PAGE
2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
17/07/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 674>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ"ז בתמוז התשע"ב (17 ביולי 2012), שעה 11:00

<המכרז שיוצא לדרך למורים במסגרות העשרה להארכת יום הלימודים- האם תנאי המכרז מבטיחים את החינוך המיטבי לילדים בצהרונים?>

חברי הוועדה: >
עינת וילף – היו"ר

נסים זאב

>
חברת הכנסת חנין זועבי
מיכל כהן - מנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

חיים הלפרין - מנהל היחידה לתכניות משלימות למידה, משרד החינוך

יהודית קדש - מנהלת האגף לחינוך יסודי, משרד החינוך

סימה חדד מה יפית - מנהלת אגף לחינוך קדם יסודי, משרד החינוך

דודי מזרחי - מנהל אגף תקציבים, משרד החינוך

שירלי באבד - רפרנטית חינוך באגף התקציבים, משרד האוצר

איטה עטיה - האגף למעונות יום ומשפחתונים, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

אתי אלוני - ראש מינהל חינוך, מרכז השלטון המקומי

רחל עזריה - חברת מועצת העיר, עיריית ירושלים

שרה ישראלי - מנהלת בית ספר יסודי, הסתדרות המורים

לילי פוקמונסקי - מנהלת המח' לגננות, הסתדרות המורים

שגית להמן - דוברת, הסתדרות המורים

כרמלה פורת - סייעת, איתך - משפטניות למען הצדק החברתי

נטע לוי - מלווה את מטה הסייעות הארצי, איתך - משפטניות למען הצדק החברתי

רות תורג'מן - סייעת, איתך - משפטניות למען הצדק החברתי

נעם טלמון - סטודנטית לחינוך, אוניברסיטת חיפה

מאירה בסוק - לשכה משפטית, נעמ"ת

כרמלה רותם - נציגת תכנית קרב למעורבות בחינוך

ענת זרגרי - מנחה מחוזית בצהרונים, החברה למתנ"סים

גל פילק - רכזת מעורבות חברתית, התאחדות הסטודנטים

חמוטל אלבז - "מחנכים לשינוי ירושלים", ארגון הסטודנטים

מעין מגלי - פעילה, המשמר החברתי

לילי בן עמי - מייסדת, המטה למען העסקה הוגנת של מורות ומורים

יהודה סקר - נציג ארגון הורים ארצי

אתי וייסבלאי - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

יהודית גידלי

ס.ל., חבר המתרגמים
<המכרז שיוצא לדרך למורים במסגרות העשרה להארכת יום הלימודים- האם תנאי המכרז מבטיחים את החינוך המיטבי לילדים בצהרונים?>

אני פותחת ישיבה של ועדת החינוך, התרבות והספורט. כותרת הדיון היום היא המכרז שיוצא לדרך למורים ומסגרות העשרה להארכת יום הלימודים - האם תנאי המכרז מבטיחים את החינוך המיטבי לילדים בצהרונים? בטרם נראה את המצגת של משרד החינוך מונח על השולחן דוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת. הכותרת שלו היא 'יישום מסקנות הוועדה לשינוי כלכלי חברתי (ועדת טרכטנברג), מסגרות לימודיות משלימות לשעות אחר הצהריים של משרד החינוך'. חברי הכנסת, זה נמצא אצלכם ונמצא גם על השולחן. אני מבקשת מאתי וייסבלאי, שהיא כתבה את הדוח, שתציג אותו, ואז נראה את המצגת, התייחסות של משרד החינוך ואז לחברי הכנסת ולשאר המוזמנים.

לבקשת יושבת ראש הוועדה בדקנו את הנושא של יישום מסקנות ועדת טרכטנברג בהקשר למסגרות לימודיות לשעות אחר הצהריים. אני אתחיל שמסגרות משלימות, שקוראים להן בדרך כלל צהרונים או מועדוניות, או כינויים מסוג זה או אחר, הן מסגרות שפועלות אחרי שעות הלימודים, לפעמים גם לפניהם, בימים שמערכת החינוך לא פועלת, ומייעדות מצד אחד להעשיר את התלמידים, לסייע בצמצום פערים בין התלמידים ומצד שני מאפשרות להורים לאזן בין הזמן שהם צריכים להקדיש לעבודה לזמן שהם יכולים להקדיש למשפחתם. עד היום הצורך הזה נתן מענה למגוון גדול מאוד של מסגרות משלימות, שמופעלות על ידי גורמים שונים, המגזר הפרטי והציבורי ללא פיקוח או סטנדרטים אחידים. המעורבות הממשלתית בתחום הזה באה לידי ביטוי בשני אופנים עיקריים, קודם כל משרד התמ"ת שמאז שנת 2007 מאפשר לצהרונים שמעוניינים בכך ועומדים בתנאי הסף שקבע המשרד לקבל הכרה של האגף למעונות יום, משפחתונים ותעסוקת נשים באגף במשרד. ילדים בגילאי 3 עד 5 או 3 עד 9, בעשירונים מסוימים, שמטופלים באותם צהרונים שקיבלו הכרה יכולים לקבל סבסוד מן האגף והתמ"ת (משרד התעשייה ,המסחר והתעסוקה) מפקח על הצהרונים שמוכרים על ידו, למרות שהמספר של הצהרונים המוכרים והילדים שמקבלים סבסוד עולה מדי שנה בשנה מאז שמופעלת התכנית, המספר הכולל של הצהרונים שקיבלו סבסוד והוכרו באמצעות משרד התמ"ת הוא נמוך יחסית. בשנת תשע"ב יש בערך 2,500 צהרונים מוכרים ו-22,000 ילדים שקיבלו סבסוד באמצעותם.

בהקשר למשרד החינוך, המשרד הפעיל עד כה שתי תכניות להארכת יום הלימודים, הראשונה זה יום חינוך ארוך, לפי חוק יום חינוך ארוך ולימודי העשרה מ-1997, שחל על בערך מעט יותר מ-200,000 תלמידים. במוסדות חינוך שבהם חל החוק יום הלימודים הוארך עד שעה שלוש וחצי בערך ארבע פעמים בשבוע, כשבעצם השעות שבהן הארכת יום הלימודים נכללות בתוך כלל השעות של בית הספר, בתוך המשאבים שלו והמורים שלא מלמדים את כל השעות. תכנית נוספת היא תכנית מיל"ת (מסגרת לימודים תוספתית), מסגרות יום לימוד תוספתיות, שפועלת בבתי ספר חלשים במימון משותף של משרד החינוך והרשות המקומית וההורים ומופעלת על ידי קבלן חיצוני. התכנית מאריכה את יום הלימודים בשעתיים מדי יום. מהנתונים של משרד החינוך בסך הכול מספר התלמידים שהתכניות האלה משרתות בשנת הלימודים החולפת נמוך יחסית, 16% מן הילדים בגני ילדים ו-27% מן התלמידים בבתי ספר טופלו במסגרת התכניות האלה.

בכיתות א' עד ג'.

בכלל בבתי ספר יסודיים. המצב הזה שקיים בעצם עד כה עומד להשתנות החל משנת הלימודים הבאה עבור תלמידים בגני ילדים ובכיתות א' עד ג', שמתגוררים ביישובים שנמצאים באשכולות 1 עד 3, לפי הדירוג החברתי כלכלי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בעשירונים גבוהים יותר, 4 עד 10, השינוי הזה יתרחש בהדרגה במהלך חמש השנים הקרובות ובעצם המצב הקיים עומד להישאר בהם כמו שהיה.

השינוי מתרחש בעקבות ההמלצות של ועדת טרכטנברג והחלטת הממשלה מינואר 2012 שאימצה את מסקנותיה שקבעה כי המדינה תסבסד החלה אוניברסאלית הדרגתית של מסגרות לימודיות בימים א' עד ה' עד השעה ארבע אחרי הצהריים עבור ילדים בגילאי 3 עד 9, והקצתה תקציבים של 6.65 מיליארד ₪ בחמש השנים הבאות לנושא הזה.

משרד החינוך בעקבות המלצות של הוועדה והחלטת הממשלה עומד בראש ועדת היגוי משותפת למשרדי החינוך, האוצר, הפנים, התמ"ת והשלטון המקומי. ועדת ההיגוי גיבשה תכנית מקיפה ומפורטת להפעלת מסגרות לימודיות אחר הצהריים. על פי התכנית, התכנית תפעל באמצעות קבלן חיצוני שיהיה אחראי לכלל ההיבטים של הפעלתה. ב-6 ביוני משרד החינוך פרסם מכרז לבחירת קבלנים להפעלת התכנית, המשרד עתיד להיסגר מחר ב-18 ביולי.

היא תפעל בכלל בתי הספר וגני הילדים הציבוריים, ב-81 יישובים שהם היישובים החלשים ביותר בישראל, באשכולות 1 עד 3, רוב היישובים האלה הם במגזר הערבי. היא תתקיים במשך 180 ימים בשנה שהם ימי לימודים בלבד, לא כולל חופשות, לא כולל חופשת הקיץ. הפעילות בתכנית תתחלק בין פעילויות העשרה ותמיכה, שלהן יוקדש רוב הזמן, לבין פעילות לימודית שאמורה להיות בהתאמה לתכנית הלימודים בשעות הלימודים הפורמליות בכל מוסד. על פי הנתונים של משרד החינוך בסך הכול יהיו זכאים להשתתף בתכנית קרוב ל-240,000 תלמידים, מתוכם כבר 70,000 זכאים להארכת יום הלימודים כיום. ההשתתפות בתכנית, על פי החלטת הממשלה, אינה מותנית כרגע במבחן תעסוקה, יכול להיות שבהמשך היא תהיה מותנית בכך.

מה הקריטריונים?

כל הילדים בגני ילדים ציבוריים וכיתות א' עד ג' ביישובים שנבחרו זכאים להשתתף בתכנית, במימון מלא. התכנית היא במימון מלא של משרד החינוך בשלב הזה.
אני לא אפרט פה את כל ההיבטים של התכנית, זו באמת תכנית מפורטת, מקיפה וכוללת הרבה מאוד היבטים.

מה זה ציבוריים? אפשר להגדיר? זאת אומרת יש גנים שמוכרים על ידי משרד החינוך, זה לא ציבוריים?

כל הגנים שהם מתוקצבים, של משרד החינוך, כולל מוכר רשמי ומוכר שאינו רשמי.

למה זה נקרא ציבורי?

אני רק אדגיש כמה סוגיות שעולות מתוך המכרז. הדבר הראשון זה נושא של כוח האדם בתכנית, משרד החינוך ביקש שלא להשתמש במונח עובדי הוראה, הנושא השני זה הפיקוח על התכנית והנושא השלישי זה המשאבים שמוקדשים לה.

כוח האדם של התכנית מועסק כולו על ידי הקבלן שאחראי על כל ההיבטים של העסקתם. מדובר, על פי מה שנראה, בלמעלה מ-10,000 עובדים, אם לא יותר, שיועסקו בכ-8,000 מסגרות, בכל אחת מהן 30 תלמידים בממוצע. בכוח האדם של התכנית יכללו מורים מצוות בית הספר, סטודנטים ומדריכים והם יגויסו, לפי הפרסומים של משרד החינוך, בשיתוף עם מנהל בית הספר, בסיוע הרשות המקומית. מה שהמכרז אומר בעצם שב-20% מהזמן של התכנית יועסקו מורים מוסמכים וב-80% סטודנטים או מדריכים אחרים. מה שראינו מהמכרז, שזה נראה לי נקודה מאוד חשובה, זה שהסטודנטים והמדריכים שמועסקים בתכנית בעצם לא נדרשים לעמוד בשום תנאי סף, אין תנאי סף להעסקה שלהם. הם אמורים לקבל הכשרה של 30 שעות לפני תחילת עבודתם ומי שאין לו ניסיון חינוכי בכלל יקבל בנוסף לזה הכשרה של 30 שעות נוספות תוך כדי העבודה שלו. עניין נוסף זה הנושא של העסקת העובדים על ידי קבלן חיצוני שעשויה לעורר סוגיות שקשורות בכניסה של עובדי קבלן למערכת החינוך.

זה קיים גם היום.

הנושא השני זה הנושא של הפיקוח. בתכנית נקבעו מנגנוני הפעלה מאוד מאוד מפורטים, גם ברמת משרד החינוך, גם ברמת הקבלן, גם ברמת הרשות המקומית וגם ברמת בית הספר, שברשות המקומית בבית הספר תוקם ועדת היגוי שבעצם תקבע את תכנית העבודה בכל בית ספר, מה בעצם מתרחש בתכנית. מה שראינו זה שעל הקבלן, כמו שאמרנו, מוטלים כל ההיבטים של תפעול התכנית, לרבות היבטים שקשורים בפיקוח ובקרה על פעילותן של המסגרות בפועל. למשרד החינוך יש סמכויות פיקוח עליונות, אבל לא הוקצו לו משאבים בפועל לביצוע אותן הסמכויות האלה. נאמר לנו שהמשרד מתכוון לצאת למכרז לבחירת חברה חיצונית לביצוע בקרה, אבל לא ניתנו פרטים לגבי המועד שיתפרסם המכרז הזה או מה בדיוק אמור להיבדק במסגרת הזאת. גם לרשויות המקומיות, לוועדות ההיגוי ברשויות המקומיות יש, לפי משרד החינוך, תפקיד בפיקוח על פעילותן של המסגרות ובעמידה שלהן בתכנית העבודה שהרשות המקומית קבעה, אבל לא ראינו שניתנו להן כלים לביצוע הפיקוח הזה. עוד דבר שהייתי רוצה להדגיש בהקשר הזה, שלא נקבעו סטנדרטים אחידים ויעדים מדידים להצלחת התכנית ברמה ארצית. כלומר כל בית ספר, כל יישוב, אמור לקבוע את הסטנדרטים שלו בשיתוף העובדים של הקבלן.

הנושא השלישי הוא הנושא של המשאבים. לכל מסגרת שפועלת בתכנית מוקצות שעות הדרכה בהתאם לאורך התכנית, אם זו תכנית שפועלת בבית ספר או בגן ילדים שיש בו יום חינוך ארוך, או תכנית שפועלת בבית ספר וגן ילדים שלא קיים בו, ותקציבים להצטיידות, לפעילויות העשרה ולהזנה. כמו שנאמר פה, המשרד כרגע נושא במלוא המימון של התכנית. בשלבים הבאים הרשויות המקומיות וההורים יידרשו להשתתף בהתאם לדירוג דיפרנציאלי שעדיין לא נקבע. לפי נתונים שמשרד החינוך מסר לנו בשנה הראשונה העלות של התכנית היא 900 מיליון שקל. נקודה אחת שעולה מפה היא שהנושא של המימון למוסדות חינוך מוכר שאינו רשמי, שהם חלק די גדול ממוסדות החינוך בתכנית, הוא יהיה חלקי בהתאם לשיעור ההשתתפות של המשרד במימון הכללי לכל מוסד. כלומר 55% עד 100% מהמימון.

לשנה אחת 900 מיליון?

בשנה אחת בשלב זה, כשזה אשכולות 1 עד 3.

תודה רבה לך ותודה רבה לך גם על העבודה המקיפה, אני מאוד ממליצה שהיא תהיה אצלכם, לכל מי שמבקשים לשאול ולהתייחס.

