הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
31
ועדת החינוך, התרבות והספורט
27/06/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 656>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, ז' בתמוז התשע"ב (27 ביוני 2012), שעה 9:30

<1. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): סכנת סגירה מרחפת על המינהל לסטודנטים עולים עולים, של חבר הכנסת שלמה מולה>
<2. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): סכנת סגירה מרחפת על המינהל לסטודנטים עולים עולים, של חבר הכנסת אלכס מילר>

חברי הוועדה: >
עינת וילף – היו"ר
אלכס מילר

יעקב כץ

נינו אבסדזה
מרינה סולודקין

שלמה מולה

>
דימיטרי אפרצב - המנהל הכללי, המשרד לקליטת העלייה

עמית טרויסטר - מנהל המחלקה לחברה ותרבות, המשרד לקליטת העלייה

רונן לוי - מנהלת מחלקת תכנון ותקצוב במינהל, המשרד לקליטת העלייה

אורית מור-סלע - סגנית ראש מינהל הסטודנטים, המשרד לקליטת העלייה

סם קדוש - מנהל "כנף", המשרד לקליטת העלייה

שמואל קורנבליט - יו"ר משואה, המשרד לקליטת העלייה

אלעד סון - דובר, המשרד לקליטת העלייה

אמילי אבבו - רכזת פרויקטים, המשרד לקליטת העלייה

עופר אופן - סמנכ"ל למינהל, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

גדי פרנק - סמנכ"ל תקצוב, המועצה להשכלה גבוהה

פרופסור מימי אייזנשטאט - ראש ביה"ס לתלמידים מחו"ל, האוניברסיטה העברית בירושלים

לובה יהודית גליקין פרידמן - רכזת תוכנית המכינה לתלמידים מחו"ל, האוניברסיטה העברית בירושלים

שושנה מיידנברג - מנהלת המכינה לעולים, אוניברסיטת בר אילן

זהבה גלנץ - ראש מדור תלמידי חו"ל, אוניברסיטת בר אילן

אנצינאלו סלומון - נציגת סטודנטים, אוניברסיטת בר אילן

רבקה פינקלשטיין - נציגת סטודנטים, אוניברסיטת בר אילן

אבי אברהם קלנבך - נציג סטודנטים, אוניברסיטת בר אילן

ג'וש שוורץ - מזכ"ל וסמנכ"ל קשרי ממשל, הסוכנות היהודית

דניאל אוברמן - סמנכ"ל, ארגון "נפש בנפש"

זאב גרשינסקי - מנהל המחלקה לקשרי ממשלה, ארגון "נפש בנפש"

שרון מילנדורף - סגנית מנהלת מחלקה, ארגון "נפש בנפש"

רוני שפירא - רכזת אקדמית, התאחדות הסטודנטים

אמיר יגודה - מנהל תוכניות "עתידים" לתעשייה למגזר העסקי, מוזמנים נוספים

אסתר בלום - מנהלת, מועצת ארגוני עולים

מיכל זכריה - רכזת תוכניות מלגות מיוחדת, מוזמנים נוספים

שרה קשאני - נציגת סטודנטים, מוזמנים נוספים

ניסים סלמה - מוזמנים נוספים

יהודית גידלי

יעקב סימן טוב
<סכנת סגירה מרחפת על המינהל לסטודנטים עולים עולים>

בוקר טוב. אנחנו פותחים דיון של ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט. הדיון היום הוא על בסיס שתי הצעות לסדר יום (דיון מהיר), של חברי הכנסת שלמה מולה ואלכס מילר. הכותרת היא: סכנת סגירה מרחפת על המינהל לסטודנטים עולים עולים.

בבקשה, חבר הכנסת שלמה מולה.

קודם חבר הכנסת אלכס מילר, ואחר-כך אני.

טוב. בבקשה, חבר הכנסת אלכס מילר. זה לפי הסדר.

כאלה אנחנו בקדימה.

תודה, גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת. נמצא כאן איתנו גם מנכ"ל המשרד לקליטת העלייה.
רבותיי, אני ביקשתי מהנשיאות לקיים כאן דיון מהיר – נשיאות הכנסת – בעקבות, כמו שבכותרת: סכנת סגירת אחד מהפרויקטים הכי חשובים בשילוב צעירים עולים במערך ההשכלה הגבוהה במדינת ישראל, בכך שהפרויקט הזה, כמו שכולם מכירים כאן, נמצא ב-matching עם הסוכנות היהודית. ואנחנו מכירים את המצב הלא פשוט – גם של הסוכנות היהודית, ובכלל של כל המערכות שמתקיימות על-ידי תרומות כאלה ואחרות. ואין ספק שכאשר הפרויקטים, שהם פרויקטים לאומיים, תלויים במערך של המצב הכלכלי של תורמים כאלה ואחרים, אז, כמובן, שבסופו של דבר אנחנו עלולים או מוצאים את עצמנו במצב שהמדינה מקיימת את התחייבותה, כמו שהמשרד לקליטת העלייה מתחייב לתת את החלק שלו, לפי התקציב שהוא מקבל ממדינת ישראל ומאושר על-ידי הכנסת, לקיום הפרויקטים האלה. אני מדבר על מינהל הסטודנטים ועל האולפנים.
אבל אותם הגופים שנמצאים ב-matching עם המשרדים הממשלתיים, מסיבות כאלה ואחרות, לא יכולים לעמוד בלחץ התקציבי הזה, ואנחנו גם רואים תקציבים שמקוצצים בדרך. ועל כך, בסופו של דבר, מישהו צריך לקחת אחריות על הסוגיה הזאת, וזו המדינה. וכמו שגם היה בדיון הקודם שקיימתי כאן בתור יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט בעניין האולפנים, אני מצפה לגילוי אחריות של משרד ראש הממשלה ומשרד האוצר, שבמידה ואכן יש בעיה – ואנחנו בטח תיכף נשמע מהסוכנות היהודית עד כמה הבעיה קיימת, שמקצצים בתקציב של מינהל הסטודנטים – לקחת אחריות ולממן את הפער הזה. לא יכול להיות שהנושא הזה ייפול על המשרדים, שגם ככה נחנקים מקיצוצים כאלה ואחרים. או, שבסופו של דבר, הפרויקט ייסגר.
וכאן העניין הוא שגם בעתיד, אנחנו נמצאים במצב של כמות לא קטנה של פרויקטים שמתנהלים ב-matching, והם: "חפציבה", והאולפנים ופרויקטים נוספים – אני בטוח שיפורטו – שבסופו של דבר, תלויים בכסף שמגיע מהתרומות. והיום יכול להיות מצב יותר טוב, ומחר יכול להיות מצב פחות טוב. ובסופו של דבר, אלפי סטודנטים, צעירים, מורים ומורות תלויים בעניין הזה. ואנחנו, מבחינתנו, לא יכולים להרשות לעצמנו שפרויקטים שהיו הבסיס של החיזוק והצמיחה של מדינת ישראל בהיבט של העלייה, ייסגרו בגלל המצב של אותם התורמים שבכלל לא נמצאים בישראל, ותלויים כמובן במצב הכלכלי של המדינות ושל העסקים שלהם.

אז אני חושב שמהדיון הזה אנחנו חייבים לצאת עם הצהרה ברורה למשרד ראש הממשלה ולמשרד האוצר, והיא: לקחת יוזמה, ולבדוק במהרה את כל הסוגיה הזאת. כבר השבוע. אני כבר לפני שבועיים שלחתי מכתב לראש הממשלה, עם בקשה בשני הפרויקטים: בעניין מינהל הסטודנטים ובעניין האולפנים – שאני מבין שאנחנו נדון גם בסוגיה הזאת בעוד חודש או חודשיים, כאשר גם העניין הזה יגיע לסדר-היום. ולקחת אחריות, ולמצוא פתרון.
אני הגשתי הצעת חוק עוד בתחילת הקדנציה, שמסדירה את מנגנון מינהל הסטודנטים. אם לא נראה פתרון מהיר ומשמעותי השבוע, אז נתקדם עם הצעת החוק. ותאמינו לי שיש ניסיון גם עם חוקים כאלה בכדי להעביר אותם במהירות בכנסת. אני חושב שיש לנו כאן קונצנזוס מלא מכל סיעות הבית, לפחות מרוב סיעות הבית. אותם האנשים שהעלייה חשובה להם. אנחנו רואים גם נציגים מסיעת קדימה. אני בטוח שגם לסיעות הליכוד והעצמאות, הסוגיה הזו חשובה. ובסופו של דבר, אנחנו נגיע להכרעה. לא חסרים לנו חברי כנסת שיתמכו בעניין הזה, עם קואליציה של 94 מנדטים שרוב חברי הכנסת מקדמים את הסוגיה של העלייה לישראל. החוק הזה יקודם.
אז אני חושב שדווקא בעניין זה חייב להיות כאן שיתוף פעולה של משרד ראש הממשלה ושל משרד האוצר. ולעתיד, אני חושב שגם מבחינת הסוכנות היהודית חשוב שיציגו, גם לנו וגם לוועדה, איפה הדברים עומדים היום, לא רק בפרויקט הספציפי הזה – מינהל הסטודנטים – אלא גם בשאר הפרויקטים, שאנחנו נדע את התמונה המלאה. ומה אנחנו יכולים לעשות, בשביל שלא נמצא את עצמנו במצב שהפרויקטים נסגרים בגלל חוסר תקציב, ובכל פעם אנחנו צריכים לכנס כאן את ועדת החינוך, התרבות והספורט בשביל לכבות שריפה כזו או אחרת.
זה מבחינתי. תודה, גברתי.

תודה.

בכמה תלמידים מדובר?

6,500.

6,500 תלמידים?

סטודנטים.

6,500 סטודנטים בשנה, לומדים ומקבלים שירות.

יש לנו היום 6,500 סטודנטים שהם עולים דור ראשון?

כן.

אוקיי. וזה גם הצפי לעתיד?

זה לא רק דור ראשון. באוכלוסיות מסוימות, כמו, לדוגמה, אצל עולי אתיופיה, ניתנת הזדמנות גם לבני העולים.

אוקיי. כלומר, זאת תכנית שהיא גם לעולים, ובמקרה של יוצאי אתיופיה גם לבני העולים.

כן.

ויש גם קווקזים.

גם קווקזים עכשיו. כן. גם - - -

גם שם זה דור שני?

גם שם, בצורה מוגבלת, זה דור שני. אבל אני אדווח לוועדה בתמצות.

הבנתי.

שאלה: כמה עולים יש מדור ראשון?

95%.

