PAGE
15
הוועדה לבחינת בעיות העובדים הזרים
27/06/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
פרוטוקול מס' 88
מישיבת הוועדה לבחינת בעיות העובדים הזרים
יום רביעי, ז' בתמוז התשע"ב (27 ביוני 2012), שעה 10:00

הכשרת ישראלים בענף הבנייה - מעקב

חברי הוועדה: ניצן הורוביץ – היו"ר
מיכאל בן-ארי

יעקב כץ

שלום בן משה - מנהל האגף להכשרה מקצועית, משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה (האגף להכשרה מקצועית)

מוטי שגיא - מרכז בכיר פרוייקטים, משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה (האגף להכשרה מקצועית)

צחי דוד - רפרנט שיכון באג"ת, משרד האוצר

יצחק גורביץ - סמנכ"ל כספים וכלכלה, התאחדות הקבלנים

שלמה יפרח - איש קשר בין הסתדרות עובדי הבניין לכנסת, הסתדרות - ענף הבניין

שמעון דבוש - יועץ, הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבניה בישראל

גלעד נתן - ממ"מ, הכנסת

בת שבע פנחסוב

הדס צנוירט
<

הכשרת ישראלים בענף הבנייה - מעקב>

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. זו ישיבה שכינסנו אותה בהתראה קצרה, ולמרות זאת גלעד נתן הכין כאן מסמך חשוב, שאנחנו גם נוציא אותו לציבור, לארגונים ולתקשורת.
המסמך הזה סוקר את פעילות הממשלה ומעסיקים לעידוד תעסוקת ישראליים במקצועות שהם עתירי עובדים זרים. המטרה בעידוד התעסוקה של עובדים ישראליים היא להחליף את העובדים הזרים המועסקים בישראל בעובדים ישראליים – כמובן, בהדרגה ובצורה שקולה. יש שלושה אמצעים עיקריים: צמצום מכסות של עובדים זרים, אכיפת זכויות של עובדים זרים וייקור העסקתם ומתן הכשרה מקצועית ותמיכה לעובדים ישראליים באמצעות הטבות לעובדים ולמעסיקים הישראליים. אני מאוד תומך במתווה הזה.

לגבי הבניין, בשנים האחרונות היו אמורות מכסות העובדים הזרים בבניין – אגב, גם בתעשייה, במסעדות – להתבטל, אבל ביטול המכסה בכל אחד מהענפים נדחה כמה וכמה פעמים, וגם נדחה המתווה הפוחת בחקלאות, אבל זה לא להיום.

בענף הבניין – כמה נתונים מעניינים, שאני חושב שהם חשובים: בתחילת 2010, כלומר לפני שנה וחצי, עבדו בענף הבניין 144 אלף עובדים ישראליים; עובדים פלסטינים – 15 אלף – היתה מכסה, והיא נוצלה במלואה. עובדים זרים – מכסה – 8,000. באותה שנה, 2010, גדל במספר ניכר העובדים הישראליים, וקרוב ל-14 אלף ישראליים נוספו לעבודה בבניין. המכסה של הפלסטינים גדלה ב-2,500, ומספר העובדים הזרים ירד ב-1,000. ב-2011 נמשכה מגמת הכניסה של עובדים ישראליים לענף הבניין, אבל קצב הכניסה ירד - נכנסו 6,000 עובדים ישראליים – זה, אני מזכיר, בהשוואה לשנה שקודם - 14 אלף נכנסו, וב-2011 רק 6,000 נכנסו. במהלך השנה במקביל חלה עלייה במספר העובדים הפלסטינים בענף, נכנסו 2,000 חוקיים, 2,400 לא חוקיים. אלה הנתונים נכון לעכשיו.

המשמעות היא שדחיית ההפחתה במכסה של העובדים הזרים – לדחייה הזאת יש השפעה על תעסוקת ישראליים. ראינו שבשנים שבהן לא היתה ירידה של ממש במכסה, נעצר הגידול במספר הישראליים. כאשר יש ירידה במכסה, במקביל אנחנו רואים גידול בעובדים הישראליים, וזה דבר שצריך לציין אותו.

בענף הבניין יש כיום חוסר בעובדים במקצועות שלד, מפעילי ציוד מכני הנדסי, מנופים, עגורנים ומהנדסים והנדסאים. גם מסתמן מחסור במנהלי עבודה. לכן במקביל לצמצום של המכסה של הזרים, הממשלה העניקה כל מיני הטבות למעסיקים ולעובדים ישראליים בענף.

למרות העלייה הניכרת במספר העובדים הישראליים בענף הבניין בכלל ובמקצועות הרטובים בפרט, לטענת התאחדות הקבלנים – ואת זה אני מצטט מהמסמך – אני מציע לכם לקרוא; אני לוקח נקודות, כי זה חשוב - הרבה זמן כבר אין מספיק עובדים ישראליים שמתאימים לעבודה במקצועות הרטובים, וכאמור, גם מסתמן מחסור גובר - מהנדסי בניין, הנדסאי בניין, מפעילי צמ"ה וכו'.

לנושא של היום, בהסכם שנחתם בין הממשלה להתאחדות הקבלנים נקבע מסלול להכשרה פנים מפעלית בענף הבניין לעובדים במקצועות הרטובים. ההסכם תוקצב ב-36 מיליון שקל לכל אחת מהשנים 2011, 2012. עד כה לא יושם ההסכם.
במקביל בשנים האחרונות הופעל מיזם משותף לממשלה, להתאחדות הקבלנים ולהסתדרות עובדי הבניין והעץ באמצעות קרן החופשה. זה המיזם שלנו היום, בונים ישראליים. במסגרת המיזם הוכשרו עובדים ישראליים לעבודה במקצועות שלד במסגרות של משרד התמ"ת. ביקרנו, ראינו, נמצא פה גם מנהל האגף.

עד פברואר 2011 הוכשרו 311 עובדים ב-14 קורסים שנפתחו במסגרת המיזם המשותף בשנים 2011-2010. במרס 2012 הסתיים קורס נוסף, ומאז לא מתקיימים קורסים. הנייר של הממ"מ מצטט פה את שמעון דבוש, שאומר שאין כרגע מימון להפעלת קורסים, ולכן, למרות הביקוש הרב, הם לא נפתחים בשלב זה. זאת השורה התחתונה. התוצאה היא שעד כה, יוני 2012, לא מתקיימת הכשרה של עובדים נוספים למרות הביקוש לעובדים מצד המעסיקים וההתעניינות בעבודה מצד מחפשי עבודה, חיילים משוחררים, חרדים ואחרים.

