PAGE
25
ועדת החינוך, התרבות והספורט
23/09/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 698>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום ראשון, ז' בתשרי התשע"ג (23 בספטמבר 2012), שעה 9:00

<בעיות במימוש מכרז היל"ה לנוער בסיכון>

חברי הוועדה: >
עינת וילף – היו"ר
נינו אבסדזה

דב חנין

>
ארז אשל - מנהל מינהל חברה ונוער, משרד החינוך

חיים להב - מנהל אגף לקידום נוער, משרד החינוך

ברק טייכמן - מתאם המשרד לכנסת וממשלה, משרד החינוך

עופרה ליברמן - סגנית חשב משרד החינוך

יפעת קלמרו - מפקחת ארצית, ממונה על תוכניות היל"ה, משרד החינוך

רויטל יוגב - מנהלת רשות חסות הנוער, משרד הרווחה

אתי אלוני - ראש מינהל חינוך במש"מ, מרכז השלטון המקומי

זיו בר - ע. ראש מינהל חינוך במש"מ, מרכז השלטון המקומי

תמר קנימח - מנהלת מחלקה, עיריית רעננה

יגאל לוי - מנהל היחידה לקידום הנוער, עיריית שדרות

שלי מידד - נציגת מועצה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

חן אמרגי - נציג מועצה, מועצת תלמידים ונוער ארצית

עינת אברהמי - מורה וחברת ועד, מוזמנים נוספים

לילי הלפרין - מפתחת התכנית, מוזמנים נוספים

נורית טיבי - מנהלת אגף לטיפול בפרט, מוזמנים נוספים


עמית רמון - מורה, מוזמנים נוספים

ברכת קלימשטיין לוי - יו"ר ועדת נוער, מוזמנים נוספים

עומר גולן - תומך למידה למרכז השכלה כפיר, מוזמנים נוספים

מקסים מקיקס פרג'ון - מורה בתוכנית הילה, מוזמנים נוספים

גילה קלדרון - מנהלת אגף החינוך העל יסודי, מוזמנים נוספים

רבקה וידר

הדס צנוירט
<בעיות במימוש מכרז היל"ה לנוער בסיכון>

שלום רב, אני מתכבדת לפתוח את הישיבה. זו ישיבה מיוחדת בעת הפגרה כחלק מסדרה של שלוש ישיבות שמתקיימות היום. הישיבה הראשונה, שנפתחת כעת, היא תחת הכותרת: בעיות במימוש מכרז היל"ה לנוער בסיכון. המטרה היא לבדוק, מה היה התהליך שהביא לכך שבעת פתיחת שנת הלימודים תוכנית היל"ה, שמספקת השלמה בהשכלה לנוער בסיכון, שרבים מהם לא נמצאים במסגרות המסודרות, נפתחה תוך הבהרה שיש קיצוץ משמעותי בשעות, ושהמאבק של המורים שהועסקו בתנאי קבלן, מאבק שהתנהל בשנה האחרונה לשיפור בתנאיהם, שבעצם התברר שהתוצאה היתה שהשעות שהיו אמורות ללכת לתלמידים, קוצצו לטובת מתן המינימום המתבקש. הדבר הוא, כמובן, מסר קשה ביותר לגבי מאבק של מורים על תנאיהם. המטרה היא לברר, מה קרה כאן, ולא רק זאת, אלא גם, כמובן, איך לפתור, והשאלה הגדולה יותר היא להבין, איך משרד החינוך מנהל מכרזים. אני ביקשתי את נוכחות האוצר, הם שלחו רק נציגות במשרד החינוך מהחשב הכללי, אבל אם האוצר מגלה כזו התלהבות להוצאת נושאי חינוך למכרזים במשרד החינוך, אולי כדאי שהוא יבין, איך זה נראה כשמשרד החינוך מנהל מכרזים, ואז נוכל אולי לקבל החלטה, אם זה כל כך נבון, להמשיך ולקחת אלמנטים שונים של חינוך, ולהוציא אותם למכרזים. אנחנו נבדוק עם החזרה מהפגרה בתחילת המושב גם את השאלה של המכרז לצהרונים, שגם שם מתחילות לעלות שאלות קשות, ובהחלט כתוצאה מזה עולות שאלות קשות בכלל על האופן שבו משרד החינוך מנהל את המכרזים.
אני מבקשת להתחיל ממורי היל"ה, שיתארו את מה שהם ראו בתחילת השנה, מה נאמר להם. בבקשה, עינת אברהמי.

בוקר טוב ותודה על כינוס הוועדה. אני שמחה שהוועדה רואה את הדחיפות של הנושא הזה. אגיד מילה וחצי על תוכנית היל"ה: אנחנו מטפלים בתלמידים שנשרו מכל מסגרת חינוכית, והם מגיעים אלינו אחרי שכבר עברו כמה וכמה מסגרות, אחרי שהם איבדו ביטחון גם בעצמם וגם במערכת. אנחנו רואים בזה עבודה חינוכית ולאומית חשובה ביותר.

בתחילת השנה הזאת נוכחנו לגלות, שיש קיצוץ עמוק בשעות ההוראה בתוכנית, בשעות הליווי ובשעות ההנחיה.

התוכנית עוברת באמצעות מכרז חדש לספק חדש, שזה רשת עתיד. הספק החדש מחויב לתת לכם תנאים שבעבר לא ניתנו לכם – למשל, מעבר למשרה מלאה במקום שעות, אילו עוד דברים?

נכון. כחלק מהמאבק שניהלנו בשנה שעברה היו שיפורים בתנאי ההעסקה שלנו, שזה אומר שרוב השעות בתוכנית הן לפי היקף משרה, וחלקן שעות אפקטיביות, כלומר שמקבלים עליהן תשלום רק אם הן התקיימו. שעות משרתיות – זה אומר שיש עליהן תנאים בסיסיים של תשלום בחופשות, של קרן השתלמות וכיוצא בזה.

אז אתם מגיעים לתחילת השנה, ביום הראשון ללימודים, ומה קורה?

קודם כל, השנה לא נפתחה בזמן – בחלק מהמקומות השנה טרם נפתחה, אבל אני מבינה שהדברים האלה הולכים למקום של להסתדר.

אז מגיעים למרכז ולא פותחים אותו?

אנחנו לא מגיעים למרכז אלא מקבלים הודעות, שהמרכזים לא נפתחים ב-2 בספטמבר, ושיש קיצוץ מסיבי מאוד בשעות ההוראה. זה אומר שמלמדים בקבוצות גדולות יותר, זה אומר שחק מהתלמידים שלנו, שצריכים שעות פרטניות, שצריכים עבודה בקבוצות מאוד קטנות, לא יכולים לקבל את מה שקיבלו בשנים הקודמות ואת מה שהם צריכים כדי להגיע לתעודות השכלה.

איך נראה קיצוץ השעות, למשל?

למשל, תל-מונד – היו 500 שעות בשנה שעברה, בשנת הלימודים הקודמת. ההקצאה לשנת הלימודים הזאת זה 248. ברעננה היו 400 שעות בשנה שעברה, ויש 200 שעות בשנת הלימודים הנוכחית.

אז אתם מגלים שלא כל המרכזים נפתחים, מגלים שיש קיצוץ בשעות, מנסים לברר, ומה התשובה שאתם מקבלים?

למעשה, לא קיבלנו שום תשובה. נראה שלא התקבלה באמת החלטה על הקיצוץ – אף אחד לא נתן לנו הסבר, מי קיבל את ההחלטה על הקיצוץ, למה יש הקיצוץ הזה. למעשה, קיבלנו כל מיני תשובות מתחמקות בלי הסבר אמתי על למה נגרם קיצוץ כזה, ואנחנו עומדים מול תלמידים שאנחנו לא יכולים לתת להם מענה חינוכי. זה מצב מאוד קשה. אנשי חינוך טובים ורציניים יושבים בבית בלי עבודה בזמן שתלמידים שצריכים את אנשי החינוך האלה, לא מקבלים את זה, כלומר נמצאים בלי שום מסגרת, וזה אומר שהם ברחוב.
אני חושבת שאנחנו צריכים להחזיר את הקיצוץ, ואני פונה בזה לאנשי משרד החינוך, ולהחזירו במלואו. אין בו שום היגיון. לא מקצצים לנוער הזה. אנחנו נעמוד על זה, וניאבק על זה, שהקיצוץ הזה יוחזר.

אנחנו עוסקים פה בנשמות של אנשים צעירים, ואנחנו צריכים לתת להם את התקווה הזאת. אנחנו צריכים לתת להם הזדמנות לשינוי. אפילו אם נתייחס רק להיגיון הכלכלי של העניין, כל שקל שלא יוקדש לעניין הזה עכשיו, נשלם על זה הרבה-הרבה יותר עוד חמש שנים. לכן אנחנו בוועד עומדים על כך שהקיצוץ יוחזר במלואו - קיצוץ של שעות הוראות, קיצוץ של שעות ליווי, קיצוץ של שעות הנחיה. לא נקבל שום קיצוץ. כבר עברנו מאבק קשה בשנה שעברה, ואם ניאלץ, ניכנס למאבק גם השנה. אני מאוד מבקשת מאנשי משרד החינוך, מהוועדה, למצוא פתרון לנושא הזה.

תודה. עמית, בבקשה.

בוקר טוב. אני מורה בהיל"ה, מורה למתמטיקה במרכז בתל-מונד. אני מתחיל עכשיו את השנה השלישית, ויחד עם עינת אנחנו פעילים בוועד העובדים.

ענת תיארה מצוין את הקיצוץ, ואני רוצה להוסיף מספרים: בשנה שעברה הקצאת השעות לתוכנית היל"ה היתה 650 אלף שעות – ההקצאה הארצית לשנה, והשעות מחולקות בין המחוזות ובין המרכזים השונים. השנה מספר השעות שיגיעו לתלמידים זה כ-490 אלף.

ממי נמסר לך המספר הזה?

זה מספר שמשרד החינוך עומד מאחוריו, לדעתי. זה קיצוץ של כ-25 אחוז, וחייבים לדעת שתוכנית היל"ה רק הולכת וגדלה. משנה לשנה מיתוספים תלמידים, כלומר קיצצו 25 אחוז מהשעות, ויש הרבה יותר תלמידים ממה שהיו בשנה שעברה. הקיצוץ הזה מאוד גדול, וזה רק קיצוץ בשעות ההוראה. בשעות ההנחיה, שזה שעות של מנחים פדגוגיים, קיצצו כ-15 אחוז, ומשעות ליווי, שזה תומכי למידה, אנשים שמלווים, שדואגים שהתלמידים יגיעו לשיעורים, שהם יישארו בשיעורים ולא ינשרו, קיצצו 80 אחוז מהשעות. היו אמורות להיות מוקצות להם כ-80 אלף שעות, וקיצצו מתוך זה 63 אלף שעות. זה אומר שאת שעות הליווי סגרו לגמרי.

המצב הזה הוא חמור ביותר, כלומר לוקחים את אוכלוסיית התלמידים המוחלשת ביותר במדינה, ועל גבה עושים את הקיצוץ הכי גדול במשרד החינוך. זה לא אפשרי. אני כבר לא מדבר על תנאים של מורים אלא על מה קורה עם התלמידים האלה, וכמו שעינת אמרה, תלמידים שאנחנו לא מטפלים בהם היום, נשלם את זה בריבית דריבית בעוד כמה שנים. תודה.

תודה. האם יש מורים נוספים מהתוכנית שמבקשים להתייחס? בבקשה.

אני תומך למידה במרכז השכלה בתל-אביב.

אתה יכול לתאר מה משמעות תומך הלמידה?

הוא נותן את כל המעטפת למורים כדי שיוכלו ללמד את התלמידים. החבר'ה שאנחנו עובדים אתם נפלטו מכל מסגרת, ילדים שלא מאמינים שמסוגלים ללמוד, לא מאמינים שמסוגלים לעבוד. הם מסתובבים ברחוב, ומחפשים לעצמם עבודות, הרבה מהם בעולם הפשע. ילדים כאלה, צריך להוציא אותם מהבית. הרבה פעמים אני מגיע לבתים של אנשים, ואני מעיר את כל המשפחה. אלה ילדים שלא מסוגלים לקום בכלל, לחשוב לא על עבודה ולא על לימודים. אני מעיר את כל המשפחה, לוקח את הילד, ושם אותו במרכז ההשכלה. יש חבר'ה שאנחנו צריכים בגיל 16 ללמד אותם מה זה שמאל ומה זה ימין – הם לא יודעים. הם בפיגור חברתי כזה גדול, שהם צריכים תמיכה צמודה. גם כשאני מביא אותו למרכז השכלה, הוא יכול לשבת בכיתה 10 דקות ולצאת, כי הוא מיואש – לא מצליח ללמוד. צריך להחזיר אותו, צריך לעשות לו שיחות, צריך ללמד אותו להתמודד עם קשיים, צריך אחרי זה לעזור לו למצוא עבודה, צריך ללמד אותו איך למצוא עבודה.