זה הרוב המכריע. והצפי שזה בעצם יהיה המספר גם לעתיד. כלומר, התכנית צריכה - - -

אנחנו מקווים שהמספר הזה יגדל וישליש את עצמו.

האם יש התחייבות תמורת המלגה הזאת? למשל, הסטודנטים חייבים להישאר בארץ. לא יכולים - - -

אין התחייבות כזאת. אבל המצאות מראה שכמעט 100% מהצעירים מגיעים לארץ אך ורק בעקבות התכנית הזאת, ועל זה אני אשמח לפרט, וכולם נשארים. גברתי היושבת-ראש, אני בוגר מינהל הסטודנטים. חבר הכנסת שלמה מולה בוגר מינהל הסטודנטים.

נכון.

ואני יכול לתת לך רשימה שלמה של הצלחות בלתי רגילות מבחינת הקליטה, בגלל התכנית של מינהל הסטודנטים. אין תכנית לעליית צעירים יותר טובה מאשר מינהל הסטודנטים.

אוקיי.

זאת הסיבה המרכזית שצעירים עוזבים את משפחותיהם. וכל משפחה יהודית, בכל מקום בעולם, לא כל-כך רוצה להיפרד מבני ה-18, והסיבה המרכזית שהמשפחות מוכנות היא תכנית מינהל הסטודנטים שמאפשרת: אל"ף, נושא שכר-הלימוד. מבטיחה שכר-לימוד. יש אלטרנטיבות, חוץ ממדינת ישראל, ללמוד גם במדינות אחרות. בי"ת, כל פעולות המעטפת בליווי ובקליטה שמאפשרות לצעירים לסיים את הלימודים ולהצליח. אגב, תוך כדי - - -

זו היתה רק שאלת הבהרה.

כן, בבקשה. אני אשמח.

חבר הכנסת שלמה מולה, בבקשה.

תודה רבה, גברתי. קודם-כל, אני רוצה להודות לך על קביעת הדיון, וגם לעמיתי להצעה לסדר, חבר הכנסת אלכס מילר. זה נכון. למען הגילוי הנאות, כמו שאמר מנכ"ל המשרד לקליטת העלייה, גם אני בוגר מינהל הסטודנטים. ודרך אגב, אני בוגר המינהל לסטודנטים עולים פעמיים: בפעם הראשונה, כשאני הגעתי לארץ הייתי בן 16 וחצי. ובין לבין, בין האולפן – ואז נהייתי כמעט בוגר כדי להשלים 12 שנות לימוד לבגרות, ולא איפשרו לי ללמוד, להגיע לתיכון. ואז היתה גברת בשם בת-שבע ראובני, שהיתה אחראית על מינהל הסטודנטים בחיפה, והיא אמרה: אני לוקחת את הקבוצה של שבעת התלמידים האלה. אני מביאה אותם ללמוד ב"ליאו-באק", ובמסגרת המינהל לסטודנטים עולים. לכאורה, המינהל לסטודנטים עולים יכול להגיד: מה פתאום? בצורה חריגה היינו לומדים כתלמידים בתיכון, אבל הכירו בנו גם כמכינה כזאת. זאת אומרת, הגמישות של המינהל לסטודנטים עולים איפשרה לי, לפחות, להתפתחות האישית שלי כאן בארץ, ובהמשך גם קיבלתי מימון באוניברסיטת בר-אילן.

זו גמישות של בת-שבע ראובני. אנחנו מכירים אותה.

האמת היא, אני מוכרח להגיד שאני הייתי גם בצד של הסוכנות היהודית, כשאני עבדתי בסוכנות היהודית, ותקופה מסוימת הייתי במשרד לקליטת העלייה, ולכן אני מכיר את המינהל לסטודנטים עולים. מי שרוצה לראות תכנית שהיא באמת מחוללת שינוי אמיתי: גם לאדם עצמו, להתערות במדינת ישראל; וגם השקעה לטווח הארוך של ההון האנושי – זה המינהל לסטודנטים עולים. מי שלא היה עולה חדש, ומי שלא התלבט בשנים הראשונות שלו, לא מבין על מה אני מדבר. אבל מי שחווה את חוויית הקליטה הראשונית, את המעטפת של המינהל לסטודנטים עולים – תמיד הדגשנו והתגאינו באגף החברה של המינהל לסטודנטים עולים: הסמינרים, המעטפת, הסיוע, החום, הליווי של הסטודנטים ושל צעירים שהם נותנים במעונות הסטודנטים, לתת תחושת שייכות לאותו סטודנט בודד או שמתגעגע למשפחתו בארגנטינה, וכן הלאה. בסופו של דבר, המעטפת, תחושת השייכות שלו, היא זו שנותנת לו בסוף להחליט להישאר בארץ ולהיות אזרח טוב בישראל.

ואני מקווה לפחות, גברתי היושבת-ראש, בדיון של היום – אל"ף, אנחנו אומרים: אין מצב כזה שהמינהל לסטודנטים עולים ייפגע. אפילו שערה אחת לא תיפול מהמינהל לסטודנטים עולים. זה לא יכול להתקבל על הדעת. אנחנו, כאנשי ציבור, שרוצים לסנגר, ואנחנו נאפשר שמינהל הסטודנטים - - -. זה דבר אחד.
דבר שני, אני גם מבין את המצוקה שבה הסוכנות היהודית נמצאת. הרי אנחנו יודעים באיזו מצוקה תקציבית הסוכנות היהודית נמצאת כל הזמן. אם הייתי יועץ לאנשי הסוכנות – זאת התכנית האחרונה שאני הייתי סוגר, דרך אגב, או שהייתי יוצא ממנה. כי, בסופו של דבר, זה נותן גם מינוף של עידוד עלייה. אתה עושה עידוד עלייה כשאתה מעורב בתהליכים, בקביעת מדיניות, במשאבים וכן הלאה. אני לא יודע. תיכף נשמע בטח את מר ג'וש שוורץ ואחרים. אדוני המנכ"ל, אני מסתכל עליך ואומר: אם, בסופו של דבר, בבחירה שבין לפגוע במינהל לסטודנטים עולים, לבין לעשות סדר עדיפויות בתקציב המדינה, בין 350 מיליארד שקל שיש, אני בהחלט מעדיף - - -

מה העלות הכוללת של התכנית?

תיכף נשמע. נדמה לי שזה 70 מיליון שקל.

70 מיליון שקל.

ואני אגיד: רבותיי, לא יקום ולא יהיה שלא יהיה סדר עדיפויות, שהמינהל לסטודנטים עולים לא יתוקצב. דרך אגב, אני לא חושב שאתם צריכים לספוג מהתקציב הקיים שלכם. אתם צריכים לקבל תוספת תקציב.

אנחנו נשמח, אבל אין לנו יכולת.

בסדר, אני רק אומר. אתם חייבים לקבל תוספת תקציב למה שיחסר.
תראו, אני יודע שיש הרבה מאד דיונים עקרים שמתקיימים, ויש הרבה מאד מניפולציות בכל מיני תכניות. בתכנית של המינהל לסטודנטים עולים אין מניפולציה. אי-אפשר לעשות, כי יש לך תוצר. אתה רואה את הבן-אדם משתתף בתכנית, ולאן הוא הגיע. זאת אומרת, אתה פשוט בוחן את ההישגים. אין לך על מה להתווכח.
אני רוצה להגיד את הדבר המוסרי והערכי ביותר: המשרד לקליטת העלייה, בשותפות עם הסוכנות היהודית, קיבלו את ההחלטה הזאת של לתת מכינה ולממן את עולי אתיופיה, גם את הדור הראשון. אפילו לילדים מעורבים – אני זוכר את הוויכוח שהיה. אני הייתי שותף לקביעת הקריטריונים. מי שעלו מה-1 לינואר 1980. זאת אומרת, העלייה המאסיבית מאתיופיה התחילה ב-1980. היה ויכוח – למה כן, למה לא. בסופו של דבר, כאשר כולנו היום מתגאים שבהם יש אלפי סטודנטים יוצאי אתיופיה בוגרי המינהל לסטודנטים עולים – יוצאי אתיופיה אקדמאים – אני אומר לכם: אילולא היו עוברים דרך המינהל לסטודנטים עולים, הסטודנטים האתיופים לא היו מגיעים לאן שהם מגיעים היום. הוויכוח שלנו היום הוא: האם הבוגרים של יוצאי אתיופיה משתלבים במקומות העבודה או לא. אז, קודם-כל, הם כבר בוגרים. והוויכוח הבא הוא האם הם משתלבים במקומות התעסוקה. לא יכולנו לקיים את הוויכוח היום אם לא היו אקדמאים.
אני גם יודע – כל הזמן התווכחתי וחשבתי שצריך להגדיל את דמי-הכיס, למשל. 600 השקלים נשארו תקועים יותר מ-14 שנה. חבל. אני הייתי רוצה שיהיה יותר. אבל מה שברור הוא שלפחות שכר-הלימוד מכוסה. אני גם זוכר את הויכוח שהיה אם המינהל לסטודנטים עולים צריך לממן את מי שהולך למכללה פרטית. אנחנו ניתן אותו סכום שאנחנו נותנים לאוניברסיטה, - - - ללמוד במכללה פרטית. גם תממן את החלק, אבל בזכאות שלך אנחנו לא פוגעים.
בסופו של דבר, מה אני רוצה להגיד – גברתי, היושבת-ראש, אני אומר לך כמי שמכיר את המינהל לסטודנטים עולים, וגם כמי שמכיר את סוג האנשים שמתחנכים שם, זו באמת הקבוצה האיכותית ביותר של אנשים שמגיעים לאקדמיה ולהשכלה. לא נוכל בשום פנים ואופן, כאנשי ציבור, להסכים שתהיה פגיעה.
דרך אגב, הוויכוח הזה, בין הסוכנות היהודית למשרד לקליטת העלייה, נמשך הרבה שנים. ועוד בתקופת מר יאיר צבן, רצו להעביר את המינהל לסטודנטים עולים למשרד לקליטת העלייה. ובסוכנות היהודית היתה מחשבה שאומרת: לא יקום ולא יהיה. דרך אגב, היה ויכוח עם "עליית הנוער".

היו ימים.

