הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
19
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
09/07/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 741>
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שני, י"ט בתמוז התשע"ב (09 ביולי 2012), שעה 10:30

<הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון – הארכת התקופה לקבלת הפרשי שכר או גמול אחר), התשע"ב-2012, של חה"כ דליה איציק וחה"כ חיים כץ. (פ/4343) >

חברי הוועדה: >
חיים כץ – היו"ר
אריה ביבי
רחל אדטו

אורית זוארץ
דליה איציק

זהבה גלאון

>
גלעד סממה - עו"ד, יועץ שר המשפטים, משרד המשפטים

עדי גולדינר - עו"ד, משרד המשפטים

יעל ישראלי-נבו - עו"ד בלשכה המשפטית, אגף השכר, משרד האוצר

דוד ימין - עו"ד, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

אסתר אליאס - עו"ד, עוזרת ראשית, נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה

ורד וייץ - ההסתדרות החדשה

גלי עציון - עו"ד, נעמ"ת

מאירה בסוק - עו"ד, הלשכה המשפטית, נעמ"ת

עירית גזית - יועצת משפטית, ויצ"ו ישראל

חזקיה ישראל - מנהל מחלקה, התאחדות התעשיינים

רינה בר-טל - חברת הנהלה, שדולת הנשים בישראל

דנה נאור מנדאל - יועצת משפטית, שדולת הנשים בישראל

נעה בן-שבת

וילמה מאור

יעקב סימן טוב
<הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון – הארכת התקופה לקבלת הפרשי שכר או גמול אחר) התשע"ב-2012>

בוקר טוב. שבוע חדש. יום שני בשבוע. נושא חשוב. י"ט בתמוז, תשע"ב. ה-9 ביולי 2012. ואני מתכבד לפתוח את נושא הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון – הארכת התקופה לקבלת הפרשי שכר או גמול אחר), התשע"ב-2012, של חברת הכנסת דליה איציק וחבר הכנסת חיים כץ.

וחברתי, חברת הכנסת דליה איציק, - -

ידידי הטוב.

- - מה יש לך להגיד על העניין?

מה יש לך להגיד להגנתך?

אתה יודע כמה זמן אני מחפשת את רינה. איך היא נעלמת. אליך היא באה. רינה בר-טל.

אדוני, הואיל ואני יודעת שמזמן הנושא של סוגיית קידום נשים איננו רק סוגיה של נשים. והואיל ואני יודעת שמי שמקפח נשים זה, בדרך-כלל, גם גברים. אז חשבתי שהכי טוב שהנושא הזה יבוא לוועדה שלך: אל"ף, כי יש לך רקורד מאד מרשים. בי"ת, מה לעשות? לא יכולים עליך.

הדיון הוא לא עליי עכשיו.

חכה, זו רק ההתחלה. - - -

אחר-כך הם - - - בי ויגידו: הראנו לך. הראנו לך.

לכאורה, הנושא היה צריך להיות בוועדה אחרת.

למה? למה?

הסבר ופרט.

לא. הנושא היה צריך להיות פה. במפורש רק פה. אבל בסדר. הנה, את שומעת את ההסתדרות שם.

אבל אתה רואה, אדוני, שאני מבקשת שזה יהיה כאן. לכן, הוא כאן.

כמו שאנחנו יודעים ישנה אפליה מובנת בשכר בין נשים לבין גברים. יוצא לי לאחרונה להתעסק יותר ויותר בראיונות של אנשים חדשים – - - -. אתה רואה שלאישה מציעים פחות. זה לא יעזור. - - - זה משהו כמעט מובנה. אני לא אומרת שזה רק חוק: זה תהליך חינוכי, ותהליך זה. אבל אתה רואה את זה, שזה כבר מזמן לא - - -. זה כבר מזמן לא סט המונחים הזה, וזה נורא מרגיז.

אבל, אדוני, היתה בחורה מאד אמיצה שעבדה ב"הום סנטר", והלכה לבג"ץ. ושם היא הסבירה לשופטים שעל אותה עבודה בדיוק, שכנה לחדר מקבל – איפה סער?

- - -

17 שקלים. והוא - -

26 שקלים.

- - 26 שקלים. הוא לא היה יותר גבוה. הוא לא היה יותר יפה. הוא לא היה יותר חכם. הוא לא עשה יותר עבודה. על אותה עבודה. והיא הצליחה לשכנע את השופטים, שביקשו ממנה גם ראיות, שזו ממש אותה עבודה.

