ישיבת ועדה של הכנסת ה-18 מתאריך 23/07/2012

הוקרה במלאת 11 שנה לפעילות "קרן קובי מנדל"

פרוטוקול

 
PAGE
2
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
23/07/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 257 >
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שני, ד' באב התשע"ב (23 ביולי 2012), שעה 13:00
סדר היום
<הוקרה במלאת 11 שנה לפעילות "קרן קובי מנדל">
נכחו
חברי הוועדה: דני דנון – היו"ר
מוזמנים
יעל גלעד - ממונה מניעת אנטישמיות, משרד ההסברה והתפוצות

חנה ארז - אחראית מנהיגות צעירה, מינהל חברה ונוער, משרד החינוך

סת מנדל - מייסד קרן מנדל

שרי מנדל - מייסדת קרן מנדל

לי בריאן לשר - סגן נשיא קרן מנדל בארה"ב

אברהם גבריאל מנדל - קרן מנדל

דניאל מנדל - קרן מנדל

נתן בוואר - קרן מנדל

סטיבן בורודך - קרן מנדל

דן כהן - קרן מנדל

עקיבא דוברובסקי - קרן מנדל

נעמי דור - קרן מנדל

סמואל פלדשטיין - קרן מנדל

מרים פרידמן - קרן מנדל

יצחק פרוכטר - קרן מנדל

ג'ייקוב פורר - קרן מנדל

חנה פוסמן - קרן מנדל

נועם גנט - קרן מנדל

תמרה הלר - קרן מנדל

ג'וסף הרציג - קרן מנדל

יהושע טוביאס - קרן מנדל

רבקה לאקס - קרן מנדל

לורן פיאנקו - קרן מנדל

דניאל ריחניאן - קרן מנדל

רבקה רופא - קרן מנדל

בלוסום סוייפר - קרן מנדל

ג'ורדן סטארק - קרן מנדל

דניאלה וילנר - קרן מנדל

ג'רמי וילסון - קרן מנדל

דוד קופינסקי - קרן מנדל

דניאל ששון - קרן מנדל

אפרים מנשרי - קרן מנדל

זהבה גילמור - קרן מנדל

חנה בלה גורוב - קרן מנדל
מנהלת הוועדה
דנה גורדון
קצרנית פרלמנטרית
חבר המתרגמים בע"מ
<הוקרה במלאת 11 שנה לפעילות "קרן קובי מנדל">
היו"ר דני דנון
שלום לכולם, אחר הצהריים טובים.
(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי)

אחה"צ טובים. למעשה ננהל את הפגישה הזו באנגלית, למרות שאנחנו בכנסת בירושלים, אבל הסכמנו לעשות את זה באנגלית. אם מישהו רוצה לדבר בעברית, הוא יכול לעשות זאת.
זו ישיבה של הועדה לענייני הגולה, עליה וקליטה. הפגישה היום דנה ב-11 שנים של פעילות של קרן קובי מנדל. וראשית אנחנו רוצים להודות לאנשים לייסדו את הקרן, על כל פעילויותיהם, למען עבודה חינוכית, וגם לבדוק מה אנחנו יכולים עוד לעשות בעתיד, איך אנחנו יכולים להרחיב את הפעילויות, איך אנחנו יכולים לחבר את הפעילויות לגופי הממשלה ומשרדי הממשלה. ולכן החלטנו לקיים אירוע זה כאן בכנסת. ואני רוצה להודות לכולכם, כל המשתתפים, הילדים, המשפחות, המתנדבים, שבאו להשתתף בפגישה חשובה זו.

אני חושב שאנשים רבים בישראל אינם מודעים לעבודה הגדולה שנעשית. ואנחנו צריכים גם לדבר מעט על יחסי ציבור. דרך אגב, אנחנו בשידור, כך שמה שאתם אומרים כאן נמצא בפרוטוקול של הכנסת וגם משודר. אז היזהרו בדבריכם. אבל אני חושב בהחלט שאנחנו צריכים גם לדון בעניין יחסי הציבור בכדי לשלוח מסר וליידע אנשים שידעו מה הפעילות הגדולה שמתבצעת.

