PAGE
22
ועדת הכספים
13/03/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 16>
מישיבת ועדת הכספים
יום שלישי, ב' בניסן התשע"ג (13 במרץ 2013), שעה 11:15

<מניעת פיטוריהם של 1,800 עובדי מפעל "מיקרון">

חברי הוועדה: >
משה גפני – היו"ר
רוברט אילטוב
קארין אלהרר

מיכל בירן

אבישי ברוורמן

יעל גרמן

אמנון כהן

מאיר כהן

ניסן סלומינסקי

עמיר פרץ

ראובן ריבלין

>
איתי יחזקאלי - כלכלן מרכז השקעות, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

נועם שטרן - רפרנט תמ"ת א"ת, משרד האוצר

יונתן ונד - מנכ"ל מיקרון ישראל בע"מ

אלון שלף - סמנכ"ל כספים, מיקרון סמיקונדקטור בע"מ

יעקב דה רוסו - מנהל פיתוח עסקי, מיקרון סמיקונדקטור בע"מ

נטלי זיו - דוברת ומנהלת קשרי חוץ, מיקרון סמיקונדקטור בע"מ

אלישע ינאי - יו"ר איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה

אבירם דהרי - ראש העיר קריית גת, מרכז השלטון המקומי

חיזקיה ישראל - מנהל המחלקה לקשרי גומלין, התאחדות התעשיינים

דוד דהאן - פעיל, רעיונות הציבור

עו"ד נסים עוג'ר - איגוד הארגונים החברתיים, יועמ"ש

טמיר כהן

אסתר מימון
<מניעת פיטוריהם של 1,800 עובדי מפעל "מיקרון">

אני עובר לסעיף האחרון בסדר היום: מניעת פיטוריהם של 1,800 עובדי מפעל "מיקרון". ביקש ממני חבר הכנסת רוברט אילטוב להעלות את הנושא הזה, ונעניתי לבקשה. אני חושב שזה נושא חשוב. חבר הכנסת רוברט אילטוב, בבקשה.

קודם כול, תודה רבה, כבוד היושב-ראש, שבזמנים כאלה הצלחת להכניס את הנושא הזה לדיון בוועדה. אני חושב שזה דיון סופר-חשוב.

ספינת הדגל של ועדת הכספים בקדנציה הזאת היא מניעת פיטורים של עובדים ולדאוג למפעלים שלא ייסגרו.

חוץ מ"כיתן" דימונה.

זה אבוד.

עוד שבוע תוכל למנוע את כל הסגירות.

הרבה מהן, אני מבטיח לך.

בהצלחה. אנחנו נהיה אתך ביחד.

תמצא בנו בני ברית - -

אין שום ספק.

- - אם תרצו לא להחרים אותנו, נהיה בני ברית.

כבוד היושב-ראש, אני עדיין בזכות דיבור?

נלמד ממך את הדברים הכי טובים שעשית.

בבקשה. כן, רוברט. בבקשה, הבמה לרשותך.

בנושא העקרוני נצטרך לדון באופן רחב בוועדה הקבועה, אבל אני רוצה לדון עכשיו בנושא הפיטורים עצמו. מדובר במפעל שבזמנו הקימה אינטל והיתה שם גם השקעה של המדינה. נכון להיום אין התחייבויות כלפי המדינה. המפעל הזה נמכר, לדעתי פעמיים, אם אני לא טועה. היום מי שמחזיק במפעל זו חברה גלובלית שקוראים לה "מיקרון" והיא ביום בהיר אחד החליטה לחסל את הייצור בישראל, מבלי להגיד את זה לאף אחד. זו החלטה פנימית, מפעלית ,קונצרנית, של כדאיות, ויכול להיות גם החלטות נוספות, אבל ודאי שזה לא תלוי בנו מצד אחד, מצד שני אי-אפשר לבוא ולהגיד שזה לא תלוי בנו, כי היום יש איזו אג'נדה לבעוט במשקיעים זרים, בחברות גלובליות, ובעצם בהחלטות הבאות שלהם הם יכולים, מבלי בכלל להתייחס לכל מה שקורה בישראל, זה לא מעניין מה שקורה בישראל – בהחלטות פנימיות הם יכולים להגיע להחלטה שאת הייצור בישראל הם סוגרים.
זה בדיוק המקרה הקלאסי של הפתגם: הניתוח הצליח והחולה מת – המפעל רווחי, 1,800 עובדים, השכר גבוה, הכול טוב, הכול ורוד והמפעל נסגר. בהחלטה פשוטה מאוד הוא מועתק לסינגפור, בזה נגמר הסיפור.

איפה אנחנו? אנחנו יכולים להיכנס לנעליהם עכשיו, או שאנחנו יכולים להיכנס לנעליהם כשייסגר המפעל בפועל.

רוברט, תן לנו כמה פרטים על המפעל או שהם ייתנו.

הם ייתנו, אני חושב שזה עדיף, כי את הפרטים המדויקים אני לא זוכר. אני יודע שהיום מועסקים במפעל ישירות 1,000 עובדים כעובדי מפעל ועוד כ-800 עובדי קבלן ואחרים. בסך-הכול באופן ישיר בקריית-גת מועסקים 1,800 עובדים. נכון להיום המצב גרוע.

כמה תושבי קריית גת עובדים שם?

קרוב לחצי מהעובדים.

בין 15% ל-20% בישיר - - -

אבירם, אני תיכף אאפשר לך.

אני אתן את הסקירה הכללית - - -

רוברט, השאלה המרכזית היא, האם ההזמנות וכוח הפעילות שלהם הוא בגין העובדה שהחברה הגלובלית מייצרת להם את ההזמנות או שיש להם שוק משלהם שהם יכולים להתקיים? זאת השאלה.

אני אתייחס גם לשאלה שלך, ולשאלות הספציפיות, בטח גם הם ייתנו תשובה. באופן כללי כרגע, מה שקורה היום, החברה לפני מספר חודשים הודיעה לכל העובדים שבטווח זמן של בין 18 חודשים עד שנתיים המפעל ייסגר כליל, אלא אם יימצא קונה.

אני אומר לכם: הכול ורוד, ההנהלה נתנה בונוסים, נתנה פרישה מכובדת – הכול בסדר, אבל בסוף התהליך 1,800 עובדים יהיו בחוץ.

