PAGE
13
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
22/07/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 758>
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום ראשון, ג' באב התשע"ב (22 ביולי 2012), שעה 14:30

הצעת חוק זכויות לאנשים עם מוגבלות המועסקים כמשתקמים (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ב-2012

חברי הוועדה: >
אילן גילאון – מ"מ היו"ר

>
דניאל כץ - מפקח ארצי האגף לטיפול באדם עם פיגור שכלי, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

עו"ד אדוארד ווייס - סגן היועץ המשפטי, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

עו"ד דבורה ספיר אליעזר - הלשכה המשפטית, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

עו"ד עדי גלדינר - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עו"ד טובה רקנטי - הלשכה המשפטית, נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים

בני פפרמן - מנהל המטה לשלום אנשים עם מוגבלות

עו"ד עידית גרינבאום גודס - רכזת פורום פת

אברהם יוסף סלומה - יו"ר אנשים, ארגון נכי שיתוק מוחין

קובי כהן - יו"ר ארגון הפעולה של הנכים

תומר דרזנר - עמותת "בקול"

מרגלית פילס - עמותת אלווין ישראל

שלומית דור - מנהלת תחום תעסוקה, אקי"ם ישראל

נועה בן שבת

וילמה מאור

חבר המתרגמים – אהובה שרון
הצעת חוק זכויות לאנשים עם מוגבלות המועסקים כמשתקמים (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ב-2012

שלום לכולם. אנחנו עוסקים היום בהצעת חוק זכויות לאנשים עם מוגבלות המועסקים כמשתקמים (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ב-2012.
מי מציג את הנושא? דבי, בבקשה.

אנחנו מודים לוועדה על המאמצים שעשתה כדי להביא את הצעת החוק לדיון היום. כפי שאמרנו בדיון הקודם בנושא של תעסוקה של אנשים עם מוגבלות המועסקים כמשתקמים, בו בני פפרמן נתן את הדוח של המינהל, עשינו את כל המאמצים כדי להיות כאן לפני סוף המושב.

מדובר בהצעת חוק שעניינה להפוך להוראת קבע את חוק זכויות אנשים עם מוגבלות המועסקים כמשתקמים (הוראת שעה). החוק הקיים מבקש לעודד את התעסוקה השיקומית של אנשים עם מוגבלות בעלי יכולת עבודה מופחתת מאוד בשוק העבודה הפתוח וזה נעשה באמצעות שני מנגנונים: מנגנון אחד הוא קביעה שאותו אדם עם מוגבלות המועסק בשוק העבודה החופשי, מועסק כמשתקם על פי אבחונים שנעשו בתעסוקה וקביעת גמול תעסוקה בהתאם ליכולת העבודה שלו.

בתעסוקה עצמה.

נכון. האבחון נעשה בתוך התעסוקה ולכן נקבעה בחוק תקופה לאבחון של 145 ימים.

המנגנון השני הוא להקנות לו מיומנויות בעבודה וגם להקנות לו זכויות בעבודה כפי שקיים בשוק העבודה לגבי מי שנמצא ביחסי עבודה כגון זכות לחופשה, זכות לשעות עבודה קבועות, זכות להיעדרות בגין חופשת לידה וכיוצא באלה.

זה יש להם גם כשאין יחסים של עובד ומעביד.

נכון.

רק על זה מדובר.

התוספת השנייה לחוק קובעת זכויות שהן זכויות דומות לזכויות של עובדים במקומות עבודה. מצד אחד זה נכון לקבוע בחוק שלא מתקיימים יחסי עובד ומעביד כי טיב ההעסקה הוא בעצם שיקום. מצד שני, המחוקק מקנה זכויות שהן זכויות דומות לזכויות בתעסוקה שקשורות לשעות עבודה וזכויות לדמי מחלה, חופשה שנתית וכיוצא באלה.

כמה אנשים היו מעורבים עד עכשיו? מתי התחיל הפרויקט וכמה מתוכם עברו?

החוק התחיל להיות מיושם לפני כחמש שנים, ארבע שנים בצורה יותר פעילה, ועד היום סדר גודל של קרוב ל-150 אנשים.

