הכנסת השמונה-עשרה
הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן
מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 956>
מישיבת ועדת הכלכלה
יום חמישי, י"א בתשרי התשע"ג (27 בספטמבר 2012), שעה 13:10
ישיבת ועדה של הכנסת ה-18 מתאריך 27/09/2012
חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 37), התשע"ד-2014
פרוטוקול
סדר היום
<הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 36) (ביטול עסקה לתקופה קצובה), התשע"ב–2012, של חברי הכנסת איתן כבל, אורית זוארץ, מירי רגב, רוני בר-און, אנסטסיה מיכאלי, ניצן הורוביץ, יואל חסון, אופיר אקוניס (פ/2465).>
מוזמנים
¶
>
תמר פינקוס - ממונה הרשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
ביתיה גוטל - כלכלנית הרשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
חנה וינשטוק-טירי - יועמ"ש הרשות להגנת הצרכן, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
הילה דוידוביץ'-בלומנטל - עו"ד, משרד המשפטים
רוני נויבאואר - עו"ד, משרד המשפטים
יעל איגרא-אונגר - משפטנית, משרד המשפטים
זאב פרידמן - עו"ד, המועצה הישראלית לצרכנות
יעל כהן-שאואט - עו"ד, המועצה הישראלית לצרכנות
אליאב וגיף - עו"ד, יועץ לרשות ההסתדרות לצרכנות
יובל ליבלינג - מנכ"ל SUCCESS FITNESS
גיא בלנקשטיין - מנכ"ל GO ACTIVE
אבי אלמוג - יו"ר, ארגון מנהלי בריכות שחייה, מרכזי ספורט ונופש בישראל
יוסי בנימין - חבר הנהלה, ארגון מנהלי בריכות שחייה, מרכזי ספורט ונופש בישראל
אייל אריאל - מנכ"ל, מטי מועדוני כושר
חיים פרנקל - בעלים, SPACE CLUB
אדיר ענבר - רו"ח, "קלאב-הוטל"
שחר ולר - עו"ד, מייצג את תובעי "קלאב-הוטל"
חגי דורון - עו"ד, ש.הורוביץ, מייצג את "קלאב-הוטל"
אוריאל פרינץ - עו"ד, ש.הורוביץ, מייצג את "קלאב-הוטל"
מיכל סלע - עו"ד, ש.הורוביץ, מייצגת את "קלאב-הוטל"
ערן רוזמן - עו"ד, ש.הורוביץ, מייצג את "קלאב-הוטל"
עמי וטורי - מנהל ארגון בעלי יחידות הנופש
רות חבקין - מנכ"ל, ארגון בעלי יחידות הנופש
פנינה פרץ - חברת עמותת "טבריה קלאב-הוטל"
ניצן חרותי - חבר עמותת "טבריה קלאב-הוטל"
אמיר שפיצר - יועמ"ש, לעמותת בעלי יחידות טיים שרינג
אלי ניצן - חבר, עמותת "טבריה קלאב-הוטל"
רשם פרלמנטרי
¶
יעקב סימן טוב
<הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 36) (ביטול עסקה לתקופה קצובה), התשע"ב–2012>
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶
צהריים טובים. אנחנו פותחים את ישיבת ועדת הכלכלה. על סדר-היום הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מספר 36) (ביטול עסקה לתקופה קצובה), התשע"ב-2012, של חברי הכנסת כבל, זוארץ, רגב, בר-און, אנסטסיה מיכאלי, הורוביץ, חסון ואקוניס.
בעצם, התקדמנו מעט בדיונים, אולי בסעיף אחד, אבל כל המלאכה נותרה לפנינו. יש שתי סוגיות עיקריות: אחת, נושא הטיפול בשחרור בעלי יחידות הנופש מאותם הסכמים, כפי שהוצגו כאן בדיון הקודם. שתיים, חדרי הכושר והקנטרי-קלאבים. היו כאן כמה הצעות במהלך הדיון הקודם. היו גם שיחות מעבר לדיון. אנחנו פועלים ביחד: חבר הכנסת מילר, חבר הכנסת חסון, חבר הכנסת כבל ואני – בלנסות ולהגיע למשהו שיהיה מאוזן, גם לטובת הצרכנים ולשחרור מהיותם צרכנים כבולים. וגם משהו שיאפשר לאותם עסקים להמשיך ולפעול בצורה סבירה.
זו פעם ראשונה גם שהדיון, אני חושב, משודר. מדובר על התחייבות של צרכנים לחדרי כושר ולקנטרי-קלאבים, שהיום זה לשנה. ואם אתה רוצה, נניח, לעזוב אחרי חודשיים, אתה או שמשלם קנס או שמפסיד את כל יתרת השנה בחלק מהחוזים. הצעת החוק דיברה על כך בבסיס, שאדם ייתן הודעה מראש של חודש, וכך יהיה משוחרר מההתחייבות. לאחר-מכן, עלו ורסיות שונות והתנגדות של בעלי המכונים ובעלי הקנטרי-קלאבים. זו בעיה אחת.
הבעיה השנייה היא בעיה מאד-מאד כואבת ומורכבת, וזו הבעיה של 40,000 בעלי היחידות ברשת "קלאב-הוטל", שרובם חתמו על חוזים לפני שנים רבות, וקשורים בהסכם של לפחות 99 שנים; עם דמי-ניהול שהתחילו ברמה מסוימת, והתנפחו לרמה אחרת. לחלק מהאנשים אין צורך יותר בשירותי נופש. חלק אחר מהאנשים לא יכול לעמוד ברמת דמי-הניהול החדשה. חלק מהאנשים רוצים פשוט, אולי קצת, לגוון. וגם כאן הייתה הצעה של חברת "קלאב-הוטל" שהוועדה דחתה אותה, אבל כבסיס שעליו אנחנו נמשיך, ונדון ונשפר. המטרה היא שהלקוחות יוכלו להשתחרר, בטח הלקוחות החלשים יותר כשמדובר על לקוחות שהם, בין אם במצב בריאותי או כלכלי, ישוחררו באופן מיידי וללא שום עלות.
מדובר בוועדה על עוד מתן אפשרות להשתחררות לכלל בעלי היחידות בתנאים כאלה ואחרים, ועל זה היה ויכוח בתוך הוועדה. ואחרי זה נשארת עוד, כמובן, קבוצה שעוד לא מצאנו לה פתרון, ועל זה צריך לדון. אם יש, נניח, את האוכלוסיות החלשות שמשתחררות מיד, ועוד אוכלוסייה שניתנת לה אפשרות להשתחרר בטווח קרוב ומיידי, יש עדיין לקוחות שמרוצים היום, ורוצים להמשיך להשתמש בזכות שלהם, ויכול להיות שבעוד שלוש-ארבע שנים הם יפסיקו להיות מרוצים או ייקלעו למצב כזה או אחר שלא יהיה להם צורך יותר בשירות הזה – להם עוד לא מצאנו פתרון ראוי. ולכן, קבענו דיון נוסף כדי להתקדם בכל המישורים.
חוץ מזה, בהצעת החוק מצויה גם הסוגיה של – אם אינני טועה – שירותי מים מינראליים, אספקת מים מינראליים?
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶
בחוזים של יחידות הנופש, מסתבר, הצרכנים כבולים – הם ויורשיהם. כלומר, גם אם זה כתוב בצוואה או לא כתוב בצוואה, מקבלים את זה.
יואל חסון
¶
אני מציע להתמקד בתחילת הדיון בנושא של חדרי הכושר, לנסות לסגור את הפינה הזו. ואז להתקדם לפינה - - -
יואל חסון
¶
אני חשבתי הרבה על הדיון הקודם. ואתה יודע, יש, בדרך-כלל, אדוני היושב-ראש, לפעמים, דינאמיקה שקורית בתוך הוועדה, שלפעמים אתה קצת מפספס את כוונת המשורר, או במקרה הזה את כוונת המחוקק. ואני רוצה להזכיר: כשאני העלתי את הצעת החוק של נושא חדרי הכושר, אני דיברתי על זה שלא יוכלו בכלל להציע עסקה לשנה. לא יהיה דבר כזה. כל העסקאות יהיו חודש בחודשו. מאז התקדמנו, ודיברנו והסבירו שצריך לתת לצרכן גם את זה וגם את זה, ושיהיה לו מרחב פעילות, אבל שתהיה לו את היכולת להשתחרר. אני באמת שקלתי המון את העניין, וחשבתי על זה הרבה, ובהנחה שאנחנו מאפשרים בכל זאת לעשות הסכם לשנה, אבל אנחנו מאפשרים נקודת יציאה – עמדתי, נכון להיום, היא שנקודת היציאה צריכה להיות התראה לחודש, וזה הכול. שום דבר מעבר.
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶
זו גם הייתה עמדתי לאורך כל הדיונים. השאלה אם יש למישהו מחברי הכנסת עמדה אחרת? חבר הכנסת כבל.
אלכס מילר
¶
רגע, רק שאני אבין: מבחינת הגמישות, זאת אומרת, כשאתה מדבר על עסקאות שהן עסקאות שנתיות, האם אתה גם קובע שהמחיר יהיה שווה – חודש בחודשו, בתוך העסקה השנתית, או שאתה נותן גמישות במחיר, בעסקה השנתית?
אלכס מילר
¶
מה? אם אתה אומר: אתה יכול לעשות עסקה שנתית, ואתה יכול להודיע חודש מראש, אוקיי? ואם אתה לא קובע שהמחיר לא יכול להשתנות, בסופו של דבר חזרת חזרה למה שהיה לך בתחילה.
אלכס מילר
¶
כי ככה. כי אתה יכול לקבוע בשלושה-ארבעה חודשים את רוב העסקה, ואחר-כך, אתה יודע, לעשות את זה בשקל בחודשו, ונגמר הסיפור.
אלכס מילר
¶
נגיד, או 200 שקל לחודש, אוקיי? אתה מתחיל בקיץ, ואתה קובע שאתה משלם בשלושת החודשים הראשונים - -
אלכס מילר
¶
- - 1,800 שקל לשלושת החודשים הראשונים, ועל כל השאר את מה שנשאר – ההפרש. ואז תצא מתי שאתה רוצה, ותשלם כמה שאתה רוצה.
יואל חסון
¶
מה, שיגידו לי שאני עושה מנוי לשנה, ואת רוב המחיר - - - שילמתי לשלושה החודשים הראשונים? מי יחתום על דבר כזה?
יואל חסון
¶
לא חוק כזה, חוק אחר. חוקקתי 30 חוקים בשנים שאני בכנסת. נכנסנו, אתה ואני, באותה כנסת.
אז כשאני הבאתי את החוק הזה של החניות, ואמרנו ששעה שנייה תהיה רק חלק מהשעה ולא כל השעה, אני זוכר שפה הפחידו אותנו ואיימו עלינו שהשעה הראשונה תעלה יותר ביוקר, על-חשבון השעה השנייה. עזוב, כל ההפחדות האלה – אין גבול להפחדות.
אני מציע פה - - -
אלכס מילר
¶
זה משהו אחר. חבר הכנסת חסון, אל תשווה.
אני אגיד לך שבאותם מקומות שאני מדבר עליהם, לא גובים גם על חנייה. איך אני איתך?
אלכס מילר
¶
לא, חבר הכנסת חסון. אני אומר לכם, בסופו של דבר, הרציונל זה לתת מענה לכל הארץ, ולא להתמקד רק - - -
יואל חסון
¶
בסדר, נו, אין סוף לזה. בסדר, בסדר. זו דעתך. מאה אחוז. אין סוף לזה, חבר הכנסת מילר, באמת.
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶
כלומר, אתה אומר שיהיו בהסכם חודשים שהם בונוס. ואז אם אדם עזב לפני-כן, הוא איבד את החודשים האלה.
