PAGE
18
ועדת המשנה של הוועדה לקידום מעמד האישה

למאבק בסחר בנשים
19/06/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 147>
מישיבת ועדת המשנה של הוועדה לקידום מעמד האישה

למאבק בסחר בנשים
יום שלישי, כ"ט בסיון התשע"ב (19 ביוני 2012), שעה 11:00

<היעדר מקום במקלט "מעגן" לקורבנות סחר שאותרו וזוהו ע"י משטרת ישראל כקורבנות החזקה בתנאי עבדות.>

חברי הוועדה: >
אורית זוארץ – היו"ר

>
מנחם וגשל - משנה למנכ"ל, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

גיא הרמתי - רפרנט רווחה, אג"ת, משרד האוצר

טניה גולדשטיין - לשכה משפטית, משרד הפנים

ד"ר מיקי דור - ראש אגף רפואה כללית, משרד הבריאות

איריס מעיין - עו"ד ממונה על זכויות ע. זרים, משרד התמ"ת

מוחמד מסאלחה - עוזר משפטי, משרד ראש הממשלה

ורד סוויד - ר' אגף מעמד האישה, משרד ראש הממשלה

שמעון ביבס - מפקד סהרונים, המשרד לביטחון פנים

רובי קיים - ק' חוקרים ארצי באח"מ, המשרד לביטחון פנים

רחל גרשוני - מתאמת המאבק בסחר בבני אדם, משרד המשפטים

סיגלית זהר - עו"ד, משרד המשפטים

תמר פרוש - פרקליטה במחלקה הפלילית, משרד המשפטים

מירב שמואלי - עוזרת ראשית למתאמת המאבק בסחר בבני אדם, משרד המשפטים

ויקה גולצמן - מנהלת המסגרות לטיפול, "מעגן" - מקלט לנפגעות סחר בנשים

אמי סער - מנהלת קשרי ממשל והמאבק בסחר בבני אדם, מוקד סיוע לעובדים זרים

אביבה קולמן - עו"ד, סגנית יושבת ראש מועצת ארגוני הנשים בישראל, מועצת ארגוני הנשים

דלית אזולאי

אור שושני
<היעדר מקום במקלט "מעגן" לקורבנות סחר שאותרו וזוהו ע"י משטרת ישראל>
כקורבנות החזקה בתנאי עבדות

אני מתכבדת לפתוח את הדיון בוועדת המשנה למאבק בסחר בנשים. זה דיון חירום שכינסנו. על סדר היום: היעדר מקום במקלט "מעגן" לקורבנות סחר שאותרו וזוהו כקורבנות החזקה בתנאי עבדות ועדיין נמצאות ב"סהרונים". זימנו הנה גם את נציגות "סהרונים". נמצא אתנו מפקד המתקן, שמעון ביבס, ומר וגשל, המשנה למנכ"ל משרד הרווחה, שצריך לתת לנו מענה לסוגיה הזאת.
לצערי הרב הסוגיה הזאת נמשכת כבר יותר מדי זמן. הנושא הזה עלה לפני מספר חודשים בדיון עם שר הרווחה, וקיבלנו הודעה שיש בעיה במקלט וצפויות להגיע קורבנות מ"סהרונים". לצערנו הרב, במשך החודשיים האלה לא הועברו קורבנות שאותרו, ולכן הסוגיה הזאת היא דחופה. לצערי הרב, בתוך כל הבליל והרעשים סביב המהגרים והמסתננים לפעמים קצת נשכח מלבנו שבתוך כל אותן קבוצות ואנשים שמגיעים לישראל יש גם קורבנות. ויחד עם החזרה למדינות המקור והעבודה שעושים במשרד החוץ ובמשרד הפנים, אסור לנו להזניח את אותן קורבנות שאותרו וזוהו ויש החלטה לטפל בהן. אני אשמח לתת למפקד המתקן, ביבס, שיתאר לנו את המצב ועם מה הוא מתמודד. היינו לפני שבועיים במתקן, עם ועדת החוץ והביטחון, וגם שם עלה הקושי הזה של זיהוי קורבנות וחוסר היכולת להביא אותם למקלט. בבקשה.

בוקר טוב לכולם. מישהו ממשרד הרווחה נמצא?

הוא יגיע. אני רוצה לשמוע עם מה אתם מתמודדים. אתם מתקן כליאה, לא מתקן שיקום או טיפול.

הפתיחה של דבריי תתייחס לתופעת ההסתננות. אין ספק שהאירוע המרכזי הוא תופעת ההסתננות. לצערי, בשנים האחרונות התופעה הזו יצרה אירוע נוסף, שהוא לא פחות מרכזי מההסתננות. זה היה בשוליים בהתחלה, אבל החל להעסיק אותנו במלוא מובן המילה, ולא רק אותנו אלא את כל הנוכחים פה. האירועים המדוברים הם הטיפול באותן נשים, וגם גברים, שעברו התעללות מינית, סחר, עבדות וכדומה.

אני רוצה לנצל את הבמה הזאת ולהשמיע לראשונה את דרישותיי, כמי שאמון על הטיפול באותה בעיה. כיום אני מוצא את עצמי מתמודד עם מספרים שלא היו מוכרים לי בעבר, עם תופעות שלא היו מוכרות לי בעבר. אין לי את הכלים, אין לי את הסמכות, אין לי את היכולות, אין לי את המשאבים. ולמרות זאת אנחנו עושים את המיטב להתמודד עם הבעיה הזאת. אני נדרש לסוגיות שמעולם לא הונחו לפניי כמפקד כלא: מה אנחנו עושים עם אישה שהרתה שלא מרצון, מי משתתף בוועדה להפסקת היריון, מי מנציגות המדינה ממנה סנגור מטעם המדינה לקטין כזה או אחר. ידעתי לנהל בתי-סוהר, אבל כרגע אני נדרש לסוגיות שאני לא יודע אם למישהו כאן בכלל יש תשובות לגביהן. כשאני מבקש עזרה של המדינה, שכגוף סמכותי וסטטוטורי תייצג אותי מול הוועדות של משרד הבריאות ומשרד הרווחה – אין עם מי לדבר. היום יש לי במתקן מספר לא מבוטל של נשים שממתינות למקלטים. יש לי בזה הרגע מסתננת שנמצאת בוועדה להפסקת היריון בבית-חולים סורוקה. שלחתי עובדת סוציאלית מטעמי, אבל זה לא תפקידה ולא סמכותה, ולמרות זאת היא עושה את הדברים האלה. זה תפקידי, כלובש מדים וכמי שאחראי על שלומם של האנשים האלה.
אני רוצה לומר שבשלה העת שהרשויות יחלקו את העומס ששירות בתי-הסוהר נושא עליו כרגע. לצערי, כל טענה וטרוניה מכל הנוכחים פה מופנית לפתחי. למה? כי הם יושבים אצלי. זה שאני מאכיל אותם ומלביש אותם ודואג לטיפולם הרפואי לא אומר שאני צריך לתת תשובות לדברים שלא קשורים אליי.
אדוני, הבקשה שלנו היא ליצור או להביא איש קשר של משרד הרווח שישב בנוכחות קבועה אצלי, ייתן מענה לבעיות כאלה אחרות, ויהווה גוף סטטוטורי שיעבוד מול משרד המשפטים ומשרד הבריאות. זה לא התפקיד שלנו. אנחנו עושים את זה כי אנחנו מחויבים לזה. אני שם כרגע בצד את השיח הציבורי לגבי תופעת ההסתננות – אנחנו צריכים להתייחס לקורבנות האלה כבני אדם. והתשובות כרגע לא מספקות אותי.

