PAGE
27
ועדת החינוך, התרבות והספורט
25/06/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 651>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, ה' בתמוז התשע"ב (25 ביוני 2012), שעה 9:00

<כללי התנהגות בהסעות - במסגרת דיונים בנושא אלימות במערכת החינוך>

חברי הוועדה: >
עינת וילף – היו"ר
מוחמד ברכה

>
דודו לוי - מנהל אגף הסעות והצטיידות, משרד החינוך

עינב לוק - מפקחת על מניעת אלימות, משרד החינוך

רחל רותם - מנהלת אגף זהירות ובטיחות בדרכים, משרד החינוך

ג'קי לוי - מנהל גף קציני בטיחות, משרד התחבורה התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים

נעמי ריפתין - יו"ר המזכירות הפדגוגית, הסתדרות המורים

אתי בנימין - יו"ר ארגון ההורים הארצי

שוקי שדה - מנכ"ל, ארגון חברות ההסעה בישראל, מוזמנים נוספים

מרב רפאלי - מנהלת תחום חקיקה, פניות ציבור וכנסת המועצה הלאומית לבטיחות בדרכים, מוזמנים נוספים

דוד קשאני - יו"ר פורום לדיור ועמותת קול בשכונות

יהודה סקר - ארגון ההורים

יהודית גידלי

שרון רפאלי
<כללי התנהגות בהסעות - במסגרת דיונים בנושא אלימות במערכת החינוך>

בוקר טוב. אנחנו פותחים ישיבה של ועדת החינוך, התרבות והספורט. המטרה של הדיון היום היא לעסוק בשאלה של כללי ההתנהגות בהסעות תלמידים. הדיון הזה הוא חלק מסדרה של דיונים שאני מתכוונת לקיים בוועדה, ככל הניתן בתדירות של אחת לשבוע כדי לבחון נושא-נושא, תחום-תחום, מהם כללי ההתנהגות בהקשרים שונים, בתחומים שונים ביחס לתלמידים; האם הכללים האלה נאכפים, האם הכללים האלה ידועים, מבוצעים, ואיך נוכל להבטיח שככל הניתן התלמידים נמצאים בסביבה בטוחה שאין בה אלימות, ובסביבה שמי שנוהג באלימות אינו מקבל את התמיכה ומורחק ממנה.
נושא ההסעות עלה בהקשר אחר – הוא עלה בהקשר של הליווי של התלמידים בהסעות בדרום. זאת לא המטרה של הדיון היום. על כך התקיים דיון בוועדה לפני מספר שבועות. אבל דרך הדיון שם עלה הנושא של מקרים קשים של התנהגות אלימה במהלך ההסעות, והתברר בעצם שאין כללים. מכיוון שההסעות הן סוג של שטח הפקר, לפחות ממה שעלה באותה ישיבה, לא ממש באחריות – התלמיד עדיין לא נחשב כמי שנמצא באחריות בית הספר ובאחריות המורים האמירות מצד הרשויות המקומיות לא היו ברורות, ואכן מסיפורים רבים שמגיעים אלינו מתברר שהתחום של ההסעות הוא תחום בעייתי מאוד, שיש בו התפרצויות אלימות מאוד. נהג האוטובוס לא רואה עצמו, לא נחשב כמי שאחראי על ההתנהגות במקום, לא ברור שיש משמרות תלמידים. ולכן אני רוצה לבחון קודם כול מה המצב הקיים, מה ההוראות הקיימות, מי אחראי, ובהתאם לכך לראות איך אפשר לשפר.

אני אשמח להתחיל דווקא ממשרד החינוך. מי נמצא כאן ממשרד החינוך? דודו לוי, מנהל אגף הסעות והצטיידות, בבקשה.

אנחנו יודעים שיש מקרים של אלימות בהסעות. לצערנו, אין ליווי בהסעות על ידי החינוך הרגיל, ואפילו בחינוך מיוחד החוק מחייב לתת ליווי רק במקרים של הסעות תלמידים שסובלים מהלקויות הקשות. לקויות קלות, ובוודאי בחינוך הרגיל – אין ליווי. ברור שאם היה מלווה בהסעה זה יכול היה לצמצם את הגילויים של האלימות.

תוכל לספר במה אתה נתקל, מה אתה שומע או אלו מקרים מגיעים אליך?

מקרים של מכות בין ילדים, ילדים גדולים שלפעמים "מעיפים" את הילדים הקטנים כי הם רוצים לשבת במקומות המעניינים יותר באוטובוס, מקרים של ונדליזם – של חיתוך מושבים של אוטובוס עם סכין יפנית.
אם אני מסתכל על זה לאורך השנים אני חייב להגיד שלא נתקלתי בהרבה מאוד מקרים כאלה, אבל כל מקרה כזה לגופו הוא מקרה קשה, אין חוכמות.

כשאתה אומר שלא נתקלת, המקרים מדווחים אליך? יש מנגנון שהמקרים מדווחים, אתה יודע עליהם או שיכול להיות שהדברים האלה קורים? כלומר - - - בפעם הקודמת שהדברים האלם הם כמעט עניין של יום ביומו, אבל יכול להיות שזה פשוט לא מגיע אליך ולא מדווח.

ברור שאני לא יודע על הכול. כאשר ילד נפגע מאלימות של ילדים אחרים אז ברוב המקרים ההורים שלו פונים קודם כול לרשות המקומית. לפעמים כשהם חושבים שהרשות המקומית לא מטפלת בזה כמו שצריך אז הם פונים למשרד. הרבה מאוד פעמים זה נפתר בתוך הרשות. אז אני לא יודע מזה.

במקרים שיש איזשהו מעשה ונדליזם ברכב אז ברוב המקרים החברה פונה, והחברה מתחילה את הטיפול שלה מול הרשות המקומית. צריך להבין שההסדר של ההסעה הוא באחריות ובארגון של הרשות המקומית. היא מפרסמת את המכרז, היא חותמת על החוזה עם חברת ההסעה – לא המשרד. המשרד מתקצב, מפקח. אבל הקשר הראשוני והיומיומי הוא בין החברה לבין הרשות המקומית. אז הרבה מאוד פעמים הדברים נסגרים בתוך הרשות המקומית.

למשרד החינוך יש הוראות ביחס להסעות, שקשורות לבטיחות, שקשורות למספר התלמידים. אתה אומר שמשרד החינוך מפקח – על מה הוא מפקח?

בחוזר מנכ"ל וגם בחוזה של הרשות מול החברה יש נספח מפורט שנקרא "נספח ביטחון ובטיחות". יש בו המון הנחיות שקשורות לבטיחות. הביטחון זה מה שקובע אגף הביטחון במה שקשור לבעיות ביטחון, והבטיחות – אגף הבטיחות מכתיב את ההנחיות האלה, והן מאוד מפורטות. יש אפילו הנחיה שבמקרה של אלימות או ונדליזם מנהלי בתי הספר צריכים להפנות את תשומת לב התלמידים לכך שיופעלו סנקציות כנגד התלמידים האלה שכוללות גם השעיה, לפי כללי ההשעיה של משרד החינוך וגם תשלום פיצויים לחברת ההסעה אם הם גרמו נזק לרכב.

אז אם יש התייחסות לכך שתלמידים חשופים לסנקציות על התנהגות אלימה במהלך ההסעה המשמעות שמשרד החינוך כן רואה את בית הספר כאחראי על התלמידים גם בזמן ההסעה.

יש חוזר מנכ"ל מיוחד שמדבר על משטר בית הספר, כך הוא נקרא. בין היתר הם מזכירים גם את ההסעה כי ההסעה אל ומבית הספר היא בעצם חלק ממערכת הלימודים. אז כמו שהילד אמור להיות ממושמע כשהוא נמצא בין כותלי בית הספר הוא גם אמור להיות ממושמע בתוך הרכב שהוא נוסע בו.

אז שיהיה ברור – מבחינת ההסעה גם הלוך וגם חזור ילדים ומורים צריכים לדעת שההסעות כפופות לאותם כללי התנהגות של בית הספר.

נכון, ברור.

השאלה הבאה היא איך יודעים מה קורה בהסעות האלה. אתה מדבר על כך שהמנהלים והמורים צריכים לדעת שהתנהגות התלמידים באוטובוס בהסעה צריכה להיחשב מבחינת המורים והמנהלים צריכה להיחשב כמו התנהגות בבית הספר. איך הם ידעו?

רק ברגע שיהיה דיווח על כך. המורים בדרך כלל לא נוסעים בהסעה של התלמידים, אלא בעיקר במועצות אזוריות אם הם מתגוררים באותו קיבוץ או באותו מושב שהילדים נוסעים, אז בהרבה מאוד מקרים הם פשוט מצטרפים להסעה, ואז הם בעצם משמשים מלווים וגם יכולים לדווח על תקלות או על אירועים אלימים.

האם נהג האוטובוס אחראי לדיווח או שהוא לחלוטין מחוץ לסיפור?

הוא אחראי לכל מה שקורה בתוך האוטובוס.

אבל לצורך העניין האם בתום ההסעה הוא מחויב בדיווח לבית הספר על מה שהתנהל בהסעה?

בוודאי, וזה גם אינטרס שלו. משום שאם יש לו התפרעות באוטובוס, כדי לעצור אותה ולהפסיק אותה בעודה באיבה הוא מיד ידווח גם למנהל בית הספר וגם למנהל מחלקת התחבורה וקצין הבטיחות של המועצה כדי שזה לא יחזור על עצמו מחר ומחרתיים, ומיד יטפלו בתלמידים.

הנהגים יודעים את זה ומדווחים?

כן, בהחלט.

אין לנו נוהל של מילוי טופס או משהו כזה.

אין שום נוהל כתוב בעניין הזה.