לכן כינסנו את הישיבה, כדי לבדוק מדוע לא נפתחים קורסים נוספים, ומה עם התקציב שאמור להגיע ממשרד האוצר בעיקר, למיזם החשוב הזה. שלום, ראש האגף, בבקשה.

בחלק הזה של ההתייחסות אתייחס בקצרה. נכון שהקורס שלדאי שעשינו הוא הצלחה יוצאת מן הכלל מכל בחינה שהיא. במסגרת הקורס שלדאי, שבנינו אותו יחד עם התאחדות הקבלנים, נתנו מעטפת תמיכה טובה מאוד, וגם נתנו תוכנית אופק, שאדם שמתחיל יכול גם להתקדם. וראה זה פלא – כמעט כ-60 אחוז מאלה שהתחילו, ממשיכים לעבוד בחברות הקבלניות בהצלחה גדולה – 67 אחוז. הראשונים ביניהם, של המחזור הראשון, אמורים להתחיל בנובמבר הקרוב את קורס מנהלי עבודה, שדיברנו עליו, שהיה אחד התמריצים הגדולים.

זה אלה שעשו את הקורס ב-2010.

ראשון ושני. התוכנית היא, מבחינה מקצועית, מתקדמת מאוד. אתה היית נוכח, וראית את רצינות האנשים.
המציאות עכשיו היא שהקורס האחרון שייפתח מיתרת הכסף שנותרה לפרויקט הזה, ייפתח ב-4 ביולי, ולמעשה נותר תקציב לעוד קורס אחד. לדברי איציק מויאל, שהוא חבר בקרן המשותפת, בסוף השנה הזאת, אם לא יחול שינוי, המינהלת תפורק.

מי מממן את זה היום בפועל? כי אנחנו שומעים שהאוצר לא נותן.

יש כסף בקרן. התקציב שלי, השתתפתי בו לצורך ההכשרה, וגם הוא מסתיים. לכן, אם לא יקרה שום דבר, המינהלת תפורק.

כשאנחנו מדברים על תקציב שלך, זה תקציב של האוצר, כי זה משרד התמ"ת.

כן, אבל קיבלתי תקציב מיוחד לזה, שגם הוא הסתיים.

מה המרכיב שלו בסך כל ההוצאה?

עבור החלק של ההכשרה – כ-8,000 שקל לאדם, שזה המרכיב- - -

החלק העיקרי.

לא. 60 ומשהו אלף זה הכול – 8,000 שקל- - -

פירוק המינהלת כבר התחיל, יגיד את זה עוד מעט מי שאחראי לעניין הזה. לכן, בנסיבות שנוצרו, לא נוכל להמשיך את הפרויקט הזה. בד בבד, יש מה שאמרת, ההסכם שנעשה בין ההסכם לבין התאחדות הקבלנים , שחשוב לדבר על זה.

מה שאתה אומר אלה דברים חמורים, שלום. הרי בשנה הזאת המיזם היה אמור להתרחב - במקום הכשרה של עשרות, מאות בודדות, היו אמורים להיות מוכשרים מאות עובדים.

עד אלף.

מכללות קיבלו מכרז של התמ"ת, אתם נתתם. עד עכשיו ההכשרות היו בירושלים, באר שבע, היו אמורות להצטרף הכשרות בנתניה, אשדוד, ובמקום שיתרחב, זה הולך להיגמר.

מבחינתנו, אנחנו עשינו מהלך בשנה האחרונה, והוצאנו מכרז פעמיים, כי לא היתה מספיק היענות, לצערנו הרב, לגורמים שצריכים לעשות את ההכשרה. הוצאנו מכרז פעמיים, זכו גורמים נוספים. מבחינתנו, אנחנו יכולים לעמוד בסדר גודל של כ-1,000 מוכשרים בשנה יחד עם המרכזים שלנו, שאני מקווה שייפתחו בזמן הקרוב בגלל בעיית שעות אפקטיביות, אבל הגופים האחרים שהשתתפו במכרז, מבחינתנו, הם יכולים לפתוח ולעמוד בדרישות - גם בדרום, גם במרכז הארץ בשניים-שלושה מקומות, גם בצפון. בנסיבות שנוצרו, זה חלק ב' של העניין, שאני מבקש שיתייחסו אליו – זה העניין שיש הסכם אחר שנחתם עם האוצר, עם התאחדות הקבלנים, ונציג האוצר ודאי יגיד איפה עומד ההסכם הזה.

תודה. כצל'ה, בבקשה.

תודה לך, היושב-ראש, וכל החבורה האהובה כל כך. הרבה זמן לא התראינו, ואנחנו מאוד מתגעגעים אליכם. תודה לך על כינוס הישיבה. אני חושב שזה דבר חשוב מאוד. אתה דבקת בעמדתי או אני בעמדתך, אבל שנינו התרענו שלמרות השטיקים והתרגילים של ממשלת ישראל, המחירים ימשיכו לעלות. אמרנו את זה מספר פעמים. אני באתי אז עם הצעות של בנייה תקציבית. אני בניתי בנייה תקציבית כשהייתי העוזר של אריק שרון בשנים 90'-92', בנינו אז 120 אלף יחידות דיור על-ידי ממשלת ישראל, וזה עשה את המהפכה.

רק בדימונה – 90 אלף יחידות, בדימונה והדרום.

אנחנו חילקנו את המדינה לשתיים – אריק שרון לקח מהקו הירוק מערבה, ואני לקחתי מהקו הירוק מזרחה. בנינו בכל מקום 60, ואם אתם עושים ערב לרפואתו של אריק, אפשר להודות לו גם על כך.

אחת הסיבות שמחירי הדירות עולים, בין היתר, העובדה שאין מספיק פועלים, כי מדינת ישראל – אמרתי לשר אטיאס, כשהוא מנה את מספר התחלות הבנייה, אמרתי לו שאנשים גרים לא בהתחלות בנייה אלא בסיומי בנייה. כדי שבניין יוכל להתחיל ולהסתיים, צריך לספק לו את כל הכלים לאורך כל הדרך, כדי שהבניין יסתיים. אחד המרכיבים לסיבה שבנינים לא נגמרים בזמן, ולוקחים היום בין ארבע לחמש שנים, ואני מעיד על זה באופן אישי, כי אני בקי בנושא הזה, אני מתעסק בנושא של בנייה – פעם היו נגמרים בתים בשנתיים-שלושה שנים, והיום אתה לא מסיים בתים, מרגע שאתה מקבל את הקרקע, גם עוד לפני כן, בחמש-שש שנים, ואחת הסיבות - שאין לנו פועלים. אדוני איש משרד האוצר, היית בהרבה מהישיבות. אתם צפיתם, ולי היו פגישות אישיות רבות עם השר ועם הנגיד, ואמרתי: אתם לא רואים נכון, ומחירי הדירות ימשיכו להאמיר, וזה אחד המרכיבים, לטעמי.

