PAGE
16
ועדת הכנסת
17/07/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 296>
מישיבת ועדת הכנסת
יום שלישי, כ"ז בתמוז התשע"ב (17 ביולי 2012), שעה 9:50

<1. ערעורים על החלטת יושב-ראש הכנסת והסגנים שלא לאשר דחיפות הצעות לסדר היום.>
<2. בקשת יושב ראש ועדה להעברת הצעת חוק מוועדה לוועדה אחרת.>
<3. מעמד הישוב מגרון לאחר רכישת האדמות>
<4. בקשת יושב ראש הכנסת לשינוי שעת ישיבת הכנסת ביום שני ד' באב התשע"ב-23.07.2012, בהתאם להוראות סעיף 19א' לתקנון הכנסת.>

חברי הוועדה: >
יריב לוין – היו"ר
שלמה מולה

זבולון אורלב

אריה אלדד
טלב אלסאנע

>
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ

ארבל אסטרחן

אתי בן יוסף

הילה מליחי
<בקשת יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות להעברת הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – חובת ייצוג הולם לאנשים עם מוגבלויות), התש"ע-2012, (פ/18/2347), של חברי הכנסת ציון פיניאן, איתן כבל, אברהם מיכאלי ואורלי לוי-אבקסיס, מוועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות>

בוקר טוב. אני פותח את ישיבת ועדת הכנסת. אנחנו נתחיל קודם כל בנושא השני. בוקר טוב, רק שיגיע סגן יושב-ראש הכנסת, שיציג את הנשיאות. אני אעבור לנושא ב' בסדר-היום: בקשת יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות להעברת הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – חובת ייצוג הולם לאנשים עם מוגבלויות), התש"ע-2012, (פ/18/2347), של חברי הכנסת פיניאן, כבל, אברהם מיכאלי ואורלי לוי-אבקסיס, מוועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
חבר הכנסת כץ נימק את בקשתו בכך שהצעות חוק בנושאים דומים כבר נדונות בוועדתו. לדוגמה, הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפת מפעל מוגן), הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – עידוד העסקת עובדים עם מוגבלות), והצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – חובת רכישה ממפעל מוגן). יושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט הודיע לי שמבחינתו הנושא הזה הוא נושא של ועדת חוקה, חוק ומשפט, אם כי במקרה המסוים הזה אין לו התנגדות לכך שהבקשה תתקבל.
ולכן לנוכח הודעתו של יושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט – אלא אם יש למישהו הערות נוספות – אני מציע להעביר את הצעת החוק לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. מי בעד?
הצבעה

בעד העברת הצעת החוק – פה אחד
נגד – אין
נמנעים – אין
אושר.

פה אחד. אין מתנגדים. אין נמנעים. אושר.
<ערעורים על החלטת נשיאות הכנסת שלא לאשר דחיפות הצעות לסדר היום>

אני חוזר לסעיף א': ערעורים על החלטת נשיאות הכנסת שלא לאשר דחיפות הצעות לסדר היום. מייצג את הנשיאות כאן סגן יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת שלמה מולה. ואני עובר לערעור הראשון, ערעורו של חבר הכנסת טלב אלסאנע, בנושא תחקיר רשת "אלג'זירה" על סיבות מותו של הנשיא יאסר ערפאת. בבקשה.

כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני כשבועיים פורסם תחקיר של ערוץ "אלג'זירה" שמאיר הרבה דברים שקודם לא היו ידועים אודות נסיבות מותו של הנשיא הפלסטיני יאסר ערפאת. יאסר ערפאת הוא לא סתם אדם - -

בזה אנחנו מסכימים.

- - הוא אדם שהוביל את מאבקו של העם הפלסטיני. מעמדו בעם הפלסטיני הוא במעמדם של הרצל ובן-גוריון בעם היהודי. הוא עיצב את מאבקו - - -

חבר הכנסת טלב אלסאנע, תאמין לי שהאמירה הזאת היא לא טובה כי אם המקבילה הפלסטינית לאנשים כדוגמת בן-גוריון היא יאסר ערפאת, אז אתם בבעיה הקשה.

אפילו יותר. יאסר ערפאת יותר.

אז הפלסטינים בבעיה קשה מאוד. זה אומר הכול.