"עליית הנוער" בסוף היתה הקורבן שעברה לממשלה, למסגרת משרד החינוך. ושם זה לא רע, אבל אני מקווה שעדיין יימצא המכניזם שהמינהל לסטודנטים עולים לא ייפגע. מבחינתי, היה צריך אפילו להכניס אוכלוסיות נוספות לזכאויות, כדי להרחיב את מקבלי המלגה במסגרת התכנית ולא רק לצמצם את זה. לא רק לפגוע במה שיש.
אני אסכם ואומר שמי שנהנים מהתכנית הזאת הם: אוכלוסיות מיוחדות כמו עולי אתיופיה, קווקזים ואחרים, שהוריהם לא יכולים ולא מסוגלים לממן אותם, ועולים בעצמם. היא גם מסגרת של עידוד עלייה. אני חושב שמדינת ישראל הציונית, היהודית, הערכית והמוסרית, לא יכולה לוותר על המינהל לסטודנטים עולים.

אוקיי.

אז אנחנו עכשיו נעבור, ואני אבקש מכמה דוברים להתייחס לשאלות קונקרטיות. המטרה היא להתקדם ולמצוא פתרון. אין עוררין על החשיבות של הפרויקט. ואני אתן - - - לדבר, ולחבר כנסת לחילופין.
אז, קודם-כל, אני רוצה את משרד האוצר. מי כאן ממשרד האוצר?

דווקא הם לא נמצאים, אה?

אין משרד האוצר?

מי זה?

אין איש ממשרד האוצר. טוב, נראה לי שבזאת, מה שנקרא, הבנו את הרמז.

למה אנחנו - - -?

הבנו את הרמז.

זה לא עניין תקציבי בלבד, זה עניין של סדרי עדיפויות בכל הנוגעים בדבר.

תקציב זה תמיד עניין של סדרי עדיפויות. הסוכנות היהודית נמצאת היום מול ממשלת ישראל בתהליך, שאני, אגב תומכת בו, של יציאה מקליטה ארוכת טווח, ואני חושבת שזה דבר נכון מבחינת התפקיד העתידי של הסוכנות היהודית. ואני חושבת שזה נכון שממשלת ישראל תקבל את האחריות על הנושאים האלה. לכן, הפנייה הראשונה היתה כאן למשרד האוצר.
בהיעדר משרד האוצר, את בודקת אם יש סיכוי שעוד מישהו יבוא? בסדר.

משרד ראש הממשלה פה?

אז אנחנו נראה. לילך, מישהו ממשרד ראש הממשלה לא נמצא.

מישהו פה?

יש פה 80 איש, חבר'ה.

אני בטוחה שאלה 80 איש שבאו להגיד כמה הפרויקט הזה חשוב. שוב, בשביל לעשות יום חגיגה לכמה הפרויקט הזה חשוב, לא זו המטרה. המטרה היא להגיע לפתרון. אני מנסה, קודם-כל, לראות מי נמצא כאן שיש לו את הארנק ואת הכסף לשלם עבור קליטת הפרויקט הזה אצלו.
האם מהמשרד לקליטת העלייה יש כאן מישהו?

ודאי.

המנכ"ל.

המנכ"ל. סליחה. אוקיי, אז בבקשה.

אני אחסוך מכם להסביר ולספר מדוע המינהל לסטודנטים עולים זה נושא חשוב. אני רוצה לעבור בבריף על השתלשלות העניינים, כי יכול להיות שחלק יודעים וחלק לא יודעים. פרויקט המינהל לסטודנטים עולים הוקם בשנת 1968, כפרויקט משותף של הממשלה והסוכנות היהודית, בתקצוב משותף של 50% על 50%.
חשוב מאד לציין שמעבר לעובדה שהפרויקט הזה הוא עידוד עלייה במהותו, הוא גם משלב בתוכו את כל המטרות של קליטת העלייה. בין היתר, גם הנושא של זהות יהודית וזהות ציונית. ובשנים רבות, לפחות משנת 1968, זו ספינת הדגל. ומה שציין פה חבר הכנסת מולה, נכון שהיו ויכוחים כאלה ואחרים עובדתית. תקציב המינהל לסטודנטים עולים עומד על 70 מיליון שקל: 35 מיליון שקל של הממשלה, באמצעות המשרד לקליטת העלייה; ו-35 מיליון שקל באמצעות תרומות ותקציבי ליבה של הסוכנות היהודית.
בשנת 2009, בהחלטת ממשלה - - -

שאלה: מר ג'וש שוורץ, מאותם 35 מיליון שקל שהסוכנות היהודית נותנת, כמה מהם אלה תרומות שלהערכתך הן תרומות שיש עניין בפרויקט הזה? ובכל מקרה, גם אם לצורך העניין הסוכנות היהודית לא תהיה מעורבת, עדיין יהיה לכם כסף צבוע של תורמים שיבקשו להמשיך ולתת לפרויקט הזה.

לא בחנו את הנושא הזה, של האם אפשר לגייס כסף מיועד לפרויקט. אז קשה לי להגיד לך.

כלומר, בסך-הכול זה פרויקט שיש לו אטרקטיביות לתורמים. יש לך הערכה כמה? כלומר, זה דבר שאפשר יהיה לבדוק?

זה ממומן מתקציב הליבה של הסוכנות היהודית.

- - - כי הסוכנות היהודית החליטה לצאת - - -

אבל גם כשהסוכנות היהודית יוצאת מדברים, היא משמשת הרבה פעמים צינור להעברת תרומות לפרויקטים צבועים.

אנחנו לא צריכים את זה.

לא צריך את זה? אומרים פה שלא צריך את זה?

- - -

לא, לא. אני - - -

בסדר. אוקיי. מאה אחוז.

יהיה תורם, תהיה תוכנית. הוא לא יהיה - - -. להיפך, זה מסוכן: אם יש תורם, יש פרויקט. אם אין תורם, אין פרויקט. אסור להגיע לזה בכלל.

בסדר. לא רוצים, לא - - -

גברתי, היושבת-ראש, כל מה שהיה לי להגיד בכל הנושא, אני לא רוצה להעלות את זה כאן, כי אני לא רוצה שזה יזרום לכיוון של התנצחויות וכולי. אני חושב ברמה האישית, גם כשליח עלייה לשעבר, שכל הפעילות שלי בתפוצות, הליבה והדבר המהותי ביותר והחשוב ביותר היה פרויקט של עליית צעירים. כי זאת המטרה המרכזית של פעילות בחוץ לארץ, ולא רק – אוקיי, אני לא רוצה. סליחה. זה לא הנושא.

אני חושב שלכל אחד ברור שעליית צעירים זאת התשובה להתבוללות, לפיתוח זהות יהודית, לקשר עם המדינה, עם העם והכול. ומי שהחליט, החליט. אלה סדרי העדיפויות של הסוכנות היהודית. אני לא נכנס לזה. זה לא ענייני.
אני חושב שפרויקט חשוב כזה, שהוכיח את עצמו, חייב להיות נחלה של המדינה, מתקציבה. ולא נחלה של גופים כאלה ואחרים, כולל מפלגות. אני אסביר את זה גם לטובה, ואני לא מדבר כאן בנימה פוליטית ולא שום דבר, אלא ברמת העובדות: בשנת 2009 הסוכנות היהודית קיבלה החלטה, מסיבות כאלה ואחרות – כנראה, סיבות של אי יכולת לעמוד בגיוס כספים – שהיא מצמצת את ההשתתפות התקציבית שלה מ-35 מיליון שקל ל-16 מיליון שקל. 19 מיליון השקלים, בתרגילים כאלה ואחרים, בסופו של דבר, נפלו בין הכיסאות. ואז, משנת 2009 ועד שנת 2010 – שנתיים – מהתקציב הקואליציוני של סיעת ישראל ביתנו, הנושא הזה תוקצב בתוך המסגרת של המשרד לקליטת העלייה.
בסוף שנת 2010, לקראת דיוני תקציב 2011 ו-2012, הסיעה התנגדה באופן נחרץ – לא כי הפרויקט לא חשוב, אלא מתוך עמדה שהפרויקט הזה לא יכול להיות נחלה של המפלגות. אלא אם הדבר הזה - - -, אז הוא צריך להיות בתוך הנושא.
המשרד לקליטת העלייה, בלי תוספת תקציבית, מתוך חשיבות העניין, בסדרי העדיפויות שלו, תיקצב את הפרויקט הזה, כי, מבחינתנו, שום קיצוץ אסור שייגע בנושא הזה. ולכן, החוסר של 19 מיליון שקלים תוקצב בשנת 2011, על חשבון דברים אחרים שהיינו צריכים לבצע, אבל לקחנו את זה בחשבון כדבר מהותי.
בשנת 2012, עם קיצוצי הרוחב של תחילת ינואר, תקציב המשרד קוצץ ב-30 מיליון שקל, ולא יכולנו לעמוד בנטל התקציבי הזה, כי, עם כל הכבוד, אנחנו לא יכולים לעמוד בדבר הזה לבד. וכך, עם הזמן, התקבלה גם החלטה נוספת של רצון לרדת מהפרויקט הזה באופן מוחלט, ואנחנו התרענו על זה. יש לי פה תיק שלם של המכתבים שנשלחו למשרד ראש הממשלה. בכל הזדמנות ניסינו פה להעמיד את הנושא הזה בסדר עדיפות, כמה שיותר גבוה.

נכון להיום המצב קריטי. כי אנחנו, כמשרד ממשלתי, לא יכולים לפתוח מכינות ולא יכולים לפתוח הרשמה לשנת הלימודים הקרובה, כי אנחנו לא מסוגלים לייצר מחויבות שלטונית לסטודנטים עולים שנמצאים. המצב הזה קטסטרופאלי, מכיוון שההשלכות של הנושא הזה – אני אומר את זה גם, וסליחה על הרגש – גם אני, וגם רבים שיושבים כאן, עלו לארץ בניגוד לדעתם של ההורים, מתוך רצון לאומי וציוני. ובין היתר, כל אחד, גם על-מנת להתנתק מהאימא הפולנייה, וזה לא משנה מאיפה היא, מאיזו מדינה היא, שמן הסתם רצתה את כולנו לידה. ואחד הדברים שבזכותו הצלחנו לשכנע את ההורים שלנו לעלות, הוא שמדינת ישראל ביחד עם הסוכנות היהודית נתנו לנו שכר-לימוד. עם כל השאר ידענו להתמודד: עם קשיי שפה, עם קשיי מנטאליות, עם מיליון דברים. עם זה שגם צריך לפרנס את עצמך, ואתה צודק שאין מספיק כסף מבחינת דמי קיום. זה ברור.

אבל ברגע שאין תקציב לכסות את שכר-הלימוד, אני אומר לכם: אנחנו מוצפים עכשיו, כי אין לי ברירה. אני לא יכול להבטיח הבטחות. אנחנו מוצפים בפניות: גם מאנשי אקדמיה, וגם מסטודנטים שכותבים לנו. ומה אני אגיד לכם? לחלק מהילדים, במקרה הספציפי הזה – סליחה אם אני מאשים את ההורים – ההורים ניצחו, כי אנשים מתחילים לארוז מזוודות. כי אם אתה בא לכאן מצרפת, במקום ללמוד בחינם באוניברסיטת "סורבון", איזו סיבה יש לך, לבן-אדם צעיר ושאפתן, - -

נכון.