אנחנו, כמדינת ישראל, נאבקים על תעשייה ועל הקמת תעשייה, אנחנו רוצים שזה לא יהיה רק start-up nation, אלא גם תעשייה עצמית של היי-טק, לא מפעלים שעושים אקזיט ונעלמים, אלא שתהיה פה תעשייה. אני אומר לכם: זה לא המקרה הראשון, גם אינטל הגלובלית כבר החליטה להעביר את התעשייה שלה העתידית לאירלנד, ואני מעריך - - -

רוברט, מה ששאל קודם עמיר פרץ, שאלישע יסביר. אנחנו לא יכולים להכריח את החברה להמשיך ולייצר בישראל, הם יסבירו את זה. השאלה שלי, האם אתה רוצה שנגיע להחלטה שאנחנו נכנסים לנעלי החברה?

לא.

הרי אם החברה החליטה לסגור פה, והיא עושה את כל ההזמנות, היא יכולה לסגור, ובטח היא מצאה את הפתרון לייצור.

זה המצב כרגע?

המפעל עוד חודשיים מייצר.

הם החליטו לסגור?

ההחלטה הפנימית שלהם היא לסגור.

רוברט, תשלים, אני רוצה לתת למנכ"ל החברה.

אוקיי.

התמונה ברורה, שיסבירו. אנחנו תומכים.

אבישי. תסיים את המשפט.

עד שאני בשיא? יש פה מגמה, כבוד היושב-ראש וחברי חברי הכנסת, של העברת תעשיות מישראל למקומות אחרים, ואנחנו יכולים לזהות את המגמה הזאת כמגמה מסוכנת לתעשייה הישראלית. אנחנו חייבים להתערב כבר בשלבים האלה ולראות מה הנקודות מעבר לפתרון הנקודתי של המפעל עצמו. עכשיו אני רוצה לתת את זכות הדיבור - - -

אני נותן. עד שלא בוחרים מישהו אחר, אני נותן. רוברט, אני מודה לך. כשחבר הכנסת אילטוב העלה בפני את העניין, גם אני שאלתי את עצמי, רובי, את השאלה הזאת, אבל ראוי שנקיים - - -

אינטל ירושלים.

לא. ראוי שנקיים על זה דיון, נשמע את החברה, נשמע את ראש העיר. יכול להיות שנגיע למסקנה שאין מה לעשות, אבל שנדע שאנחנו גורם פה, ואנחנו לא יכולים לעמוד מהצד. ממשלה וכנסת לא יכולים לעמוד מהצד.

אינטל ירושלים. אני וחברינו, אנחנו שלושת המתנגדים היחידים, עם חבר הכנסת שהיה גם סגן ראש העיר בירושלים – אנחנו שכנענו את אינטל להישאר.

נכון. יונתן ונד.

אני מנכ"ל "מיקרון ישראל", ותודה על ההזדמנות. א', אני רוצה להבהיר, בהמשך למה שעלה קודם, למה זה בהול. חבר הכנסת אילטוב אמר נכון שסגירת המפעל תקרה רק בעוד כשנתיים, החלטה על מכירת המפעל תקרה בטווח של חודש עד שלושה חודשים, ויש הזדמנות עסקית אמיתית שהמפעל ימשיך לעבוד במסגרת אחרת. חברת מיקרון קיבלה החלטה מהאסטרטגיה שלה ומההתמקדות שלה בתחומים ספציפיים.

אתה מיקרון, לא?

אני מיקרון ישראל.

אז מה זה "במסגרת אחרת", תסביר לי.

אני אנסה להסביר. התחום שאנחנו עוסקים בו הוא זיכרונות ספציפיים. המפעל היום מאוד תחרותי, מאוד רווחי ומפעל מצטיין. בטווח של שנתיים עד שלוש, התחום הזה הולך ומצטמצם ולכן המפעל צריך לעבור לתחום אחר של מוליכים למחצה. זיהינו את התחום הזה - - -

כל העובדים יכולים להשתתף בתהליכים החדשים, אם יהיו?

כל העובדים יכולים, אני לא יכול להתחייב שכולם יעברו.

רגע. סליחה.

רובי, אתה מבין מהר, אבל אני לא.

כן, בדיוק. תציג את התמונה כולה. תשתדל לעשות אותה בתמציתיות, אבל תציג את התמונה.

זיהינו את המגמה הזאת כבר לפני שנה וחצי ופיתחנו תוכנית עסקית. השגנו אותה להנהלת החברה העולמית, היא אישרה, עד להחלטה בנובמבר שבה החברה, עקב, גם התמקדות, גם הפסדים וגם ניסיון לחסוך בעתיד, החליטה שהיא איננה מוכנה להשקיע כאן יותר, ולכן בטווח של תחילת שנת 2015 היא תסגור כאן.

על איזה היקף השקעה מדובר בתוכנית העסקית?

כדי לשדרג, השלב הראשון הוא של 10 עד 20 מיליון דולר, שלב כולל סך-הכול 60 - - -

המניות שלך מופרדות מהמניות שלהם, זאת אומרת, אם מחר אני רוצה לקנות את המפעל?

החברה היא חברה פרטית בבעלות מלאה - - -

חברה ישראלית?

מיקרון סמיקונדקטור ישראל היא חברה פרטית רשומה במדינת ישראל.

ההזמנות שלך, מאיפה מגיעות? השוק שלך תלוי בך או תלוי בהם?

שאלה מצוינת. ההזמנות מגיעות היום דרך חברת האם.

זה כל המפתח.

לא. אני רוצה לתקן - - -

אתה לא נותן לו להסביר עד הסוף. אתם לא בסדר, אתם לא נותנים לו לסיים משפט.

זה ועדות, רוברט.

זה לא בסדר. יש לו תוכנית, הוא רוצה להציג אותה. אתם שואלים אותו נגזרת ואתם מנסים לחבר.

חבר הכנסת אילטוב - - -

לא, רק ביקשתי מגפני לשים לב.

מה שביקשת בעצם אומר לסגור את המפעל.

להיפך.

לא. הוא לא אומר את זה.

שוחחתי, אני מתנצל, עם חבר הכנסת ריבלין. אתה יכול לחזור על המשפט שעורר פה - - -? לא שמעתי.

שאלתי מה מקור ההזמנות. אם מחר בא קונה לקנות, הוא קונה תוכנית עסקית, קונה עובדים טובים, קונה הכול. אם כל ההזמנות בידי חברת האם, אנחנו תלויים בטוב לבה של חברת האם - - -

תודה, עמיר. מה אמרת? עכשיו תדבר ברצף.

