PAGE
2
ועדת משנה לקשרי ישראל והקהילות היהודיות בעולם
17/07/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 15 >
מישיבת ועדת המשנה של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

לקשרי ישראל והקהילות היהודיות בעולם
יום שלישי, כ"ז בתמוז התשע"ב (17 ביולי 2012), שעה 14:00

<הערכה שנתית של המכון לתכנון מדיניות עם יהודי 2011-2012 – המצב והמגמות בקהילות היהודיות בעולם ובישראל>

חברי הוועדה: >
עינת וילף – היו"ר

>
לילך אלמקייס - אגף תיאום, מעקב ובקרה, משרד ראש הממשלה

שמואל בן שמואל - ראש חטיבת תפוצות ודתות, משרד החוץ

אשר פרדמן - מרכז תפוצות בכיר, המשרד לנושאים אסטרטגיים

אורנה מזרחי - ס' ר' האגף למדיניות חוץ במל"ל, המועצה לביטחון לאומי

אבינועם בר יוסף - נשיא ומנכ"ל מייסד, המכון למדיניות העם היהודי

שלמה פישר - עמית בכיר, המכון למדיניות העם היהודי

שמואל רוזנר - עמית מחקר, המכון למדיניות העם היהודי

שלום ואלד - עמית בכיר, המכון למדיניות העם היהודי

ג'וש שוורץ - מזכ"ל ואחראי על קשרי ממשל, הסוכנות היהודית

יוגב קרסנטי - מנהל תחום תכנון והערכה, הסוכנות היהודית

אלעד קפלן - רכז מדיניות ציבורית ומשפטית, מכון 'עתים'

ג'סיקה מיכל ליברמן - מכון 'עתים'

אסתר בלום - מנהלת פרויקטים, מועצת ארגוני עולים

סם קדוש - מנכ"ל, CNEF - מרכז לסטודנטים עולים דוברי צרפתית

דני ווזנר - מנהל תקשורת JFNA

דניאל אוברמן - סמנכ"ל, ארגון "נפש בנפש"

דנה גורדון

ס.ל., חבר המתרגמים
<הערכה שנתית של המכון לתכנון מדיניות עם יהודי 2011-2012 – המצב והמגמות בקהילות היהודיות בעולם ובישראל>

צהריים טובים. אני פותחת ישיבה של ועדת המשנה לקשרי ישראל והעם היהודי. אנחנו נמצאים כאן להצגת ההערכה השנתית 2011-2012 של המכון לתכנון מדיניות העם היהודי. כמו שאתם ודאי יודעים, ההערכה השנתית, מעבר לכך שהיא פרסום הדגל של המכון, הוצגה בשנים עברו בפני הממשלה וכך היה גם השנה ותקן אותי אם אני טועה, נדמה לי שזו פעם ראשונה שאתם מציגים בכנסת.

כבר הצגנו בכנסת.

לא הלך לי, רציתי אבל בסדר. אז אנחנו חידשנו את המסורת של ההצגה בכנסת ואני מקווה שהפעם היא בהחלט תימשך. בבקשה, אבינועם בר יוסף, נשיא ומנכ"ל מייסד.

תודה. קודם כל אנחנו שמחים להיות פה. ההערכה השנתית היא, כמו שעינת ציינה, למעשה, פרויקט הדגל של המכון. היא הופקה בפעם הראשונה ב-2004 מאז עברה שלוש ממשלות והיא מוצגת בכל שנה בממשלה. היא הוצגה גם בפני הנהלת הסוכנות ואנחנו משתדלים באמת להוציא את זה לקראת העצרת השנתית של הסוכנות, כי יש לנו בסך הכול מפגש של ראשי הארגונים הגדולים, היא מוצגת באיפא"ק, היא מוצגת בוועידת הנשיאים וכו'.
השנה חידשנו חידוש אחד, ניסינו לבנות מערכת של מדדים שמשווה בין השנה שעברה לשנה הנוכחית, כיוון שזו הפעם הראשונה שהלכנו אחורנית ורצינו לעשות בדיקה השוואתית מה הכיוונים בעם היהודי אבל בכל מקרה בכל שנה נוכל להציג כיווני התפתחות של העם היהודי באופן כללי. אני רוצה רק לפתוח בכמה מלים ושמוליק רוזנר יציג את לוח המחוונים שבנינו. אני רוצה להעיר דבר אחד, פרט לנושא הגיאופוליטי וההשלכות שלו על העם היהודי, ששם אנחנו נמצאים במצב בעייתי מאוד וזה ברור לכולם, ביתר התחומים שאנחנו התייחסנו אליהם, דמוגרפיה, עיצוב וביטוי הזהות, קשרים חוץ ופנים קהילתיים ומשאבים חומריים, מצבנו באופן כללי בשיפור קל לעומת השנה שעברה, לעומת השנתיים שעברו, וזה נובע בעיקר מההתחזקות של מדינת ישראל בכל הפרמטרים האחרים להוציא הפרמטר הגיאופוליטי.

שמוליק, אם תוכל, תציג אתה את המחוונים ואחר כך נעבור לשלמה פישר ולהמלצות בסוף.

רק לפני, זה אותו רעיון שהיה בזמנו שיהיו אינדיקטורים מסוימים שנעקוב אחריהם בצורה קבועה ואז נוכל להגיד בסוף, העם היהודי השנה יותר טוב או פחות טוב.

בדיוק. זה חלק מפרויקט הרבה יותר גדול, שהוא יעשה בדיקה נקודתית בהרבה פרמטרים, אבל התחלנו עם זה השנה תוך בדיקה רצינית כחלק מהפרויקט הזה שמוביל אותו פרופ' סטיבן פופר.

שלום. כאמור, חילקנו את הבדיקה שלנו על מצבו של העם היהודי לחמישה ממדים, שאתם רואים אותם מולכם: גיאופוליטיקה, דמוגרפיה, עיצוב וביטוי זהות יהודית, קשרים חוץ ופנים קהילתיים, הכוונה היא הקשרים בין קהילות, כולל הקשר בין ישראל לבין התפוצות, אבל גם לקשרים בין קהילות בתפוצות עצמן, ומשאבים חומריים שזה במילים פשוטות כמה כסף יש לנו כדי לממן בו את השטויות שהיינו רוצים לעשות לטובת העם היהודי.

מה שאתם רואים בטבלה הזאת, כדי שלא תהיה טעות, אנחנו לא טוענים שבכל המדדים המצב שלנו טוב או מצוין, מה שאנחנו טוענים זה שביחס למה שהיה שבשנה-שנתיים האחרונות, למעט בתחום הגיאופוליטי שבו חלה הרעה במצבו של העם היהודי, בגלל חלק מהסיבות שאבינועם הזכיר וסיבות רבות אחרות שמפורטות בהערכה השנתית, בשאר המדדים מתוך החמישה שבדקנו ישנו שיפור מסוים, משיפור קל ועד שיפור קצת יותר גדול במצבו של העם היהודי. אם לוקחים למשל את המדד הכלכלי, מדד המשאבים החומריים, אז ברור לגמרי שבשיאו של המשבר הכלכלי ב-2008 יכולתו של העם היהודי לממן את הפרויקטים שלו ירדה לתקופה מסוימת, או לפחות הייתה תחת עננה של סימן שאלה מסוים, זה לא שהמצב הכלכלי נהיה נפלא, אבל לפחות חלה התייצבות במצב הכלכלי וישנה בהירות מחודשת ביחס אליו. לכן אנחנו יכולים להגיד שמשאבי העם היהודי לא נפגעו באורח דרמטי ועדיין יש בידיו מספיק משאבים כדי לממן הרבה מאוד פעילויות שהוא רוצה לעשות.

ויש תוספת משאבים ניכרת שנובעת מאוצרות הטבע שנתגלו בארץ.

כן, יש כמובן את היכולות הכלכליות של מדינת ישראל שבינתיים את המשבר הכלכלי הזה שורדת.

אחד הדברים שניסינו לעשות, מכיוון שזו הפעם הראשונה שאנחנו מציגים את המדדים האלה, ניסינו לשחק קצת אחורה כדי להבין איפה העם היהודי עמד בכמה שנים, או בכמה מועדי מפתח, בחמשת המדדים שאנחנו מטפלים בהם כדי לראות איך אנחנו עומדים השנה ביחס לשנים הקודמות הללו.

אז מה שאתם רואים כאן זה לוח המחוונים של 1945, ממש בסופה של הקטסטרופה של מלחמת העולם השנייה והשואה, עדיין לפני הקמת מדינת ישראל, ברור לגמרי שמצבו הדמוגרפי של העם היהודי באותו רגע הוא תחת איום דרמטי מאוד- - -

מה זה ד-ב-י-מ-ש?

ש' זה שגשוג, מ' זה משתפר, י' זה יציב, ב' זה בעייתי ו-ד' זה דעיכה.

1945, המצב הדמוגרפי קטסטרופלי, המצב הגיאופוליטי של העם היהודי ממש בסופה של השואה קטסטרופלי, מצב הקשרים בין הקהילות לעומת זאת ברמה מאוד גבוהה, תחושת ההזדהות של קהילות יהודיות בעולם אחת עם השנייה נמצאת כמעט בשיאה, המצב הכלכלי של העם היהודי כמובן לא טוב, מצב הזהות היהודית, סימנו אותו ב-1945 כיציב, יחסית לא חלה בו הרעה לעומת שנים קודמות.

השקופית הבאה מציגה את 1970, אנחנו קופצים 25 שנים קדימה ואנחנו רואים שעון שמציג את מצבו של העם היהודי באופן הרבה יותר אופטימי: המצב הדמוגרפי השתפר מאוד לעומת מה שהיה מיד לאחר השואה, מצב הזהות שופר, המצב הגיאופוליטי – מדינת ישראל אחרי מלחמת ששת הימים, המצב הגיאופוליטי בסך הכול טוב, מצב הקשרים בין הקהילות אולי בשיא של כל הזמנים, לפחות בעידן המודרני שאנחנו זוכרים, מיד אחרי ההתעוררות הגדולה של מלחמת ששת הימים שחיברה את הקהילות, בעיקר את הקהילה הצפון אמריקאית אבל גם קהילות אחרות, לישראל, גם מצב הכלכלי בסך הכול בסדר. 1970 היא שנה שבה השעונים כולם מצביעים לכיוון חיובי.
השנה הבאה שבדקנו, 1999, ושוב אנחנו מזהים מצב כלכלי אפילו טוב יותר מאשר ב-1970 , בעיקר בזכות השגשוג הכלכלי העצום, גם של קהילת יהודי צפון אמריקה וגם של ישראל בשנות ה-90. מצב הקשרים בין הקהילות בסך הכול בסדר. המצב הגיאופוליטי – שוב, שנות ה-90 היו שנים יחסית נדיבות מבחינה גיאופוליטית לישראל ועיקר העניין הגיאופוליטי נוגע למצבה של מדינת ישראל. המצב הדמוגרפי לעומת זאת משתנה לרעה לעומת שנים קודמות. ב-1999 כבר התבררו ממדיה של ההתבוללות והתבררה מגמת נישואי התערובת הגוברת בקהילות שונות בתפוצות, שוב, בעיקר בצפון אמריקה. זה התברר בפעם הראשונה ב-1990, אחרי ה-NGPS של 1990, ושנות ה-90 היו שנים שבהן הדאגה מפני התבוללות והניסיון לנצח את הנישואים הבין דתיים היה בעיצומו, אז המצב הדמוגרפי לא היה נפלא ומצב הזהות, יד ביד עם המצב הדמוגרפי, גם הוא היה פחות טוב מאשר בשנים הקודמות שראינו.

