PAGE
2
הוועדה לזכויות הילד
09/07/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 189 >
מישיבת הוועדה לזכויות הילד
יום שני, י"ט בתמוז התשע"ב (09 ביולי 2012), שעה 11:10

<הצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות (תיקון מס' 2) (דחיית מועד סיום ההחלה), התשע"ב-2012>

חברי הוועדה: >
אורלי לוי אבקסיס – היו"ר

דניאל בן-סימון

אורית זוארץ

דב חנין

שלמה מולה

>
נחום איצקוביץ - מנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים

מוטי וינטר - מנהל האגף לשירותים אישיים, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

עו"ד בתיה ארטמן - היועצת המשפטית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

חנה סלוצקי - עובדת סוציאלית ראשית לחוק הנוער, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

עו"ד נועם פליק - הלשכה המשפטית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

עופרה לחיאני - יועצת מנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים

עו"ד יפעת לביא - משרד המשפטים

דבורה איציק - מנהלת המחלקה לאלימות במשפחה, משרד הבריאות

עו"ד שרונה עבר הדני - הלשכה המשפטית, משרד הבריאות

איתן גולדפלם - רח"ט תקציבים, המשרד לביטחון פנים

סגן ניצב מאיר דב ברקוביץ' - ראש מדור מידע פלילי, המטה הארצי, המשרד לביטחון פנים

רס"ר מיטל אברהמי - אחראית על פרויקטים מיוחדים, מחלק הנוער, המשרד לביטחון פנים

עו"ד איילת לוי - הלשכה המשפטית, המשרד לביטחון פנים

ד"ר יצחק קדמן - מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד

ד"ר חניתה צימרין - נשיאת אל"י

עו"ד ליאת קליין - היועצת המשפטית, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

עו"ד עירית בוטון אלוני - מרכז נגה למען נפגעי עבירה, הקריה האקדמית אונו

ד"ר סמדר גרטנר - יו"ר ועד החטיבה לפסיכולוגיה התפתחותית, הסתדרות הפסיכולוגים

רוית אשל - המשמר החברתי

נירה לאמעי רכלבסקי

רחל סעדה

חבר המתרגמים – אהובה שרון
<הצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות (תיקון מס' 2) (דחיית מועד סיום ההחלה), התשע"ב-2012>

בוקר טוב לכל הנוכחים. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה לזכויות הילד. היום ה-9 ביולי 2012, י"ט בתמוז התשע"ב והשעה 11:10. על סדר היום הצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות (תיקון מס' 2) (דחיית מועד סיום ההחלה), התשע"ב-2012.

לפני שאנחנו נתחיל בדיון, כי מבחינתי זה דיון, אני רוצה לומר כמה דברים.

לצערי הרב במדינת ישראל, למרות שקיימת חקיקה מאוד מוסדרת בנושא, לפעמים אנחנו נתקלים באי התאמה בין החוק לבין היישום בשטח. בכל מה שקשור בזכויות ילדים – ואנחנו מדברים על נפגעי עבירות מין – הדברים האלו לא אמורים לקרות ואסור שיקרו. גרוע מכך, כאשר מתקבל חוק, צריך להתחיל בתוכנית עבודה מוסדרת, עם יעדים ועם צפי. אם אנחנו מסתכלים על מה שקורה היום במשרד החינוך, אנחנו יכולים להצביע – נכון, אין כיסוי של מאה אחוזים אבל ב-75 אחוזים – על חוק חדש שהתקבל ואנחנו מדברים על בניית כ-800 גני ילדים חדשים בתוך כחצי שנה לפי החלטת הממשלה וזה אומר שהדברים ישימים. הדברים יכולים להתבצע הלכה למעשה בשטח. אנחנו מסתכלים על משרד הרווחה ואנחנו מסתכלים על הנושא הזה שאני חושבת שהוא א'-ב'. כל דקה של איחור בנושא הזה היא קריטית וגובלת בהצלת חיים או במתן חיים נורמאליים, בעיקר כאשר אנחנו מדברים על ילדי הפריפריה שלצערי הרב שוב ושוב מופקרים בצורה כזאת או אחרת. יאמרו לי שיש עכשיו תשובות בשטח, גם אם הן חלקיות וגם אם הן ניתנות בצורה כזאת או אחרת, אבל מה שקרה במדינה בנושא הזה, בפרט במשרד הרווחה, שתוך עשר שנים הוקמו רק שני מרכזים והמרכזים – אחד בירושלים ואחד בתל השומר – ומאז אנחנו נמצאים בסוג של סחבת. אולי אנחנו צריכים ללמוד מהפרויקטורים במשרד החינוך. משהו כאן לא תקין.

אני רוצה לומר יותר מכך ואני אקבל גם את התייחסותכם לנושא. אנחנו יודעים שלגבי התקצוב של אותם מבנים והכנתם, יש קרן שהתנדבה וצריך לומר לה תודה ולהוריד את הכובע בפניה, קרן שוסטרמן שהייתה אמורה לקחת עליה את ההוצאות הללו. כשאנחנו מסתכלים על כמה עולה להחזיק מרכז כזה לאורך שנה, אנחנו מדברים על כספים גדולים. עכשיו הייתי בשדולה לעובדים הסוציאליים ודיברו על כך שיש כבר תוספת של מיליארד שקלים למשרד הרווחה. לא נמצאו הצימוקים האלו בשביל המרכזים הללו של הילדים? ילד נפגע תקיפה מינית, אם הוא נמצא בפריפריה, הוא משלם פעמיים. הוא והמשפחה שלו צריכים ללכת לתחנת המשטרה להגיש תלונה, אחר כך ללכת לחוקר ילדים שנמצא במקום אחר, אחר כך הוא צריך ללכת לבית חולים לבדיקות. תחשבו על זה. בפריפריה אין בית חולים נגיש ליד הערים. הוא צריך לנסוע ולשאת בכל ההוצאות שכרוכות בכך ובדרך יצטרך ללכת ארבע-חמש פעמים וכל פעם למקום אחר.

אנחנו מברכים על כך שהמרכזים האלה קיימים. במרכזים האלה הכול מרוכז במקום אחד. אנחנו נשמע שלא כל משרד נתן את חלקו ואני יודעת זאת, אבל תפקידכם לדרוש את זה. אם זה כבד עליכם ליישם את זה, אתם יכולים לבוא לראש הממשלה ולומר שאתם מבקשים להעביר את זה למשרד הבריאות. יותר מדי סחבת. דרך אגב, שר הבריאות אמר שמבחינתו אין שום בעיה. אני ניהלתי אתו שיחה בנוגע לנושא והוא אמר שבכל רגע שהוא יידרש, הוא יספק את כוח האדם וכי זה לא ימנע מהקמת מרכז כזה שיגבה את כל התחומים שנוגעים לנושא הזה. לא מעט מקרים נופלים בין הכיסאות והורים מתייאשים באמצע. החקירות נופלות והפדופילים ממשיכים להסתובב חופשי בלי טיפול וממשיכים לפגוע באחרים. שלא נדבר על כך שחלק מהנפגעים הופכים בעצמם לפוגעים אם הם לא מקבלים את הטיפול הראוי וזאת קטסטרופה שחוזרת על עצמה.
התייחסות המשרד לוועדה הזאת לא מקובלת. תסלחו לי, אני חדשה כיושבת ראש הוועדה אבל לא חדשה בוועדה ופניתי כמה פעמים למנהלת הוועדה וליועצת המשפטית שלנו כדי לדעת מה משרד הרווחה הכין, מה הוא שלח לנו לקראת הדיון, מה בקשתו בנושא הזה – כלום.

אני רוצה לומר לכם משהו. הוועדה הזאת היא לא חותמת גומי. אני לא אמשיך לדבר בנושא אלא אנחנו נתחיל את הדיון ונפנה למשרד הרווחה כדי שיציג את הדברים. לאחר מכן נפנה כמובן למועצה לשלום הילד, ליועצת המשפטית, ואחר כך לחברי הכנסת שהם שותפים בכל הנושאים החברתיים שעומדים כאן על הפרק כאשר טובת הילדים תמיד לנגד עינינו ושום דבר אחר שהוא לא הגיוני, לא יעבור כאן כחותמת גומי.

אנחנו רוצים לברך את מנכ"ל משרד הרווחה שהגיע לדיון ואני מקווה שיש לך בשורות טובות.

בוקר טוב. אכן מלים קשות אמרת ולא נעים לשמוע אותן. יש לנו מה לומר באשר לטענות שציינת. יש פער גדול מאוד בין המידע שמוסרים גורמים אחרים שותפים שלנו לבין העובדות האמיתיות בשטח. לא נעים לי מחבריי כאן, אבל אלה הן העובדות.

לפני שאמשיך בעניין אציין שהייתה ישיבת ממשלה מיוחדת בנושא הזה ויש החלטת מחליטים.

מתי הייתה ישיבת ממשלה?

ב-25 באוגוסט 2011, אחרי שכל מאמצינו להגיע לסיכום בנושא תקינה – כשהשיא היה בתל השומר – עם השותפים האחרים העלו חרס ולא הצלחנו לקבל משלושת השותפים האחרים שלנו את התקנים. אפשר לבדוק את זה.

מי השותפים?

המשטרה, הפרקליטות.

במרכזים שקמו, למשרדים לא הייתה ברירה אלא להציב את כוח האדם הדרוש. נכון?

כן.

הייתה ברירה.

את העובדות אפשר לבדוק. גם אם הן לא נעימות, כולל לא למשרד הרווחה, לפחות נדע את האמת ואחר כך תשפטו, תכו בנו, תנזפו בנו, תרדו בנו, תעשו מה שאתם מבקשים.

אנחנו נעבוד אתכם בשיתוף פעולה. בינתיים זה עובד יפה.

אמרת שני שותפים. מי השותף השלישי?