הנושאים שהעלית, משרד החינוך, אני מבקשת שתתייחסו, אחד, זה כמובן כל הנושא של מעמדם של מי שיועסקו על ידי אותו קבלן, כל הנושא של הפיקוח שעלה כאן והגדרת היעדים. אני רוצה גם להתייחס לדבר נוסף, אחד הדברים שנראה זה שמגדירים מטרה, יש המלצות, רוצים ליישם, רצים ליישם, מנסים ליישם את זה באופן מהיר וכדומה, אני רוצה לשמוע מכם, מעבר לכל ההיבטים הטכניים, האם יש מישהו במשרד שלוקח צעד אחורה ואומר 'רגע, מה אנחנו עושים עם כל הדבר הזה?' האם יש לנו חזון לאיך נראה יום לימודים ארוך? איך נראה בית ספר שפועל אחר הצהריים? האם המכרז הזה עולה בקנה אחד עם החזון לאיך שנראה יום לימודים ארוך? אם אנחנו נלך עם המכרז כפי שהוא, האם כשיום אחד נבין שזה לא מימש את החזון שלנו לאיך נראה חינוך ארוך, מלא, מה נעשה במקרה הזה. אז אני רוצה גם לשמוע את ההתייחסות הכוללת בנוסף להתייחסות הטכנית למכרז ולפני כן אני רק רוצה להבין, המכרז נסגר מחר, תוך כמה זמן אתם בוחרים מישהו והאם בכלל יש עוד דרך חזרה מהמכרז? כלומר האם יש מישהו במשרד שעוד אומר, 'עצרו, זה לא הדרך לממש את החזון החינוכי'. טכנית יש דרך חזרה מהמכרז?

לא.

למה לא?

מכיוון שהוא פורסם, מחר הוא נסגר. יש, אני מקווה, זכיינים, אנחנו בעצמנו לא יודעים, את יודעת שזה בוועדת הרכישות. אני אציג את כל המשנה, אני אציג את החזון, אני אציג את כל ההיבטים ונדבר אם זה טוב או רע.

ואם לא ניגשו מספיק למכרז הזה, או שלא תאמו לקריטריונים של- - -

מי שלא תואם את הקריטריונים נפסל במכרז.

ואם לא היו מספיק?

אני אתייחס, ברשותכם. אני אציג בקצרה את המצגת הכוללת שמתייחסת להרבה מאוד מן השאלות, רק כדי שנדבר על אותו בסיס מידע ואני אתייחס גם לשאלות שלך.

רק דבר אחד, לא יהיה מצב שמחצית מהכיתה נשארת ומחציתה לא נכללת בתכנית?

זה שירות לציבור, אנחנו לא נקשור את הילדים- - -

אם זה לפי אשכולות ולפי אזורים, זאת אומרת אותו אשכול זה אשכול ענבים מושלם או- - -

הילד לא חייב להישאר.

ברשותכם, אני אתייחס כדי שהאינפורמציה- - -

כי יש לזה השלכות רוחב לגבי ה- - -

נכון, אז אני אתייחס, אני אשתדל ממש לקצר.

רק לפני, יש לכם מישהו כאן מהייעוץ המשפטי?

לא.

אני אשמח אם מישהו יכול להרים טלפון, אני רוצה תשובה לשאלה באיזה תנאים אפשר לסגת מהמכרז. אם אפשר שמישהו מהייעוץ המשפטי תוך כדי הדיון יחזור עם תשובה.

אוקי. ברשותכם, כמו שאתם יודעים, החלטת הממשלה ב-8 בינואר אושרה שאנחנו נותנים העשרה בתום יום הלימודים. אנחנו מדברים על העשרה בתום יום לימודים ולא יום לימודים ארוך, מכיוון שזו תכנית תוספתית. צריך להבין שכל הקונספט של הבנייה בוועדה של טרכטנברג נבנה על בסיס מודל קיים במערכת החינוך, הוא מודל מיל"ת, שלפחות לגבי המודל הזה יש הסכמה רחבה שהוא מודל מאוד מוצלח, שנותן העשרה בתום יום הלימודים והוא איננו החלק שעוסק בליבה, אלא בדיוק נותן את הדברים האחרים שהמערכת לא יכולה לתת בתחום הליבה.

בשנת הלימודים הבאה אם כך מסגרות ההעשרה יתקיימו מ-א' עד ה', עד השעה ארבע, מסגרות לילדים מ-3 עד 9, זאת אומרת גני הילדים וכיתות א'-ג' בבתי הספר היסודיים ואשכולות 1 עד 3. באשכולות 1 עד 3 יהיה מימון מלא של המדינה. בתחילת הדרך, לפי החלטת הממשלה המקורית, זה היה צריך להיות על פי מבחן התעסוקה, כלומר שאמא שעובדת תשלח את ילדיה לבית הספר בתום יום הלימודים ואמא שאינה עובדת לא תשלח. אנחנו, לפחות ברמה החינוכית, התנגדנו מאוד ושר החינוך שינה את ההחלטה יחד עם השרים המתאימים מכיוון שחשבנו שזה לא נכון בתוך מסגרת חינוכית לייצר את אותה הפרדה, 'אתה תלך הביתה ואתה תישאר, כי אמא שלך עובדת ואמא שלך לא עובדת'. גם ככה, ההחלטה היא שמכיוון שהיא מ-3 היא 9 היא אומרת ש-א'-ג' נשארים בתום יום הלימודים ו-ד'-ו', אנחנו צריכים לתת להם פתרונות אחרים, בטח היא מקשה על מבנה בית הספר ולכן במקום הזה אנחנו מקסמנו את היכולת שלנו לתת מענה איכותי ולא מעט היו ויכוחים מחודש פברואר ועד היום על מה תהיה שם המסגרת. אנחנו לא מתכוונים למסגרת בייבי סיטר, אנחנו לא מתכוונים למסגרת שרק נאריך את היום, יקבלו אוכל ויילכו הביתה, ולכן סטנדרט השירות הוא זה שעומד פה לנגד עינינו.

רק תצייני מי ישלם את המחיר.

מיד. תאמיני לי, אני רואה אותך, אני זוכרת את ירושלים, אני אתייחס גם לירושלים.

ולכן מאשכולות 4 עד 10 זה יהיה בסבסוד ולא במימון מלא. 1 עד 3 במימון מלא, מ-4 עד 10 זה יהיה במסגרת של סבסוד לפי מודל סבסוד מ-80% ואילך.

תמונת המצב הצפויה לפתיחת שנת הלימודים תשע"ג. אם כך יש 81 רשויות, 237,000 ילדים, 4,134 מוסדות, זאת אומרת גנים ובתי ספר והצפי, הפוטנציאל, הוא 7,900 מסגרות, מסגרות זה אומר מסגרת בתוך בית הספר, מסגרת עד 30 תלמידים. כמובן שהמטרה המרכזית היא לתת קודם כל העשרה, מה שלפעמים אנחנו חולמים שיהיה בתוך המסגרת הרגילה, לתת העשרה בתום יום הלימודים, לתת סיוע לימודי, זה לא עוד שיעור מתמטיקה, זה לא עוד שיעור אנגלית, אבל זה סיוע בשיעורי הבית וכמובן הזנה מתוקף היום. היעדים, כמו שאמרתי, הם התנסות בתחומים שאינם ליבה והם תחומים משיקים למה שילד צריך לשאת בסך הכול. אם כך שלוש המסגרות הן פעילות לימודית, העשרה והזנה.

אופן ההפעלה, שזה מה שמעניין לא מעט. ההפעלה תתבצע באמצעות זכיין מפעיל. ההחלטה היא באמצעות רכישת שירותים, מכיוון שזה לא בא לעובדי ההוראה הרגילים, זה לא הארכת יום הלימודים, להבדיל מיוח"א (יום חינוך ארוך) שזה חוק והאריך את יום הלימודים ושם מלמדים עובדי ההוראה, פה מסגרת ההפעלה נתונה מראש עם מסגרת תוספתית- - -

דרך עובדי קבלן?

אני אתייחס, מבטיחה. עם מסגרת תוספתית ולכן היא גוזרת מיידית שזה לא עובדי ההוראה במדינת ישראל.

את יכולה להסביר את המשפט הזה? למה העובדה שזה תוספתי גוזר שזה לא- - -

מכיוון שכשאתה רוכש שירותים אתה לא יכול להעסיק את עובדי ההוראה. אנחנו נעסיק עובדי הוראה דרך זכיין, כאלה שירצו תוספת שכר, אבל הם עובדי הוראה קבועים במערכת שנמצאים במוסד ועושים עבודה אחרת. עכשיו אני אתייחס לזה, כי אני רואה שזה אחד הדברים הכי- - -

אבל אם רק- - -

אל תפריעו לי, אני אתן את ההתייחסות בהתאם למה שמבקשת יושבת הראש. במסגרת רכישת שירותים, מכיוון שזה נבנה על תקציב תוספתי, מסגרת שהיא תוספת ליום הלימודים וזה לא הארכה במסגרת חוק, אנחנו צריכים לצאת לרכישת שירותים.

אני שוב אשאל, כי זו נקודה מרכזית. קיבלתם תקציב, מה מונע מכם במשרד החינוך להגיד 'אנחנו חושבים שחינוכית נכון יותר לקיים אינטגרציה מלאה לתוך מערכת החינוך של הנושא הזה, יש לנו חזון של איך נראה חינוך אחר הצהריים ולכן אנחנו מביאים קונספט שהוא אינטגרטיבי'.

פשוט מאוד, אל"ף, אני אתחיל ככה, בקונספט, אם זה היה הארכת יום הלימודים, בוודאי שזה מה שהיינו רוצים לראות, שזה יהיה מהיום ואילך מובנה לעולמי עד. מכיוון שזה הוגדר מלכתחילה כתוספתי- - -

מה זה 'הוגדר' בסביל?

בוועדת טרכטנברג, כשבנו את המענה הזה, בנו את זה כמסגרת תוספתית ותקצבו את זה כמסגרת תוספתית.

עובדה שזה לא מתרחש בכל רחבי הארץ.

את תראי פה שזה וולונטרי- - -

אני מבינה, אבל עדיין אתם לא גורם סביל, אתם משרד החינוך, מה מונע מכם להגיד, 'את הכסף הזה, יש לנו חזון חינוכי, בסוף יקבלו בני 3-9 מסגרת שיש בה העשרה, אבל בחזון שלנו זה נראה כך ולא כך ואנחנו רוצים שהתקציב הזה ייכנס בתקציב משרד החינוך'. מה מונע מכם להגיד את זה?

אל"ף, אמרנו. אמרנו וגם חשבנו שאז זה היה פותר לנו הרבה מן הדברים האחרים שאנחנו היום מתמודדים איתם. שתיים, אנחנו חושבים שאם זה היה במסגרת חוק מחייבת אז זה אומר שכל ילדי מדינת ישראל היו נשארים עד השעה ארבע. פה זה מונגש כשירות לציבור, זה לא חובה וכל זמן שאין חוק שמחייב את הילדים להישאר עד ארבע אנחנו לא יכולים לעשות את זה כחובה. דבר שלישי זה נושא של הסכמים קיבוציים עם עובדי הוראה. כל זמן שאתה לא משנה את ההסכמים הקיבוציים עם עובדי ההוראה אתה לא יכול לשנות את מסגרת הלמידה וההעשרה. במילים אחרות, בחזון יכול להיות שזה מה שהיה נכון שיהיה, אבל במצב שטרכטנברג התייחס והעצה שהוא נתן זה היה במסגרת רכישת שירותים תוספתיים. כדי להתמודד עם הסוגיה של עובדי קבלן אני רוצה- - -

לפני כן, כי אני הולכת לחדד את זה, האם יש כאן מקרה, תענו איך שאתם רוצים, שבו לצורך העניין, בגלל המלצה של ועדה ובסוף התעקשות של האוצר על מבנה מסוים, מתקבלת מדיניות שמשרד החינוך לא חושב שהיא המדיניות החינוכית הרצויה?

לא. מתקבלת פה מדיניות שלוקחת בחשבון לא את האוטופיה, אלא לוקחת בחשבון את מה שיש וממקסמת אותו ברמה של איכות ושירות חינוכי. אני לא חושבת שזו בררת מחדל, אני חושבת שפעם ראשונה מערכת החינוך לוקחת אחריות גם על ההעשרה בתום יום הלימודים, מנגישה שירות לציבור ולא מחייבת את כלל הילדים להישאר עד ארבע. ראי מה קרה בהסכם אחר, שאולי יש פה, שמערכת החינוך האריכה את יום הלימודים בחצי שעה בגני הילדים, קמו אותם הורים שאמרו 'אני רוצה לאכול עם הילד שלי בבית', והגישו בג"צים ואמרו 'מה פתאום המדינה לוקחת לה את הזכות להאריך לי את יום הלימודים?' זאת אומרת אני חושבת שהקונספט של שירות לציבור, לא חובה, ולתת לשם סטנדרט חינוכי איכותי ולכן כל המאבקים היו פנים כדי לייצר לזה לא מסגרת צהרונית, אלא אני מתעקשת לא לקרוא צהרון כי אנחנו לא עושים צהרון, אנחנו עושים משהו חינוכי פדגוגי ראוי ונכון. הרי יש לנו חוק מקביל שמדבר על יוח"א, שיוח"א בעצם בא במסגרת חוק, חייב את המדינה ואת העובדים ולהשאיר גם שם - - -

רק שאלה, כי אני יודע שיוח"א בבתי הספר שנכנסו ברפורמת אופק חדש אולי הוא קצר, אולי הוא לא קיים, יש בתי ספר שכאשר נכנסו לאופק חדש הוא בוטל.

הוא קיים לפי 37.4 ואני אתייחס גם לזה.

רק שאלה בהמשך למה שאמרת, אני מבין שיהיו שם מורים מקצועיים, רמת השכר תהיה מקבילה?

ברשותכם, הכול רשום פה ואם יהיה משהו חסר אני מבטיחה שאתייחס. אז אמרנו שאופן ההפעלה יהיה זכיין. רשויות, אנחנו מנסים לראות, שוב, אנחנו ממקסמים יכולות, כי גם היום יש רשויות שמפעילות, אז רשויות שתעמודנה בסטנדרטים, כי אנחנו רוצים להבטיח שיהיו סטנדרטים ולא רק העברת כספים, ותרצינה להפעיל, אנחנו נעשה פיילוט כבר בשנה הראשונה, והנתון הנוסף, שהפעילות לעולם תתקיים במוסד החינוכי ולא בשום מקום אחר.
איך יהיו המדריכים בתכנית? קודם כל בכל בית ספר ימונה רכז בית ספרי. אני חוזרת ואומרת, זה ניסיון שלנו היום בשטח, אנחנו בנינו את זה על בסיס ניסיון של תכנית מוצלחת, לא על בסיס משהו שאנחנו לא מכירים. גם היום במיל"ת, שנותן הערכה בתום יום הלימודים, גם יש מיל"ת שלם ויש גם מיל"ת בקבוצות, יש רכז בית ספרי. הרכז הבית ספרי יתוגמל על שעות ההפעלה, האחריות של רכז בית ספרי היא להפעיל את המסגרת. הוא ייבחר על ידי מנהל בית הספר מתוך צוות בית הספר. לעניין הזה, כי מיד תשאלו, הוא יקבל שכר על ידי הזכיין, כי בעצם בסופו של יום גם היום אנחנו אומרים, מורה שירצה להשתלב במסגרת, זו תהיה עבודה נוספת. גם היום מורים מקבלים עבודה נוספת כשהם מבקשים. כשאני הייתי מנהלת בית ספר היה לי מיל"ת, הייתה לי רכזת, אחת המחנכות שרצתה תוספת שכר, היא ניהלה את מיל"ת אחר הצהריים, כמובן בדיווח ישיר אליי עם הבניה מסודרת והיא קיבלה תוספת שכר. הם עושים תיאום, זה פועל היום וזה עובד.

