הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
109
ועדת הכלכלה
15/10/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 961>
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, כ"ט בתשרי התשע"ג (15 באוקטובר 2012), שעה 12:15

<הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 36) (ביטול עסקה לתקופה קצובה), התשע"ב–2012, של חברי הכנסת איתן כבל, אורית זוארץ, מירי רגב, רוני בר-און, אנסטסיה מיכאלי, ניצן הורוביץ, יואל חסון, אופיר אקוניס (פ/2465). בקשה לדיון מחדש ודיון מחדש מאת חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ בהחלטות הוועדה שהתקבלו ב-27.9.12>

חברי הוועדה: >
כרמל שאמה-הכהן – היו"ר
רוברט אילטוב

דני דנון

יואל חסון

רוברט טיבייב
עמיר פרץ

נחמן שי

אחמד דבאח

אכרם חסון

איתן כבל

>
חנה וינשטוק-טירי - יועמ"ש, הרשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

ביתיה גוטל - כלכלנית הרשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

נעמי היימן-ריש - מנהל תחום חקיקה - עסקים קטנים, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

רני נויבואר - ממונה במחלקת ייעוץ וחקיקה אזרחית, משרד המשפטים

הילה דוידוביץ-בלומנטל - עו"ד, משרד המשפטים

ינאי קרנצל - מקדם בריאות ארצי, משרד הבריאות

שי שטרית - מפקח ספורט, משרד התרבות והספורט

אהוד פלג - מנכ"ל המועצה לצרכנות

זאב פרידמן - יועץ משפטי, המועצה לצרכנות, ארגוני צרכנים

יובל ליבלינג - מנכ"ל SUCCESS FITNESS, נציגי מכוני כושר ובריאות

יואב סלע - בעלים מועדון כושר אנרג'י, נציגי מכוני כושר ובריאות

אייל אריאל - מנכ"ל מטי מועדוני כושר, נציגי מכוני כושר ובריאות

חיים פרנקל - מנכ"ל, נציגי מכוני כושר ובריאות

דוד ביטון - עורך דין, ספייס, נציגי מכוני כושר ובריאות

גיא בלנקשטיין - מנכ"ל גו אקטיב, נציגי מכוני כושר ובריאות

אבי אלמוג - יו"ר, ארגון מנהלי בריכות שחייה, מרכזי ספורט ונופש בישראל

נעמי אולמן - מנהלת קאנטרי קלאב, ארגון מנהלי בריכות שחייה, מרכזי ספורט ונופש בישראל

יוסי בנימין - מנהל קאנטרי אריאל, ארגון מנהלי בריכות שחייה, מרכזי ספורט ונופש בישראל

אמיר שפיצר - יועמ"ש לעמותת בעלי היחידות טיים שרינג

ניצן חרותי - חבר עמותת בעלי היחידות קלאב הוטל, בעלי יחידות הנופש

חגי דורון - עו"ד חיצוני, מייצג את קלאב הוטל, חברות המשווקות יחידות נופש

ערן רוזמן - עו"ד חיצוני, מייצג את קלאב הוטל, חברות המשווקות יחידות נופש

אדיר ענבר - רואה חשבון, קלאב הוטל, חברות המשווקות יחידות נופש

יוסף מינרב מאיר - דובר קלאב הוטל, חברות המשווקות יחידות נופש

רעות אושעיה - עו"ד חיצונית, מלונות פתאל, חברות המשווקות יחידות נופש

שחר עקה - סמנכ"ל כספים של מלונות פתאל, שונות

גבי אבידר - מנכ"ל עופר קייט ונופש, חברות המשווקות יחידות נופש

ארן רונדל - המשמר החברתי

ליה נירגד - המשמר החברתי

אתי בנדלר
אביגל כספי

לאה ורון

יעקב סימן טוב
<הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 36) (ביטול עסקה לתקופה קצובה), התשע"ב–2012>

צהריים טובים. אנחנו פותחים את הישיבה בוועדת הכלכלה. על סדר-היום בקשות לדיון מחדש בחוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 36). הצעה ראשונה של חבר הכנסת איתן כבל?

חבר הכנסת כבל יציג את הבקשה של חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ, בהיעדרה.

הרוויזיה שביקשה חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ, היא ביקשה ממני להציג אותה – אדוני היושב-ראש, חשוב שתשמע את הרוויזיה – היא מדברת על כך שבנושא חדרי הכושר החלוקה תהיה בעצם כל שלושה חודשים. זאת אומרת, ייקבעו לשנה ארבע נקודות יציאה: בשלושת החודשים הראשונים, מי שיבקש להשתחרר כיוון שזו תקופה שבעלי העסקים בנו ויצרו לעצמם מערכת של כל השנה, זה יעמוד על 25%; ולאחר-מכן, שלושה חודשים אחרי, זה ירד ל-20% או 15%; ובשליש האחרון זה ירד גם-כן ל-15% או 10%. והשליש האחרון בעצם, אם אתם שואלים אותי – לא שאלתי אותה – אפילו אפשר להוריד את זה ל-5%.

הרבעון האחרון.

מה? הרבעון האחרון.

הרבעון האחרון.

אוקיי, אדוני? זאת ההצעה של חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ.

אני מוכרח לציין שהאומר דברים בשם אומרם כאילו הביא גאולה לעולם, - -

הביא גאולה.

- - ואתה עשית את זה יוצא מן הכלל.

כן, תודה.

אנחנו רק מחכים לגאולה, זה מה שנשאר.

הגואל בדרך.

באמת?

אנחנו נצביע על הבקשה לפתיחת הדיון מחדש. לי אין התנגדות. יש לי התנגדות לתוכן של ההצעה, אבל אין לי התנגדות לקיים דיון מחדש מאחר וכמה חברי ועדה פנו אליי בנושא. אין לי בעיה. וגם בגלל האילוצים שאנחנו לא נספיק, בכל מקרה, לנסח את הצעת החוק להיום לקריאה השנייה והשלישית, אז זה מאפשר פתח של זמן לקיים עוד מחשבה בעניין. והיו לנו גם כמה רעיונות בקשר למועדונים הקטנים ולמועדונים הפריפריאליים, ליצור כל-מיני התאמות לסעיפי החוק. וגם ההצעה הזאת תובא בחשבון ותילקח בחשבון. ולכן, אנחנו נצביע רק על פתיחה מחדש, ומיד נצביע על פיצול של כל הפרק שעוסק בחדרי כושר, מועדוני ספורט.

ממש פיצול?

כן, כן. אנחנו רוצים לסיים את מה שלי דחוף, אם נצליח – הסיכוי לא גבוה, כי היועצת המשפטית קורסת היום תחת העומס של סיום - - - הצעות חוק למליאה. לי מאוד חשוב הנושא של יחידת הנופש, לגמור את זה, לדעת שזה באמת סגור ומאחורינו. כי אף-אחד לא יודע מה יהיה פה ממחר, ומי יבוא במקומנו. וזה חוק שיכול ללכת לכאן או לכאן בנסיבות כאלה או אחרות. ולכן, נתתי עדיפות עליונה לנושא הזה, ולכן אנחנו נפצל ואז נוריד עומס בניסוח הצעת החוק.
קודם-כל, ההצבעה על פתיחת הנושא מחדש.

אני רק מבקשת להבהיר: האם אדוני מציע לפתוח מחדש את כל ההחלטות שהתקבלו בנושא חדרי הכושר?

כן. כן, אנחנו נפתח כעת את הדיון.

זאת אומרת, פתיחה רחבה יותר.

פתיחה רחבה. אני גם ביקשתי לצרף לבקשה - - -

זה גם מה שהופיע על סדר-היום.

כן. יש גם בקשות של - - -

כן, אבל חבר הכנסת איתן כבל צמצם את זה רק לנושא דמי הביטול - - -

אני הצגתי - - -

אין בעיה, זה לא חוק ארוך, רק נכריע בכל מחדש. גם אם לא נשנה כלום, נצביע מחדש.
מי בעד הבקשה לדיון מחדש? חבר הכנסת טיבייב.

הצבעה
בעד הבקשה לדיון מחדש – 6
נגד – אין

נמנעים – אין

הבקשה לדיון מחדש נתקבלה.

פה אחד.

אוקיי, פה אחד.

אוקיי. עכשיו אנחנו נציג את ההצעה לפיצול?

כן.

אני לא יכול להצביע, כי החבר זה חבר הכנסת עמיר פרץ. אני רק דובר.

טוב, אני מציג לכם את ההצעה לפיצול כפי שהצגתי את המניע ואת הרציונאל שלה. מדובר בפיצול - - -

מה זה אומר פיצול? שיהיה חוק נפרד?

כן. מרגע זה, זה יתפצל לשתי - - -

כן. זה שני חוקים נפרדים.

אז מה תעשי, כאילו בחוק הנפרד שיהיה בעניין חדרי הכושר. למעשה, את צריכה את הרקע של החקיקה הראשית כולה לאותו חוק - - -

זו כבר עבודה שלה.

שאני אבין.

אז אני אומר לאדוני: - -

כן, גברתי.

- - סעיף החוק המוצע – סעיף 13(א)(1), אם אינני טועה, לחוק הגנת הצרכן – קבע עקרונות כלליים בקשר לביטול עסקה, - -

זאת אומרת, תהיה תוספת לחוק.

- - כשסוגי העסקאות שעליהם יחולו אותם עקרונות יהיו בתוספת לחוק.

הבנתי. אוקיי.

מה שאני מציעה, בהתאם להנחייתו של היושב-ראש, זה שחלק מהעקרונות הכלליים ייקבעו עכשיו בסעיף 13(א)(1), והתוספת תתייחס אך ורק ליחידות נופש. העיקרון הכללי שייקבע בהצעת החוק שאני אשתדל לקדם אותה – ככל שאני אצליח, וככל שהוועדה תסיים את דיוניה – יאמר שצרכן רשאי לבטל בכל עת עסקה המנויה בתוספת הרביעית לפני תום התקופה, ובלבד שהודיע על כך מראש תקופה המנויה בתוספת הרביעית, ושילם דמי-ביטול בתוספת הנקובה באותה תוספת, אוקיי? והשר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לשנות בצו את התוספת הרביעית. זה עיקרון כללי שיחול גם להבא.

אותו דבר.

כן. לגבי כל סוגי העסקאות.

הסעיפים האחרים בהצעת החוק יפוצלו, כולל, ביניהם, למשל, את הסנקציות בגין הפרת אותן הוראות. התוספת הרביעית, כרגע, תכלול התייחסות אך ורק ליחידות נופש. ובעתיד, בהצעת החוק הבאה, הוועדה תשלים ותתייחס לכל מרכזי הספורט למיניהם, הנקראים בעגה שלנו: חדרי כושר, כשהכוונה היא כמובן מעבר לחדרי-כושר, ולסוגי ספורט נוספים, ככל שהוועדה תחליט לגביהם. למשל: דובר על מים מינראליים. אינני יודעת, לא דנו בנושא. הוועדה טרם השלימה את דיוניה בנושא, וכן הלאה. אבל במסגרת שתי הצעות חוק נפרדות.

אפשר לחזור בכלל להצעת החוק המקורית שהיא הרבה יותר רחבה ממה - - -. זה הפך להיות – צריך - - - את החוק במיקרוסקופ אלקטרוני. הכוונה הייתה הרבה יותר רחבה.

- - -

אז אם הוועדה מאשרת את הצעת הפיצול של היושב-ראש, כפי שאני הסברתי עכשיו, צריכים להצביע על כך, ואז אני אניח את ההחלטה של הוועדה על שולחן המליאה כדי שתאשר את החלטת - - -

אם הצבענו על רוויזיה, אז סביר להניח - - - על פיצול.

- - - צריך למהר. אדוני היושב-ראש, צריך למהר. צריך לעשות טלפונים לשר התקשורת, משה כחלון, לחזור.

למה? תשלח לו אס-אמ-אס.

ראינו - - -

אל תטריד אותו בשיחות.

בדבר פיצול הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 36) (ביטול עסקה לתקופה קצובה), התשע"ב-2012, כ-473, לפי סעיף (84)(ב) לתקנון הכנסת. ההצעה היא, כרגע עומדת לפי סעיף (84) לתקנון הכנסת, לאשר לפצל את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 36) (ביטול עסקה לתקופה קצובה), התשע"ב-2012, להצעות חוק נפרדות; כך שחלק אחד מההצעה יכלול חלק מהוראות סעיף (13)(א)(1) שבהצעת החוק, וכן את התוספת הרביעית שבה התייחסות לביטול עסקה בעניין רכישה של יחידות נופש. וחלק אחר מההצעה יכלול את יתר ההוראות שבהצעת החוק המקורית, שעיקרן ביטול התקשרויות אחרות.

הנושא ברור לכל חברי הוועדה?

לא. תסביר לאן אתה רוצה להגיע.

הצעת החוק כוללת שני - -

שני מרכיבים.

- - מרכיבים: אחד, עוסק בנושא מועדוני ספורט וחדרי-כושר - - -. השני, ביחידות נופש.

נכון. - - -

אנחנו רוצים לנסות, להצליח ולאשר בקריאה שנייה ושלישית את יחידות הנופש.

נכון.

היועצת המשפטית הודיעה לי שאת שניהם ביחד אין סיכוי שבעולם שהיא תצליח להניח.

- - - על יחידות הנופש.

לא, היא לא אמרה כך.

ביחד? כן, זה - - -

- - -

חד-משמעית. גם יחידות נופש - - - בספק גדול.

הגענו למצב שהתחלנו עם חדרי הכושר - - -

נכון. נכון.

בריצה דרך חדר הכושר - - -

לא התאמנו מספיק בחדר הכושר.

אז כדי להגדיל את הסיכוי שמלאכתנו תסתיים היום בעניין יחידות הנופש, - -

בסדר.

- - לדעתי זה נושא הרבה יותר בוער והרבה יותר משמעותי. אז אנחנו מפנים את המסלול, מה שנקרא. יוצרים מסלול - - -

איפה חבר הכנסת יואל חסון?

חבר הכנסת יואל חסון ביקש שנחכה לו. איפה הוא?

צודק.

הוא בוועדת הפנים והגנת הסביבה.

- - -

אבל מה, עכשיו מה נעשה? - -

אבל יש לי ישיבת סיעה, אז מה אני אחכה לו.

- - -

- - דקת דומיה. הפסקה בדיון, את מציעה?

הוא תיכף מגיע, עוד דקה.

יש בקשה מיוחדת של יוזם הצעת החוק לחכות לו ולא להצביע.

- - -

אבל לכל חבר כנסת יש את הסידור שלו היום.

לא על הפיצול.

לא על הפיצול.

לא על הפיצול.

על הפיצול אפשר להצביע.

אפשר להצביע על הפיצול.

- - - אפשר להצביע.

מי בעד הפיצול?
הצבעה
בעד פיצול הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 36) (ביטול עסקה לתקופה קצובה), התשע"ב-2012, כ-473, לפי סעיף (84)(ב) לתקנון הכנסת – 6
נגד – אין

נמנעים – אין

הבקשה לפיצול נתקבלה.

פה אחד.

מאושר, פה אחד.

כמה זמן אתה מקצה לדיון? יש ישיבות סיעות ב-14:30.

מהר מאוד, מבחינתי.

איך מהר מאוד?

מה יש לנו? החוק גמור. - - - לשנות משהו או לא לשנות. יש שני דברים על הפרק: או לשנות או לא לשנות.

אתה רוצה להעלות את זה במקומו, ונחליט?

אבל מישהו בקשר איתו, עם חבר הכנסת חסון?

כן, כן, הוא כבר מגיע. שנייה.

"כבר" זו מילה - - -

רחבה מדי, עם הרבה אופציות.

רגע, אתה רציני? כי מישהו - - -

אני מניח שכן. הדיון מוצה אתמול, רק עכשיו יש לנו הצעה לשנות משהו. כן-כן, - - -

הם לא הגיעו להסכמות?

אתמול הוצבע משהו. יש - - -

נו, אבל הגיעו להסכמות. בגלל זה, זה הוצבע, לא?

לא, לא.

אז למה אנחנו מעלים את זה עוד פעם?

יש שני חלקים ביחידות נופש: הנושא של החוזים הקודמים, שעד היום. - - - על זה גמור, ואין על זה עוררין. והנושא מהיום, על חוזים שייחתמו מהיום. על זה יש מחלוקת.

ההתקשרויות החדשות.

אז מה אומר - - -? בינתיים, עד שהוא מגיע.

העיקר, אני רוצה להגיד שלגבי התקשרויות עבר, - -

את יכולה להציג את הנושא. חבר הכנסת חסון מכיר את הנושא.

- - לא התבקש דיון מחדש.

לא התבקש.

אבל יש הסתייגות של שר התעשייה, המסחר והתעסוקה. זה כדי שיהיה ברור בעניין הזה.

מה זה נקרא? מה זה אומר?

זה אומר שצריך להסביר לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה שהוא טעה שהוא חתם. לדעתי, הוא לא הבין על מה הוא חתם.

אני לא הבנתי, יש פנייה של שר התעשייה, המסחר והתעסוקה?

כן, אדוני. כן, אדוני.

אמרו לי שהוא יושב שבעה. שהוא לא חותם.

הוא כבר קם מהשבעה. הם אמרו לך שהם - - -. אבל אני חושבת שהשבעה - - -

על הנושא הישן אין דיון מחדש, אני מבין?