אגב, מאז שהתחלת לתעד את המקרים באינטקים, מספר התלונות על תקיפות מיניות עלה? אתה יכול לתת לנו קצת מספרים ונתונים?

בוודאי. אני מתנצל על ההתלהמות הזאת, אני פשוט חושב שהגיעה העת שמישהו ייקח אחריות על מה שקורה שם. זה לא שהארגון שלנו לא יודע לעשות את זה, אבל זה לא התפקיד שלנו. לא התפקיד. יושבים פה נציגים מהרבה ארגונים, חלקם התנדבותיים וחלקם ממלכתיים. אני אומר לכם: מישהו צריך להרים את הכפפה הזאת. הדבר הזה נמשך יותר מדי. לא ייתכן שכל פעם נשב בדיונים ונציג מספרים, כי מאחורי כל מספר כזה יש דמות, יש ילד, יש קטין. הגיע הזמן שמישהו יטפל בזה. ואני לא אומר את זה סתם, אני אומר את זה מעומק לבי, כמפקד יחידה. חד-משמעית. מה אני עושה בוועדה הזו היום – אני לא יודע; מה אני אעשה בעוד חמש ועדות עתידיות של משרד הבריאות – אני לא יודע. לא יודע. לא יודע.

לגבי המספרים. אנחנו נדרשנו לאתר מספרית מה קורה עם אותן קורבנות. החל מהשנה הזאת בהחלט איתרנו. ב-2012 קלטנו 36 נשים שהן אלמוניות. מתוכן חמש בהיריון לא רצוי. הן עברו התעללות, וההיריון הוא תוצאה של אונס. 17 מהן חוו תקיפה מינית חד-פעמית, 13 מהן תקיפה מינית ממושכת. המספרים אולי נמוכים ואולי לא, אבל הם לא אומרים כלום. יש אנשים סביב המספרים האלה, וצריך להתייחס אליהם.

אני עובר לטבלה שנדרשנו לעשות – להציג פילוח של מקרים. מה קורה לגבי הגברים? 19 מקרים של הרעבה, 30 מקרים של פגיעות, 35 מקרים של חבלות, ושישה מקרים של צליפות שוט. סך הכול מעורבים בכלל האירועים האלה 41 מסתננים.

באיזה פרק זמן מדובר?

במרץ התחלנו לאתר את הנתונים האלה. אני מדבר על שלוש חודשים, ובפרק הזמן הזה חדרו קרוב ל-6,000 מסתננים. מדובר באחוזים נמוכים.

אתה מדבר על 60 מקרים בערך?

על 41. פחות מעשרה אחוזים.

ומקרב הנשים? כמה נשים הגיעו למתקן?

הגיעו בערך 2,500, ומתוכן 36 דווחו כהריוניות.

כמה בסך הכול, כולל הריוניות והתעללויות?

36 נשים.

בהתייחס לנוהל הבין-משרדי שיצרנו – הנוהל באמת מקצר זמנים ונותן טיפול מיטבי בתקופת זמן קצובה, דבר שקודם לא היה. אבל גם פה לצערנו נתקלנו בבעיות. מבין 45 מקרים שהפנינו לנציגת משרד המשפטים לצורך הפניה למקלט, שבע מהן הוכרו כקורבנות סחר ועבדות, והועברו, ושבעה מקרים נוספים הוכרו שלא דרכנו. זאת אומרת, 14 מקרים מתוך 45 שהופנו. נכון להיום יש לי חמש נשים שממתינות להעברה.

מדובר על 14- 15 נשים שממתינות כרגע?

שעברו טיפול שלנו - - -

אחת ב"גבעון".

את שואלת לגבי טיפול ואחריות שלנו, או הפניות הן דרך מישהו אחר?

גם דרככם וגם דרך אחרים.

סיגלית, תכף ניתן גם לך להתייחס ואז נראה את התמונה כולה.

חברת הכנסת, אני באמת שמח שאת כינסת את כינוס החירום הזה, כי מספר הנשים בשנה הזאת הרבה יותר גבוה משנים קודמות, ובאופן טבעי, נידרש לסוגיות כאלה הרבה יותר מאשר בשנים קודמות. כולי תקווה שדבריי לא נפלו על אוזן ערלה. אני מצפה שיגיע נציג משרד הרווחה לשבת באופן קבוע במתקן, והוא יהווה איש קשר לכל הצרכים שעולים מהמתקן החוצה ומבחוץ לתוך המתקן, כי זה לא מסמכותנו ותפקידנו. מישהו צריך לטפל בזה. הגיעה העת.

תודה רבה, שמעון ביבס. יש לי שתי הודעות: 1. הצטרפה אלינו קבוצה של סטודנטיות מהמכללה למנהל, פרויקט "נקום" – נשים וקהילה, קליניקה משפטית. ברוכות הבאות. 2. הודעה מרשות האוכלוסין – טליה גולדשטיין הגיעה במקום גלי, היועצת של ראש הרשות. יש לך תשובות לתת לנו או ששלחו אותך כדי לעשות וי על הגעה של נציג ממשרד הפנים? את יכולה לעזור לי עם זה?

אני פה.

בסדר, אז מנחם וגשל יענה בשם המערכת שאמורה לתת מענה.

אחת הסיבות המרכזיות שביקשנו לזמן דחוף זה בגלל המידע שקיבלנו ששלפיו יש בערך 14 או 15 נשים שממתינות במתקני כליאה ולא מקבלות מענה למרות שהן אותרו וזוהו ונקבע שהן הוחזקו בתנאי עבדות. אני אשמח לשמוע את סיגלית זוהר, מהסיוע המשפטי.

כמו שציינו, יש 15 נשים. אני רוצה לציין שנכון להיום יש גם שבעה גברים שזוהו כקורבנות עבדות. חלקם מוחזקים ב"סהרונים" וחלקם ב"מתן", כי כרגע אין להם מקום במקלט "אטלס" לגברים. אני מקווה שזה יסתדר בקרוב. באופן עקרוני, מדובר בקבוצה של כ-60 נערים ונערות שנכנסו לישראל בתחילת חודש אפריל. הם טענו לקטינות, וכולם עברו בדיקת גיל ורובם נמצאו בגירים. 14 בנות מתוכן הוכרו כקורבנות עבדות ושבעה מתוך הגברים הוכרו כקורבנות עבדות. הבחורות היותר צעירות לא נאנסו אבל חלקן עבדו בתנאים מאוד קשים. הבחורות היותר מבוגרות נאנסו על בסיס יומי. הן הושארו בסיני שלושה חודשים. כל המקרים זה של אנשים שנכנסו אחרי חודש אפריל. המקרים שלפני כן הועברו למקלט "מעגן" או למקלטים חלופיים מפאת מצבם.

