PAGE
14
ועדת העליה, הקליטה והתפוצות
07/05/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 4>
מישיבת ועדת העליה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, כ"ז באייר התשע"ג (07 במאי 2013), שעה 11:00

<ישיבת הוקרה לוותיקי מלחמת העולם השנייה (וטרנים) לציון יום הניצחון על הנאצים>

חברי הוועדה: >
יואל רזבוזוב – היו"ר
מרדכי יוגב

דב ליפמן

שמעון אוחיון
רינה פרנקל

>
יושב-ראש הכנסת יולי יואל אדלשטיין

השרה לקליטת העליה סופה לדנבר
זאב אלקין - סגן שר החוץ, משרד החוץ

דמיטרי אפרצב - המנהל הכללי, המשרד לקליטת העלייה

אריה קורת - סמנכ"ל בכיר לקליטה בקהילה, המשרד לקליטת העלייה

ד"ר זאב חנין - מדען ראשי, המשרד לקליטת העלייה

אלעד סון - דובר המשרד, המשרד לקליטת העלייה

מירה נווה - ניהול וארגון, משרד הביטחון

כרמית נפתלי - ר' ענף עליה והשתלבות אכ"א, משרד הביטחון

דודו ביטס - מינהלת פולין, משרד החינוך

אורנה כץ אתר - מפמ"ר היסטוריה, משרד החינוך

נילי ששון - מינהלת פולין, משרד החינוך

ולנטין לידסקי - סגן מנהל היחידה, הסוכנות היהודית

אברהם מיכאל גרינזייד - יו"ר ארגון הווטרנים, ברית ותיקי מלחמת עולם השניה שנלחמו בנאצים

יגאל לנצמן - ברית ותיקי מלחמת עולם השניה שנלחמו בנאצים

ישראל גיטמן - ברית ותיקי מלחמת עולם השניה שנלחמו בנאצים

סולומון קפלון - ברית ותיקי מלחמת עולם השניה שנלחמו בנאצים

איליה גרבר - ברית ותיקי מלחמת עולם השניה שנלחמו בנאצים

ז'אנה שימיני - ברית ותיקי מלחמת עולם השניה שנלחמו בנאצים

יבגניי קפליושניק - ברית ותיקי מלחמת עולם השניה שנלחמו בנאצים

מיכאיל סנדלר - ברית ותיקי מלחמת עולם השניה שנלחמו בנאצים

עמנואיל זולוטוב - ברית ותיקי מלחמת עולם השניה שנלחמו בנאצים

ויקטור אייזנברג - ברית ותיקי מלחמת עולם השניה שנלחמו בנאצים

רומן בליקוב - ברית ותיקי מלחמת עולם השניה שנלחמו בנאצים

סמיון גילבורג - ברית ותיקי מלחמת עולם השניה שנלחמו בנאצים

מיכאל ליפווצקי - ברית ותיקי מלחמת עולם השניה שנלחמו בנאצים

מיכאל ליפווצקי - ארגון חיילים ופרטיזנים - נכי המלחמה בנאצים

רומן יגל - נציג, ארגון חיילים ופרטיזנים - נכי המלחמה בנאצים

זבילי קליינר - עוזר נשיא הארגון, ארגון חיילים ופרטיזנים - נכי המלחמה בנאצים

פיודוב פפרזי - ראש סניף אשדוד, ארגון חיילים ופרטיזנים - נכי המלחמה בנאצים

ישעיהו יחיאלי - ראש מינהלת נעל"ה, מינהלת נעל"ה

רחל ברקאי - מנהלת אגף הסברה והנצחה, יד ושם

יוסף יודייקין - יושב ראש אסירי ציון וברי"המ לשעבר,

הילה מיארה - רכזת בכירה ליווי חיילים - עמותת "אח גדול"

אלון פלטשר - מנהל לוגיסטי - עמותת "אח גדול"

נטלי סקרליבצקי - עמותת ידה"רים, ישראלים דוברי רוסית, בית שמש

רן בר יושפט - מנהל פרוייקטים בקונגרס היהודי הישראלי

פיני גלינקביץ - מנהל, עיריית ירושלים

איציק הלמן - יו"ר איגוד יוצאי בריה"מ ב"ש והנגב ומנכ"ל עמותת וטרנים ארצית, איגוד יוצאי ברה"מ בב"ש ובנגב

שרה זילברשטיין-היפש - ראש תחום פניות ציבור, המשרד לאזרחים ותיקים

עירית גוטמן - מרכזת בכירה פניות ציבור, המשרד לאזרחים ותיקים

דוד דנקר - תקשורת וקשרי ממשל, איחוד הקהילות היהודיות בצפון אמריקה

לריסה סטדלר - נציגה, חזית הכבוד - עמותה להשגת זכויות פנסיה בישראל

אלכסנדר ברמן - יו"ר, חזית הכבוד - עמותה להשגת זכויות פנסיה בישראל

סרגיי ריכטר - ספורטאי, התאחדות הקליעה בישראל

בוריס שבץ -

ידה זלנצובה -

בודרוב איוון -

מכאיל סידקו -

ויטלי גריגורנקו -

בוריס שינדלר -

קסניה סקורופה -

אליסיה מושקוביץ -

לריסה סטדלר -

גריגורי זלביס -

ויקטור אלברטמן -

גריגוריי גרונברג -

ילינה רובצוב -


ילדים מפרויקט נעל"ה

דנה גורדון שושני

יפה קרינצה
<ישיבת הוקרה לוותיקי מלחמת העולם השנייה (וטרנים) לציון יום הניצחון על הנאצים>

בוקר טוב כבוד השרה, חברי הכנסת, וטרנים, ברית ותיקי מלחמת העולם השניה שנלחמו בנאצים, ארגון חיילים ופרטיזנים, נכי מלחמה בנאצים, ילדי נעל"ה, נציגי משרדים וארגונים. זאת ישיבה שלישית של הוועדה, ואני חושב שהיא הכי מרגשת מבחינתי. הישיבה החגיגית הראשונה היתה מרגשת, אבל היום יש פה התרגשות מיוחדת.
חשוב לציין שנעשה את הישיבה בשפה העברית, אבל יש אפשרות לשאת כמה מילים בשפה הרוסית כדי שכולם פה יבינו, כי יש פה הרבה אנשים מאוד מכובדים שיש להם קושי בשפה. אבל כל מה שייאמר בעברית יהיה גם ברוסית.

