PAGE
29
ועדת החינוך, התרבות והספורט
23/07/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 678>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, ד' באב התשע"ב (23 ביולי 2012), שעה 10:00

<יוזמה חינוכית - בי"ס "אמי"ת עציון" בקרית מלאכי>

חברי הוועדה: >
עינת וילף – היו"ר

>
זאב אלדר - מפקח כולל ממ"ד מחוז דרום, משרד החינוך

זהבה הראל - מפקחת מינהל חברה ונוער מחוז דרום, משרד החינוך

דוד מנצור - יו"ר סניף המורים אשקלון, הסתדרות המורים

בתיה אריאלי - ראש תחום פיתוח יסודיים, רשתות חינוך

תמיר שרים - מנהל בית החינוך אמי"ת עציון, קריית מלאכי

מיכל גרינבלט - יועצת חינוכית, אמי"ת עציון, קריית מלאכי

נאוית קמרי - מורה, אמי"ת עציון, קריית מלאכי

שמעון סמי חזן - מנכל הגרעין התורני

ערן אסקרי - מורה, רחובות וראשון לציון

יהודית גידלי

שרון רפאלי
<יוזמה חינוכית - בי"ס "אמי"ת עציון" בקרית מלאכי>

בוקר טוב. אני פותחת ישיבה של ועדת החינוך, התרבות והספורט. הישיבה היום היא תחת הכותרת של יוזמה חינוכית – בית הספר "אמי"ת עציון" בקריית מלאכי. בשבועות האחרונים אנחנו מקיימים בוועדה סוג של פרויקט דגל, שאחת לשבוע מגיעה לוועדה בדרך כלל מורָה או מנהלת שמציגה מה נעשה אצלה בבית הספר בתחומים שונים כשהמטרה העיקרית היא לתת ביטוי מוחשי לרעיון המנחה שלי כיושב ראש ועדה שמערכת חינוך טובה, מערכת חינוך מצטיינת היא מערכת חינוך ששואלת את המורים מה לעשות, ולא אומרת להם מה לעשות. לכן יש חשיבות מיוחדת שקובעי מדיניות, חברי כנסת, אנשי משרד החינוך באופן מסודר יקשיבו למורים, ישמעו את עמדותיהם, ובעיקר את הרעיונות שיש להם.

איפה אפשר להציג את זה?

פה בוועדה, אחת לשבוע אנחנו מציגים.

- - -

לשלוח לי מכתב מסודר, להציג את הסיפור, והחל מהמושב הבא אני מאוד אשמח. המושב הזה הסתיים.

אנחנו קראנו על הסיפור שלכם בעיתון ועל הנושא של הארכת שנת הלימודים; וכאן אני אתן לכם קצת יותר רקע: לפני שנה, בעת "מחאת העגלות", הופיעו הרבה מאוד אימהות בכנסת, ומעבר להרבה דברים של מחירי הטיטולים ומחירי האוכל ומעונות וצהרונים, אחד הנושאים שעלה בצורה משמעותית הוא הפער הגדול שבין ימי החופשה הניתנים להורים בישראל – או למבוגרים – לבין ימי חופשה שיש בבתי הספר. הפער הזה שווה הרבה מאוד כסף, הוא פער שאחראי על פערים כי על הפער הזה צריך לגשר באמצעות קייטנות שעולות כסף, חופשים ודברים כאלה.

ביקשתי ממרכז המחקר והמידע של הכנסת להכין מחקר על מצבה של מדינת ישראל לעומת מדינות אחרות. הסתבר שהתחושה במחאתן של האימהות גובתה גם בנתונים שנבדקו בכל המדינות המפותחות. הפער בישראל בין ימי החופשה למבוגרים לבין ימי החופשה לילדים הוא 66 ימים בשנה, וזה אחד המספרים הגבוהים ביותר. זאת אומרת לבד מאתנו הייתה רק ליטא. רק בה היו 71 ימי פער. זה הרבה כסף, וזה שווה הרבה כסף להורים, וזה דבר שמגביר את הפערים.

לכן ברור שכדי להתמודד עם זה צריך לעשות את זה משני כיוונים – צריך גם להסתכל על מערכת החינוך וגם צריך להסתכל על ימי החופשה בכל מגזר העבודה – הציבורי והפרטי. אמנם שנת הלימודים הקרובה מתחילה ב-27 באוגוסט, אבל הימים האלה מוחזרים בהמשך השנה. כלומר הפער לא נסגר. זה לא שהוסיפו ימי לימודים.
תמיד כשמדברים על הנושא מדברים על הסכמים קיבוציים, ושעד שלא משנים את כל מבנה העבודה של המורים בישראל לא ניתן להתמודד עם זה. אבל ברגע שקראתי שאתם עשיתם את זה, אמרתי, בוא נלמד; בואו נראה מה אפשר ללמוד מהניסיון שלכם ביחס למערכת בכלל, ואולי מתוך הניסיון שלכם אפשר יהיה להעביר המלצות והצעות למערכת בכללה.
אז קודם כול, אם תוכלו להציג את עצמכם, ומי מציג את המצגת. בבקשה.

נוית קמארי תעזור לי בתחום הטכני. היא בעצם רכזת התחום הבלתי פורמלי של בית הספר.

סליחה, אתה יכול להציג את עצמך?

אני תמיר, מנהל בית הספר.

אני מפקח במשרד החינוך, מייצג את המשרד.

אני מהסתדרות המורים

אני מפקחת מנהל, חברה ונוער, שתחת האחריות שלה כל הפעילות הבלתי פורמלית וכל ימי הפגרה.

אני יועצת בית הספר.

אני נציגת רשת אמי"ת

תודה רבה. מי יציג את המצגת? בבקשה.

המילים "הארכת שנת הלימודים", מבחינה פורמלית צריך לזכור שזה מבנה של קייטנה ששייכת למנהל חברה ונוער. השינוי אצלנו הוא שהילדים לומדים ממש. לכן השתמשנו במינוח "הארכת שנת לימודים", זה קמפוס של בית ספר, זה מורים של בית ספר, זה צוות שהתלמידים מכירים אותו. בפועל צריך לזכור שיש פער בין הארכת שנת לימודים לבין זה שפורמלית זה מונח במנהל חברה ונוער כקייטנה.

אז רק שאני אבין טכנית – התקציב שמממן את הימים האלה הוא - -

הוא לא קשור לשכר לימוד של משרד החינוך או שעות הוראה רגילות; הוא מבוסס על ספונסרים שתומכים ברעיון, כמו רשת אמי"ת, קרן "עתיד חירות", הורים שמשלמים לפי ועדת הנחות ותרומות שאנחנו צריכים כדי לצמצם את הפערים.

כלומר למנהל חברה ונוער יש תקציב או מימון לדברים כאלה? לא.

לא.

כלומר המימון הוא הורים, תרומות, גורמים חיצוניים.

וזהו בעצם.

זאת הייתה חובה?

לא.

מי שרצה.

במצגת אנחנו נדבר על זה. זה מי שרצה מהתלמידים, מי שרצה מהצוות. זה מבוסס רק על רצון וזה לא פוגע בזכויות של אף אחד מהאנשים שקשורים למערכת עצמה.

בית החינוך עצמו הוא עם 12 כיתות; מספר המורים של משרד החינוך המועסקים על-ידי המשרד הוא 28; פילוח אוכלוסיית התלמידים הוא נתון מעניין. זה בית ספר אולי עם 37% ילדי קהילת אתיופיה. פה כתוב 36%, אבל בפועל הוא מוביל בקליטת עלייה בכל האזור. זאת בעצם קבוצת התלמידים הגדולה ביותר. יש ילדי יישובי הסביבה, ילדי הגרעין התורני שזה גרעין משימתי – נמצא פה שמעון חזן, מנכ"ל הגרעין התורני. הם מהווים 20%, אבל הם קטליזציה להרבה מאוד התנהלויות מאוד איכותיות שזה גם היוזמה שלהם לפני שנים. אני אסקור את זה בהרחבה בהמשך.

זה בית ספר יסודי?

יסודי – א' עד ו'.

כמה תלמידים יש?

260 תלמידים.

תודה.

22% הם ילדי ותיקי הקריה שהם לא כל הקטגוריות האחרות שהזכרנו.

האם אתם נחשבים במסגרת ממלכתי-דתי?

אנחנו נחשבים במסגרת ממלכתי-דתי. בית החינוך בכותרת פה הוא "ללא הפסקה". אנחנו יודעים שאי אפשר ללא הפסקה, אנחנו חייבים כולנו גם קצת לנוח, אבל זה כמונח. בשקופית הזאת רציתי להניח הנחות יסוד בבניית המסגרת.

יש קונפליקט מובנה בין מה שטוב לנו לבין מה שנוח לנו. הקונפליקט הזה מוכר לנו עוד מראשית העולם. אפילו אפשר לקחת את הדמות עצמה שקוראים לה נוח שהצילה את היקום, והצליחה להביא להמשך קיום העולם ובעלי החיים. אבל כשהיא יצאה מהתיבה היא בכתה. בורא עולם פונה ואומר לה: עכשיו אתה בוכה? – כך מובא ב"זוהר" – היית צריך לבכות קודם. בנית תיבה במשך 120 שנה. ב-120 שנה יכולת לעשות הרבה דברים אחרים, כמו למשל לעסוק בחינוך. אבל נוח כשמו כן הוא – לפי הביקורת שיש דורשים אותו לגנאי – "איש צדיק תמים היה בדורותיו". בדורותיו היה נחשב יותר מכולם, אבל אמתית הוא יכול היה לעשות הרבה יותר, הפוטנציאל הטמון בו היה הרבה יותר גדול. כך הביקורת של מי שדורשים אותו לגנאי, ואומרים, יכולת לעשות דברים הרבה יותר טובים. עד כדי כך שהזוהר הקדוש קורא לו במונח שאם הוא לא היה כותב אני לא הייתי יכול להגיד – "רעיה שטיא" – מנהיג שוטה. יכולת לקחת את כתר המנהיגות ולעשות הרבה יותר, לחולל פלאים ב-120 השנה של הבנייה.

