PAGE
2
ועדת הכלכלה
23/07/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 926>
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, ד' באב התשע"ב (23 ביולי 2012), שעה 10:00

<הצעת חוק הגבלות בעניין תכנית הטבות לצרכן (תיקוני חקיקה), התשע"ב-2011>

חברי הוועדה: >
יצחק וקנין – מ"מ היו"ר
איתן כבל
אלכס מילר

>
חנה טירי וינשטוק - יועמ"ש הרשות להגנת הצרכן, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

הילה דוידוביץ-בלומנטל - עו"ד, משרד המשפטים

זהבית שחף - עו"ד, רשת הריבוע הכחול, איגוד לשכות המסחר

שוש רבינוביץ - מנהלת המחלקה המשפטית, איגוד לשכות המסחר

מיכל קוריאט - סמנכ"ל מועדון לקוחות you, רשתות שיווק

מיכל פליישר - מנהלת רגולציה, הוט טלקום, חברות טלפונים סלולריים

מי-טל נעים - עו"ד, חברת יס

איילת כהן מעגן - עו"ד, חברת בזק

וגיף אליאב - יועץ לרשות ההסתדרות לצרכנות, ארגוני צרכנים

יעל כהן-שוואט - יועצת משפטית, המועצה לצרכנות, ארגוני צרכנים

דבורה בוטרה - שירות לקוחות, אל על

אליהו פרנקל - עו"ד בלשכה משפטית, חב' אל על

יגאל אכטנברג - מנהל תחום פיתוח וקשרי חוץ, אמון הציבור

אתי בנדלר
איתי עצמון

לאה ורון

הדס צנוירט
<הצעת חוק הגבלות בעניין תכנית הטבות לצרכן (תיקוני חקיקה), התשע"ב-2011>

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. על סדר-היום: הצעת חוק הגבלות בעניין תכנית הטבות לצרכן (תיקוני חקיקה), התשע"ב-2011, של חברי הכנסת איתן כבל ואורי אריאל. עוד חברי כנסת: אברהם מיכאלי, אלכס מילר, כרמל שאמה-הכהן, רונית תירוש ואורלי לוי אבקסיס.

התקיים דיון ראשון ב-15 בינואר 2012. ב-20 בפברואר החליטה הכנסת, לפצל את הצעת החוק.

איתן, בבקשה.

בוקר טוב, אדוני היושב-ראש. ההשתלשלות אכן כך היתה. הפיצול נבע מאותו הסדר שהגענו אליו עם ישראכרט – יותר נכון, בעניין כרטיסי האשראי, שהם הסכימו להאריך את תוקפו בעניין הכוכבים, ולכן לזה הגענו בלי צורך בחקיקה, בהסכמה, והזזנו את זה הצדה, ובאותה עת אנחנו מנצלים את ההזדמנות כדי להסדיר את כל נושא מועדון לקוחות, שהלקוח יודע מתי הוא נכנס, והוא לא יודע מתי הוא יוצא ואיך הוא יוצא. זו הזדמנות נהדרת, להסדיר את הנושא הזה. אנחנו כאן כדי להמשיך בהליך החקיקה.

אדוני היושב-ראש, בסיום הישיבה הקודמת הוטלה עלינו מטלה – לנסות לנסח הצעת חוק שתביא בחשבון את ההערות שנשמעו באותו דיון, ואכן נרתמנו לעניין הזה; עו"ד איתי עצמון, גברת חנה טירי, היועצת המשפטית של הרשות להגנת הצרכן, עו"ד הילה דוידוביץ ממחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים ואני ישבנו יחד, והנוסח שהופץ כטיוטה, כמצע לדיון הנוכחי, זה נוסח שגיבשנו אותו בעקבות הישיבה הקודמת. עד כה קיבלנו הערות מעו"ד שוש רבינוביץ, היועצת המשפטית של איגוד לשכות המסחר – חלקן הערות שניתן לקבלן, חלקן הערות שלי לפחות יש תשובה בקשר אליהן. אני אעיר ככל שנתקדם בדיון.

יש מישהו שרוצה להעיר הערה כללית בעניין? אין.

נתחיל את ההקראה, ואם יהיו הערות, נשמע ונתקן בהתאם. בבקשה.

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הגבלות בעניין תכנית הטבות לצרכן), התשע"ב–2012.

הוספת סעיף 16א 1. בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981, אחרי סעיף 16 יבוא: "הגבלות בעניין תכנית הטבות לצרכן. 16א. (א) בסעיף זה – " סיום תכנית הטבות", לעניין תכנית הטבות לתקופה קצובה – סיום תכנית הטבות לפני תום התקופה הקצובה; "שינוי" – צמצום במגוון ההטבות הניתנות לצרכן במסגרת תכנית הטבות, בערכן או באפשרויות מימושן; "תכנית הטבות" – תכנית מתמשכת שמפעיל עוסק, שבמסגרתה מוצעות לצרכן הטבות הניתנות על ידי אותו עוסק או על ידי עוסק אחר, בין אם הצטרפות לתכנית או חברות בה כרוכה בתשלום ובין אם לאו.
בסעיף קטן (א) יש הגדרות שמשמשות אחר כך בסעיפים האופרטיביים.

להגדרה "תוכנית הטבות" – אחת ההערות שקיבלנו מגב' רבינוביץ אמרה, שייתכן שהנוסח, כפי שהוא מוצע כאן, לא עולה ממנו בבירור שהצטרפות לתוכנית ההטבות היא פעולה רצונית של צרכן, כלומר שהוא מבקש להצטרף לאיזשהו מועדון לקוחות או משהו כזה, ובהתאם לכך, מבחינתנו, ניתן להוסיף להגדרה "תוכנית הטבות" - תכנית מתמשכת שמפעיל עוסק, שבמסגרתה מוצעות לצרכן שהצטרף אליה הטבות וגו'.

אבל ההצטרפות לא תמיד תלויה בך.

זאת השאלה, וזה נושא לדיון – מה קורה כשבית עסק אומר שכל הלקוחות שלי ייהנו מהטבה מתמשכת - למשל, שהוא אומר: מי שיקנה אצלי בבית העסק במהלך שנה ב-10,000 ₪, יזכה להחזר בסך 5 אחוז מערך הקנייה. זה תוכנית הטבות שהוא מציע ללקוחות, גם אם הם לא מצטרפים לתוכנית הזאת ביוזמתם.

אתן לך דוגמה – אני חושב שהיא נכונה - היום אתה יכול לבוא לשופרסל, לקחת את הכרטיס של שופרסל, נכנס למועדון הלקוחות – זה צד אחד, והסיום הוא שאני יכול לבוא, לתת את תעודת הזהות שלי בלי להיות חבר ובלי לזכות בהטבות, ומקבל כל מיני הטבות.

אתה מקבל את זה בתוקף היותך חבר מועדון לקוחות.

בבקשה.

המטרה של הצעת החוק היא להסדיר את העניין של מועדוני לקוחות – כן משהו שהצרכן מצטרף אליו, וזה ציבור מסוים של צרכנים שבחרו להצטרף למועדון מסוים, מקבל כרטיס, צובר נקודות וכו', מממש אותן בדרך זו או אחרת. ברור שצריך לגלות מראש את כל התנאים, את החובות ואת הזכויות וכו', אבל לפי דעתי, זה שונה ממצב שיש הטבה לכלל הצרכנים, לכל מי שנכנס - זה כבר עניין של מכירה מיוחדת. יש כללים אחרים והוראות אחרות בחוק הגנת הצרכן.

אני בכל זאת רוצה להתווכח עם עו"ד שוש רבינוביץ. לגבי מועדוני לקוחות, יחסית פשוט להסדיר את זה: אתה יודע מתי אתה נכנס, מתי יוצא, יש כללים. יותר קל להסדיר את זה, כי כשאתה בא מיוזמתך וכו'. הבעיה היותר גדולה שלי היא באותו מקום שמייצר לך לכאורה פיתוי – אתה קונה תמים, אתה רוכש באיזה גוף מסוים - זה יכול להיות כל חנות או רשת - ואומרים לך: ככל שתרכוש, אתה לא חבר במועדון לקוחות, אתה לא חבר בכלום. יש אנשים שסוג כזה של הטבה מאוד מעודד אותם, לרכוש דברים – הוא מפנטז שיקבל את האוטו, שיקבל את הטיסה לחו"ל. אין לי בעיה עם זה, זה אותו דבר עם הכוכבים – לא התנגדתי לכוכבים; אפילו חשבתי שהיה נכון לשנות סוף-סוף את מועדון הכוכבים המטופש הזה - היה נכון לזמנו, ואבד עליו הכלח. כל שאמרנו שלגבי מועדון הכוכבים – אין בעיה, רק תודיע מראש.

