פרוטוקול

 
PAGE
45
ועדת הכספים
06/05/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 37>
מישיבת ועדת הכספים
יום שני, כ"ו באייר התשע"ג (06 במאי 2013), שעה 11:30
<סדר היום:>
<תקנות לעידוד השקעות הון (תיקון התוספת השניה לחוק), התשע"ג-2013>
נכחו
<חברי הוועדה:>
ניסן סלומינסקי – היו"ר
קארין אלהרר

מיכל בירן

גילה גמליאל
משה גפני
יצחק כהן

אראל מרגלית
שמעון סולומון
עיסאווי פריג'

עדי קול

ראובן ריבלין

אלעזר שטרן

איילת שקד
<מוזמנים:>
אופיר כהן - מנהל מחלקת עידוד, רשות המסים, משרד האוצר

יאיר זילברשטיין - רכז תמ"ת, אגף התקציבים, משרד האוצר

ינון אלרועי - משנה למנכ"ל משרד הכלכלה

מנחם יחזקאלי - סגן מנהל מינהל אזורי פיתוח, משרד הכלכלה

עפרה לחיאני - יועצת מנהל מרכז השקעות, משרד הכלכלה

איתי יחזקאלי - מרכז השקעות, משרד הכלכלה

רותי לירז שפירא - עו"ד, מרכז השקעות מענקים, משרד הכלכלה

צפריר נוימן - עו"ד, לשכה משפטית, משרד הכלכלה

נועה ענב - מתמחה, לשכה משפטית, משרד הכלכלה

לי קפון - עו"ד, לשכה משפטית, משרד הכלכלה

ספי זינגר - עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

נסים עוג'ר - יועץ משפטי, איגוד ארגונים חברתיים


<ייעוץ משפטי:>
שגית אפיק
שלומית ארליך
<מנהל הוועדה:>
טמיר כהן
<רישום פרלמנטרי:>
טלי רם
<תקנות לעידוד השקעות הון (תיקון התוספת השניה לחוק), התשע"ג-2013>
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בוקר טוב, שלום לחברי הוועדה ולאורחים שלנו.
<משה גפני:>
אני מבקש הצעה לסדר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בבקשה.

<משה גפני:>
תודה. אדוני היושב-ראש, אני מבקש גם את ההקשבה שלך לעניין הזה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אבל ממש הצעה לסדר. שלא נפתח את המוסד הזה יותר מדי.

<משה גפני:>
הצעה לסדר זה מוסד ותיק.

<ראובן ריבלין:>
ואני חידשתי אותו.

<משה גפני:>
הוא קיים בכל הוועדות, תמיד, אבל באמת צריך להיות צמוד לעניין של הצעה לסדר. בשבוע שעבר היה פה סגן שר האוצר. מעבר לעניין של מה שהיה עם היועצת המשפטית – לא רלוונטי לענייננו – היה פה דבר שעברנו עליו לסדר ולפי דעתי אסור לעבור עליו לסדר, וזה החשיבה שלו לגבי תפקידה של ועדת הכספים.

מה שהוא אמר – אני לא מדבר על הדברים, על זה מחינו בשבוע שעבר, לא רלוונטי לענייננו – המציאות היא שסגן שר האוצר מבין שאם הממשלה מקבלת החלטה על חוק או על תקנות או על צווים או כל החלטה, זה צריך לבוא לוועדת הכספים, ועדת הכספים צריכה לאשר את זה.

מעבר לעניין עצמו של היועצת המשפטית, ההערה שלו היתה, למה אתם מתערבים? הממשלה קיבלה החלטה, למה אתם מתערבים בזה?

החוק קובע שזה צריך לעבור בכנסת, זה צריך לעבור לוועדת הכספים, אחרת הוועדה מיותרת. שיחליטו בממשלה, יעשו שם את מה שהם רוצים, שלא יביאו את זה לכאן לאישור.

לפי דעתי, צריך להגיד לסגן שר האוצר – תדע לך, עבודת הכנסת במשטר דמוקרטי היא כזאת שהרשות המבצעת מחליטה, מעבירה את זה לכנסת, ותפקידה של ועדת הכספים לאשר, לשנות, לדחות, זה התפקיד שלנו. הוא כנראה לא מודע לזה, ואני מציע להגיד לו את זה.

לא יכול להיות שפה ייכנס ויצא אותו דבר, אין מציאות כזאת.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אוקיי, תודה. אני מבקש להעביר לו את הפרוטוקול של ההצעה לסדר.

<משה גפני:>
תודה רבה, אדוני.

<ראובן ריבלין:>
אבל צריך להיות אתו בכל זאת בבית הלל.

<משה גפני:>
בית הלל היו קורעים לו את הצורה.

<ראובן ריבלין:>
יכול להיות. אני אומר בית הלל על-פי השגור בדעת עם הבריות. אני לא אומר שזה נכון. בית הלל היה מחמיר הרבה יותר מבית שמאי, אבל אני אומר כפי השגור בדעת עם הבריות.
הוא באמת איש שפיו ולבו שווים, הוא אומר דברים שהוא חושב שהם גם אמת לאמיתה מבחינת הסדר. הוא בא מדיסציפלינה אחרת לחלוטין. יש לנו בעיה עם לא מעט אנשים אשר באו מדיסציפלינה אחרת.

<משה גפני:>
הוא היה מצוין שם.

<ראובן ריבלין:>
הוא היה מצוין, ואנחנו הערכנו וכיבדנו. למשל, כאשר הוא העיר את ההערה ליועצת המשפטית, מייד העמדנו אותו על החומרה – בכל דיסציפלינה, לפי דעתי.

אני מכיר אותו. כאשר הוא אמר את הדברים האלה, הוא באמת חשב רק לטובה.
<משה גפני:>
לכן צריך לעזור לו ולהגיד לו שהוועדה, תפקידה לעבוד.

<ראובן ריבלין:>
רק לא בהתרסה אלא כהארה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אל"ף, אני מקבל את הכול - -
<ראובן ריבלין:>
אם אתה מעביר לפרוטוקול, תעבירו לו גם את זה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
- - אנחנו לא מספידים אבל הוא באמת בחור לעניין, מדבר מתוך הלב – ברוב המקרים זה לטוב, לפעמים זה כך. אני רק מציע להרחיב את ההצעה לסדר, אולי נרחיב את זה למשהו כללי ונציע – אני לא יודע למי, אולי ליושב-ראש הכנסת או לראש הממשלה – שבכלל חברי הכנסת החדשים או אלה שמגיעים ממקומות כמו צבא, משטרה, כל מיני כאלה, אולי שיעשו להם שבוע של חונכות או שעה של חונכות.
<משה גפני:>
זה גדול עלי. אני רק אומר שאנחנו צריכים להעיר על הדבר הזה.

<אלעזר שטרן:>
אני מוחה. מה זה קשור לצבא ולמשטרה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבותי, אנחנו מתחילים את הישיבה. הנושא הראשון הוא תקנות עידוד השקעות הון (תיקון התוספת השניה לחוק). אם אני מבין נכון, התוספת הזאת הסתיימה ב-1 באפריל?
<ינון אלרועי:>
לא. התוספת אמורה להסתיים אתמול.

<שגית אפיק:>
הסתיימה ב-1 בינואר, ובשל סעיף 38 לחוק-יסוד: הכנסת, הוארכה עד 5 במאי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
למעשה, הבקשה שמונחת בפנינו היא לאשר את הקיים עד 2014.

<משה גפני:>
כמו התיירות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כן, אבל עם הבדל.

<ראובן ריבלין:>
יש הבדל גדול.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
פה מדובר על קריטריונים. באופן טבעי תמיד אני מבקש שתביאו מפה, לראות שטחים, כי אנחנו רגילים לאזורי עדיפות, אבל פה זה לא אזורי עדיפות במובן הזה אלא ישנם קריטריונים – שכל יישוב או עיר שעונה לקריטריונים האלה, נכנס; מי שלא עונה לנושא הזה, יוצא.
אנחנו יודעים שהבעיה היא תמיד לא בקיים, כשזה ממשיך, אלא בשינויים תמיד הבעיה, ובשינויים אנחנו מתמקדים. בבירור שעשיתי שאלתי אם יש מקומות חדשים שמצטרפים בגין מה שנאשר עכשיו – שלא היו קודם – או לחילופין, האם ישנם כאלה שיוצאים.

נמצא כאן ינון, המשנה למנכ"ל, הוא גם ייתן את התשובה, אבל לפחות אני קיבלתי את התשובה שאין שינויים. ושוב, כדי שנהיה גלויים, יש שינוי אחד – שהוא לא שינוי פה – קורה לפעמים, לא עלינו, רחמנא ליצלן, שעיר או יישוב היה פעם בסולם למטה, ומתרומם, הצליח לעשות מה שאנחנו כל הזמן מקווים ומצפים שכל מקום יעשה.
<יצחק כהן:>
לדרדר אותו אחורה.
גילוי נאות – אני תושב אשקלון, שיהיה רשום בפרוטוקול. יליד ותושב אשקלון.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רב יצחק, אני אתן לך עוד מעט לדבר ואז תעשה את הגילויים הנאותים. קורה לפעמים שמקום, שאנחנו מצפים תמיד שזה מה שיקרה, מתרומם, ואז הוא יוצא מהקריטריונים – שהם רובם בעיקר סוציו-אקונומיים – ולמעשה לא מגיע לו. מצד אחד, אנחנו צריכים מאוד לברך על זה, וזה מה שאנחנו רוצים. מצד שני, יכול להיות שיש פגיעה.
לגבי אשקלון – אני אומר מה שאני מבין, אחר כך המשנה יסביר – אשקלון התרוממה, ברוך השם, אני חושב שצריך לשבח אותם ואת ראש העיר ואת התושבים שהיא התרוממה.

דא עקא, שהם היו צריכים לצאת אבל מצאו – התהליך הפרוצדורלי, כי כולם רצו – מצאו שאשקלון לא תיפגע במובן שמה שהיה הוא שיהיה. מה שכן, השינוי היחיד הוא שאם יבואו דברים חדשים, הם כבר לא יוכלו להיקלט במסגרת הזאת, כי אשקלון, היא כבר מעל ולא מגיע לה, אבל כל מה שהיה באשקלון עד היום, ממשיך לחול גם עכשיו. כלומר, הצו הזה לא מוציא את אשקלון לכל אותם אלה שקיבלו עד היום. לחדשים כבר אין ברירה, רק לא מצאו דרך.
לכן אני אומר – זה הצו שבפנינו.

<משה גפני:>
אנחנו נראה פה שוב את אורית סטרוק היום?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בנושא הזה, מאחר שראינו את הלהיטות שלך בנושא חברון ושכם, אז באנו במגע עם ראשי ערים בשכם ובחברון ובנותיה, וטיפלנו בנושא, וההטבות האלה מקבלים היישובים ביהודה ושומרון מכוח החלטות ממשלה שלא רלוונטיות לצו הזה, אבל הם מקבלים את אותן הטבות.

<משה גפני:>
עד היום קיבלו?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עד היום קיבלו וממשיכים לקבל, ואנחנו מקווים שגם בתיירות אנחנו נמצא את הדרכים הנכונות שזה יהיה, אבל זה לא במסגרת הצו הזה.