השאלה מצוינת. יש לנו התחייבות מחברת האם לקונה להמשיך בחוזה אספקה של שלוש שנים במוצרים הקיימים, וזה יבטיח גישור עד שקונה שקונה ישדרג את המפעל לטכנולוגיות אחרות. כדי לתת לזה מימד מספרי, המפעל הזה ייצא בשנים האחרונות בין 1.1 ל-1.2 מיליארד שקל בשנה, 1,800 עובדים, מעל 70% מהעובדים הם תושבי הדרום, לאו דווקא קריית-גת, עם כל המשמעויות, והמפעל הזה המשיך לעבוד כל השנים, כולל בתקופת "עופרת יצוקה" ו"עמוד ענן". לא הפסקנו לדקה את הייצור, כי הבנו את הקריטיות. התוכנית העסקית שלנו עברה הסתכלות ובחינה- - -

למה אתה מציין את זה? הרי עשיתם את זה בגלל שהיה כדאי לכם כלכלית, לא בגלל עמוד ענן עשיתם את זה.

בוודאי, על אף עמוד ענן - -

או, בראבו.

- - ובזכות מחויבות העובדים. בהחלט כן.
התוכנית העסקית שלנו אומרת שבטווח של 5-3 שנים אפשר להסב את המפעל לתחום מוצרים אחר ובבעלות אחרת בתחום שונה, לתחום הזיכרונות של חברת מיקרון. המפעל יכול להתפתח, לשגשג ולהמשיך ולהרוויח לא עבור חברת מיקרון.

מצוין, תעשו את זה. למה אתם צריכים אותנו?

שאלה מצוינת.

אני יודע. אם לא הייתי יודע את התשובות, לא הייתי שואל שאלות.

היות שאני היחיד פה מסביב לשולחן שלא מבין על מה מדובר, תאמר לי בבקשה - - -

היחיד שלא מבין, לא את השאלות ולא את התשובות.

בדיוק.

"ושאינו יודע לשאול – את פתח לו."

אתה יכול להגיד בתמצית מה אתם מבקשים מאתנו? מה מבקשים מהמדינה? בבקשה. אז נראה מה אנחנו עושים.

כדי שקונה ירכוש את המפעל, הוא צריך הוצאת קנייה, לאחר מכן הון חוזר, לאחר מכן השקעות בשדרוג והוא צריך לשמר את ההון האנושי. אותו משקיע קונה, בין אם הוא ישראלי או זר, יש לו אלטרנטיבות מצוינות במקומות אחרים. חבר הכנסת אילטוב הזכיר דוגמאות. האלטרנטיבה יכולה להיות בסינגפור, באירלנד, בכל מקום אחר. אנחנו מבקשים בסך-הכול בכל סל התוכניות שקיים במדינת ישראל, ואולי מעבר – וכאן חבר הכנסת ריבלין יכול לספר על המקרה של המפעל של אינטל בירושלים, איך עוזרים לפעילות שתמשיך להיות רווחית ותישאר בארץ, תכניס כסף למדינה ותספק תעסוקה למאות רבות של עובדים.

באת לשאול אותי שאלות או לבקש דברים? מה אתה מבקש שנעשה? אני יושב-ראש ועדת הכספים של הכנסת, יש שר אוצר למדינת ישראל, יש שר תמ"ת, פעלנו בעניין של מפעלים רבים, כשהיה ויכוח בינינו לבין הממשלה, ברוב המקרים הצלחנו וסידרנו. עכשיו אני הולך לשר האוצר ולשר התמ"ת, אם הוא בארץ, אני הולך לבקש ממנו מה שאתה מבקש. מה אתה בא לשאול אותי?

שלחת אותי לעשות את העבודה השחורה.

כן, היו מקרים ששלחתי את עמיר פרץ, בסדר. תגיד מה אתה מבקש. אני רוצה לצאת מהדיון הזה כשאני יודע מה אתה מבקש. לנו אכפת, לכנסת ישראל אכפת מ-1,800 העובדים. אכפת לנו גם מכם, אנחנו רוצים שתהיה תעשייה מפותחת ושהיא לא תצא לסינגפור. תאמר מה אתה מבקש.

אוקיי. אני אתן שתי דוגמאות ולאחר - - -

מה הבקשה?

אל תיתן דוגמאות.

בקשה אחת – יש מסלול סבסוד לשכר, השקעה בהון - - -

למי?

לאותו מפעל שיקנה ממנו?

הוא יקנה.

לא הוא יקנה, הוא המוכר. הוא בא לשכנע אותנו שכדי שהוא יוכל למכור, אנחנו צריכים לתת להם חלק ממה שיעבירו להם.

אני לא המוכר. חברת מיקרון העולמית היא המוכרת.

- - -

רק שנייה.

כולם מתנפלים.

מסלול הסובסידיה לשכר - - -

שנייה. אם אתה יכול רגע להתאפס, אנחנו במתח אחרי שהבית היהודי הודיע שלא הולכים לבחירות...

אדוני היושב-ראש - - -

רגע.

בתעשייה הם לא רגילים להתנהלות פוליטית.

שנייה. אחרי שהבית היהודי הודיע שהוא לא הולך לבחירות בשום מקרה, אנחנו במתח...

כנראה תישאר יושב-ראש הוועדה.

לא זה מה שעמד לדיון. כנראה נוכל לעזור למיקרון.

אתה לא מפחיד אותנו.

אתה מבקש שהמדינה תחליט, המדינה על שלוחותיה, על משרדיה – תחליט שהיא מסבסדת את ההון האנושי, ואז אם מישהו יקנה את זה, הוא יקנה עם ההטבה הזאת?

גם סבסוד הון אנושי.

הם מפריעים לי. הם לא נותנים לי לשמוע אפילו פה.

להבטיח לקונה שסבסוד ההון האנושי שישמר את העובדים הוא אפשרי, שהשקעות עתידיות אפשריות ויש עוד מסלולים, וגם אתה רמזת שיש דברים שהם לא במסלולים, ואני לא יודע להגדיר אותם, כדי לעזור לקונה להחליט להשקיע כאן.

זה דבר אחד. מה הדבר השני שאמרת? אמרת: שני דברים. זה מה שאתה רוצה?

כן.

יושב-ראש איגוד תעשיות האלקטרוניקה, בבקשה. בקצרה, הבנתי מה הבקשה.

