PAGE
2
ועדת הכספים
07/05/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 44>
מישיבת ועדת הכספים
יום שלישי, כ"ז באייר התשע"ג (07 במאי 2013), שעה 11:30
<סדר-היום:>
<התכנית לצמיחה כלכלית לירושלים – במסגרת ציון יום ירושלים בכנסת>

<חברי הוועדה:>
ניסן סלומינסקי – היו"ר
קארין אלהרר

גילה גמליאל

יצחק כהן

אראל מרגלית

עדי קול

ראובן ריבלין

אלעזר שטרן

סתיו שפיר

יעקב אשר

רונן הופמן

<מוזמנים:>
שירלי אביבי - כלכלנית, רשות המסים, משרד האוצר

יוסי עדס - רפרנט פנים, אג"ת, משרד האוצר

שרית גולדשטיין - מרכזת בכירה, משרד ראש הממשלה

ניר ברקת - ראש העיר, עיריית ירושלים

פפה אללו - סגן ראש העיר, עיריית ירושלים

קרן ברק - סגנית גזבר העירייה, עיריית ירושלים

יאיר גבאי - חבר מועצה, עיריית ירושלים

מיכל שלם - ראש הסגל, עיריית ירושלים

חנית קויפמן - עוזרת לראש הסגל, עיריית ירושלים

דפנה דין - רל"ש, עיריית ירושלים

ירון תורן - רפרנט בכיר, האגף למדיניות ולתכנון אסטרטגי, עיריית ירושלים

אודי בן-דרור - סמנכ"ל, הרשות לפיתוח ירושלים

אשרת מימון - מנהלת פיתוח מדיניות עמותת "עיר עמים"

אמיר הלר - סמנכ"ל, התאחדות בוני ומפתחי ישראל

אלישבע מזי"א - מנכ"ל, "רוח חדשה", סטודנטים למען ירושלים

דוד דהאן - יו"ר ודובר, הארגונים החברתיים בכנסת

דניאל דור - משקיף, "המשמר החברתי"


<ייעוץ משפטי:>
שגית אפיק
<מנהל הוועדה:>
טמיר כהן
<רישום פרלמנטרי:>
רונית יצחק
<התכנית לצמיחה כלכלית לירושלים – במסגרת ציון יום ירושלים בכנסת>
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני פותח את ישיבת ועדת הכספים, נקרא לזה "החגיגית", לכבודה של ירושלים, כפי שאנחנו יודעים, מחר כ"ח באייר, יום שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים. חזרנו אל הלב.
נמצא אתנו ראש עיריית ירושלים מר ניר ברקת, שבתקופתו עושה הרבה, כמו קודמיו, אבל הוא עושה הרבה מאוד לפיתוחה, שגשוגה של ירושלים. אני מקווה שירושלים אכן תיבנה ותתרחב, כפי שהיא צריכה להתרחב, גם בגלל שמגיע לה להתרחב, וגם בגלל שצריכים הרבה פתרונות, שירושלים כרגע לא יכולה לתת אותם, והיא צריכה ויכולה להתרחב. לא רוצה להגיד לאיזה כיוונים, אבל כולנו יודעים - - -
<ניר ברקת:>
לכל הכיוונים.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כן, לכל הכיוונים, זו הגדרה נכונה.

<ראובן ריבלין:>
אדוני היושב-ראש, אני מבקש לזעוק את זעקת עלבונה של ירושלים.
ועדת הכספים קיבלה סדר-יום מבעוד מועד, שבוע לפני כן, שבו העלינו את ירושלים כסעיף. הייתה פה ישיבה של חברי כנסת רבים, שהשתתפו בעניינים חשובים ביותר, אבל אולי אחת משתיים, או שהם חושבים שחשיבותה של ירושלים מובנת מאליה ולכן הם לא צריכים להשתתף, או שהם חושבים שאולי אנחנו מוטרדים בירושלים ולא צריכים להטריד אותם.
אני חושב שזה לא לכבודה של ועדת הכספים, ואני מעריך ומוקיר את היושב-ראש, כאשר חבריה, שידעו מראש ונמצאו כאן, לא באים לישיבה מיוחדת ליום ירושלים.

<יצחק כהן:>
- - - חברים שכן משתתפים.
<ראובן ריבלין:>
אני לא אומר לך. אני יחד אתך אומר זאת עם היושב-ראש.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני חושב שאם היינו מודיעים, שחלק מהדיון יהיה האם אזור E1 יצורף למעלה-אדומים או לירושלים, רובי - - -

<ראובן ריבלין:>
אני הולך לדבר ברשת ב' על ירושלים, לומר שהאולם פה מפוצץ.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אבל נתתי הצעה, שאם היינו מודיעים, שבמסגרת הדיון ראש העיר יתבע את צירופה של E1 לירושלים ולא למעלה-אדומים, ועל זה יתקיים דיון, מבטיח לך שהאולם היה מלא פה מפה לפה.
<יצחק כהן:>
הנה פוליטיקה.

<קריאות:>
- - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא, ההפך, האולם היה מלא.
<ראובן ריבלין:>
אם הייתי יודע שזה בסמכותו של ראש העיר להחליט על זה - - -
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא להחליט, לבקש.

<ראובן ריבלין:>
אה, לבקש.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אבל זה היה מספיק כדי שהאולם יהיה מלא, לצערנו.

<ראובן ריבלין:>
אתה עוד הולך רחוק ממני, אני לא רוצה – אני הולך לדבר ב"קול ישראל".
<ניר ברקת:>
קודם כל, תודה רבה, היושב-ראש, חברי הכנסת המכובדים, ברשותכם, אני רוצה לדבר בעיקר על הצורך בשיתוף פעולה בין הכנסת, הממשלה והעירייה, לקידומה של העיר ירושלים.
נתחיל עם השקף הראשון, שבעצם מבטא את המודל שבו אנחנו פועלים. ברור לחלוטין שבשביל שירושלים תצליח היא חייבת לפתח את כלכלת העיר. אנחנו צריכים להעלות את ההכנסות שלנו, את כמות המועסקים, להגדיל את היכולת הכלכלית של העיר כמכלול, בשביל שירושלים תעמוד על רגליה, שתאפשר ליותר אנשים להיכנס למעגל התעסוקה, ובגדול, להשקיע יותר משאבים בפיתוחה של העיר.

המודל שאותו אנחנו מחקים, זה המודל ה"פורטריני" של פרופ' מייקל פורטר בארצות-הברית. אנחנו מתמקדים היום בשלושה מנועי צמיחה, שיש להם אפקט הילה גדול על העיר: תרבות-תיירות, ביו-טכנולוגיה ומיקור חוץ, זה כל ה"סנטרים" ואחרים.

המהלך הזה, שאנחנו פועלים בו כבר מתחילת הקדנציה, מתחיל לתת אותותיו. לא אלאה אתכם כרגע, אבל השורה התחתונה, אם אנחנו מסתכלים על 2008-2006 – לירושלים נוספו לפי הלמ"ס 12,500 מקומות עבודה, 2011-2009 – נוספו 27,000 מקומות עבודה. ירושלים בתאוצה מבחינת הגידול הכלכלי שלה, והנתון שקיבלנו עכשיו מהשנה האחרונה מ-2012 – 17,000 מקומות עבודה חדשים נוספו בעיר ירושלים, זה אומר שירושלים בתאוצה כלכלית. אנחנו גם רואים את זה בתקציב עיריית ירושלים שנראה בהמשך.

תעברו אתי רגע לשקף של תקציב עיריית ירושלים, זה כמה שקפים קדימה.

<אלעזר שטרן:>
ניר, רק אפשר להגיד איפה הגידול הזה בעיקרו? איפה נוספו כל כך הרבה משרות?

<יצחק כהן:>
זה בהי-טק.
<ניר ברקת:>
זה גם הי-טק, זה גם במסעדנות, זה גם במלונאות. אנחנו בתיירות גדלנו מ-2 מיליון תיירים בשנה לפני שבע-שמונה שנים לכמעט 4 מיליון תיירים. תפוסת חדרי-המלון בעיר משיקה את ה-70%, והמעסיק הגדול ביותר זה תחום התרבות והתיירות, הוא מעסיק מאוד מאוד גדול בעיר. אז הצמיחה, הפריחה התיירותית-תרבותית, אחד הדיבידנדים הגדולים שלה, זה שוק תעסוקה הולך וצומח בקצב מואץ. זה מעסיק ענק.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ומה זה אומר? רוב המקומות האלה נתפסים על-ידי אנשי ירושלים, או אנשים שמגיעים ממבשרת או מכל מיני מקומות?

<ניר ברקת:>
רובם מירושלים. גם וגם. בוודאי ובוודאי שרובם ירושלמים. כי ירושלים מבחינת מועסקים, תושבים, אנחנו כ-800 מתוך מיליון, כלומר, אנחנו 80% מהמטרופולין.
<אלעזר שטרן:>
אבל בכל מקרה אם יש משרות בירושלים, גם אלה שמועסקים מבחוץ, יותר ויותר יבואו.
<ניר ברקת:>
נכון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בסדר, רק רציתי לדעת. האם אתם מצליחים לחדור למגזרים שלפני כן אחוז העובדים שם היה אפסי?

<ניר ברקת:>
חד-משמעית כן. אתייחס לזה בהמשך. אני רק רוצה להראות לכם, חסר פה את 2013. מ-2009, 10', 11', 12', ו-13', אנחנו צומחים ב-8% משנה לשנה. בשנה האחרונה זה 10%, אפילו צמיחה יותר גדולה משנה לשנה, שזה תקציב השוטף פלוס התקציבים הבלתי רגילים בעיר ירושלים, שכבר רואים את המגמה, היא חסרת תקדים יחסית לשנים קודמות. במובן הזה אני מעריך שהאסטרטגיה - - -
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
התקציב מאוזן. זה לא שאתה מגדיל את התקציב ומגדיל את הגירעון.
<ניר ברקת:>
תמיד תקציב מאוזן. חמש שנים התקציב מאוזן.

<יצחק כהן:>
לא כמו שר האוצר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא, הוא לא. הוא קיבל את זה. הוא קיבל את הגירעון.
<ניר ברקת:>
אין לנו יעד. הגירעון הוא יעד אפס, והביצוע הוא ב-3-2 מיליון שקלים פלוס כל שנה.
<יצחק כהן:>
יפה. זה צמוד לתקציב.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה על-פי חוק. הבנקים לא רשאים - - -
<ניר ברקת:>
אין לנו את הלוקסוס הזה.

<יצחק כהן:>
אולי תדריך את שר האוצר. אולי ישמע ממך כמה עצות.