<ראובן ריבלין:>
שאלה ליועצת המשפטית. האם הצו הזה נובע רק משיקולים כלכליים או יש גם שיקולים משפטיים של "בג"ץ האצבעות"?
<שגית אפיק:>
לא, זה לא קשור, אבל התוספת מדברת מלכתחילה על קריטריונים, ולכן לא התעוררה פה הבעיה.

<ראובן ריבלין:>
זאת אומרת, רק שיקולים כלכליים.

<גילה גמליאל:>
אם זה כך, חשוב לחדד את השאלה של חברי, חבר הכנסת ריבלין. אחת מהטענות של האוצר – על מנת להסביר כאן את ההיבט של הקריטריונים – נבעה, בין היתר, מעצם החלטת הבג"ץ, שמחייבת אותם על בסיס הקריטריונים - - -

<ראובן ריבלין:>
לקבוע קריטריונים.

<גילה גמליאל:>
אז יפה. אם זה כך, הכול פתוח היום בדיון.

<ראובן ריבלין:>
חברתי, חברת הכנסת גמליאל, לכן שאלתי את השאלה. אין בינו ובין הבג"ץ שום דבר.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני אבקש מהמשנה למנכ"ל, ינון, שיסביר את הדברים, נשמע אותו ברוב קשב ואחר כך נתקדם.
<ינון אלרועי:>
צהרים טובים לכולם, אני שמח להיות פה. אני רוצה לומר שאני מייצג פה את נחום איצקוביץ', מנהל מרכז השקעות, שנמצא בנסיעה, התבקשתי על-ידו להגיע.

מאחר שאני לא מודע למכנה המשותף, והכנסת חדשה, אני ארשה לעצמי לומר שני משפטים על עולם התוכן שאנחנו מדברים עליו.
קודם כול, אנחנו מדברים על חוק עידוד השקעות הון, שהוא אחד משני העוגנים המרכזיים, או העמודים המרכזיים בכלי הסיוע של משרד הכלכלה לצמיחה כלכלית ולעידוד הפריפריה.

חוק עידוד השקעות הון, שהוא לידיעתכם מ-1959, תפקידו לעודד השקעות הון ויוזמה כלכלית, תוך מתן עדיפות לחדשנות ולאזורי פיתוח לשם שיפור כושר הייצור של המשק במדינה, שיפור יכולתו של המגזר העסקי להתמודד בתנאי תחרות בסביבה בין-לאומית, יצירת תשתית למקומות עבודה חדשים וברי- קיימא.
המרכז נותן תמריצים, שמטרתם העיקרית הינה הגברת הצמיחה במשק. תמריצים אלו מכוונים לעודד השקעות במשק כולו לשם הגברת הצמיחה הכלכלית ושיפור מאזן התשלומים, ותמריצים לפריפריה שנועדו להשפיע על פיזור התעשייה ברחבי הארץ והגברת פעילות והשקעות בפריפריה במטרה לצמצם את אי השוויון האזורי ולעודד צמיחה בת-קיימא.

אנחנו באים ומבקשים את אישורכם ועזרתכם, זה בעצם הליך משפטי שנובע מהחלטה של שני השרים שאחראים על החוק. החוק הזה הוא חוק בסמכות של שר האוצר ושל שר הכלכלה, שכל תנועה או שינוי בו בעצם מחויבים אישור של הוועדה המכובדת.

חשוב להבין מספר דברים. ראשית, אם התוספת השנייה – שעליה אנחנו מדברים כרגע – לא תאושר על-ידי הוועדה היום – לא מחר; היום - -
<ראובן ריבלין:>
אז אין לאף אחד כלום.

<ינון אלרועי:>
- - אז אין. זאת אומרת, מחר בבוקר – אני אתחיל את רשימת המכולת – לא יינתנו מענקי הון למפעלים באזורי הפריפריה, לא יינתנו הטבות מס מועדפות בפריפריה.

<משה גפני:>
אני דווקא לא הייתי מאשר את זה היום.

<גילה גמליאל:>
אתה מעודד אותנו לא להצביע היום.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
השאלות האלה נשאלו.

<גילה גמליאל:>
אם אתם באים לישיבה של ועדת הכספים ומה שיש לכם לומר לנו, שאין לנו ברירה, אנחנו נצביע נגדכם, נקודה.

<ינון אלרועי:>
חברים, אני משדר לכם מה קיים.

<גילה גמליאל:>
בסדר, אלינו זה לא אמור להגיע במצב של – זהו, יש לכם אקדח ברקה, ואו שתצביעו בעד או נגד.
<שגית אפיק:>
בשנים קודמות זה הגיע באיחור של שלושה חודשים לפעמים - ויותר מטעמכם - אז האמירה הזאת היא - - -
<רותי לירז שפירא:>
אנחנו מכבדים את הוועדה.
<גילה גמליאל:>
לא, אז לכבד את הוועדה זה להגיש לה מספיק מראש כך שנוכל גם להיערך בהתאם.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
סליחה, כשזה הגיע אלי ביום רביעי – באישון לילה, כמו שאומרים, ברגע האחרון - באמת שאלתי איפה הייתם עד עכשיו.

<ראובן ריבלין:>
זה נדחה מינואר כי כולנו היינו בבחירות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שאלתי את השאלה הזאת, כמו שאנחנו שואלים לגבי צווים אחרים – לפעמים אנחנו מזכירים לאוצר שזה קיים. נכון שאולי יש את התירוץ שמאחר שהיתה פגרה והיו בחירות, וכולי, הכול נדחה בהרבה זמן, אז בינתיים - - -
<משה גפני:>
מה זה רלוונטי? הפקידים לא עמדו לבחירות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא, אבל התאריכים כולם השתנו – לפעמים זה כבר חצי שנה - אבל למה אני אהיה הדובר? נזפנו.
<משה גפני:>
זה כנראה לא ישתנה אף פעם, גם אצלי זה היה ככה.
<ראובן ריבלין:>
זה הוגש לך. מה שלפנינו, הוגש לך.
<משה גפני:>
לי?

<שגית אפיק:>
לפני שנתיים, באיחור של שלושה חודשים.
<משה גפני:>
אני נזפתי בהם על האיחור, לא קרה שום דבר. אז היום, ברוך השם, זה הגיע יום לפני.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
קרה. זה הגיע יום לפני. אז הנזיפה שלך עזרה, עכשיו זה הגיע לפני ולא שלושה חודשים אחרי. הנזיפה שלי תעזור שבפעם הבאה זה יגיע לפני.

אני מבקש שתנסה להציג את הקריטריונים.

<ינון אלרועי:>
אני קיבלתי איזשהו מידע, אני אעשה repositioning. התהליך שמוצע לכם היום הוא תהליך שאיננו משנה מאומה, כמו שאמר היושב-ראש, במדיניות הקיימת מזה מספר שנים.

בסופו של דבר, לא מדובר פה על העדפה של יישוב כזה או אחר אלא מדובר בסט קריטריונים שנבנה בצורה מקצועית וכלל התייחסות לנושא הפריפריאלי והתייחסות לנושא סוציו-אקונומי, כמו שנאמר.

מה בעצם התוספת הזאת אמורה להקנות? התוספת הזאת מאפשרת מתן מענקי הון למפעלים שנמצאים בפריפריה. התוספת מאפשרת מתן הטבות מס עודפות למפעלים שנמצאים בפריפריה. כידוע לכם, מפעלים שיש להם מעמד של מפעל מועדף או מפעל מאושר – תלוי מאיזו משפחה – מקבלים הטבות מס מועדפות בפריפריה, היום אנחנו מדברים על 7% מול 12.5% במרכז הארץ. אנחנו מדברים על מתן אפשרות של הקצאת מגרשים להקמת מפעלים בפריפריה – ללא התוספת הזאת אי-אפשר לעשות את זה.
<אראל מרגלית:>
ללא מכרז.

<ינון אלרועי:>
ללא מכרז. צודק.

<אראל מרגלית:>
כלומר, במחירים קבועים.

<ינון אלרועי:>
אני מתנצל. כמו כן, במסגרת המדען הראשי, המדען הראשי נותן תוספת של המענקים למפעלים בפריפריה, ולבסוף גם משרד הביטחון, למיטב הבנתי, נשען עלינו במסגרת העדפה בתהליך ההרכשה של משרד הביטחון – מפעלים שממוקמים בפריפריה, על-פי מה שמוחלט בתוספת זו, מקבלים העדפה של עד 15% במכרזים של משרד הביטחון.
<אלעזר שטרן:>
כמה שיותר רחוק, הנחה יותר גדולה, עד סין, לא?

<ינון אלרועי:>
ייתכן, לא בדקתי. אני מזכיר לכם את חוק הטקסטיל הביטחוני, אז סין להערכתי, למשרד הביטחון לא מוכרת טקסטיל, אבל אולי אני טועה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
היו פעם ניסיונות – משטרה וכולי.

<ינון אלרועי:>
למען הגילוי הנאות וההבנה הכללית. כיום, מאז 2011, שאז בוצעה רפורמה בחוק, הפעילות בחוק מחולקת בין משרד הכלכלה, מרכז השקעות, לרשות המסים במשרד האוצר. כל מה שנוגע להטבות המס נעשה ישירות מול רשות המסים, וכל מה שנוגע למענקים נעשה במרכז השקעות, כשמשרד הכלכלה נותן את האסמכתא שמדובר במפעל תעשייתי לצורך קבלת ההטבה.

חשוב להבין שלפחות מבחינת עולם התוכן של משרד הכלכלה, 80% מהלקוחות הם חברות קטנות ובינוניות שמדברות על השקעה ממוצעת סביב 10–15 מיליון שקלים. התעשייה היא ברובה תעשייה מסורתית.

<אראל מרגלית:>
איזה אחוז מהכסף חברות קטנות ובינוניות?

<איתי יחזקאל:>
בין 70% ל-80% מיועד להשקעות לחברות קטנות ובינוניות.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה הסכום שעומד לרשות הנושא?

<איתי יחזקאל:>
בשנה שעברה היה 290 מיליון שקלים.

<אראל מרגלית:>
מה שכתוב היום בעיתונים, הניתוח לא נכון?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הוא נכון, אבל זה הטבות אחרות.

<ינון אלרועי:>
העיתונים דיברו על המס, ומדברים על עולם תוכן שהוא לא קיים כיום – חשוב שאתם תבינו כי אתם מתעסקים בזה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
5.6 מיליארד שהם נותנים הטבות?
<ינון אלרועי:>
לא. הנושא של ההטבות - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה יעלה כנושא נפרד.

<ינון אלרועי:>
רק לסיים את הנקודה. ההטבות שניתנו לחברות המפורסמות לא קיימות יותר. מי שיש לו, מקבל את זה עד לסוף התקופה. ההנחה המקסימלית שחברה מסוגלת לקבל היום או בעצם מ-2011, זה 7%.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
טוב, עוד נדון בזה.

<ינון אלרועי:>
על מה בעצם אנחנו מדברים? כמו שאמר היושב-ראש, אנחנו מדברים על קריטריונים, אנחנו לא מדברים על יישוב כזה או אחר. אנחנו מדברים על קריטריונים, אנחנו מדברים על פריסה גיאוגרפית וחברתית מגוונת.

<עיסאווי פריג':>
אפשר לקבל את רשימת היישובים?

