PAGE
19
ועדת החינוך, התרבות והספורט
24/07/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 682 >
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ה' באב התשע"ב (24 ביולי 2012), שעה 12:00

<מעונות הסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב>

חברי הוועדה: >
עינת וילף – היו"ר
נינו אבסזדה
זבולון אורלב
אופיר אקוניס

אבישי ברוורמן
מוחמד ברכה

ג'מאל זחאלקה

>
ג'וש שוורץ - מזכ"ל וסמנכ"ל קשרי ממשל, הסוכנות היהודית

יהודית פריסמן - סטודנטית תואר שני, הסוכנות היהודית

גלעד ארדיטי - חבר הנהלה, אגודת הסטודנטים אוניברסיטת תל-אביב

הגר ישראלי - דוברת אגודת הסטודנטים אוניברסיטת תל-אביב

מרים נעים - חברת הנהלה, אגודת הסטודנטים אוניברסיטת תל-אביב

גיא יום טוב - אגודת הסטודנטים, אוניברסיטת תל-אביב

עופר לוגסי - אגודת הסטודנטים, אוניברסיטת תל-אביב

אורי רשטיק - אגודת הסטודנטים, אוניברסיטת תל-אביב

יערה קורן - התאחדות הסטודנטים

אורן רז'ינסקי - אגודת הסטודנטים בטכניון

דוד שכטר - הסוכנות היהודית

ענבר הוכברג - אגודת הסטודנטים, אוניברסיטת תל-אביב

יונתן אבן טוב - הוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת)

יהודית פריסמן - סטודנטית, עולה מארגנטינה

גילי שביט - אגודת הסטודנטים

מירב ישראלי

יהודית גידלי

חבר המתרגמים
<מעונות הסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב>

אני פותחת ישיבה של ועדת החינוך, התרבות והספורט, בנושא מעונות הסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב. בבקשה, נתחיל בהצגת הנושא. גלעד ארדיטי, בבקשה. גלעד ארדיטי סטודנט מארגון הסטודנטים בתל-אביב. אגודת הסטודנטים, אוניברסיטת תל-אביב, חבר הנהלה.

שלום לכולם. בקצרה. אנחנו, יש בית ברודצקי, זה בית מעונות ב- 13 השנים האחרונות, גרים בו 250 סטודנטים. מתוכם, יש לנו שם 31 סטודנטים שהם סטודנטים עולים בתוכניות עולים של אוניברסיטת תל-אביב. יש שם עוד 21 איש עם תוכנית נפרדת של הסוכנות היהודית ומלבד זה, היתר זה בעצם סטודנטים של אוניברסיטת תל-אביב. מבחינת ביקוש, אנחנו מדברים על זה שיש במילמן וברודצקי, שהם בעצם בתי המעונות של הסוכנות היהודית, 550 מיטות, הביקוש שלנו סביב ה- 1,000 סטודנטים, באוניברסיטת תל-אביב בסך-הכל הכללי.

זה מה שהיה בית אבות פעם, לפני הרבה שנים?

זה מה שהיה.

זה שני בתים? זה בית אחד? לא הבנתי.

זה שני בניינים, אנחנו מדברים כרגע על בית ברודצקי.

זה בסך-הכל 550?

כן.

זה הבניין שהיה בית-אבות פני כ- 20 שנה.

ברודצקי ומילמן.

שם היית סטודנט אז?

כן. הייתי שם.

בתל-אביב?

כן.

אמרת בהתחלה 250 סטודנטים.

בבניין ברודצקי יש 250 מיטות. בבניין השני, בבניינים יש 292, אנחנו, הסוכנות גם כן מדברת.

בשני הבניינים? 550 סך-הכל.

סך-הכל יש 550, חוץ מזה, לאוניברסיטת תל-אביב יש עוד 900.

250 ועוד 292 זה לא 550.

542.

נתתי לטובת הסוכנות.

אתה אמרת עוד 900 יש.

עוד 900 זה מעונות סטודנטים, עוד 900 מיטות, בעצם שהאוניברסיטה מחזיקה. סך-הכל יש 1,500 מיטות על 30,000 סטודנטים. זה יחס המעונות סטודנטים הכי נמוך בארץ היום מבחינת אוניברסיטאות.
אנחנו, בעצם לפני שבועיים, שבועיים וחצי, קיבלנו הודעה מהשתתפות בנכסים שחברת בת בבעלות מלאה של הסוכנות היהודית שהולכים לקחת לנו 50 מיטות. זה בא על רקע, עוד פעם, אנחנו לא יודעים בדיוק את הסיבה, אבל זה הגיע חודש אחרי שאנחנו בעצם ניהלנו מאבק מתוקשר על תנאי המחייה של הסטודנטים במקום, שיש שם אסבסט חשוף, קירות מתפוררים, תריסים שבורים, ועוד אלף ואחד דברים שאני מזמין כל אחד לקפוץ ולראות את המקום.

מי עושה את ההתקשרות עם הסוכנות? זה האוניברסיטה?

לא. זה אנחנו, זה אגודת הסטודנטים. יש פה גם את נציג האוניברסיטה ואני מניח שהוא ידע קצת לפרט יותר על תחום האוניברסיטה.

חלק מההתקשרות לא כוללת עבודות אחזקה?

היא כוללת.

זה הפרת חוזה?

אתה מכיר דירות בתל-אביב, אני מניח, או בכלל בארץ. זה כולל ואם אתה רוצה להמשיך לגור, אז אתה צריך להוריד יפה את הראש ולהתקדם.

מה התשלום שסטודנט משלם?

1,000 שקל ועוד 250 על ארנונה מים וכו'.

ואם הוא היה שוכר דירה, מה הוא היה צריך לשלם?

שאלה מאוד קשה, אבל סביב ה- 2,000, בוא נגיד שהממוצע היום הוא סביב ה- 2,000, שאתה צריך להוסיף לזה נסיעות.

לחדר, לא לא לא. זה מיטה בתוך חדר, זה לא אותו דבר.

נכון, אתה צודק. סליחה.

כלומר, אתה צריך לקחת בערך, דירה של שני חדרים, אתה צריך לקחת שני חדרים, שזה 5,000 שקל.

כן, אבל זה ארבעה אנשים שיגורו שם, כי שם זה שתי מיטות בכל חדר.

זה מה שאני אומר. תיקח שני חדרים, שתי מיטות בכל חדר, 1,000 שקל הוא על מיטה בחדר.

אלה מחירים שיהיו גם בדירות.

זה לא יותר זול.