<אלעזר שטרן:>
תגיד לי, באיזה משרד היית לפני שנה?
<ניר ברקת:>
אם תרצו, ארחיב בהמשך, אני רוצה לגעת באחד האתגרים הגדולים ביותר שיש לנו, ולכם מגיע, הדיונים האלה בוועדת הכספים, ברשותכם, אני רוצה להראות לכם איפה אנחנו יחסית לפורום ה-15, שמבחינתי הוא בנצ'מרק נכון. אני חושב שראוי להשוות את ירושלים לפורום ה-15.
כשלוקחים את התקציב העירוני, שאומנם בצמיחה, מנרמלים אותו בחלוקתו לכמות התושבים בעיר, לדעת כמה מושקע בעיר ירושלים פר תושב, אנחנו מקום 16 יחסית לפורום ה-15. רוצה לומר שעל כל שקל שיש לעיריית ירושלים לניקיון, לחינוך, לרווחה, לכל נושא ועניין להשקיע בעיר, בתל-אביב יש 2.5 שקלים, בחיפה, בהרצלייה ורעננה יש שני שקלים, ואנחנו צריכים לתת פתרון או איכות שירותים תחרותיים לפורום ה-15. רק להגיע לממוצע פורום ה-15, כתוב לנו שם בצד, חסר לנו למעלה מ-1.2 מיליארד שקלים בשוטף, כי השוטף הוא המפתח.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כמה? 1.2?
<ניר ברקת:>
1.22. אגיד לכם מה המשמעות של זה בשקפים הבאים, עשינו ניתוח. תמהיל ההשקעה בחינוך – בחינוך אנחנו אחד לשלוש מתל-אביב, אחד לשתיים מממוצע לפורום ה-15.

<יצחק כהן:>
מה זאת אומרת אחד לשתיים?

<ניר ברקת:>
על כל שקל שמושקע בילד ירושלמי, ילד בתל-אביב מקבל שלושה שקלים.

<יצחק כהן:>
אז זה התקציב האלכסוני שיצא.
<ניר ברקת:>
זה התקציב הדיפרנציאלי. נכון מאוד.

<יצחק כהן:>
הצעה שחייבים לקבל אותה.
<ניר ברקת:>
נכון, נגיע לזה מייד בהמשך. תשימו לב, החלק של המדינה, בגדול, דומה כמעט לכל פורום ה-15. בעיר ירושלים, בגלל שיש לנו כמות תלמידים מאוד מאוד גדולה, וחלקם לא מקבל תקצוב, זה קצת יותר נמוך. אבל אם משווים פר ילד, שכן מקבל תקצוב בירושלים, הוא אחיד לכולם. לעומת זאת, המשאבים הפנויים של הרשויות החזקות, יחסית לרשויות חלשות, הוא הרבה יותר גדול. ולחליפין, גם ההורים ברשויות חזקות מוסיפים הרבה יותר משאבים, ויש פער עצום באיכות החינוך, שלא נובע מהרצון של עיריית ירושלים, חלילה, ההפך, באחוזים אנחנו משקיעים לא פחות מהאחוזים בערים אחרות, אבל בערך המוחלט, אני מדבר על מספרים מאוד מאוד קטנים.

תעבור הלאה. אותו דבר בתברואה. בתברואה אנחנו רואים שוב, זה אותו יחס יחסית לערים אחרות. כששואלים מדוע יש לנו פחות משאבים לניקיון, זה נובע מזה שיש לנו פחות משאבים לחינוך, לניקיון, וכן הלאה.

אני רוצה להראות עוד שקף אחד חשוב שהוא משמעותי, ואני רוצה שתבינו את המשמעות שלו. על כל שקל של עיריית ירושלים יש לנו 528 מיליון שקל, שזה בסביבות 14% מהתקציב העירוני, זה הנחות בארנונה שהמדינה כופה עלינו, מחייבת אותנו בלי שיפוי. רק לתשומת לב, בתל-אביב זה 4%, ברעננה 5% – אין דמיון בהיקף הפטורים מהארנונה לאור העובדה שהעיר ענייה. אנחנו לא מקבלים את זה חזרה מהמדינה. ולחליפין, תקציב הרווחה בעיר ירושלים הוא 13%, תוסיפו את שניהם ביחד – תקציבי הרווחה בעיר ירושלים הוא שווה ערך לרווחה, הם הכי גבוהים בארץ, כמעט 27% מהתקציב העירוני. כלומר, על כל שקל שיש לנו, 27 אגורות הולכות או לפטורים או לתקציב רווחה, מה שעוד יותר מקטין את התחרותיות של העיר ירושלים במתן שירותים, שהם לא רווחה ולא פטורים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
והמדינה לא מכסה את זה? הממשלה?
<ניר ברקת:>
אם אנחנו מסתכלים על תרומתה של מדינת ישראל בתקציב מענק הבירה, אז אם בשנת 2000 תרומתה של המדינה הייתה כ-13% מהתקציב העירוני – אני מדבר על מענק בירה ומענקי איזון ביחד, פעם זה היה ביחד, היום זה רק מענקי בירה – אנחנו רואים שהשתתפות המדינה בצמיחתה של העיר נשחקת משנה לשנה, והיום זה כבר ירד מ-5%.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הם נשארים עם התקציב שהיה לכם אז, לא מתייחסים לגידול.
<ניר ברקת:>
נכון מאוד. הוא ירד ועלה טיפה. בשלוש שנים האחרונות הוא 210 מיליון שקלים - - -

<אלעזר שטרן:>
אי-אפשר לשים את הנומינלי פה?
<ניר ברקת:>
הנומינלי הוא 210 מיליון שקלים.

<אלעזר שטרן:>
וכמה זה למעלה?

<סתיו שפיר:>
270 מיליון.
<ניר ברקת:>
הוא היה 270 מיליון שקלים, ירד בהדרגה מתחת ל-200 מיליון, ובעזרת קצת סיוע של האוצר, זה חזר ל-210 מיליון שקלים, כשמשנה לשנה זה יורד. היום זה פחות מ-5% סיוע מהתקציב העירוני. אני מדבר על תקנת מענקי הבירה.
<אלעזר שטרן:>
וזה עוד בלי הצמדות ובלי כלום מאז.
<ניר ברקת:>
נכון. זאת אומרת, בשביל לצאת מהתהליך הזה, הצענו לממשלת ישראל קונספט של להגדיר יעד פיסקלי, להביא את ירושלים לממוצע פורום ה-15. בשביל זה אנחנו צריכים, במהלך רב-שנתי, לטובת העניין תוך שבע שנים, שמדינת ישראל תוסיף לנו באמצעות מענקי בירה או תקצוב דיפרנציאלי בחינוך, ברווחה ובדברים אחרים, להשלים לנו תוספתי 100 מיליון שקל כל שנה בשבע שנים הקרובות.
אנחנו בעיריית ירושלים יודעים בתוכניות שלנו – של פיתוח בכניסה לעיר, פיתוח אזורי תעסוקה, שמכניסים הרבה משאבים באמצעות הצמיחה הכלכלית – להביא חצי מהסכום הזה תוך עשור, תוך שבע שנים.
לכן, בשביל שירושלים תעמוד על רגליה – ולא נצטרך לומר שבירת ישראל זקוקה ל"שטיבלך" כל שנה, אלא עומדת על רגליה עם תקציבים ראויים, כמו לפחות פורום ה-15 – מדינת ישראל צריכה להסכים ליעד פיסקלי משותף, ולראות משנה לשנה איך אנחנו מגיעים אליו, כשחצי מהמשאבים הם הכנסות עצמיות של העירייה וחצי מהמדינה. מספיק שהמדינה תעשה אתנו מצ'ינג בפטורים, זה 250 מיליון שקל בשנה, מספיק שהמדינה תעשה תקצוב דיפרנציאלי, כפי שמוצע היום על האוצר - -
<יצחק כהן:>
מודל איציק.
<ניר ברקת:>
- - תוך שנה-שנתיים אנחנו יכולים לקבל עוד 100 מיליון שקל בשנה מהמדינה.

עוד קצת מענק ירושלים, עוד קצת תקצוב דיפרנציאלי ברווחה, שלדעתי זה דבר ראוי ונכון בשלטון המקומי בכלל, לא רק לירושלים, ואנחנו חד-משמעית יכולים להגיע לשם. אני אומר לכם שאם היה לנו – אם אני צריך לפנטז אתכם מה עושים עם עוד 1.2 מיליארד שקל - - -

<ראובן ריבלין:>
כמה הסך הכול של העוד קצת ועוד קצת, שירושלים לא תוכל לעמוד בלעדיו?
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מיליארד.
<ראובן ריבלין:>
מיליארד?

<ניר ברקת:>
להביא אותנו לממוצע פורום ה-15, זה 1.2 מיליארד שקלים.

<ראובן ריבלין:>
והיום אתה מקבל את מענק ירושלים.

<ניר ברקת:>
210 מיליון שקלים.

<ראובן ריבלין:>
ואתה צריך עוד מיליארד.
<ניר ברקת:>
כשאני יודע להביא חצי מזה לעיר ירושלים. אנחנו עושים עוד 700 מיליון במהלך שנתי, כל שנה עוד 100, אנחנו שם. אני לא דורש הרבה מהמדינה.
<ראובן ריבלין:>
זה כולל את הכבישים שמשמשים את הבירה כבירה?

<ניר ברקת:>
זה תקציבי פיתוח, זה לא קשור ליכולת של - - -

<ראובן ריבלין:>
לא שייך לעניין הזה.

<ניר ברקת:>
לא. תקציבי פיתוח זה בנפרד.

<ראובן ריבלין:>
לא תקבל עזרה גם השנה.
<ניר ברקת:>
אני לא רוצה את זה השנה.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא לשנה. הוא רוצה כל שנה 100 מיליון.
<ניר ברקת:>
אני רוצה כל שנה 100 מיליון.

<ראובן ריבלין:>
לחמש שנים?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שבע.

<יצחק כהן:>
אם אסביר איך משנים את השיטה, הוא יקבל. הכסף קיים, רק לא במקומות הנכונים.
<ראובן ריבלין:>
מה זה לשנות את השיטה?

<יצחק כהן:>
תכף אסביר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הארנונה שאתם מקבלים מכל אזורי התעשייה, אתם מקבלים ארנונה מלאה או שגם אתם סובלים מאותו דבר שהמדינה סובלת, שיש מפעלים, דווקא הגדולים והעשירים, שכאילו הם לא משלמים גם הרבה מס, כמעט לא, וגם ארנונה הם לא משלמים, או שמבחינתכם - - -

<אראל מרגלית:>
משלמים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
משלמים – אין להם פטורים?

<ניר ברקת:>
אנשים משלמים. מי שמשלם משלם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני שואל אם אין להם פטורים.