<ינון אלרועי:>
בוודאי.

<משה גפני:>
מזרעה בפנים?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הנה, זו הרשימה.

<משה גפני:>
מזרעה בפנים?

<איתי יחזקאל:>
כן.

<עיסאווי פריג':>
לא. מזרעה לא בפנים.

<משה גפני:>
מזרעה בפנים? הוא אומר שלא.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבותי, אני מבקש לא כך.

<יצחק כהן:>
אשקלון בחוץ.

<עיסאווי פריג':>
להיות שכן של גפני זה יתרון יחסי אדיר...

<גילה גמליאל:>
מזרעה בפנים.

<עיסאווי פריג':>
לא, גילה. מזרעה לא בפנים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני מבקש.

<משה גפני:>
רק שאלה סתם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא, כי כל אחד ישאל על היישוב שבו הוא גר ועל היישוב של החבר שלו.

<עיסאווי פריג':>
פנו אלי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ביקשת רשימה. יש לך רשימה, אבל לא צריך לדבר ולהפריע לכולם.
<ינון אלרועי:>
חברים, חשוב להבין – במסגרת הקריטריונים אנחנו מדברים גם על אזורים גיאוגרפים ואנחנו מדברים כמובן על ירושלים ואנחנו מדברים גם על אוכלוסיית - - -
<ראובן ריבלין:>
ירושלים היא לא גיאוגרפית? לפי חוק ירושלים.

<ינון אלרועי:>
היא חריגה, אני מייד אסביר.

<שגית אפיק:>
היא עומדת בפני עצמה.

<ינון אלרועי:>
באופן עקרוני, גם יישובי המיעוטים – החריג היחיד הוא שיישובי המיעוטים גם במרכז הארץ נכללים בהחלטה. אם תרשו לי, נדבר על חמש הנקודות, וכמובן שגם שדרות ועוטף עזה נמצאים במסגרת החלטה זו.

הסעיף הראשון מדבר על כך שההכללה היא לתחום רשויות מקומיות במחוזות ירושלים, הדרום והצפון ונפת חיפה, שמתקיימים בהם התנאים הבאים: הרמה החברתית היא אשכול 1 עד 3, אלה הרמות הסוציו-אקונומיות הנמוכות, ושיעור אבטלה שנתי של 10% ומעלה; 2. העיר ירושלים למפעלים עתירי טכנולוגיה; 3. אזורי תעשייה מרחביים – כשאנחנו אומרים אזורי תעשייה מרחביים, לידיעתכם, אלה אזורי תעשייה מעל 100 דונם – במחוזות הצפון, הדרום והעיר ירושלים, ובנפת אשקלון, כשנפת אשקלון, כמו שאמר היושב-ראש, הוכנסה החרגה מאשכול 1 עד 4, והוכנסה ההחרגה הזאת, למיטב הבנתי, כי נפת אשקלון אזור קרוב למרכז הארץ.
<יצחק כהן:>
מתי זה הוכנס, ההחרגה הזאת?

<ינון אלרועי:>
2010. אדוני חייב להבין שכבר בהארכה הקודמת של 2011 – בנובמבר 2009, שזה שנה ומשהו לפני שהוועדה המכובדת אישרה את הצו שפג אתמול, קיבלתם את זה. הוועדה לא שינתה.

<משה גפני:>
אשקלון בפנים.

<יצחק כהן:>
לא.

<ינון אלרועי:>
מייד אני ארחיב על אשקלון בדיוק. תנו לי לסיים, אחר כך כל שאלה נשמח לפרט.

<שגית אפיק:>
צריך להבין שהיישוב נגזר מהקריטריון. יכול להיות שבמהלך השנה גם יהיה שינוי ברמה החברתית-כלכלית.

<יצחק כהן:>
אלא אם כן זה יהודה ושומרון. אם זה לא יהודה ושומרון, נמצא פתרון אחר.

<גילה גמליאל:>
אבל איזו מין מדיניות זאת שמעודדת ערים לא לצמוח ולהתפתח כי אז גורעים ממנה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מצד שני, מה את יכולה לעשות?

<גילה גמליאל:>
לא, אבל יש פה בעיה שצריכים לחשוב עליה כמדיניות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני יודע, אבל זה תמיד ככה.

<גילה גמליאל:>
כלומר, אם עיר קצת מתרוממת, לא נותנים לה את היכולת להמשיך ולעלות.

<שגית אפיק:>
יש לזה פתרון.

<גילה גמליאל:>
זאת מדיניות של מסכנות, מדיניות חולה.
<ינון אלרועי:>
סעיף 3: כל אזורי התעשייה ביישובי המיעוטים בכל הארץ, כפר קאסם וטייבה וכולי – שזה באמת מרכז הארץ – נמצאים בפנים.
הסעיף האחרון הוא שדרות ויישובי עוטף עזה, ואזורי התעשייה בהם שנמצאים בתחומי מועצות אזוריות רלוונטיות – שער הנגב, חוף אשקלון, שדות נגב ואשכול – ונמצאים עד שבעה קילומטרים מגדר המערכת.

בנוסף, יש התייחסות ספציפית לגבי אזור פיתוח ב', שם כמעט לא ניתנות הטבות. אם אני מבין נכון, זה בעיקר נוגע לרשות המסים, וגם במסגרת חלוקת הנושא של הקצאת קרקע אנחנו יכולים להרחיב פיתוח של מפעל שנמצא באזור פיתוח ב' אם הוא קיבל את זה בזמנו, בעבר.

<ראובן ריבלין:>
רשות המסים זה עידוד באמצעות הטבת מס.

<אראל מרגלית:>
ירושלים, אזור פיתוח א' הוא רק לחברות ידע וטכנולוגיה לפי המדען הראשי.

<ינון אלרועי:>
לחברות הייטק, כן.

<איתי יחזקאל:>
לא. כל אזורי התעשייה של ירושלים כלולים כי הם כלולים במסגרת אזור תעשייה מרחבי שגודלו מעל 100 דונם.

<רותי לירז שפירא:>
מפעל עתיר ידע – גם לא באזור תעשייה.

<אראל מרגלית:>
נכון, אבל בזמנו, בחוק הרשות לפיתוח ירושלים שהעברנו בשנת 89' זה הוחרג לפי שני קריטריונים – מפעל עתיר ידע או מפעל עתיר טכנולוגיה. עכשיו אתם אומרים שאזור פיתוח א' חל גם למפעלים שהם לא עתירי ידע וטכנולוגיה באזורי תעשייה?
<איתי יחזקאל:>
כן.

<ראובן ריבלין:>
בשטח של למעלה מ-100 דונם.

<משה גפני:>
זה גם היה קודם.

<ינון אלרועי:>
חברים, שום דבר לא השתנה, כאמור.

<ראובן ריבלין:>
למעט דבר אחד, לא השתנה דבר.

<ינון אלרועי:>
לא. לא השתנה כלום.

<גילה גמליאל:>
למעט מפעלים חדשים של אשקלון.

<ראובן ריבלין:>
למעט דבר אחד, שהשאלה האם הוא נובע כתוצאה מהקריטריונים שהיו קיימים אז, או האם - - -
<יצחק כהן:>
זו לקונה שצריכה טיפול.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הוא יגיע לזה.

<ינון אלרועי:>
לגבי אזור פיתוח ב', דיברנו על תחומי הרשויות המקומיות במחוזות ירושלים, הדרום והצפון ונפת חיפה, בהם מתקיימים, רמה חברתית אשכול 4 – פה, לשאלתֵך, בעצם השרים רואים צורך להמשיך ולטפל באזורים שיש להם איזשהו שדרוג, ושיעור אבטלה - - -
<משה גפני:>
סליחה, מה יש באזור פיתוח ב'?

<ינון אלרועי:>
באזור פיתוח ב' יש תנאים שקשורים בעיקר לנושא של מיסוי – נציג רשות המסים יכול לומר. אם אזור מוגדר באזור פיתוח ב', במסגרת רשות המיסוי והקצאת קרקע במינהל אזורי פיתוח למפעלים קיימים, הרחבה, הם נכללים בסיפור הזה.
<משה גפני:>
למה זה רשות המסים?

<שגית אפיק:>
הטבות במס.

<ראובן ריבלין:>
זה עידוד באמצעות הטבות מס.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רשות המסים, בבקשה.

<אופיר כהן:>
אופיר כהן, רשות המסים.
<משה גפני:>
אתה עוזב את רשות המסים. היום זה היום האחרון?

<אופיר כהן:>
באתי להיפרד מכם.

<משה גפני:>
ברכותי. אני אהבתי לעבוד אתך. שיהיה לך בהצלחה בהמשך דרכך.

<גילה גמליאל:>
בהצלחה.

<אופיר כהן:>
תודה. לגבי אזור פיתוח ב', זה רלוונטי לגבי הטבות מס שהיו במפעל המוטב. מה ששונה בחוק החדש – היו הטבות מס לאזור פיתוח א', מרכז הארץ ו-ב', כאשר ב', היו להם הטבות מס מועדפות, יותר טובות ממרכז הארץ אבל פחות טובות מ-א'.
בכל מקרה, שינינו את החוק ובחוק החדש ששינינו ב-2011 אין יותר אזור פיתוח ב', יש רק מרכז הארץ ואזור פיתוח א'. זה גם הולך ונגמר, כל הנושא של אזור פיתוח ב'.

<משה גפני:>
זה רלוונטי רק לגבי הוראת מעבר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי שהיה ב', מה קורה אתו?

<ראובן ריבלין:>
תצא מתוך הנחה שמחר אתה תייעץ לאחד מהמפעלים באשקלון, כשהמפעל הזה משנה את עמדתו. תגיד לי מה תאמר בתור היועץ.
<אופיר כהן:>
אני אומר אותו דבר שאני אומר פה, ומה שאומרים פה בוועדת הכספים לגבי אשקלון. נדבר על זה בהמשך.
<עיסאווי פריג':>
השאלה מאוד במקום, זה מאוד מעניין.

<ינון אלרועי:>
יש סעיף נוסף שהוא סעיף חשוב שיעניין אתכם מאוד, נושא הוראת המעבר. הוראת המעבר קובעת שמי שהיה קיים במקום מסוים, אזורי א' ו-ב' מ-1998, והורע מעמדו – נגיד בעיר או יישוב או מועצה אזורית שעלתה, כמו מקרה מסוים - -
<משה גפני:>
אשקלון.

<ינון אלרועי:>
- - אותו אחד שכבר היה קיים, הוא ימשיך לקבל את ההטבות.
<ראובן ריבלין:>
אותו מפעל שהיה קיים.

<ינון אלרועי:>
אותו מפעל. חשוב לסבר את האוזן לצורך הנקודה הזאת. אשקלון עצמה – שאף אחד לא חושב שאינה חשובה – יצאה מהצו בנובמבר 2009 וכבר כשאתם אישרתם ב-2011 את הארכת הצו הקודמת, כאמור, קיבלתם את המלצת השרים.

<עדי קול:>
נראה שאתה היית סגן שר האוצר, אז קיבלת את זה כבר.
<יצחק כהן:>
בסדר.

<ראובן ריבלין:>
אז הוא לא הבין, עכשיו הוא מבין.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא לדרוך על יבלות. ההיפך. בגלל שהוא נוגע בדבר, הוא לא השתתף בדיונים, לכן הוא לא ידע מזה. חבר'ה, תדונו לכף זכות.

