ישיבת ועדה של הכנסת ה-19 מתאריך 04/03/2013

צו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין (תיקון מס' 4), התשע"ג - 2012 - הפחתת המכסים החלים ביבוא מוצרי טקסטיל למיניהם

פרוטוקול

 
PAGE
24
ועדת הכספים
04/03/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 6>
מישיבת ועדת הכספים
יום שני, כ"ב באדר התשע"ג (04 במרץ 2013), שעה 11:15
<סדר היום:>
<צו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין (תיקון מס' 4), התשע"ג - 2012 - הפחתת המכסים החלים ביבוא מוצרי טקסטיל למיניהם>
נכחו
<חברי הוועדה:>
משה גפני – היו"ר
רוברט אילטוב

קארין אלהרר

מיכל בירן

אבישי ברוורמן

יעל גרמן

מאיר כהן

יריב לוין

ניסן סלומינסקי

עמיר פרץ

<מוזמנים:>
קובי בוזו - מנהל תחום בכיר, משרד האוצר

מנחם הסה - עוזר ראשי ליועץ המשפטי, משרד האוצר

יוליה אונגר - כלכלנית, משרד האוצר

דן כרמלי - סמנכ"ל ליחסי ממשל, כנסת וחקיקה, איגוד לשכות המסחר

נמרוד הגלילי - מנהל תחום ענפי חטיבת הרשתות הקמעונאיות בישראל, איגוד לשכות המסחר

חיזקיה ישראל - מנהל המחלקה לקשרי גומלין, התאחדות התעשיינים

רמזי גבאי - יו"ר איגוד תעשיות טקסטיל, התאחדות התעשיינים

צבי ליברמן - מנהל איגוד תעשיות טקסטיל, התאחדות התעשיינים

נתנאל היימן - מנהל המחלקה לכלכלת עסקים, התאחדות התעשיינים

חאלד גריס - סגן נשיא התאחדות בעלי המתפרות הפלסטינאים

שלמה פלור - מ"מ יו"ר הסתדרות הטקסטיל בהסתדרות הכללית, ההסתדרות הכללית החדשה

שלום שינדלר - יו"ר הסתדרות עובדי הטקסטיל בהסתדרות הכללית, ההסתדרות הכללית החדשה

הראל ויזל - מנכ"ל פוקס ויזל בע"מ

דן אלחרר - יצרן בגדים דניאל פאשיין

אסי גוטרייך - מנהל תשלובת חוטים

עמירם פינקל



יעקב קמפנר - יצרן בדים ישראלי

יורם דר - יו"ר חטיבת הרשתות הקמעונאיות בישראל

שלומי פוקס - קניין בדים

גיל נדל - עו"ד, משרד גיל נדל - מייצג חברות העוסקות ביבוא מוצרי טקסטיל

נתי חכים - מנהל יבואן בדים

אדי טקו - מנהל סלקתא אדי בע"מ

דן לביא - ארגון מבשלי הבירה הקטנים

אורי שגיא - יו"ר יצרני בירה קטנים

ויקטור אוזין - מנהל, יצרן גינסים

דוד הראל - יבואן אבזרים

גמליאל ממן - עובד בשרשרת ייצור, אופנת ניו-יורק

עומר וגנר - משרד עו"ד גיל נדל, עורכי דין

שירית נקר - משרד עו"ד גיל נדל, עורכי דין

אלעד סויסה



טליה לוין




<ייעוץ משפטי:>
שגית אפיק
<מנהל הוועדה:>
טמיר כהן
<קצרנית פרלמנטרית:>
רויטל יפרח
<צו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין (תיקון מס' 4), התשע"ג - 2012 - הפחתת המכסים החלים ביבוא מוצרי טקסטיל למיניהם>
<היו"ר משה גפני:>
רבותי, צו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין (תיקון מס' 4), התשע"ג-2012. אנחנו קיימנו דיון לגבי הנושא של הפטורים ממכס בישיבה הקודמת. אנחנו קיימנו על זה גם דיון בקדנציה הקודמת. הממשלה קיבלה החלטה או יותר נכון משרד האוצר, להפחית את המכסים בהדרגה ולבטל מכסים מטובין שונים, ממוצרים שונים. יש מקומות שבהם שהפחתת המכס אכן מוזילה מחירים. כפי שהיה בעבר, במוצרים גדולים, במוצרים שאכן הפחתת המכס תגיע בסופו של דבר לצרכן. יש מקרים שבהם הפחתת המכסים לא מורידה מחירים לחלוטין. יש מקומות שבהם - -
<מיכל בירן:>
יש מקרים שכן?
<היו"ר משה גפני:>
שזה מפחית מחירים? כן. היה בעבר.
<מיכל בירן:>
יש נתונים על זה?
<קריאה:>
כן, יש. אם את רוצה, אני לא רוצה להפסיק באמצע - -

<היו"ר משה גפני:>
אתה לא יכול להתערב. על כל פנים, בחלק הזה יש התנגשות ברורה בין הרצון להוזיל מחירים לבין הפגיעה בייצור המקומי וכתוצאה מזה, פגיעה בעובדים ישראלים. יש מקומות שבהם ההתלבטות היא גדולה, את מה אנחנו מעדיפים. האם אנחנו מעדיפים הוזלת מחירים או שאנחנו מעדיפים את העובדים שעלולים להפסיד את מקום עבודתם. אני יכול להגיד לכם, אני גרתי באופקים ונסגר שם מפעל "אופ-אר", הוא היה מפעל העוגן של הישוב. מפעל טקסטיל, שכתוצאה מהסגירה שלו סוף הענין היה שהישוב לא התאושש מאז. הוא לא התאושש מהסגירה של המפעל ואנחנו עומדים כל הזמן בהתלבטות הזאת. יש לנו עכשיו צו, שהצו הזה מבטל את המכס על מוצרי טקסטיל. הצו הזה עולה למדינת ישראל 175 מיליון שקל. זה המחיר שמדינת ישראל משלמת, אנחנו כולנו משלמים על הפחתת המכס הזה. אנחנו נהיה המדינה היחידה שלא יהיה מכס על טקסטיל, מסים. המדינה היחידה, הכי חזקה שיש ביקום. בכל המדינות האחרות יש מכס.
ממה שאני בדקתי, אין מציאות כזאת, שבן אדם ילך ויקנה חליפה או שיקנה איזה שהוא מוצר טקסטיל, שכתוצאה מהפחתת המכס הוא ישלם פחות שקל אחד. הוא לא ישלם פחות. אני הגעתי להסכמה עם שר האוצר כאשר דובר על הפחתת המכסים, שלמשל את השמן לא יפחיתו, את דגי הטונה לא יפחיתו כיוון שזה באמת יגרום לסגירת המפעלים. לדעתי, הפחתת המכסים על הטקסטיל, אין בה התלבטות. הפחתת המכסים היא הוצאה כספית של הממשלה. הוצאה כספית מאוצר המדינה, כשאנחנו אומרים שיש חור תקציבי ובור תקציבי כזה גדול. הוא לא מוזיל מחירים ובוודאי יפגע בתעשייה המקומית.
לכן, אני מציע שהוועדה תקבל החלטה שהיא מבקשת לבטל את הצו הזה, ואם היא מבקשת לבטל את הצו הזה, לפי הייעוץ המשפטי, לפי מה שאמרה לי היועצת המשפטית של הוועדה, אנחנו יכולים להביא את זה למליאת הכנסת ולאשר את זה במליאת הכנסת, את ביטול הצו. זה מה שאני מציע לוועדה ואני פותח את הנושא לדיון. קודם חברי הכנסת.
יעל גרמן, בבקשה.
<יעל גרמן:>
אני לא שלמה עם ההחלטה הזאת. אני חברת כנסת חדשה והנושא הזה, אני לא מתמצאת בו, אני בקשתי קצת ללמוד אותו. אני גם ביקשתי מה-מ.מ.מ להעביר לי את כל החומרים שיש להם. האמת היא שאני גם ביקשתי מה-מ.מ.מ, אם הם יכולים למסור לי נתונים מ-5 השנים האחרונות על אותם מוצרים שהורידו את המכס, ומה באמת עלותם האמיתית. לא קיבלתי, כי כנראה שאין כרגע מחקר כזה אבל אני הבנתי, ואני מאד אבקש שנציג ה-מ.מ.מ שנמצא כאן, עמי, ידבר. אני הבנתי שהדברים לא חד-משמעיים ושלמרות שבאמת אנשים נפגעים, ואני אומרת לכאורה, הרי שבסך הכל, כנראה שהם נקלטים במקומות עבודה אחרים מפני שבסך הכל, כשאנחנו מסתכלים על האבטלה במדינת ישראל, היא הולכת ופוחתת, היא לא הולכת וגדלה. זה מצד אחד.

מצד שני, ראיתי בנתונים שכל ענף שבו הורידו מכסים, התייעל בצורה בלתי רגילה. זאת אומרת, הורדת מכסים מביאה להתייעלות של המשק. ובסך הכל, בתמונה הגדולה, אני מבינה וראיתי מהנתונים שהתעשייה, למעשה, נתרמה מכך, נבנתה מכך. לכן, אני ממש לא שלמה עם ההחלטה, זה בלשון המעטה אבל אני אומרת את הכל, כמובן, בעירבון מוגבל, מתוך זה שאני ממש לא מתמצאת בנושא ואני מבקשת מעמי שיאמר את התובנות שלו.
<היו"ר משה גפני:>
בסדר. תודה רבה. חבר הכנסת עמיר פרץ.

