PAGE
2
הוועדה למאבק בנגע הסמים
10/07/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' >
מישיבת הוועדה למאבק בנגע הסמים
יום שלישי, כ' בתמוז התשע"ב (10 ביולי 2012), שעה 10:00

<ביקור ודיון בעיר טייבה>

חברי הוועדה: >
טלב אלסאנע – היו"ר

>
שלמה כהן - מפקח בשירות לטיפול בהתמכרויות, משרד הרווחה

דוד פילו - מפקד התחנה, המשרד לביטחון פנים

אילן ברק - סגן מפקד תחנה, המשרד לביטחון פנים

קרן רוט איטח - מנהלת היחידה למניעת סמים, משרד החינוך

סאבה סרסור - משרד החינוך

נאסר אבו סאפי - מפקח, משרד החינוך

אינס נטור - מדריכה מחוזית למניעת סמים ואלכוהול, משרד החינוך

אילן שמש - קידום נוער, משרד החינוך

מוטי שמושקביץ' - המחלקה לטיפול בהתמכרויות, משרד הבריאות

ואליד חדאד - מפקח ארצי, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול

אסרא חג' יחיא - מתאמת, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול

פהימה בראנסי - מנהלת התכנית הלאומית לנוער בסיכון

עודה פאיק - ראש המועצה, טייבה

שאדי נלי - מוביל פרויקט 'עיר ללא אלימות', טייבה

בוהייסה מסארוה - מנהלת לשכת הרווחה, עיריית טייבה

עוויאדה עבדול ג'בארה - מנהל מחלקת חינוך, עיריית טייבה

עבדאללה ריאן - השירות הפסיכולוגי, עיריית טייבה

סוהילה עוביד - מנהלת הוועדה לקידום נוער, עיריית טייבה

לוסאן עבוראס - מנהל מחלקת התברואה, עיריית טייבה

סאמי בלעים - מנהל מחלקת ספורט, עיריית טייבה

חוריה חנון - קצינת ביקור סדיר, עיריית טייבה

דוריה עבו עטיה - סגנית מנהל מחלקת חינוך, עיריית טייבה

שמעון - חבר מועצת העיר, עיריית טייבה

איציק שלום - חבר מועצת העיר, עיריית טייבה

איסרא חג' יחיא - מתאמת סמים, מועצת עיריית טייבה

רדא ג'אבר - עו"ד, יוזמות קרן אברהם

פאהד



יוסף ג'ומעה - מהנדס, הוועדה לתכנון ובנייה, עיריית טייבה

תייסיר מסארוה - איש אחזקה, עיריית טייבה

נורה - מנהלת לשכת ראש המועצה, עיריית טייבה

יחיא איהאב - מנהל מרכז אלפטאם, טייבה

חאלד נאשף - מרכז אלפטאם, טייבה

חג' יחיא אחמד - מרכז אלפטאם, טייבה

צ'רנק



אלון עשתי - רכז טיפולי

סש"י - מטופל

רא"ג - מטופל

י"ג' - מטופל

א. - מטופל

בת שבע פנחסוב

ס.ל., חבר המתרגמים
<ביקור ודיון בעיר טייבה>

לשאר האורחים, לשאר המחלקות ולשאר האגפים שהוזמנו ואני אמנה אותם, על פי הסדר, או על פי הרשימה שקיבלנו: המשרד לביטחון פנים, נמצא איתנו דוד פילו, מפקד התחנה, הוא חדש אמנם בתפקיד, אבל הוא הספיק להיות חדש-ישן. אנחנו מאחלים לך הצלחה ומודים לך על זה שטרחת והגעת. ביחד איתו נמצא אילן ברק, סגן מפקד התחנה החדש. סמיר, בן טייבה, מוכר לכולם. נמצאת איתנו הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול. יעקב נוי לא הגיע, ואליד חדאד, מנחה במגזר הערבי, הגיע. אהלן וסהלן. משרד החינוך, הכי מורחב. סאבה סרסור, אינס נטור, אילן שמש, מפקח ארצי באגף לקידום נוער , סוהיילה, מקדמת פרויקט קידום נוער, נאסר אבו סאפי, מפקח מטעם משרד החינוך, קרן רוט איטח, מנהלת היחידה למניעת סמים. ממשרד הרווחה שלמה כהן, וממשרד הבריאות דר' מוטי.
מטייבה, בוהייסה, מנהלת לשכת הרווחה, שאדי, מוביל פרויקט 'עיר ללא אלימות', גם אותך נצטרך לשמוע. עוד בצוות שלנו, עבדול ג'באר עוביידה, מנהל מחלקת חינוך, אסרא, מתאמת סמים מזה כמה חודשים, אנחנו מאחלים לך הצלחה. נידאל אבו ראס, מנהל מחלקת תברואה, סאמי, מנהל מחלקת הספורט. סוהיילה עוביד, קידום נוער, תכנית שמידט, פהימה, דוריה, סגנית מנהל מחלקת חינוך, יוסף ג'ומעה, מהנדס הוועדה לתכנון ובנייה, תייסיר מסארוה הוא איש אחזקה, נורה היא מנהלת הלשכה שלי.
בקצרה, בטייבה 42,000, תחום השיפוט שלה 19,500 דונם- - -

זה גם בתכנית המתאר?

זה מה שהשאירו כל ההפקעות, כולל כביש 6, כולל רכבת ישראל. כל מיני הפקעות.

תחום שיפוט זה 19,000?

זה תכנית המתאר- - -

זה גם תכנית המתאר וגם תחום השיפוט? אותו דבר?

תכנית המתאר זה תחום השיפוט, שניהם הולכים ביחד. תכנית המתאר של טייבה עומדת בפני סעיף 106ב', דהיינו היא עברה אישור הנהלה מחוזית. סעיף 106 מאשר לאנשים שלא התנגדו להתנגד ולעירייה במיוחד, אם יש לה עסקים שהיא רוצה לתקוף אותם, אז היא יכולה לתקוף אותם במסגרת הזאת. על פי מיטב ידיעתי, מינהל התכנון במשרד הפנים אמור לפרסם את התכנית תחת הסעיף הזה בכדי לאפשר לאנשים להתנגד. אנחנו 90%, נשארו לנו 10%, אין לנו מנוס. התנגדה העירייה, אני לא הייתי בתקופת ההתנגדויות, אבל עד כמה שראיתי הם חבקו את כל הנושאים שהם צריכים לחבוק אותם. אחרי האישורים יש לנו נושאים שצצו ואינם עומדים בדרישות העירייה ולכן אנחנו הולכים להתנגד למעשה על כמעט 12 סעיפים.

העיר טייבה עברה שתי קריסות כלכליות, בשנות ה-90 הייתה קריסה, היה מעין נאמן, מפרק. עכשיו אנחנו מנוהלים גם על ידי נאמן שקיבל ארכה לעוד חודשיים, עד 19 בספטמבר. יחסית העירייה בארבע השנים האלה- - -

מה התפקיד של הנאמן?

הוא הכול. הוועדה ועדה ממונה, היא פועלת מול משרדי הממשלה ומנהלת העירייה, אבל עניין כספי, כל הכספים שאנחנו מגייסים היום ואני אגיד את זה בצניעות- - -

מה התפקיד של הגזבר בעירייה?

הגזבר וראש העירייה- - -

עובדים אצל הנאמן?

למעשה בסופו של יום כן, אנחנו עובדים אצל הנאמן, כי בלי שהוא יאשר הוצאת כספים, חבל לך על הזמן. אבל יש לנו את העבודה שלנו, אנחנו אירחנו בעיריית טייבה שישה-שבעה שרים, אני ביקרתי אצל עשרה או אחד עשר שרים בלשכות שלהם, אולי שלושה מנכ"לים גם כן, והצלחנו לגייס בתקופה הזאת 120 מיליון שקל לטייבה, אלה תב"רים (תקציב בלתי רגיל) שהם מאושרים, מוכנים, הם אושרו במליאה ואושרו במשרד הפנים. הגשנו דוח למנכ"ל משרד הפנים והצוות המקצועי, כולל לשכת השר. הם, דרך אגב, הופתעו מהעשייה, שתוך פרק זמן של שבעה חודשים הצליחה העירייה בהנהלתי, בצוות הקיים ובראשי המחלקות, לגייס את הסכום הזה. זה מצביע על עשייה ועל אנשים שעבדו ועמלו ימים ולילות בכדי להגיע להישג הזה. אני מניח שהכסף הזה יביא למינוף עיריית טייבה. כשלנו בתכנית הלאומית נוסח לוד, מי שהכשיל אותנו, ואני לא יודע אם זה המקום והפורום, אבל אני כבר אמרתי לך בתוך החדר, כשישבנו חמש דקות, אמרתי לך מי הכשיל אותנו, אבל אנחנו לא מתייאשים, אנחנו ממשיכים להיאבק, ממשיכים להוביל את התכנית, התכנית הזאת תרד מ-140 מיליון שקל, אולי היא תעמוד על 70-80. אנחנו מסכימים לקבל את ה-70-80 מיליון שקלים. טייבה נמצאת בפיגור אחרי הרשויות השכנות, אני לא מדבר על רמת השרון, אני לא מדבר על כפר סבא, אני משווה אותה לג'לג'וליה, טירה, כפר קאסם. בטייבה יש רשת ביוב ומים בהיקף של 30%, 70% אין, מה שנקרא. זה משפיע על התפקוד שלנו, זה משפיע על הבעיות הבריאותיות וכל מיני דברים. גייסנו 40 מיליון מתוך ה-120 לפיתוח חמש שכונות לחיבור לרשת המים.
אני רוצה לקצר ולא להרחיב. בראש מעיינינו, חוץ מהפרויקטים והתשתיות וכיתות לימוד- - - השגנו 86 כיתות לימוד, מה שלא נבנה בטייבה כמעט 19-18 שנים, לא נבנתה כיתה אחת, אנחנו השגנו 86, קיבלנו אישורים לכמעט 56 כיתות, יש לנו בקנה, מה שנקרא, את היתרה, 30 כיתות שאנחנו פועלים עליהם. ישבנו אצל יגאל צרפתי בשבוע שעבר ואנחנו אמורים להשלים כמה מסמכים ואז נקבל גם את היתרה.
בקצרה, אני מרגיש שאנחנו יוצרים ועושים. גם הרחוב בטייבה מרגיש יצירה ולא אכפת לי להגיד לך שאולי אחד הדברים שמנעו מאיתנו לקדם את התכנית הלאומית, אנחנו טענו שבטייבה יש אלימות גואה, לעומת שאר היישובים הערביים, אבל מתברר ממשטרת ישראל, לא אתם, המשרד לביטחון פנים נתן דוח שהראה שטייבה היא עיר שבה יש פחות אלימות משאר הערים הגובלות אותה. אני שמח על הבשורה, למרות שאנחנו הולכים להפסיד כסף, אבל זה קצת נותן אור בקצה המנהרה.

צריך להתייחס לדברים המדווחים במשטרה, מפני שיש הרבה מקרים שאינם מדווחים במשטרה.

אני לא ראיתי את זה, בוהייסה, אבל דווחתי, או דיווחו לי, שהטענה שלנו לא עומדת לנו מכיוון שהמשרד לביטחון פנים נתן נתונים שמצביעים על זה שטייבה היא היום העיר הכי שקטה במשולש, אחרי כפר בראקה. אלה הנתונים שנתקבלו. וכן, זה קצת פגע בנו, אבל אין מה לעשות, אני אמרתי, אני מעדיף שיהיה שקט- - -

השאלה אם תהיה אלימות ויהיו תקציבים, אבל לא תהיה אלימות ולא יהיו תקציבים, מה עדיף?

אני מעדיף שלא יהיה תקציב ולא רוצים אלימות.

בראש מעיינינו, אני בכל אופן כראש עיר וחבריי, הצבנו לעצמנו יעדים והיעדים הם כאלה: חינוך, רווחה, קידום נוער, מועדוני נוער, תרבות, כל הדברים האלה נמצאים בראש מעיינינו. הפעלנו תכניות שהיה ויכוח אם כן להפעיל אותם או לא, בגלל מאטצ'ינג שהעירייה צריכה להשתתף, כאן 150,000 שקל, עוד 50,000, היו ויכוחים בינינו לבין הגזבר, אבל התגברנו על כל הנושאים האלה ואנחנו כבר מקדמים אותם והם מאחורינו, מה שנקרא. לכן היום יש מתאמת סמים ויש 'עיר ללא אלימות' ויש קידום נוער ויש תכנית שמידט, שתורמת לילדים בסיכון בטייבה והיא כבר מופעלת כמה חודשים.

אני לא רואה אור בקצה המנהרה בטייבה, אני רואה אורות. לא מעניין אותי מה שהיה, אולי זה טוב ללמוד היסטוריה, אבל מה שמעניין אותי, אני אחראי על התקופה שאני נמצא בה יחד עם הצוות של חברי המועצה והעירייה. אפשר להגיד שטייבה מתפתחת, הולכת בצעדים ענקיים לקראת דברים טובים ואני מקווה שנצליח לסיים את הפרויקטים האלה בהקדם האפשרי, ובלי הכרזות אם אני כן חוזר לג'לג'וליה או לא חוזר, כי זה לא הנושא, אני מדבר על התקופה שעומדת לרשותי ואני מניח שזה עד סוף השנה הבאה, שנצליח לגמור את הפרויקטים שאנחנו מתכננים ושקיבלנו את התקציבים.

נושא התכנון בטייבה היה ממש כמעט ולא קיים. תכניות לא קודמו, תב"עות (תכניות בניין עיר) לא קודמו, אמרתי לך, המתאר מקודם, אבל יחד עם זאת אנחנו הולכים להטמיע במתאר 17 תכניות, תב"עות, מתוכן הצלחנו לקדם 9 תב"עות באישורים להפקדות בוועדה המחוזית. זה בא כמובן מתוך הצרכים, מתוך הצורך באמת לקדם את הנושא של התכנון בטייבה.
זה פחות או יותר. אני מתחיל לחוש שגזלתי הרבה זמן ולכן אני בכבוד מעביר לך את השרביט הפעם.

בוקר טוב. אנחנו מאוד שמחים להיות כאן בעיר טייבה וגם העירייה. אני יודע ובטוח שלא במקרה הם בחרו בפאיק לקחת את המשימה הזו. אתגר לא פשוט, אבל אני רוצה לציין שלעיר טייבה היה מעמד ואני מקווה שגם יהיה לה מעמד. היה לה מעמד מאוד מיוחד, אני זוכר אנשים שהיו מגיעים מבאר שבע והיו הולכים ללמוד בטייבה, זו הייתה עיר עם מעמד ותהילה בכל המובנים. לצערי בשנים האחרונות היא עברה כל מיני משברים, מסיבות כאלה ואחרות. אני מתרשם גם מהנהגת העירייה, מהנהגה נכונה, עם הרצון של התושבים היא יכולה לעלות למסלול הנכון וגם לחזור ולהיות עיר למופת וגם השם לא יהיה לאלימות, עבריינות, אלא לחינוך, השכלה, וזו תדמית ראויה לטייבה ולתושביה.

