PAGE
18
הוועדה למאבק בנגע הסמים
03/07/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 83>
מישיבת הוועדה למאבק בנגע הסמים
יום שלישי, י"ג בתמוז התשע"ב (03 ביולי 2012), שעה 10:00

<עיריית ת"א- יפו - החינוך הבלתי פורמלי כמענה לבעיות האלימות הסמים והאלכוהול>

חברי הוועדה: >
טלב אלסאנע – היו"ר

>
אירית מור - מפקחת לנושא מניעת שימוש בסמים ואלכוהול, מחוז ת"א, משרד החינוך

אילן שמש - מפקח ארצי קידום נוער, משרד החינוך

חדוה בכר - ממונה קידום נוער, מחוז ת"א, משרד החינוך

קרן גולדמן - מרכזת ארצית אלכוהול והתנהגות ממכרת , משרד הבריאות

טלי לב ארי - מפקחת מחלקת התמכרויות, אגף התקון, משרד הרווחה

יאיר גלר - מנכ"ל, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול

אורי שוהם - יועץ השר לענייני כנסת וממשלה, המשרד לביטחון פנים

רון חולדאי - ראש עיריית תל אביב יפו

מאיר שרעבי - מתאם רווחה, עיריית תל אביב יפו

איציק כהן - מרכז נושא התמכרויות ומנהל פרויקטים, עיריית תל אביב יפו

כרמלה עוזרי - בחרת מועצת העיר, יושבת ראש ועדת החינוך, תל אביב יפו

אירית רגב - מנהלת המחלקה לקידום נוער, מינהל החינוך, עיריית תל אביב יפו

אורית חפץ - מנהלת היחידה לתכניות מניעה, עיריית תל אביב יפו

עמית נבון - מנהל היחידות הטיפוליות, עיריית תל אביב יפו

שלמה מלי - מרכז המרכז לטיפול בנפגעי סמים בשכונת התקווה, עיריית תל אביב יפו

מאיר מוזס - חבר מועצת העיר, לשעבר יושב ראש הוועדה לסמים, עיריית תל אביב יפו

יואב בן ארצי - מנהל תחום התמכרויות, עיריית תל אביב יפו

גולי עמרם - מנהלת מרכז לנפגעי סמים ביפו, עיריית תל אביב יפו

דורית אלטשולר - מנהלת היחידה לשירותים חברתיים, עיריית תל אביב יפו

עידן גביש - מנהל המחלקה לנוער ולצעירים, עיריית תל אביב יפו

קאיד אלקצאצי - עוזר פרלמנטרי לח"כ טלב אלסאנע

בת שבע פנחסוב

ס.ל., חבר המתרגמים
<עיריית ת"א- יפו - החינוך הבלתי פורמלי כמענה לבעיות האלימות הסמים והאלכוהול>

אנחנו מקיימים את הישיבה בעיריית תל אביב יפו והמטרה שלנו היא לעמוד מקרוב על ההתמודדות, מתוך מודעות למרכזיות של העיר תל אביב יפו, שמשליכה על כל היישובים מסביב, גם פרויקטים שמתנהלים וגם בעיות שיש במקום, כאשר הנושא של הישיבה הוא החינוך הבלתי פורמלי כמענה לבעיות של סמים, אלכוהול וגם אלימות, כי יש קשר בין הגורמים השונים האלה. אנחנו בוועדה רואים בתופעות האלה לא כבעיה עצמה, אלא סימפטום של בעיות. הרבה בעיות חברתיות שונות מובילות לתוצאות הלא רצויות האלה ולכן לפעמים צריך טיפול עומק בסיבות שמובילות לתוצאות הקשות, אם זה בעניין של שימוש באלכוהול או סמים או אלימות וכגון אלה. לכן בהזדמנות הזו, כאשר אנחנו נשמע התייחסות גם במסגרת הפעילות הלא פורמלית, כי אנחנו יודעים כמה זמן התלמידים נמצאים במסגרות הפורמליות וכמה זמן במסגרות הלא פורמליות ואיך אפשר לנצל את הזמן הזה, במקום שיהיה לטובת הצעירים ובני הנוער הוא הופך להיות לרעתם, כאשר מנוצל הזמן הזה בצורה לא יעילה ולא נכונה, אז אנחנו רוצים גם כן לשמוע על הפעילות שמובילים בתל אביב יפו וגם בהמשך נבקש התייחסות של ראש העיר לסוגיות נוספות שגם נוגעות לבני הנוער, אם זה בחברה היהודית, אבל מאחר שמדובר בעיר שהיא מעורבת, שחלק מהקהילה הם ערבים, אז מה המצב שם, איזה פרויקטים מתנהלים שם. נבקש גם התייחסות לבעיות שהגיעו אלינו, גם בוועדה ומחוץ לוועדה, העניין של מצוקות הדיור ומסגרות לצעירים ביפו.
אני אבקש בתחילת הישיבה, ברשותך, שכל אחד מהאורחים שלנו יציג את עצמו ואחר כך הבמה תהיה לרשותך, כדי שהנציגים שלך יציגו את הפעילות שהם מנהלים וחברי הוועדה יוכלו גם להציג שאלות.
(סבב נוכחות).

אני מהמחלקה לקידום צעירים ונוער, חלק ממינהל החינוך בעיריית תל אביב. אנחנו אמונים על כל פעילות המניעה גם במסגרות הפורמליות. במקרה של השנה האחרונה הפעלנו מידת רוחב על כל בתי הספר העל יסודיים, גם השלוש-ארבע שנתיים שנקראים גם הזדמנות שנייה. יש היום גם מסגרות שלנו שהן מסגרות ממש לילדי קצה שכבר לא יכלו לשרוד את כל המערכת כולה ואז הם בסיכון גבוה במיוחד. אנחנו פרושים גם בכל העיר במסגרות של שעות אחר הצהריים והערב, מדובר באוכלוסייה כמובן שמוגדרת כסיכון ולהם אנחנו נותנים גם הרבה מאוד מהתכניות הקיימות.

טוב, אחרי שכולם דיברו, אני רציתי לברך. קודם כל אני הרי לא יודע כלום, יש לי אנשים שיודעים ואמונים על העבודה. אני שמתי על השולחן ארבעה נושאים שלנו מציקים במיוחד ושאותם הייתי רוצה שיעלו כאן על השולחן ואם אפשר להעלות אותם בצורה מסודרת. אחד זה סגירת האשפוזית של קרית שלמה, שזה דבר דרמטי מבחינתנו, כי זה מענה נגיש וזמין לתושבי תל אביב והמרכז, והיעדר מענה חילופי ראוי כאשר היא סגורה. מבחינתנו זה דבר דרמטי. הדבר השני זה כל הנושא של תורי המתנה לטיפול ותחזוקת סובוטקס. דבר שלישי, העליתי אותו כבר תוך כדי, זה הסיפור של המועדונים או המקומות שבהם מחלקים מתדון וכן הלאה. הדבר הזה גורם לכך שכל תושבי הסביבה מבלים פה ימים שלמים בחצרות הבתים ובסביבת המרכז. למרות שבמרכז החדש שבנינו יש אפילו חדרי המתנה פנימיים, כדי למנוע ולייצר מצב של אווירה וסביבה יותר טובה, עדיין הבעיה היא קשה מאוד. והרביעי זה היעדר פעילות אכיפה מספקת של המשטרה סביב מכירת סמים במסיבות ופיצוציות. פה יש לנו בעיה עם הנושא של האכיפה בנושא הזה.

יש משטרה עירונית?

אין דבר כזה משטרה עירונית במדינת ישראל.

הוזמנו לישיבה היום ממשטרת ישראל?

כן.

לדאבוני אין משטרה עירונית במדינת ישראל, המשטרה מתנגדת שתהיה משטרה עירונית, עד כה כל ניסיונותינו עלו בתוהו וכרגע האכיפה במדינת ישראל על כל מה שזז הוא רק של המשטרה, אנחנו רק על מה שעומד.

אז אנחנו נבקש התייחסות לנושא בקשר לעניין של אשפוזיות יום וגם בעניין של מרכזי מתדון, תחליפי הסמים. אז היה לנו דיון ושמעתי שיש התנגדות של ראשי רשויות בחולון ובמקומות כאלה, אז כדאי לדעת מה התקדם בעניין הזה, הרי התושבים של אותם יישובים, אותן עיריות, הם תושבים שנזקקים לשירות והם מחויבים, הרי הם נבחרו שם לתת שירות לתושבים שלהם ולא לייצא את הבעיה שלהם לערים אחרות. אמנם תל אביב זו עיר מטרופולין לכל דבר ועניין, לטוב ולרע, אז היא נושאת באחריות, היא נותנת שירות גם לתושבי יישובים אחרים, אבל אנחנו נבקש גם את רשות משרד הבריאות בעניין הזה.

אני רוצה לציין שעד ה-1 ביולי, עד אתמול, היה לנו קשר לאשפוזית של קרית שלמה שקיבלה מטופלים בכל רגע נתון, מהרגע להרגע, הם לא עשו בדיקות, צילום חזה בלבד וזהו. מחד משרד הבריאות הוציא מכרז, זכתה אשפוזית בשם- - -

עמותת הדרך.