למה אני נזכר בזה עכשיו? כי כשמו כן הוא – נוח. אחריו בא אברהם אבינו שמתרוצץ ממקום למקום, מוכן לוותר על דברים, "לך לך מארצך", מסתובב סביב אנשים, עושה קבוצות, משפיע. במסרים שמחלחלים הוא בעצם בוחר באנטיתזה של הנוחות, שהיא קרבה אל הטוב. אז ברור לנו שהייתה מדרגת טוב בנוח – אף אחד לא חולק על ההצלה שלו לקיום – אבל הבחירה בנוחות, לפעמים – כולנו יכולים להודות, שיותר נוח להישאר עוד שעה לישון במיטה, אבל זה לא בהכרח טוב. בקונפליקט הזה שבין הטוב לנוח, אני רוצה להציג איזושהי פלטפורמה אולי קצת פחות נוחה, קצת יותר מאתגרת. אבל בסוף היא גם מפרגנת מכל הכיוונים – ילדים, צוות, הורים. ועכשיו גם מכם שהייתה הפתעה בשבילי לקבל את הטלפון להגיע לכאן. יישר כוח ותודה על ההזדמנות.
הילדים זקוקים למסגרת לטובתם ולביטחונם. לא יעזור לנו כלום, אנחנו יודעים שגם ילד שנהנה מהחופשה בשלב מסוים מתחיל "לטפס על הקירות". אנחנו רוצים ליצור מצב שילדים נמצאים במסלול ובמצב שמאפשר עוגנים שדואגים לביטחונם הפיזי וגם הנפשי.

בית צריך יציבות. הורים עובדים צריכים לשמור על מקום עבודתם. יש אימהות, עקרות בית, שאומרות לי, אני נגד קייטנות, אני רוצה שהילדים יהיו בבית. זה משהו שצריך להבין שיש כאלה שמאוד זקוקים לו וכאלה שממש לא מעוניינים בו.

ילדים ומורים חייבים אפשרות לאוורור. פה צריך להודות למי ששומר על הזכויות שלנו, דוד מנצור. צריך לדעת שיש אנשים שגם חודשיים לא מספיקים להם. רמת השחיקה שלהם, הגיל שהם הגיעו אליו וכולי. יש אנשים ומורים שבאו והודו לי – אני מודה לך על ההזדמנות כי יותר מחודש אני לא צריך ולא טוב לי.

בעצם בבסיס שמהווה את כל היכולת למסגרת החינוכית בקיץ זה שכל שינוי מהותי במערכת מחייב לגייס את הצוות, ההורים והתלמידים, מתוך רצון טוב. אי אפשר לפגוע בזכויות של אף אחד.

ההיסטוריה של התהליך הייתה על-ידי גורם חיצוני בבית ספר. הוא מתרחש שנתיים בתוך בית ספר, אבל קדם לו ארגון קהילתי של עמותה שבסך הכול מספר הילדים שלומדים בבית הספר הוא בקושי 20%. אבל זה גרעין משמעותי שנתן לנו את המרץ ואת הפוש כדי להגיע לשם עם כלל ההורים שתמכו בדבר.
בשנה שעברה במסגרת בית הספר הצלחנו להגיע רק למחצית מהתלמידים, 53% - -

אז רק רגע על זה. הגרעין התורני הקים קייטנה כמה שנים קודם. בית הספר העניק לו פיזית את מבנה בית הספר כדי לקיים את הקייטנה שם- -

רק בשלוש השנים האחרונות.

כלומר בהתחלה זאת הייתה קטנה בחוץ. האם הם שילמו לבית הספר שכר דירה בשלוש השנים האלה?

אנחנו ראינו בזה ערך ונרתמנו לפני שלוש שנים. זה עדיין היה הגרעין התורני, אבל בקמפוס של בית הספר. ובשנה שעברה לקחנו את המושכות והחלטנו להכין מערכת פדגוגית שלמה של תכנית לימודים מפורטת לפי יום ושעה.

אבל רק לפני כן – בשלוש השנים האלה שמקיימים את הקייטנה בתוך בית הספר, מי מממן את הקייטנה, הורים?

הגרעין התורני שיש לו עמותה מסודרת טיפל בכל הדברים האלה, ואנחנו רק נתנו קמפוס.

הוא גייס כסף. והקמפוס שנתתם לצורך העניין זה הזכות שלכם לתת את הקמפוס או הרשת או העירייה?

עם העירייה. העירייה בבעלות המקום בתיאום עם העירייה, בפיקוח מלא של מנהל חברה ונוער על המתקנים עצמם, כל מה שקשור לתקינות של המקום, ואז יש הרישיונות.

אבל זאת הייתה בעצם נתינה של בית הספר ושל העירייה. העמותה מביאה את מה שמביאה, ובמשך שלוש שנים הקייטנה הזאת מתקיימת בתוך בית הספר, אבל היא קייטנה, לצורך העניין.

כן, קייטנה פורמלית.


אנחנו שמחים שהשנה 83% תלמידים הביעו אמון גדול ברצון להיות בתוך המסגרת. אני לא הבאתי לכם, אבל אתמול אחד התלמידים שלח לי שיר שהוא גם כתב וגם הלחין, על עצם העובדה שהוא רואה ילדים מסתובבים בחוץ, ואומר – ואנחנו הולכים ללמוד. והוא אומר את זה בשמחה – איזה כיף שאנחנו משהו אחר. זה ילד בהחלט איכותי והוא מבין ומכיר בטובה של הזכות שניתנה לו לא להסתובב ברחוב כמו חברים אחרים שהוא רואה.

כמה הורים משלמים היום?

המחיר המרבי שבקושי 20% משלמים אותו הוא 590 שקלים.

לכל החודש.

לכל החודש כולו.

זה המחיר המרבי - -

רוב ההורים נמצאים בוועדת ההנחות בסביבות 450 שקלים לכל ארבעת השבועות. יש מספר הורים, עשר מלגות שנתנו להורים שמשלמים רק 100 שקלים, ועוד ילדה אחת שלא שילמה כלום; כאב לי הלב, אין עם מי לדבר שם, אז צירפתי אותה.

שניים.

זה בעזרתה של היועצת שהיא ראש תחום טיפוח שלנו. היא דואגת לאתר את הדברים שצריכים, ואנחנו קופצים על העגלה.

אבל הרוב 450 שקלים לכל החודש.

כן.

בסדר, יפה.

תכנית הלימודים מפורטת סביב רעיון ערכי או אידיאולוגי שמלווה את כל התקופה. אנחנו לוקחים את זה כתקופה מיוחדת – אם זה "ואהבת לרעך כמוך", אם זה לעשות מצוות שבין אדם לחברו. לפני שנתיים הייתה "קייטנת המקדש" – למדנו על ירושלים. כל פעם לוקחים איזשהו רעיון, וסביב זה כל ארבעת השבועות מקבלים ביטוי שיורד גם לפרטים ברזולוציות הגבוהות גם של חומרי למידה וגם של חומרי יצירה וגם של סיורים סביב הרעיון הזה. אלה ארבעה שבועות שמצד אחד לומדים. אבל פה לא לומדים את מסלול הלימודים הרגיל והסדיר של משרד החינוך כדי לא למנוע מילדים שנעדרים מהמקום בעצם להפסיד חומר לימודי.

במעבר בין הקייטנה שהייתה בתוך כותלי בית הספר להחלטה שאתם לוקחים את זה – תאר לי מה היה התהליך, כלומר האם אתה על דעת עצמך ישבת עם צוות המורים, ואמרתם, קורה משהו יפה בתוך בית הספר? כלומר מה היה התהליך שבו אמרתם, אנחנו לוקחים את זה אלינו?

למען האמת זה הוקם בצורה מאוד וולונטרית קודם, ויש יתרון יפה וטהור לרוח ההתנדבות. אבל צריך לומר שברמה המקצועית כשאתה לוקח אנשי צוות ומטיל עליהם משימות זה יורד לטבלאות של משבצות מסודרות שעומדות בקריטריונים, שיש איזשהו רעיון שמארגן את כל הדברים. הבנו שאם יש לנו חודש של לימודים כפלטפורמה של ילדים וצוות, אז צריך לעשות אתו הרבה מעבר למה שנעשה עד עכשיו.

אבל עדיין אני מנסה להבין מתי הרגע של היוזמה? אתם מחליטים ללכת עוד כמה צעדים מעבר לכך שיש קייטנה בתוך כותלי בית הספר. האם מורים בצוות אמרו, בוא ניקח את זה אלינו, האם אתה אמרת? איפה היה שלב היוזמה?
צריך להודות למישהו שהוא מנחה פדגוגי של תחום דעת מסוים בבית הספר, שאמר שבקייטנה אפשר לעשות כך וכך. אבל זה היה קטליזטור, כי משם נפתח פתח שפתאום הבנו שמי שקיבל על עצמו את ניהול הקייטנה ומי שקיבל על עצמו את המדריך הראשי – כל אחד הוליך עוד ועוד, ואז נוצרה פתאום מערכת שלמה וענפה של שלל רעיונות. זאת אומרת הקטליזציה הזאת למנחה מסוים שהחליט שצריך לנצל את הזמן הזה. זה לא סתם שהתכנסנו כאן היום ויצקנו תכנים. משם ואילך זה פרץ לכל מיני כיוונים וגם איזונים כי ילדים לא לומדים הרבה שעות כל יום.

