PAGE
2
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
16/07/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 256 >
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שני, כ"ו בתמוז התשע"ב (16 ביולי 2012), שעה 10:41

<דיווח שר ההסברה והתפוצות יולי אדלשטיין, על פעילות משרדו>

חברי הוועדה: >
דני דנון – היו"ר
זאב אלקין

>
שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין

חה"כ שלמה מולה



רונן פלוט - מנכ"ל, משרד ההסברה והתפוצות

אלברט סרובוביץ - ראש מטה השר, משרד ההסברה והתפוצות

שי אטיאס - מנהל תחום בכיר להסברה, משרד ההסברה והתפוצות

חגי אליצור - מנהל תחום בכיר תפוצות, משרד ההסברה והתפוצות

גל אילן - דובר, משרד ההסברה והתפוצות

אליעזר כהן - משרד ההסברה והתפוצות

פלשינה הלמן לוין - משרד ההסברה והתפוצות

חנה הכהן - משרד ההסברה והתפוצות

אבי אוחיון - משרד ההסברה והתפוצות

צגה מלקו - משלחת "הפנים של ישראל", קול ישראל, משרד ההסברה והתפוצות

רועי הראל - יועץ משפטי, משרד ראש הממשלה

מיכל מסטיי - יועצת משפטית, משרד ראש הממשלה

אליעזר כהן - ממונה טקסיפ, משרד ראש הממשלה

גדי מרגלית - מנהל לשכת הפרסום הממשלתית, משרד ראש הממשלה

מרדכי רודגולד - מנהל מח' מידע והפקה - תקשורת, משרד החוץ

ג'וש שוורץ - מזכ"ל הסוכנות היהודית

עו"ד שמואל גרונדוורג - סמנכ"ל, הקונגרס היהודי העולמי

עו"ד עדנה ויינשטוק-גבאי - מנהלת יוזמות אסטרטגיות בינלאומיות, הקונגרס היהודי העולמי

יוגב קרסנטי - יו"ר לימוד ירושלים, המכון למדיניות העם היהודי

דני ווזנר - פדרציות יהודיות - צפון אמריקה - JFNA

הרב מאיר ואן דן ברג - יועץ יפתח

דנה גורדון

חבר המתרגמים
<דיווח שר ההסברה והתפוצות יולי אדלשטיין, על פעילות משרדו>

בוקר טוב לכולם. אני שמח לפתוח ישיבה של ועדת עליה, קליטה ותפוצות. היום יש לנו את העונג לארח את שר ההסברה והתפוצות, חבר הכנסת, חברי יולי אדלשטיין ומנכ"ל משרדו וצוות משרדו, לקבל דיווח על פעילות המשרד.
אנחנו לא חיכינו לישיבה הזאת, אדוני השר, אנחנו גם ערכנו ישיבה בנוכחותך, בעקבות פרויקט מבורך שאתם קיימתם עם אנשי תקשורת מארצות הברית. זה היה אירוע באמת מכובד ומרשים. אנחנו באמת נשמח לשמוע היום, מעבר לסקירה השוטפת של פעילות, תקציב, עוד תקציב שרוצים למשרד, אדוני המנכ"ל, בייחוד על הפרויקטים מיוחדים שביצעתם, או שאתם מתכננים לבצע ונוכל לראות איך הועדה יכולה לסייע ולתת גיבוי למהלכים האלה.

אני אבקש בפתח הישיבה לפנות לשר ההסברה שיפתח ואחרי זה, כמובן, נפנה למנכ"ל. בבקשה אדוני השר.

בסדר גמור. אני קודם כל שמח, כרגיל, להיות כאן. תודה ליושב ראש הועדה ולועדה על ההזדמנות. באופן כללי, לפני שאנחנו נעבור למצגת, אני רוצה לומר שאם בדיווח הראשון שלנו לועדה, לפני איזה שנתיים, משהו כזה, אז חשבנו איך צריך להרשים? להראות שהמשרד, למרות שהוא חדש, כבר יש לו פרויקטים ואנחנו עושים דברים והנה, עלינו על דרך המלך ומצאנו כמה חידושים.

הפעם המשימה היתה קשה ואתמול גם התקיימה אצלי ישיבת הכנה, אז בעצם האנשים שאחראים על תחומים שונים, אדוני היושב ראש, קבלו על כך שלא יכולים לכלול את כל הפרויקטים שלהם ולמה דברים חשובים שהם עושים לא יבואו לידי ביטוי בועדה? אני בוודאי אומר את הדברים האלה בתחושה של סיפוק שיש כנראה יותר דברים שאנחנו עושים מדברים שאנחנו תוך פרק זמן קצוב וקצר יכולים לספר כאן ולהציג לועדה.

לפני שנעבור למצגת, להזכיר לנוכחים דבר שהם וודאי יודעים, שמשרד ההסברה והתפוצות שהוקם בתחילת הקדנציה הזאת, בעצם בגס, בחלוקה אפשר לומר, מחולק למטה שאכן הוקם ונמצא עד עצם היום הזה, וודאי גם בשלבי התארגנות וכשאנחנו בכל מיני פורומים בינלאומיים או בפעילות שלנו, או בקבלת משלחות כאן מתקשרים, או מדברים עם אנשים, אנחנו עונים מאד בכנות על כל שאלה, כולל שאלות קשות על מדינת ישראל ועל המצב בה, באמת מנסים להיות מאד כנים.

על שאלה אחת אנחנו אף פעם לא עונים וזה: כמה אנשים עובדים במשרד? כי אנחנו מאד חוששים שכשאנחנו נסביר שאם אנחנו ננטרל את היחידות: לפ"מ – לשכת הפרסום הממשלתית, לע"מ – לשכת העיתונות הממשלתית, מרכז ההסברה ונדבר על המטה, על הסברה ותפוצות, אז אנשים יגלו שכל כולו כוח האדם העצום הוא 5, 6 אנשים ולא יתייחסו אלינו ברצינות.

כולל המנכ"ל.

כולל המנכ"ל. אבל עוד פעם, אחרי מילה דבדיחותא האלה בואו נעבור לפרויקטים. בוודאי שאם יהיו שאלות, אם במהלך המצגת או לאחריה והמנכ"ל בוודאי יוסיף, אנחנו נשמח.

[מצגת]
משרד ההסברה והתפוצות בחלוקה שאתם רואים כאן: הסברה ותפוצות, אבל יחד עם זה אני כבר אומר שעם המון Overlapping, המון חפיפה בין התחומים ויחידות שקיבלנו: לע"מ, לפ"מ ומרכז ההסברה ואני חוזר ואומר, תמיד אומר את זה שאלמלא היינו מקבלים את היחידות האלה לתחומי האחריות של המשרד, למרות שלכאורה אין להם קשר ישיר אולי ביום יום, או לא היה אמור להיות, כי יש יום יום דברים שאנחנו עושים. אני לא בטוח שחלק גדול מהפרויקטים שאתם רואים כאן היו יוצאים לפועל כי אנשים ממש התגייסו למשימות, לפעמים אפילו למשימות שהם לא בתחום האחריות הישירה שלהם על מנת לסייע לפעילות של המשרד.
פעילות בתחום ההסברה – המטרה, אני לא רוצה לקרוא את כל השקפים, אתם יכולים לקרוא אותם אבל ברור שאנחנו מבחינת הנישה באמת גם מנסים יותר לפעול בתחום של People To People הסברה על ידי אזרחים והדבר השני, אדוני היושב ראש, אגיד את זה בצורה הכי פשוטה – להפסיק להתנצל. משום מה מושג ההסברה גורם לאנשים לחשוב שאנחנו כל הזמן צריכים להתנצל. חלק מההתנצלויות האלה אנחנו לא יכולים להיפטר כבר יותר מעשור, עיין ערך מוחמד אדורה שמישהו נורא מיהר להתנצל ואחרי זה כבר 12 שנים אנחנו לא יכולים לצאת מההתנצלות הזאת. אבל גם מבחינת הפעילות עצמה אני לא בטוח שאנחנו צריכים להתנצל יום יום על עצם קיומנו ויש דברים אחרים לספר עלינו.

הנה, מסבירים ישראל היה בן הפרויקטים הראשונים. משום מה אנשים זיהו את הפרויקט בהתחלה רק עם הפרסומות שהיו בטלביזיה, אבל הפרויקט הזה בעצם מדבר על - - -

הגמל.

הגמל, בדיוק.

נקרא לגמל בשמו.

פרויקט הגמל. כן, בדיוק, נקרא לגמל בשמו. אבל אם אנחנו נעזוב את הצחוקים בצד ודרך אגב זה שאחרי 3 שנים זוכרים את הגמל, אני רוצה לעשות טסט לנוכחים איזו עוד פרסומת של גוף ממשלתי כלשהו אנחנו זוכרים לאחר 3 שנים? אז כנראה שגם לגמל היה איזה שהוא ערך פרט להיותו גמל. אבל עובדה היא שכתוצאה מהפרסומות האלה אנחנו מדברים כרגע על כ – 300,000 חוברות שחולקו בשפות שונות בשדה התעופה ועד עצם היום הזה מי שניגש לדוכנים לפני צאתו לחו"ל, של החברות הישראליות: אל על, ארקיע, מקבל את, לא מקבל, לוקח את החוברות. זאת אומרת, אף אחד לא דחף את החוברות וכ – 300,000 חוברות נלקחו וראינו בבלוגים באינטרנט גם תגובות של אנשים, דרך אגב, בדרך כלל תגובות חיוביות.

כ – 20 פלוס אלף איש עברו הכשרות של חברה שאיתה אנחנו עובדים, חברה מצויינת בשם ... ובעצם המצב הוא שכל משלחת, אם זה נוער שיוצא לפולין ואם זה פרופסורים שיוצאים לארצות הברית ואם זה עיריית ראשון לציון שיוצאת לעיר תאומה, יכולים, בשונה מהעבר, לקבל הכשרה של כמה שעות. בהכשרה אנחנו בוודאי לא אומרים להם מה לומר, אלא נותנים כלים להסברה נכונה, ליצירת קשר, לסוג שיח שהם יכולים לנהל.

אתר – מסבירים ישראל – שאני חוזר ואומר לאוהבי האינטרנט שביבינו, זה לא אתר אינטראקטיבי, זה לא מקום שאנשים יכולים לשים בו מאמר, או להגיב למשהו. זה כמו יותר מידע, אתר מידע. עדיין אתם רואים המספרים לא משקרים – 3 מיליון איש נכנסו לאתר והזמן הממוצע של שהייה של יוזר, זה 7 דקות. 7.2 דקות. זאת אומרת, אנשים לא נכנסים ורואים שלא מתאים ויוצאים, אלא מחפשים חומר.