זה מוביל אותנו לשקופית שמציגה לנו את היום. השעון הנוכחי בדשבורד שלנו זה שעון שמקביל למה שהצגנו לכם בהתחלה. שוב, אנחנו לא מדברים ביחס ל-99', אלא ביחס לשנים קודמות, הקפיצות האלה עלולות לבלבל, השעונים האלה מתייחסים למצבנו לעומת שנה-שנתיים אחרונות. נדמה לנו, ומי שרוצה להבין למה יצטרך לקרוא, גם להקשיב לשלמה אבל לקרוא יותר לעומק את ההערכה השנתית, נדמה לנו שמצב הזהות היהודית בעם היהודי משתפר, גם בישראל וגם בחלק גדול מהקהילות בתפוצות יש מאמץ מאוד גדול לייסד אופנים חדשים של תקשורת יהודית ושל התעמקות בתרבות היהודית, שמביאים לשיפור מסוים במצב הזהות היהודית. המצב הדמוגרפי בתוך ההערכה השנתית, המקום היחיד שבו עשינו שני שעונים נפרדים, לישראל ולתפוצות, זה המקום של השעון הדמוגרפי. השעון הכללי הדמוגרפי מצביע אמנם בכיוון טיפה חיובי, אבל כאשר מסתכלים על שני השעונים בנפרד ברור לגמרי שהכיוון הדמוגרפי החיובי בעם היהודי נובע אך ורק מהעלייה בכמות האוכלוסייה היהודית בישראל, לעומת זאת בתפוצות אנחנו לא נמצאים במצב של דמוגרפיה חיובית. ברור ששעון דמוגרפי באופן בסיסי הוא לא דבר שמשתנה בהערכה שנתית משנה לשנה, דמוגרפיה תיבחן על פני טווחי זמן יותר ארוכים באופן אמיתי, אבל כאשר באנו לבחון אותה השנה, הפרדנו אותה לשני שעונים ואנחנו מציגים את ההבדל הזה בין ישראל לבין התפוצות. המצב הגיאופוליטי, שוב, פה מדובר בעיקר על מצבה הנוכחי האסטרטגי של מדינת ישראל, הפרק המרכזי בהערכה השנתית מתייחס לשינויים שמתחוללים במזרח התיכון ובעולם הערבי בשנה האחרונה, ומתוכו אפשר להבין בין השאר מדוע מצבנו הגיאופוליטי איננו מזהיר כרגע. לעומת זאת מצב הקשרים בין הקהילות בסך הכול נמצא בכיוון חיובי. למי שרוצה להתעדכן במחקרים האחרונים, ממש לפני עשרה ימים התפרסם מחקר בארצות הברית ששוב מצביע על מה שהחוקר קורא לו birthright bump, על העובדה שרמת הקשר של הדור הצעיר לישראל בארצות הברית עולה, כנראה בזכות העובדה שיותר ויותר צעירים מהדור הזה הגיעו לישראל במסגרת ביקורים של תגלית ושל מסע. זה מחקר נוסף בשרשרת של מחקרים שמצביעים על כך שהחרדה מפני התנתקות או דעיכה בקשרים בין שתי הקהילות הייתה כנראה חרדה מוקדמת.

או שהיא חרדה שהביאה לפעולה ששינתה.

חרדה שהביאה לפעולה ששינתה את המציאות, גם זאת אפשרות. אתם קיימתם פה ישיבה נרחבת על הנושא הזה לפני כמה חודשים, אז אני לא אחזור על מה שאמרתי בישיבה ההיא.
ביחס למצב הכלכלי, כפי שאמרתי, גם הכלכלה היחסית יציבה של ישראל וגם התייצבות, אם לא שיפור לפחות התייצבות, במצב הכלכלי בארצות הברית מביאים גם את השעון הכלכלי שנוגע למשאבים החומריים של העם היהודי לממן את הפרויקטים של עצמו לפנות כרגע ימינה ולא שמאלה. כלומר המצב איננו קטסטרופלי, הוא בסך הכול מצב סביר, יש בעם היהודי כסף שיכול להבטיח את הפרויקטים החיוניים להמשך שגשוגו. עד כאן.

לפני ששלמה מתחיל, אני רוצה להדגיש שני דברים. כשאנחנו התחלנו להתייחס לתחום הדמוגרפי בשנת 2004 היו בעולם 12,800,000 יהודים, היום אנחנו ב-13.6 מיליון, אז זה שיפור שבאמת ראוי לציון. כמו שציין שמוליק, זה בעיקר נובע מהמצב הדמוגרפי הבריא והילודה הבריאה בישראל, בתפוצות המאזן הוא שלילי.

זהות וקשרים במידה רבה מושפעים מהביקורים ההדדיים ואני חושב שיש הרבה יותר ביקורים של יהודים בישראל מאשר ידענו בעבר. ההערכה השנתית השנה, כמו שציינתי, מתחלקת למעשה לשלושה חלקים, החלק המרכזי בתחום הגיאופוליטי וההשלכות של הנושא הגיאופוליטי על העם היהודי ועל מדינת ישראל בכללותו נכתב על ידי אבי גיל, שהיה מנכ"ל משרד החוץ. הפרויקט הזה שמתייחס למדדים שאנחנו נכנסנו אליו מנוהל על ידי פרופסור סטיבן פופר ואת החלק העיקרי שעוסק בנושאים היהודיים ניהל דר' שלמה פישר, שנמצא איתנו פה והוא ייכנס לכמה תחומי עומק.

אני רוצה להציג שלושה פרקים שהופיעו בהערכה. הפרק הראשון הוא העמקה בנושא של יצירת משמעות יהודית, מבוגרים צעירים, יצירתיות תרבותית והעתיד היהודי בארצות הברית ובאירופה. הפרק הזה הוא פרק העמקה והוא מתייחס לפריחה, הן של יצירות תרבותיות בעלות אופי ומאפיינים יהודיים והן לגבי מיזמי הזנק, או בעברית צחה סטרט-אפים, תרבותיים בארצות הברית ובאירופה, שהם מסמנים איזה שהיא תפנית ביצירתיות היהודית ובמקומות האלה.

הנקודה המרכזית כאן שהם קשורים לאיזה שהוא דפוס חדש של זהות יהודית ושל השתייכות יהודית, שהיא הרבה פחות אתנית והרבה פחות מבוססת על הבחנה אתנית בין אנחנו והם, פחות ברגע אינטואיטיבי שבטי, אם אתה רוצה, והרבה יותר ממוקד ביצירת משמעות ויצירתיות יהודית. זה סוג של יצירה שהיא מאוד קוסמופוליטית, היא משלבת אלמנטים הן מהמסורת היהודית, מהתרבות היהודית, אבל גם מתרבויות אחרות, במיוחד במוזיקה, במיוחד בספרות, והיא גם נצרכת על ידי קהלים שהם מעורבים, זה לאו דווקא תרבות שהיא נצרכת רק על ידי קהל יהודי. זאת אומרת היא לא תרבות יהודית שאני למשל גדלתי איתה בארצות הברית.

יש דילמות של מדיניות, כמה לתמוך בדבר כזה, מה דבר כזה תורם, מה הוא לא תורם, האם ניתן לבנות עתיד יהודי על הבסיס הזה ויותר לטפל בסוגיות האלה, אבל המחקר גם מצביע על כך שהמיזמים האלה והתרבות הזאת לעתים קרובות הם הקשר המרכזי לשכבת הגיל שחלקים של שכבת הגיל הזאת, של מבוגרים-צעירים, כך תרגמנו את זה, שבאמת הזיקה שלהם ליהדות וליהודיות נמצאת בסיכון. זה פרק ההעמקה. בסיס הנתונים של הפרק הזה היו ראיונות העומק שעשתה פרופ' סילביה ברק פישמן מברנדייז, במסגרת המחקר של אביחי על ההנהגה היהודית הצעירה.

פרק נוסף שיש בו הקשר יהודי ברור, הקשר עַם יהודי ברור, זה פרק המדע והטכנולוגיה בהקשר לעם היהודי, וכאן אנחנו בוחנים את האפשרות, יש כאן המלצה, לעבור ממדיניות מדע וטכנולוגיה שהיא טריטוריאלית, למדע וטכנולוגיה שהיא מבוססת רשת, network based, ולהשתמש במדענים היהודיים ובכוח המדעי היהודי בחוץ לארץ כמכפיל כוח המדע הישראלי. זה במיוחד לאור החולשות שמתגלות, זאת אומרת למרות שהמדע הישראלי הוא מרשים מאוד מבחינת ההישגים שלו, עם פרסי נובל וכל זה, אבל יש איזה שהן חולשות, במיוחד במערכת החינוך הקדם אוניברסיטאית, היושבת ראש מכירה את זה היטב, וכאן העזו כביכול לפצות את החולשות האלה על ידי מכפיל כוח מהעם היהודי בתפוצות.