שנמצאת בצפון הארץ, וגם לא משרתת את אזור המרכז. נוצר מצב שהאשפוזית היחידה שנותנת מענה לאזור המרכז היא אשפוזית אשדוד, יש בה כ-25 מיטות, היא נותנת מענה בעצם ל-66% מסך המכורים במדינת ישראל, מנתניה ועד אילת. זאת אומרת שהנגישות מבחינת זמן ונגישות מהירה לא קיימת, צריך לעלות אליהם בשביל בדיקות, וכל זה לא מתאים לאוכלוסייה המאוד מאוד קשה שפוגשים אותה פה ביום יום, ובעיקר זו המתנתבת לאזור התחנה המרכזית הישנה והחדשה, ואני מדבר על עשרות ומאות מכורים. אם יכולנו להנגיש את הפנייה עד 1 ביולי, היום אין מצב כזה. אני נשמע טיפה דרמטי, אבל זה עניין של חיים ומוות. למדנו שלהגיע בדקה ה-90 לפעמים זה באמת הדבר המשמעותי ביותר ועוד יותר משמעותי כשיש לאן להוביל את המטופלים ולשלוח אותם לגמילה. היום אני חושש שאנחנו נגבה קרבנות רבים, ואני לא יודע איך לא חושבים על זה שם למעלה ואיך עד כדי כך- - - עכשיו אני לא תמים, אני יודע שלוועדה יש סמכויות מוגבלות, בכל אופן אני מעלה כאן שתי אפשרויות, אל"ף, שהוועדה תדרוש הקמה של אשפוזית נוספת, או לחלופין, לפחות שתכניס מספר מיטות לאשדוד, ואם אפשר גם לצמצם את סל הבדיקות, אפשר היום לצמצם כדי להיות בטוחים שניתן לעשות גמילה, כדי לא לפספס אף אחד שבא לאשפוזית ולא את המטופל- - - ניתן להמשיך לעשות את זה. בהבנה שלי ושל אנשיי בשטח בעניין הזה, בדיקות, אינטייק, בדיקת מוטיבציה, אנחנו לא נמצאים במקום הזה. הרעיון הוא לתת למטופלים האלה את התרופה המגנה והבטוחה לשימוש לגמילה פיזית כמה שיותר מהר. אנחנו בודקים אצלנו, או שאנחנו מפנים אליהם- - -

אני רוצה להוסיף משהו בעניין. לפני שלוש שנים נסגרה אשפוזית בתל אביב. הייתה לנו פה אשפוזית בתל אביב.

ביפו.

ביפו, אשפוזית, ומשרד הבריאות העביר את זה לקרית שלמה. עכשיו קרית שלמה עברה אחרי צומת גולני, כי היא לא זכתה במכרז, ולנו מאוד קשה, אנחנו עובדים עם אנשים בשטח, אנשים שהם הומלסים, אנשים ש- - -

כל ההומלסים הם לא מפה.

כן, זו בעיה לאומית. אנחנו מתמודדים עם בעיה לאומית.

כל מי שמוצא מביתו מוצא את עצמו על ספסל ברוטשילד ומאותו רגע הוא תל אביבי.

אבל תל אביב נושאת בכל הנטל הזה, האזרחים, התושבים וגם התקציבים העירוניים. וזה עוד יותר מרגיז, הנושא של המתדון, שכל ראש עיר אומר 'לא אצלי' וכולם באים לפה לתל אביב, אנחנו נותנים מענה וזה נטל גם עלינו וגם על התושבים שלנו שצריכים להמתין המתנה של שנה וחצי לכניסה לטיפול. זה בלתי נתפס, בא בן אדם, רוצה עזרה ואני אומר לו 'תחזור בעוד שנה וחצי', לאן הוא חוזר? לשודים, לגנבות, על זקנים, על קשישות, מה זה?

אנחנו נבקש התייחסות של מנכ"ל הרשות למלחמה בסמים וגם נציג משרד הבריאות.

משרד הבריאות.

אני רק אגיד שאני ממש חדשה בתפקיד, עדיין לא מלאו לי 100 ימי חסד. משיחה ככה קצרה שהייתה לי עם דר' פאולה רושקה שהיא מנהלת המחלקה להתמכרויות, אמרו לי שבאמת מודעים לזה שהסגירה של קרית שלמה מהווה בעיה והאופציה היא להפנות באמת לאשפוזית בדרך שנמצאת רחוק. לגבי תורי המתנה לסובוטקס, זה עניין של הגבלה תקציבית ועובדים כדי להגדיל את המכסות. מרכזי מתדון, כמו שאמרת, הם נתקלו בהמון התנגדויות של ראשי ערים, הם רוצים להמשיך ולחפש מקומות, אני מבטיחה כן להביא תשובה מסודרת לוועדה בהמשך.

לגבי הזמן לגבי חוק בעניין הזה?

היה חוק שבזמנו נפל בוועדת שרים לחקיקה, כי הייתה התנגדות של ראשי הרשויות וצריך היום לעשות את זה בדרך אחרת.

לגבי הנושא של המתדון והסובוטקס. הייתה פה ישיבה לפני שבועיים עם נציגים של שכונות הדרום בעיר. יש לנו פורום קבוע של מפגשים, מנהלי אגפים ומנהלים ומנכ"ל העירייה עם תושבי דרום העיר שסובלים לא מעט מהתופעה של העובדים הזרים, כמו שאתם יודעים יש בתל אביב כ-70,000 עובדים זרים שיושבים בעיקר בשכונות הדרום ובמזרח העיר. אחד הדברים שהם העלו זה הפרויקט של הרכבת, שאנחנו מאוד גאים בו, שיתוף פעולה יוצא מן הכלל של עיריית תל אביב יפו עם הרשות, משרד החינוך, משרד הרווחה, אבל 50% מהאנשים שם הם לא תושבי תל אביב. יושבים פה תושבי הדרום והם אומרים כך, 'ש לנו עובדים זרים, יש לנו מצוקה כלכלית שהגיעה עוד לפני שהגיעו העובדים הזרים, אנחנו מתמודדים עם זה, ועכשיו נוספו לנו עוד 50% תושבים ארעיים שבאים לכאן, יושבים בשדרות ובספסלים ובשום מקום אחר לא פותחים מרכז'. העלינו את העניין הזה גם בפני הארגונים, בכל פורום שאנחנו רק נמצאים, אבל אי אפשר לבוא ולדרוש מראשי ערים ולדרוש כל הזמן מעיריית תל אביב יפו, שאמר ראש העיר ובצדק, רוב דיירי הרחוב שנמצאים פה- - - אומרות לי קולגות שלי במחלקות לשירותים חברתיים בערים אחרות, אנחנו נותנים לדיירי הרחוב 100 שקל, מציידים אותם בכרטיס ואומרים לו 'סע לתל אביב, כי בתל אביב יטפלו בך'. מה שקורה פה, מתנקזות לפה תופעות, אנחנו יודעים, זה מטרופולין, יש לנו אחריות, אבל זה עובר כבר את גבול הטעם הטוב, אלה כמויות- - - אני כבר לא אגיד לך בתחומים אחרים מה קורה, בתחום של נכים, אנשים נכים עוברים לתל אביב כי מקבלים כאן טיפול. אנחנו מאוד גאים על כך, מצד שני צריך להיות איזה שהוא איזון.

אנחנו נשמע התייחסות ואחר כך, במידה שתרצו, נציגי עיריית תל אביב יפו, להציג נושאים שאתם מתמקדים בהם בצורה מסודרת, אז כל אחד יבקש ואז לא רק משפטים פה ושם, אלא מה בדיוק אתם עושים, איזה פרויקטים מקדמים ואנחנו נשמע אותם.

אין ספק שהמרכזיות וההשפעה של העיר תל אביב על כלל מדינת ישראל היא אפילו מעבר לגודל והרבה מעבר אפילו לאלה שמגיעים אליה. למעשה אני לא הייתי רוצה להגיד שמכאן תצא תורה, כי הרבה פעמים התורה היא לא תורה טובה, חס ושלום לא בטיפול הזה, אלא מאותם אנשים שמגיעים, על כן מה שקורה בתל אביב מקרין על כל התהליכים, הן בתחומי החינוך והן בתחומי הטיפול והשיקום והבריאות וכמעט בכל דבר ועניין שאתה תמצא. הנושאים האלה נדונו כבר יותר מפעם אחת, ובאמת אני חושב שמגיעות פה את כל המחמאות האפשריות משום שהעירייה והעומדים בראשה, שזה ראש העיר ודורית ויואב וכל החבורה שיושבת פה, חברי המועצה ואחרים, לקחו על עצמם משימה שהם לא צריכים לקחת. אני אומר את זה ואני מצדיק אותם לחלוטין. אם ניקח למשל את הנושא של המתדון והחקיקה שעלתה בזמנו כיוזמה פרטית, כהצעת חוק פרטית, על ידי יושב ראש הוועדה, שבכל עיר מעל 50,000 תושבים יהיה מרכז. זה נפל בוועדת השרים לחקיקה בתוצאה 5-4, החמישה שהיו נגד הושפעו בוודאות, אנחנו יודעים את זה מתוך בדיקה, על ידי ראשי ערים, קולגות של ראש העיר, שבאו ואמרו, 'אנחנו לא רוצים, נוח לנו שהאדון חולדאי לוקח את החבר'ה אליו ומטפל בהם', ומטפל בהם גם טוב, הוא יודע בהחלט לטפל, 'אז למה אני צריך אותם בכל מיני ערים שכנות?', בלי להיכנס לשמות, כולם מכירים את הערים. השר אהרונוביץ בסיום הישיבה היה מוכן לקחת את היוזמה אליו, למרות שלדעתי זו דווקא צריכה להיות יוזמה של חבר הכנסת ליצמן, של סגן שר הבריאות, להעלות את זה בוועדת השרים לחקיקה שכל עיר עם 50,000, 60,000, 100,000 תושבים, לא משנה, תבנה לעצמה מרכז לאותם אנשים, אותם נפגעים שהם אנשי המקום. גם היום אנשי קרית שמונה נוסעים לטבריה, שזה בכלל דבר הזוי, הם נוסעים לפעמים לטיפול יומיומי מרחק של למעלה מ-100 קילומטר הלוך וחזור על מנת לקבל טיפול שהוא שגרתי, רוטיני ואין לגביו שום בעיות. אני חושב, כיוזמה, הייתי מציע שמכאן תצא קריאה של הוועדה לסגן שר הבריאות, אני אומר שוב, השר לביטחון פנים כבר הביע את הסכמתו לקחת את העניין הזה קדימה, הוא היה כמובן אחד מהארבעה, אבל הרבה יותר מאשר אחד מארבעה, הוא ניסה להטיל שם את כל משקלו, כאמור זה לא צלח משום שהמרכז לשלטון מקומי והקולגות של ראש העיר לא תרמו את תרומתם לנושא של חלוקת המתדון וסובוטקס, אני מקווה שזה ייפתר.