הורידו לנו את כל הנושא של הכשרה וליווי להכשרות של תעסוקה, מיומנויות. קיבלנו מדריך חיצוני שמגיע לקבוצה, שאין לה מלווה, כי אין שעות מלווה, והמדריך החיצוני צריך להעביר קבוצה לנערים שהם נערים שלא מסוגלים לשבת שנייה בתוך מקום – לכן הם הגיעו אלינו. חייבים שיהיה שם מדריך, שיידע לרכז אותם, להביא אותם מהבית. אנחנו מרימים טלפונים, יושבים על קבוצות של 15 חבר'ה, ובקושי מצליחים להוציא אותם מהבית.

מתי נודע לך שהשירות הזה קוצץ?

אנחנו הפסקנו לעבוד, כי עבדנו שעתי, הפסקנו לעבוד בסוף אוגוסט, והתחלנו את שנת הלימודים בהכנות של המקום ולדבר עם חניכים, ויומיים אחרי זה אמרו לי שאני לא עובד. תוך יומיים אין לי עבודה, ולי יש משפחה. לקח לי הרבה זמן להגיע לפה, הייתי די מיואש מכל התהליך הזה שהמדינה מעבירה אותנו.

גם שמעתי שרוצים למלא את השעות שלי בשעות של מתנדבים או אנשי שנת שירות. אני עשיתי בגיל 18 שנת שירות. אם חושבים שאני, על עצמי, אם אני יכול להיכנס לבית הרוס שיש בו מכות ואלימות ובעיות מיניות, להכניס אותי בתור ילד בן 18 לבית כזה, ולהוציא את הנער משם, ולדבר אתו ולטפל בו, ולחשוב שאני יכול לעשות אתו משהו בגיל 18 – זה עצוב. אני אמצא עבודה אחרת; זה לא עצוב בשבילי אלא בשביל אותם נערים שצריכים את העזרה הזאת, הם נולדו במקום הלא נכון, וזה לא מגיע להם, והם צריכים שאנחנו נעזור להם להוציא את זה, וזה תפקיד של המדינה, לעזור לנו להוציא אותם משם. אנחנו עושים את העבודה הזאת מתוך רצון, מתוך שליחות. קל לומר לנו: שלום. אני חושב שאם זה מה שהמדינה אומרת לנו, היא פשטה את הרגל.

תודה. יש מורים נוספים שמבקשים להתייחס? בבקשה.

שלום, אני מורה לאזרחות ולגיאוגרפיה בשדרות, מלמד מזה שש שנים בתוכנית היל"ה, מגיש לבגרות, 12 שנות לימוד. הרבה פעמים התלמידים אומרים: לא חשבנו שנגיע למצב כזה, שניגש לבגרויות. זה מראה שזו תוכנית מאוד חשובה.

אני קיבלתי הודעה – בהתחלה אמרו לי שאמשיך – יש חברה חדשה, ובהמשך ייצרו אתי קשר לגבי ההמשך, ואז הודיעו לי שבגלל הקיצוצים יש כמות מסוימת של 120 שעות, ואי-אפשר לחלק אותן לכל המקצועות, לכן המקצועות שלי, שאני חושב שהם חשובים מאוד – אזרחות וגיאוגרפיה - לא ילמדו הסמסטר, אלא ינסו להתרכז באנגלית, עברית ומתמטיקה, שאלה מקצועות הלבה, כי אין מספיק שעות. גם המורה לספרות וגם המורה ללשון, אמרו לה שהיא לא יכולה לעבוד בסמסטר הזה בגלל קיצוץ השעות, כלומר התלמידים האלה, במקום שיקדמו אותם וייתנו להם יותר שעות, אמרו: נסתפק במקצועות בסיסיים, שזה חבל, כי בשנים עברו הרבה מהם ניגשו ל-10 ו-15 יחידות, ולמדו את כל המקצועות, אז חבל שמקצועות שאני חושב שהם בסיסיים כמו אזרחות, גיאוגרפיה, ספרות – לא יינתנו להם בגלל קיצוצים.

דווקא תלמידים כאלה, אבסורד שהם לא מקבלים את מה שמגיע להם. אלה תלמידים לכל דבר, אז למה שילמדו פחות מאחרים, ולמה שילמדו עם אנשים פחות מקצועיים, אם זה ש"ש – אני לא חושב שמתנדבים, שבגיל 17, 19 יעמדו בלחצים של עבודה עם התלמידים האלה – זה דורש הרבה כוחות נפש וידע וניסיון. הרבה פעמים הייתי במצבים לא נעימים עם תלמידים, בבתים, אם זה תלמידות שיש להן ילד בבית, שהן צריכות גמישות בשעות – מצבים לא פשוטים, ואני חושב שלא נכון להביא ש"ש או מתנדבים. אני חושב שהם לא יעמדו בלחצים שהעבודה הזאת דורשת.

אני מאוד אוהב את העבודה, באתי לתחום הזה מתוך תחושת שליחות. גם הרגשתי שאני תורם הרבה לתלמידים – שאנחנו מקדמים אותם ועושים אתם דברים שהם לא היו מגיעים אליהם אילולא התוכנית. זאת תוכנית חשובה שמשרד החינוך עשה, וחבל שדווקא בשיא מחליטים לקצץ. תודה.

תודה. יש פה מישהו מרשת עתיד, שמפעילים את הנושא? אז נשמע ממשרד החינוך, בבקשה.

גברתי היושבת-ראש, נכנסתי לתפקידי לפני שלושה חודשים, ומצאתי מצב מורכב שבו נחתם הסכם מבורך לשיפור תנאי ההעסקה של מורי היל"ה. המשמעות לכאורה היתה קיצוץ של שעות לתלמידי קידום נוער.

נחתם הסכם מתי?

תקבלי את כל הפרטים. תני לי להסביר את הרקע של הדברים. אני שמח על הישיבה בוועדה, יש בשורה גדולה, וחלק מהדברים שהועלו פה הרגע הם נפתרו כבר, ואסביר את כולם דבר דבור על אופניו.

אבל מטרת הדיון אינה רק לפתור את הבעיה הנוכחית אלא להבין, איך משרד החינוך מנהל מכרזים.

עפרה ליברמן גם נמצאת כאן, וגם תסביר את הדברים. תני לי להסביר, גם כדי שמורי היל"ה היקרים ומנהלי היחידות של קידום נוער, שהגיעו מכל הארץ, שבסופו של דבר תוכנית היל"ה היא פלח אחד בתוכנית הכוללת של מה שניתן לילדי קידום נוער, כי זה נושא גדול, יקבלו את התמונה. יש בשורה גדולה – העובדות: הוגדל התקציב באופן ניכר.

אתם פה לענות על שאלות, אז נתחיל: התקציב בשנה שעברה היה כמה?

84 מיליון ש"ח.

וה-84 מיליון ש"ח היה ל-650 אלף שעות?

לא. היה 84 מיליון ש"ח לטובת מורי היל"ה, לטובת החינוך בתוך יחידות קידום נוער. הוא עלה ל-105 מיליון ש"ח.

ה-84 מיליון ש"ח שהיו בעבר מימנו 650 אלף שעות?

כן. משרד האוצר הקצה 6.5 מיליון שקלים לטובת העלאה. משרד החינוך השלים ל-105 מיליון ש"ח. אנחנו, כשזה הגיע ל-105, בשבוע האחרון מתוך תקציבי מינהל חברה ונוער קיצצנו מנושאים שונים והוספנו ל-114 מיליון ש"ח.

ב-105 מיליון ש"ח חישבתם, כשיצאתם למכרז ואמרתם: 105 מיליון שקלים זה התקציב, רשת עתיד מקבלת 105 מיליון שקלים – אתם חישבתם גם את התנאים הסוציאליים של המורים וגם את השעות.

החישוב הכולל היה כדי לשפר את תנאי ההעסקה בצורה דרמטית של מורי היל"ה, ולשפר את איכות השירות שניתן לתלמידים.

מבלי לפגוע בשעות. כלומר כשחישבת 105 מיליון שקלים זה היה אמור להספיק גם ל-650 אלף שעות וגם לתנאים של המורים.

ודאי שהכוונה של משרד החינוך, שר החינוך, חבר הכנסת גדעון סער, ומנכ"לית משרד החינוך, דלית שטאובר, לא יהיו מוכנים שייפגע תלמיד, והוא לא יזכה לתהליך ולהעצמה שהוא מקבל במסגרת תוכניות קידום הנוער. בסופו של דבר תוצאות המכרז והתהליכים שמתבררים, הונחו על שולחני לפני כחמישה שבועות. בתוך התהליך, ואמרו פה נציגי מורי היל"ה דברים מדויקים, לכאורה על פניו הפער היה יכול להיות שמכ-650 אלף שעות נוצר מצב שהתלמיד היה מקבל שעות פרונטליות רק של 490 אלף שעות.

כשאישרתם 105 מיליון שקלים, ידעתם שאתם יורדים מ-650 אלף ל-490 אלף?

בגלל שזה היה טרם זמני – אני שלושה חודשים, ואני קיבלתי את קידום המכרז, עפרה, האם ידענו?

מי עשה את החישוב?

יצאנו למכרז חדש, והמטרה היתה לשפר את מעמד המורה מבחינת תנאי השירות שלו, השכר שהוא אמור לקבל. המורה היה לנגד עינינו – מה שלא היה במכרז הקודם. חופשות הקיץ, שלא שולמו בפועל על-ידי החברה למתנ"סים, המפעיל הקודם של המכרז, ונלקחו בחשבון שכר המורה, כמובן – התלמידים, שהם הפועל היוצא של התוכנית.

כלומר כשאישרת את המכרז, עשית חישוב- - -

כשאישרתי את המכרז, הערכתי על בסיס אותם נתונים, שאת מגדילה את השכר של המורה או את השעה האפקטיבית למורה, ערך השעה, כשיש כל התוספות, הערכנו עלות מסוימת למכרז.

בהנחה שזה אותו מספר שעות?

בהנחה שמדובר באותו היקף שעות, בלי לפגוע בתלמידים. זה אומר: היקף שעות לתלמיד, ומי שמנחה ומי שמלמד זה המורה.

גם שעות הליווי – כל מה שהיה קודם.

כן.

כלומר עשית חישוב: 650 אלף שעות, כל מה שצריך לתת למורים – מה הסכום שיצא לך?

ההערכה שלי – אני לא הספק, לא נותנת את הצעת המחיר – הערכת המחיר שלנו היתה 105 עד 120 אלף.

מה שנאמר כאן בוועדה לפני כמה חודשים היה 120 מיליון שקלים – זו היתה ההערכה של משרד החינוך. איך אתם מאשרים מכרז ב-105 מיליון שקלים, אם זו ההערכה?

זה היה 105 להיקף מסוים, 120 להיקף המקסימלי כדי להישאר באותו מינון. כשאני הכנתי את הערכת המחיר למכרז, אפילו העליתי את זה ברף, כי הערכתי שיהיו מציעים שונים. גם החברה למתנ"סים, אחרי שהבינה מה קרה במכרז הקודם, גם היא תיגש ותציע הצעת מחיר, תחשב את הסיכונים שקיימים במכרז הזה, תעשה הערכת מצב מחודשת, לכן ההיקף שם היה אף יותר גבוה.

בפועל הצעת המחיר להיקפים שנדרשו במכרז, שהם ההיקפים של המכרז הקודם, ההצעה הזולה והמיטיבה של המכרז היתה של רשת עתיד, ועמדה על 120- - -

מסתבר שהיא מזיקה למשרד. אולי היא מיטיבה לתקציב.

אז אנחנו נמצאים במצב הבא, וחשוב שהדברים יהיו לפרוטוקול לכל הדיונים הבאים שיהיו על הוצאת שירותי חינוך למכרזים: אתם עושים הערכה פנימית, מעריכים שלכל הפחות עמידה בסטנדרטים פלוס תוצאות המאבק זה 120 מיליון שקלים, מוציאים את זה למכרז, מגישה חברה מכרז ב-105 מיליון שקלים.

החברה תמחרה את זה ב-123 מיליון שקלים.

לא אמרתי את זה. אמרתי שההערכה שלנו – 120, שתי חברות ניגשו, חברת עתיד, החברה למתנ"סים. חברת עתיד הציעה 120, זו הערכת המחיר שהכנתי, וההצעה הנוספת – 140 מיליון, של החברה למתנ"סים, כי היא לקחה- - -

אז איך זה הגיע ל-105?