כאשר בדיור פרטי, בעל דירה לא נותן בדירת שני חדרים שיגורו יותר. הוא לא רוצה להפוך את זה. אנחנו בעצם הגענו למצב שאחרי המאבק המתוקשר הזה פתאום באו ונתנו לנו את ההתראה, אנחנו רוצים לקחת 48 מיטות. על-פי חוזה גם מחר בבוקר הסוכנות יכולה להודיע לנו – אנחנו לוקחים לכם את כל המיטות. הטענה שלנו היא שהסוכנות היהודית זה לא גוף פרטי, הסמל הזה של הסוכנות היהודית זה לא סמל שקיבלו אותו בחינם, אלא זה סמל שמייצג את מדינת ישראל ולכן לא יכול להיות שהם באים בוקר אחד ומודיעים על 48 מיטות שהם לוקחים מהסטודנטים באוכלוסיות הכי מוחלשות שיש. המשמעות של זה, זה שאני מניח חצי מהסטודנטים האלה לא יישארו ויהיו חלק, לא יישארו וילמדו באוניברסיטת תל-אביב ובעצם, אז הגענו לסיטואציה שבה אנחנו יושבים עם הסוכנות, אנחנו אומרים – לנו יש פתרונות, אנחנו חושבים שגם אתם אם עכשיו תשבו ותחפשו פתרונות, אפשר למצוא פתרונות.

מה הפתרונות שיש לכם?

לנו יש היום וגם היום בבוקר הצגנו את זה בפני מר שרנסקי, יש לנו בניין בדרום העיר שהוא דורש, עוד פעם, הוא דורש איזה שהיא הכנה אבל תוך חודש, אנחנו מאמינים שאפשר לשכן בו, אפשר לשכן בו את ה- 50 עולים.

ה- 50 עולים האלו אמורים ללמוד באוניברסיטה?

לא.

הם לא קשורים לאוניברסיטה?

לא. על אף שהסוכנות היהודית טענה לאורך זמן שהם סטודנטים מהאוניברסיטה, הבאנו בעצם הוכחות מהאוניברסיטה שלא. לאחר מכן הם טענו שהם סטודנטים במכינת עולים, גם זה הוצאנו הוכחות שהם לא סטודנטים במכינת עולים ולכן עכשיו הטענה מטעם הסוכנות היא שהם בעצם אקדמאים, חלקם כבר עשו תואר חלקם יעשו תואר. המטרה שלהם בשנה הזאת היא בעצם שהם יהיו ביחד כקבוצה, ילמדו עברית ולאחר מכן כל אחד יתפזר.

הסטודנטים העולים לא אמורים לשלם את התשלום שמשלמים סטודנטים ישראלים-?

אני, עוד פעם, לפי מה שאנחנו מכירים.

השאלה היא אם יש שיקול כלכלי של הסוכנות.

לפי מה שאנחנו מכירים, הסטודנטים העולים צריכים לשלם יותר. אף אחד לא פתח בפני נתונים. אני אומר את מה שאני מכיר משיחות עם אנשים בסוכנות.

רק לצורך העניין, כדי להציג, אותו פיתרון שיש ל- 50 עולים, גם יכול להיות פיתרון ל- 50 סטודנטים-?

אכן. אכן, על פניו – כן. העניין הוא שכשסטודנט גר ליד האוניברסיטה, מן הסתם מי שאמור לגור ליד האוניברסיטה, עדיף שזה יהיה סטודנט, בטח בהיצע המעונות, בטח גם שהמחיר שאנחנו מדברים עליו בעיר הוא כן יהיה טיפה יותר יקר מהמחיר היחסית נמוך שמשלמים היום. גם התנאים יהיו תנאים יותר טובים.

זהו. אנחנו, בעצם עוד פעם, אנחנו אומרים שאפשר למצוא פיתרון, שצריך לחפש פיתרון, לנו יש גם, הצענו עוד כמה הצעות פשרה. עד עכשיו הסוכנות בעיקר ענתה לנו בזלזול או בעיקר לא ענתה ולכן גם היינו צריכים להחריף את הדברים. יושב פה גם חבר הכנסת ברוורמן שדיבר באופן אישי עם אלן הופמן ותקופה די ארוכה סיפרו את הסיפור שפשוט לא מכירים את הנושא הזה. אלן הופמן הוא מנכ"ל הסוכנות, הם פשוט במשך נדמה לי שבוע מרחו ואמרו – אין לנו מושג על מה אתם מדברים, זה לא נכון, זה השתתפויות בנכסים זה לא חברה שלנו. הסוכנות נהגה פה באופן מאוד מאוד מאוד חסר תום לב ואנחנו בעצם מבקשים, אנחנו בעצם מבקשים, בשורה התחתונה, להוביל את הסוכנות לכדי זה שהם מקבלים את זה שהם גוף של המדינה. לא יכול להיות שביד אחת יש טרכטנברג שאומר עוד 10,000 מעונות, יש ממשלת ישראל שמאמצת את הדו"ח הזה וביד השנייה, יש גוף שעל אף שיש בו הרבה מאוד כספים מתורמים, הוא גם גוף ציבורי והוא בעצם עובד בניגוד למדיניות הממשלה, בתחום שהוא התחום הכי בוער אני חושב בשנה האחרונה וזה הדיור.

מה עושה האוניברסיטה בנדון?

חברים, רק רגע. לפני כן. אני מבינה את השאלה. האם עוד מבחינת אגודת הסטודנטים יש מי שמבקש להציג או שהנושא הוצג?

אם אפשר עוד שתי נקודות רק להבהיר. אני גם אחראי על הנושא של המעונות באגודה. רק בשביל לחדד, כי לפעמים יש בלבול. הבניינים הם לא בבעלות הסוכנות היהודית, הבניינים בבעלות קרן פנסיה של העובדים וההתנהלות שלהם היא התנהלות עסקית. לפני 13 שנה זה עבר להפעלה של דרך סטודנטים, כי מבחינת תשואה, זה היה הדבר הכלכלי ביותר. צריך לזכור שאין להם איזה שהוא ייעוד, אולי היה להם בעבר, היה להם איזה שהוא ייעוד רק של עולים וההוכחה לכך כי למעשה מקדמים בשנים האחרונות שינוי תב"ע.

אבל אין להם גם ייעוד רק לסטודנטים.