המדריכים בתכנית יהיו עובדי הוראה בפועל המעוניינים בעבודה נוספת, אמרתי, עד 20% מסך כל המועסקים, סטודנטים שגם היום יכולים להיכנס בהפעלה של המסגרת, סטודנטים שיכולים לעבוד עם שיעורי בית, סטודנטים שיכולים להיות סטודנטים להוראה, סטודנטים שהם לא מהוראה יקבלו הכשרה והשתלמות. מדריכים מומחים, מי אלה המדריכים המומחים? אותם מדריכים שאתם מכירים היטב, מדריכי קרב ולמשל לאמנות הלחימה, מורה לא יכול- - -

עובדי קבלן.

אני מבקשת, אנחנו נדון, יהיה זמן.

מדריכי קרב היום נכנסים לבתי הספר, זו תכנית מאוד מוצלחת, עשינו עכשיו כנס ברשויות והייתה שם אמירה מאוד גדולה, 'אנחנו רוצים מדריכי קרב', כי מדריכי קרב הם מדריכים מומחים שהם נותנים דברים שהמורים לא יודעים לתת, למשל נושא של מוזיקה, למשל אמנויות לחימה, למשל טיסנאות, למשל בישול. מה לעשות, המורים של המערכת הם לא המורים שיעשו בישול והם לא יעשו מוזיקה, אלא אם הם מורים למוזיקה, והם לא יעשו תיאטרון ואמנות, ועובדי צהרונים שהם עובדי צהרונים מומלצים על ידי הרשות. הרי הייתה הפעלה עד היום של צהרונים ברשויות ולכן עובדים של צהרונים שהם היו עובדים טובים יומלצו על ידי הרשויות, יעברו גם הם הכשרה והשתלמות לאורך הזמן ויוכלו להיכנס לתהליך.

גיוס המדריכים – באמצעות הזכיין, בסיוע הרשויות המקומיות ומנהל בית הספר. כי אנחנו יודעים, שוב מהמודלים הקיימים, שגם לרשויות יש כוח אדם שהיום פועל בצהרונים, אז אנחנו ניקח גם מהם. לזכיין יש לו מי הם העובדים שיכולים להיכנס ואנחנו נעזור ברמה של מאגר של סטז'רים שרוצים להיכנס ועדיין לא מוכשרים. המדריכים, כמו שאמרתי, מי שלא בא עם הכשרה, יעבור הכשרה והשתלמות.

ברמת המוסד החינוכי, המוסד יקבל שעות שאינן שעות תקן. להבדיל משעות ליבה, שזה במסגרת החוק, פה יש תכנית תוספתית ולכן אלה אינן שעות תקן. ניצול השעות יהיה קודם כל לפיצול קבוצות קטנות, לטיפולים, להעשרה. במערכת הזאת 60% יהיה העשרה. אנחנו לא רוצים לשכפל עכשיו שיעורים אחר הצהריים, בטח לא כשזה לא עבודה שאנחנו רוצים שתיעשה, ולכן 60% מהמסגרת הזאת תתמקד בהעשרה, 30% יתמקד בסיוע לימודי, קרי שיעורי הבית.

תקציב ההעשרה – כל מוסד יקבל תקציב להפעלה בית ספרית של רכז, תקציב להעשרה מעבר לשעות, זאת אומרת לרכוש דברים מיוחדים לפעילות הזאת ותקציב להזנה.

ברמה יישובית – עברנו כבר עם השלטון המקומי. אני שכחתי לומר, בוועדת ההיגוי נמצא השלטון המקומי, נמצא משרד התמ"ת, נמצא משרד האוצר, כולנו ביחד עובדים על המהלך הזה מראשית ינואר. ברמה יישובית בכל יישוב יהיה רכז יישובי, בכל יישוב תהיה ועדה יישובית שמנהל האגף לחינוך צריך להיות בה, שהם בעצם יתוו ברמה יישובית את מה הם רוצים לראות בתוך המסגרת. למשל אנחנו יודעים על עיר שפנתה שאומרת 'אנחנו רוצים לעשות עיר מנגנת, עיר שכולם ילמדו מוזיקה, אנחנו מאמינים במוזיקה', אז כל התכנים האלה. כמובן יש מתווה של משרד החינוך מה אפשרי ומה לא אפשרי, כדי לעמוד בסטנדרטים האלה, אבל יש מקום ליישוב להשפיע. כמובן הוועדה תבנה תכנית יישובית ובסופו של יום תקבל את האישור שלנו, משרד החינוך, על התכנית. מפקח העיר, מפקח היישוב, מפקח המוסד החינוכי, חייב לאשר את תכניות ההעשרה, ואני כבר מתייחסת לנושא הפיקוח.
לכל מפקח כולל היום יש בתקן 20 עד 25 מוסדות חינוך, כל מפקח צריך לאשר את התכנית שבנה המוסד, כמו שהוא מאשר את כל התכניות, אומרים חבריי, אבל מכיוון שזו הפעלה חדשה אנחנו גם נצא למכרז נוסף, למכרז בקרה. מכיוון שהמפקח צריך לפקח על כל תכניות הליבה וצריך לראות- - -

אני רק אעצור אותך כאן, כי זה אחד הדברים היותר מטרידים ששמעתי ושמעתי הרבה דברים בדרך. את בעצם אומרת, גם את הפיקוח והבקרה, גם לכאורה- - -

הפיקוח הוא פיקוח של משרד החינוך.

אז למה הבקרה יוצאת למכרז?

גם בקרה היום במשרד החינוך עושים זכיינים. בקרים מומחים הם בקרים חיצוניים, הרי את לא יכולה לפקח ולבקר את עצמך.

במקרה הזה זה לא עצמך.

הפיקוח הוא שלך והבקרה היא על ה- - -

אבל הבקרה היא חיצונית כאשר את מפעילה את התכנית.

אם תוכלי להסביר, אם כך, את ההבדל בין הפיקוח והבקרה כפי שאת רואה את זה פה ולמה בקרה יוצאת החוצה.

אני אגיד משהו כללי על הבקרה, היא גם נמצאת במינהל הפדגוגי. הבקרה מוודא ביצוע בפועל של הדיווחים ושל התכניות שבנה אותן מנהל בית הספר והמפקח עליו. הבקרה היא לעולם חיצונית, כי היא בעצם באה לבדוק אותנו בביצוע שלנו.

זה כאשר אתם מבצעים, אבל במקרה הזה אתם לא מבצעים, אז למה- - -

לא, אנחנו מבצעים- - -

הזכיין מפעיל, אז למה הבקרה במקרה הזה- - -

אבל הזכיין הוא שלנו. חבר'ה, תנו לי להסביר, תאמינו לי שזה לטובת הציבור, זה לא נגד הציבור. להיפך, אם מנהל בית הספר מכין תכנית עבודה, היום מכינים תכנית עבודה, אני אקח את זה מהעולם שלנו, מצהיר, 'אני מלמד ככה בהתאם לסטנדרטים', בא מפקח בית הספר, הוא צריך לחשוף בפניו את התכניות, עם מי הוא ישב, איך הוא הולך ליישם. מפקח נמצא במהלך שנת הלימודים פעם, פעמיים, שלוש, תלוי מה מצבו של המוסד. אנחנו מפעילים גם היום בקרת תקן, בקרת הזנה, כל הבקרות על המערכת, בקרות חיצוניות, שאל"ף, יש לזה אמינות ציבורית, שזה לא משהו שאנחנו כתבנו בעצמנו, עשינו סקר, דבר שני, הבקרים באים בזמן מסוים, פעם בשלוש שנים, לבית ספר, ועושים עליו חריש, על כל הדיווחים שלו, איך הוא מבצע. הפיקוח הוא פיקוח של משרד החינוך. אפשר לבדוק למה היום אנחנו עושים פיקוח, הפיקוח הוא פיקוח פדגוגי, תהליכי, מה שקורה היום וזה גם מה שיהיה על המסגרת, בקרה היא לעולם חיצונית כשהיא באה לוודא ביצוע על כל ההצהרות, על הפיקוח, על המנגנון הבית ספרי, על כל מה שאנחנו מבקשים לבצע. מזה אנחנו יודעים להציג בכנסת בקרת ביצוע בתקן, מזה אנחנו יודעים להגיד בקרת ביצוע על ההזנה ועל הזכיינים האחרים.

אז באמת לפי מה שאנחנו יודעים וגם לפי מה שמבקר המדינה בדק את הנושא הזה, הבקרה שמתבצעת על תכניות לימודים נוספות מסוגים שונים במשרד החינוך היא, אני אגיד בלשון- - - לא מיטבית.

מה זאת אומרת לא מיטבית? זו אמירה כללית.

לא דיברתי על הביצוע, אני מדברת על האופן שבו הדברים מבוקרים, על הכיסוי של הבקרה, על הדברים שנבדקים- - -

אני לא יודעת ממתי את מעודכנת, אבל מהשנה הקודמת עשינו מה שנקרא מודל בקרה מאוחדת. מודל הבקרה, אני אגיד עליו כמה משפטים כדי שאתם תבינו. להגיד אמירה כללית שאחר כך אני צריכה להתמודד, 'היא לא מיטבית', הבקרה כל שנה היא בהתאם לאשכולות המיצב. אם נדבר עכשיו על היסודי, אשכולות המיצב, מה זה אומר? למה זה נבחן לפי אשכולות המיצב? זה אומר שכל מדגם הוא מדגם מייצג שבא בעצם לעשות בפעם הראשונה הצלבה בין תשומות לתפוקות ולכן הבקרה המאוחדת מדברת על כ-680 מוסדות חינוך כל פעם בדגימה, והדגימה הזאת בעצם צריכה לתת תמונת מצב על מערכת החינוך. מה הן תוצאות הבקרה? אתם יודעים מה הן תוצאות הבקרה, יש בקרה יותר טובה ויש בקרה פחות טובה. גם מבקר המדינה העיר על זה ולכן הלכנו על בקרה מאוחדת, על בקרה מתוכננת ועל בקרה שהולכת ביחד עם נושא של אשכולות המיצב.

אנחנו נמשיך, אבל אני חושבת שיש כאן באמת- - -

יתרה מזאת, אנחנו לא נסתפק בלעשות בקרה על המסגרות האלה. הראמ"ה, הרשות הארצית למדידה והערכה שהיא מוערכת לפחות על ידי כל גורם עושה מחקר מלווה לתהליך הזה, למה? אנחנו בשנת הפעלה ראשונה, אנחנו לא יודעים להגיד שכל מה שאנחנו מתכננים זה הדבר הכי טוב שיש, אנחנו רוצים ללמוד מההפעלה- - -

לכמה זמן המכרז?

כל מכרז הוא לשנה עם אופציה להארכה.

אז דיברתי על אישור התכנית היישובית ודיברנו עכשיו על ועדת היגוי בית ספרית. ועדת ההיגוי הבית ספרית, גם שם מנהל בית הספר מכנס את הוועדה, הרכז הבית ספרי, אני אומרת לכם הסתדרות המורים, הוא האחראי על התכנית מטעם מנהל בית הספר, הוא זה שידאג להיות שם, הוא זה שמבחינת ההנהלה האחראי, אבל עדיין יש אחריות כוללת למנהל בית הספר שזה פועל בתחום המוסד.

מנהל בית הספר, כמו שאמרתי, יבחר רכז בעל כישורים הולמים, יסייע בכל הנושא הזה של התקציב והקשר הרציף עם תכנית הליבה.

תהליך הפעלה במסגרות המוכש"ר (המוכר שאינו רשמי). לגבי מסגרות המוכש"ר, גני הילדים במסגרות המוכש"ר גם היום מקבלים תקצוב של 100% ולכן שם הסוגיה הזו שהעלו בישיבות הקודמות פטורה. זאת אומרת כל הגנים במדינת ישראל מקבלים 100% מימון, אז הם גם יקבלו 100% מימון במקרה הזה. כל מוד חינוכי אחר שמקבל תקצוב מ-55% עד 75% ועד 100% יקבל גם פה בהלימה. איך המנגנון יעבוד? הבעלות תעביר לרשות המקומית את חלקה במימון, זה אומר שאנחנו לא נאפשר הפעלה לקבל את ה-55% ושמנגד לא תעמיד הבעלות את החלק שלה. זה בדיוק בא מאותו מקום של לוודא סטנדרט ביצוע ושלא יילכו הכספים לאן שהם לא צריכים ללכת. לכן גם היום המנגנון הזה פועל, שהבעלות מעבירה את חלקה במימון, הרשות תאשר לזכיין הפעלה, אם בעלות לא תעביר את המימון הרשות לא תאשר את ההפעלה, הזכיין יפעיל 100% של התכנית במובן של לראות שכל הקונספט מתיישם ואנחנו נעביר את הכספים באמצעות הזכיין.

ומ-3 עד 5, כפי שאמרת?

מ-4 עד 10 זה יהיה מודל סבסוד דיפרנציאלי שעכשיו האוצר ומינהל כלכלה ותקציבים בונים אותו.

לפי הכנסה? לפי מה?

לפי מצב היישוב, האשכול הסוציו אקונומי.

הכלים שהעמדנו לרשות הציבור, גם מעבר לכל הכנסים והחשיפה, הם כלים פדגוגים, הם נמצאים באתרים שלנו ואנחנו נלווה את זה ביישום.

אני כן מחייבת פה התייחסות לנושא ירושלים. בהחלטת הממשלה המקורית נתנו 60 מיליון לפיילוט באשכולות 4 עד 6. אמרו באשכולות 1 עד 3 מימון מלא, אבל תעשו פיילוט על אשכולות 4 עד 6, שבתוכם ירושלים, להפעלה במודל הסבסוד. מכיוון שאנחנו, בין השאר, שינינו את העניין הזה של מודל התעסוקה, אז בעצם נלקח התקציב הזה כי רובו ככולו משמש להפעלה המלאה באשכולות 1 עד 3. כרגע, בעקבות ערעור ירושלים על העניין הזה והצעה של כל מיני דיונים, יש דיונים עם האוצר איך בכל זאת ליישם פיילוט בירושלים. אנחנו עדיין לא הגענו למודל המיטבי, יש כמה רעיונות, אני מקווה שבכל זאת יהיה פיילוט בירושלים כפי שיצאה החלטת הממשלה במקום.

תודה רבה. אני עכשיו עוברת לחברי הכנסת ואז אני אעבור לכל מי שביקש זכות דיבור. חבר הכנסת זאב, בבקשה.

קודם כל, שיהיה ברור, הפרויקט הזה הוא פרויקט אדיר ותבורכו על כך, וכמה שמדברים על פרופ' טרכטנברג שאולי זו אחיזת עיניים, יש לזה משמעות תקציבית אדירה ואי אפשר לזלזל במה שקורה היום, זו ממש מהפכה שלמה, זה מהפך בכל מה שקשור לחינוך. כמובן תמיד רוצים לשדרג, תמיד רוצים את המקסימום, תמיד רוצים לראות את המורה המחנכת שתמשיך אולי באותם תנאים, באותן שעות, אבל אם אנחנו רוצים לתת שירות לילדים האלה אז השאלה אם אנחנו רוצים כרגע לעסוק יותר בסייעות ובעובדי ההוראה, או רוצים לתת קודם כל את השירות, ואני בטוח שבמהלך מסוים כל העסק הזה ישתנה. אז קודם כל לייצב את זה, קודם כל לראות איך זה עובד, אם בכלל זה עובד. אבל אנחנו כבר רוצים לראות את הסוף לפני שרואים את ההתחלה, זה לא עובד ככה.

אנחנו רוצים לוודא שלא הולכים במסלול שנתחרט עליו.