אני רוצה לבקש מהרב סת מנדל, נשיא קרן קובי מנדל, לפתוח ולתת לנו סקירה קצרה על פעילויות הקרן.
סת מנדל
(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי)

ראשית אני רוצה להודות ליו"ר המכהן ולהודות לסגן יו"ר ועד המנהלים שלנו בארצות הברית, לי לאשר, ואשתו שריל על שבאו לכאן לפגישה זו ובאמת להיות המתווך, המקשר בינינו לבין מר דנון.
כפי שרבים מכם יודעים, הקרן סיימה היום את תכנית הקיץ; זו הסיבה שנמצאים כאן רק מחצית מהמתנדבים שלנו מאמריקה. המחצית השנייה בדיוק סיימה להיות עם ילדיהם. היו לנו כ-400 ילדים בגילים שבין 8 ל-18. כל אחד מהם בא ל-9 ימים בקיבוץ יחיעם בצפון מדינת ישראל לשילוב של: קודם כל וחשוב מכל, כיף; שנית, קשרים בין אחד לשני; ושלישית, פעילויות טיפוליות. כל הילדים שבאים לקרן קובי מנדל איבדו קרוב משפחה מדרגה ראשונה בפעולת טרור או בטרגדיה; הם איבדו אם או אב או אחות או אח במהלך השנה האחרונה ועד לעשר שנים, והם מתאספים יחד כדי שיהיה להם מקום להיות הם עצמם, מקום בו הם יכולים לחוש בנוח להיות מי שהם ולומר מה שהם רוצים לומר כאשר הם רוצים לומר זאת.

לפני מספר ימים ניגש אלינו אחד מאנשי הצוות שלנו, עמי, שעובד עם הצוות הטכני ואמר, "אני לא מבין. אנשים לא יודעים על קרן קובי מנדל, הם לא יודעים על קרן קובי ואני רוצה להיות מסוגל ללכת ברחוב ואם מישהו יגיד, "מה אתה עושה כעת?" ואני אומר. "אני בקרן קובי" הם יגידו, "או, אלוהים, איזה ארגון גדול!" אז אני מקווה שזה צעד ראשון לקראת הפצת שמנו ומה שאנחנו עושים ומה שאתם עושים. מה שהמתנדבים שלנו עושים, מה שהילדים שלנו עושים, כאן בישראל.

אני רוצה לספר סיפור אחד, כי הייתה לנו חוויה, לשרי ולי. לאשתי ולי הייתה חוויה השבוע, אתמול, בזמן שישבנו בפעילות טיפולית עם תלמידי תיכון, למעשה תלמידות תיכון, וארבע מהן נמצאות איתנו מאז שהיו בנות תשע. אז הילדות האלה, שממש ראינו אותן גדלות, סיפרו לנו כמה זה היה משמעותי ועד כמה "הן תתגעגענה למחנה קובי". אחד הבנים, שנכנס לחדר כשכולם התיישבו, הוא שם את זרועו על כתפו ונרדם ככה. והתכנית התחילה וכולם צילמו תמונות של משהו והם סיפרו מה הם הרגישו לגבי התמונה שצילמו וכיצד התמונה מבטאת את מי שהיו.

הילד הזה מצלם תמונה, וחוזר לישון. האישה המטפלת אומרת,"אוקיי, כל אחד ידבר. מי רוצה להיות הראשון?" הילד מרים את ידו, עומד, מראה תמונה של אסלת שירותים שבורה, ואומר:"זה מייצג איך אני מרגיש בפנים אחרי שבן משפחתי נהרג." הוא פשוט פלט את זה, מפני שאחרי תשעה ימים עם החברים, תשעה ימים עם אנשים אחרים שיכולים להבין אותו ודיברו על זה, משם הוא בא, נינוח לגמרי כשהוא אומר את זה. ואז הוא הניח את התמונה והשעין את ראשו על זרועו וחזר לישון. כך שזה מה שאנחנו עושים: נותנים לאנשים הזדמנות להיות מה שהם באמת.
נמצאים איתנו היום
חלק מחברינו, אשתי האהובה שרי שאני רוצה להודות לה, מספר אנשים שידברו, והמתנדבים שלנו מאמריקה שבאו לתכנית של חמישה שבועות ובילו חלק מהזמן הזה בנסיעות. הם בילו כעשרה ימים, אפילו יותר, כשבועיים, במחנה קובי, בעזרה לילדים, בייעוץ בכל מקום עם הילדים. וגם להם יש, אני מקווה, חוויה משנת-חיים ומאוד נוגעת ללב.

