PAGE
2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
10/07/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 666>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ' בתמוז התשע"ב (10 ביולי 2012), שעה 10:00

<1. עיצומי העובדים המתמשכים ברשות השידור והשפעתם על שידורי הרשתות השונות של רשות השידור>
<2. עיצומי העובדים ברשות השידור נמשכים>

חברי הוועדה: >
עינת וילף – היו"ר
אלכס מילר

איתן כבל

נחמן שי

>
אפרים מלכין - אגף הממונה על השכר, משרד האוצר

יוני בן מנחם - מנכ"ל רשות השידור

זליג רבינוביץ - עוזר בכיר למנכ"ל, רשות השידור

ערן הורן - סמנכ"ל כספים וכלכלה, רשות השידור

מיכאל מירו - מנהל קול ישראל, רשות השידור

ברוך אסקרוב - יושב-ראש ועד עיתונאי קול ישראל ת"א, רשות השידור

יצחק שבו - יושב-ראש ועד משולב מטה, רשות השידור

דני זקן - יושב-ראש אגודת העיתונאים

איאד חרב - יושב-ראש ועד העיתונאים ברדיו

רינה חכמון - סגנית יושב-ראש ועד עיתונות הפקה בטלוויזיה

רחל וידר

הילה מליחי
<עיצומי העובדים המתמשכים ברשות השידור והשפעתם על שידורי הרשתות השונות של רשות השידור>
<עיצומי העובדים ברשות השידור נמשכים>

אני פותחת ישיבה של ועדת החינוך, התרבות והספורט. הישיבה מתקיימת עכשיו במתכונת של דיון מהיר, כלומר, דיון שהתבקש על-ידי חברי כנסת ואושר בנשיאות הכנסת. בהתאם לפרוטוקול, מועבר לוועדת החינוך. כותרת הדיון כפי שניתנה על-ידי חברי הכנסת המבקשים היא: עיצומי העובדים המתמשכים ברשות השידור והשפעתם על שידורי הרשתות השונות של רשות השידור, חבר הכנסת נחמן שי הגיש. ובנוסף צורפה לכך הצעה לסדר-היום, דיון מהיר גם של חבר הכנסת איתן כבל, תחת הכותרת: עיצומי העובדים ברשות השידור נמשכים. המציע, נחמן שי, שנמצא כאן, בבקשה תציג את הנושא.

תודה רבה. בוקר טוב. אנחנו תקופה של שבועות אחדים מרגישים ושומעים על עיצומים ברשות השידור, שנמצאים במהלך מתפתח. כלומר, בהתחלה באזהרות של העובדים, ואחר כך במימוש. בינתיים השידורים נמשכים, אבל אין ספק שככל שהמצב הזה ימשך, גם העיצומים יחריפו, וגם הציבור ירגיש יותר טוב במה מדובר.

הרקע הוא הרפורמה ברשות השידור, שהכנסת אישרה, יחד עם חוק רשות השידור החדש. חוק שהיו לי ספיקות והיסוסים לגביו, אבל בסוף הצטרפתי גם לחוק וגם לרפורמה, בתקווה שעדיף מה שמתוכנן ועשוי להיות מיושם, על פני מצבים אידיאליים. זה נכון גם לגבי דילמות אחרות. ואומנם מחודש מרץ אנחנו עומדים במצב שכבר אושרו העקרונות לרפורמה, ואפשר לצאת לדרך ולהפעיל אותה, אבל משום מה, לצערי, כפי שצפינו, לא אחד ולא שניים מחברי הכנסת, הדברים שוב תקועים. רשות השידור לא מצליחה לצאת לדרך חדשה כפי שקיווינו.
ועל כך מוחים העובדים, מפני שהעובדה שאין רפורמה או שלא מיישמים אותה, משפיעה באופן ישיר על המציאות ברשות, על היחס לעובדים. לא היחס היומיומי, אלא הקידום שלהם, יציאת עובדים לגמלאות, תנאים שהם יקבלו לכשייצאו לגמלאות, וכדומה. כל הדברים האלה כרוכים האחד באחר. השתרר פה איזשהו קיפאון שאני אשמח לשמוע בהמשך מנציגים של הרשות, ואני מקווה משרד האוצר, למה. לבסוף צריך לזכור, הציבור, לצערנו הרב, משלם את המחיר של העיצומים האלה. זה לא מוסיף לא לדימויה ולתדמיתה של רשות השידור, אבל זה לא מוסיף גם לעובדה הפשוטה שמי שמשלם אגרה בהחלט רשאי לתמוה. תודה.

תודה לך. אנחנו נעבור עכשיו להתייחסויות המוזמנים. מאחר ולא צריכה להיות בעיה, אז כמובן, כל מי שמבקש יוכל לדבר. נתחיל עם משרד האוצר. נמצא כאן הנציג, אפרים מלכין? נמצא? לא הגיע? הוא היה מחויב לבוא. אנחנו נבדוק את זה, ואם לא, יש לנו כבר מסורת לנזוף בנציגי אוצר - - -

לא, נאסור עליהם את הכניסה, כמו שעשה מנכ"ל משרד ראש הממשלה. הוא אסר על נציגי האוצר להיכנס למשרד ראש הממשלה לאור העובדה שהם מקשים על עבודתו. אולי נאסור עליהם גם את הכניסה הנה.

רעיון מעניין. יש סיכוי שנאמץ. אז אם כך, מישהו מהנוכחים מבקש להתייחס? בבקשה. שם ותפקיד לפרוטוקול.

אני יושב-ראש ועד העיתונאים ב"קול ישראל" ברדיו. שמי איאד חרב. אנחנו יצאנו למאבק הזה בגלל שמים הגיעו עד נפש מבחינת העובדים, מבחינת כל תוספות השכר שאנחנו דורשים, שקיבלו אותן במשק. אני לא חושב שיש איזשהו מפעל במדינת ישראל שהעובדים הסכימו לפטר כ-700 עובדים ולצאת לרפורמה חדשה על מנת שהשידור הציבורי ייצא הרבה יותר טוב ממה שהוא עכשיו. חתמנו על ההסכם הזה, ואנחנו רוצים ברפורמה. אבל יש דברים שלא מתקדמים בגלל שהאוצר תוקע חלק מהדברים, ואין התקדמות.
אנחנו מודעים לכך שהמצב של הרשות הוא קשה מאוד. אבל אני חושב שמגיע לנו לקבל את התוספות של השכר, של 7% ועוד 5%, כמו שכולם קיבלו את זה במשק. יש כאלה שאומרים אבל יש את היוצרים שצריך לתת להם את תוספת השכר שלהם, את התקציב של 40 מיליון שקל שצריכים להוציא החוצה. בסדר, זה על-פי חוק, גם אנחנו צריכים לקבל את זה על-פי חוק. התוספת של 5% ו-7% זה גם על-פי חוק, ואנחנו אמורים לקבל את זה. מישהו צריך לתת לנו את זה. אני חושב שהעובדים בפנים קודמים על היוצרים מבחוץ. עם כל הכבוד ליוצרים מבחוץ, אנחנו יוצרים גם בפנים, אנחנו עובדים ברשות הרבה שנים, והאוצר צריך לבוא ולתת את הכסף.
על זה אנחנו יצאנו למאבק הזה, על זה אנחנו יצאנו לעיצומים. ואנחנו בינתיים הפסקנו את העיצומים. היתה לנו פגישה בשבוע האחרון עם היו"ר ועם נציג המנכ"ל. אנחנו ביקשנו להפסיק את העיצומים לכמה ימים על מנת שהם ילמדו את הנושא. ויש דיונים היום – גם ועדת החינוך, מחר בוועדת הכלכלה והכספים. ביקשנו להפסיק את העיצומים עד מחר או עד תחילת שבוע הבא לראות, אולי תהיה התקדמות. אם לא תהיה התקדמות, אנחנו נחריף את העיצומים, זה המוטו, זה הכיוון של כל הוועדים. אנחנו לא רוצים בעיצומים האלה, באמת, אנחנו לא רוצים לפגוע במאזינים, וחשוב להבין את זה. אבל העובדים גם במצוקה, יש הרבה עובדים בצוקה ברשות השידור, וצריך לעזור להם ולעמוד לצדם.
אין מצב לשלם לאנשים מבחוץ – באמת, זו הנקודה הכי חשובה – לשלם ליוצרים מבחוץ על חשבון אלה שבפנים. אתם רוצים לשלם להם? אין בעיה, תשלמו ליוצרים מבחוץ, אבל גם לנו, אנחנו, אלה שעובדים בפנים, ועובדים קשה. העובדים של רשות השידור עובדים שנים. יש להם ותק של 30 ו-40 שנה, מגיע להם לקבל את הכסף קודם כל, לפני אלה שבחוץ. אז האוצר צריך לדאוג לזה. לצערי הרב, האוצר לא נמצא כאן. זו בעיה של האוצר. אני לא מפנה את האצבע המאשימה להנהלה, זה לא ההנהלה צריכה לשלם את זה, זה משרד האוצר. אז משרד האוצר צריך לבוא ולשלם את הכסף, או צריך להגיב. הם לא פה, וזה חבל.