כשאנחנו מוציאים מכרז, אנחנו אומרים שזה על בסיס התקציב הקיים בתקנה. אנחנו לא מתחייבים לתקציב הזה. אלה הכמויות, זאת הצעת המחיר לכמויות שביקשנו במכרז, בהנחה שנגייס את אותו תקציב לצורך קיום מלוא הפעילות.

בפועל יש מצוי ויש רצוי. המצוי היה שבתקנה התקציבית בחישוב שלנו גם בשנה הבאה בבסיס התקציב יש תקציב נתון, ויש בתקציב הקיים לספטמבר עד דצמבר תקציב מסוים. משכו היחידה את כל האפשרויות כדי להגיע למקסימום, והגענו ל-105 מיליון – תקציב התחלתי.

מתי ידעתם שיש לכם 105 מיליון בתקנה?

שבועיים לפני שהפרויקט היה אמור להתחיל. הרי חודש לפני תחילת הפרויקט ידענו על הזוכה.

כלומר אתם נותנים לזוכה מכרז, הוא מעריך שהוא צריך 120 מיליון שקלים, ואתם מעריכים כך גם, אבל עדיין לוט בערפל, מה יהיה התקציב המדויק. שבועיים אחרי זה- - -

לא, ידענו שזה סדר גודל התקציב גם חודש לפני.

ידעתם שזה 105 או 120?

הערכת המחיר למכרז שלי היתה 120.

וזה גם מה שרשת עתיד הגישה.

המשרד לא חשב – יתקן אותי חיים – שזה התקציב האמתי שנדרש לפעילות.

כלומר את עושה את החישוב, ומישהו אחר במשרד חושב אחרת.

לא. אומר שהתקציב הוא, כנראה, יהיה פחות- - -

מי זה המישהו הזה?

המשרד.

מי זה המשרד?

אנשי התקציבים.

יש פה מישהו שיכול להסביר למה הם חשבו שהתקציב הזה אינו נכון?

בנקודה הזאת אנחנו יוצאים לדרך, כשיש הנתון של הצעת המחיר של הקבלן עם מה שיש לנו בתקציב, עם כל מה שהצלחנו לאסוף כדי להגיע לאופטימום של העלויות שאנחנו יכולים להגיע אליהם. זה הגיע ל-105.

מה קדם למה – האם קודם הקבלן מקבל את המכרז, כשהוא אומר שהוא צריך 120 מיליון שקלים, ואחרי זה אתם אומרים לו שיש לכם 105 לתת לו?

אנסה לחדד. יש לנו תקציב של 2012. הוא 40 מיליון – זה מה שעומד כרגע לזכות הספק. יש לנו גם תקציב ב-2013, נוסף. שניהם – אנחנו עובדים לפי תקציב של שנה אחת, וגם לא יודעים מה הולך להיות בשנה הבאה, אז עם כל הספקות האלה, שזה ודאי לא באשמת המשרד, אלא משהו ששקללנו שתי שנות תקציב לפעילות של שנת הלימודים התשע"ג, לקחנו בחשבון שהתקציב שעומד כרגע לזכותנו עם תחזית קרובה היא 105 כרגע כדי להניע.

אבל עדיין אישרתם מכרז של מי שהגיש 120 מיליון שקלים.

ודאי. אישרנו מכרז של כמויות, ואמרנו שהכמויות יכולות להשתנות. כרגע הפעלנו את זה ב-105, ובשנה הבאה המשרד מתחייב להוסיף עוד 15 מיליון כדי להגיע למלוא ה-120 מיליון, שזה היקף התקציב. אני לא מתחייבת לקבלן מלכתחילה על 120. הוא יודע שזה הצעתו למכרז, היה לנו דין ודברים. אמרנו לו: כרגע אתה מתחיל להניע אותו ב-105, ולנו יש אפילו רק 40, כי אסור לי להתחייב, על-פי חוק יסודות התקציב, כשאין לי תקציב. כרגע התקציב שעומד לרשותי הוא 41.1 מיליון – על זה גם חתמתי את ההסכם, ויש לי תקציב ב-2013 שיעמוד על היתרה שתביא אותנו ל-105. אנחנו בתחילת השנה, יש למשרד מקורות תקציביים להעמיד לרשות המכרז הזה עד 120 – זאת התחייבותנו כלפי אוכלוסיית התלמידים, כלפי אוכלוסיית המורים, כלפי המכרז הזה וכלפי הקבלן. הקבלן יודע את זה, כולם יודעים את זה, ואת זה אנחנו מגייסים. זה לא חדש.

בנקודה הזאת, שמשרד החינוך אומר לקבלן שבסוף הוא כן יקבל את ה-120 מיליון שקלים- - -

אסור לי להגיד. אני אומרת לו: ידוע לנו שהצעת המחיר בכמויות הנתונות הן 120 מיליון. כרגע אני מתחייבת רק על 41.1 מיליון. יש לנו תקציב של 2013, שיביא אותנו בסופו של דבר ל-105. אני לא חותמת על ההפרש, אסור לי על-פי חוק. מאחר שמדובר בשתי שנות תקציב יש לי איזשהו בסיס ידע של הצעת תקציב שידועה לי ב-2013, שעל-פיה אני יודעת שאני הולכת לחתום כלפי אותו ספק.

מרגע שהודעתם לרשת עתיד שאתם צריכים לפעול במתכונת מצומצמת, מי מקבל את ההחלטה, איפה לקצץ, אילו שעות להוריד?

מאחר שהמכרז בנוי מכמה חלקים, בעיקר מהשעות של המורים – זה המרכיב העיקרי, והעלות לתלמידים, שזה פונקציה של מספר התלמידים שנכללים בפרויקט, יש לנו מיומנויות – דברים נוספים, ימי עיון, כנסים, שבהם אנחנו יכולים להפחית, כי אנחנו יכולים לעשות מהמקורות שלנו ולאו דווקא מהמקורות של המכרז, כלומר למשרד יש המסוגלות לעשות את הדברים האחרים "אין האוס".

ולמה לא עושים הפוך? למה לא רואים כמה כסף יש בתקנה, ואז בונים מה שאפשר לעשות, ואז יוצאים למכרז?

רואים כמה כסף יש בתקנה. אף פעם לא יודעים להעריך בוודאות את הצעת המחיר של הספק.

אבל אתם יודעים שאתם לא יורדים ממינימום מסוים.

לא. לכן אמרתי שטווח המחירים היה 105, 110. יש עוד הערכות חוץ ממני. יש מינהל כלכלה ותקציבים, שנותן הערכות.

שאלה תיאורטית: היתה הערכה שב-105 מיליון שקלים אפשר לתת את ה-650 אלף שעות ואת כל התנאים למורים?

מדובר בהחלטה בכמויות- - -

אז לא היתה הערכה, אז אתם יודעים שכל דבר שיורד מתחת ל-120 מיליון הוא קיצוץ, ועדיין השאלה נותרת, למה לא לעשות את זה הפוך? בבקשה.

ראשית, מ-84 מיליון ש"ח שנה שעברה בפועל, לאחר שעשינו קיצוצים פנימיים, ערכנו, אנחנו מדברים על 114.2 מיליון ש"ח – תוספת של מעל 30 מיליון ש"ח לטובת מורי היל"ה בתוך יחידות קידום הנוער. הגדלת התקציב היתה כדי לשפר את תנאי ההעסקה של מורי היל"ה, והשיפור הוא משמעותי, וגם חלק מהשירותים שניתנים לטובת הילדים בתחומים טכנולוגיים. כולנו יודעים שלשיפור התנאים יש מחיר. עולם של גם וגם הוא עולם דמיוני. בעולם אמתי יש מחירים. העובדה שמעכשיו, ואדוני המורה, 70 אחוז מהמורים עובדים בהעסקה משרתית – יש משמעות בהיקף השעות.
בתנאי תקציב של - - -מוגבלת, לדברים יש מחיר. מדיניות של משרד החינוך היא כללית, שאנחנו משתדלים שכל תנאי ההעסקה יהיו תנאי העסקה הוגנים. התוצאה של כל זה היתה פגיעה במספר השעות, ואמרו אותן כאן, ואז ניסינו להתגבר באמצעים יצירתיים כדי לצמצם ככל האפשר את הפגיעה הזאת, כשההגדרה שלנו, שבסופו של דבר אותו תלמיד יזכה לחניכה אישית, לאותה דמות שהיא מודל לחיקוי, וביומיים וחצי האחרונים נפגשתי עם מורי היל"ה בצפון. הגיעו אליי אתמול מורי היל"ה, עד 22:30 ישבתי עם מורי היל"ה פה באזור ירושלים. מורי היל"ה אומרים ש-50 אחוז מהזמן, מעבר להוראה של המתמטיקה, של ההיסטוריה, של האזרחות, של הנסים שאותם הם מחוללים, הזמן הזה של אותו תהליך העצמה, שבו דמות שהיא מודל לחיקוי נמצאת אתו, היא תנאי מכריע.
כפי שציינתי, ביצענו תעדוף פנימי בתוך מינהל חברה ונוער עם מסר מאוד ברור, וזה סכום עתק שלקחנו מגופים אחרים, ממקומות אחרים כדי שאותם ילדים שיקרים לנו מאוד, יעמדו על קדמת הבמה. השני, וזה דבר חדשני ופורץ דבר – השגנו מחויבות של 18 מדרשות למנהיגות, מכינות קדם צבאיות חילוניות, ועוד שתי מכינות דתיות, שיש שם עלית של אחד מעשרה של חבר'ה שמתקבלים לאותם מקומות. בכל אחת מהם מעל 50 אחוז מהתלמידים מתחייבים ל-80 שעות מתן לתלמידי היל"ה, כלומר אנחנו מדברים על כל מדרשה למנהיגות – 2,000 שעות. הם הולכים להיות לצד מורי היל"ה בתחומי העצמה, בתחומי התמיכה. אנחנו מדברים על זה שאם בשנה שעברה, ואת יודעת, לפעמים – אנחנו בין ראש השנה ליום כיפור – תפילת "ונתנה תוקף" – עצם זה שכמעט חששנו שתהיה פגיעה בשעות שיקבלו – אם בשנה שעברה דיברנו על 650 אלף שעות, השנה אנחנו הולכים לעמוד, אם ירצה השם, על כ-670 אלף שעות שאותם ילדים עתידים לקבל. כל המערך של קידום נוער כבר- - -

אתה סופר שעות של מתנדבים.

אני סופר, מעבר ל-80 אלף שעות, שהם לא יודעים שבעקבות ה-9.2 מיליון שקלים כבר נכנסים פנימה, כלומר בפועל הוראת מתמטיקה, פיזיקה, אזרחות – כל התחומים שהילדים האלה, על-פי כישרונותיהם, יקבלו, אנחנו, כנראה, נצליח לעמוד, שלא תהיה ירידה בשעות, אבל הולך להיות כרגע, אותן מכינות קדם צבאיות ממוקי בצר בצפון עד זאביק נתיב בדרום, עד שדה בוקר והערבה, הולכים להיות בתהליך חניכה. אנחנו מדברים על 80 שעות. אנחנו לא מדברים על מתנדב שמגיע והולך אלא על אותם מתנדבים שהולכים לעבור עכשיו תהליכי הכשרה וליווי עם עובדים סוציאליים, עם אנשי מקצוע. אנחנו הולכים, כנראה, בשנים הקרובות לתהליכי קיצוצים בכל התחומים, גדולים. אנחנו בתוך התהליך הזה רואים בשורה, גם בקצב ההירתמות – שאתה מבין שיש כוחות איכותיים שכבר היו מחויבים, ומבינים: אנחנו נרתמים – אני רואה בשנה הבאה הירתמות של כוחות נוספים, כי אם אנחנו מדברים על יחידות קידום הנוער, ואם תרצי לשמוע, אחת הנציגות יסבירו את כל המטרייה שניתנת לאותם ילדים, אם נצליח להביא בתהליכים של השנים הקרובות מאות-אלפי שעות – לא של אפיזודות, לא של יחידות חד-פעמיות, אלא עקביות ושיטתיות, המורים הללו יזכו להעצמה.

אין בכל הדברים שאמרת אמירה לגבי החזרת תקציב, כלומר במציאת פתרונות של מתנדבים, שנת שירות וכדומה, או לא שמעתי נכון?

מ-84 מיליון עלינו ל-105 מיליון.

מעבר ל-105.

9.2 מיליון. אישרתי אותם בשבוע שעבר. חיים להב, ראש אגף קידום נוער במדינת ישראל, קיבל חתום עוד 9.2 מיליון שקלים. זה לא מה בכך.

זה מביא אותנו ל-114. כמה שעות זה נותן לנו?

זה נותן קרוב ל-70 אלף שעות.

ואז אנחנו נותרים עם ה-90. בבקשה.