אז תודה לכם על שהזמנתם אותנו. זה כבוד והנאה עבורנו להיות כאן.
היו"ר דני דנון
(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי)

תודה רבה, רבי מנדל. הזכרת את חברי לי לאשר ואת שריל. למעשה לי הוא זה שקרא וחיבר אותי לפעילויותיך הגדולות. והוא הזמין אותי להצטרף השנה לצעדת המייל, להליכה או לטיול, איך שלא תקראו לזה, וממש רציתי לבוא, אבל בגלל מה שקורה כאן בקואליציה, אתה יודע, אתה עוזב את כיסאך לשעות ספורות ומוצא מפלגה חדשה שמצטרפת לממשלה. לא יכולתי למרות שאמרתי לבני שאנחנו מתכננים לעשות החלק שלי.
אני רוצה להודות ללי ושריל על כל מה שאתם עושים למען הקרן, על המטרות הגדולות באנגלווד וכאן בישראל.

אני רוצה לבקש מזהבה גילמור, אמא של אש-קודש גילמור, להציג לפנינו סקירה של הפעילויות של הקרן.
זהבה גילמור
(אומרת דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי)
הייתי עם שרי מההתחלה, פגשתי את שרי בנופש לאימהות כשהיינו בבית מלון בהרצלייה ופגשנו נשים נוספות שעברו חוויות דומות לשלי, ועשינו כל מיני פעילויות שונות, תומכות, פעילויות תומכות ומקום לחוש ביטחון. ובעיקרון כאשר אדם עובר טרגדיה גדולה, מרגישים מאוד שבורים, סוג של ניתוק הקשר מהחיים. ומה שאני מרגישה שקיבלתי משרי, מי שהיא וכמה שהיא זוהרת ומלאה חיים לעומק, וכל הפעילויות שאנחנו עושות, זה יצר חיים מחדש כי כשאדם כל כך שבור, זה כאילו החיים כמעט נגמרו. קשה לעמוד זקוף שנית, קשה להמשיך, יש יותר מדי עצב בפנים, ושבר. אבל בעזרת הפעילויות המטפחות, שעזרו לנו לחוש כאילו מטפלים בנו, אנשים שמסוגלים להאזין למה שאנחנו רוצות לומר, אנשים שיכולים להבין מה אנחנו אומרות מפני שגם הם חולקים חוויות דומות, וכך כל הפעילויות השונות היו ממש נפלאות. פגשתי נשים רבות והפכנו ממש לחברות טובות, אנחנו צוחקות יחד, משחקות יחד, אנחנו רוקדות יחד, אנחנו בוכות יחד, אנחנו חולקות, אנחנו גדלות יחד. ושרי מביאה כל מיני תכניות שונות שמזינות את הנפש, ומאוד יצירתיות, ובאמת מחברת אותנו בחזרה למקום של חיים שבו למרות שחווינו מוות ויש שבירה, חתך, זה עוזר לנו להתחבר מחדש עם זרם החיים, שהחיים נמשכים וזו הדרך הטובה ביותר לכבד את מי שאיבדנו ולכבד את עצמנו ואת החיים.
אבל אני רציתי לומר, אחת התכניות האחרונות שהייתי בה היה יום כיף, יום פינוק לנשים. והייתה אישה אחת שם שזו הייתה הפעם הראשונה שלה בפעילויות האלה. היא איבדה שני ילדים בתאונת מכונית באותו רגע לפני 20 שנה. והאישה הזו נראתה כאילו היא לא מפסיקה לבכות, היא נראתה כל כך שבורה, עצובה. ובאמצעות הפעילויות השונות והמשחק שערכנו ומה שהתרחש שם, ראיתי את פני האישה מתחילים להאיר, ראיתי את עיניה מתחילות לחייך, ואמרתי "וואו, אישה זו צריכה לבוא להיות חלק מקרן קובי כי אנחנו יכולות לעזור לה לקבל מחדש חיבור לחיים, למרות שיש לה כאב בליבה".