יואל חסון
¶
זה לא יעבוד. אם אתה תציע לבן-אדם מנוי לשנה, ואתה תגיד לו שהוא משלם את ה-2,500 שקל על שלושת החודשים הראשונים, זה באמת.
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶
לא, אבל אל תקצין. חבר הכנסת חסון, תיקח דוגמה אחרת: אני אומר לך – אתה עושה אצלי את המנוי לשנה, כלומר לעשרה חודשים. יש לך עוד חודשיים בונוס, ואז זה שנה. אבל עשרה חודשים זה מחיר של שנה.
איתן כבל
¶
אבל אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת חסון צודק, אני אגיד לך באיזה עניין: אנחנו נכנסים עכשיו, פה, לאין גבול של - - - של רעיונות והצעות עסקיים לכל דבר ועניין. כל אחד יחליט איך הוא רוצה לגרום לאנשים להגיע אליו. נקודת המוצא – לפחות ממה שאני מבין, כשחבר הכנסת חסון ביקש להעלות את החוק – היא לדבר על העיקרון. העיקרון, שבעצם הוא גם העיקרון של החוק שאני הגשתי אותו בתחילת הדרך, הוא במובן הזה: האם אדם יכול לבטל - - -
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶
כן. אבל, חבר הכנסת כבל, אנחנו רוצים להיות גם מעשיים. אנחנו רוצים שאחרי שהחוק יחוקק - - -
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶
העלו פה אפשרות, שהיא לא בלתי סבירה – עסקה שנשמעת גם סבירה – בעל המכון אומר לך: אתה מקבל ממני שנה, מתוכם חודשיים זה בונוס. אתה משלם לו שנתי, ואז אתה כבול, אם שמת-לב או לא שמת-לב.
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶
חברים, זה אפילו יותר גרוע מהמצב היום, אני אסביר לכם למה: כי אם היום נניח – כמו שאמר חבר הכנסת מילר – מחיר השוק היום הוא 2,400 שקל ואנחנו רוצים לשחרר מהכבילה, אחרי החוק אין שום מניעה שנגיע ושוב נראה מחיר של 2,400 שקל. יגידו שבמחיר של 2,400 שקל אתה מקבל כך: עשרה חודשים פלוס שניים חינם.
עכשיו, אוקיי, שילמת 2,400 שקל. אתה מתחיל, ואחרי חמישה חודשים אתה רוצה לעזוב. מה אתה מקבל?
יואל חסון
¶
אז תכניס בחוק שהמחיר חייב להיות חודש בחודשו. נקודה. המחיר חייב להתחלק לחודשים. לא יכול להיות מחיר גלובאלי. נגמר הסיפור.
יואל חסון
¶
מאה אחוז. חבר'ה, תראו, מעלים פה כל-מיני – חבר'ה, תראו, אין סוף לכל הקומבינות האלה. נו, באמת. נו, מספיק.
איתן כבל
¶
אז או לחילופין, אפשר לייצר שני מצבים: מצב אחד, שבו אתה אומר: מי שרוצה לשלם חודש- בחודשו, יעלה לו אולי קצת יותר. - - - נשמע?
אייל אריאל
¶
זה - - - הנחה: אדם שרכש שנה, ואומר: אני מוכן להתחייב לשנה, תן לי הנחה כי אני רוצה לשלם קצת פחות.
אייל אריאל
¶
אם הוא יוצא, הוא חוזר לשלם את מה שהוא היה אמור לשלם. זה לא קנס. מאיפה באה המילה קנס? שיעשה מנוי חודשי ולא מנוי שנתי.
אלכס מילר
¶
אדוני היושב-ראש, קח לדוגמה את סוגיית השכירויות: כשאתה מתחייב לשכור דירה לשנה, אתה משלם מחיר ריאלי. כשאתה בא לאותו אדם ואומר לו: אני רוצה פר יום, כמובן שהמחיר אחר, נכון? או שאתה אומר לאדם: אני רוצה להודיע לך חודש לפני – לא משנה באיזה מצב – שאני עוזב. ואתה בתור בעל הדירה צריך לשבור את הראש אם פתאום, ברגע מסוים, הוא אומר לך, ואתה חודש בלי שוכר. פעם אחת קורה לך מצב כזה, מספיק שפעם אחת לא היה לך בן-אדם, אז פספסת שכירות של חודש.
אלכס מילר
¶
חבר הכנסת חסון תקשיב, יש לך מקום, נגיד, שרוב הקליינטים שם זה ועד עובדים. יש ועד עובדים שסגר עסקה. הם היחידים כמעט שמשתמשים בחדר הכושר הזה. הם יכולים להגיד לך: תשמע, אם אתה לא נותן לנו את המחיר, כולם יוצאים מחר בבוקר.
איתן כבל
¶
- - -
תראו, בנקודת המוצא כשבאנו, אני, לפחות. בדברי ההסבר גם כתבתי של החוק המקורי. הרי ממה זה בא? – ואולי זה יכול לעזור לנו בעניין הזה – אני סברתי שבנסיבות האלה, כשאתה מבצע עסקה קצובה מכל סוג שהוא, רוב בעלי העסקים לא אוהבים עסקאות כאלה. הוא רוצה לקחת לו מה יותר, זה מבטח אותו, ונותן לו ביטחון לכול. אם אתה היית מבקש עסקה יותר קצרה – אתה רוצה רק לשלושה חודשים – מה הייתה הבעיה? שהוא אומר לך: אין בעיה. אין לי ברירה, אני אתן לך לשלושה חודשים. אבל המחיר של השלושה חודשים היה ברמות כאלה, שאתה אומר: אתה יודע מה? עדיף לי לקחת שנה, גם אם אני לא אשתמש אחר-כך במוצר.
אני חושב שצריך למצוא כאן את נקודת האיזון. והמשמעות - - -
והמשמעות היא כזו בעצם
¶
אנחנו לא רוצים לפגוע בבעלי העסקים. אני לא יוצא מנקודת הנחה שרמאים, תחמנים וזה. אני יוצא מנקודת הנחה שכל אחד רוצה להרוויח את חלקו, שהאזרח ירגיש שהוא יכול לעשות. קורה לכל אחד מאיתנו, מ-1,001 סיבות, שהוא רוצה להפסיק את ההתקשרות, אוקיי? קורה.
עכשיו, אני לא מפחד מהמילה קנס. אני לא מפחד מהמילה קנס. אני לא חושב שצריך גם לפחד מהאמירה הזו. כשאתה עושה מסלולים, יש מסלול אחד שאומר לך: דע לך, אם אתה מבצע את העסקה לשנה, באופן טבעי אתה מקבל את ההנחות האלה, האלה והאלה. אם אתה מפסיק את ההתקשרות בינינו בשלב כזה או אחר, אתה צריך להחזיר לי את, קודם-כל, - - -
איתן כבל
¶
אני אגיד לך מה קרה בכל המקומות, וזה קורה עד היום בכל הקנסות האלה: ברוב המקומות היו קנסות של חזירים. זה לא היה קנסות, אתה מבין, שאתה אומר: אוקיי, קורה, ואני יוצא מהעסק הזה.
אני חוזר ואומר לך: אני לא כופר בזכות של גוף שמתארגן גם כלכלית, בצורה כזו או אחרת. אני כופר בזכות שלו להטיל קנס כזה, שבסופו של עניין הוא מעמיד את הצרכן - - -
איתן כבל
¶
שהקנס לא יהיה דרקוני.
עכשיו, הקאנטרי-קלאב גם בנוי כל הזמן על תנועה מתמדת. מה שאני מנסה לומר לכם בעניין הזה, חד-משמעית – אני לא חושב שעכשיו צריך לבוא, ועכשיו הקאנטרי-קלאב יגיד: סליחה, אני בניתי על השנה; אני תכננתי כבר לעשור הבא; ולבנות לילדים שלי מרפסת נוספת. לא. אני כולה אומר: חברים יקרים, צריך שתהיה אמירה מוסכמת כזו, שאומרת שאם אני "חתכתי" לפני הזמן, אני אפילו לא שואל אותך למה. אני לא מנסה. אני כולה אומר: דע לך, תן לי את מה שמגיע לי ביתרה הזאת, ותעזוב אותי.
אני חושש, דרך אגב – רוב האנשים, זה מבחינתי לצאת בלי לשלם כלום. זה פשוט להחזיר את מערכת היחסים לאותה נקודת מוצא, כשאתה באת וחתמת על העסקה.
איתן כבל
¶
ואני חוזר ואומר לך: נקודת המוצא הייתה למנוע את החזירות. זה הכול. אם לא, אין גבול. אם לא, אנשים יבואו, אתה מאבד. כל אחד יבוא ויגיד: אני הולך לחודש, נמאס לו מזה, הוא רוצה לעבור לשם. אני מבין את זה. אי-אפשר גם לייצר איזו אנדרלמוסיה, שבסוף חוזרת חזרה כלפי הצרכנים. בסוף-בסוף, מי שנפגע מזה זה גם הצרכן, לא צריך לשכוח את זה.
ודרך אגב, המשמעות עוד יותר בולטת במקומות שיש רק מקום אחד. אין אפילו עם מי להתחרות. זאת אומרת, אתה שבוי שלו לגמרי, והוא מרגיש שהוא יכול לעשות לך כראות עיניו, אוקיי? גם אם זה סיפור כזה נחמד.
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶
גם כשיש בישוב מקום אחד, זה חסם. ברגע שיש צרכנים כבולים, בעסק חדש לפתוח. מאיפה הוא יביא את - - -? במיוחד בתחום כזה שיש נישה.
אייל אריאל
¶
לא. מה שהוא אומר, שבמקום שיש עסק אחד, ההנחה שמגולמת במנוי שנתי – אם היא לא תשתלם, היא לא תהיה. כלומר, דווקא המקומות הקטנים, הפריפריה, - -
אייל אריאל
¶
יישרו קו למנוי חודשי. הוא יגיד: כולם יהיו אצלי במנוי חודשי, יקבלו את מה שחבר הכנסת חסון הציע. כולם יהיו במנוי חודשי, שהוא מנוי יקר יותר. ואדם שמתעמל באופן קבוע לא יזכה, כתוצאה מהחוק הזה, להנחה. איפה יש מקומות? איפה יש רק מועדון אחד? לא בירושלים, לא בתל-אביב ולא בחיפה. אתם יודעים בדיוק איפה המקומות שיש מועדון אחד. אלה ייפגעו. אלה ישלמו יותר. אבל הם רגילים לשלם יותר, אז זה בסדר.
איתן כבל
¶
לכן, אני מנסה לומר לכם שבעניין הזה, בואו לא נצא לגמרי מתוך התחום. כי אם לא, לא נצא מזה.
לכן, מה שאני מנסה לומר כאן, ואם נצליח לייצר כאן את המידתיות – והיא קיימת. היא מונחת לפנינו – אנחנו מצליחים, מה שנקרא, כמו בגמרא: "זה נהנה, וזה לא חסר". זאת אומרת, אני חושב שבסופו של עניין, גם הצרכנים, מה שהם רוצים באמת, זה שלא ירגישו שדפקו אותם. וברוב המקרים גם אם עושים פעולה שהם "חותכים" באמצע, הם מרגישים שדופקים אותם. כי, אתה יודע, לפעמים, אדוני היושב-ראש - - -
איתן כבל
¶
אדוני היושב-ראש, מה שאני מנסה לומר לך הוא שאחת הבעיות – אולי הבעיה – שרוב האנשים, כמוך, כמוני, שנניח היה להם מנוי, והוא לא הלך לבטל אותו, כי לא שווה לו לבטל אותו. כי הקנס היה כזה שאתה אומר: אני כבר אהיה - - -
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶
סליחה. אנחנו שמענו, ומודעים לכל הטענות שלכם. מנסים, באמת. אתה רואה, לא רצים. יכולנו כבר לגמור את זה. אנחנו באמת מתלבטים מה לעשות.