בשלוש השנים שזה היה בתוך כותלי בית הספר כמה מצוות בית הספר היה בקייטנה?

צוות מינימלי שהיום מונה ארבעה מלמדים, קרי בנים שהם מחנכים ועוד איש מנהלה. אנחנו שישה אנשים צוות שבחרו בזה, ולהערכתי, בשנה הבאה יהיו עוד חבר'ה שירצו לקחת חלק – ובנות שירות.

אבל בקייטנה, לפני שזה היה בבית הספר, האם זה היה צוות של מורים?

לפני שלוש שנים זה היה בעיקר בנות שירות מתנדבות, ולאט-לאט יותר אנשי צוות נכנסים למעגל של הרצון לקחת חלק בדבר הזה.

אוקיי. תודה.

אני מברך על היוזמה, ואני רק רוצה לשאול כמה שאלות. להערת הפתיחה שלך בנושא קביעת המדיניות בשטח, ברוב המקרים המדיניות יורדת מלמעלה. אפשר לבחון את זה בנושא של "אופק חדש", כמה מעמסה, וכמובן, זה גם נופל בנושא של "עוז לתמורה".

רציתי לשאול מיהם התלמידים שלא מגיעים. שנית, איזה פעולות אתם בכל זאת מקיימים בתקופה הזאת שהיא לא לימודים, שהיא טובה לכל השנה, ואתם בתקופה של החודש הזה מנסים להשלים את מה שלא ניתן לקיים במהלך השנה בגלל תקציב או בגלל עומס לימודים או משהו אחר; האם לרשות המקומית יש הזמן לבצע את פעולות השיפוץ והתחזוקה בבית הספר? הרי במשך השנה אין להם זמן, ואין להם כסף. ודבר נוסף – האם המורים לוקחים בחשבון ששכרם בתקופה הזאת צריך להיות אחר, גבוה יותר מאשר בדרך המקובלת, מי משלם להם את השכר, והאם הוא על בסיס של שכר עובדי הוראה עם תוספת קיץ ולקחת בחשבון שיש כל המרכיבים הנוספים של זכויות עובדים?

פשוט קצת לקחת לדיון לא למקום הנכון. אני שואלת שאלות על המצגת תוך כדי. בהמשך הוא יענה לכל השאלות.

בבקשה, תמשיך.

המטלות הלימודיות ניתנות במסגרת שעות הפעילות באופן חווייתי. אין שיעורי בית ומבחנים בתקופת לימוד הרשות. זה חשוב לנו כדי לבסס את הרצון הטוב של כולם ולדעת שלומדים, אבל לומדים אחרת.

הקייטנה מתקיימת במהלך ארבעת השבועות הראשונים לחופשה בין השעות

13:00-8:00. סדר היום נפתח באופן טבעי בתפילה כנהוג בחמ"ד - -

אגב, מתי ההרשמה? בבית הספר אומרים לכל הילדים שיש האופציה הזאת?

בבית הספר אנחנו אומרים שיש האופציה הזאת. השנה קרה דבר מעניין: לא שיווקנו את זה, והגיעו גם ילדים מבתי ספר מסביבנו.

וזה פתוח לילדים מבתי ספר אחרים.

זה פתוח לכל ילד במדינת ישראל.

אנחנו מבחינתנו מעמידים את השירות הזה לכל מי שמעוניין.

אז כשאתה אומר ש-83%, זה מתלמידי בתי הספר, ונוסף להם היו תלמידים נוספים.

יש לא הרבה, אבל יש מספר ילדים – כ-15-10 ילדים שהגיעו מבתי ספר אחרים.

בממוצע בכל יום לומדים כשעתיים וחצי של התקדמות לימודית כזאת או אחרת מתוך חמש שעות שהם שוהים אצלנו; בהמשך היום יש שילוב בין תחומי דעת מגוונים, כגון רובוטיקה וטכנולוגיה שזה בעידוד משרד המדע עם ערכה לשבוע ימים שהגיעה אלינו; חוגי העשרה באמנות, מחול, קרב מגע. כמובן, שילוב של בריכת שחיה, דברים הפוגתיים – משחקים כמו "חפש את המטמון", טיול, לונה פארק. זאת אומרת אנחנו יוצרים איזונים בתפזורת באותם ארבעה שבועות כדי שהילדים יחושו שהמקום מעודד ילדים להגיע.

מה זה "התקדמות לימודית"?

התקדמות לימודית מבחינתנו זאת תפיסת אותו רעיון מרכזי שסביבו אנחנו מחליטים לקחת את החומר הנלמד.

תן לי דוגמה.

למשל אנחנו לוקחים מצוות של "בין אדם לחברו", אז אנחנו עכשיו דנים בכל הנושא הזה. זה יכול להיות יושר. כי יושר בניגוד לתפיסות אוניברסליות, כמו למשל אקולוגיה ושמירת הטבע שגם לזה יש היבטים של שמירה על העולם, אתה בעצם מתחיל לראות מי מולך, מה המשמעות של פעולות שאתה פועל: צדק, יושר, התמודדות עם זה. אנחנו גם לומדים את הדברים, גם בונים סביב זה יצירות - -

זה שעתיים וחצי בכיתה - -

שמורכבות גם מלמידה; גם מלמידה קבועה של ספר שהוא לא בתכנית הלימודים או חזרה על ספר שנלמד כבר בעבר. למשל כיתה שכבר למדה את ספר יהושע-שופטים, אז הם צריכים לחזור על הספרים. יש חבורה שמתחילה כל יום אחרי התפילה בשיעור תורה או בטעמי המקרא. יש דברים שהם למדו, והם חוזרים על זה.

צריך להזכיר בהערת אגב שבית הספר הוא מאוד מוסיקלי. מכיתה ג' ומעלה לכל ילד יש כלי נגינה. זה בית ספר שבמובן מסוים הוא ציורי ומנסה להעניק את העולם המשלים מבחינתנו לכל הערכים שאנחנו מאמינים בהם.


אמרנו שאלה לימודי רשות וצריך לשמור על הזכויות גם של הצוות וגם של התלמידים. להערות הקונקרטיות של מר מנצור אני אשתדל להתייחס בהמשך, אבל עכשיו רק נאמר שרק תלמידים שמעוניינים להשתתף ורוצים לקחת בזה חלק, מגיעים לבית החינוך בזמן החופשה. הצוות שמגיע מקבל משכורת 13; דירוג המשכורת ידועה לו מראש, הוא יכול להגיע ולא להגיע - -

יש לי עוד שאלה לגבי תכנית הלימודים. אתה דיברת על המבנה של שעתיים - -

מי אתה, בבקשה?

אני מורה ברחובות ובראשון לציון למדעים למחוננים ומצטיינים.


מה שאותי מסקרן זה עד כמה סוג הלמידה הזה שונה ממה שאתם עושים במהלך השנה.

זאת שאלה יפה. צריך להתייחס אליה יותר בהרחבה, ואפילו ללמוד אותה. כי מראש אתה יוצא בהנחת יסוד שמי שנמצא פה רוצה להיות פה. שים לב להערה האחרונה שכתבתי במצגת בשקופית הזאת שבעצם כמה מנהלים זוכים לראות בית ספר שמלא בתלמידים שרוצים להגיע אליו? אני לא יודע כמה מנהלים יכולים לענות על זה. תבין שאתה רואה קמפוס מלא, 83% ועוד ילדים מבתי ספר אחרים, וכולם רוצים להיות פה. מטבע הדברים יש צד שווה בכולם שהם אתך יותר מילדים שקמו בבוקר, והם חייבים ללכת לבית הספר. ברור שבמובן מסוים יש ריכוז יותר איכותי, שאתה יכול יותר לנוע אתו. אבל מצד שני, צריך להגיד שאתה לא רוצה ללחוץ על דוושת הגז יותר מדיי, ויגידו, זאת חופשה? זאת לא חופשה. אז יש פה איזונים מסוימים שכל איש חינוך, כל פדגוג בכיתה מקבל את הבחירה שלו איך להגיע לעומקים מסוימים, איך להגיע להספקים מסוימים, ומצד שני לשמור כל הזמן גם על היבט חווייתי. אלה איזונים אחרים. המינונים שונים בין שנת לימודים. אנחנו צריכים לבחון אותם בצורה מאוד קונקרטית – מיצ"בים, הישגי למידה. הרזולוציה של שנת לימודים חייבת להיות הרבה יותר מובנית. יכול להיות שצריך לקחת קצת מהעקרונות של החופשה לשנת לימודים וקצת מהיסודיות של שנת הלימודים לחופשה. אלה האיזונים שאנחנו מנסים לבנות עכשיו במסגרת.

מה זו משכורת 13?

מורים מקבלים משכורת בחופשה, אבל בחודש הזה הם מקבלים משכורת של חודש נוסף.

מעבר למשכורת שהם מקבלים הם מקבלים עוד משכורת שמממונת - -

עמותה. שמעון חזן שהוא מנכ"ל העמותה הצטרף אלינו. הוא מוציא את המשכורות מסודרות עם תלוש, עם תיאום מס.

הוא הופך להיות המעסיק.

כן. ואז עושים תיאום מס וכל הפרוצדורה.

צריך להזכיר את היזמים שהזכרנו קודם בהרחבה – גרעין תורני מרכז "נריה". זאת בעצם עמותה שמאפשרת את ההתנהלות הכלכלית.

מי מהשותפים נותן כסף?

רשת "אמי"ת" וקרן "עתיד".

ושאר השותפויות – הגרעין התורני הוא המנהל והמעסיק?

הוא גם כן עוזר לנו כי אם יש כל מיני הוצאות נלוות, למשל של כספי מעסיק שצריכים לשלם בפערים בין ברוטו לנטו – כלומר הגרעין התורני לוקח על עצמו הרבה.

