PAGE
14
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
26/06/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 734>
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, ו' בתמוז התשע"ב (26 ביוני 2012), שעה 10:00

<1. רבע מהמעסיקים לא רוצים עובדים ערבים>
<2. רבע מהמעסיקים מפלים מועמדים מהמגזר הערבי>

חברי הוועדה: >
עפו אגבאריה – היו"ר
מוחמד ברכה

מגלי והבה
איתן כבל

>
אימאן טרביה-אלקאסם
_
משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

עדי גולדינר
_
עו"ד, משרד המשפטים

אסתר אליאס - עו"ד, נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

ג'נט שלום - עוזרת נציבות שוויון הזדמנויות, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

רועי אסף - ראש האגף החברתי ברשות לפיתוח כלכלי, משרד ראש הממשלה

ענת אייל - פעילה, המשמר החברתי

רסול סעדה - מדור לקידום סטודנטים ערבים, התאחדות הסטודנטים

משה ניסים - מנהל מחוז שרון והעמקים, שירות התעסוקה

וילמה מאור

מיטל בר-שלום
<1. רבע מהמעסיקים מפלים מועמדים מהמגזר הערבי>
<2. רבע מהמעסיקים לא רוצים עובדים ערבים>

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. ניתן את זכות הדיבור לחה"כ איתן כבל.

אדוני היו"ר, מכובדי, אני לא יודע איך להתחיל. האם להתחיל ולומר בציניות: "חשבתי שזה הרבה יותר"? האם להציג את זה כך? מצד שני, רבע זה רבע.

אלה הנתונים הרשמיים.

אם רבע זה רשמי, אני מניח שזה אפילו יכול להגיע לחצי, בוודאי כאשר אנחנו מדברים על אקדמאיים. בעבודות הפשוטות דרך קבלן, אין בעיה של "ערביות". שם תמצא את הקבוצות החלשות או המוחלשות מתקבלות בחיבוק ענק. בכל המקומות שהשכר נמוך ובקושי מגיע לשכר המינימום, בכל מקום שיש ניצול, אתה תמצא את הקבוצות האלה מתקבלות בחיבוק ענק ו"אוהב". כאשר אנחנו רוצים למצוא ערבים אקדמאים – וזה לא רק ערבים, אלא גם קבוצות מוחלשות אחרות בחברה הישראלית, שנדרשות להתמודד עם קליטה במקומות עבודה מסודרים – המצב קשה והנתון הוא הרבה מעבר לרבע.
אני יכול לומר: "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יאמרו אזובי הקיר". כלומר, משרדי הממשלה הם הראשונים לעסוק באפליה – מכוונת או לא מכוונת, זה לא רלוונטי. אני מתייחס לעובדות. בשנים בהן אני נמצא בכנסת, כמה דיונים עסקו בשאלה של שילובם של ערביי ישראל אקדמאיים ולא אקדמאיים בתוך המערכות. אני זוכר את עצמי כבר לפני כ-10 שנים מעלה הצעה דחופה לכנסת בפעם הראשונה - ומאז העליתי אותה יותר מפעמיים שלוש - המדברת על האפליה ואי קבלה בחברת חשמל ובגופים כאלה ואחרים. האמת היא, שאין גוף שיכול להתהדר ולומר: "אצלי זה לא קיים". המקום היחיד שקולטים בו ערבים זה ברשויות הערביות ובמערכת החינוך. במערכת החינוך זה מכורח הנסיבות. כאשר אתה בודק את האופן בו מתייחסים למורות ומורים במערכת החינוך, אתה מוצא עיוותים מאוד גדולים, ואני אומר לך את זה כמי שמתעסק עם זה ביום-יום. אני מכיר מישהי שנוסעת כל יום מטירה-טייבה עד רהט.

גם באום אל פאחם נוסעים לרהט כל יום.

אני לא מכיר הרבה מורים יהודים שהיו נוסעים מנצרת לבאר שבע, אבל זה דיון אחר. זו תפיסה מעוותת. זו תפיסה שאין לה מקום. נהפוך הוא. אני רואה בזה את הדרך הכי חשובה, הכי נכונה להשתלבות של החברה הערבית בתוך החברה הישראלית. זה נראה לי, שזה אמור להיות ברור מאליו. מי שחושב שדחיקת הבעיה לשוליים תביא את הבעיה על פתרונה, לא מבין שזה רק מעצים את הלחצים. כאשר אתה דוחק הצידה מישהו שהוא לא למד, זו בעיה אבל עדיין הוא ימצא לעצמו כל פרנסה. כאשר מדובר באקדמאי, הוא מוצא את עצמו בבעיה פעמיים. הוא גם השקיע כל כך הרבה בלימודים, ואחר כך כאשר הוא מגיע למקומות עבודה אומרים לו: "יש לך כישורי יתר". הוא מוצא את עצמו נזרק מכל מקום. לכן, אני אשמח לשמוע מה נעשה. עכשיו יש תשדירים בעניין הזה, אבל זה צריך להיות הרבה יותר מאסיבי. אין לי ספק, שעכשיו יציגו לנו כאן נתונים שלא דומים לכלום, אבל אני אומר את הדברים במשקל של אבנים שחקו מים. כל פעם שניפגש המצב ישתפר, אבל זה אפילו לא כמו ריצת מרתון. כל פעם מוסיפים לי עוד נתון: "התקבל פה עובד", וכולנו מוחאים כפיים לעובד שהצליח להשתלב. בסך הכל יש בעיה גדולה, והבעיה מתחילה מהשירות הציבורי. אני מקווה, שהדיון הזה יהיה צעד נוסף כדי לשבור את הסטיגמות ואת הגזענות הקיימת בחברה הישראלית כלפי מיעוטים בכלל וערבים בפרט.