פעם שנייה יושב-ראש איגוד תעשיות האלקטרוניקה, אני לא כמו פוטין, אבל נבחרתי עוד פעם - - -

האם אתה יכול להרחיב לגבי פוטין?

לא. לא. לא. לא.

יש לנו מקרים כאלה בארץ היום.

אני מנצל את ההזדמנות להופיע בפניכם, מחמת ההערכה הבלתי רגילה שיש לי לחדר הזה ולאותו חדר במיקום הקודם למסלול ארוך שרבים פה בחדר, בלי להיכנס לשמות, היו שותפים, משנת 96' לפחות, להביא את האלקטרוניקה מ-6 מיליארד ב-96' ל-25 מיליארד בשנה שעברה, ואנחנו רוצים כעת להעלות אותו ל-50 מיליארד. זה הדבר שייתן לנו עצמאות כלכלית, ואני לא רוצה לדבר על זה, זו לא ההזדמנות.

מה אני רוצה לומר לכם? הנושא של מיקרון הוא מקרה קלאסי שילמד על הכלל. כל תעשיית ההיי-טק בעולם היא 5,000 מיליארד, כלומר, כשאנחנו עומדים ב-25, אנחנו במחצית האחוז, בעולם לא ירגישו כהוא זה גם אם נהיה 50 מיליארד. מתוך ה-5,000 תעשיית הסמיקונדקטור לפי דעתי היא 100.

300.

300 מיליארד?

300 מיליארד דולר.

בסדר. מה אני רוצה לומר? היא תעשייה כבדה, גדולה, והשיקולים שלה בראש ובראשונה שיקולים עסקיים של הטכנולוגיה. מיקרון היתה בבעלות קודמת של "נומניקס", לפני כן של "אינטל" וברגע זה הם עוברים לסינגפור ומצרפים את 1,800 הג'ובים האלה ל-8,000 שם.

מה אני רוצה לומר לכם? כשאני קורא היום בעיתונים, כולנו, ויש לנו מספר חוקים לא מבוטל שעזרו לכל התעשייה, עזרו לתעשיית היי-טק, עזרו לפריפריה, אז הבקשה היא שהחדר הזה, או רובכם או כולכם או נוספים שיהיו בו, תקימו תת-קבוצה ותתייחסו לנושא הזה בכובד ראש. דבר שני, הולך לקנות את מיקרון אולי מישהו חדש - - -

הלוואי.

יש חוקים ברגע זה, ואני לא מבקש לשנות כלום, יש חוקי מיסוי, יש חוקי הקמה, יש חוקי הון אנושי. אני מבקש – תקשיבו מה אני מבקש - - -

מר ינאי, אני חייב לסיים.

דקה ואני מסיים. אני מבקש בצילום מצב נוכחי של החוקים המאושרים לתת מה שאתם קוראים ברכת הדרך, כשתגיע חברה חדשה ותקנה את הפעילות, להתייחס אליה כחברה שזה עתה הקימה. בשאר הדברים נדון בהמשך.

תודה. ראש העיר, אבירם דהרי, בקצרה.

בתמצית. הבעיה של המפעל זה החודשיים הקרובים, כי אם הם יתחילו לפטר, ככל שהזמן יעבור וככל שיתחילו את הפיטורים, המפעל יהיה פחות אטרקטיבי. זאת אומרת, בתוך חצי שנה מהיום גם לא יבוא קונה, אין לזה שום משמעות. הבקשה של המפעל, בדיוק מה שינאי אמר - - -

הצהרת כוונות.

כמו שהשר שמחון סייע. זו תקופת מעבר בעייתית – יש ממשלה, אין ממשלה; יש בחירות, אין בחירות. קשה להם מאוד לנהל עניינים עם הקונה. כל מה שהם מבקשים זה הצהרת כוונות ואיזה רפרנט שיהיה זמין להם, מה שנקרא "24 שעות". יש שלושה קונים פוטנציאליים, אני לא יודע אם מותר להגיד את זה. ברגע שעולים על מסלול מסוים, רוצים מישהו מהאוצר, רפרנט זמין, שיכול לבוא עם ההצעה לסגור את הנושא הזה. זאת הבקשה שלהם.

כמה עובדים מקריית-גת במפעל?

בסביבות 400 עובדים.

יש גם בסביבה.

1,800 בסך הכול, אבל מעבר לזה יש לזה משמעות אדירה. רק להבין, המפעל הכי גדול בקריית-גת אחריהם זה מפעל של 200 עובדים, 180 עובדים, שכולו עובדים מקריית-גת.

זה המפעל השני בגודלו אחריהם?

לא. זה הראשון.

זה השני.

המפעל השני בגודלו אחריהם עם 200 עובדים.

יש מפעלים גדולים יותר, אינטל גדול יותר.

4,000 עובדים.

צריך להבין זה מפעל עוגן. אינטל המקורי זה מפעל עוגן, ואם יהיה קונה הרווחנו פה פעמיים, פעם אחת שיש להם צבר הזמנות שהמפעל המקורי מתחייב לספק הזמנות לשלוש שנים, ופעם שנייה שיעשו שדרוג טכנולוגי וקדימה לעוד 7-6 שנים שיהיה לנו שקט.

אבישי, בבקשה.

רבותי, יש פה אנשים מנוסים. הבקשה הזאת היא הצהרת כוונות. הצהרת כוונות יש לכם. לגבי הדיון המעשי, אי-אפשר לפתור את הבעיה הזאת כרגע. מה שביקשת זה שני דברים: דיון בכל הנושא הזה – אני בטוח שיושב-ראש הוועדה הבא יזמין גם את שר המסחר והתעשייה וכו' וכו' ואנחנו כולנו לרשותכם. לגבי הבעיה המעשית כרגע – אין כרגע פתרון חוץ מהצהרת כוונות. תודה רבה.

זמינות של האוצר.

אבירם, עוד לא סיכמנו. תודה. עמיר פרץ, בבקשה.

אפשר גם לשמוע את האוצר?

אדוני היושב-ראש, מכיוון שבשליחותך הייתי במספר מפעלים דומים שבהם הצטרכנו לייצר איזה מתכונת שבה ניתן לעזור, בדרך כלל הבעיה היא לא שהמדינה לא רוצה לעזור, הבעיה שלעתים התהליכים המשפטיים והמבנים המורכבים הם כאלה שאין למי לעזור, גם אם רואים איך כל העסק קורס לנגד עינינו, לכן טוב שבאתם לשמוע את חוות-דעתנו ורצוננו לעזור לקריית-גת, זה בסדר.
אדוני היושב-ראש, לא מזמן נשלחתי למפעל "סלינה". אתה זוכר?