יש שלושה משרדים, מלבד משרד הרווחה, עליהם הוטלה המלאכה: משרד הבריאות, משרד המשפטים והמשרד לביטחון פנים/משטרה. אני קיימתי הרבה מאוד מפגשים עם המנכ"לים במשרדים אלה ועם בכירים אחרים. השיא היה המשא ומתן בתל השומר לנושא רופא כאשר בסופו של דבר נכנעתי ולקחתי מתקציב נפרד של המשרד ואנחנו מעסיקים רופא על חשבוננו. עם כל הכבוד לאמירות של משרדים אחרים, לרבות שרים, העובדות מדברות בעד עצמן.

זה לא תירוץ, אבל אלה העובדות.

החוק הזה נחקק לצערי ללא תיאום עם משרד הרווחה, ללא שיתוף עם הממשלה, במחטף שהתבצע על ידי חבר הכנסת מלכיאור.

לא היה שום מחטף.

אני מבקש שלא תפריע לי.

לא היה שום מחטף.

אתה לא חבר כנסת למרות שאתה מתיימר ואל תפריע לי.

להגיד על הכנסת שהיא עשתה מחטף? אני הייתי בכל הישיבות והנציגים שלכם היו בישיבות.

דוקטור קדמן, תהיה לך זכות להגיב.

אם חבר כנסת מתפרץ עלי, אני מקבל בהבנה.

אני אשמור על זכותך.

תודה רבה גברתי היושבת ראש. אני הרי ניהלתי את המשא ומתן עם מלכיאור ואמרתי לו שיש כאן שלושה משרדים שהם לא מוכנים וגם לא ערוכים. אמרתי לו שאם הוא יציין בהצעת החוק שלו שמחייבים אותם בתוך הצעת החוק לתת את האמצעים, יש לנו כלים. את הבעיות המרכזיות של משרדי ממשלה בשותפויות היא שלא תופרים את השותפות הזאת דרך או חקיקה או הסדר. אנחנו הקורבן כאן של אי יישום החלטת ממשלה.

הכנסת מחוקקת ופקידי הממשלה צריכים לייצר שותפות והבנה.

זה לא עובד.

אתה לא מצפה מאתנו שאנחנו נהיה גננת של המשרדים.

לא. לשם כך קיים משרד ראש הממשלה. על פי החוק, כאשר יש הבנה בין המשרדים, יש את משרד ראש הממשלה. לא הצלחנו להגיע להבנה. אני יכול לתת ארבעים דוגמאות על אי הבנה בין משרדי הממשלה שבגלל זה בסוף אזרחים אינם מקבלים את השירותים.

אתם יכולים גם לפנות לוועדה ולבקש את עזרתה. אני יכולה להזכיר את שבוע שעבר בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות בכל מה שנוגע לילדים בעלי צרכים מיוחדים שגם חברת הכנסת אורית זוארץ זימנה ישיבת ועדה מיוחדת לכך ושם נמצא פתרון מהיר לפחות לאלה שנמצאים על הרצף האוטיסטי. יש דברים שאפשר להזיז. הרבה פעמים הוועדה היא המנוף של המשרדים, גם בעזרה לקיום חלק מהחוקים וגם כדי להביא לאיזשהו שיתוף פעולה בין הגורמים השונים. אני אמנם קדנציה ראשונה בכנסת, אבל אני מכירה את זה וזה לא חדש לי. אם צריכים את עזרתנו בנושא הזה, אני יכולה להבטיח לך שמה שקשור למשרד לביטחון פנים ולמשרד הבריאות, אנחנו כחברי כנסת נוכל לסייע בעיקר לאחר דין ודברים עם השרים בנושא. זאת לא תהיה הבעיה.

מעבר לנושא של התקנים, מה קורה עם המכרזים בשטח ולמה אנחנו לא יודעים איפה אמורים להיות הבאים בתור שכבר היו להיות מיושמים ופתוחים היום?

תקבלי תשובה אבל קודם כל העובדות ואלה העובדות. יכול להיות ששגינו שלא פנינו לוועדה ולא ביקשנו את עזרתה. זה לא דבר פשוט כאשר הממשלה לא מסתדרת בתוכה שהיא באה לשולחן הדיונים של הכנסת. נוהל עבודת הממשלה מחייב להביא את זה או לממשלה או למנכ"ל משרד ראש הממשלה. אלה הן העובדות.

הדיון בממשלה נעשה אחרי שהחוק היה אמור להתבצע במלואו.

לא.

באפריל 2011 היו אמורים לקום המרכזים.

ממש לא.

למה לא?

בתיה תיתן את לוחות הזמנים.

מבחינת הדיון בממשלה, אתה אומר שזה קרה אחרי שהחוק לא יושם ואחרי שהייתה עתירה לבג"ץ.

היה מהלך נוסף וגם בתיה תפרט אותו. במהלך הזה ניסינו לתקן את החוק ולהכניס לתוך החוק את המחויבות של שלושת המשרדים אבל שלושת המשרדים סירבו לתקן את החוק.

משרד הבריאות, המשרד לביטחון פנים ומשרד המשפטים.

נמצאים כאן נציגי שלושת המשרדים?

כן.

אנחנו יכולים להראות את זה שניסינו גם דרך חקיקה וגם דרך עבודת מטה של הממשלה. העובדות מדברות בעד עצמן. אני לא אומר שזה נכון, שזה טוב ושאני מאושר מהמצב הזה. לא אומר את זה. המצב לא נוח לנו. בהחלט לא נוח לנו.

בארבע שנים לא הצליחו להגיע לסיכום הדברים ולחלוקת העבודה?

לא. זה לא הדיון כרגע אבל בהזדמנות אחרת, אם תרצי, אני אראה לך מחלוקות בין משרדי ממשלה שקשורות להרבה מאוד נושאים ולא מגיעים לעמק השווה. גם כשהממשלה מחליטה, לא מגיעים לעמק השווה.

אתה יכול להגיד לנו באיזה סדר גודל של תקציב מדובר?

זאת לא בעיה של תקציב.

אם זאת לא בעיה של תקציב, זאת בעיה של כבוד של משרדי הממשלה לא הבנתי מה הבעיה.

זאת בעיה של תקנים.

תקנים זה גם כסף.

לא. חבר הכנסת, אני רוצה לציין בפניך שבממשלה יש שתי סוגיות קשות מאוד כאשר האחת היא תקציב והשנייה תקנים. תקנים מהווים את אחת המגבלות היותר קשות שקיימות כרגע. העובדה היא שכשאני לא הצלחתי לקבל תקנים לצערי ממשרד הבריאות לתל השומר, לקחתי כסף מהמשרד ושכרנו שירותים של רופא חיצוני.

יש לי כאן את החלטת הממשלה והיא מדברת על כל החלוקה של משרדי הממשלה ומה הם צריכים לתת. משרד הרווחה והשירותים החברתיים – שמונה תקנים של עובדים סוציאליים.

אנחנו עומדים מאחורי זה.

כדי שנדע כולנו במה מדובר. שמונה תקנים של חוקרי ילדים ושמונה מיליון שקלים לשנה לתפעול המרכזים. כאשר אנחנו מדברים על כל המרכזים ביחד, זה יוצא כמיליון שקלים למרכז.

גם עובדים סוציאליים לחוק הנוער.

אמרתי. משרד הבריאות מחויב להביא שמונה רופאי ילדים מומחים או שירותי רפואה כאמור בהיקף זה של רופאי ילדים מומחים. המשרד לביטחון, שמונה תקני חוקרי נוער.

משרד הבריאות עמד בהחלטת הממשלה?

לא.

הוא אומר שהם עמדו בחלקם מהדברים ואנחנו רוצים לדעת אם משרד הבריאות עמד בחלקו, כן או לא, לפי החלטת הממשלה.

היום אמרו לי שזה ייעשה.

השר התחייב לפרוטוקול. שר הבריאות מתחייב לתת את מה שהוא אמור על פי החלטת ממשלה.

אגף התקציבים אמר לנו שהתקנים יוקצו מתוך התקנים שהוקצו למשרד הבריאות.

משרד הבריאות מתחייב. הוקצו התקנים. יש לנו כבר תקנים בנושא הזה.

נלך למשרד הבא.

המשרד לביטחון פנים, שמונה תקנים של חוקרי נוער.

אין שום בעיה.

הנה, פתרנו חצי מהדברים.

בשני המרכזים שקיימים, המשרד לביטחון פנים נתן את השוטרים עוד בלי קשר להחלטת הממשלה ועשה זאת מרגע שהם הוקמו. הדיון הוא על המרכזים החדשים וזה היה הדיון התקציבי. בעקבות החלטת הממשלה, זה נסגר תקציבית מול כל המשרדים.

יש גם תקציב.

אין תקציב, אבל יש התחייבות של המשרד.

אפשר לומר את האמת, גם היא לא נעימה. החוק הטיל את העניין הזה בידינו ואני רוצה שלפחות השותפים שלי, שעובדים אתי הרבה, יהיו מספיק הוגנים לומר שעכשיו הם מקצים את זה. אני פגשתי את המנכ"ל שלך שלוש פעמים, כולל המנכ"ל הקודם, והוא סירב לתת. יש לי פרוטוקול על זה. אל תעמידו אותנו במצב שאלה לא דברי אמת.

אמרתי בעקבות החלטת הממשלה.

אנחנו צריכים להבין שלמשל הקצאת כוח אדם זה בסוף הישורת ובסוף הדרך.

לא, ממש לא.

אבל צריך להכין את המקום, צריך לצאת במכרז, צריך לעשות את התשתיות ואת המבנים.

אנחנו חייבים להכשיר אותם.

אתם צריכים לעבוד במקביל. השאלה היא האם לא צריכה להיות תוכנית עבודה שמתקיימת במקביל עד שיגיעו התקנים. יביאו את התקנים אבל עדיין אין להם היכן לשבת ואין להם את מי לקבל. אם זה כך, מה עשינו בזה? למה אנחנו לא עובדים תוך כדי תנועה במקביל? איפה זה עומד עכשיו? יש תוכנית עבודה? אנחנו יודעים מה הצפי לכל המרכזים הנוספים?