נכון. אני אומר, זה פיתרון זמני בכל מקרה. כי במקביל, אותה קרן משנה את הייעוד של הבניינים, במטרה להפוך אותם לבנייה למכירה וזה דבר שנמצא בתהליכים וזה יכול לקרות עוד שלוש שנים, זה יכול לקחת עוד שבע שנים. כך שבכל מקרה, הבניינים האלה לא מהווים פיתרון רק לקליטה לטווח הארוך. כרגע זה פיתרון זמני שהוא מתאים מאוד לסטודנטים, הוא יכול אולי גם להתאים לעולים, אבל בגלל שהוא נמצא ממש סמוך לאוניברסיטה, הוא מהווה פיתרון קלאסי לסטודנטים שלא רוצים לנסוע המון זמן, לשלם גם על הוצאות תחבורה ולכן זה מהווה מבחינתם את הפיתרון האידיאלי, למרות שהם גרים ללא מזגן בחדרים, עם דירות מאוד ישנות. חלק מהדירות השירותים במסדרונות, שניים באותו חדר. זאת אומרת, האוכלוסייה שמוכנה לגור בתנאים האלה זה אוכלוסייה שמתקשה והרבה הוראות קבע שלהם חוזרים מדי חודש וצריך לפרוש להם את התשלומים וזו אוכלוסייה שמאוד קשה ולא יכולה, אם היה להם אפשרות לקחת אלטרנטיבה.

יש אפיון חברתי לסטודנטים שם?

הם מגיעים בעיקר מפריפריה, גם, בעיקר פריפריה גיאוגרפית, אני יכול להגיד. כי בדרך-כלל גם מי שהוא פריפריה, יש גם כאלה פריפריה של המרכז, אבל אז אולי הוא יכול להישאר לגור אצל ההורים או דברים כאלו, אבל זה אנשים שמגיעים בעיקר מהצפון ומהדרום. וזה אנשים, יש הרבה אנשים שאין להם סיוע או משפחות מרובות ילדים, זאת אומרת שהאבא משלם עבור שניים או שלושה או שלא מועסקים ויש עוד ועוד בעיות אישיות של אנשים. אז זה דבר ראשון שאני אומר זה פיתרון בכל מקרה זמני ואז השאלה מבחינת הסטודנטים, המיקום שלהם מהווה איזה שהוא פיתרון הכרחי לנושא הזה של הלימודים. מבחינת הסוכנות, הסוכנות גם ב- 13 השנה האלו, יש להם המון תוכניות שמגיעות לארץ ורוצות לגור באזור המרכז ותל-אביב. גם החוויה הישראלית או תוכניות אחרות והם מוציאים להם פיתרונות בתל-אביב, פתרונות שהם קצת יותר יקרים, והשקיעו בזה מאמצים למצוא את הבניינים האלו. הפעם לא ברור למה, הם החליטו לא להתאמץ ולמצוא פיתרון אחר, שהוא יכול להיות רלוונטי להם במיקום אחר בתל-אביב, אלא ללכת על הפיתרון הקל הזה, של להפעיל את הקרבה לקרן הפנסיה, בשביל לקבל את ה- 50, ובאמירה ברורה שזה רק החלק הראשון, כי המטרה היא לקחת את כל הדירות, בשביל להרחיב את התוכניות. וזו השורה התחתונה.

תודה רבה. עוד מישהו מצד הסטודנטים שמבקש לדבר?

אני רוצה לחדד נקודה. אני סיימתי את תפקידי כיושב-ראש האגודה בתל-אביב ואני מתחיל את תפקידי כסגן יושב-ראש ההתאחדות. אני קצת אדבר בשם התאחדות הסטודנטים.
יש פה בעיה בעיני מאוד מאוד מהותית בהתנהלות של הדבר הזה, מכיוון שלא יכול להיות שראש ממשלה במדינת ישראל מצהיר שהוא רוצה עוד 10,000 מיטות לסטודנטים בפועל, בפועל זה עדיין לא קרה, זה בתהליכים, ומצד שני, יש גופים שהם מתחת חסותה, לא חסותה, שהם בזיקה כזאת או אחרת למדינה, אם זה אוניברסיטת תל-אביב, אם זה הסוכנות היהודית, שלוקחת בפועל 50 מיטות ואם זה גם יש פה במקרה נציג של הטכניון שבא, הטכניון לוקח מצד המעונות.

50 מיטות לעולים, אתה מתכוון?

כן. כן.

50 מיטות לעולים חדשים.

כן, 50 מיטות לעולים חדשים.

זאת המטרה העיקרית של התנועה הציונית, עלייה של יהודים לארץ ישראל. גם בתנועתך היא המטרה העיקרית. התנועה שאתה בא ממנה.

זאת היא אחת המטרות העיקריות, נכון.

העיקרית, העיקרית.

אני מסכים אתך. אני גם חושב שאחת המטרות זה גם יישוב פריפריה.

נכון.

אם אני לא טועה.

יש הרבה מטרות לציונות.

רמת-אביב היא לא פריפריה, פעם אחרונה שאני בדקתי.

זה נכון.

אני חושב שיש פתרונות אחרים, אם רוצים להתאמץ על הדברים, אנחנו לא ניכנס לדיון הזה. אבל שוב פעם, יש פה דברים שמתבצעים בעיני לפחות, שהם כנגד הנחיות של ראש הממשלה וכנגד מדיניות שראש הממשלה מנסה להתוות ועל זה אנחנו צריכים להתעסק, וזה אנחנו צריכים לבחון ואנחנו מבקשים בעצם מהוועדה הזאת לתת את הדעת לפי המדיניות הזאת של ראש הממשלה.

תודה רבה.

סליחה שנייה, בבניין הזה יש 500 מיטות?

אנחנו הצגנו בתחילת הדיון. בבניין הספציפי הזה יש 250 מיטות וזה מגיע עם עוד בניין שגם אותו, גם הוא בזיקה לסוכנות היהודית, שיש שם עוד 292 מיטות, בסך-הכל.

בסדר. לפני שאני עוברת לסוכנות, אוניברסיטת תל-אביב, מבקשת להתייחס, בבקשה.

אני סמנכ"ל הנדסה באוניברסיטת תל-אביב. האוניברסיטה רואה חשיבות מאוד גדולה בפרויקט הזה שנעשה.

באיזה פרויקט?

בפרויקט של מעונות הסטודנטים במילמן וברודצקי. אנחנו גם תמכנו, העברנו בזמנו גם ריהוט וגם תקציבים כדי לנסות לשפר מעט את המצב במעונות האלה.

כלומר, אלה נחשבים מעונות של האוניברסיטה?

לא.

הם לא נחשבים?

לא.

מילמן הוא של הסוכנות?

כן.

במילמן אין עולים בכלל כרגע, יש רק סטודנטים. זה בניין ענק. ענק. בעיקר ערבים, דרך אגב. אם אינני טועה. בבית מילמן. שכנים שלי, פשוט. וזה בסדר גמור, דרך אגב, אני בעד.

