PAGE
12
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
03/07/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 737>
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, י"ג בתמוז התשע"ב (03 ביולי 2012), שעה 12:00

<מסגרות הטיפול בגברים (קטינים ובגירים) העוסקים בזנות>

חברי הוועדה: >
אילן גילאון – היו"ר
מרינה סולודקין
אורית זוארץ

>
חנה שדמי - מנהלת אגף שפ"י, משרד החינוך

דבורה מרחבי - מפקחת ארצית על מועדוניות, משרד החינוך

יעל גור - מנהלת המרפאה , מרפאת לוינסקי, משרד הבריאות

כרמית פולק- כהן - עו"ד, המועצה הלאומית לשלום הילד

רלי רחל קצב - מנהלת תחום קצה ותחום נערות, על"ם - עמותה למען נוער במצבי סיכון ומצוקה

אסף רג'ואן - מנהל ערים בלילה, על"ם - עמותה למען נוער במצבי סיכון ומצוקה

וילמה מאור

יפעת קדם
<מסגרות הטיפול בגברים (קטינים ובגירים) העוסקים בזנות>

הנושא שלנו הוא מסגרות הטיפול בגברים (קטינים ובגירים) העוסקים בזנות. אנחנו מתמקדים בתכנית לגבי הקטינים במקרה הזה. בעקבות שיחה עם שר הרווחה התחוור לי שיש תכנית בהיקף גדול מאוד של טיפול בנוער קצה. הנושא הנדון שאנחנו מדברים בו הוא רק חלק מנוער הקצה. אולי זה הקצה של הקצה של הקצה. היום אין שום מסגרת טיפולית ייעודית בבני נוער, בקטינים העוסקים בזנות והמנוצלים מינית לצרכים כאלה ואחרים. על הרצף של ניצול לצורכי מין מסחריים יש הרבה מאוד קטעים, החל בפעילות קבועה, כלה בפעילות ספורדית, עונתית או אחרת. ממה שלמדתי מעמותת על"ם מדובר בכ-150 בני נוער. מהמ.מ.מ שלנו מסתבר שכנראה קיימים הרבה אחרים. על אילת אנחנו לא מדברים, כי זאת בעיה בפני עצמה בתקופת הקיץ. אני רוצה לאפשר לדיון להתפתח. אני כבר אומר מה יהיה הסיכום. אנחנו נבקש שיהיה פתרון חלקי מתוך סך כל התקציב שמתוכנן להיות מתוקצב לעניין של טיפול מידי בנוער קצה, על פי המלצות שיהיו לעמותה שממומנת בצורה מצומצמת ביותר יחסית לעבודה שלה. אני אבקש להתחיל את הדיון המקצועי.

אני רוצה להתחיל בכך שיש לנו תכניות מזדמנות. הרעיון המרכזי הוא שבעקבות ההצלחה של התכנית הלאומית לטיפול בצעירות ובנשים בזנות, ששם גויס תקציב מאוד נכבד.. גם אמרתי בדיון הקודם שמדינת ישראל משמשת מסגרת ללמוד ממנה, כי באמת יש רצף של מענים. בנושא של זנות קטינים אני מתייחסת לגילאים 13-25, למרות שגילאי 18-25 הם לא קטינים לפי החוק. כשעושים עבודת רחוב אי אפשר להגיד לנער בן 21 שלא נתייחס אליו. יש התחלה של תכניות. דווקא מתוך מה שעושים אתה מיום ליום חשוף ליותר צרכים, ליותר בעיות וליותר קשיים. מה שקיים כיום במדינת ישראל זה שיש את השותפות של משרד הרווחה עם על"ם. הם מפעילים תכנית ממוקדת. התכנית נקראת "ערים בלילה" לאיתור קטינים בזנות. זה התחיל מאיתור קטינות, אם אתם זוכרים מהתקציב שרצינו לתת לעל"ם, אבל מהר מאוד כשאתה מנסה לאתר אותם ברחוב או באתרי האינטרנט אתה כבר לא מבחין אם זה זכר או נקבה. אנחנו כן מאתרים. אנחנו מדברים היום על מאות בני נוער.

לפי הנתונים של המ.מ.מ רבע מהעוסקים בזנות קטינים הם זכרים. זה מה שאנחנו לומדים. זה נתון שהוא דומה מאוד למקומות אחרים בעולם.

מבחינת קטינים?

כן. את אמרת שאת מתייחסת, ובצדק, לגילאים עד 25 כקטינים.