כלומר אין הדרכה, נוהל שאומר לנהגים שבתום הסעת הבוקר לאחר שהילדים יורדים הם צריכים להיכנס למשרד המנהל ואומרים אם ההסעה עברה בשלום או לא. ואם לא עברה בשלום – תלמיד א', תלמיד ב', תלמיד ג' נהגו באלימות. כלומר אין שום נוהל שמחייב אותם לסוג כזה של התנהגות ודיווח.

לא.

האם יש סוג של משמרות של תלמידים בהסעות?

זה תלוי ברשויות המקומיות. יש רשויות שממנות "נאמנים בטיחות" באוטובוס של ילדים קצת יותר גדולים, אבל זה לא נוהל קבוע.

לא נוהל קבוע, רק עניין של הרשות.

או של בית הספר עצמו.

אני רואה שיש כמה שרוצים להוסיף. בבקשה.

אני עינב לוק, ממונה על נושא של מניעת אלימות. שנת 2009 הייתה השנה הראשונה שבה נמדד הנושא הזה בתוך השאלונים האינטרנטיים שאנחנו מעבירים. בשאלון שנעשה על-ידי רמ"ה, סקר ניטור אלימות, נבדק הנושא של אלימות בהסעות – גם אלימות מילולית וגם אלימות פיסית – גם בבתי ספר יסודיים – חטיבות הביניים וחטיבה עליונה. יש לפניי כל הנתונים, ואנחנו רואים גם את הנתונים בין המדידה הראשונה לבין המדידה השנייה, בין 2009 ל-2011.

אלימות פיזית בהסעות בבתי ספר יסודיים ב-2009 – 11% מהתלמידים דיווחו על אלימות פיסית בהסעות; וב-2011 – 8% שזאת ירידה של 27%. בחטיבות הביניים – ירידה של 38% ב-2011-2009, ובחטיבות העליונות האחוזים יחסית הרבה יותר נמוכים – 5%, וירדו ל-4% - יש איזושהי יציבות בנתונים. זאת אומרת כמו בשאר נתוני האלימות אנחנו רואים שבבתי הספר היסודיים יש יותר אלימות, וכמו בבתי הספר כך גם בהסעות. אבל אנחנו בהחלט רואים ירידה ניכרת גם בבתי הספר היסודיים וגם בחטיבות הביניים ב-2011-2009.
חשוב להגיד שבימים אלה מתכנסת ועדה בתוך המשרד כדי לדבר על כל הנושא של אלימות בהסעות. חוזר מנכ"ל שיצא ב-2009 שעוסק באלימות מעודכן השנה ויתפרסם בתחילת שנת הלימודים הבאה; והנושא של אלימות בהסעות ייכנס לתוך חוזר המנכ"ל. לצורך זה הקמנו ועדה יחד עם אגף בטיחות, אגף הסעות בדרכים – ייכנסו לוועדה הזאת נציגים גם מהרשות המקומית, גם "עיר ללא אלימות", גם נציגי הורים ומועצות תלמידים - -

כדאי שנציג הורים יהיה שם.

כן, היא אמרה.

שגם נציג ארגון חברות ההסעה יהיה שם.

אנחנו באמת נלמד את הנושא ונצרף את מי שרלוונטי לנושא כדי לעדכן את חוזר מנכ"ל בנושא כדי שיהיה ברור למנהלים ולמורים מה האחריות והאמירה שלהם; לילדים שיהיה ברור מה הנהלים שהם כפופים אליהם; וכמובן, הוועדה הזאת יחד עם החלק הזה, תעסוק גם בחלקים הפדגוגיים על שיח בכיתות בנושא, על האחריות שהילדים צריכים לקחת בנושא הסעות.

חשוב לי להגיד שכל הנושא של טיפול באלימות ועבודה על אקלים בית-ספרי מתייחסת בבתי הספר לא רק למה שקורה בתוך בית-הספר, אלא גם למה שקורה אחרי שעות הלימודים, אחר הצהריים. קודם כול ברמת מסרים, ברמת לקיחת אחריות, ברמת הבקשה של צוות בית הספר לדווח על אירועים שמתרחשים גם אחרי שעות הלימודים, גם אחר הצהריים, גם בחוגים. כאשר אל צוות בית הספר מגיע אירוע שהתרחש אחרי שעות הלימודים הוא מחויב להתייחס אליו ולטפל בזה גם חינוכית. בחוזר המעודכן יהיה גם משמעתית. על אחת כמה וכמה – הסעות או כל פעילות שקשורה לדרך לבית הספר, לחזרה מבית הספר. אבל ברמת המסר בית הספר ומערכת החינוך לוקחים אחריות מלאה גם על מה שקורה אחרי שעות הלימודים. שוב, אני מזכירה – ברמת מסר, התייחסות, טיפול, ליווי, ובמידת הצורך גם אם צריך ענישה והיבט משמעתי אז גם היבט משמעתי. זה יעודכן גם בחוזר הזה כשחלק מזה יהיה התנהלות באינטרנט, הסעות, התנהגות אחרי הצהריים, בחוגים, בתנועה ובכל מקום.

קודם כול אני מברכת על כך שאתם מפנים את הזרקור לנושא הזה. אבל צריכים להיות כמה דברים כשאתם עובדים על הנהלים, ואני מבקשת שתציגו אותם פה לפני שהם יפורסמו. כמה דברים צריכים להיות ברורים. השאלה היא, קודם כול, מה מנגנון הדיווח והידיעה. כלומר אם תגדירו את כללי ההתנהגות ותגדירו מה קורה במקרה שיש הפרה של כללי ההתנהגות צריך להיות ברור על מי ומה האחריות לדיווח על ההפרה: האם הנהג צריך לדווח בתום כל נסיעה? האם יש לכם נאמנים של בית הספר? כל הדברים האלה צריכים להיות ברורים כי הגדרת הכללים, בלי שיהיה ברור איך הידע מתוך מה שקרה בהסעה מובא לידי המורים והמנהלים זה לא יסגור את המעגל.
מעבר לכך אני רוצה להמליץ על השימוש – ואני ממליצה להכניס את זה לנהלים בכלל – בנושא ה"נאמנים" או משמרות הבטיחות של התלמידים עצמם. אני חוויתי את זה כילדה צעירה שהייתי בהסעות, ובהסעות תלמידי כיתות ו' היו אחראים – הם היו עוברים באוטובוס כיסא-כיסא, בודקים שאין לילדים חפצים שאפילו יכולים להיות חדים, שכולם יושבים במקום, שאין התפרעות, שההתנהגות ראויה. אפילו היה להם סוג של סמל שאומר שהם אחראים על הבטיחות ועל ההתנהלות הנכונה בהסעה. זה היה גם תפקיד חשוב, עם אחריות, ניתן לזה המעמד הראוי אצל התלמידים ובעיני התלמידים. אין תחליף לזה, ושכל המהלך הזה חייב להיות מלווה בהנחיות ברורות. אני לא חושבת שנכון להשאיר את זה פה לבית ספר כזה ולרשות מקומית. צריך להיות ברור שיש אחריות על התלמידים הבוגרים, על הבטיחות ועל ההתנהגות בהסעות. ככה גם אם הם יהיו התלמידים הבוגרים אז הם יכולים להבטיח שהתלמידים הצעירים מקבלים את מקומות הישיבה שלהם, וכמו שאמרת לא "מעיפים" אותם מהמקום, ואין התפרעויות, וגם הם צריכים להיות חלק מהאחריות על הדיווח בסוף היום עם גיבוי מהנהג. כלומר מאוד חשוב שהנהלים שאתם מגבשים יהיו סגורים מכל כיוון, כולל הדרך שבה זה מיושם וכולל הערך של מעמדם של תלמידים כאחראי התנהגות ובטיחות בהסעה.

רצית להתייחס?

כן. אני מנהלת אגף בטיחות בדרכים. אני מכירה את הנושא הזה כבר 20 שנה. היו ועדות רציניות שדנו בזה במשרד התחבורה. שוקי ואני ישבנו בהרבה מאוד ועדות ובהרבה מאוד החלטות. אני רוצה קודם כול להתייחס לסיטואציה. זאת סיטואציה מאוד מורכבת. ילדים נמצאים לבד, הנהג לא יכול להיות אחראי עליהם; הנהגים מתנגדים לזה, ובצדק. הנהג צריך להיות אחראי לנהיגתו. 70-50-40 ילדים באוטובוס, לפעמים שלושת רבעי השעה. הם באים מהבית, לפעמים עם עצבנות מהריב מההורים, לפעמים עם חשבונות עם חברי שלהם, לפעמים לפני מבחן. את כל העומס הרגשי הזה הם מוציאים בהסעה. ואני כבר לא מדברת על ונליזם נורא, אני מדברת על התנהגות של מריבות, של צעקות שמפריעות לנהיגה ומקלקלות את האווירה וההסעה. כנ"ל בחזרה, אחרי מתח של יום לימודים.

הנושא מורכב גם מכיוון שהוא כולל הרבה מאוד גופים: את המועצה המקומית, נהגים, את בית הספר, ההורים והתלמידים. וכל זה צריך לרכז. דבר ראשון צריך לקבוע "רכז הסעות" – זה תפקיד. אין תפקיד כזה בבית ספר, יש בתי ספר שמתנדבים לתת אותו. צריך לקבוע אותו כדי לתת גמול, והוא גם יטפל בדיווחים שאת מדברת עליהם והוא גם יעסוק בחיזוק נאמני ההסעות.

דבר שני, אני מאוד מסכימה אתך בנושא נאמני ההסעות. צריך לחזק אותו כמו שעשינו עם משמרות הזה"ב. לבתי ספר רבים יש גם מדים, הם צריכים לדווח. אגב, היום יש נושא חדש שלא עלה בשנים הקודמות – צריך לחגור חגורת בטיחות – מי יטפל בזה?