חבר הכנסת כבל, תדע לך שזה גם חסם – אני אומר לך – המנוי השנתי הזה, שאין לך את האופציה החודשית, לאנשים שאין להם יכולת כלכלית. זה עסק לא זול.
איתן כבל
¶
ההיפך, אמרתי שאני בעד. אמרתי שאני בעד. אמרתי. סליחה אם לא הובנתי נכון. אמרתי שאני גם בעד מנוי חודשי. ומי שיבחר לו את המסלול החודשי, תהיה תוספת נוספת שהבעלים יגיד: אני לא יודע, אין לי ביטחון עם - - -. אז אני לא יכול להיות חזירי, כי לא יכול להיות עכשיו, כדי לגרום לך לעשות את המנוי השנתי, שאתה משלם מראש והוא יודע לגלגל את השנה שלו עם הכסף, ועם כל מה שכרוך בכך. אז אתה יודע, הוא יצטרך לקחת את ההחלטה שלו, אם הוא רוצה מנוי חודשי, חצי שנתי ושנתי.
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶
כלומר, ההצעה, כפי שאני מבין אותה ממך – סליחה, חבר הכנסת פרץ, אתה תדבר אחריו. שנייה – תהיה: תשווקו מנויים שנתיים, אבל תהיה עליכם חובה לשווק גם מנוי חודשי, שסך העלות במסלול החודשי לא יעלה על כך-וכך במנוי השנתי. אוקיי? זה בערך - - -
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶
אנחנו עוד לא קבענו כמה לא יעלה. אבל לא יעלה על הפרש, כזה או אחר, שנקבע אותו באחוזים.
עמיר פרץ
¶
יש לי הצעה יותר פשוטה: מכיוון שצריך לעשות אבחנה בין עסקים שבנויים על תשתית של חוזה שנתי, ובוודאי לא דומה ל"קלאב-הוטל", שמדובר על עשרות שנים. שני דברים שונים לחלוטין.
עמיר פרץ
¶
פה ברור לחלוטין – אני לא יודע אם בחדרי כושר, אבל ודאי בקנטרי-קלאבים – אם יהיה אפשר רק חודש-בחודשו, אז חודשי החורף יהיו די, מה שנקרא: פנויים. לכן, הצעתי פשוטה: צריך לקבוע שמותר להשתחרר, בכל עת, בכל זמן. אבל גם חדר-הכושר וגם - -
עמיר פרץ
¶
- - הקנטרי-קלאבים, יצטרכו לקבוע בכל שנה מחיר חודשי מקסימאלי. כלומר, הם רשאים לתת הפחתה. אבל יידע אדם שאם הוא לוקח רק חודש, יכול להיות שמחיר חודש אחד, לבד, עולה פי-שניים, מאשר אם הוא לוקח עשרה חודשים ומחליטים לתת הפחתה. ביום שהוא ביטל, החלוקה תהיה לא יותר מאשר המחיר המקסימאלי לחודש מסוים.
אתי בנדלר
¶
חבר הכנסת פרץ, נניח שמנוי שנתי זה 1,200 שקלים. אז הם ייקחו מחיר לחודש של 1,000 שקלים – אז מה עשית? אז אף-אחד לא - - -
עמיר פרץ
¶
לא, לא, לא. הם ייקחו 300 שקלים, ויהיה כתוב בחוזה שאם אתה צרכת שלושה חודשים, זה יורד ל-250 שקלים. ואם צרכת שנה, זה ירד ל-200 שקלים. זה הכול. זה מה שיקרה בחוזה.
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶
פשוט מאד. במחירון תהיה חובה לפרסם: מחיר שנתי. מתחת למחיר השנתי יהיה מחיר לכל חודש בפני עצמו – חודש ינואר והמחיר שלו; חודש פברואר והמחיר שלו; חודש מרץ. כל חודש.
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶
סך כל הסכומים. והם יתמחרו איך שהם רוצים את החודשים. סך-כל הסכומים של כל החודשים לא יעלה על הסכום של המנוי השנתי פלוס x. או כפול. אוקיי?
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶
עכשיו, אם את אומרת שיתחכם בעל מכון, וקבע חודשים מסוימים בתמחור חסר, הוא חייב גם לשווק את - - -. זה האיזון.
יואל חסון
¶
- - - ככה, חברת הכנסת שמאלוב-ברקוביץ. כל אחד קובע איזה מחיר. יש חדר-כושר ב-5,000 שקלים לשנה, ויש חדר-כושר ב-2,000 שקלים.
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶
אני אגיד לך: הבסיס זה המסלול השנתי. נניח שהוא אמר לך - - -
חבר הכנסת כבל, אני מדבר שוטף אבל קשה עם הפרעות. זה נושא מורכב.
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶
נחזור לדוגמה של חבר הכנסת מילר, שאמר 2,400 שקלים המנוי השנתי. זה אחרי כל ההוזלות, וההתחשבות שיש לי עם לקוחות נאמנים, הגעתי שהתמחור שלי הוא 2,400 שקלים. עכשיו, החוק יחייב אותי לקחת את כל חודשי השנה. אני יכול להגיד 200 שקלים לכל חודש, ולהוסיף את התוספת שאנחנו נאפשר בחוק. נניח, עשרה אחוז – אז המנוי החודשי יהיה יקר בעשרה אחוז. אני יכול להגיד: בקיץ אני רוצה לגבות יותר. אני אקח 600 שקלים לכל חודש בקיץ, ופחות לחודשי החורף. אבל בלבד שאם בא לקוח ואומר: רגע, אני רוצה להיות מנוי רק בחורף – לקחת את החודשים של ינואר-פברואר – אני נותן לו את זה במחיר הנמוך שקבעתי. ככה זה יוצר לנו את האיזונים - -
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶
נניח שאני במנוי השנתי, ואני יוצא מתי שלא יצאתי, זה כאילו עברתי אוטומטית למסלול החודשי.
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶
מחשבים לי כמה הייתי צריך לשלם מיום ההצטרפות שלי לפי המסלול החודשי ועד ליום העזיבה, ומחזירים לי את ההפרש.
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶
נניח שהיית בפברואר עד יוני. הולכים למחירון ורואים כמה זה פברואר עד יוני במסלול החודשי, מסכמים זה ועוד זה ועוד זה ועוד זה – כמה שילמת על המנוי השנתי, מקבלת את ההחזר בחזרה.
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶
אבל עכשיו, חברים, הגענו. הכול היה פשוט עד עכשיו, כמה שזה לא היה מורכב. השאלה היא מה הפער. השאלה כמה הדרקון גדול.
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶
לא. הוא מחלק את העוגה של השנה פלוס התוספת שנתנו לו איך שהוא רוצה. הוא לא יכול לקבוע - - -
אלכס מילר
¶
תקשיבו, יש לי עוד בעיה: הבעיה הנוספת זה לאנשים שלא יכולים להרשות לעצמם לשלם הפרשים כל-כך גדולים, חודש-בחודשו.
אלכס מילר
¶
אני אגיד לך: קח לדוגמה פנסיונר, שזה אחד מהקהלים הכי גדולים של הקנטרי-קלאב, שלא הולכים למכון אלא דווקא הולכים לבריכה, לספא ולכל הדברים האלה, ולמשהו בנוסף. הוא מקבל את הפנסיה שלו – את ה-1,000 שקל, 1,200 שקל שהוא מקבל. הוא נותן בכל חודש 250 שקל. ברגע שקבעת לו שנגיד בחודשיים-שלושה הראשונים הוא צריך להוציא את ההוצאה, נגיד של 750 שקל או משהו כזה, מבחינתו זה - - -
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶
אבל אנחנו משאירים את המסלול השנתי היום, לא נגענו בו. אני לא נוגע במסלול השנתי.
איתן כבל
¶
אדוני היושב-ראש, אגב לנו ברור – אני אומר את זה לנו – אנחנו לא יכולים להיכנס פנימה, אל תוך המחירון. אנחנו רוצים - - -
אלכס מילר
¶
תקשיב, יש הבדל בין זה שאתה, נגיד, משכיר מקלט – לדוגמה – ויש לך שני מדריכים, שכל אחד עובד במשמרת. לבין מקום שהוא הרבה יותר גדול, שאתה צריך להתחייב בחוזים לעובדים, לשכירות ולכל הדברים האלה.
איתן כבל
¶
חבר הכנסת מילר, תשמע, אני כל-כך רוצה לעזור. אני חושב שכולנו פה באים ממקום נכון לעזור. אבל בסוף הבן-אדם צריך להחליט לאיפה הוא רוצה ללכת. יכול להיות מצב – כמו באריאל, נניח – שיש לו קנטרי-קלאב, ויש לו רק מקום אחד ללכת אליו.
איתן כבל
¶
חבר הכנסת מילר, אם יש בעלי - - - נוספים, אז תהיה. יכול להיות, דרך אגב, שתהיה תחרות כזאת במקומות מסוימים, שהם יוותרו על הקנס בכלל. הם יעשו השלמות.
אלכס מילר
¶
תקשיב, אני מסתכל על בעל העסק, כרגע. נגיד שאני עכשיו צריך לתכנן שנה, אוקיי? מבחינתי, יש לי x כסף שאני צריך להכניס: בשביל עובדים, בשביל שכירות, בשביל כל הפעילות שאני עושה. עכשיו, יש לי מקום גדול, של עשרות עובדים. אני יודע שיש לי תכנון שנתי של אנשים שנכנסים, נגיד, בתחילת השנה, נגיד מספטמבר; ויש לי 80% מהמקום שלי, שאני יודע שמשלם לי שנה. אז יש לי לפחות 80% מלא. אם אין לי עכשיו את הדבר הזה, אז אני גם לא מתכנן קדימה. אז אני אומר לכל העובדים שלי: רבותיי, סליחה, אתם יודעים מה? אני לא יכול להתחייב לכם על כל השנה. אני גמיש איתכם. זאת אומרת, אם מחר יש לי ביטולים או יציאות, אז 20% הולכים הביתה. הרי זה לא עסק של בן-אדם אחד. זה לא שיש לך מדריך כושר אחד שבא. אתה מנהל פה גוף מאד גדול. אז אתה לא יכול להיות פרוץ לגמרי.
איתן כבל
¶
אבל מה שניסינו פה לעשות בסוף, אנחנו לא משנים שום-דבר. הרי מה העניין הזה? דע לך, בעסק הזה – והם יעידו – כשאתה מחליט שאתה לא רוצה לבוא, גם אם זה לשנה, אנשים לא באים גם אם הכסף נשאר. הוא לא בא. הוא פשוט לא מגיע. זה לא יעזור. כשאני החלטתי בשלב מסוים שלא מתאים לי, ולא יכולתי לשבור את הזה, לא באתי. פשוט לא באתי. וזה קורה, דרך אגב, לכולם. אתה לא יכול להכריח. אז הוא מגיע – אמרתי לך, הוא ממשיך להשאיר את המנוי, כי עד היום קנסות היציאה היו בסדר-גודל כזה גבוה שאמרת לעצמך: שיהיה.
אלכס מילר
¶
הצעתי היא כך: קודם-כל, אם אנחנו יודעים להבטיח שבסופו של דבר העסק יכול להתנהל בצורה שהוא גם יכול לתכנן; ועסקים שהם לא עסקים יותר קטנים, מול עסקים יותר גדולים – גם מבחינת זה שאנחנו מחויבים - - -. אנחנו פה, במשך יומיים, מדברים על מפעל כזה, על "מעריב", על כל הנושא של העובדים – גם שם יש עובדים. צריך לקחת בחשבון את כל הדברים האלה.
אז שוב, מה שאני אומר
¶
אני הצעתי בפעם שעברה שצריך ללכת לפי אפשרות של כמה מסלולים, שאפשר להציע ללקוח. יש לקוח שמציעים לו מסלול שנתי, עם ההנחות, עם מה שיש.