היו בפרויקט.

בתוכנית. שעברו את שלבי החוק. נבחנו במסגרת חוק המשתקם ונקבע להם עד 19 אחוזים.

כמה מתוכם הפכו ממשתקמים לעובדים?

למיטב זיכרוני, 25 אחוזים מהם.

זאת לא ממש הצלחה מסחררת.

אני חושב שרבע מהאנשים שמלכתחילה נקבעה להם רמה נמוכה של משתקם, אחרי שנה עברו להיות עובדים רגילים, לטעמי זו הצלחה. אני לא יודע אם זאת הצלחה מסחררת, אבל זאת הצלחה. אם הם יתמידו, הם יכולים להזמין אותנו שנה אחרי כן וזה יכול להתפתח.

אתה מדבר על חמש שנים.

כן. אני מדבר על חמש שנים.

הערה שלא אמרתי בתחילת דבריי. באמת מדובר בהוראת שעה שהייתה קיימת חמש שנים והיא הולכת לפוג ב-2 באוגוסט אם הוועדה לא תחליט על הארכתה או על הפיכת הוראת השעה להוראת קבע.

ארגון הפעולה של הנכים. רציתי לשאול כשאלה ראשונה כמה אנשים עם מוגבלות עברו ממסגרת הגדרת משתקם למסגרת של שכר מתואם.

עכשיו ניתנה תשובה לכך.

25 אחוזים מהם.

אם 150 עסקו בכך ו-25 אחוזים עברו, זה אומר 25 אחוזים מ-150. קצת פחות מארבעים אנשים.

יש לי כאן תחושה לא נעימה. אני מרגיש ריח עבדות וניצול מחפיר של אנשים שאין להם יכולת להגיד שהם מנוצלים. אנחנו בעד קידום, בעד תעסוקה, אבל אני לא רואה כאן כל קידום אלא אפילו נסיגה אחורה. אני מזכיר את הפתרון הסופי במחנות הכפייה.

אבי. אתה לא במקום הנכון. המצב מספיק קשה ולא צריך לעשות אנלוגיות, בטח לא בוועדה שאני עומד בראשה. בלי אנלוגיות. אין כאן פתרון סופי.

ידעתי שזה יגרם לתגובה הזאת.

זה לא לעניין. אם יש לך דברים כאלה לומר, תאמר אותם בכתובת הנכונה ולא כאן.

אני מציע להוריד מסדר היום את הוראת השעה הזאת. תודה רבה.

אני מרכזת את פורום פת, פורום הארגונים העוסקים בליווי והשמה של אנשים עם מוגבלות בתעסוקה.

אני רוצה להזכיר למה סטטוס המשתקם הזה בכלל קיים. גם בית המשפט העליון בכמה פסקי דין דיבר על הצורך בסטטוס כזה וגם משרדי הממשלה והכנסת הכירו בצורך ליצור סטטוס מיוחד, שיכול מאוד להיות שהוא זמני עבור חלק נכבד מהאנשים, כאשר מטרת התעסוקה באותו זמן נתון היא תעסוקה למטרת שיקום. המהות שלה היא שיקומית והיא לא מהות תעסוקתית רגילה מפאת יכולת העבודה הנמוכה של אותם אנשים באותו שלב ובאותה נקודת זמן.

אנחנו חושבים שהסטטוס הזה יכול לפתוח פתח למאות ואלפי אנשים להשתלב בשוק העבודה. זה יכול לפתוח את השער, את הצוהר, ואחר כך, בהמשך, יכולים להשתלב, ומאוד היה רצוי שישתלבו, בהעסקה נורמטיבית, אם זה מתאפשר

החוק הזה, אנחנו רואים שבמובן הזה הוא לא הגשים את מטרתו. כשאני נפגשת עם עובדי השמה ועם הנציגים של הארגונים שיושבים אתי, הם אומרים שהחוק הזה לא משרת אותם והם לא מסתייעים בו, לא נעזרים בו, הוא לא מהווה עבורם שום תרומה ושום כלי כשהם רוצים לפתוח את הדלת בפני מעסיקים. הוא קיים שם, אבל הוא לא פותח ולא מסייע כאשר לשם באמת כיוונו.