חברים, אני רוצה לברך את כל הגיבורים שנמצאים אתנו כאן היום. אני רוצה להוקיר כל אחד ואחד שיושב כאן. הם אלה שגבורתם נתנה לנו את החיים, הם אלה ששחררו את העולם מהרעה הנאצית והם אלה שעשו את הבלתי יאומן. אסור לנו לשכוח, אסור לנו לוותר עליהם, אסור לנו להרשות לעצמנו שהגיבורים הללו ימיהם יסבלו ממחסור, עוני ואי-יכולת להתקיים בכבוד בערוב ימיהם. אני רואה כאן אנשים שכל כך תרמו לכך שכולנו יושבים כאן; אני רואה כאן מדליות; אני רואה כאן גבורה. תמיד הייתי קרוב למילה "ניצחון" כספורטאי, כג'ודוקה, כאחד שעמד על הפודיום תחת דגל ישראל, אבל הניצחונות שלי מאוד קטנים ושוליים לעומת הניצחון הגדול שאתם הבאתם לכל המדינה.

אני חושב שלכולנו כאו יש חיבור אישי ורגשי. גם סבא שלי נהרג בסטלינגרד בשנת 1942. בשנת 1941 גייסו אותו לצבא מבירוביג'אן, ובשנה וחצי הוא התקדם לדרגה של סרן ומת מות גיבורים. אני חושב שלרוב האנשים שיושבים כאן יש את הסיפור הזה, ואנחנו באמת מוקירים.

אני רוצה להגיד כמה מילים ברוסית, כדי שכולם יבינו. (נושא דברים בשפה הרוסית.)
(מחיאות כפיים.)

שלום לכולם. שלום לשרת הקליטה, שאנחנו כארגון ואני אישית מברכים אותה על הבחירה המחודשת. זו קדנציה שניה שלה. אני מאחל לך בריאות. אני מברך את יואל רזבוזוב, שהוא בחור צעיר, דינאמי. כבר כמה פעמים פגשתי אותו, הוא מבין את העניין. אני חושב שתחת שרביטו הוא ינהל את העניין של ועדת הקליטה בצדק, ביושר, ושכולם יהיו מבסוטים. אנחנו כבר בגיל כזה שהרבה אנחנו כבר לא יכולים לעשות, מדינת ישראל חייבת לעשות את זה.
אנחנו לחמנו שש שנים - היות שכאן לא היו רוסים; היו פולנים, צרפתים - עם בן גוריון שייתן לאנשים שנפצעו איזשהו צ'ופר. אנחנו לחמנו עבור מדינת ישראל גם כן, אנחנו יהודים. 1.5 מיליון יהודים לחמו. בסוף, ב-1954 קיבלנו את הארגון. היתה ועדה רפואית ומי שנפצע הוכר כווטרן נכה. אחר כך התברכנו ב-1.5 יהודים שהגיעו לישראל. זו היתה ברכה גדולה מאוד למדינה. אני לא יודע מה היינו עושים עכשיו אם הם לא היו כאן.

בין היתר, הגיעו 40 נכים וטרנים. קיבלנו גם את הווטרנים. יושבי-הראש של הווטרנים היו אנשים אמיתיים, עבדנו יחד. לנכים היו תעודות. הקימו ועדת שיקום של הנכים, ולפי הנכות קיבלו את אחוזי הנכות. אבל לא לפי מה שכתוב בחוק, בגלל שבן-גוריון לא רצה לקבל אותנו למשרד הביטחון. בשבילו הגיבורים היו בר כוכבא וצה"ל וזהו זה. אבל אחר כך ראו שזה לא הולך - 1.5 מיליון יהודים נלחמו, 250,000 נהרגו. מאז אנחנו קיימים.

לחצנו על משרד האוצר וקיבלנו פרומיל מהמשכורת שלנו להתקיים. אז היו הרבה אנשים, ואפשר היה לחיות מזה. ב-1968 חברים של הארגון ויתרו שלושה חודשים על המשכורת כדי לקנות משרד, ועד היום אנחנו יושבים שם. משרד מפואר, ואנחנו מחזיקים את זה כפרח. היית שם, ראית איזה אנשים, אדוני היושב ראש. אנשים אותנטיים, לוחמים, שהשאירו משהו מהגוף שלהם בשדה הקרב.

מה אני מבקש ממך ומהשרה? צריכים לעשות סדר, לחלק את מה שצריך לחלק לפי הנורמות. לקבוע נורמות – כמה יש לך, כמה מגיע לך, מה לא מגיע לך. אני לא רוצה להגיד שום דבר עכשיו. יש לי בלב הרבה דברים לא טובים, אבל היום נפגשנו בפעם הראשונה ואני מאחל שהעניין הזה יהיה בדוק ונמשיך הלאה. מהצד שלנו נעזור גם לך, גם לשרה, שיהיה כמו שצריך. לא יכול להיות שיש ארגון שיש לו שם, ויש לו שם 10,000 איש שבכלל לא לחמו. לא יכול להיות - שיחליף את השם. זה לא יכול להיות.
דבר אחרון, שרת הקליטה - אני 57 שנה בישראל, אבל אלה שהגיעו הם כבר לא עולים, הם כבר ישראלים. צריכים לעשות גם עם זה סדר.

איזה סדר? לשלוח אותם למשרד אחר?

לא, אני לא אומר למשרד אחר. אבל הם כבר צריכים להיות ישראלים. מספיק עם פולנים, הונגרים ועם מולדבים – כולנו ישראלים, במדינת ישראל. אני רק מצטער מאוד שחצי מיליון מאלה שהגיעו, הכריחו אותם ללמוד עברית, ו-1 מיליון לא מדברים עברית. זה פגם גדול מאוד.
אדוני היושב-ראש, אנחנו מברכים אותך כיושב-ראש. אנחנו מכירים מזמן, אתה גם משלנו, כך שהכול בסדר. גם זאב, סגן שר החוץ, אני מברך אתכם. מאחל באופן אישי ליושב-ראש הצלחה בעבודה הקשה שלו בכנסת.

תודה רבה. הצטרפו אלינו יושב-ראש הכנסת, יולי אדלשטיין, סגן שר החוץ זאב אלקין ועוד כמה חברי כנסת מכובדים.

ניתן את זכות הדיבור לאברהם גרינזייד. בבקשה.

שלום לכולכם. בהתחלה רציתי לדבר בעברית, אבל יש כאן אורחים יקרים - הילדים, וכולם מדברים רוסית טובה. אז תרשו לדבר ברוסית.
(נושא דברים בשפה הרוסית.)

תודה רבה לאברהם על המילים החמות, הקשות והנכונות. אני מבקש שד"ר זאב חנין יתרגם לנו בקצרה.

