PAGE
7
ועדת החינוך, התרבות והספורט
26/06/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
פרוטוקול מס' 655
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ו' בתמוז התשע"ב (26 ביוני 2012), שעה 11:30

מעמד ההורים במערכת החינוך

חברי הוועדה: עינת וילף – היו"ר
מסעוד גנאים

אנסטסיה מיכאלי

יוליה שמאלוב-ברקוביץ

חנה שדמי - מנהלת, אגף שפ"י, משרד החינוך

דורית מורג - יועמ"ש, משרד החינוך

סיגל ציוני - סגן יו"ר, ארגון ועד הורים הארצי ויו"ר ועד ארגון ההורים חיפה

אתי בנימין - יו"ר, הנהגת הורים ארצית

יעל ניר - מרכזת פעילות, ועד ההורים המשלבים הארצי לילדים עם לקויות על רצף האוטיזם

רות קופינסקי - יו"ר, ארגון המנהלים בחט"ע, הסתדרות המורים

לי אור - מנהלת אדמיניסטרטיבית, ארגון גננות ומחנכות

פז כהן - יו"ר, ועד ארגון הורים עירוני ירושלים

אריק קפלן - סגן יו"ר, ועד ארגון הורים עירוני ירושלים

רעיה ריגר - מנכ"לית, עמותת "פורום הורים עולים"

זינה נתנזון - יועצת פסיכולוגית, עמותת "פורום הורים עולים"

יהודה סקר - מ"מ יו"ר, ועד הורים תיכון "הימלפרב" בנות, ירושלים

רינה כהן - ועד מנהל, מרכז "מהות" לוינסקי – מורים הורים ותקשורת

רויטל לן-כהן - אם לשני ילדים במערכת החינוך, נציגת קואליציית ההורים לילדים מיוחדים

רבקה וידר

רונית יצחק
מעמד ההורים במערכת החינוך

צהריים טובים, אני פותחת דיון של ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט. הדיון היום – אני בטוחה ראשון מבין רבים – יעסוק בשאלת מעמדם של ההורים במערכת החינוך והסדרת היחסים בין ההורים לבין המערכת.
אפתח קודם כל בתפיסת עולמי בנושא הזה. אין ספק שבשנים האחרונות – תחת, נקרא לזה "מלים שנשמעות יפות", כמו דיאלוג, מעורבות – חל תהליך שיש לו היבטים הרסניים, שבו הורים מונעים – ואת זה דבר שאפשר להבין – מתחושת חוסר אמון במערכת, במורים.
כשאני אומרת אפשר להבין, זה לא בגלל שזה היה אמיתי, אלא בגלל שזה היה סוג של אווירה ציבורית. הורים הרשו לעצמם להגיע, במקרים רבים, ליחס בלתי סביר לחלוטין לבית-הספר – החל מדברים פיזיים, כניסה של הורים לתוך בתי-הספר ללא תיאום מראש; כניסה לכיתות ללא תיאום מראש; לפעמים גם אלימות מילולית פיזית כנגד מורים על רקע ציונים, על רקע של דברים אחרים, היחס בכיתה; תחושה שאפשר להתקשר למורים לביתם בכל שעה משעות היממה ולדבר אתם בשפה שאינה ראויה.
לפעמים די במתי מעט הורים שנוהגים ככה, כדי לייצר תחושה קשה מאוד ביחס שבין בית-הספר, בין המורים לבין ההורים במערכת החינוך, גם אם הרוב המכריע של ההורים לא נוהגים כך. מתי מעט לפעמים יכולים להביא למצב קשה מאוד, כולל גם אמירה לגבי מי המורים שילמדו את הילדים, מי המנהלים שיהיו בבתי-הספר.

אני חושבת שהגענו למקום שכבר מזמן עבר את החזון החיובי. אם היה חזון חיובי שמדבר על ברית, שמדבר על שותפות, שמדבר על גיבוי של ההורים לעשייה החינוכית, הגענו ברוב המוחץ של בתי-הספר למקום שבין הרעיונות היפים לבין מה שקורה בשטח – כבר אין דבר וחצי דבר.

אני רוצה לפתוח היום את הדיון במטרה להתחיל לבחון איך חוזרים ומקפידים על החזון החיובי והיחס החיובי, ולא מידרדרים למקומות שבהם בעצם ההורים, אותם מתי מעט, חותרים תחת העשייה החינוכית בבית-הספר, ובעיקר חותרים תחת המעמד של המורים בבית-הספר, בעיקר גם מול הילדים ומול התלמידים.

אנחנו יכולים, בין השאר, להתחיל את הדיונים האלה, כי התברכנו בכך שלראשונה מזה תקופה ארוכה-ארוכה-ארוכה יש הסדרה של נציגות ההורים במערכת החינוך. הייתי גם שמחה, סיגל, אם תציגי לנו את התהליך שבאמצעותו נעשתה ההסדרה הזאת – מה המשמעות שלו, מה המשמעות מבחינת בתי-הספר, היישובים ומערכת החינוך, מי הם בעצם היום נציגי ההורים, כי אני יכולה לספר שהרבה מפניות המורים שאני מקבלת, זה שהם לא יודעים מה המחויבויות שלהם בכלל. כלומר, באים אליהם הורים, אומרים אנחנו מייצגים. בא הורה ואומר, הוא לא מייצג אותי, לא אכפת לי מה הוא אמר, לא אכפת לי מה סיכמתם עם האמא ההיא, לא מעניין אותי, אני עושה ככה, אני עושה אחרת. אשמח לשמוע ממך מה המצב היום, מה המשמעות של הבחירות שנעשו, האם יש להן משמעויות גם לבתי-הספר וגם ליישובים או שיש לזה משמעות רק ברמה הארצית. מכאן ואילך ניקח את זה הלאה.
אני גם עובדת עכשיו – נראה לאן לקחת את זה – על הצעת חוק שתסדיר את מעמדתם של ההורים במערכת החינוך. הרקע להצעת החוק היה באמת הברדק הבלתי נסבל והתחושה של הרבה מאוד מורים, שהיחס של ההורים אליהם הוא הדבר שחותר יותר מכל תחת מעמדם במערכת החינוך ומול הילדים.
מה שראיתי לנכון לעשות באותה חקיקה, זה לא לקבוע מה צריך להיות המעמד של ההורים, כי ברור לי היום – לי יש את התפיסה שלי, להרבה מאוד בתי-ספר יש את התפיסה שלהם – שיש כאלה שרוצים יותר הורים במערכת החינוך ויש כאלה שרוצים פחות. בעיני מה שחשוב להבטיח, שמה שלא תהיה התפיסה של בית-הספר, בית-הספר יקבל גיבוי ממערכת החינוך לתפיסתו שלו. כלומר, אם בית-הספר חושב שלא ראוי שהורה ייכנס לבית-הספר מבלי שהדבר תואם בפגישה מראש, בית-הספר יקבל גיבוי לתפיסה הזאת ממערכת החינוך. ואם יש בית-ספר שרוצה יותר, הוא יקבל גיבוי לתפיסה הזאת. זה בעצם העיקרון המנחה שמאחורי הצעת החוק, אבל היא עדיין בתהליכי בנייה, תגובה, גם אציג אותה, היא גם נמצאת באתר, מי שרוצה יכול להתייחס אליה ולהגיב.
אבל המטרה כמובן כאן היום גם לקבל את האינפוט שלכם לרעיון של איך מסדירים את המעמד של ההורים במערכת החינוך, מתוך תפיסה שאני בטוחה שכולנו שותפים לה, שבסופו של דבר אם למורים אין מעמד ראוי במערכת החינוך, חינוך ראוי לא יהיה. לכן, השאלה כמובן איך פועלים יחד כדי לאפשר זאת. אתה תרצה להתייחס אחרי חלק מהדוברים או שתרצה לדבר עכשיו?

כן, עכשיו. גם כמורה לשעבר, לא רק כחבר כנסת – בוקר טוב לכולם – אני חושב שזה דיון חשוב, משום שהתפקיד של ההורים הוא תפקיד חשוב מאוד בבתי-הספר, אבל צריך להיות איזה איזון. תמיד היינו אומרים שבין מעורבות להתערבות צריך שיהיו איזונים, אבל לפי דעתי, הורים, ועדי הורים בבית-ספר הם גורם חשוב מאוד. חשוב מאוד. אני אומר את זה גם כמורה לשעבר, כרכז חינוך חברתי, שהיו לו הרבה קשרים והרבה פגישות עם הורים.
אני מדבר על בתי-ספר במגזר הערבי, כי תפקיד ההורים חשוב מאוד, כי בסוף את – בסוגריים – המוצר הזה שאנחנו כולנו עובדים עליו, שאנחנו רוצים אותו – התלמיד – אנחנו רוצים את טובתו, המורים רוצים את טובתו בבית-הספר וגם ההורים. בלי שיתוף פעולה שיהיה יעיל ופורה, שהוא בלי סכסוכים ובלי מאבקים, אנחנו לא יכולים להגיע להצלחה. כמו שדורשים מבתי-הספר שהכול יהיה תקין, הכול לפי תקנון, הכול לפי הערכים שאנחנו רוצים לחנך את התלמידים עליהם – כוונתי היא שיהיו ועדי הורים שמייצגים את ההורים, שנבחרים על ידי ההורים, שבסוף ייצגו אותם מול בתי-הספר. אחר כך אתייחס שוב.

אין בעיה, אם תוך כדי יש שאלות, תרגיש חופשי.

כן.

סיגל, אם תוכלי בבקשה להתחיל לנו את הדיון בכך שתציגי את תהליך הבחירות שנעשו ומה המשמעות שלו לדרגים השונים, וכמובן בכל נושא אחר שתרצי להציג את תפיסת עולמכם.

כפי שמסרת, נכון הדבר, שנים רבות לא היה בעצם ייצוג של הורים שנבחרו כפי שצריך להיבחר במדינת ישראל. נעשה תהליך של כל הרשויות, כדי להסדיר את תהליך הבחירה הזה. כאשר התהליך כלל בחירות של הורים בתוך היישובים, של הורים שנבחרו במוסדות החינוך שלהם להיות יושבי-ראש, לאחר מכן נבחרו אלקטורים להיות הנציגים לארצי, ואז נבחרה בעצם אותה מועצה, אותם אנשים בעלי התפקיד בארגון הארצי. כרגע אנחנו נמצאים במצב - - -

שנייה, רק ארצה ממש לפרט. בכל בית ספר בארץ התקיימו בחירות?

בכל בית-ספר בתחילת שנה על-פי חוזר מנכ"ל אמורות להתקיים בחירות.

אפילו מתחילים בכיתה בהתחלה. יש נציג של הכיתה, אחר כך של בית-ספר, אחר כך - - -

בהתאם לתקנות, נבחרים עד שלושה נציגים בכיתות, מאותם נציגים – נציג לרמה בית-ספרית, ועד ההורים המוסדי בוחר את המועצה המוסדית ואז נבחר יו"ר ועד ההורים של אותו בית-הספר. והדבר דומה בכל בית-ספר. אותם יושבי-ראש מגיעים בעצם למועצה היישובית, ואז נבחרת מועצה יישובית של עד 31 חברים, שמתוכם בוחרים את בעלי התפקידים. זה מה שנעשה בעצם ברמה יישובית.

כלומר, כיום לכל יישוב בארץ יש את המועצה הזאת.

לא כל היישובים עשו בחירות כדין על אף שהיה מצב שכולם זומנו. היישובים שקיימו בהם בחירות היו יישובים שעמדו בכל התנאים והסטנדרטים שנדרשים. לא יכול להיות שיגיע אדם לארגון הארצי אם הוא לא נבחר בכיתה שלו, בבית-הספר שלו ובעיר שלו. זה לא יכול להיות.

כל הדברים האלה נבדקו.

כל הדברים האלה נבדקו על ידי גורם משפטי חיצוני, גוף חיצוני שבעצם קיים את הבחירות.

כלומר, כיום למשל, אם ניגש מישהו לראש עירייה אומר, אני נציג ההורים ביישוב, הוא הפעם יודע שזה נציג ההורים ביישוב.

צריך לוודא שהוא באמת נציג ההורים ביישוב, שהוא נבחר כדין, כן כמובן. זה הרעיון, כאשר הרעיון הוא שאנחנו בסמוך לשנת הלימודים הקרובה נכתוב - - -

כזה יש רק אחד.

יש רק אחד.

אוקיי.

יש את בעלי התפקידים השונים, אבל יש רק אחד. אז הנושא הזה הוסדר, ואנחנו מאוד שמחים וגאים שיש נציגות נבחרת להורים.

ומכאן ואילך זה יהיה אחת לשנה?

הנציגות הבית-ספרית נבחרת אחת לשנה. האלקטורים היישוביים שמייצגים את היישוב בארגון ההורים הארצי נבחרים אחת לארבע שנים.

אחת לארבע שנים, אז בשנה הראשונה בארבע השנים האלה חייבים שיהיו להם ילדים בבית-הספר.

- - -

תמיד חייבים שיהיו לו ילדים בבית-הספר.

גם בתום הארבע שנים.

גם בתום הארבע שנים. אדם שאין לו ילדים במערכת החינוך יכול להיות חבר כבוד, הוא לא יכול להיות בעל תפקיד בארגון הורים ארצי לצורך העניין, חייבים להיות לו ילדים בתוך המערכת, כמובן.

כלומר, אם בארבע שנים האלה פתאום אין לו ילדים בתוך המערכת, הוא צריך לצאת.

