ישיבת ועדה של הכנסת ה-18 מתאריך 01/08/2012

השלטון המקומי לקראת שנת הלימודים תשע?ג - הגדלת הפערים או קידום החינוך?

פרוטוקול

 
הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 691

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום רביעי, י"ג באב התשע"ב (01 באוגוסט 2012), שעה 11:00
סדר היום
השלטון המקומי לקראת שנת הלימודים תשע״ג - הגדלת הפערים או קידום החינוך?
נכחו
חברי הוועדה:
עינת וילף – היו"ר

ג'מאל זחאלקה
מוזמנים:
מיכל כהן - מנהלת המינהל הפדגוגי וסמנכ"לית משרד החינוך

דודי מזרחי - מנהל אגף תקציבים, משרד החינוך

אסף דטנר - מנהל אגף בינוי ותקצוב, משרד החינוך

דורית מורג - היועצת המשפטית, משרד החינוך

אורי שמרת - אגף התקציבים, משרד האוצר

שלום בן משה - מנהל אגף בכיר הכשרה וחינוך מקצועי, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

אתי אלוני - ראש מינהל חברה וחינוך, מרכז השלטון המקומי

זיו בר - ראש תחום חינוך, נוער וצעירים, מינהל חברה וחינוך, מרכז השלטון המקומי

נחום חופרי - ראש עיריית רעננה, מרכז השלטון המקומי

אבי קמינסקי - יושב-ראש איגוד מנהלי מחלקות חינוך

ד"ר מקס אביסרור - יושב-ראש הוועד המנהל, מרכז מהו"ת, מכללת לוינסקי

שרון רוגזינסקי - ארגון גננות מחנכות

שושנה קדוש - סייעת, קרית ביאליק, חברת ועד, איתך - משפטניות למען צדק חברתי

זיוה אבידן - סייעת

בתיה אזרן - סייעת, ועד סייעות פנימי, עיריית אשקלון

יולנדה בן שימול - סייעת, אשקלון

אוסנת רווח - סייעת, ועד פנימי של הסייעות, עיריית אשקלון

גילי אלון - סייעת, באר שבע, חברת ועד בעירייה

ברכה דוגמה - סייעת, לב השרון

נטע לוי - עו"ד, עמותת איתך-מעכי, משפטניות למען צדק חברתי

אריאלה לוי - יושבת-ראש מטה סייעות חינוכי ארצי

רות מלחי - סייעת, אשדוד

פנינה סאלם - סייעת, לב השרון

שולמית שוגר - סייעת, כפר סבא

רותי תורג'מן - סייעת, אשדוד, נציגת מטה ארצי
מנהלת הוועדה
יהודית גידלי
קצרנית פרלמנטרית
טלי רם

השלטון המקומי לקראת שנת הלימודים תשע״ג - הגדלת הפערים או קידום החינוך?
היו"ר עינת וילף
צהרים טובים. אני פותחת ישיבה של ועדת החינוך, התרבות והספורט, ישיבה שהיא חלק מסדרת ישיבות שמתקיימת היום, השבוע הראשון של הפגרה, להכנה לתחילת שנת הלימודים תשע"ג. הבוקר קיימנו דיון על הגיל הרך ועכשיו מתחיל הדיון על השלטון המקומי לקראת שנת הלימודים תשע"ג, והכותרת: הגדלת הפערים או קידום החינוך?

אגיד כמה מלים לפתיחה. אחד הדברים שהם מובהקים, שבשנים האחרונות מתרחש תהליך ברור שבו לשלטון המקומי יש תפקיד הולך וגדל בחינוך בישראל. ממי שתפקידו הרשמי בראשית הדרך היה להיות הבעלים של המבנים, לדאוג לתחזוקתם, היום רשויות מקומיות רבות אחראיות גם על העסקה, גם על תכנים וגם מזרימות במידה שהן יכולות חלק ניכר מתקציבן לחינוך, ורואות בהשקעה שלהן בחינוך דרך להתחרות עם עיריות אחרות.

אחת השאלות שעולות מזה, מופיעים מדי פעם פרסומים, כתבות שאומרות – ילד בעיר מסוימת מקבל הרבה יותר מילד בעיר אחרת. הכתבות האלה בעצם לא מפרידות בין שני מנגנוני התקצוב היום בחינוך. אחד הוא מנגנון התקצוב של משרד החינוך, שלכל עניין ודבר הוא מנגנון שווה שבו כל תלמיד בישראל מקבל שווה לכל תלמיד אחר, כשתלמידים מסוימים אפילו מקבלים יותר - תלמידים עם צרכים, תלמידים מרקעים שיש דרישות רבות יותר - אבל הפער בעצם נפתח בכך שהעיריות נותנות את הכספים, ואז נפתח הפער.

בדיון הקודם על הגיל הרך גם העליתי את זה שבעצם הפערים נפתחים כבר היום בכך שעיריות מסוימות מוסיפות סייעות בגני הילדים, ועיריות אחרות עובדות עם התקן של גננת וסייעת, שתי נשות צוות לגן.

עכשיו נשאלת שאלה, ואני מודה שבהרבה נושאים פה יש לי עמדה, בנושא הזה אני מודה שהדילמה היא אמיתית, כי מצד אחד, אכן נפתח כאן פער. מצד שני, ניסיונות לצמצם את הפער – ומשרד האוצר גם יציג את עמדתו – על-ידי כך שתלמידים בעיריות שמזרימות יותר כספים יקבלו פחות, אפשר לחשוב על זה כסוג של עונש על עירייה שהיא עירייה מתפקדת ועירייה שהחליטה לשים את החינוך באופן חשוב אצלה בעירייה. לכן, אני חושבת שיש כאן דילמה אמיתית ואני גם אבקש שהיא תוצג היום.

לפני השלטון המקומי אני דווקא אתחיל עם האוצר, שיציג את תפיסת עולמו בנושא הזה, ואז אעבור לשלטון המקומי.

בבקשה, אורי, אם תוכל להציג לנו את תפיסת משרד האוצר ביחס ליחסים עם השלטון המקומי, התקצוב, בנושאי חינוך.
אורי שמרת
התקצוב היום בנושא חינוך, לגבי עובדי העזר במערכת החינוך, הוא תקצוב אחיד לכל הרשויות, כלומר שיעור התקצוב הוא זהה. זה המצב שמתקיים היום, כלומר ילד בתל-אביב וברעננה – שיעור ההשתתפות של המדינה עבור הילד הזה הוא שיעור ההשתתפות כמו של ילד באופקים בגני הילדים ובכלל בכל ההשתתפות שלנו לגבי עובדי העזר.
היו"ר עינת וילף
והתקצוב הוא פר תלמיד.
אורי שמרת
לא תמיד. ביסודי ובחטיבת ביניים הוא פר כיתה. בגני הילדים הוא פר תלמיד, גם בחטיבה העליונה הוא פר תלמיד.

זה נכון שתקצוב כזה יוצר פערים בין התשומות שילד מקבל ברשות חזקה לבין התשומות שילד מקבל ברשות חלשה כי לרשות חזקה יש את התקציבים שמקבלים ברובם מארנונה עסקית לתמוך בילדים האלה, בהתאם לסדרי העדיפויות של הרשות.

הפתרון שלנו לעניין זה הוא באמת לעשות תקצוב דיפרנציאלי. רשות חזקה תקבל שיעור השתתפות נמוך יותר, ורשות חלשה תקבל שיעור השתתפות גבוה יותר, וכך למעשה הפערים יצטמצמו.

להבנתי, השלטון המקומי כיום מתנגד לפתרון הזה.
היו"ר עינת וילף
אני רוצה לשאול האם אין בכך סוג מסוים של, נקרא לזה, הלאמת הארנונה?
אורי שמרת
לא, זה לא הלאמת הארנונה. אין ספק, בסופו של דבר צריך לראות את התשומות שמקבל הילד. תמיד אפשר להגיד – בואו נגדיל את התשומות לרשויות חלשות – מדובר על תוספת תקציב, זה גם בסופו של דבר יהיה תקציב דיפרנציאלי, כלומר בשני הפתרונות ילד חלש יקבל תקציב שונה מילד חזק.

השאלה היא איך את עושה את זה – עם תוספת תקציב, כמו שהשלטון המקומי מעוניין, ובשביל זה אפשר להחליט – כן, משקיעים יותר בחינוך בשכבות החלשות, הולכים לממשלה, עושים עוד קיצוץ, או להבדיל מעלים עוד מסים, וזה מה שהממשלה עושה, והממשלה זכותה להחליט שהיא עושה את זה, לקצץ במשרדים האחרים, לקצץ מבריאות, לקצץ מרווחה ולהעביר תשומות נוספות בתחום החינוך לרשויות חלשות.

במידה שהממשלה מחליטה שהיא לא רוצה לעשות את זה, אפשר בתקציב הקיים ליצור אותו מנגנון, שהוא מנגנון זהה למעשה – גם בפתרון הראשון וגם בפתרון השני יהיה בסוף תקצוב דיפרנציאלי – שאלה אם תעשי זאת בתוספת משאבים או לא בתוספת משאבים.

צריך לזכור שהממשלה הנוכחית הוסיפה תשומות אדירות לתחום החינוך. אם תסתכלי על התקציב הבא שאמור להיות מאושר לשנת 2013 לעומת התקציב שעל בסיסו שר החינוך נכנס לממשלה, שהוא תקציב 2008, תראי עלייה של כמעט 50% בתקציב משרד החינוך.

השאלה אם רוצים להמשיך להוסיף תשומות לתקציב החינוך על חשבון משרדים אחרים, או שרוצים באמת לעשות כאן שינוי שיכול להיות שינוי אמיתי בתקציב הקיים, שהוא תקציב גדול מאוד.
היו"ר עינת וילף
אם תוכל לתת סדרי גודל. התקצוב פר ילד – אמרת פר ילד זה בגני הילדים ובחטיבה העליונה.
אורי שמרת
נכון.
היו"ר עינת וילף
לצורך העניין, מה בערך התקצוב פר ילד בחטיבה העליונה?
אורי שמרת
אם אינני טועה, 15,000 שקלים.
היו"ר עינת וילף
לחודש? לשנה?
אורי שמרת
לשנה.
היו"ר עינת וילף
15,000 שקלים לילד לשנה.
אורי שמרת
להערכתי. בערך.
היו"ר עינת וילף
כשמדובר על תקצוב דיפרנציאלי, איזה פערים אתם חושבים לפתוח? מה סדרי הגודל שאתם מציעים?
אורי שמרת
קודם כול, ה-15,000 שקלים זה שכר לימוד, וכבר בחטיבה העליונה יש מרכיב דיפרנציאלי שנקרא מוחזקות, בגובה של 200 מיליון שקלים לרשויות בהתאם למדד הטיפוח של המוסד.
קריאה
מדד הפריפריאליות.
אורי שמרת
מדד הפריפריאליות, יש שם מרכיב דיפרנציאלי כבר.
היו"ר עינת וילף
כלומר, יש היום סכומי כסף שהולכים כחבילה לרשויות במדדי פריפריאליות נמוכים יותר.
אורי שמרת
נכון. זה בחטיבה העליונה.
היו"ר עינת וילף
אבל התקצוב פר תלמיד, איזה פער חושבים לפתוח?
אורי שמרת
צריך לעשות עבודה מעמיקה. אני לא יכול לזרוק פה סכומים בלי לעשות מחקר מקיף ולראות בדיוק.
נחום חופרי
הוא לא יודע לתרגם את זה אבל עבודה כבר נעשתה, תאמיני לי.
היו"ר עינת וילף
אוקיי.
נחום חופרי
אתה לא יודע לתרגם את זה כסף לתלמיד, אבל הסכומים הגדולים כבר מתגלגלים.
היו"ר עינת וילף
נחום, בבקשה. אני מאוד מקפידה כאן על הסדר, אז בבקשה.
אורי שמרת
שוב, אני אחזור. כדי להגיד סכומים מדויקים אני צריך לראות בדיוק את התשומות שרוצים שילד יקבל, צריך לעשות על זה עבודה מעמיקה, אני לא רוצה לזרוק פה סתם סכומים.
היו"ר עינת וילף
אבל העבודה נעשתה או לא נעשתה? כלומר, האם יש לאוצר היום מספרים, תפיסה, תקצוב, אמירה לגבי איך הוא היה רוצה לראות את הדברים?
אורי שמרת
יש לו אמירה, אין לו מספרים.
היו"ר עינת וילף
ולא נעשתה עבודה על המספרים עדיין?
אורי שמרת
לא הסתיימה העבודה.
היו"ר עינת וילף
לא הסתיימה. היא בתהליכים. מתי משרד האוצר חושב להציע? כלומר, האם זו תוכנית שאתם מתכוונים להציע?
אורי שמרת
יש לתוכנית הזאת השלכות רבות וגם תוכנית כזאת צריכה לבוא בהידברות עם השלטון המקומי. אנחנו לא נבוא ופתאום נטיל גזירה או שזה לא יהיה חוק הסדרים שנגיד – ממחר, זה מה שקורה. תוכנית כזאת, במידה שהיא מבוצעת, צריכה להיות בהידברות עם השלטון המקומי וכמובן בהשתתפות משרד החינוך, בתמיכה של שר החינוך, זה לא משהו שהאוצר יקדם לבד.
היו"ר עינת וילף
אבל המנגנון הזה הוא בעצם המנגנון נגיד כמו שיש היום בתשלומי רווחה? זה הרעיון?
אורי שמרת
אני לא מכיר את המנגנון של תשלומי רווחה, כך שקשה לי להגיד.
היו"ר עינת וילף
שעיריות מסוימות אחראיות ל-75% מתשלומי הרווחה ועיריות מסוימות ל-5% מתשלומי הרווחה.
אורי שמרת
אם מה שאת אומרת זה למעשה תקצוב דיפרנציאלי בין רשויות חזקות לחלשות, לפי תפיסת עולמנו, זה הפתרון לצמצום הפערים בחברה הישראלית.
היו"ר עינת וילף
האם יש עוד משהו שהיית רוצה להוסיף בכלל על הנושא של העבודה מול השלטון המקומי בחינוך מבחינה תקציבית, מבחינת האוצר?
אורי שמרת
כרגע לא.
היו"ר עינת וילף
תודה רבה. אני פונה עכשיו למרכז השלטון המקומי. נחום, אתה רוצה לפתוח?
נחום חופרי
אני אפתח, אחרי כן אתי תציג.
היו"ר עינת וילף
בבקשה, נחום חופרי, ראש עיריית רעננה.
נחום חופרי
קודם כול, אנחנו כולנו שמחים על פתיחת שנת הלימודים, שאני מקווה שתיפתח ברגל טובה – כאן אסור להגיד ברגל ימין, נכון?
היו"ר עינת וילף
אפשר להגיד כל מילה שרוצים. אין מלים אסורות פה.
נחום חופרי
אנחנו מקווים שהיא תיפתח באמת בצורה טובה. מושקעים הרבה מאוד מאמצים כדי לקדם את הרפורמות שמשרד החינוך הכריז עליהן – החל בהארכת יום הלימודים, שזו רפורמה שהולכת בשלבים קטנים, עבוֹר לנושא הורדת הגיל בחינוך חינם לגיל שלוש, השאלת ספרים, ועוד ועוד. כל רפורמה כזאת – ואחרי כן אנחנו נראה כמה דברים – מחייבת אותנו בהיערכות, ולא פעם גם בהשלמת תקציבים.

חלק מהדברים אנחנו מצליחים להשלים בדיוק בזמן, חלק לא. יש לא מעט רעשים בנושא של חינוך חינם לגילאי שלוש-ארבע, רעשים כתוצאה מהעובדה שחלק ניכר מהרשויות לא מספיקות להתארגן בצורה מושלמת ל-27 באוגוסט – ועוד שבוע, עוד שבועיים, עוד שלושה זה ייקח כדי שבאמת כל הילדים שנרשמו ואושרה להם הקליטה, ייקלטו בגני הילדים.