אנחנו כאן גם כדי לשמוע לגבי התכניות שנוגעות לא רק לתשתית הפיזית, אם זה כבישים, או שכונות. עם כל החשיבות לתכניות המתאר, זה דבר חשוב, כי לפעמים למצוקות והיעדר התכנון יש השלכות על מצוקות חברתיות, אבל אנחנו מעוניינים גם לשמוע ולראות תכניות במסגרת תחום החינוך, רווחה, השכלה, תכניות שמריצה הרשות למלחמה בסמים בתוך בתי הספר, בתחום של הסברה, מניעה, כל התכניות האלה והדבר הנוסף הוא מערכת היחסים הקיימת בין הקהילה לבין המשטרה, בין המשטרה לבין הקהילה, להתמודד עם תופעת האלימות, בין הקהילה לבין הוועדה ממונה, כי הנושא הזה מחייב הירתמות מערכתית של כל הגורמים הרלוונטיים כדי להוביל את טייבה למסלול הנכון, שלא נשמע אירועים של ירי או של רצח, אלא אירועים אחרים שהם משמחים את כל מי שטייבה יקרה לו.
אני מקווה שהיום, במסגרת הביקור, גם נשמע לא רק איזה תכניות יש אלא מה חסר, אם יש נושאים שחושבים שאפשר שיהיו, כמו שציינת העניין של התכנית הלאומית, אנחנו אז ביקרנו בלוד ושמענו מראש הוועדה הממונה שם שהממשלה הקצתה 340 מיליון ₪ אך ורק ללוד כדי להתמודד כי יודעים שאי אפשר לדבר נגד אלימות ותופעות שליליות מבלי לתקצב את הפן החיובי ולאפשר אלטרנטיבות ולתת את הכלים והמשאבים למי שרוצה להתמודד אכן להתמודד. אי אפשר להתמודד עם בעיות ללא תקציבים, אי אפשר להתמודד איתם עם הבטחות והצהרות, לכן סוגיית התקציבים היא דבר חשוב מאוד וזו האחריות של השלטון המרכזי. אי אפשר למנות ועדה ולהגיד להם 'תלכו תתמודדו', בידיים ריקות. האחריות למה שקורה בטייבה זו לא אחריות של תושבי טייבה, זו אחריות של השלטון המרכזי, בכל התחומים, אם זה בתחום של האכיפה ואם זה בתחום של הקצאת התקציבים לחינוך, לרווחה, לתעסוקה ולתכנון של שכונות ומגרשי בנייה.

בתחום הזה, אני יודע שתושב העיר, חבר הכנסת טיבי, היה אמור להיות, הוא התנצל שלא יוכל להגיע אבל אנחנו ביחד נעלה את הנושא של ההתחייבות הלאומית, ואתה אמרת לי שהגורם הוא משרד מסוים, אנחנו גם נעלה את העניין בפני אותו משרד ממשלתי.

אנחנו נצטרך לשבת ביחד. בארבע עיניים.

בסדר. מבחינת ניהול הישיבה אנחנו, בשם הוועדה, מודים לכם על האירוח ואנחנו מבקשים לשמוע גם על הפרויקטים שמריצים, מה עושים, כי אני מניח שלאנשים שעושים מגיעה גם תודה על העשייה וזו הזדמנות לראות מה עושים. הייתה לי הזדמנות גם לראות קצת מהפעילות שמקדמים במסגרת בתי הספר בהתמודדות מול סמים. מטעם הרשות מי נמצא כאן?

ואליד נמצא כאן. בבקשה, תפדאל, דוד. נשמע את דוד בקצרה, אני מניח שיש לך מה להגיד.

קודם כל אני מודה על ההזמנה שהזמנת אותי.

אנחנו כולנו מודים לך.

אני אתייחס דווקא לתחום הסמים שזו בעצם ההתכנסות פה ומזה אני אסיק כמה מסקנות. קודם כל אני אציג את הפן החיובי, הסמים הם לא הבעיה המרכזית של טייבה. זו נקודת מוצא חשובה, ואם בוחנים לאורך שנים, של השנים האחרונות, ויש לנו את הנתונים לומר את זה, יש ירידה. צריך להגיד את זה וזה, אני חושב, הרבה בזכות התושבים והמנהיגות המקומית, שהחליטה את הנושא הזה לטיפול.

כשאתה אומר שיש ירידה, זה לא עניין של תחושה, זה עניין של נתונים סטטיסטיים ועובדות?

אני מדבר נתונים סטטיסטיים ועובדות, גם ברמת התפיסות שלנו, גם ברמת היכולת. אי אפשר להגיד שטייבה היא לא מוקד של סמים לכל האזור, זה כן, אבל אם אתה משווה את זה ללפני שנתיים ושלוש, אנחנו בירידה וחשוב להגיד את זה וחשוב לומר שזה הרבה בזכות התושבים והנאמנים באותם מקומות שהחליטו לקחת בידיים את הטיפול בתופעה, ופה צריך להתחיל. ברגע שהתושבים מבינים איפה הבעיה ורוצים לטפל בה, הם ימצאו בנו מקור סיוע הכי גדול שאפשר, אנחנו נטפל, מי שברמת העברה הפלילית וברמת העברה על החוק, הם יטופלו. את הסיוע של התושבים במובן שהם מקיאים מתוכם את אלה שעוסקים בזה, זה הסיוע שאנחנו צריכים וזה נעשה, ובזכות הדברים האלה יש את ההצלחה בנושא הסמים.

אי אפשר להתייחס ולהבדיל את כלל המדינה מפה. גם בכלל המדינה יש בעיה של עישון סמים קלים או סמים קשים, וזה גם קיים פה בבני הנוער. אולי פחות, אבל זה קיים. אבל זה מטופל, מודעים לזה. אנחנו מגיעים להרצאות לבית הספר, אני בקשר, השוטרים שלי בקשר עם כל הגורמים שמטפלים בבעיה וזה מטופל בצורה טובה מאוד. ומפה אני משליך על שאר הדברים.

המשטרה, מהמפכ"ל דרך מפקד המחוז, דרך המרחב ודרכי במקרה הזה, יוצרים מצב שהמטרה שלנו שיותר אנשים יחייגו 100. אני יכול להגיד פה, גם בפני ראש העיר, שמתחילת השנה עד היום יש עלייה של כמעט 350 מקרים שאנשים יותר מתקשרים למשטרה ביחס לשנה שעברה. זאת אומרת מערכת האמון בינינו לבין התושבים בכלל הגזרה, אבל בטייבה בפרט, כי הממ"ז (מפקד המחוז) לקח את טייבה בשנה הקרובה כמקום שאנחנו נטפל בו בדרך הטובה ביותר כדי להעלות את רמת האמון של התושבים. זו המטרה. אני אומר פה, ואני אמרתי את זה גם כמה פעמים, אדוני, המטרה שלנו זה לתת שירות, בשביל זה אני פה, בשביל זה כל השוטרים שלי. המטרה לתת שירות, את השירות הטוב ביותר, אבל אם לא נקבל את שיתוף הפעולה של התושבים אני לא אוכל לתת את השירות הטוב ביותר ואני לא מדבר על שיתוף פעולה במובנים השליליים, אלא במובן החיובי, כמו שקורה עם הסמים, כמו שקורה כשאנחנו מגיעים להדרכה בבתי ספר, כמו שאנחנו באים להדרכה בנושא הסמים, לבקש אותנו, אנחנו נגיע לכל מקום שנתבקש.
ראש העיר פה אמר שהוא רואה אורות, אני מאוד אופטימי. אני באתי לפה לפני שבעה חודשים, והתדמית של טייבה- - -

אני מברך על האווירה האופטימית הזאת, אופטימיות זה דבר מאוד חשוב.

קודם כל אני אופטימי מטבעי, אבל אני אגיד את זה בצורה שתהיה ברורה, כשאני באתי לטייבה ובתפקיד הקודם שלי טייבה הצטיירה כמקום שהוא בעייתי מאוד בלשון המעטה. באתי לפה ופגשתי את האנשים ואני כל הזמן מסתובב בשטח, אנשים מדהימים. צריך את האנשים האלה לקדם, את האנשים האלה שהם יובילו ואני פה בשביל לתת את הגב, בפשטות ובצורה מאוד פשוטה ואני מקבל, גם מראש העיר, גם מאנשים שעובדים איתנו, גם מסמיר וסימה המש"קים שעובדים פה בשטח. אנחנו מוכנים לתת סיוע בכל דבר, כמובן הכול במסגרת. ואני אמרתי ואני אומר את זה עוד פעם, 98% מתושבי טייבה הם תושבים נורמטיביים, מכל הגזרות, יש 2% שבהם אנחנו מטפלים, לא צריך בשביל את הפורום הזה, בהם אנחנו מטפלים. אנחנו באים לתת שירות, אנחנו צריכים את הסיוע שלכם.

לגבי ההשוואה, נתונים, עברות, אם יש לכם, בשנה הזו לעומת שנים קודמות, אם חל שינוי ובאיזה מידה השינוי הוא משמעותי.

השינוי הוא משמעותי, לצורך העניין אם פעם היית פה בכל חור מגיע למצב שיש תחנת סמים, היום זה לא ככה, יש מוקדים וגם זה נע ממקום למקום כתוצאה מהלחץ וגם התושבים מקיאים אותם. זה מה שחשוב. התושבים לא מוכנים שליד הבית שלהם תהיה תחנת סמים, זה מה שחשוב. עזוב עכשיו מתקשרים או לא מתקשרים 100, התושבים לא רוצים שאנשים ליד הבית שלהם ימכרו סמים. מפה זה מתחיל, אני רק בא לסייע. יש שיפור גדול בזה.
יש את הרחוב, בטייבה קוראים לו סמטת הסמים, היום זה כבר לא סמטת הסמים. קוראים לזה סמטת הסמים, זה כבר לא סמטת הסמים. לא מוכרים שם סמים כמו פעם.

והנוכחות של המשטרה, תחושת הביטחון האישית?

יש פה. קודם כל כמות השוטרים- - -

יש עלייה במספר? הוקצו תקנים מעבר למה שהיה?

כן. התחנה הכפילה את עצמה בסד"כ (סדר הכוחות). אם לפני שנתיים היא הייתה בסביבות 90-80, היום אנחנו מדברים על 170 בתקן כאשר יש כרגע 140, אבל הרעיון הוא להגיע ל-170. כל הזמן יש פה ניידות שמסתובבות בשטח. ואני אומר גם, תנסו אותנו, תפעילו אותנו, תגידו לי, נגיע לכל מקום.

אנחנו הגדלנו, על פי בקשה של ראש העיר, התווסף פה מש"ק נוסף. הרעיון הוא להקים פה גם מב"ס, להביא לפה מתנדבים. הרעיון הוא להזיז יותר. הוא מדבר על אורות, אני אומר אור גדול.

מה התפקיד של סמיר?

סמיר הוא המש"ק הקהילתי. הוא בעצם איש הקשר מול העירייה, מול הגורמים השונים. מעבר לזה שכל הקצינים פה, כדוגמה, גם בטח ידברו איתך על זה, ב'עיר ללא אלימות' יש לנו בסך הכול בגזרה ארבע ערים בתכנית הזאת ולכל עיר מוקצה קצין שאחראי עליה ובגלל החשיבות של טייבה אני וסגן מפקד התחנה אחראים על הפרויקט פה בעיר. ככה אנחנו רואים.

שלא יתפרש, יכולים לקרות פה מעשים רעים גם מחר בבוקר, מחרתיים, בעוד חודש, בעוד חודשיים, היכולת שלנו לפתור את זה היא להבין שאנחנו צריכים קודם אורך רוח. אני מבין את זה, אני פה זמן קצר ואני מבין שצריך אורך רוח, אורך רוח של כולם ולא להישבר, גם אם הקיצוניים עושים מעשים, לא להישבר, להמשיך, ללכת הלאה, כי יש פה, אני אלך לנוער, יש פה ילדים מדהימים, ובזה אני אסיים.

תודה רבה, דוד.

ג'אבר בקצרה, כי אין לנו מספיק זמן.

קודם כל אני מצטרף לברכות של ראש העיר. אהלן וסהלן. אני אתן בקצרה נתונים על מערכת החינוך, מה קורה בתוך בתי הספר ואיזה פעילויות יש. בטייבה יש לנו 34 גנים, כולל חינוך מיוחד, תשעה בתי ספר יסודיים, ארבע חטיבות ביניים, שלושה בתי ספר תיכוניים, 920 תלמידים של גני חובה ו-6,500 של יסודי, 5,100 בחטיבות ביניים וגם חטיבות עליונות. מספר התלמידים בבתי ספר מקצועיים 486, אנחנו גם רוצים להוסיף יותר תלמידים שיהיו בפן המקצועי. שיעור הנשירה גם מדאיג, 4.5 וזה בקרב התלמידים של חטיבות הביניים והעליונה. אמנם בטייבה בסך הכול שיעור הנשירה זה 1% אם אני לוקח מגילאי 5 עד 18, אבל אנחנו נתמקד באחוז הזה שזה האחוז הבעייתי בגיל הבגרות של תלמידי חטיבות הביניים.

בטייבה יש מסגרות לנוער ולבני נוער שאנחנו יכולים לתת מענה לשעות הפנאי. טייבה סובלת הרבה מחוסר של מסגרות. זה במשך שנים, לא רק השנה, זה כמעט 20 שנה ואנחנו משתדלים באמת, כמו שאמר ראש העיר, ורוב הכובד השנה ובשנתיים האחרונות על המצאת והקמת מסגרות של נוער, אם זה בקידום נוער, אם זה 'עיר ללא אלימות', תכנית לאומית שמידט, ואנחנו מנסים לאגם את כל המשאבים בכדי לאפשר לתלמידים שלנו להיות בתוך מסגרות.
בטייבה יש רק מועדון נוער אחד, שזה אפילו לא של חטיבות ביניים, זה של יסודי. מחלקת הנוער הוקמה לפני כמה חודשים וחוגי ספורט, לא באופן אינטנסיבי, אמנם יש הרבה תכניות מתוכננות על ידי הנהלת העיר וגם אנשים מקצועיים, אבל בינתיים מחמת הבעיה הכלכלית לא יוצא לאור כל התכנון שאנחנו רוצים.

סליחה שאני קוטע אותך, לא סקרתי את זה, אבל בתחום הספורט אנחנו גם הולכים לפתח אולם ספורט, הוא כבר יצא למכרז, 6 מיליון שקל- - -

אמרתי, יש הרבה תכנונים.

שמעון פתח את המכרז לא מזמן, הוא צריך לצאת לפועל. התכנית היא באמת לנסות לקדם, לקלוט את הנוער בשעות הפנאי. חינוך משלים, מה שנקרא.

כן. יש גם עמותות שמעורבות, כמה עמותות לגבי תלמידים, במיוחד כדורגל. המעורבות של העמותות בכלל מאוד מאוד- - -
הייתי מוסיף גם, כמו שאמר חבר הכנסת טלב, איזה בעיות ואיזה פתרונות ואיזה המלצות להציג בפורום הזה בוועדה.

אני חושב שצריך להגדיל כוח אדם מקצועי בתוך בתי הספר, גם אנשים מקצועיים בתוך הרשות, אם זה בקידום נוערו אם זה במדריכים. יש לנו בעיה גם בכוח אדם. למשל העירייה כבר חודשיים-שלושה מנסה לגייס מדריך נוער ועד עכשיו לא מצליחים לגייס מדריך נוער. זה מראה גם על מצוקה של למצוא אנשי מקצוע בנושאים האלה.

פתיחת בתי נוער במתנ"ס היישוב. אנחנו גם מאמינים, זה גם האידיאל וגם המחשבה וגם האני מאמין של העירייה, שצריך לפתוח, אבל מחמת שיש לנו בעיה של תקציבים, יש לנו את התכנון אבל היישום נדחה בגלל- - - ולכן צריך לפתוח יותר בתי נוער, בתי ספר, שזה גם תלמידים ותושבים שיכולים להשתמש במגרשים האלה בשעות אחרי הצהריים.

תגבור יועצים ופסיכולוגים – בבתי הספר יש את הנושא של סמים ואלכוהול, אבל זו לא הקצאת שעות מיוחדות לנושא, אלא זה בתוך הנושא של כישורי חיים, ואם אני לוקח כישורי חיים זה נושא מאוד רחב והסמים זה חלק קטן מאוד. אם אנחנו באים להיאבק בנגע הזה, צריך להקצות הרבה שעות וגם תקציבים. יש את המחנכים, יש יועצות, בבתי הספר יש להם 1,000 תלמידים, 1,200 תלמידים, על פסיכולוג ויועץ אחד, זה מראה שיש מצוקה גם בהסברה, לכן אני חושב שצריך להקצות גם כסף להרצאות, גם התערבות של גורמי חוץ מקצועיים וגם הקצאת שעות בתוך המערכת לנושא הזה. לכן אני אבקש מהוועדה, חבר הכנסת אלסאנע, אם יכולה הוועדה להקצות משאבים, תקציבים, שעות, גם להסברה וגם למניעה.

