PAGE
14
הוועדה לבחינת בעיות העובדים הזרים
30/07/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול >
מישיבת הוועדה לבחינת בעיות העובדים הזרים
יום שני, י"א באב התשע"ב (30 ביולי 2012), שעה 10:30

<סיור באתר בנייה תדהר>

חברי הוועדה: >
ניצן הורוביץ – היו"ר
יעקב כץ

>
זכריה אביגל - ממונה הכשרה בתעשייה ובניין, משרד התמ"ת

מוטי כידור - סמנכ"ל כספים וכלכלה, התאחדות הקבלנים

שמעון דבוש - יועץ, הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבניין

אריה בכר - בעלים של תדהר

ד"ר גלעד נתן - ממ"מ

רפאל חלף



משה משעלי

בת שבע פנחסוב

הדס צנוירט
<סיור באתר בנייה תדהר>

שלום רב, אני מתכבד לפתוח את הסיור באתר הבנייה תדהר. בבקשה.

שלום. אתן היסטוריה קצרה, כי היא חשובה מאד להבנה של כל הנושא. אנחנו היינו הראשונים שהתחלנו בזה, לנסות להכניס את העובדים הישראליים להתחיל לעבוד. זה משהו שהתחיל לפני חמש שנים, משיקולים לא של מחסור בעובדים; בתקופה ההיא דווקא היו עובדים. אמרנו שאנחנו רוצים, אם אנחנו רואים שהמשכורות הן משכורות מאד יפות לעובדים הזרים – היו שם תקנות חדשות של הממשלה, שהעלו את המשכורות, מדוע שלא ניקח ישראלים – זו לא תורה גדולה, בטכנולוגיות שאנחנו משתמשים, שהן טכנולוגיות מתועשות.

שם זה תבניות פלדה, שמרימים אותן עם מנוף, עושים מהן איזשהו סנדוויץ', שמים בפנים ברזל – לא כל כך פשוט, אבל אפשר ללמוד את זה. עשינו קמפיין, מינינו מנהל – אודי ענפי, אלוף משנה. מינינו אותו כמנהל של העסק הזה, עשינו צוותי חשיבה – איך עושים, מה עושים, והתחלנו קמפיין מסודר בתוך הצבא אפילו כדי לקחת כמה שיותר אנשים שהם בוגרי יחידות, וגם לא בוגרי יחידות, כדי לתת גרעין שיכול לעשות את העסק הזה.

הטבות כספיות, מגורים ליד האתרים כדי שיהיה קל להגיע – שכרנו דירות, הבטחה, שאם יעבדו שנה בחברה, ניתן להם כרטיס טיסה – עולם ומלואו. אני מציין את זה, כי היה לנו גם רצון וגם כל הלוגיסטיקה וגם הרבה כסף שהשקענו בזה. אני חושב שהיינו קצת תמימים במחשבה שאנחנו יכולים לקחת את כל זה על עצמנו. זה לא צלח, כי זה הוצאות אדירות ולוגיסטיקה וכל מה שסיפרנו.

בשלב מסוים התחלנו גם לדבר עם ההתאחדות.

בואו נעבור לשם.

בוקר טוב, ברוכים הבאים. אנחנו בסיור רשמי של ועדת עובדים זרים של הכנסת. נמצא אתי כאן היושב-ראש הקודם של הוועדה, יעקב כץ. כאן יש צוות הוועדה ואנשים שמעורבים במיזם שנקרא בונים ישראליים. הרעיון של המיזם הזה הוא להכשיר עובדים ישראליים בענף הבנייה.
הוועדה הזאת אמנם נקראת ועדת עובדים זרים, אבל אנחנו מעוניינים באופן עקרוני, שיהיו יותר ישראליים ופחות זרים, ככל שניתן. הדרך להשיג את המטרה הזאת עוברת בהכשרה מקצועית ובשיפור תנאים של עובדים ישראליים.

אנחנו עוקבים מקרוב כבר כמה שנים אחרי המיזם הזה, שבעינינו, הוא הצלחה גדולה. שמעון, כמה קורסים היו? 14, נדמה לי?

התחלנו את ה-16.

מאות אנשים, שזה אנשים שהם יוצאי צבא, בדואים, כל מיני חבר'ה מכל מיני מקומות סיימו בהצלחה את הקורס, והשתלבו בעבודה כעובדים באתרי בנייה בכל הארץ. בעינינו, הקורס הזה הוא סימן לכך שאין דבר כזה, עבודה שישראליים לא רוצים לעשות, כי גם לגבי הבניין אמרו: ישראליים לא יעבדו בזה, צריך כל מיני אחרים. בעינינו, זה לא נכון, והקורס הזה הוא הוכחה, שאם נותנים את התשומות הנכונות ואת ההכוונה הנדרשת, ישראליים באים גם לעבודות האלה, והם עובדים טובים מאד – אולי אפילו יותר טובים מעובדים אחרים.