סליחה?

על העניינים הישנים אין דיון מחדש?

נכון.

יש דיון מחדש, בקשה לדיון מחדש על ההסכמים העתידיים.

בדיוק.

אוקיי.

- - - של סכום הביטול, האם זה יהיה 2,500 - - -

יש על זה הסתייגות.

אגב, אני מציע לכם שמרגע ששר התעשייה, המסחר והתעסוקה חתם, תביאו את עמדתכם בפניו. אני במקומכם הייתי הולך, לא עוזב לו את הבית. אני אומר לכם את האמת.

הוא לא מסכים על 2013.

אם ההסתייגות שלו תישאר, זה מסכן את החוק.

אם ההסכמה תהיה ש-2013 תהיה דומה לדמי-האחזקה, לא שייך - - -

לא זו הבעיה. לא זו הבעיה - - -

חבר הכנסת יואל חסון הגיע, אנחנו מחדשים את הדיון.

מה זה אומר הפיצול? אתה יכול להסביר לי.

יש עכשיו שתי הצעות: אחת בנושא חדרי הכושר, ואחת בנושא יחידות הנופש.

שנושא חדרי הכושר לא יועלה בכנסת הזאת.

לא. לא יועלה היום.

למה בכנסת הזאת?

יש בפגרה דיונים.

אם יהיו.

אם יהיו.

אם תהיה הסכמה להעלות אותם. אתה יודע, זה יהיה מורכב. אבל לא חשוב.

לא יהיו שום הצעות. שנייה ושלישית.

דיונים, בפגרה היו, לבקשת הממשלה. לא לבקשת - - -

למה עשינו את זה? למה?

כי לנסח את שניהם ביחד, היא הודיעה שהיא לא תוכל בשום פנים ואופן.

אין. יש לי בקשה לדיון מחדש שהתקבלה בקשר לחדרי הכושר, גם בלי הבקשה לדיון מחדש שאני לא מאמינה - - -

אז את זה אפשר לגמור בחמש דקות. מה - - -

לנסח עכשיו את כל הצעת החוק - - -

הייתה כבר נוסחה לחדרי הכושר. הסכמנו עליה.

מאה אחוז. אדוני ינסח את זה בצורה של הצעת חוק בצ'יק-צ'אק. אני לא יודעת לעשות את זה. קצת ניסיון יש לי, אבל אני לא יודעת לעשות את זה. ואדוני יודע שאי-אפשר היה לעשות את זה, כי גם דיברנו על כך אתמול.
מכל מקום, עכשיו יש בקשה לדיון מחדש שהתקבלה, ויש היבטים שרוצים עוד לבדוק אותם, בכל מקרה, והצעות נוספות. ואם אדוני רוצה לקיים דיון בקשר לחדרי הכושר, יחליט על כך היושב-ראש, ובזה. אני מניחה שזה יגזול את כל הזמן.

למצות את הדיון בחדרי הכושר, ניתן. יש לך מגבלה היום של משאבים, של זמן. וזו המגבלה שלך.

זו לא המגבלה שלי, זו מגבלה כללית.

כן, ברור.

אני רוצה לשאול שאלה, אדוני: בהנחה שיושב-ראש הכנסת יחליט, כמו שהיה בקדנציה הקודמת, שבועיים שבהם יגיעו הצעות חוק מוסכמות להצבעה. נגיד שיש לנו חלון זמן של בין שבוע לשבועיים. השאלה אם חלון זמן של שבוע מספיק ליועצת המשפטית לנסח את החוקים הללו.

כן, כן, אבל יש דבר אחד: אני לא מוכן לקחת סיכון על יחידות הנופש. היום אני לא צריך הסכמה - - -

לא, פיצול זה פיצול, זאת עובדה. בסדר.

אדוני היושב-ראש, הוועדה כבר הצביעה על הפיצול.

כן, אני רוצה להסביר - - -

הפיצול זאת עובדה.

וכל מה שאתם עושים עכשיו זה מבזבזים את הזמן, כי ממילא נידרש לפרסם - - -. חבל. תדברו אחר-כך ביניכם. תחליטו - - -

הפיצול זאת עובדה. אני לא מתווכח.

אז בואו נתקדם. הוא יזמן דיון על הפיצול ותחליטו - - -

היום עוד יש חלון זמן שהוועדה יכולה להעלות דברים למליאה, בלי צורך בהסכמה מאף-אחד. זה מה שאנחנו רוצים לנצל.

אדוני היושב-ראש, מנהלת הוועדה צודקת. הפיצול מאחורינו, בואו נתקדם.

שידברו אחר-כך. תדברו אחר-כך ביניכם.

אנחנו רק רוצים לדעת מה המשמעות של ההסתייגות של השר. זה אומר שזה יחזור - - -

לא, חבל לבזבז על זה זמן עכשיו.

מה?

זה הולך לוועדת שרים לחקיקה?

מה פתאום.

לא, לא, לא. ייכתב בחוק שיש הסתייגות של השר.

ההסתייגות עולה למליאה. וכשמקריאים את החוק ומצביעים על החוק, אז מצביעים על הנוסח שהוועדה מציעה - - -

טוב, נו. הבנו. חבל על הזמן. בואו נראה מה הבקשה לדיון מחדש.

- - -

שם אפשר להשפיל שר.

אנחנו משוחררים?

אפשר לראות את הנוסח של השר? הגברת ורון, אפשר לראות את הנוסח של השר?

כבר. - - - לצלם את העותקים, ואתם תקבלו. כבר.

תלכו להתארגן.

אנחנו משוחררים? כבוד היושב-ראש, אנחנו משוחררים מהדיון?

חדרי הכושר, כן.

אבל בריצה - - -

אתם תוזמנו כאשר ייקבע מועד חדש לדיון.

בריצה. אין לכם מה לדאוג, כבר לא יהיה כלום. אתם יכולים להיות רגועים.

הרוויחו עוד - - -

ביחס להסכמים עתידיים שקשורים לרכישת יחידות - - -
ההחלטה שהתקבלה אמש בעניין עסקאות עתידיות או עסקאות חדשות שעניינן רכישה של יחידות נופש: הוועדה החליטה שצרכן יהיה רשאי לבטל בכל עת את ההסכם בהודעה מראש. הביטול ייכנס לתוקפו במועד שינקב בהודעה בכתב, ולא לפני שנתיים מתום השנה שבה נמסרה ההודעה. במקרה כזה, הצרכן לא יהיה זכאי להשבה כלשהי של התמורה שהוא שילם עבור הזכות להשתמש ביחידות הנופש. נניח, אם הוא רכש יחידת נופש ל-30 שנה ושילם עבור 30 שנה, והוא ביטל אחרי שנתיים או אחרי עשר שנים, לא משנה, הוא לא יהיה זכאי להשבה כלשהי, אף לא של חלק יחסי כלשהו של הסכום.

ואם תוך שנתיים הוא ביטל את העסקה, אז הוא זכאי?

קודם-כל, אם הוא מבטל זה תמיד ייכנס לתוקפו אחרי שנתיים שמתחילים לספור אותן מתום השנה שבה הוא מסר את הודעת הביטול. עבור כל השנים האלה הוא צריך לשלם דמי אחזקה, כמובן, והוא יהיה רשאי לעשות שימוש ביחידת הנופש. אבל הסכום הראשוני ההוני הגדול שהוא שילם כדי לרכוש את הזכות – נניח, לצורך העניין, ל-30 שנה. בהתאם להחלטת הוועדה, מהסכום הזה הוא לא יהיה זכאי להשבה כלשהי, גם לא בשל השנים שהוא לא ניצל.

והצדדים הגיעו להסכמה?

מי הם הצדדים?

או שהחוק קובע וזהו?

זה מה שהוועדה החליטה.

זה מה שהוועדה החליטה, על דעת כולם.

זה מה שהוועדה החליטה.

זה מה שאישרנו אתמול.

זה מה שהוועדה החליטה, בניגוד לעמדת נציגי הממשלה ובניגוד לעמדתי, כמובן.

הממשלה מסתייגת מהנושא של ביטול זכות ההשבה לצרכן. זה עיקרון עקרוני - - -

לפני שעוזבים צריך שנתיים הודעה?

- - -

שנתיים להודיע לפני שמסיימים?

כן, זו עסקה של 20 או 30 שנה.

זו עסקה של אחרי המוות.

עסקה - - -

לא. אתה מדבר על הישנות, והיא מדברת עתידי.

הישנות נגמר.

הישנות נגמר.

נגמר.

עזוב את הישנות.

לא, לא, אנחנו מדברים רק על העתידי.

מדברים על מי שיחתום מהיום.

מדברים על העתידי עכשיו.

אוקיי. - - -

אבל אני חושב שצריך להיות אלמנט של השבה. נניח, כמו שאנחנו הולכים בכיוון של מכוני הכושר – אין השבה מלאה של הסכום, - -

השבה יחסית.

- - אבל יש השבה של חלק יחסי.

כן.

בדיוק. עם - - -

אתה הופך את זה לבית-מלון, יש הבדל.

למה?

ככה, מה זה?

הופך את זה לבית-מלון, זה פשוט לא יעבוד.

למה?

אין שוק כזה, סליחה.

זה לא יעבוד.

אני חושב שאולי אפשר לשפר את ההצעה של - - -

תגיד לי, נתתי לך עכשיו 200,000 שקל על היחידה ואחרי שנתיים אני עוזב, מה אני צריך להשאיר אצלך את ה-200,000 שקל?

- - -

לא, אתה יכול למכור אותה, אתה יכול להשכיר אותה.

אבל הסיכויים שנמכור – בוא, אנשים הם לא סוחרי יחידות.

מה, מה זה נקרא - - -

אז למה קנית?

מה?

למה קנית? אתה בשוק חופשי, מה זה?

- - - אחרי שאנחנו - - - בחקיקה הזאת, וכל אדם יודע לאן הוא הולך. מה זה נקרא? אתה הולך למבנה מסוים, שעל בסיס המבנה הזה יוצר לך שוק. אתה נותן אפשרות שיש אלטרנטיבה לשוק של בתי-המלון, ואז יש שוק יותר זול, בגדול. בסוף היחידה עולה, בממוצע השנתי, אם מישהו ינצל 40-30 שנה, עולה לו יותר זול.
עכשיו, אתה לא רוצה, אתה יכול לומר: אם מישהו לא קרא את המפה נכון בשנה הראשונה, יכול להיות. מישהו לא הבין מה הוא קונה, אני מבין. אתה אומר: אנחנו בחוק - - - שבשנה הראשונה לא ייחתם חוזה סופי, ונניח שהשנה הראשונה זו שנת ניסוי שהוא ישלם פר שנה, ואחר-כך הוא מחויב למה שהוא עושה. אחרת, אין שוק כזה. תחזיר את זה להיות בתי-מלון, וזהו. נקודה.

תגובת הממשלה.

אנחנו חושבים שאי-אפשר לא להשיב כלום. תקנוס אותו, אני מסכימה איתך, כדי שיהיה ביטוי - - -

אני לא מתעסק. חבר'ה, - - -

לא רוצה - - -

אנחנו אחרי. אין 99 שנה. אנחנו מתנגדים שיהיו חוזים מעבר - - -

אבל זה לא נאמר במפורש - - -

מי אמר שאין חוזים ל-99 שנה?

נגביל את זה. נגביל את זה. בוא נקבע שאין חוזים מעבר - - -

לכמה יש?

קבענו שהמינימום זה 15.

לא, לא קבענו - - -

לא קבענו - - -

- - - הוועדה

- - -

מאחר וקבענו שאפשר לבטל בכל עת עם הודעה מוקדמת מסוימת, אמרנו שאנחנו לא קובעים תקופה. לכן, לכאורה אפשר לקבוע כל תקופה, אבל לצרכן יש זכות ביטול.

אז אם ככה - - -

- - - "קלאב-הוטל" - - -

מה זה?

אני אומרת: לכאורה, יכול להיות אותו מקרה, אותו שוק, להתפתח כמו שקרה עד עכשיו.

נכון.

בעוד 50 שנה נשב – לא אנחנו, אני מניחה – וידונו - - -

נו, אם 50 שנה ייהנו וידונו, אז שייהנו וידונו – מה העניין פה? אי-אפשר.

- - -

- - -

מה יקרה אם חס-וחלילה הרוכש, נבצר ממנו מטעמי מחלה קשה או טעמי שכול או אינני יודעת מה, - -

בואי נכריז - - -

- - לעשות שימוש בזה. האם אתה רוצה לכבול אותו, או להגיד לו: זו כבילה. ברגע שאתה קובע קנס יציאה כל-כך גבוה, זה מה - - -

לפי מה את מחלקת את החלוקה של - - -?

אני רוצה לשאול שאלה: מה קורה עם מצב - - -

הרי אם נניח – סליחה, רגע.

רגע, לא, לא.

סליחה, תן לי רק שנייה.

חבר הכנסת פרץ, אני רוצה לשאול אותך שאלה שאתה תתייחס, כי אני רוצה לתת לך צד הופכי, לחזק אותך.

שיווקנו בית-מלון, תפוסה של מאה אחוז. אחרי שנה כולם מבטלים – מאיפה בית-המלון מביא את הכסף? הוא השקיע את זה בבנייה.

- - - בבית-מלון אין בעיה.

אני עכשיו יזם – הלכתי, שכנעתי ולקחתי מכל אחד 100,000 דולר

מה שהוא אומר, ב"קלאב הוטל" הזה – מה הוא יפרק את המלון?

שישווק את - - -

מה? שמה יעשה?

עוד פעם ישווק, ועוד פעם?

שישווק מחדש - - -

את באמת ניהלת עסק פעם? נו, באמת.

לא, אבל - - -

תגידי, איפה את חיה?

לא, יש עם זה בעיה.

השאלה הזאת, אדוני, נכונה, - -

מה, הוא צריך להחזיק יתרות מזומנים?

- - לגבי חדרי-כושר שלא דנים בהם. ולגבי כל עסקה שבה בעצם אנשים, על-סמך תזרים צפוי, ידעו שיש להם סכומים מסוימים להשקעה, ובעצם אתה מחייב אותם להחזיר חלק מהסכומים האלה.

אבל, גברתי, נניח שבניתי עכשיו משהו חדש, ובאו 5,000 איש, ואני, עם הכסף הזה, בניתי. אני אתחיל להרוויח בעוד 15 שנה, ושזה יוחזר וזה יוחזר. ונניח, פתאום, בעוד 10 שנים כולם מחליטים ללכת, מסיבה כזאת או אחרת – יש יחידות נופש בדרום, והקסאמים מתחילים ליפול, ואנשים לא רוצים לבוא.

לא, אני לא נגד השבה. אבל צריך למצוא פרק זמן שמרגע שאדם רוצה לבטל, - -

לא.

- - אם אתה רוצה באמת השבה כלשהי, שהגוף צריך להתארגן, וזה צריך פרק זמן משמעותי.

אז נתנו לו פרק זמן משמעותי.

כמה זמן?

קודם-כל, עד תום השנה - -

זה משהו אחר.

- - שבה ניתנה ההודעה, פלוס שנתיים.

פלוס שנתיים - - - לשלוש שנים.

פלוס שנתיים. זאת אומרת, שזה יכול - - - בין שנתיים לשלוש.

כלומר, אם אני רוצה לבטל, אז אני צריך הודעה מראש של שנתיים?

כן.

לפחות, לפחות.

לא, לא, בהתאם למה שהוועדה החליטה.

רק בהתחלה.

בכל נקודת זמן, אם אדם רוצה לבטל את ההתקשרות הזאת, בהתאם להחלטת הוועדה, הוא צריך למסור הודעת ביטול שבה הוא ינקוב במועד שהוא רוצה לבטל את זה. אבל, בכל מקרה, המועד הזה לא יהיה לפני שנתיים – שנתיים מלאות – שיחלו בתום השנה שבה נמסרה הודעת הביטול.

כן, אוקיי. אבל מאחרי שנה זה שנתיים.

כן.

כן.

כן, כן.

כן, זה מה שהוא אמר.

מקסימום שלוש שנים. ב-90% - - -

מקסימום שלוש שנים.

זה שלוש שנים.

כן, המקסימום זה - - -

אני רוצה להגיד - - -

כן, חבר הכנסת חסון.

רגע, חבר הכנסת פרץ היה לפניי.

חבר הכנסת פרץ, בבקשה.

אני אומר ככה: אילו היה לנו איזה הרכב של חוזה שבו יש, אל"ף, תיחום בזמן. כי נניח, מישהו קונה יחידה ב-50,000 שקל או ב-100,000 שקל – מה ערכה של שנה? מי קובע? הרי הם אומרים שהחוזה ל-90 שנה, יש כאלה שאומרים ל-30 שנה. אם אנחנו נגיד: סליחה, הערך הנקוב הוא שווה ערך ל-x שנים – ל-25 או ל-30 – אז יכול - - -

וזה לא מוגדר בחוזה?

זה לא מוגדר.

מה הוא קונה - - - לצמיתות?

כל חוזה יכול להיות - - -

זה שלו.

לא, הוא - - - משתנה בין חברה לחברה. כמובן שכל עוסק רשאי לקבוע לפי - - -

כי אתה לוקח את הסכום של החוזה חלקי הזמן.

אבל אין לכם תיחום של זמן בחוזה.