יש הרבה דברים שאפשר לדבר עליהם, אני אתן גם לחברים שלי שיוסיפו ואני אגיד לכם, היום, לפני הישיבה, באתי מבית ספר נג'אח שאתמול הייתה שרפה. אני חושב שצריכה להיות מעורבות של המשטרה יותר, מר דוד, אם זה בסיורים בתוך העיר, במקומות הציבוריים, בבתי הספר, האלימות גועשת. אני לא יודע אם הסמים- - - אפילו שאתה אומר שהסמים לא מתמרכזים בתוך העיר, נו, בסדר, יוצאים החוצה, לרחוב, ואז אותו נגע נמצא. צריך למגר, צריך כמה שאפשר להיאבק ולא להעתיק את המקומות.

ברשותך משפט אחד, אני רוצה להתייחס למה שאמר עבדול ג'באר. חבר הכנסת טלב, אתה בבית שלך וטייבה תמיד תקבל אותך בידיים פתוחות. כנציג משרד החינוך עולות נקודות שאני צריך להתייחס אליהן. יש לנו כאן קרן שהיא יכולה להצביע בדיוק מה המשרד שלנו נותן לחטיבות הביניים והתיכון למניעת סמים. יש נקודה חשובה שצריך להתייחס, כישורי חיים אנחנו נותנים, לכל כיתה ביסודי יש שעה אחת וזה בתוך המערכת וזה לא נכון שאנחנו לא מקצים שעות.

מה זה שעה? זה במסגרת כישורי חיים. זה מושג רחב.

בכל חודש יש ערך שאנחנו מתייחסים אליו, בערך הזה אנחנו מתייחסים לדברים שצריך לעשות אותם. בתקן בית הספר, השעות מוגדרות למה הייעוד של כל שעה ושעה צריכה ללכת, אין תקן בתוך בתי הספר שכתוב שצריך לטפל בשעות סמים, ולכן אנחנו מטפלים בנושא הזה דרך כישורי חיים.

זה חלק מהחינוך הפורמלי?

לא, זה לא החינוך הפורמלי. בחינוך הבלתי פורמלי יש את נאסר אבו סאפי שיכול להתייחס גם כן לנקודה הזאת ואני לא רוצה להתייחס, אבל היות שהוא- - -

אבל ברגע שאומרים שבתי הספר לא נותנים- - -

אני הסברתי, זה לא מספיק. כישורי חיים זה נושא רחב מאוד.

אכן ג'באר הציג את המצב איך שהוא קיים היום. משרד החינוך מקצה, זה כישורי חיים, הוא אמר את העובדות האלה, השאלה אם זה מספיק. לדעתי בטייבה, אם רוצים להתמקד ולהתמודד בצורה נכונה ויעילה צריך להקצות יותר.

תודה רבה לכם. בשם כולם אני אבקש ממך להקצות עוד חצי שעה כי אנחנו חייבים לשמוע עוד כמה אנשים, במיוחד אלה שנוגעים לדבר.

כבוד ראש העיר, כבוד יושב ראש הוועדה, הכנתי מצגת, אני אקצר, אני אשלח לך את המצגת במייל.

כן, וללכת לגבי נתונים, כדי שנדע מה בדיוק עושים, לא באופן כללי, אלא באופן פרטני ספציפי.

מה שמעניין אותנו אלה נתונים במגזר הערבי. הנתונים שציינתי באדום, למרות שחבר הכנסת שמע את הנתונים בעבר, חשוב לי להציג את זה בפני הנוכחים. בחברה הערבית, אם מסתכלים על מה שמסומן באדום, האלכוהול - 61% במגזר היהודי ובמגזר הערבי 16.3%, ועל פניו נראה שאין לנו בעיית אלכוהול, אבל אני תמיד חוזר ומדגיש, אם מסתכלים על הסמים הלא חוקיים והכוונה לסם חוקי כלשהו, 10.3% במגזר היהודי, קרוב ל-12% במגזר הערבי, המגמה מתהפכת. אם הולכים לסמים הכימיים, שזה אל.אס.די, הקוקאין, הקראק, האקסטזי, 4.5% במגזר היהודי, 9.3% במגזר הערבי. אני מדבר על תלמידי בתי ספר. אלה נתונים מ-2009, פרופ' פייסל עזאיזה מאוניברסיטת חיפה, הנתונים נאספו משם. מי שאומר שאין לנו בעיה בתחום האלכוהול טועה, כי הסטייה החברתית והעבריינות בחברה הערבית מתחילה מאלכוהול, אני תמיד מדגיש את זה בפני מקבלי ההחלטות.

כי אין לנו מועדוני לילה.

יש מה שנקרא תרבות שתייה, בחברה הערבית אין תרבות שתייה, ללכת למועדון, לשלם 50 שקל על דרינק, אצלנו קונים בשקיות מהקיוסקים, הולכים לחורשה הסמוכה ושותים ומערבבים כל מיני דברים. גם תרבות השתייה היא שונה וגם מקרי האלימות. אתה תוכל ללכת למקומות האלה, הנערים קונים, שותים, משתמשים בהרבה דברים, לכן כשאני אומר שהסטייה החברתית מתחילה מאלכוהול, לכן כל כך המספרים קרובים באלכוהול לסמים, לעומת החברה היהודית, מה לעשות, או בחברה המערבית בדרך כלל, שהסטייה לא מתחילה מאלכוהול. לכן ככה מתייחסים בחברות אחרות, שהסטייה מתחילה מסמים. אצלנו, כחברה ש-90% ממנה מוסלמית, הסטייה החברתית מתחילה מאלכוהול. חשוב להפנים.

אנחנו נכנסנו לעיר טייבה על פי תכנית משרד ראש הממשלה, מה שנקרא תכנית ברוורמן. חשוב להדגיש ש-100% מהמימון זה הרשות למלחמה בסמים, פעילות ושכר המתאם 100%. אין מאטצ'ינג זה 100% מימון, השכר והפעילות לחמש שנים. אני חושב שחמש שנים זו תקופה מאוד טובה לעמוד על הרגליים ואחר כך נראה.

סליחה שאני קוטע אותך, אתה חושב ש-80,000 שקל זה מספיק?

לא, זה לא ככה. זה 80,000 פעילות ו-120,000 שקל משכורת. זה 10,000 שקל לחודש מגדירים שכר ו-80,000 שקל לשנה.

למה לא משווים את כספי הפעילות לכספי השכר?

אוקי, אני לא קבעתי את המפתח הזה אבל אתה צודק. במידה שיהיה ניצול ל-80,000 שקל- - -, קודם כל ההערה היא מאה אחוז במקומה, אני לא רוצה להגיע למצב שאין ניצול, במידה שיהיה ניצול- - -

חכמינו אמרו אין תורה בלי קמח.

אז במידה שיהיה ניצול אנחנו מבטיחים. הבעיה שלנו, וחשוב מאוד להדגיש את זה, אדוני יושב ראש הוועדה, אנחנו עושים מניעה ופעילות בתוך בתי הספר, ואסרא גם תציג, לא רוצה לקחת את הדברים שלה, אבל חסרים לנו כאן תשתיות, בטייבה אין עובד סוציאלי שמטפל בנפגעי סמים, אני דיברתי הבוקר עם המפקח למבוגרים ונוער. אני יודע איך הם מאלתרים מטפלים, אבל הייתה לי ישיבה עם קציני המבחן של האזור, מר זיאד הוא מטייבה אבל הוא מנהל האזור, אחראי על טייבה, על טירה, על כל האזור בתחום שירות מבחן לנוער, והוא אומר לי 'ואליד, יש לנו בעיה', אני מופתע שהוא לא מוזמן, הוא צריך להיות פה, היינו בישיבה והוא אומר לי 'ואליד, נערים שמשתמשים בסמים, שיש אפשרות לסגור להם את התיק', מה שנקרא בשפת המשטרה אי תביעה, או ט"מ, טיפול מותנה, שיש סיכוי לסגור את התיק ולא להכתים אותו לכל החיים, 'אין לי את הכלים לשלוח אותו שיעשה- - - ', אני אומר את המושגים כי בעברי הייתי קצין מבחן ואני יודע על מה אני מדבר, זה נער שפותחים לו תיק ויש סיכוי לסגור לו את התיק ולא להכתים אותו לכל החיים, אבל מאחר שאין את השירות הזה, אני לא יודע איך מתמודדים עם הבעיה.

אין את השירות הזה בעיריית טייבה?

בכל אזור המשולש, אם זה קלנסווה, טירה, טייבה. בתכנית שלנו נכנסנו בטייבה ובטירה, אנחנו - - -

היחידה שפועלת כאן בתחום הזה, מי מרכז את הנושא, מטפל?

הנה, מנהלת הרווחה והמפקח יושבים ויכולים לתת תשובה. אנחנו, כרשות למלחמה בסמים, נותנים מענה גם לכל האזור בתחום התיאום, סמים ופעילות בקהילה, נכנסנו גם לטירה באותה מתכונת, קלנסווה וכפר קאסם הם במכרזים, אני מדבר עוד פעם על 100% מימון ויש עוד תקציב, מתכנית המתחמים של השר לביטחון פנים, שכחתי להזכיר את זה, זה עוד תקציב בנוסף לתקציב ברוורמן. זה בקרוב, אבל שיהיה ניצול.

אז מבחינתי, אני מעלה את הנקודה הזאת בפני כבוד הוועדה- - -

את ה-80 אנחנו כבר ניצלנו.

בסדר, אני מעלה את הנקודה הזאת.

לגבי הנתונים שהצגת כאן רואים שהשימוש בסמים קשים במגזר הערבי כמעט פי שניים מהמגזר היהודי, זה מחייב מדיניות אחרת לעומת המגזר היהודי, כדי להדגיש את הנושא של הסמים לעומת האלכוהול. איך זה מתבטא בפעילות של הרשות למלחמה בסמים?

הרשות למלחמה בסמים שנכנסת לאזור מסוים, אנחנו עושים מיפוי צרכים בכל יישוב וזה מה שעשתה המתאמת. אחרי מיפוי הצרכים בונים תכנית בהתאם. נכון, אנחנו לאחרונה מתמקדים יותר בכל מה שנקרא הסמים הכימיים או דברים כאלה, כי אנחנו חייבים להגיע לקצה בשביל לתת מענה ל- - -

לגבי טייבה, מה המצב ומה נעשה בפועל?

אנחנו מדברים על ארבעה חודשים, תיכף אסרא תדבר, אבל אנחנו בכל יישוב ויישוב מתמקדים, בהנחיה שלי הולכים לקצה, כל נושא הסמים הכימיים, ההורים והמשפחות לא מבדילים בין כל הדברים האלה, אנחנו מאוד עובדים עם משפחות לאחרונה, זו ההנחיה שלנו, עם משפחות ואנשי מקצוע. אני לא יכול לבוא לתלמידי בתי ספר או לתלמידים בחינוך הלא פורמלי ולהרצות להם על נושא הסמים ואותו מורה, אותו מדריך, או אותו הורה, אין לו ידע. אנחנו עובדים עם הורים, כמובן היו לנו הכשרות לאנשי מקצוע בתכנית לימודי התמכרויות במכללה האקדמית גליל מערבי, שם בנינו תכנית מיוחדת ללימודי דיפלומה להתמכרויות בראייה רגישה תרבותית, שזה מתמקד במה זה אלכוהול, מה זה סמים, הכול בחברה הערבית עם מרצים מהחברה הערבית. סיימנו שני מחזורים, שזה 50 אנשי מקצוע ואנחנו באוקטובר פותחים את המחזור השלישי. זה גם מימון, יש חלק עם מלגות מהרשות למלחמה בסמים בלימודים במכללה האקדמית גליל מערבי.

מורים בבתי ספר עוברים השתלמויות בתחום של התמודדות עם סמים, כדי שיהיה להם מושג איך להעביר, איך להסביר?

אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם שפ"י, השירות הפסיכולוגי של משרד החינוך, הם ידברו על המורים ספציפית, הכשרות ייעודיות.

אם שפ"י אמורים לדבר, אז נעשה את זה בקצרה. אסרא, אני רוצה לעדכן, יש לנו תקנים מאושרים ממשרד הרווחה, לצערי חסר לנו חדרים לקלוט ולאייש את התקנים האלה.

קיבלת אישור לחדרים או לעובדים סוציאליים?

לא, עובדים סוציאליים, אתה מוציא מכרז ואז יגיעו אליך הרבה אנשים והרבה מועמדים, הבעיה שאין מבנה בכדי לאכלס את העובדים האלה שייקלטו ולכן סיכמנו עם משרד הרווחה, ישבנו עם המנכ"ל, נתנו לנו תקציבים ל-200 מטר, הגענו לבאר אבל לא הצלחנו לשתות ממנה. הם טענו שהעירייה חייבת 4 מיליוני שקלים בגין ובעבור מאטצ'ינג שלא השתתפה ולא שילמה. הלכנו בשבוע שעבר והסדרנו את זה עם חשבת המשרד ואנחנו אמורים להעביר להם מיליון שקל ואז הם ישחררו לנו את האישור התקציבי למבנה שבו היא גם יכולה לקלוט עובדים מיוחדים מטעמה, מטעם הרווחה.

גב' אסרא, זה רק לעדכון.

שלום, יושב ראש הוועדה, חבריי מהמשרד בממשלה. אני אסרא, מתאמת סמים ואלכוהול, התחלתי לעבוד לפני שישה חודשים, חצי שנה אני כבר בתפקיד הזה. אני רוצה להעביר לכם את המצגת שלי ואת התכניות שלי. זה הגדרת תפקיד המתאם. תפקידו לתאם בין מערכות ושירותים עם מערכות חיצוניות העוסקות בתכניות מניעה, חינוך והסברה בתחום הסמים ואלכוהול, ניהול, הפעלות, הצעות, הסברה ומניעה בנושא אלכוהול וסמים בעיר טייבה עם הרשות למלחמה בסמים, בחסות המשרד לביטחון פנים.

מיפוי קהילתי – אני עושה עכשיו מיפוי קהילתי, סריקה בקהילה, גם דרך הרצת תכניות. תיכף אני אדבר על תכניות. מספר התושבים 43,000, מספר בתי הספר 9 יסודיים, 4 חטיבות, 3 תיכוניים, בית ספר לעיצוב התנהגות, את מי ניתן לערב במאבק? ראש עירייה, מנכ"ל, חינוך, רווחה, בריאות, בטיחות בדרכים, 'עיר ללא אלימות', היחידה לקידום הנוער, שמידט, משטרה, קציני מבחן, לעניין הורים, מורים, גם תלמידים.
המטרות – חינוך, מניעה, הסברה ויצירת אווירה ששוללת שימוש לרעה בסמים ואלכוהול, יצירת עמדות וערכים השוללים שימוש בסמים ואלכוהול, שיווק המיועד לכל האוכלוסייה לשם הגברת המודעות הציבורית בנושא סמים ואלכוהול.

תכניות 2012 – פרויקט יום למלחמה בסמים, כבר היה לנו לפני חודש בערך. אני אראה לכם.

יום אחד?

יום אחד. זה מסכם את כל האירוע (סרטון).

זה הסיכום של ארבע חטיבות ביניים, נג'אח, סלאם, אחווא ואמג'ד. יש כיתות ח', זה 1,000 תלמידים בערך שהיו מעורבים בפרויקט הזה. יש לי פרויקט 'לא לסמים', נערים בסיכון, זה עם הרווחה, מלמדים את הנערים ומאמנים אותם בחוג קראטה. וסרט דוקומנטרי, אני עכשיו אוספת מידע לגבי הסרט הזה, אין לי משהו מיוחד, אבל עכשיו אני אוספת חומר כדי להחליט מה אני יכולה אחר כך לעשות בסרט. פרויקט הרצאות בבתי ספר, פרויקט סדנאות ביחידה לקידום הנוער, פרויקט סדנאות הורים. זה של שנת 2012.

התקציב מתאים, עונה על הצרכים.

התקציב לא מתאים. אמרתי את זה, גם אתה אמרת את זה, 80,000 זה לא מספיק לעשות הרבה, צריכים גם לעשות איגום משאבים עם 'עיר ללא אלימות', שמידט, קידום הנוער. אחר כך יהיה לנו, אבל תקציב שלי זה לא מספיק לספק את כל הצרכים לכל הקהילה.