<עמיר פרץ:>
אדוני היושב ראש, אני מאד מודה לך שנתת לי לדבר אחרי דבריה של חברת הכנסת יעל גרמן, כי ודאי שזה מעמיק את הוויכוח שאנחנו נמצאים בו שנים רבות כאן, מה המינון הנכון ומה המידתיות של ביטול הנכסים וחשיפת השוק הישראלי בתחומים רבים, ואיפה זה נעצר.

הרי אנחנו מכירים את הסיפור עם האיש שהיה לו חמור. אדוני היושב ראש, אתה עם סיפורי הרב שלך - -

<היו"ר משה גפני:>
עכשיו?
<עמיר פרץ:>
לא, ההוא, בעל הבית שהיה לו חמור, והוא אמר: אני רוצה לראות כמה אפשר שהחמור יאכל פחות - -

<היו"ר משה גפני:>
אה, כן. לא ידעתי על איזה רב אתה מדבר.

<עמיר פרץ:>
- - בהתחלה, הוא ביקש לא להאכיל אותו ביום ראשון. אחר כך, הוא ביקש לא להאכיל אותו ביום שני. אחר כך, הוא ביקש לא להאכיל אותו גם ביום שלישי. בסוף הוא הגיע גם ליום שישי והחמור מת. זה המצב שלנו היום בנקודה זו עם ענף הטקסטיל. אני חושב שהחשיפה הגיעה לדרגות שזו בושה וחרפה. יש מפעלים בשדרות, גברתי, חברת הכנסת יעל גרמן, שהיו אלפי מועסקים בטקסטיל. מטבע הדברים, העסק הלך והצטמצם ונשאר מפעל אשפרה אחד, שצובע בדים. הדבר המדהים שהוא עושה את זה ברמות שאין מה להשוות בכלל.
אני אומר לכם, שהפתיחה הזאת ליבוא בלתי מבוקר לחלוטין, גם התחנה הזאת של להגיע למכס, יוצרת איזו בקרה מסוימת של רמת האיכות.
אני פגשתי יבואנים אחרי שביטלנו לחלוטין את כל המכסים על ענף העץ ועל ענף הפורמייקה. לחלוטין ביטלנו. פגשתי יבואנים שהיו תעשיינים והוא אומר לי: תשמע, מה אני אגיד לך? אני כל כך מודה לכם. אני מרוויח פי 4 ואין לי כאב ראש של העובדים אבל, הוא אומר לי, אני מביא לכם סחורה לקויה, שתדע. אין יכולת לאף אחד במדינה, לא למכון התקנים ולא למכונים אחרים לעמוד בהיקפים האלה ולבחון את רמת האיכות. הוא אומר לי: שתדע, ובכוונה אני נותן את הסיפור של ענף העץ. הוא אומר לי: תדע לך, היום מייצרים בסין ובמקומות אחרים את הסיבית המסוימת הזאת, כשחלק גדול שיווקתי... אני לא אציין שמות כי אני אגמור יבואן שלם, והוא היה הגון אתי. הוא אמר לי: אני שיווקתי למשפחה מסוימת והם התחילו להתלונן על כאבי ראש, כל המשפחה. אז הסתבר, שהם קנו קונטיינר שלם וריהטו את כל הבית והסתבר, שהתרכובת הזאת, של אותו עץ שהגיע, היתה תרכובת שהיו בה תערובת של רעלים ושל פסולת ושל דברים שכאלה. אתה לא יכול לבחון איכות, אתה יכול לבחון איכות של מוצר סופי ולא של ממה מורכב עץ מסוים.
עכשיו לגבי טקסטיל
תשמע, אני אומר לך שזאת שערורייה. למה? אתה רואה כל מיני חברה שעושים בתוך סך מוצרי היבוא שלהם, שמים רוכסן תוצרת הארץ, וכל המוצר הסופי שלו, כדי שהמוצר יקבל בכלל מעמד אחר. אנחנו דוחפים שוב את האנשים האלה לרמאויות מיותרות. אין טעם יותר. אף יבואן היום לא נמצא במצב שהוא אומר: בגלל שלא ביטלתם לי עד הסוף את המכס, אני לא יביא. הם מביאים. הרווחים שלהם, ברוך השם, חבל על הזמן. עובדה שהתעשייה הישראלית לא עושה את הכל להחליף את התעשייה בתחליפי יבוא. אין לנו פה מצב של שוק של יבואנים שעומד להתמוטט שאנחנו אומרים שאם לא נעזור להם, הם לא יביאו. הם מציפים את הארץ.
לכן, צריך לעצור פה ואני תומך בהחלט בהצעה שלך - -
<היו"ר משה גפני:>
התחרות בלאו הכי קיימת.

<עמיר פרץ:>
- - קיימת. אין שום בעיה.

<היו"ר משה גפני:>
חברת הכנסת מיכל בירן, בבקשה.

<מיכל בירן:>
יעל, נראה לי שיש פה מצב שצריך לנקוט עמדה עכשיו, אחרת יהיו תוצאות. אני מבינה את הצורך שלך וגם אני הייתי רוצה שיהיו יותר נתונים אבל נראה לי שפה מדובר אחרי הפחתה. למישהו יש נתונים שזה התגלגל לצרכן? אני אשמח - -
<עמיר פרץ:>
הלוואי וזה יתגלגל לצרכן. אין ספק שהמחירים ירדו אבל כשאני שואל את עצמי ואת ילדיי, האם עדיף לי 5 חולצות ברמה כזאת שכל התעשייה מתמוטטת או 4 חולצות ברמה יותר גבוהה, תאמיני לי שאם תשאלי את האזרחים הישראלים הם יגידו: אנחנו מוכנים לשלם קצת יותר.
<מיכל בירן:>
אבל אני לא רואה שהתעשייה מתמוטטת, אני רואה שהתעשייה צומחת.
<קריאות:>
איפה?

<מיכל בירן:>
לפי הנתונים שיש בידיי.

<קריאות:>
אבל לא הטקסטיל, תעשייה אחרת.
<יעל גרמן:>
נכון, הטקסטיל לא אבל סך הכל התעשייה ולכן, אני אומרת שהאנשים שנפלטים מהטקסטיל נפלטים לתעשייה אחרת.
<קריאות:>
לא, ממש לא.

<היו"ר משה גפני:>
אני אוציא החוצה. פה לא מדברים בלי רשות דיבור.


יעל, מאיפה את קוראת?

<יעל גרמן:>
אני קוראת ממסמך שקיבלתי ממרכז המחקר והמידע, המחלקה לפיקוח תקציבי ולכן, אני ביקשתי שעמי ידבר.

<היו"ר משה גפני:>
למה לא העברתם לנו את זה?
<עמיר פרץ:>
חברת הכנסת גרמן, רק משפט אחד אומר לך: תיקחי לדוגמה את המגזר הדרוזי, חברת הכנסת גרמן. ככל שבסטטיסטיקה מספר המועסקים גדל בישראל, המגזר הדרוזי, רוב האנשים שלו לא יכולים לצאת לעבודה בגלל המסורת שהמפעל צריך להיות ליד הבית. אין מה לעשות. מאז שהטקסטיל בהתמוטטות, יש שם מצב של אובדן הכנסה של בן זוג שני, שאת יודעת שזה המפתח ליכולת משפחה להתמודד. לכן, הסטטיסטיקות פה הן שאלה מאד בעייתית.
<יעל גרמן:>
בא תראה אם אחוז האבטלה עלה שם. אולי הם נקלטו במקומות אחרים וזאת לא הסיבה.
<היו"ר משה גפני:>
יעל, מיכל בירן באמצע רשות דיבור.

<מיכל בירן:>
אני אומרת שדבר ראשון, אני מסכימה אתך, חבר הכנסת פרץ, שגם אם זה מתגלגל להוזלת מחירים צריך לחשוב על המידתיות אבל אפשר קודם לברר את הסוגיה העובדתית, אם ההוזלה של המכס הורידה את המחיר לצרכן?
<היו"ר משה גפני:>
רבותי, יש לי תרעומת רבה על הענין הזה שה-מ.מ.מ מוציא מסמך ולא מעביר אותו לוועדה. מה זה הדבר הזה?

<יעל גרמן:>
אני חושבת שהוא העביר את זה לכולם.
<היו"ר משה גפני:>
יעל, תאמיני לי שאת סדרי עבודת הכנסת אני מכיר. את יותר חכמה ממני אבל אני, יש לי יותר ניסיון.

<יעל גרמן:>
ממש לא...