אני שמח לשמוע שהמשרדים האחרים מצהירים כאן בכנסת שכל התקנים שלא עלה בידינו להשיג במהלך שלוש השנים האחרונות עומדים לרשותנו זמינים מהיום. אני שמח מאוד לשמוע את זה.

גם אני שמחה.

אנחנו נפעל בהתאם.

זה לא יהיה תירוץ להמשך הסחבת בנושא הזה.

לא תהיה כל סחבת.

מה הצפי?

אולי ניתן לחנה להשלים כי היא מופקדת על זה מטעמנו.

למה לא קיבלנו תוכנית?

אנחנו בונים דברים על הקרקע ולא באוויר.

אתם באים עכשיו לישיבת ועדה שאמורה לאשר או לא לאשר את הבקשה של הממשלה להאריך בעוד כמה שנים את ההתחייבות שעל פי חוק הייתה אמורה להסתיים באפריל 2011.

ביקשנו עד 2014.

כאילו בדיעבד אתם אומרים שנכשיר את העבריינות שלכם – וסליחה שאני מתבטאת כך.

אני מוחא על זה.

לא התכוונתי אליך אבל בסופו של דבר לא קיימו את החוק באפריל 2011 כשאמורים היו לקום כל המרכזים ואז מבקשים שניתן לכם אישור או חותמת הכשר בדיעבד על חוסר התפקוד שלכם.

אני מוחא על זה ואני לא מסכים לכך. כפי שאמרתי, החוק הזה נחקק ללא תיאום אתנו.

אבל זה לא קשור. החוק קיים.

חוק שאתה מחוקק, אם אין לו כלום, הוא חוק שאי אפשר לקיים אותו.

בוועדה תמיד הממשלה יכולה למשוך את ידה ולהפוך את החוק לחוק תקציבי.

הממשלה לא משכה את ידה.

אז זה מחייב.

אי אפשר לבקש מאתנו לבצע דברים שהחוק קובע מבלי שיש לנו את האמצעים.

חובתכם להילחם על זה.

אנחנו נלחמים. אני חושב שנלחמנו. אנחנו נחשבים כמשרד לוחם.

אבל על פי חוק אתם מחויבים.

אנחנו המשרד היחידי שהתרענו ואמרנו שאנחנו לא רוצים להיות מפירי חוק. לכן הפצנו תזכיר ב-2009, לפני שהתקופה הסתיימה. כל הזמן ניסינו אבל אנחנו לא יכולים לפעול בשם משרדים אחרים. אם אין לנו שיתוף פעולה, אנחנו לא יכולים לפעול. אמר המנכ"ל שרבע רופא מימנו כי כבר התייאשנו ועשינו את זה לבד אבל זה לא היה צריך להיות כך.

למה לא יצאו המכרזים למבנים?

יש מכרזים שיצאו. המכרזים האלה כבר הסתיימו וזה נמצא בפעולת הקמה.

שניים. אנחנו מדברים על באר שבע וחיפה. איפה הארבעה הנוספים? יש ערים שכבר סימנו אותן?

גברתי היושבת ראש, אנחנו לא בוועדת חקירה, נכון?

למה לא? אנחנו יכולים לשאול למה המשרדים לא מקיימים את תפקידם. דרך אגב, אתם יכולים להסתכל על זה כעל סוג של סימולציה לקראת בג"ץ כי אני בטוחה שהשאלות האלו יעלו בבג"ץ.

אין בעיה. אנחנו נשיב לבג"ץ.

כבר יש בג"ץ.

יש בג"ץ ואנחנו נשיב לו.

בג"ץ הבין את הבעיה שלנו. אמרנו לו שאנחנו הולכים להכין חקיקה בהתאם להחלטת הממשלה.

הוא נתן צו על תנאי.

צו על תנאי, אבל הוא לא נתן שום דבר. מה הוא יעשה? אמרו שנלך ונתקן את החוק וזה מה שעשינו. אנחנו מביאים את זה לכאן כדי שלא נהיה מפירי חוק.

אם אפשר לקבל תמונה כי אז נחכים ונבין היכן הדברים עומדים ואיפה יש ליקויים. משם צריך להתקדם.

בעיה אחת כבר פתרנו. כוח אדם יהיה לנו. נכון?

אנחנו נודיע לך תוך שבוע ימים, אם זה עמד במבחן האמת.

בבקשה, אני אבקש את זה במכתב.

תוך שבוע אני אודיע אם משרד המשפטים והמשרד לביטחון פנים שאחראי לשוטרים יאמרו לנו שהם הקצו את התקנים והם זמינים. זה יקל עלינו מאוד מאוד בהמשך התהליך.

כדי להקל עליכם עוד יותר, אני מבקשת גם ממשרד הבריאות לקבל מכתב לוועדה ובו אתם מתחייבים על התקנים.

שלושת המשרדים.

אני פונה משרד-משרד כדי שלא יאמרו שמשהו נפל בין הכיסאות. אני מבקשת מכתב לוועדה על ההתחייבות לתקנן את כוח האדם הדרוש על מנת להקים את כל המרכזים המדוברים.

תוך שבוע.

תוך כמה ימים. ההתחייבות כבר קיימת לפרוטוקול ואנחנו רוצים את זה בכתב. אותה בקשה מופנית גם המשרד לביטחון פנים.

אני לא רואה כאן התחייבות של הממשלה לגבי משרד המשפטים.

הוא צריך לתת.

אותה בקשה מופנית למשרד המשפטים.

מה הוא צריך לתת?

את הפרקליטים שבסופו של דבר צריכים לתרגם את החקירה גם לשפת המעשה.

אפשר לשמוע מה אומר משרד המשפטים:?

כן. משרד המשפטים מלווה את ההצעה שהיא בעיקר יישומית. כשאנחנו ליווינו אותה, אכן משרד הרווחה ניסה לקדם תיקון חקיקה ולהאריך את מועד סיום ההפעלה, והתרומה של משרד המשפטים לעניין הזה הייתה בעיקר לבקש שקודם כל תיפתר המחלוקת הבין-משרדית.

היא נפתרה. מה משרד המשפטים צריך לתת?

אנחנו תומכים בהצעה כדי שלא יהיה מצב של הפרת חוק.

מה תמיכה? אתם נותנים תקנים?

הפרקליטות צריכה לתת תקנים.

אנשי הפרקליטות אמורים לשבת במרכזים האלה. האם אתם נותנים, כן או לא?

למשרד המשפטים אין לפי החלטת הממשלה.

בסופו של דבר מכינים את התיק ואז מעבירים אותו. כוח האדם יהיה זמין לקבל ולהתייחס לזה.

צריכה להיות הפניה לשירותי סיוע זמינים.

בסעיף 3(ב)(5) נאמר: "הפנייה לשירותי הסיוע, בין שהם ניתנים על ידי המדינה ובין שהם ניתנים על ידי גופים לא ממשלתיים, לרבות לשם קבלת ייעוץ משפטי, מדור חירום, ליווי או טיפול ארוך טווח". זה לא זה?

זה בחוק עצמו.

נכון. אני מדבר על החוק עצמו. אני מתרגם את זה לשפה העברית הקלוקלת שלי ואומר שקוראים לזה תקן של פרקליט.

בהחלטת הממשלה כנראה שלקחו בחשבון שזה לא משהו שצריך לעכב את הסיוע שעל פי חוק אתם צריכים לתת. באיזשהו אופן המרכזים האלה יכולים לצאת לדרך גם לפני שאנחנו מקבלים את התקנים של משרד המשפטים. אני צודקת או לא?

כן.

היועצת המשפטית של משרד הרווחה מהנהנת שאני צודקת. הבנו. זאת נקודה אחת. גם בה מאחורי הקלעים של הוועדה ננסה לסדר את העניינים מבחינה משפטית. לשם כך בנושא הזה יש לי את היועצת המשפטית.

מבחינת החלטת הממשלה, כל המשרדים נותנים את התקנים שלהם.

בהתייעצות קצרה שהייתה תוך כדי הדיבור כאן. ברגע שאנחנו נקבל את ההודעות המסודרות בכתב, המשרד יצא לארבעת המכרזים הנוספים תוך חודש עד 45 ימים.

בוא תסביר לנו איך זה עובד. ברגע שיצאנו למכרז, מה קורה?

תנו לחנה להתייחס לזה כי היא הפרויקטורית.

בסדר. יש התקדמות ואני מברכת עליה. אני מצפה מהמשרדים שעד סוף השבוע יהיו כאן המכתבים עם ההתחייבות כדי לא לעכב. אמרתם שתוך חודש יצאו המכרזים האלה.

חודש עד 45 ימים כי יש חופשות.

כמה זמן אורך המכרז?

חודש. מהיום שאת מפרסמת אותו, את צריכה לתת חודש ימים למציעים.

אז צריך לאתר מבנים וכן הלאה.

את הולכת לראות מה מציעים ואיך.

כמה זמן לוקח כל התהליך הזה?

חצי שנה.

מעל שלושה חודשים.

במיוחד שבפריפריה אין הרבה מבני ציבור.

אתה יודע באיזה מקומות זה יהיה?

אנחנו יודעים. אנחנו נציג לכם תוכנית מסודרת.

בבאר שבע ובחיפה כבר מצאו מבנים?

כן.

לא. למה? היינו השבוע בישיבה אצל ראש עיריית באר שבע. מתוך היושבים כאן, רק אני הייתי בפגישה הזאת. בפגישה הזאת הבעיה המרכזית שעלתה היא שלאור ההחלטה של ועדת טרכטנברג, אין מבני ציבור. נבחר מנהל והכל ערוך מבחינת מה שהיה צריך לעשות כדי שהמרכז יקום, אבל כדי לשים את המקום ולהתחיל לבנות את הצוות ולעבוד במקום, הם צריכים לסמן מבנה. לעיריית באר שבע אין מבני ציבור שהיא יכולה להקציב.

