PAGE
25
ועדת הכספים
22/04/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 22>
מישיבת ועדת הכספים
יום שני, י"ב באייר התשע"ג (22 באפריל 2013), שעה 12:00

<צו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין (תיקון מס' 4), התשע"ג - 2012 - הפחתת המכסים החלים ביבוא מוצרי טקסטיל למיניהם>

חברי הוועדה: >
ניסן סלומינסקי – היו"ר
רוברט אילטוב

קארין אלהרר

זהבה גלאון

גילה גמליאל

אחמד טיבי

יצחק כהן

עליזה לביא

עמרם מצנע

משולם נהרי

אורית סטרוק

חמד עמאר

עיסאווי פריג'

אברהים צרצור

עדי קול

זבולון קלפה

ראובן ריבלין

אלעזר שטרן

עפר שלח

איילת שקד

>
ערן יעקב - סמנכ"ל בכיר תכנון וכלכלה, משרד האוצר

שירלי אביבי - כלכלנית רשות המסים, משרד האוצר

יוליה אונגר - כלכלנית רשות המסים, משרד האוצר

קובי בוזו - כלכלן רשות המסים, משרד האוצר

גיא גולדמן - עוזר ראשי רשות המסים, משרד האוצר

איריס וינברגר - סגנית בכירה ליועמ"ש, משרד האוצר

יאיר שירן - מנהל מינהל תעשיות, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

נמרוד הגלילי - מנהל תחום ענפי חטיבת הרשתות הקמעונאיות, איגוד לשכות המסחר

איריס אפשטיין - מנהלת "פיליפ מוריס סרוויסס", איגוד לשכות המסחר

אודי בן שושן - אחראי מסחר, רשות שדות התעופה

רובי גינל - סמנכ"ל וראש אגף כלכלה ורגולציה, התאחדות התעשיינים

חיזקיה ישראל - מנהל המחלקה לקשרי גומלין, התאחדות התעשיינים

ז'אק בר - נשיא, טמפו תעשיות בירה, התאחדות התעשיינים

יוסי הראל-פיש - המדען הראשי, הרשות הלאומית למלחמה בסמים

אסף גוטרייך - מנהל מנהל תשלובת חוטים

שאול הרדוף - מנכ"ל חברת אליאנס צמיגים

יורם דר - יו"ר חטיבת הרשתות הקמעונאיות

הראל ויזל - מנכ"ל פוקס ויזל בע"מ

טליה לוין - מנכלי"ת מבשלת הגולן

אורי שגיא - יו"ר יצרני בירה קטנים

עופר רונן - בעל מבשלת בירה

דורון סלומון - מנהל מחלקת מחירים, חברת "אליאנס"

דניאל אלון - חבר ועד ארגון יצרני בירה קטנים

שגיב קרלבוים - מנהל מבשלת הנגב

דני קידרון - מייצג את "יד לחירש"

אביגדור דורות - שותף במשרד עו"ד איתן, מהולל ושדות, עורכי דין

שירית נקר - משרד עורכי דין גיל נדל, עורכי דין

עמי צדיק - מ.מ.מ. כנסת

איל קופמן - מ.מ.מ. כנסת

דוד קשאני - יו"ר קול בשכונות

אסף ויצמן - המשמר החברתי

ארז גילהר - לוביסט, פיליפ מוריס בע"מ

גל גולן - לוביסטית, התאחדות המלאכה והתעשייה

שגית אפיק

טמיר כהן

שרון רפאלי
<צו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין (תיקון מס' 4), התשע"ג - 2012 - הפחתת המכסים החלים ביבוא מוצרי טקסטיל למיניהם>

אנחנו עוברים לצו על הטקסטיל.

סעיף מס' 4 – טקסטיל. יש פה הליך משפטי פורמלי שאני מודה ומתוודה שאני לא במאה אחוז יודע אבל אנחנו נעשה. היה כבר דיון ארוך בוועדת הכספים הזמנית. קיבלו החלטה והוגשה רביזיה. הרביזיה הוגשה על ידי השרה יעל גרמן ואנוכי.

וגם על-ידי רוברט אילטוב.

מה שיעל הגישה בטל מאחר שהיא היום שר בישראל, ונשארנו שנינו. באופן טבעי אנחנו אומרים שאנחנו מוותרים על הרביזיה כדי שיהיה דיון, אבל מתברר שמבחינה משפטית כנראה צריך ללכת בהליך הפוך. אז שגית, תסבירי בבקשה את ההליך.

החלטת הוועדה הייתה להמליץ לוועדת הכנסת לבטל את צו ההפחתה. ככל שרוצים לקיים דיון מחדש בצו הזה ובהחלטת הוועדה ולקבל אולי החלטות אחרות גם אם המשמעות שלהן בסופו של דבר תהיה באופן מסוים ביטולו של הצו הזה, צריך להצביע בעד הרביזיה כדי לפתור את הדיון מחדש. לאחר שמצביעים בעד הרביזיה אפשר לקיים את הדיון מחדש ולקיים בו הצבעה לפי המהות.

קודם כול שואלים אם בעד הרביזיה או נגד הרביזיה.

אני רוצה אולי לנסות לשכנע אתכם שלא להצביע בעד הרביזיה. אני אסביר מה היה באותו דיון שאני ניהלתי, ועל סמך מה הוגשה הרביזיה של שלושתכם, ביניהם גם יעל גרמן שהיום היא שרה והרביזיה ממילא בטלה.

באותו דיון התברר שמי שמייצר בארץ את מוצרי הטקסטיל משלם על חומרי הגלם 12% בעוד מי שמייבא מוצר טקסטיל מסין לא משלם כלום. שלא תהיה טעות – אנחנו המדינה היחידה – הבריון של הגלובוס – אנחנו היחידים שלא גובים מכס מסין. הרי היה לנו שם הסכם. מביאים לפה. אני יצרן, אני עובד בטקסטיל – אני משלם 12% על חומרי הגלם אבל מי שמייבא את זה מסין לא משלם כלום.

ואפילו בסין נותנים הטבת שער.

אני לא נכנס לפרטים אני רק מתמצת את מה שהיה. אז מתברר שמדינת ישראל - -

- - -

הראל, מאחר שהייתי נוכח בישיבה ההיא וראיתי מה עשו, ואנחנו לא רוצים להוציא אותך, אז אני מבקש מראש – יהיה לך זמן לדבר כשנגיע, אבל אם תדבר לא בזמן זה יהיה על חשבון זה.