מה תפקידו של משרד החינוך?

בעיקר פיקוח. צריך להגיד שמשרד החינוך מלווה אותנו בצורה מאוד צמודה במהלך כל השנה, ומאפשר לנו להגיע בכלל לפלטפורמה הזאת שיוזמת. אלמלא הליווי הזה, הרעיונות, התמיכה והעידוד – לא היינו מגיעים לזה.

והשירות הלאומי.

וגם מינהל חברה ונוער שמפקח על כל דבר ברמה התקנית – מתקנים, אנשי צוות. בסוף המצגת אולי אתייחס אם אפשר קצת לפשט פרוצדורות בעניין.

מִנהלת השירות הלאומי-אזרחי נותנת לנו את בנות השירות, שזה גם מוריד את הנטל הכלכלי. יש פה צוות יקר שמשקיע מעל ומעבר, אם בכלל אפשר לראות את זה. יש אנשי צוות שלא רוצים ללמד בקייטנה באופן פורמלי, הם זקוקים לחופשה מכל מיני סיבות. אבל הם נותנים מעצמם בהיבטים אחרים.

למשל?

כמו נאוית שיושבת לשמאלי – היא מארגנת את כל הדברים הבלתי פורמליים – היציאות, התמחור של הדברים, הזמנת הספקים. היא בעצם אומרת, אני לעבוד שם לא יכולה, אבל לבי אתכם, ואני נותנת את מה שאני יכולה, מהבית. זה סוג של מיזם שמוחזק על-ידי רצון טוב של הרבה גורמים.
הוספתי פה שותף מרכזי. אני אומר את זה כי באמת כל שנה אני מרגיש שהפער בין היכולת שלי להרים את הקייטנה הזאת לבין המציאות בשטח זה כמה עשרות אלפי שאני כמנהל של מקום שבקושי סגר שנה וצריך לפתוח בשנה הבאה, ולא יודע איך אני עושה את זה, ומרגיש ששולחים לי כל מיני שליחים נאמנים וטלפונים, ותורמים לנו חולצות. ככה באופן שאני לא יודע להגדיר אותו – אני קורא לו, הקדוש-ברוך-הוא – בלי העזרה שלו אני מרגיש ששום דבר לא מצליח להתרומם אצלנו.

צריך להגיד בזהירות – אני קשור ומבין את הפלטפורמה שבה אני עובד, ועובדה שהצלחנו להקים את זה בעזרת השם. אבל אני שואל את עצמי כמה שאלות פורמליות שהייתי שמח: יכול להיות שאין דרך, שזה בנוי על כל מיני חוקים שאין אפשרות להזיז אותם, ויכול להיות שדווקא בכוחה של הוועדה לנסות לייעל קצת מהפרוצדורות האלה. בפועל אנחנו בעצם מקפיאים את סמל המוסד שלנו - -

כלומר סמל בית הספר.

- - ופותחים כאילו בית ספר אחר באותו קמפוס. קייטנה. השאלה היא האם הדבר הזה נצרך או שאפשר בעצם להמשיך המשך רציף תחת פיקוח של כל הקריטריונים.

מבחינתך, מה המשמעות של סמל כזה או סמל אחר?

קודם כול זה מינוי של מנהל אחר. זה דווקא טוב לי לתת למישהו, אבל אלה פרוצדורות שלמות של העברת ניירת. הכול בעצם מתחיל מחדש. אם אני מכניס אנשי צוות נוספים – ותכף יש סעיף שהוא נפקא מינה רצינית לעניין הזה – אני מבין שהם צריכים לעבור את מערך הבדיקה של משרד החינוך. אם מדובר באנשי צוות חדשים למערכת החינוך, והם צריכים לעבור את כל הבדיקה, מאחר שמדובר על דבר שמבוסס על מסגרת הלימודים עם אנשי הצוות ועם התלמידים, אני בעצם שואל את עצמי, למה צריך את כל עבודת הניירת הזו מחדש. מדוע חייבים לבדוק מחדש את כל מתקני בית החינוך – מערכות כיבוי, קירות, תקרות ,חדרי שירותים? הבדיקה הזאת היא מאוד מחמירה. אני מבין שבתי ספר חייבים להיות בתקן, אבל אם הם בתקן להיות בית ספר כל השנה - -

- - -

אבל אני משלם על זה 10,000 שקל.

תגיד תודה שעושים את זה כי מחר או מחרתיים אם בדקו את זה היטב, לפחות יש לך כיסוי.

אבל השאלה היא שאלה אמתית. המטרה היא בסוף לא לעסוק במקרה הספציפי הזה; המטרה היא ללמוד מתוך המקרה הזה לסך הכולל. ברור שמה שמוצג כאן זה חזון שאנחנו רוצים. אנחנו רוצים להגיע למצב שבבתי הספר מתקיימת פעילות שמאפשרת לילדים שרוצים בכך ולהורים שרוצים בכך, להיות בבית הספר עוד חודש לפחות. אם אנחנו רוצים להפוך את זה למשהו מערכתי אז המטרה היא לראות איך מקלים ולא איך מקשים.

העניין הזה של הבדיקה – יש לזה יתרון עצום; שלא יקרה כמו שקרה בירושלים ומה שקרה בבאר שבע עם כל הקירות והתקרות וכיוצא בזה.

אף אחד לא אומר למה לא לבדוק.

אבל עניין הבטיחות נכון גם יומיים קודם לכן שזה נקרא "קייטנה".

תבדוק - - -

לא אמרתי שלא יהיה.

אף אחד לא אומר למה לא לבדוק. נשאלת שאלה אמתית, למה בניין שיומיים קודם לכן נחשב תקין ללימודים – יום אחרי כן, לא. צריך לבדוק האם אפשר לאחד את הבדיקות אחת לשנה, וזה בתוקף ל-12 חודשים.

לאו דווקא לנקודה הזאת, שתהיה בדיקה שוטפת - -

זה מה שאנחנו אומרים – להגדיר בדיקה, והיא לא מפרידה בין השאלה האם זה לקייטנה או האם זה ללימודים, אלא זה מתבצע אחת ל-12 חודשים. כשבודקים מעלית, לא שואלים מי נוסע במעלית.

אין שום בעיה בעניין הזה. אם בכל מקרה במוסד חינוכי יש בדיקה של מהנדס העיר אחת לשנה הוא יכול להשתמש במסמך הזה.

זה מה שאנחנו בודקים.

יש קריטריונים לפתיחת קייטנה שמחמירים עשרות מונים.

שראש המועצה ישלח את הבדיקה סמוך לפתיחת הקייטנה.

אני מודיע לך שעד פתיחת הקייטנה לא הצלחנו לצמצם את הפרוצדורה הזאת למקום קצת יותר ידידותי וקל. יש מנהלים שאמרו לי שבגלל הדבר הזה הם לא פתחו קייטנה. זה לרוץ, לדאוג לכיבוי אש, אישור ממנו ואישור ממנו.

זאת נקודה מאוד חשובה – שהאישור יינתן ל- - -

יש דבר שנקרא נוהל בקשת פטור – רישוי עסקים לקייטנה, שנוהגים בו החברה להגנת הטבע וכדומה בדיוק מאותו טיעון. מקום שבו יש פעילות כל השנה אפשר לקיים בו פעילות גם בקיץ. יכול להיות שאתם יכולים להשתמש במסלול הזה.

נשמח מאוד.

זה תלוי בכם.

אני אשמח ללמוד את הדבר הזה.

מצוין.

הקייטנה הזאת, אגב, אכן נכללת בקבוצה הזאת, והוא לא היה צריך להוציא רישוי עסקים. גם כשקייטנה היא קייטנה שלא צריכה רישוי עסקים יש כמה ניירות שהוא מחויב בהם. הקייטנה הזאת לא הייתה צריכה רישוי עסקים.

אבל היא כן הייתה צריכה - -

היא כן הייתה צריכה בטיחות וביטחון שאלה שני דברים שהם חובה לפתיחת כל מסגרת קיץ.

אז אם אנחנו מסתכלים על זה לאורך זמן השאלה היא, האם לא נכון להחליט שיש בדיקת בטיחות וביטחון בבתי ספר אחת לשנה, ומרגע שהיא נעשית – אם השירותים הם בסדר, הם בסדר ולא צריך להפריד בין החודש הזה לבין עשרה חודשים אחרים.

ב-10,000 שקל האלה את מכניסה עוד ילדים.

- - -

זאת נקודה חשובה, ואנחנו נעלה אותה הלאה.

הנקודה הזאת היא קצת מביכה. אני מבין את כל הזהירות שיש, ואני אפילו מעריך את זה מצד אחד, אבל לפעמים זה מגיע למקומות שנראים לי לא מידתיים ואולי גם לא סבירים. עקרונית אנחנו צריכים כולנו, כל הגברים, כולל המנהלים, האנשים הקבועים שעובדים, ללכת ולהוציא אישור על מניעת עבריינות. לדעתי, לא מפקח, לא מנהל ולא מורה במשרד החינוך שנכלל במצבת כוח האדם של משרד החינוך הקבוע, שנבדק בתחילת עבודתו, עוקבים אחריו ויודעים מיהו – אם הוא רשאי לנהל בית ספר, עקרונית הוא רשאי לנהל קייטנה. זה חוזר על עצמו לא רק בקייטנת קיץ – אנחנו מוסיפים ארבעה ימים בחנוכה – גם על זה; מוסיפים שבוע בחופשת פסח – גם על זה. זה כל פעם מצעד קצת מביך: הולכים למשטרה לקבל אישורים – כולנו אנשים מכובדים - לדעתי, מצד אחד הזהירות - -

הנקודה שאתה מעלה שמישהו שנמצא בצוות הניהולי של בית הספר – שוב, מי שהיה בסדר עם ילדים יום קודם, צריך לקבל את זה שהוא בסדר עם ילדים יום אחרי זה.