<ניר ברקת:>
לעסקים כמעט ואין פטורים. לגופים יש פטורים שנקבעו בעבר על-ידי המדינה. רק אסבר לכם את האוזן, כוועדת כספים, אתם יודעים שכל סעיף שיש לו משמעות של מעל 5 מיליון שקל תקציב המדינה, אני מדגיש מדינה, חייב אישור אוצר.

<ראובן ריבלין:>
בוודאי.
<ניר ברקת:>
שנה שעברה היה לנו מצב ששר הפנים – אחרי שסיימנו דיון תקציב – החליט להעלות את הפטורים ב-20 מיליון שקל לירושלים בלבד, אחרי דיוני התקציב. אנחנו לא עמדנו בזה.
זאת אומרת, יש כאן מצב ש-528 מיליון שקל פטורים בעיר ירושלים, שזו לא העירייה החליטה, המדינה החליטה, אין להם שיפוי, אין שיפוי. המדינה מחליטה בהינף יד על פטורים, לא רק לעיר ירושלים, על כל המדינה, והשלטון המקומי מנסה - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתם מרובים במוסדות חינוך וכו', ולכן גם הפטורים - - -

<ניר ברקת:>
בסדר, אנחנו צריכים עזרה, העיר ירושלים, בשביל לתת מענה. ואני אומר לכם מה הייתי עושה עם עוד 1.2 מיליארד שקל: מאיץ את החינוך ומביא אותו לרמת שקל לתושב, כמו הפורום ה-15; משדרג את הטיפול ברווחה; משדרג את הניקיון בעיר; משדרג את התרבות והספורט; ומאפשר לעיר להמשיך את הצמיחה המואצת שלה.

ואני אומר עוד פעם, זה לא הכול צריך להיות בזבנג אחד גדול. אנחנו חושבים שאם כל שנה יתווסף לנו 100 מיליון שקל תוספתי לתקציב העירוני, אנחנו נדע לצמוח ולא להעיק על המדינה במַקרו.

<יצחק כהן:>
דיפרנציאל, כמה הוא העביר לך?

<ניר ברקת:>
הדיפרנציאלי, השנה זה יכול להסתכם ב-20 ומשהו מיליון שקל, בשנה הבאה 40 או 50, ובהמשך השנים זה יכול לעלות אפילו ל-60, 80 ואולי 100 מיליון שקל.

<יצחק כהן:>
יפה.
<ניר ברקת:>
רק בחינוך. ואם אכן – אני לא יודע, עוד לא קיבלנו את שיטת החישוב המלאה. החינוך יכול להיות 100 מיליון שקל - - -

<יצחק כהן:>
לא, גם חינוך, גם רווחה. בחינוך וברווחה.
<ניר ברקת:>
כרגע רק בחינוך.

<יצחק כהן:>
גם ברווחה.

<ניר ברקת:>
לא, על סדר-היום כרגע רק בחינוך.

<אראל מרגלית:>
נפתח את הדיון, נשאל שאלות?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כן. אראל.

<אראל מרגלית:>
קודם כל, ברוך הבא. אני חייב להגיד לך, שאנחנו פה בוועדת הכספים נהיה מחויבים לעיר, ונמצא את הדרך ביחד כדי לתמוך בנושאים, שבהם נגדיר לנו בבירור משימות, ונחנך את עצמנו כדרך לעשות את זה.
אני חושב שהנקודה המרכזית שנרצה לראות – בעיקר בנושא של פיתוח כלכלי, בנושא של חינוך, בנושא של דיור – ולהבין, איך העיר משתמשת בכלים שיש לה, כי אלו הרי הדרכים להעביר חלק גדול מהכספים. למשל, הרשות לפיתוח ירושלים היא כלי מרכזי וייחודי לירושלים, שאפשר להפנות דרכו הרבה מאוד תקציבים של תשתיות, שקשה להפנות אותם דרך העירייה. אז היינו רוצים לדעת, והיינו רוצים לקבל – להגיד ביו-טכנולוגיה זה בסדר, כלומר, ביו-טכנולוגיה, כולנו בעד, וזה יכול לקחת הרבה מאוד שנים וכו', אבל היינו רוצים בשנה הקרובה, בשנתיים הקרובות לראות איך הרשות לוקחת את הנושא של תעסוקה – וכמו שבזמנו היא הובילה את הנושא של הר-חוצבים והיא הובילה את הגן-הטכנולוגי במלחה, והיא הובילה הרבה מאוד דברים – איזה נושאים גדולים בנושא של תעסוקה אתם רוצים להוביל, ואיך אנחנו יכולים לעזור בזה. זה דבר אחד.
דבר שני, כתבתם פה כמה נושאים שמתמקדים בהם, אחד הדברים הדרמטיים בעיני חלק מאתנו זה מרכז העיר, ואני יודע שלקחתם את זה ואתם מפתחים את זה. היינו מאוד רוצים לעזור סביב הדברים, שירושלים יש לה כבר כוח, שאין לעיר אחרת. למשל, "בצלאל", אם "בצלאל" עובר היום למרכז העיר, יכול להיות שזה ייקח עוד שנתיים-שלוש או ארבע-חמש, היינו שמחים לתמוך ביוזמה שלוקחת את מרכז העיר ירושלים, והופכת אותה למעוז יצירתי סביב תעשיות שקשורות לגורם כמו "בצלאל", שאין לערים אחרות, ודווקא זקוקות לעניין האורבני.
אתן לך דוגמה, למשל אתמול, ישבנו ואישרנו את המפה של אזורי העדיפות. אם תפנו אלינו, ותגידו לנו, שלמשל אתם רוצים להכניס את מרכז העיר, כי אתם רוצים לעשות שם איזה משהו שהוא בין טכנולוגיה לאומנויות, מה שקשור לניו-מדיה, אז נשמח לדחוף את זה. אז זה ייתן לכם כלי לבוא ולהציע אזור פיתוח א' לא רק לתעשיות שבאות להר-חוצבים או לגן-הטכנולוגי במלחה, אלא גם לתעשיות כמו שהיום אתם יודעים, שרוצות להיפגש בין הטכנולוגיה לבין האומנות של "בצלאל" בהרבה מאוד דברים שקשורים למלא דברים כאלה.

דבר שלישי זה רשות השידור. אנחנו רואים היום שיש תוכנית – אנחנו לא מבינים את התוכנית של רשות השידור, אבל זה נושא אחר, אני לא רוצה להיכנס לזה עכשיו. אני חושב שזה באינטרס של ירושלים, לתמוך בכך שתהיה רשות שידור ציבורית אמיתית, חיה, נושמת, בועטת. ראינו מה קרה עם הקרן המאוד מאוד טובה שעשיתם לירושלים לנושא של סרטים, זה היה פנטסטי, דברים כמו "עספור". אנחנו רוצים לראות שידור ציבורי אמיתי שמתרחש בעיר הזאת. אנחנו מוכנים לתמוך בזה ומוכנים להיאבק על זה, כי בסופו של דבר זה יכול להיות 1,000 אנשי תוכן, או 500 אנשי תוכן, אפילו 200 אנשי תוכן ליד השוק, או בכל מקום אחר.
דבר רביעי, שאני חייב להגיד לך, ניסן, כמישהו שחדש פה בתוך הבניין הזה. יש פה תופעה שאתה צריך לעזור לנו לעזור לאנשים.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מתכוון שהוא חדש, לא אני חדש.
<אראל מרגלית:>
לא, אני חדש. אנחנו נמצאים פה בתוך בניין שיש בו – כמה עובדים?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
1,100 עובדים?

<ראובן ריבלין:>
היום למעלה מ-1,400.

<אראל מרגלית:>
ואנחנו נמצאים פה בקמפוס שיש בו – גם במשרד החוץ, גם במשרד התמ"ת, גם בבנק ישראל, גם במשרד ראש הממשלה – תנו לנו את הדרך להיות יותר קשורים לעיר ביומיום, כלומר, תנו לנו מודל תכנוני, שיאפשר לנו לצאת מדי פעם מהקמפוסים שלנו לפגוש אנשים אחרים; לפגוש את העיר; לפגוש אנשים ממשרדים אחרים; לפגוש את תושבי העיר.
<יצחק כהן:>
בחורי ישיבה מישיבת חברון, למשל.
<אראל מרגלית:>
נכון, זו המצוינות הרוחנית. אני אומר שממשל, זה אחד היתרונות היחסיים הגדולים של העיר הזאת, יש פה אלפי עובדים בתחום של ממשל. אני מדבר עם הרבה מחברי חברי הכנסת, הם לא מספיק מכירים את העיר, ואין להם – תנו לנו מודל, תנו לנו דרך לגעת.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הדבר הראשון זה דרך. בואו כל יום תצטרפו אלי בהליכה ברגל, 11-10 ק"מ בירושלים, כל פעם קח כיוון אחר – אתה מכיר.
<אלעזר שטרן:>
אנחנו עושים את זה.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כאן בירושלים?

<אלעזר שטרן:>
גם הבוקר.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אה, בבוקר. אני בלילה.

<אראל מרגלית:>
ניסן, אם היית בוושינגטון, אז אתה מכיר שיש שם כמה מקומות, אתה יודע, פשוט אנשים יוצאים החוצה, ואז נפגשים, אפילו בין המשרדים לבין עצמם, בין העיר לבין עצמם.
<אלעזר שטרן:>
בצהריים בוושינגטון.
<אראל מרגלית:>
בדיוק.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בצהריים לא. אני יודע שזה בערב - - -
<אראל מרגלית:>
תעזרו לנו להוציא את הסקטור הזה שנקרא "ממשלה", "סקטור ציבורי", שהוא באמת אליטה, החוצה. ואנחנו מוכנים להיות פה סוכנים של השינוי הזה מבפנים.
והשכונות – חלק מהשכונות בעיר, באמת בשנים האחרונות, כל הכבוד, יש תמורה מאוד גדולה, חלק משכונות העוני שהיו שכונות עוני, היום דרך הנושא של חינוך-קהילה נראות קצת אחרת. אנחנו רוצים לתת לזה דחיפה. אם דיברת על הנושא של חינוך, אם נשים 50-40 בתי-ספר, שרוצים לצמצם פערים, על המפה, אנחנו נהיה בעד.