הוא לא יכול להיות.

אז הוא יכול להמשיך בפעילות – אנחנו הכי מברכים על כל אדם שבא להתנדב, אבל הוא לא יכול להיות בעל תפקיד.

אוקיי, חשוב לדעת.

זה חשוב מאוד לדעת, כי יש כאלה שלא עומדים בתקנים. לצורך העניין, כרגע יש ארגון הורים ארצי, כאשר במשך השבוע הקרוב אנחנו כל הזמן מצרפים עוד ועוד ועוד יישובים שבאמת אנחנו בודקים שהם עומדים בכל הקריטריונים והם נכנסים לתוך הגוף הזה שנקרא "ארגון הורים ארצי".

הרעיון הוא באמת להקים גוף שיעבוד בשיתוף פעולה – אני כאן אומרת את החזון שלי, ואני גם אומרת בריש גלי, שלא הייתי נכנסת ולא הייתי מציגה את מועמדותי ברמה ארצית – השליחות והחזון הוא שאי-אפשר לקיים מערכת חינוכית בלי שותפות של כל הגורמים יחד.

אמת.

ורק בשותפות ובדיאלוג משיגים דברים. ולא שתמיד מסכימים, קורה הרבה פעמים שלא מסכימים, וזה בסדר, זה חלק מדיון, אבל זה החזון. ושוב, זה לא משהו שתלוש מהמציאות, זה בהתאם למודל שאשמח אחר כך לפרט אותו ולספר איך הוא עובד.

טוב, סיגל, רק שנבין, את מייצגת את כלל ההורים בחיפה?

כלל ההורים בעיר חיפה – 158 בתי-ספר, 220 גנים – כשנבחרתי. בשנה הבאה בעזרת השם יהיו 260 גנים ועם ועדת טרכטנברג יהיו יותר. אפילו נבחרתי פה אחד, וגם החברים שלי – אנחנו ארבעה אלקטורים מחיפה שכולם לשמחתי נכנסו לארגון ההורים הארצי, וכולם נמצאים במועצה הארצית, ואני כאמור נבחרתי להיות סגנית של גדעון, שהוא היו"ר שלנו.

את שני התפקידים את ממלאת במקביל, גם הנציגות של חיפה וגם הסגנות, וזה לארבע שנים.

זה לארבע שנים ברמה הארצית. ברמה היישובית הבחירות הן אחת לשנתיים.

תיאורטית, יכול להיות שאדם לא נבחר ברמה היישובית, אבל כיוון שהוא קיבל את התפקיד ברמה הארצית, הוא נשאר?

יכול להיות מצב, כן.

אוקיי.

אם יש לו ילדים במערכת.

כל עוד יש ילדים במערכת, גם חשוב להבין. בבקשה, תמשיכי.

כל הנושא של הסדרת המעמד, אני חושבת שזה אחד הנושאים הכי חשובים, זה הבסיס הראשוני בעצם לדבר על חינוך, כי אם אין הסדרה של מעמד ואין מיסוד של מעמד, איפה שיש שטחים אפורים ואיפה שיש דברים בלתי ברורים, כאן מתחילות הבעיות.
ברגע שהוסדר המעמד – כרגע אנחנו מאוד רוצים שזה יהיה בחקיקה, זאת השאיפה. אבל הנושא החשוב ביותר, זה הנושא של הבניית יחסי הגומלין האלה. הבניית יחסי הגומלין גם ברמה הארצית, זה אומר מול הרשויות השונות, הארגונים השונים, כל גורמי החברה הקהילה, משרד החינוך, מרכז השלטון המקומי, ארגוני המורים. אנחנו לא יכולים לקיים מערכת חינוכית בלי לשבת עם אותם ארגוני מורים ולקיים אתם דיאלוג, כי המורים הם אלה שעושים את העבודה היומיומית עם הילדים שלנו, עבודת הקודש הזאת. אי-אפשר לקיים שיח שהוא לא שיח משותף סביב שולחן עגול.
כשבאים ואומרים שאנחנו רוצים לעשות שינוי של מצב קיים, זה מחייב יצירת אווירה מתאימה. יצירת אווירה מתאימה, זה קודם כל אותם שולחנות עגולים. נציגות ההורים היום מעוגנת בחוזרי מנכ"ל, יש עיגון, אבל יש מלא-מלא שטחים, שלא מעוגנים. זה בדיוק אותם דברים קטנים, כמו שאת אומרת. לפעמים אני נתקלת במצבים שבאים ויש בעיה שלמה בחצר בית-ספרית על דברים שלכאורה הם קטנים, הם באמת קטנים, וזה מתגלגל כמו כדור שלג לדברים מאוד גדולים, כי זה נובע מחוסר הבנה בסיסית של איפה תחומי האחריות המשותפת.

תני לי דוגמה למשהו כזה.

סתם לדוגמה, נכנס הורה לחצר בית-הספר, מנהלת בית-הספר החליטה שלא מתאים להכניס כל אחד לבית-הספר משיקולים כאלה ואחרים. זה הגיע למצבים של אלימות קשה, זה הגיע למצבים שנפתח תיק במשטרה באחת הקריות בחיפה, זה כבר הגיע למצב של אלימות של הורים מול הורים, הורים מול תלמידים – זה היה פשוט מצב קטסטרופלי. וזה דבר שהוא קטן, שצריך למנוע אותו.
המודל שקיים היום, אני מאוד גאה באותו מודל שפיתחנו בחיפה, שזה מודל שכולם ישבו באמת סביב שולחן עגול עם גוף מקצועי שליווה אותנו, ועשינו תהליך של הבנייה – רינה קצת מכירה את חיפה משנים קודמות – של מערכת יחסי הגומלין הזאת לא רק בסיסמאות של ברית חינוכית, הדברים נמדדים בזמן אמת, לא בסיסמאות אלא בביצוע בשטח. זה אומר, להושיב את כל השותפים, זה אומר להביא את ההמונים אל החינוך, את נציגי הרשות המקומית, את מנהלי המחלקות, את ארגוני המורים, את משרד החינוך, את המפקחים, את המורים, ולשבת ולקיים דיאלוג אמיתי. ולהגיד שזה היה פשוט, זה לא היה פשוט, אבל עובדה שזה הצליח.
אנחנו עומדים להיפגש ב-4 ביולי עם כל המועצה המורחבת של כל ארגון ההורים הארצי, זה בהחלט אחד מהדברים של החזון המשותף שאנחנו הולכים לבנות, של אותה הבנייה של מערכת הגומלין במערכת, כדי שנוכל לעבוד יחד. שוב, לא תמיד נסכים, אבל יהיה דיאלוג, תהיה שיחה, תהיה אחריות משותפת.

אז תני לי להקשות. אותו סיפור שסיפרת בקריות, קרה לאחרונה?

קרה לפני שלושה חודשים.

לפני שלושה חודשים. והוא קרה במקום שבו כן התקיים הדיאלוג, השותפות והברית?

הוא קרה במקום שהתקיים הדיאלוג, אלא שלצערי, נכנסו גורמים חיצוניים. ושוב, במקום שנכנסים פוליטיקה ואגו, זה קצת בעייתי. הדברים נפתרו, אבל נכנסו גורמים שלא קשורים בכלל לשיח הבית-ספרי.

לצורך העניין, רק שאבין, באותו בית-ספר היו כללים ברורים שהיו מוסכמים לכניסת הורים לשטח בית-הספר?

אז זהו, שהם לא מוסכמים. זו מנהלת חדשה שנכנסה, הם לא בדיוק ישבו, היו דברים של התקנון מקודם, היו מצבים של אי-הסכמה. שוב, אני אומרת שכל הבעיות מתחילות מזה שיש את אותם שטחים אפורים - -

אפורים.

- - ולא ברורים. כי אם מקיימים מנגנון מסודר שאומר שיושבים ומחליטים ביחד על אותו חזון בית-ספרי, כי לא בכל נוסחה פותרים את כל הבעיות, זה תלוי קהילה, זה תלוי מגזר, יש מקומות שכן מקובל להיכנס, יש מקומות שלא. אנחנו רוצים לתת איזשהו מנעד רחב, את היכולת שבית-ספר יקבע את החזון הבית-ספרי שלו ואת אותו תקנון - -

מוסכם.

- - בהסכמה לפי אותה אוכלוסיית יעד שהוא משרת. ולכן, איפה שהיו שטחים אפורים, שם התחילו הבעיות. ואת אותם שטחים אפורים אפשר למנוע בזה שיושבים סביב שולחן עגול, וכשזה מתחיל ברמה ארצית כשהחזון הוא חזון מאוד ברור, כשכולם יושבים יחד, ואחר כך ברמה יישובית, ברמה מוסדית, ויש הכשרה מסודרת של הורים. הורה מקבל את התפקיד שלו בלי הכנה מוקדמת, צריך להשקיע בו. הורים גם לא ממהרים להגיד – אני מעידה על עצמי, זו השנה ה-18 שלי בוועד ההורים בספטמבר, ואני עדיין לא יודעת הכול, וזה בסדר. אבל הורים צריכים להבין שהם צריכים לקבל הכשרה. וההכשרה הזו צריכה להיות מגובה בתקציבים מתאימים, כדי שהדברים האלה יקרו, וזה תהליך. אבל אנחנו כאן בדיוק בשביל שהתהליך הזה יתחיל, להתניע את התהליך הזה ולעשות אותו בצורה מסודרת ובשותפות מלאה.

תודה רבה. רינה, תרצי אולי להציג את מה שעשיתם בחיפה?

ברצון. אני בוועד המנהל של מרכז "מהות" – מורים, הורים ותקשורת, שהוקם בשותפות על ידי כל גורמי החינוך, ארגוני המורים, ארגון ההורים הארצי, שהיה אז, יחידות במשרד החינוך, מכללות החינוך ומרכז השלטון המקומי. מה שסיגל מתארת ממש מוכר לי, בהשראתו ובתמיכתו של ראש העיר דאז, מצנע – אנחנו מהזמן ההוא. הוקם בית-ספר עירוני להורים, נעשתה השקעה והכשרה להורים ולוועדי הורים, שזה הבדל בין הורים לבין ועדי הורים, ועוצב ראשיתו של שולחן עגול לשיח ולהידברות, ונעשו באמת השקעות גדולות מאוד, משמעותיות מאוד ברמת העיר. ואנחנו רואים את התוצרים, את הפירות של ההשקעה הזאת.
הרעיון הוא באמת ללכת לברית חינוכית שאומרת, קשר יוצר ביטחון לכל המצויים במרחב החינוך – למורים, להורים, לצוותי החינוך המרובים שישנם שם, והדרושים שישנם שם, שכולם באמת עושים עבודתם נאמנה. אין מה להגיד, כולם עובדים בלב ונפש. אלא מה? צריכים לתת לאנשים, כמו שסיגל אמרה, את הכלים כדי להידבר. הרעיון הוא לפתח תרבות של שיח, של הידברות, של דיאלוג, גם המורים זקוקים לכלים הללו, ההורים בוודאי זקוקים לכלים הללו. והרעיון הוא באמת ללכת לברית חינוכית, כי אות הברית זה קשת בענן. כלומר, כמו שאמרת, שכל בית-ספר יבנה את הקשר שמתאים לו, בצבע שמתאים לו. משום כך, ברית זה מושג שמתאים מאוד לנושא הזה, ואז אם ישנן כלי ההידברות הללו, אז באמת אפשר לבנות את מה שמתאים לנו. ולכל בית-ספר מתאים משהו אחר. בנושא הקונפליקט שהיה - -

בקריות.

- - בקריות, ב"מהות", מכיוון שאחרי הכול, בסוף בני-אדם הם בני-אדם הם בני-אדם, וזה במסגרת החדשות הטובות, יש חילוקי דעות וקונפליקטים ולא מסתדרים. הקמנו מרכז גישור ארצי. כשישנם דברים כאלה, אז באמת צריך ללכת לאיזשהו תהליך של גישור, שגם מקדם ומבוסס על ההידברות.

הכוונה למרכז גישור ארצי לוועד ההורים?

מרכז גישור ארצי למרחב החינוך. איפה שיש קונפליקט שלא הסתדר – ההורה רוצה להעביר את הילד לבית-ספר אחר, המערכת לא מסכימה, כל מיני דברים שההידברות הרגילה שישנה לא סייעה להם, אז בסוף יש גם כלי כזה שנקרא "גישור", ואנחנו עם מרכז גישור ארצי כדי לסייע, ולא להגיע לבית-המשפט.

איפה המרכז הזה? בארץ? יש מרכז כזה עד היום?

כן.

מי יודע על זה?

יהודה, זה אני כבר לא יודעת – מי יודע על זה, זה בתוך "מהות".

נבדוק כשנגיע לזה, בסדר?

הוועדה כאן משודרת, ומסתבר שלערוץ 99 יש רייטינג ועכשיו ידעו הרבה יותר, אז יש - -

בסדר, הרעיון הוא מאוד - - -

- - גישור לקונפליקטים במערכת החינוך.

ותודה לכולם על העזרה. צריך להבחין בדיון בין הורים כפרטים לבין הורים כמייצגים את ההורים. איכשהו אנחנו צריכים לעשות בתוך הדיון את ההפרדה הזאת.

