PAGE
60
הוועדה לזכויות הילד
25/06/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 185>
מישיבת הוועדה לזכויות הילד
יום שני, ה' בתמוז התשע"ב (25 ביוני 2012), שעה 10:30

<מניעת ניצול והגנה על זכויות בני נוער בהעסקתם בחודשי הקיץ>

חברי הוועדה: >
אורלי לוי אבקסיס – היו"ר
דב חנין

>
יוסי מיכל - מדריך ארצי, משרד החינוך

הדרה רוזנבלום - מנהלת יחידת מועצות תלמידים ונוער, משרד החינוך

לילי הלפרין - מנהלת תכנית אמ"ת לנוער בסיכון, משרד החינוך

יחזקאל אופיר - אכיפה והסדר, משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה

אביבית ברקאי-אהרונוף - סגנית מנהלת המחלקה המשפטית, המועצה הלאומית לשלום הילד

יעקב אביד - רכז המחלקה המשפטית, הנוער העובד והלומד

יורם בר-קובץ - רכז האיגוד המקצועי לנוער, הנוער העובד והלומד

אמיר בשה - עו"ד, הסתדרות הנוער העובד והלומד

איתמר דוברוב - מארגן, הנוער העובד והלומד

שי ויינבלום - רכז האיגוד המקצועי לנוער, ההסתדרות הנוער העובד והלומד

מורן סבוראי - עו"ד, הסתדרות הנוער העובד והלומד

יונתן גילת - תלמיד, יוניסף

חי בדרה - רכז רשת הסתדרות הצעירים

איתי קורן - מטה, רשת הסתדרות הצעירים

סרגי יאקושנקו - רשת הסתדרות הצעירים

שי ציון - רשת הסתדרות הצעירים

דין זהר - מועצת התלמידים הארצית

סיגל פעיל - עו"ד, משרד עו"ד אשר חלד ושות', "סופר דוש"

שירי שלו - עו"ד, משרד עו"ד אשר חלד ושות', "סופר דוש"

דוד דהאן - פעיל חברתי

ניסים עוג'ר - המשמר החברתי


מריה רבינוביץ

– מ.מ.מ., הכנסת

רחל סעדה

נירה לאמעי-רכלבסקי

חפציבה צנעני
<מניעת ניצול והגנה על זכויות בני נוער בהעסקתם בחודשי הקיץ>

אנחנו רוצים להתחיל את ישיבת הוועדה לזכויות הילד. התאריך הוא 25/6/2012, ה' בתמוז התשע"ב, והשעה היא 10:37 בקירוב. הנושא על סדר-היום הוא: מניעת ניצול והגנה על זכויות בני נוער בהעסקתם בחודשי הקיץ. נושא זה מקבל משנה תוקף בעקבות האירועים האחרונים שנחשפנו אליהם. אני חייבת לומר שגם הוגשה בקשה, שהגיעה לפני, על-ידי חברת-הכנסת ויושבת-ראש האופוזיציה, חברת-הכנסת שלי יחימוביץ, לגבי התמונה לכאורה שעולה מהסיפור של עשרות בני נוער שהועסקו בשירותי משלוחים על-ידי חברת "סופר דוש". אנחנו מודעים לכך שהנושא הזה נמצא בבית-הדין לעבודה, ומודעים לכך שישנן שאלות שהן שאלות שרלוונטיות אולי לא רק למקרה הזה אלא בכלל: מה הזיקה בין מזמין השירות לבין אותו עובד, ובמקרה שלנו בני נוער, שנדמה שזכויותיהם הופרו בזו אחר זו. לגבי מי האשם, אנחנו משאירים את זה. אולי יעלו שאלות או הבהרות במהלך הדיון, אבל זה נמצא בשולחן בית-המשפט והשאלה הזאת נשארה פתוחה גם שם; הבנו שאתמול עוד בשעות הערב התקבלה החלטה כדי להסדיר את הנושא לעתיד לבוא, זאת אומרת הסדרה של מה שיהיה לקראת החופש הגדול. לגבי העסקה עתידית של אותם נערים שיבחרו להמשיך ולעבוד באותה מסגרת, כדי שלא יהיו שאלות נוספות מכאן ואילך ייחשב כמעסיק ישיר – חברות הקבלן, כך הבנתי מההחלטה שהתקבלה אתמול. אבל, לגבי השאלה מי אחראי לאותם נערים בשאלות שהתעוררו עד לפתיחת התיק בבית-המשפט ולגבי מי האחראים, הן לגבי התשלום והן לגבי הזכויות הסוציאליות שהופרו, זו שאלה שעוד תמשיך ותידון בשולחן בית-המשפט.

אנחנו בפתחו של הקיץ, ועשרות אלפי בני נוער מנצלים את זכותם ואת החופש על מנת ליצור להם הכנסה נוספת, איזו שהיא קופה. לצערנו הרב, אנחנו מגלים שבחלק מהמקרים, גם בגלל שפתאום אולי מתגלה איזו שהיא קבוצה שאפשר להעסיק אותה בתנאים כאלה ואחרים טובים יותר או אולי אפילו זולים יותר מאשר בשוק החופשי, יש פה גם פתחים לניצול. ננסה לבדוק איך אנחנו יכולים לעצור את התופעה, מה הם הסעדים שניתנים למשרדי הממשלה השונים כדי לאכוף את דיני העבודה וביניהם גם דיני עבודה שהם ספציפיים לבני נוער וגם דיני עבודה שהם בכלל כלפי מעסיקים. נבדוק ונשאל את השאלות, גם את התמ"ת וגם את המשרדים האחרים, איך אנחנו מפקחים ודואגים שלא יופרו אותם תנאים ואיך אנחנו שומרים על בני הנוער.

כדי שנקבל איזו שהיא תמונה, אולי באמת נתחיל דווקא מהסיפור של השטח, ואחר כך אנחנו גם נגיע למחקר של המ.מ.מ. שנתן לנו גם נקודות שראויות להתייחסות ובעיקר לקראת או בעיצומו של החופש הגדול, כי אותם בני נוער כבר יצאו לחופש. אנחנו נתחיל דווקא בילדים הנפגעים או אלו שהרגישו שהם נפגעו. ראשית, אומר לכם שהוועדה הזאת מצולמת, ונבקש לא לשים פרוטרוט של הערוץ ממש, והמצלמה לא תהיה בקלוז-אפ על הילדים. אבל, אין פה פגיעה. אתם מודעים לזה שזה מצולם וזה בסדר מבחינתכם?

כן.

אוקיי. נתחיל עם סרגי. ספר לנו מה היה שם.

מה, ב"סופר דוש"?

כמה זמן עבדת שם?

שלוש שנים ומשהו, כמעט ארבע שנים.

בן כמה אתה?

כמעט 17.

אתה עובד שם מגיל 13?

כן, מכתה ז'.

מטורף. מה היתה עבודתך? מה נדרשת לעשות?

הייתי צריך להוציא משלוחים מה"סופר דוש" – להעמיס את זה לאוטו ולצאת ל'נאגלה', ואז לחלק את זה בבתים.

כמה שעות ביום עבדת?

הרבה.

לא בשעות הלימודים או גם בשעות הלימודים?

לימודים? אם הייתי נמצא שם? לא הייתי נמצא בכלל בבית-הספר. הייתי כל הזמן בעבודה.

אתה אומר לנו שבעצם גם בשעות הלימודים, --

כן.

--בגיל 13 עבדת בשליחויות, שאני חושבת שזו כבר הפרה בוטה של החוק הקיים.

נשמע לגבי אופן ההרמה.

נכון. היועצת המשפטית שלנו גם רוצה לדעת פחות או יותר את אופי העבודה. היית מרים משקלים גבוהים?

עם מריצה או בלי מריצה.

עם מריצה או בלי מריצה?

משקלים גדולים.

בשעות הלימודים.

ובשעות הלימודים שזה בכלל אסור.

מי היה המעסיק שלך? איך אתה עבדת? מול מי עבדת?

מול הסופר.

איך שילמו לך?

לא שילמו לי. הייתי עובד רק על הטיפים.

תן לנו דוגמא לסדר-יום של כמה שעות בהן במקום ללכת ללימודים אתה נמצא בשליחויות של קניות מה"סופר דוש" ללקוחות. אני מתארת לעצמי שאתה מעמיס גם לקומות.

כן.

כמה בערך יום כזה מסתכם עם טיפים? תן לנו פחות או יותר את היום הטוב ואת היום הגרוע.

היום הטוב זה 200 שקל.

כמה שעות זה יכול להיות?

12.

והיום הגרוע?

50-60 שקל.

כשהיית מסיים יום כזה והיית רואה מה שנשאר לך ביד?

זה מבאס.

אף אחד לא משלים לאיזה שהוא סכום מסוים, סכום מינימאלי?

כלום.

מילאו לך טפסים כשנכנסת לעבוד?

לא.

ביקשו ממך בדיקות מסוימות?

לא. כלום.

בדיקות רפואיות.

בדיקות רפואיות? אישורים?

לא.

אישור הורים?

לא.

שום דבר.

שום דבר.

אתה היית באיזה שהוא אופן עלום כזה.

כן.

את השם שלך הכירו לפחות?

הנהגים וזה – כן.

מה קורה בימים בהם אתה חולה ולא יכול להגיע לעבודה? למי אתה מודיע?

לנהג שהייתי עובד אתו.

הנהג הוא עובד של ה"סופר דוש"?

כן.

קרה לך שנפצעת במהלך העבודה?

כן. כל אחד היה נפצע.

מה קורה באותם רגעים?

כלום. פשוט אומרים "תמשיך לעבוד" וזהו.

אתה לבד.

כן.

מה קרה עכשיו שהחלטתם להגיד "חלאס, זהו, עד כאן"?

בינתיים, לא קרה כלום.

גיל 13 – זה מטורף בעבודה כזו וגם תוך דריסה באמת של החוקים שבאים להגן.

אסור.

ברור שאסור.

יש פה גם תקנות של הרמת חפצים.

מותר במשך שעתיים ביום לכל היותר. אנחנו שמענו פה על ימים של 12 שעות על חשבון הלימודים ועל בגילאים מאד-מאד צעירים. את יודעת מה? אולי נושא הרמת משקלים זה רק בתוספת לעבירות הנוספות שעל פניו מצטיירות מכאן.

אנחנו נשמע פה עוד נער שביקש זכות לדבר. שי, בן כמה אתה?

גם אני אוטוטו בן 17.

כמה זמן אתה עובד שם?

עשרה חודשים.

מה הסיפור שלך?

כמעט אותו דבר. הייתי בא לסופר, נכנס לסופר, מוציא את המשלוחים, מעמיס אותם לאוטו, ויוצא לנהג לחלק את המשלוחים ללקוחות. הייתי מתבסס רק על הטיפים.

איך התקבלת לעבודה?

חבר הביא אותי.

מול מי עמדת כשהתקבלת לעבודה? מילאת טפסים? אני בכוונה שואלת גם אותך.

לא.

ביקשו ממך להביא תעודה רפואית?

כלום.

שום דבר.

ידעת מראש שאתה עובד רק על טיפים?

כן. חשבתי שכאילו לאו דווקא רק העבודה הזאת היא על טיפים.

חשבת שזה מקובל. לא ידעת, בעצם, מה החוק אומר.

כן.

כמה נערים כאלו הייתם שם?

בערך 47-50.

גם אתה עבדת בשעות הלימודים?

היו ימים שכן.

מה קורה כשאתה לא מגיע לעבודה? למי אתה מודיע?

לנהג.

לנהג. הוא מעביר הלאה.

קרה לך שנפצעת?

כמובן.

ומה קרה?

כלום. כמו שסרגי אמר, היו אומרים כאילו "לא נורא, זה יעבור".

ואז אתה יושב עם הכאבים בבית בלי הכנסה, בלי לימודים ובלי כלום.

כמובן.

ספר לי על אופי העבודה, חוץ מהנושא הזה שאתם מרימים את המשלוחים לאוטו ופורקים את זה אחר כך בבתים.

על האופי - - -

משקלים כבדים?

כן. זו לא עבודה כל כך קלה. היא עבודה מאד פיזית. אני לא יודע, עכשיו כשאני מסתכל על זה, זה קצת מוגזם ככה.

אתה יודע מה? אולי עכשיו זה הזמן דווקא לפנות למשרד התמ"ת. דרך-אגב, בבית-הספר לא שאלו? לא ידעו מה אתם עושים? לא ידעו למה אתם לא מגיעים למסגרת החינוכית?

אני לא הייתי כאילו ממש כל הזמן לא הולך לבית-הספר. אלה היו ימים ממש בודדים, אבל היו.

אבל, זה בא על חשבון הלימודים באיזה שהוא אופן.

כן.

מה היום הכי גרוע שאתה עובד וכמה אתה מרוויח?

יצא לי 50 שקל.

לכמה שעות?

5-6 שעות.

הייתי רוצה לשמוע את משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה לגבי האכיפה.