תודה רבה לך. חבר הכנסת אלכס מילר, אתה רוצה להתייחס?

כן, אולי בקצרה. כידוע לך, אנחנו עשינו עבודה מאוד גדולה סביב הרפורמה ברשות השידור. ועדת החינוך היתה שותפה יחד עם ועדת הכלכלה בעניין של הרפורמה ברשות השידור. אני חושב שהיה קונצנזוס בכנסת על כך שללא הזרמה תקציבית משמעותית, ללא רפורמה, אנחנו נמצא את הרשות הזאת רשות מפורקת. כולם יודעים מה המשמעויות. לא יכול להיות שבסופו של דבר אנחנו מגיעים למצב שמצד אחד יש רפורמה שמתקדמת, ומצד שני, כשאנחנו מדברים על דברים מהותיים – ואלו אותם האנשים שעושים את העבודה בפועל. אנשים שיום-יום ניצבים מול סדר היום הציבורי, צריכים לחשוב איך לתת את המיטב של הנושאים לחברה בישראל, צריכים לחשוב איך הם עוברים את היום, ומה עתידם כמפרנסי משפחה, יהיה כפוף לכל אותם הסכמים שנעשים. אני חושב שצריכה להיות פה אחריות מלאה של מי שעומד בראש המערכת. וזה ראש הממשלה. הוא השר הממונה על רשות השידור. צריך פעם אחת ולתמיד לתת הוראה למשרד האוצר לסיים את הסאגה שקשורה לשכר של העובדים שעובדים ברשות.

זה כל כך חשוב להם שהם אפילו לא הטריחו את עצמם לבוא הנה.

אז אני חושב שבסופו של דבר - - -

אני מקווה שהם לא מכרו את הרכוש, אגב, של רשות השידור בינתיים. יוני. לא, עוד לא. תודה לאל.

לא ניתן להם בשום פנים ואופן.

את זה הם יעשו הכי מהר.

זה מה שהם רוצים.

רבותי, ללא התערבות של ראש הממשלה, של שר האוצר, בהתחייבות ברורה בעניין של התקציבים לרשות השידור – כמה זמן אין תקציב לרשות השידור? כמה זמן אתם עובדים 1/12?

עכשיו אישרו להם. אבל השנה אישרו.

מתחילת השנה.

לא, עכשיו אישרו.

לא, לא אישרו.

לא אישרו, מה פתאום?

מה לא? בלחץ שלנו אושרו - - -

לא, אין תקציב, מה אתה מדבר.

אין תקציב?

התקציב של 2011 אושר באוצר, אבל לא אושר בממשלה עדיין, של 2011. ולגבי 2012, אנחנו עובדים ב-1/12.

אין תקציב. זה פשוט נראה מאוד לא מקצועי. אנחנו מדברים על גוף ענק. ובסופו של דבר אנחנו מתמודדים עם דברים, שלדעתי, היו יכולים לפתור אותם בצורה מהירה ביותר. זו בסך הכול ישיבה אחת של ממשלת ישראל בסוגיה הזו של מתן אישור של תקציב נוסף שצריך להיות בשביל לצאת לדרך שקשורה לרפורמה, ואז הכול מסתדר. תשמעי, פשוט זה לא יאומן, חבר הכנסת נחמן שי, אני חושב – כשאני הייתי יושב-ראש – כמעט כל שבוע היה יושב איתי על הסוגיה הזאת, וועדת כלכלה יחד עם ועדת חינוך בעניין של הרפורמה. אחר כך היה לנו את הסוגיה של רדיו "קול ישראל" ברוסית. החוק שמאשרת אותו הכנסת, שצובע תקציבים גם לרוסית וגם לאמהרית, לאתיופים, בסופו של דבר, החוק מנוסח, יש תקציב, אבל אין תקציב של הרשות. זה נראה מאוד לא מקצועי.
אני לא חושב שזה המסר שצריכה לתת המדינה כלפי נכסיה. ורשות השידור היא נכס של ממשלת ישראל, וזה גוף שנמצא תחת הממשלה. וצריך לקחת אחריות. אם לא מוכנים לקחת אחריות, אז כמו שבשאר הדברים – יש כאלה שבעד, יש כאלה שנגד – שיפריטו. אבל כל עוד לא הולכים על המהלך של ההפרטה, והתנהלות שהיא התנהלות עסקית נטו, אז צריך לקחת אחריות. אם אנחנו נמשיך – את יודעת, כל שנה כמות האנשים שמגיעים מצטמצמת. פעם היו מגיעים – אתה זוכר, חבר הכנסת נחמן שי? – לא היה פה מקום ישיבה.

לא, יש כמה דיונים היום בנושאים אקטואליים שחשבו שזה מעניין.

לא, זה בסדר, אבל אני חושב שזה כבר למצב של ייאוש.

כן, זה גם - - -

זה מגיע למצב של ייאוש. אני חושב שבסופו של דבר, האזרחים של מדינת ישראל, שפעם היו מאוד תומכים בכל הנושא של רשות השידור, היום פשוט הפכו את זה למשהו אנטי. וזה לא בגלל התכנים. אני חושב שלאף אחד אין ויכוח על התכנים. אולי בקצוות. אבל הוויכוח הוא בסופו של דבר הוא על לגיטימיזציה. וברגע שיש פה מסר, מסר מאוד לקוי שיוצא מהשלטון, שאתם תסתדרו לבד, וברגע שזה מסתובב בפנים, אז כמובן שזה משפיע על התוכן. זה משפיע על האנשים, זה משפיע על המוטיבציה של האנשים לעבוד. אז זו התוצאה.
אני חושב שחד משמעית, חייב להיות כאן מסר לשר הממונה, שהוא ראש הממשלה, להתערב מידית בכל מה שקשור לרשות השידור ולקבל החלטות אמיצות בכל העניין הזה. ולא חסר גם כלים. אנחנו אישרנו את הסוגיה של האינטרנט, אפשר להפעיל. אבל צריך שמישהו שם ידפוק עם היד על השולחן ויגיד: חברים, אתם נותנים להם תקציב? מאשרים את התקציב? צריכה להיות הזרמה של כמה מיליוני שקלים בסוגיה של משכורות. נעשה בדיקה של כך וכך. יש תכנית הבראה. צאו קדימה, ואחר כך נבחן. אבל אם אנחנו נמשיך להתגלגל כך, אז בסופו של דבר כל מי שיש לו אפשרות יברח ויחפש את עצמו במקומות אחרים. וכל מי שלא, יישב שם בלי מוטיבציה, ובלי רצון, וכל חודש יפחד שלא ישלמו לו משכורת. זה מבחינתי.

תודה רבה לך. בבקשה. שם ותפקיד לפרוטוקול.

יוני בן מנחם, מנכ"ל רשות השידור. אני מאוד שמח שזימנתם את הדיון הזה. אגב, העיצומים הופסקו בשלב זה, ואנחנו מממשיכים במשא ומתן עם הנציגים של הוועדים. עוזרי, שיושב פה מאחורי, מר רבינוביץ, וגם היושב-ראש, דוקטור אמיר גילת, נפגשו, ויש ביום ראשון עוד פגישה נוספת עם העובדים.

מה זה גישור? יש גישור?