אני חושבת שיש פה פריצת דרך מאד רצינית. החוק הזה, אפשר לגמור אותו בדקה כי אין פה הרבה שינויים בנוסח, ואין פה שום דבר. אבל הרעיון שאתה יכול לתבוע היום את המעביד על שבע שנים ולא רק על שנתיים, הוא רעיון מאד נכון: אל"ף, עד שאתה אוסף את הראיות. בי"ת, עד שבתי-המשפט נדרשים לסוגיה, אז היא רק אוספת את החומר וכבר אומרים לה: גברתי, פג תוקפו. את כבר לא יכולה לתבוע. חבל על הזמן. לכי. הרעיון הוא כמו שיש בחוקים אחרים – שבע שנים - - - זה מספר נוסחאי כמעט. ולכן, אנחנו מבקשים שהיכולת שלה לתבוע תהיה שבע שנים אחורה. כמו שאם אתה שורט אוטו, גם יש לך שבע שנים. עושים לך שריטה בשכר, בלב, בנשמה – זה שנתיים.
זה הרעיון. נדמה לי שהוא מאד מובן.

אוקיי.

הוא גם עבר את ועדת השרים לענייני חקיקה.
נציגו של שר המשפטים כאן מסתכל עליי מאד-מאד, עורך-הדין סממה.

אוקיי. תשמעי, המטרה שלנו היא ליצור שוויון חלקי בין שכר של גברים ונשים. זאת אומרת, שוויון חלקי – אנחנו רוצים להשוות את שכר הנשים, ולהשאיר איפה שיש להן יתרונות. אנחנו לא רוצים לפגוע בנשים איפה שיש להן יתרונות. אבל אנחנו רוצים להגיע לשכר שווה. איפה יש להן יתרונות? בגיל הפרישה, עם בונוסים מיוחדים בשנים האלה – לא רוצים לפגוע. זאת אומרת, איפה שיש העדפה לנשים, להשאיר להן. ואיפה שאין העדפה, להשוות בין נשים לגברים. זאת גם מטרת החוק הזאת. מטרת החוק הזה היא לאפשר למי שנדמה לה שקופחה, לפנות לערכאות ולבקש סעד מבית-המשפט. ושהחוק יקבע את כמות השנים שהיא תקבל פיצוי בגין.
אנחנו אנשים שמכבדים את מילותינו. המטרה שלי היא כמו שלך: להביא את זה לשבע שנים. אבל בדרך, היתה התחייבות למשרד המשפטים. אני אומר לך: תשמע, אני לא רוצה לקבוע את השנים עכשיו. אני רוצה להעביר בקריאה ראשונה. אנחנו, פה, בנוסח נכתוב בין 7-3 או בין 7-24 או בין 7-1 – לא מעניין. אני רוצה להעביר את זה בקריאה ראשונה, שיהיה ראשונה. ואחר-כך אני אריב איתך על השש. מתאים לך? דבר, נציג משרד המשפטים.

אני חושב שיש אפשרות כזו. אני לא בטוח.

עורך-הדין סממה, תאמין לי, תקשיב לי, עצת חברה: במקרה ניקרתי לאיזה משא-ומתן קטנצי'ק כשהייתי בחדרו. היה משהו מאד-מאד גדול, אבל משא-ומתן שהיה בדיוק דקה. תאמין לי, תפרוש בשיא. תגיד כן.

שמע, הכול פתוח. יש כלל גדול בתורה - - -

הכול פתוח, עורך-הדין סממה, חוץ ממה שלא פתוח.

שמע, יש כלל גדול בתורה: "זה נהנה וזה לא חסר". אנחנו יכולים לחשוב שקיבלנו, שמלוא תאוותינו בידינו. ואתה יכול לחשוב שמלוא תאוותך בידך. יהיה לנו זמן לדבר. למה ללכת מכות עכשיו? זו השאלה.

זה מה שנקרא, חברת הכנסת איציק: צדיק ורע לו.

תסביר לי, למה צריך ללכת מכות עכשיו? משאיר הכול פתוח – 7-3. מעבירים בקריאה ראשונה. נשב, נתדיין ונראה איפה אנחנו עומדים. לא נושא חדש.

בסדר. אין לי בעיה.

בסדר.