אתה מדבר על מועדון?

מועדון לקוחות – אנחנו יכולים לייצר את הכללים. אדם אומר: אני מבקש להצטרף למועדון הלקוחות של YOU או קסטרו, אבל עדיין לרוב אין מועדון לקוחות. הוא מייצר סוג של מועדון לקוחות וירטואלי. זה לא בדיוק שנותן לו תעודה. זה יכול להיות מבצע – פעם היו אומרים: תאסוף מדבקות, בולים, ואם יום אחד תגיע לכך וכך – תקבל.

זה מבצעים, זה מכירה מיוחדת.

לא, אני לא מדבר על מכירה מיוחדת, שהיא מוגבלת בזמן, שאומר לך: חודש, חודשיים; יש מבצעים שהם מבצעים מתמשכים – על זה אני מדבר. אם אין, לא קרה כלום - אז התיקון כתוב, ומזהיר, שאם יקרה דבר כזה, דע לך, שאתה צריך להסדיר אותו. מזה אני חושש – כשאתה נכנס למשהו, שאתה לא יודע בדיוק למה אתה נכנס.

בבקשה.

אני חושבת שאדוני חבר הכנסת כבל הסביר בדיוק, מה מנקודת מבטו של הצרכן, למה חשוב שבכלל עוד יותר נכון, כשהלקוח מצורף לא כנגד רצונו, אבל מבלי שהוא יודע, הוא מצורף לחוג של מועדון לקוחות, כמו במקרה של נקודות ישראכרט – מספיק שאתה מחזיק את הכרטיס הזה, אתה כבר שייך למועדון, וכבר מקבל הטבות שלא ביקשת אותן; אתה לא חייב לממש אותן, אבל גם לא ביקשת אותן, אז בכל מקרה אני חושבת שהחוק צריך גם להסדיר, להיטיב, גם אם היום זה לא קיים, גם אפשרות לאגד במועדון לקוחות כלל לקוחות של בית עסק, ולתת להם הטבות, ולסיים את תוכנית ההטבות מתי שהם רוצים – צריך להסדיר את זה. גם אם היום מבחינה טכנולוגית זה לא קיים, זה יהיה בעתיד, ואין סיבה להגביל את זה. ההיגיון של בסיס החוק, שהוא באמת מבורך, הוא לומר: אתם רוצים להפוך לקוח מזדמן ללקוח נאמן ולהציע הטבות – תודיעו לו גם כן כשאתם מפסיקים את ההטבות האלה מראש, ומספיק זמן מראש, כי זה לא הוגן, לבוא ופתאום לסיים את התוכנית, בלי שניתנה ללקוח הזדמנות לממש את ההטבות שניתנו לו במשך הזמן, והוא צבר.

כי בכרטיסי האשראי לא ביקשו ממך להצטרף למועדון; אתה היית במועדון מרצונך או שלא מרצונך. זה לא היתה עסקה לשבועיים, לחודש, לחודשיים; כל עוד החזקת בכרטיס, אתה בתוך התהליך הזה. זו כוונתי.

בבקשה.

אני רוצה להביא לידי ביטוי את הנקודה המרכזית בנושא הזה, שמטרידה את רוב היושבים בצד הזה של השולחן. אני חושבת שאנחנו לא נמצאים בפערים מולכם מבחינת הכוונות, מול הכוונות של יוזמי הצעת החוק, אבל צריך לוודא שהדברים כתובים.
מדובר כל הזמן במועדוני לקוחות. אם נעשה – כל אחת מחברות התקשורת או חברות אחרות - מועדון לקוחות, שהמשמעות שלו זה הטבות נאמנות או צבירה וכו', יחולו ההוראות האלה. אנחנו חוששים, שהמבצעים הרגילים שלנו, שחלות עליהם ההוראות של עסקה לתקופה קצובה, כלומר במילים פשוטות: תצטרף אלינו למסלול מסוים- - -

<תבואי עוד שעתיים.>

נכון, אגב – שם כבר יש לנו, בחוק התקשורת, ביטול קנסות יציאה וכו' – נושאים שאנחנו מכירים אותם לעומק. איך אנחנו מוודאים שזה לא פה – לא בהכרח כי זה טוב או רע, כי זה ייצור כפילות ואי-הבנה ואולי פחות רלוונטי ומתאים, וגם לא הכוונה של היוזמה ושל ההצעה שמונחת בפנינו.
אנחנו כל הזמן מדברים פה על מועדון לקוחות, ובנוסח הביטוי או צמד המילים "מועדון לקוחות" בכלל לא זוכה להגדרה.

כי אם תנסי להגדיר "מועדון לקוחות", לא תגיעי למשהו שונה ממה שכתבנו.

אני לא מתעכבת על המילים. גם אם ההגדרה של "תוכנית הטבות" תניח את דעתנו, שהיא מתייחסת לאותן תוכניות מסוג מועדון לקוחות- - -

אני לא יודעת להגדיר, מה זה "מסוג מועדון לקוחות". אני מנסה, לא להגדיר מונח על-ידי מונחים מעורפים אחרים, שלא מקדמים את הקורא כדי להבין את המטריה. לכן ניסינו להגדיר לגופו של עניין, במה מדובר – שזו תוכנית מתמשכת, קודם כל. לא מדובר במבצע של אחד פלוס אחד או סרט לסוף שבוע.

99 ₪ ל-18 חודש זו עסקה מתמשכת.

אני מבין את מה שאת אומרת. הרי ממה נפשך – גם כשאת יוצאת למבצע של הטריפל, של הדו – כבר התבלבלנו שם, וזה בסדר גמור – את קוצבת לו את הזמן. את כבר מראש יוצרת את הטווח, כלומר את מודיעה. את אומרת לו: אתה נכנס היום – ודאי אתם הרבה יותר זהירים מפעם, גם בגלל המודעות הצרכנית, גם בגלל כל גופי האכיפה, כלומר דברים נהיים יותר ברורים היום. אז אין בעיה.
העניין הוא שאתה נכנס – אני מנסה לחדד לכם: מועדון לקוחות – לי זה הרבה יותר ברור: אתה נרשם, ממלא טופס, ופה אנחנו רוצים לחדד, לא רק את איך אתה מקבל את הטופס, כשאתה ממלא אותו, אלא כשאתה רוצה לצאת אתה ביוזמתך, או לחילופין, אם החברה רוצה להפסיק את מועדון הלקוחות שלה והיא רוצה לשנות - מה יהיו כללי המשחק. זה החלק הקל. אני מנסה לחדד את הדברים, כי זה החלק הקל. אנחנו רוצים לוודא – לא במבצע, אפילו לשנתיים, זה מבצע, כלומר גם אם אתה מגדיר שזה לשנתיים, אתה מגדיר אותו מבצע – גם שם אתה כבר מגדיר שנה לשנתיים - כל אחד יודע. העניין שלי, שזה לא לשנתיים אלא זה משהו שאתה לא יודע לגעת בו בכלל. יש גופים שעצם העובדה של ההשתייכות שלך - נותנת לך הטבה שמפתה אותך, ויש כאלה. אז אולי חלק לא, חלק כן, שכשהם הולכים לקנות, הוא אומר: אני אקנה את זה, כי אני מקבל על זה 100 כוכבים, ונוח לדבר על זה, כי התוכנית הזו פסה מן העולם. והנקודה הזאת מעודדת אותך, ואתה מוצא את עצמך בוקר אחד מתעורר, והחברה מחליטה לשנות את כללי המשחק. וכשאתה נכנסת לזה, הרי לא שאלו אותך, אתה בפנים, אתה עםX כוכבים – זה יכול לנוע בין 200 ל-10,000 כוכבים - ולא עברת לגוף מתחרה, ואני רוצה את זה לתחום, כי אם ניכנס לכל שיטה, לא נצא מזה.

אנחנו מדברים על המסלול העיקרי שבו משווקים - אני חוששת שאנחנו מסכימים במהות, ולא בטוח שהנוסח מסכים אתנו. יש פתרון אחר – להחריג מההגדרה "תוכנית הטבות", להבהיר בסוף ההגדרה שתוכנית הטבות אינה כוללת מבצעים, מבצעי הנחות.

את ראית את פסקה (ו) בנוסח המוצע?

כתוב: למעט מכירה שבה מוצעת לצרכן הטבה וגו', כלומר החוק כן יחול על כל מיני מבצעים שניתנים. למשל, אם יש לי מנוי לחברת תקשורת, אם חברת התקשורת מציעה לי במהלך המנוי שלי הטבה, מבצע מסוים לתקופה מסוימת – לכאורה החוק הזה יחול.

בבקשה.