המיתוסים על ישראל הוא כרגע הדף המוביל מבחינת השהייה בו. מספר נוסף שראיתם – כ – 500 משלחות עברו תחת ידיהם הטובות של חברת דיבייט והיד עודנה נטויה ואנחנו יוצאים איתם גם להרחבת הדברים האלה וגם אולי לתחומים נוספים.

הפנים של ישראל – פרויקט אחר שגם כן תחת הכותרת הזאת יש הרבה מאד דברים שלחלקם, אדוני היושב ראש, כבר נחשפת בסיטואציות כאלה או אחרות. קודם כל זה התחיל מהרצון שלנו באמת להוציא מסרים חיוביים על ישראל. קצת אפילו מה שמכונה בשפה המקצועית: Beyond The Conflict, לא רק על נושא של הסכסוך הישראלי פלשתיני, אלא לספר על החברה הישראלית, על דברים אחרים ואין דרך יותר טובה מאשר באמצעות האנשים עצמם בכלל.
במאמר מוסגר נגיד, אנשים שנמצאים כאן מכירים את זה היטב, בעולם שלנו מי שיש לו חליפה ועניבה ותואר רשמי הוא בדרך כלל פחות אמין כמקור מידע מאשר אנשים ששותים איתך כוס קפה וממש לא לבושים בסטייל הדיפלומטי. זה בדיוק מה שאנחנו מנסים להשיג ולהציג באמצעות הפרויקט הזה. מדובר במשלחות מסבירנים. עברנו את כל המכשולים הבירוקרטיים ואנחנו יכולים להוציא את המשלחות האלה לרחבי העולם, Faces Of Israel. לקראת הפרויקט הראשון.

דבר אחד, למנוע טעויות הגמל, זה לא סרט הסברה. זה סרט שיווקי על הפרויקט שנשלח למוסדות שונים, לקהילות שונות, לקמפוסים שונים, לארגונים פרו ישראלים ויהודיים שם, על מנת להציג מה אנחנו יכולים לספק להם. בבקשה.

[הקרנת מצגת]

אני חושב שאנחנו נעצור כאן, כי ברוך השם יש כבר מאות חבר'ה שיכולים להציג. דרך אגב, איתנו בועדה נמצאת גם דמות מוכרת לועדה הזאת בכובעים אחרים, צגה מלקו שגם היתה חלק מאחת המשלחות, אם תירצו לשמוע ממנה בהמשך, אדוני היושב ראש, רשמים מהשטח. אבל כאן הייתי אומר, לפני שמגיעים לדה – לגיטימציה, המשימה הראשונה שלנו בהרכבת המשלחות האלה היתה וודאי להציג באופן אמיתי את המגוון. כמו שראיתם, אנחנו גם לא מסתירים, לא מתיימרים לומר שהכל בסדר ואין לנו שום בעיות, נוכחות של בחור כמו רועי בן טולילה במשלחת מוכיחה שאנחנו לא מסתירים ולא אומרים: לא, לא, אצלנו תמיד היה שלום ותמיד שלום ואין מלחמות ואין טרור וכן הלאה.

אבל יחד עם זה, גם לבחור כמו רועי היה הרבה מה לספר על הצד החיובי, הוא מאמן כדורסל, שחקן כדורסל וכל הדברים האלה גם באו לידי ביטוי, דברים לא מוכרים שאפרופו, דרך אגב, מראים גם יחס בחברה הישראלית לאלה שנמצאים במצב שלו ולצערי הם צעירים רבים אחרים. גם וודאי המגוון של דברים שלנו נראה, גם כן חידשתם שיש פה בדואים, או שיש פה עולי אתיופיה, או עולי ארצות הברית, מסתבר שזה היה בחזקת חידוש להרבה מאד אנשים ברחבי העולם, כי אנחנו נלחמים קודם כל בבּוּרוּת, אבל גם נלחמים, וזה אולי הפרק הבא במשלחות האלה, בדה – לגיטימציה.

דרך אגב, כאן שניה אחת, לפני שמגיעים לנקודה הזאת יש לפעמים ויכוחים. דרך אגב, אני מתייחס אליהם מאד ברצינות. מקצועיים. אם אנחנו נמצאים שם, נגיד בזמן שבוע אפרטהייד, אז אולי אנחנו רק מגבירים את תשומת הלב לאלה שמנסים להשמיץ ולתקוף וכן הלאה. אז א' אני הייתי רוצה שתיראו כמה שניות שתועדו על ידי אחת המשתתפות במשלחת, היא גם במקרה אשת אינטרנט, טלביזיה וגם אולי בקטע הבא הקצר, מה קורה כשכן נתקלים בדבר הזה, בניגוד לתפישה של כמה אנשים: לא הולכים מכות, לא יורקים אחד על השני, אלא מדברים ולפעמים, על פי עדויות של אנשי המשלחת, הדיבורים האלה נגמרים, לא אולי, וודאי עם המארגנים של BDS או של המצעד האנטי ישראלי, אבל עם סטודנטים מסביב, נגמרים גם בכוס בירה, תסלחו לי, בבית הקפה של הקמפוס ובשיחה הרבה יותר נינוחה ממה שזה היה עד אז. בבקשה.
[הקרנת מצגת]

מיצג באוניברסיטת קולומביה. לא אפתיע אתכם אם אגיש שהבנות המארגנות הנחמדות, בכביכול מדי צה"ל, הן ישראליות.

[מצגת]

נעבור לקטע הבא. קטעים קשים לצפייה מבחינת התכנים. זה עוד פעם, זה קורה עם או בלי משלחות שלנו. יש לך קטע של מיאמי, הנה, החבר'ה שלנו שנמצאים בקמפוס באוניברסיטה במיאמי ונתקלים בחומת ההפרדה שהוקמה, לצורך ההדגמה על ידי אחד הגופים האנטי ישראלים שם. הבחור עם החולצה הלבנה, אחד המשתתפים במשלחת.

אולי כדאי להגיד רק את ההקשר, את האשמה שצה"ל הוא למעשה ארגון טרור. זאת אומרת, נושא הויכוח פה הוא שצה"ל הוא ארגון טרור.

כן. אתם לא יכולים להסתתר מאחורי אמירות שאתם מותקפים על ידי טרוריסטים, כי גם צה"ל הוא ארגון טרור. זה המסרים.

[המשך המצגת]

או.קיי. פשוט נקבל את הרעיון שאנחנו לא מודיעים למשלחות שהם חייבים ללכת, במושגים של צה"ל, לחתור למגע, וכן הלאה. אבל רק רצינו להראות שכשהם כן נתקלים הם לא בורחים והם לא הולכים מכות והם לא צועקים, אלא מנסים להיכנס. מה שלא רואים בתמונות האלה שיש כ – 60, 70 סטודנטים, בעצם הסרטון צולם מצד הקהל שמאזין. יש כ – 60, 70 סטודנטים, מה שנקרא: Innocent Bystanders, אנשים תמימים שיושבים, אלמלא החברים האלה, הוא ועוד אחד שגם נמצא מאחוריו נמצאים בתמונה, כל הפרופגנדה הזאת היתה נשארת ללא כל מענה מצד ישראל והיתה מגיעה לאנשים.

בזמן ניסיון פלשתיני באו"ם, החלטנו ללכת על פעילות גם כן של דיפלומטיה ציבורית. ראש הממשלה, כפי שזוכרים, עשה את שלו באו"ם, גם שר החוץ היה בעיר וסגן שר החוץ ואנחנו לקחנו נישה של פעילות עם האוכלוסייה בניו יורק במקרה זה. זאת פעילות שקראנו לה: אוהל ההידברות, כי היתה אמורה להיות ליד בניין האו"ם. האישורים בדרך כלל מ – N.Y.P.D, מהמשטרה היו מגיעים בבוקר, מבוטלים בערב. מגיעים בערב, מבוטלים בבוקר, אחרי כמה ימים כאלה הבנו שנישאר בלי פעילות והעברנו אותה לאולם ליד האו"ם. הקהל במקרה זה, אתם רואים את החבר'ה של "הפנים של ישראל", של המשלחת הראשונה שנמצאים שם, ככה מזיכרוני הבחור מצד שמאל לידי הוא בחור דרוזי מהצפון, לידו עולה מארגנטינה, לידה עולה מאתיופיה, מגוון רגיל. הקהל הוא ראשי הקהילות מניו יורק, לא קהילות במובן של קהילות יהודיות, אלא Ethnic Groups, כלומר, בקהל יושבים היספנים, אפרו – אמריקאים, ... של קבוצות נוצריות, קוריאנים, סינים וכן הלאה, חלקם פרו ישראלים, חלקם מאד לא פרו ישראלים ואנחנו באמת התמודדנו שם עם שלל שאלות גם על הקונפליקט וגם על ישראל בכלל.
עד כאן "הפנים של ישראל" יש עוד הרבה דברים לומר עליהם, אבל הנה: "משדרים ישראל לעולם זה פרויקט אחר שהתחיל מארבעה שדרנים בכירים שאדוני היושב ראש, אחד מהם – לארס לרסן אירח בועדה. גם זכינו לשמוע הערה של אחד מהקולגות מאד במקום: זה לא חוכמה, למה הבאתם שדר פרו ישראלי? אז אני לא אשם שבטופ 20 של השדרנים בארצות הברית חלק גדול הם באמת לא אנטי ישראלים, אבל יחד עם זה אני אספר לכן סיפור אחד על השדר הפרו ישראלי בלי לפגוע בו, שלא פעם ראשונה בארץ, דרך אגב.

מעלים שידור מישראל במשך שבוע. זאת אומרת, הוא פותח את הרדיו, 2, 3 מיליון מאזינים, הוא פותח במילים: השידור מגיע אליכם מירושלים בירת ישראל וכן הלאה. אז השדר הפרו ישראלי הזה מגיע לסיור בשומרון, יחד עם לשכת העיתונות הממשלתית. אני לא הצטרפתי לסיור מתחילת הסיור, הצטרפתי במהלך הסיור. הוא רץ לקראתי, כולו נרגש ואומר לי: אדוני השר, תודה רבה, תודה רבה. אמרתי: אני שמח. היינו באזור תעשייה ברקן. אמרתי: אני עוד יותר שמח. מה ראיתם? לקחו אותנו למפעלים. אמרתי: נהדר. מה ראיתם? הוא אומר: אדוני השר, אתה לא תאמין, יהודים וערבים עובדים ביחד. אז חברים, זה שאנחנו באמת מביאים מישהו לארץ, גם אם הוא לא שונא ישראל ולא תוקף אותנו וכן הלאה, אנחנו עדיין, אני חושב שפותחים לא מעט את התמונה של ישראל.

דוגמה אחרת, דרך אגב, במסגרת הפרויקט הזה משדרנים, זה גלש גם למה שנקרא: סלבריטיס, שחקנים, זה במקרה - - -

אני לא מזהה, אדוני השר.

דיוויד ארקט. בעלה של מוניקה מ "חברים".