לצערנו, אנחנו מקיימים את הסיור הזה כאן ועכשיו, כי הקורס החשוב הזה – כל המיזם הזה – זה הרבה קורסים – כמעט עמד בפני סגירה בגלל, בעינינו, אטימות או קוצר ראות של גורמים שונים, ובראשם משרד האוצר. אז קודם כל, אני שמח שנפתח הקורס – זה בהולץ – ואנחנו באמצעות הסיור הזה רוצים לתת זריקת עידוד מחודשת לפרויקט כדי להחיות אותו, להגדיל אותו, ולאפשר לעוד צעירים להיכנס למקצוע הזה, לענף הזה, לבנות לעצמם קריירה, כך שכל הגורמים הנוגעים בדבר, ייצאו נשכרים – אלה שעובדים, המעסיקים, וכמובן, הציבור שייבנו לו בתים. לכן אנחנו כאן הפעם.

כפי שאמרתי גם בדיונים בכנסת, אנחנו נעשה כל מה שאנחנו יכולים כוועדה בכנסת וכחברי כנסת – מכל המפלגות, אגב – כדי לדחוף את הפרויקט הזה, לתת לו רוח גבית, ובכל מקרה – וזה הדבר העיקרי – למנוע את סגירתו או את צמצומו, כי זו, בעינינו, טעות קשה. זאת ההקדמה הקצרה שלי.

יש פה מישהו ממשרד האוצר?

לא.

קודם כל, ברוכים הבאים לאחד מהאתרים של תדהר. זה האתר הגדול ביותר שלנו. אנחנו בונים כאן 1,000 יחידות דיור סך הכול, כמעט בבת אחת. בערך 700 נמצאים כמעט בשלב אחד של בנייה, ועוד 300 ייפתחו, בעזרת השם, מהר מאד, ובסך הכול נגמור את כל השכונה הזאת, כי אנחנו גם עושים את התשתיות וגם את הפיתוח וגם את הכבישים, ויש לזה יתרון גדול, כי אנחנו עושים אותה כשכונה אחת.

מי הקונים?

הקונים הם כ-500 אנשים ממבצע חבר, שאנחנו עשינו בשנה הקודמת – של קבע- - -

הם, אגב, לא יכולים למכור את הבתים אחר כך, נכון? לפי ההוראות.

יש להם מגבלות, נדמה לי, לשנה מהיום של האכלוס. אני לא מכיר את זה, אבל יש כללים. אנחנו גם פתחנו את זה למכירה לקהל הרחב – אזרחים מכל המקומות – מראשון. באים לקנות כאן בדרך כלל זוגות צעירים. אנחנו מאד נהנים כאן בהצלחה הגדולה של הפרויקט. השכונה הזאת היא שכונה מדהימה בסך הכול. אנחנו מאד גאים בה.

בעצם החברה באה ברוח הדברים שאתה ציינת, כלומר אנחנו לא באים כל היום וצועקים: תביאו עובדים זרים, תביאו עובדים זרים; אנחנו לאורך השנים אומרים: חסר כוח אדם מקצועי לעבודות הרטובות – גם אמרנו למה בדיוק חסר, כי אם בשנים הקודמות היה מחסור גם בתחומים אחרים, היתה קונסולידציה של עובדים לתוך התחומים האחרים, ואם זה באינסטלציה ואם זה בחשמל ואם זה במקצועות אחרים כמו גבס, נכנסו לעבוד עובדים ישראליים, גם ערבים וגם יהודים, כמו כל התחומים, וכמעט השוטרות נסגרו. יש מתי מעט עובדים זרים שעובדים במקצועות האלה.

עוד חשוב לציין, שהענף עבר שכלול גדול מאד כתוצאה מהמצוקה בעבודת ידיים. אם קודם היה הכול בעבודת ידיים, הרוב עבר לתיעוש, במידת האפשר, כדי שכמה שאפשר נוריד את כוח האדם- - - . היו לנו תקופות שונות. תקופה ראשונה, שעשינו לבד, את המאמץ הזה סיפרתי לך. היתה תקופה נוספת, שבה את אותם קורסים שנפתחו אנחנו קלטנו אנשים, וחברות אחרות קלטו את האנשים. סטטיסטיקות, מה קרה עם זה – אתם מכירים מאתנו. קיימת בעיה - ואני לא חושב שהיא קשורה לתגמול, כי בסך הכול המשכורות הן משכורות גבוהות – קיימת בעיה, לבוא ולהשית הכול רק על העובדים הישראליים, שאולי ייקלטו. בסך הכול זה בדרך כלל אנשים צעירים, שבאים לתקופה קצרה. בתחום הזה, וכנראה גם בתחומים אחרים, יש עקומת למידה – אתה לא יכול לעבוד שלושה חודשים, לדעת לעבוד כמו שאתה עובד הרבה שנים, כמו שעובד עובד זר, ולכן כנראה, זה תמהיל, שבהתחלה אולי יישען הרבה מאד על העובדים הזרים, ואולי, בעזרת השם, אם נצליח לעשות כאן הרבה - ויש לי תוכנית גם לעניין הזה – נצליח לדחוף את הישראליים פנימה, אבל זה לא שבוקר אחד קמים ואומרים: עובדים ישראליים.