לא מדובר על עולים. מדובר על אנשים שזה לא עולים.

אז זה מה שאני רוצה לדעת.

אנחנו תכף נשמע מהצד של הסוכנות. אבל לפני הסוכנות אני רוצה למצות עם אוניברסיטת תל-אביב. שני הבניינים האלה הם לא רשמית מעונות סטודנטים, או שכן?

לא, הם לא רשמית מעונות סטודנטים, הם משמשים כמעונות סטודנטים כבר קרוב ל- 15 שנה, כאשר חלק מהתקופה האוניברסיטה שכרה אותם באופן ישיר מהסוכנות היהודית ובחלק מהתקופה הם מתופעלים על-ידי אגודת הסטודנטים.

אני אגיד גם דבר נוסף, שאם היו, הסטודנטים או החדרים משמשים לעולים חדשים, אנחנו היינו מאוד שמחים להשתתף בפרויקט ולראות איך אנחנו מסייעים. זאת אומרת כשמגיעים עולים חדשים שרוצים ללמוד באוניברסיטה, באוניברסיטה יש הרבה מאוד מסגרות סיוע לאותם עולים. אם זה בדיור שהם מקבלים עדיפות בדיור, ואם זה במלגות ואם זה בשיעורי עזר.

ומה האוניברסיטה עושה בכלל כדי להרחיב את המעונות?

האוניברסיטה עכשיו נמצאת בתהליך הקמה של 1,300 יחידות מעונות נוספים, 1,300 דירות מעונות נוספים.

שיהיו שימושיים מתי?

אנחנו מעריכים שבעוד שנתיים.

דירות או חדרים?

חדרים.

חדרים, כלומר 2,600 מיטות?

לא לא לא. סטודנט בודד בחדר.

במתחם האוניברסיטה?

כן, כן. במתחם האוניברסיטה.

מה שנבנה בקצר הדרומי?

מעל בית הקברות של שייח' מוניס.

בדיוק. זה חשוב שהוא אומר, כדי שלא יהיו אי-הבנות.

מעל בית-קברות?

כן. מעל בית הקברות של שייח' מוניס. נתגלו שם, עצמות, מעל המסגד.

זאת האוניברסיטה שאפשרה את ציון יום הנכבה.

כן. נו, חברים, באמת.

שכחו לציין כמה דברים.

חברים, זה לא הדיון.

זה לגמרי לא קשור.

הכל קשור. תאמינו לי שזה קשור.

חברים, תקבעו אחרי זה דיונים נפרדים. 1,300 חדרים.

הכל קשור, תאמין לי.

עדיין יחס סטודנטים מיטות באוניברסיטת תל-אביב, גם לאחר הפרויקט, יהיה הנמוך ביותר בישראל. היחס בבן-גוריון, בטכניון, באוניברסיטה העברית, הוא טוב יותר באופן משמעותי וזה בעיר שבעצם מחירי הדיור הם הגבוהים ביותר בה. אם בתוך ה- 50 האלה ישנם סטודנטים עולים, אנחנו נשמח לקלוט אותם, אפילו בתנאים מועדפים. אם לא, להערכתנו יהיה נכון הרבה יותר לעשות מאמץ כבשנים קודמות ולמצוא להם מקומות בתל-אביב או באזור, ולהשאיר את כל המכסה עבור סטודנטים שילמדו באוניברסיטת תל-אביב.

תודה רבה, הסוכנות היהודית, ג'וש שוורץ, בבקשה.

תודה רבה על ההזדמנות להגיב. קודם כל, בניגוד למה שנאמר כאן, אני לא חושב שהסוכנות היהודית התנהגה בזלזול אלא להפך. היום בבוקר, למרות שהאגודה מנהלת קמפיין עם הרבה עובדות מוטעות בתקשורת ואישית נגד נתן שרנסקי והיום הם הפגינו מול ביתו, נתן ביקש מיושב ראש האגודה להיכנס לביתו ונפגש אתו ואמר לו שאם הם יכולים להציע איזה שהוא פיתרון אחר, אנחנו נשמח לשקול את זה. אנחנו לא באים לפגוע באף אחד, אבל צריך לזכור שהייעוד של הסוכנות היהודית הוא להביא עולים לארץ. אנחנו לא ממשלת ישראל, בניגוד למה שנאמר כאן, אנחנו לא גוף של המדינה, אנחנו גוף של העם היהודי שמתאם את פעילותו עם הממשלה והממשלה לא מבקשת מהסוכנות היהודית לעסוק במעונות הסטודנטים, לא ליישם את דו"ח טרכטנברג, ולא לעסוק בדברים. אנחנו בעד, אנחנו רוצים שכל הסטודנטים יהיו מאושרים ויהיה להם מעונות ויהיה טוב. אבל מדובר כאן על הייעוד, על ליבה של הפעילות של הסוכנות היהודית.
הנכס הזה שהוא שייך לקרן הפנסיה של הסוכנות, שיש לה חובה כלפי אגף שוק ההון באוצר להביא תשואה לעמיתים של הקופה, יכולים להשתמש בנכס הזה לכל דבר. הם העמידו את זה ב- 13 השנים האחרונות לטובת הסטודנטים. יכולנו לקחת את כל ה- 500 מיטות ולשים שם עולים, הם יכלו להשכיר את זה למבוגרים.

איך ההתקשרות ביניכם לבין האגודה, היא על תקופה? איך? חוזה לתקופה מסוימת?

זה חוזה לשנה. חוזה לשנה. שלוש שנים. הדבר היחיד שהסוכנות באה וביקשה הוא לקחת 50 מיטות מתוך 500. לא ביקשנו 400, לא ביקשנו 300, לא ביקשנו 200. ביקשנו בדיוק 25 חדרים, ל- 50 סטודנטים עולים. ולמה אנחנו עושים את זה? זה נורא נורא פשוט. סטודנטים עולים מהתפוצות, שבאים לארץ, רוצים לגור באזור ובסביבה של סטודנטים ישראלים, הם רוצים להיות עם צעירים ישראלים, רוצים להכיר אותם, לקשור קשרים. הם לא רוצים להיות לבד והם רוצים להיות עם עולים אחרים.
אני הבאתי אתי את יהודית, שעלתה לבד מארגנטינה, ואני רוצה שהיא תדבר, היא גרה במעונות בירושלים, מה החשיבות לעולה חדש לגור במעונות. אני גם רוצה להגיד שאני לא חושב שהכתובת היא הסוכנות היהודית. אנחנו לא אחראים על הבעיות לפיתרון לדיור של סטודנטים, יש את אוניברסיטת תל-אביב, יש את העירייה, יש את המדינה. אנחנו נעמדנו לטובת הסטודנטים ב- 13 השנים האחרונות ואנחנו נמשיך לעשות את זה, הנכסים הם של משפחת הסוכנות היהודית ואנחנו משכירים. אגב, היו כל מיני טענות שקריות של האגודה לגבי זה שהסוכנות יש לה שיקול כלכלי ותרוויח. אין לנו שום הכנסה מזה. כל ההכנסות הולכות לקופת הפנסיה של הסוכנות.

