PAGE
63
ועדת הכלכלה
24/09/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 952>
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, ח' בתשרי התשע"ג (24 בספטמבר 2012), שעה 10:30

<מניעת סגירתו של מפעל "פניציה">

חברי הוועדה: >
כרמל שאמה-הכהן – היו"ר
רוברט אילטוב

דליה איציק

יצחק וקנין

יואל חסון

עמיר פרץ

נחמן שי

יוליה שמאלוב-ברקוביץ
רחל אדטו

אורי אורבך

דניאל בן-סימון

אחמד דבאח

יצחק הרצוג

שלמה מולה

שאול מופז

אברהם מיכאלי

אלכס מילר
דוד רותם

>
שאול צמח - מנכ"ל משרד האנרגיה והמים

שוקי שטרן - מנהל רשות הגז, משרד האנרגיה והמים

דורית הוכנר - מנהלת תחום בכיר תכנון פיסי, משרד האנרגיה והמים

קונסטנטין בלוז - רשות הגז הטבעי, משרד האנרגיה והמים

לבנה זגורי - סגנית מנהל מרכז השקעות, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

דוד שמחוני - סגן ממונה על מחוז תמ"ת והצפון, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

נועם שטרן - רפרנט תעשיה באגף התקציבים, משרד האוצר

אורן משה
​–
אגף התקציבים, משרד האוצר

אמיר חייק - מנהל כללי, התאחדות התעשיינים

מאיר בר-אל - משנה למנכ"ל, התאחדות התעשיינים

אורן הרמבם - מנהל המחלקה לכלכלת עסקים, התאחדות התעשיינים

חיזקיה ישראל - מנהל מחלקה, התאחדות התעשיינים

יהודה טילישבסקי - מנהל, התאחדות התעשיינים

גבריאל פיצ'י דובינר - נציג נושא פניציה ומזכיר חטיבת עובדים זרים, ההסתדרות הכללית החדשה

שלמה יפרח - נציג הסתדרות פועלי הבניין, ההסתדרות הכללית החדשה

אייל חנקין - מנכ''ל חב' סופרגז

ערן חיימוביץ - מנכ"ל החברה, מפעל פניציה - ההנהלה והעובדים

צבי זוגץ - סמנכ"ל מפעל פניציה - ההנהלה והעובדים

יצחק גנדל - יו"ר ועד העובדים, מפעל פניציה - ההנהלה והעובדים

יעקב אמון - מנהל משק ותחבורה, מפעל פניציה - ההנהלה והעובדים

רונית דרעי - מנהלת חשבונות, מפעל פניציה - ההנהלה והעובדים

אמיר סבג - עובד בתנור, מפעל פניציה - ההנהלה והעובדים

אלכס פסחוב - עובד, מפעל פניציה - ההנהלה והעובדים

שרה בר - עובדת המפעל, מפעל פניציה - ההנהלה והעובדים

אורן סאסי - מנהל תפעול, מפעל פניציה - ההנהלה והעובדים

אילנית בר זאב - מחלקת שיווק, מפעל פניציה - ההנהלה והעובדים

ברוך מלדסי - עובד בתנור, מפעל פניציה - ההנהלה והעובדים

עלי אבו סמרה - עובד בתנור, מפעל פניציה - ההנהלה והעובדים

אילן בר - חובש, מפעל פניציה - ההנהלה והעובדים

קווין אברהם מוזס - ביקורת איכות, מפעל פניציה - ההנהלה והעובדים

עוזי גולדנר - מנהל עבודה, מפעל פניציה - ההנהלה והעובדים

שבתאי קקיאשוילי - עובד ייצור, מפעל פניציה - ההנהלה והעובדים

מאיר קדוש - מפעיל תערובת, מפעל פניציה - ההנהלה והעובדים

חלחל ג'אד - עובד ייצור, מפעל פניציה - ההנהלה והעובדים

אחמד עבאס - מלגזן, מפעל פניציה - ההנהלה והעובדים

צחי קלפון - עובד ייצור, מפעל פניציה - ההנהלה והעובדים

גרגורי יופית - מפעיל מכונה, מפעל פניציה - ההנהלה והעובדים

מיקי פרנקו - מנהל מחסן טכני, מפעל פניציה - ההנהלה והעובדים

ציון שמואלי - חבר ועד העובדים, מפעל פניציה - ההנהלה והעובדים

דוד קשני - עמותת "קול בשכונות"

נסים עוג'ר - פעיל המשמר החברתי

ליאור מנצ'ר - פעיל המשמר החברתי

לאה ורון

הילה מליחי
<מניעת סגירתו של מפעל "פניציה">

בוקר טוב. אנחנו פותחים את ישיבת ועדת הכלכלה. על סדר היום: הנושא של מניעת סגירתו של מפעל "פניציה". ביקרנו בשבוע שעבר, חבר הכנסת דבאח, חבר הכנסת מילר ואני, במפעל "פניציה. נפגשנו עם המנכ"ל, עם חברי ועד העובדים. סיירנו במפעל שמענו סקירה על המצוקה של מפעל "פניציה", ומה צריך לעשות, לגישת הנהלת המפעל כדי לסייע למפעל לצלוח את המשבר.
כפי שאנחנו הבנו באותה פגישה בתום הסיור, הבעיה של "פניציה" מתנקזת בסופו של דבר לנכונות, ליכולת, של מדינת ישראל להניח תשתית של גז שתגיע למפעל עד לתאריך אפריל 2014, ולהבטיח שבמקרה ותשתית הגז תתאחר מסיבה כלשהי שאינה קשורה במפעל, מדינת ישראל תדע לשפות את המפעל בגין ההפסדים והנזקים שייגרמו לו. צריך להבין, מפעל "פניציה" מייצר מוצר בסיסי אחד, שהוא זכוכית, על צורותיה השונות. כפי שאנחנו למדנו את הנושא, מפעל "פניציה" הוא המפעל היחידי כיום בעולם שמייצר זכוכית באמצעות אנרגיה שמופקת ממזוט ולא מגז. המשמעות היא שעלות האנרגיה שמפעל "פניציה" נאלץ לשלם עבור הייצור היא גבוהה פי ארבעה בממוצע. כשלוקחים את הנתון הזה, בתנאים אלה מפעל "פניציה" לא יכול להתחרות. בהגדרה, הוא לא יכול לשרוד.
מדינת ישראל משקיעה מיליארדי שקלים כדי להבטיח תעסוקה לפריפריה, בין אם זה בדרום, בין אם זה בגליל בצורות שונות. ועדת הכלכלה, בין היתר, מקבלת החלטות בתחומי החקלאות, בתחומים אחרים, בעידוד השקעות הון, כדי להבטיח תעסוקה באזורים האלה, שלעיתים הם מוכי אבטלה וברוב הזמן הם בשיעורי אבטלה גבוהים. ולכן נראה לי שהבעיה של להניח תשתית – הגם שזו אופרציה די מורכבת משפטית, תכנונית. יש עלות של כמה עשרות מיליוני שקלים. מדינת ישראל היא מדינה שיודעת וידעה לייצר את "כיפת ברזל" ולשלוח לוויין לחלל. היא לא צריכה לחשוש מלהתחייב שהצינור יגיע עד המועד המיועד. מדובר לא במועד בלתי אפשרי מבחינה טכנית. לא צריך להמציא טכנולוגיה חדשה. צריך פשוט לעשות את זה במהירות, בנחישות. יכול להיות שיהיו עיכובים, תקלות ומכשולים משפטיים תכנוניים, אבל בשביל זה יש גם כלים של חקיקה. עשינו את זה בתחומי התחבורה, בתחומי סלילת כבישים כדי לפרוץ דרכים בצורה מהירה ולהניח דרכים. סללנו כל מיני נתיבים שעוקפים עיכובים תכנוניים.
יצא לי לאחר מכן לשוחח עם ראש הממשלה בעניין. פניתי אליו. הצגתי בפניו את עיקרי הבעיה. ביקשתי את התערבותו. והוא הבטיח לבדוק את הנושא. הוא רשם את הדברים לפניו. לצערנו, אנחנו בתקופה של בין חגים. ראש הממשלה גם יוצא למשלחת לשליחות באו"ם. המועד שעודכנו שהוא מועד קריטי מבחינת המפעל זה סוף החודש. כבר הוזמנה חברה כדי לקרר את התנור. כפי שהוסבר לנו, קירור התנור עלול להיות צעד בלתי הפיך. כל המפעל הרי זה התנור הבוער הזה. אז מצד אחד אנחנו קודם כל מתכנסים כאן כדי לשמוע את עמדת נציגי הממשלה אחרי שנשמע את עמדת המפעל עצמו. איך כל משרד רואה את תרומתו לפתרון המשבר. בי"ת, חייבת להיות כאן דחייה או נתון של זמן נוסף מצד הנהלת המפעל ודחיית קירור התנור. אני חושב שלא מדובר בפרק זמן ארוך, אבל פרק זמן עד שהכנסת תחזור לפעילות, וגם שנעבור את תקופת החגים שבה הדברים לעיתים נופלים בין הכיסאות.
אלה הדברים כפי שאני התרשמתי שגם שחברי לסיור התרשמו. חברי הכנסת נרשמו לדיבור. אני מציע שקודם כל ידבר מנכ"ל המפעל, יציג את המצב כפי שהוא היום. אני יודע שאתמול - - -

עוד לא הצלחנו להתחבר.

יש לך מצגת?

כן, קצרה.

אוקיי. אני מבין שאתה חייב את המצגת כדי לדבר.

עדיף, כן.

מנכ"ל משרד האנרגיה והמים פה, נכון? ראיתי אותו. אפשר לשמוע אותך?

איפה המנכ"ל? אני אדבר במקומו. לפי דעתי אנחנו צריכים לתת פתרון עכשיו, כי אנחנו מכירים כבר את הנושא לפני ולפנים. מכל ההיבטים.

רגע, בואו נשמע את המנכ"ל.

בוקר טוב. אדוני, כפי שהצגת את הדברים בפתיח, מרגע שהתעורר הנושא של הקושי של מפעל "פניציה" להמשיך בתפקוד הרגיל שלו בגלל בעיית האנרגיה, המשרד, יחד עם הגופים הקשורים אליו – רשות הגז, אם זה חברת "נתיבי גז" – התכנסו בראשות השר כדי לנסות ולטכס עצה לעניין הזה. והדבר הקונקרטי שאני רוצה להצביע עליו ושלא היה קודם, זה שנקבע מועד שהוא 20 חודשים מהמועד שבו המפעל מסוגל להתחייב מול חברת "נתיבי גז", שהיא החברה שמבצעת את ההקמה של הצינור הזה, המפעל הזה יהיה מחובר. בטווח זמן של 20 חודשים נאמר שאם זה ייחתם במהלך חודש ספטמבר, אז באפריל 2014 יהיה גז במפעל. זו הסיבה הקונקרטית.
במקביל לחיבור של הצינור עצמו, שהוא צינור הולכה בלחץ גבוה, היו יוזמות נוספות שנגעו לקיצור משך הזמן שיעבור עד שיהיה פתרון של גז במפעל. זה פתרון שנקרא גז טבעי דחוס – CNG. זו יוזמה פרטית. חברה מסוימת שהציעה לקדם תשתית. ישנו פתרון שהוצע על-ידי חברות מסחריות של הבאה של גז טבעי דחוס. זו הובלה במכליות שדוחסים אליהן את הגז והן פורקות בשטח המפעל. כפי שאמרתי, זה לא משהו שהוא בשליטת המדינה. אנחנו התגייסנו ואמרנו שככל שיצטרך להתבצע הליך של תקינה – בין אם זה בתוך המשרד, ברשות הגז או גופים אחרים, ובין אם זה משרדים אחרים – אנחנו נתגייס לעזור ברגע שתונח בפנינו תכנית כזאת, ונדע אילו נושאים עומדים בדרכה, אילו חסמים, על מנת להסיר אותם.

מה זאת אומרת מהרגע שתוגש תכנית? למה אתם לא דוחפים שתהיה תכנית?

אמרתי, מי שהציע את זה זו חברה פרטית. היא יודעת מה היא רוצה לעשות. ברגע שהיא תדע מה היא רוצה לעשות, ואיפה היא רוצה לעשות, ומה בדיוק היא רוצה להקים - - -

הם ונתג"ז פה. הם מוכנים להציע.

הם יציגו את הדברים. אני רק אומר, אנחנו נרתמנו כדי לקדם את זה כי אם לדבריהם אפשר לעשות את זה בתקופה של מספר חודשים, אז אפשר בתהליך הזה להביא את הגז יותר מהר, ודאי שאנחנו כמשרד נעודד את זה. בכלל הפתרון של גז טבעי דחוס למקומות שאליהם לא מגיע גז בצינור הוא פתרון טוב. ככל שיגיע גז ליותר מקומות במדינת ישראל כך ייטב. ולכן אנחנו נרתמים לעניין הזה בכל הכלים שעומדים לרשות המשרד. שוב, מתוך מטרה – אנחנו כאן בעניין "פניציה", אבל המטרה היא להביא את הגז לכמה שיותר מפעלים. הגז יהיה באזור התעשייה בציפורית, ישנם שם עוד גורמים שיוכלו לצרוך אותו, וגם במקומות אחרים באזור הצפון כי אזור הדרום הוא הרבה יותר מרושת. באזור הצפון, איפה שיותר קשה, יותר מסובך להגיע עם צנרת. לכן הפתרון של גז דחוס הוא פתרון שיכול להביא להם את הפתרון המתאים למפעל הזה. ולכן אנחנו מתגייסים לסייע לעשות אותו.
אלה שני הדברים שמשרד האנרגיה העמיד לטובת העניין הזה. צריך גם לזכור עוד דבר אחד, למפעל עצמו יש תהליך שהוא צריך לעבור, של מספר חודשים, של הסבה של המפעל לצריכה של גז טבעי. כלומר, מהבחינה הזאת המפעל עצמו צריך להיערך. כפי שאמרתי, גם צריך לחתום עם הגופים האחרים, בין אם זה CNG, ובין אם זה חברת "נתיבי גז", כדי להאיץ את כל התהליכים. ואנחנו שם כדי לעזור לו מרגע שההסכמים יהיו חתומים.

מה קורה אם המפעל חותם – נניח אחרי כיפור – והצינור לא מגיע עד אפריל 2014 מסיבה כזו או אחרת?

ההסכם המסחרי שבין חברת "נתיבי גז" לבין המפעל קובע סוג של פיצוי בתנאים מסוימים. הסיבה שזה נעשה – והטענה היא שזה לא מספיק, ואני לא נכנס לוויכוח הזה – שהחברה שמקימה את זה היא חברה ממשלתית שההכנסות שלה באות מהמשתמשים. כך שאם החברה היתה צריכה לשלם את הפיצוי ממקורותיה, מי שהיה נושא בנטל הזה אלו מפעלים אחרים שצורכים את הגז, וצרכני החשמל. ובזה אין סבירות. אין מקום להעניש את המשתמשים של המערכת על בעיות שיכולות להתעורר שם. ולכן - - -

למה המדינה לא יכולה לגבות את זה? למה המדינה לא יכולה לתת את ה-Backup הזה עד התקופה שיהיה את הצינור כדי לתת את האפשרות שהגז הזה יגיע במכליות יותר מוקדם? למה אתם לא נותנים גז לזה? במה מדובר, כמה העלויות פה?

חמישה מיליון ש"ח בחודש.

המדינה לא תוכל לעמוד בחמישה מיליון ש"ח בחודש?

זה ההפרש בין המזוט לגז.

זה הפרש, כן. בין ה-CNG - - -

ההפסד של המפעל בגלל אספקה לא תקינה או לא נכונה – חמישה מיליון שקלים בחודש.

אבל כמה המדינה צריכה להשים כדי שזה יקרה מחר בבוקר?

המדינה תשים את כל מה שצריך להשים כדי שזה יקרה מחר בבוקר. השאלה כאן היתה תיאורטית מה יקרה אם זה לא יגיע? קשה לי לתת תשובה. בתוך המערכת של משק האנרגיה אין לזה פתרון.

זה הצינור.

לא על הצינור. חברת נתג"ז מתכננת את הנחת הצינור. יכולים להגיש – נניח ארגונים ירוקים – עתירות כנגד תוואי הצינור. יכולים להגיש בעלי קרקעות שהצינור עובר בתוך השטח שלהם. אתה יודע, המערכת המשפטית שלנו – יכול להיות פתאום צו הפסקת עבודה. בירור כזה או בירור אחר. וכל חודש זה מיליוני שקלים. הדברים האלה לא תלויים בחברה. והחברה, על בסיס אנרגיה יקרה לא תוכל להמשיך ​– אני, כפי שאני מסתכל על זה, למדינה יש אחריות במקרה של אזור התעשייה בציפורית. אספקת גז לא רחוקה מהחובה לספק מים וחשמל ונתיבי תחבורה. כי להגיד לחברה הזו תפעלי שם על בסיס מזוט, או אפילו על בסיס CNG לאורך זמן, הגז הדחוס, זה להגיד להם אל תפעלו. להגיד להם אל תפעלו זה להגיד לשלוח את העובדים הביתה. ומי שיבקר שם במפעל יבין שהעובדים האלה, לא בטוח שכולם ימצאו – בוא נגיד בלשון המעטה – עבודה חלופית במהרה. אז מה הועלנו ומה עשינו?

המדינה לא רוצה להתחייב לא בגלל ההתחייבות הספציפית הזו. היא לא רואה את ההתחייבות הספציפית הזאת – כפי שאני הבנתי ממנכ"ל משרד ראש הממשלה, ששוחחתי גם אתו בעניין – לא רואים בהתחייבות הספציפית למפעל "פניציה", מפחדים מהשלכות רוחב משפטיות. המדינה לא נוהגת להתחייב לפצות פיצויים בגין נזק בכך שהיא לא עומדת בזמנים או בהתחייבות.

אז אל תקרא לזה פיצויים. תן רשת ביטחון, סוג של - - -

אני בעד. אני אמרתי שכל מה שחסר עכשיו - - -

תן קרן לסיוע למפעלים - - -

תראה, אנחנו ישבנו באותו חדר, והיה במשך חודשים את המשבר של "פרי גליל". וגם אמרו, אין בעיה, הכסף כבר לא היה הבעיה. הבעיה היתה שלא יהיו השלכות רוחב. אמרו אם ניתן את הסיוע ל"פרי גליל", יבואו עוד מפעלים מהדרום, מאזורים אחרים, ויגידו גם אנחנו רוצים. ובסוף, כשרצו להגדיר הגדרה משפטית שלא פורצת את השלכות הרוחב, הגיעו להגדרה הזו. הכול לדעתי שאלה של רצון, נחישות ויצירתיות. כשחסר כסף, זו בעיה. כשצריך הגדרות משפטיות, זו כבר שאלה אחרת.

כרמל, יש עוד בעיה ששייכת למרכז ההשקעות. לדעתי, יש כבר איזה הסדר, לא מהיום, מ-2006, עוד ממלחמת לבנון. כאשר סיירנו בסיור במפעל שם שר האוצר דאז, הירשזון, ושר המסחר והתעשייה, אלי ישי, סיכמו על איזשהו מתווה של מענק. בזמנו המענק היה 24%. עד הרגע הזה לא קיבלו את הכסף הזה. צריך להבין, שיש פה כספים שאם הם יקבלו אותם, הם יכולים לכסות על כל הפערים.

התחייבות בעל-פה או בכתב?

התחייבות בכתב. לא בעל-פה, בכתב. אני אומר את זה באחריות. הייתי באותן פגישות. יש מכתבים. אמרתי הבוקר בפגישה שהיתה לי עם החבר'ה מ"פניציה" שצריך לקחת את המכתבים האלה ולהציף אותם, ולהשים אותם על השולחן.

אני לא ראיתי את המכתב הזה עד היום.

