ישיבת ועדה של הכנסת ה-18 מתאריך 01/08/2012

החינוך בגיל הרך לקראת שנת הלימודים תשע?ג - חינוך לכל דבר

פרוטוקול

 
הכנסת השמונה-עשרה נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 690

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום רביעי, י"ג באב התשע"ב (01 באוגוסט 2012), שעה 9:00
סדר היום
החינוך בגיל הרך לקראת שנת הלימודים תשע״ג - חינוך לכל דבר.
נכחו
חברי הוועדה
עינת וילף – היו"ר
מוזמנים
סימה חדד מה יפית - מנהלת האגף לחינוך קדם יסודי, משרד החינוך

מיכל כהן - מנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

שולמית ביסמנובסקי - דוברת, ארגון גני הילדים הפרטיים

קרן שמש-פרלמוטר - עו"ד - מנהלת, "איתך"

נטע ליפשיץ - מזכירה, ארגון גני הילדים

גילי אלון - פעילה במטה הסיעות, מוזמנים נוספים

רחל גבאי - מטה סייעות חינוכי ארצי-בית חברתי בהסתדרות

עופרה כהן - גננת

אריאלה לוי - יו"ר מטה סייעות חינוכי ארצי

סי מלר - מנהלת גן, ארגון גננות מחנכות

פנינה סאלם - חברת מטה

סמי עטר - חבר הנהלה

שרון רוגוזינסקי - גננת, רכזת קשרי ממשל

אוסנת רווח - חברת מטה

רותי תורגמן - סייעת

אתי אלוני - ראש מנהל חינוך, מרכז השלטון המקומי

לירן שפיגל - עוזר ליועמ"ש, משרד החינוך

דורית חזן - יו"ר

חנה כנרתי - יו"ר

בתיה עזרן - עובדת בעיריית אשקלון
מנהלת הוועדה
יהודית גידלי
קצרנית פרלמנטרית
אתי בן-שמחון

החינוך בגיל הרך לקראת שנת הלימודים תשע״ג - חינוך לכל דבר
היו"ר עינת וילף
בוקר טוב, אני מתכבדת לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט. הדיון היום הוא החינוך בגיל הרך, לקראת שנת הלימודים תשע"ג – חינוך לכל דבר.

ברשותכם, בטרם נתחיל בנושא עצמו ובישיבה, אני לא יכולה להתעלם מהעובדה שהיום 1 באוגוסט, פקע חוק טל. אנחנו קיימנו בימים האחרונים סידרת דיונים בהיבטים שונים של מערכת החינוך לקראת פתיחת שנת הלימודים. אתמול היה דיון בנושא החינוך החרדי שקצת התחיל להציף פנימה לגבי מה שקורה שם. אני רוצה להתייחס לעבודה שעשיתי בשבועות האחרונים שנוגעת לנושאים האלה.

בשבועות האחרונים אני פעלתי לקדם ללא לאות את הרעיון שיש לוותר על הנסיון הנואל לחוקק חוק חלופי לחוק טל. הייתי חברה בדעת מיעוט בועדת פלסנר, שם הצגתי מתווה חלופי ששם דגש על ניתוק הקשר המשחית שבין הרישום בישיבה לבין השרות בצה"ל. לאחר שבועות של עבודה עם שר הביטחון, כולל הצגת המתווה בפני ראש הממשלה, אני מברכת על כך שהגענו ל-1 באוגוסט שחוק טל פקע ולא נחקק במקומו חוק חלופי. שר הביטחון הבהיר כי מה שהיה לא יהיה, בזכות כך שאין חוק חלופי לחוק טל, אנחנו עומדים היום בפני הזדמנות היסטורית להביא לשינוי משמעותי בכל מה שנוגע לחלוקה הוגנת יותר של כלל הנטל בחברה הישראלית.

בשבועות האחרונים טענתי כי הדיונים השונים במציאת חלופה לחוק טל כשלו בכך שהם קיבלו את העיקרון שרישום בישיבה מהווה סיבה מספקת לדחות שרות צבאי, ואף לפטור ממנו לחלוטין, הסדר המוכר כתורתו אומנותו. החיבור בין רישום בישיבה כאמצעי לדחיית השרות בצה"ל עד לפטור בפועל הביא לניפוח מוגזם של מספר הרשומים בישיבות שהפכו למקלטי השתמטות המוניים. חיבור זה היה שורש הרע בכל הקשור לגיוס חרדים, הוא הסיבה להשתתפות הנמוכה בכוח העבודה ותורם לנטל הכבד על מעמד הביניים הישראלי.

עכשיו משפקע חוק טל ובוטל הסדר תורתו אומנתו אפשר יהיה לפעול כדי לנתק לתמיד את הקשר בין רישום בישיבה לבין השרות הצבאי. שר הביטחון קיבל עמדה זו ואמר בדעתו כי יפעל לניתוק הקשר הלא תמיד ראוי בין רישום בישיבה שלפעמים לא משקף לימוד בישיבה לבין דחיית השרות שבסופו של דבר בהרבה מקרים מתגלגלת לאורך השנים עד פטור מעשי מהשרות, והבהיר כי הקשר הזה לא יוכל להימשך כפי שהוא היה בעבר. אני מאמינה שהצבא יוכל כעת לזמן בתהליך הדרגתי לבקו"ם את כל המועמדים לשרות ביטחון בגילאי 18-20. הצבא יוכל לפעול באופן נקודתי ואישי לגייס את מי ששרותם יהיה בעל ערך לצה"ל ומי שהצורך לשמר את אורח חייהם לא יהווה מעמסה ופגיעה על כלל המשרתים ובמיוחד המשרתות.

אני מקווה כי הצבא לא יגייס את מי ששרותם יביא לפגיעה בקידום הנשים בצבא ומי ששירותם יהיה יותר מעמסה מאשר תרומה לשוויון בנטל. העיקר הוא שמי שלא יימצאו כמתאימים לשירות ומי שהצבא יעריך שגיוסם יהווה מעמסה ישוחררו באופן מלא לעולם העבודה היצרני ולא יידרשו להוכיח עוד רישום בישיבה. הודעת שר הביטחון מבהירה כי הסדר ״תורתו אומנותו״ לא ייחשב עוד סיבה לדחיית שירות ופטור משירות ורק צרכי הצבא וערכי הצבא ינחו את החלטות הגיוס. 

במקביל, הצבא צריך לנצל את ההזדמנות הנוכחית כדי לשחרר בהדרגה את עשרות האלפים מעל גיל 20 שנמצאו  עד היום בהסדר ״תורתו אומנותו״ החל מן המבוגרים יותר בסדר יורד עד לבני ה- 20. הניסיון של העשור האחרון מוכיח שברוב המכריע של המקרים שירותם של מי שהם מעל גיל 20 הוא בדרך כלל נטל על הצבא בשל הצורך לשלם תשלומי משפחה יקרים ולספק תנאי שירות שיש בהם רמת מחויבות נמוכה יותר משל מתגייסים אחרים. כך ישוחררו לשוק העבודה היצרני עשרות אלפים ששירותם לא יתרום להגדלת השוויון בנטל, אבל שעבודתם ומסיהם יתרמו תרומה מכרעת לכלכלה ולחלוקה הוגנת יותר של הנטל הכלכלי בחברה בכלל. 

הודעת שר הביטחון מדגישה גם שמעתה יתחיל מהלך לתגמול כלל המשרתים בצה״ל כך שבתוך חמש שנים יקבלו המשרתים מענקי שחרור שישקפו תגמול השווה לשכר מינימום חודשי - כלומר כ 100-150 אלף שקלים לאחר שירות של שנתיים או שלוש. הדבר יבטיח שלמשרתים את המדינה יהיה יתרון משמעותי ביציאה ללימודים ועבודה. הגדלת הצמיחה ותקבולי המסים על רקע הצטרפות משמעותית של גברים חרדים לשוק העבודה תאפשר את מימון העלות הנוספת של תגמול המשרתים.  

בשבועות האחרונים בדקתי את המשמעות של הצעתי מבחינת עמידתה ׳במבחן׳ בג״צ. מתוך ההתייעצויות עלה כי כיוון שמדובר בשינוי גישה היסטורי שלא התקיים במשך כל שנות קיום המדינה, פסיקות קודמות המתייחסות להסדר ״תורתו אמנותו״ אינן בהכרח רלבנטיות למתווה זה. בנוסף, כל עד גיוס החרדים ושחרורם ייעשה באופן אישי לאחר שכל מועמד לשירות ביטחון יגיע לבקו״ם ועל פי צרכי הביטחון של צה״ל, וזאת תוך שימוש באותם מנגנונים המשמשים כבר היום לשחרור מועמדים לא חרדים על רקע אי-התאמה לשרות, כל עוד צה״ל יגייס חרדים רק באופן שלא יפגע בשירות הנשים ובקידומן ולא יציע מסלולי שירות שהם לא שוויוניים באופן רחב וכל עד צה״ל לא יגייס את מי ששירותו לא יתרום בפועל לשוויון בנטל וכל עוד המדיניות הזו תיבחן כל העת כדי להבטיח שצרכי הביטחון של המדינה נענים והעקרונות הללו יישמרו, יש סיבה טובה להניח שבג״צ לא יערער על מתווה זה.

גישה זו הבוחנת באופן אמיתי את צרכי הגיוס של צה״ל, הנמנעת מפגיעה בשירות הנשים ובשוויון בתנאי השירות בין המשרתים, המשחררת לשוק העבודה היצרני את מי ששירותם הוא יותר מעמסה מתרומה לשוויון בנטל, והפועלת לתגמול כלל המשרתים היא היחידה שתבטיח את טובת המדינה לאורך זמן. מימוש גישה זו אפשרי לחלוטין תחת חוק שירות ביטחון הקיים ונמצא בסמכותו המלאה של שר הביטחון. אני מברכת את שר הביטחון על כך שהוא נוטל את ההזדמנות הזו בשתי ידיים ופועל לשינוי כיוון מהותי לטובת המדינה כולה.

אנחנו עוברים לדיון. הדיון היום הוא חלק מסידרת דיונים שמתקיימת השבוע כהכנה לפתיחת שנת הלימודים תשע"ג, המתייחסת להיבטים שונים של ההיערכות ושל מערכת החינוך. היום אנחנו פותחים בדיון על החינוך בגיל הרך, וגם הכותרת שנתתי לדיון הוא – חינוך לכל דבר. רבות מכן כבר היו כאן בכמה דיונים על חינוך לגיל הרך. אתן יודעות שאנחנו מקדמים פה בוועדה את התפיסה שמשותפת לכולכן ומקובלת שחינוך לגיל הרך הוא לא בייביסיטינג, הוא חינוך לכל דבר. היום אנחנו יודעים שבהרבה מובנים הוא החינוך החשוב ואפילו אם צריך להגיד שיש תקציב מוגבל, עדיף יותר בחינוך בגיל הרך, ופחות בגילאים המבוגרים יותר, זה השלב המכריע. לכן נפתח בכמה מצגות שהמוזמנים ביקשו להציג. אני מזכירה, מי שמבקשת להגיד דבר מה, לשלוח לי פתק עם השם והתפקיד, כל מי שמבקש יקבל את זכות הדיבור.

נפתח כמובן עם משרד החינוך, תציג את החינוך לגיל הרך, סימה חדד, מנהלת האגף לחינוך קדם יסודי. בבקשה.
סימה חדד מה יפית
בוקר טוב, ראשית, אני רוצה להודות על ההזדמנות הזו שבה את מדגישה כמה החינוך בגיל הרך הוא חשוב, גם אנחנו מאמינים, חושבים ופועלים למען העניין. אנחנו יודעים שזה בעצם יוצר את התשתית לכל ופועלים בהתאם לזה גם במדיניות וביישום המדיניות שלנו בפועל.

אני אציג היום חלק קטן מאוד אבל את עיקרי הדברים שאני מבינה שאנחנו רוצים גם לדון בנושא. אני מקווה שיהיו לנו הזדמנויות אחרות גם להרחיב וגם להוסיף על השיח החינוכי.
היו"ר עינת וילף
פה בוועדה אנחנו מעסיקים אותך הרבה.
סימה חדד מה יפית
אני עושה את זה בשמחה.

ראשית, אני אומר שהאגף לחינוך קדם יסודי הוא חלק מהמינהל הפדגוגי שבו יש 3 אגפים שעוסקים בנושא חינוך ועובדים על הרצף החינוכי בתוכו הם אמורים ליישם את מדיניות החינוך. כל אגף מתאים את מדיניות המשרד לגיל שאליו הוא אמון. אנחנו בעצם אמונים לגילאים 3-6 בחינוך הרשמי וכך אנחנו עושים. אנחנו מתרגמים ומתאימים את החלטות השר למדיניות שמותאמת לגני הילדים, יוצרים את האינטגרציה בין תחומי הדת, ומשלבים אותם בחיי היום ודרכי עבודה בגן, כי ידוע לכולם, העבודה בגן היא שונה מבתי הספר, היא הרבה יותר חווייתית, היא משחקית. כפי שאמרת – ילד מהרגע שהוא נולד הוא בעצם לומד. המחויבות שלנו היא בעצם לתת לו את מקסימום אפשרויות הלמידה למיצוי הפוטנציאל מוקדם יותר לטעמי, אבל אנחנו אמונים על הגיל הזה, אז אנחנו מתחילים כאן.
היו"ר עינת וילף
שאלה, את הקפדת להגיד שהאחראית על החינוך הרשמי - אנחנו נחשפנו אתמול לגנים בחינוך החרדי, למשל, שנחשבים לא רשמיים קיימים גם במגזר הערבי - איפה האחריות על הגנים האלה?
סימה חדד מה יפית
אנחנו אחראים בודאי ברמת המדיניות. ברמה הכוללת - כל מה שאני אומרת הוא משתייך גם – זאת הדרישה שלנו – כל גן שאנחנו מתקצבים או מפקחים עליו גם במסגרת הגנים הפרטיים, אלה הדרישות שלנו מהם. בגדול, הפיקוח הכולל ויישום המדיניות הוא בכלל הגנים, כאשר להם בכל זאת, במוכר שאינו רשמי, החרדי זה פן אחר של עבודה עם הדגשים שהם ייחודיים למגזר, המוכר שאינו רשמי הוא בוודאי גם שלנו.