אז רק שאלה.

אתם לא מנסים לעשות שינוי תב"ע?

אני מבקשת לא להפריע.

אני לא הפרעתי לכם.

לא לא, ג'וש, אתה לא צריך לנהל מולם את הדיון. כל אחד מכם קיבל את הזכות המלאה לדבר. שתי שאלות בהקשר הזה. אחת, לגבי הטענה שהעולים ישלמו יותר מ- 1,250 שקלים למיטה. האם זה נכון?

למיטב ידיעתי – לא. אבל אני רוצה להגיד שהנכס לא בבעלותי.

אני מבינה. אני רק שואלת לגבי הנושא הזה. מה לגבי הטענה שלא נעשה מאמץ מספק כדי למצוא פתרונות אחרים?

אני אתייחס לשתי הנקודות. גם צריך להבהיר ששום כסף לא עובר דרך הסוכנות היהודית.

לא, הוא עובר לקרן הפנסיה. עדיין.

עובר לקרן הפנסיה. גם הסטודנטים משלמים השתתפות בנכסים שמעביר את הכסף לקופת הפנסיה לא לסוכנות, גם העולים הצעירים, ה- 50 שיגורו שם מספטמבר, ישלמו ישירות להשתתפות.

מי ישלם עבורם? אתם תשלמו, לא?

לא. הם ישלמו בעצמם.

מהסל קליטה שלהם.

מהסל קליטה. אנחנו לא משלמים. הסוכנות לא מעורבת כספית בזה. שום דבר בניגוד לטענות. אנחנו רק ביקשנו מהשתתפות בנכסים להעמיד מתוך 500, 50 מיטות סך-הכל לעולים צעירים בודדים.

לגבי הטענות. נתן נפגש עם גלעד היום בבוקר בביתו, לאחר הפגנה מול הבית שלו, של כמה עשרות אנשים ואמר לו – אם אתם יכולים להציע משהו חלופי, אנחנו נבחן. אנחנו לא נגד אף אחד. רוצים שכולם יהיו מאושרים. אבל אנחנו לא חושבים שעשינו משהו לא נכון. אני חושב שדווקא עשינו דבר נכון שאם אנחנו רוצים לעודד עלייה בישראל, שזה מה שממשלת ישראל מבקשת מהסוכנות, אנחנו צריכים למצוא פתרונות לעולים גם בחיפה, גם בבאר-שבע, גם בירוחם, גם בדימונה וגם בחצור הגלילית. ואחד המקומות זה תל-אביב. צעירים עולים שבאים ואגב, כל העולים שבאים הם מברית-המועצות לשעבר ומדרום אמריקה, שמיועדים לאזור הזה, ההורים שלהם הם 3,000 קילומטר ופה אין להם משפחה, אין להם אף אחד, אין להם כלום כשהם באים לפה. אני שמעתי בגלי צה"ל אתמול סטודנט בשם מוסטפה עלה לשידור, וסיפר שהוא מג'לג'וליה, הוא גר שם. זה 20 ק"מ. האנשים האלה באים 3,000, 4,000 קילומטר ואין להם אף אחד בארץ. ואנחנו לא חושבים שלקחת 50 מתוך 500 ולייעד את זה לעולים שאין להם כלום, יש פה משהו רע. אני חושב שיש פה משהו שכולם בחדר הזה צריכים לברך עליו.

תודה רבה. יהודית, בבקשה.

שלום, צהריים טובים לכולם. אני עליתי לפני שנה וחצי מארגנטינה, אני לומדת באוניברסיטה העברית, אני גרה בהר הצופים במעונות. אני כסטודנטית עולה, באמת אני רואה את זה מה שגם דיברתי עם ג'וש היום. כי באמת, זה הבית שלנו. זה מה שכולם צריכים להבין, זה לא סתם מעונות שאני גרה שבוע, סוף שבוע אני בבית. כשכולם הולכים הביתה, אני נשארת שם, כי זה הבית שלי, באמת. המשפחה שלי בארגנטינה, יש לי אחות שגרה בצפון, אני לא מסתדרת לנסוע לבית שלה, כי במוצאי שבת אין אוטובוסים חוזרים לירושלים, אז באמת, אני יושבת שם כל הזמן. זה, אני חושבת שצריכים באמת לקחת בחשבון, כי אנחנו עולים והיה לנו בסדר שם, זה לא סתם אני עליתי לארץ כי היה לי מצב גרוע, אלא כי אני ציונית שבוגרת תנועת בני עקיבא, אז אני הבנתי שהמקום איפה שאני צריכה לגור בחיים שלי זה פה. לדעת כל יום שיש לי איפה לגור, איפה לישון, שיש לי מיטה, שאני לא צריכה לקנות רהיטים, כי זה עולה הרבה הרבה כסף וברגע שאנחנו עולים כסטודנטים, גם אנחנו לא יכולים לעבוד כל היום. אנחנו גם לומדים באוניברסיטה. אז לקחת את זה בחשבון, שלא צריכים לשלם הרבה כסף ושאנחנו יכולים לגור שם וזה המקום שלנו, זה הבית שלנו, וכל הדברים שאני הבאתי משם, כל הציוד שלי, נמצא בתוך חדר עם שותפה. אז גם את כל הדברים שלי אני לא יכולה להכניס וזה קצת בעיה. אז אני חושבת שבאמת זה חשוב לקחת את זה בחשבון. כי ברגע שעולה מגיע לארץ, לא סתם להגיע ולהסתובב עם כל העולים, ולשבת ולהגיד – כן, אני עולה, אני ישראלי, אני פה אני שם, אלא באמת שהוא ישב עם ישראלים ושהוא יהיה חלק מהאוכלוסייה. כי סך-הכל גם אני ישראלית. לפני שנה וחצי, כשאני קיבלתי את התעודת זהות שלי, אני ישראלית, אני לא סתם עולה, אני ישראלית. אז כל הזמן עולים ישראלים, זה לא ככה, זה ישראלים כולם ביחד. מדינת ישראל רוצה לקבל את העולים ושיישארו פה, היא צריכה לעשות איזה משהו כדי שכולם באמת ירגישו בבית. ואני חושבת שזה חשוב להיות בקשר כל הזמן עם ישראלים, כי להיות במרכז קליטה זה מגניב, ואנחנו מרגישים את הצורך כבר לצאת לעולם האמיתי ולגור עם ישראלים.