הם גם לא יכולים, רחל.
הוא תק

הדבר היחיד שהוסכם זה שהנהגים ידליקו הודעה מוארת על החובה. אבל הנהגים לא יכולים לבדוק שהילדים חגורים. לכן תפקיד נאמני ההסעות זה גם תפקיד חינוכי; זה תפקיד חשוב מאוד, צריך לחזק אותו, אולי אפילו על-ידי איזושהי תקינה, אבל בוודאי על-ידי מדים, רכז הסעות, שיטפל בהם.

מלווים – זה נושא שהרבה שנים ניסינו, וזאת בעיה כספית. המורים שנוסעים בהסעות בקיבוצים לא מתפקדים כמלווים כי הילדים שלא בכיתתם לא רק לא מקשיבים להם, הם מבזים אותם. מורים גם לא מוכנים לעבוד בדבר שהוא לא בתוך הסכמי העבודה שלהם, ולכן המורים הם לא מלווי הסעות. חשוב לעשות משהו, ואם לא מלווה, אני חוזרת לרכז.

יש לנו תוכנית לימודים שכתבנו לפני די הרבה שנים, ואנחנו הולכים להרחיב אותה שתכלול יותר דברים.

אני הייתי שותפה לפני כ-15 שנה בכתיבת תכנית מצוינת להדרכה לנהגים עם עוד אנשים טובים. התכנית הזאת התמסמסה כי לא היה מי שיעביר אותה. יש חובה לנהגים לקבל עשר שעות הדרכה מעבר להדרכה הבטיחותית איך לדבר עם ילדים. יש נהגים שפוגשים את הילדים ב"שלום", והילדים מראים להם את המחברות שלהם ואת הבחינות שלהם – יש יחסים נהדרים. אצל נהג כזה יש שקט בהסעות – רק בגלל החיוך, האמירה והדיבור. לכן מאוד חשוב להנחות את הנהגים, להדריך את הנהגים, לתת להם השתלמויות.

מי אחראי על זה?

אחראי על זה משרד התחבורה. והרשות הלאומית, לדעתי, צריכה להיות אחראית לזה. אבל איך לעשות את זה – אנחנו שותפים מאוד טובים, אנחנו מוכנים לסייע.

אבל את אומרת שיש הנחיה, זה בחוק - -

יש בחוק. היה לפחות.

אני לא זוכר שזה בחוק.

אומרים לי שאין. היה בחוק 10 שעות לנהגים. בתוך ההדרכה הכללית שלהם לנהגי הסעות – גם הדרכה שהיא יותר פסיכולוגית או פדגוגית, משהו מהסוג הזה. נהג חייב לעבור את זה, צריך להכניס את זה – לגבי הדיווח, אני לא יודעת אם יש לנו אפשרות לחייב את הנהגים שידווחו בסוף היום, אבל אני מסכימה אתך שזה מאוד חשוב כי אפילו אנחנו יודעים על ילדים שנשכחו בהסעה.

יש תקנה שמחייבת לעשות סריקה בסוף הנסיעה.

אבל השאלה לגבי דיווח.

זה יכול להיכנס לתנאי המכרז. למה יש בעיה שהם ידווחו בסוף הנסיעה או בסוף היום איך היא התנהלה?

שמי שוקי שדה, אני מנכ"ל ארגון חברות ההסעה בישראל. אני אתן תשובה על זה, אבל אולי כמה דברים ברשותך. לגבי הנהג עצמו: התפקיד היחידי של הנהג שהוא צריך לעשות אותו זה להתמקד בדרך. הוא לא יכול להתעסק בשום דבר אחר בנסיעה כזאת או אחרת. הפעולות שנעשות בתוך האוטובוס על-ידי הילדים מביאות אותו גם למצב של אי ריכוז לפעמים ברמת הנהיגה. אני מסכים לכל דבריה של חברתי ד"ר רחל בכך שחייב להיות נציג שירכז את האנשים האלה, ינחה אותם. זה בנושא הפעילות ההתנהגותית שלהם. מעבר לזה יש גם התנהגות פיזית באוטובוסים, ויש גם התנהגות של חבלות. כלומר הם מתעסקים גם באירועי חבלה. זה שהם שמים חגורת ביטחון – הם פשוט לוקחים סכין וחותכים אותה, ואחרי מספר קילומטרים מגיעה חוליה של משרד התחבורה, עושה ביקורת על האוטובוס ורואה שהרצועה חתוכה – ישר האוטובוס הזה מושבת, שלא תהיינה אי הבנות.

לצורך העניין – תלמיד חתך חגורה – למה זה צריך להתגלות רק אחרי תקופה מסוימת? הנהג לא סורק את האוטובוס?

הוא סורק את זה בגמר הנסיעה. תוך כדי נסיעה הוא לא יכול לעשות שום דבר.

אבל אמרת - -

אמרתי שתוך כדי הנסיעה עוצרת אותו חוליה שלהם. יש חוליה של ביקורת תחבורה שבאה לעשות ביקורת תוך כדי תנועה. רואה אוטובוס, באה ואומרת – תעצור פה בצד, אני רוצה לבדוק אותך רגע. הוא עולה לאוטובוס, בודק את החגורות, בודק את הכיסאות, בודק את הטיב הטכני התקין שצריך להיות באוטובוס. ואז מתגלים דברים שהריפודים קרועים – פשוט הולכים עם סכינים וקורעים אותם. הם רושמים את השמות שלהם עם עט, והשם חרוט בתוך הפלסטיק של הכיסא. כלומר הוונדליזם קיים בצורה חמורה מאוד מעבר לרמת ההתנהגות. ניסינו לעשות מספר פעולות. אחת הפעולות שעשינו היא שלקחנו לדוגמה אוטובוסים ושמנו מצלמות בתוך האוטובוסים. היה כנס באזור הרצליה ששם הציגו "על חי" אוטובוס נוסע, וילד שבא עם מסטיק וסותם את המצלמה שאי אפשר לראות אותה, בזמן אמיתי. כלומר הדברים האלה – אין מנוס. הפעילות תמשיך להיות, ואני אומר פה בהצהרה, שנוגדת את ההתנהגות הנורמלית שלנו. אם לא יהיו פעילויות, כמו שאמרה רחל - -

זיהו את הילד ודיווחו על זה?

בטח, מיד. ראו את הילד, ומיד דיווחו. ראו בתמונה מה הוא עושה – לוקח מסטיק ושם על המצלמה.

ומה עשו עם אותו ילד?

זה אני לא יודע. אני רק יכול לומר שמיד דיווחו עליו בזמן אמת. בהחלט חייבים להגיע לרמה אחרת. הרמה האחרת היא לשים אדם מטעם בית הספר או כל גורם אחר שיבוא וישמור על התלמידים גם מבחינת ההתנהגות, גם מבחינת האלימות וגם מבחינת הוונדליזם, שהפעילות הזאת תתבצע בצורה נכונה.

סלח לי שאני קוטע אותך, אתה מתכוון שאדם יהיה נוכח בכל נסיעה?

מלווה, אתה מתכוון?

יכול להיות. אני מדבר על מלווה ברמה של הגעה בבוקר והחזרה אחר הצהריים הביתה, שהפעילות תתבצע על בסיס בית הספר. אני אומר בדיוק מה שאמרה רחל. רחל בעניין הזה מאה אחוז צודקת. רחל התמחתה בעניין הזה לא שנה ולא שנתיים. הדבר הזה לא ייפסק אם לא יהיה מישהו יותר מבוגר מהם קצת – בכיתה ו' או בכיתה אחרת מקבילה – שהדברים יתבצעו בתוך האוטובוס.

יש לי רק שאלה בנושא הזה: אם קורה משהו מאוד חמור, לצורך העניין קטטה רבת משתתפים - -

הוא עוצר את האוטובוס בצד, ניגש, בודק, רואה, ויש כאלה מקרים. אנחנו יודעים על מקרים כאלה. הוא משתיק אותם, אבל זה טוב בדיוק לעוד עשר דקות כי הריב אחר כך ממשיך, והוא צריך להמשיך לנסוע.

האם יש נהלים ממש חמורים שלפיהם, ההסעה מופסקת?

אין שום נוהל שאני מכיר. משרד החינוך יכול לדעת.

האם יש משהו שגורם לעצירת ההסעה ולצורך העניין לא ממשיכים או חזרה הביתה?

אינטליגנציה של הנהג.

אם המשך ההסעה מסכן את הבטיחות אז - - - הוא יעצור את האוטובוס ולא ימשיך.

אבל זה שיקול דעת, אין הנחיה או אמירה ברורה שהתנהגות מסוימת גוררת בעצם את עצירת ההסעה, הפסקתה ואולי אפילו חזרה הביתה.

אם הוא רואה שזה מפריע לו לנהיגה בצורה מסודרת, ויש לו בעיה של ריכוז בדרך, אז אין מנוס מלעצור את האוטובוס ולטפל בעניין. הפעולה בבוקר יכולה להיעשות ברמת בית הספר, לדוגמה. בבוקר מסיעים אז מביאים אותם לבית הספר. אבל כשהפעילות נעשית אחרי בית הספר – אין למי לדווח. אפשר לדווח רק לגורם שאיננו.

לפחות על החלק הראשון – מה אתה אומר על הרעיון שהם יורדים מהאוטובוס בתום ההסעה, נכנסים למזכירות בית הספר, לחדר המנהל, מדווחים – היה או לא היה בסדר. אם הנאמנים מדווחים זה משהו שאפשר לעשות.