יש תיחום.

יש, יש.

יש, ודאי. זה חלק מהוראות החוק. החוק דורש זאת.

תיחום של זמן – מה - - -?

20 שנה, 30 שנה – אני לא יודע.

אצלנו זה בין עשר ל-40 שנה.

נו, מה הבעיה?

אוקיי. אז נניח שיש לנו תיחום של זמן, ויש לך יחידת מדידה – כמה שווה שנה, כן?

כן.

עכשיו, השאלה היא איך אתה מבחין בין בית-מלון לבין יחידת נופש, בזה שאתה מגדיר - - -

מה זאת אומרת?

אם אני יכול לבטל בכל עת ולקבל את החלק היחסי שלי – מצוין. קניתי לי בית-מלון בחצי מחיר, בכל רגע נתון - - -

למה חצי מחיר?

כי כשאתה לוקח את עלות ההשקעה פר השנים, פלוס דמי-האחזקה שאתה משלם. לוקח כמה עולה יחידת הלנה - - -

כן, אתה חלק מהיזמות פה. השקעת הון עצמי מראש.

נכון.

המלון פשט את הרגל. - - - את הסיכון הזה.

אז אני בורח. אז אני לא משתתף בפשיטת הרגל, אני נעזר רק כשנוח לי.

לא. לא.

תחליט. אם אתה בתפיסה - - -

לא, להיפך.

אז למה העוסק כבול והוא לא כבול? העוסק כבול. העוסק לא יכול חד-צדדית להגיד: אני מפסיק.

העוסק מרוויח.

מה הוא מרוויח?

העוסק יכול להפסיק?

לא, יש השבה הדדית, חבר הכנסת - - -

הוא יכול להפסיק? העוסק יכול להפסיק?

לא, הוא לא יכול.

חבר'ה, נושא ההשבה – אני רוצה להסביר רגע משהו: דיברנו על זה אתמול - - -

תגיד לי, בחדר-הכושר הוא יכול להפסיק?

אני, קודם-כל, די מצטער שנשארתי אתמול עד 20:00, זה היה לשווא בסוף.

אני שואל: בהצעה שלך, חדרי-הכושר – העוסק יכול להפסיק את המנוי? גם לא. ההפסקה היא חד-צדדית של הצרכן.

אבל יש הבדל, ואני אסביר.

ההנחה היא שהעוסק רוצה למכור.

- - -

אתם יכולים לתת לי רגע?

הוא לא השקיע.

זו השקעה, אבל זה שירות. זה שני דברים שונים.

חדר הכושר, זה מי שהשקיע. הוא לא בונה את ההשקעה שלו על אותו תזרים. זה משהו אחר לגמרי.

בסדר. אבל בגלל - - -

למה לא?

- - -

כשהוא הולך לחדר-הכושר הוא לא משקיע. זו השקעה, מה.

לא, זו לא השקעה.

מה, אתה משווה את הסכומים?

בעלי חדרי-הכושר יצאו – הם טענו שהם משקיעים הון, מיליונים.

לא, לא, לא, השקעה זה בטוח לא.

השוואה שאפשר לעשות זה אולי בתי-מגורים לקשישים של גיל הזהב.

אל תעשה השוואות. זו צריכה של נופש בצורה מסוימת. השקעה זה לא.

ושם באמת יש ביטול בכל עת - - -

שם יש ביטול בכל עת.

ומחזירים את החלק - - -

גם ליורשים.

גם ליורשים.

תן לחבר הכנסת יואל חסון להסביר. חבר הכנסת יואל חסון יסביר מה הם החליטו, כי אני גם לא הייתי כאן אתמול.

בבקשה.

קודם-כל, צריך לומר שהדבר הנכון ביותר בעיניי לעשות – ונאמר לי אתמול, כמה פעמים, שזה לא אפשרי – זה לא להתייחס לעסקאות העתידיות ביחידות הנופש. כי, לדעתי, לוועדת הכלכלה אין כלים לעצב כיום את השוק הזה של יחידות הנופש. אין לנו את הכלים לזה. אני חושב שאנחנו לוקחים פה אחריות מאוד-מאוד גדולה על הגב שלנו. לדעתי, אין לנו את הכלים לעשות את זה. זה אל"ף. אם אין לזה מוצא, אז צריך ללכת לבי"ת. אבל, לדעתי, לא מיצינו את האופציה הזאת עד תום.

מי אמר שאין לזה מוצא, היועצת המשפטית בנדלר?

היועצת המשפטית.

כן. אני הסברתי שהוראת מעבר נסמכת על - - -

הבנתי.

קובעים נורמה חדשה, ואז אומרים: הנורמה הזאת תחול על הסכמי עבר, אבל בשינויים כאלה או אחרים וכולי. אבל, קודם-כל, צריכה להיות קביעת נורמה. אחרת, אין לי כאן מה לקבוע הוראת מעבר. הוראת מעבר, זה אומר שעל-אף הנורמה שקבעת לגבי הסכמים - - -

הבנתי.

- - - עד כמה אפשר - - -

- - -

לא סיימתי.

כן, בבקשה.

אתמול קיימנו, אחרי שביקשת ממני להחליף אותך, אדוני. ואם הייתי יודע שתהיה רוויזיה על הדבר הזה, אז לא הייתי משקיע כל-כך הרבה זמן, וגם משלם מחיר אישי על הדבר הזה.

למה מחיר אישי?

איחרתי לחתונה משפחתית.

אה.

אבל, בכל אופן, מה שאני רוצה להגיד: תראו, דיברנו על זה, קודם-כל, צריך לקבל את העובדה ולהבין ששוק יחידות הנופש החדש לא יהיה. אנחנו, כולנו, מושפעים משוק יחידות הנופש הישן כשהיה: מושפעים מהחוזים הנוראיים שהיו שם; מהתהליכים של פשיטות הרגל; מהעברה מ"קלאריס" לזה, ולפה ולשם – באמת, שוק שהיה מזעזע עד היום. היום, אף-אדם נורמאלי, אדוני, היושב-ראש, לא היה חותם על חוזה, כפי שנחתם בעבר, על יחידות הנופש. ואתה יודע מה, מי שיחתום על חוזה היום – מגיע לו, בסדר? לא היה חותם, אוקיי? היום, השוק כולו הוא אחר, רוצים להתכנס למקום אחר: להפוך אותו להיות יותר אטרקטיבי; יותר מעניין; יותר סחיר גם, בין בעלי יחידות הנופש לבין אחרים.
אני טוען: אם אתה אומר עכשיו שאני קונה יחידת נופש, ואני, בכל זמן, יכול לצאת, וגם מחשבים את החישוב של ההשבה, אז אני אלך למלון רגיל. אין יכולת בהשקעה. אתה אמרת את זה בצורה הכי נכונה, אדוני: כאשר אני מקים מלון ליחידות נופש, אני צריך את ההון הראשוני הזה כדי לבנות את המלון. שמתי את הכול שם. אם יתחילו "להתפרק" לי אנשים, מה אני אעשה? אני אקלף את הקירות? אני אקלף את הקרמיקה, את האסלות, ואני אתן להם אסלות בחזרה?

אז, לכן, בעסקה הזו, בגלל המבנה שלה, הביטול נכנס לתוקף בפרק זמן של שנים, ולא כמו מכון-כושר – תוך 14 ימים.

ומעבר לזה, מדובר פה בסכום כסף ענק. אם אדם משלם על שנה במנוי למכון-כושר, פה אדם שילם מראש כמעט לעשרות שנים. אין היגיון שלא תהיה לו איזו השבה חלקית ודחויה.

כי היום, כבר במשך שנים רבות, לא מקימים בתי-מלון שהם רק ליחידות נופש. היום זה שילוב של בתי-מלון - - -

טוב, כולנו תומכים מאוד במלונות ובבניית מלונות – אני לא כזה מומחה. אני לא יודע - - -

אני כן.

אז יפה. אז סבבה. אז תספרי לוועדה.

אני לא כזה מומחה, ואני לא כזה שש לקחת אחריות על דברים שאת אומרת, שיכול להיות שהם נכונים ויכול להיות שהם לא נכונים, רק שאני צריך בסוף להצביע עליהם, אוקיי?

אוקיי.

ואני לא יודע מה ההשפעה הרוחבית שלהם על השוק הזה. ואני לא רוצה להרוג את השוק הזה.

עכשיו, הוועדה במקור – אני באתי בכלל לטפל בבעיות העבר. לא באתי לטפל בבעיות העתיד; לא באתי לעצב את שוק יחידות הנופש; לא באתי לייצר אותו ולבנות אותו עכשיו על בוריו – אני לא יודע את הדברים האלה. אתם, קודם-כל, כל-כך בטוחים בעצמכם. אני לא בטוח בדבר הזה. אני לא בטוח.

לי נראה הגיוני שאדם חותם על הסכם, והוא יודע מראש שההסכם ל-15 שנה, 20 שנה. הוא יודע שזה ההסכם. הוא רואה את ההסכם. הוא רואה את כל המשמעויות שלו, ואת כל ההשלכות שלו. אני טוען שאדם לא ימהר לבטל אותו. הוא לא רוצה ליהנות מזה יותר? בהנחה שהשוק יהיה יותר סחיר, יותר אטרקטיבי – הוא ינסה למכור את זה; הוא יסחר בזה; הוא ישכיר את זה לאחרים; הוא יעשה פעולות כאלה.

מה אני מציע, במקום אותה התעסקות עם ההשבה, שאנחנו לא יודעים מהי ההשפעה הרוחבית שלה על התחום הזה: רוצים להוציא, כי כל פעם מזכירים – הרי אי-אפשר לבסס הצעת חוק על היוצא מן-הכלל, ולא על הכלל. עכשיו כל הזמן אומרים: יהיה זה שיהיה חולה, וזה שחס-ושלום יקרה לו ככה, ויקרה לו ככה. בסדר. רוצים לעשות סיוג לאנשים שהם – ויש את זה במוסד לביטוח לאומי, וזה מאוד מוגדר. אדוני, תקשיב לי, חשוב לי שאתה תבין.

מקשיב לך לכל מילה.

שאתה תבין אותי.

רוצים לסייג את אלה של המצוקה, שחתמו על חוזה, ואחרי שלוש שנים, חס-ושלום, חלו במחלה סופנית או לא יודע מה קרה להם; והם חייבים להשתחרר, ולא צריכים לאבד את כל הזכויות שלהם בגלל שקרה להם משהו שהוא לא בידיהם. ולא מבחירה שלהם, אלא לא בידיהם, קרה להם משהו נוראי – תמצא פתרון לדבר הזה. אבל מי שמבחירתו חתם על חוזה; יודע שזה 20 שנה; יודע את הכללים בצורה ברורה - - -

אבל אתה גם חתמת מבחירתך על חוזה של מכון כושר.

זה לא אותו דבר, ואני אסביר לך למה.

מה "לא אותו דבר"?

אני אסביר לך למה זה לא אותו דבר, הסברתי: כאשר אתה רוצה ללכת לבלות ביחידת נופש, יש לך שתי אופציות: אם אתה לא רוצה להתחייב – אתה לא יודע אם אתה רוצה חופש בחנוכה או בסוכות או בפסח – לך למלון רגיל. תעשה הזמנה, ותלך למלון רגיל. אם אתה רוצה להבטיח לעצמך שבוע מסוים ל-20 שנה קדימה, שבו אתה לוקח את המשפחה ואת כל הציוד שלך ונוסע לחופשה, זו התחייבות הדדית.

נכון. אני מתחייב שאם אני אתחרט, אני: אל"ף, אצטרך לחכות שנתיים או שלוש כדי להשתחרר, אוקיי? או תקופה אחרת שנחליט עליה. אני גם הנחתי מראש סכום השקעה ראשוני שהוא כבד מאוד, שלא כל אחד יכול לעשות את זה. ואני גם אפסיד ממנו כסף אם אני אבטל – מה אתה רוצה יותר מבן-האדם?

אבל איך תחזיר לו את ההשבה הזאת? איך תחשב אותה?

אז בגלל זה אתה נותן פרק זמן. מי שהכי מומחה - - -

איך תכסה את זה?

תקשיב, אתה רוצה יעילות? מי שהכי מומחה בלשווק יחידות נופש, זה החברות שמחזיקות ומנהלות את האתרים האלה. אני לא אשלח עכשיו את הדודה שלי לשווק את היחידה שלה, כי היא לא תצא מזה. יש כאלה שכן יכולים: אתה, אולי, ואני יכולים. לא יודע, אולי יכולים. אחרים, יש אנשים, במיוחד אלה שחותמים על יחידות נופש, לא בנויים להתחיל לשווק את זה. הוא ישווק את זה – או שהוא יפסיד 50%, 60%. מי שהכי יעיל, שיודע לשווק את זה, ויש לו מערך שכבר פועל, ומשווק וממשיך לשווק כל הזמן – אז אתה נותן לו. אז אתה יכול להתחשב בו. ואני אמרתי והעליתי את הסוגיה הזו: מה קורה אם כולם מבטלים? לתת לו פרק זמן. אתה יכול להגיד: הוא צריך עשר שנים התראה – אני בכוונה מקצין – הוא ישווק את זה, זה לא יזעזע לו את המערכת. זה הכול.

אולי אפשר ללכת על מסלול יותר הגיוני, - -

שמה?

- - שזכות ההשבה – אדם יחזיר את יחידת הדיור לבעלים, וזכות ההשבה תינתן כאשר תתבצע העברה מחודשת של הזכויות.

כן, אבל אין פה - - -

לא יהיה להם שום incentive לשווק את זה.

אז בוא נייצר את זה. למה? יש לו. אפשר לייצר את זה.

זה כמו שמבקשים מהנידון למוות לעשות דיאטה כי הוא לא נכנס בכיסא החשמלי.

אז בוא נייצר את זה. אז בוא נייצר את החובה של העוסק.

אין לו מוטיבציה.

אז בוא נייצר את המוטיבציה לעוסק.

איך תייצר את החובה?

שאם תוך כך וכך זמן לא יהיה, העוסק יהיה צריך להחזיר את ההשבה היחסית.

תוך כמה זמן?

נגדיר אותו.

אבל - - -. זה השלוש שנים או כמה שזה. נתת לו את ההתראה הזו.

תיחשב לי את ההשבה. אני עשיתי יחידה ל-20 שנה, שילמתי 50,000 שקל דמי-פיקדון.

לכמה עשית?

ל-20 שנה, אוקיי?

20 שנה.

עשיתי עכשיו ל-20 שנה.

כמה שילמת?

50,000 שקל בתשלום הראשון.

בבקשה, 2,500 שקלים לשנה. כן.

אוקיי. עכשיו הייתי - - -

השתמשת חמש שנים.

השתמשתי חמש שנים, ואני רוצה לצאת. בחוק שלנו אני יוצא.

אז השתמשת ברבע, וצריכים להחזיר לך שלושה רבעים. שלושה רבעים מ-50,000 שקל זה 37,500 שקלים. 37,500 שקלים – תוריד מזה כמה אחוז שאתה חושב שצריך להוריד: 10%, 15%, 5%.

שלוש שנים - - -

מה?

אתה מבין על איזה חילוט אתה מדבר במקרה הזה?

זה הרבה כסף.

- - - סטייה של 37,500 שקלים.

זה רכוש שלו. אתם יודעים, זה הרכוש של האדם. לא צריך לקנות רכוש, הוא צריך למכור אותו. זה רכוש שלו, למה הוא צריך להחזיר?

אדוני היושב-ראש, תסתכל גם לצד הזה.

אתם לא מסתכלים על העניין הזה.

זה לא רכוש שלו.

- - -

זה לא רכוש שלו.

סליחה, אז שלא יקנה. הוא קונה רכוש, הוא לא קונה משהו אחר. הזכות הזאת היא זכות ששווה כסף.

אבל אם היא שווה כסף אז ייקנו את זה. הבעיה - - -

אה, אם היא שווה הוא ימכור, ואם היא לא שווה הוא יחזיר? מה זה העניין הזה? אני הולך לקנות עסקה – את נותנת לי ביטחון שאם היא לא טובה, אז אני יכול להיפטר ממנה?

לא. צריך להפריד בין שני דברים: - - -

- - -

יש כאן הנחה בסיסית שגויה, לדעתי, של החלק הארי היחסי הראשוני. החלק היחסי הראשוני הוא לא רווח המלון. אני חושבת שאתם לא עומדים על זה.

קניתי בית. אם המחיר שלו ירד אני יכול להחזיר אותו?

זה לא אותו דבר. זה לא אותו דבר.

- - -

למה לא אותו דבר?

משום שזה לא.

לא הספקתי לשלם.

בית זה רכוש.

כי בית הוא נכס שלך.

וזה גם נכס שלך.

לא.

לא, זה לא. זה לא נכס שלך.

זה לא נכס שלך.

של בעל המלון.

- - -

מעבר לזה, בית, אם תוך כדי תהליך הבנייה, דרך אגב, מקבלן, אם אתה עושה ביטול, לא לוקחים לך את כל הכסף.

10% בחוזים.

10%.

אני רוצה להתייחס לזה, אדוני.

נו.

אז זה מה?

הנה, בבקשה.

זה בדיוק כמו - - -

אחרי שגמר את העסקה?

ברור. אחרי שחתמת ואחרי - - -

- - -?

לא.