לפני שנשמע את מה שאתה רוצה לשמוע מנציבות שוויון ההזדמנויות, נשמע את המציע השני, חה"כ מוחמד ברכה.

אני חושב, שאלה שערכו את המחקר והסקר הזה היו צריכים להופיע כאן. אנשים ממשרד ראש הממשלה ואנשים ממשרדים אחרים היו צריכים להגיע לכאן, מבלי לגרוע מכבודם של האנשים שכן נמצאים כאן. גם העניין התחבורתי פעל לרעתנו היום, והדיון התקצר כתוצאה מכך. זה דבר בלתי סביר לחלוטין. לדעתי, אי אפשר לקיים דיון בהרכב חסר של נציגי הממשלה. אי אפשר לקיים דיון ממצה במגבלות זמן שנוצרו בגלל בעיות שהן לא בידנו. לכן, אני מציע שתקבע ישיבת המשך לנושא הזה. הנושא הזה הוא יותר מדיי חשוב כדי לטאטא אותו מתחת לשולחן ולצאת ידי חובה בדיון מהיר.

בהמשך לדבריו של חברי, חה"כ איתן כבל, הדברים הם הרבה יותר חמורים ממה שבא לידי ביטוי בסקר המדובר. די להזכיר את העובדה ש-89% מהאקדמאים בוגרי הנדסה ומחשבים אינם עובדים במקצוע אותו למדו. רק 1.3% עובדים במקצוע שלמדו. אני לא מדבר על ההדרה וההתייחסות, שלא מתחילות במעסיקים אלה בהתייחסות הממשלה ומדיניותה.
לפני כשנה התקיים דיון במליאת הכנסת, בהשתתפות ראש הממשלה, ואני העליתי את הנושא הזה במסגרת של 40 חתימות. הבשורה של ראש הממשלה היתה, שעל מנת להתגבר על האבטלה הם מעודדים הקמת גני טרום חובה, על מנת לאפשר לנשים לצאת לעבודה, וגם מערך תחבורה ציבורית שיאפשר ניידות של עובדים. הדבר העיקרי שם לא נאמר, ועד היום אני מצפה לתשובה מהממשלה ומראש הממשלה: למה להתייחס לאזרחים הערביים, לעובדים הערביים, לאקדמאים הערביים ככוח חירום או כוח מילואים לשוק העבודה בישראל? למה צריך לקחת את הערבים למקום העבודה ולא להביא את מקום העבודה ליישובים הערביים? זו השאלה הבסיסית, ואני לא מדבר על אזורי תעשייה שהוקמו על אדמות של יישובים ערביים. ראה את העניין של ציפורית שהולך לנצרת עלית. ראה את אזור התעשייה של ראש העין שבנוי על אדמות כפר קאסם. ראה את אזור תפן הבנוי על אדמות היישובים הערביים, והם מקבלים פרורים. זה דבר שהוא בלתי נתפס לחלוטין. זו הבעיה הראשונה שהיא מעבר לדוח. מי שיסקור את הדוח, יסקור אותו כי זה הוכן במשרד ראש הממשלה. יסקרו אותו עם כל הנתונים החמורים שם. הדבר המרכזי, שלא נמצא בדוח, זה שאת הבעיה הזו היא אפשר לקדם ולפתור במבצע של יחסי ציבור ופרסומות ברדיו שמטיפות לאנשים להעסיק ערבים. הממשלה היא לא על תקן של מטיף השכונה. היא קובעת מדיניות וסדר עדיפויות. היא מקצה משאבים, היא מקצה תקציבים. היא לא רק באה בטענות או מטיפה למגזר הפרטי. מה היא עושה בעצמה על מנת לקדם תהליכים של השתלבות בעבודה? זו השאלה הבסיסית.

השאלה השנייה היא לגבי הקריטריונים של חישוב האבטלה. התבשרנו לא מזמן שאחוז האבטלה במדינת ישראל הוא 5.4%. התגאו בממשלה שזה האחוז הנמוך מאז ומתמיד. אחר כך נאלצו לקיים את המדידה לפי אמות המידה של ה-OECD, שמדינת ישראל כבר חברה בה, ואז פתאום האחוז הפך ל-7% ומשהו. זה בגלל שהכניסו יישובים קטנים, שלא נכללו בחישוב הקודם. אלה בעיקר יישובים של אוכלוסייה ערבית, ששם אחוזי האבטלה הגדולים. יש דברים שלא מחושבים בתוך האבטלה – מסורבי העבודה או מסורבי רישום בלשכות התעסוקה בגלל שלא היו במסגרת עבודה מסודרת במשך תקופה ארוכה: עקרות בית או אנשים שמיצו את זכותם. הם אמנם יצאו מהסטטיסטיקה אבל לא הלכו לעבודה.
לכן, נתוני האבטלה, כפי שהם באים לידי ביטוי בסקר ובלמ"ס, הם הרבה יותר נמוכים מהאמת. אם אנחנו מדברים על פילוח האבטלה, שהיא קרוב ל-7%, אנחנו נגיע למסקנה שאחוז האבטלה בקרב היישובים הערביים הוא יותר גבוה.

אבטלה סמויה.

אני לא מדבר על אבטלה סמויה. אבטלה סמויה זה משהו אחר. אבטלה סמויה מדברת על עשרה עובדים במקום מסוים שיכול לקלוט שלושה עובדים. זה קיים בכל מיני מדינות עולם רביעי או חמישי. במקום לשים מחשב, שמים חמישה פקידים כדי שכל פקיד ימלא שורה בטופס. אנחנו לא מדברים על זה.