לא, לא גישור, פגישה בהידברות, כדי לראות מה אנחנו יכולים בכל זאת לעזור. אנחנו תומכים, אגב, בדרישות של העובדים. מגיעה להם התוספת, גם הוצאנו הודעה רשמית על כך, וכולי. ואני חושב שאתם צריכים לעשות מעשה בקשר למשרד האוצר. גם ההתנהגות הזאת שלא מתייצבים לוועדות – אגב, זו לא פעם ראשונה. אותו אפי מלכין, שאמור להתייצב פה, הוא נציגו של הממונה על השכר. ואם תקראו לא מזמן את הדברים שאמר אילן לוין, הממונה על השכר שפרש לאחרונה מתפקידו, בראיון ל"דה מרקר", שזכו לכותרת ראשית, שהמדיניות שלהם היתה לייבש את רשות השידור. המדיניות הזאת של ייבוש רשות השידור – אני מצטט במדויק מהריאיון שנתן – היא ההוכחה הטובה ביותר למדיניות של האוצר כלפי רשות השידור. ההתעמרות הזאת – ההתעמרות, כן? – ברשות השידור נמשכת. אנחנו לא מצליחים לקדם את הרפורמה למרות שאנחנו תומכים בה, ומנסים לקדם אותה כי בעצם אין אופציה אחרת לרשות השידור. היא לא תתקיים בלי הרפורמה הזו.
והיחס הזה כלפי רשות השידור, והסחבת, והסכסוכים בין האגפים השונים של האוצר שמעכבים את יישום הרפורמה, הם הבעיה העיקרית שמעכבת אותנו, ויביאו אותנו לידי סגירת הרשות בקרוב. לצערנו. אלה התרחישים הפאסימיים. ביום ראשון גם מתכנס הוועד המנהל של רשות השידור לדון במצב. אנחנו לא יכולים להמשיך ולעבוד ב-1/12. הגענו כבר לקרקעית. וצריכה לצאת פה קריאה ברורה מהוועדה לאוצר לזרז את המשא ומתן על הרפורמה, ולתת לנו ליישם את הרפורמה בדרך המהירה ביותר, ולהפסיק את המדיניות הזאת של ייבוש רשות השידור, כפי שהודיע עליה אילן לוין לפני שפרש מתפקידו.

תצא מכאן סיסמא: "די לייבוש". חבר הכנסת איתן כבל, אחד משני המציעים של הדיון היום. בבקשה.

שלום לכם, בוקר טוב, אני מתנצל על האיחור. מה גם שזה יום שכולנו צמודים - - -

אתה לא מאחר, אתה רק התעכבת.

ל"רשת ב'".

אנחנו בבועה של עיסוק בעניינים ארוכי טווח.

אני ממשיך להיות – איך אומרים? – בטוב וברע הידיד של רשות השידור, גם כשלא אוהבים אותי שם. אני עושה את זה, באמת, מתוך אמונה כנה, מתוך רצון כן, שהשידור הציבורי ימשיך ויפעל. ושמתי לב, דרך אגב, אדוני המנכ"ל, שוועדת הבדיקה – האמת, אכזבה אותי, זה דיון אחר שאמור להתקיים בוועדת הכספים לגבי אופן גביית האגרה. אם אתם ראיתם את ההמלצה - - -

ועדת כלכלה.

ועדת כלכלה. אתם יודעים על מה אני מדבר?

לא, תסביר לנו על מה אתה מדבר.

יצא דוח שבו מבקשים לשנות את שיטת גביית האגרה, הורדת 5% בשנה. תראו, אתם באמת לא מבינים על מה אני מדבר? אני צריך להסביר את הכול?

אני רואה שאתה לא יודע בדיוק על מה אתה מדבר, אז אולי תגיד לנו על מה אתה מדבר. לא הצלחתי למה אתה חותר.

קודם כל, אדוני המנכ"ל, אין סיבה להיות מעליב, כי אני יודע להיות יותר.

חס ושלום. אני רק - - -

אני יודע בדיוק על מה אני מדבר. חשבתי שאיך שאני אגיד, אתה כבר תדע על מה אני מדבר.

לא, אני לא יודע.

יש גם ציבור צופים.

אני לא התכוונתי לפגוע באדוני, אבל אולי יסביר - - -

אני אסביר, אוקיי. בוא נחזור להתחלה. יש דוח שהוכן, נדמה לי, על-ידי אבי ליכט, ומנכ"ל משרד - - -

אתה מדבר על ההמלצות של הוועדה.

כן, כן, על זה אני מדבר.

עכשיו אני מבין על מה אדוני מדבר.

כן, אמרתי, המלצות של הוועדה על אופן גביית האגרה. אני מוכרח לומר לכם שזה מאוד מאכזב. כי אם יש שם מגמה – הרי אנחנו באים ומדברים איך להעצים את רשות השידור. ואם הפתרון הוא בסופו של עניין העצמת השידור הציבורי – מבלי להיכנס לבעיות, שזה דיון אחר לגמרי איך מתמודדים איתן – זה להמשיך במגמה של להוריד את האגרה – וזה הכי פופוליסטי לבוא ולהגיד להוריד את האגרה ולפתור בכך את הבעיות. אני אומר את הדברים כאן, ואני מודע, אולי יותר מכל אחד אחר, לבעיות ולקשיים שקיימים שם.
ובסוף בסוף תולים את התקוות – זה בהצעת החוק שאני הגיתי ויזמתי, שהיא בסדר, וצריך לבצע אותה, אני אומר את זה ללא שום קשר. וביקשנו, גם נחמן וגם אנוכי – נחמן צירף אותי לנושא הזה וביקש ממני להצטרף אליו – כיוון שאנחנו באמת רוצים לדעת איפה התהליכים האלה עומדים, כי אנחנו באמת רוצים לדעת שאם אנחנו יכולים לסייע, איפה אנחנו יכולים לסייע. ואם אנחנו צריכים להתערב כדי להגן על איזושהי קבוצה, עובדים, שנשמע את הדברים. עכשיו, כל זה בא ממקום נכון. ככה אני מניח שגם אתה הבאת את הדברים, כי במידה מסוימת הרגשנו – כך לפחות אני מרגיש – כאילו נכנסו לאיזו חצר אחורית, ואלוהים יודע מה קורה שם.
<(היו"ר נחמן שי, 10:24)>
ואנחנו רוצים לדעת מה קורה כדי לנסות לעזור, גם לעובדים, ויותר חשוב מכל, לרשות. יש כאן הזדמנות גדולה, ואני שם את כל המחלוקות בצד. יש כאן הזדמנות גדולה. זה גם יום של קלישאות בעקבות פרשת אולמרט. זו באמת הזדמנות גדולה לנסות ולהעמיד סוף סוף – אולי – את רשות השידור על הרגליים. ובשביל זה בעצם ביקשנו את הדיון, כדי לקבל את הדין וחשבון לפה, איפה התהליך עומד.

עכשיו אני אעזור לך, חבר הכנסת כבל. הבעיה היא שאפילו אין לנו נציג מהאוצר שישיב. אמר המנכ"ל – אתה אולי לא שמעת את דבריו - - -

קיבלתי עכשיו הודעה שנציג משרד האוצר חשב שזה מחר.

מחר יש לנו במקום אחר. אבל הוא הוזמן על-ידכם לדיון.

הוא גם רשום היום.

כן. אז תעשו כל מה שצריך לעשות בבדיקה אל מול משרד האוצר. זה לא יכול להיות ככה.

זה מעיד על אופן ההתנהלות של האוצר. הם מזלזלים גם בכנסת, לא רק ברשות השידור.

כנראה. תלוי מי מטפל.

אם אפשר, כיוון שהמרחק הוא מרחק מטרים, אולי אפשר לקרוא לו.

הוא בא, הוא אמר שהוא בדרך לפה.

הוא לא אמר.

הוא אמר תוך עשר דקות.

אולי. ננסה להרוויח זמן, אבל זה קצת מביך. מה שהוא אמר, שזה בעצם בעיה בינם לבין האוצר כרגע, כי בינם לבין העובדים יש איזו הפסקת אש, וחידשו את השידורים והפסיקו את העיצומים, והם מדברים. אבל הטענות הכלליות הן כלפי האוצר, שלא מוכן להוציא לפועל את הרפורמה. ומעבר לזה, מה שאני עצמי הופתעתי, שעדיין תקציב רשות השידור של 2011 אושר - - -

על-ידי משרד האוצר בלבד, לא בממשלה.

לא אושר בממשלה. 2011. נדמה לי שכבר עברה – ו-2012 בכלל כנראה עוד לא מדברים על זה, הם עובדים - - -

1/12 אנחנו עובדים מתחילת השנה.

בלתי אפשרי לעבוד כך. מה העניין ב-1/12 בגוף כמו – הרי רשות שידור זה גוף עם נראות כל כך גבוהה. זאת אומרת שאם אתה עובד בתקציב של 1/12, בעצם אתה לא עובד. אתה רק – איך אומרים? – מעביר את היום, ואתה עוד יותר מייצר אמון אל מול הציבור. אני מקבל מכתבים, ואני מניח שגם אתם. אני כל יום צריך לנסות לשכנע – נהייתי השליח להסביר למה חשוב שתהיה אגרה ולמה חשוב שיהיה שידור ציבורי, כי יש עכשיו איזה סוג של התארגנות לבטל את האגרה בכלל, וכל מיני – דברים שאנחנו מכירים אותם כבר מקדמת דנא.
אבל זה כתוצאה מהעובדה שיש גם רשתות חברתיות שהולכות ומתעצמות. העניין הזה מאוד מדאיג אותי, אני מוכרח לומר לכם, שעלולה להיות קבוצה שתייצר איזה סוג של דינמיקה שתבהיל אנשים, ודברים כאלה. הרי זה לא סוד שהיתה קבוצה שרצתה – ועדיין חושבת – שרשות השידור צריכה להיסגר. יש גם קבוצה שנמצאת ליד ראש הממשלה, שחושבת שהטלוויזיה צריכה לקבל פרצוף אחר לגמרי מבחינת האופן שבו היא פועלת, גוף שמכין תכנים רק ומוכר אותם לכל מיני גופים, ולהפסיק להיות גוף משדר. אבל אם תוכלו להגיד לנו איפה המחלוקת ביניכם לבין האוצר? לפחות ממה - - -

רגע, תן לה. בבקשה רינה.