אני רוצה להזכיר לגברתי משהו שאת אולי לא זוכרת – לא היית פה בישיבות של ועדת החינוך, אבל הובטח במהלך הכנת שנת הלימודים ואישור צו החינוך בשנה שעברה, שתהיה הידברות בין השלטון המקומי, משרד האוצר ומשרד החינוך לגבי צו החינוך.
היו"ר עינת וילף
אגב, אנחנו עדיין מחכים. מתי זה אמור להגיע?
נחום חופרי
לא קיימת הידברות. יש הרבה מאוד דיבורים בין השלטון המקומי ומשרד החינוך אבל לא קיימת הידברות יחד עם משרד האוצר, וזה מביא אותי באמת לנושא שאורי ציין.
היו"ר עינת וילף
רק שיוסבר פה. צו הלימוד אליו אתה מחכה הוא צו שמסדיר מה?
נחום חופרי
צו החינוך זה הצו שמסדיר את האחריות המשותפת, ומה שאורי לא פירט – לא רק ברווחה קיים המצ'ינג שאת התכוונת אליו כאשר דיברת על רשויות חזקות שמוסיפות יותר להסעה או לטיפול בילדים בעלי צרכים מיוחדים, אז זה נכון גם בחינוך.

יש דיפרנציאציה בהשתתפות של הרשויות אל מול חלק לא מבוטל מהתקציבים שמועברים על-ידי משרד החינוך לנושאים שונים.
היו"ר עינת וילף
כיוון שגם המטרה היא לפתוח את הדברים בפני הציבור הרחב, הדיונים גם משודרים, אם תוכל לפרט אילו מרכיבים הרשות המקומית, יש לה אחריות תקציבית כלפיהם?
נחום חופרי
יש אחריות משותפת.
היו"ר עינת וילף
באיזה תחומים יש לה אחריות משותפת?
נחום חופרי
בעיקר בתחומי האדמיניסטרציה, בתחומי התחזוקה – תחזוקת המבנים, בתחומים שונים של הסעות, בעלי צרכים מיוחדים, סייעות וכאלה. אני לא זוכר בדיוק את הרשימה, אבל מדובר כמעט בכל דבר שאיננו הוראה ישירה.
ג'מאל זחאלקה
ייעוץ פסיכולוגי.
נחום חופרי
ייעוץ פסיכולוגי זה חלק ניכר. זה מביא אותי לנושא שהעלית, ודנת עליו עם נציג האוצר – נושא התקצוב הדיפרנציאלי. אנחנו בשלטון המקומי חושבים – אנחנו גם פועלים בכיוון עם איזושהי הצעה שאנחנו בונים – שצריך להיקבע סל תלמיד.

מכיוון שהמדינה אחראית לחינוך ילד – לא חשוב אם הוא גר בקריית-שמונה או בתל-אביב – צריך להיות סל אחיד שאומר, זה מה שתלמיד במדינת ישראל צריך לקבל כדי שהוא יעמוד בבחינות הבגרות, וזה יהיה בסדר גמור גם אם משרד החינוך יחליט שבחינות הבגרות לא מורכבות מ-4,843 שאלונים אלא אולי מ-1,000 שאלונים – סתם אני נוקב במספר - אבל הריבוי המטורף הזה של השאלונים לבגרות, שמביא את כל המערכת, מלמטה, להרבה מאוד עיסוק בנושאים מגוונים ושונים, צריכה להיות החלטה מה באמת ילד שלנו שגדל במערכת צריך לקבל, והוא צריך לקבל את זה בקריית-שמונה ובתל-אביב.

בצד מנגד, כמובן שמשרד החינוך צריך יהיה להחליט שהוא מקצה תקציבים נוספים, ואגב, הוא עושה את זה היום. לא פירטתם, אבל יש הרבה מאוד תוכניות שעוברות רק לאזורים שמוגדרים כפריפריה כזאת או אחרת.

זה לא מספיק, זה לא מצמצם את הפערים. יכול להיות שאף פעם הפערים האלה לא יצומצמו מסיבות אחרות, מכיוון שבניגוד למה שנאמר פה, אין שני מנגנוני תקצוב במדינת ישראל, יש שלושה - מנגנון אחד הוא משרד החינוך, הוא המנגנון העיקרי; יש את הרשויות ויש את ההורים, ואלה אולי הפערים היותר גדולים בין הפריפריה או הרשויות החלשות יותר והרשויות החזקות יותר.

אני חושב שכן צריכה להיות איזושהי הידברות, איזושהי קביעה מהו סל התלמיד, וזאת האחריות של משרד החינוך ואותו הוא צריך לתקצב במלואו, וכך גם לגבי האחריות המשותפת, צו החינוך, כל הדברים האלה, ולאחר מכן צריך לבוא תקציב לאזורים בעלי עדיפויות. הממשלה צריכה להחליט מה בעל עדיפות והיא צריכה לתקצב את אותם אזורים בעלי עדיפויות, על-פי הצרכים.

אני חושב שזה ויכוח שהוא לא לפתיחת שנת הלימודים, זה ויכוח שצריך להתקיים, זה דיון שצריך להתקיים והוא צריך לעלות על השולחן. לדעתי, ההצעות שכרגע מתגלגלות באוויר באוצר הן הצעות שעלולות להביא למצב שבו הן יהפכו רשויות חזקות לרשויות חלשות. מדובר על מנגנון שיוריד מתשלומי ההעברה של הממשלה משהו כמו 1.2 מיליארד שקלים בסופו של דבר, בעוד שלוש שנים. זו ההצעה שמתגלגלת במסדרונות השונים.
היו"ר עינת וילף
אם תוכל להסביר יותר בפירוט מה המשמעות. הממשלה תעביר לעיריות - - -
נחום חופרי
תקציבי ההעברה בעיקר ברווחה ובחינוך לרשויות החזקות יפחתו ב-1.2 מיליארד שקלים. אותם תשלומים יעברו – כך מבהיר או מסביר האוצר – אל רשויות חלשות. אנחנו יודעים שדברים כאלה לא קורים.
היו"ר עינת וילף
כלומר, ממה שאתה מבין, עדיין ימשיכו להעביר מיליארד שקלים, רק לא יעבירו אותם יותר לרשויות החזקות.
נחום חופרי
הסך הכול לא ישתנה, כך אומר האוצר. 1.2 מיליארד שקלים יופחתו מתקציבי רשויות חזקות, נטולות מענק, יעברו אל הרשויות החלשות.

אני חושב – ואני חושב שאנחנו כולנו חושבים היום, כל השלטון המקומי מאוחד בדעה – שיקרו שני דברים. האחד, התקציבים האלה לא יעברו.
היו"ר עינת וילף
אתה אומר – ייקחו אבל לא יתנו.
נחום חופרי
כן, אנחנו כבר למדנו את זה עם השנים.
ג'מאל זחאלקה
אבל זה רווחה, לא חינוך.
נחום חופרי
גם ברווחה וגם בחינוך. הם לא עוברים. בסופו של דבר הם לא עוברים, אנחנו ראינו את זה, יש לנו ניסיון. הדבר השני שיקרה – זה יחליש רשויות. יש לא מעט רשויות איתנות שבמציאות הנוכחית של מדינת ישראל בקושי בקושי גומרות את החודש וגומרות אותו מאוזן כי הן מתנהלות והן עשויות.

אני מכיר את הגרסה, והיא נכונה – יש להם אזורי תעשייה, יש להם עוד כל מיני דברים, אבל הן גומרות את החודש בקושי. כאלה דברים יכולים להביא את הרשויות האלה למצב גירעוני, ובסופו של דבר אנחנו נקבל פחות רשויות איתנות במדינת ישראל.
היו"ר עינת וילף
לשאלתך, הדיונים כאן הם גם וגם – גם פתיחת שנה וגם הנושא בכללו. כדי כן להבין את הנושא הזה – רשויות חזקות הן בדרך כלל רשויות שלא נשענות על התקציבים - -
אתי אלוני
לא מקבלות מענק.
היו"ר עינת וילף
- - או שאתה מדבר על להוריד תקציבים – לא מענקי איזון אלא להוריד תקציבי חינוך.
נחום חופרי
תקציבי העברה זה נקרא. אלה תקציבי חינוך ורווחה בעיקרם. גם לפעמים השתתפות בפרויקטים תחבורתיים, זה לב התקצובים, אבל אני לא מדבר על מענקי איזון. מענקי איזון, אני חושב שצריכים להינתן רק לרשויות שצריכות את מענקי האיזון.
אתי אלוני
את האיזון.
נחום חופרי
והפיתוח כמובן. אבל אני חושב שזה יביא, כמו שאני אומר, גם לעובדה שזה לא יעבור לאף אחד – ככה קרה בשנים הקודמות, אנחנו יודעים זה, וזה עוד אמצעי לספיגת מסים, הפעם מסים עירוניים של רשויות חזקות. הדבר השני שיקרה, זה יחליש רשויות, יביא אותן לצורך במענקי איזון. אולי זה יכול להביא גם לדבר שלישי בסופו של דבר, להפרטת מערכת החינוך – כאלה מהלכים – כי אם עיריות לא תוכלנה לתת, ואנחנו יודעים שמדובר במקומות עם הורים חזקים ותובעניים, יכול להיות שזה יביא לעוד הפרטה, כי ההפרטה כבר מתחילה, זה לא דבר חדש.
היו"ר עינת וילף
אני חושבת שההערכה הזו שלך היא נכונה. ככל שאתה דורש מאנשים לשלם יותר כסף, הם באופן טבעי גם דורשים שיהיה להם קול, שתהיה להם עמדה ואז היכולת להקפיד על חינוך ציבורי, על חינוך ממלכתי, יורדת דרמטית.

חבר הכנסת זחאלקה, אתה רוצה לדבר לפני המצגת של השלטון המקומי או אחרי?
ג'מאל זחאלקה
אני רוצה לראות את המצגת. אני חושב שמן הדין היה להזמין מישהו מהעיריות החלשות, לא מהחזקות.
היו"ר עינת וילף
כולם הוזמנו.
ג'מאל זחאלקה
לא, הוא דיבר בשם העיריות החזקות.
קריאה
יושב-ראש ועדת חינוך של השלטון המקומי.
ג'מאל זחאלקה
סליחה. אני אומר את דעתי, אדוני. אני אהיה נציג החלשים, אתה תראה עוד מעט.
היו"ר עינת וילף
בסדר גמור. נתחיל עם המצגת.
אתי אלוני
תודה. צהרים טובים לכולם. זאת הזדמנות להציג את ראש העיר רעננה, חופרי, שהוא גם יושב-ראש ועדת החינוך של מרכז השלטון המקומי ולכן הוא מייצג מבחינתנו את כל 267 הרשויות.
ג'מאל זחאלקה
לא במה שהוא אמר.
אתי אלוני
אני שמחה לברך גם את שותפיי – יושב-ראש איגוד מנהלי מחלקות החינוך, וכידוע, תפקיד מנהל מחלקת החינוך ברשות המקומית הוא תפקיד מרכזי מקצועי לניהול ולהובלת המערכת המקצועית לצידו של ראש העיר.

צללנו ישר לכסף ולאוצר, ואני כן רוצה להתחיל באתגרים שאת הצבת לנו ולומר מה תפקידו של השלטון המקומי לאור מה שאת ציינת, ואני רוצה להתחיל ביסודות, בתפיסות שאנחנו רואים אותן.

אני חושבת שיסכימו איתי כולם שהחינוך הוא עוגן היסוד המרכזי בעבודתה ובהתנהלותה של כל רשות מקומית. אני חושבת שהלב הפועם של הרשות, מלבד ארנונה בעסקים ומלבד דברים אחרים, זה היכולת לקיים מסגרת חינוך איכותית לילדים מהגיל הרך ועד 18, ויש האומרים, עד 35.

וצריך לומר שהעשייה החינוכית לא נעשית באיזה כוכב אחר, במוסדות אחרים נסתרים של משרד כזה או אחר. המעשה החינוכי והעשייה החינוכית, הזירה המרכזית היא הרשות המקומית, על כל מה שזה אומר בה – גם פיזית וגם במרחב הכולל.
היו"ר עינת וילף
מבחינה חוקית, הרי להבנתי לא השתנה החוק שמסדיר את היחסים.
אתי אלוני
נכון.
היו"ר עינת וילף
אלא פשוט היתה איזו כניסה לוואקום? אם תוכלי להגיד מילה על כך. כלומר, התפקיד ההולך וגדל

של רשויות מקומיות בתחום החינוך הוא לא משהו שהוסדר באף שלב, להבנתי.
אתי אלוני
נכון. החוק שמדבר על הסדרת מה שאנחנו קוראים "יקיימו במשותף", הוא נשאר במעורפל הזה של יקיימו במשותף, ובעיקר הוא מדבר על "חלוקת הנכסים", בעיקר התפקידים הפיננסיים של מי מממן את זה, וכולי, ואני כן רוצה לדבר – ולא בכדי התחלתי בזה – על תפקיד הליבה בתפיסה של הרשות המקומית.

אני חושבת שיסכימו איתי – וזאת לא סקירה היסטורית, אבל צריך לומר שאם תמיד המדינה או המשרד או הממשלה נתפסה בתפקידה כרגולטור, כמכתיב, עם השנים ההבנה מהו חינוך, יותר ויותר הובן שמי שמכיר את הצרכים קודם כול זה ההורים כי הם מגדלים את הילדים שלהם, אבל יותר ויותר מה שקורה בתוך המרחב המוניציפלי – קרי, ראש הרשות והצוות שלו – עם הכרה של הפילוחים הדמוגרפים, עם הכרת השכונות, עם הכרת המצוקות, אני חושבת שגם ירושלים עם הזמן יותר ויותר הבינו שלא רק מציון תצא תורה, תרתי משמע, אלא ההבנה שחייבים שה"יקיימו במשותף" זה יקיימו במשותף תרתי משמע ולא רק לצד הזה שדיברנו עליו.

אני רוצה לומר כאן, ואני לפחות חווה את זה בשנתיים האחרונות – אני חושבת שיש פה תהליך מובנה, אני קוראת לזה "שותף, משתף ומשתתף", אי-אפשר לקיים את החינוך בלי השלטון המקומי. עכשיו השאלה באיזה צד או איזו פוזיציה אתה רוצה גם כמשרד או כממשלה או כרגולטור, לראות את זה, וגם אנחנו כשלטון מקומי, איזו פוזיציה נוח לנו לתפוס.

אני חושבת שאני לא אטעה ואומר גם בשמו של יושב-ראש השלטון המקומי ושותפיי וראשי הרשויות שאותם אני מייצגת כאן, שאנחנו בהחלט רואים תפקיד מרכזי – אני חושבת שאין ראש רשות שבמסע הבחירות שלו ובטיקט המשרדי שלו ובטיקט המקומי שלו, לא רואה את החינוך בראש מעייניו. והוא רוצה לראות את זה לא רק כחותם על הצ'קים ולא רק כמי שאומרים לו – עכשיו תעביר, עכשיו תשלח, הנה תפתח עוד גן – אלא כמי ששותף לחשיבה, כמי שיוזם, כמי שיוצר וכמי שגם יכול להגיד את דעתו, ואפילו דעתו יכולה להתקבל, ואני אומרת את זה גם בפני הממונים, והם יושבים כאן לפניי.

אני חושבת שאנחנו – גם כאיגוד מנהלי מחלקות חינוך, שהוא באמת זרוע הביצוע המרכזית והחשובה, עם ראשי הרשויות המקומיות – אנחנו מבינים שזאת הנוסחה הנכונה, היכולת לחבר בין הגוף הרגולטיבי, הגוף שמגבש את המדיניות, אבל אנחנו שותפים בגיבוש המדיניות וכך אנחנו רואים את עצמנו – הראיה זה טרכטנברג והראיה זה דברים אחרים שהובילו כאן או שמובלים כאן ונציג אותם – כך אנחנו רואים את תפיסתנו לגבי מקומנו בהובלת החינוך.