<היו"ר משה גפני:>
יש לי יותר ניסיון ומהניסיון, אסור שיהיה דבר כזה. התקיימה ישיבה על הצו הזה ב-20.2. היה מספיק זמן בכדי ללמוד את הענין הזה, להוציא נייר כזה ולהעביר לנו. הייתי גם לומד אותו. אין לי שום ענין לכאן או לכאן. אני רואה את מכלול הדברים לנגד עיניי ואני יודע, הרי בסופו של דבר הוועדה הזאת היתה זו שנלחמה נגד סגירת מפעלים כל הזמן. אנחנו עומדים מול הבכיות של האנשים, אנחנו יודעים מה התוצאה של הדבר הזה. עכשיו קיבלתי שוב מכתב מנעלי "בריל", ששוב יש שם סכנת סגירה.
<שגית אפיק:>
- - -

<היו"ר משה גפני:>
על כל פנים, אני לא מקבל את הגישה הזאת אבל לא רלוונטי. אני הולך לפי הסדר.
רמזי גבאי, יושב ראש איגוד תעשיות הטקסטיל, אני מבין שחלק יהיו בעד וחלק יהיו נגד. בבקשה.
<רמזי גבאי:>
כבוד היושב ראש, חברי כנסת נכבדים, חברי כנסת חדשים, נושא הטקסטיל היה פה בוועדה הרבה שנים ובאמת נעשתה חשיפה גדולה של ענף הטקסטיל לאורך השנים ואני מלווה אותו לאורך השנים. החשיפה הזאת הביאה לירידת מחירים משמעותית כי המכס ירד מ-100% ו-150% ו-200% והביאה אותו ל-12%. באמת היתה התייעלות, המחירים ירדו. ההתייעלות התבטאה בזה שמפעלים נסגרו, כמו שאמר חבר הכנסת פרץ, בעיקר בפריפריה, אופקים, קרית גת, שדרות, דימונה. יושב פה ראש עיריית דימונה, כל המפעלים נסגרו - -
<היו"ר משה גפני:>
הוא לא ראש עיריית דימונה, הוא חבר כנסת.

<עמיר פרץ:>
ראש עיר נשאר תמיד ראש עיר.

<מאיר כהן:>
אני תמיד גאה להיות ראש עיריית דימונה.

<רמזי גבאי:>
- - נשאר מכס של 12%. אני רוצה להסביר לחברת הכנסת גרמן מה המשמעות של מכס של 12%, לפני שנגיע לענין הזה. ניקח דוגמה: קחי מחיר יבוא של חולצה שלצורך הענין עולה 20, 25 שקל מחיר היבוא. מכס של 12% זה שני שקלים. מקובל בענף ההלבשה שמקדם המכירה של המוצר הוא פי 3 או פי 4 בחנות, כולל מע"מ. את חושבת שהמחיר של המוצר ירד בשקל או שניים, הוא ירד בשקל או שניים כאשר המכס עלה בשני שקלים? תאמיני לי, המחיר לא ירד.
ב. קרה בחודשים האחרונים דבר
הדולר ירד ב-10%, המכס על ההלבשה כבר ירד בצו הראשון על חלק מהמוצרים ב-12%. כלומר, בערך 20% ירדו מהמוצרים. מחירי ההלבשה, לפי הלמ"ס, לא ירדו בחודשים האחרונים בכלל.
<קריאה:>
זה לא נכון.
<היו"ר משה גפני:>
רמזי, שניה. אמרתי שבכניסה, בשער פולומבו, אין שלט בדבר שקר טרחה. מותר בבניין הזה להגיד - -

<עמיר פרץ:>
לא, נראה כאילו הוא משקר...

<היו"ר משה גפני:>
אתה חושב שאני אשאיר אותו שכאילו שהוא משקר? תשמע, בבניין הזה מותר להגיד הכל. במקרה שלו, אני חושב שהוא אומר אמת לחלוטין אבל מותר לכל אחד להגיד כל דבר ואנחנו בסופו של דבר נשפוט ונצביע. אסור להתפרץ באמצע אלא אם כן אתה עובר פריימריז או מועצת גדולי התורה או עובר את יאיר לפיד או את איבט ליברמן או את בנט. בבקשה.

<רמזי גבאי:>
בעיקר לחברי הכנסת החדשים, מילה על תעשיית הטקסטיל: חברת הכנסת גרמן, זה מאד חשוב לי - -

<יעל גרמן:>
אני מתנצלת.

<רמזי גבאי:>
העובדים בתעשיית הטקסטיל, זאת האיכות הנמוכה ביותר של העובדים במשק. אין להם אלטרנטיבה תעסוקתית. מה שאמר - -
<מאיר כהן:>
אלה העובדים עם המיומנויות הכי פשוטות. זה נרשם בפרוטוקול. אבא שלי עבד בטקסטיל - -
<רמזי גבאי:>
גם אני בא משם וזה בסדר.

<היו"ר משה גפני:>
אתה צודק.

<רמזי גבאי:>
אני מקבל את ההערה. אין להם אלטרנטיבות תעסוקתיות. מה שקרה בקרית מלאכי, מה שקרה באופקים, מה שקרה בשדרות, בדימונה, זה אנשים שהפכו להיות הגרעין הקשיח של המובטלים. שאיש מכירות עוזב את מקום העבודה שלו, יש לו הרבה אלטרנטיבות - -
<מאיר כהן:>
יש 750 מובטלים בדימונה, אנשים "סיבי דימונה" ו"כיתן דימונה" משנות ה-50 וצפונה, שאי אפשר בשום פנים ואופן להחזיר אותם למעגל העבודה. אי אפשר.
<רמזי גבאי:>
חבר הכנסת כהן, אלה מפעלים שנסגרו במהלך הזה של החשיפה מ-100% ו-150% ל-12%, שהביאו להורדת מחירים. אבל הגענו לנקודה של 12%. מה-12% האלה באה ועדת טרכטנברג ואמרה שצריך להוריד מכסים. האוצר בא ואמר: אנחנו צריכים כך וכך סכום כסף להוריד את המכסים. ואז בא הטקסטיל ואמרו: בואו נוריד משהו מהטקסטיל. הבהרתי ואמרתי כאזרח מן השורה: תראו, רבותי, השקל הזה, כמו שאמר חבר הכנסת גפני, לא הוריד את מחיר המוצר. לעומת זאת, הפגיעה שתהיה בתעשייה המועטה שנשארה בסדר גודל של 10,000 עובדים במפעלי הטקסטיל, ואפרופו מה שאמר חבר הכנסת פרץ בנושא הדרוזים: לולא חוק הטקסטיל הביטחוני, שהיום נותן אלפי מקומות עבודה במגזר הדרוזי בתחום הטקסטיל, הקטסטרופה במגזר הדרוזי היתה הרבה יותר גדולה ממה שהיא היום.
ה-12% מכס האלה שנשארו היום שומרים על אותה כמות עובדים שנשארה, שומרים על המפעלים. היה מכס של 12% שוויוני לכולם. בעקבות אותה ועדה וטעות שנעשתה, הוחלט על הורדת מכסים ושוב, לא להוריד את ה-12% ל-10% כי רצו לספק את רצון האוצר, אני קורא לזה, להוריד כמה עשרות מיליונים לכבוד טרכטנברג אלא נעשתה הורדה לא דיפרנציאלית. הורידו את מחירי המוצרים ל-0 ולמחירי הבדים לא הורידו בכלל את המכס.
כלומר, יש היום מצב, ויושבים פה עשרות יצרנים, אנשים קטנים עם 5 עובדים, 10 עובדים, שיש להם מגזרות קטנות אבל מעבר לזה יש להם גם מתפרות אצל הדרוזים, בגדה ובכל מיני מקומות והם מעסיקים הרבה מאד אנשים. בעצם נוצר מצב, ויושב פה חברי מ"פוקס" שאני מאד מכבד אותו. הוא מביא היום את המוצר בלי מכס בכלל והם, שרוצים להתמודד, הם לא יכולים להתמודד כי עבורם עדין יש מכס של 12%. זאת אומרת, נוצר עיוות על עיוות.
מה שאני בא ואומר, רבותי - -
<הראל ויזל:>
- - -

<רמזי גבאי:>
שניה אחת, תשמע אותי עד הסוף: אני אומר דבר כזה: רבותי, אני מבקש אם אפשר לא לגעת ב-12%, אז התעשייה הזאת תרוויח. אבל אם אין ברירה והאוצר מחייב הורדה של המכס, בבקשה תורידו באופן שווה על כל תעשיית הטקסטיל. אז תעשו במקום 12 10, אבל אל תעשו את העיוות וכן, בבקשה תנסו לשמור על ה-12%.
דרך אגב, אני מוכרח לומר בחדר הזה, אני מצטט את אנשי המכס: במצב שישנו היום, ושידעו פה כל היצרנים, המכס לא בודק טקסטיל בנמל. כולם 0 כי המכס אמר לי: אנחנו לא יודעים לבדוק בכלים שיש לנו היום. לכן, הבקשה שלי: אני מאד מבקש, אם חברי הכנסת יסכימו, להשאיר את ה-12% ולוותר על עשרות מיליונים. סך הכל ההכנסה נכסים מטקסטיל בשנה זה 500 מיליון שקל ב-12%. אם רוצים להוריד את ה-500 מיליון האלו – בבקשה. אני בענין הזה לא יכול לקבוע אבל אנחנו מבקשים: או 12% או משהו מעט פחות מ-12% אבל אחיד לכולם. גם על הלבשה, גם על הבדים ועל הכל.
<היו"ר משה גפני:>
תודה רבה. הראל ויזל, מנכ"ל "פוקס".

<הראל ויזל:>
קודם כל, תודה רבה ומזל טוב לחברת הכנסת החדשה וגם חברי הכנסת האחרים. היא הציגה את עצמה כחברת כנסת.
רק דבר אחד
גם כשהיה מכס, גם 12 גם 50 גם 100 גם 200 – אף פעם לא בדקו את הסחורה שלנו במכס, את הטיב שלה.
<עמיר פרץ:>
אני לא דיברתי על זה - -

<היו"ר משה גפני:>
אבל עם כל הכבוד, מה זה נוגע ל"מזל טוב"?