זאת אורת דגל ישראל שמיוצר בסין יותר זול מדגל ישראל שמיוצר בארץ.

נכון.

מה האבסורד בעניין הזה? לכן קיבלנו את ההחלטה הזאת אבל אני אפשרתי להגיש את הרביזיה ולא הצבעתי על הרביזיה אחרי חצי שעה כי אמרתי שזה ראוי לבחינה מחדש. אני בדקתי את הדברים שוב, אני לא יודע מה עשו אחרים. מתברר שמדינת ישראל בגירעון תקציבי כל כך גדול, והאוצר גם מנפח אותו לממדים לא נכונים, אבל נניח רגע לעניין הזה. מדינת ישראל נמצאת בגירעון ומשקיעה 175 מיליון שקל כדי לסבסד את דגל ישראל שמיובא מסין ופוגעת בתעשייה המקומית. היות שמדובר על מוצרי טקסטיל אתה לא מוזיל פה מחירים. זה לא כמו בעניין הצמיג שעולה 25 אלף דולר. כשקנית חולצה לפני הפחתת המכס ואחרי הפחתת המכס אתה לא מרגיש הבדל בעניין הזה. על לחם אתה יכול להוריד את המחיר כאשר הורדת מכס מדברים משמעותיים. כאן מדינת ישראל משקיעה 175 מיליון שקל, האזרח בסופו של דבר לא רואה את ההוזלה - -

זה לא נכון.

רגע, סלח לי. תרשום לעצמך את ההערות, ואחר כך יהיה לכם זמן.


תדבר על הרביזיה בעיקר.

האזרח לא רואה את ההפחתה הזאת, ואז אנחנו מגיעים לערך המוסף שעליו אנחנו תמיד מדברים – מה קורה עם התעשייה המקומית? אם אתה מוזיל מחירים אז אתה צריך לבחון את זה ערך מול ערך. כאן אין לך, כאן אתה רק פוגע בתעשייה המקומית.


לכן אתם הגשתם את הרביזיה בהסכמתי כדי לבחון את זה מחדש. אם אכן יתברר לכם שזאת תמונת המצב – אלא אם כן המשרדים יגידו אחרת - -

בשביל זה אתה צריך רביזיה. כדי להיכנס לדיון מחדש.

לא, לא.

אבל יש מסמך של הכנסת.

מה שמך?

יורם דר.

אתך דיברתי. אני מבקש פעם שנייה שגורלך לא יהיה כגורלו של מישהו אחר בישיבה הקודמת. ניתן לך לדבר, אבל אם שוב תתפרצו לא תהיה לנו ברירה, ואני לא רוצה את זה.

הוועדה הציעה לבטל את הצו הזה או לעשות פשרה עם כל מה שנלווה לנושא הזה. לכן אם הולכים על פשרה צריך רביזיה. זה תלוי בממשלה. אם הולכים על ביטול הצו לא צריך רביזיה; צריך פשוט להביא את זה למליאה ולאשר את זה במליאת הכנסת. אני מבין שהממשלה לא כל כך רוצה שזה יבוא למליאה כי היא לא רוצה את התקדים הזה. זאת תהיה הפעם הראשונה שעל הפחתת מכס מליאת הכנסת מפילה את זה. אני דווקא בעד מפני שאני בעד חדשנות. הממשלה הזאת אמרה שנעשה שינוי – אז הנה, בואו נעשה שינוי.

כל הרעיונות של חבר הכנסת גפני מתקיימים בדברים שלי פרט לפרט אחד שאולי הוא לא שם לב אליו. א', הסיבה שהגשנו את הרביזיה הייתה שעומדים כאן שני ערכים שצריך להחליט ביניהם וגם על משקלם. מצד אחד אנחנו רוצים שאזרח ישראלי שנכנס לקנות בגדים ישלם פחות. כדי שהוא ישלם פחות – הסיכוי שזה יקרה הוא אם יהיה צו של אפס מכס, והמייבאים ישלמו פחות וממילא יורידו את המחיר של הבגדים. זאת שאיפה אחת. מצד שני אנחנו רוצים לשמור על הייצור המקומי וגם רצינו לבדוק שהפחתת המכס הולכת לטובת הצרכן ושבעלי המייבאים ירוויחו מזה. לכן הגשנו את הרביזיה.

אתה צודק שמשהו חדש התחיל. אתה צודק שהאוצר היה שמח - -

אני לא אמרתי את זה.

אני אומר את זה. מה אכפת לך? זה נכון שהאוצר - -

אתם עושים דילים עם ישראל ביתנו. מה משהו חדש שהתחיל? זה כבר היה. דיל על נשיא המדינה מול הרב הראשי - -

עכשיו אנחנו מצביעים על הרב הראשי?

הוא אומר שהתחיל משהו חדש - - - דיל בין ישראל ביתנו לבין הבית היהודי – נשיא המדינה תמורת הרב הראשי. זה חדש? זה היה כבר.

זה היה כבר? לא ידעתי.

עזוב, חבל. אני גם לא יודע, אבל חבל.

אני אספר לך עוד כמה דברים.

אכן זה נכון שהאוצר בדרך-כלל אוהב שהוא זה שיבטל צו, אבל למה אני לא רוצה לבטל את הרביזיה? כי ברגע שאנחנו מבטלים את הרביזיה המצב חוזר לקדמותו, ואנחנו כן רוצים להציע הצעת פשרה שתיתן פתרון לכול, ושאנחנו, ועדת הכספים, היא זאת שתבטל את הצו במליאה ולא משרד האוצר, ונקבל על עצמנו שברגע שהאוצר יביא צו חדש, לפי הפשרה שנקבל, אנחנו נאשר אותו. כך שאם תתקבל ההצעה שנציע בסוף, אז באו כל הדברים על מקומם בשלום מהבחינה הזאת.

אני אתן לערן את רשות הדיבור להסביר. גם יאיר שהוא מהתמ"ת.

סליחה, שכחנו. קודם צריך להצביע על הרביזיה. אני מציע לאשר את הרביזיה כדי שנוכל לקיים דיון ולהגיע להצעות פשרה ולבטל את הצו אחר כך.

מי בעד הרביזיה ירים את ידו? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד הרביזיה – רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

הרביזיה אושרה.

הרביזיה אושרה. זה נותן לנו פתח לקיים דיון. איריס תסביר בקיצור, ואחר כך אתה וחברי הכנסת.