אלכס מילר
¶
שהגוף יכול לתכנן. הלקוח בעצמו צריך להחליט אם הוא הולך לפי המסלול הזה או לא.
אחר-כך, אפשר להציע מסלול ששלושה חודשים, חצי שנה, תשעה חודשים – שכל שלושה חודשים - - -
חיים פרנקל
¶
אם מנוי שנתי עולה 200 שקלים, כמה אתם רוצים שמנוי חודשי יעלה? אם מחיר ממוצע עולה 200 שקלים, כמה לדעתכם צריך לעלות מחיר חודשי?
תמר פינקוס
¶
אנחנו לא עוסקים פה בפיקוח מחירים. אנחנו עוסקים פה - - - אנחנו יורדים לפיקוח מחירים, ואנחנו לא רוצים - - -
אתי בנדלר
¶
זה לא פיקוח מחירים. לא. הגברת פינקוס, האחוז הזה זה דמי הביטול למעשה. לכן, זה לא פיקוח על מחירים.
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶
חבר הכנסת כבל, יש לך תשובה או אין לך? אתה מפזר לי את הדיון.
חבר הכנסת עמיר פרץ, מה הצעתך בעניין הזה? כמה הפקטור?
אלכס מילר
¶
אם אמרנו שבממוצע מנוי שנתי עולה 2,400 שקל, 10% זה יהיה עוד 240 שקל. אז זה כבר מנוי שנתי, עוד פעם אנחנו - - -
יואל חסון
¶
תראה, אני יודע מחדר-הכושר האחרון שאני ראיתי את המחירון שלו, זה שאם אתה עושה מנוי חודש-בחודשו, החיוב היה בערך 390 שקלים בחודש. ואם עשית מנוי שנתי, זה יצא 290 שקלים לחודש. זאת אומרת, 100 שקלים פחות.
תמר פינקוס
¶
העמדה שלנו לא כל-כך נדבנית כלפי העוסקים. אנחנו חושבים שהפערים האלה גבוהים. ואנחנו חשבנו בין 5% ל-10%, גג.
תמר פינקוס
¶
נכון. אחרת אנחנו בעצם מקבעים את מה שיש היום: אנשים יפסידו כסף, הכבילה נשארת כבילה. ואני חושבת - - -
תמר פינקוס
¶
העניין של ה-5% הוא מוטו בכל הגנת הצרכן. גם אם אנחנו רוצים לדבר על זה כביטול עסקה, שבכל ביטול עסקה ישולם 5% או 100 שקלים, לפי הנמוך. אז אנחנו לא נותנים את 100 השקלים, אבל אני לא מוצאת - - -. יש עסקאות בחוק הגנת הצרכן שהן הרבה יותר רחבות מאשר עסקאות בחדרי נופש; שהן לתקופות ארוכות. ובכל זאת, אנחנו, כולנו, התיישרנו ל-5%. ולכן, לו דעתי תישמע, אני לא חושבת שזה צריך לעלות על 5%. אני שומעת את המצוקות, אתם מדברים על 10%, אנחנו לא נריב.
אתי בנדלר
¶
לא רק זה. דמי-הביטול שבהם מדובר, בדרך-כלל, הם דמי-ביטול עסקה שהביטול נעשה בסמוך לכריתת החוזה.
תמר פינקוס
¶
גם בעסקה מתמשכת. בעסקה מתמשכת לזמן בלתי קצוב, יש את אותו הדבר. ולעסקה מתמשכת לזמן קצוב יש בדיוק את אותו הדבר.
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶
ההבדל המשמעותי ביותר זה מי שקנה פמוטים בערב ראש השנה, ומחזיר אותם אחרי החגים.
תמר פינקוס
¶
זה לא חל על זה. אבל ה-5% חל – כמו שאמר גם היושב-ראש שאמה – גם על עסקאות בלתי קצובות. על הכול. ואני באמת לא מוצאת את הלוגיקה למה צריך פה לחרוג מעבר לסכומים הקבועים בחוק הגנת הצרכן.
יואל חסון
¶
כי את מתייחסת לזה כביטול, ואנחנו לא רוצים להתייחס לזה כאל ביטול, אלא ההבדל בין החודש שאתה עושה, חודש-בחודשו, לבין התשלום השנתי.
יואל חסון
¶
ויש גם את העניין של ההתמדה ושל ההתייחסות. וחייב להיות, בסופו של דבר, הבדל בין אם אתה עושה כל חודש או אם אתה עושה - - -
תמר פינקוס
¶
שאני יכולה להודיע על ביטול בכל רגע נתון. ויש לי את אותה הזכות לביטול של 5% - - -, בלי שום קשר.
אלכס מילר
¶
אומרים כמה מהעובדים שהם מורידים את הכובע בפני הממשלה על הצלחתכם, לפי המדיניות, כלפי העיתונות בישראל.
גיא בלנקשטיין
¶
ראשית, אני מוחה שברוח הדברים, בתחילת השיחה, יצא שיש בעלי עסקים שהם מראש בונים את העסקים בחשיבה עבריינית, איך לדפוק את הלקוחות שלהם. חדרי-הכושר - - -
גיא בלנקשטיין
¶
אבל זאת החשיבה שאת מייצגת, גברתי, שאת מראש דואגת וחוששת, ומסתכלת על צד אחד. אני חושב שבעצם הדיון פה אתם ניצחתם כבר, והבאתם למהלך מאד מהותי. בסופו של דיון אני מכבד מאד את מה שנאמר - - -
יואל חסון
¶
החוק, אגב, הוא של חברי הכנסת ולא של הממשלה. זו לא יוזמה של הממשלה, זו יוזמה של חברי הכנסת.
גיא בלנקשטיין
¶
לכן, אני פונה ואומר לחברי הכנסת – גם אמרתם וציינתם – אנחנו רוצים להגיע למצב שנצליח לאחוז את המקל משני קצותיו. יהיו גם צרכנים, ויהיו גם מועדוני כושר. ולא נגיע לפה בעוד שנה או שנתיים ונשאל לאיפה הלכו 50 אלף עובדי חדרי-הכושר, ומי ייתן להם תעסוקה. אני חושב שאנחנו נמצאים היום באיזשהו מתווה שאנחנו - - -
גיא בלנקשטיין
¶
גברתי, לא הפרעתי לך.
אם אפשר במילה, אני רק יכול להגיד שדווקא הכנסת בחוקיה קידמה מאד את עובדי חדרי-הכושר, שנהגו להיות עובדי שכר מינימום. עד חוק הפנסיה, שיצר את התיקון שלו ב-2008, ועשה שינוי מהותי במצב העובדים - - -
גיא בלנקשטיין
¶
לעניין. ההצעה שהיתוותם פה, אני חושב שיש לה הגיון בריא מאד. היא תצטרך לחייב את כל בעלי חדרי-הכושר לעשות חשיבה חדשה, ולכלכל את צעדיהם. אבל מנגד, דיברנו בישיבה הקודמת, ארוכות, על נושא הנאמנות. ולגבי מה שאמר חבר הכנסת מילר בתחילת הדיון: אנחנו הצלחנו, לאחר חמש שנים של משא-ומתן, לשכנע את "מכבי שירותי בריאות", שזו היום הקופה היחידה בישראל שנותנת חודשיים של מנוי למבוטח שמשלים שנה. אחרי שהשלמת שנה, הקופה – כדי לעודד את זה, שהוא יתמיד – אז היא נותנת לו את חודשים 13 ו-14. דיברתם אז ואמרתם - - - לכלכלה, שאנחנו נצטרך לחדד בעסקים שלנו את נושא הנאמנות, ולחזק את הנאמנות. זה ברור שכדי לחזק נאמנות נצטרך לנסות ולשכנע אנשים להחזיק יותר תקופה, כי שם יהיו פרסים. פרס על נאמנות. - - - פרסים.
גיא בלנקשטיין
¶
אז אני אומר: אחת, שבחוק תיכנס חובה, על כל אחד מהעסקים בתחום, להציע ולתת אפשרות לרכוש מנוי ללא התחייבות. במקביל, לאיזה מנוי עם התחייבות - - -
גיא בלנקשטיין
¶
הפער נקבע בעולם. הרי את העסק הזה למדנו ממה שקורה בעולם – אנחנו הולכים אחרי העולם בתחום – בעולם נהוגים פערים של בין 50%-30%. זה מה שנהוג בעולם.
גיא בלנקשטיין
¶
העולם, בשנים האחרונות, דווקא בנושא הזה של מה שהצעתם – להשלים את הפער בין מנוי – שבן-אדם עושה מנוי עם התחייבות, אז כדי לצאת הוא ישלים את הפער למנוי ללא התחייבות. ולא לקרוא לזה דמי-ביטול, ולא קנסות, ולא כלום. הוא יוצא פשוט - - -
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶
תקרא לזה במונח הכי חיובי שיש. זו לא הבעיה. הבעיה זו העלות. המוטיב הכלכלי, זה הכול.
גיא בלנקשטיין
¶
ולכן צריך להיות פער מסוים בין המנוי עם התחייבות למנוי בלי התחייבות, כדי לתת לו את ה-incentive בראש. אני חוזר למה שדיברתי ארוכות בישיבה הקודמת, על זה שההתחייבות עם הצרכן, כדי לשכנע אותו בראש, שהוא יגיד: אני רוצה להוביל שינוי עם עצמי. ולכן צריך להיות פער שיהיה לו כלכלי מספיק, להחליט ללכת על מנוי עם התחייבות.
זאב פרידמן
¶
אדוני היושב-ראש, אני, קודם-כל, מברך את חברי הכנסת שבכלל הציעו את ההצעה שנועדה לקבוע את העיקרון שכבילה זה דבר פסול. זה דבר שהכנסת הזו הולכת, ברמת העיקרון, באופן שיטתי, וצריך לברך על כך.
אני רק רוצה להדגיש נקודה אחת בתגובה למה שנאמר כאן: באותה מידה שעסקים הם עסקים כשרים, רובם ככולם, גם הצרכנים – רובם ככולם – שנרשמים לכל אותם מכוני כושר, לא מתכוונים לבטל את המנוי שלהם; לא מתכוונים להפסיק את המנוי שלהם; והם מתכוונים להשתמש במנוי עד תומו. ככל שחברי הכנסת הנכבדים יקבעו סכומים גבוהים יותר, כך צריך יותר לקחת בחשבון את אותם מקרים חריגים שבהם צריך להקטין או לבטל בכלל את אותם קנסות יציאה במירכאות. ואני מתכוון כשבן-אדם מגיע עם אישור רפואי, שהוא סובל מבעיה רפואית, לא צריך לגבות ממנו שום קנס. כשבן-אדם חולה בסרטן, אי-אפשר להגיד לו: אישור של רופא משפחה לא מספיק. ואלו המקרים שהציפו את הנושא. אותם מקרים קיצוניים – אלה מה שיצרו את המצב שבו נאלץ המחוקק להתערב. כשבן-אדם עובר דירה, עובר לאזור הדרום ליישב את הנגב, אי-אפשר להגיד לו: אדוני, אתה כבול, כאן, אצלנו, במכון הכושר בתל-אביב או באזור המרכז.
אליאב וגיף
¶
השוני שקיים בין מחיר למנוי חודשי למחיר שנתי, נובע מכך שרוצים לעודד התחייבות. ברגע שבתחום הסלולר בוטלה ההתחייבות, אין שוני בין מנוי שנתי למנוי חודשי. ברגע שתהיה פה זכות לבטל את העסקה, אז ייעלם הפער בין מנוי שנתי למנוי חודשי. יחד עם זאת, נכון שיהיה דמי-ביטול, אבל אני מסכים עם הגברת פינקוס – דמי-הביטול אמורים להיות סבירים, ודומים למה שקיים בהגנת הצרכן. ברגע שלא תהיה תקופת התחייבות, אז גם לא יהיה שוני בין העסקאות. תהיה תחרות כמו שיש בסלולר. היום אף-אחד לא מדבר על התחייבות לשנה, לשנתיים, לשלוש. יש מנוי חודשי, וכולם מתחרים על אותו מנוי. ברגע שהדבר יהיה דומה בתחום חדרי-הכושר, ייעלם השוני הזה.