איך הניסיון שלכם עם הישראליים?

תכף אסביר לך בדיוק, כי יש לנו בזה הרבה מה לספר, כי אנחנו בתוך העסק הזה. אנחנו אחת החברות המובילות בהעסקת עובדים ישראליים, גם אם זה לא מתשלם ועולה הרבה כסף, והחבר'ה האלה יגידו לך.

לכאורה לא משתלם.

נכון. יש דברים מעבר לכסף. בסוף אנחנו חברה כלכלית.


כשאני מדבר על לעשות תמהיל, זה לא בישיבה כאן, אלא מישהו צריך לשבת ולחשוב, איך אנחנו מביאים את העובדים הישראליים. זה לא שאנחנו עושים קורס, ומגיעים; זה אולי מתחיל גם בפרסום – כמה זה ענף טוב, ושהאמא תגיד לשכנה שלה: הבן שלי הולך לעבוד בבניין.

זה מתחיל בחינוך, ואחר כך פרסום.

זה לגרום לזה שאנשים יבואו עם רצון, עם אתגר, ולא יגידו: אני בא שלושה חודשים והולך. היתה לנו תוכנית בזמנו, והצענו.

אמרנו שהקורסים זה מצוין; צריך רק לראות, איך את הקורסים האלה, נותנים זריקה כספית, שבאה לגשר בחלק ממה שעולה לקבלן, כי אם אני קולט עובד ישראלי, ונגיד שאני יכול לקבל עובד פלסטיני, אז אני אומר: אם אני מנהל של חברה, מה אני צריך, בשביל להביא כסף – בלי ציונות – לוקח, כנראה, את הפלסטיני. אבל אני לא רוצה לקחת אותו; רוצה לקחת את הישראלי. לכן צריך לראות, איך מגשרים בעניין הכספי. זה קיים היום, כנראה לא מספיק טוב, ואפשר לדבר על זה.

במקביל צריך לקיים החלטות ממשלה. היתה החלטת ממשלה, להביא 8,000 עובדים. לא מגיעים. מגיעים 20 פה, 30 שם, 40 כאן. אתם צריכים להבין, שהנזק שנגרם לענף כתוצאה מהדבר הזה הוא ולמדינה הוא נזק גדול. המחסור בעובדים מעלה את המשכורות בצורה קיצונית.

והבולגרים שדיברו עליהם?

תכף נראה. אנחנו היום לא יכולים לדבר עם העובדים. מדברים עם העובד – הוא לוקח את הדברים, והולך למישהו אחר. היום יש מחסור גדול בידיים עובדות ועבודות רטובות.

אני הייתי במקום הזה לפני שנה ומשהו, כשישבתי עם פרופ' אקשטיין ועם כצל'ה, והיינו בדיונים, ושמענו את הצעקות שלו, איך הוא אמר את זה – training on the job. עברה שנה שלמה, לקחנו ישראליים, עשינו training on the job, אבל זה לא מכסה את זה, שחסר עובדים. כשחסר עובדים, גם עובדים זרים וגם עובדים ישראליים, מחירי העבודה עולים. יש השלכות לאיחורים גם על המחיר של הדירה, ובסופו של דבר המטרה של הממשלה בהורדת המחירים- - -

אנחנו יכולים לדבר על כל הדברים האלה בכנסת, ואנחנו עושים את זה. בוא נדבר על מה הניסיון שלכם כאן באתר, מה קורה פה.

אני רוצה שתדברו גם עם עובדים ישראליים, ותשמעו גם אותם. כשמדברים על בניית מערך מסודר, הצעתי גם שתוך כדי זה שאתם מכשירים את העובדים, וצריך לקלוט אותם, ואם יהיו עובדים זרים, מישהו אומר: אם יהיו עובדים זרים, לא יקלטו את הישראליים, ובוא נראה שיקלטו קודם את הישראליים. אני אומר: יש אפשרות שמישהו יגיד: תמורת 30 עובדים זרים שאתה קולט, 40 עובדים זרים, אתה צריך לקלוט מתוך הקורס 3 עובדים. אפשר לסדר את זה. אבל אין אפשרות היום לקיים את הענף הזה בלי עובדים זרים. אנחנו מיום ליום מגיעים למקום עוד יותר לא טוב.