- - הכי ציוני שאתה רק יכול להיות, להגיע לכאן ולהעמיד את העתיד המקצועי שלך בלי הדבר הזה. זאת המציאות.
המשמעות באופן מיידי, ואני מתפלל – זאת אומרת, כבר אין לנו את הזמן. הפתיל לא רק קצר, אלא הפצצה כבר מעבר לפינה. באותו רגע שסטודנט אחד יארוז מזוודות ויחזור לארץ מוצאו, זה יהרוג את כל הנושא הזה. זאת אומרת, זה יגרום לביטול תהליכי עלייה. זה יגרום להפסקת כל הנושא - - -

מגדיל את סיכוייו להתבולל בצורה משמעותית ביותר.

פגיעה אנושה בכל הנושא של עליית צעירים בטווח הקצר והארוך. אתם יודעים עד כמה מערכת של חוסר אמון תלך. זה ייפגע בנו מבחינת תדמית.

אני רוצה להבין רק את המספרים: ב-35 מיליון שקלים שהסוכנות היהודית השתתפה בעבר, אותם 19 מיליון שקלים, ה-16 מיליון שקלים שנותרו – הסוכנות היהודית עדיין ממשיכה לספק? כלומר, ה-16 מיליון שקלים ממשיכים - - -

לא.

לא?

זה לא הנושא. אני מבקש ממך, גברתי, היושבת-ראש, אני מתנצל: הסוכנות היהודית אינה ה-issue כרגע. הסוכנות היהודית קיבלה החלטה אסטרטגית - - -

אני מבינה שאתה החלטת מה הנושא.

סליחה.

אני רוצה, בכל זאת, לברר.

את ה-16 מיליון שקלים הסוכנות היהודית ממשיכה להעביר, עד שהיא סוגרת עם הממשלה מה קורה?

אנחנו, כרגע, נמצאים בדיאלוג עם הממשלה על מספר נושאים. ככלל, בתיאום הפעילות של הסוכנות היהודית מול הממשלה – גם הדברים שאנחנו נעמיק בהם, וגם על דברים שאנחנו אולי - - -

אבל לצורך העניין, לשנה הקרובה.

לגבי המינהל לסטודנטים עולים: אנחנו נמצאים בדיאלוג עם הממשלה גם על התכנית הזאת. ואנחנו לא נצא מהתכנית, אלא בתיאום מלא עם הממשלה.

לא תצאו, זה אותם 16 מיליון שקלים. מה-19 מיליון שקלים, כבר יצאתם.

בעקבות החלטת ממשלה בשנת 2009.

אוקיי. כלומר, ה-16 מיליון שקלים, אתם עדיין לא יוצאים עד - - -

הם יהיו חסרים.

בסדר. אני רוצה להעמיד את הדברים.

זו כותרת בעיתון. כי עד עכשיו זה לא - - -

מה-16 מיליון שקלים אתם לא יוצאים עד שיש הסכמה עם הממשלה. אבל מה-19 מיליון שקלים בעצם כבר יצאו, ועכשיו המחסור הוא ב-19 מיליון שקלים, שאתה אומר שהמשרד לא יכול למלא.

לא. שנייה, גברתי, צריך פה איזושהי הבהרה: תראי, אנחנו לא נמצאים ביום הראשון במשכן הזה.

נכון.

אנחנו יודעים מה זה. תראו, אני מאד חושד בהסכמה של הממשלה בעניין הזה. בסופו של דבר, הסוכנות היהודית נמצאת, אבל הדבר האחרון שמעניין את הסוכנות היהודית זה מאיפה יגיע הכסף, ברגע שהממשלה נותנת אור ירוק ואומרת: אנחנו נכסה את ההפרש. ברגע שהממשלה אומרת, נגיד ראש הממשלה – מר שוורץ, אתם הרי נמצאים - - - של ראש הממשלה, נכון? אם ראש הממשלה אומר: אין בעיה, אני סוגר את זה. אין לכם דאגה. תצאו.

עכשיו, מה זה יכול להיות? זה יכול להיות דבר כזה שברגע שהוא אומר למר שוורץ תצא, הוא מרים טלפון לשרה לקליטת העלייה, ואומר לה: תשמעי, גברתי, - -

תמצאי את הכסף.

- - יש לכם תקציב, ואתם תסתדרו בתוך התקציב. ברגע שאומרים דבר כזה, אין מצב. אין מצב. פשוט הולכים עכשיו לשבת. וכמו שעשו את החשיבה לפני שנה וחצי, לגייס את ה-19 מיליון שקל, וקיצצו שם והכול – חנקו את המשרד – ולעשות עכשיו גם על ה-16 מיליון שקל, אין מצב שהפרויקט הזה יצליח כי לא העבירו את הכסף. במיוחד, כאשר אנחנו שומעים – הכותרת כבר קיימת על זה שהולך להיות קיצוץ רחב מאד בתקציב. זאת אומרת, תקציב 2013 הולך להיות עם פלאט מאד גדול, ואם יכניסו עכשיו את ההסכמה הזאת לתוך המשרד לקליטת העלייה, ואם יבוא עכשיו גם עניין האולפנים – כי אני מבין שגם על האולפנים אתם בדיאלוג עם הממשלה. שם זה פחות. שם זה 4 מיליון שקל – גם אם את זה יפילו על משרד החינוך ועל המשרד לקליטת העלייה, זה הסוף. לא יהיה. פשוט לא יהיה. אז הם ימשיכו. הרי אנחנו יודעים מה ההבדל בין תקציב גמיש לתקציב קשיח – תקציב קשיח זה משכורות. הרי ברור לכולם שאף-אחד לא הולך לקצץ במשכורות: לא במשרד החינוך, ולא במשרד לקליטת העלייה. אף-אחד לא הולך עכשיו לקצץ במשכורות המורים, והעובדים ושל אף-אחד. אז מה כבר נשאר שם מהתקציב הגמיש? כמה אפשר יהיה לקצץ בתוך המשרדים בשביל לממן את הפרויקטים האלו?
עצם הדיאלוג הוא מצוין. עצם ההתחייבות שיש כרגע – אני פשוט לא יודע מה מבחינת ההתחייבויות בהעברת הכספים. אני לא יודע עד איזה תאריך המשרד לקליטת העלייה צריך לקבל את ההתחייבות בהעברת הכספים עבור הקבוצה של הסטודנטים. אני לא יודע מה מבחינת ה-matching שאתם נמצאים - - -

אתמול בבוקר. אתמול בבוקר המכינות לא נפתחות כי אין לנו תקציב גמיש.
אגב, דבר נורא חשוב כי יש פה גם עניין של אשליה: לא מדובר על שנת תקציב 2012. שנת הלימודים מתחילה באוקטובר ומסתיימת באוגוסט. זאת אומרת, מה שלא נרצה התקציב חייב לתת מענה לנושא הזה.

אנחנו נהגנו בשיא האחריות – סליחה, חבר הכנסת מילר – אנחנו, מזה שנה וחצי, שמענו על המגמה הזאת של היציאה, ואנחנו יצרנו מערכת הידברות מול המועצה להשכלה גבוהה, והתחלנו לחפש אלטרנטיבות. אבל מה ששבר את גב הגמל זה שני דברים: אחד, קיצוץ רוחב שלא נתן לנו שום יכולת, ולמרות - - - המשרד לקליטת העלייה מצא עוד 7 מיליון שקל - - -

מה התקציב הכולל של המשרד?

התקציב הכולל של המשרד הוא מיליארד ו-370 מיליון שקל, שמתוכו כמיליארד ו-100 מיליון שקל זה תקציב של סל קליטה ודברים.

קשיח.

תקציב הפעילות של המשרד לקליטת העלייה זה בסביבות 200 מיליון שקל, ויש 300,000 לקוחות שכל הזמן נמצאים במחסור.

רק שנייה. אני רוצה רק לסיים את הנקודה שלי, וזהו. גברתי, מה שאני מציע זה, קודם-כל, כמו שנאמר כאן – ברגע שיש משא-ומתן, הסוכנות היהודית מצפה, שבסופו של דבר, המשא-ומתן יביא לכך שהממשלה תתחייב לכסות את הסוגיה הזאת. כל עוד המשא-ומתן מתנהל הם לא מעבירים את הכסף, ואני מבין אותם. כי אם יגידו: הנה, עכשיו העברתם, אז יש לנו עוד שנה, ובואו נדבר בעוד שנה. תשמעו, זה אלף-אלף של כל דבר, של כל ניהול משא-ומתן בחוץ לארץ.
חייבת להיות כאן איזושהי מסגרת. קודם-כל, אם עד, נגיד, תקופה שתקבע הוועדה, לא יהיה הסדר עם הממשלה, בכפוף לכך שהממשלה לא תחייב את המשרדים, עם התקציב הקיים שלהם, לכסות את כל הסוגיה הזאת בלי תוספת תקציבית שתבוא ממשרד האוצר – ואם עד לתאריך מסוים לא יהיה הסדר עם הממשלה, אז יהיו חייבים להעביר את הכסף. כי אחרת אנחנו נמצאים במצב שכביכול כולם בעד אבל הכסף לא מגיע, ואז אי-אפשר לפתוח. אי-אפשר לפתוח וירטואלית. בסופו של דבר, המוסדות צריכים לקבל את הכספים האלו.

לא רק זה: אף חשב של אף משרד ממשלתי לא יוציא התחייבויות בלי כסף - - -

יושבים כאן נציגי אוניברסיטאות – גם אוניברסיטת חיפה, ואני רואה פה נציגים של המועצה להשכלה גבוהה. אם יגידו להם: רבותיי, תחכו עוד חצי שנה, ואנחנו אולי נעביר לכם את שכר-הלימוד של הסטודנטים שלכם בעוד - - -. תשמעו, זו התנהלות אלף-אלף של כל גוף מתוקצב. אף-אחד לא יחיה באווירה של אולי. צריכים להיות פה מסגרות. המסגרת אומרת דבר כזה: עד לתאריך כך וכך, אם אין הסדר, אז ממשיכים בדרך - - -. אם כולם בעד שאנחנו לא יוצאים אבל עדיין לא הגיעו להסדר, אז זה תמיד באוויר כי הם לא העבירו את הכסף.