בטח.

אותו מפעל שמייצר חלקים מסוימים לכיפת ברזל ועומדים לסגור אותו בגלל שחברת האם החליטה שהיא לא רוצה יותר – בדיוק מקרה דומה. הייתי שם והשאלה הראשונה ששאלתי כמה החלק של ההזמנות המקומיות מהוות מסך הייצור, כדי שנראה מה הכוח שלנו מול חברת האם. הסתבר שהחלק הוא בסך-הכול 10% וכל שאר ההזמנות מתבצעות באופן שונה לחלוטין, והתלות בחברת האם היא תלות מאוד-מאוד גדולה.

מה הבעיה? אנחנו שומעים פה על תמונה, והתחושה היא שיש פה אופטימיות נסתרת, ואני שמח, שמח על כך.

יש לכם שתי אפשרויות. הצעתי לכם בחינם, אני לא מבקש שום פרוטה על העצה הזאת. אתם, מה שאני קורא - - -

מידע אישי.

בדיוק. אתם הרי רוצים לייצר אישיות משפטית באמצעות קונה, שותף, חבורה של קונים, אני לא יודע. אתם חייבים להכריז על מפעל חדש. אין לך קשר למיקרון. וטוב שקוראים לך "מיקרון" ולא "מיגרון", כי אם היית מיגרון, הייתי ישר מצביע נגד.

הם אנשים טובים. למה נגד? תהיו כל הזמן בעד, למה נגד?

אל תפתח את הנושא הזה, בגלל שסלומינסקי לא פה.

הצעתי אליכם היא פשוטה: אינני יודע מי אלה הגורמים שאתם אתם במשא-ומתן, אתם בהחלט יכולים לקחת צילום של ישיבת הוועדה הזאת ולהסביר שאנחנו ברוח טובה. אין פה התחייבות שלטונית, שלא תטעו אף אחד.

בראבו.

חבר'ה, הרבה פעמים הרבה משקיעים אומרים: אמרו בוועדת הכספים. נו, אז מה? אין התחייבות שלטונית.

אני אקפיד בסיכום.

שנייה, שלא נהיה הגורם שמטעה מישהו. לכן הצעתי אליכם היא פשוטה: אין לכם זמן לשחק משחקים. אל תעשו מיקרון א', מיקרון ב', מיקרון ג' – לא. חביבי, תקים חברה חדשה, כשהחברה מודיעה שהיא הולכת להקים מפעל חדש בקריית-גת, ובין היתר, בסוף התהליך המפעל הזה כנראה יקלוט גם את אותם עובדי מיקרון - -

גם ההצעה הזאת מרחיקת לכת. גם היא מסוכנת.

רגע, עוד לא סיכמתי.

- - ואז תהיה לך לגיטימציה לקלוט במסלול כמו שאמרת, סבסוד עובדים ומסלול השקעות, פטור ממס, או מענק, או המסלולים השונים הקיימים שאנחנו יודעים איך לעזור בהם, מאוד יודעים, ונציע לך הרבה מאוד עצות. מה שקרה בכמה מפעלים שעשו כל מיני טעויות קריטיות, למשל הקונה שקנה את מפעל פרי הגליל, הוא לא ידע שהוא חייב מבחינה משפטית לעשות מעין פיטורים של העובדים כדי לקלוט אותם מחדש ורק אז הוא יהיה זכאי לקבל סבסוד לעובדים. מה שקרה, הוא קלט אותם ישירות, כי הוא היה נחמד, הוא היה בסדר, הוא לא רצה לעשות אתם משחקים, ואז המדינה הודיעה לו: סליחה, זה לא עובדים חדשים, אתה לא זכאי לסבסוד. לכן אתם צריכים לכלכל את מעשיכם עכשיו בתבונה בשאלה איך אתם יוצרים זכות עמידה, כי אנחנו לא נוכל לעזור לך אם אתה לא מפעל חדש, לא נוכל לעזור לך אם תבוא עם כל מיני אמירות והצהרות, אין דבר כזה. אתה צריך תוכנית עסקית, להודיע זה גורלו, זה המפעל החדש, זה מה שהוא הולך לעשות, ועם זה בהחלט נוכל להתייצב לצדכם בכל מחיר.

תודה. מאיר כהן, בבקשה.

חברים, א', חשוב מאוד למנוע כל פיטורים במקום כמו קריית-גת, אנחנו מכירים כולנו את האזור. בנוסף למה שעמיר אמר אני חושב שאתם צריכים טקטיקה קצת אחרת. דבר אחד, אני מסכים עם עמיר, יש מסלולים מאוד ברורים במרכז ההשקעות, קודם אתם צריכים לעבור שם אצל חזי צייג והחברים שלו - - -

חזי צייג כבר לא נמצא.

לתפקיד שחזי היה בו עם הצעה למפעל חדש.

איצקו.

- - אחרי זה אתם צריכים להגיע לכאן. ואני אומר לוועדת הכספים שהיות שהייתי שם, צריך לייצר באוצר מסלולים ירוקים למפעלים מהסוג הזה, כי מה שקורה ומה שאמרת, עמיר, אני לא בטוח שאם בעל הבית, או לא בעל הבית, רוצים לשנות, הם מקימים מפעל חדש, האם ברור מאליו שצריך לקחת את כל 1,800 העובדים, לפטר אותם, בכדי להחיל עליהם את ההטבות של מפעל חדש? פה אנחנו יכולים לעזור במציאת מין מסלול ירוק שקצת מדלג על הדבר הזה, כי הפחד הגדול והנורא - - -

עוקף.

עוקף. זה המסלול הירוק שאני מדבר עליו. הפחד הגדול והנורא של העובדים זה להיות מפוטרים, כי ברגע שקיבלת את מכתב הפיטורים הסיכוי שיקראו לך שונים – המיונים אחרי זה הרבה יותר משמעותיים ואחרי זה קולטים רק את מי שרוצים. אני לא סומך, עם כל הכבוד.

מאיר, אתה נותן להם עצה שעלולה לפגוע בהם.

כבר באמת הפלגנו.

אני נותן עצה לנו מה לעשות, אני לא נותן להם עצה, איך אנחנו, כוועדת הכספים, או ועדת הכספים הבאה, תייצר מסלולים ירוקים הרבה יותר משמעותיים, כי הביורוקרטיה הורסת את המשקיעים האלה.