הוא הוביל לא רק מאבק מדיני, אלא אפילו מאבק למען החירות של עמו, שנתון תחת הכיבוש. ולא בכדי זכה לפרס נובל לשלום, כי הוא אדם שבעד שלום, אבל הוא נגד כיבוש. הוא בעד שוויון ובעד חירות, אבל לכולם. אי-אפשר לדרוש ממנו שהוא יהיה משת"פ על מנת שמדינת ישראל תהיה - - -

הוא גם בעד טרור פה ושם.

אפשר להגיד גם על יהודה המכבי את אותו הדבר.

לא.

כן, אפשר להגיד על יהודה המכבי אותו הדבר.

לא.

כל עם שנתון תחת כיבוש נאבק נגד הכיבוש.

חבר הכנסת אלסאנע, אנחנו צריכים לשפר את לימודי ההיסטוריה, זו המסקנה שלי מהדיון הזה.

ולכן ב-11 בנובמבר 2004 הוא נפטר אחרי מחלה שאף אחד לא הצליח לדעת מה הסיבות למותו. בבית החולים "פרסי" בצרפת, כשבדקו, הם פסלו כל אפשרות אחרת מבחינה ביולוגית, או מחלות כאלו או אחרות. אבל העניין הזה נשאר עניין לא מפוענח, לא ידוע, עד שהיה תחקיר של מעבדות מאוד משוכללות בשוויץ. ועל-פי אותן מעבדות, מתברר שאכן יש חומר רדיואקטיבי מסוג "פולוניום" שנמצא בבגדיו, וגם נמצא בכתמים מדמו.
המדינה האחת והיחידה – קודם היו חשדות על מעורבות ישראלית, לאור העובדה שמי שגרם למצור גרם לסיכול, ושחלק מתפיסת העולם במלחמה הישראלית, גם חיסול מנהיגים פלסטינים – זה אחמד יאסין ואחרים. אבל לא היו ראיות. התחקיר מציג ראיות חדשות – עניין חומר הפולוניום הרדיואקטיבי. שלוש מדינות בעולם מחזיקות בחומר הזה: ארצות-הברית, רוסיה וישראל. לכן חשוב לדעת מידת המעורבות, מה ההשלכות, באיזו מדינה מעורבת מדינת ישראל.
אנחנו יודעים על הלחשושים בין מופז – שהיה הרמטכ"ל – לבין שרון – שהיה אז ראש הממשלה. בדיקת העניין וחקירתו יכולה גם לזכות את ישראל מאחריות, אבל היא יכולה גם להאשים אותה באחריות. הדבר הזה חשוב, והגיע הזמן לבחון אותו, הגיע הזמן לבדוק אותו. לא היתה שום סיבה לנשיאות לא לאשר נושא כל כך חשוב לסדר-היום. מה הבעיה? להעלות את זה, מה קרה? מי אחראי? מי גרם לדבר הזה?

מה אנחנו נעשה בכנסת? נקיים חקירה של המקרה?

אי-אפשר להשאיר את זה כאילו אין גורם אחראי לפשע החמור הזה.

חבר הכנסת אלסאנע, איך זה שאתה בכנסת מ-2004 ולא העלית עד היום את הסוגיה הזאת?

אנחנו העלינו את זה, אבל העלינו את זה בהקשרים, בפורומים אחרים. אבל הכול היה בגדר חשדות.

ומה זה עכשיו? בגדר מה?

אבל התיק הזה הוא יותר מבוסס מהתיק של אולמרט שהוביל לדור, כתב אישום - -

זה לא קשה. זה כנראה - - -

- - יש ראיות שמבססות את האישום הזה. ואני אגיד לך, בוא נעלה את זה, יישאר התיק הזה פתוח, העננה הזאת תישאר מרחפת, והאצבע המאשימה תישאר תמיד עומדת ותלויה. ולכן הגיע הזמן להעלות את זה, לבחון את זה, לבדוק את זה.

איפה, בכנסת?

לדעתי אין שום סיבה. מה החשש? מה הפחד? ממה מפחדים?

במליאה? לא יודע, נקיים מה? נקיים בדיקה - - -

ממה מפחדים?

מה מטרת הדיון? אני לא הבנתי. נעלה את זה במליאה לצורך מה? Data, עובדות?

מעלים דברים יותר פשוטים, דברים יותר קטנים. זה נושא מהותי, ולכן - - -

כן, אבל מה מטרת הדיון?

יש התפתחות חדשה.

כדי שאתה תוכל לעמוד במליאה ולהגיד שישראל אשמה בלי שהדברים נבדקו? מה מטרת הדיון?