אין ספק. כלומר, זו הפרדה מאוד חשובה, כי הבלבול קיים בכל הרמות. יש גם את ההתנהגות של ההורים כפרטים אל מול המורים, אל מול המערכת. וגם כאן, שוב הניסיון מראה שדי בהורים בודדים הרבה פעמים כדי להגיע למצבים מאוד קשים בבית-הספר, ובמקביל יש את שאלת הייצוג שהיא שאלה נפרדת, וזה נכון שהרבה פעמים זה מבלבל את המערכת, כי הורים כפרטים לא מוכנים לפעמים לקבל את נושא הייצוג. מבחינתם המייצג היחיד של הילד שלהם זה הם עצמם.
ולכן, אם למשל בית-הספר קבע שקונפליקטים ייפתרו בגישור בין הנהלת בית-הספר לנציגות ההורים, בהחלט יתכנו מצבים וקיימים מצבים שהורים אומרים, לא מעניין אותי, לא מעניין אותי שקיימתם את המנגנון הזה, בדיוק כשבחרו את נציגות ההורים הייתי בחוץ-לארץ, לא מייצגים אותי, ולכן בכלל זה שבניתם תקנון יפה וזה בניתם מנגנון יפה - -

לא מעניין אותי.

- - לא מעניין אותי. אז את צודקת בהחלט ששאלת הייצוג היא רק תת-שאלה אפילו של שאלת הסדרת ההורים בכלל, ועצם העובדה שיש ייצוג לא פותר בהכרח את כל מנגנון ההידברות והיחס בין ההורים למורים. לי גם מאוד חשוב – אתה גם דיברת על מעורבות והתערבות – ואני חושבת שהרבה בתי-ספר נוכחו לראות שהקו הזה הוא לא כל כך קל להפרדה.

נכון, לכן צריך להגדיר את זה ולהיות ברור מאוד.

כן, ושהרבה פעמים בדיוק מלה יפה כמו דיאלוג או הקשבה, הרבה מורים מבינים שזה אומר לענות לטלפון ב-23:00 בלילה ולהקשיב לשעה של צעקות באוזן, כי זו הידברות וזה דיאלוג. צריך לדעת גם להבהיר למורים, שגם הם צריכים לדעת לשים את הגבולות הרבה פעמים בנושא הזה ולא לתת למלים היפות להידרדר ליחס, שהוא לא היחס הראוי.

עוד הערה קטנה. בשולחן העגול ב"מהות" כולנו ביחד, ארגוני המורים וההורים, כתבנו מתווה לאמנה להסדרת היחסים בין כול הגורמים במרחב החינוך, שהוא מתווה לכל בית-ספר שיכול לקחת וכל מערכת שיכולה לקחת ולבנות את האמנה שמתאימה לה.

טוב מאוד, ואנחנו גם נראה איך מקדמים את כל הרעיונות האלה, כמובן כחלק מההסדרה. אני רוצה לתת רשות דיבור ללי אור, נציגת ארגון הגננות המחנכות, גם מתוך אמירה ברורה שכל מה שאנחנו אומרים כאן היום כמובן גם רלוונטי לגני-הילדים. אני מודה שכשאני התחלתי לעסוק בזה, אז לא חשבתי שהנושא הזה מאוד רלוונטי לגני-הילדים, ואז התחלתי לשמוע סיפורים על מה שקורה עם הורים בגני-ילדים - -

דווקא זה רלוונטי.

- - וגננות התחילו לספר לי על הדברים שהן מתמודדות אתם בגני-הילדים, ואז הבנתי שהבעיה לא פחותה בגני-הילדים, אז כמובן ההתייחסות היא התייחסות כוללת. בבקשה.

אז קודם כל, שלום לכבוד היושבת-ראש. שמי לי אור ואני נציגת ארגון גננות מחנכות, שבעצם הוקם לפני מספר חודשים. אנחנו בעצם דוגלות בשיפור למען החינוך בגיל הרך ולמען שיפור מעמד הגננת בישראל.

תוכלי להסביר בדיוק את המהות של הארגון?

זה ארגון שהוקם על ידי מספר גננות, שבעצם עזבנו את הסתדרות המורים, כי הרגשנו שלא ייצג אותן נאמנה בחתימה על הסכם "אופק חדש", והקמנו ארגון עצמאי לחלוטין משל עצמנו. זו עמותה רשומה, ואנחנו מנסות להביע את עצמנו ואת העמדה שלנו בכל נושא ועניין שקשורים לגן-הילדים. כשאנחנו מדברים פה בעצם על מעורבות הורים, אז החוט המקשר הזה בעצם מתחיל החל מגן-הילדים. בעצם אנחנו הדגל. ההורים שמגיעים ורוצים לראות את משרד החינוך פוגשים קודם את הגננת. באמת יש את המקום של לשים את - - -

אגב, כמה גננות מאוגדות אצלכם?

כיום אנחנו מעל 100 גננות.

מתוך כמה גננות בכלל?

14,000 גננות.

14,000 גננות. כלומר, הרוב המכריע של הגננות בהסתדרות המורים.

הרוב המכריע, כן. זו התחלה.

אבל זו לא - - -

זה עדיין לא הארגון היציג, אבל - - -

אולי לא הבנתי או לא הסתדר לי, הכוונה שמי שהקים את הארגון הזה, זה הגננות ולא האמהות, למשל, או ההורים של הילדים שבגן.

לא אמהות.

לא, זה הגננות עצמן.

זה גננות שפרשו מהסתדרות המורים. אנחנו עשר מייסדות, וזו ההתחלה. אני רוצה להתייחס לכל מיני נקודות שבעצם יש לתת עליהן את הדעת בגן-הילדים. המקום הראשון הוא – חוזר מנכ"ל מחייב אותנו בעת שביתה של סייעות לעבוד עם הורה מחליף. כאשר הורה נמצא במהלך כל היום בגן, אומרים שאורח לרגע רואה כל פגע, הוא מתבונן – כאן גם נפגעת לנו הפרטיות והחסינות של הילדים. הם מגיעים לגן, הם מתבוננים, הם רואים יום שלם. בגן-הילדים יש - - -

רק רגע, אני רוצה להבין את הדבר הזה אם מישהו יוכל להתייחס. יש היום הוראה שהורים מחליפים סייעות.

כן, בזמן שביתה.

נכון, זו חובה.

כן, אחרת הגן לא עובד.

כן.

כן.

זה תנאי שהגן יעבוד.

אם לא, הגן סגור.

של מי ההוראה הזאת?

משרד החינוך.

משרד החינוך בחוזר מנכ"ל.

דרך אגב, ההורים גם לא מבוטחים. ההורים לא מבוטחים.

בסדר, תיכף אקבל את ההתייחסות, אבל את אומרת שזו הוראה שאם סייעות - -

אם ההורים עובדים ולא יכולים, הגן לא עובד.

- - בשביתה, לא מגיעות - -

בעת שביתה של סייעות, גננת - - -

- - הורים אמורים להחליף אותן.

אכן כן.

תיכף נברר את זה.

ואז אותה פרטיות של הילד נפגעת. בסוף יום העבודה הורה מחווה את דעתו, והרבה פעמים זה מגיע לספסל של הגינה הציבורית ויש איזשהו דיון סוער, אם זה על אופן העבודה של הגננות, אם זה על ילדים, אני יכולה לתת דוגמה – בגן של עמיתה שלי בסוף יום העבודה הורה צפה בילד עם קושי מסוים וניגש אל הגננת ואמר, הילד הזה צריך גננת מיוחדת רק בשבילו. ככה שיש לתת את הדעת באמת - - -

שנייה, אני רוצה בכל זאת לברר את הנושא הזה. כן, משרד החינוך.

אנחנו מדברים על מקרים שיש שביתה של סייעות. אנחנו מדברים במקרה שיש שביתה ברשויות המקומיות והסייעות לא עובדות. הגננת לא יכולה להפעיל את הגן בעצמה. ניתנה אפשרות, זה לא חיוב להורים, להורה שמעוניין בכך, לסייע לגננת על מנת לאפשר את הפעלת הגן. זה במקרים בודדים של שביתה, לא כדרך כלל.

איזו היתממות.

זאת האפשרות. זו מעין תרומה של ההורה המעוניין בכך, להפעיל יחד עם הגננת את הגן. כמובן שהדיבור של ההורה או האי-דיבור של ההורה יכול לקרות בכל מקום, זה לא רצוי - - -

תראי, על פניו, אני חייבת להודות, אני די נדהמת מהנושא הזה. זה לא נראה לי דבר ראוי.

האלטרנטיבה - - -

כלומר, עצם ההנחיה היא כזאת שבעצם – לא יודעת, בעיני יש כאן משהו מאוד מדאיג מכמה היבטים. רק אסביר. נקיים כאן גם דיונים נפרדים במעמד הסייעות בגנים ובכלל – היום יש הבנה שמחלחלת שגני-ילדים זה לא בייביסיטר, גני-ילדים זה חינוך, זו פדגוגיה. כלומר, יותר ויותר חשוב מה שעושים בגיל שלוש מאשר מה שעושים בגיל 17.
ולכן, התפיסה שסייעת יכולה להיות מוחלפת על ידי הורה נחשבת בעייתית בכמה רמות, בראש ובראשונה בכך שהיא מתייחסת לתפקיד הסייעות כתפקיד לא חינוכי, ורואה בהורה בעצם סוג של בייביסיטר לרגע. אני חייבת להודות, שאני מבקשת לבחון את ההוראה הזאת, אני חושבת שהיא הוראה מאוד בעייתית, ועל רקע הרחבת כל הנושא של גני-ילדים לגיל שלוש-ארבע, אני לא חושבת שיש מקום להכנסת הורים לגני-הילדים, בדיוק כפי שלא היינו עושים את זה בבתי-הספר כמורים מחליפים.

האלטרנטיבה היא כמובן השבתת הגן, משום שאי-אפשר - - -

או למצוא עוד פתרון.

אי-אפשר לקחת – בהנחה שמדובר בשביתה חוקית וכו', בהשבתה, לא מחליפים בדרך כלל עובד בעובד אחר, אלא ככל שההורה מעוניין, בנסיבות מאוד מיוחדות, בהגבלות - - -

אבל אתם לא מרשים את זה בבתי-ספר. אם הסתדרות המורים מבקשת לשבות בבתי-ספר, האם ניתנת הוראה שמאפשרת להורים להיכנס לכיתות וללמד?

לא, אנחנו מדברים על סיוע לגננת במקרים מאוד מוגבלים, בתקופה מאוד מוגבלת. מאחר שזה לא היה אמור להיות הדיון פה, אז גם לא נמצאת כאן האחראית על גני-ילדים שוודאי תוכל להאיר את הנושאים מבחינה אחרת.

טוב, נבדוק את הנושא הזה, אבל לכשעצמו, נראה לי דבר לא ראוי. סיגל, את רוצה להתייחס?

אני רק רוצה להגיד שאותם הורים שמגיעים לגן, אחד הדברים שלא נבדקים זה באמת מה המצב שלהם מבחינה פלילית, כי יש כאלה אולי שהם פדופילים, אולי דברים אחרים, אז זו רק נקודה, זה לא נושא הדיון, אבל צריכים לחשוב על זה.

גם ליווי הורים בטיולים.

אפילו בלי להגיע לשם, אני חייבת להודות שלהכניס הורים לגני-ילדים לא נראה לי ראוי משום בחינה שהיא, אבל נדון בזה.

גם ליווי הורים בטיולים, אותו דבר.

אני רק רוצה לומר, אני בהחלט חושבת שזה מקום לדיון ולעוד דיונים נוספים, אבל זו החלטה בעצם גורפת, מעטים הם הגנים שלא עובדים ביום של שביתה של סייעות, וזו החלטה גורפת של כמעט רוב הגנים בארץ שעובדים עם הורים בזמן שביתה. זה לא מקרה חד-פעמי או מקרה כזה או אחר. מעבר לזה, הארגון שלנו בעצם מציע לחשוב על כל מיני חלופות אחרות, חלופות יצירתיות, לדוגמה, כמו להשתמש בעזרה של סטודנטיות להוראה לגיל הרך ביום שכזה, שיהיו חתומות על טופס של ויתור סודיות.

אני רוצה פחות ללכת לכיוון הזה, כי יהיה לנו דיון על הסייעות, אז פשוט אעבור עכשיו הלאה.

אוקיי.

הסתדרות המורים, בבקשה.

קודם כל, אני רוצה לברך אותך, על שאת מעלה נושא שהוא מאוד-מאוד חשוב ויש לו השלכה יומיומית על החיים בבית-הספר. אני רוצה למקד את הדברים שלי בפרקטיקה היומיומית ולא ברמה של המדיניות הכללית, מפני שנדמה לי שברמה של המדיניות הכללית כולם מכירים ברעיון שיש חשיבות של שיתוף פעולה ומעורבות של ההורים בכל מה שנקרא "מערכת החינוך" על כל הדרגים שלה.

כדי להוביל אותך, גם האמירה שלך, שלכולם ברור שצריך את כל השותפות והדברים האלה, היא רלוונטית רק אם הפרקטיקה לא בעייתית.

אז אני רוצה להמשיך את הנקודה שציינת. ברמה הכללית של מדיניות ועמדות כלליות, הנושא של שקיפות, של זרימת מידע, של אינפורמציות מדויקות על תלמיד, שאין חיסיון בפני ההורים, הדברים האלה כבר ידועים. אני לא רוצה להרחיב גם על ניסיונות לתת להורים מעמד בקביעת תכני לימוד וכו', אבל פתיחת אזורי רישום, תוכניות תל"ן, כל אלה הן עדויות לכך שמכירים בעובדה שהשותפות עם הורים הכרחית בעולם שלנו.