אני חושבת שמה שחסר בהגדרה של "מועדון לקוחות", ואני הייתי שמחה שזה היה נכנס פנימה, כי הטריגר לכל החוק הזה היה הבנקים, שניצלו מכאן, ובסוף אנחנו נשארנו עם מועדון לקוחות לא ברור- - -

לא, זה נוגע גם אליהם, אם הם יהיו מועדון לקוחות. זה לא פוצל. לא צריך לפרשן אותי.

זה לא יחול, כי הם תאגידים בנקאיים.

נכון, אבל שם העסק הרבה יותר מוסדר מאשר היום. אם אני אחליט להניח הצעת חוק בעניין הזה – זה לא שהם עכשיו נעלמו.

אזכיר לך, אם אני זוכרת נכון, חבר הכנסת כבל, אתה אמרת שאחרי שאנחנו נסיים את החקיקה הזאת, אתה מצפה מהמפקח על הבנקים, לאמץ- - - ואם הוא לא יעשה את זה, אתה תעשה את זה בחקיקה, ולכן זה פוצל. אותו דבר לגבי חברות הביטוח.

אמת ויציב.

ההגדרה הזאת כוללת מסלולי שירותים, שהם המיין סטרים של חברות התקשורת, כי במסלולים האלה ניתנות הטבות כאלה ואחרות – למשל, אצלנו מול התעריפים בתקנות, והמסלולים מוסדרים, מאושרים וכו'. לכן מה שחסר פה מאוד בהגדרה, שזה בעצם לא העסקה העיקרית לשירות העיקרי, כי מה שמאפיין את כל מועדוני הלקוחות זה שלקוח בסך הכול בא לקנות חולצה, ואז הציעו לו להצטרף למועדון לקוחות של אותו עסק, ובעצם העסקה העיקרית היא שירות תקשורת, טלפוניה כזה או אחר, וניתן לו X זמן במחיר כזה ו-Y זמן במחיר אחר, וחל עסקה קצובה, והוא מקבל את המכתבים לפני, והוא מקבל את המכתבים אחרי ובאמצע, וכל מה שטופל, ואין אצלנו כבר קנסות יציאה ואין שום דבר, אז באמת מיצינו את הטיפול עד הסוף בתחום הזה, וזה המיין סטרים של חברות התקשורת, שכמו שזה מנוסח פה, זה חל על כל המסלולים שלנו, ולא זו היתה הכוונה - לא רק מבצעים שמתחילים ונגמרים תוך חודשיים אלא מסלולים שמישהו בוחר בהם. זה מכניס את זה למסלול של גם זו לא היתה הכוונה וגם לא ראוי וגם לא ברור איך זה חי עם המסלולים האחרים שאנחנו נמצאים בהם וכפופים אליהם, ולכן צריך להחריג את זה. צריך לדבר על כשזה לא העסקה העיקרית לשירות העיקרית- - -

הדברים ברורים. בבקשה.

חבר הכנסת כבל דיבר על הנושא של לקוח מזדמן, שנכנס למקום, ומנסים למשוך אותו, כשדיברת לא על הצטרפות למועדון לקוחות.

לא התכוונתי לזה; התכוונתי, שהוא קונה כל יום מהחנות המסוימת הזאת.

נאמר שהוא קונה כל יום בסופר. אם הוא לא חבר מועדון שלי, אין לי פרטי הקשר שלו. אם אני עושה שינוי, איך אני יכולה להודיע לו, אם הוא לא הצטרף?

זו בדיוק הנקודה. אלה שיש לי אתם את התעודה - יחסית אני מסתדר, ולא משנה אם זו העסקה המרכזית, המובילה – זה בסדר; אני מדבר על כך שאתה נכנס כל יום לחנות מול הבית שלך, רשת מסוימת, והיא מפרסמת באופן קבוע, שכל מי שבשנתיים הקרובות יעשה רכישה של 20 אלף - רכישות, ישמור את הקבלות, וכעבור הזמן, שהוא יצליח לקנות ב-20 אלף, ייתן למנהל את הקנייה ב-20 אלף, וזה יקנה לו אוטומטית הנחה של 5 אחוז – סתם דוגמה. זה בסדר גמור. הוא בא, הוא רוכש. יש כאלה שזה אפילו מעודד אותם, בהפוך על הפוך, ואין לו הנתונים – הוא רק שומר קבלות. כשהוא הגיע ל-18 אלף שקל, לא ל-20 אלף שקל עדיין, מודיעים לו: מצטערים, המבצע הסתיים, כי תמיד באותיות הקטנות כתוב: אם הסתיים הכסף או סגרו את החברה, ואז הוא עבר את כל המסלול, אולי בלי משים אפילו רכש את ה-18 אלף רק כדי לזכות באפשרות להיות בהגרלה על מכונית.

לא הלך למתחרים, שילם יותר- - -

אני לא מבין, מה הבעיה? אני מבקש דבר פשוט - שכשאתה הולך לעשות עסקה, תגיד: העסקה הזאת היא למשך שנתיים. יכול להיות שאתם גם תרוויחו מזה, כי אז האדם יצטרך לרכוש יותר מוצרים כדי לקבל את ההטבה המסוימת הזאת. זה לא בא בסתירה לכלום.

יש הרבה הטבות במועדוני לקוחות שהם ספציפיים וייעודיים למועדוני לקוחות, שהן מאוד דינמיות. למשל, גם אצלנו במועדון YOU וגם במועדונים דומים יש הנחות על דלק. הנחות על דלק הן לא לתקופה קצובה. מאחר שאנחנו לא יכולים לצפות את השוק, אנחנו לא יודעים מה יהיו המרווחים, ולכן הנושא הזה הוא מאוד דינמי. אם אני היום נותנת הנחה של 20 אגורות על ליטר דלק, אני לא יודעת לכמה זמן אוכל לתת אותה. אנחנו נותנים הודעה סבירה, כשאנחנו יודעים שההנחה הזאת תקטן מסיבות כאלה ואחרות, אבל זה לא משהו שאני יודעת מראש, שזה לתקופה קצובה.

כלקוח, גם אם את זה אני אדע - אני לא יודע כלום. כל העניין הוא שאני אדע, ואז אני מחליט – אני עכשיו צריך להיות מומחה לעליית מחירי הדלק, ולהחליט על-פי זה, אבל אני יודע, אני לוקח את האחריות על עצמי, לקבל את החלטה הזאת. זה שאת אומרת לי שאת לא יודעת מתי לתת לו - אז הוא יידע. תגידי לו: אדוני, דע לך שזו ההטבה שאתה מקבל, אבל היא יכולה להיפסק גם מחר.

אנחנו אומרים את זה. זה כתוב בכל הטפסים שלנו, בתקנות, בכל מקום.

הם תמיד שומרים את הזכות.

ברור, זה האותיות שאתה צריך מיקרוסקופ אטומי כדי לקרוא אותן.

שיניתם כבר את האותיות.

בבקשה.

גם בנוסח הזה חסר לנו משהו שקשור לממש או לצבור, כי כתוב: "תוכנית הטבות". הטבות אני יכולה תמיד לתת ללקוחות – יס תמיד מציעה בקיץ ערוצים חינם, אומרת לך: תקבל את הערוץ הזה - תקבל 50 אחוז בערוץ אחר או תוכניות כאלה ואחרות. זה אולי מבצע, תוכנית, אני לא יודעת בדיוק, איך להגדיר את זה, אבל חסר בנוסח משהו שקשור למימוש או צבירה בהגדרה תוכנית של תוכנית הטבות. זה החשש – שאני צובר משהו, ולא יודע מתי אני יכול לנצל אותו. אנחנו לא רוצים שהמבצעים שלנו יהיו שם – כל ההטבות שאנחנו מעניקים – אנחנו מעניקים אותם או לתקופה קצובה, או לפעמים אנחנו אומרים: כל עוד תהיה על הערוץ הזה, תקבל את ההטבה בערוץ האחר.

מבצעי קיץ, למשל, לדעתי, זו לא הכוונה, כלומר כשאתה אומר: אני פותח X ערוצים לתקופה מסוימת – זו הטבה כוללת שהחברה נותנת, תקופתית.

ראשית, ההצעה כן מתייחסת לזה, אבל היא מתייחסת בצורה אחרת לתקופה למתן הודעה מוקדמת על סיום ההטבה.

שנית, בקשר לצבירה, נתן חבר הכנסת כבל דוגמה לאו דווקא לצבירה, כלומר ההטבה - לצורך העניין, מישהו הצטרף למועדון לקוחות, לפי מה שאתם מציעים, שההטבה העיקרית בו היא רכישת דלק מוזל. באה אחת הטוענות כאן, ואומרת: אנחנו לא יכולים להתחייב לתקופת מתן אותה הטבה, כי אנחנו לא צופים את מחיר הדלק, אבל בגלל זה הוא הצטרף למועדון הזה. לכן כן נדרשת הודעה מראש, לפי המתווה שמוצע בחוק, ככל שיאשרו אותו, או מתווה אחר, אבל הכוונה היא לא לאפשר לסיים את זה בחיתוך גרזן.