שמי רינה חכמון, אני חברת ועד עיתונות הפקה בטלוויזיה. אני רוצה להביא קצת את הצד של העובדים, של המפיקים שכורעים כל הזמן תחת הנטל של איסורים וועדות, וועדות, וכל הוועדות. והיו שבע ועדות שבדקו את מה שקורה ברשות השידור משנת 93' – שאז היתה ועדת לבני, דרך צוקרמן, גרניט, ורדי, ועדה פנימית, גילסון, סונוב, רן כהן, ועדת דינור, וחברת "טק", שבדקה והמליצה על הרפורמה, ורפורמה שנחתמה. והעובדים חתמו על הרפורמה. אבל הרפורמה לא מתבצעת. ויותר מכך, יש הסכם קיפאון. אני לא מכירה גוף שהאוצר חתם אתו, עם העובדים, על הסכם קיפאון. מה שקורה, שאנחנו יושבים ומחכים. כל מה שקיבלו במגזר הציבורי, את כל תוספות השחיקה, הצמדות המדד, אנחנו לא מקבלים. אנחנו בהסכם קיפאון. אני לא מאשימה את ההנהלה. האוצר מקפיא, כל פעם מסיבה אחרת. העובדים תרמו את חלקם, הם חתמו. האוצר לא ממלא את חלקו. והעובדים יושבים וממתינים. והאינפלציה ותוספות השחיקה ניתנות לכל המגזר במשק, רק לא לעובדי רשות השידור. למה, הם עובדים רעים? הם עובדים פחות טובים מהעובדים, שהכנסת הזאת אישרה יציאת ההפקות החוצה?
<(היו"ר עינת וילף, 10:29)>
אני מודיעה לכם שעובדים בטלוויזיה הם עובדים יותר טובים. הם לא פחות טובים מהעובדים החיצוניים, ש-74 מיליון ניתנו להם, ולא נשאר כסף לעובדים שלנו. ולא נשאר כסף להפקות טובות. ולמפיקים טובים. והפכו עכשיו את המפיקים לרפרנטים. רפרנטים לעובדי חוץ. לכל מיני תלמידים שגמרו אוניברסיטאות. שהם יפיקו לנו, ואנחנו נהיה רפרנטים שלהם. אז יש הרבה מאוד מפיקים שאומרים די. תחליטו, אם אנחנו משלמים את ה- Attitudeשלנו, יש הסכמי פרישה. תנו לנו לפרוש. תפעילו אותם.
יש שני הסכמי פרישה. הסכם פרישה אחד עכשווי, שחתם עליו דני זקן והאגודה וכל העובדים. ויש הסכם קודם גם. תחליטו איזה שאתם רוצים. תפעילו את ההסכם הזה. ותנו לעובדים ללכת הביתה, ויש הרבה עובדים שרוצים ללכת הביתה. וזה יצעיר את המערכת, ככוונת ההנהלה. זה בסדר. אבל לא, אנחנו בקרח, בקיפאון. וזה קשה. ועוד מעט אנחנו כבר קפואים לגמרי, וזהו. תפשירו את זה, תחליטו, ותסגרו את הסיפור הזה. יושבים עובדים, באמת, עובדים תחת לחץ גדול. היוצרים קיבלו המון כסף, ואנחנו צריכים לעשות הפקות במעט כסף, אבל עם הרבה כישרון. ויעיד פה המנכ"ל. רק עכשיו עשיתי תכנית שזכתה להרבה מאוד תשבחות.

אגב, אנחנו, אין לנו שום דבר נגד העובדים הוותיקים. להיפך, אנחנו מאוד מעריכים את הכישורים שלהם. את אמרת שאנחנו רוצים להצעיר. אנחנו מאוד מכבדים את העבודה שלכם, שלא יהיו פה אי-הבנות.

אבל צריך להחליט כבר מה עושים. אי-אפשר להשאיר את העובדים כך שנה ועוד שנה. חמש שנים דנו, נכון? וחמש שנים כבר עברו. חמש שנים. מספיק.

אני יכול להוסיף רק משפט אחד על מה שאמרתי מקודם?

לא, לפני כן ניתן לכמה אחרים. מי עוד מבקש להתייחס? בבקשה. לפי הסדר. שם, תפקיד, ומיקרופון אליך.

שמי יצחק שבו. אני יושב-ראש ועד משולב מטה. משולב זה המנהלים ברשות השידור. אני רק רוצה להוסיף שניים-שלושה משפטים למה – חברים שלי כבר למעשה אמרו את רוב הדברים. הלכנו למשא ומתן ארוך ומייגע כארבע שנים. ועשינו ויתורים אדירים מבחינתנו. להסכים לפיטורים של 700 עובדים, זה לא דבר של מה בכך. אני חושב שאין יותר מזה. למרות כל הדברים האלה, הלכנו לקראת זה, כי אנחנו באמת מאמינים בבית הזה שלנו, באמת מאמינים בשידור הציבורי, והוא חשוב מאוד למדינת ישראל. אז אנחנו באים לקראת.
בא האוצר – וחשוב להזכיר את זה כאן ועכשיו – מלכתחילה, מתחילת הדיונים הראשונים, היה ברור – והוא הצהיר את זה – שהוא שהוא יממן את הרפורמה. סיימנו את הדרך הארוכה הזו, הוא עכשיו נסוג? הוא מטיל את זה על מכירת נכסים, מכירת הבית? מה פתאום? מאיפה זה בא? ועוד פשע שהוא הוסיף על הדבר הזה, לקחת את ההסכמים הקיבוציים שנחתמו במשק, להחזיק את זה כבן ערובה אצלו. על מה? הרי חתמנו על ההסכם, מה אתה רוצה מאתנו? תעשה אתה את החלק שלך. בהסכם הזה בהסכם הזה – אני אתן רק דוגמה אחת, מעבר ל-5% וה-7%, שזה לא הוזכר – יש את התוספת מעונות שאימהות אמורות – היום מקבלים במשק 300 שקל, לשני ילדים 500 שקל. אצלנו אימהות מקבלות 30 שקל למעונות. ויש לנו המון אימהות שהן חד-הוריות. הכסף הזה חשוב להם, הם זקוקים לזה. למה לא מקבלים את זה? למה צריך לכרוך את ההסכמים האלה ברפורמה?
אנחנו בעד הרפורמה, חתמנו על הרפורמה. תיישמו אותה, שתצא לדרך. אבל אי-אפשר – מה שעושה פה האוצר – ואתם, אנחנו מבקשים ממכם שתפעילו את הלחץ הזה באוצר. הוא לא יכול להחזיק את המקל בשני הקצוות. מצד אחד הוא רוצה רפורמה, והוא לא ממן אותה. מצד שני הוא מחזיק בקצה השני את תוספות השכר שמגיעות לעובדים. זהו.

תודה רבה לך. בבקשה. שם ותפקיד לפרוטוקול, והמיקרופון אליך.