לפני שאנחנו נכנסים לגוף הצו אני רוצה לחדד שאכן מדובר במשהו שהיה בפעם הראשונה, וועדת הכספים תמליץ לבטל צו של הפחתה ותביא את זה בפני המליאה. מאחר שמדובר על צו של הפחתה שאם המליאה תבטל אותו אוטומטית תהיה העלאה, נכון שהוועדה תשקול שבכל זאת אנחנו נביא איזשהו צו שיעשה העלאה מסוימת, שערן אולי ירחיב על זה, ואותו הוועדה תהיה חייבת לאשר, וזה ימנע את הצורך להביא לדיון במליאה את צו ההפחתה כי הדיון הזה יהיה מיותר כשיהיה צו שיש בו העלאה. זה המסלול שנראה לנו נכון יותר שיהיה משהו מסודר יותר.

יכול להיות שבהצעת הפשרה לא תהיה מחלוקת בינינו, אבל בדרך תהיה מחלוקת בינינו, ונישאר דבקים בדרך שהצענו שהוועדה המכובדת היא שתבטל את זה. ההליך יהיה בסוף אותו דבר.

אתה רוצה שזה יהיה במועדים שלובים בכל מקרה.

כן, במועדים שלובים.

יש לכם הצעה?

יכול להיות שבהצעת הפשרה לא תהיה מחלוקת בינינו. הוועדה המכובדת הזאת היא זאת שתבטל את זה.

אתה רוצה שזה יהיה במועדים שלובים בכל מקרה.

כן. במועדים שלובים.

ערן, אתה רוצה להסביר עכשיו לטורף העניין? כאן דיברנו על הפרוצדורה.

אם הצו יתבטל המכס יחזור ל-12%. יש עוד אפשרות שאנחנו נביא את הצו - -

לא, אנחנו התכוונו שאחרי שנקבל את הצעת הפשרה לא נניח את זה על שולחנה של הכנסת עד שהשר יביא הצעה, לפי מה שכאן דיברנו, ואז זה יהיה שלוב תוך יום-יומיים, ולא יהיה הפסד לאף אחד, אבל הדברים יהיו מסודרים.

זאת הסמכות שלך.

אמרתי שאני חולק עליה. אף על פי שאנחנו קואליציה מותר לנו.

הפרוצדורה שאתה מציע, אדוני היושב ראש, היא הפרוצדורה הכי פשוטה.

אמת.

אני גם מבין את רשות המסים - - -

אני מסכים. פתחתי ואמרתי בהמשך לדבריך.


אחרי שגמרנו עם הפרוצדורה, עכשיו לגופו של עניין.

לגבי העניין הזה נכון שככל שתהיה פשרה הנכון יהיה להביא צו שהוועדה תאשר.

אני מציע שתעזוב כרגע את הפרוצדורה. - - - נעשה את זה בו זמנית אבל זה יהיה במליאה.

לגבי הצו. בעקבות ועדת טרכטנברג הופחתו המכסים על חלק גדול מהמוצרים שהיה עליהם מכס, ובכלל זה על מוצרי הטקסטיל. היות שזה נעשה יחסית בחופזה חלק מהמוצרים הסופיים שהופחתו עליהם המכסים יצרו המון עיוותים גם בעולם המכס, גם בעולם האכיפה וגם במהות ובעיקר בעולם הכלכלי. ככל שהעיוותים האלה היו לנגד עינינו הבאנו צו הפחתה נוסף שעליו אנחנו דנים פה. הצו הזה בא לתקן את הבעיות שנוצרו ולהפחית את המכסים על מוצרים נוספים לאפס כדי לאפשר לרשויות המס, ובכלל זה המכס, אפשרויות אכיפה. אחרת היה פשוט כאוס בעולם הזה. ככל שהצו הזה הובא נוצרה בעיה נוספת שיש לא מעט מוצרים סופיים שעליהם המכסים הם אפס, ויש מוצרים אחרים שהם מוצרי ביניים לתעשייה המקומית שעליהם יש 12%. אז אם עסקינן בתחרות כל עוד אנחנו מורידים את המכסים כדי לאפשר את התחרות עם היצרן המקומי זה מצוין. אבל היו סיטואציות שבהן אותו יצרן מקומי שרצה לעשות שימוש בחומר גלם היה צריך לשלם עליו מכסים. כלומר מול המוצר הסופי הוא מתחרה באפס מס שזה בסדר – זאת תחרות ככל שמאמינים בזה, אבל החיסרון לעומתו הוא שגם לגבי אותו מוצר ביניים יש מכס של 12%. אז לגבי העניין הזה אנחנו חושבים ומוכנים לקבל שיש אפשרות שנביא צו נוסף שיתקן את המצב הזה, והמשמעות היא שהוא ישווה את המכסים על כלל מוצרי הטקסטיל – זה יכול להיות 8%, זה יכול להיות 7%, זה יכול להיות 6%. המשמעות של הצו הזה היא win-win במובן הזה. מצד אחד הוא ייצר הגנה מסוימת על אותם יצרנים קטנים – אני מדבר בעיקר על עסקים קטנים ובינוניים – מול הייבוא שהוא בעיקרון ממדינות שאין לנו הסכמי סחר איתן. צריך לזכור שהמדינות שיש לנו הסמכי סחר איתן – וזה הרוב – המכסים הם אפס. כשאני רוצה לייצא לסין אין לי אפס מכסים. היצואן הישראלי שרוצה לייצא לסין לא זוכה לכך, אין לו אותה גישה לשווקים. אני לא מדבר על סובסידיות ולא על דברים אחרים.

זה מה שנקרא, מדינה פראיירית.

המשמעות לאפשר מס אחיד הוא לטפל בעיוות הזה ומצד שני לאפשר אכיפה נאותה. היכולת שלנו לאכוף מסים על חולצה כזאת וחולצה אחרת שהמסים עליהן שונים לא קיימת. זה מייצר אינסנטיב להונאות. האפשרות היא להפחית את אותם מסים של 12% ל-8%; לקחת את אלה שיש עליהם אפס אחוז, להעלות אותם ולייצר רף שווה. דרך אגב, יש בג"ץ בדיוק על העניין הזה. מצד אחד לאותם יצרנים מקומיים יש הגנה מסוימת, לאותם יבואנים שרוצים להתחרות יש אותו כר פעולה לתחרות. נכון, יש מכסים מסוימים נמוכים. תזכרו שהיינו בעולם של מכסים של למעלה מ-100% לפני הרבה שנים. עשינו תהליך של חשיפה בשנות ה-90, הפחתנו את המכסים באופן ניכר חד-צדדי. עדיין יש מדינות רבות שמייצאים אליהן. בארצות-הברית יש 6% מכס על טקסטיל. אבל מי שיש לו הסכם סחר הגישה לשווקים שלו היא חופשית, אין לו מכסים. אז המשמעות של צו כזה תאפשר לתקן את העיוות שנוצר. את זה אפשר לעשות בצו נוסף שאפשר להביא אותו. זאת המשמעות.

