרות שתכונתו של המוסד הזה, זה לבוא ולהתלונן, דווקא כן חשוב לי, למרות שזה לא מקובל כל כך, לפרגן לממשלה, שעושה הרבה מאוד בנושא של ירושלים, למרות שלא תמיד רואים את זה, לא רק בכסף, אלא גם בהרבה יצירתיות.
הדבר השני שרציתי להגיד – כשהתחלנו לעבוד לפני עשר שנים, באמת אף צעיר לא רצה להישאר לגור בעיר, זה היה מקום, באמת בור ייאוש, וזה מאוד השתנה בשנים האחרונות, מן הסתם הרבה מאוד הודות לראש העיר ולארגונים חברתיים שפועלים בעיר.

אני חושבת שפעם אחת יש לנו מחסום גדול של דיור ותעסוקה, שבאמת יאפשר לאנשים שרוצים להישאר לגור בעיר לעשות את זה, וצעירים הם באמת מנוף מאוד משמעותי לצמיחה כלכלית בעיר, ולא תמיד מבינים את היומיום של העניין הזה, של צעיר שנשאר, הוא מוציא כסף, הוא מביא חברים שלו, והוא מניע את הכלכלה הקטנה של העיר.

אבל בעיקר אני חושבת, על בסיס מה שהממשלה כבר עושה, שחסרה לנו עשייה בדמות ניסיון להביא קבוצות אוכלוסייה מסוימות, שמחזקות את מה שנקרא "מעמד יצירתי בעיר", וזה מאוד מאוד חסר בירושלים. זה היה פה מאוד בשנות ה-70, וזה הולך ונעלם. להביא לפה אומנים, "הייטקיסטים", ואנשים שבאמת זה לא רק העניין של כמה כסף הם מוציאים ביומיום, אלא איך הם משנים את הדימוי של העיר. אני חושבת שאתגר גדול, זה לעשות משהו בדמות תמריצים בשביל להביא אנשים כאלה, לראות בירושלים באמת אלטרנטיבה לתל-אביב, ואני חושבת שאנחנו כבר בחצי דרך לשם.

שוב, אני מתנצל בפני אלה שהצטרפו ורוצים לדבר, כי אנחנו תכננו שב-12:30 נסיים, כי פשוט אנחנו באמצע דיון קודם שכולם מגיעים, ועוד מעט יתחילו כאן הדיונים הקודמים. לכן אני ממש מתנצל, אלא אם כן, יאיר, אתה רוצה לומר משהו ממש בחצי דקה? אחר כך אתן לראש העיר.

חצי דקה. אהיה מאוד תמציתי. מכיוון שנשמעו הדברים מפי עמותת "עיר עמים", אני חושב שגם מן הראוי להתייחס לדברים האלה.

אתייחס אליהם.

בסדר, אני בטוח שמה שאני אגיד, אתה לא תגיד, ולכן אני מוצא לנכון להגיד את הדברים. אני פונה אליכם ולעמותות ולארגונים נוספים שפועלים בירושלים, לא פעם ולא פעמיים, ואני מוכן למנות גם את המקרים, שמי שמפריע לפיתוח של שטחים ציבוריים במזרח העיר אלה הם ארגונים, ארגוני שמאל לרוב, שמגישים עתירות לבתי-משפט. אני יכול למנות כאן מספר עתירות כאלה: אם זו "האגודה לזכויות האזרח" בכפר השילוח; אם זה מחלף 4/20 שנתקע במשך תקופה ארוכה, שנחנך ביום ראשון, שעורך-דין מיכאל ספרד ייצג תושבים מבית-חנינא, שיש להם גישה לכביש הזה ונהנים ממנו, אבל בחרו לתקוע אותו בסיועם האדיב של אותם גורמים; גן לאומי מורדות הר-הצופים, תושבי א-טור, שבנו באופן בלתי חוקי בתוך הגן הזה, מונעים את פיתוח הפארק, מונעים את מתן התוקף לתוכנית, לצערי יש מי שמסייע להם בתוך משרד הפנים; וגן המלך, יוזמה של ניר ברקת לתוכנית לפיתוח הפארק הזה, לרווחת תושבי מזרח העיר, כדי שיוכלו להגיע לשם, ליהנות עם משפחותיהם, מגיע להם, ולא יצטרכו להגיע ולחפש מקומות אחרים רחוקים מבתיהם.

הם עושים זאת על-פי החוק בישראל.

רובי, גם ככה - - -

מה שאני ואתה רוצים, זה מה שיהיה. לא צריך החלטות. גם מי שלא ירצה – נגרש אותו.

רובי, בבקשה. יאיר, ממש קצר. לא כאן המחלוקות. לא כאן.

אני חושב שמי שלטובת מזרח העיר ורוצה שיהיה פיתוח ציבורי במזרח העיר, לא יכול מסיבות - -

לא צריך - - -

רובי, אני מבקש. אתה רוצה שראש העיר יענה? רובי.

