ישיבת ועדה של הכנסת ה-19 מתאריך 01/05/2013

חוק-יסוד: תקציב המדינה לשנים 2009 עד 2012 ולשנת 2013 (הוראות מיוחדות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 12), התשע"ג-2013

פרוטוקול

 
PAGE
45
ועדת הכספים
01/05/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 36>
מישיבת ועדת הכספים
יום רביעי, כ"א באייר התשע"ג (01 במאי 2013), שעה 10:15
<סדר היום:>
1. הצעת חוק-יסוד: תקציב המדינה לשנים 2009 עד 2012 ולשנת 2013 (הוראות מיוחדות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ג-2013
2. הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 12) (תקציב דו שנתי לשנים 2013 ו-2014), התשע"ג-2013:
ההסתייגות השניה היא לשם החוק
"חוק ההתייעלות הכלכלית". אני מציעה, בשם סיעת מרצ: "הצעת חוק לעקיפת סמכות הכנסת בקביעת תקציב המדינה לשנים 2013–2014". זהו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה. מי עוד מחברי הכנסת רוצה להתייחס?

<משה גפני:>
אני מבקש להצטרף להסתייגויות שלה. אני מבקש להוסיף הסתייגות שלי על תקציב ההתאמות. אני מבקש לקבוע מועד וסכום.

<שגית אפיק:>
מה המועד והסכום שאתה רוצה?

<משה גפני:>
2 מיליארד.

<שגית אפיק:>
2 מיליארד ו-30 ימים לפני תחילת שנת הכספים?

<משה גפני:>
נכון. זה מה שהיה בפעם הקודמת.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
וזהבה מצטרפת.

<שגית אפיק:>
בפעם הקודמת הם איחרו בחודש בהגשת תקציב. היו להם חודשיים.

<זהבה גלאון:>
אני מצטרפת לגפני בשם כל סיעת מרצ.

<שגית אפיק:>
זאת אומרת, תקציב התאמות – 2 מיליארד שקלים, מרצ וגפני - - -

<משה גפני:>
רגע, אז אני מצטרף בשם כל סיעת יהדות התורה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אראל, בבקשה.

<אראל מרגלית:>
גם אני מצטרף להסתייגויות של חברי הכנסת גלאון וגפני.

<שגית אפיק:>
בשמך או בשם סיעת העבודה?

<אראל מרגלית:>
תיכף אגיד לך, אתייעץ. ההסתייגות הנוספת שלי היא ששוב בהוראת שעה אנחנו דוחים חוק יסוד.

<שגית אפיק:>
אבל זו לא הסתייגות. הסתייגות זה דבר שנכנס בסופו של דבר לנוסח החוק, ככל שהוא מתקבל במליאת הכנסת או בוועדה.

<משה גפני:>
כשתנמק את ההסתייגויות שלך תגיד את זה.

<שגית אפיק:>
זו אמירה, זו לא הסתייגות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה יכול לקבל זכות דיבור, אם אתה רוצה. אבל אם אתה רוצה לשנות, אתה צריך להגיד מה. תחשוב, יש לך כמה דקות.

<זהבה גלאון:>
אפשר גם הסתייגויות שהן רק דיבור, אז הוא יכול להירשם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה שאמרתי. אם הוא רוצה הסתייגות דיבור – אפשר.

<שגית אפיק:>
אבל אם זו הסתייגות דיבור אי-אפשר להגיש הסתייגות מהותית.

<אראל מרגלית:>
הסתייגות דיבור בשם הסיעה.

<שגית אפיק:>
אבל אז אתה לא יכול להצטרף להסתייגויות המהותיות שהוגשו כאן.

<אראל מרגלית:>
למה?

<שגית אפיק:>
כי זה רשות דיבור או הסתייגות מהותית – זה התקנון.

<אראל מרגלית:>
יש לנו הסתייגות לגבי שם החוק. מבחינת חוסר עמידה בתקציב, זה נכנס בהתייעלות הכלכלית?

<זהבה גלאון:>
על זה תדבר בדברים שלך.

<משה גפני:>
אתה יכול לדבר. זו לא הסתייגות. בהסתייגות אתה יכול לשנות דברים בחוק.

<גילה גמליאל:>
אתה צריך להגיש הצעה מסודרת, כתובה, שכתוב עליה שינוי למה שמוצע בחוק.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אז תחשוב עוד.

<משה גפני:>
בואו נצביע על ההסתייגויות. אני רוצה לעלות למליאה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רגע.

<אראל מרגלית:>
אני מבקש הסתייגות דיבור בשם הסיעה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בסדר.

חברת הכנסת עדי קול, בבקשה.

<משה גפני:>
יש לי בקשה - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
היא קיבלה זכות דיבור.

<משה גפני:>
אני פשוט אפסיד - - - לא אוכל להישאר עד הסוף. אני מבקש להצביע על ההסתייגויות שלנו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לחברי הכנסת החדשים - מי שרוצה לא להסתייג לנוסח החוק אלא לדבר במליאה, שיבקש זכות דיבור במליאה ויירשם. אפשר לבקש גם בשם הסיעה.

<אראל מרגלית:>
אז מה זה הסתייגות דיבור בשם הסיעה?

<משה גפני:>
לא מצביעים על ההסתייגות הזאת. היועצת המשפטית רושמת - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבותי, אם מישהו לא מכיר את הפרוצדורות אני מבקש שישאל וזה יוסבר לו כדי שלא נתבלבל. אני מניח שכבר הסברנו.

כרגע אנחנו עוסקים בחוק. הנוסח שאושר בקריאה ראשונה מונח בפני כולם. מי שרוצה להסתייג מסעיפים בחוק או מכל דבר אחר יציע נוסח שהוא רוצה וזו תהיה ההסתייגות. זו נקודה אחת.

נקודה שניה - אם יש מישהו שרוצה לדבר עכשיו, בלי קשר להסתייגות, רוצה להביע את עמדתו הכוללת, מאחר שאנחנו בדיון, הוא יכול לדבר ולשכנע למה שהוא רוצה.

דבר שלישי – יש מי שלא רוצה להסתייג מנוסח החוק אבל הוא רוצה לדבר במליאה ולא כאן, או אולי גם פה וגם במליאה. יבקש, בשם עצמו או בשם הסיעה, יירשם ויוכל לדבר במליאה כשיתקיים הדיון בקריאה שניה.

הבהרנו את הנושאים. עדי, עכשיו את בזכות דיבור.

<שגית אפיק:>
צריך לעבור על הסעיפים אחד אחד, לקבל מהם הסבר. יש כאן חוק יסוד, דיון בחוק יסוד הוא לא כלאחר יד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עוד שתי דקות נתחיל להקריא.