אליאב וגיף
¶
אני אעשה את השיקול. אם אני ארצה חודשיים מתנה, אני אשאר לקוח שלכם. וזה העידוד הנכון, ולא עידוד באמצעות - - -
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶
תודה. תודה, אדוני.
קודם-כל, כמובן שאנחנו נכניס שהלקוח הנאמן שהתחיל במסלול חודשי והשלים שנה, יחויב על-פי המסלול השנתי. זה כמובן.
אלכס מילר
¶
אתה אומר: אני הולך לפי חודש. אם יצא לי, אז אני פשוט מקבל את הזיכוי. אז עוד פעם אין - - -
אייל אריאל
¶
תראו, ראשית, אני מרגיש מאוד נוח לדבר, כי המועדון שאני בא ממנו – אני לא יודע עד כמה האנשים שמקבלים פה את ההחלטות, מכירים את השוק הזה של מועדוני הכושר. כדאי שתדעו: יש 850 מועדוני כושר במדינת ישראל, ו-750 מהם זה מועדונים פרטיים, של אנשים פרטיים. עסקים קטנים. מי שיקרא את דו"ח B.D.I. יראה גם את נתח הרווחים, ואת הקשיים שהעסקים האלה נמצאים בהם. ואני נמצא פה עכשיו, אני אמרתי שנוח לי לדבר כי אני בא ממועדון שהתחיל את דרכו בזה שהוא אמר: אני לא רוצה מנוי שנתי. אני לא רוצה שאף-אחד יתחייב אליי. הדרישה למנוי שנתי באה מהשטח. זה התחיל מלקוחות שאמרו – היינו כמה שנים עד שיישמנו את המנוי השנתי – - -
אייל אריאל
¶
- - סליחה, אנחנו נמצאים איתכם כמה שנים, למה אתם לא נותנים לי הנחה? אני אדם שעושה ספורט באופן קבוע, תנו לי הנחה. זה המשיך בחברות שונות, כמו: עיריית ירושלים במקרה שלנו, בזק, קרנות השוטרים וכל אלה – שכתנאי לזה שהם יעבדו איתך, הם דורשים שתעשה מנוי שנתי ושתיתן הנחה. זה תנאי לעבוד. ואז יצרנו את המנוי השנתי. אני יכול להגיד לכם שההפרש בין מה שמשלם פר חודש מנוי שנתי אצלי, לבין מי שמשלם פר חודש מנוי חודשי, עומד על 25%. רוב הלקוחות שלי הם עדיין לקוחות שלא רוצים – או בערך 50% מהלקוחות שלי – הם לקוחות שלא רוצים התחייבות. הם לוקחים את המנוי החודשי. כלומר, יש לי מנוי חודשי שמשקף בדיוק את השוק. משהו אמיתי של השוק.
מכרז האחוזים שמתבצע כאן - - -
אייל אריאל
¶
מה המחיר? המחיר הוא 2,350 שקלים, 2,400 שקלים, מנוי – זה גם תלוי, בקרנות השוטרים יותר זול. אתה יודע איך זה מנוי שנתי – ו-249 שקלים זה המנוי החודשי.
מה שאני עוד מאפשר, מכיוון שיש אצלי סטודיו גדול – אולי הסטודיו הכי גדול בארץ להתעמלות נשים – אז אנחנו מאפשרים לאישה שלא רוצה לבוא לחדר-הכושר, לקחת מנוי, למשל, רק לסטודיו בלי חדר-הכושר. כלומר, עשינו את כל הווריאציות למען הלקוחות.
עכשיו, אני שומע פה את מכרז האחוזים, ואני שואל את עצמי: על-סמך מה אחוזים? על-סמך מה 5%? על-סמך מה 30%? על-סמך מה 20%? עוד 5%. על-סמך מה? איזו בדיקה כלכלית נעשתה למכוני-הכושר, כדי לזרוק ככה אחוזים כלאחר-יד? הרי אני עשיתי - - -
אייל אריאל
¶
203 שקלים לעומת 250 שקלים. זה ההפרש שהוא הפרש אמיתי. הוא הפרש חי וקיים. אני מודע לזה - - -
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶
אני יכול להגיד לך שאני ניהלתי שיחות עם מספיק מנויים בחדרי-כושר, כדי לדעת איפה נקודת-האיזון, לשאול אותם. גם כאלה ותיקים, גם כאלה מתחילים, - -
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶
- - ואמרתי לך את זה בשיחה שלפני. ויש לנו גם דוגמאות מחוקים אחרים: היו קנסות בתחומי YES ו-HOT. הם עומדים על 8% מיתרת התקופה. יש סבירות. לא בכל דבר יש איזה מחקר מדעי של NASA שצריך לברר אותו. יש סבירות, היגיון, ניסיון של החיים. לא מדובר פה בדברים יותר מדי מורכבים.
אייל אריאל
¶
אני אגיד לך: זה כן דברים מורכבים, כי אחת הדוגמאות שאתם נותנים כל הזמן זה את HOT ו-YES, והדוגמה שקופצת תמיד זה חברות הסלולר. מי שמשתמש בדוגמאות האלה, זה רק מצביע על חוסר הבנה של השוק. כי חברות הסלולר – כולנו לקוחות של חברות הסלולר. התחרות בחברות הסלולר מתרחשת בין מעבר מחברה אחת לשנייה. כולנו לקוחות. יש 100% לקוחות, פחות או יותר. מעבר בין הלקוחות.
התחרות בחדרי-הכושר במדינת ישראל, בערך, פחות מ-10%. 8% מהאוכלוסייה, הם במועדוני-הכושר. התחרות שלנו היא לא אחד עם השני; התחרות שלנו היא להכניס אורח-חיים בריא; התחרות שלנו היא לגרום לאנשים להמשיך לעשות ספורט. כלומר, יש שוני אדיר בין שוק, שכולנו לקוחות שבויים של השוק הזה, כי אף-אחד מאיתנו לא יחיה היום בלי - - -
אייל אריאל
¶
התחרות בחברות הסלולר וכנ"ל גם חברות הכבלים – בגדול, כולנו לקוחות שבויים. אני אעבור מחברה אחת לשנייה, התחרות היא בסדר. במקום הזה, התחרות היא לא פה.
דבר נוסף שמטריד אותי זו ההתמקדות הזאת של לרדת למשהו מאוד קטן. אני שואל את עצמי: למה לא ליסינג? למה לא לעשות את אותו הדבר? אני שוכר היום מקום בעסקה לטווח-ארוך. הרי מחר ירצו ממני הלקוחות, יחליטו שהם עוזבים אותי, ואני אצטרך להפסיק את השכירות – האם אתם, בחוק הזה, גם מגנים עליי בעניין הזה, שאני אוכל לצאת מהשכירות מתי שאני רוצה?
הרכב שאני נוסע – אמרתי חברת הליסינג – - - - במקרה נמצאים - - -
יואל חסון
¶
תגיד, למה תיאורטית לא יכול להיות מצב שחברה מסוימת, סלולארית, כולם יעזבו אותה. היא תהיה הכי יקרה, יעזבו אותה וילכו. מה יקרה לה - - -?
אייל אריאל
¶
זה שוק של 100%. זה בדיוק מה שאני מנסה להגיד לך, חבר הכנסת חסון: השוק של הסלולר הוא שוק שכולנו - - -
אייל אריאל
¶
התחרות אמיתית – מעבר מאחד לשני.
עכשיו, אם תגיעו למצב שבו ההפרש החודשי בין מנוי חודשי לבין מנוי שנתי יהיה עשרה שקלים, לא יהיה מנוי שנתי. מי ייתן הנחה של עשרה שקלים? מי ייקח הנחה של עשרה שקלים?
אייל אריאל
¶
מה שאני מנסה לסכם ולהגיד זה שאתם יכולים להחליט שאתם לא רוצים שיהיו מנויים שנתיים. אם אתם רוצים למצוא את נקודת האיזון בין עסקים קטנים שקיימים – ואמרתי לכם: רובם זה עסקים קטנים – לבין טובת הלקוח, אני חושב שאין ויכוח שכל לקוח יכול לעזוב. אגב, לא ציינתי מקודם, גם אצלי היום – לפני החוק ולפני החקיקה – כל לקוח שרוצה לעזוב, גם המנוי השנתי שלי שרוצה לעזוב, עוזב מיד. הדבר היחיד שהוא עושה, הוא משתווה למנוי החודשי שהוא מנוי אמיתי. כי אם 50% מהלקוחות שלי שם, אז זה מנוי אמיתי. זה לא מנוי של המצאה.
הצעתי לחבר הכנסת חסון בשיחה מוקדמת שזה יהיה המתווה: שמי שרוצה לעזוב – לבטל את ההתחייבות שהוא לקח על עצמו – יוותר על ההנחה ויעבור למנוי החודשי. כדי ליצור מצב - - -
אייל אריאל
¶
כדי ליצור מצב שבו לא יקרה את מה שחבר הכנסת איתן כבל אמר, של קנס חזירי, אז אמרתי שצריך לקבוע – פחות או יותר – שההפרש בין הדברים האלה, שהוא ההפרש האמיתי והנכון – הפרש שוק אמיתי – הוא 25%. כלומר, אם יש איזשהו מועדון שירצה לקבוע 50% הפרש – לא. החוק מגביל אותו כאן. עד, סליחה, עד 25%.
ביתיה גוטל
¶
25% זה אומר שכבר אין משמעות לביטול אחרי שמונה חודשים. זה כמו להגיד שמונה חודשים ועוד ארבעה חינם.
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶
יש ככה: ההצעות של חבר הכנסת חסון ושלי זהות. יש הצעות של חברי הכנסת עמיר פרץ, - - -
עמיר פרץ
¶
אני השתכנעתי, אדוני. שני חברי כנסת, כל-כך מנוסים ומומחים בתחום, מציעים 5%, קטונתי מלעמוד נגדם. אני - - -
יוליה שמאלוב-ברקוביץ
¶
אני חושבת שבאמת צריך ללכת – כמו שאמרתי קודם – על איזשהו שביל זהב. אני בדקתי עכשיו, שאלתי אותם גם. אתה אמנם עשית עשרות פגישות, כמו שאמרת.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ
¶
מספיק פגישות. אבל הבנתי – גם אצלם – הם מדברים על ההפרש בין שנתי לבין חודשי של 25% בערך, 30%. אני בטוחה שהם קצת מגזימים. ולכן, לדעתי, זה צריך לעמוד בין 15% ל-20%.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ
¶
ובאמת אסור לשכוח שאנחנו מדברים פה על עסקים קטנים, ולא טייקונים כמו הסלולר, ו"סלקום" וכולי. חבר הכנסת איתן כבל דיבר על חזירות, נכון? נכון, יש פה בעיה, והגיע הזמן שנסדיר את הנושא. אבל גם לא נשכח את הבן-אדם שמגיע למכון-הכושר. זה מותרות, עם כל הכבוד. זה לא קניית לחם וקוטג'.
איתן כבל
¶
הכי קל, באמת, גם לי, להגיד 5%. זה באמת הכי קל. אבל אני חושב שצריך, כשאני דיברתי על אותה מידתיות, שהיא נוגעת לכך שאני יוצא מנקודת הנחה שאף אזרח לא בא למכון-כושר כדי לבטל אחרי חודש.