<הראל ויזל:>
קודם כל, לה מגיע "מזל טוב" - -

<עמיר פרץ:>
אין קשר. אני דיברתי על הנושא של - -
<הראל ויזל:>
אנחנו מדברים על הטקסטיל ואתה דיברת על העצים.

<עמיר פרץ:>
באיכות הדגשתי שאני מדבר על ענף העץ.

<מיכל בירן:>
אפשר להגיע לענין?

<היו"ר משה גפני:>
רבותי, אין לנו את כל הזמן שבעולם. אתה בעד או נגד?

<הראל ויזל:>
אני בעד. קודם כל, אני היבואן הכי גדול במדינת ישראל - -

<היו"ר משה גפני:>
אז אתה רוצה שלא יהיה מכס.

<הראל ויזל:>
דקה, תן לי להשלים את הדברים: אני מייבא בממוצע 100 אלף פריטים ביום. זה אומר שאני מוכר בערך 100 אלף פריטים ביום, ואני גם מייצר כ-20 אלף פריטים ביום במדינת ישראל. אני היצרן הכי גדול במדינת ישראל. אני מעסיק כ-4000 עובדים ואני הייתי פה גם כשהיה מכס של 200%, כשרמזי התנגד להוריד את המכס גם כשהיה 200% ל-100%. הוא חבר שלי, אז נכון שהוא אומר היום שמ-12 אני לא רוצה שירד. גם כשהיה 200 הוא רצה שיהיה 200 וכשהיה 100 הוא רצה שיהיה 100.

<רמזי גבאי:>
- - -

<היו"ר משה גפני:>
רמזי, עם כל הכבוד, אתה לא מנהל אתו דיאלוג. תאמר לנו, לחברי הוועדה.
<הראל ויזל:>
אני אומר לחברי הוועדה, אני מנסה להסביר.
עוד דבר אחד
דברו פה ואמרו שהדולר ירד ולמרות שהדולר ירד, המחירים לא ירדו. אז הדולר ירד מ-3.35 לפני שנה ל-3.70 היום וזאת ירידה גדולה. אחת הירידות הגדולות שראיתי.
אני רוצה להסביר דבר אחד: אצלנו הנושא שקוף, אני חברה ציבורית שנסחרת בבורסה ומפרסם פעם ברבעון תוצאות. הרווח הגולמי שלנו באופן קבוע נשאר 60%. הרווח הסופי הוא בין 5% ל-7%. אני מוכר מיליארד וחצי שקל במדינת ישראל ומרוויח בין 5% ל-7%. מכובד, כשהרווח הגולמי ההתחלתי הוא 60%. כשהמחיר היה 200% מכס והוא 60% כשהמחיר 0. מה זה אומר? הכל מתגלגל לצרכן ולראיה, אפשר לבדוק את המחירים שלי היום, לפני חודש, לפני חצי שנה ולפני שנה. אני מפרסם אותם. המחירים יורדים כל הזמן כמו שהמכס יורד כל הזמן. אני מוכר יותר מכולם למעוטי יכולת. החנות שלי בשדרות היא חנות דגל שלי ובאופקים ובבאר שבע, ואני קונה בזול ומוכר בזול, ואין שום קשר למה שאומרים, שכשיורידו מכסים, לא יורדים המחירים. המכסים של הטקסטיל ירדו בינואר הזה מינואר בשנה שעברה בגלל הורדת המסים ב-10%, וזו עובדה. המדד הזה התפרסם.
זאת אומרת, כל ילדי מדינת ישראל קונים טרנינגים לבתי הספר ב-10% יותר זול, כשגם אם תעלה את זה ב-10%, טרנינג בחו"ל עולה בחו"ל 4,5 דולר. בארץ זה עולה 18 דולר. יעלו את ה-12% ובארץ הם לא יוכלו להתחרות בי. אז יעלה לי במקום 4 דולר 4.20. פה זה 18. מה זה אומר? שכל תושבי מדינת ישראל ישלמו את ה-4.20, ישלמו יותר כשהם לא מתחרים בי. זו פופוליסטיקה פשוטה. וממה בא החוק הזה? בא אחד שקראו לא טרכטנברג או משהו כזה, בעקבות ההפגנות על יוקר המחיה. הוא ישב וחשב איך הוא יכול לעזור לתושבי מדינת ישראל. ואחרי שהוא ישב ובאו גאונים ועברה חצי שנה, הוא בא והמליץ להוריד את המכס כדי לעזור לאנשים. ועכשיו, בגלל 2000 או 1000 או 3000 יצרנים, שאגב, כל המפוטרים עובדים אצלי בחנויות - -
<קריאות:>
- - -

<הראל ויזל:>
דרך אגב, להיות מוכר - -

<היו"ר משה גפני:>
תעזוב את זה, נו, בחייך.

<עמיר פרץ:>
עם כל הכבוד, אין לך מובטל אחד.

<הראל ויזל:>
אתה צריך לנהל את הישיבה, אתה לא מנהל.

<עמיר פרץ:>
לא, אני אפריע לך, מותר לי. לך אסור להפריע לי ולי מותר. תפסיק עם הפופוליזם הזה.

<הראל ויזל:>
אני?

<עמיר פרץ:>
אתה, כן. תפסיק עם זה. אין לך מובטל אחד מהטקסטיל.
<הראל ויזל:>
- - -

<עמיר פרץ:>
אין לך מובטל אחד מהטקסטיל שעובד אצלך בחנויות. אצלך עובדים אנשים צעירים, וטוב שעובדים אצלך. אנחנו מדברים על אותם בני 50 שאיבדו את מקום עבודתם, את כבודם, את יכולתם. ובסוף, לא הכל רבע שקל יותר, רבע שקל פחות. גם כבודם של בני האדם שווה משהו במדינה הזאת.

<הראל ויזל:>
עוד לא סיימתי.

<היו"ר משה גפני:>
אני נותן לך עכשיו לסיים.
<הראל ויזל:>
אני עוד לא מסיים.

<היו"ר משה גפני:>
לא, אין לך את כל הזמן שבעולם.

<הראל ויזל:>
תסמן לי מתי אתה רוצה שאני אסיים.

<היו"ר משה גפני:>
אז כנס לסיכום.

<הראל ויזל:>
סיכום
קודם כל, אני מתקן אותך. עובדים אצלי עשרות מפוטרים ב"פוקס הום", שזו רשת של יותר מבוגרים. עשרות מפוטרי טקסטיל ואני יכול לתת לך רשימת שמות. כמו כן, אני לא חושב שעובד בחנות, מנהל משמרת בחנות, מנהל חנות או מנהל אזור, העבודה היא פחות מכובדת, יותר חשובה או הדם שלו פחות חשוב מעובד במפעל טקסטיל.
<עמיר פרץ:>
מי אמר את זה?

<היו"ר משה גפני:>
עמיר, תעשה לי טובה...
<עמיר פרץ:>
מי אמר את זה? גם אני, אם הייתי מנהל חנויות, לא הייתי מקבל את בני ה-60 מדימונה לנהל את החנות, וזה בסדר מה שאתה עושה. העבודה הזאת חשובה לצעירים האלה, אבל תפסיק לעשות מניפולציות.
<הראל ויזל:>
אני לא עושה מניפולציות ואני מעסיק בנות 60 מדימונה ואופקים ושדרות אצלי בחנויות.

<עמיר פרץ:>
טוב, בסדר. תפסיק כבר עם זה. אתה איש עסקים מצליח, מרוויח, כל הכבוד. אנחנו לא נגדך. אנחנו בעד איזון נכון, זה הכל.
<הראל ויזל:>
הוכח חד משמעית שכל ירידה יורד המחיר. לצערי, אין תעשיית טקסטיל בארץ. כשאני רוצה לייצר משהו בארץ לפעמים אין תופרות, אין מפעלים, אין כלום. לפעמים אני רוצה לייצר מהר. אני רוצה לייצר את הכמויות הגדולות בארץ בשביל להגיב מהר, אין לי עם מי לדבר. סגרו אותם לפני 10 שנים. תתעוררו! אין לי איפה לייצר אלא אם אתם רוצים מענקי ממשלה, להקים במקום טכנולוגיה והייטק מפעלים, אז אני אתכם. אין לי איפה לייצר גם אם אני רוצה.

<היו"ר משה גפני:>
תודה רבה.

<דן אלחרר:>
שלום. אני יצרן קטן, אני מעסיק 7 עובדים. רציתי לענות לחברת הכנסת יעל, אם אפשר.

<היו"ר משה גפני:>
שנייה, בא נעשה סדר, אני כבר מתחיל לאבד שליטה פה על הכל. אתה לא עונה לחברת הכנסת גרמן. תאמר את דעתך לגבי ההצעה שעומדת כאן על סדר היום: הצו על הטקסטיל.
<דן אלחרר:>
רציתי להגיד שאנחנו, עוד לפני ה-12%, יצאנו ב- OECD ב-2011, הענף הכי תחרותי במדינת ישראל. התחרות קיימת. זה לא ענף עם קרטל, שצריכים לראות מכסות בשביל שהוא יהיה תחרותי. אין קרטל, אנחנו הכי תחרותיים.
כמו כן, אם אנחנו אמורים להיות תחרותיים, איזה כלים נתנה לנו המדינה אם היא לא הורידה לנו על הבדים ועל האביזרים. כרגע, עכשיו, לא מחר או מחרתיים. היום. לפני שבוע שחררתי בד, אני משלם מכס על הבד. אני מביא ריצ'רץ' לחולצה שמיוצרת בישראל, היד רועדת לי כי אני יודע שהמתחרה שלי לא משלם ואני רושם את הצ'ק. אני נתקל בשכן שלי, שעבר להיות יבואן. הגזרן שלו בא אלי עם דמעות, בוכה, תעסיק אותי בחצי משרה. אמרתי לו: איך אני יכול? את היתרון היחסי הקטן שעוד יש לי, והוא צודק, שבהרבה דברים אין לי יתרון אבל אותם דברים שעוד יש יתרון, חלק גדול מהם נעלם בגלל התקנה החדשה. עד שתחליטו ועד שתעשו, אני לא יודע כמה יישארו לזה. אנחנו כרגע משלמים מס.