הדבר השני, המכרז של קרית שלמה. אנחנו חושבים שזו תקלה. אני לא הייתי מציע ללכת לכיוון של הרחבת אשדוד, אני חושב שקרית שלמה חשובה, הן בגלל המיקום הגיאוגרפי, כי לאנשים האלה יש קושי להתנייד ממקום למקום, זה לא תמיד אדם נורמטיבי שבא וקם בבוקר, בשבע בבוקר, כמו שהוא נוסע למקום עבודה, אנחנו מכירים את האנשים האלה, אני הייתי ממליץ שוב שהוועדה תדרוש ממשרד הבריאות, לא רק תמליץ אלא תדרוש ממשרד הבריאות, או לשנות את המכרז, או לעשות איזה שהוא סוג של מכרז חדש. לא יכול להיות שבין אשדוד לבין אגם צלמון בצפון לא יהיה שום מקום ממשלתי שנותן מענה. יש כל מיני מקומות פרטיים שאמנם מקבלים רישוי, אבל אני לא הייתי שמח תמיד להחלטה הזאת של מוסדות פרטיים, אני חושב שבעניין הזה גם משרד הבריאות יכול לעשות, זה לא כל כך מסובך, יודעים לעשות את הדברים האלה.

ואני רוצה לסיים במה שהתחלתי, לפחות בשביל הפתיח, עיריית תל אביב עושה מעל ומעבר, האנשים פה מצוינים, מאוד מקצועיים, מאוד מסורים, מאוד נוח לנו לעבוד איתם, אבל הם לא אמורים לעשות את כל המשימות האלה שהם לקחו על עצמם, בצדק או לא בצדק.

אני רוצה להוסיף שסל התרופות שאמור להיות מאושר בקרוב, אמורה להיכנס וצריכה להיות מאושרת התרופה שנקראת סבוקסון והיא אמורה להכפיל, אם לא לרבע או לא לחמש, את האוכלוסייה שזכאית לשירותי בריאות לצורך זה. מה שאומר שהאוכלוסייה שכרגע מטופלת פה ברמת מינון כזה או אחר פשוט תוכפל באחוזים מאוד גבוהים וצריך לתת על זה את הדעת.

העובדה שכולם רוצים להגיע או מגיעים לכאן זה בגלל רמת השירות שהם מקבלים, שהיא כל כך אטרקטיבית? או שבגלל שהשירות שם ביישובים האחרים הוא הרבה יותר נמוך? האם אתם מתוקצבים בהתאם לשירות שאתם מעניקים, לכל מספר המטופלים שמגיעים אליכם, לכל האורחים שלא מוזמנים ומגיעים ומקבלים את השירות, האם אתם מתוקצבים בעקבות זאת? למשרד הרווחה או משרד הבריאות, הרשויות הרלוונטיות לוקחות את זה בחשבון?

בסוגיה הסובוטקס אני לא יכולה לענות, כי אני לא משרד הבריאות, אני משרד הרווחה. זה שירות של משרד הרווחה בכל הארץ, זה נותן מענה בפריסה באמת יפה ורחבה, מענים אזוריים וכדומה. האוכלוסייה שנמצאת על הפרק, ואם אנחנו מתייחסים לנושא הסובוטקס והמתדון, זו אוכלוסייה שנמצאת בידי משרד הבריאות, זו אוכלוסייה חולה ברמת הבריאות- - -

יש נתונים היום לגבי מספר המטופלים בתחליפי סם בתל אביב יפו?

הנתונים של כמה מטופלים- - -

אם גם יש לכם נתונים מבחינת ההתפלגות שלהם, תל אביב, מחוץ לתל אביב.

במתדון מטופלים כ-950, ומתוכם 50% כמעט אינם תל אביבים. בסובוטקס יש 100 מטופלים, שגם שם ההתפלגות היא 50-50, ויותר לא ניתן להכיל אף מטופל אחד, יש 60 כרגע ברשימת המתנה והיא רק הולכת ונהיית ארוכה יותר מיום ליום.

כדאי שנציג את מה שאנחנו עושים. אני מבקשת להציג- - -

אנחנו מבקשים גם כן התייחסות גם לנושא התאריך של הביקור, במסגרת הפעילות הלא פורמלית, העניין של נוער בסיכון אם יש, וכל הפרויקטים שאתם מקדמים בעניין הזה.

חשוב לנו לתת לך- - - תהיה התייחסות של המחלקה לקידום נוער והתייחסות של ה- - -

בבקשה, בסדר.

אז אנחנו נציג את מרכזי הטיפולים, במסגרת סמים ואלכוהול בעיר. יש לנו בעיר חמישה מרכזים טיפוליים, נמצאים פה מנהלי היחידות שהציגו את עצמם קודם, יש לנו מרכז גדול ביפו, בשכונת התקווה, באזור מרכז העיר, בנווה אליעזר שבמזרח העיר ובצפון מזרח העיר, שבהם מקבלים טיפול בשנה כ-1,100 אנשים. הטיפול כולל הפניה, תדרוך וליווי של גמילה פיזית, שיחות פרטניות אחת לשבוע, מפגשים קבוצתיים אחת לשבוע, והתערבויות זוגיות ומשפחתיות. כלומר הטיפול הוא בהיבטים שונים, גם בפרט, גם בזוגיות, גם במשפחה וגם טיפול קבוצתי.

כולם מגיעים ביוזמתם, או שאתם מאתרים או משרד הרווחה שולחים?

גם וגם, אבל גם מופנים על ידי בית המשפט, אנשים שקיבלו הנחיה מהשופט או להיכנס לכלא או להיכנס לטיפול והם מגיעים אלינו. אתה יודע, לפעמים אומרים שצריך להגיע לקרקעית בשביל להגיע לטיפול.

כשאין בררה אחרת.

אין שום בררה אחרת, וזה בסדר. אם אדם הגיע כבר לקרקעית כנראה שאין לו כבר בררה ואנחנו רואים מניסיוננו שזה הרבה פעמים עובד.

אנחנו עושים מעבר לטיפול, הכוונה- - - ואנחנו נותנים טיפול שלוש פעמים בשבוע לכל מטופל. אני יכולה לומר שהמקומות שבהם אנחנו נותנים טיפול הם מאוד מכובדים, עיריית תל אביב מאוד מכבדת את המטופלים שלה, ואני מקווה שתוכלו גם לסייר בשטח ואני אוכל להראות לך איך נראים המקומות, כמה שהם מכבדים את המטופלים.

לצד פעילות המרכזים מופעלים שני מרכזי יום עירוניים, שהם במרכז העיר, ברוטשילד, ואחד בצפון מזרח העיר. המרכז ברוטשילד פועל חמישה ימים בשבוע, בין השעות 8:30 ל-14:30, כלומר כמעט כל יום למעט יום שישי, והמרכז בצפון מזרח העיר פועל שלושה ימים בשבוע, הוא פועל מ-8:30 ל-14:00. חשוב לי לומר שהמרכזים שלנו הם כמו בית לאנשים גם אחרי סיום הטיפול. אנשים שהיו בסם הם אנשים שזקוקים לתמיכה כל החיים. איך אמר לי אלכוהוליסט? אני 20 שנה לא באלכוהול אבל אני עדיין בטיפול, אני תמיד בקבוצת טיפול. לכן המוטו המרכזי שלנו בעבודה זה שהבית שלנו פתוח, אנשים יכולים להגיע, תמיד כשתיכנס למרכז הוא סואן ומלא באנשים, אנחנו מאוד שמחים על כך, מכיוון שאנשים מרגישים שם בית, חלק מהמטופלים שלנו עובדים גם בעיריית תל אביב יפו, אני גאה לספר ששניים מהם קיבלו עובד מצטיין בעירייה. הם מתנדבים. אנחנו שיפצנו עכשיו מרכז בנווה אליעזר, בשכונת התקווה, וזה היה ממש תענוג לראות את המטופלים שלנו באים וצובעים ושותלים פרחים ורואים במרכז הזה בית, וזה המוטו המרכזי שלנו. יש לנו חוויה תמיד יפה כשאנחנו עושים פעם בשנה ובשבוע של המאבק בסמים, אנחנו מוציאים את כל המטופלים ליום כיף ואז אתה רואה מאות אנשים, אוטובוסים שלמים של אנשים, שיוצאים וחוגגים את החירות הזאת ומספרים על איזה היסטוריה קשה הם עברו. אנחנו מדברים היום על הצלחה של 35% מהאנשים שמגיעים אלינו לטיפול, שזאת הצלחה רבה מאוד. באמת המחיר לאחד זה עולם ומלואו.

כמה פרק הזמן שאנשים נשארים אצלכם במסגרות? והאם יש דרי רחוב או הומלסים שנמצאים גם כן?