אומר כאן מנכ"ל משרד הרווחה שאין בעיה לשכור מבנה.

אנחנו נחפש גם מבנים פרטיים בסקטור הפרטי.

אמר ראש העיר שאפשר לחפש מבנים פרטיים והעירייה תעזור בהסבה. כרגע אין מקום.

גברתי היושבת ראש, אין מבנים ציבוריים. בהזדמנות אני גם אספר מה קורה עם מבנים שהיו פעם של הרווחה.

אתה אומר שבעצם אין בעיה לקחת גם מבנה פרטי.

לא. אנחנו נלך גם למגזר הפרטי ונשכור נכס.

זה לא יהווה חסם.

זה חסם כי זה צריך להתאים, אבל זה לא ימנע מאתנו ללכת למכרז. אין היום מבנים ציבוריים לעולם הרווחה. אין. פעם נדבר על זה, אבל זה לא המקום עכשיו.

זאת סוגיה אחרת בחוק התכנון והבניה.

לא, זה לא קשור. כאשר רוצים 800 גני ילדים, אומרים שאת מבני הרווחה ישימו בדרג שתיים או שלוש.

בנו מבנים. בוא נשים את זה על השולחן. בנו מבנים גם בהתאם לתקנון החדש שעוד לא אושר בוועדה הזאת. אם אנחנו לוקחים בחשבון, אפשר לעשות את זה ואני בטוחה ביכולות שלכם לעשות את זה מה גם שהורדנו כמה אבני נגף בדרך.

חנה, תני לנו צפי של זמן עד להקמת המרכזים הללו.

אני רוצה לומר לך שני דברים. אני כן רוצה לציין מה עשינו בתקופה, אם נדמה למישהו כאן שבתקופה הזאת של שלוש השנים לא עשינו. ראשית, בחוק כתוב במפורש להקים שמונה מרכזים, כל שנה מרכז ואם אפשר, יותר.

לפחות.

לפחות. גם החוק הבין שלהקים מרכז זה לא משהו שעושים מרגע לרגע.

לכן הוא נתן שלוש שנים.

זה לא שלוקחים סתם בית ומכניסים אליו אנשים והופכים אותו למשהו אחר. אני רוצה לומר שיש כאן משהו. אני כן רוצה לתאר לכם מה המשמעות של תהליך הקמת המרכז. גם בתקופה הזאת, כאשר הקימו את המרכז הראשון, אני רוצה לומר שמשרד הרווחה הוא היה הגוף שהקים את המרכז.

לפני עשר שנים.

הוא הוביל אותו. לא חשוב כרגע לפני כמה זמן, אבל הוא היה זה שחשב על הנושא, שהביא את הנושא. זה לא שגורם אחר במדינת ישראל בא והקים אותו.

אין ספק. זה גם תפקידו, הוא משרד הרווחה, כי אם לא הוא, מי יעשה את זה?

יש מדינות שלא המדינה מקימה. יש מדינות בהן עמותות מקימות, שארגונים מקימים ולא הכול על המדינה.

גם כאן יש השתתפות שלהם.

אנחנו היינו מעוניינים בזה. אנחנו הבאנו את זה וזה העניין שלנו.

לעניין של הדרך. אני רוצה שיבינו שהמודל הוא שאכן ישבו כל האנשים ביחד. זה לא שמישהו יעשה את תפקידו. אם הולכים לפי המודל, המודל הוא שכל אנשי המקצוע ישבו ביחד ויעשו את כל העבודה.

פתרנו את הבעיה של התקנים. אתם בעלי הבית כי אתם היושב ראש של הצוות הבין-משרדי. אני בכוונה חוזרת על ההישג שהשגנו כי נכנסו לישיבה כתבי העיתונות. גם המשרד לביטחון פנים וגם משרד הבריאות התחייבו להעביר לנו גם בכתב את האישור של השרים לתקנן את התקנים הנוגעים למשרד שלהם.

יותר טוב חשב ומנכ"ל שהם על פי החוק מופקדים על התקנים.

אני אבקש גם של השר וגם של המנכ"ל ביחד, עם אישור. עזוב עכשיו את החשב.

גברתי היושבת ראש, אמרת שתוך יומיים השר יאשר.

סגן שר הבריאות הוא השר בפועל. סגן שר הבריאות יחתום על כך שהוא באופן מיידי מעביר את התקנים כשהוא יידרש. מהניסיון שלי מנכ"ל משרד הבריאות, פרופסור גמזו, מה שהוא מתחייב ומה שהוא חותם, ברוב הדברים הוא עומד בהבטחות. אם יש בעיה ואתה רוצה לא רק מנכ"ל אלא שר בפועל, גם את זה נקבל. אנחנו נקבל את אותו מכתב מהמשרד לביטחון פנים על הקצאת התקנים ובזה אנחנו מתקדמים.
משרד הרווחה הצהיר שברגע שיש את המכתבים החתומים עליהם, שעליהם כבר קיבלנו לפרוטוקול את התחייבות המשרדים, תוך חודש עד 45 ימים יוצאים המכרזים לכל המרכזים הנותרים.

ארבעה מרכזים.

ארבעת המרכזים הנותרים כי שניים כבר יצאו, בבאר שבע ובחיפה.

יש כבר זוכים.

לפי מה שנאמר לנו כאן, כל הסיפור אמור לקחת לא יותר משנה עד הפעלתם בפועל. צדקתי או לא?

לגבי ארבעתם?

נאמר חצי שנה.

לא. לי יש קושי להפעיל ארבעה מרכזים בשנה ואני אסביר לכם למה. אם את תרשי לי, אני כן רוצה לציין א הפעולות שהיו צריכות להיעשות כהפקת לקחים וכלמידה בתוך שני המרכזים שהפעלנו. את מוכנה שאני אעבור במהירות על זה?

אם נתקלתם בבעיות האלה ופתרתם אותן, אנחנו כבר באמצע הדרך. אנחנו למודי ניסיון.

נכון.

מכאן ולהבא, כמה זמן לוקח לנו? אנחנו הרי נפעיל אותם במקביל. גם המכרזים יצאו במקביל.

אני אתן לך סצנריו של התהליך של באר שבע וחיפה. בינואר 2012 יצאנו למכרז של באר שבע וחיפה. תוך חודש ימים הוגשו בקשות של מי שרוצה להיות המפעיל ועמותת אשר זכתה במכרז יחד עם קרן שוסטרמן. הם נתנו לנו פרוייקטור שזה דוקטור יורם בן-יהודה שמוכר לכולכם והוא למעשה עוזר לנו בבניית המקום.

אני בטוחה שהעבודה שלכם הייתה מאוד יסודית ולכן היא לקחה הרבה מאוד זמן. אתם כבר למודי ניסיון ויודעים איך לאגף את הבעיות שהתעוררו במכרזים ובמרכזים עליהם מדובר.

כמו שאמרתי, המכרזים מוכנים. בחודש מאי-יוני בחרנו שתי מנהלות והן מחכות. המנהלות האלה צריכות ללמוד. לא כל אחד יודע מה זה להפעיל מרכז הגנה. מרכז הגנה זה השירות היחיד שאני מכירה שיושבים בו נציגים קבועים ממשרדים אחרים וצריכים לעבוד ביחד, צריכים ללמוד את העבודה, צריך לרכוש את המיומנות בעבודה. זה מאוד לא פשוט.

בממשלה לא יודעים לעבוד ביחד.

נורא קשה לי ציניות.

הציוניות מיותרת.

צריך לעבוד ביחד כי אנחנו צריכים לבחון ולחקור ילדים, לעשות הערכה לגבי משפחות ולעבוד ביחד כל המשרדים וכל השירותים.

מבחינת לוגיסטיקה וגם מבחינת המבנה והצרכים, אנחנו יודעים פחות או יותר מה אנחנו צריכים.

כאמור, לקחנו שתי מנהלות שעכשיו הן צריכות למצוא אימהות בית. אנחנו נצא עכשיו בפרסום. הן צריכות למצוא אימהות בית, מזכירות, את הצוותים. אנחנו צריכים שכל המשרדים ייתנו לנו את האנשים שהם מועמדים להיות שם. אנחנו מתכננים בספטמבר-אוקטובר לעשות הכשרה וצריך לעשות הכשרה.

אבל האנשים שם באים מהמקצוע.

הם באים מהמקצוע אבל הם לא יודעים לעבוד במרכז כזה. אני מקווה שבסוף דצמבר שני המרכזים האלה, עם כל ההכנות ועם כל ההתאמות, יתחילו לפעול.

אני אומר לכם יותר מכך. אנחנו באים אליכם עכשיו בהצעה להאריך את החוק עד אפריל 2013.

לגבי הארבעה?

כן.

ובתנאי שאתם מתחייבים שאתם לא חוזרים אלינו אחר כך עם עוד הארכות.

זה לא מספיק.

היום לא תהיה הצבעה. היום לא תקבלו הארכה. מה שכן, בישיבה הבאה אני רוצה מפרט מדויק לגבי כל מה שנאמר כאן והתחייבות בכתב גם מכם לגבי מה שנאמר מה אתם עושים ברגע שמקבלים את ההתחייבות מהמשרדים האחרים. אני רוצה לראות תוכנית עבודה שלכם, מה הן הערים הנוספות בהן יצאו המכרזים. אתם אומרים שכבר לא תהיה בעיה וכי תוך חודש עד 45 ימים אפשר לצאת למכרז. תוך יומיים יהיה לי את האישור שביקשתי, כך שתוך 45 ימים יצאו המכרזים החדשים בערים השונות הנוספות. אנחנו מדברים כאן עכשיו על פריסה ארצית בפריפריה.

ארצית וסקטוריאלית.