בזה אני חלש.

אני בחברה שלך, אבל מהתרגשות העוזרים והעוזרות שלי להגיע למפגשים האלה אני מביו שהם מספיק פופולאריים. זה, דרך אגב, דבר מאד מעניין כי הסתבר שלבחור גם אם יהודיה ומסתבר שבר מצווה אף פעם לא היתה לו, אז במהלך הסיור הבן אדם זכה לבר מצווה בכותל ולתעודה מהרב רבינוביץ', כפי שאתם רואים. הדבר הזה ואולי כדאי להראות את השלב הבא, זה דווקא אצלך בועדה עם לארס לרסן, בבקשה הלאה.

תחזור שנייה לתמונה – פסלת מאד מוכרת, במקרה גם נכדה של צ'רצ'יל, אתם רואים רק קטעי עיתונות בישראל, היו גם רבים בעולם על ביקורה והתוצאה כנראה תהיה: פסל, מה שנקרא בארץ, פסל סביבתי, אבל במושגים המונומנטאליים שלה שמפורסם וזכה לפרסים.

היא הוזמנה על ידי המשרד?

הוזמנה על ידי המשרד שלנו בשיתוף פעולה עם קרן קיימת לישראל. דרך אגב, אני מאד גרוע בזה, אז אני כבר אגיד: כל הפעילות שאתם רואים לא היתה יכולה להתבצע אלמלא שיתוף פעולה פורה עם משרד החוץ, עם הסוכנות היהודית, עם ההסתדרות הציונית העולמית, עם משרד התיירות בנושא הזה של הבאת שדרנים וסלבריטאים ובהמשך גם נגיע לשיתוף פעולה עם הג'וינט. זה כאן פשוט אני אומר את הדברים האלה לא רק שיירשמו בפרוטוקול, אלא באמת כאמירה אמיתית. לא היינו יכולים להרים את כל הפרויקטים האלה אלמלא היו זוכים לשיתוף פעולה. כל החברים האלה שחקנים מסדרות שונות טלביזיוניות מוכרים יותר, מוכרים פחות. לרובם ביקור ראשון בישראל. רובם לא יהודים. לא עשינו להם בר מצווה בכותל.
תראה, שי, אולי כמה דוגמאות. הנה.

זה למשל שיחה בטוויטר בין אחד האורחים, אחד היותר מוכרים. כל הזמן שואלים: איך הניו מדיה הזה עובד? למה זה באמת ... כמובן הבחור שאנחנו לא הכרנו אותו עונה: או.קיי. אנחנו נעשה את זה. וכמובן אתם רואים את התוצאה, שהתוצאה היא בעצם מה שקרה עם דיוויד ארקט, שהוא למעשה חבר של ... והגיעו לפה לצלם סדרה תיירותית על מקומות מעניינים בעולם, עם אנשים מעניינים בעולם והבחור בישראל.

תראה תמונה נתונים של Followers בטוויטר. זה עוד שחקנים. פשוט דברים שלקחנו דוגמאות. עכשיו, בשבוע אמרנו יותר מ – 2 מיליון איש. 2,200,000 מיליון איש כאלה שנחשפו למסרים שלהם על ירושלים, על הכנרת, על טיולים בגליל, על מפגשים עם ישראלים, כולל בסיס צבאי, כולל מפגשים עם צעירים בישראל וכן הלאה וכן הלאה. הכי חלש שמצאנו זה היה 30,000 ... זה כמעט מיליון וחצי שאוספים את הטוויטר שלו. הנה, 200,000, 100,000. דרך אגב, מה שמעניין, שי הראה דוגמה, או הזכיר דוגמה שמישהו שאמר: למה לא מצלמים? והנה מגיע דיוויד ארקט כבר עם צוות ומתחילים.
יש דוגמה אחרת, תחזור לגברת של ילדים מיוחדים, שחקנית שהיא מאד פעילה, יש לה ילד עם צרכים מיוחדים. זה הנושא שעניין אותה. היא מאד התרשמה. סיפרתי לה, דרך אגב, אדוני היושב ראש, גם על הפרויקט המיוחד כאן בכנסת שמתבצע. היא כרגע מארגנת משלחת הוליוודית של סלבריטאים שהם נמצאים באותה סיטואציה, שיש להם ילדים עם צרכים מיוחדים, כי היא טוענת שלא ראתה באף מקום בעולם טיפול כזה בילדים עם צרכים מיוחדים. הנה, זה Byproduct שלא ציפינו לו ולא תכננו אותו של פרויקט מסוג זה.

כמובן חלק מהפעילות לקחנו אותה - - -

וודאי, כי היא ביקשה. בואו, נתקדם, אנחנו מאריכים קצת. טוב, דיפלומטיה סביבה אקדמאית – ברור לגמרי, בקמפוסים השפעה של הפרופסורים היא מאד גדולה. אנחנו יודעים מי, לצערי הרב, השקיע הרבה מאד בעשורים האחרונים, במיוחד בפרופסורה של לימודי מזרח תיכון, מדעי המדינה, יחסים בין לאומיים וכן הלאה והם לא בדיוק גורמים ציוניים. הסטודנטים נחשפים לדברים האלה. לכן אנחנו התחלנו, גם התחלנו לפעול עם משלחות וגם מארגנים משלחות למעין פיילוט. אוניברסיטה, בסוף, מי זכה אצלנו? בר אילן?

אנחנו עדיין בהליך מכרזי.

יש הליך מכרזי שכמה אוניברסיטאות ניגשו ויחד איתם אנחנו רוצים לבצע את הפעילות הזאת. המשכנו.
צעדת ישראל בניו יורק – מכיוון שראיתי את יושב ראש הועדה בפעילות הזאת, אז לא צריך להזכיר לו. הנוכחים גם מכירים. כדאי לציין שהודות למעורבות שלנו היה גם שידורים ישירים באמצעי תקשורת אמריקאיים, גם באינטרנט וגם אירועים מיוחדים. למשל, שנה שעברה קיימנו לכל הפעילים הצעירים שעזרו בארגון מן אפטר פארטי כזה, שזכה להרבה הדים חיוביים בסגנון ישראלי עם להקה מישראל. לא צריך להוסיף מילים, כולם, מי שאי פעם הזדמן לניו יורק במהלך האירוע אז מבין שיש לו לא רק אויבים ברחבי העולם.

ריכוז פעילות בקרב נוצרים – לצערי הרב זה לקח קצת זמן עד שיצאנו לפרויקט הזה. לא צריך להסביר את חשיבותו. נשכרו שירותי שני יועצים ואנחנו כרגע מנסים, ככה, לארגן וקצת גם לחדש בתחום הזה.

עד כאן בנושא הסברה. לא הזכרתי הרבה דברים, אבל זה אנחנו נגיע בשאלות, אני בטוח. רוצה להתקדם. בבקשה.

תחום תפוצות – גם כן, משפט מקדים: אנחנו באמת בחפיפה לא מעטה כי קהילות יהודיות ברחבי העולם הם וודאי וודאי אנשים שמשתפים פעולה ומאד פעילים בתחום ההסברה. בבקשה: מתחברים – דווקא פתחנו במשהו, חידוש, משהו שאולי לא היה אפשרי לפני מספר שנים – פרויקט בקרב ישראלים שנמצאים בחו"ל. זה לא סוד שאני מקבל תלונות כל הזמן, עוד מימי כשר הקליטה וגם וודאי כשר התפוצות, שישראלים לא מתחברים לפדרציות, לארגונים היהודיים הקלאסיים ולא יודעים בדיוק איך לפעול איתם. פתחנו בפרויקט שמחזק את הזהות היהודית שלהם. אני גם כאן רוצה לומר, גם כשר הקליטה לשעבר וגם כמי שמנסה לא להיכנס לתחומים שהם לא לי. כל הנושא של תושבים חוזרים ועלייה של, או חזרה של ישראלים למדינת ישראל נמצא באחריות בלעדית של משרד הקליטה. זאת לא הפעילות שאנחנו עושים. מדובר פה בחיזוק הזהות היהודית, בחיזוק הקשר עם ישראל, בהסברה - - -

... קרן וולף?

ביחד עם וולפסון, כן. יחד איתם אנחנו התחלנו והביקוש הוא עצום. כנראה שנגענו פה בנקודה מאד חשובה. אני גם אגיד, אדוני היושב ראש, גם בעקבות כל מיני דברים שנדונו גם אני חושב אצלך בועדה, קמפיין זה, קמפיין אחר. אני חושב שאנחנו מפספסים לפעמים את הנקודה. יהודי שנולד וגדל בתפוצות, עם כל הציונות שלי, אבל אני מודה בעובדה שהוא יודע גם איך לשרוד שם כיהודי ואיך לחיות את חיי הקהילה. אני קצת פחות בטוח לגבי ישראלי שיצא מסיבות אלה או אחרות ונמצא שם מספר שנים ולגבי הילדים שלו וכן הלאה וכן הלאה. לכן בעיני הפעילות הזאת היא מאד, מאד, מאד חשובה. כל מיני דיווחים על הפרויקט, זכה להרבה מאד הדים.
כנס תפוצות – דבר חדשני נוסף – אני חי בתחושה, אני חושב שאפילו הזכרתי בדיווחים פה בועדה בהזדמנויות הקודמות, פעם ראשונה יצא לנו גם להגשים משהו. אנחנו מאד גאים בכל מיני דברים שאנחנו עושים במדינת ישראל. אתה מגיע למפגש עם משלחת מסין, אתה בטוח ששלום בסינית נשמע כמוDrip irrigation זה מה שהם רוצים, טפטפות. טפטפות זאת המילה שאתה שומע. אתה מגיע למקום אחר בעולם – הייטק. יושב נשיא רוסיה פוטין לדבר עם ראש ממשלת ישראל, מדבר על הייטק ישראלי. כלומר, יש פה דברים מאד חיוביים. אני חושב שאנחנו במהלך השנים פספסנו Knowhow עצום בתחום של קליטת עלייה, כי זה מושג נורא ציוני, מה יש למדינות אחרות בזה? ובתחום של קשר עם התפוצות.
הנה כאן גם מקום לומר תודה רבה גם למנכ"ל שעשה פה עבודה גדולה וגם לכל אנשי המשרד: חגי אליצור, לשי שכבר הצגתי אותו. לכל האחרים שבאמת עשו פה עבודה נהדרת כל הצוות שלי בוודאי שעבדו ימים כלילות להקים כנס בינלאומי, להרים כנס בינלאומי, לא יהודי. מדובר בנציגים של כ – 40 מדינות, שרים, סגני שרים, אחראים על הנושא הזה במשרדי ממשלה שונים, שהגיעו, בלי לפגוע באף אחד, אבל אפשר לומר ללמוד מישראל על כל מה שאנחנו עושים בתחום הזה. הנה התמונה מדברת בעד עצמה. ככה, אתם רואים בתמונה שר מג'מייקה שאחראי על הנושא הזה, לידו סגנית שרה מהונגריה ומה שפחות רואים שם לידי זה סגן שר מסלובקיה וכן הלאה, מדינות מאפריקה, מדינות מדרום אמריקה שגם בהחלט אנחנו יש לנו מה ללמוד מהם, אבל הרוב באו ללמוד ומכתבי הערכה, פשוט אני מחזיק פה מכתב, אדוני היושב ראש, משרה מסלובקיה שהמושגים שהם מדברים על הידע הישראלי בתחום הזה ועל הדברים שהם למדו מישראל בתחום הזה, אתה יודע, רק לעשות את זה מאמר בעמוד ראשון של עיתון בישראל ואתה מבין שכנראה אנחנו פה יושבים על אוצרות גדולים שחלק גדול מהעולם אפילו עוד לא יודע איך לעשות ואיך להתחיל את הפעילות הזאת עם התפוצות שלהם, עם הקהילות שלהם.