הנקודה השנייה שאני רוצה לציין היא שאנחנו יותר ויותר, כמדיניות, ברשויות המקומיות פועלים לחיזוק מערכת החינוך הציבורית. כן, אנחנו אומרים – החינוך הוא שירות ממלכתי שצריך להינתן על-פי חוק לכל ילד בישראל, וככזה, לא יכול להיות שהוא יינתן על-פי שיקול דעת של איתנותה של רשות כזו או אחרת, וזה לא שאלה לגבי התקצוב הדיפרנציאלי – ענה לך גם חופרי – אנחנו בהחלט חושבים שקודם כול זאת אחריות של המדינה, זה מוגדר. ולכן, ככזה, אנחנו, כראשי רשויות מקומיות גם מהווים את האכסניה המוניציפלית אבל אני מזכירה, אנחנו לא רק אכסניה שנותנת את השירותים העירוניים והמקומיים, אנחנו אכסניה תפיסתית. יש לנו מה לומר, יש לנו מה להוביל, ואי-אפשר לעשות את זה בלעדינו.

אני רוצה לומר בעניין הזה שאנחנו עושים הכול כראשי רשויות לחזק את המערכת הזאת, להבין אותה, כשהולכים על רפורמה – לפרק את המשמעויות של אותה רפורמה, וגם לומר למדינה – כשאתם באים לרפורמה בואו נבין את המשמעויות שלה לא רק בהיבטים הפדגוגיים, יש לה גם היבטים רבים שקשורים לפילוחים פיננסיים, שקשורים להעסקות, שקשורים לדברים אחרים שמשליכים על אופן יישום הרפורמה באותה רשות.

האחריות ליישום המדיניות – ואם אמרתי שאני לא לוקחת את האחריות הזאת במלואה אלא היא אחריות של הריבון – האחריות ליישום המדיניות היא במשותף, היא ברובה ביישום על השלטון המקומי, אבל היא מותנית בהקצאת הכלים והמשאבים, וגם על זה ניתנה תשובה. לא יכול להיות שאם אנחנו הגוף המיישם, אז אתם תעשו רפורמות, כלומר ירושלים תעשה את הרפורמות והן יתגלגלו במורדות לפתחן של הרשויות המקומיות, ויסתדרו.

לצערי, לא מעט רפורמות אולי התנהלו באופן הזה. אני חושבת שעם הזמן נלמדה הנוסחה – אולי לא עד הסוף, לא הגענו לכל הגשרים הסגורים – אבל יש פה עוד מקום, וצו החינוך שיוצג לך גם היום אחר הצהרים הוא אחד הנושאים.
היו"ר עינת וילף
אחר הצהרים?
אתי אלוני
היום ב-17:30.
יהודית גידלי
קודם כול, זה אמור להיות מחר.
היו"ר עינת וילף
משמח לדעת. יש פגישה היום אחר הצהרים.
אתי אלוני
כדי שנסיים את הפתיח בעניין הזה, אני אומר – אמר חופרי - ואנחנו דורשים בעניין הזה להגדיר סל תלמיד, וסל תלמיד אחיד.

אני אסיים את הפתיח בכך שאני אחזק ואומר שאנחנו מצפים שחלק מהפתרונות יהיו בהגדרה מדינתית, ממלכתית, של סל שיגיד מה זה אותו שירות ממלכתי שהמדינה מתקצבת ונותנת, וממנו – אחרי שיינתן הבסיס – יוכלו להיות חלוקות דיפרנציאליות, ולא להיפך, והיום יש הרבה חלוקות דיפרנציאליות אבל הן תוספתיות, הן לא משהו שהוא בבסיס התקציב.

עד כאן מבחינת ראייתנו את מקומנו כשלטון מקומי בהובלת החינוך.

ברשותכם, במצגת אנחנו החלטנו לסרוק – מאחר שמדובר גם על ההיערכות שלנו לשנת הלימודים, ואני אומרת, ההיערכות היא היערכות משותפת, אני מדגישה את זה – כך שאנחנו נסרוק כמה מהלכים שנעשו ומה ההשלכות שלהם על הרשויות המקומיות.

אנחנו כאמור נפתח את שנת הלימודים ב-27 באוגוסט עם כשני מיליון תלמידים. שני מיליון תלמידים ייכנסו למערכת החינוך ב-27 באוגוסט.
היו"ר עינת וילף
זהו? עברנו את סף השני מיליון?
אתי אלוני
עוד לא, 1,928,345. אבל, צריך לומר שקודם כול זה לראשונה עובד לפי לוח החופשות או לפי מחזור הימים החדש בלוח השנה – לראשונה בקיץ הזה – ושנית צריך לומר, תבינו מה זה מערכת של שני מיליון תלמידים, בוודאי משרד החינוך מבין אותה, אבל מערכת של שני מיליון תלמידים שהרשויות המקומיות צריכות להפעיל – מגני שלוש-ארבע ועד י"ב.

מספר רפורמות חשובות – היסטוריות, צריך לומר – הוביל ומוביל המשרד. אני אתייחס בהתאם לזה בסקירה.

"עוז לתמורה" – אותה רפורמה שמדברת על מורי התיכונים, והתוספת המרכזית שניתנה למורי התיכונים תוך הגדלת שעות הלימוד, לצורך העניין למשרה של 40 שעות – אני לא אחלק כרגע, זה לא העניין כרגע.
נחום חופרי
שעות ההוראה. לא הלימוד.
אתי אלוני
שעות ההוראה, אבל אני אומרת – המשרה שלהם היא 40.
נחום חופרי
אני לא סתם מתעקש.
אתי אלוני
ה-40 מתחלק בצורה כזאת שזה לא רק הוראה. הרפורמה הזאת החלה בשנה שעברה ואנחנו יודעים לדבר עליה בשני מימדים. אחד, שהיא הולכת בקצב יחסית סביר - אם שליש בתשע"ג יהיו כבר בתוך הרפורמה הזאת, אנחנו שמחים על הקצב. אנחנו יודעים שגם יש מגבלות של פינות העבודה.

ככלל, אני רוצה להעיר הערה שהיא רלוונטית גם ל"אופק חדש", ואתמול דיברנו על כך – שאנחנו מברכים מאוד את המהלך האיכותי שמאפשר זמן איכות מורה-תלמיד. בחלקו זה קורה ב"עוז" ובחלקו זה קורה ב"אופק", כשזאת בעצם המטרה.

ואם אנחנו מדברים על לימוד איכותני ועל התקדמות, אנחנו בהחלט חושבים – אנחנו מבינים את זה גם מהשטח – שהעובדה שיש יותר זמן למורה לגעת בתלמיד, לראות אותו ברמה הפרטנית, קודם כול זה מבורך לכשעצמו, אנחנו רואים בזה ברכה.

לגבי היישום - אני לא נכנסת כרגע לתקציבים - אני רוצה להגיד שני דברים. אחד, אנחנו יודעים שהיישום בתוך בתי-הספר היה מותנה או מתקדם בחלקו איטי בגלל פינות העבודה, אבל צריך לומר שזה נעשה תוך כדי הלימודים ואנחנו יודעים שיש קפיצה והאצה בבינוי הזה כי חיכו גם לסוף השנה.
היו"ר עינת וילף
שזה באחריותכם.
אתי אלוני
אמת, לכן אני מציינת את זה, שלא תחשבו שהכול ורוד. ואני אומרת – זה בהחלט חלקנו, אנחנו מודעים לעניין הזה אבל גם המשרד יודע לגלות וגם מבדיקות שלנו אנחנו יודעים שיש גרף עולה באופן מהותי לגבי ההאצה בבנייה ואנחנו מקווים שזה יבוא לידי ביטוי בקיץ הקרוב. גם ראשי הרשויות אמרו – אנחנו יודעים שמשאירים את זה לקיץ כי יותר קל לשפץ בקיץ מאשר לעשות את זה במהלך שנת לימודים.

נושא נוסף קשור למה שנקרא מעגל המעטפת. כשעושים רפורמה, יש לה השלכות לא רק לגבי האובייקט המרכזי ברפורמה, במקרה הזה מורי התיכונים, אלא יש לכך השלכות, וחלק מההשלכות מדברות על כך שהוארכו שעות השהייה של המורים בבית-הספר, מורים שוהים עד 16:00 בבית-הספר. זה אומר עוד מזכירות, עוד שרתים, עוד שירות כזה או אחר, עוד חשמל, עוד אינטרנט, עוד הרבה דברים אחרים שקשורים לעלויות כדי שאותם מורים – ואני אומרת את זה בהערכה רבה – יעשו את עבודתם.

כרגע בהסכם שנחתם, ההסכם מדבר רק על תוספת למורים כמובן, והוא אינו לוקח בחשבון את התוספות האחרות, וזה עורר מהומות לא קטנות בתוך בתי-הספר, בעיקר לגבי עובדי המעטפת. לא נפתח את זה כרגע אבל אני רוצה לומר שקיימת בעיה בעניין הזה, זה במגעים עם ההסתדרות – בין האוצר להסתדרות. אני רוצה שנסמן את זה ונדע שיש רעשים – אני אגיד את זה בעדינות.
היו"ר עינת וילף
כשאת אומרת לסמן ויש רעשים, דווקא בגלל שאנחנו עוסקים בפתיחת שנת הלימודים תשע"ג, האם את מרימה כאן דגל אדום, שחור, לגבי האפשרות של פתיחת שנת הלימודים?
אתי אלוני
לא, לא. אני לא מרימה דגל, אני רק אומרת – אני מסמנת את זה כסוגיה שהיא סוגיה שנמצאת במגעים כאלה ואחרים. אני מציינת, אתם יודעים – אני לפחות מתנהלת בשקיפות.
נחום חופרי
הסיבה שההסתדרות נכנסה לזה היא שכנראה המורים יצטרכו להיות אלה שיסגרו את בית-ספר וינקו אותו בסוף.
קריאה
אני לא מאמין שתהיה השבתה.
אתי אלוני
אף אחד לא מדבר על זה.
היו"ר עינת וילף
אני מבינה את הנושא. זה לא מדובר, זה לא על סדר-היום.
אתי אלוני
לא, לא. לא מדובר על זה, אבל אמרתי – רעשים במובן זה שיש - - -
היו"ר עינת וילף
חשוב להבין את עוצמת הרעש.
אתי אלוני
היו רעשים במהלך השנה - אנחנו יודעים אותם, אנחנו מכירים אותם, זה עלה ממקומות ואני מקווה שזה יטופל.
קריאה
יש סכסוכי עבודה בתוך הרשויות המקומיות עצמן עם ועדי העובדים, אבל זה לא יגיע לידי מיצוי כזה או אחר לקראת ה-27 באוגוסט.
אתי אלוני
תודה. "אופק חדש" – רפורמה שיחסית היא ותיקה לרפורמות שאנחנו מדברים עליהן. זה דובר בדיון הקודם אבל אני כן רוצה לומר אמירה מחוזית שאומרת שככלל, יש שביעות-רצון, צריך לומר את זה.

ככלל, מההתרשמות שלנו – גם מתוך מערכות החינוך, גם מראשי הרשויות – יש בהחלט שביעות-רצון מיישום הרפורמה. העובדה שמורים אומרים שפתאום הם רואים יותר תלמידים, יותר זמן לראות דברים שהם לא ראו, יותר הורים מרגישים את זה, זה מגיע לראשי הרשויות, מברכים על כך, צריך לומר גם את זה ואנחנו חושבים שזה מבורך.

אנחנו יודעים שהשנה זה ייכנס יותר ויותר לחטיבות הביניים. יש לזה השלכה למשל בנושא אבטחה אבל נדבר על זה אחר כך בסוגיות.

אנחנו רוצים לומר שלגבי "אופק חדש", הסייעות בגנים קיבלו תוספת לשכר בגין "אופק חדש".
קריאה
לא קיבלנו כלום.
קריאה
שקל ליום. בדיוק שקל.
אתי אלוני
הסייעות בגנים קיבלו תוספת של 5% לשכר "אופק חדש", ובכולל, צריך לומר שבנוסף לתוספת הציבורית שניתנה, סך הכול הסייעות קיבלו תוספת של 22.7%.
קריאות
- - -
אתי אלוני
באוקטובר, אוקיי.
קריאה
זה עובר דרך השלטון המקומי.
היו"ר עינת וילף
אני מבקשת לאפשר למצגת להמשיך. סייעות יקרות, בבקשה.
אתי אלוני
סליחה, באוקטובר אתן מקבלות את ההשלמה ל-22.7%, וצריך לומר את זה ביושר. חבר'ה, בואו נסתכל בעיניים. הרשויות המקומיות הבינו את החשיבות של העבודה שלכן ואתן מגזר שזכה בתוספת למה שהמגזר הציבורי זכה – ואני לא הממונה על הסכמי השכר – אז בואו גם נדע להגיד את הדברים האלה בצורה הגונה.

"ניהול עצמי" – גם היא רפורמה שהחלה השנה בבתי-הספר. מדובר על בתי-הספר היסודיים, ההחלה היתה במחוז תל-אביב ובמחוז חיפה ב-166 בתי-ספר יסודיים ב-17 רשויות מקומיות, ובתשע"ג תתרחב לירושלים ולצפון לעוד כ-50 רשויות נוספות, ובסך הכול הצפי בתשע"ג מדבר על 500 בתי-ספר שייכנסו למסגרת הזאת של "ניהול עצמי".
היו"ר עינת וילף
מה המשמעות של ניהול עצמי, ספציפית? אם תוכלי להסביר מה זה, כלומר מה ניתן.
אתי אלוני
המשמעות של ניהול עצמי, ברציונל שלו, היא העברת יכולת גמישות של ניהול תפעולי ופדגוגי של המערך הפנים-בית-ספרי – יותר שיקול דעת, גם פדגוגי וגם ניהולי למנהל בית-הספר באמצעות ניהול משאבים מושכל, כשהוא יודע את מקורות התקציב שלו מראש והוא מתכנן תוכנית עבודה בית-ספרית מותנית תקציב. ישנה ועדה שהיא ועדה מלווה.
קריאה
אני רק אומרת שאני מתמוגגת כי אתי מספרת על הרפורמה. כשתרצי, אם תרצי, אנחנו נשמח לפרט בהמשך אחרי אתי.
היו"ר עינת וילף
בסדר, אני מאוד אשמח.
קריאה
זה אומר שיש שיתוף פעולה יפה.
קריאה
נכון.
אתי אלוני
בגדול, אני לא אחזור על הדברים. אנחנו היינו מלכתחילה – גם חופרי, גם אבי וגם אני – שותפים בוועדת ההיגוי בהובלה של העניין הזה.

אני רוצה לומר מה זה עשה ברשויות המקומיות, כי אני מסתכלת מהכובע הזה – לפחות כשאני יושבת כרגע פה. אני רוצה לומר שהעניין הזה הרחיב ויצר שיח משמעותי יותר בין הרשות המקומית לצוות המורים והנהלת בית-הספר, ולמפקח. כלומר,יש משולש כזה, פתאום אנחנו יכולים גם לדבר לא רק על הנוסחה במתמטיקה, לדבר על דברים שקשורים לניהול הערכי, שקשורים לדגשי ראש הרשות שהוא רוצה להחיל ולחבר אותם לבית-הספר שנמצא בגזרתו, וזה בסדר, ואיך עושים את שיתופי הפעולה.

אני חושבת שבזה אני מתמצתת את עיקר העניין. היכולת לייצר את השיח הזה בצורה פתוחה יותר, בצורה שקופה יותר, עם פתיחה ליוזמות שבית-הספר, המורים, יוצרים, כי הוא מקבל על זה תקציב, זה חלק מהעניין של ניהול עצמי שמורי בית-הספר יכולים ליזום ויש לו גם תקציב לתת, זה מעודד גם את המורים לחשוב, ומצד שני שחלק מהיוזמות יתבצעו בקהילה, קרי ברשות, אנחנו חושבים שזה נכון. זה בית-ספר שחי, הוא לא חי בבועה – בית-ספר שחי ונושם בתוך מרחב קהילתי, שראש רשות מוביל אותו, ואני חושבת שזה נכון, וצריך לזכור שהורי התלמידים והתלמידים הם תושבי הרשות. הם תושבי אותה רשות ואני חושבת שצריכה להיות הלימה, קשר שוטף של העניין הזה.