מה ההצעה שלכם?

ההצעה שלנו היא ליצור מס אחיד, בין 8%-6% לכולם.

ההצעה היא שלנו כי האוצר עדיין לא הציע את ההצעה הזאת. אני מקווה שאחרי שנחליט, זאת תהיה הצעה של האוצר. יאיר ממשרד הכלכלה, רצית להוסיף משהו?

משרד הכלכלה.

אתה מייצג את המשרד של "משהו חדש מתחיל"?

אני לא נכנס לפוליטיקה. אני מנהל מִנהל תעשיות במשרד הכלכלה. התבטאתי בנושא הזה קצת בעבר. זה עדיין בבג"ץ אבל יש החלטת ביניים. במצב שנוצר אף על פי שאנשים פעלו מרצון טוב יש עיוות. כבר הגענו להסכמה שציין ערן שצריך ליישר את הקו בין שיעורי המכס על תשומות, חומרי גלם ומוצרים מוגמרים. עכשיו אנחנו מידיינים באופן פתוח עם משרד האוצר לגבי הגובה. ערן בהחלט רמז על הכיוון שעליו אנחנו מדברים, ואני מבקש מהוועדה לתת אפשרות למצות את התהליך הזה עם האוצר כדי שבסופו של דבר נביא הצעה הוגנת ונכונה.

מאחר שכל הזמן מנסים לחזור לאותה פרוצדורה שאמרנו מראש שאנחנו לא נלך בה, יש הצעת פשרה שתהיה של הוועדה ולא של האוצר אף על פי שאני מניח שהשר מודע לדבר, ואני גם חושב שהוא תומך בזה. הפרוצדורה תהיה כמו שדיברנו, אז חבל לחזור על זה כל פעם כשעדיין אין הצעה וצריך לחזור לשם. תרדו מזה.

אני פחות מתעסק בפרוצדורה ובאישורה של היועצת המשפטית שלנו מאחורי, אלא יותר - - -

חלק מהקואליציה יתמוך בגישה של היושב ראש מתוך ידיעה שראש הממשלה לא יתפטר בגלל זה.

אני אתן קודם כול לאורחים לומר דברים ואחר כך לחברי הכנסת. אני מגביל כל אחד מהדוברים שאינם חברי כנסת לשלוש דקות. אחרי כן אני אציע את הצעת הפשרה.

יורם, בבקשה.

אני משמש יו"ר חטיבת הקמעונאות, ואנחנו מאגדים בתוכנו למעלה מ-60 חברים, 50 אלף - - - . יש לי מין הרגשה שיש כבר החלטות בלי ששומעים אתנו. אני אדבר בעובדות.

במה אתה רוצה לשכנע אותנו?

שהורדת המכסים טובה למדינת ישראל.

הבנתי.

כשהגישו את הרביזיה חלק מחברי הכנסת טענו דבר אחד: אנחנו לא מכירים מספיק את הנושא. יש פה מסמך שיצא מהכנסת על-ידי המ.מ.מ. נאמר בו דבר אחד. הרי כולם זוכרים את המחאה שהייתה על יוקר המחיה. המלצת ועדת טרכטנברג היא להוריד את יוקר המחיה במדינת ישראל.

אני אצטט מהמסמך לא מה שאני כתבתי או כל בעלי אינטרסים כאלה ואחרים: א', המס הזה עולה למדינת ישראל 175 מיליון שקל; אין תעשיית טקסטיל במדינת ישראל – החליטו על זה לפני 20 שנה, במקום שיש לנו יתרון יחסי.

- - -

- - -

אני מבקש מהאורחים שלנו. יורם, אם אתה תתייחס לכל אחד אתה תאבד את הזמן ולא תגיד כלום. אני מבקש שוב – כדי שלא יהיה מצב שנצטרך להוציא את היבואנים, את היצואנים ואת המפעלים המקומיים כשמדבר המייצג את היבואנים, ואחר כך הפוך – שלא יהיה מצב כזה – שכל אחד יתאפק, ירשום לו וכשיגיע תורו לדבר יתייחס. אחרת לא נתקדם.

כולנו זכרנו על מה הייתה המחאה – מזון וביגוד זה שני הענפים הגדולים ביותר בהוצאה של סל משפחה במדינת ישראל. פה במסמך בעמוד 5 כתוב: מדד המחירים לצרכן באיחוד האירופי עלה ב-19.2%, הלבשה ירדה ב-23.5%. בישראל מדד המחירים לצרכן עלה ב-22.2% ומדד ההלבשה ירד ב-24.4%. הכול ירד - -

- - -

דני, לא נעים יהיה לעשות, אבל פשוט לא תהיה ברירה כי אחרת לא יהיה דיון או שפשוט לא ניתן לכם לדבר ורק אנחנו נדבר. אז אל תפריעו זה לזה.

רק שזה לא יהיה הקראה של המסמך כי אנחנו באמת יודעים לקרוא.

מסכים. אבל זה הזמן שלו. אם הוא רוצה לבזבז את הזמן על זה שיעשה את זה.

אני רוצה מכיוון שזה מסמך שמדבר בעד עצמו.

רבותיי, שינוי במחירים. כולנו אמרנו שבמדינת ישראל במזון אין תחרות. אנחנו רואים שמזון במדינת ישראל עלה ב-12.7%, הלבשה והנעלה ירד ב-18% כשהמדד הכללי הוא 18%.


עכשיו אני רוצה לציין עוד עובדה: המס הורד לפני ארבעה חודשים. לא קרה שום דבר במדינת ישראל – לא פיטרו עובדים ולא שום דבר.

בדקת?

בטח, בדקתי.

איך הוא יודע?

רבותיי, אני מזהיר ומזהיר אבל בסוף אני אממש את זה, ואני אוציא אנשים.

הצו בתוקף ארבעה חודשים. עכשיו מסתיים החודש הרביעי. כל ענף הטקסטיל מתכנן קדימה לעונת 14-13.