אדוני, האם אתה מתייחס, לדוגמה, להוצאות השיווק של כל הדבר הזה, של העסק? הרי ההוצאות עצמן הן לא רק ההוצאות של הקנייה הזאת.

אבל זה כבר ויכוח על המרכיב, כמה יישחק לו ברגע שהוא עוזב.

בדיוק.

תגיד לי: יש פה הוצאות שיווק אסטרונומיות, ניקח לו 50% – אני בכוונה סתם אומר. אתה מבין? זה כבר ויכוח. אבל ההיגיון, שהוא צריך או להצליח למכור את זה או להיקבר עם זה, לא מקובל.

אמת.

אדוני, אני רוצה להתייחס לזה, בבקשה.

כן, בבקשה.

מותר גם לבעלים להחליט בשלב מסוים שלא משתלם לו, והוא ייקח על אותו בסיס - - - 50%.

לא. זה ההבדל בין בעלים - - -

על אותו פרמטר.

שמה? שייתן לו פיצוי?

כן.

לא יודע. זה לא - - -

זה חוק הגנת הצרכן.

בחוק הגנת הצרכן צריך להיות מידתיים, ולחשוב שיש עוסק בצד השני.

שמע, זה כמו שתגיד לי - - -

אבל אנחנו - - -

אבל זה כמו חברת ביטוח.

השאלה היא אם אנחנו רוצים לפקח בשוק הזה ולהרוג אותו.

חברת ביטוח – אתה יכול להפסיק את הפוליסה, ואתה מקבל את ההחזר היחסי, אולי בניכוי משהו. חברת הביטוח לא יכולה להפסיק לך את הפוליסה אם עמדת בתנאים. תמיד הצד של העוסק – זה ממול – אף-פעם אין לו זכות ביטול אם אתה עמדת בתנאים. זה הבסיס של הצרכנות.

אדוני היושב-ראש, אני אוכל באיזשהו שלב?

לא, לא, לא. צר לי. היום אתה - - -. נו, מה אתה רוצה להגיד?

אני, ברשותכם, רוצה – חבל שחבר הכנסת עמיר פרץ יצא – תראו: יש כאן נקודת מוצא שצריך לזכור אותה: הרי מה שאנחנו עושים פה, בוועדת הכלכלה, ואתה פה עומד ומוביל מרכזי בעניין הזה – זה שינוי גישה, שינוי תפיסה דרמטי. זאת אומרת, הצרכנים, זה לא עניין, זה רק עניין של השנים הממש אחרונות. ואולי הכנסת הזאת, יותר מכל כנסת אחרת, הרימה את העניין הזה בכל הכוח, אוקיי? זאת אומרת, העוסקים, ברוב המקרים, הם לא כאלה, איך אומרים? אף-אחד לא בא, חס-וחלילה, לפרק את העוסקים; אף-אחד לא רוצה; אין לנו עניין שיפסידו; אף-אחד גם לא רוצה אחר-כך לרכוש חבילה במקום שהוא נדון לכישלון.
תראו, אנחנו עשינו התקדמות מאוד גדולה, וצריכים להחליט מהם עקרונות היסוד הבסיסיים שעליהם, אחר-כך, אנחנו מניחים את הפלטפורמה. באופן אישי, אני סברתי, ולאורך כל הדרך – דרך אגב, ההצעה, זה המקור. אני חוזר למקור – שבעצם זכותו של כל אחד להשתחרר בכל זמן נתון, ונדון מה המשמעות של ביטול כזה, אוקיי?

איזה דמי-ביטול?

איזה דמי-ביטול. יפה. עברנו. אני לא רוצה עכשיו לחזור אל העבר.

קיבלנו כאן החלטה מאוד-מאוד חשובה, שאמרה שאנחנו נותנים תמיד את השנה, אוקיי? שבן-אדם יתאפשר לו, וכולי. את זה סיימנו פלוס מינוס - - -

זה על העבר.

כן, אמרתי. לכן, אני לא רוצה. אני רק נוגע כאן - - -

הבעיה זה העתיד.

תראו, קבענו כאן מסמרות. המסמרות הן לא רק לגבי העבר. הן יכולות להיות בדיוק באותה נקודה גם כלפי העתיד. זאת אומרת, אם אנחנו קבענו כלל שהוא לא עושה חיים קלים כל-כך לצרכן להשתחרר, אוקיי? אז מה אני אומר? תזכרו, כשבא בן-אדם וחותם עסקה – בעיקר, אני מדבר על החותמים החדשים. הישנים, נגמר – אחרי כל מה שנאמר, אחרי כל מה שקרה; הרי אף-אחד לא הולך לחתום על עסקה כדי לבטל אותה בשנה שלאחר-מכן. אם הוא מחליט לבטל אותה, זה עלול להיות או כי השירות הוא כל-כך מחורבן, - -

או שקרה לו משהו.

- - או שקרה לו חס-וחלילה משהו. זאת אומרת, אחרי כל התהליכים האלה.

תראו, בסופו של עניין, קשה לי לראות מצב שאנשים נכנסים. זה כמו כל החוקים שאנחנו באים, ואז העוסקים אומרים: מה, יקנסו, ייגנבו, ייקחו, יבואו, ילכו – אנחנו מכירים את כל זה. אז זה לא מופרך לחלוטין. אבל בסוף-בסוף זה קיים, אבל זה בשוליים.
לכן, מה שאני אומר לנו, חברי הוועדה: תזכרו, כשבא בן-אדם ושם כסף ל-20 השנים הקרובות, אלה דברים שבעל העסק מתגלגל איתם. הוא מתגלגל עם הכסף שלך. אפילו אם אתה השקעת לשנה, אתה כבר בשנה הזאת שילמת אותה מראש, הוא משחק עם הכסף שלך. זה לא שהוא עכשיו עומד כאבן שאין לה הופכין. אדוני היושב-ראש, ואתה נותן לו שנה מראש זמן להתארגן. שנה זה הרבה מאוד זמן.

לפחות שנתיים.

או שנתיים.

בין שנתיים לשלוש.

אז אמרתי: זה הקל שבקל-וחומר. אני סבור שאם כבר הלכנו, צריך שנה. שנה זה די והותר זמן. אם בן-אדם הגיע למצב של שוקת שבורה, והוא רוצה להשיב את כספו בחזרה. כי העוסק לא לוקח את הכסף וזורק אותו – אני יודע – באיזו בלטה. זה לא "בוב-ספוג", אוקיי? הוא לוקח את הכסף, והוא מתגלגל איתו. הוא מרוויח עליו.

הוא בנה איתו מלון.

מה?

הוא בנה איתו מלון.

בסדר-גמור. אני אומר. אז כל הזמן הוא מתגלגל איתו. זאת אומרת, אתה לא יכול להסתכל - - -

להתקדם.

אני בכלל סבור שלא צריך יותר משנה. שזה יהיה צריך להיות, אתה יודע, שהוא יכול להודיע, יש לו הודעה, זמן של שנה, אז אני כבר – איך אומרים – מבין את האווירה בוועדה, ואני מוכן ללכת. אבל לא צריך לתת שנתיים ושלוש.

לחדשים?

לחדשים, בוודאי.

ומה לגבי ההשבה של הסכום הראשוני?

אני חושב שצריך לקבוע כאן איזה סכום. השנה כבר נתת מקדם לבעל העסק. עובדה שאתה נותן לו שנה, אתם בכלל מציעים שנתיים. אז זה לא עכשיו שפתאום כל הדיירים החדשים הודיעו כי יש וירוס, ורוצים לבטל. זה כמו החוקים שהעברנו פה, עכשיו, של השבת הכסף, שאמרנו: עכשיו כולם יבואו, ויעשו - -

ויחזירו את החולצות.

- - ויחזירו את החולצות. בסוף, הם עשו עכשיו גם-כן מחקר. בסך-הכול זה עובד הרבה יותר מאשר אפילו הם ציפו – המחקר האחרון שנעשה על-ידי המשרד שלכם, בוודאי ברשתות. דרך-אגב, יש כבר רשתות שנותנות שבועיים להחזיר, בגדים. כן, כן, עכשיו ראיתי את זה – הייתי עכשיו באחת הרשתות הגדולות בארץ – כי הם הבינו שזה גם עניין שנותן להם מקדם - - -

טוב, חבר הכנסת כבל.

לכן, שנה. אני מציע לכם, חברים יקרים: בואו לא ניסחף.

מה אתה מציע?

ולקבל השבה של החלק היחסי, - -

כן.

- - של השנה שלא עשה שימוש? השבה מלאה.

כן.

זאת אומרת, אני אחתום עכשיו על עסקה. אני אתן לזה 50,000 שקל. אני בעוד שנה אומר: חבר'ה, תודה רבה. תנו לי 45,000 שקל בחזרה, ונגמר העניין?

אחרי שידעת שאתה חותם - - - על 20 שנה?

לא. שנייה - - -

- - -

כל המודל הכלכלי של יחידות הנופש - - -

אז אל תחתום.

אז איזו משמעות יש לעסקה ל-20 שנה?

סליחה, - -

יש ביניכם - - -

- - חבר הכנסת חסון - - -

אתה הורג את השוק.

אני לא הורג את השוק, חבר הכנסת חסון.

אתה הורג אותו לגמרי.

חבר הכנסת חסון, אני אגיד לך מה העניין: אתם יוצאים מנקודת הנחה – סליחה – חבר הכנסת חסון, 30 שנה אנשים יושבים ככה. 30 שנה הסיפור הזה של - - -

עזוב את העבר.

חבר'ה, אתם כל הזמן מתייחסים רק ל"קלאב-הוטל". יש עוד פרויקטים שעובדים וחיים. זה עובד נהדר.

אדוני, אתה לא ברשות דיבור. ראיתי שביקשת לדבר.

חבר הכנסת כבל, אתה מפספס לגמרי.

חבר הכנסת כבל, אבל בוא נתקדם. אמרת.

אני רוצה להתקדם, חברים יקרים.

אבל אמרנו, סיימנו. בוא, צריך לעבור הלאה.

לא, לא סיימנו. אני אומר לכם שאתם לוקחים את זה לכיוון לא נכון. אנחנו הולכים יותר מדי בעניין הזה למען העוסק. הוא בעצם מרוויח את הכול. כל הזמן מסתכלים עליו, כאילו מה קורה למחרת – הוא מתמוטט. אני לא רוצה שהוא יתמוטט.

אז תעשה יוצא מן הכלל. תעשה - - -

הוא לא מתמוטט. הוא לא עושה יחידות נופש אם זה מה שאתם מתכוונים לעשות.

אבל אתה יוצא מנקודת הנחה. סליחה, - - -

אין ענף יותר.

אתם מייצרים מצב כאילו האחד הזה עכשיו הוא איזה דומינו.

אבל אם זה לא יהיה אחד. ואם זה יהיה עשרות.

זה לא. זה אין - - -

אם מחר יש טילים באילת, וכולם מבטלים באילת – מה קורה? וזה לא מצב תיאורטי לחלוטין.

אז אני אומר לכם: אם אתם צודקים אף חוק לא יעבור, כי תמיד – אין חקיקה שכל - - -

חבר הכנסת כבל, אתה באת לעשות פיליבסטר? מה קרה לך? מספיק, הבנו את הרעיון.
מר אדיר ענבר, רואה חשבון מטעם "קלאב הוטל".

רגע, הממשלה.

הגברת נויבואר לא דיברה. אני פשוט יצאתי לדבר עם - - -

כן, הגברת נויבואר.

אנחנו רוצים לומר משהו שנאמר גם אתמול, וגם בדיון בצהריים, וגם בדיון אחר הצהריים: יש עיקרון של השבה. מרגע שמודיע צרכן שהוא מבטל את החוזה, וזה נכון across the board כי זה נובע מחוק החוזים – כל אחד מהצדדים מחויב בהשבה. הצרכן, מה שהוא נותן זה את הזכות שהם נתנו לו. הוא מחזיר אותה חזרה לבעלים, והבעלים מקבל אותה.
מהצד השני, הצרכן זכאי להשבת הכסף – לא החלק היחסי שכבר בזבז, אלא החלק העתידי שהוא עוד יכול לנצל. עכשיו, זו הנחת המוצא. כל דבר שסותר מהנחת המוצא צריך להיות מוצדק. כדי להצדיק את זה, וכרגע מה שהוועדה מציעה שלא להשיב שום שקל מכל הסכום הראשוני ששולם - - -

הוועדה לא מציעה את זה.

- - -

זה מה שאתה עשית.

אה, בסדר. בגלל זה הגשתי בקשה.

סליחה, מה שעלה בוועדה ומה שדובר אתמול זה שאת כל הכסף אני מקבל.
עכשיו, אנחנו רוצים לומר, ואנחנו גם הבאנו את זה לפני הוועדה – אגב, חוות הדעת שלנו לעניין הביטול – אנחנו אמרנו שבעיקרון השאלה של איך בדיוק, מה גובה ההשבה, וכמה יכול עוסק לנכות בגלל שנגרם לו נזק מסוים כתוצאה מזה שיש ביטול של עסקה; כל העניין הזה גם נבחן בבית-הדין לחוזים אחידים, וזה נבחן במשקפי חוזים אחידים. ואני רוצה לומר לכם, לסבר את האוזן, שעכשיו היה בתיק – בית-הדין לחוזים אחידים במחוזי בירושלים קיבל החלטה, שבחוזה מכר דירה, שקבלן קבע שמגיע לו 10% על זה שצרכן החליט לבטל – כי הרי חוזה מכר דירה נתפס כלא רברסבילי – ואז, - -

תקשיב, חבר הכנסת פרץ.

אני שומע.

- - הוא קובע שבכל מקרה של הפרה של הקונה את החוזה – הפרה של החוזה, לא על פי זכות – בהפרה הוא זכאי ל-10% מהמחיר של הדירה – בית-הדין קבע שזה מקפח את הלקוחות. לכן, פה לא מדובר על 10%, מדובר פה על 100%.
אני מבקשת להכניס לחוק הגנת הצרכן הוראה שאומרת שאנחנו מכניסים הוראה לרעת הצרכן, שהיא פוגעת במובן הזה שהיא מקפחת. ומהצד השני, אנחנו משריינים את החוזים האלה מפני ביקורת של בית-הדין לחוזים אחידים, כי אנחנו קבענו את ההסדר הזה בחקיקה, ובית-הדין לחוזים אחידים לא מסתכל על חקיקה.

אני רוצה עוד לומר בעניין הזה: אנחנו, גם בהסדרים של דיור מוגן יש ביטוי של השקעה. נכון, החוזה קצת שונה. החוזה קצת שונה, שבדיור מוגן הוא לוקח את הסכומים הראשונים שעולים כדי 900,000 שקל ליחידה ויותר מזה. זה תלוי איפה. זה תלוי בביקוש השוק. אבל מבדיקה שאנחנו עשינו זה קרוב למיליון שקל ומעלה. הם מחויבים להחזיר חלק מהסכום. חלק מהסכום הם שוחקים. ההסדר הוא לא הסדר שבו אני לא מחזיר כלום, או שבו הסדר שאני לא יכול לבטא בכל עת. על אף שבעצם כל הכספים האלה נלקחים כדי לבנות את בית הדיור המוגן.

תני לנו דוגמה לשחיקה. איך השחיקה הזאת עובדת? מנגנון השחיקה.

שם זה 3%. בדרך-כלל, זה בין 3%-2%, לתקופה מוגבלת של 12-10 שנה. זה - - -. לכן, החוזים האלה קצת שונים.

לא הבנתי. נכנסתי לבית-אבות, מה קורה? כמה שילמתי?

זה לא בית-אבות, זה דיור מוגן. בבית אבות, הסכומים - - -

דיור מוגן. נכנסתי לדיור מוגן – מה קרה?

יש גם וגם. גם בבית-אבות יש - - -

מה זה משנה?

רגע, בואו נבין.

הסכומים יותר קטנים.

מה המנגנון? זה מה שחשוב.

מה המנגנון?

המנגנון הוא מנגנון של שחיקה. נניח, שמת מיליון שקל, בסדר? אז שמת מיליון שקל. יש שחיקה של 3%-2% לשנה, מוגבלת ל-12-10 שנים.

הבנתי. זאת אומרת, אם נגיד הייתי עשר שנים, 30% מהכסף נשחק, - -

נכון.

- - אחרי עשר שנים אני מחזיר. אם הייתי 30 שנה, נשחק - - -

עדיין. זה מוגבל לעשר שנים.

מה?

זה מוגבל. השחיקה מגיעה לזה שבסוף, כשאתה רוצה לעזוב את בית הדיור המוגן למחלקה הסיעודית - - -

יש רצפה לנושא הזה? יש רצפה לשחיקה?

יש. הרצפה לשחיקה היא בדרך-כלל בין 12-10 שנה.

כפול 3%-2%?

בדיוק. בדיוק.

יש לזה מספר? אה, בין 3%-2%?

בין 3%-2% לשנה.

אז השחיקה המקסימאלית היא שליש, בערך.

בדיוק.

ההשוואה לא נכונה.

ההשוואה לא נכונה.

הכספים האלה הולכים לבניית בית הדיור המוגן.

אבל אדם שמגיע לדיור מוגן, האינטרס שלו לבטל את העסקה שונה לחלוטין מאדם שמגיע ליחידת נופש.