הדבר הנוסף שזה יצר – לפחות ממה שאנחנו לומדים, וצריך לומר שהמחקר אמור להתפרסם, תקנו אותי אם אני טועה, אבל זה לווה על-ידי מחקר של ראמ"ה – נושא של בקרה וניהול מושכל יותר של משאבים, היכולת של מנהל בית-הספר מצד אחד לחסוך ומצד שני למצות עוד משאבים לטובת מקורות, לטובת פעילות בית-ספרית, זה משהו שהוא מאוד חשוב. אני חושבת שזו יוזמה ברוכה של המשרד, אני יודעת שמושקעת הרבה מאוד עבודה בהכשרת המנהלים ובהכשרת הצוות, ואנחנו נראה אחרי הפיילוט השנה ונשמע את תוצאות המחקר.

"התוכנית הלאומית" – התוכנית הלאומית לתקשוב החלה והתמקדה במחוזות צפון, דרום וירושלים. אנחנו כמובן מברכים על היוזמה והמימון ואנחנו רואים בזה תרומה משמעותית לשינוי האקלים הלימודי בבית-הספר, בראש ובראשונה.

אנחנו ביקרנו בלא מעט בתי-ספר, בלא מעט "כיתות חכמות", בלא מעט מקומות שהפכו את הלמידה לחגיגה – לא במובן הברדקיסטי אלא במובן החווייתי של הלמידה - ללמידה אינטראקטיבית.

יש גם את הבעיות – צריך לומר, וצריך לומר גם ביושר – אני כן מבקשת להעלות שתי סוגיות בעניין הזה. האחת, שכמובן אנחנו מבקשים להרחיב את התוכנית לכלל ילדי ישראל, אז כמובן שהמשרד אומר – גם אנחנו רוצים, וכמו כל דבר שהוא מותנה בתקציב זה כנראה יהיה מדורג. אבל, מאחר שהיום ללמוד עם מחשב זה כבר לא פריבילגיה, זה כבר בסיסי, אני רוצה לומר שיש רשויות שמכוחות עצמן – והן לא רשויות שנמצאות במחוזות האלה – מתקציבן ומעצמן קנו לפטופים לתלמידים והכניסו מכשור, מערכת תקשוב חכמה, ואנחנו מצפים שהמשרד יתמוך ויעודד את זה ולא יעניש את אותה רשות שאמרו לה חכי לתורך, כי תורה יגיע כנראה רק בתשע"ז.

אני מדברת על היכולת כן לעודד רשות שלקחה על עצמה ומימנה את זה, לעודד תמיכה טכנית, לעשות כל מיני פעולות כאלה גם אם כרגע היא לא עומדת במחוזות, ואני חושבת שזה נכון, זה לגיטימי. הרשות כבר מימנה את זה, היא לא היתה צריכה לממן, היא היתה צריכה לחכות כנראה עוד כמה שנים כדי להגיע לזה, ובתמיכה כזו או אחרת היא עשתה את זה ואנחנו מבקשים שתשקלו את העניין הזה, אני חושבת שזה נכון.

אני עוברת לטרכטנברג. לכל הדעות, אין ספק שהמהלך המשמעותי שקרה השנה החל מרוחות המחאה החברתית אבל בעצם מההחלטה מינואר 2012 לגבי טרכטנברג. אני רוצה לומר בגדול שהמהלך כולו הוא מהלך דרמטי, קודם כול ברמה העקרונית שלו והתפיסתית שלו, ושנית, הוא מהלך דרמטי בתוך הרשויות המקומיות. ולפתיחה אני אבוא ואומר, כן, ואני כן ארשה לעצמי להחמיא לפחות לשולחיי – יושב פה גם חופרי – ולומר שהמהלך הזה לא יכול היה שיקרה ב-27 באוגוסט ללא ההתגייסות של השלטון המקומי, של הרשויות המקומיות, להגיע למצב שקרוב לאלף כיתות גן חדשות עומדות על הרגליים תוך ארבעה חודשים – כי תזכרו שבינואר היתה החלטה ולא בפברואר התחילו לבנות, לקח עוד כמה ימים עד שהדבר הזה קורה – ואני רוצה לומר שכן בשיתוף פעולה חשוב, גם לגבי נושא התקציב, גם לגבי מציאת מקורות מימון נוספים, המשרד שהבין את המצוקה הלך בעניין הזה אתנו, עם האוצר, ואנחנו בהשגות של תוספות תקצוב נוספות עומדים בזה.

אני רוצה להגיד שקיים קושי, ועכשיו אני אדבר על המשמעויות שלו. ראשית, לוח הזמנים הקצר. צריך לזכור שהבנייה ברובה החלה במרס-אפריל, במקרה הטוב. היום אנחנו מצויים ביולי, זה לא הרבה זמן להעמיד כל כך הרבה כיתות – ואני אומרת לכם, אני יודעת את זה גם מצרפתי – באמת מתוך התגייסות שלמה של עיר שאמרה, עזוב עכשיו תוכניות בנייה, לתת לזה קדימות כדי שבקיץ הזה יעמדו ילדי הגנים בתוך הגנים.

מאמץ נוסף שעשו ראשי הרשויות זה למצוא מה שנקרא פתרונות חלופיים בלא מעט רשויות, וצריך לזכור שיש רשויות גדולות שהיו צריכות 100 גנים ו-63 גנים, וזה לא קורה בארבעה חודשים. רצו לתת מצד שני גם מענה להורים ולא לאכזב. נכון שהרפורמה מדברת על שלוש שנים ונכון שהסברנו את זה להורים ונכון שיצאה תקשורת עם שר החינוך ויושב-ראש השלטון המקומי, הכול נכון, בסופו של דבר ההורים קלטו שהם זכאים לחינם, והם רוצים עכשיו – חינם ועכשיו.

צריך לזכור גם שאנחנו לקראת שנת בחירות וצריך לזכור עוד כל מיני משתני גרף כאלה ואחרים, ובסופו של דבר זה יצר תמונה שיצרה לחץ כזה או אחר על ראשי הרשויות המקומיות. בסופו של דבר זה הוביל לטוב, אבל אני רוצה לומר שזה הוביל אצלנו לעומס אדיר – גם בתקציבים, גם להיחנק בהרבה מאוד דברים ולהעמיד את המערכת כך ש-85% מהשנתון הזה עומד בקיץ הזה לקבל שלוש-ארבע, צריך לזכור את זה.

אני רוצה לומר שחלק מהמבנים, בגלל הבנייה המואצת, לא יהיו מוכנים ב-27 באוגוסט אבל יש מבנה חלופי - ההורים יודעים ברובם - וחלקם של המבנים גם לא יהיו מוכנים בסוף החגים, גם את זה צריך לומר. גם לזה נערכו הרשויות המקומיות. הצפי האחרון, הדד-ליין, כמדומני מדובר על דצמבר, אבל ההורים מיודעים והם אמרו: אוקיי, אנחנו מעדיפים את זה כי אנחנו יודעים שיש גן, יש שלט, יש קרקע, יש מקום. אבל צריך לומר, אלה ההתמודדויות שלנו כראשי רשויות בעניין הזה.

כמה דברים חשובים שצריך לומר לגבי הקשיים. תקציב הבינוי שתוכנן לכיתת גן בשלבים הראשונים שלו, לפחות לאור המציאות בפועל, מראה על פער. אתם צריכים לזכור שיש תקציב שהקצה משרד החינוך. משרד החינוך דיבר על 900,000 שקלים, המציאות בפועל – לפחות על-פי מספר לא קטן של ראשי רשויות – מדברת על 1.2 מיליון שקלים.
ג'מאל זחאלקה
מה זה 900,000?
היו"ר עינת וילף
פר כיתה.
אתי אלוני
עלות בינוי של כיתת גן.
קריאה
זה מוגזם.
יהודית גידלי
חצי מיליון שקל.
ג'מאל זחאלקה
900,000? יש פה נתון קצת מופרז. יש איזו טעות פה.
אתי אלוני
זה התחשוב שנתן המשרד, תיכף הוא ידבר. העלות של כיתה שנתן המשרד – לפחות ממה שאנחנו יודעים – מדברת על זה.
ג'מאל זחאלקה
אנחנו בוועדת החינוך כבר עשר שנים, כל פעם אומרים לנו חצי מיליון שקל.
קריאות
לא, לא.
קריאה
כבר לא, הרבה שנים.
נחום חופרי
התקצוב הוא דיפרנציאלי, הוא נע בין 720 ועד - - -
אתי אלוני
זה החלק שהמשרד מתקצב. אני מדברת קודם כול על כמה עולה כיתה.
נחום חופרי
מבחינת העלות.
קריאה
כמה עולה לך לבנות גן ילדים.
אתי אלוני
עלות של כיתה – 900,000 שקלים, זה התחשיב.
ג'מאל זחאלקה
גן זה לא כמו כיתת לימוד.
אתי אלוני
כיתת גן, כך אנחנו קוראים לזה, זה כולל ההצטיידות וכולי. בפועל, המשרד מתקצב – אחרי כל התוספות, אני הולכת על קו המקסימום שתוחשב – מדובר על סדר גודל של בין 770,000 ל-800,000 שקלים, בהשתתפות המשרד. זה אומר שלעיר מסוימת ניתנים 100,000 שקלים להשלים, ואם יש לה עשרה גנים אז תכפילו, ואם יש לה 100 גנים גם תכפילו. בפועל, העלות שציינו ראשי הרשויות היא עלות יקרה יותר, היא מדברת על 1.2 מיליון, דהיינו עוד 300,000 שקלים, וגם את זה עכשיו תכפילו במספר הגנים שנדרש לממן.

זוהי עלות אדירה שהרשות המקומית לא תכננה אותה, לא תקצבה אותה בשנת התקציב הזאת, אף אחד לא תכנן את זה, וזה קושי שמטיל עומס לא קטן. אנחנו מקבלים לא מעט טרוניות מראשי רשויות, עד כדי כאלה שאמרו – יכול להיות שאני לא אעמוד בזה ולא אפתח, או שאני אעצור את זה כי אין לי להשלים, ואם אני לא משלים זה עומד, וזה חבל.

נושא תקן כוח-אדם – מאחר שדיברנו עליו בדיון הקודם, אני לא אפתח אותו אבל זו סוגיה שהעלינו כבר מינואר או מפברואר, כשהתחילו הדיונים, ואנחנו מבקשים לדון בזה, גם כשאנחנו פותחים את זה ככה. ציינתי בדיון הקודם שיש לא מעט רשויות שיכולות, אז אומר לי ראש העיר - אני מכספי מתקצב, ויש לא מעט כאלה ויש מקומות שרוצים לתקצב אבל אין להם איך.
היו"ר עינת וילף
כלומר, התקן היום הוא גננת וסייעת, ויש רשויות שמוסיפות עוד סייעת.
אתי אלוני
אכן כן. תקציב ההצטיידות בגן – אנחנו מדברים גם על תקציב הצטיידות "בייסיק" ששם משרד החינוך, שהוא איננו מספק. אנחנו מדברים על סדר גודל של 26,000 שקלים אל מול עלות בפועל של 80,000 שקלים, והנה הפערים. זה עוד 50,000 שקלים שגם הרשות רוצה כדי לפתוח את הגן ולהעמיד אותו. אני לא מדברת על top facilities, אני מדברת על משהו שהוא לא במאיון העליון. אנחנו מדברים על משהו שהוא באמת "בייסיק", זה עוד 50,000 שקלים שנוספים לבינוי, שנוספים לסייעת, שנוספים לדברים האחרים.

שני דברים אחרונים – נושא הסייעות הרפואיות, כשקיימת בעיית תקצוב. אנחנו יודעים על כ-160 ילדים שאמורים להצטרף לשלוש-ארבע ולא תוקצבו לנושא סייעות רפואיות ולכן לא יוכלו להצטרף או ליהנות מהשירות הזה. דבר נוסף – גם אותו העליתי בדיון הקודם – מדבר על חוסר בתקני שירות פסיכולוגים, שגם הוא המעטפת המייעצת, המעטפת המקצועית הנדרשת להפעלה בגן, וגם היא לא הוגדלה, למיטב ידיעתנו, כתוצאה מהרפורמה.

שלוש-תשע – בשלוש-תשע אלה הנתונים, אנחנו עבדנו על זה באופן משותף עם המשרד מהרגע שההחלטה ירדה ועד הגיבוש ועד קיום הכשרות, כנסים, עבודה עד הדרג של ראשי רשויות, מנהלי הגיל הרך, ועוד ועוד ברשויות המקומיות.

מה המשמעותיות? קודם כול, צריך לומר שהמהלך הוא מבורך כי אנחנו חושבים שזו פעם ראשונה שמדינת ישראל מאפשרת מסגרות חינוך איכותיות מפוקחות לגיל הזה. זה לא היה. זה קודם כול.

שנית, אנחנו הצענו כשלטון מקומי שהמדד לכניסה לשלוש-תשע יהיה מדד שטראוס ולא אשכול למ"ס.
היו"ר עינת וילף
תסבירי את ההבדל.
אתי אלוני
אשכול סוציו-אקונומי הוא מה שנקרא קנה-מידה יישובי, שניתן על-פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ואילו מדד שטראוס הוא מדד טיפוח בית-ספרי שנותן מדד לבית-הספר, לא משנה אם הוא נמצא ביישוב שהוא באשכול סוציו-אקונומי גבוה, דהיינו הוא משקף את ההורים, את התושבים, הוא משקף את מצב משפחותיהם של הילדים שגרים לצורך העניין באותה שכונה, וזה בהחלט יותר משקף.

אם אני אקח כדוגמה את תל-אביב, שהיא סוציו 8, היא לא נמצאת כרגע בפיילוט, וכידוע בתל-אביב אין רק את רמת אביב או רק את תל ברוך, יש גם את שכונת התקווה וגם את שפירא ועוד כהנה וכהנה, שבהחלט דומות בפרופיל ובמאפיינים שלהן – אותם ילדי גן ובית-ספר – לצורך העניין לבית-ספר בסוציו 1, אבל הוא לא מקבל את זה. אותו ילד בשכונת שפירא לא מקבל את זה, לעומת ילד שמקבל את זה בערבֶּה או במקום אחר שהוא עונה לסוציו.

אנחנו עשינו על זה עבודה, הגשנו אותה. אני רוצה לומר שהמשרד היה אתנו והשר היה אתנו, אבל זה לא עבר באוצר, וצריך לומר את זה. זה עצוב, משום שבקיץ הקרוב ייכנסו 240,000 תלמידים לתוכנית הזאת, שאנחנו מברכים עליה, אבל אנחנו אומרים – לצד הרבה מאוד ילדים ברשויות אחרות שמאפייני הפרופיל הסוציו-אקונומי שלהם בדיוק דומים לאחד עד שלוש, אבל לא יקבלו את ההטבה הזאת. אנחנו חושבים שזה לא טוב, בלשון המעטה, או אפילו עצוב שככה אנחנו מתנהלים.
היו"ר עינת וילף
אורי, אתה יכול להתייחס למה שנאמר בהקשר הזה?
אורי שמרת
יש לי הרבה דברים להתייחס. ספציפית לנושא הזה – קודם כול, ההחלטה שסוציו אחד עד שלוש המדינה תממן באופן מלא וסוציו ארבע עד עשר יהיה סבסוד דיפרנציאלי, זוהי החלטה שהממשלה החליטה, לא משרד האוצר החליט. הממשלה, בראשות ראש הממשלה, זו ההחלטה שהיא החליטה – שהולכים לפי סוציו ולא לפי מדד טיפוח.

בהקשר הספציפי ניתן את הדוגמה של תל-אביב. בתל-אביב אפשרי שהסבסוד לילד בשכונת התקווה יהיה יותר גדול מהסבסוד של ילד ברמת אביב. העירייה יכולה לעשות את זה בעצמה, היא לא צריכה את האוצר בשביל זה - אפשר לעשות סבסוד צולב - אבל באבו בסמה או ברשויות חלשות, אבו גוש, אין מאיפה לעשות סבסוד צולב. רוב התושבים שם חלשים ולעירייה גם אין מאיפה להביא כסף.