אפשר לשאול את מר ג'וש שוורץ? מה לוח-הזמנים לדיאלוג ביניכם עם משרד ראש הממשלה, כדי לסיים ולהגיע לסיכום?

אתמול, בישיבה עם ראש הממשלה של הוועדה לתיאום הפעילות בין הסוכנות היהודית לממשלה, - - - הנושא. דווח על-ידינו למזכיר הממשלה ולראש הממשלה. מנכ"ל המשרד לקליטת העלייה היה שם. הדיאלוג בעיצומו.

אבל אני שואל על לוח-הזמנים למיצוי הדיאלוג.

קשה לי להגיד לך על - - -

אז אני אגיד לך מה: תראה, אם הדיאלוג שלכם לא יצלח, ואם נצטרך לקדם את הצעת החוק שחבר הכנסת אלכס מילר מדבר עליה, שאנחנו צריכים לעשות לפני שאנחנו יוצאים לפגרה. אז אם לא, זאת אומרת, אנחנו - - -

אבל חבר הכנסת מולה, אני אומר לך: אסור שזה יהיה - - -. אתה יודע מה זה. תשמע, אם בתוך שבועיים - - -

אנחנו לא רוצים. אני לא רוצה חקיקה. אבל אם אתם תכפו עלינו, זאת אומרת, הסיטואציה תכפה עלינו, ויש לנו אחריות כאנשי ציבור. אני רוצה לראות ב-1 בספטמבר – האם אני יודע ש-800 הסטודנטים יוצאי אתיופיה נכנסים למכינות או לא נכנסים למכינות. אני רוצה לדעת. או שההוא מצרפת נרשם או מקבל. זה מה שאנחנו רוצים לדעת. תכל'ס. חבר'ה, זה לא דיאלוג שאנחנו - - -

חבר הכנסת מולה, אבל לא מר ג'וש שוורץ, אלא ראש הממשלה והממשלה אמורים לתת תשובה לך, וגם לאותם 800 סטודנטים.

ולכן אני שואל על - - -

טוב. חברת הכנסת נינו אבסדזה.

תודה רבה, גברתי, היושבת-ראש. כמובן שאני לא אתייחס לחשיבות התוכנית. אין טעם לשכנע את המשוכנעים. כל מי שנמצא פה יודע כמה זה חשוב. וחלילה אם המינהל לסטודנטים עולים – בסוף זה ייפול בין הכיסאות, לא תהיה טרגדיה יותר גדולה מזה. לא צריך לשכנע אתכם.
אבל מר אפרצב, אני רוצה לומר לך משהו: דיברת וכולם מדברים על עידוד העלייה וכמה זה חשוב. עוד פעם: לא צריך. אני לא הייתי שליחת העלייה. לא התקבלתי להיות שם. אבל עולה חדשה הייתי, ואני חייבת לומר לך: עידוד העלייה הכי טוב, זו מדינת ישראל שמושכת עולים. זו מדינת ישראל, וזה כולל הכול. זה כולל גם את המינהל לסטודנטים עולים. אני לא אגיע עכשיו עד לדירות ועד לצדק חברתי, אבל זה תפקידה של המדינה: להיות מושכת מה"סורבון" שנותנת שירותים של השכלה גבוהה בחינם, ועד לדירה – לא יודעת – לא בדימונה, אלא בתל-אביב. וזו המדינה שאמורה להיות מושכת.
אם אנחנו רוצים את העלייה, אנחנו צריכים שני דברים: מדינת ישראל שמושכת, גברתי, היושבת ראש; וגוף כמו הסוכנות היהודית שיודעת לעבוד בתפוצות, ולתת להם לעשות את העבודה שלהם בתפוצות.

אם הגוף רוצה. רק אם הגוף רוצה לעשות את זה. זה - - -

גוף עובד. גוף הרוצה לעבוד בתפוצות.

האם הסוכנות היהודית אמורה להיות אחראית על תהליך הקליטה פה, או שפעם אחת ולתמיד, אחרי 64 שנות קיומה של מדינת ישראל, גוף כמו הסוכנות היהודית – בסוף לשחרר אותה מכל מה שקורה פה. לתת להם לעבוד בתפוצות, שם זה הקונספט. בנוסף, אני אגיד לכם: קונספט זה לא רק לקחת טכנית בן-אדם, ולגרום שהוא יעזוב את האימא הפולנייה שלו ויגיע ארצה, בתקווה שהאימא הפולנייה תגיע אחר-כך. אלא, באמת לעבוד ולשכנע שם, לשמור על הזהות היהודית. זה מה שאנחנו צריכים. כי הפוטנציאל הגדול של העלייה הגדולה העתידית זה לשמור על הזהות היהודית, בצרפת או בזימבבואה – לא יודעת. איפה שזה לא יהיה – בגיאורגיה, איפה שהייתי. וראיתי באמת, לפני שלושה ימים, מה הבעיה האמיתית שם: הזהות היהודית שאנחנו יכולים לאבד, זה מה שהם צריכים לעשות שם. ושהמדינה תשבור את הראש. לא צריך לקחת כספים של המפלגה, בזה אני מסכימה איתך.

בכל זאת, אני רוצה להבין. בסוף אני גם מסכימה לחלוטין: קליטה ארוכת טווח צריכה להתבצע במדינת ישראל, ובאחריות מדינת ישראל - -

על זה אין ויכוח.

- - ובאחריות המשרד לקליטת העלייה. איפה אתה רואה בסדרי העדיפויות של המשרד לקליטת העלייה את הנושא הזה?

סליחה, עוד פעם.

איפה היית ממקם את התכנית הזאת, בסדרי העדיפויות של המשרד הזה?

- - -

את המינהל לסטודנטים עולים.

אם היום היית מתחיל מההתחלה, איפה אתה רואה את העדיפות של התכנית הזאת?

המינהל לסטודנטים עולים נמצא בסדר עדיפות הכי גבוה במשרד לקליטת העלייה. זה בא לידי ביטוי לא רק בדיבורים ולא רק בהצהרות, אלא זה בא בשטח, בהוכחות. בשנת 2011 לא הוזרמו לתקציב המשרד לקליטת העלייה 19 מיליון שקל חשיפה שיצרה הסוכנות היהודית. המשרד לקליטת העלייה כיסה את זה מתקציבו הקיים. זה היה אחד הנושאים בדיוני התקציב, וכולי. אבל המשרד לקליטת העלייה לא מסוגל. זאת אומרת, צריך להיות ברור שמשרד ממשלתי שקובע סדרי עדיפויות, הרי זו קופה סגורה – איפה שאתה מייצר כיסוי של חור תקציבי, אתה פוגע בתחומים מסוימים.

ודווקא בגלל שזו קופה סגורה, אם אתה מסתכל על התוצאות ארוכות הטווח של התכנית הזאת לעומת תכניות ארוכות של המשרד שלכם, איפה היית ממקם את התכנית הזאת?

זה תהליך קליטה, וזה נמצא בין יתר הפעולות ארוכות הטווח. תביני, המשרד לקליטת העלייה לא עוסק בפעולות קצרות טווח. כל פעילות שהמשרד לקליטת העלייה עושה, זו פעילות ארוכת טווח: מדברת על קליטה מיידית, וקליטה ארוכת טווח. המינהל לסטודנטים עולים זו תכנית שבנויה משלוש-ארבע שנות לימוד, וזה נמצא. זאת אומרת, זה אחד הדברים - - -

תראה, בכל זאת אני - - -

אני לא מבין את השאלה.

אוקיי, אז אני אבהיר את השאלה: ברור שיש כאן רצון שנקרא למדינת ישראל לתת עוד כסף. זה מאד יפה. נגיד למדינת ישראל לתת עוד כסף. אני, בכל זאת, רוצה לבדוק האם - - -

גברתי היושבת-ראש, אני פעמיים הייתי סגנית שרה. את רוצה לשאול: את מי את אוהבת יותר, את אימא או את אבא? במשרד לקליטת העלייה כל התכניות זה - - -

כל מי שהוא שר, שצריך לתעדף תקציב, צריך לשאול את השאלה הזאת בכל יום. אנחנו יכולים לסיים כאן כל ישיבה באמירה שהמדינה צריכה לתת עוד כסף.

לא. אבל, גברתי, זה לא שאנחנו ממציאים פה תכנית חדשה וממליצים. זו תכנית שקיימת. - - - לפי ההסדר משנת 1968.

היא תכנית מוצלחת. אבל השאלה היא האם המשרד לקליטת עלייה – כשהוא צריך לקחת על זה אחריות – האם התכנית הזאת לא יותר חשובה מתכניות אחרות? וצריך גם לפגוע בתכניות אחרות, כדי לאפשר את התכנית הזאת.

לקבל תוספת - - -

לכול צריך תוספת תקציב.

גברתי, היושבת-ראש, היציאה של הסוכנות היהודית – זאת אומרת, בגלל התכנית האסטרטגית, בלי שאני מעביר ביקורת, זאת החלטתם – מייצרת חשיפה תקציבית בתחומי קליטה, בסכומים שמתקרבים ל-200 מיליון שקל. איזה סדרי עדיפויות צריך לעשות משרד הקליטה? זאת אומרת, איזה תחומים הוא צריך לסגור, על-מנת - - -? מה?

אפשר לסגור עידוד עסקים אצל עולים. אפשר לסגור הסבה מקצועית. הכול חשוב.

אפשר לסגור דיור. יש הרבה - - -

הכול חשוב. הכול-הכול חשוב.

תכנית קמ"ע, שהיינו במאבק במשך עשר שנים.

זה לא עניין של סדרי עדיפויות של המשרד לקליטת העלייה. אני חושב שאלה סדרי עדיפויות רחבים יותר, שזה כלל הממשלה. ככה אני חושב. אם הנושא של עליית צעירים חשוב; ואם מתחברים למגילת העצמאות, מה שנכתב – לשם כך, אגב, הקימו פה את המדינה – אז אלה החלטות שצריך לקבל, מי שצריך לקבל. המשרד לקליטת העלייה לא מסוגל. המשרד לקליטת העלייה זה לא אגף התקציבים. זה לא משרד האוצר. המשרד לקליטת העלייה, רק בכדי לסבר את האוזן: 50 מיליון שקל, שהשקיע המשרד לקליטת העלייה בתכניות קליטה תעסוקתית של עולים, הניבו באותה שנה הכנסות למדינה של שלושה מיליארד שקלים וחצי.
ותאמיני לי, גברתי, היושבת-ראש, שלמרות התפיסה שהמשרד לקליטת העלייה הוא משרד חברתי בלבד, כמשרד כלכלי הוא מביא את העולים, בפעולות שלו, בטווחי זמן יחסית קצרים – כשהוא מצליח. כשהוא לא מצליח, אז לא – למצב שמאוכלוסיה שאמורה לקבל, הופך את זה לאוכלוסיה שיכולה לתת. אחד הדברים הכי כלכליים וחברתיים ועם תוצאה, זו ההשקעה הקטנטנה הזאת בחבר'ה הצעירים האלה. בתוך ארבע שנים הם הופכים להיות לחלק אינטגראלי, מייצר, תורם ועושה.
אגב, גם בשנת הלימודים שלהם, במשך שלוש שנים, הם משתתפים בתכניות שח"ק – זה כמו פר"ח – ותוך כדי הלימודים. שחס-וחלילה, אף-אחד לא יחשוב שהם מקבלים פה חינם. והם תורמים, ומתנדבים ועושים, ואין פה ספק.