- - - כרגע לכתוב איזשהו נוסח. צריך לכתוב מספר שנים.

זהו. בדיוק. מה יהיה הנוסח?

אני מאפשר לכם, אתם, עורכי-הדין, לנסח. זאת הכוונה. נעביר את זה בקריאה ראשונה. נהיה אחר-כך והלאה.

מבחינתי, אין שום בעיה שיהיה כתוב שלוש, ושיהיה כתוב שאנחנו גם שוקלים לעשות את זה לשבע. אין לי בעיה עם זה.

- - - פתוח.

אנחנו לא מגדירים. אחרי קריאה ראשונה – בין הקריאה השנייה לשלישית – נשב, נדבר ונראה לאן אנחנו הולכים.

לא. הנוסח נשאר כמו שהיושב-ראש הציע, כזה. פעם כן, אנחנו - - -

חברת הכנסת איציק, יהיה בסדר.

מה, את אומרת שהוא נשאר כפי שהוא היה - - -

מה שהוא אמר.

בואו נלך. בואו נעשה את זה ככה.

אבל צריך לכתוב משהו. אז זה ייכתב כמו - - -

את עורכת-דין. אני יודע מה זה הסכם. להגיע להסכמות זה דבר קל. להפוך להסכם זו תורה. מאחר ואני לא יודע לכתוב, וחברת הכנסת איציק לא יודעת לכתוב – אולי חברת הכנסת איציק כן יודעת לכתוב, אבל אני לא יודע לכתוב – עורכי-הדין צריכים לנסח את מה שאנחנו מסכמים. בשביל זה יש עורכי-דין. אתם תסכמו את מה שאנחנו. אנחנו, אחרי הקריאה הראשונה, רוצים להתדיין, בין 7-3. יכול להיות גם שבע וגם 11. הכול. לא יכול להיות 11 אם אנחנו תוחמים בשבע.

יהיה מה - - - שכתוב פה. יהיה מה שכתוב בנוסח.

הכול פתוח.

הכול פתוח. יהיה צריך להיות ברור בדברי ההסבר – הכול פתוח, ואין נושא חדש.

נכון. מצוין.

אדוני, אם אפשר להגיד עוד משהו, שיש נושא אחד - -

את יכולה להגיד הכול.

- - נוסף, שאנחנו רוצים לבקש שגם הוא לא יהיה נושא חדש: כרגע הסעיף הזה אומר שברגע שעברו שנתיים, אי-אפשר לתבוע יותר את הזכות. זו התיישנות, מה שנקרא: התיישנות מהותית. הזכות לתבוע את השכר כאילו פוקעת. ואנחנו רוצים גם בזה לשקול לשנות את הנוסח להתיישנות דיונית, שתקופת ההתיישנות תהיה כך וכך. זאת אומרת, אפשר יהיה לתבוע - - -

אני מכיר את עורך-הדין סממה – לזה הוא בטח מסכים.

אוקיי. - - - נושא חדש.

בסדר גמור.

אוקיי. אז אנחנו נקריא את זה.

אבל רק מילה אחת.

בבקשה. דבר.

מאחר ואני כאן גם בתור הממשלה ולא רק משרד המשפטים, אני יודע שיש גם עמדות של משרדים אחרים, וזה מה שהיה בוועדת שרים.

יש משרדים אחרים?

יש משרדים אחרים.

כן. משרד האוצר.

חוץ ממשרד המשפטים יש משרדים אחרים?

יש את משרד האוצר, ויש משרדים אחרים לא פחות חשובים.

מה זה נוגע למשרד האוצר, זה עלויות אפס?

אני מאמין - - - ישראל אין אפליה כנגד נשים.

אשרי המאמין.

האמת היא שגם החוק לא מדבר רק על אפליה נגד נשים, אלא גם נגד גברים אם יש מצב כזה.

תגיד לי מה קרה היום בקדימה? מה הסיפור?

כולם הגיעו.

הם צריכים את חברת הכנסת איציק.

כשהיא באה אליי היא צריכה חיזוק?

לא, סולידריות.

אה, סולידריות.

סולידריות.

גם חברת הכנסת דליה איציק, גם אתה, גם חברת הכנסת אורית זוארץ.

הם באו בשבילך. הם לא באו בשבילי. הם אוהבים אותך יותר.

בוקר טוב לך. נעים מאד. חבר הכנסת אריה ביבי.

מי אדוני?