אני חזי אופיר, מנהל אגף האכיפה בתמ"ת. קודם כל, אתייחס ל"סופר דוש". התופעה הזאת הובאה לידיעתנו לפני שנתיים, ואנחנו באמת פתחנו בחקירה ובעקבותיה גם הוגש כתב אישום כנגד בעל החברה והחברה. החברה, "סופר דוש", לפני שנתיים, בעסקת טיעון – אני מדגיש: בעסקת טיעון ואפילו לא בפסק-דין – נענשה ב-100 אלף שקל, והמעסיק, באופן ישיר, גם בעוד 10,000 שקל. אני מדגיש שזה בעסקת טיעון. אני מניח שאם היה גם פסק-דין, אולי זה היה עוד גבוה יותר. זה רק אומר שבאמת היתה שם שורה ארוכה של הפרות ששכנענו גם את בית-המשפט בעניין הזה.

הובא לידיעתנו העניין שזה חוזר למרות העונש הכבד, ופתחנו בחקירה נוספת.

עונש כבד על כמה שנים של זה – 100 אלף שקל. באיזה שהוא אופן אולי שווה להם לשלם את זה מאשר לשלם משכורות לילדים.

זה נכון. לצערי, בדיני העבודה נמנעים מלהכניס למאסר. בתי-דין לעבודה ממעטים. היו איזה שני מקרים שגם הומרו בעבודות שירות.

וזאת, למרות שהיום הקנסות עלו.

נכון. אגיע לזה אולי בהמשך. בקנסות יש באמת שינוי דרמטי. אבל, אני מדבר אחורה. לכן, ה"סופר דוש" באמת כבר נענש.

הם ידעו שאתם רואים בהם מעסיק.

הם ידעו. אני שוב אומר: זה בעסקת טיעון. כלומר, הם הודו בעבירות.

הם הודו באחריות שלהם.

בוודאי, גם כמנהל וגם כחברה. אבל, זה, כנראה, לא עזר. בימים אלה פתחנו בחקירה נוספת. הובא לידיעתנו שהעניין חזר לסורו, ואנחנו בודקים את זה.

מה נעשה במסגרת התמ"ת? האם יש בכלל ביקורת כלפי אותם מעסיקים שיוצאים עבריינים או מפרים חוק – מפרים חוק זה כבר עבריינים – מעסיקים שלא עומדים בתנאים שהחוקים מכתיבים או בתנאי ההעסקה בכלל? יש לכם איזו שהיא אפשרות של פיקוח מה קורה הלאה?

כן.

שילמו את הקנס, אוקיי. הגעתם לאיזה הוא הסדר טיעון. בדקתם? יש לכם איזו שהיא יכולת לבדוק שזה לא משתרש ולא חוזר על עצמו?

בהחלט, בוודאי. אנחנו עושים לא מעט ביקורים חוזרים באותם מעסיקים – אנחנו קוראים לזה "ביקור חוזר" – והולכים לראות האם באמת יש שינוי.

האם פה נעשה ביקור חוזר?

כן.

מה הוא העלה?

בפעם השנייה דווקא גם התגלו העבירות, ושוב אנחנו בשלב ענישה. אלה הדרכים שעומדות לרשותנו. אגב, הענישה היא ענישה פלילית. לצערי, זה מה שאפשר. אנחנו לא יכולים - - -

יש לי שאלה אליך: אני יושבת עכשיו מול המחקר של מחלקת המחקר של הכנסת, ויש פה נתון שדי הפתיע אותי והייתי רוצה קצת התייחסות שלך. זה נמצא על השולחן מולכם. בעמוד 10 יש טבלה, ובה מצוין וזה מראה באופן די גורף ירידה באכיפה הן לגבי מספר ההפרות בטיפול באגף, הן לגבי הפרות חדשות והן לגבי קנסות. אפילו הקנסות ירדו לכדי 20%.

אסביר.

זה גם ההכנסות מאותן קנסות, שאולי יכלו לשרת אחר כך גם אכיפה נוספת כי היתה לכם יותר אפשרות. זה גם לגבי מספר כתבי האישום שהוגשו. אם אנחנו מסתכלים על 2009 ו-2011, לי אין הסבר אלא אם כן תגיד לי שכל המעסיקים הפכו להיות צדיקים.

לא, ממש לא. אל"ף, נעשה סדר בעניינים. קודם כל, הקנסות, שמוטלים על מעסיקים, לא מגיעים לתמ"ת או אלי אלא לאוצר המדינה.

אבל, יכלו לשים לכם עוד תקנים על חשבון הכסף הזה.

האמת היא שלגבי התקנים אין לי מה להתלונן.

אז, אין לכם מחסור בכוח-אדם של פיקוח?

בעקבות הקיץ האחרון קיבלנו תוספת נכבדה של תקנים שמשתרעת על שנתיים: 60 ב-2012 ועוד 60 ב-2013.

כולם מאוישים?

לא. עוד לא התחלנו. התחלנו לאייש. כבר איישנו 40 משרות מתוך ה-60 שניתנו לנו ב-2012 של מפקחים. אנחנו בשלבי חניכה לאותם עובדים, כי הרי העובדים האלה באים מהשוק הפתוח בלי ידע מוקדם ולא כלום. אנחנו באמת בימים אלה מכינים ומכשירים אותם. כבר בקיץ הזה הם יפעלו בקרב בני הנוער, כך שזו תוספת נכבדה של תקנים.

לגבי הירידה במספרים, היא נכונה באופן מעשי, אבל הסיבות לכך היו כאלה: ב-2009 הצטברו אצלנו תיקים רבים מאד של בני נוער שפתחנו שנים ולא נסגרו. ואז, המשרד אישר לנו לגייס 18 משרדי עורכי-דין שישבו על המדוכה וסגרו תיקים. לכן, היה מין peak כזה שמספר התיקים גדל בצורה ניכרת, ואחריו כמובן הייתה הירידה הזאת.

אני לא יודעת. מ-2008 ל-2009 זה לא גדל כל כך בצורה ניכרת כמו שאחרי 2009 חלה ירידה מאד גדולה.

ב-2009 היתה עלייה מאד גבוהה, כי בעצם הגענו לקנסות של קרוב ל-20 מיליון, אבל כולו היה עניין של תיקים משנים קודמות שהצטברו. היום, הגענו לרמה שפחות יותר אנחנו יכולים לעמוד בה.

העניין הוא לא לפתוח תיקים, אלא להביא אותם להרשעה, לכתב אישום וכו'. לכן, אנחנו באמת השקענו בכל תיק כזה לא מעט שעות. אם דיברנו קודם על "סופר דוש", להגיע לחקירה כזו ממצה שבעקבותיה - - -

כמה זמן ארכה החקירה לפני שנתיים על "סופר דוש"?

שנה.

שנה שלמה, שבמהלכה בעצם - - -

- - - על נערי המשלוחים, יש לציין.

תכף אתקן. יש כאן הרבה מאד טעויות.

מי שרוצה לדבר – להירשם.

נרשמנו.

תקבלו. אנחנו מגלים פה דברים. למשל: לא ידעתי שלפני שנתיים משרד התמ"ת ידע שיש הפרות על-ידי "סופר דוש". עכשיו, אני מגלה שלא רק שידעו אלא גם שילמו קנס.

זה לא על סוגיית הנוער.

גם נוער.

לא. יש כאן את פסק-הדין.

אומר לנו התמ"ת שזה כולל נוער.

לא. גם נוער.

יש כאן את פסק-הדין. אסביר לכם את העובדות.

נמצא פה נציג התמ"ת, והוא דיבר על הרבה עבירות וביניהן גם עבירות נוער.

נכון.

דרך-אגב, איך הגעתם אליהם?

מתלונה של עובדים, ואני כבר לא זוכר מי.

שם אתם גיליתם הפרות.

ב"סופר דוש", כן.

גם לגבי בני נוער וגם לגבי דברים אחרים.

נכון.

הם מודים בעסקת טיעון ומשלמים 100 אלף ש"ח ועוד 10,000 אחריות אישית של המעסיק.

נכון מאד.

עוד שאלה לפני שאנחנו מתמקדים ב"סופר דוש": על כמה מעסיקים מפקח אחד? על כמה הוא אמון?

אין לנו מכסות כאלה, אבל בדרך-כלל בממוצע למפקח יש בו-זמנית כ-40 תיקים פתוחים על השולחן. אבל, זו לא מכסה ולא מספר קבוע מראש.

יש לנו מושג כמה בסך-הכול פקחים יהיו בקיץ 2012? אתה אומר שאיישתם 40.

לא. היום, אנחנו מונים 50 מפקחים ועוד כ-40 סטודנטים שמסייעים לנו. עם ה-40 האלה אנחנו נגיע ל-90 מפקחים תקניים בפועל.

הם מחולקים לפי אזורים.

נכון. כמובן שבהמשך אדבר על ההיערכות לקיץ.

כן, נדבר בהמשך לגבי ההיערכות לקיץ. מאחר שמתחיל להיות פה קצת לחוץ אנחנו גם נפנה בנושא הזה לתגובה של "סופר דוש".

שמי עורכת-הדין סיגל פעיל, ואני מומחית בדיני עבודה ומתעסקת בזה יותר מ-15 שנה.

כמה זמן את עובדת אצל "סופר דוש"?

אני לא עובדת אצל "סופר דוש".

עם. מייצגת את "סופר דוש".

משרדנו מייצג את "סופר דוש" בהליך הזה שהוגש.

ובהליך הקודם של לפני שנתיים פלוס?

לא.

לא היה לכם חלק?

לא.

קודם כל, אני רוצה לתקן ולהביא עובדות. ברשותכם, אחר כך אדבר על עמדה סובייקטיבית, אבל עכשיו אני רוצה רגע לדבר על עובדות. אני מברכת לחלוטין על הדיון הזה. הדיון הזה חשוב מאד ובמיוחד בעיתוי לפני הקיץ. אני מצטערת שהטריגר היה טריגר שבו שמה של "סופר דוש" הועלה כאן, משום שאין ל"סופר דוש" דבר ועניין עם הפרת זכויות של נוער.

לא, לא, לא. אנחנו נשים את זה על השולחן, כי השאלה עדיין לא נדונה בבית-המשפט. היא נשארה שאלה פתוחה. לגבי ההסדרים העתידיים, שם היתה החלטה כדי לאפשר גם המשך העסקה של בני נוער תוך שמירה על זכויותיהם ותנאי העסקתם. אבל, לגבי השאלה מי הפר או למי הייתה זיקה, זו שאלה פתוחה שנמצאת עדיין על שולחן השופטת.

אני הייתי אתמול בדיון כבאת כוח "סופר דוש", ואני פה באה גם כבאת כוח "סופר דוש" אבל אני גם עורכת-דין וגם פועלת לא מעט גם בתחום הציבורי למען זכויות עובדים וזכויות בני נוער.

לעניין הדיווח של ידידי מהתמ"ת, אני מצטערת להגיד שהדיווח הזה לא נכון. פסק-הדין שמולי לגבי "סופר דוש" במאי 2010 עוסק בשעות נוספות. נכון שבחלק מהחקירה של התמ"ת התגלה כי מדובר, בין היתר, בהעסקה בשעות נוספות, ואגב בתגמול מלא, אבל יש גם רף של שעות נוספות שאסור להעסיק אף עובד וגם לא בני נוער בתשלום או לא בתשלום וזה לא חשוב. היתה נערה אחת בתוך החקירה של התמ"ת, ועניינה הוסדר.

יותר מזה – כתוב פה בפסק-הדין, ואני מצטטת: "בעקבות חקירת משרד התמ"ת, הופסקת העסקת נוער לחלוטין ב'סופר דוש'", וזה נכון גם היום, מאז ועד היום.

צחקתם, נכון? אין נערים...

בואי ונשים קצת את הדברים; גם אני משפטנית. יפה מאד. יכול להיות שבאיזה שהוא אופן באמת העברתם את זה ככה דרך צינור שלישי.

לא, לא, לא. התמ"ת - - -

אי-אפשר להגיד. אני שומעת פה נער שמדבר על כך שמכיתה ז' הוא עובד ב"סופר דוש". הוא בכלל לא עבר דרך חברה קבלנית.

לא. הוא הצהיר אחרת לבית-הדין. עכשיו, אם תרשי לי, להשלים את - - -

אני ארשה לך.

אני אשמח.

כאשר באופן מפתיע כל אותם נערים אומרים שהם עובדים בשליחויות של "סופר דוש", לא יכול להיות שלא הכרתם אותם, שלא ראיתם אותם ושאין לכם שום אחריות כלפיהם, כי גם מבחינת החוק ישנה זיקה שאותה צריך לבדוק, ואת זה יבדוק בית-המשפט, --

את טועה.

--מתי אחריות מזמין השירות מתקיימת ומתי – לא.

הוועדה צריכה פה - - -

אני לא באה לקבוע. לא אני השופטת בנושא הזה.

אבל, את טועה בהנחה שלך.