ברשותך, אברהם, אתמצת את מה שאמרת בקצרה. התחלת בתודות לכל המסובים פה: ליושב-ראש הכנסת, יושב-ראש הועדה, שרת הקליטה, סגן שר החוץ ומנכ"ל משרד הקליטה. אתה רואה בעין חיובית את העובדה שהתכנסנו פה כדי לדון בעניינים החשובים האלה.

ציינת, בצדק, שרוב הצעירים האלה שהשתתפו במלחמה, היום מתקרבים לגיל 90 ו-90 פלוס ויש אין-סוף בעיות שצריך לטפל בהן. גם ציינת, בצדק, שרוב הזמן שמתעסקים בנושא זה כמה ימים לפני תקופות הציון, כשמתכנסים בכנסים, בוועדות ובסמינרים ומציינים את התרומה חסרת התקדים שלכם לניצחון על הנאצים ולישועה של העם היהודי. אבל חוץ מזה, מה לגבי אותם 360 ימים בשנה שלא מזכירים את זה כל כך?
ציינת גם שהווטרנים ומשתתפי מלחמת העולם השניה היהודים – בתוכם יש גם פליטים וגם נכים, ויש כל מיני קטגוריות. אבל מבחינתך חשוב לציין את ההבדל בין קורבנות המלחמה לבין הגיבורים של המלחמה. אם לגבי קורבנות המלחמה – אלה שחוו את השואה וניצולי השואה – נעשה לא מעט במדינת ישראל, מבחינת אלה שהשתתפו במלחמה וגיבורי המלחמה לא נעשה מספיק. עם כל המילים היפות, בסך הכול האנשים האלה מקבלים בסביבות 150 שקל, וחייבים להוציא כמחצית מהכנסתם על הדיור.

סיכמת שזה לא מספיק לחנך את הדור הבא, הדור הצעיר, רק על חוויות הסבל, צריך לחנך את הדור הבא גם על חוויית הגבורה. זה מה שחשוב לציין, מבחינתך.

תודה רבה לד"ר זאב חנין.
אני רוצה לאפשר ליושב ראש-הכנסת, מר יולי אדלשטיין, לומר כמה מילים. .

תודה רבה, אדוני יושב-ראש הוועדה. בהצלחה רבה עם פעילות הוועדה. מכיוון שלי ולקולגה שלי, שרת הקליטה סופה לנדבר, תהיה אפשרות לדבר בטקס המיוחד במליאה היום אתמצת. אני מברך אותך על היוזמה ועל ההתעקשות שכולנו נבוא – גם שרת הקליטה, גם סגן שר החוץ, מנכ"ל המשרד, חברי הכנסת.

תודה לכם על זה שבאתם.

הלוואי שזה היה קורה גם ב-360 ומשהו הימים הנוספים בשנה. אבל כמי שהיה עם החברים כשזה התחיל, אני זוכר את כל ההתלבטויות שאברהם ציין, ואני זוכר את האנשים – אנשים טובים, לא אנשים רעים - שאמרו: איך נצעד מצעדי ניצחון כשאיבדנו שישה מיליון איש? איך ננגן מוסיקה כשאיבדנו שישה מיליון איש? זאת היתה התלבטות, אבל בסוף הדעה שסברה שצריך לציין את היום המיוחד הזה וצריך לציין את הניצחון גברה. כמו שכבר נאמר, רק על הקורבנות, עם כל החשיבות, לא נוכל להביא לדור הצעיר את הדבר האמיתי שקרה ואת הגבורה היהודית לצד הדברים הנוראים שקרו בשואה, לפעמים באותן משפחות. כאן, בטקס יום השואה, קראתי שמות של נספים שהאישה והילדים הקטנים נספו בגטו והבעל נפל כחייל בצבא האדום יותר מאוחר. לפעמים זה אותן משפחות בדיוק.
אני חושב שאין לנו אלא לברך את כל הווטרנים שלנו. אני חושב שעם כל הביקורת, חל שינוי גדול. הירושלמים זוכרים את זה – את זוכרת מצוין, סופה - כשהיה מצעד של הווטרנים ברחוב יפו אז בשנה-שנתיים הראשונות הסתכלו על זה כמו, תסלחו לי, על קרקס – אנשים באים, שמים כל מיני צאצקעס והולכים ברחוב. בשנים שלאחר מכן אני במו עיניי ראיתי אנשים צעירים שביוזמתם קנו פרחים וחילקו לווטרנים. אז יש שינוי, אתם עשיתם את השינוי, קצת חברי כנסת עזרו בשינוי הזה, ואני חושב שכולנו ביחד נמשיך לעשות את השינוי גם בדברים של היום-יום, וכפי שאני מכיר את יושב-ראש הוועדה החדש וכפי שאני מכיר את שרת הקליטה ואת חברי הכנסת שהצטרפו לוועדה, הם לא רק יחגגו אתכם פעם בשנה, הם יעזרו לעשות גם את השינוי בתחומים - - -

עוזרים.

עוזרים כבר שנים, אבל ימשיכו לעזור עוד יותר בתקופה הקרובה. אני חושב שאילו אברהם היה מדבר לפני כמה שנים הוא לא היה מדבר על 3,000, אולי היה מדבר על 30,000. היום מדברים על 3,000 איש. אז יפה שעה אחת קודם, כפי שאומרים.

אז תודה רבה. אני מתנצל מראש, יש לי עוד כמה דברים על סדר-היום. אז אני מתנצל בפני הווטרנים והקולגות שלי שעוד כמה דקות אצטרך לפרוש.

תודה רבה ליושב-ראש הכנסת, יולי אדלשטיין. סגן שר החוץ, זאב אלקין, בבקשה.

תודה רבה. אדוני יושב-ראש הכנסת, גברתי שרת הקליטה, חברי יושב-ראש הוועדה, שאני מאחל לו הרבה הצלחה. חלק גדול מאוד מהבעיות שכבר הוזכרו ועוד יוזכרו בטח בהמשך הדיון – זה המקום הנכון לתקן אותן. אני בטוח, ואני זוכר את עצמי כחבר כנסת, שיש עם מי לדבר במשרד הקליטה, ועם שרה כזאת ועם מנכ"ל כזה, תאמין לי שיש עם מי לדבר במשרד הקליטה. להרבה יוזמות חקיקה נכונות תמצא שותפים להוביל בצד הממשלה. יש לא מעט מה שצריך לתקן ולעשות, והוועדה הזאת היא בדיוק המקום הנכון לעשות את זה. יהיו בטח יוזמות ממשלתיות – כמו שאני מכיר את סופה היא אף פעם לא יושבת בשקט ותמיד יש לה יוזמות מאוד חשובות שהיא מצליחה לקדם ברמה הממשלתית, בטח לך יהיו יוזמות, כיושב-ראש הוועדה, ויהיה שיתוף פעולה הדוק ופורה בין הממשלה לבין הכנסת בכלל ובוודאי ובוודאי למטרה הזאת, של שיפור מצבם של ותיקי מלחמת העולם השניה, שיפור מצבם של הווטרנים. עברו פה בקדנציות הקודמות מספר חוקים חשובים, כולל אפילו בנושא המצעד שיולי הזכיר. המצעד הפך למצעד ממלכתי ובעוד יומיים יתקיים בהנהגת משרד הקליטה.