2. אני העברתי לחלק מחברי הכנסת, שחור על גבי לבן, שהיבואן הסיני מודה שהוא מקבל 13% עזרה מהמדינה על כל דולר יצוא. איך אני אמור להתחרות אם הוא מקבל מהמדינה שלו הטבת שער 13%, אני על הבד והאביזרים משלם מכס והיבואן שמביא את אותו מוצר, נכנס ב-0. זה פשוט לא רציונאלי וזה קורה כבר חודשיים. מי שעשה את זה, אני לא יודע מה שהוא עשה, הוא בטוח לא בקי בחומר.
3. אם רוצים לתת הטבה לצרכן של 500 או 600 או 700 מיליון שקל, אני בטוח שתוכלו למצוא המון תחומים אחרים שהצרכן יקבל את ההטבה, אם זה מציגים או אני לא יודע מה, אבל אין תעשיה. אם זה פלאפון, אם זה צמיגים. יש הרבה דברים שניתן לתת מתנות לצרכן בלי שאלפי עובדים ילכו הביתה. גם אצלנו וגם ברשות, אנחנו כל יום מקבלים מהם שהם על הגדר. החברה ברשות הפלסטינית, יישאר להם לעבור את הגדר. אין עוד ענף שמביא את העבודה עד אליהם. הם ממורמרים. אתם צריכים לקחת בחשבון 300,400 חיילי מג"ב שיהיו על הגבול. 20 אלף איש יש שם, חצי מהם בדרך החוצה.
דבר אחרון, לסיכום
כשמדברים על חנויות, חנויות זה משחק סכום אפס. אם חנות תעסיק 100 עובדים ומחר היא תסגור, אותה בחורה תקנה את זה בחנות אחרת. זה לא שמחר אם הוא מוריד את המחירים לרבע מחיר, לא יבואו לפה מטוסים מסעודיה לקנות בגדים. אבל אם אני, הקטן, הולך הביתה, שעושה 50 או 40 אלף חולצות בחודש, במקומי בא יבואן עם מחסנאי אחד. כרגע אני מעסיק חלקית אנשים שתופרים וגוזרים ומדפיסים, ונהגים שלוקחים את זה מהמתפרה אלי, ותדמיתן שעושה לי דוגמאות, ובחורה שיושבת בבית ועושה דוגמאות לאישור. עשרות אנשים. במקומי, יבואן ומחסנאי אחד. זה הכל. אם סוגר חנות, תפתח חנות אחרת. זה משחק שהוא אפס. אם כרגע יש במדינת ישראל 100 אלף מוכרים, זה לא משנה מה יבוא ומה ילך, יהיה 100 אלף מוכרים. אבל אם התעשייה סוגרת, זה 8,9 אלף שחסרים בתוך מדינת ישראל. 20 אלף שיהיו על הגדר להיכנס לעבוד בחקלאות ובבניין.
<עמיר פרץ:>
אתה מצביע היום? תרשום אותי.
<היו"ר משה גפני:>
אי אפשר לרשום.
<אבישי ברוורמן:>
אדוני היושב ראש, אני חושב שהדיון כאן מאד מאד חשוב, ואולי כדאי ללכת אחורה ולראות את ההיסטוריה של תעשיית הטקסטיל בישראל. אחד הדברים בכלכלה הוא שיש גם אכזריות. האכזריות נובעת מהאכזריות של השוק, שדברים משתנים. הקימו את תעשיית הטקסטיל. אנחנו זוכרים בעבר את פולק וכל הדברים שהיו. ואז הגיעו למסקנה, זה היה שמפלגת העבודה הובילה, מפא"י, שלישראל אין אפשרות להתחרות בייצור הטקסטיל עם מדינות אחרות והיתרון היחסי שלה כבר לא שם. לכן, בהדרגה ודי במהירות, יושב פה צבי לביא, שהוא בשבילי הזיכרון הקולקטיבי של כל מה שהיה, והחליטו לחסל את תעשיית הטקסטיל ברובה, וההחלטה בכלכלה, עם כל הכאב, בנויה על תחלופה. כשאתה רוצה לפתח תעשיות אחרות, יש תנודה של עובדים ממקום למקום. לכן, מבחינת התהליך, זה התהליך ההיסטורי שקרה בישראל, וכמו שאמר מר ויזל, הראל, היום כמעט וכבר אין תעשיית טקסטיל בישראל. אנחנו יודעים איפה תעשיית הטקסטיל, היא בסין ובמקומות אחרים. זה תהליך היסטורי ואי אפשר למנוע תהליכים כאלה. מי שרוצה לסגור את עצמו באוטרקיה, שכך הוא יגן על הדברים האלה, תהיה מדינה נחשלת, ואם היינו נשארים עם תעשיית הטקסטיל, לא היו פה דברים אחרים. זאת נקודה אחת.
הצרכנים, כמובן, הרוויחו מהנושא הזה בגדול, מכיוון שהייצור בסין הוא הרבה יותר זול. מי מפסיד? מפסידים חלק מהעובדים והיצרנים, שחלקם עברו אבל נשארו לנו מספר קטן מאד, שהוא לא כל כך גדול, של אותה קבוצה שאמרנו, באוכלוסייה הדרוזית, חלק מהאוכלוסייה היהודית, שבהם יש עסקים קטנים שבשיקול הכללי, התועלת הכללית של מדינת ישראל, אנחנו אומרים, כמו שנאמר כאן, שעדיף לנו שבמקומות האלה יישארו עדין עובדים. שלא נלך לגזירה טוטאלית להעביר את הייבוא לסין ומר הראל ויזל צודק בחלק גדול מהניתוח שלו. לכן, אנחנו הולכים פה לנושא הפשרה. הפשרה אומרת שבקריטריון - -
מר פרץ, אתה מפריע לי....


אני רוצה להתייחס לנושא, שהוא מאד מאד חשוב.

<קריאה:>
- - -

<אבישי ברוורמן:>
יפה. אבל אני אומר את הדברים לעומת מה שהיה פה, ואתה יודע שבנו את ישראל על תעשיית טקסטיל. אני לא אחזור לג'ימי לוי ואני לא אחזור לאחרים. התעשייה הזאת נעלמה ונשארה תעשייה קטנה, כי ישראל החליטה שהיא עוברת לדברים אחרים. זה כוח כללי.
עכשיו, נשארה תעשייה ויש לנו שאלה מאד פשוטה: האם אנחנו מגנים על הצרכנים או מגנים על היצרנים. אנחנו, בהצעת החוק של גפני רוצים להגיע לפשרה - -
הראל ויזל
תורידו להם - -
<אבישי ברוורמן:>
לא, לא. אני אתן לך דוגמה: בבנק העולמי בזמנו, היתה השאלה הזאת כי היתה גישה לגבי מסחר בינלאומי, גישה מאד מאד צרה של גישת שיקאגו ששלטה בעולם שאמרה שכל מה שאנחנו עושים, אנחנו מורידים מכסים ומשווים את המחירים המקומיים למחירים בינלאומיים. אני פיתחתי אז גישה שיושמה בהרבה ארצות, שבכל תהליך כזה, אתה בודק מה קורה להיצע, לתקבולים, לחלוקת ההכנסה כי גם זה שיקול ולא תמיד אתה משווה.
לכן, ההצעה שמציע מר גפני, ואני שמעתי גם את מר רמזי גבאי, לפשט את התהליכים אבל להתחשב באוכלוסייה שקיימת כרגע. כרגע, אם נחסל את כל העובדים, ההערה היחידה שאני לא מסכים אתך, הראל, שהתחלופה היא כזאת, כפי שציינת. אתה ציינת שהתחלופה היא 1:1. שכל עובד שיפוטר בדימונה או אצל הדרוזים, הוא ייסחר על ידי מר ויזל. אני טוען שחלק גדול מהאנשים האלה, וזאת הנקודה היחידה שאנחנו חלוקים - -
<הראל ויזל:>
אבל לא אמרתי את זה.

<אבישי ברוורמן:>
כך אני שמעתי אותך, אז טעיתי, אבל זאת היתה ההקשבה שלי. אמרת שהאנשים האלה - - ולכן, המקרה הזה, בשיקול של המערכת, חשוב להסתכל על התעסוקה המקומית של העסקים הקטנים ושל העובדים ולכן, במקרה הזה, לא הולכים לגישה הפשטנית שאומרת רק תוריד מכסים.
<מיכל בירן:>
מה עמדתך בשורה התחתונה?
<אבישי ברוורמן:>
השורה התחתונה, אני מקבל את ההצעה הזאת. זאת פשרה בלבד. על פני זמן קשה לי לראות שתעשיית הטקסטיל בעוד 10 שנים תתקיים בישראל. אני מאחל לכם בהצלחה אלא אם תהיה מתוחכמת מאד אבל בטווח הקצר, המשמעויות של העובדים של העסקים הקטנים ושל המשפחות, לא מצדיקות את השינוי הקטן במכס. כמובן שהשינוי הוא שתמיד הצרכנים מרוויחים אבל חוץ מהצרכנים יש לנו גם חלק מהיצרנים והעובדים ולכן, זאת הפשרה.
<מיכל בירן:>
אי אפשר שאנחנו נגן פחות מהסינים.
<אבישי ברוורמן:>
הסינים זה משהו אחר.