אבל, להגיד שאתם לא מעסיקים בכלל בני נוער או שאתם לא מכירים בני נוער שעובדים אתכם, זו, לדעתי, איזו שהיא סתימת עיניים.

בכל הכבוד, אבקש את זכות הדיבור. משרד התמ"ת לאחר מכן עשה בדיקה נוספת, וכשהוא עשה בדיקה נוספת כמה חודשים לאחר מכן – אם אני לא טועה, בזה התראיינת גם בתקשורת ואמרת את זה, שהכל נמצא בסדר גמור - - -

הרגע הוא אמר שבבדיקה הנוספת נמצאו ליקויים, אלא אם כן לא הבנתי נכון.

בראיון התקשורתי - - -

זה לא מעניין אותי ראיון תקשורתי. אני פה לא נציגה של התקשורת.

אני מסכימה.

בבדיקה הנוספת, כדי לחדד - - -

אבל עדיין לא הוגש כלום.

אבל נמצאו ליקויים נוספים?

אני עדיין לא יכול לפרט.

אבל, קודם אמרת שנמצאו ליקויים.

כן, ברור.

נמצאו. אתה אומר שאתה לא רוצה לפרט איזה ליקויים.

נכון.

אבל, נמצאו ליקויים נוספים.

אנחנו יודעים ובדקנו את זה במשרד התמ"ת שבבדיקה הנוספת – אגב, אין קשר לעבודת בני נוער משום שאין בני נוער מועסקים על-ידי "סופר דוש" מאז – אבל, בבדיקה הנוספת של התמ"ת לגבי כלל ההעסקה, מדובר על כ-600 עובדים, 600 משפחות, שעובדים למעלה מעשור חלק משמעותי מהם. יש הקפדה, בין היתר, באמצעות ליווי משפטי, על הוראות החוק. ככל שאנחנו יודעים ובדקנו את זה, הבדיקה של התמ"ת גילתה שאין עבירות על החוק. מה שאומר עכשיו לראשונה נציג התמ"ת – אנחנו נבדוק את זה שוב, משום שאנחנו יודעים ממשרד התמ"ת, לרבות ממנו, דבר הפוך.

דבר שני – לגבי מה שבני הנוער מסרו, גם בתצהירים ששניהם כתבו לבית-הדין לעבודה, שניהם כותבים שהקשר היחיד שלהם בעבודתם במשלוחים היה עם שני גורמים: אחד זה הנהגים, והנהגים הם עובדי שני קבלני המשלוחים. כאן מדובר בקבלן אחד ששמו יוסי מלך, ושמו מוזכר על-ידי שני הנערים.

ב"סופר דוש" לא ראו ילדים נכנסים ויוצאים ומעמיסים ומחזירים?

כמו שאמרת ובצדק שכאן לא מדברים בתקשורת וזה פחות מעניין, ואני מסכימה לחלוטין, מה שראו או לא ראו זה לא מקים חובה משפטית כלשהי.

עכשיו, הנושא כאן הוא אם יש הפנייה, ונכון לאתמול בבית-הדין הזרקור הוסר בשלב זה - - -

לגבי העסקה עתידית.

לא העסקה עתידית.

כי השאלה נותרה בעינה, והיא אמורה להידון שוב.

לא, את טועה לחלוטין. לא רק שהייתי שם, גם פרוטוקול הדיון מאתמול- - -

אני רוצה לומר משהו: מאחר שלא כל הפרוטוקול נמצא בידינו, - - -

יש לי פה.

אני חייבת לומר שהגיעו אלי לפחות טענות סותרות משני כיוונים. לגבי ה"סופר דוש", הם אומרים: "אוקיי. בהחלטה הזאת של בית-המשפט" – ודרך אגב אני משפטנית אז אני יכולה קצת להבין דברים מסוימים – "מנקים אותנו לחלוטין". זה לא נכון, מאחר שישנה שאלה שנמצאת על השולחן שעדיין לא נדונה לגבי ההפרות שהיו וחובתם של מי. הצד האחר אומר: "שנייה. זה כדי להסדיר. כדי שעכשיו לא ייווצר ואקום. הנערים האלה רוצים לעבוד ולהביא פרנסה הביתה, אז אנחנו באנו להסדיר את מצב הביניים תחת איזו מטריה הם יעבדו כדי לשמור את זכויותיהם".

לא. את טועה לחלוטין.

לכן, אני אומרת: כל אחד טוען לניצחונו, ובאיזה שהוא אופן העובדה היחידה היא שלגבי השאלה לגבי הפרת הזכויות בעבר – זו שאלה שנשארה על השולחן או לא?

אני אסביר. אגב, ולכן הדיון הזה חשוב עוד יותר, כל הרשתות הקמעוניות בישראל, כל הסופרים, הגדולים במיוחד, אבל כולם, לא מבצעים שירותי משלוחים in house. נדמה לי שה"שופרסל" עובד עם שלמה אליהו, ה"קו-אופ" גם עובד עם קבלן אחד או שניים, וגם ה"סופר דוש" עובד עם שני קבלנים וכל אחד אחראי על סניף אחר של "סופר דוש" בבת-ים. ביקשנו לצרף את קבלני המשלוחים הללו משום שהם המעסיקים של הנערים ושל הנהגים.

אין ספק שגם להם יש אחריות.

הם הגישו תצהירים לבית-הדין כל אחד בנפרד וכל אחד מיוצג גם בנפרד על-ידי עורך-דין אחר. למשל יוסי מלך לגבי הסניף בו עבדו שני הנערים הללו אומר: "אני העסקתי את הנערים הללו, וכל ה...". לא כל הנערים שפנו. הוא נתן רשימה של נערים שמוכרים לו בהחלט וגם הנהגים, ואמר: "אני אחראי להעסקת הנערים הללו".

אני רוצה לומר שברגע הראשון שנודע ל"סופר דוש" על הסיפור הזה, היא לא עסקה במגננה להגיד "אנחנו לא עסוקים בזה. זה לא ענייננו. אנחנו לא מעסיקים את הנערים", ובזה לצאת פטורים בלא כלום. "סופר דוש" ידועה, בין היתר, --

ממש לקצר. שני משפטים.

מאה אחוז.

--בעשייה, בגלל שהמקור של המשפחה הזאת שהקימה את הסופרים הוא כזה שהם בעצמם נאלצו לעבוד ולפרנס את המשפחה. הם כמה אחים.

זה לא רלוונטי לדיון שלנו.

אבל, בגלל הרגישות החברתית זה מאד רלוונטי.

אוקיי. תודה.

עוד רגע, גברתי. הם פועלים ובמקביל לניהול סניפי הסופר הם אחראים לתרומות גדולות מאד גם בתוך העיר בת-ים וגם מעבר לזה של מוצרי מזון וכו' לנזקקים. לכן, באותו רגע שהובא לידיעתם שיש תלונה כזו, הם מייד הציעו להיכנס. קודם כל, הם מייד הודיעו לשני הקבלנים, וההודעות הללו הן בכתב, שהם לא ימשיכו לעבוד אתם בשום צורה אם ההסדרה של מי מהעובדים שלהם, בוודאי של נערים, לא תהיה מיידית – גם של הזכויות הכספיות שלהם לתקופת עבר, אבל גם מייד לא יעסיקו אף אחד שלא באמצעות הדין. "סופר דוש" מתנה - - -

ראשית, אנחנו באמת שמחים לשמוע על כך שלא יהיו הפרות עתידיות.

זה לא רק עתידי, אלא גם לגבי הסדרת זכויות עבר.

דבר שני – היא לא הסתפקה בזה, אלא עזרא דוש, אחד מהבעלים של "סופר דוש", הציע לתווך בין המעסיקים לבין הנערים הללו, וגם הצליח בזה באופן משמעותי, ורק שלצערנו הגדול במקום לנהל הידברות ושהנערים האלה יקבלו את זכויותיהם הכספיות מהמעסיקים שלהם ומהר, וכמובן שהעסקתם תוסדר מייד כי אחרת "סופר דוש" לא יסתפקו, --

תודה רבה.

--הנוער העובד והלומד בחר ללכת - - -

אני חושבת שקיבלת זכות דיבור לא מועטה.

רק אגיד משהו לפני שאנחנו ממשיכים, כי יש פה איזו שהיא בעיה, כדי שיידעו. עורכי-הדין המייצגים או באים מטעם צריכים היו לקבל סרט של לוביסטים בכניסה. כנראה שהיתה איזו שהיא בעיה טכנית או אחרת או אי-הבנה מסוימת. לא באים אלייך בטענות. אבל, שיידעו שאינם נציגי ממשלה ואינם נציגי משרדים, אלא נציגי גופים עם אינטרסים כאלה ואחרים. לפעמים, האינטרסים הם גם בסדר.

מאחר שאנחנו נתנו גם את הזכות לעורכת-הדין שייצגה את "סופר דוש" בהליך המשפטי, ניתן למי שייצג את אותם נערים. מי מכם ידבר?

הנוער העובד.

מה שמך?

חי.

אני רוצה.

להעמיד דברים על דיוקם.

שבי ליד המיקרופון ותאמרי את שמך המלא ותפקידך לפרוטוקול. את מורן?

כן. אני עורכת-הדין מורן סבוראי, ואני מייצגת את הנערים ואת הסתדרות העובד והלומד בהליך שהוגש לפני כמה ימים ונדון אתמול. אני רוצה, קודם כל, להדגיש שלא הוכרע שום דבר בדיון אתמול לגבי האחריות או אי-האחריות של "סופר דוש" או של כל גורם אחר שמעורב בתיק הזה.

צדקתי במה שאמרתי.

מה שהוכרע הוא שזה לא יוכרע במסגרת ההליך הזמני, ונקבעו לוחות-זמנים מאד-מאד קצרים להכרעה בתיק העיקרי.

אני רוצה לומר – זה נאמר על-ידי הנערים, אבל אני רוצה להדגיש כאן שישבתי מול עשרות נערים ושמעתי את התצהירים שלהם ורשמתי מפיהם – שמדובר על נערים שעבדו שנים, כלומר יש שם נערים שעבדו כמה חודשים כמו שי ויש נערים שעבדו 3 ו-4 שנים מגיל 12 ו-13. חלקם לא היו בלימודים. לחלקם התקשרו בזמן הלימודים באזעקות "בואו מהר לעבוד כי יש לנו המון עבודה". שנים ארוכות, שעות מאד ארוכות, ולפעמים 10 ו-12 שעות בשעות הלילה שהן גם אסורות בחוק עבודות הנוער. לפעמים, הם עבדו הרבה אחרי שהסופר נסגר כי לקח זמן להביא את הדברים לבתי הלקוחות – עד 24:00 בלילה, עד 01:00 בלילה, ובימי חג זה לפעמים היה אפילו יותר. אני חושבת שבמצב כזה אנחנו חייבים לחשוב על החברה שהדבר הזה נעשה בחצרים שלה. כשהיא אומרת שהיא לא ידעה, זה או העלמת עין או חוסר תום לב, לפחות במלים שלי. זה נכון שאין שום הכרעה שיפוטית בעניין הזה.

אני רוצה לציין – וזה על-פי התצהירים שרשמתי מפי הילדים – שחלק ניכר מהם עשו משלוחים לבתי מנהלי ה"סופר דוש", עזרא דוש ואנשים אחרים מהמנהלים. קשה להאמין שמישהו מהם לא ידע שיש נערים שעובדים במשלוחים ב"סופר דוש". אני חושבת שחוק הגברת האכיפה, שנכנס לתוקף בימים אלה, מדבר בעד עצמו לגבי האחריות של מזמין במקרה כזה, גם אם הוא רק מזמין. אני לא נכנסת לשאלה האם זה היה מזמין או מעסיק- - -

אנחנו העברנו את זה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, והייתי ואני עדיין חלק מאותה ועדה. אנחנו יודעים גם על המאבקים הקטנים לגבי מה ייכנס ומה לא ייכנס, וזה היה מאד-מאד ברור, בגלל הידיעה של ההפרה הבוטה של מעסיקים, ולכן האחריות האישית שלהם אמורה לגבור. אנחנו נדבר תכף גם על הנושא הזה.

קודם כל, אני רוצה שוב להדגיש שהמשלוחים היו יוצאים מהחצר של הסופר. הסופר קיבל מכל לקוח לקופה של הסופר, ולא משנה איך זה התחלק אחר כך, לקופאית הסופר, 20 שקלים על כל משלוח.

כשלקוח מזמין משלוח, הוא משלם.

הוא שילם לקופת הסופר, לקופאית.

ברור.

חבר'ה, זה לא ברור. פה דיברו אתי על טיפים.

עוד כמה עובדות.

העובד מקבל טיפים.

הסופר התגאה במשלוחים האלה בפרסומות שלו כלפי הציבור. יש אתר של "סופר דוש", ואפשר לפתוח.

משלוח - - -

כן. לקופאית.

לקופאית.

אחר כך זה התחלק אולי. אני רוצה להיזהר בעובדות. אין הכרעה שיפוטית.

כן, תיזהרי בעובדות.