עלו כאן כמה דברים. יש בעיית סמים, אמנם אנחנו לא רואים את זה ברחוב כמו שראינו בעבר, ואני מסכים בזה עם ראש העיר, התופעה היא לא ברחוב, אבל הבעיה העיקרית מבחינתי שאני רואה ברחוב זה צריכת הסמים אצל בני הנוער, במיוחד סמים קלים וסמי פיצוציות שזה חגיגת וכל החידושים שיש בסמי פיצוציות. מעניין אותי לדעת מה האפשרויות שאנחנו יכולים להיעזר בכם מעבר לנתונים. כי הנתונים ידועים, הנתונים הם משנת 2009 ולא משנה שעברה, אז הנתונים הם לא חדשים, הדברים ידועים כבר שלוש שנים, השאלה מה אפשר לעשות, איך אפשר להתמודד. אנחנו ראינו שמספר המשתמשים בסמים קשים הוא מאוד גבוה. השאלה מה אפשר לעשות כדי שלא נגיע לסמים הקשים, כי כל הנערים שיושבים היום ומעשנים נרגילות וזה הפך להתמכרות, כי נערים לא יכולים להעביר את היום בלי לעשן נרגילה או בבתי הקפה הפזורים כל טייבה, והיום גם בכל החברה הערבית, או בבית, לפעמים הם גם מסיימים את הלימודים בבית הספר, או בורחים מבית הספר והולכים לעשן נרגילה, וזאת המקפצה הראשונה לעישון סמים, להגיע לסמים קשים. השאלה במה אנחנו יכולים להיעזר בכם אחרי הנתונים. הנתונים נאספו בשנת 2009, אנחנו יכולים לאסוף עוד פעם נתונים עכשיו. אני כן מכיר מהניסיון שלי בערים אחרות שיש יחידה להתמכרויות. יש תופעה של התמכרויות לסמים קלים, סמים קשים, אלכוהול, לא משנה מה, והתפקיד של היחידה להתמכרויות הוא גם לזהות תופעות, כי את התופעות הקשות מאוד קל לזהות, את הקשה מאוד קל לזהות, העניין הוא איך אני יכול בתור מורה בתוך בית הספר, שיהיה לי מדריך שיוכל לדעת ברגע שהוא מסתכל לנער בעיניים, הוא יכול לדעת ולהגיד 'הנער הזה עישן סוג כזה של סמים, הוא מריח ככה, הוא מדבר ככה ואני יכול לזהות את זה'. זה קיים בחברה היהודית, זה קיים ברמלה ולוד, אני עבדתי שם וזה קיים. זה עובד יופי. אותם מדריכים גם יוצאים לרחוב, מסתובבים בין הנערים ומזהים את הדברים האלה. לא צריך מורים בתוך בית הספר ולא צריך יועץ וגם לא לקחת מהזמן של כישורי חיים וכל זה, אלא פשוט להגדיר עובד שהמטרה שלו לבוא לבית הספר, הוא מסתובב בין הנערים, מדבר, גם הדיבור עם הנערים, מהמילים שהוא יכול לשמוע הוא יכול לזהות, כי יש שם הרבה מילים סמויות- - -

מי שנכנס בבתי הספר בין התלמידים יכול להשפיע יותר מאשר תלמידים בקרב תלמידים שמכירים אחד את השני?

אני יכול להגיד מהניסיון שלי, אנחנו יכולים לעבור- - -

הם ייתנו בו אמון, ידברו איתו חופשי?

לא, העניין הוא שאני כעובד נוער, אני לא בא לנוער ואומר לו 'אוקי, מה עישנת עכשיו?' במפגש הראשון. אנחנו נפגשים, היכרות, בונים מערכת אמון. ברגע שיש אמון בין העובד לנער, וזה לוקח זמן, זה לא עניין של יום או יומיים, צריך להסתכל לטווח הרחוק, זה לא רק אוקי תוך שבוע אני רוצה נתונים ונסגור את העניין. לא, להסתכל לטווח הרחוק, שזה לבנות אמון, מערכת אמון עם בן אדם שיודע ויודע להכיל את כל הדברים האלה, וגם לא להתייחס לנער, 'למה אתה מעשן? זה לא בסדר', אלא ללכת איתו, שגם הנער יוכל לקחת אחריות על העניין הזה וזה התפקיד של אנשים שמתמחים בנושא. אני יכול להגיד לך שברמלה, איפה שעבדתי בעבר, ברגע שהיו לנו מדריכים בתחום הסמים ושמנו את הפוקוס על הנושא הזה, התחלנו להציף ולזהות תופעות של עישון סמים, תופעות של אלכוהול, סמי פיצוציות, כל הנושאים האלה. אני לא יודע בכלל אם בחברה הערבית מודעים לנושא של סמי פיצוציות, אני לא יודע, כי אף פעם לא שמעתי את זה בחברה הערבית, אבל זו תופעה, זו אחת התופעות שהכי מגיעות לכנסת, לוועדת הסמים, כי הם נחשבים לסמים חוקיים לכאורה, עד שהם מגיעים לוועדת הסמים בכנסת ושם עובר התיקון, ואז אותו עובד, ברגע שמתחילים להציף, התפקיד שלו להציף את התופעות שיש בשטח ואז כל המערכת עובדת ביחד. ברגע שבן אדם כבר מגיע להתמכרות של סמים קשים, שם זה כבר אבוד. אם אנחנו רוצים לעבוד, צריך להתחיל מלמטה, בסמים הקלים, במקומות הפשוטים ומשם להתקדם. והשאלה, מעניין אותי לדעת מה העזרה שאתם יכולים להציע.

אין ספק שהפתרון הוא למצוא את המסגרות האלטרנטיביות, בזמן הפנאי של הצעירים, במקום שהוא יהיה בנרגילה, הוא יהיה במסגרות אחרות עם תכנים אחרים. זה הפתרון. אבל כאשר אין את המתנ"סים, אין תכניות, אין תכנים אלטרנטיביים, אז הזמן הזה מעודד את הנרגילות והתופעות האלה.

רק להוסיף עוד הערה, שמה שאמר הוא נכון, מה שמדאיג שילדים בכיתות ה' כבר מתחילים לעשן נרגילות וזה מדאיג כשאתה רואה אותם בבתי קפה.

אנחנו רוצים לשמוע את מנהלת לשכת הרווחה.

אני אדבר בקצרה. אני מצטרפת לברכות. אני שמעתי את כל ההיבט המניעתי בשימוש בסמים, את ההיבט הטיפולי אני פחות שמעתי כאן. אני רוצה להדגיש שאדם המכור לסמים יכול להרוס עולם שלם מאחוריו מעצם זה שהוא פגוע. אנחנו חייבים שיהיו לנו ממש מרכזים לטיפול ומניעת שימוש בסמים, מה שלא קיים אצלנו. בעיריית טייבה חייבת להיות תחנה לפחות לטיפול בנפגעי סמים, אין לנו, בעובדים צריך להיות עובדים סוציאליים, אני לא רוצה עובדים סוציאליים בלי תקציבים, בלי תחזוקה, בלי מבנים ובלי תשתיות, כי מה שאמר ראש העיר, אכן יש לי תקנים במחלקה אבל זה לא שווה גרוש כי אני לא יכולה לאייש אותם. אין לי מקום להפעלת הפונקציה של אותו עובד וזה ממש גורם שחוסם אותי ואני לא יכולה להתקדם מטר אחד קדימה. לכן אני חושבת שצריכים לשים דגש גם על ההיבט הטיפולי. מאחורי הנערים האלה שאנחנו עובדים איתם יש גם משפחות, צריך לעבוד גם עם המשפחות ברמת המחלקה והעובדים הסוציאליים, כי לא שווה ילד, מה שלא תשקיע בו בבית הספר, אחר הצהריים הוא יחזור הביתה לאבא מכור לסמים ולמשפחה הרוסה, אז לא עשית כלום. צריך להשלים את המעגל. חצי מהדברים צריך להשלים, היבט טיפולי, היבט משפחתי שצריכים גם השקעה. עוד פעם, אני לא רוצה תקן בלי כל ההוצאות הנוספות לתקן הזה. זה מה שרציתי להגיד.

אני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו ואני רוצה להודות על דבריך על הנכונות לעסוק בתחום הזה. אני שמחה שהרשות למלחמה בסמים גם הצטרפה לעשייה פה בנושאים האלה, אבל עד לפני שישה חודשים משרד החינוך ובתי הספר עשו עבודה בנושאים האלה, כולל בנושא של מניעת עישון, שהוא נושא מאוד מרכזי ומעסיק אותנו מאוד. לא מזמן הייתה גם תחרות בין בתי הספר בנושא של תכניות מניעה, בנושא של מניעת עישון, כשמה שצריך להבין, הוצגה פה עבודה באמת של חד פעמי, כאיזה שהוא יום שיא, אבל אין תחליף לעבודה שהיא עבודה תהליכית ולעבודה מתמשכת ולאורך זמן. גם כשעושים עבודה על כישורי חיים, כישורי חיים בסופו של דבר משפיעים וקובעים אם מתבגר או נער יבחר בשימוש בסמים או שיבחר בעישון או שיבחר להתמודד בדרכים אחרות. לכן לא הייתי ממעיטה בערך של כישורי חיים, אלא נהפוך הוא, אם בית ספר עושה את כישורי חיים לפי המתווה ולפי התכנית המתבקשת מבחינה התפתחותית והוא גם מקדיש את הפרקים הרלוונטיים בנושא של שימוש בחומרים, אז הרווחנו בגדול.
לשאלה מה עוד ניתן לעשות, בעיניי מה שניתן לעשות זה החיבור והאמירה המאוד חד משמעית של המבוגרים בסיפור הזה. באמירה של מבוגרים אני מתכוונת לאנשי חינוך, אני מתכוונת למנהיגות המקומית, לך, ראש העיר, לעבודה עם ההורים שהיא מאוד משמעותית, במיוחד בהקשר של עישון, בהקשר של עישון נרגילות, ואם אנחנו פה נשכיל לחבר ולשלב ידיים בין כל הגורמים בקהילה, בתוך החינוך הפורמלי, אנחנו נצליח. ואני כן חושבת שלמורים יש משמעות וחשיבות באיתור של ילדים שמעורבים בשימוש בסמים וכן יש תפקיד מאוד רלוונטי, בסופו של דבר המורה שם לאורך כל היום. זה מאוד מורכב, זאת עבודה מאוד גדולה אבל זו חייבת להיות אמירה מלמעלה של מה אנחנו מצפים מאנשי חינוך, מה אנחנו רוצים מאנשי חינוך, כך שפה האמירה שלך היא מאוד חשובה.

אני רוצה לציין שבתוך בתי הספר יש מובילים בית ספריים, מב"סים, שהתפקיד שלהם להוביל את העשייה בתחום של מניעת סמים ואלכוהול והם מתוקצבים על ידי משרד החינוך. לצערי בתיכונים אין מב"סים- - -

בתיכונים בטייבה מה המצב?

בארבע חטיבות ביניים יש מב"סים, בתיכון, לצערי, אין מב"סים השנה, בשנה הבאה יש כוונה למנות מב"ס, אם תהיה פה אמירה שלך ושל מחלקת החינוך לתוך בתי הספר שגם בתיכונים ימנו מב"ס. זה משאב שלא ממומש, למשל, שלא מנוצל, שלא לדבר על משאב של השתלמויות למב"סים, השתלמות לחדרי מורים ותקציבים שמועברים, אמנם קטנים אבל גם תקציבים שמועברים לבתי הספר למימון פעילות שהיא פעילות חוץ. כך שאם נשכיל להביא משאבים ולעשות את התכנית שהיא תכנית כוללנית משותפת עם הרשות למלחמה בסמים ו'עיר ללא אלימות', בעיניי אנחנו נוכל להתקדם.

אני אשלים את מה שנאמר כאן על ידי קרן, שהמשאב של בני הנוער ביישובים, במיוחד ביישובים ערביים זה בית הספר. ילד נמצא כמעט 10 חודשים, נכון שזה 15% מהזמן של כל תלמיד בתוך בית ספר אבל זה זמן איכות. על אף שמחקרים מראים ש-85% מהזמן הוא מחוץ לבית הספר, ועל זה אני אגיד מילה, אני מדבר על 15% בתוך בית ספר, מהגן עד י"ב, שזה זמן איכות עם לגיטימציה, עם כוח ועם אכיפה, ועם כל אנשי המקצוע ועם כל החשיבה של משרד החינוך ומוסדות אחרים.
מכאן אני רוצה להמליץ, ולהדגיש ולהאיר בפני כולנו שבאמת אם זה המב"ס בחטיבה, למה זה לא קורה בתיכון? זו שאלה ואתגר לאנשי החינוך, אם זה העירייה וראש העיר, להביא לכאן, למה זה לא קורה? שיהיה מחר. שנית, יום אחד, אסרא, זה מבורך, אבל אני הייתי מנהל בית ספר ואת האירועים האלה תמיד עשינו באירוע שיא לעבודה שנתית מתמשכת יומיומית תהליכית. זה אחלה יום אבל על בסיס ימים ארוכים ושעות וסדנאות בתוך המאגר והמארג של בית הספר. כמו שיש מתמטיקה, צריך להיות כזה דבר בתוך המערכת, לצד החינוך הלא פורמלי והפורמלי בתוך בית הספר. גימ"ל, לגבי שילוב מעגלים. שילוב המעגלים שאני מתכוון אליו זה הפורמלי והלא פורמלי, מה שקורה בבית ספר משמונה עד שתיים, ומשתיים עד שמונה בערב, ולאחרונה טרחנו בפתיחת היחידה לקידום נוער ויש כאן מנהלת טובה שעושה עבודה רצינית והיא רק בתחילת הדרך, ודאי וודאי יש לך עוד הרבה מה לעשות. במצגת של וליד ראינו שמקרב הנוער הלומד, שאלתי, מה קורה עם אלה שהם לא לומדים ש-4.5% נשרו, הם לא בתוך השקופית או כן בתוך השקופית? הנער הזה הוא המסוכן יותר, הוא הפוטנציאל יותר לסמים. הערה שנייה, העישון הוא קודם, אמרו כאן שאצל ערבים המקדם הוא השתייה, אני אומר שזה מתחיל בעישון. כמורה וכמנהל, זה מתחיל בסיגריות בתוך החצרות ובפינות של בית ספר תיכון וחטיבה והשתייה מגיעה בטיולים השנתיים- - -

וגם נרגילה.

והנרגילה הורגת, כך ששילוב המעגלים- - -

למרות שזה לא אסור- - -

זה עניין של חינוך, גם הסברה זה דבר מאוד חשוב, לא רק המשטרה צריכה לטפל בזה.

אני ממליץ כאן שהיחידה לקידום נוער, שיהיה לה הרבה- - - בעיר של 43,000, הגיע הזמן שיהיה כאן מערך שייקח את זה ביתר רצינות.

אני אגיד לך משהו ובצניעות, זה שקידמנו את הפרויקט הזה וזה שקידמנו את פרויקט 'עיר ללא אלימות' זה- - -

זה כל הכבוד, זה דבר חשוב.

זה מצביע על עשייה.

אני מדריכה מחוזית, אני רוצה לדבר על משהו שחבר הכנסת טלב אלסאנע הזכיר, עמיתים שמשפיעים על עמיתים. אני מקיימת כל שנה שני סמינרי עמיתים. ההיענות בטייבה, אני צריכה להגיד את זה, היא 100%, ארבעה בתי הספר משתתפים, חטיבות הביניים.

אני גם מזדהה עם מר עוואידה ג'בארה, הקושי הוא בלגייס אנשי מקצוע. כדי שאני אגייס יומיים רצופים תלמידים שמשתתפים שהם אחר כך צריכים ללכת ולפתח את הנושא בכיתות שלהם והם נחשבים תלמידים מובילים, זה נקרא סמינר עמיתים, והם כן מקיימים את השיעורים בתוך בתי הספר, אבל כדי שאני אקיים יומיים כאלה אני מזמינה מרצים ממג'דל כרום, מסחנין, באזור פה אין אנשי מקצוע מספיק שיכולים לתת הרצאות מקצועיות מובנות. זה חוסר שצריך לטפל בזה, גם העירייה, גם משרד החינוך. אני מדריכה על 32 בתי ספר מלוד, רמלה, עד כפר ברא בשבע שעות. אני חושבת שצריך להקצות עוד שעות לנושא הזה. זה חסר. אתה רצית לשמוע על דברים שחסרים, זה חסר.