יש פה חבר'ה ישראליים שעובדים אצלנו – כבר כמה זמן באתר הזה?

שנה וחודשיים.

אנחנו נתנו להם שני בניינים, הצמדנו להם מנהל עבודה- - -

אלה חבר'ה שלמדו בקורסים שלנו?

בוגרי הקורסים, ובהתחלה היו לנו מעט, אז אספנו כאלה שנפלטו מחברות אחרות, כי לא הסתדרו, ואספנו גרעין, נתנו להם שני בניינים. הם חבר'ה נהדרים, אנשים זהב טהור. אנחנו נהנים לעבוד אתם, אבל לא קל להם. אנחנו עכשיו המשכנו לפרויקט אחר יחד אתם, פרויקט נוסף.

כמה ישראליים יש לכם כאן בפרויקט?

פה בפרויקט יש 14 יוצאי מלט"ב, יש עוד מורכב, כי היינו צריכים גם מקצוענים, אז הבאנו מכוח אדם, אבל ישראליים – תגברנו את הקבוצה בעוד ארבעה-חמישה, ובהתחלה בשביל הגרעין, בשביל שיתחילו לעבוד, הבאנו קבוצה של מולדובנים, שהם יהיו המקצוענים, שילמדו אותם. התחלנו עם שמונה מולדובנים, ונכון להיום, אחרי שכבר קלטנו עוד אנשים, והחבר'ה התחילו להיות מקצוענים, התחילו ללמוד, ירדנו, וכרגע אנחנו עומדים רק על שני סינים, כלומר כל הקבוצה מורכבת מישראליים ומשני סינים.

כמה בסך הכול עובדים בשני הבניינים?

21 עובדים.

זה תהליך של אנשים שצריכים גם ללמוד. כדי לעבוד בקבוצה צריך להיות צוות. זה מרכיב מאד חשוב. אני חושב שהצלחנו להגיע די טוב לתמהיל של צוות. הראיה לכך, שכשהיתה לנו ישיבת הנהלה החלטנו שלמרות שפה היתה עלות נוספת, שאנחנו רוצים להמשיך אתם לבניין נוסף, ומקבלים בניין כבר לא של שמונה ותשע קומות אלא בניין של 15 ו-17 קומות, כולל חניון. זה כבר – אתה לוקח אותם, ואומר: מפה אני יוצא. גם כשעשיתי פה שיחה לחבר'ה, אמרתי: שכר הלימוד פה נעשה, אתם הולכים לבניין השני, לפרויקט השני, ומבחינתנו – קבלן לכל דבר; אתם צריכים להראות שאתם יכולים.

אני בקשר הדוק עם שמעון – הוא ממלט"ב, קרן לעידוד הבנייה, ועם גבי. אריה התחיל לדבר, כשהגענו לפה בהתחלה, חיילים משוחררים, ניסינו לעשות את זה לבד – הבאנו 80 עם תנאים, עם הכול. זה לא צלח. השניים האחרונים עזבו אותנו אחרי שנה – אחד לחו"ל, אחד רק לקבל את המענק וכו'. היום, לדעתי, אם לא תהיה זריקת עידוד לפרויקט של מלט"ב, אחרי שניסינו, לדעתי, זאת מכת מוות, כלומר אם כרגע סוגרים את זה בגלל בעיות תקציבים, ואין תוכנית ארוכת טווח, והתוכנית חייבת להיות ארוכת טווח, כי עקומת הלמידה היא- - -

כלומר אלה שהגיעו אליך דרך מלט"ב זה סיפור אחר לגמרי מאשר אלה שקלטת אותם- - -

אחר לגמרי. אלה שקלטנו אותם, קלטנו 80 עם דירות שכורות והסעות מהבית עד האתר והטבות וכרטיס טיסה וחבר מביא חבר ומה שאתה לא רוצה – לא נשאר אחד. האחרונים, נשארו שניים, והכשרנו אותם להיות קבלני גבס. הם עשו לנו בניין שלם לבד, ובסופו של דבר הם החליטו להיות עצמאיים, כי אמרו: למדנו שנה. זה לא תופס. דרך מלט"ב יש לנו הליווי, התמיכה. אם אני צריך שלושה אנשים, אני לא צריך להרים טלפונים, פרסומים; יש לי האנשים שמסיימים קורס – אני לוקח אותם, הם יודעים אם יש כאלה שנפלטים, יש הכיוון. ברגע שאנחנו עושים את זה לבד, ואדם נפלט, הוא נעלם בארץ. פה יש כיוון. אם לא תהיה תוכנית ארוכת טווח, ולא נצטרך להילחם כל הזמן – אני מרגיש שאני שייך למיזם – לא נצטרך להילחם כל פעם על כל שלב, על עוד כסף ועוד כסף – ברגע שהפרויקט הזה ייגדע, לדעתי, יעברו המון שנים, כי יגידו: ניסינו, לא הצלחנו, נגמר הסיפור, ואז מתחיל כל הבלגאן. וזה חייב להיות במקביל, כמו שאריה אמר.