אני לא דיברתי, כשאת דיברת.

הכספים האלה, מתוך ה-20 שקלים האלו, לא מגיעים- - -?

לא הגיע חצי שקל לנער.

את יודעת מה זה מזכיר לי? בצעירותי, לפני החוק - - -

זה מגיע לקבלן המשלוחים ועוד איך.

את מפריעה לי.

אבל, תבדקי.

היתה לךְ זכות דיבור.

זה לא מגיע לנער.

נכון.

חבר'ה, אני בכוונה מבקשת מהתמ"ת - - -

אני רוצה להדגיש עוד - - -

אתן לך להמשיך. בצעירותי, ותבינו שאני לא כזו צעירה, כשעבדנו במלצרות, היו לוקחים שירות 10% מכל שולחן ולא מעבירים את זה למלצריות, והיינו עובדים על טיפים. אבל, גם אצלנו, אז, ואנחנו מדברים על תלמידי תיכון ובעיקר בחופשים, היה את הנושא של להשלים לשכר מינימום מסוים.

נכון. גם היום.

לא הגעת – היו משלימים.

לא. - - -

ואז, יצא החוק, ובעצם האכיפה השתנתה, והיום זה משהו שלא מתקיים.

נכון.

גם הטיפים מתחלקים אחר כך בין המלצרים, לפי מה שהבנתי, אבל יש להם את השכר המינימאלי שאותו הם מקבלים.

נכון. שכר מינימום חייב להיות משולם גם לעובד במסעדה. אין: רק מטיפים.

אין חיה כזו בעולם החוקי במדינת ישראל.

נכון.

היה בפסיקה לגבי הטיפים: אם הטיפים נכנסים לכל הקופה או שהם נכנסים כתקבולים- - -

אבל, את המינימום ההכרחי – אתה יודע מה אתה יוצא בסופו של יום, מה שלא קרה פה אצל הנערים.

נכון.

אומר עוד קצת נקודות.

בזריזות.

אני רוצה להדגיש שלא היה ביטוח לנערים האלה. בחלק מהמקרים הם נסעו בחלק האחורי של הטרנזיט בלי חגורת בטיחות כשהם יושבים על רצפת הטרנזיט או על איזה ארגז ארעי שהניחו שם לצורך העניין.

אני רוצה להדגיש הקבלנים, שחברתי דיברה עליהם, לא לקחו שום אחריות אחורה. כל מה שהם אמרו זה שהם מוכנים - - -

לקחו ועוד איך אחריות אחורה בתצהירים שהוגשו לבית-הדין.

לא. את מפריעה לי. הם לא לקחו שום - - -

אתמול בית-הדין תיקן אותךְ. - - -

לא. אני מבקשת.

הם לא לקחו שום אחריות אחורה.

לא. היא פשוט - - -

הם לקחו אחריות קדימה.

כדאי שתקראו את התצהירים.

כל השאלה של העבר נותרה פתוחה.

חברים, לא, לא, לא.

חמור מאד מה שאת עושה.

עוד מלה – להתפרץ. את יכולה לבקש להגיב.

אז, אני מבקשת.

אבל, את לא מתפרצת לתוך הדיון כשמישהו מדבר.

אז, אני מבקשת - - -

מי שיתפרץ ייצא החוצה.

הדברים האלה הם לא נכונים.

אמרתי לך: תבקשי להגיב.

תודה.

תודה. תמשיכי. היא אומרת שאין פה – אבל אנחנו נכנסים פה כבר לעניין המשפטי, וזה לא - - -

גברתי, אני לא רוצה להיכנס יותר.

הדבר האחרון שאני רוצה להדגיש, ואחר כך אשמח אם יישמע נציג ההסתדרות, הנוער העובד, בקצרה גם כן: אשמח אם תשאלו את הנער סרגי על כליאה בתוך טרנזיט שהיתה אחרי שהסופר ידע שאנחנו הולכים לעמוד על הזכויות האישיות והקיבוציות שלהם. הנער הזה נכלא, אני לא יודעת, לדקות ארוכות, ואני חושבת שלשעות, בתוך טרנזיט עם ניסיון להניא אותו מהחתימה על טפסי ההצטרפות להסתדרות הנוער העובד והלומד. הציעו לו כספים. אבל, גם תוך כדי לא נתנו לו לצאת מהטרנזיט הזה. תודה רבה.

זה נכון?

כן.

מה, כלאו אותך באוטו?

כן.

אמרו לך למה כולאים אותך או אולי יכול להיות שנשבר שם המנעול במקרה ולא הייתה יד מכוונת?

לא. בכוונה עשו את זה.

אמרו לך שזה בגלל זה שהגשת תלונה?

כן.

כמה זמן היית שם?

בערך שעה וחצי.

מי כלא אותך?

אחד הנהגים.

איך השתחררת?

לקחתי לו, לנהג הזה, את הטלפון, והתקשרתי כאילו - - -

אנשי ההסתדרות הגיעו לחניון. שלחנו אותם, כששמענו שזה המקרה. הם ראו שיש אנשים - --

לא הזמינו משטרה?

לא הבנו מה הסיטואציה. אחרי זה באנו וביקשנו מסרגיי להגיש תלונה במשטרה.

שיגעון.

אני לא יודעת. יש פה יותר מדי דברים שאותי מטרידים מאד גם בתור אמא לנערות מתבגרות ובכלל בתור מישהי שהיא נציגת ציבור.

אנחנו ניתן דווקא לנציג מועצת תלמידים. אנחנו נעבור שנייה אחת מהעניין של ה"סופר דוש".

אני מבקשת לתקן את מה שהיא אמרה. גם בית-הדין תיקן אותה באמצעות הפנייה לְתצהירים. בשני התצהירים, שהגישו שני - - -

לא. אנחנו לא נכנסים פה לשאלות משפטיות.

לא. אנחנו נכנסים לעובדות.

אני יכולה להבטיח לך שאנחנו נמשיך ונעקוב. הבנתי.

- - -סליחה, אנחנו אלה שהעברנו לכם את הנתונים.

תודה.

מה שאמרה חברתי היה לא נכון. בשני התצהירים כתבו במיוחד: אנחנו אחראים לכל - - -

מאחר שהתצהירים לא בידינו ומאחר שאנחנו לא בית-דין לעבודה, אנחנו ניאלץ לסמוך על השופטת שעושה שם - - -

אתם עוסקים בנושא תלוי ועומד.

לא עוסקים - - -

האמת היא הפוכה ממה שאמרה חברתי.

אנחנו נמשיך ונעקוב גם בעקבות סדר הדיונים שנקבעו בצורה מאד מפורטת.

מצוין.

אנחנו גם נדווח, כדי שייזהרו אחרים בעתיד מהפרת זכויות של בני נוער.

וגם ייזהרו מלהפיץ דיבה.

וגם מזה. אין בעיה.

אני רוצה שנשמע את דין זהר, ממועצת התלמידים והנוער הארצית.

אני דין זהר, יושב-ראש מחוז מרכז במועצת התלמידים והנוער הארצית, ואני רוצה לדבר באמת על העניין הגדול – על כל מה שקשור להעסקת בני נוער. אנחנו נמצאים עכשיו בחודשי הקיץ, ואני רוצה להתחיל מזה שאני קצת מזועזע. אני מכיר הרבה מאד סיפורים על בני נוער שפוגעים בהם, ולא שמעתי על רמות כאלו.

זה גם מגיע אליכם?

בטח.

כן, אנחנו עוסקים בזה, ועוד מעט גם אפרט את זה. קצת קשה לי לשמוע ככה טענות נגד על דברים ששומעים פשוט מבני נוער עצמם.

מה אתה שומע?

אני רוצה להתחיל מזה שאנחנו לא מדברים רק על רשתות גדולות. לא מזמן שמענו על "מקדונלדס" לדוגמא שתבעו אותם על 19 סעיפי אישום בעניין הזה.

אבל, זה משהו אחר.

לא. אבל גם זה.

אבל, היתה שם הפרה של זכויות בני נוער?

ודאי.

מבחינתי, זה אותו דיון.

נכון.

זה היה על שבת, אבל לא - - -

בסדר, אבל זה עדיין העסקת בני נוער. אנחנו מדברים על עסקים בכלל, אם זה עסקים קטנים ואם זה עסקים גדולים. יכול להיות שגם בעסקים קטנים יש יותר בעיות. יש פה בעיה.

אני רוצה להתחיל בפעילות הסברתית. אנחנו, מועצת התלמידים והנוער, ועוד מעט תשמעי גם את מנהל חברה ונוער, עוסקים הרבה מאד בנושא הסברה –להעביר לבני הנוער.

איפה אתם מעבירים להם את זה? במסגרת החינוכית לפני שהם יוצאים לחופשים?

בכול. במסגרת הבלתי-פורמאלית ובמסגרת הפורמאלית. היום, אני יכול לספר לך על נתניה, העיר שלי, שבכל אירוע, ולא משנה מה סוגו, אנחנו עוסקים בכל מה שקשור לנוער עובד. מחלקים להם פלאיירים ביחד עם הנוער העובד והלומד ומפרסמים כמה שיותר.

מה, את הזכויות שלהם?

את הזכויות שלהם. הבעיה קצת יותר עמוקה. לגבי ההסברה, אמנם יש עדיין הסברה אבל לא מספיק. אני חושב, וזו כבר הצעה, להעביר גם את ההסברה לגבי זכויות להורים, למורים. גם שזה יבוא מראש מעוד גופים ולא רק מאתנו, מהנוער, אלא גם מההורים, כי זה חלק מהסמכות ההורית לפי דעתנו, וחשוב לשים על זה דגש. אותו דבר לגבי המורים.

יש לכם אתר אינטרנט?

למועצת התלמידים והנוער? כמובן.

יש באתר האינטרנט שלכם גם את הזכויות?

כמובן.

רגע, אני רוצה שתתייחס לזה. נוצר אצלי הרושם שהנערים פה בכלל לא ידעו מה התהליך אפילו של כניסה לעבודה. זאת אומרת, הוא לא ידע שצריך להביא אישור רפואי, הוא לא ידע שצריך למלא טפסים והוא לא ידע שצריך להגיש טופס 101 – כך זה נקרא?

כן, 101.

זה עדיין נחשב טופס 101. הם לא ידעו על זה, וסביר להניח שהם עסוקים בדברים אחרים ובסופו של דבר הם חושבים ישר על העבודה ועל ההכנסה שתהיה שם אבל הם לא מודעים לביורוקרטיה שבעצם באה להגן עליהם במקרה הזה.

היום, התהליך הזה התקדם. גם במועצות התלמידים ברשויות פועלים יותר כדי לקדם את ההסברה ואת הידע הזה בנושא, בין אם זה ירידי תעסוקה ונושאים כאלה שבעצם דרך מועצת התלמידים והנוער הרשותית עוזרים לנערים להתקדם בתהליך הזה.

הם מלווים אותם?

כן, מלווים בתהליך, למשל למצוא עבודה. אנחנו עושים ירידי תעסוקה, ומי שמגיע לשם בעצם זה עסקים שדואגים לזכויות הנוער.

באותו מקום כבר מצלמים אותם ונותנים להם את הטופס והכל.

כן. כל זה.

זאת אומרת, באותם ירידים כבר הם ממלאים את כל הטפסים הפורמאליים.

פנקס עבודה וכו'.

יהיה באור יהודה, אז כבר מגיעים כל האנשים וכול - - -

זה מגיע גם לפריפריה?

בוודאי.

כן. ההעסקה והתהליך ספציפית בעניין הזה גם – עובדים ומתקדמים יותר ויותר.

היו ירידי תעסוקה בפריפריה לבני נוער?

בבאר-שבע, בעפולה.

בפריפריה זה היה. במודיעין זה היה. זה פריפריה.

מודיעין פריפריה, אה? כל אחד עד 15:00. זה רק נאמר במירכאות כפולות.

אני מדברת על באר-שבע, עפולה.

זה מתקדם מאד, והמועצות ברשויות פועלות הרבה מאד בעניין הזה.

עניין נוסף שחשוב לי להגיד הוא לגבי גיל 13.

בכל המגזרים גם נמצאים?

בכל המגזרים.

לא. במגזר הערבי פחות.

פחות. נכון, אבל - - -

יש להם פחות מועצות רשותיות ויש יותר - - -

גם המודעות שם בטח היא פחותה לגבי התנאים.

הבעיה הגדולה היא שילדים מפחדים למלא את כל הטפסים האלה כי לא ייקחו אותם לעבודה.

פה הבעיה.

למה? אם העובד מחויב על-פי חוק, למה יש את החסם הזה שנערים מפחדים למלא טפסים כי אז זה יכול לפגוע להם בתנאי העבודה או בכלל בקבלה לעבודה?

אנחנו מדברים בכלל על חשש של בני נוער. בני נוער היום חוששים.

למה? יש לזה אחיזה במציאות?

יש המון ביקוש על פחות מקומות.