אני לא רוצה להרבות במילים. פעם היה צורך במילים, כי לא כולם במדינת ישראל הכירו והבינו למה בכלל יש תאריך כזה, תפקידם ומה תרומתם של האנשים שיושבים כאן לא רק לניצחון על גרמניה הנאצית אלא לעצם קיומה של מדינת ישראל. היום אני חושב שהדברים כבר ברורים. המאבק הזה הוא כבר מאחורינו. בתודעה הישראלית היום גם היום הוא יום רשמי, גם ברור למה המצעד וכל הפעילות שנעשית. האזרחים בישראל, גם מי שלא באים מהמרחב הגיאוגרפי ששם הדברים היו ברורים מאליהם, יודעים שלאנשים שיושבים כאן המדינה חייבת את עצם הקמתה, ואני חושב שזה ניצחון חשוב. אבל נשארו עוד לא מעט דברים, שבעיניי מאוד חשוב לעשות אותם, גם ברמה של רוח וגם ברמה של קמח.

ברמה של רוח – אני חושב שרוחם של האנשים שנלחמו עם מי ששם לו למטרה להשמיד את העם היהודי, רוחם, ניסיונם ומורשת הקרב שלהם מאוד חשובים לרוח הישראלית היום. לצערי, לא הגיעו הימים שבהם נוכל להגיד שאף אחד לא מאיים עלינו ואנחנו חיים במדינה שקטה כמו שוויץ והכול טוב ויפה. לא. אנחנו חיים במזרח התיכון, במציאות מאיימת ומשתנה כל הזמן, שמחייבת אותנו להגן על עצמנו, כמו שאז האנשים שיושבים כאן הגנו על כל האנושות והגנו על העם היהודי. בוודאי וודאי זה נכון בימים שיש מדינה שלמה וחזקה, שגם רוצה להפוך למדינה גרעינית, שמאיימת באופן ברור על השולחן להשמיד אותנו. ולכן מורשת הקרב הזאת - של האנשים שיודעים שכשמאיימים לוקחים נשק ומשיבים מלחמה שערה, ונלחמים גם בתנאים שבהתחלה נראים כתנאים כמעט בלתי אפשריים ומנצחים, כי אין ברירה - היא חשובה. לעם היהודי ולאנושות יש לפעמים מלחמות של אין ברירה, גם כשזה מאוד קשה, כשזה מסוכן וכו'. אני חושב שלמורשת הקרב הזאת, של אנשים שידעו שכשצריך לנצח צריך לנצח ולא להסביר למה אי-אפשר לנצח – אצלנו במדינה אנחנו לפעמים שקועים בלמה אי-אפשר לנצח – למורשת הקרב הזאת יש הרבה מאוד משקל היום בשיח הציבורי הישראלי היום, ומאוד חשוב לשמר אותה, לפתח אותה. יש תרומה אדירה כשהאנשים אתנו, מה שנקרא עד 120, אבל אתה ציינת, יולי, את התופעה שאנחנו רואים יום יום וחודש חודש. חשוב מאוד לשמר את המורשת הזאת, לטפח אותה ולפתח אותה.

מכאן לעניינים של קמח. כמו שאמרתי, המדינה חייבת לכם המון, ובגלל שהמדינה חייבת לכם המון יש שני דברים ספציפיים שהיא צריכה לעשות. אחד, לעזור איפה שהיא יכולה. היא מנסה לעשות את זה וצריך עוד יותר. בשבילי זו קדנציה שלישית בכנסת, וכמו שאני מכיר את סופה, בתפקיד שלה היא תעשה כל מה שאפשר ועוד קצת כדי שזה יקרה. היא עשתה כחברת כנסת, עשתה את זה כשרת הקליטה בקדנציה הקודמת ובטח תעשה את זה גם בקדנציה הזאת. זה צד אחד, מה שמדינת ישראל יכולה לעשות.

אבל יש פה עניין צדק מוסרי, שבעיניי עוד לא נעשה עם האנשים שיושבים כאן - וזה, בין השאר, גם במגרש שלי – וזה ההכרה במעמד של הווטרנים במדינות שמהן הגיעו לכאן. הרי במדינות האלה יש מעמד לווטרנים, יש לזה גם ביטוי כספי ויש לזה גם משמעות סמלית. לצערי, ברוב המדינות עדיין לא הצלחנו להגיע להסדרה סופית של הנושא הזה. המקום היחיד שבו אנחנו יכולים להגיד שהנושא הזה מאחורינו זה הווטרנים שהגיעו מרוסיה אחרי שנת 1992, בכל שאר המקומות זה עוד לפנינו. זאת משימה, שתאמינו לי, מבחינת ממשלת ישראל היא עומדת בסדר עדיפות עליון. בקדנציה הקודמת שרת הקליטה הובילה את זה בגאון, במשא ומתן לא פשוט, תאמינו לי, כמי שעקב אחרי זה כחבר כנסת. באוקראינה הביאו לחתימת הסכם שחשבו שאי-אפשר לחתום עליו ולעולם לא ייחתם, והיא גם הובילה את התהליך ברוסיה, שברוך השם התקדם ממש לאחרונה ואני מקווה שאנחנו מגיעים שם כבר לשלב הסופי לגבי אלו שעלו לפני 1992. יש הסכם שנחתם בראשי תיבות, גם לזה לא חשבתי שנגיע אי-פעם. לפני שבועיים המשלחת המשותפת של הביטוח הלאומי ושל משרד החוץ חזרה משם ובישרה שחתמו סוף-סוף בראשי תיבות על ההסכם, ועוד סיבוב אחד נראה נגיע לחתימה המלאה. זו גם חובתה של מדינת ישראל. אמנם זה לא בידינו, זה בידי מדינות אחרות, אבל חובתנו לעשות כל מה שתלוי בנו כדי שזה יקרה. אני יודע ששרת הקליטה ממשיכה להוביל את התהליך הזה, אנחנו, כמשרד החוץ, שותפים לו. הנחיתי את עובדי המשרד שמבחינתנו זה בעדיפות עליונה. הייתי עכשיו באוקראינה וסימנתי את הנושא של אשרור ההסכם שסופה ושר החוץ הקודם הצליחו להביא לחתימתו. מבחינתנו, כדרישה מהאוקראינים, זה בסדר עדיפות עליון כי נשאר רק לאשרר אותו בפרלמנט, מה שפה כבר עשינו. אותו דבר היה גם ברוסיה - הנחיתי את האנשים שלנו במשרד החוץ להמשיך כמו שהיה קודם, שמבחינתנו זה בסדר עדיפות עליון. אני מאוד מקווה שבמאמצים המשותפים שלנו גם את החוב המוסרי של המדינות ההן לכם אנחנו, כמדינת ישראל, נעזור להן לסיים את המהלך הזה ולבצע אותו כראוי. מבחינתנו, נעשה כל מה שצריך כדי שזה יקרה.