<ינון אלרועי:>
למען הסנכרון של הנתונים הקיימים. לא נמצאת כרגע בצנרת מזה מספר שנים השקעה חדשה באשקלון. לעומת זאת, במהלך שנת 2012 אישר מרכז ההשקעות שתי הרחבות במסגרת מפעלים קיימים – אין לי את הסכומים אבל שתדעו, העסק עובד.

<ראובן ריבלין:>
זה ימשיך.

<ינון אלרועי:>
ממשיך. מה שאנחנו באים ומבקשים, אנחנו מבקשים מכם לשקול בכובד ראש את המשמעות שההוראה לא תמשיך, ושלא יהיה עליה דין רציפות, כדי שניתן יהיה להמשיך ולטפל ביישובי וביזמי הפריפריה וכפרי המיעוטים במרכז. אנחנו מבקשים מכם להמשיך לקבל את ההצעה המוצעת, לפי המחוקק מדובר על שנתיים מינימום של הארכת הצו. זה יאפשר גם לשרים וגם לוועדה המכובדת לדון במסגרת ההארכה של הצו הבא או של התוספת הבאה. תהיה לכם הזדמנות במסגרת התוספת הבאה לעצב את המדיניות כמו שאתם מבינים. עד כאן.
<גילה גמליאל:>
אני סגנית יושב-ראש, אני צריכה לצאת לישיבה. אני משאירה לרובי להחליט.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה רבה. אופיר, אתה רוצה עוד להוסיף?

<ינון אלרועי:>
אופיר, אולי תסביר מה המשמעות של הוראת המעבר גם לגבי מפעלים שקיימים באזור פיתוח ב'.

<אופיר כהן:>
הוראת המעבר, מבחינה מיסויית.

<משה גפני:>
אם אני מקים היום מפעל באשקלון.

<אופיר כהן:>
אתה לא מקבל הטבות של אזור פיתוח א', זה חד-משמעי – אבל זה בגלל הקריטריונים של הצו, זה לא בגלל משהו - - -

<משה גפני:>
אלא?
<אופיר כהן:>
בגלל שאשקלון הפכה לאזור פיתוח.
<משה גפני:>
כן, אבל אנחנו לא פותרים את הבעיה עכשיו.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אבל זה כבר דבר ותיק, הוא אומר. בצו שאושר כאן, בנשיאותו של כבודו, גם כן זה היה כבר.

<משה גפני:>
זאת אומרת, אי-אפשר היה להקים מפעל - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
גם אז לא.

<ינון אלרועי:>
אתה אישרת את זה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה אישרת את זה, אנחנו רק הולכים בעקבותיך, אבל מה שהוא אומר – שבצנרת - - -

<משה גפני:>
אגב, אני בעד. גם כשיגיע חוק ההסדרים, אני מציע שילכו בעקבותי. אני למשל, הגיעה פגיעה בקצבאות הילדים, זרקתי לפח. תלך בעקבותי.

<ראובן ריבלין:>
ה-5 במאי היה אתמול. פה אין ברירה, פה אנחנו צריכים להחליט.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבותי, אנחנו מעבירים את זכות הדיבור.
<משה גפני:>
אבל לגבי יהודה ושומרון.

<אופיר כהן:>
יהודה ושומרון לא בצו, זאת החלטת ממשלה.

<יצחק כהן:>
היא לא בצו, היא החלטת ממשלה. מצאו פתרון.

<משה גפני:>
אדוני היושב-ראש, אתה אמרת שהוא ישיב על זה. לגבי יהודה ושומרון, מה המצב עכשיו?

<ינון אלרועי:>
המתחם של יהודה ושומרון מקבל אותו דבר שמקבל - - -

<משה גפני:>
קיבל גם קודם?

<ינון אלרועי:>
הוא קיבל גם קודם.

<משה גפני:>
זאת אומרת, הכול נשאר אותו דבר.

<אופיר כהן:>
אבל זה לא מהצו.

<ינון אלרועי:>
הצו הזה לא גורע ולא מוסיף.

<אראל מרגלית:>
אבל נגיד מה זה. זה אזור פיתוח א'.

<ינון אלרועי:>
כן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אין יותר, אין אזורים אחרים. זה מה שהסבירו – אזור ב' בצו הקודם כבר לא קיים.

<משה גפני:>
יהודה ושומרון, ב-2012, ב-2011, קיבל מכוח החלטת הממשלה, ימשיך לקבל מכוח החלטת הממשלה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
החלטת ממשלה ב-1993.
<יאיר זילברשטיין:>
אותם קריטריונים. מי שעמד בקריטריונים קיבל, ומי שלא עמד בקריטריונים, לא קיבל. אותם קריטריונים שחלים פה על כלל הארץ, חלים גם שם.
<יצחק כהן:>
אבל כשהיה צריך למצוא פתרון נקודתי – מצאו. אמרו החלטת ממשלה.
<ראובן ריבלין:>
כי אם הממשלה לא תקבל החלטה כזאת, היא תוחלף.

<משה גפני:>

היא תוחלף בגלל הרבה סיבות, אבל זו אחת הסיבות.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
חבר הכנסת אראל מרגלית.
<אראל מרגלית:>
תודה לכם. נדמה לי שברור, שבניתוח של חלק מהחברות הגדולות והטבות המס הגורפות שבסופו של דבר יוצא לחלק מהן, והמס האבסולוטי שהן משלמות – צריכים סוג של רוויזיה. אני מציע שהוועדה הזאת תציע תת-ועדה שתעבוד יחד עם האוצר והחברות הגדולות ותביא מתווה חדש.

אבל, אני רוצה לומר. אני שומע גם אנשים מהמפלגה שלי וגם אנשים מהמפלגות כולן, משתלחים בחברות הגדולות כאילו שהן מין אוליגרכים של הייטק, ואני חייב לומר אנקדוטה.

כשהר חוצבים היה כמעט ריק ואנחנו נסענו לשווק אותו בעולם, באו שני אנשים משתי חברות – האחד אלי הורוביץ, שהיה אז יושב-ראש הרשות לפיתוח ירושלים, כשטבע, היה לה מפעל בהר חוצבים; השני היה דב פרומן, שכמובן הקים פה את אינטל.

אני חייב לומר – אני זוכר את הנסיעה לפגישה עם המושל וולד במסצ'וסטס. היו שם 120 חברות, ולדב פרומן לא נתנו להיכנס כי זה היה black tie והוא התעקש לבוא עם ג'ינס, אבל בכל זאת הוא נכנס. ואנחנו אז הגענו לדיגיטל, ל-IBM, ל-EMC - שבסוף הגיעה לתל-אביב אבל לא משנה, הגיעה לארץ – והחברות האלה, אנשים צריכים להבין, היו החלוצות – חלוצות במובן ההיסטורי של המילה – של תעשיית ההייטק הישראלית, וחייבים קודם כול לתת להן כבוד. למשל, תעשיית הסמיקונדוקטור, שאותה אני מכיר טוב.

<ראובן ריבלין:>
במצע של המפלגה.

<אראל מרגלית:>
רק רגע, תיכף אני אגיד אבל.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הוא רוצה לשנות את זה גם.

<אראל מרגלית:>
אנשים צריכים לדעת שמתוך אינטל, שיש לה גם את הייצוא והחדרים הנקיים, שזה היה בעיקר חוק עידוד השקעות הון וגם המפעל בחיפה שזה היה בעיקר המדען הראשי, בעיקר design, תכנון של צ'יפים, יצאו יותר חברות - ויש פה מישהי שהיא גם כן בתוך התחום הזה, בחורה מבריקה בתחום design של צ'יפים – יצאו יותר חברות בארץ מאשר כמעט כל חברה אחרת. כלומר, יש איזושהי פירמידה שממנה נובעות גם החברות הקטנות.

אז אני קודם כול רוצה שישתנה קצת השיח בחברה הישראלית, גם מי שרוצה צדק – ואנחנו פה דיברנו.
<יצחק כהן:>
דבר עם היושבת-ראש שלך.

<אראל מרגלית:>
אני מדבר אתה.

<קריאה:>
היא פה, יעבירו לה את הפרוטוקול.

<אראל מרגלית:>
דבר ראשון, צריך לראות בחברות האלה חלוצות. ואולם, כשמסתכלים – גם בשבוע שעבר או לפני שבועיים כשהסתכלנו פה על מבנה האשראי של המשק הישראלי, גם כשאנחנו מסתכלים על סך הטבות המס שניתנות, והמס האבסולוטי שמשלמות חלק מהחברות הגדולות, שבאמת הלכו גם לפריפריה – אנחנו רואים עיוות שלדעתי המשורר והמחוקק לא התכוונו לו בתחילת הדרך.

ישנו מצב, שבסופו של דבר, אם אתה שם חלק מהחברה שלך במקום שהוא מקום פריפיריאלי, או ירושלים, יוצא שאתה משלם כמעט אפס מס. בעצם אתה הופך למקלט מס בישראל.
ואני חושב שהגיע הזמן, דווקא מתוך כבוד לחברות הגדולות ודווקא מתוך כבוד להרבה מאוד מהחברות החדשות, וככלי, אנחנו רואים בזה כלי נהדר לפיתוח חברתי - כדאי שידעו במפלגה שלי - של אזורים בארץ על-ידי הכלכלה הזאת, הגיע הזמן שאנחנו נשב ביחד עם החברות הגדולות, מתוך כבוד ומתוך דיון, לא מתוך רדיפה ולא מתוך קריאת כל מיני גינויי גנאי שאני שומע פה בימים האחרונים, ונמצא מתווה חדש, ששוב מתעדף ומעודד אותן.
<ראובן ריבלין:>
אתה באמת מאמין שאינטל היתה מייצרת 4,000 מקומות עבודה בקרית-גת אם היא היתה יכולה להקים את המפעל שלה בהרצליה או בתל-אביב?
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בואו לא נקיים את הדיון, אנחנו נקדיש לזה ישיבה.
<יצחק כהן:>
חשוב מה שהוא אומר, כי העליהום הזה רק מזיק.

<אראל מרגלית:>
נכון, אבל אינטל – יש לה שתי אופרציות. אופרציה אחת, היא קיבלה 300 ומשהו מיליון שקלים כדי לייצר 1,000 מקומות עבודה בקרית-גת, שזה מכובד; אופרציה שנייה, באותו כסף – זה לא היה 1,000 עובדים כמו בקרית-גת אלא זה היה 10,000 עובדים.

ולכן, היום כמדינה אנחנו צריכים לחשוב אם ההטבות המרכזיות שאנחנו רוצים להשתמש בהן – כי סך הכול זה כסף של הציבור – זה הטבות הון, כי היום רוב מקומות התעסוקה הם לא בבניינים ובמכונות אלא הם בעזרה במשכורות עובדים, שיש לזה יתרון מאוד ברור.

היום, כשרוביק דנילוביץ' קיבל תקנת שעה של 40% ל-EMC ולכמה מהחברות שם, יש יתרון ברור להטבה הזאת. כל שקל שאתה נותן, אתה יודע שזה מקום עבודה, אתה יודע לספור.
<יצחק כהן:>
משלם ארנונה.

