PAGE
18
ועדת החינוך, התרבות והספורט
04/07/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
פרוטוקול מס' 661
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, י"ד בתמוז התשע"ב (04 ביולי 2012), שעה 9:00

סייעות בגני-הילדים – האם לא הגיע הזמן להסדיר את מעמדן המקצועי?

חברי הוועדה: עינת וילף – היו"ר
מוחמד ברכה

מסעוד גנאים

נסים זאב

ג'מאל זחאלקה

עפו אגבאריה
חנין זועבי
דב חנין

איתן כבל

מרינה סולודקין

אהרון עוזיאלי - סגן בכיר לממונה על השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

סימה חדד מה יפית - מנהלת האגף לחינוך קדם יסודי, משרד החינוך

מנחם מזרחי - מנהל תחום תקצוב מוניציפלי, משרד החינוך

סופי אורטשקנזי - עוזרת ליועמ"ש, משרד החינוך

דגנית פוקס - מנהלת מפעם יהודה ושומרון, משרד הפנים

איטה עטייא - סגנית מנהלת בכירה האגף למעונות יום ומשפחה, משרד התמ"ת

פיני קבלו - סמנכ"ל, מרכז השלטון המקומי

אתי אלוני - ראש מינהל חינוך, מרכז השלטון המקומי

רינת אורן - סגנית מנהלת מינהל החינוך, עיריית תל אביב-יפו

לילי פוקמונסקי - מנהלת המחלקה לגננות, הסתדרות המורים

עופרה כהן - סגן יו"ר, ארגון גננות מחנכות, גננת בפועל

מישל ראש - יועץ לענייני לובינג וקשרי ממשל, ארגון גננות מחנכות

רות ברק - מחלקה לגננות, הסתדרות המורים תל-אביב

שלמה שטרן - ראש חטיבת עובדי חינוך ודת בהסתדרות המעו"ף, ההסתדרות החדשה

משה הראל - נציג איגוד מנהלי מחלקות לחינוך

דיין יעל - פורום ראמ"ה, ראש חוג גיל רך, מכללת דוד ילין

קרן שמש- פרלמוטר - מנהלת עמותת "איתך (מעכי)", משפטניות למען צדק חברתי

זהבה צוקרמן- אגמון - רכזת עמותה, "איתך (מעכי)"

אריאלה לוי - יו"ר "מטה סייעות חינוכי ארצי", "הבית החברתי"

נטע לוי - עו"ד, עמותת "איתך (מעכי)", משפטניות למען צדק חברתי

ענת טהון אשכנזי - עו"ד, "איתך (מעכי)", משפטניות למען הצדק החברתי

גילי אלון - פעילה במטה הסייעות, "איתך (מעכי)", משפטניות למען צדק חברתי

גבריאלה מלצר - ועד עובדים, עמותת "איתך (מעכי)", סייעת בגן-ילדים

ג'ייקוב סטל - מתנדב, "איתך (מעכי)", משפטניות למען הצדק החברתי

כרמלה פורת - סייעת בגן-ילדים, עמותת "איתך (מעכי)"

רינה קרן - סייעת בגן-ילדים, "איתך (מעכי)", משפטניות למען צדק חברתי

בת שבע פרימו - עמותת "איתך (מעכי)", סייעת בגן-ילדים

זיוה אבידן - נציגת "מטה סייעות חינוכי ארצי", סייעת חינוכית

רחל כהן - חבר, "מטה סייעות חינוכי ארצי", סייעת בגן-ילדים

מירב לוי - חברה, "מטה סייעות חינוכי ארצי", סייעת בגן-ילדים

מאירה נעים - חברה, "מטה סייעות חינוכי ארצי", סייעת בגן-ילדים

מישלין עטיה - חברה, "מטה סייעות חינוכי ארצי", סייעת בגן-ילדים

רות חודורובסקי - חברת מטה "הבית החברתי" בהסתדרות, סייעת בגן-ילדים

פאני אלמליח - סייעת בגן-ילדים

רימונדה מחאמיד - סייעת בגן-ילדים

רותי תורג'מן - סייעת בגן-ילדים

לילי הלפרין - מרצה, תוכנית אמ"ת

יעל ארזי - סטודנטית, "סטודנטיות למען הגיל הרך"

סמדר זכרוני - סטודנטית, "סטודנטיות למען הגיל הרך"

דוד דהאן - לוביסט

יהודית גידלי
רכזת בכירה בוועדה
רבקה וידר

רונית יצחק
סייעות בגני-הילדים – האם לא הגיע הזמן להסדיר את מעמדן המקצועי?

בוקר טוב, אני פותחת דיון של ועדת החינוך, התרבות והספורט. הדיון היום משודר בערוץ 99 של ערוץ הכנסת, ואני רוצה להודות להם על כך שהם חושפים את הדיון הזה בפני הציבור. הנושא של הדיון היום הוא סייעות בגני-הילדים – האם לא הגיע הזמן להסדיר את מעמדן המקצועי?
לפני שאנחנו נכנסים לתוכן, רק מבחינת סדרי דיון, מי שמבקשת לדבר, בבקשה להעביר לי פתק, או להעביר למנהלת הוועדה – יהודית גידלי, שמבקש לדבר. מי שמדברת, בבקשה לציין שם, תפקיד, לפרוטוקול, בטרם היא פותחת. כל מי שמבקשת לדבר צריכה לשבת כאן, כי צריך לדבר למיקרופון, ופשוט לשמור על סדר הדיון.
הבסיס לדיון היום הוא כחלק מסדרה של דיונים שעוסקים בכלל בשאלה של החינוך לגיל הרך במדינת ישראל. בעבר, והדבר גם משתקף בכך שמעונות נמצאים תחת האחריות של משרד המסחר והתעשייה, התפיסה היתה שמעון לילדים הוא בעצם אמצעי מעודד תעסוקה, דבר שמאפשר לאמהות לצאת לעבוד, להורים לצאת לעבוד. זו היתה התפיסה לאורך תקופה מאוד ארוכה, והיא במידה מסוימת קיימת גם היום.
היום, גם כתוצאה ממחקרים מדעיים, מהבנה הולכת וגוברת של חינוך, יש הבנה שחינוך בגיל הרך הוא חינוך לכל דבר ועניין, הוא לא שירות בייביסיטר להורים עובדים, והיום אנחנו גם יודעים שזהו חינוך שהמשמעות שלו לעתיד אפילו קריטית יותר מאשר חינוך בגילאים המבוגרים יותר. אם אפילו להיות יותר חד-משמעית, שאם אנחנו נמצאים עם חבילה סגורה של תקציב, הכסף שאנחנו משקיעים בגיל הרך מחזיר את עצמו כמה וכמה פעמים. יש כמה מספרים, מדברים פי שבעה, אבל בהחלט מחזיר את עצמו משמעותית בגילאים מאוחרים יותר. ולכן, נכון יותר למערכת להשקיע בחינוך בגיל הרך.

כחלק מההבנה הזאת שהולכת ומחלחלת לשטח, המטרה כאן בוועדה להתחיל לבדוק אמצעים ומרכיבים שונים של החינוך לגיל הרך, כדי להבטיח שהחינוך לגיל הרך והיחס לחינוך לגיל הרך הוא יחס מקצועי כחינוך, ולא כשירות שמרטפות.

במסגרת זה היום אנחנו מבקשים לבדוק את הנושא של הסדרת מעמדן של הסייעות בגני-הילדים. הדבר יוצג גם על-ידי הדוברות, אבל בסך הכול בגלל שבעבר היתה יותר התפיסה של שמרטפות, ובמיוחד עכשיו שבזמן מאוד קצר המדינה צריכה להקים גנים לילדים בגילאי שלוש עד ארבע ומגייסים הרבה מאוד אנשים, אז צריך להבטיח שכוח ההוראה שנמצא עם הילדים הוא כוח מחנך, כוח הוראה, ושהיחס שניתן להם גם מבחינת המעמד, גם מבחינת ההכשרה, גם מבחינת התעסוקה, הוא אכן ככוח הוראה ולא ככוח שמרטפות. זו בעצם המטרה של הדיון היום.
אבקש להתחיל עם מצגת של הסייעות שפנו אלי. מי מבקשת לפתוח, לדבר, להציג את הנושא? אם תוכלי גם להסביר קצת על הארגון, על "מטה סייעות חינוכי ארצי", ואחרי זה לתאר את הנושא.

"מטה סייעות חינוכי ארצי" מונה כיום כ-480 נציגות מכל הארץ. קמנו בעקבות, כמו שאמרת, השינוי שחל במקצוע הזה. אנחנו לא מוכרות היום כמקצוע. מה שאנחנו מבקשות זו הכרה, יש הכרח בשינוי תפקיד הסייעת, מתוך ראיה מערכתית של גן-הילדים בעצם. היום אין בעצם שום הגדרה לתפקיד שלנו. אנחנו רוצות שהסייעות היום ייבחרו בקפידה, שתהיה איזושהי הבחנה. מבחינתנו, שהסייעות הצעירות יכנסו עם בגרויות לתפקיד הזה. זה תפקיד מאוד-מאוד חשוב. היום רוב הסייעות עברו הכשרות ובגלל שהן עברו כל מיני הכשרות הן די מתוסכלות בעניין הזה, כי לא מכירים בהכשרה שלהן. גם כיום אנחנו נופלות בין שלושה גורמים - - -

מה האופי של ההכשרות?

סמינרים, כל מיני קורסים, השתלמויות.

שאתן עושות באופן אישי וולונטרי?

גם באופן אישי, גם דרך העיריות וגם דרך הסתדרות העובדים. מה שאני רוצה לציין, שאנחנו עדיין מיוצגות על-ידי ההסתדרות, זאת אומרת שיש לנו נציג בהסתדרות, ואנחנו עצמנו מייצגות את עצמנו, אף אחד מלבדנו לא מייצג אותנו חוץ מההסתדרות, וכרגע אנחנו.

רצית לתאר מצב, אמרת נופלים בין שלושה גורמים, תתארי את זה בבקשה.

בין שלושה גורמים, זה אומר ההסתדרות, הרשויות המקומיות ומשרד החינוך.

גם השלטון המקומי.

היא אמרה הרשויות המקומיות.

ובעצם אנחנו נופלים בין שלושה גורמים, שהם בעצם ההסתדרות, הרשויות ומשרד החינוך.

תתארי את הבעייתיות.

הבעייתיות היא כזאת, ברגע שאתה נופל בין שלושה גורמים, אז אף אחד לא מתייחס אליך באמת, ולמה שאתה שווה. משרד החינוך בעצם מעביר תקציבים ומטיל על הגננת מטלות מסוימות שברור שהיא לא תמיד יכולה לעמוד בהן בלי הסייעת החינוכית, וחייב להיות איזשהו שילוב בין שתיהן, זה חלק מהעניין. להסתדרות כמובן יש חוקים והסכמים, אבל כל רשות עושה מה שהיא רוצה בעצם, כי ההסכמים הם די פרוצים. אז כל רשות עושה מה שהיא בעצם רוצה עם אותה סייעת. הם מחליטים כל רשות לעשות מה שהיא רוצה עם אותה סייעת.

מה המשמעות – לעשות מה שהיא רוצה?

המשמעות, אתן דוגמה היום בקייטנות, כל אחד עובד בצורה אחרת, יש כאלה שלא עובדות בקייטנה, יש כאלה שכן עובדות בקייטנה - - -

אבל מה קורה במהלך השנה?

גם במהלך השנה יש - - -

תנאי שכר.

לא, תנאי שכר פחות או יותר כל הסייעות אותו דבר, אבל ברגע שרשות אחת מחליטה, אני יכולה לתת דוגמה שבאריאל יש סייעות שעובדות בין 07:00 ל-17:00 ויש רשויות שעובדות בין 07:00 ל-14:00 או שמחליטים לעשות איזשהם פרויקטים באותה רשות.

כולם מקבלים את אותו תקציב ממשרד החינוך? כל רשות משתמשת בזה באופן אחר?

כל רשות משתמשת - - -

אתן כן עובדות של הרשות?

כן.

כן, אנחנו עובדות של הרשות.

בסדר גמור. רצית להוסיף?

כן. בקשר להתארגנות – יזמתי את כל ההתארגנות, כי הרגשתי שהשטח ממש בוער, לכן יצרתי קשר עם כל הנציגות של כל הסייעות בכל הארץ, ובאמת היתה היענות רצינית, זה היה לפני שנה. חברתי פה רחל כהן נתנה את המקום, ואז הצטרפה מור איטח, ניסינו, ראינו שהדרך שלנו לא מתאימה, ולכן, עברנו לדרך עצמאית. דף הפייסבוק שלנו מונה כעת כ-500 בנות שכולן - - -

מה המטרה של ההתארגנות?

מטרת ההתארגנות, קודם כל, הגדרה מקצועית של מעמד הסייעת החינוכית בגן-הילדים. כל הסייעות התחברו. קודם כל, אף פעם לא היה דבר כזה שאחת מדימונה תכיר את חברתה בעפולה.

זה בסדר, אבל זו לא המטרה של הדיון היום. המטרה - - -

- - -

אני מבקשת שיהיה פה שקט. המטרה של הדיון הוא להבין מה הן הבעיות במעמדן של הסייעות בגני-הילדים, מה דורש תיקון.

תמיד סבלנו מסטטוס תעסוקתי מאוד נמוך. זאת אומרת, שלושת הגורמים – הרשות, ההסתדרות והשלטון המקומי, שאני קוראת להם, וגם משרד החינוך, ככוח עזר לעבודה פיזית – וזה היה ב-1950, היום זה אחרת, אנחנו יותר משכילות, יותר מבינות, אנחנו כל הזמן מתמקצעות, אם זה בפייסבוק, אם זה באינטרנט, אם זה בהשתלמויות כל הזמן, זה משהו אחר לגמרי. אנחנו רוצות הכרה כנשות חינוך ממשרד החינוך, אנחנו חייבות להיות. אי-אפשר שצוות חינוכי - - -

מה המשמעות של ההכרה הזאת ממשרד החינוך?

שילוב מעמד המקצוע.

לא, אני מבקשת, רק אחד מדבר בכל פעם. מה המשמעות של ההכרה ממשרד החינוך?

המשמעות היא שאנחנו נלך להשתלמויות מחוברות, משותפות בין הגננות לסייעות למען טובת הילדים, למען טובת הגן. ברגע שאנחנו משתלמות יחד, אז אנחנו מעצימות את הילדים ואת הגן בחיבור. הם לא יכולים לעשות השתלמות רק לגננת, כי אנחנו נקראות גם "צוות חינוכי", אנחנו צוות חינוכי לכל דבר.

השתלמויות של משרד החינוך. איזה עוד דברים?

הדימוי שלנו צריך להיות אחרת היום. תפיסה שונה שאנחנו כבר לא בפאזה הזאת.

אבל מעבר לכך, אנחנו עוסקים כאן וזה חלק מהמטרה של הדיון, לעסוק בכלל בהסדרת מעמדן, אבל טכנית, איזה היבטים יש למעמד שדורשים הסדרה? דיברת על השתלמויות משותפות. איזה עוד דברים?

למשל, שנת שבתון, כל הדברים הנלווים אליהם.

יש איזה בעיות שכר למשל?

כן, יש בעיות שכר, אבל אנחנו - - -

אז בואו נשמע גם את זה. אתם מדברים רק על הכרה ודברים כאלה.

- - -

אני מאוד מבקשת שיהיה שקט בקרב המשתתפים.

אנחנו לא רוצות לדבר כרגע על שכר, אלא יותר על הגדרת התפקיד שלנו, שבעצם יביא את הכול.

הדברים האלה כאן בכנסת – אנחנו גם עוסקים בדימויים בין השאר, אבל בסוף אנחנו עוסקים בדברים קונקרטיים. דיברת בינתיים רק על דבר אחד שהוא קונקרטי, זה השתלמויות משותפות. מה עוד?

השעות.

מה לגבי השעות?

בקשר לשעות, שיהיו אותו דבר כמו של הגננות, אותו דבר.

סליחה?

מה המשמעות של זה? תסבירי. רוב הציבור לא יודע מה המשמעות.