רציתי לשאול שאלה, ברשותך, את מי שבקי - כמה עובדים סיניים עדיין יש בארץ?

3,000.

זה הולך ופוחת.

31 באוגוסט, אם לא תהיה הארכה, הם יוצאו.

הנושא של עבודה עברית – קראנו לזה עבודה ישראלית, כי יש ביניהם גם פועלים ערביים, שעובדים ברחבי הארץ ולומדים בקורסים, אם זה בדואים או ערבים מהגליל - היא דבר נחוץ מאוד. אני רואה את הבוגרים בכל מיני מקומות, אני רואה אותם ביהודה ושומרון, שיש מקומות שמתעקשים דווקא על עבודה עברית. רואים הרבה חבר'ה שעובדים בפיגומים, וזה תענוג לעיניים. כל הבוגרים שלכם הולכים לעבוד שם. חבל שלא ממשיכים בזה. יש לך הרבה משימות, אבל אחת המשימות החשובות זה לחדש את זה.

אם מדברים, סבא שלי היה מזכיר קרן פנסיה של ההסתדרות לפועלי בניין. אז היו עובדים עם הכרה, שהיו עובדים עשרות שנים, ישראליים, מתחילים, יוצאים לפנסיה ועובדים, כמו שצריך. בבקשה.

אני רק בבוקר ישבתי עם איציק מויאל בקשר לעמדת ההסתדרות, ולפי כל החישובים, כדי להגדיל את כמות הלומדים בענף הבניין, החישובים הם כאלה שצריך 100 מיליון לשנה כדי שהפרויקט הזה יצליח. הרי עמדת הוועדה היתה להקטין את העובדים הזרים במדינת ישראל, ולהגיע לעבודה עברית. אז אי-אפשר, מצד אחד, לקבל החלטה כזאת, מבלי לממן בצד השני.

הקרן לעידוד היא לא רק ללימודים. הם כדי למנוע נשירה של עובדי הבניין יצרו משהו שלא היה בעבר לעובדי הבניין. יש ימי כיף, יש השתלמויות, יש מלגות לעובדים, יש דרך לעודד אותם להישאר – דבר שלא היה. יש קורסי בטיחות. הפנסיה שלהם, שלא היתה פעם, הקרן שפשטה רגל, היום יש להם קרן משלהם, כדי לעודד אותם להחזיר את הגאווה של עובדי הבניין. פעם היתה בושה, להיות עובד בניין. לכן הדבר הזה צריך להיות איזה עמדה ברורה של הוועדה, להמליץ בפני האוצר לתקצב את המיזם הזה כדי לממן את ההחלטות שלכם. בסופו של דבר, מצד אחד, הקבלנים לא יכולים לקבל עובדים זרים, ומצד שני, אנחנו רוצים שלא תהיה אבטלה בארץ ישראל. זה גם טובת המדינה. אם לא, ביטוח לאומי משלם אבטלה. כל הדברים האלה בסופו של דבר מאזנים אחד את השני. לכן אנחנו מבקשים את התערבותך ואת התערבות חברי הוועדה, כדי שהמימון יגיע, כדי לא לפרק את המיזם החשוב והציוני בארץ ישראל.

מר גורביץ, בבקשה.

ברמה הפרטנית, לגבי נושא ההכשרות, מעבר לעובדה שיש תועלת של אותו מיזם שמתקיים כרגע, אלה שמאושרים הם קדר פוטנציאלי למנהלי עבודה, שיש שם פער עצום של מנהלי עבודה, וזה משליך גם על הדיון שיש בשבוע הבא, של התאונות, מעבר לעובדה שיש אותה תועלת של אותו מיזם, צריך להבין שגם נוצר מוקד ידע בקרב אותה הנהלה שמנהלת את המיזם. המוקד הזה הוא ממש מוקד ידע ייחודי. גם אותו צריך לשמור. אחרת זה שנות השכלה שהולכות לאיבוד. ואין שום מערכת במדינת ישראל שיכולה לשחזר. רק זה שווה את ההפעלה והשימור.
בנוסף, יש להבין – ברגע שהקרן או אותו מיזם יוצאים למכרזים מול מוסדות הכשרה, זה מתפעל מנגנונים ומערכות. ברגע שזה לא מתקיים, זה הולך לאיבוד. זה באמת חבל, כי אין בענף הבנייה מוקד ידע בנושא. האוצר, למשל, מממן בטכניון את המכון לחקר הבנייה, אבל אלה סוגיות הנדסאיות. הפן החשוב של כוח האדם וכו' לא מתקיים. אגב, אפשר היה להרחיב אותו גם במחקרים שקשורים לאופן התקדמות העובד בענף וכו'. חבל שזה לא מתקיים. לכן התצהיר הזה הוא נדרש בעיקר כדי להזרים עוד כוח אדם טרי לאלה שיכולים להיות מנהלי עבודה. גם פה יש עדיין בעיות רגולטוריות, שאותם חניכים שמשתלמים לא יכולים כרגע להיכנס לקורס של מנהלי עבודה, כי הדרישות ישנות מאוד, כמו טפסן 5. בסופו של דבר, אם אתה לא רואה בראייה מההתחלה עד הסוף, אתה יכול להצליח, עד שאותו פועל מוכשר, שעבר את הקורס, מגיע לקורס מנהלי עבודה, ולא יכול להיות, אז הוא יגיד: אם כך, לא היה שווה לי. זה נושא חשוב.
לגבי ההסכם שהיה עם האוצר, אני מבקש להדגיש – הוא נבנה על שני נדבכים: אחד, ההתעקשות של האוצר, שזה יהיה במסגרת פנים מפעלית, במסגרת מנגנון קיים, שזה נקרא מסלול תעסוקה, שזה מסלול שבו המעסיק מגייס את העובד, ואז הוא מכשיר אותו או לא. זה לא מתאים לענף הבנייה – אמרנו את זה עשרות פעמים. בענף הבנייה אתה חייב הכשרה אוניברסלית, אתה חייב בטיחות בעבודה, לפני שאתה מכניס אותו לתוך האתר וכו'. אתר הבנייה הוא לא קו ייצור, שאתה אומר לו: תלחץ על הכפתור הזה, אלא זה הרבה יותר מורכב מזה. ברגע שזה לא מתקדם, והיו לנו המון דיונים עם צחי – זה תקוע, וזה חבל, זה פוגע.