בכלל, ההנחה הבסיסית, לטעמי, היא הנחה מוטעית: יחידות הנופש שנחתמות היום, בשנת 2012, נחתמות אחרי שענף זכויות הנופש ספג מהלומה לא קלה. אני לא רוצה להיכנס לעוסקים מסוימים, אבל בעיקר בגלל אפשרויות הביטול של חוזי עבר של "קלאב הוטל". יחידות הנופש – השיווק שלהן – אחוזים רבים מתוך הרווח שנצבר לזכות החברות, הולכים על השיווק של אותן יחידות נופש. אין לעוסק את הכסף בצד כדי להחזיר לאותו בעל יחידה שרכש את הסכום שהוא רכש.

טוב, את זה הבנו. אנחנו לא דורשים שהוא יחזיר מיד. הוא לא צריך את הכסף בצד.

אבל אם הוא לא יחזיר היום, הוא יצטרך להחזיר בעוד שנה.

בסדר.

אין מבחינתנו הבדל בין זה. גם בעוד חמש שנים.

לא, גם לא אמרנו בעוד שנה. גברתי, תיצמדי לעובדות.

זה לא משנה מתי הוא יחזיר.

אבל גם בעוד חמש שנים. לצורך העניין - - -

לא, לא. אז בעוד חמש שנים הוא יכול להשיג את הכסף. יש לו יחידה.

אבל להשיג את הכסף, לא מהכיס שלו.

- - -

ובחמש שנים בעל היחידה לא מגיע, זו הכוונה?

מה?

הוא לא מגיע בחמש השנים האלה?

לא, הוא מגיע.

הוא מגיע.

מגיע. הוא מגיע, ולצורך העניין, אתם עשיתם איזושהי בשורה צרכנית של אפשרות של ביטול, שזו בשורה שלא הייתה לפני-כן.

מעבר לזה, אנחנו מדברים כאן שוב על שנת 2012. אנשים שחותמים על עסקאות כאלה, הם אנשים שמקבלים דף גילוי נאות. דף הסכם מפורט שמסביר את התקופה, שמסביר מה מקבל אותו בעל יחידה שמתקשר באותה עסקה. אפשרות הביטול לכשעצמה פוגעת בעוסק.

אבל אחרי זה אחוז קטן מאוד של אנשים שבכלל יבטלו, אם יבטלו.

אבל אנחנו כחברה וכעוסק - - -

למה בחוזים שלכם אין זכות ביטול? למה בחוזים אין זכות ביטול?

אל"ף, זה לא מדויק.

אחרי 30 שנה - - -

זה לא מדויק. זה לא מדויק.

יש זכות ביטול?

יש חוק הביטול בלי השבה.

יש, בלי השבה.

בלי השבה. יש זכות ביטול בלי השבה.

והביטול לא נעשה לפי חוזה. יש מקרים סוציאליים.

תודה, תודה. רואה החשבון אדיר ענבר.

רגע, תן לי. אני רוצה.

מה? כולם רוצים כל הזמן.

אני לא דיברתי. אבל לא משנה.

חבר הכנסת פרץ, בבקשה.

תן למי שכבר נקבת בשמו.

רואה החשבון אדיר ענבר מ"קלאב הוטל". אחריו, חבר הכנסת עמיר פרץ.

תודה.
אני, קודם-כל, סבור, כמו חבר הכנסת חסון, שכרגע יש פה מעט מאוד הבנה כלכלית לגבי המהות הכלכלית של העסקה הזאת, שהיא עסקה יחסית מורכבת בהשוואה לרוב העסקאות שאנחנו עושים – כל עסקת ה-time sharing. ואני שמעתי את זה גם אתמול – כאילו, לעשות את זה מהר, חפוז, לטפל במשהו, שאולי פשוט יחסל את כל התעשייה.
אני רוצה קצת – על קצה המזלג – לשים טיפה הבנה כלכלית, עכשיו, על המהות של העסקה הזאת, שממנה אנחנו יכולים להגיע למקום אחר לגמרי.

אגב, לפני זה, אם אפשר אולי, עדיין, לא לכלול הוראה לעסקאות עתידיות, אלא אחרי שילמדו אותה, אולי בעזרת הפיצול שלה.

למדנו, למדנו. מי שלא למד שלא יצביע. מי שלמד שיצביע.

אולי בעזרת הפיצול, אני מתכוון, אפשר, אולי, עכשיו להגיע לזה שלא חייבים הוראה קדימה. אני לא יודע. זה כבר עניין משפטי. זה היה הפיתרון הכי טוב.

ההוראה קדימה היא אכן פחות דחופה מההוראה אחורה, אבל אין מניעה מלהחליט עליה.

אתמול הייתה אווירה, שזה הדבר הכי טוב כדי לא לצלול לזה. עכשיו כבר עשו פיצול. זה רק זה. אז אולי אפשר שזה לא הוראת מעבר, אלא משהו אחר. זה רק - - -

גם הפיצול נעשה - - -

בכל אופן, אני רוצה להסביר את המהות הכלכלית, אדוני. חשוב לי מאוד שתבינו את המהות הכלכלית החדשה.

כולם רוצים את זה. - - - רוצים את זה. - - - לטפל בזה.

זה פיצול.

אז בוא נתכנס ביחד ונחשוב.

מה נתכנס ביחד?

למצוא פיתרון משפטי.

למצוא פיתרון משפטי.

לא יכול להיות שאין פיתרון משפטי. אין דבר כזה.

אנחנו דנים בנושא כל-כך מהותי.

אני אומר לך: יש כאן - - -

פיתרון משפטי זה עורכת הדין אתי בנדלר.

לא.

רגע, אני מבקש.

לא, תן לי רגע. זה חשוב לי, חבר הכנסת פרץ.

- - - את העניין הכלכלי.

- - -

אבל תן לי דקה. גם לך חשוב, ואתה לא מוותר על - - -

לא. אני - - -

אבל אנחנו באותו צד.

זה לא קשור לצד.

תקשיב רגע, אנחנו מסכימים על אותו דבר.

תקשיב, אדוני היושב-ראש, אני אומר לך: הרי לא יכול להיות. מדברים פה על - - -

לא, אל תחזור על הטיעונים.

לא, לא חוזר.

השאלה אם - - - להציע לה פיתרון משפטי.

יפה. אז אני אומר לך: אי-אפשר לעוות פה את הכול, שמעוותים פה בסוף את רצון המחוקק. המחוקק – שזה אני בהקשר הזה – רצה לתקן את בעיות העבר. לא הייתי נכנס לבעיות העתיד, לא מכיר את העתיד – לא רציתי לעסוק בזה בכלל. למה לא אמרו לי בתחילת הדרך את זה?

אמרו.

לא אמרו.

אני אמרתי - - -

אז אני מקבל על אחריותי שלא הבנתי את העניין הזה, בסדר? יכול להיות שאמרת ואני לא הבנתי, בסדר? אני לוקח על אחריותי את העניין הזה.

אבל, בשורה התחתונה אני המחוקק, אדוני היושב-ראש.

גם חבר הכנסת איתן כבל הוא היוזם.

גם חבר הכנסת איתן כבל.

מאה אחוז.

לא, חבר הכנסת כבל לא העלה את יחידות הנופש.

אבל את יחידות הנופש אני העלתי. - - - זו בקשה שלי.

המכתב - - -. אם לא, זה לא היה עולה בכלל.

אבל לעניין.

לעניין, לעניין. אדוני זה הכי לעניין.

סליחה, הוא צודק. הוא העלה את זה.

שמה?

את יחידות הנופש אני ביקשתי. אף-אחד אחר לא ביקש.

הבנתי. אוקיי.

לכן, אני ביקשתי לטפל בבעיות העבר.

אוקיי. אתה יודע איך להפריד את זה היום?

אני הייתי מציע, עכשיו, לעשות הפסקה. לשבת עם היועצת המשפטית, ועם מנהלת הוועדה. לחשוב בצורה יצירתית, איך אנחנו – לפחות, אתה יודע מה? – שמים את הנושא של העתיד לדיון אחר-כך. לא מתנים אותו בחקיקה הזאת. ובכנסת הבאה נבקש מחקר, נזמין את כולם, נבדוק, נלמד את הנושא ונעסוק בזה. לעשות את זה היום, אני אומר לך: זו אחריות כבדה, זה קל, זה פופוליסטי. הושבה, השבה, נשיב לכולם, זכות השיבה. בסדר? זה הכי קל. זה פופוליסטי וזה. מה ההשפעה של זה? אני לא יודע.
לכן, אני חושב שיש לזה דרך. אני חושב שאנחנו צריכים לעשות הפסקה. להתכנס כולנו לישיבה רק שלנו – נבקש מהאחרים לצאת. נתכנס משפטית, ולחשוב על פיתרון משפטי.

למה, זו צריכה להיות ישיבה סודית?

אני לא חושב שבפורום כזה אפשר לעשות. זה לא סודי בכלל.

היועצת המשפטית יודעת בשנייה להגיד לך או בדקה - -

אני לא רוצה שהיא תעשה בשנייה, אני רוצה שהיא תחשוב. אני רוצה שנחשוב ביחד.

- - אם יש צורך בדיון כזה שיכול להביא לפיתרון. אם דיון כזה יקדם פיתרון משפטי של הפרדה.

אין מצב כזה - - -

אין דבר כזה.

אין דבר כזה.

אנחנו מחוקקים. אני חושב שמה שחבר הכנסת חסון מעלה כאן – גם אני מרגיש מאוד לא נוח. כי ביחידות העבר התעסקנו - - -
אדוני היושב-ראש.

כן.

בשאלת העבר באמת עסקנו לעומק, וניסינו למצוא פיתרון כמעט לכל סוגיה מתפצלת: כולל סוציאליים, כולל העניין של החובות. פה אנחנו עוסקים בשוק העתידי שהוא הרבה יותר משמעותי מהעבר, ועוסקים בו באמת בחופזה. גם אני מרגיש פתאום.

אני לא יודע להגיד. יכול להיות שאתה צודק שהרווחים שלהם הם כאלה, שאפשר להשית עליהם את העניין ואין שום בעיה. יכול להיות. הרי ממה התחיל כל הדיון? הזעקה הגדולה שכולנו לא השלמנו איתה, שבן-אדם כבול. עמדו פה אנשים ואמרו: אנחנו לא רוצים מכם כלום, תנו לנו ללכת.

כבול היום, לא כבול עתידי.

תנו לנו ללכת. זה מה שהם אמרו. מה הם רוצים מאיתנו? ואנחנו אמרנו: מה זאת אומרת? לא נותנים ללכת? לא נותנים לכם ללכת, אפילו שאתם לא רוצים כלום? אמרו: לא, לא.

אז בעוד שנה יהיו עוד כאלה.

לא. אבל זה לא נכון. זה לא נכון.

אבל ההבדל הבסיסי הוא שאנשים שרכשו בשנות התשעים, הם לא האנשים שרכשו - - -

סליחה. למה אתה מפריע? למה את מפריעה כל הזמן? 20 דיונים ישבת בצורה יוצאת מן הכלל. פתאום התחלת לדבר, ואת מפריעה לכולם.

כי היום זה באמת נוגע למי שמוכר.

הבנתי. אז תירגעי.

אני איתך.

תודה.

אני חושב שמה שאומר חבר הכנסת יואל חסון, גם מבחינת האחריות שלנו, להתחיל עכשיו לעשות בינינו תחרות מי תומך בצד הזה ומי בצד הזה. אני מאמין שכולנו תומכים, שהשוק הזה יוכל להתפתח. כי בסוף הוא שוק שנותן אופציה לרכוש מקום להבראה ולנופש, - -

טוב. בוא נשמע את היועצת המשפטית.

- - יותר מאשר בתי-מלון.

חברים, אין לנו זמן.

בבקשה.

היועצת המשפטית, יש לך משהו לומר בעניין הזה?

כפי שאני הסברתי אתמול, והסברתי במספר מילים היום, הוראת מעבר לא יכולה להיוולד, אלא אם-כן זו הצעת חוק נפרדת שדנה - - -

בוא נעשה ממנה הצעת חוק נפרדת לעניין יחידות הנופש בעבר. נקודה. לא קשור לכלום.

בדיוק. בדיוק.

- - - תיקון לחוק הגנת הצרכן.

אפשר לעשות את זה?

כן, ודאי. נקרא לה: הצעת חוק יחידות הנופש. נקודה. בעבר, נקודה. והיא תעמוד בפני עצמה. לא צריך שהיא תהיה קשורה לשום חוק אחר. זה הכול.

זו המהפכה שרצינו לעשות, אדוני. זו המהפכה. לזה באנו. לזה אני באתי. לא באתי לשום דבר אחר. לא באתי לשום דבר אחר. חדרי הכושר – למדתי את הנושא, אני מכיר אותו. את הנושא הזה אני לא מכיר. אני לא אקח אחריות פה.

כל הסיפור של פיצול הצעת החוק – אני יכולה לפצל או להניח לקריאה שנייה ושלישית הצעת חוק מלאה או הצעת חוק מפוצלת – לא משנה – אבל שנולדת מהצעת החוק שפורסמה ב"רשומות" לקריאה הראשונה.
הנושא של יחידות הנופש – התקשרויות העבר של יחידות הנופש – לא היה כלול בכלל בהצעת החוק, כפי שאדוני יודע.

המקורית.

לא היה כלול בכלל. לכן, אינני יכולה להניח היום הצעת חוק שמדברת אך ורק על התקשרויות עבר של יחידות נופש. אני יכולה להוסיף את זה כתיקון להצעת החוק במסגרת - - -, ולכן גם הוועדה החליטה על פיצול שמדבר על העקרונות הכלליים, כן? ובתוספת הרביעית תהיה: יחידות נופש, ההתקשרויות העתידיות, ותהיה לזה הוראת מעבר. זה מקסימום הגמישות המשפטית והלוליינות שאני יכולה לעשות בנתונים הקיימים. זה אחד.
דבר שני, אני שבה ומזכירה לחברי הכנסת שבדיון אתמול אני הצעתי – ונדמה לי שאפילו משרד המשפטים או נציגי הממשלה הסכימו לקבל את ההצעה הזאת – לשתוק לגמרי ביחס לזכות ההשבה. זאת אומרת, לא לכתוב – לא שלא יהיה זכאי להשבה, ולא שיהיה זכאי להשבה. בהמשך, כשהוועדה תדון בחלק השני של הצעת החוק, היא יכולה לתקן את הנושא הזה ולהתייחס שוב לנושא של יחידות הנופש, העסקאות העתידיות.

- - -

- - -

הרי הצעת החוק פוצלה עכשיו. יהיה עוד חלק שאם הכנסת מקבלת היום את החלטת הפיצול, אז אפשר יהיה להכיל על החלק שנשאר, שמיועד בעצם לטיפול בחדרי-הכושר או בכל מרכזי הספורט ואולי בעסקאות נוספות. היא יכולה אז לתקן גם את מה שהוועדה תקבל היום.

את מציעה עכשיו לעשות את הסעיף שאנחנו אישרנו אתמול, רק בלי - -

לא להתייחס.

- - התייחסות בכלל - -

בדיוק כך.

- - לכל תמורה שהיא.

לנושא ההשבה. לא להתייחס בכלל לנושא ההשבה.

ואז את אומרת שאת משאירה את זה פתוח - - -

כרגע, זה מה שיהיה בקשר לעסקאות של יחידות נופש. כשבמסגרת הדיון, בחלק השני של הצעת החוק, אפשר יהיה להעלות את זה שוב לדיון, ואפשר יהיה לתקן את זה. כך וכך, בנוסח, כפי שאני הקראתי, כפי שאני אניח היום – ואם אני אספיק להניח היום את הנושא הזה – יהיה כלול סעיף שאומר שהשר, באישור ועדת הכלכלה, רשאי לתקן את התוספת הרביעית. ככה שבכל מקרה אי-אפשר יהיה לעשות את זה – או במסגרת חקיקה ראשית בחלק השני של הצעת החוק, או במסגרת תקנות שיובאו לאישור הוועדה לצורך תיקון התוספת הרביעית. כך וכך.

זה אומר, ומה שאת אומרת שאם לא מתייחסים להשבה – מה שבעצם מחייב ביניהם זה מה שיהיה כתוב בחוזה.

נכון.

לא, לא, זהו. זה נותח אתמול.

- - -

יש עכשיו עניין של פרשנות.

סליחה. נו, אני שואל אותה. לא אתם. אתם כבר לא בדיון. אנחנו רוצים לסגור. אם אני יושב-ראש, אני מוציא את כולם. שמענו מספיק, אני אומר לכם. היושב-ראש מוציא את כולם. אנחנו כבר לא בעסק הזה.

לא דיברנו.

עם כל הכבוד. אני אומר לכם: אם אני יושב-ראש, אף-אחד לא נשאר פה, רק חברי הכנסת. אף-אחד לא נשאר פה. אבל הוא יושב-ראש נחמד.

חבר הכנסת פרץ, יש עכשיו עניין של פרשנות. כי, לכאורה, אם החוק שותק בקשר לעניין הזה, הם יכולים להכניס הוראות בקשר להשבה, ולכתוב שלא תהיה השבה וכן תהיה השבה, תהיה השבה חלקית. הם יוכלו לכתוב מה שהם רוצים בהסכם. אבל, יכול צרכן, אם ירצה, או ארגון צרכנים, להביא את החוזה הזה לבחינה, או של בית-הדין לחוזים אחידים או של בית-משפט אחר במסגרת פרשנות של ביטול חוזה לפי חוק החוזים, ובית-המשפט יחליט אם הסעיף הזה – נניח שהם יכתבו שאין השבה – אם הוא חוקי או לא חוקי; אם הוא מקפח או לא מקפח; אם הוא פוגע בתקנת הציבור או לא פוגע בתקנת הציבור. זאת, כל עוד המחוקק שותק בקשר לעניין הזה.