<גילה גמליאל:>
אין בעיה. נשאלה כאן שאלה חשובה מצד היושב-ראש לשעבר. הוא שאל: האם לא ניתן להעלות כרגע להצבעה רק את ההסתייגויות, בלי קשר לחוק? זאת השאלה. אם זה אפשרי - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה פירוש "בלי קשר"? למה שלא נאשר את הכול?

<גילה גמליאל:>
קודם כול את ההסתייגויות.

<שגית אפיק:>
מצביעים על הסתייגות מול סעיף. אם אנחנו לא יכולים להצביע כרגע על הסעיף אי-אפשר להצביע על ההסתייגות. צריך לקיים דיון בכל סעיף.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בסדר גמור, אנחנו עושים את זה. נתחיל להקריא.

<ראובן ריבלין:>
אין דרך אחרת, אחרת אנחנו עושים דבר לא חוקי. היא צריכה להקריא את הסעיפים וכל מי שיש לו הסתייגות - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו עוברים סעיף-סעיף כדי להצביע על אישור החוק, ובכל מקום שתהיה הסתייגות נצביע על ההסתייגויות.

<עדי קול:>
לפני שאנחנו מקריאים את הסעיפים, יש בקשה שלי לגבי סעיף 4.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אז כשנגיע אליו תגידי את זה.

<ראובן ריבלין:>
אפשר לשנות את כל הפרוצדורות, אין בעיה. רק תבואו למליאה - - -

<שגית אפיק:>
בואו נסביר איך עובד דיון בהצעת חוק. זו הצעה שניה שהוועדה החדשה דנה בה, ואסביר בשתי מילים. אנחנו עוברים על כל סעיף, על סעיף האוצר יצטרך לתת את ההסבר מדוע הסעיף מנוסח כך. הוועדה רשאית להציע כל נוסח אחר. ככל שהממשלה מסכימה לנוסח של הוועדה זה נכנס לנוסח החוק שמונח במליאה, וזו לא הסתייגות. ככל שהאוצר או הממשלה מתנגדים להצעת חברי הוועדה או חבר ועדה מסוים, אותו חבר ועדה רשאי להגיש הסתייגות. בזמן ההצבעות מצביעים על ההסתייגות. ככל שהיא עוברת – היא נכנסת להצעת החוק ועולה למליאה; ככל שהיא נופלת – היא הופכת להיות הסתייגות שתיבחן במליאה.

<משה גפני:>
לא רק חבר ועדה, גם חבר כנסת שאיננו חבר ועדה.

<שגית אפיק:>
כל חבר כנסת.
"הצעת חוק-יסוד
תקציב המדינה לשנים 2009 עד 2012 ולשנת 2013 (הוראות מיוחדות)(הוראת שעה)(תיקון מס' 3)".

גם אני רוצה להעיר לאוצר ולמשרד המשפטים – שאני לא רואה אותו פה - שמדובר בתיקון שלישי להוראת שעה, אחרי שהתחייבתם, גם אתם וגם אנחנו, לבג"ץ שלא יהיה תיקון נוסף. אני מודה שהאמירה שהיתה כאן שנחזור לחוק יסוד: משק המדינה ולתקציב שנתי מפחיתה מהזילות שיש בהוראת השעה ביחס לחוק היסוד, ועדיין אשמח לקבל מכם הסבר.

אני מצטרפת גם לדברים שנאמרו כאן קודם – בדברי ההסבר אין התייחסות לכך שהתקציב הבא יהיה תקציב שנתי. מדוע זה מעלה חשש? משום שמנגד ישנו דוח משרד האוצר מלפני שנה-שנה וחצי, והדוח הזה ממליץ על תקציב דו-שנתי קבוע.

<גילה גמליאל:>
אדוני היושב-ראש, אני חוזרת על השאלה – ואני שואלת באהבה, לא בהסתייגות: עכשיו אנחנו לא אמורים לקרוא את החוק ואז, אם יש שאלות - - - ?

<זהבה גלאון:>
זה מה שהיא עושה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
היא מתחילה את הסעיף הראשון.

<גילה גמליאל:>
כי בינתיים אני שומעת רק שאלות לאוצר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
היא מתחילה עם הכותרת של הסעיף הראשון.

אני מבקש שוב – לגבי נושא דברי ההסבר נתן השר את דברו. דברי ההסבר הם בדרך כלל לא רלוונטיים, לא חוקית ולא כלום. דברי השר לעיני כל ישראל הם יותר רציניים ורלוונטיים, ולזה תתייחסו. מישהו מכם רוצה להתייחס להסתייגות לכותרת?

<שגית אפיק:>
יש כמה הסתייגויות. קבוצת מרצ, חברי הכנסת גפני ואראל מרגלית - - -

<משה גפני:>
כל סיעת יהדות התורה.

<שגית אפיק:>
כל סיעת יהדות התורה. מבקשים ששם החוק יהיה - מכיוון שאנחנו מדברים על הצעת חוק יסוד, זה צריך להיות: הצעת חוק יסוד: החלשת הכנסת בקביעת תקציב המדינה לשנים 2013–2014.

אתה רוצה להצביע?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כן. אנחנו מתנגדים לזה, עוד לפני האוצר.

<משה גפני:>
אז תצביע.

<ראובן ריבלין:>
עוד לפני שמצביעים, אני רוצה לומר גם לחברי הקואליציה שמהססים - החוק הוגש בזמנו בהוראת שעה מתוך כוונה ואידיאולוגיה לתקציב של שנתיים. בא השר הנוכחי ואומר: אני חוזר בי מהאידיאולוגיה הזו. כן צודק, לא צודק – לא שייך. אני מגיש את ההצעה הזאת כאילו מעולם לא היתה כוונה להגיש הצעות חוק לשנתיים. אלא המצב, כפי שהוא מתגבש היום, כאשר אנחנו נמצאים בחודש - - -

<עדי קול:>
אנחנו מבינים. אבל הערך של דברי ההסבר גדול בעיניי, ואני חושבת שאם היה כתוב בדברי ההסבר - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו מדברים על דבר אחר. הם מבקשים לשנות - חברים, אני מבקש. לא נצליח להתקדם כך.

<משה גפני:>
עדי, את טועה בעניין הזה, מכיוון שהיתה החלטה שתקום ועדה במשרד האוצר כדי לגבש את ההחלטה בעניין הזה. קמה ועדה, הוועדה קיבלה החלטה ובמחי החלטה שינו אותה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יש בקשה של סיעות מרצ ויהדות התורה לשנות את הצעת החוק.

<שגית אפיק:>
הנוסח הוא
"הצעת חוק יסוד: החלשת הכנסת בקביעת תקציב המדינה בשנים 2013 ו-2014"..