בעיקרון אנחנו מוגדרות כיום כמינהלתיות. מינהלתי זה פקיד, פקידה, זה 42.5 שעות שבועיות. כאשר גננת בעצם עובדת 30 שעות, כשבדקתי, ובפועל זה 24 שבועיות. זאת אומרת, תראו את ההבדל –שאם אני מגיעה ב-07:30 ויוצאת ב-16:00, יש לגננת יומיים חופש, היא עובדת יום ארוך. לנו בעצם אין את זה. זה ההבדל מבחינת השעות.

אז יש את הנושא של השעות, ההשתלמויות, מה עוד?

עוד משהו. מחלות מקצוע. בקשר לברכיים, בקשר לגרון, כל הדברים האלה – אנחנו גם נשחקות בצורה שווה, אנחנו גם מדברות עם הילדים, אנחנו גם צריכות את המנוחה הזאת, זה אותו דבר.

ואין כרגע הכרה בזה?

אין הכרה במחלות מקצוע.

אין הכרה.

הבנתי. תודה רבה. אני עדיין מבקשת לשמוע – לפני שאני עוברת לכמה וכמה גורמים – מסייעות, אז בואו נתחיל מנטע לוי, מעמותת "איתך-מעכי", בבקשה.

היא לא סייעת.

אנחנו מלוות כבר כארבע שנים סייעות שאליהן נחשפנו בהתחלה דווקא מתחום המגזר החרדי, סייעות חרדיות שעובדות בגנים של עמותות חרדיות, ושם נתקלנו בהפרות מאוד בוטות של חוקי מגן, של הלנות שכר, של ניכוי משכר, במקרים של עמותות במצוקות כלכליות, ואותן אנחנו עד היום מלוות בליווי ובייצוג משפטי. לפני שנה פנו אל העמותה שתי סייעות עירוניות מגני-ילדים שבאמת לא הכירו זו את זו אפילו. ולמעשה נחשפנו באופן יותר רחב לתופעה שבעצם ברשויות העירוניות, ברשויות המקומיות, שם אין הפרות של חוקי מגן, אבל ההסכם הקיבוצי, חוקת העבודה שלפיה הן עובדות היא די מעליבה, מחפירה, לא מכבדת אותן, את המקצוע שלהן, ויותר מזה, לא מכבדת את הילדים וכתוצאה מזה – אתם יודעים כוועדת החינוך – גם את כולנו, את הציבור.
ההתארגנות של הסייעות יחד אתנו, אנחנו פועלות בכמה מישורים, כפי שציינה אריאלה, מול הרשויות המקומיות, מול ההסתדרות, שבמשך שנים לא נתנה להן את הייצוג הראוי. מדובר כאן באלפי נשים, נשים עובדות, כ-20,000 נשים שלאורך כל השנים האלה, למרות הכוח המספרי הרב שלהן, לא קיבלו את הייצוג הראוי להן. ולכן, ההסכמים ותנאי העבודה שלהן אינם הולמים לדעתנו.

אם את יכולה לפרט מה חסר.

דיברת על שינויים אופרטיביים, ככה אנחנו מגדירים אותם – אז קודם כל, באמת שתי המטרות של הסייעות, זה שיפור תנאי ההעסקה והכרה מקצועית כנשות חינוך. אני מסכימה עם מה שנאמר כאן, ששתי המטרות האלה שזורות זו בזו, וזה לא רק דימוי. קודם כל, דובר כאן בקצרה על שבוע העבודה - - -

זה יהיה כרוך בהכשרה נוספת?

יש להן הכשרה. הסייעות אינן טוענות שהן גננות. הן לא גננות, הן לא אמורות לקבל את אותו שכר, הן מקבלות את זה. אבל הן עובדות עם 35 ילדים עבודה קשה שהיא משולבת, גם העבודה של הסייעת המקורית, וגם עבודה חינוכית פר אקסלנס שהתווספה עם הרבה מאוד אלמנטים פדגוגיים לחלוטין, ודרישות פדגוגיות שהתווספו וניצבות מולן, והגמול וההכרה נותרו כשהיו לאורך כל השנים.

כשאת מדברת על הכרה מקצועית, אילו דברים קונקרטיים נדרשים מבחינת ההכרה המקצועית, מעבר לכך שכולנו נגיד כאן שאנו רואים בהן נשות חינוך?

שנגיד כאן איזה יופי, אתן נשות חינוך מצוינות. הכרה בשחיקה בעבודה, זה דבר מאוד-מאוד מרכזי. הנשים האלה שרבות מהן יושבות כאן, רותי, גילי, תיכף יספרו בגוף ראשון גם מה הן חוות במשך שנים. הן עובדות מ-07:30 בבוקר, הרבה פעמים מתחילות לפני זה עם 35 ילדים לא נחות לרגע, השכר שלהן הוא שכר מינימום. הרבה מאוד פעמים בהרבה מאוד יישובים בכלל המשרות שלהן לא נחשבות כמשרות מלאות, מכיוון שהמשרה המלאה מוגדרת לפי ההסכם הקיבוצי, היא לא משרה כמו של מורה של 33 שעות, אלא 43 שעות, והרבה פעמים אין את השעות האלה, ואז הן נחשבות 80% משרה. כתוצאה מזה הנשים האלה שעובדות 16, 20 שנות ותק עדיין לא מגיעות לשכר מינימום, והן מגיעות לשכר מינימום גם כן עם תוספות שכר, ובאמת - - -

איך הן לא מגיעות לשכר מינימום? איך אפשר לא להגיע לשכר מינימום?

הן מגיעות לשכר מינימום לאחר השלמה.

השלמת הכנסה.

השלמת הכנסה שזה חלק מההסכם הקיבוצי. דיברתי כאן על השחיקה בעבודה. לדוגמה, נושא החופש הגדול – עכשיו אנחנו בדיוק בתחילתו, הסייעות כמו הגננות עובדות כל השנה, עבודה שאתם יודעים כמה היא קשה עם ילדים, מסתיימת שנת הלימודים, והן ממשיכות הלאה. הרבה פעמים מוצאים להן בכלל עבודה אחרת בתחום אחר, הן אמורות להמשיך - - -

כלומר, הרשות מעסיקה אותן במהלך החופשה.

כי הן רוצות. לא מחייבים אותן.

הן ממשיכות לשרת את הרשות בעבודות אחרות, למשל סייעת - - -

- - -

כל מי שביקש ידבר.

שוב, כמו הגננות, גם הן צריכות את המנוחה שלהן, את האוורור, את ריענון הכוחות לקראת הילדים של שנה הבאה, 35 ילדים בהם הן אמורות גם לטפל, גם לחנך אותם, גם ללוות אותם במשך שנה, וזה נושא קריטי. אחד הדברים שהוא גם מאוד משמעותי, זה שזה גם משתנה בין רשות מקומית אחת לשנייה. זאת אומרת, בימים האלה לקראת החופש הגדול אנחנו מקבלות טלפונים מכל הרשויות המקומיות, גם מהמגזר הערבי, כל אחת עם מקרה אחר לגמרי, מדי שנה משנים להן את התנאים, זאת אומרת, שנה שעברה לא היית צריכה לעבוד, השנה את כן צריכה לעבוד. נכון, הן לא גננות, הן גם לא טוענות שהן גננות, אבל כן, הן צריכות את הכבוד הזה, את המנוחה הזאת, את השקט, את ריענון הכוחות, את ההשתלמויות המשותפות.
דובר קצת על מחלות מקצוע, הנושא של צרידות למשל, שזה גם מכנה משותף של סייעות וגננות, הן נמצאות באותם תנאי עבודה. הסייעות, בנוסף לתנאי העבודה של הגננת, גם עושות עבודה של ניקוי החצר, של ארגון החצר, של פתיחת הדלת, הן בעצם עובדות בהרבה מאוד תפקידים, הן ממלאות הרבה מאוד תפקידים, והן עדיין נחשבות כעובדות מינהלה, זאת אומרת, זו ההגדרה שלהן ברשויות המקומיות ואת הזה צריך לשנות. אחד הדברים המרכזיים, זה הנושא של הכרה בשבוע עבודה מקוצר, שבוע עבודה של 35 שעות עבודה כמשרה מלאה. זה בסיס מרכזי.

סליחה, לא שאני לא תומך בדרישה גם של שעות עבודה של 33 שעות, ולא בשבוע עבודה מקוצר, אבל את מודעת או אתן מודעות לכך שזה מחייב הוספת כוח עבודה נוסף.

לא.

מה שקורה הרבה פעמים בפועל זה ש - - -

כדאי שהתשובה תישמע לא?

זה כרוך בתקציבים ואין ספק בזה, אבל החינוך כרוך בתקציבים.

לא, צריך להוסיף סייעות נוספות.

- - -

אני מאוד מבקשת שיהיה כאן ברור, מדבר בכל רגע נתון אדם אחד. חברי הכנסת הם היחידים שרשאים להפריע ולשאול ככל רצונם. כל האחרים, בבקשה, לפי סדר הדוברים.

זכות הפרעה לנו אין.

אמרתי שלכם יש. רק לכם.

זכות הפרעה.

חברי כנסת כל הזמן מפריעים.

לא מפריעים. אנחנו מנסים להבין כדי לקבל את ההחלטה הנכונה.

קודם כל, כפי שציינתי, בעצם אין צורך בכוח אדם נוסף, יש כמובן צורך בתקציבים. מה שקורה זה שבעצם בגלל אופי העבודה בגן, ושעות הפעילות של הגן, שגם משתנה בין רשות מקומית אחת לשנייה, לפעמים הן לא מגיעות לכדי משרה מלאה, לכדי 43 שעות. ולכן, זה מוגדר כ-80%. אני רוצה רק לציין עוד דבר אחד שהוא בעיני, אפשר להגיד סמל ומעבר לזה גם כלי מאוד חשוב – למשרד החינוך יש חוזר מנכ"ל שמוגדר בו נוהל הורה מחליף בעת שביתת סייעות.

בהמשך לשאלתו של חבר הכנסת ברכה, כשאנחנו מדברים על גננות, רק כדי שגם אנחנו נבין, האם לגבי גננות שבוע העבודה של 35 שעות כן מוכר כמשרה מלאה?

33 שעות לדעתי, 32.

כן מוכר.

כן.

חשוב לי מה שאת הולכת להגיד עכשיו, כי אני די נדהמתי ללמוד על זה, אז בבקשה.

בעיקרון, יש חוזר מנכ"ל של משרד החינוך שאומר שבכל פעם שיש שביתה ברשויות המקומיות, שמשמעות הדבר שביתה של הסייעות, מה שקורה זה שהגננת בעצם מגייסת הורה - -

לא נכון.

- - בדרך כלל, בואו נודה בזה שזאת אמא. יש חוזר מנכ"ל של משרד החינוך. וזה נוהל מוסדר. הגננת מגייסת הורה, שלא לומר בדרך כלל אמא מחליפה, שמקבלת הוראות מה היא צריכה לעשות ביום השביתה - - -

או סבתא.

או סבתא. ובכך בעצם, קודם כל, כולם מאוד מרירות, ובצדק, על הנוהל הזה, הגננת שצריכה לעבוד עם אשה שהיא לא אשת מקצוע, לא מכירה את הילדים, האמא שבדרך כלל מוותרת על יום עבודה שלם בשביל להיות בגן למען הסדר הציבורי והמשך הלימודים של הילדים, וכמובן הסייעת, שגם מנכים משכרה לפחות יום או יומיים, במקרה למשל של השביתה האחרונה, ומעבר לזה נפגעת הזכות הבסיסית היסודית שלה לשבות.

לשביתה.

וזה מאיין בעצם את הכוח שלה להיאבק על הזכויות שלה, ואת הכוח היסודי והזכות היסודית שלה. אני רוצה גם לציין שבחוזר המנכ"ל של משרד החינוך מצוינים באמת רק התפקידים הכי טכניים, הכי לא פדגוגיים, וזה מוסיף לדימוי העצמי ולדימוי הציבורי של הסייעת.

ממתי חוזר המנכ"ל הזה?

אני לא יודעת.

שנים, אבל הוא קיים.

שנים. אולי יש לי אותו כאן.

- - -

רק רגע, אני רוצה להתייחס. קודם כל, הנושא הזה של חוזר המנכ"ל עם הגדרת התפקידים הוא דבר קריטי, ואנחנו נבחן אותו. לגבי נושא ההורה, אני חייבת להגיד, זה עלה כאן בדיון של הסדרת מעמד ההורים במערכת החינוך, שגם שודר, ואני חושבת שיש כאן גם עוול קשה להורים – העובדה שהם מגויסים לצורך החלפת בעלת תפקיד במערכת החינוך, אני חושבת שזה דבר שהוא לא ראוי בלשון המעטה. קודם כל רציתן רק תגובה אחת, ואז יש כמה סייעות שאני רוצה לשמוע.

רציתי לענות על השאלה שלו בקשר לכוח אדם ולכסף. ה-80% זה סייעות בתי-ספר. יש לנו הרי כמה סוגי סייעות – חינוך מיוחד, בתי-ספר. הסייעת הקבועה עובדת 100% משרה.

הסייעת בגני-הילדים. אגב, אנחנו היום רק עוסקים בסייעות בגני-הילדים. רק שיהיה ברור.

זה לא כולן, ההסכמים - - -

90% סייעות הצהרונית. עכשיו לגבי זה שצריך עוד כוח אדם, בעצם סייעות הצהרונית הן משלימות. הן במילא עובדות רשות, והן בעצם משלימות - -

יש ויש.

- - אז לא צריך להגדיל להן את המשרה.

אני מבקשת לשמוע את רותי תורג'מן, סייעת מאשדוד, בבקשה.

עם כל הכבוד למשרד החינוך, ובאמת שיש לי כבוד, האם פעם הם התחשבו במעמדה של הסייעת במשך היום ובכמה דברים ומטלות היא עושה בבת-אחת? היום זה הכי קל להגיד לגננת, תשבי עם קבוצה, תעבדי עם קבוצה. מה קורה עם הסייעת? שהיא נשארת עם 30 ילדים לבד – ילד לפעמים מרטיב, היא צריכה להכין הזנה לגן, היא צריכה לטפל בילדים, לשבת אתם ליצירה, לגרוף, להשקות, ללכת אתם לשירותים, להפריד, מה קורה במצב כזה? מי אחראי על הילדים בכלל? על מי נופלת כל האחריות על הילדים? מה קורה? כמה מטלות כבר אפשר להטיל על הסייעת? הכי קל להגיד לגננת, תשבי בצד, תעשי דברים, היום הפכו את הגננת בכלל לפקידה, כל היום תמלאי דוח על זה ותמלאי דוח על זה ותמלאי דוח על זה, "האופק החדש" הזה, אני חושבת שהוא ממש קטסטרופה למחלקת החינוך.

לילדים.

אבל אני רוצה היום לעסוק אך ורק במעמדן של הסייעות. יש משהו נוסף?

הסייעת, כל המטלות שעל הסייעת, כל מה שנופל על הסייעת.

תודה רבה. אני רוצה להבהיר – סיימנו את הסבב. עכשיו אחד-אחד.

סליחה, אני גם סייעת.

אני עוברת אחד-אחד. גילי אלון, בבקשה, סייעת מבאר-שבע.

קודם כל, אני רוצה לברך על עצם הדיון שהסייעות באמת יזמו, כמו שזיוה אמרה, היא היתה היוזמת והתקשרה אלי, וביחד אנחנו באמת פנינו לעמותת "איתך" וככה התחיל באמת העניין הזה להתעורר. מה שאני רוצה להגיד, שאנחנו בעצם מדברות כולנו ביחד על כל הסייעות במערכת החינוך, נכון שהדיון הזה מתמקד דווקא בגיל הרך - - -

אני עוסקת רק בסייעות בגנים.

כן, אבל אנחנו באופן כללי דואגות לכל הסייעות באשר הן.

זה לא עניינו היום.

בסדר. דבר שני, אני חושבת שהסייעות אמורות להיות חלק ממערכת החינוך הפורמלית של מדינת ישראל, כי לא יתכן שבאמת בתוך המערכת הזאת, אנחנו לא ניקח בה חלק של למידה, של התקדמות, ושוב, זה למען טובת הילדים ולמען התקדמותם, כי אי-אפשר לטפח חלק וחלק לא. צריך לעשות את זה במקביל, ואני אומרת את זה, זה "פרופר" לטובת הילדים.