נראה לי שאין להם ויכוח, שהם במועדון. אנחנו חושבים שאנחנו לא אמורים להיות שם, כי אין לנו מועדון; אתה לקוח שלי – אני תמיד אתך בקשר, אני נותנת לך שירות מתמשך, וכל פעם מציעה לך הטבה או מסלול הטבה.

אני חשבתי, אולי בהגדרה "תוכנית הטבות", בסופה לכתוב: הטבות לעניין סעיף זה, למעט מסלולי הנחות שמציע העוסק בגין שירותי העוסק. השירותים שאני מציעה באופן שוטף – כרגע על המדף יש לנו מחיר טריפל, כרגע על המדף יש לנו מחיר מסוים – או ל-18 חודש או ל-36 חודש – ההתחייבות היא רק שלנו. הצרכן עצמו בימינו, תחת הוראות חוק התקשורת, יכול להשתחרר מהעסקה בכל עת, אז לנו כחברת תקשורת יש תמיד מסלולי הנחות מוצעים, והם לא מועדון לקוחות, ועלול להשתמע, שהם נכנסים להגדרה "תוכנית הטבות".

בבקשה.

השם של הצעת החוק: תוכנית הטבות ולא מועדון לקוחות. אנחנו מדברים קודם כל על הטבות. כפי שנאמר פה, אפשר להצטרף לתוכנית באמצעות התנהגות. ברגע שאני רואה פרסום, ואני משתכנע שתוכנית ההטבות מקובלת עליי, ומתחיל לקנות, לצבור מדבקות או כל דבר אחר, ניתן להצטרף לא רק באמצעות חתימה על המסמך אלא גם באמצעות התנהגות. אני מסכים עם החברות שיושבות בצד ימין פה, כי ברגע שההסכם הוא לתקופה קצובה, אין לי חשד – ברגע שאני יודע שמדובר על זמן מסוים, זה לא החשד שלי; החשד שלי, כשאני לא יודע שזה מוגבל לזמן מסוים, ואני קונה אותם 20 אלף שקל, ואני חושב שאוטוטו, ופתאום זה מסתיים. אז אני כן חושב שהצעת החוק צריכה להתייחס לעסקאות או תוכניות הטבות שאינן לתקופה קצובה, ואז אנחנו מגיעים לסוגייה השנייה שהועלתה פה: הטבה. ברגע שאני מקבל הטבה מבלי שאני צריך לעשות משהו, אין פה מחויבות. ברגע שאני מקבל הטבה בכפוף לתשלום או כל דבר אחר, יש פה התחייבות מסוימת. ברגע שההטבה ניתנת פה ללא שום צורך ממני להשקיע, לעשות פעולה כלשהי, אם זה תשלום, אם זה הצטרפות, אם זה להישאר לקוח של החברה, אז לכאורה לא עשיתי דבר כדי שההטבה הזאת תישאר שלי. אז אל"ף, זה, כנראה, לא צריך להיות לתקופה קצובה, כי אני רוצה באותן עסקאות שאני לא יודע מתי מסתיימות, שהם יודיעו לי, ואז אנחנו מגיעים לסוגייה, איך הם מודיעים. אם הוזבה לא מועדון לקוחות שזה מסתיים, ואז אנחנו צריכים לדעת כמה זמן מראש. אם ההודעה היתה ההודעה היתה באמצעות פרסום, וזה לא מועדון לקוחות, אז באמצעות אותו פרסום הם צריכים להודיע שזה מסתיים, ואז אנחנו צריכים לדעת, כמה זמן מראש. ואם ההודעה היתה באמצעות הסכם הצטרפות למועדון לקוחות, ואז הם יודעים את הפרטים שלי, אז ההודעה צריכה להיות בדרך שאני הצטרפתי אליהם. נאמר שאני נכנס לסופר, ואני רואה שלט עצום: מי שקונה ב-20 אלף שקל, מקבל 1,000 שקל בחזרה. זה לא לתקופה קצובה- - -

אני לא מבין את זה כמועדון לקוחות. אני מבין מועדון לקוחות, שיש לי כרטיס או כל דבר אחר שאני קבוע כמו ב-YOU, או יש לך כרטיס ב-LIFE בסופר פארם – אתה נכנס, מקבל הנחה קבועה קצובה בקניות, אבל כשהחברה רוצה לתת לי הנחה, לכל הלקוחות - אני לא מנוי שלה, אין לי כרטיס חבר, היא מחליטה לתת לכל אזרח שקונה, הטבה – צריך לברך על כך.

יש תנאים מצטברים: שההתחייבות היא לא מוגבלת בזמן, ושזה מצריך ממני לעשות פעולה מסוימת - אלה שני התנאים.

אני חושב שאחת הדוגמאות שחלקנו נחשפים אליה זה הדיוטי פרי – מועדון הגולד, שכשאת רוכשת מוצרים ב-800 דולר, את מקבלת 100 דולר מתנה מהם. מה קורה אם הדיוטי פרי מחליטים יום בהיר אחד, להפסיק את זה? רכשת. המחירים היום – זו גם סוגייה מוזרה – הם די גבוהים – קרוב ל-20 אחוז – אם אתה קונה מוצר בדיוטי פרי, בישראל, ואתה משווה אותו לדיוטי פרי במקום אחר, אתה רואה שיש הפרש של קרוב ל-20 אחוז.

תלוי איפה. אתה צודק למקומות מסוימים.

<בנושא הבשמים, בנושא הסיגריות, בנושא האלכוהול – במבצעים שעושים שם – נאמר, 2 פלוס 1 – הכול מגלגלים בכסף. הרי ברור שאף אחד לא יפסיד, מישהו צריך להרוויח. את כל ההטבות שהם עושים, הם עושים כדי שאתה תקנה. אם דבר כזה קורה, ואני כלקוח מועדון – מה אני עושה כשאני נכנס לתוך המועדון הזה? אני לא רוכש במקומות אחרים, כי אני יודע שפעם אחת רכשתי בדיוטי פרי, כבר שילמתי פעם אחת יותר, ואז כבר נכנסתי לתוך המעגל הזה, אז ברור לי, שאם יש לי היום אפשרות לקנות במקום א' במקום ישראל, כמובן שאקנה בישראל, כי אקבל את הזיכוי הזה ב-100 דולר, שאקבל מהם הטבה בחינם.>

ואז הקניות הופכות משתלמות.

<אני לא מדבר על לקוח רגיל, שנוסע פעם בשנתיים-שלוש אלא על כאלה שנוסעים לפחות ארבע-חמש פעמים – זה רק על דיוטי פרי. אני חושב שזה בחלק גדול מאוד מהמבצעים שעושים גם בישראל - אתה עובד בשיטת צבירה. הרשת רוצה שתהיה אצלם, וברגע שאתה נכנס, פסיכולוגית כבר לא תלך לרכוש במקום אחר, כי אתה יודע שאתה בצבירה.>
אם אנחנו הולכים למצב כזה, חייב להיות פה מנגנון, כי שילמת כבר יותר, גלגלו לך את הכסף הזה לתוך ההטבה; זה לא שמישהו נתן לך בחינם איזו מתנה.

הבנתי, אבל אני רוצה להעלות פה בעיה. נאמר שהחלטתי לתת הטבה ללקוחות - כל מי שרוכש, או מקבל מדבקה, וכאשר תאסוף 10 מדבקות, תקבל אחת חינם ועוד אחת במחיר X – סתם דוגמה. אותו בעל עסק פשט את הרגל והתחלף באמצע. מה אתה עושה?

זו סוגייה שונה לחלוטין.

אני מנסה להבין את הרציונל פה. הרציונל פה, שאני נותן הטבה לתקופה של חצי שנה. אם באותה חצי שנה, כאשר אין זמן – כל אחד צריך לעשות את החשבון האישי שלו, איך הוא רוצה להתנהל בדברים האלה. יש פה דבר לא פשוט משפטית גם. אם חברה החליטה לתת הטבה, ומפסיקה אותה אחרי תקופה מסוימת- - -

השאלה, אם שילמת על ההטבה הזאת בצורה כזו או אחרת.