דני זקן, יושב-ראש אגודת העיתונים בירושלים, והנציג של כל עיתונאי רשות השידור, שזה 1,100 מתוך 1,800 עובדים הרשות. בעצם, מה לא אמרו על עובדי רשות השידור לאורך השנים, גם עד היום? לא עובדים, שעות נוספות מופרזות, לא תחרותיים, לא מצליחים להרים. לכלכו אותנו מכאן ועד להודעה חדשה. אני גם עובד רשות השידור, איש "קול ישראל". שכחו בדרך שהסיבות האמתיות למשבר ברשות, הסיבה האמתית והעיקרית היתה אותה הפחתת אגרה מ-2004, של 5% כל שנה, שהפחיתה 3 או 3.5 מיליארד שקלים מתקציב רשות השידור לאורך השנים. ושכחו שבתוך ההסכמים שעליהם חתמו האוצר, וההנהלה והכול, שנתנו את אותן שעות נוספות, אז תקעו את הפנסיה של העובדים. יש פה עובדים – שחלקם נמצאים גם פה – שייצאו לפנסיה של 3,000 שקלים – אני לא יודע מי יכול להסתדר עם פנסיה כזו – ולא בעוד הרבה שנים, אלא ממש בקרוב.
אנחנו הפנמנו את העניינים. אמרנו אוקיי, צריך לתקן גם את זה וגם את זה. וישבנו על אותן 4.5 שנים, שאני הייתי שותף להן, וחתמנו על ההסכמים לפני שנה וחצי, וזה באמת תקוע. תקוע לגמרי. זה תקוע מכל מיני סיבות, ומאשימים פה הרבה את האוצר, ובצדק, האוצר מערים לא מעט קשיים. לא רק הוא אשם, גם הדרג הפוליטי אשם בזה לא מעט. גם הדרג הפוליטי שמבקש כנראה להשאיר את רשות השידור באיזשהו מצב שהיא תצטרך להתחנן ולבקש, וראינו את זה גם עם גורמי תקשורת אחרים. שהיא תצטרך להתחנן על נפשה ולהיות חייבת לדרג הפוליטי. והעובדים תקועים.
הזכירו פה חברי, אנשי ועדי העובדים את הדרגות המוקפאות, את אותם הסכמי שכר שלא קיבלנו, את התוספות השונות. ותקועים זה אומר שהם גם נמצאים במצב שהעבודה עצמה נפגעת, מעבר לתקציבים שלא מגיעים. כמו למשל, למחלקת התוכניות המפוארת של ערוץ-11, שבתקציבים הזעומים שיש לה מצליחה להוציא דברים שאף אחד בערוצים המסחריים לא מצליח לעשות. אף אחד. וכלה בעובדים בכל המגזרים, בין אם זה חדשות, בין אם זה הדברים האחרים שאנחנו עושים. שוב, אלו דברים שלא יהיו בערוצים המסחריים, שרק בשידור הציבורי. לעולים, בשפות לכולם, למגזרים, למיעוטים, לפריפריה. אין למשל שום רדיו דתי שמשדר בפריפריה. אין. אין דבר כזה. רק ב"קול ישראל", ב"רשת מורשת". ועוד דברים אחרים שהם שירות לציבור הרחב.

הזכיר חבר איתן כבל את האגרה, הדיון שבאמת יהיה מחר בוועדת הכלכלה. אז חבר הכנסת שי, מישהו מהמפלגה שלך חושב שאפשר עוד להפחית. הוא כנראה מגיש איזושהי הצעה שאומרת שנפטור את הגופים המסחריים דווקא, לא תגיד איזה מגזר דפוק כלשהו שצריך לפטור אותו מאגרה. את הגורמים המסחריים הוא רוצה לפטור מאגרה, ועוד נזק של עוד כמה עשרות מיליוני שקלים.

מה זה גורמים מסחריים?

מדובר על מה שנקרא "טלוויזיות במעגל סגור", שכבר בג"ץ החליט שהן כן אמורות לשלם אגרה.

מה, קיבוצים וכדומה, דברים כאלה?

אני חושב שמדובר גם בקיבוצים. אני אומנם קיבוצניק, אז יש לי פה אינטרס. אבל בגדול, זו המטרה, לפטור דווקא גופים מסחריים. כנראה שיש להם פה איזה לובי חזק של להפחית מן העניין. וזה עוד עשרות מיליוני שקלים להפחית. אז מה רוצים, שנעשה רפורמה וניפול עוד פעם? בקיצור, יש פה כמה גורמים שלא מצליחים להתגבש לזה שניישם את אותה רפורמה, שבאמת, מתקנת את רוב הדברים. עדיין יש בה בעיות והיא לא פשוטה, וזה הפתרון. בסופו של דבר, זה הפתרון.
אז הקריאה היא אליכם, לחברי הכסת לנסות. מצד אחד לא לתקוע אותנו במובן הזה של האגרה, וזה מחר בשתי הישיבות. ומצד שני, באמת, לצאת באיזושהי קריאה לדרג הביצועי – למשרד האוצר, משרד ראש הממשלה – לבוא ולפעול להזיז את העסק הזה, כי אם זה לא הולך לקרות בחודש-חודשיים הקרובים, חברים, רשות השידור תקרוס. היא תיפול. אמרתי את זה אתמול במליאת רשות השידור, אני אומר את זה גם פה, היא תיפול. לא יהיה שידור ציבורי במדינת ישראל בתוך חודשים ספורים. זה לא איזה איום, זה לא איזושהי קריאה הזויה. לא יהיה. פשוט לא יהיה. לא יהיה לזה כסף, העובדים יזרקו הביתה, שזו הדאגה העיקרית מבחינתי. אבל גם לא יהיה שידור ציבורי. לא יהיה מה שהציבור שאתם מייצגים צריך לקבל מרשות השידור.

אם תוכל בכל זאת להגיד כמה מילים. אתה אמרת תקוע פה, תקוע שם, האוצר, הפוליטיקאים. לצורך העניין, שלושה דברים שצריכים לקרות.

אני מניח שיוני להשלים, המנכ"ל. יש את הסכם המימון, שהוא בעצם –להסכמי השכר, לרפורמה, יש תנאים מתלים. אחד מהתנאים המתלים הוא הגעה להסכם מימון בין רשות השידור לבין משרד ראש הממשלה ומשרד האוצר. משרד ראש הממשלה הוא המשרד האחראי על רשות השידור, השר הממונה. ומשרד האוצר, שאחראי על יישומה של הרפורמה. יש כמה דברים שתקועים עדיין, למשל, דובר על כך – בעקרונות הסכם המימון שהוסכמו, במרץ, נדמה לי, סוכם על מכירת נדל"ן של רשות השידור, ממקומות יקרים כמו הקריה בתל-אביב, כמו רוממה.

רק כדי לפשט את זה, כלומר, האוצר לא מעביר את הכסף לפני שברור מאיפה הכסף בא? זה בעצם העיקרון?

כן, בעצם השורה התחתונה. כן. הסכם הנדל"ן הזה הוא מאוד מורכב, זה נכון. הוא מאוד מסובך, נכון. אבל יש בו גם המון קשיים – יוני מצוי בפרטים הרבה יותר ממני – שהם מערימים. למשל, הם דורשים שנצא בתוך תקופה מסוימת מהמתקנים הקיימים, גם אם לא בטוח שהחדשים מוכנים. סוג של תנאי שאתה לא קולט אותו. יוני יכול לפרט.

התחושה שלנו – אני מאוד הייתי מבקש מהוועדה לא לזמן לפה רק את הנציג שממונה על השכר. אני לא יודע איך זה נעשה. כי הרושם שלנו זה - - -

הדרך היא שאנחנו מזמנים את משרד האוצר, הם שולחים את מי שלדעתם ראוי. אנחנו יכולים לבקש אדם ספציפי - -

את אגף התקציבים.

- - אבל מלבד ועדת ביקורת המדינה, אין יכולת לזמן את האדם - - -

הרושם שלנו יש במשא ומתן אתם – הרי יש שם את החשכ"ל, ואת אגף התקציבים, והממונה על השכר. ויש שם ביניהם כל מיני חיכוכים ביניהם, יש כאלה שבעד הרפורמה. זו התחושה שלנו, אני לא יכול לתת לך הוכחות לזה.

אבל המנכ"ל, יש לכם בעל בית שנקרא ראש הממשלה. הוא מחזיק בתיק המיניסטריאלי שפעם החזיק ידידי, איתן כבל. אני יודע שהוא עסוק בשלושה-ארבעה עניינים אחרים, בייחוד בימים האלה, אבל מה לעשות, הוא הכתובת. האם יש מישהו ממשרד ראש הממשלה שאתם יכולים לפנות אליו? הם צריכים להיות אלה שפותחים לכם את המשרדים.

אני חייב לומר פה שאנחנו עובדים מול ראש האגף הכלכלי במשרד ראש הממשלה, אמיר ברקן, ושהוא משתף אתנו פעולה באופן מלא והדוק כדי לקדם את הרפורמה, בניגוד למה שאני יכול להגיד על האוצר. אז אם אתה רוצה דווקא - - -

אז, קדימה, שיתגייסו.

אני אומר לך, אני חייב להגיד את זה לשבחו, שהוא עוזר לנו ומנסה לקדם את הרפורמה. הבעיות שלנו הן בתוך האוצר, ולא במשרד רוה"מ. הבעיות שלנו הן בתוך האוצר, כי שם יש – אמרתי – בין האגפים השונים יש כנראה כאלה שמתחרטים על הרפורמה. אני לא כל כך בקי בניואנסים ביניהם, אבל אנחנו רואים את המכשולים באוצר ולא במשרד רוה"מ.