חשוב לי גם לציין, אני אמרתי את זה ואני מדגישה את זה, ההיענות בטייבה היא 100%, אנשים פה רוצים לעבוד, לא מטייחים. אני גם מקיימת תחרות בנושא מרכזי למידה לעישון, זה שנתיים בתי הספר בטייבה מקבלים מקום ראשון. בשנה שעברה בית ספר אלמג'ד עשו עבודה מאוד טובה והשנה בית ספר אלחווא- - -

בשנה שעברה הם זכו בתחרות ארצית.

כן. הם גם משתתפים בתחרויות ארציות, המנהלים מעורבים, ראש מחלקת חינוך תמיד מסיע אותם ותומך בהם. פה בטייבה, אם אני משווה לשאר היישובים, זה אחרת, זו היענות במאה אחוז.

תודה רבה על הקומפלימנט.

בכל המקצועות אנשי מקצוע חסרים בטייבה, שיילכו ללמוד ויהיו כאן, במקום שיהיו 4,000 מורות ומורים ללא עבודה.

הם יכולים ללמוד המון, אבל כל עוד למורים אין התערבות אחר הצהריים, יכולים להיות כל טייבה מומחים לסמים אבל זה לא יעזור אם אין מסגרות. צריך שיהיו מסגרות, צריך שזמן הפנאי יהיה מלא. כולנו יכולים להיות מומחים לסמים, אבל מה זה יעזור אם לנוער אין מה לעשות בזמן הפנאי שלו.

תקשיב טוב, נאסר, מי שצריך לבוא בטענות למשרד החינוך זה אנחנו ולא אתם. אתם צריכים לספק את הסחורה. הועלו פה הרבה דרישות והרבה טענות למשרד החינוך ואנחנו מצפים שתצאו מפה ותפתרו את הבעיות.

אין לי כל כך הרבה מה להוסיף כי דיברו ב- - - מנהלת חדשה, יש לי חוסר בעובדים, אני עובדת לבד, יש לי 26 נערים, גייסתי תוך חודשיים וחצי לבד. אני מוסרת תודות לקב"סים שבאמת שיתפו פעולה איתי ועזרו לי, נתנו לי רשימות לנערים נושרים בבית הספר, בעזרתם יכולתי לתקשר עם המשפחות ועם הנערים ואני רואה את התגובות של המשפחות, להגיע ליחידה ואיך אחד מבני המשפחה אומר לי, 'אני מופתע, לפני עשרים שנה כשנשרתי מבית הספר לא היו כל כך פעילויות ומי שיתפוס אותי ויחזק אותי ויוסיף לי כל כך הרבה מענים'. אז אני רואה הרבה תגובות מהנערים, הרבה מבני המשפחה. החוסר היחיד זה שחסר לי מדריך. כמישהי שיש לה 26 נערים ועובדת לבד זה מאוד קשה, גם לערוך ביקורי בית, גם לתקשר עם הנערים, גם להזכיר להם את שעות הפעילות, גם לעשות להם סדר ותכניות.

את תקבלי מדריך.

תודה.

סליחה, את תקבלי תקציב למדריך ואתם תמצאו את המדריך.

תקציב כן, אני רוצה מדריך בפועל.

יש לי מדריך בשבילך.

האמת, כל הכבוד לכם. אתם הגשתם בקשה לקול קורא, הקמתם יחידה, זה לא פשוט.

אני רק רוצה לומר משהו קטן בקשר לתקציב. אני מודה לעירייה שעזרו לי במיקום, ב- - -

כמה מורים יש לך?

יש לי שישה.

ביחידה לקידום נוער יש לה שישה מורים שמלמדים שם, יש לה תכניות ופרויקטים, מה שיקרה עכשיו זה שיהיה מדריך, זה יוכפל כי מה לעשות- - -

ככל שעובדים יותר, אז מכפילים יותר. אבל ברגע שאתם לא עובדים, אז לא צריכים.

לא, לקב"סית יש סוף סוף מישהו שהיא יכולה להפנות אליו, כלומר מהבחינה הזו זה יתרון גדול וכל הכבוד שהרמת את הכפפה, זה לא פשוט לעירייה, כי הם היו צריכים למצוא מקום, הם היו צריכים לתת מאטצ'ינג- - -

והכול בחצי השנה האחרונה.

הם היו בסדר.

עברנו מלחמות, אבל זה- - -

יש לי יישובים שלא עמדו בזה.

אני הבטחתי להגיע ל-80 נערים עד תחילת השנה הבאה. אני מבקשת מכולם שירשמו את זה, כי אני מבטיחה ומקיימת, רק שיהיה- - -

פהימה.

אני מנהלת התכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון בטייבה. אני כבר שנתיים בתפקיד, אבל אחרי המיפוי שנעשה פה ב-2010 יצא שיש לנו 34% מטייבה ילדים ונוער בסיכון, לא הצלחנו להפעיל את כל התכניות וזה מכיוון שיש בעיות עם הגזבר, כמו שהסביר מר פאיק, ואז כשהגיע מר פאיק הוא זירז את העניינים, הוא דיבר איתם והתחלנו לעבוד בתכנית. יש לנו כמה תכניות של שפ"י שעובדות, הדרכת הורים, דלת פתוחה, שעבדאללה במקרה עובד בתכנית. יש לנו שלוש תכניות שעובדות בטיפות חלב, יש לנו מעגן שעובד- - -

סליחה שאני קוטע. אתם מציגים כאילו הכול ורוד.

אני אגיע לזה. יש לנו חדרי שלווה שעובדים גם בתכניות, אבל יש לנו בעיה. יש לנו גם קבוצת נערות ב- - - וגם יש ממתינות ב- - -

אני רציתי לחדד משהו. אנחנו לא בחרנו בתכניות הכי מתאימות לטייבה, אנחנו בחרנו בתכניות שאנחנו יכולים ליישם. למה אני מתכוונת? תכנית שנדרש מקום להפעיל אותה, ירדנו מזה כי אין את המקום, אז בחרתי בכל מיני קבוצות פה ושם, וזה לא עונה על הבעיה, זה לא המענה שאני צריכה.
אני רוצה לחדד פה את הדברים שאמרתי קודם, שאין לי בעיה, בדרך כלשהי אני משיגה תקנים מהמשרדים השונים, אני מתכוונת למשרד הרווחה, אני יכולה להשיג תקנים, יש עכשיו את הרפורמה שהם יכולים לתת בשפע תקנים למחלקות הרווחה, הבעיה שלי שאנחנו נמצאים ברשויות מאוד חלשות. ממשלת ישראל צריכה להתייחס לזה בכובד ראש, שאם אתה מגיע למקום חלש ואתה אומר לו 'אני נותן לך את התקנים', אז הוא יגיד לך 'אני לא יכול להשתתף במאטצ'ינג, אני לא יכול להשתתף בהוצאות השוטפות ואני לא יכול לתת את התשתית הפיזית', אז אתה יורד מהתקינה ולאן זה הולך? זה הולך לרשויות החזקות שהן כן יכולות לממש את הדברים האלה.

אנחנו מודעים לבעיה הזו.

ואז מי שעני הופך להיות יותר עני ומי שעשיר הופך להיות...

עוד דבר, העלו פה את הבעיה של כוח אדם, אין לנו שום בעיה של כוח אדם, טייבה מביאה אנשים עם מגוון רחב של מקצועות, הבעיה שבגלל כל התנאים מסביב, כי עובד שמגיע לעיריית טייבה קודם כל שוקל איך זה משתלם לו מבחינת השכר, אם המקום יציב או לא יציב, אני שומעת את החששות, מה יקרה בעוד שנה, מה יקרה בעוד שנתיים בטייבה. אם המצב בעיריית טייבה לא יתייצב אז אף עובד לא יגיע לעבוד כאן, כמו שהיה קודם.

בתכניות שלנו, של שקל נגיד, יש לנו ממילא תקציב, אז אפשר לנצל מהתקציב, הם לא נותנים לנו, רק תקציב לכוח אדם ולפעמים זה לציוד, אבל זה כל הזמן רק בכוח אדם. לפעמים יש לנו תקציב שאנחנו יכולים לנצל, יש לנו עכשיו מרכז נוער יישובי שאנחנו חייבים להפעיל אבל יש לנו בעיה בשיפוצים, זה עולה 20,000 שקל, שיפוץ המקום, בתכנית של מרכז נוער יישובי לא קיים שם סעיף שמשתתפים בשיפוצים, אבל בעירייה כמו עיריית טייבה, במצב כזה, שיעזרו לנו, שייתנו משהו חריג, ליישוב שמאוד צריך את המקום הזה, להפעיל את מרכז הנוער היישובי, שזה נותן מענה ל-100 נער ונערה וזה מגיל 12 עד 18, אז שבאמת ייתנו לנו את החריג הזה שננצל את התקציב שקיים, שזה 250,000, את ה-20,000 חד פעמי.

תודה רבה.

לסיכום של הישיבה אני מתרשם. אני באמת רוצה לציין את ההתרשמות החיובית מכל הגורמים שעוסקים במלאכה. שמעתי את האופטימיות של מפקד תחנת המשטרה בטייבה ויושב ראש הוועדה הממונה, מר פאיק עודה, שאני מעריך, אני גם אופטימי לאחר שאני שומע את האנשים שעוסקים במלאכה, שמצביעים גם על מגמה חיובית אבל גם מראים רצון טוב ורצון עז לקדם ולשנות את המציאות למציאות טובה יותר למרות שמדובר בפרק זמן שהוא קצר יחסית. למשל אסרא, בתקופה קצרה, סוהילה ואחרים, אני רואה שלמרות פרק הזמן הם כבר מגבשים תכניות, הם רצים, הם מנסים לקדם ויש להם גם דרישות וגם תביעות וזה דבר חשוב. קודם כל הרצון ולהאמין במה שעושים והרצון לשנות את המציאות למציאות טובה יותר.

הוועדה במסגרת הביקור היום רואה חשיבות רבה להדגיש את הפעילות הלא פורמלית, גם מבחינת המסגרות, גם מבחינת התכניות, גם מבחינת התכנים וגם מבחינת התקצוב של הפעילויות האלה ויש צורך לזרז הקמת המבנה של שירותי הרווחה כדי שהמקום יתאים לקדם את התכניות. אני לא רואה שום סיבה לעכב תקצוב על מנת להתחיל את הבנייה כדי שיהיה המקום המתאים.

המגמה של הפעילות המערכתית והקשר שאני מתרשם בין המשטרה לבין הקהילה, זה צעד מאוד חשוב, זה מספק גם תחושת ביטחון אישי וגם מערכת היחסים החיובית בין הקהילה לבין המשטרה.

אני אמליץ גם בפני הרשות למלחמה בסמים וגם בפני משרדי הממשלה השונים לתקצב עניין של שיפוץ של מרכז הנוער היישובי, או פעילויות אחרות, העניין של התקציב לפעילות של מתאמת המלחמה בסמים. אני חושב שמדובר בסכומים קטנים, אפשר לגייס אותם, אנחנו נמליץ בפני הגורמים הרלוונטיים.

בטייבה, צריך להדגיש ולשים הדגש מיוחד, כאשר אנשים רוצים, צריך לעזור להם כדי לקדם ולהתקדם, ואם אנחנו חשים שיש אווירה אחרת צריך לתמוך ולתת את הגיבוי למנהיגות המקומית ולרצון כדי להתקדם. אני חושב שזה אינטרס גם של טייבה אבל גם אינטרס של השלטון המרכזי לעזור ולתמוך בפעילות המבורכת שאתם עושים.
אנחנו נקיים ישיבת מעקב של הוועדה למלחמה בסמים בכנסת, נזמין את משרד האוצר וגם משרדים נוספים שלא הגיעו היום כדי לשמוע מהם מה עושים למען טייבה, מה עושים למענכם, מנהלי מחלקות, אגפים, שיש להם תכניות, יש להם רעיונות ולא מקיימים אותם ולא מיישמים אותם, לא בגלל חוסר רצון אלא בגלל חוסר במשאבים. אנחנו נדאג שאתם תקבלו את המשאבים לקיים את הדברים שאתם מאמינים בהם.

אני מאחל הצלחה לטייבה ולכם במלאכה, תודה רבה. באמת תודה רבה על מה שאתם עושים.

נגיד מילה טובה לחבר הכנסת שטרח, הגיע, שמע אתכם.

אנחנו ממשיכים במרכז הגמילה בטייבה.

מגלה נכונות לעזור לכם, תודה רבה.

סיור במרכז גמילה

לפני שנים רבות הייתה יוזמה לתת מענה ולו חלקי לאנשים שזקוקים לאשפוזים וגם מרכז גמילה. איך זה נקרא היום?

זה משולב. אנחנו מרכז גמילה וגם קהילה. גמילה פיזית וממשיכים בקהילה.

אז אולי נשמע ונסתכל על מה אתם עושים, על המטופלים, תקנים, גם בנושא של הצלחות, גם בעיות, וסקירה, ואחר כך אם צריך נעשה סיור קצר ונדבר. אני מצטער שהזמן שלנו קצר כי הישיבה בעירייה ארכה יותר מדי זמן, אז נשתדל למצות ולנצל את הזמן בצורה איכותית ויעילה.

אוקי. ברוכים הבאים, אהלן וסהלן, אנחנו מברכים את חבר הכנסת טלב אלסאנע, את חברי הוועדה, את כל האורחים הנכבדים, את המפקח של משרד החינוך, מר מוטי, את המפקח של משרד הרווחה, מר שלמה, אהלן וסהלן, ברוכים הבאים, גם אסרא שהיא גם מתאמת סמים והייתה פה בביקור כמה פעמים, משהו חדש שלא היה לנו כבר שנים, שמישהו מגיע מהתחום הזה. מר טלב, גם אותך אנחנו מכירים הרבה שנים, היינו גם בוועדות קודמות שהיית גם יושב ראש, עזרת בהרבה נושאים. אנחנו קודם כל אומרים אהלן וסהלן, כל בן אדם שמגיע לפה, לא משנה אם הוא בא להגיד שלום או בא לבקר, אהלן וסהלן, כי זה גם נותן לנו תמיכה ונותן לנו כוח להמשיך את הדרך, כי אנחנו עובדים בתחום שהוא מאוד קשה, תחום שוחק, ואנחנו זקוקים לתמיכה של אנשים כמוך שבאמת יבואו, ייתנו יד, יעודדו אותנו להמשיך את הדרך.

בעיית השימוש בסמים היום היא בעיה מאוד לחוצה, גדולה ולוקחת כל מיני ממדים חדשים. אם פעם הייתה בעיית שימוש בהרואין, היום אנחנו נתקלים בתופעה חדשה, צעירים שמשתמשים בסמים, שימוש בממריצים, שימוש בכל מיני חומרים פסיכו אקטיביים. עידן חדש, ממש עידן חדש של שימוש בסמים.
תופעה נוספת, הזמינות של הסמים. היום, אתה תשמע גם ממטופלים, עד כמה קל להשיג את הסם. כמו שאתה מתקשר להזמין פיצה, היום אתה יכול להשיג סם. הזמינות של הסם היא בעיה שאנחנו נתקלים בה מאוד חזק. כל מטופל בכל רגע ובכל מקום יכול להשיג סם מתי שהוא רוצה, מה שלא היה בעבר. זו תופעה מדאיגה, מדאיגה מאוד.