אם מפלחים את האבטלה בין ערבים ליהודים, שזה קרוב ל-7%, אנחנו מוצאים שבקרב היהודים יש אבטלה של 4%, שזה בעצם נחשב תעסוקה מלאה, בזמן שהאבטלה בקרב האזרחים הערביים היא יותר מ-18%. זה פשוט אומר שלמצוקה ולאבטלה יש תווי פנים לאומיים המבוססים על גישה של הדרה וגזענות.

אז נכון אמר ראש הממשלה, שאם מוציאים את הערבים והחרדים מצבנו ב-OECD יותר טוב. הוא כנראה שכח את האתיופים.

אם מוציאים את הפריפריה, שגם שם יש אבטלה של 10%-13%, אז במדינת תל-אביב, חדרה-גדרה, המצב מצוין.

אדוני היו"ר, אני חושב שמה שנדרש הוא מדיניות אחרת ולא אקמול ומראית עין של יחסי ציבור. נדרשת מדיניות אחרת והקצאת משאבים. היום אנחנו עומדים בפני הדיונים על תקציב 2013. מבטיחים לנו מכות, העלאות מסים וכל מיני דברים כאלה. אם רוצים לייצר צמיחה, צריכים לעשות מיצוי של כוח העבודה. מיצוי של כוח העבודה הוא לשלב את האזרחים הערביים בשוק העבודה. הסקר מדבר על אקדמאים, אבל מה עם האנשים שאינם אקדמאים וסובלים מאבטלה חמורה? אם תהיה ישיבת מעקב, אני מבקש מנציגי הממשלה שיבואו עם ראייה לגבי מה יהיה בתקציב שנת 2013. בנוסף, איך מעדכנים את נתוני האבטלה על מנת לטפל בבעיה. דבר שלישי – תוכניות של תיעוש והבאת מקומות העבודה ליישוב הערבי במקום לקחת את הערבים ככוח מילואים לשוק העבודה הכללי בישראל.

אם היתה נוכחות של מקומות עבודה או אזורי תעשייה הנגישים לאוכלוסיות המודרות, המצב היה אולי קצת יותר טוב. חה"כ מגלי והבה, בבקשה.

אני רוצה לברך את חבריי על שהעלו את הנושא לסדר היום. הרי זה לא דיון יזום על ידי ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, אלא דיון בעקבות הצעה לסדר שהביאו חבריי, חה"כ כבל וחה"כ ברכה. הם מעלים את זה שהעדר מדיניות של הממשלה בתחום הזה מביאה אותנו כל הזמן למפגש בצורה זו או אחרת בוועדה זו או אחרת. אנחנו מעלים את הבעיה, אפילו שאחת הממשלות בשנת 2006 החליטה עד 2012 לקלוט 12% עובדים ערבים במגזר הציבורי. כלומר, יהיו 12% עובדים ערבים בכל משרדי הממשלה. כאשר אתה קובע מדיניות ואתה מקצה תקציבים ולא עומד במדיניות שקבעת, זה אומר הכל.
אנחנו בוועדה לחקירת קליטת עובדים ערבים רואים כל פעם את ההתפתלות של משרדי הממשלה השונים במגזר הציבורי, כאשר הם לא עומדים ביעדים ולא מביאים אותם למקומות הראויים. אנחנו מדברים על אלפי אקדמאיים, על אנשים שמסוגלים, וזו נקודה שחשוב כל הזמן להעלות אותה. כאן הפנייה לממשלה. אני הייתי מצפה שיהיו כאן נציגי משרדי הממשלה ויתנו תמונת מצב. אנחנו כל הזמן נלחמים על העובד או העובדת, ובסופו של דבר הציבור כולו סובל.

צריכים להסתכל בעיניים של אזרחי ישראל היהודים, ולהגיד להם: אנחנו חיים במדינה בה יש ערבים ויש יהודים. צריך לראות דבר אחד שהוא חשוב – לתת לאותה אוכלוסייה שאתה חי איתה שנים את ההזדמנות להיות שותפה בעבודה. הבעיה היא גם בקרב אוכלוסיות אחרות: לא מקבלים אנשים לעבודה כי הם עושים יותר מדיי מילואים, לא מכניסים אנשים לעבודה כי הם ערבים. את הסטיגמות האלה צריך לשנות ולהוריד מהחשיבה של מקומות העבודה, מהמקומות שיכולים לקלוט הרבה אנשים. אנחנו רואים את הפרסומות, אבל זה לא מספיק. זו טיפה בים. זה צריך להיות שכנוע עצמי.

ישקר זו חברה עם הון ענק, אבל יש שם 280 עובדים מהמגזר, שמסוגלים לעבוד עבודות תכנות אחראיות שמוכיחות את עצמן. צריך לברך את המקומות האלה, וללחוץ שיקבלו.
האצבע צריכה להיות מופנית לראש הממשלה, שלא רק יצהיר הצהרות. צריך לעשות מעשה, לשנות את המדיניות ולקלוט את העובדים. אני מסכים עם חה"כ ברכה: לא מדובר רק באקדמאיים. יש גם עובדים אחרים. יש אזורי תעשייה ויש מפעלים.

יש פועלים שנוסעים קילומטרים.

אם הפרוטוקול יופנה לממשלה, למי שמתעסק בדברים האלה, אולי תרמנו את חלקנו. כדאי לא להשאיר את הדיון האקדמי המצולם הזה בלי תוצאות מעשיות שישנו את המדיניות.