והדבר האחרון, זה הנושא של דיור בר-השגה. יש כמה תוכניות וכמה שיחות בכנסת על הנושא של דיור בר-השגה, אני מוביל משהו, אנשים אחרים מובילים משהו, לא משנה, בסוף נמצא את הדרך. בואו נהפוך את ירושלים לפיילוט בתיאום אתכם. בואו ניקח – כי הרי בסופו של דבר רוב המעשים בדיור בר-השגה צריכים את העזרה הממשלתית, גם אם העיר נורא רוצה.
אני מציע שנחשוב איך ירושלים תוכל להיות פיילוט לקטגוריה של מחוסרי דיור בפינוי בינוי, אם אפשר לעזור בחוקים פדרליים; לנושא של זוגות צעירים, כי חייבים להשאיר חלק מהם בעיר, והיום יש בקשות; לנושא של גיל שלישי, שכבר בירושלים ממוקד פה גיל שלישי; ולנושא של סטודנטים. ארבע קבוצות האוכלוסייה האלה, אם היינו מביאים חוק לאומי שאפשר לגבש אותו, כלומר, יש כמה רעיונות כרגע, ולהביא את ירושלים כפיילוט, כולל עזרה ספציפית, היינו יכולים לתת לעיר דחיפה, ואחרי זה למדינה דחיפה.
<ניר ברקת:>
אראל, אני רוצה לספר לך שנייה, אני כבר חמש שנים נמצא בוועדת הכספים, אני מציע לוועדת הכספים להתמקד בכספים, כי יש כאן מיליון פרויקטים, המון נושאים שאפשר לדון בפיתוח שלהם, ואשמח לשבת אתך על הפיתוח שלהם. הניסיון שלי, של ועדת הכספים, אני מנסה לצייד אתכם בכלים של מה באמת הצורך שלנו.
אני חייב לומר, בתקציבי פיתוח – 1.2 מיליארד שקל מתוקצב לבנייה של הרובע העסקי החדש; ברכבות, בשני הקווים הבאים פלוס פלוס פלוס, אנחנו מדברים על כ-17 מיליארד שקל השקעות בתשתית כבישים, שראש הממשלה הודיע עם שר האוצר, שהם לא יקצצו בחומש הקרוב בירושלים, בוועדת - - -
<ראובן ריבלין:>
גם שר האוצר הודיע?
<ניר ברקת:>
כן. ראש הממשלה ושר האוצר הודיעו ביחד, שלא יקצצו בעיר ירושלים בתחבורה ובהשקעות בפיתוח התשתיתי.
<ראובן ריבלין:>
אז יש סיכוי שזה יקוים. זה חשוב.

<ניר ברקת:>
לא, חד-משמעית. אני מאוד אופטימי, והשיח שלנו, אני רואה שהממשלה הזאת קשובה - -
<ראובן ריבלין:>
קוראים לזה "כלאם פאדי".
<ניר ברקת:>
- - לפיתוח הכלכלי בעיר ירושלים.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אמת.

<ניר ברקת:>
האתגר הכי גדול שלנו זה השוטף. אראל, השוטף, אנחנו אוכלים חצץ, אנחנו לא מתקדמים בקצב מספיק ראוי בתקציבים, שבסוף זה לחינוך של הילדים, זה לרווחה, זה לתרבות, לספורט, ולניקיון – שם הפער הגדול שלנו. ואני חושב שאם הייתי מבקש בקשה אחת, איפה שמדינה מוכנה להאיץ, וזה מצוין, כי לטווח בינוני-ארוך ההשקעות בתשתיות - - -
<ראובן ריבלין:>
ראש העיר, אני לא רוצה להפריע לשר כהן, אבל מה שהוא אומר, תראה, אתה במערכת של תקציב המדינה, אם אתה רוצה שנעדיף את ירושלים, יש לנו אמצעים - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רובי, רגע, אתן לך גם לדבר, אתה איש ירושלים – אני יכול לחסום אותו?

<ראובן ריבלין:>
- - חוק ירושלים, אתה יוצר מצב, אם לפי מה שהוא אומר – ודאי, חבר הכנסת אראל מרגלית, אחד מהטובים שבבוניה של ירושלים – - -
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בוני העיר.

<ראובן ריבלין:>
- - אתה יכול לפנות כספים ממקומות שאתה צריך להשקיע בהם לצורך – ולכן אני אומר לך שאם אנחנו מקבלים פרויקט ואומרים לממשלה, זה פרויקט ששייך לירושלים DC, אתה יכול באותו רגע לפנות כסף שהיית צריך להשקיע פה - - -
<ניר ברקת:>
לא ניתן להעביר בין התב"ר לשוטף, לצערי. לא מאשרים לי.
<ראובן ריבלין:>
זה אני לא אלמד אותך, אתה תלמד אותי, למרות שאני יודע שהכול אפשר.

<ניר ברקת:>
לא מאשרים לנו.

<ראובן ריבלין:>
יש לנו בשוטף בעיה מבחינת השוויוניות. יש לנו בעיה.

<ניר ברקת:>
נכון.

<ראובן ריבלין:>
לכן אני אומר לך שעד היום מצאנו הרבה דרכים, וועדת הכספים הייתה יכולה, אומנם בדברים שוליים, 10 מיליון שהם לא רציניים, אפשר הרבה יותר, כי פעם היה שר אוצר ב-1996, שאמר, אני מגדיל את מענק ירושלים ועושה אותו לחצי מיליארד שקל, היה דן מרידור בזמנו. הלוואי ונגיע כבר לרמה שבה מבחינה תקציבית המדינה תוכל להרשות לעצמה. היום אנחנו יכולים לעזור לך הרבה יותר נקודתית מבחינת ועדת הכספים שדנה בכספים, יכולים להוביל מערכות שלא תחייבנה אותנו להביא תירוצים, שוויוניות. כי כשאתה מבקש לתב"ר כסף, הדבר יוצר בעיה רוחבית אם תבוא קריית-שמונה, תאמר, מבחינת התב"ר בעיותי לא פחותות, להבדיל מהבעיות של קריית-שמונה, תבוא בני-ברק ותאמר, הבעיות אינן פחותות, וכמובן, אשקלון, שלא נשכח אותה, ולא נסיר אותה לעולם מסדר-היום.

<יצחק כהן:>
אתמול הסרנו אותה.
<ראובן ריבלין:>
לכן, אני מציע לשמוע מה מרגלית אמר. למה? משום שהדבר הזה מאפשר לנו מתן עזרה ולא רק דיבורים.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה רבה. אחזור רגע לסדר. סתיו, ואחריה רבי יצחק.

<סתיו שפיר:>
שלום, בהחלט מצער שלא נוכחים פה יותר אנשים.
<יצחק כהן:>
אבל הטובים פה, סתיו.
<סתיו שפיר:>
הטובים ביותר.

<ראובן ריבלין:>
אני מודיע לך שכוחם של הטובים דל מאוד.
<סתיו שפיר:>
רובי, אתה מלא באמירות אופטימיות.

<ראובן ריבלין:>
אני מאוד אופטימי. אני רק אומר לך – אתה למשל, כדי לא להיות טוב, אתה צריך להיות טוב.
<סתיו שפיר:>
שאלה תקציבית, לא - - - עד היום – בתקציב הקודם של עיריית ירושלים ניכרת אפליה משמעותית בין התקציב של מערב העיר ומזרח העיר, אם נשים את זה במספרים – מתוך 30 מיליון ש"ח שהושקעו - -
<ראובן ריבלין:>
נכון.
<סתיו שפיר:>
- - ביחידה לקידום הנוער רק 720,000 שקלים, שזה 2.5%, הועברו למזרח העיר. מתוך 118 מיליון - - -
<ניר ברקת:>
מאיפה קיבלת את המספרים האלה?

<סתיו שפיר:>
מ"עיר עמים".

<ניר ברקת:>
אוקיי, המספרים לא נכונים.

<סתיו שפיר:>
אשמח לראות את המספרים הנכונים. יש כאן טבלה שמראה את ה - - - . אתה אומר שמדובר - - -
<ניר ברקת:>
מדובר בפוליטיקה זולה, היא לא נכונה, המספרים הם לא המספרים הרשמיים של עיריית ירושלים, זה לא נכון.

<אשרת מימון:>
אדוני אפשר טבלאות - - -
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תכף אתן לך לענות.
<סתיו שפיר:>
אין שום בעיה. אז אקרא אותם ואחר כך אשמח לשמוע תשובה.
<יצחק כהן:>
מה זה "עיר עמים"?
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ארגון.

<יצחק כהן:>
ימני קיצוני? ימני רדיקלי?
<סתיו שפיר:>
מתוך 18 מיליון שקלים שהושקעו ברשות הספורט ומינהל תרבות ואמנויות, שוב, רק 1.5% הועברו למזרח העיר.

<ניר ברקת:>
תשמעי - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רגע, לא ככה, אם את רוצה להתייחס, להקריא את הכול, טוב - - -
<ניר ברקת:>
אני לא רוצה להתייחס למספרים לא נכונים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לכן אני אומר, אל תשאלי על כל דבר ודבר, אלא - - -

<סתיו שפיר:>
אני לא שואלת על כל דבר. אשמח לשמוע - - -
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ההפך, מאה אחוז, בדיוק.

<אשרת מימון:>
אדוני, אני פה, אני אוכל לסמוך את הדברים בנתונים.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
טוב.
<סתיו שפיר:>
אשמח לשמוע את הנתונים האמיתיים. במידה שלא מתקיימת אפליה, אז באמת אין על מה לדבר. במידה שכן מתקיימת אפליה, אז מעניינת הסיבה. וחשוב להדגיש פה, מעבר לשיח הרגיל שנוגע לעניין הזה, יש פה גם צורך אסטרטגי שלנו ואינטרס ישראלי מאוד מאוד ברור להשקעה בכל חלקי העיר, והשקעה שוויונית שתחבר בין האוכלוסיות השונות, ותנסה לצמצם את רמת הסכסוך שכבר נמצא שם ממילא. צריך לשים על זה – מעבר לרגיל וליומיום – דגש מיוחד. השאלה איך מתייחסת לזה העירייה ומה הכוונות - - -

<אלעזר שטרן:>
סתיו, אני מבין שאת שואלת גם על השכונות החרדיות.

<יצחק כהן:>
כן. זה אני שואל.
<סתיו שפיר:>
- - -

<אלעזר שטרן:>
אבל את לא שואלת על כולם. את יודעת שאני בעד, אבל אם כבר שואלים - - -
<סתיו שפיר:>
אני שואלת על כולם.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רב יצחק, עכשיו זכות הדיבור, אלעזר אחר כך - - -
<ראובן ריבלין:>
צריך לדאוג לכל חלקי ירושלים.

<סתיו שפיר:>
אל תשים מילים בפי.
<יצחק כהן:>
מאה אחוז.

<סתיו שפיר:>
אני דואגת לכולם, לא - - -
<ראובן ריבלין:>
העיר ירושלים אנחנו מאמינים שהיא חוברה יחדיו. אני תומך. רק היא אומרת, הם תושבים של ירושלים, שהם לא צריכים להיות מופלים.

<אלעזר שטרן:>
אני מסכים.