לא, אני לא רואה פה שום חרטה, אני חושב שזה דבר אדיר. אני מבין בזה, כי יש לי מערכות חינוכיות שאני יודע בדיוק את המשמעויות ולכן למשל השאלה ששאלתי, כי רק לפני מספר חודשים אמרו שאולי אחוז קטן מהכיתה שהאמהות עובדות, להם תהיה הזכות להישאר בכיתה, ואגב, זה משבש את המערך כולו. תארי לך שמתוך 30 ילדים או בנות יש 10 בנות שהן בקריטריון, בגלל האמהות העובדות, ו-20 לא, אז איך זה נראה בכיתה? איך זה נראה במערכת שלמה? איך זה לגבי הסעות? כשמדובר בהסעות, אז מה? תוציאי הסעות גם בשעה אחת וגם בשעה ארבע? יש לזה השלכות גם תקציביות על המוסדות עצמם שהם צריכים פתאום לשאת בנטל שלא חלמו עליו. לכן אני חושב שהקביעה הזאת היא מאוד מבורכת, היא מאוד חכמה, ויש בה הרבה צדק חברתי, כשמדברים על צדק חברתי זה צדק חברתי. כשמדברים על מצב סוציו אקונומי של יישובים, של אוכלוסייה, ולא מדברים רק על אמהות עובדות, יש מצבים הרבה הרבה יותר חמורים שההורים לצערי לא עובדים ולאו דווקא מדובר על בחורי ישיבות, כשאומרים 'לא עובדים' אז אומרים 'הנה בחורי ישיבות עוד פעם רוצים לנצל עוד משהו', לא, אנשים לא עובדים כי אין להם אפשרות, נקודה, והם יזכו, אותם הילדים הרעבים, לאותם תנאים, ותבורכו על כך.
מה שאני כן אומר שצריכים לקחת בחשבון זה עניין שכרן של הסייעות, שבאמת לא יהיה מצב של קיפוח ובגלל שאותו הקבלן יחליט להביא סייעת מבחוץ ויותר זולה, יהיה פה פשוט עובדי קבלן. אסור שזה יקרה, כי אנחנו היום יכולים לקבל החלטות עקרוניות. ברגע שהקבלן לוקח את ההגה והוא חושב שהוא הטייס הבלעדי והוא הזכיין ואתה לא יכול באמצע שנה להוציא עוד מכרז כי זה משבש פה ארת כל המערך שעובדים עליו כל כך קשה. נגיד שמחר לא מוצא חן בעינייך משהו, הקבלן הזה עובד אבל מה, קצת צולע, או הרבה יותר, את לא יכולה, את צריכה להשלים איתו את השנה, גם בגלל שלמצוא מישהו אחר חלופי זה בלתי ניתן ליישום, אז לכן אני אומר, קודם כל חשוב שאותן הסייעות, אותו צוות חינוכי שאתם תקבעו מה הקריטריונים, כלומר על כל מספר ילדים- - -

הסייעות ימשיכו להיות מועסקות על ידי הרשות.

לא, אני מדבר גם על הצוות החינוכי, חשוב שזה יהיה מתוך המערכת של בית הספר, מאוד, לכתחילה- - -

זה לא יהיה.

אני אומר לכתחילה, באותם תנאים שאתם קבעתם לעצמכם, טוב לה? טוב לה, לא טוב לה? עם כל הכבוד, למצוא את החלופות ברגע הזה. יש מקום לשדרג, אני לא חושב שעכשיו צריכים לקחת את הכול בבת אחת כי עדיין עלינו לזכור שלא מדובר פה במערכת שנותנת מענה לכלל האוכלוסייה במדינת ישראל. לכן זה עדיין ברמה של פיילוט ובוא ניתן לרכבת לצאת לדרך.

תודה לך.

חברת הכנסת זועבי, בבקשה.

קודם כל עקרונית אני חושבת שהתכנית הזאת מאוד חשובה ויש בה צורך אדיר, אנחנו מדברים על ילדים שאין להם מה לעשות אחרי בית הספר, אנחנו מדברים על סיוע בלימודים כמו שאתם הזכרתם, אז בעיקרון זו תכנית חיובית והיא מאוד נחוצה. אבל היא גם יכולה להיכשל, כלומר גם תכנית שמבחינה עקרונית אנחנו כן צריכים אותה והיא חשובה ואנחנו מברכים עליה ורוצים לתמוך בה, כל העניין הזה של הזכיינים וכל העניין של עבודה עם קבלנים, זה דבר שיכול להכשיל. אם אין דרך מלחזור מהנקודה הזאת ולהציע דרך אחרת, אז לפחות להבטיח שלושה דברים: שקיפות ביחס לקריטריונים והרקע של הזכיינים ולתהליך שבו משרד החינוך בוחר את הזכיינים. מניסיון בחברה הערבית, כל הזכיינים, כלומר כל דבר, גם גני ילדים, גם מכללות ואני לא רוצה לנקוב בשמות, למרות שאני כן רוצה לנקוב בשמות, של זכיינים שכל העמדה שלהם היא מסחרית ויש כעס מאוד גדול, מכללות שבהן דורות של מורים ודורות של מורים שהתעודה שלהם שווה אפס והם לא נכנסים לשוק העבודה, הם נכנסים לשוק האבטלה. אז שקיפות, איך אתם בוחרים, לפחות איך אתם בוחרים, מה הרקע שלהם, וגם אפשרות אולי שתקבלו שבועיים שבהם אתם תשמעו מהציבור את דעתם על הזכיינים האלה, במיוחד זכיינים שכבר לחברה יש ניסיון איתם. אנחנו לא נשתוק, אם יש זכיינים מסוימים, ואני לא רוצה לעשות את זה אישי, אבל זה לא אישי בכלל, כי יש לנו ניסיון איתם, הם זכיינים מסוימים, הם אלה שמרוויחים, ואנחנו לא נשתוק. לכן משרד החינוך, אנחנו רוצים שקיפות ביחס למי המועמדים ואיך אתם בחרתם. דבר שני, גם מתי אתם בוחנים את הזכיינים, אחרי שנתיים? אחרי שלוש שנים? לנו יש דרישה כל שנה, לפחות כל שנה עם תנאי שאתם יכולים להפסיק- - -

אנחנו יכולים להפסיק.

כן, להפסיק את הזכיין, שזה יהיה דבר- - -

אנחנו יכולים גם באמצע שנה, רק שתהיו רגועים.

וגם אנחנו דורשים לתת עונש, כלומר זכיין שאומר 'אוקי, אפילו אם הם יפסיקו אותי אחרי שנה, אני כבר בשנה הזאת ארוויח', שיהיה סעיף של עונש, להעניש את הזכיינים שלא עמדו בתנאי המכרז. אם יש תלונות, גם להעניש אותם, ואתם תפתחו פרוצדורה מאוד מאוד ברורה לתלונות של מורים, תלונות של ההורים, פרוצדורה שהיא נגישה, שהיא תהיה פרוצדורה אפקטיבית, לא רק שאנחנו נכתוב מכתבים ואף אחד לא יתייחס אליהם. אם אתם רוצים בקרה, אז אם אנחנו לא יכולים לשנות את המנגנון של הזכיין, אז לפחות המנגנון של בקרה, עונש, אפקטיביות של איך אתם מקבלים תלונות ושקיפות של איך אתם בוחרים.

הנקודה האחרונה שלי, אתם אומרים שאתם רוצים לסייע ולתמוך בילדים ביישובים העניים. יש את הבעיה של שכונות עוני בתוך ערים עשירות. כלומר אם את נכנסת ללוד, אם את נכנסת לרמלה, או בתל אביב, גם בתל אביב, גם בחיפה, אז גם לבחון את האפשרות שלא לפי יישוב שיש פה פער מאוד גדול בין השכונות עצמן, שגם ייכנסו שכונות עוני שהן ברמה של אשכולות 1 עד 3, או אפילו במצב יותר קשה.

תודה רבה.

את רוצה להתייחס לפני שאני עוברת לדוברים?

כן. קודם כל לגבי ההפעלה של המכרז, על פי חוק חובת המכרזים כל מכרז הוא לשנה עם אופציה להארכה לעוד שלוש שנים. אבל בזמן שזכיין, ויש לנו דוגמאות כאלה בתוך המשרד, לא ביצע את מה שאנחנו- - - אנחנו המפקחים שלו, אנחנו המפעילים שלו, אנחנו קובעים את הסטנדרטים, אנחנו אלה שגם מזרימים את הכסף- - -

אבל את רוצה זכיין חיצוני לבדוק.

קודם כל בשביל שנדע, על פי החוק אנחנו יכולים להפסיק את עבודתו בכל עת. זה דבר ראשון. דבר שני, כל שנה, ולכן דיברתי על מחקר הערכה שיהיה וגם תהליך שלך בקרה יופעל על התהליכים שהוא יעשה בעצמו, כי אנחנו לא נהיה בנקודת הזמן בכל מקום. אבל החזרתי את הנושא של הפיקוח, הפיקוח אחראי שזה יתבצע ולכן יש לנו כמה אפשרויות לקבל את תמונת המצב שתהיה שקופה.

הניסיון מאסונות אחרים, כגון המקרה של האחיות בבתי הספר, מוכיח שלכאורה יש את כל האפשרויות שאת מתארת, מרגע שהמערכת נכנסה למתכונת הזאת היא לא מסוגלת לסגת, כי אם עוצרים באמצע אין מי שיחליף, המדינה לא נערכת להיכנס לתפקיד הזה, נדרש לחץ ציבורי מטורף לקבל רק את מחוז דרום ביחס לאחיות ועדיין הדבר הזה לא מטופל כמו שצריך. כלומר כל מתכונת עבודה במכרזים, מרגע שאתה יוצא לדרך במערכות גדולות, גם אם על הנייר יש אפשרות לסגת בכל רגע נתון, המציאות מוכיחה שהמדינה לא יודעת לסגת אלא אם כן מופעל לחץ ציבורי נדיר.

לכן לפתוח את הפתח הזה של לחץ ציבורי.

שתי הערות לעניין הזה. אחת, מי שקרא את המכרז יודע שיש בתוך המכרז רכיבים של פיצוי מוסכם לכל עברה שאותו זכיין עושה. כלומר, אני יכול לקרוא, אי תשלום שכר במועד, כל יום פיגור שהוא לא שילם שכר במועד לעובדים בתכנית הזאת, הוא משלם 500 שקל ליום פיגור ועוד, אפשר לקרוא את כל הרשימה. זה הדבר הראשון. הדבר השני, יש משהו שאנחנו מניחים אותו כמובן מאליו, אתם אולי לא מספיק ערים לו, אנחנו לא בונים על זכיין אחד, אנחנו בונים על כמה זכיינים. בהיקף הזה של 8,000 מסגרות, אנחנו לא רוצים שיהיה זכיין אחד ולכן האפשרות להגיד לזכיין א' שכשל, 'צא החוצה, זכיין ב' ו-ג' מחליפים אותך באותו אזור שבו אתה עבדת', היא אפשרות קיימת. אנחנו עושים את זה למשל בתכנית ההזנה, אם ספק לא עומד בסטנדרטים ו- - -

יש לי שאלה, אם אני לוקחת משהו מנשיא ארצות הברית, נשיא ארצות הברית רצה להעביר רפורמת בריאות. המרכיב המרכזי שם, שהיה הופך אותה לרפורמה אמיתית, זה שהיא תהיה אופציה ציבורית, שבמקביל לכל האופציות הפרטיות תהיה גם אופציה ציבורית. כל האופציות הפרטיות נלחמו נגד זה כי הן ידעו שברגע שהממשלה תיתן את זה, היא תהיה האופציה הטובה. האם כאן במקביל נבנית אופציה ציבורית? אתה אומר שיהיו כמה זכיינים, אז בבקשה. אני חושב שהכול זה אסון אחד גדול, אבל גם אם הולכים לכמה זכיינים, שבמקום אחד הזכיין יהיה משרד החינוך, שבמקום אחד משרד החינוך יתפעל ובואו נראה איך זה עובד.

זה בלתי אפשרי.

למה בלתי אפשרי?

את יכולה אבל לומר, בבקשה, כי את אומרת אמירה מאוד- - - למה את חושבת שזה אסון אחד גדול?

אני אתייחס בסוף, אחרי כל השאלות.

אני ממש לא מבינה למה רואים בזה אסון. להיפך, אם את יכולה לומר- - -

נתחיל מהמקרה הגדול, אני אתייחס אחרי זה ספציפית ללמה המכרז הזה רחוק, לדעתי, מכל חזון חינוכי, אבל הניסיון מראה שכל מהלך של יציאה קבלנית משמעותית בתחום החינוך לא הוביל ליותר חינוך, ובכל מקום הפעלה על ידי משרד החינוך, זו מחמאה לכם, היא יותר טובה, היא נותנת חינוך יותר טוב ולכן אני חושבת שלכל הפחות חייבת להיות אופציה ציבורית, משרד החינוך צריך לקחת על עצמו 20% מהמסגרות האלה ולהראות איך הוא מפעיל את זה ואחרי זה שיהיה לנו סטנדרט ציבורי שעומד מול הסטנדרטים הפרטיים. כי אני אומרת לכם, אתם תעשו עבודה הרבה יותר טובה, ולהחליף זכיין א' בזכיין ב', זה לא הפתרון.

אני רוצה להגיד עוד שתי הערות שקשורות לחששות שהועלו כאן. המכרז הזה הוא לא מכרז תפוקות, כלומר האינטרס של הזכיין הוא לא לתת שכר נמוך לעובדים כדי למקסם את הרווחים שלו.

למה?

אני אסביר למה.

זה צריך להיות ברור, הזכיין, וזה כתוב במכרז במפורש, הרווח שלו הוא מהפעלה של מסגרת. כלומר באופן תיאורטי מחר המדינה יכולה להחליט שבמקום לתת 42 שקל לסטודנט, היא רוצה לתת 142 שקל לסטודנט, הוא אדיש לעניין הזה, זה לא מעניין אותו, התקורה שלו היא לא אחוזית מהיקף הפעילות אלא היא נומינלית ביחס ליום פעילות שהמערכת עובדת. בזה אנחנו נטרלנו את האינטרס שעלול להיות לזכיין, ש'בואו ניקח עובדים סודנים שנמצאים עכשיו במחנה מעצר ונפעיל אותם בשקל ליום ואני אקח את כל היתרה'. הרווחים של הזכיין נגזרים מהמערכת שהוא מפעיל כמערכת עוטפת, ולדברים האלה הוא אדיש.

ועדיין אני אגיד, את כל הכסף הזה שאתם הולכים לתת לזכיינים היה טוב לתת לכם.

אנחנו ביקשנו לעבוד באחוזים, לא אישרו לנו.

כן, אני רוצה שזה יילך אליכם, אבל בואו נעבור לשרה ישראלי, יושבת ראש תא המנהלים היסודיים בהסתדרות המורים. בבקשה.

בוקר טוב. קודם כל אני רוצה לומר, כמו כולם, שהתכנית מבורכת. כמנהלת שניהלה פנימיות יום ומסגרות כאלה יש לי הרבה מאוד הערות אבל אני רוצה להתחיל מהמנהלים. המנהלים רואים את עצמם בעלי תפקיד חברתי, שיהיה ברור, אבל לא ייתכן שבארבע-חמש השנים האחרונות משיתים תכניות ורפורמות מבלי שהם ייגמרו. בואו נמנה, אופק חדש, תכנית התקשוב הלאומית, הניהול העצמי, השאלת ספרים והנה לנו תכניות העשרה, והכול על מי? על המנהל. מיכל קודם דיברה על הסכמי שכר לעובדי הוראה, זה מאוד ברור שהמנהל יעשה את הכול ולו אין התייחסות להסכמי שכר? עניין אחד.