לכן לנו בפורום יש בהחלט כיוון מגובש.

מה הייתם עושים?

נמצאות כאן נציגות בכירות מאקי"ם ומאלווין שיכולות לספר על כך. הרבה פעמים השלב הראשון של השילוב של האנשים האלה בתעסוקה הוא שלב קבוצתי. הם לא הולכים להשמה אינדיבידואלית עצמאית בשל הקשיים התפקודיים והצורך באיזשהו ליווי ותיווך צמוד. הרבה פעמים ההשמה היא קבוצתית וזה בדיוק דבר עליו דיברנו גם עם בני פפרמן.

מה אתם מציעים? הכשרה או בדיקה או אבחון לפני?

אנחנו מציעים בדיקה מקצועית לקביעת הסטטוס הזה לפני ההשמה, כדי שנוכל ליצור אצל המעביד איזשהו סטטוס כשהוא קולט אדם כזה, בין אם באופן יחידני ובין אם באופן קבוצתי, שמונה, עשרה או 12 אנשים בקבוצה, ליצור אצלו איזושהי ודאות לתקופה מסוימת שיכולה להיות שנה.

לכל החיים.

לא לכל החיים. ודאי שלא.

זה לכל החיים.

אבי, אתה דיברת ולא הפריעו לך.

ודאי שלא לכל החיים. המנגנון הזה של אבחון תקופתי הוא מנגנון נכון. לא צריך לשפוך את התינוק עם המים. יש כאן דברים נכונים אבל צריך שיהיה בידינו כלי לפתוח את שערי המעסיקים, בין אם זה יחידני ועל אחת כמה וכמה כשזה בא בקבוצה עם ליווי צמוד כשאנחנו מתחילים לשלב את האנשים עם ליווי צמוד. זה ניסיונם של אנשי המקצוע. אני מדברת על מה שאנשים עושים יום-יום כשהם משלבים את האנשים בפועל.
לכן אנחנו סבורים שאפשר למצוא את המנגנון המקצועי במשרדי הממשלה, במשרד הרווחה והתמ"ת. אפשר למצוא את המנגנון שיקבע את הסטטוס מבעוד מועד ואת פרקי הזמן שבהמשך הוא ייבדק - אנחנו לא רוצים שזה יהיה לתמיד ושלא ייבחן בהמשך – וכדי שיהיה אפשר לפתוח את הדלתות.

זה מאוד כללי. תנסי להיות יותר קונקרטית.

ועדה של אבחון תעסוקתי.

הרי יש היום ועדה. מי עושה את הדברים האלה?

זה שונה. התמ"ת אמון על אבחון של תעסוקה. אבחון שכר. אבחנות התמ"ת אמונות מכוח חוק על בחינת השכר של האדם לפי התפוקה באותו מקום עבודה בו הוא כבר מושם והוא נקלט והתאקלם למשך מספר חודשים. זאת הטריטוריה המקצועית וזאת היכולת המקצועית של המאבחנות האלה. אנחנו מדברים על משהו קצת שונה ובמשרדי הממשלה יש יכולת מקצועית שאפשר לשדרג אותה. יש יכולת מקצועית לעשות אבחון תעסוקתי טרום השמה ולבדוק אותו. אנחנו כמובן צריכים לעשות את הבדיקות האלה, כמו שהמאבחנות האלה עושות, בהמשך הדרך אבל ליצור איזשהו שער כניסה, איזשהו פרק זמן שהאדם נקלט, שהמעסיק יודע שהוא מקבל היום אדם עם יכולות מאוד נמוכות, הוא מקבל אותו בסטטוס כזה וכזה והוא יודע שבעתיד הסטטוס הזה ייבחן מחדש או שהוא יקבל שישה או שמונה או 12 אנשים. תדעו שהנושא של הקבוצות הוא היום בחזית של שילוב של אנשים מאוד נמוכים מבחינת התפקוד.

באיזה אוכלוסיות בעיקר מדובר?

בעיקר מדובר על אנשים עם פיגור שכלי. אני רוצה לומר ש-10,500 אנשים, לפי נתונים של משרד הרווחה מ-2011, נמצאים היום ללא כל מסגרת תעסוקתית.