כן. קודם כל אנחנו עובדים על פי הוראת שעה, מטעם משרד הרווחה, זו הוראה שמאפשרת לנו עד שנתיים טיפול. בדרך כלל מטופלים נמצאים עד שנתיים לפחות ואחרי זה יש מקב אחרי המטופלים, או בשיחות פרטניות אחת לחודש, או בעבודה טיפולית. אנחנו מזמינים אותם במשך חצי שנה לפחות ולאחר מכן לכל האירועים שאנחנו עושים מגיעים מטופלים, זאת אומרת גם שיחות, גם טיולים, כל דבר שצריך כדי לשמור על הקשר הטבורי הזה, אנחנו מאמצים בחום.
לגבי הנושא של דיירי רחוב – יש לנו יחידה גדולה מאוד לטיפול בדרי רחוב. נכון להיום נמצאים בה 508 מטופלים ובנוסף יש בין 60 ל-80 מטופלים שנמצאים בשטח עצמו בדירות שונות ברחבי העיר, ואני חייב להגיד לך שגם בתחום ההתמכרויות וגם בתחום דרי הרחוב, אנחנו מסייעים אחד לשני, אנחנו מאוד מאמינים בעבודה איסוף מטופלים, אנחנו עושים- - -

כל דר רחוב חייב להיות אלכוהוליסט או נרקומן?

לא, אבל 64% מהם הם או או, או מכורים לסמים או מכורים לאלכוהול. דרך אגב, זה אחוז שירד, היינו כבר 75% בעבר. אנחנו עושים עבודת איסוף, עבודת שטח מאוד מאוד משמעותית, מגבירים אותה עוד יותר בימות החורף, כדי למנוע מצבים של סכנה של מוות כתוצאה משתיית אלכוהול וחיבור לקור לכל מה שמשתמע מכך, ואני חייב לומר שאנחנו בהחלט, יחסית לעיר כזו גדולה, שמספחת אליה כל מיני תופעות חברתיות, אנשים מוזרים, עם בעיות מורכבות, שיש לנו 40 או 50 אנשים בשטח שמסרבים לקבל טיפול, למרות הסיורים החוזרים ונשנים שלנו, אני לא יודע, זה סוג של הישג, נאמר. יש לנו חיבור כמובן בין היחידות הטיפוליות בסמים לבין יחידת דרי רחוב לבין מרכזי המתדון, כולם עוזרים לכולם, כולם נעזרים בכולם, והרשת הזאת היא רשת עבה שתומכת אחד בשני.

בהיבט של תעסוקה, מול מי שיתוף הפעולה, מול איזה משרדי ממשלה אתם עובדים כדי לשקם אותם, לשלב אותם?

יש לנו שיתוף פעולה עם משרד הרווחה, עובדים איתו ולידו, מקבלים גם תקציבים ממשרד הרווחה, 75%, הרשות הארצית למלחמה בסמים היא תומכת גדולה, הרבה מאוד פרויקטים שאנחנו מנסים להפריח לאוויר הרשות תופסת אותם, מאמצת אותם ומממנת אותם ומסייעת לנו במעקב צמוד ובפיתוח של התורה המקצועית. אני אתן שתי דוגמאות או שלוש דוגמאות לפחות, ומשרד הבריאות, יש קשר הדוק ושיתופי פעולה מאוד פוריים. אני חייב לציין, זה שאני מציג או מביע תרעומת על החלטות כאלה ואחרות זה לא סותר את העובדה ששיתוף הפעולה היומיומי בהעברת מטופלים למסגרות אשפוזיות, באישורים של דר' פאולה רושקה או דר' מרגוליס, בהתייעצויות לגבי סוגיות מאוד מורכבות, הם האנשים שאני פונה אליהם והם משתפים פעולה בצורה זמינה ביותר, טלפונים אישיים, ובאמת אני רק רוצה לשבח את העבודה המשותפת. ואני חושב שלולא הייתה עבודה כזו, מצבנו היה הרבה יותר קשה. אבל תמיד שואפים ליותר. כאן אני רוצה לומר שהאויב של הטוב הוא לא הטוב מאוד, כאן אני רוצה לשאוף לטוב מאוד ולמצוין, כי לאוכלוסייה הזאת, אחרי ההיסטוריה מאוד מורכבת והקשה שהיא עברה, מגיע את מקסימום הטיפול והיחס האנושי הבסיסי.

אני רוצה לתאר את הפעילות. אז קודם כל אני רוצה לדבר על מאפייני האוכלוסייה כי בשנים האחרונות הם השתנו. אם בעבר 100% מהמטופלים היו מכורים להרואין וידענו לעבוד איתם כי זו הייתה אוכלוסייה מאוד מסוימת, אני חייב לומר שבחמש השנים האחרונות אנחנו עדים לתופעה חדשה שנקראת סמי מסיבות, סמי פיצוציות, לשימוש בחשיש, בגראס, שהוא שימוש על פניו בהגדרה שימוש לרעה, אבל זה לא משנה, כי הוא משבש אורחות חיים וגורם להתנהגות בעייתית והוא מעכב את האוכלוסייה הזאת מלהתפתח ויוצר בעיות מורכבות בקרב המשפחות, המערכת המשפחתית הרחבה יותר. ולכן אנחנו גם כאן מנסים לפתח תורה ייחודית כדי לדעת לסייע להם, וגם כאן נעזרנו ברשות הארצית. אנחנו עכשיו באיזה שהיא התחלה של פרויקט שמנסה לטפל באותה אוכלוסייה שמשתמשת באקסטזי, קוקאין, חגיגת, כל סמי הפיצוציות שקונים אותם בצורה מאוד חופשית, לצערי הרב.

בעניין הזה חייבים שיתוף פעולה עם המשטרה, מבצעים, מעצרים ואכיפה.

אנחנו חייבים שיתוף פעולה עם שני גורמים, האכיפה וטיפול. באכיפה, שיתוף הפעולה- - -

מה מידת שיתוף הפעולה עם המשטרה בעניין הזה?

תראה, עוד פעם אני אומר, אני הייתי רוצה לראות שהעיר הזאת באופן קבוע מבוקרת על ידי גורמי משטרה, ולא מאפשרים לאנשים האלה למכור. אני חייב להגיד לך שברחוב אלנבי, בין רחוב הס לרחוב פינסקר, שזה טווח מאוד מצומצם, יש שלושה מוקדים שמוכרים, וכאן אימצו את הערך שנקרא שקיפות במובן הבעייתי, בצורה שקופה ביותר, כתוב על המקום, 'אמסטרדם', כתוב על המקום נייס גאי, מבסוטון, מוכרים את זה לכל עובר- - -

יש מבצעים, אחד פלוס אחד, גם. זה הפך להיות כמו קסטרו

יש מבצעים, אני חייב להגיד לך, שואבים אנשים מהרחוב, מנסים להציע, 'בוא תיכנס, בוא תראה מה אתה מפסיד'. את זה מאוד קשה לי לראות. זה הפך להיותה הווי של תרבות מסיבות פה ואנשים מזדהים עם זה. אני אומר, אני לא בהגדרה, אני לא פנאטי, אני לא אומר שכולם מכורים, אני אומר שבהחלט הם נמצאים במקום של היעדר שליטה עם זליגה מאוד ברורה להתמכרות ואם לא נטפל, גם במובן האכיפתי וגם במובן הטיפולי ונייצר תורה טיפולית מסוימת לאוכלוסייה הזאת, אנחנו נראה את עצמנו בעוד 10-5 שנים עם מבול של צרכנים חדשים שלא הכרנו אותם עם בעיות מורכבות מאוד, כולל בעיות פסיכיאטריות, כי הסמים האלה מאוד משפיעים על החלק הפסיכיאטרי.

כאן אנחנו חברנו לרשות הארצית, האמת היא שהיא היחידה שבעצם באה ונותנת לנו יד. קיבלנו מימון להתחלת פעילות, עשינו סקר באמצעות האינטרנט, נכנסו 2,000 אנשים לבאנר שאנחנו עיצבנו אותו, מתוכם 100 ענו על שאלות שאנחנו בנינו, 17 שאלות שעוזרות להמחיש האם יש בעיה או אין בעיה, ותמונת המצב בסקאלה של 1 עד 5, 100 אנשים מציינים ב-17 הנושאים ששאלנו שיש בעיה. הערך היה 3. תמונת המצב הזאת היא קשה. כרגע הם עוד לא מגיעים טיפול, כי הם נמצאים במקום מאוד אמביוולנטי, אבל אנחנו תוקפים גם את הנושא הזה.

לגבי נתונים נוספים - 85%, 15% נשים. אני חושב שאפילו אנחנו חותרים למצב של 20% נשים, 80% גברים, כשהספרות המקצועית מדברת על 70% גברים ו-30% נשים.

זאת אומרת שיש עלייה של הנשים או יש ירידה אצל הגברים?

לא, יש- - -

יש עלייה בפנייה של נשים.

זה כי יש עוד ישות מגזרית, זאת אומרת המשרד והרשות הארצית הבינו שלנשים צריך להתייחס טיפה אחרת והם פיתחו תורה ייחודית שנשענת על יסודות הג'נדר, על יסוד המגזר, והנגישו שירות לנשים ולכן הפניות הן יותר מרובות. וקיימת מגמת עלייה בקרב פונים ממדינות חבר העמים. היינו בעבר 10% ו- - -

ובתחום האלכוהול יותר, לא?

לא, גם סמים. בהחלט גם סמים.