אני אזכיר עוד פרק אחד בקיצור נמרץ. זה במסגרת של התפתחויות למעקב וזה שיש יוזמה שיש בה משום שינוי פרדיגמה לגבי המימון של החינוך היהודי בחוץ לארץ, במיוחד בארצות הברית, ששם עד כה היה עיקרון של הפרדה בין דת ומדינה, ולכן המימון של החינוך היהודי בעצם בא מהסקטור הפרטי, היהודים עצמם. כאן יש ניסיון, שמובילים אותו מנהיגים בולטים בקהילה היהודית, להעביר חקיקה מצורות שונות על מנת שיביאו למימון ציבורי לבתי ספר דתיים, זאת אומרת לבתי ספר פרטיים ודתיים, כולל החינוך היהודי. החשיבות של הדבר הזה, אבל לא רק, בהקלה המאוד משמעותית, במיוחד בזמן של משבר, משבר כלכלי, כאשר למשל אם יש לך שניים-שלושה ילדים בארצות הברית אז העלות של לקיים קשר וחינוך יהודי הוא ההכנסה החציונית של משפחה בארצות הברית. זאת אומרת אתה צריך הכנסה חציונית רק על מנת לקיים חינוך יהודי. זה לא רק זה, אלא שאם תרד העלות של בתי ספר יהודיים, הם יכולים להתחרות בבתי ספר כלליים ופרטיים אחרים, זאת אומרת יהיה אפשרי להפוך את החינוך היהודי למשהו אחר לחלוטין, שיהיה מושך ואטרקטיבי עבור בעיקר משפחות ותלמידים לא אורתודוקסים שהם, עדיין, למרות כל המאמצים וכל ההשקעה, לא פוקדים במספרים משביעי רצון את החינוך היהודי בארצות הברית.

אלה שלושה פרקים, יש עוד, ועד כאן. תודה רבה.

תודה. אני רוצה, אולי כדי לסכם, לעבור לכמה המלצות מדיניות שגיבשנו כאן. אנחנו למעשה מתחילת הקמת המכון ב-2004, קוראים להפניית משאבים להשקעה בדור הצעיר ובעתיד, גם כשזה בא על חשבון השקעות בהווה ובעבר ולמרות החשיבות של ההשקעות האלה, אנחנו חושבים שצריך לעשות מאמץ מאוד גדול בהפניית משאבים בדור העתיד.

אנחנו לא עסקנו, כפי שראיתם, בלוח המחוונים שבנינו, בנושא של המנהיגות. הנושא של המנהיגות הוא נושא קריטי אבל הוא לא ניתן למדידה בהפרשים של שנה או כמה שנים. מכל מקום אנחנו נמצאים היום בתקופה של מעבר וחילופי מנהיגות בעולם היהודי מחוץ לישראל, תוך שנתיים עד שבע שנים מרבית המנהיגים הבכירים, המקצועיים, בעם היהודי, כי גם זאת הבחנה שצריך לעשות, המנהיגות המקצועית מתחלפת וזה מציב אתגר ממדרגה ראשונה לעם היהודי בכלל. חלק מהדברים שראינו ושמצביעים על שיפור במצב העם היהודי נובע מן הרצינות, המקצועיות וההשקעה של המנהיגות הקיימת בנושאים קריטיים לעם היהודי. המנהיגות הזאת מתחלפת ואין הכנה מספקת להחלפתם. אנחנו קוראים לכן ל- - -

אם תוכל לחזור אחורה, אני רוצה גם להדגיש כאן, הרי הקדשנו דיון אחד להחלפת המנהיגות. זה השקף שהיה לך?

זו החלפת המנהיגות, 'דור המנהיגות הבא – אתגרים'.

חשוב, אני לא יודעת אם ציינתם את זה, גם קיימנו דיון שלם על נושא הנשים בארגונים היהודיים, כלומר כל דור המנהיגים בארגונים היהודיים הם גברים ומאוד חשוב שגם כשאתם מציגים את זה וגם כשאתם נפגשים, ואנחנו ודאי קיימנו על זה דיונים, שחלק מהתחלופה תבטא גם שינוי באיזון הזה שבין נשים לגברים בהנהגה.

אנחנו באמת מתחילים פרויקט רציני בנושא של מנהיגות נשים, שתוביל אותו נדיה אליס במכון. היא כבר עובדת על הפרויקט באופן רציני. מכל מקום אנחנו חושבים שצריך גם לבנות מערכת לאיתור המועמדים המתאימים ביותר, בתחומים של מנהיגות ארגונית קהילתית רוחנית ותרבותית, דבר שלא נעשה היום, כשבעבר כן היה איתור כזה והיו מלגות לסטודנטים מצטיינים, היו מלגות לסטודנטים מצטיינים עם follow up של חיבור של אותם סטודנטים כשהם סיימו לבעלי תפקידים בכירים בעם היהודי.

באמת? אתה יכול להרחיב?

אני לא רוצה להיכנס, כי יש אנשים שהם בתפקידים היום, אבל כן, בפירוש, אנשים שישבו על מלגות.

אנשים שישבו על מלגות מטעם ארגונים יהודיים, מטעם פילנתרופים פרטיים, שממש- - -

כן, שאיתרו אותם באוניברסיטאות ועשו את החיבור לבעלי תפקידים גם בקהילה היהודית אבל גם בממשל. אני לא רוצה להיכנס לשמות.

בסדר, רק לשאול איך בעיניך זה שונה מ- - - לכאורה אפשר לטעון שהיום להרבה נדבנים יהודים יש תכניות מנהיגות, לא אחד שנתנו לו אלא מאה, מאתיים, שלושים, חמישים, במה זה שונה? כלומר הם יכולים לטעון שהם עושים את אותו דבר יום, הם מאתרים מאה, מאתרים מאתיים ואחד מהם בסוף- - -

אני אגיד לך מה ההבדל. זה נכון שיש מאמצים כאלה, בודדים, המאמצים האלה הם לא מלווים בתכנית follow up. הייתה תכנית follow up והיום אין תכנית כזו, יש פרויקט מאוד מרשים שעושה סטיינהרט עם קבוצה של מנהיגות עסקית שהמטרה שלו היא מטרה חשובה, לנסות לאתר את דור העתיד של אנשי העסקים הגדולים ולחבר אותם לנושאים היהודיים והם עושים מפגשים בארץ וזו קבוצה מרתקת, אבל אין follow up, אין חיבור לשלב הבא, לאלה שכבר תופסים עמדות כאלה, וזה חשוב, אנחנו דווקא בדיונים איתם.

ואיך אתה רואה follow up כזה?

נניח שלפני שלושים שנה פול וולפוביץ היה סגן שר ההגנה ולוקחים שלושה אינטרנים שהם בולטים והוא לוקח אותם כעוזרים שלו ואחר כך אתה רואה איך הם מתפתחים בממשל בתפקידים שונים או בקונגרס. היו דברים כאלה בקונגרס, איך התפתח ג'ק קלוב, איך הארי וייס, כך זה עבד.

בכל אופן אנחנו באמת חושבים שצריך להתייחס למנהיגות ארגונית קהילתית, רוחנית ותרבותית, לעודד כניסה של צעירים לפוליטיקה ולשירות ציבורי במדינותיהם בכלל, זאת אומרת לא רק בארץ. אני עובר על הנושא של הגיאופוליטיקה. בנושא של הגיאופוליטיקה כאן אנחנו עוסקים רק בהמלצות לקהילות ולעם היהודי. הנושאים האמיתיים, הכבדים, הם בטיפולה של ממשלת ישראל ולנו כמובן אין את הכלים להתמודד עם זה, אבל יש דברים שצריך לעשות ברמה הקהילתית היהודית. הדבר החשוב ביותר זה חיזוק המערכת היהודית בעולם לניהול משברים. זה דבר שהוא קריטי בעת הזאת ואנחנו הצגנו את זה גם בממשלה ואני חושב שמקדישים לזה תשומת לב.

שקלול מרכיב הביטחון בקהילות יהודיות בעולם וההכנה הדרושה בעת קבלת החלטות מבצעיות. מה הכוונה כאן? כשמתקבלות פה החלטות, שיהיה איסוף של החומר המודיעיני השייך להשלכות אפשריות של הפעולה במקומות שונים בעולם והכנת אותן קהילות. זה לא שבגלל זה יבטלו פעולה, אבל צריך לקחת את זה בחשבון ולהכין את המוקדים הפגיעים לאפשרויות שונות.

אני כבר לא זוכרת אם זה היה פה או בוועדת חוץ וביטחון אבל היה דיון, אם אני זוכרת נכון היה, או איש ממשלה או איש צבא שטען שהיום זה נעשה בצורה הרבה יותר מסודרת.

זה נכון, זה יותר טוב מבעבר. אנחנו ניהלנו על זה מאבק מאוד קשה במכון, אני מקווה שזה יותר טוב, אבל היום זה קריטי וזה קריטי גם בהכנת הקהילות. חשוב מאוד שגם הסוכנות וגם משרד התפוצות ייכנסו לזה בצורה מאוד רצינית.

יש לנו המלצה של השתתפות התפוצות בחיזוק העורף בזמן מתקפה. למה הכוונה? להכנת תכניות. ההשפעה של פעולה כזאת היא יותר על חיזוק החיבור בין הקהילות אבל היא חשובה, היא נותנת תחושה לאנשים תחת התקפה בישראל שהם לא עומדים לבד, שיש איזה שהוא עורף יהודי גלובלי.

העצמת הקשר של העם היהודי עם מעצמות עולות, בנוסף כמובן הנושא של המאבק בדה לגיטימציה ובניית אסטרטגיה של סנגור יהודית גלובלית.

קיימנו כאן דיון עם השגריר ההודי, אנחנו עדיין מנסים להביא את השגרירה הסינית, זה יותר קשה.

בתחום הזהות והקשר הבין קהילתי, יש לנו המלצה, אנחנו קוראים פה להרחיב באופן סכמתי את פרויקט תגלית למחזור החיים היהודיים, אבל הכוונה היא בעצם לנצל את המותג שנוצר ולהרחיב את החבילה של כל ילד יהודי שנולד על מנת לאפשר להורים, קודם כל על ידי השתתפות יותר גדולה של המדינה, לנצל מעין חבילת ואוצ'רים בתקופות שונות שחשוב להם להעניק את הממד של הזהות היהודית. יש לנו על זה תכנית יותר מפורטת, שקשה להרחיב עליה כאן, אבל אנחנו נדבר על זה.
אנחנו ממליצים על שירות יהודי כהמשך וחניכה לבוגרי תגלית וסל"ע לקידום פרויקטים ליצירה תרבותית, דתית וחברתית.

בתחום הדמוגרפיה אנחנו פרסמנו בשנה שעברה את הספר של דלה פרגולה על מדיניות דמוגרפית. אנחנו ממליצים לצמצם את המכשולים שעומדים בפני נישואים יהודיים, הגדלת התמיכה בילד השלישי והרביעי בישראל על חשבון התמיכה בשמיני ובתשיעי, רשות וירטואלית של החברה היהודית הצעירה, זה פרויקט שאנחנו גם נכנסים אליו לעומק עכשיו, מיקוד תשומת הלב באוכלוסיית הרווקים וקירוב בני זוג לא יהודיים לעם היהודי ופעולה נמרצת לגישה ידידותית לגיור. זה כולל גם מעורבות אמיתית של הארגונים בחוץ לארץ ולחץ על ממשלת ישראל.
המלצות נוספות שעסקנו בהן זו עלייה מן המערב, הקלה וסיוע במתן הכרה בתארים אקדמיים, מקצועיים והסרת חסמים ביורוקרטיים- - -

כיוון שזה משהו שאני יכולה לעזור איתו, יש לכם רשימה יותר מדויקת של מה שצריך?