אלה לא דוגמאות שאנחנו בעדן בהכרח, אבל בסדר.

אוקיי, אבל הן קיימות ומתרחבות - -

הן קיימות.

- - ומקבלות אישור. ההורים מאוד - - -

מה זה תל"ן?

זו תוכנית לימודים נוספת שהורים בעצם מממנים בבתי-הספר.

פה קבור הכלב.

זו דוגמה למעורבות, בעיני לא בהכרח רצויה, אבל בסדר.

אבל אני רוצה לדבר דווקא על הפרקטיקה היומיומית של בתי-הספר ועל אותן נקודות שכואבות, שלפעמים הן מעיבות על היחס הכללי לשותפות עם הורים. וזה שהרבה פעמים ההורים נתפסים כגורם מטריד ומפריע לשגרת העבודה היומיומית, ואלה הם הדברים שהזכרת – הכניסות הבלתי מבוקרות לבית-הספר, פתיחת דלת כיתה והמחשבה שהמורה צריך כבר עכשיו להיענות לבעיה שההורה מעלה אותה כאן ועכשיו, השימוש בטלפונים ניידים – לצורך העניין, המורה, תשמעי בקשה, אמא שלי או אבא שלי רוצים להגיד לך משהו וכו'.

סיפור ששמעתי רק לאחרונה – מורה שלחה ילד מחוץ לכיתה, תוך שנייה נפתחת הדלת, נכנסת יד עם סלולרי, זו אמא שלי, דברי אתה.

נכון.

זה לא מקובל.

אלה דברים ידועים. אנחנו מבינים שאנחנו צריכים לשמור על המרחב הפרופסיונלי של המורה. כמו לדוגמה, שבמערכת הבריאות מכירים בכך שהחולה צריך למסור המון אינפורמציה ולשאול את הרופא, עוד לא אומר שלא משאירים לרופא את המרחב הפרופסיונלי המקצועי שלו. והדבר הזה צריך להיות ברור גם במקרה הזה.

אני רוצה לשאול שאלה.

אני בעד שיצאו הנחיות ברורות לגבי ההתנהלות היומיומית. אני בעד זה שיקלו על כל בית-ספר, כי תראו, בתי-ספר מתעסקים במיליון נושאים, והם צריכים לכתוב תקנונים במיליון נושאים. אני חושבת שאפשר לעזור להם על ידי ועדה, נניח, של משרד החינוך בשותפות גם עם ארגוני המורים וכל הנציגויות של ההורים, לבנות תקנון בסיס. אני בהחלט חושבת שמכאן ואילך כל בית-ספר יתאים את התקנון לאוכלוסייה המיוחדת שלו ולאופי שלו.

רות, אני רוצה לשאול אותך, ההתערבות של ההורים בעצם, כפי שאת מספרת, והתל"ן, שאני פשוט לא מכירה את הביטוי הזה, את לא חושבת שהיא נובעת מכך שהרבה מאוד הורים מוציאים סכומים ניכרים ללימודים נוספים ולמורים פרטיים, ובעצם מדובר פה על חוסר אמון מאוד קשה של ההורים כלפי מערכת החינוך?
הורים אולי מרגישים, באיזשהו מקום, שאם אני נותן לילד שלי 1,500 שקלים בחודש או 2,000 שקלים על שני ילדים למורים פרטיים במתמטיקה, באנגלית, בהבנת הנקרא וכו', אז את אל תגידי לי מה לעשות עם הילד, כי את בעצם לא מבצעת – לא את באופן אישי, אני מדברת על בית-הספר – את התפקיד שלך כפי שהוא אמור להיות.
ואני חושבת שלפני שמוציאים תקנונים כאלה, צריך לבוא ולבדוק מאיפה נובעת ההתערבות, כפי שאת מסבירה את זה, המאוד גסה של ההורים, כנראה שהבעיה היא בתוך המערכת. וכמישהי שעלתה לפני הרבה מאוד שנים מחבר המדינות, ההורים לא היו מעורבים בבית-הספר בכלל. היינו מגיעים לישיבות, לימי הורים וכאלה - - -

כמי שעלתה מישראל לפני 20 שנה, גם אז ההורים לא היו מעורבים במערכת החינוך.

אז יפה, אז ההשפעה של ההורים היתה יותר חזקה, בגלל זה. לא ידוע לנו שלקחנו מורים פרטיים בצורה כזאת, או שהרגשנו חוסר אמון במערכת. ולכן, לדעתי, אם אנחנו כבר מדברים על הנושא הזה, שלא לדבר כבר – אני לא יודעת אם תדברי על זה או מתי, אני חושבת שזה גם נושא שצריך להעלות אותו – אחות בבית-ספר, למשל, שלא קיימת.

זה כל הזמן עולה.

אני לא יודעת, יש הרבה מאוד דברים שבעצם ההורים - - -

זה אחד הפצעים שלנו, הנושא של האחות. אחד הדברים הכי כואבים. הנושא של האחות הוא אחד הדברים הכי כואבים.

נכון, זה אחד הדברים המאוד קשים.

זה מאבק אדיר. אנחנו היום רק נתמקד – שגם בזה אנחנו כבר קיימנו שש ישיבות בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.

יש הרבה דברים שצריך לדון בהם.

אני בקיצור רוצה להגיד, שהעלית בוודאי נקודה כאובה בנושא של השוויוניות במערכת החינוך. אז לא אגלה לך כלום, אם אומר שאין שוויוניות ולא אגלה לך שאומר - - -

איזה שוויוניות? לא, אני לא בכיוון בכלל.

לא, אומר שיש בתי-ספר שההורים - - -

דיברת על תשלומי הורים ומימון - - -

לא, אני לא מדברת על זה.

זה גם נושא בפני עצמו.

אני כן רוצה להתייחס למה שנאמר כאן, שזה גם נאמר לפני שנכנסת. ברור שנכנסנו למקום הזה בגלל שמאיזושהי סיבה – ואפשר להחליט אם הולכים אחורה או לא – היחס של חלק מההורים במערכת החינוך משקף חוסר אמון. את הדבר הזה אנחנו צריכים לפעול לתקן, גם בין השאר באמירות פה בכנסת – אני חושבת שבמשך תקופה ארוכה נשבה רוח מסוכנת, בעייתית, מצד מקבלי החלטות, שאני חושבת שבפירוש נעצרה תחת שר החינוך הנוכחי, שהאשימה את המורים בחוליי מערכת החינוך, וחיפשה כל הזמן לעשות דברים מסביבם במקום אתם.

אז קודם כל, אני חושבת שהמגמה הזאת נעצרה, נפסקה, ובוודאי שפה בוועדה, אנחנו ואני לא שותפים לה. וצריך גם לראות איך אנחנו מתחילים להחזיר את האמון גם בהתנהלות בתוך המערכת, אבל גם באמצעות זה שהכללים להתנהלות יהיו הרבה-הרבה יותר ברורים. אישית, אני מודה שהתקופה שבה ההורים באו לימי הורים, בעיני היתה בסדר גמור, לא חושבת שזו היתה תקופה רעה לחינוך בישראל. היום אנשים רוצים הרבה יותר.

העולם השתנה מאז.

העולם השתנה, לא בטוח שבמקרה הזה לטובה, אבל נכון שהיום יש דרישה מצד הורים להרבה יותר. צריך לחשוב האם נכון תמיד ובכל מצב להיענות לדרישה הגוברת הזאת. אני רוצה את חנה שדמי ממשרד החינוך.

ארבע הערות קצרות. כתפיסת מדיניות, הנושא של שותפות הורים הוא לא רק הצהרה, אבל הוא ודאי צריך לבוא עם איזושהי הסדרה. אבל אני חושבת שהסדרה ורתימה של הורים צריכות ללכת ביחד ולא לעשות את ההפרדה הזאת. הערה נוספת, האקדמיה למדעים, אני חושבת שיש לך את הדוח שלה, אם לא אעביר לך, הגישה למשרד החינוך – דוח על הקשר בין המשפחה וקשרי משפחה לבין בית-הספר, שבדוח הזה יש גם את ההשוואה בין מדינות בעולם על מדיניות בנושא של שותפות הורים, גם על הנושא של הסדרה מבחינה משפטית, הכשרת המורים ליותר הידברות עם הורים וגם הנושא של ילדים עם צרכים מיוחדים.

מה שחשוב להדגיש בתוך הדוח הזה, זה הקשר בין הנושא של שותפויות הורים לבין הישגים לימודיים, לבין הרבה משתנים בהתפתחות של ילדים, וצריך לקחת את זה ולהבין את זה. אני יכולה לתת לך דוגמה קטנה – כשלקחנו בתי-ספר אתם אנחנו עובדים בנושא של אלימות, ולקחנו בתי-ספר אחרי שלוש שנים, בתי-ספר ששינו את האקלים בבית-ספר והורידו את רמת האלימות, ובתי-ספר שלא הצליחו בשלוש שנים האלה לעשות שינוי. עשינו מחקר איכותני שישב שם וניסה לבדוק מה היו המרכיבים שעשו את השינוי בין שני סוגי בתי-הספר, אז הנושא של הורים שותפים לתוך התהליך של בית-ספר ליצור אקלים בית-ספר, היה אחד המשתנים המאוד משמעותיים.

אבל אני רוצה לשאול בהקשר הזה, שוב, כי אני חושבת שבכל הנושא הזה של יחסי הורים מורים המלים מאוד חשובות, כי לצורך העניין, כשאנחנו אומרים שמעורבות ההורים בחינוך הילד היא קריטית לעתיד, יש הרבה הורים שמבינים שאכן המשמעות היא בבית, לחשוף את הילד לסביבה של קריאה ועבודה ולעולם הגדול, ויש כאלה שחושבים שאם אני צועק על המורה למה היא נתנה ציון נמוך - - -

לא, זה לא קשור למעורבות הורים.

לא, אבל כשמדברים על מעורבות ההורים בחינוך הילד, יש כאלה שמפרשים את זה – אם אבהיר למורה שנתנה לילד שלי ציון נמוך, אני מראה מעורבות בחינוך הילד, ולכן יהיו תוצאות יותר טובות.

אז אני חושבת שאנחנו לא מדברים על זה, ובטח גם את לא מדברת על סוג כזה של מעורבות.

לא, אבל הדברים נתפסים ככה, וצריך להיות מאוד מדויקים.

אני חושבת שזה אולי ברצף שבין פרואקטיביות לריאקטיביות. ככל שבית-ספר ריאקטיבי מול ההורים, הסיכוי שזה יהיה יותר מוסלם, יותר אלימות. ככל שבית-ספר מרגיש את הביטחון להיות פרואקטיבי, ליזום את זה, להסדיר את זה, ליצור את המבנה, את המהלך, יש לו יכולת להשיג הישגים יותר גבוהים.
זאת אומרת, השאלה באמת הקונטקסט ובאיזו מידה בית-ספר הוא היוזם של זה או כל פעם נענה לאיזו צעקה אחרת של הורה. ובקטע הזה, אני חושבת שאנחנו רוצים לעשות עבודה. ובכל נושא של התנהגויות הסיכון, כשאנחנו עובדים על כל התנהגויות הסיכון, אתה מגיע בכל המחקרים למשמעות של שיתוף הורים בתהליך הזה, כי היום של הילד לא נגמר בבית-ספר ואחר כך – זה זורם כל הזמן. ולכן, זה גם חשוב.
כדי להכיר ילד, יש משמעות שההורה ייתן למורה את זווית ההסתכלות שלו על הילד והמורה ייתן להורה את זווית ההסתכלות, כי הדברים חוזרים והולכים. זאת אומרת, אני חושבת שאת צריכה לעשות הסדרה, אני חושבת שצריך לעשות – כמו בכל תקנון, יש גבולות ברורים, אתה לא חי בעולם בלי גבולות. יחד עם זה, בקונטקסט, בהנחת הייסוד, צריכה להיות הבנה שהשותפות הזאת היא לא מלים, אלא את השותפות הזאת אפשר לתעל למבנים ארגוניים נכונים ולעבודה נכונה בתוך בתי-הספר.

תודה רבה לך. פז כהן.

שלום, אני יושב-ראש ועד ההורים של ירושלים, שמכילה 250,000 תלמידים, 11% מתלמידי ישראל לומדים אצלנו.

רק שאבין, עכשיו שהכול אצלנו הרבה יותר מסודר, אתה יושב-ראש ועד ההורים של ירושלים במתכונת שנבחרה בכל הצורה - - -

אגע בזה בנקודה השנייה. שלוש נקודות - - -

סיגל היא של חיפה, אתה של ירושלים?

כמו שסיגל של חיפה, אני של ירושלים, פה זה עוצר. שלוש נקודות שרציתי להתייחס אליהן – אחת, קודם כל לגבי הדיון עצמו, השנייה, לגבי מה שדיברת עכשיו והשלישית, לגבי חשיבות הדיונים בוועדת החינוך.
הדיון הזה מאוד-מאוד חשוב, וצריך להבהיר, אנחנו עכשיו כהורים שנמצאים הרבה זמן במערכת מבינים שמי שמנהל את המערכת זה המנהלים והמורים, זאת אומרת, זה מי שנמצא בפנים, והתפקיד שלנו לתת משהו, אבל לדעת מה אנחנו יכולים לתת. ההגדרות של מה אנחנו יכולים לתת ומה מגיע לנו קיימות, אבל רוב ההורים לא מודעים למה שמגיע להם – למשל, שלהורים מותר להתערב ב-25% מחומר הלימוד בבית-הספר; למשל, מה קורה עם תלמיד שמסלקים אותו, מה עושים ההורים; תלמיד נפצע בבית-ספר, מה עושים?