אני אעשה את זה בקצרה כי אני מרגיש שאני גוזל זמן מאנשים אחרים, אז קשת המענים שניתנים, זה כמו שאמרתי קודם, הערך של איתור הוא ערך מאוד מאוד משמעותי כאן בעיר תל אביב יפו. אני חייב להודות למאיר שהוא שותפי הנאמן בנושא הזה, הוא החיישן שלנו בשטח, ואנחנו עצמנו עושים את הסיורים האלה בשטח, ומאוד מאמינים בכלי הזה, בייחוד בעבודה מול דרי רחוב.

אמרנו טיפול פרטני, טיפול קבוצתי, מתקיימות הרבה מאוד קבוצות טיפוליות, 15 קבוצות טיפוליות רק במרכזים, ועוד 19 טיפוליות במרכזי היום שלנו. כמו שציינו קודם.
ייעוץ והכוונה תעסוקתית, ואני חייב לומר שכאן החוליה הזאת היא רפה מעט. אנשים עובדים, אבל אנשים לא עובדים עם אופק תעסוקתי, הייתי רוצה שלכל מכור תהיה עבודה עם אופק, אופק של התפתחות, אופק שמאפשר לו ביטחון סוציאלי, וזה לא קיים, יש עבודות מזדמנות. אנחנו כרגע עובדים על זה. אני כאן קורא למשרד הרווחה ולרשות הארצית לתת יותר משאבים בהקשר של תעסוקה, בעיניי בתוך הליך השיקום זה נדבך טיפה רפה, חסר.

כמו שדורית ציינה, אנחנו מאוד עובדים על העניין של הבית חם, המטופלים מגיעים ממשפחות הרוסות, מהיעדר התייחסות ושייכות, אין משהו שמחבר אותם בגמילה ואחרי זה בהמשך הטיפול הופך להיות כתובת, גם כתובת טיפולית וגם כתובת חברתית, כשאנחנו סוג של משפחה עבורם. אני אומר את זה בצורה הכי ברורה שאפשר. לכל מנהל ועובדיו, ואנחנו בכללותנו, כל השירות הזה עובד על הערך הזה ואני חושב שזה מאוד מקדם את המטופלים, גם בהמשך שימור הניקיון שלהם.

לפני ארבע שנים חברנו לפרויקט שנקרא אוניברסיטה בעם, שמי שיזמה אותו זה דר' ניקול, שמאפשר איזה שהיא הנגשה של לימודים נקודתיים למטופלים, באוניברסיטת תל אביב. זה נותן להם תעודת סטודנט ושייכות למוסד הזה שנקרא אוניברסיטה, ואני חייב להגיד לך שזה פרויקט מצוין, שמרחיב אופקים, מאפשר להם להשתייך למעגלים חברתיים רחבים יותר מעבר למכורים, ואנחנו כל שנה משלבים מטופלים בפרויקט הזה. השנה 40 מטופלים סיימו שלוש שנות לימוד, שזה בעצם תכנית מלאה.
תראו באמצעות תחזוקת מתדון וסאבוטקס. דנו בנושא הזה, תיארנו אותו – אני לא ארחיב לגביו, גם לגבי הסוגיות הבעייתיות.

פרויקטים ייחודיים – אנחנו בגאווה גדולה חברנו לרשות הארצית ולמשרד הבריאות, האגודה לבריאות הציבור, והקמנו מועדון חברתי למטופלי המתדון. אני חייב לציין כאן אדם שמאוד יקר לנו שנקרא ברוך לבקוביץ, שהוא סמנכ"ל 'המשלמה ביפו' שמאוד קידם את הפרויקט הזה ונלחם בהרבה מאוד מוסדות וארגונים ופתח הרבה מאוד דלתות כדי להגיע למצב שנוכל לאפשר לאנשים האלה, מעֵבר לקבלת המתדון, אל"ף, לקבל התייחסות אנושית, לשתות כוס קפה, להיות במקום שהוא מוגן גם מפה וגם מפה, לשחק משחקים, לאפשר שיחות בינאישיות וגם פעילויות הכשרתיות מגוונות, שאנחנו יותר ויותר מכניסים לשם. אנחנו עובדים על פיתוח קו תעסוקתי במקום הזה, ואני מקווה שאנחנו נוכל גם לפתח אותו. כמו שאמרתי, המועדון בעצם פועל בשיתוף פעולה עם הרשות הארצית וכמובן גם גורמי מימון כמובן והאגודה לבריאות הציבור. זה משולש ארגונים שאנחנו מאוד אוהבים לעבוד ביחד.

פרויקט יזהר זה פרויקט החלפת מזרקים, שהוא קיים מספר שנים.

זה קשור לפרויקט הראשון, המרכזים לתחליפי סם, לא?

לא, הם משלימים אחד את השני.

לא, זה משהו אחר. זה פרויקט של משרד הבריאות והרשות הארצית למלחמה בסמים כשאנחנו משמשים כביכול אכסניה, מעבר לזה, אלה שיתופי פעולה מקצועיים פוריים, והפרויקט הזה הוא בעצם משימה של- - - זאת אומרת אדם שמגיע ומחליף מזרק, עדיף שהוא יקבל מזרק שהוא חדש ולא מזרק משומש כדי למנוע מחלות זיהומיות, ובנוסף לזה- - -

יש לכם מעקב, רישום, בקרה?

ודאי. יש רשימות מסודרות, של מקבלים, של נותנים, שמעבר לזה הם גם מקבלים התייחסות נוספות, אבל אנחנו גם רואים בזה פלטפורמה להתחיל לדבר על טיפול. אנחנו לא מעיקים, אנחנו לא מאיצים, אבל בהחלט מנסים לגשש סביב הנושא של רתימה לטיפול והפרויקט הזה הוא באמת פלטפורמה מאוד טובה.

אולי ברשותך רק מילה אחת פה, בשביל להבין, כי לא כולם פה מכירים. אין הרי טיפול בכפייה במדינת ישראל, לא קיים, ואז במקרה הזה ברגע שהאיש מגיע אלינו, אליהם, גם משרד הבריאות תומך ופועל והעירייה, אנחנו כמובן מנסים לשכנע אותו שייצא לטיפול גמילה. בארבע השנים האחרונות 1,300 איש הופנו מהמקום הזה לטובת טיפולי גמילה וכל אחד כזה, כבר דובר על כך כמה זה חשוב, כי כל אחד כזה עם כל המעגלים המשפחתיים, ברגע שאתה מוציא אותו מהרחוב כמובן החשיבות היא הרבה יותר גדולה מאשר רק מטופל אחד, אלא צריך להסתכל על זה תמיד בפי כמה וכמה.

פרויקט אחרון שאנחנו עושים עם הרשות הארצית זה הנושא של הצעד הראשון. אנחנו מאפשרים גמילה מיידית, כמו שתיארתי קודם, לתושבי העיר תל אביב יפו. ראש העיר הקצה לזה 100,000 שקלים בשנה ואנחנו מאפשרים להרבה מאוד אנשים, עשרות אנשים, להגיע לגמילה מיידית וכמו שאמרתי קודם, זה מונע מקרי מוות, פשוטו כמשמעו.

הרשות הארצית לפני שבע שנים, ב-2004, חברה אלינו והציעה מטעמה פרויקטור בשם אברהם כבל, שעושה עבודה מעולה, והוא מציע את הגמילה הפיזית המיידית לאותם תושבים שהם אינם תל אביבים, שבאים רק לסחור או להשתמש והוא שולח גם כן הרבה מאוד אנשים, אז זה נקרא פרויקט הצעד הראשון. הוא יושב ברחוב גולומב 53, באותו מקום של פרויקט החלפת המזרקים.
בסיכום אני רוצה לומר שאנחנו מרושתים עם הארגונים, הפנים עירוניים והחוץ עירוניים, ואני חושב שעבודה מרושתת היא מעבר לשלם ואני חושב שיש תוצאות.

עוד משפט אחד, ברשותך, ובאמת נעביר את הדיבור לקולגות שלנו, אני לא יכולה שלא להגיד את זה. האוכלוסייה של המכורים לסמים היא לא אקס טריטוריה בעיר תל אביב יפו, מראש העיר שמבקר שם הרבה ומכיר היטב היטב ועד חברי המועצה שנמצאים פה, זאת כרמלה עוזרי ומאיר מוזס, שמאוד מאוד מעורבים ביום יום במה שקורה וזה משפיע. כי אם הנהלת העירייה מחבקת את האוכלוסייה הזאת, יש משהו באווירה ובאיך שאנחנו עושים את הדברים שעושה את זה אחרת, ובאווירה הזאת אנחנו עובדים וזה חשוב להגיד את זה. זה חשוב, כי אני מכירה ערים אחרות שהנושא הזה הוא אקס טריטוריה, שבאים לבקר אותו פעם ב- כשמגיע אח"ם או משהו, פה זה לא כך. חשוב להגיד את זה, הם מרגישים את זה, אנשים מרגישים את זה.

את מאוד עדינה. תרשה לי, אדוני היושב ראש, היא מאוד עדינה בהתבטאות. הם הרבה יותר מאשר מחבקים וראשי הרשויות האחרים הרבה יותר מאשר דוחים.

אנחנו מבקרים הרבה במקומות ואנחנו רואים את ההבדלים ואת ההתייחסויות.

כשיש מוקדים באמת משמעותיים שעושים את העבודה בצורה בלתי רגילה ומעבר לזה, זה גם נותן לאנשים כבוד, שאנשים נבחרים שואלים לשלומם, דורשים בשלומם, לוחמים בשבילם, למען הזכויות שלהם, וגם באמת ראוי לומר תודה רבה לשניכם, גם לכרמלה וגם למאיר.

תודה.