"המקלטים האחרים" – הכוונה היא לעוספיה?

אישה אחת הועברה לעוספיה, ושאר הנשים הועברו למקלט לנשים מוכות בתל-אביב. בעבר היה מקרה של אישה שהועברה למקלט של משרד הרווחה בחיפה. רובן הועברו למקלט "מעגן" תוך פרק זמן מאוד קצר. זאת אומרת, הן שהו שם שבועיים או שלושה, והועברו למקלט "מעגן" בתור פתרון זמני.

לגבי נשים בהיריון אני לא מכירה את המספרים. לצערי, אני מכירה שתי שנים בהיריון. אחת ביקשנו לשחרר למקלט בעוספיה, והיא הועברה לשם. האישה השנייה היא לא קורבן של עבדות – מדובר באונס חד-פעמי בסודאן, בזמן שהיא עבדה בבית של מעסיק. אני לא מכירה מקרים נוספים. אלה הנתונים שיש לי לחדד.

הדובר הבא בבקשה.

אני רב-פקד רובי קיים, קצין חוקרים ארצי מהמטה הארצי. אני רוצה להתחיל במטרה שלשמה הוקמו המקלטים. המקלטים הוקמו בראש ובראשונה להגנה על נשים וגברים שהם קורבנות של תיקי סחר ועבדות והם אמורים לשמש עדים. בשנים האחרונות באמת הייתה ירידה משמעותית, ולכן רוב ההפניות בוצעו במקרים שבסיני.

בנוסף לכל מה שדיברו עד עכשיו, אנחנו בעצם חוזרים להתחלה, כי יש לנו מתחילת השנה כבר 15 תיקים של סחר ועבודות כפייה, לעומת התקופה המקבילה אשתקד, שבה היו שישה תיקים. זאת אומרת שיש התעוררות. נכון שלא הפנינו הרבה קורבנות ועדים כרגע למקלט, אבל אני נאלץ להגיד שאני דוחה פה ושם פעילות משטרתית בשל חוסר המקום במקלט. אני אומר לחבר'ה לחכות עוד קצת ומעכב יחידות שלמות. אסור לנו להגיע למצבים האלה.

אסר לנו להגיע למצבם כאלה כי אנחנו חייבם לעשות את העבודה ובאמת לתת מענה לאותם קורבנות, אחרת אנחנו חוטאים לעצמנו.

בדיוק. אם אלה מקרים שאינם סובלים דיחוי, אז אין חשש: אני מרים טלפון לויקה ואומר לה שתשריין לי שלושה בלשים ושבעה מקומות בגברים, כי אין לי מקומות לעדים. זה ייהרג ובל יעבור. אני לא יכול שיחידה תבצע מעצרים, ואני אגיד להם שאין לי מקום לעדים. זה לא קיים בלקסיקון. אבל צריך לקחת בחשבון שיש התעוררות ויש התפתחויות של תיקים, ואני צופה שהשנה יהיו הרבה יותר פרשיות מאשר שנה שעברה.

אתם משקיעים יותר מאמצים בתיקי חקירה? אתם משקיעים יותר משאבים במקום הזה?

בוודאי. בנוסף לזה, כל שלושה חודשים המפכ"ל מקיים דיוני מצב על עברות שקשורות בתחומים האלה, ויש מעקב צמוד של פיקוד המשטרה. יש עבודה. אסור לנו לשכוח את זה.

לגבי המקרים של סיני, בסופו של דבר מי שמאשר את זה זה אני. קשה לי להגיד, אבל גם ללא שליטה על זה אני מעלה את הרף ואת הקריטריונים. גם מבלי לשלוט על זה.

מה זאת אומרת?

אני לא רוצה להיכנס פה לרזולוציות של כמה פעמים אישה נאנסה או לא, אבל בסופו של דבר זה אחד הקריטריונים. אם למשל אישה נאנסה פעם אחת ולא נתנה שירותי מין ולא עבדה, אז היא לא קורבן סחר. אבל הרבה פעמים אני מוצא את עצמי בדיונים, גם עם רחל גרשוני - - -

ואז אין לה מענה במסגרת המקלט?

כן, כי היא לא קורבן עבדות בסיני.

השנה אני באמת מקבל הרבה יותר פניות. בחודשים האחרונים. אני בעצמי נסעתי ל"סהרונים" לפני שבועיים לראיין מישהו. אמרתי שאו שכולם אומרים אחד לשני מה להגיד, או שזה באמת נכון.

לא כל כך הבנתי, מה נכון. שהתופעה הזאת הולכת ומתגברת?

כן, הולכת ומתגברת. יש יותר מודעות. יכול להיות שהקורבנות מדברים בינם לבין עצמם. בעבר הם לא ידעו שזה יכול להיחשב כסוג של עבדות, אבל אחרי שאחד או אחת מהם כן השיג אישור למקלט וזה נודע להם, אז הם אומרים שזה גם קרה להם אבל הם לא דיברו. יש לנו הרבה מקרים שהם יושבים חודשיים או שלושה חודשים ב"סהרונים", ורק לפני שהם עולים לטיסה הם באים ומספרים לנו - - -

לטיסה או לאוטובוס?

לטיסה לגירוש. שבוע שעבר ולפני שבועיים הורדתי ארבעה אנשים בדרך למטוס.

שבעצם מצאת שהם קורבנות עבדות?

לא אני מצאתי, הם התלוננו בהליך האחרון, אצל נציבות האו"ם לפליטים. לא בבית-הדין - - -

ולא באינטק שלכם. אני חושבת שמאז שהיינו בוועדה אצלכם, לפני קצת יותר מחצי שנה, סוכם שבמהלך האינטק תשאלו קצת יותר שאלות, אחרי הדרכות של משרד המשפטים. תנסו לבדוק קצת יותר ולעשות את כל מה שקשור לאיתור וזיהוי.

נכון.

אז בעצם אתה אומר שמאז שאתם שואלים יותר שאלות, אתם מקבלים יותר פניות.

נכון. אבל אני חייב לסייג את הדברים: ייתכן שחלק מהדברים גם לא נכונים. זאת אומרת, הם יודעים בדיוק למה הם זכאים ואיזו הגנה המדינה יכולה לתת לקורבן סחר ועבדות אם הוא מוכר ככזה. תמיד קיים החשש שהם ינצלו את הטיפול –את הציר הזה – כדי לממש את הישארותם בארץ.

הציר הזה נבדק ומאומת: יש חבלות פיזיות ויש נשים שבדיקות גניקולוגיות מעידות שהן חוו התעללות מינית.

יש פה קשיים אובייקטיביים, ואני שמח שגם ידידי ממשרד הבריאות נמצא פה. צריך להעמיד למכרז רופאת נשים. אני לא מוצא רופאת נשים. אני מחפש ולא מוצא.