לגבי הנאמנים או הנאמנות שיהיו בפנים – המשמעות היא שהם יוכלו לדווח. אבל אם מדברים על הנהג עצמו הוא יכול לדווח ברמת פעילות שנעשית. אם הכול תקין הוא לא יכול להגיד שהכול תקין אצלו באוטובוס. אבל אם יש מקרה חריג הם גם מדווחים היום. כלומר הפעילות הזאת נעשית לא במסגרת חוק או במסגרת תקנה – היא נעשית במסגרת פעילות שהוא רוצה לדאוג לעצמו שמקרים כאלה לא יקרו בעתיד באוטובוס, גם מבחינה מילולית, גם מבחינת הפעילות הפיזית וגם מבחינת הפעילות של חבלה באוטובוס.

אבל אין מניעה לעשות את זה כעניין שבשגרה. כלומר לבוא, להיכנס ולהגיד, היום הכול היה תקין ולצאת.

אין לי התנגדות מיוחדת לעניין הזה. ההתנגדות היא על בסיס כזה שאם לא קרה שום דבר אז לא צריך לעורר סתם את אמות הספים. אבל אם קורה משהו כדאי להגיד. מה להגיד? "הכול תקין, היה בסדר"?

אם מכניסים שגרה אז לפעמים צריך לעשות כל הזמן.

צריכות לצאת הנחיות ברורות שכשיש אירוע באוטובוס עליו לדווח ולתת גם כתובת למי לדווח, כי אם זה אחר הצהריים אז אין למי לדווח אחר הצהריים, רק צריך לדווח למחרת, ובינתיים הכול נשכח ועובר וזה נכנס לסדר יום.

אני רוצה לומר לך שיש לנו תלונות רבות מאוד. דודו יכול להגיד שאנחנו מסיעים בממוצע ביום כ-600 תלמידים ביום. הפעילות הזאת היא רבה מאוד, זאת כמות אוטובוסים גדולה מאוד. המשמעות היא בדיוק מה שאמרה ד"ר רחל וצריך ללכת לכיוון שלה, כי אני אומר שוב בפעם השלישית – אם זה לא יהיה העסק ימשיך לעבוד בצורה הזאת.

עם זה אני מסכימה.

רצית להעיר משהו, בבקשה.

קודם כול אני רוצה להודות לך על הדיון, מאוד חשוב. כבר מזמן היה צריך לקיים אותו.

קודם כול נהג ההסעה באופן חד משמעי, אין זה מתפקידו להתנהג בבעיות אלימות או בבעיות משמעת בהסעה. נהג ההסעה חייב להתעסק בכביש, לעשות את התפקיד שלו ולא להתעסק בבעיות המשמעת.

הנושא השני – אני לא רואה כאן נציגים של מרכז השלטון המקומי, וחבל - -

אתי אלוני הודיעה שתגיע. אני לא רואה אותה פה.

הרשויות המקומיות, המועצות המקומיות צריכות לקחת על עצמן גם כן את האחריות לנושא הליווי בהסעות – גם בהסעות התלמידים שהם מסיעים ילדים ממושבים לערים, כמו לירושלים מפרוזדור ירושלים וגם בחלק מההסעות של החינוך המיוחד שכמו ששמענו כאן מדודו לוי לא בכל ההסעות יש מלווים.

באותן הסעות שיש בהן מלווים, אני רוצה לומר לך כמי שהתעסקה בנושא ההסעות בבית הספר של ילדיי, המלווה לא נמצא בדרך כלל לאורך כל המסלול. הנהג אוסף את המלווה באמצע הדרך אחרי שהוא אסף מספר ילדים, וגם בחזור הוא מוריד אותה בבית שלה אחרי שהוא הוריד כבר חלק מהילדים, והוא נשאר עם חלק מהילדים באוטו. נוצר מצב שילדים של חינוך מיוחד, למשל, שנמצאים ברכב, ושהבעיות שם הן הרבה יותר קשות – הנהג צריך להתמודד איתם. אין שום פיקוח על הנושא הזה של המלווים – מתי המלווה עולה, ומתי המלווה יורד מהרכב. אף אחד לא מפקח, אף אחד לא מכשיר את המלווים לתפקיד שלהם. יש מצבים בחינוך המיוחד שילד צריך לצאת מרכב, ונהג הסעות עוצר את הרכב, והמלווה חייב להוריד את הילד, לעזור לו לרדת מהרכב, ואם צריך לחצות כביש הוא גם חוצה אתו את הכביש. אבל האם זה תפקידו של הנהג להעביר את הילד את הכביש? האם זה תפקידו של הנהג לעזור לילד לרדת למדרכה ולדאוג שמישהו שם מחכה לו כי הוא ילד של חינוך מיוחד? הנושא הזה פרוץ. אני מקווה שזה לא הדיון האחרון בנושא הזה, ואני מקווה, חברת הכנסת וילף, שתעשי סדר בנושא הזה כי זה באמת קטסטרופה.

דיברו כאן לתת גמול למורה שיהיה רכז הסעות. בכל בית ספר יש ועד הורים, ואפשר להשתמש בוועדי ההורים שיסייעו בנושא הזה, שאחד מחברי ועד ההורים שיש לו קצת יותר זמן ייקח על עצמו את הנושא של ריכוז ההסעות בבתי הספר. אין יותר יפה לשתף את ועדי ההורים בנושא הזה.

רחל, מה יעשה רכז ההסעות לתפיסתך?

רכז ההסעות גם ידאג לשיעורים בנושא, יראה שמלמדים את הנושא, גם יקבל את הילדים בבוקר, ולקראת היציאה יש גם כל ההתנהגות של התלמידים עד ההסעות – שכל אחד יהיה במקומו, לא יידחפו, שלא יהיו טעויות. היו כבר טעויות שילדים עלו על אוטובוסים לא שלהם. כל העבודה הזאת צריך הרכז לעשות, וגם לעבוד מול ההורים ומול המורים ומול הנהגים.

אתי, תסלחי לי, אני עובדת הרבה עם הורים. ההורים הם מאוד חשובים ומאוד עוזרים, אבל אי אפשר להטיל את תפקיד ריכוז ההסעות על הורה. אני לא מצאתי הורה אחד בארץ שלוקח את זה על עצמו.

אני הייתי רכזת הסעות בבית הספר של ילדיי. אין לי ספק שוועדי ההורים שרוצים להיות היום הרבה יותר מעורבים בבית הספר, לבוא ולומר להם שמישהו מהם ייקח את הנושא על עצמו. אין שום בעיה. הנושא של השיעורים שהעלית, שרכז הסעות הכניס את השיעורים לבית הספר – השיעורים האלה צריכים להיות בבתי הספר בלי שום קשר להסעות. מכיוון שאותם ילדים שמתנהגים בהסעות – לא מדברת על חינוך מיוחד – בצורה הזאת, אותם ילדים מתנהגים כך גם באוטובוסים הציבוריים בצורה כזאת. צריך ללמד את הילדים איך עולים לאוטובוס, איך יושבים באוטובוס, ואיך מתנהגים באוטובוס.

אני עוצרת לרגע לפני שממשיכים – חבר הכנסת ברכה רוצה להעלות נושא קונקרטי בהקשר הזה.

מי הנציג של החברה הלאומית לדרכים כאן?

הרשות הלאומית.

יש פה המועצה הלאומית לבטיחות בדרכים.

הרשות הלאומית זאת אני.

אני רוצה בעניין ההסעות להעלות עניין קונקרטי, שלדעתי, הוא החמור ממה שאפשר לשמוע כאן. יש יישוב בנגב שנקרא ואדי א-נעם שמונה 5,000 תושבים. לא מזמן סללו את כביש מס' 40, כביש גדול, חד סטרי, מכובד, מצוין לכל דבר ועניין. אבל זה יצר מצב שאי אפשר להיכנס ליישוב, אז ההסעות לא נכנסות לתוך היישוב, אלא התלמידים נאלצים לצאת ולעבור את הכביש המהיר תוך חציית מעקה קשיח כדי להגיע לבית הספר, זה כ-10 אוטובוסים כל יום. מפקד תחנת משטרת עיירות בנגב, באזור שוקת, פנה לחברה - -

אני אעשה תיקון – אני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, אתה מתכוון לחברה הלאומית לדרכים, החברה מע"צ.

אמרתי אגף הבטיחות בחברה הלאומית לדרכים. שאלתי שאלה.

זאת לא אני, אני מתנצלת.

אני אמשיך.

הוא העביר מכתב בנידון ב-20 במאי על אודות המצב המסוכן הזה גם לתלמידים וגם לאנשים שעוברים בכביש המהיר הזה. זה דבר, שלדעתי, הוא סכנת נפשות. מפקד התחנה הציע שתי חלופות – לייצר יציאה בצומת מסוים או לעשות מעבר חקלאי תת-קרקעי. על אף סיכומים שהיו בעניין הזה שום דבר לא מתקדם, גברתי היושבת ראש. אנחנו יכולים לדבר על ונדליזם ויכולים לדבר על התנהגות לא הולמת של תלמידים, אבל לדעתי יש מצב שאי אפשר לעבור עליו לסדר היום, לזרוק – להשליך, בעצם – ילדים קטנים – אגב, מכיתות גן עד תיכון – שיהיו באמצע כביש מהיר.