אם יהיה לך מסלול ירוק כזה כל מפעל, גם אם הוא לא - - -

רבותי, תודה.

לא. אני מודיע לך ששר האוצר הנוכחי, מי שמסיים עכשיו את תפקידו, ידע ברוב תבונתו לייצר מסלולים ירוקים כאלה לחבר'ה שהשקיעו בהיי-טק בפריפריה.

תודה רבה, מאיר. חבר הכנסת רובי ריבלין, בבקשה.

אני רואה את הבקשה של אלישע ינאי בתפקידו כבקשה לגיטימית; אני רואה את הבקשה של ראש העיר כבקשה לגיטימית הבאה לבית המחוקקים, למפקחים, ומעלה בעיה; אני מאוד מעריך את הקונצרן העולמי וגם את המפעל בארץ; עם זאת, אין מקום שהם יגישו לנו בקשות מטעמם, והדבר הזה הוא דבר מסוכן ביותר, כי אם כל חבר כנסת יביא מישהו מהמערכת, נשב פה כל היום כלוביסטים, זאת אומרת, זה אוחז במפעל כזה, זה אוחז במפעל כזה. אני מזהיר אתכם. מה שאמרה חברת הכנסת גרמן קודם פי אלף צריך לאחוז בו כאשר אנחנו מדברים בו.

להתעמק.

לא רק להתאמץ.

להתעמק.

אני רוצה לבוא ולהסביר. הרי איש לא מבקש מהחברה המעולה של 1,800 העובדים לעזוב את הארץ. הם רוצים מטעמים שלהם, ובצדק, משום שהם חברה על מנת להשיג רווחים כמה שיותר – אנחנו יודעים שבהיי-טק יש מסלולים שנמשכים עשר שנים, קו הייצור מתאים לתקופה מסוימת ומשתנה מייד – בזמנו היתה לנו בירושלים בעיה קשה ביותר. אינטל בירושלים אשר הסכימה להגיע, אמרה: יש לנו קו ייצור שאנחנו בשום פנים ואופן לא יכולים להמשיך, משום שאין לו שום ערך יותר לתעשייה ולפיתוח התעשייה, ולכן אנחנו הולכים לסגור את המקום הזה. כשהם אמרו את זה, הם לא באו אלי או לא באו אלינו לומר לנו: תשכנעו אותנו שלא נצא. אנחנו נכנסנו לביתם והבאנו אותם לכאן על מנת לשכנע אותם, את אינטל, שיש לה פה מערך רחב ביותר, תוך גם רמזים שמי שרוצה מאתנו, שידע שאם הוא לא יקבל ויעניש, יש לנו אתו גם מפגשים בשדה רחב של פעילויות של אינטל. ובאמת הגענו, תוך הבנה עם אינטל, אורי מקלב ואני ואחר-כך כל הוועדה להבנה שהם ימשיכו בקו ייצור חדש בירושלים. התעוררה גם שאלה לגבי קו ייצור חלקי שעובד גם בשבת, האם החברה בירושלים - - -

תציין, אדוני, כמה כסף הם קיבלו, כי זה נשמע מאוד רומנטי. פתחתם את היד ושמתם כסף. אצל מיקרון זה קשה לשים ואצל אינטל קל לשים?

לא, שמע.

מדבריך אנחנו מבינים שלא היינו צריכים להביא את זה לדיון פה.

אם אלישע היה מביא, בהחלט; אם ראש העיר היה מביא, בהחלט צריך להציל.

כשחבר כנסת צריך להחליט, זו בעיה.

אני לא יודע אם כשחבר כנסת צריך להחליט זו בעיה או לא. למה הגעתי לזה? הבאתי את הדוגמה כדי לבוא ולומר לך מה היו הפתרונות היצירתיים שקבענו, כי אמירה או בקשה של חברה המבקשת למכור לאחר, על מנת ש-1,800 העובדים יוכלו להמשיך, היא לא אומרת "אני אמשיך". באתי לאינטל ואמרתי: יש מרכז השקעות ועידוד השקעות הון, שבזמנו היה 700 מיליון ואחר-כך היה 500 מיליון ואחר-כך היה 400 מיליון, עכשיו אין כלום, וכל אותם דברים שאנחנו מתקצבים, כבר משכנו אותם לשנים רבות לאותם מפעלים שהתחייבנו כלפיהם. באנו והצענו עם האוצר יחד הצעה של מתן הקלות במיסוי, כשהאוצר התנגד התנגדות חריפה ביותר, אבל בסופו של דבר בנקודות מסוימות הסכים אתנו, מתוך דאגה ומתוך הרצון, גם החברתי, גם הכלכלי, גם הסוציאלי, כל מגוון השיקולים שצריך כדי להגיע לעניין כזה. אלה הם דברים שאנחנו צריכים ברמה עקרונית לחשוב מה הם הפתרונות מול הצורך לחסוך בהשקעות הון, משום שאין לנו יותר בתקציב השקעות הון, ולא נראה לי שבשנה הבאה תוכל הממשלה להשקיע או להאדיר את הקופה. אנחנו צריכים לבוא עם אלישע ולדון אתו במערכת הכוללת איך אנחנו מייצרים ומהם הקריטריונים לאותם מפעלים שבאמת יהיו זכאים לכך. כי אם אנחנו נפתור נקודתית בעיה של כל בן אדם שאומר ש-1,800 איש יפוטרו, נגיע למצב שבו הוועדה הזאת תדון בכל מפעל ומפעל בארץ.

אנחנו צריכים באמת, ואני מסכים אתך – צריכים לדון בנושא של המקרו, על מנת שאחר-כך הוא ייתן פתרונות מיקרו לכל מקום ומקום, זה הכול.

כבוד היושב-ראש, אני רוצה להתייחס.

אני אאפשר. שנייה. אמנון, בבקשה.

קודם כול, אני רוצה להגיד יישר כוח לרוברט אילטוב. אנחנו פה בדיונים נתקלים בבעיות, ובכל פעם חבר כנסת מביא נושא בגלל שהוא גר באזור או נגע ללבו עניין מסוים, והוא לא נחשב לוביסט, הוא מביא נושא ציבורי. יש פה דאגה ל-1,800 עובדים. לפעמים זה במיקרו, לפעמים גם במקרו. כמובן צריך להסתכל על הדברים בהיבט כולל, כשמתוכו ייגזר נושא המיקרו. ופה יהיה הדיון, בעזרת השם, בעתיד, מי שיהיה כאן, ונטפל בזה ברמת מקרו ומזה ייגזרו הדברים.