אפילו לא. אני הבנתי את הדיונים הקודמים כך שהצעת החוק הזו אינה מיועדת ללקוחות בלתי מזוהים, כלומר מדובר פה – כך הבנתי, וכך נוסחה ההצעה הזאת- - -

לי לא נשמע כך. לי נשמע: כל דיכפין ייתי ויכול – קח, תיכנס, תקנה – אתה מקבל. אם זה מועדון סגור, זה משהו אחר – אני מסכים עם מה שאיתן ואלכס אומרים, אבל אם זו מסגרת פתוחה - כל מי שנכנס, מקבל את ההטבה – זה לא משנה אם אתה שנה בתוך העסק, שנתיים- - -

לא, אנחנו מדברים על הבדל בין צבירה לבין הטבה במקום. אם אתה מדבר על צבירה, זה גם יכול להיות לכל הלקוחות, אבל בסופו של דבר אתה משלם יותר. הרי אנחנו לא מדברים על זה שמישהו מקבל משהו בחינם. אם אתה צובר, ועל הצבירה הזאת אתה גם משלם – נאמר שאתה כחברה אומר: מצד אחד, אני אקשור לקוחות, ומצד שני, ארוויח יותר, אז נאמר שהמוצר שלך עלה 17 שקל, אתה מעלה אותו בשני שקלים, ואתה אומר שבמשך שבע העסקאות שתעשה, תקבל את המוצר השמיני בחינם, כלומר שילמת על המוצר הזה, ברגע שהעלו לך את המחיר על שני שקלים, חייבת אותו, כי הוא יודע שהוא צריך להגיע למוצר השמיני, הוא משלם שני שקלים פר מוצר יותר, וכשהוא מגיע, הוא מקבל. מה קורה, נאמר, אם במוצר הששי פתאום מחליט: נגמר הסיפור, מפסיקים? ואז כלקוח שילמת קרוב ל-15 יותר מכיסך על המוצר שהלכת לקנות אותו רק כי אתה יודע שבמוצר השמיני – תקבל אותו בחינם, ואז גם שילמת יותר, גם לא קיבלת את המוצר, ומי שהרוויח, זה הוא.

כלומר זה לא מוגבל בזמן, ויש פעולה שנדרשת ממך לעשות. ברגע שאתה לא מגביל את זה בזמן, אני לא יודע כמה זמן יש לי לנצל את ההטבה, והתנאי השני – ברגע שנדרש ממני לעשות משהו – לקנות עוד מוצרים או לעשות כל פעולה, ההטבה היא כבר לא הטבה; אני עושה דברים כדי לקבל את ההטבה, ומגיע לי לנצל את ההטבה, כי קיבלתי על עצמי את ההתחייבות הזאת. אז שני הדברים האלה – לא מוגבל בזמן ופעולה נוספת.

צריך להתכנס לאיזשהו מקום.

אולי בגלל שעבר פרק זמן ארוך מאז קיום הדיון הקודם, נראה לי שהוועדה מקיימת כאן דיון כאילו זה הדיון הראשון בנושא הזה. עו"ד עצמון קרא בסך הכול את ההגדרות. בהקשר להגדרה העליתי נקודה ספציפית שלא התחדדה בדיון הקודם, והיא האם צריכה להיות הצטרפות פוזיטיבית, כלומר להיות חבר באיזשהו – אין לי הגדרה של מועדון לקוחות, אבל להצטרף לתוכנית ההטבות הזאת באופן שיהיה ברור, וזה עולה גם מהסעיפים הקטנים שמנוסחים בהמשך, שאמור להיות קשר בין הצרכן לבין העוסק, כלומר יש, למשל, חובת יידוע אישית של הצרכן לגבי סיום תוכנית ההטבות או שינוי לרעת הצרכן בתוכנית ההטבות הזאת. מכאן אפשר גם ללמוד שכך דובר בישיבה הקודמת, שלא מדובר על אלה שאין קשר מזוהה בין הצרכן לבין העוסק.

באשר לשאלה, אם מדובר בתקופה קצובה או מדובר בתקופה שאינה קצובה, ודאי שמדובר גם בתקופה קצובה, משתי סיבות: תקופה קצובה, נאמר לחמש שנים, הרי כל הרעיון הוא שהלקוח או הצרכן, כשהוא מצטרף לתוכנית, לא יודע – התקופה הקצובה היא לפעמים כל כך ארוכה, היא לא מוטמעת בזיכרון שלו, או לחילופין, יכול להיות שתקופה קצובה לחצי שנה, אבל כשהעוסק נכנס לעסק שמנהל תוכנית הטבות כזאת – למשל, שלושה חודשים לפני מועד סיום התוכנית, ואיש לא אומר לו שהתוכנית הזאת אמורה להסתיים בתום שלושה חודשים. ניסינו בהצעת החוק, לתת מענה לכל אחד מהמקרים הללו, כלומר בין אם מדובר בתקופה קצובה ובין אם מדובר בתקופה בלתי-קצובה, ולכן חשבתי שמדובר בהצטרפות פוזיטיבית, כלומר שהצרכן עושה משהו – הוא חותם על בקשה להצטרפות למועדון או הוא מקבל כרטיס, כלומר הוא יכול להיות חבר באותה תוכנית, אבל שיהיה קשר מזוהה, הייתי אומרת, בין העוסק לבין הצרכן. זאת השאלה, האם הוועדה פותחת את הדיון מההתחלה, או היא דנה רק בפרטים. איני יודעת איך להתייחס להערות כאן.

אם את אומרת שעברתם על כל החקיקה- - -

לא עברנו על כל החקיקה.

ויש פה תיקונים קטנים, שיכולים להסדיר- - -

חלק מהסוגיות שנדונו כאן, אבל השאלה היא שאלה של תפישה - האם באמת, למשל, מדברים על כל לקוח מזדמן, או מדברים על מישהו שמילא את פרטיו כדי להיות חבר.

כרת חוזה.

כרת חוזה לא על-ידי עצם רכישת מוצר, לא על-ידי עסקה נפרדת.

זה חוזה נלווה לעסקה העיקרית.

זה לא בדיוק מה שעלה פה לפחות. רבותיי, יש פה מספר דברים: כאשר יש כרטיס מועדון או כל צורה של חברות אחרת, הדברים ברורים, ואני לא רואה עם זה בעיה; כאשר יש אפילו, מה שאמר עו"ד דוידוביץ, שיש מצב של אפילו כריתת חוזה - אתה נכנס לתוכנית, אתה חותם על חוזה – אז הדברים ברורים לי; אבל לא ברור לי הדבר הכללי – נאמר שחברת הוט או יס או כל חברה אחרת, מפרסמים מבצע לכל הלקוחות שלהם – גם שם יש כריתת ברית, כי מועדון הלקוחות של יס, זה אותו מועדון לקוחות; מי שמנוי, הוא מנוי.

המבצעים הם ללקוחות החדשים ולא ללקוחות הקיימים.

לא תמיד.

בקשר לזה, יש הוראות אחרות בחוק. יש הוראות על עסקה לתקופה קצובה וכיוצא בזה, כי זו העסקה העיקרית. כאן מדובר רק על תוכנית הטבות, והכוונה היא שתוכנית ההטבות היא משהו שנלווה לעסקה העיקרית – כך הבנתי את הדבר.

כדי שלא יקרה לי כמו בחקיקות אחרות, שאני מתכוון למשהו, ובסוף יוצאת חקיקה אחרת, ויש לי מקרה כזה פה – לגבי העניין של המשכנתאות, ויום אחד אחרי שיצאנו מפה היתה תוכנית שלמה על העניין הזה, על משכנתאות משרד הבינוי והשיכון, שלב-לבה של הבעיה מתקיימת – זה מה שבאתי לתקן, אבל זה דיון אחר לגמרי.
אני רוצה לעשות סדר, כי נראה לי שזה דבר פשוט שהסתבך לו: יש פה שני אלמנטים, וחשוב לי להבהיר אותם: יש מועדון לקוחות – את זה אנחנו רוצים להסדיר בשני מקומות. זה קל, אבל צריך להסדיר את זה – את מועד היציאה של הלקוח, כשהוא רוצה לצאת, שלא ימצא עצמו כבול בכל מיני כבלים מיותרים, או, לחילופין, אם זה שמנהל את מועדון הלקוחות הזה, אם הוא רוצה להפסיק את זה מיוזמתו, צריך שיהיו כללים, איך הוא מפסיק. זה פשוט, אין לנו בעיה עם זה, אפשר לתקן את זה.
הבעיה שלי היא – זה אפילו כבר פחות עם הגופים התקשורתיים, כי שם איכשהו העניין מוסדר, וזה לא קשור לעסקה מרכזית, גם לא עסקה מזדמנת. אתה נכנס היום לכל חנות - קשה לראות את זה נעשה בהוט או ביס, כי אתה מנוי שם.

גם שם הם יכולים לומר לך: תרכוש חמישה סרטים, ואת הששי תקבל בחינם.

נכון.

אם הלקוח יודע מה אתם עושים - אין בעיה.