נעים מאד. חבר הכנסת אריה ביבי - - -

יפה לך. יפה לך.

בבקשה, תרשום.

אני כבר שכחתי איך אתה נראה מאז שלא היית פה.

הסתפרתי.

יפה לך.

אדוני היושב-ראש, מילה אחת: אני לא רוצה לעלות עם כל - - -. אנחנו מבקשים שיהיה כתוב כרגע שלוש.

אתה תתאם. אני מסמיך אותך ואת היועצת המשפטית לנסח.

אין לך התנגדות אם יהיה כתוב שלוש, כרגע - - - בדברי ההסבר.

לא, לא רק שלוש. בין 7-3.

- - -

הצעת החוק, גם - - -

שיהיה כתוב עד שבע.

- - - באמצע, פה.

עורך-הדין סממה, יהיה כתוב עד שבע.

אין לי בעיה. אני חושב שליועצת המשפטית יש בעיה מבחינת הנוסח. ככה אני - - -

אתם תשבו ותנסחו.

אין בעיה. אנחנו - - -

אנחנו לא יכולים לכתוב בין לבין, כי תקופת ההתיישנות – השאלה היא מתי היא - - -

עד שבע.

אבל אין עד שבע. זה יכול להיות - - -

לא. סליחה, אנחנו מדברים על שני נושאים שונים: את מדברת על תקופת ההתיישנות.

נכון.

ואני מדבר על תקופת הרטרואקטיביות.

זה אותו דבר, בעצם.

זה לא אותו דבר בכלל, כי שנתיים אתה יכול לתבוע.

נכון.

אבל במשך השנתיים אתה יכול לתבוע גם על שבע שנים.

לא.

מה לא? את מחוקקת, ובחקיקה את יכולה להגיד: אני אוכל לתבוע במשך שבע שנים, אבל אני אוכל לבקש רק חמש שנים רטרואקטיבית, למשל. יכול להיות כזה דבר?

תראה, אפשר לכתוב. אבל, כרגע, מה שאומר - - -

בטח. זה שני צירים.

זה שני צירים שונים לגמרי.

- - - ומהותי.

זה שני צירים שונים לגמרי.

עכשיו החוק אומר שבכל מקרה אתה יכול לתבוע רק על שנתיים. אין לך - - -

אנחנו רוצים פעמיים. ואנחנו סיכמנו, והוא מסכים, שאנחנו נוכל לדבר – שנוכל לתבוע על שבע שנים. עד שבע שנים נוכל להגיש תביעה.

יחד עם זה, אנחנו מדברים על הרטרואקטיביות. וגם ברטרואקטיביות אמרנו: אנחנו, עד שבע שנים. בין 7-3 שנים – זה יסוכם אחרי הקריאה הראשונה.

אבל אין לנו אפשרות לנסח את זה.

למה לא להשאיר?

כי זה על שבע שנים. למה שלא יישאר שבע שנים עכשיו?

הוא אומר שלא. שאנחנו לא יכולים - - -

- - -

אבל זה מה שהוא מייעץ לך.

היועצת המשפטית בן-שבת, אלה בדיוק הדברים שאתם, עורכי-הדין, צריכים לנסח את מה שאנחנו אומרים. אנחנו רוצים מגרש פתוח, מאחר ואנחנו התחייבנו להעביר את זה בטרומית לשלוש. לא רוצה לרשום שלוש.

אוקיי. אז נרשום שבע, ואחרי זה - - -

גם חברת הכנסת דליה איציק לא רוצה לרשום שלוש.

זה פתוח לדיון לאחר-מכן.

לא. אבל אנחנו נרשום עד שבע. לא שבע, עד שבע. אם את לא רוצה לרשום שלוש, נרשום עד שבע.

אוקיי. אז אתה רוצה בעצם - - -

אתם עורכי-דין, אני לא יודע לכתוב.

איך אפשר לכתוב - - -, ומה לכתוב?

לא זכאי. אבל אז זה אומר לתקופה העולה על שבע שנים שקדמו ליום הגשת התובענה. אבל זה בדיוק הנוסח הזה.

אבל את לא מדברת איתי על הניסוח. את יודעת יותר טוב ממני. אני אומר לך בדיוק מה אני רוצה.