אני חושב שהכסף הזה בלבד יכול לפתור את הבעיה. אנחנו נגיע לאותה תמונה של "פרי גליל". אנחנו נתברבר, ונתברבר ונתברבר שנה וחצי עד נגיע לאיזשהו מקום. למפעל הזה אין שנה וחצי. זה לא "פרי גליל". אין להם חודש אפילו. ביום שיכבו את התנורים נגמר העסק. ואני אומר לכם, אז העלויות למדינה יהיו פי כמה, עשרת מונים, בתשלום דמי אבטלה, בכל מיני דברים אחרים שנצטרך לשלם לאותם עובדים. אני אומר את זה, המדינה צריכה לקחת את זה לידיים. לא מדובר על מפעל של 200 עובדים. 400 עובדים ישירות, ועוד 600 עובדים בהיקף הגדול. ולכן מישהו צריך לקחת את הדבר הזה. זה הגליל. צריך להגיד את הדברים האלה.

כרמל, הפתרון של המכליות, למתי הוא ריאלי? הוא ריאלי - - -

זה רק פתרון ביניים. הבעיה היא עם הצינור.

ספטמבר.

אני יודע. אבל הוא יכול בינתיים לתת זמן?

אנחנו מדברים על ספטמבר.

אדוני המנכ"ל, אתה הדובר, ואחריך חבר הכנסת מופז. בבקשה.

אני אקח מזמנכם היקר – ואני מודה לכרמל במיוחד שיזם את הדבר הזה. לכל החברים שהצטרפו. אז אני רוצה לקחת מזמנכם בשביל להכיר בשבע דקות את מפעל "פניציה". אני מציג פה פחות או יותר את הדברים כדי שתוכלו גם לראות בתמונות. אני לא אתעכב על הכול. אם תרצו, אחרי זה אני אכנס. קודם כל, מדובר בחברה שהוקמה ב-1936 על-ידי יהודים שעלו מיד אחרי עלייתו של היטלר לשלטון. מר מיכאלי, הבן של זה שהקים, של ה-Founder, עובד בחברה. הוא בן 85 היום. אנחנו גאים להיות חלק מהתעשייה הזאת שנים רבות.
חברת "סולל בונה" קנתה את החברה ב-1941. לאחר מכן היא הוטמעה בתוך "כור". ב-1989 קנו את החברה הבעלים הנוכחיים, שזו חברת Guardian Industries, שזו חברה אמריקאית. היא תאגיד שיש לו כ-30 מפעלים כמו "פניציה". אנחנו ממוקמים בציפורית. אנחנו מייצאים 80%-70% מהתוצרת שלנו. בתוך השוק המקומי אנחנו מהווים סדר גודל של 70% מנתח השוק המקומי. ביולי – כ-370 עובדים, מחזור של 80 מיליון דולר. אנחנו חלק ממשק לשעת חירום. אני מנכ"ל חדש, מתחילת השנה הזאת.
אני עובד בחברה, אגב, 17 שנה. התמניתי למנכ"ל בתחילת 2012. בגדול, המוצרים שאנחנו מייצרים הם מוצרי מיגון. אנחנו מתמחים בשוק הסולרי ובזכוכית דלת ברזל – ככה אנחנו קוראים לזה – עבור אנרגיה סולרית, ועבור כל מיני אפליקציות ייחודיות בתחום הארכיטקטוני, ולבניין. אנחנו מייצרים הכול זכוכית שטוחה.
מה גרם לנו להגיע למקום שאנחנו נמצאים בו היום? שלושה דברים. הדבר הראשון הוא עלייה חדה במחירי המזוט, וספציפית במדינת ישראל. נתתי לכם פה מספרים, קנה מידה. מ-360 דולר לטונה בסוף 2007, ל-720 היום. זה מצבנו, נכון להיום. העלות מתבטאת כיום בשני מיליון דולר לחודש. חשוב לי לציין שאנחנו המדינה האחרונה שנשארה על הגלובוס שמייצרת זכוכית שטוחה לאפליקציות האלה במזוט. כל שאר העולם מייצרים את זה בגז טבעי.
הדבר השני שגרם לנו הוא ירידה חדה במחירי הזכוכית בעקבות משבר עמוק בעולם, שמדינת ישראל פחות נפגעה ממנו, לשמחתי הרבה. אבל מכיוון שאנחנו יצואנים מאוד גדולים – כמעט כל התוצרת שלנו הולכת לייצוא – 40% ירידה במחירי הזכוכית, זה מה שפגע בנו בצורה קשה, בנוסף למזוט שהתייקר פי 2, וספציפית במדינת ישראל. המחירים שאנחנו רואים היום באנרגיה זה 18 דולר למיליון BTU, יחידת אנרגיה. באירופה רואים שבע. ברוסיה שלוש. בארצות-הברית פחות משלוש. במדינות ערב הסובבות אותנו – פחות משני דולר.

כמה אנחנו, 18?

18. "פניציה" מייצרת היום זכוכית ומייצאת לעולם כאשר מחיר האנרגיה שלה הוא כמעט פי 3 בהשוואה למתחרה היקרה שלה באירופה. ולכן, אם תיקחו את זה יחד עם ירידה במחירי הזכוכית – אנחנו יצואנים ב-40% – אתם מבינים את הקריסה שלנו. מעבר לזה, פנינו גם לשוק הסולרי כדי להיות ייחודיים. ואנחנו מבין 23 המפעלים היחידים בעולם שמייצרים את זה. ואנחנו מוצבים בין ה-Top 3 בעולם מבחינת הביצועים שלנו. קחו את שלושת הדברים האלה, והבנתם למה אנחנו נמצאים היום בהקפאת תהליכים.
אלה כמה גרפים. אני אולי אדלג עליהם. אבל אתם רואים שעד 2009 למרות המצב, למרות ההתייקרות במזוט, למרות המשבר העולמי, "פניציה" עדיין החזיקה מעמד וייצרה ערך לבעלים. אתם רואים את השפעת המזוט. אתם רואים את הקו של 400 דולר לטונה מזוט. ומאותו רגע אנחנו בצלילה. חשוב להבין שבעולם, גם היום, זה לא שווה ערך ל-400 דולר לטונה, אם תיקחו את המספרים שנתתי לכם. אנחנו פשוט מתקשים להתחרות מול העולם.

למה ב-2011 היתה עלייה מסוימת?

ב-2011, הדבר הזה הוא די מלאכותי. זו החלפה של הסכם. בעצם הנקודה נמצאת פה. זו איזושהי העברה חשבונאית שעיוותה קצת את הנתונים. זו השפעת המחיר על הרווח. אני לא מתעכב על זה. אתם רואים שכל המגמות הן פחות או יותר אותו דבר מאזור 2009. אני כן רוצה לתת לכם איזושהי פרספקטיבה לגבינו, לגבי "פניציה". 2006 – מלחמת לבנון השנייה. "פניציה" באזור המטווח. למרות זאת, כל העובדים – וחלקם יושב פה סביבנו היום, פה בכיסאות שמאחורה – כולם התייצבו לעבודה במקום שנופלים בו טילים. לידנו, באזור תעשייה בפארק לביא, במפעל של "ד"ר פישר" נפל פגיעה ישירה. פגיעה ישירה. חשוב להבין שכל העובדים שיושבים פה התייצבו לעבודה בזמן מלחמה, כשהאזור היה מטווח. חלק מהמשפחות אולי נסעו דרומה, אבל העובדים התייצבו לעבודה.

שלושה חודשים אחרי זה, כאשר הבעלים, דוידסון, היה צריך לקחת החלטה האם להשקיע את המפעל הבא במדינת ישראל, כן או לא – היה צריך להחליט איפה להשים את הכסף. עם כלכלה לא יציבה, כשיש מלחמות, בעיות ביטחון, או ללכת למקום שנותנים מענקים – ותיכף אני אתן לכם פרספקטיבה על מה שקורה בעולם. נותנים מענקים, נותנים פטור ממסים, וברוך ה', יש ביטחון. שוכנע הבעלים, ביל דוידסון, על-ידי שר האוצר בזמנו ושר התמ"ת, לעשות את ההשקעה במדינת ישראל. והוא ציוני גדול. יש לו הרבה תרומות פה במדינת ישראל. מוזיאון דוידסון.

אותה החלופה היתה הודו.

החלופה היתה הודו. מוזיאון דוידסון בכותל. בניין בבית חולים "הדסה". בניין בטכניון. אלו תרומות. אבל אצלו – יהודי יקר – ביזנס זה ביזנס, פלז'ר זה פלז'ר. הדבר הזה צריך להרוויח כסף. לא מרוויח, אני סוגר. לא עלינו, ביל דוידסון נפטר בשנת 2009. היום הוא לא יוכל לייצג את עצמו בעניין הזה. למרות שהאחיין שלו ניסה במהלך חצי השנה האחרונה, ונפגש עם שר התמ"ת, שר האנרגיה, וגם ראש הממשלה. באותו מעמד שהוחלט להקים את המפעל ולבצע את ההשקעה פה בארץ ניתן היה להבין – זה מה שהוא אומר, זה מה שעודד טירה אומר – שתהיה אספקה של גז טבעי בשנת 2010 ונקבל מענק ממרכז השקעות בגובה של 24%. אני יכול רק לתת לכם דקה מאותה מסיבת עיתונאים שהיתה. רק דקה. אבל אין לי פה רמקולים.

היום, ב-2012, "פניציה" ללא ודאות של גז טבעי. ואני רוצה להתייחס - - -

רק שנייה. אדוני המנכ"ל, רק מבחינת ההעברה, באותה מסיבת עיתונאים, כששר האוצר מתחייב בפני המפעל לסיוע כך וכך, מאותה התחייבות, מה נסגר? הכסף הגיע, לא הגיע?

לגבי מרכז השקעות – רגע. קודם כל, אני אענה לגבי הגז. לגבי הגז, אנחנו יודעים – 2010 עבר. 2012 עבר. אנחנו מדברים עכשיו על 2014. ואם אני רוצה לתקן את שאול, כתוב בהסכם אפריל 2014. אבל מבחינת התחייבות המשקיעים לא רואים בזה התחייבות מכיוון שיש שם חלון של שלושה-ארבעה חודשים שניתן לאחר אחרי אפריל 2014. ואחרי החלון מדובר באיזשהו פיצוי שולי על אי-עמידה בהסכם של בערך 60,000 דולר לחודש למשך שלושה חודשים וחצי. מבחינת המשקיעים הפוטנציאליים, זה לא נקרא התחייבות למפעל שמדמם בגין הדבר הזה ב-1.3 מיליון דולר לחודש. אתם מבינים שמבחינתם זו לא התחייבות כי אם לא הגיעו, אז ממשיכים להפסיד כל חודש 1.3 מיליון דולר.

ספר כמה עולה הפעלת תנור ליום.

שני מיליון דולר לחודש זה רק האנרגיה בתוך הדבר הזה.

עדיין לא קיבלתי - - -

לגבי מרכז ההשקעות, אני אענה לך.

אתה הראית את מסיבת העיתונאים של - - -

כן, הראיתי רק קטע.

יפה. היתה התחייבות. גם חבר הכנסת וקנין דיבר על אותה התחייבות. מה בסופו של דבר קרה?

לגבי ההתחייבות הזאת, "פניציה" השקיעה 160 מיליון שקל. מכיוון שהחוק השתנה באותן שנים מ-24% ל-20%, אושרו לנו 20% של 100 מיליון שקל. לגבי 60 מיליוני השקלים הנותרים – לא אושרה השקעה במרכז השקעות וביקשו מאתנו להגיש ערר. אמרו לי שבחתימת שני שרים – שר התמ"ת ושר האוצר – יש סיכוי שיאשרו גם את הדבר הזה.

מתי זה היה?

זה היה בסוף 2010.

ערר הוגש?

ב-2011.

ב-2011. ואתם יודעים מתי זה - - -

קיבלנו 65% מ-20% של 100 מיליון שקל. 13 מיליון שקל, זה מה שקיבלנו.

סליחה, אנחנו עדיין לא בערר. עדיין לא - - -

אולי את יכולה להתקרב אלינו?

ערר לא הוגש?

עדיין לא. אבל אנחנו עדיין לא במסגרת ועדת הערר. שלום לכולם. לבנה, מרכז ההשקעות. באמת, לחברה יש שתי בקשות פתוחות עומדות ותלויות.

למה הן לא נידונו?

הן כבר נידונו לפחות פעמיים במנהלת מרכז ההשקעות. אלו בקשות שחורגות מהכללים ומהקריטריונים. היו כבר שני דיונים לגבי הבקשה שהזכרת, לגבי 60 המיליון. הם באמת חורגים מעל ה-100 מיליון. החברה הגישה במקור בקשה ל-220 מיליון שקל. אנחנו אישרנו, כמו שאישרנו לכל החברות הגדולות רק 100 מיליון. הבקשה של ה-60 תלויה ועומדת. קיבלנו כרגע חוות דעת משפטית. נצטרך להחזיר אותה לדיון במנהלת מרכז ההשקעות. כמובן, תלוי בתקציב שיהיה למרכז ההשקעות באותה העת.

ה-60 זה בנוסף ל-100 שאושרו?

כן.

מתי תעשו את זה? מה לוח הזמנים?

אני מניחה שעד סוף השנה זה יובא לדיון.

עד סוף השנה – למה?

למה? מה הבעיה - - -

בהיוותר תקציב, כמובן. הכול תלוי בתקציב.

למה עד סוף השנה?

אנחנו כבר לקראת סוך השנה. כשאני מדברת - - -

מה זה לקראת? אנחנו עכשיו בספטמבר, יש עוד שלושה חודשים.

רגע, תנו לה לענות.

כי מדובר בבקשה שהיא לא בקשה רגילה. לכן הבקשה עוברת בחינות מקצועיות ומשפטיות.

תדונו עכשיו. הספינה בוערת.

אבל המצב לא רגיל עכשיו.

חברים, אבל אחד-אחד. אל תתקפו במקהלה. אתם רשאים לשאול שאלות גם קשות, אבל אחד-אחד.

אני רוצה לשאול בבקשה. האם אתם במרכז ההשקעות – באיזה אחוז ניצול תקציב אתם נמצאים היום?

באחוז מאוד גבוה.

מה זה אחוז גבוה? את יכולה להגיד מספר?

נשאר למרכז ההשקעות תקציב מאוד – כמעט 100%.

כמה נשאר לכם בתקציב?

במונחי מענק, משהו כמו 12 מיליון.

זה מה שנשאר לך שם?

שיש לנו המון בקשות בצנרת.

גברתי, אני צריך להבין את העניין הפרוצדוראלי. ברגע שמגיע שר האוצר יחד עם שר התמ"ת – אלי ישי היה שר התמ"ת - - -

היתה שם בעיה גם של ירידה מ-24% ל-20%. גם האחוז הזה פגע במענק.

רק שנייה. אני רוצה רק להבין את המנגנון הפרוצדוראלי. ברגע שמתקבלת החלטה על-ידי השרים לתמוך באחוז כך וכך, בסופו של דבר אתם נותנים פרשנות להחלטה הזאת? זאת אומרת, השרים אומרים א' ופה מגיע ב'? איך זה עובד?

מנהלת מרכז ההשקעות כפופה לחוק לעידוד השקעות הון ולקריטריונים לאישור פניות. אז הבקשה באמת הובאה ב-2010. אושרו 100 מיליון, כמו שאושרו לכל החברות הגדולות שהגידו דאז בקשות. ושוב, הבקשה עדיין – זאת אומרת, מרכז ההשקעות לא שלח אתכם עדיין לוועדת ערר. הוא מנסה בכל זאת כן לבחון שיקולים נוספים כדי לאשר.

בסופו של דבר, אדוני המנכ"ל, כמה כסף קיבלתם מאותה החלטה שהיתה ב-2006?

קיבלנו 13 מיליון שקל שהם 65% מתוך 20% של ה-100 מיליון.

וכמה אתה צריך עוד?

אנחנו ביקשנו את כל 160 המיליון. עכשיו החוק הוא 20.

לפי 20% מגיע לו עוד 12 מיליון. לפי 24% הוא יכול לקבל עוד 15 מיליון.

נכון.

כרגע מגיע לו, לפי החישוב שלו, 12 מיליון שקל.

שר האוצר התחייב.

בסדר, אבל היא אומרת לך שעל-פי החוק - - -

לא צריך להיות - - -

שנייה, חבר הכנסת מילר.

חברים, אל תתווכו ביניכם.

חבר הכנסת מילר, אנחנו מחפשים פתרונות.

בסדר. המדינה התחייבה, היא צריכה לעמוד - - -

חברי הכנסת מילר ופרץ, בבקשה. אני רוצה לשאול שאלה - - -

דקה אחת. שנייה. היא מאוד בכירה במרכז ההשקעות. אבל כנראה שהמגבלה ב-2010 היתה מקסימום מענק לפי מפתח של 100 מיליון. גם אם הגשת 300 או 500.

טוב, זה כבר היסטוריה אבל.

היא לא יכולה לחרוג. אנחנו צריכים לתת לה את הכלים.

אין בעיה - - -

די, מספיק. די. שנייה.

- - -

רגע, לא התקדמנו לכלום עם זה. רגע. אני רוצה לשאול אותך שאלה. למה אתם לא מקבלים את ההחלטה, ואז ייווצר לחץ על האוצר כדי לכסות את התקציב הזה אצלכם?

על מנת לקבל החלטה אנחנו חייבים תקציב.

החלטה כפופה לתקציב.

- - -

למה? החלטה - - -

מה, הבעיה היא תקציבית, או עצם ההחלטה על 100 מיליון?

יש שתי בעיות. בעיה אחת - - -

אני רוצה לחדד. ברגע שאתם תקבלו - - -

כרמל - - - בוועדת כספים. רבותי, גם אם נוסיף להם תקציב, הבעיה שהם יחלקו את זה - -

לא, אז בגלל זה. רגע.

- - הם לא ייתנו רק ל"פניציה".

אז בגלל זה, חבר הכנסת וקנין - -

יש להם בעיה, לא רק - - -

קיימות שתי בעיות.

- - אם אתם תקבלו את ההחלטה, כפופה לאישור תקציבי או להעברה תקציבית או לתוספת תקציב, אז יהיה אפשר ללחוץ על האוצר להעביר תקציב אליכם, שישמש לצורך הזה. היום, אם נלך ונלחץ על האוצר, אנחנו לא יודעים לאן בדיוק ילך הכסף הזה. אנחנו צריכים לדעת שזה מאושר, אז שווה את המאמץ לצאת למלחמה מול האוצר על הכסף הזה.

השאלה אם תקנונית הם יכולים לקבל החלטה כזאת.

למה? הם יכולים לאשר.

אם אין להם כסף - - -

אי-אפשר לאשר כפוף ל- קיום תקציב נוסף. בנוסף, אני ציינתי והדגשתי שמכיוון שהבקשה היא בקשה לא רגילה, אלא חריגה - -

סליחה, איפה זה כתוב שאי-אפשר?

- - והחברה לא עמדה - - -

לבנה, על מה את מתבססת כשאת אומרת אי-אפשר? זה אסור בחוק במפורש?

על ניסיון העבר שלנו. אנחנו לא מאשרים על בסיס תקציב שלא - - -

לא, זה שאתם לא עושים את זה מניסיון העבר שלכם - - -

הנה הגיע נציג האוצר.

יש לכם מגבלה חוקית שאומרת לא תאושר בקשה, או לא תידון בקשה אם אין לה כיסוי תקציבי?

כן. לא ניתן - - -

איפה? באיזה חוק זה?

צריך לשאול את האוצר. כרגע אנחנו לא יכולים לאשר אם אין לנו תקציב.

זה לא מהות הדיון - - -

זה לא הדיון בכלל. הדיון הוא שהממשלה התחייבה והיא לא עומדת בהתחייבות שלה.

מי אדוני?

נועם שטרן, ממשרד האוצר.

השאלה אם זה מענק שיכול בכלל לעזור להם - - -

צריך להבין פה כמה דברים. אל"ף, אין התחייבות שלטונית למתן מענק בהיקף כזה או אחר. ההתחייבויות היחידות שהובאו בפנינו זה התחייבות לסייע למפעל ככל שניתן ובהתאם לחוק.

מה זה המילים האלה?

מה זה משנה אבל?

תסביר לי, אפשר?

מה זה התחייבות שלטונית?

תסביר לי מה זה ככל שניתן. מה זה?

הוא אומר שאין התחייבות. אתה אומר שיש מכתב.

אין שום מכתב, לא שמדבר על 24%, ולא שמדבר על סכום מסוים.

אתם רואים איזה אינטרס לאומי לעזור למפעל?

לא צריך מכתבים, היה חוק.