אני רוצה לציין, שזה חה"כ מהקואליציה. אני רואה שיש כאן נציגים מכל משרדי הממשלה, פרט למשרד האוצר. אני רוצה לפנות קודם לנציבות השוויון.

גם אני רוצה לברך על הדיון הזה. יש חשיבות לשיח, יש חשיבות להעלות נושא שוב ושוב, כדי לגרום לפעולה ועשייה. בעקבות הדברים של חה"כ כבל, אני חייבת לציין שיש יחידות בהן יש ייצוג הולם לערבים בתפקידים בכירים.

כמה זה באמת מגיע אליכם? כמה אתם באמת מטפלים בעניינים האלה? האם מגיעות אליכם פניות מרובות?

אנחנו מטפלים בעניינים האלה כמה שיותר. אני אתחיל בסקר המעסיקים האחרון שעשינו ב-2011, שהראה שהבעיה הזו היא לא חדשה. זה לא מהכתבה האחרונה ולא מהמחקר האחרון. 72% מהמעסיקים חושבים שהערבים מופלים בשוק העבודה. זה נתון מאוד גבוה.

אף אחד לא יעיד על עצמו כגזען.

זה מה שהמעסיקים אמרו על עצמם.

כדי שאדם יעיד על עצמו כגזען, הוא צריך להיות עמוק בתוך הרפש הזה של גזענות.

אני אומרת שאפילו המעסיקים מודעים לזה שיש אפליה בעבודה. זו היתה הכוונה של האמירה שלי. הנציבות מודעת לבעיה הזו מהיום שהיא קמה. אנחנו עוסקים באכיפה אזרחית של שוויון הזדמנויות בעבודה ובהטמעה של שוויון הזדמנויות. במהלך השנה האחרונה פיתחנו תוכנית אסטרטגית שבה בחרנו נושאים מרכזיים שבהם חייבים להתמקד. מדובר בשלושה נושאים: האחד הוא להרחיב את הרב-גוניות בשירות הציבורי. זה מתייחס למגזר הערבי המהווה 20% מהאוכלוסייה בישראל, אבל זה לא מתקרב לאחוזים של הייצוג שלו בשירות הציבורי.


נושא דגל נוסף הוא שילוב של עובדים ערבים בשוק הפרטי. בשלב הזה אנחנו עובדים המון עם מעסיקים כדי לייצר תוכניות להטמעת שיווין. אנחנו עושים הכשרות למעסיקים כדי לייצר תוכניות להטמעת שוויון ולהביא ליישום - לעבור מהשלב של השיח לשלב של היישום.
לגבי פניות ציבור – בשנת 2011 היו לנו 781 פניות ציבור, כאשר רק 2% מהם על רקע לאום. זה מצביע על שתי בעיות מבחינתנו: אנחנו עדיין לא נגישים מספיק לאוכלוסייה הערבית, למרות שאנחנו מנסים לעשות כמה שיותר אאוט ריצ'ינג. אני מזמינה את כל היושבים בחדר, כולל חברי הכנסת, להפנות אלינו את כל מי שנתקל באפליה.

האם יש פרסום שלכם במגזר הערבי, כדי שיוכלו לפנות אליכם? האם אתם פונים לעיריות?

אנחנו מנסים לעבוד כמה שיותר עם עיריות ורשויות מקומיות. הנציבות שלנו ואני עושים אאוט ריצ'ינג למעסיקים במגזר הציבורי ומגזר הפרטי, כאשר הנציבה האזורית שלנו בחיפה, מרים כבהא, מופיעה במגזר הערבי בפני נשים עובדות וגברים עובדים, ומנסה לייצר כמה שיותר שיח וכמה שיותר נגישות. אנחנו מתעתדים לצאת בקמפיין ציבורי, כדי להנגיש את עצמנו כמה שיותר לציבור. אנחנו גם זקוקים לעזרה שלכם כדי להנגיש את עצמנו.

האם האתר שלכם מתורגם לערבית?

כן. האתר מתורגם לערבית. התמקדנו פה במגזר הציבורי. יש לי הצעה, ואני אשמח אם הוועדה תרים את הכפפה, וזה לבנות ביחד עם כל משרד ממשלתי תוכנית להטמעת שוויון, שתציב מטרות, יעדים מדידים ותבחן את הבעיות הקיימות והכשלים אצלו. רק על ידי מדידה, בחינה של המצב הקיים והצבת יעדים אפשר יהיה לייצר שינוי. אחרת, אנחנו רק מדברים על הצהרות, והצהרות לא מיושמות תמיד.

היו תביעות משפטיות בהן נתקלתם?

היו שתי תביעות משפטיות.

סך הכל שתי תביעות?

יש לנו 26 הליכים משפטיים, כאשר רק שניים עסקו בלאום. אחד עסק בפיטורין המאסיביים ב"כמעט חינם", שם פיטרו 20 עובדים ערבים בערב יום שישי. זה הגיע אלינו באותו ערב. הנציבות ייצגה אותם והוציאה צו מניעה לפיטורין שלהם. היום עורכי דין של הסיוע המשפטי מייצגים אותם בתביעות פרטיות כנגד "כמעט חינם". תיק נוסף היה נגד הרכבת, שקבעה קריטריון של שירות צבאי בקבלה לעבודה כתצפיתן, ובעקבות זה פוטרו 70 עובדים ערבים. הנציבות הופיעה כידיד בית הדין, ובית הדין קיבל את העמדה שלנו שקריטריון של שירות צבאי - שלא נובע מאופיו ומהותו של התפקיד, והנטל על המעסיק להראות שזה נובע מאופיו ומהותו של התפקיד - מהווה אפליה עקיפה נגד מי שלא שירת בצבא, בין היתר האוכלוסייה הערבית. אני אהיה איתכם כנה לגמרי: אנחנו "מחפשים בנרות" תיקים נוספים בנוגע ללאום. זה נמצא בראש סדר העדיפויות שלנו. אנחנו נשמח לקבל מכם כל פנייה של אזרח המביא בפניכם מידע על אפליה, כדי להרים את הכפפה ולפתח את זה יותר.