תודה רבה לך. חברי הכנסת יוכלו להתייחס, אני מבקשת בקצרה, לפי סדר ההגעה. בבקשה, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.

תודה רבה. אני חושב, בקצרה, האמת, זו שערורייה שמתמשכת. אני מכיר את הנושא, גם עמיתי, מוחמד ברכה תכף ידבר על זה. זו שערורייה מה שקורה באוניברסיטת תל-אביב, מבחינת מעונות. נמשכת, לא דבר חדש שגילו היום, זה דבר שנמשך עשרות שנים. המצוקה של התלמידים, נכתבו ספרים על המצוקה של הסטודנטים בתל-אביב, שלא היה מקום לגור בו והתלאות של הסטודנט הערבי למצוא דירה בתל-אביב. יש סיפורים אין ספור לעניין הזה. אני חושב שהגיע הזמן לפתור את הבעיה. זה דבר ראשון.
דבר שני, ישנו שינוי מגמה באוניברסיטת תל-אביב בקשר לתנאי הקבלה למעונות, במיוחד איינשטיין. החמרה בתנאים שפוגעים בסטודנט הערבי. בסופו של דבר, הסטודנטים, יש פחות, הרבה פחות סטודנטים ערביים באיינשטיין והם עוברים לגור במילמן, שזה פחות טוב.

לא בטוח. לא בטוח.

לא לא לא, זה פחות טוב.

אל תהיה בטוח.

זה תשאל את הסטודנטים, אני שאלתי.

בסדר.

זה עדיפות שנייה. הסטודנטים מעדיפים, שלא התקבלו באיינשטיין, באים למילמן, זה המצב. אני חושב שהאוניברסיטה צריכה לבנות מעונות, אבל גם לא לפגוע בבתי קברות ובקברים של מוסלמים בשייח' מוניס. גם על זה צריך לתת את הדעת.
דבר שלישי, אני רואה ואני רוצה שהוועדה תדע את זה, יש, מספר הסטודנטים הערבים הכי קטן זה באוניברסיטת תל-אביב, למה? כי אין מעונות. אי-אפשר לקנות. בבאר-שבע הרחוקה, יש יותר סטודנטים ערביים, משום שיש מעונות. אי-אפשר, קשה מאוד למצוא חדר ויקר מאוד למצוא חדר בתל-אביב וכנ"ל אני חושב שלא רק הסטודנטים הערביים, בכלל סטודנטים מהפריפריה, יעדיפו מקום שיש בו מעונות ובזה אוניברסיטת תל-אביב נכשלה מבחינה זאת בתפקידה החברתי.

תודה רבה. חבר הכנסת ברכה, בבקשה.

האמת שאני לא רוצה שהנושא, שהדיון יוסט מהנושא.

כל אחד רשאי לדבר מה שהוא רוצה. חברי הכנסת.

אני לא מפנה את זה אלייך. אני חושב שצריך להתמקד בסוגיה שעומדת על הפרק. אני למדתי באוניברסיטת תל-אביב ובחצי השני של שנות ה- 70, ואני מצטער לומר שהמצוקות הן עדיין אותן מצוקות. אני זוכר אפילו שזה היה פולקלור, אנחנו חיברנו שירים על המצוקה של הדיור אז, שירים הרבה יותר קליטים ממה שהיום מדקלמים במחאה החברתית. אבל אני חושב שאם אנחנו צריכים.

הם היו יותר יצירתיים פשוט. אתם.

יכול להיות.

לא, זה מה שאתה אומר. יכול להיות.

אנחנו דור מיוחד.

ה- Seventy's, מה זה. געגועינו ל- Seventy's, כן.

בכל אופן, אני חושב, גברתי היושבת ראש, מבלי להתפזר על שטח רחב, יש בעיה באוניברסיטת תל-אביב, בעיה קשה. לצערי, האוניברסיטה לא השכילה לפתור את הבעיה הזו במשך עשרות בשנים, עשרות בשנים. זה לא נושא שצץ היום, אתמול, שלשום, ופתאום היום בונים 1,300 חדרים ל- 1,300 תלמידים. אבל בכל אופן, אני חושב שיש מקום כאן לפנות לסוכנות ולכל מי שנוגע בעניין שלאמץ את הפיתרון ואת הרעיון שהעלה יושב-ראש אגודת הסטודנטים על משהו חלופי לאותם 50 סטודנטים ולא להחריף את המצוקה של הסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב, שבלאו הכי היא חריפה דיה, מה גם שאיך שהבנתי, גם מדבריו של יושב ראש האגודה וגם מהדברים שאני ידעתי מקודם, שבעצם, האנשים שייפלטו הם אנשים בעלי יכולות כלכליות נמוכות ולפלוט אותם למקום שהם גם צריכים לשלם תחבורה ציבורית וגם מחירים יותר גבוהים, זה בעצם לסלק אותם מהאוניברסיטה. זאת אומרת, אין פה חצי ואין פה רבע. לא שההוצאה תהיה כבדה יותר, או להכביד עליהם, אלא זה יכול לגרום לכך ש- 50 סטודנטים ימצאו את עצמם מחוץ ללימודים. ועל כן אני ברוח אחראית שיכולה לחבר את כל היושבים סביב השולחן הזה, לפחות ברמת ההצהרה, כולם מעוניינים לקדם וכו' וכו', לבקש מהסוכנות שהיא תמצא את הסידור האחר ולא להחריף את המצוקה של סטודנטים חלשים בלאו הכי ולגרום להם להיות מחוץ לכותלי האוניברסיטה.

תודה רבה. חבר הכנסת ברוורמן, בבקשה.