<היו"ר משה גפני:>
תודה . ניסן סלומינסקי, בבקשה.
<עמיר פרץ:>
אדוני, אפשר הצבעה?

<היו"ר משה גפני:>
כבר, כבר.

<ניסן סלומינסקי:>
אדוני היושב ראש, חברי חברי הכנסת, אני חושב שהדיון פה, למרות שהוא על טקסטיל, הוא למעשה מבטא את חילוקי הדעות הקוטביים שיש בכנסת ואולי בחברה בכל הנושא. מצד אחד, אנחנו מרגישים שאנחנו פראיירים בהרבה מאד תחומים, שמשלמים סכומי ענק על כל מיני דברים. מצד שני, אנחנו באמת לא רוצים לגרום לאבטלה. בדילמה הזאת של מה עדיף על מה, יהיו חילוקי דעות גדולים. יש כאן שתי שאלות: שאלה אחת: האם הדבר הזה יגרום לאבטלה או לא? מצד שני, האם הדבר הזה יגרום להורדת מחירים או לא?
אם אני אדע את התשובה לשתי השאלות האלה אז אני אדע למה להצביע. כי אם זה לא יגרום לאבטלה, אז מה הבעיה? אם זה לא גורם להורדת מחיר, אז בשביל מה אנחנו עושים את זה? אין לי את הנתונים אז על מה אני אצביע כאן? אם יבוא מישהו מהאוצר, ואני מניח שהאוצר כן רוצה, אז בוודאי שהוא אסף נתונים אחרת מה, הוא סתם החליט? אם יבוא מישהו מהאוצר או לחילופין מה-מ.מ.מ ויציג לנו נתונים, אני אדע איך להתייחס לזה. אחרת, אני בדילמה מה להעדיף. זה יגרום לאבטלה, חלק אומרים שכן וחלק אומרים שלא. יוריד מחיר או לא?

<הראל ויזל:>
אף אחד לא אומר שלא.
<היו"ר משה גפני:>
לא, לא, מה זה?

<הראל ויזל:>
המחיר תמיד ירד - -
<היו"ר משה גפני:>
קובי בוזו, אתה יכול להגיד משפט לגבי הענין הזה? אתם בדקתם האם יהיו - -
<קובי בוזו:>
לא, אבל אני רוצה לתת סקירה על מה שעשינו. בעצם בהתחלה, אנחנו יישמנו את החלטת הממשלה שהיתה ב-30 באוקטובר 2011. היא קבעה שצריך להפחית מכסים. אנחנו קיבלנו מהתמ"ת ומהתאחדות התעשיינים רשימה של פרטי מכס, שאנחנו נבטל את המכס לאפס. ב-22 בנובמבר, אנחנו פרסמנו את הרשימה להערות הציבור וביקשנו תגובות, מעין שימוע כזה. נושאים שקיבלנו בהם הערות ואמרו לנו: את זה תורידו וכו', אנחנו באמת יישמנו והורדנו. בסוף התגבשה רשימה שקיבלנו אותה מהתמ"ת ומהתאחדות התעשיינים, ואת הרשימה הזאת אנחנו - -
<ניסן סלומינסקי:>
מה היה השיקול שלכם? להוריד מחיר? בדקתם אבטלה לעומת זה? קיבלתם רשימה, מה היו הקווים המנחים שלכם? זה מה שינחה אותי להצביע ואני מניח שגם את האחרים אז תנו לנו את זה. לא קיבלתם רשימה, מה זה עוזר לי?
<הראל ויזל:>
אני הייתי בוועדה הזאת ואני יכול להגיד לך בדיוק.

<היו"ר משה גפני:>
אתה לא מדבר, אני אוציא אותך. אסור לעשות דבר כזה, עם כל הכבוד. אני איש פשוט, אני לא נבהל מזה שאנשים מתפרצים באמצע.

<מני הסה:>
אני אוסיף כמה דברים, אני עורך דין מני הסה, רשות המסים. אני ליוויתי את התהליך הזה. התהליך, כמו שאמרו כאן, התחיל בעצם מוועדת טרכטנברג, שהמליצה בצורה הרבה יותר קיצונית על הפחתה של כל מוצרי הצריכה במדינת ישראל ל-0% בשנה אחת, כשאני מפנה אתכם לעמוד 175 לוועדה, להמלצות ועדת טרכטנברג, שבסופו של דבר, כמו שאנחנו יודעים, התהליך היה הרבה יותר מעודן, הרבה יותר מרוכך, וזאת בעקבות החלטת הממשלה שהיתה באוקטובר 2011.
<היו"ר משה גפני:>
עורך דין הסה - -

<מני הסה:>
אני מגיע לזה כי אני משיב לוועדה על השאלות שלה.

<היו"ר משה גפני:>
ועדת טרכטנברג לא חשובה. מה שחשוב זה השאלות שנשאלו. האם יש הוזלת מחירים והאם יש אבטלה.

<יעל גרמן:>
זה חשוב מאד למה ועדת טרכטנברג קבעה את זה כי אלה נתונים, כמו שחבר הכנסת סלומינסקי סובר, שבאמת תהיה ירידת מחירים.
<היו"ר משה גפני:>
בבקשה, זאת השאלה. את זה הוא צריך להגיד.
<מני הסה:>
אכן. ועדת טרכטנברג שיכללה, ואנחנו גם קראנו את דבריה וגם לפני גיבוש החלטת הממשלה, שמיד נגיע אליה, גיבשו מכלול את נתונים. כמובן שקלו גם את השיקולים של היצרנים וגם את השיקולים של היבואנים וגם בדגש נרחב, בעקבות המחאה, את השיקולים של הצרכן הסופי במדינת ישראל. הם המליצו שתוך שנה, מיום החלטת הוועדה, כל המכסים על מוצרי צריכה, אני לא מדבר על מוצרי חקלאות ואחרים אלא על מוצרי תעשייה וצריכה יגיעו לאפס מוחלט. אחר כך יהיו דיונים בין המשרדים. אחר כך היתה החלטת הממשלה שקבעה איזה שהוא מתווה מסוים בשים לב ואולי עם דגש נוסף על הסכמי הסחר של מדינת ישראל, שמושפעים גם כן מהדברים האלה. ואז הוועדה קבעה שבנתיב מסוים יורידו מיד 25% מהכנסות המדינה בכלל ממכסים לאפס מיד, שיהיה איזה מתווה שעד 2017 פחות או יותר, היו שם שני מתווים, עד 2017 כל המכסים על מוצרי צריכה ותעשייה ירדו לאפס. כשבדרך, לשר האוצר יש שיקול דעת להחליט על איזה מוצרים יורידו בדרך.
כחלק מזה החליטו שבשלב הראשון, באופן מידי, ב-1.1.2012 יורידו מכסים לאפס ב-444 מיליון שקלים. זאת החלטת הממשלה מאוקטובר 2011. איך גובשה הרשימה הזאת? ישבו במשרד התמ"ת, שר התמ"ת, התאחדות התעשיינים וגם חברינו כאן, והחליטו מה תהיה הרשימה הזאת, בשים לב בעיקר למוצרים שבהם אין ייצור מקומי. לא רק, אבל בעיקר אלה שאין ייצור מקומי כי ל-444 מיליון היו צריכים להגיע בכל מקרה. גם כאלה שיש בהם ייצור מקומי, אז מוסיפים לרשימה. זה היה בעצם התיקון הראשון שעליו דיברנו, והתיקון הזה נעשה כבר בינואר 2012.
קריאה
הוועדה קבעה במנגנון לבדוק אם אכן יורדים מחירים?

<מני הסה:>
הם לא קבעו מנגנון לראות האם יורדים המחירים ד-פקטו בשטח.
<קריאה:>
למה? למה לא קבעו את זה?
<ניסן סלומינסקי:>
הרי זו המטרה העיקרית, נכון? הורדת מכסים גורמת למדינה הפסד כספי. אם לא תקבל בסוף את מה שאתה רוצה והמחירים לא ירדו, אז מה הרווחנו? המדינה הפסידה, סגרו אולי מפעלים ושום דבר לא עזר.
<יעל גרמן:>
דרך אגב, יש לך מסמך שמראה שהיתה ירידת מחירים של 23% ואני העברתי לך אותו כרגע.
<ניסן סלומינסקי:>
יכול להיות. אני שואל אותם אבל. הרי לא יכול להיות שוועדה, אנחנו יודעים שלפעמים הורידו את המע"מ וזה לא השפיע שום דבר על המחיר של הקוטג' - -
<רמזי גבאי:>
העבירו לי מסמך על ירידת מכס של 20% ב-10 שנים. אמרתי, המחירים ירדו הרבה יותר - -

<היו"ר משה גפני:>
רגע, רמזי. רבותי.

<מיכל בירן:>
- - -

<היו"ר משה גפני:>
מה זה הדבר הזה? באמת.