ולכן, במקרה הזה, במיוחד לאור זאת שהמימון – שהוא לא מימון של מדינה – צריך להתחלק בין הרשות להורים, אנחנו חושבים שהמדד של סוציו הוא יותר נכון.
היו"ר עינת וילף
אוקיי. בבקשה, אם תוכלי לקצר.
אתי אלוני
אני רוצה לומר שאנחנו מבקשים, אל"ף, לשקול את העניין הזה שוב כי אני חושבת שיש מקום לשקול את זה לעומק. זה עלה בבקשה ממרבית הרשויות המקומיות, צריך לומר, מארבע ומעלה, מטבע הדברים.

אשכול ארבע – סוכם בהחלטת הממשלה שגם הוא ייכנס לעניין הזה, ואשכול ארבע לא נכנס, כידוע. אנחנו מבקשים כן לעשות את המאמץ הזה, לא רק בגלל ירושלים, לא רק ירושלים היא בסוציו ארבע, יש עוד רשויות בסוציו הזה. אנחנו מבקשים שייעשה המאמץ, אולי תוך כדי, לשלב אותם.

שני דברים אחרונים בעניין הזה של שלוש-תשע. ראשית, אנחנו חושבים שיש מקום לקבוע כבר מהלכי יישום לחמש עד עשר לקראת תשע"ד. אנחנו מקווים שהדבר הזה לא ייפגע ובקיץ הבא אפשר יהיה כבר לשלב אותם במערכת, לא משנה כרגע באיזו תצורה.

הדבר הנוסף שעלה תוך כדי עבודה היה הנושא של היעדר תחשוב תקציב היסעים לטובת יישום התוכנית במועצות האזוריות. המועצות האזוריות לא יכולות ליהנות מהתוכנית הזאת כי אין תקציב להיסעים, וכידוע ללא היסעים, ילדים במושבים ובקיבוצים לא ייהנו מההטבה הזאת שיכולה להינתן להם, וגם זה בעינינו לא תקין. זה לגבי שלוש-תשע.

השאלת ספרי לימוד – גם זאת רפורמה שנכללה במסגרת ההקלה על הנטל. כמו כל רפורמה, כנראה צריך לתת לזה עוד איזושהי חיות, וגם העובדה שמדברים על 50% מבתי-הספר, צריך לומר שגם זה, בתור משהו התחלתי שגם התחיל מאוחר, יחסית סביר. יחסית סביר, זה דורש הטמעה נוספת גם בקרב מנהלים, גם בקרב הורים, ויש על זה עוד עבודה.

כן בחרנו להוסיף עוד שלוש התייחסויות שקשורות בהחלט לתקצוב המשרד אבל למשהו שנותן מנוף מאוד משמעותי לשנת הלימודים הזאת – הנושא של חוק מנהל יחידות הנוער, שהוא תקצוב, הוא חוק שנחקק במשותף לנו עם משרד החינוך, המשרד העמיד תקצוב לעניין הזה.

אנחנו מברכים על זה ואנחנו רוצים לומר שבקצב הגדילה אנחנו מצפים כבר בשנת הלימודים הקרובה להכפלה מ-80 ל-150 ויותר, ונכון למה שאנחנו יודעים כרגע, התקציב העומד במידה ויצטרפו 150, לא יוכל להקיף את ה-150. צריך לומר באופן הגון שהתקצוב שם ניתן כתקצוב דיפרנציאלי, והוא תקצוב למנהל יחידת נוער. דהיינו, רשות שלקחה את זה בחשבון ועשתה מכרז והעמידה מנהל יחידת נוער, שעכשיו בחוק מופקד על כל פעילות הנוער, והתבסס על כך שיהיה לו תקציב למימון כי זו ההבטחה, אם לא יוגדל התקציב לעניין הזה כתוצאה מהגידול וההרחבה של עוד רשויות, זה אומר שרשויות לא יוכלו לממש את זה.

דבר נוסף, לתת מימון לאשכולות לרשויות מקומיות, שגם שם יש נוער – תתפלאו – משמונה עד עשר, במסות מאוד גדולות, ואין לזה כל מימון. אני חושבת שאם המדינה החליטה שיש חוק נוער, אז הוא לכל הנוער ואם צריך לטפל בנוער, זה בכל מקום, ואני מבקשת או חושבת שיש מקום לשקול את העניין הזה.

נושא נוסף הוא תעודת הבגרות החברתית. אני מברכת את המשרד על המהלך הזה. אני שמה אותו פה כי בפירוש מובילה אותו המערכת הרשמית עם הרשות המקומית, וצריך לומר שגם הדבר הזה ייתן משקל משמעותי לפעילות החינוכית-ערכית של תלמידי התיכון מ-י' עד י"ב. הוקצה תקציב לעניין הזה וגם סיוע לרשויות המקומיות, ואנחנו בהחלט רוצים לברך.

הדבר האחרון מדבר על ההרחבה של משתתפי בני נוער במסעות לפולין, שזה בהחלט חלק מהתוכנית הפורמלית, ובשיתוף פעולה שלנו עם משרד החינוך. נמצא תקציב של כ-55 מיליון שקלים למימון מלגות לתלמידים, וצריך לומר שכבר בשנה הזאת ניתנו בהיקף של 31 מיליון שקלים, שזו קפיצה מדהימה מהשנים הקודמות, דהיינו יותר תלמידים ובני נוער יכלו להשתתף. יש מקומות ורשויות שבהם היתה הכפלה, כלומר שבא ראש רשות – דיברנו עם נצרת עילית, דיברנו עם לא מעט רשויות שאמרו – כתוצאה מזה הכפלתי את מספר בני הנוער שלי ב-י"ב שיוצאים למסע.

העמוד האחרון מרכז את הסוגיות כולן, זה יופיע במצגת שלכם. עשיתי ריכוז של הדברים, אני אעבור עליהם בקצרה למרות שעשינו מקטעים-מקטעים.

צו החינוך – אנחנו מדברים באמירה על הרחבת אחריות המדינה לצד הגדלת השתתפותה במימון מוסדות החינוך והגדרת סל תלמיד. זה נאמר גם קודם, אני מבקשת לציין את זה, וזה לא סתם עומד בראש הרשימה.

החינוך המיוחד – מתקיים לגביו דיון בנפרד, אני יודעת, וצריך לומר שהחינוך המיוחד, על מרכיביו, הוא משא כבד – אני אשתמש בביטויים עדינים – כבד מאוד ברשויות המקומיות, עד כדי ששמעתי מלא מעט ראשי רשויות, קחו את זה מאתנו.

זו אמירה קשה. זו אמירה קשה, אנחנו נדבר על זה גם קצת היום אבל אני כן מבקשת להטיל את זה פה ואני מזמינה שיתקיים על כך דיון, איך אנחנו מצמצמים את ההשתתפות הכבדה שנופלת על הרשות המקומית – בין אם זה על המלווה, בין אם זה על ההסעה, בין אם זה על איגרות חוץ ובין אם זה על כל המרכיבים האחרים שיש, והם כבדים, והם כמובן נוספים על כל מה שתיארנו קודם לכן.

מימון שכירויות לכיתות לימוד במגזר הלא-יהודי – סוגיה כבדה, אני יודעת שהיא נדונה גם אתמול. במגזר הלא-יהודי, כידוע, יש בעיית קרקעות, ואנחנו יודעים על כך שהמגזר הזה סובל ממחסור בכיתות, וגם בזה. אני רוצה לומר שלגבי שלוש-ארבע, מאחר שעכשיו החוק הזה הוחל, הרשויות האלה נדרשות לממן שכירות, והתשובה שניתנה לנו היתה – מאחר שזה עדיין לא חובה, עכשיו הם ישלמו את השכירות. ברגע שזה יהיה חובה, אנחנו נממן.

אני רוצה לומר שבהרבה מאוד רשויות – ואתם יודעים למי אני מתכוונת בדרך כלל – זה לא עומד במבחן המציאות לשלם שכירות כשיודעים מראש שגם בעוד שלוש שנים יגיעו לכך שיצטרכו לממן את זה, אז למה אי-אפשר לסייע בזה עכשיו? זה נושא נוסף.

צמצום תקציבים לשיפוצי קיץ – אנחנו בעוד פחות מחודש עומדים לפתוח את הגנים והכיתות, העלינו בפני מנכ"לית המשרד ובפני מינהל פיתוח וכלכלה את העניין של צמצום הולך וגובר בתקציבים לשיפוצי הקיץ, עד כדי גרושים. גם בזה הרשות נאלצת לפתוח את הכיס ולהגיד – אם אני רוצה לעמוד במוסד ראוי, לא יכול להיות שיתנו לי רק 1,000 שקלים, מה זה 1,000 שקל לצבוע גן? ויש כאלה שגם את זה אפילו לא קיבלו.

אנחנו מבקשים בעניין הזה לפעול במהירות לתקצב גם בהרחבה וגם לתקצב באופן כזה שזה יכול לעמוד בסבירות.
ג'מאל זחאלקה
דברים בטיחותיים המשרד מממן מלא? נגיד, כדי לעמוד בסטנדרטים.
אתי אלוני
זה נקרא גם שיפוצי אבטחה.
ג'מאל זחאלקה
בטיחות, לא אבטחה.
אתי אלוני
בטיחות, סליחה. שיפוצי בטיחות.
ג'מאל זחאלקה
שיפוצי בטיחות, זה נופל בצמצום? האם זה צומצם, זו שאלה חשובה מאוד.
אתי אלוני
אמרו לנו הרשויות, גם מפה וגם מפה – מה שאנחנו מקבלים לא מאפשר לנו לעמוד בכבוד – ואני לא מדברת על קירות מזהב.
ג'מאל זחאלקה
האם הוא מאפשר את המינימום החוקי, שקבוע בחוק, של בטיחות? אני אדבר אחר כך על דברים אחרים חשובים מאוד, אבל אני מתחיל מהדבר הבסיסי ביותר – מקום בטוח על-פי הסטנדרטים של משרד החינוך.
אתי אלוני
אני לא יכולה לומר לך שיש לי תשובה בדוקה בעניין הזה, כדי שאני לא אטעה ולא אומר משהו לא מדויק.
ג'מאל זחאלקה
אנחנו בוועדה לא רוצים – סליחה שאני מדבר ככה – לא רוצים שיפתחו בית-ספר שאין לו אישורי בטיחות.
היו"ר עינת וילף
אף אחד לא רוצה.
אתי אלוני
אף אחד לא רוצה.
ג'מאל זחאלקה
אני אומר את הדברים, גם דברים טריוויאליים צריך להגיד, כי הם לא מתקיימים.
אתי אלוני
אבל אני רוצה להגיד לך שגם לפתוח גן או בית-ספר עם אסלות שבורות זה לא תקין – גם אם זה לא לא בטיחותי.
קריאה
זה לא תברואתי, אז ממילא לא יהיה אישור.
אתי אלוני
זה לא תקין, ואם אין כסף הוא צריך עכשיו להחליט אם הוא צריך לצבוע קודם את הקיר המתקלף או לתקן את המזגן או לעשות את זה, אני באמת לא יודעת, ואז הוא פונה לכיס של ראש העיר – לכיס המוניציפלי הכוונה.
היו"ר עינת וילף
אתי, אם תוכלי לעבור מהר על מה שנשאר.
אתי אלוני
יש פה עוד שלושה דברים. במסגרת הרפורמות שצוינו ישנן תוספות נדרשות של אבטחה – גם בתחום של "אופק חדש", גם בתחום של הפעלת מסגרות שלוש-תשע. אנחנו פונים – אני רק מציינת את זה, זה במגעים.

מתן שעות נוספות לגננות – זה עלה בדיון הקודם, אנחנו מבקשים להתריע על זה, אנחנו חושבים שזה לא טוב אם לא תיפתר הסוגיה הזאת, ומורים וגננות לא יוכלו למלא את התפקיד שלהם גם בפעילות של אחר הצהרים כתוצאה מהדבר הזה.

שני דברים אחרונים זה הנושא של היעדר תקני קב"סים ברשויות המקומיות, שגם הוא קשור למערכת הפורמלית, ומחסור בתקני שירות פסיכולוגי, שהעליתי אותו גם בהקשר של טרכטנברג, אבל אני מעלה אותו בהקשר הכולל.

אני רוצה לאחל לכולנו שנת לימודים פורייה.
היו"ר עינת וילף
תודה רבה על מצגת מקיפה ומדויקת. ברשותך, דקה לפני, משום שאורי צריך לצאת וביקש להתייחס לכמה דברים שעלו כאן.
אורי שמרת
קודם כול, אני חייב להתחיל במילה טובה לרשויות על הביצוע של בינוי גני הילדים בשלוש-ארבע – תפקידי לא לתת ציונים אבל התרשמתי מהביצוע – זה כדי להתחיל.

אני מזדהה עם האמירה הראשונה של אתי – אי-אפשר לקיים את החינוך ללא השלטון המקומי. מסכים לגמרי, יש להם אחריות משותפת לחינוך.

בשונה מידידי, אדון חופרי, אני חושב שהדיפרנציאציה היום היא לא מספיקה. אומנם, כל התוספות התקציביות האחרונות שניתנו – אם זה "ניהול עצמי", אם זה תוכנית התקשוב, אם זה הקטנת מספר התלמידים בכיתה, אם תוספת בבינוי לגני ילדים היתה דיפרנציאלית – אני חושב שצריך להגדיל את הדיפרנציאליות במערכת החינוך ובתקציב הקיים. לא יכול להיות שרשות חזקה – אם אמרתי קודם שתקציב שכר לימוד לתלמיד בחטיבה העליונה הוא 15,000 שקלים, יש רשויות שמוסיפות מתקציבן 10,000 ו-12,000 ו-14,000 שקלים, וזה יוצר פערים אדירים במערכת החינוך. ילד ברעננה ובתל-אביב מקבל שירותים יותר טובים באחוזים ניכרים והתקציב שלו הוא גבוה יותר בלמעלה מ-50% לפעמים מאשר ברשות חלשה.

אני לא מקבל את מסע ההפחדות הזה שהאוצר רוצה להפריט את מערכת החינוך או שהאוצר רוצה לקחת את התקציבים ולא להחזיר אותם לחינוך.
ג'מאל זחאלקה
מי אמר שבאוצר יש קפיטליסטים?
אורי שמרת
זה מסע הפחדות מיותר. מסע הפחדות מיותר, האוצר לא רוצה לקחת שקל ממערכת החינוך. הוא כן חושב שצריך להעביר מרשויות חזקות לרשויות חלשות במקרה הזה, וצריך לזכור שהשלטון המקומי צריך לייצג את כל השלטון המקומי, לא רק את רעננה ותל-אביב, גם את אבו בסמה ואבו גוש.

בנוגע לעלות כיתת גן, כמו שאמרתי, ישנה תוספת דיפרנציאלית. נאמר כאן שעלות כיתת גן היא 1.2 מיליון – יכול להיות שהסטנדרט גבוה יותר מהסטנדרט שמשרד החינוך חושב שצריך להיות, לדעתי זו עלות קצת מנופחת. זה לטעמי, אבל יש פה את המומחה, אני לא מומחה בבינוי.

ובסופו של דבר, התאכזבתי לראות שאחרי כל התוספות התקציביות למערכת החינוך – כשמשרד החינוך עושה בשנים האחרונות עבודה אדירה, עם המון המון תוכניות – בסוף מקבלים רשימת מכולת מהשלטון המקומי שרוצה את זה, את זה, את זה. לי זה היה נראה כמו רשימת מכולת.

ספציפית לנושא הפסיכולוגים, בשנים האחרונות כל שנה משרד החינוך והאוצר מתקצבים תוספת של 100 פסיכולוגים נוספים למערכת.
היו"ר עינת וילף
לגבי הסייעות הרפואיות על הילדים בחינוך המיוחד משלוש עד חמש, האם יש התייחסות?
אורי שמרת
אני לא מכיר את הסוגיה, אני צריך לבחון את זה. לדעתי דנתם על כך אתמול בבוקר.
היו"ר עינת וילף
זה עולה בהקשרים שונים.
אורי שמרת
אני פחות מכיר את הסוגיה הזאת, אפשר לבדוק את זה.
היו"ר עינת וילף
בסדר. תודה רבה. חבר הכנסת זחאלקה, אתה רוצה להתייחס עכשיו?
ג'מאל זחאלקה
כן. ברשותך, גברתי, אני חושב שנושא הפערים בחינוך הוא נושא מרכזי. אין כלים אחרים בחברה המודרנית למוביליזציה חברתית ולסגירת פערים בחברה, זולת מערכת החינוך, וכאן אנחנו שמים את מערכת החינוך בשאלת מבחן עקרונית ועיקרית, ששואלת כך – האם מערכת החינוך בסופו של דבר בונה את צמצום הפערים בעוד 10–20 שנה או שמערכת החינוך משעתקת או אפילו מעמיקה את הפערים בעוד 10–20 שנה?