קצת נתונים על הגילאים שלנו, אנחנו מטפלים כפי שאמרתי קודם בגילאי 3-6, יש כאן חלוקה של כלל הגילאים. בשנת הלימודים תשע"ב כ-400 אלף ילדים אני אומר, 60% מתוכם היו בגילאי 3-4, אחר כך נרחיב על גילאי 3-4.
היו"ר עינת וילף
רק לפני גילאי 6, האם אלה שפשוט כאלה שנולדו מוקדם, או כאלה שההורים החליטו שהם מעדיפים שהם יישארו עוד שנה בגן.
סימה חדד מה יפית
זה לא המספר הזה של ההורים שהחליטו, אין קשר. יש לנו נתונים על מספרי ילדים שנשארו, לא הבאנו אותם היום אבל זה גיל 6. מבחינת גנים וגננות אנחנו מדברים על 8,800 ו-7 גנים, כ-12 אלף גננות, בכלל אני מסבירה את הפער בין מספר הגנים לגננות. יש לנו מנהלות גנים, ויש לנו גננות משלימות, שהן גננות שמחליפות את הגננות ביום החופשי שלהן. יש כאן חלוקה ליהודי, ערבי, דרוזי בדואי וממלכתי דתי כמובן. רוב הגננות שלנו בדיוק מהטעם שדיברת עליו כמה הגיל הזה חשוב, משמעותי ומשפיע על העתיד, רוב הגננות שלנו הן אקדמאיות, בחלקן כבר יש להן תואר שני ושלישי, אנחנו גאים על זה וממשיכים, גם רפורמת אופק חדש מובילה את המהלך הזה של אקדמיה בתוך מערכת החינוך.
היו"ר עינת וילף
האם היום תואר ראשון הוא תנאי סף לגננת או שזה פשוט תהליך?
סימה חדד מה יפית
הוא תהליך, הוא לא תנאי סף, אבל אני לא מכירה גננות בעשור האחרון שמסיימות, יש להן כבר בילד אין בתוך המסלול את האפשרות בשנה הרביעית לרכוש את התואר הראשון והן עושות את זה - הוא תנאי סף באופק חדש.
היו"ר עינת וילף
כלומר, גם באופק חדש הגננת שלו חייבת להיות - - -
סימה חדד מה יפית
החדשות שמצטרפות, ואלה שלא, המשרד בשנים האחרונות מכשיר אותן ועוזר להן להשלים את התואר.

פיקוח והדרכה – למערכת הגנים שלנו יש מפקחות שבעצם מסתובבות בכל הארץ, בכל המגזרים – ממלכתי, ממלכתי דתי וערבי.
היו"ר עינת וילף
אבל לא חרדי.
סימה חדד מה יפית
גם חרדי זה פיקוח אחר, אבל יש גם לחרדי.
מיכל כהן
המוכר שאינו רשמי – כל המדיניות היא מדיניות שמותוות על ידי האגף. מרגע שבעצם החלטנו להקים את האגף החרדי שמטפל ומייחד את תוכניות הלימודים ועושה את ההתאמות, אז סימה תמיד מתייחסת לזה בהפרדה, אבל האחריות היא אחריות כוללת, וכאשר אנחנו מדברים בכלל על פיקוח על המגזרים, למעט החרדים ששם יש עוד מפקחות שנכנסו עכשיו לעבודה. אבל כאשר אנחנו מדברים אנחנו מדברים על מדיניות כוללת.
סימה חדד מה יפית
יש לנו מדריכות שמשתלבות לתוך המערכת ומדריכות את הגננות ודואגות להשבחת תהליכי ההוראה בתוך מסגרת הגנים. השנה הדגשנו בעיקר את כל הנושא של סדר יום עבודה בקבוצה ושיח פרטני, וכן כל הנושא של אופק חדש שנתייחס אליו אחר כך בהמשך.
היו"ר עינת וילף
האם יש היום לגננות מרכז הכשרה – יש היום את מרכזי פיסגה היום, הבנתי שלגיל הרך אין מרכז נפרד.
סימה חדד מה יפית
לא, הם חלק מתוך המערכת.
היו"ר עינת וילף
זה חלק מכלל המערכת. האם יש מחשבה על הקמת מרכז נפרד להכשרה לגיל הרך?
סימה חדד מה יפית
בתוך מסגרת הפיסגה יש ברוב הפסגות מה שקראו בזמנו מדור לגיל הרך, יש שם מתווה מקצועי, והמתווה המקצועי בוודאי משתייך רק, אבל הפיסגה עצמה נותנת שירותים לכלל המערכת וביניהם הגננות.

מבחינת התפיסה החינוכית שלנו, אנחנו עוסקים בעיקר בתהליך חינוכי, אנחנו יודעים שזה תהליך מתמשך, בעיקר מתמקד באישיותו, ופיתוחו של הילד בתחומים הרגשיים חברתיים. בעינינו זה חלק מאוד משמעותי וחשוב, הוא יוצר אחר כך תשתית להשיג את כל היעדים, ההישגים שאנחנו מבקשים להמשיך ולהטמיע. גם לילדים שלנו נותן מענה גם לצרכים הרגשיים החברתיים כפי שאמרתי שזה אחד היעדים המרכזיים שלנו, אבל אנחנו לא מוותרים גם על החלקים האינטלקטואליים הקוגניטיביים שהם יבואו לידי ביטוי כשאני אספר על תוכניות הליב"ה שאנחנו עוסקים. אחת המטרות המרכזיות שלנו זה באמת לאפשר את מיצוי הפוטנציאל, היצירתיות ולהרחיב את תחומי ההתעניינות שלו, אני אומר כיצד אנחנו עושים את זה במסגרת העבודה.
היו"ר עינת וילף
אני רוצה שאלה טכנית של המבנה. הגננות בעיקרון הן מועסקות על ידי משרד החינוך, אבל הגנים הם בבעלות העיריות, ויש גם בעלויות פרטיות, או ששוב זה רק במגזר החרדי שיש את הבעלויות הפרטיות.
סימה חדד מה יפית
רק במגזר החרדי בעיקר. יש לנו מספר קטן של גנים מוכרים שאינם רשמיים שהן בעלויות פרטית ייחודית. יכול להיות גן אנתרופוסי ובשנת הלימודים הבאה בעקבות טרכטנברג יהיו לנו גנים פרטיים שייהפכו להיות תאגידים שהם בעלות בפני עצמם.
היו"ר עינת וילף
במגזר הערבי יש גם עמותות. כלומר, יש בעלויות פרטיות, בעיקר החרדי, גם ערבי, ואת אומרת קצת יותר גם במגזר היהודי חילוני.
סימה חדד מה יפית
לא קצת, מעט מאוד. במגזר הערבי הבעיה היא אחרת. במגזר הערבי הרשויות לא מסוגלות, אלה שמעסיקות עמותות, פשוט לא מסוגלות לתחזק את גני הילדים, קל להם יותר להעביר את זה לעמותה שהיא שעושה את העבודה עבורן.
היו"ר עינת וילף
האם תוכלי לשלוח לנו את החלוקה של הבעלויות, כלומר, של המבנה כמה זה רשויות, וכמה זה עמותות?
סימה חדד מה יפית
בכלל במערכת לא רק במגזר הערבי.

האגף לחינוך קדם יסודי קובע את היעדים שלו לפי היעדים שנקבעים מתוך התכנית האסטרטגית של המשרד, שהיא כוללת בתוכה 12 יעדים שאני מניחה שכולם מכירים אותם, בין השאר – חינוך לערכים, צמצום פערים, קידום הישגים, תכניות לימודים, חינוך לתיקשוב וכו'.

אנחנו גוזרים, מתוך – כפי שאמרתי בתחילה, מתאימים את המדיניות לגני הילדים, וזה בא לידי ביטוי בעצם בחלק הזה. כל גננת מחויבת – אני יודעת שזה עושה הרבה רעש, אבל אני אומר את זה כי זאת האמונה שלי, היכרות מעמיקה עם כל אחד מן הילדים, גם כאשר בגן הילדים יש 35 ילדים – גננת, סייעת, אנחנו יודעים, מודעים שגננות עושות את זה עם כל הקושי כדי באמת להכיר אותם מנקודת הפתיחה שלהם בתחילת השנה ולהוביל אותם לדרך אחרת בסוף השנה.

אנחנו שמים דגש רב מאוד על נושא של אינטראקציה איכותית בין הגננת לילד, בין הצוות החינוכי – גננת, סייעת והילד. השנה במיוחד חיזקנו את זה באמצעות עבודה בקבוצות, והשיח הפרטני שעלו במסגרת אופק חדש באופן מובנה ומעוגן. אקלים חינוכי מיטבי שעליו בעצם בנויה כל מסגרת הגן והיא תשתית העבודה עליה אפשר במקום שבו בוודאי שיכולה להתרחש למידה משמעותית. חינוך לערכים – בגני הילדים, אני חושבת שזאת ההזדמנות הטובה ביותר להתחיל בה. אנחנו נתקלים – בוודאי זה גם יעלה היום – ילדים בעלי קשיים לא בהכרח צרכים ייחודיים אבל קשיים. הם לא מוגדרים כצרכים מיוחדים, וגם כאן מחויבותה של הגננת להכיר, ללמוד ולבנות לה תכנית מותאמת.

בגיל הזה אנחנו יודעים שההורים הם חלק בלתי נפרד מהמערכת, נמצאים כל יום, הם מגיעים כל יום, והם שותפים פעילים בתהליך החינוכי. גן הילדים הוא לא למידה פורמאלית, הוא לא כיתת לימוד, הוא למידה בדרכים מגוונות באופן חווייתי, כי ילדים לומדים כפי שאמרתי בתחילה רק בדרכים רק בדרכים אחרות מותאמות לגיל שלהם, לאופן ההתפתחות שלהם, ואנחנו עוסקים הרבה מאוד במקצועות הליב"ה ובתחומי הליב"ה הם מותאמים עם התכנים, הגננת בונה את תכנית העבודה שלה בהתאם לתכניות הליב"ה שיש לנו.
היו"ר עינת וילף
כשאת מתייחסת לתכניות הלימודים, אם תוכלי להקדים – אני יודעת שמתנהל איזשהו ויכוח האם גני הילדים הפכו יותר מדי כמו בתי ספר, יש יותר מדי לימודים. אם תוכלו להתייחס לויכוחים האלה.
סימה חדד מה יפית
יכול להיות, כשתכניות הלימודים התחילו לצאת, הייתה תחושה שגני הילדים הופכים לבתי ספר. תכנית הלימודים בעצם מביאה את ה"מה" ולא מביאה את ה"איך". לכן בעקבות כל יציאת תכניות הלימודים, אנחנו הוצאנו מסמך אחר שאני תיכף אתייחס אליו שקשור לנושא של עשייה חינוכית בגיל הרך שמביאה את ה"איך" לתוך גן הילדים, דרכי עבודה מגוונות וכו' כדי לעשות את האיזון. אנחנו בעד – כפי שאמרתי קודם – כן ללמד את הילדים אבל בדרכים המותאמות להם בהתאם להתפתחות שלהם. אני מניחה שכל אחד שיש לו ילד בגיל הצעיר יודע כמה ילד קולט בגיל הזה, וככל שניתן ונציע, אני מניחה שנצליח, השאלה היא רק איך נעשה זאת.

תכניות הלימודים שלנו מתבססים על תכנית מסגרת אחת שהיא מתורגמת, חלק מהתכניות שלנו מתורגמות לערבית וחלק מותאמות, והיא תכנית מסגרת שבעצם כוללת בכללה את כל תכניות הליב"ה, מהם פיתחנו תכניות לימודים בצורה יותר מפורטת, יותר מאורגנת, עם יעדים מצופים, והתכנית הראשונה בעצם היא תשתית לקראת קריאה וכתיבה שהיא בעצם מבססת את ההכנה לקראת קריאה וכתיבה, היא לא מלמדת קריאה וכתיבה. לכל אחת מן התכניות האלה יש לנו תכניות העשרה נוספות במסגרת הגן שגננות מכירות, יודעות, חשופות ומביאות את זה בפני הילדים. לתשתית לקראת קריאה וכתיבה אני אתייחס, יש לנו תכניות תומכות כמו מצד הספרים או ספריית פיג'מה, כי המטרה בעיקרה לא ללמד קריאה וכתיבה, אבל לעודד אותם מחד לאהוב את הספר ולקרוא יותר ולהיחשף לכל הנושא של המילה הכתובה. תכנית הלימודים במתמטיקה שיצאה לפני שנה בערך. תכנית הלימודים מדע וטכנולוגיה – כן, ילדים מתעסקים במדע וטכנולוגיה גם בגני הילדים, חינוך גופני לגיל הרך שהוא מתורגם לערבית, ומקרא בחינוך הממלכתי דתי ותכנית הביניים לאומנות, יש לנו אותה אבל היא עוד לא יצאה כתכנית לימודים, היא תכנית טיוטה בינתיים.
היו"ר עינת וילף
לגבי גני ילדים החרדיים זה תחום למשל שבו אין בעיה עם לימודי ליב"ה, כלומר לצורך העניין, גם זה מקובל.
סימה חדד מה יפית
אני רוצה לומר משהו על העניין הזה, בשנתיים או שלוש האחרונות, יש איזשהו תהליך בקרב החינוך החרדי שהם מבקשים. כל נושא – למשל, תשתית לקראת קריאה וכתיבה זה חלק שמשתמשים בו ביומיום. מתמטיקה, חינוך גופני, נושאים שהם לכאורה ברורים מאליו במערכת שלנו הם נחשפים, והצוות שלנו באגף לחינוך קדם יסודי מסייע בידם לעשות את התרגום. זה גם נכון לגבי הנושא של עשייה חינוכית בגני הילדים כפי שאמרתי קודם. תכניות הלימודים מדברות על ה"מה", עשייה חינוכית בגן הילדים מדברת על ה"איך". גם כאן החינוך החרדי ביקש שנעשה את ההתאמות בהתאם לצרכים שלהם, בהתאם לתרבות שלהם, וכך נעשה וכרגע יוצאת חוברת.
היו"ר עינת וילף
התכנית עצמה היא מקובלת, אז אולי משם יתחיל השינוי.
סימה חדד מה יפית
כפי שאמרתי קודם, זה מסמך שיצא בערך לפני שלוש שנים שמטרתו בעצם להביא בפני הגננות את ה"איך" לעשות בגן ילדים את הטוב ביותר עם תכניות הלימודים, בהתחשב בקבוצת הילדים, בהתחשב בגיל הילדים ובהתפתחותם.

כפי שאמרתי קודם, לכל אחת מתכניות הליב"ה יש תכניות העשרה, אני קוראת העשרה, אבל זו העשרה פנימית, אין לנו גורמים חיצוניים שעושים את זה. כל התכניות הן תכניות של אגף לחינוך קדם יסודי, עם המדריכים של האגף ועם התקצוב של המשרד.
היו"ר עינת וילף
כשאת אומרת מדריכים, מה זה מדריכים, מה הפרופיל של מדריכים?
סימה חדד מה יפית
בגננות, הן יכולות להיות גננות שהוכשרו בתחום ויכולות להיות גם גננות והן עושות עוד תפקיד אחד.
היו"ר עינת וילף
כלומר, גם גננות, אבל גם הולכות לגנים אחרים להעביר תכניות, אבל זה לא מדריכים שהם לא עובדי הוראה, כלומר לא סטודנטים.
מיכל כהן
כל ההדרכה במשרד החינוך – כ-6,000 ימי הדרכה הם עובדי הוראה בפועל כאלה שהתמחו ועושים הדרכה בבתי הספר ובגני הילדים, והם כולם ללא יוצא מן הכלל עובדים בפועל גם במה שהם מדריכים, זאת אומרת, גם הגננת וגם המורה.
סימה חדד מה יפית
אני לא אעבור על כל התכניות, אני רק רוצה לתת תמונת מצב של מה אנחנו קוראים לתכניות העשרה - תומכות תכנית ליב"ה מרכזי אומנות, תכניות במוזיאונים, קונצרטים, מרכזי מדע שיש לנו. יש לנו אפילו תכנית כאן בכנסת שנקראת גני הילדים וכנסת ישראל לחינוך לערכים.