מי מטעמכם ימשיך את ההתייחסויות?

אורית.

אנחנו כמובן אמונים יותר על איתור, מניעה והעברה לטיפול, טיפול ראשוני ושניוני. אנחנו עובדים עם בני נוער, בגיל 14 עד 18, הרחבנו גם מגיל 12. אני אתחיל באזכור מצער ביותר שככה מדגים את ההצלחה ואי ההצלחה שהיא קריטית. לפני כמה ימים היה אירוע מאוד מאוד קשה בשכונת הארגזים, ששני ילדים בני 16 תקפו תושב המקום בשעה מאוד מוקדמת לפנות בוקר- --

קשיש, בן 63.

לא רוצה לקרוא לאנשים בני 63 קשישים. עם כל הכבוד, מתוך קרבה לגיל הזה.

הילד שהפליא מכותיו, וזה בלשון המעטה, הוא אמנם ילד שהוא מאוד מוכר לנו, אבל הוא ילד שהגיע מירושלים והוא הגיע מירושלים ממש ממש בזמן האחרון. זו כרוניקה של המקרה שידועה הייתה מראש, אבל חשבנו שאנחנו מצליחים לעשות איתה עבודה. פשוט הזמן היה קצר והאלכוהול, הילד שתה אלכוהול באותו לילה והשדים יצאו והם יצאו בצורה איומה ונוראית. אז הרצון לעבוד ולפעול ולייצר מניעה בשלבים המוקדמים ביותר ולהגיע לאותם בני נוער בפריסה מאוד מאוד רחבה היא מאוד חשובה. ברור שאנחנו רוצים להמעיט את מספר הנזקקים בשלבים המאוחרים יותר. זו עבודה סיזיפית, היא צריכה לקרות בהיקפים מאוד רחבים. זה מה שאנחנו עושים, אנחנו פרוסים בעשרות, מאות קבוצות, בכל בתי הספר, עושים עבודה שנתית שהיא לגמרי מסונכרנת עם הצוותים בתוך בתי הספר, כשאנחנו מאתרים שם את אותם ילדים שכבר השתמשו בסמים ובאלכוהול ואנחנו עושים איתם כקבוצות מאולתרות עבודה כדי לנסות ולהביא אותם למצב של מודעות ושל אחיזה בכישורי חיים כדי למנוע את זה. אבל אנחנו גם פועלים בשעות אחר הצהריים והערב בתוך כל המסגרות שאנחנו מפעילים בעיר, כמו כל המועדונים שלנו שהם ווקינג סנטר, הם ממוקמים בכל שכונות הדרום של העיר והם מאפשרים לבני נוער לרוב כבר- - -

בכל פעילות שאתם מובילים אתם מתייחסים לנושא הזה, גם ספורט, גם- - -

גם, יש מנחי מניעה מקצועיים שעוברים כל הזמן הכשרות בתחומים הספציפיים האלה והם פשוט מעבירים את הפעילות הזאת בצורה ממוקדת. זה משולב, בשימוש בכלי, שזה תמיד כל מיני דברים הפגתיים ודברים שהם אקסטרים. זו תורה ידועה ומשתמשים בה.

כמובן יש לנו חומרים, רק מקוצר הזמן לא יכולנו להביא את זה במצגת, אבל אנחנו נשמח לשלוח.

עיריית תל אביב בעניין הזה מקצה משאבים יפים, אנחנו עובדים גם עם הרשות. לא מזמן הייתה לנו איזה ישיבה שבה הבנו שהיה ותהיה איזה שהיא תכנית אב בעיר הזאת אפשר אולי יהיה להשתמש גם במשאבים רחבים יותר, אולי בהקצאה של הרשות או בכלל. אני הבנתי אז שאם היה והעיר תתייצב באיזה שהיא צורה בחזית אחת של כל הגורמים כולם ותהיה תכנית אחת, אנחנו יכולים לזכות במשאבים רבים יותר לטובת הפעילות הזאת. אז אני חושבת שאולי זה אחד הדברים שחסרים ואולי אפשר ללכת עם זה איזה שהוא צעד קדימה.

זו פנייה ליאיר.

כן.

אילן, תתייחס לעניין של אם אתם עוקבים, מפקחים, פעילויות של- - -

תל אביב היא דוגמה טובה, זה קל לי. העיר עצמה משקיעה המון, הרבה מעבר למה שמשרד החינוך נותן, וחלק גדול מהדברים שמיוצרים פה אנחנו מעתיקים למקומות אחרים. הפעילות הבית ספרית פה היא לא דבר פשוט במקומות אחרים, הלא פורמלי בתוך בתי הספר. הפעילות שנעשית פה, מעבר לשעות בית הספר, בערבים, כמות המועדונים, כמות התכניות, מפעילות ימית עד כל דבר שאתה רק רוצה, אנשי המקצוע יודעים איך לחבר את ההזדמנויות האטרקטיביות האלה באמת לאיתור אוכלוסיות ואז לחבר אותם למקומות הנכונים וגם למניעה. יש פה מגוון של תכניות וכוח אדם מצוין. אנחנו, ההיפך, לומדים מפה דברים ומנסים באמת לשכפל במקומות אחרים את הדוגמאות.

רק ברשותך, להגיד שגם תחום התעסוקה לבני נוער מפותח פה, הנושא של הכשרות לבני נוער, החבר'ה עובדים, בני הנוער עובדים וצריכים את הכסף, יש לנו אחוזים מאוד גבוהים של בני נוער שהם עובדים, אם בצורה מלאה או בצורה חלקית, ואנחנו מאוד ממוקדים שם, בטח בתל אביב אבל לא רק בתל אביב, גם בנושא של הכשרות וגם בנושא של מציאת יוזמות עסקיות שיש פה באמת מה להראות ולהציג, הכול אנחנו מנסים באמת למלא עולם מלא לבני הנוער. עד כמה שניתן בתחומי החיים השונים.

אהבתי את זה, כי דווקא בשבוע שעבר כשהיינו ברמלה הערתי לראש העיר שזה התחום שהם לא עשו בו דבר. פה, שתבין, כשאתה רואה שלטים בעיר תל אביב, זה בני הנוער מכרו אותם, בני הנוער עשו אותם. פה יש לך מיזמים עסקיים של בני נוער שמייצרים עוגיות ולומדים להיות שפים. מהבחינה הזו העיר לקחה את הנושא הזה מאוד ברצינות.

משרד הרווחה, בבקשה. מי נציג משרד הרווחה כאן איתנו?

אני פשוט לא רוצה להלאות, אבל יואב פרס את כל היחידות, את כל שיתופי הפעולה. לא נראה לי נכון ורלוונטי לחזור שוב על מה שכבר נאמר.

מאה אחוז, תודה.

אני הייתי רוצה לשאול, באמת הפעילות כאן היא לאורך כל טווח הגילאים ובמהלך כל שעות היום, היא מדהימה, ענפה ומקצועית, באמת לעילא ולעילא, הייתי שמחה לשמוע באיזה אופן והאם יש מעורבות של הקהילה, של הורים, בתהליכי מניעה, באיזה שהוא תהליך של בקרה. באיזה אופן ההורים מעורבים ואם בכלל.

אני רוצה שעידן באמת ידווח. הוא מנהל מחלקת נוער וצעירים, יש פעילות ענפה מאוד בתחום הלא פורמלי ואחרי זה אולי תדבר גם מבחינת ההורים.

אנחנו, בעיר תל אביב, מנהלים מערך פעילות חברתי ערכי לנוער גדול מאוד, חלק מבחינתי זה מניעה. אני מאמין שנער עסוק שנמצא במסגרת שתורם ונתרם בסופו של דבר הוא מתרחק מהתנהגות סיכונית.
אני אתחיל בדברים המאוד בסיסיים, אבל פה הם מאוד מרובים כמו תנועות נוער. יש לנו פה פעילות מאוד גדולה של תנועות נוער, מעל 12,000 חניכים בתנועות מגוונות, כאשר הצופים היא התנועה המובילה.

יש כאן סיירות הורים?

בטח.

אני חייב לומר שגם בתנועות נוער אנחנו מוצאים בעיות של אלכוהול, זה לא שאם ילד הולך לצופים אז הוא מחוסן, אבל דווקא בגלל שהוא נמצא במסגרת הזאת, קל יותר לטפל. אנחנו מפעילים יד מאוד קשה בנושא הזה, גם במקל וגם בגזר, וגם מערכי הדרכה לבני נוער והרבה מאוד מדריכים, לא הרבה מאוד אבל מדריכים, מי שמכיר קצת, מדריך בצופים זה סטטוס, בעיני הקהילה, מדריכים ששתו לא במסגרת של צופים עפו מההדרכה. זאת אומרת אנחנו ממש- - -

יש טרגדיות גדולות עם הסיפורים האלה.

אנחנו ממש הולכים איתם עד הסוף כי אנחנו לא מוכנים לצביעות, לא מוכנים שיהיה מדריך בצופים על חאקי וידבר על ערכים ואידיאולוגיה ובלילה יתפסו אותו שיכור בים. זה לא עובד ככה והמסר הוא מסר חד ומאוד עובד.

מעבר לתנועות הנוער יש לנו מרכזי נוער שכונתיים. אלה בעצם אותם בני נוער שנמצאים במיינסטרים, הם לא על קצה הרצף, זה לא נוער שמוגדר בסיכון, הם גם לא הולכים לתנועות נוער, ויש לנו היום בכל העיר כבר 17 נקודות של מרכזי נוער שכונתיים שנמצאים במרכזים הקהילתיים וגם מקיימים פעילות מאוד ענפה.