מדד המחירים לצרכן בינואר – 0.2-, בפברואר – 0, במרס – 0.2%, ללא שינוי. מדד ההלבשה: ינואר – 8.5%- , פברואר – 8%-, מרס – 11.5%-. 16.8%. המשמעות היא שמול 175 מיליון שקל שזה עולה למדינה, 175 – מסמך של האוצר ומסמך של משרד המסחר והתעשייה. לצרכן הישראלי המשמעות היא שזאת הורדת הוצאה של 1 מיליארד שקל בשנה למשפחות. יעלו את המס – המשמעות תהיה עליית מחירים. זה מה שאנחנו רוצים במדינת ישראל? טקסטיל לעומת מזון? מדברים על הורדת מחירים, מדברים על תחרות. אנחנו רוצים להעלות את יוקר המחיה למעמד מהנמוך עד הגבוה, כיוון שטקסטיל זה לכל מדינת ישראל. אז אני לא מבין מה קשור שתעשיית הטקסטיל במדינת ישראל היא באופן זעיר מול ענף הקמעונאות. ענף הקמעונאות גם קלט חלק מהעובדים; את ההחלטות האלה קיבלו בשנות ה-80 – אין שום יתרון יחסי. וגם היצרנים הגדולים, כמו דלתא ואחרים – כל הייצור שלהם מעבר לקו הירוק או במצרים או בירדן מכיוון ששכר העבודה שם הוא 100 דולר. אז בואו לא נשלה את עצמנו ולא נקשור זה לזה. אני מדבר גם בשם צרכן במדינת ישראל, לא רק בתור יושב-ראש. המספרים מדברים בעד עצמם, אין קשר בין אחד לאחר. אנחנו נלחמים ביוקר המחיה במדינת ישראל. ראינו את כל המגמה שהייתה. אני לא מבין למה הדבר קשור זה לזה בכלל.

אתה מייצג את הסתדרות העובדים?

לא, אני מייצג את עם ישראל.

עזוב את עם ישראל.

אל תייצג אותנו, תייצג את עצמך.

- - -

הראל, מה אתה רוצה שאני אעשה בסוף, שאני אוציא אותך?

- - - הרי זה עושה לי ההיפך.

- - -

יוסי.

דני. הפעם האחרונה - -

- - - רק לידיעתך הרבה.

אתה מייצג את הסתדרות העובדים?

לא, אני מייצג את עם ישראל.

לא, עזוב את עם ישראל.

אל תייצג את עם ישראל, תייצג את עצמך.

- - -

משה, משה.

- - -

יורם, יורם.

במה אתה מייצג אותנו, במשכורות רעב?

אני מבקש שוב. יורם, סיימת. הראל, מה אתה רוצה שאני אעשה בסוף, שאני אוציא אותך?

- - -

יורם, תודה רבה. אני מבקש שלא תדבר עכשיו. שמענו את הנציג של היבואנים ונשמע עכשיו את נציג המייצרים. רמזי, בבקשה. אני מבקש לא להפריע. תנו לכל ישראלי לומר את דברו בניחותא. אחר כך נקיים דיון.

אני אגזול דקה מזמני ואתן קצת רקע על התעשייה הזאת כי חשוב לי שחברי הכנסת ישמעו. נכון שעד תחילת החשיפה ענף הטקסטיל היה פה ושכב פה על חוסר יעילות. הייתה מלחמה עם החשיפה, וכשחשפו את הטקסטיל למכסים של 100% ו-150% ל-12% היה שינוי מאוד ניכר במחירים לצרכנים והם ירדו. נכון, גם רוב התעשייה הזאת נעלמה. מה שנשאר בתעשייה הזאת - היום הענף הזה מונה כ-15,000 עובדים. הוא מייצא במיליארד דולר וממשיך לחיות. משנת 2000 כשנגמרה החשיפה, ו-12% של המכס נשארו המשק התחיל להתנהל כאשר מדינת ישראל פתחה את השערים שלה לייבוא מכל העולם. מהנתונים של ה-מ.מ.מ. של הכנסת אני לוקח רק נתון אחד: משנת 2005 מחירי ההלבשה בישראל ירדו ביותר מ-20%, והמכס היה לכל אורך הדרך אותו מכס – 12%. הייתי פה בדיון לפני כמה דקות ודיברנו גם על לא לפגוע בתעשייה וגם לשמור על תקציב המדינה. בעקבות ועדת טרכטנברג ניתנה הוראה להוריד מכסים על מוצרי צריכה. בא האוצר ואמר, תורידו גם בטקסטיל נתח כסף מסוים. אחת הטעויות שלנו כתעשיינים לא הגדרנו בדיוק מה לעשות, ואז נוצר העיוות כפי שערן מרשות המכס הסביר אותו. בסך הכול מדינת ישראל גבתה מכס בשנה מטקסטיל בסך 600 מיליון. בשנים האחרונות, לפני שנגעו במכס, הגבייה ממכס הייתה 600 מיליון רק ממוצרי טקסטיל. אני לא ראיתי – ו-25 שנה אני מלווה את הענף הזה, כולל כל החשיפה – לא ראיתי אף פעם את היבואנים נלחמים כל כך על 12%. אתם מבינים למה? כי 12% האלה מגיעים לכיסם. כי כשיבואן מביא היום חולצה, קונה אותה ב-30 שקל בסין הוא מוכר אותה ב-100-90 שקל. רבותיי, מכס על 30 שקל הוא 3 שקלים – האם אתם חושבים שעל 3 השקלים האלה המחירים עכשיו יירדו מ-99 ל-97 שקלים? אני אומר לכם, חברי הכנסת, זה לא ירד.

בקשר לפשרה שמוצעת.

הוא עוד לא שמע את הפשרה. אני עוד מעט אציע את הפשרה.

המאבק של היבואנים הפעם הוא בשביל להגדיל את הרווחיות, וזה לגיטימי – כל אחד מסתכל דרך החור של הגרוש. 12% מכס שהיו זאת הכנסה למדינת ישראל. את המכס שתורידו כאן, ולא משנה מהו – אתם מטילים על כל מדינת ישראל. מחר צריך למצוא את זה בסעיף אחר. אבל היות שטרכטנברג רצו להוריד 170 אלף שקל מכס. אז אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת ריבלין, אני באתי לאוצר עם הפשרה הזאת. אני הצעתי אותה. יושבת כאן שירלי – מגיע לה מזל טוב, היא חזרה מחופשת לידה – הצעתי להם לקבוע מס אחיד לפי כמות הכסף שהם רוצים להוריד - -

אמרת לה מזל טוב? אבל הם שמו את המכס כדי לא לתת לה קצבאות ילדים.