עד עכשיו, לצערי הרב, מערכת החינוך – עם כל התוכניות – היא משעתקת, אני לא רוצה להגיד שהיא מחמירה, אבל משעתקת את הפערים החברתיים. הרבה דיבורים על צמצום פערים אבל כבר נאמר – נשיאים ורוח וגשם אין. אני לא רואה את הגשם של צמצום הפערים.

לכן, אני חושב שהוועדה צריכה להתערב – ואני מברך אותך על הפגישה הזאת ואני חושב שצריכים להתערב וכמה שיותר להגן על הילדים.

אני דן את הנושאים שעלו כאן על-פי שני עקרונות, אני חושב שהוועדה אימצה אותם אבל חשוב להזכיר אותם – שאנחנו דנים את החינוך על-פי האינטרסים של הילדים. לא משרד החינוך, לא משרד אחר, לא ראש העיר ההוא, לא המערכת הזאת, אנחנו מסתכלים על האינטרס של הילדים. כל הדברים שאמרתם, צריך לזכור שהחינוך הוא בשביל הילדים. לא בשביל הביורוקרט או הפקיד, פלוני אלמוני.

דבר שני, למרות כל הסקירה ששמעתי מהשלטון המקומי – ואני יכול לשמוע גם מגורמים אחרים – משרד החינוך הוא האחראי על החינוך. כלומר, עם כל הכבוד לשלטון המקומי, בנקודות מסוימות הם בשבילי שקופים לגמרי, אני לא רואה אותם, אני רואה את משרד החינוך, ואני רואה איך משרד החינוך משתקף דרך השלטון המקומי.

האחריות על החינוך היא של משרד החינוך, לא של השלטון המקומי, השלטון המקומי הוא סוכן, ואני חושב שצריך לצמצם את תפקידו, ואגיד איפה. אני חושב שצריך לצמצם את תפקידו של השלטון המקומי ולא להקטין את האוטונומיה של בתי-הספר, אני בעד אוטונומיה גדולה יותר. בשלטון המקומי אין את המערכות הפדגוגיות המתקדמות. אני חושב שצריך לצמצם את תפקידו של השלטון המקומי לעניין של החומרה, לא של התוכנה – של הדברים החומריים.
נחום חופרי
ניירות הטואלט.
ג'מאל זחאלקה
בסדר גמור, זה כבוד גדול לסדר תנאים נאותים לילדים בבית-ספר. זה כבוד לכל אדם. זה כבוד גדול, אל תזלזל בנייר טואלט.
נחום חופרי
אני לא מזלזל.
ג'מאל זחאלקה
לא, לא. כיתה נקייה, בית-ספר מסודר, מטאטאים אותו טוב – תקנה מטאטא חדש לבית-הספר, זה התפקיד שלך כראש עיר.
קריאה
זה פני העיר.
ג'מאל זחאלקה
זה פני העיר, זה ילדים - נייר טואלט, שירותים נקיים – זה מלאכת קודש לעשות את זה לילדים, ואני חושב שזה תפקידו.

אני כבר הייתי בהרבה סרטים, וכל פעם מגלגלים אחריות, וזהו חלק. משרד החינוך צריך להיות אחראי ישיר לעניין של המעטפת.

הנה, דיברתם על פסיכולוגים. אני יודע שלמשל במגזר הערבי יש מחסור במאות פסיכולוגים משך שנים ארוכות.
קריאות
נכון.
ג'מאל זחאלקה
מה הסיבה? כי משרד החינוך גלגל חלק מאחריותו, גברתי, חלק מאחריותו לרשויות המקומיות. הוא אמר שהרשות המקומית צריכה לממן 36%.
אתי אלוני
32%.
ג'מאל זחאלקה
טעיתי ב-4%, הלוואי שכולם טועים ב-4%. 4%, דרך אגב, זו סטיית תקן מקובלת. ואז, אין פסיכולוגים במרבית בתי-הספר הערביים כי הרשויות לא יכולות לממן, והם שמים את הסיפור הזה בסוף, למרות שאנחנו יודעים היום עד כמה חשוב העניין הזה, ואני יכול לשפוט על-פי דברים אחרים.

לכן, מבחינה זאת אני חושב שראשי ערים יברכו על כך שמשרד החינוך ייקח את האחריות שלו בעניינים שהם קשורים ישירות לחינוך, חלוקת העבודה צריכה להיעשות מחדש – אני הגזמתי בכוונה בכך שהוא יטפל רק בחומרה אבל אני חושב שהגדלת אחריותו של משרד החינוך, זה יביא לצמצום הפערים.

בכל הנושאים שהוזכרו כאן יש בעיות שצריך להתמודד אתן. אני חושב שאחת הבעיות בניהול בתי-הספר, בניהול העצמי – כשאני שמעתי על ה"ניהול העצמי", אם זה נכון, ואני לא חקרתי אותו לעומק – אבל אם נכון שהאחריות היא של המנהל, אני חושב שיש בכך טעם לפגם כל עוד לא הוסדר בצורה מסודרת ונכפה על אמת – לא בנייר או בחוזר המנכ"ל – הסיפור הזה של המועצה הפדגוגית בבית-הספר, שהיא קיימת על הנייר, מתכנסת פעם בשנה לפני מסיבת הסיום, אומרים מה לעשות במסיבת הסיום וחוזרים הביתה – ברוב בתי-הספר; בחלק מבתי-הספר היא מתפקדת יופי.
נחום חופרי
סליחה?
ג'מאל זחאלקה
חלק מבתי-הספר.
נחום חופרי
אמרת רוב. זה מתקיים פעם בשנה?
ג'מאל זחאלקה
בחלק גדול מבתי-הספר.
נחום חופרי
מועצה פדגוגית? ברוב מוחלט של בתי-הספר זה מתקיים לעתים מזומנות, בין אם זה בצורה מתוכננת ובין אם זה כדי לפתור בעיות.
קריאה
ובצורה סדירה.
נחום חופרי
אני אקח אותך לסיור איתי בבתי-הספר.
ג'מאל זחאלקה
אני שמעתי מהורים, אני שמעתי ממורים, אני אביא לך עשרה מאמרים בנושא הזה, לגבי המעמד. למה? שום דבר לא מחייב אותם, דרך אגב.
נחום חופרי
יש חוזר מנכ"ל.
ג'מאל זחאלקה
חוזר מנכ"ל. אין חוק. אין חוק. גם הסמכויות שניתנות לה צריכות שדרוג, כלומר שיהיה עזר למנהל, ולא שהמנהל יעשה מה שהוא רוצה.

אני חושב שהדבר הכי חשוב שצריכים לדאוג בפתיחת בתי-הספר זה בעניין השיפוצים – זה דבר חמור מאוד מה שנאמר כאן, עניין השיפוצים, ויש שתי שאלות בנושא הזה. שאלה ראשונה היא שאלת הבטיחות – האם משרד החינוך הקצה את התקציבים הדרושים לבטיחות בבתי-הספר? האם בתי-הספר ייפתחו כשיש בהם אישור של קצין בטיחות, זאת השאלה שאנחנו צריכים לשאול. זוהי שאלה טריוויאלית, לא צריכים לשאול אותה, אבל אנחנו נשאל אותה כי אני יודע שיש בתי-ספר, ואני מקבל תלונות, שההורים מהיום אומרים – אנחנו נשבית כי בית-הספר הוא לא בטיחותי.

אני לא רוצה שאף בית-ספר יושבת. שהיום יהיה מצב שבו יהיה תקציב גם לעניין הזה.
קריאה
זה נכון גם לגבי גני ילדים.
ג'מאל זחאלקה
עניין החלוקה בין הרשויות החזקות לרשויות החלשות, אני לא רוצה להיכנס לעומקו של העניין הזה. אני מכיר שני פנים לבעיה. פן אחד הוא של משרד האוצר, שקל לו להיות סוציאליסט על גבן של הרשויות, כלומר הוא בעד חלוקה בין הרשויות. אני מכיר את הסיפור הזה, כי האוצר לא רוצה לשלם. הוא אומר – אני משלם 1,000 שקלים, זה נחמה פורתא, אבל בסיפור הזה הוא לא אומר אני מקצה יותר לחלשות אלא הוא עושה חלוקה מחדש, שזה בעייתי, אבל זה יותר טוב ממצב שבו יש תת-תקצוב של הרשויות החלשות.

הרשויות החזקות, עם כל הכבוד, הן מקבלות את הארנונה הממשלתית. המשרדים הממשלתיים נמצאים אצלן – שזה ארנונה של 1.2 מיליארד שקלים. משרד ממשלתי, למה צריך לשלם לתל-אביב, למה לא לרשויות בסביבה שהן מקבלות את השירות? כלומר, פעם אתה לא בונה משרדים ממשלתיים בפריפריה, ופעם שנייה שולל מהם את הארנונה. פעם המשרדים הממשלתיים האלה לא שילמו ארנונה בכלל, אפס, עכשיו משלמים ארנונה.

צריך לעשות חלוקה צודקת של הארנונה. אני הגשתי הצעת חוק בנושא הזה, אני חושב שזה צודק מאין כמוהו לחלק את הארנונה הממשלתית.

יש כל מיני סיפורים בארנונה, שנגבית על חשבון כלל הציבור. אני לא מדבר על הארנונה של התושבים, כי אמרו – התושבים משלמים. התושבים משלמים, נכון, אבל לא הכול התושבים משלמים. זה שהממשלה מחליטה להקים משרד בחיפה ולא נניח בסכנין או אפילו בכרמיאל, ככה נוצר הפער הזה.

דבר שני זה התעשייה והמסחר הגדולים במרכזים האלה – הם, יש להם תקציבים, לרשויות המקומיות. הקטינו את מענקי האיזון, אז צריך לאזן גם את הנושא הזה בכך שתהיה הקצבה דיפרנציאלית.

הגיעו מצבים, גברתי – ואני אחראי על מה שאני אומר ואני לא מאמין למה שאומרים לי כל המשרדים כי אני בדקתי את הנושא הזה עשר פעמים – מה קורה? הוא מדבר על חלוקה של תקציבי הרווחה. תקציבי הרווחה חולקו באופן דיפרנציאלי. הרשויות המקומיות לא יכלו לשלם מצ'ינג, חזר התקציב למשרד הרווחה, משרד הרווחה נתן אותו לרשויות החזקות שמשלמות מצ'ינג. עכשיו המשרד רוצה לבטל את המצ'ינג או להקטין אותו בצורה דרמטית, ואז מחזירים להם את הכסף.

מה שקיבלה הרצליה זה לא היה תקציב שלה, זה היה תקציב שרשויות חלשות לא יכלו לקבל בגלל המצ'ינג.
קריאה
מה זה מצ'ינג?
היו"ר עינת וילף
מצ'ינג זה הכסף שהעירייה צריכה לתת כדי לקבל את הכסף מהממשלה.
ג'מאל זחאלקה
לכן גברתי, אני מצטער מאוד שבאים לכאן נציגים של השלטון המקומי, מדברים בשם 15 הרשויות החזקות – לא בשם הרשויות החלשות. יש בזה טעם לפגם, ולכן אני חושב שלא צריך לקבל את דעתם בנושא של חלוקת הנטל. אני לא מצפה מראש העיר רעננה שיבוא ויגיד – אני בעד שיהיה תקציב דיפרנציאלי. הוא לא יגיד את זה, או שהוא יגיד את זה כסיסמה, אבל כשזה יבוא על אמת, הוא יתנגד לזה.
נחום חופרי
זאת החלטה של מרכז השלטון המקומי כולו, אתה יודע.
ג'מאל זחאלקה
אני מגנה את ההחלטה הזאת. אם אכן אתה צודק, זה חמור ביותר. אני אכתוב בעיתון שראשי הרשויות החלשות, הפריפריה, הסכימו - לא מגיע להם תקציב; התקציב צריך להתחלק לטובת העשירים – אני רוצה לכתוב, רוצה שמישהו יענו לי. בוחבוט יענה לי או ראמז ג'רייסי. אני פשוט מסרב להאמין. יכול להיות שאתה צודק, אבל איך אומרים, זה לא יעלה על הדעת. למרות שלא השתמשתי בזה אף פעם, אבל זה לא יעלה על דעתי שהחלשים יסכימו – לא מגיע לנו כסף. זה מה שאתה אומר.
נחום חופרי
זה לא מה שהם אומרים.
היו"ר עינת וילף
תודה רבה, חבר הכנסת זחאלקה.
ג'מאל זחאלקה
זה מה שאתה אמרת.
נחום חופרי
לא.
ג'מאל זחאלקה
אמרת בדיוק ככה. אני מתרגם לעברית מה שאמרת.
היו"ר עינת וילף
חבר הכנסת זחאלקה, אני מבקשת. תודה רבה, חבר הכנסת זחאלקה. לפני שאני עוברת למשרד החינוך וכיוון שאמרת שאתה צריך לצאת בקרוב, אני רוצה להעלות נושא קטן, וחשוב לי שאתה תגיב עליו, תתייחס ואולי תצהיר כאן משהו.

עולה הרבה פעמים בעיה של גיבוי מורים ומנהלים, שהם נאבקים בתופעות של אלימות, של הפקרות בבתי-הספר. והבעיה שעולה היא הורים שפונים לראשי עיריות, ואלה מתערבים בבתי-הספר מול המנהלים והמורים – להחזיר תלמידים שהושעו, או דברים בסגנון הזה.

משרד החינוך אומר, הפנים חד-משמעית את המסר של גיבוי. חשוב מאוד לשמוע מהעיריות, מהרשויות המקומיות, שגם הן מפנימות את המסר הזה ושהמסר הוא חד-משמעית שלא מתערבים למנהלים ולא מתערבים למורים, וההורים לא פונים לרשות בנושאים של התנהלות בתוך בית-הספר כדי לקבל התערבות, ושהדגש יהיה על מיצוי התהליכים.
נחום חופרי
חבר הכנסת זחאלקה, מדובר כאן גם על מועצות פדגוגיות במה שהיא מציינת.
היו"ר עינת וילף
חברי הכנסת אוטונומיים לצאת ולבוא. שהמיצוי של התהליכים יהיה בתוך בתי-הספר. אני רוצה לדעת מה נעשה – גם ברמה ההצהרתית וגם ברמה המעשית – כדי להבטיח שראשי הרשויות בנושאים האלה נשארים מחוץ לבית-הספר.
נחום חופרי
קודם כול, את צודקת במאת האחוזים, הבעיה קיימת, אי-אפשר להתעלם ממנה. זאת בעיה כי בסופו של דבר את ההורים אי-אפשר לעצור בדרך לראש הרשות. אנחנו עושים כמיטב יכולתנו – אנחנו זה ועדת החינוך של מרכז השלטון המקומי ואיגוד מנהלי מחלקות החינוך – אנחנו עושים כמיטב יכולתנו כדי באמת להנחות את ראשי הרשויות לתת את מלוא הגיבוי גם למנהלים וגם למועצות הפדגוגיות. לתת גיבוי למורה, הכוונה לתת גיבוי לבית-הספר כי החלטות מהסוג שאת מתארת כאן הן החלטות של המועצה הפדגוגית ושל המנהל.