בשנים האחרונות אנחנו מחזקים מאוד את כל הנושא של החינוך הסביבתי, גם באמצעות הגנים הירוקים שלנו. השנה יצאנו בקמפיין ואנחנו ממשיכים גם בשנת הלימודים הבאה בכל הנושא של החזרת פרחי הבר, קראנו לו בשביל הפרחים, וכאן מובן כל הסוגיה של לחבק עץ יחד עם פקיד היערות ועוד הרבה נושאים אחרים, אלה העיקריים.

כפי שאמרתי קודם, הנושא של השפה אצלנו מתוגבר מאוד, הוא מרכזי. אנחנו חושבים שהנושא של השפה בגיל הזה הוא חלק משמעותי, ואנחנו עוסקים בו גם באמצעות תכנית לקראת קריאה וכתיבה, אבל גם באמצעות תכניות אחרות, כמו מצעד הספרים וספריית פיג'מה. אני רוצה להזכיר כאן את התכנית שהיא ייחודית מאוד - כ-120 אלף ילדים, כל הילדים באשכולות 6, 1 מקבלים 9 ספרים במשך השנה חינם. הספרים האלה הם ספרים שמחולקים חינם, הם מיועדים לחיזוק הקשר גם עם ההורים, יש להם פעילויות בתוך הספר לעבודה עם הילדים בתוך הגן, ועם הגננת והילדים במסגרת עבודה עם הורים.
היו"ר עינת וילף
אם אפשר להתייחס כאן לשפה, יש שאלה שעולה מחיה מהמשמר החברתי לגבי שפה ערבית ועברית במגזר הערבי. כלומר, על מה בעצם הדגש, על כך שיידעו עברית או על כך שיידעו ערבית.
סימה חדד מה יפית
אנחנו מדברים על שפת אם. במגזר הערבי, ערבית נחשבת לשפת אם ולהם יש תכניות מותאמות. תכנית הלימודים בתשתית לקראת קריאה וכתיבה היא לא תכנית מתורגמת, היא תכנית מותאמת למגזר הערבי.
היו"ר עינת וילף
אבל האם יש דגש ללימוד השפה העברית? כאן אפתח סוגריים - במיוחד לאור החשיבות של השפה בגיל הרך, וחוסר היכולת להשלים את זה, האם לא נכון להגדיר שבגני הילדים הערבים הדגש יהיה גם על השפה העברית, כי מה שקורה שמאוחר יותר, אתן בוודאי יודעות את זה, נתקלים באין ספור בעיות שאין ידיעת שפה, ויש איזשהו שלב שאתה צריך לשאול איפה זה נעצר – בבגרויות? בכניסה לאוניברסיטאות? ואם בגנים אין עברית, אז מתי זה יקרה?
סימה חדד מה יפית
בגנים אנחנו מטפלים בשפת האם כי גיל הרכישה של שפה זה בגילאים הללו. גם כך במגזר הערבי יש בעיה בין השפה המדוברת לשפה הכתובה, ואנחנו מודעים לקשיים שבה. יש בעיה נוספת במגזר הערבי - כל בעיות השיח, אוצר מלים שאנחנו מחוייבים קודם כל להדגיש אותו בגיל הרך בשפת האם, אני לא יודעת בבתי ספר באיזה גיל מתחילים ללמד עברית.
מיכל כהן
יש פה איזושהי הנחה שאומרת שילד רוחש שפה, קודם כל את השפה העיקרית שלו הוא יוכל לעשות העברה לשפה הנוספת, ולכן בשלב של יצירת תשתית חשוב מאוד לנטוע את אבני הדרך של רכישת השפה. דבר נוסף, כמו שסימה אמרה, אנחנו מכירים במגזר הערבי את הסיפור של הדיגלוסיאס, סיפור שהפער בין השפה שהם מדברים בבית לבין השפה הכתובה שגם זה חלק מהיעדים של המשרד להתמודד, אנחנו רואים את זה אחר כך בנושא הלמידה שהם לא מספיק מתגברים. בשלב המיידי שהם נכנסים לבית הספר, יש להם גם את הוראת השפה העברית, אבל בשלב ההקנייה הראשונית זה ביסוס שפת האם על מנת שיוכלו לייצר את הקודים של רכישת שפה נוספת.
סימה חדד מה יפית
אנחנו מדגישים את נושא השיח במיוחד במגזר הערבי, כי כל סוגית השיח בדרך כלל השפה היא הרבה יותר שימושית, אבל לא לצורך שיח פתוח - זה אחד הנושאים שאנחנו מדגישים בשנתיים האחרונות מאוד בשלבים האלה.
היו"ר עינת וילף
לי יש סימני שאלה סביב זה, אני תוהה אם לא נכון מוקדם יותר, כלומר, זו לא התפיסה, וזה לא נמצא בדיון ובוויכוח אם להכניס עברית לגנים.
סימה חדד מה יפית
אנחנו פועלים לצמצום פערים, אנחנו פועלים בדרכים שונות. אחת התכניות המרכזיות שלנו בתוך המערכת היא תוכניות מהגן שמטפלת בילדים כבר מגיל 3, בעיקר בגיל 3. התכנית השנייה שאנחנו מעורבים בה ושותפים למהלכים בתוכה זה תכנית לאומית לילדים ונוער בסיכון. לא ארחיב, אני חושבת שעל כל אחת מן התכניות אפשר לקיים דיון אחד שלם, ועיר ללא אלימות שחלק מהגנים זוכים לכניסה של התוכניות האלה לתוך המערכת שלהם.

רפורמת אופק חדש – רפורמת אופק חדש נמצאת כבר בגני הילדים זו השנה השלישית, כאשר בשנתיים הראשונות - - -
היו"ר עינת וילף
בכל גני הילדים, וגם אלה שיהיו עכשיו מגיל שלוש.

אני עוצרת אותך כאן. כפי שאת יודעת אצל מנהלת הוועדה מתקבלים אין ספור מכתבים סביב המשפט הראשון. בואו תתארו לי מה קורה, מה המדיניות, מה אתן למדות סביב כל הנושא הזה של הארכת יום הלימודים עד השעה שתיים.
סימה חדד מה יפית
התכוננתי גם לחלק הזה כי מין הסתם גם אני מוצפת מזה שנה שלמה בתלונות ומכתבים. מדובר בקבוצה – רק מהמכתב האחרון נדמה לי שכתבו לי, אנחנו קבוצה. אני רוצה להדגיש ולומר אנחנו קבוצה קטנה, כי אני גם מנהלת איזשהו רישום לגבי מי האנשים, ועל מה אנחנו מתנהלים.

בכללי, אני אומר שהארכת יום הלימודים היא לכאורה 40 דקות, אבל אני אתאר את כל התהליך. בתשס"ט הייתה פעימה ראשונה בנושא של רפורמה – הגנים פעלו עד 1:20 קיבלו עוד 10 דקות, זה 1:30. 4 שנים פעלו עד השעה אחת וחצי.
היו"ר עינת וילף
בגלל שהנושא הזה מעורר הרבה רגשות, אני מבקשת לאפשר לדבר.
סימה חדד מה יפית
בתש"ע השתלבנו בתוך מסגרת רפורמת אופק חדש, ויום הלימודים הוארך עד השעה שתיים. החצי שעה הזאת עשתה בשנים הראשונות, בשנתיים הראשונות – אני אומר תש"ע ותשע"א, לא שמענו, אבל יכול להיות שהיה לנו בערך 1,000 כיתות בתוך מסגרת הפיילוט. בשנה האחרונה הכנסנו בהחלט מאסה גדולה של גנים – 6,604, בהחלט בשנה הזאת שמענו קולות, קולות שדיברו בשלושה נושאים. האחד – היום הזה ארוך מדי לילדים הצעירים, אנחנו מבקשים גמישות בהוצאת הילדים. השני, אם אתם משאירים את הילדים עד השעה שתיים אולי עם ארוחת צהריים, כי הילדים לא יכולים להיות בלי ארוחת צהריים, הדבר השלישי – ילדים עד השעה שתיים מחויבים במנוחת צהריים. 3 הסוגיות האלה נבדקו במהלך השנה הזאת, אני רק אקדים ואני אומר, כל סוגית הארוחה נבדקה עוד לפני, גם בתהליכי החשיבה בתוך מסגרת הרפורמה, החשיבה הראשונית, דובר מה יקרה בשעה שתיים, האם ילדים יאכלו או לא. הלכנו לבדוק את זה גם במשרד הבריאות שנתמך על ידי משרד הבריאות האמריקאי, ובדקנו את זה גם במדינות בעולם, לא חובה לאכול ארוחה חמה, חובה לאכול ארוחות במהלך היום, ארוחות קטנות, או ארוחות אחרות אבל לא ארוחה חמה. הצענו בסוף השנה הקודמת חוזר לגננות והסברנו איזה אפשרויות יש בארוחות – אם אוכלים ארוחה מרוכזת, יש דגמים שונים לעבודה בתוך הגן, יש גננות שיושבות יחד עם כלל הילדים ואוכלות ארוחה משותפת.
היו"ר עינת וילף
אבל הילדים מביאים מהבית.
סימה חדד מה יפית
יש גנים שיש קנייה מרוכזת של ארוחה, אבל זה על אותו עיקרון, לא המדינה מסבסדת את הארוחה ואלה הפתרונות.

שמענו שחלק מן הגננות הפכו את הארוחה הזאת אולי לארוחה שבנויה על ביסקוויט ופרי. אנחנו לא התערבנו, אני יודעת גם הרבה מאוד פעמים – הטענות הראשונות בחודשים הראשונים שלנו היו מה פתאום את דורשת ממני להכין 3 כריכים. אני לא ביקשתי להכין כריכים, אבל גם לא אמרתי להרעיב את הילדים. אז יש הנחיות מפורשות איך מגישים את הארוחות בגן, אם תרצי אנחנו גם נעביר את זה.

במודל של ארוחה משותפת, הילדים מגיעים בבוקר. בשעה שמונה וחצי הילדים יכולים לאכול איזושהי טעימת בוקר, ואחר כך מהשעה עשר עד אחת עשרה יש ארוחה משותפת, ואחר כך בשעה שתים עשרה וחצי, אחת – ארוחה משותפת חזרה.

המודל השני שאנחנו קוראים לו מזנון, כי באחת הועדות שאמרתי מזנון היה הרבה התרגשות, לא התכוונו למזנון, התכוונו שיש שולחן פתוח שבו הילדים יכולים לאכול על פי הצורך הפיזי שלהם. זאת אומרת, הוא נפתח בשעה תשע ונסגר בשעה אחת עשרה. יש ילדים שאוכלים ארוחה בבוקר בבית, ויכול להיות שיאכלו ברבע לאחת עשרה את הארוחה השנייה שלהם. יש ילדים שלא אוכלים ויתחילו את הבוקר בשעה תשע ויאכלו את הארוחה, והמזנון הפתוח ייפתח שוב בשעה שתים עשרה וחצי, שוב על אותו עיקרון. מה יאכלו הילדים, זו אחריות של ההורים, לא אחריות של הגננות, הן היו צריכות להעביר את החוזר גם להורים ואת ההנחייה.
מיכל כהן
אפילו ברמה של כמויות, מכיוון שאני לא באה מהתחום של הגיל הרך אז זה מאוד סיקרן אותי לראות מהן ההנחיות. אז יש שם הנחיות אפילו ברמה של כמה מנות פרי - אני מדברת על חוזר המנכ"ל. שוב, אחת הטענות שנשמעת נורא חזק זה לא לפי משרד הבריאות. כל ההנחיות הן של משרד הבריאות, ולכן כתוב כמה מנות פרי, מה כדאי שהילד יצרוך במהלך היום, זאת אומרת, אם הורה בכל זאת מחליט שהוא שולח עם הילד שלו את הכריך עם השוקולד, אז אפשר לדבר עם ההורה על מה המשמעות וצריכה נכונה של מזון, אבל צריך להבין שהנושא הזה של התזונה שהפך להיות אישו מרכזי, ודרך אגב, הוא אישו מרכזי במערכת החינוך כי אנחנו מדברים על קידום הבריאות, אנחנו מאוד מקפידים בו. הנושא של הארכה של חצי שעה תפס עוצמה אצל קומץ קטן של ההורים, אבל בסך הכול צריך לראות שמערכת החינוך של הקדם יסודי כמו שסימה הציגה כ-400 אלף ילדים, אנחנו יודעים על קומץ קטן. סך הכול הילדים שמחים, ההורים מאושרים, יש כאלה שזה לא נוח להם, וגם לזה התגמשנו.
סימה חדד מה יפית
זאת הסוגיה לגבי הארוחה. הסוגיה השנייה כפי שציינתי קודם זה הנושא של גמישות בשעות היציאה של הילדים מן הגנים. במהלך השנה הזה קבוצת ההורים הזו הגישו בג"צ, בעקבות הבג"צ הזה, אני חושבת ששם אמרו בקול, הקבוצה הזו לא יכולה לייצג את כלל ההורים בארץ, יש הרבה מאוד ששמחים על הארכת יום הלימודים הזו. יחד עם זאת, כדאי אולי לבחון איזושהי התגמשות אצל הילדים הצעירים שאנחנו מבינים, כלומר גילאי 3, וגם 4 במקומות שמגיעים מחדש למערכת, ילדים שהורגלו אולי במעונות או בגנים הפרטיים לישון ולאכול ארוחת צהריים באחת עשרה וחצי ולישון בשעה שתיים עשרה, יש סבירות שאנחנו מכירים את זה, אנחנו מודעים, גם שמענו את זה מגננות שבחודשים הראשונים הילדים האלה מאוד עייפים וזקוקים למנוחה, וההורים האלה שירצו בשנת הלימודים תשע"ג, יאכלו לקחת ילדים עד תחילת ינואר כי אנחנו חושבים שהם צריכים להיכנס לתוך המסגרת הזו של הלימודים בשעה אחת וחצי.
מיכל כהן
במהלך ארבע החודשים הראשונים, בעיקר ילדים שצופים שקשה להם להסתגל.
היו"ר עינת וילף
בשנת הלימודים שמתחילה עכשיו, הורים לילדים בגילאי 3-4, עד תחילת ינואר, כלומר במשך 4 חודשים יכולים אם הם רוצים להוציא את הילדים באחת וחצי. כמו שאתם יודעים יש משפט שאומר שהפתרונות של היום זה הבעיות של המחר. עכשיו הגיעו תלונות על זה שמוציאים ילדים בשעה אחת וחצי, זה גורם לבלאגן.
מיכל כהן
בג"צ לא חייב, בג"צ קיבל את עמדת המשרד שהוא רואה בהבנייה של יום של 6 שעות, וכמו שפתחת ואמרת - לא בייבי סיטר, אלא יום עם תכנית לימודים, עם חשיבה פדגוגית מקצועית של טובי המומחים, בכל זאת, למרות שאנחנו מאמינים שילד צריך להיות עד השעה שתיים, ואחר כך חלקם או רובם הגדול גם ממשיך בצהרונים, אנחנו כן בחרנו לבוא לקראת עבור אותם ילדים שבאמת קשה להם. המשימה היא לא לראות איך הם נמתחים, אלא המשימה היא באמת להסתגל לאט לאט בתהליך, ולכן אמרנו שעד ראשית ינואר, זאת אומרת, ארבעה חודשים רבעון שלם הם יוכלו להסתגל.