קודם כל, אם נאמר שהיה, צריך להציג את זה. דבר כזה לא הוצג מעולם. מעבר לזה, הבטחה שלטונית היא רק כשמשהו הוא בהתאם לסמכות חוקית. ומרכז השקעות הוא סמכות חוקית לאשר מענק של מנהלת מרכז השקעות ולא של שרים.

הבטחת שר היא לא התחייבות שלטונית?

הבטחת שר, אם יש לו סמכות בחוק. אם אין לו סמכות בחוק, אז זו לא התחייבות שלטונית.

הבטחת פקיד זו התחייבות שלטונית היום.

רק הבטחה של פקיד. הבטחה של שר זה לא שלטוני. שמעת?

יש חוק - - -

ככה זה בדיוק נראה, וככה מתנהלת המדינה. וזה הסיפור האמתי של המדינה הזאת. מי שלא מבין - - - פוליטיקאים לא יודע – שמעתם? הבטחה רק של פקיד. שר זה לא הבטחה שלטונית.

יש חוק במדינת ישראל.

למה, והשר עשה את זה בניגוד לחוק?

קודם כל, כמו שאמרתי, השר לא התחייב. מעבר לזה, אמרתי שגם אם שר היה מתחייב, הוא צריך להתחייב לפי מה שבהתאם לסמכותו בחוק.

יש לי את כל ה-20 דקות פה.

צריך עם קול, שאנחנו נשמע את ההתחייבות.

אבל העניין הוא אם זה חשוב למדינת ישראל שהמפעל הזה ימשיך.

זו שאלה שנייה, האם זה חשוב למדינת ישראל. לדעתי אנחנו הלכנו פה לדיון צדדי של מנהלת מרכז השקעות שהוא לא רלוונטי לעניין. זאת אומרת, המפעל - - -

למה לא רלוונטי? אתם נותנים כסף באמצעות מרכז השקעות, אז מה לא?

זה שעניין הגז פה חושף בעיות אחרות, זה סיפור אחר. אבל העניין כאן שאתם את החלק שלכם לא עושים. עכשיו, תעשה חישוב כמה יעלה לכם עכשיו - -

אתם מייקרים את המזוט, אתם זוכרים שיש בעיה כזאת?

- - כמה חודשים לשלם דמי אבטלה למאות אנשים? תאמין לי, זה יעלה יותר מ-50-40 מיליון שאתה לא רוצה להעביר.

רגע, יואל, לפני שאתה מגיע לנושא של דמי אבטלה, כמה מיסוי משלם המפעל למדינה, על הרווחים ועל כל המכירות? כמה כסף זה?

לא, זה אזור פיתוח א'.

הוא משלם מס הכנסה, בוז'י.

6%.

משלמים 400 עובדים מס הכנסה, ועוד 1,000 - - -

ברגע שאתה סוגר את המפעל, המדינה הפסידה.

עמיר, האם אתה חושב שזה יקרה?

חברים, יש פה סדר של דוברים. אדוני המנכ"ל, סיימת?

אני רוצה לסיים. היו - - -

ההכנסה הישירה מהשכר של העובדים היא גם הכנסה.

נא לא להפריע למנכ"ל.

זה לא השיקול האמתי.

בסדר.

מכיוון ש- Guardianהיא חברה רב לאומית, אני רוצה להציג לכם מה הבעלים רואים בחייהם. ציינתי לכם פה – קודם כל, הבעלים היו בפגישות מתחילת השנה בכל מיני משרדים. הם טוענים בתוקף שממשלת ישראל לא עומדת בהתחייבויותיה והם לא רוצים לעשות עסקים עם ממשלת ישראל. זאת הסיבה שהכניסו אותנו להקפאת הליכים. מה הם רואים בעולם למפעלים שלהם? ויש להם מפעלים בכל העולם. אז הם מדברים על מענק השקעות בין 50%-10%. עכשיו הם סיימו הקמה של מפעל ברוסיה. הם קיבלו 50% מענק, פטור ממסים לעשר שנים וקרקע מלאה בתשתיות, כולל גז, חשמל, מים, ביוב והכול.
אני מראה לכם פה שבאסיה ובטורקיה ממשלות מסבסדות – מחיר האנרגיה בטורקיה הוא יותר גבוה מאירופה. הוא באזור 14 דולר. הוא עדיין לא כמו מדינת ישראל, אבל הוא יותר גבוה מאירופה. מכיוון שהתעשייה שלהם מייצאת, אז בכל מקום שיש תעשייה מייצאת, הממשלה מסבסדת בין 66%-50% מהאנרגיה של המפעלים האלה שמייצאים. זה קורה בטורקיה. באנגליה, Guardian כשהקימה מפעל, בעקבות הוצאות בלתי צפויות בתשתית כשהם הקימו מפעל, הם קיבלו תוספת של 10 מיליון דולר לאחר שהוכיחו שבאמת ההוצאות היו בלתי צפויות. מקבלים על קליטה והכשרה של עובדים עד שנתיים, כולל הוצאות שכר וכל ההוצאות הנלוות, העקיפות. זאת אומרת, אם צריך להטיס מישהו ולהביא אותו בשביל להדריך מישהו אחר, משלמים את זה.

אני מסיים. מה "פניציה" צריכה על מנת להמשיך לעבוד? וזה משהו שגם הגשנו לבית המשפט, בקשה. אל"ף, לפני שאנחנו מבקשים עזרה מכל העולם, אנחנו צריכים לעשות תכנית הבראה אצלנו ולבדוק אצלנו בפנים מה אנחנו צריכים לעשות הכי טוב והכי יעיל כדי שבאמת נוכל לייצא ולהתחרות בעולם. אז יש תכנית שכבר רצה ממרץ-אפריל. התוכנית הזאת תביא לנו חיסכון של 14 מיליון דולר במונחים שנתיים. ואנחנו נגיע לדבר הזה. שתיים, אנחנו מצפים מהממשלה לקיים את ההתחייבויות שלה. אנחנו מדברים על שלושה דברים - - -

זה יותר מדע בדיוני.

מה? מדע בדיוני. אני מקווה שלא. אני מנכ"ל צעיר. אני פעם ראשונה בסרט הזה. אני מקווה שלא נגיע למדע בדיוני.

תהיה אופטימי, זה תמיד טוב.

אני מנסה מאוד. אני מנסה למות תמים. השופט בבית המשפט המחוזי בנצרת השתכנע – די בקלות – בעקבות כל מיני מסמכים שהוצגו בפניו, ועדויות שהוצגו בפניו שלממשלת ישראל יש תרומה מכרעת למצב החברה הנוכחי. ולכן גם הוא הורה לממשלת ישראל להשיב עד 10 באוקטובר בגין תביעה שלנו לפיצוי של חמישה מיליון שקלים החל מיום הקפאת ההליכים, עד הרגע שיהיה צינור גז בחברה. זה הליך משפטי שמתקיים. בפועל, מה שלדעתנו יכול להציל את החברה, זה שלושת הדברים האלה: CNG, בעזרת סופר גז, שיגיע עד ספטמבר 2013. ושתבינו, כשמשרד האנרגיה אומר יהיה CNG, הוא תולה את ידיו וסומך על חברה פרטית שתעשה מאמצים ותגיע ויש לה אינטרס. אבל גם הם תלויים באוויר במידה מסוימת. אם הם יצליחו, הם יקבלו את כל האישורים מהרשויות, ממשרד התחבורה למשאיות. הוא יכול להגיד בעצמו.
גז בהולכה עד אפריל 2014 כדי שנוכל לרדת בתעריף לצינור גז ונוכל להתחרות באירופה. כי יש פה מדרגות מחיר. CNG זה מחיר אחד, שהוא במשא ומתן ביננו כרגע. גז בהולכה זה מחיר אחר, שזה המחיר שיכול להתחרות באירופה, שהיא היקרה במדינות האזור. ואם סעיפים 1 ו-2 מתקיימים, אם נקבל ממרכז ההשקעות את כל הדברים ברמה של 60 מיליון שקל – אני לא יודע איך צובעים את זה וכל הדברים האלה – אנחנו חיים ונעים קדימה ומכניסים עוד הרבה דולרים למדינה, וממשיכים להעסיק את 1,000 המשפחות האלה. ואני חושב שזה לטובת מדינת ישראל.

אדוני המנכ"ל, זו פעם ראשונה שאני רואה את הדרישה הזאת. כלומר, גם אם צינור הגז מגיע בזמן והגז זורם, אתם רוצים פלוס 60 מיליון ש"ח?

תראה, יש פה את מרכז ההשקעות. דיברנו עכשיו, אבל יש פה איזושהי התחייבות באוויר של מרכז ההשקעות, שזה בגין השקעה שהיא ביצוע הבעלים.

אנחנו נתקדם בדיון ונחזור אליך. תודה רבה אדוני המנכ"ל. חבר הכנסת שאול מופז, בבקשה, רשות הדיבור שלך.

תודה רבה אדוני היושב-ראש. ברשותכם, אני שומע כאן את הדיון הזה, וכאילו זה דבר שנודע היום שמפעל "פניציה" נמצא במשבר. לפני כחודשיים וחצי העניין הזה עלה לסדר-היום הציבורי. ובחודשיים וחצי האלה אפשר היה לפתור את הבעיה הזו. אני חושב שכל שרי הממשלה שעוסקים בזה יכלו להתכנס ולהחליט. כל הוועדות שעוסקות בזה היו יכולות להתכנס ולהחליט. יותר מזה, תראו במה אנחנו עוסקים. אנחנו עוסקים באחת מספינות הדגל של מדינת ישראל בייצוא. זאת תעשייה כחול-לבן שמפרנסת כמה מאות משפחות באופן ישיר, ועוד כמה מאות משפחות באופן עקיף.

אני ביקרתי במפעל לפני כחודש וחצי. זה מפעל טכנולוגי בחזית הטכנולוגיה של התעשייה בישראל. וכל הוויכוח הזה על יכולת הולכה של צינור גז – לא למאות קילומטרים. מדובר פה ב-30 קילומטר. מהקו המרכזי להביא 30 קילומטר צינור גז למפעל, ובינתיים לתת לו בתקופת הביניים את הגז הדחוס. אלה לא איזה החלטות שהממשלה צריכה להתכנס ולקבל עליהן החלטה. בסוף זה שר התמ"ת ושר התשתיות והאנרגיה יושבים ומסכמים את זה. ואם צריך סיוע של מרכז ההשקעות, מביאים את זה, ונותנים לייצוא הישראלי להמשיך ולפרוח. זה אחד המנופים של הכלכלה בישראל.

אלה לא פושטי ידיים, העובדים. אני גם ראיתי את העובדים שם. אלו באמת התמצית של עובדי עמל. אנשים יום-יום, שעה-שעה. אנשים שכבר עובדים שם 30 ו-40 שנה במפעל הזה. ההורים שלהם עבדו שם, הבנים שלהם עובדים שם היום. ואי-אפשר לפתור את זה בבעיות של בירוקרטיה וחוסר תיאום.
אני אגיד לכם עוד דבר, אנחנו מרבים לדבר על הפריפריה. זה מפעל ששוכן בלב ליבה של הפריפריה – וקודם ערן, המנכ"ל, שהציג לי את חלק מהנתונים האלה בביקור שלי – סיפר גם על הימים של מלחמת לבנון השנייה. אז בוודאי ובוודאי צריך לדאוג למקום הזה, שהפך להיות סמל של ייצוא ישראלי, פריפריה. האם יש למדינת ישראל אינטרס, מעבר לאינטרסים שאמרתי כאן, שהמפעל הזה יפרח? התשובה היא כן. זה חלק מהאינטרס הלאומי של מדינת ישראל, שהייצוא שלה יגדל. זה חלק מתפיסת הכלכלה שלנו. אנחנו רוצים להגדיל את הייצוא הישראלי. נו, יש פה מפעל שיכול לעשות את זה. והוא נמצא במצוקה לא בגלל תקלות שלו, אלא בגלל הפרשי מחירים בין מזוט לגז. זה כל הסיפור.
והולכה של 30 קילומטר זה לא לבנות גדר ב-200 קילומטר בדרום. זה לוקח זמן זה השקעה של מיליארדים. ויש פה שיקולים כאלה ואחרים. וגם את ההחלטה הזאת קיבלו. זה 30 קילומטר של גז. צינור גז שאפשר לסיים אותם בפחות משנה, אם היו עובדים נכון והיו משקיעים נכון. עכשיו, משעה שהגענו למצב המשברי הזה – ולצערי הרב, בימים האלה שבהם יש פער תקציבי בתקציב המדינה. והממשלה נותנת יד לכל שוד של קופה ציבורית כשמדובר בנושא הזה של הרווחים הכלואים של מפעלים בינלאומיים, אבל לא מסוגלת לתת יד לעובדים של תעשייה כחול לבן במדינת ישראל, ולפתור כאן ויכוח על 15 מיליון שקל, 20 מיליון שקל, 60 מיליון שקל. תפתרו את תקופת הביניים הזאת.
אדוני היושב-ראש, אתה צריך לחייב את השרים, לקרוא להם לכאן ולומר להם: אני מבקש מכם לשבת בשבועיים הקרובים, בשבוע הקרוב, ולהוציא החלטה באשר להתחייבות לסלילת קו הגז. ובתקופת הביניים הזאת לענות לצורכי המפעל. כמובן, הכול בשותפות איתם, ובמתן חלקם. אבל לפתור את העניין הזה. הרי לא מדובר פה באיזה פרויקט לאומי ובמפעל שאנחנו לא יודעים לעמוד בו. זה 30 קילומטר צינור גז, והובלה של גז דחוס לפרק זמן מוגבל. אז תביאו להם את זה. ותביאו בשורה למדינת ישראל ולאלפי עובדים, ותעשייה שהיא באמת תעשייה שאנחנו יכולים להיות גאים בה.
ערן לא סיפר לכם. הם גם מייצרים זכוכיות שנועדו למגן חיילים ולמגן רכבים, ולמגן, ולמגן. והם נתנו את הפתרונות ב-No time למדינת ישראל. אילולא התעשייה הזאת, היינו צריכים להמשיך לייבא זכוכית מחו"ל על מנת להגן על חיילי צה"ל. עכשיו אלה דברים שלא את הכול אפשר לספר ביום אחד. צריך פשוט לקורא לשרים. לא צריך פה איזו החלטת ממשלה גרנדיוזית. השרים צריכים רק לעשות כל אחד את מה שהוא בתחום התפקיד שלו, ולהביא ישועה למפעל הזה.

אני אומר לערן, ואמרתי לו את זה שם בפגישה, אסור לכם לסגור את התנור. בשום פנים ואופן. התנור הזה, מי שלא ראה אותו, כדאי שילך ויראה. אם האש הזאת נכבית, המפעל הזה נכבה, וחייהם, שכרם ועתידם של מאות עובדים מתרסק לרסיסים. אסור לכם לכבות את התנור הזה.

הבעיה היא שאני על קופת מזומנים מאוד דלה ומצומצמת.

אני אומר שלזה צריך למצוא פתרון. הפתרונות האלה בסופו של דבר קיימים. יש פה בירוקרטיה. שמעתם חלק מהדוברים כאן, ושמעתם גם חלק מההערות של חברי הכנסת. יש פה בירוקרטיה שהיא עבה מאוד. החלודה הזאת היא מאוד עבה, והיא לא מאפשרת לגלגלי השיניים לעבוד ולהביא את התוצרים, ולתת לכם את הפתרונות. ואני פונה אליך בכל לשון של בקשה, מכיוון שהיית שם וראית גם את המפעל וגם את הפועלים, תקרא לשרים, תגיד להם: רבותי, קחו את השבוע הזה אחרי יום הכיפורים ותסכמו את זה. הרי אם המדינה מתחייבת על הולכה של גז, 30 קילומטר עד 2014, אז נשאר פה פתרון הביניים של הגז הדחוס ועוד כמה מיליוני שקלים על מנת שהם יוכלו להתקדם בתהליך ולא לכבות את התנור. ובעוד מספר חודשים אפשר להביא להם את הפתרון הזה. זה לא איזה דבר בשמיים. זה שר אחד – אולי שני שרים, אולי שני מנכ"לים – יכולים לפתור את זה, לדעתי, ב-No time.
אני רואה פה הרבה מאוד עובדי "פניציה" – את המנכ"ל, את ועד העובדים ואת האחרים. אני רוצה שתדעו שבכנסת יש לכם תמיכה גדולה מאוד. יושבים פה חברי כנסת מכל הסיעות. ואני כיושב-ראש האופוזיציה אומר לכם, העניין הזה של "פניציה" והעובדים בתעשייה כחול לבן, והעובדה שאתם פה מסמלים משהו, נוגע, ויש לכם תמיכה של הרבה מאוד חברי כנסת בכנסת ישראל. לצערי הרב, יש כאן חוסר יכולת אופרטיבית ביצועית. כי הבעיה מאותרת, ידעו אותה לפני חודשיים. מה היתה הבעיה לשני מנכ"לים ולשני שרים, להיפגש ולסיים את זה? זה לא איזה דבר בשמיים.

לכן אני מבקש ממך, אדוני היושב-ראש, שאת הדבר הזה תכפה על השרים. אני חושב שיהיה לך לזה רוב בכנסת. שיסכמו את שלוש הנקודות האלה שהעלו כאן. והבאנו בשורה לשנה הבאה גם לעובדי "פניציה", וגם לתעשייה כחול לבן במדינת ישראל. תודה רבה.

תודה רבה לחבר הכנסת מופז. אני חייב לומר בהמשך לדבריך, שלי אין ספק – בלי קשר לאופוזיציה קואליציה – הכתובת היחידה, האחריות היחידה, לפתרון המשבר מונחת על כתפי הממשלה הנוכחית. יחד עם זאת, כדי להכניס דברים לפרופורציה, אני רוצה להקריא - - -

- - - דברים שיעודדו אותם.

לא, זה מאוד מעודד. יש על מי לסמוך. זו אומנם ממשלה שאתה לא תומך בה, אבל יש על מי לסמוך. בשנת 2005 – אני רוצה להקריא לכם פרסום שהתפרסם אז ואזרחי ישראל קראו אותו מתוך נייר שהגישו לנו: "במקביל, הקבינט החברתי כלכלי, בראשות ממלא מקום ראש הממשלה ושר האוצר אהוד אולמרט, החליט אתמול" – אז, ב-2005 – "לפעול להשלמת המקטע הצפוני של קו הגז לא יאוחר מסוף 2007. השלמת המקטע ואספקת הגז תעשה באמצעות חברת נתיבי הגז הטבעי לישראל, האחראית על כל פרויקט מערכת ההולכה מטעם המדינה". כלומר, אנחנו רואים את טווח הזמן. לא מדובר - - -

נתת לנו עכשיו פרספקטיבה היסטורית.

כן. אז הוויכוח הוא באמת לא על מי אחראי, אלא על מי יפתור. ולפתור יש רק כתובת אחת, זו ממשלת ישראל. לכן פניתי לראש הממשלה ולמנכ"ל משרדו בנפרד. אני גם חושב שזה חלק מהסיכום שיהיה של הישיבה, שאנחנו מצפים מהכתובת הזו לפתרון ולא מאף אחד אחר. לא מהעבר ולא מההווה. הדובר הבא, חבר הכנסת יצחק הרצוג, בבקשה.

תודה אדוני היושב-ראש. קודם כל, דבריו של יו"ר האופוזיציה היו דברים נכוחים, ואני מאוד הסכמתי איתם. אני חושב שצריך לקבוע בוועדה כאן שמפעל "פניציה" הוא אינטרס לאומי. תראה, יש הרבה מפעלים בארץ. אף אחד לא חושב שכל מפעל הוא אינטרס לאומי. אבל כאן יש אינטרס לאומי. קודם כל, זה פאר היצירה הישראלית בענף מאוד מוגדר, ענף הזכוכית. שנית, זה מפעל מייצא. שלישית, זה בלב הפריפריה, מעסיק למעלה מ-1,000 איש, יהודים וערבים, מכל העדות. אין עוררין שיש לו יכולת קיום. הוא לא מפעל שאתה יודע שאתה שופך כסף וזה בור ללא תחתית; אלא להיפך, אתה יודע שבמהלך נבון של כמה שלבים, אתה יכול להציל את המפעל. ולכן כשזה מפעל שהוא פאר היצירה ואינטרס לאומי ישראלי כולל של ייצור ישראלי וייצוא ישראלי, אז אני חושב שצריך לקבוע את זה. וגם, כמו שאמרת, להפעיל כל לחץ אפשרי על הממשלה לנקוט את הצעדים שהיא יכולה לנקוט. אם היא רוצה, היא יכולה לנקוט.