אני, בשונה מסופה ומיולי, לא אדבר במליאה היום, אז אני מנצל את הזמן עכשיו כדי לאחל לכם חג שמח בעוד יומיים, לקראת יום הניצחון, ועוד פעם ולהודות לכם, בשם כל המדינה, על כל מה שעשיתם ומה שאתם ממשיכים לעשות מבחינת החינוך של הדורות הבאים.

אני, כמו יולי, מתנצל, שאצטרך לעזוב עוד מעט.

תודה רבה לכם, תודה ליושב-ראש הכנסת. בהצלחה. זכות הדיבור לכבוד שרת הקליטה.

חברים יקרים, גיבורי המלחמה, יושב-ראש הוועדה, עובדי הוועדה, מנכ"ל המשרד לקליטת העלייה, חברי הכנסת הנכבדים, יושב-ראש הכנסת וסגן השר, שהיו חייבים לצאת, המדען הראשי של המשרד לקליטת העלייה, אתם - חברים. אריה, איך אתה אומר? שאנחנו בימים ובלילה דואגים לווטרנים, לגיבורי המלחמה. עושים את זה בצדק ובצניעות, מפני שאנחנו מכירים מקרוב מה אתם עוברים. רומן, אברהם, אנחנו יודעים שהחיים לעתים קרובות לא מפנקים, ומקרוב אני יודעת את הגורל של חלק מהאנשים שנמצאים כאן וכאלה שלא נמצאים כאן. אנחנו נפגשים בימים הקשים ובימים של חג עם ארגוני העולים, עם כל הגיבורים שנמצאים כאן היום.

לא אדבר הרבה היום. אדבר, יחד עם יושב-ראש הכנסת, בשעה 16:00. יכול להיות שחלק מכם לא יהיו כאן בשעה 16:00, אבל אתם יכולים לראות את הזה בטלוויזיה. אני חושבת שלא הכול מובן מאליו. אני יודעת איך אנחנו, במאבק משותף, הצלחנו להביא את החקיקה הזאת, את יוזמת החוק, לחוק במדינת ישראל. אתם זוכרים, אני חושבת שאתם זוכרים לפניי, איך הייתם יוצאים לרחובות של מדינת ישראל, כל אחד בעירו, ואנשים היו מסתכלים ואומרים: איזה מוזרים הם. מה זה המדליות האלו? ולא כולם ידעו. כאן נמצאים צעירים. אתם זוכרים איך חלמנו שצעירים יגיעו, ובקרוב? חלמנו שהצעירים יצליחו ללמוד היסטוריה, לא מדפי ההיסטוריה, מהספרות, אלא בחיים, כשאתם מסוגלים לספר להם מה עבר על כל אחד - איך נלחמתם ואיך הצלחתם לנצח.

אני זוכרת איך עמדתי, כאחת מיוזמי החוק, באולם הכנסת וניסיתי להסביר לאלה שלא ידעו – והיו בין חברי הכנסת כאלה שלא ידעו - את ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה והמצור של סנט פטרבורג. וכאשר הסברתי שהחוק הזה מיועד גם לווטרנים וגם לבלוקדניקים – מצור סנט פטרבורג – היו כאלו שלא ידעו ולא הכירו את זה.

היום אני אומרת לכם תודה רבה על זה שהגעתם ליום הזה, על זה שנלחמתם, על זה שבמאבק משותף כל המדינה היום מכירה מה זה יום הניצחון של גרמניה הנאצית. אני מסכימה עם זה שההמנון של מדינת ישראל וההמנון של הניצחון ביום הזה נשמעים חזק יותר, בגלל שמדינת ישראל יודעת מה זה מלחמה, יודעת מה זה לאבד חברים בקרב ומדינת ישראל יודעת מה המחיר של הניצחון. בגלל זה ביום הזה אני אומרת: תודה רבה.

נמשיך במאבק, נעשה במשרד לקליטת העלייה, כמו שעשינו בקדנציה הקודמת. אתם יודעים שנתנו 15,000 פתרונות דיור. נכון שלא כולם קיבלו. אנחנו משתדלים מאוד להמשיך את הבנייה והעשייה ולתת פתרונות. ישבתי עם חזית הכבוד והקשבתי, ואני מאמינה שאתם מוסרים את הדאגה לכל הקשישים, לכל המבוגרים, לכל העולים שהגיעו למדינת ישראל, וחלק נכבד מאוד נמצא דווקא באוכלוסייה הזאת. אני יכולה להבטיח ביום הזה שאנחנו, יחד עם מנהל הוועדה, נמשיך במאבק הזה, נמשיך לתת פתרונות. התחלנו את הבנייה. כנראה קראתם שהייתי לפני כמה ימים בקרית-אונו. מקימים שם בניין חדש, שייכנסו אליו 71 בודדים מבוגרים, אנשים שנלחמו יחד אתכם. זה קורה בחיפה, זה קורה בקרית-אונו, בכפר סבא, בתל-אביב, באשדוד ובבת-ים. נמשיך עם 1,000 יחידות הדיור שהתחייבנו להתחיל בשנה זאת, נמשיך עם המכרז, ואני מאמינה שבעוד שנה-שנה וחצי חלק מהחברים יקבלו את הדירות האלה. אני מאמינה שגג מעל הראש זה הדבר הכי חשוב זה הדבר הכי חשוב לכל הווטרנים, לכל הבלוקדניקים, לכל ניצולי השואה, לכל הגיבורים.