אני חייב להתייחס למה שאמר חבר הכנסת כצל'ה. עובדים בענף הבנייה הם חלק מהכשר הרבה יותר רחב, שזה כל מה שקורה במצוקת הדיור וכו'. אם הבעיה היא לטפל במצוקת הדיור, אז לא אותם 300 ומשהו עובדים - לקחת חלק מזה. למה זה חשוב – כשאנחנו מתייחסים ופונים לרגולטור, לממשלה, אנחנו פונים בראייה של מצוקת הדיור. אם פה הוזכרו התחלות בנייה – כולם צריכים לדעת נתונים של הלמ"ס: יש ירידה עצומה בהתחלות הבנייה, ויש גם ירידה בגמר הבנייה אפילו בתחילת שנה – הנתונים שמפרסם הלמ"ס. אם הראייה היא של ענף הבנייה, הקורס הזה טוב, ההכשרה היא טובה, אבל זה לא פותר את הבעיה.

זה לא פותר הרבה בעיות. אנחנו עכשיו בנושא ספציפי, ובזה אנחנו מדברים. שמעון, מוטי, אתם רוצים להתייחס לפני שנשמע את האוצר? בבקשה.

שלום לכולם, אני מנהל המיזם. אני במיזם כבר שנה וחצי, ואני גם בתוך התהליך הזה, שהוא שלוש שנים וחצי, מרגיש שיש פה מעגלים שהם הרבה יותר רחבים מאשר הסיפור של עובד למקצוע מסוים וכדומה, שזה חשוב, ואתייחס לזה תכף. נוצרה פה מין מערכת אמון, נבנה אמון בין הקבלנים לבין העובדים הישראליים, והיה פה חוסר אמון משווע, מכל הכיוונים, שאין עובד ישראלי שיכול לעבוד עבודה פיזית או להתחרות בעובד זר. הישראליים לא רצו להתקרב לתחום, כי הקבלנים רמאים וכו'. במהלך השנים הללו יש פה מערכת, נוצר אמון כזה, שהקבלנים רוצים ישראליים. ניקח חברות כמו תדהר, שהיום בונה בניין רק עם צוות שלנו, חברים מהמיזם - זה ליד יבנה. מדהים. יש חברות אחרות גדולות שלוקחות.

חברה מדהימה.

אני מכיר עוד חברות כאלה.

הקבלנים רוצים, הבינו שהעסק הזה עובד, והחבר'ה רציניים. כמובן, יש נשר טבעי בכל מיזם, אבל הלבה הולכת ומתפתחת ועובדת ורוצה. למשל, הקורס הזה שאני אמור לפתוח עם 24 חניכים, אחרי שניפינו את המיפוי הראשוני, לראיין – ראיינתי 80.

בוגרי צבא?

רובם. אני צריך לדחות בצער רב אנשים. הוספנו מבחנים, כמו קורס טיס, וזה מקומם.
המשבר, אם יקרה, זה לא משבר של הפסיקו את המיזם, אלא זה יהיה משבר אמון, שיהיה יותר גרוע מההתחלה - הממשלה וההתאחדות וההסתדרות וכל העולם, זה פשוט משבר. גם ענף הבניין ייפגע, כי המיצוב שלו, שהוא התקדם מאוד, הוא עלה בעקבות המיזם הזה, בעקבות זה שעובדים אומרים: אני מקבל 15-14 אלף שקל נטו, ויש לי עובדים כאלה, שאני רואה את תלוש השכר שלהם – לא פיקציה. עובדים קשה, ומגיעים לסכומים האלה. כמובן, זה העשירון העליון, אבל עובדה – אנשים שעובדים ומקבלים. כשזה יקרוס, לא ירצו להתקרב לכל התחומים האלה.

אסור שזה יקרה.

אנחנו הולכים לדון עם משרד הביטחון, בעקבות השיתוף של מוטי, על נושא של עיר הבה"דים. הם רוצים דיון, לדבר אתי על עובדים ישראליים - בשבוע הבא יש לי דיון אתם, אבל זה על הנייר, כי בסוף אין אפילו שקל אחד לעניין.

פואד, שהיה מפקד בסיירת, כשהוא היה השר, היתה לי דלת פתוחה אליו. זה השפיע על כל המשרד. אני חושב שגם אם השאר שמחון רוצה למצוא דרך – השר שמחון היה צריך לבוא אלינו לוועדה, ולומר: אני לא נותן שהמיזם הזה ייסגר. תמיד אצל השר הנושא באחריות. אני לא מדבר על שר האוצר, שהוא לא מתעסק בשום דבר, ובכל הדברים הוא נכשל, אבל השר הנוגע בדבר – לפחות שהוא ייגע בדבר.

כל הנושא הזה מקבל משנה תוקף בעקבות העתקת בסיסי צה"ל לנגב. אנחנו יושבים בכל מיני פורומים, מדברים על טיפול בחיילים בדואים. צריך לקשור את הדברים יחד. לכן עלינו להרחיב את הפרויקט. הדגש צריך להיות מושם יותר עכשיו לכיוון באר שבע והנגב, ומצד שני, להיכנס לעבודת מטה, להכשיר כמה שיותר ישראליים בעבודות תשתית, עבודות בניין, להעתקת בסיסי צה"ל.

יש כבר חברה ראשונה שזכתה במכרז, מנרב, להקמת עיר הבה"דים. כבר עכשיו ברור לגמרי שהם רוצים עובדים זרים וגם ישראליים- - -

ברור. צחי, אני חושב שיש פה תמימות דעים, שהמיזם הזה חייב להימשך, שמדובר בהצלחה, שיש לו משמעות יותר רחבה אפילו מכמה מאות עובדים שכבר סיימו אותו. יש פה מסר. ובמיוחד נוכח מה שקורה במדינה וכל סיפור הזרים וכו', אי-אפשר בנקודת הזמן הזו ובכלל, להפסיק את העניין. מה קורה עם סיפור הזה?

כאשר מכסת העובדים הזרים עמדה לרדת מ-8,000 ל-5,000 במהלך השנה שעברה, התחילו דיונים בין הממשלה להתאחדות הקבלנים על מכסת העובדים הזרים – כמו שאתם יודעים, מקובע על 8,000 ותמשיך לרדת רק בעוד כמה שנים, הטענה המרכזית של הממשלה היתה: צריך להכניס עובדים ישראליים, ויש לכם מיזם, אז שיכניסו עובדים ישראליים לענף. אני שמח שהגישה לגביו השתנתה, אבל זה לא מה ששמענו מכל הצדדים הנוגעים בדבר לגבי הצלחת המיזם.