דבר שני, אנחנו בסך הכול כבר מפעילים את המערך הזה שלוש שנים. אנחנו יכולים לספור על כף יד אחת במחוז כי אנחנו בודקים את זה כמה הורים בוחרים לעשות זאת. צריך לזכור שמרבית ההורים הם הורים עובדים, אין להם את הפריבילגיה אולי של קומץ אחר שנמצא בבית ורוצה את הילד. דבר שלישי, שזו הבעיה של מחר, איך תייצרי יום שלא יהפוך להיות תחנת רכבת עבור רובו המוחלט של רובם הגדול של הילדים שכן נשארים ורוצים לחוות את החוויה, ולכן נתנו גם לזה מענה, ואנחנו נבדק אותו במהלך תשע"ג.
היו"ר עינת וילף
כלומר, זה המענה לתשע"ג, תבדקו אותו במהלך השנה, ומאוד ייתכן שבתשע"ד כבר לא יהיה לצורך העניין אם תגיעו למסקנה שהפתרון היה יותר בעייתי מהבעיה אבל זה דבר שהוא עוד ייבחן.
מיכל כהן
אנחנו נבדוק, אנחנו עושים דיאלוג סביב זה, והרעיון הוא באמת לבוא לקראת, אבל לקראת ברמה הזאת שתתן מענה אמיתי, כמו שאנחנו חושבים שצריך ולא רק התגמשות כי יש קבוצת לחץ זו או אחרת.
סימה חדד מה יפית
חשוב לומר, שאנחנו גם מגבים השנה את כל הטמעת אופק חדש במחקר של הרמ"א – זאת אומרת, אנחנו נמצאים כרגע בתהליכי סיום, אני מקווה שלקראת פתיחת שנת הלימודים ובהתאם לזה אנחנו עושים את הדברים.

הנושא של מנוחה. גן הילדים לא ערוך לשנת צהריים, זה לא מעון. גם אנחנו יודעים שוב מהטעם הזה שילדים שמגיעים מהמעונות בעצם ישנים צהריים. לטובת הנושא הזה נתבקשו גם הרשויות בתחילת הטעמת אופק חדש, וגם הגננות לדאוג לילדים האלה שעייפים שזקוקים. בואו לא נשכח, גם לא כלל הילדים צריכים את השינה, ולכן גננות מאפשרות להם בפינות המנוחה שנמצאות בגן.

גני הילדים לא ערוכים ולא תוכננו לשנת צהריים, הם לא מעונות יום. הארכת יום הלימודים – אנחנו יודעים שייתכן – שוב אני אומרת, בגילאים הצעירים כי שמענו את זה גם מגננות, ילדים זקוקים למנוחה, להפוגה. גם הגננות גם הרשויות הונחו להקצות פינות מנוחה שזה יכול להיות בספריה, בפינה שקטה אחרת. אני מניחה שיש גננות או רוב הגננות מצאו את הפינות. יש גננות שידעו לקחת את המהלך הזה למנף אותו ולהוביל אותו נכון, גם על זה יש לנו עדויות ואתן יודעות, ויש גננות שמתחילת המהלך התנגדו מסיבות כאלה ואחרות – אי אפשר להצליח בשום דבר אין מה לעשות. אני מקווה שטובת הילד עומדת לנגד עיניכן באותה מידה.
היו"ר עינת וילף
כולנו כאן, זה הדבר שמאחד את כולנו.

מנהלת הועדה שאלה לגבי המספרים. כלל הגנים באופק חדש המספר שהצגת הוא 7,523, וסך הגנים הקיימים הם 8,807 גנים.
סימה חדד מה יפית
חסרים שם הגנים של יום חינוך ארוך. ההסכם עדיין לא נסגר לגבי הסכם העבודה עם גננות, יוח"א הם לא הצטרפו לאופק חדש.
מיכל כהן
הם לא הצטרפו בשנה זו, אבל הם הצטרפו בתשע"ד אחרי שיהיה הסכם.
סימה חדד מה יפית
קידום יעדי האכלה – השנה המשרד לקח על עצמו לקדם את כל נושא האכלה, הוסיף יעד לתוך התכנית האסטרטגית שלו. חשוב לומר, שיעד האכלה בגני ילדים - - -
היו"ר עינת וילף
מה משמעות יעד האכלה?
סימה חדד מה יפית
יעד האכלה משמעותו – התייחסות לכל פרט בגן. אני אחבר את זה גם לאופק חדש.
מיכל כהן
אני אגיד משהו על יעד האכלה ברמה של התכנית האסטרטגית. יעד האכלה בעצם החזיר את השיח החינוכי, אני קוראת לזה כך, למערכת החינוך, כיצד צוותי ההוראה מגן הילדים ועד תום י"ב כיתות, יצליחו להרחיב את יכולת האכלה של המסגרת החינוכית לילדים. מה זה אומר? זה אומר שיותר ויותר ילדים משולבים במערכת, אם תרצי מחר זה אחד הנושאים - כיצד המערכת הכינה את עצמה לשילובם של הילדים. ילדים שקשה להם אני אומרת, יש ילדים על הרצף מילדים עם לקויות למידה, ילדים מתקשים, וילדים עם מוגבלויות. יעד האכלה בא ואומר איך המסגרת החינוכית תתאים טוב יותר את המענים בתוך המסגרת לטובת הילדים על מנת שפחות ילדים יילכו למסגרות חוץ ויישארו בתחום הקהילה, בתחום הגן ובתחום המוסד החינוכי.

גם יעד האכלה בגן הילדים נועד לתת מענה לאותם ילדים שקשה להם על הרצף עם כל הקשיים שמתמודדים, וכך סימה בנתה את נושא יעד האכלה. מחר תשמעו על יעד האכלה ברמה של הכשרות המורים, צוותי ההוראה, צוותי הגננות, הסיוע וכל המעטפת שנתנו למערכת לשנת הלימודים הבאה.
היו"ר עינת וילף
באחד הדיונים עלתה כאן שאלה לגבי סייעות רפואיות בגילאי 3-5.
מיכל כהן
נתייחס מחר לגבי כל העניין של החינוך המיוחד, הסייעות הרפואיות וסייעות בכלל.
סימה חדד מה יפית
אנחנו עוסקים בעצם בשני נתיבים, האחד – האכלה כוללת, אני אקרא לזה, מכיוון שהגננת שלנו נמצאת בגן שש שעות ביום, כמעט חמישה ימים בשבוע רובן. הן נמצאות באמצעות העבודה, עבודה בקבוצה, עבודה פרטנית באקלים מיטבי זה לכלל הילדים, ובנינו מודל מחוזי שבעצם אמור לתת מענה למקרה קיצון. אנחנו יודעים שיש מקרה קיצון של התנהגויות בעיקר קשות בתוך מסגרת הגנים. בנינו איזשהו מודל שייתן מענה בגנים המסוימים האלה, שיפעל בהנחיית המחוז, במקומות שיש בהם צורך.
היו"ר עינת וילף
אם אני שומעת האכלה – הרבה פעמים המלים המאוד יפות האלה מסתירות בסוף סיטואציות, כלומר, אני מבינה שזו לא הכוונה, אבל לפעמים זה מה שקורה, שמרוב שרוצים להאכיל אז משאירים את כל הילדים ולא מטפלים בבעיות, פוגעים בילדים שההתנהגויות שלהם הם לא בעייתיות. מה נעשה כדי שתחת הכותרת הזאת של האכלה יהיה ברור שהמטרה היא להבטיח שילדי הגן הם מוגנים ובטוחים, ולא בשם האכלה חשופים להתנהגויות שהן בעייתיות ואולי אפילו מסכנות אותם.
סימה חדד מה יפית
אנחנו מדברים על ילדים בחינוך הרגיל. בגדול, לתת כלים לגננת גם באמצעות הייעוץ החינוכי והשרות הפסיכולוגי במקומות שקיים שם ולתת לה כלים להתמודד.

שוב אני חוזרת, אני מפרידה כאן בין בתי ספר וגני ילדים, היא לא מלמדת שעה אחת, היא נמצאת איתם מן הבוקר עד הצהריים, יודעת מה הצרכים שלהם, ולעתים אין לה את הכלים, וזה הצוות החינוכי יעזור לה לרכוש את הכלים וללוות את הילדים ואת המשפחות אם צריך.

לטובת הילדים, הגנת הילדים, בנינו את צוות צומ"ת, שהוא בעצם צוות מערך תמיכה לגננת לליווי במקרים הקיצוניים האלה. במקרים הקיצוניים שבהם נצטרך לעזור לגננת בצורה אינטנסיבית, לעתים אני אומרת במקרים קשים מאוד אנחנו מוסיפים סייעת, אנחנו נותנים עזרה כזאת או אחרת, לעתים ההורים הם הבעיה וצריך ללוות את הגננת בתקשורת עם ההורים - זאת אחת המטרות המרכזיות.

עוד 2 משימות שדיברנו עליהן לא מעט, אני רק אומר בקצרה – יישום ועדת טרכטנברג בשנה הבאה, אנחנו נדאג לזכות בחינוך חינם 860 גנים חדשים, יש מצטרפים לתוך המהלך הזה עוד 400 גנים פרטיים שהפכו לתאגיד. אין לנו בעיות של כוח אדם, אנחנו ערוכים ומוכנים לפתיחת השנה מבחינת חינוך חינם בגיל 3. וכפי שאנחנו שותפים לדיון הזה של מסגרות העשרה, גם כאן אנחנו נמצאים בתהליכים.
היו"ר עינת וילף
אני חייבת לומר לפרוטוקול - יש משהו שנשמע מאוד יפה כשאומרים שמתחילים אשכולות 1-3. אבל כאשר יצאה המחאה לרחובות, יצאה למען מעמד הביניים. בסוף, כאשר מיליארד שקלים הולכים בעצם לצהרונים במגזר הערבי והחרדי, ומעמד הביניים שהוא זה שיצא למחאה וקיווה לקבל את הצהרונים, הוא לא הולך לקבל אותם.
מיכל כהן
הולך בהחלט לקבל אותם. אנחנו מדברים על מהלך 5 שנתי, שבשנה הראשונה 1-3, ואנחנו עדיין בדיון לגבי אשכול 4 בירושלים. מתשע"ד אנחנו מיישמים ב-4, 5,6, - עד 10, זאת אומרת מחאה. המחאה שהעלתה על נס את העניין של הנטל על ההורים מקבלת מענה, אבל הוא תמיד מענה שמתחיל מהחלש ביותר. אני תמיד מזכירה לעצמנו בתוך המערכת החינוך, שאשכולות 1-3 הם ציבור של מערכת החינוך, אין לנו את היכולת להגיד אלה אנחנו פחות ואלה אנחנו יותר, ולכן גם שם המנוף הזה של הצהרון הוא מנוף לכך שאנחנו נצליח לקדם אוכלוסיות שהן חלשות מאוד, אני מקווה שיעלו על העגלה. בשנת תשע"ד, אנחנו נתחיל באשכולות 4,5,6, ואילך, ויהיה מודל מדורג, וכל המדינה תזכה. הרי את לא תאמרי גם שבסוף המהלך יזכו גם אשכולות 10 שהם המבוססים ביותר.
היו"ר עינת וילף
לשם שינוי יהיה נחמד להתחיל עם 4-6.
מיכל כהן
יכול להיות, אבל זאת הייתה החלטתה הממשלה, ולכן אנחנו מיישמים.
סימה חדד מה יפית
יש 2 אתרים שאתם מוזמנים להיכנס. אתר מקצועי לגננות, מוזמנים להיכנס.
היו"ר עינת וילף
תודה רבה על המצגת וגם כמובן על העבודה עצמה.

ארגון גננות מחנכות ביקשו להציג. בבקשה.
סמי עטר
הייתי רוצה לקחת את זכות הדיבור אחרי התמ"ת אם יש פה נציגות של התמ"ת בנושא של התייחסות לאחריות לגיל הרך מלידה, איך החלוקה הזאת נעשית היום.
היו"ר עינת וילף
אני חושבת שאין פה נציג של התמ"ת.
סמי עטר
אנחנו הגשנו דף עמדה מטעם האיגוד לנושא הזה שבו הצענו להחיל את האחריות מגיל לידה למשרד החינוך, שבעצם היום הוחל ב-3 משרדים גם התמ"ת גם משרד החינוך וגם משרד הבריאות, הגשנו גם את ההמלצות מדוע אנחנו חושבים שצריך לעשות כך.
היו"ר עינת וילף
נשמח לקבל את זה פה בוועדה. בסך הכול בהחלט כאן יש תמיכה והסכמה שלטווח ארוך כלל החינוך מאפס ואילך צריך להיות באחריות משרד החינוך, זה תהליך שצריך לקרות. במובן מסוים, העובדה שגילאי 3 במשרד החינוך מתחיל את התהליך הזה, אבל נכון שהכיוון - - -
סמי עטר
הייתי שותף בדיון בוועדות הקודמות ולא ראיתי שהרבה התקדם, חוץ מזה שהעלינו את כל הנושא מבחינת העמדה, וכאן צרפנו גם את החוקים, גם את התקנות, גם את האחריות של כל משרד, ואנחנו רואים ברשויות איך באמת ההבדלים קיימים, ורק בתמצית העניין אנחנו רואים ילדים שמגיעים אלינו, אם זה לבעיות ייחודיות ואנחנו לא מכירים אותם כשהם מטופלים במסגרת אחרת פרטית. לצורך העניין, אני אגיש את נייר העמדה, אז נוכל לערוך דיון יותר ממצה.
היו"ר עינת וילף
בסדר גמור. בהחלט נקיים על כך דיון ועל בסיס המידע.