מה זאת אומרת? היום, בני נוער צריכים לעבוד. בני נוער רוצים לעבוד, והם צריכים את הכסף הזה, ומפחיד אותם להפסיד את מקום העבודה שלהם בגלל דברים כאלו.

למה? מה החשש? בואו ותסבירו לי. מעסיקים מעדיפים להעסיק בשחור – זה מה שאתם אומרים?

לא. פשוט יש מעסיק שהוא הרבה יותר חזק מהנער, והנער לא יתחיל להתווכח ולריב עם המעסיק שלו שהוא בסוף נותן לו את הכסף, גם אם זה קצת. פה אני רוצה להתייחס למה שאמר סרגיי.

לא. אני לא רוצה לעבור על זה הלאה.

זה בעייתי מאד.

המעסיק מחויב על-פי חוק לעבוד בהתאם לתקנות האלה, בהתאם לחוקים הללו.

נכון.

הוא צריך את הטופס, והוא צריך את האישור הרפואי. למה זה מהווה חסם?

הבעיה העיקרית היום היא אצל המעסיקים. היום, בני-הנוער יודעים יותר על הזכויות שלהם, מודעים לעניינים האלה. הבעיה היא שהמעסיק מהצד השני לא עושה את זה.

לא עושה מה? לא שולח אותו? זו החובה שלו על-פי דין: "לך תביא לי אישור רפואי, ולך תמלא את הטפסים".

נכון. זו עבודה קשה בשביל המעסיק. למה שהוא יעשה את זה? בסוף הנער רוצה לעבוד. יש פה בעיה.

אבל, אסור לו להעסיק אותו בלי זה.

נכון. זאת הבעיה. אז, פה אנחנו נכנסים לעניין האכיפה. אני בטוח שיש הרבה מאד תקנים.

פיקוח, פיקוח, פיקוח.

פיקוח. פה אביא עוד הצעה: לעשות איזה שהוא מפגש של הנוער העובד, תמ"ת ושלנו, ולחשוב ביחד על דרך שאנחנו מערבים את בני-הנוער בכל מה שקשור לאכיפה. אמנם יש 40 אנשים שעוסקים בעניין הזה, אבל אולי אם נרתום גם את בני-הנוער למהלך הזה של אכיפה זה רק יקדם את התהליך.

ומשרד החינוך.

שמי חי בדרה מהסתדרות הנוער העובד והלומד, ואני רוצה לתת הצהרה כללית גם בקשר למקרה הקודם אבל פחות ולהתמקד במצב שהנערים עובדים בארץ, פנייה שלנו לוועדה:

תודה לחברי הועדה לזכויות הילד, ובמיוחד לחברת-הכנסת אורלי לוי-אבקסיס, ששמו את הדיון אודות הנערים העובדים בחופש כפי שעולה ממקרה נערי "סופר דוש". אנחנו גדלנו על סיפורי הרצל ושבעת הכוכבים שסימנו את שבעה שעות העבודה היומיות. אנחנו גדלנו על סיפורי המ"כים בפלמ"ח שלקחו נערים קשי יום וגידלו אותם להיות לוחמים שהצילו את מדינת ישראל הצעירה. זו מדינת ישראל היפה, הטובה, שחלמנו עליה ועודנו כמהים לה.

לצערנו, כמה דורות אחרי, אנחנו חיים במדינת ישראל בה זה אפשרי שנערים יעבדו לאור יום במשך כמה שנים, בחצרה של רשת גדולה, ללא כל הכנסה ותוך מעבר על כלל חוקי העבודה במדינת ישראל; בשעות ארוכות, בתנאים של חוסר בטיחות וכל זאת ללא שכר בסיסי. כולם ידעו שאלו תנאיהם, ואיש לא עצר את הדברים מלהתרחש.
אנחנו חיים במדינה, בה יכולים אנשים מבוגרים לטעון ברצינות שמה שהתרחש ונעשה בנערים במשך כמה שנים למול עיניהם לא היה ידוע להם; הם לא שמעו, הם לא ראו, לא דיברו אתם על זה. 

אנחנו חיים במדינה, בה מושקעות אנרגיות עצומות בכדי להטיל אימה ולהפחיד אנשי איגוד מקצועי שבאים לאגד בני נוער.

 
אנחנו חיים במדינה בה יכולים אנשים להכניס נער, שבסך הכול דורש את שמגיע לו, לאוטו סגור ולאיים עליי לבטל את חתימתו להסתדרותו, להצטרפותו, שאם לא כן יבולע לו.

אנחנו חיים במדינה שבה מסוגלים לומר לנו מעסיקים ובאי כוחם בחדר סגור שהילדים בכלל רצו לבוא ועשינו להם טובה ושהילדים האלו הם עולי חבר העמים וזה עניין תרבותי, ושטויות מעין אלו.

אנחנו חיים במדינה, בה יכול לבוא מעסיק ולספר על התנאים הקשים בהם נאלץ לעבוד כילד כדי להסביר ולהצדיק לציבור ולעצמו מדוע זו זכותו לעשות אותו דבר לאחרים ברגע שהוא עלה מעמד.

אנחנו חיים במדינה, בה יכול להתקיים דיון בבית משפט שמצד אחד יש שבעה עורכי-דין וכסף גדול ומצד שני כמה עשרות נערים, ועורכי-הדין משקיעים את מירב זמנם וכספי לקוחותיהם במסמוס התיק ועיכובו בכדי שהצדק לא ייצא לאור.

כבוד חברי הכנסת, אנחנו רואים את מקרה נערי "סופר דוש" כמקרה דגל בו נחצו כל הגבולות בהעסקת הנוער בארץ. כל עיני הנוער בארץ נשואות אליו, אלפי מחנכים בימים אלה מחנכים בשעה זו על מעשה "סופר דוש". כולם מחכים לדעת האם זכויותיהם של הנערים הפקר או האם יעלה קול סערה על שהתרחש, האם החברה הישראלית מוכנה לכך שהם יהיו למרמס.
כל הנערים הללו יודעים ורואים שבמקום לקחת אחריות מעסיקים גדולים מנסים לגלגל את עיניהם לשמיים, לאיים בדיבה על כל מי שאומר את העניין הברור – שיש להם אחריות – ולהסיט את הדיון לכל מיני מקומות שבהם האמת לא תצא לאור.

תודה. זה עוד ארוך?

לא.

אלה דברי בלע ושקר.

האמת היא ברורה.

אלה דברים חמורים מאד של דיבה.

האמת היא ברורה: אם יכל להתרחש מקרה כזה בחצרה של רשת גדולה עם כמה מאות עובדים, אז רק ניתן לשער לאיזה חופש גדול יוצאים ילדינו.

1. מצב עבודת בני הנוער הדרדר ויש להפעיל אמצעים נרחבים כדי לתקן זאת. המטרה צריכה להיות שצעדיהם הראשונים של בני הנוער בארץ בעבודה יהיו בחממה שאנחנו כמבוגרים נערוב לה.

תודה רבה. לא, הדיון שלנו - - -

שנייה. רק ההצהרה שלנו, של הנוער העובד.

אתה גם מוביל אותנו במדרון חלקלק להתעסק בנושא של דיני - - -

לא. אני אומר עכשיו את האמירות הכלליות.

תבחר לך את המשפט הכי חשוב, ותגיד אותו, ובזה זה מסתיים.

אני אגיד. זה ממש ייקח עוד 20 שניות.

2. ראשית כל, זו אחריותה של החברה האזרחית. על בני הנוער להתאגד בעזרת הסתדרויותיהם ולהשיג הישגים בשדה הקיבוצי.

3. במקרי ההפרה החמורה שמתגלה, יש להרתיע את המעסיקים שעברו ועוברים על חוקי העבודה לנוער על-ידי: דין מהיר; ענישה מרתיעה הן מנהלית והן בפסיקת בית-דין; הוקעה ציבורית; והגנה משמעותית של בית-המשפט והחוק על נערים במהלך התאגדותם.
אנו מבקשים בכל לשון של בקשה: צאו בקריאה ברורה מהבית הזה, שבכל האמור להעסקת בני נוער ולפגיעה בזכויותיהם בעבודה לא ניתן יהיה להתחבא מאחורי קבלנים או לגלגל אחריות. אלה הילדים של כולנו.
עיניהם של סרגיי, אלכסיי, שי וחבריהם נשואות אליכם, וממקרה זה תלמד כל הארץ כיצד יעשה בנוער. אולי עוד תחזור מדינת ישראל - - -

תודה רבה. נגמר. אני נורא מצטערת. המונולוג הזה גם במיוחד. הבנו את הכוונה. אני חושבת שרובנו פה היו מזדהים אתה, אם היית מוריד באמת כמה נקודות שהן באמת על שולחן בית-המשפט, ואנחנו מנסים להיזהר.

בית-המשפט הורה להם להפסיק להכפיש בתוך ההחלטה, וגם זה הופר היום.

דין, תאמר שני משפטים, ומשם נעבור למועצה לשלום הילד.

עניין הכרחי מאד. אנחנו רוצים להבין מה מדינת ישראל עושה במצב בו ילד בן 13 חייב לעבוד, והרי לא מעניין אותו כמה כסף הוא יקבל והעיקר שהוא יקבל כסף? מה קורה במצב הזה? משרד הרווחה? חינוך?

דרך-אגב, צריך לזכור שאנחנו בכל מה שקשור לבתי-ספר יש דין מאד ברור לגבי שעות העבודה ושעות הלימודים, ומי שמפר את זה יש גם קנסות בצד.

גם אנחנו פועלים.

אנחנו רואים שזה עדיין לא עובד.

יש גם ביקור סדיר - - -

בני נוער חייבים את הכסף הזה, אז פוגעים בהם.

יש גם חובת דיווח על --

--ילד שחסר.

יש ילד שחייב – פוגעים בו.

תודה רבה. מחלקת המחקר של הכנסת, בבקשה.

רציתי לשאול שאלה, בבקשה, את משרד החינוך לגבי עניין ההסברה. לפני שנתיים אתם התבקשתם - - -

לפני שנה.

לפני שנה בדיון של הוועדה התבקשתם להכין חוזר מנכ"ל משרד החינוך.

יש פה את כל החומר.

יצא חוזר מנכ"ל?

לא יצא חוזר מנכ"ל.

אחרי שנתיים?

לא. זה לפני שנה. אנחנו עבדנו עליו. התחלנו לעבוד עם הנציגים של הנוער העובד. אפילו חשבנו להוציא- - -

למה אומרים "חוזר מנכ"ל"? כי זו הדרך הכי מהירה לפתור בעיות מסוימות. אפילו כשאנחנו מגישים חוקים, אומרים לנו: "אבל, אפשר אולי לפתור את זה בחוזר מנכ"ל", כי זו הדרך הכי מהירה.

רצינו לעשות את זה.

אבל, שנה ומשהו ועדיין - - -

זה לא שנה ומשהו, אבל אני באמת רוצה לומר שאנחנו חשבנו, ואנחנו עדיין חושבים, וגם מנכ"לית המשרד ביקשה שזה יהיה. אנחנו לא סתם הולכים להוציא את זה בחוזר מנכ"ל שיהיו הנחיות. אנחנו גם ממש דיברנו על הפעלות. יש שעת מחנך, ואנחנו מכניסים את זה לתכנית הליבה.

אבל, הקיץ כבר פה ואולי פספסנו. יצאו לחופשה.

בסדר. אל"ף, כולם יצאו. יש בחינות בגרות, ואנחנו ריאליים. אבל, אנחנו כן מפנים והפנינו וגם בשיעורי האזרחות – אני אמנם לא מייצגת את שיעורי האזרחות – כן עבדו על זה וכן נתנו את זה. אנחנו במיוחד השנה הכנסנו זאת בחוזר מנכ"ל בקטע של איפה לראות ואיפה לקבל את המידע, וזה כל האתרים שקיימים, גם שלכם וגם שלנו וגם של הנוער. זה לא מספיק, אבל אני מאמינה שמעכשיו שזה ייכנס גם לתכנית הליבה של שיעורי החינוך - - -

זה ייכנס לתכנית הליבה של שיעורי החינוך?

זה בטוח. אני כתבתי את ההפעלה.

אנחנו שואלים, כי זה נאמר לנו גם לפני שנה פלוס.

זה לא היה שנה פלוס, אבל לא משנה. בתכל'ס, אני הייתי פה גם לפני שנה וגם לפני שנתיים בוועדת החינוך בנושא הזה. זה לא היה פה. זה היה בוועדת החינוך. אנחנו, בהחלט, ניסינו לראות את זה בכל ההיבטים עם פעילות להורים ולקהילה.

את יכולה לתת לנו צפי מתי זה כן אמור להיכנס?

אני מאמינה שעד אוקטובר זה יהיה.

עד אוקטובר. ממש חבל שפספסנו את הקיץ.

עוד נקודה אחת אחרונה – להתייחס לפרסומים שלכם באתר האינטרנט. אתם מפרסמים את המידע לבני נוער, ולפי מה שאנחנו ראינו המידע שם לא מעודכן. שוחחתי איתך.