הזמנים המאתגרים הללו זה הזדמנות גדולה לשינויים. אני כאן גם נפגשתי עם נציגי הכוח לעובדים, שנמצאים כאן. יש הבשורה בתנאי ההעסקה של המורים, כי בפועל גם בשעות ובתהליכים שהם יוכלו לעבור, יש בשורה למנהלי יחידות קידום נוער, שבסופו של דבר מורי היל"ה עובדים אצלם, וצריכים להעצים את אותה אחריות כוללת. יש בשורה של תהליך, שאני מקווה שממנו נמצא עוד ועוד, וכבר הבוקר ראשי מוסדות אחרים שואלים אותי: למה לא פנית אלינו כדי לקבל? אני מניח שבתהליך של תוך כחודש וחצי, אוכל לבשר על עוד מקומות, ונקבל כל יחידת נוער – מתנדבים חד-פעמיים שיסייעו, אבל רק מתנדבים שנמצאים בתוך גוף שיכול לתת להם הכשרה, שיכול לקבל מעקב וליווי שיטתי, ובאיזשהו מקום כמו כל משבר כהזדמנות, אנחנו מאמינים שדווקא המשבר הזה לכאורה, שיצר גם תהליך של עיכובים בתחילת השנה, הולך בתהליך של שנה עד שנתיים להביא למצב שאותם ילדי קידום נוער בישראל, אותם 6,000 ילדים, אותם ילדים שנמצאים במעונות חסות עתידים לקבל תהליכים של העצמה ומודלים לחיקוי, שמדינת ישראל תתברך בכך.

תודה רבה. אחרי שחברי הכנסת ידברו, הדיון נפתח.

רק עוד דבר – אבקש מחיים להב, כתוצאה מהשינוי, כדי שנוכל לפנות יותר שעות, תסביר את הנושא של קוד מוסד, את ההחלטה שהתקבלה.

לפני כן, בנוסף ל-9.2 מיליון שקלים האלה, שכבר עכשיו אמורים להיות מוזרמים לטובת השעות, בתקציב 2013 שאתם מכינים, אתם בונים כדי להחזיר את כל השעות?

מעבר ל-114.2 מיליון שקלים אנחנו לא רואים כרגע בתוך התהליכים של הקיצוצים ובתוך שנת התקציב שאינה ברורה, אנחנו לא רואים כל תוספת. כרגע גם, כמנהל מינהל חברה ונוער, בתוך ההירתמות שיש אני מאמין שאנחנו גם נסתדר ללא התוספת, כי גם כך לתוספת הזאת ולקיצוצים ממקומות אחרים, יש המחירים שלהם. ה-114.2 מיליון שקלים זה הסכום הסופי כרגע.

כלומר בכל מקרה אנחנו מדברים על מתכונת של 560 אלף שעות? אני כרגע שמה את המכינות בחוץ. שעות בתשלום. בבקשה.

ההתקשרות הנוכחית על הבסיס של 105 מיליון שקל עומדת על 657 אלף שעות הוראה. אנחנו כרגע נוסיף 78, כמעט 80 אלף שעות- - -

את לוקחת אותנו לתחילת הדיון. על 105 אלף שקלים אמרנו שאין בזה 650 אלף שעות.

ה-657 אלף שעות האלה, לא כולן שעות ישירות, כי הן משולמות למורים עבור העבודה בחופשות. אנחנו כרגע משלימים באמצעות התוספת של ה-9 מיליון, שארז גייס, את שעות החופשה שיצאו כביכול על חשבון הילדים, כדי שלא תהיה פגיעה בילדים.

כרגע אני משאירה את המורים בצד. מנקודת מבטם של הילדים, הם ירדו מ-650 אלף ל-490 אלף. אמרתם שאתם מחזירים כ-70 אלף. זה מביא אותנו ל-560 אלף.

560, 580 אלף שעות ישירות- - -

ואתם אומרים שמזה, זה לא יזוז. כל מה שמעבר לזה – שעות התנדבות.

אבל לפרוטוקול, בשעות מורי היל"ה, מ-650 עלינו מעל 700 אלף שעות, עם התוספת.

למכרז יש רכיבים נוספים, כמו שעות מיומנות, שיש 45 אלף שעות מיומנות, שהן שעות ישירות לילדים בתכנים מאוד משמעותיים של הכשרה תעסוקתית ומנהיגות – אלה שעות הוראה מאוד חשובות, יש אבחונים, יש מבחנים, כלומר יש מערך שלם של שירותים שמחזיק המכרז הזה מעבר לשעות הוראה, והם רכיבים דרמטיים, אני חושבת, להישגי הילדים.

חיים ייכנס לנושא של סמל מוסד, שאמור לפנות תקציב נוסף לטובת שעות השכלה.

ילדי קידום נוער שלומדים בתוכנית, הם באחריותנו. התפקיד שלנו הוא לשמור על ההישגים, ונעשה את כל המהלכים - גם בעבודה מול המורים, גם בהכשרת המורים, גם בהעמדת הכלים, גם בהעמדת הדרכה פדגוגית, כדי שזה לא יפגע בילדים. אנחנו נמצאים במעבר בין זכיין לזכיין, בין צורת העסקה אחת לצורת העסקה אחרת. אנחנו מאוד שלמים עם השינוי הדרמטי שעשינו בצורת ההעסקה של המורים. נצטרך ללמוד לעבוד עם זה. מורים שעובדים משרתית, יעבדו אחרת ממורים שעבדו שעתית. הציפייה שלנו מהם, הציפייה שלהם מעצמם, הציפייה של המרכזים מהם משתנה מעצם העובדה שהם מועסקים העסקה משרתית. כולנו במעבר מאוד משמעותי, ואנחנו לומדים את זה תוך כדי תנועה, כי המטרה של כולנו בחדר הזה היא הילדים. יש שם ילדים שצריכים לקבל את רמת השירות שקיבלו קודם, אם לא יותר.

אנחנו נשתפר כל שנה עם הילדים האלה. אין שימור אלא רק שיפור.

אני רוצה להוסיף, מעבר למכרז ולהצעת המחיר של רשת עתיד, שתפעיל את זה, המשרד ממקורותיו יעמיד לרשות הפעולה רואה חשבון, שיבדקו שהמורים אכן מקבלים את השכר שמגיע להם מהמכרז.

נחמד שבסוף יש מישהו באוצר שחושב שהדברים האלה עולים למדינה פחות. בבקשה, חבר הכנסת חנין.

תודה, גברתי היושבת-ראש, גם על עצם כינוסה של הישיבה בנושא החשוב הזה וגם על צורת הניהול המאוד יעילה שלה.
אני חושב שמסביב לשולחן הזה לא יכולה להיות וגם אין מחלוקת, שפרויקט היל"ה הוא עבודת קודש. זו השורה האחרונה שהחברה מעמידה לרשותם של ילדים, נערים, שהיא בעצם יכולה לקבוע, האם הם יתפתחו לאזרחים, לאנשים שיכולים לעמוד על רגליהם בחברה, או חס וחלילה, ידרדרו למקומות שאף אחד מאתנו לא רוצה לראות אותם. ולכן במדינה נורמלית תוכנית כמו היל"ה היתה גולת הכותרת של משרד החינוך – בכלל לא היו יוצאים בה למכרזים, אלא היו עובדי העלית, המורים המעולים ביותר של משרד החינוך היו נשלחים לזירה הקשה ביותר – עובדים של משרד החינוך, בלי מכרזים ובלי זכיינים ובלי כל השיטות המסובכות האלה וחישובים מסוגים שונים ומשונים. זה מה שהיה צריך להיות במדינה נורמלית, ואני חייב לומר לך, גברתי יושבת-הראש, שאני עדיין לא איבדתי את התקווה שנחיה אי פעם במדינה נורמלית כזאת, ושבאמת אחד הביטויים למדינה הנורמלית הזו יהיה שכך הדברים מתנהלים.

כשאני מדבר על תוכנית היל"ה, גם מנקודת הראות של התוכנית כפי שהיא היום, ברור שצריך להתבצע פה מהלך גם של חיזוק התוכנית והרחבתה, כי נעשית עבודה נהדרת, אבל אני לא חושב שממדיה הם מספיקים ומספקים, וגם חיזוק ועיגון של תנאי העבודה ההוגנים של המורים. אגב, אני מדבר על אותו דבר ולא על שני דברים נפרדים, כי בלי מורים שעובדים עם יציבות, עם קביעות, עם ביטחון – אני הזדעזעתי עכשיו לשמוע את המורה משדרות, שמספר שפתאום אומרים לו: בעצם אין אזרחות. נפל בחשבון. מעבר למסר האיום והנורא שמועבר כך לתלמידים, כי אזרחות – מאוד חשוב, אבל מעבר למסר האיום והנורא שמועבר כך לתלמידים, איזה מסר מקבל המורה, שהוא בעצמו לא יודע? הוא אמור להיות עוגן של יציבות, שהתלמידים מסתכלים עליו, ויודעים שהוא היה שם אתמול, ויהיה שם מחר ומחרתיים, ואפשר יהיה לבוא אליו, והוא בעצמו לא יודע אם הוא נמצא. לכן תנאי עבודה הוגנים והרחבה וחיזוק של השירות הם חלק מאותה נוסחה.
אבל אני שומע שהמערכת הזאת מתנהלת בצורה הפוכה, ואנחנו מגיעים למספר, שלא נקבע – לא לפי הצרכים של המערכת, לא לפי צורכי התלמידים, לא לפי צורכי המורים. נקבע מספר, ומרגע שהוא ישנו, אנחנו עובדים בשיטה של מיתת סדום: אם אי-אפשר לקצץ בראש, נקצץ ברגליים. אם התנאים הם קצת יותר הוגנים ומשופרים, בשורה התחתונה, ואני מציע לעצמנו לא לשחק במספרים, כי לפחות אנחנו כאן בכנסת כבר מכירים את זה. אז השאלה של מספר השעות היא השאלה, כמה התלמיד מקבל. מבחינתנו, זו השאלה. אני מתנצל שאני מעמיד אותה בצורה מאוד פשוטה, אפילו פשטנית. השאלה, כמה התלמידים מקבלים בשעות הוראה, ואם התלמידים מקבלים פחות שעות הוראה, אני חושב שאנחנו מזיקים למערכת חשובה, ראויה. קראתי את המסמך שהכין מר אשל, ואני מברך עליו, מבחינה זו שגם הוא אומר בפתיחת המסמך, שזו תוכנית מאוד חשובה, והיא תוכנית דגל, ומאוד משמעותית למשרד החינוך. אני חושב שזו נקודת מוצא נהדרת לעבודה שלנו. את הקביעה הזו שלכם במשרד החינוך, שאני מברך עליה, יש לתרגם לשפת המעשים. החלק הכי קשה של העבודה שלנו זה התרגום לשפת המעשים. אנחנו בכנסת כל הזמן מדברים על עקרונות נפלאים, ואיכשהו בביצוע זה תמיד יוצא משהו קצת בעייתי.

לכן אני מציע ברמה המעשית, שנקבע שני עקרונות ברורים, שמהם התחלנו: האחד, יש שינוי במעמד המורים – זה הישג חשוב, יש לברך את המורים על ההתייצבות שלהם. הם נאבקו למען עצמם, אבל הם בעצם נאבקו למען מערכת חינוך טובה יותר וראויה יותר לטובת כולנו. נקודת התחלה שנייה – שלפחות לא מקצצים את מספר השעות שהתלמידים מקבלים. מפה צריך להתחיל.

לגבי שנות השירות, ואני אומר את זה ממקום שמאוד מעריך – הבן שלי היה בשנת שירות בחינוך, ואני יודע כמה זה חשוב, אני יודע כמה הוא עשה עבודה, לטעמי, מסורה וטובה, והשקיע בזה 24 שעות ביממה, והוא בחור נפלא, אבל הוא לא מורה. הוא לא יכול להיות במקום מורה, ולא צריך להיות במקום מורה, הוא לא בא כדי להיות במקום מורה. הוא עשה עבודה נהדרת, אבל היא עבודה אחרת. אם אתם יכולים לגייס את המכינות, את שנות השירות להתגייס לעניין הזה – מבורך וראוי מאוד.

הסוגייה הזאת, להבדיל מהרבה סוגיות שניצבות לפתחנו, גם מאוד פתירה. אנחנו מדברים פה במקסימום – עוד 10 מיליון שקלים – זה כסף קטן, לעומת התועלות של החברה הזאת. אנחנו מגלגלים פה מאות-מיליונים בוועדות בכנסת. לכן אני אומר, גברתי היושבת-ראש, אני מציע שבעקבות הדיון הזה תוציאי בשם הוועדה מכתב לשר החינוך עם הערכה גם לשינויים החיוביים שנעשו בתוכנית היל"ה. אנחנו מברכים על כך, אבל לא באותה הזדמנות שנעשה שינוי בכיוון אחד, לקלקל אותו בכיוון השני, אולי מתוך חוסר תשומת לב. מר אשל, אני מניח שהוא לא יתנגד למכתב כזה, אפילו יברך על כך – הוא נשאר חשוף במערכה הזאת, שזאת לא רק המערכה שלו. אני חושב שזה עניין ששר החינוך צריך להתערב בו, צריך לקבל בו את ההחלטה. ההחלטה הזאת צריכה להיות נכונה וערכית, והיא גם לא יקרה. תודה.