יש פה מישהו מהתמ"ת?

אני אתן לכם דוגמה. יש פה בחור, אדי, הגיע אלינו ממלט"ב לפני שלוש שנים, בקורס הראשון. הוא עבד, הוכשר, היה ברזלן, היה תפסן. היום הוא מנהל העבודה של הקבוצה הישראלית, כלומר יש לנו גם תוכניות לגבי אנשים שמחזיקים פה מעמד. המטרה היא, ואני חשבתי, רק שזה לא יצא לפועל, שבזמן הזה כבר נקלוט שתי קבוצות, והגרעין שפה יתפלג, ונקלוט עוד. זאת עבודה קשה.

מה התוכניות? אחרי הישיבה שהיתה אצלו בחדר דיברו שיקדמו את זה. איפה זה עומד, הקורסים הבאים?

על הקורס הזה שפתחתי היו 300 פניות. 80 ראיינו פיזית, קלטנו 26, כי זה הכסף שיש. תביאו כסף.

יש לך פה מישהו מהתמ"ת? איפה זה עומד?

הקורס שנפתח הוא הקורס האחרון, והמספרים שאנחנו מדברים – אנחנו דיברנו עם האוצר בשנה שעברה על 1,000 פועלים בשנה. כמה מאות בשלוש שנים, 300 אנשים, זה כלום. אם אני לא מביא 1,000, זה כלום.

צריך גם לקחת בחשבון את הנשירה – לא משנה אם זה ישראלי או סיני – יש נשירה. כשמביאים 300 – אני לא יודע בדיוק את האחוזים – 50 או 60 אחוז נשארים.

יש כאלה שמתקדמים, ואני מפרגן להם – הולכים להיות מנהלי עבודה. כשיש לי עובד זר, הוא בא לכאן לחמש שנים, הוא תפסן.

בבוקר דיברתי עם שלום. אין ספק, גם שמענו עכשיו מהבחור הזה, שהחבר'ה שנקלטו דרך הקורסים שלנו, ה-16 הזה שעכשיו נפתח- - -

בתדהר יש לנו 30 כאלה. פה בקבוצת השלד- - -

אנחנו בתמ"ת יחד עם כל השותפים פתחנו 16. הקורס האחרון נפתח בשבוע שעבר. אנחנו זועקים, ואני מבקש מחברי הכנסת – אנחנו זועקים לאוצר לתקציב. לנו יש כל התשתיות. אתם רואים שהם מתקבלים בחברה בצורה הכי טובה שיכולה להיות. הם נקלטים בכפפות של משי. לנו באגף אין כסף, לצערנו. אמר לי שלום: תגיד להם שיביאו כסף – נפתח לא שניים, לא עשרה- - -

איפה השר שלכם? יש לכם שר.

עכשיו בישיבת ממשלה. מקצצים עוד 50 מיליון שקל.

עכשיו הוא הולך לזעוק על משהו אחר.

מורידים עוד 50 מיליון שקל. מאיפה זה יירד?

בואו נשמע קצת את החבר'ה. בבקשה. מאיפה אתה בארץ?

מבני ברק.

ספר, איך הגעת לפרויקט, מה המסלול שעברת, מה למדת, איך הגעת עד הלום.

אני מגיל קטן רציתי להיכנס לתחום הבנייה. לא ידעתי איך להיכנס. במקרה יום אחד הסתכלתי באינטרנט, היתה פרסומת יפה עם עתיד, עם קורסים, שגם משלמים לך עליהם. אמרתי: למה לא?

זה היה אחרי שהשתחררת?

השתחררתי, עבדתי. עשיתי את כל המבחנים, התקבלתי, סיימתי את הקורסים. הגעתי לפני שלוש שנים. שמו אותי בקבוצה. הגעתי לבניין של 30 קומות. אמרו לי: מה אתה רוצה לעשות? אמרתי שלא משנה לי. אלה אנשים שאין לך יותר מדי שפה אתם. התחלנו לעבוד, היה קשה. הישרדות.

זאת היתה קבוצה של רומנים, מולדובנים.

אלמלא מנהל העבודה, שלקח אותו באופן אישי כמו ילד, כמו בן, וגידל אותו – דבר כזה יכול לקרות בחברה כמו תדהר, שאכפת לה מהאנשים, ומגדלים את האנשים. בחברה שלא אכפת להם אחד מהשני, הוא פשוט הולך לאיבוד, ואחרי יומיים עוזב את העבודה.

אין ספק, שהוא מוצא עבודה זה פקטור מרכזי.

זה מתחיל מלמעלה.

לא תמיד.