היו"ר דני דנון
תודה רבה, זהבה. לפני שנזמין מספר משתתפים לחלוק איתנו את התנסותם, אני רוצה לשאול את נציגי הממשלה שנמצאים כאן אם הם מודעים לפעילויות, אם יש מעורבות כלשהי בפעולות. אז אני רוצה להזמין את משרד החינוך, הגברת חנה ארז. שלום.
חנה ארז
ברשותכם אני אדבר עברית. למרות שחזרתי מחודש מארצות הברית עם משלחת ישראלית, אני מעדיפה לדבר עברית.
היו"ר דני דנון
בבקשה.
חנה ארז
משרד החינוך מכיר את הקרן, יודע על הפעילות, לא שותף בפעילות, למרות שאני שמעתי ככה היום, גם את זה לא ידעתי, שכן היה איזה שהוא חיבור עם גורמים בתוך משרד החינוך. אני מייצגת בתוך משרד החינוך את מינהל חברה ונוער, שזה הגוף של החינוך הבלתי פורמלי, זו בעצם כל סוגיית מחנות קיץ, מחנות בכלל, פעילויות נוער וכן הלאה, נמצא במגרש שלו. נשמח מאוד לשמוע יותר ולראות אם יש אפשרות לחבר חיבורים. יש כמה רעיונות שכבר חשבנו עליהם, בשיח משותף עם הקרן, לראות איך אפשר להרים אותם.
היו"ר דני דנון
אנחנו נשמח מאוד, זו אחת המטרות של הישיבה. חנה, בעצם את אשת הקשר מבחינת משרד החינוך, אם יגיעו נציגי הקרן להיפגש איתך ולהציג את הפעילות ויהיה אפשר לעשות חיבורים ודברים כאלה.
חנה ארז
אנחנו פתוחים בהחלט לכל חיבור. נוער זה המנדט שלנו, ההיבט הרגשי, ערכי, הוא המנדט השני שלנו, אין שום סיבה שלא יהיה חיבור, במיוחד על הרקע שיש לנו תשתיות שקיימות ואפשר להעצים אותן. יש גם צרכים שמשרד החינוך מאוד היה שמח לשיתוף פעולה מהסוג הזה בהיבט הזה.
היו"ר דני דנון
תודה, גב' חנה ארז ממשרד החינוך.

נציגת משרד ההסברה והתפוצות, הגב' יעל גלעד.
יעל גלעד
משרד ההסברה והתפוצות בשלב הזה לא פועל בשיתוף פעולה עם התכנית הזאת אבל אנחנו נשמח ללמוד עליה ולבחון דרכים לראות איך הנושא הזה יוכל להשתלב בפעילות המשרד.
היו"ר דני דנון
אתם מכירים את הפעילות של הקרן? נחשפתם אליה?
יעל גלעד
ככל שידוע לי לא, הייתה איזה שהיא פנייה, זה תחום תפוצות במשרד שלדעתי יכול להיות רלוונטי, או תחום הסברה, כלומר יש לנו כמה תחומים במשרד שיכולים להיות רלוונטיים מבחינת התוכן. בשלב הזה אנחנו לא ממש מכירים את הפעילות, אבל ברגע שנלמד נוכל גם לבחון תחת איזו מטריה נכון לשלב את הפעילות הזאת.
היו"ר דני דנון
תודה. אנחנו רוצים לשמוע את חנה אלגורוב, משתתפת במחנה קובי. בבקשה.
חנה בלה גורוב
(אומרת דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי)
שלום לכולם. טוב, אני התחלתי להשתתף במחנה קובי כשסיימתי כיתה ד'. ובשנה שעברה סיימתי את התיכון ובזה סיימתי להשתתף בתכנית.
אז סת ביקש ממני לדבר קצת על ניסיוני והתנסותי במחנה ואני אנסה לעשות זאת. כשהייתי בת שמונה, זה היה בשנת 2002, באינתיפאדה השנייה. אבא שלי נהרג בפיגוע ירי.