האם יש מישהו ממשרד ראש הממשלה?

הרשות יזמה את הקמפיין הזה בשיתוף עם משרד התמ"ת. הרעיון הזה לא בא רק לתודעה. עשינו את זה בעקבות סקר דעות, שהראה שיש בהחלט בעיה תודעתית. הנתונים ששלחנו לעוזר שלך ושהוצגו בפני ממשלת ישראל, הם נתונים שמראים שהסיכוי שאדם שהעסיק ערבים יעסיק ערבים פעם נוספת הוא 94%. ברגע שמישהו עבר את הסף וכבר העסיק ערבים, הסיכוי שהוא לא יעסיק שוב יורד באופן משמעותי. כלומר, הוא כן יעסיק בהמשך. לכן, הקמפיין הזה בא כדי לשנות את התודעה של הציבור.

זאת אומרת שיש דעות מוקדמות או שיש הכוונה?

כן, בדקנו את זה. אלה הנתונים ששלחנו לוועדה. אני מתחבר להערה של חה"כ כבל וחה"כ ברכה, ואומר שזו נכונות מוצהרת. בסקר שואלים: "אתה מוכן או אתה לא מוכן". זו המתודולוגיה של כל הסקרים בישראל. אתם ודאי יודעים לנסח שאלות יותר טוב ממני. כאשר שאלנו שאלות ישירות, ראינו שרבע מהאנשים לא רוצים. הקמפיין הזה בא על מנת לעודד אנשים כן לקבל אנשים לעבודה. נכון לבוקר זה, יש לנו 500 פניות ממעסיקים המעוניינים להעסיק עובדים אקדמאים ערבים. הם פונים אלינו, אנחנו יוצרים איתם קשר ומפנים אותם לכלים הייעודיים של הממשלה, בשיתוף פעולה הדוק עם משרד התעשייה והמסחר, על מנת לקדם את כל הכלים הממשלתיים ולהנגיש אותם לציבור.

אתם הערתם פה הערה בנוגע לנציבות שירות המדינה. זה פחות נוגע לוועדה הזו ויותר נוגע לוועדה של חה"כ טיבי. צריך להזמין את נציבות שירות המדינה. החלטת המדינה היתה לעמוד ביעד של 10% ערבים מתוך עובדי המדינה בשנת 2012. היעד היום עומד על 8%. יש לציין לחיוב את הנציב הנוכחי, משה דיין, שעושה מאמצים גדולים מאוד על מנת לעמוד ביעד הממשלתי. כדאי מאוד להזמין את נציבות שירות המדינה שיתנו את התשובות שלהם.

האם יש תמריצים שאתם נותנים למעסיקים?

יש מסלולי תעסוקה בתמ"ת. בגדול, יש סבסוד שכר. הנציגים מתמ"ת יסקרו את זה. צריך לציין, שיש ועדה להסרת חסמים בראשות מנכ"ל משרד המשפטים, גיא רוטקופף, שתפקידה להסיר את החסמים בכניסה לשירות המדינה. זה פחות קשור לדיון של הוועדה הזו.

לגבי הנתונים – הנתונים מדברים בעד עצמם. לא צריך להיות גאון בשביל לנתח אותם. הנתון שהציג חה"כ ברכה, 1.3% בהייטק – אנחנו ביקשנו ממינהל מחקר כלכלה לנטרל את הנדסה אזרחית, בשביל לבדוק תעשיות ידע ולדעת כמה עוסקים במשלח ידם. חצי מהם עוסקים בהוראה. חלק מהסיבות לקמפיינים האלה ולמאמצים שאנחנו עושים מול חברות, ארגונים שעובדים איתנו ועם הממשלה באופן ישיר, הן על מנת להסיר את המחיצה הזו ולהכניס אנשים לעמדות פיתוח, עמדות משמעותיות.

כלומר, 1.3% אנשים בעמדות מפתח בהיי טק.

אלה אנשים בעמדות פיתוח. בחברת היי טק יש אנשים נותנים שירותים, פקידים כמונו בממשלה, שגם מספקים חשבונאות. זו לא עמדת פיתוח במפעל היי טק. העמדה האמיתית היא מהנדסי הפיתוח, מהנדסי תוכנה ואפילו אנשים שעושים בקרה על התהליכים האלה. חשובה גם העמדה של העובד, ולא רק שבמפעל איקס יהיו הרבה עובדים ערבים במשרות של שירותים. חשוב שיהיה מדובר במשרות אמיתיות, שמתוכן אפשר לצמוח לתפקידי הנהלה, שמתוכן אפשר יהיה להתפתח. חברות כאלה נוצרות בצפון.

בינתיים החברות לא הגיעו.

הגיעו.

מתי יצא הקמפיין הזה?

ראש הממשלה השיק אותו ביום ראשון לפני שבועיים.

אז זו הצלחה. אפשר להגדיר את זה כהצלחה.

מבחינתנו, בוודאי. הוצאנו קמפיין, ו-500 אנשים פנו וביקשו להעסיק. חלקם אפילו אומרים שהם לא רוצים סבסוד ממשלתי אלא גישה למאגרי נתונים.