אני רוצה לחלק את זה לשני חלקים. יש החלק – הדוגמה שנתת, גברתי, ואני חידדתי אותה, שלקוח בא, יש מבצע – הכול טוב, ואני רוצה לדעת, מתי הוא מסתיים, כי אני רוצה לדעת, מתי אני קונה את המוצר הששי, כי את השביעי אני מקבל חינם. אני רוצה לדעת מתי הוא מסתיים, כדי למצוא את עצמי, אם כבר החלטתי להיכנס לתוך התהליך הזה. מה מסובך בזה? זה לא קשור לעסקה מרכזית, לעסקה צדדית, לכן זה גם נוגע למה שאתה אומר. אם הלקוח יודע, אין בעיה, ולא שאחר כך יש באותיות עוד יותר קטנות, ואז נאמר שלבעל העסק יש זכות בכל זמן לסיים, ואחר כך לך חפש את החברים שלך – בדרך כלל אתה מגיע לפקיד – מסכן, מה, הוא בעל הבית?

רבותיי, אני מציע, בואו נתכנס לכך – אני מבין שסיום תוכנית ההטבות בהגדרה, בשינוי – אין לנו בעיה; הבעיה היא בתוכנית ההטבות. יש לכם בעיות גם בזה?

המטרה של מועדון לקוחות זה לייצר נאמנות לרשת. הרשת מרוויחה חברי מועדון לקוחות ודאי, אבל היא מעניקה להם הטבות בתמורה לחברות שלהם, לנאמנות שלהם. זה עולה לה יותר, לתת הטבות ללקוחות מועדון. במועדון YOU, למשל, יש מיליון ו-200 אלף לקוחות. אתם יודעים מה זה, לתת למיליון ו-200 אלף לקוחות 3 אחוז הנחה במגה? אתם היום מכירים את המרווחים של רשתות המזון, אתם מכירים את המרווחים של רשתות הדלק. אתם יודעים שהיום כל הנחה שניתנת הן בעולם הדלק, הן בעולם המזון, עולה לרשתות הרבה כסף, אבל זה שווה להם, כי כך הם מייצרים נאמנות לרשתות שבמסגרת מועדון הלקוחות. אני חושבת שזה אנטי צרכני, מה שנאמר פה. גברתי היועצת המשפטית, את אמרת שהלקוח הצטרף על סמך זה שיש לו הנחות בדלק, ואיך אתם רוצים להפסיק לו היום את ההנחה או להקטין לו את ההנחה? אבל מה לעשות, שחברות הדלק תלויות במדינה. לפעמים מעלים את - - -

אין בעיה, אבל זה הנחה במקום. זה לא שפתאום הוא צריך אחרי 20 תדלוקים, את ה-21 הוא יקבל חינם, וב-19 פתאום את מפסיקה לו.

לא עשיתם את ההבחנה. אם אתם עושים את ההבחנה, זה בסדר גמור.

חבר הכנסת כבל, אם אנחנו מסכימים על הנושא של הצבירה ועל העניין של הרכישה של כניסה – גם את זה צריך להסדיר: כשאני רוכש בכניסתי למועדון לקוחות, אני צריך שיהיה לפרק זמן מספיק גדול כדי שאוכל ליהנות מנוכחותי במועדון הלקוחות, כי אם, למשל, רכשתי באיזשהו מועדון לקוחות כרטיס חבר ב-60 שקל, ואחרי שבוע וחצי אומרים לי: המדיניות החדשה של המנכ"ל שנכנס זה לא לתת שום הנחה לשום לקוח – תודה שהשקעתם בחברתנו – זה צריך להיות הגיוני.

הוא פתח לי את האופקים. אתה חבר במועדון לקוחות. הם תוך כדי חברותך במועדון לקוחות, עושים מבצע על מועדון הלקוחות. זה קורה כל הזמן: היום זה ככה, היום זה ככה.

העיקרון פה הוא עניין של צבירה.

הייתי מציע להתייחס בחקיקה לנושא של הצבירה. אני לא חושב שיש פה יותר מדי אפשרויות. אנחנו מדברים פה בסך הכול על כך שהלקוח צריך לדעת שהסיום יכול להיות – זה הודעה ללקוח.

אני חושב שחבר הכנסת אלכס מילר צודק. כשמדובר - למשל, אתן את הדוגמה של כרטיס YOU . כשאתה רוכש במגה או בתחנות הדלק שלהם, אתה מקבל הנחה קבועה, שהיא אחוזית, ואתה יודע במה מדובר, אבל כשיש הטבה שהיא תלויה בהצטברות של כוכבים או כל דבר אחר, שמופסקת באמצע, פה צריך לתת את הדעת על הנושא הזה, אם זאת הכוונה, ואני חושב שזו הכוונה, כי בהנחה קבועה אין לי בעיה. אני חושב שההתמקדות פה היא כשאני נכנס לתוכנית מסוימת, כשבסופו של תהליך, זה תלוי במספר כוכבים שאתה צובר, וההטבה היא בסוף התהליך – יש הטבה קבועה: אתה נכנס ל-YOU, קונה דלק – אתה מקבל 3 אוז; למגה אתה מקבל 3 אחוז – סתם דוגמה. פה אין בעיה.

ודאי שגם פה יש בעיה, כי אם נכנסתי למועדון מסוים, הצטרפות פוזיטיבית – ייתכן שאפילו שילמתי כדי להצטרף למועדון הלקוחות – אבל הצטרפתי כי הבטיחו לי הנחה קבועה ברכישת מוצר מסוים, ואולי בגלל זה נכנסתי, אי-אפשר בלי לתת לי הודעה זמן סביר מראש על ביטול ההטבה הזאת.

פה יש לנו בעיה אחרת. למשל, אני עכשיו נכנס בתור חבר מועדון משביר לצרכן. ביום שבאתי לקנות, ראיתי שיש לי על שלוש חולצות שרציתי לקנות, הנחה של 20 אחוז. ברגע שרכשתי, אני יכול לבוא בעוד חודש, ואז עליהן כבר לא תהיה הנחה.

ברור. זה לא חל. זה מופיע בסעיף קטן (ו). זה לא חל על רוב המרכיבים של מה שמוגדר כמכירה מיוחדת.

אם לא עולה לנו להצטרף למועדון לקוחות, ואין צבירה, אז לכאורה, גם יכולים להוריד את ההטבה, אז צריך להיות אותו תנאי שאו שמשלם כסף, או אתה מצטרף לתוכנית צבירה – אתה לוקח על עצמך את תנאי העסקה, ומאמץ אותם, ואז זה יכול להיות גם בהתנהגות – לא צריך לחתום על שום דבר. אם אתה רואה את הפרסום, ומתחיל לעשות את הפעולות האלה, אז צריכה להיות פעולה.

לעניין תקופה קצובה, אולי לומר שמעל פרק זמן מסוים, כי אם יש הודעה - תוך חצי שנה וזה רשום וברור, אני לא בטוח שהצרכן אמור לשכוח.

אולי כי הצרכן הצטרף, ואיש לא אמר לו שלושה חודשים לפני – עודדו אותו להיכנס למועדון הזה, והוא לא ידע שמסתיים בעוד שלושה חודשים?

זה סוג של הסכם. הבעיה שלי, באותם מקרים שלא כתוב תוך כמה זמן.

יש לזה התייחסות בהמשך – לתקופה של פחות משנה. יכול להיות שההוראות לא טובות.

אפשר לכתוב שהספק חייב להודיע ללקוח, לכמה זמן הוא מקבל חברות במועדון.

יש לזה התייחסות בהמשך; אנחנו בסך הכול בסעיף ההגדרות.
מכל ההערות ששמעתי, אדוני, אני לא הצלחתי לגבש אף לא תיקון אחד מוצע, כי בהתחלה כתבתי, שיצטרף אליה, אז אני מבינה שזה לאו דווקא הצטרפות פוזיטיבית, כי חברי הכנסת מתנגדים לכך, למרות שאני חשבתי שאולי כן ראוי להיכנס לזה. צבירות הטבות – הדוגמה של הנחה של דלק, למשל, או הנחה קבועה ברכישת מוצר זה לא צבירה, אז אני לא יכולה לדבר כאן על צבירה. אני לא מוצאת, אם כך, איך לתקן. אני לא מוצאת משהו טוב יותר ממה שהצענו.

אני חושב שכן ראוי שהצעת החוק תתייחס לכל תוכניות הטבה ולא רק למועדוני לקוחות, כי אנחנו שוכחים המון צרכנים שיכולים להיכנס לסופר ולכל מקום אחר, וכמו שחבר הכנסת הזכיר על הדיוטי פרי, זה פתרון כולל לתוכניות הטבה, רק צריך לחפש ניסוח מתאים.