כן. אנחנו מוצאים קטינים. אני לא אזכיר פה ערים כדי לא לתייג אותן, אבל לפחות בערים שהצלחנו להגיע אליהן אנחנו יודעים על בני נוער, שהם גם בנים וגם בנות, שנמצאים בזנות. אנחנו מנסים לייצר מענים. חלק זה מן הגורן ומן היקב, אבל זה בהחלט לא יפתור את כל המענים הנדרשים לטפל בתופעה שהיא כל כך מורכבת. בנוסף לתכנית הזאת של "ערים בלילה" שממוקדת איתור ועיסוק של קטינים בזנות, יש את הניידות של על"ם שגם פועלות. רבע מהתקציב מגיע ממשרד הרווחה לניידות על"ם. כשיוצאים מתנדבים ומדריכים לרחוב לאתר נוער בקצה הם פוגשים גם את אלה שנמצאים בזנות. משרד הרווחה החל עכשיו בסקר לאומי על-מנת לבחון את היקף תופעת הזנות בקרב נערות צעירות ונשים. לפני חודש חבר אלינו המשרד לביטחון פנים בתקציב. מאחר ואנחנו נמצאים בשלב שפרסמנו מכרז, יש חברה שזכתה להפעיל את הסקר הזה ויש ועדת היגוי שמעבדת עכשיו את השאלונים, המשרד לביטחון פנים העדיף להוסיף תקציב ולהתחבר לאותו מכון שמפעיל את הסקר הלאומי כדי ללמוד ולבחון את היקף התופעה בקרב גברים בזנות, שזה גם קטינים וגם מבוגרים.

שני הנושאים ייבחנו במסגרת הסקר?

כן. במסגרת הסקר אנחנו נבחן את היקף תופעת הזנות בישראל אצל קטינים, מבוגרים, נשים וגברים.

חבל שהמשרד לביטחון פנים לא מפעיל את תקנה 203(ג) בנוגע לכך שקיום יחסי מין עם קטינים הוא דבר אסור. זה מה שצריכה לעשות המשטרה.

בסדר. אני מדברת על המשרד לביטחון פנים בנושא של קידום והרחבת הסקר. כשהייתי אתמול בראיון בטלוויזיה מישהי אמרה שיש בין 100 ל-5000 גברים בזנות. זה פער מאוד מאוד עצום. אני חושבת שאם כבר מדינת ישראל שמה מאות אלפי שקלים לעשות סקר לאומי, אז זה מאוד מאוד חשוב שהיא תבחן גם את היקף התופעה של הגברים. גם קטינים, גם צעירים וגם מבוגרים. זה מה שכבר קיים. בתכנית שנכתבה והוגשה לשר הרווחה, שהיו שותפים לכתיבתה נציגת על"ם, נציג מהג'וינט ונציג של ארגון נוסף..

זאת התכנית המפורסמת בת 27 מיליוני שקלים?

בדיוק. התכנית מדברת על איתור, על יישום, על מזעור נזקים ועל תכניות של שיקום ביתיות וחוץ ביתיות. אנחנו כן רוצים להקים דירות חירום, כן רוצים להקים הוסטלים שהם ייעודיים לאוכלוסייה הזאת. השר שלנו כבר פגש את אנשי האוצר. הם הציעו לו שהם יחזרו להיפגש איתו לקראת הדיון בתקציב 2013. שם אנחנו בעצם עומדים. אנחנו רוצים שהאוצר יסייע.

מדוע לא ניתן חלקית לפני שאתם מפעילים את כל התכנית? זה גם מה ששאלתי את השר.

תקציב לא קיים?

לסקר יש. אנחנו מקצים מיליון שקלים לסקר ולמחקר הערכה שבודק את האפקטיביות. לסקר כבר יש.

תמיד יש תקציב לסקר. זה בסדר שאנחנו עושים סקרים. למרות שלפעמים אנחנו כבר יודעים את המסקנות מראש ברוב הסקרים אנחנו עדיין מממנים אותם. הבעיה היא שאנחנו לא מממנים את פתרון הבעיות שהסקרים האלה מעלים. מה יהיה עד שיאושר הסעיף התקציבי? גם אם יאושר הסעיף התקציבי מדובר על מתווה שמדבר על כל נוער הקצה. אנחנו מדברים היום על טיפול בנערים שעוסקים בזנות, על טיפול בקטינים עד גיל 25 שעוסקים בזנות. מה את יכולה לבשר לנו? מה יקרה עד אז?

עד אז המענים שאנחנו..

אין היום מקום אחד, בית אחד לנערים. לנערות כן.