רק להקשות עלייך, לצורך העניין, גם מורים בתיכונים מועסקים הרבה פעמים על-ידי הרשות. מה מעבר?

ההכשרות. אני חושבת שפה - - -

כלומר, הנושא הוא ההכשרות על-ידי משרד החינוך.

כן. תיכף אכנס גם לעניין של תנאי ההעסקה. לי באופן אישי מאוד מפריע שמשרד החינוך מעביר תקציב לרשות המקומית והרשות המקומית משלמת לי. יש המון אי-סדרים בעניין הזה, כי למשל משרד החינוך מעביר עבורי 12 חודשי שכר – אני ותיקה במערכת משולם לי מלא, סייעות שנחשבות דור ב' מחויבות לעבוד בקיץ, אם הן לא עובדות בקיץ, הן פשוט לא מקבלות את השכר שמגיע להן, שמועבר ממשרד החינוך לעיריות.

נברר את זה.

זה דבר שמאוד-מאוד מפריע לי. דבר נוסף, דובר פה על המשרה, יש עניין של באמת מאה אחוז משרה, אנחנו נחשבות לפקידוּת בתפקיד של סייעות, יש את העניין שאנחנו מחויבות לפי חוקת העבודה ל-41.5 שעות שבועיות שאנחנו אמורות לתת. בפועל, אנחנו לא פקידות, אנחנו לא יושבות מול מחשב, אנחנו מ-07:30 לבד מקבלות את הילדים עד שהגננת באה ב-08:00, האחריות מאוד כבדה. אם פעם זה היה נוהל מאוד ישן, לא היו הרבה אמהות שיצאו לעבודה, אז עשו איזו ג'סטה, שהסייעת תקבל עד חמישה-עשרה ילדים.
היום, תודה לאל, אוכלוסיית הנשים נכנסה לשוק העבודה, רובנו מתמודדות ב-07:30 כמעט עם גן מלא לבד. איזו אחריות אני יכולה לקחת לשמור על הילדים, לקבל את ההורים עם הילדים, זה פשוט בלתי אפשרי, כמו שאמרו חברותי פה, ילד מפספס, את צריכה להחליף לו, הורה מבקש ממך משהו, ילד קופץ, זאת אחריות שהיא בלתי אפשרית. לדעתי, צריכים להיות שני אנשי צוות משעה 07:30. כמו שאסור לנו לעזוב את שטח הגן, כנ"ל בבוקר צריכות להיות שתיים לאורך כל הדרך. דבר נוסף שלי ולכולנו מפריע, זה שאין סנכרון בין חוזר מנכ"ל של הרשות המקומית לבין חוזר מנכ"ל של משרד החינוך. יש המון דברים שם - - -

מה למשל?

אין התאמה?

אין התאמה. למשל, עניין של חופשות שמגיעות לסייעות, ששם כתוב שהיא צריכה לעבוד יום ככה ויום ככה ברשות המקומית. פניתי באופן אישי לד"ר חפצי זוהר, סגנית ראש העיר באר-שבע ומחזיקת תיק החינוך, והיא הוציאה לי מכתב מפורש, שאני וחברותי לא כפופות לחוזר מנכ"ל משרד החינוך אלא של הרשות המקומית. זה יוצר המון בעיות גם של שעות עבודה, גם של ימי עבודה, של חופשות, של נהלים כמו החלפה לילד לא גמול – מצד אחד, היום בחוזר מנכ"ל הרשויות אין סעיף – אני לפחות לא נתקלתי בסעיף שמחייב אותנו, כי זה לא היה, היינו מקבלים ילדים גמולים. לפני כמה שנים משרד החינוך הוציא הנחיה שכן אפשר להחליף. אבל שוב, אין התאמה בדברים האלה, אז אנחנו, כמו שאמרו הבנות, נופלות בין הכיסאות.

תודה רבה. אזכיר שוב מחדש, כל מי שמבקש לדבר, להעביר לי בבקשה פתק מסודר עם השם והתפקיד, מי שכבר דיברה הסיכוי שתדבר שוב נמוך, אבל אתן מוזמנות להעביר לי פתק. רימונדה מחאמיד, סייעת מאום-אל-פחם, בבקשה.

קשה לי לדבר טוב-טוב בעברית, אבל כמה שאני יכולה להעביר אני מעבירה לכם.

(נשא דברים בשפה הערבית). נבין אותך, אין בעיה.

(נשאה דברים בשפה הערבית).

(נשא דברים בשפה הערבית). עברית, בסדר.

נסי בעברית כמה דברים עיקריים.

אני יכולה אבל אל תצחקו עלי, כי יש לפעמים - - -

לא נצחק.

לא.

אף אחד לא צוחק על אף אחד פה בכנסת.

הלוואי שכל חברי הכנסת היו יודעים לדבר ערבית כמו שאת יודעת לדבר עברית.

בבקשה.

אני יכולה להיות חברה בכנסת, כן. נתת לי תקווה. אני חברה בוועד עובדים באום-אל-פחם, אני סייעת 28 שנים. קודם כל, מצטערת מאוד על מה שיש במגזר הערבי. שמעתי מחברות שלי במאבק שהתנאים בשבילם – את שומעת, חנין – גם יותר טובים משלנו. כמה שהתנאים שלהם גרועים, אצלנו יותר גרועים. קודם כל, אין הגדרה בשבילנו בגן. ההורים מסתכלים עלי בלי כבוד. אני היום ב"אופק חדש" – לפעמים אני מורה, לפעמים פותחת את הגן ושומרת על הגן, על הגינה, על הילדים, אני גם שומרת לפעמים על המורה. משעה 07:30 אני לבד עד שעה 08:00, יש לי אחריות על הילדים, אבל למורה אסור להיות דקה אחת בלי עוזרת לפי משרד החינוך, כי אין לה אחריות על הילדים לבד. למה יש לי בבוקר אחריות חצי שעה לבד? מי שנותן חצי שעה של אחריות על הילדים נותן כל היום. האחריות לא משתנה, לא בדקה, לא בשעה.

אנחנו מבקשים ממשרד החינוך שיסתכל היום על המצב שלנו, שאנחנו צריכות עובדת ניקיון. למה בעירייה, במשרדים באה עובדת ניקיון אחרי שהם עובדים, מנקה חצי שעה והולכת. למה הילד שלי בגן רואה אותי כמורה, אחרי זה שואל, איפה המורה שלי? היא בשירותים, שם אני מתעסקת במה שיש שם, מנקה וחוזרת אל הילד. איפה הילד? משרד החינוך, לפני שיחפש את המצב שלי מבחינה נפשית, שיחפש את הילד. הילד לא יודע אם אני מורה או עובדת ניקיון. הוא הולך הביתה ואומר יש לי מורה אחת, השנייה לא מורה שלי, גם ההורים לא מכבדים. הם מסתכלים, היא מורה, היא לא מורה, אבל היום אפילו שלמורה יש תעודה יותר ממני, יש הבדל משמעותי בין המשכורות. אבל מבחינת עבודה אנחנו בבוקר פותחות את הגן, בשעה 10:00 אנחנו מלצריות בשביל אוכל, אחר כך אנחנו מלמדות, אני לוקחת קבוצה ומלמדת אותה, אחרי זה אנחנו הולכים לחצר, זה שעה לבד אני גם בחצר. למה היום ב"אופק חדש" מותר לי לשבת עם הילדים בחצר לבד, קודם היה אסור. עכשיו ב"אופק חדש" כל זה השתנה.

אנחנו מבקשים מהחינוך שיסתכל על הילדים מבחינה נפשית, אם הסייעת לא מרגישה שזה בסדר זה מכביד על הילד. אנחנו לא מרגישות שזה בסדר מבחינה נפשית. אנחנו מקופחות וזה משפיע על הילדים. אנחנו הולכות בלי רצון לעבודה שלנו. גם 28 שנים אני בגן, יש לי גמולים, יש לי תנועה לגיל הרך, למה לא עושים לנו איזה מסלול, למי שיכולה ויש לה את כל התנאים? למה שנלך ללמוד ארבע שנים לתואר? למה אין מסלול שאני כבר מכירה את הגן ויודעת ללמד, יודעת הכול, למה אין במשרד החינוך איזה מסלול שידריך אותי להתקדם בעבודה שלי? למה אשאר כל הזמן באותה עבודה? ואני יכולה, ויש הרבה כמוני שהן יכולות.

תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין צריך לצאת, אז ביקש לומר כמה מלים לפני כן, בבקשה.

תודה רבה, גברתי יושבת-הראש, אני קודם כל מברך – על הדיון הזה; את הסייעות שמכבדות אותנו בנוכחותן, ברוכות הבאות, וזה המקום שאתן צריכות להשמיע את קולכן, זכותכן להשמיע את קולכן, ואני מקווה שמהמקום הזה גם יצא איזשהו שינוי; כמובן את עמותת "איתך (מעכי)", שמלווה את המאבק הזה. גברתי יושבת-הראש, תודה שכינסת את הדיון.

מטה הסייעות הארצי.

וועד הסייעות הארצי, בהחלט כל הכבוד. אני רוצה לפתוח בזה שאני חושב שהדרישות שלכן הן דרישות מוצדקות, ואני תומך בהן באופן מלא. ואני רוצה לנסות – כיוון שאתן את מצבכן יודעות הרבה יותר טוב ממני, אני בזה לא יכול להוסיף, אבל אני חושב שאנחנו צריכים להציב את הסוגיה שלכן במבט כולל על מה שקורה במערכת החינוך, ובמיוחד מה שקורה במערכת החינוך בתחום הגיל הרך.

אנחנו כבר מבינים שתחום הגיל הרך הוא תחום קריטי מבחינת מערכת החינוך. וכל אנשי המקצוע היום מבינים שבעצם דרכו והתפתחותו של הילד, במובנים רבים נקבעים על-ידי התחלת המסלול, על-ידי הגיל הרך ומה שקורה בגיל הרך – בזה קיימת הבנה, לפחות ברמה ההצהרתית כולם מסכימים. השאלה היא, האם ההצהרות האלה על חשיבות הגיל הרך מתורגמות לפעולות מעשיות שמגיעות עד לגן הבודד ועד לעובדת הבודדת שנמצאת בגן, או שההצהרות נשארות ברמת ההצהרה, וברמת העובד או העובדת בשטח המצב נשאר אותו מצב.
אנחנו גם נמצאים היום במין, אפשר להגיד, התרחבות מאוד גדולה של מערכת החינוך בתחום הגיל הרך, וכולנו מברכים על כך וזה דבר מצוין. אבל צריך לוודא שכשעושים את ההרחבה הזאת, עושים אותה בצורה נכונה, ולא תוך כדי הרחבה מייצרים משהו שהוא הרבה פחות טוב, הוא עוקף את הסטנדרטים המקובלים, והוא בעצם מוריד את מערכת החינוך לרמה של מין עובדי ועובדות קבלן בכל מיני צורות ובכל מיני אופנים. אנחנו לא רוצים שמערכת החינוך שלנו תיראה ככה, ובוודאי שלא תיראה כך מערכת החינוך בגיל הרך.
המצב הקיים היום בגנים – ואומנם הילדים שלי כבר לא שם, אבל אני כן מבקר בגני-ילדים, ואני חייב להגיד לכם, גני-הילדים שאני מבקר בהם הם בתל-אביב שיחסית המצב יותר טוב כנראה מאשר באום-אל-פחם, אבל עדיין גם בתל-אביב העומס שהגננת והסייעת נמצאות בו הוא בלתי אפשרי. אתם יודעים, מדברים על הגן שהוא לא יהיה בייביסיטר, אבל כשאנחנו מדברים על בייביסיטר, זו אשה אחת או איש אחד או נער אחד או נערה אחת שמטפלת בילד אחד, מקסימום שניים, ואנחנו קוראים לזה בייביסיטר. בגנים יש 30 ילדים מתרוצצים בכל הכיוונים - - -

35 ילדים.

בכוונה הנמכתי, בסדר? מתרוצצים בכל הכיוונים, אי-אפשר אף פעם לראות מה קורה עם כל אחד. ברמת האחריות לילד, היינו צריכים שיהיה שם צוות של קבוצה של גננות וסייעות, צוות גדול ומשמעותי ולא מישהי אחת. אף בן-אדם בעולם לא יצליח לשכנע אותי שבאמת אפשר להיות אחראי לכל הילדים האלה, זה פשוט בלתי אפשרי, גם מבחינה תיאורטית וגם מבחינה מעשית.

ולכן, כשאנחנו מדברים על מערכת החינוך בגיל הרך שזו דמותה, זו דמותה האמיתית, האינטרס של משרד החינוך היום, קודם כל – לא רק האינטרס שלכן, הסייעות – זה להסתכל מה הם הכוחות הקיימים במערכת, ולהגיד, אוקיי, לפחות יש לי סייעות, אתן להן את מקסימום הגיבוי, אתן להן את מקסימום התמיכה המקצועית, את מקסימום המעמד, את מקסימום ההגנה, כי את זה לפחות כבר יש לי, לפני שאני מגייס.
כמובן שצריך לגייס עוד אנשים ועוד כוחות, דיבר על זה קודם חבר הכנסת ברכה, ברמת המדיניות אני חושב שהוא מאוד צודק, שצריך עוד כוח אדם ועוד גיוס של כוחות, כדי שהמערכת הזאת תעבוד טוב. אבל לפחות למי שיש היום תתנו גיבוי, תמיכה, תנאים, הגנה, את האפשרות לעבוד לפחות בצורה סבירה ומכובדת. אני מאוד מתנצל שאני צריך לצאת לדיון של ועדת הכספים, ומאחל לכם הצלחה בדיון החשוב הזה.

תודה רבה.

תודה לך על הדברים המאוד יפים וחשובים האלה. איתן, רק אתן למישהו לדבר. מי כאן ממשרד החינוך, בבקשה, אשמח לשמוע התייחסויות לדברים שנאמרו כאן.

ראשית, אני רוצה לפתוח ולומר שיש לנו הערכה רבה מאוד לסייעות. הסייעת נחשבת ל-50% של צוות הגן. יחד עם זאת הסייעות הן עובדות השלטון המקומי ,ואחריות ההעסקה – אני מתייחסת כרגע לגבי נושאי ההעסקה שהועלו כאן – קשורים להסכמים, להסכם הקיבוצי שיש לגבי משרתה של הסייעת. הגדרות התפקיד נקבעו, ובהחלט יש שם הגדרות מינהליות שעלו כאן בהחלט כחלק - - -

הדברים שהם באחריות משרד החינוך כמו חוזר מנכ"ל, כמו נוהל הורה - - -

דקה, אתייחס. אני רק מנסה להסביר מה אחריותנו ומה אחריות השלטון המקומי. בהגדרות התפקיד יש הגדרות פדגוגיות, כי מן הסתם, גן-ילדים, נאמר כאן בקול גדול שזו לא שמרטפות, זאת מערכת חינוכית, ובמערכת החינוכית הזו יש לכל אחד מן הצדדים, לגננת, שהוא תפקיד פרופסיונלי, עובד הוראה, אדם שלומד ומוכשר לתפקיד הזה, תפקיד מוגדר, ובהתאם לזה נגזר תפקידה של הסייעת.

לגבי חוזרי המנכ"ל – יש פה קצת ערבוב בין חוזרי מנכ"ל שהשלטון המקומי הוציא לגבי הגדרות תפקיד הסייעת, כי כולם מוגדרים בחוזרי מנכ"ל של השלטון המקומי, והם מונחים כאן לפנינו, נוכל להעביר אותם לפרוטוקול.

במשרד החינוך אין אף חוזר מנכ"ל שמתייחס להגדרת התפקיד של הסייעת? שום דבר? אין דבר כזה.

לתפקיד הסייעת? בהגדרות תפקיד של השלטון המקומי, בחוזר המנכ"ל של השלטון המקומי. חשוב לומר שאנחנו - - -

זה לא נכון. יש הגדרה בחוזר המנכ"ל של מה תפקיד הסייעת. בוודאי שיש הגדרות.

בקשר להורה המחליף – אפשר להתייחס?