<אראל מרגלית:>
אתה לא נכנס לתוך השקעות הון מאוד מאוד ענפות של בניינים ומכונות, אלא אתה מתמרץ את החברות לקחת את העובדים.
<ראובן ריבלין:>
כך היה באינטל בירושלים.

<אראל מרגלית:>
ולכן למשל, הכלי הזה שנקרא המדען הראשי, שהוא נותן בעצם עזרה במשכורות, לעומת הכלי הזה של הטבות הון במרכז ההשקעות, אני חושב שצריך לבחון מחדש את המינון ולבחון מחדש את האסטרטגיה שבה אנחנו מצד אחד מביאים את החברות למקומות כמו תל חי – כמו החבר שלי שם במלאנוקס – ומצד שני, משאירים יותר צדק בתשלום המס גם אם נותנים את ההטבה.
זאת המלצתי ליושב-ראש הוועדה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני מודה. זה נושא גם מאוד אקטואלי וגם מאוד מרכזי, אני חושב שאנחנו נקיים ישיבה מיוחדת לדון בנושא הזה. לכן אני מבקש – הרבה פעמים תוך כדי דיבור על הנושא הזה אנחנו מערבבים עם מצב שעומד בפנינו.
אני מציע, בואו נתייחס כרגע אך ורק לצו, נסיים ונאשר את זה. יכול להיות שיהיה לנו מעט זמן עד לסעיף הבא ואז נוכל לקיים את השיחה הפתוחה, ובלי קשר לזה, ניזום ישיבה על הנושא שדובר – יש כאן מספרים – ונזמין גם את כל הנוגעים בדבר כדי שהדיון יהיה יותר אמיתי ונשמע את כל הצדדים.
מה שאני מבקש – נתאפק ונתייחס לצו, נאשר אותו. יש לי תחושה שאם נעשה כך יישאר לנו מעט זמן פנוי עד שהאנשים שהוזמנו לנושא הבא יבואו, נוכל לשוחח על הדברים האלה, אבל בואו נגמור דבר-דבר. חברת הכנסת עדי קול.
<עדי קול:>
לגבי הצו, אני רוצה לשאול שאלה, אני יודעת שזה רלוונטי לכל ההעדפות האלה אבל גם לעידוד השקעות הון, גם לגבי תיירות.
השאלה היא למה אנחנו לא מחלקים את האזורים דרום-צפון כמקשה אחת. ברגע שאנחנו נותנים עידוד השקעות הון בקרית-גת, אין שום סיבה שמישהו יבנה בדימונה; אם נותנים לכרמיאל אין שום סיבה שזה יגיע לקרית-שמונה, ואנחנו לא עושים איזושהי דיפרנציאציה בתוך האזור הזה. האם יש איזשהן מחשבות על העדפה כדי לדחוף?
<משה גפני:>
אם אפשר להשיב בסוף, אחרי שכולם ידברו.

<עיסאווי פריג':>
אני אשאל את ינון, בקשר לחוק הזה לגבי אזורי פיתוח א' ורשימת היישובים, האם עשיתם הבחנה לגבי שנים אחורה, באיזה יישובים הטבות המס נוצלו לעומת יישובים שבהם לא נוצלו, ומה התרומה לצמיחה ויצירת מקומות עבודה ביישובים האלה בשנים אחורה כדי שהנתון הזה ישליך על חשיבה קדימה.
השאלה השנייה – האם יישובים אחרים פנו וביקשו להצטרף במסגרת אזור פיתוח א', ואיפה הם עומדים כיום?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רובי, זכות הדיבור, אחר כך גפני.

<ראובן ריבלין:>
אנחנו נמצאים פה במצב שלא מאיימים עלינו אלא הביאו בפנינו צו, שאם אנחנו לא נאשר אותו, אנחנו מונעים מכל המפעלים - שאנחנו לא רוצים אפילו לגעת בשערה משערות ראשם, בעיקר בירושלים, שכן ירושלים עתידה להגיע עד דמשק, אז היא בטח תעבור בקרית-גת ובאשקלון, אבל זה ייקח, עוד חזון למועד.
<יצחק כהן:>
לא עכשיו.

<ראובן ריבלין:>
אנחנו לא יכולים לבוא לאוצר ולומר לו – אתה מאיים עלינו, אז לא נאשר – כי באמת האיום, הוא קיים עלינו כאחראים על כל אותם מפעלים שהחוק הזה זכה לתגמל אותם בגלל היצירה שהם יוצרים לארץ.
אני רק שואל דבר אחד. בזמנו, היו לנו ויכוחים אינסוף לגבי העיר אשקלון האם באמת אשקלון כבר הגיעה למצב שבו אנחנו יכולים לבוא ולומר לה, כל מפעל שיגיע בעתיד, אנחנו לא יכולים לתת לו מבחינת הקריטריונים כי אין החלטת ממשלה, אפשר מחר בבוקר לקבוע החלטת ממשלה.

האם באמת אשקלון – שהיא נמצאת לא בנסיקה אבל בעלייה – אנחנו לא יכולים פתאום לעצור אותה. אשקלון היום היא קו עימות לכל דבר, ויש הרבה סיבות מדוע לעודד אותה, שכן היא נמצאת בעיצומו של פיתוח מאוד ראוי, שאני מקווה שאף אחד מאתנו לא יגרום בסופו של דבר לאיזושהי עצירה שיכולה לדרדר אותה למטה.
אני מבקש לדעת האם אין אפשרות – אני יודע גם, ולוקח בחשבון שכאשר אני אתמוך בהצעה שאני מדבר עליה ושהיא לא נמצאת כאן, ואני יכול או לאשר את זה או לא לאשר את זה, ואי-אישור הוא דבר חמור ביותר – אני יודע, אני מזהיר את עצמי שברגע שאשקלון גם נכנסת, או ממשיכה להיות, זה פחות לירושלים, זה פחות למקומות אחרים. וגם אני לוקל-פטריוט, וגם כאדם שיודע שירושלים חשובה, אני מתלבט בשאלה הזאת, אבל באמת, אנחנו בזמנו, בשום-שכל ובתכנון, הכנסנו את אשקלון. הכנסנו אותה.
ואכן, כל מפעל אשר הוקם באשקלון ויש התחייבות לגביו, כתוצאה מההתחייבויות אשר כבר נעשו, ימשיכו לטפל בו. השאלה היא מדוע היום לגרום למצב שבו יכול להיות שיבואו מפעלים ויאמרו, אנחנו לא ממשיכים באשקלון, למרות שאשקלון יצרה תשתיות להמשך הפיתוח. האם אנחנו לא פוגעים באמת באותו היגיון שהביא אותנו לחקיקת החוק בנוסחו כפי שהיה, כי נדמה לי שההבדל היחידי בצו הזה הוא הוצאתם של מפעלים עתידיים באשקלון מתחום החוק.

לכן, אני מציע לממשלה לבוא ולשקול – על-ידי החלטת ממשלה או בכל דרך אחרת – להמשיך לאפשר לאשקלון, לומר להם עד 2016, וב-2016 לקבוע נקודת בחינה שבה נחליט האם אנחנו רוצים להמשיך את זה עד 2020, כי פיתוחה של אשקלון הוא דבר שחשוב מאוד למדינת ישראל היום בכל מה שקשור לקו העימות עם הרשות הפלסטינית בעזה.
<אראל מרגלית:>
אני – בסיורים שם – נוטה להסכים אתך.

<משה גפני:>
אדוני היושב-ראש, אני כנראה אתמוך בזה מכיוון שאין ברירה, אחרת אנחנו פוגעים בכולם, אבל תראה מה שקורה. למיטב זכרוני, אני ביקשתי מהממשלה שבפעם הבאה כשהם מביאים, שיביאו את זה בזמן. למה להביא בזמן? זה לא רק הסיבה – גם ההתייחסות כלפי הכנסת – אלא אז, גם הממשלה וגם אנחנו היינו יכולים לקיים דיון על אשקלון. אשקלון כמשל. האם הקריטריונים הקיימים, שעל-פיהם נגזר הצו הזה או התוספת הזאת, האם הקריטריונים הללו הם אכן קריטריונים עדכניים שאפשר להמשיך אתם?
הקריטריונים הללו מוציאים את אשקלון מהמפה. ויש לי בקשה – אל תגיד שאני עשיתי את זה.

<ראובן ריבלין:>
לא אתה. מותר לך היה לעשות.
<משה גפני:>
לא, גם עשיתי דברים לא טובים. גם אז לא היתה לי ברירה. מה היתה הברירה? הם הגיעו שלושה חודשים מאוחר יותר, הייתי חייב לאשר את זה, אחרת באמת היינו פוגעים בכל אזורי העדיפות הללו.
<ראובן ריבלין:>
לא בטוח שהם רצו כל כך שתאשר את זה.

<משה גפני:>
יכול להיות. עכשיו הם מביאים את זה ביום האחרון, אנחנו לא יכולים לדון על הקריטריונים, הממשלה לא יכולה לדון על הקריטריונים.
יש לי רעיונות איך אפשר להכניס את אשקלון לעניין. הרי מה תהיה התוצאה של הצו הזה או של התוספת הזאת? התוצאה תהיה שמפעלים חדשים לא יבואו לאשקלון. הם כבר לא הגיעו קודם בגלל הצו הקודם, והם לא יגיעו עכשיו בהמשך.
כמו שרובי אמר, אשקלון זה יישוב עימות, זה מקום שיכול ליפול מהר. היה אפשר לשנות את זה והיה אפשר לשנות את הקריטריונים.
אני אומר לך – תיערך לעניין של החוק של אזורי עדיפות. החוק של אזורי עדיפות תלוי ועומד בבג"ץ – או לא תלוי ועומד, בג"ץ אמר את דברו.
<ראובן ריבלין:>
לא היינו צריכים לשנות.

<שגית אפיק:>
הטבות במס הכנסה, אתה מתכוון.

<משה גפני:>
הטבות במס אני מתכוון.

<ראובן ריבלין:>
אבל אנחנו היינו צריכים לבוא ולקבוע.

<משה גפני:>
לא לא. רובי.
<ראובן ריבלין:>
הממשלה הביאה לנו קשת ואנחנו התחלנו "לעשות אצבעות", זה דבר לא טוב.

<משה גפני:>
אדוני יושב-ראש הכנסת לשעבר, אני פניתי לממשלה, אני גם פונה אליה עכשיו – תפקידה של הממשלה להביא לכנסת חוק, שהחוק הזה יהיה תואם את מה שאמרנו כמה פעמים. החוק צריך להיות על-פי קריטריון מוסדר ולא "עם האצבעות" האלה.

<ראובן ריבלין:>
תודה לך, יושב-ראש הוועדה לשעבר.

<משה גפני:>
אני מבקש מהממשלה, ואני אומר לכם, תדעו לכם ששם זה חומר נפץ מתקתק. המציאות הזאת שבה לא יביאו את החוק הזה של הטבות המס, לא יביאו את זה לאישור הממשלה ולא יביאו את זה לאישור הכנסת, יש פסק דין של בית-המשפט העליון שזה פעם ראשונה בהיסטוריה המשפטית של מדינת ישראל שבה בית-המשפט הופך להיות רשות מבצעת. הוא אומר – זה בחוץ.
<עדי קול:>
לא ראשונה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא פעם ראשונה.