מה קרה משם?

הבנתי את המקום שלי, שאני לא הכי מומחה, למדנו ממש את הבסיס בלימודים, אז התחלתי לפצות בזריזות, ואנשים ראו שאולי אני לא הכי מקצועי, אבל לפחות אני זריז ומשתדל. אמרו הצוות: לא תישאר פה. לאט-לאט אמרו אנשים: כל הכבוד, אחרי כמה חודשים טובים. עד אז היה קשה, כי גם הייתי לבד. אין המעטפת, כמו שיש היום – 15, 20 איש יושבים יחד ואוכלים. זה לא היה ככה. הייתי אאוטסיידר. היינו שלושה, והתראינו רק בבוקר ומדי פעם בסוף היום. לפעמים היינו רואים אחד את השני. כשאנשים באים בקבוצה של 16-15 איש, ויש לך ראש – יעקב, שמעון, זאת אווירה אחרת – יש שפה.

איך אתה רואה את המשך חייך?

בענף הבנייה.

הוא אמור לצאת בנובמבר לקורס מנהלי עבודה. הטופ של תקופת ההכשרה זה עכשיו. כמובן, החברות מסכימות לעניין הזה – אנשים ילכו לקורס מנהלי עבודה, שהוא ממומן ברובו.

ואתה אמור אחרי הקורס לחזור לתדהר?

ואם הוא לא יחזור, אני אחכה לו מתחת לבית...

למרות שהפועלים מרוויחים לא רע בכלל, אפילו יותר ממנהלי עבודה.

כמה זה, פחות או יותר?

הוא לא יענה לך על זה, כי הוא מתבייש. אני אענה. יש כאלה שמגיעים, עובדים פה עוד בשיטה של פרמיות, של מדד, ויש כאלה שמגיעים ל-11 אלף שקל נטו. יש כאלה שמגיעים ל-8, 9. זה תלוי, כמובן, בוותק של האדם, במקצועיות שלו, בשעות העבודה שהוא נמצא באתר. אם אדם שבועיים או שבוע, או כל פעם יש לו משהו אחר, עובד 150 שעות, ואחד 200 שעות, כמובן הפרמיה תתחלק באופן כזה, שמי שהיה יותר באתר, כלומר המשכורות, בגלל שאנחנו עובדים בשיטה אחרת, הן יחסית גבוהות. אנשים, לדעתי, לא מתלוננים על המשכורות אלא יותר מתלוננים, במירכאות, כי זה קצת עבודה יותר קשה, הם מגיעים הביתה עייפים. זה פקטור מאד משמעותי, כי כשמגיעים הביתה ב-18:00, 19:00, והחבר'ה שלהם בשעה 16:00 מגיעים הביתה, ויוצאים, זה פקטור מאד משמעותי. לכן אני אומר שאנחנו צריכים פה תמיכה רחבה של כולם – בעיקר של קרן לעידוד הבנייה, משרד התמ"ת. אם זה לא יהיה, עוד שנה, כמה שננסה, לא נצליח. זה תהליך מאד ארוך. חייבת להיות תוכנית רב-שנתית, כי כדי שאדם יהיה תפסן, שאוכל לתת לו תוכניות, ולסמוך עליו עם עוד צוות, זה 5-4 שנים, כלומר מרגע שאדם מגיע – כמובן, יש אנשים שלומדים אולי אחרי שנתיים-שלוש, אבל עקומת הלמידה היא בין 4 ל-5 שנים. מה שאנחנו מתחילים היום, אותו אדם יוכל להיות עצמאי ולטייל בארץ מחברה לחברה, אם הוא רוצה, עוד 5-4 שנים.

מה שהוא אומר פה בעצם, וזה גם מה שאמרנו בישיבה, שאם אתה עושה עצירה, אתה לא מתחיל אחר כך, גם עם 100 מיליון שקל, מאותה נקודה. לדעתי, משבר האמון ההדדי יהיה כל כך גדול, שזה לא יתחיל בכלל.

לכן אנחנו לא רוצים שזה ייפסק. אנחנו רוצים שזה ימשיך. נעשה סיבוב קצר, נראה את האנשים במקום.
(סיור)

שלום, חברים. אנחנו במסגרת הוועדה שלנו רוצים לעודד את הפרויקט הזה של שילוב עובדים ישראליים, הכשרת עובדים ישראליים ושילוב עובדים ישראליים בענף הבנייה. בעינינו, זה חשוב מאד. אתם כולכם בוגרי הקורסים, עכשיו נפתח הקורס ה-16, ואנחנו באנו הנה כי לצערנו, רוצים לסגור את הפרויקט. אנחנו חושבים שהפרויקט הזה הוא חשוב ומוצלח, ואתם הוכחה, שאם נותנים את ההכשרה ואת התנאים, גם ישראליים באים לבניין ועובדים טוב. אנחנו רוצים שעוד אנשים יעשו את זה, ושאתם לא תהיו האחרונים שסיימתם את הסיפור, וזהו. לכן באנו הנה לאתר הזה, לראות אתכם באתר. אני רוצה שתספרו לוועדה ולכל המבקרים על הניסיון האישי שלכם, על העבודה שלכם, כי אנחנו רוצים שעוד אנשים יעשו את זה, לכן חשוב לנו לשמוע את החוויה האישית שלכם בעניין הזה. בבקשה.