<יצחק כהן:>
סתיו, תגידי, ציונות, סוציאליזם ואחוות הארץ.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רב יצחק, אני נותן לך את המיקרופון.
<יצחק כהן:>
קודם כל אני רוצה לברך את ראש העיר, אדוני ראש העיר - - -

<סתיו שפיר:>
אוכל לקבל תשובה על השאלה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כן, בטח שתקבלי. הוא ייתן תשובה, בטח.
<יצחק כהן:>
חיכיתי להזדמנות הזו לברך אותך, עשית עבודה נפלאה. אתה יכול להקליט אותי, עוד מעט יהיו בחירות, בטח תוכל להשתמש בזה.
<ניר ברקת:>
תודה.

<יצחק כהן:>
עשית עבודה נפלאה, באמת, לקחת עיר - - -

<אראל מרגלית:>
או אה, מהסקטור שלכם.
<ראובן ריבלין:>
ומה אם אתה תהיה מועמד לראשות העיר?
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כמייצג ש"ס בירושלים.

<יצחק כהן:>
מקסימום יכול להיות באשקלון.

<ראובן ריבלין:>
אתה יכול עוד ארבעה ימים להחליף - - -
<יצחק כהן:>
באשקלון, לא פה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא, אתה לא מבין, מהרגע שדרעי יושב-ראש, אז הוא כבר לא מועמד, אז עכשיו הוא יכול לדבר.
<יצחק כהן:>
עזוב, ניר, אל תתייחס, אתה מכיר אותי כבר הרבה שנים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אל תתייחס, זה בסדר.
<ניר ברקת:>
מכיר ומוקיר.

<יצחק כהן:>
מה שאני אומר לך זו אמת לאמיתה. עשית מהפך בעיר הזו, ומגיע לך יישר כוח גדול.

<ניר ברקת:>
תודה רבה.

<יצחק כהן:>
על כל פנים, לגבי התקציב הדיפרנציאלי, רבותי, אנחנו נידרש לסוגיה הזאת - - -
<ראובן ריבלין:>
אפשר, כמו אוסישקין, לקבוע כיכרות ברחובות על שם אנשים שחיים עוד אפילו.
<יצחק כהן:>
עשו את זה בראשון-לציון.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
חבר'ה, מה נפל עליכם?
<ראובן ריבלין:>
הובלתי ברחביה עכשיו סיור של ירושלים והראיתי להם רחביה כולה: - -

<יצחק כהן:>
אצטדיון טדי.

<ראובן ריבלין:>
- - אבן עזרא, אבן שפרוט, רמב"ם, רמב"ן, אלחריזי, אברבנאל - - -
<אלעזר שטרן:>
רד"ק.
<ראובן ריבלין:>
אבן גבירול, כולם, רק אין הלוי. למה אין הלוי? כי אוסישקין שגר ברחוב הלוי אמר, רבותי, תקראו את הרחוב הזה על שמי, אני ראש הסוכנות, אמרו לו, אוסישקין, תחכה עד אשר אתה – תיבדל לחיים ארוכים.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עלה לפגוש הלוי. עד שתפגוש את הלוי.
<ראובן ריבלין:>
כן, עד יום 120. אמר, מי? אתם תקראו אחרי שאמות על שמי? ואכן רחוב אוסישקין הוא בתוך כל חכמי ספרד. אוסישקין ראה את - - - . אם צריך, תאמר להם, אנחנו - - -
<יצחק כהן:>
זו הסיבה שטדי - - -
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ראש העיר הבין את הרמז, רובי.
<ראובן ריבלין:>
זה התורם ביקש. לא נתתי שום רמז.
<יצחק כהן:>
יש בראשון-לציון קונסרבטוריון על שם - - -
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבותי, רבי יצחק.

<יצחק כהן:>
תידרש הסוגיה של התקצוב הדיפרנציאלי. מהו התקצוב הדיפרנציאלי – נכנס עוד ראש עיר שיתמוך בזה, לשעבר – התקצוב הדיפרנציאלי בהיעדר תקציבי אומר כך: לא הרי ירוחם והרי ירושלים והרי חולון והרי בת-ים. אם הממשלה כבר מעבירה תקציבים בחינוך וברווחה, היא לא יכולה לתת לה את אותה מנה, לא יכולה. עשיתי את המודל הזה, אגב, כשהייתי שר הדתות, מול המצ'ינג של הממשלה, וזה עבד מצוין. אומנם הייתה פה הסתערות של ה-15 הגדולות, הם כמעט הרגו אותי, אבל זה עבר וזה עבד מצוין. את אותו מודל – אראל, את אותו מודל של התקצוב הדיפרנציאלי צריך - - -
<ראובן ריבלין:>
על-פי חוק ירושלים אתה יכול לעשות את זה.
<יצחק כהן:>
לא חוק ירושלים.

<ניר ברקת:>
לא, בכלל ברשויות המקומיות.

<יצחק כהן:>
זה נכון גם לירוחם, נכון גם - - -

<יעקב אשר:>
זה יהיה בחוק ההסדרים עכשיו.
<יצחק כהן:>
מופיע שם רק חינוך. צריך להכניס גם רווחה. אני אומר לכם, רבותי, זה הדבר הנכון לעשות. למשל, אבא עשיר שיש לו עשרה ילדים, לא יכול להביא את אותו מענה לילדים העשירים מול הילדים העניים שלו. הוא צריך לחלק את זה יותר לעניים, פחות לעשירים. לא לקחת להם את הארנונה.
<ראובן ריבלין:>
מה תאמר עיר עם בעיות סוציו-אקונומיות?
<יצחק כהן:>
אז היא בנוסחה.

<יעקב אשר:>
הפוך, זה חלק מהנוסחה.
<יצחק כהן:>
היא בתוך הנוסחה. רובי, עשינו את המודל הזה, והמודל הזה עבד מצוין. רובי, אני יודע, אתה כבר רואה פה את ראש עיריית תל-אביב מולך, ואת ששון מחולון, ואת - - -

<ראובן ריבלין:>
בטוח. מה זה, מה, תשאל אותו.

<יצחק כהן:>
אבל לא, הם לא צודקים. הם לא צודקים, עם כל הכבוד. יש להם ארנונה. אתה הולך בחולון, כל סמטה אתה רואה מוזיאון.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נקיים על זה דיון. אם זה בהסדרים נקיים על זה דיון.
<יצחק כהן:>
נקיים על זה דיון אחד, לקבל את זה ולהוסיף את הרווחה גם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יכול להיות שכן, יכול להיות שלא.

<ראובן ריבלין:>
אם זה יהיה, ויהיה לטובת ירושלים, נתמוך בזה.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
דווקא בדתות זה היה יותר מסובך, אבל בסדר.

<יצחק כהן:>
לא, אין בעיה, מודל מצוין. היה פיילוט נהדר, וזה עבד מצוין וזה הוכיח את עצמו כלכלית, וזה נכון ואנחנו חייבים.
<אראל מרגלית:>
הדיפרנציאציה מספיק גדולה נגיד בנושא חינוך?
<יצחק כהן:>
כן. יש מספיק - - -

<ניר ברקת:>
תלוי מה יהיו המדרגות, אבל אם אני מבין נכון, המדינה מדברת על להעביר סדר גודל – אני לא זוכר את המספר.

<יצחק כהן:>
400 מיליון.
<ניר ברקת:>
סדר גודל של 400 מיליון - - -

<יצחק כהן:>
להסית 400 מיליון מהחזקות לחלשות.

<ניר ברקת:>
זה נכון להיום, אבל עוד פעם, כשתהיה צמיחה, הציפייה היא לשנות את הקריטריונים כל הזמן, לא במכה אחת. אתה לא רוצה לבוא ופתאום לעשות הכול בזבנג, אלא להסתכל על מהלך רב-שנתי, שמשנים אותו בהדרגה על מנת ששני הצדדים יוכלו להסתגל, אלה שמגיע להם יותר ואלה שאולי יקבלו קצת פחות, אתה רוצה לתת להם להסתגל ולנהל תקציב בצורה יעילה וטובה.

<יצחק כהן:>
הם לא מקבלים פחות, זו טעות להגדיר את זה ככה. יש להם מקורות יותר טובים.

<ניר ברקת:>
זה נכון, הילד - - -

<יצחק כהן:>
פעם חשבו לקחת מארנונה – לעשות ארנונה, זה לא נכון. הוא גובה ארנונה, שיגבה ארנונה.
<ראובן ריבלין:>
הם מקבלים מהמדינה פחות. האזרחים - - -
<ניר ברקת:>
אתן לך דוגמה.
<יצחק כהן:>
המדינה תיתן למי שקשה לו יותר.

<ראובן ריבלין:>
מי שקשה לו יותר, יקבל יותר. מי שלא קשה לו יותר, יקבל פחות.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רובי, חבל. אנחנו רוצים לדבר על - - -
<יצחק כהן:>
לא מבקשים ממני לתרום, רובי. אתה לא מבקש ממנו לתרום את הארנונה שלו. תשאיר לו את הארנונה, אל תיגע בה, אוקיי?

<ראובן ריבלין:>
אתה יודע כמה פעמים ניסיתי לעשות את זה בירושלים? כשאתה היית שר, והייתי צריך לעשות נתיבים כדי להעביר - - -

<יצחק כהן:>
עשינו את זה וזה עבד יפה. חבר'ה, אני מדבר פה על כל המדינה. בירושלים תהנה מזה בדרך. ניר, אני רואה את הברושור הזה, יש פה הכול.
<ראובן ריבלין:>
ישיבת חברון לא פה.

<יצחק כהן:>
לא, אני חושב שירושלים היא המרכז הרוחני הגדול ביותר בעולם, רובי, אתה תסכים אתי.

<ראובן ריבלין:>
ודאי.

<אראל מרגלית:>
לא רואה את זה פה.
<ניר ברקת:>
אראל, מה אתה רוצה שיופיע שם?
<יצחק כהן:>
היא דיברה על מזרח ירושלים, דבר על - - -
<אראל מרגלית:>
פרויקטים חדשים.

<ראובן ריבלין:>
היא צריכה להיות המרכז הרוחני.
<יצחק כהן:>
מה חסר?

<אראל מרגלית:>
לא רק זה, גם בפסיכואנליזה זה המרכז העולמי.
<יצחק כהן:>
נכון. אז אני שואל, לא היה להם פה מקום לדף אחד - -
<ניר ברקת:>
למי?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לעולם הישיבות.

<יצחק כהן:>
- - לעולם הישיבות, לעולם התורה - -

<ראובן ריבלין:>
דיברו על תל-אביב - - -

<יצחק כהן:>
- - לציבור החרדי. אני רואה את היחס - - -
<ניר ברקת:>
במרכז העסקים גאולה, אתה יודע איזו השקעה עשינו שם.

<יצחק כהן:>
איפה הפיצה והפלאפל? לא על זה אני מדבר.