אתמול דיברנו על זה.

כן. מדובר על המחיר ושכר המינימום של הנוער.

בסדר, אבל גם כשנפרסם את זה בחוזר מנכ"ל, כל שנה יש עדכון.

זה מתעדכן.

אבל זה דבר שאפשר לעשות אותו ממש היום.

נו, בסדר.

בני הנוער יודעים מה שכר המינימום שהם אמורים לקבל בחופשת הקיץ ובכלל כשהם עובדים? כמה לשעה? בוא ונעשה פה מחקר קטן. סרגי, אתה יודע?

לא.

שי, אתה יודע?

גיל 17? – 17.77.

עבודת נוער – כמה אתה אמור לקבל פר שעה?

17.77.

19 - - -

שי, אתה לוחש לו שם.

19.60.

אני באמת חושבת שרוב בני-הנוער לא מודעים לזכויות שלהם. רוב בני-הנוער לא יודעים כמה צריך לשלם להם. לכן, גם רוב בני-הנוער לא יודעים כמה מפרים את זכותם כאשר מגיע התלוש בסופו של דבר.

אני רוצה לומר על זה רק מלה. במתנ"סים, בכל מקום שהנוער מגיע אליו באיזו שהיא דרך, - - -

כשיש זיקה למשרד החינוך, עובדים על-פי החוק, וכשזה בין משרד למשרד, כי אתם מחויבים. זה ברור.

אנחנו רוצים.

אבל, הרבה פעמים זה מעסיקים פרטיים.

זה לא בעניין של החובה. אנחנו רוצים.

גם כשאתם מעסיקים קבלני משנה- - -

מי זה "אנחנו מעסיקים"?

משרד החינוך. כשיש איזו שהיא עבודה בקיץ שנסמכת גם על בני נוער, אתם דואגים שאותם קבלנים עומדים בסיכום הזה?

אין לי קשר לעניין הזה.

אין לך מושג.

אני יודעת על בתי-ספר אצלם זו זכות שילדים יעבדו בחופש והם ישפצו את בית-הספר, כי הם גם ירוויחו כסף.

יפה. הם גם עולים יותר זול בסופו של דבר.

לא. הם הולכים לפי- - -

לא. דרך-אגב, אני בעד ההעדפה הזאת. שלא תטעי.

במקום שייקחו אחרים.

אני רק אומרת: זה נהנה וזה לא חסר.

אוקיי. זה נהדר.

אני ניסים עוג'ר, וגם אני מומחה לדיני עבודה. עסקתי בעריכת דין למעלה מ-20 שנה. אני מופתע ומתפלא מתגובת עורכת-הדין פעיל שמבקשת לומר בהתהדרות בכל מיני דברים מבחינת המעסיק, את מי שהיא מייצגת, להתהדר בתרומות כלשהן. זה לא מפחית מחומרת המעשה. יש פה ניצול של ילדים ללא זכויות.

אנחנו רק לא קובעים שזה רק נעשה על-ידי "סופר דוש".

אני אומרת שהוא לא המעסיק.

אנחנו אומרים: הקבלנים האלו... יש פה נציג של הקבלנים? אין פה נציג של הקבלנים.

נקודה שנייה היא לגבי הרגולטור, משרד המסחר והתעשייה. אני חושב שלהתנהגות שלו במקרה הזה ובכלל יש השלכה על רבדים של התנהגות של בעלי הון ומעסיקים.

תן דוגמא. תסביר את מה שאתה טוען.

אני מתכוון לזה שברגע שהמפקח או הרגולטור עצמו לא מפקח בצורה מאסיבית על התנהגויות של מעסיקים, יש לו השלכה באופן כזה שהוא נותן מין פתח כזה להתנהגויות של מעסיקים להמשיך.

איך הוא עושה את זה בפועל?

הוא אומר שיש לו מספיק תקנים. אני חושב שאין לו מספיק תקנים.

הוא אומר: תקנים עתידיים שאמורים להיכנס. אמרת שכבר בחופש הזה יהיו 90 תקנים?

זה לא מספיק.

אבל, יש לו עוד 60 בשנה הבאה, לא?

כל מעסיק שיושב ויודע מה כמות התקנים של הרגולטור בעניין הזה אומר: "אני לא אפול לתוך הסל הזה. לא אפול לתוך המקרה זה, ואני יכול להרשות לעצמי לעשות מה שאני רוצה. עד שתבוא עורכת-הדין פעיל תגיד 'אוקיי. עד עכשיו היינו לא בסדר', במקום שתבקש מחילה וסליחה על ההתנהגות הזאת, ואומרת: 'מפה והלאה - - -

אנחנו לא המעסיקים.

סליחה.

אבל, אנחנו לא המעסיקים. אין מחילה ואין סליחה. אני לא מבינה את זה.

לא. תקשיבו: אנחנו לא נכנסים לזה. חבר'ה, אני לא אחזור על זה כמה פעמים. אנחנו לא נכנסים לפה, כי הטענה שלה גם עדיין עומדת בפני בית-המשפט. השאלה הזאת לא הגיעה לידי הכרעה.

אתמול בית-הדין קבע שלא ניתן צו - - - "סופר דוש", שהם לא המעסיקים. מה זה הפופוליזם הזה?

אתה לא מצפה היום, כשזו הטענה העיקרית שלה בפני בית-המשפט, היא תבוא ותגיד לך "אנחנו אחראים".

לעניות דעתי, ברגע שהיא באה ואומרת שזה נפסק, משמע זה אומר: "לא הייתי בסדר".

תודה רבה.

אני יכול להגיד משהו? איך את יכולה להגיד - - -

לא. אתה רוצה תגיד משהו? – בלי לפנות למישהו. אנחנו לא בבית-משפט. תגיד משהו שנוגע אליך או לחוויה האישית שלך. אתה לא פונה פה לנציגים של אחרים. תסדר את המשפט.

אוקיי. איך יכול להיות ש"סופר דוש" לא מעסיק אותנו, אם אנחנו עובדים שם?

לא. זה לא הויכוח.

תודה. עזוב. הבנו.

המועצה לשלום הילד, מה היקף התופעה? לא נדבר עכשיו על המעסיק הספציפי, אבל פחות או יותר האם יש לנו נתונים לגבי היקף התופעה כמה ניצול ילדים יש בתחום הזה?

אני מודה שאין לי כאן את הנתונים, והם לא בידי, אבל אומר שתי מלים. אני חושבת שמהדברים שעולים כאן, וגם מפניות שמגיעות אלינו, למועצה לשלום הילד, עולות שתי נקודות עיקריות שבאמת צריכות חיזוק משמעותי: הנקודה האחת היא המודעות, והנקודה השנייה היא האכיפה. ראינו ושמענו את נציג מועצת התלמידים שגם כשיש מודעות יש עדיין בעיה חמורה באכיפה. אכיפה, לא די בה שתהיה על סמך הגשת תלונות או שמועות או פנייה של גורמים חיצוניים אל משרד התמ"ת כי אם אכיפה יזומה וביקורי פתע. אני מאד מקווה שכשיהיו 90 תקנים ואחר כך כשיהיו 60 תקנים נוספים, זה באמת יהיה תגבור משמעותי גם לאכיפה היזומה.

דבר נוסף – גם הגשת כתבי אישום היא דבר שלוקח זמן. לא אחת בינתיים ההפרה מתמשכת, וגם על העניין הזה צריך לתת את הדעת. אני מאד מקווה שגם החוק החדש להגברת אכיפת חוקי עבודה וגם הצעת החוק שחבר-הכנסת אורי אריאל הגיש ביחד ישתלבו זה בזה ויתנו מענה גם לפרצה הזאת שמאפשרת את המשך ההפרה.

נקודה נוספת שעלתה כאן – אמר כאן סרגיי שהוא עבד על חשבון הלימודים, דבר שכמובן אסור על-פי חוק.

נכון.

בעניין הזה אני חושבת שגם משרד החינוך צריך להיכנס בהחלט לתמונה ולתת את הדעת ולפקוח את העיניים ולשאול את השאלות, כדי שלא ייווצר מצב כזה שבו ילד במקום להיות בשעות הלימודים גם עובד, גם מנוצל ולפחות על-פי החשדות. תודה.

והרווחה, כי כנראה יש סיבה לזה שהוא עובד.

בוודאי. השאלה היא האם הרווחה בכלל יודעת שהוא לא מגיע באופן סדיר לשעות הלימודים.

נכון. בגלל זה צריך להיות שיח בין הגופים.

סנכרון בין הדברים. אם היה את חוק הדיווח, יכלו גם לדעת ולשים את היד על נשירה סמויה או על אי הגעת ילד באופן סדיר – מה שיכול להעיד גם על ענייני רווחה. אני מסכימה אתך לחלוטין.

יונתן, בבקשה. אחר כך נקבל התייחסות קצר של המ.מ.מ. ונסכם את הדיון, אלא אם יש פה עוד מי שמבקש לדבר.

אני מבקש לומר כמה דברים.

בטח, לחלוטין, כי יש לי עוד שתי שאלות ששמתי על השולחן כדי לשאול את התמ"ת.

אני יונתן גילת, ואני עולה לכיתה י' בגימנסיה הריאלית בהרצלייה, ואני מייצג כאן את נוער למען יוניסף. לדעתי, כן צריך להגביר את המודעות לכל הנושא הזה של זכויות בני נוער בעבודה, כי אם היתה את המודעות הזאת בקרב כל בני הנוער אז למעסיקים היה הרבה יותר קשה לנצל אותם, ואז הסיכוי שמקרה כזה היה קורה, כמו ב"סופר דוש", היה הרבה יותר נמוך. לדעתי, כן צריך לשים את הפוקוס על מודעות.

לדעתי, גם האמנה הבין-לאומית לזכויות הילד של יוניסף היא גם כלי מאד יעיל להעלאת המודעות. סעיף 32 באמנה אומר שהוא מגן על זכויות הילדים בעבודה ואומר שאי-אפשר לנצל אותם ושצריך לקבוע חוקים ברורים. כבר הפיצו את האמנה בשפה ידידותית לילדים בכל רחבי הארץ. לדעתי, זה די קל ללמד אותה.

האמנה הזאת מגיעה לכל בתי-הספר?

אני לא חושב שזה הגיע לכל בתי-הספר, אבל אמור להגיע.

חבל. אולי באמת צריך לבדוק שיתוף פעולה מול משרד החינוך ומול מועצת התלמידים.

אנחנו מוציאים את זכויות התלמיד כול שנה יחד עם משרד החינוך. אולי גם אפשר, לקראת הקיץ, להוציא לכל בתי-הספר.

אולי באמת, או לחופשים. זה מדבר לא רק על תנאי עבודה אלא בכלל על זכויות של ילדים ובני נוער. נכון? אינני טועה.

כן.

אנחנו נדאג שבאמת ישימו את זה שם.

אולי באמת אנחנו נבקש שיתוף פעולה בין הצדדים, כי אנחנו, כמדינת ישראל, מחויבים לאמנה הבין-לאומית. אנחנו אשררנו אותה בשנת 97', אם אינני טועה.

91'.

91'.

91', אבל האשרור היה קצת אחרי ואחר כך גם היתה הוועדה של סביונה רוטלוי שגם ניסתה לסדר את זה בצורה מסודרת בתוך הנושא.

שלום, חבר-הכנסת דב חנין.

אם תהיה יותר מודעות בקרב בני הנוער, נצטרך פחות פקחים, כי אם בני הנוער יעשו את העבודה הזאת בעצמם ויידעו למי לפנות כשזכויותיהם נפגעות המדינה לא תצטרך לשלם לעוד פקחים.

בוא ולא נמהר לוותר על הפקחים.

אני לא אומר לוותר לגמרי, אבל אני אומר שיצטרכו פחות.

תודה רבה.

אנחנו נפנה שוב לתמ"ת, אלא אם כן חבר-הכנסת דב חנין רוצה לדבר עכשיו.

נשמע קצת. נקשיב.

התמ"ת, תסביר לנו מה קורה.

דיברו הרבה על הסברה, ואני רוצה לומר כמה מלים.

אני רוצה גם שתשים דגש גם לגבי הסברה, גם לגבי החוק החדש שנכנס ואיך הוא עתיד באמת גם לפתור חלק מהבעיות ולמנוע מקרים כמו שאנחנו יודעים, ולגבי אכיפה יזומה. נאמר פה באמת על-ידי המועצה לשלום הילד, על-ידי אביבית, שאי-אפשר לצפות כל הזמן שרק תלונות יביאו לפתיחת חקירה.

ממש לא.

אגיד לך גם למה. אם היה לכם חוסר בכוח-אדם, --

לא, לא, לא.