אני שוב אומרת תודה רבה על מה שעשיתם, על איך שנלחמתם. אתם יודעים שגם אבא שלי נלחם וגם סבא שלי נלחם. וכמו שאמר יושב-ראש הוועדה, בכל משפחה יש פרק שבו כתובים דפי גבורה על מישהו מהמשפחה, על מישהו שהגיע לימים האלו ועל מישהו שלא הגיע אבל נלחם יחד אתכם. תודה רבה, תצליחו.

תבטיחו לי דבר אחד - שגם בשנה הבאה ועוד הרבה שנים, עד 120 יחד, נצעד בירושלים ובערים שאתם תעשו את המצעד. נהיה יחד אתכם. אתם מבטיחים לי ללכת יחד אתנו עד 120 ועם ההמנון של הניצחון, שנשמע כאן חזק מאוד ויישמע המון שנים? נמסור לדור הצעיר את דפי ההיסטוריה המפוארים – מה עברתם, איך נלחמתם ומה עשיתם למען מדינת ישראל. ואתם יודעים שאנחנו מכירים, ממשלת ישראל ומדינת ישראל, שאם לא היה הניצחון הזה גם אנחנו לא היינו כאן. תודה רבה לכם.

תודה רבה לכבוד שרת הקליטה.

אמרת "עד 120" – יש פה מישהו שיש לו היום יום הולדת 87, גרגורי גרונברג. מזל טוב, גרגורי. (אומר דברים בשפה הרוסית.)

אתרגם את דבריי לרוסית. (אומרת דברים בשפה הרוסית.)

תודה לשרת הקליטה. לפני שאנחנו עוברים לנציגי הארגונים, יש לנו פה חברי כנסת נכבדים שרוצים לדבר. חברת הכנסת רינה פרנקל, בבקשה.

שלום. אני אדבר בעברית. אני נמצאת בוועדה הזאת בפעם הראשונה, ואני שמחה שישיבת הוועדה הזאת מתקיימת בחג החשוב הזה. אני מברכת את יואל רזבוזוב על יוזמתו להזמין את כולם בחג הזה לכאן, לכנסת, כדי לציין את יום הניצחון על הנאצים, שהוא כל כך חשוב, לא רק לברית-המועצות לשעבר אלא גם למדינת ישראל. אני חושבת שבמדינת ישראל כבר נעשו די הרבה דברים, וסופה לנדבר ציינה מה נעשה עבור אנשים שעברו את המלחמה. עדיין לא הכול הצליחו לעשות. אני חושבת שאנחנו פה, בכנסת, צריכים לשים לב עוד יותר לאנשים שבאמת הם גיבורים של מדינת ישראל, והגיעו לגיל כזה שהם צריכים תשומת לב וגם דאגה.

בשדולה דיברתי על הכרה באנשים - מי הם אלה שצריכים להכיר בהם כניצולי שואה, כווטרנים. אלה אנשים שנלחמו והביאו את הניצחון. נעשה הכול כדי לקדם את הנושאים שחשובים לכם. סופה לנדבר דיברה על נושא הדיור - כמה מכם כבר קיבלו דירות, גג. חשוב שלכולם יהיה גג וכולכם תוכלו להתקיים בכבוד.

שוב, אני מברכת את כולכם בחג הניצחון, אני מאחלת לכולכם בריאות – זה קודם כול - עד 120. אני שמחה שבמדינה שלנו חוגגים את היום הזה, שב-9 במאי יש מצעד בהרבה ערים במדינת ישראל. זה מעשה מאוד חשוב. חג שמח.

תודה רבה לחברת הכנסת רינה פרנקל.

יש לנו כאן ילדי נעל"ה. כמו שאמרתי, היה לי חשוב להזמין לכאן גם דור צעיר, שיידעו לא רק מהספרים אלא ירגישו את זה אמיתי. הייתי רוצה שיעניקו לכם משהו קטן מהם – פרח.

אגיד את זה ברוסית. (אומר דברים בשפה הרוסית.)

ילדי נעל"ה, בבקשה. זה משהו קטן מבני הנוער, אבל זה משהו שיש לו הרבה סנטימנטים וזה חשוב.

אני רוצה לאפשר לישעיהו, מנכ"ל נעל"ה, לומר כמה מילים. בבקשה.

תודה רבה. פה בחדר אני שייך למיעוט שנולד בארץ. רוב האנשים היושבים מסביבנו לא נולדו פה והגיעו לכאן בגילאים שונים, ואני רוצה לומר לכולכם משהו שמאחד אותנו ביום הזה ובמקום הזה.

היום אנחנו ב-כ"ז באייר לפי הלוח העברי, זה יום לפני שחרור ירושלים, שהיה בשנת 1967. הייתי אז תלמיד בכיתה י"א בפנימייה בירושלים והיינו כאן תחת ההפגזות של הצבא הירדני, מחכים מה ייצא מהמלחמה הזאת, שידענו איך היא מתחילה אבל לא ידענו איך היא תיגמר. כעבור 24 שעות כל המציאות התהפכה – העיר שוחררה ואוחדה. אנחנו יודעים לומר במבט היסטורי שההתעוררות הגדולה שהיתה ביהדות ברית-המועצות היא תוצאה ישירה של המלחמה הזאת. יש לנו על זה פסוק אחד בתהילים שאומר את כל זה בשש מילים: "בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס". כאשר קורה משהו משמעותי בירושלים זה משפיע על כל התפוצות בכל העולם, וראינו איזה גל עלייה היה מיד אחרי מלחמת ששת הימים מכל העולם, ולאחר מכן המאבק על פתיחת השערים וההגעה שלכם.

מה שקרה כאן לפני שלוש דקות זה מפגש בין שני סוגים של גיבורים – להבדיל, אבל עדיין יש דמיון - בין גיבורי מלחמה לבין גיבורים של שלום; בין גיבורים שעשו מפנה היסטורי במלחמת העולם השניה לבין ילדים שבגיל 14-​15 לקחו את עצמם ובאו לארץ לבד. זה מעשה גבורה, אין לזה אח ורע בעולם היהודי, שילדים בגיל הזה מגיעים לארץ כדי לבנות ולהיבנות בה.

בהזדמנות הזאת אני רוצה להזמין את הווטרנים. כל אחד מכם, במקום שאתם גרים, לא רחוק, יש ילדי נעל"ה. תיפגשו אתם, ספרו להם את הסיפור שלכם ותשמעו את הסיפור שלהם. שני הסיפורים ביחד הם סיפורה של הגבורה היהודית ושל מדינת ישראל. תודה רבה.

תודה רבה, ישעיהו. זו יוזמה ברוכה מאוד. ד"ר זאב חנין, תרגם בבקשה.

ברשותך, אתמצת לרוסית מה שאמרת, כי אמרת דברים מאוד חשובים. (אומר דברים בשפה הרוסית.)