אני רוצה לברר, האם זה נכון שהיום קביעת 25% ממערכת השעות בבית-הספר - - -

כן, זה חוזר מנכ"ל.

כן.

זה היה או-?

האם היום בכל בית-ספר הורים רשאים לקבוע 25% ממערכת השעות?

קודם כל, אנחנו מדברים על הוראת חוק לפי חוק חינוך ממלכתי, זה תקנות לפי הוראות חוק. יש תוכנית השלמה, זאת אומרת, זה 25% מתוך תוכנית הלימודים הקיימת, כמובן באישור משרד החינוך, זה לא כל דבר, זה לא תוכנית הייסוד ולא תוכנית הליבה, אלא זה מעבר לכך. ויש תל"ן שעליו דיברת קודם, שזו תוכנית לימודים - - -

לא, אבל בלי תוכנית הלימודים הנוספת. בית-ספר מקבל ממשרד החינוך 100 שעות, הן מחולקות, הוא נותן שעות לזה, שעות לזה – 25 שעות מתוך זה ההורים יכולים להגיד מה הם רוצים שייעשה בכך?

כן, אבל יש דרך בקשה מסודרת של ההורים, יש לזה כללים מובנים בתקנות עם אישור משרד החינוך, עם אישור תוכנית הלימודים, זה לא - - -

לא בכל דבר.

זו תוכנית שצריכה להיות תוכנית מובנית. יחסית לא משתמשים בה הרבה.

אבל זה תהליך מול משרד החינוך, הוא לא תהליך מול בית-הספר.

זה תהליך גם וגם, אבל תהליך - - -

אבל הוא בראש ובראשונה קבלת - - -

קבלת אישור התוכנית על ידי משרד החינוך.

והתהליך הוא שההורים צריכים להציף. להורים יש זכות לבקש להשפיע על 25% מתוכן הלימודים והתוכן הזה צריך להגיע ואפשר להכניס אותו לתוך תוכנית הלימודים. יש עוד הרבה דברים, גם - - -

אבל לא בלי אישור משרד החינוך.

ודאי שלא.

בתי-הספר הם בתי-ספר רשמיים. אנחנו מדברים על בתי-ספר מוכרים של משרד החינוך, אז אין - - -

לא, אבל אני אומרת שזה לא דיאלוג שמתנהל הורים מול בית-הספר. לצורך העניין, יש להורים בקשה, הבקשה צריכה לעלות למשרד החינוך, משרד החינוך מאשר או לא מאשר, ואז יש את התוכנית הזאת. לא משהו שההורים אומרים לבית-הספר, אנחנו דורשים ובית-ספר חייב.

יש גם חלק מקצועי. זה לא שההורה בא ואומר, אני וצוות ההורים רוצים שנושא x יילמד. צריכה להיות הצעה מסודרת מקצועית.

לא צריך להסתמך על דבר כזה.

זו דוגמה למשהו שקורה בכלל בתוך המערכת. ההורים שותפים לתוך מה שקורה במערכת החינוך, הם לא באים לאיים על אף אחד, והתחושה היא גם עכשיו כשאנחנו מדברים, זה שהמורים הם חלק ואנחנו חלק והמנהלים הם בטח חלק, והם המובילים של המערכת, ומשרד החינוך הוא חלק. וכמו שהחליטו עכשיו עם ספרי הלימוד, למשל, 60% מהסכמה של ההורים גורמת לזה שמכניסים תוכנית פנימה לבית-הספר.
להורים יש תפקיד משמעותי חשוב, אסור ליצור את זה כתפקיד שמתנגח אחד בשני. חלק גדול, בעיקר מי שנמצא פה, וזה הרבה יותר גם בשטח, זה אנשים שרוצים להיות מעורבים, אכפת להם מה שקורה עם הילדים שלהם, אנשים שמודעים למה שקורה והם רוצים להשפיע קצת, רוצים להכניס תוכנית של ערכים לבית-ספר, רוצים להכניס העשרה או חיזוקים בדברים מסוימים, וזה מאוד-מאוד לגיטימי, וגם המורים צריכים לקבל את זה כמשהו שבא כשיח, כעבודה משותפת ולא כמשהו שאנחנו באים - - -

לא, אבל אתה צריך להיות מודע שגם תוכנית לימודים, שעל-פיה מלמדים מורים, לא נכתבה רק על ידי המורים. יש צוות של מקצוע עם ייעוץ אקדמי, צוות שלם של אנשים שיושב חודשים על חודשים וכותב תוכנית. ההורים צריכים להיות מודעים לזה. אז ברור שיש תכנים חינוכיים, יש תכנים ערכיים, שהרבה יותר קל לשלב אותם במערכת. תכנים לימודיים צריכים לעבור תהליך יותר ארוך, זה הכול.

לא הבנתי מה היא רצתה להגיד.

אז זו הנקודה הראשונה. בהתחלה היה חשוב לי להבהיר שהדיון מאוד-מאוד חשוב, והנושא הזה של מעורבות הורים כמעורבות משתפת, ולדעת ולספק את הידע להורים, מה מותר להם ומה זכותם וחובתם, היא מאוד חשובה.
החלק השני של הגוף הייצוגי מבחינת ארגון ההורים הארצי, הייתי חלק מהתהליך הזה של הבחירות, כי הבחירות האלה בעיני היו לא תקניות בצורה שהם נעשו, החל מזה שיושב-ראש קיבל 38 קולות מתוך 37 בוחרים, דרך זה שחלק מהיישובים טוענים שזה לא הנציגים שלהם שהיו שם. ולכן, אני מציע לפתוח את זה כסוגיה נפרדת, לא חייבים פה בוועדה. אבל מבחינתי הגוף הזה כירושלים, ובירושלים היו 144 בתי-ספר שהשתתפו בבחירות של ירושלים - - -

היו 77.

144 יושבי-ראש שנבחרו בירושלים, וכל התהליך הזה שקרה גם בחיפה וגם בצפון, אני שם בצד רגע, אני מאוד מעריך את מה שסיגל ספציפית, זה לא משהו נקודתי, היא עושה עבודה מדהימה בחיפה וכו', זה לא רלוונטי, אני מדבר ברמה הארצית, מבחינתי אין עדיין גוף ייצוגי להורים. יש גופים נהדרים שעושים עבודה מדהימה להכניס את הנושא של מעורבות ההורים בתוך מערכת החינוך בכל מיני מקומות. בתחום שלנו – אני חבר ועדת החינוך העירונית לפי פקודת העיריות, יש לנו שיתוף פעולה, עובדים עם העירייה, כל ההורים בבתי-הספר משתפים פעולה. במערכת המוניציפלית זה עובד יפה מאוד. ומכאן אני מגיע לנקודה האחרונה - - -

לא מבינים מה אתה אומר.

לא הבנתי את המשפט הזה שמבחינתך - - -

שוויה-שוויה, אמרת דברים ש - - -

זה מה שלא הבנתי, מה שאתה אומר.

יש שם בעיה.

היה תהליך בחירות בארגון הורים ארצי, השתתפתי בבחירות האלה, התהליך הזה היה לקוי - -

אני מבקש אחרי זה.

- - כי השתתפו בו 37 אנשים שהצביעו והיושב-ראש קיבל 38 קולות. היה לקוי, כי היושב-ראש שנבחר מייצג גם שרים וגם ראשי ערים, וגם את ההורים, ולדעתי יש פה ניגוד אינטרסים מאוד-מאוד חריף. הוא היה לקוי מהרבה מאוד בחינות. יש שם כמה חברי מרכז של מפלגות, שהשתתפו בתוך תהליך הבחירות הזה בניגוד לתקנון. ברמה האישית החלטתי לא לצאת נגד התהליך הזה, כי פשוט יש לנו מספיק דברים חיוביים לעשות - - -

כרגע עשית את זה.

אבל אתה אומר דברים שהם מאוד חמורים.

אתה יודע שזה משודר?

אני עומד מאחוריהם, אני עומד מאחורי הדברים, כל המלים אני עומד מאחוריהם ומי שרוצה מוזמן - - -

- - - כרגע.

אם אתה אומר 37 והוא קיבל 38 קולות - - -

רגע, התייחסות לפני סיגל. משרד החינוך מבחינה משפטית היה אחראי על הבקרה של התהליך, נכון?

בית-המשפט היה אחראי, גברתי.

יהודה אתה יוצא מפה אם אתה - - -

התהליך הזה ארך הרבה מאוד זמן. הוא לווה על ידי מנהל מיוחד שמונה על ידי בית-המשפט. כל התהליך הזה עבר בקרת בית-משפט. היו הרבה מאוד ניסיונות לעכב את התהליך. היתה פנייה של בית-משפט, של חלק מהגורמים שיושבים כאן לבית-המשפט, העתירה נדחתה בעניין הזה. בסופו של דבר הניסיון היה בנסיבות הקיימות, שיכול להיות שלא כל הוועדים השתתפו. זאת אומרת, היתה פנייה לכולם להשתתף. מי שבחר לא להשתתף, לא השתתף. בסופו של דבר זה ועד ההורים שנבחר כתוצאה מההליך המסודר שהיה.

סיגל, את רוצה - - -

מה עם המספרים שאמר? 37, 38? זה נבדק?

הוא אמר – איפה יש הוכחה למה שאמרת? זאת האשמה מאוד-מאוד חזקה, אתה יודע.

אביא לך אותה.

אני רוצה להתייחס – שוב, מערכת הבחירות בוצעה על ידי גוף חיצוני, על ידי עורך-דין שמונה על ידי בית-המשפט. הכול נעשה בצורה החוקית והמסודרת ביותר. אני סבורה שזה לא לעניין ולא במקום, כי זו לא מטרת הדיון. כי אם היינו יודעים שזו מטרת הדיון, היינו גם דואגים להביא את כל מה שצריך ולהוכיח שהדברים אחרת, אז אני מעדיפה לראות בזה איזשהו משהו.

הגופים שהשתתפו בבחירות, כולל החבר היקר שלי שהוא מקסים בעיני, אבל אני חייבת לבוא ולומר שמה לעשות, מטבעם של בחירות שלא כולם יוצאים מנצחים, ומטבעם של בחירות שכן נבחר קודקוד אחד ויו"ר אחד. ועובדה בשטח היא, שבשבועות מאז הבחירות, מדי יום מצטרפות עוד ועוד ערים גדולות ומרכזיות לתוך המערכת הזאת. ונכון, שהיה הרבה יותר נוח לגופים מסוימים שיהיה ואקום ושלא יהיה תהליך בחירות מסודר, ופה אני באמת מברכת גם את משרד החינוך, גם את מרכז שלטון מקומי, וגם את כל הרשויות שבאו ואמרו, עד כאן, אנחנו רוצים לבוא ולעשות מעשה, ולבוא ולהסדיר גוף אחד שיבוא. אגב, יש את זכות ההתאגדות במדינת ישראל, יכולים לבוא 20 גופים מתנדבים, גם 300 וגם 200, ולסייע כמתנדבים וזה נהדר, אבל גוף מייצג יש אחד, והגוף הזה הוא גוף שנבחר.
אני לא עורכת-דין במקצועי וגם לא בית-משפט, אז אני לא יכולה לבוא ולהביע את הדברים המקצועיים, אבל יש מי שיכול לעשות את זה. ואני מציעה למחוק את ההערה האומללה הזאת מתוך מהפרוטוקול, כי זו פשוט הערה אומללה, כי זה נבדק. כרגע הגוף היציג של ההורים, זה ארגון ההורים הארצי למערכת החינוך בישראל, עורך-דין גדעון פישר נבחר כמעט פה אחד, במעל 90% מבעלי זכות הבחירה, להיות יו"ר הארגון, ואנחנו מאוד גאים בזה. אני משוכנעת שהאווירה והרוח החדשה והבשורה רק יהיו לטובת כולם, וכשהאבק ישקע, כל הערים ישמחו בבחירה הזאת ויראו שאנחנו לא באים לדבר אלא באים לעשות. ומכאן יוצאים לדרך חדשה.

פז, אגיד דבר אחד שיהיה ברור. לי בוועדה מבחינה זאת, אני שמה קו על כל התקופה שבה יש שלל טוענים לנציגות, ליציגות, של הורים. יש נציג אחד, גוף הורים אחד. אם ביישובים יש כל מיני גופים והיישוב רוצה לעבוד אתם, לחלוטין החלטתו של אותו יישוב, של אותו בית-ספר. אבל מבחינת ועדת החינוך, מכאן ואילך אנחנו עובדים אך ורק עם אותה פירמידה שהיתה חלק ממהלך הבחירות. אני חושבת שזה גם חלק קריטי בהסדרת מעמד ההורים במערכת החינוך, שאנחנו נשים קץ לכל השאלות האלה של הסיפור הזה.

- - -

אבל אם אתה רוצה להתייחס לנושא עצמו, אשמח.

אני מכבד את מה שאת אומרת, אני עומד מאחורי כל מלה שאמרתי, ומי שרוצה מוזמן לתבוע אותי, אני מבקש שזה לא יימחק מהפרוטוקול.

שום דבר לא נמחק. אמרת, אמרת. אם אתה רוצה להתייחס למהות הדיון אשמח.