אני הצעתי ליצור מס אחיד. ואיך לקבוע את המס? על-פי סכום הכסף שהאוצר רוצה להוריד מכסים. הוא יעשה את השיקולים שלו. יש מצד אחד גירעון ומצד שני צריך כביכול לשפר את המלצות טרכטנברג.

שוב טרכטנברג?

אף על פי שאני מסביר והסברתי במספרים שהעניין של 12% לא יגיע לציבור עם כל ההוקוס-פוקוס שתעשו. לכן אני ממליץ לקבל את העמדה של האוצר ולתת לאוצר להחליט על מספר אחיד שיאפשר גבייה. היום המכס לא יודע לבדוק טקסטיל. על כל 600 מיליון השקלים, על כל מוצרי הטקסטיל – לקבוע מכס אחיד שיאפשר גבייה של המכס ותרומה של אוצר המדינה, ושנית, ייצור אחידות גם למפעלים הקטנים וגם ליבואנים.

תודה רבה. הראל, תוכל להכניס את עצמך לחמש דקות ברוגע? מצד שני אני מבקש שכל אלה שהוא הפריע להם ישכחו מזה ולא יפריעו לו.

לא הפרעתי עכשיו, הייתי בשקט.

אני רוצה להסביר כמה נקודות. מבחינתי פשרה זה עניין של בינוניות. בוא לא נבדוק מי צודק ומה נכון. היה אפס, היה 12 – יאללה, 6 – כולכם בינוניים - -

אז נשאיר 12.

אם להשאיר, קודם כול כרגע הוא אפס. אני אומר, בואו נבדוק לעומק, ואם צריך לעשות 100 – אני בעד 100 למדינת ישראל – וגם אם אלף לדגל, שיהיה אלף שקל לדגל. "פוקס" היא חברה ציבורית שמעסיקה 4,000 עובדים, "קסטרו" היא חברה ציבורית שמעסיקה 4,000 עובדים. שלוש החברות הן חברות ציבוריות שמפרסמות את המאזן שלהן פעם ברבעון וכל הזמן. מה התוצאות? ב-2012 החליטה ועדה להוריד את המכס מ-12% ל-6%. המכס ירד ל6% לפני שנה וחצי – הרווח הגולמי של החברות נשאר אחיד – 60%, 60%, 60%. מי שמבין קצת בכלכלה – אם הרווח הגולמי נשאר ישר הכול מגולגל לצרכן. 100% מ-6% עבר לצרכן. אם יש כלכלן במדינת ישראל - -

אומרים כאן שלא היה כזה צו.

היה.

- - -

לא. אז את לא מכירה את החומר.

עזוב, לא חשוב.

כן חשוב. רציתם להוריד מ-12 ל-6.

ירד לאפס.

מה שרצו זה סיפור אחר.

ירד בממוצע ל-6.

אבל אי אפשר להגיד על נציגת הממשלה שהיא לא יודעת את החוק.

לא להפריע. לא הפרעתי לך, ואל תפריע לי.

אבל לי יש - - -

רבי משה - -

אתה פוגע בשכבות הנמוכות בעם ישראל - -

רבי משה, אל תענה לו.

- - בגלל פופוליסטיקה. ואני מוכן להתערב על זה.

מזל שאתה פה להגן עליהם.

אני מגן עליהם יותר ממך.

תיקנת שרצו להוריד אז אנחנו מקבלים.

אגב, מאיפה אתה יודע שאתה מגן על עם ישראל יותר ממנה?

הוא מעסיק משרתת, והוא משלם לה כסף בדיוק על חשבון כל מה שאמרת, כבר שנים. אני לא נכנסתי לחנויות שלך - - -

- - - הבן שלי לפני חמש דקות סיים גיבוש צנחנים, והבת שלי הייתה בקבע - -

אני לא יודע איפה הבת שלך הייתה - - -

ואבא שלי זיכרו לברכה נכה צה"ל. חוצפן.

הראל, בבקשה תתנצל. ככה אתה לא יכול לדבר לחבר כנסת וסתם לאף בן אדם - -

הוא לא יכול להגיד - -

גם חבר כנסת לא יכול - - -

זה הדבר השני שאני רוצה להגיד. הדיון כאן הוא לא אישי.

זה לא היה אישי, זה הרבה כסף.

אלעזר, אלעזר.

טובת עם ישראל - -

אני אתן לך לדבר.

הוא מדבר על טובת עם ישראל. גם הדוגמניות שלו זה טובת עם ישראל – איזה מודל אתה שם לאנשים?

אלעזר, אני אתן לך לדבר עוד מעט.

שלא ידבר ככה על טובת עם ישראל. יגיד שאני חוצפן.

ברשותך, אנחנו מוחקים מהפרוטוקול את מה שאמרת, חוצפן.

אבל הוא לא יכול לדבר ככה.

בסדר. יימחק מהפרוטוקול. להבא אל תקום.

בסדר. אני רוצה לחזור - - -

- - -

מר ויזל, אני מכבד כל אדם שמייצר בארץ, מביא לארץ. אתה צריך להבין שחברי הכנסת חייבים להיות למענך ולמען כל הבוחרים חופשיים להבעת דעתם. חסינות חבר כנסת זה יסוד מוסד גם אם הוא מעליב אותך - -

מקובל במאה אחוז וסליחה.

אני מבקש ממך. אתה לא יכול לנזוף בחברי הכנסת.

מקובל. סליחה.

אני גם מציע לחברי הכנסת לא לדבר אישית למוזמנים.

מקובל וסליחה.

מן הראוי לתת לו לדבר בלי קריאות ביניים אישיות- -

בכלל בלי קריאות ביניים, בטח שלא אישיות. מצד שני מן הראוי לכבד את חברי הכנסת - -

הוא לא יכול להגיד על חבר כנסת חוצפן.

מסכים, לכן מחקנו את זה מהפרוטוקול.

אני מתנצל שוב.

אבל עכשיו כדי שיקשיבו לך קשב רב ולא בפן האישי, אם אפשר גם לא לצעוק, אלא לדבר. יהיה יותר קל.

יש לו שלוש דקות, הוא בזבז חצי מהן - -

לא, יש לו חמש. הוא כבר הגיע לזה. לכן אני נותן לו עוד שלוש דקות - -

אולי דקה? הוא רק צועק פה.

אני מבקש שלא יפריעו לו, ובטח לא לקום פתאום באמצע.