ואם בתוך החוק הזה אנחנו מעבירים שכרגע הבסיס של כל העבר יתבסס על סעיף – אם אני זוכר טוב זה היה 14, 13. זאת אומרת, את הבסיס לעניין של יחידות הנופש, במקום הסעיף הזה, העתידי, אנחנו נתייחס כרגע לכללים שהיום מתייחסים לכללים למכירת יחידת הנופש – סעיף 14 או 13.

לא, לא, לא. זה סעיף חדש.

אי-אפשר לחבר אותם?

לא. זה סעיף חדש שדן בביטול עסקה. הסעיף הזה יאמר שצרכן רשאי – פחות או יותר. אני לא אומרת את הנוסח הסופי, אוקיי? – צרכן רשאי לבטל, בכל עת, עסקה מהסוג המנוי בתוספת הרביעית, ובלבד שהודיע על כך מראש לעוסק תקופה המנויה בתוספת האמורה, ושילם דמי-ביטול בשיעורים הנקובים באותה תוספת.
ויש סעיף נוסף שאומר שהשר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לשנות בצו את התוספת הרביעית. ואז תהיה תוספת רביעית שתאמר: יחידות נופש, הודעה מוקדמת – אני אתייחס גם לנושא – ובלבד שמסר הודעה מוקדמת בתקופה הנקובה בתוספת הרביעית. ואז יהיה כתוב שבתוספת הרביעית, העסקה לרכישת יחידות נופש – אני מדברת על משהו מאוד-מאוד כללי – עסקה לרכישת יחידות נופש, הודעה מוקדמת – נניח שהוועדה לא תשנה את מה שהוועדה החליטה אתמול בדיון, שיוצבע על הבקשה לדיון מחדש – הודעה מוקדמת תיכנס לתוקפה בתום שנתיים, לאחר שנה שבה נמסרת ההודעה, אוקיי?

בלי התייחסות להשבה.

בלי. לא התייחסתי.
ואז יש לי הוראת מעבר לגבי כל הסיפור של הנוסחאות שהוועדה החליטה לגביהן.

טוב. יש הסכמה?

אני לא יודע. אם זה הפיתרון המשפטי, לא נראה לי שיש. אין לנו דרך.

אני - - - תמכנו בפעם הקודמת, אתמול. אבל אם אין פיתרון אחר – פשוט זה הולך עוד פעם לבתי-משפט ולעניינים, וזה מה שמטריד אותי בסוף.

ייתכן שהוועדה תשלים את דיוניה עוד לפני שהמקרה הראשון יגיע לבית-המשפט, ותקבע את ההוראות הנכונות.

וגם ייתכן שהם לא יכתבו בחוזה - - - השבה. הם יבינו שהמחוקק יאמר את דברו אם הם יכתבו את זה בחוזים שלהם.

לא ייתכן שיקבעו זכות השבה, - -

בדיוק. משא-ומתן עם לקוח - - -

- - עם איזשהו סכום סביר. נניח, לצורך העניין, החלק היחסי שנעשה שימוש, - -

- - -

- - בתוספת x אחוזים. אינני יודעת.

לא, - - -

מה, ביניהם?

העוסקים.

כן. זה מה שיהיה כתוב בחוזה, - -

בחוזה ביניהם - - -?

- - ובית-הדין לחוזים אחידים יגיד שזו הוראה סבירה.

- - -

הם יכולים לכתוב בחוזה עכשיו.

בחוזה יכתבו מה שהם רוצים. אנחנו לא מתערבים בחוזה.

זה מה שהם עשו עד היום, ולאן זה הביא אותנו? חשבתי שאנחנו הולכים ללמוד ממקרי העבר.

אבל עד היום הוא לא היה יכול להשתחרר. באמת. מה הבעיה? באנו להשיג עיקרון. עכשיו, כשהשגנו אותו, אז אנחנו - - - נחמד.

רוצים עוד. תיאבון.

אני בעד. רק אני, כמו חבר הכנסת יואל חסון, מרגיש שבנושא של העבר התעסקנו מאות שעות, ובנושא של השוק העתידי, שיותר – יכול להיות שאתם צודקים. אני לא מרגיש יכולת לקבל החלטה. אין לי יכולת.

אבל את הדבר העיקרי, שכולם התקוממו שכובלים מישהו, גמרנו את העניין. אין כבילה יותר.

יש כל-מיני צורות של כבילה.

זו כבילה, חבר הכנסת פרץ. אי-אפשר להתעלם מזה שברגע שיש קנס יציאה כל-כך גבוה, זו כבילה. זו המשמעות.

שאתה יודע עליו מראש. שאתה יודע עליו מראש.

בסדר. אני יודעת על זה מראש, אבל עדיין זו כבילה.

- - -

גם בחדרי הכושר אני יודעת מראש.

לא, אבל לא הייתה לי אופציה בחדרי הכושר. את נותנת את הדוגמה הזאת.

יש אופציה. האופציה - - -

סליחה, את מעוותת.

- - - לא נכון.

תני לי, בבקשה. את מעוותת. את נותנת דוגמה של חדרי הכושר כל הזמן, וזה לא נכון. ברשותך, אין לי אופציה. בחדרי הכושר, יש לי מה שהיה עד היום – שגם כנראה לא יתוקן בינתיים – זה שעשו לי מחיר חודשי יקר ביותר, וכפו עליי ללכת למסלול שנתי. אין לי אופציה אחרת. אם אני רוצה ללכת היום, ללכת ולעשות, מלון באופן פרטי, אני לא יכול ללכת ליחידת נופש. יש לי אינספור אפשרויות - - -

אבל אני אסביר לך: - -

זה לא נכון שזה אותו דבר. - - - זה חדר כושר.

- - גם בחדר כושר שילמת מנוי לשנה, אוקיי? ואתה רוצה לבטל את זה - - - לחצי שנה, תבטל. אתה רק משלם קנס יציאה על חצי השנה שאתה לא עושה שימוש. זו המשמעות - - -

- - - בפרופורציה אפילו. זה לא אותו דבר.

- - -

שאלה אחת, לשאול את היועצת המשפטית: מה שתיארו כאן לגבי בתי-אבות, כן? האם, נניח, שמישהו שהשתמש ביחידת נופש שלו במשך 15 שנים. הרי היום, אם הוא רוצה למכור אותה הוא מוכר אותה במחיר מלא, נכון? הוא יכול למכור אותה בכל מחיר שהוא רוצה, את הזכות הזאת. האם את אומרת שאם אחרי, נניח, תקופה שהוא השתמש ורצה למכור, אז מחיר המכירה יהיה מוגבל או שהוא יהיה חייב להחזיר את זה לבעלים? יהיה מותר לו למכור?

הוא לא מוגבל.

הכול תלוי בהסכם.

כי בבתי-האבות הוא חייב להחזיר לבעלים. הוא לא יכול למכור בעצמו.

חבר הכנסת פרץ, אין היום הוראת חוק המגבילה את העוסק מלקבוע בחוזה סעיף המגביל את העבירות. דהיינו, גם היום הם יכולים בחוזה לומר - - -

אז זה לא טוב. זה נגד הצרכן.

- - - הסכמה.

זה עמוק. זה עמוק.

- - - time sharing.

אדוני, אני יודעת על תיק בבית-משפט שהתנהל נגד אחת החברות פה, שהם סירבו, שאדם מצא לו את הקונה כבר, הם סירבו להעביר. הם מתלים את ההעברה בהסכמה, על אף שבעצם הסכום הראשוני כבר שולם; על אף שבעצם לא בדקו את היכולת הפיננסית.

עסקת time sharing - - -

זה לא בסדר.

זה לא בסדר.

זה לא בסדר.

- - -

- - -. אני לא יודעת על איזו חברה ספציפית את מדברת, אבל עסקת time sharing כעסקה - - -

זה לא בסדר.

זה הכול? אין יותר דברים שלא בסדר? מה עם דמי האחזקה שהם - - - עכשיו? איך הגיעו למצב הזה?

אנחנו כבר גמרנו עם זה, הלו.

אבל פתרנו את זה.

פתרנו - - -

- - -

- - - עוד לא פתרת שום דבר.

אבל כן נגמר. אתה לא היית אתמול בערב כדי לדעת - - -

פתרנו. פתרנו אותם.

- - -

קדימה לא פתרנו.

זה שירצה, - - - מדמי-אחזקה. הוא לא משלם.

קדימה זה מורכב, כן.

זה לא פיתרון מה - - -

אדוני, אני הייתי ברשות דיבור, - -

כן, בבקשה.

- - רציתי להגיד משהו על העניין הכלכלי.

- - - לנו פיתרון.

כן, אבל די, חבר הכנסת פרץ. די. דיברתם חצי שעה.
כן.

תראו, הוועדה - - -

- - - לנו פיתרון. אני לא רוצה לדון בעתיד. נקודה.

אני לא רוצה גם.

זה הכול. רוצים לבטל את הכול, נבטל את הכול. זה חוסר אחריות.

מה אתה רוצה? שאני אמשוך את ההצעה? אני יכול למשוך - - -

מה אתה יכול?

אני יכול למשוך את ההצעה - - -

לא, אתה לא יכול. זה כבר בידי הוועדה.

אתה לא יכול

אני יודע שאני לא - - -

זה חוסר אחריות מצידנו לדון בעתיד.

אני לא רוצה לדון בעתיד.

לא אחריות כלפי הצרכנים ולא כלפי העוסקים.

אני לא רוצה לדון בעתיד.

אנחנו לא רוצים להחליט בעתיד. אתם מאלצים אותנו להחליט החלטות בלוח-זמנים בלתי ראוי לחלוטין. אם אין פיתרון משפטי, יכול להיות שהכול יתבטל, אז מה נעשה. כל מה שהשגנו ילך.

שעוד לא התייחסנו למכתב של השר, שמעוות לחלוטין את מה שהסכמנו. אבל זה סיפור אחר.

אבל, אדוני, לא רוצים לדון בעתיד. תמצאו לנו פיתרון לדבר הזה. יש כאן החלטה עקרונית ללכת למהלך דרמטי, שיציל את האנשים בעבר. צריך לחשוב כאן חשיבה יצירתית.

די, אני לא יכול. יש שחוזרים על טענות 200 פעם.

אבל תתייחס.

תאמין לי שאני אתייחס. את אותן הטענות – אם אני אנתק מהפרוטוקול הזה – אפשר להלביש בכל דיון של ועדת הכלכלה. בכל דיון אפשר להגיד: זה מורכב, זה מסובך, בואו לא נחליט.

לא, לא, לא.

בוא, תאמין לי. אבל עזוב, לא משנה, הטענות שלכם עומדות. רואים שאנחנו לא מתקדמים.
כן.

אני רוצה רק להגיד את העניין הכלכלי, וממש על קצה המזלג: במה שהוועדה - - -

- - - חשובה.

אני בסוף מצביע.

תסמס לי. תסמס לי, אני חוזר. אני לא יכול לשמוע את זה.

אין בעיה.

אני הבנתי את העיקרון, ואני מוכרח ללכת לפגוש - - -

במה שהוועדה החליטה אתמול, היא כבר עצם הרעיון של הכנסת זכות ביטול. אפשר לבטל פרוצדורה כזאת ואחרת כל הזמן. הוועדה שינתה כבר את המשמעות של מה זה time sharing, ואני אגיד מדוע – מבחינה כלכלית פשוטה מאוד: עד עכשיו הייתה עסקה שהיא כובלת, לא במובן השלילי של המילה כובלת, אלא שני הצדדים צריכים לקיים אותה.

כובלת גם במובן השלילי - - -

סליחה, אני לא הפרעתי לך כשדיברת.

אני לא דיברתי.

הייתה עסקה, ששני הצדדים חייבים לקיים אותה. העסקה הפכה עכשיו – אם לוקחים את זכות הביטול, היא הפכה להיות עסקה אחרת לגמרי – שהיא עסקה שנותנת אופציה. זאת העסקה. אין צל צילו של ספק מבחינה כלכלית. כל כלכלן יגיד את זה.
מה קרה? היות ובכל פעם מחליט הצרכן מחדש אם הוא רוצה לקחת את השוטף, העסקה היא עסקה שנותנת אופציה לצרכן לקנות במשך כך וכך זמן – יש עוד עסקאות כאלה בשוק – שירות במחיר מאוד מוזל באופן יחסי לכמה שזה מלון רגיל: וזאת על האופציה הזאת, להחליט לקנות את השירות הזה, הוא משלם סכום בהתחלה. הסכומים לא יהיו כמו שהיום, כי זו עסקה חדשה שהמהות הכלכלית שלה – השוק ייצור משהו אחר. אין שום תקדים בכל הדברים שאתם מכירים שמחזירים, משיבים עלויות של אופציה. אופציה, ברגע שקנית את עצם האופציה, אתה יכול אחר-כך לא לקנות את השירות. אתם רוצים להחזיר השבה על האופציה? אז אני אגיד לכם שתווי שי של "קו-אופ" ושל "שופרסל", שזו תעשייה של, נדמה לי, שבעה מיליארד שקל או משהו כזה, זאת רק אופציה לקנות מוצרים. יש לו תאריך סיום. לא השתמשתי, שיחזירו לי את מה שקניתי. לא מחזירים.

הוועדה עובדת גם על זה.

אז אני אגיד לכם שהקופונים שאני מקבל כל - - -

ישנה הצעת חוק שמונחת על שולחן הוועדה בנושא.

סליחה, רגע. אבל אני לא מפריע לך, גברתי, מנהלת הוועדה. אני לא מפריע לך, אל תפריעי לי.
אני אגיד לכם שכשאני מקבל כל יום למייל קופונים כאלה: "גרופון" או לא יודע איך קוראים להם, שאומרים לי: תשמע, שלם 3,000 שקל, ותוכל לקנות תוך שלושה חודשים, "אם יבוא לך", מכונית, במקום ב-150,000 שקל, ב-120,000 שקל. זאת האופציה. שילמתי 3,000 שקל, התחרטתי, מישהו נפטר במשפחה. משהו קרה. מחזירים לי את ה-3,000 שקל? על מה אתם מדברים?

לבטל אופציה? אין צל של תקדים לעניין הזה. אופציה נרכשת, ובאותו רגע היא של הזה. זה לא חלק מהשירות. העסקה תתומחר אחרת לגמרי. השוק העתידי שאתם מדברים עליו, אם קיימת הוראת ביטול, הוא שוק של רכישת אופציה, ואחר-כך ניצול האופציה. אתם נותנים לבן-אדם לבטל, אז אי-אפשר להחזיר את עלות האופציה.

אפשר להסתכל על כל עסקה כעסקה לרכישת - - -

אני לא מדבר על הכמות, אבל זה בפירוש ככה.

אין רכוש - - -

אגב, זה גם יימדד ככה. העלות של האופציה היא לא 37,500 שקלים, נגיד, מתוך 50,000 שקל או משהו כזה. יש איזה תמחיר בשוק כל הזמן. השוק משתנה. השוק יורד, השוק עולה. זה נורא מורכב כמה להחזיר, לא להחזיר. מה זה בנק? אנחנו לא מדברים עם בנקים שמחזיקים את הכסף בכיס.

בנק מחזיר את הכסף עם ריבית והצמדה. אתה מחזיר לו פחות כסף.

הוא לא מחזיר.

לא, להיפך. בבנק, השירות הוא שהוא נותן לך כסף, והוא מקבל על זה ריבית. עכשיו, אתה רוצה להפסיק את השירות המתמשך – זו לא אופציה. אתה רוצה להפסיק את השירות המתמשך, אז אתה מפסיק. פה, זו אופציה לצרוך שירות שעוד לא צרכתי אותו בכלל. הם רוצים להחזיר לי - - - אופציה.

תודה, אדוני. תודה.

כן.

רק כמה מילים לדברי האדון המכובד: ראשית, להציג את העסקה שהייתה קיימת כעסקה מאוזנת, שבה אף-אחד לא יכול להשתחרר, וזה ההסכם – זו הצגה מאוד מעוותת, מאחר וצד אחד היה יכול להעלות את דמי-האחזקה כרצונו, לשנות את תנאי המלון כרצונו.

- - -

רגע, בבקשה. אדוני, אני הקשבתי.
וזו הצגה מעוותת. זו הייתה עסקה לא הוגנת, ולדעתנו גם הפיתרון שהוצע אינו הוגן.
לענייננו, להצגה של העסקה החדשה כאופציה, היא משונה. אני לא מכירה אף אופציה שאני משלמת דמי-אחזקה שנתיים עליה. אני קונה זכות. יש הבדל דרמטי בין זכות לאופציה: על זכות אפשר לוותר ולקבל את הכסף בחזרה, אולי בתשלום איזשהו קנס. זה לא לקנות אופציה. כשאני קונה אופציה, לקבל 3,000 שקל להנחה ברכב, כבודו, אני לא משלמת על דמי-אחזקה שנתיים על האופציה הזאת. אני לא מכירה את זה, גם אם מימשתי וגם אם לא מימשתי – אני לא משלמת עליה דמי-אחזקה שנתיים.