העיקרון של הבניין הוא גם לגבי האנשים.

נכון, רק פה זה הרבה יותר מביך.

בבניין זה לא מביך.

יש פה עניין פרוצדורלי שאני שואל כשאלת תם. מבחינה משפטית אני לא יודע לענות למה הוא קורה כך – אבל בעיקרון חל איסור לנהל את ענייני הגבייה הכספית דרך חשבון בית הספר, וזה באופן כללי מאוד מקשה.

לדעתי, רק הסעיף הזה, סעיף 4, אם לא היה קיים ככה, היו נפתחות עשרות מסגרות קיץ כאלה בהרבה מקומות. כי בעצם מנהל שואל, איפה אני אמצא עמותה כמו שיש לי, שמנהלת הנהלת חשבונות, שדואגת למאזנים, שדואגת למנהל תקין. אבל אם אני כבית ספר להוסיף סעיף בתוך הגבייה התקציבית על קייטנת קיץ ועל הוצאות שהן חלק מבית הספר או בחשבון הרגיל או בחשבון אחר של בית ספר, אבל שבית ספר יכול להתנהל התנהלות כלכלית – זה יפשט את הדברים.

כלומר אתה מעלה רעיון שזה יהיה בחשבון בנק נפרד אבל תחת המסגרת של ניהול חשבון בית הספר.

סוג של תשלומי הורים עם סעיף שמהם אפשר להוציא את ההוצאות של הקייטנה.

כלומר תשלום רשות בתשלומי הורים - -

תהיה בעיה בעניין הזה, כי מה עם אלה שלא הגיעו?

זה לא פשוט.

מה זאת אומרת "שלא הגיעו"?

נשאר תקציב בתוך - -

לא גובים את זה.

אין מעבר מסעיף לסעיף, זה חשבון אחר.

בקיץ נקבעו 10,000 שקלים. השתמשו ב-9,000 שקל. מה עושים עם 1,000 שקל?

מחזירים להורים.

לא מסוגלים לעשות את זה. בית ספר לא מסוגל לעמוד בזה.

למה?

אולי זה הבסיס לאישורים הבטיחותיים של שנה הבאה.

בית ספר לא מסוגל לעמוד בזה.

אני לא בטוח שלא מסוגלים. אני חושב שזה יותר קל, אבל מצד שני אני אומר היום שזכיתי - -

אפשר ביום האחרון להזמין פעילות מאוד יפה אם יש עודף תקציבי.

האם יש אצלכם תל"ן?

יש אצלנו תל"ן.

ואיפה החשבון הזה מנוהל?

גם דרך בית ספר, אבל זה סעיף תל"ן.

בחשבון נפרד בתוך בית הספר?

אנחנו מנהלים את זה בחשבון של בית הספר, בוודאי. אבל פה, אם יגידו לנו שאפשר לנהל את תוכנית הקייטנה יש משמעות שהבעלות היא של בית הספר. יש לזה משמעויות משפטיות שאני לא יודע. אני לא משפטן לדון בהן. אבל כמנהל זה היה פותר לי הרבה.

אל תיכנס לזה ברשותך. תאמין לי, אני מכיר - -

בעלות בית ספר זה רישוי עסקים. זאת בעלות פרטית.

אבל בלי משפטים כמו "אל תיכנס לזה". בואו תסבירו, מה הבעיה.

אני אסביר מה הבעיה: הוזכר כאן העניין של העברה מתקציב לתקציב. יש תקציב שהוקצה בלבד לנושא שנקרא "קייטנה". המוסד מנהל תקציב שוטף של כל השנה. תקציב לא עובר מסעיף לסעיף, נשארים עודפים של כספים, וזה פתח ופרצה לכל מיני אפשרויות להעביר כסף מקופה לקופה ולהלבנה כזאת ואחרת. לכן עדיף שיישאר מה שיש לו, שיפתח קופה נקודתית לעניין הזה, ושימשיך לנהל את בית הספר שלו בדרך השוטפת של כל השנה.

אתה צריך תמיד לזכור: כל דבר יכול לעבור השחתה. אבל השאלה היא האם בשם הדבר הזה אנחנו מונעים 90% טוב ו-10% רע.

הוא הזכיר לפני כן שיש מנהל אחר, יש מערכת אחרת שמצויה שם, ולצורך העניין הזה – פתח או לא פתח להשחתה – לא כדאי להסתבך בעניין.

אני מאוד מצטערת – אמירה "לא להסתבך" זה אומר שלא עושים שום דבר - -

זה לא אמרתי.

אתה מעלה בעיה, אבל אולי אפשר להתמודד אתה.

אם יש פתרון שהעמותה מנהלת - -

אבל בית ספר מחויב; יש רואה חשבון, יש ביקורת - -

אין רואה חשבון לבית ספר.

יש בקרה - - - משרד החינוך.

מחויב בבקרה על הכספים האחרים, נכון? יש לו תשלומי רשות אחרים. יש לו תשלומי רשות אחרים, כי אנחנו מאשרים תשלומי רשות. הוא פותח חשבון לקייטנה, גובה את הכספים האלה – מה הבעיה, שהוא ישתמש בכספים האלה למטרות אחרות?

סתם בעיה, איך הוא מעסיק את האנשים – מה שהעמותה יכולה להשיג, והוא לא יכול להשיג. מי המעסיק שלו.

אני מנהל את הגרעין התורני. לרב תמיר יש פתרון נקודתי – קריית מלאכי זה בסדר גמור, ואנחנו שמחים מהשותפות ומהעשייה. אבל באנו לכאן לוועדת החינוך של הכנסת, ואני מתאר לעצמי שרוצים עכשיו לחשוב רוחבי, ולא נקודתית על קריית מלאכי. בעניין של קריית מלאכי אפשר לחשוב, איך משלמים לי את המשכורת, הבטיחות. אלה רמות יותר קטנות להסתכלות רוחבית. כי ברגע שמסתכלים באופן רוחבי על מהלך של משרד החינוך, ומשרד החינוך יודע שהוא נותן תקציב כבר בתחילת השנה לטובת הפעלת מסגרות כאלה בכל רחבי הארץ, אז הוא גם מאפשר, בעזרת השם, הפעלה של התכנית הזאת וגביית כספים. אם רוצים להלבין אז אפשר להלבין גם מהחשבון עצמו.

- - - הוא גם לא הבין - - - לא שותף.

אני מדבר על "עתידים", בגלל זה באנו לפה. הם רואים במהלך הזה איזשהו רצון - -

מי רואה? בינתיים שומעים את ההצעות.

שומעים, ברוך השם. ההצעה הזאת טובה, ומה שנעשה בעציון זה אולי פלטפורמה שבעזרת השם בקריית מלאכי ייצאו גם דברים טובים כמו שאנחנו מאמינים, וזה יכול להיות איזשהו אור קטן שמתחיל עכשיו לאור גדול בכל רחבי הארץ, ואז גם למשרד תהיה תפיסת עולם אחרת. אם ילדים יתחברו לרעיון להישאר בבית הספר למשך חודש, ויהיה מתן פתרון לילדים האלה גם בקייטנה וגם בלימוד ובהרבה מאוד עשייה, שילדים לא ישוטטו ברחובות, והמדינה תתחבר לדבר הזה כמו שהיא התחברה עכשיו לכל גני הילדים והבנייה שלהם וכולי – יש פה מהלך של משרד, לא מהלך של בית ספר "עציון" או של עמותה שנקראת "מרכז נריה". ואז את כל הדברים שדוד מזכיר, ובצדק, יפתרו; הניהול של החשבון, ההוספה של התקציב וכולי. אם הניהול הוא תקין, הוא תקין, ואם, חס ושלום, רוצים להלבין – אפשר גם להלבין מהחשבון הקיים של התל"ן וכולי.

דוד, אני חייבת להגיד שאני לא מבינה את ההתנגדות שלך לנושא. איפה אתה רואה את הבעיה? אם אומרים שאפשר לגבות מההורים תשלום נוסף לפעילות קיץ – בית ספר גובה את זה ומנהל את זה בחשבון נפרד.

מי יעסיק את האנשים?

זאת שאלה נפרדת.

קודם כול יש עניין של העסקה. אני חי במציאות בשטח, ואני מכיר את הדבר הזה גם בהפעלה כי אני כמנהל בית ספר בעבר הפעלתי דבר כזה. הראיה של כסף שזורם משך תקופה כזאת קצרה זה סכומים לא קטנים, זה סכומי עתק. אם נדבר פה על 590 שקלים זה פתח שלא כדאי לאף אחד להיכנס אליו.

למה כשבית ספר מקיים לצורך העניין תכנית לימודים נוספת – אין פתח?

גם אז מי שמנהל את הדבר הזה זה הורים. יש עמותות נפרדות שמנהלות את זה. זה לא נכנס לקופה של בית הספר.

אני רוצה לומר משהו לא בהיבט הכספי, אלא דווקא בהיבט המהותי. אחד העקרונות של החינוך הבלתי פורמאלי הוא גמישות ובחירה חופשית. אם גובים כספים מתחילת השנה לפעילות קיץ, ההורים באופן אוטומטי מכניסים את הילדים שלהם לקייטנה המסוימת הזאת. יכול להיות שבמקרה הזה זה מאוד מתאים. גם פה זה לא מתאים לכולם, ועובדה שלא כולם באים. כשאתה מסתכל על זה רוחבית אתה רואה שיש הורים שבוחרים לעצמם בקיץ לתת לילדים משהו אחר, ולא את התכנית המסוימת הזאת. ברגע שהוא לא מחויב כלפי בית ספר – וגם אם המחויבות היא מחויבות כספית – יש לו מגוון עצום של רעיונות. רק בקריית מלאכי הקטנה יש עשר קייטנות שלכל אחת יש התכנית שלה.