עורך דין הסה, אני מבקש תשובה לשאלה אחת, אני לא רוצה את הדיון הזה יותר. הבנתי את ההרצאות האלה, אין מה לעשות עם 175 מיליון שקלים. אחרי זה תבואו לפה ותדרשו קיצוצים ואני לא יודע מה. תעני לי לשאלה הזאת: היה צו בתחילת 2012. האם אתה יכול להגיד לוועדה האם היו הפחתות מחירים לצרכן, כן או לא. הוזלת מחירים. אני לא יודע, כשאני הולך להשקיע 100 שקל, אני הולך לבדוק מה קיבלתי בתמורה. אתה מחזיק את הכספים שלי. אתה, משרד האוצר, מחזיק 175 מיליון שקלים. הלכת וזרקת את זה להפחתת מכסים והעלית את מחירי הדלק ואת מחירי המים ואת מחירי החשמל ואת מחירי הקוטג'. העלית את כל הדברים האלה, הורדת את הפיקוח, נתת לזה להשתולל. תענה לי על ה-175 מיליון שקל, ואני לא מדבר על ה-440 מיליון. 175 מיליון שקל שעליהם אנחנו דנים, האם היתה הפחתת מחירים לצרכן?
<קריאה:>
בחודש האחרון.

<היו"ר משה גפני:>
אני לא שאלתי אותך. עוד פעם אחת, אני מוציא אותך.
<הראל ויזל:>
זאת פעם ראשונה שהוא דיבר.

<היו"ר משה גפני:>
ממך אני מפחד. בבקשה.

<קריאות:>
- - -

<היו"ר משה גפני:>
שנייה. אני מבקש להפסיק עם זה. בדקתם היתה הפחתת מחירים?
<מני הסה:>
אני חייב להסביר: ההפחתה שאדוני מדבר עליה היא הפחתה שנכנסה לתוקף בינואר. אין נתונים עדין - -
<היו"ר משה גפני:>
על מה שנכנס לתוקף בינואר 2012.

<מני הסה:>
רגע, אני אסביר. אנחנו פקידים מקצועיים ואנחנו עושים את העבודה שלנו נאמנה, ואנחנו לא יכולים לבדוק. יש תנודות ותנועות שנמצאות בשוק. זה נכון שהיתה הפחתה ראשונה בינואר 2012. בדרך, היתה אנומאליה בשוק. נוצר חוסר איזון. למה? כיוון שהרשימה הראשונית, וצריך להודות על האמת, לא היתה מושלמת כיוון שהיו, למשל, שני סוגים של חולצות מבדים שונים. אחת יקרה כי יש לה מכס ואחת אין, כשאנחנו, נכון, המכס לא יודע לבדוק כל בד בדיוק, האם הוא ארוג או סרוג או כל הסוגים של הבדים, שהאנשים הנכבדים פה יודעים אפילו יותר טוב ממני כי זה תחום עיסוקם. לכן, פנו אלינו יבואנים וחנויות ויצרנים ואמרו: אנא תקנו את האנומליה הזאת, ומכאן מגיע ה-175 מיליון. זאת אומרת שגם אנחנו לא יכולנו לבדוק באופן נכון, וזאת תשובה אולי ישירה לשאלה, לא יכולנו לבדוק באופן מלא את הנתונים כי אני לא יודע לבדוק בנמל - -
<היו"ר משה גפני:>
למה לא הפחתתם את המכס על מגבות וכלי מיטה?
<מני הסה:>
כי היו פניות אלינו, וזה בדיוק השלב שעצרתי לפני כן לבקשתכם. לפני ההפחתה הראשונה, בעקבות טרכטנברג, פרסמנו שימוע מאד נרחב לציבור וביקשנו, אנא תגידו לנו מה אתם עושים כי מדובר בהיקף מאד נרחב. משרד התמ"ת, לכשעצמו, לא יכול היה בזמן כזה להשתלט על הכל אז אמרנו: בואו תגידו לנו איפה כואב לכם. מי שבא ואמר: כואב לי, מי שבא ואמר: אני יצרן, יש לי בעיה, קודם כל שמנו אותו בצד והוא לא נכלל בפנים. נכון שבהמשך, עד 2017 לאור החלטת הממשלה, הוא צפוי להיכלל אבל בשלב הראשון הוא לא נכלל. במקרה הזה, גם בהפחתה הראשונה וגם בהפחתה השנייה ובמהלך 2012 גם, לא פנו אלינו. בשלב שפנו אלינו, אמרו לנו בצורה מאד מפורשת מהתאחדות התעשיינים, שאין פגיעה בייצור המקומי.
<היו"ר משה גפני:>
עורך דין הסה, הם הגישו בג"ץ על הענין הזה, שהם לא הוזמנו?
<מני הסה:>
הוגש בג"ץ על ידי שורה של יצרני טקסטיל בישראל, ובאמת זה נדון בבג"ץ. ביקשו סעד זמני ובג"ץ לא נתן להם את הסעד הזמני, הוא אמר שאין שום סיבה לתת כאן סעד זמני, והוא מתקיים בבית משפט. אבל אני חושב שהבג"ץ עצמו מורכב מכל מיני עניינים אחרים.

<אסי גוטרייך:>
אני יצרן טקסטיל. קודם כל, אף אחד מהאוצר לא פנה מעולם - - אני גם אחד העותרים ואני גם חבר בהתאחדות התעשיינים. אז קודם כל, אף אחד לא פנה אלינו מעולם ולא אמר לנו שהולכים להוריד, בא נשב, בא נתדיין. שום דבר כזה לא קרה. אף אחד לא פנה אלינו - -
<הראל ויזל:>
ישבתי אתכם. ישבתי עם איגוד התעשיינים.

<אסי גוטרייך:>
אתה לא ישבת אתנו. הראל, הלוואי והיית מייצר 20 אלף - -

<היו"ר משה גפני:>
עוד מילה שלך ואתה יוצא החוצה. זה לא בסדר.

<אסי גוטרייך:>
- - אני אומר שאם הוא היה מייצר 20 אלף פריטים ביום, "נגב טקסטיל" לא היה צריך לסגור את המפעל שלו כי זה מאה טון בדים בחודש. אז קודם כל, הם אל עושים את זה. דבר שני, אף אחד לא פנה אלינו. טרכטנברג גם אמר, דרך אגב, ואני יודע שאתם לא אוהבים לשמוע את השם הזה פה, להוריד 2%, להוריד ל-10%, ואם יהיה הסכם עם סין, סחר, משהו בינלאומי, להוריד לאפס. יש לי את זה פה כתוב.
<מני הסה:>
זה לא נכון.
<אסי גוטרייך:>
זה נכון מאד. טרכטנברג אמר להוריד רק 2%, הוא לא אמר להוריד 12%. אז אתם באוצר הלכתם והורדתם לאפס באופן שרירותי. חשבתם שאנחנו שום דבר ואנחנו 15 אלף עובדים במדינה.

<היו"ר משה גפני:>
תודה רבה.

<מיכל בירן:>
- - -
<אלעד סויסה:>
שלום וברכה לכולם. לי קוראים אלעד סויסה ואני יבואן טקסטיל קטן. אני בעיקר מתעסק עם יבוא של בגדי מותגים, למרות שזה נשמע שם מפוצץ זה גם פריטים ב-30,40,50 שקל. קודם כל, לשאלתו של כבוד השר, האם היתה הורדת מחירים... סליחה, היושב ראש. קודם כל, אני רוצה לספר סיפור: אני במוצאי שבת טיילתי בקניון, במקרה בחנויות של מר ויזל. יש הורדת מחירים. היא לא יכלה לבוא לידי ביטוי לפני הרבה זמן כי הסחורות שיובאו לארץ במסגרת ההפחתה האחרונה רק נכנסו ב-60 הימים האחרונים. זאת אומרת, אי אפשר היה לתמחר אותם בצורה שונה. היום המחירים בקניונים הרבה יותר זולים, בפירוש.
אם אנחנו מדברים פה על הגנה, סליחה, של כמה פזורות של בדואים או כמה ערים בצפון או בדרום, יש פה אפשרות לתת הטבה אמיתית לכל הציבור ולכל השכבות החלשות בארץ כי כשמר ויזל מוכר פריט ב-20 או ב-30 שקלים, אותם שני שקלים שכבודו אמר שהם כלום, כשהם מייבאים סחורה ב-200 מיליון שקל, 12% זה לא 2 שקל. 12% זה למעלה מ-20 מיליון שקל שבאים לידי ביטוי בהקצאה לשיווק, בהוספה של מוכרנים, בהוספה של עובדים, בהוספה של עוד הרבה מאד משרות במשק. אותם מפעלים יקרים אחרי זה נלחמים על פרנסתם, הם עושים את שלהם. גם אני, אם הענף שלי היה נמצא בסכנת הכחדה, הייתי נלחם על פרנסתי. הענף שלהם יכחד. הם לא נמצאים בתערוכות אופנה בינלאומיות, הם לא נמצאים בתערוכות של טקסטיל בינלאומיות, הם לא נמצאים על המפה בכלל. - -
<הראל ויזל:>
- - -

<היו"ר משה גפני:>
תעצור בבקשה. תצא החוצה.

<הראל ויזל:>
אני אצא, אבל ביקשתי רק שיהיו בשקט.

<היו"ר משה גפני:>
אל תבקש. תצא החוצה. תסכם את הדברים שלך בבקשה.