אנחנו עושים באמת בעניין הזה לא מעט הסברה. אין לנו אמצעי אכיפה אבל אני העמדתי את עצמי לרשות מנהלי מחלקות החינוך בלא מעט כנסים, ואמרתי – אני מוכן אישית, ברגע שמתגלעת מחלוקת מהסוג הזה, אני אסע לראש הרשות, אשב במשרדו על מנת לוודא שהוא לא יתערב בנושאים שהם נושאים פדגוגיים טהורים אלא ייתן את מלוא הגיבוי.
היו"ר עינת וילף
מצוין, אני שמחה שאתה אומר את זה ואני גם מבקשת - אם אתם צריכים עוד גיבוי לגיבוי, אני תמיד שמחה להתגייס לנושא הזה. משרד החינוך, בבקשה, אם תרצו להתייחס.
מיכל כהן
מייד דודי יתייחס להיבטים האחרים, אני אתייחס רק באמירה הכללית לגבי מה שאתי הציגה. אני חושבת שזה שמוצגת מצגת, על כל הרפורמות בחינוך ואפילו דברים שאנחנו לא הספקנו להציג, נציג אותם ב-13 בחודש, קרי "ניהול עצמי" ואחרים – אני חושבת שזה מעיד באמת על המקום המשותף, גם בתהליכים וגם בעשייה.

אנחנו לא יודעים לעשות הפרדה דיכוטומית של כאן נגמר משרד החינוך ושם מתחיל שלטון מקומי. הילדים פועלים בתוך הרשות. אנחנו מנסים כמה שיותר, מעבר לנייר טואלט לשתף את השלטון המקומי, והשלטון המקומי שותף שלנו, מביא אתו היום ידע מקצועי. זה לא שהם מטפלים בלוגיסטיקה ואנחנו מטפלים בפדגוגיה. אנשי החינוך נמצאים ברשויות, הם מנהלי מחלקות, הם מנהלי אגפים, כולם אנשי חינוך ולכן התפיסה שלנו שיש פה שותפות ויש פה מקסום של הכוחות.

בהחלט, לא מעט היבטים, יש גם מחלוקות – גם בהיבטים תקציביים וגם בהיבטים אחרים – ואנחנו משתדלים לפתור אותם ולפעמים אנחנו קובעים ולפעמים אנחנו מתפשרים ולפעמים אתם קובעים.
נחום חופרי
אתם הרגולטור. משרד החינוך הוא הרגולטור.
מיכל כהן
אבל אנחנו משתדלים לעבוד באמת בראש פתוח ובהסכמות, ועל-פי רוב אנחנו מגיעים להסכמות ומתקנים ומשפרים. לגבי התקצוב, בבקשה.
היו"ר עינת וילף
בבקשה, דודי מזרחי, מנהל אגף תקציבים במשרד החינוך.
דודי מזרחי
חשוב לי קודם כול להבהיר איזושהי נקודה. דובר כאן לגבי אופן התקצוב של משרד החינוך. זה נכון שהרובד הבסיסי של המשרד הוא תקצוב אחיד אבל ישנה שורה ארוכה של תוכניות ורכיבים משלימים, שרובם ככולם הם תקציבים תוספתיים שהמשרד מקצה באופן דיפרנציאלי מתוך מגמה של צמצום פערים בחברה. התקצוב הוא דיפרנציאלי או לפי מדד הטיפוח של בית-הספר או לפי אשכול הלמ"ס של הרשות המקומית.

אני חושב שאחד הדברים שחשוב לשים על השולחן, שבקדנציה הזאת – ואני חושב שזה בא לידי ביטוי בעיקר בשנה הבאה, שנת הלימודים תשע"ג – ישנם רכיבים משמעותיים שהולכים לצמצם את הפערים בחברה וזה גם יבוא לידי ביטוי ברשויות המקומיות.

אני אנקוב במספר דברים מרכזיים. ראשית, התוכנית להארכת יום הלימודים עד השעה 16:00 וליצירת מסגרות של העשרה – 81 רשויות באשכולות למ"ס 1 עד 3 הולכות לקבל את התוכנית הזאת ללא השתתפות מצידן בתהליך של מימון, המדינה משתתפת ב-100%. מדובר על תוכנית מאוד יקרה, היקף של כ-900 מיליון שקלים. יש שם רכיב גם של העשרה וגם של הזנה.

דובר כאן על סוגיית המצ'ינג, שיש רשויות שהיום נדרשות לשלם כ-15% מעלות ההזנה ולא מסוגלות או כן מסוגלות. כל ההיבט הזה הוא במימון מלא של המדינה, ללא השתתפות של הרשויות, אני חושב שזו בשורה משמעותית וזה רק אחד מהנדבכים, אני אנקוב בעוד מספר דברים. אתי ציינה חלק גדול מהדברים, עדות לשיתוף פעולה הדוק בינינו.

תוכנית התקשוב – מדובר על תוכנית בהיקף של 420 מיליון שקלים בין 2011 ל-2012. התמקדנו בצפון ובדרום. הכי פשוט היה למשרד לבוא ולהתפרס על פני כל הארץ אבל החשיבות היתה ללכת לפריפריה.

תוכנית לניהול עצמי של בתי-ספר – המשמעות היא כ-110 מיליון שקלים תוספת תקציב בפריסה ארצית, ורוב המשאבים הם דיפרנציאליים לפי אשכול הלמ"ס של הרשות המקומית.

יש תוכניות שהן רוחביות יותר ולמעשה המשרד ממשיך אותן והעמיק אותן. ציין כאן אורי שמרת מאגף תקציבים באוצר את תוכנית המוחזקות – סיוע לבתי-ספר בפריפריה בחטיבה העליונה, כ-200 מיליון שקלים; תוכנית להפחתת מספר תלמידים בכיתה ל-32 הולכת בהתאם לעשירון הטיפוח של בית-הספר, וזה הרבה מאוד כסף, החל מתש"ע לתשע"ב, 470 מיליון שקלים. כאמור, גם כן דיפרנציאלי וזה ממשיך בשנה הבאה.

המשרד מדי שנה מקצה שעות טיפוח מעבר לרובד הבסיסי של הקצאת המשאבים בחינוך היסודי ובחטיבת הביניים, מקצה שעות טיפוח בהיקף של למעלה מחצי מיליארד שקלים רק לבתי-ספר חלשים, זאת אומרת מעבר לתקצוב הרגיל.

אני יכול לנקוב בעוד שורה של דברים – מלגות למשלחות תלמידים לפולין, השקעה של 35 מיליון שקלים, גם כן דיפרנציאלי; תוספת לתנועות הנוער – 20 מיליון שקלים החל מהשנה הבאה, גם כן דיפרנציאלי, מתוך מטרה לעודד פעילויות עם נוער בסיכון בפריפריה; התוכנית להשאלת ספרי לימוד, וכולי וכולי, אני יכול להמשיך, גברתי היושבת-ראש.
היו"ר עינת וילף
יש לי בקשה. אם תוכל לשלוח לוועדה נתון של כמה מתוך תקציב משרד החינוך היום מחולק על-פי עיקרון אחיד וכמה בעצם ניתן באופן דיפרנציאלי.
דודי מזרחי
ברצון, אנחנו נעביר.
היו"ר עינת וילף
מצוין. אני מודה לך על כך.
דודי מזרחי
ברשותך, עוד נקודה אחת. הועלתה כאן טענה לגבי קיצוצים בתקציבים של שיפוצי הקיץ. לא בוצע קיצוץ בתקציבי שיפוצי הקיץ, אני לא מכיר את הסוגיה הזאת. לכן, אם תוכלו לנקוב באופן מדויק במה מדובר, אנחנו לא מכירים קיצוץ כזה.
היו"ר עינת וילף
תודה רבה. שלום בן-משה, ראש אגף בכיר במשרד התמ"ת, אחראי וממונה על בתי-הספר התיכוניים המקצועיים.
שלום בן משה
ברשותך, שתי אמירות לפני שאני אומר את העיקר. ראשית, אני קודם כול מאחל לך הצלחה בתפקיד יושבת-ראש ועדת החינוך - לפי דעתי, אחת מארבע-חמש הוועדות החשובות ביותר ואני משתתף כאן 20 שנה, מאז שהייתי קצין חינוך ראשי של צה"ל.

דבר שני, אני רוצה להעיד על כך שהשותפות עם הרשויות המקומיות ועם מרכז השלטון המקומי הולכת ומתרחבת, וחשובה מאוד מאוד. אני דווקא חושב, בניגוד לחבר הכנסת זחאלקה, שפה יש שותפות כפי שאת ציינת, והשותפות הזאת חיונית מאוד מאוד – לא רק לדברים טכניים וחומריים אלא ממש בתוך העניין.

אני מבקש להדגיש ששנת הלימודים הקרובה אמורה להיפתח – העובדה שיש החלטה לקצץ בתקציב המשרד שלנו, כפי שאת יודעת, זה נראה בעיני מאוד מוזר. אני חושב שזו בהחלט טעות, אולי חוסר תשומת לב. במשרד שלנו יש מדען ראשי ויש דברים אחרים, יש גם חינוך, וכפי שלא מקצצים בתקציבי החינוך, ואני מברך על כך, אין שום הצדקה לקצץ בתקציבי החינוך במשרד שלנו. לא זה בלבד שמדובר על בתי-ספר מקצועיים שהמשק צריך, לאוכלוסיות חלשות.

אני רוצה להתייחס לזה באמירה מאוד מאוד מעודנת, שהיתה פה איזו אי-הבנה. אני לא מעלה על דעתי שלא מקצצים בתקציבי החינוך במשרד החינוך, ואצלנו דווקא כן. ולכן, כבר יש אחרי האמירה הזאת חלק מהמנהלים ברשויות המקומיות שנערכים לעניין הזה, ואם לא ייפתחו הלימודים בחלק מבתי-הספר או בכולם, אני לא אתפלא, ואני מקווה שהדבר הזה לא יקרה.

אני רוצה שהדבר הזה ייאמר אצלך בוועדה, חשוב שתדעי את זה – לא רק בממשלה.
היו"ר עינת וילף
תודה רבה, ואנחנו בהחלט גם תומכים באמירה הזאת וגם לאורך זמן כאן חולקים את החזון שכל נושאי החינוך יהיו מאוחדים תחת גג אחד במשרד החינוך ולא יהיה צורך לחפש אותם במשרדים אחרים.
שלום בן משה
זה עניין אחר. אני לא חושב שיש בעיה עם זה, יש עבודה לכולם. יש לכאן ולכאן.
היו"ר עינת וילף
כולם יעבדו, רק תחת משרד החינוך, זה הכול. יש כ-12 אנשים שביקשו לדבר, יש לנו מספר דומה של דקות שנותרו עד תום הדיון. אני מאוד אקפיד, יהיה זמן קצר לכל אחת לדבר. רות מלחי מאשדוד, בבקשה.
רות מלחי
אני מאשדוד. רציתי לדבר על הסוגיה שאנחנו משתייכים להסתדרות הפקידים מבחינת מקום עבודה, אבל מבחינת נהלים אנחנו כפופים הרבה פעמים להוראות של משרד החינוך. מה שיוצא מזה, שאנחנו בעצם נופלים בין הכיסאות, כלומר אנחנו לא מקבלים – לא את התנאים של הסתדרות הפקידים, שבעצם הם גם לא כל כך רלוונטיים לגבינו, וגם לא מקבלים את התנאים של משרד החינוך.

סוגיה אחת זה בנושא קרנות ההשתלמות שהשתלמנו – א' ו-ב' – ובאמת תודה רבה לשלטון המקומי, שהן נועדו בעצם לנפח לנו את המשכורת, ועל זה תודה רבה, אבל בעצם הן לא רלוונטיות למקצוע שלנו. הן לא תרמו לנו שום דבר מלבד קצת לנפח את המשכורת, אז על זה לשים את הדעת.
היו"ר עינת וילף
תודה רבה. בתיה אזרן, ועד סייעות פנימי בעיריית אשקלון, בבקשה.
בתיה אזרן
המטרה ובמרכז כאן – טובת הילד לנגד עינינו, אך טובת הילד כמובן תהיה טובה יותר כאשר סייעת מרוצה ולא טעונה. לכן אני רוצה לומר שיש צורך לשנות את ההסכם הקיבוצי, שזה יהיה ההסכם הכלל-ארצי לסייעות חינוכיות בגני הילדים.

הדירוג לסייעות נתקע ברשות בדירוג 8 פלוס. יש סייעות שמעל 30 שנה תקועות עם דרגה 6, ואין שוויון בין תנאים של סייעות דור א' לדור ב'.

בנוסף לכל האמור, נודע לנו לאחרונה כי הוחלט לבטל כליל את מענקי הפרישה של הסייעות בהחלטות גורפות וללא הבחנה של ותק. כך יוצא שדווקא הסייעות הוותיקות, שמתקרבות לגיל הפרישה, שאוהבות את העבודה ונמנעו במשך השנים מלנצל הזדמנויות שונות לפרישה מוקדמת, בעצם נענשו על-ידי מערכת החינוך והרשויות במקום לזכות בהערכה על פועלן.
היו"ר עינת וילף
תודה רבה לך. אוסנת רווח, סייעת בעיריית אשקלון.
אוסנת רווח
שמי אוסנת רווח, מעיריית אשקלון, אני גם בוועד הפנימי של הסייעות. אני עובדת כ-30 שנה וצר לי להגיד שאני בדרגה 6 פלוס. 30 שנה, אחרי 12 שנות לימוד, גמול א', ואני עם דרגה 6 פלוס.

בעיה נוספת שאנו נחשפות אליה – אני מדברת בשם סייעות – הינה כשלים הנובעים ממנגנון העברת הכספים. משרד החינוך מעביר לרשויות המקומיות את שכרן של הסייעות, אולם הרשות המקומית אינה מהווה רק צינור להעברת כספים אלא מעסיק נפרד.

כך לעתים מעוכב שכרן של הסייעות או אינו משולם במלואו. בעיקר בולטת התופעה ביחס לתשלום עבור חודשי הקיץ.

כמו כן, מאבקנו הנוכחי הוא לשיפור מעמדנו. אנו מוצאות את עצמנו נופלות בין הכיסאות, בין השלטון המקומי ומשרד החינוך. כשאנו פונות למשרד החינוך הוא עונה שהוא לא הכתובת, והשלטון המקומי אומר שידיו כבולות.

אנו ממשיכות להיפגע מפיצול הסמכויות בשל היותנו מרכיב דומיננטי וחשוב כל כך בגני הילדים, והנפגעים הם הילדים כמובן. כל זה לתשומת לבכם בבקשה.
היו"ר עינת וילף
תודה רבה לך. יולנדה בן שימול, בבקשה, סייעת באשקלון.
יולנדה בן שימול
שלום. שמי יולנדה ואני מאשקלון. החברות שלי "גנבו" לי את השאלות, אבל אתי העלתה סוגיה של שעות נוספות לגננות. כל הכבוד לגננות, הן עושות עבודת קודש, וגננות לא פועלות בלי הסייעות. הייתי מאוד רוצה שגם הסייעות יתוגמלו בהתאם.
היו"ר עינת וילף
צודקת לחלוטין. רותי תורג'מן, בבקשה.
רותי תורגמן
אני רציתי לדבר בקשר לגמולים. לא מספיק שלא הכינו אותנו ל"אופק חדש", גם לא הוכשרנו כמו שצריך, אם כבר שולחים אותנו ללמוד, אז לא מלמדים אותנו מה שצריך – לא דברים ששייכים לגן.

דבר נוסף, גמול א' וגמול ב' – למה זה צריך להיכנס לי למינימום ולא כתוספת לשכר מינימום?
היו"ר עינת וילף
תודה רבה. זיוה אבידן, בבקשה.
זיוה אבידן
קודם כול, רציתי לומר שאין אחידות בין רשות לרשות, וזה יוצר בלגאן אחד גדול.