כן.

אז תעבירו לי, אני אעלה את זה בוועדת חינוך.

דב מטפל בזה.

תוכל לדבר איתו שיעביר לי?

בוודאי. זאת בעיה גדולה במיוחד לגבי העולים הפוטנציאליים בצרפת.

לא רק הפוטנציאליים, גם אלה שכבר עלו.

כן, יש שם בעיה אמיתית, ודאי. אחרת הם יורדים.

בתחום המדע והטכנולוגיה, זה פרק שניהל אותו דר' שלום ואלד, שהוא באמת מאבני היסוד של המכון מאז הקמתו. הוא מדבר על ניצול המשאב הכלל היהודי במדע וטכנולוגיה בישראל. בעיה אחרת שאנחנו מאתרים והיא קריטית היום זה חידוש מאגר הטכנאים וההנדסאים, שהתמלא ואפשר את הבום הטכנולוגי בארץ של עולי ברית המועצות שנקלטו בתפקידי ביניים. המאגר הזה הולך ומתרוקן, כי הם כבר מתחילים לצאת לפנסיה וצריך לחדש את המאגר הזה ולעודד גם חינוך לטכנאות והנדסאות בארץ וגם הבאת טכנאים ומהנדסים מחוץ לארץ.

ואגב, גם כאן יש פוטנציאל גדול עם הנשים, במדעים, בטכנולוגיה, בהנדסה. יש כמה תכניות מעניינות.

עד כאן ההצגה שלנו ואנחנו כמובן נשמח לענות על שאלות.

תודה רבה.

אני אתחיל עם משרדי הממשלה, אני אשמח לשמוע התייחסות להמלצות. יש איזה דף סיכום של ההמלצות? ניקח את הדברים שהם רלוונטיים יותר לישראל, פחות גיאופוליטיקה, בואו נשאיר את זה. בואו נתחיל, משרד ראש הממשלה, לילך.

התכנית הוצגה בממשלה וההמלצות עוד לא נדונו לעומק, אז אין לי יכולת להגיד איזה משהו מעבר לזה, מלבד זה שצריך ללמוד אותן. גם בתכנית הגדולה שהוצגה, הידועה בכינוי הפרדיגמה היו המלצות מאוד דומות, זה לא שהמצאנו את הגלגל מחדש, ואנחנו צריכים ללמוד אותן.

בעבר היה תהליך, אבינועם, של אימוץ ההמלצות? או שזה פשוט הוצג וזהו?

לא, זה הוצג.

היה ראש הממשלה בישיבה האחרונה, הוא קבע שצריך לקבוע ישיבה נוספת עם השרים. אני לא חושב שאת היית שם. היית שם?

לא.

בישיבת הממשלה הוא הודיע על כינוס פגישה נוספת עם המכון לאחר שהשרים ילמדו את החומר. הוא באמת התייחס, זה גם מופיע בהודעת הממשלה אחר כך, בהערכה מאוד גדולה להמלצות בתחומים השונים ואני יודע שמזכיר הממשלה בקשר איתנו לקביעת מועד לישיבת המשך.

אבל בעבר האם הייתה ממשלה שעברה איזה שהוא תהליך של אימוץ המלצות או שהיה משהו- - -

היו כמה דברים שאומצו על ידי הממשלה. אחד הדברים את ציינת, זה הנושא של הכנת הישיבות בצורה אחרת לקראת קבלת החלטות וההשלכות לגבי העם היהודי והעבודה שבזמנו פרופ' דרי, בעזרתו של יוגב, עשו במכון. זה נושא אחד שטופל. היו נושאים של תקצוב שהושפעו, ואנחנו יודעים בדיוק באיזה תחומים. היו דברים שיושמו ושעברו גם בהחלטות ממשלה בעקבות הישיבה. אנחנו היינו רוצים לראות יישום יותר הדוק של המצב, אבל הייתה העברת תקציבים ל-birthright שהושפעה מההמלצות.

לכשתהיה ישיבה נוספת אני אשמח אם תעדכנו אותנו, כי לפחות נוכל לקבל על זה דיווח או משהו בסגנון הזה.

כן. אנחנו מעריכים שזה יהיה באוקטובר

בבקשה, משרד החוץ.

כמה דברים. קודם כל כללית לגבי כמה חסמים בתכניות קיימות, איך פותחים את אותם חסמים. נתחיל בתכנית תגלית שהיא כמובן תכנית הדגל מזה שנים, לפני שנכנסים למחזור החיים, יש חסם בתכניות הקיימות, וזה אנחנו מקבלים גם מחלק מהנציגויות שלנו בחוץ לארץ, של מספר בקשות רב שלא נענה בגלל חוסר בתקציב. היו גם פניות. דיברתי בזמנו עם גידי מארק, הוא אמר שעל ידי הגדלה של התקציב, הוא אמר שאם כל שותף ייתן 50 מיליון דולר, אפשר יהיה להגיע למשהו כמו שרוב הסטודנטים היהודים של שנה ראשונה יגיעו קודם כל לארץ.

אתמול יצאה הודעה על זה ששלדון אדלסון הקצה 13 מיליון דולר נוספים השנה כדי לחסל את התור. יש תורים. אתמול יצאה ההודעה, כדי שהשנה לא יהיה תור.

יפה, אבל שלדון אדלסון זה שלדון אדלסון, אי אפשר לבנות הכול על שלדון אדלסון.

בונים מה שאפשר.

פעם רק דיברו, במדינת ישראל היום התחילו לתת כסף. החכמה היא באמת, ואלה דברים שאנחנו גם מעלים בתוך המשרד וגם החוצה, שתהיה דרישה מהממשלה שתגדיל את חלקה בתגלית ועל ידי כך גם תייצר לחץ על הפדרציות להגדיל את חלקן ואז לפחות בקטע הזה הפקק שנוצר ייפתח. זה דבר מעשי ראשון שאפשר לנסות וללחוץ עליו. אני לא מדבר דווקא בשנה הקרובה. נגיד בשנה הקרובה יש בעיות תקציביות, נגיד- - -

אני מצטערת שאני עוצרת אותך, פשוט יש החלטת ממשלה קיימת, 11, 12, גם 13, ששמים 142 מיליון שקל.

---לתגלית בשלוש השנים הקרובות 130 מיליון דולר.

לפרויקט אחד ממשלת ישראל תקצה בשנת 2013 142 מיליון שקל.

האם מדובר על תוואי עלייה מסוים? כלומר האם יש- - -

בוודאי, ב-2011 שמנו 88, ב-2012 אנחנו שמים 120, ב-2013 - 142.

זה מתוקצב לשלוש שנים עם מדרגות.

כדאי מאוד שתבדוק את מצב התרומות, כי מה שאנחנו יודעים, ואני זאת שבודקת את החשבונות, זה שממשלת ישראל אף פעם לא הציבה איזה שהיא בעיה וב-2011 לדעתי אפילו החזירו לנו חלק מהכסף כי לא הצליחו לעמוד בתכנית. מטרת החלטת הממשלה הייתה לעודד עוד תרומות, היא הייתה בשיתוף פעולה כמובן עם תגלית וגם הפילנתרופים, אז כדאי ללמוד את החלטת הממשלה קודם.

את החלטת הממשלה אני מכיר, אני רוצה לדבר על יישום- - -

אז מה שאמרת זה בדיוק החלטת הממשלה שמיושמת כל יום.

יפה, אז כיוונתי לדעת גדולים.

היא התקבלה ב-2010 והיא מדברת על 2011 עד 2013.

מכיוון שיש בעיה, הבעיה קיימת, בעיית הפקק קיימת, אז חלקה היא הממשלה, חלקה היא הפדרציות בעיקר, יכול להיות שגם הפילנתרופים, אם יהיה תקצוב אז שיהיה תקצוב ל- - -

מבחינת הממשלה יש תקצוב עד גג של 142 ב-2013.

אם ככה אני שמח.

דבר נוסף, לגבי פעילויות follow up שזה תמיד עקב האכילס בפעילויות מול תכניות קיימות, follow up מול תגלית, follow up מול מסע, שזו תכנית כמובן, כמו שכולנו יודעים, הרבה יותר מעמיקה וחלק מאנשי מסע גם עוברים בפרויקטים השונים שלהם גם בתוך משרדי הממשלה והם, לפי דעתי, בפוטנציאל מהטובים ביותר להיות מעורבים בפעילות אקטיבית, גם בעולם היהודי וגם בהקשר של ישראל.

כאן אני רוצה לדבר על כמה דברים צנועים שאנחנו עושים וזה פתח גם לפעילויות אחרות, למשל מול מסע יש כיום תכנית במשרד החוץ של פרויקט להכשרת בוגרי מסע כמה שנקרא מסבירנים לעם ישראל. מה שזה נותן, אותם אנשים שיש להם פוטנציאל להיות מעורבים, אחרי פרויקט כזה, שאחר כך נבחן גם בשטח בשיתוף פעולה עם הנציגויות, הם הופכים הלכה למעשה, חלקם לפחות, גם לפעילים, שזה מבחן חשוב, פעילים למען ישראל, פעילים בתוך המערכת הארגונית היהודית. יש סדרת פעילויות שדורשת תקצוב, או הרחבת תקצוב, גם בתוך משרד החוץ, אפשר גם במשרדים אחרים. אלה פרויקטים פשוטים לכאורה, אבל פרויקטים טובים של סמינרים למנהיגות יהודית צעירה.

אנחנו מקיימים כבר מזה למעלה מעשור מודל של פרויקט שבו מגיעים ארצה צעירים יהודים אחרי אוניברסיטה, אנשים שהם כבר בדרכם למעלה בתוך המערכת היהודית והכללית, יותר חשובה לנו המערכת הכללית, וחלק מאותם אנשים באמת נמצאים במצב שהם כבר מתברגים בתוך ההנהגות בתוך המדינות שלהם, הנהגה מקצועית יהודית, הנהגה כללית, פוליטית, עסקית וכו' וכו', ועכשיו, ממש בזמן הזה, אנחנו מקיימים סמינר גדול לבוגרי הפרויקטים הקודמים והגיעו למעלה מ-100 איש שחלקם באמת הם כבר מנהיגים בקהילות היהודיות במדינותיהן, אוסטרליה למשל, דרום אפריקה.