פסטיבל סוכות עולמי – דבר נוסף. התקיים שנה ראשונה לפני שנתיים. זאת אומרת, הוא התקיים בסוכות בתל אביב, בקמפוס של אוניברסיטת תל אביב. שנה שעברה בנתניה, באחד הפארקים של נתניה. עשרות אלפי מבקרים. אני אגלה לכם סוד, אדוני היושב ראש, אל תצטטו אותי, הוא היה אמור להיקרא: פסטיבל תפוצות. פסטיבל תפוצות עולמי, אבל פחדנו. פחדנו שאנשים פשוט לא יבואו. בסוכות אנשים לא באים ללמוד, רוצים לבלות עם המשפחה. אז קראנו לזה: פסטיבל סוכות עולמי. באו עשרות אלפי אנשים וראו זה פלא, למדו והשתתפו ופעלו והשתתפו בהגרלות ידע, בכל מיני טריוויות וכן הלאה.

אנחנו הגענו למצב, אדוני שפשוט בסד הלחצים החלטנו השנה לקיים את זה בשתי ערים: אחד יהיה בנתניה והשני באשדוד שגם לא הבינו למה לא אצלם ועכשיו זה יהיה בדרום ... יותר צפונה ואנחנו מקווים להרחיב את המעגל.

אנחנו לא יכולים לדבר על התפוצות ולדרוש תמיכה בישראל וקשר עם ישראל ומרכזיותה של ישראל, אם בישראל אף אחד לא יודע ולא מתעניין בנושא התפוצות. לכן אנחנו מנסים בדרכים האלה להקנות ידע וליצור עניין כלפי החיים היהודיים בתפוצות המודרניים, כאן באוכלוסייה בישראל ובאמת התגובות פשוט היו נהדרות.

יש סרטון קצרצר.

אנחנו רוצים קצת לתמצת.

כן, אנחנו רוצים קצת לתמצת, כי אני הארכתי הרבה. אני חושב שאנשים מבינים את הפרינציפ.

פסטיבל לכל המשפחה. דרך אגב כל הנוכחים, כולל אדוני היושב ראש, שכידוע יש לו ילדים צעירים, מוזמן לבוא. נתניה זה לא רחוק. אז תבואו לנתניה בסוכות, תיהנו, אני מבטיח.
טוב, סמינרים – ברור. עושים סמינרים שונים. אומרים שנה טובה. גם כן ניסיון שלנו, שנה שעברה היה ניסיון ראשון, כ – 40,000 איש השתתפו ליצור פעילות של שליחת גלויית שנה טובה באינטרנט, וודאי, למישהו בתפוצות. אתה לא יודע למי, בתקווה לקבל תגובה בחזרה ובתקווה ליצור גם קשר בלתי אמצעי בין המשפחות. בעצה, או באישור שר החינוך נכנסנו גם לבתי ספר עם הפעילות הזאת, מקווה מאד להרחיב אותה, עוד פעם, פעילות עם ישראלים לגבי התפוצות.

תכנית השגרירים. ברור. דבר שמאד מדאיג אותנו, אתה יודע, אדוני היושב ראש, כשר התפוצות אני גם יושב ראש ועדת היגוי של "תגלית". יש גם תכנית מסע יחד עם הסוכנות היהודית עושה הממשלה ואנחנו מאד, נתוני עלייה קצת יותר גבוהים, "תגלית" קצת פחות בשלב זה, אבל עדיין גם כן משמעותיים. אבל אנחנו מאד רוצים לפתח פעילות המשך לתכניות האלה. זה אחד הניסיונות. המשך.
ימי ישראל – זה מעין שילוב של ימי תרבות וימי תפוצות במדינות שונות של חבר המדינות. לאור ההצלחה הגדולה שהיתה באוקראינה, כולל ודאי ביקור גומלין שלהם כאן, אז מנסים ללכת לעוד כמה מדינות.

מה עוד יש לנו? לא נקרא את כל השקפים.

באבי יאר. כן.

כן. פעילות ציון 70 שנה בבאבי יאר. גם התקיימו טקסים מאד משמעותיים שם, בוודאי בשיתוף פעולה עם משרד החוץ. גם כאן אירחנו משלחות רמות דרג ביד ושם ובפעילויות נוספות.

דו"ח אנטישמיות – תחום נוסף של פעילות שאנחנו מגישים, כמו שאתה יודע היטב והח"כים יודעים, לממשלה. לצערי הרב אין במה להשוויץ. האנטישמיות לא נעלמה. היתה קצת ירידה בנתונים אבל המאבק עוד ארוך וגדול לפנינו ואנחנו עושים אותו בצורות שונות. הנה, אחד האתגרים הגדולים זה האינטרנט, שנאה מקוונת. פחות חקיקה בתחום הזה, יותר אפשרויות בתחום הזה לשונאינו. אני פועל, גם אני וגם המשרד במסגרת הארגון שנקרא: ICCA ארגון בין פרלמנטארי שבמסגרת הועידה שלנו באוטווה הקמנו ועדה שאני עומד בראשה, יחד עם מומחה לתחום החקיקה מארצות הברית, משפטן מארצות הברית ויחד עם אנשי תעשייה ואנשי חוק ואנשי אקדמיה אנחנו מנסים לפתח כאן גם חקיקה, גם גישות נוספות לחסימת התופעה הזאת של אנטישמיות ושנאה וכן הלאה. באינטרנט לא פשוט, אבל מקווים בינואר להגיש את הדו"ח הראשון.

נושא אחרון שאני אציג לכם זה נושא של זיכרון השואה שהמשרד שלנו עוסק בו, עם דגש על הצעירים: איך הדור הצעיר באמת יכול לחוש, להפנים, להעביר דרכו, אם אפשר לומר ככה, את הנושא. הנה, יחד מעצבים זיכרון – תחרות כרזות שאנחנו עושים יחד עם יד ושם. אני לא יודע, הכל נורא רגיש במושגים של השואה, אני לא יודע אם אפשר לומר את זה כך, אם לא אז תמחקו את זה מהפרוטוקול, אבל הכרזה הזאת הפכה ממש ללהיט בפייסבוק ובאמת במדיה החברתית. אנשים שלחו באלפים רבים אחד לשני. כנראה אחרי 3 שנים קלענו למשהו, זו הכרזה הזוכה.
שירי יום הזיכרון לשואה והגבורה – גם כן, הכל נורא רגיש, אבל מאד הדאיג אותנו שאם אנחנו מדברים על יום הזיכרון לחללי צה"ל אז כל שנה גלי צה"ל ורשת ג' וכל הרשתות והטלביזיה מחדשים ומחדשים, לצערי יש הרבה נופלים, יש להם הרבה חברים, יש הרבה משוררים וזמרים שנכנסים לתחום הזה ויש להם קשר אישי והמון יצירות והמון שירים. כשמגיע יום השואה, יום השואה והגבורה זה שיר הפרטיזנים מהבוקר עד הערב, כי כמעט אין, אם כבר יהודה פוליקר עשה משהו, אז כבר עשור משמיעים את יהודה פוליקר עם האלבום שלו. אמרנו: זה לא יכול להיות כך. עשינו פרויקט: הקול עוד נשאר, שבמסגרתו זמרים, שחקנים, אומנים מן השורה הראשונה הקליטו שירים, אם זה שירים למילים של ניצולי השואה, או משהו מתקופת השואה, או משהו מתקופה יותר מודרנית, יש אתר, כל אחד מוזמן להיכנס ולשמוע, יש שמה כמה יצירות שאני אומר: אני לא מומחה ולא מבקר אומנות, אבל לדעתי יש כמה יצירות פשוט שהם יצירות מופת וכבר הצטבר חומר של רשת ג' ששותפים שלנו בתחום הזה משמיעה. דרך אגב, בשונה מתחרות במושגים שאנחנו מכירים גם גלי צה"ל מאד מעוניינים ולוקחים את השירים ומשמיעים וכן הלאה.

לשכת העיתונות הממשלתית – טיפול בעיתונאים הזרים. לא אכנס לתחום הזה. רק דבר אחד אני יכול לומר שהלשכה לאחר עשרות שנים שהיתה תקועה במקום מוכר לכם, בית אגרון, במקום שאולי פעם היה רלוונטי, מזמן כבר לא, עברה למשרדים החדשים במלחה איפה שיושבות כל חברות התקשורת, ערוצי טלביזיה יושבים שם וכן הלאה וכן הלאה. אתמול התקיים סוף סוף מכרז וזכה בו, זה כבר פורסם בתקשורת, אז זה לא סוד, עיתונאי מוכר בשם ניצן חן זכה להיות מנהל לע"מ – לשכת העיתונות הממשלתית ואני מקווה שבאמת יצעיד את המוסד החשוב הזה, שלצערי לא תמיד בא לידי ביטוי נכון קדימה.
לשכת הפרסום הממשלתית – לפ"מ – נמצא איתנו גם כן מי שזכה במכרז, גדי מרגלית, שהוא כבר התחיל לפעול והתחיל לעשות פעילות מאד חשובה. גדי מגיע מהשוק הפרטי. לפ"מ היא יחידה מצוינת שהיא מסודרת, פועלת טוב ועכשיו גם אם אולי תפישה קצת חדשה, קצת שונה, אנחנו מקווים לשפר עוד יותר את הפעילות הזאת שגם כן מוכרת לח"כים, מוכרת לנוכחים.

אחרון – מרכז ההסברה – הפעילות שלו גם כן ידועה לכולם. מכירים את זה, אז לצערי התפרסמה גם דברים שהיינו רוצים והיינו מעדיפים וודאי לא להתפרסם בהם, אבל יחד עם זה אני מקווה מאד שהלקחים הופקו ואנחנו כאן ממשיכים לפעול כי מסתבר, בנסיבות דווקא אלה, הסתבר עד כמה שהטקסים שלפעמים צוחקים עליהם, לועגים להם, עד כמה שהם חשובים לעם ישראל ועד כמה שאנשים לא רוצים לוותר עליהם, הם מרותקים אליהם.