<ניר ברקת:>
לא, מה קרה לך? איזה 40 מיליון שקל.

<יצחק כהן:>
אני לא מדבר על זה. אני מדבר על הנושא שדיברנו עליו כל כך הרבה זמן, המרכז לטיפול בגיל-הרך. הייתי מצפה לראות תוכנית עתידית.
<ניר ברקת:>
זה פרויקטים פיזיים.
<יצחק כהן:>
בסדר, אוקיי, להכניס גם כן איזה שרטוט חזון. מה יכול להיות. ומגיע לך קרדיט כי בהתנהלות אתה כזה משתף פעולה עם כולם, גם עם מזרח ירושלים, אגב, גם עם הציבור החרדי, אז מגיע – המרכז לטיפול בגיל-הרך בציבור החרדי, עולם התורה של ירושלים, שאתה יכול רק להתגאות בו.
<ניר ברקת:>
מסכים אתך.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה המרכז הכי גדול היום.
<יצחק כהן:>
אראל דיבר על נושא של דיור בר-השגה. ההיצע נמוך. אני לא מבין למה אתה לא מחיה את תוכנית ספדי, שזה 40,000-30,000 יחידות דיור. למה לא? תסביר לי. לפני שהירוקים יקפצו עלינו ויהרגו אותנו, תסביר לי למה לא.
<ראובן ריבלין:>
איפה? במערב העיר?
<יצחק כהן:>
בעמק בין עין-כרם להר-נוף.
<ראובן ריבלין:>
תבנה במזרח.

<אראל מרגלית:>
יש גם במרכז.
<ראובן ריבלין:>
תבנה במזרח. תרחיב את ירושלים, שלא תחולק לעולם, זה הכול.

<ניר ברקת:>
זו כבר שאלה פוליטית.

<ראובן ריבלין:>
ספדי, לא תהיה לך דירה אחת לזוג צעיר.
<יצחק כהן:>
ב-40,000-30,000 אתה מגדיל את ההיצע בכמות הדירות, אז המחירים ירדו. תמשיך להצליח, יקירי, אנחנו אתך.

<ניר ברקת:>
תודה רבה.
<ראובן ריבלין:>
תוציא חוק עזר עירוני, שמי שלא משכיר את הדירה שלו, משלם פי שלושה ארנונה. זה מה שתעשה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אלעזר.
<אלעזר שטרן:>
האמת שגם מהמשפטים האחרונים לקחו לי את מה שהיה לי לומר, אבל אני לא יכול להימלט מלחלק מחמאות – גם אם אני חשוד קצת על ההישגים, על הצמיחה הזאת של – א. אנחנו מסתובבים בעיר – לשמחתי הרבה, אבל לא מספיק – כמה ימים בשבוע. אני חושב שהבשורה הכי גדולה – את הפיתוח של המרכזים השונים אנחנו רואים בעיניים – אני חושב שהבשורה הזאת של מקומות התעסוקה היא באמת בשורה חשובה. אני חושב שהתיירות מביאה סוג מסוים של כוח אדם, של משרות.
<ראובן ריבלין:>
הולכת להיות מכה במע"מ על תיירות, היא לא דבר פשוט.
<אלעזר שטרן:>
זה הולך להיות בכל הארץ.

<ראובן ריבלין:>
נכון.

<אלעזר שטרן:>
זאת מכה שהולכת – על תייר ממוצע מארצות-הברית להוסיף פה 500 דולר, זאת תהיה מכה מאוד קשה, במיוחד לירושלים, אבל זה יגיע אלינו. אני מסתכל על ירושלים מההיבט של מקומות העבודה. אני חושב שיכול להיות שתיירות היא הדוחף הגדול לאותם מספרים, אני לא בטוח שאלו האוכלוסיות שאתה רוצה להגיע אליהם. זה נותן מקומות תעסוקה, אבל אני חושב שאנחנו רוצים לראות פה גם אוכלוסיות שלא מועסקות בענף התיירות. הדוגמאות של אראל ישענו על ענף התיירות, זאת אומרת, אם כבר באה הרבה תיירות, אז פיתוח של אומנות יש לו מקום גדול. אני אומר את זה, אני חושב שצריך להסתכל על זה, ואני חושב שגם הנושא של הרכבת המהירה שתגיע לירושלים, צריך לראות שזה לא עושה מה שעשה לבאר-שבע הפוך כאילו, זאת אומרת, שגם אנשים שהיום גרים בירושלים בגלל המקומות, יהיה להם יותר קל לגור בתל-אביב ולבוא בחצי שעה לירושלים.
<יצחק כהן:>
לא, זה הפוך. הם גרים בירושלים וחצי שעה הם בתל-אביב. זה הפוך. זה - - -
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא, זה תלוי. ברור מה שהוא מתכוון.

<ראובן ריבלין:>
זה "vis-à-vis", זה הולך מפה לשם.
<אלעזר שטרן:>
אני רק מעיר את זה. ובשורה תחתונה, אני אומר דוגרי גם בכנסת, הייתי שמח אם ליום ירושלים היה ביטוי עוד יותר חגיגי, חוץ מהישיבה בוועדת הכספים.
<ניר ברקת:>
יש גם לובי היום יותר מאוחר ב-13:30.
<אלעזר שטרן:>
אני רוצה לומר לכולנו תמיד, שבין פרוטוקול דתי, או כשעיקר ציוני הימים השמחים והעצובים שלנו, שאין להם פרוטוקול דתי, אז התפיסה הציבורית שלהם פוחתת, לצערי הרב. ואני חושב שיום ירושלים היום במדינת ישראל, לצערי הרב, חוץ מירושלים, או גם בירושלים, הוא יותר חג של שומרי מסורת מאשר של אחרים, ואני מסמן את זה גם לראש העיר, כיעד ירושלמי ארצי. איך אנחנו באמת הופכים את השמחה הזאת, את ההודיה הזאת, ליום שמרגישים אותו גם במקומות אחרים בארץ.
<קריאה:>
תנועות הנוער מגיעות, אדוני. תנועות הנוער מגיעות לכל הארץ.

<ראובן ריבלין:>
רחובות ירושלים מלאים. אם למשל כשתהיה ראש ממשלה תחליט, שכאשר אתה – ביום העצמאות לא, ביום העצמאות תעזוב את מדינת ישראל ולא תהיה בחגיגות העצמאות? אתה לא תהיה בארץ ביום ירושלים או - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רובי. לכן אני חשבתי לתומי באמת שיום ירושלים, ולכן, אם שמתם לב לא קבענו ישיבות רגילות ביום ירושלים, כי אמרתי, אני אומר הלל, אומר, איך אפשר – והייתי בטוח - - -

<ראובן ריבלין:>
הלל עם ברכה, לא הלל.
<אלעזר שטרן:>
כן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ודאי שעם ברכה. גם בערב יום העצמאות אני אומר הלל עם ברכה.

<ראובן ריבלין:>
כמו יום העצמאות, זה יום ירושלים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו אומרים גם ביום העצמאות אפילו בערב.

<יצחק כהן:>
אני כל יום אומר הלל.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בכל מקרה, חשבתי שבאמת יהיה איזה משהו של התקוממות. הבעיה שאתה יוצא לרחוב, אז אף אחד לא יודע על מה אתה מדבר בכלל. נכון שהיום יש כבר התעוררות גדולה, וכמעט בכל ערי ישראל יש פעילות. אבל שוב, אתה צודק, זה תופס בעיקר את הציבור של הציונות הדתית, וזה לא טוב, כי זה ממש חג לאומי, אבל זה לא רק לוועדת הכספים.

ישנם עוד חברי כנסת שלא דיברו ומבקשים? ישנה בקשה של עמותה, שבדרך כלל לא בטוח שהיינו נותנים, אבל מאחר שהיא ביקשה, אבל רק בתנאי אחד, קצר ולא פוליטי.

<אשרת מימון:>
שאגיד מאיפה הכספים שלנו?
<יצחק כהן:>
לא, תציגי את עצמך קודם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא יודע. אני לא מכיר ולא יודע - -

<אשרת מימון:>
זאת השאלה הקבועה.

<אראל מרגלית:>
לכי קדימה. תדברי על מה שאת רוצה.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
- - אם אתם שייכים לימין, לשמאל, לאמצע, למעלה, למטה. מה שאני אומר, מאחר שזו ישיבה חגיגית, אז אני אומר, אם אפשר קצר ולא פוליטי. אם זה לא, אז לא ניתן.
<סתיו שפיר:>
מה זה לא פוליטי? מה לא פוליטי ב - - -
<אראל מרגלית:>
תציגי את עצמך ותדברי, בבקשה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני מדבר על עמותה חיצונית שאני לא רוצה להיכנס. חברי כנסת אני לא מצנזר, אבל עמותות חיצוניות אני לא רוצה שיבואו – אותו דבר הייתי עושה גם אם היה מגיע לכאן עכשיו מישהו, שאותו אולי הייתי מזהה, שהייתי יודע שהיה כאן, נניח שוטף את ראש העיר בזה שנניח על כל מיני כיוונים בבנייה במקומות – וכו', לא הייתי רוצה את זה עכשיו, זה לא המקום ולא המסגרת. כן.
<אשרת מימון:>
אני עורכת-דין, מנהלת פיתוח מדיניות בעמותת "עיר עמים", ואדוני ראש העירייה, ידוע שאנחנו חלוקים בתפיסת פוליטית, אבל - - -

<יצחק כהן:>
רק תסבירי מה זו העמותה הזאת.

<אשרת מימון:>
עמותת "עיר עמים" היא עמותה לפתרון פוליטי בירושלים, פתרון מדיני.

<יצחק כהן:>
רק בירושלים?
<אשרת מימון:>
רק בירושלים. אנחנו מתמקדים בסוגיית ירושלים - - -

<יצחק כהן:>
- - -
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא זה מה שרציתי, עזוב.
<אשרת מימון:>
סליחה, אני לא שומעת, אדוני.

<יצחק כהן:>
אתה מכיר את החבורה הזו?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עזוב, לא עכשיו. היא מציגה איך שהיא מציגה, והיא תגיד את דבריה.

<ראובן ריבלין:>
אני רואה בנתונים האלה רצון שירושלים תישאר מאוחדת לעולמי עולם.

<אשרת מימון:>
אז זהו, אני מתפלאת על חלקכם, כי חשבתי שזה אמור לחצות קווים פוליטיים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
חבר'ה, ראש העיר ייתן תשובה עוד מעט.