כשאתה יוצא לרחוב חוסר האמון הכי גדול שקיים הוא בקרב אלה שמנוצלים בזנות. לאלה שפחות בעייתיים יש למדינת ישראל פתרונות. את אלה שהם מאוד קשים אנחנו מנסים לשכנע שיבואו לפתרונות הקיימים, אבל זה מאוד מאוד קשה. במצב הקיים אנחנו מנסים מן הגורן ומן היקב, אבל זה לא פותר את הבעיה. אנחנו בדיונים עם כמה רשויות מקומיות כדי לתת מענה, אבל המענה..

לך יש השערה לגבי היקף התופעה בארץ? לא רק לקחת בחשבון את תל-אביב ואת חיפה.

אנחנו כרגע בקשר עם 8 רשויות מקומיות שאנחנו יודעים על נערות ועל קטינים בודדים בנים - אנחנו יודעים את השמות שלהם - שמנוצלים בזנות.

האם מה שאמרתי ש-1 מתוך 4 זה קטין זכר הוא דבר לא נכון, הוא דבר מופרך?

מתוך כמה?

25% מכלל העוסקים בזנות.

מתוך 600, 1000 או 10 אלפים? את זה אנחנו לא יודעים. אני לא יודעת. אני יודעת עם מי אנחנו נפגשים יחד עם התכניות שעל"ם מפעילה עבור משרד הרווחה.

יש פה שתי שאלות. אחת זה הנפח של הבנים הזכרים בתוך העוסקים בזנות הקטינים. הדבר השני זה סך כל הנפח של העיסוק בזנות לגבי קטינים. אלו שתי שאלות נפרדות. היות ולבנות יש איזה שהוא טיפול – הוא אמנם טיפול חלקי שיש מקום לשפר אותו – לגבי בנים לא קיים בכלל שום טיפול. יש לזה כנראה עוד כמה סיבות. האוכלוסייה הזאת היא אוכלוסיית קצה של קצה של קצה של קצה מבחינת הטאבו שמונח על זה, מבחינת הרכב האוכלוסין. מדובר בהרבה שב"חים, בפליטים ובקהילה הלהט"בית שאין עניין לעסוק בה.

זה לא נכון.

הטיפול במשרד, עד כמה שידוע לי, מתמקד באזרחי מדינת ישראל. אין מענה לקורבנות מקרב מהגרי ישראל, מקרב פליטים.

אזרחי מדינת ישראל וחברי קופת חולים.

קדמן, לדעתי, באחד מהדיונים דיבר על העניין הזה. צריך רק לחדד שיש קבוצות שלמות בתוך החברה הישראלית שחיות בקרבנו ולא מקבלות מענה.

חברת הכנסת זוארץ, אין טיפול בשום צורה בנערים שעוסקים בזנות. לא קיים הדבר הזה, למעט אותו טיפול שעל"ם נותן בכלים לא כלים. זה לפני שנחליט אם הם אזרחים או לא אזרחים.

ציפי, פונים אלי דרך פייסבוק גברים בנים בשאלה אם יש מקלט, הוסטל לגברים שרוצים שיקום מזנות.

אם הם מעל גיל 18, הם לא מכורים לסמים והם מוכנים לשתף פעולה יש לנו הוסטל. עכשיו אפשר לקבל אותם. יש 4 מיטות פנויות.

באיזו מסגרת ההוסטל?

עבור צעירים בסיכון שמשתפים פעולה.

אנחנו נחבר את 4 המיטות ל-4 הדורשים.

אני מנהלת ב-10 השנים האחרונות את מרפאת לוינסקי שמפעילה מרפאה ניידת לנשים בזנות, לגברים בזנות ולטרנסג'נדריות בזנות. בצוות שלנו יש רופאים, יש רופאות, יש עובדים סוציאליים. יש לנו בצוות עובד סוציאלי שמטפל טיפול פסיכו-סוציאלי בגברים שלכודים בזנות. אמרת שאין היום אף שירות שמטפל, למעט "ערים בלילה", על"ם. כדאי להכיר את השירות שלנו. אתה גם מוזמן לבוא לסיור ולהכיר.
העירייה שאנחנו יכולים להשתמש בה כדי לתת כסות לאותם דברים מאוד מצומצמת. היא לא מתבססת על המשאבים של המרפאה הניידת לנשים בזנות שהיא חלק מהתכנית הבין משרדית שתיארה ציפי, אלא על משאבי מרפאת לוינסקי שממומנת על ידי משרד הבריאות באותו תקציב משנת 2002. כל הפעילות היא פעילות שניתנת לגברים בזנות ממשאבי מרפאת לוינסקי. נכון שהניידת יוצאת לשטח וזה אותו רכב, אבל התקציב של הבדיקות, הטיפול הפסיכו סוציאלי ושעות העבודה שמושקעות על ידי הצוות הם מתקציב מרפאת לוינסקי. ההיקף הוא מצומצם.
לגבי כמויות הגברים שאנחנו מכירים בזנות. אני לא יודעת לעשות הפרדה בין קטינים לצעירים, משום שלא תמיד אפשר לראות בעיניים.