כשדיברנו בינינו על הצעת החוק הזאת בתחילת הדרך, ההגדרה של מועדון לקוחות היה שם קוד לסוג של מערכת יחסים שמתקיימת, מתמשכת – לא של הטבה חד-פעמית. היא יכולה גם להיות, שאתה אומר: קנה ששה מוצרים, את השביעי קבל חינם, ואתה עוצר את המבצע.

עם זה אין לי בעיה. אם לא הצטרפתי לתוכנית בגלל המכירה המיוחדת, זה לא רלוונטי.

נכון, אבל כל עוד הלקוח, בעניין הזה לא עושים לו איזו תוספת או לוקחים ממנו יותר – הרי תמיד יש בסוף כל מיני עניינים, שאתה אומר: היה לי יותר זול אם הייתי קונה את השביעי לבד, אבל זה דיון אחר. יש פה שני מסלולים מרכזיים: מועדון לקוחות זה מועדון לקוחות. יש כל אותן הטבות שהן לכאורה או לא לכאורה תמימות: אתה קונה, ואומרים לך: תגיע ל-X הזה – אתה במסלול.

השאלה, למי אומרים את זה – האם אומרים את זה לכלל הלקוחות או רק ללקוחות שהצטרפו לתוכנית. אני הבנתי שמדובר רק על אלה שהצטרפו לתוכנית.

אל"ף, את צודקת. מה זה "הצטרף לתוכנית"?

הצטרפות פוזיטיבית, שהעוסק יודע שאני נרשמתי אצלו, יש לו הפרטים שלי.

כשאתה הולך וקונה במקום מסוים, ומקבל בולים – אתה לא חבר במועדון. הפרטים לא ידועים. הרי לא כל מי שנכנס לחנות כזו או אחרת – הוא קנה, ואמרו לו: אם תקנה ב-200 שקל, אתה מקבל את הבולים האלה. הוא לא חבר בשום דבר, אין לו שום תעודה. הוא מגיע למחרת, רוצה לקנות עוד, כי הוא רוצה את הפיירקס. אתן לך דוגמה מהבית – היה סט יפה של צלחות, ואז הלכנו, וקנינו, וקנינו. אתה לא צריך בשביל זה - לא להיות חבר, אתה לא צריך להיות רשום בשום מקום. במצב הזה אני רוצה שהלקוח יידע, תהיה הודעה בכל מקום שאומרת לו – אני לא אמרתי שישלחו לכל אחד הביתה, כי לא יודעים מי זה; באותה דרך שהוא פרסם.

אבל זה צריך להיות כאן – אחרת זה חסר. מועדון לקוחות זה כלי, לגרום לנאמנות. אני יכול לגרום לנאמנות לא רק על-ידי מסמך אלא גם על-ידי מבצע. מועדון לקוחות זה אשליה, זה כלי.

אני אפילו מוכן לקבל את מה שיש עכשיו שלטי חוצות – לא אגיד של איזה גוף, שאתה אומר: ואוו, איזה מבצע, ואז אתה רואה: מוגבל במלאי, יותר מזה היה כתוב. ברמת העיקרון, אפילו את זה אני מוכן לקבל, גם אם אני לא אוהב את זה. יש מבצעים שהם לא מבצעים – הרי בסוף, מאיפה באה המחשבה – בכוכבים – שם אתה לא חבר באמת, שם לא היה באמת מועדון חברים, בישראכרט; מעצם העובדה שהיה לך כרטיס, קיבלת. גם פה – מעצם העובדה שרכשת ב-X שקלים, צירפו אותך. כל מה שאני מבקש פה- - -

בכרטיסי האשראי לחברות האשראי יש הפרטים שלך והאפשרות להודיע לך.

אני כל חודש ידעתי מה צברתי ומה לא צברתי.

אמרתי, בשונה מחברת האשראי - כשאתה נכנס באופן מזדמן או לא מזדמן לסופר הקרוב או לחנות הקרובה שאתה רוכש ממנה באופן מזדמן או קבוע, אתה מוצא את עצמך – לפחות שיהיה במקום בולט. אפשר לומר לי שזה לא המקום.

לדעתי, זה בסעיף 15 בחוק הגנת הצרכן, שאם הודעת על מבצע, ואתה רוצה לשנות, אתה צריך להודיע באותה צורה. השאלה, אם זה נחשב מכירה מיוחדת. אני חושבת שכן, לאור ההגדרה.

חבר הכנסת כבל התחיל, כי הכוכבים היו שווי כסף. חברי הכנסת כבל ומילר מבקשים אחריות ומחויבות. הם דורשים מאתנו מחויבות – בין אם זה בצבירה, בין אם זה בהצטרפות למועדון – אנחנו מתחייבים אליהם, הם רוצים מחויבות שלנו. גם להם, ברגע שהם יוצרים מצב שהוא שווה כסף, ויש צבירה, יש משהו שאנחנו עושים, אקטיבי, ששילמנו עבורו - לחברות אמורה להיות אחריות על זה. הם לא יכולים לברוח מזה. ואם יש משהו, בין אם הוא צובר, וגם עם הפיירקס – כל בול כזה זה כסף – שילמתי את הכסף, צברתי אותו, זה עוד שקלים, ואם פתאום הם עוצרים בלי להודיע מספיק זמן מראש, בלי לדעת שאני יודע, בלי לעשות את הפרסומים – כל הכסף שהשקעתי, מפסיק להיות שווה. לכן כאב הבטן של חברי הכנסת הוא מובן. זה לא מתנה, שלי אין שום מחויבות, להם אין שום מחויבות.

אני יכול להציע לפחות בנושא הצבירה, אם אנחנו מדברים על עסקה שאמורה לתת הטבה ללקוח בעקבות הצבירה של רכישה של מוצרים או תוכניות כאלה ואחרות, הספק חייב להודיע ללקוח על תום המבצע – נגיד, ב-20 אחוז מהזמן שהוקצה.

לפרק הזמן יש סעיף אחר – אני מציעה שכשנדון בסעיף הזה, אפשר להעלות את זה. אנחנו עוד לפני השאלה, מתי צריכים להודיע על סיום המצבע; השאלה, אם הסעיף הזה בכלל עוסק בסוג כזה של הטבה – האם זה נחשב לתוכנית הטבות לצורך הסעיף הזה. האם אנחנו מדברים בתוכנית הטבות שמתייחסת לכלל הציבור או רק לאלה שיש קשרים מזוהים בינם לבין העוסקים.

החשש שלי הגדול הוא מאותן עקיצות שיכולות להיות בעסקאות צבירה. אני פחות מתעניין בנושאים שאני ביום-יום מקבל, אז אני מחליט כן לקחת או לא לקחת. אין לי מחויבות, שאני חייב להיות שם.

בזה אין ספק שהצעת החוק לא עוסקת. אנחנו מדברים כרגע, האם מדובר בעסקת צבירה, לצורך העניין, שאתה חבר במה שהמוזמנים כאן כינו מועדון לקוחות, ובכוונה לא השתמשתי במונח הזה, כי לא ידעתי איך להגדיר אותו מעבר למה שהגדרתי, או רק כאלה שהם באופן מובהק חברים באותו מועדון או באותה תוכנית, או כאלה שיש איזושהי הודעה כללית של מבצע של עוסק שאומר: מי שירכוש במשך תקופה מסוימת, בלי שהעוסק בכלל יודע מיהם אלה שבסופו של דבר מועמדים להשתתף באותה תוכנית.

יש לי פה כרטיס, אין לי פה לא שם, לא משפחה שלי – אני רוכש ששה מוצרים, והשביעי - חינם. רכשתי ששה מוצרים, אין פה גם תוקף – סתם כרטיס, ויום אחד אני מגיע, ואומר לי: זה כבר לא בתוקף, ביטלתי את זה. אז אני אומר שחובה לפרסם את תקופת הזמן, לפחות את זה.

אלה בעיות שהן יותר גדולות ממועדון לקוחות.

נכון, את זה צריך לפתור. כל השאר זה שטויות.

עוסק שיוצא במבצע כזה, יודיע מראש מה פרק הזמן.

רבותיי, אני חושב שחבר הכנסת אלכס מילר צודק. הוא אומר: אני קיבלתי כרטיס, או כוכבית, שאם רכשתי חמש פעמים, אפילו יותר, כל פעם אני מקבל כוכבית, ופתאום הוא מודיע לי: לא, נגמר המבצע, שינו את הכרטיס. מה אומר חבר הכנסת מילר – במקרה הזה אותו אחד שיצא למבצע, ינקוב את התאריכים – מתי מתחיל ומתי מסתיים. כי אם אני אומר שאני עושה מבצע פתוח – נאמר, הוט, יס או כל חברה אחרת – אומרת: אני עושה מבצע לכל הלקוחות, צבירת כוכבים, אחרי עשרה כוכבים – מילר אומר שיהיה חייב אותו ספק, לכתוב את התאריכים, מתי המבצע מתחיל ומתי נגמר.