בבקשה, ארגון גננות מחנכות.
דורית חזן
ראשית, אני מברכת על כך שהגענו לדיון הזה, כי לא קרה לפני כן כאלה דברים, אני חושבת שזה משהו שהגיל הרך עולה סוף סוף לכותרות. אני יושבת ראש ארגון גננות מחנכות שהוקם בינואר השנה, ורשום כעמותה, וכאיגוד מקצועי ברשם העמותות.

2 מטרות עיקריות יש לנו לארגון. האחד – לענות לתשובה של הנשים היקרות כאן שהציגו את המצגת, זה שיפור איכות החינוך ודאגה למען הילד במדינת ישראל. השני - שיפור מעמדה של הגננת והעצמתה, אנחנו רואות את זה כמשהו כמו כלים שלובים, אי אפשר שאחד התגשם והשני לא התגשם.

כולנו מכירים את הממצאים והמחקרים שנעשו בעולם בכלל, ובעיקר המחקר העיקרי של פרופ' פנינה קליין וד"ר יבלון, שלצערנו אופק חדש אם היה מתעמק במחקר הזה, היה רואה שאופק חדש היה יכול להיות תכנית נפלאה אולי, אבל כאשר יש כמות של 35 ילדים, לא בכדי יושבות כאן סייעות, אמהות, גננות, שמתנגדות לתכנית הן מבחינת ההסכם הקיבוצי, והן מבחינת הרפורמה של אופק חדש.

אילו היו רואים את טובת הילד לנגד עינינו, ולא היו מתחילים להחיל את התכנית עד השעה שתיים בלי לבדוק למה זה לא יכול לקרות, הלא לא סתם קומץ הורים הגיעו, אותם האחרים שלא מגיעים הרבה מתוך אילוצים של יום יום של העבודה, חלק מהם הם אותם הורים שלא כל כך יודעים מה נעשה בגנים. לצערנו, אנחנו לא רואים – גם קומץ גננות אולי הגיעו, אולי גם קומץ סייעות הגיעו כדי להגיד את דעת הכלל. אני בקשר יום יומי מתחילת הדרך שלנו וצברנו היום שותפות לתוך המאבק כ-7,000 גננות, שמדברות בשיח היומיומי, ואומרות, וגם כשהתחילה אופק חדש משנת 2008, זה התפזר בפרברי הארץ, באילת ובקצוות רחוקים שלא יכלו לדבר על זה, ומי שדיבר על זה, דיבר על זה בפורומים השונים, וגינה את האופק טען את אותן טענות שטוענים היום - הילד לא ישן, הזנה לא נכונה, הצרכים לא נענים. ומה שקורה, שאני כגננת, ואני גננת ונמצאת בגן, והאמיני לי, אני לא גננת רדודה, אני לא גננת שאפשר להעיד עליה – אני יודעת שסימה חדד חתמה על גן ירוק מתמיד. אני גננת מובילה, אני עונה על כל הצרכים של הילדים. אבל לאור הדברים שהם אמרו, אני מרגישה שאני צריכה להיות קוסמת כדי לענות על הצרכים של הילדים. כל הזמן לנסות לאתר את כל הדברים.

אופק חדש לא רק גרם לעימותים אל מול ההורים ולמצב שאנחנו עומדים בחזית כל הזמן. אנחנו עומדות מול הגננות שלנו, העמיתות שלנו, כי אחת כן פותחת את הגן אם לעשות מסיבה, או לא לעשות מסיבה, והשנייה לא פותחת, הדבר השני - הסייעות שלנו עומדות והן עושות עבודה נפלאה.
היו"ר עינת וילף
אני רק אעצור כדי להבין, העיצומים בגנים, מה שמכונה אותם עיצומים שקטים, לא נפגשים עם הורים, מי מוביל את העיצומים האלה - ההסתדרות - על איזה רקע?
דורית חזן
על הנושא של 36 שעות נוספות לגננות, הם מבקשים 36 שעות נוספות לגננות, זה עכשיו נידון בבית המשפט. אני מקווה שעד ראשית השנה תהיה הסדרה – כרגע יש חופשה בגנים.
היו"ר עינת וילף
בינתיים בעצם אותם עיצומים שקטים לא מתקיימים ימי הורים, לא מתקיימות הכנות.
מיכל כהן
התקיימו. הסתדרות המורים יש לה מחלוקת על ההסכם על פרשנות ההסכם, ולכן היא יצרה עיצומים שקטים שבעצם הינחו את הגננות לא לעשות יותר ממה שנדרש מהם, טרום אופק חדש, ולכן זה נידון בבית המשפט. אני מקווה שעד ראשית תשע"ג אנחנו נגיע להסכמות.
היו"ר עינת וילף
כלומר, כרגע, אם אני סוקרת את כל הדיונים שהיו לנו עד עכשיו, מבחינת עננים באופק פתיחת שנת הלימודים, זה הדבר המרכזי, כלומר, אלה העיצומים שהם בעצם - אין היום שום איומי שביתה אחרים, זה הדבר היחיד שקיים.
מיכל כהן
גם זה יוסדר, גם זה בדיון מתקדם.
דורית חזן
אני רוצה להתייחס לנקודה הזאת של הטענה של הסתדרות המורים על 36 שעות, בשעה שהסכמי האופק הוא יותר לבתי הספר, ובשעה שהמורות כן קיבלו את ה-36 שעות, נשארו להן 5 שעות שהייה, לנו היו 3 שעות שהייה שהם בעצם אינם יותר, ולא רק שהם אינם, גם נוספו לנו עוד 3 שעות ו-40 דקות שבועיות לגננת פרונטליים מול הילד.

אני וחברותיי הגננות לא מצליחות לקיים את תפקיד הניהול שלנו בגן, וכל גננת היא מנהלת מיני ארגון, אם נרצה, או לא נרצה, כי היא עומדת כמו מנהלת בית הספר אבל לבד - מול הרשות, מול המנקים, מול ההורים, מול הצוות המקצועי, מול המנהלים שלנו והמפקחות שלנו אנחנו עושות את כל העבודה, ואותנו איכשהו שמו בצד, ואמרו תתנהלו ותעשו את הכול. יש לנו זמן אוויר – בשעה שאנחנו נמצאות בחצר, יש זמן אוויר. אני בחצר המשחקים יושבת עם הילדים אל מול כל מיני נמלים או חרקים ולומדים, בחצר יש עשייה, וטיפול ועוד הרבה דברים אחרים שנעשה. יש לנו כל כך הרבה עשייה בגן ולמידה. ונכון, בגיל הרך, השנה כאשר סיימתי את שנת הלימודים אמרתי להורים אבוי לכם אם לא תזמינו אותי לקבל פרס הנובל שהילד שלכם קיבל, כי אני יודעת שאותם ילדים יקבלו ויגיעו גם לזה – יש לנו ילדים חכמים ואני כן רוצה שיתנו את היחס מהגן, ולא יצניחו את התוכניות במקום לבנות אותם מתוך הגן ולא מבית הספר.

חוסר התכנון פוגע ישירות בילדים והראייה לכך זה היישום של אופק חדש. אני רואה כאן בכל זאת התעקשות של המערכת, להתמיד בתכנית, להלל ולשבח אותה. ועל אף כל הנזקים והעוולות וההתנגדויות שמושמעות חדשות לבקרים, הדוגמה הטובה ביותר, ואני פונה אליך סימה זה תחנות היציאה. אילו את היית הלכה למעשה נמצאת בגן, היית מבינה שבעצם האמירה תחנות יציאה, את גורמת לתחנת רכבת. מאותו רגע אני כגננת והסייעת נעמוד בשערי הגן, אותו ילד שלא באו לקחת אותו, כי אמא שלו לא יכולה לקחת אותו, מה שיקרה הוא יבכה, הוא יתחיל לפתח פחדי חרדה, מדוע לא באו לקחת אותי, חרדות נטישה, ומה שיקרה, זה יביא לנו שוב עוול אל מול אותם הורים. בבקשה, תבואו אלינו - את אומרת שאת מבקרת בגנים, אני יודעת שאת מבקרת בגנים. היתה עדות השנה שביום שהגעת לבקר בגן, תכננו והביאו עציצים, ויום למחרת העבירו את זה לגן אחר שביקרת. אנחנו לא יכולים לעמוד בכאלה תכניות. לא יכול להיות שזה יקרה.
מיכל כהן
יש פיקוח.
דורית חזן
ב-27 לחודש אתם מבקרים בבית שמש.
סימה חדד מה יפית
נכון.
היו"ר עינת וילף
אני יודעת שהביקור שלי בבית שמש הוא מסדר המפקד, ואני לא מתכוונת ללמוד מזה שום דבר. אני רוצה להתייחס, זה ידוע, כולנו יודעות את זה. הביקורים הרשמיים בבתי הספר בגנים הם מסדר המפקד, מהבחינה הזאת הם די מיותרים. הביקור שלנו בבית שמש בתחילת השנה הוא טקסי, אני רואה אותו כטקסי, לרגע לא חושבת ששם נראה משהו שילמד אותי. לכן, אחרי הביקור בבית שמש, אני מתכוונת להתחיל לבקר בלי להודיע.
מיכל כהן
רק צריך להזכיר, שהביקור השוטף בגן הוא של המפקחת, כמו שאת אומרת - אנחנו באים ממקום אחר ועושים לכבודנו.
היו"ר עינת וילף
גם אותי זו שאלה שמטרידה, הנושא של הילדים הלא גמולים שנכנסים לגנים בגיל 3. קיימנו על זה גם דיון עם היועצת המשפטית, מה עושים בנושא הזה. באמת, זו בעיה אמיתית, זה לא סתם איזושהי אמירה, ואיך מתמודדים עם זה הן מבחינת התנאים, מה המחשבות בתחום הזה.
סימה חדד מה יפית
מה שנאמר בוועדה הקודמת, אני חוזרת ואומרת גם אחרי דיון בייעוץ המשפטי. אנחנו מחויבים לחוק חינוך חובה. אנחנו לא מתנים כניסה של ילדים - - -
היו"ר עינת וילף
גיל 3 הוא לא חובה הוא חינם.
סימה חדד מה יפית
סליחה. יש לנו כמעט 48% ילדים שנמצאים בחוק חינוך חובה במסגרת הצו.

הדבר השני, בדקנו את זה גם בייעוץ המשפטי. גם כאשר המדינה מציעה חינוך חינם, היא לא יכולה להתנות את הכניסה בהתפתחות כזו או אחרת. אנחנו לא מתנים אם ילד מדבר או לא, אנחנו לא מתנים ילד אם הוא מרכיב משקפיים או לא, ואנחנו לא יכולים להתנות. אכן זאת שגיאה מורכבת, קשה. אין לנו תנאים ברוב הגנים.
עופרה כהן
יש לנו פתרונות לדברים האלה.
סימה חדד מה יפית
יש לכן פתרונות לכול. גם אנחנו מוכנים לקבל פתרונות, אני יכולה לומר שבגנים החדשים שנבנים עכשיו במסגרת טרכטנברג, כן יש מסגרת, יש איזושהי פינה לשטיפה ולהיגיינה, מה שלא קורה בפועל. כאשר יצא חוזר המנכ"ל לפני למעלה מעשור, גם שם היה איזשהו ציון ופניה לרשויות לבנות אגניות כדי לסייע, שוב ממקום שבו אנחנו לא יכולים להתנות עם הקליטה של הילדים הצעירים, אבל גם זה לא קרה.
היו"ר עינת וילף
אתם בטוחים לגבי הנושא של חינם שאי אפשר להתנות? לצורך העניין בגנים לא חדשים, מה יעשו?
סימה חדד מה יפית
אני יכולה לומר מה עושים. במקרה הקיצוני מרימים טלפון להורים. בעיקר המטלה הזאת מוטלת על הסייעות גם בהגדרת התפקיד.
היו"ר עינת וילף
אני רוצה לברר את הנושא הזה. הנושא של להתקשר להורים, האם משפטית אפשר להתייחס לזה כמו ילד שיש לו חום, או ילד שהוא חולה, ומתקשרים ואומרים להורים בואו קחו אותו.
סימה חדד מה יפית
זה קורה במקרים קיצוניים מאוד.
היו"ר עינת וילף
השאלה שלי היא משפטית נטו. האם אפשר להתייחס לזה כאל חום, מחלה, שאז מתקשרים להורים לקחת את הילד.

בשנה שעברה הייתה גננת שעשתה את זה, והיא קיבלה על הראש מההורים ומהמפקחת.
היו"ר עינת וילף
לכן אני מנסה לברר את זה ברמה המערכתית ולא ברמה האישית.
לירן שפיגל
אנחנו לא בטוחים שהעניין של ילד לא גמול זו עילה לבוא ולהזמין את ההורים שלו לבוא ולקחת אותו מהגן, זה לא שקול לילד חולה. ילד חולה יש עילה שלוקחים אותו מהגן, הוא עלול להדביק את הילדים האחרים, הוא מרגיש לא טוב. ילד שהוא לא גמול צריך לטפל בו במסגרת הגן.
היו"ר עינת וילף
אבל אם בגן אין התנאים לכך?
לירן שפיגל
זה כמו להתנות את הקבלה של ילד גן. בעצם העבודה שטוענים או שוקלים להזמין את ההורים לקחת את הילד שהוא לא גמול, זה כמו להתנות את הקבלה שלו לגן. אנחנו אומרים שקבלה לגן לא תלויה בזה שילד גמול או לא גמול.
היו"ר עינת וילף
אבל למה זה נתפס כהתנייה? כלומר, צורך העניין אפשר לטעון טענה שהיא גם בריאותית, אם אין תנאים סניטריים בגן, אם זה לא מתאפשר – אפשר לטעון שהדבר הזה הוא קרוב לזה שהילד חולה לצורך העניין.
לירן שפיגל
גן אמור לספק שירותים שונים לילד כשהוא מגיע לגן. בין היתר צריכים להינתן גם פתרונות להיבט הזה.
היו"ר עינת וילף
למה? בכיתה אל"ף אתה לא מצפה שיתנו לזה פתרונות.
לירן שפיגל
זה לא רלבנטי לכיתה אל, השאלה מתייחס לגילאי 3. אנחנו מדברים בעיקר ב-3, אני לא אתייחס לגילאי 4 ו-5, אני מניח שאלה מקרים שהם חריגים וצריך להתייחס אליהן בדיוק לפי הנסיבות שלהן. לפי מה שאני מבין, התופעה העיקרית היא גילאי 3. גילאי 3 נמצאים בחוק לימוד חובה.
היו"ר עינת וילף
אני כרגע מפרידה את לימוד חובה. אני מדברת על אלה שהם חינם לא חובה.
לירן שפיגל
חלק ניכר מגני הילדים לגילאי 3, חל עליהם חוק לימוד חובה, וילדים חייבים לבקר בגן. לפי החלטת ממשלה, מחילים גם חינוך חינם לכל מדינת ישראל, גם לילדים בגיל 3. השיקול הוא לאפשר לילדים להגיע לגן כבר בגיל הזה. אם יתחילו להתנות את היותו של ילד גמול או לא גמול, למעשה מונעים מהורים את ההזדמנות לשלוח את הילד בגיל 3 לגן. לא מצפים הרי שילד יתחיל - - -
היו"ר עינת וילף
שאלה לצורך העניין, האם נשקל הרעיון של גן ללא גמולים? אני סתם כרגע מעלה רעיונות ביזאריים – כלומר, לבוא ולהגיד או.קיי. תסתדרו, זה לא פתרון. מה אתם אומרים? מצד אחד אין תנאים, מצד שני, אפילו דבר בסיסי כמו להגיד להורים תיקחו את הילד גם לא מאפשרים - מה הפתרון?
סימה חדד מה יפית
אני יכולה לומר מה אנחנו עושים בתקופת הרישום. בתקופת הרישום בתחנות הרישום בשיתוף עם הרשויות אנחנו גם מסבירים להורים איזה קושי יש בקליטת ילד בלתי גמול למערכת. מתחילים איזשהו הליך כבר בתחנות טיפות החלב בשיתוף עם משרד הבריאות, ובתקופת הרישום מבקשים מההורים גם לקרוא את המאמר, ונותנים זמן. נדמה לי שאנחנו מקצים חודשיים מפתיחת שנת הלימודים עד אחרי החגים כדי לשלב את תהליך הגמילה, ומבקשים גם במקום הזה לשתף פעולה לצוותים החינוכיים עם ההורים. זה מה שאנחנו יכולים לעשות, יש מקרים שהבעיות הן יותר אידיאולוגיות של ההורים.
היו"ר עינת וילף
אף אחד לא מדבר על מצבים בריאותיים.
עופרה כהן
באמת, על הנייר הרפורמה נראית נהדרת, ויש בה חלקים שאנחנו מאוד מתחברות אליהן ומאמינות בהן, אבל הבעיה היחידה היא שאין תנאים ליישם אותה את הרפורמה. גם בגלל התנאים הפיזיים הקיימים בגן, וגם בגלל שאנחנו עובדות – 2 נשות צוות מול 35 ילדים, שאני צריכה גם לאתר את הילדים, להאכיל אותם, לבנות להם תכניות למידה פרטניות, לעקוב שנתיים ורק אז אני אוכל להגיש אותם לועדת השמה, זה מאוד מורכב אבל אלה הילדים של מחר. אני משאירה את זה רגע בצד ואני רוצה דווקא להתייחס לגננת.