טוב. חברים, תודה רבה.

משפט אחד, אדוני, אם אפשר.

לא, לא, - - -

אבל את נהנית עבור שירות. ברגע ששילמת - - -

- - -

אדוני, אני משלמת גם אם אני לא נהנית, וגם אם אני נהנית, וגם אם אני לא נהניתי. והמלון השכיר את זה למישהו אחר, אני עדיין משלמת.

מה זה "השכיר"?

ואם אני ארצה אני גם אשלם 5,000 שקל.

בעתיד זה לא יהיה ככה, את מסכימה איתי.

אבל זה לא נכון - - -

זה לא מדויק.

- - - שבעתיד זה יהיה ככה.

אני יודעת מה יהיה בעתיד.

אתם לא תיתנו שזה יהיה בעתיד.

את מדברת על הסכמים משנות התשעים - - -

- - -

החוק פה לא נותן התייחסות לדמי-האחזקה.

מספיק עם הוויכוח.

- - -

אתם כל הזמן נתפסים - - -

כן, בבקשה. בדקה.

דמי-האחזקה הם לא לא חוקיים, נכון? הם לגיטימיים.

אבל אם - - - שמי שלא משלם דמי-אחזקה, לא נהנה מהשירות, לא צריך לשלם דמי-אחזקה?

אבל מספיק. מספיק. גברתי.

ברור. אם הוא הפר את העסקה, הוא לא. מה זאת אומרת.

אם יש לי דקה אני אגיד שני דברים: הדבר הראשון, דברים שנאמרו פה על האיזון בין שני צדדים, עם כוח כלכלי כמעט שווה, מזכיר לי את הפיל והעכבר שהולכים בדרך, והעכבר אומר לפיל: תראה כמה אבק אנחנו עושים. אז זה האיזון. זה האיזון.
עכשיו, אני רוצה לומר משהו על ללמוד מהעבר, ולא להגיע בעוד כמה שנים לאותו מקום שכל-כך הרבה זמן אנחנו הקדשנו לו בשבועות האחרונים. אנחנו פה יוצרים, עם הסדרים לא מתאימים, את המקרים הסוציאליים ואת המסכנים שחבר הכנסת פרץ כל-כך דאג להם בהקשר הזה, לעתיד לבוא. "קלאב הוטל" היא האחרונה שיכולה לבוא ולרחוץ בניקיון כפיה, על רקע ההתנהגות הכוחנית שלה שרמסה את ההגינות בהתנהלות מול הצרכנים; על רקע דמי-האחזקה שהיו כמו חתול בשק, ששינו לחלוטין את כדאיות העסקה בין צרכן שהובטח לו אל"ף, כולל שהובטח לו שברגע שהוא ירצה למכור יש מיליון קופצים ו"קלאב הוטל" תעזור לו, למצב שאליו הגענו.
זה הרקע שצריך להיות לנגד עיניכם. ו"קלאב הוטל", עם הדיבורים המאוד יפים שלה, על-ידי הנציגים המאוד מיומנים שלה, לא צריכה פה להוליך שולל את הוועדה הזאת. אחרת, נחזור לאותו מקום.

יש פה נציגים חוץ מ"קלאב הוטל". ברשותכם, אני רוצה להגיד כמה מילים. אפשר כמה מילים, ברשותכם?

נציג של מי אתה?

של "פתאל". לא רק "קלאב-הוטל".

דיברתם. דיברתם. דיברתם, גמרנו.

לא דיברתי.

סמנכ"ל כספים, ההיבט הכספי.

אני רוצה להגיד רק שתי מילים: חוץ מהשוק של "קלאב-הוטל", יש עוד - - -

חגי, שמך?

שחר. שחר עקה, סמנכ"ל הכספים של "פתאל".

חוץ מ"קלאב-הוטל" יש את "ישרוטל", יש את "פתאל", שמכרו. ואני חושב שהעסקאות שקשורות לבתי-המלון שלנו ושל "ישרוטל" הן לא בבית-משפט, כי זה לא אותן עסקאות.
מה שאתם עושים פה, אתם הורגים שוק עתידי שחי ונושם בכל העולם. אנחנו גם עובדים באירופה. הדברים האלה עובדים בכל העולם, וככה מממנים בתי-מלון. המצב בארץ הוא שהיום לא בונים בתי-מלון, כי אין מימון. קשה מאוד. אני לא זוכר מתי בנו בפעם האחרונה בית-מלון בים-המלח או באילת. אין. אנחנו מתכננים לבנות מלון נוסף באמצעות אותן זכויות נופש. מה שאתם מתכננים כרגע לעשות זה פשוט לגדוע את הענף הזה, ולא ייבנו פה שום דבר יותר בשנים הקרובות.
מה שאנחנו עושים עובד נהדר. אין בעיות. אני לא רואה סיבה, בגלל עסקאות אחרות, לשנות את כל העתיד של כל הענף הזה. זו נקודה ראשונה.

גם סוג האוכלוסייה שבאה וקנתה יחידות נופש לפני 20 שנה – אני הייתי אז סטודנט. אני זוכר, הביאו אותי לאיזה כנס. לא היה לי גרוש, וניסו למכור לי יחידה. היום זו לא אותה אוכלוסייה. כל אחד בא עם שני עורכי-דין. יש לו כסף. הם לא לוקחים משכנתאות בשביל זה. זה לא אותו סיפור בכלל. ואתם באים עוד פעם.

ממה נפשך? אז הכול בסדר. אז אף-אחד לא - - -

- - -

לא הכול בסדר. אני אגיד לך מה יכול להיות לא בסדר: מחר יש טילים על אילת, יותר מהקצת שהיה באוגוסט. וכולם מחליטים, אילת לא טוב. עכשיו הם רוצים לבטל את העסקה. מה אני עושה? מה יש לי כסף על העץ? הכול בבלוקים. כמו שאמרו קודם, לפניי: שיבואו וייקחו את האסלות. זה לא בר-ביצוע בכלל.

לא יהיה ענף בכלל.

ולא יהיה ענף. זה פשוט לא הגיוני.

כן.

משפט אחד: ההצעה שעומדת על הפרק כרגע, מדברת על כך שתהיה זכות ביטול בעוד מספר שנים, ונושא ההשבה יהיה בהסכם שבין הצרכן לבין העוסק. זאת אומרת, הם עדיין יכולים לקבוע כל סכום שהם רוצים בתור – עדיין יש להם את הזכות לקבוע בהסכם.

יש לנו עכשיו שתי אופציות, אני מבין, נכון?

לא, קודם צריך להצביע על הרוויזיה - - -

מה?

צריך להצביע על הרוויזיה שלך.

בלי הסכמה?

מה?

בלי הסכמה?

לא, אם יש בכלל רוויזיה, צריך לאשר את הרוויזיה שלך.

יש רוויזיה.

אתה תומך ברוויזיה?

מה?

אתה תומך ברוויזיה?

לא יודע. תלוי - - -

אז מה אתה חושב, שאני בגן-ילדים? באמת - - -

אם הייתי חושב שאתה בגן-ילדים הייתי בא עם כדור. במשחק, כמובן.
אבל בוא נגיע להסכמה. בוא נראה מה עושים עם הסיפור הזה.

יש שתי אופציות. עם שתי האופציות אני יודע לחיות. אם יש אנשים פה שחושבים שצריך עוד זמן ללמוד. אני רואה כמה זה בוער בחברי הוועדה. אני יכול גם לסיים את החקיקה היום, אין לי בעיה. אבל מה שאתם רוצים.
אם מה שהיא הציעה מקובל, אני מוכן להתקדם.

שהסעיף שאישרנו אתמול - - -

ואם לא, נתכנס במועד מאוחר יותר היום ונצביע.

הסעיף שאישרנו היום בלי ההתייחסות להשבה?

מה שהיא הציגה.

כן. כן.

שלדעתי, זאת טעות של הוועדה, אבל אני רק יושב-ראש הוועדה.

זאת אומרת, אתה חושב שצריכים להתייחס להשבה אבל בדרך אחרת.

כן, לדעתי.

הצלחת לייצר מנגנון להשבה? בוא נגיד שאנחנו הולכים למנגנון להשבה, איך נדע לייצר מנגנון של השבה עכשיו?

מה הבעיה? או שיש לך מקדם שחיקה שנתי. או שאתה אומר: חלק פרופורציונאלי פחות – כמו שאמרת בחדרי הכושר – אחוז מסוים, שאתה תקבע אותו. סדרי-גודל.

ומה עם האופציה?

זה לא מדע מדויק. אין פה קרן לייזר שצריכה לגעת בדיוק בנקודה. מספיק שאתה בתחום סביר – תאמין לי, זה בסדר.

ומה עם האופציה שבכלל לא להתייחס לעתיד? אין דרך לדבר הזה?

כבר שמעת - - -

זה כבר פלופ. זה כבר מאחורינו.

זה מאחורינו.

יש או את האופציה הזו, שהיא אופציה שלא מתאימה לוועדת הכלכלה – לאופי שלה ולהתנהלות שלה. אבל אם נקלענו עכשיו ליום אחרון, אני יכול ללכת ולגייס עכשיו, נתחיל בגיוסים ונחזור בשעה ארבע. אבל יש לנו מספיק על הראש.

תראה, אבל בתנאי שאנחנו מצביעים ביחד על הדבר הזה. זה - - - שהסכמנו עליה, על מה - - -

אני לא אעשה לך את מה שאתה ניסית לעשות. מה שנסכם, נהיה.

מאה אחוז.

מה עכשיו?

עכשיו אתם בכלל גיבורים.

לא, זה לא העניין. לא, לא.

הוא רצה שאני אצביע איתו - -

על?

- - על הרוויזיה. לנעול את החוק.

אני אגיד לך, כמו שאמרתי אתמול, תשמע: אמרת את הדברים מאוד ברור אתמול בפרוטוקול.

נכון.

אני לא רציתי - - -

לפי הכללים זה נכון.

נכון, מה לעשות?

הוא אומר לי: בוא נצביע. נותן לי הרגשה, כאילו – בוא נצביע, נפתח את הסעיף. אבל הידיים היו מתרוממות הפוך.

בלי - - -

ידעתי שאתה יודע. מה אתה חושב שאני חושב שאתה לא יודע.

טוב. נו, הלאה. סלחתי.

לא, איך לך מה לסלוח כי לא הייתה כוונת זדון.

אני רוצה להגיד לך שאני אמרתי אתמול שהיה הכי קל, בגלל הסיבוך של הדבר הזה, להרוג את כל החוק. אני לא רציתי להרוג את החוק. אני נשארתי אתמול עד 20:00 בערב כדי לא להרוג את החוק, ולא הייתה הסכמה על הדבר הזה. היה פה ויכוח עם היועצת המשפטית ועם מנהלת הוועדה באותו עיקרון בדיוק, ועם חברים נוספים. אז לא רצינו להרוג.

נגיד שנסכים על מה שהיועצת המשפטית הציעה, מה אתה עושה עם מכתב השר? זו הסתייגות - - -

מה זאת אומרת? זה נרשם כהסתייגות. מה זה.

לא. אין הסתייגות של שר בקדנציה הזו, שעברה כנגד עמדת ועדת הכלכלה. אין. אז יהיה היום תקדים, אם יהיה. אין דבר כזה. תלך סטטיסטית.

הוא גם כותב כאן דברים שבכלל, שהשר.

בסדר.

אבל זו הסתייגות? הסתייגות אומרים לסעיף זה, לסעיף זה.

לא, לא, לא, הם ביקשו - - -

מה זו הסתייגות? זו הסתייגות למכתבים.

לא, לא, זה בסדר.

אבל אין נוסח.

זה בסדר גמור, אדוני. זה בסדר גמור.

אין נוסח. אין נוסח שמונח היום בפני הוועדה.

לא זו הבעיה.

הוא מציע את הפשרה שאני חושב - - -

זה בסדר גמור. אני עושה את שירותי הניסוח.

היא מציעה את הניסוח של הפעם הקודמת, בלי התייחסות לנושא ההשבה בכלל.

בלי התייחסות לנושא ההשבה?

כן.

זה פשוט מחזיר אותנו לבתי-המשפט, אבל מה זה משנה?

כן, זה בחוזים.

לא. זה לאו דווקא, חבר הכנסת פרץ.

יש הרבה שמתפרנסים מזה, מה.

חבר הכנסת פרץ, לאו דווקא. - - - במסגרת הצעת החוק הנוספת, - - -, ובכנסת הבאה, כן. אבל יש - - -

פתוח, פתוח.

בטוח.

לא יהיה - - -

בדיוק מה - - -

אף-אחד לא ימכור כל עוד אין לנו ודאות.

תקריאי את הסעיף הזה.

לא נמכור כל עוד אין לנו ודאות.

מי יציע עסקה כזאת לצרכן, שהוא לא יודע מהי התוצאה - - -

חבר'ה, זה או זה. או שתהיה פה עכשיו התייחסות להשבה, שבאמת אני לא יודע מה יהיה הסוף שלה.

אז השבה צריכה להיות כמו שהייתה. כמו שקבעתם. קבעתם אתמול שאין השבה. אז היה לזה היגיון - - -

לא קבענו - - -

האם נקבע עוד קנס של 5,000 שקל?

זה ההיגיון הבריא שלך?

כן, זה ההיגיון הבריא שלי.

כן?

לי יש היגיון בריא - - - מה לעשות? יש עוד היגיון - - -. לא רק שלך. לא רק המועצה לצרכנות.

נראה אותך פועל עם ההיגיון הכלכלי הזה בתחומים אחרים.

נראה אותך פועל בהיגיון הכלכלי. - - - משהו כלכלי? אתה יושב במועצה, מנהל - - - אתה - - - חברה? אתה מנהל משהו? אתה מנהל מלון? עסק קטן?

לא, אבל אני מגן על הגינות הצרכן ואתה לא.

- - -

אבל חוק שותק מפנה אותנו לחוק החוזים. מעבר לזה שהוא מפנה אותנו לחוק החוזים, יש הסדר - - -

משפטנים גדולים יש פה בחדר הזה, אבל אף-אחד לא נתן פיתרון איך אפשר לא להתייחס בכלל לנושא העתיד. - - -

אבל העניין הוא שבחוק שותק, אנחנו צריכים לזכור שבהוראת המעבר - - -

חברים, אנחנו סיימנו את הדיון. ועוד רגע אני מאמץ את הצעתו של המנוסה והוותיק ממני לפנות את האולם. מעכשיו תנו לנו לנהל את העניינים.
מה הצעתכם, הסכמתכם?

אני חושב שלפני שאנחנו נותנים הסכמה צריך לחפש דרך, איך הצעת החוק של יחידות הנופש - - -

אבל אנחנו חוזרים עכשיו. זה ריקוד תימני נהיה. דנו בזה, אין אפשרות. יש שתי אפשרויות שהציגה היועצת המשפטית.

לא, אין דבר כזה "אין אפשרות".

אין אפשרות יותר – אין זמן יותר לדון בזה ולחפש אפשרות. יש כרגע או אפשרות - - -

אדוני תמיד יכול לערער על החלטותיי בפני היועץ המשפטי של הכנסת, ואם היועץ המשפטי של הכנסת - - -

לא, לא. אני לא, באמת. אני לא שם.

אז אני הסברתי שאני עשיתי את מקסימום המחשבה היצירתית כדי לאפשר.

אני לא נמצא, לא מערער על שום דבר.

משום מה, - - - הפסיקות המקצועיות שלך.

אני חושב שגררו אותנו למקומות: התחלנו עם מכוני הכושר, ונגררנו ליחידות הנופש קודם, נגררנו עכשיו ליחידות הנופש העתידיות – בכלל שכחנו איפה התחלנו. אנחנו היינו מכוני הכושר בכלל. זה לגרור אותנו למקומות, ובגלל טיעונים משפטיים. משפטנים זה יצירה, שמה שנקרא נותנת לנו כלים.

אני לא הבאתי את זה. אדוני, חבר הכנסת פרץ, אני לא הבאתי לשולחן הוועדה את הנושא של יחידות הנופש. חבר הכנסת יואל חסון יודע בדיוק מה הייתה דעתי מלכתחילה על כך שהנושא הזה - - - בהצעת החוק.

אבל אף-אחד לא בא אלייך בטענות.

הוא אומר: המשפטנים, המשפטנים. זה לא, סליחה.

לא, אני אומר שהמשפטנים צריכים לתת לנו פתרונות.

היא הציגה את ארסנל הפתרונות.

אה.

לא אמרתי חלילה. אני לא אומר דבר.

טוב, בסדר.

ההיפך. השאלה היא אם אנחנו הולכים לוועדת הכנסת או למישהו שמחליט, אנחנו מודיעים שבגלל שזה עומד בפני עצמו זה נושא חדש, ולכן הולכים לוועדת הכנסת. וועדת הכנסת תחליט שזה לא נושא חדש, ואז זה יעמוד בפני עצמו.

לא, לא, זה לא מנגנון - - -

מה לא מנגנון?

מי שרוצה להציע נושא חדש, רוצה לתקוע את הצעת החוק.

לא, להיפך.

ביום פיזור הכנסת לטעון נושא חדש, זה - - -

אני לא רוצה לתקוע את ההצעה.