<שגית אפיק:>
מחוקקת. מחוקקת, כי הוא מכניס יישובים ומוציא יישובים.

<קריאות:>
- - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מוישה, זאת לא פעם ראשונה.

<משה גפני:>
מחוקקת.

<קריאה:>
זאת לא פעם ראשונה?

<שגית אפיק:>
מחוקקת זה פעם ראשונה.
<משה גפני:>
פעם ראשונה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה פתאום.

<משה גפני:>
ניסן, תן דוגמה.

<שגית אפיק:>
להכניס יישובים לחוק – פעם ראשונה. הוא מכניס יישובים לחוק.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני אומר לך שזה לא פעם ראשונה.

<ראובן ריבלין:>
אני לא בעד שבית-המשפט יבטל חוקים. הכנסת לא צריכה לחוקק חוקים שבית-המשפט יכול לבטל אותם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ההיפך. שנינו באותו כיוון שאנחנו לא רוצים את האגרסיביות של בית-המשפט העליון.
<משה גפני:>
בית-המשפט הכניס יישובים על דעת עצמו.

<שגית אפיק:>
לפי הקריטריונים. לא על דעת עצמו.

<ראובן ריבלין:>
מוישה, כדי שהם יבינו. הממשלה הביאה קריטריון, קשת של שבעה קילומטרים או 11 קילומטרים.

<משה גפני:>
נכון.

<אראל מרגלית:>
שבעה או 11 קילומטרים ממה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מקו הגבול.

<ראובן ריבלין:>
מקו הגבול. מעזה. ואז התחילו לחצים. אז היה קיבוץ של מפ"ם, שהוא היה באצבע הזאת, אבל ביניהם היו בדואים והיו כל מיני כאלה. פה היה קיבוץ אחר ופה היה מושב אחר, רק ביניהם היתה רהט.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בית שאן תמורת טבריה. אתה לא זוכר?
<ראובן ריבלין:>
בא בית-המשפט ואמר
יש אזרחים, אתה מוציא אותם באצבעות – זה לא קריטריון.

<משה גפני:>
אני, ברשותך אדוני היושב-ראש, פונה לממשלה ואני אומר להם – בית-המשפט, בצדק, נתן שנה לממשלה להעביר את החוק. הממשלה מתמהמהת.
<ראובן ריבלין:>
נכון. והאריך את זה. האריך לנו עוד שנה.

<משה גפני:>
נכון, אבל עכשיו המועד מתקרב. אני פונה לממשלה – זה לא יכול להיות.

<ראובן ריבלין:>
היא חייבת לקבוע קריטריונים.

<משה גפני:>
כן, לקבוע קריטריונים, להביא את החוק ולקבוע מי בפנים ומי לא בפנים, ושיקבלו אומץ. למה הממשלה לא עושה את זה? היא פוחדת פוליטית. משום שראש העיר הזה מתקשר, וחבר המרכז הזה מתקשר. הגיע הזמן לנהל את העניינים. אם יש פוליטיקה חדשה, אני רוצה לראות איך היא באה לידי ביטוי. בינתיים אני רק רואה זיגזג.

אשקלון חייבת להיות בפנים.

<יצחק כהן:>
יפה. קודם כול, אני אקדים ואומר שאני מאוד תומך במה שאמר חבר הכנסת אראל מרגלית. זה נושא חשוב מאוד כי בשבועות ובחודשים האחרונים יש עליהום כזה שרק עושה נזק אדיר לכלכלה הישראלית, על לא עוול בכפם. הם לא עשו שום דבר נגד החוק, הם בסך הכול עשו טוב לישראל, לכלכלה בישראל, הם דוגמה ומופת לעולם. אני מתחבר למה שאתה אומר, וטוב שאמרת לזמן אותם – לא יודע אם יסכימו לבוא – לזמן, לעשות דיון יחד אתם, לראות שאנחנו לא נגדם. שתצא אמירה מפה מול החברות האלה.
נחזור לעניין שלנו. באורח אבסורד, מה שקרה באשקלון – משבר הנדל"ן הביא צעירים לאשקלון, מתל-אביב. הם לא עובדים באשקלון, זה הפנימייה.
<אראל מרגלית:>
איזה קו חוף יש להם.

<יצחק כהן:>
כן. עיר מדהימה. הם באים לאשקלון וחוזרים חזרה לתל-אביב לעבודה. זה העלה את החתך הסוציו-אקונומי שלה.

בשביל זה להעניש את התושבים? רמת האבטלה אותה רמת אבטלה, העיר הזו בסבב האחרון חטפה יותר מ-90 גראדים, משהו מדהים. מדהים. היא עיר ספר לכל דבר ועניין. קשה. כשאומרים עוטף עזה, היא בהחלט עוטף עזה – עם הרקטות של החמאס היא עוטף עזה.

להחריג אותה, להוציא אותה, זה לגזור גזר-דין מוות על התעשייה באשקלון, אין ספק. מה זה חדשים לא, ישנים כן? מה זה אומר? זה אומר שנגמר, אין יותר פיתוח תעשייה באשקלון.

<אראל מרגלית:>
גם אשקלון זקוקה היום לאסטרטגיה קצת חדשה בפיתוח.

<יצחק כהן:>
נכון, וכמו שמצאנו ליהודה ושומרון – ואני שמח שמצאנו פתרון ליהודה ושומרון, באמת אני שמח – צריך למצוא פתרון גם לאשקלון. זה הכול. אשקלון חייבת להיות בפנים. תודה.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ינון, אתה רוצה לתת תשובות?

<ינון אלרועי:>
כן, בבקשה. לגבי התעדופים ונושא של העדפת יישובים רחוקים יותר – בהחלט רלוונטי, הממשלה עוסקת בזה.

קודם כול, חשוב להבין שבמסגרת הפעילות במרכז השקעות עצמו, מסגרת הקריטריונים של המנהלה, יש העדפה ליישובים מרוחקים יותר, זאת אומרת הם מקבלים ניקוד יותר גבוה. והיות ותקציב המדינה, לצערנו – אלא אם תצליחו למצוא פטנט אחר - ובכללו תקציב מרכז השקעות מדולדל מאוד, המפעלים שנכנסים לקו הכסף הם לא רבים. זה אומר שבעצם, יש העדפה מתקנת - - -

<אראל מרגלית:>
אבל אין הבדל בין יקנעם לקרית-שמונה, בעצם.

<ינון אלרועי:>
לא במסגרת החוק הקיים.

<עדי קול:>
איך אנחנו יכולים לדעת את הקריטריונים הפנימיים האלה, שאנחנו לא מכירים?

<רותי לירז שפירא:>
באתר של מרכז ההשקעות.

<ינון אלרועי:>
קודם כול, בשביל זה זימנת אותנו – שנספר לך גם על זה. זה אחד.
שנית, הממשלה כרגע בוחנת, אנחנו נמצאים בדיונים פנימיים של שתי תוכניות – תוכנית אחת יחד עם ידידנו מהאוצר, נמצא פה הרכז יאיר זילברשטיין, אנחנו בוחנים. יש תוכנית שמוצגת כרגע לשר, של אזורי תעשייה מרחביים. אם התוכנית תאומץ או תאושר בצורה כזו או אחרת על-ידי השרים החדשים, אז תהיה בהחלט - - -
<עדי קול:>
אזור התעשייה בכרמיאל נחשב מרחבי?
<ינון אלרועי:>
סליחה, אני אקרא לזה בשם אחר כי דיברנו על אזורי תעשייה.

<אראל מרגלית:>
קוראים לזה אשכולות, לא?

<ינון אלרועי:>

אשכולות תעשייתיים – מתחמי תעשייה אזוריים, נקרא להם, כדי לא לבלבל אתכם – ופה בהחלט תינתן גישה לעניין הזה.

דבר שני, הממשלה עובדת כרגע על תוכנית אזרחית למעבר צה"ל לנגב, ובמסגרת זו גם אמורים להינתן כלים ייחודיים ואחרים לאזורים, למשל כמו ירוחם ודימונה והיישובים שמשולבים בהחלטה. יש בהחלט חשיבה שמתעסקת בנושא הזה בראייה מולטי-דיסציפלינרית.

<אראל מרגלית:>
שהיא פחות דרך החברות ויותר דרך העובדים עצמם?

<ינון אלרועי:>
גם. EMC, שאתה דיברת עליו, קיבל בבאר-שבע ממרכז ההשקעות מסלול שכר גבוה – לא רק הוא, NESS טכנולוגיות ועוד חברה.
<אראל מרגלית:>
אלביט.

<ינון אלרועי:>
ואלביט, כמו שאתה אומר. במסגרת זו, במסגרת החבילה של המענה האזרחי למעבר צה"ל לנגב, אנחנו מכוונים עוד חבילות – שאם ייסגר באוצר ואתם תצטרכו בסוף לאשר את זה, זה יבוא לשולחנכם.

<עדי קול:>
אנחנו צריכים להיות מעורבים בזה כי איכשהו אנחנו מגיעים תמיד גם לבאר-שבע.

<ינון אלרועי:>
הכול מגיע אלייך. אתם מחליטים על כל שקל שעובר.

<עדי קול:>
אחר כך אנחנו לא מגיעים לירוחם, לדימונה – ושוב, מקומות שנופלים.

<ינון אלרועי:>
אני אומר, הכול קשור.
<משה גפני:>
מה זאת אומרת כל שקל שעובר? יש לך תקציב.

<ינון אלרועי:>
התקציב שלי מאושר על-ידך.

<משה גפני:>
כן, אבל אחרי שהוא מאושר אתה עושה אתו - - -

<ינון אלרועי:>
בסדר, אבל אתה שם בשלב האישור.

<משה גפני:>
אה, כשמאשרים את תקציב המדינה.

<ינון אלרועי:>
בוודאי. באישור תקציב המדינה, ואם יש תוכנית מיוחדת - - -

<משה גפני:>
באמת, בתקציב המדינה כולם נרדמים.

<ינון אלרועי:>
חס וחלילה. בתוכניות מיוחדות, כשהממשלה באה עם תקציב תוספתי לתוכניות מיוחדות, אתם מאשרים אותן.
<ראובן ריבלין:>
יש סעיפי תקציב.

<שגית אפיק:>
וגם כשהיה תיקון בחוק המדיניות הכלכלית לגבי חוק עידוד השקעות הון, הוועדה ביקשה מסלולים מיוחדים, אם אתה זוכר. זה גם אמור להגיע לוועדה, כשיהיו מסלולים כאלה.

<משה גפני:>
יפה. רק שלא יקצצו בזה עכשיו. אני רואה שמקצצים בתקציב המדינה בכול.
<ינון אלרועי:>
אני לא אחראי על הקיצוץ.

<משה גפני:>
אבל אתה יודע שהולכים לקצץ לכם?

<ינון אלרועי:>
עוד לא סגרנו את המעטפת.

<אלעזר שטרן:>
ינון, תגיד לי אם אני טועה. יכול להיות שאשקלון לא ואלקנה כן?

<משה גפני:>
התשובה כן.

<ינון אלרועי:>
לא יודע להגיד לך.
<יצחק כהן:>
התשובה היא כן.
<אופיר כהן:>
זה משהו אחר.
<קריאות:>
- - -

<יצחק כהן:>
זה בלתי אפשרי, אסור שזה יקרה.