עוד לא נפתר הסיפור הזה?

עוד לא נפתרה הבעיה הזו. נפגשתי עם מנכ"ל "סורוקה" כדי שיעזור לי, ושבוע הבא יש לי דיון עם מנהלת המחלקה לקורבנות תקיפה מינית ב"סורוקה". אני אנסה להיפגש אתה.

גם בזה יש קושי אובייקטיבי – בגלל שהעבֵרה נעשית כמה שבועות או חודשים קודם, קשה למצוא ראיות.

הם גם אומרים את זה אחרי חודשיים שהם ב"סהרונים".

קשה לאמת את זה.

את בדיקות ההיריון הן עושות כשהן מגיעות. בזמנו לא עשו בדיקות היריון, עכשיו אני מבינה שאתם עושים בדיקות היריון.

מזמן. התחלתי כבר לפני שנתיים.

יש כל מיני סיפורים. אנחנו קיבלנו פנייה לגבי מקרה של מישהי שהגיעה למתקן ולא אובחן שהיא בהיריון, והיא שוחררה. כשהיא הגיעה לאזור המרכז ורצתה לעבור הפלה זה היה מאוחר מדי.

בדקתי את המקרה הזה. עברו אלפים, ויכול להיות שמבחינה ביולוגית לא יכולנו לזהות את זה באותה נקודת זמן. אבל גם פה הפקנו לקחים, ואנחנו עושים גם לגבי אלה שלא משתחררות אחרי שבועיים, כי יכול להיות שהן בהיריון אבל הבדיקה לא ידעה להגיד מה באמת קורה; ולמי שנשארת מעבר לחודש אנחנו עושים בדיקה נוספת כדי לאמת. תחקרנו את המקרה ההוא, ועל בסיס זה אנחנו פועלים עכשיו. אבל חייבים להיות זהירים ולבודד ולזקק את המקרים המעטים שטעונים הגנה וטיפול לבין המקרים של אלה שאומרות אמירות בעלמא כדי לקבל את ההגנות פה.

בוא נתייחס לקורבנות כקורבנות. אנחנו מצליחים לזהות קצת יותר קורבנות, וצריך לתת להן מענה. בואו לא נלך לציר הזה שכולם מרמים ומשקרים כדי לקבל את הסיוע.

לא, אנחנו ממש לא בציר הזה.

אנחנו סוף-סוף עושים את עבודתנו וסוף-סוף מזהים ומאתרים.

אנחנו רוצים להסביר את הקשיים שאנחנו נתקלים בהם. המקרה הספציפי שמדובר עליו זה תשעה גברים שהגיעו לישראל ב-5 באפריל. הם עברו דיין ולא סיפרו כולם, עברו את משרד הפנים ולא סיפרו כלום, עברו אינטק אצל עובד סוציאלי ולא סיפרו כלום. הם ביקשו לחזור לאתיופיה. הגיע שגריר אתיופיה למתקן וראיין אותם. הם ביקשו לחזור למדינת מוצאם. ביום הטיסה, ביום חמישי אחרי הצהריים, הם מבקשים לרדת מהמטוס. הם עם הנשים שלהם. זה מסובך. זה מסובך.

אבל היה שיתוף פעולה נפלא עם כל הגורמים.

אין ספק.

את רוצה להוסיף, עורכת דין גרשוני?

אני רק רוצה לסיים. כל האישורים –אני לא יודע כמה – שרשמתי, שהבחנתי שיש ראשית ראיה, אני מוסיף בהם עוד משפט שאומר שכרגע אני אינני מאשר להעביר למקלט מפאת חוסר מקום.

זה הדבר החמור בעיניי, ואת זה אנחנו נצטרך לפתור היום.

בדיוק.

יש כאן כל כך הרבה בעיות שעולות ועלו גם בעבר, ואנחנו נצטרך לתת להן מענה, גם במסגרת האחריות של המשרד לביטחון פנים ושל השב"ס – לכל מה שקשור לטיפול ואחזקה של קורבנות במסגרת המתקנים שלהם. זה לא המקום שבו הם צריכים להיות.

לגבי השיח עם משרד הרווחה, זה התחיל בישיבה עם השר לפני חודשיים בערך, והשיח הזה יימשך, כי הוא לא בדיוק הציר שעליו אנחנו מדברים. היום כינסנו דיון חירום כדי לתת מענה ולפתור את הבעיות האלה. בבקשה, עורכת דין גרשוני.

אומר כמה הערות קצרות. דבר ראשון, לגבי מידת האמת ושקר בדברים של האנשים האלה. מצד אחד אנחנו יודעים את פרופיל הקורבנות, אפילו לא קורבנות סיני אלא קורבנות סחר בכלל – הם לא מדברים. אפילו במקרה של ההרשעה הראשונה שיש לנו בהחזקה של מקרה עבדות, מדובר באישה שהוחזקה שנה ועשרה חודשים והיא לא התלוננה. מצד שני אני חייבת להגיד שקיבלתי השבוע שני דיווחים, דווקא לא ממשלתיים, לגבי שקרים שנתגלו. אז יש גם את זה וגם את זה, וזה לא פוטר אותנו מדיון בכל מקרה לגופו. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

דבר שני, לגבי הקמת המקלט. על אף שזה ויכוח עתיק יומין, המקלט הוקם כדי לשמש שתי מטרות: אחת, מטרה הומנית – כדי לשקם אנשים שעברו סחר, באמצעות טיפול פסיכוסוציאלי ורפואי; השנייה, כדי לשקם עדים. כתוב בהחלטת ממשלה שאם יש בעיה של מקום, העדים קודמים. אבל זאת לא הייתה המטרה היחידה של הקמת המקלט.
בנוסף, אני רציתי להגיד למר ביבס: תדע, אם היית אתמול בפגישה שמשרד החוץ יזם, עם פרופסורים אפרו-אמריקאיים, הופיע שם נציג ארגון לא ממשלתי וחילק שבחים ל"סהרונים". הוא אמר שב"סהרונים" נותנים טיפול מצוין, פיזי, רפואי וכן הלאה. זה לא מושלם אבל זה מצוין. הוא היה בהרבה מתקני כליאה ואמר שאין מה להשוות. אז רק שתדע שיש שכר לפעולתך, ואנשים מכירים בזה.
דבר אחרון, אני רוצה להגיד שאני מלאת הערכה למרכז המשטרתי, שעובר על כל תיק ביסודיות וגם נרתם בזמן אמת. בזמן אמת נוסע ל"סהרונים". מתקשרים אליו ביום חמישי אחרי הצהריים והוא מיד מתקשר למשרד הפנים. אני חושבת שיש פה הרבה דברים טובים שאפשר להגיד.

תודה רבה לך. אני אשמח לשמוע את מנהלת המקלט. אשמח לשמוע על ההתמודדות שלך עם השינויים, עם חוסר המקום, עם ריבוי הפניות. חשוב לשים את זה כאן ולפתור את זה.