גם אם הם היו מקבלים בחינם, זה בסדר. לא קרה כלום.

חברת הכנסת מרינה סולודקין, בבקשה.

אני רוצה לומר לכם עוד פעם: סגירת המינהל לסטודנטים עולים, זו פגיעה אנושה בעליית הצעירים מכל המדינות. ובמדינת ישראל אולי לא רוצים לדעת, אבל גם באוניברסיטה של מוסקבה הלימודים בחינם. גם ב"סורבון" בחינם. גם באוסטרליה בחינם. גם בקנדה בחינם.

וגם בגרמניה.

גם בגרמניה.

עלייה מכל המדינות – אנחנו לא יכולים לאפשר את זה.
דבר שני, יש לנו מצב חירום. אני מסכימה. היו לנו מצבים דומים. היו רוצים לסגור את תכנית קמ"ע – קליטת מדענים עולים – ואת זה רצה לעשות משרד האוצר. עכשיו המינהל לסטודנטים עולים על הכוונת. מה אפשר לעשות? אני מציעה להכריז על מצב חירום בשתי ועדות: בוועדת החינוך, התרבות והספורט, ובוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. לבקש, כחברי הוועדות, פגישה משותפת עם ראש הממשלה. לראשי ממשלה יש אחריות מיוחדת: צבא, חינוך ועלייה. כאן אני חושבת שהמצב מצדיק פגישה של חברי כנסת איתו, ואנחנו נדבר איתו ונסביר.
אני אגיד לכם: 35 מיליון שקל זה לא הרבה. לי ולך יש הרבה הצעות חוק שנותנות מיליארדים. רק החוק על הירושות הגדולות נותן שני מיליארד שקלים וחצי. את מבינה? זה לא העניין, 35 מיליון שקל. מהסוכנות היהודית אנחנו צריכים לשכוח. הסוכנות היהודית עובדת בתפוצות. זו מטרה לאומית של המדינה. בסדר?

כן.

גברתי היושבת-ראש.

כן.

גברתי היושבת-ראש, הערה קטנה: במשך 44 שנים הסוכנות היהודית עמדה לצד המדינה וסייעה לה בכסף, וזה דבר מבורך. ותאמיני לי שאני לא חושב שיש עוד מדינה בעולם שמקבלת תמיכה כזאת מגורמים פרטיים, לפרויקטים לאומיים ממשלתיים. אבל מה לעשות שיש גם משברים בעולם, ולא תמיד הסוכנות היהודית יכולה לעמוד לצידה של המדינה. אם מדינת ישראל היתה קובעת בהסדר של הרזרבות, שבמידה והצד הפרטי שתומך לא יכול לעמוד – יש רזרבה, אנחנו מעבירים. אבל זה לא שפתאום המדינה אומרת: אנחנו עושים את הפרויקט הזה בגלל שיש תמיכה של הצד הפרטי. רוב התקציב לא בא מהצד הפרטי, אלא מהמדינה. הצד הפרטי תומך. אם המדינה לא - - -

זה לא - - - שזה צריך לעבור למדינה.

בסדר. אז המדינה צריכה - - -

אני חושבת - - - ישראל צריכה לקבל - - - ארוכת טווח. השאלה עכשיו: האם מדובר בכסף תוספתי, או בשינוי סדרי עדיפויות.

ברור. אבל תקציב המשרד לקליטת העלייה - -

ברור שרוצים כסף תוספתי.

- - נבנה בדיוק לפי ה-matching הזה. ברגע שה-matching הזה יוצא, המדינה לא יכולה להסתמך על התקציב שהיא בנתה, ופתאום עכשיו לעשות את התהפוכות בפנים. היא מוסיפה תקציבים בכדי שהפרויקטים האלה יצליחו.

אני מבטיח לך, וזה נמצא אצלנו בדיונים, זאת אומרת בהכנות לקראת דיוני תקציב 2013. הנושא של המינהל לסטודנטים עולים, נמצא בתוך שלושת הנושאים המרכזיים שהמשרד הולך לדון. ואנחנו יודעים שתקציב המדינה בשנת 2013 הולך להיות מאד מדולדל בגלל מיליון סיבות. וגם נערכים בהתאם מבחינת דרישות תקציביות מצומצמות.
אבל על-מנת שיהיה רצף, המשרד לקליטת העלייה חייב לקבל תקופת מעבר, וגם אם יידרש לעשות רפורמות כאלה ואחרות – אני מדבר בתחום של המינהל לסטודנטים עולים – הכול ייעשה. אבל לא יכול להיות מצב שאנחנו היום - - -

כמה זמן אתה צריך לתקופת המעבר הזו?

שנת לימודים. שנת הלימודים הקרובה צריכה להיות שנת מעבר. וזאת גם הזדמנות – עוד פעם, בלי ביקורת ובלי שום דבר: להגיד תודה לסוכנות היהודית, ואני אומר את זה, מה שנקרא, בלב חפץ וגלוי, על תרומה עצומה. והסוכנות היהודית זה בהחלט גוף שהניע הרבה מאד תהליכים: בתחום הקליטה, בתחום עידוד העלייה ובכל מיני תחומים. וכנראה שהגיע הזמן, שפרויקטים, סטרט-אפים, שעומדים על הרגליים 40 שנה, שהמדינה תיקח את זה. לא צריך לתקוף על זה את הסוכנות היהודית, ולא שום דבר.

- - -

מה שכן, הבקשה היחידה שיש לנו מהסוכנות היהודית, ואני לא צריך – זאת אומרת, אנחנו מדברים גם – זה שאנחנו, כמשרד, מול כל המאמצים, השלמנו והבנו. אנחנו צריכים תקופת מעבר, ואנחנו מבקשים כאן לסייע לממשלת ישראל, מכיוון שהזמינות התקציבית שלכם יותר קלה.

אתם מבקשים את ה-16 מיליון שקל, או את ה-19 מיליון שקל?

אנחנו מבקשים את מה שנבנה. זאת אומרת, אנחנו עומדים בהחלטות ממשלה.

מר אפרצב, תגיד לי, עזוב כרגע את ה-16 מיליון שקלים. בשנת התקציב 2013, ועכשיו שאמורה להיות פתיחת שנת הלימודים בספטמבר, האם יש לך את החלק היחסי של ה-19 מיליון שקלים עד לסוף השנה?

לא. אין לי.

אין לך.

מה שהיה בשנה שעברה, אין לי.

מסגרת התקציב שנקבעה בכנסת היתה תקציב דו-שנתי. קרי, תקציב דו-שנתי כולל את כל שנת 2012. זאת אומרת, אתה היית אמור להיות, לכאורה, מכוסה עד לסוף שנת 2012, עד דצמבר. אתה צריך להיות בבעיה ב-1 בינואר 2013.

לא, לא.

בשנת הלימודים.

רק רגע. תאמיני לי שאני יודע בדיוק מה אני שואל.

השאלה שלי היא האם המצב הקיים מאפשר פתיחת שנת לימודים? אני מבין שאתה לא יכול לתת התחייבות רק לחצי שנה, אלא אתה נותן ל-12 חודשים. זאת אומרת, כשאתה נותן התחייבות אתה נותן לכאורה עד ליוני 2013. ולכן, השאלה שלי היא האם החלק היחסי – לפחות 50% – יש לך או שאין לך.

לא. אין לי.

אין לך. הבנתי.

אנחנו נידבנו 7 מיליון שקלים ממה שאין לנו, בסדרי העדיפויות, על חשבון דברים אחרים.

האם אתה מבקש מהסוכנות היהודית להעביר את ה-16 מיליון שקלים שהם מחויבים להם, אבל נאמר לנו שלא מועברים עד שייגמר המשא-ומתן? או את ה-19 מיליון שקלים - - -

לא, זה לא מה שאמרתי.

אני אומרת שלא אתה אמרת, אלא חבר הכנסת אלכס מילר אמר את זה.

אמרתי שאנחנו לא נצא, אלא בתיאום מלא. זה - - -

כלומר, ה-16 מיליון שקלים יועברו ומועברים.

זאת אמירה טובה. אבל המכינות אמורות היו להיפתח לפני חודש.

אני רוצה לפחות למקד, כמה כסף בסוף צריך.

אנחנו נמשיך בתכנית עד לסיום הדיאלוג עם הממשלה.

כלומר, לשנת הלימודים הקרובה, 16 מיליון השקלים - - -

אני לא יכול להגיד לך - - -

ואוצ'רים ייצאו? אורית יכולה להוציא ואוצ'ר, או שהיא לא יכולה?

- - - שללא תיאום עם משרד ראש הממשלה אנחנו לא נצא מהתכנית, כל עוד שצריך.

אז החלק של ה-16 מיליון שקלים, שממנו עדיין לא יצאתם ולא תצאו עד אשר יהיה תיאום עם משרד ראש הממשלה, את זה אתם ממשיכים להעביר.

צודק. - - -

בסדר. אז אנחנו נשארים עם ה-19 מיליון שקלים.

לא, אנחנו נשארים גם עם 16 מיליון שקלים, כי - - -

אז למה אנחנו נשארים עם זה?

אני אסביר לך, גברתי, היושבת-ראש. התהליך הבירוקרטי, הפשוט והפרימיטיבי הוא כזה: על-מנת לאפשר לחבר'ה האלה להתחיל – לא אלה. אני מדבר על הרבה אחרים – לפתוח, זאת אומרת, להירשם למכינות לשנת לימודים, חשבת המשרד צריכה לאשר תקציב. חשבת המשרד, באף משרד ממשלתי, לא תפתח התחייבות שלטונית, כל עוד אין לה תקציב סגור ומשוריין שיושב, מה שנקרא, בצנצנת. זאת אומרת, אי-אפשר, מכיוון שכמו שאוניברסיטאות לא יכולות לחייב - - -

אבל בתקציב שלה צריכים להיות 19 מיליון השקלים.