האם אתם עושים איזה שהוא תהליך של זיווג עם מנהיגים, מנטורים, להבטיח שמי שיוצאים מהסמינרים האלה זוכים לתמיכת הקהילה, לתמיכת מנהיגי הקהילה?

אני אתן לך דוגמה, למשל בסמינר הזה של בוגרי המנהיגות היהודית הצעירה איש מפתח זה דיוויד הריס, American Jewish Committee, הוא מחובר לפרויקט הזה. לגבי החיבורים בחוץ לארץ, אני מודה ומתוודה שזה עדיין עקב אכילס ובאמת תלוי באנשים שלנו בשטח.

ומה לגבי חיבורים בארץ? כלומר אני יודעת שאצלי בלשכה אני מנהלת קצת פרויקט קליטת עלייה אבל מתנדבים, אנשים שנמצאים כאן בקיץ להיות אצל חברי כנסת, להיות במשרד חוץ, כלומר אנשים שדרך להסתובב במסדרונות השלטון הישראלי יוכלו ליצור דרך זה חיבורים כשהם חוזרים לקהילות.

מי שמסתובב היום בתוך המערכת ומי שמסתובב היום בתוך המערכות הממשלתיות אלה חבר'ה שמפרויקט- - -

IGF של מסע, Israel Government Fellows.

יש לנו היום אנשים מתוך התכנית הזו, הם נמצאים כאן. זה מצוין, כי עם החבר'ה האלה אחר כך אנחנו בקשר, אנשים שעברו אותנו, אז איתם אנחנו בקשר שם וחלקם באמת פעילים בארצותיהם, חלק לא. אני לא אגיד שעד עכשיו הצלחנו בגדול, אבל זה פוטנציאל יפה.

דבר נוסף שאנחנו מתכננים כרגע לשנה הבאה, מעין פרויקט דגל, זה סמינר מנהיגות יהודית צעירה לקראת שנת ה-65. אנחנו רוצים לפעול בנושא הזה בשיתוף פעולה עם המשרד להסברה ותפוצות, אני חושב שזה הועלה בפניהם, אני לא בטוח עדיין במאת האחוזים. הרעיון הוא לעשות איזה כנס גדול של מאות מנהיגים יהודים על פי אותו פורמט אבל ברמה הרבה יותר גבוהה, בחסות ראש הממשלה, וכו' וכו'. הסמינרים האלה הם חשובים כפתיח, כמובן שאלה לא הפתרונות הגדולים לטווח הארוך.

אלה הדברים בהקשרים האלה. בהקשרים אחרים, שני הדברים שעליהם מדברים כל הזמן זה ההתמקדות בדור צעיר יהודי, זאת אומרת זה הבאז המרכזי כמובן, גם שם בתפוצות וגם כאן בישראל, והדבר השני, מדברים הרבה על חינוך יהודי ומקומה של ישראל בחינוך היהודי. זאת שאלה פתוחה. דעתנו, או דעתי בנושא היא שמדינת ישראל צריכה לעבור גם כאן משלב התמיכה בחינוך יהודי לשלב מעשי של נכונות להיות מעורב אפילו פיננסית בטיפוח החינוך היהודי, במיוחד בצפון אמריקה, ששם מצבו הוא רעוע, במיוחד בקהילות הרוב הלא אורתודוקסיות, כפי שגם מצוין כאן. כאן זה גם אתגר לממשלה. זה דבר יותר מורכב, אבל בסופו של דבר אם רוצים להיות רציניים בתחום, היעדר חינוך יהודי משמעותי בחוץ לארץ הוא מתכון בסופו של דבר באמת להתרחקות דור צעירי יהודי. על זה כמעט אין חילוקי דעות וזה מחייב כמובן תקציבים בסדרי גודל גדולים מאוד. זה אתגר שאולי אפשר להציב גם בפני ממשלת ישראל, זה לפחות מבחינתנו.

תודה. יש לי שאלה, אבינועם, התייחסתם לזה, בשבוע הבא אנחנו נקיים דיון בתקווה על הנושא של העברית, כשכאן אני חושבת שהמפתח הוא דווקא נגיד בעידוד תכניות ללימוד עברית בישראל, שלצורך העניין קיץ אחד בישראל יכול להיות שווה כנראה כמה שנים של לימוד עברית בחוץ לארץ, שגם יותר יקר, גם יותר מעיק על הילדים וגם התוצאות פחות טובות לפעמים. השאלה אם יש מחשבות דומות בתחום החינוך, על איך משתמשים במערכת החינוך הישראלית, לא שישראל תיתן כסף לבתי ספר יהודיים בחוץ לארץ, שזה דבר אחד שעושים, אבל זה אף פעם לא יהיה בקנה מידה שהוא רלוונטי, ואז השאלה אם גם כאן לא צריך חשיבה של איך עושים דברים בישראל, החל מלעודד, ואז גם צריך לבדוק מה החסמים, שסמסטר או שנת לימוד בישראל תהיה דבר יותר מקובל, והמשך בחיבורים עם תיכוניים, עם יסודיים, עם תכניות קצרות בקיץ. כלומר נקרא לזה חינוך יהודי במנות קטנות בישראל על פני בתי ספר של חינוך יהודי, שאת זה מדינת ישראל כנראה אף פעם לא תממן.

יש הרבה אוניברסיטאות שיש להן תכנית של סמסטר בארץ, זה קיים. את מדברת על עברית, אני חושב שצריך לעשות מאמץ לכלול את השפה העברית כשפה זרה שנייה בבתי ספר public schools בארצות הברית, זה דבר שהוא ניתן להשגה וזה קיים בכמה מקומות וזה יכול מאוד לסייע. זה נכון שהרבה יהודים יכולים לבחור בסינית בשפה שנייה או בגרמנית, אבל אם זה מלווה גם בתכנית שיווק נכונה זאת אפשרות שאפשר לקחת אותה בחשבון. אני לא יודע כמה יודעים פה שאתה יכול ללכת בארצות הברית ולעבור מבחן תיאוריה בנהיגה בעברית. אי אפשר לעשות את זה בכל שפה. זאת תוצאה של איזה שהוא מאמץ שנעשה ואפשר להעמיק את המאמץ הזה. זה דבר אחד.
דבר שני ששלמה התייחס אליו ואני חושב שהוא הזדמנות מאוד גדולה שצריך לבחון אותה מהרבה היבטים, זה השתתפות כספי המיסים שמשלמים יהודים בארצות הברית למימון בתי ספר יהודיים. זאת אומרת זה לא יהיה רק ליהודים. זה החזרת כספי מיסים, יש היום מאמץ מאוד גדול שמובילים אותו יהודים רפובליקנים, בעיקר בניו יורק, לנצל את כספי המיסים על פי טענה בסיסית שבעצם מי שמשלם מיסים צריך לקבל חינוך, אם הוא מקבל את זה בבית ספר ממשלתי, ב-public school, אין שום סיבה שהוא לא יקבל את זה גם בבית ספר פרטי, את אותו כסף שמשקיעים בחינוך. זה פרויקט מתקדם שהקהילה היהודית לא מוכנה לו כרגע, עדיין, וזה מצריך עבודה יותר לעומק, אנחנו עושים את זה במכון, קודם כל לראות מה הוא החזון של בית הספר החדש שיצטרך לקום, כי בית הספר היהודי החדש יצטרך להתמודד לא רק עם ה-public schools, הם יצטרכו להתמודד גם עם בתי הספר הקתוליים, כי אם בית הספר הקתולי יהיה ברמה יותר גבוהה, יהודים עשויים להחליט שהם רוצים את החינוך ולא את החינוך היהודי, ולכן צריך לבנות איזה שהוא חזון חדש לבית ספר יהודי. דבר נוסף זה לבדוק עלות-תועלת של כל המאמץ הזה, כי באופן מסורתי בקהילה היהודית יש התנגדות מאוד גדולה למימון ממשלתי משום שהם חוששים שזה יהפוך את כל החינוך לחינוך נוצרי, בעיקר בקהילה המסורתית יש התנגדות מאוד גדולה. אז אם אתה בונה ניתוח של עלות-תועלת יכול להיות שזה יכול לשנות דעות בציבור היהודי. אנחנו עושים את המאמץ הזה בתחומים האלה ואני מקווה שנוכל לבוא עם איזה שהן המלצות, אבל אני חושב שזה הסיכוי האמיתי להרחבת החינוך היהודי. כמובן שתכניות ארוכות טווח בישראל תמיד נתנו תוצאות טובות, אבל זה מאוד יקר ואין לכך מימון. כשאנחנו דיברנו על הרחבת תגלית התכוונו שבנוסף לכסף שעומד היום לרשות הפרויקט ממשלת ישראל באמת תשקיע סכום משמעותי נוסף, אולי מרווחי אוצרות הטבע, זאת תכנית שצריך לבנות אותה לעתיד, כי אם אתה מתייחס לעם היהודי כנכס אתה צריך להשקיע שיהיה לך את הנכס הזה גם לדורות הבאים ואז אם אתה יוצר חבילה יותר גדולה לזוג הורים שהם רחוקים מהיהדות אבל כשנולד להם הילד הראשון הם רוצים להעניק לו איזה בסיס יהודי, יכול להיות שהם בעצמם יכולים לקחת ואוצ'ר מצומצם וללמוד איך מקיימים חגים, איך עושים קידוש, דברים פשוטים. בשלב יותר מאוחר אולי Sunday schools, שזו גם תרומה מאוד חשובה ואנחנו רואים היום בקבוצה הפעילה בארצות הברית הרבה יהודים מאוד מחוברים שלא עברו דרך בית ספר יהודי, שעברו דרך אותה מערכת כביכול רופפת של ה- Sunday schools וכן התחברו, לכן את כל זה צריך לחלק בצורה אחרת. תגלית זו תכנית מעולה אבל זו רשת שתופסת את הילדים ממש בדקה ה-90. אני יכול לבנות את זה כך שנצטרך פחות רשת בסוף, אלא להשקיע יותר במחנות קיץ, במחנות קיץ בארץ ודברים מהסוג הזה.

אוקי, מצוין.

אשר, מהמשרד לנושאים אסטרטגיים, תרצה להתייחס?

תודה רבה. באמת, כמו שלילך אמרה, זה ניתוח מאוד מרשים, נצטרך ללמוד את ההמלצות. אחד הדברים שמאוד מרשימים בו זה באמת הפריסה הכל כך רחבה בנוגע למצב העם היהודי וההמלצות המאוד מגוונות איך להמשיך את מגמת השיפור במגמה.