הרבה פעמים חזרתי ואמרתי שאנחנו נמצאים בתפוסה מלאה תקופה יחסית ארוכה, וזו התמודדות לא פשוטה. כי אם בעבר ידענו שמשך השהות של האדם במקלט הייתה תלויה בתקופת העדות, תקופת שנת השיקום, היום אנחנו קצת בבעיה, כי אין לי אפשרות להגדיר, כי רוב הנשים שנמצאות במקלט הן ברות הרחקה והמעמד שלהן לא הוסדר. זה אומר שתהליך השיקום תמיד מתעכב. זה הקושי העיקרי למעשה. אני חושבת שהמצב של חוסר מקום במקלט נוצר ממכלול הנסיבות – גם מהתופעה המתגברת של אנשים שעוברים בגבול מצרים, גם מהעובדה שחלק מהתהליכים לא ניתן להחיל על האוכלוסייה הספציפית של מבקשי המקלט. השאלה היא מה לעשות הלאה עם הנשים שנמצאות אצלנו. מה שכן, צריך להגיד שברגע שמתפנה מקום אנחנו מיד מנסים למצוא פתרונות. גם חשוב לציין שנשים שנמצאות במסגרות אחרות שסיגלית מוצאת להן – אנחנו אלה שמוודאים את ה"קייס מנג'מנט" בנושא של טיפול רפואי ובנושאים אחרים כשיש צורך.

אבל עדיין, מקלט לנשים מוכות זה לא בדיוק מקלט שיכול לתת מענה לקורבנות שהוחזקו בתנאי עבדות. יש פערים תרבותיים ומנטליים אצל נשים שמגיעות מאפריקה ונכנסות למקלט של נשים מוכות ישראליות. אני מבינה שבתוך המקלט יש נשים שמגיעות ממדינות שונות.

דווקא היום יש מ-16 מדינות. אבל היום רוב הנשים, 19, הן ממדינות אריתריאה ואתיופיה, ורובן מזוהות על ידי מדינת ישראל כנתינות אתיופיה.

מר וגשל, אילו פתרונות אתה יכול להציע לנו?

לפני הפתרונות אני חושב שצריך לעשות טיפה סדר בעבודת המטה של הממשלה.

אנחנו נשמח לשמוע את מה שיש לך לומר. בבקשה.

הדבר הראשון שאני רוצה לומר זה לגבי המקלט. את יודעת שאין אח ורע בעולם לכך שמדינה לוקחת אחריות מלאה על ההפעלה של מקלט. ברוב המדינות המקלטים הם של ארגונים ציבוריים.

אני חייבת להסכים אתך. חזרתי עכשיו מבוסטון מכנס בין-לאומי שעוסק בסחר בבני אדם, סחר בנשים, זנות, והם כולם הופתעו מכך שיש כאן שני מקלטים, אחד לגברים ואחד לנשים, שהם קורבנות סחר, שהמדינה מממנת אותם באופן מלא.

היא לא רק מממנת, היא גם קובעת את הסטנדרטים שלהם, ומפקחת על הסטנדרטים האלה. זה דבר שהוא לא מקובל בעולם. ולכן גם החובה של מנהלת המקלט זה לתת את הטיפול המיטבי לכל הנשים שמגיעות למקלט. זו לא חובתה לענות ולתת תשובות לגבי כל הממתינים, זו בעיה שלנו. יש לי הערכה גדולה מאוד לעבודה שויקה עושה במקלט. כל יתר השאלות לגבי ההמתנות וכל היתר, זו לא בעיה של המקלט אלא בעיה של משרד הרווחה, שאחראי על המקלטים. הוא צריך לתת תשובות לנושא הזה, ואני אשתדל לתת את התשובות.

דבר שני, בנוגע לדברים שאמרה רחל גרשוני. אני מסכים להם, אבל הם עלולים לבלבל את מי שלא בקיא בסוגיה. זה נכון שהיו לנו הרבה מאוד דיונים בנושא מי זכאית להיות במקלט – האם כאלה שהן עדות או גם מקרים הומניטריים. זה לא רלוונטי לדיון הזה. כך או כך, זכאיות להיות במקלט הזה רק קורבנות סחר. אני מציע שזו תהיה הנקודה, כי אם ניכנס לניואנסים, לא נצא מזה היום. היום אנחנו כבר לא מקפידים כל כך על עדות, כי יש הרבה פחות עדות משהיו בעבר, ולכן אנחנו מדברים נכון לעכשיו על קורבנות סחר, וזה מוסכם על שנינו.

דבר שלישי, כשאני עוד ניהלתי את המערכת הזאת של הקמת המקלט והפעלתו, קבענו כלל, ואני חושב שככל שנוקף הזמן הכלל הזה הוא יותר נכון. אגב, יש ועדת היגוי, שמתכנסת עכשיו פחות בגלל העובדה שדברים נמצאים על הפרק מבחינת השינויים. זו ועדת היגוי בין-משרדית, שדנה בנושא הזה. אנחנו קבענו כלל שאומר שלא יכול להיות שמי שצריך לתת את המענה גם יקבע מי צריך להיכנס. על זה אמר רובי את מה שאמר. זה הכלל. הכלל אומר שאנחנו לא קובעים מיהו קורבן סחר – אני מדבר כרגע בשם משרד הרווחה. אנחנו לא קובעים מיהו קורבן סחר. כל מי שנקבע שהוא קורבן סחר זכאי להיות במקלט. מי שקובע מיהם קורבנות סחר צריך לעשות את זה בזהירות הראויה, כי הוא יכול להיבדק יום אחד, ואז ישאלו אותו: עשית את זה על פי הקריטריונים? על פי התחושות שלך? הרי זה לא יכול להיות שכל אחד יקבע מיהו קורבן סחר על פי החינוך שלו בבית. בעניין הזה, גם משרד המשפטים וגם רחל, שמתאמת את הנושא של הסחר, יושבים ביחד על המדוכה.

יש כאן מערכת שלמה שמטפלת בסוגיה הזאת מהרגע שהם מגיעים ל"סהרונים" ועוד קודם לכן, כשהם נקלטים על ידי הצבא. יש כאן קשר למשרד לביטחון פנים, לסיוע המשפטי במשרד המשפטים ועוד. יש כאן מערכת שלמה שנותנת מענה לסוגיה הזאת. כך שאני לא חושבת שיש כאן מישהו שיושב ומחליט אם האדם הוא קורבן או לא מהגיגי לבו.

לא, לא, לא, אני רק אמרתי ש"סהרונים" הוא לא רלוונטי לעניין הזה. כי אם יש קורבן סחר היום מהסוג שהכרנו אותו בעבר, שהוא מתנהל בתוך מדינת ישראל, אז לא ברור ש"סהרונים" יהיה המקום שיקבל אותו. קורבנות סחר הם קורבנות סחר.

אבל המקום הראשון שבו הם מזוהים זה "סהרונים". אנחנו מדברים כבר יותר משנה על המתקן החדש שיוקם ועל הצורך האקוטי ביחידה שתעסוק בזיהוי ואיתור של כל גורם שנכנס לאותו מתקן.