<ראובן ריבלין:>
דברי. כל מי שרוצה בשלמות ירושלים - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
דברי. נתתי לך את הזכות, אז תדברי בבקשה, וראש העיר יהיה לו את הזמן לענות.
<קריאה:>
אנחנו בעד.
<אשרת מימון:>
בכל מקרה, הייתי מבקשת להכיר באינטגריטי המקצועי האישי שלנו. המסמך הזה, שהצגנו לחברי ועדת הכספים, נסמך על ניתוח עמוק שביצע מי שמונה על-ידך לנושא תיק מזרח ירושלים, ד"ר מאיר מרגלית חבר מועצת עיריית ירושלים, שניתח את תקציבי הביצוע של שנת 2011. נשמח לראות נתונים אחרים, ולא תגובה שראיתי שניתנה על הנתונים האלה, מעבר למה שנאמר כאן, תגובה שנוקבת בכל מיני מספרים שנוגעים להשקעות על פני שנים, על מתן שמות לרחובות במזרח ירושלים, בעצם תשובות שמתחמקות מהנתונים המאוד קשים האלה.
לא אומר את כל ההשוואות, כי ההשוואות הן רבות, ויש לנו מסמך ארוך אצלנו, רק הצגנו את תמצית הנתונים, שלמרות ש-38% מתושבי ירושלים הם פלסטינים, רק 10.7% מהתקציב הכולל מושקע בירושלים המזרחית. אני חייבת לומר, אדוני, אתה ממשיך את קודמך, אתה לא חורג מהם, אני לא חושבת שאתה יותר או פחות טוב מהקודמים שלך, ולצערנו, זו מדיניות שנמשכת כבר 46 שנים. נתון הרווחה הוא נתון מאוד מאוד קשה של 12.6% בלבד, שמושקעים מתקציב הרווחה בירושלים המזרחית, ואת זה צריך להשוות לנתון שהוא נתון ארצי של 78% עוני בירושלים המזרחית, אחוז גבוה בכל קנה מידה.
אני חושבת שגם אם מסתכלים על החוברת המפוארת הזאת, אז הדבר היחיד שזיהיתי במזרח ירושלים, זו מהפכת התחבורה של השקעת חצי מיליארד בתשתיות ובכבישים לעומת מה שנאמר לי, שנמסר קודם, השקעה של 17 מיליארד במערב ירושלים. שלא לדבר על זה שרבים מהכבישים בירושלים המזרחית נועדו לחבר את ההתנחלויות לירושלים, ולא נועדו לשרת את התושבים הפלסטינים שלה. עד כאן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה.

<ראובן ריבלין:>
אני מבקש להתייחס.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אבל אם זה ממש קצר קצר, רובי, כי אני רוצה לתת לראש העיר - - -
<ראובן ריבלין:>
ממש קצר. אני חושב שהנתונים שלך חשובים מאוד, והתפיסה שלי את ירושלים, יכול להיות שנובעת מהניגוד של הדעות הפוליטיות, שאת אולי נתמכת בהן. אני אומר לוועדת הכספים ולראש העיר, למשל, שנושא חיבורה הפיזי של ירושלים מזרחה וירושלים מערבה היא חובתה של מדינת ישראל, אם היא רוצה לראות את ירושלים כבירת ישראל המאוחדת, ואוי לממשלה שלא תרצה לראות בה, כי גם מבחינת הסכסוך הישראלי-ערבי, ירושלים המחולקת תשמש מוקד לסכסוך לעוד 100 שנה. ולכן, אני תומך במה שהיא אומרת, ואני חושב שלראש העיר אין את המשאבים - - -
<ניר ברקת:>
לא, לא, תרשה לי לעזור לגברת.
<ראובן ריבלין:>
אני יודע, הייתי אתך, סיירת וראיתי כמה אתה דואג בעיסאוויה, וראיתי דברים רבים וטובים נקודתיים, אבל זה לא פרויקט שהעיר יכולה לקחת על עצמה בעצמה, היא יכולה לבצע את זה. אני בהחלט חושב שוועדת הכספים יכולה להמריץ את הממשלה על מנת שהיא תדאג לקיפוח בן 46 שנים, שבו פיתחנו רק נקודות כאלה ואחרות שהיו נוחות לנו, כמו הדברים שעזרו לאספקת תיירות לכל העולים לרגל לירושלים: מוסלמים, נוצרים ויהודים. אני חושב שחיבורה הפיזי של ירושלים כעיר שחוברה לה יחדיו היא, למשל, משימה לאומית של ממשלת ישראל, ובעניין זה אני תומך בה. ואם יש עיוותים כאלה או אחרים לגבי המספרים עצמם, ראש העיר, אז אם זה לא 10.7, אז זה 13.4, גם לא בסדר.
<ניר ברקת:>
לא קשור.
<ראובן ריבלין:>
אני חושב שזה בהחלט צריך להיות דבר שאנחנו צריכים לראות אותו, כל אלה הדורשים בשלומה ובאחדותה של ירושלים.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נרשמה אלישבע מ"רוח חדשה", אבל ממש אם אפשר קצר מאוד.

<ראובן ריבלין:>
גם צריך לתת לך מיליארד.

<ניר ברקת:>
הנתונים הם לא - - -
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתן לך להגיב.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
קצר מאוד, אם אפשר, לא שאני יודע מי ומה.

<אלישבע מזי"א:>
בסדר, אמרו שאפשר להירשם.

<אראל מרגלית:>
כדאי לשמוע אותה.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מאה אחוז, לכן אמרתי, קצר מאוד.

<קריאה:>
אנחנו יכולים גם לדבר?
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עכשיו כבר לא. הם לא יוכלו, כי קבענו ב-12:30. כן, קצר.
<אלישבע מזי"א:>
אני מנהלת עמותה שנקראת "רוח חדשה", אנחנו עוסקים בעשר שנים האחרונות בניסיון לעצור את ההגירה השלילית של צעירים מהמגזר הציוני בעיר, ועיתון "הארץ" לפני כמה ימים הראה שזה קצת קורה. אני רוצה להגיד שני דברים מאוד קצרים: 1. למרות שתכונתו של המוסד הזה, זה לבוא ולהתלונן, דווקא כן חשוב לי, למרות שזה לא מקובל כל כך, לפרגן לממשלה, שעושה הרבה מאוד בנושא של ירושלים, למרות שלא תמיד רואים את זה, לא רק בכסף, אלא גם בהרבה יצירתיות.
הדבר השני שרציתי להגיד – כשהתחלנו לעבוד לפני עשר שנים, באמת אף צעיר לא רצה להישאר לגור בעיר, זה היה מקום, באמת בור ייאוש, וזה מאוד השתנה בשנים האחרונות, מן הסתם הרבה מאוד הודות לראש העיר ולארגונים חברתיים שפועלים בעיר.

אני חושבת שפעם אחת יש לנו מחסום גדול של דיור ותעסוקה, שבאמת יאפשר לאנשים שרוצים להישאר לגור בעיר לעשות את זה, וצעירים הם באמת מנוף מאוד משמעותי לצמיחה כלכלית בעיר, ולא תמיד מבינים את היומיום של העניין הזה, של צעיר שנשאר, הוא מוציא כסף, הוא מביא חברים שלו, והוא מניע את הכלכלה הקטנה של העיר.

אבל בעיקר אני חושבת, על בסיס מה שהממשלה כבר עושה, שחסרה לנו עשייה בדמות ניסיון להביא קבוצות אוכלוסייה מסוימות, שמחזקות את מה שנקרא "מעמד יצירתי בעיר", וזה מאוד מאוד חסר בירושלים. זה היה פה מאוד בשנות ה-70, וזה הולך ונעלם. להביא לפה אומנים, "הייטקיסטים", ואנשים שבאמת זה לא רק העניין של כמה כסף הם מוציאים ביומיום, אלא איך הם משנים את הדימוי של העיר. אני חושבת שאתגר גדול, זה לעשות משהו בדמות תמריצים בשביל להביא אנשים כאלה, לראות בירושלים באמת אלטרנטיבה לתל-אביב, ואני חושבת שאנחנו כבר בחצי דרך לשם.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שוב, אני מתנצל בפני אלה שהצטרפו ורוצים לדבר, כי אנחנו תכננו שב-12:30 נסיים, כי פשוט אנחנו באמצע דיון קודם שכולם מגיעים, ועוד מעט יתחילו כאן הדיונים הקודמים. לכן אני ממש מתנצל, אלא אם כן, יאיר, אתה רוצה לומר משהו ממש בחצי דקה? אחר כך אתן לראש העיר.
<יאיר גבאי:>
חצי דקה. אהיה מאוד תמציתי. מכיוון שנשמעו הדברים מפי עמותת "עיר עמים", אני חושב שגם מן הראוי להתייחס לדברים האלה.
<ניר ברקת:>
אתייחס אליהם.
<יאיר גבאי:>
בסדר, אני בטוח שמה שאני אגיד, אתה לא תגיד, ולכן אני מוצא לנכון להגיד את הדברים. אני פונה אליכם ולעמותות ולארגונים נוספים שפועלים בירושלים, לא פעם ולא פעמיים, ואני מוכן למנות גם את המקרים, שמי שמפריע לפיתוח של שטחים ציבוריים במזרח העיר אלה הם ארגונים, ארגוני שמאל לרוב, שמגישים עתירות לבתי-משפט. אני יכול למנות כאן מספר עתירות כאלה: אם זו "האגודה לזכויות האזרח" בכפר השילוח; אם זה מחלף 4/20 שנתקע במשך תקופה ארוכה, שנחנך ביום ראשון, שעורך-דין מיכאל ספרד ייצג תושבים מבית-חנינא, שיש להם גישה לכביש הזה ונהנים ממנו, אבל בחרו לתקוע אותו בסיועם האדיב של אותם גורמים; גן לאומי מורדות הר-הצופים, תושבי א-טור, שבנו באופן בלתי חוקי בתוך הגן הזה, מונעים את פיתוח הפארק, מונעים את מתן התוקף לתוכנית, לצערי יש מי שמסייע להם בתוך משרד הפנים; וגן המלך, יוזמה של ניר ברקת לתוכנית לפיתוח הפארק הזה, לרווחת תושבי מזרח העיר, כדי שיוכלו להגיע לשם, ליהנות עם משפחותיהם, מגיע להם, ולא יצטרכו להגיע ולחפש מקומות אחרים רחוקים מבתיהם.
<ראובן ריבלין:>
הם עושים זאת על-פי החוק בישראל.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רובי, גם ככה - - -

<ראובן ריבלין:>
מה שאני ואתה רוצים, זה מה שיהיה. לא צריך החלטות. גם מי שלא ירצה – נגרש אותו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רובי, בבקשה. יאיר, ממש קצר. לא כאן המחלוקות. לא כאן.
<יאיר גבאי:>
אני חושב שמי שלטובת מזרח העיר ורוצה שיהיה פיתוח ציבורי במזרח העיר, לא יכול מסיבות - -

<ראובן ריבלין:>
לא צריך - - -
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רובי, אני מבקש. אתה רוצה שראש העיר יענה? רובי.