<אלעזר שטרן:>
איך זה יכול להיות, איפה ההיגיון?

<ראובן ריבלין:>
אני אסביר לך. ההקצבה מתוך חוק עידוד השקעות הון, מקורה משני נושאים שונים – אחד זה חוק עידוד השקעות הון ואחד זה החלטת ממשלה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
סליחה, ינון באמצע הדיון.

<קריאות:>
- - -

<משה גפני:>
אלקנה נקרא אזור פיתוח א', ואשקלון לא.
<רותי לירז שפירא:>
א' להרחבה.

<ראובן ריבלין:>
בכנסת זו, ממשלה שלא תתמוך ביהודה ושומרון – תיפול.

<יצחק כהן:>
אשקלון לא מפילה ממשלות.

<קריאות:>
- - -

<ינון אלרועי:>
לגבי השאלות של חבר הכנסת עיסאווי פריג' - - -

<ראובן ריבלין:>
אני לא נגד אלה, אלא אני אתך בעד אלה.

<אלעזר שטרן:>
אני גם לא נגד אלה. אני לא שאלתי למה לבטל באלקנה.
<ראובן ריבלין:>
באים ואומרים, אשקלון - שאני בעדה – לא מבטלים את מה שכבר נתנו.

<יצחק כהן:>
אבל זה לא שווה כלום.

<ראובן ריבלין:>
לא יתנו להבא משום שמבחינה סוציו-אקונומית - - -
<יצחק כהן:>
משבר הדיור הביא כמה חבר'ה מתל-אביב - - -
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
למה אתם מעמיסים על אלעזר? אלעזר שאל רק לצורך השאלה שכדאי שתישאל.

<יצחק כהן:>
לא, הוא שאל שאלה מערכתית.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
היא לא קשורה לנושא. השאלה תישאל, ואם תרצה אחר כך אני אוכל לתת לך הסבר שישכנע אותך, אבל זה לא רלוונטי כי אתה לא דן עכשיו בהחלטת ממשלה. לממשלה יש קריטריונים אחרים, תיסע בכבישי אלקנה ונראה אותך – לא אתה, לא מדבר עליך – יכול להיות שהממשלה הכניסה קריטריונים נוספים.
<ראובן ריבלין:>
כל פעם שתתחילו עם יהודה ושומרון, חבל על הזמן.
<משה גפני:>
צריך לתת לו תשובה באומץ. יש החלטת ממשלה לגבי יהודה ושומרון.

<יצחק כהן:>
לאשקלון אין.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כשהקריטריונים האחרים משחקים שם.

<משה גפני:>
מי שנמצא באזור פיתוח א' בפנים; מי שלא נמצא באזור פיתוח א' לא בפנים.

<ראובן ריבלין:>
יש חוק ירושלים, ויש חוקים אחרים.

<אופיר כהן:>
יש גם יישובים ערביים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אבל הקריטריונים הם שונים כי ביהודה ושומרון החלטת הממשלה לא היתה לפי חתך סוציו-אקונומי. יש קריטריונים נוספים.
<קריאות:>
- - -

<יצחק כהן:>
ניסן, צריך להשאיר את אשקלון בתוך החוק, זה מה שצריך לעשות.

<ינון אלרועי:>
חבר הכנסת עיסאווי שאל לגבי נתונים. ראשית, ועדת שני שישבה בשנת 2010 ודנה בשינויים בחוק, היא דנה בנתונים האלה. לאחר כניסתו של מנהל מרכז ההשקעות הנוכחי, נחום איצקוביץ', הוא החליט על ביצוע עבודה שתסתכל במבט רחב ככל הניתן באמת על הפעילות של מרכז ההשקעות וההשלכות שלו, ואני מעריך שכאשר נבוא אליכם בדיון הבא להארכה או לדיון - -
<עיסאווי פריג':>
בעוד שנתיים.

<ינון אלרועי:>
- - בסוף 2014, יהיו לך כל הנתונים שנתבקש. יחד עם זאת, יש פה הצעה – נמצאת פה ראש המטה של נחום איצקוביץ' – וההמלצה היא שבכפוף כמובן לסדר-היום ולדחיפויות שיש לכם פה, מרכז השקעות ישמח לבוא ולהציג לוועדה המכובדת את פעילותו, את ההיקפים, ותוכל לראות שם גם את המסלולים.
<ראובן ריבלין:>
זה יפה. אנחנו נשמח לקבל אותו, עכשיו נחזור - - -
<יצחק כהן:>
תודה רבה, אתם מאוד נחמדים. בוא נחזור לאשקלון.

<ינון אלרועי:>
לגבי אשקלון. אני שוב נשען על ייעוץ משפטי פה. לפי מה שאני מבין, משרד המשפטים לא יאפשר להכניס עיר ספציפית.
<יצחק כהן:>
תתקנו את זה ותחזרו.

<ינון אלרועי:>
אני אומר – משרד המשפטים לא יאפשר להכניס עיר ספציפית להחלטה כזו.

<ראובן ריבלין:>
אתם, מבחינת - - -
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רובי, אי-אפשר.

<ראובן ריבלין:>
לא לא. הוא הולך למשפטים, ניסן.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תן לו רק לסיים את הדברים.

<ראובן ריבלין:>
אני אטפל במניעה המשפטית.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא, אתה לא תטפל.

<ראובן ריבלין:>
אין שום מניעה משפטית.

<יצחק כהן:>
מה אומר משרד המשפטים לגבי יהודה ושומרון, מעניין.
<אופיר כהן:>
זה שונה, יהודה ושומרון זה לא נכנס לצו - - -
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבותי, התשובות הסתיימו.

<עיסאווי פריג':>
אני לא קיבלתי תשובה, רבותי. מתי חוק עידוד השקעות הון התחיל? לפני כמה שנים?

<קריאה:>
59'.

<עיסאווי פריג':>
מאז עד היום לא עשיתם בדיקה.

<ינון אלרועי:>
בוודאי שנעשו.

<עיסאווי פריג':>
יפה, זה מה שביקשתי. אתה אומר לי, ועדת שני ב-2010 ישבה - - -
<ינון אלרועי:>
כבודו רוצה את זה עכשיו?
<עיסאווי פריג':>
לפני שאני מקבל החלטה. האם עשיתם את העבודה המקצועית שלכם שתאפשר הצדקה של ההרחבה הקיימת, כפופה לשינויים? האם עשיתם את זה?

אתם באים, שמים את האקדח כאן – תאשרו, לא תאשרו – מפעלים ייפגעו. זה מה שאתם עושים.

<ינון אלרועי:>
אני רוצה להזכיר לכבודו שאנחנו לא באנו הנה עם איזה משהו יצירתי. אנחנו מכבדים אתכם ומכבדים את ההליכים. בואו נזכור כולנו שהכנסת הזאת התכנסה לא מזמן, וגם הממשלה, ואם מצפים ששרים אחראים במדינת ישראל יבואו וישנו מדיניות בהינף יד, בשנייה, אנחנו לא מסוגלים לעשות את זה, וגם אתם.

בשביל לתת לכם את האפשרות להיכנס לעבודה הזאת בצורה יסודית, אנחנו מציעים לקחת את חלון הזמנים הקצר ביותר שאתם החלטתם עליו, כמחוקקים, שזה שנתיים - - -

<ראובן ריבלין:>
אם אין מניעה משפטית, אתה מסכים לאשקלון?

<עיסאווי פריג':>
זה לא שינוי מדיניות, זה מידע.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שנייה אחת.
<עיסאווי פריג':>
ניסן, זה מאוד חשוב. אלה נקודות מאוד חשובות. אתם מתעלמים מהן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא מתעלמים. אני מציע כך. אשקלון יצאה מהקריטריון. אפשר להחיל עליה את זה מהוראת המעבר שקיימת בחוק.

יש לנו בעיה שאנחנו רוצים שגם מפעלים חדשים שמגיעים היום יעשו את זה. ברגע שיעשו את זה, אוטומטית כל אותם יישובים נניח שנמצאים ברמה 5 או ב-6, איפה שהיא נמצאת, גם יבקשו את זה, ואם לא יתנו להם, ילכו לבג"ץ ויקבלו את זה, או שיעצרו את זה, אנחנו כולנו יודעים. מצד שני, אנחנו רוצים לאשר את זה כי אנחנו לא רוצים לעצור את כל הנושא הזה בכל הארץ.
מה שאני מציע, אל"ף, נאשר את זה; בי"ת, נפנה בכתב מטעם הוועדה לשר הכלכלה שימצא פתרון דרך החלטת ממשלה ספציפית, שאז היא לא כפופה לקריטריונים שעומדים במבחן בג"ץ – בתוך דקה אחת יעצרו את הכול – שימצא דרך לפתרון בשם הוועדה לגבי המפעלים החדשים שיגיעו גם כן לאשקלון. אני חושב שזאת לא הצעה סתם, זו גם הדרך היחידה שהיא אפשרית.

<יצחק כהן:>
זה סרק. אפשר בהוראות המעבר. רובי שאל אם מבחינה משפטית תיפתר הבעיה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כדי שאני אהיה נאמן עליך, ראית שגם בנושא התיירות אמרתי שזאת הדרך היחידה – כשדובר על יהודה ושומרון, מקומות אחרים, כל אחד לפי האינטרסים שלו, שזו הדרך הנכונה והיחידה לעשות את זה.

<ראובן ריבלין:>
שם זה היה נכון. שם צדקת.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
גם פה אני צודק, כי אחרת, ברגע שאתה תיתן למפעל שבא לרמה סוציו-אקונומית 5 או 6, אוטומטית כל המקומות האחרים יבקשו ויקבלו.
<יצחק כהן:>
זה לא 5–6.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני לא יודע, אבל הוא עבר. אני סומך עליהם. אם הם לא עברו, אז יקבלו.
<יצחק כהן:>
לא, זה 1 עד 4. מה החתך של אשקלון?

<ינון אלרועי:>
הם עלו ל-5, למיטב הבנתנו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בסדר, אז 5. אזורי 5 יקבלו, ואם לא, יעצרו את הכול.

<יצחק כהן:>
יש עוד כמה פרמטרים, יש עוד כמה קריטריונים. יש רמת אבטלה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אבל זה לא נכנס. אם זה היה נכנס, היה נכנס. אני מציע לאשר.

<משה גפני:>
אגב, מישהו עבר על הרשימה? אתם עברתם על הרשימה, על כל היישובים?

<ינון אלרועי:>
ודאי.
<משה גפני:>
דבוריה זה מרכז הארץ?

<איתי יחזקאל:>
אנחנו עוברים על כל היישובים פעם בשנה.

<עפרה לחיאני:>
דבוריה זה גלבוע.

<קריאות:>
- - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
המיעוטים קיבלו בכל המקומות. לא יהודה ושומרון, אלא המיעוטים קיבלו בכל הארץ.
<משה גפני:>
מה עם דישון?