את מדברת כרגע על כאלה שחצו את הגבול, אני לא מדבר על - - -

התופעה היא שם. אני חושבת שהמסה הקריטית ומרבית התופעה היא משם. המקרים האחרים הם מקרים ספורים, של תיירות שהוחזקו בתנאי עבדות או נשים שהובאו הנה מהדרום. היה מקרה מדרום אמריקה ועוד מקרה מברית המועצות לשעבר. למיטב זכרוני שני מקרים.

את צודקת, ועדיין אני אומר שהנושא של קורבנות סחר הוא לא בהכרח של אלה שחוצות את הגבול ומגיעות מסיני. קורבנות סחר יכולות להיות גם בכל צורה אחרת. כשהן מוגדרות על ידי המשטרה כקורבנות סחר אנחנו אמורים לקבל אותן – זה הדבר שרציתי לומר כדי לעשות סדר במושגים.
זה נכון שהיום התופעה לבשה צורה ופשטה צורה ולובשת צורה מחדש. בעבר "סהרונים" בכלל לא היה במשחק. כל מה שהכרנו בעבר: הרבה מאוד קורבנות סחר שהיו ברחבי מדינת ישראל, שהמשטרה עצרה אותם; המקלטים הביוניים האלה שהיו מחביאים אותם מאחורי הדלתות ולפני הדלתות וסוגרים אותן - - -

אנחנו כבר לא שם.

רגע, רגע, אני לא יודע. נכון לעכשיו אומרים שהצליחו למגר את התופעה הזאת. ואז עלתה התופעה של אלה שעוברות בסיני. אגב, זו תופעה שונה, מפני שבדרך כלל אלה לא קורבנות סחר במדינת ישראל, אלא סחר שהיה - - -

למה צריך להיכנס לפרשנות הזאת? מלכתחילה אמרת שהתפקיד שלך הוא לא להגדיר מיהו קורבן סחר ומי לא, אז למה להיכנס להגדרות האלה? יש כאן גורמים מקצועיים שאמונים על הגדרת הסטטוס של אותו קורבן – האם הוא קורבן סחר או קורבן עינויים או עבדות או ניצול מיני. הם מגיעים לפתחך, ומשרד הרווחה צריך לספק להם מענה. אני חושבת שאנחנו צריכים להתמקד בציר הזה ולא בפרשנויות מי קורבן ומי לא.

אני אתמקד בציר הזה, אבל תאמיני לי שלא הייתי אומר את זה אם זה לא היה חשוב לתשובה שלי. המשפט הבא שאני רוצה לומר הוא שאנחנו התמקדנו בנושא של סחר בנשים וסחר בעבדות. אלה שני מקלטים. בסופו של דבר, בהחלטה משותפת, הקמנו מקלט אחד לנשים ומקלט אחד לגברים, ובשניהם –בעיקר בנשים – יש גם את אלה וגם את אלה: גם קורבנות סחר למטרות זנות וגם למטרות עבדות, כי התופעה היא דומה. כשהתופעה של הסחר למטרות עבדות עלתה, אנחנו קיבלנו החלטה מתואמת בין-משרדית, שאמרה שאי אפשר להסתמך רק על המקלט.
אגב, זו לא הייתה החלטה בגלל מקומות, זו הייתה החלטה בגלל המבנה הקונספטואלי של איך צריך להתמודד עם ראשית שיקום. אנחנו לא מתכוונים לשקם את האוכלוסייה הזאת. זאת לא מטרה של מדינת ישראל וזה גם לא נקבע בהחלטת הממשלה. אבל ראשית שיקום צריך להיות. אתה לא יכול לקחת את הנשים האלה או הגברים האלה אחרי שהם נכנסו אליך ולומר שלא מעניין אותך מה שהיה, והדבר היחיד הוא שצריך לשלוח אותם. צריך איכשהו לארוז את המבנה האישיותי שלהם בצורה שתוכל לשלוח אותם, כולל העובדה שצריך לנהל משא ומתן עם מדינות חוץ כדי לראות איך קולטים אותם, בהתייחסות לאדם כאדם שנברא בצלם. זה לא משנה מה קרה.

ואז יש לנו את שנת השיקום.

רגע, דקה. אז אמרנו שהתפיסה צריכה להיות שיש מקלט, ומהמקלט הזה צריכות להיות דירות המשך. דירות ההמשך נקבעו בעיקר לגבי הגברים אבל גם לגבי הנשים. אמרנו שתחילת הדרך צריכה להיות במקלט, כי הגברים והנשים נמצאים במצב שהם מפורקים לגמרי אחרי התופעה הזאת. צריך תקופה מסוימת לארגן אותם, לבנות אותם ולתת להם כלים, אבל לא צריך להחזיק אותם שם יותר מזמן תחילה. החלטת הממשלה הייתה שלושה חודשים, וזה כבר התארך ל... שנת שיקום זה כלום – יש לנו כאלה שנמצאים שנתיים ויותר, בגלל כל מיני בעיות שאני לא רוצה להיכנס כרגע אליהן.

בואו נבנה את הדירות. בנינו את התפיסה של הדירות, שהן הזרוע הארוכה של המקלט, והמקלט גם לוקח אחריות עליהן. ואחרי תקופה לא קצרה שבה החזקנו את הדירות האלה ריקות ולא היה מי שייכנס לשם, אמרנו שזו עוולה: יום אחד ניחקר על ידי מבקר המדינה למה מחזיקים דירות במשך תקופה כל כך ארוכה כאשר אין שם אף אחד, אבל משלמים שכר דירה ומחזיקים צוות מבלי שמשהו קורה. ואז, בעצה אחת, בהחלטת הוועדה הבין-משרדית, החלטנו להחזיר את הדירות לבעליהן.

מתי זה קרה?

ב-2009 סגרנו את הדירות.

באופן זמני.

אני אמרתי שלא באופן זמני? לא אמרתי שלקחו לי את התקציב – התקציב נשאר. סגרנו את הדירות, ואמרנו שכשנצטרך את זה נתחיל את זה מחדש.

לגבי התופעה, צריך לומר כאן שהנשים שנמצאות ב"סהרונים" זה לא כאלה שנמצאות שם שישה חודשים – התופעה הזאת כל הזמן נמשכת. אבל לפני תקופה לא ארוכה, הנשים הוותיקות שהיו ב"סהרונים" נקלטו במקלט, ואילו נכון להיום - - -

יש שם נשים שנמצאות חודשיים?

נכון, חודשיים, זו התקופה הארוכה.

כל הנשים מתחילת אפריל.

קורבן שנמצא במתקן כליאה חודשיים זה - - -

אני חושב שהיא בכלל לא צריכה להגיע לשם. אבל זה בכלל לא רלוונטי. מה שרלוונטי נכון לעכשיו זה שהדירות האלה הן לא דירות שאתה פותח וסוגר אותן. גם היו בעיות קונספטואליות – מה צריך לתת לאישה שנמצאת במקלט או בדירה כדי שהיא תוכל לחיות.