זה אנשים שמגיעים מעצמם, מרצונם?

הם פוגשים אותנו ברחוב, במרפאה הניידת שלנו באזור התחנה המרכזית. הרבה פעמים אנחנו יוצאים דווקא ביום שהניידת של על"ם יוצאת ואנחנו מאחדים כוחות. רם, שמרכז את פעילות הניידת בתל-אביב, ואורי, שמרכז את פעילות הניידת אצלנו, יוצאים הרבה פעמים ביום קבוע בשביל לתת מענה משולב. אני חושבת שמאוד קשה כשאין סקר שבודק את זה ולא מתבסס רק על הגורמים המטפלים, לדעת מה הוא ההיקף, מה הם המספרים. אני יכולה להגיד בהערכה שלנו, כי שאלתי את הצוות לפני שהגעתי לפה איך הם מעריכים את ההיקף של הבנים בזנות, אפילו אם הם לא קטינים. באזור התחנה המרכזית אנחנו מדברים על 100 אנשים בזמן נתון. יכול להיות שאם נבדוק בעוד חצי שנה יהיו עוד חדשים. בזמן נתון סביב הרחובות שאנחנו מסתובבים בהם יש כ-100 איש שאנחנו מכירים. זה רק התחנה המרכזית. זה לא זנות באינטרנט, זה לא בערים אחרות בארץ. זה באזור התחנה המרכזית. הקבוצה באזור התחנה המרכזית לא מורכבת רק מאנשים ישראלים. יש היום יותר ויותר יוצאי אפריקה, פליטים שנקלעו לזנות, לאו דווקא כי הם הומוסקסואליים, אלא כי זה באמת מוצא אחרון מפני רעב. לצערי כבר איתרנו גם אחד שהוא נשא HIV שמטופל היום. זה לא פשוט להיות מטופל כפליט ב-HIV בישראל, אבל יש ארגונים טובים שמסייעים בזה, כמו הוועד למלחמה באיידס. יש שב"חים. יש צעירים שנקלעים לזנות מתוך זה שהם בורחים מהבית ובאמת הזנות זה משהו שמאפשר להם להתקיים.

אפשר לעשות מיפוי שנתי?

יש לנו קושי בלתת מענה יותר רחב.

בכמה מקרים של גברים בזנות טיפלתם בשנה האחרונה?

ברשומות שלנו רשומים 40 שהיו בקשר איתנו לאורך השנתיים.

רק בתל-אביב.

ב-3 השנים האחרונות יש לנו עובד סוציאלי ייעודי לבנים בזנות. מדובר באורי אייק שלצערי לא יכול היה להגיע לדיון היום. מאוד רציתי שהוא יגיע.

זה מפגש מתמשך עם אותם אנשים?

כן. אני חייבת להגיד שקיימים שירותים בארץ שיכולים לתת. אנחנו עובדים הרבה עם דיירי רחוב של עיריית תל-אביב, עם על"ם, עם איזה מעון של נוצרים משחיים בבאר שבע.

את הקטינים גם שולחים למוסדות של חסות הנוער אם הם מסכנים את עצמם.

מוסדות של חסות הנוער, בתנאי שאין התמכרות לסמים.

אלה לא מענים מספיקים.

בדרור כמובן. הקושי גדול משום שהבעיה מורכבת. לפעמים האדם הוא שב"ח או בן של משתפי פעולה שנרצחו כשהוא היה ילד. המקרים מאוד מאוד מסובכים.

אתם מוגבלים רק לעניין של הייעוץ..

אנחנו לא יכולים לתת קורת גג. אנחנו נותנים טיפול רפואי וקשר פסיכו סוציאלי בונה אמון שלפעמים נמשך שנתיים, שלוש. הוא מאוד חלקי.

זה בהחלט חשוב ומשמח.

יש כאלה שעברו למסגרות שיקומיות וטיפוליות לאחר השלב הראשון?

כן. יש ניסיון מאוד טוב לאורך השנים עם על"ם. יש נערים שהכרנו – היום הם לא נערים - שהם בוגרי על"ם. אנחנו בקשר. זה עיקר המסגרות של על"ם. זה הניסיונות המוצלחים שלנו. יש עכשיו איזה שהוא ניסיון עם מקום בבאר שבע. לצערי - לא הבאתי כאן נתונים באחוזים - יש יותר תמותה בקרב גברים בזנות. זה מההיכרות שלנו. יש מקרים של שימוש יתר בסמים, מקרים של התאבדויות ואלימות. עד כמה שחושבים שלגברים יש יותר כוח בתוך סיטואציה של זנות על הלקוח מאשר לאישה, יש מקרים מאוד קשים של אלימות. יש לא מעט מטופלים שלנו זיכרונם לברכה.