תודה רבה לד"ר זאב חנין. הצטרף אלינו חבר הכנסת יוגב. אני רוצה לאפשר לחבר הכנסת דב ליפמן לומר כמה מילים. בבקשה.

תודה רבה, כבוד היושב-ראש. כמו ששומעים, יש לי מבטא אמריקני, אבל אני מרגיש קשר הדוק לציבור הרוסי. קודם כול – המשפחה שלי. שם המשפחה עכשיו היא ליפמן, אבל היינו ליפקוביץ והיינו מלבוב, ובתחילת ה-120 הגענו לארצות-הברית.

אבל יותר מזה, כאשר הייתי ילד צעיר בארצות-הברית גרתי בוושינגטון וכל שנה, וכמה פעמים בשנה, הלכנו לשגרירות הרוסית בוושינגטון להפגין בעד יהודי רוסיה שהיו בכלא ובלי אפשרות לצאת. אני זוכר שבהפגנה אחת היה לי שלט והיה כתוב עליו: שחררו את יולי אדלשטיין. ועכשיו אני יושב בכנסת והיושב-ראש שלנו הוא יולי אדלשטיין, אז תחשבו על החלומות שהתגשמו.

הסיבה שרציתי להגיע היום - ואני נותן קרדיט ליושב-ראש - היא כי המשפחה שלי הם ניצולי שואה. הסבתא שלי יצא מאושוויץ, וזה בזכות הצבא והחיילים שנמצאים פה היום. אז היה לי חשוב להגיע למרות שיש המון פגישות והמון דברים אחרים. פשוט להגיע, להסתכל לגיבורים בעיניים ולהגיד מילה אחת: ספסיבה. מעומק הלב, תודה רבה על מה שאתם עשיתם. אני פה היום בזכותכם. היה לי חשוב להגיע ולהגיד את זה. תדעו שעשיתם משהו גדול, אתם אפילו לא מבינים את התוצאות – אני אחת מהן. אז רציתי להגיד פשוט תודה וחג ניצחון שמח לכולכם.

תודה רבה, חבר הכנסת ליפמן.

אתרגם בקיצור. (אומר דברים בשפה הרוסית.)

תודה רבה. חבר הכנסת יוגב, בבקשה.

אני מבקש גם להצדיע. בתור קצין בדימוס בצה"ל, קולונל, אני יודע להעריך עוד יותר את כל מה שעשיתם. למרות עבודה צפופה בוועדה אחרת, מצאתי לנכון לבוא ולהצדיע. לא כולם בכנסת מברית-המועצות או ברוסיה, אבל אני במקרה כן. הסבא על ממוגילב פודולסקי והדודים היו בפרם באורל. בשנים שאתם נלחמתם באירופה הם כבר נלחמו פה, וכולנו יחד, ברוך השם, עומדים היום בשנה ה-65 למדינת ישראל, והיום בערב בשנת ה-46 לשחרורה של ירושלים המאוחדת. אז זו הזדמנות משמעותית מאוד להצדיע לכולכם, לכולנו, במאבק לקוממיות של עם ישראל. תודה רבה.

תודה רבה לחבר הכנסת יוגב.

אתרגם את הדברים. (אומר דברים בשפה הרוסית.)

תודה רבה. אני מבקש מתלמיד נעל"ה, אנדריי טרחנוב, להגיד כמה מילים בעברית ואז עוד כמה מילים ברוסית. בבקשה.

אני רוצה לכבד את הווטרנים שנלחמו במלחמת העולם השניה. זו לא סתם תרבות של הרוסים, זה בדם שלך. הרבה קרובים שלי נלחמו במלחמת העולם השניה, ואני חושב שצריך לכבד כל איש - - -

תגיד כמה משפטים ברוסית ואנחנו נתרגם את זה. יהיה לך יותר קל.

(אומר דברים בשפה הרוסית.)

תודה רבה. תרגם בקצרה.

הידיד הצעיר שלנו מצטרף לכל הברכות, אבל מבקש גם לציין שצריך לתת את הכבוד הראוי לכולם, לכל אחד שיש לו תרומה לניצחון - גם אלה שהיו בחזית וגם אלה שהיו בעורף; אלה שנלחמו ואלה שעבדו במפעלים ועשו את שלהם כדי לספק את הצרכים של הצבא האדום, הצבא הסובייטי. תרומתם לניצחון על הנאצים היא בהחלט חסרת תקדים. אז כל הכבוד לכולם.

תודה רבה. אלכס ברמן מחזית הכבוד, בבקשה.

שמי אלכסנדר ברמן, אני מתנועת חזית הכבוד. (אומר דברים בשפה הרוסית.)

סשה ברמן המצטרף לכל הברכות, אומר תודה לכולכם שאתם קיימים, ומבקש ממקבלי ההחלטות לשקול את האופציה להרחיב את הצעת החוק של חיים כץ, שמדברת על 1,400 שקל לאלה שחוו את השואה ואלה שהיו במחנות ריכוז. הוא מבקש להכניס לחוק הזה את כל הווטרנים של מלחמת העולם השניה.

תודה רבה. נקיים דיון בנושא. בבקשה, אדוני.

(אומר דברים בשפה הרוסית.)

נפלו בכל מלחמות ישראל 22,000 לוחמים, לעומת זאת במלחמת העולם השניה נפלו 200,000 לוחמים בצבא האדום. אני מבקש שב-9 במאי תהיה צפירה לזכרם.

תודה. (אומר דברים בשפה הרוסית.)

נטליה סקרליבצקי, בבקשה.

(אומרת דברים בשפה רוסית.)

אתרגם. נטליה מייצגת עמותת ידה"רים מבית-שמש. זאת עמותה שהוקמה כדי לעזור לווטרנים של מלחמת העולם השניה. היא מבקשת שבישיבות מסוג זה יהיה תרגום סימולטני לרוסית. דבר שני, היא מנצלת את ההזדמנות להתלונן על מה שקורה במחלקת הקליטה של עיריית בית שמש, שהווטרנים לא מקבלים שם את הכבוד והטיפול הראויים.

תודה. (אומר דברים בשפה הרוסית.)

זה המקום לפניות כאלה. נטפל בזה.

(אומר דברים בשפה הרוסית.)

תרגום. מקובלת עלינו הברכה "עד 120", אבל חשוב שעד 120 תהיה לנו קורת גג. לא פחות חשוב שתהיה גם קבורה מכובדת. כל העניין של הקבורה מאוד מטריד אותנו, בעיקר שהמשרדים שמטפלים בזה דורשים הרבה מאוד כסף, יותר ממה שיכולים להרשות לעצמם כאנשים מבוגרים עם הכנסות נמוכות.