השאלה היא לא איך לקחת את העובדים למקומות עבודה מחוץ ליישובים הערביים, אלא כמה יישובים ערביים קיבלו אזור עדיפות ותמריצים לצורך תעשייה.

הנושא של הדיון הוגדר סביב העסקת ערבים במגזר היהודי, וסביב הקמפיין שאותו הוצאנו.

השאלה קשה?

יש לי תשובה בשבילך. תוכנית 4193 עברה ב-29 לינואר.

השאלה היא פשוטה: כמה יישובים, אם בכלל.

יש יישובים.

אין. כל עוד בעל חברה לא יקבל תמריצים והנחות ביישוב ערבי, אפילו אם הוא ערבי מדיר אל אסד, הוא יעדיף להקים את העסק שלו בכרמיאל ולא בדיר אל אסד. אתה לא קובע מדיניות, אבל משרד ראש הממשלה מוכר לאנשים מילים ולא נותן פתרונות. אני לא חושב, שהיום אפשר לייצר את המחזה הזה של מילים ועוד מילים. עו"ד הדין ג'נט שלום מבקשת מאיתנו להעביר להם מקומות. אני ציפיתי, שאנשים ממשרד ראש הממשלה וממשרד התמ"ת יתנו דברים מוחשיים, שהם ביסוד הפונקציות שהם אמורים למלא, ולא שוב ושוב הטפות ותלונות.

אני אענה לך בקצרה, למרות שזה לא נושא הדיון. אתה יכול להזמין אותנו על נושא של אזורי תעשייה במגזר הערבי. הבעיה ידועה, ורוב הדברים שאתה אומר הם מדויקים. יש תוכנית 1539 שבונה אזורי תעשייה ביישובי מיעוטים. בנוסף, יש תוכנית חדשה שנקראת 4193, שעברה ב-29 לינואר ותוקצבה ב-730,000,000 שקלים, כאשר חלק ממנה הוא לבניית אזורי תעשייה. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק עם משרד התעשייה והמסחר. הבעיה שאתה מעלה היא ידועה. זה לא שאנחנו מתעלמים ממנה. הממשלה הקציבה לזה תקציב על מנת לפתור את הבעיה.

כבר הרבה שנים אנחנו שומעים שהולכים להקים אזורי תעשייה, אבל זה לא מתקדם.

אם אתם רוצים לעשות דיון על אזורי תעשייה, אתם צריכים לתת לפקידות להתכונן. אם רוצים לעשות דיון מסודר וטוב, אנחנו נשמח.

כמה מתוך ה-730,000,000 שקלים הוא כסף חדש?

תוכנית 4193 כולה היא כסף חדש תוספתי של טרכטנברג.

לא. לקחו סעיפים ממקומות אחרים, אספו אותם והוסיפו קצת. לא הכל כסף חדש.

אני אמרתי את דבריי לפרוטוקול ולשידור. אם אתה רוצה להזמין דיון על אזורי תעשייה, נא להזמין את נציגי האוצר, אותנו ואת נציגי התמ"ת הממומנים על אזורי התעשייה.

לכן, הצעתי שתהיה ישיבת מעקב, כדי להגדיר תחומים שונים הקשורים בעניין הזה.

זה יהיה בישיבת ההמשך.

אנחנו נשמח לענות על כל השאלות האלה. שימו לב, שאת הנתונים שאתם מצטטים אנחנו בממשלה הוצאנו. לא ישבנו והסתרנו אותם. המטרה היא להציף את הבעיות ולפתור אותן אחת-אחת. להגיד שזו בעיה שפשוט לפתור אותה ואפשר בשרביט קסמים לפתור אותה, לא. זה תהליך ארוך טווח, ולוקח הרבה מאוד שנים, עם תקציבים מרובים מאוד, בשביל להתגבר על הבעיה. אנחנו מציפים אותה, הממשלה מתקצבת את הקמפיין הזה מתקציבה, משרד ראש הממשלה מתקצב זאת מתקציבו, ויש תוכניות ממשלתיות רחבות היקף על מנת לענות על כל הטענות שאתה העלית – וחלקן הגדול נכון. אתם צריכים להחליט איפה גבולות הדיון.

נציגת משרד התמ"ת, בבקשה.

התמ"ת נותן היום סיוע למעסיקים הרוצים להעסיק אנשים מהחברה הערבית, כולל הדרוזים, הצ'רקסים והבדואים. יש לנו היום מסלול סיוע למעסיקים, שנותן 25% מהשכר של כל עובד למשך 30 חודשים, לפי הוראת המנכ"ל 4.17. אתם מוזמנים להיכנס לאתר ולראות את הכללים.

זה לא שייך באיזה אזור מדובר, באזורי פיתוח או באזור הפריפריה?

לא. כל מעסיק מהחברה היהודית, המעוניין להעסיק אנשים מהחברה הערבית, יכול לקבל בממוצע 25% מהשכר של כל עובד. זה מסלול טוב, ואולי מפה תצא הברכה.

במגזר הפרטי את מתכוונת.

כן, במגזר הפרטי.

מה עם המגזר הממשלתי?

יש יעד של הממשלה.

אין לכם נגיעה בזה?

לא. הנקודה השנייה – אם המעסיק רוצה להכשיר את העובדים שלו, התמ"ת מסייע לו להכשיר אותם, לחנוך אותם וללוות אותם.

נקודה שלישית – באגף להכשרה מקצועית ישנו מסלול שנקרא OGT . אם המעסיק קולט עובד עד עשרה עובדים, הוא יכול לקבל מענק על השכר של כל עובד. זה יכול להגיע ל-1,000 שקלים לכל עובד, כאשר במקביל המעסיק מתחייב להעמיד חונך שיחנוך את אותו עובד מהמגזר הערבי שנקלט באותו מקום. אם החונך חונך עובד עד שני עובדים, המעסיק מקבל עליו 1,000 שקלים. אם החונך חונך בין שלושה לעשרה עובדים, המעסיק מקבל 3,000 שקלים עבור כל עובד.