כדי להגיע לסוף העניין, אני אומר את הדבר הבא: אחרי דיונים קדחתניים שעשו כל משרדי הממשלה שיושבים כאן, אנחנו קיבלנו את האפשרות לפתוח מחדש את הדירות. אתמול כבר הוריתי גם לעמותה שזכתה במכרז... אגב, אני לא צריך שום תהליכים מכרזיים, כי אותן דירות שנסגרו יכולות להיפתח, כי זה אותו מכרז שכבר היה.

בעצם הגורם שמפעיל את "מעגן" יפעיל גם את הדירות?

נכון.

ואין שום קושי לשכור דירות?

לא. מה שאני אומר נכון לעכשיו זה שבתוך חודש ימים מהיום זה יקרה. חודש ימים זה תאריך היעד, ואני חושב שזה יכול להיות אפילו פחות מזה. זה רק עניין של כמה זמן ייקח לעמותה למצוא את הדירות. גם ויקה מעורבת בעניין הזה כרגע. דירה אחת כבר מופעלת היום, ואנחנו צריכים למצוא עוד שתי דירות.

היא לגברים או לנשים?

לנשים.

והיא מאוישת במלואה. כמה נשים יש שם?

שתיים ושלושה ילדים. שתי נשים עם שלושה ילדים. כל דירה זה לשישה מקומות.

זו התפיסה. ברגע שאנחנו נשכור את שתי הדירות הנוספות, על פי נתכנית שלנו, אותן 15 נשים שעליהן מדבר הסיוע המשפטי ייקלטו בדירות האלה. אנחנו מקווים שלא ייתקעו עוד פעם. כי אם כל פעם התפיסה תהיה שמי שמגיע למקלט ואחר כך יוצא לדירה נשאר שם ב-20 שנה הקרובות, אז אנחנו ניתקע עוד פעם באותו עניין.

אבל זו כבר תכנית טיפולית שלכם במסגרת המקלט.

זה במסגרת המקלט ובמסגרת ההחלטות של מדינת ישראל.

זה תכנית טיפולית שלכם וזה כל - - -

זו תכנית של החזקה של נים שצריכות להיות מורחקות.

מדובר פה על קורבנות. אנחנו מדברים על חזרה בטוחה ולא רק על הרחקה. שפה מבנה מציאות: כשאנחנו "מגרשים" ו"מרחיקים" – זה לא כל כך מתאים לסוג האוכלוסייה שאתה אנחנו עובדים. פשוט יש לנו קושי במה שקשור למינוחים מסוימים ושפה מסוימת, ואנחנו מקפידות על זה.

אני גם, ובגלל זה אני רוצה להקפיד על מינוחים שאני מחויב אליהם על פי החלטת ממשלה. החלטת הממשלה קבעה שהמקלט והדירות הן זמניים. "זמניים" יכול להיות חודש, יכול להיות שלושה חודשים, יכול להיות חצי שנה ואפילו שנה, אבל "זמניים" לא יכול להיות 20 שנה. לאור העבודה הזאת אנחנו עושים את כל הפעולות הנדרשות. מה שרציתי לומר זה שאם אנחנו ניתקע עוד פעם ונגיע למצב שהמקלט וכל הדירות מלאים, אז נחזור לאותו שולחן כדי לקיים על זה דיון. אבל נכון לעכשיו, כדי לתת מענה למצוקה שקיימת היום, התשובה שנתתי היא התשובה.
רק מילה אחת למפקד "סהרונים". אני לא חושב שאפשר כל פעם שאנחנו מקיימים את הדיון להעלות את כל הבעיות של "סהרונים". אני אומר את זה כאן ואתה גם יודע את זה: יש דיון קבוע ומסודר בין נציב שירות בתי-הסוהר למנכ"ל משרד הרווחה, והבעיות של "סהרונים" שלא קשורות לבעיות סחר... הדיון הזה הוא על בעיות סחר, ונתתי על כך תשובה.

אבל הוא דיבר על - - -

לא, יש הרבה בעיות אחרות. יש הרבה בעיות אחרות.

בעיות אחרות לא עלו כאן.

דיברתי ספציפית על האוכלוסייה שכרגע אנחנו מדברים עליה.

האוכלוסייה שאנחנו מדברים עליה זה רק קורבנות סחר.

אני מדבר על נשים שהן הריוניות - - -

לא, לא, היא יכולה להיות הריונית ולא קורבן סחר.

אבל היא גם הייתה קורבן סחר. יש לי חמש כאלה שממתינות כרגע במתקן – מה אני עושה אתן?

תן לי להסביר את מה שאמרתי כדי שנחתוך עניין. כל זמן שמדובר בקורבנות סחר אני לוקח אחריות על התשובה שנתתי – כרגע זו אחריות משרד הרווחה לתת לזה מענה.

אבל יש נשים שעברו את סיני, ולא הוכרו על ידי המשטרה כקורבנות סחר. לא עליהן הדיון.

אנחנו לא מדברים כרגע על זה. אנחנו לא מדברים כרגע על כל מי שעבר מחנות עינויים ואונס במדבר. יש קבוצה מאוד גדולה שעברה עינויים ואונס במדבר, ואני יודעת שיש צוות שלם שבודק את הנושא הזה – משרד המשפטים יחד עם המשרדים השונים. מדובר בציר נוסף – בתופעה חדשה שלא הכרנו ואנחנו צריכים לטפל בה. אבל אנחנו מתמקדים כאן בקורבנות שאותרו וזוהו כקורבנות סחר, וכרגע הן נמצאות במתקן כליאה למרות שהן לא צריכות להיות שם. הן כבר חודשיים שם, ואתה מדבר אתנו כאן על עוד חודש. אנחנו ממש דורשים לזרז הליכים, אם זה במסגרת העמותה ואם במסגרת גורמי נוספים שאמורים לסייע לכם. צריך למצוא לזה פתרון מידי, כי לא ייתכן מצב שבו זיהינו ואיתרנו קורבנות, והן יושבות שם, למרות שהן צריכות להיות במקום אחר.

בעיניי מקלט לנשים מוכות הוא לא פתרון זמני, להוציא מקרי חירום. זה לא פתרון. ויש צורך וצפי – הרי גם מפקד המתקן וגם רובי קיים מדברים שניהם בצורה מאוד ברורה על מגמה שהולכת וגדלה. אז צריך לתת לזה מענה, ולא לחכות עם הפתרונות עד שהן יגיעו אליכם.

יש לי שאלה אליך. כדי לסגור את המעגל הזה של: אותרו כקורבנות, הגיעו למקלט, עברו שנת שיקום, קיבלו מענה, חזרה בטוחה – איך הציר הזה ממשיך מהשלב שהן מסיימות את השהות שלהן במקלט? מי אחראי על כל תהליך הזה, על כל מה שקשור להחזרה בטוחה? מר וגשל מדבר כאן על נשים ששוהות פרק זמן ממושך.