כל עוד שלא היו תחקירים, שיש ראיות, אף אחד לא בא ואמר אני מאשים את ישראל.

איפה יש ראיות?

עכשיו יש ראיות - - -

שמע, אני מאוד מכבד את "אלג'זירה", אבל עם כל הכבוד - -

לא של "אלג'זירה", יש ראיות של מעבדה משוכללת בשוויץ.

- - אנחנו לא כל פעם שמישהו מפרסם כתבה ב"אלג'זירה" נפתח בחקירה.

לא, זה לא כל כתבה. זו לא סתם אשמה. יש ראיות מדעיות שמעלות חשד. לא סתם מאשימים. אומרים אתם מאשימים, או אנחנו מאשימים. יש היום התפתחות. אי-אפשר, כל העולם מדבר על זה. היום הליגה הערבית מתכנסת לדון בעניין הזה. לא יכול להיות שאנחנו נהיה מנותקים מכל העולם.

אני מציע לליגה הערבית שתתכנס לדון במה שקורה בסוריה, וגם - - -

אל תטיף להם מוסר, הם יודעים במה לדון. אתה תקיים דיון בכנסת.

אני רואה איך הם יודעים. רואים.

ממה מפחדים? אני לא מבין ממה מפחדים להעלות את הנושא לדיון. ממה מפחדים?

לא מפחדים, רק אין לזה שום תכלית.

זה דווקא מצביע על אשמה, על זה שיש לך משהו להסתיר. יש לך משהו להעלים?

אולי חבר הכנסת מולה יוכל לשכנע אותי הפוך ממה שאני חושב. נראה.

בקשתו של חבר הכנסת טלב אלסאנע הגיעה לנשיאות הכנסת, כמקובל. הנשיאות בהחלט דנה בבקשה שלו. הנשיאות התקשתה להיענות לבקשתו משני טעמים. הטעם הראשון הוא שהיו הרבה מאוד נושאים על סדר-היום אתמול. נושאים שבהם הגישו חברי הכנסת בין תשעה לעשרה נושאים, חמישה נושאים, כמו למשל הסיפור של השריפה של האיש, כמו בעיות החשמל ורצח נשים על-ידי בעליהן, המשבר הפיננסי בישראל. כל מיני נושאים שבהם מותר לה לנשיאות להחליט על עד חמישה נושאים בלבד. זו בעיה טכנית אחת. בנושא הזה היה רק חבר כנסת אחד בלבד שהגיש את הבקשה.

הדבר השני, אני מוכרח לומר, גם יושב-ראש הכנסת - - - יש פה בקשה, ואנחנו מתייחסים אליה. הנשיאות התקשתה להיענות לבקשתו כי מי יענה? זאת אומרת, איך ישראל יכולה לקחת אחריות, או שהכנסת יכולה לקחת אחריות על איזשהו תחקיר שהיה - - -

אבל מי מדבר על קבלת אחריות?

שנייה. זה לא רק קבלת האחריות, אנחנו התקשינו להחליט מי השר שיענה, דרך אגב. לכל בקשה לסדר יש שר – מזכירות הכנסת אומרת מי יענה. לא ראינו צורך בכלל להתעסק בעניין הזה, למרות שהוגשה בקשה שנייה שלך.

נכון.

לכן הנשיאות לא ראתה צורך לאשר את הבקשה. אמרתי, גם העניין המהותי, גם העניין הטכני.

בבקשה.

לגבי העניין הטכני, אני חושב שהנימוק הזה לא סביר לחלוטין. עם כל החשיבות לנושאים שהועלו ואושרו על-ידי הנשיאות – ואני לא מערער על חשיבותם – אינני חושב שהנושא הזה נופל בחשיבותו מהנושאים שאושרו. זה נושא שלדעתי לגבי האזור כולו, יש לו השלכות וחשיבות רבה. ולכן מבחינת החשיבות זה נושא מאוד חשוב, והוא לא נופל בחשיבות מכל הנושאים, גם אלימות במשפחה, שהיא קיימת שנים. ואני חושב שאם הכנסת אישרה אותם, טוב שהיא אישרה, אבל זה לא צריך למנוע דיון, לדעתי, בסוגיה כל כך חשובה. לגבי הנימוק מי השר שיענה – ברור שהשר שמופקד - - -

השר שיענה זה בעיני לא בעיה. זה בכלל לא בעיה.