בסדר גמור. על המהות אמרתי בהתחלה. עכשיו נקודה אחרונה, זה בנושא של ועדת החינוך ותפקידה. לפני חודש וחצי היה דיון על הנושא הזה של תפקיד ההורים בדיוק. יישום מסקנות ועדת טרכטנברג – הממשלה בינואר השנה החליטה להקצות תקציב מסוים, לפני כמה שבועות היא החליטה לבטל את התקציב הזה ליום לימודים ארוך בירושלים. ועדת החינוך של הכנסת התכנסה בראשות היושב-ראש הקודם וקיבלה החלטה מאוד-מאוד חדה, והעבירה מסר מאוד ברור לממשלה, שאם הממשלה לא תאשר – אחרי שהיא כבר קיבלה את ההחלטה – ועדת החינוך תעמוד מאחורי זה ותגיש הצעת חוק מטעם חברי הוועדה.

ופה אני אומר ברמה הכי פשוטה ובאמת הכי פרקטית, היתה החלטה לעשות יום לימודים ארוך בירושלים, זו החלטה שהתקבלה, הוקצה לה תקציב, החליטו להוציא את התקציב הזה למטרות אחרות לפני כמה ימים. בוועדת החינוך אמרו – אנחנו באופן מוחלט עומדים מאחורי הדבר הזה, ופה חשוב לי למקם את מעמדה של ועדת החינוך בתוך נושא מאוד-מאוד ספציפי – שוועדת החינוך קיבלה החלטה וצריך לראות שההחלטות של הוועדה הזאת מיושמות. זה לא רק מקום לדיונים אלא זה גם מקום שעוזר לממשלה לקבל את ההחלטות הרלוונטיות בתחום החינוך, שזה התחום המקצועי של הוועדה הזאת.

אבדוק את הנושא הזה. אריק קפלן, בבקשה.

סגן יושב-ראש ועד הורים של ירושלים, של פז בעצם.

שוב, נבחרת באותו מסלול מסודר.

בירושלים, לא בארצי, אני לא שייך לארצי.

כן, אבל בתוך ירושלים זה עם אותו מסלול מתוקן.

כן. לא שייך ולא מכיר.

אתה כן שייך לארצי או לא שייך לארצי?

לא, לא שייך לארצי.

אבל הבחירות שלך, סליחה.

הבחירות שלי היו שייכות לירושלים, לא לארצי.

לא, היא הסבירה קודם שיש פירמידה.

אני רוצה לשאול שאלה אחרת, אתם מקבלים את המרות של הוועד הארצי?

לא. ירושלים לא.

מה שנקרא, ירושלים הכריזה אוטונומיה.

הוציאו אותנו, אבל זה לא הדיון. אני לא חושב שזה הדיון בכלל. באמת, למרות שאני - - -

לגבי היישוב אין לי בעיה.

אני מדבר כהורה בירושלים. אני לא חושב שהדיון הוא כרגע על מעמד הארגון הארצי, זה שווה דיון בפני עצמו על כל מה שהיה, וזה לא הדיון עכשיו.

הדיון הסתיים. יש ארגון הורים, סיימנו.

כן, נכון, שלא כולם שותפים לו. אני רוצה להפריד, ואני מצטרף לדברים שאמרת בהתחלה לגבי מעמד ההורים והסדרה בחוק, ואני רוצה להתייחס לזה משני הצדדים – מצד אחד כהורה, מצד שני דווקא כבעלה של מורה, ששומע את הדברים גם בצד שני. מצד אחד, אני רואה שבתי-הספר כל הזמן מבקשים את ההורים שיבואו, יהיו שותפים, יעשו את הפעילויות האלה, ילוו את הטיול הזה, יאפו עוגה לזה ויסייעו בהפסקה למכור, כדי לאסוף כספים למסיבת סיום. ולפעמים אני מרגיש שאני עובד בבית-ספר, בהתנדבות בשמחה, אבל לא כולם רוצים ומסוגלים לעשות את זה.
מצד שני, ההתערבות שלנו שם לפעמים נעצרת. זאת אומרת, אני מדבר על הכללי, לא באופן אישי, כי באמת אצלנו בצוות יש יופי של שיתוף פעולה, הלוואי על כל בתי-הספר, כמו אני משוכנע, גם בחלק מבתי-הספר האחרים. אבל כפי שאמרת, חייבים להסדיר את זה. זאת אומרת, שלהורים יהיה איזשהו מעמד. הם יוכלו לקבוע בצורה מסודרת ודמוקרטית את אופיו של בית-הספר שהם רוצים ללמוד בו, להיות שותפים לתהליכים, להיות חלק, לא להפריע, להיות חלק תורם.

אמרת דבר מאוד דרמטי. אני יכולה להגיד שלזה אני ודאי לא שותפה, שההורים יקבעו את אופי בית-הספר?

לא יכול להיות שיש בית-ספר מסוים והמנהל יחליט באופן חד-צדדי – סתם אקח תל"י , לא משנה – יחליט, תל"י מקבל ונותן x כספים וכדומה - - -

שזו תוכנית לימודים ליהדות.

לא משנה, זה יכול להיות כל דבר אחר, במקרה השתמשתי - - -

תגבור לימודי יהדות.

תגבור לימודי יהדות. ואז הוא נותן להם סיוע כספי, ליווי מקצועי, כל מיני דברים כאלה. הילד שלי רשום. למחרת בבוקר בית-הספר שלי הפך לתל"י בלי ששאלו אותי בכלל.

מה זאת אומרת?

יכול להיות מצב שאני היום בבית-ספר x, למחרת בבוקר המנהל דרך משרד החינוך וכדומה, קיבל אישור בקשה, גוף מסוים נכנס שהוא משנה את האופי הכללי של בית-ספר. פתאום אני מוצא את עצמי בבית-ספר אחר.

אז אני מבדילה בין שני דברים. הדוגמה שהבאת היא דוגמה מאוד חשובה. מבדילה בין מה שציינת, שהורים בכלל צריכים לקבוע את אופי בית-הספר, דבר שאישית אני בוודאי לא שותפה לו, לבין אמירה שאם בית-הספר, למשל לוקח על עצמו תוכניות לימודים נוספות - -

בית-ספר ייחודי.

בית-ספר ייחודי.

- - מחליט פתאום להפוך את הכול לבית-ספר אחר ממה שהוא היה מלכתחילה, זה בוודאי דבר שצריך להיעשות באופן שהוא לא חד-צדדי, ולכך אני מסכימה לחלוטין. זה קשור גם בכלל לכל השאלה של כניסת חיצוניים למערכת, ועד כמה אנחנו בכלל מאפשרים את זה, באיזה שעות אנחנו מאפשרים את זה.

זו הכוונה. לא שפתאום נתחיל לנהל, כי אז ההורים ינהלו את המערכת, ואני לא רוצה את זה.

אם זו הכוונה, אז לכך אני כמובן שותפה.

זו הכוונה.

ואני חושבת שזה נושא שצריך לעסוק גם בו, כי בעיקר הדברים האלה נעשים על ידי כניסת גורמים חיצוניים, נכון? אם אני צודקת.

כן.

כן.

כלומר, הדברים האלה הם יד ביד עם כניסת גורמים חיצוניים, כי עם השעות שמשרד החינוך נותן לא משנים את האופי של בית-הספר.

לא, לא.

עמדתי בכלל, פשוט לא. ואם הם נכנסים, הם נכנסים לא בשעות הלימודים, הם יכולים להיכנס אחר הצהריים באופן התנדבותי ובוודאי לא בשעות הלימודים של בית-הספר. אם בית-ספר רוצה לעשות כל מיני תוכניות העשרה, הרחבה אחר הצהריים, אני חושבת שזה רעיון נפלא, ואז גם זה בהתנדבות לחלוטין. הורה ירצה לשלוח את ילדו – ישלח, לא ירצה – לא ישלח. שעות הלימודים הממלכתיות נשארות שעות הלימודים הממלכתיות, לכך אני לגמרי מסכימה.

ואני רוצה להתייחס, אפרופו מעמד ההורה, שיש גם את הצד השני, שאני רואה הרבה פעמים הורים ופה דווקא מהצד שאני נשוי למורה, וגם כוועד הורים, אנחנו נתקלים בהורים כאלה, שפוגעים לנו בבית-ספר. אני אומר את זה במפורש – אם זה בהתנגדות אנטי לתשלום הורים שקבענו, וממרידים את האנשים בלי שום סיבה, זה אושר בוועדת חינוך על ידי כל הגורמים שנקבעו, אם זה בוועד ההורים המוסדי, אם זה אושר על ידי המפקחים. הם מחליטים, אנחנו לא רוצים לשלם ומתחילים להמריד הורים.
הכול באופן חוקי, כי הם רבו עם המנהלת, הם לא אוהבים את המחנכת שלהם, כל מיני סיבות פשוט לא רלוונטיות בכלל, אבל דווקא זה פוגע בנו כהורים שמשלמים ופועלים. ופה, הסדרה של הנושא עם המעמד לוועד ההורים שנבחר, לתת לו איזשהו התייחסות לעניין הזה, לפנות, כי אנחנו פנינו להורים כאלה אצלנו, אז הם באו בטענות למשרד החינוך, מה אתם מערבים את ההורים, שבכלל יודעים שלא שילמנו. אבל הם גורמים לי לשלם יותר, כי הם לא משלמים. זאת אומרת, צריכה להיות פה איזושהי הסדרה. אני משלם, אני עושה את הכול, יש הורה שאומר, אני לא רוצה לשלם, מה תעשה לי?

תן לי דקה להבין את הלופ הזה. יש תהליך מוסכם לתשלומי הורים, נושא כאוב בפני עצמו, אבל נניח שהוא מוסכם, אושר, יש הורים שמחליטים לא לשלם, הם פונים למשרד החינוך - - -

הם מחליטים לא לשלם או לשלם חלק, מה שנראה להם, יש כל מיני טריקים. זה אני רוצה, זה אני לא רוצה לשלם. כל מיני שיטות מוזרות. בתוך בית-ספר יש ועדת כספים שבודקת מי שילם, מי לא שילם וכדומה. לנו כהורים יש לנו אינטרס שישלמו, שהפעילות תתבצע, אחרת בית-ספר יתמוטט, היום זה בתי-ספר בניהול עצמי. ואז אומרים לנו לא שילמו ככה וככה, ואנחנו מבקשים לראות מי לא שילם ולמה. אנחנו לא מדברים על הנושא של רווחה וכדומה, שעם זה אנחנו לא מתעסקים, לשמור על צנעת הפרט, אלא על הורים שדווקא לא משלמים. יש כאלו, לצערנו.
ואז אני, כיושב-ראש ועד, פונה לאותן משפחות ואומר להן, חבר'ה אני מבקש שתשלמו, אין שום סיבה שלא תשלמו, עם כל הכבוד. אנחנו כולנו מכירים מה המצב של ההורים וכדומה, אנחנו מדינה קטנה בסופו של דבר, ובטח בשכונה. אתה יודע פחות או יותר גם מי יכול לשלם ומי לא יכול לשלם. ואתה רואה אנשים שיכולים לשלם, ובאופן עקרוני לא משלמים. ואז אני אומר, אני מבקש שתשלמו. ואז הם פונים במכתב למשרד החינוך שפוגעים להם בצנעת הפרט, מה פתאום העבירו את השם שלהם לוועדה ההורים שיפנה אליהם בכלל, באיזה זכות. והמנהלת מקבלת נזיפה, למה את מעבירה את השם.

זה מה שאני רוצה לברר, את הסגירה הזאת של הלופ. אותה מנהלת מקבלת נזיפה, לצורך העניין, למה? היא עשתה משהו לא בסדר?

עולים כאן נושאים שאנחנו לא מכירים אותם, שלא בדקתי אותם, ככל שיש צורך לבדוק, צריך לבדוק את זה. אני לא יודעת על המקרה הספציפי שהוא מדבר עליו.

תראי, ברור שצריך להוציא את כל גביית תשלומי ההורים מההורים ולהעביר את זה למנגנון חיצוני. זה נושא אחר.

עולים כאן הרבה מאוד - - -

אבל אותי מטריד סגירת הלופ, שוב, במסגרת הסדרת מעמד ההורים במערכת החינוך. אם יש גוף יציג ואם מי שאינם רואים את עצמם מיוצגים על ידי הגוף הזה פונים למשרד החינוך, צריך לבדוק באיזה תנאים ועל מה משרד החינוך חוזר לבית-הספר, כי ברוב המקרים משרד החינוך צריך לגבות את בית-הספר ולא לשלוח נזיפה למנהלת.

עולים כאן הרבה מאוד נושאים. דרך אגב, רק בנושא של תל"י, שאני גם לא מכירה את הנושא הספציפי - - -

זה לא מקרה ספציפי, פה זה מקרים שאני מכיר - - -

רק לומר בהערת אגב, שיש היום תיקון לחוק חינוך ממלכתי, שמדבר על החינוך המשלב, מדבר על אפשרות ששני שליש של ההורים יבקשו שבית-הספר יהפוך למשלב. יש לזה - - -

אבל אז ההורים שותפים, זה בסדר.

זה ההורים, זה שני שליש ההורים שמבקשים. יש לזה גם כללים מובנים בחוק, בתקנות, כמו לגבי תוכנית השלמה בתוכנית לימודים נוספת. ככלל, ועד ההורים יכול לייצג את בית-הספר בנושאים שאכן הם מתאימים לוועדי הורים. הוא עדיין לא מחליט כמובן על הרבה מאוד דברים לגבי ההורה הספציפי. גם לגבי תשלומי הורים. יש תשלומי הורים שמאושרים על ידי ועדת החינוך של הכנסת, חלק גדול מהם הם לא תשלומי חובה ועדיין ההורה יכול להחליט אם הוא צורך את השירות הזה או לא צורך את השירות הזה, וזה אינדיבידואלי לגבי ההורה. צריך לשים את הגבולות - - -

אבל בשביל זה יש את ועד ההורים, שמאשר את התשלום הנוסף.