יש להם עוד חודש לחופשה לכלל התכניות האלה. תשאלי את הרוב המכריע של הורי ישראל, הם רוצים עוד חודש לשים את הילדים בבית הספר ושהילדים יהיו בתכנית שהיא סמי-פורמלית. זאת ההעדפה. אחרי זה עוד חודש אפשר לשלוח אותם ל"שוחר מדע". וגם – לא חייבים. אתה לא הולך ברגע הראשון על מתכונת של חובה.

אולי משהו בגביית כספים מראש עושה את ה"חייבים" הזה, שאת אמרת "לא חייבים". יש כאן עניין לאפשר להורים לבחור. גם לעניין הזה שאת אמרת כרגע - -

אתה גם לא חייב לגבות מראש. אתה יכול להודיע שאתה מאשר את זה, והגבייה מתקיימת רק סמוך למועד שבו זה מתקיים.

יכול להיות. חשוב לי שתשימו גם את שיקול הדעת הזה.

היו לי כל מיני הצעות ומחשבות, אבל בגדול המילה שמאגדת את כל ההצעות זה זירוז וייעול של פרוצדורות והשגת רישיונות לפתיחת המסגרת החינוכית של הקיץ. אני חושב שזה היה מאוד מועיל לנו. אני עדיין מסתובב עם גירעון של 12,000 שקלים, שתגידו לי שהוא קטן, אבל הוא היה 30 אלף שקל, והוא הולך והצטמק. אם משרד החינוך היה מעמיד לפלטפורמה הזאת בראיה ארצית סכום שברמה התקציבית של המשרד הוא, כנראה, מספיק קטן, ולנו הוא מספיק אוויר לנשימה להתחיל להתגלגל לאותן מסגרות קיץ, מלגות עבור ילדים ממשפחות מצוקה, אם מראש אני יודע שאני יכול לקלוט מספר ילדים שלגביהם הנושא של הגביה הוא שולי, וזה רק כדי שהם ירגישו שהם נרשמים למשהו.

מה התקציב של משרד החינוך למסגרות קיץ? איך זה בנוי?

אני לא יודעת להגיד לך מה התקציב של משרד החינוך למסגרות קיץ, אבל התקציבים לפעילות קיץ הם זעומים ביותר, אם בכלל.

התקציבים האלה לא באחריות אצלך?

באחריות אצלי. אני מפקחת של קריית מלאכי לצורך העניין הזה. אבל תקציבי מנהל חברה ונוער לפעילות קיץ הם זעומים.

מה זה "זעומים"?

אין תקציב ייחודי לפעילות קייטנות. יש תקציבים לפעילות נוער שזה התחום שלנו בדרך כלל, של מנהל חברה ונוער. אבל אין תקציב ייחודי לקיץ. כל פעילות הקיץ מפוקחת על ידנו, אבל היא לא מתוקצבת.

עכשיו לשאלותיו של דוד. איזה שאלות לא נענו? אתה רוצה לחזור עליהן?

רק לחלק האחרון: הזכרת שאתה נמצא בגירעון של 12 אלף שקל.

כן.

ואידך זיל גמור.

למה? אני מאמין וזורע. אפילו אם אני צריך להוציא מהכיס, אין לי ברירה.

לא, זהו. בבקשה, הנה, קיבלת תשובה לעניין הזה. מה זאת אומרת, אני מגיע לגירעון? למנהל בית ספר אסור להגיע לגירעון.

זה לא גירעון של בית ספר.

של מי, של הקייטנה?

יש לי תכנית מסוימת להביא "מתנפחים" ביום הזה, ואני עדיין לא יודע איך לממן את זה. יש לי חולצות שאני רוצה להוציא להם ביום האחרון - -

אז אתה לא יכול לדבר על גירעון.

אתה צודק.

היעדר - - - לא בפועל.

אולי טרמינולוגית לא ניסחתי את זה בצורה טובה.

לא בפועל.

כי זה מסוכן. זה דבר שאסור לעשות אותו.

יש לך פחות כסף ממה שאתה רוצה. אתה לא תוציא יותר ממה שיש לך.

- - - התכניות שאני מעוניין לממש. בעזרת השם אני מאמין שאני אצליח לעמוד בסוף במרבית התכנית, אם לא אפילו בקולה. עד היום תמיד יכולנו לצאת בצורה טובה, ולראות את הפנים המחייכים גם של התלמידים וגם של ההורים.

מי התלמידים שלא הגיעו בסופו של דבר?

לא עשיתי פילוח, אבל אני יכול להגיד לך שאלה ילדים מסוימים שיש להם מסגרות רווחה שהעדיפו מראש אפילו לא לבקש הנחה וללכת למסגרות הרווחה שנמצאות תחת מחלקת רווחה או לא מעט הורים החליטו לנסוע עם הילדים לחופשה בחו"ל או בארץ או אצל הסבתא או הדודה. כשאתה מדבר על 83% בפנים, 17% האלה הם קצת לא רלוונטיים לפילוח כי אתה בסוף מתחיל לשאול אחד-אחד. עכשיו, תכניס לשם את כיתה א' שעדיין לא הגיעו לבית ספר ואת כיתות ו' שסיימו, ויש לי רק תלמיד אחד בשכבה - -

מתי הרשות המקומית מתכוונת לבצע את השיפוצים בבית הספר?

היא התחילה לבצע במקומות שבהם אין קייטנה. הרי בית הספר לא נמצא בתפוסה מלאה ובשעות של אחר הצהריים. ומיד כשמסתיימת הקייטנה, קרי ב-ז' באב, בשבועיים לאחר מכן יש שיפוצים אינטנסיביים. הכול מתואם עם הרשות. בחרנו כל בית ספר את תקופת השיפוצים שלנו ידענו מראש שיש לנו מסגרת בפנים, ואנחנו לא רוצים פועלים בתוך תכנית הלימודים.

זה בית הספר היחיד שבו יש קייטנה בקריית מלאכי?

יש לנו בצורות כאלה ואחרות, לאו דווקא באחריות בית הספר באופן ישיר. בית ספר חב"ד בנות בקריית מלאכי, חב"ד בנים, "נצח ישראל" – כלומר בארבעה מתוך חמשת בתי הספר הממלכתיים-דתיים בקריית מלאכי מקיימים סוג כזה או אחר של פעילות – לא בעוצמה הזאת ולא ארבעה שבועות רצופים – אבל מקיימים סוג של פעילות שכולה מתקיימת בתוך בתי הספר עם זיקה לצוות החינוכי ועם אחריות כזאת או אחרת של צוות בית הספר.

מה מאפיין את צוות בית הספר שבחר להיות? רוב בית הספר לא מעורב בקייטנה, נכון?

כמו שאמרתי – מעורב במעגלים; החל מסיוע, נתינת מענה מהבית, ייעוץ.

אבל מתוך 28 מורים - -

בפועל פרונטלית רק שישה אנשי צוות עובדים ממש.

אבל זה לא שישה מורים.

שישה מורים פלוס שש בנות שירות.

אוקיי. מה מאפיין את ששת המורים שמלמדים?

מה שמאפיין אותם זה רוח טובה - -

הם גברים או נשים?

במקרה הזה – ארבעה גברים, שתי נשים ובנות שירות. בעצם לא – זאת אישה אחת שהיא רווקה, אם אתה רוצה להיכנס - -

זה חשוב.

- - ואב הבית שהוא גם בניקיון, באחזקה וכולי.

דוד, אם זה יהיה בכל בית הספר אז גם כל הנשים יוכלו.

זה מה שרציתי להגיד בתור אשת צוות שהיא אמא. אלה שבוחרים מתאפשר להם יותר. אני מניחה שלפחות מהצוות שלנו היו הרבה יותר אנשים שהיו רוצים לו היו להם מסגרות כאלה לילדים שלהם.

שהיו רוצים ללמד לו הייתה מסגרת לילד שלהם.

שרשרת.

בדיוק. ברור שבסוף זה צריך להיות אצל כולם.

בהמשך לעניין המגדרי אני רוצה לקחת את זה עוד צעד ולשאול, האם נעשתה בדיקה מקיפה לגבי עמדות של תלמידים, של מורים, של הורים על התוכנית הזאת? התחושה שלך או בדיקה שלך לשאול הורים-מורים-תלמידים, אני לא מזלזל בזה, ואני שואל אם נעשה משהו מקיף יותר, מחקר כלשהו לגבי העניין הזה כניסיון ללמוד מזה למשהו רחב יותר.

המחקר שהיה בשנתיים האחרונות פורמלית דרך בית ספר עם תכנית לימודים היה אחוז הרישום וכולי. מחקר מעמיק יותר לא נעשה, אבל אנחנו כן דואגים בבית ספר לדפי משוב של אמצע שנה וסוף שנה, ואתה עכשיו מעלה לי רעיון שאפשר גם להכניס את השאלות האלה כבר בתחילת שנה.

בסוף הקייטנה. בתחילת השנה זה מאוחר.

יכול להיות שבאמת בסוף הקייטנה. יכול להיות שנצטרך לעשות משהו קצת יותר מעמיק ומחקרי. אני סבור שיש מקום לזה – ללמוד כדי להבין בזה יותר.

האם יש לכם תחושה איך זה משפיע על תחילת הלימודים מאוחר יותר? או שבעצם זאת השנה הראשונה, אז אתם עוד לא יודעים מה יקרה בתחילת שנת הלימודים.