וסקטוריאלית, כמובן. הפריפריה החברתית והגיאוגרפית של מדינת ישראל, תוך הקמת שמונה מרכזים. כלומר, שניים כבר קיימים, שניים בתהליך, כך שיש עוד ארבעה חדשים. תאמרו לנו מה הצפי שלכם ואני אומרת לכם שאני רוצה תוכנית עבודה מפורטת. אתם לא תקבלו את ההארכה אותה ביקשתם אלא אולי הארכה נוספת אבל היא לא תהיה לאחר אמצע 2013. אם לא, אתם עומדים כעבריינים בפני בג"ץ.

את אומרת שבאפריל 2013 יפעלו עוד מרכזים?:

אני לא מאמינה שזה יהיה.

תעשו תוכנית עבודה. ניפגש כאן בישיבה הבאה ותציגו אותה.

כדי לראות היכן הקשיים שלכם. אני מניחה שאם במקומות מסוימים יהיה קושי נקודתי, אפשר יהיה לפתור אותו.

עד שבוע הבא תוכלו להכין את העבודה?

כן.

בשבוע הבא יתקיים כאן דיון נוסף.

אני לא בטוח שאני אוכל להגיע, אבל אני אתן דעתי על התוכנית.

אני מצטטת את הדברים שאתה אומר לפרוטוקול.

כל דבר שאני אומר, אני מתכוון לו.

אני יודעת. גם אם לא תהיה כאן, אני אציג את הדברים כאילו אתה כאן. רוחך תהיה כאן.

בסדר. והיה ואקבל את התוכנית, אני אאשר אותה, אם יהיו הערות, אני אתקן אותה ונביא אותה בפניכם.

אם מישהו צריך לצטט משהו לבג"ץ, זאת החלטת הוועדה.

אני כן רוצה לבקש שייתנו לנו עד סוף 2013.

לא. התשובה היא לא.

אני מדברת על הפעלה.

לא.

רוב הקשיים הוסרו. יכולנו לפתור את זה עכשיו ולומר אמצע 2013. אני חושבת שזה תאריך ריאלי ונורמאלי. לנו כאזרחים יש צפי כי אנחנו מדברים על האוכלוסייה החלשה ביותר בפריפריה שם הדברים נסחבים. כך לא יוכלו להתחמק, לא המשרדים שנתנו את ההתחייבות שלהם ולא משרדים אחרים. אנחנו לא יודעים מה יהיה בהמשך ולכן כדאי לכם גם לקבל את ההצעה הזאת ולעשות משהו. הצעה יותר מזאת, קשה לי להאמין שתהיה.

חנה, שהיא הפרויקטורית, עובדת מאוד רציני ומשפיעה. כולם מכירים אותה הרבה שנים והיא אומרת שיש קושי. אנחנו נעשה את התוכנית ואם יהיו קשיים, נביא את זה בפניכם.

אני מבקשת ממך להישאר כי יש אנשים שרוצים להגיב.

יש לי ישיבה על המצ'ינג עם המנכ"לים ואני חייב להיות בה. את יודעת שיש מצ'ינג ברשויות המקומיות ואנחנו תומכים בשינוי המצ'ינג בצורה מסוימת.

אנחנו מדברים על עיריות חזקות שיעזרו קצת לעיריות החלשות.

גם הממשלה צריכה להכניס את היד לכיס.

אני זוכרת את הישיבה שהתקיימה לפני שנתיים בוועדת העבודה והרווחה עם השר יצחק הרצוג והמצגת, אז דיברתם על כך שעיריות חלשות יצטרכו לתת פחות מצ'ינג ודיברתם על 12 אחוזים במקרה הגבוה. עד היום נשארנו עם 25-30 אחוזים.

זה לא מדויק כי יש פרויקטים כמו התוכנית הלאומית עם מימון שלנו, אבל זה לא בידיים שלנו אלא באוצר.

אני מקווה שכאן יהיה יותר מהר מאשר התוכנית של המצ'ינג.

אני צריך לייצג את העמדה שצריך לעשות שינוי. אני חייב ללכת.

חבר הכנסת מולה ואחריו חברת הכנסת זוארץ וכל מי שירצה להתייחס. משרד הרווחה, אני מבקשת שתישארו כאן כדי לשמוע את הדברים.

קודם כל אני רוצה להגיד לאיצקוביץ. הדיון כאן וגם האווירה לא כל כך נגדך. העניין הוא לא נגדך או נגד המשרד אותו אתה מייצג. מקומם אותנו, לפחות אותי באופן אישי, כי לא יכול להיות שמחוקקים חוק ומשרדי הממשלה לא יכולים לשבת ביחד ולקבל החלטות. זה באמת מטריף אותנו. אני לא מבין. אנחנו לא מדברים על החלטת ממשלה בלבד אלא אני מדבר על החקיקה הקיימת. אני לא מבין איך משרד המשפטים שבכל זאת הוא הגוף המקצועי ביותר בעניין הזה, שהוא נותן לסיטואציה הזאת לקרות. זה לא יפה וזה אני אומר בלשון המעטה ובלשון עממית. בואו לא נשכח את הילדים שצריכים לקבל שירות, כשברור לנו במי מדובר ובאוכלוסיית היעד.

אני אומר לך, חנה, אף אחד לא מפקפק בעבודה המקצועי שאתם עושים. אם תבקשו הארכה שתהיה אחרי אפריל 2013, אני אתנגד. אני אצביע נגד. אפילו אם נקבל החלטת סיעה, ההחלטה תהיה להיות נגד. אני מציע לכם – וזה לא סוג של איום – להתעשת ולעשות מאמץ לייצר תוכנית ריאלית שהיא בסופו של דבר תאפשר לכם לעבוד.

תרשה לי לשאול אותך האם היית במרכז הגנה וראית את הסטנדרטים.

היו לכם ארבע שנים לעשות את זה.

אני לא מצפה שכל מרכז יהיה במאה אחוזים. זה לא העניין שלי אלא אתם תמצאו את הפתרון כך שהוא יהיה מצוין אבל גם משרד הבריאות, עם כל הכבוד לכם, אתם לא יכולים להסתתר. בגלל המחאה של הרופאים שהייתה, קיבלתם תקנים ופתאום נזכרתם בהם. זה לא יכול להתקבל. אני גם לא חושב שזה מכבד אתכם, גם את משרד הבריאות וגם את המשרד לביטחון פנים. מאוד קשה לי לשמוע ממנכ"ל משרד הרווחה שאומר שהוא לא מצליח לעבוד עם המשרדים האחרים.

פתרנו את הבעיה הזאת של המשרדים האחרים.

אני לא יודע מה ייכתב על ידי המנכ"ל ומה יהיה הנוסח. אני משוכנע שעל נוסח מכתבי התקנים יהיה ויכוח.

אני מציע שבשבוע הבא נקבל החלטה, או שהם יביאו לנו תוכנית מסודרת, סגורה וסופית, או שגם את ההצעה שהצענו נצטרך לשקול אם התוכנית לא תהיה משביעת רצון. אני לא רוצה שהמכתבים שיישלחו אלינו יהיו מכתבים עליהם יתקיים ויכוח. אני לא רוצה יאמרו שהחשב לא חתם, אלה לא בדיוק התקנים, הניסוחים לא טובים וכולי.

זה לא יקרה. אני מאמינה שהמשרדים לא מתכוונים למשוך זמן. את הנושא הזה אנחנו נשתדל לפתור.

חברת הכנסת אורית זוארץ.

בזמן שאנחנו יושבים כאן ונציגי המשרדים מתכתשים אחד עם השני, ילדים נופלים קורבנות ברגעים אלה ממש. זה קורה מול האינטרנט, מול המסך, בשכונה, ברחוב, בלילות ואני חושבת שכשאתם יוצאים מהחדר הזה, זה מה שאתם צריכים לראות לנגד עיניכם. זה מעבר להצהרות האם המשרד כן הקצה או לא, האם המנכ"ל חתם או לא, כי זה לא מעניין אותנו. קיבלתם מספיק זמן לקדם את הסוגיה הזאת.

הטענה לא מופנית רק למשרד הרווחה כי בהרבה מאוד מקרים המשרד לוקח על עצמו אחריות ומצרפים לאחריות הזאת משרדים אחרים וקורה שיכולת התקשורת שלהם שואפת לאפס. אני רואה את זה בוועדות אחרות כאשר לפעמים שני אגפים באותו משרד לא מצליחים לדבר אחד עם השני.

כבוד יושבת הראש, אני מברכת על היותך יושבת ראש הוועדה הזאת. אני בטוחה שמהיום אנחנו נעשה ישיבות מעקב על כל דבר ולא נחכה שיפנה אלינו מנכ"ל המשרד ויבקש את עזרתנו. התקבלה החלטה, אנחנו נדאג שלכל היותר חודש מקבלת ההחלטה אתם תבואו לכאן ותדווחו לנו מה עשיתם ומה לא עשיתם כי אז לא נצטרך לחכות שלוש שנים.

גם אם אנחנו רוצים, כבר נשארה לנו פחות משנה לפי ההצעה הצענו.

נתנו עכשיו שנה גרייס למשרד הרווחה, זה מחייב את המשרדים האחרים.

ברקוביץ, נציב המשרד לביטחון פנים רוצה לומר כמה מלים כל עוד המנכ"ל כאן.

לפני כן אני אומר שזה שאתם תציגו את התוכנית בשבוע הבא, התוכנית צריכה להיות מועברת לוועדה כדי שנוכל להתייחס ולקבל החלטה האם כן נאפשר הארכה נוספת אולי או לא, אבל זה צריך להיות סגור מול המשרדים. אל תשכחו את מי אתם משרתים.

ברקוביץ, נציג המשרד לביטחון פנים.