צר לי מאוד על כך שאין פה – חוץ ממנכ"ל משרד התשתיות, שעושה את מלאכתו – פקידים מאוד בכירים של התמ"ת ושל האוצר. הייתי מצפה, שהם שני הגורמים שהכוח בידיהם, להיות הרבה יותר נוכחים, להיות הרבה יותר דומיננטיים, ולא לעשות V, ולתת לנו תחושה שלכל מה שנגיד אין שום סיכוי להצליח. ולכן אני חושב שצריך להיות חד משמעי במקרה שלנו כאן היום. לעובדים, שנשמע בשורות טובות. תודה.

חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה.

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, קודם כל על קיום הישיבה. אני גם הייתי נוכח במפעל "פניציה" יחד עם יושב-ראש האופוזיציה, וביקרתי במקום. התרשמתי גם מהמכונה הענקית הזאת, מהתנור הענק הזה. ויותר מזה, התרשמתי מהאנשים. ראיתי פועלים, עובדים, שמחוברים מאוד מאוד למקום הזה, לא רק בשל העובדה שזה מקור הפרנסה שלהם, אלא גם בגלל שהם מרגישים אחריות ושייכות למפעל הזה ולפרויקט הזה. הפרויקט הזה הוא באמת – כפי שהוצג לי במפעל עצמו וגם פה, כמו שנאמר כאן על-ידי אחרים – פרויקט לאומי.
מה עושים לדעתי, אדוני היושב-ראש, ומה נחוץ שיקרה כאן? דווקא מה שאתה ציטטת כאן את דברי ממלא מקום ראש הממשלה דאז ושר התמ"ת, אהוד אולמרט, מוכיח מה שראיתי הרבה פעמים כשהייתי יושב-ראש הוועדה לביקורת המדינה. שהממשלה, דרג מקבלי ההחלטות, מקבל את ההחלטות –בזמן אמת בדרך כלל, מתי שצריך – כשזה זורם לביצוע, יש תקלות בביצוע, והדברים לא קורים בביצוע. ויש תקלה, והזרם שאמור להיות הכי חד, ברור, של ביצוע נקטע. נקטע בדרך כלל על-ידי הבירוקרטיה, נקטע אחר כך בכל מיני פרשנויות של פקידים ובכל מיני בדיקות, וייעוץ משפטי, וכל מיני דברים. עד כדי זה שנרמז פה שיש החלטות שרים שהן לא תמיד החלטות שמתקבלות על-פי קריטריונים חוקיים. נאמר כאן בצורה די ברורה. ואני לא יודע איך פותרים בעיה כזאת בזמן אמת.
אני חושב שבגלל שהקראת כאן את העניין של 2007, אדוני היושב-ראש, צריך לקבוע לוח זמנים בוועדה הזאת. הוועדה צריכה לקחת את העניין הזה כפרויקט מבחן. אני הייתי אפילו מציע להקים לנושא הזה ועדת משנה שתפקח אחרי הנושא הזה. תתכנס פעם-פעמיים בשבוע, תגדיר לוח זמנים. היום אנחנו צריכים לזהות את הבעיה – איפה זה נקטע, איפה זה לא עובד. ועדת משנה שתפגוש את הגורמים, תעקוב אחרי הביצוע. הוועדה תתכנס באופן קבוע. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, זה טסט קייס מעולה של הקשר בין קבלת החלטות לבין הביצוע בשטח בדרגת הפקידות ובדרגת הבירוקרטיה. ויש לנו כאן הזדמנות לבחון את ההתנהלות. ואולי יחשפו כאן דברים. אני, לצערי, אמרתי, מתוך פרספקטיבה של יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, כבר יודע איפה הכשלים ואיפה בדרך כלל דברים נקטעים.

תדעו לכם, ב-90% מדוחות מבקר המדינה, כשבודקים כשל מערכתי, הוא בירוקרטי. הוא לא בדרג מקבלי ההחלטות, הוא בבירוקרטיה, בביצוע אחר כך. ואני הייתי מציע שהוועדה תיקח את זה כפרויקט, תקים ועדת משנה ותלך עם זה יד ביד עד שיהיה פתרון, וגם אולי נלמד על כשלים כלליים שיש בסיפור הזה. תודה.

תודה. חבר הכנסת דניאל בן-סימון, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

אם אפשר רק הערה.

כן, בבקשה.

לגבי ההחלטה שאתה הקראת. לי קוראים שוקי שטרן, אני מנהל רשות הגז הטבעי. ההחלטה שאתה הקראת נוגעת להקמת התוואי של צינור ההולכה עד חיפה. והתוואי של צינור ההולכה עד חיפה בוצע על-ידי חברת "נתיבי גז". נכון, לא בלוח הזמנים – וכולנו מכירים את הנושא של - - -

איפה זה אלון תבור?

הגיעו לאלון תבור והגיעו לחיפה. וזו החלטת הממשלה.

תודה.

הערה חשובה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה פחות להתעסק בפרטים של ההולכה של הגז, אלא ביחס של הממשלה הזאת ושל המדינה הזאת דווקא לפריפריה. דווקא למפעלים בפריפריה. ואנחנו בשנים האחרונות – כל מי שיושב בוועדות האחרות רואה את התוצאה של היחס שלנו לפריפריה. מספר התלמידים הזכאים לבגרות, מספר המשפחות שיורדות מתחת לקו העוני. זאת אומרת, התוצאה בסוף – בגלל שאנחנו מייחסים לפריפריה אותו שיקול כלכלי שאנחנו מייחסים למפעל "אינטל" או כל מפעל אחר. במובן הזה אנחנו חוטאים, כי הפריפריה – כמו שנאמר – זה מפעל לאומי. יש פה שתי מדינות, זו לצד זו. אחת גרה בפסגת העולם, בבניינים הכי גבוהים בתל-אביב, שחיה בכיוון אחר לגמרי. לעומת אלה שמסיימים בקושי את החודש.

איפה המכה הגדולה של המפעלים? אלה שמקבלים 5,000-4,000 שקל לחודש. והם באים לדיון כל הזמן, עומדים למשפט אצלנו – האם להשאיר להם את המפעל, או לקחת להם את המפעל. וזה פשע נוראי. לפי הגישה הזאת, מפעל "אינטל" לא היה קם. הממשלה שמה 600 מיליון דולר – לא 60 מיליון שקל, 600 מיליון דולר – לא כדי להקים את "אינטל", אלא כדי לפתור את הבעיה של הדרום. היום יש 5,000 עובדים. ו"אינטל" שינתה את כל פני הדרום. וכך צריכה להיות הגישה. בהתחלה, אולי לא כלכלית, אלא לראות את העניין הלאומי לגבי הדרום והצפון. ולצערי, זאת לא הגישה של ראש הממשלה ושל שר האוצר הזה. הכול בחישובים כלכליים.

הייתי במפעל ביום חמישי, ראיתי את העובדים. זה פשע לבחון אותם על-פי מדדים כלכליים, על-פי איזה 20 מיליון שקל או 30 מיליון שקל שחסרים. איך אנחנו רוצים לראות את הילדים שלהם? איך אנחנו רוצים לראות את העתיד של המשפחות האלה? האם אנחנו נשפוט אותם כמו צפון תל-אביב, כמו הרצליה פיתוח? או להתייחס אליהם בצורה שונה? ולכן אני אומר, אדוני, זה לא רק עניין של טכניקה, איפה להעביר ולבוא לדיון עם מרכז ההשקעות. הכול נובע ממדיניות גדולה. מדיניות פראית, קפיטליסטית, שרק רוצה רק רווח. בגישה הזאת המפעלים ייפלו זה אחר זה. ו"פרי גליל" היה נופל בגישה הזאת. הוא כמעט נפל, אילולא הישיבות בכנסת. "פניציה" גם תיפול.
ולכן אני אומר, ועדת הכלכלה והפריפריה. אני הייתי מוסיף, אם זה היה תלוי בי – ועדת הכלכלה והפריפריה. כי זה בא לדיון. לא רק בשיקול כלכלי, אלא שיקול פריפריאלי. מי שגר שם, בלאו הכי אין לו את החינוך הכי טוב. אין לו את הבריאות הכי טובה. אין לו את האפשרויות הכי גדולות בעולם. וגם נשפוט אותם על-פי אותו דין כמו תושבי תל-אביב? זה פשע. ולכן אני אומר אדוני היושב-ראש, צריך להתייחס – אדוני המנכ"ל, יכול להיות - - -

קצת הגזמת, אני חושב.

גם בתל-אביב יש אנשים עניים.

גם בפריפריה יש חינוך מצוין וגם בתי חולים מצוינים.

אני חוזר, הממשלה הזאת – וזו מדיניותה – ואתה תרשה לי לומר את מה שיש לי לומר.

לא, יש שם אנשים שגרים, ותאמין לי - - -

אני רק דיברתי על אלה שגרים למעלה, בבניינים הכי גבוהים, בקומות הגבוהות, שנוגעים בשמיים. ויש כאלה.

תגיד את שמו.

לא רוצה להגיד. ולכן אני אומר, הגישה צריכה להיות עם חמלה יותר, עם הבנה יותר לאלה שאין להם. לאלה שמאכלסים את העשירונים התחתונים. אתה לא יכול להביא אותם למשפט כל הזמן בוועדות הכנסת, ולהגיד להם כדאי או לא כדאי להשאיר אתכם בחיים. זאת הגישה שלי. הגישה היא לתת למי שאין לו יותר ממה שאתה נותן למי שיש לו. כדי לתת לו אפשרות לגדל את הילד שלו. לתת לו אפשרות להכניס אותו לאוניברסיטה. לתת לו אפשרות – לא שוויון, תחושה של שוויון. אם אתה שופט אותו כמו שאתה שופט את הטיקונים האלה, אין סיבה, אין הצדקה לוועדה הזאת.

ולכן אני אומר, "פניציה" ו"פרי גליל", ומפעלים אחרים, תתייחס אליהם ביותר הבנה. לא תמיד על-פי מספרים, לא תמיד על-פי ספרות, אלא כפרויקט לאומי, כפי שנאמר פה. האם יש מקום לפריפריה במדינת ישראל, או שאתה מוחק אותה. ואתה צריך לדעת את זה יותר ממני, לגלות את הרגישות הדרושה בעניין הזה. ולכן רק לסיים, אדוני היושב-ראש - - -

חבר הכנסת בן-סימון, יש הבדל בין הצהרות לבין הדברים המעשיים. אין ספק שהנוכחות שלנו כאן מוכיחה רק דבר אחד – שחשוב לנו ואכפת לנו, ואנחנו נעשה הכול בשביל - - -

מצוין. לכן אני מאוד מעריך את העובדה שאתה פה.

אבל לבוא ולזלזל בחינוך או ברפואה בפריפריה, לדעתי זה קצת מוזר ולא - - -

סליחה, אדוני היושב-ראש, תן לי רק דקה. הוא היה יושב-ראש ועדת החינוך. מי כמוך יודע את ההבדלים שיש בין תלמידי הפריפריה לבין תלמידים ממרכז הארץ. אתה בא אלי? מבחני הבגרות שפורסמו עכשיו – 80% ממרכז הארץ, 30% בפריפריה.

יש גם ערים בפריפריה שהגיעו הרבה יותר מאשר הגיעו במרכז - - -

אלכס, איך נתתם ש - - -

- - -

המבחן יהיה דווקא בפריפריה. לגבי הבריאות, מי מת יותר מהר – בפריפריה או במרכז הארץ?

- - -

אלכס, איך מצאתם 70 מיליון שקל למכללת אריאל, ופתאום ל"פניציה" אין? תגיד לי אתה. איך?

לכן אני אומר, אדוני היושב-ראש, אנא ממך, צריך ללכת לפי העצה שנאמרה מהאנשים פה. לראות בפריפריה פרויקט לאומי.

רק הערת ביניים, אם "פניציה" היתה באלון תבור, לא היינו יושבים פה היום. היינו עובדים ומרוויחים כסף. אם "פניציה" היתה 20 קילומטר דרומה - -

אם "פניציה" היתה ביהודה ושומרון היו 20 מיליון.

- - היינו עובדים, היינו מרוויחים כסף.

עכשיו יהודה ושומרון אשמה בזה, נכון?

אני לא רציתי להגיד מילה על ההתנחלויות, זה לא הדיון.

חבר הכנסת בן-סימון, נא לסכם.

אתה רואה כמה מהר זה התגלגל לעניין ההתנחלויות?

לסיכום, אני מבקש מהוועדה הזאת שהמפעלים בפריפריה יראו בוועדה הזאת כתובת. שלא יבואו לפה לדין כדי להציג את ההוכחה שהם צריכים להתקיים, אלא שהם חייבים להתקיים.

עד עכשיו התרשמת שהם עומדים פה - - -

אני מתרשם שאתה עושה את העבודה הכי טובה שאפשר בעניין הזה. ולכן אני אומר לך כל הכבוד, תמשיך בכיוון הזה. תודה רבה.

תודה רבה. חבר הכנסת אחמד דבאח, בבקשה. קודם כל, ברוך הבא לוועדת הכלכלה. זו ההופעה הראשונה שלך. בבקשה.

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, סיירתי אתך ועם חבר הכנסת מילר במפעל. ושמענו סקירה מהמנכ"ל. מדובר במפעל שנמצא בצפון, מפעל שנמצא בפריפריה. מפעל שמעסיק 900 עובדים – 400 עובדים שעובדים בתוך המפעל, ועוד 500 עובדים שעובדים במפעלים נלווים שמייצרים דברים למפעל הזה. המפעל הזה – איך שהבנו – עד שנת 2008 היה מפעל רווחי, והרוויח כסף. בגלל העלות של המזוט כמעט ב-100% המפעל התחיל בשנת 2008, בארבע השנים האחרונות, להפסיד כסף. והכסף שמפסיד אותו המפעל הוא קרוב לחמישה מיליון שקל בחודש.
בגלל מה? לפי מה שאני חושב ולפי מה שאני יודע, משרד התשתיות – ואני פונה לידידי, מנכ"ל משרד התשתיות ולשר התשתיות, לפי דעתי, חובתו של משרד התשתיות מלפני ארבע שנים, או לפני יותר מארבע שנים היה לחבר את המפעל הזה בגז טבעי. והמפעל הזה לא חובר לגז טבעי לא בגלל שהוא מפעל לא בסדר, אלא בגלל שהוא בפריפריה. וזה מה שקורה בפריפריה, שכל דבר, במקום להגיע בזמן מגיע מאוחר. ולכן היום לקחת 900 עובדים, שזה 900 משפחות, ולזרוק אותם, לפי דעתי זה אסון. אסון גם לעובדים, למשפחות של העובדים, ולתושבי הפריפריה בצפון.
ואת הבעיה ניתן לפתור. מדובר בעבודה נכונה. וזו לא רק עבודה – לפי דעתי, כולם מפחדים מלהתחייב בגלל שיודעים מה מצפה מבחינת התנגדויות בהעברת הקו מבחינת ועדות תכנון ובנייה. ולפי דעתי, זו חובתו של משרד התשתיות עוד פעם לעבוד מול משרד הפנים ומול המפעל על מנת להשיג את ההיתרים הנדרשים על מנת גם לקבל את זה. זאת אומרת, צריך עבודה נכונה וצריך גם כסף בשביל להבטיח את העבודה. לפי דעתי, ניתן לפתור את הבעיה הזו. ולכן אני פונה מכאן לראש הממשלה ולמשרדי הממשלה, ואליך, ידידי, אחרי החגים – ובמיוחד אחרי חג כיפור, שתהיה חתימה טובה לכולם וחג שמח – לעבוד באופן רציני, ולפתור את הבעיה.
ולהנהלת המפעל והמנכ"ל, אני אומר לכם שהמפעל היום נמצא בכותרות. ויש גיבוי, כפי ששמעתם, גם מהח"כים מהציבור. לא לקרר את המפעל בסוף החודש. תנו לאנשים שמטפלים בבעיה – במיוחד יושב-ראש הוועדה, אני מאוד מודה לך, חבר הכנסת שאמה – תנו להם את ההזדמנות על מנת לעזור לכם, ולעזור לעובדים, ולעזור למשפחות העובדים, ולפריפריה לפתור את הבעיה. תודה לכם. תודה, אדוני היושב-ראש.

תודה רבה, חבר הכנסת דבאח. חבר הכנסת עמיר פרץ, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, ראשית, אני מצטרף לתודות על כך שכינסת את הישיבה. ואני שמח שבעקבות הכינוס הזה גם ועדת הכספים נדרשה אתמול לנושא. ואנחנו בהחלט נמצאים - - -

דרך אגב, יש הקפאה של העברת תקציבים בוועדת הכספים בגלל זה.

ואנחנו בהחלט נמצאים במצב שבו אפשר לומר שכמעט כל חבר כנסת שתעיר אותו באמצע הלילה יוכל לספר לך את סיפור "פניציה" לפרטיו, על כל המשמעויות.

הגיע הזמן שגם השרים ככה יתעוררו, לא רק חברי כנסת.

אני מקווה. אני לא בטוח.

לא בטוח ששר האוצר מתעורר.

אני יכול להבטיח לך, גם ראש הממשלה ישן שינה טובה.

לא, לא, לא.

אני אומר לך.

במקרה יצא לי לדבר עם ראש הממשלה. אתה לא דיברת אתו על זה. אני דיברתי אתו, וראיתי את תגובתו. אני לא אפרט כאן.

תאמין לי, אם זאת היתה תגובתו, כמו שהוא היה מקיים מאחזים בלתי חוקיים, הוא היה מקיים ארבעה דיונים.

עזוב, אתה באת לעשות פוליטיקה או לפתור את הבעיה של "פניציה"?

לא, אני מדבר מציאות.

כשמעלים ביקורת זה פוליטיקה?

לא.

אם הייתם פותרים את זה ב-2007, תאמין לי - - -

כבר אמר לך פה שב-2007 עזבו את העניין.

תמשיך להאשים את ההתנחלויות.

חבר'ה, קחו אחריות, אתם מנהלים את המדינה היום.

לקחנו. אמרנו, לא מחפשים מי - - -

יאללה, ארבע שנים כבר. קחו אחריות.

יואל, אמרנו, לא מחפשים מי אחראי למחדל, אלא מי יביא את הפתרון.

בכל אופן, אני חייב להגן על שלמה מולה.

ארבע שנים – מתקנים רק את הטעויות שלכם, אתה מבין?

הלוואי והייתם מתקנים.

אתם מחברי קדימה שבכל מקרה תהיו באותה רשימה בפעם הבאה. עכשיו יש לך זמן מההתחלה.

אין בעיה. אני מקווה שההגנה שאתה נותן לי ​– ל"פניציה", אני מקווה שההגנה תהיה יותר מוצלחת, הם התגברו עליך ולא נתנו לי לדבר.

אני מגן עליך בחירוף נפש בשל העובדה שזימנתי אותך לישיבה גם ביום חמישי.

תודה. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שאחת הבעיות שאנחנו נמצאים ברגע זה, אני חושש מאוד שאנחנו הולכים לגרום פה לתחושה של אשליה שהולך להיות פתרון. ואני מאוד מודאג, כי מה יקרה כאן? כולם ייצאו, יהיו כותרות. כולם טיפלו ב"פניציה". אבל באמת-באמת, הרי אין שום החלטה שתצא היום מהוועדה שמסייעת ולו כהוא זה. להיפך, מחר ערב יום כיפור. מיד אחר כך נכנסים למהלך של סוכות. אנחנו נמצאים כמעט בתקופה של שבועיים-שלושה שלא יהיה לכם עם מי לדבר. בעוד כמה ימים אנחנו נדבר רק על מסעו של ראש הממשלה באו"ם. אנחנו נדבר על נושאים אחרים לחלוטין, שיסיתו הצידה את כל המתרחש ואת כל מה שצריך לעשות למען "פניציה".