מעבר למשרד רוה"מ, העניין הוא שזאת רפורמה בסדר גודל כזה, שיהיה פקיד חשוב כמה שיהיה, אם אין החלטה של לאחוז את השור בקרניו, קרי, ברמה של שר אוצר, או לפחות מנכ"ל משרד ראש הממשלה – אתה מכיר את זה, אתה לא בעניינים האלה מאתמול. אלו סדרי גודל שקודם היה שר ממונה חזק יותר, חלש יותר. אבל היה – אמור להיות – זאת אומרת, הרי ברור לנו שראש הממשלה לא התעסק בזה במובן היומיומי של העניין.

אתה יכול לומר שהיתה לך שליטה על פקידי האוצר?

אני יכול לומר לך - - -

אני זוכר שלא תמיד יכולת – כי אתה יודע, אחד אומר ככה וככה - - -

חבר'ה, אני בצד שלכם, אני בא לעזור לכם. אתם לא – העניין הוא אחר. כמה שנניח אתה שר חלש, אתה תמיד תהיה יותר חזק מפקיד חזק. אני אומר לכם את זה. מניסיון.

אף אחד לא יכול – תראה, הממונה על השכר – סיפרתי פה, לא היית – אילן לוין, הוא יצא בראיון הפרישה שלו, הוא מודיע בכותרת ראשית, זה פורסם ב"דה-מרקר". תעשה ב"גוגל", תראה. המדיניות שלנו היא לייבש את רשות השידור. לא קמה זעקה, לא בכנסת - - -

מדינות עצמאית.

כן. אף אחד לא קם. שר האוצר עצמו – פקיד בכיר במשרדו אומר דבר כזה, והוא אפילו לא מעיר לו.

שזועקים יותר מידי, זה נעשה לא אפקטיבי. אבל אם הבכיר במשרד ראש הממשלה, שציינת את שמו, לא יכול להזיז את משרד האוצר מעמדתו – הכנסת כן יכולה, וכן צריכה. ואת זה אנחנו נעשה. אני חושב שבאיזשהו מקום כשתתכנסי לסיכום, גברתי היושבת-ראש, אז צריכה להיות פה עמדה של ועדת החינוך, ברורה, ולדאוג גם ש- - -, ולא להניח להם עד שהעניין הזה יטופל. זה מה שאיתן כבל ואני מתכוונים לעשות. אנחנו הסכמנו עם הרפורמה לא בשמחה גדולה ובצהלה. והיו לנו גם ספיקות, אם אתה זוכר. אמרנו שאנחנו בולעים את הגלולה הזאת, אבל מוכנים בתנאי שהיא בסוף תצא, ואולי - - -

בלענו הרבה גלולות – את החוק, את זה. רק שהדברים - - -

ריבוי גלולות. אז אם גם זה בסוף לא יצא לפועל, אז מה הועילו חכמים בתקנתם? בוא נעלה מחדש את חוק רשות השידור שלך. אתה יודע מה, מזמן הוא לא היה כבר.

נציג האוצר, אפרים מלכין. בוא אני אעדכן אותך בקצרה. נאמרו כאן כמה דברים, אתה בוודאי יודע. המצב הוא שהכנסת עשתה את חלקה בתהליך מאוד ארוך ומייגע, ויש חוק, ויש רפורמה. העובדים עשו את חלקם ואפשרו צעדים משמעותיים שיאפשרו את הרפורמה. גם נאמר לנו שמשרד ראש הממשלה עושה את מה שנדרש כדי לקדם את המהלכים מבחינתו. והעיניים והאצבעות המאשימות מופנות לאוצר, לא בהכרח רק לך, אלא, ככל הנראה, למחלוקות פנימיות בתוך האוצר.
נאמר כאן שיש מי שאולי מתחרטים על ההסכמה לרפורמה, ומנסים עכשיו בכל צורה שהיא לתקוע מקלות בגלגלים, לא לאפשר לה להתקדם, למשוך עד אין קץ את ההסכמים ביחס למימון, ביחס למכירת הנדל"ן, לדרוש דברים לא סבירים. הדבר כאן מביא לתוצאות בלתי סבירות, הן מבחינת האנשים עצמם, והן מבחינת הסכנה לשידור הציבורי. וכל הנכונות של הגורמים לפעול, היתה כדי בסופו של דבר להציל את השידור הציבורי, מתוך הכרה שמדובר בדבר חשוב למדינת ישראל. אז אני מבקשת שתרים את המסך מאחורי מה שקורה במשרד האוצר, ותגיד לנו מדוע הדברים לא מתקדמים.

אני יכול להגיד – אני מטפל בחלק מהנושאים של הסכם המימון, יש עוד אגפים שמתעסקים - - -

רק תגיד שם ותפקיד.

אפרים מלכין, אגף הממונה על השכר. אני לא יודע להתייחס לגבי כלל הנושאים שבמחלוקת. אני מטפל רק בחלק מהנושאים. ישנם עוד אגפים באוצר שמתעסקים בנושאים האחרים.

אתה מסתובב במסדרונות? אתה יודע לספר לנו האם יש מחלוקות, מה האווירה?

אני לא מכיר שום אמירה או חזרה מאיזשהן הסכמות, או מכל מתווה שהיה על השולחן. אני לא מכיר שום דרישות חדשות, שום דבר כזה.

שום תחושות חרטה על הרפורמה, על העלויות, על המשמעויות שלה לאוצר? ניסיון לראות אולי אפשר למסמס את זה? אולי אפשר להביא לשיפורים אחרים?

שום דבר כזה. יש אולי ספק לגבי – בגלל היות הרפורמה כזאת מורכבת, ספק לגבי היכולת להוציא אותה לפועל, אבל אין - - -

מה זאת אומרת ספק? הספק לגבי ההוצאה שלה לפועל הוא כנראה רק אצלכם, כי העובדים כאן עשו את חלקם בשביל להוציא אותה לפועל. הכנסת עשתה את חלקה בשביל להוציא אותה לפועל. משרד ראש הממשלה עושה את חלקו בשביל להוציא אותה לפועל. אז זה ספק, הוא אצלכם. אתם אלה שאמורים להוציא אותה לפועל.

לא, אנחנו בסוף מקסימום אמורים לאשר את ההסכמים הקיבוציים ולחתום על הסכם מימון. אנחנו לא אלה שאמורים בסוף להוציא את הרפורמה - - -

שני הדברים שמצוינים כאן שוב ושוב כמחסומים העיקריים להתקדמות.

נכון, אבל אני אומר, מבחינת משרד האוצר, כל ההסכמות עדיין עומדות בעינן.

אז למה זה לא מתקדם?

לא קרה שום דבר. יש מחלוקות – שחלקן לגיטימיות, חלקן אולי פחות לגיטימיות – בין האוצר לבין הרשות לגבי - - -

מהי מחלוקת לגיטימית או לא לגיטימית?

אם אני מחלק את זה לשניים, יש, לצורך העניין, נושא אחד שהוא קשור לכל ההיבט של המימון ושל הנדל"ן, ויש שם הרבה מאוד ניואנסים – מתי הזכויות עוברות למדינה, באיזה תנאים עוברות למדינה. כל מיני דברים כאלה, שאני, האמת, פחות מתעסק בהם ופחות מכיר אותם.

מי עוסק בהסכם הזה?

החשב הכללי. הוא זה שמתעסק בכל עניין הנדל"ן. לגבי הדברים שאני מתעסק בהם, יש הנחיות שהן מעבר להסכמים הקיבוציים, הן הנחיות כלליות לרשות לאופן העסקת עובדים.

בוא אני אעלה לכך משהו שעלה כאן. שיש הסכמים קיבוציים בכלל, בכל המשק, שכרגע מוחזקים – נאמר כאן – כבני ערובה לרפורמה, למרות שאין קשר בינם לבין הרפורמה. ההסכם הקיבוצי מגיע לעובדים כמי ששייכים לחותמים על ההסכם הקיבוצי. בנפרד, יש את שאלת הרפורמה. האם זה נכון שהם לא מקבלים?

זה לא נכון. יש הסכם קיבוצי שקובע במפורש מתי העובדים אמורים לקבל את הסכמי השכר. גם העובדים חתומים עליהם, גם הנהלת הרשות, והם קובעים שיש מספר תנאים – א', ב', ג', ד' – מתי הם אמורים לקבל את זה. זה לא שנעשה פה איזשהו משהו שמישהו מחזיק בן ערובה. היה הסכם שנחתם במפורש, הוא אומר שכשקורה א', ב', ג', ד', אז העובדים יהיו זכאים לתוספות השכר האלו.

מישהו מהעובדים רוצה - - -

אני. אני אגיב.

- - - מ-2010.

שנייה, רק רגע.

אנחנו ב-2013 עוד מעט.