אני חבר בוועדת ההיגוי מהיום בו תוכנן המרכז הראשון ואני רוצה לומר משהו שחשוב לומר אותו כי נוצר כאן רושם שתמיד בזווית של התקנים נאמרים הטונים האלה. מדברים כאן על שיתוף פעולה בין-משרדי ואני חושב שאם היה צריך להביא דוגמה לשיתוף פעולה בין-משרדי לטובתם של אותם ילדים אותם הזכירה חברת הכנסת זוארץ, זה לא בגלל שאיזה ארגון חיצוני פנה, שעמותה כלשהי פנתה, שחבר כנסת הציע הצעות חוק אלא פשוט מהמקום שגופים שונים שהמשטרה הייתה בתוכם שותפה מלאה מהרגע הראשון וכך גם משרד האוצר.

אתה אומר שאתם שותפים מלאים ואתם הולכים יד ביד.

מהרגע הראשון הדבר הזה קם בלי שהיה חוק ואף אחד לא חשב על חוק.

אנחנו מדברים על המרכז הראשון.

נכון.

לגבי המרכזים האחרים, אתם עדיין בשיתוף? כי אנחנו שומעים כאן קולות אחרים.

בוודאי.

שיתוף פעולה הוא טוב ויפה אבל צריך תקנים וצריך עובדים. לשבת בישיבות צוות ולאכול בורקסים, זה נחמד. צריך תקנים. שמעת את המנכ"ל שאמר בצורה ברורה את הדברים.

את זה עברנו ויש לנו התחייבות.

בתוך שיתוף הפעולה הזה נושא התקנים הוא חלק אחד מאוד חשוב. אני רוצה לומר משהו בנושא. לכאורה החלק שלנו כאן הוא כזה שאנחנו הולכים לתת עכשיו תקן וכביכול עשינו את חלקנו להקמת מרכז ההגנה, אבל אני רוצה לומר, כמי ששותף לכל התהליכים של הקמת מרכזי הגנה, שאני חושב שזה לא יהיה נכון לשים את זה בסד זמנים כזה לחוץ כמו שאתם רוצים.

לא יהיה משהו אחר. ארבע שנים הייתה סחבת.

נכון, אבל לא יהיה כך מהיום והלאה. התהליך הוא מורכב.

אני לא אתן יד לסחבת נוספת או לחוק הסדרים לאור היום לבטל חוק קיים כדי להאריך אותו בעוד שלוש שנים ובעוד שלוש שנים יבקשו עוד שלוש שנים. הנושא הזה הוא בדמי והוא בנפשי. אני חושבת שכך זה בקרב כל מי שנמצא כאן וגם בקרב חברי הכנסת שחלקם הביעו תמיכה מבחוץ. לא תהיה הארכת זמן, גם לא לפי הצעת החוק הממשלתית שבאה לתקן את מה שלא הצליחו לעשות. נאמר כאן על ידי משרד הרווחה, ואני מצדיעה להם בנושא הזה, שברגע שיהיו להם התקנים, הם ירוצו עם זה והם לא יחכו.

אנחנו באותה ריצה.

נהדר. הריצה הזאת תצטרך לעמוד בזמן לפי שעון חול. לא יהיה, תצטרכו ללכת עוד פעם לבג"ץ או למקומות אחרים. זה לא יהיה כאשר אני יושבת ראש. אני לא אתן לסחבת הזאת להימשך וגם אם אני לא אהיה יושבת ראש אלא אהיה רק חברה בוועדה, שיהיה ברור שאני אעשה את הקואליציה שתצטרך להיות – אני וחברים אחרים, כמו שעשינו בחוקים אחרים – ולא ניתן את רשת הביטחון הזאת לא לקיים את החוק, בטח לא על גבם של ילדים נפגעי עבירות מין בפריפריה, ילדים שסופגים פעם אחרי פעם אחרי פעם את זה שמפלים אותם לרעה ושהם נדרשים, הם והמשפחות שלהם, להגיע למקומות שונים. אנחנו תכף נשמע מארגוני הסיוע מה קורה וכמה בדרך מאבדים את הרצון לטפל בבעיה. בסופו של דבר זה נופל עלינו כחברה כי אותו פדופיל או אותו פוגע ימשיך להסתובב ויפגע בילדים שלנו חלילה וחס.

חבר הכנסת דניאל בן-סימון, רצית לומר כמה מלים.

כן, כמה מלים. אמנם זו הוועדה לזכויות הילד, אבל אין כאן מספיק ילדים. לעתים התרשמתי שזאת כמעט ועדת חקירה. צריך לתת לאנשי המקצוע את הזכות להביע את דעותיהם ואני אומר את זה בגלל שהנושא הוא כל כך קשה ומסובך.
לכן אני תמיד בעד הדרג המקצועי ושיביע את דעתו עד כמה שאפשר ולא לקחת אותו בתנועת מלקחיים. אנחנו עוד לא ועדת חקירה. אם הוועדה הזאת תשנה את ייעודה, זה משהו אחר. אני מאוד שמח מההסדר שהושג.

תפקיד הוועדות הוא גם לדאוג שהחוקים יקוימו והרעיונות יקודמו.

אני שמח לגבי ההסדר של לוח הזמנים. אנחנו בוועדה ששרשרת האלימות היא כמעט החוליה הראשונה שדנים בה. זאת הסיבה שאנחנו צריכים לתת את המיטב ולהגיע להבנה עם הדרג המקצועי כי אתו צריך לעבוד.

בהחלט. חבר הכנסת דב חנין ואחריו ארגוני הסיוע.

תודה. אני ביקשתי את רשות הדיבור נוכח הדברים של ידידי חבר הכנסת בן-סימון. אני מסכים אתו בנקודה אחת. אנחנו בוודאי צריכים לעבוד אתכם ואתם צריכים לעבוד אתנו. הדרג המקצועי בסופו של דבר הוא זה שצריך להפעיל את המערכות ולכן הדיאלוג אתכם הוא מאוד מאוד חשוב.

אני חייב לומר לך גברתי יושבת הראש שאני מוצא טעם מאוד כבד לפגם בכל הדיון הזה וזה לא בגלל הדרג המקצועי. הכנסת חוקקה חוק. אני בכלל לא מבין על מה אנחנו מדברים כאן. הכנסת חוקקה חוק עם לוחות זמנים ועם סדרי עדיפויות. יש ריבון במדינת ישראל. אתם יכולים ללכת להצביע בבחירות ותבחרו כנסת אחרת שאולי לא תחוקק חוקים להגנה על ילדים אלא תחוקק חוקים רק על בתי סוהר. תשנו את הכנסת. זכותכם כאזרחים להחליף סדר העדיפויות וללכת לסדר עדיפויות אחר, אבל הכנסת שאזרחי ישראל בחרו חוקקה חוק ואחרי שהחוק הזה חוקק, לדעתי אנחנו לא צריכים בכלל להיכנס לאיזשהו משא ומתן האם מיישמים את החוק או לא מיישמים את החוק או מה קורה עם החוק הזה. הדברים האלה הם באמת באמת חמורים במיוחד כאשר אנחנו מדברים על ילדים ועל הגנת ילדים. יושבת ראש הוועדה הזאת מוכרת וידועה לכולנו בנחישות שלה להגן על זכויות ילדים.
לכן הפנייה שלי אליכם אנשי המקצוע היא באמת לקחת במלוא הרצינות את המסר שיושבת הראש הציעה לכם אותו. אני יודע כמה היה לה קשה – ואני אומר את זה מתוך ידיעה – לבוא אליכם בהצעה שתאפשר איזושהי דחייה, אבל אני מבין שנוכח הקשיים שאתם הצגתם ומתוך רצון שהדבר הזה יתממש במציאות, היא החליטה לנסות ולקדם איזושהי דרך שתוביל לפתרון מעשי. קחו את הכפפה הזאת במלוא הרצינות ותבינו שזה המרחק שישנו ולא יהיה מרחק נוסף.

תודה רבה חבר הכנסת דב חנין. אדוני המנכ"ל, אנחנו מודים לך. ניפגש כאן בשבוע הבא.

אנחנו בעד כל דיאלוג עם הכנסת, דיאלוג מקצועי וענייני.

כל עוד לא עובר כאן החוק, אתם מבינים שאתם עבריינים.

לא.

על פי בית המשפט. לא מקיימים חוק קיים. לכן בשבוע הבא התוכנית תהיה מוסדרת.

המשרד לביטחון פנים.

אם אפשר לקבל הבהרה. מהי דרישת הוועדה מהשר?

התחייבות בכתב שאתם מקצים את כוח האדם לפי החלטת הממשלה בנושא הזה והמשך שיתוף הפעולה כפי שמתבקש.

מי חותם על המכתב הזה? יש החלטת ממשלה כבר מאוגוסט ויש החלטת מנכ"ל לעניין הזה.

מבחינתי תחתימי גם את המנכ"ל וגם את השר.

מה גברתי דורשת?

גם וגם. אם משהו מעכב, מבחינתי המנכ"ל.

מבחינתנו דבר לא מעכב כי אנחנו כבר התחייבנו בחודש אוגוסט.

לוועדה כדי שלא יאמרו שלא נעשה או משהו מעכב. אני אבקש לקבל את המכתב לוועדה עד סוף השבוע.
מרכזי הסיוע ולאחר מכן הסתדרות הפסיכולוגים.

חוץ מלברך את העשייה של חברי וחברות הכנסת, של יושבת ראש הוועדה, גם של הגופים שפעלו מאחורי הקלעים והמועצה לשלום הילד – אניד מברכת על העתירה שבזכותה אנחנו כאן היום ומקדמים את הנושא הזה – אני כן רוצה לומר משהו אחד ולהמשיך דווקא מהדברים של חבר הכנסת בן-סימון. הוא דיבר על כך שזאת החוליה הראשונה בשרשרת. אני באמת חושבת שמה שמדינת ישראל עדיין לא הפנימה זה שבהיעדר מענים קיימים, הפגיעה היא לא רק הפגיעה באותם ילדים שנפגעים בשעה הזאת אלא המחיר החברתי והכלכלי של מדינת ישראל הולך וגדל. פגיעה מינית, כל מי שמטפל בזה – ואני בטוחה שגם משרד הרווחה שותף להבנה הזאת – יוצרת נזקים אקוטיים ועמוקים. כל מי שחווה פגיעה מינית, הסימפטומים מגוונים אבל הפגיעה יורדת לכל החיים ואנחנו רואים את הנזקים האלה לכל אורך החיים. אם אנחנו לא משקיעים בצומת הראשונה מיד אחרי הפגיעה ויכולת לתת טיפול מתאים ונקודתי – אמנם מדברים כאן על טיפול וסיוע אבל נותנים פתרון למצוקה – העלות שנופלת עלינו אחר כך היא גם עלות חברתית וגם עלות כלכלית. אנחנו רואים את זה אחר כך אצל בגירים.