בתקציב שלה צריכים להיות 70 מיליון שקל. יש לה 35 מיליון שקל כי זה תקציב קשיח של המשרד לקליטת העלייה.

יש לה את 16 מיליון השקלים.

יש את ה-7 מיליון שקל, שתקציבם נגזר מכל מקום אפשרי.

יש את ה-16 מיליון שקל - - -

מה שחסר זה 54 מיליון שקל שפשוט לא קיימים.

- - - שזה עניין של סדרי עדיפויות.

יש מישהו שיכול לעשות - - -

ולכן, האמירה שלא נצא עד שזה לא ייפתר – זה לא נפתר, והם הולכים הביתה. והתכנית למעשה, – אני אומר לך את זה בצורה אופרטיבית – היום, אחרי שמסתיימת הישיבה הזאת, צוות שלנו נפגש אצלי בחדר, מכיוון שאנחנו מקיימים פה דיאלוגים אינסופיים, והסטודנטים חייבים לקבל תשובות. ולצערי הרב, אני, כמנכ"ל משרד ממשלתי, נאלץ לקבל החלטה. מישהו חייב לקבל החלטה. צריכים להגיד: כן או לא. התשובה, כרגע, היא: לא. אנחנו הולכים היום, כנראה, להודיע לכלל ציבור הסטודנטים בארץ ובחוץ לארץ ששנת הלימודים הקרובה נדחית, ושאנחנו לא נוכל לקיים הרשמות.

אני לא יודעת. אם מישהו כאן הבין, אז בבקשה. אתה אומר שהפרויקט עולה 70 מיליון שקלים. 35 מיליון שקלים יש לכם בתקציב.

נכון.

7 מיליון שקלים נוספים נתתם, אז זה 42 מיליון שקלים.

נכון.

הסוכנות היהודית ממשיכה להתחייב לתת 16 מיליון שקלים. לא יוצאת מזה.

ההתחייבות לא מספקת. זה צריך להיות העברה תקציבית שמונחת בתוך - - -

אבל אם בכל זאת אתה לא נותן תשובה לשאלה שלי, שהיא שאלה תקציבית טכנית. אני שואל אותך שוב: בשנת התקציב 2012 אתה מתוקצב? המינהל לסטודנטים עולים מתוקצב עד לדצמבר 2012? למרות שהסמסטר מסתיים ביולי. זאת אומרת, כדי שאתה תוכל לפתוח בספטמבר.

אני שואל שאלה עוד פעם: האם המינהל לסטודנטים עולים עומד היום ריק, ואין לו כסף? האם אתה יכול להוציא ואוצ'ר לחצי שנה, או שאתה חייב להוציא ואוצ'ר לשנה שלמה?

רק לשנה שלמה. אין לי שום יכולת להוציא לחצי שנה.

הבנתי.

מר שוורץ, אתה יכול להסביר את ה-16 מיליון שקלים?

אני רוצה להגיד שיש עוד אלמנט: המשרד לקליטת העלייה והסוכנות היהודית היו בדיאלוג עם המועצה להשכלה גבוהה – אני מקווה שהם פה – ולמיטב הבנתי, גם המועצה להשכלה גבוהה תיכנס לתכנית החל מספטמבר בהיקף של 12-9 מיליון שקל, וזה לא נאמר פה.

נציג המועצה להשכלה גבוהה פה?

זה נאמר פה. מר שוורץ, אנחנו עוסקים גם באידיאולוגיה, אבל אנחנו בעיקר עוסקים בפרקטיקה. ולכן, דיבורים זה יפה. אבל כרגע, אנחנו ברגע של מעשים. כל הדיבורים היו מה-1 לינואר, ואנחנו קיימנו אינסוף ישיבות. החבר'ה צריכים לקבל החלטה: או שהם חוזרים הביתה, או שהם עוזבים את הלימודים – וזה עכשיו. זה לא בדיונים, וזה לא בהבטחות. בתכל'ס, אין לי הסכם המשך, אין לי תקציב. ואני צריך - - -

מר אפרצב, מה התקציב של ממשלת ישראל, ההשתתפות שלה, בפרויקט "מסע ותגלית"? אתה יכול להגיד לי?

אני לא מעורב בזה.

100 מיליון שקל.

100 מיליון שקל?

אני מאמין שזה 100 מיליון שקל.

הבנו.

אם מישהו כאן יודע. כן, בבקשה. מי אתה? אבל רק לעניין הקונקרטי. לא לספר כמה זה חשוב. לעניין איך לפתור את הבעיה.

שמי שמואל קורנבליט, יושב-ראש "משואה", ארגון של עולים וצעירים מאמריקה הלטינית.

איך לפתור את הבעיה – זו החלטה שלא אנחנו צריכים לקבל, אלא מקבלי ההחלטות. ויש כל מיני תחומים בתחום העלייה – ואני לא אכנס פה – שיש כל מיני אנשים שמנצלים את המערכת, ואני לא אתחיל לפרט כי אני לא רוצה לריב עם אף-אחד, אבל יש אנשים. הייתי שליח עלייה, וגם מתעסק עם עולים. יש ניצול של המערכת. אולי צריך לחשוב באופן יצירתי איפה יש כל מיני מקומות שמנצלים את המערכת, ומוציאים את המשאבים של המשרד לקליטת העלייה, במה שנקרא: סל קליטה. ואם מישהו יהיה מעוניין, אני מוכן לתת פירוט, אבל זה החלטות אחרות.

תודה רבה.

רק אם מישהו מסביר קונקרטית את העברות הכספים. לא - - -. שום דבר אחר. כן, בבקשה.

פרופסור מימי אייזנשטאט מהאוניברסיטה העברית, ראש בית-הספר לתלמידים מחוץ לארץ. אני לא בעניין של כספים, אלא בעניין של תאריכים: כשאנחנו מדברים על חירום, בבית-הספר לתלמידים מחוץ לארץ יש לנו מכינה לתלמידים האלה. אנחנו מדברים על ה-7 ביולי. כלומר, הסטודנטים מתחילים ללמוד באולפן לאנגלית ב-7 ליולי. אנחנו, כולנו, יודעים שאי-אפשר ללמוד באוניברסיטה בלי ללמוד אנגלית. לכן, האולפן באנגלית מתחיל אצלנו ב-7 ביולי. אם לא יעברו כספים, האוניברסיטה לא תוכל לפתוח את האולפן. ב-7 באוגוסט מתחיל אולפן בעברית. כל זה עוד לפני המכינה. המכינה לא תוכל להיפתח. אנחנו מדברים על - - -

נציג המועצה להשכלה גבוהה פה? כן, בבקשה. האם המועצה להשכלה גבוהה תיכנס לתכנית?

אני גדי פרנק, סמנכ"ל תקצוב של המועצה להשכלה גבוהה, והוועדה לתכנון ולתקצוב.
מה שאנחנו, בהקשר הזה, והיינו בקשר בסדר-גודל של קצת למעלה משנה – אני חושב – עם המשרד לקליטת העלייה, עוד לפני שהנושא הזה צף כרגע כ-issue היותר לחוץ בהקשר הזה, בעקבות פנייה של המשרד לקליטת העלייה אלינו לשקול את השותפות שלנו בנושא הזה. בהקשר הזה אנחנו אמרנו שנהיה מוכנים לשקול את זה בחיוב, ואפילו שמנו איזשהו סדר-גודל – אחרי שעשינו בדיקה – של מה היכולת שלנו לעשות סדרי עדיפויות בתוך התקציב שלנו. כי אנחנו לא באים כאן לדרישות, מהבחינה שלנו – לא יכולים לבוא לדרישות חדשות למשרד האוצר בנושא הזה, אלא סדרי עדיפויות בתקציב שלנו. סדרי-גודל שאנחנו אמרנו שאנחנו מסוגלים, בסופו של דבר, הם עד 10 מיליון שקלים, פחות או יותר.

אבל אנחנו אמרנו, והדגשנו את זה בכל הדיונים, חזור והדגש, שאנחנו נוכל להיכנס לזה רק אם יהיה איזשהו הסדר כולל לכל הדבר הזה להמשך.

בצדק.

מה?

אנחנו לא נוכל להיכנס למצב שאומרים לנו: עכשיו אתם עושים סדר עדיפויות פנימי בתקציב שלכם, שגם מבחינתנו זה יהיה להקטין פעולות אחרות של תמיכה בדברים אחרים. והדבר הזה יוצר עדיפות - - -

אבל אתם אמרתם ש-10 מיליון שקלים יהיו מתוך התקציב. בשינוי סדרי עדיפויות בתוך התקציב של ההשכלה הגבוהה.

אם אפשר רק להדגיש, גברתי, יושבת-ראש הוועדה: זה נכון. אמרנו שנעשה בסדרי העדיפויות. סדרי העדיפויות האלה מאד כואבים גם אצלנו, בתוך הבית, כי - - - תכנית רב-שנתית ארוכת טווח מול משרד האוצר, שאני לא יכול לחרוג ממנה, וזה אומר שאת הכול אני צריך לעשות מתוך סדרי העדיפויות שלי. אבל אני גם לא מסוגל, שעכשיו יגידו לי: תעשה סדרי עדיפויות, ותיכנס כמו שאתה מוכן להיכנס בסדר-גודל של עד 10 מיליון שקלים. מצד שני, יבואו בשנה הבאה ויגידו: עכשיו יש עוד בעיה. הסוכנות היהודית יוצאת מעוד איזשהו חלק, או כל משרד ממשלתי אחר לא יכול להשלים את החלק הרלבנטי, ועכשיו אתה צריך לשים 12 או 15 או 20 מיליון שקל. כי לקחנו את זה ממש לקצה, והיינו הכי כנים והכי פתוחים עם המשרד לקליטת העלייה בנושא הזה, מבחינת המקסימום שאנחנו יכולים להיכנס לזה. לכן, התנאי שלנו להיכנס לשותפות הזאת הוא שיהיה איזשהו הסדר ארוך טווח, אם זה בין המשרד לקליטת העלייה - - -

מה לוח-הזמנים שלכם בכדי להגיע להסדר עם הגורמים הרלבנטיים? האם יש לכם פגישה נוספת? האם קבעתם תאריך לסיים את ההסדר?

ביום שלישי האחרון אנחנו הגשנו הצעת מחליטים בממשלה בנושא המינהל לסטודנטים עולים.

בחוק ההסדרים עבר גם נושא שמשנת 2013 אמור להיכנס לתוקף מתווה פוחת של שכר-הלימוד: 100% בשנה הראשונה; 75% - - -

אל תבנה על זה.