- - והשר שהטיל את המצור, והשר שהתלחשש עם ראש הממשלה איך לבצע ומה לעשות.

זה לא נימוק.

זה איננו נימוק – מה, לא יודעים מי השר? אין שר אחראי?

זו לא הבעיה.

ומאחר וזה לא נימוק, והנימוק הזה נופל, אני חושב שזה מביא לאשר את ההצעה.

אבל אתה ענית מהותי. אבל הנימוק המהותי הוא נימוק שנשמע על פניו - - -

הנימוק הראשון הוא אמר שזה טכני, לא מהותי. הנימוק המהותי הוא הנימוק השני, שאתה מסכים אתי שזה לא נימוק. מחר הוא יגיד לך אנחנו לא יודעים. יש כל כך הרבה שרים בממשלה הזאת.

כן, מי יענה – זאת לא הבעיה.

אינפלציה של שרים, שאין להם מה לעשות. שר אסטרטגי, ושר השב"כ, ושר לא יודע מה. יכולים לענות.

טוב, רבותי, מי בעד לקבל את הערעור?

אתה לא יכול להצביע.

למה? אני הנציג של סיעת רע"מ-תע"ל בוועדה.

לא, לפי התקנון אתה לא יכול. מי שמגיש את הערעור לא יכול להצביע. לא סעיף בשבילך.

לא, אבל אם הנציג שלי לא נמצא, אז אני זכאי להצביע כנציג הסיעה.

זה הכלל. האמת, אולי יש מקום לשקול אותו.

הוא חסר היגיון.

"חבר הכנסת המערער לא ישתתף בהצבעה". זה תמיד היה ככה.

כן, זה תמיד היה ככה.

הרי נציגי בסיעה יצביע מה שאני רוצה. בכל הסיעות כולם מקבלים עמדה אחת, אני לא רואה – זה חסר היגיון הדבר הזה.

צריך לשקול את זה, אבל כך זה היה מתמיד, ואין מה לעשות. מי מתנגד?

הצבעה

בעד קבלת הערעור – אין
נגד – 2
נמנעים – אין
הערעור נדחה.

נגד – שניים. מי נמנע? אין. הערעור נדחה.

ההיסטוריה תשפוט בעניין הזה. אפשר להסיר את זה מסדר-היום - -

אז תדבר על זה דקה.

אפשר להסתיר את זה מסדר-היום של העמים באזור וההיסטוריה באזור.

הרי אין תשובה שאפשר – דבר על זה בנאום בן דקה. בדיוק בשביל זה יש נאומים בני דקה.

<מעמד הישוב מגרון לאחר רכישת האדמות>

אני עובר לערעור של חבר הכנסת אריה אלדד, שעניינו: מעמד הישוב מגרון לאחר רכישת האדמות. בזה אגב, אתה יכול להצביע. חבר הכנסת אלדד, בבקשה.

תודה רבה. היתה פשרה בנושא מגרון, והיתה החלטה בנושא מגרון. אלא שמאז השתנו הנסיבות. השתנו הנסיבות כי בוצעה סדרה של עסקאות רכישה שבמסגרתן נרכשו 25 דונם מאדמות מגרון, שבעלי הקרקע מכרו לחברת "אל-וטן", חברה שפועלת מטעמה של מועצת יש"ע ביהודה ושומרון. 25 דונם במגרון, עליהם עומדים 36 מבנים, שלכאורה עכשיו יש פסיקה לפנות אותם ולהסיר אותם.
הנסיבות הללו שמשתנות, מחייבות גם את מדינת ישראל לבוא ולתת עמדה חדשה בבג"ץ. הנסיבות האלה, להבנתי, מאפשרות שינוי עמדת המדינה, ושינוי כזה צריך להתבסס גם על המצב המשפטי החדש שנוצר, וגם על ההבנה הציבורית שאם אין הכרח משפטי, ואין פגיעה בזכות הקניין, ועכשיו האנשים שגרים שם נמצאים – הבתים שמתגוררים בהם נמצאים על אדמות שהם רכשו כחוק, וכנראה כל מי שבדק את זה גם הגיע למסקנה שהרכישה חוקית.
אני מציע שהכנסת בכל זאת תדון בזה למרות שדנו בזה בעבר, אבל לא לאחר שהנסיבות השתנו באופן מהותי במגרון, מה שמחייב, להבנתי, שינוי עמדת המדינה בפני הבג"ץ.