כשאני דיברתי על אותו איזון, אני חושב שזה לא יכול להיות 25%. זה בוודאות. אני חושב שאנחנו יכולים להתמקם סביב ה-15%, שזה סכום שאני חושב שכשקליינט נכנס לתוכו, אזרח אומר: וואלה, אני בא כדי להיות. אני יכול לספוג אותו. אני יכול להתמודד איתו. זאת אומרת, אם 5% במקרה הזה – כי זה לא סכומים של 30,000 שקל, 40,000 שקל, שאתה בא ואז יש לזה משמעות. כשאתה לוקח 2,400 שקל, ואז סך-כל ההפרש יוצא לך – אני יודע כמה – איזה 200 שקל - -
איתן כבל
¶
- - בשנה. אתה יודע מה? לא שאני משתגע על זה, בסופו של עניין, אבל כשאנחנו מדברים על מידתיות, זה מייצר, לדעתי, את המידתיות, ברשותכם. זאת אומרת, זה מה שאני חושב. הייתי רוצה שזה יהיה 5%. ואני גם חושב עדיין, אדוני היושב-ראש, הדוגמאות של הסלולר – הם מנסים להיאבק על כל השוק, והתחרות ביניהם הרבה יותר קשה, כי זה לא בדיוק שאנשים מגיעים בהמוניהם, לצערי.
איתן כבל
¶
זה לא בדיוק דומה. לכן, אני חושב ש-15% זה לא בשמיים. ומי שהולך למקומות היקרים מאוד-מאוד-מאוד, אז להערכתי זה ממילא לא משנה לו. אנחנו מנסים לקחת את אותו מקום, את אותם מקומות – ואני לא חושב שזה מותרות. שאנשים במקומות מסוימים, פריפריאליים, שיש מועדון כושר, והוא רוצה ללכת ולהתאמן שם. אני מנסה לחשוב במושגים שלהם ולא במושגים של תל-אביב, של כל אותם מקומות מפוארים, שממילא משלמים גם סכומים גבוהים במיוחד או שאני לא יודע. אבל משלמים הרבה יותר מאשר משלמים בפריפריה, בוודאות.
יואל חסון
¶
אדוני היושב-ראש, הבעיה בעניין של האחוזים שזה ייתפס בעיני הלקוח כקנס יציאה, וזה גם יקוטלג כאיזה קנס יציאה. וצריך להציג את זה בצורה שזה לא ייתפס כקנס, אלא מתוך איזשהו מסלול - - -
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶
רגע, אני אגיע אליכם בסוף.
תראו, יש כרגע רוב ברור, מאחר שחברי הכנסת פרץ וחסון הצטרפו - - -
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶
לא. אני אגיד לך - - -: עמדתי הפכה להיות 5% כשהתחלתי לשמוע פה 15% ו-20%. אני לא התכוונתי להציע מההתחלה 5%. אבל שמעתי 15% ו-20%, וכבר 25%, אז - - -
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶
אבל אני ארצה שההחלטה הזאת תעבור פה אחד. אם לא, היא לא תעבור פה אחד. אבל אני אציע הצעה.
אני אתן לכם לדבר לפני ההצבעה.
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶
שנייה, תקשיבו.
ולתת סעיף של גמישות, ששר התעשייה, המסחר והתעסוקה – כמובן אחרי שנה שייראו איך השוק מתנהג – בלי חקיקה ראשית, יוכל לשנות את האחוז הזה.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ
¶
הצעה גרועה מאוד. אי-אפשר לחשוד בי כמישהי שהולכת כנגד הציבור, כי אני זאת שהגשתי את הצעת החוק לביטול קנסות היציאה מהסלולר, שאחרי זה שר התקשורת, משה כחלון, הגיש והיא עברה. אני חושבת שבמקרה הזה - - -
יוליה שמאלוב-ברקוביץ
¶
אני חושבת, עם כל הכבוד לכם, שאזרחי מדינת ישראל זה לא רק הצרכן, זה גם איש העסקים הקטן שמפרנס את המשפחה שלו, ואת העובדים שהוא מעסיק שם. אין קשר בין זה לבין HOT ו-YES, שהקנסות שם היו – אני לא יודעת מה – 5,000 שקל, 10,000 שקל.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ
¶
אני חושבת שצריך להיות איזשהו היגיון. יושבים פה אנשי מקצוע. הם לא בדיוק נראים בעיניי חזירים, תסלחו לי מאוד. נכון, בישראל בשנים האחרונות המידתיות קצת איבדה את האיזון שלה - -
יוליה שמאלוב-ברקוביץ
¶
- - ואת הפרופורציות. אבל בואו, אנחנו, באמת, לא נהיה פופוליסטיים, ונחשוב גם על אלה שיושבים כאן, ובאו להגן על השכר שלהם ועל המשפחות שלהם.
ועוד פעם אני חוזרת על זה: פלאפון, לצערי הרב, הפך להיות משהו, שכמו שאמרתי פעם: יותר קל להתגרש היום, מאשר לאבד את מספר הפלאפון שלך, להתנתק. אבל, עם כל הכבוד, עדיין מכוני הכושר זה מותרות - - -
יוליה שמאלוב-ברקוביץ
¶
סליחה, חבר הכנסת חסון, אני עדיין חושבת שמכון כושר – זה נכון שהייתי מתה שבמדינת ישראל כל אזרח יהיה במכון כושר. אבל זה עדיין מותרות. אפשר לעשות הליכה בחוץ. יש היום הרבה מאוד פארקים ששמו שם כל-מיני של כושר, שבן-אדם יכול בחינם לעשות. עם כל הכבוד, זה עדיין מותרות. יש פה אנשי עסקים קטנים שהקימו – אני לא מדברת על "הולמס-פלייס" וכולי, שהם נחשבים אולי לגדולים יותר.
ואני מציעה לך, אדוני היושב-ראש, דווקא במקרה הזה ללכת איתנו, וללכת פה אחד לכיוון של – כמו שאמרתי – משהו כמו 15%. גם חבר הכנסת מילר חושב שזה נכון, גם אני, וגם חבר הכנסת פרץ. דרך אגב, הרוב הולך איתנו.
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶
טוב, חברת הכנסת שמאלוב-ברקוביץ.
לך, חבר הכנסת מילר, גם לא נראית ההצעה שהצעתי, שתעבור פה אחד?
אלכס מילר
¶
תשמע, אני אמרתי לך, אדוני היושב-ראש, אתה צריך להבין: אתה עושה רגולציה בתחום לא של טייקונים שיושבים ועושים פה הון תועפות. אנחנו מדברים על גופים מאוד קטנים. כמו שאנחנו מדברים על גופים שמעסיקים אנשים, וצריכים גם לתכנן את החודש-בחודשו שלהם.
עכשיו, אפשר ללכת על כל ההצעות. אני אומר לך, אם אתם רוצים, בואו נחזור להצעה המקורית. בואו נראה.
אלכס מילר
¶
ההצעה המקורית הייתה בלי התחייבות ובלי שום-דבר. נבטל חודש-בחודשו, ואז ניתן לדבר הזה להתגלגל כמו כדור שלג. מה אכפת לכם? הרי אתם לא מוציאים את הצ'קים. מה אכפת לכם?
איתן כבל
¶
חבר הכנסת מילר, זה לא צריך להיות או-או. כי נקודת המוצא היא שאם אתה מחזיר את זה, שאתה תגרום לכך שחודש-בחודשו יהיה בסכומים כאלה שלא יהיה משתלם, אז מה?
יואל חסון
¶
אי-אפשר לעשות את זה. אתם כל הזמן רוצים להישאר במקום הזה של: - - - לתת לבן-אדם את זכות הבחירה. אין רגע. לא לתת את זכות הבחירה.
אלכס מילר
¶
חבר הכנסת חסון, תעשה לי טובה. נו, באמת. אתה כל שנייה מחליף את הזה. אתה פתאום קורא את הכותרת, אתה מחליף לחמש. נו, באמת. תהיה רציני. תהיה רציני. נו, באמת.
איתן כבל
¶
- - - 10% פלוס הרגולציה של שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, אני חושב שאפשר להתכנס סביב זה.
חבר'ה, בואו, צריכים להתקדם.
אלכס מילר
¶
אז אם אתה מכניס את הרגולציה של שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, אז בוא ניתן למשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה לבדוק את הנושא הזה בצורה מסודרת. נכניס את זה בלי אחוזים. נשאיר את האחוזים לוועדת הכלכלה. מה הבעיה?
תמר פינקוס
¶
אין משרד תעשייה, מסחר ותעסוקה. הרשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן היא הרגולטור לעניין, ואנחנו כפופים לשר. זו עמדת הרשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן.
אלכס מילר
¶
תשמע, אדוני היושב-ראש, אני אמרתי לך: אם אתה רוצה להכניס את משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, אל תתעסק באחוזים. מספיק עשינו את המשאים האלה - - -
אלכס מילר
¶
ואז משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה יבדוק את זה בצורה מקצועית.
תשמע, אני מאוד חושש. אני שמעתי פה - - - בעשר דקות מחליף מ-20% ל-5%. סליחה.
יואל חסון
¶
תסלח לי, חבר הכנסת מילר, קודם-כל, פתאום גילית עניין בנושא הזה, זה מאוד מעניין. אבל אדוני תקשיב - - -
יואל חסון
¶
מה אתה קופץ? אני האשמתי אותך במשהו? תשאל את עצמך למה אתה קופץ ככה. תשאל את עצמך למה אתה קופץ ככה.
אלכס מילר
¶
עשה לי טובה. נו, באמת. עושה מעצמך גיבור, אבל - - -
<(הישיבה נפסקה בשעה 14:21 ונתחדשה בשעה 14:36.)>
יובל ליבלינג
¶
אז שמי יובל, ואני עוסק בענף הזה כיועץ. ואני בעיקר עובד עם מועדונים בפריפריה. עשרות מועדונים. ומה שאני רוצה להגיד זה מספר דברים, אבל בשורה התחתונה: אם אנחנו לא נגיע להסכמה שלייצר פערים של עד 25%, ואני מדגיש – עד 25%, בין המסלול החודשי לשנתי, אנחנו הולכים בעצם לגזור דין בעיקר לעוסקים הקטנים, כפי שהייתה כאן השבוע – לפני החג – איילת, שבאה מאבן-יהודה; זו בדיוק הדוגמה של 85% מהאנשים שעוסקים בענף הזה. הם מפרנסים את משפחתם, עם עוד חמישה, שישה, עשרה עובדים.
עכשיו, יש דבר אחד שחשוב להגיד: בענף הזה, התחרות האמיתית – וזאת אמת – היא מול הצרכן, שבעצם זה אומר: האם הוא יתאמן או לא יתאמן. מסך הנוטשים את הענף הזה, 69% לא עוברים לאף מועדון. הם פשוט לא מתאמנים. 69% מהאנשים שנושרים לא עוברים מ-GO ACTIVE לקנטרי-קלאב, או מ-GO ACTIVE למועדון SPACE, או מ-SPACE למועדון אחר – הם פשוט נשארים בבית ולא מתאמנים, או שבמקרה הטוב הם הולכים בפארק. זה המצב. זאת האמת.
יובל ליבלינג
¶
יש תחרות. אבל התחרות הקשה ביותר היא בעצם לגרום לציבור להתאמן. ועם זאת, הענף הזה של מועדוני הכושר הוא הספורט העממי הגדול ביותר בארץ, שמאגד בתוכו בערך 600,000 מתאמנים. בערך. 600,000 מתאמנים. הבעיה גם היא שאין כסף בענף הזה. אנחנו ניסינו, כחברת ייעוץ, לארגן דרך לשכת המסחר את המועדונים במסגרת של התאגדות. ואפילו 2,400 שקל, אנחנו לא הצלחנו לייצר הסכמה, לפחות אצל העסקים הקטנים – אני לא מדבר על מי שנמצא כאן – שיגיעו וישלמו את הדבר הזה. הם כורעים תחת נטל של אגרות, ומיסים, ופדרציה, ואקו"ם ופי"ל; וכמובן גם תנאי שכר משופרים, שאנחנו מסכימים עם זה. אבל, בסופו של דבר, הענף הזה קורס, והדבר האחרון שעכשיו הוא צריך זה את הירייה הזאת בראש, שיכול להיות שתקרה בוועדה הזאת. ואם הפער לא יהיה עד 25%, זה מה שהולך לקרות.