למה אתה מתכוון? לא שמעתי דברים אחרים.

אני לא אומר דברים רעים. בסופו של דבר, זה מנהלי עבודה. הם לא באמת מחליפי עובדים זרים, זה לא באמת לעבודות רטובות. זה מעט חבר'ה, איכותיים יחסית, הרבה מאוד יוצאי צבא, שמתקדמים מאוד מהר למנהלי עבודה, אבל ההיקפים בצורת המנגנון הזאת, שכוללת מעורבות של שלושה-ארבעה גורמים מרכזיים, מגבילה מאוד את המספרים שאפשר להכשיר, וזה לא חליף עובדים זרים. זה קורס מנהלי עבודה. יש בעיית מנהלי עבודה? אמרו פה, אני לא מתווכח עם זה בכלל. המשפט הראשון של איציק היה: אנחנו מתייחסים לזה כאל קורס מנהלי עבודה, והמשפט הזה חוזר בהרבה מקומות. זאת הגישה, וזה חוזר כמעט בכל דיון, שבסופו של דבר הקורס הזה הוא מספרים מועטים, וזה לא חליף עובדים זרים.

החלטת הממשלה – זה כבר לא הסכם בין האוצר לקבלנים – מדברת על מספרים הרבה יותר גדולים; אלה שנתיים של תקצוב ועוד אופציה לשלוש שנים נוספות – חמש שנים, 1,000 איש כל שנה. 5,000 איש - זה מה שאמור לאפשר את ירידת מספר העובדים הזרים, ולהכניס עובדים ישראליים לענף הזה, מכל מגוון האוכלוסיות שיכולות להיות רלוונטיות לזה. הסיבה שזה לא מתקדם כרגע היא שזה תקוע משהו כמו ארבעה חודשים בלשכה המשפטית של משרד התמ"ת. הבנו שזה לקראת סיום. קיבלנו עוד לפני שנקבע הדיון הזה, מספר שאלות להתייחסות שלנו. הכדור כרגע במגרש שלנו, להשיב על כמה שאלות שקשורות לצו ההרחבה שאמור להיחתם בענף. אני מניח שנתקצב את זה ביולי-אוגוסט, במהלך החודשים האלה. מבחינתנו, אפשר לצאת לדרך בפרסומים של מרכז ההשקעות, זה כבר מופיע כמסלול עתידי, בפרסומים של המרכז, בפרסומים של המשרדים הקיימים – גם, מסלול תעסוקה לעובדי הבניין – מפרסמים את זה, הם יודעים על זה. כולי תקווה שזה ייצא בזמן הקרוב.

ביחס להמשך פרויקט בונים ישראליים, ההשתתפות של האוצר – אני אומר פה משהו שהוא לא במגרש שלי – אני רפרנט שיכון, וזה תמ"ת, אבל אני נציג האוצר, אז אענה גם בשמם- - -

אמרו במפורש, אחרי שביקשנו, שאתה יכול לענות.

אולי באותה הזדמנות גם תגיד לנו, למה מחירי הדירות ממשיכים לעלות.

ההשתתפות במיזם בונים ישראליים - היה הסכם מלפני מספר שנים. יש טענה שיש התחייבות ל-10 מיליון שקלים נוספים. הטענה נבדקה, נמצאה לא נכונה – לא היתה התחייבות ל-10 מיליון שקלים נוספים. זה השתתפות האוצר בפרויקט. כרגע, היות שיש פרויקט חליפי, אין כרגע כוונה לקיים שני מסלולים מקבילים. נושא מנהלי העבודה – אני אומר את זה במאמר מוסגר – צריך להיבדק כמו עוד נושאים שקשורים לענף הבניין.

אני לא רוצה לדבר על מחירי הדירות. לגבי החסמים לבניית דירות, יש שלושה: נושאי המקרקעין – ממשלת ישראל עושה מה שהיא יכולה בנושא של תכנון ושיווק על-ידי המינהל, יש מחסור באזורי הביקוש, בפריפריה לא תמיד יש ביקוש למה שאפשר להוציא. יש נושא של מימון, שמטופל כרגע מאוד באינטנסיביות על-ידי האוצר. יש קושי לקבלנים ויזמים, לקבל מימון לבנייה – זה חסם מאוד רציני, ויש קושי עם עובדים – אין ויכוח על זה, ולכן אנחנו יושבים פה. אנחנו מכירים בעובדה שזה קושי, ומתכוונים לתקצב את הנושא – אנחנו עומדים מאחורי החלטת הממשלה.

בקשר לעיר הבה"דים, סוף-סוף הולכים לבנות אותה. הקבלנים יצטרכו פועלים, אז נביא עוד פעם 30-20 אלף סינים?

עיר הבה"דים היא פרויקט גדול וחשוב שיצרוך הרבה מאוד כוח אדם. אנחנו נמצאים בעלייה בהתחלות הבנייה, מ-32 אלף ב-2009, ל-44 אלף – עכשיו טיפה ירד ל-43 - זה לא פחות משמעותי, גידול של 10,000 יחידות דיור בהתחלות בנייה. כל יחידת דיור גוררת גם שטחים נוספים, מוסדות ציבור, מרכזים מסחריים. זה לא פחות משמעותי מעיר הבה"דים.

אני רוצה לומר שני דברים. דבר ראשון, לבנות מסלול – הבעיה היא לא הלשכה המשפטית; אם הקבלנים לא ירצו את המסלול הזה, יהיה לך מסלול, יהיה לך כסף, ובדיוק כמו שהכסף של 2011 לא הולך לשום מקום- - -

<
למיטב זיכרוני- - ->

הקבלנים חתומים על הסכם, זה יפה מאוד. ב-2007 כל שנה יש כמה עשרות-מיליונים שמחכים להכשרה מקצועית לעובדים בחקלאות. החקלאים לא - - - בהסכם הזה. אפשר להמשיך לשחק את המשחק, של להגיד: הקצינו כל שנה 45 מיליון. זה משחק, כי אם הקבלנים לא יגידו שהם לא רוצים הכשרה במקום העבודה, מסלול פנים מפעלי אלא מסלול אחר, והקבלנים לא יקלטו עובדים, זה יפה מאוד ששמתם כסף, וזאת כותרת יפה, ואפשר לומר ל-OECD, ובזה זה נגמר.

אז נחזיר גם את הכשרת עובדי טבע למשרד התמ"ת? אתה חושב שזה יהיה מועיל?