מרכז אלפטאם הוא מרכז שעובד כפנימייה טיפולית באישור של משרד הרווחה, משרד הבריאות והרשות למלחמה בסמים, עובד כפנימייה טיפולית, מרכז שנקרא מרכז משולב. מה זה מרכז משולב? שעושה גם גמילות פיזיות, גמילה פיזית מסמים ולאחר מכן המטופל ממשיך בטיפול לשנה במסגרת של קהילה טיפולית בליווי צוות רב מקצועי, שזה להקנות לו דרך חיים חדשה, לתת לו כלים להתמודד עם הניקיון שלו, עם הבעיות שלו בחברה ולחזור למשפחה שלו ולחברה שלו כשיש לו את הכלים ואת היכולת לא להשתמש בסמים ולטפל בבעיות שלו. הטיפול בקהילה נמשך שנה לאחר מכן יש לנו עוד פרויקט חדש, הוסטל שיקומי, עוד שישה חודשים שהמטופל נמצא בדירה, עצמאי, יוצא לעבוד, ואז בודקים באמת איך הוא מתמודד יותר בחיים מחוץ לקהילה.
המטופלים פה הם כמובן בוגרים, מעל גיל 18, מכל המגזר הערבי, מהדרום עד הצפון. תנאי קבלה – אנחנו מנסים אפילו להקל בתנאי קבלה כמה שיותר. המרכז מאושר ל-45 מכסות טיפול. יש לאחרונה תופעה מאוד מדאיגה, אני גם עכשיו שמעתי מדר' מוטי שהתפוסה לא מלאה ברוב המקומות, לא קל היום להביא מטופלים לטיפול. זו גם תופעה מדאיגה. מטופלים נתלים על כל מיני דברים, הם לא רוצים לבוא לטיפול, הם לוקחים כל מיני חומרים, מתדון, סובוטקס. יש ירידה במספר המטופלים שפונים לטיפול. זאת גם תופעה מאוד מדאיגה לאחרונה.

איך מטופלים מגיעים למרכז?

מטופלים היום מגיעים למרכז בכמה דרכים. יכול לפנות מישהו באופן אישי, לבוא, נעשה לו פה הערכה, בדיקה רפואית, דוח סוציאלי, מתאים? מקבלים אותו. יש הרבה גם שמגיעים דרך שירות מבחן, מישהו שנמצא במעצר ומביאים אותו כחלופת מעצר.

מה אחוז אלה מסך כל המטופלים?

יש לנו היום מעל 45% מהמטופלים שהם בחלופות מעצר דרך שירות מבחן ואחוז ההצלחה הגדול הוא בקרב אלה שמגיעים לחלופת מעצר דווקא, כי השוט המשפטי באמת עוזר לאנשים האלה. זאת הזדמנות גם להמליץ ליושב ראש הוועדה היום שבאמת יתחיל לחשוב על טיפול כחובה, לא רק מי שיש לו צו משפטי, אלא אנשים שמסתובבים בחוץ, להתחיל לחוקק חוק שאנשים באמת יגיעו לטיפול ולהכריח אותם להיות בטיפול. כי השוט המשפטי באמת עוזר להרבה אנשים- - -

ידוע ש-50% מהצלחת הטיפול זה הרצון של המטופל, אם הוא לא רוצה, שום דבר לא יעזור.

אבל אם יש מה שנקרא אצלנו באמת תופעה, בן אדם שמגיע דרך שירות המבחן, כחלופת מעצר- - -

זה הצטרפות שני המקרים, גם הרצון וגם האיום.

הוא כבר מתחיל, פתאום פעם ראשונה שלושה חודשים הוא נקי, הוא מתחיל לחוש מה זה ניקיון ואז כל הראש שלו משתנה, מתהפך. אתה תשמע היום מאנשים שנמצאים פה, מה עשה להם הטיפול.

אגב, בארצות הברית יש טיפול- - - בטיפול במתמכרים.

יש, בארץ אין.

בכל המכורים או בשכבה מסוימת במצב מסוים?

אין לי תשובה ברורה בקשר לכל המדינות, אבל אחוז מכובד מהמדינות בתוך ארצות הברית יש טיפול- - -

נקיים דיון, זו סוגיה מעניינת.

זו הזדמנות להציג את הצוות, יש את אחמד, עובד סוציאלי, אלון הוא עובד סוציאלי במרכז, איימן הוא המנהל האדמיניסטרטיבי שלנו, איהאב מנהל המרכז, יושב לידך שייח' חאלד נאשף, הוא יושב ראש העמותה.

הצוות כולל עובדים סוציאליים, מדריכים חברתיים ולמכורים נקיים, מטפלים באמנות, רופא, אח, ויש לנו גם פרויקט של לימודים.
שאלת על אחוזי הצלחה. השאלה ששואלים מה היא הצלחה. יש מטופלים שמגיעים היום, חודש ימים נמצאים באשפוז וממשיכים בניקיון, אנחנו לא יכולים לעקוב אחריהם, אבל יש לנו מעל 40% מהמטופלים שמסיימים שנה טיפול ומצליחים להיות בטיפול. זה לא אומר שיש לנו הצלחה של 40%, יכול להיות גם יותר, כי יש הרבה מטופלים שהם פה חודש אבל אנחנו לא יכולים לנהל מעקב אחריהם כי מפנים אותם ליחידות, מפנים אותם לכל מיני דברים ואנחנו לא יכולים לנהל שום מעקב אחרי אותם מטופלים. אבל אנחנו עובדים גם בשיטה של מעקב אחרי בוגרים שמסיימים פה טיפול. הם מגיעים כל שבוע, גם אחרי שהם מסיימים קבוצה טיפולית. אנחנו מאמינים שהמטופל שמתנקה צריך להמשיך כל הזמן להיות בקשר טיפולי ולא לשכוח איפה הוא היה ולא לשכוח שהוא חייב להמשיך בטיפול.

אם נדבר קצת על המגזר הערבי, היום אנחנו מקבלים אוכלוסייה מכל גווני החברה, חברה עירונית, חברה כפרית, מהמגזר הבדואי, המגזר הדרוזי, המגזר הנוצרי וידוע שהאוכלוסייה הערבית היא אוכלוסייה שמתאפיינת יותר במופנמות ובעבודה במרכז אנחנו מנסים לתת מענה לאופי התרבותי של החברה הערבית, מה שמייחד איתנו, אופן המנהגים, התרבות, אופן קבלת הפנים, אופי החגים. לדוגמה עכשיו יש חודש רמדאן אז אנחנו גם מאפשרים למטופלים, מי שרוצה, לצום, לעשות את כל המנהגים, להביא את האוכל, כל הטקסים של החודש הזה ולתת למטופלים הרגשה של בית, כי חשוב מאוד למטופל שמגיע שירגיש שבאמת יש לו מקום חם, יש לו בית פה, שהוא יכול להרגיש נוח בשביל להתחיל לחשוף ולדבר על כל הרע שלו ואז אנחנו נותנים לו את המענה הטיפולי.

יש גם שיקום תעסוקתי?

המטופלים פה יוצאים לעבודה שיקומית אחרי תשעה חודשים ובשלב מסוים הם חייבים לעבוד קבוע. היום אנחנו נמצאים בקשר עם כל מיני חברות כוח אדם, כל מיני מעסיקים שמוכנים להעסיק את המטופלים וללוות אותם בתהליך העבודה. ידוע שלהרבה מהם יש הרבה מקצועות אז אנחנו מנסים להחזיר להם את הכושר של העבודה ואז יוצאים מפה עם מקום עבודה. כל אלה שנמצאים בהוסטל, יש לנו היום תשעה מטופלים, כולם עובדים היום באזור וחוזרים למשפחות בכל סוף שבוע, ואנחנו מנסים גם לקראת הסיום של ההוסטל שגם אז הוא לא ייצא לפני שהוא מוצא מקום עבודה, אם זה בצפון או בדרום, ואז ישולב במקום עבודה. אנחנו מאמינים שלעבודה יש 80% מההצלחה.

אני מאמין שיש חשיבות גם למה שאתם עושים, העזרה גם למטופל, אבל גם השילוב עם המשפחה. אתם בקשר עם המשפחה?

אנחנו בקשר תמידי, המשפחות מגיעות פעם בשבועיים לפה לביקור, אנחנו עושים להם גם סדנאות, עושים להם מפגשי משפחות, הדרכות. חלק מהמטופלים מופנים דרך לשכות רווחה, אז גם העובד הסוציאלי ביחידה או במקום המגורים מטפל במשפחה, מכין אותם לחזרה של המטופל. זה חשוב מאוד, כי המטופל הוא בן אדם שהיה מושבת ולא מתפקד והאישה למשל לוקחת תפקידים של הבעל, אז פתאום הבעל רוצה לחזור, זה לא קל גם לאישה, זה לא קל למשפחה, אבא הרבה שנים לא היה, פתאום דמות חדשה נכנסת לבית, אלה הרבה דברים שצריך לעזור למשפחה איך להתמודד איתם, ואנחנו מנסים גם לתת למשפחות מענה.

אני לא יודע אם מישהו בצוות, אלון, או אחמד, רוצה להוסיף גם בנושא של המשפחות?

אני חושב שהנושא של משפחות והזכרת את הנושא של הסגירות בחברה, אני חושב שזה משהו שאנחנו כל הזמן מתמודדים איתו ואני לא בטוח שזה לא חלק מהבעיה שיש לנו עכשיו. מצד אחד אנחנו מודעים, אנחנו שומעים את זה ורואים את זה ברחובות, יש הרבה הרבה יותר שימוש, הרבה יותר, יותר נגיש, כולל כל מיני מה שאנחנו רואים בעיתונות, חגיגת, שמחגיגת, שזה אולי הסם הכי נורא שיש היום, הכי נורא, וההשערה שלי שאיפה שהוא החברה מגנה על עצמה מהצרה הזו, כי זו חברה מסורתית ואז- - - וזה מאוד קשה. קצת גיששנו בלשכות מה קורה וגם שם קיבלנו את אותן תשובות.

אתה מרגיש שבמרוצת הזמן, כמו שכל המציאות משתנה, גם האנשים שמשתמשים הם סוג אחר, גישה אחרת? גם אצלנו הטיפול הוא מחייב שינוי גישה? מה השינוי שחל, כחלק מהשינוי החברתי?

השינוי החברתי, ניקח בגדול, כשאני התחלתי לעבוד לפני כעשרים שנה, מטופל שמגיע לטיפול זה מישהו בן 40 פלוס, 20-25 שנה שימוש בהרואין. התחלתי באור יהודה, 'הילד', היה לנו ילד בן 37, זה היה הילד. היום הרבה יותר צעירים, אתה מדבר על חבר'ה בני 19, 18, 20, מגיעים, זה שונה, השימוש שונה, אנחנו צריכים להתמודד היום עם הרבה מאוד שימוש במה שנתפס כסמים קלים, כמו אקסטזי, כמו חשיש, כמו אלכוהול, החגיגת הזה שמשום מה ולצערי הרב, ופה אני בא בתלונה גדולה לכל אלה שמפרסמים, עדיין משתמשים בכינוי חגיגת ולא קוראים לו בשם האמיתי שלו. אנחנו אומרים שרק לאמריקאים יש קריסטל או מטא-ויטמינים, לא, זה פה.

השינוי, ואנחנו עובדים עליו כל הזמן, המערכת עובדת בארבע-חמש השנים האחרונות על שינוי אוכלוסייה מאוד גדול ואז זה מחייב אותנו פתאום להתחיל לעבוד עם נושאים שהם מעבר לסמים, שזה בחור צעיר, לך תגיד לו... לבן אדם בן 45 אני אגיד, 'תשמע, אין לך כוחות', טבעי, להגיד למישהו בן 20, אני משקר לו, הוא בשיא כוחו, הוא בשיא כוחו. זה מחייב שינויים- - -

חייבים להתאים את השיטות לדברים המשתנים החדשים, או אותן שיטות מתאימות גם לנסיבות החדשות? האם זאת אומרת להדגיש יותר את ההסברה ומניעה, האם יש סיכוי לאנשים בגילים כאלה, לא יודע אם זה שימוש או שהם כבר מכורים כשהם מגיעים, אז- - -

אני חושב שאם בהסברה ומניעה יעבדו יותר וישקיעו בזה, אז יש סיכוי. יש סיכוי, כי אם אני אקח לדוגמה היום צרה צרורה, וזה לא מגיע למגזר וחוץ מזה פחות מגיע לקהילה, זה אלכוהול. אני גר בכפר סבא וכל הקיץ אני יושב בבית שלי ואני שומע את ההתפוצצויות של הבקבוקים בגינות. זה בני טובים, זה כאילו ילדי טובים, אז אני רואה שמגיעים אלינו ילדים ש- - - מה, הוא מגיע אלינו כשהוא בן 20 ומשהו והוא כבר משתמש באיזה שהוא סם, ובגלל שזה לא חוקי הוא נתפס, אבל הוא למעשה שותה, אני חושב שצריכה להיות- - -

במרכז כאן יש אלכוהוליסטים או רק סמים?

גם. בשנים האחרונות גם מגיעים- - -

כאן?

כן, יש אלכוהוליסטים.

זה משולב? גם סמים וגם אלכוהול?

כן. אבל אנחנו מקבלים אלכוהוליסטים נקיים שעברו באשפוזית, כי לפי ההנחיות של משרד הבריאות אצל אלכוהוליסטים במיוחד צריך להיות רופא 24 שעות, זה ממש סגור, זה יותר סגור אפילו מאצלנו. אלה ההנחיות החדשות ממשרד הבריאות.

בגלל שהגמילה מאלכוהול היא הרבה יותר קשה ויש לה הרבה סיבוכים. כדי להקים אשפוזית לטיפול בגמילה מאלכוהול צריך אחות 24 שעות וזה צוות כבד. אז יש לנו מרכז אחד לטיפול בגמילה, אבל אחרי שהוא נגמל גמילה פיזית יכולים להמשיך במקום אחר.

אני רוצה רק להוסיף בעניין הצעירים שהיום שומעים על כל מיני התמכרויות, זה באמת מצריך תכניות מיוחדות לטיפול בצעירים, במיוחד בגילאי 18-27. יש לנו היום מומחה שמטפל בצעירים כאלה שבאמת ההתמכרות שם היא פחות לסמים האופיאטיים ויותר מה שנקרא ברחוב סמים קלים, שהם לא לגמרי קלים, ושם זה באמת דגש יותר גם על פעולות של חינוך, על הכשרה מקצועית, על שינוי דרכי חשיבה. יש לנו גם היום תכנית כזאת בקהילה טיפולית במלכישוע, שהיא מתייחסת לצעירים. אולי זה המקום לחשוב גם על פיתוח תכניות לצעירים גם פה.

אין כאן מתחת לגיל 18.

לא, אין.

במגזר הערבי יש?

אין.

יש מרכז גמילה נוסף בטמרה, לא?

יש בטמרה אשפוזית, אבל תתפלא לשמוע, בטמרה אחוז מטופלים ערבים שנמצאים שם אולי 10% עד 20%, כי זו אשפוזית כללית וגם יש בעיה לגייס שם מטופלים ערבים.

משהו שאני רואה אותו, אם אני מסתכל בְּעיניים של- - - אני פה כבר הרבה מאוד שנים, 13 שנים פה, משהו השתנה, אנשים לא מגיעים כמעט. זה כאילו אם פעם היו הרבה פניות, בעיקר המשפחות היו מפנות- - -

למה? מה הסיבה?

, אני העליתי השערות, אבל שוב, אני בצד שמקבל.

מה אתה רואה?

שאני מרגיש שמשהו השתנה ב- - -

זה לא שאין מכורים, זה לא שהתופעה לא קיימת, אז למה לא מגיעים? זו השאלה.

יש מכורים הרבה יותר, אבל הם לא מגיעים לגמילה.

אני חושב שאיפשהו, לא יודע, או שמנסים כל מיני פתרונות שאני לא יודע מאיפה הם מוצאים אותם, מאמינים שיהיה בסדר, מסתמכים על פתרונות קסם, כל מיני- - -

יש מחסור באשפוזיות?

בכל הארץ יש איזה שהיא ירידה בכמות המאושפזים לצורך גמילה מאופיאתיים. יש משהו בחברה, משהו משתנה. אגב, לא רק בארץ, גם בעולם. יותר שימוש בסטימולנטים, יותר שימוש בסמים ממריצים ופחות בסמים מדכאים, אז זה מחייב איזה שהיא הערכה מחודשת, כי אנחנו רואים בכל האשפוזיות, באשפוזית שעכשיו עברה ל'הדרך', לא הייתה תפוסה, בקרית שלמה הייתה 80%, או 70%, בשנים הקודמות היה תור, היה צריך להכניס בכוח.

סגרו אותה?