כרגע יש פה בעיה עובדתית, כרגע לא מבקשים מאתנו שום דבר - - -

לא. מבקשים הצהרה שהיא יכולה להיות הצהרה שלטונית, אמנון. תתפרש חלילה.

אני מבין. אנחנו יושבים פה גם לגבי מפעלים אחרים שהיו פה ומנענו פיטורים, מנענו סגירת מפעלים במיקרו, נקודתית, גם בצפון וגם בדרום, ולפעמים לא הצלחנו. לכן פה, כמו שגם ציין חברי - - -

ברוב המקרים שדנו כן הצלחנו.

כן, אבל היו מקרים שלא. יש פה הסתכלות שלא תהיה התחייבות סרק, שאנחנו אומרים משהו ואין מאחוריו גיבוי. הדברים שאנחנו בהחלט יכולים להגיד הם שאנחנו, כמדינה, רוצים לשמור על מקום עבודה של כל עובד ועובד במגבלות כאלה ואחרות וכמובן נהיה קשובים ופתוחים, והם מצדם יעשו מה שהם רוצים, כמו שהציע פה מניסיון קודם לסגור את המפעל, לפטר את העובדים. אני לא יודע. עדיף היה לא לפטר את העובדים, עובד עבד חמש שנים, צריך לפטר אותו, לקלוט אותו מחדש, הוא מאבד את כל הזכויות.

הצענו חוק מיוחד.

הוא לא חוקק בסוף.

בגלל שהנחת את ההצעה זה - - -

מקרה כזה?

היה ב"פרי-גליל".

אדוני היושב-ראש, אתה מתעסק בסוגיות יותר קשות בגמרא, לכן תמצא פה את המינוח הנכון, שמצד אחד זה נהנה וזה לא חסר, שיהיה פה מישהו שירכוש את המפעל הזה ולא יפגע בעובדים.

תודה.

אני רוצה להתייחס למה שאמר רובי, שמביאים מפעל ספציפי. קודם כול, אני לא מתבייש שאני מביא את המפעל הזה לדיון פה בשולחן הזה. שיהיה ברור, הקמתי שדולת היי-טק, שזה לובי לטובת תעשיית ההיי-טק, שיהיה קטר לתעשייה הישראלית, וכך אני גם אפעל. גם אם זה יהיה 100 עובדים, אני אביא לפה לדיון. בנוגע לפניציה - - -

אני חייב לציין שרוברט, כשהייתי ראש עיריית דימונה, נחת אצלי לפני שלוש שנים במשרד - -

הוא דואג לכל המפעלים בארץ, אין ויכוח.

- - נחת אצלי, לא היינו חברים. הוא בא ואמר לי: מאיר, אנחנו רוצים להקים כאן מרכז לסייבר. ראש העיר שהחליף אותי הניח את אבן הפינה ב-350 מיליון שקלים, הוא עשה עבודה יפה מאוד.

יפה. יישר כוח.

אני זוכר, הבאנו לפה לדיון, גם בוועדה הזאת וגם בוועדת הכלכלה, דיונים על חברות שהולכות להיסגר, גם חברות עם 100 עובדים, עם 50 עובדים וגם עם 300 עובדים. במפעל פניציה טיפלנו לא מזמן, הצלנו את המפעל הזה ובנינו את ההטבות כדי שיבוא המשקיע.

שורה ארוכה של מפעלים.

שורה ארוכה מאוד של מפעלים.

הם עוזבים. רוברט, אתה רוצה להקים מפעל חדש מעולה, מצוין, יבואו. יעמוד המפעל החדש מול אלה.

אני רוצה שאנחנו ניתן פה תשובה לסוגיה הזאת שהמדינה משקיעה כסף באינטל, אינטל מוכרת את החברה, ובסופו של דבר החברה הזאת נמכרת עוד פעם. אין שום התחייבות למדינה, אבל למדינה היתה פה השקעה, במפעל הזה הושקעו 2.5 מיליארד דולר. אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו במקרים האלו נותנים תשובות. נדבר על הנושא העקרוני, אבל כרגע זה מפעל ספציפי, יש בעיה ספציפית.

לפני שאני מסכם, איתי יחזאקלי ממשרד התמ"ת ונועם שטרן ממשרד האוצר.

אנחנו בעד עזרה למפעלים. במרכז ההשקעות עזרנו למפעלים, והוועדה מכירה את העזרה שהיתה יחד אתכם, אבל כמו שנאמר פה על-ידי חברי הכנסת, צריך לדון בעניין הזה בדיון מקיף יותר. יש הרבה מפעלים במשבר ויש צורך בפתרון יותר ממוסד ויותר ברור כדי שיהיה אפשר להיענות למקרים שעליהם צריך לענות. לא להביא כל בעיה לוועדת הכספים, אלא שיהיה הליך מסודר, כמובן למי שהוחלט שצריך לעזור לו.

לגבי המפעל הזה, יש דברים, כמו שצוין פה, שניתן לעזור בהם. השקעות חדשות – אם המפעל משקיע מחדש, ניתן לעזור לו במסגרת חודש עידוד השקעות הון. כמובן אי-אפשר לדעת על משהו עתידי שעדיין לא ברור, ובדיונים שנערכו צוין שנעשה כמיטב יכולתנו לעזור.

אוקיי. אתה מכיר את הסיפור הזה?

אני מכיר באופן כללי. רצוי שיהיה פתרון יותר ממוסד.

תודה רבה. נועם שטרן – משרד האוצר.

קודם כול, צריך להבין כמו שנאמר פה, המפעל הזה הוא לא מפעל במשבר, הוא מפעל מרוויח, הוא מפעל מצליח, לפי הבירורים שערכנו גם יכול לעבוד לפחות עוד 15-10 שנה, רק שהוא לא באסטרטגיה העסקית של החברה הספציפית הזאת של מיקרון. יש חברות אחרות שעוסקות בתחומים שטכנולוגית הם פחות מתקדמים, והציוד שנמצא במפעל יכול מאוד להתאים להם לשנים רבות, זה יכול להיות הזדמנות עסקית מצוינת עבורם, ולכן בשלב הזה לא ברור למה הממשלה או המדינה צריכה להתערב. יכול מאוד להיות שגם בלי שום התערבות של המדינה – ציינו פה שיש שלושה מתעניינים פוטנציאליים, ולפחות כשאחד מהם יראה במפעל הזה הזדמנות עסקית טובה, הוא יקנה אותו. במפעל הזה המדינה השקיעה כבר 2 מיליארד שקל, כשהוא הוקם ב-96' על-ידי אינטל.
צריך להיזהר מכל מיני הצעות שבסוף המשמעות שלהם יכולה להיות שכל עסקת מכירה של מפעל, רווחי ככל שיהיה - -

בסדר, לא צריך להזהיר. הבנו, יש לנו ניסיון במה להיזהר.