אני מציע לשים לב לדבר פשוט: ענף הבניין – יש בו כמה מצוקות. נכון, אנשים הולכים היום להיות מנהלי עבודה. היות שנוצרה בעיה של מנהלי עבודה, ביום שהבעיה הזאת תיפתר, אחרי כמה קורסים, כבר לא יהיה צורך במנהלי עבודה, ואנשים לא יתקדמו שם כל כך מהר. יש לך עוד חוסרים. מה תעשה אתם?

לא כולם.

אגב, זה גם טבעי. אני היום יכול לעבור מעבודה שתיתן לי – עשיתי הכשרה מסוימת – יותר כסף ויותר התקדמות – אני אלך אליה. אתה תכשיר אנשים גם אם תכשיר אותם ב-OGT, ויהיה לך מחסור במנהלי עבודה – הם ילכו לשם. גם אם תכשיר אנשים ב-OGT, ואדם יידע שבתור עגורן הוא ירוויח יותר, ואין עגורנים, הוא ילך לשם. אם היה קורס מפעילי צמ"ה, אנשים היו הולכים לשם, אבל בסוף אנחנו נכשיר המון פועלי שלד, ולא יהיו מפעילי צמ"ה. המחסור בבניין – אני מסכים, נכנסו המון ישראליים, ויכולים להמשיך להיכנס ישראליים. יש מקומות שיש בהם מחסור אקוטי, שבלי הכשרה מקצועית ולימודים זה לא ישתנה. לא הולכים להיות יותר מהנדסים בגלל שלא תביאו מהנדסים זרים או בגלל שמהנדסים ייצאו לפנסיה שנתיים יותר מאוחר, עד שלא יפתחו עוד כיתות למהנדסים, ולא הולכים להיות יותר הנדסאים בלי יותר השקעה במכללות של הנדסאים, ולא הולכים להיות מפעילי צמ"ה בלי קורסים של מפעילי צמ"ה. בסופו של דבר, וזה לא נכון רק לישראל אלא זה נכון לכל העולם המערבי – אלה דברים שה-OECD העיר לישראל על הכשרה מקצועית נמוכה כאן. בלי הכשרה מקצועית של מבוגרים, שזה המון השקעה ממשלתית במה שצריך, הולכים להיווצר מחסורים. אנחנו מדברים על ענף הבניין - זה לא רק שלד; שלד זאת רק ההתחלה. מה שמפחיד אותי זה ההיכרות שלי בשבע השנים שבהן אני פה עם עידוד ישראליים לא רק בבניין אלא גם בענפים אחרים – מתחילים פרויקט, ועד שהוא מתחיל לעבוד, עוברים למשהו אחר, שאף אחד לא רוצה, ובינתיים הפרויקט הקודם מת, ובסוף אין לנו לא הפרויקט החדש ולא הפרויקט הזה. מה שיש לנו זה כסף שחוזר בסוף שנת התקציב כמו ה-36 מיליון של 2011, שאני מבין שלא השתמשו בהם, נכון? אז אם זאת המטרה- - -

זו לא המטרה. הטענה היתה שקצב ההכשרה בתוכנית עובדים ישראליים הוא לא מספיק. יש מעורבות של יותר מדי משרדי ממשלה. העסק לא זז, העסק תקוע.

זה לא נכון.

אמרו ש-300 איש בכמה שנים זה לא מספיק – זאת היתה הטענה. לכן כולם מתייחסים לזה כאל קורס מנהלי עבודה. הוא מכשיר אנשים - אני לא בא בטענה לאף אחד. זה לא טענה. אופי המסלול, האוכלוסייה שאליו הוא מיועד, מייצרת משהו אחד, כשאנחנו מדברים על משהו אחר – על אלפי עובדי שלד, ופה מדברים על מנהלי עבודה.

דבר שני, יש שאלה, מהי המעורבות המתאימה של הממשלה. ההסכם אומר: הממשלה מעורבת במימון באופן כבד. חברת בנייה גדולה שרצתה באחרונה, גילתה שיש לה מחסור במפעילי עגורן, והחליטה שהיא צריכה מפעילי עגורן – פתחה קורס תוך חודש למפעילי עגורנים, והכשירה לעצמה מפעילי עגורנים, כלומר השאלה, אם נכונה מעורבות הממשלה בארגון קורסים במקום שבו המגזר הפרטי יודע לארגן את הפעילויות שלו, והכשרת פועלי בניין, בסופו של דבר – מדובר בהכשרה יחסית קצרה, לא דורשת חודשים על גבי חודשים בכיתה.

נכונה מעורבות הממשלה, כי הממשלה היא חיונית, שצריכה לשאוף לכף שבוגרי צבא, להכשיר אותם ולראות בערך של הבנייה ערך לאומי, לא פחות מללכת לאוניברסיטה, מלבנות את הארץ.

זה לא רק בוגרי צבא; זה מגוון אוכלוסיות.

שלום, תתייחס לשתי הנקודות – קודם כל, לנקודה, איפה עומד הסיכום עם הלשכה המשפטית שלכם, ומתי הם צריכים להחזיר את התשובות. לגבי הדבר השני, לגבי הטענות שזה לא פרויקט מספיק מבחינת ההיקף, שהם לא רוצים להמשיך אותו – כל הדבר הזה.

ואני רוצה לבקש בקשה, כי אתה אלוף בצה"ל, ואתה איש גיבור חיל, אני רוצה לומר לך שאתה צריך קודם כל כמפקד וכאיש, לומר: אני מודיע פה לכולם שהקורס יימשך, על גופתי. לא יסתיימו הקורסים. את זה אומר אדם אחראי לחיילים שלו - אני כאיש הבכיר פה, מבחינת התפקיד, אני לא אתן לקורסים להסתיים, על גופתי. כך אני הייתי אומר.

שתי הערות: הטענה היחידה המוצדקת של התאחדות הקבלנים, שהמספר של המכשירים בשנה אינו מספיק, כי לא היו מספיק גופי הכשרה. לכן עשינו מה שעשינו. היום אנחנו יכולים להכשיר יותר. הטענה שכביכול נאמרה, בלתי סביר שנאמרה, שהעובדה שיש מספר משרדי ממשלה ששותפים בזה- - -

נאמרה. הוא אמר.

אני לא חושב שסביר שנאמרה, כי דווקא בגלל העובדה שמשרד הביטחון שותף, התאחדות הקבלנים וההסתדרות- - -

הוא אומר שאין מנהל. זה נופל בין הכיסאות.

יש מנהל.

מי אחראי?