75-80 אחוזים בגילאי 21 ומעלה.

זה על הספקטרום כולו?

נמצאים ללא פתרון.

נכון.

אני שומע את ההצעה של עורכת הדין עידית גודס ואני שואל את עצמי למה זה רלוונטי להיום? זה פשוט לא רלוונטי. יש היום הצעת חוק שאומרת דבר די מפורש. נכון שאין לה הצלחות גדולות ואנחנו גם יודעים מה הסיבה לכך. לו מנהלי המפעלים המוגנים היו מוכנים לוותר על חלק מהאנשים שלהם בתוך המפעלים המוגנים, זו אותה קבוצה חזקה במיוחד, יכול להיות שהם היו בשוק העבודה.

אתה מדבר על סדרי גודל של שכר שדומים מאוד למפעלים המוגנים. איזה סיכוי יש לזה? בן אדם יעזוב מקום מוגן כדי לקבל את אותה תמורה במקום אחר? למה? אתה יודע שהמפעלים המוגנים היום הם אם כל חטאת. המוצא שאתם נותנים כאן לאנשים כאלה, אין השתתפות אמיתית של המדינה בתוך המשחק הזה. יש בחינת יכולת ולהשאיר את כל העניינים האלה למערכת של עובד ומעביד.

יש הבדל גדול. נכון שבתנאי התחלה יכול להיות שמבחינה כספית זה אותו דבר, אבל מה שאין לך בדרך כלל במפעלים המוגנים, זאת ההתקדמות. מה שכן יש לך במסגרת החוק הזה, זאת האפשרות להתקדם. לכן 25 אחוזים מתקדמים. אני חושב שאם נעשה איזה שהן פעולות נוספות שקשורות יותר בהכשרת אותם אנשים, אפשר יהיה גם לעשות מעבר לכך.

אני חוזר לגופו של עניין. ההצעה הזאת עם כל החשיבות שלה, יכול להיות שהיא צריכה להידון אבל זה לא במסגרת החוק הזה.

אני רוצה שתציע פתרון אחר.

יש לי פתרון.

כי לא נוריד את זה מסדר היום.

קודם כל, אני רוצה להציג את ההצעה כפי שאני רואה אותה. אני רוצה לומר שאנחנו בעד יציאת נכים לעבודה במקומות עבודה רגילים. שיהיה ברור לכולם שאנחנו בעד.

כאן אני רואה שעומדת בפנינו הצעת חוק שכל המטרה שלה היא אחת: לקבע אי שוויון שנקבע בהוראת שעה. מהות הוראת השעה היא אחת: ביטול הגנת יחסי עובד-מעביד לקבוצת נכים שנכללת בחוק הזה.

אני רוצה פתרון ואתה לא נותן לי פתרון.

אני מגיע לזה. יחסי עובד-מעביד הם הגנה שקיימת לכל אדם עובד במדינת ישראל. ההגנה היא לא הגנה שהעובד בוחר. בזמנו, עת דנו על החוק הזה, החליטו שהזכות הזאת היא זכות אוטומטית.

אח שלי, אני יותר משוכנע ממך במה שקורה כאן. לכן, תהיה פרודוקטיבי כי אני מנסה להתקדם.

תן לי להגיע. אני רוצה להגיע לזה לאט לאט. ברשותך, עוד כמה רגעים.

אף אחד אינו יכול לוותר על הזכות הזאת. אפילו אם אתה רוצה, אתה לא יכול לוותר על זה. המחוקק חוקק את חוק השוויון ובחוק השוויון הוא קבע את עיקרון השוויון שאומר שזכויותיהם של אנשים – אנחנו מדברים כאן על זכות יסוד, על זכות הגנה בעבודה - עם מוגבלות ומחויבותה של החברה בישראל לזכויות אלה מושתתת על ההכרה בעיקרון השוויון. הזכות הזאת לשוויון בתעסוקה ובעבודה גם מוכרת באמנה הבינלאומית שעוד מעט עומדים לאשרר. באמנה כתוב שאנשים שהם צדדים, מכירים בזכותם של אנשים עם מוגבלות לעבוד בשוויון עם האחרים. בנוסף לכך, האמנה גם כותרת שעל המדינה להגן על זכותם של אנשים עם מוגבלות בשוויון עם האחרים.