אני חושב, אדוני היושב-ראש, שמעבר לתוכנית שהציג כאן המנכ"ל, בואו נהיה פרקטיים כפי שהיינו במקומות קודמים. דבר ראשון, צריך למצוא דרך לחלץ את אותם 12 מיליון שקלים כדי לתת לו עוד אוויר לנשימה לחודש. שלא יסגור לנו את התנור בסוף החודש הזה. לפי מה שמתרחש כאן, אין סיכוי שתקבל שקל עד סוף החודש הזה. שמע ממני, מניסיוני. אני הייתי במפעל שלכם יותר מכל אחד אחר, בכל השלבים – בהקמה, בצרות, בהצלחות, בכל. אני אומר לך, לפי התהליך כאן, מרכז ההשקעות נסגר בעוד שעתיים עד אחרי סוכות. לא תמצא שם אדם אחד שיקבל החלטה. בזמן נתון, כפי שאתה מציג כאן, אין שום גורם שיקבל החלטה על 60 מיליון שקל. שום גורם. פה צריך שינוי חקיקה. פה צריך לעשות הרבה מאוד מהלכים, כפי שעשינו ב"פרי גליל", שאיימנו בשינוי חקיקה, והאוצר מצא פתרון משותף.

הצעתי לך, אדוני היושב-ראש, קודם כל, המצב היום הוא – באמת, זה כל כך עצוב לראות מה שקורה כאן. מה זה מרכז השקעות? בוא לא נאשים את הפקידים במרכז ההשקעות, עם כל הכבוד. גם לא משרד האוצר. הם פועלים על-פי חוק, על-פי קריטריונים. כללים שאנחנו קבענו שהשרים הביאו בפנינו, שהממשלה קבעה. הם לא יכולים לחרוג. עם כל הכבוד, שר יכול גם לעמוד במסיבת עיתונאים ולהגיד אני נותן 500 מיליון. "על הכיפאק", תגבה את זה. תעביר החלטה בממשלה. תן כלים חוקיים לפקידים להוציא את הכסף.

יש לנו פתרון שהוא - - -

תיכף נשמע, אני אשמח מאוד. אבל אני חושב שהפתרון המידי – כי מה בעצם הדבר הזה אומר? הרי מה זה מרכז השקעות? מרכז השקעות זה אמבטיה. אמבטיה שמשלמת לפי קריטריונים מסוימים. למה זה דומה? ותסלחו לי שאני משווה את המצב הזה לדימוי הזה. זה דומה בדיוק לסל התרופה. יש חוק ביטוח בריאות ממלכתי, כל פעם מוסיפים תרופה, מכניסים תרופה. אחר כך באים ואומרים לך עכשיו יש ועדת חריגים. איך ועדת חריגים מטפלת? אם התרופה היא לשיפור איכות החיים או להצלת החיים. אם זה לאיכות החיים, אומרים לא צריך. אין בעיה, הבן אדם ימות חודש קודם, לא קרה כלום. אם זה להצלת חיים, אומרים אוקיי, נזדעק כולנו לעניין.

אני אומר לך, מי שאחראי פה על מרכז ההשקעות – שזה מבחינתי סל התרופות של המפעלים – מדובר כאן על תרופה להצלת חיים, לא לשיפור איכות החיים. ואין זמן. אם עד סוף החודש הוא לא יקבל לפחות פתרון ביניים, שנותן להם נשימה – לא לכבות בשום פנים ואופן. אתה יודע מה זה לכבות תנור במפעל כזה? זה הכול שם. אין כמעט מהלך הפיך בעניין. אין מהלך הפיך. צריך לציין את זה – חבר הכנסת דבאח לא ציין את זה במודגש, אבל הוא כיוון לכך – זה אחד המפעלים שעובדים שם ערבים, יהודים. עובדים שם מכל המגזרים.

זה משטח השלום של מדינת ישראל. פס הייצור שם זה מפגש השלום של מדינת ישראל. זה מפגש איכות בין בני אדם. שכל החומות שאנחנו מייצרים כאן של פוליטיקה חסרת ערך נופלות שם על פס הייצור, כשאנשים נלחמים על פרנסתם. פרנסה היא הדבר המקרב ביותר. מאבק משותף על פרנסה זה דבר שמפיל את השנאות הגדולות ביותר. ולכן אני אומר לך, כדי להפעיל את התנור הם מחזיקים גוי של שבת ומחזיקים עובדים מסוימים שרק הם יכולים לפעול גם ביום כיפור וגם בימים אחרים. עם כל התנאים שזה יוצר להם. חברויות, עלויות, הרבה יותר גדולות.

אדוני היושב-ראש, אני פונה אליך ומציע רק הצעה אחת: תרים טלפון עכשיו ליושב-ראש ועדת הכספים. אתם רוצים עוד עזרה מכמה ח"כים? בבקשה. לא? אין שום בעיה. תקימו צוות משותף היום. תודיעו לשרים שאתם, מרגע זה – כמו שאתמול הודיע יושב-ראש ועדת הכספים שהוא לא מעביר - - -

עמיר, ספר לנו איך קשרו לך את הידיים ואת הרגליים על "כיפת ברזל", ואיך אתה קיבלת את ההחלטה. היום כל המדינה – אני רוצה שתגיד משפט.

הנה, אני אומר לך, אתה צודק. בניגוד למה שאומרים, שר האוצר הודיע לי שהוא מתנגד. כל המשרדים הודיעו שהם מתנגדים. הרמטכ"ל התנגד. ואני הודעתי: אני השר ואני חותם. וחתמתי. אם זה לא היה מצליח, היו תולים אותי בכיכר העיר.

בכיכר העיר?

רק בכיכר העיר?

אם זה מצליח, אז כולם מגבים. אני מקווה שיהיה שר שיהיה לו אומץ, שיחתום, כי אני בטוח שזה יצליח. "פניציה" זו "כיפת ברזל" חברתית לגליל. "פניציה" זו "כיפת הברזל" החברתית של הגליל. ולכן צריך לקבל החלטות אמיצות היום. באותה מידה - -

נא לסכם.

- - תאמין לי, אם אני אתאר לך את המסע שהיה נגדי בעניין "כיפת ברזל", אתה לא היית מאמין שהיום כולם מוחאים כפיים, כל אלה שהתנגדו.

תודה.

אתה הבטחת לא להפריע לי. אמרת לי שאתה תיתן לי זמן נוסף. אתה רואה?

חבר הכנסת פרץ, הבטחתי להגן עליך.

אוקיי, אז עוד דקה. ברשותך. אני אומר לך, חברי וידידי, חבר הכנסת מולה, תקשיב לי טוב, כששר רוצה לקבל החלטה, הוא יכול לקבל החלטה. אני לא רוצה לתאר פה כי אני לא רוצה להעליב אף אחד. אני רוצה רק להגיד לך שלזכותם של אלופי צה"ל, לפחות יש להם אינטגריטי לומר שהם טעו. סיפר לי אחד מחברי, קצין במילואים, הוא התקשר אלי לפני זמן מה ואמר לי: אילו יכולת להיות זבוב על הקיר, היית משלם מיליון דולר. שאלתי אותו למה? הוא אמר לי: שמע, אנחנו יושבים פה מאות קציני מילואים. עומד מולנו אלוף פיקוד דרום, ואומר לנו: אני מוכן לאכול את הכובע כי הייתי מהמתנגדים להקמת "כיפת ברזל". הייתי מהמתנגדים לעמיר פרץ. והיום זה הכלי המרכזי שיש לי בחזית כדי להגן על האזרחים. אז אני פונה לשר התמ"ת ולשר האוצר, בואו תהפכו את "פניציה" ל"כיפת הברזל" החברתית של הגליל. תודה.

חברת הכנסת דליה איציק.

אחרי דבריו היפים של עמיר, אני רוצה, אדוני, לומר ששמעתי שאימצו את הקמפיין שלי ושל אמיר חייק, שנמצא כאן – אז הוא היה מנכ"ל משרד התעשייה, אני הייתי שרת התעשייה, היום הוא מנכ"ל התאחדות התעשיינים – "ישראל קונה כחול לבן". היום הסיסמא צריכה להתחלף ב"ישראל מחסלת כחול לבן". הסיפור הזה הוא סיפור עצוב כי הוא סיפורה של מדינת ישראל. עמיר היטיב לתאר – פריפריה, ערבים-יהודים, אנשים שמצבם קשור ב – הם יזרקו לרחובות. זה נסגר, הם נזרקים לרחובות. אין סיפור אחר.

אבל אתה גם מה מרגיז אותי? כמה ישראל משקיעה בדימוי הממילא ירוד שלה בשנים האחרונות. הגברת הזאת, גברת דוידסון – שבשבוע הבא תהיה בארץ – שתרמה 75 מיליון דולר – אולי התרומה הגדולה ביותר שניתנה כאן ל"הדסה", בית החולים שנפתח עכשיו מחדש. היא נוצרייה שהתחתנה עם יהודי. לא חשוב, זה סיפור מדהים כשנכנסים אליו. אני מכירה אותה באופן אישי, גם הייתי בביתה באספן. ואתה אומר לעצמך, בכל העולם – או בחלקו של העולם – המפעלים האלה צומחים. מה היא מספרת לכולם? מה המפעלים האלה מספרים על מדינת ישראל? מה הם אומרים? שפה יש אנשים טיפשים? שיש פה עובדים גרועים? מה? מה הם אומרים?
הם אומרים שיש פה ממשלה אטומה. זה מרתיח אותי, כי אני הייתי שרת התעשייה והמסחר – ותסלח לי שאני מדברת על עצמי. בתקופה של האינתיפאדה נרצחו פה 1,000 ברחובותיה של מדינת ישראל. הוקמה קרן למפעלים במצוקה. בסוף, אם אתה נורא רוצה, אתה מכריע ואתה עושה את זה מיד. זה שהשרים גם לא באים לפה בכלל, זה לא מעניין אותם. ממשלה רחבה, הם לא באים לכנסת. אתה יודע, כרמל, שאני באמת מכבסת את מילותי בקפידה. אני מאוד משתדלת לא להתקיף, אני רוצה שהאמינות שלי תישמר. בוודאי, זה לא רק הממשלה הזאת. בוודאי, זה הרבה ממשלות. הממשלה הזאת היא בלתי נסבלת. היא בלתי נסבלת בעליל. משהו אטום קרה לה. הרוחב שלה, השומן שלה, גרם לה להיות אטומת אוזניים. למה זה צריך בכלל להיות? מה הסיפור - - -

זה אחרי שהיא כיבסה את מילותיה.

למה, היום כמה הגודל שלה?

יושבים שני שרים. מה הסיפור? יושבים, פשוט פותרים את הבעיה. מה כל כך מסובך? למה נותנים להם ככה להיות מושפלים? הרי בסוף ימצאו את הפתרון. בסוף דיבתנו תצא רעה בעולם. למה זה צריך להיות? אני גם רוצה להגיד עוד דבר. יושב כאן נציג האוצר. שר האוצר נורא עסוק. הוא נורא עסוק בלתקוף את השרים. הוא נורא עסוק בזה. עכשיו, עם כל הכבוד שיש לי לפקידות – יש בכלל במדינת ישראל מפלגת פקידים. חלק ממשפחתי מנויה על המשפחה הזאת, אז יש גם פקידים מצוינים. אבל בסוף, שרים רוצים להשיג הישגים.

יש פתרון. אם יש פתרון, יופיע מיד. מה הסיפור שלך, למה אתה צריך לחכות? אני לא רוצה, כי זה לא כוחות שווים. אני לא רוצה לתקוף אותך. זה לא כוחות שווים וזה לא פייר, וזה לא הוגן. פעם אחת המדינה צריכה להידרש לעניין הזה, מדוע הבירוקרטיה היא כזו. מדוע פה הכול חלוד? מדוע אזרח שצריך ללכת בתוך משרד, לפעמים הוא 20 פעם צריך ללכת לקומה הזאת ולקומה הזאת. והוא מיואש, ונמאס לו. צריך פעם אחת להיכנס גם לסיפור הזה של מערכת הפקידות במדינת ישראל. בטח אני גם עושה עוול להרבה מאוד פקידים מצוינים שעובדים והכול. אבל גם זה פעם צריך כהערת אגב להיבדק.

ודבר אחרון שאני רוצה לומר, אני יודעת חושבת, אדוני, שזה היום שלך. אני גם יודעת כמה אכפת לך. זה באמת היום שלך. אתה נמצא בצומת מאוד מרכזי. אני חושבת שאתה צריך לסיים את הפגישה הזאת – אם מותר לי להעיר לך ממרומי גילי – ופשוט יום אחד - - -

גיל 22 זה נהיה מרומי גילי?

דליה, המשפט האחרון לא מקובל. אני מוחה על המשפט האחרון.

יחסית לפרס אני צעירה. אתה יודע מה פרס אומר, שגיל מתחלק לשלושה חלקים: אתה ילד, אתה צעיר, אתה נראה מצוין בשביל הגיל שלך. אני רוצה להגיד לך, ממרומי ניסיוני, אני חושבת שזה באמת היום שלך. זה לא מקום למכבסת מילים. ודווקא בגלל שאתה בא מהמקום של הממשלה הזו – אני אומרת לך כמי שהיתה שם – אתה צריך היום לתקוף אותם, עד כדי כך שהם יבינו שהלילה הם יושבים והם פותרים את הבעיה. ואיך המחליטים שאתה תחליט הוא מאוד חשוב כי זה לא יהיה רק - - -

מה שתציעו, הצעות החלטה. אני אשמח לקבל מכל חברי הכנסת – קואליציה, אופוזיציה – הצעות החלטה.

אתה יודע מה צריכה להיות ההחלטה.

אני הצעתי.

אתה הצעת ועדת משנה.

יש לנו חוק - - -

חבר הכנסת דודו רותם מחכה לישיבה הבאה. יש לו הצעת חוק פרטית חשובה להקמת ועדת ערר על הרכבת הקלה בירושלים, על הקנסות.

אפשר לעשות הפסקה.

לא, הנושא הזה הוא בוער, תרתי משמע. את שלך נסיים קצר. אל תדאג, דודו. חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ, בבקשה.

אני קודם כל כן רוצה דווקא לתת להם תחושה שיהיה להם פתרון בסופו של דבר. זה נכון מה שאתה אומר, כי גם אני, כשישבתי פה בחדר ושמעתי את כולם מדברים, היתה לי תחושה שזה בוודאות ייפתר. ואז כשאמרת את מה שאמרת, אז פתאום אמרתי אולי אתה צודק. וזה מאוד מוריד את הרוח מהמפרשים. החלטתי ללכת דווקא מהכיוון שלי. אני חושבת שהסיפור של היום חוזר פעם אחרי פעם, שהמדינה מתחייבת ולא עומדת בהתחייבויות שלה, או משנה חוזים. מסיבה אחת – אני חושבת שאחת הבעיות שלנו שאין פה אחריות מיניסטריאלית. והגיע הזמן שמדינת ישראל – אני יודעת שזה לא טוב לאלה שכרגע ח"כים, כי מחר הם יהיו שרים, אז אף אחד לא רוצה שתהיה לו אחריות מיניסטריאלית. וזה נורא דומה לשינוי שיטת הממשל. אבל אני חושבת שאין ברירה, וחייבת להיות במדינת ישראל אחריות מיניסטריאלית של אותם שרים שמתחייבים – חלקם כבר לא יכולים לעשות שום דבר – אלה שעדיין נמצאים במדינת ישראל והם כבר לא שרים, אני חושבת שצריכה להיות להם אחריות גם אחרי שהם מסיימים את התפקיד שלהם, אם הם לא מבצעים את ההתחייבות שהם התחייבו.

יש פה בעיה שאנחנו באופן קבוע מגיעים למצב החייאה. הרי סיפר פה יושב-ראש מפלגת קדימה שלפני חודשיים הוא היה במפעל וכבר אותן בעיות - - - אבל רק שפתאום כבר אין חמצן ורואים את המפעל מתפרפר, ופתאום אנחנו כולנו מתכנסים. היינו צריכים להתכנס לדעתי לפני חודשיים. ואני מאוד מעריכה את מה שאנחנו עושים, גם בתור ממלאת מקום קבועה בוועדת כלכלה. אבל זה מראה על משהו שאנחנו פשוט רגילים לו. למה צריך לטפל בכל דבר רק כשמרגישים שאוטוטו זה כבר יהיה אסון? ואני רוצה להצטרף כמובן לכל מי שדיבר כאן, וגם למה שדיברה דליה איציק, שהנושא הזה ייקח זמן. וצריך לקבל החלטות, וצריך להקים ועדות. אני ממש מתנגדת לזה.
אם זה היה עסק פרטי של כולנו פה, היינו מקבלים החלטה בשנייה אחת. אבל פה צריך לחשוב, ולאט לאט. יש זמן. יש חגים. יש פקידות. יש קביעות. אי-אפשר לפטר אף אחד. לא יקרה שום דבר אתו. אז יחכו עוד 1,000 משפחות. אז לא קרה שום דבר. די. מספיק. צריך להגיע למצב שאולי בשנה הבאה, השנה החדשה הזאת, עכשיו לפני כיפור, כל מי שפקיד במדינת ישראל יבין שעל הכתף שלו תלויים חיים של אנשים אחרים. שני דברים אחרונים. קודם כל, אנחנו מבריחים באופן קבוע משקיעים זרים. זה היה עם הגז הטבעי.

היא קוראת לזה "טיקונים", הגברת המסיתה. היא קוראת לזה "טיקונים".

כן, בדיוק. דרך אגב, לקחת לי את המילים מהפה.

בחיים היא לא ייצרה עבודה לעובד אחד. "טיקונים" היא קוראת לזה.

אני חושבת שזה נוצר בעקבות אותו קמפיין - - -

מי זאת, חברה של עמיר פרץ?

ליבי, ליבי אתך, תאמין לי, שאתה שם. וחבל מאוד שלא אתה מוביל את המפלגה הזאת. אני חושבת שזה התחיל - - -

את מתערבת בעניינים פנימיים?

לא, שנייה, דקה. אני מתערבת לא בעניינים - - -

לפני שבועיים ליבנו, ליבנו היה אתך.

אל תדאג. ליבכם שלא יהיה איתי. אני אסתדר, בעזרת ה', רק בזכות מי שנמצא למעלה. וזה לא יושב-ראש המפלגה, זה אלוהים.

יוליה, לעניין.

אני רוצה לומר שהקמפיין הזה, כדי לקבל עוד כמה מנדטים, כנגד אותם בעלי עסקים במדינת ישראל והטיקונים, שהפכו לאויב העם, מבריח מפה אנשים, מפיל את השווקים. בסוף מפטרים את העובדים. ואנשים יושבים פה בוועדות כלכלה ומחפשים איך לפתור את הבעיה. אני קוראת מכאן לכל מי שנמצא בפוליטיקה שיפסיק עם הרדיפה הזאת של אנשי עסקים וההסתה הפרועה כנגד מי שמשקיע במדינת ישראל. צריך להפסיק עם זה. תראה מה קורה, אנשים בורחים מפה. הם לא רוצים להשקיע כאן.

הם צופים עכשיו בערוץ הכנסת, בסוף הם באת יחשבו שרודפים אחריהם.

מה אנחנו מנסים להיות, מדינה בולשוויקית, שממנה הגעתי?

מאיפה היא רודפת אחריהם, מתפקידה כחברת כנסת?

לא, זה ממש לא קשור. תפסיקו. אני חושבת שהאנשים מבינים אותי מצוין.

ביבי רודף אנשי עסקים?

אני אמרתי ביבי?

ודבר אחרון, אולי מי שמבין בכלכלה - - -

מביבי כבר אין לנו ציפיות.

תפסיקו כבר. זאת הבעיה – ביבי שמיבי. ביבי שמיבי.

לא, הוא באמת הבעיה. הוא ראש הממשלה, הוא נושא באחריות.

אתה יודע מה הבעיה?

- - - שלושה שבועות כולם מדברים - - -

יואל, לא מתאים לך.

