PAGE
2
ועדת הפנים והגנת הסביבה
01/05/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 14>
מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה
יום רביעי, כ"א באייר התשע"ג (1 במאי 2013), שעה 11:00

<צו הכניסה לישראל (פטור תושבי רצועת עזה) (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ג-2013>

חברי הוועדה: >
מירי רגב – היו"ר
טלב אבו עראר
תמר זנדברג

בועז טופורובסקי

רינה פרנקל
זבולון קלפה

>
אזהר גאנם - נציג המתפ"ש ,רע"נ אגם , מת"ק עזה, משרד הפנים

עירית ויסבלום - מנהלת מחלקה, ייעוץ משפטי, משרד הפנים

רחל שני - מנהלת מח' קשרי חוץ וזרים- קונסולרית, משרד החוץ

רוני טיסר

יפה שפירא

הדס צנוירט
<צו הכניסה לישראל (פטור תושבי רצועת עזה) (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ג-2013>

בוקר טוב, אני מתכבדת לפתוח את הישיבה. על סדר-היום: צו הכניסה לישראל (פטור תושבי רצועת עזה) (הוראת שעה). רוצים להפוך אותה בעצם להוראת קבע. משרד הפנים, בבקשה, תסבירו במה מדובר.

מדובר בצו שחוקק ב-2005 לראשונה, לאחר ההתנתקות, ולאחר שמעבר ארז הוכרז מעבר בין-לאומי. מכיוון שזה הפך למעבר גבול נוצר צורך להסדיר את אופן הכניסה של תושבי רצועת עזה שצריכים להיכנס לישראל, שזה, כמובן, חריגים – לא כל אחד יכול להיכנס. מכיוון שבמעברי הגבול אנשים נכנסים תוך כדי הצגת דרכון בפני בקר הגבול ועם אשרה או רשיון, בהתאם למדינה שממנה הם, בעזה נוצר צורך לפטור את תושבי רצועת עזה מההסדרים האלה, כי אלה לא הסדרים שמתאימים למעבר ארז. מעבר ארז הוא לא מעבר אזרחי לכל דבר ועניין, ומאז 2005 באמצעות הפטור הזה תושבי רצועת עזה, כשהם נכנסים לישראל, זה נעשה באמצעות היתרים ולא באמצעות אשרות ורשיונות. את ההיתרים נותנים בפועל קציני מת"ק ממעבר ארז.

הצו הזה חוקק כהוראת שעה. הגענו לוועדת הפנים מדי שנה כדי להאריך אותו, כי המחשבה היתה שעם הזמן ניתן יהיה לאזרח את המעבר וליצור הסדרים רגילים, לקבוע איך ייכנסו האנשים בהסדרים של מעבר אזרחי. זה לא קרה, מכיוון שהמצב שם הלך והחמיר, החמאס עלה לשלטון, האזור הוכרז אזור עוין, ולכן במקום להאריך את זה מדי שנה, גם ועדת הפנים- - -

הצו הזה בא בעצם להמשיך להיטיב עם תושבי עזה, שרוצים להיכנס לטובת בעיות הומניטריות לתוך שטח מדינת ישראל. הכוונה פה היא לא לבוא לצו הוראת שעה אלא לא להפוך את זה לקבע. אלא שכל פעם שהמתפ"ש והמת"ק חושבים שיש פה בקשה שמגיעה אליהם מהגורם הביטחוני של הרשות הפלסטינית כדי להיכנס לשטח, בעצם הגורם המקצועי שמאשר את זה הוא המתפ"ש והמת"ק, והם מעבירים את זה פורמלית למשרד הפנים. בעצם מדובר פה בעיקר על כניסה בכל מה שקשור לסוגיות הומניטריות.

כן. יש מישהו שמגיע משם – הוא נתקע - ומסר לי בטלפון שמכניסים סוחרים.

לטובת פרנסה. אז יש לנו מקרים הומניטריים, יש לנו סוחרים.

עניינים רפואיים, עובדי ארגונים בין-לאומיים שצריכים להיכנס משם לשטחי יהודה ושומרון, אז בדרך הם צריכים לעבור בישראל.

משרד המשפטים, מה עמדתו בעניין?

שיתפנו אותם במהלך, והם אישרו את הנוסח.

כלומר אין להם בעיה להפוך את זה לצו קבע.

גם משרד הביטחון.

גם אני לא רואה עם זה בעיה. לא צריך לבוא לפה כל שנה, לאשר דבר כזה. זה נראה לי טריוויאלי ונכון, לאפשר לתושבים מעזה להיכנס לשטח מדינת ישראל בסוגיות שמניתם פה: מקרים הומניטריים, סוחרים, רפואיים, עובדים של ארגונים ציבוריים.