לא, היא עברה. 'הדרך' זכו במכרז והאשפוזים מקרית שלמה עברה לעילבון.
מה שאנחנו רואים עכשיו זה שגם מכורים לאופיאטים פחות משתמשים בקוק פרסי ואופיום, הם יותר משתמשים בסם, סובוטקס, זו תרופה שכביכול נועדה לטיפול בהתמכרויות אבל היא יוצאת לשוק שחור ומכורים מעדיפים לקנות אותה- - -

מכור שמשתמש והוא מאוזן, הוא יכול לתפקד ולעבוד והכול?

לא, אם הוא משתמש בזה בשוק השחור, זה לא מאוזן, הוא מקבל את זה לצרכי ההיי, אבל אם משתמשים בסובוטקס במרפאות חוץ, אז יש שליטה וגם אז אי אפשר למנוע עד הסוף זליגה שלו לשוק השחור.
אנחנו עכשיו במשרד הבריאות רוצים להכניס תרופה חדשה שנקראת סובקסון, זו תרופה שנועדה למנוע שימוש לצרכי שימוש מזיק. אי אפשר להזריק תרופה לתוך הווריד. את הסובוטקס, באמצעות איזה שהיא פעולה כימית יחסית פשוטה, אפשר. לדוגמה היינו באירופה, בצ'כיה, למדנו שם שכולם משתמשים בסובוטקס. אנחנו יחסית למזרח אירופה במצב טוב, כי אצלנו מי שיכול לתת מרשם לסובוטקס זה רק מרכזי גמילה או רופאים מורשים, בחוץ לארץ כל רופא יכול לתת מרשם לסובוטקס, לכן זה יצא בחוץ לארץ לרחוב, גם בצרפת וגם בגרמניה וגם בצ'כיה וכו'. בכל מקרה אנחנו נשנה את זה לסובקסון, כמו שאמרתי, שזו תרופה שקשה מאוד להשתמש בה כסם.

כן, רדא.

לפני שהם מדברים, דבר ראשון אני רוצה לברך אותך על הביקור הזה. אני חושב שאתה מוכיח בביקור הזה שאתה משתיק את האנשים שאומרים שחברי כנסת ערבים אינם מחוברים לאוכלוסייה ולמצוקות שלה. הביקור שלך מסמל, הוא צריך לסמל, גם לחברים בטייבה ואני מאמין שגם בתקשורת יבינו שבסופו של תהליך אתם חברי כנסת שמייצגים אותנו. זאת המנהיגות שלנו ואנחנו מאמינים בכם והפעילות שלכם היא על הכיפאק.

שתיים, רציתי לשאול בקשר לתפקוד של המשטרה, בקטע של האכיפה והעניין של טיפול בסמים וטיפול באלכוהוליזם ודברים כאלה. אני ביוזמות קרן אברהם מטפל בנישה הזאת של היחס והקשר של המשטרה כלפי החברה הערבית, כי אנחנו טוענים תמיד שהמשטרה מטפלת בנו בפריזמה הביטחונית ולא בפריזמה האזרחית, הם לא נותנים לנו שירות שוויוני. בקטע הזה של מלחמה בסמים, איך ההרגשה שלכם, מה אתם שומעים מהמטופלים ובאופן כללי, האם המשטרה מתפקדת בתחום הזה? משתפת אתכם בתפקוד שלה ואיך אתם רואים את העתיד עם טיפול המשטרה בתחום הזה?

אולי את התשובה נשמע ממטופלים שהם בשטח, הם יכולים להגיד לך אם יש יותר או פחות תחנות סמים. הם יכולים להגיד לך באמת האם היום יותר קל או יותר קשה מאשר לפני כמה שנים להשיג סם. אני מציע שאנחנו נשמע מהם, כי התשובה היא אצלם.

במהלך הביקורים שלנו, גם בלוד, גם בטייבה, מה אומרים לנו השוטרים והמשטרה? אתם לא תראו ברחובות את התחנות, את הכספומטים שהיו, אלה לא קיימים יותר, אז אנחנו עושים את שלנו כי אין את הסחר מכר חופשי ברחובות, אין את הכספומטים שהיו בלוד, מה שאומר שיש ירידה בזמינות של הסם. יש יותר אכיפה, או המצב הוא שונה?

אולי נתחיל לשמוע מטופלים. סאלם, אתה רוצה להציג את עצמך ולדבר קצת?

תציג את עצמך ואיך הגעת לאן שהגעת ומה קורה כאן ואיך אתה מרגיש כאן.

סאלם עליכום. שלום לכולם. אני אחד מהמטופלים שמאוד סבלתי מהסמים. דווקא אצלנו, טייבה, גם במגזר הערבי, יש לנו בעיה רצינית בקטע של סמים. מגיל 15, מגיל קטן, נפלתי קרבן לסם המוות, שאני עד היום, גיל 43, סובל מזה. רק בתשעה החודשים האלה הרגשתי שאני בן אדם שנולד מחדש. להגיד תודה לאלוהים שיש מקומות כאלה, באמת, אני אסיר תודה לאלוהים שיש מקומות כאלה, זה המקום היחידי, אני חושב, בכל המגזר הערבי. חבל.

אני מגיל 15, איך שפתחתי את העיניים לחיים, הסמים מול העיניים, ברחובות אצלנו. כל הזמן הסמים בעיניים. נכון שלא היה חסר לי כלום כשהייתי קטן, המשפחה שלי גידלו אותי וסיפקו לי את הכול אבל המצב של החברה אצלנו לא היה מוצא חן בעיניי בכלל. אני גיליתי את הסם הזה דרך הרחובות, מרוב שיש סמים ברחובות אצלנו, זה נפוץ יותר מדי, זה עדיין קיים, עד היום.
כל הזמן ניסיתי להיגמל, אחרי שמונה מאסרים של בתי סוהר וכל המאסרים שלי רק בגלל הסמים. היו לי שמונה מאסרים, כולם רק בגלל הסמים, אני בחיים שלי לא נקרא עבריין, בחיים שלי לא גנבתי, לא עשיתי פשע, לא כלום, רק תוצאה של הסמים אני כל הזמן הייתי בבתי סוהר איך לגנוב בשביל להשיג את מנת הסם. כל פעם שהייתי צריך מנת סם, בקטע של קריז, הייתי הולך לגנוב ועושה את הפשע ומגיע אחרי הסורגים.

אני אחד מאלה שהרבה זמן הייתי בסמים ותודה לאלוהים שיש מקומות כאלה. באתי למקום הזה כמה פעמים ויצאתי- - -

למה לא הצלחת?

כל פעם אחרי שאני יוצא מכאן אין מקום, אין שייכות, אין כלום.

כמה זמן היית נשאר?

הייתי פעם חודש, פעם הייתי יותר מחודשיים וחצי, תקופה הכי ארוכה. היום אני תשעה חודשים.

נשוי?

נשוי, אבא לשלושה בנים ובת.

המשפחה מבקרת אותך כאן?

כל הזמן, בטח. תומכת בי ומבקרת והכול. במשך תשעה חודשים אני נמצא כאן ועד עכשיו אני עם יד על הלב, יש לי שלושה ילדים שהם בני 16 ו-15, ילדים מוצלחים, שיהיו בריאים, שאלוהים ישמור אותם, שחקני כדורגל מקצוענים, שחקני ליגה, וכל הזמן עם יד על הלב. הילדים שלי, שהולכים למגרש או לאימונים בבתי ספר ועוברים בין התחנות של הסמים, אצלנו בטייבה המצב על הפנים. כשאני נמצא בעיר כמו נתניה, תל אביב, כפר סבא, אני מקנא שם, אין להם את המקומות האלה. הילד, אחרי שהוא חוזר מבית הספר אין לו לאן ללכת אצלנו. בגיל הזה, בגיל של הילד שלי עכשיו, 15, נפלתי לסמים, כי לא הייתה שייכות, לא כלום, יש מריחואנה וחשיש וזה מה שרואים בעיניים.

המציאות בטייבה השתנתה מאז ועד היום לגבי הסמים?

לא, עוד יותר. נכון שאין כספומטים, אבל היום נפוץ יותר בדרכים אחרות. מביאים לך את הסמים עד הבית.

היום זה שליח של פיצה, זו המציאות.

אתה לא צריך לצאת לשום מקום.

שום דבר, יש טלפון, אתה מתקשר, זה מספרים קבועים ובאים אליך הביתה וזהו, לא יצאת, לא ראו, לא שמעו.

אני כל הזמן נמצא בטיפול, תשעה חודשים, עם יד על הלב, ותמיד אני בא ומבקש את העזרה.

מה השתנה שהפעם החזקת תשעה חודשים ואתה מאמין שתצליח לעומת הניסיונות הקודמים שנכשלו?

נמאס לי, אני הייתי חי מת. אחרי שראיתי את הילדים שלי גדלים לגובה של הילד שלי היום, ראיתי שבאמת גם הילד צריך את האבא, אני גם מזדהה איתו שהייתי בגיל שלו. לאבא שלי לא היה זמן לשבת איתי, לכוון אותו, לתמוך בו, כל הזמן בעבודה, בעבודה, לאבא שלי אין זמן, רק להביא לנו את האוכל.

שוקראן, סאלם.

נעבור אולי לאזור אחר, ירושלים, מזרח ירושלים. רמי.

אני מהר הזיתים, בן 21. אני התחלתי בסמים בגיל 13, התחלתי בחשיש וקצת באל.אס.די, לא המשכתי בזה הרבה, רק באקסטזי וחשיש. הייתי משתמש הרבה. התחלתי בסמים בגלל קצת בעיות עם המשפחה- - -

כמה אחים ואחיות אתם?

יש לי אח קטן ושלוש אחיות. התחלתי בסמים, לא כמו שאתה אמרת מה שאומרים במשטרה, אצלנו ברחובות מוכרים את זה, אתה יכול בימים האלה לבוא לירושלים, להר הזיתים, או למקומות האלה, זה חופשי. בן 13 מעשן ברחובות, ליד אבא שלו גם, זה משהו רגיל, התרגלו לזה. כך גם רוצה המשטרה, תירגעו, תעשנו, תשתמשו, תעשו מה שבא לכם. אני סבלתי הרבה מסמים, האמת נמאס לי- - - הייתי בבית סוהר, אמר לי העורך דין, 'למה אתה לא תעשה גמילה? מספיק לך'. הדבר הראשון שעשיתי אותו, אני עכשיו מתנהג טוב, אף פעם לא התנהגתי ככה עם אנשים, מדבר בדרך מכובדת, אני מתלבש טוב. למדתי עברתי פה, לא הייתי מדבר עברית בכלל, אני בא לשיעור עברית כל יום שני.

כמה זמן אתה כאן?

תשעה חודשים.

אתה הגעת דרך בית משפט?

דרך בית משפט, שירות מבחן.

איזה עברה?

אלימות במשפחה.

כלפי מי במשפחה?

אבא ואחות ואמא, כל המשפחה וגם- - - שבע שנים אני- - - אם אני רואה אותם אני עושה בעיות.

פעם ראשונה אתה פה?

זו פעם ראשונה בגמילה. ניסיתי בחוץ, שלושה חודשים החזקתי עם עצמי, לא הצלחתי. לא יכולתי להתמודד, עם הרגשות ועם האנשים בחוץ. היום אני מתמודד עם כל הלחצים, עם כל הבעיות, עם כל הדברים. זה למדתי פה, בזכות המקום הזה, בזכות המטפלים.

פרט אחד שאתה לא אומר ואתה שאלת מקודם שאלה, הבחור הזה פה התחיל ללמוד עברית. הבחור הזה תוך חודש של שיעור פעם בשבוע, קורא וכותב- - -

חכם. היכולות שלו והכישורים שלו- - -

וזה מה שחסר לנו בשטח. הוא סיים 12 שנות לימוד כשהוא גר ברחוב.

עכשיו התחלתי לסדר את הבעיות עם המשפחה, לעשות קשר טוב.

הוא גם נראה מצוין, הוא מדבר מצוין, הוא חושב, הוא מתבטא טוב.

אם רק מישהו היה תופס אותו שם...

נעבור לצפון, לעכו, י"ג'.

יש לך נציגים מכל הארץ.

אני בן 53, נשוי עם ארבע בנות. סבלתי הרבה בחיים, מגיל 19 אני משתמש, בחרתי את הדרך הזאת, בחרתי להתחמק בשביל לברוח מבעיות שהיו. מבחינת סמים בעכו, מלא, בשפע. כמו שאלון אמר, זה כמו פיצות שקונים בהזמנה. אני הייתי דרך טלפון, מזמין ומקבל, מביאים לי עד הבית. בתקופה של 20 שנה בערך שהייתי ברחובות, נטשתי את המשפחה, הילדים, לא גידלתי אותם, היום יש לי נכדים. הייתי בטיפול תשעה, עשרה חודשים, נשרתי, לא יכולתי להמשיך. היום אני עוד מעט 11 חודש. אני בקהילה פה כמעט 18 חודש. אני אומר בכנות, אני לא רוצה לעזוב את הקהילה, לא רוצה לצאת החוצה, רוצה להישאר בקהילה. מטפלים פה חבל על הזמן. הפה המלוכלך שהיה לי פעם, היום אין לי אותו. ההתפרצות הזו הלא מכובדת, היום אין לי אותה.

אתה נפגש עם המשפחה, עם הבנים, עם הנכדים?

יש לי תמיכה מהבנות, יש לי תמיכה מהאישה, יש לי תמיכה מהמשפחה.

אתה יוצא, אתה חוזר לעכו או שהם מגיעים לכאן?

לא, אני יוצא, עושה ביקור בית בבית. אם אני רוצה לצאת, אני יוצא, רק עם אשתי, לבד אני לא יוצא.

לפני זה הם היו מגיעים לפה, לפני שהיית יוצא?

כן, אשתי הייתה באה לבקר. אחרי שהתחלתי לצאת לבד, אז זהו. היום אני סומך על עצמי, היום אני משתמש בכלים שהמדריכים והצוות נותנים לנו, מלמדים אותנו כאן, רק בזה אני משתמש, רק בזה אני מתעסק.

מה סדר היום שלך? אתה מתעורר בבוקר, מה אתה עושה במהלך היום?

אני היום בשלב ג', עליתי כבר לשלב שאני צריך לעבוד בחוץ. אני צריך לצאת עכשיו לעבוד בחוץ. אנחנו בשלב שיוצאים, עובדים וחוזרים לקהילה. יש לנו פה תורנות, כל פעם מישהו אחר, אנחנו עושים תורנות, אנחנו גם עוזרים פה, מה שאנחנו מקבלים נותנים למטופלים חדשים. כל מה שקיבלנו אנחנו נותנים.

וזהו, אני לא אוהב לדבר על הסבל שסבלתי, אבל העיפו אותו ממני- - -

אני תושב טירה. לא היה לנו בית בתור ילדים. אני בתור ילד סבלתי מאוד, הייתי מגיע למצבים שהייתי אוכל מהרחובות. אני לא בחרתי את הדרך שאני נכנסתי בה, אני תמיד הרגשתי שאני צריך לברוח ממשהו, אם זה מאבא, אם זה ממשפחה, אם זה מאלימות בתור ילד, אם זה בחסרונות בתור ילד, שאני תמיד הרגשתי שאין אבא שמביא לילד שלו ספר, תיק, בשביל לימודים, אין אבא שידאג לו שיילך לטיולים. תמיד הסתכלתי וראיתי רק אמא שדואגת, אמא שלי חולה, יש לה סוכרת. אנחנו שישה אחים, אחד בבית נכה, ארבעה בבתי סוהר. אני באמת מתרגש, אבל אני משתדל. תמיד רציתי לברוח בתור ילד למקומות שנוח לי, שלא הייתי מרגיש בהם בבית. הייתי הולך עם אנשים שהם יותר מבוגרים ממני, בתור ילד, בני 30, בני 40, ושם גם נפגעתי, לא רק בבית, אפילו מאנשים שאני בתור ילד נתתי בהם אמון, שהם ישמרו עליי, שם אני גם נפגעתי. אני תמיד חיפשתי פתח להיות בן אדם נורמלי, תמיד הייתי נכנס לבתי הסוהר, מתנקה, נכנס, עושה טיפול, עולה על דרך ורק הייתי שם את הרגל שלי בחוץ, מחוץ לבית הסוהר, עוד פעם הסבל. אין לי לאן ללכת, חוזר לאותו מעגל ואם אני רוצה להיות נקי, להמשיך בניקיון שלי, זה קשה. היום הבעיה היא לא הסמים, הסמים נמצאים בכל מקום, הסמים נמצאים אפילו מתחת לשטיח, אפילו ברחוב, אתה עובר, לידך יש סמים, זו לא הבעיה, הבעיה שלי, בתור ילד, לא קיבלתי כמו שצריך לקבל, לא גדלתי על משהו שצריך בתור ילד, לא ראיתי את החיים האלה. עכשיו אני בן 34, מתחיל ללמוד על עצמי הרבה דברים. גם זה קשה. זה קשה. אני עכשיו חודש ומשהו בקהילה, עד היום קשה לי לתקשר עם אנשים, קשה לי מאוד.