דווקא משום שיש שיתוף פעולה, והוקמה מינהלת לעניין הזה, זה יצא לדרך לפני 15 שנה, הוא נכשל, כי לא שיתפו את הקבלנים – זה דבר אחד.

אבל אם מחר זה ייסגר, אם המינהלת תיסגר, למי נבוא בטענה?

היא לא תיסגר.

מי נושא באחריות? תגיד: אני נושא באחריות.

מה שאני מציע – ההתאחדות, בהסכם שהיא חתמה, אמרה אחרי בחינה: אי-אפשר לקיים את זה. בדקנו עם הקבלנים, שום קבלן לא מוכן לשלוח עובד שלו, OGT, אין חיה כזאת. אני לא מכניס אף עובד לאתר בנייה, שהוא לא עשה קורס לפחות שלושה חודשים, ולכן אי-אפשר לעשות את זה – זה אחת. שתיים, מסלול תעסוקה, במקור שלו, אומר שהקבלן מתחייב להעסיק את העובד 30 חודשים. אמרו הקבלנים: אני לא מסוגל לעמוד בזה.

21 חודשים.

21 גם כן לא מסוגלים. אמרו את זה גם בישיבה אצלי.

אלה שמייבאים מחו"ל יכולים להעסיק שנים ופה לא יכולים להעסיק?

לכן שני היסודות האלה של ההסכם לא קיימים. לכן אני מציע שהכסף הזה, שהאוצר ממילא מתכוון להקצות אותו, שיקצה אותו להמשך הפרויקט של בוני הארץ, לעובדים ישראליים, והוא ימשיך, כי אסור לו להיסגר, ולא אתן לו להיסגר.

רק לידיעה – יש 147 אלף עובדים ישראליים, והיום זה פחת - רק 3,000 עובדים סינים.

השורה התחתונה היא, צחי, בדיון הזה, שבדיוק השנה, במקום להגיע למספרים רציניים, האוצר מוריד את השאלטר, והתוצאה היא – אני לא מבין; אשאל את שר האוצר – מה, לא מבין שזה ייגמר בעוד 10,000 עובדים זרים בשנה הבאה? ומה יגידו, איך מביאים זרים, ומה עבודה זרה וכל הדברים האלה? צחי, זה נראה לי חלם. זה לא רציני.

לא אכפת לו, שר האוצר. לא מעניין אותו.

זה לא רציני. אני רואה בזה גם, צחי, ערך. לא ייתכן שיהיו ענפים שבהם לא נכשיר עובדים מקומיים, לא ייכנסו עובדים ישראליים. אתה אומר – מנהלי עבודה. אני לא רואה גם כזה חיסרון בכך שיהיו חלק שיתחילו במסלול, ויתקדמו במהירות להיות מנהל עבודה.

זה מצוין, זו רק לא הבעיה שאנחנו מדברים עליו.

שיתחילו במסלול הזה שראיתי אותו, ויתקדמו באופן מואץ למנהל עבודה.

במקום חמש שנים, 3.5 שנים. זה חלק מהתוכנית.

חלק מהמוטיבציה שלהם זה שיודעים שיש אופק קידום, אבל לא כולם הולכים לזה.

גם מבחינה ציבורית, העמדה שלכם לא יכולה לעמוד.

הם לא אקטיביסטים, הם פסיבים.

זה לא נשמע לי סביר. לא סביר שהמסלול הראשון, הפנים מפעלי - בסדר, חוץ מפעלי – כבר שנתיים לא קורה, ההסכם לא מיושם, והדבר השני, היותר מצומצם, אבל הוא לא יותר מצומצם, כי הראשון הרי לא קורה, אז זה כל מה שיש לנו, הכמה מאות והקורסים, שבמקום להרחיב אותם, אנחנו סוגרים אותם. זה לא נראה לי סביר. אי-אפשר להסביר עמדה כזאת, אי-אפשר לצאת לציבור עם עמדה כזאת. אנחנו פה לא נעזוב את העניין הזה. נפנה לשרים, נצא עם זה לתקשורת, נעשה דיונים מצדי כל שבוע בכנסת בעניין הזה. אני חושב שזה לא סביר.

תזמין את מבקר המדינה.

ואני אפילו לא בטוח, אם השרים הנוגעים בדבר מודעים לעניין. אני לא בטוח, אם נביא את הדברים לשרים, אם הם יקבלו את השורה התחתונה הזאת שאנחנו רואים כאן. אני בספק גדול. בבקשה.

התחלות הבנייה בזמנו עלו הרבה מאוד, עכשיו צנחו הרבה מאוד, כי הוזילו מכרזים. 28-25 אחוז מהמכרזים בסוף שנת 2011 הוחזרו.

אף בנק לא מממן.

קבלנים לא מסוגלים – לא רק בגלל מימון אלא גם בגלל כוח אדם. צריך להבין את זה.

25 אחוז מהמכרזים - השר אטיאס מדבר על התחלות בנייה, וקבלנים לא לוקחים את המכרזים.

אביא לכם נתונים.

בן-ארי, בבקשה.

אני שומע ומוטרד מהדברים שאני שומע פה. אני חושב שהנושא הזה היה צריך להיות, במציאות הקיימת, שאנחנו מדברים על עלייה במחירי הדיור, ובמציאות שאנחנו מדברים על כך שיש חוסר בדיור, ומדינת ישראל לא שמה את הנושא הזה בראש מעיינה, וזה באיזו ועדה אזוטרית – סליחה שאני פוגע בוועדתך – זאת לא ועדה אזוטרית, אלא מבחינת ההתייחסות, מתייחסים לזה כאל משהו מאוד שולי, בזמן שזה הנושא שצריך להעסיק אותנו. מתעסקים פה בהמון דברים פופוליסטיים. זה דבר שהוא בנשמת חייה של המדינה, בנשמת חייו של הציבור – העניין של הדיור, העניין של התפתחות המדינה. הדבר הזה, לא נותנים עליו את הדעת. הייתי רוצה לקוות, שבמקום כזה יישב פה שר האוצר, יישב פה שר השיכון, וייתנו את הדעת על השאלות המרכזיות האלה שעומדות בפנינו.