עניין שני, תכנית כזו טורפת את הקלפים בבית הספר. אם אנחנו רוצים לדבר על המקצועיות, ואת מדברת על זה, גברתי היושבת ראש, אני עכשיו צריכה לנהל את כל מערך השעות אחרת, השעות הפרטניות של אופק חדש, לוח הזמנים הזה לא נכון, תראו מה קרה להשאלת ספרים. בלוח זמנים כל כך קצר, בעיניי תכנית השאלת הספרים מאה אחוז מכלל בתי הספר היו צריכים להיות שם, למה הם לא שם? צריך לבדוק את זה.

דבר נוסף, אני רוצה לשאול על המקום של המנהל. המדריכים הם מדריכי זכיין, מה המעמד שלי כמנהלת, משפטית? אני יכולה לפטר? אני יכולה להחליף? תנו את הדעת, בבקשה, גם על זה.

דבר נוסף, אל תשלו את עצמכם, מורים, בטח לא בעידן של אופק חדש, עם העומסים, לא יהיו שם. אני, כמנהלת, עכשיו מחפשת מורים בנרות, אני לא אמצא רכז, לא אמצא מורים שימשיכו להיות ואני מאוד ספקנית לגבי כוח האדם של המדריכים. מפספסים פה נקודה נורא משמעותית, שוב, רוצים לעשות את זה מיטבי? אז למה הקבוצות לא יהיו עד 20 ילדים? למה עד 30 ילדים? בבקשה, תמקסמו את זה עוד יותר, לא more of the same, לא מה שיש לי בבית ספר יהיה לי גם אחר הצהריים, תעשו את זה הרבה יותר איכותי.

מה המטרה של הבקרה? שוב, עוד בקרה על המנהל או שהבקרה תהיה על מישהו אחר?

לא, על הזכיין.

אני שואלת כי אני לא הבנתי. אני חושבת שבאמת התכנית היא נהדרת, בבסיס שלה, לדעתי, כמו שאת חושבת, העניין של הזכיין הוא פרובלמטי מאוד, העניין שלא נתנו את הדעת על המנהל, היום ב-15 באוגוסט כל המנהלים בחופשה, הם צריכים להכין מערכת אחרת, חשיבה אחרת, חינוכית, ערכית, חברתית. חבריה, זה לא זבנג וגמרנו.

תודה.

לילי פוקמונסקי, מנהלת המחלקה לגננות בהסתדרות המורים.

שוב, התכנית מבורכת, אבל השאלה היא על חשבון מה, על חשבון מי. קראתי את החומר שמשרד החינוך פרסם, בהתייחסות אל הגננות, ששוב מוסיפים להן תפקידים כדי לרכז מבחינת פדגוגית את התפקוד של הצוותים אחרי הצהרים, מוסיפים עוד פעילויות עם מורים, הורים וילדים, הרצאות, שיחות, כשהגננות עדיין, כשהן יסיימו שנה שלישית באופק חדש, ולא קיבלו עדיין תשלום עבור השעות הנוספות, מוסיפים להן כאן עוד ועוד עבודה. על חשבון הגננות לא יכולה להתבצע תכנית שהיא טובה, אבל היא לא יוצאת לפועל בצורה נכונה, לדעתי. תודה.

תודה רבה לך.

גל פילק, התאחדות הסטודנטים.

שלום. קודם כל התאחדות הסטודנטים מברכת על ההחלטה לקיים מסגרת חינוכית גם אחר הצהריים. אנחנו מזהים במכרז כמו שהוא עכשיו שלוש בעיות, הבעיה הראשונה שעלתה פה, שזה לא מיושם כחלק אינהרנטי מתכנית הלימודים, אלא כתכנית תוספתית. אנחנו חושבים שזה חייב להיות חלק כן עבור כל בתי הספר, כן כחלק מחוק חינוך חינם. יש המון גמישות ניהולית, זה חוזר במכרז, זה גם משליך על פיטורי מורים וזה גם משליך על ההיתכנות של טווח הזמן שהתכנית הזאת בפועל תתקיים.

דבר שני זה העניין של העסקה של סטודנטים. כל סטודנט יכול להיות מועסק. לסטודנטים שאין להם שום ניסיון 60 שעות הכשרה זה כלום. מורים עוברים הכשרה שלוש-ארבע שנים בשביל לעמוד מול כיתה, מה זה אומר על איכות השעות ביום הזה והניצול? שלוש שעות, אנחנו מברכים על עבודות לסטודנטים, אנחנו לא חושבים שזה צריך לבוא על חשבון החינוך.

והנושא השלישי, שהוא מאוד קרוב ללבנו ואנחנו הרבה זמן מתעסקים בו זה הנושא של עובדי ועובדות קבלן שהוא הרסני לכל מערכת. לגבי הפיקוח, עלה פה, אין באמת אפשרות לפקח, לא על השכר של העובדים, לא על איכות העבודה שלהם, בטח אם יועסקו כמה חברות קבלן. זאת אומרת אם הייתה חברת קבלן אחת, אז עוד אולי היה אפשר לפקח על זה, כשיש כל כך הרבה חברות קבלן, זה קורה בפועל, צריך לבדוק, יש דוחות של מבקר המדינה, אי אפשר לפקח. בנוסף לזה, אני חושבת שהעמדה שלנו זה שאחת הבעיות העיקריות, מעבר לפגיעה בעובדים, זה שזה יוצר ניכור בין מקום העבודה לבין העובד ובמערכת החינוך יש הכרח שהעובד יהיה מחובר גם לתלמידים וגם למקום העבודה ויש צורך במחויבות הזאת ולהעסיק את העובדים בתור עובדי קבלן, זה לא ישיג את המטרה, מה גם שזה מאפשר את אותה גמישות ניהולית שלא מבטיחה לנו שהתכנית הזאת תיושם לאורך שנים.

תודה רבה לך.

חמוטל אלבז, בבקשה, 'מחנכים לשינוי ירושלים'.

קודם כל אני גם מודה לך, חברת הכנסת וילף, על הכינוס של הדיון הזה אחרי הדיון הקודם שהיה לנו בשדולה להעסקה ישירה, שהיו הרבה פחות אנשים שהתעניינו בו, אז אני שמחה שעוד ועוד אנשים מבינים את החומרה של המכרז הזה. אנחנו מייצגים קבוצה מאוד גדולה של סטודנטים שמחתימה כבר כמה חודשים עצומה שיש עליה כבר יותר מ-1,000 חתימות כנגד המכרז הזה, ובעיקר כנגד ההשתתפות של סטודנטים במכרז הזה, כשלכאורה אמור להיות לנו אינטרס להיות מועסקים, כי מוצעת פה עבודה גם עם משכורת לא רעה לסטודנטים, אבל אנחנו סטודנטים וסטודנטיות להוראה שמתנגדים באופן גורף לשימוש במכרז גם לכניסה של העסקת קבלנית בתוך המוסדות, כניסה שקיימת כבר הרבה מאוד שנים באופן זוחל ואיטי, עם קרן קרב, עם הורי היל"ה (השכלת יסוד לימודי השלמה), ועכשיו המכרז הזה הולך להכניס, כמו שאת אמרת, 10,000 עובדי קבלן לפחות- - -

אני לא אמרתי את זה, את אמרת 10,000 עובדי קבלן.

לא, זה נאמר על ידי מרכז המחקר והמידע.

חשוב שמשרד החינוך יידע שאנחנו מריצים כבר כמה זמן קמפיין של התנגדות להעסקה של סטודנטים בתוך התכנית הזאת. הסטודנטים הולכים בעצם להחרים את התכנית, אני מניחה שיש סטודנטים שייקחו את זה על עצמם, אבל אני לא יודעת איזה מן סטודנטים יגיעו אליה, סטודנטים לחינוך ולהוראה בכל הארץ כבר יודעים כמה חודשים על המכרז ומתנגדים לו. חשוב שתדעו את זה, הקמפיין כבר רץ ברשת כמה חודשים והולך להתרחב עם הקבלה של המכרז ואני מצטערת, אני חושבת שאת נחמדה מדי- - -

תודה, פעם ראשונה שאומרים לי את זה.

לא, באמת. אנחנו לא צריכים להתחנן למשרד החינוך שיעשה איזה שהוא פיקוח. יש פה תכנית שזה נחמד שאת אומרת שאת רואה אותה כחינוכית, אבל אני לא מבינה איך העסקה של סטודנטים שאין להם שום ניסיון בהוראה, אחרי 30 שעות, כמו שגל אמרה, פתאום יהיו אנשי חינוך. אני לא מבינה מה התכנית החינוכית שמשרד החינוך מציע ואני לא חושבת שמשרד החינוך יכול להציג את עצמו כנותן שירות לאיזה שהוא משהו שהוא חובה או לא חובה. אם רוצים לתת עוד שעות של חינוך בלתי פורמלי, תגדילו את התקציבים של תנועות הנוער, אין שום סיבה ש- - -

גם את זה אנחנו עושים. תתפלאי.

הן לא פעילות ב-א' עד ג'.

בסדר, אז להפעיל אותם- - - אבל שמשרד החינוך יטען שהוא נותן שירות בשביל שהורים יוכלו להמשיך לעבוד, זו אמירה שהיא לא חינוכית.

לא אמרנו את זה.

זה לא נאמר.

את אומרת דברים שאנחנו לא אומרים.

את חזרת וחזרת על הנושא ש- - -

לא, אני עוצרת- - -

המשפט שזה שירות שמשרד החינוך מציע חזר על עצמו.

נכון, זה שירות, זה לא חובה.

ודבר אחרון זה שתהיה בעיה בפיקוח. ברגע שמשרד החינוך ייכנס לפיקוח ויגיד 'את המורה הזה אני מקבל ואת המורה הזה אני לא מקבל', או עובד ההוראה הזה או המדריך, ייווצר קשר של העסקה ישירה וזה משהו שרואים בפועל שלא יכול לקרות. הפיקוח הפרטני הזה לא יכול לקרות, כי אין קשר של העסקה ישירה בין משרד החינוך ועובדי המכרז, וזה קורה בפועל עכשיו במסגרות שאנחנו כבר מכירים.

תודה רבה לך.

לילי בן עמי, המטה למען העסקה הוגנת של מורות ומורים.

תודה רבה. שמי לילי בן עמי, אני כבר חמש שנים בסיפור הזה של העסקה קבלנית של מורות ומורים, יש פה הרבה פרצופים מוכרים . אני עצמי מורה ומועסקת על ידי רנה קאסן בירושלים, מורה מן המניין, עם תואר שני וכל התעודות שצריך, מלמדת מקצועות ליבה. משרד החינוך, הדבר הזה לא חדש- - -

והבעלות היא רנה קאסן.

נכון. בוא נדבר על זה. העניין הזה של העסקה באמצעות גוף מתווך שהוא לא משרד החינוך או לא הרשות המקומית, אלא גוף אחר, זה לא עובד ואנחנו רואים את זה גם עם רנה קאסן שעושים באופן שיטתי הלנה של כספי הפנסיה, קרן ההשתלמות, פיטורין מדי שנה. אני לא אוכל לצאת בשנה שביעית לשבתון כי הלינו לי את קרן ההשתלמות. אתם אומרים פיקוח, זה עלה התאנה של ההפרטה, תמיד. הפיקוח לא עובד, אתה אומר קנסות, זה גם לא עובד. ההלנה של הפנסיה ושל קרנות ההשתלמות זו עברה פלילית, כי זה יורד לי מהתלוש, היא עברה פלילית והיא מעולם לא נאכפת. משרד התמ"ת לא אוכף, אתם כמשרד החינוך לא אוכפים, העיריות לא אוכפות, אף אחד לא אוכף, הפיקוח זה עלה תאנה. עכשיו שמעתי שגם הפיקוח הולך להיות מופרט, שזו שערורייה בפני עצמה- - -

הבקרה.

אוקי, נשמח לקבל פרטים באמת בדיוק כמה מפקחים על כמה בתי ספר.

---כדי למנוע אחר כך תביעות.

אני אשמח לדעת בדיוק כמה מפקחות על כמה בתי ספר, מה זה מערך הבקרה, כי בוא נאמר, כל התכניות, רוב התכניות שהיום אתם מפעילים באמצעות גופים מתווכים, ואני מדברת בתוך מערכת החינוך הציבורי, בתוך חלק מתכנית הלימודים, הן לא עובדות ובראש ובראשונה מי שנפגעות ונפגעים מזה הם הצוות החינוכי. זה יוצר מעמדות בתוך חדר המורים, אם כבר היום, בעיקר בעל יסודי, יש שני מעמדות של מורות משרד החינוך ומורות העמותה, אתם בעצם תוסיפו לתוך בית הספר מעמד נוסף, של המדריכות והמדריכים.

אנחנו ישבנו עם שר החינוך ב-26 במרץ סביב הנושא הזה ספציפית. הוא חזר על ההבטחה שלו אלינו, שהוא אמר במליאת הכנסת ב-6 בדצמבר, שהמורות שייכנסו לרפורמה הזאת, כלומר מורות שיישארו לסוף היום, יועסקו בצורה ישירה. הוא אמר בפירוש ויש לנו את פרוטוקול הכנסת, אני אשמח להראות לך את זה, וגם לנו בישיבה הוא אמר, הייתה שם גם דלית שטראובר והצוות שלו, שהמורות שייכנסו למערכת יועסקו בצורה ישירה ומבחינתנו זה עדיף על כך שכולם- - - עכשיו אנחנו מגלות שגם המורות שירצו להישאר בסוף היום, ואת צודקת שקשה יהיה למצוא אבל יהיו כאלה, הן יקבלו תלוש שכר נוסף. כלומר מורות שיהיו להן שני תלושי שכר, כבר היום זה קיים. למשל בבית הספר הדו לשוני, מורות שמקבלות תלוש שכר בשביל ימים א' עד ה' מרנה קאסן, ויום ו' ממשרד החינוך, והן מלמדות את אותה הכיתה, אותם תלמידים, והן עושות תיאום מס.

אני אומרת לך, מהשטח, אני יכולה להביא לך אינספור מקרים של מורות שמועסקות על ידי הגופים המתווכים האלה. יש בתי ספר בירושלים, כיוון שירושלים זה העיר שמתמחה בנושא הזה של ההפרטה, אנחנו מקום אחד בארץ בזכות רנה קאסן, שמנהלים משתמשים באפשרות להעביר למשרד החינוך כבונוס. למשל, את רוצה להיות מועסקת על ידי משרד החינוך ולא על ידי עמותה? אז תיקחי על עצמך תפקידים כאלה וכאלה. חד משמעית זו פגיעה בתנאי העסקה.