- - של מניעת ריבונות במזרח העיר מסיבות - - -

תחייב אותם.

ויאיר. אני מבקש.

אז אני מסיים את דברי.

את תוכנית עיסאוויה אני אומר.

מסיבות של מניעה של ריבונות ישראל במזרח העיר, תוקפים את תוכניות הפיתוח הללו ומונעים - - -

הכול במסגרת החוק בישראל.

לא אמרתי שזה לא במסגרת החוק. אמרתי שהמניעים הם פוליטיים. המניעים הם רק למנוע את ריבונות ישראל במזרח העיר, וצריך להתריע על זה.

תודה רבה, יאיר.

על אפם וחמתם אנחנו נבנה - -

רובי, עכשיו אתה - - -

- - בהתאם לחוק.

תודה על ההגנה הזאת.

אני מעביר את רשות התשובה לראש העיר, ואני רוצה שוב – גילה, אי-אפשר כך, גילה. אני רוצה שוב, באופן אישי גם להגיד שאני משבח את ראש העיר, אני עוקב אחריו. הייתי במגעים גם בהיבטים האקדמיים, וראיתי את הרצון האדיר שלו ואת התגובה המעשית לדחוף אקדמיה לירושלים - -

ובנינו את "החורבה" – 30 שנה, 300 שנה לא נתנו לנו, ותמיד חיכינו - - -

- - לעזור בכל מה שצריך בנושא של צעירים – רובי, - - -

איזה "החורבה"? זה בית-כנסת, מה, בנית - - -

יאיר, אני לא מבין מה קרה.

לא נתנו, הלכו לאו"ם.

רובי. בנושא של צעירים ראיתי איך זה בנפשו, בנושא של דחיפת האקדמיה, פיתוח – באמת, רק תשבחות אני יכול להגיד עליו, מאחר שזה בפניו, אז אנחנו רק אומרים מקצת השבח, ורשות הדיבור והתשובה. אני מבקש שוב, מכל האחרים, לא להגיב.

תודה. ב-side מאוד קצר כמה מילים על מזרח העיר, ואז לחזור לדיון היותר רחב. אני ומועצת העיר מחויבים לצמצם פערים במזרח העיר.

מאה אחוז.

קיבלנו ירושה לא פשוטה, עם פערים במגזר החרדי, במגזר הכללי, במזרח העיר. מכובדי, ירושלים, לצערנו – למרות השיפורים שהראיתי לכם בתקציבים ובהשקעות – עדיין מהערים העניות ביותר במדינת ישראל, לצערנו הרב. בוא נכיר בזה, ואם לא נקבל סיוע מממשלת ישראל בגיבוי של הכנסת, אז זה לא ישתנה, ואנחנו ביקשנו, תכף אחזור לדיון הכללי. במזרח העיר ירושלים היקפי המשאבים שאנחנו משקיעים באחוזים ובערך מוחלט גדלו, גדלים משנה לשנה בעיר ירושלים, נקודה.
הקו האדום של הרכבת, שהוא קו שהושקעו בו 4 מיליארד שקל, מחבר את בית-חנינא ואת שועפאט למרכז העיר, ורק שבוע שעבר בית-משפט בצרפת – כשטענו כאילו שמזניחים את תושבי מזרח העיר באמצעות הרכבת – אמר, חד-משמעית, זה משרת את כלל האוכלוסיות, ולכן זה טוב. זה לא בספירה – הקו של הרכבת, ה-17 מיליארד שקל של הקווים הבאים, חלקם עוברים בא-טור, מחברים את הר-הזיתים, את א-טור לגבעה הצרפתית ומחברים שכונות נוספות, גם במזרחה של העיר, כולל בית-צפאפא. אז זה חלק מהפול הכללי, שאנשים לא שמים לב, שהרשת של התחבורה וההשקעות שאנחנו עושים בכבישי רוחב וכבישי אורך, מחלף 4/20, שחנכנו השבוע על-שם בנציון נתניהו זכרו לברכה, מחבר את שכונות, גם בית-חנינא וגם שועפאט לעורק, והם נהנים מזה לא פחות מתושבי פסגת-זאב ונווה-יעקב, רק זה לא בספירה. אנחנו סופרים את זה כהשקעה בעיר.
לגופו של עניין, יש לי עוד מדד מעניין מה קורה במזרח העיר, זה שביעות רצון התושבים. הסקר שניתן היום של שביעות רצון תושבי ירושלים, שהם הגבוהים בארץ, כולל שיפור ניכר בשביעות הרצון של תושבי מזרח העיר הערבים, שיפור ניכר מהשירותים העירוניים, מהחיים בירושלים, מכל התהליכים שקורים, גם התושבים במזרח העיר נהנים. כשאנחנו עושים בעיר העתיקה את פסטיבל האור לכל הרובעים, והגיעו בשנה שעברה 300,000 מבקרים, אני מציע לכם להסתובב בעיר העתיקה ולראות כמה תושבים נהנים, ואין לנו אירועים ביטחוניים, כי הם מקבלים את התהליכים בברכה.