אני חוזר ואומר, ב-1 בינואר 2012 המכס ירד בחצי מהדברים לאפס, ובחצי מהדברים נשאר 12. השקלול הממוצע של המכס ב-2012 לפני שנה וחצי בפעימה הראשונה ירד ל-6% בממוצע. המחירים ירדו בממוצע ב-6% - -

זה לא מה שהדוח אומר.

אני מבקש.

עובדה שכל החברות הציבוריות פרסמו מאזנים שהרווח הגולמי נשאר זהה. מה זה אומר? כל הרווח התגלגל לצרכן. אנחנו שלומדים כרגע ורואים שב-1 בינואר 2013 ידענו מראש שירד המכס הורדנו את המחירים לצרכן מהיום לשנת 2014. תמחרנו את הכול קדימה בייצור בעולם, וכל הסחורות מגיעות יותר זול. תראו שאנחנו מפרסמים בעוד שבוע מאזן – הרווח הגולמי נשאר אותו דבר. כל התוכנית שלנו לשלוש שנים קדימה הוא רווח גולמי של 60% בשביל להרוויח 8%-7% מהמחזור. זה אומר ש-100% מתגלגל לצרכן. אני מוכן להראות לכל אחד ש-100% מהירידה יורד לצרכן. על מי אנחנו מגנים? רמזי אמר, ובצדק – מה ההבדל בינינו לבין סין? זה בין שלושה שקלים שזה עולה לייצר בסין ל-30 שקל שזה עולה בישראל. 12% האלה - -

לא, לא. זה לא נכון.

חבר'ה, אני מבקש. יש כאן אינטליגנציה - - -

כמה זמן עוד יש לו?

עוד דקה וחצי.

ההבדל בין לייצר בישראל לבין לייצר במזרח הרחוק – פריט ממוצע במזרח הרחוק עולה 25% מהעלות לייצר בישראל. מה זה משנה 6% או 12%? אתם יודעים שבמצרים המכס לישראל הוא אפס?

הוא בטוח עבר את הזמן שלו.

אתם יודעים שבטורקיה המכס הוא אפס? אתם יודעים שבירדן הוא אפס, ואת זה אי אפשר לשנות? הרי אם ההבדל כרגע ב-6% בין חולצה שעולה - - - לחולצה שעולה בישראל 9 שקלים – נבדוק אולי לא שווה לייבא מסין, אלא מטורקיה. לכל תושבי מדינת ישראל – אני מוכן להראות את המספרים למי שרוצה – אני נשבע בכל היקר לי, המחירים ירדו באופן משמעותי - -

זה כבר מזמן מעבר.

הראל, תתחיל לסגור. אם אתה רוצה להגיד משפט סיכום - -

לא, תתחיל. עברה דקה וחצי מאז שאמרת את זה. זה לא הגיוני שיהיה לו יותר זמן מאחרים ועוד איך שהוא מדבר.

זכותו של יושב ראש הוועדה לתת לו לדבר.

להבא ביקשתי שעון שיצפצף אחרי הזמן שנקבע. בינתיים אנחנו לפי השעון.

משפט סיכום.

אחד לסיום. שניים זה כבר נאום.

חבר'ה, משפט סיכום.

הייתה ועדה שבדקה לעומק. ישבו כלכלנים ובדקו לעומק מה זה יעשה. אחרי שהחליטו להוריד את המכס, מה שהם קבעו שיקרה, קרה: המחירים ירדו לצרכן, וכרגע באים בצורה של פשרה להעלות את המחירים.

תודה רבה, הראל.

אסף גוטרייך, בבקשה.

שמי אסי גוטרייך. אני אחד הבעלים בחברה שנקראת "טיב טקסטיל". אנחנו חברה שנמצאת בישראל מ-1948 בייצור בישראל. עדיין מייצרת, חיה ובועטת. מה שאמר פה הראל, כפי שרבים מכם יודעים – דברים מאוד לא נכונים. בסך הכול יש במדינה שלנו ייצור גדול. מדברים פה על המכס – יש פה 640 מיליון שקל הורדה. זה בא בשלוש פעימות. מדברים כל פעם על 175 מיליון שזה לא נכון – יש פה 640 מיליון, זה כולל מע"מ. זה 500 ומשהו, וכולל מע"מ זה 640 מיליון שקל. צריך לדעת את זה שזה ירד פה מהיצרנים. היצרנים הישראלים מייצרים להרבה מאוד חנויות שהן חנויות discount. אלה חנויות זולות. אלה מחסני אופנה, ייצור מהיר, ייצור זול. החנויות האלה מתחרות. הן חנויות רחוב שקיימות הרבה מאוד שנים ויש כ-3,000 חנויות כאלה עם הרבה מאוד עובדים. אם האפס הזה לא יעלה ל-12% שוב - -

- - - לא מיוצרים בסין?

אנחנו נמכרים בסין בצורה רצינית מאוד. רשתות מחסני האופנה, חנויות הרחוב, זולות מהחנויות שלהם בעשרות אחוזים בייצור ישראלי.

הם מביאים parallel למדינת ישראל.

לא מביאים parallel.

יורם.

אסף, בבקשה, אל תתייחס. תאמר את דבריך.

החנויות האלה מושתתות בסופו של דבר על הייצור הישראלי. הן מושתתות על אשראי שאנחנו נותנים להן. אנחנו עובדים יחד, והחנויות האלה חייבות להתקיים. 12% מכס שירד יוצר בעיה מאוד רצינית לכל הרשתות הישראליות. אתמול ישבתי ברשת "הגרה" – 30 חנויות שמייצרות בישראל. רשת "מתאים לי" מייצרת בישראל; יש "פוזה", יש "האנגר", יש "ביג שופ", יש "זברה" – אלה רשתות מחסני אופנה שמתחרות באדון הזה. הוא לא רוצה אותן. אם הן ילכו הביתה – מה יקרה לנו, רבותיי? זה יהפוך להיות קרטל – קרטל ענף הטקסטיל. כל רשתות הרחוב ילכו הביתה, ומה יקרה? הראל ו"קסטרו" וכל הרשתות הגדולות יראו שהם נעלמו – מה יעשו? יעלו לצרכנים את המחיר. למה יעלו? כי החבר'ה לא נמצאים. אנחנו התחרות של הענף. אנחנו פה בועטים, חיים, קיימים. אתם יכולים לבוא, הצענו הרבה פעמים. יש גם מספרים על הנושא הזה. יש ייבוא בדים ענף מאוד למדינת ישראל – 2.5 מיליארד שקל נכנסים לחומרי גלם למדינת ישראל. אגב, זה הדו"ח של המ.מ.מ – אנחנו עוד הבאנו מספרים קצת יותר נמוכים. הדוח של ה-מ.מ.מ מראה שהמספרים קצת יותר גבוהים. כך ש-12% על מוצרים חייב להיות, ואם יהיה אפס אחוז על בדים זה ייתן מענה לייצור הישראלי וייתן לנו כוח להמשיך לייצר פה ולחיות. יש פה 11 אלף עובדים בתעשייה הזאת, וחבל לוותר עליהם. החברה האלה ממשיכים להרוויח. בשנת 2012-2009 הם מראים רווח לפני מס של 10%.