עכשיו, יש עוד דבר אחד, עוד נתון אחד: כיוון שאנחנו עוסקים הרבה מאוד במחקר ובלימוד הענף הזה, בכל פעם שאנחנו בחנו את האפקט של המסלול החודשי מול המסלול השנתי, יש דבר אחד שהוא ברור מאוד. דרך אגב, בשני המסלולים יש אפשרות לבטל את המנוי. ובשנים האחרונות, כבר משנת 2004, לאט-לאט המועדונים, בעיקר הנאורים, אבל עם הזמן הצטרפו עוד הרבה מועדונים נוספים, אפשרו גם במסלול השנתי לבטל את המנוי. לא רק מסיבות רפואיות, מכל סיבה שהיא. ודרך-אגב, אנחנו אומרים לשאול למה הוא רוצה לבטל, על-מנת לראות שאולי אפשר לשמר אותו. כי אחת המטרות של הענף הזה, ורוב האנשים שעוסקים בענף הזה הם אנשים שמאוהבים בענף הזה. הם לא עושים את זה בשביל כסף. אף-אחד לא עושה את זה בשביל כסף, בטח לא בשביל הרבה כסף, כי אין הרבה כסף בענף הזה.
אז מה שאנחנו ראינו זה אנשים שבירור, בצורה מוחלטת, כשהם בוחרים במסלול חודשי, כמות הנשירה מהמסלול הזה – אף על-פי שהם יכולים גם לבטל במסלול השנתי – היא הרבה יותר גדולה, בשיעורים של מעל פי שתיים. בשיעורים של מעל פי שתיים. דרך אגב, הדבר הזה הוא גם נתון מחקרי שקיים בעולם, ואפשר לראות את זה ולקרוא את זה באתר שנקרא IHRSA. IHRSA זה הארגון הגדול ביותר בעולם למועדוני בריאות וכושר. ומועדונים מאוד-מאוד גדולים, רשתות מאוד גדולות של אלפי מועדונים, בסופו של דבר גם כאלו שהיו בהתחלה רק במסגרת של מנוי הוראת קבע – מנוי חודשי – החליטו להציג את שני המסלולים – את שתי האפשרויות – מסיבה אחת פשוטה: כי הם ראו שאנשים בחרו בברירה של מנוי חודשי, אף על-פי שהייתה להם גם הברירה של המסלול השנתי עם אפשרות הביטול, הרבה יותר מהם. כל קושי שנגרם להם בחיי היומיום: אם זה לימודים, עבודה, דברים אישיים וכדומה, ביטלו את המנוי. וכאן בא האספקט של העידוד של הפעילות הגופנית.
לכן, השורה התחתונה היא שגם אנחנו מהבחינה הזאת, ומתוך ייצוג של עשרות מועדונים בפריפריה, אומרים שמוכרחים לאפשר את ביטול המנוי גם במסלול החודשי וגם במסלול השנתי, והיום אין את זה. וזו מהפיכה מאוד-מאוד גדולה, כי היום חלק גדול מהענף לא מאפשר את זה. אבל כדי לעודד את האנשים גם לפעילות גופנית, וגם כדי לאפשר בנקודת המכירה את האפשרות לעודד בעיקר את רכישת מסלול הנאמנות, לייצר פער של עד 25%. מה שיקרה הוא שתנאי השוק יכתיבו דבר אחד מאוד ברור: במקום כמו תל-אביב, שהשוק מאוד תחרותי, ובלי קשר לחוק שאתם מחוקקים, כבר בשוק הזה רוב המועדונים מאפשרים את המסלול החודשי עם פערים מאוד-מאוד קטנים. זאת אומרת, יכול להיות שסניף של GO ACTIVE, או של SPACE, או של - - - בתל-אביב, יאפשר פער של 8% בתל-אביב; ויכול להיות שבפריפריה הוא יאפשר פערים גדולים יותר. אבל אתם צריכים לתת איזשהו טווח, שיאפשר בעיקר למועדוני הפריפריה הקטנים לשרוד. אחרת, הם פשוט לא ישרדו.
אבי אלמוג
¶
אבי אלמוג, יושב-ראש ארגון מנהלי בריכות שחייה, מרכזי ספורט ונופש בישראל. אני שוב מסב את תשומת-לב חברי הוועדה – אני לא קורא לזה נישה, מבחינתי זה התחום העיקרי – זה תחום בריכות השחייה העונתיות שפועלות חמישה חודשים בשנה, בדרך-כלל, או ארבעה חודשים בשנה.
אבי אלמוג
¶
זה עוד אפילו קצת יותר מצומצם מהקנטרי-קלאב. אני מדבר על בריכות עונתיות, קיציות: בדרך-כלל, זה במושבים, בקיבוצים. יש גם בריכות עירוניות כאלה, שפותחות שערים בראשון למאי וסוגרות שערים ב-30 לספטמבר. כל המספרים שנאמרו כאן, אם במידה וירצו לחבר את זה – אני לא רוצה להגיד את המילה אפילו – אבל זה גזר-דין מוחלט.
לגבי הקנטרי-קלאבים
¶
בכל קומבינציה שלא הייתה – ועשינו כאן כמה סימולציות של מספרים עם חברי הכנסת הנכבדים – אנחנו יכולים לתלות בחורף שלט: להתראות במאי-יוני. כי הרי ברור שאני מוגבל – אני לא יכול להעלות מחיר בתקופת הקיץ, גם אם יש לי את השפיל הזה, לנסות ולתמחר בצורה שונה. הרי ברור שאם היום משפחה משלמת, נגיד, 8,000 שקל לארבע נפשות או 6,000 שקל, ואני אציע לו ככל שאני אעלה את המחיר לקיץ, לארבעה חודשים, לחמישה חודשים, כולם יעדיפו את הסכום הקטן יותר. ובינואר, בפברואר, במרץ, באפריל, אנחנו יכולים רק לתלות שלט: להתראות בקיץ. המועדונים האלה ייסגרו. החזקים ביותר, אולי יוכלו באיזושהי צורה – אולי – לשרוד. אבל אני חושב שלקנטרי-קלאבים ולבריכות השחייה, שהם עסקים מסוג אחר לגמרי, אין מקום כאן בכל ההתדיינות הזאת.
אלכס מילר
¶
תשמע, אי-אפשר פה לחתוך בלי לתת מענה לסוגיות האלה. אין פה ויכוח על מי ישרוד יותר או מי ירוויח יותר. בסופו של דבר, צריכים לתת כאן מענה לאותן הסוגיות שיש לנו בפריפריה, בישראל. איפה שיש לנו מקומות – אין מה לעשות – שמי שמתחזק אותם לרוב זה השלטון המקומי, ואיזה יזם פרטי שנכנס לתוך העסק הזה באיזה – לא יודע – חלום להרוויח כמה שקלים. עכשיו, אם אנחנו לא מבטיחים את הדבר הזה כאן, אז, בסופו של דבר, עשינו את החוק הזה בשביל 250 אלף איש במרכז הארץ שייהנו מזה. ולכל השאר – נשב כאן כל שני וחמישי, ונחפש איך לתת להם פתרונות, כמו שהיה לנו בקריית-שמונה עם הספרייה, ועם המתנ"ס ועם כל דבר ודבר.
ברגע שאין פעילות וברגע שאין אפשרות לתכנון, מה שיעשו אותם הגופים, בסופו של דבר, הם יצמצמו עד למינימום את הפעילות שלהם, כי אף-אחד לא מחפש איך להפסיד. זאת אומרת, זה פיטורים של העובדים; זה צמצום של פעילות הבונוס – אני לא מדבר על חדרי-הכושר והבריכה. אני מדבר על פעילות הבונוס שיש שם חוגים לילדים שהם נותנים, ויש שם פעילות למבוגרים. כל-מיני תוספות שעושים ומשתמשים בקנטרי-קלאב הזה על-ידי השלטון המקומי, כי אין להם מקומות אחרים. ואז, בסופו של דבר, כל זה יצומצם, ויצטרכו לחפש פתרונות איך עושים את זה.
שוב אני אומר
¶
אם יש פתרון שאפשר לתת בסוגיות שקשורות לבריכות שחייה, לקנטרי-קלאבים, בוא ניתן את הפתרון גם לסוגיה הזו. וגם, כמובן, צריך להגן על אותם העסקים שהם, בסופו של דבר, מפרנסים משפחות שקשורות לענף הזה: אם זה מדריכים, אם זה עסקים קטנים, וכל מי שחי מהענף הזה.
ולזרוק כאן מספרים
¶
8%, 5%, 20% – אני חושב שזה, קודם-כל, לא מקצועי ולא הוגן כלפי הענף לזרוק בלי שום בדיקה כלכלית, ובלי שום בדיקה. אני לא יודע איפה משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה בכלל בכל הסוגיה הזאת; איפה כל מי שעוסק בעסקים קטנים. לא שמענו את ה-say הזה.
יואל חסון
¶
בסדר. תגיד שאתה רוצה למשוך זמן, ושלא יקרה שום-דבר. תגיד את זה, וזהו. היו פה דיונים, זה הדיון החמישי או השישי. זה הדיון החמישי או השישי בחוק הזה. אתם לא הייתם. תסלח לי, עם כל הכבוד.
יואל חסון
¶
אז אני הייתי בדיונים האלה, וכל השאלות האלה הועלו, והוצגו על-ידי - - -, ועל-ידי המועצה ועל-ידי כולם. אז אנחנו לא נתחיל מההתחלה דיון שהוא כבר שישי או שביעי, עם כל הכבוד.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ
¶
אני רוצה להגיד איך אתה - - - על בעל עסקים קטן שסגר את העסק, כי אנחנו קיבלנו - - -
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶
כן, כן, אני הרגשתי גם, כי אני איתו יחד באותה סירה. אני אוהב שטוענים את זה כלפיי.
יואל חסון
¶
אין מקום בסירה לבינתיים. אין מקום בסירה, חברת הכנסת שמאלוב-ברקוביץ. את לא יכולה להצטרף אליי. את תישארי עניינית.
יואל חסון
¶
אבל אני לא רוצה את זה, הלכתי באין ברירה. מישהו אמר לי פה – אני חושב שאתה, הבחור של SPACE. איך אתה נקרא, SPACE?
יואל חסון
¶
אז הוא אמר לי, לדוגמה, שההפרש אצלו בין חודש-בחודשו לבין שנתי זה 15 או 20 שקלים, משהו כזה. אם היו מציעים לי הצעה כזאת, הייתי הולך לחודש-בחודשו.
יואל חסון
¶
סליחה, יקירי. שנייה.
תזכרו שהצעת החוק הזאת, אדוני היושב-ראש, וצריך לזכור – ואנחנו סטינו ממנה בגלל שהיינו בקשב כלפיכם – הצעת החוק המקורית הייתה לבטל בכלל את המסלול השנתי, ושיהיה רק חודש-בחודשו. יכול להיות שלזה צריך לחזור, אדוני, ושהשוק ילך - - -
יואל חסון
¶
אם זו תהיה התחרות היחידה - - -
חברת הכנסת שמאלוב-ברקוביץ, תקשיבי. אם התחרות היחידה תהיה רק על השוק של חודש-בחודשו וזו העסקה היחידה שיציעו, אז סביב זה תהיה התחרות, וזהו. ונראה איך כוח השוק יעבוד.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ
¶
אבל חבר הכנסת חסון, לפחות בהתחלה, בשנה הראשונה או בחצי השנה הראשונה, המחירים יעלו דראסטית, עד שהתחרות תבוא ותעשה איזשהו - - -
יוליה שמאלוב-ברקוביץ
¶
- - וגם תפגע בציבור גדול שישלם פי שניים יותר על זה.