בעקיפין, זו עזרה למעסיקים. זה סוג של שיפוי המעסיקים.

זה תמריץ למעסיקים כדי לקלוט עובדים.

במקום לקחת עובד ב-3,000 שקלים, הם לוקחים עובד ב-2,000 שקלים והמדינה משלמת 1,000 שקלים. זה לא נותן פתרונות יסודיים. בסופו של דבר, גם כאשר מראית העין היא לשלב ערבים, זה לשלם למעסיקים. זה להוריד מהעול של המעסיקים במקום לשלם זכויות.

אבל אנחנו לא נותנים להם כסף חינם. זה רק במקרה שהם מעסיקים עובדים.

אני רוצה להזכיר, שהדיון הוא לא איך לעודד אי גזענות על ידי תשלום כסף. אתה לא פותר את הנושא הזה בזה שאתה אומר לו: "תקנה אטבים לאף וכדור נגד בחילה, קח 2,000-3,000 שקלים וכל הבעיות תיפתרנה". כל מה שנעשה זה בסדר. אף אחד מאיתנו לא בא ואומר: "אל תעשו". אנחנו רק מנסים להציף את הדברים. אני חשבתי שבנושא מהסוג הזה צריכים היו להיות פה מנכ"ל משרד ראש הממשלה ומנכ"לים של יתר המשרדים. זו בעיה חברתית הרבה יותר עמוקה מהנתונים המוצגים כאן. לא התכוונתי שיתקיים כאן דיון טכני.

זו גם התרומה הכי ריאלית לצמיחה.

זה לא דיון טכני. מזה חששתי. הדיון הופך להיות טכני. אומרים: "יש שיפור פה ויש שיפור כאן", וכולנו נצא ונגיד יפה מאוד. אני אומר: "חברים יקרים, זאת בעיית יסוד, שהחברה הישראלית כולה צריכה להתמודד איתה, וזה אמור להתחיל מהראש – ממשרדי הממשלה". זה לא רק כמה אתה מעסיק. אם אתה נותן לו כסף, זה כמו גוי של שבת. אתה מסדר לו מישהו שיכבה לו את האור. פה אנחנו מדברים על בעיה קשה, שעוברת כחוט השני מתוך החברה הערבית לתוך החברה האתיופית וחלק מהחברה הרוסית. זה לא נושא שמונח פה לפתחנו. הוא הרבה יותר גדול ממה שמוצג. זה מסוג אותם נושאים, שעד שהוא לא מתפוצץ בצורה אלימה אף אחד לא מתעסק איתו. אחר כך כולם אומרים: "מה קרה? היו נתונים".

זה לא דיון טכני. יכולנו לקבל את כל מה שנאמר. כבר ראינו את הנתונים. אנחנו רוצים לראות איך המערך הממשלתי מציג את ההתמודדות עם הגזענות בחברה הישראלית כאתגר. מי שחושב שהוא גזעני רק כלפי ערבים, הוא טועה. "הוא ערבי, מותר". זה לא עובד כך. אני מוכן לחתום, שמי שלא מקבל את הערבי, הוא גם לא מקבל את האתיופי ולא מקבל את הקבקזי. אני אגיד עוד דבר: זה לא קשור אם אתה ימני או שמאלי. מי שמנסה לייצר הפרדה, זה לא נכון.

זה לא שייך.

זה חותך. זה מלמעלה עד למטה. זה חוצה את החברה הישראלית. אף אחד לא יכול לטפוח לעצמו על השכם ולומר: "אצלי זה לא קיים".

עניין הגזענות הוא חוצה מפלגות. אני יודע על מעסיקים, שהם חברי מרכז ליכוד או חברי ישראל ביתנו והם מעסיקים ערבים, ואחרים לא.

אני בטוח. לא רציתי להיכנס לרמות האלה.

זה איום ונורא. אנחנו נשמע את מר משה נסים משירות התעסוקה.

אנחנו בשירות התעסוקה מכירים את הבעייתיות של התעסוקה במגזר הערבי לא דרך סקרים אלא דרך הרגליים. אתם יכולים לקיים עוד מיליון ישיבות – וכמו שחה"כ איתן כבל אמר, כבר היו ישיבות והיו הצעות – אבל אני אומר לכם כאיש שירות תעסוקה ותיק, שאנחנו מתמודדים עם הנושא הזה של תעסוקת עובדים במגזר הערבי – ואני עוסק בזה כבר 25 שנים ואני מכיר את זה מכל הכיוונים – ויש רק דבר אחד שיכול לעשות טיפול שורש משמעותי, וזה להביא לתוך הערים האלה מקומות עבודה. זה יעזור לנו כשירות תעסוקה לפתור את הבעיה הזו. אני מנהל מחוז של כמעט 30,000 דורשי עבודה בחודש. שליש מהם הם מהמגזר הערבי.

מאיפה מתחיל המחוז שלך?

מבית שאן עד אריאל, כולל ואדי עארה. הלשכה הערבית הכי גדולה שלנו היא לשכת אום אל פאחם.

כולל חדרה.

כולל חדרה, כולל נתניה, כולל כפר סבא, רעננה, ראש העין ואריאל. יש לנו בעיות קשות מאוד עם המגזר הערבי. המאפיין העיקרי של הלשכות האלה, הוא שכמעט 80% מהם הם תובעי הבטחת הכנסה. אלה אנשים שהם לא ניידים. יש לנו בעיות קשות של ניידות. בנוסף, בעיות עם מגבלות הדת. נשים לא יכולות לחזור מאוחר הביתה.