מי נמצא כאן ממשרד החינוך? לכן אני מבקש שגם משרד החינוך יתערב בעניין הזה. לא שמפקד המשטרה יהיה האיש החינוכי ביותר בעניין הזה, אלא שגם אתם תיכנסו לעובי הקורה. זה מצב בלתי נורמלי לחלוטין, וזה נמשך כבר חודשים. אני השתתפתי לפני כחודש בהפגנה במשמרת של התושבים שם ואמרו כל מיני דברים והבטחות שהדברים עומדים להסתדר. הסעות זה קודם כול שילדים ייצאו מהבית ויגיעו לבית הספר ולא לזרוק אותם באמצע הכביש. אני מבקש שמשרד החינוך והנוגעים בדבר, גם הלאומית לדרכים יספקו תשובות לוועדת החינוך בהקדם. אני מבקש, גברתי, שתעמדי על כך שתוך שבוע-שבועיים, לפחות נדע מה עושים ואם עושים.

מה שם היישוב?

אני אתן לכם את המסמכים המצולמים, כולל המכתב של מפקד המשטרה וכל מה שצריך. יש לי חבילה של התכתבויות.

תודה רבה. נחזור לנושא "כללי ההתנהגות בדרכים". בבקשה, הסתדרות המורים.

אני שמחה שיש הסכמה מלאה – מה שפעם לא היה ברור – שבתי הספר לא אחראיים באופן פורמלי למה שקורה מחוץ לכותלי בית הספר, נושא ההסעות. זה לא התפקיד של המורים לעשות את זה, אבל ברור שבתי הספר צריכים לטפל באופן חינוכי ופדגוגי בנושא ולדעת מה קרה בהסעות האלה. כך שחשוב מאוד שיהיה פידבק למחרת לבית הספר, ובית הספר יטפל בנושאים. אנחנו בהחלט תומכים ברכז הסעות תמורת גמול, ושיהיו לו שעות, שמשרד החינוך ייתן שעות לעבודה החינוכית שלו בבית הספר. אבל זה לא פוטר את המלווה הבוגר. אנחנו תומכים בנאמן הסעות, זה מאוד חינוכי, אבל זה לא פוטר את המלווה המבוגר משום שיש מצבים בתוך האוטובוס שילד בכיתה ו' לא יפתור. זה חינוכי, זה נכון, הוא יכול להיות שותף למורה כמו רכזי משמעת בהפסקות, שיש גם מורה וגם ילדים שהם אחראי משמעת. חייב להיות אדם בוגר, ולזה עוד לא נמצא פתרון. אני מאוד שמחה שיש ועדה במשרד החינוך שמטפלת בנושא, אבל לא מצאנו פתרון למלווה בוגר, ולדעתנו, חייב להיות תקציב למלווה בוגר. גם ההצעה של ההורים היא מאוד יפה, אבל היא וולונטרית, ואי אפשר לעשות מערכת למדינה שלמה על וולונטריות. יש בתי ספר שזה יצליח בהם, ובהרבה בתי ספר זה לא יצליח, והורה מחר לא יכול לבוא. חייבים למצוא פתרון של מלווה בוגר להסעות, איש בוגר.

אני רוצה להציע בהקשר הזה: אני חושבת שפתרון למלווה בוגר לכל ההסעות לאורך כל השנה – אפשר להמשיך לדון בזה, אבל אני כרגע אומרת, בואו נצא מנקודת הנחה שזה לא יהיה. הדברים שאפשר לבדוק – דווקא עכשיו זאת הזדמנות להתחיל להיערך – הרגעים המכריעים בביסוס כללי ההתנהגות הם בתחילת השנה. בתחילת השנה יש רגע של חסד, כולם שמחים לחזור, האווירה חיובית גם בתוך בתי הספר, גם בהסעות – זאת ההזדמנות לבסס את הכללים. מה שהייתי מבקשת ממשרד החינוך במסגרת הוועדה שאתם בודקים זה לבחון אפשרות בתחילת השנה בשבועיים הראשונים לשנת הלימודים, שבאותם שבועיים ראשונים כן לייצר מצב של מלווה בוגר לצורך הטמעת ההליך החינוכי.

- - - מלווה בוגר.

אני רוצה להציע כיוון. לשבועיים האלה אפשר לבדוק להכליל את זה בשעות השהייה למורים כחלק מהשעות שמשלמים להם - -

אולי ההורים. אתי אמרה שההורים מאוד רוצים.

הבעיה היא שההורים הם לא הגורם הנכון – הם לא יודעים להטמיע את כללי ההתנהגות. זאת גם לא צריכה להיות אחריותם, בעיניי.

איך זה יכול להשתלב ב"אופק חדש" עם השעות?

אנחנו לא מסכימים שמורים ילוו באוטובוסים.

אני מבינה. אני גם תומכת בעיקרון שהמורים לא יהיו מלווים קבועים. אני כן חושבת שצריך להתייחס לזה כאל מבצע הטמעת כללים. כמו שטענת כאן יש כאן אלמנט חינוכי ופדגוגי. לא מדובר כאן על ליווי קבוע לאורך השנה. אבל בתחילת השנה לקחת את הנאמנים, לעבור איתם איך שצריך להתנהג בהסעה, איך עולים לאוטובוס, איך מתיישבים באוטובוס - -

אם אין רכז הסעות פורמלי זה לא יהיה.

אבל זה רכז הסעות. אם יהיה תפקיד רכז עם תגמול הוא יכול, לפי הצעתך, שהיא טובה מאוד, לעשות את זה בשבועיים הראשונים.

אבל אין רק הסעה אחת לבית הספר. ההתייחסות חייבת להיות כאל מבצע - -

זה לא - -

אפשר לשבת ולהגיד, זה לא ילך, אבל המטרה להגיע לפתרון.

העומס כל כך גדול בתחילת השנה. בתי ספר לא ייקחו את זה על עצמם.

אז צריך לחשוב. אפשר להגיד איך לא עושים. יש כאן בעיה חמורה של מאות אלפי תלמידיים - -

מאוד קל להטיל על בתי הספר עוד עומסים.

אני לא רוצה להפיל על בתי הספר עוד עומסים – המטרה היא דווקא לפתור בעיות. המצב היום הוא מצב חמור. בתחילת השנה, בין אם זה בתוך הכיתות ובין אם זה בהסעות זה הזמן לעסוק בהטמעת כללים - -

זה לא ילך.

אני מבקשת לא להעיר הערת ביניים כל שתי שניות, ובטח לא באווירה כזאת שלילית. המטרה היא למצוא פתרון לבעיה חמורה. תחילת השנה היא תחילת הטמעת הכללים. זאת ההזדמנות להטמיע כללי התנהגות הן בבית הספר והן בהסעות. הדברים האלה דורשים תשומת לב, ואחרי זה אפשר להתפנות לדברים האחרים. אם לא מטמיעים את הכללים בתחילת השנה מה שלא נעשה בתחילת השנה לא יקרה בהמשך השנה. צריך לעבוד עם התלמידים איך עולים להסעה, ויורדים ממנה, איך יושבים ואיך מתנהגים, איך חוגרים את החגורה – אלה דברים שצריך לעבוד עם תלמידים , הדברים הכי קטנים. איך עומדים בסוף היום לעלות על ההסעה, ואיך יורדים בבוקר בבית הספר. מרגע שמטמיעים את הכללים לא צריך להיות שם אדם בוגר. הנאמנים יודעים מה לעשות, הם יודעים איך להתנהג, וגם הילדים כבר התרגלו לסוג מסוים של התנהגות בהסעות. גם אדם בוגר עם 50 תלמידים, זה שהוא בוגר לא נותן לו שום יתרון אם אין הטמעה של כללים, אם לא ברורים כללי הדיווח, אם אין תהליך מסודר שבו תלמיד שלא נוהג כראוי במהלך ההסעה גם אחרי זה מקבל את הסנקציה המתאימה בבית הספר עד שהתלמידים מפנימים את הדבר הזה. צריך גם שיהיה ברור איזו התנהגות גוררת הפסקה של הסעה גם אם בימים הראשונים תלמידים לא יגיעו לבית הספר עד שיופנמו התהליכים. צריך להחליט: או שמתייחסים לזה ברצינות או לא. לשים סתם אדם בוגר, זה להרגיש שעשינו משהו, זה יעלה הרבה מאוד כסף, וזה לא יפתור שום דבר. זה כמו לשים, לצורך העניין, מורה בכיתה; אם אין תרבות של כללים, אם אין גיבוי למורים, אם לא משקיעים את השבועות הראשונים בתחילת שנת הלימודים להטמעת כללי ההתנהגות בבית הספר, אם לא אומרים לתלמידים איך צריך להתנהג – עצם העובדה שהאדם הוא אדם בוגר היא לא רלוונטית. לכן אנחנו יכולים לעסוק בדיונים על איך להקצות תקציבים להסעות למלווים בוגרים, אבל אם אין תפיסת עולם של הטמעת כללי ההתהגות בהסעות – זה לא יקרה.
אם יש רעיון אחר, ועצם העובדה שזה אדם בוגר – זה לא מה שרלוונטי. זה צריך להיות דמות חינוכית, פדגוגית, וזאת צריכה להיות דמות חינוכית שאחרי זה בבית הספר יש לה המעמד להפעיל סנקציות על תלמידים שלא נהגו כיאות. זה לא יכול להיות סטודנט או מישהו שהרשות המקומית שוכרת.

אז השאלה היא האם יש רעיונות, האם יש רעיונות אחרים, איך אנחנו מטמיעים בתחילת שנת הלימודים הקרובה כללי התנהגות ברורים בהסעות באופן שאחרי זה מחזיק מעמד לאורך השנה.

ברשותך. הרי הבעיות לא נגרמות על ידי כלל התלמידים הנוסעים - -

>
נכון, תמיד זה מתי מעט שהורסים לכולם.