לא הייתי בתחילת הדיון. אני גר בשומרון. זה לא עניין פוליטי בכלל, מה שאני הולך לומר עכשיו. יש היום – אני רואה את זה במו עיניי – יש טרנד של עבודה עברית, של חבר'ה שלנו שגומרים צבא, שחוזרים, ומשרברבים ועד ברזלנים, ממש בכל התחומים, חברים שלי בשכונה, שהיו שיפוצניקים, הפכו להיות קבלנים עצומים. יושב פה הבן שלי, וחבר שלו, אבא שלו הוא קבלן, ובונה בניינים עצומים, והתחיל בשום דבר. לו היו מפתחים את הדבר הזה ברמה לא האידיאולוגית, שתפגע בניצן הורוביץ ובהשקפותיו או תתאים דווקא לי ולכצל'ה, אלא לתת לציבור שלנו - יש פה טרנדים שקריים, שכולם צריכים להיות פה מינהל עסקים, עורכי דין – בשבוע שעבר הושבעו למעלה מ-2,000 עורכי דין, ואין לאף אחד מהם עבודה, בזמן שבמקומות שיש עבודה, הכישרון הזה יכול לבוא לידי ביטוי. אבל מדינת ישראל טועה. יש, לצערנו הרב, בקברניטים שמטעים את הציבור. הי טק, הי טק, ובדברים האמיתיים – זה לא עניין של דברים אמיתיים אלא חלוקה נכונה. אני מגדל, ברוך השם, כמה ילדים. זה יכול היות מדען והשני יכול להיות נגר מצוין, וזה לא מוריד לא מכבודו של זה ולא מכבודו של זה.

חנוך לנער על-פי דרכו.

אבל המדינה הורידה את כל העניין של החינוך המקצועי, הפכה את זה למשהו ירוד. אני עבדתי במשרד החינוך בזמן שמשרד החינוך לקח לו ליעד לחסל את החינוך המקצועי כאידיאל. זה אסון, מעבר לתוצאות האלה. ילדים שהיו באים עם ארגז כלים בבוקר, ילדים שהיו אבודים, ארגז הכלים הזה החזיר אותם לכבוד העצמי שלהם, לבוא לידי ביטוי. הם באו הביתה עם התוצרים שלהם, הם ישבו במעבדות במשך שעות, וקיבלו הרבה מעבר לדברים האלה. היום אין את כל זה. הדברים כרוכים זה בזה. שיהיה ברור – זה לא מסתכם פה. פה זה קצת פירמידה של הבעיה – שאנחנו צריכים להביא עבודה זרה, עם כל הבעיות הכרוכות בעניין הזה של העבודה הזרה, שאנחנו מתמודדים אתה.

עובדים זרים.

אין לי שום בעיה עם ה"עובדים זרים". זה לא היה מכוון, הביטוי הזה; אין פה איזו טרמינולוגיה מכוונת. מכל מקום, אני אומר שהכול כרוך זה בזה. הדברים ראויים גם שיירשמו וגם שנמנף אותם, כי הם בנפשנו. ניצן, בדברים האלה יכולה להיות בינינו הבנה מוחלטת.

ישבתי לפני כמה זמן בדיון, וישב שם ג'מאל זחאלקה, שאין ספק שהוא שם ואני שם – אנחנו נפגשים בקצוות. הוא אמר: פעם ראשונה שאני מסכים עם בן-ארי, כשדיברתי על החינוך המקצועי, כי יש כאלה שמבינים את זה, יש כאלה שמשלים את הציבור, שכולם יהיו עורכי דין, שכולם יהיו במינהל עסקים, שכולם ילמדו במאפיה הזאת שקוראים לה אוניברסיטאות – תסלחו לי שאני קורא לזה כך, ואני לא חוזר לטרמינולוגיה הזאת; זאת מאפיה. לא למדת באוניברסיטה - לא תקבל עבודה. לא תשלם את המס הזה – תואר ראשון, תואר שני – לא תקבל עבודה. זה הפך להיות סוג של פרוטקציה במדינת ישראל. יכולים להיות דברים אחרים שאנשים יכולים להתפרנס מהם, ואנחנו צריכים למנף את זה. זה דבר שהוא, לצערנו הרב, יוצא לשוליים.

מיכאל, תודה רבה על הדברים האלה. אני מסכים עם כמעט הכול.

חברים, אסכם, ברשותכם. קודם כל, תודה שבאתם בהתראה קצרה. הוועדה דורשת מכל הגורמים השותפים, לדווח לה תוך שבועיים, אמצע יולי, כיצד הם מתכוונים להניע מחדש את מערך הגיוס וההכשרה של העובדים בענף. הוועדה קוראת לממשלה ולמעסיקים לגלות גמישות, ולהגיע בהקדם להסדר בדבר האופן בו תתבצע ההכשרה והמימון. חברים, לא ייתכן שבתקופה שבה יש יותר מתמיד צורך בהכשרה ושילוב של עובדים מקצועיים במקצועות השלד בענף הבניין, ייעשה כל כך מעט להכשרה ושילוב של עובדים.

הוועדה מכירה בכך שגם ללא הכשרה נוספת, עובדים ישראליים משתלבים בשנים האחרונות בענף הבניין, אבל הוועדה מכירה גם את המחסור שהולך וגובר בעובדים מקצועיים שהוכשרו בהכשרת מבוגרים, עובדי שלד, מפעילי צמ"ה, הנדסאים - כל אלה נדרשים ונזקקים להכשרה. ההימנעות מהרחבת ההכשרה, צחי ידידי, תוביל לכך ששוק העבודה המקומי לא יוכל לתת מענה לצרכים של ענף הבניין.

הועדה מתנגדת להרחבת מכסת העובדים הזרים, וקוראת לממשלה לפעול לצורך גיוסם והכשרתם של עובדים ישראליים לעבודה בענף. ההזדמנות לשילוב של אלפי עובדים בבנייה למגורים ובהקמת עיר הבה"דים בנגב ולאחר מכן בתחזוקת עיר הבה"דים, היא הזדמנות נדירה, שאסור לנו לפספס אותה.

את הסיכום הזה נעביר לשרי האוצר, התמ"ת והשיכון.

הייתי מציע לציין את מה שאמר שלום בן-משה, שהוא לוקח אחריות.

מיכאל, אשמח לסיוע של חברי הוועדה, גם אגייס חברי כנסת נוספים.

אולי איזה סיור נוסף באתרי בנייה, לראות את הפועלים?

בהחלט, אולי באתר הזה ליד יבנה, שנראה את החבר'ה האלה, החיילים המשוחררים שעובדים, ונראה איך הם מרוצים בעבודתם. שמעון, נשמח לעשות את הסיור הזה בשבועות הקרובים. אנחנו לא נרפה מהעניין.

הייתי מציע דבר נוסף: להביא לפה, ניצן, אם אפשר, כאלה שעבדו, חיילים משוחררים, ולשמוע את התובנות שלהם.

מאה אחוז.

תודה רבה, הישיבה נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 11:00.>