בכל הנושא של הפייסבוק, שאולי פעם זה היה משהו שהתרחקנו, היום יחידת נוער שלא בקיאה בעולם הפייסבוק לא יודעת מה קורה. זאת אומרת זה לא שלהם, יש לנו דף פייסבוק נוער תל אביב יפו, ששם אנחנו מתקשרים עם בני הנוער ודרך אגב מעבירים מסרים. על כל ידיעה ב-YNET, על נער שמת בחוף הים, אנחנו מעלים את זה, אנחנו יוצרים שיח. אבל אנחנו גם מאוד מחוברים לפייסבוקים של בני הנוער, לא כמרגלים, אבל נמצאים שם ואפשר ללמוד שם המון, כולל זה שהכתובת היום, הנייס גאי וסמי הפיצוציות, נכון ללפני שבועיים שמעתי, אתה כבר לא צריך ללכת לאלנבי או לבן יהודה כי מוכרים את זה בפייסבוק בצורה חופשית, וזה לא איזה נער קצה, זה כלל בני הנוער, זה הצפוניים והדרומיים, אבל זה אומר שאנחנו כל הזמן במלחמה על הסיפור הזה.

עוד מספר דברים חשובים. אנחנו כמחלקה מטפלים בנושא של סיירות הורים. יש לנו תכנית שנקראת 'הורים ערים', זה שיתוף פעולה בין יחידות עירייה, שיתוף פעולה עם מצילה וכמובן הרשות הארצית למניעת סמים ואלכוהול. תכנית 'הורים ערים' באה גם להעלות את המודעות של ההורים ולהסביר להם שיש גם להם אחריות בכל הסיפור הזה של בני הנוער, ויש הורים שמפטרלים פעמיים בשבוע. יש פה כבר שתי סיירות בעיר, אנחנו פותחים עוד עשרה ימים הדרכה בסיירת שלישית ביפו וזה תופס תאוצה. ככל שהתקשורת מעלה את זה ההורים נכנסים יותר להיסטריה ויש חגיגה בלילה, כולם יודעים את זה, וזה משהו שאנחנו גם מכניסים למודעות, הרצאות להורים, פרסום. בשנה שעברה היה לנו פרסום מאוד חזק שנקרא 'האם אתה יודע מה הילד עשה בלילה האחרון', מאוד שחור, מאוד מפחיד, היה פה ויכוח שלם אצלנו בוועדת ההיגוי האם זה מסר שצריך להעביר להורים, אבל אנחנו קוראים לילד בשמו, כן, יש הורים שלא יודעים מה הבן, הבן טובים שלהם כמו שאומרים, עשה בלילה. אז הסיירות זה דבר מאוד חשוב.

עוד תכנית שלדעתי יכולה להיות יופי של מודל, שהתחילה דווקא בלילה האחרון. אנחנו התחלנו תכנית שנקראת 'שיחה לילית'. לקחנו סטודנטים מאוניברסיטת תל אביב שמקבלים מלגת פר"ח, עם רכזי נוער שלנו ורכבים עירוניים. כל לילה במשך חודש וחצי יש שני פטרולים, אבל פטרולים חיוביים, פטרולים שמסתובבים בגינות, עשינו ניתוח של תלונות של תושבים, בגינות הכי אדומות, איפה שיש את כל הבלגן, וגם בצפון תל אביב, גם בדרום וגם ביפו, ולשם מגיעים צוות, שלושה סטודנטים פלוס רכז נוער, פורשים מחצלת, מכינים קפה שחור, שש בש והדברים האלה עובדים. כי מה שקורה בעצם זה שהם יוצרים אינטראקציה עם הנוער, הם לא באים כפקחים, הם לא באים כשוטרים. בני הנוער בהתחלה צוחקים, נבוכים, אבל ב-2:00 לפנות בוקר, כאילו כמה כבר אפשר, משעמם לו, אז הם כבר יושבים על המחצלת ובזה אנחנו גם מונעים התנהגות סיכונית, כי בסופו של דבר זה עוד עיניים שנמצאות בשטח, אבל גם יש השפעה חיובית. זאת אומרת אלה חבר'ה נורמטיביים, סטודנטים, רכזי נוער שהם סטודנטים, חלקם סטודנטים לחינוך, יושבים עם בני נוער, וכל כך קל לעשות את זה, רק אם מפצחים את זה. ואם אפשר, אם הייתי יכול להוציא עוד סיורים, הייתי עושה את זה. פה באמת אוניברסיטת תל אביב ואגודת הסטודנטים שמים פה כסף למלגות, אנחנו מממנים את רכזי הנוער, מקבלים מיחידת הרכב העירונית שני רכבים, קונה בלווינסקי את המחצלת, מקבל מאגף הפיתוח את רשימת הגינות האדומות וזה פשוט קלאסה. ואם היה אפשר לעשות את זה- - - זה לא מחליף את הפעילות ההפגתית ואת ההופעות ואת האירועים, אבל זה משהו שהתחיל הלילה.

ועוד דבר אחרון. בשנה שעברה קיימנו מסיבות אוזניות, זה היה מאוד אופנתי, אבל במרחבים ציבוריים, איפה שבני הנוער יושבים. לדוגמה גן העצמאות, שהוא גן מאוד נחשב, קיימנו בשנה שעברה מסיבת אוזניות מ-22:00 עד 2:00 לפנות בוקר והגיעו אלף בני נוער, דרך הפייסבוק, לא היה פלקט אחד. אבל מה שיפה, שאתה תוחם את המקום, מוציא רישיון עסק ולא נכנסים, לא עם אלכוהול, לא עם בקבוקי מים מינרליים עם וודקה, ואתה מוכיח לאלף בני נוער שאפשר להשתולל וליהנות, ולהתמזמז, סליחה שאני אומר, היה שם את הכול, בלי אלכוהול. ובלי אלימות. היו שם גם מספיק שוטרים בשביל למנוע את זה.

יש הרבה מאוד דברים שאפשר לעשות בנושא, אבל אני חושב שהכי חשוב, לפחות מבחינתי, המניעה היא בפעילות. ככל שנגדיל תקציבים לפעילות חברתית, ככל שבני נוער יפגשו דמות בוגרת איכותית, בסופו של דבר זה מה שימנע את הצרות.

אם נתחבר רגע לעניין של מה שעידן תיאר לגבי הפרויקט שהוא מפעיל בקיץ, אנחנו מפעילים לאורך כל השנה פרויקט של עבודת לילה, יש לנו מדריכים בליווי של סטודנטים לאורך השנה שמגיעים לאזורים מסוימים צבועים שבהם יש הרבה מאוד אוכלוסייה בסיכון ויש שם תהליך של עבודה של חיבור לאוכלוסייה הזאת, של חיבור לילדים, של יצירת קשר משמעותי ואחר כך העברה לטיפול כדי באמת לייצר טיפול עומק, שינוי עמוק יותר ב- - -

זה נקרא נערי הגן בקידום נוער, נכון?

יש לזה עוד כל מיני שמות, אבל הפרויקט בקידום נוער הוא נערי הגן, הן ברחוב.

יש פרויקטים ייחודיים בקיץ בחופשות?

האמת שהצענו בחופש אבל זה עדיין לא הסתייע, איזה שהיא פעילות ממוקדת בסופי שבוע. זה במסגרת פורום מאוד מאוד חשוב שמתקיים פה לאורך כל השנה ומחבר את כל הגופים, גם העירוניים אבל גם כל העמותות שעוסקות בנוער בקצה הרצף, או בנוער בכלל, מניעה, טיפול, ושם באמת נהגתה איזה שהיא תכנית שלצערנו לא הצלחנו למצוא לה את המשאבים, כי זה קרה איכשהו מהר מדי והקיץ כבר הגיע, אבל הרעיון היה באמת, כמו שעידן אומר, כל הפעילות הזאת במהלך כל השבוע, בימים א' עד ה', מגובה, והמחשבה הייתה על סופי שבוע, במיוחד ביולי אוגוסט, במרכזים השוקקים, שוקקי בילויים, שמביאים גם המון בני נוער מחוץ לתל אביב. הרעיון היה שבאמת גם שירותי הרווחה וגם אנחנו, מדובר בעובדים מיומנים שיודעים גם לאתר את המצבים וגם אולי לפעמים לגרום למצבים הראשוניים האלה שיכולים להגיע לאירועים אלימים או לאירועים קשים להתפוגג עוד בטרם זמן, ולזה רצינו למצוא תקציב, אני מקווה מאוד שבשנה הבאה, בקיץ הבא, נצליח למצוא לזה את התקציב. זה בדיוק סופי שבוע.

זה משהו מיוחד שיש בתל אביב, יש גם את האוניברסיטה, יש גם חוף ים, יש גם כל מיני אנשים, כל מיני דברים שהם ייחודיים לאזור הזה, ולכן הפרויקטים שמפעילים, יש להם גם צביון מיוחד.

אני רוצה להעלות נושא אחד, הנושא של אנשים שפה נמצאים, עושים עבודה קדושה בגמילה מסמים ודברים כאלה, שהם חשובים ביותר, ואני, מתוך הניסיון שלי, אם לא יימצאו מקומות עבודה לאחרי הגמילה הם חוזרים לסמים. אני אתן דוגמה, אני איש בזק ואנחנו שיקמנו אסירים שהיו עם סמים. ברגע שהם נכנסו למעגל העבודה, 30 איש, הגיעו למנהלי עבודה, זה הוריד אותם מהסמים בהחלט וזו דוגמה שיכולה להיות בכל המדינה הזאת. עסקנו בשיקום אסירים שרובם היו בסמים. וכל עבודה, אם לא יקבלו, והיום הדבר הזה חלש מאוד, יואב נגע בזה בנקודה. זאת הבעיה אולי הרצינית ביותר שצריכה להיות מקום עבודה אחרי גמילה, אחרת הוא יחזור.