הכותרת של המאבק שלנו, ואם תזכרו משהו אחד ממה שאני אומרת, אז את המשפט הזה, צדק חברתי לא מיישמים בכלים של עוול חברתי. יום חינוך ארוך זה צדק חברתי, זה מבורך, אני עצמי אמא לשני ילדים, ילד שעולה לכיתה א', זה מבורך, אני רוצה את יום החינוך הארוך, אבל לא בכלים של עוול חברתי, לא באמצעות הפרטה, לא באמצעות עובדי קבלן. את מדברת על מורה אחת, סליחה, על מדריכה, כמו ששר החינוך אמר לי, אלה לא יהיו מורים, אלה יהיו מדריכים, את מדברת על מורה עם 33 ילדים והשר עצמו אמר בטלפון, 'הם יעזרו להם בשיעורי בית, אלה צהרונים'. כל מי שהייתה אי פעם בכיתה יודעת שלהיות עם 33 ילדים בכיתה, את חייבת מינימום של כישרונות חינוכיים, ניהול כיתה, אלה לא יוכלו להיות מדריכים, אלה חייבות להיות נשות חינוך וכאן גם אנחנו מגיעות לנקודה של התלמידות והתלמידים וההורים שייפגעו מהמערכת הזאת, כי אין מה לעשות, אתם מביאים להם חינוך סוג ב', ונכון, אתם לא חסוכים בכסף, אין פה עניין של לחסוך בכסף ומבקר המדינה, בדוח שלו מ-2005 ומ-2008, הראה ששירותי המדינה שהמדינה מנסה להפריט, זה לא עובד וזה לא חוסך כסף, ודר' פז פוקס, אני בטוחה שחלקכם מכירים אותו, גם כתב על זה. זה לא חוסך כסף, הקונספט היחיד זה להסיר אחריות. הדרישה שלנו ממשרד החינוך זה שתיקחו אחריות על החינוך הציבורי, תיקחו אחריות על המורות והמורים. כבר היום זה לא עובד, זה לא עובד היום. קחי את מורות קרן קרב, היל"ה, רנה קאסן, יובל חינוך, רשת עתיד, אין ספור עמותות שמעסיקות היום בתוך בתי ספר והראשונות והראשונים שנפגעים הם הצוות החינוכי שכמובן כתוצאה מכך גם התלמידות והתלמידים, ההורים והמורות וכמו שאמרתי, הפיקוח לא עובד. אז צדק חברתי לא מיישמים בכלים של עוול חברתי. תודה.

תודה רבה.

עורכת דין מאירה בסוק מנעמ"ת, בבקשה.

אני עוסקת בנושא של עובדי קבלן בערך שבע שנים והפעם הראשונה שנתקלתי בה, כמו שחברת הכנסת עינת וילף דיברה, זה באחיות בריאות הציבור. ראיתי את זה ב-2005 וזה הלך ועלה, והיום אין אחיות בריאות הציבור, כי הן עובדות לפי תפוקות, כמה חיסונים, ואנחנו רואים מה קורה לתלמידים, לא מחסנים. נכון שנטלי תגיד ככה וזה ככה ואנחנו רואים כל שנה, וחברת הכנסת וילף עוקבת אחרי זה מקרוב וזה כישלון טוטאלי, וכאן, סליחה- - -

שאגב עולה יותר מאשר עלה קודם.

עולה, וזה יהיה אותו דבר במשרד החינוך, זה עולה להם המון כסף. גם הבקרה. לגבי הבקרה, זה דבר חדש, כי מה שקורה, עבר חוק ב-18 ביוני, של אכיפת יחסי עבודה. החוק הזה אומר שאם המורה הולן משכרו, הוא יכול לפנות למזמין. איך מתחכמים? הלוא גם עמותות זו התחכמות של עובדי קבלן. מה הם יעשו? הם יוציאו את זה, הם ירחיקו את ההעסקה הישירה עוד יותר, כי יש לך את הפיקוח, הוא כבר לא שלהם, הבקרה היא של זכיין. בסופו של דבר הוא לא יהיה המזמין בכלל, משרד החינוך, ואז אי אפשר יהיה לתבוע, ואני חושבת שזו צורה חדשה של ההתחכמות.

באמת אני לא מבינה למה משרד החינוך- - - תעסיקו אותם חצי משרה, 3/4 משרה, למה אי אפשר העסקה ישירה? אני לא מבינה את זה. המורים האלה, אני מכירה את זה מהשטח, מורות שלא מקבלות משכורות מלאות על ספטמבר ואפריל, למה? כי לא לומדים, אמהות בהריון מקבלות חופשת לידה פחותה יותר וזה הולך להיות אותו דבר כאן.

לגבי הסייעות, יושבת על ידי אחת. אם יכריחו אותן? לא יהיו סייעות ,אז יכריחו את אלה של הבוקר. ומה הן יגידו?

מי יכריח אותן?

מי יכריח אותן? משרד החינוך.

תודה רבה.

אני עוברת אלייך, אתי, בצורה מסודרת. אתי אלוני מהשלטון המקומי, בבקשה.

שלום, צהריים טובים. אני ככה יושבת ושומעת פה את הדברים, אני רוצה לתת קצת פרופורציות. אני רוצה לומר שעד לפני שינואר 2012 היו צהרונים ואף אחד לא פיקח וגם אני שלחתי את הילד שלי לצהרון והיום הוא לוחם בשלדג, הוא כנראה גדל לא רע, ואני רוצה לומר שיש לי תחושה- - -

והקרדיט לצהרון?

יש לי שלושה ילדים, ששלושתם עברו- - -אני רוצה לבוא ולומר שקודם כל לפני שאני נכנסת לעובדי קבלן שבא מהלך של המדינה ובא ואמר 'אנחנו לוקחים- - -', אני, או אני רוצה להגיד ואני רוצה להגיד את זה בשם הרשויות המקומיות שזכאיות לזה. יש לי תלונות אחרות, מאלה שמקופחות מהעניין הזה בשלב בזה, אבל בשם ראשי הרשויות המקומיות אנחנו רוצים להגיד שהמהלך הזה הוא מהלך מבורך שממשלת ישראל והמדינה הזאת לקחה אחריות על מה שקודם היה מופקר, על מה שקודם- - -

אבל על חשבון מי ומה.

רגע, קודם כל אני רוצה להגיד שבואו ניכנס לפרופורציה הזאת ואני אומרת את זה לא כאיש חינוך ואני לא בא ממערכת החינוך. אני באה כאמא לצורך העניין וכרגע אני מסתכלת על זה גם בעיניים של ראש רשות שהיו לו הורים שלא יכלו לשים את הילדים שלו בצהרון, או שהיו לו ילדים ביוח"א ולא הייתה הזנה כי הוא לא יכול היה לשלם הזנה. אני אומרת לכם, אני מתמודדת עם העניין הזה ואני יושבת עליהם לא מעט והיום, אחרי ישיבה עם המגזר הערבי, פתאום הבעיות האלה נפתרות, כי המדינה נותנת את השירות הזה. אז תראו מה אנחנו אומרים, 'מה פתאום סטודנטים? ומה פתאום- - -

סטודנטים עם שכר הוגן.

בדיוק. ואני רוצה להזכיר לכולנו שהילדים שלנו היו, ואני בטוחה ששל חלקכם עדיין, גם בחוגי סיירות שהפעילו אותם סטודנטים ובחוגי טיסנאות- - -

לא שולחים ילדים- - -

סליחה, את דיברת על הכשרה, אני מדברת כרגע על עצם הענין, תפסיקו עם העניין הזה, אנחנו באמת רוצים להביא את הטוב ביותר ואם היה לכל ילד פרופסור מפעיל מחשב, מישהו שמפעיל אותו, אז בכלל הוא היה- - - אבל אנחנו לא חיים בעידן הזה. באמת, אני אומרת לכולנו, קצת פרופורציה ויש רשויות מקומיות, וכפי שנאמר על ידי חברת הכנסת זועבי, שמברכות, שרק מתות כבר שהדבר הזה ייכנס כדי שהעניין הזה קודם כל יסיר את העול מעל המשפחות. וזה נותן את המענה. זה אחת. שתיים, יש סטנדרטיזציה פתאום. קודם לא היה, כמו שאמרתי, היו צהרונים, מועדוניות, הסיעו מבית הספר, לקחו, כן הזנה, חמגשיות, כל מיני דברים כאלה, מי פיקח על זה? על מה אתם מדברים?

אין על כל על ויכוח.

זה אומר שהיה טוב?

סליחה, גברתי.

אני רואה מצוין מה קורה ואני רוצה להגיד לך שהורים מברכים על זה ואני רואה- - -

ממש לא.

מעבר לזה שאני מברכת את הממשלה ואת המדינה על ההחלטה הזאת של לקחת אחריות, ואני רוצה להגיד יותר מזה, שבעיניי האחריות היא לייצר איכות פנאי חינוכית, מעבר לשעות הלימודים ואני מסתכלת עלייך, יושבת ראש הוועדה, ואני אומרת שיכול להיות שזה שלב ביניים או בדרך להארכת יום הלימודים, יכול להיות שכנראה אי אפשר לעשות את הקפיצה הזאת בבת אחת, גם החלטת הממשלה איננה מגדירה הארכת יום לימודים, היא מגדירה משהו אחר. לכן אני באה ואומרת שקודם כל זה בוודאי יותר טוב מכלום, שתיים, המדינה שמה את כולה עם 300 מיליון שקל בשנה הזאת על הדבר הזה ואנחנו צריכים לקחת את זה ולחבק את זה. זה שיש עוד מה לתקן ואני מסכימה שיש עוד מה לעשות בתנועה הזאת, יש עוד הרבה מה לעשות, אני רוצה להגיד שבראשי הרשויות המקומיות שלושה דברים, אחת, שראשי הרשויות המקומיות במצב הסוציו אקונומי 1 עד 3 מברכים על העניין הזה ומחכים לו מאוד. גם במגזר החרדי וגם במגזר- - -

זה דבר יחסי. יחסית למה שיש לנו, כן, אנחנו- - -

ובמגזר הערבי. אני יודעת, כי גם נפגשתי איתם.

יחסית אולי ליישובים אחרים זה לא הכי טוב.

חבר'ה, בוודאי, אתם כנראה לא מכירים את המציאות לאשורה, אתם כנראה לא מכירים את 65 הרשויות הערביות שלא זכו לדבר הזה.

שלוש, אני חושבת שאסור לנו לוותר, ואני אמרתי את זה גם למשרד החינוך ואני יודעת שהם אימצו את העניין הזה, הנושא של מדד שטראוס. אנחנו בתחילת הדרך פנינו למנכ"לית ולשר החינוך, כינסנו גם ועדת היגוי משלנו בשלטון המקומי כדי ללמוד את הסוגיה ואחת ההמלצות המאוד ראשונות שלנו הייתה ללכת לפי מדד שטראוס, בדיוק מהטיעונים שאת טענת, כי יש גם הרבה מאוד שכונות ביישובים או בערים שהם במצב סוציו אקונומי גבוה ולצערי לא יוכלו ליהנות מהפריבילגיה הזאת וזו זכות שהמדינה מותירה בידם. אני רוצה לומר שהשר ומשרד החינוך היו איתנו בבקשה, השר הודיע לנו וליושב ראש השלטון המקומי שהאוצר מתנגד בשלב זה לעניין הזה ואני כן מבקשת בוועדה הזאת לציין, לפחות לפרוטוקול, שאנחנו מבקשים לפעול ושתצא מכאן הקריאה שברגע שתהיה התנעה וע"ג תצא לדרך, אנחנו צריכים להכניס מהר מאוד את העניין הזה כדי שגם שכונת שפירא בתל אביב ולא רמת אביב וגם השכונות האחרות, שהן אמנם בעיר שהיא סוציו אקונומית 8, אבל הם לא עונים לסוציו הזה, יוכלו ליהנות מאותה פריבילגיה, כי הם עונים לאותם תבחינים. ואני חושבת שזה פער בעייתי, זה פער מאוד בעייתי ואני מאוד אשמח אם תסייעי בעניין הזה, או שמהוועדה הזאת תצא הקריאה.

תודה.

אני רוצה להתייחס לכמה דברים .קודם כל אני גם רוצה לברך על כל המהלך הזה, אני הובלתי את מחאת העגלות בירושלים, דיברתי בפני טרכטנברג, גיליתי לו את סוד הצהרונים והעלויות המטורפות שאנחנו משלמים ומפה בעצם כל הרעיון של, לא רצו לקרוא לזה צהרון אז קוראים לזה מסגרת לימודים תוספתית, כי לא רוצים גם לקרוא לזה יום למודים ארוך, לא משנה, אבל הרעיון שהיום אנחנו אוספים את הילדים בשתיים כשבפועל יום העבודה שלנו נגמר בארבע במקרה הטוב, זה התחיל מפה, ולכן בעיניי זו תכנית מאוד חשובה. פשוט אני קראתי חלקים נרחבים מהחוזה והיישום הולך להיות מאוד מאוד מאוד קשה. זה ברור. אתם בעצם מקבלים על עצמכם, חוץ מגיל 3-4 שהיישום שלו לא פשוט בכלל להפוך את זה לחינם ולקבל את כולם תוך כמה שנים, פה זו דרמה אדירת ממדים ויכול להיות שצריך לחשוב, לא לבטל את זה השנה אבל כן לקחת את החוזה הזה כחוזה שאחרי חצי שנה ייבחן, ייבדק, כי אפילו רק מיום שהוא פורסם, כל ההערות שאנחנו מקבלים פה, זה נכון מצד אחד שזה תהליך שמשרד החינוך לוקח עוד אחריות ויכול להיות שהוא יסתיים ביום לימודים ארוך, אבל גם יכול להיות שזה תהליך שגורם להרבה יותר הפרטה של מערכת החינוך. יכול להיות שזה גם מסלול שאנחנו נמצאים בו, לכן אני מציעה שאחרי כמה חודשים יהיה איזה פוס, יהיה אפשר לבדוק את זה ולקראת שנה הבאה יכול להיות שהחוזה ייכתב אחרת.

יש לי שלושה דברים מרכזיים, דבר אחד זה הנושא של השוואה לצהרונים. בצהרונים היום, בגלל המחירים הגבוהים, מספר הילדים שנשארים בקבוצה הוא הרבה יותר קטן ואין אפשרות לצרף כיתות, לצרף קבוצות, טכנית זה פשוט לא אפשרי, ובגנים האפשרות תהיה מאוד קטנה ולכן אני מאמינה שמספר הילדים יהיה קטן, אבל מצד שני זה לא נכון, כי אם זה הולך להיות בחינם אז כולם יישארו, סביר להניח, ואז בקבוצות, מה שמדריכה יכולה לעשות עם 15 ילדים או עם 17 ילדים שנשארים משתיים עד ארבע יהיה לה מאוד מאוד קשה לעשות עם 30 ילדים. גם היום זה שתי עובדות, מדריכה, סייעת, לא משנה איך קוראים לזה, זה יהיה מאוד מאוד קשה עם 30 ילדים ולדעתי צריך לחשוב על להוריד את מספר הילדים, זה גם יעזור למדריכים עצמם, זה גם יעזור לילדים. זו הערה אחת. ההתנהגות של הילדים בגנים לעומת בתי הספר היא שונה לחלוטין. גם את זה כדאי לקחת בחשבון, לכן לדעתי התהליך הזה יהיה שונה.