אני יכול לומר דבר אחד: אני לא ציינתי, אני רק ארבע שנים נמצא שם, ובשנה השלישית אני זוכר את אותה תמונה שבגדול אוכלוסיית בית ספר אחרי חודשיים של חופשה צריכה שיקום.

הרבה מורים יעידו.

בתור יועצת בית ספר אני יכולה להגיד שאני נתקלת גם בסוף השנה וגם בתחילת השנה בילדים שיוצאים עם חרדות עצומות, עם כל מיני פחדים מהחודש, ילדים שמתפרקים התנהגותית ורגשית לפני חופשה כי הם פוחדים – איפה הם יהיו, אבא ואמא עובדים. אנחנו מתעסקים עם הרבה משפחות קשות יום. אבא ואמא עובדים, הם נמצאים לבד. אם הם נמצאים ברחוב זה לא בדיוק בטוח בשבילם, ואם הם נמצאים בבית ימים שלמים זה גם מעורר הרבה כעסים בין האחים – הרבה מריבות והרבה מתחים. גם אני רואה שינוי במצב בתחילת שנה אצל ילדים שהיו תקופה קצרה בבית לעומת ילדים שהיו תקופה מאוד ארוכה בבית, ובמיוחד אצל אותם ילדים שהמסלול הביתי הוא קשה יותר. אני מדברת על ילדים להורים גרושים שההורים רבים שהילד יהיה אצל ההורה האחר, והילדים שומעים את זה. אנחנו מדברים על ילדים שנמצאים במשפחות ללא השגחה. זאת בעיה מאוד גדולה, ואנחנו לא תמיד יודעים מה הם עברו בחופשה. אנחנו רואים את זה אחרי כל החופשים, אבל אחרי החופש הגדול אנחנו מדברים ממש על שיקום של חלק מהילדים.
רק לציין שקיימות מסגרות רווחה לילדים מאוד מסוימים, אבל רובם לא ברוח אותם ערכים שבית הספר מנחיל לאורך כל השנה. הילדים בעצם נמצאים עם עצמם באותן משפחות מצוקה. במקום להיות מפוזרים במקום הטבעי שלהם, במקום היציב שלהם הם נמצאים שם. מדינת ישראל מקדישה לזה כסף, אבל בעצם שמה אותם במקום שבעצם כל ילדי משפחות המצוקה נמצאים יחד ולא מפוזרים בחברה הטבעית שלהם.

ברור שיש קורלציה סטטיסטית בעייתית.

אפשר גם מתקציב שהולך לעניינים האלה לתת גם לילדים שבאמת אין להורים יכולת לעמוד בעול כלכלי, גם לא של 450 שקל.

זאת אומרת ילדים שהולכים היום למסגרות הרווחה, בעוד שהיו יכולים להישאר במסגרות בתוך בית הספר, כך שהתקציבים ילכו איתם לטובת הישארות במסגרות בית ספריות. זאת בעצם ההצעה שלך.

כן. אני חושבת שזה היה יכול להועיל לאותם ילדים.

עוד מישהו מבקש להתייחס או לשאול או להעיר?

אלה נקודות חשובות, ובהמשך למה שאמרתי קודם, אם עושים בדיקה כזאת אולי שווה לפרסם את זה כדי שבתי ספר אחרים יוכלו ללמוד מזה.

אני מבקש להתייחס לנקודה אחת – אני חושב שהגיע אליכם דרך לשכת השר - -

הגיע אלינו?

מה הגיע אלינו?

התייחסות של המשרד. אני שלחתי ללשכת השר.

לשכת השר זה נחמד, אבל - - -

אין קשר אליכם? הדס לוי מלשכת השר.

לא. בשביל זה אתה כאן.

ספר לנו מה היה כתוב שם.

לחלק גדול מהדברים כבר הייתה התייחסות. אני רוצה להתייחס לסעיף 1 שהכותרת שלו היא "חמ"ד של חופש". חמ"ד זה ראשי התיבות של "חינוך ממלכתי-דתי" - -

תגיד לנו כל מה שהיה שם. למה התייחסת? מה כתבת?

התייחסתי בעיקר לכך שהפלטפורמה היא של קייטנה. התייחסתי לנושא של צוות המורים שזה עניין של רשות בלבד, ורק חלק קטן מצוות המורים בוחר - -

את ההתייחסות הזאת העברת מכיוון שמשרד החינוך מבקש להבטיח שהתופעה הזאת לא תתרחב?

לא. מכיוון שמתקיים דיון בוועדה הזאת, ובכל פעם שמתקיים דיון, מבקשים התייחסות שלנו.

אוקיי, אבל זה לא מתוך נקיטת עמדה בנושא הזה.

אני לא מכיר דיון שהתקיים במשרד החינוך. יכול להיות שהתקיים בהיעדרי לקראת הישיבה הזאת.

אבל ככלל, האם יש עמדה בנושא הזה?

נכון להיום, העמדה כמו שאני מכיר אותה, ואני אומר את זה בכל הזהירות המתבקשת כיוון שאני לא נמצא בעמדה שאני מייצג לחלוטין, אבל אני אומר – העמדה של המשרד היא ששנת הלימודים מסתיימת ב-30 ביוני, וכל משהו אחר מתנהל בפלטפורמות של מנהל חברה ונוער שהוא גם חלק ממשרד החינוך, על-פי כל הכללים שכבר נאמרו פה והתייחסו אליהם. ברור שכל הדברים התקציביים שנאמרו פה, יש להם השלכות רוחב עצומות, הן לא שוליות; החל מתשלומי הורים שנדונים בוועדה הזאת בראשותך ועד השלכות תקציביות אם רוצים לתקצב מסגרות כאלה. אלה השלכות אדירות.
התייחסתי לצוות המורים, התייחסתי לתכנים החינוכיים שהם תכנים המשכיים, אבל לא בדיוק תכנים שמי שלא יהיה שם לא יוכל לפתוח את שנת הלימודים הבאה – וזה נושא שהיה מאוד חשוב לנו לוודא את זה. כלומר אם יש ילד שבחר לא להיות הוא יוכל לפתוח את שנת הלימודים הבאה מאותה עמדה יחד עם הילד שהיה באותה קייטנה. התייחסתי גם לנושא של המימון, שהוא מימון וולונטרי ושל רשת אמי"ת, קרן קהילות שמשתתפות בזה.
אני רוצה להתייחס למדיניות של מנהל החינוך הדתי בראשותו של ד"ר אברהם ליפשיץ תחת הכותרת "חמ"ד של חופש". הרעיון הוא ליזום קשר בין מחנכים לבין תלמידים במהלך החופשה, החל מקשר טלפוני; שכל מחנכת שסיימה את חינוך הכיתה הקודמת בשנת הלימודים הקודמת ממשיכה את הקשר דרך טלפונים, מיילים. כלומר כדי שהתלמידים יבינו שבית הספר לא נעלם להם לחודשיים, אלא יש שם מישהו שבאמת אכפת להם ממנו, בעיקר בגלל התופעות שמיכל היועצת תיארה כאן, ובגלל עוד דברים אחרים שהקשר הזה הוא קשר חשוב מאוד; עבור דרך פעילויות של ערבי כיתה כאלה ואחרות, מפגשים פיזיים - -

אני עוצרת אותך כאן. יש לי שאלה בהקשר הזה: האם יש תלמידי כיתות ו' שמובילים פעילות או עושים דברים בהקשר? כלומר האם אתם מנצלים את המסגרת הזו כדי לעשות דברים שבהם הילדים מובילים או פעילים יותר? נגיד, הילדים הבוגרים מול הילדים הצעירים?

יש לנו מסגרת חניכה בתוך הקייטנה עצמה; פעילויות שטח שהם מקימים אוהל, ואלה מדריכים את אלה. זה גם חלק מהפלטפורמה הסדירה של בית הספר. הקמנו פרדס שיש בו כל מיני הדר אז הבוגרים מסבירים לצעירים. בית ספר בנוי בצורה כזאת "בילד אין", שבמעורבות תלמידים אנחנו יוצרים מצב שבית הספר הוא שלהם. אם הוא שלהם הם שותפים, ואם הם שותפים הם לא פוגעים בו. אין לנו גנן לבית הספר – הם מחזיקים את הגינות בנושא של ניקיון, היגיינה וטיפוח. זה סוג מסוים של DNA שהוא צרוב במסגרת עצמה במהלך כל השנה, ובוודאי גם בקייטנה עצמה.

יש שישה מורים ושש בנות שירות לאומי, אבל יש 83% מהתלמידים בסדר יום שהוא סדר יום כמו של בית הספר. היכולת לעבוד עם 1/3-1/2 מצוות המורים, האם זה פשוט מכיוון שהמורים נמצאים מהבוקר עם הילדים? איך אתה עובד עם פחות אנשי צוות ועם מספר דומה של ילדים?

צריך לדעת שיש לנו גם תכניות חוץ בית-ספריות. כלומר מגיעים מדריכים שהם פרילנסרים שמקבלים לפי שעה, לפי יום, לפי פעילות, ואז הצוות הוא רק משגיח ולא ממש מלמד. בפעילויות האחרות אמרתי שאני לא יודע כמה מנהלים ומורים זוכים לראות ילדים שרק רוצים להיות פה. כשילד רוצה להיות פה – ומטבע הדברים אין מצב של שתי דמויות בכיתה – אחת עובדת פרטנית עם ילדים. כלומר מדובר על משהו שכולם מגויסים, כולל התלמידים. אז אנחנו זקוקים לפחות אנשי צוות. גם יום הלימודים יותר קצר, תחומי הדעת יותר ברורים וקונקרטיים. אבל זה עדיין סוג של – אני לא אקרא לזה "נס", אבל זה סוג של התרחשות לא רגילה שרואים בדרך כלל בין כותלי בית ספר.