- - יבקשו - - - וזה לא נכון.

ההצעה הזאת כשמוכרים מפעל לפטר את העובדים ולשכור אותם מחדש, למה לעצור במיקרון? כל מפעל שירצה להימכר, פשוט יפטר את העובדים וישכור אותם מחדש וחלק מהעסקה תהיה תשלום של המדינה. זה לא מקובל עלינו.
מה שכן יכול להיות, ככל שרוכשים חדשים ירצו לעשות השקעות חדשות במפעל, יש הכלים הרגילים: יש הטבות מס, יש מענקים של חוק עידוד השקעות הון – ככל שזה עומד בכללים הרגילים, זה יעבוד במסלולים הרגילים.

תודה רבה. רבותי, אני מבקש לסכם את הדיון. קודם כול, אני מקדים ואומר שזה דיון שהעלה חבר הכנסת רוברט אילטוב. אני רואה בעניין הזה חשיבות. אין בדיון הזה כל התחייבות שלטונית על כל נושא, לא למדנו את העניין הזה. התחלנו דיון, זה החלק הראשון. זאת אומרת, שיהיה ברור, אין התחייבות שלטונית בעניין הזה. היו מקרים של התחייבויות שלטוניות שכן נעשו, ואמרתי לפרקליטות המדינה שאני מוכן ללכת לבית המשפט ולומר שהדברים נעשו בהתחייבות שלטונית. הבאתי לפה שר תמ"ת קודם, שהיום הוא היושב-ראש הזמני של הכנסת, שיגיד פה את ההתחייבות השלטונית שלו. הנושא הזה הוא נושא שונה.

הוא חשוב, אבל הוא שונה בתכלית.

מה שנאמר פה, שאנחנו דנים במקרו, בעיקרון הכללי, אבל גם דנו במיקרו. דנו על המון מפעלים, למשל "מתפרת העצמאות" במצפה רמון שמשרד הביטחון לא רכש מהם, אלא הלך וקנה מוצרים מסין. אנחנו דרשנו שמשרד הביטחון יקנה, והמתפרה לא נסגרה. אני יכול להביא הרבה מאוד דוגמאות ואחת הדוגמאות היא באמת פרי-גליל, אבל לא רק, זה גם נעלי בריל וגם תע"ש, וכל המפעלים שהיו כאן, חיפה כימיקליים, סיפורים שלמים שהיו כאן על השולחן. זה לא המקרה. המפעל הוא מפעל מצליח. אנחנו צריכים לקבוע מדיניות כדי שהוא לא יצא למקום אחר.
מה שאני מציע, אם אתם סבורים, גם ראש העיר וגם הנהלת המפעל, שיש מקום להתערבות, שמעתם את הדיון – אם אתם סבורים, אני מציע שתעבירו מכתב לגורמים הנוגעים בדבר, אתם יכולים להעביר אלינו העתק. תעבירו למשרד האוצר, למשרד התמ"ת, למרכז ההשקעות, תגידו: אלה הם הדברים. אנחנו מאוד לא רוצים שיפוטרו 1,800 עובדים, בוודאי לא בקריית-גת, אין לנו שום עניין בזה ואנחנו צריכים במקרים מסוימים להתערב. במקרה הזה אני לא רואה מה אנחנו יכולים לסייע, אתם צריכים לפנות קודם למשרדי הממשלה ולהעלות את הנושא הזה, להגיד: תדעו שבעוד שנתיים המפעל ייסגר, המצב הוא כזה וכזה, במסגרת החקיקה הקיימת המדינה כנראה לא תוכל לעזור לנו בשלב הזה.

שיביאו את הקונים.

כן, מאה אחוז. אני אומר: תתחילו את ההליך הזה. נתנו לכם את הבמה הציבורית וחבר הכנסת רוברט אילטוב העלה את זה והשתתפנו כולנו בדיון. אני חוזר ואומר, שלא תהיה אי-הבנה: אין התחייבות שלטונית, מכיוון שאתם מפעל מצוין והעובדים הם עובדים טובים והשכר הוא שכר - - -

לא נותנים להם עונש בגלל שהם מפעל מצוין.

בדיוק. לא נותנים להם שום עונש על העניין הזה, להיפך, אנחנו משבחים.

זאת הבעיה, שיוצא שזה עונש.

מאה אחוז. אנחנו משבחים אתכם על העניין הזה, אבל שמענו את החרדה שלכם, גם של ראש העיר, ממה שעלול לקרות בעתיד, לכן אני מציע שתתחילו את ההליך עם משרדי הממשלה. תפנו למרכז ההשקעות במשרד התמ"ת, למשרד האוצר, תעבירו אלינו העתק. אם חס וחלילה ייגרם פה מצב שתהיה מצוקה, אנחנו כמובן – וגם מערכת החקיקה לא בנויה למצב הזה שבו המדינה משקיעה הרבה כסף ובסופו של דבר המפעל עלול להיסגר בגלל שהוא עובר למקום אחר או שנגיע למצב של פיטורים – וגם משרדי הממשלה לא יאפשרו את זה.
אנחנו תומכים בעובדים של מפעל מיקרון, אנחנו תומכים בקריית-גת. אנחנו מברכים את הנהלת המפעל, אנחנו גם השקענו, המדינה, הרבה כסף, ואנחנו מברכים על זה שהמפעל מצליח. אנחנו אומרים שאם אכן יש לכם חשש שבעתיד יכולה להיות בעיה, שהיא יכולה להתחיל כבר מהיום, אנחנו מציעים לכם לפנות למשרדי הממשלה שעוסקים בעניין הזה, שזה מרכז ההשקעות במשרד התמ"ת, שזה משרד האוצר, הרפרנטים שעוסקים בעניין הזה, תעבירו אלינו העתק, ואנחנו מקווים שהדיון הזה יועיל, שאכן לא נלך למהלך שיפגע בסופו של דבר בעובדים. אני מברך אתכם על כך. תודה רבה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:56.>