דבר נוסף לגבי גמול ב'. בגמול ב' אני לא צריכה ללמוד משהו שלא שייך לגן. משהו ששייך לגן אני רוצה ללמוד, כמו כל דבר אחר, ולא מה שאומרים לי שלטון מקומי, ובכלל שזה לא שייך לגן. אני צריכה להעצים את עצמי לגן, לחינוך, ואתם לא עושים את זה. יש גם רשויות שלא נותנות ללמוד גמול ב'.
היו"ר עינת וילף
תודה רבה. גילי אלון, מבאר שבע.
גילי אלון
דיברו פה על נפילה בין הכיסאות, שלדעתי זה תוצר שלילי של השותפות, המקסום, ההבנה וההידוק בין השלטון המקומי למשרד החינוך. ולראיה, אני רוצה להגיד לכם שההסכם שנעשה על "אופק חדש" – חסרה פה בעצם ההכרה – אם כל כך הבינו את הגננות ואת העבודה הנוספת וניתנו להן 17%, איפה ההבנה פה לגבי הסייעות שניתנו 5%? אני פשוט חושבת שאין פה שום הבנה, שום שיתוף פעולה, שום מקסום ושום הידוק בין השלטון המקומי למערכת החינוך הפורמלית.
היו"ר עינת וילף
תודה רבה לך. שולמית שוגר, סייעת מכפר סבא.
שולמית שוגר
מרבית הדברים כבר נאמרו, אבל אתי, אני רוצה לפנות אלייך. אמרת שאי-אפשר לקיים חינוך ללא הרשות המקומית, אני רוצה להוסיף – אי-אפשר לקיים חינוך ללא סייעת, אי-אפשר לקיים שילוב ללא סייעת, זה פשוט לא ילך. והיחס שאנחנו מקבלים – מה שנאמר פה, בעצם זה חוזר על עצמו כל הזמן. משרד החינוך מעביר לרשות המקומית 12 חודשי תשלום ואנחנו מקבלים עשרה.

אני אומר לך יתרה מזאת. יוצא מזה ש-97 ימים בשנה אנחנו לא מקבלות תשלום. זה יוצא קרוב ל-45% - את יכולה לבדוק את זה – 45% במשך השנה ללא תשלום, זה מה שקורה.

זה המצב שלנו. האם מישהו מכם היה מוכן להיות במצב שלנו? ולא ניתן לקיים את החינוך, את השילוב בעיקר, ללא סייעת. זה הדבר הכי חשוב לי לומר.
היו"ר עינת וילף
תודה רבה לך. ברכה דוגמה, מלב השרון, סייעת, בבקשה.
ברכה דוגמה
השלטון המקומי שותף לחתימה על הסכמים. לאחרונה נחתם הסכם שכר הנוגע גם לסייעות. מי אחראי לבדוק שאכן ההסכם הזה מבוצע על-פי חוק? למיטב ידיעתי, ישנם הסכמים שאינם באים לידיעת העובדים. לדוגמה, אני עובדת בקייטנה, רק לאחרונה נחשפתי להסכם שנחתם ב-2006 שסייעות שעובדות בקייטנה ללא גננת, זכאיות לתוספת. מי אחראי לתת לי את זה ואיך אני יכולה באמת לאכוף את זה?
אתי אלוני
ועד העובדים מיידע, הרשות משלמת - - -
קריאות
- - -
היו"ר עינת וילף
אתי, בבקשה.
ברכה דוגמה
הרשות לא מביאה את ההסכמים לידיעת העובדים. דבר נוסף, אנחנו נדרשות לעבוד בחודש יולי בקייטנה – אם לא, אין לנו שכר. ב-27 באוגוסט נפתחת שנת הלימודים, אנחנו זכאיות ל-22 ימי חופשה, כמו שאר העובדים. מתי בעצם אנחנו אמורות להכין את הגן לשנת הלימודים אם אין לי את 22 ימי החופשה? גם להזכיר שיש ימי היערכות שאנחנו אמורות להשתתף בהם. מדוע בעצם כל רשות – זה נשאל כבר קודם – כל רשות עושה בתקשי"ר כרצונה?

דבר נוסף, ההסתדרות והשלטון המקומי מפרסמים טבלאות השוואות של השכר, שמציגות בעצם שינוי דרמטי במרכיבי השכר השונים בשנים האחרונות, הסכם שמראה את השוני בין 2009 למה שיהיה ב-2012. תלוש השכר שלי אינו דומה כלל לתמונה היפה שמציגים. מי אחראי בעצם להשוות את השכר שלי למה שבאמת נראה בטבלה הזאת באינטרנט? אם הייתי מקבלת באמת את השכר הזה, אולי גם לא הייתי פה.
היו"ר עינת וילף
תודה רבה. אריאלה לוי, יושבת-ראש מטה סייעות חינוכי ארצי.
אריאלה לוי
רציתי להעיר לגבי ה-22%, שדיברת על כך שקיבלנו, אתי. ה-22% זה לא רק לסייעות. היה הסכם של 7.25%, שמתוכם קיבלנו 2.25%, נשארו 5%. הרשות, עם ההסתדרות – כרגיל, מעל הראש שלנו – עושים כל מיני הסכמים פנימיים והחליטו לקחת אחוז אחד ולהעביר לסייעות, אז זה לא כל כך גדול, וה-5% זה לא מתנה על ה"אופק החדש" כי הוספתם לנו 200 דקות נוספות. זה לא מתנה וזה לא בחסד, זה בזכות, אנחנו עובדות בשביל זה.

רציתי להעמיד את הדברים על דיוקם, ואנחנו יכולות להקל עליכם – באמת, אם הייתם מעבירים אותנו למשרד החינוך, לא הייתם צריכים תקציב כל כך גדול.
היו"ר עינת וילף
תודה רבה. פנינה סאלם, בבקשה.
פנינה סאלם
לב השרון. רציתי לדבר על הנושא של יוח"א, כבר הצגתי את זה בישיבה הקודמת. אני עובדת בגן ילדים שמוחל עליו יוח"א – ארבעה ימים בשבוע ימים ארוכים, ויומיים בשבוע ימים קצרים.

אני עובדת ארבעה ימים בלבד, וביומיים הקצרים יש לי סייעת משלימה. אני אמורה לקבל תוספת יוח"א אבל בגלל שאני עובדת רק ארבעה ימים בשבוע ולא חמישה, אמרו לי שלא מגיע לנו יוח"א. אני שואלת – אם אני לוקחת את הארבעה ימים הארוכים, ומשרד החינוך מעביר את הכסף לרשות, והסייעת המשלימה שלי עובדת את הימים הקצרים, היא עובדת פחות ימים מסייעת רגילה בגן רגיל, אז למה אני לא צריכה לקבל את זה?
היו"ר עינת וילף
תודה רבה לך. שרון רוגזינסקי, ארגון גננות מחנכות.
שרון רוגזינסקי
קודם כול, אני באמת מבינה ומזדהה אתכן. אנחנו בהחלט צוות בגן, ובאמת מגיע לכן כל מה שאתן מדברות עליו. אנחנו רוצות להוסיף שיש לבצע תיאום ואיחוד הוראות בין הרשות המקומית לבין משרד החינוך בנוגע למחויבויות הסייעת. כיום הגננת פועלת על-פי חוזר מנכ"ל, והסייעת על-פי הוראות מטעם הרשות בה היא עובדת, ולא אחת קיימת סתירה בין ההוראות, היוצרת מתחים ומעכירה את האקלים המיטבי בין חברות הצוות.

למשל, אחריות הסייעת להישאר עם ילדים כשההורים מאחרים בתום יום הלימודים, וזה לא תמיד ברור ברשויות, או שבחלק מהרשויות ניתנת הוראה לסייעת לא להחליף לילדים בלתי גמולים, מי אמור להחליף? הסדרת שעות ניקיון של הגן – בכל רשות ניתנת שעה אחרת של ניקיון, ואלה דברים מאוד לא ברורים.

חשוב להוציא אולי חוזר מנכ"ל שיהיה בו שיתוף בין משרד החינוך והרשות המקומית לכל מה שקשור לכל הניהול של הגן.
היו"ר עינת וילף
תודה רבה לך. שני הדוברים האחרונים, עורך-דין נטע לוי מעמותת איתך-מעכי, בבקשה.
נטע לוי
תודה רבה. אני רוצה לומר – גם לאור הדברים שנאמרו כאן – שלדעתי הבעיות של הסייעות זו אולי הדוגמה הטובה ביותר או אחת הדוגמאות לבעיות שנוצרות בגלל הפיצול הזה בין הרשויות המקומיות, השלטון המקומי ומשרד החינוך. אנחנו חילקנו כאן נייר עמדה שבו אנחנו עומדות על הבעיות המרכזיות וההשלכות המרכזיות של זה – בין השאר, אי אחידות בתנאי העסקה, ברשויות מקומיות שונות יש כל מיני טלאים שנותנים לסייעות בשביל לפצות אותן כביכול על השכר הנמוך. זה יוצר פערים בין סייעות, פערים בין הילדים.

המנגנון הלא שקוף של העברת הכספים והבעיות בפיקוח עליו – אנחנו מכירים את זה גם מהחינוך החרדי המתוקצב וגם ברשויות מקומיות גירעוניות, ובניגוד למשל למורים בתיכונים, כאן הרשות המקומית היא לא רק צינור להעברת כספים, היא גם המעסיק, ובאמת הסייעות מתגלגלות מאחד לשני. ראינו את זה גם בדיון איתך לפני מספר שבועות בנושא מעמד הסייעות כאשר הסייעות כאן העלו נושאים, ומשרד החינוך אמר – זה בידיים של השלטון המקומי; השלטון המקומי אמר – זה בידיים של משרד החינוך, וכך הן מתנהלות, וזה יוצר בעיות רבות בעבר וכיום.
היו"ר עינת וילף
תודה רבה לך. ד"ר מקס אביסרור, דובר אחרון, בבקשה.
מקס אביסרור
קודם כול, אתי, יישר כוח על ההצגה. פשוט אני לא מכיר אותה, היא לא היתה בתקופה שלי שם במרכז השלטון המקומי.

אני היום בכובע של יושב-ראש ועד מנהל של מרכז מהו"ת לשותפות הורים ומורים במערכת החינוך, ואני רוצה להסתכל על ההיבט של ההורים היום, למרות שבעבר הייתי בכובע הזה של השלטון המקומי.

מדינת ישראל מאז הקמתה הצהירה על שוויון הזדמנויות, שהיא תאפשר לכל תלמיד לקבל אותו דבר, אותו שירות, בכל מקום שהוא יגור. אבל, מה לעשות, שהילד ברעננה או ילד בירוחם לא יקבלו את אותו דבר כי הרשות המקומית, כשהיא חזקה היא מאפשרת יותר.

בספרות המקצועית יש שני מודלים, וישראל זה יצור מיוחד במינו. שני המודלים זה כמו הדגם האמריקני שאומר שהרשות המקומית לא מתעסקת בחינוך, המדינה מתעסקת, וכל ההעברות זה רק בנושא של המוניציפל, חוץ מחינוך ורווחה; יש את המודל האנגלי שאומר שהרשות המקומית מטפלת בחינוך וברווחה אבל היא מקבלת מימון מלא מהמדינה, מועבר מימון מלא.

פה בישראל רוצים שאנחנו נהיה המודל האנגלי – שניתן שירות מלא בשלטון המקומי, אבל לפי מודל אמריקני, בלי מימון כמו שצריך.

לכן, מה שאמר פה ידידנו ראש עיריית רעננה, חופרי, על סל תלמיד, זה ייתן פתרון כמעט אופטימלי לעניין הזה, שכל תלמיד במדינת ישראל יהיה לו אותו סל שירותים. זה שרשות מקומית תוסיף אחר כך, זה כבר עניין אחר.

דבר שני, השלטון המקומי הוא אומנם שותף של השלטון המרכזי, אבל מה לעשות שהמטה של משרד החינוך הוא גוף ענק עם המון אגפים והמון מחלקות, והמנגנון של מרכז השלטון המקומי – שהוא מוכשר ככל שיהיה, עם העזרה של איגוד מנהלי מחלקות החינוך שאני מכיר את החברים שם, איכותיים אחד אחד – אבל המטה מאוד מאוד מצומצם. עם כל השותפות, עדיין אי-אפשר להיות מה שנקרא שותף אמיתי.
היו"ר עינת וילף
תודה רבה לך על הדברים האלה. אני אסכם את הדיון. נשאלו כאן שאלות ואני מבקשת ככל הניתן אם תוכלו גם לתת להן תשובה באופן פרטני לאחר מכן.

אני רוצה לסכם כמה דברים. ראשית, תודה על המצגת המקיפה, הרצינית. אני חושבת שגם אנחנו רואים כאן ממשרד החינוך, וגם נראה את זה ב-13 באוגוסט, בסך הכול אנחנו עוסקים כאן כל הזמן במעקב, בבעיות, בפתרון, אבל חשוב גם להדגיש – אני חושבת שבשנים האחרונות חל מפנה.

ישראל – אם היתה תקופה ארוכה של הידרדרות – אני חושבת שאנחנו, כמו שראש הממשלה אוהב להגיד, אנחנו ככה. אני חושבת שחשוב שהדבר הזה ייוודע, וגם מה שתואר כאן כרשימות מכולת, זה חלק מהתהליך שתקציבים חוזרים והדברים משתפרים, ולכן אנחנו רוצים שהדברים יהיו עוד יותר ועוד יותר טובים.

אני גם מברכת אתכם על כך שעשיתם את זה בצורה מקיפה ומאוד כוללת, ואני אשמח באמת שתהיה גם התייחסות, אני בטוחה שאתם תמשיכו בדיונים האלה.

אני רוצה להעלות, מתוך כל הדברים שהצבעת עליהם, את נושא הסייעות הרפואיות לגילאי שלוש עד חמש, אנחנו נשמח לשמוע איך הנושא נפתר, וככל שתידרש ההתערבות שלנו, נעשה את זה.

אני קוראת להמשך ההליך המשותף בנושא הסייעות, להגיע למצב שיושבים ביחד ומוצאים פתרון – גם מצד השלטון המקומי וגם מצד משרד החינוך – להגיע למצב שיש אמירה אחידה על פני כל הרשויות ביחס לסייעות, הדבר הזה הוא הכרחי.

אנחנו גם נעקוב אחרי כל הדיונים שיהיו בתקצוב בין משרד האוצר לבין השלטון המקומי לבין משרד החינוך, וככל שיהיה מקום גם נקיים על כך דיונים.

אני רוצה לחזור על האמירה החשובה מאוד של נחום חופרי על כך שהרשויות המקומיות קוראות חד-משמעית לכל ראשי הרשויות לתת גיבוי למנהלים ולמורים לפעול כנגד אלימות, כנגד הפקרות, לא לאפשר התערבות לא ראויה. גם אם מדובר במקרים פרטניים, אל תהססו להביא אותם אלינו כאן לוועדה כי בתחום הזה של לתת גיבוי למנהלים ולמורים, האמירה שלנו בוועדה כאן היא חד-משמעית ונעשה את זה בכל מקום וככל שנדרש. אבי, משפט סיום.
אבי קמינסקי
אני מציע לוועדה להתערב בנושא הסייעות הרפואיות. זה לא נמצא על שולחנו של משרד החינוך. זה צינור, זה משרד הבריאות – תקציב של משרד הבריאות יחד עם משרד האוצר בעניין הזה, גילאי שלוש-ארבע זה שם, וכל מה שמשרד החינוך מקבל ממשרד הבריאות, הוא שמעביר את זה לרשויות על-פי הקריטריונים שנבחנים. ולכן, המציאות הזאת היא מציאות חשובה ביותר.
היו"ר עינת וילף
אנחנו בהחלט נעשה את זה ונפנה את זה גם למשרד הבריאות. אני רוצה להודות לכל המשתתפים. אנחנו מסיימים כאן יום שלישי של דיונים אינטנסיביים לקראת פתיחת שנת הלימודים. מחר בבוקר אנחנו מקיימים דיון מיוחד על החינוך המיוחד ודיון חגיגי עם פרופ' דן אריאלי על הנושא של תמרוץ דיפרנציאלי למורים – עשה ואל תעשה. תהיה ישיבה חגיגית בספורט, לא בחינוך, נארח כאן שחקני NBA לשעבר שידברו על ספורט וחינוך, והתווספה ישיבה נוספת שתארח כאן מורים לאזרחות שיאמרו את עמדתם המקצועית ביחס לפיקוח.

תודה רבה לכל המשתתפים, הישיבה נעולה.
קריאה
תודה רבה לך, ויישר כוח.

הישיבה ננעלה בשעה 13:05.

קוד המקור של הנתונים