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו נגד זה. מי בעד קבלת ההסתייגות? מי נגד?

הצבעה

בעד ההסתייגות – 4

נגד – רוב

נמנעים – אין

ההסתייגות לא נתקבלה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה. ההסתייגות נפלה.

<שגית אפיק:>
ההסתייגות לא עברה. היא תעלה למליאה.

לחוק הזה אין עוד הסתייגויות לשם החוק.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד שם החוק? מי נגד?

הצבעה

בעד שם החוק – רוב

נגד – 4

נמנעים – אין

שם החוק נתקבל.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה, שם החוק נתקבל.

בפני כל אחד מכם מונח נוסח שמקריאה היועצת המשפטית. אם יש הסתייגויות, נא לומר אותן ואנחנו נצביע.

<שגית אפיק:>
"תיקון שם חוק היסוד הוראת השעה. בחוק-יסוד: תקציב המדינה לשנים 2009 עד 2012 ולשנת 2013 (הוראות מיוחדות) (הוראת שעה) (להלן – חוק היסוד הוראת השעה), בשם חוק היסוד הוראת השעה, במקום "2012 ולשנת 2013" יבוא "2014".

מחיקת כותרת פרק א'. כותרת פרק א' לחוק היסוד הוראת השעה – תימחק.

תיקון סעיף 1. בסעיף 1 לחוק היסוד הוראת השעה – (1) בכותרת השוליים, במקום "לשנים 2009 ו-2010 ולשנים 2011 ו-2012" יבוא "לשנים 2009 ו-2010, לשנים 2011 ו-2012, ולשנים 2013 ו-2014";"

הפסקה הזאת מדברת על כך שתקציב המדינה לשנים 2013 ו-2014 יהיה תקציב דו-שנתי, אבל הוא לא יהיה תקציב דו-שנתי פתוח אלא הוא יהיה תקציב לשנת 2013 פלוס תקציב לשנת 2014.

"(1) בסעיף קטן (א) – (א) בפסקה (1), במקום "לשנים 2009 ו-2010, וכן תקציב המדינה לשנים 2011 ו-2012", יבוא "לשנים 2009 ו-2010, תקציב המדינה לשנים 2011 ו-2012, וכן תקציב המדינה לשנים 2013 ו-2014";

(ב) בפסקה (4), במקום "הצעות חוקי התקציב" יבוא יבוא "תתבסס", והמילה "בהתאמה" - תימחק;". זה מתייחס לתוכנית התקציב הרב-שנתית שהממשלה תניח על שולחן הכנסת לאחר תקציב 2013–2014.

(ג) אחרי פסקה (4) יבוא: "(4א) תכנית התקציב הרב-שנתית שתניח הממשלה על שולחן הכנסת לגבי השנים 2013 ו-2014 תכלול את הצעת חוק התקציב הדו-שנתי וכן את תכנית התקציב לשנת 2015; בתוך תשעים ימים לפני תחילת שנת הכספים 2014, תניח הממשלה על שולחן ועדת הכספים של הכנסת תכנית תקציב לשנת 2016; הצעות חוקי התקציב לשנים 2015 ו-2016 שתגיש הממשלה לכנסת יתבססו על תכניות התקציב האמורות, בהתאמה;"

<ראובן ריבלין:>
2016 בלבד. לא יהיה 2015–2016.

<שגית אפיק:>
אתה רוצה להוסיף "בלבד"?

<ראובן ריבלין:>
לפי דעתי.

<אראל מרגלית:>
למה לא? הרי על זה דיברנו.

<שגית אפיק:>
אלעזר, אם תוכל גם באותה הזדמנות לענות על השאלות שלי. ועוד שאלה: האם שקלתם, מכיוון שמדובר בשנה וחצי בלבד, להשתמש ביתרון היחיד של תקציב דו-שנתי, שזה גמישות, ולפתוח את התקציב לשנה וחצי ולא לעשות אותו לחצי שנה.

<ראובן ריבלין:>
האם יש בממשלה כוונה שכשיחליפו את הקואליציה זה לא יהיה "בלבד". זה מה שאנחנו רוצים לדעת.

<אלעזר במברגר:>
טוב, נתחיל בהבהרות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אבל קצר.

<אלעזר במברגר:>
נתחיל בהבהרות טכניות-משפטיות, שאני חושב שאולי ייתרו מהבעיות שעלו כאן.

<ראובן ריבלין:>
זה על דעת הלשכה המשפטית במשרד המשפטים?

<אלעזר במברגר:>
כן. הצעת החוק הזאת הוגשה באופן משותף.

בעניין הסעיף שדובר עליו כרגע, עניינו תוכנית התקציב הרב-שנתית. תוכנית התקציב הרב-שנתית, לפי חוק יסוד: משק המדינה, היא תוכנית תלת-שנתית שמגישים אותה בצמוד לחוק תקציב שנתי. מכיוון שאנחנו מדברים כאן על תקציב משותף לשנים 2013 ו-2014, אנחנו עושים את ההתאמות הנדרשות. כלומר כאשר אתה מגיש את 2013 ו-2014, מגישים בצמוד אליו את תוכנית התקציב ל-2015, וכאשר נכנסים לשנת 2014 או קצת קודם לכן, מגישים את תוכנית התקציב לשנת 2016. יש פשוט עניין של התאמת הדין החל למתכונת המיוחדת הזאת.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זאת אומרת, זה לא מרמז שיהיה תקציב - - -

<אלעזר במברגר:>
זה לחלוטין לא מרמז. בהתאמה לתקציב 2009​–2010 הוגשה תוכנית לתקציב ל-2011–2012, כשהתקציב הוא 2013.

<ראובן ריבלין:>
רק תאמר לפרוטוקול שהממשלה חוזרת בה מכוונתה לדון בתקציב דו-שנתי ומבקשת את זה רק בגלל צורך השעה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אמר את זה השר.

<ראובן ריבלין:>
אני יודע.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אל תעמיס על פקיד. השר אמר את זה.

<ראובן ריבלין:>
לא, פשוט שיאמר לפרוטוקול.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
גם השר אמר את זה לפרוטוקול.

<ראובן ריבלין:>
מאה אחוז. אנחנו משתמשים בפלטפורמה, שהיא הצעת החוק של התקציב הדו-שנתי, רק כדי להגיע לחקיקה.

<אלעזר במברגר:>
השר אמר דברים ברורים, אני חושב. זוהי כוונת השר והממשלה. אבל כהבהרה משפטית טכנית, אני חייב להסביר, אני חושב שזה נבלע בדיון. המשטר החוקי הקיים קובע תקציב שנתי בחוק יסוד: משק המדינה. זה המצב ל-2013, אם לא נאשר את החקיקה שבפנינו כרגע. ברגע שהוראת השעה תפוג בסוף 2014, "הדין החל" - משמעותו תקציב חד-שנתי ל-2015.