תודה. חברת הכנסת אבסדזה, בבקשה.

תודה. לא נותר לי להוסיף הרבה אחרי דבריו של חבר הכנסת חנין. הגעתי מאוחר, אבל הזדעזעתי, ברגע שמדובר בילדים ובתוכנית שזה דלת אחרונה להכניס אותם לחברה שלנו ולא להשאיר אותם מעבר לדלתות האלה. כשמדובר בתוכנית כזאת, וליד זה אני שומעת מילים כמו "ספק" ו"זכיין", אני גם עוד לא איבדתי תקווה, אבל אני מאבדת אותה כל יום – במדינה נורמלית לא הייתי רוצה לשמוע בכלל, אני מבינה שלא נשנה את זה היום כאן בוועדה, ליד התלמידים, ועוד תלמידים כאלה, לשמוע מילים כמו "ספק" ו"זכיין", זה פשוט נשמע נורא. אני משאירה לעצמנו את התקווה שזה ישתנה.
אני בעד שנפנה לשר החינוך, ונגיד לו דבר אלמנטרי: אנחנו לא יכולים לפגוע בשעת הוראה אחת, ולפי החשבון שהספקתי לעשות, יש פה כמעט 100 אלף או 90 אלף שעות פחות. יכול להיות שאני טועה, אבל אתם מבינים במספרים האלה יותר ממני, שהתוכנית לא תיפגע. שעה אחת לא אמורה להיפגע מזה.
ולגבי שנת שירות, מאוד מעריכה מה שקורה בשנת שירות, מאוד מעריכה עבודת מתנדבים, אבל כל אדם אמור לעסוק במקצוע שלו, ועם הילדים אמורים להתעסק קודם כל המורים, עם הילדים בתוכנית היל"ה, שהם יודעים איך לפתוח להם את הדלתות האלה.

תודה. אני עוברת לדוברים. אלך לפי סדר הפניות. יגאל לוי, בבקשה.

שלום, אני בשדרות, מנהל יחידת המתבגרים, קידום נוער וצעירים בשדרות, באגף הרווחה. אני חושב שנעשה פה דיון עמוק ויסודי, ואני רוצה לברך את הוועדה ואת יושבת-ראש הוועדה על כך.

אני רוצה להבהיר, שהילדים האלה, עד שהם מגיעים ללמידה, יש תהליך של חיזור ארוך מאוד. הם לא מידפקים על דלתנו – עזבנו את בית ספר – נכנסים אליכם. עד שהמדריך רוכש את האמון, עד שהוא מגיע ללמידה – צריך לעקוב אחריו, לטפל במגוון רחב של בעיות.

בעקבות המכרז החדש נוצר מצב, ואני לוקח את שדרות כדוגמה, ש-15 אחוז מהילדים לא יכולים להיכנס לתוכנית בכלל. הם יכולים להצטרף לקבוצה קיימת, אבל לא יכולים לעלות על המצבת ולקבל עבורם שעות. ולמה הדבר דומה – למרפאה. אני מדמה את עצמנו למרפאה שצריכה לטפל בילדים האלה, ואנחנו אומרים: חבר'ה, מעבר ל-15 אחוז מהחולים לא ייכנסו אלינו. האם יש מצב כזה במדינת ישראל, שניתן להרשות אותו?

דבר נוסף בעייתי – לב התוכנית היפה הזאת זה למידה פרטנית – מורה מול תלמיד. זה ילדים שנשרו מהמסגרת, שלא יכולים לשבת בקבוצה, ואתה עכשיו נאלץ להושיב אותם, ששה או שבעה ילדים בקבוצה, שכל אחד, יש לו הבעיות שלו, וכל אחד בעולם אחר וברמה אחרת, ועכשיו אנחנו נאלצים להושיב אותם בקבוצה. הילדים האלה, שאנחנו לא יכולים להכניס כרגע בתוכנית על חשבון שעות, אנחנו צריכים לצרף אותם לקבוצות הקיימות.

בנוסף אני חושב שצריכה לצאת מהוועדה דרישה למשרד החינוך, לשר החינוך, להפעיל את מלוא כובד משקלו כדי להציל את הילדים האלה, ולתת להם את מלוא השעות שהם צריכים. תודה.

תודה. לילי הלפרין, בבקשה.

בוקר טוב. תודה על הדיון החשוב הזה. אני מנהלת תוכנית אמת למניעת אלימות, ואני עובדת בעיריית ירושלים כחיצונית עם תלמידי הפרויקט השלמת השכלה כשבע שנים. אני באה להציג משהו מבחוץ, איך אני רואה את זה, ואני פשוט כל כך הזדעזעתי, שאמרתי שהיום אני באה גם לפגישה הזאת.

הקבוצות האלה הולכות ונעשות קשות יותר ויותר. אני עובדת אתם בדינמיקה קבוצתית, העצמה אישית ומניעת אלימות. כל שנה אני רואה אותם בעבודה מולי, והערכים שהם מביאים, הידע האקדמי, הידע באזרחות, בדמוקרטיה הוא פשוט חלש יותר ויותר. זה לא ייאמן.

תחושות הקיפוח שמאפיינות אוכלוסיות מוחלשות באות לידי ביטוי גם כלפי אלה שמיטיבים אתם. הקיפוח ותחושות הניכור כלפי הממסד הן מאוד גבוהות. מה יקרה אם חלילה המקום האחרון שהם יינצלו, ויש סיכוי שיהפכו לאזרחים טובים, מה יקרה אם זה ייפגע? הניכור, הקיפוח והשנאה לממסד עם גופים נוספים כמו ערבים, שמאלנים וכדומה הם כל כך נוראיים, הם עולים בדינמיקה בצורה מאוד בולטת. הם צריכים את העבודה הפרטנית, ואני רואה את הייאוש לפעמים בעבודה הקבוצתית עם התלמידים האלה, עם האמירות הנוראיות.

הבאתי פה דוגמה אחת רק כדי להראות לכם, אילו אמירות הם יכולים לומר. אני בזמן האחרון עובדת אתם על סטיב ג'ובס, סביב הביוגרפיה האחרונה שלו שיצאה, ומה שעבר בחייו. הם שואלים אותי בכל קבוצה אותו דבר: מה קרה כשהוא ידע שיש לו רק זמן מועט לחיות? הם אומרים את זה: אם לי יודיעו שיש כך וכך זמן לחיות, אני אונס, רוצח, מבזבז – אלה הקבוצות שאני מתחילה אתם בספטמבר. 6,000 תלמידים. חלילה אני לא מאשימה את כולם, אבל לא רק משרד החינוך אלא גם משרדים אחרים צריכים לקחת חלק. חייבים לעבור את ההכשרה הפרטנית, להיות בקשר עם המנהלים, כמו שאני רואה שעושים בירושלים – בוקר-בוקר מתקשרים, מוציאים אותם לפעמים מהמיטות.
אני לא רואה תועלת אמתית בעבודה עם מתנדבים לאורך השנים. יש בנות שירות שיושבות אתי לפעמים. הטינה שלהם כלפי הממסד, וזה שרק אדם בוגר בעל הכשרה באמת יכול לעבוד אתם ולא בחורה צעירה – גם על המתנדבים, יהיה קשה מאוד לעבוד אתם. צריך לחזק את המורים כדי להמשיך בעבודת הקודש הזאת, כי אמירות מהסוג הזה גורמות לנו, העובדים אתם, המון ייאוש.

תודה. אתי אלוני, בבקשה.

יש לי תחושה שאנחנו מתקדמים צעד אחד קדימה ושניים אחורה. העיסוק בנוער בסיכון, לפחות לגבי ראשי רשויות מקומיות, היא בבחינת עבודת קודש. מי שלא ראה רשות עם אמא שבאה אליו, שהציו לה את הילד כי הצליחו להוביל אותו למסלול של בגרות, לא ראה אושר. אנחנו בסיורים שלנו ביחידות ובתחנות השונות רואים את זה יחד עם צוותי משרד החינוך, ואנחנו יודעים כמה העבודה הזאת מוערכת. זה בבחינת כל המציל נפש. בזה שפותרים בעיה במקום אחד, ויוצרים בעיה במקום אחר – זו לא שיטה. אני אומרת את זה למערכת ולמי שקובע פה את המדיניות.

אני ודאי רוצה לברך על חיזוק המורים, אבל המורים יצאו להפגין, וזו זכותם, אבל הילדים האלה לא הולכים להפגין, וגם לא הוריהם. ואם אנחנו לא נעשה את המלאכה הזאת, ואני כרגע כנציגת ראשי הרשויות המקומיות אומרת: אין ראש רשות שאני מכירה מ-262 ראשי הרשויות במדינת ישראל, שלא אומר שהדבר הזה חשוב, ולא יכול לתרום משעותיו לטובת העניין. ואני לא רוצה לראות את עצמנו הולכים שוב לראש הרשות, והוא פותח את הכיס ואומר: אני יכול לתרום את השעות, או: אני יכול להשלים את השעות. מה אנחנו יוצרים בזה? עוד פעם פער? עוד פעם מי שיש לו, נותן, ומי שאין לו, לא נותן? איזו מין חשבונאות זאת?

אני מברכת את קידום הנוער ואת העשייה שנעשית ביחידות לקידום נוער, ואנחנו צריכים לעשות הכול כדי להוביל ולאפשר לילדים האלה, למי שמצליחים להביא אותו לשם, לתת את השעות האלה. הטיפול הפרטני הוא הטיפול. אני הגעתי מהצבא, והילדים האלה, זאת התחנה הכמעט לפני אחרונה, לפני התהום הזה, ואם אנחנו לא מצליחים לעשות את זה, זאת חכמה קטנה בעיניי לפגוע במי שלא יכול לצאת להפגין, במי שלא קם בבוקר ללימודים וכו'. אנחנו צריכים לעשות הכול, ואני רואה את ההורים האלה, שבאים לראשי רשויות, שמרימים אלינו את הטלפון, ואומרים: עומדים פה הורים, שלא יודעים מה לעשות עם הילדים, ומתחננים שיצילו אותם. ואתה שומע ראשי רשויות שאומרים: הקדשתי לזה שעות ותוספות. אני חושבת שאנחנו צריכים לעשות הכול כדי לאפשר את התחנה הכמעט אחרונה הזאת, את הסיכוי הזה, שהוא סיכוי לעתיד, להחזיר את השעות, לא לאפשר שיפגעו בשעות, כן לאפשר את ה"פררוגטיבה", במירכאות כפולות, לאותו ילד כן ללמוד בפרטני, כי זה מה שאולי יוביל אותו לאיפוס או לחזור למסלול.

אנחנו צריכים לעשות הכול כדי להרחיב את התוכנית, ואני נדהמת מזה שהכמויות רק הולכות וגדלות. והיחידות צריכות לגדול, ואני שומעת: תגדילו לנו את המקום, את התשתיות. אני לא רוצה לומר, איפה אנחנו טועים, אבל אנחנו מוכרחים לעשות הכול, שלפחות במה שטוב, לא לפגוע, ובמה שמאפשר, לאפשר לו להתקיים.

אני קוראת מכאן גם בשם ראשי הרשויות, גם בשם יושב-ראש השלטון המקומי – אל"ף, להחזיר את ה-100 אלף או 90 אלף השעות האלה כדי לאפשר תוכנית כסדרה. והדבר השני הוא, כמובן, להרחיב, כדי שאולי נצמצם מתישהו את היקף הנערים האלה, שמגיע לאיזשהו סף, שנוכל לתת לו מענה. תודה.

גברתי יושבת-הראש, אני מתנצל – הדיון הזה מרתק, ואני חייב לצאת לוועדת כספים.

תודה רבה. טלי יוגב, בבקשה.

שלום, אני מנהלת את רשות חסות הנוער במשרד הרווחה. אנחנו מפעילים 58 מסגרות חוץ ביתיות לנוער שנמצא בקצה של הקצה, שכבר לא יכול להישאר בקהילה, ומגיע למסגרות שלנו. במחצית מהמסגרות פועלת תוכנית היל"ה, בשאר המקומות הילדים משולבים בקהילה – בעיקר בהוסטלים, משולבים בלמידה בקהילה, אבל ב-27 מסגרות שלנו פועלת תוכנית היל"ה בתוך המעונות כחלק מהמערך השוטף של המעונות.