אני רוצה להגיד שבמצב שנוצר היום מבחינת משך השהות, רוב הנשים הן או נשים אריתריאיות, שלא ניתן להרחיק אותן, או נשים אתיופיות, שהן ברות גירוש. עד היום לא התנסינו בסוגיה הזאת, כי אף אחת מהנשים לא נמצאת בשנת שיקום. יש רק שלוש בקשות לשנת שיקום שהוגשו, בגלל חלק מהתהליכים שהזכרתי קודם שלא ניתן להחיל אותם על אוכלוסייה ספציפית של מבקשי מקלט. זה בעצם צוואר הבקבוק.

לגבי חזרה בטוחה של קורבנות סחר, גם נשים וגם גברים, יש צוות בין-משרדי שעומד לסיים ולכתוב את ההמלצות בקרוב.

עד עכשיו דנו בעיקר במדינות חבר העמים לשעבר ובמדינות מזרח אסיה השונות, ועוד לא דנו בנושא של מדינות אפריקאיות. הצוות בוודאי יצטרך לקחת בחשבון גם מדינות כאלה, כל עוד אפשר להחזיר את האנשים. אריתריאה כרגע לא רלוונטית.

כרגע אריתריאה לא נמצאת על הפרק, וצריך למצוא פתרון לקורבנות.

לגבי הנשים שמסיימות – היה לנו ניסיון עם נשים שהגיעו למקלט במעמד של מבקשי מקלט. הן היו במקלט כשנה, עבדו, קיבלו שכר, ועברו להתגורר בקהילה. עם חלקן אנחנו בקשר, ולגבי אחרות אנחנו בינתיים לא יכולות להגיד מה יהיה ההמשך.

הן כרגע במקלט?

כרגע הן במקלט.

מישהו עוד רוצה להוסיף משהו? בבקשה.

שמי אמי סער, אני ממוקד סיוע לעובדים זרים, ואני מייצגת את הארגונים.

יש עוד מישהו שהגיע? אסף, מרופאים למען זכויות אדם?

לא, הוא עושה עבודה. אני הצלחתי למצוא את הזמן.
אני לא אחזור על כל מה שאמרו, אלא אדבר על אותה חולייה שלא מזכירים אותה פה: למה יש כל כך הרבה נשים שנמצאות הרבה זמן במקלט. אחת הסיבות היא – ויש פה נציגה ממשרד הפנים, אבל לצערי היא לא תוכל לתת את התשובה –סירוב לתת אשרות שיקום על ידי משרד הפנים. לא נותנים לכל אותן נשים אשרות שיקום - - -

כל אשרה.

כל אשרה שהיא. יש שם כמה שהן מזוהות כאריתריאיות ויש להן אשרת 2 א 5, שאנחנו יודעים שזו אשרה מאוד בעייתית לחיפוש עבודה, במיוחד כשאת במצב נפשי כל כך פגוע; ויש נשים שאין להן שום אשרה, כי הן לא מזוהות – הן טוענות שהן אריתריאיות אבל משרד הפנים זיהה אותן כאתיופיות. זה אומר שהן לא יכולות לקבל אשרה והן יושבות במקלט. אם אני לא טועה, מתוך 19 נשים מאפריקה שיש שם, כתשע או עשר יושבות שם כי אין להן ללכת והן לא מזוהות. בקיצור, זאת בעיה שצריך להפנות למשרד הפנים.

כרגע נמצא כאן המשנה למנכ"ל משרד הרווחה, ואם הבנתי אותו נכון אז ברגע שיימצאו הדירות תיפתר גם הסוגיה הזאת ברמת העבודה שלכם מול משרד הפנים. יש בתהליך הזה סוגיות שנפתרות ברמת הסדרה בין-משרדית, ואנחנו מצפות... תראה, ארבעה שבועות זה פחות או יותר פרק הזמן שביקשתם.

- - - תהיה עוד בעיה. אני עדיין בארבעה שבועות.

בסדר. בעוד ארבעה שבועות אנחנו מקיימים דיון בוועדה, ונשמח אם נציגי משרד הרווחה יחזרו לפה ויעדכנו אותנו. אם זה יקרה קודם לכן, יש לנו כמה דיונים במהלך חודש יולי: יש את הדיון על דוח מחלקת המדינה, שיתקיים ב-3 ביולי, וב-10 ביולי יש לנו דיון עם משרד הבריאות, שבו הם מציגים דוח על עשור לפעילות של מרפאת לוינסקי. אנחנו גם משתדלות להזמין פעם בשנה שר יחד עם צוות משרדו, ואנחנו מצפים שגם מנכ"ל משרדכם – אם לא השר או סגן השר – יבוא ויציג את הפעילות של משרד הבריאות. לדעתי, מנכ"ל המשרד כבר אישר את הגעתו. אמנם גם משרד הבריאות הוא ציר מאוד משמעותי בתהליך הזה, אבל אני חושבת שהגורם שצריך לתת לנו את התשובות זה משרד הרווחה. העבודה הפנימית וההסדרה שלו מול משרד הבריאות ומול משרד הפנים תיעשה ביניהם – אנחנו דורשים פתרונות. אנחנו נחזור לוועדה ונבקש - - -

אנחנו נעדכן אותך אם יהיו תשובות קודם.

אם נקבל תשובות קודם לכן, אנחנו נעדכן את הוועדה, ונשמח על זה.

בבקשה, מילה אחרונה לפני שאנחנו סוגרים.

שמי עורכת דין אביבה קולמן, אני סגנית יושבת-ראש מועצת ארגוני נשים בישראל. בתפקידי הזה אני מייצגת גם את המועצה וגם ארגוני נשים בין-לאומיים, יהודיים ולא יהודיים. דווקא בארגון הנשים היהודי הבין-לאומי אני מותקפת הרבה פעמים בגלל הדוחות של ה"סטייט דיפרטמנט" בנושא של ביקורת של המקלטים. בזמנו אנחנו היינו ממוקמים ב"טייר" השלישי. אני הסתכלתי לקראת הישיבה שלנו וראיתי שהיום אנחנו ב"טייר" השני.

הדוח מתפרסם היום אחר הצהריים, ויש לו השקה במחלקת המדינה האמריקאית בוושינגטון.

היא מדברת על שנה שעברה.

אז יהיה לנו דיון מיוחד על העניין הזה.

אני אמרתי זאת כדי לסיים בנימה אופטימית: לעומת מה שהיה לנו בעבר אנחנו השתפרנו, והוועדה של גברתי מוזכרת שם מאוד יפה – כתוב שהיא עובדת, ושהממשלה משתדלת. אכן כל מה שנאמר פה גם נאמר שם – לא הכול ורוד – אבל אני דווקא הרגשתי שיש שיפור, ואני מאוד אשמח לראות מה קורה עם הוועדה.

אז אנחנו נמשיך ונעקוב. אני רוצה להודות לכולם, גם לאנשי המקצוע שעושים עבודת קודש כדי לתת מענה לאותן קורבנות. אנחנו נמשיך לעקוב אחרי ההתקדמות של העברת קורבנות מ"סהרונים" למקלט בשבועות הקרובים. תודה רבה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 12:00.>