<יאיר גבאי:>
- - של מניעת ריבונות במזרח העיר מסיבות - - -

<ראובן ריבלין:>
תחייב אותם.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ויאיר. אני מבקש.

<יאיר גבאי:>
אז אני מסיים את דברי.
<פפה אללו:>
את תוכנית עיסאוויה אני אומר.
<יאיר גבאי:>
מסיבות של מניעה של ריבונות ישראל במזרח העיר, תוקפים את תוכניות הפיתוח הללו ומונעים - - -
<ראובן ריבלין:>
הכול במסגרת החוק בישראל.

<יאיר גבאי:>
לא אמרתי שזה לא במסגרת החוק. אמרתי שהמניעים הם פוליטיים. המניעים הם רק למנוע את ריבונות ישראל במזרח העיר, וצריך להתריע על זה.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה רבה, יאיר.
<ראובן ריבלין:>
על אפם וחמתם אנחנו נבנה - -
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רובי, עכשיו אתה - - -
<ראובן ריבלין:>
- - בהתאם לחוק.

<אשרת מימון:>
תודה על ההגנה הזאת.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני מעביר את רשות התשובה לראש העיר, ואני רוצה שוב – גילה, אי-אפשר כך, גילה. אני רוצה שוב, באופן אישי גם להגיד שאני משבח את ראש העיר, אני עוקב אחריו. הייתי במגעים גם בהיבטים האקדמיים, וראיתי את הרצון האדיר שלו ואת התגובה המעשית לדחוף אקדמיה לירושלים - -

<ראובן ריבלין:>
ובנינו את "החורבה" – 30 שנה, 300 שנה לא נתנו לנו, ותמיד חיכינו - - -
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
- - לעזור בכל מה שצריך בנושא של צעירים – רובי, - - -

<יאיר גבאי:>
איזה "החורבה"? זה בית-כנסת, מה, בנית - - -
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יאיר, אני לא מבין מה קרה.
<ראובן ריבלין:>
לא נתנו, הלכו לאו"ם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רובי. בנושא של צעירים ראיתי איך זה בנפשו, בנושא של דחיפת האקדמיה, פיתוח – באמת, רק תשבחות אני יכול להגיד עליו, מאחר שזה בפניו, אז אנחנו רק אומרים מקצת השבח, ורשות הדיבור והתשובה. אני מבקש שוב, מכל האחרים, לא להגיב.
<ניר ברקת:>
תודה. ב-side מאוד קצר כמה מילים על מזרח העיר, ואז לחזור לדיון היותר רחב. אני ומועצת העיר מחויבים לצמצם פערים במזרח העיר.
<ראובן ריבלין:>
מאה אחוז.
<ניר ברקת:>
קיבלנו ירושה לא פשוטה, עם פערים במגזר החרדי, במגזר הכללי, במזרח העיר. מכובדי, ירושלים, לצערנו – למרות השיפורים שהראיתי לכם בתקציבים ובהשקעות – עדיין מהערים העניות ביותר במדינת ישראל, לצערנו הרב. בוא נכיר בזה, ואם לא נקבל סיוע מממשלת ישראל בגיבוי של הכנסת, אז זה לא ישתנה, ואנחנו ביקשנו, תכף אחזור לדיון הכללי. במזרח העיר ירושלים היקפי המשאבים שאנחנו משקיעים באחוזים ובערך מוחלט גדלו, גדלים משנה לשנה בעיר ירושלים, נקודה.
הקו האדום של הרכבת, שהוא קו שהושקעו בו 4 מיליארד שקל, מחבר את בית-חנינא ואת שועפאט למרכז העיר, ורק שבוע שעבר בית-משפט בצרפת – כשטענו כאילו שמזניחים את תושבי מזרח העיר באמצעות הרכבת – אמר, חד-משמעית, זה משרת את כלל האוכלוסיות, ולכן זה טוב. זה לא בספירה – הקו של הרכבת, ה-17 מיליארד שקל של הקווים הבאים, חלקם עוברים בא-טור, מחברים את הר-הזיתים, את א-טור לגבעה הצרפתית ומחברים שכונות נוספות, גם במזרחה של העיר, כולל בית-צפאפא. אז זה חלק מהפול הכללי, שאנשים לא שמים לב, שהרשת של התחבורה וההשקעות שאנחנו עושים בכבישי רוחב וכבישי אורך, מחלף 4/20, שחנכנו השבוע על-שם בנציון נתניהו זכרו לברכה, מחבר את שכונות, גם בית-חנינא וגם שועפאט לעורק, והם נהנים מזה לא פחות מתושבי פסגת-זאב ונווה-יעקב, רק זה לא בספירה. אנחנו סופרים את זה כהשקעה בעיר.
לגופו של עניין, יש לי עוד מדד מעניין מה קורה במזרח העיר, זה שביעות רצון התושבים. הסקר שניתן היום של שביעות רצון תושבי ירושלים, שהם הגבוהים בארץ, כולל שיפור ניכר בשביעות הרצון של תושבי מזרח העיר הערבים, שיפור ניכר מהשירותים העירוניים, מהחיים בירושלים, מכל התהליכים שקורים, גם התושבים במזרח העיר נהנים. כשאנחנו עושים בעיר העתיקה את פסטיבל האור לכל הרובעים, והגיעו בשנה שעברה 300,000 מבקרים, אני מציע לכם להסתובב בעיר העתיקה ולראות כמה תושבים נהנים, ואין לנו אירועים ביטחוניים, כי הם מקבלים את התהליכים בברכה.
<ראובן ריבלין:>
ברוך השם.
<ניר ברקת:>
אותו דבר אנחנו רואים בגידול בבקשה ללמוד בגרות ישראלית, יש לנו גידול ניכר בבקשה שלהם ללמוד בגרות ישראלית, כי הם מבינים שה"תאוג'יה" לא מספקת את הסחורה. ובכל עניין ודבר, אני מסתובב הרבה מאוד בשכונות במזרח העיר, אני אומר לכם באחריות, הקשר שיש לנו עם המנהיגות השכונתית במזרח העיר במגמת עלייה ושיפור, כנ"ל עם ועדי הורים ומנהלי בתי-ספר, ואני מאוד מרוצה מהמגמה. אומר, "מהמגמה" ולא "מהתמונה", כי ראינו קודם שהתמונה שבה העיר נמצאת חסרה משאבים בשוטף. בתב"רים, אני חייב להודות שהמדינה מסייעת לנו יפה מאוד. הפוקוס שלנו צריך להיות בשוטף, כי מתוכניות הפיתוח אני מאוד מרוצה – ואני אומר לכם את זה באחריות – ממה שהמדינה וממשלת ישראל, בראשותו של ראש הממשלה נתניהו, תחבורה ואחרים, אני מרוצה מהתהליכים האלה.

אם אני יכול, ברשותך, להגיד עוד דבר אחד על תושבי מזרח העיר. תושבי מזרח העיר היום מסתכלים על שני תהליכים מרתקים: תהליך ראשון זה התושבים הערבים של מדינת ישראל, האזרחים. כמה שקשה לכאורה לכל תושבי המדינה, הם האחרונים שירצו להתנתק ממדינת ישראל. מצד שני, רואים תושבי מזרח העיר מה קורה במצרים, בסוריה, בעיראק, באיראן, בעזה, ומבינים בדיוק למי הם רוצים להתחבר.

מערכת התעסוקה, שחלק לא מבוטל מהמועסקים – המספר שנתנו, 17,000 מועסקים בשנה אחת ב-2012, ובשנים קודמות צמחנו ל-10,000 מועסקים חדשים, זה פי שניים ופי שלושה יותר מממוצע שהיה בקדנציה הקודמת או לפני – זה תושבים שגרים במזרח העיר, חרדים ומגזר כללי. וכשיורד גשם, יורד על כולם.
<ראובן ריבלין:>
הם רואים, ראש העיר, את מרכז חייהם במרכז העיר, זה הדבר - - -
<ניר ברקת:>
ואנחנו מפתחים את מע"ר מזרח.
<ראובן ריבלין:>
כולם מדברים עברית. הלוואי וגם אנחנו נדבר ערבית.

<ניר ברקת:>
בבקשה, "על הכיפק". והעיר שלנו, לשמחתי הרבה מתקדמת, והתושבים במזרח העיר, כתהליך, יותר ויותר שבעי רצון מהתהליכים שקורים בירושלים. אני מבין שזה לא משרת את כולם, שטוב לכולם, אבל אני אומר את זה שבמועצת העיר ירושלים יש אחדות דעים מהשמאל ומהימין, שאנחנו צריכים לשדרג את איכות החיים של כלל התושבים ולסגור את הפערים.
<ראובן ריבלין:>
ברוכים תהיו.
<ניר ברקת:>
ואני אומר לך, שבקואליציה של העיר ירושלים נמצאים: חרדים, חילונים, האיחוד הלאומי מפד"ל, ומרצ, והוויכוחים שאנחנו עושים באידיאולוגיה, אני רוצה לראות את כולם ככל שניתן בתוך הקואליציה. ערובה לכך שהדיונים האלה מתקיימים במועצת העיר, ואנחנו בסופו של דבר מעבירים תקציבים ככל שניתן – עם מעט התקציבים שיש לנו – לצמצום פערים ולחלק אותם בצורה שוויונית. והמספרים שיש לך לא נכונים, נקודה.
<אשרת מימון:>
אשמח לשבת אתך - - -
<ניר ברקת:>
אני מבקש מוועדת הכספים - - -

<פפה אללו:>
אבל תן מספרים אחרים, אם הם לא נכונים.
<ניר ברקת:>
אני נותן את כל התקציב העירוני פתוח, תלמד אותו.

<פפה אללו:>
תן לה מספרים אחרים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אללו, ברוך הבא.
<ניר ברקת:>
זהו, תודה רבה לוועדת הכספים, ותעזרו לנו בתקציב השוטף.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ועדת הכספים, אומנם הדיון היה במסגרת חגיגית של יום ירושלים שיהיה מחר, אבל בכל אופן הדברים נכנסו ללב, וביום שידובר - -

<ראובן ריבלין:>
תראה לנו איפה אפשר לשנות. תני לי את הסעיפים איפה שאפשר לשפר.
<אשרת מימון:>
בוא ניפגש.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
- - ודאי שהדברים שנאמרו יבואו לידי ביטוי. ואדוני ראש העיר, א. אני מודה לך ו-ב. תמצא את הוועדה כעזר, איך אומרים? הלב שלנו פתוח.
<ניר ברקת:>
תודה רבה. תודה רבה לוועדה, חברים, ממש תודה.

21/05/2013

10:44