לגבי התוצאות, אם בתחילת דרכנו עם היל"ה אף אחד לא חשב שהילדים שלנו מסוגלים להגיע אפילו ל-8 שנות לימוד, כי היתה תוכנית שהיא אפילו פרה 8 שנות לימוד, בשנת הלימודים הנוכחית סיימנו כש-50 אחוז מהבחינות שנעשו הן בחינות ל-12 שנות לימוד ובגרויות, ומבחינתנו, אין לזה אח ורע, וזה פונקציה של השקעה בילדים. אין ספק שהקיצוץ שאנחנו חווים אותו, שעובר את ה-30 אחוז, הוא קריטי מבחינתנו. כל שעה שמורים יושבים עם קבוצת תלמידים, זה משמעותי מבחינת איפה הם יהיו כשהם יסיימו את הצו אצלנו, ואיפה הם יצליחו להשתלב הלאה בחיים.

סיימנו עכשיו מחקר אפידמיולוגי ארוך של תוצאות של בוגרים שלנו בחסות הנוער עם הלמ"ס, שהוא מחקר מאוד קשה מבחינתנו ומבחינת מדינת ישראל. יש בו בשני מקומות קרן אור: אחת מתייחסת למשך הזמן שהם נמצאים אצלנו, וזה בעיה שלנו מול בתי המשפט עם אורך הצווים, וקרן האור הגדולה ביותר היא ההשכלה. ככל שהילד מסיים עם יותר שנות לימוד, כך בגרף יורד הרצדיביזם אחרי זה, והיכולת שלנו כמדינה לתת מענה לילד הזה להשתלב אחר כך.
בשליש מהמקומות יש לנו ש"ש, ולא אחד או שניים אלא קבוצה של ששה-שבעה – קבוצה משמעותית. זה לא תחליף למורים. זה נפלא ליד, זה מה שמאפשר לפעמים להוציא ילד מקבוצה של חמישה, ולתת לו את העזרה הפרטנית, אבל זה לא תחליף למורים. אי-אפשר להמיר שעות הוראה של מתמטיקה לבגרות בש"ש. זה לא עובד.

חשוב באותה פנייה שתהיה, שיהיה ברור שגם אם חוזר הקיצוץ, חייבים לתת מענה לגידול במספר הילדים. אחרת נהיה פה שוב עוד שנה.

תודה רבה. נורית טיבי, בבקשה.

אני מנהלת האגף לטיפול בפרט, עיריית פתח תקווה. אני רוצה להוסיף שתי הערות: פגיעה משמעותית שקרתה כתוצאה מהקיצוץ היא העובדה שאנחנו לא יכולים להיות גמישים עם התוכנית. זה היה המאפיין המרכזי שלה, כפי שהיה בעבר. ילד היום יתקשה לעבוד לצד לימודים בתוכנית היל"ה, כפי שהיה בעבר, וזה עוד סיפור שיפגע בתלמידי היל"ה.

מה הקשר?

יש לנו פחות שעות, אנחנו לא מסוגלים להתפרס כפי שעשינו בעבר על כל היום, כלומר שעות לימוד גם בבוקר וגם בערב, וכך יכולנו להתאים תוכנית לכל ילד, לפי צרכיו. היום, עם הקיצוץ הנוכחי, אנחנו מתקשים לעשות זאת – אין לנו מספיק שעות, אין לנו מספיק מורים. היינו צריכים להיפרד מחלק מהמורים, כפי שנאמר כאן קודם.

אנחנו יודעים באיזה עומק של בעיות אנחנו עוסקים, ואני מדברת גם על ילדים עם הפרעות רגשיות קשות וגם על הפרעות התנהגות קשות; ילדים שמצריכים תוכנית אישית, והיום אנחנו לא מסוגלים לספק את זה.

כל מה שנאמר כאן, שמתנדבים לא יכולים להחליף מורים – גם מתנדבים לא יכולים להחליף אנשי טיפול, ומתנדבי קידום נוער – זה דורש גם בשלות אישית וגם מקצועית כדי להחזיק ילדים שבאים ממקומות של דיכאון ושל קושי ושל עבריינות ושל בעיות התנהגות ובעיות משפחתיות מורכבות. אין לי ספק שמתנדבים יוכלו לסייע למערך הקיים כיום, אבל הם לא יכולים להחליף – לא מורים אבל גם לא אנשי טיפול.

תודה רבה. גילה קלדרון, בבקשה.

שלום, אני מנהלת את האגף לחינוך על-יסודי וקידום ילדים ונוער בעיריית תל-אביב-יפו.

במסגרת תפקידי יש לי מבט-על על הילדים בכל הרצף. בעוונותינו, אלה הילדים שנכשלנו, ולא הצלחנו להחזיק אותם בשום צורה במערכת. אם היום שר החינוך והמנכ"לית מדברים על חוק האכלה, החוק הזה לא חל עליהם, כי לא הצלחנו להכיל אותם בתוך המערכת.
אם הילדים האלה היו במערכת, רובם ככולם היו בכיתת חינוך מיוחד. ממוצע התלמידים לכיתת חינוך מיוחד זה עשרה. הילדים היום בעוז לתמורה היו עולים לנו כ-40 שעות. היו צריכים להשקיע בהם הרבה יותר מיליונים. הם עולים בזול למדינה, הילדים האלה, ומזלזלים בילדים. המדינה חייבת על כל ילד כזה, לתת לו שעות כמו שמגיע לו. זה מזעזע, שיש לנו היום ילדים, שאנחנו מדברים על 8 שנות לימוד, אבל יש. איך ייתכן שילד, ועילם לא מקבלת כל ילד; רק מגיל מסוים, כלומר ילד בן 14 צריך ללמוד 8 שנות לימוד. אנחנו מבינים על מה אנחנו מדברים? היא אמרה: 50 אחוז. מצד שני, יש פה ילדים שעושים בגרות מלאה. כל המערכת נכשלה, והילדים האלה עושים בגרות מלאה או בגרות חלקית. זה נותן להם טעם לחיים, זה מחזיר אותם לחברה. לא ייתכן שנוותר על הילדים האלה.

ואגב, חיים להב, ידידי יקירי, שאני יודעת שבפנים הוא בוכה, טבע את המטבע: לא מוותרים לאף אחד, ולא מוותרים על אף אחד. ופה מוותרים.

מה כל העוז לתמורה? מעבר לשכר של המורים – בסופו של דבר עוז לתמורה, השינוי הגדול הוא שכל ילד יקבל שש שעות פרטניות. הילד במערכת הפורמלית, שיכול ונמצא בתוך המעטפת, וכל מינהל חברה ונוער, ויקבל סבסוד לטיולים ולספרי לימוד – הכול נפלא. עשו מהפכה ענקית בחינוך, וזה גם אופק חדש, זה אותו דבר – המהפכה פר התלמיד זה השעות הפרטניות, ושם קבוצות של ששה ילדים. הילדים הנורמטיביים. הילדים האלה לא יכולים ללמוד בקבוצות של ששה, כי הם היו נשארים בכיתת החינוך המיוחד שלהם. זה ילדים שלא מסוגלים להסתגל למערכת, שצריכים טיפול מיוחד. מתנדבים זה נפלא – יש לנו בנות שירות לאומי ויש לנו ש"ש כמה שאתם רוצים בכל המסגרות שלנו של קידום נוער בעיר ואחרות – הם נפלאים, עושים עבודה נהדרת, אבל הם לא מחליפים איש טיפול, ובטח לא מורה.

אני אמרתי תמיד שהמורה הכי טוב ילמד בכיתה הכי חלשה, ולא הפוך. הם צריכים את המורים הכי טובים, את אנשי הטיפול הכי מקצועיים, כי אנחנו נכשלנו בהם, בלהחזיק אותם. אנחנו חייבים להם.

מבחינה תקציבית, המדינה חוסכת עליהם כסף. זו פשוט שערורייה.

עשינו מהפכה נהדרת לטובת המורים, ומי שמשלם את המחיר זה התלמידים הכי חלשים בחברה. ושוב – הם ייכנסו לנו מהדלת האחורית ומהחלון. הילדים האלה לא מתאימים גם למסגרת של מפתן. יש לנו עירוני קריירה בעיר, שאנחנו מפעילים עם משרד התמ"ת, והם לא מגיעים גם שם. אלה ילדים שלא יכולים להגיע לבית ספר, לשום מסגרת נורמטיבית, וכל המעטפת הטיפולית שהם מקבלים, מצליחים להביא אותם למקום הזה. אין להם כוחות, להביא את עצמם. לכן זו חובתנו לא רק להחזיר את המשאבים שניטלו, אלא להוסיף משאבים.

תודה. עינת, בבקשה.

אנחנו מודים לארז אשל שהחזיר חלק מהקיצוץ, אבל צריך להחזיר את כל הקיצוץ.

אף אחד מאתנו לא היה מוכן שאת הילדים שלו ילמדו חבר'ה שסיימו לפני חודשיים את הבגרויות שלהם. ולתלמידים שלנו, ההורים שלהם לא ייצאו לרחוב, והם לא ייצאו לרחוב, אז אנחנו צריכים לעשות את זה בשבילם. אלה תפקידים מקצועיים, וצריך אנשים מקצועיים. בשום אופן אי-אפשר לדבר על שנת שירות, כשמדברים על קיצוצים של שעות – זה לא מקביל בשום צורה.

אכן יש שיפור מסוים בתנאי העסקה, אבל כשמקצצים בשעות ההוראה, אין שום שיפור. יושבים פה עומר ומקסים. אני לא חושבת שאפשר לדבר אתם על שיפור בתנאי ההעסקה, כשאין העסקה.

תודה. תמר קנימח, בבקשה.

שלום, אני מנהלת המחלקה לקידום נוער ברעננה.

אחרי כל הדברים הנפלאים שאמרו פה, לא נשאר הרבה מה להוסיף. לפני הכול אני רוצה להודות לארז אשל, שבכמה שבועות הצליח להביא את הבשורה עבורנו – חצי ממנה לפחות. זה לא עניין של מה בכך, ואנחנו מאוד מעריכים ומוקירים. הוא מתזז בכל הארץ. יש פה חבר'ה בסיכון אמתי. החברים שלי פה דיברו על הסיכון הזה. אני, מה שיכולתי לתת אצלנו בעיר, 20 אחוז ילדים היו מסיימים בגרות מלאה – דבר שמי שמכיר את מערכת החינוך ברעננה יודע כמה בתוך המערכת הפורמלית שדיברה עליה גילה קלדרון, כמה משקיעים בתוך המערכת, ואם הם כבר נפלטו מתוך המערכת ומגיעים אלינו, זה באמת נקודת הסוף עבורם. לקום בבוקר, להביא אותם מהבית, כפי שהוא תיאר – אין תחליף לדברים האלה. ילדי השירות האלה, נוער השירות – יבורכו, אנחנו צריכים אותם לצד מה שכבר היה ובתוספת למה שכבר היה. אותה תקרת זכוכית, 5,000 ילדים מתוקצבים, בזמן שסיימו בשנה שעברה 6,700, 1,700 תוספת, ואנחנו מתחילים ממספר כל כך נמוך – זה לא הגיוני.

אנחנו היום לא פתחנו עדיין את שנת הלימודים מסיבה מאוד פשוטה: אני לא יכולה לבוא לתלמיד שבא אליי אחרי כל התלאות שהוא עבר בדרך, ומבקש ללמוד ספרות, ואני לא יכולה לתת לו; מבקש ללמוד לשון, ואני לא יכולה לתת לו, כי קיצצנו מקצוע ועוד מקצוע. אין שעות לתת למורים. בשנה שעברה סיימנו עם 20 אחוזי הצלחה בבגרות מלאה, 0 אחוז יהיה השנה, וזה נתון מאוד חשוב לילדים האלה, ולא רק להסתכל עליהם כחצר האחורית. אם הם רוצים כבר, ואנחנו מביאים אותם למצב שהם אוספים את הכוחות ומגיעים, אני לא חושבת שמישהו יכול להעלות על דעתו, לקצץ דווקא אצל הילדים האלה. תודה.

תודה. שלי מידד, בבקשה.

אני נציגת מועצת תלמידים ונוער ארצית. אני רוצה להתייחס לנקודה של קיצוץ השעות – בתור תלמידה באולפנה, אנחנו לומדים מ-08:00 עד 15:45 - זה הרבה שעות. אם לא היו לי השעות האלה – זה נותן לי יחס אישי, וזה שווה זמן וגם שווה כסף. אלה גם החברים שלנו, זה העתיד של כולנו. אם נקצץ את השעות האלה, זה יפגע בנוער ובעתיד, וגם בבגרויות. לא כל הנוער יכול ללמוד שעה שלמה בכיתה. אם לא נתמוך בהם – אמרו שיש תקציב, אבל למה לקצץ את השעות? החברה שלנו תלויה בזה.