ברוך השם.

אותו דבר אנחנו רואים בגידול בבקשה ללמוד בגרות ישראלית, יש לנו גידול ניכר בבקשה שלהם ללמוד בגרות ישראלית, כי הם מבינים שה"תאוג'יה" לא מספקת את הסחורה. ובכל עניין ודבר, אני מסתובב הרבה מאוד בשכונות במזרח העיר, אני אומר לכם באחריות, הקשר שיש לנו עם המנהיגות השכונתית במזרח העיר במגמת עלייה ושיפור, כנ"ל עם ועדי הורים ומנהלי בתי-ספר, ואני מאוד מרוצה מהמגמה. אומר, "מהמגמה" ולא "מהתמונה", כי ראינו קודם שהתמונה שבה העיר נמצאת חסרה משאבים בשוטף. בתב"רים, אני חייב להודות שהמדינה מסייעת לנו יפה מאוד. הפוקוס שלנו צריך להיות בשוטף, כי מתוכניות הפיתוח אני מאוד מרוצה – ואני אומר לכם את זה באחריות – ממה שהמדינה וממשלת ישראל, בראשותו של ראש הממשלה נתניהו, תחבורה ואחרים, אני מרוצה מהתהליכים האלה.

אם אני יכול, ברשותך, להגיד עוד דבר אחד על תושבי מזרח העיר. תושבי מזרח העיר היום מסתכלים על שני תהליכים מרתקים: תהליך ראשון זה התושבים הערבים של מדינת ישראל, האזרחים. כמה שקשה לכאורה לכל תושבי המדינה, הם האחרונים שירצו להתנתק ממדינת ישראל. מצד שני, רואים תושבי מזרח העיר מה קורה במצרים, בסוריה, בעיראק, באיראן, בעזה, ומבינים בדיוק למי הם רוצים להתחבר.

מערכת התעסוקה, שחלק לא מבוטל מהמועסקים – המספר שנתנו, 17,000 מועסקים בשנה אחת ב-2012, ובשנים קודמות צמחנו ל-10,000 מועסקים חדשים, זה פי שניים ופי שלושה יותר מממוצע שהיה בקדנציה הקודמת או לפני – זה תושבים שגרים במזרח העיר, חרדים ומגזר כללי. וכשיורד גשם, יורד על כולם.

הם רואים, ראש העיר, את מרכז חייהם במרכז העיר, זה הדבר - - -

ואנחנו מפתחים את מע"ר מזרח.

כולם מדברים עברית. הלוואי וגם אנחנו נדבר ערבית.

בבקשה, "על הכיפק". והעיר שלנו, לשמחתי הרבה מתקדמת, והתושבים במזרח העיר, כתהליך, יותר ויותר שבעי רצון מהתהליכים שקורים בירושלים. אני מבין שזה לא משרת את כולם, שטוב לכולם, אבל אני אומר את זה שבמועצת העיר ירושלים יש אחדות דעים מהשמאל ומהימין, שאנחנו צריכים לשדרג את איכות החיים של כלל התושבים ולסגור את הפערים.

ברוכים תהיו.

ואני אומר לך, שבקואליציה של העיר ירושלים נמצאים: חרדים, חילונים, האיחוד הלאומי מפד"ל, ומרצ, והוויכוחים שאנחנו עושים באידיאולוגיה, אני רוצה לראות את כולם ככל שניתן בתוך הקואליציה. ערובה לכך שהדיונים האלה מתקיימים במועצת העיר, ואנחנו בסופו של דבר מעבירים תקציבים ככל שניתן – עם מעט התקציבים שיש לנו – לצמצום פערים ולחלק אותם בצורה שוויונית. והמספרים שיש לך לא נכונים, נקודה.

אשמח לשבת אתך - - -

אני מבקש מוועדת הכספים - - -

אבל תן מספרים אחרים, אם הם לא נכונים.

אני נותן את כל התקציב העירוני פתוח, תלמד אותו.

תן לה מספרים אחרים.

אללו, ברוך הבא.

זהו, תודה רבה לוועדת הכספים, ותעזרו לנו בתקציב השוטף.

ועדת הכספים, אומנם הדיון היה במסגרת חגיגית של יום ירושלים שיהיה מחר, אבל בכל אופן הדברים נכנסו ללב, וביום שידובר - -

תראה לנו איפה אפשר לשנות. תני לי את הסעיפים איפה שאפשר לשפר.

בוא ניפגש.

- - ודאי שהדברים שנאמרו יבואו לידי ביטוי. ואדוני ראש העיר, א. אני מודה לך ו-ב. תמצא את הוועדה כעזר, איך אומרים? הלב שלנו פתוח.

תודה רבה. תודה רבה לוועדה, חברים, ממש תודה.
<הישיבה ננעלה בשעה 12:45.>
21/05/2013

10:44