יואל, אל תפריע לי בבקשה כי אני רוצה לסיים. אומנם אנחנו באותה מפלגה, אבל אחת הבעיות הגדולות במדינת ישראל, שיש פה שתי סוגיות שבעצם גרמו לכל הבעיות שלנו. אחד זה מתנחלים. שניים זה חרדים. סליחה, שלוש זה שלום. ואם אנחנו לא נפתור את הבעיות האלה, אז אנחנו לא נתעסק בשום דבר אחר. אז תעזבו את החרדים. תעזבו את המתנחלים. תעזבו את השלום. תתחילו לטפל במה שקורה פה בפנים במדינת ישראל. והדבר האחרון שאני רוצה להגיד - - -

כבר אמרת את הדבר האחרון.

לא, כי לא נותנים לי. מפריעים לי כל הזמן.

מה הקשר להפרעה? את אמרת מקודם הדבר האחרון. תגידי דבר נוסף.

דבר נוסף, יכול להיות שמי שיושב פה, כלכלנים, חושבים שאני עכשיו קצת מחזירה עטרה ליושנה. אבל אני חושבת שהגיע הזמן שבמדינה יהודית – וכן, יש פה כמה שלא אוהבים לשמוע את זה - מדינת ישראל צריכה במקרים מסוימים להלאים ולעזור למפעלים. ויכול להיות שצריך להלאים במקרים כאלה. להביא איזשהו צינור חמצן, לא כשמתים כבר, ואחרי זה להחזיר את הפסים לקדמותם.

טוב, תודה רבה. אני לא יודע מה עובר אצל המשקיעים הזרים כשהם שומעים את המילה "להלאים".

זה נשמע יותר טוב מאשר לא לעמוד בהבטחות של הממשלה. עדיף להלאים מאשר לא לעמוד בהבטחות.

חבר הכנסת רוברט אילטוב, בבקשה. ולאחריו – חבר הכנסת מילר.

לא אני? הייתי אחרי יוליה, לא?

סליחה, חבר הכנסת שלמה מולה.

אני אהיה מאוד קצר. כדי להיות מאוד אפקטיבי בדיון, אני מציע – מאחר שוועדת הכספים גם קיימה דיונים אתמול, ואפילו קיבלה החלטה להקפיא העברות תקציביות – לנסות, שני יושבי-ראש הוועדות, אתה והרב גפני תשתפו פעולה. אולי אפילו למזג את הדיונים של ועדת הכספים ושל הוועדה הזאת כדי להיות הרבה יותר אפקטיביים. אם שתי הוועדות יעבדו יחד, לדעתי תהיה יותר עוצמה. זו ההצעה שאני מציע.

הדבר השני, מאחר שמדובר בנושאים כספיים, אנחנו קיימנו הרבה מאוד דיונים – גם פה, בוועדה הזאת, דרך אגב, לפעמים אפילו דיונים משותפים עם ועדת הכספים – על "עוף העמק" על מפעל "בריל", על מפעל "פרי הגליל" ועל כל מיני מתפרות למיניהן. בסופו של דבר, באוצר מבינים כוח. אין ברירה. אם אנחנו רוצים להיות מאוד אופרטיביים אל מול האוצר, שר האוצר – לא רוצה לדבר על פקידים – לפי דעתי, אנחנו צריכים להגיע למצב שבו מקפיאים את כל הליכי החקיקה של הממשלה, ואת כל הליכי ההעברות התקציביות של הממשלה לפרק זמן שאומר רבותי, אי-אפשר, אנחנו עכשיו מקפיאים לכם. עכשיו אתם תסתדרו. אני יודע שיש נושאים מאוד חיוניים שמגיעים לוועדת הכספים, לדיונים אחרים, להליכי חקיקה. כמו שהיתה אתמול שאלת הכספיים הכלואים. אני מניח שיקיימו דיון מיוחד עכשיו בעוד שבועיים, לפני שאנחנו חוזרים מהפגרה כדי להעביר את החוקים האלה. אם אנחנו באמת רוצים בסופו של דבר שהבעיה של המפעל הזה תיפתר, אם היא בעיה לאומית, יש הבנה, ואין בעיה.
אני שמעתי אתמול, דרך אגב, את חברת הכנסת ליה שמטוב. היא אמרה שהיא ניגשה לשר האוצר ואמרה לו באחד ממפגשי הגיבושון שהיה – שר האוצר אמר לה: אין סיכוי, אני לא מתכוון לסייע למפעל הזה. אני חושב שאם שר האוצר אומר לחברת כנסת מאוד מכובדת – דרך אגב, אני מצטט אותה כי אמרה אתמול בוועדת הכספים. ואני חושב שיש גם עם זה בעיה, בתפיסת העולם של שר האוצר.

מה הוא אמר, עוד פעם?

הוא אמר שהוא לא חושב שצריך לעזור למפעל הזה.

- - -

כן. זה מה שהוא אמר.

עכשיו תגיד לי שזה לא פוליטי.

זה לא עניין פוליטי עוד.

אני עד עכשיו לא הזכרתי את שר האוצר כי הוא לא הפתרון. אני פניתי לראש הממשלה - - -

אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, אני אומר לך שיש הרבה מאוד ציניות שחוגגת בבית הזה, גם בדיונים בממשלה. ואני אומר לך, ואל תגיד לי שזה פוליטי. אני אגיד את זה כי בכל זאת, בסופו של דבר, כולנו אנשים פוליטיים. אם המפעל הזה היה ממוקם ביהודה ושומרון היו מוצאים לו פתרון. אני אומר לך, הדיונים שמתקיימים על איזה מאחז בלתי חוקי באיזה מקום – זמן האיכות שראש הממשלה משקיע, היועץ המשפטי, האחרים, התקשורת, אתם, חברי הכנסת - -

לא נמאס לך מהשנאה הזאת, שלמה?

- - תאמין לי, זה בוער לשמיים. לכן אני - - -

אתה - - - על-ידי פגיעה - - -

לא, זה לא קשור אבל. אני אומר את האמת שלי.

- - אתה לא הבנת שזה לא תופס ולא עובד? שבגלל זה אתם נמצאים איפה שאתם נמצאים?

אני אומר את האמת שלי. עזוב. עזוב. אני אומר לך, שר החינוך נתן למכללת אריאל, בשעה וחצי הודיע, יש לי 70 מיליון שקל - - -

אלכס, על מה אתה מגן?

- - -

- - הוא עשה העברות. שר הביטחון עשה ככה ועשה ככה. ראש הממשלה העביר - - -

חברים, תנו לו לומר את אשר על ליבו.

אני אומר את דעתי. אני אומר, אזרחי ישראל בגליל שווים כמו אזרחים אחרים במקומות אחרים. אותם האנשים שעובדים, הפרנסה שלהם זה בדיוק אותו דבר.

וגם ההפך.

ההיפך, אין שום בעיה.

גם האזרחים ביהודה ושומרון שווים כמו בגליל.

לחלוטין.

לא, אבל מבחינתו הם לא אזרחים.

אבל תמיד אמרת הפוך.

לא נכון. לא אמרתי הפוך. אבל הם לא צריכים לקבל העדפה.

אנחנו דנים עכשיו על מה?

לכן אני אסכם. אני רק אומר, אם חודשיים לא מתקיים דיון רציני על המפעל הזה בממשלה, והם רוצים עכשיו לסגור את הלהבה הזו - -

אנחנו התכנסנו לדון על "פניציה", לא על - - -

- - זאת אומרת, הדיון היה צריך להתקיים מזמן, למצוא את הפתרונות ולהעביר 60 מיליון שקל. לא העבירו, יש בעיה. לכן אני אסכם, אדוני ואומר - - -

מה הצעתך לסיכום?

אל"ף, כמו שאמרתי, אני מציע ששני הדיונים של ועדת הכספים וועדת הכלכלה יאוחדו. מבחינתי, אתה והרב גפני, שניכם ביחד, זה גם בסדר, גם אם לא מקיימים את הדיון הפורמלי. צריך לבוא בחזית אחת מול האוצר כדי שהפתרון הזה ימצא. אבל אני מאוד מודאג גם ממה שהמנכ"ל אמר, בשאלה הזאת של העברת הגז בינתיים כדי למצוא פתרון. אתה אמרת שיכול להיות שעדיין לא קיבלתם את האישורים לשנע את הגז, וכן הלאה, ומשרד התחבורה, וכן הלאה. אולי תגידו לנו אם יש לכם בעיה בכלל. גם להתמודד עם השאלה הזאת של שימוש זמני של שינוע הגז שדיברתם עליו.

תודה רבה לחבר הכנסת מולה. חבר הכנסת אילטוב, בבקשה.

אני הייתי רוצה להחזיר את הדיון למסלול של ועדת הכלכלה ולא לוועדת חוץ וביטחון – כן לתמוך בשטחים, לא לתמוך בשטחים, מה לעשות שם. האם לעשות חזרה חד-צדדית וכל מיני דברים. אני חושב שנאמרו פה הרבה דברים נכונים וחלקם גם לא כל כך. אבל מה שמטריד אותי בדיון פה, שמשרד האוצר ומשרד התמ"ת אינם נוכחים פה באופן שבו הם היו צריכים להיות נוכחים פה. והם צריכים להביא תוצאות אופרטיביות והחלטות אופרטיביות, וביצוע של אותן ההחלטות, שאנחנו יכולים רק לתמוך בהן. אין לנו את היכולת האופרטיבית, אבל אנחנו יכולים לדרוש מהם שהם יפעלו אופרטיבית ויעשו את מה שמוטל עליהם.
אני מסכם כל החלטה שתתמוך בפעילות אופרטיבית קצרה, מהירה ויעילה. מבחינתי זה טוב. אני לא רוצה להסתכל על מפעל "פניציה" כעל מפעל כושל. אני רוצה להסתכל על מפעל "פניציה" כעל מפעל שיכול להצליח. בגלל זה אני רוצה לעזור לו, לא בגלל שהוא כושל, ועוד חודש-חודשיים אני אצטרך - - -

הוא לא כושל.

הוא לא כושל. לכן כשמדברים על כך שצריך לעזור למפעלים, אני רוצה שבפריפריה יהיו מפעלים שיצליחו, ואני רוצה לתמוך בהם שיצליחו. תודה.

תודה רבה. חבר הכנסת מילר, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. ראשית שוב, אני מצטרף לכל אותן התודות שהיו של חברי הכנסת כלפיך בעניין של כינוס הישיבה. היינו במפעל אתך לפני כשבוע. ממה שנראה, חייבים להביא כאן פתרון מהיר. וכל אותן ועדות המשנה או ועדות משותפות לוועדת הכספים – אני לא חושב שאנחנו בזמן שאנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו מקימים ועדה, אלא לחשוב על הדרכים שייתנו פתרון יצירתי כדי שהמפעל לא ייסגר בסוף החודש. בשביל זה, צריך להבין, יושבים כאן אנשים. יושבים בכנסת אותם עובדים, שחושבים שהיום אנחנו יכולים לתת את הפתרון. צריכים להיות מציאותיים. מי שבסופו של דבר צריך לבוא ולהחליט זו ממשלת ישראל. מי שיכול להעלות את הסוגיות האלה כהחלטת ממשלה, להחלטת מחליטים, זה אותם השרים.

אני חושב שפנייתנו צריכה להיות לשרים. יושב כאן גם מנכ"ל משרד התשתיות. אני דיברתי גם עם הלשכה שלו אתמול. יש שם רצון לסייע במה שיכולים מטעם המשרד. אני חושב שגם משרד התשתיות והשר יכולים להגיש את ההחלטה בעניין שהממשלה תחליט. אנחנו לא מבקשים שהשר יחתום על ההחלטה הזאת כהתחייבות. מי שצריכה להתחייב זו צריכה להיות הממשלה בעניין של התחייבות לתאריכים בסוגיה של צינור הגז. הממשלה יכולה לקחת על עצמה אחריות מסוג זה. אני חושב שדווקא כשהממשלה תיקח על עצמה אחריות מסוג זה היא גם תדע שהצינור יגיע בשנת 2014, ושלא יהיו שום עיכובים. כי אנחנו יודעים שגם אם במידה ויהיו עיכובים בכל הסוגיה הזאת, אנחנו נדע איך לפתור את זה בחקיקה. עשינו את זה בעבר, זו לא בעיה. אם זהו המצב, שתהיה כאן החלטה כזו. אז אנחנו צריכים לחשוב על דרך אחרת מבחינתנו.

חברי חברי הכנסת, אני חושב שאולי הגיע הזמן שאנחנו נחוקק חוק שנותן אפשרות לוועדה של הכנסת להעלות לממשלה הצעת מחליטים בסוגיות שונות. ואז אולי יהיו כלים להתמודד עם כל אותן הסוגיות, שבאים ומורחים אותנו כל פעם שמחפשים את הפתרון.

ויושב-ראש הוועדה יהיה השר הממונה.

לא, אפשר לעשות את זה - - -

הוא התכוון לכלכלה.

לא, כל ועדה. אנחנו בסופו של דבר מחפשים כלים - - -

ודודו רותם יהיה שר המשפטים.

דרך אגב, ברוב המקרים זה קורה כשאתה מגיש הצעת חוק פרטית. פשוט בנושאים האלו קשה מאוד לעשות הצעת חוק פרטית למפעל מסוים.

מה אתה רוצה? אני לא מבין. עוזי לנדאו פותר את הבעיה כבר. הוא יודע לעשות.

תודה, דודו. בנוסף, משרד האוצר צריך להבין שברגע שהמפעל הזה נסגר, הוא הולך להפסיד כל שנה 20 מיליון שקל רק מעניין המס שמשלם המפעל. אני כבר לא מדבר על - - -

המס הישיר, לא מס עבודה. בלי מיסי עבודה.

נכון. תודה. זה מה שאני רציתי להמשיך להגיד, חוץ מזה שיש גם מיסוי על השכר של העובדים. בסופו של דבר, אם יודעים להשקיע, הכסף הזה יגיע. אם משרד האוצר פועל לפי השיטה שגם אם אני מפסיד – אני לא מחפש איך להרוויח – אז אני אקצץ מאיזה משרד וזה יעבור למשרד אחר ואני לא אשאר עם התקציב שאני עובד אתו, זו לא הדרך. אנחנו חושבים שאם המפעל יכול להרוויח, צריכה להיות כאן התחייבות. וההתחייבות צריכה להיות שלכם בעניין של צינור הגז. היתה התחייבות של שר האוצר בסוגיה של הסובסידיות שם, שדיברנו עליהן כאן. גם אם מרכז ההשקעות לא יכול לעמוד בסובסידיות האלה – אתם לקחתם על עצמכם, השר שלכם התחייב. ולא משנה מתי זה היה, לפני כמה שנים. אתם צריכים לבוא ולתת את ההפרש, גם אם מרכז ההשקעות לא מחזיק כרגע בכסף.
אז תתנו את ההפרש, מה הבעיה? שר האוצר לא יכול להעביר החלטת ממשלה? מה בסופו של דבר תעשו? ייסגר המפעל, מה נעשה? זה לא הפתרון. מחר יבוא מפעל אחר, יהיה אותו דבר. אז תעשו ישיבת ממשלה בשבוע הבא. וכל הסוגיה של אותם המפעלים – קחו את הרשימה של מי צריך גלגל הצלה. תעשו סדרי עדיפויות. יש לכם פה מפעל שבעוד חודש בגלל החלטה של הבעלים מחו"ל הולך להיסגר. קבלו את ההחלטה ותנו למשקיע אחר להיכנס. תנו לו את הדרך. ומצד שני, תשקיעו מה שצריך בשביל שהמפעל הזה יוכל להתקיים ולהרוויח, ושהעובדים לא ילכו הביתה. רק ככה אפשר להצליח. בדרך אחרת זה לא יעבוד. או שתקבלו חקיקה על ימין ועל שמאל בכל נושא ונושא. וכמו שאתם ראיתם, יש פה קונצנזוס. זה בסופו של דבר יעבור, אתכם או בלעדיכם. תודה.

תודה. אמיר חייק, מנכ"ל התאחדות התעשיינים.

אני אשתדל להיות קצר. התחושה שלנו היא שאין Sense of urgency כאן. שאין דחיפות לפתרון בעיה כזו. אני מעריך שבסוף הבעיה תיפתר. כי אסור למדינה כמו המדינה שלנו לוותר על התעשייה שלה, ואסור לה לוותר על "פניציה". "פניציה" זו דוגמה אחת, ולצערי, הוועדה הזו וועדות אחרות יידרשו לעוד "פיניציות". לאו דווקא בגלל נושא הגז. אנחנו עדים לתהליך – אגב, חברת הכנסת יוליה ציינה את הכינוי "טיקונים" או לא "טיקונים", ואת רדיפת בעלי ההון או לא בעלי ההון. אני קורא להם "המעסיקים הגדולים". ואם ימשיכו לתקוף את המעסיקים הגדולים, אנחנו נמצא עוד עובדים נפלטים החוצה, וזה חבל.

במקביל, קורים תהליכים שאנחנו לא כל כך יודעים להבין אותם. אני לא מבין אותם. אני הייתי מנכ"ל משרד התעשייה, והייתי תעשיין - - -

סליחה, אני חייב, אני שומע את זה כבר כמה פעמים. תוקפים את "טבע" שהיא מעסיק גדול בישראל?

כן. שהיא - - -

רק שנייה.

תוקפים את מפעלי המזון, שמעסיקים 60,000 עובדים - - -

אולי בגלל מחירי המזון בסופרים?

בוא ננתח אותם - - -

אנחנו צריכים לטפל בזה.

תוקפים הרבה מאוד חברות - - -

תוקפים את חברות הסלולר כי היו פה שנים - - -

אני לא בא להגן על מי שעשה טעויות. אני רק אומר דבר אחד, בואו לא נשפוך את התינוק עם המים.

זה ברור.

ובואו לא נלך למצב שבו אנחנו מורדים מכסים כאידיאולוגיה, ומעלים מסים אחר כך כדי לממן את החסרים שיש מהורדת המכסים כאידיאולוגיה. ובואו לא נעלה את מחיר המים והחשמל והארנונה, ואז נבקש מכל החברות לא להעלות מחירים ולהישאר עם תקרת זכוכית. בואו נחשוב כלכלית. ואני חושב שיש במסדרונות הממשלה ובכנסת גם פקידות וגם דרג נבחר של אנשים שמבינים טוב טוב מה אני אומר. אבל אני חושב שאנחנו במדרון, שאם אנחנו לא נעצור אותו, יהיו עוד "פניציות".
"פניציה" זו דוגמה לבירוקרטיה, לא יותר מזה. ויושבים פה עובדים – מי שלא ראה מובטל בעיניים שלו, לא יכול להבין מה אני אומר. ולצערי, כמנכ"ל משרד התעשייה בשנת 2001, 2002, 2003, ראינו הרבה מובטלים. מי שלא ראה מובטל בעיניים שלו, לא יודע על מה אני מדבר, אני אומר את זה שוב. צריכים לעזור לחבר'ה האלה לפתור את הבעיה. אם רוצים להביא משקיע ל"פניציה", תנו לו ודאות. זה דבר פשוט, זה לא דבר כל כך מסובך. וכולם מבינים את זה. אני רוצה רק לבקש דבר אחד – לטפל בבעיה הזו של "פניציה" מהר.

אני דיברתי על זה עם מנכ"ל משרד האנרגיה, והוא באמת – עד לפה – מעורב בעניין הזה. ועם המפרק, ועם ערן, ועם עודד טירה, שהיה בכובע של יושב-ראש "פניציה", ועכשיו הוא לא מעורב בתוך "פניציה", אבל הוא מעורב רגשית מעל הראש. והוא כל יום חושב ואוכל ושותה "פניציה". ועם רוני חיימובסקי, שהוא יושב-ראש נתג"ז, שגם הוא רוצה לפתור את הבעיה של "פניציה". אבל מרוב כל הכוונות הטובות האלו, אנחנו עלולים להיתקע בקיר. הבעיה פשוטה. הבעיה לא מסובכת. אבל מישהו צריך להיות מבוגר אחראי ולהגיד אני מכנס את כל הגורמים הללו, וגומר את העניין הזה. ואי-אפשר לתת לעובדים האלה – תסלחו לי – גם להגיע ליום כיפור עם ההרגשה הזאת. אפשר לפתור את זה לפני. תודה.

מי נציג העובדים? בבקשה. תגיד רק את שמך בבקשה. לצופים שלא מכירים אותך.