יש באשדוד חלקה לווטרנים של מלחמת העולם השניה בבית הקברות. אני מבקש לעשות את זה גם בערים אחרות, וגם להפוך את זה למקום שאפשר לבקר בו, ללמוד.

(אומר דברים בשפה הרוסית.) תודה. אני מבטיח לטפל בזה.

יצחק הלמן, בבקשה.

תודה, כבוד היושב-ראש. אני, כווטרן של צה"ל, מבקש מהוועדה המכובדת להיחשף לפרויקט לאומי חשוב בלטרון, באתר של מורשת צה"ל, שנקרא "מוזיאון ללוחם היהודי". זה מחבר את כל הדברים שאמרו לגבי המורשת והמשך ההנצחה של הלוחמים היהודים. היוזמה הזאת מלפני כמה שנים - יוזמה של ארגוני הווטרנים, ארגוני הנכים, פרטיזנים ושרת הקליטה - נמצא בשלב מאוד מתקדם. אני חבר במועצה הציבורית של המוזיאון הזה, ואני מאוד מבקש מכבוד היושב-ראש ליזום סיור שלך, של הוועדה, במוזיאון. זו תהיה גולת הכותרת, כי כל המוזיאונים שקיימים בערים האחרות ייעלמו, וזה יהיה אתר ההנצחה.

מקובל.

בקטע השני של אותו מקום, שהוא לנוער, אני ממליץ לוועדת החינוך, למשרד החינוך שיהיו סיורים של הנוער כחלק מתוכנית הלימודים.

תודה רבה, מקובל. גם אנחנו, כוועדה, נעשה סיור.

אתרגם לרוסית. (אומר דברים בשפה הרוסית.)

תודה רבה. (אומר דברים בשפה הרוסית.)

רן בר יושפט, בבקשה.

בשם הקונגרס היהודי ישראלי אני רוצה להודות לוותיקי מלחמת העולם השניה, הווטרנים, על תרומתכם להצלת העם היהודי. הייתם חוד החנית של הגבורה היהודית, ולא נשכח את הגבורה והעשייה שלכם. זה בלתי אפשרי להעניק לכם את הכבוד שבאמת מגיע לכם על מה שעשיתם למעננו, אלה שנמצאים כאן בארץ, ולמען העם היהודי בכלל. רק העם היהודי הוא זה שהגן על עצמו. ניצחון זה גם הביא למסקנה שרק העם היהודי הוא זה שהגן על עצמו.

אבל, לצערי, הנאציזם והאנטישמיות לא נעלמו מעולמנו. רק בשנה האחרונה האנטישמיות באירופה עלתה בצורה שלא נראתה זמן רב. אתן שתי דוגמאות: השבוע, מול כנס יהודי בהונגריה התקיימה הפגנה אנטישמיות פוגענית, והמפלגה השלישית בגודלה בהונגריה אמרה שהיהודים צריכים לצאת מהונגריה; בצרפת היתה עליה של 50% באנטישמיות בשנה האחרונה. כולי תקווה שהניצחון הפיזי שלכם יהפוך גם לניצחון לתפיסתי ושהשנאה והאנטישמיות תיעלמנה מן העולם. תודה רבה.

תודה רבה לרן. תרגם בקצרה בבקשה.

(תרגום לשפה הרוסית.)

תודה רבה. רחל ברקאי מ"יד ושם", בבקשה.

שלום וחג שמח לכולכם. יש פה חברים ותיקים שאני זוכה לשיתוף פעולה אתם ב"יד ושם" לאורך שנים ארוכות. חוק הווטרנים התקבל בשנת 2000, אבל אני מזכירה שב-8 במאי 1985 נחנכה האנדרטה ללוחמים היהודים ולפרטיזנים ב"יד ושם", ומאז אותו יום בכל שנה ב-9 במאי מציינים ב"יד ושם" את יום הניצחון על גרמניה הנאצית. זה נעשה ביוזמה ושיתוף הפעולה של רומן יגל ואברהם גרינזייד, של ארגון לוחמים פרטיזנים, נכי המלחמה בנאצים וברית הווטרנים ויושבי-ראש הארגונים האחרים שלא נמצאים כאן כרגע – כמו ברוך שוב מארגון הפרטיזנים לוחמי המחתרות ומורדי הגטאות, ברית ותיקי מלחמת העולם השניה ואיגוד החיילים המשוחררים. אנחנו מדברים כל הזמן על הלוחמים בצבא האדום, אותם חצי מיליון לוחמים שכ-200,000 מהם נפלו בקרבות, אבל היו גם 500,000 לוחמים יהודים בצבא האמריקני, היו כ-38,000 מתנדבים של היישוב בארץ ישראל בצבא הבריטי, בתוכם אותם 32 צנחנים ארץ-ישראלים וכמובן, 5,000 חיילי החטיבה היהודית הלוחמת, הבריגדה. גם הם, יחד אתנו מציינים בשמחה ב"יד ושם" – זה היום היחיד שאפשר להגיד שהוא שמח אצלנו, ב"יד ושם" – את יום הניצחון על גרמניה הנאצית.

כמו שאמרה שרת הקליטה - שמשרד הוא שותף מרכזי ומשמעותי ומסייע לקיומו של היום הזה – שיחד, עד 120, כולנו יחד נמשיך לציין את האירוע החשוב הזה ולהנחיל את סיפור הגבורה של הלוחמים. תודה לכם.

תודה רבה לרחל. תרגום, בבקשה.

(תרגום לשפה הרוסית.)

תודה רבה. לריסה סטדלר, בבקשה. בקצרה.

(אומרת דברים בשפה הרוסית.)

תודה רבה.

(אומר דברים בשפה הרוסית.)

רומן יגל מבקש לומר כמה מילים לסיכום.

אני רוצה לפנות בקצרה לנוער שיושב כאן. ב-1963–1964 הגיעו לכאן מטהרן ומרומניה 400 ילדים בלי הורים. היתה בקשה שלנו לראש הממשלה ולרמטכ"ל, ביקשנו שישרתו אצלנו במשמר הגבול. אני רוצה להגיד לכם שכל הצמרת במשמר הגבול ובמשטרת ישראל, ניצבים, הם הילדים האלה שהגיעו אז. אני רוצה שתלכו בעקבותיהם.

תודה רבה. כאן אנחנו מגיעים לסיום, אסכם בשתי מילים.

(אומר דברים בשפה הרוסית.)

תודה רבה, להתראות.

<הישיבה ננעלה בשעה 13:55.>