אני מברכת על קיום הדיון. במסגרת הוועדה למאבק בסחר בנשים הסוגיה הזאת כל פעם עלתה. קיימנו דיון מאוד גדול על זנות קטינים וקטינות. זה לא בדיוק בתחום האחריות או הגדרת התפקיד. הייתה על זה ביקורת. אני שמחה שזה מגיע לפתחה של ועדת העבודה והרווחה. אני חושבת שאנחנו יכולים להמשיך את שיתוף הפעולה הזה. הסקר התחיל כסקר של זנות נשים וקטינות. זה במנדט. נכון להיום יש את ההרחבה ואת ההודעה שקיבלנו היום מהמשרד לביטחון פנים על כך שהוא מקצה משאבים בשלב הראשון.

זה אחרי הישיבה שניהלת.

אחרי הישיבה שהסתיימה בוועדה לסחר בנשים הודיע המשנה למנכ"ל שהם יצטרפו, שהם יממנו וייקחו חלק. לפני כשבוע קיימנו דיון על כל הנושא הזה של סל שיקום לקורבנות זנות. במסגרת הסל צריך להתייחס גם לקטינים בזנות, כי סל השיקום לבגירים הוא סל שבנוי אחרת. כאן אני אצטרך את עזרתך ואת עזרת הארגונים שעושים עבודת קודש, על מנת להפעיל לחץ על מקבלי החלטות להקים סל שיקום, לקבוע קריטריונים ולאפשר לאותם צעירים, צעירות, נשים וגברים שנקלעו למעגל הזנות שלא מרצון – אני חוזרת על זה כמו מנטרה שזנות היא לא בחירה - לקבל מענה מהמדינה. גם שיקום, גם בריאות, גם תמ"ת וגם כל מה שקשור לחלופות תעסוקתיות. אני בהחלט אשמח לקבל את עזרתך.

אתם יושבים פה שני יושבי ראש ועדות. התכנית הלאומית לטיפול בזנות לצעירות ולנשים הייתה על שולחן הוועדה למעמד האישה ב-2006. הוועדה הכריזה שמאחר ואין תקציבים.. זה הובא לשולחנו של ראש הממשלה.

הלוואי שהיינו יכולים לדבר על איזו תפישה כוללת בעניין הזה. אנחנו צריכים להבין את מגבלות האפשרויות וההגדרות שיש. כשמדברים בסחר בנשים ברור לגמרי על מה אנחנו מדברים. אנחנו כל פעם מטפלים בקטעים. אני מטפל בקטע מאוד מאוד ספציפי בדיון הזה. יש חיבור, כי הכל קשור. אין דבר לא קשור. הדבר הזה קשור לדבר הבא ולדבר הבא. אנחנו מאירים זרקור על הנושא של גברים, במקרה שלנו על קטינים על פי הגדרתך.

הסל הזה חייב לכלול את ההתייחסות גם אליהם.

אנחנו בהחלט רואים את עצמנו כחלק מתוך המערכת. אנחנו לא פותחים בסטה נפרדת.

יש את עו"ד, ד"ר מרב שמואלי, שמובילה את הסוגיה. עשו שם אבחנה בין מי שמוביל את סוגית הסחר בבני אדם למי שמוביל את הטיפול בזנות בכלל. השותפות הזאת היא קריטית כדי להבין מה הצרכים ומה העלויות התקציביות. אנחנו מתכוונים לקדם את זה כבר בתקציב הבא.

את מבינה שבדיאלקט שלנו יש כל פעם קצה של קצה. זה הקצה של הקצה. אני לא אתפלא אם לא נמצא עוד קצה לקצה הזה.

הסיכונים שבני הנוער לוקחים היום הם מאוד מאוד קשים.

זה בהחלט נכון שלכל קצה יש עוד קצה. לכל חצר אחורית שאתה ניגש אליה יש עוד חצר אחורית. אנחנו רואים את זה. יש 3 דברים מרכזיים שלי חשוב להגיד. קצת למעלה מעשור – כבר מ-2001 – על"ם עובדת בתל-אביב עם זנות של קטינים וצעירים. אני מקבלת את ההגדרה של ציפי שנכון ללכת עד גיל 25. אנחנו פוגשים גם בנים. אנחנו אפילו בקלות רבה יותר מאתרים את הבנים. הם יותר נראים, קל לנו יותר לפגוש אותם. למדנו כמה דברים.