שמי חיים כץ, אני חבר ועד מפעל "פניציה". אנחנו קודם כל מברכים אותך, אדוני היושב-ראש, על הישיבה הזאת. אנחנו מברכים את כל חברי הכנסת שבאו לפה להשמיע את קולם ולתמוך בנו. אבל זה לא מספיק. לא מספיק. תכל'ס אין. אני יודע שאין פה לא קואליציה ולא אופוזיציה. אני יודע שכולם פה מאוחדים למען "פניציה". אבל אם אתם חברי הכנסת לא תיקחו מנהיגות עכשיו, לא יזוז שום דבר. יושב שם שר האוצר – אני לא רוצה לתקוף אישית, כי אנחנו לא באנו לתקוף אישית – יושב ראש הממשלה, שיכול להיות שהוא טרוד בדברים אחרים. אתם צריכים לקחת את המנהיגות. לעזוב את הסיעות, להעלות הצעות חוק, ולהגיד, הנה, מספיק, עד לפה. אנחנו רוצים ש"פניציה" תמשיך להתקיים.
יושבים פה נציגים מכל מיני – יהודים, ערבים, צ'רקסים, דרוזים. אנחנו אנשים שעשו צבא. בגלל שאנחנו בפריפריה לא צריכים לספור אותנו? אני שואל את הממשלה, בגלל שאנחנו בפריפריה אף אחד לא סופר אותנו? מה פשענו? אנחנו בסך הכול רוצים להמשיך לעבוד. יש פה אנשים של 20 ו-30, ו-40 שנות עבודה. מחר בבוקר לקום ולעזוב את מקום העבודה זה לא קל. לאיפה אנחנו נלך? להיות נטל על הממשלה? להיות נטל בזה שאנחנו הולכים לקראת דמי אבטלה? מספיק עם ההתעללות הזאת. אנחנו רוצים להמשיך לעבוד. אני מצפה ממכם, חברי הכנסת, שתיקחו אתם את המנהיגות. אם השרים לא רוצים להתערב, אתם תקומו ותגידו: מספיק. עד לכאן. אנחנו נעשה את העבודה בשבילכם. תודה רבה לכם.

תודה רבה. דובינר פיצ'י, בבקשה.

אני נציג ההסתדרות. אני מזכיר חטיבה ראשית של עובדי הבניין, העץ והזכוכית. אני רוצה להגיד לכם שאני נוכח בהרבה ועדות. אני הרבה פעמים בא לכנסת. גם מידי פעם, בין היחידים שמסתכל על ערוץ 99. אני רוצה להגיד לכם שהגעתי וראיתי את כמות חברי הכנסת – גם במליאה אין כמות כזו של חברי כנסת.

ובפגרה.

ופגרה. אמרתי, כנראה שהגעתי לחגיגה. חשבתי – ותסלחו לי אם זה פוגע במישהו, זו לא הכוונה – אם יש כל כך הרבה חברי כנסת, יש הרבה קופונים פה. ככה הציבור מרגיש, לצערי הרב. אני בטוח שלא תיקחו את זה אישית. עכשיו דווקא אני הרבה יותר מוטרד. ואני מוטרד כי יש חגיגה שלמה. יש המון אורחים. הכלה לא הגיעה. ולכלה יש רק שם אחד. קוראים לה מנהיגות. עם ישראל, והעובדים היקרים האלה, שצריך לראות את העיניים שלהם כשאנחנו באים להיות איתם ביחד בהפגנות, זקוקים למנהיגות. הכסף שמדובר פה, בעיננו, זה כסף קטן. החוקים – אני הראשון שאגיד תעשו את זה בצורה חוקית. תפסיקו עם כל הוועדות האלה. צריך לקום ראש ממשלה ולהגיד "פניציה" לא תיסגר. איך פותרים את הבעיה? אני מניח שאתם יודעים איך לעשות את זה. לפני שהוא עולה למטוס היום, לפני שראש הממשלה הולך לטפל באטום האיראני, אני מתחנן בשם העובדים, בוא ותטפל בגז הישראלי. תודה רבה.

תודה רבה. יש עוד מישהו שרוצה? בבקשה. אתה אחריו.

שלמה יפרח, מהסתדרות עובדי הבניין. אני הייתי מאוד מעודד אתמול בוועדת הכספים, שקם גפני במנהיגותו. אני מכיר את שאמה. אני יודע שהוא ביצועיסט. ואני בטוח שיש בכוחם היום עוד לשבת עם ראש הממשלה ולשכנע אותו כי יש בידיכם כוח להניע את הנושא הזה. במיוחד כשמדיניותו המוצהרת של ראש הממשלה היא לייהד את הגליל. אז מה אנחנו רוצים, להבריח 1,000 משפחות מהגליל, עם הילדים שלהם? שחנויות ייסגרו? פגיעה ב-1,000 משפחות. ריבונו של עולם, על מה אנחנו מדברים? מדינת ישראל – זה כלום בשבילה 60 מיליון. כלום. זה עניין של הזזה של מספר מכאן לכאן. יש סדרי עדיפויות במדינת ישראל, ריבונו של עולם.

רוצים ומדברים על ביטחון במדינת ישראל. איך יהיה ביטחון אם אנשים שבורים? איך יעמדו בגבול? איך יהיו חיילים טובים? מה המוטיבציה שלהם, של ילדיהם, אם יפוטרו ויסגרו את הפרנסה שלהם? יש ביטחון ויש ביטחון כלכלי. הוא לא פחות חשוב. ולא יכול להיות שהכוח שניתן לוועדות האלה יהיה כזה שצריכים לחכות אחרי החג. המפעל הזה חייב לעבוד. לכן אני פונה אליך, שאמה. אתה עשית דרך ארוכה באמת. להיות ראש ועדה, ולהיות בכנסת.
ואני מכיר את האופי של חברי הכנסת. העניין ההומני – רבותי, תסתכלו על הילדים האלה בעיניים, בערב יום כיפור, כשכולם מבקשים סליחה. וכל אלה שלא יעשו מאמץ כדי שהמפעל הזה יפעל צריכים בערב כיפור לבקש סליחה ותחנונים. ואני אומר לכם, ראיתי את שר התשתיות, והמנכ"ל יושב כאן. באמת, הוא היה ביצועיסט. מידית, הביא את כל הצוות, את הרשות, ואמר יש לפעול. אבל מה קורה? למה הגלגלים לא זזים, ריבונו של עולם? מדינת ישראל היא מדינה כזאת שצריכה בבת אחת לשנות דברים. אנחנו נמצאים בין אויבים. המפעל הזה הוא חנית.

תודה רבה. איל חנקין, מנכ"ל "סופר גז". בבקשה.

אנחנו אמונים על להביא את הגז הטבעי הדחוס דרך המשאיות. אני לא רוצה לדבר על זה. זו סוגיה שאני חושב שהיא ברת פתרון, ואנחנו עובדים על זה מול משרד התשתיות, האנרגיה והמים. שאלת מה פרקטי. אתה אומר מה מחר בבוקר עושים לטעמי. אני אומר לך מה אנחנו עשינו. נכנסנו למפעל. הבאנו כבר מומחים מחו"ל, התחלנו לעבוד. פשוט מיפינו צווארי בקבוק והתחלנו לרוץ. ואנחנו מוציאים שם כסף – אני אומר לך את זה כאזרח, לא כמנכ"ל ולא כאיש עסקים. כאזרח. אני אומר לך מה צריך לעשות איתם. אחד, צריך לקנות להם זמן. אין להם חוזה על נתג"ז. אין להם חוזה גז. אין להם כלום. צריך לקנות זמן. לקנות זמן זה לא 150 מיליון שקל ולא 60. הוא צריך מחר בבוקר 15 מיליון שקל. 15. לא 200, 15. למצוא בתקציב 15 מיליון שקל זה קונה שלושה חודשים.

שתיים, נתג"ז צריך להתחיל לעבוד. צריך לתת הוראה שנתג"ז – זה לא הרבה כסף, אבל זה זמן. תכנון ובנייה זה זמן. זאת אומרת, עכשיו כל היום ימשיכו לדבר על השטחים ועל ראש הממשלה, אבל בסוף לא יהיה צינור כי הוא לא יכול לחתום. המשקיע צריך להגיד שהוא מוכן לחתום עם נתג"ז על צינור. אבל עד שיהיה משקיע יהיו עוד שלושה חודשים. עוד שלושה חודשים לא יהיה צינור. ולכן נתג"ז עכשיו צריך לקבל הוראה להתחיל לעבוד. והדבר השלישי, צריך לעשות ועדה, כי יש שלושה חודשים. ועדת היגוי על העניין הזה, מי שאתה תחליט, שהיא אמונה על זה שכל הבירוקרטיה מסביב תוכל לעבוד. אבל עכשיו צריך 15 מיליון שקל כדי שנתג"ז יתחילו לעבוד, כי עד שהוא יביא משקיע הביתה, הוא צריך לחתום אתו. ורק אחרי שהוא יחתום אתו הוא יכול לתת התחייבויות לנתג"ז. לא יעבוד, המפעל הזה הולך לסגירה.
עכשיו, 15 מיליון השקלים צריכים להיות לפני יום כיפור כי זה היום. היום. אני אומר לך, ב-15 לחודש אני מגיע לכאן, אחרי שכולם היו בחופש, לא יהיה עם מי לדבר, המפעל כבר סגור. הלפיד הזה, ביום שהוא סגור – אתה ראית, אתה גם מכיר כבר את המפעל טוב – ביום שהלפיד הזה סגור, אין מפעל. יש המון כותרות אחרות. כולם ישכחו מהמפעל הזה. לא יהיה מפעל. אם היום אין 15 מיליון שקל, נתג"ז לא מתחיל לעבוד, ואין ועדה שמטפלת בזה ספציפית. זו דעתי.

תודה.

כלומר, מבחינתך, כדי לשנע את - - -

יש לי הרבה - - -

רק רגע, יש לך בעיה בירוקרטית או בעיה כלשהי?

אני עובד על זה שלוש שנים כבר. במזל, חודש לפני שקרה מה שקרה ב"פניציה", פתרנו את הדבר המהותי יחד עם משרד האנרגיה. אנחנו כרגע רצים עם זה מאוד חזק, ולוקחים הרבה סיכונים כדי להציל את "פניציה".

למה הוזכר משרד התחבורה, שאולי לא - - -

יש שם כל מיני דברים במשרד התחבורה. יש כאן הרבה פרטים. אנחנו יושבים עם משרד האנרגיה ומפצחים את זה, וגם יחד עם התמ"ת. אני לא חושב שזה המקום. ואם יהיו בעיות עם זה, אנחנו נבוא עם זה. אין מה למפות את זה כאן.

אני רוצה לשאול שאלה.

מה השאלה?

המנכ"ל דיבר בהתחלה ואמר שמזוט זאת אחת הבעיות. מעבר לזה שהמחיר עלה בעולם, בישראל - - -

מחיר הדלקים הנוזליים בישראל עלה בצורה משמעותית בהשוואה גם לשווקים אחרים יחד עם כל העולם, ובישראל במיוחד. אני מדבר במיוחד על דלקים נוזליים לתעשייה, שמחירם התייקר עקב מחסור בגז טבעי. חלק מהתעשייה עברה לדלקים נוזליים, סולר ומזוט. כתוצאה מזה נוצר מחסור. כתוצאה מזה מדינת ישראל מייבאת דלקים נוזליים היום, כי התעשייה המקומית לא מצליחה לספק אותם. והמחיר בישראל יקר בהשוואה גם למדינות אחרות.

למה? כי יש מס עליו?

לא, אני מסביר למה.

למה אצלנו זה יותר יקר ביחס לעולם?

החוסר בגז הטבעי, שחלק מהתעשייה התבססה עליו, גרם לעודף ביקושים בדלקים נוזליים. חברת החשמל – חלק מהייצור שלה היום הוא על דלק נוזלי. ולכן המחיר, בישראל במיוחד, לאט-לאט עלה. עלה יותר ממחיר העולם. יש גם מספרים לזה. מחיר החבית בשנת 2008 הגיע לשיא – 148 דולר לחבית.

יוליה, הגז ממצרים - - -

לא, הגז ממצרים, זה ששינסקי עשה את הכול. כי כבר מזמן היה לנו פה גז טבעי כחול לבן. אז גם את זה הרסנו, כי זה היה כחול לבן.

עכשיו זה מאוחר.

רצינו ממצרים כי אנחנו רגילים לזה. כחול לבן - - -

מסכן ששינסקי הזה. לפי כל מה שאומרים פה בכנסת צריך להכניס אותו לכמה מאסרי עולם.

לא הוא מסכן. הממשלה והאוצר. שר האוצר מסכן שלא ידע לחשב נכון את - - -

ששינסקי הציל את העתיד הכלכלי של מדינת ישראל.

בוודאי. בוודאי. בוא לא נדבר על זה עכשיו.

אוקיי. למישהו מחברי הכנסת יש הצעות מיוחדות לסיכום הדיון?

כרמל, השאלה היא הצורך הדחוף ב-15 מיליון שקל - - -

אדוני היושב-ראש.

חבר הכנסת מיכאלי לא דיבר.

לא, הוא מדבר, אני לא רוצה להפריע.

השאלה אם אפשר בקשר שלך למצוא את הפתרון הזה של 15 מיליון שקל במידי. גם בצורה של אולי התניה או איזו הלוואה, או משהו. אני לא יודע. אני לא יודע, אני מסתכל על הגברת ממרכז ההשקעות – היא צוחקת עלי, אבל אני - - -

אני לא צוחקת עליך.

חבר הכנסת מיכאלי.

אדוני היושב-ראש, באמת, יושבים פה כמעט שעתיים ומקשיבים לכל התמונה ובסוף הדיון אנחנו לא מבינים איך פותרים – בערב יום כיפור קודם כל – את הבעיה, כי שמענו בדיונים בוועדות.

אתה רוצה שאני אגיד לך בדיוק איך פותרים? אני אגיד לך איך לדעתי פותרים. כל אחד מחברי הכנסת פה שיש לו נציגים בממשלה, אני לא מדבר חברי האופוזיציה – ש"ס, ישראל ביתנו, הליכוד – פונה לשרים שלו, לכל השרים, בטח לשרים שנוגעים בדבר. ושזה הדבר שיבער אצל כולם. ואם זה יבער אצל השרים כמו שזה בוער בכנסת, יהיה פתרון. כי הנושא כבר מונח לפתחו של ראש הממשלה. מנכ"ל משרדו עוסק בכך. שר האנרגיה והמים גם מעורב בתהליכים. אני יודע שגם שרים שלא קשורים לנושא הזה – אני יודע שאיווט ליברמן, שר החוץ, גם הביע את דעתו שצריך לפתור את הסוגיה הזו כמה שיותר מהר. זה הלחץ שצריך להפעיל.

הוא לא הביע את דעתו, הוא הורה לפתור.

הורה. הביע את דעתו – אני הייתי עדין. מה, אני אגיד שהוא הורה לשר האנרגיה והמים?

הוא הורה לראש הממשלה.

לא, הוא לא הורה לראש הממשלה. אם תרצה, אני אגיד לך את הציטוט המדויק. אני הייתי במקרה בשיחה ביניהם. אבל לא פה, לא ליד המצלמות. ולכן זו תהיה הפרקטיקה, מעבר להחלטות ההצהרתיות. לחץ תקשורתי כמובן, לחץ ציבורי. אלה הדברים שיולידו פתרון. אמרו פה חקיקה. אין חקיקה - - -

זה בדיוק מה שאני רוצה לומר. כל הדיבורים על חקיקה וכל הדיבורים על כוחו של יושב-ראש ועדת הכלכלה וועדת - - -

אין חוק אמתי – אני לא רואה נוסח של חוק ואני לא רואה טווח זמנים כדי להעביר חוק כשאין מליאה. נהיה פרקטיים. מה שכן, אני מקבל את הצעתו של חבר הכנסת יואל חסון, שתקום ועדת משנה קטנה פה, שתהיה עם אצבע על הדופק – כולל, אם צריך, בחול המועד – ותנווט את מה שצריך.

למה חול המועד? עד חול המועד יש לנו עוד שבוע לעבוד.

שנייה. אמרתי כולל.

רגע, נציג האוצר, אתה יכול להעביר להם מחר 15 מיליון שקל?

לא.

תפתרו את הבעיה.

חברים, תנו לי להתקדם דבר-דבר. נגיע - - -

נציג האוצר מנסה להגיד משפט.

ניתן לו. שנייה. ראשית, ההצעה של חבר האופוזיציה, יואל חסון, התקבלה. אנחנו כבר נצביע על הקמת ועדת משנה בראשות חבר הכנסת רוברט אילטוב, עם חברות של חבר הכנסת יואל חסון, עמיר פרץ.

לא, לא.

אתה לא מעוניין?

דני בן-סימון.

אני לא חבר בוועדה.

הוא לא יכול, רק חברי ועדת הכלכלה. אני חשבתי עליך כנציג העבודה ווקנין.

הוועדה הזאת לא שווה כלום אם אתה לא מעביר מחר 15 מיליון שקל.

למה אתה לא תעמוד בראשה?

אני חושב שהקשר של אילטוב עם עוזי לנדאו, שר האנרגיה והמים, יכול להועיל פה. אין לי בעיה גם לקחת את זה עלי. חשבתי שביניהם - - -

זה נכון.

סליחה, אני מאוד מעריך את חבר הכנסת אילטוב. אני חושב שהוא עושה עבודה מצוינת - -

אבל לא מורידים ממני את האחריות.

- - אבל אני חושב שוועדת המשנה צריכה להיות בראשותך ובראשות הרב גפני. זאת הוועדה. ולצרף אליה את שרת המסחר והתעשייה לשעבר. קח את רוברט אילטוב – זה ארבעה אנשים. אני סומך את שתי ידי עליה. אני מוותר. אני חושב שזו צריכה להיות ועדה עם שיניים. אני מוכן להצטרף אם רוצים, אין שום בעיה. אבל אני חושב שמה שחשוב זה לא כל אחד מאתנו שיתחרה. אני חושב שצריך שהממשלה תדע שזה אתה, גפני, דליה איציק ורוברט אילטוב. זו ועדה. ואז באמת יבינו - - -

אין לנו פה כרגע את גפני כדי לסכם את זה אתו. אני לא מתנגד, אני בעד. הנה, תרשום.

אני חושב שזה הדבר הנכון.

כן, האוצר, מה רצית לומר?

יש פה למעשה שני נתיבים. נתיב אחד זה הנתיב של הבאת הגז עד אפריל 2014.

אין זמן לוועדות עכשיו.

חברים, יוליה.

צריך לגמור את זה תוך יומיים.

כן, בואי תגמרי את זה תוך שעתיים.

אפשר. זה תלוי בנו.

בבקשה, קחי את הפטיש, תגמרי את זה. למה לדבר הרבה? בואי נהיה רציניים. נו, באמת.

לא, אבל זה קצת מלחיץ. ועדות זה כאילו עוד חודשיים.

לא, זה לא עוד חודשיים. אמרנו שמצביעים על זה עכשיו. כן.

נתיב אחד זה הבאת הגז למפעל בהקדם האפשרי, אם באמצעות CNGעד ספטמבר 2013 כפתרון זמני, או יותר מזמני, ואפריל 2014. אמר מנכ"ל משרד האנרגיה, אמרו גם אתמול בוועדת הכספים נציגי רשות הגז ונתג"ז – אני לא רוצה להכניס מילים לפה של אף אחד, אז אם אני טועה שיתקנו אותי – שמבחינה ביצועית, אין להם שום בעיה לעשות את זה עד אפריל 2014. ואם יש בעיות במישור של התנגדויות, יכול להיות גם שנצטרך עזרה של הכנסת בחקיקה מיוחדת, כמו שנאמר פה על-ידי חלק מחברי הכנסת.

הנתיב השני הוא הנתיב של הגישור, מה קורה עד אז. בנושא הזה אנחנו מציעים פתרון שאפשרי, ולמעשה גם צריך לעשות אותו מבחינה חוקית. והוא לא דווקא ל"פניציה". ואני מדבר על הקרן למפעלים במצוקה. אנחנו במשרד האוצר ערוכים להקים את הקרן הזאת בתוך - - -

אתם רוצים להקים אותה. עוד לא הקמתם אותה.

עוד לא הקימו.