ייקח זמן ללמוד את ההמלצות אבל כמה הערות לגבי נקודות ספציפיות. לגבי הנקודות שהעליתם בנוגע לניהול משברים, וצריך גם לשקלל את ההשלכות, את התוצאות האפשריות, על קהילות יהודיות, של החלטות ממשלה, נדמה לי וזה אחד הדברים שאנחנו במשרד מנסים ליצור, הדבר הזה דורש גם תקשורת משופרת ויותר פתוחה בין הקהילות ובין הממשלה, תקשורת שהיא דו כיוונית ושהיא ברמה הבכירה ביותר כדי שלמקבלי ההחלטות בישראל ולכל המערכות באמת יהיו את התשומות שהם צריכים כדי להבין לאיזה משבר הממשלה הגיעה ומה יהיו ההשלכות על העם היהודי.

אגב, יש גוף כזה סטטוטורי שהוא בראשות ראש הממשלה, יושב ראש הסוכנות ומי שמייצג את ראש הממשלה בקדנציה האחרונה זה שר התפוצות, הוא לא מתכנס מספיק, ואצלנו, ואנחנו נשמח להעביר לכם, עשינו פרויקט על הכנת הקהילות בחוץ לארץ שמטפל גם בנושאים התקשורתיים. זה ספר הדרכה לקהילות איך להתכונן וצריך לקחת את זה מאוד ברצינות ולהתחיל ליישם את זה.

אני יכול להגיד בהחלט שזה אחד הדברים שהקהילות והארגונים הלאומיים של הקהילה בקנדה ודרום אפריקה וכו' מקדישים לו עכשיו הרבה זמן ומאמץ, במיוחד סביב השאלה אם יום אחד יפרוץ עימות מול אירן, איך הקהילה מתכוננת, גם הסברתית פוליטית וגם מבחינת הביטחון האישי בהתמודדות עם השלכות על הקהילה. אני לא יודע, וזה באמת מעניין אותי לקרוא את ההמלצות, אם מה שצריך זה איזה שהוא גוף מרכזי דוגמת הסוכנות שיהיה אחראי לקראת המשבר. הכיוון שאנחנו פועלים עד היום זה ליצור את הפלטפורמות שיאפשרו לקהילות עצמן, מנהיגי הקהילות, להיות יותר בקשר אחד עם השני וללמוד אחד מן השני מה כל אחד עושה, מה הערכת המצב של כל אחד וכך לחזק את היכולת שלהם להתכונן.

קשה מאוד להדביק את ההתארגנות הממשלתית, כי כשהתחלנו לטפל בנושא הזה לא היה משרד אסטרטגי אבל קיימת מסגרת וזה לא חשוב מי יעמוד בראשה, צריך לקבל החלטה מי יעמוד בראשה בקונסטלציה הנוכחית. זה לא ענייננו, זה עניינכם, אבל המסמך הזה קיים. זה מסמך מאוד מקצועי, הושקעו בו חמש שנות עבודה ויש שם ממש רשימה של נקודות שצריך להכין מקצועית. בסוגריים, הרשימה הזאת הוכנה במקור על ידי מומחה ממדרגה ראשונה באירופה שהיום הוא שר החוץ של הולנד, הוא תרם את זה לנייר הזה של ניהול המשברים, אורי רוזנטל.

עוד נקודה שרציתי להעלות, הנחת היסוד בהרבה עבודה בקהילה היהודית, הנחה נכונה בעיניי, זו השקעה בדור הצעיר, אבל מכל מיני אנקדוטות שאני שמעתי ואני מכיר בזה שזה לא מחקר מעמיק, אני תוהה ועולה בי השאלה האם לפעמים מקבלים יותר תמורה על השקעה יותר גדולה בגילאי 40, 50 ו-60. שמעתי סיפור ממש לא מזמן על דיקן של בית ספר לעסקים במרכז ארצות הברית, שתמיד הייתה לו איזה שהיא תחושה ציונית, אבל זה היה בעיקר תחושה לטנטית, הוא לא הוציא את זה לפועל. בשלב מסוים הוא נפגש עם מישהו מארגון יהודי, הבן אדם הציע 'למה שלא תקים מסגרת פה בארץ בקיץ, שאתה מביא סטודנטים לעסקים ללמוד בארץ במשך הקיץ?' הוא באמת קיבל, אמר 'יופי, יש לי רעיון, יש לי כיוון', לקח על עצמו ועכשיו הוא מביא 60 סטודנטים כל שנה, סטודנטים לבתי ספר לעסקים שונים בארץ. אני גם מכיר כל מיני סיפורים על יהודים טובים, שוב, עם תחושות ציוניות אבל לא מקפידים, שאיפא"ק מצא דרך להכניס אותם למעגל הפעילות למען ישראל. אז יכול להיות שבאמת צריך יותר השקעה ומחשבה איך דווקא רותמים לא רק את הדור הצעיר אלא הדור שכבר פחות צעיר למאמץ.

הדוגמה שאתה ציינת זו דוגמה של הדור הצעיר, של השקעה בדור הצעיר. מי שתפס את היוזמה וטיפל בזה זה אדם עם יכולות. במעגל החיים יש תקופה שצעירים בחוץ לארץ באופן טבעי משקיעים בקריירה האישית שלהם, במשפחה, והם חוזרים ליהדות אחר כך. אתה לא מאבד אותם אם אתה משקיע בהם בגיל 20. אלה שהשקעת בהם בגיל 20 יכולים להפוך לאותם אנשים שמביאים את הצעירים כשהם בני 40 ו-50. זה אותו מעגל.

אז זורעים את הזרע.

עוד שתי נקודות קטנות שרציתי להעלות. רק שאלה, אני שמעתי טענה לאחרונה מראש איזה שהוא ארגון שפועל בקמפוסים בארצות הברית, שדווקא הדגש המחודש של ה-peoplehood, עממיות, לפעמים מחזק את הקשר למולדת, לארץ ישראל, ולפעמים, לפחות בהקשר הצפון אמריקאי, הוא משמש כתחליף לקשר עם המולדת. אם יש לנו עם, אני לא צריך להיות מחובר דווקא למדינה מסוימת. מעניין אותי באמת לדעת אם אתם, מהכיוון שלכם, רואים אינדיקציה לכאן או לכאן.
ונקודה אחרונה, מה שהיושבת ראש הזכירה, לגבי התכניות בארץ ובמיוחד בקיץ, כמישהו שבילה שני קייצים פה בכנסת בתכניות שונות, ואני מכיר גם חברים במסגרות דומות, זה באמת דבר שתורם רבות. אני לא יודע מה המצב היום כי זה היה לפני כמה שנים אבל זה בכלל לא מאורגן ולא מלווה ולא היה שום follow up, אז באמת כל הכבוד על מה שאת עושה במשרד שלך והלוואי שזה יהיה יותר שיטתי ויותר מאורגן בכנסת, כי זה באמת יכול לתרום רבות. תודה.

אחת הסיבות שקשה לעשות את זה שיטתי, כי זה מאוד אישי, כלומר קודם כל חבר הכנסת הוא סוברני על המשרד הקטן שלו, הוא ייקח את מי שהוא רוצה וגם לקחת את המתנדבים זו החלטה מאוד אישית, אם רוצים, הצוות גם צריך להשקיע בזה. זו אחת הסיבות, אבל אני באמת חושבת שצריך להתאמץ. אני יודעת שהייתה אליי למשל פנייה מארגון שמנסה לקדם יוזמה ביחס לאקדמאים אתיופיים, שיתנדבו אצל חברי כנסת. גם שם זה מאוד אישי, אבל לפחות היה איזה ארגון שהלך ופנה לכל אחד מחברי הכנסת, הציג להם את התכנית, עשה את השידוך, ביקש מחויבות מסוימת וזה אולי משהו שאפשר לחשוב עליו. עדיין בסוף חבר הכנסת באופן אישי צריך להחליט שהוא רוצה, אבל יכול להיות שיש מקום כאן גם למשרדי הממשלה או לסוכנות לעשות פרויקט שבו פשוט ניגשים לחברי הכנסת באופן אישי, פונים אליהם, עושים את השידוך, גם אם מגדילים את המספרים משניים לעשרה, זה כבר משהו, כי בסך הכול אלה חבר'ה שיש סיכוי שהם יהיו פעילים.

טוב לשמוע על זה.

אני אתייחס לעוד משהו, בתור מישהי שהייתה כמעט בשלב יצירת המילה peoplehood. הרעיון הוא, בזמנו לפחות היה, שלחלק מהיהודים זה יהווה עוד ממד לזהות, ועבור חלק זה יהיה הממד היחיד שהם ירגישו בו נוח וזה מתאים למה שאתה מתאר אנקדוטלית. יש כאלה שעבורם זה הממד שהם מרגישים בו נוח והם לא מעוניינים בממד המולדת והארץ והלאום ויש כאלה שזה מוסיף להם, נוח להם בממד הדתי ונוח להם בממד הלאומי והם מוסיפים את זה לממדים האחרים שהם פעילים בהם. בזמנו לפחות החשיבה הייתה שלחלק זה יהיה ככה ולחלק זה יהיה ככה.

יש התייחסויות שונות. זאת אומרת אתה יכול להסתכל ל- peoplehoodכערבות הדדית, בעצם אחריות של יהודי ליהודי בכל מקום בעולם וזה חל על כולם באופן גלובלי, אבל יכול להיות שדווקא דר' שלמה פישר ושמואל רוזנר רוצים להתייחס לדברים האלה.

בוודאי בשיח קיים new diasporas וזה קיים בשיח, אנחנו לא יודעים כמה זה- - - בוא נגיד, בהנהגה ואנשים הכי מודעים, הרעיון של התפוצה או הגלות כאידיאל כבר קיים, זה נוכח, זה הרבה יותר לגיטימי לדבר על זה היום משזה היה לפני 20 שנה. כמה שזה חזק אצל השכבות הרחבות? מאוד קשה לדעת, אני לא חושב שזה חזק אבל בהנהגה זה חזק. זאת אומרת באנשים שהכי מעורבים, הכי חושבים על יהדות, הכי חושבים על ישראל וכו' זה מופיע כאלטרנטיבה מסוימת.

הרעיון של הגלות כאידיאל, זה לצורך העניין תפיסת אברום בורג? כלומר הסוברניות היא- - -

מצב היהודי. זה המצב היהודי האמיתי.

זה המצב היהודי וזו התרומה הייחודית היהודית ל-spirit of mankind, זאת אומרת יש כאן מי שאתית, מוסרית, דווקא בא- - -

להיות מפוזרים.