לגבי רחוב הרכבת 36, שיש שם הרשות, משרד הבריאות ועיריית תל אביב. זה כמו מגדלור, אני רואה את זה כמו מגדלור שקורא לאנשים לבוא לקבל עזרה. בתוך לב התחנה המרכזית הישנה. ומה שקורה שם זה שאנשים מגיעים כבר והם רואים את אלה שבאים לקבל טיפול והם זרוקים שם ברחובות, בכבישים, יש בחורה שקופצת לכביש, בין המכוניות, שייתנו לה כסף לשבור קריז. אז באים אנשים כאלה, דופקים על הדלת, רוצים עזרה, לקבל את הסובוטקס הזה, ויש תור המתנה מ-2010, סליחה, יואב, יש 120 איש בהמתנה, וזה מעט, למה? כי אנשים לא באים. אם הם היו יודעים שאפשר להתקבל הם היו באים 300, 400, 500. כל החור הזה בתקציב שדיברת עליו, רק שתדעי, זה נוצר מזה שקרן רש"י, שתמכה בפרויקט הזה בהתחלה כשהקימו אותו, יצאה, הקרן הייתה אמורה להיכנס לשלוש שנים ואחרי שלוש שנים לצאת מהפרויקט ומשרד הבריאות לא נכנס לתמונה ולא כיסה את הגירעון הזה ואנשים היום מתים. אני יכול להגיד לך, זה כואב לי שאני מעדיף קבוצה שם ואנשים באים ואומרים לי 'מאיר, אני רוצה להיכנס לטיפול' וחוסר אונים, אני חסר אונים. איך זה יכול להיות? זה באמת מצב של SOS. הנושא הזה, צריך לתת טיפול. הייתי אמור להעלות את זה בוועדת טו"ש (טיפול ושיקום) ברשות וזה לא עלה, כי זה נדחה, וזה חייב לצאת מפה לעשות עם זה משהו. אי אפשר שאנשים באים לטיפול שעולה גרושים למדינה, במקום שהם יהיו ברחוב הם באים לטיפול ואומרים להם שמ-2010 יש אנשים בהמתנה. זה כואב לי ואני מדבר מתוך הכאב שלי.

לי חשוב הערה אחת לסיום מבחינתנו. לא כל יום ועדה מגיעה לתל אביב ולא כל האנשים המקצועיים כאן, אז חשוב לי מאוד להודות לאנשים שעושים את העבודה בשטח, לשלמה, לעמית, לגולי, לאמיר, לאיציק, שהם ביום יום נמצאים בחזית, אז לפרוטוקול אני רוצה להודות להם.

אני חושב שהתרשמת, אדוני היושב ראש, שגם האנשים המצוינים וגם שיתופי הפעולה פה, גם ביניהם וגם החיצוניים, עם המדינה, הם מאוד מאוד טובים, מאוד מקצועיים, ואין ספק שהם קידמו הרבה מאוד תחומים שכולנו עוסקים בהם ובהחלט מגיעות הרבה מאוד מחמאות להם.

כמה מלים, רחוב הרכבת שהוא הזכיר פה כרגע, זה דגם בינלאומי. אני שוב רוצה לקחת את זה לרמה הלאומית, הלוואי ועוד ראשי רשויות יאמצו. זה דגם שאנחנו מציגים אותו היום בכל העולם, מאוד מצליח, מאוד מקצועי, עם הרבה מאוד נתוני הצלחה, ואני אומר שוב, אנחנו מנסים לייצא את זה לעולם אבל עוד קודם כל שייקחו את זה ראשי רשויות אחרים ודיברנו על כך בהתחלה.

הנושא של שיקום הוא נושא קריטי, דיבר על כך מאיר מוזס. הוא צודק לחלוטין. בשנים האחרונות התחלנו במספר פרויקטים, גם עם הרשות לשיקום האסיר וגם עם עיריות, צריך להרבות בזה, זה עדיין לא מספיק. אני מסכים עם כל מילה שהוא אומר, זה בהחלט נתון שחייבים לקחת אותו קדימה.

הנושא של אכיפה נדון פה, למרות שאין פה נציג המשטרה, אז אני לא רוצה לדבר בשמם. מה שקורה פה קורה במדינת ישראל. אם כאן תהיה אכיפה הרבה יותר משמעותית, ואני בטוח שמפקד המחוז יבוא ויגיד שפה עושים את המקסימום ועושים באמת הרבה מאוד מבצעי פיצוציות, אבל גם כאן- - - השר לביטחון פנים שאל אותי פעם על מספר המבצעים, אמרתי לו את מספר המבצעים, הוא אומר לי 'שיכפילו וישלשו'. אז נכון שזה לא מכאן הקריאה, הקריאה היא יותר למשטרת ישראל, כל מבצע זוכה לברכה, ולהיות הרבה יותר קשוחים בנושא של סגירה, זה עניין של בתי משפט, השופטים הרבה פעמים רחמנים, אגב יש ירידה יפה מאוד בתחום של כמות הסמים, מצד אחד, כי פשוט האיכות שלהם היום שנמכרת היא איכות מאוד מאוד גרועה מאז שנכנסו כל חוקי הנגזרות, אבל עדיין יש עשרות אלפי בני נוער שמקבלים כל מיני חומרים מלאכותיים שהאיכות שלהם היא מאוד גרועה ולפעמים הם הרבה יותר גרועים ממה שהיה בעבר.

הנושא של מכירה באינטרנט, זה פרויקט משטרתי. גם שם כנראה צריך להגדיל יותר, כי למדו את הפטנט. מאחר שהם לא ניגשים לפיצוצייה, אז דרך האינטרנט בכל מיני שיטות, דרך הפייסבוק או בשיטות אחרות, מגיע שליח, אנחנו מכירים את הסיפור הזה והמשטרה בהחלט צריכה פה להגביר יותר.

הנושא של מניעה, הוזכר פה, הוא הקריטי ביותר, הוא הנכון ביותר. משקיעים פה הרבה מאוד בחינוך פורמלי ולא פורמלי, על כך יבורכו.

מילה אחרונה על תנועות הנוער. כל תנועות הנוער היום חברו אלינו, אני גם מכיר, אמרתי, הרבה מאוד סיפורים של מדריכים שהורחקו כתוצאה משימוש באלכוהול בעיקר. הסיפורים מגיעים אלינו, שאנחנו נבקש מתנועות הנוער בגלל הקשר שיחזירו אותם חזרה, כי חשוב להם, ממש סיפורים קורעי לב ש'שתיתי פעם אחת, למה מרחיקים אותי מהדרכה בתנועה?', אבל אני רוצה לדבר על הקשר. בתנועות הנוער, יש היום בין 250,000 ל-300,000 חניכים, תלוי מי סופר ואיך סופרים, אבל שוב, זה חשוב מאוד משום שזה קהל שבוי, קהל שבוי במובן הזה שאתה יכול להעביר מסרים, אלה אנשים בעיקר צעירים כמובן מאוד מאוד איכותיים, יש הרבה מה לעשות איתם, זה גם עם תנועות נוער, זה גם עם מועצות תלמידים, ובהחלט כל מי שעוסק בעניין הזה יבורך.

אני חושב שאלה הדברים. אני חושב שבסך הכול התרשמנו יפה, מגיע להם בהחלט הרבה מאוד מחמאות ותודה רבה.

תודה רבה.

אני רוצה לסכם את ההתרשמות שלי. באמת כאן עושים עבודה, לדעתי, מצוינת, בכל הרמות, למרות שהמשימות הן הרבה יותר מעבר לתחום האחריות של תל אביב יפו, כאשר מגיעים אנשים מחוץ לתל אביב והם הופכים להיות מקבלי שירות ואתם צריכים להתמודד איתם ולהעניק להם את השירות הראוי, ובכל זאת עושים את המשימה ואת המלאכה, ולכן יישר כוח על כל מה שאתם עושים.

אנחנו רשמנו את ההערות בקשר לאשפוזיות ובקשר לנגישות, בקשר לתחליפי הסם, בקשר לעניין של רשויות או עיריות אחרות שהן לא ממלאות את חובתן והנטל עובר לתל אביב. רשמנו גם את זה. אנחנו ננסה לקיים דיון בעניין הזה, כדי או דרך חקיקה או בדרך אחרת לתת את המענה ושזה לא ייפול על תל אביב יפו. אנחנו נבקש גם ממשרד הבריאות התייחסות ספציפית למה שמתנהל כאן, לאור ההערות ששמענו.

שני דברים שאני חושב שאנחנו נקיים דיון. לגבי העניין של השיקום, לגבי הנגמלים, הוועדה תקיים דיון מיוחד עם הלשכה לשיקום האסיר ביחד עם מנהל הרשות של החברות הממשלתיות, נציגי חברות ממשלתיות, גם כדי לעזור ולדרבן שיקלטו וישקמו ויעזרו, זה חלק מהמשימה החשובה והמשך טיפול כדי להביא לידי הצלחה. הדבר השני, העניין של האכיפה. אנחנו רואים כאן שיש מרכזים של מכירת מוצרים חוקיים למהדרין והשאלה איפה נמצאת המשטרה, ובעניין של מכירה באמצעות הפייסבוק, האינטרנט, נבקש גם התייחסות ונקיים דיון בעניין הזה.

אני מודה לכל המשתתפים, גם על מה שאתם עושים בפועל וגם על התרומה לדיון וגם על ההשתתפות. תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:10.>