סליחה, אדוני, ברשותך – היועצת המשפטית בן-שבת, יש פה שני נושאים: אחד, רטרואקטיביות, שעליו תיכף צריך לסכם. בקריאה הראשונה נשאר הנוסח בדיוק כפי שהוא - - -

הוא נשאר - - -

לאחר שנסיים את הקריאה הראשונה, נבוא לכאן. הואיל וגם התחייבנו - - -, פחות או יותר, לעמוד בהתחייבות. פחות מאשר יותר.

אז אנחנו נשאיר את הנוסח כפי שהוא, כרגע. ואחרי זה, בקריאה השנייה והשלישית נדון בשנים, בתקופות ובסוג ההתיישנות.

נכון.

אז הנוסח נשאר כפי שהוא היה בקריאה הטרומית.

מתאים לך?

לא. יש לי בעיה עם זה.

בדברי ההסבר ייאמר שאפשר - - -

היועצת המשפטית בן-שבת, אנחנו התחייבנו. אני אראה. אני רוצה ללכת לפי הכלל הגדול: "זה נהנה וזה לא חסר", ואתם תכתבו. ואף-אחד לא יביא נושא חדש, לשני הנושאים.

מה לא - - -?

הוועדה תסמיך את עורכי-הדין - - -

לא יהיה נושא חדש.

לא יהיה נושא חדש.

אני רק רוצה לומר: המטרה שלי כאן היא אותה מטרה.

אני יודע. אנחנו לא נערים מכשול בפני סומא.

הוא דווקא היה בסדר, - - -

במקרה הזה.

אני מבקש שייכתב כרגע, לקריאה הראשונה: שלוש - - -

תתאמו ביניכם.

בסדר גמור.

אבל צריך החלטה של הוועדה לעניין הזה.

וכדי שלא יהיה נושא חדש אנחנו נכתוב שאנחנו גם בוחנים, עדיין, ואנחנו נמשיך לבחון את הנושא של שבע שנים.

לא, לא. בקריאה הראשונה יישאר ככה. אחר-כך תחזור לכאן. עורך-הדין סממה, אנחנו לא נרמה.

אני לא חושב שתרמו, חס-וחלילה.

עורך-הדין סממה, נרשום עד שבע שנים.

אפשר לכתוב עד שבע שנים?

אין אפשרות. הנוסח - - -

כן. עד שבע שנים. יש אפשרות לרשום עד שבע שנים.

לכל היותר.

נכתוב שאפשר יהיה לתבוע במשך תקופה של עד שבע שנים.

נכון. ולקבל עד שבע שנים רטרואקטיבית.

לתבוע עד שבע שנים.

לא. עד שבע שנים, זה שבע שנים. מבחינה משפטית, עד שבע שנים זה שבע שנים.

אנחנו יודעים. לכן, אנחנו אומרים. מה אנחנו לא יודעים? אנחנו יודעים.

אני ממשרד האוצר, ולנו יש קושי עם העמדה הזאת.

מי אמר שעד שבע שנים זה שבע שנים? אולי זה שש שנים במשא-ומתן?

בסדר. זה שש שנים, וזה גם שבע שנים.

וזה גם שלוש שנים.

זה גם שלוש שנים, אבל זה גם - - -

אנחנו יודעים. אבל הסיכום שלנו היה עם משרד המשפטים ולא אתכם, לצורך העניין.

בסדר. אבל - - -

לצורך העניין. ברגע שאנחנו מדברים ואנחנו אומרים שהכול פתוח, אז הכול פתוח.

העמדה שלנו היא שלוש שנים.

אוקיי. תקריאי את זה – עד שבע שנים, ואנחנו נצביע על זה.

לצד המהותי, מתי דנים? בישיבה הבאה?

כן.
תקריאי.

צריך להגיד: בחוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996, בסעיף 8(א), במקום סעיף קטן (א), ייאמר: תקופת ההתיישנות תהיה עד שבע שנים.

כן.

או שבע שנים, בעצם.

עד שבע שנים. לא שבע שנים.

עד שבע שנים?

כן.

לא יאשרו. מבחינת הנוסח - - -

את יודעת מה, תרשמי בין 7-3 שנים. יהיה - - -

אנחנו לא יכולים לכתוב. אני יכולה לכתוב בדברי ההסבר: יסוכם במהלך הקריאות השנייה והשלישית.

למה?

אני יכולה לכתוב בדברי ההסבר, אבל הנוסח צריך להגיד משהו.

אדוני היושב-ראש.

כן.