אני משה, בן 30, עובד שנתיים בתחום הבניין עם מקור של מלט"ב. כשבאתי, לא ידעתי כלום. באתי לפה, דימה לימד אותי מהיסוד עד הסוף. עכשיו אני בהתקדמות, לקראת להיות ראש צוות. בתדהר אני שמונה חודשים.

איך העבודה עם האנשים?

נהדרת. חבר'ה ישראליים – ממש כיף לעבוד אתם.

יצא לך לעבוד גם עם זרים?

כן.

איך העבודה, בהשוואה עם זרים?

בקושי מדברים, לא אותה שפה. עם הישראליים גם עוזרים אחד לשני, גם מבינים, וגם, כמה שהעבודה קשה, צוחקים, מרימים אחד את השני.

לאן אתה מכוון בעתיד?

בינתיים להמשיך. אני אוהב לעבוד. להתקדם כמנהל עבודה. הכול פתוח.

תודה. בבקשה.

אני משה משעלי, כאן מיוני 2011. עבדתי פה עם מולדובים יותר מחצי שנה, שבעה חודשים, עם עוד בחור אחד, גדי. למדנו מהם הרבה, אבל זה הגיע ל-60 אחוז, שאני יודע את העבודה, ושם זה נעצר. למשל, כל ההעמדה של תבניות השיש והפילוס שלהן, שזה נחשב לעבודה הכי קשה כביכול, לא נתנו לנו ללמוד את זה. הם שמרו את הסוד המקצועי אצלם, עד שיום אחד קרה מקרה, שהם ראו עם המנופאי, הוציאו אותם מפה. אנחנו, כמו שאומרים, קפצנו לים – לקחנו מכשיר, הבאנו תבניות, ולא ידענו כמה שאנחנו יודעים. הכול התגלגל ככה. עכשיו הגיעו שני סינים שעוזרים לנו. אנחנו לומדים מהם. אנחנו עכשיו שולטים בעסק. אם הם עכשיו בשנה למדו 20 פטנטים, שמנו גם בהעמדת תבנית, אנחנו למדנו את 20 הפטנטים האלה, ולמדנו עוד 30 מהראש – פיתחנו עוד 30, כדי לקצר עבודה.

כמה אתם פה סך הכול ישראליים באתר?

13-12.

תודה. בבקשה.

אני התחלתי פה מתחילת הפרויקט, ביוני. גיליתי שבהתחלה אתה לא מחזיק פטיש כמו שצריך, ולאט-לאט אתה לומד את כל הקשירות, את כל הזוויות, כמו שצריך. התפתחתי כאן.

ואתה מתכוון להישאר בעבודה?

כן.

אני שואל את כולכם – מה הדבר שישאיר אתכם בענף להרבה זמן?

כסף.

רק ישראליים, זה מה שישאיר אותנו.

בבקשה.

אני הגעתי לענף הבנייה אחרי שהשתחררתי מהצבא. פה אני נמצא חצי שנה. עבדתי עם פלסטינים, עם סינים, אבל פה זה שונה. כשאתה עובד עם ישראליים, זה שונה. אמנם למדתי מהם הרבה.

במה זה שונה?

שאני אמציא שיטת עבודה לפלסטיני שסבא שלו גם היה תפסן – זה ההבדל. יש לנו ראש שקולט. זה לא מתמטיקה, לעבוד בבניין. זה ידע וראש פתוח. צריך עוד ישראליים. כשיהיו עוד ישראליים, זה יוכל להיות בעוד חברות – לא רק בתדהר. כמו שהיום לסין יש תאגיד, שזה הקרן לעידוד הבנייה, יכול עם אותו תאגיד לעבור מחברה לחברה. הציפייה שלנו פה בישראל, כמי שאוהב לעבוד בבניין, שגם אני בתור פועל - עוד עשר שנים, לא יודע מה, יהיה משבר – אני אוכל לעבור לחברה אחרת, ואדע שיעסיקו אותי שם. זה העתיד שלנו בבניין. אני רוצה להמשיך להיות עובד.