אתייחס גם להורה המחליף. ההגדרות נעשו בעבר, ונעשות לאורך הדרך. כל תהליך שקורה, כולל "אופק חדש", ואתייחס אליו, נעשה בתיאום מלא עם השלטון המקומי, כמייצגים את הסייעות במקרה הזה.

אבל בסוף, ההגדרה של הסייעת כתפקיד חינוכי, אצל מי זה נמצא?

היא של משרד החינוך.

היא בוודאי באחריותנו, אבל זה מפורסם כהגדרות - - -

אז מה נדרש כדי שתשנו את הגדרת התפקיד?

אני חושבת שהוועדה הזאת הביאה לכאן נושאים שונים שכדאי לנו להתחיל לחשוב מה כן ומה לא במסגרת התפקיד, כי ההגדרות הפדגוגיות שדוברו כאן, נמצאות בתוך הגדרת התפקיד עצמו, אני מוכנה לקרוא, אם את מעוניינת שאקרא מתוך ההגדרה.

כן, בבקשה.

"סייעת הגן תשתתף בישיבות תכנון העבודה השנתי ותתכנן פעולות הצטיידות, אחסון החומרים ושימוש בהם". אני מדברת על התפקידים הפדגוגיים. "תשתתף בישיבות צוות ובפגישות הדרכה ביוזמת הגננת; תתמוך בקבוצות של הילדים בפעולות יצירה או משחק, על-פי תיאום עם הגננת; תתמוך בילדים בעת פעילויות מוטוריות בחצר על-פי תכנית העבודה ותיאום עם הגננת; תסייע לגננת בביצוע פעולות עם הילדים בעבודות שונות ובפעילויות שונות, בהתאם לצורך ועל-פי הנחיית הגננת; הסייעת תשתתף באסיפות הורים, בפעילויות הורים וילדים ובחגיגות, בהתאם לתכנית הפדגוגית של הגן. פעילויות נוספות של הורים וילדים בגן ייקבעו תוך תיאום בין הגננת והסייעת". זה במסגרת הגדרת התפקידים הפדגוגיים. כמובן שיש פה גם תפקידים של הסייעת בשוטף וביומיום לגבי הארגון, הניקיון וכו', כי זה היה חלק משמעותי בהגדרת התפקיד, ויש כאן גם התייחסות לגבי תנאי החופשה וכו'. אני מניחה שאת זה כל הסייעות מכירות, מכירות את הגדרות התפקיד הללו.

זה מופיע אצל שתינו, כלומר, זה לא שונה.

אוקיי, את זה אני מבינה. אם אפשר באמת להתייחס לשאלה כאן לגבי נוהל הורה מחליף.

לגבי נוהל הורה מחליף – אכן כך, מתוך התחשבות, זה חוזר מנכ"ל, גם אנחנו בשביתה האחרונה היינו עדים להרבה מאוד קשיים שעלו במסגרת הפעלת הגנים, יחד עם זאת צריך לזכור, שהאינטרס של המשרד הוא לדאוג שהגנים האלה יפעלו, כדי לא לשבש את מהלך החיים לציבור עצמו, וזה מה שאנחנו עושים.

הנוהל בעצם מבקש מהגננת לגייס הורים למשך יום העבודה, זה במהלך חמישה ימים, נדמה לי שהחל מהיום החמישי הגן נסגר במידה - - -

ממש לא.

החל מהיום השישי.

מהשישי, אחרי חמישה ימים.

אני חייבת להגיד – וזה גם יצא כמובן בהודעת הסיכום ובהמלצה של הוועדה, אני בטוחה גם שחברי לוועדה יסכימו – אני חושבת שזה נוהל פסול מכל כיוון אפשרי - -

- - -

- - הן מבחינת הצד החינוכי – ההתייחסות לכל גורם, וזה גם עומד בניגוד למה שאמרת – שוב אפסיק, מי שרוצה לדבר, להעביר לי פתק לפי הסדר, אין הצבעות - - -

יש לך פתק.

בסדר, יש לי כאן הרבה פתקים, אני עושה את זה לפי הסדר. אני חוזרת, הנוהל הזה, ואנחנו גם נוציא את זה בהודעת סיכום, אני חושבת שהוא נוהל פסול. הוא עומד בסתירה לדברים שתיארת של יחס פדגוגי וחינוכי לתפקיד הסייעת. תפקיד שהוא תפקיד הוראה, תפקיד חינוכי, תפקיד פדגוגי, לא יכול להיות מוחלף על-ידי הורה. הדבר הזה הוא פסול בכל צורה שהיא, והוא פסול גם מבחינת מעמדם של ההורים במערכת החינוך.

כפי ששביתת מורים לא תיענה בכניסת הורים לתוך המערכת, אני חושבת שלא נכון לעשות את זה, וזה מראה יחס לא נכון לחינוך בגיל הרך. אנחנו בפירוש נוציא הודעת סיכום בדבר הזה. אני חושבת שזה חד-משמעי שנוהל פסול מכל וכל.

אוקיי.

מעולה.

נהדר.

בבקשה.

נתבקשתי להתייחס לנושא של "אופק חדש" – מדובר כאן בהארכת היום לגננות בחצי שעה, במקביל לתפקידים שיתקיימו בגן ונעשו בגן, כפי שפירטתי קודם בהגדרת התפקיד לגבי עבודה בקבוצה. גם בעבר, כאשר גננת עבדה בקבוצה בשעת חצר אתן הייתן בחצר, אין מה לעשות, צריך - - -

לא, היינו ביחד. היה אסור לנו, סליחה - - -

אני מבקשת לא להפריע.

סליחה, כל מה שנאמר כאן בעצם אפשר לבחון אותו מכל הכיוונים. בכל מסגרת של גן יתנהלו דברים, בכל רשות מתנהלים דברים, בעיקרון אני מדברת – כאשר גננת עובדת בקבוצה, הסייעת עם שאר הילדים, זה היה גם בעבר, לא "אופק חדש" הביא את זה. "אופק חדש" הסדיר את מהלך העבודה ותו לא. יחד עם זאת, בואו נזכור שהסייעות קיבלו תוספת של 5% לשכר במסגרת - - -

- - -

מה זה 5%?

אל תעשי צחוק, זה 129 שקלים.

- - -

אני מבקשת, בבקשה שקט.

מכיוון שאני לא משרד האוצר, אני רק כרגע אומרת מה כן ניתן, כי בואו נאמר את כל - - -

אנחנו אומרים שזה לא מספיק.

זאת הגדרה מחודשת למושג לעג לרש.

בדיוק.

יכול להיות. אני יכולה לדבר על דברים שהם בתחום אחריותי, לא מעבר לזה.

- - -

כמה מקבלת גננת?

סליחה.

חברות, כדי שגם נשמע את נציג משרד האוצר, את חברי הכנסת, את כל מי שנרשם, בבקשה לא להפריע.

אשמח מאוד שכל סייעת תזכה לשכר נאות, אני בעד, אבל עדיין זה לא בתחום האחריות שלי. זה לגבי הנושא של "אופק חדש". לגבי ההכשרות – לאורך כל השנים נעשות הכשרות במסגרות הרשויות, יש לנו קורסים של 270 שעות, שסייעות לומדות ומוכשרות. אנחנו רואים בזה חשיבות רבה, כפי שאמרתי קודם, כחלק חשוב מאוד בצוות החינוכי, אנחנו דואגים – זה נכון שלעיתים הרשויות מממנות בעצמן את ההכשרה, לעיתים הסייעות נדרשות לממן בעצמן או להיות שותפות למהלך. יש תוכנית מוסדרת של 270 שעות יחד עם מפע"מ מעלה אדומים, שאחראי על הנושא של החינוך.

אבל הבקשה להכשרות משותפות עם הגננות.

הבקשה להכשרות משותפות – יש מקומות שנעשות הכשרות משותפות במקום שאנחנו מוצאים לנכון. יחד עם זאת, צריך לזכור שיש פרופסיה שונה בין הגננת לבין הסייעת ויש הכשרות נפרדות. אז במקומות שזה אפשרי זה נעשה. יכול להיות שזה לא נעשה בכל הרשויות, ואנחנו צריכים להמשיך ולעודד את זה, אבל בהחלט יש מגמה כזו של עבודה משותפת.

תודה רבה. חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה.

תודה, בוקר טוב. נחשפתי לנושא הסייעות בצורה מאוד בולטת בהתמודדות האחרונה שלי לתפקיד יושב-ראש ההסתדרות. הסתבר לי שכל הסייעות, אני אומר בהכללה גדולה, זאת חצר אחורית בכלל של מערכת החינוך. זאת חצר אחורית כשבתוכה גם יש עוד חצרות אחוריות של הסייעות עצמן. זאת אומרת, זה מגיע לסייעות שעוסקות למשל, בחינוך המיוחד, ששם בכלל – השבוע נפגשתי עם גברת שעוסקת בתחום, אתה לא מאמין, אתה כבר לא יודע מי זקוק לסיוע, המטפל או המטופל, אני אומר את זה בלשון בוטה, אבל זה ממש ככה, אתה מסרב להאמין שיש אנשים שעובדים בשביל 2,400 שקלים.
דין פרוטה כדין מאה וכל הקלישאות שאנחנו מכירים. לא, פשוט זה לא מתקבל על הדעת. שלא נדבר על העובדה, ואני מקשיב גם לדברים שנאמרים על-ידי נציגי הממשלה, שגם בתוך המערכת עצמה כל פעם כשאתה מגיע – ניסיתי עד היום הזה ולא הצלחתי לברר בדיוק אבל, מי אחראי על מה? זאת אומרת, איפה מתחיל משרד החינוך ומסתיימת אחריותו? איפה מתחילה הרשות המקומית ומסתיימת אחריותה? קודם כל דבר אחד ברור, כשזה מגיע לכסף זאת לא אחריות של אף אחד.

תיכף נשמע ממי שאחראי על הכסף.

זאת נהיית להטוטנות. תראו, צריך קודם כל להחליט ולהגדיר באמת מה זה – אני עדיין, גברתי היושבת-ראש, כפי שאת יודעת, עדיין בעניינים, יש לי ילדים שהם בגן. זאת אומרת, יהיו.

- - -

אנחנו עוד בעניינים.

או-טו-טו.

יש לי ילדה שנה הבאה בת ארבע בגן ציבורי, ויש עוד אחת שלאט-לאט מתקדמת במעלה ההר.

אז תחשוב על הסייעת שלה, כדי שהבת שלך תהיה - - -

כאבא אני פעיל בעניינים האלה יחד עם רעייתי. הבדיקה שאנחנו עושים היא לא רק מי הגננת. אין מצב כזה, חברים יקרים, שיהיה ברור, אנחנו שמים את הילדים שלנו בלי לשים לב, בערות שלהם, רוב הזמן הם עם הגננת והסייעת, יותר מאשר הם אתנו, בסופו של תהליך.

הכי הרבה עם הסייעת.

אני לא רוצה להפריז, לאט-לאט. אני מנסה לבוא ולומר לכך, שכשאתה מגיע לגן, מעולם לא עשיתי או ראיתי הפרדה בין הגננת לבין הסייעת. עם כל הכבוד לגננת, ויש גננות מצוינות בראש-העין, ובשכונה שלי בוודאי, אני אומר את זה מכל הלב - -

אני מסכימה.

- - אבל בלי סייעות טובות הן לא יכולות לתפקד.

נכון.

הן לא יכולות לתפקד. והסיפור הזה, דרך אגב, של הורים מחליפים, זו בכלל שערורייה בפני עצמה. זה מייצר זילות לתפקיד הגננת, ולא פחות מייצר זילות לתפקיד הסייעת. להיות גננת ולהיות סייעת זה מקצוע, והמערכת, לפני הכול, צריכה להחליט איך היא מתייחסת. נכון לרגע זה, אני אומר לך, גברתי היושבת-ראש, אני כבר לא מדבר על תנאי ההעסקה, שזאת פשוט שערורייה, זה מביך.

נכון.

אינני יודע איך מי שחותם באוצר על ההסכם, היד שלו לא רועדת כשהוא חותם על ההסכם הזה. אי-אפשר להתייחס למערכת הזו כאל מערכת שאתה לא רואה אותה. יש אנשים, יש כאלה שמסתובבים בגנים, לכן, אני אומר לך לפחות מבחינת המחויבות שלי, לא רק בכובע שלי כאן כחבר כנסת, אלא גם מחויבות כחלק מהמערכת ההסתדרותית, זה דבר שאני לא חושב שמישהו יכול להרשות לעצמו שהמצב הנוכחי יימשך. אני אומר את זה בצורה, שאיננה משתמעת לשתי פנים.
זה קרב, אני אומר לכן, ואם אתן לא תצאנה מכאן, כולכן, כל הסייעות על כל הגוונים והסוגים שלכן, עם יכולת להיות מאוחדות ולצאת למאבק – בשבילנו ההורים, בבוקר לחשוב רק שאנחנו לא יכולים לשים את הילד או את הילדה שלנו בגן, אני רוצה לראות – אם עדיין לא השתמשתן, כפי שהרבה אחרים משתמשים בכוח שלהם אל מול המערכת.

יש לנו מוסר עבודה.

אני רוצה לראות איך שרים, חברי כנסת, יכולים לצאת ולהשאיר את הילדים, כשהם לא יודעים איפה הם בגן-הילדים. ובכלל, כל המערכת כולה, המצב חייב להשתנות. ואני, גברתי, מסיים, זה לא בעניין באמת, תסלחי לי, הרי את לא קובעת, גברתי, עם משרד החינוך את גודל התקציב, אבל לפעמים גם כשרוצים לתת הסבר, לפעמים עדיף לנשוך את הלשון. זאת אומרת, להגיד דברים כמצוות אנשים מלומדה, קיבלתם 5%, ריקודים בחוץ.

שבו בשקט.

ממש.

ואני אומר את זה או כמה שקיבלתן, זה לא משנה, כי בסוף יש את המערכון של הגשש, את מכירה אותו - - -

בסדר, עובדה.

אבל אני לא מתלונן עלייך - -

זו לא את.

- - רק אני אומר, לפעמים, הרי אם היית קובעת, אני מניח שהשכר היה משולש, אבל את לא.

בטוח.

אסיים. ואני אומר, בסוף זה כמו במערכון של הגשש – כמה ביד.

נכון.

תודה רבה לחבר הכנסת כבל, גם על דבריו וגם על כך שעזרת לי להעלות את הנושא לסדר-היום ולהביא אותו כאן לכנסת. האיש שעל הכסף, אהרון עוזיאלי, סגן בכיר לממונה מחלקת השכר, משרד האוצר, אם תוכל בבקשה להתיישב ליד מיקרופון. תודה רבה. אשמח להתייחסויות לדברים שעלו פה.

כן, אשמח להתייחס, כולל סליחה – אהיה חלוק לגמרי עם ידידי איתן כבל חבר הכנסת.

אתה לא יכול להיות חלוק עם חשבון הבנק של העובדות.

אני חושב שאם יש סקטור שאני יודע להסתכל לו בעיניים ולהגיד שעשינו כמה דברים טובים ונכבדים לטובתו, זה הסקטור שיושב פה.

יש לי בקשה, אם מישהי שיושבת ליד מיקרופון יכולה לקום. מותר לקום גם לגברים מדי פעם. תודה רבה.

תודה. אני אומר שאם יש סקטור שאני יודע להסתכל לו בעיניים, ואני חושב שעשינו כמה דברים טובים ומועילים לטובתו, זה הסקטור שיושב פה. אסביר. לפני זה אני רק רוצה להתייחס לכמה דברים אחרים. נאמרו פה דברים, שלצערי הם שגויים בעליל. אם יש חשיבה שמישהי עובדת בחצי משרה, ולכן בחצי משרה מגיע לה שכר מינימום של 4,100 שקלים, הרי ברור שזה לא נכון. כי על חצי משרה לא מגיע שכר מינימום של 4,100, אלא חצי מ-4,100, זה ברור לגמרי. לכן, צריך לשים את הדברים בפרופורציה הראויה.

מה שלא ברור, זה ש - - -

אני מבקשת לא להפריע. אבל להגדרה, מה שעלה כאן, זה שהשעות של מה נחשב למשרה מלאה – לא סבירות.