נכון. הטמעת הכללים קיימת במובנה, לדעתי, אצל רוב התלמידים. אם יש 50, לפחות 40 מתנהגים כמו שצריך. הבעיה היא עם אותם תלמידים שגוזרים חגורה וכל מיני דברים כאלה. אני מקבל את הגישה, והגישה מתבססת על ההנחה של הרצון הטוב ושל ההשפעה הפוזיטיבית של חינוך ושל הדרכה וכולי. אבל עדיין נשאר השטח העמום של אותם – לא רוצה להגיד על ילדים שהם חוליגנים, אלא ילדים שיש להם עודף אנרגיה, בואי נגיד.

"חוליגנים" זה בסדר. מי שחותך חגורה - -

אני לא אוהב להכתים ילדים.

מי שחותך חגורה או חורט על אוטובוס זה לא עודף אנרגיה.

לכן אני מציע נוסף למה שאת אומרת, לבחון אפשרות נוספת שבמסגרת ההסכמים עם חברות ההסעות, יהיה באוטובוס נהג ומלווה נוסף. זה גם עניין של אפקטיביות וגם של עלות. אז כל המערך של ההסעה ושל הבטיחות יהיה כפוף לאותו מכרז עם חברת ההסעה. כמובן, זה יהיה כרוך בתשלום נוסף, אבל לדעתי, זאת הדרך הטובה ביותר של אנשים שיהיו מומחים, ואז המורים יתפנו לפדגוגיה, ההורים יעשו את מה שהם צריכים לעשות, אבל לפחות כל מה שקשור בהסעות יתנהל בחוזה אחד ובהסכם אחד. אני לא בחנתי את הרעיון הזה לעומקו ולרוחבו, אבל ראוי לבדוק את העניין הזה שבכל אוטובוס יהיו שניים – גם הנהג וגם מלווה שידאג איפה יורדים, ומה עושים במהלך הנסיעה וכולי. אז הנהג יכול להתפנות לנסיעה בטוחה, והאדם האחר להתנהגות הולמת.

אני מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. אני רק רוצה לחזק ולהגיד באמת שחשוב להסדיר איזשהו פתרון לעניין הזה בגלל הנושא של הסחת הדעת של הנהג. סיכון של כל הנוסעים באוטובוס במצב של אלימות קשה או במקרים שהנהג צריך להסיח את דעתו מהדרך ולהתפנות לטפל בדברים האלה עומד לפתחם של משרד החינוך והגופים שעוסקים בחינוך הילדים.

אני רוצה להתייחס לשתי נקודות: שוקי הזכיר את הנושא של המצלמות. נעשה ניסוי של התקנת מצלמות בכמה אוטובוסים של מועצות אזוריות, ונמצא - -

גם בחברות פרטיות.

גם בחברות פרטיות. הנושא של המצלמות שנועד לנטר את הנהג שייסע בצורה בטוחה וגם יש מצלמה בתוך האוטובוס בכיוון של התלמידים. אם אחר כך יש אפקט של אכיפה, סנקציות כלפי התלמידים, הנושא הזה עובד ומוטמעת אחר כך התנהגות יותר נאותה של התלמידים באוטובוס. הרשות השתתפה במימון של חלק מהמצלמות האלה - -

הן מאפשרות טיפול בעניין אחרי כן.

כן, אבל זה מרתיע. ברגע שתלמיד קיבל סנקציה משמעותית אחרי שהוא ירד מהאוטובוס והגיע לתוך בית הספר - -

- - - שאנחנו מצולמים בכל מיני מקומות 24 שעות. קודם כול האזרחים.

יש מקומות שזה עובד.

סך הכול אנחנו מדברים על מצב שבו יש נהג שעיניו לדרך.

- - - יתקינו מצלמות בשירותים.

אנחנו מדברים על מצב שבו יש נהג עם העיניים שצריכות להיות על הדרך. דיברו על 50-40 - - -

מהניסיון שלך, ונדליזם של המצלמות האלה? לא יודעת.

מבחינת ניסיון אני בטוחה ששוקי יכול להעיד על זה קצת יותר.

מלבד סיפור המסטיק זה משהו קבוע?

יש ונדליזם, אבל הפעילות היא גם נוסף לזה. יש סוגי מצלמות שונים ממערכות שונות שאותם אנחנו מכניסים גם להיסעים הקטנים וגם להיסעים הגדולים. הפעילות עולה הרבה מאוד כסף. בזמנו אמרנו שייתנו נתח השתתפותי בכל אוטובוס כזה או הנחות בכל מיני דברים אחרים מול אותו סכום כסף שמושקע. בינתיים אין לזה שום תשובה, ואין שום התייחסות. ההשקעה היא גדולה ולכן זה גם לא משקיעים את זה עכשיו, בייחוד בימים האלה.

אני רוצה להתייחס לנקודה נוספת: הרשות לבטיחות בדרכים פועלת להטמעה של תקן בטיחות. זה תקן של איכות ובטיחות במערכות תחבורה בכלל; זה כולל גם הסעות תלמידים - -

9301.

נכון, 9301. וזה כולל שורה של הנחיות ונהלים והכשרות לנהגים. רחל פשוט התייחסה קודם לנושא של הכשרה פדגוגית ונושא של יחסי תלמידים. אולי בנושא של הסעות תלמידים יהיה אפשר להכניס את הנושא הזה, ולכן אולי זה תקן שחשוב שייכנס ויוטמע.

בחנתם את ההנחיות האלה בטווח של זמן?

כן. אבל מה שכן, התקן הזה דורש, כמובן, הימור. זאת אומרת זה נהגים שמתחלפים, דבר שצריך לשמר אותו ולעשות הכשרות שוב ושוב לנהגים. בנושא מערכת החינוך אפשר אולי להוסיף את התוספת שרחל דיברה עליה כרעיון מעבר לכל העבודה של משרד החינוך גם, כמובן, בתוך בתי הספר של בטיחות בדרכים בכלל ובאוטובוסים.

ברשותך, התקן הזה הוא לא רק בטיחות בדרכים. התקן הזה, מה שנקרא במושג האזרחי הוא ISO. זה ISO 9301 שמאגד בתוכו מספר תחומי לימוד, ואותה חברה עוברת אחת לחצי שנה בדיקה, ונדמה לי שיש מספר חברות שמאושרות לעשות בקרה וביקורת על העניין הזה.

התקן הזה מתייחס למה שרחל אמרה על העבודה עם ילדים?

לא, אין שום קשר. למערכות תפעול של אותה מסגרת שמפעילה – מנהלה, תקינות, כיצד לטפל, כיצד להכין, מערכת רישום נכונה.

אבל אין תקן התייחסות כללים לגבי נהגים שעובדים עם ילדים.

אין.

אם היה צריך להיות דבר כזה, באחריות מי זה?

משרד התחבורה יענה לך.

אני מנהל תחום קציני בטיחות במשרד התחבורה. כל מה שהוזכר נכון – הוונדליזם היה ברמה גבוהה מאוד, ולשמחתי, מאז שהותקנו המצלמות – ואנחנו רואים את זה בחברות – ירד פלאים. המצלמות עובדות, ואני אגלה לכם שיש חברות שהתקינו דמה, וזה עובד מצוין.

אל תספר את זה כאן.

לא, אני אומר שיש חברות. הדמה עובד מצוין. ואני אומר, הלוואי שיכולנו לחייב את כולם.

סליחה שאני קוטע אותך, אני רוצה לעדכן שלקראת תשע"ג במכרזים החדשים תינתן עדיפות של 10% לחברות שיתקינו מצלמות. בשלב זה, זה לא חובה, אבל תינתן עדיפות לחברות שיתקינו מצלמות ושיפעילו את תקן 9301.

התקן לא קובע מצלמות.

תינתן עדיפות למי שיהיה לו התקן הזה, ולמי שיתקין מצלמות.

יש התקן, ויש מצלמות – אלה שני דברים שונים.

ישנן רשויות שמחייבות כל חברה שזכתה במכרז להסעות – בעל החברה לא יכול לשבץ נהג על דעתו – הוא חייב להביא אותו לקצין הבטיחות של אותה רשות, ואז הוא נותן לו הסבר איך להסיע, באלו תנאים, מתי לפנות אליו וכדומה, וזה עובד מצוין. קצין הבטיחות של אותה רשות מכיר את הנהגים אישית – הוא יודע מה הקווים. הילדים מכירים אותו. לפני תחילת שנת הלימודים מתקיימים מפגשים בין הנהג לבין התלמידים – זה עובד מעולה, הלוואי שהיה יוצא חוזר מנכ"ל של משרד החינוך - -

בכל רשות מתקיימים מפגשים?

לא, אמרתי, יש בודדים - -

יש רשויות ויש רשויות.

בוודאי. זה עובד מעולה. אם חוזר מנכ"ל משרד החינוך היה מחייב את כל הנהגים שמסיעים שלא בעל החברה יכול לשבץ נהג, אלא קודם הוא צריך להגיע לקצין הבטיחות של אותה רשות, יקבל את ההסבר באלו תנאים – ואז זה עובד מצוין, יש יחסי גומלין בין התלמידים לבין הנהג.

משרד החינוך, תסתכלו על זה כחלק מהגיבוש?

זה לא חלק מהנחיות חוזר מנכ"ל.

אני אומר, אם אפשר להוסיף את זה.

השאלה אם יש מקום להוסיף, להתייחס?

חוזר מנכ"ל לא נותן הנחיות לנהגים ולרשויות המקומיות. חוזר מנכ"ל מתייחס- -

יחד עם השלטון המקומי, כן.

אבל חוזרי מנכ"ל מתייחס להתנהלות בתי הספר, להתנהלות תלמידים.

חוזר מנכ"ל משרד החינוך, לצערי, יותר חזק מהתקנון. העניין של גיל האוטובוס זה חוזר מנכ"ל, זה לא משרד התחבורה.

זה לא חוזר מנכ"ל, זה תקנות.

זה לא בתקנות.