<שגית אפיק:>
ברגע שזה פוקע חוק יסוד
משק המדינה חי וקיים והוא ימשיך לחול. הבעיה שהועלתה היא שיש דוח משרד האוצר שממליץ על תקציב דו-שנתי קבוע. זאת הבעיה.

<אלעזר במברגר:>
אז מהבחינה הזאת המצב המשפטי הוא ברור – 2015, לפי המצב החוקי הקיים, יהיה תקציב חד-שנתי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה. תמשיכי לקרוא.

<שגית אפיק:>
"(ד) בפסקה (5), אחרי "להלן – תקציב ההתאמות" יבוא "לשנת 2012", במקום "לשימוש בתקציב ההתאמות ולהקצאתו בשנת 2012" יבוא "לשימוש בתקציב ההתאמות לשנת 2012 ולהקצאתו בשנה האמורה", ובמקום "פרטים לגבי תקציב ההתאמות" יבוא "פרטים לגבי תקציב ההתאמות לשנת 2012";" זה הופך את תקציב ההתאמות שנכנס במסגרת התיקון לתקציב דו-שנתי לשנים 2011–2012, כך שהוא יחול רק לגבי השנה הזאת. ועכשיו מתווספת פסקה חדשה לגבי תקציב התאמות לשנת 2014.

"(ה) אחרי פסקה (5) יבוא: "(5א) בחוק התקציב הדו-שנתי לשנים 2013 ו-2014 ייקבע סעיף תקציב התאמות לשנת 2014 (להלן - תקציב ההתאמות לשנת 2014); הממשלה תביא לאישור ועדת הכספים של הכנסת את הצעתה לשימוש בתקציב ההתאמות לשנת 2014 ולהקצאתו בשנה האמורה; פרטים לגבי תקציב ההתאמות לשנת 2014, ההצעה לשימוש בו והקצאתו ייקבעו בחוק;";"

הפרטים נמצאים בחוק ההתייעלות, שתיכף נדון בו. הוא לא מוסיף הרבה פרטים. כשעשינו את סעיף ההתאמות בתקציב דו-שנתי 2011–2012 ידענו כמה אתם הולכים לרשום בחוק התקציב הדו-שנתי שיגיע לכנסת. הייתי שמחה לשמוע מכם מה יהיה הסכום הפעם.

<מיקי לוי:>
למה שנגיד עכשיו מה יהיה הסכום הפעם?

<שגית אפיק:>
משום שכשהכנסנו את סעיף תקציב ההתאמות בתקציב דו-שנתי 2011 כך נעשה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
האוצר, בבקשה. הבקשה ברורה?

<יוגב גרדוס:>
הבקשה ברורה, רק להעמיד דברים על דיוקם. גם כשבאנו בפעם הקודמת וקבענו תקציב דו-שנתי, לא קבענו בחוק את הסכום.

<שגית אפיק:>
אני מסכימה.

<יוגב גרדוס:>
כמובן שהצעת חוק התקציב מוגשת לאישור הכנסת, בפרט ועדת הכספים דנה בהצעה.

<משה גפני:>
השר הודיע במליאת הכנסת - - -

<שגית אפיק:>
אבל השר הצהיר בוועדה - - -

<מיקי לוי:>
אבל הוא לא יכול להתחייב כרגע לשום סכומים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רק שניה אחת. אני מבקש שהאיש יגמור לדבר ואחר כך - - -

<ראובן ריבלין:>
אתה יודע למה הוא עשה את זה? כי הוא ידע. ועכשיו הוא אומר: אני לא יודע, מה אתה רוצה? אתה רוצה שישקר? אני לא אומר את זה בהתרסה. הוא באמת עדיין לא יודע.

<יוגב גרדוס:>
הדבר יבוא לאישור הכנסת, כמובן.

<מיקי לוי:>
זה לא בסדר מה שעשיתְ פה. זה לא מקובל עלי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רגע, מיקי. אין את השינוי, אתם דוחים - - -

<שגית אפיק:>
צריך לקיים את הדיון על סעיפי ההצעה.

<מיקי לוי:>
לא. אני נורא מצטער, אבל זה לא בדיוק מה שאת היית אמורה לעשות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רגע, רגע, מיקי.

<ראובן ריבלין:>
לא, לא, לא.

<זהבה גלאון:>
או, באמת - - -

רארי

סגן השר הנכבד, יש לנו - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מיקי, יש אי-הבנה.

<מיקי לוי:>
אני לא נוזף בה. אני מעיר את תשומת ליבה.

<משה גפני:>
זה לא התפקיד שלך, עם כל הכבוד.

<ראובן ריבלין:>
הייעוץ המשפטי שלנו אובייקטיבי לגמרי. הוא מעיר לנו שלא נעשה טעויות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מיקי הוא חבר כנסת חדש.

<משה גפני:>
אז אל תעיר הערות. דבר עם היועצים המשפטים שלך בממשלה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נתקבלה הבהרה - - -

<זהבה גלאון:>
היועצת המשפטית של הוועדה.

<משה גפני:>
תחזור בך.

<מיקי לוי:>
מה עשיתי שאחזור בי? מה אמרתי? הערתי את תשומת ליבה.

<ראובן ריבלין:>
שגית, אנחנו מאחורייך.

<קריאה:>
כולם מאחורייך.

<משה גפני:>
אתה מכניס אותנו פה להרגלים של מילים כאלה שהן - - -

מילו

איזה מילים? מה אמרתי?

<ראובן ריבלין:>
מיקי, היא אמרה דבר שהיינו חייבים לשמוע ולהתייחס, כי אחרת היינו עושים טעות.

<משה גפני:>
היא חייבת. אוי ואבוי אם היא לא אומרת את זה. אנחנו נסמוך עליכם?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מיקי, שתבין. היא צריכה להעלות את הדברים האלה כדי לשמוע את התגובה שלכם. שמענו את התגובה. מה שהיא עשתה זה בסדר גמור.

<ראובן ריבלין:>
זו גם חובתה.

<משה גפני:>
אבל אני לא מסכים לסגנון הזה, עם כל הכבוד. איזה סגנון זה?

<ראובן ריבלין:>
היושב-ראש, זו לא רק זכותה. זו חובתה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אמרתי שזו חובתה. אני אומר שוב: אני מתנצל בשמו של מיקי, במובן הזה - - -

<משה גפני:>
אל תתנצל בשם אף אחד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מותר לי להגיד גם מה שאני רוצה, לא רק מה שאתה רוצה.