דיברנו קודם על העיצומים השקטים שהסתדרות המורים נקטה וחלק מהגננות באמת קיבלו אותם, אבל אני מדברת על הרבה לפני. בהמרה שנעשתה בין מורים לאופק חדש יש פער בין התנאים שניתנו למורים לבין התנאים שניתנו לגננות, והפער מאוד משמעותי, כי מקדם ההמרה הוא הנמוך ביותר, הוא אחיד ללא הבדלי סטאטוס, והתשובה שקיבלנו בדיון הקודם מהסתדרות המורים היא שזה מגולם לכם הרי בשכר. גם למורים זה גולם בשכר, והם עדיין מקבלים 5 שעות שהייה שמאיתנו הם ניטלו, אני לא אגיד נגזלו כי קודם התרעמו עליי.

אני רוצה להגיע לחלק של הפתרונות שאנחנו ממליצות עליהן. אני שמחה לשמוע שהולכים בד בבד עם העניין, ואני מקווה שחוזר מנכ"ל החדש שייצא אכן יעגן את כל הנושא של ההזנה, טעימות וכו'.
היו"ר עינת וילף
בבקשה, אני מבקשת שתציגי את הפתרונות, זו לא שיחה אישית.
עופרה כהן
אני לא קיבלתי תשובה לגבי מי מממן את המזנון הפתוח בעיקר לא באזור - - -

הם בקושי מגיעים עם כריך אחד ליום, ואני אומרת את זה מנסיון.
היו"ר עינת וילף
אמרתם בצורה ברורה – שום דבר לא ממומן, הכול זה ההורים.
עופרה כהן
יפה. אין להורים תקציבים כאלה, אבל בואו נמשיך.

אני רוצה להציע קונספט שנותן פתרונות לכל הבעיות, גם המנוחה גם ההזנה וגם לגבי תחנות היציאה. מאחר והולכים לכיוון של צהרונים שיתחילו לפעול בשעה שתיים, הארגון שלנו מציע שכל ילדי הגנים יוכלו, יאפשרו להם לצאת בשעה אחת, מאחר וכמו ששמענו מרביתם יישארו למסגרת הצהרון. צוות הצהרון ייכנס לגן בשעה אחת, ואז תהיה חפיפה, ולחפיפה הזו יש משמעות. החצי שעה הראשונה של החפיפה תהיה העברת מידע בין צוות הצהריים לצוות הבוקר, וסנכרון. ילדים שהולכים הביתה, נוכל להתייחס להורים בכמה דקות האלה ולספר מה קרה, העבודה שלנו היא גם אל מול ההורים בצורה יומיומית, זה שונה מבית הספר. אחרי זה יש לנו את ארוחת הצהריים שתוגש בזמן, ארוחה חמה בשעה אחת ורבע גג, ומהשעה אחת וחצי עד שתיים הגננת תוכל לפגוש הורים בצורה פרטנית, כי היום אנחנו לא מצליחות לעשות את זה. נפגשים עם פסיכולוגים, בעצם כל המטלות שמוטלות עלינו, ואין לנו כבר את שעות השהיה לבצע אותן, אנחנו נקיים בחצי השעה הזו.
היו"ר עינת וילף
תודה רבה.

רחל גבאי מבת ים.
רחל גבאי
אתם מדברים על הגננות שהם מאופק חדש באוכל, אתם נותנים את ההוראה שילד לא גמול, שילד עשה את צרכיו בגן, שהם נותנים את ההוראה לסייעת לטפל בילד. אנחנו לא עובדים של משרד החינוך, קבלו אותנו כעובדי משרד החינוך. תנו לנו את השכר כמו שמקבלות הגננות, אנחנו בשמחה נעשה את כל מה שמוטל עלינו. אנחנו נטפל בילדים גם באוכל, גם כאשר יש פסיכולוגית בגן, אז אנחנו עם 35 ילדים. גם כאשר באים ביקור מבחוץ, באה האמא לבקר, אז צריכים להכין את הגן, אז אנחנו עובדות עבודה כפולה ומכופלת להכין את הגן ולייפות אותו, כי הגננת עסוקה בלהכין מצגות וכל דבר, ואנחנו נמצאות עם 35 ילדים כל היום עם הילדים בגן. תנו לנו את התנאים, קבלו אותנו כעובדי משרד החינוך, אנחנו נשמח לקבל כל דרישה כפי שצריך.
היו"ר עינת וילף
תודה רבה.

אסנת רווח סייעת גני ילדים מעיריית אשקלון.
אוסנת רווח
אני מברכת את כל אלה שבכלל הגענו למעמד הזה של כל הסייעות. אני אסנת רווח מאשקלון, עובדת 30 שנה, מאוד חשוב לי שאנחנו בתור סייעות לא יודעות להגדיר את העבודה שלנו. אני לא הייתי בכנס הקודם, אני רק מנסה להבהיר דברים. עצוב לנו שכל הזמן הן מדברות הגננות, המפקחות, איפה הסייעות בתמונה? איפה אנחנו? אצלנו באשקלון מהשעה שבע וחצי, אנחנו מגישים אוכל לצהרונים, צלחות חד-פעמיות עם כפות, מרימים את המפות, מדיחים את הכלים, שוטפות, אנחנו עובדות נון-סטופ והתקציב מאוד זעיר.

מאוד חשוב לנו שתיקחו את זה לתשומת ליבכם. יש פה הרבה הורים שהם מגיעים, מביאים את הדבר היקר להם ביותר אלינו לגן, הן יודעות איך אנחנו מרגישות, איך אנחנו שחוקות. אני במקרה ועד פנימי של סייעות בעיריית אשקלון, מאוד חשוב לי לציין את חוק 99. הן עובדות מאוד קשה עד השעה ארבע. אני גרה באזור הדרום ואשקלון, שמי כמוכם יודעים, יש קאסמים, עזה מאוד קרובה אלינו. הן עושות את כל הסריקה והן לא מקבלות מענה. הן עובדות, הילדים הולכים בשתיים, הן נשארות עד השעה ארבע לבד בגן. סליחה, שמישהו ירים את הכפפה, ידאג לסייעות האלה פעם אחת ולתמיד.
היו"ר עינת וילף
תודה רבה לך.
אריאלה לוי
הנציגות של משרד החינוך באמת משתדלות, מביאים נושאים ופרויקטים, מחבקים עצים, ספרים – אנחנו צריכות לחבק ילדים. הכול טוב ויפה תיאורטית. בתיאוריה הכול מקסים, רק שהן שוכחות שיש שתי עובדי צוות על 35 ילדים. למנף, זו מילה מאוד יפה, אבל איך אפשר למצוא ל-35 ילדים פינה שקטה? בקושי בבית אתה יכול למצוא פינה שקטה לשני ילדים, באמת, עם כל הכבוד, 35 ילד, אי אפשר למצוא להם פינה שקטה.

אנחנו מאוד מעריכות אתכן, לכן אנחנו מאוד רוצות לעבור למשרד החינוך. באמת, הסייעות רוצות שהתייחסו אלינו כעובדות הוראה. לכל עובד במשק יש הפסקה מובנית, לסייעת אין דבר כזה, גם לגננת. אנחנו מאוד מעריכות את הגננות המקסימות האלה. החוק אומר העסקה מובנית, לסייעת אין העסקה מובנית אם היא רוצה או לא רוצה, גם בחצר עובדים כמו שהיא אמרה, אין זמן. אני לא רוצה להגיד לאן אנחנו הולכות, כשהמלך הולך לבדו, גם לשם אני לא יכולה ללכת לבדי – זאת אומרת, עד השעה ארבע אנחנו גם מתאפקות.
היו"ר עינת וילף
תודה רבה לך אריאלה.

רות מלחי סייעת מאשדוד. בבקשה.
רות מלחי
אני רות מלחי מאשדוד, 22 שנה במקצוע. אני רציתי להתייחס לשני נושאים. דבר ראשון לפעימות, שלדעתי, זה עסק שנפל, משום שקורה הרבה מצבים שיש ילדים שמביאים פרות, ויש ילדים שלא מביאים פרות, אז נוצר מצב כזה שאנחנו צריכים לתת לילדים שלא מביאים פרות מהפרות של הילדים האחרים, ואז זה כבר לא פעימה, וזה לא מזין. אפשר להבין גם את ההורים, הפרות יקרים, אז יש הורים שלא מביאים כי אין להם יכולת. הדבר השני שאני רוצה לדבר זה על השכבה בגן. אנחנו מוצאים ילדים בשעה אחת וחצי במפגש יושבים על הכיסא במפגש כשהראש רכון בצורה שמאד מסכנת גם את בריאותם, או על שולחן שאנחנו מזיזים לתמיכה, או על המשענת של הכיסא. כל הזמן עיני הגננת לילד הזה שלא ינקע משהו בצווארו, זה במקרה הגרוע. במקרה הטוב, כשיש לנו מספר ילדים כאלה, אנחנו צריכים לאלתר להם מקומות השכבה. ומה זה אומר לאלתר להם מקומות השכבה? זה או להשכיב אותם על המיטה של הבובה, או להשכיב אותם על השטיח המזוהם שבפינת הבובה או בפינת הספר.
היו"ר עינת וילף
תודה רבה.

בתיה עזרן מאשקלון. בבקשה. ועד סייעות פנימי בעיריית אשקלון.
בתיה עזרן
אני עובדת בעיריית אשקלון 37 שנה, רציתי לומר שהסייעות מגיעות לגני הילדים בשעה שבע וחצי, הגננת מגיעה בשעה שמונה, כאשר במקרה הטוב נמצאים בגן כמחצית מהילדים. בסוף היום הגננת הולכת בשעה שתיים, אני מדברת על אופק חדש שדיברו פה החברות, גם אז נשארים ילדים בגן. אם חלילה קורה משהו לסייעת או לילד, כגון, נפילה פגיעה או כל דבר אחר, מי נותן את הדין והאחריות על כך? אנו לא נוכל לתת מענה לכל ילדי הגן היקרים שמופקדים בידינו.
היו"ר עינת וילף
תודה רבה.
רותי תורגמן
אני נציגת הסייעות מאשדוד, אני אומרת שאת הסייעות הם לא הכינו לרפורמת אופק חדש. היום לדעתי אופק חדש נופל על הגב של הסייעות, כיוון שהגננות הפכו להיות פקידות - ולמה פקידות? אם ילד נפל צריך למלא דוח. אם ילד צריך להשתחרר מוקדם, צריך למלא טופס, לא משנה אם הילד מתקדם, אם הילד נתקע בלימודים או לא מתקדם, צריך למלא דוחות. כל מה שצריך לשבת בקבוצות, הכל נופל על הסייעת. להכין הזנה, הכול נופל על הסייעת. לא משנה מה שקורה, בכל מהלך האופק החדש, ילדים נרדמים גם במפגש האחרון, אין להם סבלנות, גם לתת להם אוכל, גם ליצור, גם לשבת בקבוצות, גם נקיון, גם לטפל, גם להחליף לילדים, לדעתי זה כבר יותר מדי.
היו"ר עינת וילף
תודה רבה.
גילי אלון
אני חברת ועד בעיריית באר שבע ונציגת הסייעות. רציתי להתייחס בהקשר לדבריה של סימה חדד שאמרה על מענה רגשי חברתי, ומן הסתם גם הפיזי. קודם כול חברותיי אמרו פה על הקטע הזה של שבע וחצי בבוקר, ואמרתי את זה גם בפעם הקודמת, היום אמהות רובן עובדות, אנחנו מתמודדות לבד. אני חושבת שזה לא מן הראוי שזה האחריות הבלעדית של הסייעת. הגננות מקבלות ניהול גן, כי זה תפקיד אחראי, ואני חושבת שפה צריך לתת את הדין שזה בלתי אפשרי להשאיר צוות חלקי.

הנושא של אופק חדש, אני חושבת שזה זמן מבוזבז, כי באמת המחצית או הארבעים דקות האלה שהתווספו, בסופו של דבר אנחנו לא מנצלים אותם, אנחנו משקיעים בזה את הארוחה הנוספת. תתנו את הדעת על זה, אני רואה את זה, אני עובדת עם גילאי 3-4, לצערי הרב בסוף היום הילדים עצבניים, עייפים ובזבזנו זמן על עוד ארוחה במקום על הקנייה של דברים נוספים. זה עניין של מיצוי הזמן הנכון, עם מה שרצינו, אני חושבת שזה בזבוז.