תודה. בבקשה.

עצם הפעילות הזאת במסגרת המדיניות של "חמ"ד של חופש", ואולי שווה לשמוע את ד"ר - - - בעניין הזה פה. היא קוראת לכל אחד מבתי הספר של החינוך הממלכתי דתי בתדירות ובעוצמות שונות. יש בתי ספר שבאמת מסתפקים בשיחת טלפון של המחנכת אל התלמיד פעם בשבוע, יש בתי ספר שעושים פעילויות של התנדבות בקהילה עם תלמידי בית הספר ביוזמת בית הספר – כל אחד על-פי רצונו ויכולתו של צוות המורים להתגייס לזה באופן וולונטרי לחלוטין. אבל היום אין כמעט בית ספר בחינוך הממלכתי דתי שאין איזשהו סוג של פעילות וקשר בין צוות בית הספר לבין התלמידים במהלך הקיץ.

חשוב לציין שמה שמאפיין את כל הפעילויות האלה גם ב"חמ"ד של חופש" וגם במסגרות האחרות, בבתי הספר ובעיריות, הוא שהן נעשות באפס תקציב. אין תקציב לפעילות קיץ, ואז מנסים בכוחות התנגדותיים, מנסים בתקציבים שהם שארית מפה ושארית משם. אבל בגדול פעילות קיץ היא לא פעילות שלא ממומנת. זה אחד הדברים שאולי חשוב שיישב על שולחן הוועדה הזאת.

שלא יתפרש מתוך דבריי שאני לא מברך על הפעילות הזאת; אבל גם עם "חמ"ד של חופש" יש בעיה. אני שלם עם מה שהיא אמרה, ולדעתי, מה שקורה בקיץ אצל הילדים זה לפעמים איבוד. הם באים חזרה לכיתות ד', ה', ו', ואתה כבר לא יודע מי היו לפני כן, וזה לא משנה באיזה סקטור.

הוזכר כאן עניין התקציבים. לדעתי, הרשויות המקומיות מקציבות תקציבים אבל זה הולך למקומות מסוימים. משרד החינוך אומר, אני סיימתי את יום העבודה שלי ב-30 ביוני, ואני משוחרר מתקצוב או מהפעלה כזאת או אחרת.
החינוך הדתי באיזשהו מקום מטיל על המורה אחריות של מוסר, של ערכים וכיוצא בזה, אבל את המשאבים הוא לא נותן לו. אם באיזשהו מקום חשוב למדינה העניין הזה שהילדים האלה לא יימצאו ברחובות במשך התקופה הזאת אסור להטיל על המורים בלבד את העניין הזה. המדינה צריכה לקחת על עצמה את האחריות בעניין.

הזכרת את הנושא של הסכמים קיבוציים. הסכמים קיבוציים באים כתוצאה ממציאות מסוימת וצרכים מסוימים. אין ספק שהאיגודים המקצועיים ימצאו פתרונות גם לבעיות האלה. אבל צריך לקחת בחשבון שזה בא פר-תקציב ופר-התייחסות.

נכון, אין ספק. כחלק מהמחאה החברתית אין ספק שאחד התחומים העיקריים שבהם הושם הדגש על השינויים היה בחינוך; על גני הילדים ועל הצהרוניים שמשום מה הולכים לא ממש לאלה שצריכים את זה, אבל מילא; אבל לשם הולכים התקציבים. אז ההרחבות הן גם בגיל וגם בשעות. אחת ההרחבות שלא ממש נכנסה לרדאר, זאת ההרחבה של שנת הלימודים באמת. כלומר לא רק להתחיל את שנת הלימודים ב-27 באוגוסט ולהחזיר את ימי החופשה האלה מאוחר יותר, אלא באמת ובתמים לצמצם את הפער במדינת ישראל בין ימי החופשה הניתנים למבוגרים לבין ימי החופשה הניתנים לילדים שבמדינת ישראל הוא גבוה במיוחד. הממוצע במדינות המפותחות אומר שאנחנו צריכים להביא לקיצור של כשלושה שבועות. אם נביא לקיצור של כשלושה שבועות אנחנו נעמוד בסטנדרטים שהם סבירים ברמה בינלאומית. צריך לראות איך מביאים את זה. אולי צריך להביא שבועיים ממשרד החינוך ושבוע מהמשק, וכך להביא לצמצום הזה. אבל זה המספר שצריך לעמוד לנגד עינינו – איך אנחנו מצמצמים שלושה שבועות בפער הזה.

כמו שעושים צהרונים וכמו שעושים חינוך לגילאי 4-3 – אבל לא כמו שעושים את זה, אלא לעשות את זה אחרת – צריך להביא גם להרחבת שנת הלימודים, לפחות בשבועיים. זה אומר שצריך לעלות גם על הרדאר של ההסכמים הקיבוציים, וצריך לעלות גם על הרדאר של התקציב, וצריך ללמוד מהתוכניות האלה לפחות מה אפשר לעשות.
אני יכולה להגיד שבאותן מדינות שבהן הפערים הרבה יותר קטנים כמעט אין קייטנות. בהרבה מקומות בעולם לא יודעים בכלל מה זה קייטנות; ובתי הספר הם אלה שמספקים את המסגרות בתקופות האלה באופן סמי-וולונטרי, אבל בתי הספר מספקים, וזהו – אין קייטנות ברוב המדינות בעולם. זה דבר חריג ונדיר וקיים רק מכיוון שבישראל הפער הוא כל-כך גדול. לכן המטרה היא לשים את זה על סדר היום כדי שיחד עם כל ההרחבות המבורכות האחרות תתחיל לעלות על סדר היום הרחבת שנת הלימודים בצורה כזאת או אחרת כי ברור שהמצב הקיים מכל היבט – חינוכי, כלכלי, פערים בחברה – הוא לא מצב סביר.
בתיה, בבקשה.

אני רק רוצה לעשות לרגע "זום אאוט" ולהגיד שהסיפור שאנחנו דנים עליו עכשיו נופל על בית ספר שבתרבות שלו יש דיבור עם הקהילה והפעלה של הקהילה לאורך כל השנה. אנחנו שותפים שם בתכנית שנקראת שם "משפחה וקהילה". יש בה סדנה בית ספר זה לא רק מקום אליו אתה שולח את הילד שלך ללמוד ולקבל ציונים. לאורך כל השנה יש שם מעשה לאימהות וסדנה לזוגות ובתי מדרש. ואז כשאת באה להורים עם רעיון של קייטנה הם כבר מכירים, בית הספר לא זר להם. בית ספר זה לא רק מקום שאליו אתה שולח את הילד שלך ללמוד ולקבל ציונים, אלא כל התרבות לאורך כל השנה משתפת את ההורים. יש לי פה התכנית: סדנאות לאימהות, סדנאות להורים ובית מדרש. לאורך כל השנה יש שם מעשה חינוכי שמשתף את ההורים, והקייטנה מאוד זורמת עם זה. זה לא משהו שמנותק בזכות הסיפור של משפחה וקהילה שהוא תפיסה חינוכית בשיתוף המשרד, כמובן, יחד עם הרשת, לתפיסה הזאת שהילד הוא שלנו לאורך כל השנה. יש דיבור איתו בחנוכה, בפסח וגם איתכם ההורים לאורך כל השנה. ואני לא מדברת על להזמין אותם לטקס כזה או אחר. אני מדברת על דברים מהותיים שנתיים ששזורים לאורך כל השנה שהם פלטפורמה טובה לדיבור הזה עם ההורים לגבי הקיץ.

תודה רבה. אני מסכמת את הישיבה. אני רוצה, קודם כול, להודות לכם על היוזמה וגם על כך שבאתם להציג את זה אצלנו בצורה שהיא מערכתית. כלומר גם הצגתם את העשייה שלכם, אבל העליתם לסדר היום נושאים, שאנחנו בהחלט נעלה למשרד החינוך כדי לראות איך אפשר להתחיל לפתור בכיוונים שעליהם הצבעת. הצבעת על דברים קונקרטיים וחשובים וחסמים להרחבת הפעילויות האלה. אנחנו בהחלט נפעל כדי לראות איך מסירים את החסמים האלה. מה שהצגת גם לגבי נושא הבטיחות, גם בנוגע לאישורים לצוות ההוראה – אלה דברים, לדעתי, מידיים.

לגבי נושא גביית תשלומי הורים וחשבון – לפחות נבחן את הנושא ונלמד יותר כדי לראות מה אפשר לעשות. אבל אין ספק, שאתם מתווים כיוון נכון. צריך להגיע למצב ש"החופש הגדול" יקוצר באופן דרמטי. הדברים צריכים להתקיים בבתי הספר. אפשר לעשות קייטנות בשבועות הנותרים, אבל המשקל צריך לעבור לבתי הספר ולתוכניות בבתי הספר כי זאת הדרך הנכונה – תכניות וולונטריות, אבל בהחלט תכניות בבתי הספר לפחות בשלב הראשון.

אנחנו נעלה את הדברים האלה, נסכם אותם, נשלח לשר החינוך וגם תראו בנו, בוועדה, אם יש נושאים אחרים שתרצו להעלות במשך השנה, אם יש שאלות – אל תהססו לפנות. תרצו להביא את הילדים לוועדה יום אחד לדיונים – בשמחה. שילמדו גם אזרחות. כל הערכים שהם לומדים – נעשה כמיטב יכולתנו שהם יראו את זה גם כאן.

אני רוצה להודות לכם. נעלה את הדברים האלה בפני משרד החינוך, ויישר כוח על היוזמה. היא בכיוון הנכון. תודה רבה, הישיבה נעולה.

תודה רבה גם לכם על הפרגון ועל הזימון.

תודה. הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:15.>