<משה גפני:>
אבל אתה מתנצל בשמו?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כן, כמו שאני מתנצל בשמם של חברי כנסת חדשים שלקח קצת זמן - - -

<ראובן ריבלין:>
כל פעם שתהיה סתירה בין הממשלה לבין הייעוץ המשפטי בכנסת, אני אומר לכם אישית: אני מקבל את הייעוץ המשפטי של הכנסת.

<משה גפני:>
מה השאלה.

<זהבה גלאון:>
ברור.

<זהבה גלאון:>
אדוני, הערה לסדר.

<גילה גמליאל:>
אני חושבת שכל הוועדה מגבה את היועצת המשפטית של הוועדה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שגית היתה צריכה להעלות את זה והיינו צריכים לשמוע את התגובה של הייעוץ המשפטי של האוצר. קיבלנו את התגובה, אנחנו ממשיכים הלאה.

<זהבה גלאון:>
אדוני, ברשותך הערה לסדר. אני חושבת שהיא מאוד משמעותית, כי יהיו לנו פה עוד דיונים. יש הבדל כשאנחנו מתנצחים בינינו, ואנחנו גם נהנים מזה, לבין ההתייחסות המקצועית והעניינית לייעוץ המשפטי של הוועדה ומנהלי הוועדה. אתי תתנצח, חבל על הזמן. אני חושבת שיש איזה כבוד - - -

<מיקי לוי:>
לא התנצחתי. זו הארה, עם אל"ף. מותר לי.

<זהבה גלאון:>
לא. היא לא היתה באל"ף, היא היתה בעי"ן.

<מיקי לוי:>
לפי מה את קובעת?

<זהבה גלאון:>
אני שמעתי אותך. אז אני חושבת שחובתה של הוועדה להגן על כבודם ומעמדם של עובדי הוועדה המקצועיים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הגנו, וזה בסדר.

<עדי קול:>
מיקי לא התכוון לפגוע באף אחד. אנחנו מכירים אותו ואוהבים אותו.

<זהבה גלאון:>
מיקי לא זקוק לדוברת.

<עדי קול:>
אבל התנדבתי.

<שגית אפיק:>
"(3) בסעיף קטן (ב), במקום "ובשנת 2013" יבוא "בשנת 2013" ובסופו יבוא "ובשנת 2015 יראו, לעניין הסעיף האמור, את חלק התקציב הדו-שנתי המתייחס להוצאות הממשלה הצפויות והמתוכננות לשנת 2014, כתקציב השנתי הקודם";

(4) בסעיף קטן (ג), במקום "2012" יבוא "2014".
תיקון סעיף 2. 4. בסעיף 2 לחוק היסוד הוראת השעה, בכותרת השוליים, במקום "חוק התקציב הדו-שנתי" יבוא "חוק התקציב הדו-שנתי לשנים 2009 ו-2010".

תיקון סעיף 3. 5. בסעיף 3 לחוק היסוד הוראת השעה, במקום "השנים 2009 ו- 2010 והשנים 2011 ו-2012", יבוא "השנים 2009 ו-2010, השנים 2011 ו-2012 והשנים 2013 ו-2014".

מחיקת כותרת פרק ב'. 6. כותרת פרק ב' לחוק היסוד הוראת השעה – תימחק.

תיקון סעיף 4. 7. בסעיף 4 לחוק היסוד הוראת השעה – (1) במקום כותרת השוליים יבוא "המועד להנחת הצעת חוק התקציב הדו-שנתי לשנים 2013 ו-2014 והתפזרות הכנסת בשל אי קבלת חוק התקציב האמור";"

<ראובן ריבלין:>
התפזרות הכנסת זה על-פי חוק - - -

<שגית אפיק:>
המועדים שקבענו אלה המועדים שקבעה הוועדה בהצעת החוק הקודמת שדנו בה, מתי תונח הצעת חוק התקציב. הצעת חוק התקציב תונח ב-11 ביוני 2013 במליאת הכנסת, כאשר לכנסת ולוועדת הכספים יהיה עד יום 31 ביולי 2013 להעביר את הצעת חוק התקציב הדו-שנתי לשנים 2013–2014. אם הצעת החוק לא תעבור, היום הקובע להתפזרות הכנסת בשל אי-קבלת חוק תקציב זה 31 ביולי 2013. זה מה שהסעיף הזה אומר.

"(2) בסעיף קטן (א), במקום "הצעת חוק התקציב לשנת 2013" יבוא "הצעת חוק התקציב הדו-שנתי לשנים 2013 ו-2014";

<משה גפני:>
יש הסתייגויות שלנו.

<שגית אפיק:>
ההסתייגויות שלכם לתקציב ההתאמות, נכניס אותן לחוק ההתייעלות, מכיוון שאתם מתייסים לפרטים. בסדר? נראה לי נכון יותר.

<אראל מרגלית:>
בדברי ההסבר הוספנו משהו?

<שגית אפיק:>
בדברי ההסבר לא הוספנו מכיוון שלא מעלים דברי הסבר לקריאה השניה והשלישית. אבל ניתנה כאן הצהרה גם מטעם הלשכה המשפטית של משרד האוצר, שקובעת - - -

<ראובן ריבלין:>
בקריאה שניה ושלישית אין הסבר. את הקריאה הראשונה הכנסת כבר קיבלה עם דברי ההסבר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד סעיפים 1–7 בנוסח של הכחול?

הצבעה

בעד – 8

נגד – 5

נמנעים – אין

סעיפים 1–7 נתקבלו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הצעת החוק אושרה לפי הסעיפים שנאמרו.

אנחנו עוברים לחוק ההתייעלות.

<שגית אפיק:>
"חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 12) (תקציב דו-שנתי לשנים 2013 ו-2014), התשע"ג–2013.

תיקון כותרת פרק כ"ח 1. בחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט–2009‏ (להלן – החוק העיקרי), בכותרת פרק כ"ח, במקום "עד 2012" יבוא "עד 2014".

הסעיף הראשון שהקראנו זה תיקון הכותרת, שתאמר מעתה שמדובר בהוראות מיוחדות גם לתקציב 2013–2014.

"2. בסעיף 178 לחוק העיקרי – (1) בהגדרה "חוק התקציב הדו-שנתי", במקום "לשנים 2009 ו-2010 או חוק התקציב הדו-שנתי לשנים 2011 ו-2012" יבוא "לשנים 2009 ו-2010, חוק התקציב הדו-שנתי לשנים 2011 ו-2012 או חוק התקציב הדו-שנתי לשנים 2013 ו-2014";"

זו ההגדרה של חוק תקציב דו-שנתי. יש הסתייגות לשם החוק של קבוצת מרצ, יהדות התורה ואראל מרגלית.

<יצחק כהן:>
תוסיפי גם את ש"ס.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יש הסתייגות לשם החוק. שגית, תקראי.