יריות, מעשה טרור, קרוב לבית שלנו בנוקדים, שזה בגוש עציון. ואנחנו משפחה של ארבעה ילדים וזה היה קשה מאוד. וכמו שאמרתי, לקראת סוף כיתה ד' התחלנו ללכת למחנה של מחנה קובי. טוב, קשה לתאר לאנשים שלא חוו אבל, כשאתה עובר חוויה כזו בתור ילד, זה שם חוצץ בינך לבין שאר העולם. אני חוויתי משהו כזה, והילדים בכיתה שלי חווים משהו שונה לגמרי. הם חיים כאילו, חיים נורמאלים והדאגות היומיומיות שלהם והמשאלות ודברים כאלה. וזה כאילו סוגר אותך כשמסביבך אווירה נורמאלית. ואז אחד הדברים שקרו במחנה קובי הוא שאתה מבלה כל כך הרבה זמן עם אנשים שחוו דברים דומים, למרות שהם באמת, באמת שונים. כאילו, אתה מכיר את כל הילדים השונים האלה עם סיפורים שונים, ואף אחד מהם לא דומה לשני; זה הכל שונה מאוד. אבל זו סביבה בטוחה, כמו שאמרת, שמביאה אותנו לזה כמו, זה לא רק נותן לנו מקום בטוח להיות יחד ולחלוק ולאהוב וכל זה, זה נכון, אבל זה גם נותן לנו הזדמנות לגדול מחוץ למחנה, כי זה כמו נקודות אור במשך השנה שאתה ממש מצפה לזה כי אתה יודע שכאן אני יכולה להיות אני עצמי, ולהגיד מה שאני רוצה להגיד, ולהיות מה שאני רוצה להיות, ולבלות וכל זה. אבל בזמן הבילוי והפעילויות וכל זה יש גם חברות אמיתית וחיבור שנעשה אחד עם השני ועם היועצים וזה ממש, ממש משמעותי.

וגם היועצים, הם עושים עבודה התנדבותית מדהימה, מדהימה, ואני עדיין שומרת על קשר עם חלק מהיועצים שלי שכבר לא יועצים שלי במשך שנים. הייתי עכשיו, כאילו, בשתי חתונות השנה של יועצים שלי לשעבר. זה קשר שהם לא רק שם, אני לא יודעת, מעבירים את הזמן עם ילדים שצריכים עזרה או משהו. יש חיבור אמיתי שנוצר שם וממש נותן לך כוח להתקדם וממש לגדול.

אני ממש רוצה להודות לסת ולשרי על שהם עושים את כל זה, כי זה ממש משנה חיים, ברצינות. אני והחברים שלי ממחנה קובי, ואחרי כל כך הרבה שנים שם, אני יכולה באמת להגיד שזה עשה הבדל גדול כל כך, תודה רבה.
היו"ר דני דנון
תודה רבה, את ריגשת את כולנו.

אני רוצה לבקש מג'ורדן סטארק, בבקשה.
ג'ורדן סטארק
(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי)