אתייחס גם לשכר מינימום בכלל. לא חושב שזה עיסוקי, אני משרד האוצר, אני באמת לא המעסיק הישיר, לא משרד החינוך, גם לא הרשות המקומית. ואני גם לא כל כך בקי ואמון על הנושא של המעמד המקצועי. מה זה מעמד מקצועי? זאת שאלה מאוד-מאוד נכבדה.

לא, מבחינת השעות, מה נחשב משרה מלאה.

לדעתי, 42.5 שעות. אבל גם בזה אשמח אם יש פה נציג של השלטון המקומי, או אולי שלמה יודע, אשמח לשמוע איזשהן התייחסויות, כי באמת זה נושא שקיים בהסכמי עבודה, אין לי פה עליו תשובה. לדעתי, 42.5 שעות, זו משרה מלאה.

אבל השאלה היא כזאת, אם ראוי ונכון מבחינת המקצוע, שמשרה מלאה תוגדר 35 שעות, לצורך העניין. בעצם, הדבר הוא חלק ממשא ומתן קיבוצי.

אני לא חושב שזה נכון. אני חושב, ופה כן אעביר את זה פשוט דרך החור של הגרוש בין היתר, הפחתה כל כך אולי מתבקשת לדעת אלה שיושבות פה, המשמעות שלה, אם אני מפחית מ-42.5 ל-37, פירושו של דבר שאנחנו נדרשים לתוספת עובדים, עובדות של משהו כמו 20%, זו התוצאה. כי ברור - - -

- - -

שוב, הטענה כאן שלא מדובר בתוספת עובדים. ממילא העובדות נמצאות במערכת, רק בפועל זה יתבטא בתוספת שכר.

אז אתייחס לשכר, עם כל הכבוד.

אבל העובדות נמצאות בתוך המערכת.

אם החשיבה היא לתרגם את זה ל-37 או ל-35, המשמעות היא דרישה לתוספת אלפי עובדות למערכת. אם ההתייחסות לשכר - - -

למה צריכים עוד עובדות?

- - -

הרי ברור לגמרי, 42.5 שעות בשביל לקבל את אותה מכפלה - -

אני מבקשת שקט, אלה דברים חשובים.

- - דרך 37.5 שעות – ככל שהמספר יותר נמוך, כמובן שהדרישה לעובדות נוספות תגדל. התשובה היא ברורה. זה מאות מיליוני שקלים.

הוא לא מבין.

כשתדברי תגידי, לא נכון.

שלא תהיה טעות, מאות מיליוני שקלים. עכשיו, דווקא בקטע של עבודה חלקית - - -

תמיד כשמדברים באוצר, זה מגיע בסוף למאות מיליונים. חיכיתי מתי זה יגיע.

דווקא בקטע של עבודה חלקית, גם יש תעדוף בחוקת השלטון המקומי, יש תעדוף במובן הזה שעובדת בחצי משרה, לדוגמה, מקבלת באופן יחסי יותר מאשר חצי משרה, וכך עובר הלאה. ולכן, גם החישוב הזה הוא לא מדויק במובן הזה שכבר לוקחים בחשבון, נקודתית למשל, מי שעובדת ב-50% משרה מגיע לה שכר כאילו עבדה 60% משרה. זאת אומרת, יש פה איזה התייחסות ושיפוי לטובת העבודה החלקית, במובן הזה שברור שבקצה אם אני עובד משרה מלאה, אז אני מקבל משרד מלאה ולא יותר, אבל בדרך יש לי נקודות לטובתי.

רק שאלה, כדי שהמאות מיליוני שקלים לא יישאר באוויר, יש לך פה חישוב או שאם לא, נבקש מהוועדה - - -

אני יכול להציג חישוב, זו לא בעיה. אני כן רוצה להתייחס אבל למה שקרה בהסכמי השכר, ואני כן רוצה להתייחס לכך שלפחות מבחינת ההסכמים יש התייחסות שונה לעובדות בעלות השכלה שונה. זאת אומרת, יש לנו רובד בסיסי, סליחה שאשתמש במלה הזאת, של עובדות שהן חסרות השכלה פורמלית מבחינת שנות לימוד, ואז יש להן סולם שכר של 4.6 זה הדרגות ב"סולם המעו"ף" – מה שנקרא. אם הן בוגרות 12 שנות לימוד, יש להן דרגה נוספת. אם היא מורה או גננת מוסמכת, גם היא נהנית מתוספת גם בבסיס וגם בקצה, היא נהנית מעוד דרגה. אם היא גננת בכירה או תואר אקדמי - - -

אבל זה לא נכון.

לא נכון.

אנחנו לא מדברים על גננות. אני כסייעת 12 שנות לימוד - - -

אני מבקשת בכל זאת.

אם היא מורה, גננת בכירה או תואר אקדמי בחינוך, ואני מדגיש של מוסד - - -

- - -

אנחנו סייעות, אנחנו לא גננות.

היא מועסקת כסייעת, לא כגננת. אבל היא מועסקת כסייעת - -

- - -

- - אז יש לה עוד דרגה מעבר למה שיש לה.

נדרשת השכלה - - -

יש גם סייעות עם תואר.

אני רוצה לייצר השוואה – מאחר שהנושא הזה היה אקוטי בהסכמי השכר, גם של 2009 וגם בהסכם השכר שנחתם לאחרונה ב-2012, כי גם ההסתדרות וגם המעסיקים חשבו שיש פה סקטור שצריך – וזה גם עובד כלפי הסייעות האחרות, זה לא רק הסייעות של הגננות, טיפוליות וכו' – לתעדף אותו בתוך הקבוצה הכוללת של כלל העובדים בשלטון המקומי. והתוצאה, אם אני עכשיו משווה מה היה לנו בשכר בין אוגוסט 2009, לפני ארבע שנים, ומה שהולך להיות, אני מדגיש, מה שהולך להיות באוקטובר, כי באוקטובר הקרוב - -

הישג שלנו.

- - קורים כמה דברים מבחינת הסכמי השכר. באוקטובר הקרוב, מצד אחד, ישנה השלמה של המהלך של, אני מזכיר, הגדלת שכר מינימום מ-4,100 ל-4,300, אז היה רק 3,900, בתקופה ההיא. עשינו סריה שלמה של צעדים בשכר, ותוכלו לבדוק אותי באוקטובר, זה לא כל כך רחוק, זה עוד שלושה חודשים, אנחנו מייצרים בעצם טבלת שכר שהיא שונה משמעותית מהקיים. זאת אומרת, אם באוגוסט 2009 סייעת מתחילה, אני מדגיש, סייעת מתחילה, שכרה היה סדר גודל של 4,075 שקלים - - -

אתה מתכוון ללא השכלה פורמלית.

ללא השכלה פורמלית, הדבר הכי בסיסי.

לא מקבלים השכלה - - -

אין דבר כזה.

בסדר, אני רוצה להבין את הנקודה.

על משרה מלאה. גם אין לה גמולי השתלמות, זאת אומרת, היא גמרה צבא, גמרה שירות לאומי, זה מה שהיא עושה.

אין דבר כזה.

לא מקבלים היום.

- - -

יש דבר כזה סייעת ללא השכלה פורמלית?

לא, אין דבר כזה.

אין דבר כזה.

אין דבר כזה בכלל?

אין דבר כזה.

- - -

אני מבקשת. בוא נשאל אותך, האם היום במערכת יש עדיין סייעות ללא השכלה פורמלית?

אני באמת לא יודע.

לא יודע.

אני לא המעסיק שלהן. אני מניח שיש. בכל מקרה סייעת כזאת היתה משתכרת אז - -

- - -

זה תנאי סף כתוב – 12 שנות לימוד - - -

השאלה, גברתי, אם הוא יכול לתת נתונים – כמה עובדות סייעות מקבלות שכר – יש לו נתון שהוא יכול להציג מתוך - - -

לא.

לא. תנאי לקבלת העבודה – 12 שנות לימוד, מה אתם מדברים?

מינימום.

מינימום.

מינימום.

ולימודים.

וקורס מטפלות, בנוסף לזה.

וקורס מטפלות.

חברים, חברות יקרות, רק שתדעו שלא יהיה זמן לכל.

למה לא לומר דברים מוחלטים על - - -

זה מתוך חוברת הכשרות - - -

אז בוא נתחיל, מה השכר לסייעת עם 12 שנות לימוד?

סייעת מתחילה עם 12 שנות לימוד התחילה אז ב-4,075 שקלים, עם שתי שנות ניסיון, באוקטובר - -

שכר ריאלי? כלומר, אתה לוקח - - -

זה אפילו לא לפנסיה.

- - באוקטובר היא תרוויח 5,210 שקלים. זו לא אותה אחת, כי זה באותו ותק. זאת אומרת, אם זאת באמת היתה אותה עובדת, מן הסתם היתה כבר מקבלת יותר ותק, יותר דרגות, אולי דברים אחרים, אבל אחת חדשה כמוה תקבל 5,210 שקלים. ביולי 2013, שזו הפעימה האחרונה של הסכם השכר שבתוקף, ה-7.25 מה שנקרא, היא תקבל 5,300 שקלים, 30% יותר, אני מדגיש.
אלך לעוד דוגמה אחת, יש לי פה כמה דוגמאות. סייעת כזאת, שיכולה להגיע לשבע פלוס, שזאת דרגה מאוד שכיחה אצל הסייעות, עם עשר שנים ותק, אז היתה מרוויחה 4,339 שקלים, באוקטובר יהיה לה 5,600 שקלים, וביולי 2013 5,700.

יולי עוד שנה.

אם יש לה גמול השתלמות, שזה גם קיים, כלומר זה חלק מהתמרוץ של המערכת לטובת ההשכלה שלה - -

לא בבנק.

- - אז אני מתייחס עוד פעם לעובדת בדרגה שבע פלוס, היתה מקבלת - - -

אני רק רוצה להפסיק אותך דקה. יש חשיבות לשמיעת המספרים האלה גם בשידור, כי כשאתן מנהלות את המאבקים שלכן, כשאתן מקבלות את המשכורות מהשלטון המקומי, תדעו מה רשום במשרד האוצר שמגיע לכן. ולכן, אני לא מבינה למה מפריעים פה. כן.

אין מצב. גברתי היושבת-ראש, את יודעת, היה לי את המטה הכי טוב בעולם, באה המלחמה והרסה לי אותו. זאת אומרת, מה הוא מייצג עכשיו? הוא מייצר פה איזשהו מצג, שאף אחד לא מכיר. זה אם תבואו בדיוק ויהיה לך ותבוא ופגשת – סליחה, אני רוצה - - -

אתה מוזמן לבוא ולבדוק אותי - - -

אני רוצה להיות מוזמן לדבר אחר, גברתי. אני רוצה לדעת - - -

אני ממש מוחה על האמירה הזאת. אני מאוד מצטער. אני לא מוכן לשמוע אמירה, שאני פה מטייח או מוכר נתונים או מאחז עיניים.

לא, אבל זה תוספות שניתנו עכשיו - - -

אני לא מקבלת את השכר הזה.

בוא נעשה סדר.

אני נורא מצטער, זה לא יקרה.

מצטערת, הפריעו לי ולא שמעתי.

אגב, אי-אמירת אמת של עובד מדינה בוועדת הכנסת, זו עבירה פלילית.

אני, חס וחלילה, לא האשמתי אותך באי-אמירת אמת.

רק רגע, איתן ומוחמד, אנחנו הולכים קצת להרגיע, בבקשה. אלה הדברים הרשמיים שנמצאים במשרד האוצר. אנחנו מבינים, וזה גם עלה כאן – ברוב המכריע של המקרים המשרה לא נחשבת משרה מלאה, והשעות שמועברות הן הרבה פחות, ויש כל מיני תפקידים נוספים.
אבל כדי שאפשר יהיה בכלל להתחיל לנהל דיון ומאבק, צריך לדעת מהתחלה מה רשום במשרד האוצר, אחרי זה מה קורה בשטח. בואו גם נברר בין מה שרשום אצלו, שאתן צריכות לקבל לבין מה שמגיע אליכן, צריך להבין מה קורה – הפגיעה במאה אחוז משרה, כל הדברים האלה. אבל כן חשוב שיהיה בפרוטוקול, בשידור, ושתשמעו את זה, מה הם המספרים המדוברים. כן.

אז אני ממשיך, ברשותך.

יש פה תלושי משכורת.

דרגה שבע פלוס, אמרתי שהיא דרגה מאוד שכיחה אצל הסייעות שהשלימו את המסלול - - -

זו דרגה אחרונה לסייעות.

אין יותר מזה.

חבר'ה, אם גמול השתלמות אחד היה 4,350 שקלים, יהיה 5,959, כמעט 6,000 שקלים - - -

אלה המספרים החל מאוקטובר השנה.

נכון. ביולי 2013, בפאזה האחרונה, זה יהיה 6,089, זה גידול של 40%. עם שני גמולים, שגם זה חיזיון נפרד. זאת אומרת, זה קיים הרבה שהסייעות הולכות גם לגמול השתלמות רגיל וגם למה שנקרא "גמול שלטון מקומי", שזה חלק ממערכת ההכשרה שהן יכולות לעבור, אז - -

שהן לא צריכות אותו.

- - אני מתייחס עדיין לאותה דרגה, שבע פלוס, הפעם עם 20 שנה, כי לוקח יותר זמן להשיג את גמול ההשתלמות.

ממש לא.

השכר הבסיסי באוגוסט 2009 היה 4,667 שקלים, עולה ל-6,675, שזה גידול מעל 40% באוקטובר, ויגיע ל-6,800 ביולי 2013. יש עוד דרגות יותר בכירות, אבל זה כבר הרבה יותר נדיר, אני לא רוצה להתייחס.

תודה. קודם כל, אני כן מודה לך על הפירוט - - -

אני רק רוצה להסביר עוד דבר אחד, כי פה גם נשמע משהו על לעג לרש, ואני לא חושב שיש פה לעג לרש.

- - -

השכר הבסיסי - -

2,800 שקל השכר הבסיסי, על מה הוא מדבר בכלל?

אחרי 30 שנות עבודה.

- - לא מגיע ל-3,000 שקלים.

אחרי השלמת הכנסת.

משפט אחרון מבחינתי. איך הגענו לדבר הזה מבחינת הדברים? יש פה הצטברות של הרבה מאוד נתינות, כאשר הוספנו תוספת "אופק חדש", מה שנאמר פה; ישנו הסכם שמגדיל את התוספת השקלית הרחבה, בבסיס היתה קודם 700 שקל לכל עובד, כל סייעת, והיום זה לפחות 1,400 - - -

השלמת הכנסה.

ישנה תוספת 6.25, שעוד פעם, כל הסקטור הציבורי קיבל 7.25, השלטון המקומי לקח מכולם 6.25, בפער הזה של האחוז, הוא נתן 10% תוספת, שאנחנו עוד לא רואים אותה. 10% תוספת לטובת הסקטור שיושב פה.

- - -

למה רק באוקטובר?

זה בסדר, זה עוד מעט.

זאת אומרת, באופן מובחן מכלל התפתחות השכר של עובדי השלטון המקומי, דווקא הסקטור הזה, על חשבון אחוז אחד של כולם, קיבל 10% תוספת - -

בגלל שכל השנים לקחו לנו.

- - בשכר המשולב לטובתו, שאת זה נראה באוקטובר.

למה אוקטובר ולא עכשיו?

אני רוצה את ההתייחסות שלך - - -

עוד משפט אחד, ברשותך.

כן, עוד נושא אחד.

אם מישהי מועסקת ב"יום לימודים ארוך", מה שנקרא יוח"א, אז ישנו תגמול נוסף שבכלל לא מוזכר פה, אבל הוא קיים, משהו כמו, תזכיר לי, שלמה, 560 שקל על ארבעה ימים ארוכים. הוא לא מוזכר במספרים האלה.

אני רוצה להודות, בכל זאת, על זה שמסרת לנו את הפרטים. אני הולכת לתת לך תלושי שכר שונים שהביאו לי כאן. ב-40 דקות שנותרו, אשמח אם בכל זאת תעיין בזה, ותגיד לי מה הולך לקרות לתלושים האלה באוקטובר.

אוקיי.

ואחרי זה ביולי 2013. התייחסות לנושא שעלה כאן של התנאים מבחינת המחלות, השחיקה, הדברים האלה. אלה דברים שבכלל נמצאים אצלך, באחריותך בהסכמים או שזה לא נוגע?