דבר נוסף, אני באופן אישי לא יכולה לראות ילד שברח לו הצרכים. אני בעצמי אמא לארבעה ילדים. אני משתדלת למצוא איזושהי פינה עם הילדים בריכוז, אני הולכת לצד השני, ומשתדלת להיות קוסם. זה יוצר מצב גם לא נעים לילד, וגם אם זה באמצע פעילות של משהו אחר, זה אומר שהגננת נשארת באמת לבדה כי אני צריכה להיות עם הילד הזה.
היו"ר עינת וילף
תודה רבה.
פנינה סאלם
אני רוצה לדבר על יום לימודים של יוח"א. אני שואלת מה תרומתו של יום הלימודים מיוח"א – שהוא מסתיים בשעה שלוש וארבעים, והילדים מקבלים ארוחה חמה. הצוות עסוק בלמעלה משעה בהגשה של הארוחה החמה, בפינוי, שטיפת כלים, בנקיון הגז כדי שיהיה אפשר להמשיך את מה שנותר בסוף היום. מה גם שבעקבות יוח"א הגננת נמצאת בגן יומיים ארוכים ויומיים קצרים. יומיים קצרים זה יום שלישי עד השעה אחת ועשרה, יום שישי עד השעה שתיים עשרה, בעקבות כך הגננת המשלימה נמצאת בגן יומיים ארוכים.

אני לא רוצה לפתוח את הקטע הזה של גננת משלימה שהילדים בגיל גן חובה משתובבים, והרבה מן השנים שאני עובדת ביוח"א הימים עם הגננת המשלימה לא קלים, והנטל נופל המון על הסייעת בגן, אין רצף של לימודים, והרבה דברים נופלים בעקבות הנושא הזה.
היו"ר עינת וילף
תודה רבה.
שרון רוגוזינסקי
אני אומר שב-13 ליולי התקיימו דיונים של הוועדה בנושא היערכות פדגוגית ופיזית לקראת שנת הלימודים, ואנחנו דורשות שכבר בדיונים האלה יגיעו נציגי המשרד עם פתרונות מעשיים לכשלים שהועלו במצגת. זאת אומרת, שבשנת הלימודים הבאה שנוכל באמת להתחיל באיזשהו יישום של חלק מהדברים שהועלו, במידה ולא ייפתרו כל הבעיות, אנחנו באמת לא נהסס לנקוט בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותנו.
היו"ר עינת וילף
תודה רבה.
סי מלר
אני רוצה להדגיש את העניין הזה של הארכת יום לימודים בשעה שתיים, כי באמת לפי הנסיון שלנו בשטח, ושיחות עם כל הגננות שאני מכירה, החצי שעה הזאת לא מניבה שום פרי פדגוגי, הילדים עייפים והם לא פתוחים ללמידה. אני מוצאת את עצמי משחקת משחקים, אנחנו אמורים להוסיף להם משהו מבחינה פדגוגית בחצי השעה הזאת. אנשים בהיי-טק יוצאים בשעה שתים עשרה וחצי אחת לאכול בשעה זאת. ילדים שהם קטנים בני שלוש בטח, קשה להם להחזיק עם איזשהו בסקוויט או איזושהי טעימה שאנחנו נותנים להם. לפי מחקרים היא אומרת שהדבר הראשון שאם אנחנו רוצים לעשות רפורמה שתצליח באמת להשפיע על הילדים, זה באמת להוריד את מספר הילדים בכיתות, לא להוסיף לנו עוד כיתות כמו איזה גל בים, אבל להוריד את מספר הילדים, זה המקצוע של הצוות, גם של הסייעות, אם זה בתור הכשרה לפני שהן מתקבלות לעבודה, ואם זה במהלך שנת הלימודים, אני ממש מעריצה את משרד החינוך על מה שהוא עושה עם גננות, אז באמת לעשות את זה גם עם סייעות, לשלב את הסייעות במערך ההכשרה של הגננות בזמן העבודה, בזמן שנת הלימודים.
היו"ר עינת וילף
תודה.

חנה כנרתי גננת מנהלת גן בגימלאות.
חנה כנרתי
אני רוצה להתייחס לעניין של הצורך לאחריות המדינה על החינוך ואיכותו. בהקשר זה אני רוצה להתייחס לא רק למה שנאמר פה. למזלי, אני יצאתי לגמלאות לפני שהתחיל אופק חדש במקום עבודתי. אני רוצה להתייחס לתת נושא בהעצמת הגננת. אני חושבת שיש צורך לבדוק את סף הקבלה למכללות ולמי נותנים את תעודת הסיום מבחינת רמה, ולא פחות מכך איכות והתאמה לתפקיד. לבדוק את התכנים, ואת אופני החינוך המתחנכים. אלה שמתחנכים להיות מחנכים, בעיקר בגיל הרך, מכיוון שבעקבות הרבה ישיבות שלי עם ארגוני המחאה החברתית, וגם עם מדריכות פדגוגיות במכללות, בגלל האקדמיזציה הופר האיזון בין למודי על ולימודי עת. לומדים יותר כמו באוניברסיטאות על נפגעו לימודי הפדגוגיה והדידקטיקה, גננות שיוצאות לשטח - אני מכירה המון גננות מכל רחבי הארץ, לא יודעות מה לעשות.

דבר נוסף, יש לי הצעה קטנה חוק קטנה כן שקשורה למה שנאמר פה, אני חושבת שהצעת חוק קטנה יכולה לסדר את זה. להכליל סיוע נוסף לגנים במסגרת של עבודה מועדפת של משוחררים מצה"ל, לאו דווקא תחנות דלק, אלא להכליל ולהתחיל עם גילאי 3 כסיוע נוסף. אני מקווה מאוד, מכיוון שהבעיות מרובות, ולא הגענו לדברים מאוד משמעותיים לדעתי, אני לא מבטלת את מה שנאמר פה, כי הכול קשור למקשה אחת, אני מקווה שיהיו דיונים נוספים. אני מאוד מסכימה עם המון דברים שסימה אמרה, אבל יש פער מבחינת ביצוע. אני יודעת שסימה מאוד חשוב לה הצד הרגשי והחברתי. פרשנויות שמפקחות רבות ברחבי המדינה לגבי האיך, לגבי מפקחות שתסלחו לי לא קראו עד הסוף את התכנית של התשתית לקראת קריאה, ומתמקדות - הסעיף של הישגים מדידים הוא זה שגרם להפיכת הרבה גנים לבתי ספר קטנים. אני מאוד מבקשת ממך סימה, אולי להיכנס ולהגיב למה שקורה בפורום הגננות הגדול לגבי כל כך הרבה גננות שמלמדות את מה שאת מדברת על התשתית, הן חושבות שעליהן ללמד קריאה בעקבות הנחיה של מפקחות שלא לפי דברי המשורר.
היו"ר עינת וילף
חשוב מאוד. תודה רבה לך.

עו"ד נטע לוי מעמותת "איתך".
נטע לוי
אנחנו מלוות סייעות גם חינוך החרדי וגם סייעות עירוניות בהתארגנות ארצית מזה שנה, בין השאר במאבק על הכרה מקצועית ושיפור תנאי העסקה. בהקשר הזה אני רוצה להתייחס לכותרת של הדיון הזה, חינוך לגיל הרך, חינוך לכל דבר, אני חושבת שפועל יוצא מזה, שהכרה בסייעות כעובדות חינוך לכל דבר, ועל כל המשתמע מכך, רביזיה בהגדרת התפקיד של הסייעת, אחריות של משרד החינוך על הסייעת. וחובה לשתף ולהתייעץ בסייעות עצמן כפונקציה מהותית, מרכזית, חינוכית בגני הילדים, ולא לקחת אותם ככלי טכני מובן מאליו בצמתים מרכזיים של רפורמות, כמו שדיברנו לפני שבועיים בנושא של הצהרונים. לקראת המכרז התורניים המסובסדים, בעצם הסייעות או שמאלצים אותם באופן ישיר, או שמאלצים אותם באופן עקיף להישאר עד השעה ארבע בתוספת שכר שולית. לוקחים אותם ככלי טכני מובן מאליו, ולא כפונקציה חינוכית מהותית.

אני רוצה להתייחס בנייר העמדה שחלקנו כאן, ציטטנו מתוך מחקר שמצוטט בתוך אתר של משרד החינוך. זה מחקר של ד"ר חוה תובל ועינת ממכללת דוד ילין, הן מדברות כאן על הצורך בהכרה בפרופסיה ולהפוך את הסייעת ליותר ויותר פרופסיונאלית. לכן אני כאן חולקת על עמדתה בנוגע לרעיון של יוצאי צבא ומשוחררים מצה"ל שילכו בלי הכשרה, וכשהכשרה לא מסתיימת רק בקורס, אלא גם ממשיכים בהשתלמויות, השתלמויות משותפות לגננות ולסייעות – סיוע נוסף זה דבר מאוד הכרחי וחיוני ממה שאנחנו שומעות מהשטח, ובאמת, ליווי פרופסיונאלי של משרד החינוך.
היו"ר עינת וילף
תודה.

ד"ר תמר ארז, האגודה הישראלית למען הילד בגיל הרך.
תמר ארז
אני מאוד נרגשת על ההזדמנות הזאת. אנחנו אגודה ישראלית למען הילד בגיל הרך, לא ברשימת המוזמנים, הגעתי בעקיפין מהחברות של המועצה הציבורית. אסיים בהמלצה שאני חושבת שתהיה קצת אינטגרציה של דברים שנאמרו כאן. מאוד אהבתי את המצגת שהגישה וייצגה סימה של משרד החינוך, למעט פרט אחד קטן ששיתוף ההורים נמצא במספר 6 ביעדים, בהתאם לדוח האקדמיה בנושא הזה, כדאי להעלות אותו גבוה יותר, יחד עם ההיכרות המעמיקה של הילדים, צריך להערכתי לצרף את משפחתם, בעיקר בגיל המאוד צעיר.

אני מאוד אוהבת את הגישה שהוצגה, שמדברת על מענה לצרכים גופניים, רגשיים, חברתיים ואינטלקטואליים. כל הצרכים זה תואם את הגישה של אונסק"ו לדבר על הנושא בגיל הרך, לא להפריד בין צדדים אינטלקטואליים וצדדים אחרים. באמת, אני סברתי כשראיתי חינוך לכל דבר בגיל הרך, שמדובר כאן, ואני מקווה שנגלה אותו בסייפא, על חינוך מלידה לפחות מבחינת הבנייה המקצועית, כי דורית אמרה דבר שהוא מאוד נכון, אנחנו עוסקים תמיד בהורדה של דברים בהתאמה מהחינוך הגבוה יותר לצעיר יותר. אני חושבת שהגיעה השעה שאנחנו נמליץ על הקמה של צוות של כל שותפי התפקיד, כדי להתייחס לבניית מערך חינוך טיפול הולם לגיל הרך, החל מגיל הרך אם היישום יהיה בטווח ארוך יותר, אבל שהקונספציה תתחיל מראשית ותצמח לתוך בית הספר וייעשה מה שנעשה ולא יושם בחוק לצערי, אבל משרד התמ"ת כשהוא לקח על עצמו את נושא הגיל הרך, מינה ועדה מכובדת לבדיקת סטנדרטים. הגיע העת לבדוק את הסטנדרטים ביישום חינוך לגילאים צעירים בכל הנוגע למספר הילדים לכיתות הגיל הרך, הוא לא יכול לעבור אוטומטית ללא חשיבה מהגילאים הגבוהים יותר. אותו דבר לגבי מקום ההורים, כל הכשרת הצוותים השונים שצריכים לעבוד מתואם, ולא הוזכר כאן באופן ראוי להערכתי דיו נושא המערך המסייע. דובר על החלה והרחבת הייעוץ, לא שמעתי על השרות הפסיכולוגי הייעוצי בדומה למה שקיים בגילאי החובה, כל עוד זה לא נעשה - - -
היו"ר עינת וילף
תודה.

שולמית ביסמנובסקי, ארגון גני הילדים הפרטיים. בבקשה.
שולמית ביסמנובסקי
אני נציגת גילאי לידה עד שלוש. עד עכשיו דנתם בשלוש עד שש, חבל מאוד שמשרד החינוך חושב שילדים נולדים בגיל 3. אני מבקשת ממשרד החינוך לקחת את כל גילאי לידה עד שלוש תחת חסותו. אני חושבת שהגיל הרך צריך לעבור מלידה עד סוף י"ב, צריך להיות רצף חינוכי. כל הילדים צריכים להיות תחת קורת גג אחת, והמשרד צריך לדעת מה קורה כבר מגיל לידה. אנחנו כבר מאבחנים ילדים עם פי.די.די. ואוטיזם, וכל מיני דברים בגיל הרך שאתם מפספסים עוד שנה, שנתיים של איבחונים על דברים שאנחנו כבר יודעים אותם. אתם פשוט מפסידים מידע מאוד חיוני הילדים מפסידים והגננות מפסידות.

שתי הערות על המצגת המדהימה של סימה, ואני מאחלת לכם הצלחה ביישום, כי אני רואה פערים מאוד גדולים בין התכנון לביצוע וחבל, זה מאוד עצוב. אני חושבת שזה קצת עצוב שהמדינה הולכת אחורה במקום קדימה למרות התכניות היפות.

אני חושבת שזה קצת שהמדינה הולכת אחורה במקום קדימה למרות התכניות היפות. אני חושבת שצריך להחזיר את הילדים לגנים הפרטיים לאחד על שש, אחד על שבע, על כל אדם יש 6, 7 ילדים, ולא 17.5 ילדים על מבוגר, במיוחד לגילאי שנתיים עד שלוש. אני חושבת שבתיקון קטן של החוק ניתן יהיה לפתור את כל הבעיה של הגמולים, במקום לקבל מגיל שנתיים ותשעה חודשים את הילדים לגנים העירוניים, קודם כל לקחת רבעון חזרה אחורה ולקבל אותם רק מגיל 3. מי שיהיה בגיל 3 בספטמבר, קחו אותו לגן העירוני ותפתרו לכם את הסייעות ואת הבעיות ותקבלו רק מגיל 3, כי רוב הבעיות תיפתרנה בתיקון קטן לחוק, והם לא הצטרכו להתמודד עם כל מה שהן מתמודדות כאן. בסך הכול 3 חודשים מאוד קשים שהילדים צריכים להיות באחד על שש, באחד על שבע, בטיפול פרטני לא קוראים להורים באמצע היום, נותנים להם את זמן העבודה שלהם. לא צריכים לעשות מהפכה, עשו פה מהפכה מיותרת על לא כלום, מהומה על לא מהומה. תחזירו שלושה חודשים אחורה ואתם פותרים פה בעיה ענקית לכל המדינה, כולל הרבה מאוד כספים שאני לא יודעת אם תמחרתם, כמה זה סייעת נוספת, וכמה עלויות של אובדן ימי עבודה של הורים, זה מטורף – אז להחזיר חזרה את שלושה החודשים האלה זה יפתור את הבעיה.