אתה מבטא את הרגשות שלך בצורה מאוד מרשימה. אתה מציג את זה כאילו סרט, אנחנו ממש שומעים אותך ורואים סרט. אתה מתרגש ואנחנו מתרגשים איתך במה שאתה אומר.

כי הוא מדבר מהלב.

עכשיו אני חושב שבעוד חודשיים אני אהיה בשלב ג', להיות עצמאי וזה, תמיד אני שואל את עצמי אפילו בביקורי בבית כשאני יוצא, גם קשה לי מאוד כשאני יוצא, כי אבא משתמש, אם לא אמא שלי הייתה בבית אני לא הייתי נכנס לבית הזה, הייתי מעדיף להישאר ברחובות, אבל אני יוצא לביקורי בית בשביל אמא וגם שם קשה, כי כל היום אני רק טוחן בראש שלי ורק רואה אבא משתמש, אבא צולל, אבא לא נמצא בעולם. גם אני אומר לעצמי, אני עישנתי סמים, הייתי מגיע למצבים שאני אומר למה אלוהים בחר בי שאני אהיה בדרך הזו? אם היה בוחר, אם היה נותן להיות אצלי מחלת סרטן ולא להיות במחלת ההתמכרות של הסמים. נשבע לך. הייתי בוכה בדמעות, דם, בשביל לעלות על דרך, לא מצליח. היום, כשאני חושב איך אני רוצה לצאת מפה ואיזה כיוון ללכת, גם זה קשה לי. המשפחה שלי בעייתית מאוד.
היום, אם אני רוצה ללכת לאיזה בן אדם, להכיר, אני רוצה להכיר את הבית שלך, אני רוצה להכיר את הבית שלך, אני השתניתי, אני עשיתי גמילה, אני היום רוצה לחיות בדרך נכונה, רוצה לנשום, חיים חדשים, אף אחד לא מקבל אותי, אפילו שאני נקי. אף אחד. הדברים הם הרבה יותר מורכבים.

אבל האנשים כאן לא נותנים לך את התשובות לכל כך שאלות שאתה שואל? לא עוזרים לך להגיע לאיזה שהוא מסלול כדי להתמודד ולהתגבר?

היום, אם אני צריך לסמוך, זה רק לסמוך על הבית הזה, באמת. אני לא סומך, לא על דודים, לא על אבא, לא על אף אחד. המטפל שלי אחמד, כל קושי שאני היום חווה אותו, אני יודע איך להתבטא, אז לא, אז הייתי דוחס ודוחס, פתאום בום אני מתפוצץ, כי אני לא מבין מה קורה איתי, אני לא למדתי אפילו איך להביע את ההרגשה שלי, אני רק חוויתי אלימות, חוויתי מכות, חוויתי סבל, רק סבלתי. אם הייתי רק מעז, הייתי אומר, בוא נגיד, 'סבתא שלי לא מתנהגת טוב', אוי ואבוי, או 'דוד לא מתנהג טוב', אוי ואבוי.

איך הגעת לכאן?

אני הגעתי דרך בית משפט.

על איזה עברות?

אני אף פעם לא מכרתי סמים, אין לי עבר על סמים, אבל פעם ישבתי על נשק, פעם על ראש העירייה בטירה, על שוד בנק פועלים, עד שהגעתי לתחתית מהסם, הגעתי למצב שאני לקחתי את הזהב של אחותי, הייתי בקריז והיה לי קשה מאוד. כשנכנסתי למעצר בדרך לשופט, התעוררתי אחרי 72 שעות מהקריז, התחלתי לזהות, כאילו אני עשיתי דבר כזה? אני הגעתי למצב הזה? אני לפעמים הייתי מרגיש את עצמי סמרטוט ברחובות, בשביל להשיג את מנת הסמים הייתי הולך ברגל מטירה עד טייבה, ברגל, בשביל להביא את מנת הסם, באמצע הדרך אני פותח אותה, אני מריח אותה.

לא היה בטירה? היית מגיע עד טייבה?

היה בטירה, אבל לא היה משהו טוב.

בטייבה נותנים את הדבר הטוב.

לא, יכול להיות שבטירה כולם מכירים אותו, בטייבה לא כל כך מכירים אותו.

מה שאמרת, הסם תמיד נמצא, מי שירצה, אפשר להשיג אותו. השאלה אם רוצים להשיג.

היה לנו מישהו שהלך ברגל מפה עד לוד, הוא הלך מטייבה ברגל, גשם, עד לוד.

כי האלוהים שלו זה הסם,הוא לא חושב על שום דבר, לא רואה שום דבר אחר.

אני אף פעם לא ציפיתי, אפילו שאני מגיע למצבים כאלה, שאני אתחיל להיכנס לחנויות, לסופרמרקטים, לקחת מהם פרוטקשן וזה, לא הייתי, אני באמת אומר, איך הגעתי למצב הזה? תראה, הסם, מה עשה בי, מה נתן לי, להגיע למצבים אפילו לשלוח את הילד שלי לבקש שקל.

איך אתה מרגיש- - -

בבית הזה אני מרגיש טוב, טוב לי בבית הזה. אם אני אגיד לך שלא קשה, אני אשקר לך, הטיפול הוא קשה, השינוי הוא קשה, יותר קשה. היום לבוא לבן אדם אחרי 34 שנים, להגיד לו 'בוא, יאללה, עזוב את הדרך הזאת, תבוא לדרך הזאת, המחשבה שלך מעוותת, עזוב אותה', זה לא ככה. אבל אם מישהו רוצה באמת, אני רוצה, אני באתי לכאן כי אני רוצה לחיות, אז הבנתי מה הם רוצים ממני, הבנתי שאני הבעיה, אף אחד לא הבעיה שלי. אני צריך להשתנות, לא העולם.

משפט טוב.

את הסם אני אמצא בכל מקום.

היום הוא בתפקיד של המתאם של הבית.

את הסם אני אמצא בכל מקום, את העבריינים, אני אמצא אותם בכל מקום, זה תלוי בי. אבל מה, כשבאתי לכאן הייתי בחוסר ביטחון, לא היה לי ביטחון להתבטא, לא היה לי ביטחון אפילו לעמוד ולדבר. היום אחרי שבעה חודשים אני מדבר מול 20, מול 30, זה גם נותן לי כוח, גם נותן לי להאמין בעצמי שאני יכול. חוץ מהטיפול, חוץ ממה שקורה פה, כאילו אני, בתור בן אדם.

היום מה המשטרה עשתה? דחתה את הסמים לתוך הבתים, דחתה את הסמים מתחת לשטיח, כאילו הכול יוצא בפנטומימה, הכול יוצא בשושו, כאילו אף אחד לא רואה, 'הלו, אני כאן, תבואו', סלאמת. זה ככה עובד, יותר גרוע מאז, יותר גרוע. אז היית יודע, יש פה סמים, יש פה סמים, היום יותר מסוכן, אתה לא יודע איפה יש היום נשק, מאיפה ייצא לך כדור, מאיפה ייצא לך סוחר סמים, אתה לא יודע. אני לא מסוגל היום ללכת לטירה, באמת, אחרי 10, 15 רצח בזמן האחרון, אני לא מסוגל ללכת היום בעיר אחרי שעה שמונה, נשבע לך, לא מסוגל. אני מפחד ללכת. בשביל מה? אז טירה, אני זוכר אותה, לפני שנתיים-שלוש, היו חיים, בשעה 12 אתה רואה אנשים בעיר, אתה רואה מסעדות פתוחות, אתה רואה חנויות, היום אתה לא רואה אף אחד, בשעה שבע כולם סגורים, אין אוויר שם, אין חיים. היום אני יוצא לביקורים ושומרים אותי, אני ממלא דוח ביקור, והמטפל שואל אותי, 'לא משעמם לך בבית? כל הזמן אתה בבית, בבית, בבית', חוץ מזה שאני הולך ביום שלישי לביטוח לאומי לסדר את הדברים שלי על הנכות, אני לא יוצא מהבית. כל היום אמא שלי מולי ויושבים אני והיא.

תסלאם, תודה.

איך מבחינתכם, מבחינת התפקוד של המרכז, האמצעים, הכלים?

תשמע, אנחנו מתמודדים, זה לא קל. האמת שהיום כל התופעה של האלימות, הסמים, יש הרבה שחיקות לפעמים, אבל אמרתי בהתחלה, יש את הקושי לגייס מטופלים. זו תופעה שצריך באמת לעשות- - -

אנחנו נקיים דיון בעניין של חלופות המעצר ולגבי משתמשים, אולי להעביר את זה למסלול של- - -

אנחנו בדרך כלל מסתמכים על התקציב של משרד הרווחה, לפעמים, כשיש פחות מכסות אתה לא מקבל כסף וגם אם אתה מקבל את כל הכסף היום, במיוחד בכל המקומות במגזר היהודי, יש הרבה תרומות שמקבלים. אצלנו במגזר הערבי יש קושי לגייס תרומות ואנחנו זקוקים באמת לאנשים אצלנו במגזר שיעברו לתחום הזה ויגייסו משאבים, להרים יותר את הפרויקט הזה. היום המשרד אומר שאתה לא יכול להסתמך רק עליו.

מטופלים?

45. המקום יכול להכיל יותר מ-45.

יש לכם היום 45.

יש לנו פחות היום, יש 38-39. זו בעיה רצינית, כשיש לך פחות מכסות אתה לא מקבל את הכסף וזה אותו צוות, אותו תקציב. אנחנו מנסים למצוא פתרונות לזה במשרד אבל- - -

ההוצאות לא משתנות, ההכנסות משתנות.

כן, וזו בעיה.

אני חושב שקיבלת תשובה לגבי הזמינות של הסמים. אלה דברים שאנחנו נתקלים בהם כל יום. היום זו לא בעיה להשיג סמים, זו בעיה אחרונה שאדם יכול להיתקל בה בשביל להשיג סמים. זה נושא שגם צריך- - -

יש את ההיצע והביקוש. היצע תמיד יהיה, צריך להוריד את הביקוש, שאנשים לא ישתמשו.

או להוריד את ההיצע.

קשה מאוד.

אלה שני דברים שהם מאוד קשים.

כל דבר שיש ביקוש, אנשים ידאגו לספק, אפילו מתוך צינוק בבית סוהר הכי שמור.

אנחנו ניתן למר חאלד, יושב ראש העמותה, להגיד כמה מלים, נסכם ונעשה סיור.

אני פחות או יותר מסתפק בכל הדברים שאמר איהאב, אבל אני מדגיש נקודה קטנה שהוא דיבר עליה, בקשר למכסה ממשרד העבודה. בכל חודש אנחנו מגישים דוח כמה מטופלים יש לנו בקהילה ועבור הדוח הזה אנחנו מקבלים את התקציב והמרכז פה חי מהתקציב הזה. לפני שהגעת לפה, הגיע מר רדא, ישבנו חצי שעה ודיבר על הנושא של הסיוע, על התרומות, על גיוס משאבים. אנחנו מקווים שבתחום הזה תעזרו לנו לעשות משהו. זו נקודה חשובה בעיניי להתגבר על הנושא של המחסור במטופלים.

אפשר לעשות את זה ממש ספציפית, שתהיה הנחיה של הוועדה בראשותך שבעצם התקציב יהיה על 45, גם אם אין מטופלים, כאילו שיתוקצב- - -

כי אנחנו מחזיקים בפועל כוח אדם.

כי אתה מחזיק את המקום, התקצוב לא צריך להיות פר ראש, אלא לתקצב את המקום, כי הירידה באנשים היא לא משהו שקשור למסגרת. החלטה כזאת יכולה לצאת מכאן.

התקצוב באמת ניתן פר מטופל, ממש על פי תעודת הזהות שלו, מכסה מלאה של משרד הרווחה, כ-7,000 שקל- - -

כן, אבל הם לא יכולים להחזיק צוות על פי מספר המטופלים, עכשיו מורידים את הצוות, מעלים לפי מספר המטופלים.

אני מבין לגמרי את- - -

צריך להיות איזה שהוא מינימום, זאת אומרת שיכסה את ההוצאות, מעל לזה אפשר אחר כך לשחק לפי מספר המטופלים, אבל מינימום תקציב צריך להיות.

אני מזמין את העמותה אולי לחשוב פה על פיתוח טכנולוגיות ייחודיות שיצליחו להביא לכאן גם אולי אוכלוסייה רחבה יותר. דיברנו קודם על צעירים- - -

בוא נגיד את זה, אתה פה, אני חושב שאחד הדברים שאנחנו סובלים מהם כבר כמה שנים ואתה מודע לזה ממקומות אחרים, פיתוח תכניות חדשות דורש משאבים, דורש דברים, אין מה לעשות. כלומר מצד אחד, וזה נכון וזה הכיוון ואנחנו כרגע מפתחים, האוכלוסייה משתנה- - -

אבל אתם יכולים לפתח תכניות- - -

אומרים לנו 'אוקי, אז תפתחו', אבל אני צריך בשביל זה השקעות. ואני אומר ברצינות, אנחנו באיזה שהיא מלכודת מאוד משונה שמצד אחד אומרים לנו, ובצדק, זה המינימום, אלה ההוצאות שלכם, אני לא איש כספים, אני רכז טיפול, אני בא ממקום רק של טיפול, אני משתדל להימנע מזה, אבל דורשים מאיתנו דברים ובצדק ושהטיפול יהיה הכי טוב ואני רוצה לתת את הדברים הכי טובים אבל המלכודת הזאת, ושוב, אני אגיד את זה, וזו דעה פרטית שלי כרגע, גם המלכודת הזאת שלא נותנים לנו טווח ארוך, המכרזים הופכים להיות יותר ויותר קצרים, אז אתה גם אומר, 'רגע, איפה אני אשקיע?' ונאמר לנו גם בפה מלא, הם בונים על זה שאנחנו נהיה טובים בקיבוץ נדבות, נקרא לזה בעברית לא יפה. בונים על זה.

אנחנו גם עובדים לפי מכרזים, כל שנתיים יש מכרז, אתה לא יודע אם אתה זוכה או לא זוכה, זה גם משהו ש- - -

זו אחת הבעיות המאוד קשות. אתה בונה תכנית ויכול להיות שבעוד שנתיים יגידו לך 'כל הכבוד לך, יאללה ביי', תישאר עם התכנית שלך ותסתדר. פה אני חושב שמשרד הרווחה, ואני פונה אליכם בעיקר, לא יודע מאיזה סיבות, אבל הוא לא הפעיל את הלחץ הזה שכל שנתיים אתה- - - זה בסדר לעמוד לדיון, זה בסדר לעמוד בביקורת, אבל כשאתה עובד כל הזמן בטווח של שנתיים ותכניות עם אנשים לא עובדות מהרגע להרגע, ואם אני אפתח משהו, אני צריך איזה טווח של ארבע-חמש שנים לראות אם זה עובד בכלל. יכול להיות שהתכנית לא עובדת.

אנחנו נקיים דיון בוועדה לגבי זה בהשתתפות נציגים נוספים, גם הרשות וגם משרד האוצר, גם משרד הרווחה. נעלה את הנושא הזה. זה נושא רציני.

אני חושב שאת הסיכום שלנו דרך- - -

רב תודות. אנחנו נסיים, ברשותכם.

<הישיבה ננעלה בשעה 12:30.>