גיל אוטובוס זה לא תקנה. יש תקנה אחת של משרד החינוך שזה 20 שנה. אבל כל יתרת התקנות של ההקטנה של גיל ההסעות זה הנחיות של משרד החינוך.

תבדקו מול השלטון המקומי, מה אפשר לעשות כדי שזה יהפוך לדבר הרבה יותר נפוץ, ואולי בשלב מסוים מחייב. תמשיך, בבקשה.

כקציני בטיחות אנחנו נכנסים לתמונה רק במקרים חריגים.

מה ההשפעה בעניין הזה בין מועצה מבוססת למועצה חלשה?

מבחינת התקנות מועצה שמחויבת בהעסקה זה בתנאי שיש לה צי רכב – מעל 40 כלי רכב פרטיים או אם יש לה אוטובוס. למועצות הקטנות אין, ולכן גם אין לי קציני בטיחות שם. זאת הבעיה.

בכמה רשויות יש קציני בטיחות?

ברובן, חוץ מהקטנות שיש להן צי רכב קטן, אבל רוב הרשויות מעסיקות קציני בטיחות, וזה התפקיד שלהם. עיקר התפקיד הוא לבדוק את המסיעים ולוודא שהכול מתנהל כשורה, כולל ביקורות פתע לכלי הרכב כמו ששוקי הזכיר. במידה שאנחנו מגלים שיש ליקויים – יש לנו ניידות שעושות ביקורות תקינות – הרכב נאסר לשימוש.

אנחנו מטפלים במקרים חריגים כאשר זרקו חפצים על הנהג, והנהג נאלץ לעצור את האוטובוס ולא רצה להמשיך בנסיעה. זרקו עליו תפוז באמצע הנסיעה, והוא כמעט איבד את הריכוז. אני רוצה לתקן את רחל – כבר אין 70 ילדים, הורדנו ל-50 ילדים, לפי מספר המושבים.

זה גם הרבה.

זה גם הרבה, אבל זהו.

למשל במקרה הזה – זרק תלמיד תפוז על נהג. דבר שלצורך העניין צריך לגרור את השעייתו אפילו לצמיתות מבית הספר – מה נעשה באותו מקרה?

במשך שבועיים ההורים הסיעו את הילד לבית הספר. הוא לא עלה להסעה.

במשך שבועיים בלבד.

כן. שוב, זה היה מול בית הספר.

ואיך היה התהליך?

חוק חינוך חובה.

חוק חינוך חובה לא אומר שחובה להשאיר ילד בבית ספר שבו הוא מתנהג - -

אפשר לו לייצר לו מסגרת.

אפשר להעביר אותו למסגרת חינוכית אחרת.

אין דבר כזה, לצמיתות.

מאותו בית ספר. הוא יכול ללכת למסגרת חינוכית אחרת שבה הוא יתנהג - -

לא השעו אותו מבית הספר, אבל להסעה הוא לא עלה שבועיים.

אני כן חושבת - -

אלה המקרים שאנחנו מטפלים בהם. דרך אגב, גם מקרה מצער של "כמעט אסון".

אבל לצורך העניין, הנהג פנה למנהלת?

הנהג מודיע בקשר. גם קודם דיברתם שהנהג ידווח איך הייתה הנסיעה. רבותיי, הנהג נתון בלחץ, וברגע שהוא מגיע ההסעה השנייה כבר מחכה לו, והוא לא יכול להתעכב, הוא בדרך. זה יכול להיות רק דרך הסדרן של המשרד – הוא ידווח למשרד, והמשרד ידווח טלפונית לבית הספר, שאכן לא היו בעיות באותה הסעה. לא לבקש מהנהג כי הוא נתון בלחץ, פקקי תנועה, והוא לא יכול לרדת מהאוטובוס וללכת למזכירות לדווח.

לפעמים נותרים ילדים באוטובוס, הוא לא יכול לעזוב את האוטובוס ולהיכנס למזכירות.

הוא לא מביא את הילדים לבית הספר?

יש לו כמה תחנות, והוא לא יכול.

הוא עושה סבב של בתי ספר.

אוקיי.

במקרה שטיפלנו בו לא מזמן – כמעט אסון. לצערי, הנהג לא עשה סריקה, וילד נרדם מאחורה עד שבאו ההורים וחיפשו. למזלנו, הוא חולץ, והכול היה בסדר, אבל אלה מקרים שאנחנו מפיצים לכלל הנהגים. נכון שיש חברות שחייבו את הנהגים שכשהם מסיימים את הסריקה שיודיעו לסדרן. הוא אומר, סיימתי, ביצעתי סריקה וכך וכך. זה מעולה. לדעתי, גם בסוף קו שהוא עשה, והכול היה בסדר, ולא השתוללו – אם הוא יכול להעביר את המידע למזכירות בית הספר זה מעולה.

אוקיי. זה רעיון מעניין.

בבקשה.

אני ראש מועצת ההורים של ירושלים. אני כבר 30 שנה בעסק הזה. יש פה נקודה שלא עלתה בכלל: ועדי הורים בהרבה מאוד בתי ספר מארגנים הסעות פרטיות. מה יחול על זה? האם חוזר מנכ"ל יחול או לא?
נקודה נוספת – לחבר הכנסת אריה ביבי יש שדולה של 25 אלף שוטרים, אנשי מג"ב שמחפשים כל מיני דברים. אני מוכן להעביר מי שלוקח על עצמו את המשימה הזאת – אני לא יודע מי – ולהעביר את הרשימות. אני בטוח שכמו שאנחנו משבצים אותם בפעולות אחרות, הם יהיו מוכנים גם כדי לעשות את הדברים האלה. יש היום רשימה של מג"בניקים ושל שב"סניקים מאילת ועד קריית שמונה.

שיהיו מוכנים להתנדב וללוות הסעות?

כן. צריך לפנות אליהם. אם לא פונים אליהם הם לא יעשו.

טוב, נבדוק.

אני הייתי יושב ראש ועד הורים של בית ספר, בן הזקונים שלי מסיים מחר י"ב. ארבע שנים הייתי אחראי על ההסעות בירושלים בבית הספר "הימלפרב". נסעתי יום אחד אחרי ההסעה ונהגים נוסעים באור אדום, מבצעים עבירות– מי אוכף את זה?

משטרת ישראל.

זאת לא תשובה. המשרד צריך.

בכל מקרה אנחנו מינינו תלמידי כיתות י"א-י"ב בהסעות כשהייתה אלימות לפני ארבע שנים, והאלימות פסקה לחלוטין. הייתה תורנות, ומועצת תלמידים מינתה כל יום מישהו אחר שהיה אחראי על ההסעות.

מועצת התלמידים?

כן. חבר הכנסת ברכה, תתפלא לשמוע שמועצת התלמידים הם חבר'ה רציניים.

הם רציניים, אבל אחד שיושב על תקן "משת"פ", בעיני חבריו, זה לא חינוכי.

אני התנסיתי בזה, וזה עובד נפלא. לא משת"פ ולא נעליים – אם הוא מקבל גיבוי הוא לא "משת"פ". ילד שיש לו אחריות בבית הספר זאת אחריות, והוא לא "משת"פ", וזאת בכלל תפיסת עולם אחרת.

עמיתיו מסתכלים עליו כך.

לא אם הוא מקבל גיבוי מבית הספר, והוא צריך לדווח, וזה תפקידו.

עמיתיו יסתכלו עליו בעין שלילית.

אני חוויתי הסעות כאלה. כולנו כיבדנו את תלמידי כיתות ו' שנכנסו, טיפלו בהסעות ועשו את זה כמו שצריך.

אבל המילה "נעליים" לא במקום.

לא משת"פים.

יושבת ראש ועדת חינוך - - -

שמעתי. זה לא היחס לתלמידים, לא כשהדברים נעשים כמו שצריך.

אני רוצה להתייחס לדברים האלה: מבחינת הנושא של מועצת התלמידים אני רוצה לבקש ממשרד החינוך שיישבו במסגרת הוועדה גם עם מועצת התלמידים ויבקשו מהם רעיונות מה הם מציעים בנושא הזה. למועצות התלמידים ולתלמידים בבתי הספר יש תפקיד מכריע בסיפור הזה. לטעמי, בסופו של דבר זה הדבר היחיד שיעבוד, שהתלמידים הם אלה שיהיו אחראיים בהסעות, התלמידים הבוגרים. גם אם יהיה חזון אחרית הימים ויהיה תקציב ליווי מבוגרים – גם אז נצטרך שהתלמידים יהיו אלה שאחראיים. המבוגר לבד, בוודאי אם זה מבוגר שהוא לא המורה של אותם תלמידים – אנחנו כולנו יודעים איזה יחס יש לתלמידים לפעמים כשהמורה הוא לא המורה שלהם. עדיין הגורם המרכזי יהיה אותם תלמידים שיהיו שם, המצלמה תגבה אותם – הם יידעו שהם צריכים לדווח, והם צריכים קודם כול להיות אחראיים על ההתנהגות כשהם מקבלים גיבוי ממורים בתחילת השנה להטמעת אותם כללים.
לכן אני מבקשת שגם מועצת התלמידים וגם התלמידים יהיו שותפים לגיבוש אותם רעיונות. מה שעלה פה זה שהנהלים צריכים להיות מאוד מדויקים, מאוד ברורים. הנושא של דיווח לסדרן בתום כל נסיעה הוא בעיניי רעיון טוב מאוד. צריך לבנות, אולי יחד איתכם, סוג של צ'ק-ליסט שמדווחים בתום הנסיעה – אין תלמידים, אין חגורות קרועות, אין מושבים קרועים, לא חרטו שם, לא הדביקו מסטיק על המצלמות, לא היו התפרעויות, נאמני הבטיחות פעלו באופן ראוי. מדווחים לסדרן, הסדרן מדווח לבית הספר – זה רעיון טוב מאוד שיכניס שוב איזושהי שגרה לתלמידים.
אני רוצה שוב לחזור להסתדרות המורים. אני איתכם בסיפור הזה שהמורים לא יהיו מלווים. אבל את עצמך אמרת שלמורים יש אחריות חינוכית ופדגוגית. איך תבוא לידי ביטוי האחריות הזאת אם הם אף פעם לא יהיו בהסעה אפילו ליום אחד כדי לסייע להטמיע את הכללים?