על זה אין חילוקי דעות.

האם יש לנו נתונים לגבי כמה ילדים בפריפריה שנפגעו בתקיפה מינית, שמוותרים בדרך בגלל כל המשחק הזה של ריצה ממקום אחד למקום שני כדי לקיים גם בדיקה גופנית שבדרך כלל מתבצעת בבתי חולים שהם מחוץ לערים, גם אם זה ללכת לתחנת משטרה, גם אם זה אחר כך ללכת לחוקר ילדים וכדומה.

יש בגירים שלא התלוננו ולא פנו במשך השנים.

אני שואלת, מאחר שלא הכול תחת מרכז אחד ותחת גג אחד, כמה זה פוגע בלקיחת התלונה וללכת אתה עד סוף המסלול?

אנחנו רוצים לסייע בנושא וזאת המטרה. אני רוצה שכאן ייאמר וידעו. זה לא אומר שילדים היום לא מדווחים לפקידי הסעד.

השכבה הסוציו אקונומית החלשה תמיד משלמת את המחיר הגבוה ביותר, אם היא נדרשת - אני חושבת שיצחק קדמן יוכל לתת לנו תמונת מצב למה היא נדרשת – לקחת בעצמה את הילד למשטרה ואחר כך לבדיקה גופנית בבית חולים כאשר בית החולים מרוחק. זה עולה כסף וזה גם כרוך ביום עבודה של ההורה. אחר כך הם צריכים לחזור פעם שנייה ולכן הם מתייאשים בדרך והילדים האלה לא מקבלים את הטיפול. מי שיש ביכולתו לעשות את זה באופן פרטי, בכלל לא יחכה לכם אלא יעשה את זה בעצמו. לכן אנחנו עוד פעם מפקירים את האוכלוסייה החלשה.

אין שום גורם מקצועי במשרד הרווחה שחושב אחרת.

יש כאן יושבת ראש אחת שמנהלת את הישיבה. אני אוהבת דיונים מפרים אבל אני לא אתן לאחד להיכנס לדברי השני. משרד הרווחה ומרכזי הסיוע לא מנהלים כאן דין ביניהם. אם אתם רוצים, תעשו את זה אחרי ישיבת הוועדה.

הסתדרות הפסיכולוגים.

אני רואה את עצמי אחראית לספר על איזשהו הליך שמתנהל בשנים האחרונות בחסות מרכז חורב בירושלים שהוא מרכז שאחראי לטיפול בטראומה ואלימות בתוך המשפחה. במשך שלוש שנים יש התמחות בטיפול בטראומה באלימות בגיל הרך, שזאת התמחות ספציפית, ייחודית וצריך לדעת לעשות את זה.

יש כרגע קבוצה שעוברת הכשרה. יש חשיבות מאוד מאוד גדולה לטיפול ראשוני.

זה לא קשור למרכזי החירום.

אני רואה שיש כאן הקצאה של תקנים של רופאים ילדים ושל עובדים סוציאליים ואני שואלת האם אפשר בתוך הקצאת התקנים האלה לקחת כמה אנשים כאלה שעוברים את ההכשרה ולומדים טיפול בגיל הרך.

את אומרת שנחסוך את זמן ההכשרה וניקח כאלה שכבר נמצאים במערכת.

נכון. הם מתמחים בגיל הרך וזאת הכשרה מאוד ייחודית.

הסתדרות הפסיכולוגים יכולה לנהל דין ודברים..

אנחנו מדברים על קטינים. זה לא רק טיפול כשאת מדברת על ילדים. אנחנו מדברים על מרכזים.

דרך אגב, בירושלים יש כבר מרכז. ירושלים לא הבעיה שלנו כי יש לה מרכז נהדר שפועל טוב ועושה עבודה נהדרת תחת קורת גג אחת.

חקירת ילדים להערכה ראשונית. אלה לא מרכזים לטיפול.

משם שולחים אותם.

סיוע ראשוני. גם טיפול נפשי.

הסיפור הוא לספר את הנרטיב הראשון. בחקירה הנרטיב מסופר בדרך שלפעמים פוגעת ומזיקה מאוד. האם לא נכון להכניס אנשים שיודעים איך לעשות את זה כבר בתוך הנרטיב עצמו? אני חושבת שכדאי לשקול את זה. אולי לא דרך הסתדרות הפסיכולוגים אלא דווקא דרך מכון חרוב שכרגע בונה קאדרים של אנשים שמתמחים בזה.

אני אשמח לקבל חומר לוועדה. כשאנחנו נעקוב כדי לראות איך מתפקדים אותם מרכזים, נוכל לראות היכן צריך כי החוק מדבר גם על סיוע נפשי ראשוני. לכן באמת אולי אפשר להיעזר בידע שכבר קיים בשטח.

בבית החולים שיבא יש לנו רופאה מיוחדת לגיל הרך. ילדים בגיל הרך, עד גיל שלוש, שהחקירה לא מתאפשרת ולא אפשרי, הילדים האלה בהחלט מופנים אליה והיא עושה באמצעים הלא חקירתיים, לא ורבליים, בהחלט את הנושא של ההערכה עם המשפחה וכולי. אנחנו כן מפתחים את הנושא.

יפה. אולי באמת ראוי לראות איך אנחנו מרחיבים את זה לא רק לשיבא אלא גם למקומות אחרים.

אם מתנדבים להצטרף לנושא הזה, אנחנו תמיד נשמח לכך.

אני מוכנה.

תעבירי למשרד הרווחה וגם לוועדה כי זה יהיה מעניין.

אני רוצה להעיר הערה. החוק מדבר על אלימות מין או אלימות ובבקשה לא לשכוח את זה. כל כך נשאבים לתוך הצורך, ואני אומרת את זה בכל פגישה, וצרי לא לשכוח שיש צורות נוספות של התעללות בילדים.

החוזק של השרשרת הוא חוזק החוליה החלשה. כשאנחנו עוסקים בנשוא של מניעה וטיפול בילדים שעברו התעללות, אנחנו עוברים מספר שלבים כאשר יש לנו את האיתור, יש לנו את החקירה, יש לנו את האבחון ויש לנו את הטיפול שמסתעף לסעיפים נוספים. מרכזי ההגנה עליהם אנחנו מדברים הם מרכזי אבחון. הם נקראים מרכזי הגנה אבל הם מרכזים לאבחון והם עושים את עבודתם בצורה טובה ביותר. כשאנחנו מניחים את התוכנית קדימה, אני רוצה ליצור כבר את הקשרים עם מרכזי הטיפול. אי אפשר לאבחן ילד בצורה מופלאה בהנחה שזה יעבור ולא יהיה המשך.

זה בדיוק מה שנאמר עכשיו על ידי הסתדרות הפסיכולוגים, אם אני יכולה לפרש את זה נכון. זה באמת צעד אחד קדימה. זה גם תפקיד הוועדה לעשות את זה.

לא, אני לא חושבת שזה תפקיד הוועדה.

אני חושבת שזה תפקיד הוועדה לבדוק. כלומר, לא נפסיק בנקודה בה אבחנו ומה שעושים עם זה אחר, זה כבר לא חשוב.

בדיוק.

אני חוזרת ממרכז גולד מור שעושה עבודה של אבחון ועושה עבודה נהדרת. אני יושבת מול המנהל ואומרת שהם הגיעו למסקנה שהייתה פגיעה, אז מה עכשיו? הוא אומר: עכשיו הילד הולך ונראה מה יקרה. זה לא מה שצריך לקרות.

בפגיעות מיניות, אליך מופנים ילדים לאחר האבחון.

ואני מעריכה את זה וחושבת שזה נכון.

היא אומרת שאולי אין כיסוי מספק.

אני לא מצטרפת כאן לאלה שאמרו שלנו שיושבים כאן מאוד איכפת ולמשרד הרווחה לא איכפת. זה לא נכון.

אף אחד לא אמר את זה, אבל הסחבת הזאת יכולה ליצור מצב אמיתי שאותם הילדים לא מטופלים. את מדברת על טיפול אבל אנחנו מדברים על אבחון.

יש אמירות מאוד ברורות על הסכנה שבעצירת האבחון. הילד שיצרו אצלו ציפיות מוצא עכשיו את עצמו במצב של אכזבה נוספת. לילדים האלה יש אסימון אחד והם לא ישתפו פעולה פעם נוספת. זה תומך בנושא של שדרוג וגם המהירות של האבחון.

אני לא אומרת שזה לא קיים אלא אני אומרת שאני רוצה שתיווצר רשת חוטים בין החוליות השונות. כלומר, אני לא אמרתי שזה לא קיים אלא אני אומרת שזה יקבל חשיבות כרצף אחד שלם.

הבנתי במה מדובר ויש בזה הגיון רב.

זאת לא הייתה ביקורת אלא זאת הייתה בקשה.

ברור. שיהיה רצף טיפולי שלא רק שיבחן, יצר ציפיות ואחר כך אין המשכיות. אני יודעת שמשרד הרווחה גם משתף פעולה עם אל"י ושולח ילדים לעמותה.

נכון, אבל אל"י לא בפריסה ארצית.

זה ראוי לדיון נפרד ובהחלט לא פחות חשוב.

אני מייצגת את מרכז נגה. אני לא רוצה לחזור על דברים שנאמרו על חשיבות העניין. אני באמת מברכת על ישיבת המעקב.