הקרן עוד לא הוקמה. ואנחנו ערוכים להקים אותה בתוך שבועות ספורים.

שבועות ספורים.

אתה מבין שהם צריכים עכשיו 15 מיליון שקל - - -

רעיון טוב, אבל תזרים משהו ביניים.

לגבי תזרים ביניים, נצטרך לבדוק. אני שמעתי את זה רק עכשיו פה בפעם הראשונה. אני לא יודע לתת לזה פתרון פה עכשיו בוועדה. לגבי הקרן למפעלים במצוקה - - -

כמה שעות אתה צריך בשביל לתת תשובה על זה? קח עכשיו - - - תן לנו תשובה. רבותי, אתם מושכים עכשיו עד אחרי יום כיפור. זה אומר עד אחרי סוכות.

לא מושכים. תן לו לסיים לדבר.

לא, המענה הזה על הפתרון הזמני – הזכירו פה 15 מיליון, אני לא יודע כמה זה מדויק או לא. תבדקו אתם תשובה. תנו לנו תשובה לוועדה תוך כמה שעות, כמה זמן לוקח לכם ליישר את הגישור הזה.

דרך אגב, הקרן הזאת, אתם מדברים עליה כבר שנתיים.

זה כסף שנלקח מהעובדים והגיע הזמן שהוא יחזור לעובדים הכסף הזה. הגיע הזמן שיחזירו לעובדים את הכסף.

נציג האוצר, תשלים את דבריך.

רק לחתום את הדברים לגבי הקרן למפעלים במצוקה, כמו שאמרתי, אנחנו ערוכים תוך שבועות ספורים להקים אותה ולהתחיל להפעיל אותה, ולמצוא במסגרת שלה מתווה סיוע גם ל"פניציה". קודם כל ל"פניציה", ואחר כך גם למפעלים אחרים, אם וכאשר יצטרכו. כרגע אנחנו רוצים להפעיל את הקרן כמו שכתוב בחוק היום. אנחנו יודעים שההסתדרות – ואולי גם התאחדות התעשיינים – רוצים לעשות איזשהו שינוי חקיקה. לדעתנו זה יעכב את הקמת הקרן.

אנחנו הודענו בצורה מסודרת לכם במשך השבועות האחרונים, בערך 20 פעם, שאין לנו שום התנגדות להקים את הקרן כמו שהיא, ונדבר על זה אחר כך.

מצוין. אם אין התנגדות - - -

אני אומר את זה, אבל שמעתם את זה אתמול בוועדת הכספים. שמעתם את זה בכתב לפני שבועיים, לפני שלושה. די, נו, באמת.

אם אין שום התנגדות, אנחנו נוכל להקים את הקרן תוך שבועות.

טוב. יש עוד משהו להוסיף?

יפה מאוד. אתם תעבירו להם - - -

אדוני המנכ"ל?

אבל מה אתם עושים בינתיים?

כולם - - -

רק הערה קטנה שחשוב לי להעיר, כי העלו את זה כמה פעמים, או ברמז או קצת יותר. היתה התחייבות של השרים שהיא לא לפי החוק. אז אני רוצה להבהיר את מה שאמרתי קודם. קודם כל, אני אומר שלא היתה התחייבות של השרים, אלא היתה זהירות של השרים. הם אמרו: אנחנו אומרים שאנחנו נסייע בכל מה שנוכל במסגרת החוק. ולכן לא היתה שום התחייבות שלא במסגרת החוק.

אני רוצה להבהיר עם המנכ"ל, שאני לא אשכח. אדוני המנכ"ל, הסברת לנו בביקור שהזמנתם חברה מיוחדת כדי לקרר את התנור. שזה לא פשוט להביא נתק שסוגרים. איפה עומדת ההזמנה הזו?

אנחנו הזמנו את החברה. הציוד - - -

אני אסביר לך למה אני מתכוון. אנחנו צריכים ממכם גם זמן. כדי לעזור לכם, אנחנו צריכים זמן.

יש לנו כרגע מזומנים בשביל לעבוד עד ה-15 באוקטובר. אנחנו דחינו את החברה הזאת ממש בימים האחרונים מה-1 לאוקטובר ל-15 לאוקטובר. אנחנו צריכים לראות ולשקול מה אנחנו יכולים לעשות על מנת להאריך את זה. אני לא יכול להיות חסר אחריות בשני דברים: אל"ף, להעסיק אנשים ולא לשלם להם משכורת. בי"ת, לקרר את התנור הזה במצב לא אחראי, שהוא מתפרק לנו, ואין יותר רכוש אחר כך להפעיל אותו ולעבוד אתו שנים קדימה.

כמה זה עוד שבועיים אנרגיה, מה-15 באוקטובר עד ה-1 בנובמבר?

שבועיים אנרגיה זה מיליון דולר.

אני יכול לשאול שאלה בבקשה, אדוני? אני רוצה, מאחר שאני בקי בקרן הזאת שאתה מדבר עליה - - -

לא, אבל עזוב, הקרן היא לא - - -

אתה רוצה דיון על הקרן? הקרן לא תיתן כלום בטווח הקרוב.

הקרן הזאת לא קיימת מ-2008.

רק רגע, הקרן הזאת היא קרן של ההסתדרות, של התעשיינים, של משרד האוצר. היא ביחד, משותפת. נמצאים כאן הגורמים גם של ההסתדרות וגם של התאחדות התעשיינים. השאלה היא – אומנם הקרן תוקם – האם אפשר לתת למפרע, כשכל הצדדים מסכימים לתת את ה-15 מיליון שקל?

שלמה, אני יכול להסביר לך. אני כבר עשיתי קרנות כאלה. הקרן הוקמה על בסיס של שתי קרנות. גבו מחצית מדמי ההבראה של העובדים, שזה שווה ערך ל-600 מיליון. מול 600 המיליון, היה צריך האוצר להעביר 600 מיליון נוספים כדי שערך הקרן יעמוד על 1.2 מיליארד. האוצר טוען כבר שלוש שנים שהוא לא מעביר את הכסף כי טרם נקבעו קריטריונים לחלוקת הכסף.

אבל הכסף נגבה.

נכון.

אבל הכסף קיים.

סליחה. אי-אפשר לקחת שקל מתוך 600 המיליון כל עוד אין לך 1.2 מיליארד בקופה, ואז בא הצוות המשותף ודן בזה. הם לא עושים את הקריטריונים כי הם לא רוצים להעביר את הכסף שלהם, דבר ראשון.

אני רואה את זה הולך ומתרחק.

סליחה, אני מסביר.

תוך כדי ההסבר.

יש לי בעיה, אני לא אוהב לטעת אשליות בשום מקום. לכן אני אומר, הדבר המידי שצריך עכשיו להשיג זה 12 או 13 מיליון כדי לאפשר לנו חודש וחצי, כפי שאמר יושב-ראש הוועדה. ואז אני מוכן להיות בצוות שמתחייב לך שיש סיכוי שאני אביא לך פתרון. במצב כזה, שכולם הולכים ומדברים על איזשהם פתרונות שלא קיימים – אין מה לעשות, תצטרכו למצוא 12 מיליון מידית, או שאתם תגידו אוקיי, אנחנו לוקחים נשימה, לוקחים עוד הלוואה של 12 מיליון.

אין להם מאיפה.

אנחנו בהקפאת הליכים. אני לא יכול לקחת הלוואות.

אתה יכול. אני יודע לפנות לבית המשפט ולבקש הלוואות.

תהיה ערבות מדינה.

עזוב. אני לא נכנס לך עכשיו לניהול העסקי שלך. וגם אל תתקיל אותי כי אני אתן לך פתרונות. בסדר? אז עזוב את זה. אני אומר לך, לנו חשוב ליצור אוויר לנשימה של חודש. ב"פרי הגליל", הבעלים שם לא היה בכינוס, לכן הוא יכול היה לקבל החלטות. כל פעם שהוא בא לוועדה, הוועדה אמרה לו תן לנו עוד חודש. אמר קחו עוד חודש. תן לנו עוד חודש. קחו עוד חודש. למזלו, בסוף זה נפתר.

יש הבדל מהותי. כל הזמן עושים השוואות.

תן לי רגע. אני יודע. השאלה היחידה היא אם אתה מסוגל ליצור אוויר עד ה-1 בנובמבר, ואז כל הוועדה – אדוני היושב-ראש, אם אני אומר על דעתך – באמת מתחייבת לא להרפות יומם ולילה כדי להביא את הפתרון הראוי לטווח הארוך. או שאתה אומר: חבר'ה, אני לא. אם עד ה-15 באוקטובר אני לא מקבל 15 או 13 מיליון, צוות הקירור מגיע.

עמיר, אבל אני אומר, יש חוק, יש כסף. נציג האוצר בא ואומר תוך שבועות אנחנו מקימים - - -

שלמה, הקריטריונים, ייקח להם - - -

- - -

שלמה, זה לא ריאלי. תפסיק.

- - - בדיונים אחרים את מה שהוא אמר בוועדת הכספים לפני שנה - - -

הקריטריונים כמעט סגורים.

- - -

חברים, די, לסגור את העניין. הנושא של הקרן הוא לא רציני כרגע. לא רלוונטי.

- - -

לא רלוונטי בכלל. אדוני המנכ"ל - - -

זה רימון עשן שלא יפתור את זה עכשיו.

בדיוק. רימון עשן זו הגדרה מעולה.

לא, זה נכון לפתרון לטווח ארוך. הם צודקים מאוד.

לטווח ארוך זה לטווח ארוך. עמיר, כשאתה היית יושב-ראש ההסתדרות, היתה קרן כזו.

נכון. בתקופתי לא היתה שום בעיה, הקרן עבדה. רצו, לא רצו - - -

כן, אדוני המנכ"ל.

אני גם לא רוצה לגלגל את זה למקום אחר.

חבר הכנסת עמיר פרץ, המנכ"ל בזכות דיבור.

אני רוצה להגיד שההבדל בין התנור הזה לכל מפעל תעשייתי אחר זה לא מתג On-off שמדליקים ומכבים. זה בלתי אפשרי. לוקח לנו שלושה שבועות וחצי לחמם אותו, ושלושה שבועות וחצי לקרר אותו. ואם אתה עושה את זה לא נכון, זה מתפרק לרסיסים וזהו. זה תהליך מאוד קפדן.

כדי שחברי הכנסת ישמעו, מה העלות של תנור כזה?

עלות תנור כזה היא 30 מיליון דולר. רק התנור, לא כל המפעל. המפעל עצמו הוא 150 מיליון דולר. רק התנור הוא 30 מיליון דולר. אבל הוא הלב של המפעל הזה.

כמה זמן אתה מנכ"ל?

שבעה חודשים.

וכמה זמן אתה עובד במפעל?

17 שנה.

אז לפני 20 שנה אני הייתי בסיטואציה של לכבות את התנור ב"פניציה" בירוחם. אז לכן אני מכיר את הנושא לפרטיו - -

אני לא אמרתי שאתה לא מכיר.

- - תן לנו רק תשובה. אתה יכול לתת לנו אוויר לנשימה או לא?

- - -

לא, אני יודע מה הוא אומר, אבל זו כל הזמן התשובה. הוא לא נותן לנו תשובה.

אני אענה.

אם הוא יגיד אני לא מסוגל לתרום אפילו - - -

עמיר, אני מוכן לוותר על המשכורת שלי החודש.

חס וחלילה. אני שואל את המנכ"ל, לא - - -

אני אענה לך. אנחנו החלטנו, בעקבות לחצים כאלה או אחרים – אנחנו צריכים לגייס את המזומנים בשביל הדבר הזה. כרגע יש לנו אוויר עד 15 לאוקטובר. אנחנו צריכים לראות אם יש לנו יכולת למשוך עוד שבוע קדימה. בחודש אני לא אעשה - - -

כמה עולה לך חודש? כדי שאנחנו ניערך לזה. לעזור לך אולי לגייס מימון שלך. נחשוב – מימון מדינה.

אמרתי, הפער שלי הוא חמישה מיליון שקל.

לא - - - לוועדה עולה לי עד 15 לנובמבר X כסף. תגיד לי מה ההערכה שלך.

אבל אני אמרתי את זה בהתחלה. אתה אולי לא נכחת. הפער שלנו הוא חמישה מיליון שקלים בחודש. אני אמרתי את זה. זה הפער שלנו.

עד 15 לנובמבר, אתה - - -

לא, זה לא נכון מה שהוא אומר. חמישה מיליון זה רק לתנור. כדי להפעיל עוד שבועיים הוא צריך עוד שבעה מיליון לעובדים.

אני שואל אותו על תפעול, עמיר.

12 מיליון הוא צריך כדי להפעיל אותו. נקודה.

עמיר, הוא לא אומר את זה.

אני אומר לך. אתה מסתפק בחמישה מיליון כדי לתת שבועיים?

עמיר, אתה מרים לו להנחתה? הוא אמר חמישה מיליון, מה אתה נותן לו יותר?

טוב, אתם עושים - - -

אבל הוא המנכ"ל. הוא לא הסמנכ"ל, זה המנכ"ל.

בסדר. אין בעיה.

אני רוצה להזכיר נתון אחד. ב-89' אריק שרון היה שר התמ"ת. הוא ביקש להעתיק את מפעל "פניציה" ממפרץ חיפה לאזור התעשייה ציפורית. אנחנו יושבים היום בגליל רק בגלל הדבר הזה. אם היינו יושבים במקום שישבנו ב-89' היה לנו היום גז טבעי. זה האבסורד הכי גדול שאנחנו נמצאים בו - - -

אין לאף אחד גז טבעי היום. לצערנו, אדוני היושב-ראש, זה לא המצב שיש גז טבעי היום לכל צרכן שרוצה לצרוך גז. כי אנחנו במשורה בגז גם לאלה שמחוברים. ואנחנו מכירים - - -

ואתה יודע להגיד שלנו לא היה?

- - -

אתה הפרעת לי בינתיים באמצע. אני שואל.

בעוד חצי שנה בכל מקרה יהיה לכולם.

אתה יודע להגיד שלנו לא היה אם היינו היום?

גם בעוד חצי שנה לא יהיה לכולם. אנחנו בשאיפה - - - למצב של "פניציה". וכמו שהמנכ"ל אמר, אנחנו רוצים לעזור. נתג"ז ערוכה לצאת לדרך מחר בבוקר ולהתחיל להקים את הצינור. אבל צריך לדעת שלא נחתם אתה הסכם – לא ב-2010, לא ב-2011, לא ב-2012. אני לא שמעתי – למעט אותן פגישות מסוף שנת 2005 ותחילת 2006, כשהיו לנו פגישות עם "פניציה", עד לפני חצי שנה, כשהתחדש - - -

מה זה חשוב כרגע?

זה לא נכון.

זה לא חשוב עכשיו.

שוקי, זה לא נכון. תשאל את ג'י אפשטיין, זה לא נכון. תשאל את ג'י אפשטיין כמה פעמים נפגשתי אתו.

מה זה חשוב? אז יש החלטה שמחברים. אוקיי, יש תאריך יעד?

אני רק רוצה לסיים. אני לא חושב שיש לנו זמן לוועדות. אני אעשה את המקסימום בשביל להאריך כמה שיותר את זמן הפעולה שלנו.

אתה לא רציני. צריך לתת תאריך – אתה תצא מפה ואתה תהיה באותו מצב שנכנסת לפה.

שמע ממני - - -

חבר'ה, כרגע הזמן שאני יודע עליו - - -

תגיד 15 לאוקטובר.

זה 15 לאוקטובר. אמרתי את זה. עד אז אני חייב פתרון. אם לא, אז אני נאלץ לקרר את התנור. לאור הבקשה שלכם וגם של גפני – וגם האינטרס האישי שלי – אני אנסה להאריך את זה כמה שיותר. זה תלוי בעסקאות מזומן, כמה אני אגבה. זה תלוי במיליון פרמטרים. כרגע אני יודע להתחייב על 15 לאוקטובר. זה מה שאני יודע להתחייב עליו. לאור מה שנאמר פה, ולאור החששות של עמיר – שאני מצטרף אליהן כי הוא מנוסה פי 100 ממני בדברים האלה – אני מבקש, אם אפשר לקיים פגישה, לא רבת משתתפים, של כל הגורמים שבאמת מסוגלים להחליט ולחתום על זה, למען מדינת ישראל. אם זה ראש הממשלה, או מנכ"ל משרדו, יחד עם האוצר, ויחד עם גורמי נתג"ז. כמה שפחות משתתפים - - -

מנכ"ל משרד ראש הממשלה לא פגש אותך עד עכשיו?

לא פגשו אותי. התקשרתי מספר פעמים.

לפי מיטב ידיעתי, הוא קבע דיון אצלו ביום שישי, יחד עם נציג התאחדות התעשיינים ויושב-ראש ההסתדרות.

יחד אתו?

לא יודע.

אני מניח שזה ראש הממשלה. אני מניח שיש פה גורם אחד שמסוגל לתכלל את התמ"ת, את האנרגיה ואת האוצר. ואני מבין שזה מה שצריך. אז צריך להשים סביב שולחן שלושה גורמים שמסוגלים להרים את היד למען מדינת ישראל. ואני הראשון שיסגור את "פניציה" אם זה יהיה לטובת מדינת ישראל. אבל אני יודע מה התשובה.

אל"ף, מי שלא היה כאן בדיון האחרון לפני הפתרון של "פרי גליל" – היתה בערך אותה אווירה, ארבע שעות לפני הפתרון. זה היה גם באותו חדר. במקרה זה גם היה משודר. כולם יצאו, אמרו לא יצא כלום מהדיון, לא ייצא כלום. עוד פעם רבנו וכל אחד אמר את שלו. למזלנו, אז היה יום שני, היה אי-אמון. ראש הממשלה היה בבניין. משם הלכנו לראש הממשלה, וב-20:00 כבר היה את הפתרון. אז אני אומר בואו נשמור על אופטימיות, כי באמת, יש פה את כל הכוחות כדי לפתור את הבעיה הזאת. זו בעיה פתירה.
לא נרבה במילים בסיכום. אני אגיד את המילים שהממשלה צריכה לשמוע. הבעיה הזאת מונחת לפתחה של הממשלה. סגירתו של מפעל "פניציה" יהיה על מצחה של הממשלה. והמשך פעולת המפעל והצלתו – גם על מצחה. איך הממשלה רוצה להופיע בשנת הבחירות מול העם? שתחליט היא. הדברים תלויים בה. במקרה הזה זה בירוקרטיה, בניגוד לבעיות אחרות שעולות על שולחן ועדת הכלכלה, נניח, כמו "מעריב" שיהיה ביום חמישי, שלממשלה אין הרבה מה לעזור, כי העסק מפסיד. פה העסק יכול להרוויח. כל מה שצריך זה לספק לו את התנאים להרוויח. זוהי חובתה של הממשלה, בטח בפריפריה.

מה שצריך לעשות עכשיו זה להיכנס לחדר הוועדה, להצביע על חוק, ולרוץ לראש הממשלה כדי שיפתור את זה - - -

החוק שלך – כבר אנחנו מסיימים אתו.

אתה צריך לגמור אותו, ואז אתה צריך ללכת להצביע, ולטפל בראש הממשלה.

בזה סיכמנו את הדיון. אנחנו מבטיחים להמשיך ולעקוב. לגבי פגישה עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אני אעדכן אותך.

כבוד יושב-הראש, אתה יכול לחזור על הסיכום?

מה סוכם בסוף?

הסיכום: הוקם הצוות בראשות חבר הכנסת אילטוב. מי בעד? הודעתי על זה.

צריך לעשות הצבעה.

הודעתי על זה. הודענו על הצוות.

לא, צריך לעשות הצבעה על- - -

חברים, שוב, הפרוצדורה והבירוקרטיה, צריך להיצמד אליה. מי בעד הקמת הצוות?

מניעת סגירתו של מפעל "פניציה" – הקמת ועדת משנה.

חבר הכנסת רוברט אילטוב, חבר הכנסת עמיר פרץ, חבר הכנסת יואל חסון, חבר הכנסת וקנין – הארבעה האלה. מי בעד?

הצבעה

בעד הקמת ועדת משנה – פה אחד
נגד – אין
נמנעים – אין
אושר.

אושר פה אחד. תודה רבה לכל המשתתפים.

<הישיבה ננעלה בשעה 12:55.>