בעמם עד כאן זה הסיכום. יש עוד, כפי שאמרתי, המון דברים שלא באו לידי ביטוי, אבל אני רק לסיום רוצה עוד פעם לומר תודה רבה גם לכל השותפים שלנו לפעילות הזאת, אם זה משרדי ממשלה, אם זה גופים נוספים וגם וודאי למנכ"ל, לצוות שלי, לצוות שלו ולעובדי המשרד שנמצאים כאן שכפי שאמרתי, הצגתי את זה, אדוני היושב ראש, 50 דקות, וכל ה – 50 דקות אתה יכול לחלק ל – 4 עובדים וחצי שבאמת נושאים בנטל.

אני מודה לשר על הסקירה המקיפה והמרשימה. רק שאלה, אדוני השר, לגבי התקציב שלא הוזכר. מה נשאר למדינת ישראל בידיים מבחינת הסברה?

בפרויקטים, אם שמת לב בשקפים ציינו עלויות של פרויקטים, כאן זה מגיע, קודם כל התקציב הוא כ – 40 מיליון שקל.

כולל הכל?

כן. בדיוק. אתה בצדק מוריד מזה את כל הנושאים שהם חשובים מאד, אבל הם לא חלק מהפעילות עצמה, כך שהפרויקטים של הפעילות פלוס אם נוסיף כמה שלא צוינו כאן אני מניח שמגיעים למשהו בין 25 ל – 30 מיליון שקל לשנה.

החלוקה, עוד פעם, רצינו לכבוד הועדה לעשות חלוקה הרבה יותר מסודרת מה תפוצות מה הסברה, אבל הסתבכנו עם זה בגלל, אתה יודע, הנה, פרויקט בתפוצות שאנחנו עושים עם דרום אמריקה, פרויקט תפוצות שאנחנו רצינו לעשות ומה אנחנו מקבלים מהם? מכתב תודה ממשטרת קטלוניה, הם עשו סמינר למשטרת קטלוניה בנושא של, המשטרה התעניינה בטרור אבל הם עשו סמינר על כל שנאת ישראל וכל הפעילות הזאת, אז איך אני אגדיר את זה? שזה הסברה? שזה תפוצות? לא יודע. אז לכן אני מעדיף לומר שבאמת בין 25 ל – 30 מיליון שקלים יוצאים לפרויקטים שאת רובם ראיתם וחלקם לא צוינו.

עוד שאלה, אדוני השר, יש פרויקטים שקשורים לתפוצות, כמו תגלית. השאלה שלי היא לא כרגע שאתה השר, מבחינה מערכתית לא צריך לחשוב שהדברים האלה יועברו למשרד ההסברה והתפוצות, ... לא אישית, יכול להיות שאתה תהיה שם, מישהו אחר יהיה שם, אבל הפרויקטים חשובים מאד עם תקציבים גדולים מאד שיושבים במשרד ראש הממשלה, מה המעורבות שלכם ומה העמדה שלכם בנושא?

חוץ מזה, מה הממשק בין משרד החוץ ואתם? בעניין ההסברה כמובן.

שנייה, בוא.

שאלת? אני רוצה להוסיף לשאלה.

שאלה שונה אבל, לא הוספת על השאלה. תיכף נדבר על השיתוף פעולה בין המשרדים חבר הכנסת מולה.

לא על שיתוף פעולה. שאלתי על ממשק בין משרד החוץ.

תיכף אנחנו נגיע למשרד החוץ. אבל לגבי השאלה, דני, מה שאתה שאלת, היתה התלבטות אמיתית ודיון אמיתי, כי בעצם אם אנחנו לא ניכנס לקטנות וקטנוניות - - -

רגע, המשרד קודם לא ... משרד ההסברה ותפוצות.

משרד ההסברה והתפוצות שבמקור היה גם, דרך אגב, לא ציינתי את זה וחבל, במקור היה גם אצל השר מלכיאור בזמנו, הוא נקרא: החברה והתפוצות. היתה לנו התלבטות אמיתית בתחום הזה כי אמרנו ... חשובים, דו קיום וכאלה שהוא עשה. החלטנו ובזהות יהודית. החלטנו שבמסגרת המנדט שלנו גם כהסברה וגם תפוצות, אנחנו לא רוצים להסתכל מסביב ולומר: את זה אפשר לשווק, את זה אי אפשר לשווק. כדאי גם ליצור דברים. אם אני אציין למשל, אנחנו עושים חגים בקהילה, פרויקט שמוכר לכולכם שזה גם כולל ערכות ותפילות ביחד ופעילות משפחות וכן הלאה. אז היו כאלה שאמרו, כולל בועדות מכרזים: מה אתם עוסקים בזה? אמרתי: מה יהיה בדיוק המכנה המשותף שלנו עם התפוצות, עם זהות יהודית, מהלך השנה היהודי, מעגל החיים המשפחתי לא יהיו חלק מהחוויה של משפחה בישראל. לכן אנחנו נמצאים שם.

אותו דבר אני אגיד עם דו קיום. נכון שביטלתי את המימון לכל מיני כנסים איפה שכולם מתכנסים ומספרים עד כמה שהכל לא בסדר, אבל בפעילות משותפת אנחנו מאמינים. למשל מחר, דווקא במקרה זה יצא בתזמון כזה, מחר אני נוסע ליפו ויש שם גם משחקי כדורגל בין קבוצות מעורבות. חשוב לי לציין כאן, זה לא קבוצה, זה לא איזה שהוא שואו: אנחנו מביאים קבוצה מישראל וקבוצה של ערביי ישראל והם משחקים. זה קבוצות אורגניות, אמיתיות שעושות את הפעילות. מה שאנחנו מוסיפים זה פעילות עם המשפחות. מביאים להם כל מיני סלבריטאים. מחר, אם אני לא טועה, חיים רביבו יגיע. בפעם הבאה יגיע סאלים תועמה, כלומר, כל מיני אנשים שמראים שאפשר גם קצת אחרת ובהחלט יש לזה גם ערך הסברתי. אני רוצה באמת לספר על דברים אמיתיים שקורים.
שאלה שלך – תקציבי תגלית ומסע – כל השאר זה קטנות. לאחר התלבטויות ודיונים אנחנו לא העברנו את התקציבים. בשנה הראשונה אני הצטערתי על כך. היה ניסיון לקצץ בתקציבים האלה ומאד כעסתי והייתי ממילא במצב של אותו שר שהולך ונאבק בכולם ובסוף עוד הוציאו מהתקציב הקטן שלי עוד איזה מיליון, שניים, על מנת, כאילו, לעשות פּוּל וכן להוסיף לתגלית. שנה לאחר מכן אני לא הצטערתי על כך כי היתה החלטת ממשלה להעלות את ההשתתפות בתגלית בצורה משמעותית, דרך אגב. התקציב הזה הוא גדל במסגרת משרד ראש הממשלה, מה שדרך אגב לא פוגע כהוא זה בסמכויות שלי כנציג הממשלה וכיושב ראש ועדת ההיגוי של תגלית. אקסו פיקציה, כמו שאתה אמרת, היום זה אני, מחר זה יהיה שר שיהיה שר התפוצות, אבל נציג הממשלה, שר בממשלה הוא יושב ראש ועדת היגוי.

מסע – אני אגיד לכם גם כן, היתה התלבטות והחלטתי שגם המצב לא בריא שהנושא בעיני אסטרטגי וכל כך חשוב כמו נושא תפוצות וצעירים בתפוצות, במיוחד הדור החדש, הוא יהיה רק נחלה בלעדית של שר התפוצות. מזכיר הממשלה באופן מסורתי וג'וש יכול להעיד על זה, באופן מסורתי מזכיר הממשלה היה מעורב בפרויקט כמו מסע והחלטתי שזה ממש לא רע - - -

רגע, אז יולי, אז למה קוראים לזה – תפוצות - אם אתה לא רוצה לעסוק בזה?

לא, הפעילות היא מרוכזת, אנחנו עושים פה ראית פרויקטים ממסע אבל זה שהדיאלוג הזה מול הסוכנות היהודית על פרויקט מסע - - -

זה ברור. אבל תראה, אנחנו מניחים שאותם צעירים שמגיעים לכאן לארץ באמת יטעמו את ארץ ישראל, יחיו את החוויה הישראלית ובסופו של דבר יהפכו להיות שגרירים בקמפוסים כנגד אותה הסתה נגד מדינת ישראל. אני יודע שגם, דווקא אלה הבוגרים של התכניות האלה שהיו כאלה שלא עשו, חלקם אפילו, איזה שהם מעקבי פעולה. זאת אומרת, היה איזה שהוא בלוק מסוים, נניח: הם ביקרו בארץ, הלכו, חזרו, אז זה היה ביקור נעים בארץ הקודש אבל לא עשו איתם איזה משהו. יכול להיות דווקא המשרד שלך יראה בזה כאתגר להמשיך ליצור קשר איתם ולהמשיך איתם. אפילו למנף את היכולות שלהם לפעול. אני דווקא חשבתי שזה כן יכול להיות מה שמשרד החוץ לא מסוגל לעשות.

רגע, רגע, קודם כל ראיתם אפילו בשקפים וחלק מה שאמרתי היום שלא באו לידי ביטוי ראיתם בשקף אחד: סמינר פוסט תגלית ופוסט מסע, למרות שהייתי מבדיל בין השניים. מסע זה תכנית ארוכת טווח.

נכון.

דרך אגב, אני לא זוכר ככה ב"שלוף", אולי ג'וש אולי דווקא יוסיף, אבל אחוזי עליה אחרי מסע הם מאד גבוהים. בתגלית זה פחות ולכן עם תגלית הפעילות שלנו גם שמתבצעת מול המוסד המשך בניו יורק וגם שמתבצעת באמצעות סמינר כאן שציינתי ובעוד כל מיני אופנים ובשיתוף פעולה, דרך אגב, גם עם מה שנקרא ... אחד הפרויקטים שלהם של אפילו פעילות המשך מיד אחרי התכנית, כל הדברים האלה מתבצעים על ידי המשרד כי חבר הכנסת מולה מאד צודק, חבל יהיה אם בעוד מספר שנים האנשים האלה יזכרו, המשתתפים יזכרו רק שהיתה להם חוויה נעימה, אבל לא יהיו בטוחים אם זה היה בישראל, או ביוון, או בקפריסין, או באיזה שהוא בילוי נעים. אז לכן אנחנו מאד משקיעים בזה.