למה?

כי הם יותר ברחוב. הם בקלות רבה יותר לעומת הנערות מדברים על הנושא הזה. הוא כאילו יותר בפרונט, יותר על השולחן. מצאנו שלזהות, לראות, ליצור איתם את הקשר הראשוני פשוט יותר. יש שני דברים מרכזיים שלמדנו. אחד זה שהתהליכים מאוד מאוד ארוכי טווח. יש אנשים שהם עדיין היום בקשר עם הפרויקט. הם חבר'ה צעירים בגילאי 23,24,25. פגשו אותם כשהם היו בני 17. התהליכים הם מאוד ארוכי טווח. החלק המרכזי שלוקח הרבה מאוד זמן זה התהליך האינטנסיבי של יצירת הקשר ובניית המוטיבציה לשינוי.

דבר שני שאנחנו מוצאים ורואים אותו יותר ויותר, וזה גם קשור למה שציפי אמרה, זה שהחבר'ה האלה צריכים מסגרות מובחנות. זה נכון שאם יש היום מישהו שמחפש איזה פתרון ורוצה, אז נציע לו את אותו הוסטל שציפי מדברת עליו. על הרוב זה לא יעבוד מכל מיני סיבות של הדינאמיקה האישית שלו, של החיים שלו, של המרחבים שבהם הוא גדל. הוא לא ירצה או לא יצליח להשתלב במסגרות הקיימות. בגלל שהחבר'ה האלה הם הקצה של הקצה, כמו שקראתם להם, ראוי שיהיו להם מסגרות מובחנות ומותאמות לצרכים המאוד מיוחדים שלהם.

זה מה שמופיע בתכנית.

נכון. עוד דבר אחרון לגבי המספרים. כשהבנו שהזנות לא נמצאת כנראה רק בתל אביב ובחיפה, כפי שכולנו היום יכולים להבין – לא זו של הבנים ולא זו של הבנות – פשוט הכשרנו את כל עובדי על"ם באשר הם בכל הארץ, בעיקר בתכניות שהן לא ייעודיות לזנות, ללמוד לזהות את הדבר הזה. ברגע שהעובדים למדו לזהות פתאום ראינו שיש הרבה יותר. התכנית "ערים בלילה" שמטופלים בה חבר'ה היא תכנית ייעודית לזנות. במשך שנה פוגשים כ-150 אנשים שיש איתם ממש קשר, ועוד כ-50 שאנחנו יודעים עליהם. בכל התכניות האחרות של על"ם ברחבי הארץ - אם אני מתייחסת לטווח הגילאים של עד גיל 25 - פגשנו ב-2011 כ-600 בנים ובנות. 20%,25% מתוכם הם גברים. זה לסוגיה הזאת. הדבר המרכזי שלכבודו אנחנו צריכים לשנס מותניים עכשיו, לפני שייקבע תקציב 2013..

25% הם בקרב קטינים, לא בקרב בגירים.

גם וגם. עד גיל 25. אנחנו מדברים על נוער וצעירים. גם בעולם כשעובדים עם אוכלוסיות הקצה מדברים על הטווח הזה של עד 25. המאפיינים הם דומים. זה שפעם מישהו קבע שבגיל 18 נלך לצבא ואז חיינו משתנים זה לא עובד בסיטואציות האלו. אנחנו מדברים על קטינים ועל מה שקוראים בוגרים צעירים. הטווח הוא עד גיל 25.

אני רוצה לחזור לסוגית התקציב. זה קריטי שלתכנית הזאת שציפי דיברה עליה, התכנית של ה-27 מיליון האלה יהיה תקציב ייעודי ב-2013 שיהיה אפשר לצאת לדרך. הקושי, התסכול הגדול עבור אותם עובדים במרפאה, בעל"ם ואצל כל עובדי השטח שפוגשים זה שכשאתה כבר פוגש מישהו ויוצר איתו קשר אין לך מה לעשות.

אני רק רוצה לומר לכם שבאתי ללמוד. למדתי הרבה מכם. אם אני בפייסבוק שלי שבוע אחרי שבוע מקבלת פניות מאנשים שונים שחושבים שאני צריכה להיות כתובת ולדעת לאן להפנות את האנשים, אז כנראה שיש עניין.