הדבר השני זה לגבי ירושלים. אני אשמח לשמוע מה המחשבות לגבי פיילוט. אני מציעה גם בירושלים לעשות את זה רק בגני הילדים בשלב הזה, זה יכול מאוד להקל על כל המהלך. תחשבו, כניסה לבתי ספר זה הרבה יותר מורכב, בגני ילדים זה בעצם מחליף צהרונים קיימים, מערכת שיודעת לעבוד, יודעת לתפקד, אז אני אשמח לשמוע מה הולך להיות בירושלים.
והנושא השלישי, שהוא נושא גדול, שלא הייתה בכלל התייחסות אליו ופה נאמרה חצי מילה זה הנושא של ההזנה, הנושא של התזונה. היום מדברים על זה שהשמנה הולכת להיות מכת מדינה, או היא כבר מכת מדינה, לא משנה מה, אנחנו היום מגדלים את הילדים שלנו במזון שאף אחד מעולם לאורך ההיסטוריה לא גידל את הילדים שלו. אנחנו כאילו עושים ניסוי על הילדים שלנו ונגלה עוד 20-30 שנה כמה מחלות לב, כמה לחץ דם גבוה, כמה יהיה בגלל השמן, סוכר ומלח שיש במזון שהילדים שלנו אוכלים. שגית צור, שיושבת פה איתי, ואני, אנחנו קבוצה בירושלים שעובדת על הנושא הזה, כשאנחנו בעצם הבנו שהילדים שלנו אוכלים בצהרונים ובגנים אוכל שאנחנו לא מוכנים להכניס אלינו הביתה. כל מה שלא נכנס אלינו הביתה, מגיע אליהם בדרך שלהם, כשיש לזה השלכות ארוכות, כי הם מתרגלים לטעם מאוד דומיננטי וכל הדברים האלה. מה שכתוב בהסכם הוא מאוד מאוד מצומצם, הוא מתייחס לתפיסה של המאה ה-19, תחילת המאה ה-20, של גודל מנה, אבות מזון. אני אשמח לשמוע שיש משהו אחר. אין התייחסות לשמן, אין התייחסות למלח, אין התייחסות לסוכר.

כי זה לא במכרז הזה.

אנחנו נתייחס לכל הסוגיות של התזונה.

מנובמבר 2006 יש חוזר מנכ"ל שקצת יותר מדבר על זה שאסור לטגן, כל הדברים האלה. זה לא נמצא ובעצם אנחנו פה, אם אנחנו מדברים על זה שתוך כמה שנים כל הילדים במדינת ישראל יאכלו את האוכל הזה, אז נראה לי שכדאי לחשוב איך אנחנו מכניסים פנימה כמה שיותר כללים מנחים, לאסור ממתקים, לאסור שתייה קלה, לאסור בשר מעובד, לאסור מזון מטוגן, אלה דברים מאוד מאוד הגיוניים.

דבר נוסף זה שכשאנחנו מדברים על זה שאפשר לבחור איזה דגן, אז שזה לא יהיה פתיתים וקוסקוס, ואז יש כל מיני דברים נורא יפה, קינואה וכאלה, אבל כולנו יודעים שהזכיין תמיד ישים פתיתים וקוסקוס וזה כל הזמן יחזור לשם. גם לגבי איזה ירקות, איזה פירות. מה שמופיע בחוזה הזה הוא מאוד מצומצם ובעצם בכלל לא לוקח את זה בחשבון.

תודה רבה.
נטע לוי, מעמותת איתך מעכי. בבקשה.

אנחנו מלווים את מטה הסייעות הארצי, יושבות כאן כמה מהסייעות שמנהיגות אותו ובעצם זה הנושא שאנחנו רוצות לדבר עליו, כמו שהתייחסת קודם, נושא שנשמט מהדיון הזה, של משרד החינוך בדרך ליישום הרפורמה הזאת, טובה ככל שתהיה, יש כאן עוד מקרה שבו יש התעלמות מהסייעות. בשבועות האחרונים הסייעות שאנחנו עובדות איתן, תיכף תשמעו גם מהן, שומעות באופן ספורדי, באופן מקרי, באום אל פחם הן פתאום שומעות, 'כן, אתן תצטרכו להישאר עד ארבע', בתוספת שכר שולית, מגוחכת, מעליבה, כשהן מדווחות והן מדברות על זה שהן, עם כל הנדרש מהן, עובדות משבע וחצי, בפועל העבודה מתחילה קודם, עד שתיים-שתיים וחצי, ולזה הן מגיעות עם הלשון בחוץ, לא מצליחות לתת לילד את מה שנדרש מהן ואת מה שנדרש לילד שלמענו אנחנו עושים את כל הרפורמה הזאת, ועכשיו הן יידרשו להמשיך עד ארבע. הן עצמן אומרות, 'אנחנו לא יודעות איך אנחנו נעשה את זה' ומעבר לזה, הסייעות לא קיימות כאן בכלל, היה בשבוע שעבר כנס של משרד החינוך בנושא יישום התכנית הזאת, אי אפשר לעשות עוד רפורמה, באמת טובה ככל שתהיה, תוך התעלמות מהסייעות. משרד החינוך וגב' כהן כאן, אנחנו ישבנו איתה, הכירה בערך ובמקום החינוכי והמהותי של הסייעת בגן, אבל שוב, בצומת המרכזי הזה, צומת נוסף, כמו במקרה של אופק חדש, שוב התעלמות ואי התייחסות לסייעת כפונקציה מאוד משמעותית בגן הילדים.

רותי תורג'מן, סייעת בגן אשדוד, בקצרה, בבקשה.

ממש בקצרה, אני רוצה רק לשאול אם אחד מכם ראה איך סייעת נראית בשתיים וחצי.

כולם אוספים את הילדים, הם רואים.

בשתיים, אבל לא אחרי ניקיון ואחרי כל מה שכרוך בזה, ולטפל גם ב-35 ילד, אז תארו לעצמכם איך היא תיראה בשעה ארבעה.

תודה רבה.

כרמלה פורת, סייעת חינוך מיוחד מאשדוד.

אני אתחיל באמירה של אמא שלי, זה בא לתת נשיקה וגרם לו לעיוורון. זה אומר שחזון לחוד ומציאות לחוד. מה שקורה בגנים, זה כמו שרותי אומרת, מה יקרה אחרי ארבע, הילדים מגיעים עייפים, רעבים, מתוסכלים, וזה לא נכון בקשר לארוחות, הארוחות בגנים בכלל לא מזינות. אני הייתי בגנים שיש שם צהרונים, הארוחות שם לא מזינות, לא טובות, לא בריאות, רק על זה היא דיברה, מה קורה עם התנאים? ילד בן שלוש, איפה הוא יישן? אין מזרנים, מה הוא יעשה? הוא יגיע בארבע הביתה, הוא ירצה לישון, הוא יהרוס את כל הערב, אחרי זה בבוקר הוא בא עצבני, ממש גוררים אותו לגן. תחשבו על זה, תחשבו גם על טובת הילד. אין תנאים בגנים לשינה. אין תנאים בגנים לכלום. בשביל שני חוגים? אתם רוצים שני חוגים? קחו אותם אחר הצהריים, זהו, פשוט מאוד.

תודה רבה.

משרדי הממשלה, משרד האוצר? בבקשה, אני אשמח להתייחסות לנושא הזה. אני רוצה ספציפית תשובה לשאלה למה משרד החינוך לא יכול לקחת את זה אליו ולהפעיל את התכנית.

אני אתייחס ברשותך. אני רק רוצה לפני שאני אתייחס ספציפית לשאלה זום אאוט רגע. אני יודעת שאנחנו בכובע של חינוך כאן, אבל אני רק רוצה להזכיר מה הוחלט בהחלטת הממשלה ומה תוקן אחר כך ואז אני אסביר מה היה התהליך. בהחלטת הממשלה המקורית הוחלט על מבחן תעסוקה בכל האשכולות, כמו שכולנו יודעים. לאחר מכן במשרד החינוך, בשיתוף עם המשרדים האחרים ואיתנו, בוטל מבחן התעסוקה באשכולות 1 עד 3, בעצם הרעיון שהיה מאחורי זה לפחות מהכובע שלנו שבאשכולות 1 עד 3 לא בהכרח זה יגרום להגדלת שיעור התעסוקה מכיוון שלא בהכרח הם בוחרים לא להיות מועסקים וכו'. זה קצת יותר מורכב, אבל זה בסופו של דבר ההחלטה. 1 עד 3 אין מבחן תעסוקה, 4 עד 10 כרגע יש, ולכן אי אפשר לקחת את זה למקום של יוח"א או מקום של תוספת שעות לימוד וזה בלי שאני מדברת על- - -אני לא אשת פדגוגיה, האם זה נכון עוד שעות לימוד, האם זה נכון שהילד ילמד עוד מתמטיקה או היסטוריה או יותר נכון שיהיו לו חוגים והעשרה בנושאים אחרים. אני לא אשת פדגוגיה, לכן לא אתן את הדעת על זה, אבל מבחינה טכנית, ברגע שיש מבחן תעסוקה, אנחנו לא יכולים להשאיר חלק מהכיתה ללמוד עוד מתמטיקה או היסטוריה וחלק אחר לא. זה מהבחינה הזו.
עוד משהו שאני רוצה להגיד בענייין של החלטת הממשלה. בהחלטת הממשלה נקבע תקציב לצורך הפעילות הזאת. אני באמת חושבת שמשרד החינוך לקח את התקציב הזה והפיק ממנו את המרב. זה פרויקט מאוד מאוד מורכב, יש פה הרבה ניואנסים שלא באים לידי ביטוי לפחות לרוב האנשים כאן ומשרד החינוך נותן על זה את הדעת, אבל באמת אני חושבת שהתקציב נוצל בדרך הכי טובה שאפשר לנצל אותו ו- - -

אנחנו עוד לא יודעים את זה.

אנחנו עוד לא יודעים ונכון, כמו שאתי אמרה קודם, יכול להיות שנצטרך עוד ללמוד לעשות תיקונים, הכול יכול להיות, אבל צריך לזכור שלפחות בבתי הספר יהיו יותר שעות, חלק מהקבוצות כן יוכלו להיות בקבוצות יותר קטנות, ניואנסים כאלה שהם לא רשומים שחור על גבי לבן אבל זה מה שיקרה בפועל.

תודה רבה.

משרד התמ"ת, בבקשה, איטה עטייה, סגנית מנהלת בכירה באגף למעונות יום ומשפחתונים.

משרד התמ"ת מפעיל את השירות הזה מ-2007 כאיזה סוג של פיקדון שניתן- - -הרי זה לא רק גילאים שמשרד התמ"ת אמור לעסוק בהם, ומאז אנחנו גדלים בסדרי גודל. דרך אגב, אתי, הגענו ל-33,000 ילדים ולא 22. אז ראשית משרד החינוך לוקח את זה למקומות אחרים לחלוטין, היום יש לנו באשכולות 1 עד 3 בקושי 7,000 ילדים מסובסדים, הם מדברים על מספרים בסדרי גודל, הם נותנים הכול לכולם, אנחנו נתנו בעצם רק למי שרצה ופנה וביקש וענה על הסטנדרטים, שזה מתי מעט, זה דווקא לא המפעילים הגדולים שמהם חוששת חברת הכנסת זועבי, אלה באמת מפעילונים קטנים, מפעילים בבית, מפעילים ב- - - אנחנו נתנו שירות כמעט לכל מי שביקש, אבל זה באמת דבר שיכול להיות בזעיר אנפין, זה לא יכול להיות על כל האוכלוסייה בסדרי הגודל שמשרד החינוך מפעיל. כך שמשרד החינוך עושה בזה צעד ענק קדימה. זאת אומרת אי אפשר בכלל להשוות את זה למה שנותן היום משרד התמ"ת. אנחנו ממשיכים לתת את זה מ-4 עד 7 ועם הזמן זה אמור לעבור אליהם ואני חושבת- - -זאת אומרת אני כאילו מנסה לסנגר עליהם, בתור אחת שמבצעת את זה בפועל, רק מי שעושה את זה- - -

אנחנו, אגב, בעדם, אנחנו רוצים שזה יהיה אצלם, זה הכול.

לא, אני אומרת שמבין את הקושי ואת ההתנהלות ואת הבנייה של המערכת והמעקב אחרי המערכת וההכשרה וכוח אדם, אין ספק שיהיו קשיים, אבל אם לקחת את זה מהמקום היחסית קטן שאנחנו עושים, ואני עושה את זה מ-2007, שש שנים, אני רואה את הקשיים תוך כדי במגזר החרדי ובמגזר הערבי, זה לא פשוט, וכוח אדם זה לא פשוט וראשי רשויות זה לא פשוט ולעבוד מול זכיינים זה לא פשוט. דרך אגב, אנחנו בכלל לא מתעסקים בנושא כוח אדם בצהרונים, מה שהם כן ייקחו על עצמם, היום אנחנו לא עושים את זה בכלל, כי אנחנו לא יודעים לעסוק בזה, זה לא המנדט שלנו. אנחנו ניסינו לתת לאנשים מסגרת כי אמרו 'תעשו הכול מהר, דחוף ועכשיו', אז עשינו מה שאנחנו יודעים. אני חושבת שהם לוקחים את זה למקום אחר לגמרי ואין לי ספק שתוך כדי תנועה הם גם ישתפרו. זה כל מה שיש לי לומר.

תודה רבה. יש לכם כמה סנגורים מצוינים.

אנחנו רוצים להתייחס.

תיכף תתייחסו ואני אענה בכל זאת לשאלה ששאלת, למה אני חושבת שזה הולך להיות אסון. דובר כאן על המצב הקיים ושאנחנו צריכים להשוות את זה למצב הקיים בנושא של צהרונים. זו נקודת מבט אחד. אז אני מבינה שמנקודת המבט הזאת אומרים יותר כסף ליותר רשויות וגילאים ואז באמת זה נראה טוב. אני מסתכלת על זה מנקודת המבט של מה שזה עושה למערכת החינוך ומנקודת המבט הזאת אני מאוד מפחדת על מה שיכול לקרות. קודם כל נתחיל מזה שפיזית מכניסים לבתי הספר תלמידים, סטודנטים, ברמה הכי בסיסית מסתובבים אחר הצהריים, הדברים הכי בסיסיים של מה שקורה בתוך בתי הספר.

זה קיים גם היום.

עדיין הרחבת הדבר הזה מדאיגה אותי. הנושא של להתרגל לסוג כזה של העסקה מול מורים בבתי הספר ושוב, הניסיון שמראה שמרגע שנכנסים למנגנוני ההעסקה האלה לא יוצאים מהם ולכן בעיניי היה קריטי, אני כמעט מייחלת לכך שלא ייגשו אנשים למכרז כדי שמשרד החינוך יצטרך לעשות את זה, כי אני חושבת שאתם תעשו את זה הכי טוב ואתם תעשו את זה הכי טוב כי בסוף אם אתם תתחילו אז לאורך זמן אתם גם תכניסו חשיבה של איך אמור להיראות יומו של הילד ואתם תתחילו לחשוב למשל על שיעורי בית, איך להבטיח שהילדים יישארו בבית הספר, אם יסיימו את שיעורי הבית, לא צריך השאלת ספרים, הספרים יהיו בבית הספר, הייתי שנתיים בארצות הברית, ככה למדתי, סיימתי בשלוש וחצי, הספרים היו בבתי הספר, שעתיים אחר הצהריים היו להכנת שיעורי בית. אין שיעורי בית, יש שיעורי בית ספר. אבל זו תפיסה, ברגע שזה יושב אצלכם, ברגע שהתקציב יושב אצלכם, ברגע שאתם מנהלים את זה, אז היכולת שלכם לעשות אינטגרציה חינוכית לנושא הזה היא משמעותית. אתם מסתכלים על איך מוודאים שכל הילדים עושים שיעורי בית, ואגב, זה מה שסוגר פערים. אם מורה יודעת שכל הילדים הכינו שיעורי בית, היא יודעת שהיא מתחילה את השיעור למחרת אחרת, לא נפתחים פערים. אלה דברים שאפשר לעשות, אפשר להפעיל את הילדים הבוגרים יותר בבתי הספר כילדים שמסייעים בשיעורי בית, כמדריכים חוגים. ברגע שאת לא צריכה להיכנס לשאלות של העסקה, יש לך גמישות, את אומרת, תלמידי כיתות ו' יעזרו לתלמידי כיתות ד', אני מדברת על דברים יותר רחבים, לא רק על ה-3-9, אתם מתחילים לפתח חזון חינוכי, תהיה מורה אחת על כמה כיתות והיא תוודא שהילדים עוזרים אחד לשני ורק יושבים ועושים שיעורי בית. אם ילדים עושים פעילויות, שוב, אנחנו רואים את זה מבתי ספר בעולם, ילדים לא צריכים להיות מאוד גדולים, הם יודעים להוביל פעילויות, הם יכולים להיות גורם אחר הצהריים, זה נותן להם תחושה של ערך, הם לא פסיביים, הם מובילים ספורט או מוזיקה או דברים כאלה ואז יש גורם שהוא מנחה. כלומר אני מציגה כאן סוג של חזון חינוכי שגם למשרד החינוך יש את זה, ולכן אני אומרת, ברגע שאתם מוציאים את זה מכם, מתוך הניסיון למקסם מהר מהר את זה, אנחנו נכנסים עכשיו למסלול של לתקן, אחרי זה יהיה מאוד מאוד מאוד קשה וזה חבל, כי נכנס כאן כסף שלו הוא היה בידיכם ולו התפיסה הברורה הייתה אומרת בואו נלך עכשיו לבתי הספר ונשאל אותם, 'אתה בית הספר, יש לך עכשיו 100,000 שקל, תציגו לי תכנית איך אתם מפעילים את בית הספר עד ארבע אחר הצהריים', ואתם תראו, אנחנו אחת לשבוע יושבים כאן עם מורים שמספרים לנו גדולות ונצורות שהם עושים בבתי הספר. אם הייתם באים עם זה למורים, למנהלים, הייתם מגלים מה בתי הספר מסוגלים ליזום כדי לעמוד בחזון חינוכי. אבל לשם כך זה צריך להישאר במשרד החינוך וזה צריך להישאר בבית הספר. לכן בעיניי אנחנו בדרך לאסון, לא בגלל שנותנים כסף וזה יופי ויש תכנית שעד היום הייתה לא מפוקחת וזה, בגלל שאנחנו מפספסים הזדמנות שהיא לא תהיה שוב ואם אנחנו נלך בכיוון אחד לא נצליח לתקן אותו. זו הסיבה, ולכן אני בעדכם, ואני רוצה שזה יישאר אצלכם ושלא ייגש אף זכיין. אם אני יכולה לקרוא מפה, שאף אחד לא ייגש.