<שגית אפיק:>
במקום
"הצעת חוק ההתייעלות", יבוא: "הצעת חוק לעקיפת סמכות הכנסת בקביעת תקציב המדינה לשנים 2013 ו-2014."

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו מתנגדים להסתייגות הזאת.

מי בעד ההסתייגות? מי נגד?

הצבעה

בעד – 6

נגד – 9

נמנעים – אין

ההסתייגות לא נתקבלה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ההסתייגות נפלה.

מי בעד לאשר את שם החוק כפי שמופיע פה – חוק ההתייעלות הכלכלית וכו'? מי נגד?

הצבעה

בעד – 8

נגד – 3

נמנעים – אין

שם החוק נתקבל.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שם החוק אושר ברוב קולות.

<שגית אפיק:>
סעיף 179 – במקום לקרוא אותו אגיד בעל-פה מה הוא אומר. סעיף 179 קובע הוראות לעניין חוק יסודות התקציב. הוא קובע שהוצאה, הוצאה מותנית בהכנסה, הרשאה להתחייב לכל אחת משנות הכספים – ואנחנו מוסיפים: 2013 ו-2014 - תהיה עד לסכום או למספר הנקוב בסעיף התקציב ביחס לאותה שנת תקציב. אותו דבר זה קובע לעניין תחום פעולה, לעניין מטרה, לעניין הוראות חוק הפחתת הגירעון, וקובע את אותו הדבר לגבי סעיף תקציב הכנסת, שאף הוא יהפוך להיות תקציב דו-שנתי לפי הסעיף שבפניכם.

<ראובן ריבלין:>
אין הסתייגויות.

<שגית אפיק:>

"(5) בפסקה (5) – (א) בפסקת משנה (א), אחרי פסקת משנה (2) יבוא: "(3) נותר סכום עודף באחד מסעיפי התקציב שבחוק התקציב הדו-שנתי המתייחס לשנת הכספים 2013, יהיה השימוש באותו סכום מותר, בשנת הכספים 2014, רק בהתאם להוראות סעיף 13 לחוק יסודות התקציב; סכום שהשימוש בו הותר כאמור, יראו אותו כסכום שהתווסף לאותו סעיף תקציב המתייחס לשנת הכספים 2014;";"

לעניין הזה יש לי שאלה. גם בתקציב הדו-שנתי לשנים 2011 ו-2012 ביקשנו מכם, מכיוון שמדובר בתקציב-שנתי, שהעודפים יובאו לאישור ועדת הכספים ולא יהיו רק בהודעה. אני חושבת שזה יהיה נכון לעשות גם כאן.

<אלעזר במברגר:>
זה נכנס בחוק בסופו של דבר?

<שגית אפיק:>
זה לא נכנס בחוק אבל זה נכנס בהסכמה אתכם ונעשה בפועל.

<ראובן ריבלין:>
אם אתם מצהירים את זה לפרוטוקול זה מספק אותנו.

<שגית אפיק:>
מדובר על העודפים בתקציב, שיובאו לאישור הוועדה בין 2013 ל-2014. בתקציב דו-שנתי 2011–2012 הוועדה ביקשה לקבוע שהעודפים יובאו לאישורה במקום שהם ייעשו בהודעה בלבד. זה לא הוכנס בסופו של דבר לחוק, זה בוצע בפועל.

<אראל מרגלית:>
לא היתה בעיה בנושא של הניצול התקציבי?

<ראובן ריבלין:>
זה טוב, זה טוב.

<זהבה גלאון:>
אדוני, יש לנו הצבעה על הדיינים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תנו לנו דקה, אנחנו גומרים את ההצבעה.

<ראובן ריבלין:>
אני רוצה להעיר הערה. כשיש הצבעות במליאה וחבר כנסת שהוא חבר בוועדה אומר שהוא צריך להצביע במליאה, אתה חייב להפסיק את הישיבה.

<גילה גמליאל:>
רק ברגע שיש הצבעות. אין לה כרגע הצבעה על החוק.

<משה גפני:>
אדוני היושב-ראש, אנחנו חייבים לעלות למליאה.

<עליזה לביא:>
הצעת החוק שלי עולה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כבר עכשיו?

<זהבה גלאון:>
גם שלי.

<משה גפני:>
תעשה הפסקה. יסתיימו ההצבעות, נחזור לכאן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מתי?

<משה גפני:>
ב-12:30.

<גילה גמליאל:>
לא, זה עדיין לא עולה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה עדיין לא עולה. אנחנו גומרים בשתי דקות. יודיעו לכם כשזה יעלה.

<שגית אפיק:>
"(ב) בפסקת משנה (ב), אחרי פסקת משנה (2) יבוא: "(3) נותר סכום עודף בתכנית המנויה ברשימת העודפים המיוחדים שבחוק התקציב הדו-שנתי המתייחס לשנת הכספים 2013, יהיה השימוש באותו סכום מותר, בשנת הכספים 2014, רק בהתאם להוראת סעיף 14 לחוק יסודות התקציב; סכום שהשימוש בו הותר כאמור יראו אותו כסכום שהתווסף לאותו סעיף תקציב המתייחס לשנת הכספים 2014;";"

הוא אמר שלא נכניס "באישור הוועדה" אבל גם הם, באוצר, מעדיפים להביא את זה לאישור הוועדה, כי בעיניהם זה מקצר תהליכים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה נכתב בפרוטוקול.

<שגית אפיק:>

"(6) בפסקה (6), אחרי פסקת משנה (ב) יבוא: "(ג)בשנת הכספים 2015 יותר שימוש, בהתאם להוראות סעיף 13 או 14, לפי העניין, לחוק יסודות התקציב, רק בסכום עודף באחד מסעיפי התקציב או בתכנית המנויה ברשימת העודפים המיוחדים, לפי העניין, שבחוק התקציב הדו-שנתי המתייחס לשנת הכספים 2014;"; (7) בפסקה (7), במקום "עד 2012" יבוא "עד 2014".


תיקון סעיף 179א 4. בסעיף 179א – " זה הסעיף שמתייחס לתקציב התאמות. "(1) בכותרת השוליים, אחרי "לשנת 2012" יבוא "ולשנת 2014"; (2) בסעיף קטן (א), במקום "עד 2012" יבוא "עד 2014", המילה "רק" – תימחק ואחרי "לשנת 2012" יבוא "ולשנת 2014, לפי העניין"; (3) אחרי סעיף קטן (ב) יבוא: "(ב1) הממשלה תביא לאישור ועדת הכספים של הכנסת בתוך ארבעה עשר ימים לפני תחילת שנת הכספים 2014 את הצעת הממשלה – (1) לשימוש ולהקצאה של תקציב ההתאמות בשנת 2014; (2) לשינויים בחלק התקציב הדו-שנתי המתייחס לשנת 2014, בשים לב לשינויים שבוצעו לגבי חלק התקציב המתייחס לשנת 2013 וכן לשינויים הדרושים לממשלה באותו מועד; לעניין פסקה זו, "שינויים" – כמשמעותם בסעיף 11 לחוק יסודות התקציב;"


ההסתייגות של מרצ, יהדות התורה וש"ס היא שתקציב ההתאמות יעמוד על 2 מיליארד שקלים.