אני אגיב. אני אגיב. ההסכם קובע - - -

עד מתי? עד אין סוף?

כשהתנאים יתקיימו.

מתי יתקיימו? עד אין סוף? עד מתי?

אבל קיימנו אותם. מה, לא קיימנו אותם? חתמנו על הרפורמה.

ההסכם קובע כשקורה א', ב', ג', ד'. ברגע שזה לא קרה, זה יכול - - -

אתה יכול לפרט מה זה א', ב', ג', ד'?

ואם לא תיישמו את הרפורמה?

התנאי היחיד שכרגע עדיין אמור לקרות, זה הסכם המימון. זה התנאי האחרון לכניסה של ההסכם לתוקף.

כלומר, העובדים לא יקבלו את השכר שמגיע להם עד שהאוצר, החשב הכללי, סוגר את שאלת מכירת הנדל"ן לטובת מימון הרפורמה.

לא, זה הרבה יותר מורכב, כי המצב היום הוא שלרשות אין כסף לשלם את תוספות השכר האלה. ויש פה את אנשי הרשות, עד כמה שאני יודע, יש פה את סמנכ"ל הכספים, הוא יגיד אחרת. אם אין הסכם מימון, אין לרשות מאיפה לשלם עכשיו תוספות שכר של 12%. אין. גם אם מגיע להם, גם אם בכלל המשק זה ניתן לפני, במצב היום של הרשות, אין להם מאיפה להביא עוד 12% לתוספות שכר.

קודם כל, זה לא אם, זה מגיע.

מה זה עוד?

תדייק. זה מגיע, זה אם.

- - - זה לא עוד. זה לא עוד. איפה השאלה?

לא, אבל בהנחה - - -

אבל נשחקנו. מה זה עוד?

אני אומר, במצב היום - - -

ממתי זה עוד?

יגידו אנשי הרשות - - -

זה לא עוד. שיהיה ברור, זה לא עוד.

זה לא עוד, זה בנוסף או במקום, זה לא משנה.

תחזור בך פשוט. מה זה עוד?

אני אומר, במצב היום של הרשות – ואנשי הרשות יוכלו להגיד יותר טוב – אם אין הסכם מימון, אין לרשות מאיפה לשלם.

אני רוצה לשאול אותך שאלה שולית.

יש לשלם כל מיני דברים אחרים. מה זה עוד? מי הסמיך אותך להגיד שזה עוד?

זה חלק מהמתנים, לא - - -

לא, זה לא חלק מהמתנים. זה עיכוב.

ההסכם קובע שזה חלק מהמתנים.

מה פתאום? זו הטעייה רבתי.

ברוך, זה לא דו-שיח בינכם. אני רוצה לשאול אותך שאלה שולית. יש רשות שתקציבה הוא 800, 900 מיליון שקל. תקציבה לא מאושר שנה אחרי שנה. גם אם לפני שנה בערך החליטו כבר סוף סוף במשרד האוצר לאשר את התקציב, הוא לא אושר בממשלה, שזה צריך להיות עניינכם. גם לשנה הזאת אין להם תקציב. זה נראה לך תקין?

ממש לא.

אוקיי. אז למה אתם לא מפעילים את – אתה זורק את הכדור הזה למגרשים אחרים, שהם כולם באותו מסדרון, או באותן קומות בבניין. אני שואל דבר מאוד פשוט, איך גוף ציבורי שתקציבו מתקרב למיליארד מתנהל ללא תקציב מאושר, ואתם עוברים על זה לסדר? אולי שיטת ה-1/12 שלא מרחיבה, לא משנה, אי-אפשר לעשות בה שום התאמה, נושאת חן בעיניכם, אז נעבור כולנו – פעם אחת אתם רוצים תקציב דו שנתי, ופעם אחת אתם רוצים תקציב חודשי. תחליטו איזה תקציב אתם מעדיפים. אני שואל אותך כי זה מעסיק אותי.

אני מסכים אתך שזה לא תקין. מעבר לזה - - -

אבל זה האינטרס שלכם.

אני מסכים אתך.

אני רוצה לשאול שאלה מאוד פשוטה על כל חוזה המימון הזה. אני מבינה את המשחקים כאן. אבל בסוף המדינה משחקת משחק עם עצמה, ומשרד האוצר משחק משחק עם עצמו. רשות השידור היא נכס של הציבור ושל המדינה. וככה גם המימון, וככה גם התקציב. אז אני מבינה שלטובת הספרים אתם רוצים לדאוג שיהיה נכס כנגד המימון לרפורמה. אבל בסופו של דבר, הכול שייך למדינה, ולכן למה לא לאפשר לדבר הזה לצאת לדרך, ולפתור את הדברים של מכירת הנדל"ן, המימון, תוך כדי? תנו הלוואה לעצמכם לטובת הנדל"ן.

גברתי היושבת-ראש בדיוק התפרצה לקטע שבו אני רציתי לחדד. אני כבר לא רוצה לגעת בעניין – היתה כבר הסכמה שהנכסים יהיו חלק מהסכם המימון. יאללה, שהיה. אני חושב שזאת היתה טעות, אבל שיהיה. אנחנו אחרי. אנחנו לא בוכים על החלב שנשפך. אבל יחד עם זאת, אני אומר לך, אין מצב שהרפורמה הולכת לצאת אל הפועל. זאת אומרת, כשאני קורא את - - -

אנחנו לא מוכנים לזה, אנחנו רוצים את הרפורמה מיד.

אז אני אומר לך, יוני, אני – תקשיב טוב - - -

- - -

סליחה, אני מקשיב לו. אני מקשיב, אתה יודע.

שמעתי גם את המוזיקה הזאת.

אין מצב, יוני, אין מצב – אני אומר את זה גם לכם באוצר, ואתם יודעים את זה – שבו אתה מנהל משא ומתן כל כך עדין, שיש לו כל כך הרבה תפרים וכל כך הרבה עניינים לסגור, כשאתה יכול לבוא ולומר אני אתחיל לשלם לעובדים, ואני אתחיל את התהליך אחרי שהכול יסתיים. ממה נפשך, אם אתם מאמינים בתהליך, ואתם חושבים שיש ערך לנכסים בתל-אביב ולנכס בירושלים, אז בסדר, אתה בתהליך. כמו שאמרה יושבת-הראש, אתה יודע שאתה בתהליך. אתה במקרה הטוב מעביר כסף מצד אחד לצד אחד, נותן הלוואת גישור. לא חסרים תהליכים כאלה. אז אם אתה לא מאמין, אז אסור שתלך בכלל למהלך הזה מלכתחילה. אבל אם אתה כבר נמצא בתוכו, ההתנהלות כצופה מן הצד וכמי שמלווה את הנושא הזה כבר שנים, אני יכול לומר לך, אני עומד פה מסתכל – ואני לא יודע אם זה משודר או לא משודר - -

משודר.

- - אז אני יכול לומר, אין רפורמה. אני אומר את זה בכאב.

ממש לא, תסלח לי.

לא, תרשה לי.

שיהיו הסכמי פרישה.

אני יודע להקשיב למה שמדברים איתי - - -

חבר הכנסת כבל, אני רוצה להציג, ברשותך – כיוון שאתה היית גם השר הממונה, ואתה שולט – גם חבר הכנסת נחמן שי היה היושב-ראש, אתם שולטים בפרטים. יש דברים שאתם צריכים לדעת. ויכול להיות שזו הסיבה שבאוצר שם יש ויכוחים, כי לפני עשרה ימים היתה ישיבה אחרונה, והיה שם נציג של החשב הכללי שרצה שאנחנו נפתח את הסכמי הרפורמה. ואנחנו התנגדנו. והסיבה לכך היא בכך שאנחנו עשינו פיילוטים לגבי היישימות של הסכמי הרפורמה, דבר שלא נעשה בתקופתה של ההנהלה הקודמת. שני פיילוטים, ובימים האלה מתקיים הפיילוט השלישי. ואז הסתבר שההסכמים האלה הם גרעוניים, הם לא ישימים. הם מאפשרים להפעיל את רשות השידור רק שבועיים וחצי – גג שלושה שבועות – מתוך חודש ימים. זאת אומרת, שני ערוצי טלוויזיה ושמונה רשתות רדיו.