אלה דברים שיש הרבה מאוד סקטורים שטוענים להם. אנחנו כמובן משתדלים שהדברים יקבלו ביטוי בשכר השוטף, ולא באמצעות מהלכים מקלים אחרים. אני מסכים שגם בשירות המדינה וגם במקומות אחרים ישנם הרבה עובדי כפיים, עובדים מסוגים כאלה ועובדים מסוגים אחרים, שהטענה הזאת מאוד רווחת כלפיהם. אם נתחיל לייצר לכל אחד את התשובות שלו, אז עוד פעם, המשמעות היא באיזשהו מקום שכולנו נשלם על זה יותר.

תודה לך.

אפשר להעיר?

הערות בהמשך. אני מבקשת עכשיו את ההתייחסות של השלטון המקומי, אתי אלוני, בבקשה, ראש מינהל חינוך במרכז השלטון המקומי. אם את יכולה בעיקר להתייחס לטענות על מה קורה בין הכספים שמועברים מן המדינה לשלטון המקומי, כל הנושא של העסקה במהלך הקיץ, ההגדרה גם של התפקיד כתפקיד מינהלתי ולא כתפקיד עובד הוראה, ושאר הדברים שעלו כאן.

יש חלקים שקשורים אלינו, יש חלקים שלא. בוקר טוב, אצטרף לדבריה של סימה ממשרד החינוך. אני רוצה להודות לך, נציג האוצר, לפחות על הצגת המספרים, ולומר בפתיח שלי, שהשלטון המקומי, מתוך הבנה והיכרות בכוח הזה שנקרא כוח הסייעות, אנחנו רואים בו כוח עוגן, אחד מהעוגנים הכי חשובים בקיום מוסדות החינוך, בעיקר בכל מה שקשור לגנים; והעובדה, שכפי שציין נציג האוצר, ניתנה לסקטור הזה, מתוך ראיית החשיבות, ומתוך ההבנה והרצון לא לעשות טובה, אלא לגשת באמת לקראת תוספת מכובדת, שעומדת על סדר גודל של 22% – אני חושבת שמעידה לפחות בגישה שלנו – הכוונה ראשי הרשויות המקומיות, לחשיבות התפקיד שלכן, לעצם זה שאתן מהוות את הבסיס והעוגן לקיומה של כל מסגרת גן יום ביומו.

צריך לזכור את מוסדות החינוך לגיל הרך, מה שנקרא "קדם יסודי", לפחות לפי החוק, משרד החינוך והשלטון המקומי, חלים עליהם מה שנקרא "קיום משותף". מי שמשפה את השכר של הסייעות יחד אתנו הוא משרד החינוך. אבל לפני שאגיע לשכר, אני רוצה לבוא ולומר שיש פה בעיני, עניין שהוא קודם כל בראשיתי, ולבוא ולהגדיר קודם כל מה התפקיד הנדרש באותו מוסד חינוכי, ואני מסכימה שזה מוסד חינוכי ולא שמרטפייה. ומי שמגדיר מהו תפקידה של הסייעת, מהם האינטראקציות שצריכים להתחולל באותו מוסד, גם בהיבט הפדגוגי, גם בהיבט החברתי, וגם בהיבט האחר, הוא משרד החינוך.
אני מחזיקה את מה שסימה הגדירה, החזיקה אצלה גם בחוזר מנכ"ל, אני מחזיקה את ההגדרה מאוגדן תנאי השירות שמופיע בשלטון המקומי, והוא נגזר משם, אנחנו לא המצאנו אותו. השלטון המקומי לא ממציא הגדרות משלו לסייעת. מי שמגדיר מה תפקידה של הסייעת, מי שמגדיר מה הפרופיל הנדרש לסייעת, מי שמגדיר מהן דרישות הסף לתפקיד, זה משרד החינוך.

למה הם לא מעסיקים אותן ישירות?

זה במשותף.

רגע, אנחנו מקיימים במשותף, אבל לצורך העניין המנדט המקצועי הוא שלכם. המנדט המקצועי הוא של משרד החינוך. אנחנו עושים את זה במשותף, כי אנחנו עובדים במשותף, אבל בהגדרה, באחריות, האחריות היא שלכם.

איזה יופי - - -

מכאן צריך לזכור, גברתי יושבת-ראש הוועדה, בעיני, ההחלטה שצריכה אולי לצאת לאור הדברים שכאן, זה קודם כל בחינה מחדש של הפרופיל, של המרכיב, של התפיסה של התפקיד הזה. אולי מכאן נתחיל את הכול. אבל כל עוד זה קיים, הסייעות שאינן מוגדרות כסקטור אקדמאי, שאינן מוגדרות כעובדות הוראה, הן מוגדרות משכך כסקטור שלפחות דורש ייצוג, ולכל עובד מגיע - - -

למה אנחנו מלמדות? למה אני מלמדת את הילד? אני לא למדתי. למה אני מלמדת?

אני לא יודעת.

רימונדה, אני מבקשת.

אז אל תתנו לי ללמד.

קודם כל בהגדרה, לפחות ממה שאני יודעת, וזה גם הוצג כאן, הסייעת אינה מוגדרת כעובדת הוראה, היא גם לא מוסמכת כעובדת הוראה, אין לה את ההשכלה הפורמלית של עובדת הוראה - - -

סליחה, אבל למה ללמד?

והיא עושה את זה.

לכן, הקדמתי ואמרתי, יכול להיות שמפה נצא עם איזושהי הבנה, שקודם כל בסיס התפיסה הוא זה שצריך להיבדק, ואחר כך מזה נגזור את כל הדברים. אבל צריך לזכור, בואו נשים את העובדות על דיוקם – מאיפה הכול מתחיל, ומאיפה זה נמצא, ומי שמגדיר את התפקיד.
צריך גם לומר את האמת, כולנו פה גם כהורים לילדים וגם מפעילי מטה וגם מפעילי מערכות וגם ראשי הרשויות, שלפחות אני בשמם פה, היינו מאוד שמחים, שבכל גן תהיינה שתי גננות, שתי עובדות אקדמאיות, וכו'. ואנחנו נלחמים על זה גם בשלוש-ארבע עכשיו, ואין את התקציב. בסוף, לצערי זה מגיע - - -

את מייצגת את השלטון המקומי?

כן.

באמת?

אני ראש מינהל החינוך בשלטון המקומי.

את שמה את עצמך בצד אחד עם הממשלה ועם האוצר מול הסייעות, ולא הסייעות מול - - -

לא, אני המעסיק של הסייעות. אני המעסיק.

זה נשמע הזוי מה שאת אומרת.

רגע, אני המעסיק של הסייעות. אני, כלומר השלטון המקומית, הרשות המקומית הם מקבלות תלוש שכר עם - - -

אבל את אומרת לי אל תלמדי, משרד החינוך אומר לי תלמדי, מה אגיד לגננת? אני לא מלמדת.

סוכם כאן שנדרשת חשיבה והסדרה. זו, אני חושבת, אמירה ברורה שיוצאת מכאן.

נכון. ואני חושבת שזה בבסיס העניין. ומכאן יוצאים הרבה מאוד משתמעים. אבל אם מנתחים את המצב כפי שהוא, הסייעות מוגדרות בסקטור של העובדים המינהליים. אם אתם שואלים אותי אם הסייעת היא כמו המזכירה וכו', התשובה היא לא. אבל בהגדרה המינהלית, ואני לא באה מהסקטור, לא של ההסתדרות ולא אחר – בפועל, בוודאי שהיא לא, אבל בסופו של דבר יש פה כפיפות להסכמים קיבוציים שהאוצר שותף להם, שההסתדרות שותפה אליהם, שאנחנו שותפים אליהם. ואתה הולך קודם כל לפי חוקת העבודה ולפי מה שזה מחייב. מישהו שהוא לא אקדמאי, לא יכולים לשלם לו כמו אקדמאי; מישהו שלא מוגדר כעובד הוראה - - -

אבל הוא מלמד, הוא לא מורה והוא מלמד.

אז אנחנו חוזרים להגדרה, חברים – ופתחתי בזה שיש לנו הערכה רבה לעבודה. אבל אנחנו מבינים שיש פה כנראה בתפיסה משהו שאולי הגיע הזמן לשנות אותו, אבל כרגע אנחנו מתייחסים למצב הקיים, לא למצב שיהיה. המצב הקיים נובע מאיזושהי תפיסה, שכנראה צריך לנער ממנה את האבק, וצריך לקום ולהגיד, הן לא עובדות הוראה, אבל הן גם לא עובדות - - -

למה לא הוראה?

לא ניקיון ולא הוראה – איפה? אני לא יודעת איפה.

וצריך לבוא ולהגדיר - - -

מה לא עובדות הוראה? נמצאות במוסד חינוכי כעובדות הוראה, נקודה.

אז צריך לייצר פרופיל מוגדר, מקצועי אחר, שממנו ייגזרו גם משמעויות תקציביות. אני רוצה לסיים ולומר שהשלטון המקומי הוא שותף בשכרן, אבל עיקר השכר מגיע ממשרד החינוך.

אם את יכולה להתייחס לנושא של העבודה בחופשות הקיץ.

לפי ההסכם הקיבוצי – למיטב ידיעתי, ואני לא ממונה על הסכמי השכר, אני אחראית על תחום החינוך, אבל משיעורי הבית שעשיתי – מוגדר בהסכם הקיבוצי שהן מועסקות עשרה חודשים. ובסופו של דבר, סייעת שרוצה לעבוד בחודשי הקיץ יכולה לעבוד בחודשי הקיץ, ויש הרבה מאוד סייעות שמפעילות קייטנות במסגרת הקיץ, כי הגננת - - -

לא, היא חייבת לעבוד.

היא חייבת.

משרד החינוך מעביר 12 חודשים.

לא מחייבים.

- - -

מחייבים.

רק רגע, שאבין, היא חייבת, כדי לקבל את שכרה.

את מציעה לי חופשה ללא תשלום?

כלומר, אם היא לא עובדת בקיץ, אין לה שכר.

מחייבים. היא צריכה את העבודה שלא – כל אחד עושה מה שהוא רוצה.

לא, בסדר, אז היא עובדת - - -

- - -

היא גם רוצה, שוב - - -

זה תלוי לאיזה הסכם הן שייכת.

בדיוק, יש הסכם כזה ויש הסכם כזה. יש כמה מגזרים של סייעות.

ומשרד החינוך מעביר 12 חודשי שכר.

נכון, הוא מעביר 12 חודשי שכר, כי רוצים לשמר גם את הסייעות. הן לא כמו מורות או גננות שביוני מסיימות ובסוף אוגוסט או בספטמבר מתחילות מחדש. זה מעמד קצת אחר, והן מנהלות את הקייטנה בגן. אני רוצה לומר שבקיץ - -

אבל הן עובדות יותר קשה.

- - האחרון סגרנו ביחד, שסייעת שתנהל גן תקבל יותר כגננת, יש לה שיפויים לעניין הזה. סגרנו את זה יחד עם מי שצריך.

איפה זה?

סגרנו את זה, וגם אדון שטרן יודע את זה.

למה אנחנו לא רואים את זה?

מלכתחילה, אני רוצה להבין, למה אם היא מקבלת ממשרד החינוך 12 חודשים לתפקידה כסייעת בגן, מדוע בכלל בזמן שהגן סגור היא נדרשת לעבוד עבור שכרה?

אני חושבת שיש פה את שלמה שטרן שעשה את העניין, ואשמח שהוא יענה על העניין.

או, עוד גורם.

לא, בהיבט של השכר. זה חלק מהעניין.

שאבין, יש כאן שאלה מאוד פשוטה, משרד החינוך מעביר 12 חודשי שכר לתפקיד סייעת בגני-ילדים.

היא עובדת 12 חודשים. חודש אוגוסט הוא חודש חופשה.

- - -

סליחה?

בחודשים שבהם הגן לא פעיל, מדוע היא צריכה לעבוד עבור השכר שמשרד האוצר מעביר לה? לעבודה אחרת, נוספת?

זה העניין. היא יכולה לבוא כשהגן סגור לצורך הגן, אבל לא בעבודה אחרת.

אני מבקשת שאתה תענה על הדבר הזה.

עינת, יש גם את החינוך המיוחד, שזה עוד יותר בעייתי.

לא, אנחנו היום לא עוסקים בחינוך המיוחד.

סליחה, אני רוצה להוסיף לך משהו על החופשה.

שלמה שטרן מהסתדרות המעו"ף, אם אתה רוצה להסביר את הנושא הזה. שוב, אני מבקשת שתשב במקום שליד מיקרופון. אם מישהי מוכנה לתת את מקומה.

שלום לכולם, גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני ראש חטיבת עובדי חינוך ודת בהסתדרות המעו"ף, אני מייצג בין היתר את הסייעות לגננות. אני עובד לחינוך לשעבר, עבדתי 27 שנים במערכת החינוך, הייתי מורה, מחנך, מנהל בתי-ספר. אני רוצה לקבוע דבר אחד כבר בהתחלה, שהסייעות לגננות עובדות קשה מאוד בשביל המשכורת שהן מקבלות.
אני רוצה לקבוע דבר נוסף בתוקף העבודה שלי ב-18 השנים האחרונות בהסתדרות, יש כל הזמן מגמה מתמדת של כרסום בזכויות שלהן, ותיכף אפרט. בשנים האחרונות יש כמה פרויקטים חינוכיים של משרד החינוך, שאני כעובד חינוך, כאבא, כסבא, מברך על חלקם, אבל כשמשרד החינוך מכין פרויקט כזה, הוא לא מנסה לעשות עבודת מטה מה גורלן של עובדים נוספים לבד מהמורים, שהוא תמיד רואה נגד עיניו, כאשר הוא קובע פרויקט כזה.
אקח למשל דוגמה של יום חינוך ארוך, שטוב להורים, אולי טוב למורים, אולי טוב לתלמידים – אני יודע שיש מחקרים שזה לא כל כך יעיל – אבל הפרויקט הזה של יוח"א, של הארכת יום הלימודים עד השעה 15:30 של ילדים, מישהו צריך לשבת עם ילדים, ומי שלא ישב אף פעם בכיתה או בגן ילדים עם ילדים לא מבין, לצערי, את המשמעות של להאריך את יום העבודה בשעתיים נוספות עם ילדים. פשוט, זה בלתי נסבל. כעובד חינוך לשעבר, זה בלתי אפשרי.

גם הגננת - - -

כשקבעו את "אופק חדש" - - -

סליחה, אדוני, רק שאלה קצרה.

בבקשה.

לפני שנים, היה, גם מצד משרד החינוך, שוני בין סייעות לגננות או לא? למיטב זכרוני, סייעות לא קיבלו בעבר 12 חודשים.

אתה רוצה לחזור להסכם שלהן? לעניין של תשלום השכר? אגיע לזה.

חשוב מתי חל השינוי הזה.

אם אדוני רוצה, אעשה פסק זמן ואסביר. ההסכם - - -

לי חשוב גם המגזר הפרטי וגם הציבורי – איך זה מקיש אחד לשני.

לא הבנתי את השאלה, אבל אומר מה אומר ההסכם הקיבוצי לגבי תשלום שכר של סייעות לגננות. אעשה הפסקה בדיבורים שלי. סייעות לגננות מעל חמש שנים אמורות לקבל שכר על 12 חודשים בשנה. הן עובדות עשרה חודשים, מגיע להן חודש אחד חופשה וחודש נוסף. בחודש ה-12 או ה-11 הן צריכות לעמוד לרשות המעסיק לעבודה במערכת החינוך.

חודש?

זה באשר לסייעות מעל חמש שנים.

רק שאבין, כלומר, קודם כל שיהיה ברור - - -

זה לא היה ברור.

משרד החינוך מעביר 12 חודשים - -

לשלטון המקומי.

- - לשלטון המקומי. השלטון המקומי – עשרה חודשים הן מועסקות בגנים, חודש אחד חופשה מוחלטת, שאם זה לא ניתן לכן, לוודא שזה ניתן.

תיכף אגיע לזה.

רק רגע, אבל שיהיה ברור, חודש אחד הוא חופשה מוחלטת ועל זה צריך - - -

אני רוצה להוסיף - - -

השאלה אם זה תנאי.