אדוני היושב-ראש, הנשיאות בהחלט דנה בכובד ראש על בקשתם של חבר הכנסת אלדד וחברת הכנסת ציפי חוטובלי וזבולון אורלב. הנשיאות אפילו הצביעה הצבעה שמית בין חבריה. הרוב החליט לא לקיים על זה דיון כי לא מזמן כבר היו דיונים שהתקיימו. ולכן הנשיאות הדיפה את הנושאים האחרים על נושא שכבר נידון.

חבר הכנסת אלדד, אני מבין שיש היום ישיבה של ועדת השרים לכדי לקבוע מה תהיה עמדת המדינה כפי שתוגש לבית המשפט. השאלה שאני שואל היא – בסך הכול הרי זה נושא שיש באמת מקום לדון בו, ככל שהתשובה תהיה תשובה כזאת שלא תספק אותך כמי שהציע וביקש את הבקשה. השאלה היא האם לא יהיה נכון יותר – הבעיה היא בעיה שבשבוע הבא אין לנו אפשרות להביא את לדיון בכלל, אני מבין. כי אנחנו נמצאים בשבוע האחרון.

נכון. לכן אם לא נדון בזה השבוע, נדון בזה אחרי הפגרה.

זה כבר לא יהיה רלוונטי. לא, זה יהיה אחרי המועד שנקבע לפינוי.

או אם ייתנו לכם זימון בפגרה.

ונקודה נוספת, לפחות ככל שאני יודע, ככל שאני מקווה, עמדת ועדת השרים להתיישבות תהיה לבוא עם תשובה שונה מהעמדה שהוצגה בבג"ץ בפעם שעברה. אבל ככל שאני יודע, יש חילוקי דעות בין הפרקליטות, שרוצה לתמרן לעמדה עצמאית שאיננה תלויה בעמדת ועדת השרים להתיישבות. ואי-אפשר להתעלם מזה שבהרבה מאוד מקרים עמדת הפרקליטות איננה זהה לעמדת הממשלה. ואת זה צריך למנוע. צריך להפעיל דיון ציבורי כדי לשקף את העמדות הנוהגות בציבור. זה לא משהו שפועל בחלל הריק. אני אומר ממילא ועדת השרים מתכנסת. היא תבוא, ועמדתה תשתקף אחד לאחד בבית המשפט. להבנתי, ראוי שיתקיים דיון, והעמדות הציבוריות השונות יובעו בו בכל עוצמתן.

חבר הכנסת מולה, אתה מוכן בכל זאת, לאור הדברים של חבר הכנסת אלדד, והעובדה שאין לו אפשרות להעלות את זה שוב לדיון בשבוע הבא מפאת - - -

שוב, הנשיאות קיבלה את החלטותיה. אנחנו הוספנו נושא נוסף אפילו, לאור חשיבות העניין. לא נוכל להסכים לקיים על זה דיון. מה שאני מציע, שאולי בהמשך אם הנסיבות ישתנו - - -

אבל אין מתי. אין. אין מתי, זאת הבעיה. אני אגיד לך את האמת, אני הייתי מציע לדחות את הבקשה אלמלא העובדה שאין מתי.

אני מוכן לומר לך, מאחר שאני מייצג את הנשיאות, דרך אגב – למען הגילוי הנאות, אני יכול להגיד לך – זה בדרך כלל לא מקובל אפילו – אני הייתי בעד לקיים על זה דיון. למען הגילוי הנאות. אבל הרוב הגדול של חברי הנשיאות סברו שלא נקיים על זה.

את זה אני מבין. חבר הכנסת אורלב, כן, בבקשה.

אני, אגב, הייתי מבין מגישי ההצעות לדחופה, ואני לא הגשתי ערר בגלל סיבות שלא קשורות כרגע לעניין. אבל באתי לתמוך בבקשה. חברים, אני 13 שנה בכנסת. אם יש איזושהי הצעה דחופה, זה המקרה הקלאסי. היישוב צריך להתפנות בסוף החודש, ואין יותר - - -

חבר הכנסת אורלב, אבל היו כבר דיונים.

אבל השתנו הנסיבות.

לא. לא היה דיון בנושא שהתבקש. לא. הנושא שהתבקש – לאור רכישת הקרקעות השתנה המצב. השתנה המצב.

לא רק זה, הפינוי הוא עכשיו.