אני מבקש להקל כאן. בואו נכתוב כרגע את ההסכמות. ההסכמות, כרגע, זה שלוש שנים. ואנחנו - - -

לא, לא, לא.

רק שנייה. רק רגע. אני מבקש. יש לנו כאן עבודה גם בתוך המשרדים. אתם מכירים את העמדה שלי בעניין הזה. כרגע, ההסכמות – הצלחנו להעביר את זה בוועדת השרים - - -

מי מדבר? שיידעו. לפרוטוקול.

מה?

לפרוטוקול, תגיד מי מדבר.

גלעד סממה, יועץ שר המשפטים.

אוקיי.

כרגע, הגענו להסכמות על ההרחבה עד שלוש שנים. אנחנו לא שוללים את ההרחבה עד לשבע שנים.

לא, לא.

כרגע, ועדת השרים – הממשלה קיבלה החלטה להרחיב את זה לשלוש שנים.

עורך-הדין סממה, הואיל וגם אני דיברתי עם כמה שרים – אתה יודע.

אני יודע. אבל זה - - -

הואיל וגם אני עזרתי לך קצת. והואיל וגם ראו את היושב-ראש, חיים כץ - - -. אז אתה יודע, גם לא היה פה משהו פוליטי.

נכון, זה לא פוליטי. - - -

אני מציעה שהניסוח יהיה בדיוק כפי שהיושב-ראש הציע.

בואו תנסחו. למה אתם לא יודעים לנסח? הוועדה - - -

אני יודע. אני מציע את זה.

אחר-כך, עורך-הדין סממה. עורך-הדין סממה, אחרי הקריאה הראשונה נריב. למה לריב עכשיו? אחרי הקריאה הראשונה נחזור לפה.

יש פה בעיה. כשאתה אומר לכנסת: היא מצביעה על שלוש שנים. לאחר-מכן, כשאתה בא לפה, זה איננו מחייב את הכנסת. אני רוצה שתבין את זה. זה בעייתי. לכן, אנחנו לוקחים את השפיל. פחות, מותר. יותר, אתה לא יכול.

חברת הכנסת איציק, אני רוצה לעשות הפסקה של שלוש דקות.

אין בעיה.

שלוש דקות הפסקה.

<(הישיבה נפסקה בשעה 10:58 ונתחדשה בשעה 11:01.)>

אנחנו סיכמנו כדלקמן: בהצעת החוק בקריאה הראשונה יהיה כתוב שלוש שנים, כשיש פה התחייבות של משרדי הממשלה שאנחנו יכולים לדון עד שבע שנים. מקובל?

מקובל לגמרי.

לפרוטוקול.

מקובל לגמרי.

מאה אחוז.
תקריאי את זה, ותכתבי את זה בדברי ההסבר.

הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון – הארכת התקופה לקבלת הפרשי שכר או גמול אחר), התשע"ב-2012.
1. תיקון סעיף 8 – בחוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996, בסעיף 8(א), במקום "עשרים וארבעה החודשים" יבוא "שלוש השנים".

"36 חודשים".

"36 חודשים".

ותקופת ההתיישנות?

אותו דבר.

זה אותו דבר כרגע. זה גם דבר שאנחנו נדון בזה בהמשך אם יבחינו בין תקופת התביעה לבין תקופת הזכאות.

36 חודשים. ואנחנו נבהיר בדברי ההסבר שהנושא הזה עדיין פתוח לדיון בוועדה, ויידון בקריאות השנייה והשלישית.

אנחנו נצביע על זה. מי בעד ירים את ידו.
הצבעה
בעד הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון – הארכת התקופה לקבלת הפרשי שכר או גמול אחר), התשע"ב-2012 – 4
נגד – אין

נמנעים – אין

הצעת החוק נתקבלה.

תודה רבה. ואת מצביעה במקום חבר הכנסת אריה ביבי. ואת מצביעה במקום חברת הכנסת רחל אדטו. ואת במקום חבר הכנסת אילן גילאון. וכל חברי הכנסת שנמצאו פה, ואישרו את הצעת החוק כהכנה לקריאה הראשונה – אני מקווה שהיא תעבור במליאה, בקריאה הראשונה. ואנחנו נשלים אותה פה, במושב הזה, בקריאות השנייה והשלישית. תודה רבה. הישיבה נעולה.

תודה רבה.
הישיבה ננעלה בשעה 11:03.