תודה. חן אמרגי, בבקשה.

שלום, אני גר בקריית אתא, לומד בתיכון רוגוזין. אני תלמיד כיתה י"ב. כשהגעתי להית הספר בכיתה י' הייתי במכינה לבגרות, כלומר אם לא הייתי עובר את מקצועות הבגרות, הייתי מסיים ב-13:00, יוצא עם תעודת חצי בגרות, ואם לא היה לי המכוון, היו לי 200 שעות חיסור, הייתי מועמד להיות במסגרת של היל"ה. הייתי קם ב-11:00, לא רציתי ללכת לבית הספר, אבל מה מצאתי במסגרת החינוכית של בתי הספר – את המש"צים והמועצות. זה חיזק אותי מאוד, ולכן אני ממשיך ללמוד לתעודת בגרות מלאה. אני חושב שכמה אבני דרך שהיו לי במהלך שנות הלימודים מכיתה י' עד י"ב זה אנשים משנות השירות, זה המורים ובשבילי במיוחד זה מדריכי השל"ח. מדריך השל"ח שלי אישית הלך להנהלה, וגונן עליי הרבה פעמים.

אני מכיר את הילדים האלה, כי הם למדו אתי בכיתה י'. הם באמת מקללים. הם מגיעים מאפס ערכים, אפשר לומר. האמת – אם תקצצו, נאמר, שבעה בקבוצה, לא תצא מזה שום תועלת, ואפשר לבטל את כל התוכנית, כי התלמידים האלה באמת מגיעים לרמת בוטות חריפה. אם תבטלו הכול, את השלוש בקבוצה, לא תהיה כל תועלת. כשאני מגיע הביתה, אני לא עושה שיעורי בית, וכך גם התלמידים האלה. תקצצו להם בשעות – כשיהיו בני 25 ירוויחו 4,000 ש"ח, יהיו עובדי קבלן. זה לא נעים, כי אדם צריך לרכוש השכלה, כפי שאני רוכש עכשיו השכלה בסיסית, מינימום.
לגבי הש"ש, אחד מהם היה אח שלי, לכן אני במסגרת מועצות תלמידים ונוער. הוא שינה הרבה בבית הספר שלי. הש"ש האלה תורמים מאוד. מורי היל"ה יכולים לעבוד אתם. הש"ש יכולים להיות חברים של התלמידים במסגרת היל"ה. זה יעצים אותם, הם יכוונו אותם. התלמידים במסגרת היל"ה יראו בהם מי שמדבר אליהם בגובה העיניים, ולא מורה שבא לעזור, אבל יותר נעים כשאתה מדבר עם חבר. אני אפילו מציע להוסיף – שילמדו עוד. תודה.

תודה. ברכת קלימשטיין לוי, בבקשה.

שלום, אני פה בכובעי לא המקצועי אלא בכובעי הציבורי התנדבותי – יושבת-ראש ועדת נוער במפלגת העבודה. ראשית, אני מודה לעינת וילף על הכינוס המהיר, גם בפגרה. זו הכנסת במיטבה, שמטפלים בבעיות ושואלים שאלות בזמן אמת, ולא רק כדי לכנס כל מיני מסמכים בדיעבד, וגם על האפשרות שנתת למי שרוצה, להשמיע את דברו – גם זה מבורך ונדיר במחוזותינו.
חסר לי לשמוע מאנשי המקצוע, האם יש מדיניות לגבי כמה תקציב אנחנו אמורים להשקיע בתלמידים של היל"ה לעומת תלמידים רגילים, אם הם היו נשארים במערכת, כלומר אם ילד רגיל בכיתה י' מתוקצב על-ידי מדינת ישראל ב-100 ש"ח לשנה, האם ילד בהיל"ה מתוקצב יותר או פחות? האם מישהו עושה את החישוב הזה, או יוצאים מנקודה שיש 105, 120, ומחלקים למה שיוצא? האם יש מדיניות בנושא התקצוב של ילדים בסיכון לעומת ילדים במערכת הרגילה?
השאלה השנייה היא האם נעשית חשיבה לטווח הארוך? כי אחד הדברים שלי הפריעו בדיון הוא שהכול נעשה מהרגע להרגע. יש פה אי-ודאות גדולה גם לילדים וגם למורים – מתחילים את ספטמבר, יודעים, לא יודעים, ולא משנה כמה שעות. עצם העובדה שאנחנו נמצאים בדיון הזה בספטמבר, אי-ודאות זה קריטי. גם אם יש קיצוץ, עדיף שיידעו אותו חצי שנה מראש, וייערכו, מאשר ברגע האחרון. השאלה, אם ב-2013 יש מדיניות שאומרת שאם היום יש 1,000 ילדים כאלה, בשנה הבאה צפויים להיות 1,500 – איך נערכים לזה תקציבית, או הכול מתחיל ונגמר בכמה כסף יש, ומחלקים אותו למה שנשאר? הייתי שמחה לקבל תשובות לשאלות האלה.

תודה רבה. אני רק מציינת שגילה קלדרון ביקשה להוסיף לפרוטוקול שהיא חברת הנהלת איגוד מנהלי מחלקות החינוך, והיא ייצגה אותם בדבר זה.

בזאת מסתיים סבב הדוברים. אתייחס לכמה דברים, ואז אנשי משרד החינוך יכולים להתייחס לכל מה שנאמר, ואז אסכם את הישיבה.

אני רוצה שתתחילו לבנות תוכנית להכנסת פעילות היל"ה לתוך משרד החינוך. נקבע לזה תאריך, ותתבקשו לבוא לוועדת החינוך, ולהציג תוכנית שאומרת איך החל משלב מסוים הדבר הזה נמצא בתוך משרד החינוך ולא במכרזים מכל סוג שהוא. התוכנית הזו חייבת להיות. גם אוסיף את זה לדברי הסיכום. נרצה לבקש דוח חקירה פנימית, שתקיימו בתוך המשרד, על איך התנהל המכרז הזה, ואיך הגענו למצב שאלה היו תוצאות המכרז. נרצה את זה גם לצורך דיונים אחרים במכרזים וגם כדי להציג את זה לאוצר לגבי ההתלהבות שיש לפעמים לאוצר ליציאה למכרזים, ולהראות להם מה קורה בשיטה המפוארת הזאת.

נשאלו פה השאלות על נקודת המבט של התלמידים. בסופו של דבר זו נקודה מרכזית, אם לא המרכזית, וצריכה להיות תשובה, לאיך מחזירים את השעות. יש כמה נושאים שנדונו כאן בחודשים האחרונים, והם פחות חשובים ממה שיש כאן. אם אתה רוצה להביא לשר רעיונות, וזה יהיה גם בדברי הסיכום שילכו לשר – סבסוד טיולים – פחות חשוב מזה, מלגות ליציאה לפולין ובכלל יציאה לפולין בגיל תיכון – פחות חשוב מהתוכנית הזאת, מיליארד שקלים לצהרונים שאמורים היו ללכת לבני מעמד הביניים, שהלכו בסוף לחרדים וערבים – פחות חשוב, וזה מיליארד שקלים. ואלה דברים שרק נידונו כאן בשבועות האחרונים, אם אתה צריך להציע למשרד החינוך ולשר, מאיפה להביא את 8 מיליון השקלים שחסרים לכם לטובת השלמת השעות במלואן. גם הוועדה תצא באמירה ברורה של להחזיר את השעות במלואן מנקודת המבט של התלמידים, כי יש פה מסר איום ונורא, ולכן זה צריך לחזור למשרד החינוך.

לא ייתכן שמורים שנאבקים על מעמדם, המינימום שמגיע להם, בסוף מקבלים את המסר שזה בא על חשבון התלמידים. גם אם זו לא הכוונה, זה יוצא כמעט ציני ונקמני, כאילו מישהו תכנן, ואני יודעת שאף אחד לא תכנן, אבל ככה זה יוצא. כאילו אומרים למורים: כשאתם נאבקים על המינימום שנדרש כדי שאתם תוכלו לעשות את העבודה שלכם, זה יהיה על חשבון התלמידים. זה משדר מסר של מורים נגד תלמידים, כשהמסר הוא בדיוק הפוך: ככל שמחזקים את המורים – זה לטובת התלמידים. לכן לא ייתכן שמשרד החינוך, גם מבלי שהתכוון, וברור לי שאיש לא התכוון, יוצא במסר שבסוף נשמע כמו: ראיתם, נאבקתם על הזכויות שלכם – בסוף נדפוק את התלמידים, ובגלל שיודעים שמורים בסוף באים לתפקיד שחשובים להם התלמידים, מסר כזה הוא מסר שמשתק מאבק על מעמד המורים ועל הזכויות.

שמעתם כאן דברים מאוד ברורים לגבי שנת שירות. אני חושבת שהקונצנזוס הוא חד-משמעי. נדמה לי שזו גם העמדה שלכם, אבל אתם מחויבים לעמדה הרשמית של משרד החינוך. אלה אנשים שהתנדבותם היא מבורכת, רצויה. הם לא אנשי המקצוע. אם רוצים לבנות תוכנית של איך אנשי מכינות צבאיות עובדים עם נוער בסיכון – מצוין, זו יכולה להיות תוכנית דגל נהדרת, אבל לא כתוכנית משלימת שעות, לא כתוכנית שמחליפה מורים בשום צורה שהיא, וגם זה יהיה בדברי הסיכום.

יותר מכך, כשיש אמירה במשרד החינוך, שניתן להחליף נוער לא מיומן, עם כל הכוונות הטובות ואיכויותיו האישיות, ניתן להחליף מורים בנוער הזה, אתם משדרים מסר לגבי מה דעתכם על מקצוע ההוראה. זו לא הכוונה, זה לא מה שאתם רוצים לשדר, אבל זה המסר שעובר – שמקצוע ההוראה הוא לא מקצוע שצריך להתקבל ולהכשיר אדם ולהיות מוכן לו, וכמו שאמרת, שהמורים הטובים ביותר יהיו אלה שילכו לאתגרים הגדולים ביותר. אתם משדרים את המסר ההפוך. לכן זה רעיון מבורך, זו תוכנית מבורכת כתוכנית נפרדת. ולהפעיל מתנדבים זה בכלל לא דבר קל; זו תורה בפני עצמה, והיא תעלה לכם כסף, וזו תצטרך להיות תוכנית בפני עצמה, לכן אם אתם רוצים להתחיל תוכנית של שימוש בש"ש, לעבוד עם נוער בסיכון, היא תוכנית נפרדת שצריך לתקצב אותה בנפרד. היא לא תוכנית שחוסכת לכם כסף. היא תעלה לכם כסף, וצריך לחשוב עליה בנפרד.

אבקש את ההתייחסות לדברים שנאמרו כאן. אתם כאן בחזית. נשלחתם לחזית, ואתם עונים לשאלות. אנחנו יודעים שכוונותיכם טובות, ואתם עושים לילות כימים כדי לקדם את הילדים. חלקכם חדשים, ונקלעתם למצב שלא אתם יצרתם אותו, ובכל זאת כאן אתם נציגי המערכת, ולכן אנחנו פונים אליכם ככאלה, ומבקשים תשובות ככאלה. שום דבר אינו ברמה האישית אלא בהיותכם נציגי המערכת. בבקשה.

יושבת-ראש הוועדה, קודם כל, זו זכות בשבילנו להיות פה, וזו זכות בשבילנו להתמודד עם נושא זה. גם בשיחה עם כל עובדי מינהל חברה ונוער, שאמונים על החינוך הערכי במסגרת הפורמלית במדינת ישראל, אותם אתגרים מכינים אותנו לאתגרים גדולים יותר שעתידים להיות בשנים הקרובות. אנחנו מזוהים ומזדהים עם כל מה שאנחנו אומרים.
לפני שאסכם, אבקש מחיים להב, תציג בתוך המסגרת של התיקונים את הבשורה עם סמלי מוסד ואת התהליך שהושג בתוך הדבר הזה והמשמעויות, וגם את הכוונה הראשונית, ואנחנו מודעים לזה שהפעלת מתנדבים זה אתגר – לאן פנינו בשלב הראשון עם המתנדבים, אבל התהליך, וגם את זה נשמח בעוד תקופה מסוימת להציג – את ההתפתחויות ואת ההישגים. בבקשה, חיים.

אתייחס לשתיים-שלוש נקודות – רוב הדברים נאמרו, וחשוב היה לשמוע אותם.
המיקוד של הדיון היה במורים ובשעות הוראה. יש מערכת תומכת למידה של מדריכים ליד המורים. נכון ל-2012 משרד החינוך הגדיל את היקף התשתיות שלו ברשויות המקומיות. הגדלנו את תשתיות הפעילות שלנו מ-130 רשויות מקומיות ל-160 רשויות מקומיות. לצד זה הגדלנו את היקף העובדים לקידום נוער עובדים חינוכיים טיפוליים, שעושים את כל העבודה המלווה את ההוראה ותומכת בהוראה ומביאה את הילד לתהליך הזה בעוד כ-100 עובדים נוספים – מ-750 ל-850 עובדים נכון ל-2012. אלה דברים שתוך כדי תנועה, ומתוך התהליך הזה, בתוך המהלך שאנחנו מדברים על נוער מנותק.