מה מייצג ועד ההורים, שזה מאוד חשוב, ומה עדיין ההורה הספציפי מחליט לגבי הילד שלו.

הוא עדיין שולח את הילד לפעילות עליה לא שילם.

- - - גם אם לא שילמו.

סליחה, רק שאבהיר - - -

אני רוצה להבין את הנקודה הזאת, כי היא חלק מסיפור גדול. תשלומים שהם תשלומי רשות – מרגע שהתקבלה ההחלטה, לצורך העניין, בוועד הורים ואושרו אותם תשלומים, הם עדיין תשלומי רשות עד הרגע האחרון, והורה פשוט מודיע שלצורך העניין הוא לא צורך את השירות הזה.

לא, הוא צורך, הוא לא משלם. זו הבעיה.

אם הוא לא משלם, הוא מודיע שהוא גם לא צורך.

ואז מעלים לרדיו ואומרים, הנה, בית-ספר השאיר את הילד בבית-ספר.

לא הוציאו לטיול.

וכולם מאשימים את המנהל. או לצורך העניין הוא לא משלם על ההסעות, הוא משלם על ההצגה. איך הוא יגיע להצגה בדיוק?

הורה יכול להחליט בחלק מתשלומי הרשות אם הוא צורך אותם או לא צורך אותם. זה אמור לא להיות ברגע האחרון. אפשר למצוא פתרונות משפטיים, כגון, להחתים את ההורה על הסכמה בתשלום בתחילת השנה או לעשות איזשהם חוזים לא מאוד מסובכים, כדי שאכן השירות הזה יתקיים, כי אם כל הכיתה לא רוצה ללכת להצגה למשל, אז יתכן והיא לא תלך. אבל אם הורה בודד לא רוצה ללכת, ועדיין הרוב הגדול הולכים, אז ילכו.

טוב, זו נקודה שאנחנו גם במסגרת הדיונים על תשלומי הורים, אנחנו גם - - -

כולל הילד שלא שילם.

בור שחור פה, מה שאתם מספרים פה.

זו המטרה, להתחיל מה שנקרא "לחפור בכל הבורות האלה".

נושא אחרון קטנצ'יק רק בנושא הזה.

אי-אפשר למצוא את הרגליים ואת הידיים לפי מה שקורה פה - - -

- - -

זו הסיבה שהכותרת לדיון זו הסדרה, כי זה בלגן אחד גדול.

נכון.

לא, אבל מה שיותר בלגן מזה, זה שכל הזמן אני שומעת עוד תשלומים ועוד תשלומים. בכלל, ההורים צריכים להפסיק לשלם, נקודה, ואז אין לך בעיה.

נכון.

למה ההורים צריכים כל הזמן להשתתף במערכת החינוך במדינת ישראל?

כי משרד החינוך הפסיק לתת כל דבר שהוא לא מתמטיקה ואנגלית, לא הצגות, לא טיולים, לא תרבות.

על זה צריך לדבר. ועד הורים, לא ועד הורים. צריך לחשוב איך ההורים מפסיקים לממן את מערכת החינוך במדינת ישראל.

כל הכבוד.

כל הכבוד.

יש אנשים שיכולים ויש אנשים שלא יכולים.

נכון.

גברתי היושבת-ראש, עוד מלה רק לסיום.

מלה אחת.

לא, אני רק רוצה להגיד עוד משהו, סליחה, עינת.

רק תתני לו לסיים.

ברשותך, אני רוצה בהמשך להגיב פה. את מבינה מה הם עושים? מה אומרת מערכת החינוך, זה רשות, אתה רוצה – תשלם, אתה לא רוצה – לא תשלם. עכשיו, הם יודעים שיש ועד עובדים שהולך ללחוץ על אותם הורים.

ועד הורים.

ועד הורים.

ועד הורים. מה אמרתי?

ועד עובדים.

עובדים.

כדאי שתהיו ועד עובדים כבר. ועד הורים שהולכים ללחוץ על אותם הורים.

אנחנו עובדים בבתי-הספר, זה בסדר.

זאת אומרת שמשרד החינוך, סליחה על הביטוי המאוד גס, מסכסך בין ההורים. במקום לבוא ולחשוב באיזו דרך משרד החינוך מטפל במערכת החינוך ומשלם את כל התשלומים. לא אחד כן יצא להצגה, שני כן נסע לפולין, שלישי נוסע ל-, זה פשוט מטורף, כל הבעיה זה מה שאמרתי, כאן קבור הכלב, לפני 45 דקות כשנכנסתי. הכול בגלל התשלומים שההורים לא אמורים לשלם, נקודה. בשביל זה אנחנו משלמים מס הכנסה, מע"מ, ביטוח לאומי, ביטוח בריאות, מס עקיף, מס בלו, מיליון דברים שהמדינה אמורה לקחת ולשים את זה במערכת החירות – החינוך. כל מה שאני חושבת, הכול - - -

הם גם באמת שמים את זה בכל מקום, חוץ מבחינוך.

משפט אחרון.

משפט אחרון. במסגרת ההסדרה, פה אני בצד השני, להגביל גם את ההורים, כי אני יודע מבתי-ספר שיש הורים שפשוט עושים טרור, ממש ככה, כלפי מורים ומנהלים, ומורים מפחדים להעניש את הילד, או מפחדים מציונים מסוימים, כי מפחדים מההורים.

נכון.

אז להיפך - - -

זה ממש ככה. וצריכים לתת כלים לבית-ספר. יש הורים באים וצועקים על ילדים אחרים, מרביצים לילדים אחרים. לפעמים זה ג'ונגל, ממש ככה. וחייבים לתת לבית-הספר ולמנהל ולמערכת כלים חריפים מאוד להעניש את אותם הורים וילדים, אני לא יודע בדיוק איך עושים את זה, כי להעניש את הילד על ההתנהגות של ההורים, זה לא בדיוק הפתרון, אבל צריכים למצוא איזשהו פתרון שיעצור את הדברים האלה.

אסור - - -

מה עושים?

העלית בעיקר את הנושא המרכזי, שגם אתו פתחנו. התופעות שקיימות הן חמורות, הן תופעות ששוב מתכסות במלים יפות של דיאלוג, שותפות ומעורבות בחיי הילד. הורים חושבים שאם הם מרביצים לילדים אחרים או צועקים על המורה שהיא נתנה ציון לא ראוי, אז זה אומר שהם הוכיחו מעורבות בחיי הילד. אגיד בסוגריים, הרבה לא מבינים שבכך הם פוגעים בילדים שלהם עוד יותר, גם בכך שהם לא מחנכים אותם להיות אנשים אוטונומיים בסביבה ולפתור בעיות, והרבה פעמים אגב, מביישים אותם עוד יותר בהתנהגות הזאת.
לכן, גם פתחתי ואמרתי, המטרה היא שמה שבית-ספר יחליט שמתאים לו מבחינת כללי ההתנהגות יקבל גיבוי מוחלט ממשרד החינוך. בית-הספר ידע שיש לו גיבוי מוחלט ממשרד החינוך. נצטרך לערב גם את השלטון המקומי, כי הרבה פעמים הדברים האלה נעשים ברמת השלטון המקומי, ראשי ערים שמדברים עם מורים ומנהלים, כדי להחזיר ילד אלים לבית-ספר, כדי לדאוג לדברים מסוימים, זו בדיוק הסיבה שנדרשת ההסדרה. חברת הכנסת מיכאלי, ביקשת לדבר.

קודם כל, גברתי היושבת-ראש, אני מברכת אותך על הדיון הזה. דיון מאוד חשוב. האמת שעד היום לא דיברנו על מעמד ההורים במסגרת של הקדנציה הזאת בוועדת החינוך, התרבות והספורט. אני רוצה לשאול בעצם כמה שאלות ולהתייחס לכמה סוגיות שהעלו פה בנושא מעמד ההורים – אותו תקנון ומי קובע את אותם כללי התקנון; סוגיית תשלומי ההורים, ובעצם גם תשלומים מסוימים שנוכל לבצע, אולי לדבר לפחות על ביצוע מסוג זה על מנת לעודד את אותם הורים להיות שותפים בשיתוף פעולה עם מערכת החינוך.
כשדיברנו כאן על נושא של בחירות, אומנם זה לא הנושא של הדיון, אבל זה גם חלק ממעמד ההורים, בחירות לוועד ההורים הארצי, ציינו כאן מהמסגרת הקיימת של התקנון שקיים, אז היתה לי שאלה, מה התקנון? מי הגוף המוסמך לקביעת כללי התקנון? ומי הגוף המוסמך לקבוע סנקציות להפרת כללי התקנון, זו שאלה אחת. אשמח שתוכל לענות לי על זה או מישהו מכם, כי אני מניחה שאתי בנימין מוסמכת ומכירה את הנושא. נפגשנו כמה פעמים ודיברנו על - - -

התשובה היא שאין תשובה. זו בדיוק הסיבה שבגללה אנחנו מקיימים את הדיונים האלה במטרה להתחיל לבחון איך מסדירים את הנושא הזה.

זה מדהים. לדעתי, כאמא פועלת ומשתפת פעולה עם מערכת החינוך כבר 15 שנה ומכירה היטב את הבעייתיות, גם בנושא ספרי לימוד העליתי חוקים וקידמתי רפורמה לפרויקט של השאלת ספרי לימוד, ולשמחתי הרבה זה התבצע - - -

אפרופו השאלת ספרי לימוד, הבוקר שמעתי שהחברה שהולכת לעשות את הפרויקט פשטה את הרגל.

חברת ה-"book market" כבר מזמן פשטה את הרגל, ויש עוד כמה. זה עוד נושא שאשמח מאוד להעלות - - -

אוקיי. השאלה איך הפרויקט - - -

זה ממש לא נושא הדיון.

אבל בואו נסגור את זה, תנו לי לסיים. העליתי את הנקודה הזו – זה בעצם המעמד של ההורים, עד כמה נוכל להשפיע בנושא תשלומי ההורים. לדעתי, קיימת בעיה והיא טבעית לחלוטין, מכיוון שבן-אדם לא יכול להישאר לנצח הורה לילדים קטנים בבית-ספר. כשניסיתי להעלות את הסוגיה של השאלת ספרי לימוד, הגעתי במסגרת המערכת למחלקה שמטפלת בנושא של ספרי לימוד במשרד החינוך, ראיתי שלושה אנשים שמוסמכים לטפל בנושא, שבעצם קשור ל-3,738 בתי-ספר בארץ, הופתעתי לשמוע בעצם שכאן אין כללים בכלל. אין למי לפנות.
כשמבקשים הסכמה של הורים, אז היו 80% או 90% של ההורים, אז בעצם הבנתי שכאן זה מקום לתיקון. כשהגעתי לוועד ההורים, בעצם בניתי רפורמה לשנתיים, אז הבנתי שהיום הבן-אדם הזה הוא בוועד ההורים ואחר כך הוא עוזב, כי הוא לא מעוניין. אל"ף, ראיתי כאן אנשים שבעצם משקיעים בזה, אתי כבר נמצאת במעמד הזה המון שנים, כבר הייתי אצלה בבית - -

20 שנה.

- - הילדים שלה גדולים. ואני מאוד מעריכה אנשים שממשיכים לפעול, ממשיכים להשפיע ולהיבחר לתפקיד לוועד ההורים, ואני בטוחה שהרצון הזה מגיע מהרצון לתרום, לאו דווקא לילד שלו שלומד במסגרת של מערכת החינוך, אלא באופן אישי כתרומה למדינת ישראל להמשכיות לדור העתיד. אבל יש לי עוד שתי סוגיות.

אבל ממש בקצרה.

זה האחרון. בנושא של תשלומי ההורים. זה שאנחנו צריכים לשלם אין-סוף בשביל לגדל את הילדים שלנו, גם במסגרת של מערכת החינוך וגם במסגרת של חינוך בלתי פורמלי. אבל אני שואלת את אותה שאלה, ואני מבקשת ממך, גברתי היושבת-ראש, גם להעלות את הסוגיה הזו בזמן שתפגשי את שר החינוך או אולי במסגרת פגישה עם משרד האוצר, כי לדעתי יש כאן אפשרות ואופציה לתיקון, לתת למעמד של הורים הטבה. מה זה אומר? אם בן-אדם משקיע מעבר לזמן שלו, שהוא בעצם עובד, הורה שמנסה לפרנס את המשפחה הוא משקיע והוא עוזר ופועל בוועד ההורים, אם יהיה לנו תקנון, אז במסגרת אותו תקנון להכניס אופציה להטבת מס לאותו בן-אדם שעובד במסגרת הציבורית. זהו, תודה.

תודה רבה. בסדר גמור. רצית עוד להתייחס, סיגל?

גם אני ביקשתי.

גם אני ביקשתי רשות דיבור.

רק הערה ובקצרה, אפרופו, חברת הכנסת מיכאלי מאוד רוצה להיות נחמדה להורים, אני רק רוצה - - -

לא, אני לא מנסה להיות נחמדה. אני מעלה סוגיות. אני לא נחמדה. במסגרת תפקידי נפגשתי עם הרבה מאוד הורים, ותאמיני לי, לפעמים אני לא נחמדה לאף אחד. אני פועלת לא על-פי נחמדות ורצון שלי להיות נחמדה.