<אראל מרגלית:>
ואראל מרגלית וסתיו שפיר. העבודה.

<שגית אפיק:>
אתם מבקשים שזה יהיה 30 ימים. אני רוצה לומר לוועדה שבתקציב 2011–2012 הממשלה היתה צריכה להביא לאישור הוועדה את תקציב ההתאמות 60 ימים לפני תחילת שנת הכספים. היא לא עמדה במועד הזה, הביאה אותו באיחור של חודש. אבל 14 ימים זו תקופה מאוד קצרה, משום שוועדת הכספים תצטרך לפני תום שנת הכספים להעביר את זה.

<משה גפני:>
60 יום.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
30 יום.

<עדי קול:>
יש לי הסתייגות. אני רוצה לבקש 21 יום ולא 14. דבר שני, אני רוצה לבקש' לבטל את סעיף קטן (2) "לשינויים בחלק התקציב הדו-שנתי". אני רוצה שזה יישאר רק: "לשימוש ולהקצאה של תקציב ההתאמות", ושזה לא נקבל את זה בשום דרך אחרת.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מקובל עליכם?

<ראובן ריבלין:>
שזה ייכנס בגוף החוק.

<זהבה גלאון:>
שעדי קול תחזור על זה.

<עדי קול:>
אני רוצה לבטל את סעיף קטן (2). זה סעיף שמבקש מהם - - -

<יוגב גרדוס:>
אסביר למה סעיף קטן (2) הוא דווקא רצוי מבחינת הכנסת, וגם מבחינת הממשלה. בגלל שאנחנו בונים לשנתיים בסיס התקציב, התקציב המקורי, נקבע מראש לשנת 2014. אם חלים שינויים במהלך שנת 2013 שאמורים להיכנס לבסיס התקציב של 2014 - אם הסעיף הזה לא קיים, אני לא יכול להכניס אותם. לדוגמה, אם מערך הכבאות עובר ממשרד הפנים למשרד לביטחון פנים, אז אם אני לא יכול לבצע את השינוי הזה בין השנים, בשנת 2014 יתחיל המשרד לביטחון פנים בלי התקציב של משרד הכבאות - - -

<שגית אפיק:>
אבל תוכל לעשות העברה תקציבית. אין שום בעיה עם העברה תקציבית.

<יוגב גרדוס:>
נכון, אבל העברות תקציביות לא מתחילות עד אמצע פברואר, ולכן במשך חודש - - -

<שגית אפיק:>
בתקציב דו-שנתי?

<יוגב גרדוס:>
גם בתקציב דו-שנתי.

<שגית אפיק:>
לא, הן מתחילות בדצמבר.

אני רוצה לומר לוועדה מילה על תקציב ההתאמות. תקציב ההתאמות שהוכנס לכאן על-ידי הוועדה המשותפת לכספים וחוקה היה רעיון של הוועדה הזאת. הכוונה המקורית שלו היתה שיובא לכאן תקציב עם סכום מסוים, שהוועדה תוכל לקבוע לגביו כל מיני שימושים ומטרות שהיא תראה לנכון, כמו: רווחה, חינוך ומטרות אחרות. מה שקרה בפועל זה שהגיעה לכאן העברה תקציבית בת 152 עמודים, אדוני היושב-ראש לשעבר, שהוועדה היתה צריכה אותה להעביר בתוך זמן קצר, כי הזמנים קבועים בחוק. ההעברה התקציבית הזאת כללה גם את תקציב ההתאמות, אבל היא כללה גם שינויים תקציביים רבים אחרים, וגם היועץ המשפטי לכנסת ציין לרעה את הדיון בוועדה לגבי ההעברה.

אני מציעה להשאיר רק את פסקה (1): לשימוש ולהקצאה של תקציב ההתאמות, ולא להוסיף על זה עוד שינויים תקציביים בהעברות תקציביות שאפשר להביא לאורך השנה.

<משה גפני:>
אין לנו זמן לעניין הזה, אלא אם כן נדחה את ההצבעה. אני מציע שהיא תגיש את ההסתייגות. אם האוצר יבוא אתה בדברים היא יכולה להוריד את זה לפני שהיא מגיעה למליאה. אני לא מוריד את זה. אני מגיש את זה כהסתייגות.

<ראובן ריבלין:>
אם תתקבל פה ההסתייגות זה נכנס לגוף החוק.

<גילה גמליאל:>
עמדת האוצר תהיה מקובלת - - - אם הוא לא הגיש הסתייגות כתובה אין על מה להצביע. מצביעים על הצעת החוק כלשונה, ובזה זה נגמר.

<ראובן ריבלין:>
הוא יכול לשנות את נוסח - - - דרך אגב, היועצת המשפטית ממליצה. אם גילה מרשה לי, אני מצביע בעד ההסתייגות.

<יוגב גרדוס:>
הדברים לא נאמרו במדויק. הנושא הזה, של סעיף (2), אין לו קשר לתקציב ההתאמות בכלל.

<שגית אפיק:>
אז תפרק אותו. אתה תמיד יכול להביא העברות תקציביות, אתה לא צריך סעיף מיוחד בחוק התקציב. אל תביא לנו את זה בכריכה אחת. חבר הכנסת משה גפני, איך הגיע לכאן תקציב ההתאמות? האם הוא הגיע בכריכה אחת - 152 עמודים, עשרות העברות תקציביות?

<יוגב גרדוס:>
אבל הוא הגיע לאחר ששנת הכספים כבר החלה. אם הוועדה מבקשת - - -

<עדי קול:>
אני מושכת את ההסתייגות.

<גילה גמליאל:>
ההסתייגות נמשכה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בסדר. עדי מושכת את ההסתייגות שלה.

<ראובן ריבלין:>
היועצת המשפטית, זה לא פגם חוקתי, זה דבר שהוא לא אסתטי.

<שגית אפיק:>
היתה על זה חוות דעת של היועץ המשפטי לכנסת. הוא סבר שזה פגם דיוני לקיים בוועדה דיון על העברה תקציבית בת 152 עמודים, שכוללת גם את תקציב ההתאמות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עדי משכה את ההסתייגות שלה.

<יצחק כהן:>
אנחנו מגישים אותה.