--דבר ראשון פונים לתלונות ופחות יוזמים. בסופו של דבר, בשורה התחתונה, חלק מהאנשים מוותרים על הסעד. חלק מהאנשים מוותרים באמת על פנייה גם מפחד של איבוד מקום עבודתם, גם מתוך נושא שישנה איזו שהיא תחושה שהצעדים האלה ארוכים מדי, מסורבלים מדי ומצריכים יותר מדי אקטיביות מצד המתלונן, ובאיזה הוא אופן גם הסעד בסופו של דבר לא בדיוק מגיע אליו במקרים מסוימים. במקרים אחרים, בכלל הוא גם נזרק ממקום עבודתו ומשלם מחיר אישי קשה. אז, באמת לשים את הדגש על זה: גם על חוק האכיפה החדש, גם על הקיץ ומה יהיה, וגם על אכיפה יזומה.

אחד לאחד. אעשה את זה קצר ככל שאפשר, כי אני מבין שאתם לקראת נעילה. אנחנו, כתמ"ת, משקיעים המון-המון בנושאי הסברה ודווקא בנוער, וזה באמת בשום יחס לתחומים אחרים שאנחנו אוכפים; אנחנו אוכפים בערך כ-20 חוקי עבודה במדינת ישראל, וחוק עבודת הנוער זוכה אצלנו באמת לעדיפות מאד - - -

אבל, לכם יש פיצול אישיות מובנה, כי בתמ"ת יש לכם שני כובעים: כובע אחד של המעסיקים והכובע השני של העובדים. לכן, בנושא הזה איך אתם עושים את האיזון הנכון?

אני יוצא איש משרד העבודה ולא המסחר והתעשייה. אני חייב לומר שלא חשתי בזה.

יפה.

זה נאמר לא פעם וזה נכון. אני צריך להגיד לכם מה שהמנכ"ל, שלום קדמי, דווקא עושה כנגד מעסיקים בדברים שהם לטובת העובדים, אבל זה בפורום אחר.

לגבי ההסברה, אנחנו משקיעים המון-המון בהסברה בלי כל יחס.

איך?

אתחיל מנקודה אחת בצפון לדוגמא, וזה באמת לא זוכה לכותרות: אנחנו מעסיקים 20 בנות ערביות בשירות הלאומי אזרחי, שכל עיסוקן במשך כל השנה זה הסברת חוק עבודת הנוער בעיקר וחוקים אחרים.

איפה הן מסבירות? באיזה מסגרות?

בכפרים הערביים בצפון.

בתוך המסגרות החינוכיות או - - -?

גם וגם וגם. גם בקרב בעיקר באמת בבתי-ספר, אבל גם במקומות עבודה, וגם בביטוח לאומי.

מה העונש על מי שמעסיק ילד בשעות הלימודים?

זה יכול להיות באלפי שקלים. אגב, אנחנו עכשיו מנהלים תיק ברהט כנגד בדואים שהעסיקו בחממות ילדים קטינים, ותפסנו אותם. זה לא היה פשוט עם הקטינים האלה. אבל, בהחלט, מתנהל תיק עכשיו בבית-המשפט על העניין הזה של העסקת קטינים. בכלל התופעה הזאת לצערי - - -

זה קורה לא רק בכפרים ערביים. זה קורה לאור היום בתל-אביב, בירושלים.

נכון.

למה שם אין כתבי אישום?

יש.

יש?

ודאי שיש.

הסיפור של סרגי לא יכול להיות קייס לדוגמא --

בהחלט כן.

--שילד בגיל 13 במקום להיות בלימודים עובד- - -?

בפירוש כן. אני חייב לומר, שממה ששמעתי בעצמי אני הופתעתי לגבי הגיל. זה לא היה ידוע לי לפחות, ובוודאי שזה יעמוד לנגד עינינו בימים הקרובים לבדוק את הנושא הזה.

יופי.

ההליך האזרחי שמתנהל לא מחייב אותנו, ואנחנו יכולים לפעול במקביל בלי קשר. הנושא בהחלט ייבדק. אני שמעתי פה דברים.

אז, אתם תעבירו לו את ההצהרות?

כן. הקשר עם הנוער העובד מעולה, ואין לי בעיה אתו. אנחנו בקשר הדוק.

אגב, אם אני לא טועה, זו עבירה שדינה עד חצי שנת מאסר.

פה זה פלילי, ואפשר לנהל את זה במקביל וזה לא פוגע - - -

מגיעים לעסקאות טיעון, וזו הבעיה.

אמרתי, יורם, שבתי-הדין לעבודה עדיין לא הכניסו אף אחד לכלא ממש. היו איזה שני מקרים - - -

יכול להיות שיש פה הזדמנות.

הלוואי.

בהחלט. זה מה שאני אומרת.

אנחנו בעד. זה דבר אחד.

גם אנחנו בעד. אנחנו מוכנים להעביר לך את כל החומרים.

אוקיי. אדרבא.

דרך-אגב, בתצהיר סרגיי כתב "שלוש שנים" ולא "ארבע שנים".

אדרבא. טוב. לא משנה.

זה עדיין - - -

צריך להעסיק אותו כדין.

בתור ילד, אני אגיד לךְ שבגיל 16-17 3 שנים או 4 שנים זה משהו שהוא... הוא בטח לא רשם לו באיזה יומן "היום התחלתי לעבוד". בוא ונתחיל מזה שהזיכרון - - -

מה זה משנה?

זה לא הפרט היחיד שלא היה נכון.

גם אם זה שלוש שנים, זה חמור בפני עצמו, כמו בשנתיים או בשנה.

מה זה משנה? באמת.

צריך להעסיק כדין, ולא חשוב בן כמה הוא - - -

נכון. בדיוק. אבל, גיל 13 זה - - -

ברשותכם, דיברתי על האוכלוסייה הערבית.

השנה גם פרסמנו סימניות עם תקציר זכויות הנוער. אפשר לראות זאת בעברית ובערבית.

איפה זה מפורסם?

אסביר. אנחנו נתנו את זה לכל סניפי שירות התעסוקה.

יופי.

אותו פנקס עבודה, שהוזכר פה רבות – על-פי חוק, כל נער מחויב, המעסיק של הנער, להביא את הפנקס. יחד עם הפנקס כל נער מקבל את זה, וזה כזה כפול, וזה עם עיקרים מתומצתים של כל הזכויות של הנערים בדברים החשובים.

השנה גם פיתחנו באייפון אפליקציה מיוחדת שזוכה להמון ביקורות חיוביות, ובעוד יומיים זה יהיה גם באנדרואיד. בנקישה הנער יכול לקבל את כל זכויותיו וזו קריאה נהירה.

איך מוצאים אותה?

אתן לך את זה.

חבל שאתם לא עושים את זה ביחד. גם אנחנו נבקש פה יותר שיתוף פעולה בין המשרדים השונים לבין נציגות התלמידים.

אגב, היה לנו. יש לנו.

אם הוא שואל איך קוראים לה, זאת אומרת - - -

עם הבוסית שלו שהיתה פה.

אנחנו מרושתים בכל הארץ.

הם מרושתים, אבל יכול להיות שהם בהחלט יוכלו לעשות לכם חצי מהעבודה. זה סוג של שיווק של אותה אפליקציה.

יש לנו קשר טוב עם משרד החינוך, ואין לנו בעיה בעניין הזה. מבחינה זו, זה גם חידוש שיש מנגנון כזה באפליקציה שמחשב את השכר לנער שיוכל להזין את הפרטים, וזה כולל גם מעקב אחר שעות העבודה, מתי הוא התחיל ומתי הוא סיים. אחת הבעיות שאנחנו רואים במקומות העבודה - - -

זה בלי עלות.

ודאי. זה בלי עלות. זה חנם. זה דבר חדש שהכנסנו השנה, כי אמרו לנו: "חבר'ה, עזבו אתכם מניירות. הדור הצעיר הזה עובד עם הטלפונים החכמים". השקענו בזה עשרות אלפי שקלים, וזה יצא וזה קיים. דין, אתה כבר רואה את זה כעת.

כן.

אתה מנסה אותי. בסדר גמור.

במקביל, הוצאנו גם אגרת דרך לשכת התיאום ולשכות המסחר לכל המעסיקים על מנת לקרוא להם לשמור על זכויות הנערים.

יש לי רעיון. אני מדברת פה גם עם היועצת המשפטית, אבל זה בהחלט משהו שאתם יכולים לפתור בלי הרבה בעיות. כאשר נכנסים למקום עבודה, יש את השלט על מניעת הטרדה מינית בעבודה וכדו'. כאשר הם נכנסים למקום מסוים שבו יש העסקת בני נוער, שתהיה החובה לשים איזה שהוא דבר כזה --

יש.

--גלוי לעין, וזה גם מחייב את המעסיק, אבל באיזה שהוא אופן גם אותו נער לא יצטרך לעשות משהו אקטיבי מבחינתו להיכנס לאפליקציה כי אולי אין לו פלאפון להיכנס לכל מיני תוכנות. אבל, הוא יידע את זכויותיו מייד כשהוא שם.

יש חובה כזו. זה, בדיוק, המצב. זו, בדיוק, הבעיה. יש בעיה עם האכיפה ואנחנו מאד בונים על החוק החדש של התמ"ת.

אולי אדבר במהירות - - -

אין לנו זמן.

אדבר על החוק החדש שמדברים עליו. האמת היא שזו בשורה מאד גדולה. חבר-הכנסת חנין יושב פה, והוא ודאי שותף לעניין הזה. הנושא של חוק הגברת האכיפה שנכנס לתוקף לפני 3-4 ימים בסך-הכול אמור ליצור מהפכה מאד-מאד גדולה. דיברנו על תוספת מפקחים, וזה דבר חשוב. אני רואה בזה מהלך היסטורי, כי עניין הגברת האכיפה שבעצם מעביר אותנו מאכיפה פלילית לאכיפה מנהלית. זה דבר אחד. אם שאלתְ אותי קודם כמה לקח תיק, ואמרתי לך שנה ואת לא הרמת גבה, אבל היית יכולה להגיד לי: "מה, שנה? כל כך הרבה זמן?". אבל, זה באמת לא תקין. גם בעינינו - - -

זה לא הפתיע אותי. כמה עכשיו זה ייקח?

עכשיו, לדעתי, זה ייקח גג 3-4 חודשים, ויבוא השלב של העיצום הכספי. לגבי העיצום הכספי, הבאתי כמה דוגמאות.

זה ירתיע.

הם ירתיעו בצורה בלתי רגילה.

יש משהו עם 300 אלף שקל שם.

נכון. כל עבירה הכי קטנה היא בערך 35 אלף שקל.

גם רמת ההוכחה היא פה בעצם - - -

בוודאי, כי תזכרו שזה מנהלי. זה בהליך קצר וממוקד.

אני רוצה לומר לכם שאני מאמין שבשנה הבאה כשניפגש פה --

--נהיה יותר אופטימיים.

כן, בהחלט. זה דבר אחד.

אגב, גם מזמיני השירות.

סליחה, לא שמעתי.

גם מזמיני השירות צריכים להיכנס לעניין הזה --

כן. עוד לא נגעתי בזה. מייד.

--של הגברת המודעות על אף שהם אמורים לדעת את זה, כן? זה חל עליהם.

כן, אם כי זה לא בדיוק עונה לבעיה הזאת שהוצגה פה היום.

לא משנה. זה עניין מוסרי. אבל, בכל מקרה, עכשיו זה גם עניין חוקי.

מייד. אני אסביר.

אני חושבת שיש לזה גם משהו בחוק.

אני אגיד.

בטח. ודאי.

הנושא של מזמין שירות חל על שלושה תחומים: שמירה, ניקיון והסעדה. אותם מזמיני שירות בשלושת התחומים האלה, אם המעסיקים המשניים האלה, מזמיני השירות, יעברו הקבלנים עבירות – נוכל לתבוע גם את המעסיק - - -

גם את מזמין השירות.

גם את מזמין השירות. לא יהיה מצב כזה של "אני לא יודע. לא ידעתי. אני לא מכיר את זה".

- - -מזמיני השירות – גם לתחומים נוספים.

יש בחוק אפשרות להוסיף, אבל כרגע - - -

תקנות?

לא. בחוק נקבע שאלה שלושת התחומים העיקריים כרגע. כמובן שהכנסת רשאית להוסיף על התחומים האלה, אבל עוד לא התחלנו עם זה. בואי ונראה איך זה יעבוד.

אתה כל כך אופטימי, שאולי אנחנו כבר יכולים להישען על הצפי שלך להצלחה. אז, נרחיב את זה.

הרי אני יודע שזה מוקלט ומצולם, ואני אומר את זה במידה רבה של אופטימיות. מותר לי אחרי 35 שנה בשירות המדינה להיות אופטימי. אני, בהחלט, מאמין שזה ייעשה, כי השינוי בחוק הזה משנה סדרי עולם בכל נושא אכיפת דיני עבודה. אני, בהחלט, אופטימי.

תודה רבה.

חבר-הכנסת דב חנין, בבקשה.