השאלת הספרים זה דבר מבורך. אני רוצה להגיד שחיפה היא העיר היחידה שמקיימת את המפעל - - -

לא יחידה, חולון גם, ויש עוד כמה.

מאחר שזה ממש לא נושא הדיון, אז - - -

אבל אני רוצה להגיד, הייתי שמחה להגיע מסודרת לדיון היום בנושא תשלומי ההורים, אבל זה לא הדיון, אז לא הכנו את החומר. הנושא זה הסדרת יחסי הגומלין. אני רק רוצה להגיד שאחד הדברים היפים בוועד ההורים, זה שאנשים עושים את זה בהתנדבות מלאה. ברגע שיהיה לזה איזשהו עניין של הטבה או דברים אחרים, פה תתחיל הפוליטיקה וזה קצת מדאיג.

אולי כן, אולי לא, אבל יש אופציה לבדיקה.

הדבר האחרון, זה שברור שצריך – הנושא של ההורים במערכת החינוך הוא עובדה, והם קיימים, וצריך רק לראות איך עושים את זה נכון ואיך מקדמים את זה כמו שצריך, כדי למנוע בדיוק את כל הדברים שנגרמים וגורמים לסערות במערכת.

בסדר גמור. בקצרה, בבקשה, אתי בנימין.

תודה רבה לך. אני מאוד מודה לך גם כן על הנושא. הוא נושא מאוד חשוב, אני לא זוכרת שפעם עלה הנושא הזה בוועדת החינוך של הכנסת, ואני כבר 20 שנה פעילה בוועדי הורים, מתוכם שמונה שנים כיושבת-ראש ירושלים וחמש שנים יושבת-ראש הנהגת ההורים הארצית עד היום.
אני מבקשת להעלות מספר נושאים, אני לא רוצה להתייחס לבחירות שהיו בארגון ההורים הארצי, זה דברים שיידונו עוד בבית-המשפט, היו שם בעיות רבות, ערים רבות לא השתתפו. סך הכול הערים שהשתתפו בבחירות של הארגון הארצי היו 27 ערים במדינת ישראל, כאשר ערים גדולות כמו ראשון-לציון, רמת-גן, באר-שבע, אילת, המון ערים שלא השתתפו והן חברות בהנהגת ההורים הארצית.

הנהגת ההורים הארצית הוקמה בעקבות הכאוס שהיה לפני מספר שנים בארגון ההורים הארצי. ב-2007 פנו אלי יושבי-ראש ועדי הורים עירוניים מכל הארץ וביקשו ממני להוביל את ההנהגה. זה גוף שעבד עד היום בלי תקציבים, בהתנדבות מלאה.

מכאן ואילך הנהגת ההורים הארצית היא כבר לא הגוף - - -

רגע, שנייה, אני מסיימת. הנהגת ההורים הארצית נכון להיום, וזה בניגוד למה שרצינו לעשות, למעשה היום היא מייצגת הרבה יותר תלמידים מאשר ארגון ההורים הארצי. המטרה שלנו היתה אחת, ואני אומרת לכם באמת עם יד על הלב, אני לא חושבת שצריכים להיות מספר ארגוני הורים במדינת ישראל, צריך להיות ארגון אחד, שייצג את ההורים. לא להחליש את כוחם של ההורים. חייבים לחזק את כוחם של ההורים, ושיהיה ארגון אחד יציג שייצג את ההורים.
לכן, המטרה שלנו היתה שבאמת, ברגע שיקום הארגון הארצי, ההנהגה הארצית תתאחד עם הארגון הארצי ויהיה ארגון אחד. זאת היתה המטרה מלכתחילה, לכן גם פנינו לעורך-דין שמונה על ידי בית-המשפט – בוא ביחד נעבוד על מנת להקים. אבל לא זה מה שרציתי להגיד, אני רוצה להתייחס למהות הדיון.

מים תחת הגשר. הלאה, כן.

תראי, ההנהגה הארצית, התזה שאנחנו מובילים היא שמנהל בית-ספר יש אחד. ועד ההורים צריך להיות עזר כנגדו של מנהל בית-הספר, לעזור למנהל בית-הספר. יכולים להיות ויכוחים, יכולים להיות חיכוכים, אבל יש גם דרך לפתור את זה, וזו דרך של הידברות. אני, ויעיד עלי אריק, שהיה חבר בוועד ההורים של ירושלים, גם כשהייתי יושבת-ראש ועד ההורים עד לפני חודשיים, כאשר הורים היו יוצאים לעיתונות בכדי להכפיש מנהל בית-ספר, הייתי הראשונה שיוצאת נגד אותם הורים ואומרת, חברים, אנחנו לא פותרים סכסוכים עם מנהלים או עם הורים דרך התקשורת, זאת לא הדרך. הבעיה שלכם לא תיפתר שם. אתם יכולים לשבת בהידברות.
עד היום אני עושה תהליכי גישור בין הורים למנהלים ויש רבים כאלה. לצערי, הרבה פעמים ועדי הורים חושבים שאם אני ועד ההורים, התפקיד שלי הוא לנהל את בית-הספר. לא. זה לא התפקיד של ההורים לנהל את בית-הספר. התפקיד של לנהל את בית-הספר הוא של מנהל בית-הספר, וההורים צריכים להיות עזר כנגדו ולעבוד ביחד אתו. חיכוכים, סכסוכים, אי-הסכמות, ניתן לפתור בהידברות, לא בדרך של מלחמות. זאת לא הדרך, כי אני חושבת שבמלחמות בית-הספר בסופו של דבר מפסיד.

אכן. תודה רבה. ושוב, אני מדגישה לכולם – מבחינת הוועדה ארגון הורים אחד, מבחינתנו הסיפור הסתיים. רויטל כהן, בבקשה.

שלום, אני נמצאת פה כאמא לשני ילדים במערכת החינוך. כשאחד מהם הוא ילד עם צרכים מיוחדים, משולב באופן יחידני בחינוך הרגיל, ואני נמצאת פה גם כנציגה של קואליציית ההורים לילדים מיוחדים, זו קואליציה רחבה שחברים בה הורים מכל הלקויות ונמצאים בכל סוגי מערכת החינוך.

אני רוצה לדבר גם באופן כללי וגם באופן פרטני, בדברים שיותר נוגעים אלינו. באופן כללי, אני רוצה להגיד מהניסיון שלי בבתי-הספר, שכשיש שקיפות וכשיש דיאלוג לא מגיעים למצבים האלה. המצבים האלה הם תוצאה של התגוננות של כל אחד מהצדדים. והתגוננות, אין מה לעשות, היא יוצאת בדרך כלל בצורה של התקפה וככה אנחנו מגיעים למצבים עליהם את מדברת.
אני גם רוצה להזכיר בפן הכללי, שמערכת החינוך מגבה לא רק מנהלים ומורים טובים וצודקים, היא הרבה פעמים מגבה גם מורים או גננות שעושים דברים מאוד קשים לילדים. ואנחנו שומעים מדי פעם על התעללויות בבתי-ספר ויש הרבה דברים שאנחנו לא שומעים עליהם; על דברים שנאמרים בצורה מילולית שמאוד פוגעת ולא מכבדת את הילדים; ועל דרך התנהלות שלא מכבדת או פוגעת פיזית ביחסים החברתיים בכיתה.
ואנחנו לא יכולים לצפות מהורים, שהם האפוטרופוס הטבעי של הילד שלהם ומי שאמור להיות השומר והמגן שלו, שלא יגנו עליו. צריך לקחת בחשבון שיש גם את המקרים האלה. כמו שיש את ההורים המתלהמים שיוצרים נזק, יש את ההורים שבאמת ובתמים מגנים על הילד שלהם, ואי-אפשר לשים את כולם באותו סל לנער ולחשוב שזה אותו דבר, זה לא וצריך לזכור את זה.
ויש גם הורים שחושבים אחרת. וכמו שגם בן-אדם שמאוד חולה ויש לו סרטן, יש לו עדיין את הלגיטימציה להגיד לרופא, את הטיפול שאתה מציע לי אני לא רוצה, כי יש לי איזושהי זכות, גם להורה שהילד שלו נמצא במערכת החינוך, צריך לזכור, יש איזושהי זכות להגיד, לילד שלי יש דברים שאני לא מסכים שייקרו. ולא יכול להיות שהקול שלהם לא יישמע.

זו השוואה לחלוטין לא נכונה, והיא לא קיימת. כלומר, את החלטת את זה.

אני לא חושבת ככה. אני חושבת שאם שם מותר, אז גם פה צריכה להיות איזושהי הסדרה, בזה את צודקת.

ותגידי שאת חושבת שזה מה שצריך להיות, אבל זה בפירוש לא המצב הקיים וזה לא נכון.

אני חושבת. עוד דבר אחד באופן כללי לגבי דברים שנאמרו פה, כל עוד הרישום למערכת החינוך הוא רישום על-פי אזורי מגורים ואתה לא באמת יכול לבחור לעצמך את בית-הספר, לא יכול להיות שלהורים לא תהיה איזושהי מעורבות ואמירה כן בנשמה וברוח של בית-הספר. זו דעתי.
לגבי ילדים עם צרכים מיוחדים – זה עוד יותר מורכב. ויש פה שלושה או ארבעה נושאים פנימיים בתוך זה.

אבל זה נושא גדול, אז רק במשפט, ממש משפט.

אשתדל מאוד לקצר. הוא בהחלט מדבר על מעורבות הורים ואני מדברת כרגע על ילדים שמשולבים במערכת החינוך הרגילה, לא הסדרה של מערכת החינוך המיוחד, שם יש באמת כללים והסדרים אחרים. ילד שמשולב במערכת החינוך הרגילה, ואני מדברת על שילוב יחידני מלא של הילדים עם הלקויות המורכבות, יש להם בדרך כלל את הסייעת המשלבת שמתלווה אליהם. לא יכול להיות שמשרד החינוך הוציא הוראה שאוסרת על ההורה, אוסרת לדבר עם הבן-אדם שמלווה את הילד שלהם דקה-דקה, שעה-שעה, בתוך מערכת החינוך, כי הם מפחדים, שלא יודעת. הילד שלנו לא מתחיל בשמונה, נגמר באחת ואחר כך מתחיל ונגמר עוד פעם. זה אותו ילד. אני לא יכולה לעזור למערכת – זו המערכת שיכולה לעזור לילד ולי – בלי דיאלוג.

יש לי בקשה, רויטל, אני עוצרת את זה פה. זה נושא ענק. את גם הבאת אותו בפני.

נכון.

כל הנושא של הסדרת מעמד ההורים ספציפית בנושא של השילוב, נתייחס לזה באופן נפרד, כי כאן אני חושבת שצריך התייחסויות לנושאים מאוד פרטניים. גם נרצה שמצד משרד החינוך יהיו הגורמים הרלוונטיים. ולכן, אני מעדיפה שהיום לא נעסוק בזה, כי אני לא חושבת שזה הזמן הנכון, ואז גם נדאג שיהיו כאן האנשים הרלוונטיים ויוכלו לענות לשאלות, ונוכל לפתור בעיות ולא רק להעלות את הדברים באופן כללי.
פשוט אביא כאן את הדיון עכשיו לסיום. זה רק תחילה של תהליך. אני מתכוונת לשים את הנושא של הסדרת מעמד ההורים במערכת החינוך כנושא מרכזי על סדר-היום של הוועדה. עלו כאן נושאים שונים, אני שמחה לשמוע על הרוח שנשבה מההורים השונים שיש כאן, של תמיכה וגיבוי למערכת החינוך, של הבנה חשובה של מקומם של המורים והמנהלים, והצורך להביא לסופן של תופעות קשות, שבהן הורים מתייחסים למורים ולמנהלים ולשטח בית-הספר באופן, שבסופו של דבר חותר תחת המהלך החינוכי.
אני מבקשת גם ממשרד החינוך, גם מכל ההורים שנמצאים כאן להיכנס למהלך – כמו שאמרתי, יש הצעת חוק שנמצאת עכשיו בתהליכי גיבוש – לראות איך אפשר להגיע למצב שמסדירים את הנושא הזה, מסדירים את מעמדם של ההורים מול בית-הספר. ובעיקר, מרגע שבית-הספר החליט מה מתאים לו, איך הוא בוודאות מקבל את הגיבוי של משרד החינוך, כדי שלא יהיו לנו מצבים שבהם הורים פונים למשרד החינוך ובסוף מוצאים שמשרד החינוך נוזף במורים ובמנהלים, דבר שלא ראוי שיהיה. הדברים צריכים להיות כולם מוסדרים ונעשים דרך, מה שנקרא "הצינורות הראויים והמקובלים והיציגים".
אני מקווה שנוכל להיכנס כאן לתהליך שבסופו של דבר כל הברדק שתואר כאן, שהוא ברדק שיש לו שלל היבטים מתשלומים ועד הנושאים שאותם העלית וגננות וכל הנושאים האלה, נגיע למצב של הסדרה, כדי שבסופו של דבר הורים ידעו מה מצופה, מה לא מצופה, ואיפה עובר הגבול, כדי שבבית-הספר הילד יקבל את החינוך שהוא ראוי לו, ובבית הם ייתנו את החינוך שצריך להינתן. אז אני רוצה להודות לכם על ההשתתפות ועל התרומה לדיון. ואנחנו כמובן נמשיך בכך. תודה רבה.
הישיבה ננעלה בשעה 13:08.