דווקא מפני שהכנסת דנה בנושא הזה, וחרשה בו, והיו הצעות חוק, ונפלו הצעות חוק – השתנה המצב. כבר היתה התייחסות. אני ממש חושב שהכנסת תמעל בתפקידה אם היא לא תאשר. ואני באתי במיוחד, למרות ששוב, אין לי עניין נגיעה אישית, כי לצערי, אני לא אוכל להיות ביום רביעי אחרי הצהריים כשההצעה הזאת תעלה. אבל באתי לעזור כדי שההצעה הזאת תתקבל. אחרת, מה זה נקרא הצעה דחופה?

מה גם שהיישוב עומד בפני פינוי עכשיו.

זה מה שאמרתי, ב-1 באוגוסט הוא צריך התפנות. אין כזה דבר. לכן אני מבקש אותך, אדוני היושב-ראש, להעלות את זה, ואני אתמוך. באתי במיוחד לתמוך בהצעה הזאת.

אוקיי. רבותי, מי בעד לקבל את הבקשה?

אני מצביע במקום חבר הכנסת אורבך.
הצבעה

בעד קבלת הערעור – 2
נגד – 1
נמנעים – אין
הערעור התקבל.

שניים, גם אני. מי נגד? אחד. הערר התקבל. תודה רבה.
<בקשת יושב ראש הכנסת לשינוי שעת ישיבת הכנסת ביום שני ד' באב התשע"ב-23.07.2012, בהתאם להוראות סעיף 19א לתקנון הכנסת.>

הנושא האחרון הוא בקשת יושב ראש הכנסת לשינוי שעת ישיבת הכנסת ביום שני ד' באב התשע"ב-23.07.2012, בהתאם להוראות סעיף 19א רבתי לתקנון הכנסת.

מדובר בהצגה של תיאטרון אנסמבל הרצליה, "הילכו שניים יחדיו". כתב א.ב. יהושוע על פגישה שבין בן-גוריון וז'בוטינסקי ב-1934 בלונדון, ומה היה קורה אם הסכם ז'בוטינסקי-בן-גוריון אכן היה – על סעיפיו השונים – איך זה היה משפיע על התנועה הציונית.

יושב-ראש הכנסת צפה בזה. גם יש אישים שקיבלו את המחזה הזה טרם העלאתו על הבמה, והעירו את ההערות; מי שהיה קרוב לבן-גוריון, מי שהיה קרוב לז'בוטינסקי, ביניהם נשיא המדינה, יושב-ראש הכנסת, ראש הממשלה. משעלה הרעיון להביא את ההצגה מטעמים של איך שזה השפיע כל התנועה הציונית והגלגולים, פנו לבית הנשיא, ודווקא מבית הנשיא מאוד צידדו. הנשיא מבקש להשתתף, אלא שהוא ביקש, אם אפשר – חרף שלא כל כך היה נוח גם לתיאטרון וגם לנו בכנסת – לקיים את זה בשעה יותר מוקדמת, ב-18:30.
יושב-ראש הכנסת נענה לנשיא המדינה, ולכן הוא מבקש אם אפשר להקדים כדי לאפשר לסיעות האופוזיציה – בשבוע האחרון, סיעות האופוזיציה בטח יגישו אי-אמון. תהיה אולי איזו מלאכת חקיקה להשלים. כלומר, כדי לא לפגוע בעבודת הכנסת, ובכל אופן, לקיים את האירוע בהשתתפות נשיא המדינה בשעה יחסית מוקדמת, להקדים את ישיבת הכנסת בשעתיים. זו היתה הבקשה. שלא יהיה לפני 14:00, כדי גם לאפשר לסיעות לקיים ישיבת סיעות באותו יום, לנשיאות להתכנס, ולסיים לא מאוחר מ-18:00.

טוב. אני מוכרח לומר כך: זה לא סוד שאני מקפיד מאוד בכבודו של יושב-ראש הכנסת. וזה גם לא סוד שאין בעניין הזה הדדיות. יושב-ראש הכנסת איננו מקפיד בכבודה של הוועדה. אני אומר את זה לפרוטוקול, ואני גם אשמח אם הדברים האלה כמובן יועברו אליו. לא יכול להיות שאני אקרא בעיתונות, מבלי שהיושב-ראש אפילו דיבר איתי – אני אומר את זה, שוב, און-רקורד, לפרוטוקול – על כך שיש כוונה להאריך את המושב, החלטה שיש לה משמעות דרמטית, והיא החלטה מאוד לא פשוטה. זו החלטה שיש בה תקדים מסוכן מאוד שיכול להיות מנוצל לרעה במקרים אחרים - - -

העניין של חוק טל?