גברתי היושב ראש, חבריי חברי הכנסת, חברים, הובא לידיעתי לפני מספר חודשים כבר, על-ידי היושב ראש בעבר, אורי רשטיק, ועל-ידי גלעד ארדיטי ואני באמת פניתי מכיוון שמניסיוני, אנחנו בנינו באמת כמו שאמרת, הסמנכ"ל, הרבה מאוד מעונות בבן-גוריון, בתל-אביב לא היה, בדקתי את הנושא ופניתי לאלן הופמן, אישית, שאני מכיר אותו ואמרתי לו – תראה, מה שנראה כאן זה דבר מאוד ברור. אין הרבה מעונות לסטודנטים בתל-אביב, יש פה מעונות ברמה נמוכה אבל עדיין, נותנים אפשרות. חבל שדווקא בתקופה הזאת, פניתי לאלן ואמרתי לו – תראה, אנחנו במצב שבין ההחלטות הגדולות והדיבורים והביצועים, יש הבדל גדול ולכן היתה מחאה חברתית, יש לחץ גדול, תל-אביב היא עיר כל-כך יקרה, אז הנה כאן, למרות שאולי במישרין, תמיד מבחינה יורידית יש גוף זה או אחר, תפעילו את ההשפעה שלכם כדי שגם מבחינת הנראות, ה- 50 סטודנטים האלה יהיו במקום, כאשר אני אומר עוד פעם, כל סטודנט שעולה, יכול להיכנס במסגרת המסגרת. להבנתי, ואני אומר רק את הבנתי, רוב האנשים בתוכניות האלה הם לא סטודנטים, הם באים לתקופה והם נוסעים לדברים האלה ולכן, דווקא בתקופה הזאת, זה חס וחלילה לא ליצור פה דיון שיש פה מאבק בין סטודנטים עולים וסטודנטים קיימים. אני חושב שההיגיון, עקב חולשתה של אוניברסיטת תל-אביב. אני אומר, במקום להביא למצב הזה, אני חושב שחולשתה של אוניברסיטת תל-אביב היתה שבאמת לא נתנה את הפתרונות האלה. היא רוצה להתקדם. אז לכן, לפחות את כבשת הרש הזו, אני חושב שלסוכנות יש מועדון בילוי, יש לה נכסים אחרים. פה צריך, את החוכמה. כי מבחינה יורידית, גברתי היושב ראש, אפשר להתווכח פה על קוצו של יו"ד. אבל אני חושב שגם גלעד וגם מר רשטיק וגם יום טוב אמרו בצורה מאוד ברורה – זה גם מתקבל יפה ופה צריך להיות את החוכמה, כי באמת זה לא דבר גדול, ולגבי כל הבעיות של הקליטה של עולים, זה בסדר.
והמילה האחרונה, גברתי היושב ראש, ייתכן שיש פה איזה אלמנט כלכלי מסוים. כי ייתכן באמת שאותו גוף שמנהל, באמת מקבל שכר אולי יותר גבוה מאותם אלה שבאים לתקופה קצרה וחוזרים. כאן, חוכמת המוביל, אם זה סוכנות, אם זה אוניברסיטת תל-אביב, אם זה באמצעות הממשל, את הסבסוד הזה לתת כדי שגם מבחינה כלכלית, כי בסופו של דבר, אוניברסיטת תל-אביב חייבת לבנות מתחמים יותר גדולים לסטודנטים והאזור הזה, גם אפשר לפתח אותו. אבל חבל שדווקא בתקופה הזאת, הדבר גם יתפרש לא נכון, כאשר הוא מיותר.

תודה רבה. חברת הכנסת אבסדזה, בבקשה.

תודה רבה, גברתי היושבת ראש. אני בהחלט מסכימה עם חבר הכנסת ברוורמן לגבי זה שחלילה שהדיון שלנו יהפוך למשהו סוג של יש כאן איזה התנגדות בין ותיקים לעולים או חלילה סטודנטים ילידי הארץ וסטודנטים עולים, שזה בכלל יכולה להיות קטסטרופה. תראו, אני חייבת לומר מכל הלב, באמת, מצד אחד, אני עולה חדשה, 16 שנה בארץ, ואני יודעת, אני לא עליתי לבד אבל אני יודעת איך חיים ומה זה אומר לצעירים עולים שיש להם בהחלט את הבית הראשון שזה בית סטודנטיאלי ושמעתי כל מילה מה שאת אמרת. אבל גם שמעתי את המשפט האחרון מה שאת אמרת, את אמרת בסופו של דבר, אני עולה חדשה אבל אני ישראלית ואני חיה במציאות הזאת. אין מה לעשות, ברור שלבי תמיד זה יהיה ככה באופן אינסטינקטיבי אפילו ברמת האינסטינקטים, תמיד יהיה עם העולים. אבל מה שהיא אמרה זה נכון, בסוף המציאות היא מציאות ישראלית ובמציאות הזאת חיים אותם סטודנטים שהם כרגע נמצאים בתל-אביב והם נמצאים במחאות ויש להם את הבעיה.
אני מבינה מה שאתם אומרים. הערכים של העלייה, של מדינת ישראל, היתה, גם עכשיו והיא גם תהיה בעתיד, מדינת העלייה שזה אחד מערכי העל, זה אני במידה בהחלט וצריך לעשות הכל בשביל העלייה. אבל אם אתה זוכר וגם אמרת גברתי יושבת הראש כאן בדיון שהיה לא מזמן, אני באמת יש לי, זה מדיניות עקבית בנושא הזה. אתם עושים מעל ומעבר, אתם, המדינה, מבקשת מהסוכנות לעשות, להיכנס לתחומים איפה שהמדינה בעצמה הרבה פעמים לא נמצאת. אבל בסופו של דבר, כדי שהעלייה תהיה, מדינת ישראל אמורה להיות מושכת לאותם צעירים שמחר, הם עוד לא סטודנטים, הם מחר יהיו וכדי שהיא תהיה מושכת, לכל סטודנט במדינת ישראל, בכלל ובפרט למה שקורה עכשיו בתל-אביב, הוא אמור להיות בטוח ומוגן שיש לו מקום מוגן. אנחנו אז, אני מבינה. כן, סיימתי. אני מבינה שניסיון של פשרה קיים. אני בהחלט מבינה את שני הצדדים, אבל עוד פעם, עלייה זה דבר שבלעדיו אנחנו לא יכולים, אבל בשביל זה המדינה כאן ועכשיו, כפי שהיא ועם כל הבעיות, היא אמורה להיות מושכת ובשביל זה אני בהחלט הייתי איכשהו הולכת לקראת פשרה כלשהי, כדי שהבעיה הזאת תיסגר וכדי שהסטודנטים בתל-אביב ימשיכו כפי שהם נמצאים שם.

תודה רבה. חבר הכנסת אקוניס, בבקשה.

תודה, גברתי. גברתי היושבת ראש, אני חושב שהדיון הזה הוא דיון חשוב והוא גם משקף פחות או יותר את מה שקורה בתל-אביב, בצפונה של תל-אביב, בעיקר סביב אוניברסיטת תל-אביב. אני חושב שמתקיים שם, חבר הכנסת זחאלקה יצא, אני מצטער על כך, מתקיים שם שנים ארוכות דו-קיום יפה מאוד, הוא קצת התלונן על התנאים של הסטודנטים הערבים, אולי חלקם יהיו כמוהו, כמו חבר הכנסת ברכה, אולי אחד מהם יהיה בעוד 20 שנה חבר כנסת או אולי לפני כן.