<יצחק כהן:>
אדוני היושב-ראש, אני מבקש התייעצות סיעתית, אני לא יכול לעבור על זה לסדר-היום. לא יכול להיות שעיר שכל תושבי יהודה ושומרון לא מגיעים למחציתה – לא, וזה כן. זה פשוט אבסורד. אני מבקש התייעצות סיעתית.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה אתה רוצה, עוד חמש דקות נקיים את ההצבעה?
<יצחק כהן:>
איך אני יכול בעוד חמש דקות לקיים התייעצות סיעתית?
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שמע לי, ההצעה שאני מציע היא הצעה - - -

<יצחק כהן:>
ההצעה שלך היא הצעה טובה, היא לא ישימה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
היא הישימה היחידה.

<יצחק כהן:>
אתה לא תקבל תשובה בעוד עשר שנים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
היא הישימה היחידה, אין דרך אחרת.

<יצחק כהן:>
יש את הוראות המעבר. למה על מפעלים ישנים כן חלות הוראות המעבר?
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה קיים, ההוראה הזאת. זה כבר קיים מהצו הקודם.

<ינון אלרועי:>
- - - הם הסתמכו עליך.

<יצחק כהן:>
העיר הסתמכה עליך, תושבי העיר הסתמכו עליך, מה זאת אומרת.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבותי, אני מציע כך.

<יצחק כהן:>
אני מבקש התייעצות סיעתית.

<עיסאווי פריג':>
אדוני היושב-ראש, אני מבקש לקבל את הנתונים של ועדת שני ולא לחכות לסוף 2014, עד שנקבל אותם. האם אפשר לקבל אותם?
<ינון אלרועי:>
אנחנו נעביר לכם כל מה שיש.

<יצחק כהן:>
עד שאני אכנס לסיעה ייקח לי זמן. אחרי זה נבקש רוויזיה וניפול בהצבעה, אני כבר מודיע.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה רוצה רוויזיה עכשיו?

<יצחק כהן:>
לא, אני רוצה התייעצות סיעתית.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה רוצה שדווקא בסוף לא נציע את ההצעות?

<יצחק כהן:>
אני לא רוצה שאשקלון - - -
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שלא יהיה שום סיכוי לאשקלון? אני בא ואומר, נפנה אנחנו כוועדה.

<יצחק כהן:>
נער הייתי וגם זקנתי. מה שאתה מציע זה מתוך רצון טוב, אני מאמין למה שאתה אומר, אבל זה לא יהיה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
למה זה לא יהיה?

<יצחק כהן:>
כי זה לא יהיה. זו ההזדמנות האחרונה לאשקלון.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בדרך שלך זה כן יהיה? שנעצור את זה?
<יצחק כהן:>
עכשיו צריכים להחליט שאשקלון בהוראת מעבר.
<קריאות:>
- - -

<יצחק כהן:>
על אותם קריטריונים שהוא אומר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה לא יכול להחליט את זה.

<יצחק כהן:>
תושבי העיר הסתמכו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה לא יכול להחליט את זה.

<יצחק כהן:>
הוא אומר שכן. תשאל אותו למה הישנים כן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא, הם ימשכו את זה, לא יהיה כלום, וידונו.

<יצחק כהן:>
בבקשה, שישבו כמה דקות, שיביאו פתרון יצירתי, אתה בעד.
<ראובן ריבלין:>
לא צריכים למשוך את זה. היושב-ראש, המצב הרבה יותר חמור. אם אתה לא מאשר את זה היום, זה בטל.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני יודע, על זה אני מדבר.

<ראובן ריבלין:>
לא צריכים למשוך. האוצר יודה לך מאוד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבי יצחק, מאחר שבדקנו שההתייעצות הסיעתית היא קצת מסובכת כי יושב-ראש הסיעה שלכם זה אריאל, נכון?

<יצחק כהן:>
לא לא, בדיחות מחר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ומאחר שבסוף זה צריך להגיע דרך המוסדות התורניים – זה ישי – אז איך אנחנו עושים את ההתייעצות? קצת מסובך לנו.
<יצחק כהן:>
יש לנו ישיבת סיעה ב-15:00.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יש לנו עוד שתי דקות להתייעצות הסיעתית.
<משה גפני:>
אז יש לי שתי דקות לשאול. יערה זה יישוב שגר בו חבר הכנסת וקנין, נסעתי פעם לשם.

<עפרה לחיאני:>
יערה זה מעלה יוסף, על הגבול.

<אלעזר שטרן:>
ליד שלומי.

<קריאות:>
- - -

<משה גפני:>
לא, כי קודם חשדו שאני ב"ליבה", אני לא מכיר. אני מכיר את הארץ אני חושב יותר טוב מהרבה שלמדו. יערה זה על גבול הלבנון.

<עפרה לחיאני:>
חלק מהמטעים שלהם - - -

<משה גפני:>
יפה. יערה, כתוב בחוברת שזה מרכז הארץ.

<איתי יחזקאל:>
מפעלים קיימים ביערה מקבלים אזור פיתוח א'.

<משה גפני:>
אבל אי-אפשר להקים כי יערה זה מרכז הארץ.
<איתי יחזקאל:>
אי-אפשר להקים.

<משה גפני:>
אדוני היושב-ראש, אתה יודע מה אנחנו הולכים לאשר עכשיו?

<יצחק כהן:>
לא יקרה שום דבר, ניסן, יש לנו יום ארוך. שייקחו את הצו, ישנו אותו.
<קריאות:>
- - -

<משה גפני:>
תעבור על הרשימה - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נו אז מה, אני לא מבין מה אתה שואל.

<ינון אלרועי:>
חברים, אני רוצה להזכיר. מדובר על פרמטרים סוציו-אקונומיים.
<קריאות:>
- - -

<ינון אלרועי:>
כבוד היושב-ראש לשעבר - - -

<משה גפני:>
למה יערה לא?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אזור התעשייה מקבל.

<רותי לירז שפירא:>
אזור התעשייה לא מקבל.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
היישוב עצמו קשור לסיפור אחר, למפת העדיפויות - - -

<יצחק כהן:>
אפשר לפי מה שאתה אומר להכליל גם את אשקלון, על-פי הוראת המעבר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
איך אתה רואה את זה?

<יצחק כהן:>
הוא אומר – הסתמכו על זה. זה אומר שהעיר הסתמכה על זה.

<ינון אלרועי:>
לא לא, אדוני גורר אותי בלשוני למחוזות שלא הייתי בהם.

<שגית אפיק:>
גם הוראת המעבר קבועה בחוק, צריך להבין.

<ינון אלרועי:>
מי שקיבל הטבות, וביום הקמת המפעל שלו הוא היה בהטבות, אומרת הוראת המעבר – אנחנו לא מקפחים אותו.

<קריאות:>
- - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עוד דקה יש לו להתייעצות הסיעתית.

<קריאה:>
הם מתייעצים? אני לא רואה התייעצות.

<ראובן ריבלין:>
הוא מתייעץ עם עצמו.

<משה גפני:>
את יערה אני לוקח בתור דוגמה, שלוש פעמים כתוב יערה. פעם אחת זה הקמה והרחבה היסטורית, שזה אזור עדיפות א', פעם אחת שזה הרחבה א', ואחרי כן פעם שלישית הקמה מרכז הארץ.

<ינון אלרועי:>
נכון. בגלל שהיישוב הזה – כמו יישובים אחרים, מיתר או יישובים אחרים במקומות אחרים בארץ - - -
<משה גפני:>
בוא נדבר על יערה.

<ינון אלרועי:>
אז יערה, ככל הנראה, לפי שני מדדים סוציו-אקונומיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה היא באשכול חברתי פריפריאלי יותר גבוה ממה שאתה מתבקש לאשר כרגע, שאחוז האבטלה שם – כנראה שכולם עובדים.

<עפרה לחיאני:>
כי כולם חקלאים.

<ינון אלרועי:>
הם כולם עובדים. היות ולך אין הרבה כסף, יש לך רק 200 ומשהו מיליון שקלים ואתה צריך לתעדף, באיזשהו מקום צריך לעבור הקו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבותי, ההתייעצות הסיעתית הסתיימה.

<משה גפני:>
רגע, עוד לא התייעצנו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבותי, אני מעלה להצבעה את אישור תקנות לעידוד השקעות הון (תיקון התוספת השניה לחוק), התשע"ג-2013, בתוספת מה שאמרנו, שייצא מכתב לשר הכלכלה ולשר האוצר מטעם הוועדה בבקשה-דרישה לעשות כל מאמץ אפשרי, דרך החלטת ממשלה או דרך אחרת, כדי לאפשר למפעלים חדשים שרוצים לקבל את ההטבות האלה באשקלון.

<ראובן ריבלין:>
כדי להיות בטוח בהצבעתי אני רוצה לשאול את היועצת המשפטית האם באמת יש מניעה משפטית שעלולה להשליך על מקומות שהם מחוץ למפה שהיתה קיימת עד היום בגלל החרגתה או אי-החרגתה של אשקלון, על-פי מעמדה הסוציו-אקונומי היום.
<שגית אפיק:>
התשובה היא שכן כיוון שיידרש תיקון הקריטריון של רמה חברתית-כלכלית, וזה יכניס עוד יישובים.
<יצחק כהן:>
שגית, יש לי שאלה. אפשר לבקש פתרונות משפטיים לסוגיה הזאת?

<שגית אפיק:>
זה מה שהוא הציע לעשות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה הפתרון הכי טוב. זה הפתרון הכי טוב, שהוכח.
<משה גפני:>
האם אפשר לקבוע קריטריון, האם זה עומד מבחינה משפטית? זה ברור לחלוטין שאם הולכים על סוציו-אקונומי גבוה, זה ישליך על כולם.

<ראובן ריבלין:>
ודאי.

<משה גפני:>
אבל האם יכול להיות קריטריון – ויש לזה גם הסבר הגיוני – יישוב שהיה עד היום בתוך המערכת - - -
<ראובן ריבלין:>
לעשות חוק אשקלון כמו חוק ירושלים. זו הדרך היחידה.
<משה גפני:>
לא. היה במערכת עד היום, עצם הוצאתו - - -
<ינון אלרועי:>
אבל הוא לא היה עד היום. אדוני, אתה אישרת. ב-2011 אדוני אישר - - -
<שגית אפיק:>
ב-2010 הוא כבר יצא.
<ינון אלרועי:>
אדוני אישר ב-2010 או ב-2011 את ההארכה, ואשקלון יצאה בנובמבר 2009, אתה אפילו לא יכול להסתמך על זה. אתה מדבר על משהו שקרה לפני שלוש שנים.
אנחנו שמחים לעזור אבל יש פה בעיה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבותי, מי בעד הצעתי, כולל התוספת של המכתב, ירים את ידו.
הצבעה

בעד – 9
נגד – 1
נמנעים – אין
תקנות לעידוד השקעות הון (תיקון התוספת השניה לחוק), התשע"ג-2013, והצעת היושב-ראש, נתקבלו.
<יצחק כהן:>
אני מבקש רוויזיה.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הרוויזיה תידון ב - - -

<קריאות:>
יש ועדת אתיקה - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה רוצה שנדון עכשיו ברוויזיה?

<שגית אפיק:>
לא, אי-אפשר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בשעה 13:20 יתקיים דיון על הרוויזיה.

<יצחק כהן:>
יש פתרון משפטי, אפשר למצוא פתרון משפטי.

<קריאות:>
- - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
פנינו לשר. ב-13:20 תהיה הרוויזיה.
הישיבה ננעלה בשעה 12:55.

קוד המקור של הנתונים