לגבי קרובי משפחה- - -

זה הומניטרי. גם זה עובר דרך המת"ק והמתפ"ש.

כל מה שמגיע מהרשות הפלסטינית למתפ"ש, הם רוצים להכניס אותם לשטח מדינת ישראל. במקום שכל שנה יבואו לפה, אנחנו בעד זה, אנחנו בעד כניסה לשטח ישראל, אין לי בעיה עם זה. חבל לבזבז על זה זמן. אתה בעד העניין הזה?

אני בעד, אם הבידוק הביטחוני הדרוש- - -

זה קשור רק לאישורים, לא לבידוק.

נעשות שם פרוצדורות של אבחון ובידוק. שהם לא יצטרכו אשרות ורשיונות.

הרבה ביקשו מאתנו לבקש אישורים לכניסה לקרובי משפחה. כבר שנים לא נותנים להם.

אפשר לעשות דיון נקודתי על כל מה שקשור.

על הנייר זה טוב מאוד, אבל בפרקטיקה זה לא קיים.

לגבי להפוך את הצו הזה מזמני לקבוע, אני חושבת שצריך להיות לנו אינטרס משותף.

- - - שומרים עליו.

במקום להפוך את זה למשהו שכל הזמן צריך לקבל אישור מחדש, יהיה לו קבוע להיכנס, לסוחרים הפלסטינים.

העם שם לא קשור בהנהגת חמאס, כמו שצוין כאן. יש אנשים שרוצים כך, לבוא לא רק בצורה הומניטרית אלא לבקר קרוב משפחה. אדם רוצה להרגיש שהוא חי במצב דמוקרטי, ולכן רוצה לבקר. לא חולה. אדם רצה לבקר את משפחתו. יש הרבה בני דודים, קרבה ראשונה אפילו, בני אחים. לא נותנים להם.

יש במת"ק עזה נהלים וקריטריונים.

אני יודעת, בדקתי את זה. נראה לי שזה נכון.

נכנסים בפועל מדי יום אנשים.

מדי יום? לא מדויק.

מה קורה? איפה הבחור?

בכניסה לבניין.

אנחנו מדברים על צו כניסה לישראל של פלסטינים מטעמים הומניטריים, שבעצם סוחרים, רפואיים, עובדי ארגונים בין-לאומיים, שאתם רוצים להפוך את הוראת השעה להוראת קבע. הצו הזה אמור להיטיב עם האנשים שנכנסים לשטח מדינת ישראל, למנוע את כל הבירוקרטיה מסביב. נכון? אז תגיד לנו כמה נכנסים בשנה.

מאז ההתנתקות הוחלט שהאמון על הנפקת היתרים זה גורמים שהוסמכו על-ידי שר הפנים, והסמכות ניתנה למפקדת או"ם וקישור בעזה, שכפופה למתפ"ש. ההיתרים שניתנים הם למקרים הומניטריים שהזכרת, לפלסטינים שצריכים לצאת מרצועת עזה, לקבל טיפול רפואי בבתי חולים בישראל, או באיו"ש או בחו"ל, פלסטינים שיש להם קרובי משפחה, קרבה ראשונה, שגרים באיו"ש או בישראל, עובדי ארב"ל זרים, שהקהילייה הבין-לאומית, יש לה עובדים פלסטינים שנמצאים ברצועה, להיכנס לאיו"ש או לישראל.
לאחרונה מזה יותר מחצי שנה הוחלט לאשר ביקורי משפחות של כלואים, של אסירים שנמצאים בבתי כלא בישראל, וגם לסוחרים עזתיים, להיכנס לשטח מדינת ישראל או לאיו"ש. בעיקר זה הפירוט של האוכלוסיות שנכנסות מרצועת עזה דרך מעבר ארז לישראל או לאיו"ש.

מבחינת נתונים, סך הכול ב-2012 היו לנו 33,800 היתרים שהונפקו, בהשוואה ל-2011, שהיו 38 אלף היתרים במהלך כל השנה. והפילוח וחלוקת ההיתרים: מרבית ההיתרים שמונפקים הם להומניטרי, טיפול רפואי, אחר כך לסוחרים, ואחר כך לעובדי ארב"ל. בממוצע יש בחודש בשנים האחרונות בין כ-2,500 עד 3,000 היתרים במהלך החודש, מונפקים על-ידי מפקדת או"ם וקישור בעזה עבור אוכלוסייה פלסטינית.

למה רק מדרגה ראשונה, ביקורי משפחה?

עיקרון הבידול בין איו"ש לבין עזה זה בהתאם למדיניות וההחלטה של שר הביטחון, שמיושמת על-ידי מתאם הפעולות בשטחים.