העניין של מסע ותקציב מסע אמרתי, לדעתי, יש לזה גם ערך מסוים בפעילות הזו. אני לא אכנס לכל הפרטים אבל הח"כים כאן וודאי שמכירים את זה, מדובר פה בסכום שהתחייבה לו הממשלה בהתאם למצ'ינג שמעלה הסוכנות. אם הסוכנות יצליחו כל פעם תהיה שאלה: איך אתה מוציא מאגף התקציבים את המצ'ינג הזה? יש לי יסוד סביר להניח, אחרי 16 שנים בתחום הזה, שמזכיר הממשלה יש לו יתרונות מסוימים על פני כל שר בגמישות הזאת של הוצאת כסף מחויב מאגף התקציבים. אז לכן החלטנו לא לצאת מהתחום הזה, אלא להשאיר את זה בידי מזכיר הממשלה.

זה יותר פורמלי שהתקציב שם, כי כל הפעילות מרוכזת אצלי גם בהחלטות ממשלה וגם בפועל במעמדי בתגלית.

תודה רבה.
ג'וש שוורץ, מזכ"ל הסוכנות היהודית ומנכ"ל קשרי ממשל.

אני רוצה לברך את השר על הסקירה ממצה והמאד מעניינת. אנחנו בכלל מברכים על הקמת משרד התפוצות. יש שיתופי פעולה מצוינים בין המשרד לבין הסוכנות היהודית. כמעט כל דבר שמשרד ההסברה עוסק אנחנו גם עוסקים. יש המון ממשקים. השיתוף פעולה הוא מצוין. אפשר לציין את השיתוף פעולה בנושא של שליחים בקמפוסים, שזה נושא דגל שגם עשה עבודה עם יושב ראש הסוכנות, עינת לישנסקי, שמו כיעד. אנחנו רוצים להגיע ל – 100 שליחים שעובדים עם "הלל". בשנה שעברה היה לנו פרויקט משותף שחלק מהמימון והפעילות נעשה במשותף עם המשרד.
לגבי מסע – פרטני אני יכול לאשרר את מה שהשר אומר שמאז הקמת הפרויקט מי שעמד בראש הפרויקט היה מנכ"ל המחלקה לחינוך בסוכנות ומזכיר הממשלה.

לגבי נתוני עליה – אנחנו יודעים כבר ש – 20 אחוז ממשתתפי מסע משאר העולם, חוץ מברית המועצות לשעבר, עולים. 50 אחוז ממשתפי מסע מברית המועצות לשעבר. אז ברור לגמרי שמסע היא כלי לעידוד עליה מצוין ואנחנו גם יודעים שאלה שחוזרים ולא עולים מתחברים לקהילה ונעשים מחויבים.

מה חושבים התורמים על אחוזי העולים? כי הרי בזמנו מסע לא הוצג כתכנית לעידוד עליה.

מי שייסד אותו, שרון ראש הממשלה וסלי מרידור היה ברור לשניהם שזה כלי לעידוד עליה. אבל כפי שאתה יודע, בניו יורק חושבים קצת אחרת, אבל המספרים מדברים בעד עצמם.

תודה.

הפגישות ראש ממשלה – סוכנות מתקיימות כסדרן?

פגישה כזאת התקיימה לפני שבועיים.

כן. היה לנו ישיבה מאד מוצלחת לפני שבוע וחצי של שעה וחצי. ראש הממשלה היה נוכח לכל הדיון. העברנו שם מספר החלטות מאד משמעותיות. העברנו שם כמה החלטות מאד חשובות. דיווחנו שם על נושאים חשובים.

תודה רבה.

צגה מלקו, בבקשה.

שלום לכולם. שמי צגה מלקו, אני עובדת רשות השידור. פרנסתי זה שם, אבל אני יצאתי לפני 4 חודשים לאירלנד למסע הסברה מטעם משרד ההסברה והתפוצות. אני יכולה להגיד שהייתי גאה להיות שם ולייצג את ישראל וגם לראות מקרוב מה הולך שם.

קודם כל, לפני שיצאנו קיבלנו הדרכה, באמת בית ספר לחיים. אני הרבה יצאתי לגיוס כספים מטעם מגביות, הרבה הסתובבתי בעולם אבל ההכשרה שקיבלתי מחברת דיבייט זה באמת הכשרה לחיים. בקבוצה היינו 8 אנשים: בחורה ערבייה, דתייה, טייס F16, סטודנט באוניברסיטה, זה ממש מגוון של אנשים והגענו לאירלנד, לדבלין. דבר ראשון הסתובבנו לראות ברחובות מה הולך. באותו יום שהגענו היתה הפגנה מול משרד האיחוד האירופי נגד מדינת ישראל. אז ראינו קבוצה של אנשים עם דגל פלשתינאי, עם שילוט נגד מדינת ישראל, אז ניגשנו אליהם התחלנו לדבר איתם והיו נחרצים, אבל הם לא הרבה אבל אנשים שעוברים שם ברחובות עומדים ושואלים, אז אנחנו שואלים אותם: אתם יודעים למה אלה מפגינים? תאמינו לי, הרוב הגדול לא יודעים בכלל על מה מדובר. לא יודעים כלום.
אחר כך למחרת המשכנו במסע והיינו בחנויות הגדולות חרם המוצר הישראלי ופגשנו אותם אנשים שהפגינו יום לפני מול משרד האיחוד האירופי אותם אנשים, אותה קבוצת אנשים ובכל מקום איפה שהלכנו לפי התכנית, איפה שהפגינו, ראינו אותם. ומה התברר? כששאלנו חוץ משניים בחיים לא היו בישראל. רובם את ההסברה עושים את זה כמקצוע. מקבלים שכר לפי שעות, עומדים שם עם שילוט וזה מה שהם עושים. מתחלפים. יש משמרות. אז שאלנו אותם: מה אתם עושים? אמרו: לפרנסתם. בכלל הם לא יודעים על מה מפגינים. הם לא יודעים איפה ישראל. בכלל חושבים ישראל נראה לי זה באפריקה, שטח ענק, אין להם מושג בכלל. אז מה שלמדנו מהציבור האירי בכלל אין להם מושג על ישראל. פה בתפישה כזאת שאנחנו יוצאים, יצאנו באמת: האירים שונאים את ישראל, פשוט נגד מדינת ישראל. להפתעתנו לא היה ככה בכלל. לא יודעים בכלל על ישראל ואותם אנשים גם כשאנחנו מגיעים לקמפוסים הם מגיעים. אותם אנשים. אותה קבוצה של אנשים. בקמפוסים אותו דבר. בכל מקום איפה שאנחנו.
הדבר הכי מדהים היה בקמפוס פגשנו גם כמה אירים פרו פלשתינאים נגד ישראל. אחרי הדיון הסוער שהיה לנו חצי יום ממש בילינו ביחד ושניים מהחבר'ה בערב יצאו איתנו לפאב לארוחת ערב. התחלנו לדבר: הייתם בישראל? אמרו: לא. הם בני 20, מאד צעירים. אז כששאלנו אותם: נו, מה אתם חושבים על ישראל, פלשתינאים? מה שיודעים מהתקשורת, האמת התקשורת שלהם מאד משפיעה שם, מהתקשורת בכלל מנוגד למה שבמציאות קיים. אז אחד מהבחורים אמר לנו: תשמעו בחלומו הוא לא היה חושב אם בבוקר היו שואלים אותו אם ישראלים יבלה בערב בפאב. אין להם ממש שום מושג על ישראל.

הסתובבנו בפרלמנט גם. אנשים אירחו אותנו, קיבלו אותנו מאד יפה, בבתי ספר, עם קהילה היהודית. הקהילה היהודית הרגישה, קיבלה חמצן, קמה לתחייה. ממש קיבלו אותנו. היתה לי הרגשה כשעליתי לארץ על ירושלים איך היתה האווירה שלנו, התפישה להגיע לעיר הקודש ושם קיבלו אותנו ממש מדהים. הקהילה מאד מבוגרת. קהילה מאד קטנה. בשבת, היינו שתי שבתות שם וגם בכנס שארגנו לנו.

בתי ספר יהודיים וכנסיות גם. יש בכנסיה אנשים באמת כאלה אוהדי ישראל וגם נתקלנו לא רק בדבלין, גם בבלפסט, בצפון אירלנד. בכל מקום שהלכנו מה שאני ראיתי, מה שבולט לי זה אף אחד לא יודע על ישראל. המסקנה שישנה פה בחברה הישראלית, או פה במדינת ישראל: לא אוהבים אותנו. זה לא נכון. כי האנשים האלה רובם לא יודעים. בחנות הגדולה שיש מוצר של ישראל שמוכרים שם עומדים אותם אנשים מפגינים. אנחנו מולם. אנחנו גם לא הכחשנו מאיפה אנחנו באנו בכלל, כששאלו אותנו מאיפה. אז כשניגשנו למנהלת של החנות, החברה הגדולה, שאלנו אותה: את יודעת למה הם מפגינים בחוץ? היא אמרה: אלה אנשים באים עם מיקרופון פעם בשבוע, צועקים, הולכים. זה מה שהם יודעים. ממש ... על חרם ישראל. נהגי מוניות – גם לקחנו אסטרטגיה באמת מה שקיבלנו מחברת ההדרכה דיבייט, לקחנו אסטרטגיה גם וכל פעם שנסענו במונית עם נהג מונית לנהל שיחה איתו. אחד הדברים היה, אני באופן אישי זה הפתיע אותי כששאל נהג מונית: מאיפה אתם באתם? אמרנו: מישראל. אז הוא אמר: גם את, שחורה? איך זה יכול להיות?

You do not look like an Israeli.

נכון. בדיוק זה מה שהוא אמר. מה שאני רוצה להגיד זה קודם כל ההסברה מאד מאד חשובה. אנחנו הופענו ברדיו, בעיתונות המשפיעה ביותר. התראיינו. פעלנו באמת. זה פעילות. אבל מה שאני רוצה להגיד פה, זה לא מספיק פעם בשנה. זה לא פעם ב. גם המסקנה הזאת שלא אוהבים אותנו, אני חושבת שכל מי שיושב פה צריך לנסוע ולראות, להסתובב בעולם. המסקנה אני חושבת אנחנו נותנים מסקנה לעצמנו שכאילו מראש שונאים אותנו. זה לא ככה. אני חושבת שיש מקום להסברה בתדירות יותר גבוהה. זה ככה אנחנו יכולים לשנות את המצב לפי דעתי.

תודה רבה.

אני רק ברשותך היושב ראש אוסיף לדברים שאמרה צגה, אני רק אתן שני הדגשים: א' – היא לא ציינה את זה, אבל אני חושב שלאוזן הישראלית של אנשים שכביכול מבינים, לומר שהם עשו את הפעילות שלהם בדבלין ובבלפסט, אומרים: מה, לא הרגו אתכם שם? בדיוק כמו שצגה הציגה, מסתבר שלא כל כך הורגים במקום.