כן. לא חשוב - - -

אני מוכרח להגיד - - -

רגע, חבר הכנסת מולה, תן לי לסיים. זה לא כל כך חשוב מה הנושא, דווקא הבעייתיות היא עם מצב שיש משהו שהוא שנוי במחלוקת רחבה, מהלך של הארכת מושב כדי לדון ולהכריע בו במועד שבו אנשים אינם, וכבר יש להם כל מיני התחייבויות, והם לא יהיו כאן, זה מהלך שנעשה פעם בכוונה טובה ונקייה, אבל יכול להוות תקדים שיהיה תקדים מאוד מסוכן לעתיד.

אבל זה עוד מילא לעומת המשך ההודעה, שאמר שאם ועדת הכנסת לא תאשר את הבקשה, אם תוגש, אזי יושב-ראש הכנסת יאריך את ישיבות המליאה, ולמעשה, בדרך הזו ויעקוף את החלטת ועדת הכנסת ויעקוף את סמכותה של הוועדה. ובמילים אחרות, מודיע לנו בעיתונות שאנחנו יכולים לדון פה, אבל אם אנחנו לא ניכנע ונקבל את מה שהוא דורש כזה ראה וקדש, התוצאה תהיה שהוא יעקוף אותנו ממילא.
ולכן אני כבר אומר ליושב-ראש הכנסת On record, אני לא יודע אם יש טעם לקיים דיון בוועדה בכלל, אם וכאשר תוגש בקשה כזאת, לאור ההודעה הזאת. אני חושב שזה דבר בלתי מקובל. לא כך שומרים על מעמדה וכבודה של הכנסת, ולא כך מתנהלים גם במישור האישי.
עכשיו באה בפני הבקשה הזו, שאני יכול להגיד שבאופן אמתי ולגופה מעוררת אצלי אי-נוחות גדולה מאוד, בלשון עדינה. דיוני הכנסת ומועדי הישיבות הם עניין שצריך להקפיד עליו, אלא אם יש נסיבות חריגות ויוצאות דופן של אילוץ, של לית ברירה. אני לא בטוח שהצגה נכנסת לתוך רשימת השיקולים הזאת. אני מטיל ספק – למזכירה יש הרבה יותר ניסיון ממני לגבי מה שקרה פה. האם היה אי פעם תקדים שדחו את ישיבת הכנסת בגלל הצגה?

אני יכול?

אני לא יודע, רגע, דקה אחת. דקה.

קודם כל, נשאלו סיעות האופוזיציה אם יגישו אי-אמון. אני יודעת שהיתה מחלוקת בין סיעות האופוזיציה. יש סיעה אחת שלא תגיש אי-אמון אחרת על - - -

אבל השאלה – אני שואל לא לגבי האי-אמון.

ולכן הוא אמר אוקיי - - -

אני שואל שאלה עקרונית. האם אי פעם היה מצב שדחו ישיבה של הכנסת בגלל הצגה? מחר יהיה טיול, ומחרתיים יהיה אני לא יודע מה, ואנחנו נהפוך את הכנסת לאיזו במה של מופעי תרבות במקום לבמה של דיונים. אנחנו צריכים לקיים את הישיבות כסדרן. אני חושב שהיוזמה של ההצגה היא יוזמה ברוכה מאוד. היא יוזמה טובה, ואני שמח עליה, ואני מברך עליה. אני רק חושב שקביעת ההצגה בזמן שבו אמורה להתקיים ישיבת כנסת זה מצב שנראה בעייתי מאוד.