הפעולה היא מורכבת, היא גם מפעילה את המערך הטיפולי וגם את המערך ההוראתי, ולצדה יש מתנדבים עד היום. אני חושב שהמהלך שארז מדבר עליו, אנחנו מנסים לחבור אליו, מדברים על ש"ש, על מכינות, הוא מהלך שמלכתחילה מכוון לא להחליף את מהלך ההוראה, לא להחליף את המורים – אנחנו דורשים תואר שני מהעובדים, אגב, אלא מערך תומך, משלים, גם בשעות וגם בפעילות משלימה. למשל, חלק מהבעיה של רשויות נופלת על תקופת החופשות, שהיום אנחנו משלמים אותה, ובעבר הן היו שעות מול הילד. חלק מהפעילות הזאת – פעילות שדה, פעילות יציאה, פעילות חברתית, יכולה בהחלט להיות מונגשת על-ידי כוח האדם המתנדב האיכותי הזה, ואני מאמין שזה בהחלט יהיה תוספתי, מעבר לשעות שצריכים לגייס אותם, והדברים נאמרו.

באחרונה קיבלנו אור ירוק לצאת כבר השנה בניסיון להעביר חלק מהיחידות לקידום נוער למודל של קוד מוסד, להחיל את הפעילות הזאת כמוסד רגיל – זה גם עלה בדיונים הקודמים של הוועדה. המשמעות היא שלא כולם, אפשר יהיה להוביל אותם למודל הזה, כי זה מודל מאוד קשיח. לקוד מוסד יש תנאי כניסה ותנאי הפעלה וכו'. אנחנו רוצים שיישאר גמיש – הפעילות הזאת נעשית 365 ימים בשנה, לאורך כל השנה יכול להיכנס ילד ולצאת. זה לא מודל בית ספר רגיל. במעונות של החסות אין קיץ. את הפתרון הזה נצטרך לתת גם במודל המיוחד הזה. יש לנו אור ירוק לפילוט, ואני מקווה שנצא עוד השנה לפילוט. זה יביא לנו משאבים נוספים משכר הלימוד לסל הפעילות, מהשעות שאנחנו משלמים מהתקציב של המכרז לשעות שהמשרד מממן, וכל המעטפת תמשיך להינתן על-ידי המשרד, על-ידי הקבלן. זה חלק מהמכרז. המכרז לקח בחשבון את המהלך הזה, והוא חלק מהפתרון.

בכלל, לאורך כל השנים אנחנו פותחים שנה עם X ילדים, וגומרים אותה עם Y ילדים. אנחנו מתחילים עם 5,000 ילדים, ומגיעים ל-6,700 ילדים של תנועת ילדים פנימה והחוצה. זה גם מספר שאנחנו צריכים לבדוק אותו, אם להישאר אתו, להרחיב אותו, כי היום החסות מדברת, לצערי, על פתיחת עוד כמה מוסדות – שירות בתי הסוהר, שלא נמצא כאן, מדבר על פתיחת כלא נוער, בעיקר ביטחוניים – בקיצור, כל הדברים האלה הם פעילות שאנחנו צריכים לכסות גם מבחינת החוק וגם מבחינת התקציב. היא מורכבת, אבל התהליכים הם אף פעם לא בתחילת שנה. אנחנו יודעים מה התמונה היום, ואני בטוח שחלק מהפערים האלה ייסגרו תוך כדי תנועה גם בגיוס כספים וגם בפתרונות שאנחנו מציגים היום.

אגב, אם נער נשר ממערכת החינוך הרגילה, השעות שלו נגרעות מאותו בית ספר?

כן.

האם ילכו אחרי הנער?

זה מתקציב שכר לימוד רגיל.

אבל כיום מצד אחד, זה נגרע מבית הספר, אבל בעצם אף אחד אחר לא מקבל את זה.

בית ספר מקבל לפי קבוצות. המעבר לשכר לימוד ישחרר חלק מתקציב השעות. במערכת החינוך העל-יסודית כל המורים הם לא עובדי משרד החינוך, כלומר גם אם אנחנו עוברים לסמל מוסד, עדיין המורים מועסקים על-ידי רשות מקומית – בכל המערך העל-יסודי.

כל התקצוב של הנוער, הכול הוא אחר.

יש לזה הרבה חסרונות. במודל הזה נחזור וניתקע עם חלק מהפעילויות, אבל לכן אנחנו מנסים פה לבנות מודל אחר, ויש לנו אור ירוק, לעשות את זה. אני מקווה שנצליח לעשות את הפילוט המיטבי בעניין הזה.

יושבת-ראש הוועדה, ראשית, להתייחס לדבריו של חבר הכנסת דב חנין, שאמר דברים חשובים מאוד, אבל חשוב לציין – כיום אין, כנראה, מקום בעולם שהיחס והטיפול והצמיחה בטיפול בקידום נוער, דומה למה שקורה במדינת ישראל – גם בהיקפים, גם בנגיעה. אוהבים לומר שבכל מקום אחר, אם נסתכל גם במדינות אירופה, כשאתה מגיע עד הקצה, ומטפל באותם תלמידים ובאותם ילדים, והאתגרים גדלים. נכון – כמות בני הנוער במדינות רבות בעולם קטנה והולכת ביחס לצמיחה ולכמות הנוער ולכמות האתגרים.

השר והמנכ"לית מעורבים בנושא ברמה היום-יומית, כולל ביום חמישי בלילה, כולל ביום ששי בבוקר ובמוצאי השבת האחרונה. הדבר עומד לפתחם. עלינו לדעת שכשאנחנו מדברים על החינוך ועל היקפו, וצוין כאן – כל תלמיד שנפלט מתוך בית ספר תיכון, בסופו של דבר אנחנו רוצים לקלוט אותו, אבל אם היו יושבים פה עכשיו מנהלי בתי ספר, והיו מדברים על לאיזה כוח אדם הם זקוקים כדי לממש את תוכנית ההחלה בצורה מלאה כדי לשמור את התלמידים, אנחנו יכולים לשחק עם השמיכה לכל מקום שאנחנו רוצים. אנחנו מבקשים ורוצים, וניתן מענה שמשתפר והולך.

המתנדבים – ואני שמח על הדברים שנאמרו פה – אני חושב שהם יעשו דברים חשובים מאוד, ויעבירו מסר חשוב מאוד וכולל. עלינו לדעת שאיכות הנוער שאליו אנחנו פונים זה אותו איכות נוער, שאם היו מתגייסים, ולא דוחים את הגיוס בשנה, זה נוער שסטטיסטית, רובם היו מפקדים, מפקדות, קצינים וקצינות בצה"ל, והיו עוסקים בחינוך עם אותם בני נוער. ברור לנו – הם לא מחליפים מורי ואנשי הוראה מיומנים. הסיסמה שאותה טבע מר חיים להב: לא מוותרים לאף אחד ולא מוותרים על אף אחד – תמשיך להתקיים. כל ילד שלא יהיה לו פתרון, כולל בשדרות, יגיע לחיים להב, ואם יצטרך, גם יגיע אליי, ואנחנו נמצא את הדרך לתת פתרון. אני גם מאמין, מתוך המפגש עם מורי היל"ה, שיש שיפור, והשיפורים הללו חשובים, בתנאי העסקתם ושכרם והעברת אחוז גדול מהם להעסקה משרתית, מעצם האישיות שלהם נמצא רבים מהם משקיעים שעות נוספות רבות בהתנדבות לטובת אותם ילדים, וממילא הילדים האלה ייצאו נהנים.

אנחנו חיים כאן בתנאים של תקציב של צמיחה מוגבלת. כל תקציב, והדרישות הן רבות, והתחומים הם רבים. אומר לנו חבר מועצת תלמידים ארצית שללא אותו מורה של"ח שלו, הוא לא היה יושב פה היום. אם הייתי יכול היום להוסיף תקנים – תשאלי מנהלי בתי ספר תיכוניים של מעל עוד 300 מורי של"ח כדי לתת מענים באותם בתי ספר. הבוקר, כשנפגשתי עם תמר, מנהלת המחלקה לקידום נוער ברעננה, היא הציגה לי את המטרייה הכוללת שניתן בתוך המערך של קידום נוער. הלוואי שבתהליכים שבכל שנה את אותה מטרייה כוללת של קידום נוער מדינת ישראל בתוך האתגרים שלה תדע להגדיל את התקציב הכולל, כי כדי לתת את המענה בתקופה הזאת אנחנו צריכים כל תקציב נוסף שיהיה במדינת ישראל.

משרד החינוך ברחל בתך הקטנה בוחן, האם יהיו פתאום בשורות תקציביות בשנת התקציב הבאה, ואנחנו נדע להילחם בשביל ילדי קידום נוער ובשביל החינוך בישראל.

תודה. אני מסכמת את הדיון. ראשית, אני מודה לכל המשתתפים – גם שהעלו את הנושא והביאו אותו לידיעת הוועדה, שגם דיברו, ודיברו גם על דברים קשים, וגם על אנשי משרד החינוך, שהציגו את הבעיות וגם את המאמצים שנעשים.

יש פה הסכמה מלאה, שמדובר בתוכנית חשובה, מוצלחת, וכשהיא מצליחה, והיא נוטה להצליח, היא תורמת לחברה ולעתידם לא רק של אותם ילדים שעוברים דרכה אלא לכל החברה בישראל. לכן יש אינטרס מובהק, לשמור עליה, לחזק אותה ולהגדיל אותה.

אני מבקשת כך: אחד, לבחון תהליך שבו התוכנית מתחילה להתנהל במתכונת, ואני שמחה לשמוע על הנושא של הסמל מוסד, באופן שבסוף זה יהיה הכי קרוב שיש לבית הספר – גם במודל תקצוב שנבנה מלמטה. שהמורים ייכנסו תחת ההסכמים הקיבוציים הכלליים, שיהיו מורים רגילים של מערכת החינוך. גם אם הרשות המקומית מעסיקה, אם רשת עתיד מעסיקה, המורים נחשבים מורים של ההסכם הקיבוצי. איך מתקרבים למקום הזה כדי לא להגיע למקום של המכרזים המאוד לא מוצלחים האלה.

ארצה לבקש סיכום חקירה פנימית על אופן ניהול המכרז, ומה קרה בדרך.

הוועדה חושבת, ואני חושבת שגם אתם חושבים כך, שמשרד החינוך צריך לדאוג שמנקודת מבט התלמידים לא יהיה מסר שחיזוק מעמד המורה בא על חשבונם. המורים אינם עומדים כנגד התלמידים. המצב הוא בדיוק הפוך: חיזוק המורים הוא חיזוק התלמידים. לכן אנחנו מצפים לשמוע ממשרד החינוך, כיצד משלימים את אותם 8 מיליון שקלים כדי שמנקודת מבטם של התלמידים השעות לא ייפגעו. כאמור, יש המקורות – גם בתנאים כמו שתיארת, של תקציב מוגבל, יש דברים שמוציאים עליהם היום כסף, שהם פחות חשובים מהתוכנית הזאת לעתידה של מדינת ישראל, וציינתי מה הדברים האלה. אני בטוחה שיש לעוד אנשים עוד רעיונות.

לגבי שנת שירות, אני מברכת על האמירה החד-משמעית, ששנת השירות לא תהיה במקום המורים, לא תהיה במקום המלווים, והשעות שהם תורמים לא ייספרו כשעות שמשלימות את השעות החסרות.

הן ייספרו כשעות לטובת הילדים. הילד לא ייזרק לרחוב. חשוב לדעת. לי יש אחריות, שהילד יהיה עם דמות שהיא מרשימה.

אני לוקחת את התיקון. מאחר שאין כאן התחייבות של המשרד, שהשעות לא ייספרו במקום שעות הליווי, אנחנו דורשים לא לספור את השעות האלה במקום שעות הליווי. אלה שעות מבורכות. אלה לא השעות שצריך להחזיר. ובשום מקרה לא מדובר על החלפה של אנשי מקצוע ובזילות של תפקיד שלהם.
נעביר את הסיכום הזה למשרד החינוך. נמשיך לעקוב. נבקש לראות את התוכניות ארוכות הטווח שעליהן דיברנו, בעוד כשלושה חודשים. נקבע דיון בוועדה.

לגבי הדברים קצרי הטווח, נמשיך לעקוב בימים ובשבועות הקרובים.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:55.>