דבר שני – על פי העדות של השגריר המצוין שלנו שם, בועז מודעי, הוא פתח אייריש טיימס, שזה העיתון המשפיע שם וראה שני מאמרים אחד זה היה במקרה ראיון איתי על המצב והשני מאמר עם המשלחת. הוא אמר: אתה יודע מה? בכל הזמן שאני זוכר פה את העיתונות זה פעם ראשונה שיש מאמרים מאוזנים, אפילו חיוביים על ישראל. לא שזה עבר ללא תשומת לב, אחר כך היו מכתבים למערכת שתוקפים את העיתון איך הם נמכרים לפרופגנדה ישראלית זולה וכן הלאה, אבל עובדה היא שנוכחות של - - -

הם צודקים. 40 מיליון שקל זה מעט כסף.

כן. פרופגנדה זולה. אז לכן אני אומר שמה שצגה אומרת זה לא רק התרשמות שלה, אלא קיבלנו אישור על זה מגורמים מוסמכים, מה שנקרא.

אני רוצה לסכם. באחד מתחנות הרדיו המשפיע שם שהתראיינו שעה שלמה הקדישו לנו והשאלות לא היו פשוטות, אבל יחד עם זאת מרגישים את התרככות כזאת מה שהם יודעים. רובם באמת לא יודעים. רובם לא היו בישראל כששואלים שאלות. אז היית שם? אז אומרים: לא, אמרו לי. שמעתי. אז לכן אני חושבת שיש מקום להסברה, כמו שציינתי מקודם, אבל לא פעם בשנה. זה צריך להיות בהתמדה.

צגה, תודה.

חבר הכנסת שלמה מולה, בבקשה.

תודה רבה. קודם כל, השר יולי, אני רוצה להודות לך על דבריך. אנחנו גם חברים, למען הגילוי הנאות. אני באמת חושב שהמשרד שאתה מופקד עליו הוא משרד באמת שמתמודד אולי עם השאלות הקשות, עם הפרופגנדה האנטי ישראלית, היא לפעמים אפילו באמת שיורדת למדרגות של שפל בחוץ לארץ. מי כמוני שיוצא לו לנסוע המון, להופיע הרבה ואני יכול לספר על חוויה אישית שהיתה לי כמעט לפני שנה שהייתי באוניברסיטת ברקלי, אולי אחת האוניברסיטאות האנטישמיות ביותר שיש בקליפורניה ולהפתעתי, כשארגנו את האולם אז מסביבי התקבצו שומרי ראש, טבעת כזאת של 5 שוטרים מקומיים כאלה גנגסטרים. אני אומנם שחור וגם הם שחורים, אבל הם ענקיים. לא הבנתי בכלל מה הם מסתובבים איתי פה. בתוך האולם כשנכנסנו ורבבות של אנשים נכנסו וכמובן גם היו מושתלים של הפלשתינאים כדי להפריע תוך כדי הנאום. אני חושב שיצאתי מזה בכבוד. בסוף, הקונסול שהיה איתי בא והוא אמר: שמע, אני מעולם לא, אנחנו ציפינו למאד גרוע. זאת אומרת, בסופו של דבר כשאתה מתעמת עם אנשים אתה מדבר איתם, גם אתה מספר את החוויה האישית שלך ואתה בדיוק מראה את ישראל האמיתית, לא מה שהם רואים דרך המסך. בעיני יש לזה איזה שהן השפעות אדירות ביותר.
לכן הטכנולוגיות של היום וההון האנושי שיש בישראל אולי זה באמת הדבר הטוב ביותר שיש לנו. אני לא מבין מה אפשר לעשות ב – 40 מיליון שקל. נראה לי שזה באמת - - -

זה פחות מ – 40 כי יש לך עלויות קבועות.

כן, כן. לכן נראה לי שזה באמת לא נורמלי. אני רוצה לפנות דווקא ליושב ראש לבקש ממנו בדיוני התקציב שיהיו עכשיו, אם אנחנו רוצים באמת להתמודד עם ההסברה הישראלית אני לא יודע מה אפשר לעשות ב – 40 מיליון שקל באמת כשאתה צריך לשלוח משלחת, צריך להכין את האנשים. אתה צריך לקנות חומרים, אתה רוצה להשתמש באנשים בחוץ לארץ. אני באמת באופן ציני ביותר אני בא ואומר שזה סכום עלוב בעיני. יש פה משרדים שתאמין לי התקציבים שלהם לא מנוצלים, אני יכול לעלות עוד שתי קומות בועדת כספים, נראה כמה כספים בכלל חוזרים לקופת המדינה. אם רוצים באמת שמדינת ישראל תשווק אני מציע שלא לחסוך בכסף. צריך, אם זה מוכח באמת.
הדבר הנוסף שלצד כל זה אני מוכרח להגיד לך, אדוני השר, אני כן מוטרד ממה שיוצא דווקא במדינת ישראל. אני כן מוטרד. לפעמים אתה יכול לעבוד מאד קשה בחוץ לארץ על איזה שהיא כתבה, או איזה שהיא התבטאות, או שזה דברים אומללים שאצלנו שלפעמים אין לנו ריסון עצמי, זה מייצר את דיבתה של מדינת ישראל לרעה.

אני רוצה דווקא להגיד שאת העניין הזה של ההתייחסות בעניין של המסתננים שכאן, אני כמובן ידוע שמי שבא ואומר: כל המסתננים צריכים לחזור הביתה. אין ספק בכלל, שלא נתבלבל. אבל ברגע שאנחנו מתלהמים נגדם בצורה שלא ילכו לעבוד, שלא נשכיר להם דירה. הנה, אנחנו מחוקקים חוק ויוצאים ואומרים להם ביטויים כמו: הם סרטן. אני לא נכנס עכשיו לויכוח הפוליטי. אני מדבר על זה מה הוא מייצר בעצם הדבר הזה כלפי חוץ? כל שונאי ישראל לוקחים את המושגים האלה שאנחנו לישראלים, בשיח הישראלי זה בסדר. זה קיים, זה טוב, אבל בסופו של דבר שונאי ישראל לוקחים את אותם המשפטים האלה, מוציאים אותם מהקשרם משתמשים לזה. כל מה שעשית, אדוני השר, הולך לך לטמיון. תאמין לי, אני יכול לתת לך דוגמאות במפגשים שהיו לנו פה עם האנשים של האיחוד האירופי וכן הלאה.

אני לא אומר שלא נתבטא. אני לא אומר שלא נביע את דעתנו. כל הבעת דעה בצורה מרוסנת, בצורה שבה שלא ישתמשו לרעה במה שאנחנו אומרים: זה ... אבל אני יודע שלהגיד את זה אולי שזה באמת לא ייפול, זה מאד קשה היום במצב שבו יש הרבה מאד פריימריז וצריך להתבלט. צריך להגיד דברים, צריך להקצין ואנחנו שוכחים בסופו של דבר, כולנו צריכים לשרת את המדינה הזאת. אפשר לעשות את הכל, עושים את זה בכבוד, בצורה ראויה, בצורה שמקבל את מדינת ישראל. אני מדבר עכשיו בהיבט ההסברתי. העניין הזה של המעשים או ההתבטאויות שלפעמים אנחנו עושים והוא מייצר לנו שם רע מאד. זה מאד חבל לי. אני לא יודע מה אתה יכול לעשות ... אבל המסר שלי אליך לפחות, לממשלה, אני יודע שאתה בן אדם מאד מתון. אני חושב שזה כדאי.
משפט אחרון – אני חושב שלייתר קבוצות אוכלוסייה של יוצאי אתיופיה שמייצגים את החברה הישראלית ומה שאתם עושים שזה לאחר ... עולים מאתיופיה, אם זה ערבים, אם זה בדואים, אם זה דרוזים, כל אוכלוסייה שהיא בעצם שהפנים של מדינת ישראל שיוצאים. הנה, צגה אומרת ... מה, את גם מאתיופיה? את מישראל? השחורים יכול להיות. אני חשבתי שאני הקורבן האחרון.

כל המשתתפים במשלחות קיבלו את ההערות האלה.

אני חושב כמו שאמרו לך, נו, מה? ערבים ויהודים עובדים ביחד? ... כאילו שזה אפילו, לכן אני, זה התשובה שלנו לכל האנטישמים האלה.

תודה.

אני רוצה לבקש, כן בבקשה.

שלום. דני ווזנר, מהפדרציות היהודיות צפון אמריקה. רק רוצה להוסיף, או קודם כל לחזור על מה שאמר ג'וש שוורץ מהסוכנות, מברך על כל הפעילות של המשרד וגם להוסיף דבר אחד: שמה שחשוב לנו, יהדות התפוצות, יהדות צפון אמריקה, שיש לנו כתובת פה בממשלת ישראל, השר אדלשטיין והצוות שלו והמשרד, זה מאד חשוב לנו. יש לנו תמיד כתובת ולאן לפנות. מברך על זה.

תודה רבה דני.

חבר הכנסת אלקין, בבקשה.

אני אשאל שתי שאלות את אדוני השר, אחת פרטנית ושנייה שאלה כוללת: הפרטנית – בזמנו דובר על הפרויקט בכל מיני וריאציות של ערוץ טלביזיה שיועד לצרכי הסברה, בעיקר בשפה האנגלית, עוד שפות נוספות, אם אתה יכול לעדכן מה קורה עם זה? היו כל מיני יוזמות פרטיות בתחום הזה. אני יודע שניסו לעשות משהו באוקראינה, משקביץ דיבר, יותר דיבר, נדמה לי שלא יצא שם בינתיים שום דבר בפועל. אבל השאלה היא: איפה זה עומד? ועד כמה אתם מעורבים? ועד כמה מדינת ישראל בכלל מעורבת?

הדבר השני – שאלה כוללת – ציינו כאן מהסוכנות, בכלל זה לא פעם ראשונה כשאתה כאן עולה התמונה הזאת שיש ברכה גדולה בעצם הקמת המשרד ובפעולה המסודרת של מדינת ישראל בתחום הזה שקודם התפצלה להרבה מאד רשויות של המדינה. השאלה: מבחינת בניית המשרד, מה ההערכה שלך, עד כמה המשרד הצליח להתקבע גם לעתיד לבוא? שר לענייני תפוצות היה במדינת ישראל גם קודם, גם בממשלות קודמות, אבל אף פעם הוא לא הצליח להביא להקמה של משרד אמיתי. זה תמיד היה מישהו שמטפל מטעם ראש הממשלה והממשלה בענייני תפוצות. אבל לא היו לו זרועות ביצועיות.

עכשיו, כאן הצלחת להקים משרד. אומנם עם תקציב שאני מסכים עם שלמה שהיה ראוי שתקציבו יגדל, אבל עדיין זה משרד שהוא זרוע מבצעת ולא רק בן אדם. זה לא רק אתה והמנכ"ל. והשאלה איך אתה מעריך עד כמה השינוי הזה יתקבע בתוך הזרועות השונות של המדינה? עד כמה לוקחים את זה לתכנון לטווח ארוך? יש פה כל מיני שאלות. למשל: שאלת נתיב. יש פה הרבה שאלות של גופים נפרדים עדיין במדינה שפועלים בתחום הזה בלי קשר למשרד. אבל עד כמה עצם הקביעה שיש דבר כזה והוא יימשך היא קביעה שהתקבעה, או לא?