לגבי הנתון שסימה נתנה, 400 גנים פרטיים נכנסו לתכנית, הנתון הזה הוא לא מהמגזר החילוני, אני רוצה להדגיש – זה הרוב חרדים. הגנים החילוניים לא נכנסו לתכנית, נכנס אחוז אחד מהגנים הפרטיים לתכנית הזאת, רק אחוז אחד יתוקצב, כל היתר לא נכנסים למערכת התיקצוב, הם כן עשו רשיונות, אבל הם יקבלו ילדים במחיר מלא, שאנשי המחאה הפסידו פעם נוספת. מי שקיבל חינם זה החרדים, אנשי המחאה ממשיכים לשלם 3,000 שקלים לגן פרטי, למרות שהילד כבר בחוק חינוך חינם.

אני מצטערת מאוד שאנשי המחאה מפסידים פעמיים. יותר מזה, אלה שקיבלו משלמים 700 שקל, אבל הם משלמים כפול עכשיו במע"מ ובעליות המחירים. הכסף לא יישאר להם בכיס, אבל את החינוך הם הפסידו. אני חושבת שנעשה פה עוול גדול, וכל המטרות של משרד החינוך, הצרכים הרגשיים והחברתיים, עם גננת אחת 35 ילדים, אני חושבת שזה עוול, ואנחנו הולכים 20 שנה אחורה, זה התשתית של מדינת ישראל, 3 השנים הראשונות האלה, בואו נדאג לאתגר הזה לילדים האלה, ואם לא יישארו לנו ילדים כבר לא תהיה מדינה בעוד 20 שנה. בואו נדאג להם כי אנחנו מגיעים עכשיו להפרעות קשב ולבעיות אלימות. ואם הגננות מתעסקות עם הסייעות ויועצים ומנחים שנכנסים לגן, הסייעות מנהלות את הגן, אני חושבת שהגענו לעברי פי פחת.
היו"ר עינת וילף
תודה רבה לך על הדברים החשובים.

בבקשה, אתי אלוני, ראש מינהל חינוך.
אתי אלוני
אני לא אאריך, כי יש לי גם את החלק שלי בחלק הבא. אני אומר בשם רשויות המקומיות, שאנחנו מברכים על המהלך הזה של הגיל הרך, כי אנחנו רואים בו את המסד, בעצם יסוד היסודות לחינוך להקניה לטיפול, לאיתור ומניעה.

אנחנו חושבים שהנושא הזה של ראיית רצף חינוכי וחינוך כרשות מקומית הוא נכס מאוד חשוב, גם בהשקעות של רשות, גם ביכולת לייצר סביבה רציפה ונכונה ואקלים מקומי מותאם. אני כן מבקשת לציין, אני חושבת שאני לא מחדשת פה, ואני כן קוראת לך יושבת ראש הוועדה, וזה גם עלה אצלנו, ויושב פה יושב ראש ועדת החינוך של השלטון המקומי - נושא תקן כוח האדם הוא כנראה נושא שצריך לפתוח בו את הנוסחה ולהגיד זה לא מתאים לגיל הרך, זה לא מתאים. אם זה לא מתאים ואנחנו לא רוצים לחזור על טעויות אחרי שעשינו כזה מהלך, זה דורש לפתוח ולהגיד בגנים כנראה עם ילדים רכים יותר, התקן יהיה מורחב יותר, וצריך להעמיד לזה תקציב, וזה נידון גם, וזה עלה לשר, ואני יודעת שהמשרד לכשעצמו אין לו התנגדות אידיאולוגית לעניין. אנחנו מבקשים מהרגע שהרפורמה הזאת יצאה, או החלטת הממשלה יצאה, אנחנו יצאנו בקריאה הזאת, וזה עלה מכל ראשי הרשויות. אני רוצה לומר שיש ראשי רשויות שאמרו, אנחנו מממנים סייעת נוספת, והנה, מפה מתחיל חוסר השוויון, כי ברשות שיש לראש הרשות, אז הוא אומר אני מממן, ואני יודעת לספור את הרשויות האלה, ואני יודעת להביא את הדוגמאות האלה, וזה לא תקין. אז אומר ראש הרשות, אני נותן כדי שיהיה, וגם יהיה לי שקט מההורים, אבל אני מכיר בצורך, ואני מבין את זה, וברשויות שאין, אז נחנקים. הדבר הנוסף שאני מבקשת להעיר עליו, זה הנושא של ההתייחסות לתקן המסייע, כמו הפסיכולוגי שיש חוסר בתקנים, אתם תראו במצגת שלנו, אבל כשמרימים כזה פרוייקט צריך גם לחשוב על זה שזה דורש עוד שעות פסיכולוג, גם זה ממומן בחלקו מהרשות, ואם לא הגדילו את התקן אז אין. ועוד סייעות רפואיות לגיל הזה ל-3-4, שגם הוא כרגע בדיון מול האוצר, וכרגע הוא לא מאושר, וגם על זה אנחנו יודעים על מספר תלת ספרתי של ילדים שלא יכולים להנות מהשרות הזה כבר בקיץ הקרוב.
היו"ר עינת וילף
תודה רבה.

הדיון הבא יעסוק בהקשרים עם השלטון המקומי בתחום החינוך ותציגו גם שם.

משרד החינוך, אני חוזרת אליכם להתייחסות לדברים ששמעתם כאן. אני רוצה גם שתתייחסו לחלק מהרעיונות שעלו כאן ביחס לילדים הלא גמולים, לתקן כוח האדם, למיקצוע הסייעות, להכשרות בשטח, למפקחות. לנושא של גני ילדים שמקבלים עכשיו כסף מהמדינה, ומה שמתברר שהמחיר לא יורד. פשוט משאירים את המחיר, רק לוקחים את הכסף מהמדינה, האם יש פיקוח על זה. ודבר שהוא קריטי, האם אתם מורידים את ההנחייה שאפשר לתת להורה להחליף את הסייעת בגן. אני חושבת שצריך להוציא את ההנחייה הזאת מחוזר מנכ"ל משרד החינוך.
מיכל כהן
אגיד מספר דברים כלליים ואעביר לסימה רק להיבטים היותר מקצועיים.

אנחנו כן מברכים על העניין של תפקיד הסייעת ושצריך למקצוע אותו, אנחנו לא מתנגדים לזה, אנחנו חושבים שזה נכון. אנחנו רואים בסייעת חלק מהצוות החינוכי בגן, כתבנו על זה חוזר מנכ"ל, התייחסנו לתפקידים.

יש פה סוגיות של היבטי שכר ותנאי העסקה שנדמה לי שזה לא המקום. אנחנו יחד עם השלטון המקומי באיזושהי הידברות. אנחנו בהחלט רואים בתפקיד המתפתח של הסייעת תפקיד מרכזי בגן. גם פתוחים לעניין של המיקצוע וההשתלמויות, וחושבים על האפשרות של השתלמויות משותפות. גם היום יש השתלמויות משותפות.
קריאות
זה היה וזה היה בעבר.
מיכל כהן
אל תפריעו לי בבקשה, אני לא הפרעתי לכן.

בהחלט, אנחנו רואים בזה, זה אינטרס משותף שלנו ושל השלטון המקומי ואנחנו מתייחסים לזה, זה בתהליך.

לגבי איך אנחנו מתייחסים לאופק חדש, אני רוצה לומר משהו. המדינה יושבת עם הארגון היציג הוא הסתדרות המורים, כל ההיבטים, כולל הקשיים, אתם יודעים, בין המילה הכתובה לבין היישום בשטח, מה לעשות, ברפורמה בחיים בכלל, יש לעתים פערים, או במהלך היישום רואים דברים שאולי אנחנו חושבים שצריך לתקן, אנחנו לא אומרים שלא - זה שלם זה לא משולם, אבל אנחנו כל הזמן בעניין של מה כן, ולא מה לא. לשבת בשולחן ולהגיד מה לא, חכמה קטנה. אנחנו מסתכלים על מה אנחנו כן יכולים ואילו פתרונות. הפתרונות שנתנו גם בהיבט של המנוחה, הזנה, תכנית הלימודים, גננת שלא עושה את זה עדיין היא בתהליך. אני לא רוצה להאשים, זו שנה ראשונה ליישום מלא של אופק חדש, ולכן גם הגננות צריכות להסתגל וזה לא פשוט – שינוי הוא לא פשוט.

הנושא של לראות את היום כ-6 שעות ולא תוספת של חצי שעה לסתם משהו כזה, אנחנו עומדים על זה. יש דרך, יש לנו גנים מדהימים, באמת, יש לנו עבודה מדהימה בגנים. סך הכול הגנים במדינת ישראל נחשבים לגנים טובים, אין ספק שצריך להעמיק שם את ההיבטים הפדגוגים בתוספת חצי השעה, והיבטים פדגוגיים נוספים. לגבי הפער בין הצהרה לבין השטח, כמו שאמרתי, חינוך זה תהליך וכולנו יודעים. יש לנו פיקוח, תמיד הפיקוח הוא לא מספיק. אנחנו לא פה להגיד מה לא, בפיקוח של המפקחות, סימה שמבקרת דיברנו על זה, זה ייצוגי, זה מכבד וזה כמו אורחים, שמים את העציצים, משם אנחנו לא שואבים את המידע. המידע שאנחנו שואבים זה מזה שנתנו פעם ראשונה בשנת הלימודים הקודמת, מערך של הדרכה על כל 20 גנים מדריכה פדגוגית שנותנת מענה, זה לא היה במדינת ישראל לפני כן, אז אפשר עוד פעם לומר זה לא מספיק, תמיד גננות וגננות מן השטח. גננות מן השטח שאי אפשר להאשים אותן, שהן לא יודעות מה קורה בשטח כי הן גננות בעבודה שלהן.

לכן אנחנו פועלים לצמצום של הפער, המדריכות והמפקחות עובדות במשותף על מנת לראות מה קורה בשטח ואיפה צריך להעמיק, ואולי גם לשנות. אנחנו לא במקום של להגיד הכול, לגבי אחוז כמות התלמידים בגנים, ומספר התלמידים בגנים, ומספר התלמידים בכיתות - כן, כולנו רוצים שיהיה יותר - אז מה? אבל אנחנו כרגע במקום שיהיה יותר כסף, יותר תקציב כדי שיהיה מענה עם צוות יותר גדול.

אנחנו נמצאים שם, כולנו שותפים לבקשה הזו, יחד עם זאת, כרגע, על פי ההתנהלות של משרד החינוך לפחות בשנים האחרונות, עם 100 אלף הילדים שנמצאים בצו, עד השנה הזאת כולם התדפקו על דלת משרד החינוך להיכנס לחינוך בגילאי 3, להיכנס ליישובי הצו על מנת שיקבלו שם את ההקלה, אני חושבת שזו בשורה גדולה, עם הקשיים אני מקווה שאנחנו נצליח במהלך כן לשפר את התנאים. לגבי רף הקבלה - רף הקבלה לעובדי ההוראה בכלל המכללות עלה, אנחנו רואים עדויות ראשונות לביקוש אחר גבוה יותר. אנחנו רואים עדויות למורים וגננות עם סף כניסה גבוה יותר. שוב, זה תהליך אבל גם לשם אנחנו מכוונים. את ההיבטים היותר פרקטיים, בבקשה, סימה.
סימה חדד מה יפית
אני רוצה להתייחס לסוגיית הסייעות ולחזור ולהדגיש. מבחינתנו, הסייעת היא צוות חינוכי בגן, היא אדם חשוב ומשמעותי. אנחנו חשבנו קודם, אנחנו חושבים גם עכשיו, יחד עם זאת, הסייעות הן עובדות הרשויות המקומיות ואנחנו כבר קבענו עם הצוות מפגשים משותפים יחד עם השלטון המקומי כדי לחשוב ולדון איפה כן ניתן לעשות. אנחנו לא יכולים כרגע לבוא ולקלוט את כל הסייעות, אבל מה לא אנחנו יודעים, אנחנו ננסה למצוא את הדרכים איפה כן.
היו"ר עינת וילף
לגבי ההורה המחליף, אנחנו כמובן נעקוב אחר התהליך.
סימה חדד מה יפית
להורה המחליף אנחנו כרגע דנים בכל נהלי שביתה והשבתה בגני ילדים, ובכלל במערכת החינוך.
היו"ר עינת וילף
אני חוזרת על קריאתי שהנוהל הזה ייצא לחלוטין.
עופרה כהן
אפשר לקבל את הפיילוט?
סימה חדד מה יפית
אנחנו מאמינים ברפורמה, ברפורמת אופק חדש, אני מאמינה גדולה בגננות. אני חושבת שהשנה לא היה לי אף ביקור רשמי בשל המטלות שהיו בשנה הזו. יחד עם זאת, אני פגשתי גננות בקבוצות גדולות בערים שלמות ושמעתי, ואני שומעת. אני שומעת גם את הקשיים, אני שומעת גם הצלחות ואת הסיפוק שיש. אני יודעת שיש קשיים, אבל אני מאמינה ובטוחה שבכוחות משותפים אנחנו כן נצליח. גם עד לפני הרפורמה עשיתם עבודה מצוינת. אם יש מקומות או נקודות חולשה כאלה או אחרת, אנחנו כאן כדי לסייע ולעזור. כמובן שלאורך כל הדרך יהיו פערים כאלו ואחרים, והתפקיד שלנו זה לנסות ולצמצם.
היו"ר עינת וילף
יש את הרעיון שהם התקבלו רק בגיל 3, אני חושבת שזה גם קצת להעניש הורים לילדים גמולים על המעט שהם לא גמולים.
סימה חדד מה יפית
סליחה הרעיון כרוך בשינוי חוק, אני לא חושבת שזה המנדט שלי כרגע לדבר עליו.
היו"ר עינת וילף
תודה רבה. אני מסכמת את הדיון.

ראשית, אני רוצה להודות לכן על המצגת ועל העבודה שנעשית. אתן נמצאות בתקופה של רפורמות דרמטיות בגיל הרך. אני בעיקר מברכת על כך שברור היום שאכן החינוך לגיל הרך הוא חינוך לכל דבר. כאן יש תמיכה מלאה בהעברת החינוך וגם אצלכן ודאי גם מגיל אפס למשרד החינוך, זה חד משמעית אמירה פה, זה תהליך, אבל כאן יש לזה כמובן תמיכה מלאה.

לקראת דיוני היערכות ב-13 באוגוסט, אני ארצה לקבל התייחסות ספציפית לדברים להגדלת התקן כפי שנאמר בגני הילדים, למחשבות על מיקצוע הסייעות וגם נמשיך לעקוב אחרי זה. אם יש רעיונות, מחשבות, פתרונות, רעיונות יצירתיים על כל הנושא של הילדים הבלתי גמולים, והנושא של ההורה המחליף – איך להוציא את זה, אני חושבת שכאן צריכה להיות אמירה חד-משמעית. אנחנו כמובן ממשיכים לעקוב. אתן תמשיכו להיות כאן. אני רוצה להודות לכל המשתתפות. תודה רבה לכן.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00

קוד המקור של הנתונים