צריך לייצר את הכתובת הזאת. יש לי המון הערכה לכל מי שיושב פה. כולם התחילו הרבה לפני. אני יחסית חדש. זאת הזדמנות להגיד שציפי, שהיא הרבה פעמים הכתובת, כתבה תכנית נפלאה. לא במקרה יושבים סביב השולחן הזה כל מי שעושה. לא נמצא פה נציג של משרד האוצר. אם יש משהו שחשוב לעשות בהמשך זה להביא לשולחן הזה מישהו מהאוצר כדי להבין איפה הדברים עומדים, כי הדיון שלנו הוא לא מול ציפי. ציפי הייתה אצלנו בפרויקט ופגשה את החבר'ה. היה מפגש מאוד מרגש. ברור לכולנו שצריך עוד. בשביל זה כנראה צריך להתחיל להביא את נציגי האוצר שיגידו למה כן, למה לא וכאלה. הם צריכים לתת דין וחשבון.

שיזרימו חלק מה-27 מיליון, לא הכל בבת אחת.

זה מה שאנחנו רוצים לבקש.

אני חושבת שחסרים פה נציגים מהקהילה הלהט"בית.

חסרים פה הרבה אנשים. יש לי חשבון עם משרדים ממשלתיים שהוזמנו. המשרד לביטחון פנים, משרד המשפטים, הביטוח הלאומי, השלטון המקומי. זה מביע את מידת העניין.

עיקר העבודה של משרד החינוך היא לא באיתור ולא בטיפול. היא כן במניעה – אני אגיד מה במניעה – ובהכשרה של אנשי המקצוע. כל הייעוץ עובר הכשרה בנושא של איתור ילדים בסיכון ובנושא של הלהט"בים, שזה מאוד רלוונטי לתוך הדיון הזה. כל הקבוצה של המדריכים שעוסקים סביב הנושא של פגיעות מיניות עובדים יחד עם רלי. זה ברמה של הכשרת אנשי המקצוע.
בתכנית כישורי חיים שכתובה מיסודי עד חטיבת הביניים ונכתבת עכשיו לחטיבה עליונה יש התייחסות לנושא של הלהט"בים. יש לגיטימציה מאוד גדולה שנותן אותה השר לשיחה בבתי הספר על הנושא הזה. אני משערת שככל שהשיחה תהיה יותר דומיננטית יש סיכוי שפחות בני נוער יזלגו לכיוון של הזנות, כי הם פחות ירגישו דחויים בתוך התהליך הזה ולא יצטרכו לברוח. מרביתם נושרים מתוך המערכת. גם קידום נוער לא עוסק באיתור. הוא מקבל ממשרד הרווחה את המסגרות. הוא נותן השלמת השכלה. הילדים שמופנים מקבלים מה שקידום נוער מקבל. זה לא טיפול ישיר בנושא של זנות.

חשוב לזכור מי הצרכנים של זנות בנים, גם אם הם קטינים וגם אם הם בגירים. מדובר על גברים. זה לא נשים צורכות זנות גברים, זה גברים צורכים זנות גברים. חשוב לא לשכוח להזמין לדיונים האלה את הקהילה הלהט"בית, את ראשי הקהילה הלהט"בית.

הם לא הגיעו.

אני לא באה בטענות, אני רק רוצה לשים את זה על השולחן.

בעיני יותר חמור שמשרד המשפטים לא פה מאשר הקהילה הלהט"בית.

אני אגיד לך למה זה חשוב. הקהילה הלהט"בית באיזה שהוא מקום נותנת לגיטימציה להמשך ההתקיימות של הזנות.

אנחנו לא מכירים פה בוועדה הזאת אף אחד . אנחנו לא רואים אף אחד ממטר. אנחנו לא רואים קהילה כזאת או אחרת. אנחנו מתייחסים דוך לתוך הבעיה.

דוך לתוך הבעיה זה כשיש גבר קליינט וגבר צעיר מנוצל. הוא הקורבן בתוך הסיטואציה.

את אומרת שאנחנו לא רוצים להתעסק עם הקהילה הלהט"בית, שהפוליטיקאים לא רוצים.

אנחנו רוצים להעלות את המודעות בתוכה לזה שזנות, גם אם היא זנות של גבר, היא חלק מרצף..

זנות היא זנות, קטינים הם קטינים ויחסי מין עם קטינים זאת עבירה על החוק. המשטרה צריכה להפעיל את אכיפתה בתחום הזה. זה מה שלא קורה. זאת הבעיה המרכזית.

בהמשך לדברים של משרד החינוך חשוב לי שבתוך הדיון הזה תהיה התייחסות למניעה ולאכיפה, לא רק לנושא הטיפול. בסדנאות שאנחנו מעבירים בבתי ספר ובתיכונים התכנים האלה עולים וצפים אצל בני נוער. גם במרכזי הסיוע, בפניות שאנחנו מקבלים יש קשר בין אלימות מינית לזנות. מדובר על זה די הרבה. המודעות לתופעה הזאת ולהיקף שלה הוא משהו שעוד לא יודעים. אני חושבת שלא מדברים על זה מספיק במערכות החינוך וברשויות האכיפה – המשטרה, הפרקליטות. אני חושבת שיש צורך בהכשרות, בהעברת ידע ממוקד בנושא הזה. יש תופעה כזאת. במקרים שכן מגיעים למשטרה ולפרקליטות הטיפול לא מתאים.