<אלעד סויסה:>
אני אסכם את הדברים: עיקר הפגיעה בהוספת המכסים היא בכלל הציבור. יכול להיות שבאמת יהיה איזה שהוא מפעל שסגירתו תוקדם בחודש או בחודשיים אבל זה כבר יקרה. אם יש אפשרות לבוא ולהמתיק לציבור איזה שהוא משהו, זה באותם X מאות שקלים שיחסכו לכל בית בישראל בקניית אופנה, שהיא בעצם אחד התקציבים השניים בכל משק בית אחרי מזון. יש פה אפשרות לתת לציבור מתנה מסוימת, איזו שהיא המתקה מסוימת.

<יאיר שירן:>
אני מנהל מינהל תעשיות במשרד התעשייה והמסחר. לבקשתך, אני אתמקד יותר בנקודה אחת שלדעתי היא פרודוקטיבית, בלי לחקור את ההיסטוריה, גם בין השאר מכיוון שאני יחסית חדש בתפקיד: אני חושב שנעשה פה איזה שהוא מהלך. יכול להיות שראוי לבוא ולבחון את הצורך לבוא ולמצוא איזונים חדשים או טובים יותר בהיבט הזה שאם יש היום מצב שבו שיעור המכס על התשומות ועל חומרי הגלם שונה משיעור המכס על החומרים המוגמרים, יכול להיות שיש פה עיוות מסוים, שמן הראוי לבוא ולבחון אותו. אנחנו, במשרד התעשייה והמסחר מסתכלים על הנושא הזה ואני מקווה שנוכל לבוא ולהסתכל על זה - -
<היו"ר משה גפני:>
אתה יודע להגיד תשובה?
<יאיר שירן:>
תראו, כמו שכבר צוין, הנושא הזה מתנהל בבג"ץ ולכן יש דברים - -
<היו"ר משה גפני:>
מה נוגע בג"ץ לענין הזה? אני שואל לגבי דבר פרקטי, מה שחברת הכנסת גרמן שואלת ואחרים.
<יאיר שירן:>
תראה, איך אומרים? דברים שאני אומר פה - -

<קריאה:>
אנחנו מבינים בהסכמי סחר - -

<יאיר שירן:>
תראו, יש את הסוגיה של הסכמי סחר ולאו דווקא התייחסתי אליה עכשיו. באופן כללי, יש פה גם אנשים, פרופסורים לכלכלה. יכול להיות שאם יש פער מסוים בין מחיר שיעור המכס על חומרי הגלם לשיעור המכס על המוצרים המוגמרים, נוצר כאן איזה עיוות שמין הראוי שנבחן אותו. זה המסר שרציתי להעביר.
<מיכל בירן:>
מעולה.

<היו"ר משה גפני:>
כן, בבקשה.

<יורם דר:>
אני יושב ראש חטיבת הקמעונאות ואני מייצג 50 חברות, שזה מעל 100 אלף עובדים. דיברו על נתונים - -
<קריאה:>
אתה מהתאחדות התעשיינים?

<יורם דר:>
לא, מלשכות המסחר. אנחנו צריכים לשים לב לדבר אחד דומיננטי: רק במדד האחרון, שירדו המחירים ב-10%, המחירים במדד האחרון ירדו ב-8.2%, כשהמדד הכללי היה מינוס 0.2. אין ספק שהנושא הזה גורם לתחרות. ענף הטקסטיל לא יעיל. חלקו או רובו נקלט בענף השירותים. ענף השירותים מהווה היום קרוב ל-75% מכוח התעסוקה, אז אי אפשר להחזיק תעשייה באופן מלאכותי.
אם אני לוקח מתחילת הורדת המכסים, שנת 2000, שאז התחילו ונסגרו מפעלים "אתא", "לודג'יה" ואחרים, מדד המחירים לצרכן ירד ב-30%. מדד מחירי התשומות בהלבשה ירדו ב-25% ואני חושב שזה מדבר בעד עצמו.

<היו"ר משה גפני:>
תודה רבה. משפט אחרון.
<צבי ליברמן:>
ענף הטקסטיל לא נכחד. פרופסור ברוורמן תדע, עושים יצוא, אקספורט ממדינת ישראל על המס, מיליארד דולר ב-2012. סיימנו את השנה במיליארד דולר ב-2012, אז לא נכחד ולא ייכחד. מי שייכחד אולי זה היבואנים, זו המשאלה שלהם. טוב שיש לנו חוזים בעתיד.
לגבי מחירים שירדו או לא ירדו: רבותי, אם מחירים ירדו זה לא בגלל המכס. 12% רק נכנס לכיס של היבואנים, וזה בסדר. המדינה העשירה 20,30 יבואנים – אהלן וסהלן. המדינה הפסידה, הצרכן לא הרוויח, למה ירדו מחירים? בגלל מזג אוויר, בגלל תחרות, בגלל שנכנס לפה "זארה". בגלל הדברים האלה ירדו מחירים. סוף עונה עכשיו - -
<קריאות:>
מול ינואר שנה שעברה - -
<צבי ליברמן:>
רק עוד משפט אחד
אני מודיע לכם שפנו אלי יבואנים. אני מנהל את ארגון הטקסטיל. לפני דצמבר שאלו אותי: צביקה, מתי יורדים במכס? אמרתי להם: בינואר. הם אמרו: אנחנו מחזיקים את הקונטיינרים בנמל, מחכים שירד המכס ואז נכניס את זה לשוק. זה לא שהם הגיעו לפני שבועיים - -
<אלעד סויסה:>
מה רע בזה?

<קריאות:>
- - -

<יעל גרמן:>
אדוני היושב ראש, אני רוצה להציע הצעה לסדר. אני התחלתי ואמרתי שיש כמה חברי כנסת חדשים, לפחות כרגע נשארו שניים. אני חושבת שהעלו פה מספר היבטים ואני דווקא - -
<היו"ר משה גפני:>
את העברת לי פתק ואני הולך להציע לך הצעה.

<יעל גרמן:>
תודה. דבריו של נציג התמ"ת מאד מעניינים.

<היו"ר משה גפני:>
בסדר. מה עמדתך לגבי זה שלא הפחיתו מכסים על הבדים?

<יאיר שירן:>
כבוד היושב ראש, אמרתי משהו מתוך ידיעה שמאחורי יושבת היועצת המשפטית של המשרד. זה נושא שהיום גם מתנהל בבג"ץ.

<היו"ר משה גפני:>
רבותי, חברת הכנסת יעל גרמן, אני לא הולך לקיים דיון נוסף.
<יאיר שירן:>
אבל העברתי מסר בדבריי. אני חושב שאפשר להבין.

<היו"ר משה גפני:>
בסדר, הבנתי. אני הולך להציע לך הצעה: את מבקשת לדחות שוב את הדיון. אין אפשרות לדחות שוב את הדיון - -
<יעל גרמן:>
ללמוד את ההיבטים.

<היו"ר משה גפני:>
אני מציע לך הצעה. אני אצביע. קיימנו דיון ואנחנו נצביע עכשיו. אם אכן ההצעה תתקבל, המשמעות של ההחלטה היא שאנחנו לא יכולים לבטל את הצו, אנחנו יכולים להביא את זה למליאה. אני אאפשר לך להגיש רביזיה על ההחלטה הזאת ולא אביא את זה למליאה ובמשך שבוע תלמדי את הענין. לפי דעתי תגיעי למסקנה שאני הגעתי אליה וחברים אחרים. המשמעות היא משמעות שאם את עומדת על דעתך שאכן מתברר שהיתה הפחתת מחירים וזה לא הועיל לתעסוקה במדינת ישראל, כל הדברים הרעים שיכולים לנבוע כתוצאה מהענין הזה, גם תגידי לי. יכול להיות שגם אני אשנה את עמדתי ואז נצביע כאן על הרביזיה ונקבל אותה. במידה ולא, תבטלי בתוך שבוע את הרביזיה ואז נביא את זה למליאה. לפני זה לא נביא את זה.
מי בעד הצעתי לבטל את צו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין (תיקון מס' 4), התשע"ג-2012 ירים את ידו.
הצבעה

בעד ההצעה – 4
נגד – 2
נמנעים – 1

ההצעה בדבר ביטול הצו נתקבלה.

<ניסן סלומינסקי:>
אני נמנע, ואני רוצה יחד אתה להגיש רביזיה.
<היו"ר משה גפני:>
ועדת הכספים קיבלה החלטה לבטל את צו תעריף המכס. יש רביזיה של חברת הכנסת יעל גרמן ושל חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. אני מאפשר את הרביזיה הזאת ואני לא מצביע עליה בעוד חצי שעה אלא בעוד שבוע. במהלך השבוע הזה אני אבקש שאתם תבדקו כי אני בדקתי את זה כבר.

<עמיר פרץ:>
למה לא מחר?

<היו"ר משה גפני:>
יהיה בסדר, עמיר.
יעל, תקשיבי לי
אני מאפשר לך את השבוע הזה אבל אני מבקש, אם יתברר במהלך השבוע הזה, אני מבקש שתבטלי את הרביזיה גם אם זה יקרה מחר, אחרי שתגיעי למסקנה, אני אביא את זה למליאה.

אני מכריז על הפסקה של רבע שעה ואז נחדש את הדיון בחדר הוועדה על הנושא של סוליות הגומי. תודה רבה.
הישיבה ננעלה בשעה 13:30.

קוד המקור של הנתונים