המורים לא אמורים לעשות עבודות מעבר לשעות העבודה שלהם - -

לא אמרתי בהתנדבות. אבל בתשלום.

אמרתי שאם יהיה גמול הסיפור הוא אחר. אם יש שעות וגמול – הסיפור הוא אחר.

מהתחלה אמרתי שזה יהיה חלק מהשעות שמקבלים - -

אם יהיה גמול הסיפור הוא אחר. אם זה יהיה בתוך השעות שלהם יש מקום לדבר.

אוקיי.

נוסף לכך, אולי אפשר להטמעה שאני בהחלט בעדה, ואני מאמינה שרוב בתי הספר שיש בהם הסעות עושים את ההטמעה הזאת כי אי אפשר לא לעשות אותה – נוצרות בעיות – אולי להעביר בחוזר מנכ"ל או בהנחיות של משרד החינוך שבשבועיים הראשונים של תחילת שנת הלימודים, בשעות המחנך – להתייחס לנושא הזה בצורה רצינית.

שוב, לדעתי, מעבר לשעות המחנך בסוף ההטמעה חייבת להיות במקום ובשטח. אני לגמרי בעד שהדבר הזה לא יהיה בהתנדבות. בכלל אני לא בעד הפיכת המורים למתנדבים בשום מקום, את יודעת את זה. אבל לדעתי צריך שמשרד החינוך יבדוק סידור לתחילת שנת הלימודים, לשבוע-שבועיים הראשונים לסוג מסוים של גמול שבו כמה מורים, כמספר ההסעות שיש, יתלוו להסעות לא כמלווים, אלא כמטמיעי כללי התנהגות וכמדריכי הנאמנים. פשוט לעבוד עם הילדים ממש על הפרטים הכי קטנים – איך עולים על ההסעה בבוקר, איך מתנהגים, איך מתיישבים. ברגע שיקבעו מי יושב ואיפה, לכל שנת הלימודים גמרנו עם הסיפור הזה. איפה יושבים, איך מתיישבים, איך נוהגים, מה עושים, איך יורדים מהסעה, איך נכנסים לתוך בית הספר – כל הדברים האלה. מלווים את הילדים ואת הנאמנים בתהליך הזה, ואחר כך נותנים להם לצאת לדרכם. נראה לי נכון לחשוב במיוחד לא רק על הכללים, לא רק על הנהלים, אלא על ההטמעה שלהם בתחילת שנת הלימודים. כי שוב, מה שלא נעשה בתחילת שנת הלימודים, אחרי זה הוא כבר די אבוד. אם אתה לא בונה את כללי ההתנהגות מהיום הראשון, אם אתה לא מבהיר מה עושים מהיום הראשון – לתקן את זה אחרי זה בהמשך השנה זה כבר לא קורה.
האם יש דברים נוספים שרוצים להוסיף או להתייחס? מתי אתם מעריכים שתסיימו עם הנהלים והכללים?

אין לנו כרגע הערכת זמן. אני מקווה שנכנס את זה כמה שיותר מהר, כי אנחנו רוצים להוציא את חוזר מנכ"ל גם כמה שיותר מהר.

אבל בכל מקרה לחוזר מנכ"ל שאנחנו כותבים עכשיו לתחילת השנה, כבר נכניס את הנושא של ההסעות.

אני רוצה להכניס את העניין של הרכז, לא רק בסיכום. אגב, הרכז גם יפעיל את נאמני ההסעות. צריך לזכור שלתפקיד כזה כמו משמרות זה"ב יש גם שחיקה, יש תסכולים, וצריך מישהו שידבר עם הילדים האלה, יאסוף אותם, יחזק אותם, ישמע את חוויותיהם, ייתן להם כלים איך להתמודד עם הבעיות.

זה אמור להיות סבב. המטרה היא לא שזה יהיה ילד אחד לכל הסעה.

ודאי, אבל הרכז הוא זה שיפגוש את הילדים וידבר איתם. אני רוצה עוד להזכיר משהו לגבי נאמני הסעות: זה נכון שביסודי זה ו', אבל בעל-יסודי זה י"א וי"ב. זאת אומרת נאמני הסעות זה לא רק תלמידי ו' - -

ברור. בכל שכבה – השכבה הבוגרת ביותר.

יש מקומות שההסעה היא מעורבת, אז הכיתה הבוגרת ביותר באותה הסעה – אלה נאמני ההסעות.

זה בדיוק העיקרון.

בדרך כלל כשארגוני המורים מחליטים על רכז הם צריכים לעבור השתלמות. אני לא רואה מתי עושים את זה עד פתיחת שנת הלימודים הבאה.

אנחנו יכולים לעמוד בזה, אין שום בעיה.

אבל המורים לא יכולים לעמוד בזה כי הם לא עובדים בקיץ. זאת בעיה לעשות קורס רכזים, וצריך למצוא תקציבים.

אני רוצה לסכם את הדיון ואת הצעדים הבאים: קודם כול אני מברכת על כך שמשרד החינוך מקים ועדה. אנחנו ננהל על כך מעקב פה בוועדה. אני מבקשת להביא את הדבר לסיום בהקדם כדי שאפשר יהיה ליישם את זה כבר בתחילת שנת הלימודים הקרובה. כלומר שפרסום הנהלים והכללים להתנהגות יהיו לפני תחילת שנת הלימודים כדי שאפשר יהיה להטמיע את זה בשנת הלימודים הקרובה.

אני מחזקת את ההמלצה לקיים תפקיד או אחריות של רכז הסעות בבתי הספר שיהיה אחראי על הכשרה ועבודה של נאמני ההסעות שהם התלמידים הבוגרים בכל שכבת הסעות. צריך להגדיר עבור התלמידים האלה אחריות מאוד ברורה. אני ממליצה על כללים מאוד מפורטים. אני תמיד אוהבת להשוות בין שני תקנונים של בית ספר: יש בית ספר אחד שבו התקנון כותב: "על התלמיד לכבד את הסביבה, את המורים" – ילד לא יודע מה לעשות עם אמירה כזאת; בתקנון אחר ששלחו לי מבית ספר כתוב: "בתום היום הילדים יעלו את הכיסאות על השולחנות. ילד שלא העלה את הכיסאות על השולחן יהיה אחראי למחרת על העלאת הכיסאות לכל הילדים כולם" – אלה הוראות שילדים מבינים. אז אני מבקשת שההוראות יהיו כאלה שילדים יוכלו ליישם אותם, להבין אותם, וכנאמנים הם יוכלו להסביר אותם לתלמידים אחרים. אני מבקשת מאוד לשתף את מועצת התלמידים בגיבוש הנהלים, הרעיונות ותפקידם של נאמני ההסעות כי בסופו של דבר הם יוכלו לספר, הם יודעים מה קורה בשטח, והם יוכלו להציע את תפקידי האחריות.
אני מאמצת את הרעיון של הדיווח לסדרן בתום כל הסעה, זה צריך להיות שם על כל הסעה, גם תקינה וגם לא תקינה, ואני מבקשת בסיוע משרד התחבורה אם תוכלו להכין צ'ק ליסט. הנהג מסמן בסוף היום על גבי הרשימה מה בסדר ומה לא בסדר, מה עבר ומה לא. הסדרן יעביר את זה לבית הספר כדי שיסגרו את המעגל עם נאמני ההסעות כדי שאם יש תלמידים שלא נהגו כראוי, אותם תלמידים יטופלו באופן החינוכי הנדרש, כולל במקרים קיצוניים, כמובן, שלא יותר להם להשתמש בהסעות.
אלה הדברים העיקריים. אם יש דברים נוספים, בבקשה.

הדרכה לנהגים.

כן, גם הנושא של ההדרכה לנהגים והעבודה מול הרשויות המקומיות כדי לעודד אותם ואולי גם לאורך זמן גם לבדוק לחייב אותם לנהוג. ג'קי, אם תוכל להעביר למשרד החינוך ולנו את הנוהל שהרשויות נוהגות בו, נודה לך. כלומר מתי קצין הבטיחות נפגש עם הנהגים, מתי הנהגים נפגשים עם התלמידים, מה קורה במפגשים האלה – כדי שהדברים האלה באמת יהיו ברורים ומטופלים.

האם יש דבר נוסף?


אני רוצה להודות לכם גם על הנתונים ועל התרומה. אני רוצה להעיר לגבי ההטמעה בתחילת שנת הלימודים שיחד עם הנהלים תהיה תוכנית להטמעה בתחילת שנת הלימודים, כולל הנושא של גמול למורים שישתתפו בהטמעת הכללים בשבועיים הראשונים של ההסעות עד להעברת האחריות לתלמידים עצמם. אם למשרד החינוך או לרשויות יש תקציבים למלווה קבוע, בבקשה, אבל כרגע אין לי אשליה בנושא הזה.
אני רוצה להודות לכם על ההשתתפות, על התרומה, על הנתונים ובעיקר על ההתייחסות הרצינית לנושא. אנחנו ננהל מעקב – אני אנסה אולי כבר תוך חודש-חודש וחצי כדי לראות איך אנחנו נערכים לתחילת שנת הלימודים עם הנהלים ועם ההטמעה.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:15.>