אני רוצה להעמיד דברים על דיוקם. התבטא קודם מנכ"ל משרד הרווחה ואמר שהמשרד הוא הקורבן של אי יישום החוק, אבל לא בדיוק כך. אנחנו יודעים מי הקורבנות.


עוד דבר שהייתי רוצה לציין שהילד היום הוא לא ילד שיהיה בעוד שלוש שנים. הוא בעצם מפסיד את הטיפול במרכז סיוע כזה וזה חבל.

אני מאוד מודה לך. אני משתפת פעולה עם נגה ואני מברכת לגמרי על כל הפעילות שלכם ועלה זרקורים שאתם שמים על הנקודות החשוכות בתוך המערכת בה אנחנו נמצאים. תפקידנו באמת הוא לבוא ולתקן גם את הליקויים במקומות הללו.

המועצה לשלום הילד, דוקטור קדמן.

תודה גברתי היושבת ראש. אני אהיה קצר מאוד כי אני חושב שהסיכום אליו הגעת הוא סיכום נכון וטוב. אני מקווה שמשרדי הממשלה יעמדו בו.

לשם הגילוי הנאות אני צריך לומר שני דברים. ראשית, אנחנו עמדנו מאחורי חקיקת החוק המקורי וגם ניסחנו אותו ודחפנו אותו, ותכף אני אומר משהו על החוק. דבר שני לצורך הגילוי הנאות הוא שאנחנו הגשנו עתירה לבית המשפט העליון - שהיא תלויה ועומדת והיא מתבררת בימים אלה – כנגד משרדי הממשלה הנוגעים בדבר על אי יישום החוק.

אני חייב לומר וזה חייב להירשם בפרוטוקול – אני מצטער שהתפרצתי לדברי המנכ"ל אבל לא יכולתי להתאפק – שהחוק הזה לא היה נחקק. זה חוק של הכנסת שעבר ארבע קריאות. הוא עבר קריאה טרומית ועוד שלוש קריאות.

כדי לעבור את הקריאה הטרומית, הוא היה צריך לעבור ועדת שרים לחקיקה.

הוא הלך למליאה ומשם חזר לוועדה, הוא עבר קריאה ראשונה וחזר לוועדה פעם נוספת להכנה לקריאה שנייה ושלישית ואז הוא עבר קריאה שנייה וקריאה שלישית. כל התהליך הזה היה תהליך ארוך ומייגע ולא היה שום משרד ממשלתי שלא ידע ולא השתתף בכל התהליך הזה. להגיד שזה היה מחטף, זה עלבון לכנסת ועלבון לעובדות. הכנסת קובעת חוקים ולא משרד הרווחה ולא שום משרד אחר. להגיד שהם לא ידעו על זה, זה פשוט שיבוש גמור של המציאות. הייתי בכל הישיבות ובכל הדיונים, ישבו בהם גם נציגי הממשלה, כולם, כל אלה שנוגעים בדבר, והחוק הזה לא היה מחטף אלא הוא היה חוק של הכנסת ומה שהיה מחטף, זאת התנהגות הממשלה בעניין הזה.

יותר מזה. מראש ידעו שזה תקציבי כי זה למעלה מחמישה מיליון שקלים.

השאלה התקציבית מעולם לא עלתה.

נכון, כי הייתה תמיכת ממשלה.

הייתה תמיכת ממשלה בעניין הזה. אני רוצה לומר לטובת אנשי משרד הרווחה שהם הראשונים שתמכו בעניין. הם מכירים היטב את מרכזי ההגנה.

אני מוכרח לומר גם משהו על שיתוף הפעולה בין משרדי הממשלה. כולם ראו את עצמם שותפים. כשיצאה משלחת לארצות הברית לבקר שם במרכזי ההגנה, לא היה משרד ממשלתי אחד שסירב לשלוח אדם במשלחת הזאת לארצות הברית. היה שיתוף פעולה יוצא מן הכלל.

אני לא נסעתי אבל זה מכוער לעשות.

למה מכוער?

במשך שנתיים נעשתה עבודה מאומצת של כל אלה שלא נסעו כדי להקים את מרכזי ההגנה. להגיד שאנשים נסעו ובזה זה הסתכם, זה לא נכון.

לא אמרתי שבזה זה הסתכם.

אם זה מה שנאמר, אנחנו לא אוהבים את האמירה אבל אני הבנתי משהו אחר.

אמרתי שכל משרדי הממשלה ראו בעניין הזה חשיבות, נסעו ללמוד בארצות הברית ולראות מרכזים אחרים. זה כל מה שאמרתי.

זה נשמע אחרת.

זה מה שאמרתי ועל זה אני חוזר.

כך הבנתי.

העניין כולו לא היה הפתעה. לא היה מישהו זר שהנחית את זה על המשרדים.

אני מאוד מקווה שמה שהיה לא יחזור על עצמו, לא חילוקי הדעות בין משרדי הממשלה ולא הניסיונות הבלתי פוסקים להשהות את הנושא לו חיכינו ארבע שנים. אני יכול להראות לכם את ההתכתבות שלי גם עם משרד הרווחה, עם השר ועם המנכ"ל, במהלך ארבעת השנים האלה. אמרנו שהזמן הולך ואוזל. היה ברור שעד אפריל 2011 צריכים להקים את המרכזים. אגב, גברתי, לו שאלת אותי, שמונה מרכזים אינם נותנים תשובה מספקת לכלל הילדים בישראל, אבל זאת כבר הייתה פשרה עם משרדי הממשלה.

זה כבר חוק שהתקבל, נכנס לספר החוקים ואנחנו צריכים לפעול לפיו.

כן. המרכזים האלה היו צריכים להיות קיימים ופועלים כבר לפני שנה. אני מבקש מהכנסת לא לתת יד לשיהוי נוסף. שמענו היום בשורות ואני מקווה שהן גם יינתנו בכתב ויהיו חלק מהצעת החוק של הממשלה. בואו נקווה שהיום הייתה פריצת דרך כך שתוך שנה נראה את המרכזים פועלים לטובתם של הילדים שכל כך זקוקים להם על דעת כל אנשי המקצוע הנוגעים בדבר.

תודה. מוטי וינטר, משרד הרווחה ואחר כך אנחנו מסכמים את הדיון.

לא התכוונתי לדבר, אבל בכל זאת. אני יושב כאן ומרגיש מאוד נבוך ופגוע. אני אתחיל עם מה שאמרת במשפט הראשון שלך כשהשווית אותנו למשרד החינוך. את יכולה באותה מידה להסתובב בכל מדינת ישראל ולראות את המונומנטים הרבים שהמשרד הקים במהלך 10-15 השנים האחרונות. זה הפרויקט היחיד שהיו לנו קשיים שחלקם לא הועלו כאן. היו קשיים רבים מאוד ואני מסכים עם מה שברקו אמר ואכן יש תיאום, אבל בכל זאת עלו כאן כל מיני קשיים שקשה לתאר אותם. למשל הוויכוחים עם מנכ"ל תל השומר וזה לקח כמעט שנה וחצי. אלה דברים שלא נאמרים כאן אבל זה גם היה. אנחנו שאפנו בכל מאודנו ואנחנו יזמנו את זה.

אני יודעת שאתה בן אדם רציני ושאתה נמצא שנים בתוך המערכת. דרך אגב, תהיה כאן גם ישיבת ועדה לגבי הדוח הבין-משרדי בראשותך שאני לא יודעת עד כמה הוא ממוצה בשטח.

תקבלי את כל התשובות.

אני בטוחה. אני יודע כמה עבודה רצינית ויסודית אתה עושה.

חנה אומרת לך שהיא רוצה עד סוף 2013, היא לא אומרת את זה כי היא עצלנית. היא לא יכולה להגיד את כל הדברים שהיא יודעת.

את רוב המכשולים והחסמים הסרנו. חלק מתוך העבודה כבר עשיתם, כמובן שמתוך הניסיון בשטח וההידברות עם המשרדים האחרים. אמרתם כוח אדם – סגרנו את הנושא של כוח האדם וזה יהיה אצלנו בכתב עד סוף השבוע ויועבר אליכם. אני אקריא לך את הדברים שנאמרו גם מעל דוכן הכנסת על ידי השר בעצמו לגבי התקנים כאשר הוא ביקש להאריך את המועד.

בחלק מהדברים אתם עושים עבודה מבורכת ובחלק מהדברים יש עוד הרבה מה לשפר, אבל כאשר מתקבלת החלטת ממשלה – ואנחנו רואים משרדים אחרים שבתוך חצי שנה בונים 800 יחידות או מבנים חדשים על מנת לקיים חוק שהתקבל – אני שואלת איפה התכנון. איפה הפרויקטורים, איפה מה שקורה לגבי הנושא הזה של מרכזי ההגנה. אני אומרת שאנחנו עברנו את השלב הזה. אין כאן חלילה וחס האשמות. אנחנו מכאן ואילך בונים את התוכנית כך שבאפריל 2013 המרכזים יוקמו. הובטח כאן על ידי מנכ"ל המשרד שלך שברגע שיש את המכתבים האלה, תוך 45 ימים יוצאים מכרזים. אנחנו נבקר ונבדוק שזה מה שקורה. לקבל הארכה מעבר לאפריל 2013, אני לא חושבת שזה ראוי כי אז אנחנו ניכנס שוב לאיזשהו לופ של סחבת והירדמות בשטח. למודי ניסיון אנחנו ולכם יש כבר את הפתרונות לרוב הבעיות שהתגלעו בהקמת המרכזים הראשונים, דבר שאמור להוריד את הנטל מהקמת המרכזים הבאים בתור ותפקידנו לדאוג שאם יש בעיות מסוימות, אנחנו כוועדה נעזור לפתור היכן שאנחנו יכולים.
תודה רבה. הישיבה נעולה. אנחנו ניפגש כאן בשבוע הבא.

<הישיבה ננעלה בשעה 12:20.>