סליחה, אדוני, אני רוצה תיקון. לא תיקון, הבהרה – סייעות מתחת לחמש שנים - - -

אנחנו מדברים על מעל חמש שנים.

סייעות מתחת לחמש שנים מקבלות משכורת 11 חודשים בשנה – עשרה חודשי עבודה וחודש חופש, ובחודש ה-12 הן אמורות לא לקבל משכורות. חלקן הגדול מתייצבות בלשכת העבודה וחותמות אבטלה.

מה עם דור ב'? שלמה, דור ב'.

אבל למה?

זה נכון.

אלה הכללים של ההסכם הקיבוצי.

אז רק שנבהיר את הדבר הזה שוב – סייעות שיש להן ותק מעל חמש שנים.

אכן.

לצורך העניין, גם סייעת שמתחילה היום, תוך חמש שנים תגיע למעמד הזה.

אכן כן.

לא נכון, זה לא היה – זה דור א', רק - - -

לא, זה לא נכון.

יש הבדל, סייעת שמתחילה היום, תוך חמש שנים מגיעה למעמד הזה.

נכון, חמש שנים מקבלת 11 חודשים.

במעמד הזה אחרי חמש שנים היא מקבלת 12 חודשים מלאים – חודש חופשה מלאה וחודש שבו השלטון המקומי מעסיק אותה בעבודות חינוך.

במערכת החינוך. נכון. אגב, אם - - -

סייעות בחמש השנים הראשונות שלהן מקבלות 11 חודשים, חודש חופשה, אם הן רוצות להשלים את החודש הנוסף - -

עובדות בקייטנות.

- - חלקן חותמות אבטלה - -

או שעובדות בקייטנות או שחותמות אבטלה.

- - וחלקן מקבלות עבודה מהשלטון המקומי.

נכון.

קודם כל, תודה רבה, ענית לשאלה שלי, גם אם לא הבנת אותה. שאלה נוספת, הייתי רוצה - - -

נסים, רק אני רוצה לתת לו לסיים, בסדר? אחרי זה תשאל.

אבל זה בהקשר - - -

אני חוזר לאמירה הקודמת שלי, שכאשר משרד החינוך מתכן תוכניות חינוכיות פדגוגיות הוא לא מתייחס לאלה שצריכים לעשות את זה. הזכרתי את יוח"א; אזכיר את "אופק חדש" שמחייב עבודה נוספת של ארבע או חמש שעות שבועיות; יש פרויקט חדש שמשרד החינוך תיאם עם ארגוני המורים, זה קיצור חופשת הקיץ, הקדמת תחילת שנת הלימודים בחמישה ימים, שפוגע בימי החופשה השנתית שלהם.
ההסתדרות פנתה למרכז השלטון המקומי לפני מספר ימים, הודענו להם שאם זה לא יסתדר, אנחנו כנראה נכריז סכסוך עבודה בנושא הזה. אנחנו לא מוכנים שיקצצו להם בימי החופשה. עניין נוסף, למשל, של קליטת ילדים בלתי גמולים, שלא היה עד היום.

נכון.

אני לא מדבר על הצורך לקלוט ילדים או לא. ישנם מקומות שמטילים עליהם את המטלה הזאת, ואין את ההכנה הבסיסית האלמנטרית של דברים סניטריים – פינת החתלה עם הדברים האלמנטריים שצריך לעשות - - -

מים חמים.

מים חמים, פינה, כפפות וכו', לא קיים.

לא צריך. הקושי.

אני לא מדבר על אם צריך או לא צריך, אני מדבר על - - -

אין פינה אינטימית בגן.

גם הקושי ללכת עם ילד ולהשאיר גננת עם עוד 34 ילדים.

אגב, ההנחיה הזאת באה ממשרד החינוך או מהשלטון המקומי?

- - -

ממשרד החינוך.

אני חושב שההוראה לקלוט ילדים כאלה באה ממשרד החינוך.

וההוראה היא היום לקלוט ילדים בלתי גמולים?

ההוראה היא לא לקלוט ילדים כאלה. ההוראה היא לקלוט ילדים שהם בטווח הרישום. אין לנו יכולת להגדיר מי הילד שנכנס לגן או לא, ולכן אנחנו קולטים את כל הילדים בשנתונים. יש ילדים שהם עדיין לא גמולים. זו לא הוראה חדשה.

גם ילדים גמולים לפעמים - - -

זה חוזר - - -

בזמנו אמרו לנו לא לקבל ילדים לא גמולים.

זה נכון שיש - - -

זה פוגע בפרטיות - - -

אם אתן מדברות, אז אני אשתוק.

יש לי שאלה בנושא הזה, משרד החינוך אומר, אוקיי, מי שבן שלוש או בין שנתיים ותשעה חודשים - -

שנתיים ועשרה חודשים.

- - נכנס, נקודה. האם יש אפשרות בכלל להגדיר, שלהורים, לצורך העניין, יש אחריות לגמול את ילדיהם עד הגיל הזה, ואם הדבר לא נעשה, רישומם לגן יתעכב? האם יש מנגנון שיכול לטפל בזה?

יש הנחיה בזמן הרישום, שהילדים אמורים להיגמל, שההורים יעזרו לילדים להיגמל עד למועד זה. אנחנו יודעים היום שיש גישות שונות בהורות, ויש הורים שמתעלמים מן העניין ולא מסוגלים. יחד עם זאת, בספטמבר, והשנה כבר באוגוסט, הגננות יסייעו גם בתחילת השנה להורים לעשות זאת. יחד עם זאת, יש ילדים שיש קושי אתם, לעיתים זה קושי רפואי, לעיתים זה קושי פיזיולוגי, אבל זאת סוגיה בהחלט מורכבת.

אני רוצה לעסוק בזה, ולהבדיל כרגע בין קושי פיזיולוגי, שבזה ברור שיש הבנה מלאה, לבין אידיאולוגיה. להורה יכולה להיות אידיאולוגיה מסוימת ובכל זאת למערכת החינוך יש כללים, והיא לא מקבלת כל אידיאולוגיה של כל הורות בתוך המערכת. השאלה, האם בנושא הזה יש דרך להגדיר סוג של אחריות על ההורים שאומרת, אם הילד לא גמול עד לכניסתו לגן, הוא לא יכול להתקבל או שזה יהיה מאוחר יותר או יחכו או - -

לפתוח גן לגמולים.

נכון, צודקת.

או שהוא יוכל אחת לשבועיים לנסות מחדש או אחת לחודש. כלומר, אני חושבת שכשמדובר באידיאולוגיה, צריך להיות גבול מבחינת מה שהמערכת יכולה להכיל.

אני חוזרת ואומרת, משפטית אנחנו לא יכולים להתנות קבלה של ילד בעניין של הגמילה, בין אם היא - - -

יש כאן יועצת משפטית של משרד החינוך אולי?

כן, יש.

את יכולה לבוא, בבקשה?

בין אם היא פיזיולוגית ובין אם היא תפיסתית.

במערכת קיימים היום די הרבה ילדים בלתי גמולים.

את יכולה להתייחס לנושא הזה – במקרים שלא מדובר בבעיה פיזיולוגית אלא באידיאולוגיה.

קודם כל, הרישום לגני-הילדים ברשויות המקומיות מתבצע על-פי תקנות הרישום, תקנות לימוד חובה וחינוך ממלכתי סדרי רישום. אי-אפשר להתנות את זה בזה.

למה לא?

כי התקנות הן התקנות. התקנות קובעות שאם הורה מגיע לבית-הספר, מגיע למשרד של הרשות המקומית, מבקש לרשום את הילד לגן, הוא זכאי לרשום את הילד לגן. החקיקה לא מאפשרת כרגע - - -

אין שום התניה של שום דבר ברישום לגן?

לא, אני לא מכירה הנחיה כזאת בחקיקה הקיימת.

- - -

פעם זה היה.

אז אני רוצה לשאול משהו אחר, יש סיבות שבשלן שולחים את הילד חזרה הביתה, נכון? במשך היום. הוא חולה – יש סיבות.

כן.

האם יש מניעה משפטית להגדיר, שילד שכל עוד לא נגמל, הוא יכול להגיע בבוקר לגן, יחזירו אותו?

לא, יש עם זה קושי.

מה הקושי?

יש עם זה קושי – להחזיר אותו לבית אם הוא לא גמול.

מה הקושי?

בעבר לא היה קושי.

תראו, מבחינה משפטית צריך לעשות שתי הבחנות, אחת, יש את הנושא של הרישום, מותר להורה לרשום את הילד וחייבים לקבל אותו לגן. הרשות המקומית אחראית על השיבוץ, והגננת חייבת לקבל את הילד. לאחר מכן, יש את הנושא של מה קורה בגן בזמן הפעילות, ויש הוראות חוזרי מנכ"ל שמסדירות את נושא התגובות של הגננת במצבים אל"ף, בי"ת, גימ"ל – במצב אלימות, במצב - - -

כלומר, לצורך העניין, חוזר מנכ"ל של משרד החינוך יכול להגדיר שילד לא גמול יוחזר הביתה עד שהוא גמול.

יש עם זה בעיה – יש הנחיות ברורות לגבי הרחקת תלמידים מבתי-הספר. יש הנחיות גם בחוק וגם בהוראות של משרד החינוך - - -

להזכירך, פה עושים את החוקים, אז אני שואלת אותך - - -

- - -

אז אני מדברת רק על חקיקה הקיימת.

אז אני שואלת אותך, האם יש מניעה – אל תגידי לי מה המצב הקיים – לעשות את זה? האם יש כאן משהו שנוגד - - -

חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, חוק חינוך חובה חינם.

בדיוק.

אני מנסה לחשוב על מצב כזה – ילד לא גמול המצב ידוע לגננת ולהורים. הילד נרשם ברשות המקומית והשתבץ בגן, אין אפשרות לבוא ולהגיד, הילד לא זכאי לבקר בגן הואיל והוא אינו גמול.

לא, אבל הוא יכול לבקר – לצורך העניין, יש קוד לבוש לבית-ספר, קוד הלבוש הוא לא בחוק יסוד - - -

נכון.

יש קוד לבוש, הילד מגיע לבית-הספר, לא עומד בקוד הלבוש, מוחזר הביתה.

לאו דווקא, זאת אומרת - - -

אבל מותר לבית-הספר ומותר למערכת החינוך להחליט שככה הם נוהגים בהפרה של קוד לבוש. אין כאן בעיה משפטית לבית-ספר לנהוג ככה בהפרה של קוד לבוש.

לא, יש בעיה משפטית.

השאלה, האם על אותו משקל כשמדובר באידיאולוגיה, כלומר, אין מניעה פיזיולוגית, הילד בגיל שהוא יכול להיות גמול, האם יש כאן משהו שאפשר להגיד מבחינת אחריות ההורה, החוק מחייב אותי לקבל את הילד שלך בבוקר לבית-הספר, אבל אם הוא לא יהיה גמול, אני מחזירה ברגע שהוא לא מתנהג כילד גמול.

כך זה היה בעבר.

להחזיר אותו זו בעיה. מה שאנחנו נעשה או מה שאנחנו - - -

מה הבעיה?

אני אומרת שזה בעייתי. מה שאנחנו כן עושים - - -

זה שאין בעיה.

הגנים לא מוכשרים אפילו להחליף לילד.

- - -

גם סימה דיברה על זה, מה שאנחנו מנסים לעשות במקרים כאלה זה איכשהו לקיים שיחה - - -

את יודעת מה, אני לא רוצה לשאול אם זה קשה או בעייתי. אם משרד החינוך מוציא מחר הוראה כזאת?

אני לא בטוחה שהוראה הזאת עומדת בדרישות החוק.

בדרישות איזה חוק?

חוק לימוד חובה.

- - -

זו לא חובה.

הילד מגיע לגן - - -

סליחה, אני רוצה לציין כמה דברים - - -

בדיוק כפי שהחזרת ילד מבית-ספר על אי-עמידה בקוד לבוש אינה נוגדת את הוראת חוק חינוך חובה, מדוע במקרה הזה זה שונה?

צריך גם לבדוק את הנושא הזה. האמת שזה - - -

- - -

אני מאוד מצטערת. אני ממשיכה עכשיו פשוט לפי סדר המבקשים, והלוך וחזור לחברי הכנסת.

גברתי, עדיין לא סיימתי, טרם סיימתי.

אה, שלמה, לא סיימת. סליחה. בבקשה.

באשר לנוהלי העבודה של סייעות לגננות, נעשים בשנים האחרונות הרבה מאוד ניסיונות לכרסם בזכויות שלהם, לדוגמה, עכשיו בקייטנות יש מקומות בהם הסייעות לגננות נדרשות להישאר בגן, למרות שאין יום חינוך ארוך בקיץ, עד 16:00. היה לנו מאבק קשה בימים האחרונים ברמלה, למשל. בלתי נסבל שעושים את זה. לא מוכנים לצרף - - -

גם במהלך השנה, לא רק בקייטנות.

אני מדבר כרגע על הקיץ, נדרשות לעבוד עד 16:00. יש מגמה חדשה, שלא היתה קיימת 64 שנים מקום המדינה, לדרוש מהן לעבוד בחול המועד סוכות ופסח, משהו חדש. יש מגמה כזאת.

איפה?

באריאל עבדו ככה 30 שנה.

אני מבקשת שתסיים.

עוד שלושה דברים קצרים.

ממש בקצרה.

אני מנהל בשנים האחרונות מאבק קשה בהרבה מאוד מקומות, ובמיוחד במגזר הערבי, של קיצוץ שכר הסייעות לגננות ב-38%. ישנם מקומות רבים שיש לנו הצלחה, אבל זאת מגמה שהולכת ומתפשטת. יש איזה משהו – הן מסיימות לעבוד בשעה 14:30, נדרשות להישאר עד 15:30, מצטער על הביטוי, לגרד את האוזניים, נדרשות לשבת סתם, מכיוון שראשי הרשויות המקומיות והשלטון המקומי - -

- - -

כן, זה אצלנו.

- - דורשים מהן לשבת על מנת להחתים את הכרטיס בסוף היום.

- - -

אם הן לא עושות את זה. אם הן לא יושבות שם, מקצצים להן את המשרה, את המשכורות.

סליחה, מקבלות משכורת - - -

תודה רבה. נותרה לנו רבע שעה לסוף הדיון - -

אנחנו באום-אל-פחם אותו דבר.

- - מכאן ואילך אנחנו נכנסים ל-mod של מה שנקרא "דיון מהיר". חבר הכנסת זחאלקה ידבר, ואחרי זה כל מי שנרשמה מקבלת דקה, לשמור על כך. בבקשה.

נו, באמת.

תודה, גברתי. אני חושב שהדיון הזה חשוב מאוד. התפקיד של הסייעות, היטיב להגדיר אותו חבר הכנסת איתן כבל, אני לא רוצה לחזור על הדברים, אני תומך בכל מלה שהוא אמר. מהיכרותי בנושא הזה, אני חושב שיש כאן תחום אפור, ובגלל הזמן הקצר אגיד מה הצעתי.
אני חושב שצריך להנהיג מהפכה בנושא הזה – קודם כל, להפקיע את הנושא הזה מהשלטון המקומי, זו דעתי האישית, להפקיע לגמרי, להעביר אותו למשרד החינוך. גברתי, אתם לא יודעים, כל שנת בחירות יש סחר מכר, המועמדים לרשות המועצות ביישובים הערבים, אני לא רוצה לדבר על כל היישובים, מכריזים, יש לי 20 סייעות, והוא מתחיל לחלק, רבע משרה פה, רבע שם, זה שוחד בחירות. ואני דורש ממבקר המדינה שיבדוק את הנושא הזה. שוחד בחירות בנושא הסייעות, רבע משרה, שבריר משרה, ופה, והמשפחה תתמוך. כל הסייעות ביישובים הערבים רוצות וביקשו ממני שנפעל למען העברתן מהשלטון המקומי, כי כשמתחלף השלטון, ראש המועצה החדש מפטר את אלה שהוא לא רוצה, שלא תמכו בו, אפילו החמולות לא חשובות אלא מי תמך בו, ומקיים הבטחת בחירות, כלומר, מביא סייעות חדשות.
לכן, אני חושב שהשלטון המקומי פה לא תורם שום דבר חיובי לנושא. בדקתי, לא שמעתי על תרומה אחת חיובית של השלטון המקומי בנושא הזה. לכן, להפקיע. אני חושב שהוועדה צריכה ללכת באומץ, ולא לחפש חצאי פתרונות וטלאי על טלאי, אלה שינוי יסודי, קודם כל העניין הזה. לעובדי משרד החינוך יש סטנדרטים.