אתה אומר לי כאן שחוק המשתקמים אומר דבר מאוד פשוט.

אגב, אני לא אומר לך את זה. אני כתבתי את מה שקראת קודם.

בסדר. החוק מבקש לקבוע דבר מאוד פשוט. הוא מבקש שתעשה הפרדה ותיצור אי שוויון בין אנשים עם מוגבלות לאנשים אחרים. לא מדובר רק על זכויות של אזרחים במדינת ישראל כי כל אדם באשר הוא אדם מוגן על ידי החוק.

אנחנו יכולים להמשיך עוד שעתיים. מה שאתה תגיד, אני אגיד יותר. אני למשל טוען שהמדינה צריכה להיות ערבה בשני תחומים. תגיד מה אתה מציע.

תן לי לסיים בבקשה. לא רק שאלה אזרחים אלא אנחנו גם מגינים על הזכות הזאת של מעביד כלפי עובדים זרים, אנחנו מגינים על הזכות הזאת בקשר לפלשתינאים ואנחנו מגינים על הזכות הזאת גם לגבי מסתננים שאין להם זכויות עובד ומעביד.

אנחנו עוסקים בהצעה שהביא לכאן התמ"ת.

עכשיו להצעה.

עד עכשיו הייתה הקדמה ואידיאולוגיה?

זה היה כדי לומר שהחוק הזה, מה שהוא עושה, הוא עושה אפרטהייד תעסוקתי.

יש לך הצעה קונקרטית?

כן. יש לי הצעה קונקרטית.

תגיד אותה בשלושים שניות.

בחוק הזה יהיו יעדי תעסוקה, נקודות יציאה בהן אדם שנקבע שהוא משתקם יוכל לצאת ממצב שהוא משתקם.

זה קיים.

יש נקודה כזאת.

25 אחוזים עברו.

אני לא מדבר על אחוזים. נקודת היציאה היחידה היא אחוזים. אני מדבר על תקופה.

תקופה קונקרטית.

אם בן אדם לא מגיע לתפוקה מסוימת, בחיים הוא לא יוכל לצאת מהמצב הזה.

הבנתי מה אמרת. כולנו הבנו מה אמרת. נועה, תקריאי את ההצעה.

בכל מקרה, אני מבקשת לומר משפט אחד לגבי הדברים שנשמעו כאן, לפחות לפרוטוקול. לדעת משרד התעשייה והמשרדים האחרים, הצעת החוק באה כדי לעודד שוויון ולא כדי למנוע שוויון.

זאת גריעת זכויות.

הצעת החוק וחוק שקיים היום מאפשרים עידוד תעסוקה של אנשים עם מוגבלות בעלי יכולת עבודה מופחתת מאוד בשוק העבודה הפתוח. נכון שיש קו דק בין הנושא של יחסי עובד ומעביד ואי קיום יחסי עבודה, אבל ללא החוק הזה אנחנו נמצאים במצב של כאוס שאנחנו לא יודעים מתי יכירו ביחסי העבודה ומתי לא. זה המקרה של פסק דין בעניין רוט שניתן ב-2009 בבית הדין הארצי לעבודה, בו קבע בית הדין שבאותו מקרה לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד ולא היו קיימים לא חוק המשתקמים ולא התקנות.

לא יהיה מצב בו אין יחסי עובד ומעביד. זה לא מכבד את החברה הישראלית. אני לא מכיר בזה. אגב, על פי החוק הטבעי אני לא מכיר בכך שאין יחסי עובד ומעביד.

אין. החוק הזה אומר שאין יחסי עובד ומעביד.

אני רוצה להדגיש את הנושא הזה של המטרה השיקומית של התעסוקה. כל המטרה היא שיקומית וברגע שזאת המטרה, אנחנו כבר נמצאים באותו מצב שיחסי עובד-מעביד, ההגדרה הראשונית שלהם לא מתקיימת.