11,000 יעשו 15,000.

תודה, אסף. מאחר שלחלק מאתנו יש ישיבה של הנהלת הקואליציה אני אציע את ההצעה - -

עוד דבר אחד, חבר הכנסת סלומינסקי.

משפט אחד.

עוד דבר שלא אמרתי שהוא חשוב לא פחות. יש פה 20,000 עובדים פלסטינים שעובדים בעבורנו בתפירה. זה נקרא join venture כלכלי. אנחנו היום הפנינה של הפלסטינים, כי אם אנחנו לא ניתן להם את העבודה הם יעמדו על הגדרות.

הם עושים את זה בצד - - -

כן, הם לא יוצאים החוצה כמו בקבלנות. זה הכול בפנים, וזה היתרון הגדול ביותר.

תודה רבה, אסף.

אני אציע את ההצעה שניסינו לגבש עם שר האוצר מתוך ראייה - -

יש פה נציג של העובדים

ודאי, שיעמדו על הגדר ויעשו פיגועים? על מה אתה מדבר?

- - -

אסף ודני.

- - -

זה בהחלט אינטרס ישראלי.

- - -

רבותיי, אני מתנצל בפני אלה שרצו אולי לדבר.

מאחר שחלק חייבים ללכת כי יש ישיבת הנהלת הקואליציה. אני אציע את ההצעה, ואם חברי הכנסת ירגישו עם זה טוב אנחנו נוכל להצביע גם בלי שידברו. ההצעה מתואמת ולקחה במכלול גם מצד אחד את השיקול שאנחנו רוצים להוזיל לאזרחים ומצד שני רוצים להגן על הייצור המקומי.

ההצעה אומרת שאנחנו נוריד ליבוא של החלקים מ-12% ל-6%, ומצד שני מה שעכשיו הוא אפס אחוז ליבואנים אנחנו נעלה ל-6%, וכך יהיה 6% על הכול – גם על ייבוא בגדים מושלמים וגם על ייבוא של חלקים. אמרו כאן בצדק שאנחנו בגירעון – איך אתה הולך להפסיד כסף – ולכן בחישוב שנעשה גם יישאר למדינה עוד 100 מיליון בסופו של דבר. אבל קודם כול הנושא של הצדק בעניין. אני מציע שנצביע על זה.

- - -

שאלתי, כי יש כאן כמה שמוכרחים ללכת להנהלת הקואליציה.

אנחנו מצביעים על אפס - - -

אני אגיד איך ההצבעה הולכת.

- - -

אני מציע את ההצעה שהייתה מקובלת – 6% ו-6%.

על כל 640 מיליון?

לא, על הצו הנוכחי.

אני מדבר על הצו הנוכחי.

יתר הצווים כבר מאושרים, אי אפשר לעשות לגביהם כלום.

הדרך החוקית צריכה להיות כך שקודם כול אנחנו צריכים להמליץ למליאה לבטל את הצו הקיים שהוריד מ-12% לאפס. בשלב השני כשאנחנו כבר מקבלים על עצמנו להצביע ברגע שיהיה צו חדש של השר - -

תסביר לי רק למה במקום - - -

דקה, דקה.

הוא אמר בצדק ש-6% זה בינוניות.

עזוב, גם 8% זה בינוניות.

8% זה בסדר. ב-6% עוד ילכו הביתה אנשים.

אני לא רוצה לפתוח הכול. אחרת יישאר המצב של היום ואתה תפסיד משני הכיוונים - -

אבל האבטלה תגדל.

- - ככה אתם מרוויחים משני הכיוונים.

אנחנו מקבלים על עצמנו שברגע שיגיע הצו החדש של השר, לפי מה שדיברנו עכשיו, אנחנו נאשר אותו, ואנחנו מקבלים על עצמנו שאנחנו נניח את הצו שלנו במליאה כמה שיותר מהר, אבל נחכה שהשר יכין את הצו שלו כדי שהדברים יהיו משולבים.

אני מקבל את ההצעה שלך, אבל מכיוון שעכשיו אנחנו צריכים להצביע רק על ביטול הצו, אני מציע להצביע על ביטול הצו ובמקביל לדבר שוב עם שר האוצר. הייתי אומר לו שההבדל בין 6% ל-8% הוא הבדל קריטי.

8% על שני הצדדים?

כן.

אז אתה פותח שוב פתח. אם השר ירצה - -

איזה פתח? אנחנו מחליטים.

- - - עם השר, דבר איתו.

כי אני חושב על 6%.

אבל הוא מבקש לבדוק את זה. הוא אומר שהשר ייתן את דעתו.

נבדוק עם השר.

אני אבדוק עם השר, אבל בואו נקבל על עצמנו כדי שלא יהיה מצב שמצד אחד אנחנו מבטלים ומצד שני כשזה יגיע לזה - - - שהצו שהשר יביא יהיה או 6% או 8%. אנחנו כבר מקבלים על עצמנו.

מה שהשר יביא אנחנו מקבלים.

אז שהשר יביא צו חדש ואנחנו נאשר אותו.

מי בעד ההצעה? מי נגד? מי נמנע?

אתה מצביע על ההצעה למליאה לבטל את הצו.

מצביעים.

הצבעה

בעד ההצעה לבטל את הצו– רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

ההצעה לבטל את הצו התקבלה

ההצעה התקבלה פה אחד.

את הדיון על הבירה אפשר לדחות למחר?

הדיון יתקיים, הצבעה לא מתקיימת היום.

מאחר שחלק צריכים לצאת, ואנחנו לא רוצים "לחטוף" הצבעות, אבל מצד שני הזמנו אנשים שידברו בנושא הבירה אנחנו נקיים את הדיון עכשיו אבל לא נקיים הצבעה.

שלוש דקות הפסקה. אנחנו נפתח את הדיון בעוד שלוש דקות בנושא של הבירה בלי הצבעה.

<הישיבה ננעלה בשעה 13:05.>