אני מליוינגסטון, ניו-ג'רזי באמריקה. ובקיץ הזה, כמו רוב בני העשרה, חיפשנו תכניות לקיץ. אנחנו יודעים שעבור רוב הילדים שנמצאים פה שאנחנו רוצים לעשות חסד, זה משהו שמאוד חשוב לנו שנעשה אפילו במהלך הקיץ. אבל יש הרבה אפשרויות בחירה בשבילנו במשך הקיץ לפעילויות חסד שונות, מיזמים, מחנות, וכולם נחמדים מאוד, אבל כמו מחנה קובי, לא כולם בישראל. אז מחנה קובי היה הזדמנות גדולה לכולנו להביא אמריקאים שיוכלו לבוא לישראל ולעשות איזה מעשה חסד עצום. ואנחנו לא רק עוזרים סתם לכל אחד, אנחנו עוזרים לילדים שבאמת, באמת, הם עברו הרבה, הרבה יותר ממה שאנחנו באמת מבינים. ומחנה קובי עוזר לאמריקאים לבוא לישראל ולהושיט יד לעבודה עם כל הילדים וליצור קשרים אמיתיים איתם.
אז השנה הייתי יועץ לילדים בחטיבת הביניים, והייתה לי התנסות מדהימה.
היו"ר דני דנון
בן כמה אתה, ג'ורדן?
ג'ורדן סטארק
אני בן 16. הייתה לי הזדמנות לפגוש את גבי מנדל, לעבוד עם צוות מדהים. ואנחנו יכולנו באמת לבנות סביבה מדהימה, משעשעת, נוחה לכל הילדים האלה. אני יכול באמת לומר שלקראת סוף המחנה, כל החיוכים שלהם היו מאוזן לאוזן, לא יאומן כמה שמחים הם היו. ולא רק שהיו שמחים, אלא שמחים אחרי כל מה שהם עברו. זה היה בלתי יאומן לכולנו.
ביום האחרון, חניך בשכבת הביניים היה ממש עצוב לעזוב. אני בטוח שכולם היו. כל האמריקאים היו עצובים מאוד לראות את החניכים עוזבים והם היו עצובים לעזוב את המחנה. ואני אמרתי לו בבדיחה."זה בסדר. אתה יכול לבוא אתי. אני אכניס אותך למזוודה ותבוא אתי לבית שלי", והוא אמר, "לא,לא,לא, אתה לא יכול לעשות את זה. אתה צריך לבוא אתי הביתה," אמרתי, "למה אני צריך לבוא איתך?" והוא אמר בבדיחות אבל יכולת לראות את הכאב בעיניו, הוא אמר,"כי אמא שלי לבדה בבית ואני לא יכול גם כן לעזוב אותה." וחיבקתי אותו והלכתי איתו לאוטובוס ונפרדתי ממנו. אבל זה באמת לא יאומן כמה שנקשרנו לילדים האלה עד לנקודה, כאילו, אנחנו כולנו משפחה. וכל החניכים, כל הצוות, כולם היו משפחה. היה להם כל כך נוח איתנו. אנחנו שומרים על קשר, אני מקווה לזמן ארוך, ארוך. וזו באמת ממש חוויה שלא תאומן לכל אחד. ותודה לרבי מנדל על ההזדמנות שנתן לכולנו שנוכל לבוא הנה ולחוות את זה.
היו"ר דני דנון
תודה רבה, ג'ורדן.
מרים פרידמן
(אומרת דברים באנגלית, להלן התרגום החופשי)