למה לא נבדקת אפשרות של אדם שאין לו עבר, או שעובר ממש בידוק ביטחוני מלא, מותר לו להיכנס, שיהיה אפשר להיכנס לבקר את המשפחה ליום, יומיים, שלושה ויחזור?

אם זה קרבה ראשונה.

אנחנו במגזר הבדואי בדרום – פחות מ-50 אחוז שיש להם קרובי משפחה בעזה - או גיס או קרוב משפחה בן-דוד, ועד היום, מאז האינתיפאדה, לא מאפשרים להם להיכנס לישראל ולבקר את משפחותיהם. בטוח שחלק גדול מהם, אין לו שום עבר. מבחינת האפשרות להיכנס, לבקר אצל קרובי משפחה שלהם בבאר-שבע, בדימונה?

מאושר עבור קרבה ראשונה.

אני הגשתי הרבה בקשות מאז שהייתי ראש מועצה, עברתי הרבה תפקידים, וביקשתי. מה שכתוב פה טוב ויפה, אבל בפועל אין כלום. בכל שנה יש מצב של חולים, שמעבירים לתל-השומר- - -

אשמח אם תביא לי נתון, אפילו תושב אחד שיש לו אבא או אמא או בן או בת זוג או ילד שנמצא בישראל, ולא אישרנו הגעתו מעזה לישראל, אלא מקרים בודדים מסיבות ביטחוניות, שלא פה אפרט אותם.

מאה אחוז. יש הרבה בקשות שנדחות על-ידי המינהל?

לפי דוח ה-WHO, ארגון הבריאות העולמי, 93 אחוזים מאושרות מבחינת כמות הבקשות.

אלה שנדחים הם רק בגלל בעיות ביטחוניות.

או מחסור בהגשת מספיק מסמכים רלוונטיים, או הם לא עונים על הקריטריונים.

ויש כאלה שנכנסים לארץ, ועושים שימוש לרעה בכניסה לארץ?

יש בודדים שנשארים באיו"ש, ואנחנו קוראים לזה שב"חים, שהייה בלתי-חוקית, אם זה בישראל ואם זה באיו"ש.

שהם לא חוזרים. אבל למה אתם לא עוצרים אותם ומחזירים אותם? הרי אתם יודעים מיהם.

מי שאנחנו יודעים, אנחנו מערבים גורמי ביטחון.

אתם הרי אישרתם לו להיכנס לארץ - ברור שאתם יודעים מיהו.

הוא נשאר באיו"ש, ואין לי שליטה עליו.

יש לכם בקרה על כניסה ויציאה?

חיובי. אנחנו מוציאים דוחות של שהייה בלתי-חוקית.

אתה לא יכול לפנות לרשות הפלסטינית, ולבקש שיחזור לעזה? הרי אישרת לו להיכנס.

אבל אין לנו שליטה על זה.

מאז עליית החמאס בעזה לשלטון ב-2007 אנחנו יודעים שחמאס זה ארגון טרור, שהם מזוהים עם ממשלת אבו-מאזן, עזבו את רצועת עזה וברחו לאיו"ש. חלקם - אישרנו אותם כמדינת ישראל מחשש לחייהם, ואחוז יותר גדול – בני משפחות שלהם התחילו לנצל את התווך ההומניטרי ולהשתקע באיו"ש – ניצול תווך הומניטרי. מגישים לנו בקשה, שהילד צריך ניתוח או יש לו בעיות רפואיות, יוצא עם אמא שלו, והיא זולגת לאיו"ש, להשתקע עם בעלה באיו"ש, והם לא חזרו לרצועה.

למה אתם לא מפרסמים את זה?

זה פורסם. אנחנו מדברים על זה בכל פנייה שאנחנו מקבלים אותה, אנחנו בוחנים את זה. כמובן, כל תושב רצועת עזה בגיל 16 עד 35 מחויב באבחון שב"כ פרטנית, וכל בקשה נבדקת לעומק. אם אנחנו מזהים שיש חשש להשתקעות, מעבירים את זה לנציגי הקישור הפלסטיני, והם אומרים: נכון, יש לו משפחה שם, אנחנו מתחייבים שהוא יחזור. אנחנו מכירים את המציאות. הרבה אנשים כן חוזרים לרצועה.

יש תיאום בין ישראל לממשלת חמאס שם בעניין הזה?

שוב, אסור לנו לדבר עם ממשלת חמאס או עם גורמי חמאס, כי הם לא מכירים במדינת ישראל, והם ארגון טרור. יש לנו נציגי הקישור הפלסטיני, שהם מאושרים.

הבנו. עקרונית אני חושבת שזה צו חשוב. מדינת ישראל, אם מאשרת 38 אלף בקשות לשנה של כניסה מטעמים הומניטריים, מטעמים של עסקים וסוחרים רפואיים, עובדים בארגונים בין-לאומיים, זה צו חשוב, להפוך אותו מצו הוראת שעה לקבע.