חכה, אל תכניס את זה. מה שנקרא: לא כל - - - ביחד.

המשרד, אגב, התנגד והצביע נגד. אבל זה חלק מהעניין. אנחנו הגשנו – בינתיים, אנחנו נלחמים אחד בשני. יש גם מקור תקציבי בסוכנות היהודית שיושב בתוך חילופי תקציב, בינינו לבין הסוכנות היהודית – אני לא ארחיב על זה – שגם משם אפשר למצוא - - -

את זה תעשו במקום אחר.

אני רוצה להביא את זה לידי סיכום. אני רוצה להבין את המקורות התקציביים, ולהפריד את זה משאלת הבירוקרטיה: יש 35 מיליון שקלים בתקציב. יש 7 מיליון שקלים שאתם נותנים – זה 42 מיליון שקלים בתקציב, אצלכם. יש 16 מיליון שקלים שהסוכנות היהודית תעביר. יש 10 מיליון שקלים, שכחלק מההסדר המועצה להשכלה גבוהה מוכנה להתחייב להסדר ארוך טווח. אנחנו נמצאים כאן ב-68 מיליון שקלים וחסרים לנו 2 מיליון שקלים, שאני חושבת שאת זה כבר אפשר להעביר, או למשרד האוצר או בתקציב המשרד לקליטת העלייה. ואני חושבת שבזאת אפשר להודיע שככה סוגרים את התקציב הזה. אם יש מישהו שלא מסכים עם המספרים האלה, לא רואה אותם – ואחרי זה, ה-16 מיליון שקלים זה בנפרד. אבל צריך לפתוח את השנה הקרובה, ובשנה הקרובה הסוכנות היהודית לא לוקחת את 16 מיליון השקלים האלה.

- - -

כן.

הערה קטנה.

מי אדוני?

שמי אמיר יגודה, ואני מנהל תכניות "עתידים" לתעשייה, בעמותת "ידידי עתידים".
צריך לזכור שמדובר על התחייבות ארוכת טווח, לא לשנה. מי שנכנס ללימודים יודע שיש לו שלוש או ארבע שנים. זה שייתנו פתרון לעכשיו, זה לא הפתרון. אנחנו נגיד לו: אוקיי, ביי, קיבל שנה. שלום.

אנחנו נפעל בשני הכיוונים: צריך לפתור את הבעיה של השנה הקרובה, וצריך לפתור את השאלה ארוכת הטווח.
כן, נציג המועצה להשכלה גבוהה.

אני רק רוצה להדגיש משהו, כי יכול להיות שלא הובנתי נכון: ההתניה שלנו לעשות את סדר העדיפויות הפנימי הזה בתקציב שלנו, היא שתהיה איזושהי אמירה מספיק ברורה של הממשלה ושל כל המשרדים הנוגעים בדבר, אם זה גם בין משרד האוצר לבין המשרד לקליטת העלייה – אני באמת לא נכנס לדיונים ביניהם. זה לא תפקידינו – אבל שיהיה פתרון ארוך טווח לרגע שבו, אם וכאשר, הסוכנות היהודית תצא. כי אם לא, זה אומר – עוד פעם – שעכשיו אומרים: תיכנס ותעשה סדר עדיפויות פנימי בתקציב שלך ב-10 מיליון שקלים. בשנה הבאה תהיה עוד פעם בעיה - - -

זאת אומרת, מה שאתה אומר לנו שזה תלוי דיון, מיצוי ההידברות של הסוכנות היהודית עם הממשלה. והחלטה סופית של הסוכנות היהודית, היא זו שתביא אתכם להתחייב פורמאלית על 10 מיליון שקלים.

אכן, כן.

נכון. כל שאר הדברים לא מעשיים. זה גם חייב לשבת בבסיס התקציב, כדי שלא לפתוח את זה בכל שנה למשא-ומתן עם כל גוף ששותף, כזה או אחר.

משהו שקשור לתקציב?

לא. אבל אני מייצגת את התאחדות הסטודנטים, ורציתי להעביר פה משהו.

רק אם זה קשור לפתרון הבעיה.

לא פתרון, אבל רק להגיד: יש פה - - -

ברור שיש כאן נושא חירום, וצריך - - -

יש פה סטודנטים שכרגע לומדים, וזה אומר להפסיק את הלימודים שלהם.

מובן לחלוטין.

אני מסכמת את הדיון.

אפשר?

לפני הסיכום?

לפני הסיכום.

בסדר.

חבר הכנסת מולה, אפשר מילה אחת להבהרה?

מנהל המינהל לסטודנטים עולים.

לשעבר, במילואים.

שם, בבקשה.

עופר אופן.

גברתי, 16 מיליון השקלים של הסוכנות היהודית שלקחת בחשבון, לא קיימים. יש פה התחייבות של הסוכנות היהודית, שהיא מאד-מאד חשובה. אבל לחשב משרד, על-מנת להוציא התחייבות לאוניברסיטה, צריך להיות איזשהו מסמך כתוב, ומסמך כתוב לא קיים. ולכן, 16 מיליון השקלים לא קיימים.

יש בעיה לסוכנות היהודית לספק את המסמך?

המסמך הכתוב יהווה אסמכתא.

כמו שאמרתי, אנחנו נמשיך לממן את התכנית עד למיצוי התהליך. אנחנו נעשה את כל הפעולות הטכניות על-מנת לממש את - - -

מר שוורץ, אתה יכול לספק מכתב שאומר: כדאי לא להמשיך, - - - עד שאנחנו נמצה את הדיון עם הממשלה, אנחנו ממשיכים להתחייב? אתה יכול להעביר מכתב כזה?

חבר הכנסת מולה, אתה מבין שזה מכתב שיקבלו הסטודנטים: אנחנו מאחלים לכם הצלחה, ובמידה - - -

אני מוכרח להגיד שאני לא חושב שאנחנו יוצאים עם איזושהי בשורה חיובית, לדעתי. אני חושב שאנחנו צריכים לקיים ישיבה עם אנשי משרד האוצר באופן דחוף, ועם נציגי משרד ראש הממשלה. אני הייתי מציע שאולי את תיזמי פגישה. לא פגישה פורמאלית כזאת, אלא פגישה אחרת. כדאי להבטיח את פתיחת שנת הלימודים בצורה נאותה בתקופה הקרובה.
אם יש התקוטטויות בין המשרדים והגופים, אני לא רוצה להיכנס לזה. זה לא מעניין אותי. זה לא לעניין. אבל אנחנו צריכים להיות במצב שבו הסטודנטים לומדים, המדינה מרוויחה, וזה הכול.

אני מביאה את הדיון לסיכום: דבר ראשון, אני רוצה להתייחס להיעדר הנוכחות של נציג משרד האוצר כאן. אני רוצה גם להקריא לפרוטוקול את דברי מר דני גלושנקוב, רפרנט השכלה גבוהה באגף התקציבים. הוא מוסר כי: למשרד האוצר אין מה לתרום בדיון, בנושא סכנת הסגירה המרחפת על המינהל לסטודנטים עולים.

תשובה טובה.

כן.

מספקת בהחלט. זה המצב.

אז אנחנו רואים בחומרה את התשובה הזאת של רפרנט ההשכלה הגבוהה באגף התקציבים. ועדת החינוך, התרבות והספורט תוציא מכתב ליושב-ראש הכנסת, לשר המקשר, לראש אגף התקציבים ולרפרנט, שאנחנו רואים בזה יחס מבזה לנושא, לתפקיד ולוועדה.
מעבר לכך, אנחנו רואים בחומרה כל ניסיון לנהל משא-ומתן על גב המינהל לסטודנטים עולים, ועל גב הסטודנטים עצמם. אנחנו תומכים בעיקרון שלאורך זמן, צריכה להיות תכנית למינהל לסטודנטים עולים, או הגוף עצמו והתכנית צריכים להיות באחריות מלאה של המשרד לקליטת העלייה, כולל בבסיס התקציב. ומקבלים את העיקרון שלאורך זמן זו לא תהיה אחריותה של הסוכנות היהודית.

עם זאת, לשנת הלימודים הקרובה אנחנו קוראים לצדדים הבאים: למועצה להשכלה גבוהה, לסוכנות היהודית, למשרד לקליטת העלייה ולמשרד האוצר, להגיע לפתרון שיאפשר את הוצאת ההתחייבות לשנת הלימודים הקרובה באופן הבא: 42 מיליון שקלים או החלק היחסי, לצורך העניין, מתוך תקציב המשרד לקליטת העלייה. החלק היחסי, 16 מיליון שקלים, מהסוכנות היהודית. להגיע להסדר ארוך טווח שיאפשר להשכלה הגבוהה לתרום את חלקה בסך 10 מיליון שקלים. ושמשרד האוצר יתכבד וימצא 2 מיליון שקלים להשלמת 70 מיליון השקלים, כדי לאפשר הכול בחלק היחסי לפתיחת שנת הלימודים הקרובה, ולהוצאת הרשאות להתחייב. אני בוועדה, גם אעקוב אחרי זה, וגם, אם יהיה צורך, נקיים מפגש עם הגורמים הרלבנטיים אצלי במשרד, כדי להביא לפתרון הנושא הזה. המטרה היא להביא לפתרון ארוך טווח, אבל אנחנו לא נחזיק את ארוך הטווח שבוי של שנת הלימודים הקרובה.

אם אפשר להוסיף משהו לסיכום – אנחנו מבקשים שהסוכנות היהודית תסיים את הדיאלוג שלה עם הממשלה בהקדם. אנחנו קוראים לה לסיים את הדיאלוג, ולעדכן אותנו בתוצאות הדיאלוג שלהם, בכדי שאנחנו נוכל להתארגן בהתאם.

בכל מה שנוגע לנושא חינוך, יש עוד הרבה נושאים אחרים - - -

בכל מקרה, אולי גם אנחנו ניזום את הדיאלוג – איפה תפקידה של הסוכנות היהודית, ואיפה תפקידה של המדינה.

- - - אחר-כך.

ואם את רוצה לבוא אליי, לוועדת המשנה ליחסי ישראל והעם היהודי, אנחנו מנהלים את הדיון אחת לשבוע.

תודה רבה לכם.

תודה רבה.

סליחה, יש לי שאלה: האם זה אומר שהשנה נפתחת?

זה עדיין לא אומר שהשנה נפתחת. זה אומר שאנחנו עושים כל מאמץ שהשנה תיפתח.

ובעוד שבועיים - - -

אנחנו עדיין לא ועדה מחליטה, היא ועדה מפקחת.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:44.>