אנחנו מציעים לקבוע לא כהוראת קבע כפי שביקש התמ"ת אלא לקבוע בשלב זה כהוראת שעה, כדי לאפשר את הבחינה הזאת, אם צריך, לפתוח את הדלתות במפעלים המוגנים.

לא רק זה. גם שינוי במנגנון האבחון.

כן, כפי שביקשו להציע הארגונים. אנחנו מבקשים לקבוע את זה כהוראת שעה, כפי שימצאו לנכון לקבוע חברי הוועדה.

אני אקריא נוסח אבל, כאמור, אנחנו מבקשים לקבוע את זה למספר שנים מועט.

עוד תיקון נוסף שאני מבקשת להציע בנוסח. כרגע התוספת לחוק נוקבת בזכויות שונות שנגזרות מהזכויות של עובדים, אבל החוק חוקק לפני חמש שנים ויש זכויות שהשתנו. אנחנו מציעים לתקן את הזכות לדמי מחלה.

יש שם פנסיה?

לא, אין שם פנסיה.

יש פיצויי פיטורים?

אני מיד אתייחס לכך.

אם אתה רוצה, אני אפסיק את הדיון ותמשיך לדבר רק אתה. אתה מכניס גול בתוך שער שאין לו שוער. מה דעתך?

תעצור חוק פוגעני שפוגע בציבור הנכים.

אתה רוצה להפקיע את הזכות לתת איזשהו פתרון. תעצור בך. אני בעד מהפכה עולמית, אבל כשילד מגיע אלי הביתה, דופק בדלת שלי ואומר לי שהוא רעב, אני לא מתחיל להסביר לו מה עושה הממשלה, הארגונים, העמותות וכולי אלא אני מכין לו סנדביץ' ונותן לו ואחרי כן אני מתפנה לשאר הדברים. אני מצפה ממך שתלמד את הדוגמה הזאת.

למדתי ממנה.

במילה אחת אני רוצה להתייחס גם לנושא הפנסיה. אני חושבת שכרגע, כאשר אנחנו נמצאים בשלב של חוק שפוקע, צריך אולי לחשוב על הנושא של הפנסיה אבל כרגע, כפי שזה נראה, זה נראה הוראה בעייתית. הפנסיה אומרת שחמישה אחוזים יורדים משכר העובד – ואנחנו מדברים על שכר זעום מאוד – המעביד מפריש עוד 5.5 אחוזים וחמישה אחוזים הם פיצויי הפיטורים. בחוק הזה אין זכות לפיצויי פיטורים, כך שממילא מרכיב פיצויי הפיטורים לא נמצא כאן. אנחנו מדברים על ניכוי משכר העובד, אנחנו מדברים על תוספת משכר המעביד שהיא זעומה, כך שבסופו של דבר זה יבטיח פנסיה מאוד מאוד זעומה שלא תבטיח שום דבר. אני חושבת שבשלב זה צריך לחשוב על זה שוב.

כדי שלא נהיה במתח, אנחנו ניתן הוראת שעה לשנתיים בלבד.

לא. זה לא מאפשר תפעול. האמת היא שאנחנו חשבנו על זמן ארוך, אם כבר הולכים להוראת שעה.

שנתיים זה המון זמן. בתוך השנתיים האלה אנחנו מצפים גם שתשנו את מנגנוני האבחון ואולי תביאו פתרונות נוספים.

חברים, דיברתי עם בני הרבה פעמים על הנושא הזה. אני מסכים שזאת היא פשרה עם החיים הלא כל כך מפוארים שיש במדינה שלנו היום לגבי אנשים מאוד מאוד חלשים ואנחנו רואים את הדוגמאות הטרגיות האלה כל יום. מצד שני, בחברה אנושית, הומנית, מודרנית, שמונים אחוזים מהאנשים יכולים לבצע שמונים אחוזים מהעבודות ויהיה זול יותר למדינה לתת לבן אדם שכר מלא, שכר מינימום מלא, על עבודה שלא שווה את שכר המינימום מאשר לתת לו מקום אבטלה. זה עניין של תובנה מאוד כללית. יש מדינות בעולם שמתגמלות מאוד את המעסיק כשהן הופכות את האדם המוגבל ביכולותיו לאדם רנטבילי למעסיק כך שהמעסיק יעסיק אותו ויחפש אותו. כאן יש את העניין של המבנה הציבורי, של המערכת הציבורית, של המשק הציבורי שאנחנו לא מקיימים גם את החוקים הקיימים היום מבחינת אפליה של אנשים כאלה.
לכן אני אומר קחו לכם עוד שנתיים. הפתרון הזה הוא פתרון לא טוב אבל בינתיים אני לא יכול לחסל אותו. תראו בתוך השנתיים האלה במה אפשר להתקדם, גם בחקיקה ראשית. אני מתנדב לגמרי לעסוק בזה. זהו. סיימנו.