כן, להיות מפוזרים, אם תלך לביטויים מאוד קיצוניים של הדבר הזה, שלפעמים אתה שומע אותם, במיוחד מהאינטלקטואלים, שאולי זה נושק לדה לגיטימציה באיזה שהוא מקום, הדברים האלה, אבל זה קיים גם אצל אנשים שהם לא- - -

כשאתה אומר שזה נושק, באיזה מידה זה המשך למסורת יהודית ותיקה שאומרת 'זה הייעוד שלנו', ובאיזה מידה אתה רואה את זה כתגובה שאומרת שהציונות לא עשתה טוב ליהדות, להיות ריבוניים לא עושה לנו טוב ולכן אנחנו מצליחים להיות אנשים יותר מוסריים ואתיים כשאנחנו לא צריכים גם לנהל מלחמות, תקציבים ועוד כמה דברים כאלה.

אז דרכי ההשפעה הן קיימות. זאת אומרת, בוא נגיד ככה, פרנץ רוזנצוויג הביא את השיח החרדי, או שיח מעין חרדי, לאינטלקטואלים של המערב, ולכן עכשיו זה נגיש לאנשים כמו ג'ודית באטלר, שהיא לא יודעת צורת אות בעברית והיא יכולה לדבר על גרשום שלום וכו' וכו', זאת אומרת דרך חנה ארנדט ופרנץ רוזנצוויג וכו' וזה קיים בספרות האינטלקטואליות, כשחלק מזה מגיע להנהגה היהודית הסטודנטיאלית, האנשים בני 25 עד 35 מודעים לזה. כמה שזה עמוק או רחב בשכבות האלה? אני מטיל ספק, אבל זה קיים ברמה של השיח.

זה קיים בארצות הברית הרבה שנים ובתפוצות בכלל. יש סוג של הצטדקות של בחירה בחיים בגלות, על ידי זה שבאמת מקומו של העם היהודי שם והוא מצליח יותר בין גויים. אני חושב שדווקא בשנים האחרונות ההישגים של מדינת ישראל מקשים על השמעת הטיעון הזה, הוא לא מתקבל כל כך כמו שהוא התקבל בעבר.

אני רוצה לא להסכים עם אבינועם. אמנם אין מספיק חמצן בספֵרות האינטלקטואליות ששלמה יכול להגיע אליהן בשביל אדם מצונן כמוני אבל הייתי מציע בעניין הזה לא להסתכל רק על השיח האינטלקטואלי. יש איזה דיסוננס מובנה למצב הגלותי, בעיקר בצפון אמריקה, שאנחנו צריכים לגלות כלפיו הייתי אומר כמעט מידה של הבנה. אלה אנשים שחיים שם, הם לא מתכוונים לבוא לכאן ומצד שני הם צריכים באיזה שהוא אופן להצדיק את העובדה שהם לא רוצים לבוא לכאן, אז מבחינתם לדבוק ברעיון הציוני ועדיין לא לבוא לכאן זה לחיות חיים שלמים של דיסוננס. לעומת זאת להגיד 'הנה, נמצאה ציון האמיתית והיא הגלות המשגשגת' זה מצב שפותר להם את הדיסוננס. שוב, אני חושב שרוב יהדות התפוצות לא נמצאת במקום הזה, רוב יהדות התפוצות בכלל לא מהרהרת בשאלות האלה, אנשים חיים את חייהם, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שמבחינת אדם שמתכוון לחיות את כל חייו כיהודי בגולה יש קסם במחשבה שהוא יכול למצוא צידוק לדרך הפעולה שלו, צידוק אינטלקטואלי, בטענה שהדבר הנכון יותר ליהודי הוא לחיות בגולה ולא בארץ ישראל שאליה הוא לא נוסע.

ולתרום משם לישראל.

או לתרום שם לישראל או לא לתרום שם לישראל, זו כבר שאלה משנית ונפרדת.

זה משהו אחר לגמרי, זאת אומרת תמיד זה היה אני שם ואני עושה שם לישראל.

לא, אבל כאן זה בלי הצדקה כבר שקשורה לישראל.

אבל אז אתה צריך להסביר למה אתה לא עולה לישראל.

לא, ההצדקה שם היא תרומה לעמים שבהם אתה חי, המטרה היהודית היא תרומה לעמים שבהם הם חיים.

זה כבר דיאספוריזם, זו טענה שיש ליהודים מטרה נפרדת וייחודית כעם שחי ומפוזר בקרב עמים אחרים ויש בזה ממד מסוים של שלילת הציונות, אין מה לעשות.

זה הלך רוח ששרר בעיקר לפני השואה, הוא קיבל מכה עם השואה והקמת מדינת ישראל והיום הוא חוזר.

הוא מתאושש עכשיו ומותר להגיד שהמצב הפוליטי בארץ, והדבר הזה מתקשר לפוליטיקה, לא תורם לזה, זאת אומרת לא תורם לזה בצורה חיובית. מותר להגיד את זה.

השאלה איך זה בא לביטוי במדדים שלכם, שהצגתם בהתחלת הדיון.

המדד שאליו זה שייך הוא המדד של הקשרים בין התפוצות. במדד של הקשרים אנחנו מציגים שיפור, המכון פרסם השנה שניים או שלושה ניירות שעוסקים בקשרים של בעיקר יהדות צפון אמריקה וישראל. אנחנו מציגים את השיפור בעיקר בהתבסס על מדדים קשיחים שאנחנו יודעים להסתכל עליהם, כלומר אם יצא השנה מחקר באוניברסיטת ברנדייס, שאני חושב שגם הוא הוצג כאן בוועדה, של טד ששון שמראה על עלייה גדולה בתרומות של יהדות אמריקה לישראל, אם יצא לפני שבועיים מחקר חדש שמראה על עלייה בקשר של צעירים לישראל בגלל נסיעות לישראל, אם אנחנו יודעים באופן עובדתי שיש יותר נסיעות לישראל, אז כל המדדים הקשיחים האלה עוזרים להם להתחבר לישראל- - -

אם התמיכה באיפא"ק צומחת.

בעולם הפיזי המוחשי הקשרים מתהדקים. זה לא מונע מהשיח האינטלקטואלי ללכת לכל מיני מקומות שעשויים להפריע לחיבור הזה.

במחקר שהוציא עכשיו מה-Workman Circle בארצות הברית יצא שה-birthright bump קיים מבחינת זיקה, זאת אומרת שדווקא לאלה שהם מתחת לגיל 25 יש את הזיקה הכי חזקה, אבל גם היה מצוין שם, וזה סקר אחד, צריך לקחת את זה בפרופורציות, שה-trust in Israel הוא יותר נמוך בקבוצת הגיל הזאת. דווקא קבוצת הגיל שיש לה יותר זיקה, יש לה פחות trust, יש לה יותר ביקורת, וזה ה-critical attachment. במידה מסוימת הם כמו ישראלים, נמצאים כאן ומקטרים.

אבל הביקורת מלמדת גם על חיזוק הקשר. כי האינדיפרנטיות, אם לא אכפת לך מישראל, זו התנתקות. אם אכפת לך ואתה ביקורתי זה לא בהכרח שאתה נגד ישראל.

זה בפירוש גם הוצג כאן.

יוגב, אתה רוצה להתייחס מצד הסוכנות?

הסוכנות היא הגוף שהקים את המכון, היא מאוד גאה להיות הגוף שייסד את המכון. הסוכנות פועלת יד ביד עם המכון ליישום הפרדיגמה החדשה ורואה בהערכה השנתית של המכון נדבך מרכזי בתכנית האסטרטגית ארוכת הטווח שלה.

זהו? יש לך הרבה מאוד מה להגיד חוץ מזה, אבל לא כסוכנות.

יש עוד מישהו ממשרדי ממשלה שלא פניתי? בסדר

ביקשה אסתר בלום, ממועצת ארגוני עולים, בבקשה.

שלום. תודה רבה על ההערכה ועל הדיון המרתק. כמה הערות. קודם כל ההצעה שלך, היושבת ראש, לגבי העברית בקיץ בארץ, אנחנו מקבלים הרבה פניות, הרבה מאוד פניות. כגוף שמאגד עשרים ארגונים מכל רחבי העולם אנחנו מקבלים פניות מכל העולם, וכל מיני אנשים, בעיקר צעירים, מעוניינים להגיע לכאן ושואלים איך אפשר בקיץ לבוא ללמוד עברית כמה חודשים, 'אני פנוי, אני רוצה לבוא, להכיר'. באמת יש פה ביקוש- - -

ואין מענה, נכון?

אין. יש את האוניברסיטה העברית שעושה קורס מאוד אינטנסיבי.

באוניברסיטה הוא מאוד יקר.

כן, מאוד יקר ויש מעט מקום וזה רק מתחיל בתאריך מסוים.

זה מתפרש על כל הקיץ. אז באמת יש ביקוש ויש צורך לתת מענה לדבר הזה.

יש לי קצת הרגשה שהעולם תמיד מתחלק לחלקים ובדיון הזה הוא מתחלק בין ישראל לתפוצות כשהתפוצות זה ארצות הברית. כך זו ההרגשה שלי. אני באה מאירופה, אפשר לשמוע את המבטא, אבל גם כמועצה אני מייצגת כמה קהילות שאפשר לייצג אותן ואתם בטח יודעים במכון שכמה שקהילות יותר קטנות כך הן צריכות יותר חיזוק, אנחנו יודעים ומכירים את התופעות, הם הולכים להיעלם וצריך להשקיע איפה שיש יותר אולי, אני לא יודעת מה ה- - -

על איזה קהילות את מדברת?