גברתי היושבת-ראש, אני בעד העלאת הרמה של עובדי החינוך בארץ בכלל, בכל הרמות. אני חושב שצריך להחמיר ברמות של המורים, ברמות של היסודי, של התיכון, של הכשרת המורים, של הגננות ושל הסייעות. ולכן, המגמה צריכה להיות להעביר, פה את כל הדברים האלה, אם הן לא מוגדרות כעובדות חינוך בגלל – יש דברים שסוחבים מסיבות היסטוריות – פעם לא היו אנשים שגמרו תיכון, היום אין דבר כזה, פעם היה.

עקרות בית.

יש בעיות שאנחנו סוחבים מהעבר. אני חושב שהגיע הזמן לקבוע סטנדרטים, שכל כוח האדם החדש יהיה מוכשר הכשרה מוגדרת, שתכשיר אותו כעובד חינוך, יש לו זכויות של עובד חינוך, וככה אנחנו מגיעים לפתרון. אני חושב שהוועדה צריכה לקחת את זה לידיים. יש פה שלטון מקומי, יש משרד חינוך, אני בעד באופן עקרוני שכל האחריות על החינוך בכל דבר תהיה על משרד החינוך. הראיה שלנו - - -

תודה רבה.

תני לי לסיים.

משפט אחרון.

כל בעיה שמגיעה לוועדה הזאת, אני מתחיל להסתכל מהילד, כלומר, הוא המרכז, אפילו לא העובדת ולא הגננת, המרכז הוא הילד. ואני מסתכל מה טובת הילד.

(מחיאות כפיים)

אני מאוד מבקשת.

טובת הילד, שיהיו לו גננת וסייעת שמקבלת גמול עבודה, שהיא שבעה וגאה במקצוע שלה, ולא תהיה בתחום האפור ומושפלת על-ידי כך, את לא אשת חינוך. אני חושב שהגיע הזמן לעשות שינוי למען הילדים שלנו.

כל הכבוד.

תודה רבה לך. כל מי שרשום לי, אני יושבת עם סטופר 60 שניות. אריאלה לוי, בבקשה.

זה שזה נעשה בשלטון המקומי, זה לא אומר שזה המקום הטבעי של הסייעת. לדובר של משרד האוצר – למה שלא תיקחו את הכסף מהרשויות המקומיות, תחזירו את זה לחינוך, כי זה נתפס כהוצאה ולא כהשקעה. הרי זאת השקעה. זה לא אמור להיות הוצאה. אנחנו משקיעים בילד, אז את הכסף הזה קחו מהשלטון המקומי, תעבירו למשרד החינוך. זה הכול.

תודה רבה. קרן שמש מ"איתך-מעכי".

אני רוצה להגיד שני דברים קצרים. אחד, באמת אני חושבת שהדיון היום הראה את זה שכל גורם מנער את האחריות – שיח של התנערות מלקחת אחריות גם על מה שקורה בגן, והסייעת היא חלק בלתי נפרד מהגן – אני חושבת שבמיוחד לאור האתגרים שעכשיו מערכת החינוך הציבורית עומדת בפניהם, שזה חינוך מגיל שלוש, שמחייב איזושהי האחדה והבנה שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. ובכלל זה, החזון הוא באמת שהאחריות לא תהיה בשלטון המקומי אלא תהיה של משרד החינוך. אני חייבת להגיד שאנחנו רואים ש"אופק חדש" זה בדיוק אנקדוטה איך זה לא קרה, ומדוע יש קשיים בין השאר גם עם הדבר הזה. כלומר, זה המון גופים, וכמובן משרד האוצר שהוא על הכול, שהם לא מדברים זה עם זה, גם בתוך ההסתדרות של הסייעות, וההסתכלות מהפריזמה הזאת לא נבחנת אצל אף אחד, וזה רע למערכת.

תודה רבה. רחל כהן מבת-ים, בבקשה. כל מי שביקשה לדבר, לשבת כאן, כי אין לנו זמן, אז בבקשה. מי שהגישה לי בקשה, לדאוג שהיא יושבת מול השולחן. בבקשה.

צר לי. אני עובדת 30 שנה בעיריית בת-ים ויש לי השלמת הכנסה. שכר הבסיס שלי היום 2,700 שקל. זאת אומרת, אם אני פורשת היום, אני מקבלת לפי 2,700 שקל. זו בושה למערכת.

זה לא נכון.

איך אתה יכול להגיד את זה?

זה לא נכון.

- - -

זה לא נכון? אביא לך תלוש משכורת שלי. שלמה, אל תגיד לי לא נכון. כתוב שחור על גבי לבן.

מה, היא מעלימה את השכר שלה?

אני צריכה להתבייש בזה.

איתן, אתה יודע שבמשרד הביטחון מקבלים 15,000 שקלים עם השלמת הכנסה, זה טריקים של פנסיה.

השלמת הכנסה - - -

זה טריקים של פנסיה.

אני לא חושב שהיא במעמד של עובד משרד הביטחון.

תודה רבה, רחל. בבקשה, רות חודורובסקי, סייעת, בבקשה.

לגבי הכשרה מקצועית, אנחנו מתקבלות לעבודה בדרישה של 12 שנות לימוד. יש חוק לעבור קורס הכשרה, וזו חובה. אחרי זה סייעת אמורה לקבל קביעות. אם היא לא עוברת, היא לא צריכה לקבל קביעות, ככה הבנתי לפי חוק. אין דרישה כזאת בשטח, ממש אין. אם היא לא מבקשת את הלימודים, היא לא תקבל אותם. חוץ מזה, אני מבינה שגם השלטון המקומי לא כל כך מעוניין בזה, זו הוצאה. על הקורס האחרון שעברתי השנה שילמתי 1,200 שקל, השלטון המקומי 700 שקל.

תודה רבה. יעל ארזי, סטודנטית לחינוך לגיל הרך, בבקשה.

שלום, אני רוצה לדבר בהקשר חשיבות הסייעות לגילאי שלוש בחוק חינוך חינם. לגילאי שלוש, כמו שאנחנו יודעים, יש צרכים אחרים משל בני ארבע וחמש. ללא מענה של סייעת נוספת בשלב ראשון, השטח יבעבע, האלימות תגבר, יש לזה השלכות רחוקות טווח. ללא סייעת נוספת אין אפשרות לחינוך איכותי באמת, ששם את הילד במרכז, אין אפשרות לזה. הילדים ילכו לאיבוד שם וזה מסוכן. אני רוצה להתריע.

תודה רבה לך, וזה חשוב ביותר. רינת אורן, מינהל החינוך, התרבות והספורט בעיריית יפו.

תודה. בשנתיים האחרונות אנחנו בעיריית תל-אביב קיימנו וסיימנו תהליך של ועדה לפיתוח חברתי אישי ומקצועי של הסייעות, מתוך אותה הכרה שהוצגה פה בשעתיים האחרונות – מצד אחד, השותפות עם המשרד וההגבלות שיש לנו של השכר, לצד כל זה, מה אנחנו בעצם יכולים בשיתוף פעולה של כל הגורמים בעיר לתת לסייעות. אי-אפשר לדבר על זה בדקה, אשמח להעביר לכם את הדוח של הוועדה, אבל עסקנו בכל הנושאים שעלו פה מתחילת המפגש – תהליך גיוס אחר, הכשרה טרום תפקיד, פיתוח מקצועי, עבודה במרחבים, בקבוצות קטנות, שימור, ביטחון תעסוקתי – במגבלות שאנחנו ברשות יכולים. בוועדה הזאת היו שותפות סייעות, היו שותפות - - -

- - -

רציתי לפרט קצת יותר, לא אפרט מפאת קוצר הזמן. חשוב לי שהוועדה תעיין בדוח הזה. אני חושבת שיש פה דוגמה של מה שאפשר לעשות בתקציב הקיים. יש פה סדרת המלצות שלא מחייבות תקציב נוסף, מחייבות נגישות אחרת. אז אשאיר לכם את הדוח.

תודה רבה. נשמח לקבל את הדוח. האם הוא נמצא במשרד החינוך ובשלטון המקומי?

לא. בשלטון המקומי לדעתי כן. אבל אעביר לכל השותפים. סיימנו את המהלך, כולל תמחור שלו, רק לפני חודשיים. אז זה יהיה הזמן שנעביר ללמידה משותפת של כולם.

מצוין.

רגע, מלה אחת, מתוך התפיסה שהסייעת היא ישות פדגוגית בגן, נקודה.

מוסכם לחלוטין. עופרה כהן, סגנית יושב-ראש ודוברת ארגון גננות מחנכות.

שלום, אני גננת בפועל 33 שנים ועובדת עם סייעות לאורך כל הזמן. למזלי, התברכתי בסייעות מוכשרות. אבל יחד עם זאת כמובן שאני בעד הכרה במקצוע, והם בהחלט דמות פדגוגית בגן והיא יד ימיני לחלוטין. אנחנו בעד ההכרה. יחד עם זאת, אנחנו סבורות שצריך גם להסדיר את המעמד שלהן מכמה בחינות – אל"ף, לקבוע תנאי סף לקבלה, ארציים, שזה לא יהיה בתחום הרשות המקומית, כי כל רשות קובעת לעצמה. זה הדבר הראשון. הדבר השני, גם לגבי הגדרת תפקיד, שדיברו קודם. שהגדרת התפקיד תהיה ארצית ולא אחרת. נקבעו כל מיני הסכמים בין השלטון המקומי לבין הסתדרות העובדים לבין משרד החינוך - - -

תודה רבה.

זהו, זה הזמן שלי?

אמרתי שאני יושבת עם סטופר. תודה רבה. לילי פוקמונסקי, מנהלת המחלקה לגננות בהסתדרות המורים, בבקשה.

אני רוצה להתייחס לעבודת הגננות בעת שביתת הסייעות. לפני הרבה מאוד שנים חתמו על הסכם כזה של מילוי מקום של הסייעת על-ידי ההורים. בתקופה האחרונה, בשביתה הגדולה האחרונה שהיתה, אנחנו, המחלקה לגננות ומזכ"ל הסתדרות המורים, ביקשנו מהגננות לא לדאוג יותר להורים בזמן שביתת הסייעות, כי קרו דברים מאוד-מאוד חמורים, היו אירועים חריגים מאוד. ולכן, בשביתות שהיו במספר יישובים בתקופה האחרונה, גננות לא עבדו עם הורים. ואני מקווה שיחד בעזרתכם, נסיים את הפרשה של מילוי המקום הזה. תודה.

תודה רבה לך. משה הראל, נציג איגוד מנהלי מחלקות חינוך, בבקשה.

קודם כל, אני באמת רוצה לומר, שגננות עושות עבודת קודש - - -

סייעות.

הוא התכוון לסייעות.

גם הגננות, כי בלי הגננות אין סייעות.

גם הסייעות וגם הגננות. אני מלווה את הסייעות הרבה מאוד שנים כמנהל מחלקת חינוך ברשות מקומית. אני חושב שמכל הדיון הזה צריך בהחלט לבדוק אפשרות לשנות את הפרופיל של הסייעת לגננת לאור כל מה שנאמר כאן. אני בהחלט שותף למה שנאמר כאן. ובהחלט, גם צריך לראות איך מרחיבים את מערך ההכשרה, למרות שהוא קיים, אבל צריך להרחיב אותו על מנת לאפשר לסייעת להתקדם במסגרת קידום מקצועי.

תודה רבה. יעל דיין, נציגות פורום מכללות אקדמיות לחינוך.

אני מייצגת את הפורום של ראמ"ה, וגם ראש המסלול לגיל הרך במכללת דוד ילין. רק אוסיף הערה אחת לגבי כל ההכשרות. מדובר פה, כמו שראינו בהגדרה, שחייבים איכשהו להגדיר מחדש את האפיונים של התפקיד. זה צריך להפוך לפרופסיה פדגוגית. למכללות לחינוך יש את הידע גם הפרקטי וגם התיאורטי בשביל לתת את ההכשרה המתאימה ואת ההגדרה.
אני מציעה שמסלול של הכשרת סייעות לא יהיה אחרי שהן כבר סייעות, אלא הכשרה לתפקיד, שייתן גם אקרדיטציה במסלולים לגיל הרך, אם הן רוצות ויכולות להמשיך ולהיות גננות. וכל ההתעסקות הזאת בהכשרה, בהדרכה ובפיתוח מקצועי של סייעות חייב להיות בתוך המכללות האקדמיות לחינוך במסלולים לגיל הרך.

תודה רבה. אני מסכמת את הדיון. זה צריך להסתיים עוד 60 שניות. נסים, רק אם יש לך משפט אחד.

כן, אני אומר שההוראות ממשרד החינוך לרשויות צריכות אמירה ברורה, לא יכול להיות שמעבירים כספים, והרשויות לא יודעות בעצם מה התפקיד שלהן. אז אם מעבירים עבור 11 חודש, אז שיאמרו את זה במפורש, ואם צריך להעביר ל-12, אז אנחנו נמליץ כמובן כוועדה.

יש לי הערה, משפט אחד. זה בגלל שהן נשים, אם היו גברים שם, המצב היה שונה. בוא נגיד דוגרי.

- - -

לא בהכרח.

יותר חזקות עכשיו. יש מציאות בארץ, יש פערי שכר.

נשים יותר חזקות.

אני מסכמת את הדיון בזאת – הדיון הזה הוא אחד וראשון בסדרה של דיונים, שמטרתם להבהיר שכל היחס לחינוך בגיל הרך צריך לעבור במשרד החינוך שינוי, שמבהיר שחינוך לגיל הרך הוא חינוך לכל דבר, ואפילו החינוך החשוב ביותר. המשמעות של זה לדיון שלנו היום, שצריך לבחון מחדש את הסדרת מעמדן של הסייעות בגני-הילדים כעובדות הוראה, עם חזון ברור של עובדות משרד החינוך, כמו הגננות. הדבר צריך לבוא לידי ביטוי בהכשרות, בתנאי הכניסה, ביחס למהי משרה מלאה.

עד להשגת החזון הזה יש כמה דברים שצריך להסדיר בהקדם – אני מבקשת ממשרד החינוך לבחון מחדש את ההגדרה, באופן שתהיה הרבה יותר קרובה להגדרה של עובד הוראה, וכך שתאומץ גם על-ידי השלטון המקומי; אני מבקשת בצורה חד-משמעית, תצא מכאן הודעה מהוועדה, להפסיק לחלוטין, להוציא מחוזר מנכ"ל – הורה לא יחליף סייעת בגן. הן עובדות הוראה, זה נוהל פסול מכל וכל.

יופי.

אני מבקשת מהאוצר לבדוק את הנושא של העברת הכספים ושכל מה שקורה בתחום הזה תקין. גם לבדוק את הנושא של המגזר הערבי, מה שנאמר לנו כאן של שברירי אחוז, שמשמשים בפועל סוג של שוחד בחירות, אם צריך נעביר את זה גם למבקר המדינה. בזאת, אני חושבת שהתייחסנו לנושאים העיקריים. אנחנו כמובן נעקוב אחרי זה בוועדה.

הוא אמר שהוא ישיג לנו את הדוח של תוספת השכר.

אנחנו גם נקבל לכאן גם את הדוח מתל-אביב, גם את החישוב של השכר בוועדה. אני ממליצה לכולם לשים לב לפרטים שנאמרו כאן, הם יהיו חשובים מאוד בשנה-שנתיים הקרובות, ככל שמתנהל המאבק הזה. כאן בוודאי תהיה תמיכה להסדרה לעבר כיוון פדגוגי, לעבר כיוון של הסייעות כעובדות הוראה. אני רוצה להודות לכולכן וכולכם על ההשתתפות, על הפרטים, ואנחנו נמשיך בנושא הזה, כי החזון מאוד ברור. תודה רבה לכם.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:03.>