<שגית אפיק:>
יש שלוש הסתייגויות על הסעיף הזה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יש הסתייגות של העבודה, ש"ס, מרצ ויהדות התורה.

<שגית אפיק:>
איזו הסתייגות?

<ראובן ריבלין:>
הסתייגות בנוסח עדי.

<אראל מרגלית:>
אנחנו רוצים לקרוא לזה "הסתייגות עדי".

<שגית אפיק:>
ההסתייגות שמורידה את פסקה (2), שעוסקת בשינויים תקציביים ביחד עם תקציב התאמות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד ההסתייגות? מי נגד?

הצבעה

בעד – 5

נגד – 9

נמנעים – אין

ההסתייגות לא נתקבלה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה. ההסתייגות נפלה.

<שגית אפיק:>
עכשיו אומרים כאן שבמקום 14 ימים האוצר מסכים - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ל-21 יום האוצר מסכים, אז אנחנו מכניסים את ההסתייגות ל-21 יום.

<שגית אפיק:>
אתם עומדים על ההסתייגות שלכם ל-30 ימים?

<אראל מרגלית:>
60.

<שגית אפיק:>
אז תצביע על הסתייגות 60 ימים במקום 21.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד ההסתייגות – לשנות את זה ל-60 ימים? מי נגד?

הצבעה

בעד – מיעוט

נגד – רוב

נמנעים – אין

ההסתייגות לא נתקבלה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה, ההסתייגות לא נתקבלה.

אנחנו מכניסים הסתייגות ל-21 יום. מי בעד? מי נגד?

הצבעה

בעד – 8

נגד – מיעוט

נמנעים – אין

ההסתייגות נתקבלה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה. אושרה ההסתייגות של 21 יום.

<שגית אפיק:>
שתקציב ההתאמות יעמוד על 2 מיליארד שקלים חדשים.

<משה גפני:>
כמה היה בפעם הקודמת?

<שגית אפיק:>
1.6 מיליארד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
האוצר, מה עמדתכם?

<מיקי לוי:>
כרגע אנחנו לא יכולים לתת שום סכום ואנחנו לא מוכנים - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתם לא יכולים בגלל שעדיין לא אושר התקציב.

<יוגב גרדוס:>
לא נכון לקבוע סעיף אחד בתקציב - - -

<ראובן ריבלין:>
שמענו. הבנו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד ההסתייגות להכניס סכום של 2 מיליארד? מי נגד?

הצבעה

בעד – מיעוט

נגד – רוב

נמנעים – אין

ההסתייגות לא נתקבלה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה. ההסתייגות נפלה.

<שגית אפיק:>
אז אפשר להצביע על סעיפים 1 עד 4.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד סעיפים 1 עד 4, עם התיקון ל-21 יום? מי נגד?

הצבעה

בעד – רוב

נגד – מיעוט

נמנעים – אין

סעיפים 1–4 נתקבלו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הצעת החוק כפי שהיא, פלוס ההסתייגות של 21 יום אושרה.

<שגית אפיק:>
"5. בסעיף 179ב לחוק העיקרי – (א) אחרי סעיף קטן (א) יבוא:

"(א1) בתוך תשעים ימים לפני תחילת שנת הכספים 2014, תגיש הממשלה לוועדת הכספים של הכנסת תכנית תקציב בהתייחס לשנת הכספים 2016, לפי הוראות סעיף1(א)(4א) לחוק היסוד.

(א2) בתוך 21 ימים לפני תחילת שנת הכספים 2014, ונוסף על חובות הדיווח לפי חוק יסודות התקציב או לפי כל דין אחר, תגיש הממשלה לוועדת הכספים של הכנסת דיון וחשבון על כל אלה, ותציג אותו לפניה: (1)
תחזית מאקרו-כלכלית לשנת 2014, על התפתחויות בכלכלת ישראל, ובכלל זה תחזית הצמיחה והתפתחויות בשוק העבודה; (2)
התפתחויות בכלכלת העולם והשלכותיהן על כלכלת ישראל; (3) תחזית ההכנסות לשנת 2014, המעודכנת לאותו מועד; (4) תחזית צורכי ההוצאה התקציבית לשנת 2014, המעודכנת לאותו מועד; (5) היערכות הממשלה כתוצאה משינויים בתחזיות כאמור או כתוצאה מהתפתחויות כלכליות אחרות, ככל שהיערכות כזו נדרשת לעמידה ביעדי המדיניות שנקבעו."

אני רוצה להעיר לכם ולשאול אתכם: אחרי בחירות תמיד מתעוררת לאוצר בעיה בהגשת תקציב, גם בגלל המועד הקצר של 45, שהוא קצר תמיד וקשה לכם להגיש – ובעצם בגלל זה נולד התקציב הדו-שנתי במקור בשנת 2009 – אולי תעשו גם עבודה על מודל אחר, שהוא לא תקציב דו-שנתי, לאחר שנת בחירות. כמו למשל, הארכת המועד, או כמו למשל שה-1 בדצמבר במהלך שנת הבחירות יהיה 1 בדצמבר קצת יותר גמיש למשרדים, ותוכלו גם על זה לדווח לוועדת הכספים במסגרת אותו דין וחשבון.

"תיקון סעיף 180 6. בסעיף 180 לחוק העיקרי – (1)
בפסקה (5), במקום "בשנת התקציב 2013" יבוא "בחוק התקציב הדו-שנתי, לשנת הכספים 2013"; (2)
אחרי פסקה (5) יבוא: "(6) סכום ההוצאה הממשלתית בחוק התקציב הדו-שנתי, לשנת הכספים 2014, יתייחס, בהתאם להוראות סעיף 6א האמור, לסכום ההוצאה הממשלתית בחוק התקציב הדו-שנתי, לשנת הכספים 2013."

תיקון סעיף 181 7. בסעיף 181 לחוק העיקרי, במקום "לכל אחת מהשנים 2009 ו-2010 או לכל אחת מהשנים 2011 ו-2012" יבוא "לכל אחת מהשנים 2009 ו-2010, לכל אחת מהשנים 2011 ו-2012 או לכל אחת מהשנים 2013 ו-2014".

תיקון סעיף 183 8. בסעיף 183 לחוק העיקרי, במקום "עד 2012" יבוא "עד 2014"."

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אין הסתייגויות. מי בעד אישור סעיפים 5 עד 8, לפי הנוסח שמופיע פה? מי נגד?

הצבעה

בעד – רוב

נגד – מיעוט

נמנעים – אין

סעיפים 5–8 נתקבלו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה, החוק אושר. נקיים דיון ובמהלך היום נגיד לכם מה קורה ביום ראשון. אני נועל את הישיבה.
הישיבה ננעלה בשעה 11:53.

קוד המקור של הנתונים