קודם כל יש את כל אירופה, כשבראש עומדת, אם אנחנו לוקחים את מערב אירופה, צרפת ואנגליה, קודם כל צרפת, וגם כל הקהילה של דוברי רוסית ואחר כך יש כל מיני קהילות בכל העולם, קהילות קטנות, שיש שם אלפים. דרום אמריקה, לא ציינתי, זו אחת הקהילות המאוד חזקות ומאוד בולטות ומאוד מקושרות גם לארץ. בהתייחס לאותן הקהילות, גם מבחינת המנהיגות וגם מבחינת החינוך, התמיכה שאפשר לתת להן וגם מבחינת תגלית, הייתי שמחה לקבל התייחסות של המכון. לגבי תגלית הייתי שמחה לשמוע נתונים. אני יודעת שיש הרבה אנשים באירופה שהיו רוצים להגיע לתגלית, לא יכולים להגיע לתגלית כי אין מאטצ'ינג בקהילה, הקהילה לא מסוגלת להביא את המאטצ'ינג ובעצם המאטצ'ינג הוא פר קהילה. הקהילה של ארצות הברית מביאה את המאטצ'ינג בשביל הילדים שלה וכאן הקהילות באירופה, לגבי רוסיה אני חושבת שזה משהו אחר, אבל מי שלא יכול להביא את המאטצ'ינג- - - בצרפת חידשו את הפרויקט לא מזמן, אבל זה לקח יותר מדי זמן ואם אין תור שם זה פשוט בגלל שלא יודעים על הדבר הזה, אבל זה משהו שחייב להיות עבורו תור ואנחנו חייבים להגיע, בעזרת תגלית, לכמה שיותר אנשים שהם דווקא לא בליבה של הקהילה. זאת המטרה בעצם, להגיע לאנשים שהם רחוקים מהקהילה כדי לזרוע אצלם את הזהות היהודית. אז אני אשמח אם פעם נוכל לקבל נתונים על הדבר הזה, כמה לא מארצות הברית מגיעים לתגלית ומה הממדים, מה משקיעים, מה המדיניות שעומדת מאחורי הנושא הזה.
אחת ההמלצות שהועלתה פה, לגבי הכרת תארים. רוב תודות לנושא הזה, אנחנו נלחמים ונאבקים בנושא הזה, עם מי לא, ובאיזה תחום אנחנו לא נאבקים. את אומרת שאת רוצה לקדם את זה ומאוד נשמח להציג את הדברים בפנייך ביותר פרטים, יש לנו גם שולחן עגול עם מנכ"ל משרד הבריאות, לא הוזכר פה המחסור ברופאים ובאחיות, כל המקצועות הפרא רפואיים, גם שהעלייה מרוסיה משאירה משום שאנשים יצאו עכשיו לפנסיה, ויש אנשים שרוצים לעלות לארץ, גם מתחום הרפואה, ויש חסמים, יש ביורוקרטיה אינסופית. אם אנחנו מדברים על הכרת תארים כללית, אנחנו מדברים על כל כך הרבה ארצות, כל כך הרבה דיפלומות וכל כך הרבה תארים, זה אינספור. אנחנו ניסינו להתמקד, כרגע אנחנו מובילים מהלך בנושא של הרופאים, אבל יש עוד הרבה תחומים שצריכים לקדם אותם. לדוגמה, המאגר של הטכנאים וההנדסאים, זה כבר כמה שנים שיש רעיון, בצרפת קיימת רשת אורט וחבל מאוד שאי אפשר לעשות הכרה בין רשת אורט שמכשירה והמון יהודים הולכים לרשת הזאת, כי יש לה גם בתי ספר מיוחדים ליהודים, כאשר מגיעים לארץ שפשוט התואר יהיה מוכר. לא, התואר לא מוכר, אין אפשרות לעבור מהלימודים שלהם לאיזה מסלול בארץ כדי להשלים את זה, צריכים להתחיל הכול מחדש, שום דבר לא שווה. כשאתה מגיע לפה בעצם אתה לא שווה שום דבר. אז אנחנו נשמח להרחיב את הדבר ואנחנו מאוד מודים לך, ולמכון, יישר כוח.

קודם כל לגבי הנושא של התארים, בהחלט אני לוקחת על עצמי. אני יודעת שהנושא הזה עלה שוב ושוב, אבל אני אעלה את זה גם בוועדת החינוך, כי ברור שהדבר הזה הוא שערורייה. אני יודעת שבנושא הרפואה יש עכשיו מחשבות, ניסיון לקדם מבחן רפואה אחיד, כמו המבחן האמריקאי, ואז כל מי שבא לארץ, בין אם הוא למד בארץ ובין אם הוא למד בחוץ לארץ- - -

זה בא לעזור לאוכלוסייה מאוד מסוימת, זה בא לעזור לאוכלוסייה, שהיא לגיטימית לחלוטין, כשאנחנו מדברים על אותם ישראלים שהלכו ללמוד בהונגריה, באיטליה, בלבנון, הם הולכים שבע שנים ללמוד שם, הם חוזרים בדיוק אחרי הלימודים, לפני ההתמחות, ואומרים להם, 'אוקי, אתם צריכים לעשות מבחן סטנדרטי'. אין לי בעיה עם זה אבל מי שהוא בן 30, 35, 50, שלא סיים את לימודיו אתמול בערב וגם לא מדבר עברית- - - אנחנו מדברים על אנשים שהתחנכו בארץ, גדלו פה ואין להם כל כך בעיה, המבחן הזה לא נותן מענה לעולים החדשים.

הבנתי, בסדר.

זה לא בתחום העיסוק השוטף והממוקד שלנו, אבל בכל זאת הייתי רוצה להעיר שתי הערות. קודם כל להביע הערכה לעבודה הנפלאה והמרשימה שעשיתם, שבטח יש מה ללמוד בה. שני דברים שקפצו לי ככה וזה מתחבר לדברים שאמרה הדוברת האחרונה בהקשר של יהדות אירופה. לפחות כשמדובר בקהילה מצומצמת, אני חושב שאחד התהליכים החדשים והבולטים, בעיקר בצרפת, זה כל הנושא של האיום על הביטחון האישי של היהודים באירופה. לא ראיתי לזה ביטוי, אבל זה מרפרוף ראשון.

יש. יש ביטוי ויש גם את החוברת הזאת.

אוקי, כי אני חושבת שזה נושא שגם לשים אותו וגם לראות איך אולי אפשר לחשוב על מענה.

יש חדר מצב לטיפול במשברים בעם היהודי בסוכנות היהודית.

רק שעדיף שהוא יפעל.

הוא פועל. בוועדת התיאום האחרונה, שהייתה לפני שבועיים-שלושה אצל ראש הממשלה, היה דיווח של נציב בשב"כ או במוסד שהשתתף בוועדה לגבי הנושא הזה. אנשי הסוכנות מגייסים, יש להם עכשיו קמפיין גיוס תרומות, הם עשו מיפוי של הצרכים הביטחוניים של הקהילות היהודיות באירופה והוא- - -

כן, יש מענה, לשעת חירום בעיקר.

צריך לרענן את זה, להביא את נפתלי אלימלך לרכז את זה.

נושא שני, בכל הנושא של לנסות לחבר את הצעירים לישראל, צעירים וגם פחות צעירים. אנחנו כל הזמן מסתכלים על זה מהכיוון שיהיה להם כאן כיף, זאת אומרת שיבואו לטייל, ללמוד, לשבת בקורסים, ללמוד עברית. אני חושבת שצריך להסתכל על זה גם בכיוון אחר של להביא אותם לכאן כדי להתאמץ. זאת אומרת מעבר לעניין של ההתנדבות לצבא, שבאים ומעט, וזה קשה ולא כל אחד מוכן לעשות את העניין הזה של לבוא לשנה וחצי, נדמה לי, לעשות צבא, צריך לחשוב על מסגרות שהם יתרמו משני הכיוונים, של התנדבות לעשייה לקהילה, מהמתכונת של הדברים שחושבים עליהם היום, של שירות לאומי ודברים כאלה, לעזור בפריפריה, ללמד תלמידים אנגלית, וכך אתה גם לומד עברית, בבתי חולים, דברים מהסוג הזה, משימות של התנדבות- - -

יש תכנית נהדרת שדווקא הוצגה כאן, של מסע עם משרד החינוך, שמביאים עוזרי הוראה באנגלית.

אני חושבת שכשאתה מעורה ככה בעשייה בתוך הקהילה, זה יכול לחבר אותך הרבה יותר מזה שאתה בא לטייל בישראל וחוזר הביתה.

תחת המטריה של מסע, שזה פרויקט העומק. תגלית זה פרויקט של שבוע, בשבוע אנחנו לא יכולים ללמד בפריפריה. מסע זה הרבה פרויקטים, תחת המטריה שלהם יש כל מיני פרויקטים, כמו שהזכרתי קודם, עבודה כמשרדי ממשלה, עבודה ב- - -

זה תחום שלפי דעתי כדאי לחשוב עליו.

זה חלק מה-DNA של מסע.

אין ספק שמסע היא הפלטפורמה הנכונה לפרויקטים של מאמץ.

כחלק מה-DNA של מסע כל משתתף חייב לתרום שעות התנדבות בחברה, בכל נושא שהוא.

ופרויקט כזה רץ בכמה ערים בנגב.

אבל זה פלח מאוד קטן.

לא, זה 10,000 משתתפים שמחויבים לתרום בחלק מהשהות שלהם בישראל.

זה פלח יותר קטן כי יש פלח יותר גדול שרוצים לבוא לעשות כיף לתקופה קצרה מאשר לבוא להתאמץ לתקופה ארוכה.

את מציגה חזון נכון והרעיון להעמיק אותו ולהרחיב אותו הוא כמובן מאוד נכון.

מאות אלפים- - -

כן, אף אחד לא אומר שלא עושים, להיפך.

האם יש דברי סיכום אחרונים או התייחסויות אחרונות?
אנחנו מתקרבים לקראת סוף המושב, כפי שהאינדיקציות הפוליטיות מראות, ואנחנו נקיים את הדיון האחרון לוועדת המשנה בשבוע הבא, יכול להיות שזה יהיה תחת ועדת חינוך, יכול להיות שזה יהיה דיון משותף, אני עוד אודיע. בכל מקרה יתקיים דיון בשבוע הבא שיעסוק בדיוק באיך נותנים מענה אחר ללימוד עברית, שהוא מביא לידי ביטוי אנשים שבאים לתקופות קצרות, בגילים שונים, כחלק מחופשים, כי אני חושבת שהביקוש בוודאי קיים ומערכת האולפנים הישראלית עדיין בנויה לעידן שעם כל הכבוד כבר לא קיים, לאור הצלחתו, הבאנו את כל מי שאפשר היה להביא, ולכן אנחנו בהחלט נקיים דיון בזה. אני אקח את ההמלצות, לתכנון המושב הבא אנחנו נבנה תכנית של דיונים שתעסוק- - -

זה סופי שיש מושב הבא?

זה כמו המודיעין שאמר שאסד ימות, במשך 30 שנה, בסוף הוא מת. אז טוענים שיש בחירות כבר שנתיים וחצי, בסוף יהיו בחירות, אבל בינתיים אני מתכננת.

אגב צריך גם לקחת בחשבון, אולי לעשות בנושא הגיאופוליטי וההשלכות על העם היהודי איזה חיבור עם ועדת החוץ והביטחון עם- - -

לקראת המושב הבא אני אנסה לעשות את זה.

ושאבי ומייק יעשו- - -

רק לציין שההמלצות נמצאות בהרחבה בחוברת, מה שאבינועם נתן היה תקציר.

בהחלט.

תודה רבה, תודה על הפרויקט המרשים ותודה שהצגתם אותו פה ואנחנו נשתמש בו כבסיס.

<הישיבה ננעלה בשעה 15:35.>