אני בת 15, מפייב טאונס בניויורק. רציתי משהו שתורם בחזרה. לא רציתי לבוא למשהו ולעשות תכנית טיולים וסתם לעשות משהו שכולם כבר עושים. רציתי משהו שונה, משהו שלא לכל אחד יש הזדמנות לעשות. אז באתי למחנה קובי וחיפשתי התנסות שיכולה לשנות אותי, ומצאתי בדיוק את זה. מצאתי שאני יכולה לעבוד לא רק עם הילדים שהכניסו אותי לחדר שלהם. היו לי ארבעה ילדים בחדר והייתי הקשר הטוב ביותר לא רק איתם אלא עם כל החטיבה. הייתי יועצת לבנות ביסודי, וממש, ממש נהניתי מההתנסות. והן לימדו אותי; לא רק באמת עזרו לי לשפר את העברית, אלא הן גם הראו לי שכאשר קורה משהו כל כך טראגי, עדיין אפשר להמשיך ועדיין אפשר להיות שמח. הן הרגישו כל כך בנוח איתנו שאפילו כשהיו עצובות הן באו אלינו לנחמה. ואנחנו היינו כאילו המשפחה שלהם, האחים, הכל שלהם כשהיינו שם, ואני פשוט הרגשתי כל כך מחוברת אליהן. זה שינה אותי כאדם; זה נתן לי להרגיש שאני יכולה להיות כל כך חשובה בחייו של מישהו. ואפשר לעזור לא רק בטרגדיה שלהם, הם יכולים להיות שמחים אפילו אחרי שדבר כל כך נורא קורה.
וגם, כשיצאנו לשייט קיאקים, באחד הימים שיצאנו, ראינו קבוצה אחרת והם שאלו אותנו מאיפה אנחנו ואנחנו אמרנו מחנה קובי. הם הביטו עלינו ואמרו, "זה מדהים. זה כל כך נפלא שאתם בתכנית שאתם יכולים לחוות משהו, אתם יכולים להיות עם הילדים האלה ואתם יכולים לשמח אותם", ואני באמת הרגשתי שזה מה שאני עושה.
היו"ר דני דנון
תודה. אני רוצה להציג מישהו מישראל, מתוך המשתתפים. אתם צריכים להתנדב, או, שאני אבחר.
אברהם גבריאל מנדל
אני הייתי חניך בקרן, עכשיו אני מדריך. אפשר לדבר על מה שקרה לי בתור מדריך?
היו"ר דני דנון
כן.
אברהם גבריאל מנדל
השנה אחד מהחניכים שלי ראה את אחותו נדרסת, היא הייתה בת 3, והוא סיפר לי שמאז הוא לא יכול לישון וכל פעם שהוא נכנס למיטה לוקח לו שעות להירדם, הוא לא מסוגל להירדם בגלל זה, כל פעם הוא רואה את אחותו ויש לו טראומה מזה. הוא אמר לי שהוא עושה הרבה תרפיות וזה לא עוזר והמקום היחיד שעוזר לו זה כשהוא מגיע לקרן קובי, כי הוא רואה שהוא לא המסכן היחיד, יש עוד הרבה אנשים כמוהו. הוא אומר שזה הדבר שהכי מרגיע אותו וכל השנה הוא מחכה רק לזה, שזה כמו אוויר לנשימה בשבילו.
היו"ר דני דנון
בן כמה אתה?
אברהם גבריאל מנדל
17.
היו"ר דני דנון
אני רוצה להזמין את מר לי לאשר, סגן נשיא קרן מנדל בארה"ב. בבקשה, מר לאשר.
לי בריאן לשר
(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי)
אני רק אציין מדוע אני כאן, מדוע לבשתי חליפה ועניבה, ואני חושב, בפעם הראשונה בכלל בישראל, וזה לא מפני שחשבתי שיבקשו ממני להצטרף לקואליציה. עוד לא איבדתי תקווה. אבל בעיקרון אני כאן קודם כל כדי לתמוך במנדלים ובסת ושרי. הם ממש תמצית ההתאוששות, וכל מה שהם עושים הוא בנוגע לתקווה ושיקום לבבות שבורים. הייתי מעורב בייסוד, הייתי בוועד במשך כעשר שנים, וממש עזרנו לאלפי אנשים. אז זה משהו שהיה קריטי, והדרך שבה נמצא איך לעשות יותר היא בהחלט מה שאנחנו צריכים לעשות למען העתיד.
אני כאן גם כדי לתמוך בידידי הטוב דני דנון. דני, מה שכל כך מיוחד אצלך ומה שמרשים אותי כל כך במנהיגותך זה לא רק שאתה פופולארי. מנהיגים רבים היום עושים מה שפופולארי. אבל דני דנון עושה מה שנכון, וזו דוגמה מושלמת הישיבה הזו. אז כל הכבוד ותודה רבה לך.