אז מה?

להיפך. אבל אתה לא יכול - - -

הוא רוצה להיכנס לעתידי. צריך לפתור את זה.

אני לא רוצה להכריע בעתידי, מה אני אגיד לך.

בוא נחשוב על זה. אני לא רוצה להתעסק בזה בכלל.

תשמע, גם אני רוצה לפתור את הגרעין האירני במדיטציה – אין, לא הולך. אין לנו זמן. חברים, אם היה לנו מחר - - -

אבל אתה לא יכול לאנוס אותנו, לעשות הצעת חוק לא ראויה. אני לא מבין - - -. לא ירדנו. אתה יודע, כל דיון אצלך – לזכותך ייאמר – שאתה יורד לפרטי פרטים, מזמין מומחים. פה אין לנו כלום. אין לנו מושג. אני רוצה שמשרד התיירות יגיד לנו מה התכניות העתידיות שלו ליחידות נופש. אולי הוא רוצה לסגור - - -

קודם-כל, שייבנה עוד מלון בישראל.

אולי הוא רוצה לסגור את השוק הזה. אני רוצה לדעת הרבה דברים.

אנחנו הולכים לבנות עוד בניין – אז, אולי. אם יהיו יחידות נופש.

- - - שיושבת כאן, זה שני משרדים בנושא הזה.

מי?

משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה - - -

ומשרד התיירות לא מוצא לנכון להגיע.

משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ומשרד המשפטים מייצגים את עמדת הממשלה בעניין.

לא, בסדר. משרד התיירות לא - - -, לא סופרים אותם עכשיו - - - כי הם לא נמצאים בשיקולים שלנו. אבל כשמדברים על פיתוח של ענף נופש עתידי, הם הופכים מאוד משמעותיים. עד היום דיברנו על העבר, על לפתור בעיות סוציאליות – זו לא בעיה שלהם, של משרד התיירות. אבל כשמדברים על מעמדו של הענף בתוך שוק שלם, זו בעיה שלהם. לא צריך - - -

חברים, או שאנחנו מתקדמים או שנפסיק את הדיון, כי יש לכם פה רוב. ואנחנו ניפגש ב-15:30.

אוקיי.

מה שאתם רוצים. אתם רוצים להתקדם עכשיו? אני מבין שעכשיו יש לכם רוב, אי-אפשר להתקדם לשום כיוון. אתם לא רוצים, לא את זה ולא את זה. הציעה פה שתי אופציות. אופציה אחת, אני חושב שהיא 90% הולכת לכיוון שלכם, מה שהיא הציעה.

מה.

האופציה שהיא הציעה זה 90% - - -

טוב, בוא נתקרב. מ-15:30 שיעשו התייעצויות, בינתיים. בסדר? בוא - - - 15:30. אוקיי.

חבל, אבל. זה עלול לא - - -

חבל על מה? אתה רוצה להסכים לזה, בבקשה. אני חושב שמה שהם טוענים – מי זה שם? איזה נציגים?

- - -, רגע, לא. אבל - - -

גם "קלאב-הוטל", וגם "פתאל".

הבחור הזה, מה הוא?

"פתאל", "פתאל", "פתאל".

רגע. סליחה, עזוב אותו.

שרק תהיה הבהרה, ולא תהיה אי הבנה: 15:30 זה משחק פתוח מחדש.

מה פתוח?

אני הולך על ההשבה - - -

- - -

לא, לא.

אם אתה חושב שזה נכון, תעביר.

אני חושב שזה נכון, מאה אחוז.

אז יאללה, למה - - -

רק כרגע אין לי רוב פה.

תעשה את זה, מה הבעיה? אם זה נכון ולדעתך הענף לא ייהרס, אז יאללה, מה הבעיה?

אין לי ספק שהענף לא ייהרס.

ברור שהוא לא ייהרס.

אוקיי. בסדר גמור.

- - -

כל מי שלא מנהל את הענף יודע שהוא לא ייהרס. יפה מאוד. מר חרותי יודע שהענף לא ייהרס. מר חרותי הוא היועץ של הוועדה. - - -

איך מממנים היום בנייה של בתי-מלון? תגידו לי, איזה בתי-מלון בנו בעשר השנים האחרונות באילת ובים המלח?

בירושלים בונים עכשיו בתי-מלון.

אילת וים המלח.

בירושלים נבנה אגף ליחידות נופש - - - האגף הזה נבנה - - - מיחידות נופש. אולי כדאי שתבדקו את הנתונים שלכם לפני שאתם זורקים.

אף-אחד לא מפריע לך - - -

בירושלים מוכרים דירות יוקרה - - -

- - -

- - - חמש דקות התייעצות.

חמש דקות.

הענף לא ייהרס, פשוט לא יהיו עסקאות.

נעביר לכם. אין שום בעיה.

לבעלי היה - - -. כמה בתי-מלון בנו אז בגלל השיטה?

אולי זאת הבעיה?

בנו ועוד איך בנו: "ישרוטל" בנו, "פלאז'ה" בנו, "הרודס" בנו. ועוד איך בנו.

לא, לא צריך - - - יש לנו ועדות - - -, ארוחת צהריים. מספיק חמש דקות.

חמש דקות.

חמש דקות. טוב, חמש דקות הפסקה.

חמש דקות הפסקה.

כלומר, הישיבה תתחדש - - -

בעוד חמש דקות.

חמש דקות.

<(הישיבה נפסקה בשעה 14:00 ונתחדשה בשעה 14:05.)>

אנחנו מחדשים את הדיון. כן, חברי הכנסת.

חבר הכנסת חסון, בבקשה.

אנחנו מוכנים להצעה של היועצת המשפטית, של הנוסח של אתמול, ללא התייחסות לנושא ההשבה בכלל.

אוקיי. מי בעד פתיחת הנושא מחדש?

מה זאת אומרת? רביזיה.

רביזיה עכשיו שהוא - - -

בבקשה.

הצבעה
בעד פתיחת הנושא מחדש – 4
נגד – אין

נמנעים – אין

ההצעה לפתוח את הנושא מחדש נתקבלה.

פה אחד. נפתח. תציגי נוסח, בבקשה.

כמובן לא נוסח אלא עקרונות בלבד.

עקרונות.

לא, מה שאתמול.

ותשלימי.

קודם-כל, את מה שיהיה בסעיף הכללי אמרתי כבר. התוספת הרביעית - - -

הרביעית תהיה רק בסעיף המסוים.

רק על הסעיף של אתמול.

- - -

כן, ברור.

לא צריך לפתוח אותו. מה שניסחתם אתמול, נוסח.

התוספת הרביעית, שכמובן לא מנוסחת לי, תהיה: כשרות עסקה לרכישת יחידות נופש. הודעה על הביטול תימסר בכתב, ותיכנס לתוקפה בתום שנתיים מהשנה שבה נמסרה הודעת הביטול, וזהו. נדמה לי שזה כל - - -

נכון. זה הכול.

היה עוד משהו? רגע, תזכיר לי עוד משהו.

אני אגיד לך מה שאמרנו בפעם הקודמת – - - - מה שכתבת בדיוק – אני רוצה להקריא את מה שהסכמנו אתמול, בסדר?

בתום שנתיים מהשנה שנמסרה - - -

זה מה שאמרתי. זהו.

נכון. - - -

עורכת-הדין בנדלר, אני יכול להקריא את מה שהסכמנו אתמול?

זה בדיוק מה שאני אמרתי. אין שום דבר נוסף. אתה פשוט ניסחת את זה, וזה לא ניסוח משפטי. אנחנו מדברים - - - הזה; לא על מתי.

טוב, הלאה. בסדר, בסדר. אוקיי. זהו, את צודקת. בואו, בלי השבה וגמרנו. תורידי את ההשבה.

לא - - -

אין התייחסות לעניין הזה.

לא מתייחסים לזה.

אין פשוט התייחסות להשבה.

סוכם מה שהציגה היועצת המשפטית.

גמרנו.

מי בעד העקרונות, כפי שהוצגו על-ידי היועצת המשפטית?

הצבעה
בעד העקרונות – 4
נגד – אין

נמנעים – אין

ההצעה לקבל את העקרונות נתקבלה.

אושר פה אחד. החוק יוכן על-ידי היועצת המשפטית לקריאה שנייה ושלישית.

כמובן שאת עושה הבחנה בין הישן לזה.

סליחה?

בין הקודמים לחדשים. זאת אומרת, כל מה - - - קודמים, זה נשאר מפורש.

זה רק עתיד, מה - - -

בוודאי. בוודאי.

שם אין זכות השבה, נכון?

עכשיו אני יכולה לכלול הוראת מעבר ולכתוב.

- - - בין התקשרויות חדשות.

ההתקשרויות הקודמות שפתחנו אותן, שם אין זכות השבה.

אין השבה. דיברו על זה. זה כבר הוסכם - - -

טוב. תודה רבה.

סליחה, אני יכול לדבר לגבי הנושא של קנס היציאה.

אבל אין. זה נגמר.

לא, אבל זה לא סוכם.

זה לא סוכם.

הוצבע. הוצבע, תאמין לי.

אחרי ההצבעה זה - - -

ננעלה הישיבה, אדוני? ננעלה הישיבה?

כן.

אבל הדבר הזה לא נגמר.

מה? נגמר, תאמין לי. תחזור לפרוטוקול, הוצבע. יש פה צוות.

הכול הוצבע. הכול נגמר.

הכול הוצבע. אין דבר כזה לא נגמר.

טוב.

הוצבע. אפילו היה ויכוח על זה.

אז זה נושא שאנחנו בהחלט - - -

אין לי חילוקי דעות איתך.

זה חוק נכה מאוד.

מה לגבי פטירת הצרכן? אנחנו לא קבענו, בסופו של דבר, הוראה בנוגע לפטירת הצרכן.

איך?

הוראה לגבי פטירת הצרכן. מה קורה כשצרכן – הרי היום - - -. לא כללנו את זה, בסופו של דבר. דיברנו - - -

כל המקרים הסוציאליים - - - לא, אין התנגדות - - -

זה חוק נכה, אנחנו נתנגד לו.

- - -

בבקשה?

תתנגד אחרי שהסכמתם?

יותר טוב שלא יהיה בכלל.

אז אל תעשה. אתה יכול להתנגד במליאה.

אני אתנגד, אל תדאג.

תתנגד.

אנחנו לא גמרנו. יש עוד - - - בסדר.

יש הסכם חד-צדדי. אני פותח את הישיבה עוד פעם, ואני אתייחס לזה.

תשמע, המקרים הסוציאליים מוסמסו לגמרי אתמול. היה איזשהו עניין שמישהו - - -

יש הסכם.

אף-אחד לא ראה את הנייר הזה.

אתה פותח את הישיבה שאני אוכל להגיד, שיהיה גם פרוטוקול?

לֶמָה?

על הסוציאלי.

יש פרוטוקול.

סגרו את הישיבה, לא?

יש פרוטוקול?

יש, יש.

יש פרוטוקול.

אז תראה, לגבי הסוציאלי: הסכמנו אתמול שהסוציאלי, לצערי, לא יכול להיכנס לתוך החקיקה, בטח לא נספיק בסדר היום שיש לנו. יש לי נייר – התקדמנו, אגב, מאז. התקדמנו מאז. הנציגים של - - -

שלחנו נייר מתוקן הבוקר.

שלחתם נייר מתוקן. אגב, אני עוד לא קיבלתי אותו. אמרו לי ששלחו לי. אני לא ראיתי שום נייר, עדיין.

בהתאם לעקרונות שדיברנו אתמול וסיכמנו.

אבל הייתה תוספת במספרים, כי אנחנו דרשנו.

- - - הבטיח שהוא יעביר מסמך כתוב לוועדה, על-מנת שאני אוכל להפיץ אותו, הן לחברי הכנסת והן באתר הוועדה.

העברנו.

המסמך עבר?

עבר.

אנחנו לא קיבלנו. לא ראינו את זה.

לאן הוא עבר? כי אנחנו לא קיבלנו אותו. גם לכם אני הבטחתי שאני אעביר.

אז נעביר לוועדה.

לא קיבלנו את זה.

אין בעיה. אנחנו מוכנים שהוא יפורסם באינטרנט.

אבל אנחנו לא קיבלנו אותו.

הם לא קיבלו.

אז נעביר לכם.

הסיכום היה עד השעה 12:00, שאנחנו נקבל אותו.

אז נעביר אותו.

אני מבקש שזה יגיע אליהם היום, בסדר?

נעביר כבר.

וגם אליי זה לא הגיע.

אם יש לך עותק, תן לי אותו.

לא, אין לי פה - - -

אז למי יש בסוף עותק של המסמך - - -?

- - -

רגע, אבל מה לגבי הפטירה? אפשר אולי להשאיר איזה סעיף הסמכה.

אתם קובעים הודעה - - - בעוד שנתיים. אני רק רוצה לבקש שייכתב: תקופה שלא תעלה על שנתיים. כי אם חברה שחותמת חוזה מבקשת לעשות את זה רק שנה, אל תכריחו אותה לעשות את זה שנתיים.

תמיד היא יכולה להתנות לטובת הצרכן בחוק הגנת הצרכן. זה עיקרון על. לא צריך להגיד אותו בכלל.

תעלה על, אבל.

שלא תעלה על.

זה עניין של ניסוח.

הניסוח, ניסוח.

תמיד היא יכולה להתנות לטובת הצרכן.

שלא יעלה על שנתיים?

לי אין בעיה עם זה. מה הבעיה.

מה זה אומר שזה לא יעלה על שנתיים?

חברה שרוצה לסכם עם הצרכן שההודעה תהיה רק שנה, נוכל לסכם את זה.

אפשר גם פחות.

אם תכתבו עד שנתיים, אז הצרכן יכול לתת הודעה של שנה. זה לא נכון לכתוב את זה בחוק. העוסק תמיד יכול להתנות על הוראות החוק לטובת הצרכנים. זה לא מונע ממנו אף-פעם להציע חוזים טובים יותר. אם תכתבו עד שנתיים, אתם פתחתם - - -

היועצת המשפטית תעגן את העיקרון שאנחנו סיכמנו.

בנוסח שהסכמנו, גברתי. בסדר? בכוונת המחוקק, לא - - -

נוסח שלא מגביל להסכים על פחות משנתיים. זה הנוסח שצריך להיות.

אין לי בעיה.

מה לגבי המקרים הסוציאליים ופטירת הצרכן? נותרנו - - - אותו דבר.

אז אני רוצה להגיד. אני יכול להגיד?

כן, נו תגיד.

לא קיבלנו את המסמך, ואין שום הוראה בחוק.

המשא-ומתן והמסמך שאני קיבלתי מידי "קלאב-הוטל", הוא מסמך וולונטארי. מסמך שאני לחלקו בכלל לא מסכים. בינתיים, אנחנו בהתדיינות בנושא של כמות האנשים. אנחנו גם בהתדיינות בנושא מועד התקופה – הם רצו מועד של עד סוף 13, אני לא מסכים לזה. יש את כל השאלות האלה.
אנחנו הבנו שאי-אפשר להכניס את זה לחקיקה. אם אתה יכול, את הנייר להכניס לחקיקה, תכניס אותו לחקיקה. אין לי שום בעיה. לדעתי, אנחנו לא מסוגלים בלוח-הזמנים להכניס אותו לחקיקה.

אבל אי-אפשר לכתוב לפחות הוראה לגבי פטירה שברגע שצרכן – מי שחתום על החוזה – נפטר, החוזה בטל. זה לא עובר ליורשים. היום החוזים האלה קושרים גם את היורשים.

אין לי התנגדות לזה.

זו הוראה מאוד פשוטה.

שמה? שאדם נפטר.

אז החוזה בטל.

- - -

החוזה בטל. זה לא עובר בירושה.

לי אין התנגדות לדבר הזה.

בטל או שניתן לביטול על-ידי יורשיו.

ניתן לביטול. ניתן לביטול.

ניתן לביטול.

ניתן לביטול.

אם הם בוחרים להמשיך, בסדר. אבל ניתן לביטול?

אני בעד הסעיף הזה. - - -

אני גם בעד. אין לי התנגדות.

אוקיי.

אז אם הנושא הסוציאלי לא קיים בחוק - - -

בחוק הוא לא קיים.

הוא לא קיים בחוק. ואנחנו מדברים פה על 2013 כחובה לשלם, ועל עוד 2,500 שקל – מה עשינו? אנחנו הרענו את התנאים של בעלי היחידות דהיום. פשוט הרענו את התנאים שלהם. לא עשינו להם יותר טוב. חבר הכנסת חסון, אתה עושה עכשיו רע לבעלי היחידות. זה מה שאתה עושה. אני נורא מצטער. זה חוק נכה. זה חוק שאסור לו לעבור בכנסת. אי-אפשר להעביר כזה חוק. לא יכול להיות. אם 2013 נכלל בפנים, אני מצטער מאוד – זה לא חוק. זה נגד בעלי היחידות. והכנסת הזאת עושה רע ל-80,000 איש, לפחות, ועוד - - -

הוא הסכים - - -. הוא הסכים לכל החוק.

זה לא ייתכן שהחוק הזה יעבור בצורה הזו.

אתה הסכמת אתמול לחוק, אני לא יודע מה קרה לך בלילה.

לא, זה לא סוכם. לא סוכם.

אני לא יודע מה קרה לך בלילה.