אני מבקשת מהמתפ"ש במשרד הפנים, שאחת לשנה יציגו בפנינו את כמות האנשים שמנצלים לרעה את הכניסה לארץ, ומה עושים עם זה, כי בגדול, מצד אחד, אנחנו רוצים ללכת לקראת תושבים פלסטינים, ולאפשר להם להיכנס לשטח מדינת ישראל. מצד שני, אנחנו לא יכולים ליצור אצלנו בבית שלנו סוס טרויאני – להכניס אנשים לשטח מדינת ישראל, שפועלים כנגדנו אחר כך, אם זה בטרור או בדרכים אחרות. לכן אני מבקשת שלתוך הצו שהופך לקבע יהיה סעיף חובת דיווח של משרד הפנים.

הצו פוקע ב-5.5.

נצביע על הצו עכשיו. אני מבקשת להכניס לתוכו הוראת דיווח לוועדת הפנים, אחת לשנה, על הכניסות ההומניטריות, כמה בקשות נדחות ולמה, ומי מנצל לרעה את הכניסות.

אין בעיה להגיש, אבל לעשות את הניסוח מול משרד המשפטים- - -

זה ייקח לכם שנייה. יש אינטרס גם לכם וגם למשרד המשפטים להעביר את זה.

אני מעבירה את זה להצבעה, נגמרו השאלות.

אפשר לומר משהו?

לא, הדיון הסתיים.

הדיון התחיל מתישהו?

כן, ואיחרת אליו. טלב היה היחיד – הוא שאל את כל השאלות האפשריות.

אפשר להתייחס?

לא.

אני לא משתתפת בהצבעה.

בסדר גמור.

את מוכנה להקריא את הצו?

בתוקף סמכותי לפי סעיף 17(ב) לחוק הכניסה לישראל, ולאחר התייעצות עם ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, אני מצווה לאמור: 1. בצו הכניסה לישראל (פטור תושבי רצועת עזה)(הוראת שעה), התשס"ה-2005, בשם הצו, המילים "(הוראת שעה)" יימחקו.

2. סעיף 2 לצו העיקרי – בטל.

הנוסח ייסגר מול משרד המשפטים, אבל תכניסי את חובת הדיווח אחת לשנה לוועדת הפנים בסוגיית כמות הנכנסים למדינת ישראל, בסוגיות הומניטריות, כמות הנדחים ולמה נדחו, וכמה מנצלים לרעה את כניסתם. את הנוסח יסגרו אחר כך הוועדה ומשרד הפנים. אני מבקשת שזה יהיה בתוך החוק. זה חלק מההצבעה.

היינו מעדיפים שכן- - -

את רוצה שלא נצביע על זה היום?

רוצה שנצביע.

אז זו ההחלטה. גם ככה אני עושה את זה על שעת המליאה, שלוש תקנות שמגיעות לכאן – שלכם, של המשרד להגנת הסביבה ושל המשרד לביטחון פנים. אני עושה כי הכול פג ב-5.5. אבל אנחנו לא חותמת גומי של אף משרד. זה צו פשוט, הוא צו טוב, הומניטרי. אני לא רואה בעיה עם זה – חובת דיווח לוועדת הפנים – כמה נכנסים מהיבטים הומניטריים, כמה נדחים ומדוע, ומי עושה שימוש לרעה.

ההיבטים ההומניטריים בלבד?

בכלל, כל מה שקשור תחת הצו הזה. אני מבקשת שהוועדה תכניס את זה לחוק – אחרת אני לא מאשרת את זה.

יש עוד חמש דקות לדיון. למה אני לא יכולה להתייחס לנושא? אפשר עד שתומר וגלעד יגיעו, להתייחס?

אני מתייעצת בינתיים, ולא מסוגלת כמוך לעשות גם וגם – אני חייבת להקשיב.

האם נוכל להצביע על הצו, ונתחייב שנביא תיקון? כי תיקון לוקח זמן מול משרד המשפטים. אני חוששת שלא נספיק לעשות את זה עד יום ראשון.

מתי תעבירו לנו תיקון?

נתחיל מייד לעבוד עליו, רק שזה לא דבר שיעבור באופן ודאי עד יום ראשון מול משרד המשפטים, ואני חוששת שהצו יפקע, ולא יהיה הסדר חלופי.

טוב, אז תוך שלושה חודשים יהיה כאן תיקון של הצו.
מי בעד מה שהקריאה כאן היועצת המשפטית של משרד המשפטים? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד – 3

נגד – 1

נמנעים – 1

אושר.

אושר, תודה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:30.>