אני אומר יותר מזה. אני חושב שצירוף הנסיבות הזה, שכמעט מעמיד אותנו בפני עובדה מוגמרת, אחרי שהדברים מסוכמים על לשכת נשיא המדינה, ועם גורמים אחרים, הוא מאוד בעייתי. אני לא רוצה לעמוד כאן במצב שאני לא אאשר את הבקשה, ותוצאתה תהיה שנשיא המדינה לא יוכל להגיע להצגה כי ועדת הכנסת לא אישרה את ההקדמה. הרי ברור לי לגמרי המקום שאליו הובלו הדברים. שוב, אני חושב שכך לא מתנהלים. ההתנהלות היא בעיני לא במקומה ולא נכונה. אני העדפתי, עוד פעם, לא להביא את הדברים לידי התנגשות, ולכן קבעתי את הנושא על סדר היום. ולכן אני גם לא אצביע נגד הבקשה, ובדרך הזאת אאפשר גם את אישורה. ואני מקווה שהדברים האלה יובהרו.
אני חושב שהדבר הזה – אני מקווה שלא יהיה בו בבחינת תקדים, אלא בבחינת אילוץ שהוועדה מסכימה לו בנסיבות שנוצרה מול לשכת נשיא המדינה, מתוך עמדה ברורה שלדבר כזה אין מקום, ולא צריכה להיות הצגה שמזיזה את שעות הדיונים במליאה. ומתוך תקווה שאולי מכאן ולהבא התקשורת והיחס של יושב-ראש הכנסת כלפי ועדת הכנסת יהיו כפי שהם אמורים להיות, ולא בדרך הזאת. חבר הכנסת מולה.

אדוני היושב-ראש, אני מסכים אתך, ראוי בדרך כלל שהדברים יתואמו מראש עם ועדת הכנסת לפני שקובעים עובדה ואז באים ומעמידים את הסיטואציה שבה יש כבר החלטה, כבר הוזמנו אנשים, עכשיו תאשרו. זה נכון, מבחינה פרוצדוראלית, נראה לי שעדיף היה אם יושב-ראש הכנסת היה מעביר את הבקשה לפני שהוא מקבל את ההחלטה. אני מניח שהיושב-ראש היה - - -

ברגע שנודע לו שהם לא יורדים מהאי-אמון, זה הקטע להקדים את ישיבת הכנסת - - -

בדיוק - - -

- - - ההצגה - - - ב-20:30. גם לתיאטרון היה נוח ב-20:30.

בוא נגיד ככה, ברור לי, גם שאלת הגשת האי-אמון – אפשר היה לברר מראש.

ביררנו.

מה שאני חושב, אדוני היושב-ראש, הכנסת צריכה בהחלט להקפיד לקיים את דיוניה בימים קבועים, בשעות הקבועות, לא להזיז אותם. יחד עם זאת, כפי שאתה אומר, גם כשהנושא בא לנשיאות ונשאלה שאלה האי-אמון, וגם נוכחותו של נשיא המדינה, היא באמת היתה משקל מכריע בעניין. ולכן אני מבקש שלמרות ההערות שלך, הבקשה תאושר.
לגבי העניין הראשון שעליו אתה דיברת, אני מוכרח להגיד, אני הערתי אתמול בישיבה. אמרתי שהכנסת תאריך את דיוניה אך ורק אם ועדת הכנסת תאשר. ואכן, רובם אמרו אנחנו נפנה לוועדת הכנסת, וועדת הכנסת תאשר. וגם בעניין הזה אני מסכים שיכול להיות שאלו דברים שיגיעו להודעות בתקשורת, בהחלט לתאם אותם עם יושב-ראש ועדת הכנסת.

עזוב את התיאום, מודיעים לך שאם לא תאשר אנחנו נעקוף אותך. בסדר, בשביל מה לקיים פה דיון?

אבל בכל זאת, אני לא חושב שזה עניין – דרך אגב, אני לא רואה שהעניין עומד בכלל - - -

זה לא משנה, זה לא העניין. העניין הוא ההתנהלות כשלעצמה, ואני אשמח אם הפרוטוקול הזה יועבר לעיונו של יושב-ראש הכנסת. שבאמת – גם את זה אני אומר לפרוטוקול – יש לי תחושה לא נעימה שהוא נוהג בכבוד הרב שאני רוחש לו גם באופן אישי בצורה שאיננה מכובדת.
טוב, רבותי, מי בעד לאשר את הבקשה של היושב-ראש?

הצבעה

בעד אישור הקדמת הדיון במליאת הכנסת – 1
נגד – אין
נמנעים – 1
הבקשה אושרה.

בעד – אחד. מתנגדים – אין. נמנע אחד. אתה מצביע? אתה יכול להצביע.

נגד?

לא, אתה יכול להצביע מה שאתה רוצה.

אם אני רוצה להצביע רק כדי להפיל את - - -

אתה יכול להצביע.

נגד מולה אני לא אצביע.

אז אתה לא משתתף?

לא משתתף.

אז אחד בעד. אין מתנגדים. נמנע אחד. הבקשה אושרה. תודה רבה.

תודה רבה. ואני אעביר את כל ההערות.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:20.>