ברשותך, אני אגיד איזה שהיא אמירה כללית רק כדי שלא יהיה פטור בלא כלום. אנחנו נמצאים במקום, לעניות דעתי, ואני אומרת פה את דעתי הפרטית, של מה כן ולא מה יכול להיות. אני אומרת את זה כי ההתלבטות כאיש חינוך היא תמיד האם המצוין שאני חושבת שצריך להיות זה מה שהולך להיות ואני אומרת את זה פה בגילוי לב, זה תקציב תוספתי ענק שיכול לתת למנהל בית הספר את היכולת לחלום ולעשות. אני מאמינה בזה בכל לבי, הייתי מנהלת בית ספר ואני אומרת את זה. כמובן שאם היו לי מורים לאמנות הלחימה ומורים לטיסנאות ומורים לציור ומורים ל- - - יכול להיות שבאמת ברמה החזונית זה היה הרבה יותר טוב, אבל זה לא ככה. עכשיו השאלה שאתה צריך להכריע היא האם אני אומר 'לא, תודה', כי אין לי את היכולת להניע את זה, או שאני אומר 'אני לוקח את זה ושם אני לא מתפשר על מה שאני יכול לעשות' ולעניות דעתי, אבל אתם יודעים, ימים יגידו, כי אנחנו במקום של התיקון- - -

לדעתי יש לכם את היכולת להניע את זה.

אני חושבת שקודם כל זו שנת פיילוט, אנחנו לא חותמים חוזה לתמיד. אנחנו צריכים לדעת לפני שאנחנו מדברים על המקום מה טוב ומה לא טוב, אני גם מציעה לא לשפוך את התינוק עם המים, יש הרבה מאוד קשיים במערכת החינוך, יש הרבה מאוד דברים נפלאים במערכת החינוך, זה לא בא לפתור את כל העוולות ומישהו אמר צדק חברתי לא בעוול חברתי, אז אני לא חושבת שיש פה עוול חברתי. אני קודם כל חושבת שיש פה בשורה להורים ואתם מתבלבלים, אתם שכחתם את זה. דבר שני, זה שונה מהעסקה של מורה קבלן כמו שאת ציירת, מכיוון שזו לא אותה עבודת בוקר שאנחנו אומרים 'טוב, עכשיו אנחנו לא רואים, נעסיק מורה קבלן', זה משהו אחר לחלוטין. אנחנו לא מעסיקים מורים על תקן מורים שיעשו עוד שיעור, זו הנשמה היתרה, שאם זה יצליח תיתן קצת נשמה יתרה למערכת החינוך וזו האמונה שלי. יש קשיים, זה מורכב, להגיד שאני, כאחראית לפחות על התהליך הזה כרגע, לא מודאגת? אבל אני ממזערת את הדאגות שלי בעשייה שלי, אין לי דרך אחרת אלא לשבת עם הצוות ולפרוט, בהתייחס לכל מה שאומרים איפה עוד.
בשנת ההפעלה הזו זה פיילוט, אנחנו נלמד, אנחנו נראה, אנחנו לא באים ואומרים שכל מה שכולם אומרים זה טמטום ואנחנו יודעים. לא, אנחנו מנסים לייצר.

שאלה טכנית, מה מונע ממשרד החינוך לקחת כמה יישובים ולעשות את זה בעצמו?

קודם כל אנחנו לא יכולים להעסיק את העובדים. אני רוצה רגע שדודי מזרחי, מינהל כלכלה ותקציבים, יתייחס לנושא הזה של התקציב, מה זה היה אומר אילו. זה דבר אחד. דבר שני, אין לנו יכולת לכפות על עובדי הוראה להישאר שם בשעה שתיים כדי לעשות משהו שאנחנו- - - אין לנו יכולת לעשות דבר כזה, הדרך שבה בחרנו, דרך אגב, שעל זה אנחנו מותקפים כל הזמן, היא למה לא ניתן לכל בעלות לעשות. הסיבה היא קודם כל שאנחנו רוצים להבטיח סטנדרט שירות שאנחנו היום נפקח עליו. נכון, את צודקת, הנושא של הפיקוח הוא מורכב, הוא לא סגור, אנחנו מקימים מינהל לרישוי אכיפה ובקרה, אנחנו עושים, באמת אנחנו פועלים, יש כל כך הרבה רפורמות, אמרה המנהלת שרה, נכון, יש הרבה רפורמות, אני שמחה להיות בעידן שהמערכת זזה ודוהרת. נכון, יש לזה מחירים, צריך לאט לאט, אבל גם פה, על המקום הזה, ואנחנו נדבר על זה בישיבה שלנו, האחריות פה היא של המנהל אבל אנחנו נותנים לו כלים, תקציביים ואחרים, להפעיל ושזה לא ייפול עליו. אבל זה לא זר לנו.

אבל אני כן רוצה רק לשאלות המקצועיות, שהצוות יגיד, כי אני דיברתי מספיק. דודי, בבקשה.

אני רוצה רק להתייחס בהיבט של התקציב. בהחלטת הממשלה התכנית הזאת תוקצבה בשני מיליארד 350 בפריסה ארצית. מדובר על היקף באמת אדיר, מדובר על רמה מקרו תקציבית ומלכתחילה התקציב הזה נבנה בצורה כזו, משרד האוצר הוא כנראה גורם מאוד דומיננטי, כפי שאת התייחסת או רמזת בדברייך, לתכנית שהיא תכנית תוספתית שבנויה לא כתוספת, לא כהארכת יום הלימודים. אם היינו הולכים למודל של יוח"א ואני לא מתייחס כרגע, אני לא איש חינוך, לא פדגוג, אם זה טוב או רע, אנחנו מדברים על תוספת תקציבית משמעותית של לפחות לפחות למעלה מ-50% תוספת בעלויות. מדברים כאן על סכומי מקרו, אז אל"ף כולם צריכים לזכור את זה כאשר מדברים על אלטרנטיבות כשהאלטרנטיבה השנייה הרבה יותר יקרה ולפחות לנו במשרד החינוך, גם אם כל הכסף היה יושב אצלנו וגם- - -

לא בהכרח, אפשר לבנות אותה בכל מיני דרכים.

בסדר, אני אומר על בסיס מה שקיים היום ואני גם שומע את דבריה של שרה מהסתדרות המורים על כך שלא בטוח בכלל שמורים במערכת היום עם אופק חדש וכל מבנה ההעסקה כאן בכלל ירצו להישאר במערכת. אגב, זו הסיבה מלכתחילה שהגדרנו שרק 20% מהמדריכים בתכנית יהיו מורים מתוך מערכת החינוך. זאת אומרת המטרה היא לא לשכפל- - -

למרות שאגב המלצת טרכטנברג שהם יהיו הרוב.

בדרך כלל מתמחרים בתקצוב וברגע שזה לא כך זו גם בעיה. אבל שמעתי את חמוטל, נציגת הסטודנטים, ומצד אחד, אני מזדהה עם הדברים שאת אומרת ומצד שני זה ממש צרם לי, כי יש כאן איזה שהוא פספוס, אולי קצר בתקשורת, חשוב שתבינו, אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, זה לא יילך ככה. אם אנחנו נחליט כולנו שאנחנו מסתכלים רק על החזון ועל האוטופיה ולאן אנחנו רוצים להגיע ויכול להיות שזה לא יהיה אז לא נעשה כלום, אז אולי לא נעשה כלום- - -

אגב, זה לא מה שאני אורמת. אני אומרת שאנחנו צריכים לבחון האם הצעד שנלקח עכשיו מקדם אותנו לחזון הזה והחשש שלי הוא שזה עלול להרחיק אותו.

והתשובה שלנו זה שאנחנו מאמינים שכן, כי אם לא, לא היינו נכנסים לזה, וגם, למרות שאנחנו הפקידים המבצעים, יש לנו אמירה מקצועית ואנחנו רוצים לעשות את זה הכי נכון במסגרת מה שאפשר, שוב.

בבקשה, חיים, רצית להתייחס למכרז ואחרי זה סימה, כי היו שאלות על המכרז.

סוגיית עובדים על ידי זכיינים כבר נדונה, אין טעם להאריך בה, אבל אני רוצה להתייחס לנושא ההזנה שעלה פה באופן מאוד חזק. חלק מהסיבות שאותם זכיינים שיפעילו את התכנית הזאת לא ייתנו הזנה נובעת מזה שאנחנו רוצים שאת ההזנה ייתן זכיין אחר. כלומר היום קרן רש"י שהיא הזכיין שלנו לכל נושא ההזנה ויוח"א והיא מבצעת את ההזנה באמצעות חברות קייטרינג שעומדות בסטנדרטים של משרד הבריאות, בפיקוח מאוד קפדני ואחרת, יש לנו בעיה אחרת, שחלק מהילדים לא רגילים לאכול ירקות וצריך לחבר אותם לאכול ירקות. אבל באיכות שאנחנו מדברים עליה, במובן של מנה מזינה, שעומדת בכללים של משרד הבריאות, בגלל זה רצינו להוציא את זה מהמהלך הזה, שהזכיין הזה לא ייתן את הארוחות האלה, אלא מי שיודע לספק את זה היום יספק את זה לכלל הילדים ואנחנו- - -

כבר היום אין פיקוח על ערכים שומניים וכל זה. בסדר, צריך לשפר את ה- - - אנחנו הולכים למספרים הרבה יותר גדולים של ילדים.

סימה רצתה להתייחס.

התכנית שלנו לגני ילדים זה על פי מודל מיל"ת, יש לנו שני מבוגרים, גננת וסייעת, במסגרת היום. במסגרת ההעשרה כאן, במקומות שלא יהיו גננות, יחליפו אותן או מפעילי צהרונים או מדריכים מקצועיים.

בנושא ההכשרה. אין לנו ציפיות שב-60 שעות יכשירו את הסטודנטים שאין להם ידע בהוראה, כמו שמכשירה מכללה, זה ברור, יחד עם זאת, בנינו ארבעה מסלולים, מתוך ה-60 שעות חלק משמעותי יינתן במהלך שנת הלימודים כדי לספק תמיכה וליווי. כמובן שזה מצטרף למספר ימים מרוכזים שלפני תחילת ההפעלה אנחנו נקיים. שני ערוצים נוספים, ערוץ אחד הוא הערוץ של הרכז הבית ספרי, שזה עיקר תפקידו, ללוות את המדריכים בתכנית, גם במקומות האלה שהם זקוקים לעזרה פדגוגית. והערוץ הרביעי זה למעשה כל החומרים, כל הכלים שאנחנו מעמידים לרשות הסטודנט כדי להפעיל את מה שהוא אמור להפעיל ואנחנו עדיין ממשיכים לפתח. פתחנו אתר מאוד גדול, יש לנו הרבה מאוד חומרים פדגוגיים שהזרמנו לאתר והם יינתנו גם בתוך ההשתלמות. אלה ארבעת הערוצים שאנחנו בנינו, שוב, כדי להבטיח את המקסימום שאנחנו יכולים.

שאלת הפיצולים. נכון, 30 ילדים זה מספר גדול, יחד עם זאת כשאני מתייחסת כרגע לבית הספר, סימה אולי תתייחס אחר כך לגן, הרי שבתום יום הלימודים אמורות להינתן 5 שעות פרטניות של המורים, בין 3 ל-5, ואז גם זה סוג של פיצול. בנוסף, במסגרת השעות שאנחנו מאפשרים לבית הספר לקבל, יש עוד אפשרות לעוד שלוש פעמים מתוך חמש בסך הכול לקבל גם פיצול. זה אומר שעוד שלוש פעמים בשבוע גם פיצול. אז יש עוד חמישה פיצולים על ידי פרטניות ועוד שלוש פעמים פיצול. אני חושבת שזה בסדר, זה בסדר בתוך המערך הגדול הזה שזה המקסימום שאפשר לתת בתוך המסגרת הזאת.

לגבי סוגיית הסייעות שאני שומעת כאן, חשוב לומר שהצוות מתוקצב, הגננות מתוקצבות ב-11.5 שעות, זאת אומרת יש להם חצי שעה חפיפה בין צוות הבוקר לצוות אחר הצהריים וארוחת צהריים והסייעות מתוקצבות 10 שעות לתוך הרשות, בנוסף.

טוב. אני מסיימת כאן את הדיון. אני הבעתי את עמדתי בצורה ברורה, אנחנו נמשיך לעקוב אחרי הנושא הזה. אני בכל זאת הייתי מבקשת, יחד עם הריצה המהירה הזאת אל המכרז, תשבו ותחשבו, תחלמו, איך משרד החינוך עושה את זה- - -

אין לי זמן.

בין לבין, בלילה. איך כן בסוף, בסוף הדרך, משרד החינוך עושה את זה, כי אני חושבת שזו הדרך הנכונה, לשם צריך להגיע. אנחנו נמצאים עכשיו בעידן מאוד מעניין מבחינת החינוך, כסף זורם, והשאלה היא כבר פחות ופחות כמה ויותר ויותר איך ולכן כאן בוועדה הדגש הוא כל כך על האיך, כי זה יהיה חבל אם יתברר שהזרימו כספים ובסוף האיך לא הביא אותנו למקום- - -

אני מבקש שאת הקריאה שלך לזכיינים תובילי למקום שייגשו זכיינים איכותיים, לא שלא ייגשו.

אני רוצה שזה יהיה אצלכם.

תודה רבה, תודה לכולם.

<הישיבה ננעלה בשעה 13:10.>