מתחיל זה פחות משנה.

ואם לא נקב בזמן, יצטרך לתת הודעה של חצי שנה מראש, למשל.

אבל אם אתה לא לוקח את הפרטים של האדם- - -

אם העוסק בוחר לא לנקוב בזמן, הוא יצטרך להודיע תקופה מסוימת מראש.

אנחנו לא רוצים להיות עד כדי כך דרקוניים.

רבותיי, יש לכם בעיה עם זה?

לא, אבל אני חושבת שיש הרבה מאוד עסקים שנוהגים בדרך כזאת, שלא חשבו שזה בפנים, והם לא כאן כדי להביע את דעתם - בתי קפה, למשל.

זה מה שהוא הראה – אם אתה רוכש שלושה כריכים, אתה מקבל את הרביעי חינם, למשל.

צריך גם להפריד שם. אני גם חושב שצריך להכניס את הסכום, כי נאמר שעל הסכומים הקטנים אף אחד לא יתחיל לנהל מערכת ממוחשבת של כל אדם שנמצא אצלו כלקוח בצבירה – נאמר בתי קפה. גם הסכומים שם הם לא גדולים. נאמר, עד 80, 90 שקלים אפשר להתנהל ללא שמירה של זהות הלקוח, ומסכום מסוים יהיה חייב להכניס את השם, ואז יודיע לו, כי אם אנחנו מדברים על סכומים שיכולים להגיע לאלפי שקלים, כמובן, לא ייתנו לי כרטיסייה. אם זו צבירה שיכולה להגיע ל-800 שקל, למשל – נאמר, דיוטי פרי יכולה להודיע ללקוחות, שמסיימים את המבצע – יש כל הפרטים.

לא תמיד אתה יכול לכמת את ערך ההטבה, כי ערך ההטבה קודם כל תלוי במידת המימוש שלך. יכול להיות שאתה שותה ששה ספלי קפה ביום.

נאמר שפר עסקה מעל 100 שקל, נאמר, יהיה חייב הספק להודיע ולתעד את פרטי הלקוח, ולהודיע לו, אם העסקה המצטברת מסתיימת.

לא הייתי מחייב אותם לתעד אלא להודיע תאריך סיום.

אני הייתי מציעה לשקול – אני עוד צריכה לחשוב על זה, אבל אולי לשקול, שאם יש רישום של הצרכן אצל העוסק כדי להיות חבר באותה תוכנית ההטבות, יחולו ההוראות שעדיין לא קראנו, בשינויים שהוועדה תאשר. אם ההצטרפות אינה קשורה ברישום, הוא יפרסם באותה דרך.

לא תמיד היה פרסום.

אם יש תוכנית הטבות שאינה קשורה במתן פרטים של הלקוח אצל העוסק, לא הייתי מציעה עכשיו לפתוח מערכת של רישומים, אבל הייתי אומרת שהעוסק לא יפסיק תוכנית הטבות כזאת, אלא אם כן הוא פרסם בבית עסקו שבועיים מראש, חודש מראש – אינני יודעת - הודעה על התוכנית.

ובתחילת העסקה הספק חייב להודיע ללקוח, מתי מסתיימת העסקה.

כלומר שהוא יפרסם הודעה בבית עסקו על תוכנית כזאת.

לא, נגיד על הכרטיס או על כל דבר שהוא מקבל. הרי הצבירה נעשית על-ידי משהו כלשהו. צריך להיות משהו חומרי או וירטואלי.

כלומר אתה מחייב שכל סוג כזה של תוכנית הטבות מצטברת, המותנית בהצטברות רכישה, תהיה לתקופה קצובה, שמועד סיומה יופיע על גבי הכרטיס.

או, אם אנחנו יכולים להרשות, שלא תהיה תקופה קצובה, רק לגופים שעושים תיעוד של הלקוח, ואנחנו בזמן, כשנגיע, נרשום שם, לפני כמה זמן של סיום חייבים להודיע ללקוח. זה מה שאני מציע - מי שלא עושה תיעוד, חייב ליידע בזמן הרכישה, להודיע שהעסקה היא לתקופה קצובה.

ולציין את מועד הסיום.

אין לו שום דרך להודיע ללקוח שהמבצע יכול להסתיים. לכל הגופים שיש להם תיעוד, אנחנו אומרים: אתם יכולים לעשות הטבות שאין להן מגבלה בזמן, אבל ברגע שהם ירצו לסיים את זה, נקבע בפרק זמן, כמה זמן לפני הסיום הם חייבים להודיע ללקוח – רק כשמדובר בהטבות צבירה.

ברשותכם, מה שמקומם אותי זה שכשרוצים את הלקוח, יודעים לפרסם לו. הרי על מה אנחנו מתקוממים - כשרצית אותי, לא היתה לך בעיה לפרסם, איך אתה מפרסם שלטי חוצות. אני אפילו לא מתייחס למה שאומר חבר הכנסת מילר על הכריך, שגם זה מצריך התייחסות. בסוף זה לא העניין, שאתה נתקע עם עוד כריך חינם; בסופו של עניין הבעיה היותר גדולה – כשאתה קונה במקום מסוים כדי לקבל את הפיירקס הזה או הסט, אתה לא קונה חמישה כריכים אלא קונה לפעמים לאורך זמן כדי להגיע לעניין הזה, ואיך אתה יודע שיש פיירקס – כי פרסמו לך, אמרו לך, אתה נכנס לחנות, הכול מכוסה בשילוט, וזה בסדר גמור. לכן בסך הכול אני מבקש שיידע העוסק, או כשהוא מקבל את הבול הראשון, שיהיה כתוב על זה מתי העסקה תסתיים.

אם היא קצובה. אם היא לא קצובה, זה יהיה מותר רק לרשתות או לעסקים שמתעדים.

שעושים תיעוד של לקוחות.

שיהיה ברור – חובת ההודעה היא לא רק לגבי הטבות מצטברות אלא גם הטבות - למשל, 20 אגורות הנחה בדלק, אם אתה- - -

אם שילמת עבור מועדון, אם עשית משהו.

אם לי יש כרטיס מועדון YOU, ואני מתדלק, ויש לי הנחה קבועה, אני חושב שהעוסק יהיה מחויב להודיע לי.

אתה היום חבר במועדון YOU, והצטרפת כי בתחנת דלק נותנים לך 20 אחוז הנחה. יום אחד אומרים שנגמר. אתה לא יודע, וממשיך לגהץ את ה-YOU שלך באותה תחנת דלק, אבל אתה כבר לא משלם 20 אחוז הנחה.

ברור שחייבים להודיע.

לזה הצעת החוק מתייחסת במפורש, כי כאן מדובר על בעל כרטיס.

אני מציע, היועצת המשפטית של הוועדה, למרות שכבר ניסיתם לגבש נוסח, ואני מבין שלא התקדמנו בנושא הזה, אולי אפשר לנסות לגבש, על-פי מה ששמענו כרגע. צריך לדאוג, איתן, שהישיבה בנושא הזה לא תהיה אחרי הפגרה, כי אז נחזור על אותו דבר.

לדעתי, אין כאן בעיה, כי הגדרנו מבחינתנו, את המתווה של עסקה מצטברת. אמרנו שכשאתה נמצא במועדון צרכנות או במועדון לקוחות, ומקבל הנחות קבועות, אם ההנחות האלה מסתיימות, הם חייבם לפרסם שלחבר מועדון כך וכך הסתיים המבצע, ונאמר, וגם הגדרנו, שכל מי שרוכש בכסף את הנוכחות במועדון X, חייב לדעת, לכמה זמן הוא נכנס להיות חבר.

זה בכל מקרה – בין הוא אם רוכש בכסף ובין אם הוא לא רוכש בכסף.

אני מסכם את הדיון. אני מציע שהייעוץ המשפטי של הוועדה, כולל הייעוץ המשפטי של משרד התמ"ת ומשרד המשפטים, יישבו על הדברים שהועלו בישיבה וגם על מה שדיבר אלכס מילר – אני חושב שהוא העלה נושא חשוב, ולנסות לגבש נוסח, כדי שבישיבה הבאה נוכל להתקדם.

אני רק יכול לבקש, בהנחה שהכול יהיה בסדר, והכנסת תישאר על מקומה עד שנחזור מהפגרה, שנבוא לדיון הבא – כבר טחנו את העניין, העניין ברור, הדיון הוא עכשיו רק דיון ניסוחי.

בעצם כרגע כל מה שאני צריכה לעשות, להבנתי, ואני לא אומרת שזה קל; זה לא בשליפה מהשרוול, אבל להוסיף התייחסות לעוד סוג של תוכנית הטבות- - -

לא.

זה מה שאני הבנתי.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:35.>