אני מאוד מזדהה עם דברייך. אני חושב שגם כל יושבי השולחן הזה.

חשוב לציין שזאת אוכלוסיית קצה שהטיפול בה והוצאתה מהמצב הקצה שלה הוא עוד אפשרי, כי כשהשנים חולפות ואין טיפול מתאים אנחנו נתקלים באוכלוסייה שהיא האוכלוסייה של אלה שהפכו להיות הזרוקים ברחוב עם התחלואה הכפולה. הם כבר לא עוברים מבית לבית, הם ממש ברחוב. הם כבר לא משתמשים בסמים הקלים יותר, הם כבר נמצאים בהרואין. זאת האוכלוסייה שצריכה טיפול ייעודי שאין. זה דבר שעולה בדיונים בסמים, בדיונים בעבודה ורווחה, בדיונים בסחר ועכשיו בדיון הזה. הטיפול באוכלוסייה הזאת נדרש, כי אחר כך אי אפשר. לא סתם תחמו את זה עד גיל 25. בגיל 30 - אני לא אגיד על כל מקרה - והלאה זה כבר נהיה אוכלוסייה שלא תוכל לטפל בה, תוכל רק לתחזק אותה.

הם לא יגיעו לגיל 30.

מאחר והוזכרה פה אוכלוסיית ההומוסקסואלים, לסביות והטרנסים, אז בתכנית שהוגשה לשר יש בקשה להקים תכניות ייעודיות עבורם.

יש הכל בתכנית הזאת, רק צריך להוציא אותה לפועל.

צריך לדאוג לכסף.

אנחנו לא ראינו את התכנית הזאת. היינו מאוד שמחים לקבל את התכנית. אנחנו מברכים עליה מראש. כל מי שאנחנו מחשיבים אותו מברך על התכנית. אנחנו רואים את עצמנו בתור הדיוטות שמברכים על התכנית הזאת.
הוועדה רושמת לעצמה בסיפוק את הטיפול שראוי להרחבה של משרד הבריאות ומשרד החינוך. היא קובעת באופן מידי להתחיל בתכנית שנקראת תכנית ייעודית בטיפול נוער קצה באופן הדרגתי, בכדי למצוא מענה מידי והולם לקטינים וצעירים עד גיל 25 הנמצאים במעגל הניצול המיני במקומות מסודרים ומאורגנים. כמו כן רושמת הוועדה לפניה את הודעתו של השר לנסות ולהחיל באופן הדרגתי את התכנית הנ"ל. הוועדה תמשיך לעקוב אחרי החלטותיה עוד לפני תום הפגרה. לזכותו של השר ייאמר שמיד עם כניסתו לתפקיד הוא ביקש את הדבר הזה. אני מבין את המהמורות הקשות שהוא צריך לעבור. אנחנו נמצאים בדיוק במקום הזה. המגמה העיקרית היא להפעיל באופן חלקי, הדרגתי את התכנית. אם לא מתחילים ב-27 מיליון שקל, לפחות להתחיל במקום אחד או שניים.

אולי מכיוון שבימים אלה נקבע התקציב בתוך האוצר כדאי לקיים דיון, להזמין את משה בר סימנטוב שאחראי על התקציב החברתי באגף התקציבים..

בוא נאפשר את התענוג הזה לשר כחלון . אם זה לא ילך לו ניקח את זה על עצמנו.

בטוח זה יעזור לו.

האם אנחנו מדברים על תקציב שכבר נמצא במשרד הרווחה ואנחנו מצפים שהשר יממש אותו?

אין.

אין את התקציב במשרד הרווחה. מדובר בתקציב חדש.

אנחנו מבקשים להפעיל את מידת היצירתיות אצל מקבלי ההחלטות לגבי כמה. לי יש כמה רעיונות, הלוואי שהיו מקבלים אותם. אפשר היה באופן מידי לפתור. עכשיו להגיד מאיפה לוקחים ולאיפה נותנים. אני בהחלט לא רואה את עצמי כיועץ השר בעניין הזה. אני מודה לכולכם. אמנם הדיון היה קצר, אבל הוא קלע כחוט השערה לבעיה. אנחנו מתכוונים לעקוב אחרי העניין. תודה רבה לכולם.
<הישיבה ננעלה בשעה 13:05.>