בחישוב שעשה סמנכ"ל הכספים שלנו הסתבר שההסכמים האלה הם גרעוניים בסכום של 20 מיליון שקל בשנה. כשהבאנו את הדברים האלה לידיעת האוצר, אז הציע לנו מישהו בממונה על השכר לפתוח את ההסכמים. אנחנו לא מוכנים לפתוח את ההסכמים, זה אומר שעוד עשר שנים לא תהיה רפורמה. אז יכול להיות שההתנגדות שלהם עכשיו ומשיכת הרגליים היא מתוך זה שהם יודעים שהם עשו הסכמים לא טובים, שהם גרעוניים, שזה בכלל מחדל שצריך להקים עליו ועדת חקירה. אם זה נכון. אנחנו מאוד מקווים שזה לא נכון, אבל כרגע הפיילוטים מצביעים על זה שזה נכון. זה בכלל מחדל שלא יתואר. אז יכול להיות שזה ברקע, מה שגורם להם לא להוציא את זה לפועל. אז צריך פה – וגם תשמע, אי-אפשר להזמין לפה – אפרים הוא בחור נחמד, אבל הוא לא נציג בכיר. צריך לבוא לפה מישהו בכיר מהאוצר - - -

זה בדיוק מה שאני אמרתי.

יבוא לפה מנכ"ל משרד האוצר, תביאו לפה את הנציגים של האגפים השונים, שיפסיקו לריב ביניהם, ושיעשו סדר ויוציאו את הרפורמה לפועל. זה לא יכול להיות.

אפשר להתייחס?

אנחנו פשוט צריכים לסיים.

בקצרה ממש.

אתה בקצרה. ברוך בקצרה, דני – אני כבר לא יכולה.

מבין העובדים, אני אדבר, ברשותך ברוך.

בשם האוצר, בשום שלב לא – קודם כל, מי שחתם על ההסכמים הקודמים זו הרשות. האוצר אישר אותם, הוא לא זה שחתם אותם. עכשיו, הנהלת הרשות הקודמת באה ואמרה אני יודעת לחיות עם סל השעות הזה. יכול להיות שזה נכון, יכול להיות שזה לא נכון, כמו שאמר המנכ"ל, צריך לעשות עוד פיילוט. עכשיו, בשום שלב האוצר לא הציע לפתוח את ההסכמים הקיבוציים. הוא רק אמר - - -

סליחה, אדוני, אתה לא מעודכן. יש פה את סמנכ"ל הכספים. אנחנו ישבנו לפני עשרה ימים. נציג של החשכ"ל ביקש לפתוח את ההסכמים.

אני יכול להגיד לך - - -

אתם יכולים - - -

כן, הוא ביקש לפתוח את ההסכמים.

אנחנו חייבים לסיים את - - -

הוא אומר שהוא לא מוכן לחתום על הסכמים - - -

יש כאן עוד אפשרות, שהרשות תדע לשדר עם התקציב שיש לה. אם זה מספיק לשבועיים, זה מספיק לשבועיים.

יהיה המשך.

מה זאת אומרת? אדוני, סליחה - - -

זה מה יש.

מה זאת אומרת זה מה יש? את שומעת מה הוא אומר? את שומעת מה הוא אומר?

זה שידור ציבורי, כמו כלכלי אחר, יש לו משאבים והוא בוחר איך - - -

אתה יודע ששאתה מדבר על דבר שהוא לא חוקי? אתה מודע לזה? אתה פקיד ציבור.

אז אני לא ממליץ לך לעשות את הדבר הזה - - -

רשות השידור פועלת בתוקף חוק. אז בוא תחזור בך כרגע מהדברים, כי מה שאמרת הוא לא חוקי בעליל. אתה פקיד ציבור.

אני להבנתי - - -

אני מבקשת לעצור את הדיון הזה. אנחנו מביאים לסיום.

הרשות צריכה להתחיל לחשוב כלכלית, אין מה לעשות.

ברוך, משפט סיום. וחבר הכנסת כבל, ואני מסכמת. בבקשה.

חצי מהמשפט אני מעביר לדני. אני רוצה להגיד רק דבר אחד מתוך הרבים שהייתי רוצה להגיד. אותנו העובדים – אני נציג עובדים – איבדתם. אני מסתכל ימינה, שמאלה, אותנו איבדת. היינו ראש גדול, השתתפנו במשא ומתן. הקרבנו 700 עובדים, בשר מבשרנו, הקרבנו שקלים ממשכורתנו, דחינו, את הכול הבנו. הפסקנו להבין, הפסקנו להאמין, והתוצאות תהיינה.

אנחנו התחלנו בעיצומים שהובילו בעצם לישיבה הזו, בסופו של דבר. היות ואנחנו רואים את זה עין בעין עם ההנהלה, שבלי רפורמה אנחנו הולכים לקרוס, ננקוט בכל האמצעים שיש לעובדים לנקוט בהם החל מהתקופה הקרובה, אם לא נראה שתהיה התקדמות.

תודה רבה. חבר הכנסת כבל, ואז אני מסכמת.

ברשותכם, אני רוצה להציע הצעה, כי אם לא, זה ימשך כך עד קץ כל הדורות. אני לא רואה תקומה באופן שזה מתנהל. אני מציע שיובא לכאן הגורם הבכיר במשרד האוצר, שיודע לתכלל את כל התשובות לשאלות. צריך לבוא מנכ"ל משרד ראש הממשלה כממונה מבחינתו של ראש הממשלה על העניין הזה. אני מבקש אפילו, שהדיון הזה, אם אפשר, יתקיים עוד לפני יציאתנו לפגרה, כדי שגם נדע לאן אנחנו הולכים. את חייבת, כיושבת-ראש הוועדה, לתבוע מהם תשובות ברורות ולוחות זמנים. תודה.

תודה רבה. חבר הכנסת שי, ממש בקצרה.

אני כמובן מצטרף להצעה של איתן, ואני מבקש, גברתי, שהוועדה תמשיך לעקוב ולא תניח לנושא הזה. מדובר באינטרס ציבורי שעלותו גבוהה מאוד, אבל הוא גם עומד במוקד עניין של הרבה מאוד תושבים ואזרחים בארץ הזאת, שנזקקים לשירותים השידוריים של רשות השידור, ורשאים לקבל אותם. לכן אל תניחי לעניין, תקיימי דיון נוסף. ובבקשה, תדאגי שיופיעו נציגים בכירים – בלי לפגוע בך, חלילה – וגם שכל זרועות משרד האוצר, כי אחרת אנחנו הולכים לאיבוד שם מאגף לאגף ומקומה לקומה. תודה.

תודה רבה. אני מביאה את הדיון המהיר שהתבקש על-ידי חברי הכנסת נחמן שי ואיתן כבל לידי סיום בהודעת הסיכום הבאה: ראשית, שמענו היום דברים מדאיגים מאוד, חמורים, לגבי ההתנהלות, במיוחד של משרד האוצר, בכל הנוגע לנקיטת הצעדים הנדרשים כדי לאפשר לרפורמה לצאת לדרך. אני מדגישה שוב ושוב, הן העובדים, הן הכנסת, ואף נמסר לנו שמשרד ראש הממשלה עושים את מה שנדרש כדי לקדם את הרפורמה. הובהר כאן שללא הרפורמה, רשות השידור תקרוס. ומשרד האוצר צריך להשלים סוף סוף שיש תחומים שבהם אין מקום להפרטה – לא בחינוך, לא בבריאות, לא בשידור ציבורי. להפסיק לשחק עם זה, להפסיק לנסות לייבש את הגורמים האלה עד שיקראו "געוואלד" ואז לשכנע אותם שהם צריכים לעשות שינויים נוספים.

אני קוראת למשרד ראש הממשלה לקבל את ההכרעות הנדרשות כדי לצאת לדרך. למשרד האוצר לנקוט את כל האמצעים הקיימים לרשותו כדי לצאת לדרך. הנכסים, המימון – לא צריכים לעמוד בדרך למימוש. אפשר לתת גישור בזמן שמנהלים משא ומתן על נכסים שהם ממילא נכסי מדינה כדי שהרפורמה תצא לדרך, שהתקציב יאושר. המצב שבו אין לרשות השידור תקציב הוא לא תקין, וכריכת ההסכמים הקיבוציים שמגיעים לעובדים בהסכמי מימון שקשורים למכירת נדל"ן, היא דבר לא ראוי וחמור ביותר, ואין בו אלא משחק שנועד להכריע את הגורמים עוד קצת מעבר למה שכבר נעשה.
אני מקבלת את המלצותיהם של שני עמיתי לזמן את הגורמים הרלוונטיים, כדי שאפשר יהיה לראות סוף סוף מה קורה כאן. אבל נראה לי שהצלחנו למקד את זה בהסכם המימון, בנדל"ן, באוצר, ובחוסר הרצון של האוצר לאפשר רפורמה שהוסכמה על-ידי כל הגורמים הרלוונטיים, לאפשר לרפורמה החשובה הזאת לצאת לדרך. ואנחנו כמובן נמשיך לעקוב. תודה רבה.
<הישיבה ננעלה בשעה 11:05.>