אם אני לוקח את האזור הקרוב לאום אל פאחם – פארק התעשיות בקיסריה משווע לידיים עובדות בתחום התעשייה. דורשי עבודה מוואדי עארה לא יכולים לעבוד שם בגלל שאין להם איך להגיע.

האם אין תחבורה ציבורית?

אין תחבורה ציבורית ישירה, ואנחנו מתריעים על זה כבר שנים רבות.

אין תחבורה ציבורית.

השבוע היימן ואני היינו יחד בסיור במרכז התעסוקה ובלשכת התעסוקה באום אל פאחם, ואמרתי לו שאם יעשו צעדים בעניין הזה אני אפילו מוכן להתחייב לכמויות של השמות. יחד עם זאת, מתוך היכרות אישית עם מעסיקים, אני יכול לומר שמעסיקים מסוימים לא מעוניינים שתהיה התקהלות אתנית אצלם בתוך המפעלים. זה לאו דווקא ערבים. מדובר גם ברוסים ובאתיופים. הם אומרים: לפעמים יש קבוצה של אנשים במחלקה המדברת בשפה שלהם, וזה מהווה בעיה מבחינתנו.

אבל יש הבדל. לפעמים מסתתרים מאחורי השפה.

אני אנסה לגעת בזה בצורה פחות עדינה. הדיון הוא קודם כל על אקדמאים. אנחנו לא מנסים לפתור עכשיו את כל הבעיות של המגזר. אני אומר לך, שהגזענות היא ברמות כאלה שלהעסיק עובד ערבי בעבודות של ניקיון או בעבודות שחורות זה מתקבל באופן טבעי. גם אם המעסיק יגיד שהוא לא רוצה יותר מדיי ערבים אצלו. אני מנסה לגעת בדברים כמו שהם ולא לנסות ליפות אותם. שיהיה ערבי מהנדס? זה גדול עליו. חלקנו אפילו לא מסוגלים לחשוב בשפה כזו. "עבודה ערבית" זו לא המצאה שהומצאה על ידי ערבים. הקרב בדיון הזה, עוד לפני חיסול החסמים הבירוקרטים, הוא על חיסול החסמים בראש. זה הצעד היותר גדול.

לדעתי, לישיבות הבאות אתם צריכים להזמין גם את נציגי משרד החינוך, כי אלה בעיות חינוכיות ומנטאליות.

מסכן משרד החינוך. הכל נזרק לשם.

דווקא פה אנחנו מרימים את הכפפה. לגבי מעסיקים – אין צורך במשרד החינוך. זה אולי לגבי מחנכים, וגם שם אנחנו מתחילים בפרויקט עם משרד החינוך. כפי שאמרתי קודם, אנחנו עושים הכשרות למעסיקים, ובשנה הקרובה אנחנו נצא במכרז גדול עם תקציב רחב להכשרת נרחבות למעסיקים בנושא גיוון ושוויון במקומות העבודה, המדבר בדיוק על הנושאים האלה.

כל הדיון הוא על שוויון במקומות עבודה. מי שצריך היה להיות נוכח פה אלה הם אנשים שיכולים לתת פתרונות, אנשים בעלי עמדות, כמו מנכ"לים, שרים ואפילו ראש הממשלה.

יש שיח. כאשר אלה שלמעלה מדברים בשפה שאינה מותירה ספק, יותר קל לאלה שלמטה להתחבר לדברים האלה.

אין ספק. לכן, הוצאנו בשנה האחרונה פיילוט שיוביל אחר כך את המכרז. הזמנו 30 מנכ"לים וסמנכ"לים מחברות פרטיות לקורס באוניברסיטת תל-אביב שעסק בגיוון ושוויון הזדמנויות. זה היה מאוד מוצלח, ואנחנו מתכוונים להרחיב את זה לקורסים הרבה יותר רחבים ולהגיע לכמה שיותר מעסיקים בדרגות בכירות, כדי להביא את השינוי מלמעלה, כי זה באמת מאוד חשוב.

אני חייב לציין, שלנשיא המדינה יש יוזמה בתחום. לפני שנה וחצי הוא הזמין את כל חברות ההיי טק אליו לבית הנשיא, שאל כמה עובדים ערבים מה המצב אצלם ועשה על זה מעקב. בשבוע שעבר הייתי במילואים, אבל כל החברות האלה נפגשו והודיעו שהם העסיקו כבר 250 איש, וזה לא בהכרח בשביל סבסוד ממשלתי. פה נשיא הממשלה נתן את כל כובד משקלו בעניין.

שמענו גם על התוכניות האלה של נשיא המדינה, אבל מתי זה ייצא לפועל. בינתיים אנחנו רק שומעים הצהרות. אני רוצה לסכם את הישיבה. הוועדה קוראת לממשלה לא להסתפק בקמפיין לשילוב אקדמאים ערביים בעבודה, ולגבש מדיניות שתגובה בהקצאת משאבים לעידוד מעסיקים לקליטת עובדים ערבים ולשילובם של האקדמאים הערבים במגזר הציבורי.
הוועדה קוראת לממשלה להקצות בתקציב 2013 משאבים לבניית אזורי תעשייה ביישובים הערבים, וליצור תמריצים לעידוד משקיעים במגזר הערבי.

אני קובע שנקיים ישיבת מעקב בנוכחות מנכ"לים, בדרג שמחליט ולא רק בדרג פקידים. תודה רבה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:30.>