גברתי יושבת-הראש, אני מודה לך שכינסת את הדיון הזה, וטוב שכינסת אותו גם בפתיחת החופש הגדול שהוא באמת הזדמנות שבה הרבה מאד נערים יוצאים לעבוד. מצב נערים בשוק העבודה הוא סממן של מה שקורה בשוק העבודה בכלל. בשוק העבודה יש הרבה בעיות. אדוני נציג התמ"ת, אני מצטרף להערכה שלך שחוק הגברת האכיפה יעשה שינוי, ואני מקווה שהוא יהיה שינוי גדול. אנחנו נאבקנו רבות על החוק הזה בכנסת. בדיוק דיברתי גם עם יושבת-ראש הוועדה שכמו שאתה, אדוני, אומר – אתה לא אומר את זה בצורה כזו חד-משמעית, אבל אנחנו מדבריך מבינים, וזה אחד האתגרים הגדולים שעומדים לפתחנו, לקדם הרחבה של הוראות החוק הזה על תחומים נוספים ולא רק שמירה, הסעדה וניקיון. אגב, זה גם על בסיס הסכמה והבנה שהיו לנו גם עם יושב-ראש הוועדה שהכינה את החוק, חבר-הכנסת כץ. אנחנו באמת את הכפפה הזאת נרים.

נכון.

לעניין עבודתם של נערים, זו חוליה חלשה במערכת. אני עובר על נתוני מרכז המחקר והמידע, אבל השאלה שמעניינת אותי היא מה לא מדוּוח. מה שלא מדוּוח זה החלק של הקרחון הגדול יותר והיותר משמעותי. לטעמי או להערכתי, רוב המקרים של הפרת זכויות ופגיעה בנערים הם מקרים שאינם מדוּוחים.

יש לי המון הערכה להסתדרות הנוער העובד והלומד שנמצאים כאן אתנו ומאד פעילים בתחום הזה. כל הכבוד לכם. אבל, כמו בתחומים אחרים, הבעיה העיקרית היא – אתם-יודעים, אנחנו אומרים "העובדים הלא-מאורגנים" – הנערים הלא-מאורגנים, אלה שאינם מגיעים, אינם נמצאים בקשר עם הסתדרות הנוער העובד. הנערים, ואני מכיר את זה גם מתוך עדויות מאד קרובות, כל כך לפעמים מתרגשים מעצם העובדה שנותנים להם לעבוד ורוצים את זה, שהם אומרים: "יאללה". זה או שהם לא מודעים או שגם אם הם מודעים. מה, אנחנו? אנחנו ילדים. אתה-יודע, גם נערים חושבים על עצמם כילדים: "מה, אנחנו נתווכח עם המעביד?". זו בעיה מאד-מאד רצינית.

לכן, אני חושב שזה נושא שמחייב באמת מיקוד מאמץ של כולנו, תשומת לב של כולנו וגם דיווח שוטף. גברתי יושבת-הראש של הוועדה, אולי אחת לכמה חדשים נבקש דיווח שוטף גם מהגורמים הלא ממשלתיים. את הסתדרות הנוער העובד הזכרתי, אבל גם מהגורמים הממשלתיים על המצב בתחום, הבקרה בתחום וההתקדמות בתחום.

יש לנו גם אתגרים נוספים. אני הנחתי בפני הכנסת בזמנו הצעת חוק מרחיקת לכת, אני חייב לומר, אבל מאד-מאד הגיונית, שמדברת על עיקרון שכר שווה לנוער. כוונתי איננה שנער יקבל את השכר של מבוגר. העיקרון צריך להיות שכר שווה לעבודה שווה; אם נער עושה עבודה כמו שמבוגר עושה, אין שום סיבה שהוא לא יקבל את אותו שכר. אין שום סיבה שנערים ישמשו כמאגר של כוח עבודה זול וזמין לניצול. אני מנצל את ההזדמנות שכולנו נמצאים פה מסביב לשולחן כדי להציע לכולם באמת לחשוב על הדברים בכיוון הזה. שכר שווה לנוער במובן הזה של שכר שווה לעבודה שווה.

גברתי יושבת-הראש, תודה על הדיון.

חבר-הכנסת דב חנין, תודה רבה לך.

בקשת דיבור אחרונה, ואנחנו נסכם את הדיון, אלא אם כן יש למישהו הערה מאד-מאד דחופה.

הערה לא. אם אפשר, אגיד כמה דברים, אבל איך שכבודה תחליט.

אם תוכל, תתמצת את זה בשתי דקות.

אני דוד דהאן, ואני מהארגונים החברתיים בכנסת. אחרי ששמעתי את הדברים, לא נשאר הרבה מה לומר. יש לי להרחיב רק בנושא מועצת התלמידים, בנושא הפיקוח. כמו בכל דבר, ואת זה למדתי מהגרמנים בתקופה שלי שם, כל דבר הם לוקחים - - -

ממי למדת?

מהגרמנים אל תלמד. עזוב.

הייתי פעם שחקן כדורגל בגרמניה, ולמדתי שם הרבה דברים מהם.

אוקיי. לא כולנו ככה מעורים בספורט.

למשל, במקרה הזה, בנושא שדנים עליו כאן, חשוב מאד שנושא הפיקוח יהיה בנוי מהתלמידים עצמם. אם יש כבר את הגוף של הפיקוח, פשוט לצרף למועצת התלמידים המון תלמידים, וכך תהיה להם תגבורת מאד רצינית בפריסה רחבה בכל הארץ בכל הנושא הזה, שהם יעניקו את כול הפיקוח, כמו שאת אמרת. למשל, בנושא החוקים, שכל מעביד יהיה מחויב להדביק את זה לפני שכל אחד נכנס ומגיע לשם, לאותו מקום עבודה. פשוט אותם מפקחים, הילדים בעצמם - - -

אולי אפשר אפילו שכמו שיש את זכויות התלמיד בבית-הספר יהיה גם זכויות הנער העובד בבית-הספר על אותו לוח מודעות.

כן, זה דבר אחד. אבל, מי יפקח שזה אכן יהיה שם? אני חושב שלתלמידים יש יד יותר טובה אפילו מהמפקחים עצמם, וכדאי שיצרפו אותם וישלבו אותם ביחד בזה, וזה יהיה רעיון די טוב.

תודה רבה.

אנחנו נשמח.

אני אשתדל להיות קצר ככל האפשר.

בשכר שינסו להקצות חלק מסוים מהשכר של התלמידים שעובדים לאותם אלה שיפקחו.

אני לא בטוחה שהייתי כל כך סומכת את ידי על כך, אבל אולי מאחר שחלק מאותן חובות של מועצת התלמידים זה להביא את נושא הזכויות והחובות של התלמידים, בין היתר אפשר להביא להם גם את זה.

יש לנו. לכל מועצה בארץ יש ועדה שעוסקת בתחום הספציפי הזה.

נהדר.

אני יורם בר-קובץ, רכז האיגוד המקצועי בהסתדרות הנוער העובד והלומד. באמת אנסה להיות קצר. אגיד לכם, חברי-הכנסת הנכבדים, שחוק עבודת הנוער, שנועד להגן על הנערים והנערות העובדים, נמצא בחודשים האחרונים תחת מתקפה של גורמים בעלי עניין שמבקשים לפגוע בו ומבקשים להחליש אותו, וכל זה תחת אצטלה של שינויים. נערכים דיונים בפורומים שונים. אם הוועדה תרצה, אשמח להרחיב בהזדמנות אחרת.

מי? התאחדות התעשיינים? מי מנהל?

בין אם מדובר במעסיקים ובין אם מדובר בחלק מעמיתיי ממשרדי הממשלה השונים. דברים נעשים בחיפזון גדול מאד. מדובר על שלושה עיקרים: האחד – לאפשר לנוער לעבוד בשעות לילה מאוחרות; השני –לאפשר לנוער לעבוד בשעות נוספות --

--ובשבתות.

--והשלישי – לאפשר להם לעבוד בשבתות. כל זה בשעה שאת הצגת פה בפתח הדברים את הנתונים נכון לרגע זה, הדלים מאד, של אכיפת חוקי עבודה במדינת ישראל. ראינו שבמציאות שבה חוקי האכיפה דלים תופעות כמו "סופר דוש" יכולות לצוץ ולהתקיים. אני מתריע בפניכם, חברי-הכנסת: אל לנו לתת למתקפה הזאת להתרחש ולהתקיים.

כמה העבודה הזאת באמת מתרחשת בפועל באופן לא חוקי ומה שהיום מנסים לעשות זה בעצם להכשיר את זה כי התמ"ת סוף-סוף התחיל למלא את תפקידו ולתת דו"חות, לפחות בכל מה שקשור ל"מקדונלדס" ועבודה בשבתות?

אני מכיר את ידידי פה מהתמ"ת שנים רבות וארוכות, ויודע ידידי חזי שאני מלא תקווה שאכן חוק הגברת האכיפה יביא לשינוי במצב ולתפנית במגמה. אבל, נכון לרגע זה, במדינת ישראל יש מעט מדי פקחים, ואין אכיפת חוקי עבודה כמו שצריך. אני מציע: כל עוד זה המצב, לא למהר ולרוץ לשינויים.

אם הבנתי נכון, דעתכם היא שצריך להשאיר את המצב ורק לפקח עליו יותר.

אני אומר שחייבת להתקיים משוואה שקושרת בין מצב האכיפה לבין גמישות מחשבתית בכל מה שקשור לחקיקה. כל עוד מצב האכיפה הוא בכי רע, אל לנו למהר ולרוץ --

--לשנות את הדברים.

--ולשנות את החוק.

בסדר גמור. תודה.

אנחנו מסכמים את הדיון. זה יהיה מורכב מכמה נקודות. אחת היא לגבי מודעות של בני נוער. אנחנו דיברנו על כך בוועדה. בנושא הזה יצטרכו שיתוף פעולה בין התמ"ת לבין מועצת התלמידים לבין משרד החינוך ואולי אפילו גם הרווחה, כדי שיידעו בני נוער מה זכותם ומה חובת המעסיק כלפיהם.

דיברנו על כך שגם זכויות הנוער העובד יהיו גלויות לעין ונגישות לציבור, בין אם זה בשטח בתי-הספר ובין אם זה אצל המעסיקים.

אנחנו מקבלים את ההצעה של מועצת התלמידים לכנס את כל הגורמים בנושא ולהחליט על צעדים משותפים. ברגע שתעשו את זה, אנחנו גם נבקש עדכון לאן התקדמו ומה הוחלט.

אנחנו חוזרים שוב למשרד החינוך ומבקשים מהם, כפי שהם קבעו לפני שנה פלוס בדיון דומה בוועדה כאן, לגבי חוזר מנכ"ל ואיך מביאים לידיעת בני הנוער לפני החופשים על זכותם ועל חובת המעסיקים כלפיהם.

אנחנו מבקשים גם ממשרד החינוך מול משרד הרווחה לעקוב באופן אמיתי וסדיר אחרי בני נוער שנעדרים מהלימודים או אם זה מסיבה של בעיות רווחה והם צריכים להשלים הכנסה. ישנם חוקים מאד ברורים בתחום הזה.

אנחנו מבקשים מהתמ"ת לאכוף ולא רק בכפרים הערביים את נושא העסקת בני נוער בשעות הלימודים.

זו רק דוגמא.

אנחנו מבקשים, גם עם כניסתם של מפקחים נוספים, ליצור יותר אכיפה, וקראנו לזה: אכיפה יזומה, פרט לנושא הזה של אכיפה בעקבות תלונות, כדי לאתר מקרים של הפרת זכויות בני נוער.

הוועדה מבקשת לקבל דיווח לקראת תחילת שנת הלימודים הבאה או לקראת החופשים הבאים. אנחנו יכולים לקבוע מעכשיו אחרי הפגרה שזה יהיה בסביבות אוקטובר, כי אז יהיה שוב החגים. לכן, גם אלה זמנים בהם מועסקים בני נוער.

אנחנו מבקשים, שנושא עדכון השכר שמגיע לבני נוער ייעשה באופן שוטף יותר תוך שימת דגש שאותם פרסומים יעברו גם למועצת התלמידים כדי שיוכלו להעביר את זה לידיעה כללית.

אנחנו נמשיך ונעקוב מה קורה בפסק-הדין ובבית-הדין בנוגע ל"סופר דוש", לגבי הפרת זכויות נערים ומי הוא נחשב מעסיק, כי אנחנו מדברים כאן גם בעקבות החוק החדש שנכנס לתוקף, וזהות המעסיק לפעמים היא לא רק הקבלן אלא גם המזמין.

אנחנו מודיעים, שאנחנו גם נפעל להרחבת האחריות של מזמין השירות. יש פה גם התחייבות של חבר-הכנסת דב חנין, שאנחנו משתפים פעולה גם בתחומים נוספים אחרים חברתיים, גם אם אנחנו מהצדדים האחרים של המתרס הפוליטי. בדברים האלה זה חייב להיות אחד מהעקרונות הבסיסיים של חברה, וחברה אזרחית אחראית.

אנחנו נשוב ונעקוב. אנחנו גם נהיה בקשר עם התמ"ת.

תודה רבה.

הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 12:03.>