אני חושבת שצריך לשקול לדבר על - - - בנפרד. אלה שהם תחת עיריות זה משהו אחד, ואלה שהם - - -
יוליה שמאלוב-ברקוביץ
¶
- - אני אמרתי בין 15% ל-20% - - -, אתה זוכר? אני דווקא נוטה ללכת יותר לכיוון ה-20%. אני חושבת שזה יותר הגיוני. ויכול להיות שצריך ללכת ולבדוק את השוק, באמת, כמו שאמר חבר הכנסת איתן כבל לפני שהוא הלך, ולא שמעו אותו בוועדה. אבל לבחון את השוק שנה אחרי, ולבדוק מה בעצם קרה. אנחנו לא הולכים, נכון? הרי אנחנו רוצים להיות חברי כנסת גם בקדנציה הבאה. אנחנו נבוא ונבחן בעוד שנה מה קורה עם הענף.
אבי אלמוג
¶
בקנטרי-קלאבים התמחור דיפרנציאלי. נרשם שני – היום ילד אצלנו משלם לחודש 55 שקלים. ילד. משום שההורים שלו שילמו את המחיר הגבוה. את המחירים בקנטרי-קלאבים, דיפרנציאליים – זו שיטת רישום אחרת לגמרי.
יואל חסון
¶
אדוני היושב-ראש, אני חושב שצריך ללכת למסלול של חודש-בחודשו, ותוך שנה שהשר יקבע את הכללים, באישור ועדת הכלכלה. אם זה מסתבך ברמה כזו, אז נלך לשוק של חודש-בחודשו. שהשוק יעבוד במתכונת הזאת שנה. נבחן את זה.
גיא בלנקשטיין
¶
חבר הכנסת חסון, גם בראשון-לציון יש תחרות ערה היום. יש שם ארבעה קנטרי-קלאבים, וכל הרשתות הגדולות נמצאות שם. ואני חושב שאם היית עושה סקר שוק, לפני שקיבלת את ההחלטה בין 390 שקלים ל-290 שקלים בדוגמה האישית שלך, היית מוצא שיש ב-HOLMES PLACE שם – שאני לא מייצג אותם – הם בפחות מ-15% שם. אנחנו לוקחים 25% הבדל בין מנוי בלי התחייבות למנוי לשנה, ואתה בחרת באופציה היקרה במקרה הזה. אבל התחרות שם קיימת. ואם החוק היה עכשיו מגביל, לצורך העניין, ב-20%, אז זה היה מטיב איתך היום במקום שאתה נמצא בו. אבל, פחות או יותר, משאיר את כל שאר - - -
גיא בלנקשטיין
¶
אז אמרתי: עד 20%. אז אני מניח שהם היו ממשיכים במקסימום שהם היו יכולים, כי הם היום הכי גבוהים. ואחרים היו מתאימים את עצמם עד 20%.
יובל ליבלינג
¶
ודרך-אגב, אם אפשר רק לתת הערה על VIM, על המועדון שאתה מתאמן בו: המועדון הזה כמעט נסגר בגלל שהוא התחיל לעבוד רק על בסיס חודשי.
גיא בלנקשטיין
¶
אם אפשר לנצל את ההתמהמהות פה, רק להגיד שאני חושב שהוועדה השיגה הישג אדיר בעצם זה שכל חדרי-הכושר בישראל, כולל בפריפריה, יחויבו לתת מנוי ללא התחייבות. זה הישג צרכני אדיר. ואני חושב שהדיון הוא בין ה-8%, 10%, ל-20%. ואפשר להגיע פה למשהו שגם אנחנו כבעלי עסקים נצא ונוכל לעבוד איתו. אז אני חושב שאפשר לצאת פה - - - שכולנו מחזיקים את המקל ביחד ויוצאים לדרך, ולא להישבר.
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶
לא, לא. לא יהיה הבדל בין חדרי-כושר. אי-אפשר לעשות את זה גם משפטית, ואנחנו לא רוצים. גם אין לנו איך להסביר את זה.
גיא בלנקשטיין
¶
ממש לא נכון. מאיפה גברתי בדקה כמה עולה מנוי בשלומי, בכפר ורדים, בעפולה, בנהריה, ברמת-ישי? המחיר שם נע בין 90 שקלים ל-120 שקלים.
גיא בלנקשטיין
¶
רשת HOLMES PLACE גובה בקריית-ביאליק 160 שקלים, כשהיא גובה במרכז 350 שקלים. עם התחרות. יש הבדלים.
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶
שיבדוק. אחרי שאנחנו קבענו, הוא יבדוק. ואם הוא ירצה, הוא יבוא לכנסת וישנה. למה מעכשיו? מה ניתן לו עכשיו לבדוק? הוא לא עשה כלום עד היום, למה שניתן לו?
יואל חסון
¶
והוא יביא תקנות? אתה יודע כמה תקנות מחכות פה? לא, יש פה - - -. הגברת ורון, תגידי לו כמה תקנות היו עם תאריכים שלא הגיעו לוועדה. זה אינספור דוגמאות.
אלכס מילר
¶
תשמע, אתה עכשיו מתקרב לחורף. הרי אתה מבין שיש לך מעכשיו ועד שאתה תעביר את החוק, הכול ביטולים.
יוסי בנימין
¶
אז אני אומר: אתה מתחיל לעקוף את מה שאתה מדבר. אתה מדבר על 8%, 20%. אז מה שאתה אומר – תיקח 40% בקיץ. אין בעיה. אני, מצדי, את - - - של הקיץ.
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶
הוא נותן את כל השנה. שייתן את זה רק בחלוקה אחרת, מה הבעיה? הוא יודע איפה האיזון. הוא יודע לעשות את החשבון, תאמין לי.
גיא בלנקשטיין
¶
מה שיקרה זה שהוא צריך לגשת לראש-העיר, ולבקש ממנו לפתוח רק בקיץ. לסגור שבעה חודשים, ולעבוד חמישה חודשים. זה מה שיקרה לבריכות ולקאנטרי-קלאבים.
אבי אלמוג
¶
זה מה שיהיה. אדוני, הוא נותן להם 350 שקלים, כי אנשים מסכימים ללכת איתו שנה שלמה. ולתת לו - - - בדצמבר.
יוסי בנימין
¶
הם מוכנים גם לחיות עם 350 שקל, עם 350 שקל בחודש הם יכולים לחיות. אבל חמישה חודשים של 700 שקל הם כבר לא יכולים לחיות. יש פה איזה אלמנט בעייתי באזורים האלו, מה לעשות? כמו שהוא אומר: אני אלך לראש-העיר, אני אגיד לו – סליחה, המועדון עובד ממאי ועד סוף ספטמבר. זה הכול. סגור. ואני אקח רק 350 שקל, בסדר. אין בעיה. אבל המועדון יהיה סגור בחורף, שזה מקום שנמצא כמו צפת, שהחימום שם זה בוכטות - - -. זה הסיפור. עדיף לי לסגור. מתאים לי דווקא לסגור בחודשים האלה.
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶
אתה, בסך-הכול מעניינת אותך מה ההכנסה השנתית. זה לא מעניין אותך מאיפה זה – על כמה - - -
יוסי בנימין
¶
אני סגרתי b.o.t. ל-24 שנה, תחזיר לי אותו דבר. הגנת הצרכן, תגיד לי: זה המצב, אני אחזיר את המפתח, מתאים לי. השקעתי שם בוכטות של כסף לעסקה של b.o.t., על המקום הזה באריאל, שכל היולי עופר, והלבייב, וכולם באו ואמרו: זה חול וחולירע, איך שאמרו בגשש-החיוור. באתי ושמתי שם כסף. אני מוריד ומוריד את המחיר, כי אנשים – סליחה שאני אומר – אין להם. הם מעדיפים, אתה יודע, קודם-כל, לקנות את הספרים לבית-הספר. אז אנחנו מורידים ומורידים. והחשמל עולה, והמים עולים, ואנחנו סותמים, והאחוז עולה. אין לנו. אין זכות קיום למקום הזה. נקודה. איך שאתה מוציא את החוק הזה - - -
יוסי בנימין
¶
היום אנחנו מקמבנים: מורידים את המחירים, עושים עובדי עירייה, עושים עובדים זה. איך שהוא אנחנו מצליחים. המכללה, האוניברסיטה, - - -. מנסים, כל היום יורקים דם, כדי להגיע לאיזון, ו-2%, 3% רווח. זה הכול. במקום הזה הושקע 40 מיליון שקל. אבל אני שורד - - -
יוסי בנימין
¶
עכשיו, הבנקים כבר לא ייתנו לי את האשראי שהם נותנים לי היום, כי הם רואים את ההכנסות השנתיות. הערבות שאני אצטרך לתת לחברה הכלכלית לאריאל או לעיריית אריאל – אני לא אהיה מסוגל לתת לה. קחו, תנהלו את זה אתם. חד-וחלק. אני אומר לכם: זו עובדה. אתם סוגרים אותי, ואת ערד, ואת כל המקומות האלו, ואת צפת. נקודה. זה הכול. אני לא יודע.
יוסי בנימין
¶
נצרת-עילית – כל החברה הכלכלית לנצרת-עילית פשטה את הרגל בגלל הקנטרי-קלאב הזה. וכרמיאל – הם היו התקשרו אליי, בבוקר: תעשה משהו, תעשה משהו, לראות מה עושים. זו הנקודה. זו סגירה. זה גזר-דין מוות. נקודה. חד-וחלק. כבר ישבתי עם ראש עיריית אריאל, לפני שבאתי לפה – אולי אני אתן לו, אולי נקרא לזה מתנ"ס, נעשה ישראבלוף. אתה מבין? הוא כבר רוצה לקרוא לקנטרי מתנ"ס, כדי שלא יהיו הדברים האלה.
קריאה
¶
אני יכול להגיד כמה מילים? שמי - - -, ואני תושב הישוב קציר שבוואדי-ערה. האמת שבאתי בגלל הנושא של "פניציה", אבל שמעתי את הדיון הזה ואני רוצה להגיד לכם שאצלנו, בקציר, קרה בדיוק מה שהאדון הנכבד אומר פה: נסגרה הבריכה; הבריכה פתוחה, והקנטרי-קלאב – זה לא קנטרי-קלאב, זו בריכה עם שני מגרשי כדורסל – נסגרו; לא פתוח בחורף, אלא פתוח במשך ארבעה חודשים בקיץ; לילדים בחורף אין מה לעשות. אני מבקש מכם לקחת את זה לעוד לימוד. ללמוד את זה מחדש. כי אני אומר לכם, למרות שהכוונות פה הן מאוד-מאוד-מאוד טובות, של כולכם, בסופו של דבר, רוצים להקל על הציבור ובלי להתכוון פוגעים בו. אני חושב שכדאי שניקח - - -, ונשקול את הדברים האלה.
חיים פרנקל
¶
הם לא עשו שום בדיקה כלכלית. יש דו"ח B.D.I. שמראה שהמצב של הענף הזה לא טוב. התפרסם במרץ האחרון, ואף-אחד לא קרא אותו אפילו. הגשנו אותו עשרות פעמים. זה אחד מהענפים שנמצא כל הזמן כמעט בפשיטת רגל. הגשנו אותו לוועדה כבר פעמיים, את הדו"ח. אף-אחד לא - - -
היו"ר כרמל שאמה-הכהן
¶