אני כאן גם משום שאנחנו אומרים כלל ישראל ערבים זה בזה (צ"ל-כל ישראל ערבים זה לזה – המתרגם) ואנחנו לא צריכים רק להגיד את זה. אנחנו צריכים להתכוון לזה. אז אני כאן מאמריקה כי זה לא רק בעניין של לתת כסף אלא, באמת, להיות כאן, לחבר בין יהודים בגולה ויהודים בישראל. ובאמת אם נעבוד יחד אנחנו אומה חזקה יותר.
היו"ר דני דנון
תודה רבה, לי, על מעורבותך. ותודה לך, שרי, על שבאת.
שרי מנדל
(אומרת דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי)

אחרי שהבן שלנו נרצח, חשבנו, "טוב, ישראל, הם טובים מאוד בזה כי יש להם כל כך הרבה מקרי מוות וטרור ודברים איומים מתרחשים כאן". והייתה לנו עזרה רבה בהתחלה, ואחר כך כולם הלכו. וקיבלנו עזרה, אתם יודעים, המבוגרים, אבל ראינו שהילדים לא היה להם לאן ללכת, ואיש לא יכול לעזור לילדים, והמורים בבית הספר לא ידעו מה לעשות עם הילדים האלה. פגשנו כל כך הרבה ילדים בתכניות שלנו והם אומרים לנו שהמורים אומרים דברים טיפשיים, הם פוגעים יותר משהם עוזרים להם, לפעמים. ולמרבה הצער, באבל, לפעמים גם פסיכולוג לא יכול לעזור כי זה משהו שאם לא חווית אותו, כמו שחנה בלה אמרה, אתה פשוט נפרד מאנשים אחרים. ואני אומרת לילדים כי היות שהם מכירים את המוות, הם יכולים גם להכיר חיים, והילדים שאנחנו עובדים איתם יכולים באמת להיות מנהיגים, הם יכולים מנהיגים גדולים של ישראל כי כשאתה ראית מוות, אתה יודע כמה חשובים החיים ואתה רוצה לתת להם משמעות.
אז אני באמת חושבת, שלישראל, באמת חשוב, כאילו, שיהיו מנהיגים גם בזה, ואנחנו לא, אנחנו מנהיגים בלהיות חזקים, אבל אנחנו לא מנהיגים בלעזור לילדים לגדול עם כאב ומלווים אותם לאורך המסע הזה.
היו"ר דני דנון
אני אסכם את הפגישה. אני חושב שיש לכם תמיכה רבה אבל, בשביל לקבל מימון ממשלתי, זה קשה מאוד בישראל. ואנחנו נדבר על זה מאוחר יותר, כי יש פתיחות. ודיברתי עם מספר אנשים קודם, עם מספר שרים, אבל אתם צריכים לעבוד קשה עם הביורוקרטיה בשביל שהממשלה תיתן מימון. ואני חושב שתכנית גדולה כל כך חייבת במימון ממשלתי והכרה מתאימה.
ברשותכם, אקרא את החלטת הוועדה בעברית, כי אני רוצה לשלוח אותה למספר שרים ופקידים, אבל אני מבטיח שאתם תקבלו את זה גם באנגלית. אני רוצה להודות לדנה גורדון, המנהלת של הוועדה על כל מה שעשתה. תודה, דנה.
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות קיימה ישיבה מיוחדת להוקרה במלאת 11 שנים לפעילות קרן קובי מנדל. הוועדה מודה לסת ושרי מנדל על ההקרבה והפעילות הנמרצת שעוזרת לאלפי אנשים.

הוועדה רשמה את נכונות משרד החינוך ומשרד ההסברה והתפוצות לשתף פעולה עם פעילות הקרן.

הוועדה קוראת למשרד הרווחה, לסוכנות היהודית, לקרן קימת לישראל ולהסתדרות הציונית העולמית לבחון דרכים לשתף פעולה ולתמוך בפעילות החשובה של קרן קובי מנדל.
(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי)

אנחנו מודים לכולכם על כל מה שאתם עושים, ואנחנו מבקשים שיתוף פעולה של משרדי ממשלה במימון, משום שאם אין קמח אין תורה, ואנחנו רוצים לראות יותר פעילויות ויותר ילדים. אז נשמח מאוד לקיים פגישות המשך אולי בתוך שנה ולאחר מכן מעקב על התקדמות הפעילויות.
אני רוצה להודות לכולם ולהודות לכולם, אתם עושים עבודה נהדרת.
<הישיבה ננעלה בשעה 13:45.>

קוד המקור של הנתונים