קודם כל, גם בהמשך לדברים של חבר הכנסת שלמה מולה וגם מה שחבר הכנסת אלקין ציין. תיראו, קודם כל אני בוודאי שמסכים שהתקציב הוא לא התמודדות במושגים הכלליים וודאי לא התמודדות עם כל הפטרו דולרים, כספי הנפט, שמענו עדות של צגה, שהיא עדות מקרית של מקום אחד ובאמת אני ליוויתי שתי משלחות, זאת באירלנד וזאת בארצות הברית במהלך אותה פעילות שהשתתפו בה כ – 100 איש ב – 7 מדינות, אם לוקחים את ארצות הברית כמדינה אחת.

אני כן רוצה לומר שאחת השאלות שהמשלחת באירלנד באמת התמודדה – כל הזמן שאלו אותם: כמה אתם מקבלים? כמה משלמים לכם? אפילו לא רצו להאמין להם שהם יצאו בהתנדבות, כי רגילים שלפעילות הזאת יש שכר יפה בצידה של הפעילות הזאת.
אבל בואו נדבר פה בצורה כנה, כמו שאת, וודאי הנוכחים כאן מבינים, אילו בשנה הראשונה של פעילות המשרד היו נותנים 400 מיליון שקל הרי לא בטוח שהיינו באמת יודעים איך לנצל אותם. זה נוגע לשאלה שלך. כרגע המשרד, עם כל הבעייתיות וכוח אדם עדיין קטן ומכרזים שכידוע עורכים חצי שנה ושנה ושנה חצי, מה שאתה לא רוצה, אבל עדיין אני חושב שאנחנו כבר במצב שונה.

לכן אני כן מקווה שנצליח לפעול גם להגדלת התקציבים. כולנו ריאליסטים, לא נגיע לפי 10, אבל לפחות לאיזה שהיא הגדלה של תקציב אנחנו נפעל, בוודאי שנשמח שחברי הכנסת שמעוניינים ומתעניינים בנושא יסייעו לנו בפעילות הזאת.

דבר שני – וודאי שנצטרך, אנחנו כבר רואים את הצורך בכמה פעילויות. למשל, סתם אתן לכם דוגמא, כל התחום, למשל, של הפעילות עם הנוצרים, שכמעט לא התייחסתי. בוא נקרא לזה: לא יהודים. יש לא מעט אוהדי ישראל ברחבי העולם. יש לא מעט אנשים לפעול איתם ואני ככה אמרתי: טוב, בואו נעבור ... מי אמר את זה יפה מאד שאנחנו 7 מיליון פה בישראל והנוצרים זה מיליארד, ביחד אנחנו מיליארד ו – 7 מיליון. מה שאני אומר כאן זה לא מחיים טובים אנחנו החלטנו ללכת על יועץ חיצוני. אילו היינו יכולים להקים איזה שהוא אגף, או מחלקה ולרכז את כל הפעילות ושמה לאסוף את הסמכויות בוודאי שהיינו עושים את זה כמשרד ההסברה, אבל במקרה של אלתורים אז יועץ חיצוני. אז כאן כן כדאי להגדיל את התקציבים.
יחד עם זה, אני רוצה לומר, אני עוד פעם לא אחזור על כל התודות, אבל הפעילות שמניסיון למצוא כיסא וחדר ועד לבניית המשרד, אני חושב שהגיע למימדים כאלה, שאלא אם, לא יודע מה ואתם כחברי כנסת אני מניח שההערכה שלכם דומה לשלי, אם יחוקק פה חוק בכנסת שהממשלה תהיה לא מעל 15 שרים, אז יכול להיות - - -

18.

פעם היה 18. הייתי חלק מהממשלה הזאת. אפשר לתפקד, דרך אגב, לא נורא. אבל מכיוון שאני, איכשהו, מעריך שלא צפוי לנו מיד חוק כזה, אז אני חושב שהמשרד הזה הוא בעל זכות קיום ויש בו צורך וגם שלמה יותר מרמז מה הממשק עם משרד החוץ.

אני אומר ברצינות, אני חושב שיש כל הסיכויים שהמשרד הזה יישאר, שזה לא יהפוך לאפיזודה פרסונלית בממשלה אחת, ויש לזה חשיבות וזאב אלקין ציין את זה נכון. לתחום הזה היה מזל, כי השרים שקדמו לי הם, בלשון המעטה, לא פחות טובים ממני. גם מלכיאור וגם שרנסקי, וגם יצחק הרצוג, הם מבינים את התחום, אוהבים את התחום, פעלו בתחום. אי אפשר לומר שדחפו להם את זה והם לא ידעו מה לעשות עם זה. אבל אף אחד מהם לא היה יכול לעשות את המצגת הזאת, כי לא היה להם משרד. זה היה שר בלי תיק שמתבסס על עוזר וחצי ומנסה עם זה לעשות משהו.

התחושה שאתה יכול לבצע והתחושה שיש כתובת, כמו שציין דני, תחושה, מילא צפון אמריקה, הקהילות החזקות ביותר. אבל זה שדרום אמריקה וברית המועצות לשעבר, וכל מיני קהילות קטנות באירופה מרגישות שיש משרד ממשלתי שהוא מהווה להם כתובת, לפעמים אפילו בצורה של דרישות, לא רוצה לומר בצורה צעקנית, לא רוצה לפגוע, אבל יש כתובת, יש משרד שהוא מייצג אותם, זאת תחושה, לדעתי, מאד חשובה מבחינה אסטרטגית לממשלת ישראל.

לכן השאלה של זאב לגבי ערוץ טלביזיה – זה עולה ויורד. אני כבר אומר כאן לחברי הועדה שאם יצלח אחד הניסיונות הפרטיים אנחנו בחפץ רב - - -

הערוץ כבר עובד?

אין ערוץ. יש ניסיונות. יש ערוץ יחידי שהוא נקרא: Jewish news one משהו כזה. יש ערוץ שמשדר מאירופה, אוקראיני, הוא עדיין לא במימדים שאנחנו היינו רוצים לראות.

יוזמה ממשלתית אבל אין כרגע?

אין יוזמה. אנחנו בונים על כך, אמרתי, שבלע"מ סוף סוף אני מקווה שהדברים עכשיו יתחילו באמת לפעול בצורה קצת יותר מקיפה ואנחנו לפחות נגיע למצב של זרימת מידע באינטרנט. יהיו אולי קצת כתבות, דברים, לע"מ יושב על חומר גלם מצויין. אנחנו יודעים את זה. אז לפחות זה יהיה.

אני קצת פחות בטוח גם ביכולת וגם בצורך של להקים ממש ערוץ ממשלתי שישדר בטלביזיה. אנחנו באמת ננסה, לפחות בשלב זה, לשפר את זרימת המידע ואם יצליח מישהו, דיברו איתי עוד פעם רק שבוע שעבר על עוד ניסיון אינטרנטי של הקמת ערוץ כזה. אני אומר חד משמעית ולא מהשפה אל החוץ, אנחנו נשתף עם זה פעולה. אני לא בטוח שבעולם המודרני אנחנו רוצים להקים ערוץ ממש ממשלתי שישדר.

תודה. אנחנו צריכים לסיים.

אני רוצה משפט סיכום למנכ"ל, רונן בבקשה.

מכיוון שיש לי משפט אחד: הדיווח של השר, כל מי שהיה פה ושמע וכמובן שבן אדם שלא קשור לפעילות שלנו אז הוא מבין שהיתה פה עוצמה גדולה מאד. משרד שהוקם רק לפני 3 שנים מכלום. מאפס. בלי כיסא, בלי שולחן והיום כל מי שנכנס הוא באמת רואה שזה משרד, אימפריה גדולה מאד. אז כל מה שנאמר פה זה אולי 5 אחוז. אנחנו מדברים על 40 פרוייקטים שיש לנו בשנה. כל פרויקט יכולנו להכפיל, כי בסוף שנה אני מגיע עם 200 פרויקטים ובגלל הכסף אני נשאר אולי 35 עד 40 מכסימום. שאני אגיד לכם שהפעילות שלנו עם 70 סטודנטים בשנה שאנחנו יוצאים לחוץ לארץ היא טובה? כמובן שלא. כל חודש אם היו יוצאים 70 סטודנטים זה היה בסדר ולא פעם שגריר של מדינה זו או אחרת מרים טלפון ואומר: תשלח לי בבקשה דחוף, יש לנו בעיה. יש בעיה בקמפוסים.
עכשיו, כשאנחנו מגיעים לקמפוס ארגון יהודי פונה ואומר: תן לנו קצת כסף, אנחנו צריכים בריסטולים, צריכים לקנות. חברים, תקציב זה שם המשחק בהסברה. כל מי שאומר שזה לא חשוב, אני מודיע לכם, זה מאד חשוב. אם לנו היה עכשיו 200 מיליון שקל, תאמינו שיש לנו עבודה ב – 200 מיליון שקל, עם 7 עובדים. הבעיה שאין לנו ואני מצטרף פה שאנחנו צריכים באמת לדרוש ולבקש, והועדה הזאת יש לה תפקיד מאד מרכזי, והיושב ראש כבר אמר אם אפשר לצאת לקראת התקציב ולבקש להכפיל תקציב לפחות להכפיל תקציב של המשרד שלנו וכמובן גם תקנים, שזה לא פחות חשוב לנו כדי שנוכל לפעול גם בשנה הבאה ביתר שאת.

תודה רבה.

אני רוצה להודות לשר שהוא בקיא בכל הפרטים של המשרד ושנתן דיווח מצוין.

תודה רבה למנכ"ל ולשר.

אני רוצה לסכם את הישיבה החשובה. קודם כל הועדה מברכת את השר, את המנכ"ל ואת הצוות על הפעולה המבורכת והנמרצת של המשרד בישראל וברחבי התפוצות. הועדה קוראת לממשלת ישראל ולמשרד האוצר להגדיל את תקציב המשרד בתקציב לשנה הבאה.

הועדה קוראת למשרד ופה אדוני השר דיברנו על כך, לחזק את העבודה עם תומכי ישראל. ... הדגש שלי, כי אתם בדרך כלל מתלוננים. יש המון גופים שתומכים בישראל, להעצים אותם, לחזק אותם ולהשתמש בהם למען מינוף מצבנו.

אני רוצה להודות שוב לשר, לצוות שאנחנו מכירים שנים רבות. לכל העושים במלאכה. תודה רבה לכולם.

הישיבה נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 12:05.>