יש, אני כבר יודע מי, אפילו.

מצוין. זה לגיטימי לגמרי. לגיטימי לגמרי. לכן לא הייתי מתלונן על מקום שבו התלונה לא אמורה להיות. אני רואה אותם גם בבית מלמן, גם ברח' ברודצקי, אם אינני טועה, גם במעונות ברח' איינשטיין, גם בקניון, בכל מקום, הדו קיום הוא נפלא שם. חבל להתסיס אותו סתם ולטעון טיעונים שאינם מעניינם.

דרך אגב, חלקם היותר מבוססים מביניהם, או שהוריהם יותר מבוססים מביניהם, שוכרים דירות ברמת-אביב. לא המקום הזול ביותר במדינת ישראל, אבל שוכרים את הדירות הפחות טובות ברמת-אביב, גם הן קיימות.

אני חושב שבסופו של דבר אנחנו צריכים לצאת מכאן עם הרעיון קודם כל שאין עליו ויכוח, אני חושב, חברת הכנסת אבסדזה שהיא בעצם יישמה, אני לא יישמתי, אני נולדתי פה, אבל את יישמת בפועל את הרעיון הציוני של השבת העם היהודי לארצו והקמת מדינה יהודית וזה דבר שהוא חשוב ביותר ואם הסוכנות עוסקת בכך, והיא עוסקת בכך, והיא מבקשת מכסה מסוימת לא גבוהה, לפי מה שאני התרשמתי, לטובת העניין הזה, אני חושב שיש קונצנזוס רחב מאוד גם בחדר הזה, גם אנשים שלא תומכים בעמדותיי הפוליטיות מבין הסטודנטים או מבין חברי הכנסת, שזאת מטרה חשובה ונעלה וצריך לקיים אותה. צריך לקיים אותה.
מצד שני, אם אתם באים ואומרים שזה בא על חשבון סטודנטים, אין ספק שצריך להגיע לאיזה שהיא הבנה, לאיזו שהיא פשרה ואפשר למצוא את הפשרה הזאת. אני פשוט מתקומם, אני באמת אומר לכם, כי מהמעט שלמדתי את הנושא, אני מתקומם מול האמירות של אגודת הסטודנטים, שבאים ואומרים – לא יהיה. אנחנו לא מוכנים. אנחנו לא. אין דבר כזה אתם לא מוכנים. אתם חלק מהמאבק, יש דבר כזה עדיין, לא תאמינו, הוא מתקיים כל יום, מהמאבק הציוני. הוא מתקיים. שמענו מה אמר זחאלקה על שטחה של אוניברסיטת תל-אביב, זה חלק מהמאבק. זה חלק מהמאבק, אני נאבק בו, אני בטוח שרובכם נאבקים בו. אני אומר לך, אנחנו בדבר הזה. אנחנו בדבר הזה וזה חלק מהמאבק.

אתם רוצים להגיע להבנות או לפשרות, תגיעו להבנות. אין שום ויכוח. אין ספק שיש לך מה להגיד אני רק אומר, אני מסיים, אני אומר – אם הסוכנות ביקשה מכסה שבעיני היא איננה גבוהה, איננה גבוהה. אגב, סליחה שאני מעיר בהערת ביניים, בתחילת שנות ה- 90, כאשר היתה עלייה גדולה, הרבה יותר מאסיבית, לא היה אפילו אחד, למעט עולים, שהיו בבית, רק עולים היו שם, לא היה סטודנט אחד בבית מילמן. לא היה סטודנט אחד בבית איינשטיין. מדוע? כי היתה עלייה של מיליון אנשים. העלייה אולי החשובה ביותר ב- 100 השנים האחרונות. זה מה שצריך להתרחש גם עכשיו. אתם תתנו את חלקכם, הסוכנות תיתן את חלקה, בפשרה ולא בכל מיני אמירות פרוזאיות או בסיסמאות. תודה.

תודה רבה, חבר הכנסת אקוניס. אני סוגרת את הדיון. אני מסיימת.

תראו, אני אגיד כאן גם ברמה האישית אני חושבת שזה עלה גם מתוך מה שאמרו הדוברים וחברי הכנסת. יש כאן דילמה אמיתית של הרבה מאוד דברים מתנגשים. אין עוררין על הצורך במעונות סטודנטים. יצוין, אגב, שלראש עיריית תל-אביב ולרבים בעירייה יש תפישה שהם לא רוצים לעודד מעונות סטודנטים ואתם יודעים את זה, כי הם רוצים את הסטודנטים בתוך העיר.

הם מעודדים באמצעים אחרים.

כן. וגם לזה יש, אני חושבת שגם זאת תפישת עולם לגיטימית שלא לבודד את הסטודנטים מהעיר ושהסטודנטים יהיו חלק מהמרקם העירוני. ולכן אני חושבת שזו תפישת עולם שיש לה מקום, יש מקום למאבק שלכם ויש מקום לתפישת עולם שאומרת שצעירים שעולים לארץ, חשוב לתת להם לפחות למשך תקופה, בית במקום שהם מרגישים שהם חלק מהמרקם האנושי, חלק מהחברה הכוללת ובהיעדר כל בית אחר, המיטה הזאת היא כל ביתם. ולכן, כל מה שאני מבקשת, קיימתי את הדיון הזה כדי לאפשר לצדדים לשבת סביב השולחן העגול של הכנסת, לא בהפגנות, לא מעל דפי העיתון, לשולחן, אני קוראת לו שולחן עגול, הוא אליפטי אמנם, אבל כן. סביב השולחן של הכנסת, כדי לאפשר את הדיון הזה, לאפשר את העברת הנתונים, לא בהפגנות, לא בתקשורת, אלא בשיחה.
אני מבקשת משני הצדדים, כיוון שאני חושבת שאין כאן צד אחד שהוא יותר לגיטימי מהשני. מהצד של הסטודנטים, לנהל את המאבק הזה, אבל לנהל את המאבק הזה, אני חושבת, בכלים ובטונים ראויים. מהסוכנות אני מבקשת שתעשו כל מאמץ לבחון באמת ובתמים פתרונות אחרים שיאפשרו לצעירים לחיות ביחד, להרגיש שיש להם בית ובאמת באופן אמיתי וכן, לבחון את הפתרונות של הסטודנטים, לראות אם הם יכולים להתאים לכם, ולעשות את זה באופן כן ואמיתי ואני מודה לכל המתדיינים. תודה רבה.

תודה רבה, גברתי היושב ראש.

<הישיבה ננעלה בשעה 13:20.>