נועה, אני מבקש לכתוב הוראת שעה עם התיקונים שביקשנו.

לשנתיים. את התוספת אפשר לתקן בינתיים גם בצווים של השר באישור הוועדה ולא צריך להמתין עד לחקיקה.

שנתיים זה פחות מדי.

האמן לי, נער הייתי וגם זקנתי. אפשר לעשות את אותן שטויות בעשרים דקות או בעשרים שנים.

שר התמ"ת שומר על זכותו להסתייג על הקביעה הזאת של הוועדה. אנחנו חושבים שזה זמן מועט להמשיך ולהפעיל את החוק, מה עוד שיש פרויקטים אחרים של משרד התעשייה.

אין לי בעיה. אני לא יכול לתת יותר.

האמת היא שחשבנו על עשר שנים, אבל אני מבינה שזה לא יהיה. אנחנו מבקשים חמש שנים.

אני לא במשא ומתן למרות שזה נראה כך.

אני מבינה שאתה לא במשא ומתן, אבל אני אומרת שמבחינתנו, מבחינה מקצועית, יהיה נכון להאריך לעוד חמש שנים לפחות.

אי אפשר. תגישו את ההסתייגות שלכם.

אנחנו שומרים את הזכות הזאת לעצמנו. אנחנו נעלה את זה לשר.

אולי כדאי לציין את התיקון הנוסף שהצענו בהצעת החוק שחשבנו שנדבר עליה עת נקריא את הצעת החוק. נכון להיום החוק מחייב את משרד התמ"ת לבצע אבחונים יזומים בשלוש פעימות: תוך שנה, תוך שנתיים ותוך ארבע שנים. אנחנו משנים את זה לשתי פעימות: בתום שנתיים ובתום ארבע שנים.

בתום שנה.

סליחה. בתום שנה ובתום שלוש שנים.

אין לנו התנגדות.

זה בא כדרישה מהשטח כשבעצם הורים של מועסקים רבים חוששים מהאבחונים החוזרים. כמובן שהמועסק יכול לפנות אלינו ולבקש שנבצע אבחון חוזר ואנחנו חייבים לבצע אותו, אבל יש משפחות שחוששות מביצוע חוזר של שלוש פעימות כאלה שבעצם יפגעו בביטחון התעסוקתי של הבנים שלהם.

אין לנו התנגדות.

אני מבקש שההסתייגות תגיע עד מחר בצהרים.

הצעת חוק זכויות לאנשים עם מוגבלות המועסקים כמשתקמים (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ב-2012

1.
תיקון סעיף 3

בחוק זכויות לאנשים עם מוגבלות המועסקים כמשתקמים (הוראת שעה), התשס"ז-2007 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 3(ו), במקום "בתום שנה, בתום שנתיים ובתום ארבע שנים" יבוא "בתום שנה בתום שלוש שנים".

2.
תיקון סעיף 19

בסעיף 19 לחוק העיקרי, במקום "חמש שנים" יבוא "שבע שנים".

3.
תיקון התוספת השנייה

בתוספת השנייה לחוק העיקרי, בפרט 2, במקום "בשיעור של 75 אחוזים מגמול התעסוקה" יבוא "שווה לגמול התעסוקה".

בסדר.

אתה מצביע?

כן. אנחנו מצביעים.

הצבעה
בעד אישור הצעת החוק – פה אחד

הצעת החוק אושרה

הצעת החוק התקבלה. תודה רבה לכולם.

<הישיבה ננעלה בשעה 13:00.>