אם רוצים שבאמת יצליח כל הפרויקט הזה, צריך לקחת דוגמה מתדהר, שלוקחת קבוצה של ישראליים, שני בניינים מאפס, ונותנת להם להרים אותם. אם אני, למשל, לפני זה עבדתי שנה שלמה בחברה- - - , שמו אותי עם עוד פועל ישראלי, וזרקו אותנו במרתף, לנקות ולהרים שיש – פה זה אחרת. פה אתה עובד, מרים את הראש, ורואה ישראליים. קצת קשה – אתה רואה ישראליים.

בבקשה.

שלום, אני אנטון, מאשדוד. הגעתי לפה דרך הקורס. זה הבניין הראשון שלי. אני עובד פה מאוגוסט בתור ברזלן. אני מבסוט.

איך אתה רואה את ההמשך, מבחינתך?

ממשיכים לעבוד, ומתקדמים. צוברים עוד ידע, עוד ניסיון, ובסוף אהיה מנהל עבודה.

מה אתה חושב שאנחנו כמדינה יכולים לעשות כדי לעודד את זה, להביא עוד אנשים?

לעשות יותר הסברות בקשר לבנייה, בכנסים של חיילים משוחררים לעשות עמדות הסברה.

איך אתה שמעת על זה?

דרך אתר האינטרנט.

בבקשה.

אני חושב שהיום הבעיה בכלל היא בתבנית של צורת הגיוס – שהולכים לגייס רק חיילים משוחררים. יש עוד הרבה ישראליים שהם בני 30, 35, שהם עובדים, אבל הם לא יכולים להיכנס למיזם, כי הם מבוגרים.

בקורס הזה יש לי שלושה מבוגרים, אחד בן 36.

אנחנו מכירים מישהו שלא קיבלו אותו.

הרוב זה חיילים משוחררים.

לא צריך להתמקד רק בחיילים משוחררים. חייל משוחרר עוד לא יודע מה קורה אתו. יש הרבה פועלים שהיום עובדים, וצריך להכניס אותם לקרן – אנשים שכבר עובדים בבניין, ולהכניס אותם, כי כדי לבנות גרעין אתה צריך להביא עוד אנשים מקצועיים. שלושה חודשים בקורס – אני לא יודע מה למדתי שם. למדתי את זה מזמן.

כצל'ה, בבקשה.

צריך לדאוג שיהיו עוד קורסים, זה הכול.

אני בן 32. התחלתי לעבוד בבניין אחרי הצבא, עשיתי עבודה מועדפת. אני בעבר איש מחשבים בצבא. התחלתי לעבוד, ראיתי שאני קולט הכול מהר, וככה נשארתי. עכשיו אני כמעט 10 שנים בבניין בתור מנהל עבודה. התחלתי בברזלנות, הרבה שנים הייתי ברזלן.

בתור מישהו שהתחיל בענף לפני שהיה המיזם הזה, מה אתה חושב על כל הפרויקט הזה?

מעולה.

איך הישראליים שמגיעים דרך המסלול?

הלוואי שיגיעו עוד, כמה שיותר. אני עבדתי המון – גם עם מולדובים, גם עם ערבים מהשטחים. עם ישראליים יש לך שפה משותפת – אתה יכול להסביר, התקשורת זה דבר חשוב. בכלל, יש יהודים שלא פוחדים, ועובדים מעולה.

עצם הידיעה, שבני הארץ בונים את המדינה, זאת השאיפה של כל מדינה, ובעיקר שלנו.

בדיוק בשביל זה אנחנו פה.

הקלות במס לא יהיו – עבודה מועדפת? אנחנו מצאת החמה עד צאת הנשמה בשמש... זה לא דבר קל.

קודם כל, המשכורת הבסיסית צריכה להיות טובה.

אני מגיע למצב שאני רואה את כל השעות הנוספות שלי יורדות בהורדות. זה מה ששובר גם הרבה ישראליים – אתה לא עובד במקום מוצל, או יש לך בחירה.

הנטו שלך אמור להיות יותר גבוה, זה הרעיון.

אבל איך הקבלן מסתכל על זה? זה מערך שלם.

עוד משהו, חברים?

קודם כל, אני רוצה להודות לכם. מצטערים שהפרענו לכם באמצע העבודה. חשוב לנו שיראו שישראליים יכולים לעבוד טוב בבניין, שיש עתיד בבניין, ואנחנו רוצים שיהיו כמה שיותר, בדיוק בגלל מה ששלמה אמר. אני מקווה שאהיה פה עוד כמה שנים, אתם תתפתחו, תתקדמו.

אולי הבקשה של הפועלים לראש הממשלה ולשר האוצר ולשר התמ"ת, לפתוח עוד קורסים. עכשיו נפתח הקורס האחרון, לצערנו הרב.

הוא לא יהיה האחרון, אני אומר לך.

אתם צריכים לומר לראש הממשלה: אנחנו רוצים עוד קורסים, רוצים עוד פועלים. יכול להיות שזה יעבוד.

תודה רבה, הישיבה נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 12:00.>